You are on page 1of 16

‫‪22/7/05‬‬

‫‪4‬‬ ‫בין‬ ‫הטקסטואלי‬ ‫הקשר‬


‫שירות בלעם לטקסט הפרוזה‬

‫ת‪.‬ז‪40909764 .‬‬ ‫מגיש‪ :‬יונתן בן‪-‬עמי‬


‫מרצה‪ :‬פרופ' נחום רוזל‬
‫הקורס‪ :‬הנבואה הקדומה‬
‫תֹכן הענינים‬

‫‪3‬‬ ‫מבוא‬
‫תארוך מֻחלט‬
‫‪4‬‬ ‫•יחסים בין לאומיים‬
‫‪4‬‬ ‫•ספרות‬
‫‪5‬‬ ‫•סכום תארוך מחלט‬
‫תארוך יחסי‬
‫‪6‬‬ ‫•אמונה‬
‫‪6‬‬ ‫•לשון‬
‫‪7‬‬ ‫•ספרות‬
‫‪7‬‬ ‫•תופעות טקסטואליות בתוך השירות‬
‫‪9‬‬ ‫•סכום תארוך יחסי‬
‫‪10‬‬ ‫טיב הקשר‬
‫‪12‬‬ ‫מאחז בחיים‪ ,‬הוצרות הטקסט וסכום‬
‫‪13‬‬ ‫רשימה בבליוגרפית‬

‫‪2‬‬
‫מבוא‬

‫בספר במדבר בפרקים ‪ 22-24‬נמצא טקסט שירי בתוך טקסט פרוזה‪ .‬הטקסט‬
‫דבור ישיר‪ ,‬בעוד הפרוזה היא ספור‬
‫השירי הוא דברי בלעם‪ ,‬המובאים כ ִ‬
‫המסגרת‪ ,‬אודות קורות בלעם (ובלק)‪ .‬בעבודה זאת אעמֹד על טיב הקשר‬
‫הספרותי מבחינת אֹפן הִו ַצרות הטקסט‪ ,‬בין השירה לפרוזה‪ .‬רבים דנו בקשר‬
‫זה‪ ,‬והשאלות העקריות העולות הן האם השירות נכתבו כדי לשרת את‬
‫הנרטיב‪ ,‬או שמא הנרטיב נכתב כמקשר בין השירות? האם השירות היו חלק‬
‫מאסף אחד? מתי ובידי מי נכתבו השירות והפרוזה? האם יש נוכחות‬
‫משמעותית לתהליכים טקסטואליים שעבר הטקסט הסופי (לאחר האחוי בין‬
‫הפרוזה לשירה)? ועוד‪ .‬בעבודה זאת אנסה להראות כי הקשר בין השירה‬
‫לפרוזה מתנהג לפי הנ ֻסחא הכללית הבאה‪:‬‬
‫‪P>P+T<Ν+P1‬‬
‫‪ – P‬הטקסט השירי‬
‫‪ – T‬מסֹרת שנרקמת סביב הטקסט השירי‬
‫‪ – N‬נרטיב‪ ,‬טקסט הפרוזה‬
‫‪ – P1‬הטקסט השירי לאחר שעבר שנויים במסגרת הכנסתו לטקסט הפרוזה‬
‫על הקשיים ועל התִמוכים לטענה זאת‪ ,‬וכן על פרטיה‪ ,‬ארחיב בגוף העבודה‪.‬‬
‫מכיון שהדברים שלובים זה בזה‪ ,‬חלוקת העבודה לפרקים הִנה על בסיס‬
‫מתודולוגי ולא תמטי‪ .‬העבודה מתמקדת ביחס בין בארבע שירות בלעם‬
‫הראשונות אל הנרטיב הכולל‪ ,‬ולא בתופעות טקסטואליות אחרות בתוך‬
‫קשור פרשת בלעם אל‬
‫הפרוזה‪ ,‬כגון ספור האתון‪ ,‬שלֹש השירות האחרונות‪ ,‬ו ִ‬
‫ההקשר הכללי‪ ,‬אלא במקרים בהם תופעות אלו מאירות באֹפן כלשהו על‬
‫נושא העבודה‪ .‬כמו כן‪ ,‬בכתיבת העבודה אני מקבל את ההנחה כי ארבע‬
‫חברו ע"י מחבר ישראלי‪.‬‬
‫שירות אלו ֻ‬

‫‪3‬‬
‫פרק א' תארוך מֻחלט‬

‫על מנת לתאר את היחס בין שירות בלעם לטקסט הפרוזה‪ ,‬אנסה תחילה‬
‫‪1‬‬
‫חבורם ותקופת השמוש‬
‫למקם את הטקסטים על ציר הזמן‪ ,‬מבחינת עת ִ‬
‫בהם‪ .‬בפרק זה אדון באפשר ֻיות תארוך מֻחלט‪ ,‬כלומר תארוך על פי גורמים‬
‫חיצוניים לטקסט‪ .‬לשם התארוך נתן להשתמש בטעונים המגבילים את‬
‫התקופה בה יכול היה להִו ַצר הטקסט‪ ,‬מבחינת גבולות אִחור וגבולות קדימות‪,‬‬
‫קדה‬
‫ונתן לקשר את הטקסטים לארועים ספציפיים וכך להשיג אחיזה בנ ֻ‬
‫בזמן‪ ,‬גם אם ללא גבולות ברורים‪ .‬בשלוב השטות אנסה לתארך את זמן‬
‫שמוש בשירות בלעם ובטקסט הפרוזה‪.‬‬
‫קפת ה ִ‬
‫הִו ַצרות ות ֻ‬

‫יחסים בין לאומיים‬


‫על פי בוסתנאי (בוסתנאי ‪ ,)194‬היה בין ישראל למואב מאבק מתמשך סביב‬
‫הגבול בעמק ס ֻכֹת‪ ,‬בכל תקופת הממלכה המאֻחדת ואחריה‪ ,‬מאבק שאפשר‬
‫הִו ַצרות טקסטים אנטי‪-‬מואביים במשך כל התקופה הרלו ַנטית‪ ,‬כלומר בין‬
‫המאה העשירית עד המאה השמִנית לפנה"ס‪ ,‬וכן מצ ַי ֵן נוט כי המאבק בין‬
‫ישראל למואב היה מצב קבוע (נוט ‪ .)172‬על פי לוין (לוין ‪ )231‬מתוך התקופה‬
‫הזאת‪ ,‬השלב המתאים ביותר להִו ַצרות שירות בלעם הוא תחילת המאה‬
‫שעית‪ ,‬במקביל למצבת מישע‪ .‬ראשית‪ ,‬קים דמיון בין מצבת מישע‬
‫הת ִ‬
‫לשירות בלעם‪ .‬בתֹכן‪ :‬במצבת מישע מתֹאר מישע את נצחונותיו על ישראל‪,‬‬
‫כשם שבשירות בלעם מתֹאר נצחון ישראל על מואב‪ ,‬גם אם הצורה‬
‫עמת שירה נבואית‪ .‬שטת התעמולה‬
‫הספרותית שונה‪ :‬כתיבה הסטורית ל ֻ‬
‫דומה‪ ,‬וכן הנחה סבירה היא כי תעמולת מישע זכתה לתעמולת נגד בישראל‪,‬‬
‫או התפתחה במקביל לה‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬לפני שלב זה לא הִו ְתה מואב איום‬
‫על ישראל ולכן סבירה פחות הִו ַצרות טקסטים אנטי מואביים‪ ,‬אם כי בקו‬
‫התפר יתכן שהדברים נראו אחרת‪ .‬לאחר תקופת מישע ואחאב לא ידוע על‬
‫קרבות מי ֻחדים בין ישראל למואב‪ ,‬ולכן שוב אנו חוזרים לאותה תקופת שיא‬
‫במתח בין ישראל למואב‪ ,‬היא המחצית הראשונה של המאה התשעית‪ .‬אף‬

‫על מושג זה אפרט בהגדרות עבור פרק ד'‬ ‫‪1‬‬

‫‪4‬‬
‫על פי כן‪ ,‬כאמור‪ ,‬מאבק‪ ,‬גם אם סולידי יותר‪ ,‬היה סביב הגבול‪ ,‬ואפשר‬
‫הִו ַצרות טקסטים כגון זה‪.‬‬

‫ספרות‬
‫קבל לתארכו‬
‫לוין מאחר את חבור טקסט הפרוזה לאחר אחוי ‪ ,JE‬אשר מ ֻ‬
‫ספור כפי שהוא מופיע בבמדבר ‪ 22-24‬המצב‬
‫למאה השבִעית‪ ,‬משום שב ִ‬
‫המתֹאר הוא מסע בני ישראל טרם הכנסם לארץ ישראל‪ ,‬מצב שנוצר ב ‪ J‬וב‬
‫חדד באחוי ביניהם (לוין ‪ .)327‬הרמזים היחידים למצב זה‪ ,‬פרט למשפט‬
‫‪ ,E‬ו ֻ‬
‫האִחוי שבפסוקים ‪4 – 2‬א בפרק כב‪ ,‬הם החזרת הספור בפי בלק בפס' ‪5‬ב‬
‫סבה זו סבירה ההנחה שהם חדשים לספור‪ ,‬גם אם‬
‫ובפי בלעם בפס' ‪ ,10‬ומ ִ‬
‫לא נתן לשחזר באיזה שלב בדיוק חדרו אליו‪ .‬יש לצין‪ ,‬שאזכור יציאת מצרים‬
‫בהקשר למורא בלק מישראל איננה בהכרח בטוי הרעיון כי פרשת בלעם‬
‫התרחשה במסע בני ישראל‪ ,‬אלא יכולה להיות העצמת ישראל כחלק מבטוי‬
‫המורא‪ ,‬גם אם נתפס כיושב הארץ‪ ,‬כשם שבשירה מֻזכרת יציאת מצרים לא‬
‫בהקשר לסצנת מסע בני ישראל אלא כהאדרת ישראל ואלהיו "אֵל מוצ ִיאם‬
‫עפֹת רְאֵם לו" [כג ‪ .]22‬מכאן עולה כי המוטיב המאחר את פרשת‬
‫מִמִצְר ָים כ ְתו ֲ‬
‫בלעם לאחוי ‪ JE‬חדש כנראה גם בספור‪ ,‬ויתכן מאֹד שנבע מאִחוי פרשת‬
‫בלעם אל ‪ ,JE‬ולא מהתפתחות הספור כשלעצמו‪ .‬מטעמים אלו נתן לומר‬
‫שאחור חבור הטקסט הספורי לאחוי ‪ JE‬הוא סביר אך אינו ודאי‪ ,‬וכך מסכם‬
‫גם לוין (לוין ‪.)327‬‬

‫סכום תארוך מֻחלט‬


‫שעית ברמת סבירות טובה‪ ,‬ועד‬
‫תארוך הִו ַצרות השירות לתחילת המאה הת ִ‬
‫חבור הפרוזה למאה השבִעית‪,‬‬
‫שלהי המאה השמִנית ברמת אפשרות‪ .‬תארוך ִ‬
‫ללא אינדיקציה ברורה לגבי רמת הסבירות‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫פרק ב' תארוך יחסי‬

‫שמוש בטקסטים‪ ,‬זה יחסית‬


‫קפת ה ִ‬
‫חבור ות ֻ‬
‫בפרק זה אעסֹק בקביעת זמן ִ‬
‫לזה‪ ,‬על מנת לנסות לעקֹב אחר תהליך אִחוים‪.‬‬

‫אמונה‬
‫האמונה המי ֻצגת בכתבת דיר עלא היא פגנית פוליתאיסטית‪ ,‬האלים מופיעים‬
‫בלשון רבוי‪ ,‬גם במלה "אלהן" וגם בצורות הפעל "יאתו"‪" ,‬יאמרו"‪ ,‬וכן‬
‫בהופעת עשתר ושגר‪ .‬גם בשירות בלעם מופיעים שמות אלים‪ :‬שדי‪ ,‬עליון‪.‬‬
‫לא סבירה ההנחה לפיה מחבר השירות הבין שמות אלה כאפיטטים ליהוה‪,‬‬
‫סכנת‪ ,‬בעוד עמדו לרשותו‬
‫משום שכמחבר‪ ,‬העדפת אפיטטים אלה הנה מ ֻ‬
‫אופציות רבות שאינן שמות אלים‪ .‬וכמו כן בשל ההתאמה לשמות בכתֹבת דיר‬
‫עלא – "שדי" [במדבר] "שדים" [דיר עלא]‪ .‬עם זאת‪ ,‬סביר שמחבר הפרוזה‬
‫אכן פרש את השמות כאפיטטים‪ ,‬בשלבו את השירות בטקסט‪ ,‬מונותאיסטי‬
‫באמונתו‪ ,‬משום שכמאחה הגיע לידיו טקסט נתון‪ ,‬ובחירת המלים כבר לא‬
‫היתה בידיו‪ ,‬ויותר קל להעביר טקסט בעי ָתי מבחינת האמונה מאשר לחבר‬
‫קבל את‬
‫טקסט כזה‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬אם הנחתי נכונה‪ ,‬ואכן מחבר הפרוזה ִ‬
‫השירות מן המוכן‪ ,‬מצב האמונה בזמנו היה כבר כזה שאפשר לפרש שמות‬
‫אלים כאפיטטים ליהוה‪ ,‬מצב שלא היה בשלבי האמונה המֻקדמים יותר‪.‬‬
‫בטקסט הפרוזה משתקפת אמונת יחוד‪ ,‬ומֻדגשת אוניברסליות האל‪ ,‬למשל‬
‫על ידי הבטוי "יהוה אלהי" בפי בלעם שאינו ישראלי על פי הספור‪ ,‬גם אם‬
‫סי ָמים של הספור (יתכן בשלב ‪ ,T‬אם כי יתכן שגם בגרסאות‬
‫ברבדים מ ֻ‬
‫הכתב)‪ ,‬אין אוניברסליות‪ ,‬והדבר משתקף בכך שבלק אינו מכיר באל‬
‫וברצונו‪ ,‬אלא מבצע את הפֻלחן‪ ,‬בנית המזבחות וכו' כפוליתאיסט‪ .‬כך או כך‪,‬‬
‫אמונת היחוד היא שלב מאֻחר יותר בהתפתחות האמונה מהאמונה‬
‫הפוליתאיסטית או הסינקרטיסטית המשתקפת בשירות‪ ,‬ולכן נתן לשער‬
‫חבורן‪.‬‬
‫שהשירות מֻקדמות לנרטיב ב ִ‬

‫לשון‬

‫‪6‬‬
‫בתחום לשון השירות מתמקד מורג במאמרו‪ .‬הוא מוצא ר ִכוז מלים יחידאיות‬
‫גדול יחסית בשירות‪ ,‬ועל פי כך מראה כי יש בשירות בלעם "רבדי קדמות"‪,‬‬
‫כלומר מצביע על קדימות יחסית לקנוניזצית השירות‪ .‬אך מכיון שהתהליכים‬
‫העוברים על הנרטיב‪ ,‬כמסֹרת או כטקסט כתוב‪ ,‬שונים מן התהליכים‬
‫העוברים על השירות‪ ,‬לא נתן להשתמש ברבדי קדמות אלו על מנת לברר‬
‫חבור השירות‪ ,‬לכל היותר נתן לומר‬
‫חבור הנרטיב לזמן ִ‬
‫את היחס בין זמן ִ‬
‫שקנוניזצית השירות קדמה לקנוניזצית הנרטיב‪ ,‬הנחה שלא תורמת לשאלת‬
‫הִו ַצרות הטקסט‪ ,‬משום שקנוניזצית הטקסט הכולל בהכרח מאֻחרת לה‪.‬‬
‫למרות האמור לעיל‪ ,‬לדעתי נתן לומר דבר על היחס בין השירות לפרוזה‬
‫באמצעות הלשון ורבדי הקדמות המֻזכרים‪ :‬גם אלו התהוו השירות יחד או‬
‫עבור הנרטיב‪ ,‬אך בכל מקרה התקבעו (עברו קנוניזציה) לפניו‪ ,‬הרי‬
‫משמעות הדבר שהנרטיב‪ ,‬כמסרת או כטקסט‪ ,‬המשיך להתפתח והנו שונה‬
‫בעת כתיבת הטקסט המקראי מבעת התהוותו הראשונית‪ ,‬כך שהתהליך‬
‫שעבר על הטקסט הכולל דומה לתהליך שהצעתי במבוא‪ ,‬והדיון נשאר רק‬
‫לגבי היקף אותו שנוי וטיבו‪ ,‬כלומר האם הוא שנוי מהותי או קוסמטי בלבד‬
‫וכולל מושגים ותחביר ולא תֹכן‪ .‬לגבי היקף השנוי וטיבו אפרט בסעיף הבא‪.‬‬

‫ספרות‬
‫כאמור בפרק הקודם‪ ,‬נתן לדון בתארוך הנרטיב ביחס לאחוי ‪ JE‬בשל הופעת‬
‫פרטים בספור המעידים כי הרקע הנרטיבי הוא מסע בני ישראל אל ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬ובשל מקום הפרטים בתוך הספור‪ .‬בשירות לעמת זאת לא נכרת‬
‫הסיטואציה הנזכרת (מסע בני ישראל)‪ ,‬ולכן סביר למקמן בשלב יותר מֻקדם‬
‫קשר לספור הכללי של מסע בני ישראל‪,‬‬
‫בהתפתחות הספור‪ ,‬כלומר טרם ֻ‬
‫בהסתי ְגות שיתכן שנושא זה אינו עולה בהם בשל אֳפיָן הכללי‪ ,‬כלומר‬
‫העדפתן שלא להזכיר את הקשרן‪ ,‬שהיא בחירה אמנותית פואטית ולא‬
‫משקולים נרטיביים‪.‬‬
‫כלי ספרותי נוסף המאפשר לעקֹב אחר הקשר הספרותי בין שירות בלעם‬
‫לפרוזה הם הרבדים הספרותיים‪ .‬מוטיבים הנמצאים בטקסט הפרוזה‬
‫ואינטגרליים בו‪ ,‬כלומר‪ ,‬מהוים חלק ממהותו ואינם נחשדים כתוספות שנוספו‬
‫בו לאחר התקבעותו‪ ,‬מהוים רבדים ספרותיים המפרידים בין השירות לבין‬
‫‪7‬‬
‫הפרוזה‪ ,‬בתנאי שנראה‪ ,‬כי זרים הם לשירות ולא מקרי אי הופעתם בהן‪.‬‬
‫לדגמא‪ ,‬ספור האתון‪ ,‬והקשר הנרטיבי ליציאת מצרים אינם תורמים להבנת‬
‫היחס בין השירות לפרוזה‪ ,‬אך מוטיב כמו נ ָכריות בלעם או תפיסה כמו אמונת‬
‫היחוד‪ ,‬אשר אינם מופיעים בשירות‪ ,‬ואינטגרליים בנרטיב‪ ,‬עשויים להצביע‬
‫על סדר חבורם‪ ,‬וראה דיונים בסעיפים המתאימים‪.‬‬

‫תופעות טקסטואליות בתוך השירות‬


‫הטעון המוביל את מילגרום‪ 2‬להנחה כי השירות חברו עבור הנרטיב‪ ,‬הוא‬
‫תאימות בין הנרטיב לסיטואציה העולה מן השירות (מילגרום ‪ .)136‬לוגית‪ ,‬אין‬
‫בדמיון כדי להוכיח אחידות‪ ,‬כיון שהדמיון הוא פרי עבודת המחבר (והמסֹרת‬
‫אותה הוא משקף)‪ ,‬ולא תוצאת אחידות המקורות‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מאחר‬
‫שכאמור בפרק הקודם‪ ,‬מבחינה הסטורית שררה מתיחות בין ישראל למואב‬
‫במשך תקופה אר ֻכה‪ ,‬לא נתן לראות בדברי התנצחות‪ ,‬וביניהם דברי הלל‬
‫לישראל ודברי איום על מואב‪ ,‬מוטיב המי ֻחד לספור בלעם‪ ,‬אלא תוצאה של‬
‫מאבק לאומי מתמשך‪ .‬לכן גם הקריאה למלך מואב "קום בלק ושמע האזינה‬
‫עדי בנו צפר" איננה קריאה מסמנת סיטואציה יחודית לספור בלעם אלא‬
‫קריאת איום של עם כלפי עם‪ ,‬המי ֻצג באמצעות מלכו‪ ,‬האֳפי ָנית כתעמולה‬
‫לעדוד ושפור המוראל לקראת מלחמה‪ ,‬כשם שפנה רבשקה אל חזקיהו‬
‫קה אִמְרו‪-‬נ ָא אֶל‪-‬‬
‫ש ֵ‬
‫ולמעשה דבר אל העם [מל"ב י"ח ‪" ]19‬וַיֹאמֶר אֲלֵיהֶם רַבְ ָ‬
‫קי ָהו כֹה‪-‬אמַר הַמֶלֶך ְ הַג ָדול מֶלֶך ְ אשור‪ "...‬היצוג היחיד בשירות בלעם‬
‫חז ְ ִ‬
‫ִ‬
‫שמתאים ספציפית לספור בלעם הן שתי השורות הראשונות בשירה‪" :‬מִן‪-‬‬
‫עמָה‬
‫עקֹב ולְכ ָה זֹ ֲ‬
‫קֶדם‪--‬לְכ ָה אר ָה‪-‬לִי י ַ ֲ‬
‫חנ ִי בָלָק מֶלֶך ְ‪-‬מואב מֵהַרְר ֵי‪ֶ -‬‬
‫אֲר ָם י ַנ ְ ֵ‬
‫עם י ְהו ָה"‪ .‬רק בפסוקים אלה‬
‫שרָאֵל ‪ :‬מָה אֶקֹב לֹא קַבֹה אֵל ומָה אֶזְעֹם לֹא ז ָ ַ‬
‫י ְ‬
‫מופיע מוטיב הברכה במקום הקללה‪ ,‬רק כאן מופיע מוטיב הזמנת בלעם‪.‬‬
‫המצאותן של שורות אלו דוקא בתחילת קורפוס השירה מעלה חשד להיותן‬
‫ספור בלעם‪ .‬אף מילגרום‬
‫קשור‪ ,‬כדרך שעשה העורך בתחילת ִ‬
‫תוספת לשם ִ‬
‫מודה בפרטו את קוי הדמיון‪ ,‬שכ ֻלם נמצאים בשירה הראשונה [מילגרום‬
‫‪.]136‬‬

‫הטעון מופיע גם אצל נוט (נוט ‪.)184‬‬ ‫‪2‬‬

‫‪8‬‬
‫בבמ' כג ‪ 8‬מופיע השֹרש קבב‪ ,‬אשר אינו מופיע בשירות מלבד בפסוק זה‪,‬‬
‫עמת זאת השֹרש קבב‬
‫ובמקומו מופיע השֹרש ארר כד ‪" 9‬אֹרְר ֶיך ָ ארור"‪ .‬ל ֻ‬
‫הוא השכיח בטקסט הפרוזה‪ ,‬לצד השֹרש ארר (‪ 8‬פעמים קבב מול ‪ 4‬פעמים‬
‫ארר)‪ .‬נראה כי הקשר הלקסיקלי מצביע על ז ִקה בין במ' כג ‪ 8‬לבין טקסט‬
‫הפרוזה‪ ,‬ויתכן שאף על זרות לשירות‪.‬‬
‫במ' כג ‪ 7‬הוא המקום היחיד בשירות בלעם בו מֻזכר מוצאו של בלעם‪ .‬אם‬
‫נסכים עם לוין (לוין ‪ )230‬כי מוצאו של בלעם ההסטורי הוא ישראלי‪ ,‬הרי‬
‫המסֹרת כי אינו ישראלי בהכרח מאֻחרת יותר‪ ,‬ואי הופעתה בשירות איננו‬
‫עמת זאת ברור שבלעם אינו ישראלי‪ ,‬גם במפֹרש‬
‫מקרי‪ :‬בטקסט הפרוזה ל ֻ‬
‫על‪-‬הַנָהָר אֶר ֶץ בְנ ֵי‪-‬‬
‫שר ַ‬
‫עם בֶן‪-‬בְעֹר פְתור ָה אֲ ֶ‬
‫בתאורו באקספוזיציה כב ‪" 5‬בִלְ ָ‬
‫עם"‬
‫עמו"‪ 3,‬וגם בלשון פנית האל אליו בחלום כב ‪" 9‬ו ַיָבֹא אֱלֹהִים אֶל‪-‬בִלְ ָ‬
‫ַ‬
‫נ ֻסחת התגלות לנכרים‪ ,‬אם כי ערפל שורה על מקום מוצאו‪ .‬הצעות רבות‬
‫הֻצעו כדי לפזר את הערפל‪ ,‬אך לדעתי את עצם הערפול נתן להסביר בכך‬
‫שהמוטיב העקרי הוא אי ישראליותו אך המסֹרת לגבי מוצאו האלטרנטיבי‬
‫סבה להִו ַצרות מוטיב זה היתה ר ִחוק‬
‫חבור הטקסט‪ .‬ה ִ‬
‫טרם ג ֻבשה בעת ִ‬
‫תרבותי מתרבות עבר הירדן‪ ,‬ולדעתי מקור הר ִחוק היה על רקע פוליתאיזם‬
‫מול אמונת יחוד‪ ,‬כעולה מספור בעל פעור‪ ,‬והפוליתאיזם המשתקף בכתֹבת‬
‫בלעם מאשר זאת והשוה לדעת נוט (ליונשטאם ‪ .)289‬לכן יתכן‪ ,‬שהופעת‬
‫מוצאו של בלעם בכ"ב ‪ 7‬בלבד‪ ,‬ולא במקום אחר בשירות‪ ,‬מצביעה על קשר‬
‫עם‬
‫בין פסוקים אלה (כב ‪ )7-8‬לטקסט הפרוזה‪ .‬בספר דברים מוצאו ברור "בִלְ ָ‬
‫בֶן‪-‬בְעור מִפְתור אֲר ַם נַהֲר ַים" דברים כג ‪ .5‬מכיון שכ ִוון התפתחות המסֹרת הוא‬
‫ערפל ולא להיפך‪ ,‬נתן להצביע על התפתחות מוצאו של בלעם‪:‬‬
‫לאפיֵן את המ ֻ‬
‫בלעם ישראלי (מזרח הירדן) שירות בלעם פרט לפסוק ‪ ,7‬כתבת דיר עלא‬
‫‪ >-‬בלעם אינו ישראלי (בשל הר ִחוק התרבותי מעבר הירדן) ותחילת מסורות‬
‫לגבי מוצאו‪ ,‬בבמדבר כב‪-‬כד ‪ >-‬בלעם ארמי‪ ,‬בדברים‪ ,‬בבמדבר כג ‪ .7‬לפי‬
‫התפתחות זאת נתן לראות כי מבחינת מוצאו של בלעם פסוקים ‪ 7-8‬קרובים‬
‫יותר לפרוזה מאשר לשירה‪.‬‬
‫בפס' ‪10‬ב' הדובר אינו ישראלי‪ ,‬בהתאם‪ ,‬על פי המודל שהצעתי‪ ,‬למסֹרת‬
‫מאֻחרת יותר משירות בלעם‪ .‬נתן לישב סתירה זאת אם נתיחס אל פס' ‪10‬ב'‬
‫אם נקבל את ההצעה כי נשמטה הנ' הסופית – "ארץ בני עמון"‪( .‬לוין ‪)146‬‬ ‫‪3‬‬

‫‪9‬‬
‫דבר לתוספת‬
‫כאל תוספת מאחרת כפי שמציע נוט (נוט ‪ ,)184‬ולדעתי מ ֻ‬
‫מאֻחרת אף לאחוי השירות עם הפרוזה (ולא רק לשירות עצמן)‪.‬‬
‫בענין החלוקה הספרותית הפנימית של השירה הראשונה‪ ,‬גם נוט (נוט ‪)183‬‬
‫וגם טוסטו (טוסטו ‪ )99‬רואים חלוקה פנימית אחרי פס' ‪ ,8‬כלומר פס' ‪7‬ב'‪8-‬‬
‫מהוים לדעת שניהם יחידה פנימית נפרדת‪ .‬גם אם שני החוקרים לא מיחסים‬
‫הפרדה זאת לשֹני במקור הטקסט‪ ,‬יש לראות בעצם סמון שני הפסוקים‬
‫כיחידה נפרדת‪ ,‬עוד פן המאפשר התיחסות שונה אליהם מאל המשך השירה‪.‬‬
‫הקשר הלשוני והזכרת מוצא בלעם אולי אינם מספיקים בכדי לקבֹע‬
‫קשור בין הנרטיב לפרוזה‪ ,‬אך בשלוב עם יחודם בתוך‬
‫חלי ַת ִ‬
‫שהפסוקים הם ֻ‬
‫שתפים בין פסוקים אלו לפרוזה‪ ,‬הנחה זאת‬
‫השירות בבטוי המוטיבים המ ֻ‬
‫נראית סבירה‪ ,‬ולפיה קדמו השירות לפרוזה‪ ,‬ומחבר הפרוזה בשלבוהן‬
‫בחבורו הוסיף קטע קשור מֻצלח‪ ,‬כדרך שעשה מאחה הספור אל תוך‬
‫הקשרו הרחב‪ .‬לכן בענין זה אוכל להסכים עם מילגרום‪ ,‬כי התוצאה הסופית‬
‫אכן בבחינת יצירה אחידה (מילגרום ‪ ,)137‬בשל איכותה האמנותית‪ ,‬אך לא‬
‫בשל אֹפן הִו ַצרותה‪.‬‬

‫סכום תארוך יחסי‬


‫מפרק זה עולה כי על פי ר ָב הקריטריונים נתן להקדים את הִו ַצרות השירות‬
‫לחבור הפרוזה‪.‬‬

‫‪10‬‬
‫פרק ג'‪ :‬טיב הקשר‬

‫קבל לראות את ארבע שירות בלעם כשי ַכות לאֹסף אחד‪ .‬אם נכתבו למען‬
‫מ ֻ‬
‫הנרטיב‪ ,‬ממילא מקורן אחד והן מהוות אֹסף אחד‪ ,‬ואם הנרטיב הוא שנטו ָה‬
‫עמת הקללה‪ ,‬הרקע‬
‫סביבן‪ ,‬הרי נושאיהן – דברי הלל לישראל‪ ,‬הברכה ל ֻ‬
‫הגאוגרפי – עבר הירדן‪ ,‬אוצר הדמויים – מעולם המלחמה‪ ,‬ומשמעותן – עדוד‬
‫ישראל לנֹכח איום מצד מואב‪ ,‬מצביעים על כך שהשירות מהוות חלק מאֹסף‬
‫אחד‪.‬‬
‫נוט רואה בחלוקה למקורות ‪ E‬ו ‪ J‬חלוקה בין שירות ‪ 2 ,1‬ו‪ 4 ,3-‬בהתאמה (נוט‬
‫עם בְנו בְעֹר ונְאֻם‬
‫‪ )189‬ותומך זאת בהבדלים בנ ֻסחא‪ ,‬הינו הנ ֻסחא "נְאֻם בִלְ ָ‬
‫עינ ָים"‬
‫חז ֶה ֹנפֵל וג ְלוי ֵ‬
‫די י ֶ ֱ‬
‫ש ַ‬
‫חז ֵה ַ‬
‫שר מַ ֲ‬
‫ע אִמְר ֵי‪-‬אֵל אֲ ֶ‬
‫עין נְאֻם‪--‬שֹמֵ ַ‬
‫שתֻם הָ ָ‬
‫הַגֶבֶר ְ‬
‫המופיעה בוריאציה קלה בשירות ‪ 3‬ו‪ ,4-‬ובג ִשה אל הנבואה‪ .‬ראשית‪ ,‬החלוקה‬
‫למקורות ‪ J‬ו ‪ E‬אינה רלו ַנטית בפרשת בלעם‪ ,‬כפי שמסביר רופא במאמרו‬
‫(לוין ‪ ,)207‬ושנית‪ ,‬נראה שיש לקבל את הסבר לוין בעניַן רציפות ההתפתחות‬
‫בין כל ארבע השירות (לוין ‪ .)211‬לוין מצ ַי ֵן את ההתפתחות במצב הלביא בין‬
‫דמה ללביא שלא יפסיק קרב לפני‬
‫שירות ‪ 2‬ו‪ .3-‬בשירה השניה העם מ ֻ‬
‫דמה העם ללביא שנח אחרי הקרב‪ .‬הדמוי‬
‫שיאכל טרף‪ .‬בשירה השלִשית מ ֻ‬
‫השני חסר משמעות ללא הראשון‪ ,‬כיון שבפס' ‪ 9‬מופיעה רק שכיבת הלביא‪,‬‬
‫ולא מֻזכר עניַן הטרף‪ ,‬כך שבתאור זה לבדו‪ ,‬ללא התמונה הקודמת‪ ,‬יש מעין‬
‫שלוב הדמויים‪ ,‬נוצרת‬
‫עמת זאת‪ ,‬ב ִ‬
‫תבוסתנות – מדוע הלביא שוכב? ל ֻ‬
‫התפתחות‪ ,‬אשר כתמונה כוללת היא מאי ֶמת אף יותר כתאור צבאי של עם‬
‫(השלם יותר מסכום חלקיו)‪ ,‬כלומר העם כבש ונ ִצח בקרב‪ ,‬ולא רק זאת‪,‬‬
‫אלא שלא י ֻכלו (בעתיד) לנ ַשלו משללו‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬דמויי האריה‬
‫משתלבים היטב עם משמעות השירות בן הן נמצאים‪ .‬האריה הטורף נמצא‬
‫בתאור קרב‪ ,‬ומלֻוה בתאור דם האויב "ודם חללים ישתה"‪ .‬האריה הנח נמצא‬
‫בתאור האידיליה שאחרי הקרב – תאור האֹהלים‪ ,‬הגנים ושפע המים‪ ,‬חֹזק‬
‫המלכות וכמו כן מהדהד תאור הקרב ב"עצמתיהם יגרם"‪ ,‬המקביל לעצמות‬
‫שמשליך האריה לאחר הטרף‪ .‬מלבד התפתחות דמוי הלביא‪ ,‬גם הופעת‬
‫עפֹת רְאֵם לו" המופיע בו ַריאציה קלה בשתי‬
‫הפסוק "אֵל מוצִיאם מִמִצְר ָים‪--‬כ ְתו ֲ‬

‫‪11‬‬
‫קשור טקסטואלי‪ ,‬אם כי לאו דוקא מראה את שיוכן‬
‫השירות (‪ 2‬ו‪ )3-‬מהו ֶה ִ‬
‫לאותו אֹסף‪.‬‬
‫הקשר הסגנוני‪ ,‬הטקסטואלי‪ ,‬הפרוזודי והתמטי שבין שירות ‪ 2‬ו‪ 3-‬מאפשר‬
‫לראות את ארבע השירות כאֹסף אורגני‪ ,‬כלומר לא רק השתי ְכות למקור‬
‫אחד‪ ,‬אלא יחידה אחת מבחינת משמעות‪ ,‬ג ִשה ורצף‪ :‬בשירה הראשונה‬
‫חסנו של ישראל‪ ,‬אי החשבות ישראל בגויים גם מסמלת את‬
‫מתֹאר ג ָדלו ו ָ‬
‫חזקו‪ ,‬עצמאיותו ולכן עליונותו הצבאית‪ ,‬וכן הישיבה "בדד"‪ ,‬אשר מראה כי‬
‫ָ‬
‫אינו זקוק לתמיכה מקואליציות‪ ,‬בסוף השירה נמצאת רמיזה למלחמה‪ ,‬בכך‬
‫שהרֹבע מצ ַי ֵן את ענן האבק שהצבא מקים בהָלכו‪ .‬אינני מתי ַחס בנתוח זה‬
‫לפסוקים ‪ 8 ,7‬ו‪10-‬ב'‪ ,‬מכיון שכאמור בפרק הקודם אני מתי ַחס אליהם כאל‬
‫תוספות מאֻחרות לשירות‪ .‬מה שנרמז בשירה הראשונה הופך לנושא השירה‬
‫חסנו של ישראל‪ .‬הצדק החברתי המתבטא בפסוק‬
‫השניה‪ ,‬המתארת את ָ‬
‫שרָאֵל" מהו ֶה על פי תפיסת הנבואה‬
‫עמָל בְי ְ‬
‫עקֹב וְלֹא‪-‬ר ָאה ָ‬
‫"לֹא‪-‬הִבִיט אוֶן בְי ַ ֲ‬
‫עמו‬
‫חֹסן צבאי על ידי כך שהוא מעודד את עזרת האל‪ ,‬ולכן "י ְהו ָה אֱלֹהָיו ִ‬
‫עת מֶלֶך ְ בו"‪ .‬אך השירה השניה לא מסתפקת ביכֹלתו הצבאית של‬
‫ותְרו ַ‬
‫על אֵל"‬
‫שרָאֵל מַה‪-‬פָ ַ‬
‫עקֹב ולְי ְ‬
‫עת יֵאמֵר לְי ַ ֲ‬
‫ישראל‪ ,‬אלא‪ ,‬במעבר דרמטי "כ ָ ֵ‬
‫פונה לתאר את השמוש בכֹח זה "הן עם כלביא יקום" וגו'‪.‬‬
‫ושוב‪ ,‬כאמור לגבי הקשר בין שירות ‪ 1‬ו‪ ,2-‬הנושא המסי ֵם שירה אחת הוא‬
‫המתפתח בשירה הבאה‪ :‬הקרב המופיע רק בסוף שירה ‪ 2‬הוא המביא למצב‬
‫האידילי המתֹאר בשירה ‪ .3‬ואותו מבנה עצמו מתאים גם לקשר בין שירה ‪3‬‬
‫לשירה ‪ :4‬כאמור בהסבר לשירה ‪ 3‬לעיל‪ ,‬גוף השירה מתאר את האידיליה‪,‬‬
‫אך דמוי האריה ממחיש כי לישראל יש כח רב לשמֹר על מצב זה‪ .‬בכך יש‬
‫רמז לנסיונות עתידיים לכבוש חוזר‪ ,‬ומוטיב זה מפתחת השירה הרבִעית‪,‬‬
‫בהיותה צֹפה אל העתיד‪ ,‬אשר גם בו שריר כֹח ישראל‪ .‬על הקשר התמטי‪,‬‬
‫נוסף קשר טקסטואלי בין שירות ‪ 3‬ו‪ ,4-‬והוא נ ֻסחת הפתיחה‪.‬‬
‫במקביל להתפתחות הרציפה בשירות‪ ,‬ישנה התפתחות רעיונית ועלילתית‬
‫חיות הוכחה לכך שהשירות‬
‫בפרוזה‪ .‬מילגרום רואה בקשר בין ההתפת ֻ‬
‫והנרטיב הם יחידה אחת (מילגרום ‪ .)137‬אפִלו לוין מציע כי יתכן שהשירות‬
‫והפרוזה מקורם בג ִרסה שונה לאותו אפוס (לוין ‪ .)210‬לדעתי התהליך הבא‬
‫לידי בטוי בקשר בין ההתפתחות בשירה לבין ההתפתחות בפרוזה הוא‬
‫‪12‬‬
‫הֶר ַקמות המסֹרת הנרטיבית סביב השירה‪ ,‬עד כתיבתה‪ :‬אף על פי שתכ ַני‬
‫חיות שונים בתכלית‪ :‬בשירה‪,‬‬
‫חיות בשירה ובפרוזה זהים‪ 4‬צירי ההתפת ֻ‬
‫ההתפת ֻ‬
‫כמתֹאר לעיל‪ ,‬ציר ההתפתחות הוא תמטי‪ ,‬וכל כ ֻלו נועד לבסס את המסר‪,‬‬
‫שידון להלן‪ ,‬ואלו בפרוזה‪ ,‬ציר ההתפתחות הוא רעיוני‪ ,‬וטיבו הסבר על מהות‬
‫הנבואה‪ ,‬והוא מי ַצג את היחס האמביבלנטי כלפי בלעם‪ .‬יחס זה נוצר‪ ,‬כמוצע‬
‫בפרקים הקודמים‪ ,‬בעקבות המרחק התרבותי מתרבות עבר הירדן‪ ,‬אם כי‬
‫עדין נחשבו כחלק מישראל‪ .‬למסֹרת אודות בטוי יחס זה היה די זמן להתגבש‬
‫חבור הפרוזה‪ ,‬כך שאין להתפלא על‬
‫חבור השירה ל ִ‬
‫(וגם "להתלטש") בין ִ‬
‫חיות זה בזה‪ .‬כמו‬
‫ההשתלבות המֻצלחת (מבחינה אמנותית) של צירי ההתפת ֻ‬
‫כן‪ ,‬כמפֹרט בפרק א'‪ ,‬המאבק עם מואב המשיך עד המאה השמִנית‪ ,‬דבר‬
‫שאִפשר את התגבשות המסורות הללו לטקסט נרטיבי אנטי מואבי גם אז‪,‬‬
‫רוצה לומר – המאבק אפשר יצירה אנטי מואבית (המתבססת על מסורות‬
‫קי ָמות) ולא רק המשך העברת המסורות‪.‬‬
‫ההבדלים במסר בין השירות לפרוזה הם דקים – שני הטקסטים הם‬
‫עדוד‬
‫אנטימואביים‪ .‬השירות הם תעמולה טהורה‪ ,‬יש להן תכלית ממשית – ִ‬
‫ישראל כנגד מואב‪ ,‬ואלו בפרוזה מופיעה עליונות ישראל על מואב‪ ,‬אך לא‬
‫אותה תכליתיות‪ ,‬המזכירה שירי מלחמה ולא רק תעמולה‪ .‬יתכן אגב‪,‬‬
‫שההבדל נובע מאפי השירה להיות יצרית יותר והפרוזה להיות עקיפה יותר‬
‫ולכן על אף הפרשי התקופות והתפתחות המסורות בעניַן בלעם‪ ,‬מסר שני‬
‫הטקסטים זהה‪ ,‬וראיה לכך ‪ -‬הכלת השירות בתוך הנרטיב‪.‬‬
‫פרק ד' מאחז בחיים‪ ,‬אחוי וסכום‬

‫בפרק זה אבחין בין שלֹשה תפקידים‪ ,‬אבחנה שתסיע בהבנת המאחז בחיים‬
‫של הטקסט‪ :‬המחבר – יוצר הטקסט‪ ,‬המשתמשים – אדם או יותר אשר‬
‫מבטאים את הטקסט‪ ,‬והכותב – אשר מעלה את הטקסט על הכתב‪ .‬במקרים‬
‫סימים אדם או קבוצת אנשים יכולה לנטֹל כמה מתפקידים אלו‪ ,‬בעוד‬
‫מ ֻ‬
‫באחרים יכולים אדם או קבוצה לנטֹל תפקיד אחד בלבד‪ .‬כמו כן‪ ,‬קנוניזצי ַת‬

‫‪ 4‬התאימות התכנית בין הפרוזה לשירה‪ ,‬למשל‪ ,‬הקשר בין "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" לבין שנוי‬
‫שים" [כד ‪1‬ב]‪ ,‬כאשר מיטיב לפרט‬
‫ח ִ‬
‫קר ַאת נ ְ ָ‬
‫עם ל ִ ְ‬
‫עם‪-‬בְפ ַ ַ‬
‫הגשה של בלעם כלפי הנבואה "וְלֹא‪-‬הָל ַך ְ כְפ ַ ַ‬
‫מילגרום (מילגרום ‪)137‬‬

‫‪13‬‬
‫הטקסט (התקבעותו)‪ ,‬כמו העלאתו על הכתב‪ ,‬יכולה להתרחש בכל אחד‬
‫משלבי הטקסט‪.‬‬
‫על פי הבחנה זאת עולה כי המאחז בחיים קשור לתפקיד השני – כלומר‬
‫המשתמשים‪ ,‬אשר מבטאים את הטקסט‪ .‬השמוש בטקסט‪ ,‬כלומר בטויו‪ ,‬הוא‬
‫מקור הטקסט בעבור הכותב או כל עורך‪ ,‬ולכן המאחז בחיים הוא השלב‬
‫החשוב לנו בנסותנו להבין את תהליך הכתיבה‪ ,‬יותר ממקורו הראשוני – הוא‬
‫המחבר‪ .‬חשיבות המאחז בחיים אינה נובעת רק מהיותו המקור עבור הכותב‬
‫אלא כי בעזרתו נתן להבין הטקסט‪.‬‬
‫להלן‪ ,‬ולצֹרך סכום‪ ,‬אציג את השתלשלות העני ָנים ואת אֹפן הִו ַצרות הטקסט‬
‫בבמדבר ‪( 22-24‬מבחינת היחס בין השירות לפרוזה) כפי שנראה הדבר‬
‫בעיני‪ ,‬לאור הממצאים שהבאתי בפרקים הקודמים‪.‬‬
‫בשל המאבק על ההגמוניה בעמק ס ֻכֹת בין ישראל למואב בתחילת המאה‬
‫חברו ‪ 4‬שירות‬
‫התשעית לפנה"ס‪ ,‬ובמקביל לתעמולה הנמרצת של מישע‪ֻ ,‬‬
‫(או שירה אחת בארבעה בתים) בי ָזמת או על ידי המנהיג הרוחני המקומי‬
‫בעבר הירדן הוא בלעם בן בעור‪ .‬אנשי המקום‪ ,‬שהיו במצוקה‪ ,‬ונזקקו‬
‫לתמיכת ישראל כֻלָה‪ ,‬הציגו בשירות את ישראל כיחידה בסיסית‪ ,‬למרות‬
‫שההזדהות בינם לבין ישראל והכרת ישראל בהם כחלק ממנו לא היתה‬
‫שלמה‪ .‬הרקע לקרע התרבותי היה אמוני‪ ,‬כלומר הדת הרשמית בישראל‬
‫היתה מונותאיסטית‪ ,‬ואלו הדת הרשמית בעבר הירדן היתה פוליתאיסטית‪.‬‬
‫לאחר מכן‪ ,‬כנראה גברה ההזדהות בין ישראל לתושבי עבר הירדן‪ ,‬והמסורות‬
‫נגד עבודת האלילים שם הפכו להיות מסורות נגד בלעם‪ ,‬כגון נ ִשולו‬
‫מישראליותו (בספרות)‪ ,‬מסֹרת בעל פעור וכו'‪ .‬עם זאת‪ ,‬חשיבות בלעם‬
‫כמנהיג רוחני בקרב תושבי עבר הירדן שמרה גם את היחס החיובי כלפיו‪,‬‬
‫בהיותו מברך את ישראל‪ ,‬נביא אמת ועוד‪ .‬מסורות אלו החלו להתגבש סביב‬
‫סבה לכך לדעתי‬
‫שירות בלעם‪ ,‬היות והן היו השריד הספרותי היחיד ממנו‪ .‬ה ִ‬
‫היא שהשירות הוסיפו להיות מושרות בפי העם‪ ,‬משום שהן ענו על צֹרך העם‬
‫בעדוד ובשל המאבק המתמשך עם מואב‪ ,‬שהטריד ככל כנראה את תושבי‬
‫ישראל כֻלָה‪ .‬שירות מושרות אלו‪ ,‬צברו את המסורות הנ"ל באֹפן כזה‪,‬‬
‫שהמסורות שמשו עבורן כאטיולוגיה‪ .‬כשהגיעו המסורות לידי גבוש כנרטיב‬
‫אטיולוגי להִו ַצרות השירות‪ ,‬עוד היה תמריץ לכתיבת ספור אנטי מואבי‪ ,‬ולכן‬
‫‪14‬‬
‫נמצא מי שהעלה על הכתב את הספור האטיולוגי‪ ,‬שהכיל את המסורות לגבי‬
‫בלעם‪ ,‬מואב והשירות‪ .‬בהעלותו את הספור על הכתב‪ ,‬עשה זאת באמנות‬
‫רבה‪ ,‬אם כי בהתערבות מועטה‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫רשימה בביליוגרפית‬

‫בוסתנאי‪ ,‬עודד שכני ישראל ויחסיהם עם ישראל בתוך ישראל‬ ‫בוסתנאי‬


‫ויהודה בתקופת המקרא‪ ,‬עורך‪ :‬אפעל‪ ,‬ישראל ‪ 193-209‬כתר‬
‫ירושלים ‪1984‬‬
‫וינפלד‪ ,‬משה הכתובת מדיר‪-‬עלא בתוך עולם התנ"ך – במדבר‬ ‫וינפלד‬
‫‪ 137-138‬דורזון‪-‬עתי תל אביב ‪1993‬‬
‫האנציקלופדיה‬ ‫בתוך‬ ‫בעל‪-‬פעור‬ ‫שמואל‬ ‫א‪.‬‬ ‫ליונשטאם ליונשטאם‪,‬‬
‫המקראית ב' ‪ 289-290‬מוסד ביאליק ירושלים ‪1965‬‬
‫מורג מורג‪ ,‬שלמה רובדי קדמות תרביץ נ' ‪ 1-24‬ירושלים ‪1981‬‬
‫מילגרום‪ ,‬יעקב פרשת בלעם בתוך עולם התנ"ך – במדבר ‪136-‬‬ ‫מילגרום‬
‫‪ 137‬דורזון‪-‬עתי תל אביב ‪1993‬‬
‫‪Levine, A. Baruch Numbers 21-36 The Anchor Bible Doubleday‬‬ ‫לוין‬
‫‪New York 2000‬‬
‫‪Noth, Martin Numbers W&J Mackay Kent 1968‬‬ ‫נוט‬
‫‪Tosato, Angelo The literary strurture of the first two poems of‬‬ ‫טוסטו‬
‫‪Balaam Vetus Testamentum E.J. Brill Leiden 1979‬‬

‫‪16‬‬