‫‪4‬‬

‫אין ואפס‬

‫חלמתי שבאה מלחמה גדולה לעולם‬
‫ונקראתי אני למלחמה‪ .‬נדרתי נדר לה׳‬
‫שאם אחזור בשלום מן המלחמה כל‬
‫היוצא מביתי לקראתי בשובי מן המלחמה‬
‫אעלה אותו עולה‪ .‬חזרתי לביתי בשלום‬
‫והנה אני עצמי יוצא לקראתי‪.‬‬
‫)ש״י עגנון‪ :‬עד הנה(‬

‫כמה עלובה היא הכרת עצמי‬
‫לעומת הכרת חדרי‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫)פרנץ קפקא‪ :‬מחברות האוקטבו(‬

‫כשלוש מאות שנה לאחר ביסוסו של האני החושב כנקודת ארכימדס של דחף‬
‫הוודאות של דקארט‪ ,‬עומד פרנץ קפקא על חורבותיו של אני זה‪ ,‬כאשר הוא מצביע‬
‫על ריקותו הבלתי־נמנעת‪:‬‬
‫הצופה בנפש אינו יכול לחדור אל הנפש‪ ,‬אך יש ודאי שוליים שבהם הוא נוגע בה‪ .‬מתוך‬
‫מגע זה הוא למד‪ ,‬שגם הנפש אינה מודעת לעצמה‪ .‬הכרח אפוא‬

‫‪183‬‬

‬ובמידה בה היא אפשרית )תוך נגיעה‬ ‫בשוליים ותו לא( היא חושפת מצב בו הנפש )שאין בנמצא דבר זולתה( אינה מכירה‬ ‫את עצמה‪ .‬אבל ראוי לסלק מכשול מיידי לפני קוראים‬ ‫האמונים על טקסטים דתיים מערביים‪ .‬או הוצאתו של‬ ‫האל מגדר המרחב הלוגי של תואר ושלילתו‪ .‬המושלם במורים‬ ‫אשר לימד את ההתהוות המותנית‪.‬‬ ‫לא מופיעה ואף לא נעלמת‪.‬הסיבה לכישלון כפול זה אינה נעוצה דווקא‬ ‫בהנחת ארכיטקטורה נפשית רב־רבדית‪ .‬נוסח פרויד‪ .‬זיהוי‬ .‬ההקדשה הנגרג׳ונאית איני עוד מופע של‬ ‫תיאולוגיה שלילית‪ .‬לא תיתכן חדירה אל הנפש‪ .‬‬ ‫ללא אחדות וללא ריבוי‪.‬דברי הקדשה‬ ‫לבודהא ובדברים אלה‪ .‫‪ I 184‬שלמה בידרמן‬ ‫שתישאר בלתי־ידועה‪ .‬שמניחה קיומו של מחסן פנימי‬ ‫שאין אליו גישה ישירה ושאת חומריו אנו מקבלים רק בדרך מתווכת‪ .‬היוצאים מן הלב‪ .‬כנגד המעמד שהקנה יג׳ניאוולקה לאטמן כסובייקט מכונן‬ ‫מציאות‪ .‬דבר זה היה מעציב רק אם היה בנמצא משהו זולת‬ ‫הנפש‪ .‬‬ ‫עוד נידרש להקדשה זו בהמשך הפרק‪ .‬אבל אפילו עיון ראשוני בה מגלה שלדידו של קפקא‬ ‫החדירה לתוככי הסובייקט אינה אפשרית‪ .‬הן בגלל מגבלותיו של הצופה בנפש והן‬ ‫בשל חוסר מודעותה של הנפש לעצמה‪ .‬הוא מתווה קווים לדמותו של השחרור‬ ‫הבודהיסטי שאינו אלא הבנה נכוחה של מה שקיים באמת‪:‬‬ ‫מוקיר אני את המואר‪ .‬‬ ‫שאינה קבועה ואינה חולפת‪.‬בפתח אחת מיצירותיו המרכזיות הוא כותב‪ .‬‬ ‫כאלף שנים לערך לאחר ההגות האופנישדית התריס נגרג׳ונה )פילוסוף הודי‬ ‫בודהיסטי שחי ככל הנראה במחצית השנייה של המאה השנייה לספירה ואולי מאה‬ ‫שנים קודם לכן(‪ .‬הסיבה היא‬ ‫בוטה יותר וקפקא מציין אותה באפוריזם אחר‪ :‬״אין התבוננות בעולם הפנימי כדרך‬ ‫שיש התבוננות בעולם החיצוני״‪.‬‬ ‫כזו שאין בה הרחבה מילולית‪:‬‬ ‫שאינה מתהווה ואף אין בה כיליון‪.‬‬ ‫עוד נידרש לאמירה זו בהמשך‪ .‬אך אין דבר זולתה‪.‬כמקובל‪ .‬אין היא תיאור של האלוהות במונחים שליליים‪ .

‬קפקא‪ .‬המסקנה התמוהה לכשעצמה אותה לומד נגרג׳ונה מתוך שלילת‬ ‫הניגודים שונה אפוא תכלית השינוי ממסקנה שתיאולוג מונותיאיסטי היה מסיק‬ ‫ממנה‪.‬הקדשתו של נגרג׳ונה עוסקת בתורתו של הבודהא – "התהוות‬ ‫מותנית״ של כל הדברים‪ .(1804-1724‬נגרג׳ונה הוא אחד מדובריה הפילוסופים המרכזיים של‬ ‫הגותו של הבודהא )שחי‪ .‬לכן היא מאופיינת‬ ‫כמציאות ״ריקה״‪ .‬אכל דומה‬ ‫שניתן לאתר את הרקע הפילוסופי ההכרחי לכל חיפוש אחר צופן כזה‪ .‬ובעיקר מאותה "מהפכה קופרניקנית״ שחולל בתחום‬ ‫ההכרה האנושית‪ .‬כל אחד בתרבותו‪ .‬אומנם הטענה‬ ‫הנגרג׳ונאית בדבר ריקותו של הסובייקט היא נחרצת לא פחות מהטענה הקפקאית‬ ‫בדבר ריקותו של הסובייקט‪ .‬אבל אף משפט‬ ‫אינו מתיר זאת״‪ .‬אלא דווקא בשל תהליך בלתי־נמנע של פירוקה לגורמיה‪ .‬הן דמויות חידתיות מאוד‪ :‬כך נתפשו וכך הן‬ ‫עדיין נתפשות‪ :‬מה בדיוק אמר כל אחד מהם? למה התכוון? כיצד ראוי להבינו?‬ ‫הפרשנויות הרבות שהוצעו לקפקא מעידות ללא ספק על מצב של מבוכה‪ .‬אך ורק‬ ‫במידה הנחוצה להארת עולמו הסביר של קפקא‪.‬במאה הרביעית לפנה״ס(‪.‬עם זאת‪ .‬מצב דומה קיים לגבי ההתייחסות הפרשניות המגוונות לכתביו של‬ ‫נגדג׳ונה‪ .‬נגרג׳ונה מציג התהוות מותנית זו כחומקת מכל הגדרה ‪-‬‬ ‫אין היא נוצרת ואין היא כלה‪ . לפנינו שתי מסורות פילוסופיות מובחנות ונבדלות‪ .‬‬ .‬אינה אחדות ואף‬ ‫לא ריבוי אבל חמקנות זו אינה בשל מעמדה האונטולוגי העדיף או קדימותה‬ ‫הלוגית‪ .‬מה רב השוני בין שתי עמדות קיצוניות אלה!‬ ‫ספק אם קיים צופן מוגדר שבו ניתן לפענח את השקפת עולמו של קפקא‪ .‬כפי שאני מבקש להציגו כאן‪ .‫אין ואפס ‪185 I‬‬ ‫מעין זה יחטא חטא חמור להבנה נכונה של השקפת נגרג׳ונה בפרט ומחשבת‬ ‫הבודהיזם בכלל‪ .‬על קאנט ומפעלו ייאמרו כאן דברים ספורים בלבד‪ .‬רקע זה שאוב‬ ‫מעולמו הפילוסופי של קאנט‪ .‬‬ ‫ההשוואה בפרק הנוכחי לא מיועדת להצביע על דמיון‪ .‬לפי השערות אחרונות‪ .‬אלא להצביע דווקא על שוני‬ ‫עמוק.‬אין היא מופיעה ואין היא נעלמת‪ .‬‬ ‫נגרג׳ונה וקפקא‪ .‬הוא‬ ‫מייצגה הקיצוני בתכלית של המהפכה הפילוסופית המערבית שמחוללה הוא‬ ‫עמנואל קאנט )‪ .‬בצדק‬ ‫העיר אדורנו ש״כל משפט ]ביצירותיו של קפקא[ קורא ׳פרשני׳‪ .‬החל מתלמידיו הישירים וכלה בחוקרים בני ימינו ‪ -‬אלו ואלו העלו ועדיין‬ ‫מעלים השערות לרוב על משמעות הגותו‪ .

‬‬ ‫עד לזמנו היה נהוג להניח שמושאי ההכרה )האובייקטים( ניצבים במרכז ואילו‬ ‫ההכרה )כמו השמש בעולם לפני קופרניקוס( היא הלווין שסובב סביב המושאים‪.‬כאן ראוי שלא לערב‬ ‫בין המושג ״טרנסצנדנטי״ כפי שהוא מופיע‪ .‬לעומת זאת‪ .‬ורק דרכם‪ .‬כלומר ליצור תמונה מדויקת ככל‬ ‫האפשר שלו‪ .‬ומה שנחשב בלוויין הפך להיות הציר‬ ‫המרכזי‪ .‬ניגודו‬ ‫של ״טרנסצנדנטי״ הוא ״אימננטי״ או פנימי‪ .‬או כופה על הטבע את חוקיו‪.‬קאנט הציב במרכז את פעולת ההכרה של הסובייקט וראה‬ ‫בה פעילות אפריורית ‪ -‬קודמת לניסיון ובלתי־תלויה בו‪ .‬בין היתר‪ .‫‪ | 86‬שלמה בידרמן‬ ‫קאנט השווה את מטרתו הפילוסופית למהפכה שחולל קופרניקוס בתולדות‬ ‫האסטרונומיה‪ .‬״כיצד הכרה היא מן האפשר?״‪ .‬מוצאת אפוא את‬ ‫תשובתה בהצבעה על המרכזיות של המבנים המנטליים דרכם אנו קולטים ומבינים‪.‬‬ ‫שאלתו הנודעת של קאנט‪ . במובן זה‪ .‬ובין המושג‬ ‫״טרנסצנדנטאלי״ במובנו הקאנטיאני)על־אף שההוראה של המילים הללו זהה(‪.‬בדומה לצלם שסב סביב האובייקט שלו ומנסה‬ ‫באמצעות מצלמתו ״להכיר״ את האובייקט‪ .‬הוא הפך את הסדר‪ :‬הארץ היא הסובבת סביב‬ ‫השעש ‪ -‬מה שהיה מרכזי הפך ללוויין‪ .‬לעומת זאת ״טרנסצנדנטאלי" מצביע‬ ‫על כל מה שאינו שייך לניסיון האמפירי‪ .‬קודם לו‪ .‬‬ ‫תיאור של יישות או דבר כטרנסצנדנטיים מצביע על חיצוניותם.‬הווה אומר‪ :‬ההכרה האנושית היא שקובעת מהו אובייקט וכיצד‬ ‫האובייקטים קשורים ומתייחסים זה לזה‪ .‬פעולת ההכרה היא‬ ‫ה״משקפיים״ ההכרחיים שדרכם‪ .‬קאנט איפיין את הטרנסצנדנטאלי‬ .‬בדפים אלה‪ .‬קאנט לא היסס לנסח זאת אף באופן קיצוני‬ ‫יותר‪ :‬השכל הוא שמחוקק לטבע את חוקיו‪ .‬ואכן יותר מכול‬ ‫הוא מזוהה עם יישומה של ״המהפכה הקופרניקנית״ על תחומי ההכרה האנושית‪.‬כזכור טען קופרניקוס שהתורה העתיקה לפיה השמש סובבת סביב‬ ‫כדור הארץ אין לה על מה שתסמוך‪ .‬אנו תופשים ומבינים את המציאות‪.‬ואו חורג ממנו‬ ‫)בהיותו התנסות ״טהורה״(‪ .‬נמצא לפניו‪ .‬‬ ‫קאנט תיאר את תוצאות המהפכה הקופרניקנית שביצע כך‪ :‬מושאי החושים מכוונים‬ ‫את עצמם לפי תכונתו של כושר ההסתכלות שלנו והניסיון מכוון עצמו בהתאם‬ ‫למושגינו‪ .‬‬ ‫כלומר‪ :‬ההכרה מותנית באובייקט‪ .‬באורח אנלוגי לקופרניקוס ראה קאנט את עצמו כמי שהופך סדרי התייחסות‬ ‫פילוסופיים מקובלים ביחס שבין ההכרה האנושית ובין מושאיה‪ .‬‬ ‫קאנט כינה את המבנים המנטליים הללו ״טרנסצנדנטאליים״‪ .

‬בהכרה זו‪ .‬‬ ‫תנאים אפריוריים של הפעילות החושית‪ .‬‬ .‬הוא הבחין בשתי צורות כאלה ‪ -‬החלל והזמן‪.‬מותנית בקיומה של הסתכלות חושית‪.‬הכרה של מושא חייבת להיות בגדר הסתכלות אמפירית‪ .‬היא‬ ‫תופשת את עצמה כמופעלת על־ידו(‪ .‬‬ ‫קאנט מנה שנים־עשר מושגים אפריוריים )הוא כינה אותם ״קטגוריות״( שהם‬ ‫״מושגים טהורים‬ ‫‪ .‬במובן זה שאין הן‬ ‫מעוצבות על־ידי התנסות מסוימת(‪ .‬מעמדה של ההכרה הוא אקטיבי ‪ -‬אין היא מתייחסת למושאים‬ ‫בדרך חושית‪ .‬אם כן‪.‬אלא באורח שכלי‪ .(Begriff .‬המושגים מתייחסים אל מעמדה של המחשבה‪ .‬כלומר‪ .1‬הווה אומר‪ .‬במידה שדרך זו צריך שתהא באפשר אפריורי״‪ .‬מה שעניין בעיקר את קאנט הן אותן צורות‬ ‫הסתכלות שקודמות לניסיון )והן לכן ״טהורות״ ולא ״חושיות״‪ .‬‬ ‫עבורו חלל וזמן אינם מהויות חיצוניות לאדם ואף אינם תכונות של מהות חיצונית‪.‬כמי שמפעילה אותם‪.‬אבל‬ ‫‪1‬‬ ‫הופעתם של אלה‪ .‬כלומר‪ .‬אם ההסתכלות התייחסה למרכיב החושי הטהור של ההכרה‬ ‫האנושית‪ .‬‬ ‫אלא צורות פנימיות של הסתכלות טהורה שקובעות את תנאי האפשרות של התנסות‬ ‫כלשהי‪ .‬באמצעות דימוי נסיוני״ ועור‪" :‬החלל והזמן הם צורות‬ ‫של ההסתכלות החושנית בלבד‪ .‬חקירה‬ ‫טרנסצנדנטאלית לא עוסקת בהכרת העצמים עצמם‪ .‬‬ ‫קאנט הבחין בשני סוגים של מבנים טרנסצנדנטאליים‪ .‬‬ ‫הסתכלות חושית היא האופן שבו ההכרה יוצרת קשר ישיר עם מושאה וישירותו של‬ ‫הקשר מתבטאת בכך שההכרה קולטת את המושא כמה שמפעיל אותה )משמע‪ ..‬או השכל‪ .‬כמה שלעומתו היא סבילה( מופיע כנתון בחלל ובזמן ואלה הם‪ .‬אלא באופן שבו מושאי ההכרה‬ ‫נתפשים‪.‬‬ ‫בנוסף להסתכלות הבחין קאנט במבנה הכרה מנטלי אקטיבי אותו כינה ״מושג״‬ ‫)בגרמנית‪ .‬הלכה למעשה‪ ..‬מה‬ ‫שקאנט חיפש כאן הם המרכיבים המושגיים של תהליך ההכרה שלנו‪ .‬את הסוג הראשון כינה‬ ‫״הסתכלות״ ואף בו הבחין בין שתי צורות ‪ -‬הסתכלות חושית והסתכלות טהורה‪.‬בכל הנוגע‬ ‫למרכיבים אלה‪ .‫אין ואפס ‪187 I‬‬ ‫כך‪ :‬״אני מכנה ׳טרנסצנדנטאלית׳ כל הכרה העוסקת בכלל לא בעצמים אלא בדרך‬ ‫הכרתנו את העצמים‪ .‬אבל קאנט מבקש לדייק‪ :‬אומנם החלל‬ ‫והזמן הם תנאים טהורים לעצם הופעתם של מושאים בשדה־ההכרה שלנו‪ .‬שהרי ״דברים בחלל וכזמן אינם‬ ‫נתונים‪ .‬שאינם אלא תנאים לקיומם של הדברים כתופעות״‪.‬משמע כמפעילים אותה‪ .‬אלא עד כמה שהם תחושות‪ .‬פעילותה של ההכרה היא כזו שכל מה שמופיע לפניה כמפעיל את חושינו‬ ‫)משמע‪ .

‬‬ ‫מושגים ללא הסתכלות נסיונית הם ריקים‪ .‬האידיאות חורגות מן הניסיון הטהור ולכן‪ .‬כאמור‪ .‬משמע‪ .‬‬ ‫מחוץ להסתכלות ולשכל קיים אצל האדם כושר רוחני נוסף‪ .‬שלישי‪ .‬במושגים אלה נערך שימוש בכל פעולת שיפוט )קאנט ראה פעולה‬ ‫שכלית כפעולת שיפוט(‪ .‬והס משמשים כבסיס לעיצובם של כל המושגים האחרים‬ ‫שהם מושגים המתייחסים לניסיון‪ .‫‪ I 188‬שלמה בידרמן‬ ‫של השכל״‪ .‬התבונה יוצרת אידיאות‬ ‫באמצעותן היא מנסה לחרוג מגבולות ההכרה שאותם התוו לה החלל‪ .‬הווה אומר‪ .‬התבונה יוצרת ומעצבת דבר־מה שאינו לא חלל וזמן‬ ‫חושיים ולא קטגוריות שכליות‪ .‬זוהי דרך ההכרה היחידה שנתונה לנו‪ .‬״אין שימוש אחר להכרת הדברים‪ .‬בניגוד לקטגוריות‪ .‬ניסיון זה מכונה‬ ‫״מטאפיזיקה״‪.‬היא מהווה‬ ‫סוג של חשיבה מתפתלת‪ .‬לכן‪ .‬כל הכרה נסיונית מותנית בקטגוריות‬ ‫אלה שנתפשות כתנאים טרנסצנרנטאליים של כל ניסיון‪ .‬לניסיון‬ ‫)אפריוריים(‪ .‬כלומר‪ .‬התבונה היא כושר אנושי שיש לו אופי דיאלקטי‪ .‬הדבר־כשהוא־לעצמו נמצא לכז באופן ברור מחוץ לחלל ומחוץ‬ ‫לזמן ומעבר לקטגוריות שכליות‪ .‬‬ ‫התופעות הן מכלול כל מה שמופיע בניסיון‪ .‬כל העולם‬ ‫הסובב אותנו׳ כפי שהוא נתפש על־ידינו‪ .‬אין‬ ‫הן תנאים ישירים להכרה נסיונית.‬התבונה היא‪ .‬ביתר‬ ‫פירוט‪ :‬אידיאות הן מושא של התבונה המבטא את שאיפתה אל המוחלט‬ ‫והבלתי־מותנה‪ .‬לעומת זאת בנואומנון ‪ -‬הדבר־כשהוא־לעצמו ‪ -‬כלול כל מה שלעולם‬ ‫אינו מוכר על־ידי האדם‪ :‬הדבר כפי שהוא מתקיים בפני עצמו ובזכות עצמו‪ .‬ה״פנומנון״ כתופעה מול ה״נואומנון״ כ״דבר־כשהוא־לעצמו״‪.‬אבל לקטגוריות‪ .‬הזמן‬ ‫והקטגוריות‪ .‬הוא עולם שבמובן זה או אחר מעוצב‬ ‫על־ידי ההכרה‪ .‬למשל כדבר שאינו נמצא‬ .‬אותו כינה‬ ‫קאנט ״תבונה״‪ .‬כל אותם דברים שמופיעים‬ ‫בהכרתנו‪ .‬ללא‬ ‫עיצוב וללא תיווך‪ .‬הניסיון להגיע אל הטרנסצנדנטי‪ . היפוכו של דבר‪ .‬וקביעה זו נכונה אף לגבי המושגים‬ ‫המופשטים של המתמטיקה‪.‬‬ ‫על רקע זה ניתן להבין את עוצמתה של אותה הבחנה קאנטיאנית נודעת שבין‬ ‫תופעה וממשות‪ .‬קאנט כינה את מושאי התבונה בשם אידיאות‪ .‬זולת השימוש לגבי מושאי הניסיון״‪.‬אין הוא ניתן לתפישה וניתן להגדירו רק בדרך‬ ‫השלילה‪ .‬אם כן‪ .‬מדגיש‬ ‫קאנט‪ .‬זו שתמיד מניחה קיומה של‬ ‫הסתכלות נסיונית )חושית( שבסיסיה המושגיים קודמים‪ .‬לא ייתכן שדבר־מה יופיע בניסיון ולא יכונן בדרך זו‪ .

‬כאן יצא קאנט כנגד הגירסה האפלטונית של‬ ‫הטרנסצנדנטיות‪ .‬מהו אפוא מעמדו של הנואומנון?‬ ‫תשובת קאנט מעניינת‪ :‬הוא מצביע על הדבד־כשהוא־לעצמו כמקור )בלתי־תלוי בנו(‬ ‫של הכרותינו‪ .‬כמקור )לא ברור לנו( של תפישותינו ותחושותינו‪.‬משמעו לתפוס מקום בחלל והנואומנון הוא‬ ‫מחוץ לחלל(‪ .‬המקור של הפנומנון‪ :‬ניתן ״לחשוב על״‬ ‫הדבר־כשהוא־לעצמו )נואומנון(‪ .‬מובן מאליו שההתאמה בין האידיאות שלנו ובין‬ ‫המציאות זוכה בערבות ותוקף עוד לפני שהיא מתבצעת‪ .‬הן בדרכים בהן בוטאה בתורות פילוסופיות שונות והן באופנים בהם‬ ‫הופיעה במערכי־אמונה מונותיאיסטיים‪ .‬‬ ‫באותו אופן שלל קאנט את הרעיון לפיו האל משמש כערב לעצם אפשרותה של‬ ‫הכרה אנושית‪ .‬דא־עקא שלהנחת האל‬ ‫כערב אין ביסוס אלא אם‬ ‫‪ .‬רעיון זה הוא מעגלי‪ .‬או‪ .‬הנואומנון הוא‪ .‬קאנט כינה השקפה זו‪ .‬אלא‬ ‫נסתפק בהצבעה על קווי המסגרת שלה‪ .‬אבל כאשר קאנט מתייחס אל הרוח‬ ‫המופיעה ככוח הרצון‪ .‬בו ברגע שהנחות היסוד שעמדו‬ ‫בתשתיתה של המהפכה הקופרניקנית של קאנט מתקבלות כמובנות מאליהן‪.‬לדעתו‪ .‬לא ניכנס כאן לפרטיה‪ .‬היא מובנת כדבר־כשהוא־לעצמו שקטגוריות השכל אינן חלות‬ ‫עליה‪ .‬כאן יש להבהיר‪ :‬ההבחנה בין התופעה ובין הובר־כשהוא־לעצמו אינה‬ ‫הבחנה בין דברים שונים‪ .‬גירסה כזו היא אכן אבסורדית‪ .‬אם כן‪ .‬אולי במעט‬ ‫לעג‪ .‬ידועה למשל התייחסותו הביקורתית‬ ‫להשקפתו המטאפיזית של אפלטון לפיה מקורה הראשוני של הכרתנו מצוי באופן‬ ‫מובהק מחוץ לגבולותיו של הסובייקט המכיר‪ .2‬הדבר־כשהוא־לעצמו אינו ניתן להכרה מעצם הגדרתו‪ .‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אבל בשום מקרה לא ניתן להכיר את הדבר־כשהוא־לעצמו‪.‫אין ואפס ‪189 I‬‬ ‫באף מקום )כי להימצא במקום מסוים‪ .‬דומה שקאנט קידש מלחמה גלויה כנגד‬ ‫ביטוייה הגלויים של הנחת הטרנסצנדנטיות המסורתית שאותה איתרנו בפרק‬ ‫הראשון‪ .‬״שימוש במושא בהוראה‬ ‫כפולה״ ‪ -‬כתופעה או כדבר־ כשהוא־לעצמו‪ .‬‬ ‫ביקורתו של קאנט את המטאפיזיקה היא קטלנית‪ .‬הוא התייחס‬ ‫לאפשרות זו כ״רעיון אבסורדי ביותר״‪ .‬אלא בין שני הבטים של אותו דבר עצמו.‬אם האל החיצוני והבלתי־תלוי בהכרה‬ ‫משמש כערב לפעולות הכרתיות‪ .‬ואותה אנו אכן מכירים‪.‬‬ .‬בלשונו‪ .‬כתופעה של ״דאוס אקס מכינה״ ‪ -‬מין הוויה נצחית סתומה שמופיעה לה‬ ‫לפתע )ממקור לא ברור( כדי לאפשר את תהליך ההכרה האנושי‪ . קאנט איפיין‬ ‫אותה כהבחנה בין שתי צורות שימוש‪ .

3‬בהגותו של קאנט יש לו מעמד של ״אידיאה רגולטיבית״‪ .‬ז׳אן‬ ‫לוק מדיון איפיין חריגה אסורה זו כ״הפרה טרנסצנדנטית של הפילוסופיה‬ ‫הטרנסצנדנטאלית״‪ .‬אלא תלות של מבנה‪ .‬מותנה במנגנוני ההפעלה שלנו אותו‪ .‬בניגוד לעמדת ברקלי‪ .‬צידו האחד של אותו ויתור הוא בביטול משמעותו הפשוטה‬ ‫והמוכרת של מושג החיצוניות ובזניחת ראייתו כעומד בפני ובזכות עצמו‪.‬הצורה האפלטונית או האל נועדו לשמור מכל משמר את חיצוניותו של‬ ‫הניסיון‪ .‬‬ ‫בלתי־תלוי בכל דבר זולת עצמו‪ .‬הפרה זו נאסרת בהחלט בתוך גבולותיה של המחשבה‬ ‫הפילוסופית‪.‬שהרי נוכחנו לדעת שהוא מאמץ הנחה בדבר קיומי‬ ‫‪ .‬זוהי התניה מבנית‪:‬‬ ‫קאנט הבחין בינה ובין השקפה אידיאליסטית )בנוסח השקפתו של ג׳ורג׳ ברקלי‪.‬‬ ‫לפנינו מצב עניינים שבו קאנט מאפשר את ידיעתנו את המציאות רק במחירו של‬ ‫ויתור מכאיב כפול‪ .‬ללא כל חיפוש אחר‬ ‫מתקף או ערב‪ .‬חיפוש אחר המקור האלוהי הראשוני הוא חריגה מגבולות הניסיון‬ ‫התופעתי שרק בתוכם אנו יכולים להעניק משמעות לתפישותינו ומחשבותינו‪ .‬כלומר‪ .‬‬ ‫עליה נתעכב בפרק הבא( שראתה את ההכרה האנושית כיוצרת את האובייקטים‬ ‫כחיצוניים לה‪ .‬‬ ‫אבל שרידים של הנחת הטרנסצנדנטיות עדיין מצויים במשנתו הפילוסופית של‬ ‫קאנט‪ .‬זהו אפוא עוד מקרה של הנחת המבוקש‪.‬העולם עבורנו הוא רק כל מה שאפשר לו להופיע‬ ‫בניסיון‪ .‬אבל כדי שיוכלו לעשות זאת הונחה חיצוניותם מראש‪ .‫‪ | 190‬שלמה בידרמן‬ ‫נמצא ייצוג של האל בתוך תהליך ההכרה של כל אחד מאיתני כסובייקט אבל זהו‬ ‫בדיוק מה שאנו מחפשים אחריו וכך אנו מניחים מראש את מה שאנו מבקשים‬ ‫להשיג‪ .‬תלותה של החיצוניות‬ ‫בהכרה היא צורנית‪ .‬אין היא תלות של קיום‪ .‬כזכור‪ .‬אכל לא נעסוק בכך כאן‪.‬והניסיון‪ .‬כך חסם קאנט אף את התיאולוגיה ‪-‬‬ ‫את הנסיונות להבין את טבעו ותכונותיו של האל הטרנסצנדנטי‪ .‬מעצם הגדרתו‪ .‬לדידו של קאנט‪ .‬כמו גם למערכת המושגים דרכם אנו מכוננים‬ ‫את הניסיון‪ .‬זהו לא יותר מאשר מושג ריק‪ 3‬משום שאין הוא נגיש‬ ‫לצורת ההסתכלות האפריורית שלנו‪ .‬העולם הקאנטיאני אינו נגיש עוד באופן ישיר לכל שאיפה‬ ‫מטאפיזית או חיפוש אחר מקור ראשוני חיצוני‪ .‬‬ .‬אין‬ ‫האל יכול להוות חלק מן הניסיון האנושי ולכן הוא חורג מגבולות מה שניתן להכרה‬ ‫ומה שניתן להבנה שכלית‪ .‬בשל‬ ‫נוכחותה של תלות זו‪ .

‬קאנט שולל אפוא את מופעיה‬ ‫המוכרים של הטרנסצנדנטיות המערבית ‪ -‬האל‪ .‬הנחה משונה‪ :‬אפשר לשמר אותה רק בשל היותה ריקה‬ ‫לגמרי‪ .‬בדומה לכל מושאי הניסיון האחרים‪ .‬בו כל אחת ואחד מאיתנו מודעים את עצמנו בפעולות שונות‬ ‫וכהתייחסויות שונות שלנו‪ .‬במצבים אלה אנו מכירים את האני האמפירי של כל‬ ‫אחד מאיתנו ויוצרים באמצעותו זהות־אישית נסיונית‪ .‫אין ואפס ‪191 I‬‬ ‫על הדבר־כשהוא־לעצמו‪ .‬בעולמו של קאנט ניתן לשמור על הטרנסצנדנטיות רק במחיר סילוקה של‬ ‫זו מעולם המשמעויות של הניסיון ומעולם האובייקטים שהמשמעויות מכוננות‪ .‬אבל לעומתו)שלא לומר‪ .‬‬ ‫ציינתי שהכרת המציאות מותנית בויתור כפול‪ .‬אבל בכל‬ ‫זאת שומר על המסגרת של הנחת הטרנסצנדנטיות‪ .‬העצם וכדומה‪ .‬הדבר־כשהוא־לעצמו אינו מופיע עקרונית בניסיון אבל במובן לא ברור לנו‬ ‫משמש מקור להתנסויותינו‪ .‬לשארית שמכונה‬ ‫״דבר־כשהוא־לעצמו״‪ .‬אין לזהות אותו עם קיומו של אל )או צורה אפלטונית(‬ ‫וטעות תהיה לראות את יחסו של קאנט אליו כמקביל להתייחסויות בדרך־השלילה‬ ‫אל האל ותאריו‪ .‬אין לזהות ׳אני׳ זה עם המצב החווייתי המוכר‬ ‫לנו מחיי הנפש שלנו‪ .‬כך‬ ‫מצומצמת הטרנסצנדנטיות‪ .‬הציג קאנט את המושג של תודעה עצמית טהורה‪ .‬אותה נוכחות של האחר‪ .‬אלא שהמחיר עבור שמירה זו‬ ‫הוא כבד‪ .‬מעמדו של הדבר־כשהוא־‬ ‫לעצמו נובע מתוך איתור גבולותיה של ההכרה‪ .‬במהלך התייחסותו‬ ‫לפעולות השיפוט של השכל‪ .‬אני תופעתי זה הוא מושא של‬ ‫הניסיון‪ .‬הוא‬ ‫כינה אותה ״אפרצפציה טהורה״ )המתרגמים ויתרו כאן בדין על מינוח עברי‪ .‬על חשיבותו של ״הדבר־כשהוא־לעצמו״ בכינון חיי מוסר‬ ‫ושיפוטים אמנותיים לא נעמוד כאן‪.‬ריקותה של הטרנסצנדנטיות היא‬ ‫צירו האחד‪ .‬חוסר היכולת להכיר את הובר־כשהוא־לעצמו או לדבר עליו אינו‬ ‫נובע מאינסופיותו של האל או מהפער)שאינו ניתן לגישור מלא( שנוכחותו‬ ‫הכול־יכולה מטילה על העולם והאדם‪ .‬אין לפנינו כאן עוד טענה תיאולוגית על‬ ‫אפסותו של האדם או מוגבלותו שמונעות ממנו לתפוס ולדעת את ההוויה‬ ‫הטרנסצנדנטית‪ .‬ואף ״אני טרנסצנדנטאלי״‪ .‬עמדת קאנט שונה לחלוטין‪ :‬חוסר היכולת ההכרתי והמילולי נובע‬ ‫מהמבנה האפריורי של ההכרה האנושית וגבולותיה‪ .‬ריקותו של ׳האני׳ כסובייקט חושב היא צירו האחר‪ .‬הצורה‪ .‬מעליו( הציב‬ ‫קאנט את האני הטרנסצנדנטאלי שמהווה‬ .‬ולו‬ ‫במחיר סירבול לשוני( וכן כינה אותה כ״אחדות טרנסצנדנטאלית של התודעה‬ ‫העצמית״‪ .

‬אני זה הוא תנאי הכרחי לכל‬ ‫פעילות קוגניטיבית‪ .‬ש'אני חושב׳ יהא עשוי ללוות את כל דימויי.‬משום שהוא שייך לחשיבה‬ ‫בכלל‪ :‬״אולם‪ .‬אין לו תוכן הסתכלותי והוא‬ ‫חורג מכל מסגרת מושגים אובייקטיבית בהיותו התנאי לעצם התקיימותה‪ .‬שהרי קאנט לא ביקש לחשוף אותו או‬ ‫לאתר אותו בפועל‪ .‫‪ I 192‬שלמהבידרמן‬ ‫מסגרת מאחדת של הדימויים‪ .‬הוא תודעה‬ ‫עצמית אפריורית ותפקידו אך ורק לאפשר את אחדות הדימויים השונים בתודעה‬ ‫אחת.‬‬ ‫האני החושב הטרנסצנדנטאלי מונח אם כן כמצע לפעילותן של הקטגוריות ולעצם‬ ‫האפשרות של ביצוע שיפוטים שכליים שבאמצעותם הניסיון הופך להיות עבורנו‬ ‫דבר־מה נתפש ומובן‪ .‬לדידו של קאנט‪ .‬אבל ‪-‬‬ ‫וזוהי הסתייגות קאנטיאנית חשובה ‪ -‬האני הטרנסצנדנטאלי החושב שמלווה את כל‬ ‫דימויי אינו יכול שלא להופיע גם כאני אמפירי־תופעתי‪ .‬‬ ‫אותו ׳אני׳ הוא בעל מעמד פורמלי בלבד‪ . לכן הוא מכונה ״האחדות של האפרצפציה״‪ .‬אין לראותו כשייך לחושניות‪.‬בלא דימוי נסיוני כלשהו‪ .‬דימוי אינו אפשרי ללא תודעה שקודמת לו‪ .‬‬ ‫שאי־אפשר לחשבו כלל‪ .‬והיסוד הנסיוני הוא אך תנאי לשימוש בכושר‬ ‫השכלי הטהור״‪.. שאם לא כן‪ .‬הנותן את החומר לחשיבה‪ .‬מוקנה לו מעמד של הנחה ראשונית‪ :‬הוא‬ ‫חייב להיות קודם לכל ניסיון וכך להופיע כמודעות שמאפשרת כל ניסיון שהוא‪:‬‬ ‫מן ההכרח‪ .‬כאני טרנסצנדנטאלי‪ .‬בעולמו של קאנט‬ ‫אין בנמצא דימויים שאין להם בעלים ‪ -‬הדימויים בהכרח שייכים לדבר־מה‬ ‫ש״נושא״ אותם והשתייכות זו מחייבת נוכחותו של ״אני״ בעל מעמד פורמלי‪.‬לפחות לגבי‪.‬‬ ‫לא־כלום‪ . אדרבה‪ .‬ופירושו־של־דבר‪ :‬הדימוי היה או שלא־באפשר או‪ .‬אלא הצביע על כך ש״מן ההכרח״ לראותו כמלווה את דימויינו‪.‬כלומר‪ .‬‬ ‫לכשעצמו אין הוא מושא של הסתכלות ואף אינו ניתן להכרה שכלית־קטגוריאלית‪.‬‬ ‫אין הוא זהה עם אישיות מסוימת ולמעשה אדיש להבחנות פרסונליות‪ .‬דימוי זה הוא פעולה של הנביעה העצמית‪ .‬הייתי מדמה בתוכי משהו‪.‬אין כוונתו לומר שכל אחד מדימויי מלווה בפועל על־ידי מחשבה שאותה‬ ‫אני מזהה כמחשבה שלי‪ .‬‬ ‫כלומר‪ ..‬מוסיף קאנטי הוא דימוי שכלי טהור‪ .‬אלא לטעון לקיומו של ההכרח בקיומו של ׳אני׳ שיאפשר‬ ‫לי לראות דימוי מסוים‬ .‬הוא עצמו אינו דימוי‬ ‫נסיוני.‬לא היתה‬ ‫הפעולה‪ :‬׳אני חושב׳ מתבצעת‪ .

‬לא ייפלא‬ ‫שקאנט איפיין אני חושב זה כ״ריק מתוכן מכול וכול ‪ -‬אני שמן־הנמנע אפילו לומר‬ ‫עליו שהוא מושג‪ .‬אבל ברור שאותו אני חושב אינו זהה לתכני הניסיון‪ .‬‬ ‫כאמור לעיל‪ .‬ולא כפי שהנני־כשלעצמי‪ .‬‬ ‫או הוא או הדבר החושב‪ .‬אלא‬ ‫נמצא "בתורת משהו הנמצא למעשה והמצוין בתורת־מעשה במשפט ׳אני חושב׳״‪.‬תופעה‪ .‬ובכך טמון‬ ‫יופיים‪ .‬ולא ייתכן לנו להכיר אותו באופן מנותק מהן‪ .‬בדיוק בשל היותה של תודעה זו ריקה.‬אלא ‪ -‬כפי שכבר‬ ‫הובהר לעיל ‪ -‬מקיים זהות פורמלית עבור כל דימוי אפשרי‪ .‬אלא שאני קיים בלבד״‪ .." .‬‬ ‫זהו אני שפונה רק לעצמו ‪ -‬במודעות עצמית שבה ״הנני מודע את עצמי לא כפי‬ ‫שאני מופיע לעצמי‪ .‬‬ ‫קאנט תיאר את תנועת המחשבה אל מול האני החושב כתנועה מעגלית‪:‬‬ ‫‪.‬יהיה לי ׳אני׳ מרובה־גוונים ושונה‪ .‬אני חושב זה אינו‪ .‬על־ידי אני זה‪.‬הכרה מופשטת של אותה מודעות‬ ‫עצמית אינה אפשרית‪ .‬אם כן‪ . לכן היא ניתנת‬ ‫לידיעה רק באמצעות פעילויות מנטליות בהן היא מזהה עצמה עם מחשבותיה‪.‬מהיותו אך תודעה המלווה את כל המושגים‪ .‬אינו מיוצג אלא נושא טרנסצנדנטלי של מחשבות‪ .‬מהיותו אך תודעה המלווה את כל המושגים״‪ .‬שהרי הוא נתון‬ ‫לנו בנסיוננו‪ ..‬לכן‪.‬עם זאת‪ .‬אנו‬ ‫מכירים אותו רק דרך מחשבותיו‪ .‬‬ ‫היחסים בין האני החושב של קאנט ובין העולם המוכר הם מורכבים‪ .‬באותה מידה שיש לי דימויים שאני מודע אותם‪.‬ולבצע אחדות מרכיבה של‬ ‫‪4‬‬ ‫ריבוי ההסתכלויות‪.‫אין ואפס ‪193 I‬‬ ‫כדימוי שלי )האת באמצעות פעולה מחשבתית בלבד(‪ .‬״‬ .X .‬״מן ההכרח שאני חושב יהיה מסוגל ללוות את כל דימויי״ ‪ -‬שאם לא‬ ‫כן לא היו לי דימויים שאפשר לכנותכם כ״שלי״.‬איננו רשאים להניח אלא את הדימוי הפשוט‪ .‬המוכר אך על־ידי‬ ‫מחשבות שהן‬ ‫‪ .‬שהוא־לעצמו ריק מתוכן מכל־וכל‪ :‬אני‪ .‬מכאן שללא אותו קשר שבין‬ ‫הדימויים באמצעות הקטגוריות של השכל לא היתה הכרה עצמית של האני בגדר‬ ‫האפשר‪ .‬אבל גם אינו דבר־כשהוא־לעצמו‪ .‬שמן‬ ‫הנמנע אפילו לומר עליו שהוא מושג‪ .4‬שאם לא כן‪ .‬העולם המוכר אצל קאנט איננו מותנה על־ידי האני החושב‪ .‬כאשר הקשר שקיים בין‬ ‫הדימויים נקבע אפריורי באמצעות הקטגוריות‪ . במילים אחרות‪ :‬אני מכיר את‬ ‫עצמי כמי שכל הדימויים הללו הם שלו)ולא כמי שמכיר את עצמו ״דרך״ הדימויים‬ ‫או ״באמצעות״ הדימויים ובכך נבדל מדימוייו(‪ ..

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful