You are on page 1of 17

‫הוויה והתהוות בתורת האצילות‬

‫הספירות‪ ,‬השתלשלותן ותפקידיהן‬


‫)עדכון‪ :‬י"ב סיוון תשס"ט(‬

‫מאת‪ :‬עמרם קהתי‬

‫הוויה והתהוות‪ ,‬גבול יציב‪ ,‬תהומי ממש‪ ,‬מפריד ביניהן‪ ,‬ואכן‪ ,‬נחשבות הן שני הפכים מאז‬
‫ומתמיד‪.‬‬

‫ולא בכדי בחרו גדולי המחשבה בדורות עברו משני פני הכרה אונטולוגית זו בקיצוניות יתירה‬
‫ותוך היעלמות גמורה מן הצד השני‪ ,‬המונח‪ ,‬למעשה‪ ,‬באותה מידה ממש עצמה בהכרה זו‪.‬‬

‫ובמידה שחכמי אליאה והאפלטוניים הגיעו בפילוסופיית ההוויה שלהם לידי כפירה קיצונית‬
‫בכל התהוות שהיא‪ ,‬וההתהוות המושגת בהכרה האונטולוגית אינה לדעתם אלא מראית – עין‪,‬‬
‫תדמית של הא ָצלֹות = קרינות ההוויה הריאלית‪ ,‬אשר לנו המקבלים אותן כחוויה בזמן‪ ,‬נראות‬
‫כהתהוויות‪ ,‬באשר חושינו מספקים לנו מן ההוויה דימויים מטושטשים הנראים לנו כהתהוויות;‬

‫באותה מידה ממש‪ ,‬שללו פילוסופי ההתהוות‪ ,‬מהרקליס היווני ועד ברגסון היהודי‪ ,‬הממשות‬
‫מן ההוויה‪ .‬לדעתם רק התהוות היא לבדה ישות אמיתית וריאלית‪ .‬תפישת ההוויה‪ ,‬השלימות‬
‫הרוגעת‪ ,‬שבהכרה האנושית‪ ,‬אינה לדעתם כי אם פעולות השכל‪ ,‬המותאם למהותו המתה של החומר‬
‫המשמש אך תנגודת להנף היצירה‪ ,‬ואשר אין בכוחו לכן להשיג את מהות ההתהוות‪.‬‬

‫לא כאן המקום להוכיח ליקויין של דיעות מנוגדות אלו גם שתיהן‪ .‬יצויין רק‪ ,‬ששיטות קיצוניות‬
‫אלו תעניקנה לנו תורת מוסר לקוייה ביותר‪ .‬כי במידה וחוסר ההשגחה האלוהית‪ ,‬שלילת התערבותו‬
‫של האלוה בסדרי עולם הטבע‪ ,‬המתחייבת מתפישת הוויה מושלמת של אלוהות נחה ושליוה‪ ,‬עושה‬
‫את תורת המוסר של פילוסופי ההוויה לפגומה מיסודה‪ ,‬באותה מידה ממש עושה חוסר הבחירה‬
‫החופשית והמעש המכוון‪ ,‬העדר כל אידיאה עליונה כאובייקט המגמה לשלימות‪ ,‬ללא יותר משביע‬
‫רצון מוסרם של פילוסופי ההתהוות‪.‬‬

‫אכן‪ ,‬הוויה והתהוות במידה שנוגדות הן זו לזו‪ ,‬באותה מידה ממש נזקקות הן למעשה ואף‬
‫משלימות הן זו לזו‪.‬‬
‫‪2‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫ה ע ו ל ם ח י ד ו ש י צ י ר ה נ צ חי‬

‫שרטוט מס‪1 .‬‬


‫‪3‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫תורת האצילות של הקבלה מציעה פתרון משלה לבעיית התייחסותן של הוויה והתהוות זו‬
‫לזו‪.‬‬

‫תורת האצילות מלמדתנו שהעולם‪ ,‬על כל דרגותיו = רמותיו למן הרמה העליונה ביותר ועד‬
‫לרמה השפלה ביותר‪ ,‬נאצל‪ ,‬וממשיך להיאצל‪ ,‬בכל רגע ורגע מחדש‪.‬‬

‫יצירה מתמדת זאת הינה פעולת ההוויה העליונה‪ ,‬האלוה‪ ,‬הפועל אם בדרך פעולה עצמית‬
‫ישירה בהתאם לרצונו העליון‪ ,‬ואם ע"י אמצעי וכנפעל‪ ,‬ממש בתגובות אוטומטיות‪ ,‬בהתאם ליזמתו‬
‫ורצונו של האדם‪.‬‬

‫פעולותיו של האלוה בשדה המציאות האצולה הינה פעילות תמידית בהמציאו לרמותיה =‬
‫עולמותיה ממש מאין ליש בכל רגע ורגע מחדש‪ .‬מה שכבר רמוז בשם הכתיב בן ארבע האותיות‪,‬‬
‫שמשמעותו כוח מהווה‪ ,‬כשהאות יו"ד שבראש השם באה להורות על הישנות הפעולה –– פעולת‬
‫ההיוו והיצירה‪ ,‬בתמידות‪ ,‬דוגמת אות היוד שבמילת "יעשה" בפסוק "ככה יעשה איוב כל הימים" )איוב‬
‫א‪ ,‬ה(‪.‬‬

‫וכבר מודיענו הרמ"ק ‪" :1‬ואחר שהוא )האלוה( מחיה אותם )לכל מעשה בראשית‪ ,‬מן הנקודה‬
‫הראשונה ועד לאחרונה(‪ ,‬נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל עת ובכל רגע ובכל שעה‪...‬ובעניין הזה‬
‫יובן ְמ ַח ֵדש בכל יום מעשה בראשית )ב"יוצר" של שחרית(‪ .‬שהוא שפע השופע להחיותם‬
‫ולהעמידם‪...‬והוא שפע נהר שאינו פוסק אלא מתחדש כמימי הנהר שבכל רגע הם מחודשים"‪.‬‬

‫"‪...‬רק דברים חומריים וגשמיים‪ ,‬ונראים מתים" –– מתאר בעל ה"תניא" ‪ 2‬לעצמים שבטבע –‬
‫– "אך בתוכם יש אור וחיות המהווה אותם מאין ליש תמיד שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהיו‪."...‬‬

‫כי על כן‪ ,‬בתורת ישראל ובזאת של הקבלה במיוחד‪ ,‬האלוה המטאפיסי‪ ,‬המופשט בתכלית‬
‫הפישוט‪ ,‬הינו בעל רצון דינאמי פעיל ומפעיל‪.‬‬

‫טרם החלו במעש היצירה‪ ,‬ולשם תכלית יצירת ישות "אחרת"‪ ,‬פינה הרצון העליון שטח‬
‫פעולה‪ ,‬בדרך צמצום ובידול עצמותו בנקודתו האחת ‪.3‬‬

‫התבדלות = הצטמצמות זאת‪ ,‬שאינה אלא התכנסות והתגנזות במין תנועה אינברסית‪,‬‬
‫ניתנת לתיאור כהתרחשות היסדקות והתבקעות בנקודת אינסוף זוהר אלוה אחת נתונה‪ .‬כי כך נאמר‬
‫בספר הזוהר ‪" :4‬בקע בקדמיתא ואפיק חד נקודה סתימא מאזא דיליה‪ .‬דהא אין – סוף בקע מאוירא‬
‫דיליה וגלי האי נקודה‪."...‬‬

‫התבקעות = היסדקות זאת‪ ,‬המלווה התחככות והתרחקות‪ ,‬גרמה להשתלהבות נקודת זוהר‬
‫אלוה נתונה‪ ,‬המכונה בספרות הזוהר בשם "נקודה סתימא"‪.‬‬

‫" דמגו דחיקו דבקיעותיה נהיר נקודה חדא סתימא עלאה" –– מוטעם בזוהר ‪.5‬‬

‫‪ 1‬פרדס רימונים‪ ,‬שער סדר עמידתן‪ ,‬פרק ח‪.‬‬


‫‪ 2‬תניא‪ ,‬ליקוטי אמרים‪ ,‬סוף פרק נ"א‪ .‬ראה גם‪ ,‬רמח"ל‪ ,‬דרך ה'‪ ,‬חלק ד‪ ,‬סוף פרק ד‪.‬‬
‫‪" 3‬במרכז שלימותו" –– עץ חיים‪ ,‬היכל א‪ ,‬שער א‪ ,‬ענף ב; משנת חסידים‪ ,‬מסכת צמצום אין – סוף‪ ,‬פרק א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ובלשונו של רבי שבתי שעפטל הורווויץ )שפע טל‪ ,‬שער ו‪ ,‬פרק א( –– "באמצע עצמותו"‪" .‬כי להיות‬
‫שאין – סוף ב"ה מלא כל העולמות‪ ,‬הוכרח האצילות )להתרחש( בתוך עצמותו ובאמצעו‪ ,‬עד שאין – סוף ב"ה‬
‫הוא בערך העיגול‪ ,‬והנאצל הוא בערך הנקודה"‪.‬‬
‫וכבר בספר הזוהר )חלק א‪ ,‬קע"ב‪ ,‬א –– תבנית מנטובה( מוטעם‪" :‬ואתעביד ביתא דעלמא‪ ...‬האי‬
‫ביתא איהו גו אמצעיתא דכלא"‪.‬‬
‫‪ 4‬חלק א‪ ,‬ט"ז‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪ 5‬שם‪ ,‬שם‪ ,‬ט"ו‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪4‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫בדילה = בקיעה זאת בנקודתו האחת של הרצון העליון‪ ,‬ניתנת לתיאור כהתרחשות שהינה‬
‫תוצאת פגיעת פגז ה ֶכוֶון ליצירת ה"אחר"‪ ,‬הלא – אלוה‪ ,‬שנורה מתוך המחשבה האלוהית הפעילה‪,‬‬
‫שפעלה כמפצלת אטום רוחני מין "ציקלוטרון"‪ ,‬על נקודת עצמה נתונה‪.‬‬

‫ניצוץ מחשבה אלוהית מפצלת ומבקעת זאת‪ ,‬מכונה בספרות הזוהר "בוצינא דקרדינותא"‪,‬‬
‫היינו אור חזק ותקיף ‪.6‬‬

‫השתרבבות העולמות=הרמות‬
‫ניצוץ אור המחשבה האלוהית הפעילה‪ ,‬ה"בוצינא דקרדינותא"‪ ,‬ממשיך דרכו תוך מרחב‬
‫ה"נקודה סתימא" תוך התעצמות הולכת וגוברת‪ ,‬עדי הפכו לקרן אור שלוחה הגורמת להתבקעויות‬
‫ולצמצומים חוזרים ונישנים לאין מספר בהמשך ההשתרבבות וההתעבות כלפי מטה‪ ,‬עדי הופעת‬
‫החומר המגושם‪.‬‬

‫כתוצאת ההתבדלות = הצמצום הראשון הופיעה המציאות ה"אחרת" והמוגבלת הראשונה‪.‬‬


‫מציאות לא – אלוה ראשונה זאת‪ ,‬הולידה = האצילה –– ושוב כתוצאת פעולת ההתבדלות = צמצום‬
‫שניה ונוספת‪ ,‬מציאות מוגבלת ופחות רוחנית מקודמתה‪ .‬השניה –– שלישית‪ ,‬וכך הלאה‪ .‬עדי הופעת‬
‫המציאות הגשמית ביותר‪.‬‬

‫כי כך‪ ,‬אינה ההשתרבבות כלפי מטה‪ ,‬מן הרוחני אל הגשמי‪ ,‬אלא הוצאת "פחות" חוזרת‬
‫ונישנית מן הרוח‪ ,‬בדרך התבדלויות )צמצומים( והתחלקויות חוזרות ונישנות ‪.7‬‬

‫השתרבבות הספירות = העולמות מן ה"נקודה סתימא"‪ ,‬ניתנת לתיאור בצורת חרוט )ראה‬
‫שרטוט מספר ‪.(1‬‬

‫בסיס לחרוט זה משמש ה"נקודה סתימא" )אות א(‪ .‬השתפעותו של החרוט כלפי מטה תורה‬
‫על הצטמצמויות ו"פיחות" חוזרים ונישנים עם ההשתלשלות כלפי מטה‪.‬‬

‫קווי האנך הקצרים )אות ב( המהווים לשני קווי השיפוע‪ ,‬מבטאים את שורת הרמות =‬
‫העולמות החל ברמה הגבוהה ביותר וכלה ברמה הנמוכה ביותר‪ .‬אותן רמות = עולמות ללא – ספור‬
‫המסומלים והמומחשים בקומות = בפרצופים ‪ ,8‬בעולמות ‪ 9‬בהיכלות ‪ 10‬ובספירות ‪ –– 11‬בתורת‬
‫הקבלה ‪.12‬‬

‫‪6‬‬
‫השוה‪ ,‬למלה "קרדן" )בהתאם לגירסת ספרים אחדים( שבאיכה רבתי א‪ ,‬מ"ח‪ ,‬בדרוש הפסוק "על אלה אני בוכיה"‪,‬‬
‫ולמונח "חיטי קורדניתא" שבבלי פסחים דפים ז‪ ,‬א –– כ"א‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ומכונה אל נכון‪ ,‬ה"בוצינא דקרדינותא" בשם "פטישא חריפא" או פטישא תקיפא" בקבלה הלוריינית‪ .‬ראה‪ ,‬ניצוצי‬
‫אורות זוהר חלק ב‪ ,‬ס"ד‪ ,‬א‪ ,‬וב"שביבי נוגה" שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .7‬לעומתה‪ ,‬ההשתרבבות = ההיטפסות כלפי מעלה בתקופת השיבה הכללית את המקור‪ ,‬הינה הוצאת "יתר" חוזרות‬
‫ונישנות מן הרוח‪.‬‬
‫ה"יתר" הרוחני היוצר והמהווה בשפעו את העולמות כולם מחדש בכל רגע ורגע‪ ,‬נדלה מקרן אור משתרבבת‬
‫זאת‪ ,‬ההופכת להיות לקו – אמצעי‪ ,‬ל"עמודא דאמצעיתא"‪ ,‬למין בריח תיכון מבריח ומכריע בין הקוטבים‪ ,‬ברמות ההתהוות‪.‬‬
‫ולא בכדי מכונה ה"עמודא דאמצעיתא" בכינוי "מזל" )בהוראת הימשכות‪ ,‬מן השורש נזל = אזל( בספרות‬
‫הזוהר‪ .‬כי על כן‪..." ,‬מניה תליין מזלי‪ ,‬ומזלי מניה עלאין ותתאין‪...‬וביה תליין כל מלי לעלמא עלאין ותתאין" )אדרת רבא‪ ,‬זוהר‬
‫חלק ג‪ ,‬קל"ד‪ ,‬ב(‪ .‬כי "בהאי מזלא תליין כל חיילין‪ ,‬עלאין ותתאין" )אדרא זוטא‪ ,‬שם‪ ,‬קפ"ט‪ ,‬א(‪ .‬ראה גם‪ ,‬תיקוני הזוהר‪ ,‬תיקון‬
‫ס"ט‪ ,‬דפים צ"ט‪ ,‬ב –– ק‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫‪ .‬קומת "אדם קדמון"‪ ,‬וזאת של "עתיק יומין"‪ .‬פרצוף "אריך אנפין"‪ ,‬פרצוף "אבא"‪ ,‬פרצוף "אימא"‪ ,‬פרצוף "זעיר אנפין"‬
‫ופרצוף "נוקבא דזעיר אנפין"‪) .‬ופרצופי המשנה‪ :‬פרצוף "ישראל סבא"‪ ,‬פרצוף "תבונה"‪ ,‬פרצוף "יעקב"‪ ,‬פרצוף "לאה"‪,‬‬
‫ופרצוף "רחל" –– בפיתוחה של הקבלה הלוריינית(‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫עולם "אדם קדמון"‪ ,‬עולם "אצילות"‪ ,‬עולם "בריאה"‪ ,‬עולם "יצירה"‪ ,‬ועולם "עשייה"‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫בשבעת ההיכלות הידועים בשמות‪" :‬לבנת הספיר"‪" ,‬עצם השמים"‪" ,‬נוגה"‪" ,‬זכות"‪" ,‬אהבה"‪" ,‬רצון" ו"קודש הקודשים"‪,‬‬
‫המשתרעים במרחב שבין עולם "בריאה" לבין עולם "יצירה"‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫עשר ספירות ד"אצילות"‪ ,‬ד"בריאה"‪ ,‬ד"יצירה"‪ ,‬ד"עשייה"‪ ,‬וספירות = דספירות ללא שיעור ולאין מספר‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫וכבר השכיל הר' שבתי שעפטל הורווויץ )שפע טל‪ ,‬שער‪ ,‬ו‪ ,‬פרק א( לתאר לכלל האצילות בתורת סולם‪..." :‬כי הסולם הוא‬
‫כללות כל האצילות‪ .‬כמו הסולם שיש מדריגות זו על גב זו‪ ,‬כן כלל האצילות הם מדריגות זו על גב זו"‪.‬‬
‫‪5‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫חוד החרוט‪ ,‬הסיומת הכדורית )אות ג( מסמן את עולם השפע הגשמי‪ ,‬כפי מעמדו בגמר‬
‫בריאת = האצלת העולמות = הרמות כולם בעת הופעת אחרון הברואים –– האדם‪.‬‬

‫קווי הרוחב המאוזנים שלחרוט )אות ד( הינם קווי הקשר שמתפקידם לשמש ביטוי למצב‬
‫התקין של זיווג וחיבור אמיצים ששרר בין המינים = הקוטבים זכרות נקבות‪ ,‬צורה חומר בכל משך‬
‫השתלשלויותיה של בריאה "מתוקנת" זאת ‪.13‬‬

‫קו האנך המרכזי המבריח את החרוט מבסיסו ה"נקודה סתימא" ועד לחודו הכדורי )אות ה(‪,‬‬
‫הינו המשך קרן אור הרצון האלוהי החודרת לתוך מרחב ה"נקודה סתימא" כ"עמודא דאמצעיתא"‪ ,‬קו‬
‫מכריע בין הקוטבים ומאחדם‪.‬‬

‫עם גמר האצלת העולמות‪ ,‬שחל בהופעת אחרון הברואים –– האדם‪ ,‬מסתיימת‪ ,‬למעשה‪,‬‬
‫ההשתרבבות כלפי מטה‪ ,‬ההשתרבבות שהינה אחת = כיוון –– מן האלוה המאציל עד לאדם‪.‬‬
‫השתרבבות שהוצאה לפועל בפעולה ישירה ורצונית בהתאם לרצונו של האלוה‪ .‬מעתה מתחילה‬
‫ההשתלשלות = ההתהוות הדו – כיוונית‪ ,‬ההתפתחות הדו – קוטבית‪ ,‬המוצאת לפועל ע"י האדם‬
‫ובהתאם לרצונו החופשי מכל כורח‪.‬‬

‫כי כך הוכרז במדרש הנעלם ‪..." :14‬וביום הששי ברא את האדם‪ .‬אמר לו לאדם‪ ,‬עד כאן הייתי‬
‫אני משתדל במלאכה‪ ,‬מכאן ואילך אתה תשתדל בה"‪.‬‬

‫רמז לכך מוצא הר' שבתי שעפטל הורווויץ ‪ 15‬בפסוק‪" :‬כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא‬
‫אלוהים לעשות )בראשית ב‪ ,‬ג( ומטעים‪..." :‬שמוש הלמ"ד שבמלת לעשות המורה על העתיד רוצה‬
‫לומר‪ ,‬שמכאן ואילך‪ ,‬מיום השביעי והלאה‪ ,‬על בני העולם התחתונים מוטל הדבר לעשות‪ ,‬רוצה לומר‪,‬‬
‫שהמה יעשו‪ .‬ובהתעוררות מעשה תחתונים יתעורר מעשה העליונים לנגדם להשפיע ולחדש להם בכל‬
‫יום תמיד לפי מעשיהם מעשה בראשית‪."...‬‬

‫והמלאכה מרובה‪ :‬כי תכלית העולמות‪ ,‬המציאות הברואה = האצולה כולה‪ ,‬היא השיבה =‬
‫העלייה אל מקורם להיאפס באינסוף זוהר האלוה‪.‬‬

‫תשובה זאת ניתנה לביצוע בדרך התקדמות מודרגת אל על בתנועת התהוות זורמת‬
‫בהתפתחות יוצרת ומחדשת מתמידה‪.‬‬

‫כי הסוד הוא –– מודיענו ר' יוסף קארו ‪ –– 16‬שכל הדברים שנבראו שיהיו תמיד מתגלגלים‬
‫מענין לענין ובזה מתעלים‪...‬וכל הדברים מתגלגלים כמו שאמרתי‪ .‬וכן הנפשות מתגלגלות תמיד‪.‬‬
‫ולעולם כשמתגלגלים הדברים הוא לתכלית העילוי‪...‬כי כל הדברים מרוצתם ותשוקתם להדבק בסבה‬
‫הראשונה‪ .‬ולכן מתגלגלים והולכים כל הדברים‪."...‬‬

‫תפקיד נעלה זה ‪ ,‬מלאכה נשגבה זאת‪ ,‬המיועדים לשמש ולקדם תכלית המציאות כולה‪,‬‬
‫הוטלו על האדם‪ ,‬כאמור‪.‬‬

‫על האדם מוטל לסובב כיוון ההשתרבבות במאה ושמונים מעלות‪ ,‬כלפי מעלה‪ .‬עליו‬
‫להצעידה בדרך העולה הרמתה‪ ,‬בדרך המובילתה בחזרה אל תוך מקורה –– אל חיק האלוה ההוויה‬
‫העליונה‪.‬‬

‫ואל נכון‪ ,‬חכמי הביולוגיה מבחינים ברמות – ארגון רבות בטבע‪ .‬רמות אלו מרובדות זו על גב זו‪ .‬לכל רמה ורמה‬
‫חוקי טבע משלה‪ .‬חוקים המיוחדים לה‪ ,‬ושאינם פועלים ברמה נתונה אחרת‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫בניגוד לאצילות עולם ה"סטרא אחרא"‪ ,‬עולם הרע והטומאה‪ ,‬בה זכרות ונקבות הפכו עורף זה לזו‪ ,‬בסוד "יתפרדו כל‬
‫פועלי און" )תהילים‪ ,‬צ"ב‪ ,‬י(‪.‬‬
‫‪ 14‬זוהר חדש‪ ,‬פרשת בראשית‪ ,‬דף ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 15‬שפע טל‪ ,‬שער ב‪ ,‬פרק ד‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫מגיד מישרים‪ ,‬דף ה‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪6‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫וכבר מודיענו המגיד ממזריץ ‪" :17‬שתכלית בריאת האדם הוא בכדי שיעלה העולמות לשרשן‪.‬‬
‫דהיינו‪ ,‬שמחזירין לאין כמקודם‪ ,‬ע"י תורה ותפילה ומעשים – טובים‪ ,‬ומדבקן להשם יתברך"‪.‬‬

‫האדם‪ ,‬ביכולתו להתקדם אל על בשלבי סולם הרמות ולקפל‪ ,‬בדרך התקדמותו‪ ,‬את כל סרט‬
‫העולמות = רמות שמאחוריו‪.‬‬

‫זאת ועוד‪ :‬ללא עזרתו הפעילה של האדם‪ ,‬אין למציאות כל אפשרות להשתלם ולשוב אל תוך‬
‫מקורה‪ ,‬אל חיק האלוה‪.‬‬

‫דו קוטביות ההתהוות‬


‫ההתהוות‪ ,‬יצירת החדש = נצח‪ ,‬מתאפשרת אך הודות לסגולתו המופלאה של הרוח לתת‬
‫יותר וגם פחות משיש בו‪.‬‬

‫התהוות הינה פונקציה של הרוח‪ .‬היא אינה תלויה לכן בכמות כוח קצובה מראש "בכלא‬
‫אצטריך חסד לאתרבאה למבני‪ –– "...‬מודגש כבר באדרא רבא ‪ 18‬בשם "ספרא דצניעותא"‪ .‬ור' יוסף‬
‫אירגאס מלמדנו ‪" :19‬החסד הוא מתפשט בלי קצבה‪."...‬‬

‫ו"תוספת הקב"ה יתירה מן העיקר" –– נאמר במדרש רבה‪ ,‬בדרוש הפסוק "יוסף ה' עליכם‬
‫ככם אלף פעמים" ‪.20‬‬

‫ברם‪ ,‬ההתהוות היא דו – כיוונית‪ ,‬כאמור‪ ,‬היא יכולה להיות התפתחות = התווספות ולכן‬
‫התקדמות = היטפסות מעלה מעלה בשלבי סולם הרמות המובילים אל על; ויכולה היא להיות‬
‫התחסרות = פיחות ולכן נסיגה = ירידה מטה מטה בשלבי סולם הרמות המוליכים אלי תהום‪.‬‬

‫בהתהוות כלפי מעלה‪ ,‬מוצא יתר פורה ויוצר מן הרוח‪ ,‬יתר רוחני הממלא והבונה בשפעו‬
‫המציאות הגשמית הלקוייה ומשלימה ‪.21‬‬

‫לעומתה‪ ,‬בהתהוות = השתרבבות כלפי מטה‪ ,‬עם הוצאת הפחות מן הרוח כתוצאת צמצום‬
‫ונסיגה פנימה‪ ,‬כלומר‪ ,‬בעקבות שלילת – עצמו של הרוח‪ ,‬מופיע החומר‪ ,‬הגשם‪ ,‬המעכיר המציאות‬
‫כולה ומורידה עם הופעתו‪ ,‬לרמה נמוכה ברוחניות‪.‬‬

‫היצירה שבהתהוות היא יצירת יש מאין תמידית‪ ,‬כאמור‪ .‬כי על כן‪ ,‬לא היתר ולא הפחות אינם‬
‫במציאות ברוח אף לא בכוח‪ ,‬אם גם שמסוגל הרוח לתיתם בדרך פלאית‪.‬‬

‫בסגולתו זאת של הרוח‪ ,‬טמון סוד אפשרות התיקון‪ ,‬תיקון וניקוי פגמי המציאות הטבעית‪,‬‬
‫ואלו של נשמת האדם שהסתאבה‪ .‬כשם שבה גם גלומה אפשרות קלקולה וירידתה של המציאות‬
‫הטבעית האצולה והזדהמות נפש האדם‪.‬‬

‫המציאות הלקוייה‪ ,‬הנפש המסואבת‪ ,‬ניתנות לתיקון ולטיהור בדרך משיכת יתר שפע קדושה‬
‫רוחנית עליהן‪ .‬בדרך יצירת עולם ונפש מחודשים‪ ,‬קדושים ומושלמים יותר‪.‬‬

‫וניתנות הן לקלקול ולזיהום‪ ,‬בדרך משיכת הזוהמא‪ ,‬החומריות המעכירה‪ ,‬מן הרוח ‪ .22‬בדרך‬
‫יצירת עולם ונפש מחודשים‪ ,‬עכורים‪ ,‬מגושמים ולקויים יותר‪.‬‬

‫‪17‬‬
‫מגיד דבריו ליעקב ‪/‬ליקוטי אמרים‪ /‬דף ט"ו‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫זוהר‪ ,‬חלק ג‪ ,‬קל"ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫מבוא פתחים‪ ,‬ערך "חסדים וגבורות" דף ס"ג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫ובלשון הזוהר )חלק ב‪ ,‬רס"א‪ ,‬ב(‪..." :‬קדושה ותוספת קדושה‪ .‬וההוא תוספת עקרא הוא יותר מכלא"‪.‬‬
‫‪ 21‬בדומה למספר החדש המופיע זה עתה בראש שורת המספרים ההולכת וגדלה‪ ,‬שהינו כולל בסכומו יותר מקודמו‪.‬‬
‫‪ 22‬הפעם לא מרוח הקדושה‪ ,‬אלא מרוח הטומאה‪ ,‬מן ה"סטרא אחרא"‪ .‬ועל זה בהרחבה במחקר מיוחד על מהותו והתהוותו‬
‫של הסטרא אחרא"‪.‬‬
‫‪7‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫פונקציות היסוד של התודעה‬


‫ה"בוצינא דקרדינותא" –– ניצוץ המחשבה האלוהית הפעילה המתגלם ברצון העליון כביטוי‬
‫לצנטריפטאלי שבמחשבת האלוה ב ֶכוֶון יצירת ה"אחר" הגלום בו‪ ,‬גורם לתחלוקה הראשונה במציאות‬
‫הרוחנית האינסופית )בדרך קרינה והתבטשות ‪ ,(23‬התחלקות = התבקעות המתרחשת בנקודה‬
‫נתונה תוך תחום הרצון העליון‪.‬‬

‫והנה‪ ,‬הרצייה היא פונקציה מפונקציות היסוד של התודעה‪ ,‬אותה תודעה אשר היא משמשת‬
‫סימן – היכר לנוכחות הרוח‪ ,‬הספיריט‪.‬‬

‫יתר פונקציות יסוד של התודעה הן החשיבה והידיעה ‪.24‬‬

‫מידת עוצמתן ובהירתן של פונקציות אלו‪ ,‬כלומר‪ ,‬התעצמות התודעה‪ ,‬הינה ביחס ישיר‬
‫למידת רוחניותו של בעל התודעה‪ .‬ומאחר והתודעה נועדה ולשמש ולקדם את התכלית‪ ,‬תכליתו של‬
‫בעל התודעה ‪ ,25‬הכי שעל התודעה האלוהית החופפת באינסופיותה את אינסוף רוחניות האלוה‬
‫ומזדהה לכן איתה הזדהות פנימית איכותית ומהותית –– לדעת‪ ,‬לחשוב ולרצות אך את עצמה‪.‬‬

‫ברם‪ ,‬בעוד שהתודעה האלוהית האגוצנטרית‪ ,‬זאת היודעת‪ ,‬חושבת ורוצה את עצמה‪ ,‬איננה‬
‫בשום אופן דבר שונה ונפרד מן האלוה‪ ,‬היא הינה עצם האלוהות; הרי שהרצון האלוהי הצנטריפטאלי‪,‬‬
‫זה החושב ורוצה את ה"אחר"‪ ,‬את הלא – אלוה‪ ,‬תודעה אלוהית זאת שאין האלוה תכליתה‪ ,‬בעל –‬
‫כורחה שונה היא במהותה ממהות האלוה‪ ,‬פרודה ממנו ומחודשת על – ידו‪.‬‬

‫כבר בן מימון‪ ,‬הטוען ‪ 26‬לזהות מליאה בין האלוה לבין רצונו העליון‪ ,‬רואה ברצון האלוהי‬
‫הפועל פעולותיו בשדה המציאות הברואה‪ ,‬הוויה נבדלת ונפרדת מן האלוה‪ .‬הוא רואה ברצון האלוהי‬
‫הפועל ישות רוחנית מחודשת‪ ,‬כוח המוציא לפועל את שגוזרת החכמה העליונה עליו‪.‬‬

‫אכן דו – קוטבי הוא הרצון העליון‪ ,‬הבחינה "כתר – שבכתר" של תורת הקבלה‪ ,‬הוא הינו‬
‫אלוה ו"אחר"‪ ,‬מאציל ונאצל כאחת‪.‬‬

‫כי כך מגדיר כבר בן גבירול את הרצון האלוהי‪" :‬הרצון שהוא הכח היוצר את העצמים האלה‪,‬‬
‫הוא מוגבל לפי פעולתו ובלתי מוגבל לפי מהותו" ‪.27‬‬

‫ככה מהווה הכתר – העליון גשר פלאי לגשר בין האלוה‪ ,‬ההוויה השלימה והרוגעת ‪ ,‬לבין‬
‫המציאות ה"אחרת" המתפתחת ומחליפה צורה תדיר תוך התהוות עולה ויורדת‪.‬‬

‫דו – קוטביותו זאת של הרצון העליון באה לו כתוצאת ההתבדלות )הצמצום( וההתבטשות‬
‫העצמית שהתרחשה תוך תחומו הוא‪ ,‬כתוצאת פגיעת ניצוץ ה ֶכוֶון ליצירת ה"אחר" שהתגלם בתוך‬
‫התודעה האלוהית‪ .‬החולייה המופלאה והנעלמה המקשרת בין שני קוטבי הרצון‪ ,‬בין הקוטב אלוה‬
‫לבין הקוטב "אחר"‪ ,‬היא התכלית‪ ,‬תכליתה של המציאות ה"אחרת" האצולה –– האלוה ) כי כך‪ ,‬גם‬
‫התודעה האלוהית האחרת‪ ,‬זאת החושבת‪ ,‬יודעת ורוצה את המציאות ה"אחרת"‪ ,‬תכליתה הוא‬
‫האלוה(‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫בדומה לקרינה המיטוגנית של תא הצמח‪ ,‬המתבקע‪ ,‬הגורמת לתחלוקה ולבקיעה בתאים הסמוכים לו‪ .‬ואם גם שאין לתת‬
‫פירוש טכנו – פיסי לתהליך הצמצום וההתבדלות באצילות הרוחנית‪ ,‬יוכל המופת הטבעי לשמש בכל זאת תדריך נאמן‬
‫ליצירת היפוטסיס מיטאפיסי‪ .‬וכבר הכריז המקובל ר' אברהם בן דוד )הראב"ד השלישי( בפירושו לספר יצירה‪ ,‬פרק א‪,‬‬
‫משנה ט‪" :‬כי מן הנגלה תבין הנסתר‪ ,‬אע"פ שאינו דמיון באמת"‪ .‬ור' שבתי שעפטל הורווויץ )שפע טל‪ ,‬הקדמה בן מאה שנה;‬
‫שם‪ ,‬שער א‪ ,‬פרק א( מדגיש‪" :‬מגשמי תשיג ותשכיל את הרוחני" –– ברוח הכתוב‪" :‬מבשרי אחזה אלוה" )איוב י"ט‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫אצל בעלי החיים הגשמיים התפוסים בשטח ובזמן‪ ,‬נוספת גם הזכירה כפונקציית – יסוד של הרוח‪ ,‬אל התודעה‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫כי על כן‪ ,‬מוגבלת היא תודעת הדומם הצומח והחי‪ ,‬והיא מפותחת אצלם אך ורק בכדי השיעור הדרוש לקידום תכליתם –‬
‫– להיות לתועלת המין האנושי‪ ,‬גם פעולותיהם מוגבלות הן בגבולות השמירה על הקיום ועל קידום שיפור מינם‪ .‬כתוצאה‬
‫מכך‪ ,‬השגחת האלוה עליהם היא אך כללית‪ .‬היא מצטמצמת רק לכל הנוגע לכלל מינם ואיננה פרטית כאצל המדבר ––‬
‫האדם‪ .‬וראה‪ ,‬אירגאס‪ ,‬שומר אמונים‪ ,‬ויכוח ב‪ ,‬סימן פ"א; רמח"ל‪ ,‬דרך ה'‪ ,‬חלק ב‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫‪ 26‬מורה נבוכים‪ ,‬חלק ג‪ ,‬פרק כ"ה‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫מקור חיים‪ ,‬שער ג‪ ,‬נ"ז‪.‬‬
‫‪8‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫מבלי לתאר במפורט סדר ואופן היאצלות הספירות = הרמות ‪ ,28‬נציין‪ ,‬ככלל מנחה שהאצלת‬
‫הספירות = הרמות תוך השתרבבות = התהוות כלפי מטה‪ ,‬מן הרמה התת – אלוהית ועד לרמה‬
‫הטבעית הנמוכה ביותר‪ ,‬יצאה לפועל בדרך התפשטויות והתבטשויות‪ ,‬כלומר השתרבבויות‬
‫והצטמצמויות והוצאת ה"פחות" חוזרות ונישנות‪.‬‬

‫פעולות = התפעלויות אלה‪ ,‬הן התפשטויות והן התבטשויות = הצטמצמויות‪ ,‬הינן בעצם‬
‫פעולותיו של ה"בוצינא דקרדינותא"‪ .‬פעולותיו של ניצוץ התודעה האלוהית הממשיך דרכו במרחב‬
‫ה"נקודה סתימא"‪ ,‬תוך שינויי שם מתמידים‪.‬‬

‫סדר הופעת הספירות‬


‫עם התפשטותו )תוך התפשטויות והתבקעויות חוזרות ונישנות(‪ ,‬הופך ה"בוצינא דקרדינותא"‬
‫להיות לקרן אור שלוחת התודעה האלוהית הצנטריפטאלית‪ ,‬החוצה )וגם כוללת( את כל המציאות‬
‫הנאצלת עד סוף נקודתה = רמתה האחרונה‪.‬‬

‫כי על כן‪ ,‬הספירה כתר שוב בוטשת בהתפשטות עצמה‪ ,‬כלומר בהוויתה המתפשטת‪,‬‬
‫ומתפצלת‪.‬‬

‫‪ ,29‬שהן פרצוף "אבא" ––‬ ‫כתוצאת התפצלות זאת מופיעות שתי הספירות חכמה‪ ,‬בינה‬
‫בחינת הזכרות ופרצוף "אימא" –– בחינת הנקבות ‪.30‬‬

‫כי כך מתבקעת ומתפצלת המציאות ההומוגנית ומתרחשת התחלוקה "המינית" הראשונה‬


‫במציאות הכללית ‪.31‬‬

‫חכמה בינה הינן‪" ,‬אביהן" ו"אימן" של כל יתר הספירות‪ ,‬ספירות ההתהוות‪ .‬מהן מתחילה‬
‫למעשה שורת רמות ההתהוות הארוכה‪ ,‬בה אך כתחנה לחילופי משמרות משמשת רמת האדם‬
‫החותמת לשורת הרמות – העולמות המשתפעת ויורדת מן הרצון העליון וביזמתו הבלעדית‪,‬‬
‫בהשתרבבות מצטמצמת והולכת‪.‬‬

‫קרן אור ה"בוצינא דקרדינותא"‪ ,‬כלומר הכתר‪ ,‬בהמשך דרכה בתור מרחב ה"נקודה סתימא"‬
‫מתפשטת ותופסת עמדה בין הספירות חכמה בינה‪.‬‬

‫התפשטותו – הימשכו זאת של הכתר‪ ,‬היא בחינתו התפקודית ה"דעת" המשמשת לו מעין‬
‫תודעה לפונקציות צנטריפטאליות‪.‬‬

‫ה"דעת" מבטשת בנקודת משך הווית עצמה‪ ,‬המתפצלת כתוצאת בטישה זאת‪ ,‬ומופיעות‬
‫‪ ,32‬זו בחינת זכרות‪ ,‬וזו בחינת נקבות‪.‬‬ ‫הספירות חסד גבורה‬
‫ה"דעת" ככוח מפצל ומקטב באקט הבריאה‪ ,‬נזכרה כבר בכתובים בפסוק "בדעתו תהומות‬
‫מניין?"‪.‬‬ ‫נבקעו" )משלי ג‪ ,‬כ(‪ .‬ויפה קבעו חז"ל ‪" :33‬אם אין דעת הבדלה‬

‫‪28‬‬
‫בדרך זיווג‪ ,‬עיבור‪ ,‬לידה‪ ,‬יניקה וגדלות –– המפורשים בהרחבה בקבלה הלוריינית‪.‬‬
‫‪29‬‬
‫דילגנו‪ ,‬לשם אהבת הקיצור‪ ,‬על ספירות הכתר )וספירות יתר הספירות(‪ ,‬כלומר על דרך וסדר היאצלותן – הופעתן של‬
‫חכמה‪ ,‬בינה שבכתר ויתר ספירותיו‪ ,‬אשר תהליך התהוותן דומה לתהליך התהוות ספירות האם‪ .‬כי על כן ה"ספירות‬
‫דספירות" מהוות אך דרגות רוחניות עליונות בספירות‪ .‬הן משמשות כעין אידיאות עליונות לספירות האם‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫בהאצלת הספירה בינה חלק מכריע לספירה חכמה‪ ,‬אם גם שביחד ובבת – אחת הן מופיעות בתוצאת צמצום והתבטשות‬
‫הכתר‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫הבחינות זכרות נקבות מצויות אמנם גם בכתר‪ ,‬אולם שם הן עדיין "עקודות" זו בזו יחד‪ ,‬ומהוות אך פרצוף אחד‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫בהאצלת – הולדת הספירות חסד גבורה תפקיד מכריע לבינה – אם ולחכמה – אב; ובזאת של הספירה גבורה חלק גם‬
‫לספירה חסד‪.‬‬
‫‪ 33‬ירושלמי‪ ,‬ברכות‪ ,‬ה‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪9‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫קרן אור ה"בוצינא דקרדינותא"‪ ,‬כלומר ה"דעת"‪ ,‬בהמשך דרכה תוך מרחב ה"נקודה סתימא"‬
‫מתפשטת ומתמקמת בין הספירות חסד גבורה‪ .‬התפשטותה – הימשכה זאת של ה"דעת" היא‬
‫‪.34‬‬ ‫הספירה תפארת‬
‫ה"תפארת" מבטשת בנקודת הווית עצמה‪ ,‬המתפצלת כתוצאת בטישה רוחנית זאת‪,‬‬
‫‪ .35‬זו בחינת ימין ‪/‬זכרות‪ ./‬וזו בחינת שמאל ‪/‬נקבות‪./‬‬ ‫ומופיעות הספירות נצח הוד‬
‫קרן אור ה"בוצינא דקרדינותא"‪ ,‬כלומר ה"תפארת"‪ ,‬בהמשך דרכה תוך מרחב ה"נקודה‬
‫סתימא"‪ ,‬מתפשטת ומתמקמת בין הספירות נצח הוד‪ .‬התפשטותה – הימשכה זאת של הספירה‬
‫‪ 36‬המשמשת לו ביטוי תיפקודי‪.‬‬ ‫תפארת היא הספירה יסוד‬
‫קרן אור ה"בוצינא דקרדינותא"‪ ,‬כלומר הספירה יסוד‪ ,‬מתפשטת הלאה‪ .‬ולאחר התבטשות‬
‫‪.37‬‬ ‫עצמית נוספת מוציאה מעצמה מציאות חדשה –– היא הספירה האחרונה ספירת מלכות‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫עשר הספירות מסתדרות בשלושה טורים – קווים מאונכים‪ .‬טור ימין‪ ,‬טור שמאל וטור אמצע‪.‬‬
‫וסימנך; "תלתא גברי ועשרה פסוקי" ‪.38‬‬

‫הספירות חכמה‪ ,‬חסד‪ ,‬נצח‪ 39 ,‬יוצרות הטור הימני; בינה‪ ,‬גבורה‪ ,‬הוד –– הטור השמאלי;‬
‫כתר‪ ,‬דעת ‪ ,40‬תפארת‪ ,‬יסוד‪ ,‬מלכות –– הטור האמצעי‪/ .‬ראה השרטוט שלפנינו‪./‬‬

‫ה"דעת" היא זהה עם הרקיע המבדיל בין מים למים‪ .‬כי כך מוטעם בתיקוני הזוהר ‪/‬הקדמה‪ ,‬דף ז‪ ,‬א‪" :/‬רקיע ––‬
‫דא עמודא דאמצעיתא"‪ .‬ראה גם‪ ,‬רעיא מהימנא‪ ,‬זוהר חלק ג‪ ,‬לג‪ ,‬ב‪ .‬היא זהה עם הרקיע המפריד בין מים עליונים ––‬
‫הזכרות‪ ,‬לבין מים תחתונים –– הנקבות‪ .‬ראה‪ ,‬ירושלמי‪ ,‬ברכות‪ ,‬פרק ט‪ ,‬הלכה ב; ברא"ר פר' יג‪ ,‬יד; זוהר‪ ,‬חלק א‪ ,‬יז‪ ,‬ב;‬
‫שם‪ ,‬שם‪ ,‬כט‪ ,‬א; שם‪ ,‬שם‪ ,‬מו‪ ,‬א; שם‪ ,‬חלק ג‪ ,‬רכג‪ ,‬ב‪ ,‬ברעיא מהימנא; פרקי רבי אליעזר פר' ה; שם‪ ,‬פר' כג; ועוד‪.‬‬
‫‪ 34‬בהאצלת – הולדת הספירה תפארת תפקיד מכריע לחכמה – אב בינה – אם ולספירה גבורה‪.‬‬
‫‪ 35‬ראה‪ ,‬ספר העיון לר' חמאי גאון‪ ,‬עמודים ‪.12–11‬‬
‫לבעיית השתלשלות הספירות בכללה‪ ,‬ראה‪ ,‬זוהר‪ ,‬חלק ב‪ ,‬קעו‪ ,‬א; ספר האמונות‪ ,‬שער יד‪ ,‬פרק יא; ספר‬
‫הפליאה‪ ,‬דף א‪ ,‬ב; פרדס רימונים‪ ,‬שערים סדר האצילות‪ ,‬סדר עמידתן; מגיד מישרים‪ ,‬פר' ויקהל דף לח‪ ,‬ב; שפע טל‪ ,‬שער‬
‫ו‪ ,‬פרק יא; שם‪ ,‬שם‪ ,‬פרק יד‪.‬‬
‫בהאצלת – הולדת הספירות נצח הוד חלק מכריע לחכמה – אב בינה – אם‪ ,‬ובזאת של הספירה הוד חלק גם‬
‫לספירה נצח‪.‬‬
‫‪ 36‬בהאצלת – הולדת הספירה יסוד תפקיד מכריע לחכמה – אב בינה – אם‪ ,‬ולספירה הוד‪.‬‬
‫הספירות‪.‬‬ ‫‪ 37‬בהאצלת – הולדת הספירה מלכות תפקיד מכריע לחכמה – אב בינה – אם‪ ,‬וחלק בה לכל יתר‬
‫‪ 38‬בבלי‪ ,‬בבא קמא‪ ,‬פב‪ ,‬א‪.‬‬
‫ובספר רזיאל המלאך ‪/‬עמוד צב‪ /‬מבואר‪" :‬וכלל עשר ספירות בשלושה היכלות נגד שלושה חלוקי הספירות"‪.‬‬
‫‪ 39‬כנאמר בתיקוני הזוהר ‪/‬תיקון כד‪ ,‬דף סח‪ ,‬ב; שם‪ ,‬תיקון ל‪ ,‬דף עד‪ ,‬א‪" :/‬נצח קשורא דיליה חסד‪ .‬וסימנך‪ ,‬נעימות בימינך‬
‫נצח )תהילים טז‪ ,‬יא("‪ .‬ראה גם‪ ,‬זוהר חלק א‪ ,‬כא‪ ,‬ב‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬ישנם מקובלים ההופכים סדר זה ומונים הוד בימין ונצח בשמאל‪ ,‬כך מחבר ספר הקנה על המצוות ‪ /‬ב"סוד‬
‫תקיעת שופר" ‪ ./‬ברם‪ ,‬על יסוד הנאמר בפרדס רימונים ‪/‬שער עשר ולא תשע‪ ,‬פרקים ג – ד; שער הצינורות‪ ,‬פרק ב‪ ,‬דף מא‪,‬‬
‫א‪ /‬שיש לפעמים יונק נצח מן הספירה גבורה –– כשצורך העולם לדין‪ ,‬והוד יונק מן הספירה חסד –– כשצורך העולם לחסד‪,‬‬
‫נוכל לפשר בין הדיעות ולאמר "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי"‪.‬‬
‫ואולם‪ ,‬בניגוד גמור לדיעות הנ"ל תהיה הדיעה המובעה בקטע מספר הזוהר ‪/‬חלק ב‪ ,‬קסח‪ ,‬ב –– קסט‪ ,‬א‪ /‬לפיה‬
‫שתי הספירות גם יחד‪ ,‬נצח וגם הוד‪ ,‬הינן בחינת חסד ומקומן לכן בקו הימני‪ .‬כי כך נדרש שם‪..." :‬ואי תימא נצח בימין‬
‫‪/‬בפסוק "נעימות בימינך נצח" –– בלשון רבים‪ ,/‬וכתיב‪ ,‬ונעים‬ ‫‪/‬כלומר‪ ,‬שאך נצח הוא לבדו בימין‪ ,/‬הא כתיב נעימות‬
‫‪10‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫הטור הימני הוא קו החסד‪ ,‬הזכרות; הטור השמאלי הינו קו הדין‪ ,‬הנקבות; והטור האמצעי‬
‫הוא קו הרחמים‪ ,‬המכריע בין זכרות ונקבות‪.‬‬

‫סדר עמידתן זאת של הספירות אושר כבר בקטע מרעיא מהימנא‪ ,‬בזוהר חלק ג‪ 41 ,‬ושם‪:‬‬
‫"ויהון חכמה חסד נצח לימין‪...‬ותלת משמאלא יתקשרון בחדא‪ ,‬דאינון בינה גבורה הוד‪ ,‬ותלת דרגין‬
‫דאמצעיתא כתר תפארת יסוד‪ ,‬דאחדין בימינא ושמאלא"‪/ .‬התמונה משתלמת בקטע מקביל בתיקוני‬

‫זמירות ישראל )שמואל ב‪ ,‬כג‪ ,‬א( ודא שמאלא‪...‬אבל הודאה ‪/‬כלומר‪ ,‬הספירה הוד –– לשון "הודאה"‪ /‬אודי על ימינא‬
‫לאחזאה דהא מניה נפקא‪...‬ובשבת דלא אשתכח דינא‪ ,‬למהוי נצח והוד כלל חסדים‪ ,‬אומר רצה והחליצנו‪ ,‬למהוי תרווייהו‬
‫חסדי דוד הנאמנים )ישעיה נה‪ ,‬ג(‪...‬דהא רצה ומודים ‪/‬כלומר‪ ,‬נצח והוד‪ /‬אינון חסדי דוד‪."...‬‬
‫דיעה דומה מוצאים אנו גם ברעיא מהימנא ‪/‬זוהר חלק א‪ ,‬השמטות‪ ,‬סימן נ‪ ,‬דף רסו‪ ,‬ב‪ /‬ושם‪..." :‬ואהרון דדרגא‬
‫דיליה בהוד‪ ,‬אתקשר בחסד‪ .‬הה"ד‪ ,‬נעימות בימינך נצח )תהילים טז‪ ,‬יא("‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫ה"דעת" איננה ספירה נוספת על עשר‪ .‬היא הינה אך נציגת הכתר‪ ,‬להיותה בחינתו התפקודית‪ ,‬התגלמות קוטבו המחודש‬
‫הלא – אלוה‪ ,‬קוטב ההתהוות שלכתר הדו – קוטבי‪.‬‬
‫מעתה‪ ,‬בין לדעת המקובלים אשר בדאגתם להפשטת אלוהות מקסימאלית כי רבה הוציאו את כתר האלוהי מכלל‬
‫מערכת הספירות‪ ,‬ומונים ה"דעת" במקומו כאחת הספירות –– כר' יצחק סגי – נהור‪ ,‬ר' שם טוב בן שם טוב ‪/‬ספר האמונות‪,‬‬
‫שער ד‪ ,‬פרק ד‪ ./‬המקובל – החוזה הסוער ר' אברהם אבולעפיא‪ ,‬ועוד; ובין לדעת אלו מן המקובלים הסופרים לכתר בין‬
‫הספירות‪ ,‬נשארו לנו אך ורק עשר ספירות‪ ,‬לא יותר‪.‬‬
‫ומה שנאמר על כתר – דעת‪ ,‬נאמר על תפארת – יסוד‪ .‬כי על כן‪ ,‬בזמן היחוד המשובח‪ ,‬בעת עליית העולמות‬
‫וגיבוש הספירות התחתונות ליחידה בת חמש ספירות בסוד "נו"ן שערי בינה"‪ ,‬נחשבות תפארת יסוד –– "גוף וברית"‬
‫לספירה אחת‪/ .‬ראה‪ ,‬משנת חסידים‪ ,‬מסכת בריאת אדם קדמון‪ ,‬פרק א‪ ,‬ג‪./‬‬
‫‪ 41‬דף קנג‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪11‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫זוהר חדש ‪ 42‬המסתיים במשפט "ומלכות עשירי לון‪ ,‬ורביעי לון" כלומר עשירית לכלל הספירות‪,‬‬
‫ורביעית לספירות הקו האמצעי ‪./43‬‬

‫כי כך מהווה אילן הספירות מערכת כוחות מנוגדים ‪ 44‬בחינת תיזיס ואנטיתיזיס הבאים לידי‬
‫שווי – משקל לידי מיזוג שבסינתיזיס‪ .‬וכבר מודיענו הר' אברהם בן דוד בפירושו לספר יצירה ש"מדרך‬
‫המציאות הוא להיות ענין ממוצע בין שני הפכים" ‪.45‬‬

‫שלושת זוגי ספירות הקוטבים‪ ,‬חכמה – בינה‪ ,‬חסד – גבורה‪ ,‬נצח – הוד‪ ,‬באים לידי מיזוג‬
‫שבזיווג בהשפעת שלוש ספירות מכריעות מאחדות וממזגות התופסות מקום ומעמד ביניהם‪ .‬הלא הן‬
‫ספירות המרכז‪ ,‬דעת‪/‬כתר‪ ,/‬תפארת‪ ,‬יסוד‪.‬‬

‫ספירות אלו יוצרות לקו המכריע והמאחד לקוטבים המכונה בספרות הקבלה בשם ‪,‬עמודא‬
‫דאמצעיתא"‪ .‬כי הוא משמש עמוד אמצעי מין בריח תיכון המבריח לספירות – רמות מן הקצה את‬
‫הקצה‪.‬‬

‫מן הקצה את הקצה; כי על כן כותרתו שורשו וקיצו העליון של קו אמצעי זה‪ ,‬המשמש קרן‬
‫אור מקטבת – מפצלת ומאחדת – ממזגת כאחת‪ ,‬הוא הכתר הדו – קוטבי‪ .‬אותו כתר עליון שהינו‬
‫הוויה‪/‬אלוהות‪/‬והתהוות‪"/‬אחר"‪/‬כאחת‪ .‬כנאמר בתיקוני הזוהר ‪" :46‬והאי את‪...‬איהי כתרא עלאה‬
‫דאסחר על רישא דעמודא דאמצעיתא"‪.‬‬

‫וכסיומת וקצה תחתון משמשת לו הספירה מלכות‪ ,‬אחרונת כל הדרגות – הספירות‪ .‬אותה‬
‫ספירה פלאית המשמשת בית – קליטה‪ ,‬כור מהתך‪ ,‬ומרכז מעצם‪ ,‬לכל הכוחות והאורות השופעים‬
‫והזורמים באצילות‪.‬‬

‫שלושת זוגי ספירות הקוטבים מגלמים לשלביו המרובים של סולם רמות ההתהוות‬
‫המקוטבות לחומר וצורה‪ ,‬זכרות ונקבות‪ ,‬החל ברמה התת – אלוהית‪ ,‬היא רמת המציאות ה"אחרת"‬
‫המחודשת הראשונה‪ ,‬וכלה ברמה התת – אטומית‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫לעומתן‪ ,‬שלושת ספירות המרכז‪ ,‬דעת‪/‬כתר‪ ,‬תפארת‪ ,‬יסוד‪ ,‬מגלמות לנקודותיו המרובות‬
‫של קו ההכרעה קו הקשר הבין – מיני‪ ,‬אשר כל אחת מנקודותיו משמשת דחף ומניע לאקט‬
‫השתלבות והתמזגות המינים – הקוטבים ברמת התהוות נתונה‪ .‬ולא בכדי משמש המושג "דעת" שם‬
‫– נרדף וביטוי קלאסי למגע המיני להזדווגות‪ ,‬בתורה ‪.48‬‬

‫ה"דעת" בבחינתו התפקודית‪ ,‬כתודעה מכוונת ומכשיר מוציא לפועל‪ ,‬של הכתר‪ ,‬הינה מוח‬
‫מחשב‪ ,‬מרכז מעצב ומעצם לכל פעולותיו של ה"עמודא לאמצעיתא"‪ .‬ובראשן פעולות ההכרעה‬

‫‪ 42‬ב"ספרא תניינא"‪ ,‬תיקוני הזוהר‪ ,‬דף קן‪ ,‬א‪ .‬ראה גם‪ ,‬שם‪ ,‬תיקון סט‪ ,‬דף קז‪ ,‬א; מגיד מישרים‪ ,‬פר' בראשית‪,‬דף ז‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 43‬עיין‪ ,‬מגיד מישרים‪ ,‬פר' ויקהל‪ ,‬דף לח‪ ,‬ב‪.‬‬
‫נמצאו גם מקובלים – כר' יצחק דמן עכו‪ ,‬ועוד‪ ,‬הטוענים לסדר עמידה ההפוך מן המתואר כאן‪ .‬לדעתם הספירות‬
‫בינה‪ ,‬גבורה‪ ,‬הוד‪ ,‬עומדים בצד ימין ‪/‬כלומר‪ ,‬לימין האדם‪ ,/‬והספירות חכמה‪ ,‬חסד‪ ,‬נצח‪ ,‬בצד שמאל ‪/‬כלומר‪ ,‬לשמאל האדם‪./‬‬
‫באשר שמאלו של האדם הינו מול ימינה של השכינה ‪/‬היא סכום מערכת הספירות‪ ,‬שהינן "אברי" השכינה‪ /‬העומדת מולו‬
‫פנים אל מול פנים‪ ,‬ככתוב )תהילים טז‪ ,‬ח( "שיויתי ה' לנגדי‪ ."...‬וימינו מול שמאלה של השכינה‪ .‬ראה‪ ,‬מאירת עיניים‪ ,‬פר'‬
‫תרומה; פרדס רימונים‪ ,‬שער סדר עמידתן‪ ,‬פרק ב; מגיד מישרים‪ ,‬ישעיה‪ ,‬דף ע‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪ 44‬לא מנוגדים ממש‪" .‬כי הספירות אינם הפכיות‪ .‬כי אם היו הפכיות לא היה מכריע ביניהם –– מודיענו ר' משה ב"ר יצחק‬
‫מחבר ספר "אוצר ה'" בפירושו למשנה ג‪ ,‬בפרק א‪ ,‬של ספר יצירה –– כי כל שני הפכים אין ביניהם אמצעי‪ .‬ולזה אמר‪,‬‬
‫שכולם כלולים בדין וברחמים"‪.‬‬
‫הראב"ד מוסיף שם הסבר‪" :‬ולכן מחוייב להיות כח האש יש בו כח מים‪ ,‬וכח מים יש בו כח האש‪ .‬ולפיכך שנינו‪,‬‬
‫וברית יחיד בספירות‪ .‬ר"ל היות שתי התמורות מתיחדות בכח אחד‪ ,‬ר"ל בתפארת אשר הוא אמצעי בין הגדולה והגבורה‪,‬‬
‫לעד כי אינם שני הפכים‪ .‬וכן הלשון המכריע בין עולם העליון ובין עולם התחתון לעד כי אינם שני הפכים‪ .‬כי הלשון מקבל‬
‫ומשפיע‪ .‬וכן היסוד מכריע בין נצח והוד להודיע שאינם שני הפכים‪."...‬‬
‫‪45‬‬
‫השוה לשיטת הזרם התבניתי בפסיכולוגיה המודרנית‪.‬‬
‫‪ 46‬תיקון ה‪ ,‬דף כ‪ ,‬א‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫מרובות כמספר הרמות‪ .‬כי על כן מזדהות הן עם נקודות המגע של המינים – הקוטבים בשורת רמות ההתהוות הארוכה‪.‬‬
‫כמו‪" ,‬והאדם ידע את חוה אשתו" )בראשית ד‪ ,‬א(; "והיא לא ידעה איש" )שופטים יא‪ ,‬לט(; ועוד‪.‬‬
‫‪48‬‬
‫‪12‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫והמיזוג‪ .‬וכבר הוכרז בתיקוני הזוהר ‪..." :49‬דלית זווג אלא בדעת‪ .‬דאיהי עמודא‬
‫דאמצעיתא יחודא דאבא ואימא" ‪.50‬‬

‫כי כך פועל ה"עמודא דאמצעיתא" פעולות מנוגדות‪ ,‬וגורם לתוצאות נוגדות זו לזו באצילות‬
‫רמות ההתהוות‪ .‬הוא מוציא לפועל לצמצומים הרבים תוך התבטשויות והתפצלויות חוזרות ונישנות‬
‫בתהליך היווי העולמות – הרמות המשתרבבות מלמעלה –– מן הרוחניות‪ ,‬אל כיוון מטה‪ ,‬אל‬
‫המאוחד‪.‬‬ ‫הגשמיות‪ .‬הוא פועל לפיצול‬
‫ומוציא הוא לפועל את חיבורם – מיזוגם של המינים – הקוטבים ברמות ההתהוות‪ .‬הוא פועל‬
‫והמחולק‪.‬‬ ‫לאיחוד המפוצל‬
‫עם הזיווג והחיבור‪ ,‬ולמשך זמן הזיווג – החיבור‪ ,‬באים המינים – הקוטבים לידי מיזוג ואיחוד‬
‫כה מושלמים‪ ,‬עד ששבים הם כאילו למצבם בטרם ההתפלגות‪ ,‬לאחדותם – שלימותם שלפני הפיצול‪.‬‬
‫או אז הופכת ההתהוות‪ ,‬כלומר המציאות המקוטבת והמתהווה‪ ,‬להיות להוויה‪ ,‬להיות‬
‫למציאות אחת – כל שלימה‪ ,‬רוגעת‪ ,‬ושליווה‪ ,‬בהתמזגה ובהסתפגה תוך ה"עמודא דאמצעיתא"‪.‬‬

‫כי על כן‪ ,‬נעתק הכתר – עליון‪ ,‬הכתר – שבכתר‪ ,‬ואיתו בחינת המעבר מהוויה להתהוות‪,‬‬
‫אותה חוליה טמירה המקשרת את האלוה עם ה"אחר"‪ ,‬ומתלווה אל כל רמה ורמה מרמות ההתהוות‬
‫בהתגלמו בנקודותיו של הקו המרכזי ה"עמודא דאמצעיתא" המתעצם עקב התמזגות הקוטבים‬
‫והסתפגותם בו‪.‬‬

‫כי כך מהווה ה"עמודא דאמצעיתא" שורת כוחות – אורות עליונים מייצגי ההוויה העליונה‬
‫והשלימה –– האלוה‪ ,‬ברמות ההתהוות‪.‬‬

‫בראש שורה פלאית זאת צועד הכתר עליון כאמור‪ ,‬כמייצג ומגלם להוויה העליונה‪ ,‬כאידיאת‬
‫השלמות הרוגעת והקבועה‪ ,‬ברמת ההתהוות הראשונה‪.‬‬

‫וכמאסף לכל מחנות שכינה‪ ,‬בסוף שורת ה"עמודא דאמצעיתא"‪ ,‬מגלמת הספירה מלכות ––‬
‫בבחינתה התחתונה‪ ,‬מלכות – דעשייה ‪ ,51‬לאידיאת השלימות‪ ,‬ברמת האדם‪.‬‬

‫וביניהם מתמשכת שורה ארוכה של נקודות הוויה‪ ,‬בהתאם למספרן הרב של רמות ההתהוות‬
‫המרובדות זו על גב זו‪ ,‬למן הרמה התת – אלוהית ועד לרמת עולם האדם‪.‬‬

‫ולאור היותה ההשתלשלות מלמעלה אל כיוון מטה פעולת חיסור ופיחות‪ ,‬כלומר פעולת‬
‫צמצום חוזרת ונישנית; הרי שעם כל ירידה בשלבי סולם הרמות המשתפל מטה‪ ,‬גם נציג ההוויה‬
‫העליונה המתלווה אל כל רמה ורמה מרמות ההתהוות‪ ,‬והגלום בנקודותיו של ה"עמודא דאמצעיתא"‪,‬‬
‫פוחתת שלימותו‪ ,‬ויורדת איכותו –– בהדרגתיות‪.‬‬

‫כי כך מהווה סולם הרמות היררכיה כל – קוסמית בה כל רמה ורמה‪ ,‬ונקודת הוויה שבמרכזה‬
‫הינן בחינת "מוח"‪ ,‬כלומר פנימיות‪ ,‬לרמה ולנקודת הוויה שלמטה מהן בשלבי הסולם‪.‬‬

‫וכל רמה ורמה‪ ,‬ונקודת הוויה שבמרכזה‪ ,‬הינן בחינת "קליפה"‪ ,‬כלומר חיצוניות‪ ,‬לרמה‬
‫ולנקודת הוויה שלמעלה מהן בשלבי סולם הרמות‪.‬‬

‫‪ 49‬תיקון סט‪ ,‬דף צט‪ ,‬א; ראה גם‪ ,‬שפע טל‪ ,‬שער ו‪ ,‬פרק יא‪.‬‬
‫‪ 50‬ולא בכדי הינם אבא אימא ‪/‬חכמה בינה‪ /‬בחינת "תרין ריעין דלא מתפרשין דא מן דא לעלמין"‪ ,‬לאחר וביניהם‬
‫התמקם גורם ממזג ומאחד בעל עוצמה כ"דעת"‪.‬‬
‫‪..." 51‬שהשכינה משתלשלת למטה בסוד בריאה – עשייה" ‪/‬שפע טל‪ ,‬שער ו‪ ,‬פרק ג‪./‬‬
‫‪13‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫כל אחת ואחת מהן הינה לכן בחינת "מוח" ובחינת "קליפה" כאחת‪" .‬מוח" לתחתונות‪,‬‬
‫"קליפה" לעליונות‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫השתלשלות העולמות כלפי מטה מסתיימת בהופעת אחרון היצורים האדם‪.‬‬

‫עם הופעת האדם הוטל עליו התפקיד הנעלה לכוון את ֶהֶנף היצירה שבהתהוות‪ ,‬כלפי מעלה‪,‬‬
‫אל כיוון המקור –– כאמור‪.‬‬

‫באדם‪ ,‬ביצור פלאי זה‪ ,‬שבחלקו נפלה הירושה האלוהית המופלאה ירושת הרצון העליון‪,‬‬
‫לחירות המעש והמפעל‪ ,‬תלוי מעתה גורל המציאות הברואה – האצולה כולה על רמותיה – עולמותיה‬
‫המרובים‪ ,‬לחסד או לשבט‪.‬‬

‫האדם הישר –– בחייו הטהורים ובמעשיו הנכונים מושך "יתר" שפע קדושה על עצמו ועל‬
‫המציאות כולה‪ ,‬מן הרוח‪ .‬שפע רוחני פורה ויוצר‪ ,‬בו תתעצם ההתהוות להיות להתפתחות והזדככות‬
‫רוחנית מתמידות‪.‬‬

‫לעומתו‪ ,‬האדם המושחת‪ ,‬בחייו הלא – טהורים ובמעלליו הרעים מפחית הרוחניות הקדושה‬
‫בעצמותו הוא ובמציאות כולה‪ ,‬במשכו החומריות העכורה‪ ,‬הטומאה‪ ,‬ממקור הרע הטומאה‪ ,‬מן‬
‫ה"סטרא אחרא"‪ ,‬והופך את ההתהוות להיות לנסיגה והתרחקות מן המקור‪ ,‬מתמידות‪.‬‬

‫שֹם האדון ברוך הוא –– מכריז רמח"ל ‪ –– 52‬כח במעשי האדם לעורר את השרשים‬ ‫"ואולם ָ‬
‫העליונים‪ .‬והיינו‪ ,‬שיהיו ממשיכים אור שפע קדושתו יתברך‪ ,‬ואור טובו‪ ,‬או המשך הזוהמא והטומאה‬
‫ההיא‪ .‬והנה‪ ,‬ייחד לו מעשים שעל ידם תימשך הקדושה וציוהו להתמיד בהם ––– והם כלל המצוות‪.‬‬
‫וייחד מעשים שעל ידם תימשך הזוהמא‪ ,‬וציוהו לימנע מהם –– והם כלל האיסורים"‪.‬‬

‫כי כך מודיענו הרעיא מהימנא ‪..." :53‬כד בר – נש אזיל באורחוי דאורייתא‪ ,‬משיך עליה רוח‬
‫קדישא עלאה‪...‬וכד בר – נש סטי אורחוי‪ ,‬משיך עליה רוח אחרא מסטרא אחרא דהוא סטרא דמסאבא‬
‫‪...54‬דכל מאן דאתדבק ביה בקב"ה ועביד פקודי אורייתא‪ ,‬כביכול הוא קיים עלמין‪ ,‬עלמא דלעילא‬
‫ועלמא דלתתא‪...‬וכל מאן דעבר על פקודי אורייתא‪ ,‬כביכול פגים לעילא פגים לתתא‪ ,‬פגים לגרמיה‪,‬‬
‫פגים לכל עלמין"‪.‬‬

‫אכן‪" ,‬חייבי עלמא עבדין פגימותא לעילא" ‪ .55‬כי "מאן דפגים לתתא‪ ,‬פגים לעילא" ‪.56‬‬

‫וכבמעשיו כך גם במוצא פיו ואפילו במחשבתו‪ ,‬מתקן האדם ומעלה המציאות כולה אל על‪ ,‬או‬
‫פוגמה ומורידה תהומה‪.‬‬

‫‪52‬‬
‫מאמר העיקרים‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫זוהר‪ ,‬חלק ג‪ ,‬קכד‪ ,‬א‪ .‬ומקביליות לרוב בספרות הזוהר‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ואלו דברי רבינו סעדיה גאון ‪/‬אמונות ודיעות‪ ,‬מאמר ה‪ ,‬א‪..." :/‬הזכיות כשירבו לנפש תזך ותאיר ‪ ,‬כש"כ )איוב לג‪ ,‬כח –‬
‫כט( וחיתו באור תראה לאור באור החיים‪ .‬וכאשר ירבו עליה העונות תעבר ותחשך‪."...‬‬
‫"‪...‬שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות שלמות ומעלה‪ .‬והפכם המעשים הרעים מעצימים‬
‫בו מציאות עכירות וחסרון" ‪/‬רמח"ל‪ ,‬דרך ה'‪ ,‬חלק ב‪ ,‬פרק ב‪./‬‬
‫ורבי שניאור זלמן מלאדי מודיענו ‪/‬תניא‪ ,‬ליקוטי אמרים‪ ,‬ראש פרק לג; שם‪ ,‬אגרת התשובה פרק א‪..." :/‬כי הגורם‬
‫שכר המצוה היא המצוה בעצמה‪ .‬כי בעשייתה ממשיך האדם גילוי אור אין – סוף ברוך הוא מלמעלה למטה להתלבש‬
‫בגשמיות עוה"ז‪...‬ומקבל חיותה ממנה‪."...‬‬
‫‪55‬‬
‫זוהר‪ ,‬חלק א‪ ,‬פז‪ ,‬ב‪ .‬ומקביליות לרוב בספרות הזוהר‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫תיקוני הזוהר‪ ,‬סוף תיקון מג‪ ,‬דף פב‪ ,‬ב‪ .‬מקביליות תמצא בזוהר‪ ,‬חלק ג‪ ,‬עח‪ ,‬א‪ .‬ראה גם‪ ,‬פרדס רימונים‪ ,‬שער הנשמה‪,‬‬
‫פרקים ה – י‪.‬‬
‫‪14‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫"כי לא מעשיו ‪/‬של האדם‪ /‬לבדם יניעום ‪/‬לכוחות העליונים‪ /‬אלא אפילו דבורו‪ ,‬ואפילו‬
‫מחשבתו" –– מודיענו הרמח"ל ‪.57‬‬

‫"כי הבל פיו של האדם לא ריק הוא‪...‬אמנם רוחניות מתהווה מהבל פיו של האדם" –– מכריז‬
‫הרמ"ק ‪ .58‬ובכלל‪ ,‬אין שום דבר שאין בו ממש‪ .‬ואפילו הקולות היוצאים מהכאת המטה וכיוצא‪ ,‬לאו‬
‫איהו לבטלה" ‪.59‬‬

‫אכן‪ ,‬נשמתו ורוחו של האדם משוקעים ומרוכזים במחשבתו ובכוונתו‪.‬‬

‫פעלו של האדם משמש בחינת "אתערותא דלתתא" התעוררות שלמטה‪ ,‬הגורמת לתגובה‬
‫מתאימה מלמעלה בחינת "אתערותא דלעילא" התעוררות שלמעלה‪ .‬כמאמר הזוהר ‪" :60‬בעובדא‬
‫דלתתא אתער עובדא דלעילא"‪ .‬כי "מלה דלעילא לא אתער עד דאתער לתתא בקדמיתא על מה‬
‫דתשרי ההיא דלעילא‪...‬וכן כיון שאתער בר – נש אתערותא בקדמיתא‪ ,‬כדין אתער אתערותא דלעילא"‬
‫–– מודגש שם ‪.61‬‬

‫"והתעוררות הרוח הקטן אשר בזה העולם –– מודיענו ר' משה די – ליאון ‪ –– 62‬מעורר לרוח‬
‫גדול שלמעלה"‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫בתהליך הממושך של ה"שיבה" אל המקור בדרך התהוות הדרגתית מתמידה מתפתחת‬


‫וממריאה אל על‪ ,‬תהליך שכבר החל עם הופעת אחרון היצורים –– האדם ובאמצעותו הבלעדית‪,‬‬
‫משמשות נקודות הוויה אלו המהוות ל"עמודא דאמצעיתא" ושהינן ההוויה העליונה האלוה ברמות‬
‫ההתהוות‪ ,‬גורם מושך‪ ,‬אידיאה נכספת‪ ,‬נושא שאיפה‪ ,‬ותכלית‪ ,‬לתודעה האנושית השואפת התעלות‬
‫והתמזגות במקור‪ ,‬בשלימות המוחלטת‪.‬‬

‫וכך שר בן גבירול ב"כתר מלכות" ו‪" :‬וכל היצורים עבדיך‪...‬כי כוונת כולם להגיע עדיך"‪.‬‬

‫"הכל נמצא ויצא מזיו החכמה‪...‬ובעבור כי ממנה הוצאתם ומשם עקר הסתפקותם‪ ,‬אחת היא‬
‫שאלתם ונגדה כל תאותם‪ ,‬לעלות ולהתעלות ולבא עד תכליתם‪ ,‬ולבא אל הקודש פנימה‪–– "...‬‬
‫מודיענו ר' אברהם מקולוניה ‪.63‬‬

‫"כי כל שפע יפצר לשוב אל יסודו‪ –– ,‬נאמר בספר הישר המיוחס לרבינו תם ‪.64‬‬

‫עם כל התקדמות בשלבי סולם הרמות במצעד זה של שיבה כללית אל על אל המקור‪,‬‬


‫נפגשים בנקודת הוויה מעולה‪ ,‬באידיאה עליונה זכה ונעלה‪ ,‬מקודמתה –– בהתאם לגובה הרמה בה‬

‫‪57‬‬
‫דרך ה'‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק ה‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫פרדס רימונים‪ ,‬שער הכוונה‪ ,‬ראש פרק ג‪.‬‬
‫ובזוהר‪ ,‬חלק ב‪ ,‬ק‪ ,‬ב‪ ,‬מודגש‪" :‬אפילו הבל דפומא אתר ודוכתא אית ליה‪ .‬וקב"ה עביד מינה מה דעביד"‪.‬‬
‫ובחלק א‪ ,‬קנה‪ ,‬א – ב‪ ,‬שם‪" :‬מלין דעלמא אזלין כתר מחשבה והרהורא‪...‬כמה דהרהורא דיליה עביד חלופין‬
‫לתתא אוף הכי עבד חלופין לעילא‪...‬דהרהורא עקרא איהו ועביד עובדא"‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ספר הגלגולים‪ ,‬פרק לה‪ .‬וראה‪ ,‬רש"י‪ ,‬בבלי סנהדרין כו‪ ,‬ב‪ ,‬ד"ה "דברים על תוהו"‪.‬‬
‫‪60‬‬
‫חלק ג‪ ,‬צב‪ ,‬א‪ .‬ומקביליות לרוב בספרות הזוהר‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫חלק א‪ ,‬עז‪ ,‬ב‪ .‬ומקביליות בספרות הזוהר‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫ספר משכן העדות‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫כתר שם טוב‪ ,‬עמוד ‪.48‬‬
‫‪64‬‬
‫שער א‪ ,‬דף י‪ ,‬ב‪.‬‬
‫ובזוהר חדש לשיר השירים‪ ,‬דף סד‪ ,‬א‪ ,‬נאמר‪" :‬בגין דכל רחימו דעלמא תתאה לאו איהו אלא לאתחברא בעלמא‬
‫עילאה"‪.‬‬
‫‪15‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫היא נתונה –– שמתפקידה לשמש גורם מושך ומדרבן להתעלות נוספת‪ .‬ואל נכון‪ ,‬רואה כל רמה‬
‫ורמה שלימות מוחלטת‪ ,‬ממש אלוה‪ ,‬בנקודת ההוויה המופיעה מעליה‪ ,‬נקודה שהינה בעצם אך‬
‫שלימות יחסית‪ ,‬כאמור‪ .‬וכבר מודיענו ר' חיים ויטאל ‪" :65‬כל אור נקרא אין – סוף לבחינת העולם‬
‫שלמטה ממנו"‪ .‬ו"כל אחד ירא למי שלמעלה ממנו" ‪.66‬‬

‫לעומת נקודות ההוויה שב"עמודא דאמצעיתא" וכמשקל נגדי לאידיאת השלימות הגלומה‬
‫בהן‪ ,‬משמש ה"סטרא אחרא" –– ה"צד האחר"‪ ,‬הצד שכנגד‪ ,‬כוחות הרע והטומאה המנוגדים לטוב‬
‫לקדושה‪ ,‬בהתאם לכתוב )קהלת ז‪ ,‬יד( "גם את זה לעומת זה עשה האלוהים"‪ .‬סכום כוחות ברואים –‬
‫אצולים בעלי נטיות שליליות שהגיעו לכלל פיתוחם ועיצומם בתהליך בריאה מיוחד ובתאריך בריאה‬
‫מוקדם‪ ,‬שהנם תנגודת לכל יצירה והתפתחות שהן; גורם המושך את האדם כלפי מטה אל החומריות‬
‫הגסה‪ .‬גורם המדרבן לאדם לרדת ולהתרחק ממקורו מן האלוה ‪.67‬‬

‫בין שני גורמי משיכה אלו עומד האדם בעל הרצון‪ ,‬חופשי מכל כורח‪ ,‬כמכריע לא רק על גורלו‬
‫שלו‪ ,‬כי אם כמכריע על גורל המציאות המתהווה כולה‪.‬‬

‫האדם חונן בכוח מופלא למשוך "יתר" שפע קדושה רוחנית על עצמו ועל המציאות כולה‪ ,‬מן‬
‫הרוח‪ .‬שפע קדושה רוחנית בו תושלם ותואר המציאות ותעלה מעלה מעלה בשלבי סולם הרמות‬
‫המוליך אל על‪.‬‬

‫במיוחד מסוגל לו וגם הועד לכך האדם הישראלי שצוייד בתרי"ג צווי אל מזככי גוף ונפש‪ ,‬תוך‬
‫מאורע רב הוד ועלילה של התגלות אלוהית במעמד המונם באישו של סיני בחיר ההרים‪.‬‬

‫"ישראל שהם בנים לה' אלוהיהם –– מכריז ר' מאין בן גבאי ‪ –– 68‬גורמים קלקול העולמות או‬
‫תקונן כפי מעשיהם‪ .‬כי המפתח מסור בידם"‪.‬‬

‫ורמח"ל מודיענו ‪" ––– :69‬ואולם במעשיהם של ישראל תלה האדון ברוך הוא תיקון כל‬
‫הבריאה ועילוייה‪...‬ושיעבד כביכול את הנהגתו לפעלם‪ ,‬להאיר ולהשפיע או ליסתר ולהתעלם חס‬
‫וחלילה על פי מעשיהם"‪.‬‬

‫"כי יחס גדול וקשר אמיץ יש בין הפעולות אשר יפעילום כתות האנשים מטוב ועד רע‪ ,‬ובין‬
‫טבע המציאות בכלליו ופרטיו‪ .‬עד שיאמן כי בתקון ויושר פעולותיהם בכלל יתקיים ויתחזק טבע כל‬
‫הנמצאים‪ .‬ובקלקולם והפסדם יתקומם ויתקלקל גם הוא‪ –– "...‬מסבירנו ר' יצחק עראמה ‪.70‬‬

‫שפע "יתר" רוחני בונה ויוצר זה‪ .‬מוצא מן ה"עמודא דאמצעיתא" המשמש –– להיותו קו‬
‫מרכזי מבריח הרמות מקצה אל קצה –– גשר ומעברה לגשר בין רמה לרמה ברמות ההתהוות‪.‬‬

‫האדם הישר הישראלי בקיימו מצוות התורה‪ ,‬גורם במעשיו לייחוד וזיווג קדושים של זכר‬
‫ונקיבה עליונים –– של הספירות‪ .‬לייחודם – חיבורם הפורה של "קודשא – בריך – הוא ושכינתיה"‪,‬‬
‫שהינו תנאי ראשון לכל ירידת שפע עליון קדוש ורוחני על המציאות המתהווה‪ .‬או אז מושכים הם שפע‬

‫‪65‬‬
‫מבוא שערים‪ ,‬שער ב‪ ,‬חלק ג‪ ,‬פרק ה; שם‪ ,‬שער ג‪ ,‬חלק א‪ ,‬פרק א‪.‬‬
‫כי "אפילו המידות ‪/‬הספירות‪ /‬אינם משיגים כל מדה למה שלמעלה ממנה" –– נאמר בספר הפליאה‪ ,‬דף ג‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫ר' מאיר אבוסאולה‪ ,‬בביאורו לסודות הרמב"ן‪ ,‬דברים ה‪ ,‬כו‪ ,‬בשם ר' עזרא‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫עצם מהותו ותהליך התהוותו של ה"סטרא דאחרא" מתוארים בספרות הזוהר בדרשת "מלכי אדום" המפורסמת‬
‫שב"אדרות"‪ ,‬ומהווים הם חלק אינטגראלי בתורת "שבירת הכלים" של תורת הקבלה הלוריינית הנרחבת‪ .‬יעויין גם‪ ,‬ב"מאמר‬
‫על האצילות השמאלית" של ר' יצחק בר' יעקב הכהן‪.‬‬
‫כוחות הרע ה"סטרא אחרא" כל השתדלותם להתחבר אל דרגותיה האחרונות של הקדושה‪ ,‬אל נשמת האדם‪,‬‬
‫אשר סרח‬ ‫"עון עקבי יסובני" )תהילים מט‪ ,‬ו(‪ .‬מה שהומחש בקבלת האותיות באות האחרונה ת‬ ‫להתמזג בה‪ .‬וסימנך;‬
‫העודף שברגלה היא הנחש הכרוך על עקבה –– עקב הקדושה‪ ,‬בסוד "רגליה יורדות מות" )משלי ה‪ ,‬ה(‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫עבודת הקודש‪ ,‬חלק הייחוד פרק ך‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫דרך ה'‪ ,‬חלק ב‪ ,‬פרק ז‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫עקידת יצחק‪ ,‬פר' נח‪ ,‬פרק "נגון העולם"‪.‬‬
‫‪16‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫בונה ויוצר רוחני מן ה"עמודא דאמצעיתא" מן ההוויה העליונה‪ ,‬בה הם מתמזגים להיות לאחד – כל‬
‫מושלם‪.‬‬

‫כי כך מודיענו לוצאטו ‪" :71‬שפעו של עולם‪ ,‬מזיווגם של זעיר ונוקביה"‪.‬‬

‫לעומתו‪ ,‬האדם המושחת‪ ,‬ההולך בשרירות ליבו ועובר על חוקי אל ומצוותיו‪ ,‬גורם במעשיו‬
‫הרעים לייחוד וזיווג נתעבים של זכר ונקיבה תחתונים‪ ,‬של כוחות הרע ה"סטרא אחרא" ‪ .72‬לייחודם –‬
‫חיבורם הפורה ראש ולענה של סמאל ולילית נקבתו‪ ,‬שהינו תנאי הכרחי להתפרצות "יתר" שפע‬
‫טומאה נאלחה מעמקי תהומות רוח טומאה לסאב בו עולם ואדם ‪.73‬‬

‫כי כך מודיענו רמח"ל ‪" :74‬עולמיו של סמאל סותמים אורן של ספירות ומסלקים אותו‪ ,‬במעשה‬
‫תחתונים באים ועושים רעה בעולם"‪.‬‬

‫ועל כן‪ ,‬אדם הראשון תיכף לבריאתו‪ ,‬בטרם הופעת ה"סטרא אחרא" בדמות הנחש הקדמון‬
‫המסית לו התפתה ומעד‪ ,‬התעלה במהירות בשלבי סולם הרמות‪ ,‬בקפלו מאחריו המציאות הברואה‬
‫– האצולה כולה‪ .‬בגן – עדן העליון היה מושבו‪ .‬להיותו נתון אך ורק להשפעת גורם מושך יחיד‪ ,‬היא‬
‫האידיאה העליונה אידיאת השלימות שיוצגה בנקודות ההוויה שברמות ההתהוות‪ ,‬המרוכזות‬
‫ב"עמודא דאמצעיתא"‪.‬‬

‫"בהיות האדם ‪/‬הראשון‪ /‬בגן – עדן –– מודיענו רמח"ל ‪ –– 75‬חומרו היה זך מאד‪ ,‬ואחריו‬
‫היתה נמשכת כל הבריאה להיות בשלימות גדולה‪ .‬וכאשר חטא ונתעבה גופו‪ ,‬ירדו בירידתו כל‬
‫המדרגות וכל הנבראים"‪.‬‬

‫"ובזה יתבאר לך מעלת אדם קודם שחטא‪ ,‬שהיה עליון מכל מלאכי מרום ואפילו מן מטטרון‬
‫–– מדגיש ר' חיים ויטאל בשם רבו האר"י ‪ –– 76‬כי הוא ביצירה לבד‪ ,‬ואדם היה כולל בו כל ג'‪ ,‬עולמות‬
‫בי"ע‪...‬ולא עוד אלא שהיה כולל אותם אז בהיותם גבוהים למעלה מן המקום שעומדים בו עתה‪ .‬כי גם‬
‫העולמות היו גבוהים קודם שחטא אדם‪."...‬‬

‫ואל נכון מרמז כבר על כך רבי הושעיה הדורש ‪..." :77‬בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון‪,‬‬
‫טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש‪...‬מה עשה הקב"ה‪ ,‬הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא‬
‫אדם"‪.‬‬

‫ו"ראשית מפלה תרדימה" ‪ :78‬כי הנה הופיע ה"סטרא אחרא" בדמות הנחש המסית‪ ,‬לשמש‬
‫גורם המושך לאדם מטה מטה בסולם הרמות‪ .‬לשמש תנגודת לכל התעלות והתפתחות שהן‬
‫בהתהוות‪.‬‬

‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬ ‫‪X‬‬

‫‪71‬‬
‫חוקר ומקובל‪ ,‬חלק ב‪ ,‬ראש פרק ו‪.‬‬
‫‪72‬‬
‫כי כשם שישנם זכר ונקיבה בקדושה‪ ,‬ישנם גם בטומאה –– זה לעומת זה‪.‬‬
‫‪73‬‬
‫אכן‪ ,‬ללא עזרתו הפעילה של האדם התועה בדרכי הפשע‪ ,‬אין לכוחות הרע והטומאה דריסת – רגל בעולמנו‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫חוקר ומקובל‪ ,‬חלק ב‪ ,‬פרק ט‪ .‬ראה גם‪ ,‬קל"ח פתחי חכמה‪ ,‬פתח ל‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫מאמר הגאולה‪ .‬ראה גם‪ ,‬ספר הגלגולים‪ ,‬פרקים טז – יז – יח‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫שער הפסוקים‪ ,‬בראשית סימן ב‪ .‬ראה גם‪ ,‬שער מאמרי רשב"י‪ ,‬פרשת קדושים‪ ,‬ליקוטי תורה‪ ,‬פר' בראשית‪ ,‬דפים יג‪ ,‬א –‬
‫יד‪ ,‬ב‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫בראשית רבה‪ ,‬פר' ח‪ ,‬ט‪ .‬מקביליות תמצא בקהלת רבה‪ ,‬פר' י'; תנחומא‪ ,‬פר' פקודי‪ ,‬ראה גם‪ ,‬פרקי רבי אליעזר‪ ,‬פר' יא‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫בראשית רבה‪ ,‬פר' יז; שם‪ ,‬פר' מד‪.‬‬
‫‪17‬‬ ‫)הוויה והתהוות(‬

‫כי כך מצאה בתורת הקבלה בעיית התייחסותן של הוויה והתהוות זו אל זו את פתרונה‪.‬‬


‫תורת הקבלה יצרה סינתיזיס מתורת ההוויה ותורת ההתהוות‪ .‬ובעוד שההתהוות בתורתם של חכמי‬
‫אליאה ובזאת של ברגסון פירושה התמשכות מלא – תכלית אל אין תכלית‪ ,‬הכי שההתהוות בתורת‬
‫הקבלה הינה פיתוח שראשיתה – מקורה בהוויה העליונה והשלימה –– האלוה‪ ,‬ותכליתה ההוויה‬
‫העליונה – השלימה –– האלוה ‪.79‬‬

‫––––––––––––––––––‬

‫תכלית ביניים לתנועת התהוות זאת משמשת האדם‪ ,‬שהינו מנוף לכל התנועה הכבירה הזאת‪.‬‬
‫‪79‬‬