You are on page 1of 8

‫דושן מיהלק‬

‫מלחינים ומוסיקאים בין קרואטיה לישראל‬

‫מהגרים שהגיעו מאזורי קרואטיה לארצות שונות הביאו אליהן במקרים רבים גם אלמנטים של‬
‫מוסיקה קרואטית‪ ,‬וקרה גם שמוסיקה מבית היוצר הקרואטי היכתה בארץ הזרה שורשים חדשים‪ .‬מבחינה זו‬
‫ישראל היא ארץ מיוחדת במינה‪ .‬גם כאן אנו מוצאים את הדיה של תרבות המוסיקה הקרואטית‪ ,‬אלא שזו לא‬
‫הגיעה לכאן באמצעות מהגרים קרואטיים‪ ,‬כי אם באמצעות עולים יהודים‪ ,‬שחיו בעבר באזורי מדינת‬
‫קרואטיה דהיום‪ ,‬ומשם עלו ארצה כדי לחיות במדינתם החדשה‪ ,‬שנוסדה ב‪.1948-‬‬
‫עוד לפני הקמת המדינה ליוו יהודי קרואטיה בעירנות ומתוך מעורבות את חיי הישוב היהודי בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וכמה מהם אף בחרו לעלות ל"ארץ הקודש" ולהתיישב בה‪ ,‬אם מתוך היענות לרעיון הציוני ואם כדי‬
‫להימלט מפני הנאציזם הגואה באירופה‪ .‬לאחר הפרעות שערכו הערבים ב‪ 1936 -‬בישוב היהודי בארץ ישראל‪,‬‬
‫נענה הכנר אברהם (אדולף) קופְפֶרברג (‪ )1939-1872‬מאוסייק לקול פנימי שהניעו להלחין אודה למגיני הישוב‬
‫היהודי ‪ .Am Jordan hattlet Wache‬הטקסט (בגרמנית) והמנגינה של הקומפוזיציה הזאת נשתמרו בארכיון‬
‫הפרטי של משפחת המלחין‪ ,‬המתגוררת בישראל‪ ,‬והוצגו לראשונה לצורך חיבור זה‪ .‬היצירה עצמה בוצעה‬
‫לראשונה בקונצרט שנערך במַקָרְסְקָה שבקרואטיה ב‪ 16-‬באוגוסט ‪ ,1998‬על ידי הצמד רחלי גלאי (צ'לו)‬
‫ודניאל גלאי (פסנתר)‪.‬‬
‫בתקופה שקדמה להקמת המדינה פעלו בישראל המלחינים יוצאי קרואטיה פאול רפאל שְטֶרק (שעלה‬
‫ארצה מזאגרב בשנת ‪ )1932‬ואורי גבעון (עלה ארצה ב‪ ,)1939-‬וכן המנצח לאו מירסקי (מ‪ 1944-‬ועד ‪,1947‬‬
‫כאשר חזר לאוסייק)‪.‬‬
‫רוב היהודים שעלו ארצה מאזורי קרואטיה הגיעו עם שאר העולים דאז מיוגוסלביה‪ ,‬בין השנים ‪1948‬‬
‫ו‪ .1952-‬אין נתונים מדויקים כמה מתוך כעשרת אלפי היהודים שעלו מיוגוסלביה בימים ההם הגיעו‬
‫מקרואטיה‪ ,‬אך מניחים שמספרם מהווה כרבע או שליש מכלל מניינם של עולי יוגוסלביה דאז‪ .‬הם השתייכו‬
‫בעיקרו של דבר למשפחות אשכנזיות מבוססות‪ ,‬שהשכלה מוסיקלית היוותה את אחד ממרכיבי החינוך שראו‬
‫לנכון להעניק לילדיהן‪ .‬כמה מהתלמידים הללו רכשו ידע מגובש יותר במוסיקה‪ ,‬לא רק בקרואטיה אלא גם‬
‫במרכזים האירופיים הגדולים בשכנותה (כמו וינה‪ ,‬בודאפשט ומקומות אחרים)‪.‬‬

‫נסיבות אלה מצויות גם ברקע של פאול רפאל שטֶרק‪ ,‬חלוץ המוסיקאים הקרואטיים בארץ הקודש‪.‬‬
‫הוא נולד בזאגרב ב‪ 1904-‬ובסביבות ‪ 1910‬החל ללמוד פסנתר אצל המורה ארנסט קראוט‪ .‬אחיו הבכור‬
‫התקבל ב‪ 1912-‬כחבר בתזמורת הסימפונית של וינה‪ .‬במהלך מלחמת העולם הראשונה נפצע האח בידו‬
‫השמאלית ונאלץ לוותר על הקריירה המוסיקלית‪ .‬בתגובה שללו ההורים מפאול את הפסנתר ומכרו אותו‪ .‬פאול‬
‫הוסיף לתרגל וללמוד מוסיקה בחשאי‪ ,‬אצל חברים‪ ,‬עד שב‪ 1920-‬קנה לו דודו פסנתר חדש‪ .‬אזי החל בחינוך‬
‫מוסיקלי שיטתי באקדמיה למוסיקה בזאגרב‪ ,‬שם למד קומפוזיציה‪ ,‬הרמוניה‪ ,‬קונטרפונקט‪ ,‬תיזמור וניצוח‪.‬‬
‫בין השנים ‪ 1931-1929‬למד קומפוזיציה וניצוח אצל רוברט הגר בווינה ומשם חזר לזאגרב ושימש כעוזרו של‬
‫מנצח המקהלה באופרה של התיאטרון הלאומי הקרואטי‪ .‬שנה לאחר מכן‪ ,‬ב‪ ,1932 -‬עלה ארצה‪ .‬בשנים אלה‬
‫עלו ארצה העולים ב"גל השני"‪ ,‬שבמסגרתו היו אינטלקטואלים אירופיים צעירים‪ ,‬שנסחפו ברעיון הציוני‬
‫והגיעו הנה לתנאים קשים של מחסור במים ובכול‪ ,‬ושהיו החלוצים אשר הקימו במו ידיהם את הישובים‪.‬‬
‫פאול רפאל שטרק היה אחד מראשוני המתיישבים בשער הגולן‪ .‬כאשר הוקם ב‪ 1936-‬רדיו פלשתינה‬
‫בירושלים על תזמורתו‪ ,‬היא ביצעה שתי סוויטות לכינור של שטרק וכמה מהשירים‪ .‬באותה שנה‪ ,‬בימי הפרעות‬
‫שערכו הערבים בישוב היהודי‪ ,‬הצטרף שטרק למשטרה הארצישראלית‪ .‬בזמן מלחמת העולם השנייה שימש‬
‫כמפענח צופנים בצבא הבריטי במצרים‪ .‬כידען מובהק שהתמצא הן במוסיקה והן בשפה הגרמנית‪ ,‬השכיל‬
‫לפענח את התשדירים הגרמניים ובכך תרם בצורה משמעותית לניצחון החילות של מונטגומרי על צבאו של‬
‫רומל‪ .‬ב‪ 1942-‬ביצעה תזמורת רדיו פלשתינה את הבלדה שלו לכלי מיתר‪ .‬במלחמת העצמאות החריבו הערבים‬
‫את שער הגולן כליל‪ ,‬ובתוך כך אבדו כתבי היד של שבע מן הסימפוניות של שטרק‪ .‬הוא הוסיף לשרת בצבא‬
‫במהלך הקרבות בנגב‪ ,‬וב‪ 1951-‬עקר לירושלים‪ ,‬שם עבד בסוכנות היהודית עד צאתו לגימלאות ב‪ .1964 -‬בשנת‬
‫‪ 1951‬ביצעה תזמורת קול ישראל בירושלים את הפואמה הסימפונית "ירושלים"‪ .‬בקונצרט זה נוכח גם סרגיי‬
‫קוסביצקי‪ ,‬שבסיומו הזמין אצל שטרק לחבר על‪-‬פי מוסיקה זו סימפוניה גדולה על ירושלים‪ .‬קוסביצקי נפטר‬
‫כעבור ארבעה חודשים‪ ,‬והסימפוניה על ירושלים‪ ,‬בשם "עיר דוד"‪ ,‬בוצעה ב‪ 1956-‬על ידי אותה תזמורת‪ .‬ביצוע‬
‫אחרון של סימפוניה לתזמורת מפרי עטו של שטרק נערך‪ ,‬ככל הידוע לנו‪ ,‬שנה לאחר מכן‪ ,‬עם הפואמה‬
‫הסימפונית "מות שאול" (הנקראת גם בשם "בגלבוע")‪ ,‬ובה בעת הוקלטו לתוכנית הרדיו שניים משיריו‬
‫לתזמורת ומקהלה ‪"-‬שיר לפסח" ו"שיר הנגב"‪.‬‬
‫בשל מחלתה הקשה של רעייתו נאלץ שטרק למכור את הפסנתר‪ .‬הוא חי בצנעה‪ ,‬בשולי המהלכים‬
‫הראשיים של חיי המוסיקה והאקדמיה בישראל ומחוץ להקשרם‪ .‬הוא עבד בסוכנות היהודית ובשעות הפנאי‬
‫כתב את הקומפוזיציות שלו‪ ,‬אף שההצעות לביצוע פחתו והלכו‪ .‬חיי המוסיקה בישראל התפתחו בלי קשר אליו‪,‬‬
‫ובמרוצת הזמן קמו מלחינים בני דורות חדשים‪ .‬בשנת ‪ 1958‬סיים את הסימפוניה "היהודית" לכינור‬
‫ולתזמורת‪ ,‬וניסה בדרכים שונות להביא לביצועה‪ .‬לשבחים שחלקו לו יהודי מנוחין ואיזק שטרן נוספה‬
‫התנצלות על‪-‬כי בשל עומס יתר נבצר מהם לבצעה‪ .‬זינו פרנצ'סקאטי גילה עניין רב בקומפוזיציה הזאת‪ ,‬אך‬
‫הדברים לא הגיעו לידי ביצוע‪ .‬גם הסימפוניה "עיר דויד" לא בוצעה בניצוחו של סרגיי קומיסיאונה על‬
‫התזמורת הסימפונית של חיפה‪ .‬גם הניסיונות לבצע אחת מן הקומפוזיציות שלו על ידי התזמורת‬
‫הפילהרמונית של זאגרב לא הוכתרו בהצלחה‪ .‬פאול רפאל שטרק מת בשנת ‪ ,1980‬כמעט נשכח כליל בחוגי‬
‫המוסיקה בישראל‪ .‬כעבור עשרים שנה היה קשה ביותר להשיג מידע כלשהו על אודותיו‪ .‬ציון דרך כמעט יחיד‬
‫לצורך חיבור זה שימש ערך המופיע בחוברת "מי ומי" שפורסמה על ידי אקו"ם ב‪ .1965 -‬אלא שגם באקו"ם לא‬
‫עלה בידינו לקבל פרטים על גורל המוסיקה של שטרק‪ .‬פרטים על כך לא נמצאו בשום ארכיון ובאף אקדמיה‬
‫למוסיקה‪ ,‬גם לא באיגוד הקומפוזיטורים‪ ,‬שם אין הוא זכור אפילו לוותיקים שבין המוסיקאים‪ ,‬המלחינים‬
‫והמוסיקולוגים בישראל‪ .‬למזלנו הגענו אל בנו‪ ,‬משה שטרק‪ ,‬ששימר את עזבון התווים של אביו בשלמותו‪ .‬שם‪,‬‬
‫לצד היצירות שנזכרו‪ ,‬מצויות גירסות רבות של קומפוזיציות לתזמורת‪ ,‬גם אלה שנותרו בלתי מוכרות עד כה‪:‬‬
‫הבלדה "כוורת" לתזמורת כלי מיתר; הפואמה הסימפונית "הר הרצל"; ‪ Die Geigensinfonie‬משנת ‪;1944‬‬
‫הסימפוניה "ישעיהו" אופוס ‪ ,1967-1964 39‬הפואמה הסימפונית האלגית; הסימפוניה הטראגית; פרלוד‬
‫לכינור ופנסתר; שיר לקול ופסנתר בשם "פואמה רות"‪ .‬זהו מכלול גדול וחשוב שנותר מיצירתו של מלחין‬
‫מצניע לכת זה‪ ,‬שעודו ממתין לעיון המוסיקולוגים‪.‬‬

‫אורי גבעון (ז'לייקו ולי'קוביץ') נולד בזאגרב בסוף שנת ‪ .1912‬כבר בשנותיו הראשונות למד נגינה‬
‫בפסנתר ולאחר מכן‪ ,‬במכון למוסיקה‪ ,‬גם קלרינט וסקסופון‪ .‬בגיל צעיר התייתם מאביו וכבר בגיל שש‪-‬עשרה‬
‫קיים את עצמו‪ ,‬בנגנו בהרכבים שונים‪ ,‬לרבות על אונייה‪ .‬בשנת ‪ 1938‬הצטרף לתנועת הנוער הציוני השומר‬
‫הצעיר וכעבור שנה הגיע ארצה והצטרף לקיבוץ שריד‪ .‬משם עבר ב‪ 1940-‬לשער העמקים‪ .‬ככל חברי הקיבוץ‬
‫הועסק גם הוא בעבודות שונות‪ :‬היה סייס‪ ,‬וגם אופה‪ ,‬ועם זאת הצליח לעסוק גם במוסיקה ולהביא לידי ביטוי‬
‫את כשרונו הגדול‪ .‬הוא ניכר בכוחו כמחנך שובה לב ושופע רעיונות‪ ,‬וכבר בסוף שנות הארבעים שימש כמרצה‬
‫במכון הבין‪-‬קיבוצי‪ .‬בשנים אלה נודע גם ברחבי ישראל בביצועים שונים בנגינה על אקורדיון‪ .‬הוא העניק לכלי‬
‫נגינה זה את הכבוד הראוי‪ ,‬והוכיח שאקורדיון אינו רק כלי ליווי למנגינות עממיות אלא כלי העשוי לשמש גם‬
‫לשאר צורות המוסיקה הקלסית‪ .‬כאשר הוקם בשער העמקים מרכז התרבות‪ ,‬הפך למנהלו ויזם בו פעילויות‬
‫לרוב ‪ -‬מקהלה‪ ,‬תזמורת‪ ,‬קורסים שונים‪ .‬בה בעת למד והשתלם‪ ,‬כתלמידם של מוסיקאים ידועים שפעלו‬
‫בימיו‪ :‬למד קומפוזיציה אצל מרדכי סתר ופאול בן חיים‪ ,‬פסנתר אצל אילונה וינצה‪-‬קראוס וניצוח אצל מיכאל‬
‫טאובה‪ .‬ב‪ 1959-‬השתלם בלונדון במלאכת הניצוח‪ .‬לאחר הכנה זו היה פעיל מאוד בפעילות מקהלת איגוד‬
‫הקיבוצים‪ ,‬שלמענה הכין תוכניות של שירים יהודיים וישראליים‪ .‬לצורך מקהלה זו ואף מקהלות אחרות‪ ,‬וכן‬
‫לשימוש של זמרים חובבים‪ ,‬לשעות הפנאי כמו גם לחגים ומועדים‪ ,‬כתב מספר רב של שירים שעודם פופולריים‬
‫בישראל‪ .‬מעולם לא ראה את עצמו כמלחין מקצועי‪ ,‬אלא כתב שירים לעת מצוא‪ .‬אף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן‪ ,‬בשיריו באו‬
‫לידי ביטוי התכונות שאיפיינו את כישרונו ואת מיומנותו כמלחין‪ .‬כמי שהיה חף משאיפה לגדולות ונצורות‪,‬‬
‫שיריו שופעים מלודיות ונענים לטקסט ‪ -‬מבחינה זו הם במידה רבה חלוציים ‪ -‬במקצבים המצטיינים בחיות‪,‬‬
‫בנועם ובפשטות‪ .‬כרוב השירים הישראליים מן העידן הזה‪ ,‬הם מנסים להביא לידי מזיגה יסודות מגוונים‬
‫וניגודיים שבפולקלור היהודי ולבנות משהו שאפשר לכנותו "מוסיקה עממית ישראלית"‪ ,‬בשילוב עם אלמנטים‬
‫של מוסיקה קלה‪ .‬ניתוח מעמיק יותר עשוי להוכיח גם השפעה מצד המוסיקה העממית של ארץ הולדתו‪.‬‬

‫במותו של המלחין ב‪ 1974-‬התפרסמה אסופה של שיריו לביצוע קולי ואינסטרומנטלי למקהלת‬


‫ילדים‪ ,‬למקהלה מעורבת ורבים מן הפופולריים שבביצועי הלחנים שלו‪ .‬רבים מן השירים הללו כלולים עדיין‬
‫ברפרטואר של תזמורות חובבים והם משודרים בתוכניות הרדיו‪ ,‬ובמיוחד בימי חג ומועד‪.‬‬
‫יש עניין בחשיבות הנודעת למלחין ישראלי בשיעור קומתו של חתן פרס ישראל אבֶל אֶרליך‬
‫(‪ )2003-1915‬גם כנציג האסכולה המוסיקלית של זאגרב בישראל‪.‬‬
‫ארליך נולד בקרנץ שבפרוסיה המזרחית (כיום רוסיה)‪ .‬את יסודות השכלתו המוסיקלית רכש בעיר‬
‫הסמוכה קניגסברג‪ .‬כאשר חשו הוריו כי הנאציזם הגואה מהווה איום עבר ארליך ללמוד בווינה‪ ,‬ועם התחזקות‬
‫האנטישמיות גם שם הגיע ב‪ 1934-‬אל דודו בזאגרב‪ .‬מה ניתן ללמוד בארץ שאינך שולט בשפתה? מוסיקה‪,‬‬
‫כמובן‪.‬‬
‫היות שכבר היה לו ידע מסוים בנגינה בכינור‪ ,‬רשם אותו דודו לבית הספר למוסיקה "פוליהימניה"‪,‬‬
‫ולמזלו הטוב היה לתלמידו של וצלאב הומל‪ .‬ארליך זכר עדיין את ימי זאגרב שלו‪ .‬להבדיל מהמורה ויק‪,‬‬
‫שאצלה למד נגינה בכינור בקניגסברג‪ ,‬ושלא הקפידה במיוחד על מיומנות הנגינה‪ ,‬עבד הומל כמעט באופן בלעדי‬
‫על פיתוח מיומנות הנגינה ביד שמאל וביד ימין‪ .‬דבֵק בשיטת שבצ'יק‪ ,‬הדריך את תלמידיו לנגן באצבעות יד‬
‫שמאל כבפטישים מכאניים‪ .‬ובעוד המורה ויק ביקשה להפיק נגינה עדינה ורבת רגש‪ ,‬הלך הומל "עם הראש‬
‫בקיר" ‪ .1‬כבר בשיעור הראשון הסביר לתלמיד שעליו לגזוז את ציפורניו וכי מהר מאוד תופענה יבלות על כריות‬
‫האצבעות‪ .‬בלתי מתפשר היה בדרישותיו‪ ,‬אך התלמידים העריכו את הסמכות שהקרין והירבו להתאמן כדי‬
‫‪2‬‬
‫להגיע מוכנים לשיעוריו‪ .‬רק לעיתים רחוקות היה הומל שבע רצון‪.‬‬
‫באופן מיוחד הקפיד הומל על פיתוח השמיעה המוסיקלית אצל תלמידיו‪ ,‬והשתדל לפתח אצלם יכולת‬
‫לקבוע את הטון הנכון על‪-‬פי השמיעה‪ .‬אף שעשה זאת באופן מוכני למדי מכיר לו ארליך תודה‪ ,‬שכן לימים הגיע‬
‫גם הוא עצמו למסקנה כי השמיעה המוסיקלית היא אולי המרכיב החשוב מכול במוסיקה‪ ,‬בין אם מדובר‬
‫בהרמוניה‪ ,‬בקונטרפונקט או בתִזמור‪" :‬הכי חשוב לשמוע את המוסיקה!"‬
‫תלמידיו של הומל למדו ממנו סבלנות‪ .‬אף שהיה קפדן‪ ,‬מחמיר וביקורתי מאוד‪ ,‬היה הומל מורה נעים‬
‫הליכות‪ ,‬שהצטיין במלאכת ההוראה‪ .‬לדבריו‪ ,‬הוא הצטיין במיוחד בתפקידו כ"מורה מכין"‪ ,‬בהעמידו את‬
‫הבסיס הטכני שעליו נבנית לימים אישיות האמן‪ .‬ואולם בדיוק כאשר טכניקת הנגינה של ארליך הגיעה לרמה‬
‫שהחלה להשביע את רצונו של הומל‪ ,‬הבין ארליך שאין ברצונו להיות כנר ופנה לדרכים שנועדו להכין אותו‬
‫להיעשות מלחין‪ .‬הוא הוסיף ללמוד אצל הומל באופן פרטי‪ ,‬ואפילו נסע בקיץ ממקום הנופש ליד לאשקו עד‬
‫לזאגרב כדי להשתתף בשיעוריו של הומל‪ ,‬ואולם מחשבתו כבר פנתה בכיוון אחר‪.‬‬
‫כמה מן הלחנים של ארליך באו לעולם כבר בהיותו בן עשר שנים‪ ,‬בחודשים הראשונים לשהותו‬
‫בזאגרב‪ ,‬כשהובא על ידי קרובי משפחתו למקומות הנופש ששימשו את השכבות האמידות‪ .‬בשלימן ובלאשקו‬
‫באו לעולם ארבע אופרות קצרות ‪ -‬אם אפשר לראות אופרות בסצנות‪-‬סקיצות קטנות‪ ,‬שבהם ליווה ארליך‬
‫הצעיר את עצמו על פסנתר והיה גם שר את כל התפקידים‪ .‬לימים‪ ,‬כאשר ב‪ 1936-‬החל ללמוד באקדמיה‬
‫למוסיקה של זאגרב וכבר היה לו קשר לבית‪-‬ספר ראוי לשמו כמעט שחדל להלחין‪ ,‬ובעת הזאת אגר ידע שעתיד‬
‫היה להביאו לימים לפרץ היצירתי‪.‬‬
‫האופן שבו אבל ארליך זכר את דמויות המורים שלימדו אותו באקדמיה למוסיקה של זאגרב מעורר‬
‫עניין רב‪ .‬מעטים הם בני דורו שעודם בחיים ויכולים לספר את זכרונותיהם‪ .‬נוסף לכך‪ ,‬ארליך היה זר בזאגרב‬
‫ורק שנים מעטות היה לו מגע עם תרבות המוסיקה הקרואטית‪ ,‬ולפיכך ייתכן שזכרונותיו ניחנים ביתר‬
‫אובייקטיביות‪.‬‬
‫בבית הספר "פוליהימניה" ולימים גם באקדמיה‪ ,‬לימד פראניו לוצ'יץ' סולפג'‬

‫‪-------------------------------------------------------------‬‬

‫‪" 1‬הדודה שלך חולה?" שאל אותו הומל באחד השיעורים‪.‬‬


‫"לא"‪ ,‬ענה ארליך‪" ,‬למה אתה שואל?"‬
‫"כי אתה מנגן בעצב שכזה‪ ,‬כאילו דודתך חולה!" נענה הומל‪.‬‬
‫‪" 2‬אבל אדוני הפרופסור‪ ,‬הלא לצורך השיעור הזה התאמנתי מדי יום במשך עשר שעות" היה ארליך‬
‫מתלוצץ בתשובה על הביקורת של הומל‪.‬‬
‫"כן‪ ",‬ענה הומל‪" ,‬אבל האם גם הקדשת מחשבה?!" לדברי ארליך עצמו‪ ,‬הוא אכן צדק‪.‬‬

‫ופיתוח שמיעה מוסיקלית‪ ,‬וארליך דיבר עליו בהוקרה רבה‪ .‬לוצ'יץ' היה שיטתי ביותר‪ ,‬ומצא דרכים יעילות‬
‫לכוון את התלמיד בדרכו ולפתח את כושר ההבחנה שלו‪ .‬ארליך טען שגם יותר מאוחר בחייו לא פגש מחנך‬
‫שהצטיין כמוהו בתחום זה‪ .‬הרמוניה למד מפי פראן לוטקה‪ ,‬שהיה אדם מחמיר וקפדן מאין כמוהו ‪" -‬ממש‬
‫שוטר בין הפרופסורים"‪ .‬הייתה לו שיטה משלו להוראת הרמוניה‪ ,‬דפוסים נוקשים שהקפיד לדבוק בהם ודרש‬
‫מתלמידיו שינקטו רק בשיטתו‪ ,‬בלי להניח מקום לסטייה כלשהי ולגיוון בסגנונות השונים‪ .‬שיעוריו ( ‪ 6‬שיעורים‬
‫לשבוע) היו קשים לכל התלמידים‪ .‬ארליך השתדל להגיע מוכן לשיעוריו והיה תלמיד טוב‪ ,‬אך לימים‪ ,‬כשלמד‬
‫בישראל אצל רוזובסקי‪ ,‬נאלץ לחזור וללמוד הכול מההתחלה‪ .‬רוזובסקי לא קיבל את השיטה והדפוסים‬
‫הנוקשים שלוטקה היקנה לתלמידו‪.‬‬
‫פראניו דוגאן‪ ,‬שלימד קונטרפונקט‪ ,‬זכה להערכה רבה מצד התלמידים‪ ,‬אף שהם לא למדו ממנו‬
‫הרבה‪ .‬הוא היה דמות של אמן בוהמי‪ ,‬ולא אחת קרה שהגיע לשיעורים כשהוא בגילופין‪ ,‬ולעיתים אף היה נרדם‬
‫באמצע השיעור ‪ -‬אך התלמידים קיבלו זאת בלא מחאה‪ ,‬ואפילו היו מוכנים לשבת בשקט כשלוש שעות‪ ,‬עד‬
‫שתפוג עייפות המורה‪ .‬ארליך זכר את אימפרוביזציות הנבל המעולות של דוגאן על כלי הנגינה המצוינים של‬
‫זאגרב‪ ,‬וכיצד הדריך אותם דוגאן באירגון האימפרוביזציה‪.‬‬
‫דוגאן היה מופיע תמיד כשבראשו תוכנית מעובדת של האימפרוביזציה הבאה‪ ,‬תוך התבססות על‬
‫מהלך הרמוני ומודולציוני שהוכן מראש בקפידה‪.‬‬
‫היפים בזכרונותיו של ארליך קשורים בדמותו של יעקב גוטובץ‪ .‬כצעיר המורים היה גוטובץ קרוב‬
‫בגילו לסטודנטים‪ ,‬שהתלהבו משיעוריו בזכות כושר הניתוח שלו ויחסו הקרוב לאמנות המוסיקה‪ .‬גוטובץ לימד‬
‫צורות מוסיקליות‪ ,‬אך שיעוריו היו הופכים לניתוח מושלם של יצירות מוסיקליות‪ .‬היה זה ניתוח יסודי ביותר‪,‬‬
‫מרתק‪ ,‬מושך לב‪ ,‬אפילו כשהיה מדובר בסוניטות פשוטות של מוצארט או היידן‪ .‬גוטובץ היה פשוט "פוקח את‬
‫העיניים" לתלמידיו‪ ,‬ואף שהיה צעיר בגילו‪ ,‬השכיל להנחותם בראייה בשלה ומיומנת להבין את מהות‬
‫המוסיקה כאמנות‪.‬‬
‫ארליך נשא עימו רשמים עזים מחיי המוסיקה בזאגרב‪ .‬שלוש שנים ניגן בתזמורת האקדמיה‪ ,‬בין‬
‫השאר בביצוע "המשיח" להנדל‪ .‬הוא התפעל מביצועי תזמורת האופרה של התיאטרון הלאומי הקרואטי‪ ,‬מן‬
‫הקולות המעולים ומפתרונות הבימוי המעניינים (במיוחד "הספר מסביליה" של רוסיני ו"ליידי מקבט‬
‫ממצנסק" לשוסטקוביץ'‪ .‬בין עמיתיו התלמידים זכור לו רק מילקו קלמן‪ ,‬שעימו נפגש לימים גם בדָרמשְטָדְט‪,‬‬
‫ושבחברתו הפיג את השיעמום בשיעוריו של לוטקה‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1938‬קיבלה ממלכת יוגוסלביה חוק‪ ,‬שחייב את כל היהודים הנושאים דרכון גרמני לעזוב את‬
‫הארץ בתוך חודש ימים‪ .‬ארליך נאלץ לעזוב את לימודיו באקדמיה למוסיקה בזאגרב‪ .‬הארץ היחידה באירופה‬
‫שעדיין קיבלה יהודים בעלי דרכון גרמני הייתה אלבניה‪ .‬וכך‪ ,‬דרך אלבניה‪ ,‬עוד לפני פרוץ מלחמת העולם‬
‫השנייה‪ ,‬הגיע ארליך לארץ ישראל‪ .‬למזלו הרב יכול היה להמשיך כאן את לימודיו אצל פרופסור סלומון‬
‫רוזובסקי (תלמידו של רימסקי קורסקוב) באקדמיה למוסיקה בירושלים‪ ,‬ולאחר מכן גם להשתלם‬
‫בדָרמשְטָדְט אצל הנרי פוסר‪ ,‬קארל היינץ שטוקהאוזן ולואיג'י נונו‪.‬‬
‫ארליך היה מורה אהוב על דורות של מוסיקאים ישראלים‪ ,‬וזכה גם למוניטין בינלאומי‪ .‬בארץ זכה‬
‫בפרס ישראל‪ .‬וכקוריוז ‪ -‬שמו נמצא גם בספר השיאים של גינס‪ ,‬כמלחין בעל האופוס הגדול ביותר‪ .‬הוא כתב‬
‫מעל ‪ 3500‬יצירות‪ ,‬בסגנונות וז'אנרים רבים ושונים ‪ -‬כולן ברמה אמנותית גבוהה ביותר!‬

‫בישראל מתגוררת נציגה חשובה אחרת של אמנות הפסנתר בזאגרב‪ ,‬איליקה (אילנה‪ ,‬אילונה‪ ,‬ילנה)‬
‫אופנר‪ ,‬ילידת ‪ .1915‬וכך‪ ,‬לצד האסכולה של הומל‪ ,‬שייצג ארליך‪ ,‬הייתה מיוצגת גם האסכולה של סטָניצ'יץ'‪,‬‬
‫על יד איליקה אופנר‪ .‬איליקה אופנר נולדה בקיסאץ' הסמוכה לנובי סאד‪ .‬היא החלה בלימודיה אצל לאונטינה‬
‫רוזנצוויג בנובי סאד‪ ,‬ובשנת ‪ 1933‬נסעה משם לווינה ולפי המלצת פרופסור אויגן זאדור הצטרפה לכיתת‬
‫הדוויג פון אנְדְרָשְפי שבאקדמיה למוסיקה‪ .‬פון אנְדְרָשְפי ייצגה בעת ההיא את שיטת ברייטהאופט החדשה‪" ,‬‬
‫‪ ,"Die natuerliches Klaviertechnik Methode‬דהיינו שיטת הנגינה הטבעית‪ .‬תכלית השיטה הזאת הייתה‬
‫למתן את הלחץ המופעל על "האצבעות הגבוהות" המאומצות והעמוסות ולשחרר את הגוף כולו‪ ,‬בעזרת תנועות‬
‫חופשיות של כל היד‪ .‬תוך כדי כך ניתנה תשומת לב רבה ליפי הצליל ולאיכותו‪ ,‬אך לעומת זאת לא נזנחה‬
‫פעילות האצבעות‪ ,‬טיפוח כוחן והוירטואוזיות שלהן‪ .‬איליקה אופנר התקדמה באופן יוצא מן הכלל בשליטה על‬
‫הטכניקה הזו‪ ,‬שהלמה את כפות ידיה הקטנות במיוחד‪ .‬היא השיגה תוצאות מרשימות והייתה בין טובי‬
‫התלמידים במוסד הדוויג פון אנְדְרָשְפי‪ .‬ואולם בשנים אלו כבר גאה והתעצם הנאציזם בווינה‪ ,‬חיי היהודים‬
‫הלכו ונעשו בלתי נסבלים מיום ליום‪ ,‬עד שב‪ 1936-‬נאלצה לעזוב את וינה ולשוב לנובי סאד‪ .‬הפסנתרנית מנובי‬
‫סאד‪ ,‬מיליצה מוץ'‪ ,‬המליצה בפניה להמשיך בלימודיה אצל סווטיסלב סטאניצ’יץ’ בזאגרב‪ .‬זכרונות מעניינים‬
‫שמורים אצל איליקה מימי היותה תלמידתו של נציגה הבולט של אסכולת זאגרב לפסנתר‪ ,‬ושל פרופסר פרוצ'ו‬
‫בוסוני‪.‬‬
‫בראש וראשונה הופתע סטאנצ'יץ על כי איליקה בכלל יכולה לנגן בכפות ידיים קטנות כאלה‪ ,‬אך‬
‫בראותו את תנועות ידיה ואת תוצאות שיטת ברייטהאופט‪ ,‬שלל זאת מכול וכול‪ .‬הוא שיבח את המוסיקליות‬
‫שלה‪ ,‬אך המליץ לפניה לשכוח כליל את הטכניקה שלמדה‪ .‬תחת הרפרטואר העשיר שאיליקה אופנר השתלטה‬
‫עליו בווינה‪ ,‬נתן לה אטיודים אופוס ‪ 740‬של צ'רני ובמשך ‪ 6-5‬חודשים אילץ אותה להתאמן במשך ‪ 8‬שעות‬
‫ליום רק על אטיודים אלה‪ ,‬כדי לאמן את אצבעותיה‪ .‬סטאניצ’יץ’ היה מורה מחמיר מאין כמוהו‪ .‬הוא הוגיע‬
‫את תלמידיו בדרישות להגיע לרמה טכנית מושלמת ודרש מהם לדבוק בה בקפידה ולא לוותר בשמץ לכוונות‬
‫המלחין‪ .‬בשיעוריו‪ ,‬שארכו שעות רבות‪ ,‬תבע מתלמידיו בהירות‪ ,‬דיוק‪ ,‬ביצוע מושלם‪ .‬חשיבות עליונה ייחס‬
‫לנאמנות למלחין‪ .‬טכניקת האצבעות הודגשה באופן מיוחד (למשל‪ ,‬כמה מן האטיודים צריך היה לנגן בארבעה‬
‫סוגי סטקאטו שונים)‪ ,‬וכמעט שלא דיבר על יפי הצליל‪ .‬לעומת שיטת ברייטהאופט‪ ,‬ששיחררה את הידיים‬
‫בעזרת תנועות חצי סיבוביות‪ ,‬התרכז סטאניצ’יץ’ בכף היד ובתנועות האצבעות‪ .‬בנגינת האקורד והארפגיו דרש‬
‫שכף היד תונח בתפרושת האקורד ובתנועה זו לנגן בכל האצבעות כבפטישים‪ .‬לעיתים דרש לנגן את חלקה של‬
‫יד שמאל ביד ימין ולהיפך‪ .‬הוא הקדיש תשומת לב רבה לפדליזציה‪ ,‬ואפילו תבע מהתלמיד לבצע רק את‬
‫הפדליזציה‪ ,‬בלי לנגן בידיו! דומה שיפי הצליל‪ ,‬שבווינה כל כך הקפידו עליו‪ ,‬לא היה חיוני במיוחד בעיני‬
‫סטאניצ’יץ’‪ :‬הוא תבע ביצוע קורקטי ודבקות כמעט אוטומטית בתפיסות שבוטאו על פי הבנתו על ידי המלחין‪.‬‬
‫ניתוח הקומפוזיציות שלו היה בהיר ביותר‪ ,‬כך שהתלמיד קיבל ממש את הארכיטקטוניקה של היצירה‬
‫המבוצעת ‪ -‬ואותה נדרש לבצע במלוא הקפידה‪ .‬הוא העתיק מבוסוני את סימוני האינטרפרטציה ודרש שכל‬
‫תלמיד יעתיק אותם כפשוטם‪( .‬איליקה אופנר שומרת עד היום דוגמת תווים עם הסימנים הללו‪ ).‬השיטה‬
‫הספרטנית הזאת (שהתלמיד יכול היה לקבלה רק על ידי ויתור על עצמיותו) הניבה פרי‪ .‬כתום כמה חודשי‬
‫עבודה מפרכת כדי להשתלט על טכניקת הנגינה של סטאניצ'יץ'‪ ,‬החלה איליקה אופנר בפיקוחו משתלטת על‬
‫מספר גדול של יצירות מספרות הפסנתר (שתי חוברות באך ‪ ,Das Wohltemperierte Klavier‬הסונָטות של‬
‫בטהובן ‪ -‬לרבות סוניטת ולדשטיין‪ ,‬למרות האוקטבות שלה ‪ -‬וה'פנטסיה' למוצארט‪ ,‬הפרלודים של שופן‪,‬‬
‫אטיודים ופולונזים)‪ .‬בשנים ‪ 1938-1936‬רכשה איליקה אופנר עוצמה‪ ,‬חוזק ותנועתיות של האצבעות‪ ,‬והפנימה‬
‫את הישגי אסכולת סטאניצ'יץ' בכלל ניסיונה בנגינה בפסנתר‪ .‬אפילו סטאניצ'יץ' עצמו הודה שזהו שילוב טוב‪.‬‬

‫במהלך מלחמת העולם השנייה הגיעה איליקה אופנר עם בעלה‪ ,‬ד"ר פראנציס אופנר‪ ,‬שהיה כתב‬
‫ה"קרישצ'ן סיאנס מוניטור" וה"אובסרבר"‪ ,‬לאיסטנבול‪ ,‬שם הייתה פעילה בסיוע לשבויים היהודים במחנות‬
‫השבי בגרמניה ולפליטים מאירופה‪ .‬לאחר המלחמה עלו השניים לישראל‪ ,‬וכאן זכתה איליקה להערכה כמורה‬
‫לפסנתר‪ .‬היא לא עבדה בשום מוסד להוראת המוסיקה (בשל טיב עיסוקו של בעלה)‪ ,‬אך העמידה תלמידים‬
‫רבים וזכתה להערכה מיוחדת כיועצת למורים לפסנתר‪ ,‬ובהם אילונה וינצה‪ ,‬אדית קראוס ומרים בושקוביץ‪.‬‬
‫אחד מתלמידיה המצליחים ביותר היה דראגן שובאייץ'‪ ,‬בנו של שגריר יוגוסלביה בישראל דאז‪ .‬הוא הוצג בפני‬
‫ארתור בנדטי‪-‬מיכאלאנג'לי בעת שהותו בישראל בשנת ‪ ,1967‬ומיכאלאנג'לי היה מוכן לקבלו מיד כתלמידו‪,‬‬
‫אלא שהמשפחה נאלצה לשוב ליוגוסלביה‪ .‬הם ביקשו את עצתו של מיכאלאנג'לי‪ ,‬במי לבחור כמורה בארצם‪.‬‬
‫מיכאלאנג'לי ביטא את מורת רוחו מבית הספר להוראת הפסנתר ביוגוסלביה והמליץ על מורה אחד ויחיד ‪-‬‬
‫סווטיסלב סטאניצ’יץ’‪.‬‬

‫גם הקריירה של לאדיסלאב (אורי) שטרנברג (‪ )1984-1916‬מאוסייק בהוראת הנגינה על פסנתר עלתה‬
‫יפה‪ .‬את חינוכו המוסיקלי רכש שטרנברג באוסייק‪ ,‬בשיעורים פרטיים שקיבל אצל מורים רוסיים‪ ,‬והשלים‬
‫אותו בימי מלחמת העולם השנייה‪ ,‬בהיותו פליט באיטליה‪ .‬הודות למילגה אמריקאית‪-‬ישראלית‪ ,‬למד בבגרותו‬
‫ובארצות הברית השלים את לימודיו לתואר שלישי‪ .‬ראויה לציון מיוחד פעילותו בקיבוץ נגבה‪ ,‬שם העמיד דור‬
‫של צעירים שהיו מסורים לאמנות המוסיקה‪ ,‬ביניהם המלחין הידוע מאיר מינדל‪ .‬הוא אף הקליט לתוכניות‬
‫הרדיו של קול ישראל‪ ,‬ולימד גם נגינה באקורדיון‪ .‬לקראת סוף הקאריירה שלו לימד בקונסרבטוריון של באר‬
‫שבע‪ ,‬שם נשתמרו גם חוברות התווים שלו‪ ,‬ובהם תווים שהגיעו לכאן מאוסייק‪.‬‬

‫מאוסייק הגיעה לישראל גם הפסנתרנית אלישבע עשת (אליזבטה קופפרברג‪ ,‬צֶ'פֶצְ'קָה על פי‬
‫נישואיה‪ ,)1992-1903 ,‬בתו של אברהם קופפרברג‪ ,‬שנזכר לעיל‪ .‬היא למדה בבודאפשט אצל ארפאד קרפאטי‪,‬‬
‫וחלק הארי של פעילותה המקצועית עד עלותה ארצה ב‪ 1951-‬עבר עליה בדוברובניק‪ .‬בעלותה לישראל‬
‫הצטרפה לצוות המורים בקונסרבטוריום שליד האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים‪ ,‬שם העמידה‬
‫תלמידים רבים (ביניהם את מרים הד‪-‬הולנדר וחנה גפני)‪ .‬היא השקיעה מאמץ מיוחד כדי להשתלט על‬
‫הרפרטואר החדש והחדיש בימים ההם (בארטוק‪ ,‬שוסטאקוביץ'‪ ,‬פרוקופייב‪ ,‬חצ'אטוריאן)‪ .‬אלישבע עשת‬
‫נודעה כמלווה של זמרי הסולו‪ ,‬ובשנות החמישים הופיעה בירושלים בנגינה על פסנתר במסגרת שלישייה שבה‬
‫ניגן גם הכנר אנטל סוור מזאגרב‪ .‬הופעותיה עם השלישייה הזאת הוקלטו גם לקול ישראל‪ .‬דיטה קובץ' לבית‬
‫פריץ (‪ ,)1976-1891‬אחותו של לאו מירסקי‪ ,‬הייתה שנים רבות סוליסטית באופרה בטריאסטה‪ ,‬בזאגרב‬
‫ובאוסייק‪ ,‬ובהגיעה לישראל ב‪ 1950-‬עסקה בהוראת זמרה בקיבוץ גת‪ .‬בנה יצחק (איביצה) קובץ'‪ ,‬גם הוא‬
‫בוגר בית ספר למוסיקה‪ ,‬הצטיין כמורה למוסיקה שלימד בקרית גת‪.‬‬

‫לצד עקבות "לא חומריים" אלה של תרבות המוסיקה הקרואטית בישראל (בהלחנה‪ ,‬בביצוע‬
‫ובהוראה)‪ ,‬וספריות התווים שברשותם של איליקה אופנר ואורי שטרנברג‪ ,‬מן הראוי לציין כי בספריית‬
‫האוניברסיטה העברית בירושלים מצוי מידע על תרבותם המוסיקלית של יהודים משטחי קרואטיה‪ .‬כבר‬
‫בשנות העשרים של המאה העשרים נהגו קהילות ישראל בתפוצות לשלוח לספרייה הלאומית את פרי התוצר‬
‫התרבותי שלהן‪ ,‬לרבות היצירה המוסיקלית‪ .‬הודות לכך‪ ,‬בארכיון אבנטוב מצויות הוצאות רבות של כתב העת‬
‫"אמנות" מזאגרב‪ ,‬ובמקרה נשתמרו גם כתבי היד של מוסיקה שהלחין ריכרד שווארץ‪ ,‬לאחר שזמן רב נחשבו‬
‫כאבודים‪.‬‬

‫בחלק האחרון מובא סיפור חייו הטראגי של המלחין ראובן ירון ( ‪ ,)1956-1932‬שנקשרו בו גם דמויות‬
‫אחדות מאלה שנזכרו לעיל‪ ,‬ואילו סיפורו של ירון עצמו קשור בקרואטיה ובישראל גם יחד‪.‬‬
‫בהגיע הפסנתרנית אילונה‪-‬איליקה אופנר בזמן המלחמה לאיסטנבול‪ ,‬היא הכירה שם את הגברת‬
‫מאריה באואר רבת הפעלים‪ .‬באואר ובעלה‪ ,‬ילידי וינְקובְצי שבקרואטיה‪ ,‬הגיעו לאיסטנבול לפני המלחמה‬
‫ופיתחו שם את תעשיית העץ‪ .‬משהחלו מגיעים פליטים מאירופה‪ ,‬שסיפרו על הזוועות המתרחשות שם‪ ,‬אירגנה‬
‫מאריה באואר יחד עם איליקה אופנר פעולות סיוע כדוגמת אלו של הצלב האדום‪ ,‬ובקשיים רבים יצרה קשר‬
‫למשלוח חבילות אל הקצינים היוגוסלבים שהיו כלואים כשבויי מלחמה במחנות צבא בגרמניה‪ .‬מדי יום ביומו‬
‫היו השתיים הולכות לשוק הגדול של איסטנבול‪ ,‬משיגות שם קופסאות‪ ,‬קונות מצרכי מזון וטבק ושולחות‬
‫חבילות לגרמניה (הותר להן לשלוח ‪ 100‬חבילות לחודש)‪ .‬למאריה באואר היו מהלכים בכל החוגים החברתיים‬
‫באיסטנבול‪ .‬בין ידידיה היה גם שליח האפיפיור מונסיניור אנג'לו רונקאלי (לאחר המלחמה האפיפיור יוחנן ה‪-‬‬
‫‪ .)23‬לאיסטנבול הגיעה בסוף ‪ 1941‬או בתחילת ‪ 1942‬גם משלחת מישראל‪ ,‬בראשותו של משה שרת‪ .‬מתפקידה‬
‫היה לארגן את משלוח הילדים היהודים מסלובקיה והונגריה לישראל‪ ,‬דרך איסטנבול‪ ,‬ולשם כך היה דרוש‬
‫להם קשר עם הקרדינל רונקאלי‪ .‬הפגישה אורגנה על ידי מאריה באואר‪ .‬בעודה משמשת כמתווכת בין הצדדים‪,‬‬
‫עלה בדעתה של מאריה באואר לנסות ולהציל גם ילדים מזאגרב‪ ,‬ששם נמצא גם נכדה‪ ,‬פאודור‪-‬פדיה פרנק‪.‬‬
‫הכול התנהל באופן חשאי‪ ,‬באמצעות אירגונים יהודיים רשמיים למחצה שפעלו בהונגריה ובסלובקיה‪ .‬את‬
‫הפעילות בהונגריה‪ ,‬באמצעות האירגון ‪ ,PALAMT‬ניהל יהודי עשיר בשם מיקלוש קראוס‪ .‬הוא התנגד לכלול‬
‫במשלוח גם ילדים מזאגרב‪ ,‬אך מאריה באואר הצליחה לבסוף לממש את יוזמתה‪ .‬היא שלחה מכתב לקרוביה‬
‫בוינקובצי‪ ,‬שהודיעו על כך לקהילה היהודית בזאגרב‪ .‬בעת ההיא כבר נרצחו רוב יהודי זאגרב‪ ,‬אך הקהילה‬
‫היהודית עדיין הייתה קיימת רשמית ופעלה מדירה פרטית‪ ,‬והקרדינל סטפינץ אף הציל ממוות ‪ 56‬יהודים‪,‬‬
‫דיירי בית האבות המקומי‪ .‬הקשר בין סטפינץ לבין הרב של זאגרב‪ ,‬ד"ר מירוסלב שלום פרייברגר (על שמו‬
‫נקראת כיום החברה לתרבות ואמנות של יהודי זאגרב) נוצר באמצעותו של אמיל (עמיאל) שווארץ‪-‬שומרוני‪.‬‬
‫הוא זה שתיווך גם בהעברת הספרייה היהודית הרבנית לקפטול‪ ,‬מקום מושבו של הבישוף‪.‬‬
‫ועתה כמה מלים על שווארץ‪-‬שומרוני‪ .‬אישתו הצעירה ילדה בימים ההם תינוק‪ ,‬וכמתנה מן השמים‬
‫הגיעה מבודאפשט הבשורה כי הוא קיבל אשרת‪-‬כניסה לפלשתינה‪ .‬עם אישתו ותינוקו נסע לבודאפשט‪ ,‬והגיעו‬
‫אל משרדו של מיקלוש קראוס‪ .‬הלה טען שאין לו מושג בעניין אשרת‪-‬הכניסה‪ .‬אישתו של שווארץ‪-‬שומרוני‬
‫נתקפה בהיסטריה‪ ,‬אך מיקלוש קראוס רק משך בכתפיו ויצא מהחדר‪ .‬ואולם מזכירתו מסרה לשווארץ‪-‬‬
‫שומרוני שהיא יודעת כי מיקלוש קראוס מכר את אשרת‪-‬הכניסה ליהודי אחר‪ .‬שווארץ‪-‬שומרוני‪ ,‬עם אישתו‬
‫והתינוק‪ ,‬אף הלכו אל אותו יהודי וביקשו לקבל את האישור לידיהם‪ ,‬אך הלה טען כי שילם תמורת האשרה‬
‫בכסף טוב וכי באמצעותה הציל את חיי בנו‪ ,‬שנמצא כבר בדרכו לפלשתינה‪ .‬אלא שהספינה שבנו הפליג בה‬
‫עלתה על טורפדו והבן נהרג‪ .‬שווארץ‪-‬שומרוני הגיע לאחר מכן בכל זאת לישראל‪ ,‬והוא פעיל למען הענקת תואר‬
‫חסיד אומות העולם לקרדינל סטפינץ‪.‬‬
‫באפריל ‪ 1942‬פנתה הקהילה היהודית בזאגרב אל משרד הפנים של מדינת‪-‬קרואטיה‪-‬העצמאית‬
‫בבקשה לאשר את הגירתם של ‪ 50‬ילדים‪ .‬משרד הפנים דרש רשימה עם כתובות הילדים‪ .‬הקהילה היהודית לא‬
‫אבתה למסור את הכתובות‪ ,‬כיוון שבעבר יהודים שנמצאו ברשימות דומות חוסלו לעיתים קרובות‪ ,‬ועל כן‬
‫נמסרה רק כתובת משרד הקהילה‪ .‬בינתיים רבים מן הילדים שברשימה כבר נרצחו‪ ,‬ואחדים נמלטו לפרטיזנים‪.‬‬
‫ואולם מכסת חמישים הילדים נשארה כשהייתה‪ .‬שלטונות האוסטשה והמארגנים בבודאפשט דרשו שרק‬
‫הילדים שמופיעים ברשימה ייכללו במשלוח‪ .‬בתגובה ניסתה הקהילה היהודית בזאגרב "להערים" ולשלוח‬
‫ילדים אחרים תחת הילדים המתים ששמותיהם נכללו ברשימה‪ ,‬ואת הילדים לימדו להזדהות בשמותיהם של‬
‫הילדים המתים‪ ,‬הכלולים ברשימה‪ .‬ואולם מיקלוש קראוס מבודאפשט דחה מכול וכול את ניסיון ה"תרמית"‬
‫הזאת‪ ,‬ולכן ‪ 11‬ילדים בלבד יצאו לדרך מזאגרב‪ .‬במשלוח זה נמצא גם בנו בן ה‪ 10-‬של הרב פרייברגר‪ ,‬ראובן‬
‫מיכאל‪ .‬בבודאפשט‪ ,‬כאשר קראו בשמות הילדים‪ ,‬נענו כל ‪ 50‬ילדי זאגרב בשמותיהם‪ .‬מתברר שקראוס הכניס‬
‫במקום הילדים המתים מזאגרב ילדים מסלובקיה‪ ,‬פולין והונגריה‪ ,‬תחת שמם! לבסוף הגיעו הילדים מזאגרב‬
‫לאיסטנבול‪ .‬מאריה באואר לא מצאה ביניהם את נכדה פדיה פראנק‪ .‬אבל אחד הילדים שהגיעו טען כי הוא‬
‫פדיה פראנק‪ .‬מאריה באואר צעקה שהילד הזה איננו פדיה‪ ,‬אבל הילד רעד וחזר על השם‪ :‬פדיה פראנק‪...‬‬
‫ראובן מיכאל פרייברגר הגיע ב‪ 1943-‬ארצה ונקלט בקיבוץ שער העמקים‪ .‬הוריו נלקחו ב‪ 3 -‬במאי‬
‫‪ 1943‬וניספו‪ .‬הוא קיבל את השם העברי ראובן ירון‪ .‬עד מהרה התגלה כישרונו המוזיקלי הגדול (אולי על פי‬
‫אימו‪ ,‬שניגנה בפסנתר‪ ,‬או דודו‪ ,‬ששר באופרה של זאגרב)‪ .‬אורי גבעון‪ ,‬שהיה מורהו הראשון‪ ,‬ממש הדביק אותו‬
‫במוסיקה‪ .‬ראובן לקח שיעורים בקונסרבטוריון של תל אביב‪ ,‬שם למד אצל מרדכי סתר‪ ,‬וכבר החל להלחין‬
‫בעצמו‪ .‬כבר בגיל ‪ 15‬ניצח על מקהלה‪ ,‬וכשהקים גארי ברטיני את מקהלת "רינת"‪ ,‬הצטרף גם ראובן ירון‬
‫לפעילותה‪ .‬במרץ ‪ ,1956‬בתחרות בינלאומית שנערכה בפריז‪ ,‬כבשה מקהלת "רינת" בניצוחו של גארי ברטיני‬
‫מקום ראשון בין ‪ 16‬מקהלות מארצות שונות‪ ,‬כאשר שרה קומפוזיציה של ראובן ירון‪ .‬זו הייתה אחת‬
‫ההצלחות הגדולות הראשונות של מדינת ישראל הצעירה‪ .‬באביב אותה שנה נשא ראובן ירון אישה‪ .‬החגיגה‬
‫נערכה בשער העמקים‪ ,‬על הדשא שבפתח ביתם של לינה ואברהם אבני‪ ,‬שאימצו את ראובן‪ .‬בסתיו פרצה‬
‫מלחמת סיני‪ .‬באחד הימים‪ ,‬בשובה מהעבודה בשדה‪ ,‬מצאה אישתו הצעירה פתק בכתב ידו של ראובן‪:‬‬
‫"קיבלתי צו‪ ,‬להתראות‪ ".‬עם גיוסו נשלח לסיני‪ ,‬שם נהרג והוא בן ‪ .24‬ונשכח‪.‬‬
‫במהלך העבודה על חיבור זה נמצאה בארכיון קול ישראל הקלטה מעניינת‪ :‬בקומפוזיציה למצוסופרן‪,‬‬
‫כינור‪ ,‬ויולה‪ ,‬צ'לו ופסנתר מאת ראובן ירון‪ ,‬ניגן את חלק הפסנתר אישית מרדכי סתר‪ ,‬מורהו‪ .‬מצאנו גם את‬
‫חוברת התווים של ראובן‪ ,‬שהוצאה לאחר מותו על ידי חברי קיבוץ שער העמקים‪ ,‬בעזרתם של אורי גבעון‪,‬‬
‫מרדכי סתר וגארי ברטיני‪.‬‬

‫סקירה זו על פעילותם של יהודים מוסיקאים שהגיעו ארצה מאזורי קרואטיה היא ראשונה מסוגה‬
‫העוסקת בנושא‪ .‬אנו מפרסמים אותה בתקווה שתשמש תרומה ואתגר למחקרים לעתיד לבוא‪ .‬יהודים הותירו‬
‫עקבות עמוקים בתרבות המוסיקה בקרואטיה‪ ,‬שכן במשך דורות היו שותפים בבנייתה‪ .‬כפי שאפשר להיווכח‬
‫מן הסקירה הקצרה הזאת‪ ,‬תרבות המוסיקה בקרואטיה השפיעה גם היא על התושבים היהודים‪ ,‬ובכך תרמה‬
‫בעקיפין גם להתפתחותה לימים של תרבות המוסיקה בישראל‪ .‬עליית יהודים ארצה לפני מלחמת העולם‬
‫השנייה ולאחריה הייתה על פי רוב מונעת על ידי הרעיון הציוני‪ ,‬ששאף להקמת מדינת היהודים בארץ‬
‫אבותיהם‪ ,‬כדי שבני העם היהודי יוכלו לבוא אליה ולהשתחרר מלחצי האנטישמיות והשפעותיה ההרסניות‪,‬‬
‫ולבנות בה מחדש את החברה הלאומית שלהם‪ ,‬לאחר שזו הוגלתה לתפוצות לפני אלפיים שנה ויותר‪ .‬שנות‬
‫מלחמת העולם השנייה‪ ,‬שבהן איים הרעיון הנאצי של "פיתרון סופי לבעית היהודים" בהשמדה מוחלטת של‬
‫בני העם היהודי‪ ,‬אך חיזקו את השאיפה להגשים מטרה זו‪ .‬למרבה הצער רבים מאוד לא זכו להגיע‪ ,‬לאחר‬
‫שגופותיהם נשרפו במחנות המוות ברחבי אירופה‪ .‬יחד עימם נכחד לא רק חלק כביר של התרבות היהודית‪,‬‬
‫אלא גם של תרבות העמים שבקרבם חיו במשך דורות‪ .‬אלה אשר שרדו ומצאו את מקומם במדינת ישראל‬
‫הצילו‪ ,‬למרבה המזל‪ ,‬גם את זרע הדו‪-‬קיום התרבותי הזה‪ ,‬בתקווה שזוועות השואה לא ישובו עוד לעולם‪ ,‬וכי‬
‫רעיון הדו קיום וההפריה ההדדית בין תרבויות יכה שורשים‪.‬‬

‫‪© 2005 by Dushan Mihalek‬‬

Rate