‫בס"ד‬

‫קדושת לוי – פרשת וארא‬
‫שנת תשע"ג‬
‫ק"ק בית אברהם‬
‫"וחי בהם"‪ :‬בכוח הצדיק להשפיע על אחרים על ידי מעשיו!‬
‫‪Rav [Yechezkel] Levenstein’s talmid, Rav Shlomo Wolbe, described the unique method he‬‬
‫‪employed in delivering his talks, through which he inspired his listeners with simple,‬‬
‫‪straightforward faith. “Some teachers of mussar are educators, but he was not an educator in‬‬
‫‪that sense… In his talks he didn’t say what the listeners were in need of hearing; he described‬‬
‫;‪what he was living through at that moment. He gave us the opportunity to accompany him‬‬
‫”…‪he allowed us entry into his inner sanctum‬‬
‫)‪: In Their Shadow (volume three, pg. 141‬במחיצתם‬

‫‪ )1‬שמות (וארא) – פרק ו‪ ,‬פסוק יג‬
‫וַ יְ ַדבֵּ ר ד' אֶ ל מ ֶֹשה וְ אֶ ל ַאהֲ רֹן וַיְ צַ וֵּם אֶ ל בְ נֵּי יִ ְש ָראֵּ ל וְ אֶ ל פַ ְרעֹה מֶ לְֶך ִמ ְצ ָריִם לְ הוֹצִ יא אֶ ת בְ נֵּי‬
‫יִש ָראֵּ ל מֵּ אֶ ֶרץ ִמ ְצ ָריִם‪.‬‬
‫ְ‬
‫‪1‬‬

‫‪ )2‬קדושת לוי – פרשת וארא‪ ,‬עמ' קנג‪-‬קנד‬
‫יִש ָראֵּ ל וְ אֶ ל פַ ְרעֹה מֶ לְֶך ִמ ְצ ָריִם" (ו‪ ,‬יג)‪ .‬הענין‪ ,‬דהנה יש ב' מיני צדיקים‬
‫"וַ יְצַ וֵּ ם אֶ ל בְ נֵּי ְ‬
‫המוכיחים את העם לילך בדרכי השם‪ .‬יש צדיק אשר בדיבורו עושה רושם להכניע לב עושה‬
‫רשעה ולהטותם לדרך השם‪ ,‬ואין צריך ליתן שום טעם לדבר‪ ,‬וזה אין צריך להיות פטיט‬
‫בלשונו‪ ,‬כי אינו צריך להסביר הדבר‪ ,‬רק כשאומר הדרך הישרה לעשות כן‪ ,‬דיבורו עושה‬
‫רושם ונכנס בלב השומע‪ .‬ויש צדיק אשר אין דיבורו עושה רושם‪ ,‬רק שהוא מוכרח להביא‬
‫ראיות וטעמים לדבר שזהו דרך הישרה‪ ,‬וזה צריך להיות בעל לשון‪ ,‬שיוכל להסביר הדבר‬
‫להשומעים כדי שיכנסו דבריו בלבם‪ .‬וזה שאמר לו השם " וַ יְצַ וֵּ ם אֶ ל‪ ...‬פַ ְרעֹה"‪ ,‬כי משה אמר‬
‫"הן אני ערל שפתים" (להלן פסוק ל)‪ ,‬ואמר לו השם‪ :‬אתה אין צריך להיות בעל לשון להסביר‬
‫לפרעה בדיבורים‪ ,‬רק אתה תצוה אליו‪ ,‬ודיבורך עושה רושם שמוכרח הוא לשמוע לך‪.‬‬
‫‪ )3‬פרקי אבות – פרק א‪ ,‬משנה ב‬
‫שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על‬
‫התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים‪.‬‬
‫‪ )4‬ר' עובדי' מברטנורא (שם)‬
‫הוא היה אומר ‪ -‬כלומר כך היה מרגלא בפומיה תמיד‪ .‬וכן כל ר' פלוני אומר‪ ,‬הוא היה אומר‪,‬‬
‫שבמסכתא זו‪ ,‬פירושן היה רגיל לומר כן תמיד‪.‬‬
‫‪ )5‬פרקי אבות – פרק ו‪ ,2‬ברייתא א‬
‫שנו חכמים בלשון המשנה ברוך שבחר בהם ובמשנתם‪...‬‬
‫‪1‬‬

‫הוצאת מכון קדושת לוי‪ ,‬שנת תשנ"ו‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫פרק קנין תורה‬

‫‪1‬‬

‫בס"ד‬
‫‪ )6‬להורות נתן – פרקי אבות‪ ,‬עמ' תנט (ר' נתן געשטעטנער זצ"ל)‬
‫לשון בהם ובמשנתם צריכה ביאור‪ .‬ונראה‪ ,‬דלכאורה ייפלא אשר במסכת אבות הובאו מפי כל‬
‫אחד מן התנאים הקדושים גדולי חכמי עולם רק מימרות בודדות בעניני מוסר יראת ד' ומדת‬
‫חסידות‪ ,‬והלא אפילו אחד התנאים היה בכחו ללמדינו את כל המעלות והמדות הטובות‬
‫השנויות במשנת חסידים זו‪ .‬ברם באמת כל אחד מהתנאים הקדושים לא אמר שום הוראת‬
‫מדה ומעלה טובה‪ ,‬אלא אחרי שהוא עצמו היה שלם באותה מדה טובה או לימד דעת את‬
‫אחרים להתנהג באותה מדה‪ .‬וכאמרם (תוספתא יבמות סופ"ח) נאים הדברים כשהם יוצאים‬
‫‪3‬‬
‫מפי עושיהם‪...‬‬
‫‪ )7‬ימות עולם – עובדות וסיפורי צדיקים‪ ,‬עמ' קטז (ר' יצחק מאמשינאוו זי"ע)‬
‫כעבור זמן‪ ,‬כשראה הרה"ק בעל התניא עד היכן הגיעו הדברים בקטטות ומריבות – והמחלוקת‬
‫כבר היתה בעיצומה‪ ,‬אמר שאלמלי ידע שתהיה מחלוקת כזו‪ ,‬היה שובר את דלתו של הגר"א‬
‫ליכנס אצלו – ואילו היה הגר"א רק מסתכל עליהם היה מתיישב לו כל הקושיות על‬
‫החסידים‪...‬‬
‫‪ )8‬תנועת המוסר – חלק א‪ ,‬פרק ו ["ר' יוסף זונדיל מסלנט"]‪ ,‬עמ' קיא‪-‬קיב (ר' דוב כ"ץ)‬
‫כל הדוגמאות האלו הן אחדות מני מאות‪ ,‬המוכיחות לנו כמה האיש הזה הפך כולו הלכה‪ ,‬וכל‬
‫מצעדיו מן הבוקר עד הלילה היוו שרשרת אחת של מעשי תורה‪ .‬הולמים לו דברי המליצה‪" :‬כל‬
‫מי שראה אותו נזכר לתלמודו"‪ .‬כששאלו פעם את ר' ישראל אם למד אצלו‪ ,‬השיב‪" :‬לא‬
‫למדתי אצלו כי אם ראיתיו"‪ ,‬כי אמנם‪ ,‬תוך ראייה והסתכלות לבד במעשיו והנהגתו‪ ,‬היה כדי‬
‫ללמוד תורה שלמה‪ .‬מספרים‪ ,‬שבזמן שהוחג בסלנט יום כלולותיו של ר' ישראל השתתף גם ר'‬
‫זונדיל‪ ,‬כאחד מתושבי העיירה‪ ,‬וישב כדרכו כעני על יד הפתח‪ .‬ר' ישראל‪ ,‬שעדיין לא הכירו‪ ,‬נפל‬
‫מבטו עליו ושאל את חותנו לזהותו‪ .‬חותנו השיב לו שזהו זונדה התגר‪ ,‬כפי שהיה מכונה‬
‫בסלנט‪ .‬ר' ישראל התפלא מאד ואמר‪" :‬תמיהני‪ ,‬שאין אתם מכתירים יהודי זה בתואר "רבי"‪.‬‬
‫ראיתי‪ ,‬שברגעים האחדים שהוא שוהה כאן‪ ,‬כיוון כל פעולותיו‪ ,‬במאכלים‪ ,‬בברכות וכד'‪ ,‬לפי‬
‫מיצוי עמקי ההלכה‪ .‬בכל הדברים נהג כפסקי הרמב"ם פרט לשנים שהכריע כהראב"ד"‪.‬‬
‫‪ )9‬להורות נתן – פרקי אבות‪ ,‬עמ' מא (ר' נתן געשטעטנער זצ"ל)‬
‫וכן יסופר על הגאון חזון איש ז"ל‪ ,‬כאשר יצאה גזרה המינים לקחת בנות ישראל לשרות‬
‫לאומי‪ ,‬והחזו"א כתב מרורות נגדם לאסור‪ ,‬וכאשר שאלוהו היכן מקור האיסור‪ ,‬הראה הגאון‬
‫על לבו‪ ,‬כי לבם של חכמי ישראל תורה הוא והוא מקור חיים‪ .‬וזה שאמרו "הוא היה אומר"‪,‬‬
‫כי מה שאמרו מקורם הוא מעומק קירות לבם ומעצמיותם‪ ,‬והחכמים הצדיקים עצמם הם הם‬
‫‪4‬‬
‫מקור הדברים‪.‬‬
‫‪ )11‬בית אהרן – פרשת אמור‪ ,‬עמ' קנא (ר' שלמה זלמן האראוויץ זי"ע‪ ,‬אב"ד פאטאק)‬
‫"אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם"‪ .‬וברש"י מביא מת"כ (והוא גם בגמרא יבמות‬
‫קי"ד) אמור ואמרת להזהיר גדולים על הקטנים‪ ,‬ולכאורה הול"ל שגדולים יזהירו את הקטנים‪,‬‬
‫אבל להזהיר גדולים משמע שאזהרה על הגדולים? ונראה שיש כאן מוסר השכל באופן החינוך‪,‬‬
‫שהגדולים בעצמם יעשו כל מה שמזהירים את הקטנים‪ ,‬אם האב דורש שבנו יהיה מתמיד‬
‫בלימוד התורה‪ ,‬צריך האב בעצמו לעסוק בתורה‪ ,‬שכשילמוד הבן בישיבה ויבוא הביתה יהיה‬

‫‪3‬‬

‫וע"ע בספר אוצרותיהם של צדיקים על פרקי אבות‪ ,‬עמ' ג‬
‫‪4‬‬
‫וע"ע בספר הלקח והלבוב על פרקי אבות [חלק א'] עמ' לג בשם ספר הרי בשמים שמביא שההדגשה הוא על "היה" לשון‬
‫עבר‪ ,‬כי ישנם דברים שהאדם עדיין לא קנה אותם בפנימיות לבבו‪ ,‬ואותן הדברים לא נאמרו‪ ,‬רק "היה"‪ ,‬היינו דברים שכבר היו‬
‫אצלו קנין מלפני זה‪ ,‬אותם אמר‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫בס"ד‬
‫בבית המשך למה שלמד בישיבה‪ ,‬וזהו להזהיר גדולים‪ ,‬שינהגו את ביתם על טהרת הקודש בכל‬
‫פרט‪ ,‬כדי שישפיעו על הקטנים‪.‬‬
‫וכן מסופר שחסיד אחד נתן קוויטל להצה"ק מקאצק זצ"ל וכתה בקוויטל שבנו יתגדל לתלמיד‬
‫חכם‪ .‬אמר לו הקאצקער ז"ל אתה חפץ בן ת"ח‪ ,‬לך ולמוד בעצמך שיעורים‪ ,‬כי אם אתה נותן‬
‫קוויטל לרבי‪ ,‬גם בנך יתן קוויטל‪ ,‬ואם אתה תלמוד גם בנך ילמוד‪.‬‬
‫ובזה מובן מאחז"ל "וכל העם רואים את הקולות"‪ ,‬ראו את הנשמע‪ ,‬פי' הקולות ששמעו על הר‬
‫סיני ראו אח"כ בכל בית ישראל‪ .‬וכן החינוך יהיה באופן ראו את הנשמע‪ ,‬מה שלמד ושמע‬
‫בישיבה ראה אח"כ בבית הוריו‪ .‬וזהו כוונת הפסוק בקריאת שמע "ושננתם לבניך ודברת בם"‪,‬‬
‫אם רוצה אתה לשנות וללמד לבניך דרך ד'‪ ,‬העצה "ודברת בם" בעצמך‪ .‬וכן פי' הה"צ מבעלז‬
‫זצ"ל "ולמען תספר באזני בנך ובן בנך"‪ ,‬העצה "וידעתם"‪ ,‬אתם בעצמכם‪" ,‬כי אני ד'"‪.‬‬
‫‪ )11‬הר צבי – פרשת ואתחנן‪ ,‬עמ' קכח (ר' צבי פסח פראנק זצ"ל‪ ,‬רבה של ירושלם)‬
‫"והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך‬
‫בדרך וגו'" (ו‪ ,‬ו)‪ .‬הרב הגאון ר' אברהם אדלר אמר‪ ,‬דיש מקשים דהאי "ושננתם" כתוב כמו באמצע‬
‫הדיבור‪ ,‬דהקרא לפניו ולאחריו קאי אלמוד שלו בעצמו‪ .‬ואמר לפרש דה"ק קרא‪" ,‬ושננתם לבניך"‪,‬‬
‫במה תשנן לבניך? בזה שתקיים "ודברת בם בשבתך בביתך וגו'" דאם תתנהג כך זה יהיה שנון ולמוד‬
‫להבנים‪ ,‬ממנו יראו וכן יעשו‪.‬‬
‫ויש לפרש כן את הפסוק בפרשה שניה "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך" (יא‪ ,‬יט)‬
‫דמתחיל בלמוד להבנים ומסיים בלימוד עצמו‪ ,‬וי"ל כעי"ז‪ ,‬ד"בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך‬
‫ובקומך" כל זה יהא לימוד לבניך כיצד יתנהגו‪ ,‬כי ממנו יראו וכן יעשו‪ .‬והכתב סופר פירש "ולמדתם‬
‫אותם את בניכם לדבר בם" גם בזמן שאתה אינך עמהם כי אתה יושב בבית או בדרך או בשכבך‪ ,‬הם‬
‫יתלמדו ללמוד גם מבלעדיך‪.‬‬
‫וכ"כ בספר שמע יעקב על הפסוק "ושמרתם אותם" – אתם – שהכוונה שאם המנהיג שומר דרכי‬
‫‪5‬‬
‫התורה הרי הוא משמש דוגמא אישית‪ .‬ואפשר שזו הכוונה בפסוק "והיו עיניך רואות את מורך"‪.‬‬
‫‪ )12‬ונכתב בספר – חלק א‪ ,‬עמ' ע (ר' יעקב מאיר שכטער שליט"א)‬
‫עוד סיפור נפלא שמעתי על החפץ חיים‪ .‬שפעם אחת נתפס אחד מבחורי ה טיבה בקלקלתו כשהוא‬
‫מעשן סיגריה בשבת רח"ל‪ .‬וסיפרו זאת להח"ח‪ .‬הח"ח קראו לביתו‪ ,‬והבחור שהה בביתו רגעים מספר‬
‫ויצא‪ ,‬ואף אחד לא ידע מה דיבר עמו הח"ח באותם רגעם‪ .‬אך זאת ראו כי הבחור נהפך לאיש אחר‪,‬‬
‫ושב בתשובה גמורה‪ .‬שנים רבות עברו מאותו סיפור‪ .‬בעת ההיא סובב בין העיירות מגיד מישרים אחד‬
‫שהיה דורש ומוכיח את בני הקהילות‪ .‬לימים הגיע אותו מגיד לעיירה באמריקה‪ ,‬ודרש שם דרשה‪ .‬בין‬
‫היתר סיפר מעשה זה שהיה אצל הח"ח‪ ,‬ועד כמה היה כוחו של הח"ח גדול‪ ,‬שהשפיע ברגעים ספורים‬
‫על בחור פורק עול שיחזור בתשובה‪ ,‬וציין כי לא ידוע עד היום מה דיבר עמו הח"ח‪ .‬לאחר שסיים‬
‫דרשתו‪ ,‬ניגש אליו אחד השומעים וגילה לו כי הוא אותו בחור שסיפר עליו בדרשה‪ .‬הדרשן נכסף מאד‬
‫לשמוע מה דיבר עמו הח"ח‪ .‬והלה השיב לו‪ ,‬כי לא דיבר עמו מאומה אלא נמל את כף ידי בתוך ידו‬
‫הקדושה‪ ,‬ואמר כמה פעמים בבכיה ובכאב עמוק‪ :‬שבת! שבת! וניגרה דמעה אחת מעיני הח"ח על כף‬
‫ידי‪ ...‬ועדיין הדמעה צורבת את ידי עד היום הזה (דער טרער ברענט מיר נאך ביז היינט) – – –‬
‫‪ )13‬ניחותה של תורה – עמ' מא‪( 6‬ר' משה שמואל שפירא זצ"ל‪ ,‬ראש ישיבה בבאר יעקב)‬
‫סיפר מרן ראש הישיבה שליט"א שר' ברוך בער תמיד הלך כשהגמרא בידו‪ .‬והי' נראה זה כאילו ר'‬
‫ברוך בער והגמרא חד הם!‪...‬‬
‫‪5‬‬

‫וסיים דבריו‪" :‬והגרח"ג לנדאו חתנא דבי נשיאה אמר ליישב עפ"י חקירה של הגאון ר' ראובן גרוזובסקי במצות חיוב של האב‬
‫ללמד תורה לבנו‪ ,‬אם זה כמו מילה ופדיון הבן שהן מחיובי הבן שעל האב לעשותן כמו שמבואר בברייתא קדושין (דף כט)‬
‫האב חייב למולו ולפדותו וללמדו תורה‪ ,‬הרי דכלל מצות תלמוד תורה עם מילה ופדיון הבן‪ ,‬או לא שזה מחיוב תלמוד תורה‬
‫שלו‪ ,‬דבחיוב ת"ת כמו שיש חיוב ללמוד בעצמו כן יש חיוב ללמד לבנו‪ ,‬ומביא ראיה מדברי הגר"א יו"ד (סי' רמה סק"ז)‪,‬‬
‫דמבואר דמצות ת"ת דבן אינה כשאר חיובים של האב על הבן‪ ,‬אלא דזה חלק ממצות תלמוד תורה שלו‪ ,‬ולפי זה שפיר כתוב‬
‫דין "ושננתם לבניך" מטעם שזה כהמשך לחיוב לימוד התורה שלו‪ ".‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫"ישראל ואורייתא‪ ...‬חד הם!‪ ...‬דמותו של רבי בער בהליכתו‪"...‬‬

‫‪3‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful