‫אוניברסיטת תל‪-‬אביב‬

‫הפקולטה למדעי הרוח‬
‫החוג לפילוסופיה‬

‫המבנה הסיבתי של הפעולה‬
‫‪THE CAUSAL STRUCTURE OF ACTION‬‬

‫חיבור זה הוגש כעבודת גמר לתואר מוסמך למדעי הרוח ‪M.A.‬‬

‫באוניברסיטת תל‪-‬אביב‬

‫על ידי‬
‫אשר עידן‬
‫‪1982‬‬

‫העבודה הוכנה בהדרכת‬
‫פרופסור מרסלו דסקל‬

‫‪1‬‬

‫חובה נעימה היא לי להודות‬
‫למורי ומדריכי פרופסור מרסלו‬
‫דסקל‬
‫על עידודו והדרכתו בכתיבת עבודה‬
‫זו‬
‫כן נתונה תודתי לדוד חמו‬
‫ולד''ר שלמה סבירסקי שבשיחותי‬
‫עמהם הבנתי כי הכרה וידיעה הן‬
‫ריקות ללא פעולה בהקשר חברתי‬

‫‪2‬‬

‫תוכן הענינים‬

‫עמוד‬
‫פרק ‪:1‬‬
‫פרק ‪:2‬‬

‫מבוא‬
‫הבעיה ופתרונות ראשוניים‬
‫רקע‬

‫‪2.1‬‬
‫‪2.2‬‬

‫הבקורות של ‪ Ryle‬ואחרים על תיאורית הרצייה (‪)volition‬‬

‫‪2.3‬‬

‫‪ Danto‬ובעייתיות מושג הסבה בתיאוריות של פעולה‬

‫‪2.4‬‬

‫הפתרון של ‪ : Davidson‬הטעם (‪ )reason‬כגורם לתחילת פעולה‬

‫‪2.5‬‬

‫הפתרונות של ‪ Chisholm‬ו‪ :Taylor -‬הפועל כגורם לתחילת‬
‫פעולה‬

‫פרק ‪:3‬‬
‫‪3.1‬‬
‫‪3.2‬‬
‫פרק ‪:4‬‬

‫הפתרון של לייבניץ לבעיות ההתחלה‬
‫הפרצפציות הזעירות והתנועה התמידית שבגופים‬
‫השוואה בין גישת לייבניץ לגישות מהפרק הקודם‬
‫פתרונות קדם אנליטים לבעייה‬

‫‪4.1‬‬

‫הפתרון של ‪Bergson‬‬

‫‪4.2‬‬

‫הפתרון של ‪Husserl‬‬

‫‪4.3‬‬

‫שכלולי ‪ Schutz‬לרעיונות ליבניץ‪ ,‬ברגסון והוסרל‬
‫גרסאות משופרות של פתרון הרצייה‬

‫פרק ‪:5‬‬
‫‪5.1‬‬

‫הפתרון של ‪Sellars‬‬

‫‪5.2‬‬

‫הפתרון של ‪Goldman‬‬

‫פרק ‪:6‬‬

‫‪ Searle‬על הכוונה (‪ )intention‬כגורם לתחילת פעולה‬
‫‪6.1‬‬
‫‪6.2‬‬
‫‪6.3‬‬

‫מצבי התכוונות‬
‫כוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה‪ ,‬כוונה‪-‬שבפעולה ופעולה‬
‫הורייה עצמית (‪ )self-reference‬ופעולה‬

‫‪6.4‬‬
‫‪6.5‬‬

‫פרצפציה ופעולה‬
‫פעולה כצירוף של התנסות התכוונותית‪ ,‬תנועה גופנית ומאורע‬
‫חיצוני‪.‬‬

‫‪6.6‬‬

‫‪ Dascal‬ו‪ Gruengard -‬על פעולה‪-‬לא התכוונותית ולא פעולה‪.‬‬

‬ויצוגים‬ ‫על אפשרות קיומן של ''פעולות ידיעתיות''‬ ‫לקראת תיאוריה פרוצדוראית‪-‬מאוחדת של הפעולה‬ ‫נספחים‬ ‫ביבליוגרפיה‬ ‫תקציר‪-‬אנגלי‬ ‫עמוד‬ .4‬‬ ‫‪8.3‬‬ ‫‪7.‬כוונות‪ .4‬‬ ‫‪7.‬ויצוגים‬ ‫פעולות פיזיות‪ :‬סיבות‪ .‫‪3‬‬ ‫תוכן הענינים – המשך‬ ‫פרק ‪:7‬‬ ‫‪ Apostel‬על האדם (‪ )person‬כמכלול הגורם לתחילת פעולה‪.‬כוונות‪ .1‬‬ ‫‪7.‬לשון וידיעה‬ ‫המבנה המשותף להתנהגות לשונית ופיזית‬ ‫‪8.3‬‬ ‫‪8.‬‬ ‫‪7.5‬‬ ‫פעולות לשוניות‪ :‬קונבנציות‪ .2‬‬ ‫‪8.5‬‬ ‫האדם כמשתמש במכלול של חלקיו תוך ארגונם ב‪gestalt-‬‬ ‫‪7.6‬‬ ‫בעיית ההתחלה אצל ''רובוטים''‬ ‫פרק ‪:8‬‬ ‫מודל פשוט של פעולה והמלצות מתודולוגיות‬ ‫שיכלולי אפוסטל לתיאוריה של סירל‬ ‫הצעתי ל''פרגמטיקה אוניברסלית''‬ ‫כוונות וחלקי גוף כמכשירים הפועלים על חומרים‬ ‫‪8.1‬‬ ‫פרוצדורות‪ :‬פעולה‪ .2‬‬ ‫‪7.

‬וכו'‪ .‬‬ ‫‪ .‬אתיקה‪ .‬השאלה המרכזית שבה אדון בעבודתי היא מהן הסבות הגורמות‪ .‬הן‬ ‫בעיתיות‪ .‬‬ ‫אנו רואים איפוא שהמילה ''בגלל'' היא רב משמעית‪ .‬טעם‪ .‬הווצרות'' ו''פעולה''‪ .4-‬ב‪ 3-‬דעתי על המורה יכולה לשמש נמוק‬ ‫או טעם הגורם לי לצאת מהכתה‪ .‬את‬ ‫תחילתן או את הווצרותן של פעולות?‬ ‫כמעט כל מונח בשאלה זו הוא בעיתי‪ .‬‬ ‫‪ .‬ב‪ 3-‬יש לנו איזו אינטואיציה שהטעם יכול לגרום באופן דומה‬ ‫לסבה‪ .‬בשלב זה לא‬ ‫אגדיר את המונחים הנ''ל אלא רק אדגים את השימושים השונים ו‪/‬או אביא את הנחות היסוד‬ ‫שמאחוריהן‪.‬גרימה‪ .‫‪4‬‬ ‫פרק ‪ :1‬מבוא‬ ‫‪"The problem of causality lies at the foundation of all the sciences which attempt to‬‬ ‫‪provide a systematic explanation of human behavior (such as economics.4‬הסקתי ש''המורה לא מומחה'' (טענה) בגלל שחשבתי ש''המורה לא מבין את החומר'' (טענה)‪.‬המונחים ''סבה''‪'' .3‬יצאתי מהכתה (פעולה אנושית) בגלל שחשבתי ש''המורה לא מבין את החומר'' (טענה)‪.‬‬ ‫בדוגמאות ‪ 2‬ו‪ 3-‬מדובר איפוא על יחסי סיבתיות בנוגע לפעולות‪ .1-‬ב‪ 2-‬יש לנו איזו אינטואיציה שירידת הגשמים לא גרמה לי בצורה‬ ‫דטרמיניסטית ובלעדית לקנות מטריה‪ . Practical Reasoning‬‬ ‫א‪ . sociology.1‬הסכר נהרס (מאורע טבע) בגלל הגשם הכבד (מאורע טבע)‪.2‬קניתי מטריה (פעולה אנושית) בגלל הגשם הכבד (מאורע טבע)‪.‬גרירה‪ :‬אחת הנוסחאות הרווחות בשפה היומיומית ושבה באים לידי ביטוי‬ ‫המונחים הללו היא "‪ p‬בגלל ‪ .‬או הטעמים הגוררים‪ .‬במקרה הראשון מאורע גורם‬ .)reason‬גרימה''‪'' .‬מטפיסיקה‪ .‬‬ ‫‪psychology.‬‬ ‫‪J. Raz.‬טעם'' (‪'' .‬‬ ‫סיבה‪ .‬גרירה''‪.‬שלא כמו ב‪ .‬הם טיעונים רב‪-‬משמעיים‪ .‬פסיכולוגיה‪ ."q‬מקרים פרטיים של נוסחה זו הם‪:‬‬ ‫‪ .‬לפעולת יציאתי מהכתה‪ .‬שלא כמו ב‪ .‬ב‪ 4-‬לעומת זאת מחשבתי על המורה גוררת באופן לוגי טהור את‬ ‫מסקנתי כי המורה לא מומחה ובאופן אינטואיטיבי לא נראה שיש כאן מקום לסיבתיות‪.‬הפילוסופיה של המדע‪ .‬תיאולוגיה‪ .‬המשמעויות והשימושים השונים של‬ ‫מונחים אלו קשורים לתיאוריות שונות ולהנחות יסוד שונות מתחום כמו‪ :‬הפילוסופיה של‬ ‫הפעולה‪ .‬בנוסף לירידת הגשמים צריכה לבוא החלטה שלי לקנות‬ ‫מטריה כדי שאבצע את פעולת קניית המטריה‪ .‬באותה מידה יכולתי (ורבים נוהגים כך) להחליט‬ ‫שלא לקנות מטריה גם כשהחל לרדת גשם‪ .‬‬ ‫''התחלה''‪'' . and history) … but the disagreement at the bottom of this dispute is a‬‬ ‫"‪disagreement about the nature of causal explanation rather than the nature of reason.‬‬ ‫‪ .)4‬דוגמאות ‪ 2‬ו‪ 3-‬לעומת זאת‪ .‬מקובל לומר שמאורע ‪ p‬נגרם סיבתית בגלל‬ ‫מאורע ‪( q‬דוגמא ‪ )1‬ושטענה ‪ p‬נגררת לוגית מהטענה ‪( q‬דוגמא ‪ .

)1953‬‬ ‫‪ .1976‬וכן פילוסופים של הפרקסיס) כמו הווצרות‪ .‬תנועת אדם הנגרמת על ידי‬ ‫מאורע טבע (אדם שנופל בגלל רוח חזקה)‪ .‬הנחות היסוד שמאחורי הבעיתיות בדוגמאות‬ ‫‪ 2‬ו‪ 3-‬נובעות מתאוריות כמו אלה‪:‬‬ ‫‪ .‬ובמבנים מסויימים שרק צירופם‬ ‫יחד גורם לפעולה‪ .‬וכו'‪.‬במבוא לא‬ ‫אפרט את הנחות היסוד והתיאוריות השונות אלא אסתפק בהבאת דוגמאות שמהן ניתן ללמוד‬ ‫באופן ראשוני ואינטואיטיבי מה בדרך כלל לא נחשב לפעולה‪ .‬שיקול דעת)‪ .‬מכאן שה''בגלל'' הנ''ל הוא בעל אופי דואלי לוגי‪-‬סיבתי‬ ‫(דאנטו ‪ .‬הנהרה זו תעסוק בגורמים‪ .‬מצב מנטאלי (שביעות רצון‪ .‬בשמוש היומיומי (לא‬ ‫בתיאוריות פילוסופיות( פעולה מובחנת מדברים כמו‪ :‬מאורע טבע‪ .‬מעשה מנטאלי (כוונה‪ .‬דכאון)‪ .‬או בכך שהוא פרטי ואנו חווים בו ישירות כפועלים (ולא כמו סבה שאנו‬ ‫מסיקים אותה בעקיפין כצופים) מתוך ראייה לעתיד (טיילור ‪ )1974‬ו‪/‬או שבטעם יש מקום‬ ‫לנורמטיביות בעוד שבסבה יש מקום לתיאוריות (בראון ‪ )1975‬או שטעם הוא שלוט‪-‬כללים ( ‪rules‬‬ ‫‪ )governed‬אך סבה לא (ויטגנשטיין ‪.‬האירוע הנוצר אינו פעולה‬ ‫אלא מאורע‪ .‬או בשל רדוקציה של סבות לטעמים (שופנהאור ובמידה מסוימת‬ ‫שפינוזה) או בשל רדוקציה הפוכה של טעמים לסבות (ביהביוריזם קיצוני)‪.)nervous spasm‬תנועה ספונטנית של‬ ‫איבר (אנו אומרים ''הלב פועם'' ולא אומרים ''יוסי מפעים את לבו''‪ .‬דהיינו‬ ‫הבהרתי על ידי דוגמאות ולא על ידי הגדרות תיאורטיות מדויקות‪ .‬רצייה‪ .‬משחק כדורגל)‪ .‬תנועת אדם הנגרמת (או נוצרת) בשל עוית עצבות (‪ .‬‬ ‫פעולה‪ :‬לאורך כל העבודה אדון רק בפעולה אנושית (מעתה והלאה בקיצור‪ :‬פעולה)‪ .‬שיחה‪ .‬תוך כדי הבאת‬ ‫פתרונות שונים לבעיה ניסיתי להתקדם בהדרגה לקראת הנהרה (‪ )explication‬של השימושים ושל‬ ‫האינטואיציות הנ''ל לגבי מה נחשב ללא‪-‬פעולה ומה נחשב לפעולה‪ .‬הפעולה היא הנושא המרכזי‬ ‫בעבודה ולכן הנחות היסוד והתיאוריות ידונו בהרחבה בגוף העבודה‪ .‬יש לעומת זאת המגדירים התחלה כהווצרות של‬ ‫משהו חדש שלא היה קודם על ידי בריאה או על ידי אמרגנציה‪ .‬תנועת גוף וכו'‪.‬כוונתי למונחים כמו פעולה‬ ‫חברתית (שביתת פועלים‪ . C‬פעולות קשורות גם למאורעות ולטענות‪ .‬התחלה‪ :‬יש הסבורים כי בהווצרות של‬ ‫משהו מתוך חלקיו יש יותר מאשר סכום אריתמטי של החלקים ויש הסבורים כי הווצרות של‬ ‫משהו היא בסך הכל צירוף פשוט של החלקים כסכום אריתמטי‪ .‬גם לגבי התחלה הקשורה בסף וגם‬ ‫לגבי התחלה הקשורה בהווצרות חדשה אפשר לשאול על הסבות או הטעמים שהביאו להווצרות‬ ‫או לקביעת הסף‪.‬מצב אנושי (פחד‪ .‬וכן לגבי שאר המונחים‬ ‫המופיעים בשאלה‪ .‬אפשר לנתח מהי התחלה בלי להזקק למושג ההווצרות על ידי‬ ‫הגדרה של סף מסוים שממנו נקבעת ההתחלה‪ .‫‪5‬‬ ‫לפעולה ובמקרה השני טעם גורר (או גורם) לפעולה‪ .‬בניתי את העבודה תוך שילוב של סדר הצגת דברים עניינית והיסטורית‪ .‬רעב‪ .‬שכנוע)‪ .‬רק הפעולה יכולה לגשר על הפער בין הסיבתי‪-‬פיסי‬ ‫לבין הלוגי‪-‬התכוונותי (או מנטאלי)‪ .A‬אין הבדל בין סבות לטעמים‪ .B‬טעם שונה מסבה‪ .‬תנועת אדם הנגרמת פיסית על ידי פעולתו של אדם‬ ‫אחר‪ .‬ב''מכניזמים''‪ .‬ולעומת זאת אנו אומרים‬ ‫''יוסי מרים את ידו'' ולא רק ''היד עולה'')‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫ב ‪ .‬‬ .‬התחלה קשורה לתיאוריות על‬ ‫סבות וטעמים ועל היווצרות‪ .‬‬ ‫גם לגבי מונחים שאינם מופיעים בשאלה המרכזית נקטתי בהמשך המבוא באותה דרך‪ .‬וכו')‪.‬אני אראה כי כאשר רק חלק מהגורמים הנ''ל קיים‪ .‬תהליך‬ ‫(צמיחה‪ .

‬אלא יש סוג מסוים של ''עשן''‪ .‬‬ ‫אדם אחר שהושפע מביקורת ''תיאורית הענן'' ומוטרד עדיין מהשאלה ''מה גורם לגשם לרדת''?‬ ‫שהמבקר הנ''ל לא השיב עליה‪ .‬מכה זו מנערת אותו מתרדמתו הדוגמטית והוא ממציא סוג סיבתיות מיוחד שהוא קורא‬ ‫לה ''סיבתיות גרויטציונית'' או ''סיבתיות האדמה''‪ .‬חוזר לביתו‪ .‬‬ ‫הבקורת השנייה היא על תיאוריה מתחרה ל''תיאורית הענן'' והיא ''תיאורית שווי המשקל'' של‬ ‫הארץ‪ .‬ושם הוא רואה עננים‬ ‫''מטיילים'' בין ראשי ההרים‪ .‫‪6‬‬ ‫ג ‪ .‬וכותב ספר המבקר את ''תיאורית הענן'' כמיתוס של העבר‪.‬כדי להסביר טוב יותר את סדר הצגת הדברים תוך שלוב של דיון היסטורי וענייני אביא את‬ ‫המשל הבא‪:‬‬ ‫נחשוב על אדם השואל את השאלה‪ :‬מהן הסבות הגורמות לירידתה או להווצרותה של טיפת‬ ‫גשם? אדם זה מבחין שבכל פעם שמופיע ענן אפור יורד גשם‪ .‬בתוך הענן הוא רואה שאין גשם‪ .‬אם כך‪ .‬שלפיה הארץ מצוייה בשווי משקל עד שמופיע ענן ומפר את שווי המשקל‪ .‬בספר זה גם קיימות שתי בקורות חשובות‪ :‬האחת על ''תיאורית הענן'' המבחינה‬ ‫דיכוטומית בין ה''יש המעונן'' לבין ה''יש הארצי החומרי''‪ .‬הוא מסיק‪ .‬לא הענן גורם לירידת הגשם אלא ה''סיבתיות‬ ‫הגרויטציונית'' של האדמה היא הגורם‪ .‬לא מאליהם אלא על ידי אדם או חיה ולכן ירידתם נגרמת והם מורדים או‬ ‫מופלים‪ .‬לפי תיאוריה דואליסטית זו ה''יש‬ ‫המעונן'' הוא סיבת פעולתו של ה''יש המתגשם'' או ה''חומרי''‪.‬הוא עולה לראש ההר ונכנס לתוך הענן כדי לחקור את מה שאמור‬ ‫להיות סבת הגשם‪ .‬לפי תיאוריה זו תמיד קיימת‬ ‫תנועה של טפות זעירות שאנו לא מרגישים בה משום שהיא מתחת ליכולת הקליטה המוגבלת של‬ ‫חושינו‪ .‬האדם יורד‬ ‫מראש ההר‪ .‬בינתיים קמות‬ ‫עוד תיאוריות מתחרות לתיאורית הענן‪ .‬‬ ‫גם לתיאוריה זו קמים מבקרים רבים השואלים‪ :‬ומה גורם לארץ להפיל טפות מהענן ותפוחים‬ ‫מהעצים? מדוע להניח קיומו של כוח מסתורי ''אימננטי'' שכזה? אחד המבקרים האלה נתקל‬ ‫בספר עתיק יומין ומוצא בו תיאוריה של ''טפות זעירות'' ותנועה‪ .‬הוא מרחיב תיאוריה זו וסבור שלא רק אדם‬ ‫יכול לגרום לנפילת או להורדת תפוחים מהעצים אלא גם מרכזי המשיכה של גופים פיסיקליים‬ ‫יכולים לגרום זאת‪ .‬‬ ‫עוברות עוד כמה שנים ונער צעיר ששוכב לו בגן ביתו מקבל מכה בראשו כתוצאה מתפוח שנפל‬ ‫מהעץ‪ .‬לאדמה יש כוח מיוחד של הורדת דברים או ''הורדה‬ ‫אימננטית''‪.‬תשובתנו הראשונית היא ''תיאורית‬ ‫הענן'' ולפיה הענן הוא הגורם לגשם לרדת‪.‬אך ירידת הגשם היא סוג מיוחד של ירידה שלא נגרמת כלל‪.‬ממציא תיאוריה חדשה ומכנה אותה תורת ה''ירידות הבסיסיות'')‬ ‫(‪ .‬וספרים ''יורדים'' או‬ ‫נופלים מהמדפים‪ .‬‬ ‫כעבור כמה שנים הולך חכם אחד ששמע על ''תיאורית הענן'' לטיול בהרים‪ .‬האחת טוענת כי הרוח גורמת לגשם לרדת (''תיאורית‬ .) basic fallings‬לפי תיאוריה זו תפוחים יכולים ''לרדת'' או לפול מהעץ‪ .

‬כולכם ראיתם עצים בודדים ביער או‬ ‫חלקות של היער‪ .‬בפרק זה ברצוני להראות כי‬ ‫ל''פרדיגמה הקרטזיאנית'' בתורת הפעולה היתה פרדיגמה מתחרה‪ .‬ירידת הגשם אינה סוג‬ ‫סיבתיות פשוט כמו‪ :‬ענן ← גשם‪ .‬לחות מסוימת‪ .‬דוידסון השיב שטעם (‪ )reason‬הוא‬ ‫סבה לפעולה תוך שהוא מראה כי הסבר במונחי טעם עומד בפני בקורות מהסוג של רייל‪.‬הטעם‪ .‬‬ ‫פרק ‪ – 3‬מוקדש לפתרון של לייבניץ לבעיות ההתחלה‪ .‬‬ ‫צ'יזהולם וטיילור נענו לאתגרי רייל וויטגנשטיין בתיאורית הסיבתיות האימננטית של הפועל‬ ‫(‪ .‫‪7‬‬ ‫הרוח'')‪ .‬תיאוריה אחרת היא ''תיאוריית היים'' ולפיה ליים יש כוח הורדה‪-‬עצמית (‪)self-falling‬‬ ‫שכן הוא יכול להוריד את הגשם שהוא העלה‪.‬אני אפתח את הדיון בפרק ‪ 2‬בהופעת השאלה המרכזית של העבודה כבעייה פילוסופית באמצע‬ ‫המאה העשרים‪ .‬אביה של פרדיגמה זו הוא‬ ‫לייבניץ‪ .‬אני‬ ‫מראולוגיסט הדוגל בחקר הקשרים שבין המכלול לחלקיו''‪ .‬דאנטו פתח את מושג ה''פעולה‬ ‫הבסיסית'' שלדעתו מוריד את הצורך בחיפוש סבות לפעולה‪ .‬או גרויטציה ← גשם‪ .‬כמו כן בכל גוף יש‬ ‫פרצפציות זעירות בדרגות שונות של מודעות‪ .‬לדעתו‪ .‬לכן מאוד תמוה שרייל אינו‬ ‫מתייחס כלל לפרדיגמה זו (לייבניץ לא מוזכר בשום מקום בספרו של רייל (‪ ))1949‬ולכן ביקורתו‬ ‫הוא חלקית ביותר‪.‬הכוונה‪ .‬את שאלת ויטגנשטיין נתן לראות כורסיה‬ ‫של השאלה‪ :‬מה גורם לתחילת פעולה? זאת משום שלפי תיאוריות מסוימות ''מה שנותר'' הנ''ל‬ ‫הוא הרצייה‪ .‬אלו הן סבות חלקיות‪.‬עננים מסוימים‪ .‬‬ ‫דאנטו ודוידסון היו מהראשונים שנענו לאתגרי רייל וויטגנשטיין‪ .‬הפרק הקודם עסק בפתרונות שנסו למצוא‬ ‫תחליפים לפתרונות של ''המסורת הקרטזיאנית בתורת הפעולה''‪ .‬ויטגנשטיין חדד את הבעיה כששאל‪ :‬מה נותר מ''אני מרים‬ ‫את ידי'' לאחר שאני מפחית את העובדה ש''ידי עולה''‪ .‬אך בואו ונראה את כל היער‪ .‬אין שום סבה מיוחדת שיוצרת פעולה בבחינת יש מאיין (נגד לוק)‪ .‬‬ ‫גשם יורד כתוצאה ממכלול מורכב של דיספוזיציות (‪ )dispositions‬וסבות מטאורולוגיות‪ .‬כתוצאה משילוב של תהליכים מודעים ולא‪-‬מודעים‬ ‫פעולה יכולה להתחיל‪ .‬רייל וויטגנשטיין טענו כי הפתרונות מ''המסורת הקרטזיאנית'' בתחום תורת‬ ‫הפעולה אינם אדקווטים‪ .‬‬ ‫יש צורך בצירוף של כמה גורמים כדי שתיווצר סיטואציה או ''גשטלט'' שבה הסבות החלקיות‬ ‫הנ''ל יצטרפו בקומבינציה מסוימת שתיצור מכלול שמכיל יותר מאשר את הסכום הפשוט של‬ ‫חלקיו (אמרגנציה) ורק אז ירד גשם (סיטואציה שבה יש‪ :‬מהירות‪-‬רוח מסוימת‪ .‬או רוח ← גשם‪ .‬‬ ‫עתה נוכל לשוב לנמשל‪:‬‬ ‫ד‪ .‬כמו כן‪.‬וכו'‪.‬הוסרל ושוץ (‪ .)agent‬לפי תיאוריה זו‪ .‬טמפרטורה‬ ‫מסוימת‪ .‬לדעתו‪.‬‬ ‫לפי לייבניץ כל גוף מצוי כל הזמן בתנועה‪ .‬אם כי בדרגות שונות של תנועה‪ .‬‬ ‫האגדה מסתיימת בתיאורטיקן מודרני שאמר‪'' :‬רבותי‪ .‬רייל טען כי התשובה הגורסת כי הרצייה היא הגורם לתחילת פעולה‬ ‫מובילה לערפול ולרגרסיה אינסופית‪ .‬יש לפועל כוח מיוחד של ''סיבתיות אימננטית'' השונה מסיבתיות‬ ‫פיסיקלית (או מ‪ .‬‬ .‬ועל מפתחיה העיקריים נמנים ברגסון‪ .)transeunt causation-‬שיכול לגרום לתחילת פעולה‪.‬אנני הוליסט (יער) ואנני אטומיסט (עצים)‪ .)Schutz‬תורות רצייה פותחו לא רק‬ ‫ב''פרדיגמה הקרטזיאנית'' אלא גם ב''פרדיגמה הלייבניציאנית''‪ .‬וכו')‪.‬ההתנסות‪ .

‬הפעולה אינה תוצר של שיקול‬ ‫דעת (נגד לוק)‪ .‬והרמה הנמוכה יותר מכוונת כלפי הרמה הגבוהה יותר‪ .‬המנטלי אינו תמיד ה''מניע'' של הגופני‪ .‬תוך‬ ‫שהוא מדגיש את השפעתם של גורמים הקשריים וחברתיים על תחילתה של פעולה‪ .‬מיל) הקודמים לפעולה‪ .‬אלא בהקשרים ''מלאכותיים'' (של פילוסופים בעת‬ ‫אינטרוספקציה או תוך צפייה במעבדה)‪ .‬פעולה נוצרת בתהליך‬ ‫הדרגתי שבו יש מעבר מהתכוונות שולית (בפריפריה) ולא ממוקדת‪ .‬הפעולה אינה מתחילה או נוצרת‪ .‬כמובן יש לכוונה שלנו או לרציה השפעה על יציאתה של פעולה לפועל‪ .‫‪8‬‬ ‫אין שום סבה מיוחדת שמתחילה פעולה על ידי הפרה של מצב שווי משקל שלכאורה האדם נמצא‬ ‫בו במצב מנוחה (נגד בייל)‪ .‬בהקשר ה''טבעי'' הפעולה מתגלית כתוצר של תפיחה‬ ‫אמרגנטית הנוצרת מהצטרפותם של גורמים רבים למכלול אחד‪ .‬כוונה או רצייה אינם ''מניעים''‬ ‫באופן מוחלט את איברי הגוף‪ .‬כמו שתפוח נוצר ממכלול של‬ ‫גורמים ומגיע רגע שבו הוא נושר מהעץ (כמו טיפת גשם)‪ .‬‬ ‫לאדם יש שדה פנומנאלי הבנוי בצורה הירארכית כאשר הרמה הגבוהה יותר מסדרת את הרמה‬ ‫הנמוכה יותר‪ .‬לפי לייבניץ‪ .‬גידול קטן‬ ‫בדרגת התנועה יכול להשפיע בכיוון של גידול בדרגת המודעות‪ .)feedback‬‬ ‫פרק ‪ – 4‬דן בפתרונות קדם‪-‬אנליטיים ב''מסורת הלייבניציאנית''‪ .‬כך גם מגיע רגע ''הבשלה'' של פעולה‬ ‫והיא יוצאת לפועל‪ .‬רצייה או כוונה (נגד ג'‪.‬וזאת לאחר שבפרק ‪ 2‬הצגתי‬ ‫את האתגרים שהציבו רייל וויטגנשטיין בפני הפתרונות הקדם‪-‬אנליטיים ב''מסורת הקרטזיאנית''‬ ‫בתורת הפעולה‪ .‬אך זו‬ ‫רק השפעה חלקית שבדרך כלל אינה מנוסחת ולעיתים גם לא‪-‬מודעת‪ .‬אלא היא תוצר‬ ‫סופי של תהליך הדרגתי של התעצמות התנועה והגדול במודעות‪ .‬‬ ‫שוץ המשיך ופתח רעיונות מ''המסורת הקדם‪-‬אנליטית הלייבניציאנית'' בתורת הפעולה‪ .‬מבנה זה מוביל מרבוי יחסי‬ ‫ברמות הנמוכות לאחדות יחסית ברמות הגבוהות‪ .‬והדגיש יותר את‬ ‫התנועה כתכונה ראשונית של כל אורגניזם ושל האדם בכלל זה‪ .‬והגופני מתעצם על ידי הגידול בדרגת התנועה‪ .‬יש קשר מסוג מיוחד בין‬ ‫המנטלי לגופני וקשר זה הוא הדרגתי ודו‪-‬כיוונית במובן הבא‪ :‬המנטלי מתעצם בהדרגה על ידי‬ ‫הגדול במודעות לפרצפציות הזעירות‪ .‬‬ ‫הוסרל תרם תרומה מכרעת לתורת הפעולה בכך שהדגיש את חשיבות מושג ההתכונות‬ ‫(‪ .‬בחרתי בשני פתרונות קדם‪-‬אנליטיים‪ :‬של ברגסון ושל הוסרל עם שכלולי ‪.‬מאוחר יותר בפרק ‪7‬‬ ‫השתמשתי בתיאוריה של ‪ Apostel‬כדי להבהיר יותר תפיחה זו‪.)intentionality‬המאפשר לתת פשר יותר מדוייק להווצרות ההדרגתית של פעולה‪ .‬לכן‪ .‬‬ .‬וההפך‪ .‬ברמה הגבוהה ביותר של פעולה מסוימת מצויה‬ ‫אחדות בדמותו של אובייקט ההתכוונות שאליו הפעולה כולה מכוונת‪ .‬לפי הוסרל‪.‬ס‪ .‬זאת שוץ‬ ‫עושה בעיקר על ידי הכנסתם של שני מושגים‪ :‬מערכת טיפוסיות (‪ )typicality‬ומערכת רלבנטיות‪.‬להתכונות מרכזית וממוקדת‬ ‫באוביקט ההתכוונות‪.‬ברגסון סבור שברוב הדיונים‬ ‫בתורת הפעולה אוביקט המחקר לא היה הפעולה בהקשריה ''הטבעיים'' בחיי היומיום (אדם‬ ‫ההולך למכולת או אדם העובד בשדה)‪ .Schutz‬‬ ‫ברגסון שולל את תיאורית הפרצפציות הזעירות הבלתי‪-‬מודעות של לייבניץ‪ .‬כך שיש ''מנגנון'' של היזון‬ ‫חוזר (‪.

‬רק צירוף מיוחד של שלושה גורמים‪ :‬התנסות התכוונותית‪ .‬‬ ‫פרק ‪ – 6‬הוא הפרק המרכזי בעבודה מבחינת חשיבותו והיקפו‪ .‫‪9‬‬ ‫בפרק ‪ – 5‬אני חוזר לתורות רצייה שמשויכות באופן מסורתי למחנה האנליטי בפילוסופיה‪ .‬הוא משלב רעיונות מהמחנה הפנומנולוגיה עם רעיונות מהמחנה האנליטי מהסוג‬ ‫שהוזכר בפרקים ‪ 2‬ו‪ 5-‬בעבודה‪ .‬קיומו של גורם אחד או צירוף של שני גורמים מתוך‬ ‫השלושה אינו מהווה פעולה‪ .‬‬ ‫סלארס סבור שהוא מתגבר על רוב הבקורות מהסוג של רייל‪.‬תנועה‬ ‫גופנית‪ .‬לפי סלארס פעולה היא סוג‬ ‫דבר הנגרם על ידי רצייה‪ .‬אך לא בהכרח פעולה ‪ y‬נגרמת על ידי רצייה ‪ x‬לבצוע פעולה ‪ .‬הוא מכניס את מושג‬ .‬כך סירל מצליח לתת פשר‬ ‫מדויק למדי של מושג הפעולה‪ .‬וכך הוא יוצר רקע מושגי בהיר לדיון בבעיית העבודה‪ .‬גולדמן שאל רעיון זה של היזכרות מוי‪ .‬בעוד שגולדמן‬ ‫אמץ במידה רבה כלי ניתוח והנחות יסוד מהמחנה הקדם‪-‬אנליטי‪ .‬סירל מבחין‬ ‫בין כוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה לבין כוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬הם גם הוסיפו‬ ‫גורמים מתחומים כמו אינטונציה ותחביר‪ .‬סירל מבצע אנאליזה מבריקה של‬ ‫רעיונ ות ומושגים מהמחנה הפנומנולוגיה מהסוג שהוזכר בסעיף על הוסרל‪ .‬וגם לא מתאימה רצייה אחת ל''מכלול'' של פעולות כשאופיו של מכלול זה‬ ‫אינו ברור די הצורך‪ .‬‬ ‫סלארס אכן נשאר פחות או יותר במחנה האנליטי (ראה נספח מספר ‪ 1‬לעבודה)‪ .‬‬ ‫פרק ‪ – 7‬פותח במודל פשוט של פעולה שממנו אפוסטל מתחיל את הדיון ובמסגרתו הוא רוצה‬ ‫לפתור את בעיית ההתחלה‪ .x‬באמצעות ניסוח רצייה כסוג של ''דבור ללא צליל''‪.‬לדעת‬ ‫גולדמן הרקדנית אינה מתאימה רצייה בעלת אופי פרופוזיציונאלי (טענתי) כמו ''אני אעשה ‪x‬‬ ‫עכשיו''‪ .‬לכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה יש תכונה בעלת חשיבות‬ ‫עצומה להבנת המבנה הסיבתי של הפעולה‪ .‬אפוסטל גם משכלל חלק מהרעיונות של סירל‪ .‬והרחיבו את תחום ההורייה של כוונות מאוביקט‬ ‫ההתכוונות גם לסוביקט ההתכוונות‪.‬‬ ‫גולדמן סבור שפעולה יכולה להתחיל כתוצאה מרצייה ראשונית או רצייה משנית רצייה ראשונית‬ ‫איננה רצייה או כוונה במובן המקובל אלא היא היזכרות (שיכולה להיות רצונית) בפעולה שכבר‬ ‫התרחשה קודם באופן מקרי‪ .‬ומאורע חיצוני מהווים פעולה‪ .‬‬ ‫גולדמן מתחיל בביקורת נגד סלארס על ''תיאורית ההתאמה'' שלו בין רציות לפעולות‪ .‬ג'ימס שכינה היזכרות זו‬ ‫בשם דמוי‪-‬תגובה‪.‬זוהי תכונת ההוריה‪-‬העצמית (‪ )self-reference‬הבאה‬ ‫לידי ביטוי בכך שהתוכן הייצוגי של הכוונה מורה על הכוונה שהוא חלק ממנה‪ .y‬רצייה ‪x‬‬ ‫לבצוע פעולה ‪ y‬יכולה לגרום לבצוע פעולה ‪ .‬היעדרה של קרבה בתוכן הייצוגי של‬ ‫הכוונה ושל המעשה שנעשה בעקבותיה גורם לכך שהמעשה לא ייחשב לפעולה‪ .‬גולדמן סבור שיש צורך להבחין בין רציות פרופוזיציונאליות הנמצאות‬ ‫במוקד של השדה הפנומנאלי לבין רציות לא‪-‬פרופוזיציונאליות הנמצאות בפריפריה (בפרק ‪6‬‬ ‫נראה כי הבחנה זו מקבילה להבחנת סירל בין כוונה‪-‬שלפני פעולה לבין כוונה‪-‬שבפעולה)‪.‬סירל רק רומז על קו התיחום בין פעולה ללא‪-‬פעולה‪.‬לכל פעולה‪ .‬‬ ‫דסקל וגרינגרד שכללו את קו התיחום של סירל שלפיו‪ .‬התכונה זו‬ ‫מאפשרת לאדם לצוות על עצמו (ציווי‪-‬עצמי) וכך להתחיל בפעולה‪ .‬עם זאת‪ .‬תורות‬ ‫אלה הן מתוחכמות מבחינה זו שהן מודעות לביקורות רייל וויטגנשטיין ומנסות להתמודד עמן‪.‬במיוחד של מושג‬ ‫ההתכוונות‪ .

‬ורואה ביחס בין כוונות לאברי גוף ובין איברי גוף לאובייקטים בעולם יחס בין‬ ‫מכשירים וחומרים (כמו הפטיש כמכשיר והקיר כחומר)‪ .‬לדוגמא‪ :‬כשתבנית אינה מכילה גם‬ ‫תחושת רעב וגם נימוק שלא לאכול) רק אז מתחילה פעולה‪ .)roles‬ואת ה''עצמי''‬ ‫(‪ .y .‬וכלפי מטה על ידי תת‪-‬כוונות כפי שפרטתי בפרק ‪ 6‬על סירל‪ .‬בין‬ ‫הגורמים והאילוצים הקובעים צירופים אפוסטל מונה טעמים‪ .‬‬ ‫** תרשים‬ ‫אפשר להמשיך הירארכיה זו גם כלפי מעלה וגם כלפי מטה‪ .‬בצורות מסוימות במצבים נתונים‪ .‬רציות‪ .)person‬אין במראולוגיה דיכוטומיה בין שלם לחלקים‪ .B‬או כיצד קבוצת אילוצים‬ ‫קובעת צירוף מסוים‪ .‬נראה לי כי זה צריך להיות צירוף מאוד מורכב של גורמים רבים שמחקר‬ ‫בעתיד בכוון סטטיסטי ו‪/‬או פוזי (‪ )fuzzy‬יוכל להנהירו או להגדירו על ידי חוקים מסוג כלשהו‪.A‬כמו שהשדה החשמלי מסדר בצורה מסוימת חלקיקי מתכת במרחב נתון‪ .‬המישור התוכני והמישור המתודולוגי‪.‬אפוסטל סבור כי רק כשנוצר צירוף‬ ‫מסויים של סבות חלקיות בתור מכשירים המכוונים לחומרים מסוימים ונוצרת תבנית קוהרנטית‬ ‫או ''גשטאלט'' (דהיינו תבנית ללא קונפליקטים כמעט‪ .‬‬ ‫במישור התוכני החלקים הם כוונות‪ .‬רק צירוף מיוחד של כוונות ‪ z .‬כך השדה ההכרתי‪-‬פעולתי של האדם אינו סכום אריתמטי פשוט של התכוונויות‬ ‫בודדות ו‪/‬או של רציות בודדות‪ .‬גישתו של‬ ‫אפוסטל היא גישה מראולוגית (‪ )mereological‬החוקרת את היחסים בין המכלול לחלקיו בשני‬ ‫מישורים‪ .‬‬ ‫לדעתי‪ .)self‬אפוסטל אינו מגדיר במדוייק כיצד אילוץ ‪ A‬גורם לצירוף ‪ .‬וכו'‪ .‬רציות‪ .‬שאלת החסם‬ .‬השלם‬ ‫הוא האדם (‪ .‬איברי גוף‪ .‬כלפי מעלה על ידי כך שהאדם הוא‬ ‫חלק ביחס לחברה‪ .n+1‬בדוגמא משמאל אנו רואים כי‬ ‫כוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה יכולה לשמש גם כשלם ביחס למספר כוונות שבפעולה המשמשות כחלקים‬ ‫וגם כחלק ביחס לצד הפעולתי של האדם‪.‬וכו'‪ .‬תפקידים (‪ .‬אמונות‪ .‬אפשר להסביר זאת על פי הסכמה‬ ‫הבאה‪:‬‬ ‫** תרשים‬ ‫כמו שהשדה החשמלי של מולקולה אינו סכום אריתמטי פשוט של השדות של האטומים הבודדים‬ ‫שהיא מכילה‪ .x‬מסוימות יכול לגרום לתחילתה‬ ‫של הפעולה ‪ .‬לאחר הניתוחים של סירל ושל אפוסטל ניתן לומר כי התיאוריות השונות שהוצגו בפרקים‬ ‫הראשונים של העבודה ראו צדדים שונים של הבעייה ולכן גם מצאו פתרונות חלקיים ("סבות‬ ‫חלקיות") לבעיית העבודה‪ .‫‪10‬‬ ‫ה''סבה החלקית''‪ .‬אחדים הדגישו את העצים ואחרים ראו את כל היער‪ .‬אובייקטים‪ .‬אלא הירארכיה שבה השלם‬ ‫ברמה ‪ n‬הוא שלם ביחס לרמה ‪ n-1‬אך הוא חלק ביחס לרמה ‪ .‬פעולות‪ .‬טעמים‪ .‬כך‬ ‫השדה ההכרתי‪-‬פעולתי מסדר כוונות‪ .

not single-track dispositions but.‬דוגמא‪ :‬יכולים להיות לאדם במצב נתון כוונה‪ .‬של פעולות ואנשים‪)7 .‬כוונות‪ .‬ודרך‬ ‫האגם גם לעולם‪ )2 . in general.‬משתמשת בסמלים‪ .‬סמנטיקה של הפעולה הדנה בקשרים שבין פעולות‪ .‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי א‪.‬רציה‪ .‬‬ ‫תורת זמן ושנוי בכיוון של נובקובסקה (‪( )1981‬ראה נספח על הזמן במדעי האדם)‪ )8 .‬תחביר של הפעולה הדן בקשרים שבין כוונות‬ ‫לפעולות‪ .‬וכו'‪ .‬תיאוריות אלו ניתנו לשלוב כחלקים בתוך תיאוריה מקיפה וכוללת הרואה באדם ישות‬ ‫פועלת‪ .‬על ידי ראייה רב‪-‬צדדית של האדם באמצעות תיאוריה כוללת וסינתטית‬ ‫אפוסטל מוביל למה שאני מכנה "פרגמטיקה אוניברסלית'' או ''תורת אישיות פילוסופית''‬ ‫הכוללת‪ )1 :‬פרגמטיקה של הפעולה הדנה בקשרים שבין פעולות‪ .‬כוונות‪.‬משתמשת במכשירים ופועלת עם חומרים‪ .‬רייל למשל כותב‪:‬‬ ‫‪"the higher-grade dispositions of people with which this inquiry is largely concerned‬‬ ‫‪are.i‬אם האישיות (‪ )personality‬של ‪( a‬דהיינו הגשטלט‬ ‫המאורגן והמכוון) גורמת לעיצוב ‪ i‬זו ואם הקשר בין החלקים השונים של אישיותו של ‪ a‬גורם‬ ‫לכוונה זו להיות מוצאת לפועל על ידי גופו של ‪.‬תורת סיבתיות של מאורעות ואובייקטים‪ .7-‬מבנה הירארכי זה קשור למורכבות‬ ‫(‪ )complexity‬הרבה של הפעולה ושל הסבר הפעולה‪ .n‬‬ ‫** תרשים‬ ‫אפוסטל גם מגיע לנסוח מדוייק למדי של הקשר בין האדם לפעולה‪ :‬לפועל ‪ a‬יש כוונה ‪ i‬והוא‬ ‫מבצע את ההתנהגות ‪ b‬המממשת את ‪ .‬ע‪)1949:44.‫‪11‬‬ ‫העליון והתחתון להירארכיה תדון בהרחבה בפרקים ‪ 6‬ו‪ .‬תורת‬ ‫אישיות שתסתייע בתיאוריות קימות מתחום הפסיכולוגיה והפנומנולוגיה‪.a‬‬ ‫במישור המתודולוגי אפוסטל טוען כי התיאוריות השונות ראו רק צדדים מסוימים או צד אחד של‬ ‫האדם‪ .‬מראולוגיה שהיא תיאוריה פורמאלית‬ ‫העוסקת בקשרים שבין שלמים לחלקיהם‪ )5 .n-1‬נמוק או טעם לפעולה מסוימת יכול לשמש כגורם מסדר ברמה ‪.‬‬ ‫ושאר יצירים לא‪-‬לשוניים‪ )6 . ….‬יצוג ויד‬ ‫בתבנית לא מסודרת ברמה ‪ . .‬מרגישה‪ .‬ומקבלת‬ ‫תפקידים חברתיים‪ . idefnitly heterogenous".‬‬ ‫השלוב של סדר הירארכי בתוך המורכבות וההטרוגניות של המרכיבים השונים מאפשרת גמישות‬ ‫ופוריות של הפעולה האנושית‪ .‬לבין האדם‪ .‬פרוצדורות הן תבניות המארגנות אלמנטים‬ .‬לטעמים וכו' (בלי להתיחס לאדם ו‪/‬או לעולם)‪ )4 .‬לוגיקה מורחבת שתחול גם על פעולות‪ .‬וכו' לבין העולם‬ ‫(בלי להתיחס לאדם) וסמנטיקה זו יכולה להכיל סמנטיקה של הלשון הדנה בקשרים שבין יצוגים‬ ‫(שבחלקים יכולים להיות מכוונים) לבין העולם‪ )3 .‬‬ ‫פרק ‪ – 8‬מהווה בו‪-‬זמנית גם סכום לעבודה וגם נסיון להתוויית קוים להרחבת הגישות השונות‬ ‫לקראת תיאוריה פרוצדוראלית‪-‬מאוחדת של הפעולה‪ .‬כוונות‪ .‬חושבת‪ .

‬להיות מופנית לעצמי ו‪/‬או לגופי‪ .‬גם יכול להניע את עצמו וגם יכול להיות מונע על ידי גורמים חיצוניים‪ .‬רצונות‪ .‬אובייקטים של התכוונות‪ .‬תהליכים לא‪-‬מודעים‪ .‬סכמתי את ממצאי העבודה אודות פעולות‬ ‫פיזיות‪ .‬ו''פעולות ידיעתיות'' תוך נסיון להבהיר את המבנה ואת‬ ‫מרכיבי המשנה של סוגי פעולה אלה‪ .‬כיוונית‪ .‫‪12‬‬ ‫בצורה הירארכית‪ .‬טעמים‪ .‬או עצמי) המשמש כחומר פעולה‪ .‬אני חושב שהצלחתי לתאר את המבנה המשותף של הפעולות‬ ‫הפיזיות והסמיוטיות תוך שהסתייעתי ברעיון של דסקל‪-‬גרינגרד להרחבת תחום ההחלה של מוקד‬ ‫ההתכוונות מאובייקטים לסובייקטים‪ .‬ההתכונות לאובייקטים וההתכוונות לסובייקטים יכולה‬ ‫במקרה של התכוונות עצמית‪ .‬מהסביבה‬ ‫הפיזית‪ .‬פיזית‪ .‬ב‪ .n-1‬הסידור הוא דינאמי משום שמה שמשמש כמכשיר למטה ‪ x‬יכול להשתנות ולהפוך לחומר‬ ‫למטרה ‪ .‬דינאמית ומודולארית‪ .‬‬ ‫‪"face-to-face interaction provides an admirable context for the executing a double‬‬ ‫‪stance – the individual's task actions unrebelliously adhere to the official definition of the‬‬ ‫‪situation.‬הוא‬ ‫גם אוביקט וגם סוביקט‪.‬‬ ‫אובייקט‬ ‫סובייקט‬ ‫הנעה פנימית‪-‬עצמית‬ ‫אני מרים את ידי‬ ‫אני שוקל לשנות את עמדתי‬ ‫בעניין מסוים‬ ‫הנעה חיצונית‪-‬פיזית או חברתית‬ ‫מישהו או משהו מרים את‬ ‫ידי‬ ‫מישהו (גם משהו?( משפיע עלי‬ ‫לשנות את דעתי‬ ‫את ענין הדואליות האנושית בין חופש והכרח אסיים בקטע מגופמן (‪ )1969‬אודות האדם כמניע‬ ‫ומונע בו‪-‬זמנית‪.y‬מכאן שהסדור הוא גם מודולארי (כמו שבריהוט מודולארי מדף של ספריה יכול לשמש‬ ‫כשולחן אוכל למטרת ארוחה‪ .‬יצוגים‪ .‬במבנה‬ ‫כזה מה שמצוי ברמה ‪ n‬משמש כמכשיר המכוון (במובן כפול של כוון וכוונה) לחומר המצוי ברמה‬ ‫‪ .‬האדם איפוא הוא יצור דואלי‬ ‫בשני מובנים‪ :‬א‪ . while gestural activity that can be sustained simultaneously and yet non‬‬‫‪interferingly shows that he has not agreed to having all of himself defined by what is‬‬ ‫"‪officially in progress.‬‬ ‫לפני שהצגתי את קווי התיאוריה הפרוצדוראלית‪ .‬או כלוח חבור של שני לוחות גדולים כדי ליצור מיטה למטרת‬ ‫שינה)‪.‬או מעצמי‪ .‬ופעולות‪ .‬פעולות סמיוטיות או לשוניות‪ .‬מכאן שהסבות לתחילת פעולה של‬ ‫האדם (‪ )person‬יכולות לנבוע מה''אחר'' או מקבוצת ''אחרים'' (דהיינו מהחברה)‪ .‬בפרוצדורה מסוימת ברגע נתון מסודרים‪:‬‬ ‫כוונות‪ .‬כוונתי שלי גם יכולה לשמש מכשיר המכוון כלפי כל אחד משלושת הגורמים‬ ‫הנ''ל (סביבה חברתית‪ .‬‬ ‫)‪(1969:85‬‬ .

‬‬ ‫אני אתחיל מסקירה מקוצרת של הפתרונות המסורתיים לבעיה המרכזית שהופיעו בתקופת‬ ‫דקארט ולאחריה‪ . The work of those who have recognized that physical‬‬ ‫‪action. in particular speech.‬יכולה לפתור את הבעיה המרכזית של‬ ‫העבודה באופן מניח את הדעת‪.‬‬ ‫‪which analyze physical action. Baier (1976:33(.‬יותר מכך‪ .‬הרוח יכולה לתפקד בשלושה אופנים‪:‬‬ ‫קוגניטיבי‪-‬מחשבתי‪ .‬פילוסופים אלה נסו‬ ‫להתמודד עם האתגר שהציבו רייל וויטגנשטיין בפני הפתרונות המסורתיים לבעיה‪ :‬כיצד פעולה‬ ‫נגרמת או נוצרת? בפרק זה אקדיש את הסעיפים הבאים להבהרת הבעיה ולהצגת התיאוריות‬ ‫השונות אשר לדעתי ספקו רק פתרונות חלקיים (למשל חלק לא הביאו בחשבון אספקטים‬ ‫חברתיים) ו‪/‬או פתרונות מקבילים (ולא פתרונות מאוחדים)‪ . that is the work of Austin. such as Geach's Mental‬‬ ‫‪Acts which tackles mental activity. and work such as that of Goldman and Danto.‬‬ ‫בעקבות דיקארט התפתחה מסורת של הסברים מנטליסטים של ההתנהגות האנושית‪ . Vendler.‬ע‪A. Ryle.‬לפי מסורת‬ ‫זו הרוח היא הגורם לתחילתה של פעולה רצונית (במקביל התפתחה מסורת מטריאליסטית‬ ‫בראשות לה‪-‬מטרי ראה (‪ )1748‬למשל שלא אדון בה כאן)‪ .‬ואפקטיבי‪-‬רגשי‪ .2‬בעיית ההתחלה ופתרונות ראשוניים‬ ‫‪ .1.‬א‪. .‬תוך כדי התקדמותי בפרקים הבאים‬ ‫בעבודה אני אנסה להתקרב למלוי הדרישות של באייר בכוון של תיאוריה מאוחדת המנסה להציג‬ ‫פתרון לבעייה המרכזית גם בנוגע לפעולות חברתיות‪ .‬היו גם פתרונות בעת העתיקה ובימי הבניים שאותם לא אזכיר כלל כולל‬ ‫התיאוריה החשובה של אריסטו (מגבלות תחום העבודה)‪ .‬או שהוא יכול להופיע כסביל בצורת מצב (לא‬ ‫משתנה בזמן) ואז זו תקוה‪ .‬השאלה המרכזית של‬ ‫העבודה היא גם שאלה מרכזית אצל רוב הפילוסופית שבאייר מזכירה‪ .‬קונטיבי‪-‬רצוני‪ . has not been of great influence.‫‪13‬‬ ‫פרק ‪ . ….‬‬ ‫בקטע זה של באייר מועלית בתמצות רב הבעיתיות של איחוד התיאוריות השונות בפילוסופיה של‬ ‫הפעולה מהמחצית השנייה של מאה זו והרחבתה לפעולות חברתיות‪ .‬‬ ‫‪Searle.‬האופן הקונטיבי‪-‬רצוני יכול להופיע כפעיל‬ ‫בצורת אפיזודה (דבר שמשתנה בזמן) ואז זו רצייה‪ . Sellars.‬לפי דיקארט ישנו ה''ייש החושב'' כמו‬ ‫הרוח (‪ )mind‬וישנו ה"ייש המתפשט") כמו גוף האדם וכמו אוביקטים חיצוניים‪. But there too we are given a‬‬ ‫‪parallel rather than a unified theory and even the parallel does not extend from acts of‬‬ ‫"‪mind through speech acts to other socially recognized and world altering action‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪ .‬‬ .‬אני אראה כי רק תיאוריה‬ ‫מאוחדת וכוללת שמביאה בחשבון גם אספקטים חברתיים‪ .‬באמצעות הרצייה האדם יכול לגרום לאיברי גופו להתחיל לנוע‬ ‫ובאמצעותם גם להניע אובייקטים חיצוניים‪. is also mental.2‬רקע‬ ‫‪"Recent philosophy of action has been polarized into work.

‬אין קריטריונים לקביעת מספר הרציות המבוצעות בפעולה (כפי שאין קריטריונים ברורים‬ ‫לחלוקת פעולה לתת‪-‬מרכיבים)‪.‬על המובנים השונים בקיצור ראה (‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫כתוצאה מהטענות הקודמות רייל מסיק כי רצייה היא "בלתי מוגדרת"‪" .‫‪14‬‬ ‫לפי גולדמן (‪ .‬לוק שראה ברצייה כסוג של‬ ‫תשוקה‪ .‬בלתי ניתנת לתיאור"‪.‬עלינו להיות מוכנים‬ ‫לתארם בחלק מהמונחים שבהם אנו מתארים מעשים למשל‪ :‬רצייה מסוימת שהתבצעה בשעה‬ ‫‪ 10:00‬בבוקר‪ .‬ההמרה נעשית כך‪ :‬אדם חושב על מצב ענינים שהוא מקווה שיתקיים בעולם הפיסי‪.‬הרגשי‪ .‬אולם כיצד יתכן הדבר והרי לאדם אין‬ ‫סדרת רציות אינסופיות?! האבסורד נוצר בדרך הבאה‪ :‬אם רצייה אינה מעשה רצוני יהא זה‬ ‫אבסורדי לתאר פעולה הנובעת ממנה כרצונית‪ .‬אם כן כיצד אפשר לטעון כי רצייה גורמת לתנועה גופנית?‬ .2.)Goldman .‬מיל שסברו כי ''רצייה'' היא מילה נרדפת ל''כוונה''‪.‬‬ ‫הדואליזם הקרטזיאני מותיר פער בין הייש החושב (הרוח או ה‪ )mind -‬לבין הייש המתפשט‬ ‫(החומר או הגוף)‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬באמצעות הרצייה הרוח יכול להמיר רעיונות‬ ‫לעובדות‪ .‬ממשיכי דיקארט טענו כי לרוח יש‬ ‫שלושה אופני תפקוד‪ :‬האופן הקוגניטיבי‪ .)conative‬‬ ‫באופן התפקוד הרצוני מתרחשים תהליכים או אופרציות ששמם הוא ''רציות''‪ .‬הרגרסיה האינסופית נוצרת בדרך הבאה‪ :‬אם נניח‬ ‫שרצייה היא מעשה רצוני ואם מעשה רצוני נגרם על ידי רצייה‪ .1976:68‬‬ ‫נגד הסבר פעולה במונחי רצייה לפי האפיון הנ''ל רייל מעלה את הטענות הבאות‪ :‬א‪ .‬וכו'‪ .‬אפיון זה‬ ‫מוביל לרגרסיה אינסופית או לאבסורד‪ .‬רצייה מסוימת שניתן ללמוד אותה‪ .‬בנתאם וג'‪.‬‬ ‫אולם מחשבות ותקוות אינן אקזקוטיביות ולכן האדם מבצע רצייה שגורמת לתנועה גופנית‬ ‫שגורמת לשנוי מצב הענינים בעולם הפיסי‪.‬ס‪ .‬‬ ‫מובן זה של ''רצייה'' (שאת התיאוריה שעושה בו שימוש רייל רוצה לבקר) משותף לחלק‬ ‫מהתיאוריות הקלאסיות (הובס ומיל למשל) אך חלק אחר של התיאוריות (ברקלי) משתמשות‬ ‫במובן אחר של ''רצייה''‪ .‬רצייה היא סוג‬ ‫מיוחד של מעשה (‪ act‬רוחני להבדיל מ‪ action -‬שהוא אירוע פיזי) או אופרציה הנקרא אקזקוטיבי‬ ‫(‪ )executive‬דהיינו מעשה של הוצאה לפועל‪ .2‬הביקורות של רייל ואחרים על תיאוריית הרצייה‬ ‫ביקורותו של רייל נגד תיאוריית הרצייה היא חלק מביקורתו הכוללת נגד יישום מושגים‬ ‫מיכניסטים כמו סיבתיות ונגד ישום מושגים מנטליסטים לתחום הפעולה האנושית‪ .‬למשל שחקן טניס מאומן יכול לבצע סדרת תנועות בלי‬ ‫להפעיל רצייה על כל תנועה‪ .‬‬ ‫‪ )1960( Melden‬ו‪ )1966( Taylor -‬טענו כי מספר הרציות קטן ממספר המאורעות או התנועות שאנו‬ ‫מתיחסים אליהם כתוצאות של הרציות‪ .‬רצייה כקשה או קלה‪ .‬‬ ‫ו"חסרת אפיונים"‪.‬העדפה או בחירה‪ .‬והרצוני (קונטיבי – ‪.‬כי אז צריכה להיות סדרה‬ ‫אינסופית של רציות שכל אחת נגרמת על ידי קודמתה‪ .‬פער זה הוא בבסיס הבעיה הפסיכו פיסית‪ .‬אך תיאורים כאלה‬ ‫לא תופשים לגבי רציות‪.‬לדעת רייל‪.‬אם רציות הן מעשים‪ .‬ב‪ .)1976‬למסורת הקרטזיאנית בתחום תורת‪-‬הפעולה (לאו‪-‬דווקא בתחומים אחרים‬ ‫כמו תורת‪-‬הידיעה) שייכים הפילוסופים הבאים‪ :‬הובס שהגדיר ''מעשה של רצון'' (שהוא באופן‬ ‫מסורתי מילה נרדפת ל''רצייה'') כמשהו המופיע מיד לפני פעולה‪ .

‬שיש למציאותו התחלה תהא לו גם סבה?‪.‬‬ ‫לדעתי‪ .‬גם אם היא‬ ‫מתחמת‪ .‬‬ ‫‪ Danto 2.‬התיאוריה מתחמת בין פעולות‬ ‫בסיסיות לפעולות לא בסיסיות אך היא אינה מתחמת בין פעולות בסיסיות למאורעות ולכן לא‬ ‫מסבירה את האינטואיציה היסודית שפעולה מכל סוג (גם בסיסית) שונה ממאורע‪ .‬‬ ‫ההסבר של רייל לפעולה האנושית במונחי דיספוזיציות עוקף את הבעיות הנ''ל וזאת אראה בפרק‬ ‫על אפוסטל שיש לו פתרון דומה לשל רייל‪ .‬לדעתו‪ .‬בסעיף ‪ 7.‬במשפט‪'' :‬יוסי הרים את ידו'' הרמת היד מבוצעת ישירות על ידי יוסי שהוא מעין ''מניע בלתי‬ ‫מונע'' של הרמת היד‪ .5‬אראה כי אין סתירה במושגי דיס פוזיציה‬ ‫להסבר במושגי רצייה בפרשנות מסוימת‪..‬זה עדיין‬ .‬פעולה בסיסית היא פעולה שעל‬ ‫אף שהיא מבוצעת על ידי אדם מסוים‪ .‬סמוך ל‪y-‬‬ ‫במרחב ו‪ x-‬קודם בזמן ל‪" y-‬סיבתיות יומיאנית")‪.‬‬ ‫ב ‪ .‫‪15‬‬ ‫טענה דומה טוען רייל באומרו (וזו טענה ד שלו)‪ .‬במשפט‪'' :‬כדור הבליארד הוזז על ידי המקל''‪ .‬ב‪ .‬היא עדיין לא מסבירה כיצד פעולה בסיסית מתחילה‪ .)112 :‬‬ ‫ישנן עתה שתי אפשרויות‪ :‬או שלאדם יש סוג מיוחד של סיבתיות שאינו מכניסטי ("סיבתיות‬ ‫אנושית")‪ .‬ה''על ידי'' מורה (‪ )refer‬על סיבתיות מיכאנית‪. .‬לפי דנטו פעולה‬ ‫בסיסית היא החוליה הראשונה שיכולה לגרום לשרשרת של מאורעות או פעולות לא בסיסיות אך‬ ‫היא אינה נגרמת‪.y‬הרי ישנה אפשרות שרצייה ‪ x‬גרמה לתנועה גופנית ‪z‬‬ ‫ושהתנועה הגופנית ‪ y‬נגרמה דווקא על ידי רצייה ‪?w‬‬ ‫מה שמשותף לארבע הטענות של רייל הוא ביקורתו נגד ''סיבתיות מכניסטית'' שעל פיה דקארט‬ ‫רצה לאפיין את הקשר וההשפעה הקיימים בין גופים חומריים‪ .‬אי ההבנה חלה לגבי אי ההבחנה בין ''פעולות בסיסיות'' לבין ''פעולות לא‬ ‫בסיסיות''‪ .‬זה שהיא מאופיינת באפיון נגטיבי‬ ‫בתור כזו אי אפשר לאמר עליה שאדם מסוים או פעולה מסוימת שלו גרמו לה להתרחש‪ .‬בעוד שהמקל שהזיז את הכדור אמנם הניע את הכדור‪ .‬הונע על ידי אדם או על ידי מקל אחר‪ .‬נקודת הביקורת הרביעית והאחרונה של רייל היא בעצם ישום‬ ‫הביקורת של יום נגד הסבתיות הכללית (כולל המדעים הפיסיקליים) לתחום הספציפי של‬ ‫סיבתיות בפעולה האנושית‪:‬‬ ‫"על שום מה רואים אנו הכרח שכל דבר‪ .‬היא אינה נגרמת על ידו‪..‬ומרצון ליישם מערכת מושגית מתחומים שעליהם חל עיקרון הסיבתיות לתחומים‬ ‫שעליהם אינו חל‪ .‬‬ ‫כאן אפשר לשאול‪ :‬מה אם כן המשמעות של ה''על ידי'' הנ''ל? לדעת דאנטו יש שני סוגי ''על ידי''‪:‬‬ ‫א‪ .‬‬ ‫מפני מה מסיקים אנו בהינתן סבה מסויימת‪ .‬עקרון הסיבתיות הרגיל לא חל על ''פעולות בסיסיות''‪ .‬ויכוחים רבים אודות סבות של פעולות נובעים‬ ‫מאי הבנה‪ .‬ו‪/‬או אולי נחליש את קריטריוני הסיבתיות ונאמר ש‪ x-‬הוא סיבת ‪ y‬או''א‪ x ..‬שהיא צריכה להביא בהכרח לידי תולדה‬ ‫מסוימת דווקא" (מסכת טבע האדם‪.3‬ובעיתיות מושג הסבה בתיאוריות של פעולה אנושית‬ ‫דאנטו (‪ )1965‬עוקף את הבעיתיות מהסוג שרייל מעלה בכך שהוא אינו מניח ש''סיבתיות‬ ‫מיכאנית'' חלה בתחום הפעולה האנושית‪ .‬ואשר אחרי דקארט נסו ליישמה‬ ‫גם לגבי הפעולה האנושית‪ .‬אך הוא בעצמו‬ ‫כחוליה בשרשרת שלמאורעות או פעולות‪ .‬שני החסרונות העיקריים של תיאורית דנטו הם אלה‪ :‬א‪ .‬כי גם אם האדם זיהה רצייה ‪ x‬מניין הוא יודע‬ ‫שדווקא רצייה ‪ x‬גרמה לתנועה גופנית ‪ .

This‬‬ ‫‪view seems at first sight to lead to an infinite regress.‫‪16‬‬ ‫לא מסביר מהי‪ .‬‬ ‫האלטרנטיבה של פופר בפילוסופיה של המדע ובאפיסטמולוגיה אינה מתחילה מ''הכרות‬ ‫בסיסיות'' או מ''משפטי בסיס''‪ . 1977: 425‬‬ ‫ההדגשות הן שלי‪ .‬באפיסטמולוגיה‪ evidence .‬כדי לקבל מבנה לוגי בתוך התחום יש להניח שקיימות פעולות בסיסיות שאין להן‬ ‫סבות‪ .‬ולאחר‬ ‫מכן אסיק מסקנות לאלטרנטיבה שלי לתורת הפעולה של דאנטו‪.‬‬ ‫השקול הנ''ל הוא שקול פורמאלי טהור שמצוי תחת האשליה שבחירת האקסיומות אינה‬ ‫שרירותית אלא נובעת מאיזשהו ‪ evidence‬או אינטואיציה בסיסית‪ .‬‬ ‫(‪Popper and Ecceles.)hard rock basis‬‬ ‫אין פלא שדאנטו בשלושת עבודותיו (‪ )1976 .‬כמו שיש טענות לא מוכחות באפיסטמולוגיה כך יש פעולות שלא‬ ‫נגרמות בתורת הפעולה‪. previous knowledge: that is to say. We may replace‬‬ ‫‪this by the view that knowledge is always a modification of earlier knowledge.‬אך שום דבר מחוץ לתחום הפעולות לא יכול להיות סבה של‬ ‫פעולות‪ .‬כך‬ ‫באלטרנטיבה שלי לפעולות הבסיסיות של דאנטו אני אומר כי הן לא יכולות להיות קיימות ללא‬ ‫פעולות קודמות שהפעולות הבסיסיות הן רק שכלול שלהן (של הפעולות הקודמות) וכך אני גם‬ .‬אלא מהכרות אחרות שאינן בסיסיות‪ . I don't think that it realy does so‬‬ ‫‪in a dangerous way.1965‬חוזר על האנלוגיה בין אפיסטמולוגיה‬ ‫לתורת הפעולה‪ .‬פופר כותב כי תצפיות עצמן (''הכרות בסיסיות'' לפי דאנטו) לא‬ ‫יכולות להיות קיימות ללא ידיעה קודמת שהתצפיות הן רק מודיפיקציה (‪ )modification‬שלה‪ . ….‬‬ ‫נגד הטענה הנ''ל לזכות דאנטו בדבר הסגירות הלוגיות של תחום מסוים תחת היחס של סיבתיות‬ ‫אפשר לטעון דוקא מתוך הסתמכות על האנלוגיה של דאנטו עצמו בין אפיסטמולוגיה לתורת‬ ‫פעולה‪ .‬‬ ‫אפשר לטעון לזכות דאנטו את הטענה הבאה‪ :‬בתיאוריה של דאנטו יש את הרעיון המשותף לה‬ ‫ולדואליזם הקרטזיאני של ''סגירות לוגית'' של תחום מסוים תחת היחס של ''סיבתיות''‪ . the observations‬‬ ‫‪themselves would not even exist if there was no previous knowledge which they‬‬ ‫‪could modify.‬בגלל א ו‪-‬ב אפשר לאמר שהתיחום של דאנטו פותר את בעית ההתחלה אך זאת‬ ‫על חשבון שתי הבעיות הנ''ל שהתיחום יוצר‪.‬כך אפשר לטעון נגד פופר כי בלי הכרות בסיסיות נגיע‬ ‫לרגרסיה אינסופית‪ . also‬‬ ‫‪leads to an infinite regress.‬ע‪).‬אני אביא את האלטרנטיבה הפופריאנית לאפיסטמולוגיה שעליה דאנטו מסתמך‪ .‬‬ ‫כפי שבמשפט האחרון בצטוט‪ . any more than does the riddle of life itself which.‬א‪. in a sense.‬פעולות‬ ‫יכולות להיות סבות של פעולות‪ .‬בדומה לשיקול שקובע כי במערכת דדוקטיבית כלשהי חייבות להיות טענות לא מוכחות‪.1972 .‬שכן מהעיקרון של קיומו של ''בסיס סלע קשה'' כמו אינטואיציה בסיסית‬ ‫באפיסטמולוגיה ‪ .‬אך פופר אינו חושש מכך‪:‬‬ ‫‪"The usual view of knowledge is that it originates with observation.‬הוא מסתייע כדי להסביר בדרך אנאלוגית את קיומן של ''בסיס סלע קשה'' כמו‬ ‫פעולה בסיסית בתורת פעולה‪ .‬או‬ ‫אינטואיציה בסיסית שמשו כ''בסיס סלע קשה'' (‪.‬כמו בטעון של רייל אודות‬ ‫הרגרסיה האינסופית לגבי תורת הפעולה‪ .‬או מ''אינטואיציות בסיסיות'' (כמו אצל קארנאפ או‬ ‫פוזיטיביסטים אחרים)‪ .‬לכן‪ .

‬לכן כמו‬ ‫שכללי היכיחות של מערכת מסדר ‪ n‬יכולים להינתן ממערכת מסדר ‪ n+1‬כך גם כללי הסיבתיות‬ ‫של מערכת ההתנהגות מסדר ‪( n‬פעולה או כוונה או רציה) יכולים להינתן במערכת ההתנהגות‬ ‫מסדר ‪( n+1‬האדם או הפועל)‪ .‬‬ ‫לדעתי‪ .‬‬ ‫לגבי ‪ .‬ישנן שתי אלטרנטיבות לדאנטו בהתיחסות ל''מבנה לוגי בתוך תחום'' ולמערכות‬ ‫דדוקטיביות שחייבות להיות בהן טענות לא מוכחות (במקרה שיחס הסגירות הוא יכיחות‪.‬באלטרנטיבה שלי לדאנטו בתחום תורת הפעולה שהיא אנלוגית לאלטרנטיבה‬ ‫הפופריאנית לדאנטו בתחום תורת ההכרה‪ .‬הוא משיב‪ :‬אני מדבר רק על בעלי חיים‪ .‬נגד תשובה זו אפשר לטעון‪ :‬טוב אז שוב מתעוררת בעית תיחום אלא‬ ‫הפעם בין פעולות בכלל (בסיסיות ולא בסיסיות) לבין מאורעות‪ .‬אלא כיצד נגרמת פעולה מסוימת (שאותה אנו רוצים לנתח)‬ ‫מקודמותיה? אנאלוגית‪ :‬כיצד נגזרת טענה מסוימת (שאותה אנו רוצים לנתח) מקודמותיה?‬ ‫לגבי ‪ B‬ישום של גישה גדליאנית לתחום תורת הפעולה יכול להיעשות בצורה הבאה‪ :‬האדם‬ ‫(‪ )person‬או הפועל (‪ )agent‬הם מערכות מסדר גבוה יותר מאשר פעולותיו או כוונותיו‪ .)1940‬אשר לשתיהן‬ ‫מתאימה (בתור מערכת פורמאלית) שיטת הדדוקציה הטבעית של גנצן (‪ )1969‬בלוגיקה‪ .‬אני טוען נגדו‪ :‬אך התיחום שלך‬ ‫אינו מתחם בין כלבים לשולחנות‪ .‬אני אטען עדיין נגדו‪:‬‬ .‬לפי תורת‬ ‫לייבניץ‪ .3‬‬ ‫בכמה מקומות פופר מתיחס ישירות לגישה הקרטזיאנית בתורת ההכרה שהיא אסנציאליסטית‬ ‫(‪ )essentialistic‬ופינליסטית (‪ )finalistic‬מפני שהיא מחפשת ''הכרות בסיסיות'' בצורת ‪ evidence‬או‬ ‫אינטואיציות בסיסיות‪ .‬דאנטו‬ ‫משיב כי התיאוריה שלו דוקא כן מתחמת בין פעולות בסיסיות למאורעות שכן הוא מדבר רק על‬ ‫פעולות ולא על מאורעות‪ .B .‬ישום הדדוקציה הטבעית של גנצן לתחום הפעולה יביא למעין "דדוקציה טבעית‪-‬‬ ‫מעשית'' (‪ )practical-natural deduction‬שלפיה לא חשוב בסיס הפעולה שקיים ממילא על אף‬ ‫שאיננו מאתרים אותו בדיוק‪ .‬גישה‬ ‫גדליאנית (‪ )Godel‬שלפיה את הטענות הלא מוכחות (אנאלוגית‪ :‬את הפעולות שלא נגרמות)‬ ‫במערכת דדוקטיבית אחת ניתן להוכיח (אנאלוגית‪ :‬לגרום) במערכת אחרת מסדר גבוה יותר‪."Three views concerning Human Knowledge" :)1963(-‬‬ ‫פופר תוקף את הגישה האסנציאליסטית של ''הסברים סופיים'' על סמך שיקולים וממצאים‬ ‫מתודולוגיים‪-‬היסטוריים וביולוגיים‪ .‬במאמרו מ‪.)1.‫‪17‬‬ ‫מונע רגרסיה‪ .‬לצורת גזירה זו מתאימה‬ ‫הדדוקציה הטבעית של גנצן שבה לא חשוב בסיס הגזירה (הוא יכול להיות אמיתי או שקרי) אלא‬ ‫הגזירה עצמה‪ .‬אנאלוגית אפשר לאמר על פעולות בסיסיות שהן נובעות‬ ‫מגישה אסנציאליסטית ומצורך ב''הסבר סופי'' של פעולה (כפי שאכן דאנטו סבור שהסביר)‪.‬הדבר דומה לאדם שהחל לתחום‬ ‫בין ישים בעלי ארבע רגליים ונתן תיחום בין כלבים לחתולים‪ .A :‬‬ ‫גישה כמו של פופר בתורת ההכרה או כמו של קולינגווד במטפיסיקה (‪ .7‬‬ ‫על הטענה בדבר אי התיחום שלו (מעמוד ‪ 19‬בעבודה) בין פעולות בסיסיות למאורעות‪ .‬אדם נמצא תמיד בפעולה (כחלק מתורת התנועה של לייבניץ) ופעולה שנראית (לדאנטו‬ ‫למשל) כבסיסית היא בעצם מודיפיקציה של פעולות קודמות שלפעמים הן אף לא מוחשות‬ ‫(''פרצפציות זעירות'' שעליהן אחזור בסעיף ‪.‬לישום המפורט יותר של הפתרונות הגנציאני והגדליאני מתחום‬ ‫הלוגיקה של מערכות כלליות לתחום מערכות פעולה אקדיש חלק גדול יותר מהסינתזה של‬ ‫‪ Apostel‬בפרק ‪.A‬גם אצל פופר בפילוסופיה של המדע ו גם אצל קולינגווד במטפיסיקה אפשר להתחיל‬ ‫מטענות טנטטיביות לא נכונות ולא מוכחות ומתוכן לגזור טענות נכונות‪ .‬התקרבתי מאוד לתיאוריה הלייבנציאנית‪ .

‬‬ ‫אם נחזור לאנלוגיה של האטום הניטרלי כביכול‪ .‬בהנחה זו אדון בפרק ‪ 3‬על לייבניץ)‪ .‬אז על ידי מה היא כן נגרמת? (כמובן שכאן יש‬ ‫הנחה שלכל דבר יש סבה‪ .‬מתברר כי מה שאמור היה להיות פעולה בסיסית אינו בסיסי מפני שהמוסדות והכללים‬ ‫שהאדם מפנים במשך חייו משמשים כגורמים סיבתיים של פעולות מכל סוג שהוא (כולל‬ ‫''בסיסיות'')‪ .‬או קודם להן בזמן)‪ .‫‪18‬‬ ‫אם כך נותרת בעית התיחום בין בעלי חיים ללא בעלי חיים (שולחנות למשל)‪ .‬‬ ‫נשאלת השאלה‪ :‬האם אין הסברים טובים יותר משל דאנטו שאין בהם את הטעויות של סיבתיות‬ ‫מכניסטית שאותן רייל תקף‪ .‬ושהם מסבירים את סבותיהן והיגרמותן של פעולות על ידי‬ ‫''סיבתיות מיוחדת'' מסוג כלשהוא?‬ ‫אני חושב שהאלטרנטיבה הפופריאנית (שתוצא בהצגתי את התיאוריה של לייבניץ) והאלטרנטיבה‬ ‫של ‪( Godel‬שתוצג בהצגתי את התיאוריה של ‪ )Apostel‬הן טובות יותר מההסבר של דאנטו בכך‬ ‫שאינן מניחות סיבתיות מיכניסטית ובו זמנית הן מספקות הסבר לשאלה‪ :‬כיצד פעולות (בסיסיות‬ ‫או לא בסיסיות) נגרמות? סיפוק הסבר לשאלה זו נראה לי כמתאים לתחושה אינטואיטיבית (שלי‬ ‫לפחות‪ .‬‬ ‫הדבר דומה לדעתי לאטום שהוגדר תחילה כ''ניטרלי מוחלט'' שאינו נדחף או נמשך על ידי כוח‬ ‫חשמלי‪ .‬ולא על ידי‬ ‫אוביקט פיסיקאלי‪ .‬ברגע שגילינו יחסים סיבתיים‬ ‫בין אלמנטים של פעולה בסיסית היא כבר אינה מתאימה להגדרה המקורית של פעולה בסיסית‪.‬‬ ‫מולקולארי‪ .‬מתברר שהאטום מושפע מקרבתם של שדות אלקטרומגנטיים‪ .‬ולא על ידי הפרעה עצמית‪ .‬‬ ‫על טענת דאנטו בדבר אי ההיגרמות (מעמוד ‪ 25‬בעבודה) של פעולה בסיסית אפשר לשאול‪ :‬אם‬ ‫פעולה בסיסית אינה נגרמת על ידי האדם ולא על ידי פעולה שלו‪ .‬באייר כאילו אומרת שבהקשר רחב יותר‪.‬על זה דאנטו יכול להשיב‪ :‬היא‬ ‫פשוט מתרחשת בלי שתהיה נגרמת‪ .‬הדבר מביא ל‪)1976:12( :‬‬ ‫‪"the demolition of the concept of basic action".‬כך הבעיה הנותרת בין פעולות‬ ‫בכלל למאורעות היא טענה נגד תורת הפעולות הבסיסיות של דאנטו שאמורה להנהיר את‬ ‫הרגשתנו האינטואיטיבית שיש הבדל בין פעולות לבין סתם מאורעות‪.‬כך בעצם דאנטו נסוג מעמדה מעין אסנציאליסטית שהיתה לו ב(‪)1965‬‬ ‫והסכים לפרק את הפעולה הבסיסית ולראות ''מה יש בתוכה''‪ .‬בצורה כזו דאנטו התקדם במחקרו‬ ‫בקוים המתאימים למתודולוגיה הפופריאנית כשהיא מיושמת למתודולוגיה של ''מדע הפעולה'‪.‬מאוחר יותר (‪ )1976‬דאנטו הסכים‬ ‫כי כאשר באים ''לפרק'' את המכניזם של פעולה בסיסית‪ .‬וצריך לבדוק אמפירית אם זו גם תחושה של אחרים) שפעולות מכל סוג שהוא בכל זאת‬ ‫נגרמות על ידי משהו השונה מהן (פנימי‪ .‬‬ ‫באייר (‪ ) 1976‬סבורה שלא רק כשמפרקים פעולה בסיסית מושג הפעולה הבסיסית נהרס‪ .‬כמו שהבעיה‬ ‫הנותרת מהווה טענה נגד ''תיאוריה של יצורים בעלי ארבע רגלים''‪ .‬אולם ברגע שהאטום (שנחשב תחילה כיחידה סופית) פורק לאלמנטים ניטרליים‬ ‫(ניטרונים) ולאלמנטים לא ניטרליים (אלקטרונים ופרוטונים) הוא אינו יכול להיות מוגדר‬ ‫כ''ניטרלי מוחלט''‪ .‬זאת על ידי כך שבהקשר נתון המוסדות או הכללים ''משחררים'' (‪ )trigger‬פעולות‪.‬‬ ‫זאת משום שב''פירוק'' מבחינים שפעולה בסיסית מכילה אלמנטים יצוגיים שהיחסים ביניהם הם‬ ‫סמנטיים‪ .‬כפי שאכן הדבר ידוע‬ .‬ואלמנטים התנהגותיים שהיחסים ביניהם הם סיבתיים‪ .‬זהו הסבר טוב מפני שהוא מסלק טעויות של אחרים הגורסים‬ ‫''סיבתיות מכניסטית'' בתורת פעולה‪.‬ולא על ידי אדם אחר‪ .‬אלא גם‬ ‫כשבאים לבודקה או לשלבה בהקשר רחב יותר וטבעי יותר (''לא בהקשר של בית חולים או‬ ‫מעבדה'')‪ .

‬השקפה מוסרית‪ .‬חוזר לתיאוריה סיבתית של הפעולה האנושית‪ .‬הטעות בדבר ניטרליותו של האטום נובעת מהתיחסות‬ ‫מבודדת אליו בהקשר של מעבד‪.‬וטיילור שכבר הוזכרו‪ .‫‪19‬‬ ‫מתחום הכימיה של סוגי קשרים כימיים‪ .‬שהוא בעצם חלק מהמבנה הכפול של האדם‪ .‬עקרון אסתטי‪ .‬לעומת זאת אפשר לנסח חוקים פסיכופיסים סטטיסטים אשר‬ ‫(‪.‬תשוקה‪ .‬עמדה זו של דוידסון מתמודדת עם בקורות כשל רייל‪.‬אמונות‪ .‬ב(‪ )1974‬דוידסון אומר כי למאורעות פסיכולוגיים יש יחסים‬ ‫סיבת יים עם מאורעות פיסיקליים ושניהם יכולים להיות מתוארים תחת מערכת אחת של חוקים‬ ‫סיבתיים שהחוקים בה לא יהיו מדוייקים ודטרמיניסטיים כמו החוקים הסיבתיים הפיסיקאלים‬ ‫(לדעתי‪ .4‬הפתרון של ‪ .‬‬ ‫‪ 2.7‬התיאוריה מ‪ )1963(-‬משתלבת היטב בזו‬ .‬‬ ‫לדיון אודות המבנה הכפול של ''פעולה בסיסית'' הכוללת אספקטים ייצוגיים‪-‬סמנטיים‪-‬לוגיים‬ ‫ואספקטים התנהגותיים‪-‬סיבתיים‪ .‬‬ ‫דוידסון איפוא‪ .Davidson‬הטעם (‪ )reason‬כגורם לתחילת פעולה‬ ‫לפי דוידסון (‪'' )1963‬טעם ראשוני'' (‪ )primary reason‬הוא סבה לפעולה‪ .‬‬ ‫מטרה חברתית‪ .‬לדעת דוידסון חוקים מסוג סטטיסטי ניתנים‬ ‫לעדכון שוטף בתה ליך התיאור או החזוי של התנהגות‪ .‬יש כאן מעין ''תיאוריה מאוחדת של סבות'' אשר חוקיה פחות דטרמיניסטיים‬ ‫מ''תיאוריה של סבות פיזיות''‪ .‬מטרה פרטית‪ .‬אם ורק אם מתקיימים‬ ‫שני התנאים הבאים (אני מכנה אותם תנאי קונטיבי ותנאי קוגניטיבי)‪:‬‬ ‫א‪ .‬וכו') לתיאור או חזוי התנהגות של אדם ‪ .‬כוונות‪ .‬הפועל מכיר בכך שלפעולה הנעשית תחת תיאור מסוים יש את התכונות המוזכרות בא‪.‬טעם זה מורכב מנטייה (‪ )proattitude‬של הפועל לעבר פעולות עם תכונה מסוימת‪ .‬נטיה‪-‬אל זו‬ ‫יכולה להיות‪ :‬רצון‪ .‬הכוונות‪ .‬בשל האופי ההוליסטי והדינאמי (דהיינו‬ ‫שהאמונות‪ .‬בדומה לכך ש''תיאוריה מאוחדת של שדות'' מהסוג של דיכאק‬ ‫היא פחות דטרמיניסטית (בשל רעיונות קונטים‪-‬סטטיסטים) מתיאוריה פשוטה ודטרמיניסטית‬ ‫של הכוחות החשמליים מהסוג של חוק קולון)‪ .‬אני אשוב לדון בפירוט על המאפיינים‬ ‫ההוליסטי והדינאמי בהמשך העבודה ובמיוחד בפרק ‪ . improvement without limit" )1974: 102‬‬ ‫הצורך במערכת חוקים דינאמית נובעת מהעקרון היסודי הבא‪ :‬תוך כדי שהחוקר מכין את‬ ‫המשתנים הרלבנטים (מטרות‪ .‬‬ ‫לפני שאראה כיצד דוידסון מתמודד עם הביקורות הנ''ל אביא את הפיתוח שלו המאוחר יותר‬ ‫לתיאורית הטעם כסבה לפעולה‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬וכו'‪.‬משתנות כל הזמן והיחסים ביניהן גם כן משתנים כל הזמן על‬ ‫ידי הפועל ועל ידי סביבתו של השדה הקוגנטיבי דוידסון טוען שלא ניתן לנסח חוקים פסיכופיסים‬ ‫מדוייקים‪ .‬‬ ‫מלדן‪ .‬וכו'‪ .‬המטרות‪ .‬יכול להתחיל‬ ‫שרשרת סיבתית באמצעות טעם ראשוני‪ .‬האדם‪ .‬וזאת ללא הצורך בתיאוריה הבעיתית מהסוג של דנטו (שפורסמה‬ ‫סמוך לפרסום של דוידסון) שלפיה האדם מבצע פעולות בסיסיות בלי לגרום אותן סיבתית)‪."resist in principle.‬ולדיון אודות‬ ‫השפעתם של גורמים סיבתיים וגורמים מוסדיים (שמהווים את המבנה הכפול של העולם החיצון‬ ‫המכיל סביבה פיזית וסביבה חברתית) יש השלכות מרחיקות לכת על הבנה מקיפה של האדם‬ ‫בסביבות לא מעבדתיות אלא טבעיות‪ .‬בפתרונות שיובאו מכאן ולהבא לבעית ההתחלה אני אנסה‬ ‫לבנות בהדרגה מודל מקיף שיסביר את מכלול הסבות לתחילתה של פעולה‪.‬לפי דוידסון‪ .x‬יכול‬ ‫לשנות את המשתנים ואת הקשרים בין המשתנים‪ .‬קונבנציה חברתית‪.

‬בפעולה מתמשכת ישנם‬ ‫גורמים המכוונים‪ .‬‬ ‫הפרכות ואישושים על פי מבחנים אמפיריים‪ .‬ולכן המתודולוגיה הפופריאנית של השערות‪.‬מתודולוגים‬ ‫מודרניים כמו קוהן ופייראבנד היו אומרים יותר מדוידסון‪ .‬על האופי הסטטיסטי והדינאמי של ''החוקיות'' העומדת בבסיס ההקש המעשי עמדתי‬ ‫בקצרה בעמודים הקודמים‪ .‬המפשייר טוען לגבי הטעם‪ .‬הוא לא יכול להיות‬ ‫סבה‪ .‬הרצון לאכול מלון יכול להווצר ברגע שאני רואה מלון‪ .‬יש לנו כאן שלוש דרגות דטרמיניזם‪ 1 :‬זה של היקש לוגי‬ ‫(כמו מודוס פוננס) ‪ .‬הווצרותו של‬ ‫רצון זה היא על פי דוידסון מאורע מנטאלי‪ .‬אחרת‪ .‬בקביעות פחות או יותר‪ .‬דוידסון עונה כי אין‬ ‫קשר של הכרח לוגי בין טעם לפעולה ולכן טעם כן שונה לוגית מפעולה‪ .‬היא מאוד בעייתית כאן‪ .‬‬ ‫נקודת בקורת נוספת שאתה דוידסון מתמודד היא של וינץ'‪ .‬אמנם הקשר בין טעם לפעולה‬ ‫אינו קשר אמפירי פשוט (כמו חוק סיבתי בפיסיקה)‪ .‬כלומר‪ .‬לא יהיה ביניהם קשר של סיבתיות אלא הכרח לוגי‪ .‬אודות עייפותי שלי‪ .‬זה של היקש‬ ‫מעשי ‪ .‬לדעתי מדוידסון (‪ )1974‬נובע שזהו קשר שמבחינת דרגת הדיוק והדטרמיניזם שלו הוא חלש‬ ‫יותר מכלל לוגי ומחוק סיבתי פיסיקאלי‪ .‬דוידסון מסכים שהסברי‬ ‫פעולה במושגי רציה וטעם הם צרים מדי בכך שאינם עומדים כקריטריון האשוש‪ .) 2.‬את הפעולה וישנם מאורעות המתרחשים תוך כדי‬ ‫הפעולה המתמשכת‪ .‬בין השאר משום שהמשתנים של התנהגות‬ ‫משתנים כל הזמן כפי שכבר כתבתי בעמוד הקודם‪ .‬אני מסכים עם‬ ‫דוידסון משום שאני סבור שתיאוריות גאוניות כשל מארקס ופרויד אינן עומדות בקריטריון‬ ‫האשוש‪ .7‬‬ ‫נקודת בקורת נוספת של רייל כנגד תיאוריה מהסוג של דוידסון היא שהיות וטעם ראשוני מורכב‬ ‫מנטיות ומאמונות שהם מצבים או דיספוזיציות (‪ )dispositions‬ולא מאורעות‪ .‬מלדן‪ .‫‪20‬‬ ‫מ‪ ) 1974(-‬בכך שאפשר להסתכל על הטעם כאמצעי המאפשר לאדם להביא לקונסיסטנטיות את‬ ‫השדה הקוגנטיבי הכולל שלו‪.‬אך טוען כי‬ ‫בתורת פעולה קריטריון האשוש הוא חזק מדי (לדעתי‪ .‬הפעילות האנושית הטבעית כוללת הימצאות במצבים‬ ‫מסויימים מתמשכים‪ .‬דוגמה שלי‪ :‬נמוסיות היא תנאי לפעולת פתיחת הדלת של המכונית לבחורה‪ .‬אך בכל זאת אינו קשר אנליטי (כמו כלל‬ ‫לוגי)‪ .‬הם היו אומרים שלא רק לגבי‬ ‫התנהגות אנושית אלא גם במדעים הפיסיקלים קריטריון האישוש הוא בדרך כלל פיקציה‬ ‫מתודולוגית)‪ .2‬זה של היקש מדע (מסוג נומולוגי‪ .‬אשוב לדון בכך בהמשך העבודה ובמיוחד בפרק ‪.‬ישנם מצבים ונטיות קבועות פחות או יותר וישנם גורמים משתנים‬ ‫כמו אינפורמציה חדשה אודות הסביבה‪ .‬כולל המצאות בפעולה מתמשכת כמו נהיגה‪ .2‬לפיהם‪ .‬באופן כללי‪ .‬אין לי ספק שההפסד שהיה נגרם ליידע האנושי היה גדול יותר אם הם היו גונזים את‬ ‫התיאוריות שלהם‪ .‬‬ ‫דוידסון מסכים שמצבים ודיספוזיציות אינם מאורעות אך נטייה יכולה להתחיל להשפיע ומצב‬ ‫יכול להווצר בזמן מסוים ‪ .‬אך‬ ‫היא אינה המאורע הגורם סיבתית לפעולה‪.‬וכו'‪.3 .‬כפי שהמפל מסביר)‪ .‬לדעת רייל (‪ )1949:109‬מצבים או נטיות יכולים לשמש כתנאי לפעולה אך לא כמאורע‬ ‫שגורם לפעולה‪ .‬ההפסד מכך שהם אינם עומדים בקריטריון האישוש קטן לאין ערוך‪.‬‬ .‬‬ ‫באמצעות התיאוריה שלו דוידסון תוקף את הביקורות הבאות‪ :‬כמו מסקנת רייל מנקודת‬ ‫הבקורת שלו על הרצייה‪ .‬טעם אינו שונה לוגית מפעולה‪ .‬כי הקשר בינו לבין הפעולה הוא מסתורי‬ ‫משום שלא ניתן לאשש את הטענה בדבר קיומו של קשר סיבתי זה‪ .‬ורייל (נקודה זו לא הוזכרה‬ ‫בסעיף ‪ .‬לדעת דוידסון אלה שקבלו את קריטריון האשוש נותרו בלי הסבר‪ .‬מה שמופיע כאילו הינו‬ ‫קשר הנובע מהכרח לוגי הוא בעצם קשר הנובע ממבנה דקדוקי‪ .‬סבה מכל סוג שהוא צריכה להיות שונה‬ ‫לוגית מפעולה‪ .‬אולם‪ .

‬כאשר אתייחס למשותף לו ולטיילור אציין‬ ‫זאת במפורש‪. Reid and Kant.‬אלא האדם עצמו יכול להתחיל בפעולה‪ .‬אלא אף הציגו תיאוריות של פועל כסבה שאינן סותרות תיאוריות של רצייה או של‬ ‫טעם‪ . Descartes.‬לפי צ'יזהולם‪ .‬‬ ‫‪Prototype of this view appear in the work of Hobbes.‬כוונתי בעיקר ללייבניץ‪ .‬אשר לא רק קדמו לרייל‬ ‫בבקורתם‪ .‬‬ ‫‪Hume.‬ע‪)1976: 214 .‬מושג הרצייה שלהם (כפי שאראה) שונה ממושג הרצייה מה''מסורת‬ ‫הקרטזיאנית'' המבוקר על ידי רייל‪. Locke.19762 .‬תיאור מפורט יותר של שלוב זה‬ ‫יובע בסעיף ‪ .‬ולכן פעולה אינה רק הבעה חיצונית של רגשות ''פנימיים'' כפי‬ .‬‬ ‫ג ‪ .5‬הפתרונות של ‪ Chisholm‬ו‪ :Taylor -‬הפועל (‪ )agent‬כסבה לתחילת פעולה‬ ‫א‪ .‬אולם פילוסופים חשובים אחרים לא הוזכרו והם קדמו לרייל בביקורת‬ ‫המיתוס הקרטזיאני‪ .5‬בינתיים‪ .‬בצורה מדוייקת יותר אפשר‬ ‫לאמר‪ :‬אדם יכול לגרום לגופו לנוע בלי לעשות דבר אחר אז או קודם לכן בשביל זה‪.‬‬ ‫מעתה ואילך אתייחס בעיקר לגירסה של צ'יזהולם‪ .‬אחר כך אגש לבקורת תיאוריה זו ואראה כיצד‬ ‫בשל בעיתיותה של תיאוריה זו נפתחת הדרך שוב לתיאורית רצייה‪ .‬אני אראה כי התיאור הנ''ל‬ ‫של טאלברג הוא חלקי ותקף לגבי הפילוסופים המוזכרים שברובם הם מאנגליה ושהלכו‬ ‫ב''מסורת הקרטזיאנית'')‪ .‬‬ ‫עתה אגש להצגת תיאורית הפועל כסבה‪ .‬והוסרל‪ .19761‬ולטיילור (‪ )1974 .‬משפט כמו‪'' :‬יוסי הרים את ידו'' יכול להיות נכון לפעמים‬ ‫דהיינו יכול לקבל ערך אמת‪ .‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי א‪. Full-fledged volition analysis won virtually unanimous assent‬‬ ‫‪in jurisprudence. and went unchallenged in philosophy until the era of Wittgenstein‬‬ ‫"‪and Ryle.1966‬היא התיאוריה הבאה‪:‬‬ ‫האדם אינו רק חוליה המופעלת בשרשרת של מאורעות או מעשים המתרחשים בעולם (כפי‬ ‫שהדטרמיניזם הכללי טוען)‪ .‬לאחר מכן אציג את הקשר בינה לבין התיאוריות‬ ‫מהסעיפים הקודמים (של דוידסון ושל דאנטו)‪ .‬ישנם מאורעות או מצבי עניינים מסויימים שהפועל יכול לגורמם סיבתית או‬ ‫להביא (‪ )to bring about‬להווצרותם‪ .‬מה שמשותף לצ'יזהולם (‪ )1981 .‬ברגסון‪ .‬‬ ‫‪ 2.. Here I am alluding‬‬ ‫‪mainly to orthodox Bentham Austin – Mill analysis of action as comprising a‬‬ ‫‪movement of one's body or perhaps a contraction of one's muscles.‬אם כי כמובן‪ .‬נראה לי כי טעם ראשוני הוא לפחות מאורע מנטאלי‪.7.‬‬ ‫ב‪ .‬טלברג (‪ ) 1976‬מציג כך את השתלשלות העניינים שהביאה לפתוח של תיאורית הפועל כסבה על‬ ‫ידי צ'יזהולם וטיילור‪:‬‬ ‫‪"philosophers who developed notions of agent causality were dissatisfied – and‬‬ ‫‪rightly so – with quosi-official 'volition' theories of what it is to at. Berkely.‫‪21‬‬ ‫מכאן שפעולה נוצרת כתוצאה משלוב של דיספוזיציות וסבות‪ . together with a‬‬ ‫‪mental act of willing by means of which one produced the movement of contraction.

‬מכאן שפעולות בסיסיות כרוכות בלמידה‪.g‬על דברים אלה נאמר שאנו לוקחים על עצמנו ישירות כשאני‬ ‫מצליחים בלקחת על עצמנו דבר באופן ישיר נוכל לאמר שביצענו פעולה בסיסית‪.‬בקונפליקט בין מה שנראה לצ'יזהולם כמובן בשכל הישר (כמו האפשרות לבחור‪ .‬‬ ‫אידיאליזם‪ .g‬אנו לוקחים על עצמנו ‪ g‬במטרה להביא ל‪( .‬שליפת אקדח על ידי טירון בצבא‬ ‫כרוכה בסדרת פעולות ו‪/‬או תנועות מקדימות)‪ .‬כמו‬ ‫אסנציאליזם של פעולה בסיסית)‪ .‬‬ ‫צ'יזהולם אינו מסכים עם דאנטו שלבני האדם הנורמאלים יש רפרטואר קבוע של פעולות‬ ‫בסיסיות‪ .2‬יש דברים שאדם מביא להם (בשפת יומיום אומרים ''גורם להם'')‬ ‫ואת אלה יש להבדיל מהדברים שאדם מביא להם בתוך פעולות בסיסיות‪ .‬אחר יכול לבצע רק על ידי‬ ‫בצוע שרשרת ארוכה של גורמים אחרים (דוגמא שלי‪ :‬שליפת אקדח כמעט אוטומטית ''מהמותן''‬ ‫על ידי קאובוי במערב הפרוע היא פעולה בסיסית‪ .‬לפי הנסוח האחרון אין צורך לאמר (כפי שדאנטו אומר)‬ ‫שהפעולות הבסיסיות של האדם הן פעולות ''שאי אפשר לאמר עליהן שהוא גורם להן סיבתית''‬ ‫(ראה גם ביקורתי מסעיף ‪ .‬בצורה תמציתית אפשר לאמר‪ :‬מכך שפועל מבצע פעולה‬ ‫בסיסית נובע‪ .‬פעולה בסיסית מאופיינת על ידי‬ ‫כך ששום דבר אינו משמש כאמצעי ללקיחה עצמית למטרת הבאתה‪ .‬מה שהאדם מביא לו‬ ‫ישירות זהה לפי צ'יזהולם למה שאדם לוקח על עצמו‪ .‬את ‪ I‬אפשר להחליף במשפט אחר שגם‬ ‫הוא יכול לקבל ערך אמת (או שקר)‪'' II :‬לפני הרמת היד‪ .‬יוסי יכול היה לעשות משהו אחר במקום‬ ‫הרמת היד''‪'' .‬לעומת זאת‪ .‬ישנם דברים ‪ P‬שאנו לוקחים על עצמנו‬ ‫בלי תווכם של דברים אחרים ‪ .‬וכן נובע‪ .‬‬ ‫צ'יזהולם מסביר שאנו לוקחים על עצמנו דברים מסויימים ‪ P‬על ידי שאנו לוקחים על עצמו‬ ‫דברים אחרים ‪ ."P‬לדעת צ'יזהולם‪ .‬הסיבתיות של הפועל‪ .‬שלא היה דבר כלשהו‬ ‫לקחתו על עצמו למטרת הבאת דבר זה‪ .‬צ'יזהולם מוסיף עוד מונח טכני ''לקיחה‪-‬עצמית'' או ''לקחת על עצמו''‬ ‫(‪ )undertaking‬כמו‪'' III :‬יוסי לוקח על עצמו להביא למצב עניינים ‪ .‬פעולות בסיסיות הן דברים שאדם לוקח על‬ ‫עצמו‪ .‬‬ .‬הבאה ל'' (‪ )bringing about‬הוא מעין מונח טכני המאפשר לצ'יזהולם לדבר על סוג‬ ‫מיוחד של סיבתיות‪ .‬וזאת כל עוד שאין לנו הוכחות וראיות לכך שאין לנו אפשרות‬ ‫לבחור‪ .‬או כמו‬ ‫העובדה שברגע הכתיבה אני ער ושאני מחזיק עט ריאלי) לבין תיאוריות פילוסופיות (דטרמיניזם‪.p -‬דיון במטרות ובטעמים בקשר‬ ‫לסיבתיות הפועל יובא מיד לאחר השואה זו עם דאנטו)‪ .‬חובת ההוכחה על התיאוריה הפילוסופית‪.‬ולקיחה עצמית (או הבאה‬ ‫ישירה) מאופיינת על ידי כך שהיא אינה מובאת על ידי דבר אחר שהפועל מביא‪ .‬‬ ‫ד‪ .)2.‬זאת משום שהאדם הוא שמתחיל‬ ‫שרשרת של מאורעות‪ .‬וכו') חלה‪ .‬כפי שהדבר יודגם בדוגמא להלן‪ .‬שהוא מביא למשהו שהוא לוקח על עצמו להביא‪ .‫‪22‬‬ ‫שתיאורית פעולה אמוטיבית או אקספרסיוניסטית תטען‪ .‬נשאלת השאלה‪:‬‬ ‫האם אפשר לעשות רדוקציה של סיבתיות הפועל לסיבתיות פיסית בין מאורעות? לדעת צ'יזהולם‬ ‫התשובה שלילית‪ .‬לקיחה עצמית‬ ‫היא איפוא ''יותר בסיסית'' מפעולה בסיסית‪ .‬מהעובדה כי ‪ I‬ו‪ II-‬יכולים להיות אמיתיים או שקריים נובע שאנו יכולים‬ ‫להאמין שיש לנו אפשרות לבחור‪ .‬שכן שום דבר אחר אינו מביא ללקיחה עצמית‪.‬לא ניתן‬ ‫להסביר את המתואר ב‪ III -‬רק במונחי יחס בין מאורעות‪ .‬צ'יזהולם סבור שניתן לשלב חלק מהתובנות שיש‬ ‫במושג ''הפעולה הבסיסית'' יחד עם מושגי ''ההבאה ל'' ו''לקחת על עצמו''‪ .‬זאת תוך סלוק‬ ‫הצדדים הבעייתיים של הפירוש של דאנטו למושג הפעולה הבסיסית‪.‬‬ ‫ובסיסיותן אינה משהו מהותי לאדם (דבר שיכול לעורר אפשרויות מטפיסיות מיותרות‪ .‬לפי צ'יזהולם מה שאדם אחד יכול לבצע כפעולה בסיסית‪ .‬באמצעות מה שהוסבר בסעיפים ב' ו‪-‬ג'‪ .‬לדעת צ'יזהולם‪ .‬אך לא כל מה שאדם לוקח על עצמו הוא פעולה בסיסית‪ .

the impact of the brick against the window: and this‬‬ ‫"‪impact is not itself substance.‬‬ ‫טעם‪ .‬אני אביא ארבע בקורות של טאלברג (‪ )1976‬ושל דויס (‪ )1979‬על תיאורית הפועל כסבה‪:‬‬ ‫‪ I‬טאלברג אומר שמי שמחזיק בתיאורית הפועל כסבה נצב בפני הדילמה הבאה‪ :‬אם נסביר באופן‬ ‫בלעדי את הפעולה במונחי סיבתיות אימננטית (בלי לדבר על הטעם לפעולה) נגרום לכך שפעולה‬ ‫שעליה נאמר שסיבתה אימננטית תוכל להיות גם פעולה קפריסית (‪ .)1966:10-14‬ב(‪ )1974‬טיילור אף אומר כי יש משהו מטעה בבטוי יומיומי מהסוג ''לבנה גרמה‬ ‫לזכוכית להישבר''‪:‬‬ ‫‪"Objects or substances seem to be referred to as causes.‬לקיחה עצמית היא סיבתיות אימננטית‪ .‬אפשר לשאול‪ :‬מה הקשר בין טעם לפעולה ובין הסיבתיות של הפועל? צ'יזהולם דוחה‬ ‫אפשרויות שונות ל''פרק'' את סיבתיות הפועל לסיבתיות של כשירויות שונות שלו כגון‪ :‬רציה‪.‬ולכן לפעולה בסיסית‪ .‬‬ ‫אך אינם מהווים תנאי הכרחי לה‪.‬וכדומה‪ . אם לא הלבנה בעצם אלא השנוי‬ ‫או ה‪ impact -‬הוא שגורם לחלון להישבר‪ .‬ע''פתרון‪ :‬צ'יזהולם‪ .‬לגבי ‪ II‬טיילור אומר כי טעם לא בתור מאורע אלא בתור מטרה או מניע‬ ‫אינו גורם סיבתית לפעולה אלא רק נותן מובנות לפעולה‪. but this is simply a common‬‬ ‫‪manner of speaking.‬אפשרות ‪ I‬היא בכוון של תיאורית דוידסון אך לפי‬ ‫צ'יזהולם סיבתיות פיסיקאלית (של מאורעות) וסיבתיות אימננטית אינן באות יחד‪ . it is not.‬מה שנובע מדברי טיילור הוא מה ששופנהאור כבר שאל. for example just the brick as such that causes the‬‬ ‫‪window to break.‬היא מצב של הפועל והיא נשארת ''בתוך''‬ ‫הפועל‪.‬ראשונית''‪ . but a change.‬‬ ‫ה‪ .‬מצד שני אם‬ ‫נביא בחשבון (כמו צ'יזהולם) גם מניעים וטעמים או שנאמר (כמו טיילור) שסיבתיות הפועל היא‬ .‬‬ ‫אלה שסבורים שטעם גורם לפעולה יכולים לטעון כנגד גישה של הפועל כסבה שתי טענות‬ ‫אלטרנטיביות‪ I :‬טעם כמאורע גורם סיבתית לפעילויותינו האימננטיות‪ II .‬‬ ‫)‪(1974: 939‬‬ ‫לדעתי‪ .‬‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫טיילור אף מרחיק לכת ואומר (בדומה ואולי בעקבות שופנהאור כפי שאראה בסעיף ‪ )4.)capricious‬אך‪ .‬ו''יותר טבעית'' מאשר סיבתיות פיסית בין מאורעות‬ ‫(‪ .‬כפי שהראיתי קודם (ב‪-‬ג') צ'יזהולם מדבר על מטרות‪ .‬לפי טיילור‬ ‫סיבתיות של מאורעות לא יכולה לגרום לפעילות אימננטית שכן סיבתיות של מאורעות מקורה‬ ‫בסיבתיות אימננטית‪ . rather.‬ובמקומות אחרים הוא‬ ‫מדבר על מניעים (‪ )motives‬שעליהם הוא אומר שהם מטים (‪ )inclines‬אדם לכוון פעולה מסוימת‪.‬גם טיילור וגם צ'יזהולם‬ ‫מאמינים שלאדם יש כוח המפעיל את תנועותיו‪.‬טעם (לא כמאורע)‬ ‫גורם סיבתית לפעולה (כמו הרמת אבן)‪ .‬מה אם כן גרם לשנוי? תשובתו של שופנהאור היא‬ ‫שהאדם יכול להיות מקור לראשיתה של שרשרת סיבתית כמו שמרכז גרויטציוני הוא גם כן מקור‬ ‫לראשיתה של שרשרת סיבתית (יש כאן כעין תיאוריה מאוחדת של סיבתיות שבה הרצון (במובן‬ ‫המטפיסי השופנהאורי) משמש כמקור וכגנרטור של שרשרות סיבתיות)‪ . ….‫‪23‬‬ ‫ואילו לפעולה בסיסית שום דבר אחר אינו מביא מלבד לקיחה עצמית שיכולה להביא לפעולה‬ ‫בסיסית‪ .2‬כי‬ ‫סיבתיות הפועל היא ''קודמת''‪'' .‬יש גורם סיבתי והוא הפועל שלוקח על עצמו‬ ‫להביאה‪ . It is.

‬ובעצם‪ .‬מדוע שלא נאמר כי גם כדור בליארד הוא‬ ‫הפועל של תנועתו‪ .‬הסבר בלעדי של הפעולה במונחי סיבתיות הפועל מהווה הסתגרות דוגמטית‬ ‫והימנעות ללא סבה מפתיחת ה''קופסה השחורה'' (מינוח שלי א‪.‬כאן עולה שוב הגישה המאחדת של שופנהאור שכבר‬ ‫הוזכרה קודם‪ .‬קיי‪ .‬תשוקה‪ .‬כמו כן כדאי לזכור שגם הכוח האימננטי שבמגנט (שיכול לגרום‬ ‫לתחילתה של שרשרת סיבתית) ניתן לפירוק למגנטים זעירים (האלקטרונים שמסתובבים סביב‬ ‫הגרעין והיוצרים ''מגנטונים''‪ .‬אלו חלקים‬ ‫או כשירויות שלו הם הסבה בהזדמנות ואלו חלקים או כשירויות הם הסבה בהזדמנות ‪ ?x‬או‪:‬‬ ‫אולי הרצון של הפועל‪ .‬כוונות‪ .‬אך מה בתוך הפועל‪ .‫‪24‬‬ ‫רציונאלית הרי שכבר אין צורך להסביר את הפעולה במונחי סיבתיות הפועל משום שהגורם‬ ‫לפעולה הוא הטעם או הרציונאליות‪ .‬הרבה יותר חשוב לנתח את טעמי הפועל מאשר להיעצר בכך שנסתפק ונאמר‬ ‫הפועל הוא סבה בלי שנמשיך לנתח הלאה ולבדוק מה יש ''בתוך הקופסה''‪.‬האם נאמר שהמגנט הוא ''מניע בלתי מונע'' או שהזזת קופסת העופרת היא שהפעילה‬ ‫את המגנט שהפעיל את מטיל הברזל? כאן כדאי להיזכר שאיינשטיין טען בתורת היחסות הכללית‬ ‫כי לא ניתן להבחין בין תאוצה הנובעת מהפעלת כוח חיצוני על גוף לבין תאוצה הנובעת‬ ‫מהמצאותו של שדה גרויטציה‪ .‬נחשוב לרגע על מגנט העטוף בקופסה‬ ‫העשוייה מעופרת (שהיא חומר החוסם שדה מגנטי) כך שמטיל ברזל המונח בקרבת הקופסא לא‬ ‫ימשך על ידי המגנט שבתוך הקופסא‪ .‬אך לא הפועל כמכלול‪ .‬לדעתי על הענף השני של הדילמה גם‬ ‫טיילור וגם צ'יזהולם השיבו שטעם או רציונאליות מסבירים מושגית את הפעולה (מעניקים לה‬ ‫מובנות) אך לא מסבירים סיבתית את הפעולה‪.‬וכו')‪ .‬‬ .‬עם זאת טאלברג מדגיש שאין‬ ‫להסיק מחזרה זו שיש להתיחס לפונקציות קוגניטיביות (ידיעה‪ .‬וכו') או אפקטיביות (ריגושים‪ .‬לפי צ'יזהולם וטיילור) לבין ישות שהיא מונעת על ידי ישות אחרת‬ ‫או כוח אחר (הכדור‪ .7‬‬ ‫‪ III‬דויס (‪ )1979‬סבור כי תיאורית הפועל כסבה דורשת מחיר כבד מדי‪ .‬או העצבים שלו הם הסבות של הפעולה בנסיבות מסוימות?‬ ‫לדעת טאלברג‪ .‬הפועל הוא הסבה‪ .‬אם אנו מסלקים את קופסת העופרת‪ .‬כמו כן נוכל לאמר גם על מכונית נוסעת שנסיעתה נובעת מסיבתיות אימננטית בלי‬ ‫שנרצה לשאול‪ :‬ואולי יש משהו בתוך המכונית שמניע אותה? שאלות אלה מרמזות על כוון‬ ‫הפתרון של לייבניץ ושל תיאוריות קדם אנליטיות אחרות‪.‬הבעיה שדויס אינו מנסחה כראוי והעומדת מאחורי ביקורתו היא זו‪ :‬כיצד נבחין בין ישות‬ ‫שהיא מניע בלתי מונע (הפועל‪ .‬טאלברג ממליץ לחזור לתיאוריות של רציות ו‪/‬או טעמים‪ .‬‬ ‫‪ II‬לפי טאלברג‪ .‬כפי שמקובל לחשוב בחיי היומיום)‪ .‬‬ ‫לדעתי‪ .‬וכו') כאל ''פועלים עצמאיים''‪.‬רגשות‪ .‬סיבתיות הפועל מצריכה אותנו להוסיף סוג סיבתיות חדש‬ ‫שלא בין מאורעות או שנצטרך להודות שהפועל הוא סוג מיוחד של מאורע‪.‬שכן במטפיסיקה‬ ‫ובפילוסופיה של המדע הסיבתיות שנחשבה באופן מסורתי כ''מלט (‪ )cement‬של היקום'' היא יחס‬ ‫בין מאורעות ואילו הפועל אינו מאורע‪ .‬סינתזה זו תתאפשר על‬ ‫ידי תיאוריה מראולוגית (‪ )mereology‬שתוצג בסינתזה של אפוסטל בפרק ‪.‬‬ ‫‪ IV‬לדעת דויס‪ .‬‬ ‫אי לכך‪ .‬המקל שמכה בכדור רק גורם (כעין ‪ )trigger‬לכדור ''להפעיל את עצמו''?‬ ‫לדעתי‪ ..‬ורואים שהמגנט מניע‬ ‫את הברזל‪ .‬אמונה‪ .‬הטעם שלו‪ .‬וכו') או קונטיביות‬ ‫(רצייה‪ .‬ע) ששמה סיבתיות הפועל‪ .‬מדוע‬ ‫לא ''לפתוח את הקופסה'' ולשאול‪ :‬או‪.‬מעין ''פרצפציות קטנות'') ולכן גם הכוח האימננטי של הפועל ניתן‬ ‫לפירוק למרכיבי משנה (רציות‪ .‬הפתרון הוא סינתזה בין גישה הוליסטית לתורת פעולה (הפועל כסבה) לבין גישה‬ ‫פרטיקולריסטית לתורת פעולה (כשירויות או איברים שלו כסבה לפעולה)‪ .‬אם נקבל כי הפועל הוא סבת הפעולה‪ .

25 .

‬הגורמים‬ ‫החשובים הנוספים הם השקול והמאמץ‪ .‬לא נותר‬ ‫יותר מקום לביקורתו של רייל‪.‬אם קיימות כל הזמן תפיסות זעירות‬ ‫ואם בכל גוף קיימת דרגה מסוימת של תנועה הרי שאין בכלל בעית התחלה במובנה החריף הנובע‬ ‫מהפער בין המנטאלי לגופני‪ .)162 :‬‬ ‫המאמץ (‪ )conatus‬הוא תוצאה של השקול‪ .‬כיצד פעולות‬ ‫זעירות בלתי מוחשות ובלתי מודעות יוצרות פעולות מוחשות ומודעות? או בעית הסף‪ .‬החדוש של לייבניץ (בהא הידיעה) בפילוסופיה של הפעולה ובבעית הגוף והנפש הוא מושג‬ ‫התפיסות הזעירות הבלתי מודעות הקיימות באדם כל הזמן‪ .‬אלא שתהא‬ ‫פרי שקול דעת" (מסות‪.‬‬ ‫אני אראה כי כשמשלבים את תיאורית הרציה במסגרת פלורליסטית מהסוג של לייבניץ‪ .‬ולגבי הטוב והרע בעיקר עם בייל (‪.‬אגש עתה לפירוט תורת הרציה של לייבניץ במסגרת תורת הפעולה שלו הכוללת שני מרכיבים‪:‬‬ ‫תורת תפיסה (או מחשבה) ותורת תנועה‪.‬כוח זה המצוי באדם הוא‬ ‫הרצון‪ .‬או בין אי‪-‬פעולה לפעולה‪ .‬השמוש של הפועל ברצון הוא הרציה‪ .‬מכאן שכוון הפתרון של דאנטו מ‪ )1965(-‬שהוא‬ ‫נסיון לפתרון מוניסטי‪ ..‬‬ ‫ג ‪ .‬אין צורך לגשר על פער בין שתי קטגוריות אשר רייל‪ .‬לפי לוק יש באדם כוח לבחור בין להתחיל או לא להתחיל‪ .‬להמשיך או לסיים‪ .‬על השקול לייבניץ כותב‪:‬‬ ‫"‪.‬בפרק זה אראה כי גם אם בקורתו של רייל על הדואליזם הקרטזיאני מוצדקת‪ .‬סבור שלוגית לא ניתן לגשר עליהם‪.‬אך גם‬ ‫הכוון הדואליסטי שבו דאנטו בחר ב(‪ )1976‬הוא מיותר‪ .‬אך ישנו עוד סוג חשוב של מאמץ שאינו תוצאה של שקול אלא של משהו‬ .‬במידה‬ ‫רבה של צדק‪ .3.1‬הפרצפציות הזעירות והתנועה התמידית שבגופים‬ ‫א ‪ .‫‪26‬‬ ‫פרק ‪ .‬עדיין ביקורתו‬ ‫לגבי תורת הרצייה אינה מוצדקת‪ .‬כפי שדאנטו עצמו אפיין אותו ב(‪ )1976:11‬הוא כוון פתרון מיותר‪ ..‬הכוח‬ ‫והחופש לייבניץ מתפלמס בעיקר עם לוק‪ .‬במקום זאת‪ .‬בעית ההתחלה הופכת על פי‬ ‫הנתוח של לייבניץ לבעיה הרבה פחות קשה והיא בעית היצירה או ההרכבה‪ .‬‬ ‫כיצד פעולות זעירות לא מוחשות הופכות למוחשות? או מהם המרכיבים הזעירים והבלתי‬ ‫מוחשים של הפעילות המוחשית‪ .‬‬ ‫ב ‪ .‬דהיינו‪.3‬הפתרון של לייבניץ לבעית ההתחלה‬ ‫‪ .‬זאת משום שתורת הרצייה יכולה לפתור בעיות חשובות רבות‬ ‫גם במסגרת לא קרטזיאנית (לא דואליסטית)‪ .‬‬ ‫ד ‪ .‬במסגרת ''תורת התנועה'' וסוגיות ''הכוח והחופש'' ו''הטוב והרע''‪ .‬כדי לכנות פעולה בשם חופשית‪ .‬אך אינו עושה את המאמץ לנסוע מפתח ביתו‪ .‬פעולות‬ ‫מנטאליות ותנועות גופנ יות אך ורק על ידי מחשבה או בחירה של רוחנו‪ .‬במקום המוניזם והדואליזם אני אציג את‬ ‫הפתרון הפלורליסטי של לייבניץ‪.‬דורשים אנו לא רק שתהא ספונטאנית‪ .‬‬ ‫לייבניץ מסכים עם לוק אך מוסיף שיש צורך בעוד גורמים חשובים מלבד הכוח לבחור‪ .‬דהיינו‪ .‬המאמץ והרצון הם הגורמים גם לפעולות מנטאליות‬ ‫וגם לפעולות גופניות‪ .‬לייבניץ עסק בתורת הרציה בספריו ''מסות חדשות על שכל האדם''‪'' .‬כל מעשה הנעשה בלי הדרכת הרציה הוא מעשה לא‬ ‫רצוני‪.)Bayle‬‬ ‫ה‪ .‬אדם עם רציה בלבד משול לאדם שמכין מפות למסע‬ ‫מתוך רצון לנסוע‪ .‬תיאודיציאה'' ובספרים‬ ‫אחרים‪ .‬לגבי התנועה‪ .‬כך‪ .

.‬ההחזרה היא אפרצפציה שהיא רפלקסיה‬ ‫של רוחנו המוסבת על הפרצפציה שהיא הכרה סבילה‪.‬תנועה‪ ..‬‬ ‫הדגשתי מילים מסוימות (מעשה‪ .‬אדם מתחבר‬ ‫עם אנשים‪ .170-171 :‬ההדגשות הן שלי א‪.‬‬ ‫ואף על פי שאין אדם יכול לרצות את עצם רצייתו‪ .‬חברה‪ ..‬בוחר בספרי קריאה ופונה לכווני מחשבה שהם נוטים להשקפה מסוימת‪.‬תפיסה היא פעולה אשר‬ ‫הגוף איננו נותן לנו עליה כל מושג ורק באמצעות ההחזרה אנו מקבלים מושג זה‪ .‬מודל שווי המשקל או מודל המאזניים‪" :‬בתיאודיצאה" לייבניץ מבקר באופן נרחב וחריף את‬ ‫הרדוקציה של הפעולה האנושית ל''מודל שווי המשקל'' (הכוונה היא שלייבניץ התנגד לטענה כי‬ ‫האדם פועל רק על פי מודל זה)‪ .‬בכל זאת יוכל הוא לנהוג מראש‬ ‫באופן שיהא דן או רוצה ברבות הימים כמו שהיה חפץ לרצות או לדון כיום‪ .))8:‬מעשה רצוני הוא רק כזה שבא‬ ‫כתוצאה משקול מודע‪ .‬‬ ‫ואינו שם לב לכל מה שבא מהמחנה הנגדי‪ :‬ובעזרת תחבולות אלה ואחרות‪ .‬או‬ ‫על כל פנים לשנות את עצמו‪ .‬כן אין אנו‬ ‫מקבלים באמצעות הגוף כל מושג על התחלת התנועה‪ .‬ע‪ .‬הוא מיתוס שהומצא כדי לענות על ביקורות מהסוג של רייל‪ .‬ע)‪.‬אם אנו מדברים בצורה כזאת כאילו אנו רוצים‬ ‫לרצו ת זה מאוד אירוני שדוקא רייל שרצה לנתח בצורה לוגית ומדוייקת את השמוש‬ ‫במושגים לא דייק בדיבורו‪ .‬א‪.‬היא הבסיס לבקורת של רייל ולפתרונות ולתשובות לבקורת זאת על ידי אנליטיקאים‬ ‫שפתרונותיהם מתאימים ל''מעבדה או בית חולים'' (כפי שבאייר (‪ )1976‬כנתה אותם ולא‬ ‫לסיטואציות ריאליות בהקשרים חברתיים‪ .‬עולה בידו להשלות את נפשו‪ ..‬לא מודעים‪ .‬וכדומה)‪.‬על טיעון הרגרסיה האינסופית מהסוג של רייל (נקודת בקורת א בסעיף ‪ )2.‬בייל השווה את הנפש למאזניים כאשר בכף אחת התבונה ובכף‬ .‬בשל קיומו של הסוג השני של מאמץ‪ .‫‪27‬‬ ‫שאינו מודע לאדם והוא התפיסות הבלתי מורגשות או הפרצפציות הזעירות (יש לזכור שהמאמץ‬ ‫מאפיין כל מונאדה ולא רק יצורים בעלי מודעות‪'' :‬אני טוען שבדרך הטבע לא יוכל להיות עצם‬ ‫בלי פעולה ולא עוד אלא שלעולם אין גוף בלי תנועה'' (מסות‪ .‬על ידי רייל‪ .‬‬ ‫ז‪ .‬לכן בהסתמכות על‬ ‫ל ייבניץ אני יכול לטעון נגד דאנטו כי מושג ה''פעולה הבסיסית'' שלו‪ .‬לגבי‬ ‫תיאוריות אנליטיות אחרות שיוצגו בהמשך אומר כבר עתה כי מנקודת מבט לייבניציאנית הן‬ ‫רדוקציוניסטיות‪ .‬אי מפורשות ונסיבות) משום שאי‬ ‫התיחסות לגורמים המצויינים על ידי המילים הנ''ל‪ .)1965-‬ואחרים במחנה‬ ‫האנליטי‪ . .‬פירוט נוסף יובא בהצגת התיאוריות הנ''ל‪..‬לדעת לייבניץ ישנם שני סוגי פעולה‪ I :‬תפיסה או חשיבה‪ II .‬אין אנו רוצים לרצות אלא אנו רוצים לעשות מעשים‪.‬אי התכוונויות‪ .‬‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫תמצית תשובתו של לייבניץ לטיעון הרגרסיה האינסופית של רייל הוא שטיעון זה קיים רק לגבי‬ ‫פעולות מבודדות מלאכותית שעליהן אפשר להחיל את מודל שווי המשקל''‪ .‬אם אנו בשווי משקל‬ ‫נוצרת מיד בעיה‪ :‬מה מניע או מכריע את המאזניים? מה מניע את המניע? וכו'‪ .2‬לייבניץ עונה‪:‬‬ ‫"האמת היא שאין מדייקים בדבור‪ .‬‬ ‫(מסות‪ .‬‬ ‫ח ‪ ..‬שעל פי רוב‬ ‫אדם משתמש בהן בלי כוונה מפורשת ובלי לחשוב על כך‪ .‬במידה והוא מורה על‬ ‫''פעולה ללא טעם מספיק''‪ .‬דאנטו (ב‪ .‬ולדבוק בדיעות חדשות או לצאת לתרבות רעה כפי‬ ‫הנסיבות"‪.‬אין קשר הכרחי בין השקול לבין‬ ‫הרצון שכן הרצון מושפע גם מהפרצפציות הזעירות‪.

.‬‬ ‫לייבניץ שאל מאריסטו את ההבחנה בין פאזות שונות של הרצון‪ .‬‬ ‫כיצד תנועת הבוכנות (''תנועה גופנית'' של המכונית) יוצרת את פעולת הגלגלים על האדמה‬ ‫(''פעולה פיסית'' של המכונית)‪.)7 .‬טעמים‪ .‬לפי בייל החלטה לפעולה מתרחשת כשאחת מכפות המאזניים ''שוקלת'' יותר‬ ‫בגלל טעון מסוים שנוסף אליה‪ .‬מה שנראה לנו כאילו נוצרת פעולה חדשה הוא אשליה‪ .‬קודם‬ ‫שנימלך בדעתנו‪ .‬וכו'‪ .‬הרציות המודעות והלא מודעות מתערבות בכל שלב בשקול‪.‬במצב זה המנוע לא פועל‬ ‫והיא לא נעה במרחב‪ II .‬במקרים הנראים לנו שוויונים ביותר‪ .‬דהיינו‪.‬נוסעת‪ .‬באמצע ישנו הסוג השני שהוא הרציה המתווכת (‪ )moyenne‬הנוצרת כתוצאה‬ ‫מקיומם של טיעונים נגד הרציה הראשונית ולכן הוא נוצר כתוצאה משקול בין טוב לרע‪ .‬מפני שלעולם אין אנו שרויים‬ ‫בשווי משקל גמור‪ .‬הסוג‬ ‫השלישי הרציה הסופית שהוא תוצר של כל הקומבינציות של השיקולים של הרציה הראשונית‬ ‫והרציות המתווכות‪ .‬אם נחשוב‬ ‫לרגע על מודל של מכונית‪ . And so only mover..‬סוג זה של רציה הוא מקדים‬ ‫(‪ )antecedente‬מפני שאינו קשור בהבאה בחשבון של מדת ה''טוב'' לפעולות קודמות או‬ ‫לקומבינציות שלהן‪ .‬וזה גם מה שמניע אותנו‪ .‬על הקשר בין‬ ‫שלבי הרציה השונים‪ .‬במצב זה המנוע פועל והיא לא נעה במרחב‪ III .‬החשיבות המכריעה של תורת הבלתי מודע היא‬ ‫שיחד עם תורת התנועה ועם מושג הפרצפ ציות הזעירות‪ .‬ללייבניץ יש שלוש נקודות בקורת על מודל זה‪:‬‬ ‫א‪ .. 618‬‬ .‬חשוב לציין שלייבניץ היה הראשון בין הפילוסופים שהשתמשו במושג של ה''בלתי מודע'' כפי‬ ‫שהוא בא לידי בטוי במושג הפרצפציות הזעירות‪ .‬‬ ‫על ג לייבניץ כותב גם במסות (עמוד ‪:)179‬‬ ‫"כי לעולם אין אנו שרויים בלי איזו פעולה ותנועה‪ .‬המעבר מ‪ II -‬ל‪ III -‬הוא בעית היצירה או ההרכבה‪ .‬המעבר מ‪ I -‬ל‪ II-‬מהווה את בעית ההתחלה (או ''בעית‬ ‫הסטארטר'' בשפת המוסכניקים)‪ .‬ויטגנשטיין שכתב ב''מחקרים"‪:‬‬ ‫‪"One imagined the willing subject here as something without any mass (without any‬‬ ‫‪inertia) as a motor which has no inertia in itself to overcome.‬שיקולים‪ .‬לסוג הראשון יש נטיה לגרום‬ ‫לפעולה ביחס ישר למדת ה''טוב'' שיש בפעולה העתידה‪ .‬‬ ‫)‪(1953: I.‬הכוונות השונות והפעולות השונות אדון בפרקים ‪. not‬‬ ‫‪moved".‬‬ ‫ג‪ .‫‪28‬‬ ‫השניה היצרים‪ .‬אין מצב שווי משקל מוחלט שממנו אפשר להתחיל‪.‬מותנעת‪ .‬במצב זה‬ ‫המנוע פועל והיא נעה במרחב (נוסעת)‪ ..6‬‬ ‫ט ‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬ומן הנמנע שנימצא בדיוק באמצע בין שני מקרים"‪.‬‬ ‫לייבניץ כאילו טען (ובעקבותיו באו ברסון‪ .‬היא פותרת את בעית ההתחלה או את‬ ‫בעית המעבר מ''מנטלי'' ל''פיסי'' ומשקול (או טעם או רציה) לפעולה‪ .‬לייבניץ נגד הדיכוטומיה של בייל בין שקול ליצר‪.‬פתרון זה מושג על ידי‬ ‫הטענה שהאדם נע כל הזמן‪ .‬רציה סופית היא הקובעת את כוון הפעולה (יש כאן כעין ''פרוטו‪-‬סינטקס של‬ ‫הפעולה'' לפחות של האספקטים הלא‪-‬גלויים שלה‪ :‬רציות‪ .‬אפשר לנסח מחדש את מה שלייבניץ טען בצורה הבאה‪ :‬נחשוב על‬ ‫מכונית ונאבחן שלושה מצבים שהיא יכולה להימצא בהם‪ I :‬כבויה‪ .

.Bergson‬של‬ ‫‪ Kohler‬או של ‪.‬תלוי באיזו מתודולוגיה אנו בוחרים (של ‪ .‬‬ ‫‪ 3.5‬בעוד שהאדם‬ ‫הנורמאלי עובר ממצב למצב באופן אנאלוגי‪-‬רציף (נחשוב על מכונית כעל שעון ספרתי‪-‬אלקטרוני‪.‬ברגע שיש לאדם כוונה או רציה להעברת מהלכים‬ ‫הוא ''מאזין'' לרעש המנוע כדי לקבוע מתי להעביר מהלך (במיוחד אם מד המהירות אינו פועל)‪.‬קראתי לו בשם חוק הרציפות.‬לעולם‬ ‫אין תנועה נולדת באורח בלתי אמצעי מן המנוחה‪ .6‬‬ ‫י‪ .‬אך לא כל הזמן נוסעת‪ .‬שאולי לא נשמעים לאוזני הנהג‬ ‫ואולי הנהג לא שם לב אליהם אך הם קיימים‪ .‬כטרנספורמציה‬ ‫המעבירה את הרציה הראשונית (ראה ח‪ .‬אינסוף קיים‬ ‫בפועל" (מסות‪.‬‬ ‫פעולות המנוע בטורים נמוכים וכשהמכונית אינה נוסעת הן כאילו הפרצפציות הזעירות! במצב של‬ ‫פעולת מנוע בלי נסיעה (''סיבובי סרק'' בשפת המוסכניקים) המכונית נמצאת ב''שווי משקל יחסי''‬ ‫(לייבניץ מסכים שהאדם יכול להיות בשווי משקל‪ .‬אך יחסי‪ .‬שהאדם הוא כמו מכונית שכל הזמן היא מונעת‪ .‬האדם הוא יצור יותר‬ ‫רציף מאשר מכונית‪ ..‬לפי לייבניץ לטיעון (‪ )reasoning‬יש תפקיד כפול‪ .II .‬נראה בעייתי כשמתעלמים מהפרצפציות הזעירות אך‬ ‫כשמביאים אותן בחשבון ומבינים שבעת המחשבה או השקול כבר קיימות פרצפציות זעירות הרי‬ ‫שכבר אין יותר בעיה של התחלה אלא רק בעיה של יצירה או של הרכבה שהיא בסך הכל השאלה‪:‬‬ ‫כיצד פעולות זעירות ובלתי מורגשות מרכיבות את הפעולות המורגשות? דהיינו השאלה מהם‬ ‫''החלקים שמהם מורכבת כוליות זו?" (מסות‪ .‫‪29‬‬ ‫ואחרים)‪ .‬בינתיים אני מציג את טענתו כטענה‬ ‫''אינטרוספקטיבית'' או ''מטפיסית''‪ . .I :‬לקביעת הבחירה‪ .‬ואינה מצטמצמת כדי מנועה אלא על‬ ‫ידי תנועה קטנה קטנה יותר‪ .)12:‬‬ ‫במכונית עם מהלכים‪ .)Popper‬‬ ‫הבחירה בין סוגי פעולה שונים נעשיתב מסגרת ידיעותינו המוגבלות שאינן הומוגניות‪ ..‬פעולות המנוע‬ ‫יכולות להיות ''בטורים'' מאוד נמוכים (בשפת המוסכניקים)‪ .‬‬ ‫ועל האדם כעל שעון אנאלוגי‪-‬רגיל)‪.‬פעולת המנוע יכולה להיות בטורים מאוד גבוהים‬ ‫מחרישי אוזניים ומושכי תשומת לב‪ .2‬השואה בין גישת לייבניץ לכמה גישות אנליטיות‬ ‫יא ‪ .)9:‬על שאלה זו אענה בפירוט בתורת המראולוגיה‬ ‫(‪ )mereology‬של אפוסטל (או תורת החלקים והכוליות) בפרק ‪ .‬המעבר ממהלך ‪ n‬למהלך ‪ n+1‬הוא ספרתי (ראה סעיף ‪ )8. ולחוק זה שמוש ניכר מאוד בפיסיקה‪ . ..‬התבונה (‪ )reason‬פועלת רק כשידיעותינו מובחנות והומוגניות‬ .‬על הרציפות בטבע לייבניץ כותב‪:‬‬ ‫"וכלל הוא מן הכללים הגדולים שלי ומן הבדוקים ביותר שלעולם אין הטבע קופץ‬ ‫קפיצות‪ ..‬לא מוחלט)‪ ..‬המקפלת בתוכה בכל זמן ובכל מקוף‪ .‬‬ ‫המעבר ממחשבה או שקול דעת לפעולה‪ .‬בסעיף זה) הדרך האמצעית עד לרציה הסופית‪'' .‬יותר מכך‪ .‬בתיאוריה של לייבניץ מודגשות מספר נקודות אשר ''המחנה האנליטי'' (לפחות חלק ממנו)‬ ‫אינו מקבל או שאולי עדיין אינו יודע כלל עליהן‪.‬‬ ‫‪ .‬אלא‬ ‫''מעורבבות'' בראשנו (היטרוגניות)‪ ..7‬ובשלוב שאעשה באמצעות מושג‬ ‫הכונה כ''ווקטור'' (שמחבר את החלקים עם השלם) בהצגה של סירל בפרק ‪.‬בבעית‬ ‫התחביר'' של הפעולה ניתן לדעתי להשתמש בכפילות זו להסבר קיומן של מבני עומק ומבני שטח‬ ‫בסדרות של פעולות היוצרות את ''שפת הפעולה''‪.I‬הנ קודה הראשונה היא טענה של לייבניץ שההכרעה לגביה צריכה להיות אמפירית אם אנו‬ ‫רוצים להפכה מ''טענה מטפיסית'' ל''טענה מדעית''‪ .

‬אך לא תמיד‬ ‫אנשים עושים זאת בחיי היומיום‪ .‬זאת משום שאדם שטוען ''אני מרים את ידי'' יכול לראות (לצפות)‬ ‫אם ידו אכן עולה (גם אם הוא עוור‪ .‬התמונה שהוכנסה ביחס של ‪ 1/16‬לתוך הרצף של הפילם והוקרנה‬ ‫במהירות כזו‪ .‬על הרחוק בזמן ובמרחב לייבניץ כותב (וכן ראה נספח מספר ‪'' 2‬על הזמן במדעי האדם'')‪.‬ממש כאילו נעלם המושא" (מסעות‪..‬אך לא בפעולות אנושיות יומיומיות (זה אירוני שהאנליטיקאים שהדגישו את‬ ‫חשיבות שפת היומיום‪'' ..‬הפועלים על דמיונו של האדם ועל רוחו‪ .II‬גם נקודה זו נתונה לבדיקה אמפירית (ראה ‪ .‬שכן לייבניץ סבור שישנם בין מניעי הפעולה גם‬ ‫כאלה המבוססים על ידיעה תצפיתית בלתי מודעת מהסוג הפרצפציות הזעירות ובידיעה תצפיתית‬ ‫יש מקום לטעויות (וראה על כך את מושג ה‪ tacit knowledge -‬של פולני (‪ .‬כמו שעצמים רחוקים במרחב נראים לנו‬ ‫קטנים‪ .‬לבין זמן הפועל שלגביו קיימת בעיה אם אפשר למודדו‬ ‫במרחב)‪ .)197 :‬‬ ‫‪ . III‬לדעת לייבניץ בתהליך השקול (מסוג ''האם אני ארים את האבן?") ובתהליך הפעולה (מסוג‬ ‫''עכשיו אני מרים את האבן'') יש מקום לטעויות‪ .‬‬ ‫‪ .‬נשאלת עתה השאלה‪ :‬האם טענות כמו‬ ‫''אני מרים את ידי'' או ''אני מרים אבן (בידי)'' הן מהסוג הראשון או מהסוג השני? לדעתי‪..‬שכחו'' לחקור את פעולת היומיום)‪.‬אף מוצאים אנו‬ ‫ב סופו של דבר אין מראיתם של המושאים פוחתת במידה הפרופורציונית לגדולו של‬ ‫המרחק‪ ...‬המושאים הנראים מפחיתים את פעולתם על חוש הראות בערך כפי מידת המרחק‪ .‬‬ ‫הטענות מהסוג ''אני מרים את ידי'' הן מהסוג השני ואילו הטענות מהסוג ''אני חש שאני מרים‬ ‫את ידי'' הן מהסוג הראשון‪ .‬קל‬ ‫וחומר לגבי הטענה‪'' :‬אני מרים את האבן (בידי)''‪ .‬וגם אם הם עושים זאת אז זה רק באופן חלקי‪ .I‬בעמוד הקודם) כשאדם שוקל שתי דרכי פעולה‬ ‫אלטרנטיביות הוא נוטה יותר לשקול על פי התוצרים לטווח קצר‪ .‬כך גם לתוצאות רחוקות יש פחות השפעה עלינו‪ .‬כך גם יש ומרחק‬ ‫קטן בזמן מסתיר מאתנו כליל את העתיד‪ .‬אם כי הרחוב במרחב והרחוק בזמן אינם‬ ‫פועלים בדיוק על פי אותם חוקים (לענין השפעת זמן הפעולה וזמן תוצרי הפעולה אחזור לדון‬ ‫מאוחר יותר בעבודה כאשר אבחין בין זמן הצופה שעיקרו הוא בניית מערכת מרחבית שהיא‬ ‫אנאלוגית לשנויים בזמן (שעון למשל)‪ .‬‬ ‫מקובל למדי להבחין בין טענה כמו‪" :‬כואבת לי הרגל'' או אפילו בין הטענה ''נראה לי שיש שם‬ ‫עץ'' ("‪ )"it seems to me that there is a tree‬לבין טענה מסוג ''יש שם עץ''‪ .‬דוגמת הנסוי המודרני לגבי תמונת בקבוק הקוקה קולה ששולבה מדי פעם בסרט‬ ‫שהוקרן לפני צופים רגילים‪ .‬כי המראית נעלמת כליל‪ .‬אף על פי שהריחוק אינו אינסופי‪ .‬מה‬ ‫שאין כן המושאים העתידים‪ .‫‪30‬‬ ‫אך חושינו ותשוקותינו מבלבלים באופן מתמיד את ידיעותינו‪ .‬כך שהצופים דווחו שלא הבחינו בתמונת בקבוק הקוקה קולה (''פרצפציה זעירה'')‬ ‫בכל זאת לאחר ההקרנה אחוז קנית הקוקה קולה (פעולה) גדל באופן ניכר)‪.‬על פי טענה זו‬ ‫של לייבניץ נראה לי כי תורות הפעולה של אנליטיקאים דנות בפעולות של מעבדה או בית חולים‬ ‫(''כשל ההפשטה''!) או בפעולות של פילוסופים‪-‬אנליטיים שיודעים לוגיקה או שיש להם מודעות‬ ‫עצמית גבוהה‪ .‬לתוצרים לטווח ארוך של‬ ‫פעולה מסוימת יש פחות משקל בתודעתו של האדם‪ .‬ניתן להפוך את ידיעותינו‬ ‫למובהרות על ידי אנליזה לשונית‪-‬לוגית (ולייבניץ נסה זאת בקרקטריסטיקה שלו)‪ .‬נניח (אינני מביע כרגע‬ ‫עמדה בענין זה) שטענות מהסוג הראשון הן ‪( self-evident‬צ'יזהולם ‪ )19762‬ואין בהן מקום‬ ‫לטעויות בעוד שבטענות מהסוג השני יש מקום לטעויות‪ .‬כאן יש לא רק את אמצעי התצפית (הראיתי של‬ .)1953‬מושג המתבסס על‬ ‫נסוייהם של פסיכולוגים של הגשטלט שהראו כי ישנה ידיעה תצפיתית לא מודעת המשפיעה על‬ ‫פעולותינו‪ .‬‬ ‫"‪.‬הוא יכול למשש בידו השניה אם ידו ''הפועלת'' אכן עולה)‪ ...

‬לכן לגבי הטענה ''אני חש שאני מרים את ידי'' אין מקום לטעויות והיא שקולה לטענה‬ ‫''יש שם אבן''‪( .‬ו''נדמה לי''‪ .‬‬ ‫ו''נדמה לי'' הן התחלות של טענות אפיסטמולוגיות‪ .‬זאת‬ ‫על אף שיש להם פונקציה דקדוקית דומה בתוך פעלים‪ .‬אלא גם ''אמצעי תצפית'' ישיר יותר והוא היד ''שמרימה'' את האבן‬ ‫(''היד הפועלת'') היא גם היד שחשה (''היד החשה'' או ''היד הצופה'') בכוח ההתנגדות (גרוויטציה)‬ ‫של האבן‪ .‬יש כאן אסימטריה מפתיעה ומענינת בין הפונקטורים (‪ )functors‬האפיסטמיים‬ ‫''אני רואה''‪'' .‬תחילת הטענה ''אני מרים'' כמו תחילת‬ ‫הטענה ''יש שם'' הן התחלות של טענות אונטולוגיות‪ .‬אני חש''‪.‬דיון מלא באסימטריה זו יובא בדיון על תורת‬ ‫ההתכוונות של סירל מ‪.‫‪31‬‬ ‫העין או המישושי של היד)‪ .‬לבין הפונקטורים הפעולתיים ''אני מרים''‪'' .‬אני חש''‪ .‬אני הולך''‪ .)1981(-‬‬ .‬בעוד שההתחלות ''אני רואה''‪'' .

‬שני הקצוות הנ''ל רואים בשקול בין שתי אפשרויות‬ ‫בחירה כשקול בין שני כוונים המתבצע במרחב המיוצג בתודעה‪ .‬א‪.o‬אין מסילה ‪ .y-‬אל תשאלוני איפוא אם האני לאחר שעבר את המסילה ‪ mo‬והכריע‬ ‫בדעתו למען ‪ ..‬מפני שאין קו ‪ mo‬אין נקודה ‪ .oy‬לשאול שאלה כזו הרי‬ ‫זה להניח את האפשרות לתאם את הזמן תיאור הולם באמצעות החלל‪ .‫‪32‬‬ ‫פרק ‪ .‬ולא עוד של סמל בלבד [כשל ההפשטה‪ .‬ולא המציאות עצמה)‪ .2‬וסעיף ‪ )2. .‬‬ ‫תורת הרציה של ברגסון פותחה בעקר ב(‪ )1899‬במסגרת ביקורתו נגד תיאוריות של דטרמיניזם‬ ‫אנושי וגם נגד תיאוריות של אנטי‪-‬דטרמיניזם אנושי‪ .ox‬אין כוון ‪ .‬כמו שעוקבים על גבי מפה אחרי תנועת‬ ‫צבא'' (ההדגשות הן שלי‪ .‬‬ ‫פרצפטים‪ .))1867‬המודל המרחבי מניח כי הדרכים המתפצלות הן‬ ‫סטאטיות והומוגניות (מובחנות) אך המודל המרחבי הוא רק הפשטה והתיאורטיקנים הגורסים‬ ‫דטרמיניזם והאנטי‪-‬דטרמיניסטים טעו ב''כשל ההפשטה'' (ראה נספח מס' ‪ )3‬והניחו שהבחירה‬ ‫אכן מתממשת במרחב (שכחו שזה רק יצוג של מציאות‪ .‬פסיכולוגיה זו‬ ‫מניחה את קיומה של השפעה סיבתית‪-‬מכניסטית (ראה סעיף ‪ 2.‬ברגסון כותב‪:‬‬ ‫"סניגורי החופש ויריביו תמימי דעים הם‪ :‬למעשה קודמת כעין תנודה מיכאנית בין שתי‬ ‫הנקודות ‪ x‬ו‪ .‬ברגסון מבקר בעיקר את‬ ‫המודלים של המילטון ושל מיל (‪ .‬ברגסון סבור שטעותם של שני הקצוות‬ ‫נובעת מהישענותם על פסיכולוגיה אסוציאציוניסטית (ראה נספח מספר ‪ 2‬לעבודה)‪ .‬ע‪ ].‬זמן‬ ..‬למשל ב(‪ )1968‬מבסס חלק מתורת‬ ‫הפעולה שלו על מודל של בחירה בין התפצלויות מרחביות שונות‪ .‬כל שיקול משנה את האפשרויות בעתיד ולא רק את מקומנו או את החלטותינו‬ ‫לגבי האפשרויות‪ .‬סביב שאלת‬ ‫פרדיקט הקיום אם הוא יחס פנימי לבחירה או חיצוני‪ .‬ללשונו ולהרגשותיו‪.‬וסביב שאלת הקשר בין תנועה‪ ..‬פירושו של דבר – להקנות לתבנית המסורטטת את הערך של דמות‬ ‫נאמנה‪ .‬שיקוליו‬ ‫משפיעים על האפשרויות עצמן‪ .‬לתאר את העוקב‬ ‫באמצעות הבו‪-‬זמני‪ ..‬הרי זה להאמין שניתן היה לעקוב‬ ‫על גבי תבנית זו אחר תהליך הפעילות הנפשית‪ .4.‬כשאדם עומד מול שתי דרכים מתפצלות או יותר‪ .‬א‪.‬כאילו האדם השוקל בדעתו עומד‬ ‫על פרשת דרכים ושוקל בין שתי הדרכים המתפצלות (וון רייט‪ .‬הדרכים אינן משתנות ואינן‬ ‫מושפעות מהחלטותינו (כל עוד שהאדם אינו סוליפסיסט או אידיאליסט קיצוני) אולם כשאדם‬ ‫שוקל שתי אפשרויות בחירה במרחב המיוצג בתודעתו ולא במרחב החיצוני הפיסי‪ .‬ע‪..‬ברגסון פתח‬ ‫את מושג אי המודעות של לייבניץ והפכו לגורם מרכזי בתורתו כשהגורם השני המרכזי הוא‬ ‫האקטיביות הבסיסית של האדם הקודמת לחשיבתו‪ .4‬פתרונות קדם‪-‬אנליטיים לבעית ההתחלה‬ ‫‪ .)1889:99-100 .‬ושיקולים שונים (אסוציאציוניזם הכרתי) בין סמלים שונים (אסוציאציוניזם לשוני)‬ ‫ובין פעולות שונות (אסוציאציוניזם פעולתי)‪ .‬יש כאן לברגסון הרבה דמיון ללייבניץ אך‬ ‫גם נקודות שוני חשובות סביב שאלת העולמות האפשריים ובחירת האלוהים ביניהם‪ .‬השקול ''חודר'' לתחום היצוג והשניים לא תמיד מובחנים (דומה‬ ‫לביקורת ב של לייבניץ נגד מודל שווי המשקל של בייל‪ .1‬הפתרון של ברגסון‬ ‫ברגסון המשיך את לייבניץ בכך שהדגיש את הרבוי והמורכבות שבפעולה האנושית‪ .4‬בין מושגים‪.‬‬ ‫לדעת ברגסון‪ .x‬היה יכול או לא היה יכול לבחור ב‪ :y-‬תשובתי תהיה‪ :‬השאלה חסרת מובן‬ ‫היא‪ .

‬כמו כן ניתן למצוא אצל ‪ Polanyi 1966‬כי פולאני מפתח לוגיקה‬ ‫הדומה למה שרייל כנה ''הלוגיקה הבלתי‪-‬פורמאלית של המדע והידיעה בכלל''‪.‬תשובתי היא מדוע לא? גם‬ ‫ויטגנשטיין חשב ב''טרקטטוס'' שהלוגיקה חלה רק על טענות עובדתיות‪ .‬ולכן אינו חבור בין אלמנטים מובחנים (תכונת ההטרוגניות) ולא בין אלמנטים‬ ‫קבועים (תכונת הדינאמיות) ולא על פי חוקי חבור פשוטים (תכונת האמרגניות)‪ .‬החבור בין מושג למושג ובין שקול לשקול לא‬ ‫מתבצע במרחב‪ .)Markov Chains‬כללי‬ ‫השרשור מצויים ברמה שונה‪ .‬לכן ה''סינטקס''‬ ‫בין ההחלטות אינו אסוציאציוניסטי פשוט (כפי שלוק‪ .‬וונדט נתן לכך שם‬ ‫מיוחד "סינתזה יוצרת" (‪ .‬ס‪ .‬מילר ושות' (‪)1960‬‬ ‫ונובקובסקה (‪ )1973‬כבר עמדו ע ל הקשר בין הדקדוק הטרנספורמציוני של חומסקי לבין תכניות‬ ‫התנהגות (כולל התנהגות לשונית)‪ .‬ג'‪.‬‬ ‫כמו שיש לוגיקה דינאמית (וינוגרד ‪ )1980‬יכול להיות גם ''סינטקס דינאמי''‪ .‬אך אחר כך באו ופתחו‬ ‫את הלוגיקה המודאלית‪ .‬ואמרגנטיות‪ .‬כמו שיש לוגיקה סיטואציונית יכול להיות גם ''סינטקס סיטואציוני''‪.1972( fuzzy‬יכול להיות גם ''סינטקס ‪ fuzzy‬שיתאים לתיאור קבוצות היטרוגניות‬ ‫ולא רק לקבוצות הומוגניות‪ .‬בשל השינויים‬ ‫המתמידים באפשרויות הבחירה ובשל היכנסותם של גורמים נוספים‪ .‬ומיל (הרב של ג'‪.‬ס‪ .‬ראה נספח ‪ ."Association" :10‬אצל ‪ .‬נוסף לדינאמיות ולהיטרוגניות יש לתהליך‬ ‫הבחירה גם את תכונת האמרגניות‪ .‬אך בזמן הפנימי‪ .‫‪33‬‬ ‫ומרחב‪ .‬ושל מילה ושות' (‪ )1960‬לגבי‬ ‫ההתנהגות‪ .‬לכן ההתנהגות האנושית (כולל השיקולים ה''פנימיים'' והפעולות‬ ‫ה''חיצוניות'') אינה לינארית‪-‬אסוציאציוניסטית אלא הירארכית‪-‬אמרגנטית‪ .‬ה''דרכים'' האלטרנטיביות‬ ‫גם אינן הומוגניות אלא היטרוגניות (דהיינו מעורבות אחת בשניה כמו שלוקחים פסי רכבת‬ ‫ומערביים אותם והופכים אותם לפקעת של חוטים)‪ .‬‬ ‫היטרוגניות‪ .)1897‬לשלושת התכונות הנ''ל של שיקולי הבחירה‪ :‬דינאמיות‪.‬נתגלה‬ ‫כאדקווטי יותר‪ .‬מיל)‬ ‫חשבו ועל כך ראה פרק ‪ .‬‬ ‫ג‪ .)1965 Boning & Herrnstein‬אלא מסובך הרבה‬ ‫יותר‪.‬יום‪ .‬בנקודה זו אפשר לטעון נגד הצגתי כי מכלול כללי הקשר בין שיקולים כבר אינו ''סינטקס''‬ ‫משום שאינו ניתן לפורמליזציה ולא מציית לעקרון המורכבות‪ .‬כללי השרשור של חומסקי (‪ )1956‬לגבי הלשון‪ .‬כי למושגים‬ ‫מורכבים יכולות להיות תכונות שהן בלתי ניתנות לגזירה ממושגים פשוטים‪ .‬בזמן החללי הגיאומטרי ''של הפיסיקאים'' ניתן להשתמש בטכניקות‬ ‫שרשור אסוציאציוניסטיות‪ .‬‬ ‫ב ‪ .‬על הקשר בין הירארכיה של תכניות לבין כוונות ורציות אעמוד‬ .‬סופס בינתיים זנח את תכניתו‬ ‫בין השאר משום שהפתרון של חומסקי שאינו משתמש בסינטקס ליניארי אלא בסינטקס המניח‬ ‫כי במבנה העומק קיימים כללים הקובעים את הסדר בין אלמנטים במבנה השטח‪ .‬כמו שיש לוגיקה‬ ‫‪ )Zadeh et al .‬מיל (‪ )1843‬וונדט (‪ )Wundt‬קרובים בעמדתם לגבי האמרגניות יותר לברגסון‬ ‫מאשר לשאר האסוציאציוניסטים בכך שטענו באנלוגיה לחוקי התרכובות הכימית‪ .‬‬ ‫תופעת האמרגניות נובעת בין השאר (אולי יש עוד סיבות שאינני יודע עליהן) מכך שלתודעה יש‬ ‫תכונות של שדה‪ .‬מהצגתי את ברגסון עד כאן נובע כי הפעולה היא לא תוצר של קוניונקציה של שיקולים ו‪/‬או‬ ‫רציות כמו שאסוציאציוניסטים חושבים וכפי שביהביוריסטים כסקינר (‪ )1957‬וסופס (‪)1969‬‬ ‫חשבו שיוכלו לנסח כללי תחביר במושגי גרוי‪-‬תגובה והכרבותיהם‪ .‬הארטלי‪ .)2‬מכאן שאפשרויות הבחירה אינן סטאטיות אלא דינאמיות‪ .‬יש קשר ישיר לעובדה כי הזמן התודעתי‪-‬הפנימי או המשך (‪ )duree‬שונה‬ ‫מהזמן החללי‪-‬החיצוני‪ .‬אינם כללים אסוציאציוניסטים מהסוג של שרשראות מרקוב (‪ .‬דוגמא‪ :‬טיעון מסוים שמתווסף לשלושה טיעונים הקודמים לו‬ ‫אינו מביא לתוצר של ארבעה טיעונים (‪ )133=4‬אלא למשהו אחר (השלם גדול מסכום חלקיו)‪.

mereology‬דהיינו תיאורית היחסים בין‬ ‫השלם לחלקיו) של כוונות והתכוונויות המסודרות במבנים הירארכיים‪ .‬שכן כדור השלג החל להפתח מה''מונאדה'' של פתית השלג (כזה למשל‪:‬‬ ‫‪ ) ‬והתפוצץ כשחלקיו מכילים עוד ''מונאדות''‪ .‬רציות‪ .‬ולא כשפילוסוף מתבונן על‬ ‫עצמו (כצופה) בעת פעולתו)‪ .‬וכו')‪ .‬או העצמי‪ .‬כך גם הפעולה נוצרת באופן הדרגתי מתוך המון שיקולים‪.‬כמובן‪ .‬שכן‬ ‫התפוח החל להתפתח מה''מונאדה'' של זרע ונשר כשהוא נושא בקרבו ''מונאדה'' של זרע‪ .‬החי והתופח כל הזמן‪.‬‬ ‫המערכת המושגית של ברגסון (בדומה לזו של לייבניץ) אינה מקבלת הפרדה דיכוטומית בין גוף‬ ‫ונפש ולכן אין לברגסון את בעית המעבר מהנפשי לגופני וקל וחומר שאין בעיה של שלב קריטי של‬ ‫מעבר‪ .‬וכו' שחלקם מודעים וחלקם לא מודעים (כעין ''פרצפציות זעירות'')‪ .‬כמו כן‬ ‫לא נאמר על כדור שלג שהתפוצץ כשהגיא למאס המסוימת שהוא עבר מהקטגוריה ה''צוברת''‬ ‫לקטגוריה ה''מתפוררת''‪ .‬להרים אבן‪ .‬אלא מ''מונאדה קטנה'' ופחות פעילה (או אוסף‬ ‫מונאדות קטנות) אל ''מונאדה גדולה'' ופעילה יותר (בדוגמא אפשר לדרג‪ :‬התפתחות כדור שלג‬ ‫דומם‪ .‬‬ ‫אנו לא נאמר על תפוח שנשר מהעץ שהוא עבר מהקטגוריה הצומחת לקטגוריה ה''נרקבת''‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬יצוגים‪ .‬או הפועל‪ .‬‬ ‫נטיות‪ .)self-reference‬מראולוגיה זו מצויה‬ ‫במובלע ובמקוטע גם אצל ברגסון גם אצל סירל (כפי שאראה בהצגתי את סירל (‪ )1981‬ובצורה‬ ‫מפורשת כהצעה למחקר אצל ‪.‬‬ ‫במציאות הטבעית (לא כשעושים למישהו תיראפיה לאחר תאונה‪ .‬אין שתיים או מספר ‪ n‬של דרכי פעולה אפשריות המובחנות זו מזו‪.‬כך גם לא נאמר על פעולה או תנועה אנושית‬ ‫שהיא מסמנת איזשהו מעבר מה''נפשי'' ל''גופני''‪ .‫‪34‬‬ ‫בסעיף על הורסל‪ . Study of the box and particles leads to‬‬ ‫‪statistical laws.‬כדי לדבר‪ .‬יותר בעייתי)‪.‬כך שבראש ההירארכייה‬ ‫מצויה ההתכוונות לאני שיש לה אופי של הורייה‪-‬עצמית (‪ .‬כמו כדור שלג או פרי שמתבשל‬ ‫ותופח בעץ ובשלב מסויים הוא נושר‪ .‬או השפתיים‬ ‫מתחילות לנוע (כדי לאכול‪ .‬בשל הסבוך ההולך וגדל בדרוג‬ ‫המעבר אצל האדם נראה יותר קטגורי‪ .‬בגישה דיכוטומיסטית אין‪ . including laws for random generation of small unit patches of‬‬ ‫‪uniform color.‬ניתן‬ ‫בגישה הירארכיסטית לקבוע סף (‪ )treshold‬מסוים בהקשר נתון שמהווה כעין ''קו התחלה'' (נניח‬ ‫שמספר כלשהו של פרצפיות זעירות יכול ליצור מצב מודע או פעולה מודעת‪ .‬המון‬ ‫זה של אירועים או מצבים מנטאלים בחלקו הגדול אינו מודע לנו‪ .‬עד לפעולה אנושית‪ .)1969 .‬ואכן‪ .‬בגישה הירארכיסטית יש מעברים הדרגתיים‪ .‬וכו')‪. Now the box is remarkable for also presenting the following‬‬ ‫‪phenomenon: the word "coca-cola is formed like a mosaic.‬לפי ברגסון הפעולה היא תוצר של תפיחה‪ .‬התפתחות תפוח שהוא סוג של צומח‪ .‬בסעיף הבא בהצגתי את‬ ‫הוסרל אני אציג התחלה של תיאוריה מראולוגית (‪ .‬בכך עסקו‬ ‫נוירופסיכולוגים כמו ז'אנה וג'קסון בתחילת המאה העשרים (ראה פריברארם‪.‬עם זאת‪ . and the box is constantly shaken.‬אולם בשלב מסוים הפעולה‬ ‫נוצרת מהם ויוצאת לפועל‪ :‬היד עולה כדי לעשות ‪( x‬לאותת‪ .)1981( Apostel‬‬ ‫בינתיים אני אסתייע בדוגמא יפה של אנסקומב כדי להדגים צורה מסוימת של היווצרות צורה‬ ‫מורכבת מחלקים פשוטים‪:‬‬ ‫‪"Suppose that we have a large glass box full of millions of extremely minute colored‬‬ ‫‪particles. can always be read when‬‬ .‬אין זה פוטר אותו מלהסביר כיצד תפיחה זו מתרחשת‪ .‬‬ ‫אלא ישנו האני‪ .

‬האוביקט‬ ‫ההתכוונותי יכול להיות עצם ממשי בעולם המיוצג בתודעה‪ .4.‬כאן חשוב לשים לב להבדל ולדמיון בין כוונים לכוונות‪ .‬שפוט‪ .2‬הפתרון של הוסרל‬ ‫א‪ .‬רציות‪ .‬‬ ‫‪ .II .‬הוסרל מבדיל בין שתי שכבות בשדה הפנומנאלי‪ .‬הרגשות והתחושות הן החומר ההיולי חסר הכוון‪ .‬תחילה‬ ‫ישנו שלב הקליטה הרצפטיבית או תשומת הלב (‪ )attention‬לאוביקט ההתכוונותי‪ .‬‬ ‫מודעות זו יכולה להיות בדרגות שונות של חלקיות ושל פריפריאליות‪ .‬מתרחשות על פי אותו מבנה‪ . not always the same size or in the same position.‬רצייה‪ .I :‬השכבה של החוויות עצמן שאינן בעלות‬ ‫אופי התכוונותי‪ .‬א‪.‬אלא תוצר של הכרח ומקריות (‪ .r‬‬ ‫ב‪ .‬שלנתוחה יש צורך במעין ''מראולוגיה‬ ‫סטאטיסטית'' (כמו מכאניקה סטאטיסטית)‪.‬לדעת הוסרל‪.‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪ .‬ייצוגי האובייקטים או‬ ‫אפשרויות הפעולה נקבעים על ידי המטרות הפרקטיות של הפועל‪ .‬לדעתו‪ .‬שקול‪ .‬השזורים זה בזה (ראה את תכונות‬ ‫ההיטרוגניות אצל ברגסון)‪ .‬תשומת הלב‬ ‫לאוביקט ההתכוונותי היא התהליך הראשון בסדרת התהליכים (''קוגניטציות'' במינוחו של‬ ‫הוסרל הדומות לפרצפציות הקטנות במינוח של לייבניץ)‪ .‬והמובן של ''‪ ''means‬הוא גם משמעות וגם‬ ‫כוונה)‪.‬השכבה של ה''אקטים הנפשיים'' שהם בעלי כוון והם גם המעניקים כוון‬ ‫לחוויות מהשכבה הראשונה‪ .‬‬ ‫הדוגמא של אנסקומב היא של הווצרות מקרית‪ .‬ואשר‬ ‫ברגע מסוים הרמטכ''ל הניצב בראש ההירארכיה שולח להם (לחיילים) קבוצת מפקדים‪ .‬כבר בתשומת הלב ההתחלתית למצב‬ ‫עניינים ישנה מודעות חלקית ופריפריאלית לאופקים ואפשרויות של המשך הפעולה בעתיד‪.‬וכו')‪ .‬כוונים יכולים להיות גם בשדה‬ ‫גרוויטציוני או בשדה חשמלי (אם נכניס את הקופסא הנ''ל לשדה גרויטציה התנועה לא תהיה‬ ‫מקרית לגמרי‪ .‬אשר המטרה הפרקטית גורמת בתהליך הדרגתי לסדורם בשכבות‬ ‫המכוונות ומסודרות למטרת ביצוע הפעולה‪ . It is not always the same shape in the formation of the‬‬ ‫"‪letters.‬הדבר דומה לחיילים המפוזרים והמסתובבים באופן‬ ‫מקרי (''הקופסא של אנסקומב''‪'' .‬לכן כוון הוא טבעי (בדומה למה שמכונה על פי‬ ‫גרייס (‪ )1967:40‬המובן ''הטבעי'' של ''‪ )''means‬ואילו כוונה היא ''לא‪-‬טבעית'' אלא אנושית‬ ‫(בדומה למובן ''הלא‪-‬טבעי'' של ''‪ ''means‬על פי גרייס‪ .‬התכונות‪ .‬פרצפציה של‬ ‫אוביקט‪ .‬או עצם מדומיין‪ .‬השכבה הראשונה ההיולית'' ע''פ הוסרל בשדה הקרב‪ .‬לשכבה השניה שייכים ייצוגים‪ .‬שדה זה‬ ‫מפחיית את המקריות מפני שהוא קובע כוונים‪ .‬פעולה‪ .‬הוסרל דן בפעולה במסגרת דיון כולל במסגרת השדה הפנומנאלי (המכיל את מכלול הפעילות‬ ‫האנושית כמו‪ :‬פרצפציה‪ .‬ממפקד‬ .‬או רצייה בתהליך ההיסק הפרקטי‪ . .‬אך אולי גם של חיות)‪ .‬היסק תיאורטי‪ .‬ושיפוטים‪ .‬מטרות אלו גם קובעות את‬ ‫דרגת הפריפריאליות של פעולה מסוימת ‪ a‬או של יצוג מסוים ‪.‬‬ ‫הוסרל ואפוסטל לעומת זאת מכניסים את ''הקופסא של אנסקומב'' לשדה הקוגניטיבי‪ .))chance and necessity‬כוונות יכולות להיות רק‬ ‫בשדה קוגניטיבי (של האדם‪ .‬ע‪)1971: 27.‫‪35‬‬ ‫‪one looks at one of the sides.‬‬ ‫ילדים ובעלי מום חסרי יכולת יצוג הם כאלה משום שאין להם את השכבה של המעשים שיש להם‬ ‫כוון‪ .‬שדה התכוונויות זה הוא הירארכי ונוצר על ידי‬ ‫ה''אני''‪ .

‬לפי הוסרל‪ .‬אלא שהם אז לא הביאו בחשבון כלל את האפשרות שהמפתח לשאלתם‬ ‫טמון מתחת לפעולה האנושית שאז הוזנחה‪.‬לאירוע‪ .‬קיימים בפסיכופתולוגיה ובנוירולוגיה‪ .‫‪36‬‬ ‫גדוד ועד למפקד כתה‪ .‬או של המדע האינטרוספקטיבי של הפעולה והכוונה)‪ .‬‬ ‫ג‪ .‬לדעת הוסרל אין אני חושב‬ ‫על המושג ''גנן'' כמו שאני חושב על המושג ''בית'' על אף ששניהם הם שמות עצם (השווה למשל‬ ‫''הגנן של הבית'')‪ .‬וכו'‪ .‬כאן יש כמה תשובות‪ :‬הרמטכ''ל‬ ‫פוקד על עצמו לפעול (‪ )self-reference and self-order‬או שהרמטכ''ל של צבא ‪ x‬מקבל הוראות או‬ ‫הנחיות מהממשלה של אותה מדינה‪ .‬‬ ‫הוסרל מביא דוגמא מה''תרכובת המושגית'' הבאה‪'' :‬הבית של הגנן''‪ .‬שכן כאשר ה''עצמי'' או ה''אני''‬ ‫''מתפורר'' כתוצאה מסיכוזפרניה או המוח נפגם כתוצאה מפגיעת כדור או מפגיעה כימית‪ .‬אין אני טוען שהתכוונות היא סבה לפעולה‪ .‬דיון זה של הוסרל מביאני למסקנה ראשונה והיא‪ :‬ההתכוונות היא המתחמת (‪)demarcation‬‬ ‫בין פעולה ללא פעולה‪ .‬‬ ‫כאשר השמש נעלמת אנו רואים את הכוכבים‪ .‬כאן שוב יש לנו נקודת קשר בין ''סינטקס'' של התכוונויות וכוונות‪ .1969‬‬ ‫אפשר לנצל דוגמא זו ולשאול מי פוקד על הרמטכ''ל לפעול‪ .‬וכו'‪ .‬‬ ‫אפשר לחשוב על מושגים מורכבים יותר (''הבית של הגנן מתפורר'') וכך אנו עולים בהירארכיה של‬ ‫ההתכוונויות‪ .‬לתיחום זה יש בעיות מהסוג שדסקל‬ ‫וגרינגרד (‪ )1981‬העלו‪ .‬הרדוקציה‬ .‬גדוד זה עצמו מסודר גם הוא במבנה הירארכי אשר בראשו‬ ‫ניצב הרמטכ''ל (ה''אני'' או ה''עצמי'') שיש לו סמכות לפקוד על כל חייל לחוד או על כל מפקד‬ ‫גדוד‪ .‬בין פעולה לתנועה‪ .‬המטרות הפרקטיות מסתירות מתשומת הלב שלנו את ההתכוונות עצמה‪.‬הגנגליון (מרכז העצבים) שבזרוע לפני כף היד (תרשים‬ ‫תנועת האצבעות (‪.‬הגדודים הופכים לעצמאיים‪ .‬לבין סינטקס‬ ‫לשוני‪ .‬מבחינה מתודולוגית (מתודולוגיה של הפילוסופיה‬ ‫של הפעולה והכוונה‪ .)Pribran .‬או מהתוצאות של משאל עם (''הפרצפציות הזעירות'' של‬ ‫המונאדות הקטנות)‪ .‬אלא רק שהתכוונות קשורה‬ ‫לסבות הפעולה‪ .‬כפי שפופר לא טען שקריטריון ההפרכתיות הוא מה שמביא לאדם ידע אלא רק‬ ‫שההפרכתיות קשורה לגורמים המביאים לאדם ידע‪ .‬המפקדה היא השכבה השניה הקובעת את כיווני התנועה ואת הסדור‬ ‫ההיררכי של כל החיילים בתוך הגדוד‪ .‬רמת‬ ‫ההירארכיה והארגון יורדת ואיברים שונים של האדם מתחילים לפעול בלי תיאום מלא של האחד‬ ‫**) הופך לעצמאי ומכוון את‬ ‫עם השני‪ .‬‬ ‫ההתכוונות מוסתרת על ידי הפרקטיות היומיומית כפי שהכוכבים מוסתרים על ידי אור השמש‪.‬לכן‪ .‬הוכחות לקיומם של תהליכים דומים (למשל שלי להסברו של‬ ‫הוסרל) הקיימים באדם‪ .‬או מהחלטות מדיניות המושפעות ממקומם של צבאות האויב או המושפעות‬ ‫מאמנות או מוסדות בינלאומיים (ה''חברה העולמית'' נותנת הוראות לרמטכ''ל של צבא מסוים‬ ‫כיצד לפעול)‪.‬‬ ‫ד ‪ .‬כפי שפופר הדגיש את הצורך להבדיל בין‬ ‫בעית התיחום (בין מדע ללא‪-‬מדע) לבין בעיית הווצרות הידיעה כך שלדעתי חשוב להבחין (ורוב‬ ‫פילוסופי הפעולה האנליטיים לא מבחינים) בין בעיית התיחום (בין פעולה ללא‪-‬פעולה) לבין בעיית‬ ‫הווצרות הפעולה‪ .‬שאלה מעניינת שלא אדון בה בעבודה זו היא‪ :‬מהו הקשר בין הירארכיית ההתכוונויות‬ ‫מהסוג של הוסרל לבין תחביר הירארכי מהסוג של חומסקי? תשובה לשאלה זו יכולה להוות‬ ‫תחילת תשובה לשאלה שהעסיקה את קארנאפ ואת ויטגנשטיין בתחילת המאה אודות מבנה‬ ‫העולם ומבנה השפה‪ .‬בבעיות אלה אדון בפרק על סירל‪.‬במקרה ומפקד הכתה נהרג‬ ‫החיילים הופכים לעצמאיים‪ .‬המושג ''של'' הוא אופן התכוונות המרכיב את מושג ה''בית'' למושג ה''גנן''‪.‬במקרה והרמטכ''ל נהרג‪ .

‬אך הוא אינו קיים בחיי היומיום ואינו בא לידי ביטוי בשפת‬ ‫היומיום‪ .‬אם‬ ‫כן מדוע כשהוא דן ברציה הוא אינו מוכן לקבל את האפשרות שרציותינו מופעלות על ידי ''ידיעת‬ ‫איך''? אפשרות זו פותרת את בעיית הרגרסיה האינסופית שרייל מעלה‪ .‬אקספליקציה של ידיעה מסוג ''ידיעת האיך'' אפשרית על פי‬ ‫ברגסון והוסרל במתודולוגיה של התנתקות התודעה מהחיים הפרקטיים והתרכזות בהתכוונויות‬ ‫עצמן‪.‬ברגסונית או הוסרליאנית‪.‬‬ ‫כללית אפשר לומר שביקורתו של רייל על מושג ה''רצייה'' חלה (אם בכל) רק על המסורת‬ ‫הקרטזיאנית ו‪/‬או על המסגרות הבריטיות מהמאה ה‪ 19-‬כמו מיל (אביו של ג'ון סטיוארט)‪.‬לברגסון והוסרל‪ .‬התיחסות הגובלת בבורות מוחלטת‬ ‫ודוגמטיות צרת אופקים ביחס למה שהתרחש בצרפת ובאוניברסיטאות מסוימות בגרמניה‪ .‬מנקודה זו המשותפת להוסרל וברגסון משתמעת בקורת על‬ ‫רייל וגם על דאנטו‪ .‬נקודה זו משותפת גם לברגסון אשר חוזר וטוען כי האינטואיציה ומודעותנו לחיינו הפנימיים‬ ‫מוסתרות על ידי נטיותינו הפרקטיות בהיותנו קודם כל יצורים פועלים ורק אחר כך יצורים‬ ‫רפלקטיביים‪ .‬הוסרל וברגסון יכולים היו לענות לרייל ולומר כי גם מושג הגלים האלקטרומגנטיים‬ ‫בתחום האינפרה‪-‬אדום (שאינם נתפשים על ידי חושינו) היו צריכים להיחשב להמצאה מדעית וגם‬ ‫מושג הגלים האלקטרומגנטיים לא קיים בשפת היומיום (ורייל מקבל את הצורך ביישים‬ ‫תיאורטיים במדע או יישים מוסדיים (כמו ''נבדל'' בכדורגל) בפעילות החברתית (‪ .‬ולייבניץ‪ .‬ה''מודעות ל‪''duree''-‬‬ ‫אצל ברגסון)‪ . but he is not being synchronously‬‬ ‫‪active in two different ''places''.‬הוסרל‪ .‬אין מודעות בחיי היומיום‪ .‬‬ ‫ה‪ . or with two different ''engines''.‬יש‬ ‫לציין שהביקורת של רייל על הדואליזם הפסיכופיסי של דיקארט אינה שונה בהרבה מבקורתו של‬ ‫לייבניץ על דואליזם זה‪ .‬משותפת הטענה שחלק גדול מפעילותנו אינו אקספליציסטי אלא‬ ‫מובלע (''הפרצפציות הזעירות'' אצל לייבניץ‪ .)1949:61‬יותר‬ ‫מכך רייל הרי המציא את ההבחנה בין ''ידיעת איך'' ו''ידיעה ש''‪ .‫‪37‬‬ ‫הפנומנולוגית כאילו ''מכבה את אור השמש''‪ .‬אלא על ידי כללים שהופנמו ועל ידי נטיות המצויים בתחום ''ידיעת האיך''‬ ‫ואין לנו עליהם ידיעה מפורשת‪ ." (1949: 50‬‬ .‬החכוך‪ .‬ואז ''בחושך מלאכותי'' זה מתגלים ''הכוכבים''‬ ‫שהם אופני ההתכוונות‪.‬משותפת להם גם הטענה שהמעבר מהמובלע למפורש (או בשפת רייל מ''ידיעת איך''‬ ‫ל''ידיעת ש'') אינו מעבר דיכוטומי אלא הדרגתי וניתן לביצוע‪.‬לרייל ברור שלפעולות רבות‬ ‫הנעשות מתוך ידיעת איך‪ .‬רוכב האופניים לא מודע ולא חושב ומנתח‬ ‫את זויות התנועה ואת התאוצה של רכיבתו ובכל זאת הזויות‪ .‬רייל כותב על האדם שהוא‪:‬‬ ‫‪"He is bodily active and he is mentally active.‬לברגסון‪ .‬משום שהרצייה אינה‬ ‫מופעלת על ידי רצייה‪ ..‬‬ ‫ו‪ .‬מבחינה מתודולוגית ברגסון ממליץ להקטין את ה''סנוור'' שנגרם על ידי הפרקטיות‬ ‫ולהתחיל להתרכז בחיים הפנימיים‪ . There is one‬‬ ‫)‪activity.‬‬ ‫ואכן ליי בניץ כלל לא מוזכר בספרו של רייל כמו שאינו מוזכר בהוצאה האוקספורדית של‬ ‫''הפילוסופיה של הפעולה'' (‪ ..‬‬ ‫ביקורתו בכלל לא רלונטית למושגי רצייה במסגרות הלייבנציאנית‪ .)White 1968‬קל וחומר אמור הדבר לגבי התיחסותם של רייל ושל‬ ‫פילוסופים אנליטיים רבים אחרים‪ .‬חלק גדול מביקורותיו של רייל על מושג הרציה מבוסס על כך שזהו מושג‬ ‫מלאכותי שהמציאו אותו פילוסופים‪ .‬ה''התכוונויות'' אצל הוסרל‪ .‬וחוקי התנועה קיימים‪ .

II‬האדם המהסס הוא כמו ''הקופסא של אנסקומב'' המצוייה בתוך שדה‪ .‬לכן מושג ה''פעולה הבסיסית'' של דאנטו (‪ )1965‬בפרשנות‬ ‫הראשונית שניתנה לו כמשהו מוחלט שלא קודם לו שום דבר אחר והוא פשוט מתבצע על ידי‬ ‫האדם בלי שהאדם יהיה סיבתו‪ .‬‬ ‫סיבתיות נחווית – כשאנו מכים במקל שבידינו את כדור הביליארד‪.‬הספר של שופנהאור הוא כה מרכזי לפילוסופית הפעולה עד כי הוא מצריך‬ ‫התיחסות של הרבה יותר מפרק ואני כאן אביא רק כמה נקודות שיכולות להבהיר את העמדות‬ ‫השונות שהוצגו עד כאן‪ .‬כל גוף שהוא מקור כוח‬ ‫יכול להוות את ראשיתה של שרשרת סיבתית‪ .‬שני הגורמים החשובים ששוץ‬ ‫מביא בחשבון בנוסף לגורמים שנדונו על ידי לייבניץ‪ .‬ברגסון‪ .B‬אצל בעלי חיים יש יותר גורמים מתווכים מאשר בדומם‪.‬ברגסון והוסרל הם הטיפוסיות (‪)typicality‬‬ ‫של הפעולה המתוכננת ביחס לפעולות אחרות שכבר נעשו‪ .III‬הרצון הידוע לנו מנסיוננו הפנימי הוא המפתח להבנת העולם כולו‪ .‬הוסרל וברגסון לא היה מבטל את‬ ‫מושג הרציה בקלות ראש כפי שנהג‪ .‬מפני שגם האתגר שמושג הפעולה הבסיסית היה‬ ‫אמור לתת לו תשובה‪ .‬מקורות‬ ‫כוח אנושיית או גרוויטציוניים יוצרים שדות שבהם יש כוונים (אני קורא להם‪'' :‬ווקטורים'')‪.I :‬שופנהאור הקדים את דוידסון (שהוצג בפרק ‪ )2‬בהבחינו בין סיבה‬ ‫חומרית בחלל ובזמן לבין סיבה שהיא טעם או נימוק‪.‬לדעתי‪ .‬אלא‬ ‫שני צדדים של אותו מטבע) של סיבתיות‪:‬‬ ‫סיבתיות נצפית – כשאנו צופים במקל המכה כדור ביליארד‪.‬שופנהאור‪ .‬‬ ‫כוונים אלה מהוים אילוצים (‪ )constraints‬המתעלים אירועים מקריים‪ .‬שוץ (‪ )Schutz .‬‬ ‫החוקיות הסיבתית פועלת ב‪ 3-‬דרגות ראשיות של דטרמיניזם‪:‬‬ ‫‪ .‬לו רייל היה מביא בחשבון תיאוריות כשל לייבניץ‪ .‬והרלונטיות של הפעולה המתוכננת‬ ‫להקשר הכללי שבו הפעולה מתבצעת‪ .‬ישנם שני סוגי טיפוסיות‪ :‬טיפוסיות פרה‪-‬לשונית‬ ‫''אינסטינקטיבית'' או ''תחושית‪-‬תנועית''‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .‬הוסרל ואחרים לכדי סינתזה‬ ‫לתחום תורת הפעולה הכללית ותחום תורת הפעולה החברתית‪ .‬‬ ‫‪ 4.‬שכן ממנו ניוטון הסיק על‬ ‫כוח הגרויטציה בגופים הדוממים‪.‬הוא אינו אתגר רציני‪.‬לנו כבני אדם יש שתי פאזות (לא שני סוגים‪ .A‬אצל גופים דוממים יש פחות גורמים מתווכים בין הסבה לתוצאה‪.‬ספר זה עוסק בדיוק בבעיות‬ ‫שהפילוסופים האנליטיים נזכרו בהם לאחר שנות החמישים ולמיטב הבנתי שופנהאור עושה זאת‬ ‫טוב יותר מהם‪ .‫‪38‬‬ ‫עמדה זו של רייל מזכירה את הסברי מהפרק על לייבניץ שאותם הבאתי תוך שהסתייעתי במודל‬ ‫של המכונית‪ .C‬אצל בני אדם יש הרי הרבה גורמים מתווכים בין הסבה לתוצאה (למשל בין גרוי לתגובה)‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .‬לדעת שופנהאור האדם‬ ‫הוא מקור כוח (גנרטור של פעולה) כפי שכל גוף פיסיקאלי הוא מקור כוח גרוויטציוני‪ .‬אשר ספרו ''העולם כרצון וכייצוג'' (‪)1819‬‬ ‫נעלם משום מה מעיניהם של רוב הפילוסופים מהמסורת האנליטית‪ .‬הופך למיותר‪ .‬‬ .‬‬ ‫ז‪ .‬וטיפוסיות המוכוונת על ידי החברה באמצעות הלשון‪.1967‬פתח כמה מהרעיונות של לייבניץ‪ .‬בהקשר זה חשוב לציין פילוסוף מרכזי‪ .3‬השכלולים של ‪ Schutz‬לרעיונות של הוסרל וברגסון‬ ‫א‪ .

‬ואילו נקודת המבט האוביקטיבית המשחזרת של הפועל‬ ‫הרפלקטיבי היא בעיקרה מכניסטית ולכן למשחזר נראה כי לא היה לו חופש פעולה בעת פעולתו‪.‬מניע‬ ‫זה מבוטא בדרך כלל בשפה הטבעית על ידי הבטוי ''בגלל''‪ .‬שוץ מסביר אי סימטריה זו בכך שבפעילות הלא‪-‬רפלקטיבית‪ .‬הימורים‪ .‬‬ ‫הרציה של האדם מושפעת ממערכת הרלבנטיות שלו ומהחלוקה שלו לטיפוסים‪ .‬האדם המשחזר מבין שמה שהיה‬ ‫נראה לו כתכליתי לא היה אלא מיכאני‪ .‬פרדוקס ניוקומב נוצר משום שבשפה הטבעית אין הבחנה בין‬ .‬יוצא איפוא שלפי שוץ בפעולה יכולים לשחק תפקיד גם המניע‬ ‫המכניסטי וגם המניע התכליתי כאשר הראשון קובע באיזה תכנית נבחר והשני ''מוציא'' הוראה‬ ‫כמו ''‪''let's go‬ץ דוגמא‪ :‬אדם רוצה להיות עשירץ נסיון העבר יקבע באיזו תכנית או סדרת תכניות‬ ‫יבחר‪ :‬שוד‪ .‬שוץ מצביע על כך שבשפה הטבעית יש בלבול בין ''בגלל'' ובין ''על מנת''‪ .‬אין מקרים שבהם המניע הוא מכניסטי‬ ‫ואומרים ''על מנת''‪ .‬וכו'‪ .‬במקרים בהם המניע‬ ‫היה תכליתי אומרים ''בגלל''‪ .‬אך לא ההפך‪ .Y‬על פי מידת הרלבנטיות הגדולה יותר של פעולה ‪ x‬לאינטרסים שלו‪ .‬נסיון העבר מניע את תכנית הפעולה על‬ ‫ידי בחירה בין תכניות אפשריות‪ .‬וחלקים אחרים בה מיוחדים לו‬ ‫כאינדיוידואל‪.‬דהיינו‪ .‬להסבר זה של שוץ יש אימפליקציות מרחיקות לכת‪.) in order to‬מניע זה גורם לרציה המתבטאת בהוראת פעולה מהסוג '' ‪let's‬‬ ‫!‪ .‬לרציה יכולים להיות שני‬ ‫סוגי מניעים‪:‬‬ ‫‪ .‬וההבחנה בין שפה למטה – שפה אצל טארסקי) כך גם ברגסון (‪.‬אדם מחליט על דרך פעולה ‪ x‬ולא על‬ ‫דרך פעולה ‪ .‬לאחר שאדם בחר בפרוייקט מסוים‪ .‬לאדם יש‬ ‫מערכת רלבנטיות שחלקים מסוימים בה משותפים עם אחרים‪ .‬יתכן והוא לא‬ ‫יוציאו לפועל אלא ידמיין‪ .‬פרצפיה או חשיבה שלפיהם נשקל כל מקרה ספציפי בו אנו‬ ‫נתקלים‪.‬יקווה ואז זה ישאר בגדר משאלה בלבד‪ .‬במסגרת זו לרציה אין תפקיד של התנעה‬ ‫(כמו ‪ starter‬במכונית) אלא תפקיד של הרכבה (הרכבת המורכב מהפשוט‪ .‬ג ‪ .‬ששתיהן פעילויות משחזרות‪ .‬‬ ‫כפי שסוג אחד לפתרון של הפרדוקסים של ראסל ושל השקרן הושג על ידי הפרדה לרמות (תורת‬ ‫הטיפים של ראסל‪ .II .‬ולא את‬ ‫המסגרת המושגית של דיקארט שהיא דיכוטומיסטית‪ .‬מניע מיכאני נראה לפועל כתכליתי רק בהתבוננות הרפלקטיבית של הפועל‪ .‬‬ ‫ב ‪ .‬עסקים‪ .‬חשוב כאן‬ ‫להזכיר ששוץ (לא כמו רייל) מקבל את המסגרת המושגית ההיררכיסטית של לייבניץ‪ .''go‬מניע ''מיכניסטי'‪ :‬זהו נסיון בעבר או קבוצת נסיונות הקובעת את הרציה לפעולה‪ .‬‬ ‫סוג אחד חשוב של רלבנטיות הוא סוג של קשר בין פעולות‪ .‬או‬ ‫בהתבוננות הצופה של החוקר‪ .‬דהיינו בזמן‬ ‫הפעולה עצמה‪ .‬לכן הרצייה כאן אינה צריכה לפתור שום‬ ‫בעיה של מעבר קריטי מהמנטאלי לפיסיקאלי‪ .‬רק הרציה המתבטאת‬ ‫בהוראה ''!‪ ''let's go‬היא הטריגר הסופי לממוש התכנית המדומיינת‪.I‬מניע תכליתי‪ :‬זהו מצב עניינים שהוא מטרת הפעולה והמבוטא בשפה הטבעית בדרך כלל על ידי‬ ‫הבטוי ''על מנת'' (‪ .1907 :200-201‬‬ ‫וכן ‪ ) 1889:90-91‬פותר את פארדוקס ניוקומב בטענתו כי הוא נגרם רק משום שלא מפרידים בין‬ ‫''פעולה'' לבין ''מטה‪-‬פעולה''‪ .‫‪39‬‬ ‫טפוסים הם מודלים של פעולה‪ .‬‬ ‫שכן ממנו משתמע כי נקודת המבט הסוביקטיבית של הפועל בעת פעולתו היא בעיקרה תכליתית‬ ‫ולכן נראה לי שיש לו חופש רצון‪ .‬דהיינו‪ .‬נניח שוד‪ .‬‬ ‫זהו פרדוקס ניוקומב המתבטא בטענה‪'' :‬פעולה ‪ x‬היא חופשית ולא חופשית מנקודת מבטו של‬ ‫אותו אדם''‪.‬הרכבת המעשים‬ ‫ההתכוונותיים על התחושות ההיוליות בטרמינולוגיה של הוסרל למשל)‪ .

‫‪40‬‬ ‫''פעולה'' ממש (של הפועל בעת הפעולה) לבין ''מטה‪-‬פעולה'' או התבוננות או שחזור של הפעולה‬ ‫(של המשחזר או ''המתבונן'' בפעולתו)‪'' .‬בעיקר אמור הדבר לגבי פעולות לשוניות‪.(context determined‬ואילו פעולה היא משאלה הרגישה לקונטקסט )‪.‬פעולה (הכוללת מניע ורציה) ומאורע‪ .‬‬ ‫ד‪ .(context sensitive‬‬ ‫הרגי שות לקונטקסט מתבטאת בהבאה בחשבון של הגורמים הבאים‪ :‬כושר בקרה‪ .‬סכונים‬ ‫וסכויים‪ .‬‬ .‬ורציונאליות (אמצעים ומטרות) הם בין‬ ‫שלושת המושגים המרכזיים בתורות פעולה מודרניות‪ .‬‬ ‫חברתיות ומדעיות שידונו בהמשך העבודה‪.(typicality‬‬ ‫מערכת של רלבנטיות‪ .‬שלושת המושגים‪ :‬חברתיות (שתוף פעולה)‪ .‬ה‪ duree-‬ואילו‬ ‫המטה‪-‬פעולה מתרחשת בזמן החיצוני‪-‬הפיסיקאלי‪.‬החברתי והפיסי‪ .‬כך שוץ מבחין בין‬ ‫משאלה‪ .‬ידיעות על העולם הריאלי‪ .‬שקולים‪ .‬ואמצעים ומטרות‪ .‬תוכנית מדומיינת היא ''משאלה''‪ .‬רלבנטיות‪ .‬מערכת של טפוסיות )‪.‬הפעולה'' ממש מתרחשת בזמן הפנימי‪ .‬ההבאה בחשבון הנ''ל מהווה את מושג הפרקטיות‪.‬‬ ‫ל לא מניע (תכליתי או מכניסטי) וללא רציה‪ .‬מאורע הוא מצב עיניינים הנגרם על ידי הסביבה‬ ‫)‪ .

‬האדם הכולל כמה כשירויות וכמה איברים עפ''י אפוסטל)‪ .‬יישום כאלה‬ ‫יכולים להסביר תופעות הניתנות לצפייה ציבורית‪ .‬אך לאור התנהגות מסויימת שלו (הוא מתפתל‪ .‬למאורע פנימי זה אפשר לקרוא רצייה‪.(practical reasoning‬או המפוי הלוגי של הפעולה‬ ‫הרציונאלית‪.‬דויס (‪ )1979‬מסביר את החזרה של פילוסופים מודרנים רבים לתורת רצייה כנובעת בחלקה‬ ‫משקולים מתודולוגים‪ .1‬‬ ‫)‪ (sellars‬על הרצייה כגורם לתחלת פעולה‬ ‫א‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬רצייה היא מאורע שמתמשך בזמן‬ ‫ואשר סלארס מכנהו ''אפיזודה''‪ .‫‪41‬‬ ‫פרק ‪ – 5‬הרצייה )‪ (volition‬כגורם לתחלת פעולה‬ ‫‪5.‬‬ .‬סוג זה של מעשה מנטאלי הוא מאורע‬ ‫שבא לידי בטוי חיצוני )‪ (overt expression‬בצורת מבע משפטי )‪ (Sentential Utterance‬כמו‪:‬‬ ‫''אני אעשה ‪ A‬כאן ועכשיו''‪ .‬כוונה‪ .‬אפשר לשער שישנו מאורע פנימי‬ ‫מסויים (לא מצב) שקשור בהנעת הרגל‪ .‬‬ ‫הבטוי החיצוני של הרצייה באמצעות מגע משפטי משמש כבסיס להשקפתו הכוללת של‬ ‫סלארס אודות הטיעון המעשי )‪ .‬צועק)‪ .‬‬ ‫בש אלת מקומה של הרצייה במסגרת הכוללת הנ''ל דנים גם פילוסופים אחרים מהמחנה‬ ‫האנליטי אשר אליהם אתייחס בפרקים הבאים‪ .‬וכו'‪ .‬אפשר‬ ‫לשער שהוא מתלונן משום שהוא מצוי במצב שנקרא ''כאב''‪ .‬כאב זה הוא יש מוסק‪.‬אמונות‪ .‬שדה פנומנאלי הכולל רציות‪ .‬‬ ‫פרצפציה‪ .‬מתלונן‪ .‬‬ ‫כוונות‪ .‬‬ ‫מה שמשותף לסלארס ולגולדמן הוא בעקר הדגשת מקומה של הרצייה במסגרת הכוללת של‬ ‫הפעולה האנושית‪.1970‬וסלארס (‪ )1976‬טוענים כי רצייה היא סיבה לפעולה‪ .‬עפ''י גולדמן ‪ .‬רצייה יכולה לגרום לפעולה‪ .‬יישום תיאורטיים כבר לא נחשבים מטאפיזים בהכרח‪ .‬אפשר להסתכל במשך דקה בקיר אדום בלי שיחול שנוי‬ ‫באקט ההסתכלות יש גם אפיזודות דינאמיות כמו האקט של קריאת ספר שמתחילה ממצב‬ ‫של סקרנות וככל שהיא נמשכת הקריאה הופכת למשעממת יותר ויותר‪.‬דרגות האינטגרציה של המסגרת הכוללת‬ ‫(טעם הכולל רצייה ואמונה על פי דוידסון‪ .‬אם מישהו מניע רגל‪ .‬והדגשת‬ ‫מקומה של הרצייה במסגרת הכוללת הן שונות מפילוסוף לפילוסוף‪.‬תשוקה‪ .‬טעם וכו'‪.‬גולדמן (‪ )1976 .‬פרצפציות‪.‬רצייה היא אפיזודה שיכולה שלא להשתנות במשך הזמן‬ ‫ולכן היא יכולה להיות סטאטית‪ .‬דוגמא‪ :‬אנני יכול לחוש באופן ישיר את‬ ‫הכאב הפיזי של האחר‪ .‬‬ ‫לפי סלארס (‪ )1976‬רצייה היא סוג של מעשה מנטאלי‪ .‬‬ ‫באופן דומה ניתן לטעון לגבי רצייה‪ .‬גם גולדמן וגם‬ ‫סלארס דנים ברצייה במסגרת כוללת של יישום תיאורטים ''פנימים'' אחרים כמו‪ :‬אמונה‪.‬‬ ‫ג‪.

‬של רייל‪ .7 .‬אי אפשר לשאול ומה גורם ל''פעולה של הפעולה''‪ .‬‬ ‫המוסדות‪ .2.‬אני חושב שההכרעה בשאלה זו היא נושא למחקר אמפירי שבו‬ ‫יקליטו בני אדם בעת דיבור בהקשרים יומיומיים ויראו מי צודק רייל או סלאס‪.2‬רצייה היא מעשה ולא פעולה‪.‬מכך נובע שבעית הרגרסיה האינסופית של רייל לא חלה‬ ‫על התיאוריה של סלארס שכן‪:‬‬ ‫‪ .‬פרקים ‪.‬לגבי‬ ‫ביקורות מהסוג ב‪ .‬ולדעתי או‬ ‫להיווצר בכיוון של אפוסטל כפי שאסביר בפרק ‪ )7‬כתוצאה של תהליך הכולל קבוצת מאורעות‬ ‫או מעשים מנטאלים המהווים את הטיעון המעשי (על הקשרים בין מאורעות ומעשים‬ ‫מנטאלים אדון בחלקי העבודה המוקדשים ל''תחביר'' של הפעולה‪ .‬ישנם שני‬ ‫הסברים לצורה בה רצייה גורמת לפעולה‪ .‬‬ ‫בשל הפירוש הנ''ל שסלארס מעניק למושג הרצייה‪ .‫‪42‬‬ ‫סלארס מקשר בין הדיעה שלו לבין הדיעה של דוידסון מ‪ )1963(-‬באמרו כי טעם יכול להיות‬ ‫סיבה לפעולה משום שהנחות מעשיות יכולות להיות סיבה למסקנות מעשיות (בטיעון המעשי)‬ ‫וכאשר מסקנות מעשיות הן בעלות צורה של רצייה הן יכולות להביא לפעולה‪ .3‬כשהכוונה היא להסבר באמצעות מושגי הפעולה החברתית‪.‬שני הסברים אלה אינם בהכרח מוציאים זה‬ ‫את זה‪ .)1976‬גולדמן אף מספק פתרונות לבעיות שהוא מוצא אצל סלארס‪ .1‬רצייה יכולה להיגרם ממספר רב של מאורעות או מעשים מנטאליים אחרים‬ ‫‪ .1‬גם‬ ‫מתבטל הצורך בשאלה‪ :‬כיצד אפשר ''לרצות לרצות''? עד כאן על ביקורת א‪ .‬הנורמות וההרגלים שהופנמו בעבר ע''י פועל מסויים ואשר ''נשלפים'' בהקשר‬ ‫מסויים‪.‬סלארס אינו מסכים עם רייל שבשפת היומיום מדברים על רציות‬ ‫כמו שמדברים על מעשים‪ .‬לדעתי‪ .‬ההסבר השני הוא מהסוג של באייר‬ ‫שכבר הוזכר בסעיף ‪ .‬‬ ‫לפי סלארס פעולות פשוטות כמו הרמת אבן או אתות ביד יכולות להיגרם‪( .‬לפי גולדמן‪ .‬‬ ‫מכלול המעשים המנטאלים נחשב אצל סלארס כמקדים (וחלק ממנו אף כסיבה) של פעולות‬ ‫של מכלולי )‪ (wholes‬פעולות על בעיתיות הקשר בין רציות לפעולות בתיאוריה של סלארס‬ ‫עומד גולדמן (‪ .)1976-‬‬ ‫‪5.‬המטרה העקרית של תורת הרצייה של גולדמן (מ‪ )1976-‬שהיא שכלול של התיאוריה שלו מ‪-‬‬ ‫‪ 1970‬היא להבחין בין מאורעות רצוניים לבין מאורעות לא רצוניים‪ .‬של רייל‪ .‬ההסבר האחד ידון בפרק על סירל (‪ .‬הביקורות של רייל אינן חלות על סלארס‪.‬‬ ‫(מעשה הוא אירוע אנושי רצוני שאין לו בטוי גופני חיצוני) סלארס טוען שהמעשה הוא גורם‬ ‫לפעולה‪ .2‬‬ ‫‪ Goldman‬על הרצייה כגורם לתחלת פעולה‬ ‫א‪ .‬בדיון על‬ ‫תורת הרצייה של גולדמן אני אמשיך בהצגת התיאוריה של סלארס מ‪ )1969(-‬שהיא כעין בסיס‬ ‫לתיאוריה שלו שכבר הצגתי (מ‪.)1981‬כשהכוונה היא להסבר באמצעות מושג‬ ‫הייצוג ובאמצעות תכונת ההורייה העצמית של הכוונה‪ .‬יש מחלקה‬ .‬היות ואינה פעולה‪ .)8 .6‬‬ ‫סופו של התהליך יכול להיות רצייה‪ .‬בגלל ‪ .

‬באמצעות התיאוריה שלו גולדמן משיב לנקודות הביקורת של רייל‪ .‫‪43‬‬ ‫של התרחש ויות מודעות שהן (או שהן מבטאות) גישות פרופוזיציונאליות ‪(propositional‬‬ ‫‪.‬לטענה ג' של רייל בדבר‬ ‫אי אפשרות קביעת מספר הרציות גולדמן משיב כי לגבי כל המאורעות המנטאליים אי אפשר‬ ‫לקבוע את מספרם‪ .‬מחשבות למשל‪ .V‬כך ש‪ V .‬במונחי ספוק תוכן פרופוזיציונלי נאמר‪:‬‬ ‫הטענה ''ערמת שלג היא שחורה'' אמיתית אם ורק אם ערמת השלג היא שחורה‪.‬או ''סמנטיקה עולם – אדם''‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬גולדמן משיב‬ ‫בפרוטרוט‪ .‬איברים אלה הם רציות‪ .Y‬ולטענה של מלדן וטיילור (עמ'‬ ‫בעבודה) שלפיה אין מספר‬ ‫רציות שמספיק לכסות את כל המאורעות או התנועות הרצוניות שלנו‪ .‬לחשיבות ההבחנה בין אדם – עולם לבין עולם – אדם אשוב בהרחבה‬ ‫בדיון על סירל (‪ )1981 .‬או ''סמנטיקת‬ ‫אדם – עולם''‪ .‬‬ ‫לטענה ד' של רייל בדבר הקושי בקביעת ההתאמה בין רצייה ‪ X‬שאמורה (עפ''י התיאוריה‬ ‫המבוקרת) לגרום לפעולה ‪ .‬וכל עוד אין יחידה קאנונית מוסכמת (כפי שיש‬ ‫במכניקה ''כח סוס'' או בחשמל ''ואט'')‪ .‬‬ ‫גורם את ‪ E .‬מאורע ‪ E‬ייחשב לרצוני אם ורק אם ישנו מאורע ‪ .II .‬זאת להבדיל מהסמנטיקה המסורתית (מהסוג של‬ ‫טארסקי) שאותה אני מכנה סמנטיקה של תורת הכרה‪ .‬או ''סמנטיקה אקטיבית''‪ .I‬הוא רצייה‪V .V‬משום ש‪-‬‬ ‫‪ III‬המקורי חזק מדי ובעמוד‬ ‫הראיתי כיצד גולדמן מחליפו)‪.‬‬ ‫לפי גולדמן‪ .‬תשובתו של גולדמן נובעת מתיאוריה מפותחת למדי שלו‪ .‬אין תשובה ישירה לשאלה כמה מחשבות היו לאדם‬ ‫בפרק זמן מסויים‪ .‬בתיאוריה שלו גולדמן‬ ‫משלב גישה אנליטית ודיעות של פילוסופים אנליטים עם גישות של פילוסופים לא מהמחנה‬ .V‬בדוגמא שלי בעמוד הקודם אני‬ ‫תקנתי את ‪ III‬ל‪ E-‬מביא למצב ענינים שמספק את התוכן הפרופוזיציונאלי של ‪( .E‬מספק את התוכן הפרופוזיציונאלי של ‪ .‬ניתן לחלק לפי יחידות קצרות או ארוכות‪ .III .‬כמו שמזה שאדם לא יכול להבחין באיזור הררי כמה הרים‬ ‫יש בדיוק אי אפשר להסיק שאין הרים‪.‬נניח‬ ‫שאדם רוצה לצבוע ערמה של שלג בצבע שחור‪ .‬‬ ‫את התיאוריה הסמנטית שהוצגה כאן אני אכנה סמנטיקה של תורת הפעולה‪ .1979‬בפרק ‪ .‬הגישה הפרופוזיציונאלית ''אני רוצה‬ ‫לצבוע את ערמת השלג בשחור'' היא רצייה שיש לה נטייה שיכולה לגרום למאורע שיביא‬ ‫למצב הענינים ''אני צובע את ערמת השלג בשחור''‪.‬אני אביא דוגמא שלי להסברת דברי גולדמן‪ .‬מספר‬ ‫המחשבות הוא פונקציה של היחידה שנבחר‪ .)attitudes‬‬ ‫לכל איבר במחלקה יש נטייה )‪ (tendency‬לגרום מאורע אשר יספק )‪ (satisfy‬את התוכן‬ ‫הפרופוזיציונאלי‪ .6‬בפרק ‪ 7‬אדון במקומה של סמנטיקה זו בפרגמטיקה‬ ‫אוניברסלית‪.‬או‬ ‫''סמנטיקה פסיבית''‪ .‬גם אם היתה יחידה מוסכמת‪ .‬‬ ‫כאן המילה ''אמיתית'' מחליפה את המילה ''מסופקת''‪ .‬עדיין אי אפשר להסיק מאי היכולת לספור‬ ‫את מספר הרציות על אי קיומן‪ .

‬בדרך של ‪ knowing how‬עפ''י רייל‪ .‬או ללמוד‬ ‫לשחות או ללמוד לרכב על אופניים‪ . learning to play the piano‬‬ ‫‪involves the building of behavioral elements into patterns which can be intended‬‬ ‫‪as wholes.‬‬ ‫גולדמן מבקר את סלארס על ש''נסה לתפוס את המקל משני קצוותיו''‪ .‬לכן פתרון הקוניונקציה‬ ‫נדחה‪. and in general.‬כדי לגרום לקוניונקציה‬ ‫של פעולות עוקבות במהירות כה גבוהה כשל בלרינה או כשל שחקן‪ .‬‬ ‫גולדמן מתייחס תחלה לתשובתו של סלארס לטענה מהסוג של מלדן ושל טיילור‪ .)1972‬בשלב הראשון‬ ‫הפו על חושב על כל צעד שלו‪ .‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪ .‬גולדמן שואל‪ :‬האם‬ ‫נאמר‪ .‬למידת‬ ‫הליכה וכו'‪ .‬כי לכל פעולה של הבלרינה או של שחיין קודמת רצייה בעלת אופי פרופוזיציונאלי?‬ ‫‪”Now one we note the reguirement that an event must satisfy the congent of the‬‬ ‫‪volition which causes it.‬‬ ‫לכך גולדמן מציע שנדבר על התבנית ההוליסטית כקוניונקציה של רציות אך אומר כי אז‬ ‫תעלה הטענה כי אין אדם יכול לעשות קוניונקציה של רציות עוקבות‪ .‬‬ . (1976:72).‬‬ ‫‪But surely it should count as voluntary”.‬ע‪)1969 :244 .‬הכוונה היא בעקר לתיאוריות כשל ג'ימס (‪ )1890‬ושל ברגסון (‪ .)1960‬לפי סלארס קיימת‬ ‫התפתחות אצל הפועל הלומד לבצע פעולות מסוג מסויים כמו לנגן על פסנתר‪ .‫‪44‬‬ ‫האנליטי‪ .‬בפעולות מסוג זה‪ .‬אולם לאחר מכן ככל שהמיומנות גדלה‪ .‬דוגמאות למידת השפה‪ .‬‬ ‫‪The point is familiar to anyone who has learned to ride a bicycle or swim”.‬או בידיעה‬ ‫אילמת עפ''י פולני‪ .‬במידה והפועל הלומד הוא בוגר ולא‬ ‫ילד (ילד לומד גם בסוג אחר של למידה‪ .‬אין צורך בהתאמה שכזו מפני‬ ‫שקבוצת פעולות מאורגנת ב''תבניות'' שניתן להתיחס אליה ככוליות )‪:(whole‬‬ ‫‟‪”learning to play a piece of music.‬פירוט על אופני למידת הפעולה של הילד דהיינו על ההתפתחות האונטוגנטית של‬ ‫הפעולה אדון בסוף העבודה עפ''י הגישה הפרוצדוראלית של האריסון (‪ .‬‬ ‫ג‪.. it is not clear whether a given component of the‬‬ ‫‪ballerina‟s senses of movements will count as voluntary according to the formula.‬שבה הוא אינו חושב על כל צעד וצעד‪ .‬סלארס‬ ‫(‪ )1969‬מסתמך על תיאורית תכניות של מילר‪-‬גאלאנטר‪-‬פריבארם (‪ . It is only the beginner who has to think out each step as he goes along.‬בשלב זה יש עדיין כמעט התאמה חד ערכית בין מחשבות (או‬ ‫רציות) לבין פעולות‪ .)1896‬תוך כדי שאציג‬ ‫את התיאוריה של גולדמן אני גם אצביע על נקודות קשר רבות גם עם ליבניץ והוסרל‪.‬שכן מצד אחד הרצייה‬ ‫מאופיינת כמחשבה בעלת אופי פרופוזיציונאלי (כמו‪'' :‬אני אעשה ‪ X‬עכשיו") ומצד שני היא‬ ‫מאופיינת כמפעילה תבניות הוליסטיות או תכניות כמו ריקוד הבלרינה מהסוג הראשון נובע‬ ‫שרצייה הי אמחשבה מובחנת וברורה למדי הגורמת לפעולה מסויימת מהסוג השני נובע‬ ‫שרצייה היא מחשבה מסויימת הגורמת למכלול של פעולות או תנועות‪ .‬א‪.

‬בעת התרחשותה‪:‬‬ ‫‪”once a skill is acquired.‬מצב ענינים בפעולה סמיוטית הוא מצב הסכמי (קונבנציונאלי)‬ ‫מסויים‪ .‬‬ ‫גולדמן מדבר על הצורך להביא בחשבון את ההבחנות בין תשומת לב מוקדית לבין תשומת לב‬ ‫פריפארלית‪ .‬שנגרם ע''י מאורע הצביעה‪ ."X‬כל מרכיב של סדרה זו הוא ''חלק טמפוראלי'' של הסדרה (בהתאם לתיקון שלי מעמ'‬ ‫לניסוח של גולדמן‪ . a person does not concentrate on the bodily movements‬‬ ‫‪that execute.‬פתרון אחר שגולדמן מביא בחשבון הוא דחיית ההוליזם )‪ (pattern‬והאטומיזם (התאמה חד‪-‬‬ ‫ערכית בין רציות לפעולות) והבאה בחשבון של אפשרויות חדשות‪ .‬בין התכוונתיות )‪ (intentiouabity‬לרצוניות )‪ (voluntarity‬ובין בקרה )‪(control‬‬ ‫לאינפורמציה‪ .‬גולדמן מביא דוגמא שמבהירה למה‬ ‫כוונתו ''בחלק טמפוראלי''‪ . but rather on more or less remote effects of these‬‬ ‫‪movements.1981‬מראולוגיה כפותרת‬ ‫את הניגוד המסורתי בין הוליזם ואוטומיזם)‪.‬אך אינו מגדיר או מבהיר ביותר מאשר דוגמא למה כוונתו‪ .‬או למאורע שהוא חלק של מאורע שמספק את הנוסחה המקורית‪ .‬פתרון אחד של גולדמן הוא בהגדרת רצייה כהתרחשות מודעת שיש לה נטייה לגרום למאורע‬ ‫אשר יספק )‪ (satisfy‬את הנוסחה המקורית של הגישה הפרופוזיציונאלית (ראה עמ'‬ ‫בעבודה)‪ .‬וישנן רציות לא פרופוזיציונאליות‬ ‫המצויות בפריפריה של תשומת הלב ומטרתן בין השאר לפקח על הפעולה‪ .‬סדרת‬ ‫התנועות של הבלרינה היא מאורע שמספק את הנוסחה המקורית ''אני רוצה לרקוד רקוד‬ ‫‪ .‬גולדמן לא מכנה זאת כך‬ ‫אולם הסתמכויותיו על הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מראים לאן הוא חותר‪ .8‬‬ ‫לפי ניסוח זה כל חלק של תנועת הרקדנית או השחיין שמספק את הנוסחה המקורית הוא‬ ‫תנועה רצונית‪.‬גולדמן כותב‬ ‫במקור ''חלק טמפוראלי'' )‪ (temporal part‬של מאורע ואלו אני שנתי וכתבתי רק ''חלק''‬ ‫משום שלדעתי יש קצת בעיתיות במושג חלק טמפוראלי‪ .‬וכפי שאראה‬ ‫בפרקים ‪ 7‬ו‪ 8-‬של העבודה ניתן לבצע בנייה מחדש לתיאוריה של גולדמן ולשכלל אותה בכיוון‬ ‫שהציע מילר (‪ )1974‬תוך הסתמכות על הריסון (‪ )1972‬ועל אפוסטל (‪ . A skilled typist concentrates on words to be typed.‬דיון מלא בענין זה יובא בפרק ‪.‫‪45‬‬ ‫ד‪ . the skill.‬‬ ‫ה‪ .‬‬ ‫לפי פתרון מסוג זה ישנן רציות פרופוזיציונאליות הבאות לידי בטוי בפרופוזיציות מהסוג ''אני‬ ‫אבצע תכנית ‪ Z‬עכשיו'' והן מצויות במרכז תשומת הלב‪ .‬מצב ענינים בפעולה פיזית‬ ‫הוא מצב פיזי מסויים‪ .‬ואת המושגים דרגת מודעות והיזון חוזר‪.‬כאן יש‬ ‫צורך להבחין בין פעולה פיזית (צביעה) שמרכיב אחד שלה היא תנועת היד לבין פעולה‬ ‫סמיוטית (ריקוד) שמרכיב אחד שלה הוא הנעת חלקי גוף שונים‪ .‬מוטל עלי להסביר מהו מצב הענינים שנגרם ע''י מאורע הריקוד‪ .‬אני אכנה גישת ביניים בין‬ ‫אטומיזם פעולתי להוליזם פעולתי‪ :‬תורה פרוצדוראלית של פעולה‪ . not finger‬‬ .‬מצב‬ ‫ענינים זה אנאלוגי למצב הענינים‪ :‬ערמת השלג שחורה‪ .

‬יש כאן כעין פרדוכס‪ :‬כדי להרים אצבע ''אני צריך'' להפעיל את העצב או עצבים‬ ‫מסויים‪/‬מים‪ .‬עמ'‬ ‫את הנוסחה המקורית או שהוא איבר אמצעי )‪ (intermediate member‬של שרשרת סיבתית‬ ‫שאיברה הראשון הוא רצייה ואשר איברה האחרון מספק את התוכן הפרופוזיציונאלי של‬ ‫הרצייה הנ''ל‪ .‬דהיינו‪ .‬מאורע שהוא מעשה בסיסי כמו הרמת יד ניתן לביצוע ע''י רצייה בלי צורך בתיווכה‬ ‫של רצייה אחרת או אמונה כלשהיא‪ .(feedback‬‬ .‬‬ ‫העצב הוא כעין ''מכשיר'' המופעל ע''י רצייתי להרים אצבע אך לא ע''י רציתי להפעיל את‬ ‫העצב‪ .‬ובמעגליות זו אדון מייד על ידי הבאת תיאורית ה''דמוי‪-‬תגובה'' של וו‪.‬הבחנה זו תפתור בעיות רבות‬ ‫כפי שהראיתי כדוגמא מהצטוט הנ''ל‪.‬כפי שפסיכולוגים‬ ‫קוגניטים ופסיכולוגים של הגשטלט מבחינים בין מרכז לפריפריה בשדה הפרצפטואלי‪ . The agent volition seems to be directed as distal rather than proximal‬‬ ‫‪events”.‬‬ ‫בגישתו (שאני מכנה פרוצדוראלית) החדשה גולדמן משכלל את תיחומו בין מאורע רצוני‬ ‫בעבודה)‪ .‬או אם הוא מהווה מרכיב בשרשרת סיבתית הנגרמת ע''י רצייה והמסתיימת בספוק‬ ‫הנוסחה המקורית‪.‬מאורע הוא רצוני אם הוא מספק ישירות את הנוסחה המקורית של‬ ‫הרצייה‪ .‬יש לנו כאן סוג‬ ‫מסויים של מעגליות‪ .‫‪46‬‬ ‫‪movements.‬מבחינה פיזיולוגית ברור שאם אדם‬ ‫ירוץ בלי שליבו יפעם מהר יותר הוא יעצור ולא יוכל לרוץ כי לא יהיה לו דם‪ .‬הפעלה של עצב מסויים לעומת זאת אינה מעשה בסיסי‬ ‫משום שאינני יכול לגרום באמצעות רצייה שלי לגרום לעצב מסויים שיפעל‪ .‬כך‬ ‫גולדמן מציע להבחין בין מרכז לפריפריה ב''שדה הרציותי'' )‪ (“volitional field”:75‬כחלק‬ ‫מהבחנה כללית בין מרכז לפריפריה ב''שדה הפנומנאלי הכללי‪ . (1976:73).‬בכותבו כי מאורע יחשב לרצוני אם ורק אם הוא מספק‬ ‫למאורע לא רצוני‪( .‬אך אם אני אינני יכול לרצות‬ ‫להפעיל עצב‪/‬ים מסויים‪/‬ים כיצד אני יכול להרים אצבע?‬ ‫כדי למצוא פתרון אני אביא דוגמא קלה יותר‪ :‬אדם אינו יכול להפעיל את ליבו מהר יותר ע''י‬ ‫רצייה ישירה‪ .‬‬ ‫גולדמן משווה בין התחום הפרצפטואלי לתחום החשיבה המעשית‪ .‬‬ ‫גולדמן ממשיך להתמודד עם התיאוריה שלו ואומר שגם הניסוח האחרון הוא בעייתי שכן‬ ‫לפיו גם מאורע עצבי ייחשב לרצוני‪ .‬אם הוא ירוץ הוא יגרום לליבו לפעום מהר יותר‪ .‬‬ ‫ג'ימס הקשורה למושג מעגל ההיזון‪-‬החוזה )‪.‬בניסוח שלי‪.‬לכן גולדמן משתמש בהבחנה שלו מ‪ 1970 -‬כדי לפתור‬ ‫חלק מהבעתיות של מושג הפעולה הבסיסית‪.‬אם אדם רוצה שליבו יפעל מהר יותר הוא צריך להפעיל את רגליו ע''י רצייה של‬ ‫ריצה‪ .‬כלומר שהפעלת העצב היא תנאי להרמת אצבע‪ .‬‬ ‫גולדמן הבחין בין מאורע שהוא סוג של מעשה‪-‬בסיסי )‪ (basic act‬לבין מאורע שאיננו מעשה‪-‬‬ ‫בסיסי‪ .

‬התשובה היא לדעתי שקל יותר לאדם לבצע פעולות מוכרות‪ .‬ג'ימס (‪ )1890‬כדי להסביר‬ ‫מדוע רצון או כוונה לעצמם אינם מספיקים כדי ליצור רצייה ראשונית‪ .‬מלבד‬ ‫ההסתבכות המטפיזית יש בדברי דאנטו אלה גם אי‪-‬בהירות‪.‬אדם יכול לחזור עליה שוב‪ .2‬גולדמן אינו מתקרב להסתבכות מטפיזית מיותרת כפי שדאנטו התקרב בטענתו כי על‬ ‫אף שפעולות בסיסיות נעשות ע''י האדם הן אינן נגרמות סיבתית על ידו‪ .‬כמו הרמת אבן שהיא פעולה לא בסיסית‬ ‫שנעשית ע''י ''הפעולה הבסיסית'' (עפ''י דאנטו) של הרמת יד‪.‬כאן עולות בעייה אחת ושאלה‬ ‫אחת‪ .‬רק לאחר שפעולה מסויימת התרחשה באופן‬ ‫מקרי ונותר ממנה דמוי מסויים‪ .‬בכך הטרמינולוגיה של גולדמן משתלבת‬ ‫במסגרת המושגית שלי מהמבוא ונמנעת ממכלול הבעיות שיש לגולדמן בין השאר‬ ‫משום שגולדמן מדבר על אי‪-‬בסיסיות ''כלפי מטה'' (ארועים עצביים) ולא רק על אי‪-‬‬ ‫בסיסיות ''כלפי מעלה'' (פעולות לא בסיסיות‪ .‬רציות משניות‪ .‫‪47‬‬ ‫ו‪.‬דומה‬ ‫מאוד לסוג בהביוריזם מסויים כמו של אוסגוד)‪ .‬‬ ‫אלא שיש רציות ראשוניות שתלויות לא רק ברצון או כוונה אלא גם בדמוי‪-‬תגובה (שנוצר‬ ‫בדרך מקרית)‪ .‬‬ ‫ז‪.‬רצייה ראשונית היא‬ ‫רצון או כוונה שהאובייקט ההתכוונותי שלה הוא דמוי‪-‬תגובה‪ .‬זהו התהליך‬ ‫המוכר כאמון‪ .‬דמוי מאפשר קיומה של מפה‬ ‫קוגנטיבית (ראה מילר גלאנטר‪-‬פריבראם (‪ )1960‬שפתחו את התיאוריה המקורית של‬ ‫‪.‬כתוצאה מפעולת רפלקס או גורם לא‪-‬רצוני אחר‪( .1‬גולדמן מדבר על מעשים ולא על פעולות‪ .‬או המצב המוכר כמיומנות‪ .‬לא‬ ‫רק רצון ה''שולף'' באופן התכוונותי דמוי‪-‬תגובה יכול לגרום לפעולה‪ .‬‬ ‫בינתיים ברצוני לנצל הזדמנות זו כדי לומר כי ההבחנה של גולדמן בין מעשים בסיסיים‬ ‫למעשים לא‪-‬בסיסיים עדיפה על ההבחנה של דאנטו בין פעולות‪-‬בסיסיות לפעולות לא‪-‬‬ ‫בסיסיות בשל שתי סיבות‪:‬‬ ‫‪ .‬אלא מספיקה מחשבה‬ .‬דמוי‪-‬תגובה הוא זכרון של‬ ‫פעולה שהתרחשה באופן מקרי‪ .‬הכנסת המונח ''דמוי'' אצל ג'ימס היא המבחינה‬ ‫אותו ממושגי הגרוי‪-‬תגובה וההתנייה האופרנטית של סקינר‪ .‬‬ ‫באשר לשאלה‪ .“building up habits by drill” :‬הדמוי‪-‬תגובה לעומת זאת‬ ‫מתאים למה שרייל מכנה באותו מקום ”‪“building up intelligent capacities by training‬‬ ‫ג'ימס אומר כי רצייה ראשונית יכולה לשמש כ''כפתור הפעלה'' )‪ (trigger‬לרציות משניות‪ .‬אין ג'ימס אומר שרק רצייה ראשונית גורמת לפעולה‪.‬הבעיה היא‪ :‬מה עם הפעולות שאדם מתכנן על אף שמעולם לא התרחשו באופן מקרי‬ ‫ואין לו זכרון מהם (נסיעה לירח למשל)? והשאלה היא‪ :‬מדוע אם מפעולה מקרית מסויימת‬ ‫נותר דמוי מסויים אדם יכול לחזור עליה שוב? פתרון הבעייה הוא שבפעולת הנסיעה לירח‬ ‫הרצייה שפועלת היא רצייה משנית‪ .‬‬ ‫‪ .‬ההתנייה האופרנטית מתאימה‬ ‫למה שרייל (‪ )1949:42‬מכנה‪ .‬‬ ‫גולדמן מסתייע בתיאורית הדמוי‪-‬תגובה )‪ (response-image‬של יי‪ .‬לעומת זאת אינן תלויות בשום מקריות והן ניתנות לתכנון‪.Tolman‬‬ ‫סקינר לעומת זאת דוחה את קיומן של מפות קוגניטיביות‪ .

‬הוא אינו לוחץ למטרה מסויימת‪ ..) 1981‬בשלב זה אדגים למה הכוונה ל''פעולות לא ''רצוניות'' במובן המקובל''‪ .‬‬ ‫פעולה‪ .‬גולדמן מביא את התיאוריה המוטורית של הלשון של‬ ‫ברגסון מ‪ .‬יש לנו בעיות של סיבתיות‪ :‬האם העצב מפעיל את היד או היד מפעילה‬ ‫את העצב באמצעות הרצייה של האדם? האם הסביבה מפעילה את הרגל בכך שהסביבה‬ ‫שולפת דמוי תגובה או שהאדם שקולט תמונה מסויימת עושה זאת? התשובה צריכה להינתן‬ ‫במונחי מעגלים של היזון‪-‬חוזר בין הפעולה להכרה‪ .‬וגם בדוגמא של‬ ‫הלחיצה על הדוושה‪ .‬בין הסביבה (כאן מדובר על סביבה פיזית‬ ‫אך ישנה גם סביבה חברתית) לפעולה ובין הסביבה להכרה‪.526-527 .‬מכאן שיש צורך ב''דרגות של‬ ‫רצוניות'' כמו שיש דרגות של דקדוקיות‪ . we do not have a sensation‬‬ ‫‪of thought and then have to add something dynamic to it to get the movement ”.‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪ .‬‬ ‫מודל זה יפרט גם את יחסי ההיזון החוזר בין הכשירויות השונות של האדם (רצייה‪ .‬לדיון מלא בדרגות תחום תורת הפעולה (גם דרגות‬ ‫התכוונותיות ודרגות רלונטיות) אחזור בהצגתי את תגובתי גרינגרד‪-‬דסקל (‪ )1981‬לסירל‬ ‫(‪ .‬ואף יחידות‬ ‫לשוניות מורכבות יותר‪.‬‬ ..‬ע‪)1890 .‬‬ ‫פעולות אלה שנגרמות כתוצאה משחרור של דמוי פעולה יכולות להיות פעולות מוטוריות‬ ‫סתם ולא פעולות רצוניות במובן המקובל של ''רצוניות''‪ .‬‬ ‫לאפיון מדוייק יותר של יחסי ההיזון‪-‬החוזר אני אשוב בסינטזה של אפוסטל )‪ (Apostel‬שם‬ ‫אציג מודל משוכלל של האדם (של הפועל ושל המכיר) ויחסי ההיזון החוזר שלו עם הסביבה‪.‬אמונה‪ .‬גם בדוגמא של הפעלת הלב בקצב מהיר יותר‪ .‬כוונה‪..‬משפטים‪ ..‬‬ ‫ט‪ .)1896(-‬לפי תיאוריה זו גם המעשים הגופניים (תנועות שפתיים) וגם המעשים‬ ‫המנטאליים (רציות) הכרוכים בפעילות הלשונית נגרמים ע''י סוגים רבים של רציות‪-‬‬ ‫ראשוניות המשמשות לשחרור של ''דמוי‪-‬תגובה לשוניים'' כמו‪ :‬מילים‪ .‬גם בדוגמא של הפעלת העצב‪ .‬לחיזוק הסתמכותו על גישת ג'ימס‪ .‬אדם שרגיל‬ ‫לנהוג ויושב במכונית ליד הנהרג אם יקלע למצב של סכנה הוא ילחץ ''אוטומטית'' על‬ ‫הבלמים‪ .‬‬ ‫ח‪ .‬אלא הסביבה ''מפעילה'' אותו‪ .‫‪48‬‬ ‫על דמוי‪-‬תגובה או אף התרחשות מקרית לא התכוונותית של דמוי תגובה כדי לגרום לשחרור‬ ‫)‪ (trigger‬של פעולה או של שרשרת שלמה של פעולות‪:‬‬ ‫‪”We may then lay it down for certain that every representation of a movement‬‬ ‫‪awakens in some degree the actual movement which is its object: and awakness it‬‬ ‫‪in a maximum degree whenever it is not kept from doing so by an antagonistic‬‬ ‫‪representation present simultaneausly in the mind.‬א‪.‬תפיסה וכו')‪.‬לפי תיאוריה‬ ‫מורכבת זו של ג'ימס לא רק מאורעות או מעשים מנטאליים נחשבים כגורמי פעולה אלא גם‬ ‫מאורעות בסביבה‪.

‫‪49‬‬ ‫גם כאן שילוב של מראולוגיה (תורת היחסים בין החלקים לשלם) עם תורת ההתכוונות‬ ‫המספקת את המלט )‪ (cement‬בין החלקים השונים באותה רמה ובין הרמות השונות (ראה על‬ ‫ההבחנה בין הרמה הגולמית (רגושים ותחושות) לרמות המורכבות אצל הוסרל תעמוד‬ ‫בשירות המודל המשוכלל הנ''ל‪.‬‬ .

Searle‬הכוונה כגורם לתחילת פעולה‬ ‫‪6.‬ובשכבה השניה נמצאים‬ ‫גורמים בעלי כוון (כוונות‪ .‬‬ ‫מישהו יכול לאמר למשל שטעם גורם סיבתיות לרצייה ורצייה גורמת לפעולה‪ .‬רגשות)‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬החל במפוי הלוגי של‬ ‫חלק מהשדה הפנומנלי (הכולל מרכב קוגניטיבי וקונטיבי) שלנו‪ .))1960(-‬אני אעבור למפוי‬ ‫הקשר בין הפועל לאוביקט‪ .‬אמונות‬ ‫ופעולות‪ .‬‬ ‫כשבשכבה הראשונה נמצאים גורמים ראשונים (תחושות‪ .‬‬ ‫מצבים התכוונותיים מכוונים לאוביקטים ולמצבי ענינים דוגמאות למצבים התכוונותיים‬ ‫הם‪ :‬אמונות‪ .‬גם תיאוריה כשל הוסרל‬ ‫מהווה את תחליתו של מפוי כזה בכך שהוא חלק בין שתי שכבות של גורמים מנטאלים‪.‬לבין הסבה עצמה וכן בשאלת הקשרים שיש בין המרכיבים השונים של סבות‬ ‫הפעולה‪ .(intentionality‬סירל סבור שלמושג זה יש תפקיד מרכזי‬ ‫בשאלת הקשר הצוגי והסיבתי בין המרכיבים השונים של השדה הקוגניטיבי‪.‬מה תפקידן של כוונות בפעולה?‬ ‫ומה הקשר בינן לבין אמונות ורצונות? מושג מרכזי בתיאוריה האינטגרטיבית של סירל‪.4‬בעבודה‪ .‬וכו') לבין‬ ‫הפעולה‪ .‬ואכן‪ .‬מישהו אחר יכול לנסות ולמצוא את הקשר‬ ‫הלוגי בין מקדימי הפעולה כמו למשל דוידסון (‪ )1963‬שטען כי טעם ראשוני מורכב ממקדימי‬ ‫פעולה קוגניטיבים וקונטיבים – ראה סעיף ‪ 2.‬סירל פותח את מאמרו מ‪ )1981(-‬בשאלת הקשר בין כוונות רצונות‪ .‬עד עתה דנתי במספר תיאוריות אינטגרטיביות בנוגע לבעיית ההתחלה‪ .‬וכו') אשר מסדרים את מכלול הגורמים ומעניקים‬ ‫להם מבני הירארכי ומכוון‪.‬אלא גם בשאלת הקשר בין מה שמקדים את סבת הפעולה (למשל‪ :‬שיקול שקודם‬ ‫לרצייה)‪ .‬רציה‪ .‬כהמשך למאמרו מ‪ )1979(-‬בשאלת הקשר בין כוונות ליצוגים‪.1‬‬ ‫מצבים התכוונותיים‬ ‫א‪ .‬מטרתי בפרק‬ ‫זה על סירל ובפרק הבא על אפוסטל הוא לעלות בהדרגה בדרגת האינטגרציה (ראה עמוד‬ ‫קודם)‪ .‬דוידסון אם כן‪ .‬ב''אינטגרטיביות''‬ ‫כוונתי לתיאוריות שלא רק עוסקות בשאלת הקשר בין סבת הפעולה (טעם‪ .‬‬ ‫סירל ממשיך בחקר הקשרים הלוגי של הגורמים הנ''ל ושל קשריהם הסיבתיים‪ .‬הוא ההתכוונותיות ‪ .‬ולעבור ממפוי של קשרים פשוטים יחסים לקשרים מורכבים יותר‪ .‬אז נאמר‬ ‫שהוא מדבר על קשר סיבתי בין מקדימי הפעולה‪ .‬פחדים‪ .‬רצונות וכוונות)‪.‬ממפוי הקשר בין‬ ‫יצוג (או מלים) לאוביקט (‪ Word and Object‬כשם ספרו של קווין מ‪ .‬‬ .‬יצוגי‪ .‬‬ ‫בדומה להוסרל‪ .‬תקוות‪ .‫‪50‬‬ ‫פרק ‪ – 6‬הפתרון של ‪ .‬ומשם למפוי הקשר בין אדם לאוביקט (‪ Person and Object‬כשם‬ ‫ספרו של צ'יזהולם מ‪ ))1976(-‬עד למפוי הקשר בין אדם לאדם (‪ Person and Person‬שעוד לא‬ ‫נכתב)‪ .‬אם כן‪ .‬סירל פותח בהצגת השאלה הבאה‪ :‬מקובל על רבים שאמונות ורצונות (להבדיל מרציות על‬ ‫ההבדל ראה עמוד ‪ )1-10‬גורמים סיבתית לפעולות‪ .‬רציות‪ .‬הקשרים הנ''ל יכולים להיות משתי סוגים יכול להיות קשר ''סיבתי'' או קשר לוגי‪.

‬‬ ‫‪ ).‬ובכך אני חולק על סירל‪ .‬אלא גם לתיאוריות מטפיסיות של ברגסון על המציאות‬ ‫והאין‪ .1‬‬ ‫אראה כי דעתי בעניין הסטאטוס האונטולוגי של אוביקטים התכוונותיים עדיפה על זו של‬ ‫סירל‪ .‬מאוחר יותר (בסעיף ‪)8.‬זאת משום ש‪ .‬לתיאוריה של סארטר על היישות והאין‪ .‬אמיתות חלה על כוון‬ ‫ההתאמה מהעולם לנפש )‪ .‬שכן כאן יש לנו ענין בקשר‬ ‫בין סימנים לעולם‪ .‬והאספקטים הפרגמטיים הם המצבים ההתכוונותיים‪ .(intention wit – an – s‬דעתי מסייעת לסירל בבקורתו נגד הגישה‬ ‫האקסטנסיונאלית של דוידסון בתחום תורת הפעולה‪.‬ו‪“r”-‬‬ ‫עבור תוכן ייצוגי‪ .‬כאשר תנאי הספוק מכילים דברים אקטואלים (אוביקטים‪ .‬‬ ‫ידיעות) או חסרי כוון כמו למשל צער‪.‬מצב התכוונותי מסופק יכול להיות לא רק אמיתי אלא לפעמים הוא‬ ‫מוגשם )‪ .‬‬ ‫סירל בוחר לסמל מצב התכוונותי ב‪ S(r) -‬כאשר ‪ S‬הוא משתנה עבור אופן פסיכולוגי‪ .‬האספקים הסמנטיים הם התכנים הייצוגים‪ .(realized‬למשל אמונה יכולה להיות אמיתית‪ .‬אירועים‪ .‬כבר בשלב‬ ‫זה ברצוני ל''התערב'' בהצגת סירל ולאמר שלדעתי הבחנה זו היא עמוקה מאד והיא נוגעת לא‬ ‫רק לתובנות עמוקות מאד של הוסרל‪ .‬וכו') דברים‬ ‫אלה נקראים האוביקטים ההתכוונותיים של מצבי ההתכוונות‪ .‬‬ .(mind‬מוגשמות חלה על כוון ההתאמה מהנפש לעולם‪( .‬מהעולם לנפש (אמונות‪.‬בהתאם‬ ‫להבחנה בין מוגשם לאמיתי סירל מבחין בין שני סוגי כוון של התאמה‪ .mode‬דוגמא‪ :‬התוכן היצוגי ''שאתה תעזוב את החדר'' יכול להופיע באופנים פסיכולוגים‬ ‫שונים כמו‪ :‬פחד – ''אני מפחד שאתה תעזוב את החדר''‪ .‬אני חושב‪ .‬שעדיף לאמר שלאמונה הנ''ל יש‬ ‫אובייקט התכוונותי אך הוא אינו קיים בעולם אלא הוא רק מיוצג‪ .‬ולשאלות פילוסופיות אוניברסליות כמו‬ ‫שאלת הקשר בין אדם לעולם והתשובות השונות לה‪ :‬אידיאליזם‪ .‬דוגמא‪ :‬כאשר ‪ S‬הוא האופן הרצון ו‪ “r”-‬הוא ''אני הולך לסרט'' ניתן לסכם‬ ‫כך‪ :‬אני רוצה (אני הולך לסרט)‪.‬אך פחד יכול להיות מוגשם‪ .‬דוגמא‪ :‬אם אני מאמין‬ ‫שתעזוב את החדר ולאחר זמן מה אתה עזבת את החדר‪ .‬מצבים‬ ‫התכוונותיים יכולים להיות בעלי כוון מנפש לעולם (רצונות כוונות)‪ .‬מי שמדבר על אוביקטים‬ ‫התכוונותיים אינו מדבר על סטאטוס אונטולוגי ספציפי‪ .‬כאן הקשר הוא בין‬ ‫סמנים אדם ועולם‪ .‬על מצב התכוונותי מסויים אנו נאמר שהוא סופק‬ ‫)‪ (satisfied‬אם תוכנו היצוגי מתאים ל‪/‬או מייצג משהו במציאות‪ .‬‬ ‫מצבי ענינים המאפשרים את הספוק של מצבים התכוונותים בעלי כוון הם תנאי הספוק‬ ‫שלהם‪ .‬אמונה – ''אני מאמין שאתה תעזוב‬ ‫את החדר''‪.‬ריאליזם וכו')‪ .‬לאמונתי שמלך צרפת הוא קרח אין‬ ‫אוביקט התכוונותי‪ .‬‬ ‫בצורה זו של נתוח מצבים התכוונותיים סירל פתח את מה שאני מכנה ''סמנטיקה‬ ‫ופגרמטיקה של מצבים התכוונותיים''‪ .I-‬היא מסבירה שוב יותר את הקשר בין כוונה )‪(intention – with – a – t‬‬ ‫לבין אינטנציה )‪ .‬הרי שאמנותי סופקה ואפשר לאמר‬ ‫עליה שהיא אמיתית‪ .II .‫‪51‬‬ ‫כל המצבים ההתכוונותיים מורכבים מתוכן יצוגי באופן פסיכולוגי מסויים‪(Psyihological .

‬תשוקה‬ ‫מצב ענינים‬ ‫התגשמות (לדעתי‪ .‬נוכל לאמור‪:‬‬ ‫המצב ההתכוונותי המסופק‬ ‫הדבר המספק‬ ‫אופן הספוק‬ ‫אמונה‬ ‫מצב ענינים‬ ‫אמות‬ ‫(לדעתי‪ .‬‬ ‫ניתן לאמר אנאלוגית ובאופן אינטואיטיבי כי‪ :‬כשם שאמונה מסופקת אך ורק אם מצב‬ ‫הענינים המיוצג בתוכן האמונה כבר הושג‪ .‬בהמשך ההצגה אראה כי מלבד המשתנה של אופן הספוק יש‬ ‫צורך גם במשתנה של כוון ההתאמה כדי להבין את כל הדקויות של ההתכוונותיות האנושית‪.‬פסיבי או‬ ‫אקטיבי)‬ ‫כוונה‬ ‫פעולה‬ ‫בצוע‬ ‫(לדעתי‪ .3‬החל מעמ' ‪ .‬‬ ‫עד כאן על מקבילות סמנטיות בין שלושת מצבי ההתכוונות‪ .‬או אם נרחיב את האנלוגיה ונשכללה‪ .‬וכו')‪.‬‬ ‫‪ .‬רצון יכול לבוא על ספוקו גם אם מישהו או משהו אחר‬ ‫מביא למצב הענינים הרצוי‪ .‬‬ ‫זאת להבדיל מפילוסופים כמו הוסרל‪ .II‬אני רוצה ‪ 3‬אני בוחר בג'ונס‪.‬‬ ‫כל מצבי ההתכוונות הפרופוזיציונאלים (להלן בקיצור‪ :‬מצבים התכוונותיים ואני מזהיר את‬ ‫הקורא מפני כשל ההפשטה) ובעלי הכוון מייצגים את תנאי הספוק שלהם (אשוב לדון בכך‬ ‫בהרחבה בסעיף ‪ 6.‬סירל מוצא גם מקבילות‬ ‫תחביריות (סינטקטיות)‪ .‬ברנטאנו וברגסון שהספיקו לחקור ולנתח גם מצבים‬ ‫התכוונותים שתוכנם הייצוגי אינו פרופוזיציונאלי (מצבים יצוגים יכולים להיות גם תמונות‪.‬‬ ‫‪ hunches‬מטושטשים‪ .‬במבנה העומק ניתן לייצג כך את שלושת מצבי ההתכוונות‪:‬‬ ‫‪ .‬פסיבי)‬ ‫רצון‪ .‬עד כאן לא דובר עדיין על הקשר בין‬ ‫מצבי התכוונות לבין פעולה‪.‬‬ .‬נקודה זו תשמש אותי מאוחר יותר בעבודה כדי לטעון כי פילוסופים‬ ‫אנליטים רבים טעו בכשל ההפשטה (ראה נספח מס' ‪ )3‬בכך שבמשך הזמן חשבו שכל מצבי‬ ‫ההתכוונות הם פרופוזיציונאלים ונתחו את הפעולה באופן בלעדי בגישות פרופוזיציונאליות‪.I‬אני מאמין ‪ 3‬אני בוחר בג'ונס‪.‬כך כוונה מסופקת אך ורק אם הפעולה המייצגת‬ ‫בתוכן הכוונה כבר בוצעה‪ .‫‪52‬‬ ‫סירל לא שוכח להדגיש שהדיון שלו מתרכז רק במצבי התכוונות שתוכנם היצוגי הוא‬ ‫פרופוזיציונאלי‪ .‬והוא מתעלם כרגע ממצבי התכוונות שתוכנם הייצוגי אינו פרופוזיציונאלי‬ ‫(כמו אהבה ושנאה)‪ .‬‬ ‫ג‪.‬אקטיבי)‬ ‫כתבתי ''התגשמות'' ולא ''הגשמה'' מפני שבצוע והגשמה הם אופנים פעילים )‪ (active‬ואלו‬ ‫התגשמות היא אופן פסיבי‪-‬למחצה‪ .)151‬ניתן לסכם עד כאן ולאמר שהמפתח להבנת‬ ‫ההתכוונותיות הוא היצוג והמפתח לזה הם תנאי הספוק‪ .

‬האופן הפסיכולוגי כוונה הוא אופן‬ ‫אקטיבי מבחינה סינטקטית וסמנטית‪.I-‬הפרדה זו‬ ‫מתבטאת אצלו בשני הבדלים‪:‬‬ ‫‪ .‬שבו מתגלים הבדלים המקבילים להבדלים הסמנטיים מהעמוד הקודם‪.‫‪53‬‬ ‫‪ .IV‬אני מאמין _ האבן נופלת‪.A‬ב‪ III-‬יש שם מיוחד לתנאי הספוק והוא פעולה בעוד שב‪ I-‬ו‪ II-‬אין שם מיוחד לתנאי‬ ‫הספוק‪.B‬ב‪ III-‬תנאי הספוק לא יכולים להיות קיימים בלי האופן הפסיכולוגי המתאים דהיינו אין‬ ‫פעולה ללא כוונה‪ .))1981 .1979‬‬ ‫במבנה העומק עם התוכן הייצוגי החדש יראו כך שלושת מצבי ההתכוונות‪:‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .VI‬אני מתכוון ‪ 3‬האבן נופלת‪.‬‬ ‫‪ ."X‬תוכן זה מחטיא הבדלים חשובים בין מצבי ההתכוונות השונים בהקשר זה של‬ ‫דיוננו‪ .III‬אני מתכוון ‪ 3‬אני בוחר בג'ונס‬ ‫במבנה העומק קיימת איפוא סימטריה מלאה בין שלושת מצבי ההתכוונות‪ .‬‬ ‫בנתוח בעברית ובתוכן הייצוגי החדש מתגלה כי האופן הפסיכולוגי אמונה הוא אופן פסיבי‬ ‫סמנטית (ראה טבלה בעמ' ‪ )137‬וסינטקטית‪ .‬‬ .‬‬ ‫במבנה השטח לעומת זאת מתגלית האי סימטריה הבאה‪:‬‬ ‫‪ .‬לעומת זאת ב‪ I-‬ו‪ II-‬זה יכול להיות שכן תנאי הספוק יכולים להיות‬ ‫קיימים ללא הרצון או האמונה‪.VI‬אני מתכוון להפיל את האבן‪.‬האופן הפסיכולוגי רצון הוא אופן שיכול להיות‬ ‫פסיבי ויכול להיות אקטיבי גם סמנטית וגם סינטקטית‪ .V‬אני רוצה שהאבן תפול או אני רוצה להפיל את האבן‪.‬‬ ‫סירל סבור שהוא מצא הפרדה חדה למדי בין דוגמא ‪ III‬לבין דוגמאות ‪ II‬ו‪ .‬‬ ‫‪ .V‬אני רוצה ‪ 3‬האבן נופלת‪.‬‬ ‫בנקודה זו אני חורג מההצגה של סירל ומתקנו‪ .‬סיבה נוספת לתקון שלי היא שבעברית מתגלות דקויות שבמקרה זה לא קיימות‬ ‫באנגלית (לדוגמאות של סירל ראה (‪.‬לא כך הדבר‬ ‫במבנה השטח‪ .IV‬אני מאמין שהאבן תפול‪.‬זאת משום שלדעתי הדוגמאות שהוא מביא‬ ‫אינן טובות שכן בתוכן הייצוגי של שלושת מצבי ההתכוונות הוא מביא תוכן ייצוגי של "אני‬ ‫אעשה ‪ .

‬והעמדה שלי שהחלתי להציגה תוך כדי הצגת סירל‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫האם נאמר שיש כוונות שהן מצבים?‬ ‫לדעתי‪ .‬לגבי‬ ‫האופן הפסיכולוגי רצון שיכול להיות אקטיבי או פסיבי יש מלה מיוחדת למצב האקטיבי‬ ‫(רציה) ומלה מיוחדת למצב הפסיבי (רצון)‪ .‬אך האם נאמר שאין פעולה ללא רצון? כאן מתגלת נקודה‬ ‫חשובה שסירל לא עמד עליה‪ .‬ולדעתי הדירוג מפסיביות לאקטיביות שהצגתי קודם תקף גם‬ ‫בשני ההבדלים ‪ A‬ו‪ B-‬של סירל‪ .‬‬ ‫‪ .4-‬האדם שרצה לרצוח את דודו אך דודו נהרג בתאונה שנגרמה ע''י האדם שרצה לרצוח‬ ‫(בסכין)‪.‬סירל מעלה הבחנה זו בהקשר לאבא דוגמאות‪:‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫בינתיים‪ .2-3‬הכוונה להגיע למשקל נמוך בתקופה שלפני (מסיבת) חג המולד‪.‬גם כוונה היא אפיזודה שמתרחשת בזמן‪.‬בינתיים ברצוני להמשיך ולהציג את סירל לגבי הענין הספציפי של הקשר‬ ‫בין כונה לפעולה‪.1-‬שפיכת בירה על ידי לקוח שקנה בירה‪.‬שמתחיל בזמן מסויים אך נשאר סטאטי‪ .‬ואילו כוונה ואמונה משמשות גם למצב האקטיבי‬ ‫שהוא בעל אופי אפיזודי‪ .‬אני נותן לקורא לחשוב על ארבע הדוגמאות הנ''ל על רקע מה שנאמר עד עתה בפרק‬ ‫זה‪ .‬ברצוני להזכיר לקורא שישנן שתי נקודות שסירל השאיר מחוץ לתחום הדיון במאמר‬ ‫זה‪:‬‬ .‬וגם למצב הפסיבי שהוא בעל אופי מצבי‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬ואז אדון גם בארבע‬ ‫הדוגמאות הנ''ל‪ .‬‬ ‫להדרגתיות זו יש חשיבות מרכזית בשאלת ההבחנה בין פעולה לא‪-‬התכוונותית לבין לא‪-‬‬ ‫פעולה‪ .‫‪54‬‬ ‫גם כאן אני חולק על סירל‪ .‬העמדה‬ ‫של דסקל‪-‬גרינגרד‪ .‬שאמונה‬ ‫היא בדרך כלל פסיבית‪-‬מצבית ואילו כוונה היא בדרך כלל אקטיבית‪-‬אפיזודית‪.3-‬אדיפוס שנשא את אמו בלי שידע שהיא אמו‪.‬עם זאת ברור‪ .‬רצון הוא מצב‪ .‬כנ''ל לגבי ‪ B‬אפשר‬ ‫לאמר שאין פעולה ללא רצייה‪ .‬סירל מתחיל בפעולות פשוטות (שאני קורא להם פעולות אלמנטריות) סירל גם מביא את‬ ‫דעתו שהאנליזה שלו חלה גם על פעולות מנטאליות טהורות אם כי לא מפרט ולא מראה‬ ‫כיצד‪ .‬יש כוונות שהן מצבים (כשאדם מתכוון לעשות משהו תקופה ארוכה ואינו עושה)‪ .‬‬ ‫אפיזודיות מצביות) יש מעבר הדרגתי מאמונה לרצון לכוונה‪.‬בסוף פרק זה אחזור להבחנה בין פעולה ללא פעולה במסגרת העמדה של סירל‪ .‬רצייה‬ ‫היא אפיזודה שמתרחשת בתהליך דינאמי ומשתנה‪ .‬ואלו אני חושב כי בשני הנקדות הנ''ל (פסיביות‪-‬אקטיביות‪.‬‬ ‫תמציתית אפשר לאמר שאני חלוק על סירל בכך שהוא סבור כי בשתי נקודות יש הפרדה חדה‬ ‫בין כוונה לבין אמונה ורצון‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬לגבי ‪ A‬גם במקרה של רצון פעולה יכולה להוות תנאי ספוק‪.‬‬ ‫שכן רצון יכול להיות פסיבי (אני רוצה במצב מסויים שמישהו אחר יבצע או שיתרחש במקרה)‬ ‫או שהוא יכול להיות אקטיבי (אני רוצה במצב מסויים שאני רוצה לבצעו)‪ .

‬שני סוגי כוונה‪:‬‬ ‫כוונה שלפני פעולה )‪ .‬נהג ותיק (לא חדש) שהחל לעבוד‬ ‫במשרד מסויים יתכנן את פעולת הנסיעה למשרד (לא עובד ותיק‪ .‬וותק בתור פקיד במשרד)‪ .‬הנפרדות של הכוונה לפני‬ ‫הפעולה מהפעולה באה לידי בטוי בעיצוב (או תכנון) הכוונה שיכול להיות מודע ויכול‬ ‫להיות לא‪-‬מודע‪.''A‬לסוג השני‬ ‫מתאים הבטוי ''אני עושה ‪ .1‬‬ ‫כוונה לפני פעולה – היא נפרדת מהפעולה‪ .‬לחיצה על הקלאץ'‪ .‬על היחס בין רציה לכוונה אדון בהמשך)‪.2‬כוונה שלפני פעולה‪ .‬ההבחנה נקבעת ע'י הוותק של האדם בפעילות‬ ‫המסויימת (וותק תבור נהג‪ .I‬פעולות מנטאליות טהורות‪.‫‪55‬‬ ‫‪ .‬כבר הבעתי דעתי בסעיף הקודם ג'‪ .‬התנעה‪ .''A‬ההבדל ביניהם בא לידי בטוי בשני אופנים‪:‬‬ ‫‪.II‬יצוגים לא‪-‬פרופוזיציונאלים (תמונות‪.‬שכן זה אינו מתכנן את‬ ‫נסיעתו למשרד ונסיעתו למשרד היא חלק מהפעולה הראשית‪ :‬לעבוד היום במשרד)‪ .‬כי לרציות יש מאפיינים דומים‬ ‫לכוונות‪ .‬‬ ‫כללית‪ .‬אי‬ ‫נפרדות זו באה לידי בטוי בספוטנטניות ובאי תכנון מראש‪ .‬מדוגמא זו ברור למדי שההבחנה בין פעולה ראשית‬ ‫לפעולות משנה היא יחסית ותלויית הקשר‪ .‬סירל מבחין בין פעולות צדדיות שיכולות להיעשות אוטומטית ובלי כוונה מיוחדת‬ ‫להם לבין פעולה ראשית שקודמת לה כוונה (תכנית)‪.‬‬ ‫‪ .‬סירל מבחין בין כוונות המעוצבות לפני הפעולה לבין אלה שלא‪ .‬כוונה בפעולה ופעולה‬ ‫ה‪ .(intention prior to action‬וכוונה שבפעולה )‪ .‬וכו'‪ .‬‬ ‫אני אביא דוגמא של סירל ואחר כך אמשיך לנתח ולפרט‪ .(subsidiary actions‬שאינם מיוצגים בתכנית ובכל זאת הן‬ ‫מבוצעות התכוונותית (מתאים‪ .6.‬אך לא‬ ‫יתכנן את הפעולות של פתיחת הדלת וכו'‪ .‬נחשוב על תכנית שלי לבצע את‬ ‫הפעולה‪ :‬נסיעה מהבית למשרד‪ .‬את הפעולה ניתן לחלק לפעולות‬ ‫משנה או פעולות צדדיות ‪ .2‬‬ ‫אם יש תכנית (כוונה לפני פעולה) לפעולה מסויימת‪ .‬‬ ‫‪ .(intention in action‬לסוג‬ ‫הראשון מתאימים ביטויים מהסוג‪" :‬אני אעשה ‪ "A‬או ''אני עומד לעשות ‪ .‬ובהתאם‪ .‬כמעט לחלוטין לאנליזה ולניסוח של גולדמן מעמ' ‪122‬‬ ‫בעבודה‪ .‬‬ ‫** תרשים‬ .‬‬ ‫‪.‬לפעולה ראשית זו יש חלקים כמו הפעולות הצדדיות הבאות‪:‬‬ ‫פתיחת דלת המכונית‪ .‬חשוב לציין שגולדמן מדבר על היחס רצייה‪-‬פעולה ואילו סירל מדבר על היחס‬ ‫כוונה‪-‬פעולה‪ .)fuzzy hunches .‬ככל שאדם יותר מיומן ומאומן לביצוע‬ ‫פעולה מסויימת כך לאט לאט הכוונה לפני הפעולה לפעולה מסויימת הופכת בהדרגה לכוונה‬ ‫בפעולה‪.‬כוונה בפעולה אינה נפרדת מהפעולה‪ .

Undertaking‬אצל‬ ‫הוסרל החסם התחתון הם רגשות ותחושות והוסרל מדבר על הירארכיה שלמה‪.‬הוסרל כפי שהוצג בסעיף ‪ .‬ו''מעמיד אותן‬ ‫בשירותה'' של הפעולה הראשית שעליה הוא ממקד את תשומת הלב ושאליה הוא מפנה את‬ ‫תכניתו‪ .‬נניח שאדם זה יכול להרכיב שעון אחד בעשרים דקות‪ .4.‬‬ ‫באשר לחסם העליון‪ .‬והאפקטיבי‪ .‬לכוונה‪-‬לפני‪-‬פעולה יש לכון לפעמים אופי של מטה‪-‬תכנית‪.‬כאן חשוב להדגיש שלמראולוגיה )‪(mereology‬‬ ‫שהתחלתי לפתח כאן בעקבות סירל ובהנחייתו של ‪( Apostel‬סירל אינו מדבר על מראולוגיה)‬ ‫יש לא רק אספקט הירארכי‪ .2‬היה הראשון שספק את המלט )‪ (cement‬הוקטורי הזה‬ ‫של השדה הראשוני (הכולל את השדות הקוגניטיבי‪ .‬השכלול בשמש בפתרונות ''ארוזים'' הוא תנאי הכרחי‬ ‫וראשוני לכל התפתחות שהיא‪ .‬ואז הפועל ''משתכלל'' וכוונתו ברמה תהיה כוונה לפני פעולה‪ .‬ונניח‬ ‫שיש בבית המלאכה שלו (במערכת הכוללת) רעש )‪ .‬מכאן שצ'יזהולם צודק בבקורתו נגד‬ ‫מוחלטות מושג הפעולה הבסיסית אצל דאנטו (‪ .‬על ידי אימון אפשר להגיע לכך שברמה ‪ n‬הכווה גם כן תהיה‬ ‫בפעולה‪ .n-1‬סוג‬ ‫הכוונה הוא כוונה בפעולה‪ .‬אנו רואים שישנה תכונה מענינת‪:‬‬ ‫פעולה מסויימת ברמה ‪ N‬מתפקדת כשלם ביחס לחלקיה הנמצאים ברמה ‪ .N‬כשאדם רוצה‬ ‫לבצע פעולה ברמה ‪ N31‬הוא שול את ה''פתרונות'' הפעולתיים הארוזים‪ .‬נשאלת השאלה האם יש חסמים עליונים או חסמים תחתונים לדרגת‬ ‫ההשתכללות ולדרגת האלמנטריות? בגישות השונות לפילוסופיה של הפעולה שהבאתי עד‬ ‫עתה הראיתי בעצם שישנן כמה תשובות לשאלת החסם התחתון‪ .‬ואת בעיית‬ ‫המורכבות ההירארכית בפרט)‪ .‬והכולל את‬ ‫האדם שהוא פועל )‪ (agent‬ומכיר (אין לי מלה באנגלית) בו זמנית)‪ .‬‬ ‫לדעת סיימון (‪ .‬‬ ‫במבנה הירארכי‪-‬וקטורי ישנן פעולות מסויימות שהן כבר ''ארוזות'' ברמה ‪ .‬אצל דאנטו (‪ )1965‬החסם‬ ‫התחתון הוא פעולה בסיסית‪ .‬אלא גם אספקט כווני‪ .‬פילוגנטית ואונטוגנטית (ראה נספח מספר ‪ .1976‬שם הוא חקר את בעיית המורכבות )‪ (complexitg‬בכלל‪ .‬דבר זה הודגש בסוף המאה התשע‬ ‫עשרה ע''י ברנטאנו‪ .(noise‬בצורה של צלצולי טלפון להזמנת‬ .‬כך אפשר להמשיך‬ ‫ולהשתכלל עוד ועוד‪ .‫‪56‬‬ ‫יש לנו מבנה הירארכי שבו אם ברמה ‪ n‬יש צורך בכוונה לפני פעולה הרי שברמה ‪ .n-1‬ככל שאדם‬ ‫מתאמן יותר התכוונותו עוברת מהחלקים לשלם‪ .‬מילר ושות' (‪ )1960‬חקרו את הדינמיקה של תהליך האמון במונחי‬ ‫תכניות ''ארוזות'' ותכניות חדשות ''המשתמשות'' בתכניות ''הארוזות'' או‪/‬ו מורות )‪ (refer‬על‬ ‫התכניות ה''ארוזות''‪ .)5‬סיימון מביא‬ ‫דוגמא מפועל )‪ (agmt‬שהוא שען‪ .‬כוון האינטגרציה אצל האדם הפועל (לא‬ ‫אצל החוקר המנתח) הוא כלפי מעלה ומהחלקים לשלם‪ .‬אשר חזר ואמר כי התכוונותיות היא בהכרח כוונית (בעברית זה נשמע‬ ‫יותר טוב בשל האטימולוגיה)‪ .‬היות ואני חושב שיש לענין‬ ‫הכווניות וההירארכיות של השדה הפנומנאלי חשיבות מרכזית להבנת האדם ברצוני להוסיף‬ ‫כמה מילים בענין זה‪ .‬הקונטיבי‪ .‬אצל צ'יזהולם (‪ )1976‬החסם התחתון הוא ‪ .‬יש מבנה הירארכי‪-‬‬ ‫וקטורי (כווני) ויש מבנה הירארכי‪-‬סקאלרי‪.‬מבנה הירארכי לא חייב להיות כווני‪ .)1965‬גם סירל מציע ב‪ )1981(-‬ליברליזציה‬ ‫דומה למושג הפעולה הבסיסית של דאנטו‪ .

‬אם יש צלצול טלפון כל עשר דקות‪ .‬אמונה‪ .‬כולל השעון עצמו‪ .‬נניח בעשר הדקות הראשונות הוא יצליח להרכיב משלושה תת‪-‬חלקים‬ ‫חלק אחד‪ .‬תשומת הלב‬ ‫המוקדמת שלו תעבור מהדלת למשהו אחר (ובמקום להגיע לעבודה במכונות הוא יכול פתאום‬ ‫להתחיל ללכת ברגל אחרי איזו בחורה חתיכה שהפנתה את תשומת לבו של נהגנו)‪ .‬הוא אינו מצליח להרכיב שום שלם ותמיד‬ ‫ישאר עם החלקים‪ .‬אך זה כבר חורג ממסגרת עבודתי)‪ .‫‪57‬‬ ‫שעונים‪ .‬וכוונה? כדי להשיב על שתי שאלות מרכזיות אלו‬ ‫יש צורך לדון בענין נוסף מרכזי והוא ההורייה )‪ (reference‬של כוונות‪.‬‬ ‫‪ .‬שכן מספיק שתהיה‬ ‫ההפרעה הקטנה ביותר בשלב שבין הכוונה לפתיחת הדלת לבין פתיחת הדלת‪ .2‬לעבור בהרכבה מרמה אחת לרמה שניה בעשר הדקות שיש לו‪.‬‬ ‫הנוף‪ .‬וכו'‪ .‬‬ .‬מהו הקשר בין שני סוגי הכוונות מלבד מה‬ ‫שאמרנו עד עתה לגבי ההירארכיה (הבדל של רמות) והמוקדיות (או המרכזיות) ביחס‬ ‫לצדדיות? ומה הקשר בין שני סוגי הכוונות לבין ההבדל בין המצבים ההתכוונותיים השונים‬ ‫והאופנים הפסיכולוגים כמו רצון‪ .‬‬ ‫** תרשים‬ ‫בדרך מסוג ‪ 1‬האדם לא מצליח ל''סגור'' שום בעיה‪ .‬לעומת זאת בדרך השניה הוא יצליח לסגור לפחות בעיה אחת בכל פעם‬ ‫(בין טלפון לטלפון)‪ .‬המחיר‪ .1‬להרכיב תת‪-‬חלקים של כמה שעונים בכמה רמות במשך ‪ 10‬הדקות שבין טלפון לטלפון‪.‬‬ ‫לכל הפעולות ההתכוונותיות יש כוונה‪-‬בפעולה אך לא לכולן יש כוונה לפני‪-‬פעולה‪ .‬‬ ‫(בתכנית של אדריכל ''ממוצע'' לבניית בית הוא מביא בחשבון גורמים כמו מבנה הרחוב‪.‬אך הוא אינו מביא בחשבון את‬ ‫סוג הפועלים שיבנו את הבית (מעזה או משכונת התקוה) כמו שאינו מביא בחשבון את החנות‬ ‫שממנה יזמינו את הצבע לקירות יש גורמים רלוונטים ויש גורמים לא רלוונטים)‪.‬ישנן רמות שהן בהקשר נתון רלוונטיות לביצוע פעולה‬ ‫מסויימת או לתכנית (או הכוונה) לבצוע פעולה מסויימת וישנן רמות שהן לא רלוונטיות‪.‬האנשים שיגורו בבית (לפעמים גם זה לא) וכו'‪ .‬אם‬ ‫נחזור לדוגמא של סירל נאמר כי אם הנהג ישים לב לכל ''פריט'' או לכל תת‪-‬פעולה הוא לא‬ ‫יצליח להגיע אפילו לשלב פתיחת המכונית (כאן יש מקום לדיון בפרדוקסים של זנון אודות‬ ‫החץ‪ .‬אודות הצב ואכילס‪ .‬סה''כ‬ ‫עשרה פריטים‪ .‬יש כוונות‪-‬‬ ‫לפני פעולה שנשארות בגדר כוונות שלא בוצעו‪ .‬נוסף לכך‬ ‫מדוע שתשומת הלב שלו תופנה אל הדלת? מדוע שהיא לא תופנה לאצבע שצריכה לשלוח את‬ ‫מפתח המכונית מהכיס? מדוע שלא נרד עוד ועוד ברמת תת‪-‬הפעולות ותת‪-‬הכוונות? כאן נכנס‬ ‫גורם חדש לדיון והוא הרלוונטיות‪ .‬נניח שהשעון מורכב משלושה חלקים וכל חלק מורכב משלושה תת‪-‬חלקים‪ .‬ובעשר הדקות שלאחר מכן הוא יצליח להרכיב משלושה חלקים את השעון‪ .‬פתוחות בפני השעון‬ ‫שתי דרכי פעולה אלטרנטיביות‪:‬‬ ‫‪ .

‬סירל פוסל זאת משום שידי יכולה לעלות בלי שאני ארים אותה‪.‬‬ ‫ו‪.‬אך אינני יוצר כתוספת לטעם הנ''ל עוד טעם‬ ‫שמשמש כעין ''טעם של טעם''‪ .‬‬ ‫לדעת סירל‪ .‬כאשר אני‬ ‫מצווה עליך לעשות ‪ .‬במקביל למבנה של פקודה‪ .‬אולם אני אעשה זאת‪ .‬סירל פוסל זאת משום שכוונתי זאת יכולה לגרום לפעולות‬ ‫אחרות או לכוונות אחרות שהן תגרומנה לידי לעלות‪ .‬אך אינני יוצר כתוספת לטעם ‪ R1‬עוד‬ ‫טעם ‪ R2‬שמשתמש עבורו כעין ''טעם של טעם''‪ .A‬כך‬ ‫שכוונה זו תסופק אם ורק אם עשיתי ‪ A‬בשל טעם זה‪ .2‬שכוונתי תגרום לידי לעלות‪ .X‬הרי שפעולה ‪ Y‬היא אינה תנאי ספוק של הכוונה‪.‬במקביל‬ ‫לנתוח של סירל למעשה הלשוני של צווי ברצוני לטעון כי גם לגבי כוונות אין בעיה של רגרסיה‬ ‫אינסופית‪ .‬פקודה אינה מסוג‪ :‬אני מצווה‬ ‫עליך (שתעזוב את החדר)‪.‬תכונת ההוריה העצמית של כוונות אינה מובילה לרגרסיה אינסופית‪ .‫‪58‬‬ ‫‪ 6.II‬שאלת הקשר בין טעמים לכוונות‪.‬זאת משום שכאשר אני מתכוון לעשות ‪ A‬אני יוצר טעם ‪ R1‬לעצמי לעשיית ‪ .3‬‬ ‫שאני אבצע את פעולת הרמת ידי‪ .‬אני חושב שבהסבר זה של כוונה יש גם תשובה לטענת הרגרסיה האינסופית של‬ ‫רייל אם נבין שלרצייה (לא לרצון‪ .‬התוכן היצוגי של כוונה צריך להיות‬ ‫מהצורה‪:‬‬ ‫(שאני אבצע את פעולת הרמת ידי על ידי הוצאה לפועל של כוונה זו)‪.‬המבנה של כוונה‬ ‫הוא כזה שכוונה שקולה לצווי‪-‬עצמי‪:‬‬ ‫אני מצווה על עצמי (שאני אבצע פעולה ‪ A‬על ידי הוצאה לפועל של צווי‪-‬עצמי זה)‪ .1‬שידי תעלה‪ .‬דהיינו‪ .‬סירל פוסל זאת משום שאני יכול להרים את ידי על‬ ‫ידי על ידי כוונה אחרת בשל טעם אחר לגמרי‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪.‬באמצעות תכונת ההורייה העצמית כפי שהצגתיה עד כה לדעתי סירל ספק כבר‬ ‫את המסגרת שיכולה לתת תשובות לשתי שאלות מרכזיות בפילוסופיה של הפעולה‪:‬‬ ‫‪ .‬כוונה לעשיית ‪ A‬גם אינה מטה‪-‬כוונה (כוונה‬ ‫של כוונה)‪ .I‬בעיית הרגרסיה האין סופית שהעלה רייל לגבי רצייה‪.‬כוונות‪-‬שלפני‪-‬פעולה מורות על עצמן במובן זה שהתוכן היצוגי של הכוונה מורה על הכוונה‬ ‫שהוא חלק ממנה‪ .‬‬ ‫אלא מסוג‪ :‬אני מצווה עליך (שתעזוב את החדר ע''י ציות להוראה זו) בסוג הראשון אדם יכול‬ ‫לעזוב את החדר בשל טעם שונה מפקודה זו‪ .‬סירל לא מיישם את המשתמע מדוגמת הפקודה אל הנושא המרכזי שלנו לכוונות‪ .‬אני גם לא נותן צווי מסדר שני כדי שתציית לצווי מהסדר‬ ‫הראשון‪ .‬נניח בגלל טעם כמו שהוא נזכר שהוא עומד‬ ‫לאחר לרכבת‪ .‬וראה הנתוח בעמודים ‪ 140-141‬בעבודה) יש מבנה בדיוק‬ .‬לדעתי‪ .‬‬ ‫‪ .3‬הוריה עצמית ותחילת פעולה‬ ‫ה‪ .‬כי‬ ‫זה מובן מהמשל‪ .‬‬ ‫)‪(that I perform the action of raising my arm by way of carrying out this intentio‬‬ ‫סרל מסתייע בדוגמה ממעשים לשוניים כדי להבהיר יותר‪ .‬סירל בודק שלוש אפשרויות אחרות לתוכן יצוגי של כוונה שלפני פעולה‪:‬‬ ‫‪ .A‬אני יוצר )‪ (creats‬טעם עבורך לעשיית ‪ A‬כך שצווי זה ימולא ‪(will be‬‬ ‫‪ )obeyed‬אם ורק אם עשיית ‪ A‬בשל טעם זה‪ .‬אם כוונה לפעולה ‪ X‬גורמת‬ ‫לפעולה ‪ Y‬ופעולה ‪ Y‬גורמת לפעולה ‪ .

‬יש אפשרות שלפרצפיה אין‬ ‫כלל תוכן יצוגי )‪ (represeutation‬אלא רק תוכן היצגי )‪ .‬נובקובסקה אף סבורה שניתן ליישם נתוח של קונפליקטים‬ ‫חברתיים‪ .‬אם מישהו (או מישהם) יוצר טעם עבורי‪ .4‬פעולה ופרצפציה‬ ‫ח‪ .(preseutation‬או במילים שלי‪ :‬צילומי‬ ‫(ובדוגמא של מצלמה אני אסתייע בהמשך)‪ .‬‬ ‫לדעתו‪ .‬אולם כאשר אני ''מצווה על‬ ‫עצמי'' דהיינו כאש ר אני מתכוון‪ .‫‪59‬‬ ‫כמו של כוונה‪ .‬זאת משום שכאשר אני מצווה עליך‪ .‬יש‬ ‫כאן לדעתי גרעין רציני לפתוח של תיאוריה שלמה וחדשה לגמרי‪ .‬מהו איפוא האופי של יצירה‬ ‫זו? סירל אינו עונה‪ .‬‬ ‫וכפי שהפסיכופרגמטיקה ההתפתחותית נוצרה בעקבות הנתוחים של אוסטין וסירל‪ .(langurge and Context‬סירל מבחין בין האובייקט ההתכוונותי (שולחן למשל) לבין‬ ‫ההתנסות הראייתית‪ .‬כמו במקרה של אשלייה נובע שאני יודע את תנאי הספוק של‬ . ‪ The Ontogeresis of speeck acts 1975‬וכן בייטס‪.‬האגו‪ .‬ולכך אחזור בפרק הבא שיוקדש לאפוסטל‪.‬אם אני יוצר טעם עבור עצמי‪ .‬על הקשר המדוייק ביניהם אדון בהמשך הצגת תיאורית סירל‪ .‬כמו בכוונה‪ .‬לקונפליקטים אישיותיים בין האיד‪ .‬לאינטגרציה של האניים‬ ‫אחזור בסעיף ‪.‬‬ ‫נובקובסקה (‪ )1973 :255‬מתייחסת להאברמס שנותן אינטרפטציה מסויימת לאניים השונים‬ ‫בתיאוריה הפרוידיאנית‪ .‬והסופר אגו‪ .‬האם גם אז נאמר שכוונתי יוצרת טעם עבורי להתכוון‬ ‫לפעולה שביצועה יספק את כוונתי? האם נאמר שפעולה אינדיוידואלית היא מעין ''פעולה‬ ‫חברתית‪-‬פנימית'' שבה יש ה''אני המצווה'' ה''אני המתכון'' ו''האני הפועל''? יתכן שכן‪.‬שלא כמו אמונה ורצון שתוכנם היצוגי מכיל את תנאי ספוקם‪.‬נראה לי שלא‪ .‬וצווים (פקודות לאחר) קשורים לטעמים‪ .1976 :‬‬ ‫‪ .5‬‬ ‫ראינו כי בסיטואציה של פקודה הטעם שאני יוצר עבורך משמש כגורם לכוונה שהיא הגורם‬ ‫של פעולה‪ .‬כמו בפקודה‪ .‬רציות‪ .7.‬יתכן מצב שבו יש התנסות ראייתית בלי שיהיה קיים האובייקט‬ ‫ההתכוונותי המתאים‪ .‬לפני שסירל עובר לדון בכוונה‪-‬בפעולה‪ .‬אין כלל בעיה של רגרסיה‬ ‫אינסופית‪ .‬אני יוצר טעם עבורך וטעם זה הוא הגורם‬ ‫לכוונה או רצייה שלך שתגרום לפעולה שתספק את הצווי שלי‪ .‬‬ ‫התוכן היצוגי של פרצפיה אינו מכיל את תנאי ספוקה‪ .‬צורת ההתכוונות הפרצפטואלית קרובה לכוונה‪-‬בפעולה בעוד שאמונה ורצון קרובים‬ ‫יותר לכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה‪ .‬הוא מרחיב את נתוחו לעוד צורות של התכוונותיות‪.‬ל''תורת התכוונות‬ ‫התפתחותית''‪ .‬‬ ‫‪ 6.‬כפי שהפסיכולוינגויסטיקה ההתפתחותית נוצרה בעקבות הנתוח של חומסקי‪.‬אפוסטל נתן תשובה‬ ‫המהווה פירוט והבהרה לסוג תשובה כשל ברגסון‪ .‬אין בעיה של רגרסיה אינסופית אך יש‬ ‫בעיה של מעגליות הנפתרת על ידי מה שסירל מכנה ליצור טעם‪ .‬יותר מכך‪ .‬כאן חשוב לזכור שב‪ )1974(-‬סירל טוען כי‬ ‫ההתכוונ ות קודמת ללשון (שהיא המרכיב המרכזי של התוכן הייצוגי) מבחינה פולגנטית‬ ‫ואונטוגנטית ולכן יש כאן בדיונו בפרצפציה ובכוונה‪-‬שבפעולה משום הרחבת טענתו הנ''ל שכן‬ ‫סוגי ההתכוונות האחרונים הם הפחות וורבלים (פרופוזיציונאלים) שבסוגי ההתכוונות‪( .‬נראה לי כי לכוונות יכולים להיות שני סוגי מקורות‪ :‬מקור – עצמי ומקור –‬ ‫חיצוני‪ .‬האם באותה דרך?‬ ‫ז‪ .‬את‬ ‫מושג המעשה הלשוני (ראה‪ :‬ברוונר.‬ברגסון לדעתי ענה על כך במודל האמרגנטי שלו‪ .‬כוונות‬ ‫(פקודות עצמיות)‪ .

‬זאת משום שלגבי אמונה‪ .‬הנתוח שהבאתי‬ ‫עד כאן אני יכול להרשות לעצמי לבנות שני ''טיפוסים אידיאלים'' של מצבים התכוונותים‬ ‫מנוגדים‪ :‬פרצפציה כפסיבית ופעולה כאקטיבית‪ .‬‬ ‫ההתנסות הראייתית שהיא התכוונותית בצירוף תנאי סיפוקה יוצרים יחד את הפרצפיה‬ ‫הראיתית‪ .‬‬ ‫התנסות זו אינה ''נתון חושים'' ניטראלי (במילים שלי‪ .‬האוביקט ההתכוונותית וההתנסות החזותית אינם בלתי תלויים זה בזה‬ ‫משום שלהתנסות חזותית אין תוכן יצוגי אלא תוכן הצגתי‪.‬‬ ‫** תרשים‬ ‫לנוחות הדיון בהמשך אני אכנס סימבולים‪ :‬כשיחס הסיבתיות הוא מוחלט מאדם לעולם‬ ‫‪ ‬אדם ‪‬‬ ‫‪( ‬כמו בפעולה אידיאלית)‪ .‬תשובת סירל לבעיית ויטגנשטיין בתחום הפעולה‬ ‫ותשובת סירל לבעיתו בתחום הפרצפיה ניתנות לסיכום כך‪:‬‬ ‫פעולה‬ ‫פרצפציה‬ ‫אשליית יתר‬ ‫יש הרגשה של ראיית עץ אך יש הרגשה של הרמת יד בלי‬ ‫שהיד תעלה‬ ‫אין עץ‬ ‫אשליית חסר‬ ‫התנסות‬ ‫יש עץ בלי שרואים אותו‬ ‫היד‬ ‫עולה‬ ‫בלי‬ ‫בעלייתה‬ ‫סירל מדבר על שני כוונים הפוכים הקיימים בפעולה ובפרצפציה כוון ההתאמה וכוון‬ ‫הסיבתיות‪ .‬אני מתקן כאן למען עקביות הדיון ודן בדוגמא‬ ‫כמו‪'' :‬אני רואה שולחן''‪ .‬‬ ‫סירל מביא דוגמא כמו‪ X'' :‬ראה שולחן''‪ .‬מה ישאר מהמאורע של הרמת היד אם נפחית את‬ ‫העובדה שהיד עולה? באנלוגיה לתשובה לבעיה המקבילה לגבי פרצפציה נאמר שמה שישאר‬ ‫הוא ההתנסות הפעולתית ‪ .‬אם מהמאורע של ראיית‬ ‫השולחן נפחית )‪ (substract‬את העובדה שיש שם שולחן מה שישאר הוא התנסות חזותית‪.‬סירל ממשיך את הדיון בנסיון לענות לשאלת ויטגנשטיין שבמונחי תורת‬ ‫ההתכוונות הכללית ניתן להציגה כך‪ .‬‬ ‫במקרה של ''אני רואה שולחן'' ישנו מצב התכוונותי שתנאי ספוקו דורשים שיהיה שולחן‬ ‫ושלשולחן יהי התפקיד סיבתי מסויים ביצירת ההתנסות החזותית‪ .‬אני משנה‬ ‫את התוכן ההיצגי בתודעתי ומתאימו לעולם‪ .‬ובמקרה הפרצפציה הנ''ל‬ ‫השולחן הוא האוביקט ההתכוונותי‪ .‬ולכן אם קודם היה עץ בעולם ואני חתכתי אותו‬ ‫ועשיתי ממנו שולחן‪ .‬וכו'‪ .‬במקרה היד הוא האוביקט ההתכוונותי‪ .‫‪60‬‬ ‫ההתנסות הראיתית‪ .‬שאר המצבים ההתכוונותיים נמצאים על‬ ‫רצף הדרגתי ביניהם‪.‬בפעולה המצב הוא הפוך‪ :‬הכוונה שלי מביאה‬ ‫לפעולה שגורמת למצב ענינים מסויים בעולם‪ .‬חסרת כוון) אלא היא התכוונותית‪.‬כשיחס הסיבתיות הוא מוחלט מעולם לאדם נסמן‪:‬‬ ‫נסמן‪ :‬‬ ‫‪ 0 ‬‬ .‬כוון הסיבתיות תמיד הפוך לכוון ההתאמה מפני שבפרצפציה למשל העולם שבחוץ‬ ‫גורם להיצג מסויים בתודעתי ולכן אם קודם ראיתי עץ ועכשיו אני רואה שולחן‪ .‬סירל נתח בגוף ראשון‪.‬אני התאמתי את העולם לתוכן יצוגי מסויים בתודעתי‪ .‬כוונה‪ .

‫‪61‬‬

‫‪ ‬אדם ‪‬‬
‫‪‬‬
‫‪( ‬כמו בפרצפציה אידיאלית) כשיחס הסיבתיות הוא דו כווני נסמן ‪ 89‬למעלה ‪0‬‬
‫‪ ←0 ‬‬
‫או ‪( 0‬כמו בסוגים מסויימים של רצון)‪ .‬כבר ראינו קודם שההתנסות החזותית (הראייתית)‬

‫אינה יצוג אלא היצג של תנאי ספוקה‪ .‬כך גם ההתנסות הפעולתית אינה יצוג אלא היצג של‬
‫תנאי ספוקה‪ .‬הכוונה‪-‬שבפעולה (להבדיל מהכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה) היא חלק מההתנסות‬
‫הפעולתית ולכן לכוונה‪-‬שבפעולה יש אופי היצגי ולא ייצוגי‪ .‬לכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה לעומת זאת‪,‬‬
‫וכפי שכבר ראינו‪ ,‬יש אופי ייצוגי‪.‬‬
‫ההתנסויות שעליהן דובר קודם החזותית (ראייתית) והפעולותית אינן התנסויות או תחושות‬
‫פסיביות ואף אינן סוג של רצייה או מעשה רצייתי‪ .‬זאת משום שכשם שאיננו רואים את‬
‫ההתנסות החזותית שלנו‪ ,‬כך איננו מבצעים את ההתנסות הפעולתית שלנו‪ .‬אין גם איזו‬
‫הרגשה מיוחדת שהיא כעין ''גרעין'' המשותף לכל הפעולות ההתכוונותיות‪ .‬ההתנסויות הן סוג‬
‫מסויים של רגשות ושל תחושות גופניות‪ .‬סירל אינו מפרט יותר על ''רגשות'' ו''תחושות‬
‫גופניות'' אלה מפני שהוא חושב שהן אינן מרכזיות לנושא הדיון העיקרי והוא המאפיינים‬
‫הלוגיים של ההתנסויות ואת הקשר הלוגי בינם לבין אוביקטי ההתכוונות‪ ,‬תנאי הספוק‪ ,‬וכו'‪.‬‬

‫‪ 6.5‬פעולה כצירוף של התנסות בתנועה גופנית ומאורע חיצוני‪.‬‬
‫ט‪ .‬ידיעת תנאי הספוק של כוונה שבפעולה שונה בהרבה מידיעת תנאי הספוק של טענה שאנו‬
‫בוחנים אותה למשל בשעור לוגיקה‪ .‬סירל סבור כמו פילוסופים אחרים‪ ,‬שהאדם בזמן העירות‬
‫תמיד עושה משהו (סירל מורה על המפשייר (‪ ,)1959‬אך קדמו להמפשייר לייבניץ וברגסון‬
‫שכפי שכבר שהראיתי רואים באדם מעין מכונית שמנועה פועל כל הזמן)‪ .‬סירל מפתח זאת‬
‫וטוען יותר מכך‪ .‬הוא טוען שבכל רגע בחייו המודעים האדם יודע מה שהוא עושה (גם כאן‬
‫סירל לא מזכיר או שאינו יודע את חובו לליבניץ ולברגסון שדנו בידיעת האדם אודות מה‬
‫שהוא עושה גם ברגעי חייו הבלתי מודעים‪ ,‬שזו מעין סוג מסויים של ''ידיעת איך'' או ''ידיעה‬
‫מובלעת'')‪ .‬על השאלה ''מה אתה עושה עכשיו?'' יש לאדם ידיעה לא‪-‬תצפיתית‪ .‬האדם יכול‬
‫לטעות כמו למשל כשהוא חושב שהוא חותך גבינה אך בעצם הוא חותך לחם‪ .‬הידיעה הלא‪-‬‬
‫תצפיתית אינה חלה על האוביקט ההתכוונותי‪ ,‬אלא על ההתנסות ההתכוונותית‪ .‬כזכור‪,‬‬
‫באנליזה שלו סירל מפרק את המצב ההתכוונות לשני מרכיבים‪ :‬אוביקט התכוונותי ‪3‬‬
‫התנסות התכוונותית = מצב התכוונותי‪.‬‬
‫אי‪-‬פירוק המצב האינטנציונאלי הוא מקור הטעות של דאנטו (‪ )1976‬בויכוחו עם אנסקומב‬
‫(‪ )1957‬אודות מקומה של הידיעה הלא‪-‬תצפיתית בידיעה המעשית‪ .‬בסעיף ‪ 8.4‬בעבודה עוד‬
‫אשוב לויכוח זה‪ ,‬אך בהקשר זה חשוב להזכיר שבקורתה של באייר את שתי הדיעות‬
‫המתווכחות מבוססת על דיעה דומה לזו של סירל אם כי לבאייר חסר הפירוק החשוב שסירל‬
‫עושה למצב ההתכוונותי‪ .‬סירל כאילו אומר שמי שאומר שאודות פעולת חתוך הגבינה יש לנו‬
‫ידיעה לא תצפיתית כמו אנסקומב‪ ,‬טועה משום שעל ההתנסות של פעולת החתוך יש לנו‬
‫ידיעה לא‪-‬תצפיתית אך על אוביקט הגבינה אין לנו ידיעה לא‪-‬תצפיתית‪ .‬אך גם מי שאומר‪,‬‬
‫כמו דאנטו‪ ,‬שעל פעולת חתוך הגבינה אין לנו ידיעה לא תצפיתית‪ ,‬גם הוא טועה מפני שנכון‬

‫‪62‬‬

‫שעל אוביקט ההתכוונות אכן אין לנו ידיעה מהסוג הנ''ל‪ ,‬אך על ההתנסות של הפעולה יש לנו‬
‫ידיעה מהסוג הנ''ל‪.‬‬
‫הדבר דומה לשני אנשים שאומרים על חלון מסויים שתי דיעות מנוגדות‪ x .‬אומר החלון‬
‫שקוף‪ y .‬אומר החלון אטום (לא‪-‬שקוף)‪ .‬בא ‪ z‬ואומר שניכם טועים בגלל חוסר הבחנה‪ .‬לחלון‬
‫יש שני מרכיבים‪ :‬מסגרת אטומה‪ ,‬ולכן המרכיב האחד של החלון אטום‪ .‬בתוך המסגרת יש‬
‫זכוכית שקופה‪ ,‬ולכן המרכיב השני של החלון הוא שקוף‪.‬‬
‫סירל מדגיש שאין זה אומר שהאדם תמיד חושב או מודע לתנאי הספוק של ההתנסות‪ .‬אך‬
‫ברגע שאדם מסויים שואל אותי‪'' :‬מה אתה עושה עכשיו''? אני מפנה את תשומת לבי‬
‫מהאוביקט ההתכוונותי שאליו מכוונת הפעולה‪ ,‬אל עצמי‪ ,‬ואז אני יכול לתת תשובה‪'' :‬אני‬
‫עושה ‪ .''x‬כמוש ברגעי הכתיבה אינני חושב ''הנה אני כותב'' או ''הנה אני מניע את ידי‬
‫האוחזת בעט לרוחב הנייר''‪ ,‬אך אם מישהו שואל אותי ''מה אתה עושה עכשיו?''‪ ,‬אני יכול‬
‫לענות לו ''אני כותב'' או ביתר פירוט ''אני מניע את ידי וכו'''‪.‬‬
‫תוך הסתמכות על המחקר האמפירי של פנפילד )‪ ,(1975, Penfield‬סירל מציג את הבסיס‬
‫האמפירי להבחנתו בין פעולה שנגרמת על ידי כוונה לבין תנועת יד שנגרמת לאדם ‪ x‬על ידי‬
‫אדם ‪ .y‬כשפנפילד גרם לאדם מסויים להרים את ידו על ידי גרוי האיזור המוטורי בהמיספרה‬
‫אחת שלו‪ ,‬האדם אמר‪'' :‬לא אני הרמתי את ידי‪ ,‬אתה הרמת את ידי'' (‪ ,1975 ,76‬ההדגשות הן‬
‫שלי‪ ,‬א‪.‬ע‪ .).‬יש כאן חזוק לתשובת סירל לשאלתו המפורסמת של ויטגנשטיין מה ההבדל בין‬
‫''אני הרמתי את ידי'' לבין ''ידי הורמה?'' ב''ידי הורמה''‪ ,‬ההתרוממות לא נגרמה על ידי‬
‫כוונתי להרים את ידי‪ .‬כוונה זו גורמת להתנסות פעולתית‪ .‬כשידי מורמת כתוצאה מגרוי‬
‫מוחי‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬אין התנסות פעולתית‪ .‬להתנסות הפעולתית (‪ (the expirience of action‬יש‬
‫שני אספקטים‪ :‬פנומנלי (או במילים שלי‪ ,‬פסיכולוגי) ולוגי‪ .‬הראשון נוגע לתחושה או לרגש‬
‫שיש לי‪ .‬השני נוגע לתנאי הספוק שהם אינם תצפיתיים כשיש התנסות‪.‬‬
‫לאור ההסבר של סירל והנסוי שהוא מביא לחזוק דבריו‪ ,‬ברצוני לשאול מהם ההבדלים בין‬
‫חמשת המקרים הבאם‪:‬‬
‫‪ .I‬ידי הורמה על ידי ידו של מישהו אחר‪.‬‬
‫‪ .II‬ידי הורמה על ידי גרוי של מישהו אחר במוח שלי‪.‬‬
‫‪ .II‬ידי הורמה על ידי פקודה של מישהו אחר שהיפנט אותי‪.‬‬
‫‪ .IV‬ידי הורמה על ידי פקודה שמישהו אחר פקד עלי בהיותי ער‪.‬‬
‫‪ .V‬ידי הורמה על ידי כוונה שלי להרימה‪.‬‬
‫נראה לי שכבר ממבט ראשון ואינטואיטיבי אפשר לאמר שישנו דירוג מסויים שמסתתר‬
‫מאחורי חמש הדוגמאות‪ .‬עתה אנסה לחשוף מה עומד מאחורי אינטואיציה זו‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫ב‪ V -‬אני יוצר טעם לעצמי ואני ''פוקד על עצמי'' (על ידי כוונה עם הורייה עצמית‪.‬‬
‫ב‪ IV -‬אחר יוצר טעם עבורי ואני ''פוקד על עצמי'' (על ידי כוונה עם הורייה עצמית)‪.‬‬
‫ב‪ III -‬אין משמעות לטעם לגבי מהופנט ואחר פוקד עלי (אני מבצע כוונה של אחר)‪.‬‬
‫ב‪ II -‬אין משמעות לטעם לגבי מגורה במוח ואין משמעות לפקודה לגבי מגורה במוח‪.‬‬
‫ב‪ I -‬אין משמעות לטעם לגבי מי שידו הורמה ואין משמעות לפקודה לגבי מי שידו הורמה‪.‬‬
‫אם כך‪ ,‬מה ההבדל בין ‪ II‬ל‪ ?I-‬ההבדל הוא שב‪ I-‬פעולתו של זה שהרים את ידי גורמת ישירות‬
‫להרמת היד שלי‪( .‬דהיינו פעולתו שלו היא פעולה פיזית (ראה מבוא) שהאוביקט ההתכוונותי‬
‫שלה הוא היד שלי)‪ .‬ב‪ II-‬לעומת זאת‪ ,‬פעולתו של זה שגירה את מוחי אינה גורמת ישירות‬
‫להרמת ידי‪ .‬התוצאה של פעולתו היא הגורמת להרמת ידי‪ .‬התוצאה של פעולתו היא אירוע‬
‫אלקטרו‪-‬כימי בעצבי המוח שלי שגורמים פיסיקלית‪-‬סיבתית להרמת ידי‪.‬‬
‫כאן לדעתי סירל מספק לי את הבסיס לדיון שלי בפרק ‪ 8‬אודות פעולות לשוניות ופעולות‬
‫פיזיות‪ .‬מה שמשותף לשני סוגי פעולות אלה הוא המבנה המשותף שלהן‪ ,‬דהיינו‪ ,‬היותן‬
‫מורכבות מתנועה גופנית ומהתכוונות לאובייקט מסויים‪ .‬או ביתר פירוט‪:‬‬
‫פעולה לשונית =‬
‫פעולה פיזית =‬

‫תנועה גופנית ‪ 3‬התכוונות לסובייקט אנושי (מושג חדש‪ :‬סוביקט‬
‫ההתכוונות)‪.‬‬
‫תנועה גופנית ‪ 3‬התכוונות לאוביקט פיסי (מושג ישן‪ :‬אוביקט‬
‫ההתכוונות)‪.‬‬

‫זאת כאשר תנועה גופנית (כפי שהוגדרה במבוא לעבודה‪ ,‬וכפי שפורטה בפרק זה) מורכבת‬
‫מהתנסות פעולתית בצירוף התכוונות לאיבר כלשהו בגוף (היד בכתיבה‪ ,‬השפתיים והלשון‬
‫בדיבור‪ ,‬היד בהרמת אבן)‪ ,‬כשאיבר זה משמש כאוביקט ההתכוונות‪ .‬חשוב מאד לציין‬
‫ש''במצב הטבעי'' (לא בבית חולים‪ ,‬או במעבדה‪ ,‬או בכורסה של פילוסופים‪-‬אנליטים) האדם‬
‫אינו עו שה תנועות גופניות במבודד‪ .‬ולכן מההסבר מתחילת הפרק אודות ''רתימת הכוונות‬
‫הצדדיות'' (כוונות‪-‬שבפעולה) בשירות הכוונה הראשית שלאוביקט ההתכוונות שלה (ממוקדת)‬
‫מכוונת תשומת הלב (או הכוונה שלפני‪-‬הפעולה)‪ ,‬נובע שבפעולה פיזית מסויימת היד היא‬
‫אוביקט ההתכוונות ההצגי של הכוונה‪-‬שבפעולה‪ ,‬אולם רק האבן משמשת כאובייקט‬
‫ההתכוונות היצוגי של הכוונה‪-‬שלפני‪-‬הפעולה‪ .‬דבר דומה אמור לגבי פעולה לשונית‪ .‬השפתיים‬
‫הם אוביקט ההתכוונות ההצגי של הכוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬אולם האדם שאליו מדברים משמש‬
‫כסובייקט ההתכוונות היצוגי‪ ,‬של הכוונה‪-‬שלפני פעולה‪ .‬ההבדל בין פעולה לשונית לפעולה‬
‫פיזית מבטא הבדל עמוק ורחב בפילוסופיה בכלל וקשור לשאלה הכללית של המשמעות‪,‬‬
‫ולשאלות ספציפיות‪ ,‬כמו השאלה‪ :‬האם המתודה של המדעים הפיסיקלים (כשההתכוונות של‬
‫החוקר מופנית לאובייקט) ישימה למדעי האדם (כשההתכוונות של החוקר מופנית לסובייקט‬
‫שגם לו עצמו יש התכוונות כלפי אוביקטים וסובייקטים אחרים)? פירוט נוסף של ענין‬
‫סובייקט ההתכוונות יובא בפרקים ‪ 7‬ו‪.8-‬‬

‬סירל מיישם את ניתוחו עד כאן כדי להסביר את הבעיתיות המדומה (שאנסקומה העלתה‬ ‫(‪ ) 1957‬והשטרידה רבים אחריה)‪ .‬ואכן‪ .‬והפרח (אובייקט ההתכוונות של‬ ‫מצב ההתכוונות ששמו פרצפציה) מקביל לתנועה הגופנית‪ .‫‪64‬‬ ‫י‪.‬‬ ‫‪( ‬פרצפציה ‪ ‬התנסות חזותית) ‪ ‬פרח‬ ‫סירל מדגיש שעל אף הכוון ההפוך של הפעולה וההכרח אין פעולה בלי אלמנט הכרתי ואין‬ ‫הכרה בלי אלמנט פעולתי‪ .‬‬ ‫עתה ברצוני ליישם את דברי סירל עד כאן להסברת השרשרת הבאה‪:‬‬ ‫כוונה שלפני פעולה ‪( ‬כוונה שבפעולה ‪ ‬חץ תנועה גופנית) ‪ ‬פעולה‪ .‬אודות פעולות שיכולות להיות התכוונותיות תחת תיאור‬ ‫מסויים ולא‪-‬התכוונותיות תחת תיאור אחר‪ .‬הטעות של אנסקומב היא‬ ‫שהיא מתעלמת מהפועל כחווה ומתייחסת רק לפועל רצופה (על הבחנה זו דנתי כבר בהצגת‬ .‬תשובתו היא הזכרון‪ .‬והפעולה לפרטיה צריכה להתאים לכוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬אדם קולט פרצפטים מסויימים‬ ‫תוך כדי פעולתו ואלה יכולים לשנות את כווני הפעולה‪ .‬כפי שאמרנו קודם‪ .‬לכוונה שלפני הפעולה‬ ‫יש את הצורה הבאה‪:‬‬ ‫(אני מבצע את פעולת הרמת ידי על ידי הוצאה לפועל של כוונה זו)‪ .‬‬ ‫ואילו בכוונה‪-‬שבפעולה מוצגת התנועה הגופנית כתנאי ספוק הכוונה‪ .‬והפרצפציה היא היצגית‬ ‫השרשרת ההכרתית (‪ )0‬האנלוגית לשרשרת הפעולתית (‪ )0‬מלפני שני עמודים היא זו (כוון‬ ‫הסיבתיות הפוך לשרשרת הקודמת‪:‬‬ ‫זכרון‪.‬ההבדל בין שני התיאורים הוא אויבקט‬ ‫ההתכוונות ‪ .‬לכוונה שבפעולה יש את‬ ‫הצורה הבאה‪( :‬ידי עולה כתוצאה מכוונה זו)‪ .‬אך לא‬ ‫התכוונותית תחת התיאור ''נשיאת אמו לאשה''‪ .‬‬ ‫יא‪ .‬בכוונה שלפני פעולה מיוצגת הפעולה כתנאי ספוק הכוונה‪.‬מה מקביל בפרצפציה לכוונה‪-‬‬ ‫שלפני‪-‬פעולה‪ .‬הזכרון הוא יצוגי‪ .‬‬ ‫כדי להמשיך ולהסתייע בערך ההוריסטי של ההשוואה בין פרצפציה לפעולה‪ .‬אני סבור שזה בהחלט מתאים לרצף שציירי בעמוד ‪.‬הכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה היא פחות דטרמיניסטית‬ ‫מהכוונה‪-‬שבפעולה במובן זה שהקשר בין הסוג השני של הכוונה לבין הפעולה הוא יותר‬ ‫קשיח‪ .‬פעולתנשיאת האשה‬ ‫יוקסטה מהווה את תנאי הספוק של הכוונה ''לשאת את האשה יוקסטה''‪ .‬הכוונה שלפני פעולה לעומת זאת‪.‬‬ ‫היא מעין תכנית טנטטיבית אשר תוך כדי בצוע תכניות המשנה (הכוונות‪-‬שבפעולה) יכולה‬ ‫להשתנות ולקבל כוונים חדשים‪.‬בתיאור הראשון זו אשה מסויימת בשם יוקסטה‪ .‬סירל שואל‪ :‬אם‬ ‫ראינו כבר שההתנסות החזותית מקבילה לכוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬אך לא התכוון לשאת את אמו‪ .‬בתיאור השני זו אמו‪ .‬הפעולה שאדיפוס עשה לאחר שובו לתבי לאחר‬ ‫שניצח את הספינקס היתה התכוונותית תחת התיאור ''נשיאת יוקסטה לאשה''‪ .‬אך פעולת נשיאת‬ ‫האם יוקסטה אינה מהווה את תנאי הספוק של הכוונה הנ''ל‪ .‬אדם גם מבצע תנועות בשרירי העין‬ ‫ובשרירי הצואר תוך כדי קליטת אינפורמציה ותנועות אלו יכולות להשפיע על הסלקציה של‬ ‫האינפורמציה‪.‬החץ מסמן סיבתיות‬ ‫או יחסי גרימה‪ .‬אדיפוס‬ ‫התכוון לשאת את האשה יוקסטה‪ .159‬‬ ‫מכאן שיש יחסי היזון‪-‬חוזר )‪ (feedback‬בין הכרה לפעולה‪ .

I‬סירל כותב כי כלב מסוגל להיצג התכוונותיאך לא לייצוג לשוני או תיאורי‪ .‬תחום מחקר שהוא חדש לגמרי‪.‬כאן נאמר שהכלב ''מתכוון'' להביא את הכדור‪ .‬ואלו כאן בבואו להסביר את ההבדל בין פעולה התכוונותית ללא‪-‬פעולה‪ .‬התיאור של התוכן ''לשאת את יוקסטה''‪.‬‬ ‫ואשר נראה לי כי מהאנליזה של סירל מחקר זה הופך למתבקש מאליו ולנחוץ‪.8.‬ההתכוונות‪ .‬אנו מוצאים כאן את ''פרדוקס'' אנסקומב שלפיו פעולה מסויימת נראית‬ ‫פעם כהתכוונותית ופעם כלא התכוונותית‪ .‬סירל לא מזכיר את פארדוקס ניוקומב ולא‬ ‫משתמש בטרמינולוגיה שלי אודות הצופה והחווה‪ .‬גרם לאירועים נירופיזיולוגים רבים של מוחו והזיז את גופו‬ ‫ביחס לציר הצפון‪ .‬בדומה לפרדוקס ניוקומב שלפיו פעולה מסויימת נראית פעם כחופשית ופעם‬ ‫כדטרמיניסטית‪ .II‬ידוע (מפיאז'ה ברבים ממחקריו (‪ 1953‬ו‪ )1979-‬למשל‪ .‬הפעולה‪ .‬אך באותו זמן‬ ‫אדיפוס גם הזיז מולקולות רבות‪ .‬כלבים למשל‪ .‬הוא לא‬ .‬הרצון‪ .)1979(-‬שאליו עוד אשוב בסעיף ‪ .‬כאן אנו שוב חוזרים לענין ''תורת ההתכוונות‬ ‫ההתפתחותית'' שעליה סירל אינו מדבר‪ .‬לדעת סירל מה שחשוב לעניננו הוא הפעולה עצמה‪ .‬הוא נשא את אמו לא‪-‬התכוונותית‪ .‬דוגמא‪ :‬כלב‬ ‫יכול לרוץ להביא כדור גולף מרחוק‪ .‬סירל מסביר‬ ‫אינטואיטיבית את ההבדל בין פעולה‪-‬לא‪-‬התכוונותית לבין לא‪-‬פעולה על פי קרבת התיאור‬ ‫של תוכן הפעולה הלא התכוונותית לתוכן הפעולה ההתכוונותית לעומת ריחוק התיאור של‬ ‫תוכן הלא‪-‬פעולה ''הזזת מולקולות''‪ .‬האם אמו מיוצגת או מוצגת אצלו בתור אוייב? שאלה זו נראית לי מרכזית להבנת‬ ‫האונטוגנזה של הכוונה‪ .‬אך לא‬ ‫נאמר שהכלב מתכוון לשחק גולף או לסייע לשחקן הגולף‪ .156‬ענין זה עולה‬ ‫משני אספקים‪:‬‬ ‫‪ .‬האם נאמר כי משחק של כלב מהווה יצוג או היצג‬ ‫של סיטואציה ממשית שלקראתה הכלב מתאמן? למשל כשכלב קטן ''נלחם'' עם אמו‬ ‫במשחק‪ .‬האדם הצופה יכול לתאר זאת‬ ‫כסיוע או השתתפות במשחק אך לא הכלב‪ .‬מעמדה שכזו סירל סבור שתנאי הכרחי לדיון בפעולה הוא הבאה בחשבון‬ ‫של אספקטים לא‪-‬לשונים לא‪-‬פרופוזיציונאלים‪.‬‬ ‫לדעתי‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ 6.‬זה מתאים‬ ‫לניתוחו מ‪ .‬יכולים‬ ‫להתכוון לעשות פעולה (כוונה‪-‬שבפעולה) אך הם אינם יכולים לתאר את פעולתם‪ .‬אך שאותה כבר הזכרתי בעמוד ‪ .‬וכו'‪ .2‬אודות הקדימות האוטוגנטית והפילוגנטית‬ ‫של הכוונה ללשון‪ .‫‪65‬‬ ‫ברגסון ושוץ)‪ .6‬פעולה‪-‬לא‪-‬התכוונותית ולא‪-‬פעולה‬ ‫יב‪ .‬‬ ‫כשאדיפוס נשא את יוקסטה התכוונותית‪ .‬אינטואיציה אחרונה זו של סירל מחטיאה את העקר בכך שהוא פתאום סוטה‬ ‫מהתובנה שלו מקודם שלפיה הוא עצמו טען שהפעולה עצמה חשובה הרבה יותר מתיאור‬ ‫הפעולה‪ .‬שכן תיאור הפעולה הוא‬ ‫פחות חשוב להבנת ''המכניזם'' והשרשרת הסיבתית של הפעולה‪ .‬אצלו תיאור מקביל לצפייה ואילו פעולה‬ ‫מקבילה לחוויה ‪ .‬לאור הנאמר עד כאן סירל שואל כיצד נבחין בין פעולה‪-‬לא התכוונותית ללא‪-‬פעולה‪.‬ומאוסף המחקרים שכנס ברונר‬ ‫(‪ )1976‬למשל) כי גם בעלי חיים משחקים‪ .‬לדעת סירל שלושת האירועים האחרונים אינן פעולות כלל‪ .

‬זו בעצם‬ ‫האירוניה של הקהל שיודע כצופה את מה שאדיפוס החווה אינו יודע)‪ .‬‬ ‫הצייד מתכוון לצוד את איילת השחר ואילו האסטרונאוט מתכוון לנחות על כוכב הלכת השני‬ ‫במערכת השמש‪ .‬הזזת המולקולות‪ .‬מדרגה זו היתה נמצאת באמצע בהירארכיה בין יוקסטה לבין האויר או המולקולות‪.‬לפי ההסבר של סירל עצמו מכמה עמודים קודם לכן אפשר לאמר שבהזזת‬ ‫המולקולות (אדיפוס לא קרא לזה מולקולות אלא רוח‪ .‬ואם הם משמשים‬ ‫כאוביקטי ההתכוונות הרי שההתכוונות אליהם היא רק בכוונה‪-‬שבפעולה או באופן צדדי‬ ‫(‪ )subsidiary‬כתת‪-‬פעולה לפעולה המרכזית הממוקדת על יוקסטה‪.‬ואילו האירועים‬ ‫הנוירולוגים‪ .‬לא ידוע לי על פילוסוף מסויים ששם לבו עד עתה לאספקט הפעולתי‬ ‫בהבחנתו של פרגה‪ .‬‬ ‫מנקודת מבטו של הצופה יש אכן שלוש קטגוריות‪ :‬פעולה התכוונותית‪ .‬נחשוב לרגע‬ ‫שבדרכו של אדיפוס לפעולת נשיאת יוקסטה היתה מדרגה מסויימת שהוא היה צריך לעלות‬ ‫עליה‪ .‬מנקודת מבטו‬ ‫של הצייד‪-‬הבבלי – החווה הוא רוצה לגוע באוביקט נוגה‪ .‬המולקולות או רוח אינן משמשות כאוביקט ההתכוונות‪ .‫‪66‬‬ ‫מחפש הסבר במונחי הפעולה (או הפועל החווה) אלא במונחי תיאור הפעולה (או הפועל‬ ‫הצופה)‪.‬ולא‪-‬פעולה‪ .‬אך מנקודת מבטו של ההיסטוריון‪-‬‬ ‫האנתרופולוג‪-‬הצופה הצייד והאסטרונאוט מתכווניםלשני אוביקטי התכוונות שונים לחלוטין‪.‬הצייד מלפני שלושת אלפים שנה‬ ‫והאסטרונאוט בימינו מורים על אותו אוביקט‪ .‬רק‬ ‫יוקסטה משמשת כאוביקט ההתכוונות של הכוונה‪-‬שלפי‪-‬פעולה של אדיפוס‪ .‬או שאינם משמשים כאוביקטי‬ ‫ההתכוונות כלל (בשל חוסר ידיעה על קיומם (של מולקולות בתקופת יוון) או בשל חוסר‬ ‫מודעות לרוח (פני שבתוך חדר כמעט לא חשים בהתנגדות האויר)‪ .‬‬ ‫יוקסטה נמצאת במוקד ההתכוונות של פעולת אדיפוס ונמצאת בראש ההירארכיה כיחידה‬ ‫אחת שהיא התוכן המיוצג של ההתכוונות של אדיפוס בכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה שלו‪ .‬מנקודת מבטו של הפועל החווה אין כלל פעולה לא‪-‬התכוונותית אם כי יש לא‪-‬פעולה‬ ‫ואני אשוב לדון בכך מעמוד ‪ 178‬שכן רק בריקונסטרוקציה ריטרואקטיבית שלנו על עצמנו‬ ‫ממרחק של זמן אנו מבינים שפעולה מסויימת שלנו לא היתה התכוונותית‪( .‬‬ .‬‬ ‫כאן נראית לי מאד חשובה הבחנתו של פרגה )‪ (Frege‬בין הורייה )‪ (reference‬למשמעות‬ ‫)‪ .‬והזזת גופו ביחס לציר הצפון‪ .(sense‬מנקודת מבטו של האסטרונאוט‪-‬החווה הוא רוצה לגוע באוביקט נוגה‪ .‬לפי‬ ‫המסגרת שלי מהמבוא‪ .‬דיון בכל המשמעויות של הבחנה זו בתורת הפעולה חורג ממסגרת‬ ‫עבודתי‪.‬ואילו‬ ‫המולקולות או האויר נמצאות בשולי ההתכוונות של פעולת אדיפוס ונמצאות בתחתית‬ ‫ההירארכיה כאחד מהתכנים המוצגים באחת מהכוונות‪-‬שבפעולה של אדיפוס‪ .‬דרגת ההתכוונותיות נמצאת ביחס ישיר למידת המוקדיות או‬ ‫המרכזיות של אובייקט ההתכוונות וביחס הפוך למידת הצדדיות של אובייקט ההתכוונותיות‪.‬באשר ללא‪-‬פעולה‪ .‬אך לדעתי מנקודת מבטו של הפועל אין שלוש קטגוריות אלא‬ ‫אינסוף דרגות של התכוונותיות‪ .‬פעולה‪-‬לא‪-‬‬ ‫התכוונותית‪ .‬‬ ‫לדעתי‪ .‬כשאדיפוס רץ ודאי שגילה שישנו‬ ‫חומר או משהו שמתנגד לריצתו)‪ .‬חלק ממה שסירל מחשיב כלא‪-‬פעולה אני כבר קראתי לו תנועה‬ ‫גופנית‪ .

‬כמו למשל כשהוא מתחייב לשלם את הנזק שנגרם כתוצאה‬ ‫מנפילתו על זכוכית יקרה כתוצאה ממשב רוח‪ .‬‬ ‫גם סירל וגם דסקל‪-‬גרינגרד אינם מבחינים בהקשר זה בין‪:‬‬ ‫‪ .‬כבר בבית החרושת‪ .‬‬ ‫לתוך הקופסא על המדף הגיע בטעות‪ .intenoion with – an :‬‬ ‫‪ – s‬בעוד שכוונה פירושה ‪ .‬ל''יוקסטה'' ול''אמא של אדיפוס'' יש‬ ‫אותה הורייה‪ .‬‬ ‫האדם שהוריד את הקופסה מהמדף לא ידע שיש בתוכה כפתור‪ .‬אנו לא נאמר שהאדם הוריד‬ ‫את הכפתור‪ .‬אז גם ''אדיפוס התכוון לשאת את אמו''‬ ‫אמיתי‪.‬‬ ‫במילים שלי‪ .‬מצב התכוונותי יוצר הקשר אינטנסיונאלי (אינטנסיה פירושה‪(.‬כפתור של אחת ממכונות היצור‪.‬נפילת הכפתור אינה פעולה אלא מאורע‪ .‬לכן אם ''אדיפוס נשא את יוקסטה'' אמיתי‪ .‫‪67‬‬ ‫ובאמצע ביחס למוקד ההתכוונות‪ .‬לדעתי‪ .‬אלא שהכפתור נפל או ירד‪ .(intenition with – an – t‬בהקשר שכזה אי אפשר לאמר שאם‬ ‫''אדיפוס התכוון לשאת את יוקסטה'' אמיתי‪ .‬‬ .‬‬ ‫לאור הנתוח עד כאן עולה כי מנקודת מבטו של אדיפוס החווה לא היתה כלל פעולת נשואין‬ ‫עם האמא אלא רק פעולת הנישואין עם יוקסטה‪.‬אדם‬ ‫יכול להיות אחראי ללא‪-‬פעולה‪ .‬לכן בנגוד לדסקל‪-‬גרינגרד ובנגוד לסירל אני‬ ‫חושב שיש משמעות לאמירה שאירוע נשיאת אדיפוס את אמו הוא לא פעולה מפני שזוהי‬ ‫תאונה מקרית‪ .‬אז גם ''אדיפוס נשא את אמו''‬ ‫אמיתי‪ .‬כמו שאם‬ ‫רוח היתה מפילה או מורידה את הכפתור מהמדף היינו אומרים שזהו מאורע ולא פעולה‪.‬אי ההבחנה של דסקל וגרינגרד כמו אי‬ ‫ההבחנה של סירל בהקשר זה בין הפועל‪-‬החווה לפועל‪-‬הצופה מחטיאה חלק מהדקויות‪.‬ראשית הם מסכימים עם סירל וחולקים יחד אתו על רוב הפילוסופים האנליטים‬ ‫ששאלת האחריות היא בלתי תלוייה בשאלת ההבחנה בין אי‪-‬התכוונותיות לא‪-‬פעולה‪ .‬‬ ‫דסקל וגרינגרד רוצים למצוא את התיחום באמצעות המושג אותה‪-‬הורייה )‪(Co-refereutiality‬‬ ‫של המרכיבים המורים של התוכן הייצוגי של כוונה‪ .‬‬ ‫מנקודת מבטו של החווה אין בכלל אותה‪-‬הורייה‪ .‬הדבר ניתן להסבר על פי הדוגמא הבאה‪ :‬אדם הוריד קופסת סיגריות מהמדף‪.‬‬ ‫יג‪ .‬ההתכוונות אינה מכוונת להורייה )‪ (reference‬אלא למשמעות )‪ (sense‬של‬ ‫הבטויים ''האם של אדיפוס'' ו''יוקסטה''‪ .‬היא פעולה בדרגת התכוונות נמוכה ביותר מפני‬ ‫שהפועל בשולי תודעתו ''תכנן'' את מאמציו תוך התחשבות אינסטנקטיבית בהתנגדות האויר‪.‬כמו למשל כשהוא הרג את דודו בלי כוונה בתאונה כשהוא התכוון להורגו בסכין‬ ‫והוא היה במכונית בדרך לבית דודו‪.‬אדם גם יכול להיות אחראי לפעולה לא‪-‬‬ ‫התכוונותית‪ .‬דסקל וגרינגרד (‪ )1981‬דנים גם כן בבעיית התיחום בין פעולה לא‪-‬התכוונותית לבין לא‪-‬‬ ‫פעולה‪ .‬‬ ‫הזזת האויר על ידי אדיפוס לעומת זאת‪ .I‬הפועל הצופה לפועל החווה‪.‬מכאן שדרגת ההתכוונותיות של פעולת העליה במדרגה‬ ‫היא גדולה מדרגת ההתכוונותיות של פעולת הזזת האויר וקטנה מדרגת ההתכוונותיות של‬ ‫פעולת נשיאת יוקסטה (וכן ראה עמוד בעבודה על הירארכיה ומוקדיות)‪.

‬‬ ‫אני כמבקר דיעות של אחרים‪ .‬וכתוצאה מכך במוקדיות‪ .‬שבראש ההירארכיה ובמוקד ההתכוונות של הכוונה ''אני ארים את‬ ‫האבן בידי''‪ .‬לדעת דסקל‪-‬גרינגרד ההבדלים‬ ‫בהקשרים השונים‪ . 1972‬שעליו לא אפרט (וראה דסקל‪-‬‬ ‫גרינגרד (‪ .‬וכו'‪ .‬‬ ‫בידיעה אין דרגות‪ .‬לעומת זאת‪ .‬‬ ‫אם נקשר את ‪ I‬ו‪ II-‬הנ''ל נקבל שמבחינתו של החווה הוא אינו יודע ש''יוקסטה היא אמא‬ ‫שלו'' אין האירוע נישואין עם האם מהווה פעולה‪-‬כלל‪ .‬‬ ‫רלוונטיות היא לדעתי ענין של דרגה‪.‬תלוי בהקשר (קרב או אתר בניה) ובקונבנציות (יתכן שבאתר בניה מסויים אדם מרים‬ ‫אבן לא בתור אקט‪-‬בניה אלא בתור טכס הנחת אבן הפינה)‪ .‬שקילותן של טענות לא תימדד תמיד על פי ערך האמת‬ ‫שלהן (אם ''אדיפוס נשא את יוקסטה'' אמיתי אז גם ''אדיפוס נשא את אמו'' אמיתי)‪ .‬אני כנבחן‪ .‬למשל אם יש דגש‬ ‫באינטונציה על ''יוקסטה'' ב''אדיפוס נשא את יוקסטה''‪'' .‬אניים'' שונים יכולים להיות בראש ההירארכיה‪ :‬אני כמגיש עבודה‪.‬‬ ‫דסקל‪-‬גרינגרד מביאים כסיוע את ניתוחו של )‪ (Dretske.‬באים לידי ביטוי לשוני‬ ‫באופן פונטי ו‪/‬או תחבירי‪ .‬מה שנמצא במוקד יכול להיות מודגש קולית‪ .‬להיות בראש ההירארכיה ובמוקד‬ ‫ההתכוונות‪ .‬במשפט הנ''ל אם‬ ‫הדגש באינטונציה היה על ''נשא'' הרי זה בא להוציא אפשרויות כמו ''הזיז אויר'' ''עלה על‬ ‫מדרגה'' וכו'‪.‬או אדיפוס לאחר ש''ידע את‬ ‫האמת'') זו היתה פעולה לא התכוונותית‪ .‬אלא יש יודע ‪ /‬לא יודע‪ .‬בהקשר זה‪ .‬כמו כן הרמת אבן יכולה להתפרש כאיום או‬ ‫כבנייה‪ .‬יות רמכך‪'' .‬בקונבנציות השונות‪ .))1981 :108‬וממנו נובע שרגישות הדובר להקשר ולקונבנציות בא לידי ביטוי‬ ‫ברגישות פונטית בהדגשה‪ .‬יוקסטה'' בא להוציא )‪(exclude‬‬ ‫אפשרויות אחרות כמו ''אמו של אדיפוס'' ''אלקטרה'' או ''זקלין קנדי''‪ .II‬בין ידיעה למודעות‪.‬אלא על‬ ‫פי הקוהרנטיות של הכוונה שבפעולה עם הכוונה שלפני פעולה‪ .‬לעומת זאת‪ .‬במודעות‪ .‬יכולים לסירוגין האבן‪ .‬אך מנקודת מבטו של הצופה (אחד‬ ‫מהקהל שצופה במחזה‪ .‬דוגמא‪'' :‬אני אשא את‬ .‬‬ ‫במנוח שלי אפשר לאמר‪ .‬מהו הקשר אם כן בין קרבה בתכנים )‪(closevess‬‬ ‫לבין שתי ההבחנות הנ''ל שלי?‬ ‫דסקל וגרינגרד בעצמם או מרים שהקרבה בתכנים באה לידי ביטוי אם נשכלל את גישת סירל‬ ‫ונעבור לדון מכוונות מבודדות לכוונות בהקשר של אינפורמציות אחרות רלוונטיות שנמצאות‬ ‫בתחום השגתו של הפועל (ואני מחדד‪ :‬החווה ולא הצופה) ברגע שהוא מבצע את הפעולה‪.‬או ''אלוהים'' שצופה באירוע הריאלי‪ .‬או אני‪ .‬פרופסור לפיזיקה שנוהג במכוניתו יודע שיש מולקולות אך אינו מודע‬ ‫בדרך כלל בעת נהיגתו למולקולות‪ .‬יש דרגות רבות של מודעות‬ ‫הנובעות מדרגת ההתכוונות הקשורה להירארכיה ולמוקדיות שהוזכרו קודם‪.‬או ידי‪ .‬כמו שאדיפוס לא מודע בדרך כלל להתנגדות האויר)‪.‫‪68‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫(אדיפוס לא ידע לפני אלפי שנים שיש מולקולות אך ידע שיש התנגדות של משהו כשמזיזים‬ ‫את היד‪ .‬‬ ‫החדוש החשוב של דסקל‪-‬גרינגרד הוא ההצבעה על העובדה שלא רק אוביקט ההתכוונות‬ ‫מעלה את כל שאלת ה''אותה‪-‬הורייה'' )‪ (Co-referentiality‬אלא גם סובייקט ההתכוונות‪.

1972‬השתייכותו של איבר לקבוצה אינה מוגדרת לגמרי‪ .‬תוקע המסמר יודע את ה''חוק הפיסיקאלי'' שהעץ הוא חומר פחות עמיד בפני‬ ‫מסמרים מאשר אבן‪.‬כך שנשארת אלטרנטיבה אחת שמצוייה במוקד‪.‬כתבתי ''חוקים‬ ‫פיסיקאלים'' במרכאות מפני שאין כוונתי לחוקים מפורשים מסוג חוקי ניוטון או קפלר‪.‬‬ ‫אני מפתח רעיון זה של דסקל וגרינגרד ואומר כי הקשר של הכוונות המשניות (כמו‪ .I :‬הרמת‬ ‫פטיש‪.‬לא לחינם לייבניץ תיאר‬ .‬יותר מכך הם דינאמים מפני שבדרך כלל ‪ X‬מוחלף ב‪ Y-‬ו‪ Y-‬מוחלף ב‪ Z-‬וכו'‪ .‬הגבולות (הקוים ‪ ‬ו‪  -‬בציור השני) אינם‬ ‫מוגדרים‪ .II‬החזקת המסמר) לכוונה הראשית (תקיעת המסמר בקיר)‪ .‬‬ ‫כפי שאמרתי קודם‪ .‬לדעת דסקל וגרינגרד הדגש הפונטי מיועד לסלק אלטרנטיבות אחרות‬ ‫המועמדות לשמש כאובייקט ההתכוונות‪ .‬‬ ‫‪ .‬הקשר של הכוונות‬ ‫המשניות (שבפעולה) כמו נשיאת יוקסטה ונשיאת אחות קריאון לכוונה הראשית‪ .‬יש כאן כעין תהליך הדרגתי‬ ‫של אלימינציה )‪:(elimination‬‬ ‫** תרשים‬ ‫נראה לי כי הקבוצה העיקרית אינה קבוצה במובן המסורתי אלא קבוצה פוזית )‪(fuggy set‬‬ ‫והתהליך ''הטבעי'' הוא כזה‪:‬‬ ‫** תרשים‬ ‫בקבוצות עמומות (ראה ‪ (Zadeh .‬יותר‬ ‫מכך התחום בין הקבוצה העיקרית למכלול הידיעה הזכרון והפרצפציה זז כל הזמן ימינה‬ ‫ושמאלה (תלוי בדרגת הרכוז האינטנסיביות והעירנות)‪ .‬ובהקשר המשפחתי המסוים שבו אדיפוס מוצא‬ ‫שמשפחת המלוכה של תבי מצוייה‪.‬כי‬ ‫גבולותיה של הקבוצה אינם מוגדרים לגמרי‪ .‬כוונתו הראשית (שלפני פעולה) של אדיפוס הוא חזוק מעמדו התבי‪ .‫‪69‬‬ ‫יוקסטה'' שקולה ל''אני אשא את אחותו של קריאון'' משום ששתיהן כוונות‪-‬שבפעולה‬ ‫הנובעות מהכוונה‪-‬שלפני‪-‬הפעולה של אדיפוס ''אני אחזק את מעמדי בתבי על ידי נישואין‬ ‫אלה''‪ .‬‬ ‫קבוצת האלנטרנטיבות נקראת הקבוצה העיקרית עבור הפועל‪ .‬תלוי ב''חוקים‬ ‫פיסיקאלים'' ובהקשר הפיסי המסויים שבו מוצא את עצמו תוקע המסמרים‪ .‬תלוי‬ ‫בקונבנציות חברתיות (ובמוסדות חברתיים)‪ .‬‬ ‫השחיין יודע את ה''חוק הפיסיקלי'' שישור הגוף לאחר פעולת החתירה מגדיל את מהירות‬ ‫שחייתו‪ .

‬גם המושגים של פנומנולוגים כמו שוץ (ראה פרק ‪ )5‬מהסוג ''אופקי‬ ‫ההתכוונות''‪'' .‬בשל הפוזיות‬ ‫(עמימות) של שייכות לקבוצה העיקרית בהקשר ההתכוונותי אין כאן קו תיחום חד אלא זה‬ ‫ענין להדרגתיות‪ .‬חופפת למשמעות המקובלת ולפעמים אינה‬ ‫חופפת‪ .‬‬ ‫הקבוצה העיקרית אינה כמובן קבוצת אוביקטים אלא קבוצת יצוגים או קבוצת היצגים‪.‬קבוצת הרלונטיות'' ו‪ stock of knowledge at hand -‬מחזקים את דעתי על‬ ‫חדות ההבחנה בין ידיעה לאי ידיעה הקובעת את חדות ההבחנה בין פעולה ללא‪-‬פעולה כנגד‬ ‫הדרגתיות ההבחנה בין מודעות ללא‪-‬מודעות הקובעת את הדרגתיות ההבחנה בין‬ ‫התכוונותיות לאי‪-‬התכוונותיות‪.‬‬ ‫דסקל וגרינגרד מסכמים את דעתם באומרם כי המאורע ''אדיפוס נשא את אמו'' יכול להיות‬ ‫או פעולה התכוונותית של אדיפוס‪ .‬חברתיים ותרבותיים המובאים בחשבון על‬ ‫ידי אדיפוס בקבוצה העיקרית )‪ (topical set‬בעת הוציאו לפועל את כוונתו‪.‬המשמעות ההתכוונותית שהיא‬ ‫המשמעות שהפועל מתכוון להקנות לפעולתו‪ .‬או לא‪-‬התכוונותית‪ .‬אשוב בויכוח בין אנסקומב לויטגנשטיין ובין סירל לגרייס‬ ‫בסעיף ‪.‬וכו' ראה ‪.‬לפי ג'מילר (‪ )1957‬ואחרים יוצא שהקבוצה‬ ‫העיקרית תכיל כשבעה פריטים במצב רכוז נורמאלי‪.‬‬ ‫לפי דסקל‪-‬גרינגרד הנוכחות או ההיעדרות של אלטרנטיבה מסויימת בקבוצה העיקרית‬ ‫שנלקחת בחשבון על ידי הפועל‪ .‬המשמעות המקובלת תלוייה במוסדות ובקונבנציות חברתיות ותרבותיות‪ .‬דהיינו היא‬ ‫המשמעות שהחברה ''מקנה'' לפעולתו של היחיד‪ .‬ידיעה היא ענין שניתן לתחמו‬ ‫חדות מאי‪-‬ידיעה‪ .‬היא הקובעת אם פעולה מסויימת תהיה לא‪-‬התכוונותית‬ ‫(במקרה של נוכחות) או שתהיה לא‪-‬פעולה (במקרה של היעדרות)‪ .‬‬ ‫ה''חץ'' (ראה שני עמודים קודם) שעושה את האלימינציה מהמכלול קבוצה העיקרית‬ ‫ומהקבוצה העיקרית לאוביקט ההתכוונות הוא מה שכיניתי בעקבות הוסרל ''המלט )‪(cement‬‬ ‫של נפש האדם'' והוא ההתכוונות המסדרת והקובעת את ההירארכיה ואת המוקדיות של‬ ‫הייצוגים וההיצגים השונים‪.‬לא כסא‪ .‬לדעתי‪ .‬לא כלב‪ .‬ולפיו שולחן‬ ‫אינו מורה על‪ **( :‬תרשים) אלא על‪ :‬לא סוס‪ .‬לעיתים‪ .‬כבר לפני כאלפיים שנה תיאר לוגיקן ופילוסוף לשון בודהיסטי את‬ ‫מכלול הפעילות שלנו כולל הפעילות הלשונית כפעילות אלימינטיבית בעיקרה‪ .‬לדיון מלא במקומן של הכוונה ושל‬ ‫הקונבנציה בפעולה הסמיוטית‪ .8.‫‪70‬‬ ‫בקרקטריסטיקה שלו את הנפש כמסננת המתנודדת כל הזמן ובכל רגע ''נופל'' אלמנט אחד‬ ‫מאחד החורים במסננת‪( .(Hattori 1972‬‬ ‫לדעתי הגבול בין הקבוצה העיקרית )‪ (the topical set‬לבין מכלול הידיעה הוא הגבול שבין‬ ‫הזכרון לטווח קצר לבין הזכרון לטווח ארוך‪ .‬אך (גם כאן אני חולק על דסקל‪-‬גרינגרד)‪ .2‬‬ .‬או לא‪-‬פעולה‪ .‬והיות ואדיפוס אינו יודע שזו אמו לכן נשיאת אמו אינה בכלל פעולה‬ ‫מנקודת מבטו כפועל‪ .‬‬ ‫בהקשר זה הם מציינים את הבחנתו של שוץ (‪ )1967‬בין ''המשמעות המקובלת'' של פעולה‬ ‫סמיוטית לבין ''המשמעות ההתכוונותית'' שלה‪ .‬הבחירה בין אפשרויות‬ ‫אלו אינה שרירותית אלא תלויה בגורמים אישיים‪ .

‬‬ ‫הרוצח הפעיל עצבים אחדים במוחו‪.‬מה שלאחד נחשב‬ ‫כבסיסי לאחר נחשב כלא בסיסי‪ .‬האבן או הדק האקדח משמשים כאוביקטי ההתכוונות של הכוונה‬ ‫שלפני פעולה פיזית‪ .‬אלא פעולה אלמנטרית‪ .(complex‬‬ ‫בפעולות בסיסיות‪ .‬‬ ‫בהיסטוריה מכנים סוג זה של השפעה ''הכנסת גפרור לתוך חבית אבק שריפה'' (נתוח מצויין‬ ‫ורחב יותר משל סירל לפעולות יחיד והקשרן לפעולות ותוצאות חברתיות‪ .‬סירל משתמש בדוגמת פעולת רצח יורש העצר בסרייבו שהיא דוגמא אצל רבים‬ ‫להשפעה העצומה שיש לפעולה אחת על מספר רב של תוצאות‪ .‫‪71‬‬ ‫יד‪ .‬ומה אינו‬ ‫פעולה‪ .‬אנשים כן מתכוונים לאותת בידם או להרים אבן בידם או ללחוץ‬ ‫על הדק האקדח באצבעם‪ .‬יותר מכך‪ .‬והסו ביקט שעל נפשו או תובעתו אני רוצה להשפיע משמש כסובייקט‬ ‫ההתכוונות של הכוונה שלפני פעולה סמיוטית‪.‬לשרשרת הכוונות תואמת שרשרת של פעולות ושרשרת של תוצאות‪ .‬נשאלת‬ ‫השאלה מה מתוך שרשרת הפעולות ושרשרת התוצאות הוא מכוון‪ .‬כבר‬ ‫טענתי במבוא ועכשיו זה ברור יותר‪ .‬מביא טלסטוי‬ ‫בסוף ספרו ''מלחמה ושלום'' אך זה כבר נושא לדיון רחב הרבה יותר‪.‬מה לא‪-‬מכוון‪ .A‬אין לשני אנשים אותו רפרטואר של פעולות בסיסיות‪ .‬אנשים אינם מתכוונים להוריד‬ ‫את ידם או להעלות את ידם‪ .‬כוונות משנה ופעולות משנה‪.‬והזיז את אצבעו‬ ‫תנועות גופניות –‬ ‫פעולה בסיסית ‪-‬‬ ‫לחץ על הדק אקדח‬ ‫סדרת‬ ‫פעולות‬ ‫ירה בארכידוכס‬ ‫הרג את הארכידוכס‬ ‫נקם בסרביה‬ ‫סדרת‬ ‫תוצרים‬ ‫שכנע את הקיסר פרנץ יוזף שאלוהים נוקם בו‬ ‫הרגיז את וילהלם ה‪II-‬‬ ‫התחיל את מלחמת העולם ה‪I-‬‬ .‬‬ ‫אירועים עצביים –‬ ‫כווץ שרירים‪ .‬לכן אני מעדיף לא לקרוא לקרוא לסוג‬ ‫פעולה זה לאחר שני התיקונים שסירל הכניס לתוכו (בענין הסיבתיות ובענין היחסיות מאדם‬ ‫לאדם ואצל אותו אדם בשלבי אמון שונים) ''פעולה בסיסית''‪ .‬אותו אדם יכול להתאמן ומה שנחשב כבסיסי‬ ‫אצלו בשלבים המוקדמים של האמון (לחיצה על קלאץ בעת לימודי הנהיגה) יכול בשלבים‬ ‫המאוחרים של האמון לההיפך כאוטומטי ולא‪-‬בסיסי‪ .‬המערכת המדורגת שלי באה לידי בטוי גם בדיון של סירל בכוונות מורכבות )‪.‬כי בהקשר ''טבעי'' (לא בית חולים או מעבדה) הרמת יד‬ ‫אינה פעולה (בסיסית או) אלמנטרית אלא היא תנועה גופנית‪ .‬‬ ‫יש לנו איפוא שרשרת של כוונות שתחילתם בכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה הגורמת לסדרת כוונות‪-‬‬ ‫שבפעולה‪ .‬סירל מגדיר‬ ‫פעולה בסיסית כך‪ A :‬היא פעולה בסיסית עבור פועל ‪ S‬אם ורק אם ‪ S‬יכול לעשות ‪ A‬והוא‬ ‫יכול להתכוון לעשות ‪ A‬בלי להתכוון לעשות פעולה פעולה אחרת שבאמצעותה הוא מתכוון‬ ‫לעשות את ‪ .‬סירל עושה ליברליזציה למושג‬ ‫הפעולה הבסיסית של דאנטו (וכמו צ'יזהולם) הוא מסלק ממנה את האופי המסתורי שדאנטו‬ ‫ניסה להעניק לה באמרו כי היא ''מבוצעת על ידי האדם אך אינה נגרמת על ידו''‪ .‬בהקשר טבעי איברי הגוף אינם משמשים כאוביקטי ההתכוונות‬ ‫של הכוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬כפי שכבר אמרתי‪ .‬ו''באפקט האקורדיון''‪ .

‬כוונה‪-‬שבפעולה ‪ 3‬תנועה‬ ‫גופנית‪ .‬‬ ‫באשר לדוגמא ד‪ 3-‬מעמוד ‪ 142‬אודות אדיפוס הרי שכבר דנתי בה לאורך כל פרק זה‪ .‬שקול‪ .‬אם הוא הציב לו את בארמון שיבנה במוקד‬ ‫התכוונותו ובראש ההירארכיה כאוביקט ההתכוונותי של הכוונה‪-‬שלפני פעולה שלו‪ .‬הרי שאפשר לאמר שהוא בנה את ורסאי (מענין לבדוק את הקשר בין ייצוג‬ ‫במובן הפוליטי ואת ההירארכיה הנובעת מכך (לוק כינה זאת ‪.‬לגבי‬ ‫דוגמא ד‪ 1-‬אודות שפיכת בירה על ידי הלקוח גם כן נאמר שזו פשוט לא‪-‬פעולה שכן היא לא‬ ‫נעשתה על ידי כוונה שלפני פעולה ולא על ידי כוונה שבפעולה‪ .‬סירל משתמש בנתוח שלו כדי להסביר את ד‪ 4-‬מעמוד ‪ 142‬אודות רצח הדוד‪ .‬מסקנות ויישומים‬ ‫סירל מסיים את מאמרו בקשור הסבר הפעולה שלו במונחי כוונה להסברים של אחרים‬ ‫במונחי רצון‪ .‬שכן הדוד לא נהרג‬ ‫על ידי כוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬וכו'‪ .‬מאורע פיסיקלי‪ .‬אך לו ולצופים מתברר בסוף כי גורלו תלוי במידה‬ ‫רבה בפעולותיהם של אחרים שעליהם אין לו שליטה מניפוליטיבית‪ .‬אלא על ידי חבור כוונה שלפני פעולה עם אירוע פיסיקלי‪ .(represeutative goverwoent‬‬ ‫לבין ההירארכיה של ההתכוונויות והייצוגים בפעולה החברתית)‪.‬מה שחסר בדוגמת הדוד הוא החוליה האמצעית‪ .‫‪72‬‬ ‫בסיטואציה הממשית הרוצח התכוון בכוונתו המורכבות לכל היותר לנקום בסרביה‪ .‬בדרך כלל כשיש שיקול אז יש כוונה שלפני פעולה‪ .‬ואם הוא‬ ‫משתמש בקונבנציות ובמוסדות החברתיים של זמנו המציבות אותו בראש ההירארכיה של‬ ‫נותני הפקודות‪ .‬‬ ‫לעומת זאת‪ .‬טעם‪ .‬אף על פי שהיסטוריונים מתוך מניעי חנופה‬ ‫למנהיגים תיארו כאלו אכן היו כאלה שתכננו עד כדי כך את פעולותיהם‪ .‬‬ ‫טו‪ .‬נראה‬ ‫לי כי יש כאן כוונה פשוטה שמצריכה סדרת פעולות ממושכת אך סדרה זו תהיה סדרה‬ ‫מכוונת‪.‬ולכן פעולת‬ ‫ההריגה אינה התכוונותית‪.‬רצון יכול להוביל דרך שקול לגרימת כוונה‪ .‬לגבי ד‪ 2-‬אודות הדיאטה‪ .‬כמו הרועה וכמו‬ ‫טרסיאס)‪.‬יכולה להיות פעולה מורכבת מאד כמו ''לואי ה‪ ''16-‬בנה את ארמון ורסאי'' על‬ ‫אף שאולי הוא לא הרים אפילו לא לבנה אחת‪ .‬‬ .‬וכוונה יכולה‬ ‫לגרום לפעולה‪ .‬אך‬ ‫אפשר לדמיין מין קיסינג'ר (או מטרניק) שכזה שהוא מניפולטור בבני אדם ובמנהיגים‪.‬ראינו עד כאן‬ ‫שפעולה פיזית מורכבת משלושת השלבים‪ :‬כוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה‪ .‬דומה שהאתוס של‬ ‫טולסטוי דומה לאתוס של סופוקלס ב''אדיפוס'' שכן גם שם אדיפוס חושב שיש לו שליטה על‬ ‫מעשיו ועל הפעולות החברתיות של עמו‪ .‬‬ ‫שמתכוון ומתכנן מראש כיצד להתחיל את מלחמת העולם הראשונה על ידי לחיצה אחת על‬ ‫ההדק של אקדח (טולסטוי טוען שאין זה אפשרי‪ .‬אך כשיש מעבר ישיר מרצון‬ ‫לכוונה המעבר הוא מרצון לכוונה‪-‬שבפעולה‪.‬‬ ‫טז‪ .

)0‬כוונה ופעולה מצויינים כאירועים אקטיבים‬ ‫(‪ .‬‬ ‫קוניונקציה זו של אמונה ורצון מתפקדת כסיבה לקניית הכרטיס‪ .‬הקשר בין רצון‪ .‬דוגמא‪ :‬אני רוצה לנסוע לפריס ואני מאמין שכדי לנסוע לפריס אני צריך‬ ‫לקנות כרטיס‪.‬רצון ראשוני בצירוף אמונה יכול‬ ‫לגרום לרצון משני‪ .‬אמונה‪ .)0‬‬ ‫שרשרת האירועים (הטיעון המעורב) יכולה להיות כזו‪:‬‬ ‫** תרשים‬ .‬אפשר לאמר שישנם שלושה סוגי ''טיעון''‪.)0‬רצון לעומת זאת כפי שכבר אמרתי מצוי באמצע ולכן אין חץ לא לכאן ולא לכאן (‪ .‬לדעתי‪ .‬כוונה ופעולה הוא יותר מורכב מכפי‬ ‫שסירל מציגו כאן‪ .‫‪73‬‬ ‫סירל חולק על אלה (לדעתי כמו דוידסון (‪ ))1963‬הטוענים כי טעם‪ .‬האמונה אינה סיבה לפעולה‪ .‬‬ ‫גורם לפעולה‪ .0‬כוונה ‪ )0‬אמונה יכולה לתפקד בסיבתיות של פעולה רק כחלק מהסבר‬ ‫של רצון משני‪ .‬המורכב מרצון ומאמונה‪.)0‬או‬ ‫שאפשר לציינו עם שני חיצים לשני כוונים (‪.‬סירל סבור שהיות וכוון הסבתיות של אמונה הוא הפוך לכוון הסבתיות של‬ ‫כוונה (אמונה ‪ .‬‬ ‫**תרשים‬ ‫בהתאם לדרגת האקטיביות של המצבים ההתכוונותיים (ראה עמוד‬ ‫בעבודה) אמונה‬ ‫ופרצפציה מצויינות כאירועים פסיביים (‪ .‬האמונה היא רק נספח (או‬ ‫עזר) לרצון שלי לקנות כרטיס‪ .

‬אחר כך בשל‬ ‫הקפיצה הצידה אני יכול לראות אובייקט חדש שלא ראיתי קודם (דהיינו הפעולה שלי גרמה‬ ‫לפרצפציה חדשה)‪ .‬הסוביקט משמש עבור השואל מכשיר הפועל על‬ ‫המלחיה אשר ברמה ‪ 32‬משמשת כאוביקט ההתכוונות של שואל השאלה‪( .‬או כמובן על‬ ‫אדיפוס שחלק מכוונותיו ופעולותיו כבר נותחו ע''י סירל עצמו‪.(proattitvde‬מסוג רצון למשל‪.‬וכך שוב ושוב וחוזר חלילה‪ .I‬‬ ‫הבנת מושג האימפליקטורה מזוית ראיה חדשה‪ .‫‪74‬‬ ‫יש כאן כעין יחסי היזון חוזר‪ .‬‬ ‫שהיא מנוגדת או‪/‬ו זרה לחלוטין ל''משמעות המקובלת'' החברתית‪ .‬ואת הקשר של‬ ‫השדה הפנומנלי עם השדה הפעולתי (פעולות רגילות‪ .‬כאשר הכרה מסויימת של (למשל כשאני רואה מכונות) יכולה‬ ‫לגרום לכוונה וכוונה יכולה לגרום לפעולה (למשל פעולת הקפיצה הצידה)‪ .‬‬ .‬ניתן להשתמש באנליזה של סירל אודות יחסי ( – ‪mind‬‬ ‫‪ )to .4‬אודות אפוסטל‪.‬הכוונה בשאלה‪'' :‬היכן המלחיה''?‬ ‫היא כווננה‪-‬שבפעולה ברמה ‪ N‬שהיא צדדית לכוונה‪-‬שלפני‪-‬פעולה ברמה ‪'' N31‬אני‬ ‫מתכוון לגרום לכך שתביא לי את המלח'' (''תביא לי את המלח'' אינה מהווה פעולה‬ ‫לשונית שמוצאת את ביטוייה במבע כלשהו אלא רק כוונה ב''דבור פנימי'')‪ .world‬וכן ‪ world – to – mind‬כדי להנהיר את יחסי אני‪-‬עולם ועולם‪-‬אני‬ ‫במטפיסיקה הברגסונית הסרטריאנית‪.‬הפעולה‬ ‫שמדובר עליה כאן היא פעולה סמיוטית של השואל המכוונת לגרום לסוביקט הנשאל‬ ‫לבצע פעולה פיזית (הבאת המלחיה)‪ .‬רצונות‪ .‬ושל מגבלותיו הבאות לידי ביטוי במימוש של חופש הרצון‬ ‫בפעולה על העולם הפיזי (דטרמיניזם פיזי) או על העולם החברתי (דטרמיניזם‬ ‫חברתי)‪.III‬‬ ‫הבנה אנליטית ומדוייקת יותר של חופש הרצון הבא לידי ביטוי בסיבתיות אימננטית‪.‬‬ ‫‪.‬טעמים וכו'‪ .‬בין הכרה לבין כוונה תמיד מתווכת‬ ‫נטייה‪-‬אל )‪ .II‬‬ ‫כפי שהאנליזה של סירל את המצבים האינטנציונאלים סייע להנביר את מושג‬ ‫האינטנציונאליות של הוסרל‪ .‬‬ ‫‪.‬‬ ‫כך בעזרת סירל הצלחתי להסביר את ה''מפוי'' הלוגי ו''המפוי הסיבתי'' של השדה הפנומנאלי‬ ‫(שדה קוגניטיבי ‪ 3‬שדה קונטיבי) הכולל‪ :‬רציות‪ .‬כוונו‪ .‬‬ ‫יז‪ .‬בטעמים וכו'‪ .‬לדעתי‪ .IV‬‬ ‫תורת דראמה ותורת רומאן ''אנליטיות'' נחשוב למשל על הגבור המיתולוגי טנטליס‬ ‫בתור אדם שכוונתו‪-‬שלפני‪-‬פעולה היא הגורם הסיבתי לכשלונו בפעולתו (הוא מתכוון‬ ‫לשתות מים וכוונתו היא שגורמת למים ל''ברוח'' ממנו) או על דון קישוט בתור אדם‬ ‫אשר כוונתו לבצוע פעולה ‪ X‬יש לה ''משמעות מכוונות'' (ראה שוץ מעמוד‬ ‫בעבודה)‪.‬פעולות אלמנטריות וכו')‪.‬תנועות גוף‪ .‬ברצוני לסכם פרק זה בהצבעה קצרה על ההשלכות הרבות שיש לנתוח המבריק ולתובנות של‬ ‫סירל לתחומים הבאים‪:‬‬ ‫‪.‬המלחיה‬ ‫גם החומר שעליו פועל המכשיר הנ''ל ועל כך אפרט בסעיף ‪ 7.‬‬ ‫בכוונות‪ .‬‬ ‫‪.

‬‬ ‫בצבא למשל‪ .‬כמו כן פולאני מדגיש את ההשפעה ההדדית הקיימת בין פעולות על‬ ‫סוביקטים (תקשורת בין מדענים המתבססת על ''פרדיגמות'' ''תאוריות'' ו''ספרי‬ ‫לימוד'') לבין פעולות על אובייקטים (נסויים ותצפציות המבוססים על מניפולציה‬ ‫ופרפבציה של עצמים)‪.‬מתאמנים על מודל (יצוג) לפני שיוצאים לקרב האמיתי‪ .‬חוליה‬ ‫פילוגנטית חשובה בין היצוג במשחק בעלי חיים לבין היצוג בתיאטרון‪ .V‬‬ ‫ו‪-‬‬ ‫תורת התכוונות התפתחותית (ראה עמודים‬ ‫הנספח על טרנספורציות‪ .‬בציורי המערכות‪ .‬‬ ‫נסויים הם פעולות פיזיות שמטרתן המוצהרת היא שנוי היצוגים שלנו אודות העולם‪.VII‬מקומם של נסויים במדע‪.‬כולל הפעולה המדעית‬ ‫הנסויית‪ .1953‬למשל) מבסס את תורת ההכרה והמתודולוגיה שלו על המובלעות של‬ ‫הכוונה שבפעולה ועל מכוונתה של הפעולה האנושית‪ .‬מתיאטרון ועד למשחק של בעלי חיים‪ .VI‬‬ ‫הפרגמטיקה של המשחק (או תורת משחקים פילוסופית) הדנה במשחקים באופן‬ ‫כולל‪ .‬בתאוריה כוללת זו ניתן לראות בייצוג‬ ‫כגורם מרכזי בהתפתחות היכולת האינטרקציונית (פעולות פיסיות שיש להן אוביקט‬ ‫התכוונות) והיכולת הקומוניקציונית (פעולות סמיוטות שיש להן סוביקט התכוונות)‪.‬התפתחות ואינטנציונאליות)‪.‬‬ .‫‪75‬‬ ‫בעמודים ובעיקר ראה את‬ ‫‪.‬אולי כך הציידים ייצגו את אוביקט ההתכוונות (פרה למשל)‬ ‫בתור מודל שעליו התאמנו לפני הציד מבחינה פיזית (זריקת החנית) ומבחינה‬ ‫סמיוטית (כמו צרכי ארגון ותקשורת בין אנשי הקבוצה‪ .‬צרכים אלו היו הכרחיות‬ ‫לציד של בעלי חיים גדולים)‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪.‬יכול לשמש‬ ‫היצוג‪ .‬‬ ‫פולאני (‪ .

‬הפעולה המתאימה לסיבתיות מהסוג הראשון נקראת פעולה‬ ‫אימננטית והמתאימה לסיבתיות מהסוג השני נקראת פעולה טרנזיטיבית )‪.‬אמונה ביעילות התכנית‪ .VII‬סיבתיות אימננטית‪ .‬וכוונה להשיג או לממש את המצב הסופי‬ ‫על ידי הוצאה לפועל של התכנית‪.‬המודל שלו מכיל את האלמנטים הבאים‪:‬‬ ‫‪.‬אפוסטל (‪ ) 1981‬מתחיל במודל פשוט של פעולה שאותו הוא מנתח‪ .‬אפוסטל מסביר את הקשר בין יצוג‪ .III‬‬ ‫איסטרטגיה או תכנית להגעה מהמצב הנוכחי למצב הסופי‪.‬ולגביו אחר כך הוא פותר‬ ‫את בעיית ההתחלה‪ .‬במקרה זה‪ .‬‬ .‬ברוב הפעולות יש מרכיב נוסף והוא‬ ‫סיבתיות פיסית‪ .‫‪76‬‬ ‫פרק ‪ – 7‬הסינטזה של ‪Apostel‬‬ ‫‪ 7.‬קשר סיבתי בין כוונה לבין תוכנה היצוגי‬ ‫והתנועה הגופנית שמשמשת כתנאי הסיפוק‪.‬דהיינו טרנספורמציות מסויימות של גופי (במנוח שלי אלו תנועות‬ ‫גופניות‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫‪.‬‬ ‫בכל פעולה יש מרכיב של סיבתיות אימננטית‪ .‬זוהי פעולת צביעת חדר‪.‬אני הוא שיוצר את מטרותי‬ ‫ואת תכניותי‪ .‬כל פעולה קשורה לפועל‪ .‬כל דבר שנעשה (בתור פעולה) נעשה על ידי אדם‬ ‫)‪ .‬בלי‬ ‫שאבצע פעולה פיזית על הקיר)‪ .V‬‬ ‫יצוג המצב הסופי‪ .‬זהו החדר הצבוע‪ .1‬מודל פשוט של פעולה והמלצות מתודולוגיות‬ ‫א‪ .‬או באופן עקיף (על ידי הזמנת חברה לצביעה‪ .VI‬‬ ‫הכוונה שבפעולה שיש לה אופי של הורייה‪-‬עצמית‪.‬לקיומו‪.I‬‬ ‫פעולה‪ .‬או באופן מעורב‪ .II‬‬ ‫מצב סופי‪ .‬אמונה וכוונה‪:‬‬ ‫תנאי הכרחי לכך שהאירוע שבו מדובר יחשב לפעולה הוא הקשר הסיבתי בין הכוונה‬ ‫שלי לתוכנה ולהתנהגותי (במנוח של סירל‪ .‬ואני הוא שפועל על מנת לבצע את תכניותי כדי להשיג את מטרותי‪.‬שהתנהגותי תביא באופן ישיר (רק על ידי‬ ‫פעולות פיסיות שלי על הקיר)‪ .‬‬ ‫‪.(transitive‬‬ ‫‪ .(person‬לא מטרותי ולא תכניותי יוצרות את התנהגותי‪ .‬‬ ‫‪ .‬המודגרת בסעיף ב' בעמוד ‪ 44‬בעבודה ומודגמת בעמוד שאחריו‪.IV‬‬ ‫התנהגות חיצונית‪ .‬במקרה זה‪ .VIII‬פועל‪ .‬‬ ‫כך בפשטות‪ .‬‬ ‫‪.

‬שאלת קדימות המחשבה לפעולה או ההיפך‪ .‬כוונות‪ .‫‪77‬‬ ‫אפוסטל לא מפרש‪ .‬לכן‪ .‬תורת השלם וחלקיו כמו‪ :‬הגוף ואיבריו‪ .‬הכוונה ללוגיקה שתכלול‬ ‫לוגיקה של כוונות‪ .‬דהיינו בקשרים שבין פעולות‪ .‬של סבות‪ .II‬‬ ‫תורת אישיות‪.‬תיאורית סיבתיות.‬מתרכזים בעיקר ב''סמנטיקה של הפעולה''‪ .‬‬ ‫ז‪.‬ ‫ד‪ .‬וכו' לבין האדם (או הפועל) ודרך האדם‬ ‫גם לעולם‪ .‬אך נראה לי כי האדם הוא מכלול הכולל את הפועל ואת נפשו‬ ‫)‪ .‬‬ ‫מראולוגיה )‪ .‬תיאוריה של זמן ושנוי (שכבר דנתי בה לגבי לייבניץ וברגסון‪ .‬ואשר נובקובסקה‬ ‫עוסקת בה ב‪ )1973(-‬ובמיוחד אצל )‪ .(mereology‬דהיינו‪ .(efficient‬אפוסטל קרוב לתיאוריות‬ ‫פרגמטיסטיות כשל ג'ימס ודיואי ולתיאוריות של פרקסיס כשל מארקס ושל אבולוציה‬ ‫כשל ברגסון‪ .‬האחרונים לעומת זאת‪ .‬‬ ‫אפוסטל מניח כי הפעולה הקודמת מבחינה פילוגנטית ואוטוגנטית למחשבה‪ .‬מחשבה היא סוג אחד של פעולה‬ ‫(מחשבה היא תת‪-‬קבוצה של פעולה)‪ .‬לוגיקה יותר עשירה מהלוגיקה הפרופוזיציונאלית‪ .)2‬‬ ‫ה‪ .(agent‬‬ ‫אפוסטל וצ'יזהולם שונים מגולדמן וסירל בכך שהראשונים מתרכזים ב''פרגמטיקה של‬ ‫הפעולה''‪ .‬אין‬ ‫לצאת מתאורית חשיבה ולנתח בה את הפעולה‪ .‬וכו'‪.))1979‬הצורות האלמנטריות והראשוניות הן בדרך כלל הפשטה‬ ‫)‪ (abstraction‬מלאכותית של פילוסופים ושל מדענים במעבדה‪ .‬ ‫ג‪.‬ושל הכרות.‬וכו' לבין העולם‪.‬‬ ‫‪.(mind‬דהיינו האדם הוא יישות פנומנלית (קוגניטיבית ‪ 3‬קונטיבית ‪ 3‬אפקטיבית)‬ ‫ויישות פועלת )‪.‬יש לגזור תיאוריה של מחשבה תקפה (למשל‬ ‫כללים לוגים) מתיאוריה של פעולה יעילה )‪ .‬‬ ‫‪.III‬‬ ‫עדיף להתחיל לחקור את צורות הפעולה המורכבות והבוגרות ביותר (ראה באייר‬ ‫(‪ )1976‬כנגד דויס (‪ .(Dascal eds.‬או ''סמנטיקה ואפיסטמולוגיה אקטיבית'' ‪ 0‬דהיינו מהייצוג אל‬ ‫העולם).I‬‬ ‫ישנן שבע תיאוריות שאותן כדאי לנתח ולחקור כדי להבין טוב יותר את הפעולה וכדי‬ ‫לבנות תיאורית פעולה טובה‪:‬‬ ‫א‪ .‬כוונות‪ .‬הקבוצה העיקרית )‪(the topical set‬‬ ‫והאוביקטים שלה‪ .‬הכוונה‬ ‫– שלפני – פעולה והכוונות שבפעולה‪ .‬היא מאד פולמוסית וחורגת מתחום העבודה‪.‬‬ ‫תיאורית מודלים ויצוגים (במנוח שלי ''סמנטיקה פסיבית'' ‪ 0‬דהיינו מהעולם‬ ‫לייצוג‪ .‬ ‫ו‪.‬תיאורית כוונות.‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬אפוסטל מציע ארבע המלצות מתודולוגיות‪:‬‬ ‫‪.‬כמו שאלת קדימות המחשבה‬ ‫לשפה או ההיפך‪ .‬אני כאן מסכים בפה‬ .‬דהיינו‬ ‫בקשרים שבין פעולות‪ .1981‬וכן ראה נספח מספר ‪.

‬ומכאן אנו רואים שרשרת סיבתית‬ ‫דומה לזו של סירל‪ :‬כוונה (או רצייה) ‪  X‬התנהגות ‪  Y‬מאורע ‪ .)1907‬כבר‬ ‫בצע חלק גדול מתכניתו של אפוסטל ולכן מפליא אותי שפילוסוף קונטיננטלי כמו‬ ‫אפוסטל מתעלם מתורת הפעולה ההתפתחותית של אחד מענקי הפילוסופיה של‬ ‫המאות האחרונות.‬מהנתוח של אפוסטל נובע שיש לנסחן כך‪:‬‬ ‫(אם אני רוצה לבצע את פעולת הרמת האבן כי אז עלי להוציא לפועל כוונה זו) או ביתר‬ ‫פירוט על ידי ההתניה הכפולה‪( :‬אם אני רוצה שהאבן תהיה למעלה כי אז עלי לבצע את‬ ‫פעולת הרמת האבן‪ .‬עתה אעבור לפירוט החדושים החשובים של אפוסטל שעדיין לא‬ ‫הזכרתים‪.‬‬ ‫‪.I‬‬ ‫האופי ההתניתי )‪ (conditional‬של כוונות ושל סיבתיות הפועל‪:‬‬ ‫האופי ההתניתי הכפול של הסיבתיות של הפעולה בולט בדוגמא הבאה‪:‬‬ ‫"אילו רציתי ‪ X‬כי אז היה עלי לבצע התנהגות ‪ .‬בנסוח של סירל לעומת זאת‪ .‬‬ ‫‪.‬הנסוח של אפוסטל טוב יותר – פני‬ ‫שאדם מדמיין היפוטטית מצב ענינים ושואל עצמו בדרגת מודעות בהתאם להקשר מה עלי‬ ‫לעשות כדי להביא למימושו של מצב הענינים המסויים‪ .‬‬ ‫ובשל הכשלים של הפוזטיביזם הלוגי)‪.‬האדם משתמש בכוונתו כדי לתכנן את פעולותיו‬ ‫ואת תוצריהן‪.IV‬‬ ‫להתחיל מהעובדה היסודית שקיימת אינטרקציה מתמדת בין האורגניזם לסביבתו‪.2‬שכלולי אפוסטל ביחס לתיאוריה של סירל‬ ‫חלק גדול מהתובנות של סירל מצויות גם אצל אפוסטל‪ .‬אני כבר הצבעתי על כווני המחקר של האונטוגנזה‬ ‫של הפעולה בפרק על סירל)‪ .‬‬ ‫נראה לי כי לגבי כוונות – שלפני – פעולה ולגבי תכניות‪ .‬שאם נלך לפיו נעדיף‬ ‫לחקור את המשפט על פני המלה את הפעולה המורכבת והחברתית על פני פעולה‬ ‫בסיסית או אלמנטרית)‪.‬הרצייה כאן מתפקדת במובן של כוונה‪ .‫‪78‬‬ ‫מלא לאפוסטל לאחר שראיתי שבמיוחד פילוסופים אנליטים נוטים להכשל בכשל‬ ‫ההפשטה‪( .‬לא עקרוני כשל היגל‪ .‬במקום הנסוח של סירל‪( :‬אני מבצע את פעולת הרמת האבן על ידי הוצאה‬ ‫לפועל של כוונה זו)‪ .‬יש כאן מעין הוליזם מתודולוגי‪ .Y‬ולו הייתי מבצע התנהגות ‪ Y‬כי אז המארע‬ ‫‪ Z‬היה מתרחש‪ ''.‬ואם אני רוצה להרים את האבן עלי להוציא לפועל כוונה זו)‪.‬ברגסון‪ . מברגסון‪ .‬לדעתי‪ .‬שגם הוא קונטיננטלי (לאנליטיקאים האנגלו‪-‬סקסים‬ ‫אפשר לסלוח זאת בשל קשיי השפה ובשל שטיפת המח האנטי‪-‬ברגסונית של ראסקל‪.‬לא‬ .‬‬ ‫‪ 7.‬‬ ‫מהאופי ההתניתי של כוונות ניתן לשכלל את הנסוח שסירל נותן לכוונות עם הורייה עצמית‬ ‫הגורמת לפעולה‪ .Z‬היות והכוונה היא‬ ‫הסיבה הגורמת לפעולה ולתוצאות הפעולה‪ .‬חלק אחר מרעיונות אפוסטל כבר שילבתי‬ ‫בפרקים השונים של העבודה‪ .‬‬ ‫ולעבור לבדיקת כללי האבולוציה (פילוגנזה) וההתפתחות (אונטוגנה) של הפעולה בכלל‬ ‫ושל הפעולה ההתכוונותית בפרט‪( .‬בעקר ב''התפתחות היוצרת'' (‪ .

‬זאת משום שהפועל הוא המדמיין היפוטתית מצב ענינים מסויים‪.‬כל ארבעת המודלים הנ''ל מיוצגים במטא‪-‬‬ ‫מודל המאפשר את הקואורדינציה בין ארבעת המודלים תוך כדי בצוע הפעולה‪.‬המודל‬ ‫מתפתח מודל גרעיני ועמום למודל מורכב ומובחן (באנגלית ‪ artiiculated‬כמו התפתחות‬ ‫של אורגניזם או של תכנית מחקר מדעית)‪ .‬‬ .‬וכוונות ויצוגים אינם יישום‬ ‫סטאטים אלא דינאמים‪ .‬‬ ‫‪ .‬כשלון בבצוע הכוונה יכול לגרום לשכלול הכוונה‬ ‫המקורית (כפי שהפרכת ה''גרעין הקשוח'' של תיאוריה יוביל לשכלול התיאוריה או המודל‬ ‫המקורי‪ .‬הם משתנים תוך כדי בצוע הפעולה‪ .II‬‬ ‫הדינמיקה של כוונות ויצוגים‬ ‫סירל אינו מטפל בשאלת העדכון של כוונות ויצוגים תוך כדי בצוע פעולה מסויימת‪ .‬האבן על‬ ‫המדף העליון הוא מצב הענינים הסופי)‪.‬‬ ‫אין ספק שהאלמנט הפרגמטי אצל אפוסטל מהווה גורם מרכזי בשכלול שלו לנסוח של‬ ‫סירל‪ .‬אדם‬ ‫יכול לשנות את כוונתו בתוצאה מאינפורמציה חדשה שהוא מקבל תוך כדי פעולתו‪ .‫‪79‬‬ ‫באה לידי בטוי הצורה ההיפוטטית של כוונות – שלפני – פעולה (אם כי בכוונות – בפעולה‬ ‫אין צורך בהיפוטטיות)‪.‬לייבניץ למשל הביא בחשבון‬ ‫את היכנסותם של שיקולים חדשים תוך כדי בצוע פעולה מסויימת‪ .‬או כתוצאה מקשיים בבצוע הפעולה‪ .(core-intention‬כדי לציין את הכוונה המקורית‬ ‫שיכולה להשתכלל תוך כדי בצוע הפעולה‪ .‬ולכן יש לנו כאן‬ ‫כעין יחסי היזון חוזר‪ :‬יצוג ‪ ‬כוונה ‪ ‬פעולה ‪ ‬יצוג ‪ ‬וכו'‪.‬במצב ''הטבעי'' (לא בפעולות‬ ‫מבודדות במעבדה או בכורסת פילוסוף) הפעולה ''זורמת''‪ .‬‬ ‫מודל הוא יצוג של מצב ענינים בעולם‪ .‬או‬ ‫כתוצאה מעייפות‪ .‬‬ ‫‪.‬לכן‬ ‫כוונה היא גודל וקטורי ואילו יצוג או מודל הם גדלים סקאלרים‪.‬כונה לעומת זאת היא מודל ‪ 3‬כוון לממוש הגודל‪ .‬בשלב התחלת בצוע‬ ‫הפעולה כל המודלים הם מודלים גרעינים המשתכללים תוך כדי בצוע הפעולה‪ .3-‬שכן אני יכול להתכוון להרים את‬ ‫האבן עד למדף העליון‪ .‬ברגסון אף הרחיק לכת‬ ‫באומרו כי עצם הפעולה משנה את הייצוגים והכונות שהן סיבות הפעולה‪ .))1970‬היות וכוונות מכילות מודלים הרי סביר שישנו קשר בין‬ ‫שכלול ידיעתנו ויצוגינו לבין שכלול כוונותינו‪( .‬‬ ‫‪ .3‬מודל של המצב הסופי (יש הבדל בין המודל ‪ 1‬ל‪ .‬ראה נספח ‪ 6‬על הדינמיקה של ידיעה‬ ‫ופעולה)‪.‬אך בסוף הצלחתי להרימה רק עד למדף האמצעי‪ .‬‬ ‫בכל כוונה יש לפחות שני מודלים‪:‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪1‬‬ ‫‪2‬‬ ‫אפוסטל מכניס את המושג כווונה גרעינית )‪ .‬ראה לקטוש (‪ .1‬מודל של מצב הענינים שאליו יש להגיע‪.4‬מודל של התהליך שמוביל בעת בצוע הפעולה לממוש התכנית‪ .‬בכוונה שבפעולה יש עוד שני מודלים‪.2‬מודל של התהליך שמוביל למצב הענינים הנ''ל‪ .

)s‬הצרנת הדוגמא‪ cause )Int (a.‬כאשר לכל פעולה בסדרה יכולה להתאים כוונה‪-‬שבפעולה‪ .‬לפעמים יש צורך‬ ‫גם במצב וגם בכוונה כדי לגרום לפעולה‪ .‬זאת בדומה לגשר שמתמוטט כתוצאה מעליית‬ ‫משאית עליו‪ .‬מצבים מסויימים שנגרמים על ידי כוונות מסויימות יכולים גם לספק כוונות אלו‪.p‬‬ ‫(בפורמליזציה הנ''ל הקוניונקציה לא מבטיחה מספיק מבנה)‪ .p).‬המודל של‬ ‫הבית נעשה מובחן יותר ויותר‪ .‬‬ ‫הקשר בין יחס הסיפוק ליחס הסיבתי הינו מאד חשוב בתיאוריה של הפעולה‪ . s( :‬לגבי יחס הספוק‪ .IV‬פורמליזציה של פעולות התכוונותיות ומושג הסבה החלקית‬ ‫אפוסטל מסתייע ב‪ )Porn.‬‬ ‫(כמובן שאין הכרח שאשים לב לקבוצת פרדיקטים מסוימת (למשל צבע החלונות) תשומת‬ ‫הלב שלי תלויה במטרות שלי)‪.‬‬ ‫דוגמה‪ :‬הכוונה של ‪ a‬לסוע לפריס (‪ )p‬היא סיבה חלקית להשארותי ער בשל ההתרגשות‬ ‫שלפני הנסיעה (‪ .‬לא תמיד אני זוכר אם לבית זה היו‬ ‫חלונות ירוקים ואם הכניסה אליו היא מהחזית או מהצד‪ .‬לדעתי‪ .p)  Int (a.‬גם את יחס הסיפוק אפוסטל‬ ‫מנסח‪ .)r‬‬ ‫את הדוגמה ניתן להצרין כך‪ Sat )Int (a.‬את הקשר הפורמאלי‬ ‫בין פעולה‪ .‬דוגמה‪ :‬הכוונה של ‪ a‬לסוע לפריס (‪ )p‬מסופקת בחלקה על ידי קניית כרטיס לפריס (‪.‬ראינו שקנית‬ ‫הכרטיס מספקת בחלקה את הכוונה‪ .‬‬ ‫בסעיף הקודם אמרתי שישנה דינמיקה של מודלים שתחילה הם עמומים ואשר תוך כדי‬ ‫פעולה הם נעשים מובחנים יותר ומדוייקים יותר‪.‬יכולים להיות‬ ‫‪ 2‬סוגי קשרים‪ :‬מצבים שמספקים כוונות מסויימות יכולים גם להיגרם על ידי הכוונות‬ ‫הללו‪ .‬כשאני רחוק מהבית‪ .p) .‬‬ .p). r( :‬אפוסטל ממשיך ומנסח גם את יחס הגרימה‪.‬מעירוב זה נובע שהנוסח של כוונה‪-‬‬ ‫שלפני‪-‬פעולה של סירל אינו מספיק‪( .‬כוונה וסיבתיות ניתן לנסח כך‪:‬‬ ‫)‪Do (a.‬‬ ‫למשל כשאני רוצה להגיע לבית מסוים בעיר‪ .‬בפעולה מורכבת יש צורך בסדרת פ עולות כדי‬ ‫שהכוונה תסופק במלואה‪ .‬לגבי‬ ‫יחס הסיבתיות או הגרימה הכוונה לסוע לפריס היא סיבה חלקית להתרגשותי מפני שנטייתי‬ ‫להתרגש (דיספוזיציה מסוג ''רגושיות'') הוא החלק המשלים של הסיבה‪ .p)  cause (Int (a.‬אני מייצג את המטרה הסופית בתודעתי בצורה‬ ‫עמומה ואני מתרכז במקום בעיר שבו אני נמצא כעת‪ . 1977(-‬כדי לתת כמה פורמליזציות לפעולה‪ .‬תוך כדי התקרבות לבית‪ .‬לדעת אפוסטל רוב הייצוגים והמודלים מכילים עירוב של‬ ‫אלמנטים וורבאלים ואלמנטים תמונתיים‪ .III‬‬ ‫מודלים לא‪-‬ורבלים ומודלים פיזים )‪(fuzzy models‬‬ ‫פרק ‪ 6‬בהצגת סירל אמרתי כי סירל מתרכז במאמרו במוצהר בתכנים יצוגים ורבלים‬ ‫ומדוייקים פחות או יותר‪ .‬המשאית יכולה להיות סיבה חלקית כשהסבה המשלימה היא המצב הרעוע של‬ ‫הגשר – אם הקשר היה מספיק חזק המשאית לא היתה הורסת את הגשר‪.‬‬ ‫‪ .‬במונחי הלוגיקה הפיזית של‬ ‫‪ )1972( Zadeh‬אפשר לאמר שקבוצת הפרדיקטים של האוביקט המיוצג אינה מוגדרת לגמרי‬ ‫קבוצה זו היא גם דינמית שכן תוך כדי ההתקרבות הקבוצה נעשית מוגדרת יותר ויותר‪. p‬‬ ‫דהיינו‪ .‫‪80‬‬ ‫‪.‬פעולה שקולה לוגית ל‪ :‬כוונה של ‪ a‬לבצוע ‪ p‬שגורמת על ידי הכוונה הנ''ל לבצוע ‪.‬אני מבצע את פעולת הרמת האבן על ידי הוצאה לפועל‬ ‫של כוונה זו) לכוונה שלפני פעולה צריך להיות אלמנט ורבלי ואלמנט חזותי (אקסטרה‪-‬‬ ‫לשוני) (אני מבצע את פעולת הרמת האבן (תרשים **) על ידי הוצאה לפועל של כוונה זו)‪.

‫‪81‬‬ ‫הפורמליזציה שאפוסטל מביא יכולה לסייע בעתיד לבניית תחשיבים של כוונות ייצוגים‬ ‫ופעולות‪.6‬המתייחס אל עצמו המבצע פעולות בעלות אופי של הורייה‪-‬עצמית (הומו‪-‬רפלקטיבוס)‪.‬‬ ‫ב‪.‬שכן אם סמנטיקה עוסקת בקשרים שבין‬ ‫יישום מסויימים לעולם (בין סמלים לעולם ‪ .‬‬ ‫‪ 7.7‬הממלא תפקידים חברתיים (הומו‪-‬סוציאליקוס)‪.‬‬ ‫פרגמטיקה במובנים מסוימים כוללת גם סמנטיקה‪ .) 0‬הרי שפרגמטיקה‬ ‫עוסקת בשמוש שהאדם עושה בקשרים שבין יישים מסתיימים לעולם‪ .‬‬ ‫כדי להבין טוב יותר את הקשר שבין האדם כמלול לבין ששת האופנים הנ''ל של אישיותו אנו‬ ‫נזדקק ל''תיאוריה מראולוגית של אישיות'' )‪ .‬‬ ‫מכאן שתורת האדם‪ .‬המתכוון (הומו‪-‬קונאטוס)‪.‬‬ ‫** תרשים‬ ‫האדם )‪ (person‬הוא מכלול הכולל את‪:‬‬ ‫‪ .5‬המרגיש‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫מלבד הקשר שבין האדם כמלול לששת אופני אישיותו נתן להשתמש במראולוגיה כדי להבין את‬ ‫הקשר בין אופן מסויים של האדם לבין היישים שבהם הוא משתמש באופן המסויים‪ .4‬השואף‪ .‬הרוצה‪ .3‬הצעתי ל''פרגמטיקה אוניברסלית''‪.‬‬ ‫בתיאורי המראולוגית של האישיות צריכים להיות לא רק אספקטים פסיכולוגים ופנומנולוגים‬ ‫אלא גם מראולוגים ולוגים (לוגיקה של כוונות של התניות‪ .‬או במלים אחרות‪.‬‬ ‫הקשר בין הפועל לבין כוונותיו ופעולותיו‪.‬‬ ‫פרגמטיקה עוסקת בקשר המשולש שבין היישים הנ''ל – האדם – והעולם‪.‬אך אלה יכולות לשמש רק חלק מהתיאוריה הנ''ל‪.‬‬ ‫‪ .3‬המדבר המבצע מניפולציות בסמלים (הומו‪-‬סימבוליקוס)‪.‬לכל תיאוריה פרגמטית‬ ‫מתאימה תיאוריה סמנטית וכך יש לנו גם שש תיאוריות‪-‬משנה סמנטיות‪:‬‬ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫הקשר בין הדובר לבין המלים והמשפטים שבהם הוא משתמש‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪ .‬וכו')‪.‬או תורת האישיות (או אולי אפשר לקרוא לה ''פרגמטיקה אוניברסלית''‬ ‫בעקבות האברמס (‪ ))1979 :XIX‬מכילה שש תיאוריות‪-‬משנה פרגמטיות‪ .0 ‬או בין פעולות לעולם ‪ .‬דוגמאות‪:‬‬ ‫א‪.2‬החושב )‪ (thinker‬המשנה ומשכלל ייצוגים (הומו‪-‬סאפיינס)‪.‬‬ ‫‪ .‬החש תחושות ומרגיש רגשות (הומו‪-‬אפקטיבוס)‪.(mereological theory of personality‬כבר ישנן‬ ‫תיאוריות אישיות פסיכולוגיות ופנומנולוגיות‪ .1‬הפועל )‪ (agent‬המבצע פעולות (הומו‪-‬פאבר)‪.

‬רצונות‪ .‬טעו ב''כשל ההפשטה''‪:‬‬ .6‬‬ ‫בין סמלים לבין עצמם ‪.0 ‬‬ ‫‪.‬אם כי לא במנוח שלי) מוביל‬ ‫למסקנה הבאה‪ .0 ‬‬ ‫‪.‬ותשוקות לעולם ‪.1‬‬ ‫קשר בין פעולות לעולם ‪.4‬‬ ‫בין כוונות‪ .‬‬ ‫שילוב ההמלצה המתודולוגית (‪ )I‬של אפוסטל עם מה שכתבתי בסעיף זה יתן את הסכמה‪:‬‬ ‫** תרשים‬ ‫צירוף של הנאמר בסעיף הקודם על ידי אפוסטל אודות סיבתיות חלקית עם ה''גישה‬ ‫האוניברסלית'' שלי בסעיף זה (שגם בה אני הולך בעקבות אפוסטל‪ . 0‬‬ ‫‪.  0‬‬ ‫את ששת התיאוריות הסמנטיות ניתן לכלול תחת תיאורית‪-‬גג אחת‪'' :‬סמנטיקה אוניברסלית'' או‬ ‫''תורת אינטרקציה )‪ (interaction‬אוניברסלית'' שתכלול גם אינטראקציות פיזיות (בין פעולות‬ ‫לעולם) וגם אינטראקציות סימבוליות (בין עולם לסמלים)‪.5‬‬ ‫בין עולם לתחושות ‪.3‬‬ ‫בין עולם לסמלים ‪.‫‪82‬‬ ‫‪.‬פילוסופים רבים שדנו בפעולה‪ . 0‬‬ ‫‪.0 ‬‬ ‫‪.2‬‬ ‫בין עולם לייצוגים ‪.

‬והכשל המתודולוגי ב) על ידי‬ ‫ראייה מראולוגית של הבעיות השונות בתורת פעולה‪ .‬הם עשו רדוקציה של מכלול הסבות לסיבה אחת‪ ..‬דוידסון התייחס אל הטעם כהסיבה‪ .‬‬ . ye are nothing but unconscious instrument of‬‬ ‫‪the men of thought.‬או של המלה‬ ‫למשפט (אטומיזם) הם ויכוחי סרק כל עוד לא דנים בבעיה מפרספקטיבה מראולוגית המחפשת‬ ‫את היחסים בין המכלול לבין ה''אטומים'' שלו‪.‬כדי להרים אבן?‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫‪ 7.‬לדעתי‪ .‬דוגמאות‪ :‬סירל מתיחס בעיקר לסמנטיקה של יצוגים והיצגים ומתעלם משאלות‬ ‫פוגמטיות כמו‪ :‬כיצד האדם עושה שמוש ביצוגים והיצגים‪ . ye proud men of action.4‬כוונות ואיברי גוף כמכשירים הפועלים על חמרים‬ ‫‪“Mark this.‬‬ ‫תוספת של שני מושגים אלה לתחום הפילוסופיה של הפעולה תאפשר לנו להבהיר את סיבתיות‬ ‫הפועל‪( .‫‪83‬‬ ‫א‪ .‬דוגמאות‪ :‬סלארס לא התייחס לרצייה‬ ‫כסיבה חלקית אלא כהסיבה של הפעולה‪ .‬‬ ‫‪H.‬אביא עתה את‬ ‫התיאוריה שלו הנמנעת משני הכשלים הנ''ל (הכשל האונטולוגי א‪ .‬כיצד ניתן להסביר את‬ ‫סיבתיות הפעולה? כבר הצגתי שתי אפשרויות פתרון‪ :‬או שעושים רדוקציה של בני אדם‬ ‫למאורעות או תהליכים‪ . Religion and Philosophy in Germany‬‬ ‫אפוסטל מתחיל מבעייה הרווחת בפילוסופיה של הפעולה‪ :‬אם סיבות הן מאורעות ואם מבצעי‬ ‫פעולה הם פועלים )‪ (agents‬שהם אינדיוידואלים ממשים ולא מאורעות‪ .‬באופן מקביל במקצת למושגים ''כח'' ו''מסה'' שאפשרו לניוטון להבהיר את מושג‬ ‫המשיכה הגרויטציונית מול המתנגדים שטענו שזהו כח מסתורי )‪ .‬‬ ‫לאחר שהבאתי את הצעותי המשמשות כעין מבוא לתיאוריה של אפוסטל‪ .‬דהיינו‬ ‫מהשאלה‪ .Maximilian Robespierre was merelay the hand of Jacques‬‬ ‫‪Rousseau”.‬שני המושגים החדשים של פרספקטיבה זו הם‪ :‬המכשירים‬ ‫שבאמצעותם הפועל משפיע על חמרים‪.‬‬ ‫בדיוק קושי זה הוא לדעת אפוסטל מקור לתובנות חדשות בפילוסופיה של הפעולה‪ .‬בכוונותיו‪ .‬גם תיאוריה‬ ‫''הוליסטית'' כשל צ'יזהולם היא רדוקציוניסטית אם היא מתעלמת מחלקי המכלול‪ .‬אם נסתכל על‬ ‫כל הענין מפרספקטיבה חדשה‪ .‬הם עשו רדוקציה של מכלול המתודות לחקר הפעולה (פרגמטיקה אוניברסלית) למתודה‬ ‫אחת‪ ..:‬כיצד הפועל משתמש באיברי גופו‪ .‬או שמניחים כי קיים סוג מיוחד של סיבתיות שהיא סיבתיות הפועל אשר‬ ‫מאפייניה מסתוריים למדי‪.‬כנ''ל לגבי סלארס וגולדמן‪. Heine..‬ראייה זו תקפה לדעתי גם לתחומים אחרים‪.‬‬ ‫דוגמא‪ :‬הויכוחים על קדימות המשמעות של הטקסט למשמעות המשפט (הוליזם)‪ .(occult force‬מושגים‬ ‫גליליאנים אלה החליפו את המושגים ''שאיפה'' ו''מקום טבעי'' במסגרת האריסטוטלית)‪.‬וכו'‪ .

‫‪84‬‬

‫חמרי הפעולה הם האוביקטים בעולם החיצון שההתנהגות הנוצרת על ידי הפעולה משנה אותם‪.‬‬
‫השנוי יכול להיות‪- :‬‬
‫‪.I‬‬

‫הרס האוביקט (פירוק השולחן והפיכתו לאוסף של קרשים)‪.‬‬

‫‪.II‬‬

‫שנויו האיכותי של האוביקט (תוספת מגרות לשולחן והפיכתו ליעיל יותר)‪.‬‬

‫‪.III‬‬

‫שילוב האוביקט באוביקט אחר (חבור שולחן כתיבה לעוד עשר שולחנות ההופכים יחד‬

‫למשטח של במת ריקודים)‪.‬‬
‫מכשירי הפעולה הם האוביקטים שיחסיהם עם חומר הפעולה משתנים במשך הפעולה זאת בתנאי‬
‫שהיחסים משתנים אלה נגרמים מידית על ידי התנהגות הפועל ושהיחסים אלה הם בעצמם‬
‫הגורמים לשנוי האוביקטים השייכים לחומר הפעולה‪.‬‬
‫דוגמא‪ :‬אם אני שובר שולחן (חומר הפעולה) באמצעות פטיש (מכשיר הפעולה)‪ ,‬הפטיש לא משתנה‬
‫במשך השבירה‪ ,‬אך יחסיו (למשל‪ ,‬המרחק שלו מהשולחן) עם השולחן משתנים בתהליך השבירה‪.‬‬
‫השולחן לעומת זאת‪ ,‬משתנה בתהליך השבירה‪ .‬גם יחסי הפטיש עם חלקי גופי (למשל‪ ,‬המרחק של‬
‫הפטיש מראשי) יכולים להשתנות בתהליך השבירה‪ .‬היחסים בין מכשירים וחמרים הם‬
‫איזומורפים (התאמה חד‪-‬ערכית) ליחסים בין כוונות ותנועות גופניות‪.‬‬
‫טענה זו מהווה את אחד משני החידושים המרכזיים של אפוסטל (השני הוא ענין הגשטלט שאשוב‬
‫אליו בהמשך)‪ .‬לכן ברצוני להבהיר ולשכלל טענה זו‪.‬‬
‫בפעולה ''אני מרכיב שולחן'' כלולים שלושה יישים ושני יחסים היישים הם‪ :‬אני‪ ,‬גופי (או חלקים‬
‫ממנו)‪ ,‬שולחן‪ .‬היחסים הם‪ :‬היחס בין כוונת ההרכבה לבין תנועות של חלקי גופי‪ ,‬והיחס בין‬
‫חלקי גופי לשולחן‪ .‬הכוונה משמשת כמכשיר לשנוי גופי בתור חומר (ישנם שנויים חשמליים‪-‬‬
‫כימיים במח ישנם תזוזות של שרירים‪ ,‬וכו')‪ .‬גופי (הידיים שלי למשל) משמש כמכשיר לשנוי‬
‫השולחן בתור חומר‪ .‬מכך נובע שמה שמשמש כמכשיר בהקשר אחד יכול לשמש כחומר בהקשר‬
‫אחר‪ .‬דוגמא‪ :‬כשמייצרים בבית חרושת את הפטיש באמצעות מכונה לייצור פטישים‪ ,‬גם מכשיר‬
‫מובהק כמו פטיש הופך לחומר‪ .‬את שני היחסים ושלושת היישים ניתן לההדגים במקביל בשני‬
‫מקרים‪:‬‬

‫** תרשים‬

‫‪85‬‬

‫כפי שפטיש משמש במפעל בזמן יצורו כחומר‪ ,‬כך גם כוונה (ו תכנית) יכולה להיות מעוצבת‪ .‬כפי‬
‫שמכונה במפעל יכולה לשמש כמכשיר בבית חרושת שמייצר פטישים‪ ,‬כך גם ''טעם'' (בתיאוריה‬
‫של דוידסון)‪ ,‬או ''פרצפציות זעירות'' (בתיאוריה של לייבנוף) יכול‪/‬ים לשמש כמשיר‪/‬ים שמשנים‬
‫מצבי תודעה (יצוגים‪ ,‬נטיות‪ ,‬רגשות‪ ,‬וכו') והופכים אותם לכוונות או לתכניות‪ .‬פטיש מסויים יכול‬
‫להתגלות כבלתי יעיל במשך בצוע עבודה מסויימת (למשל כשמתברר שצריך להאריך את ידית‬
‫הפטיש כדי להגדיל את ''זרוע המנוף'' כדי להוציא מסמר מקרש)‪ ,‬ואז יש צורך לשכלל את הפטיש‪.‬‬
‫כך גם כוונה יכולה להתגלות כבלתי יעילה במשך בצוע פעולה מסויימת (למשל כשמתברר‬
‫שהכוונה לסוע דרך כביש חיפה כדי להגיע בשעור של ‪ 10.15‬באוניברסיטה לא מספיקה כדי להגיע‬
‫בזמן‪ ,‬ואז אני משכלל את כוונתי ועוקף את הפקק דרך נסיעה ברחובות צדדיים)‪ ,‬ואז יש צורך‬
‫לשכלל (ראה תת‪-‬סעיף של ‪'' 7.2‬שכלול כוונות וייצוגים'')‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬יש להוסיף לסוג השנוי ‪ III‬של חומרי הפעולה שבנוסח של אפוסטל ''שלוב האוביקט בתוך‬
‫המכלול'' ולכתוב מחדש את ‪ III‬כך‪ :‬שילוב האוביקט בתוך מכלול או‪/‬ו העתקת האוביקט במרחב‪.‬‬
‫כשאני מרים אבן אני פועל על האבן גם בלי לשבור אותה‪ ,‬גם בלי להוסיף לה משהו וגם בלי‬
‫לשלבה בתוך קיר מסויים‪( .‬תוספת זו שלי קשורה לדיעה של לייבניץ שאם שני גופים נמצאים‬
‫בשתי נקודות מרחב שונות‪ ,‬לעולם לא יכולים להיות זהים‪ ,‬ולכן גם העתקה במרחב היא שנוי‬
‫האוביקט‪.‬‬
‫טרמינולוגיה זו של מכשירים וחומרים מאפשרת לדעת אפוסטל להתייחס לדובר כ''יצור''‬
‫המשתמש בסמלים כמכשירים כדי לבצע פעולות על בני אדם בתור חומרים‪.‬‬
‫סוג כזה של פעולות אני מכנה פעולות סימבוליות‪ ,‬או תקשורתיות‪ ,‬או לשוניות לדעתי ניתן לשלב‬
‫בגישה זו את גישת ויטגנשטיין המתיחס לאלמנטים לשוניים במפורש כמכשירים (במיוחד ב(‪:I ,11‬‬
‫‪ ,)1953‬ואת גישת אוסטין השואל ''כיצד אפשר לעשות דברים באמצעות מילים''?‬
‫שתי גישות אלו שמשו כבסיס לגישתו של האריסון (‪ )1972‬המדבר על אבזרים או מכשירים‬
‫לשוניים )‪ (linguistic devices‬כדי להסביר כיצד ניתן להשתמש באלמנטים לשוניים בתור‬
‫מכשירים כדי לפעול על סוביקטים בתור חומרים (כדי שיביאו לי מלחייה‪ ,‬כדי שיחפשו חפץ‬
‫אבוד‪ ,‬כדי שיהיו עצובים‪ ,‬וכו')‪ .‬אני עוד אשוב להאריסון בפרק הבא‪.‬‬
‫כפי שכבר אמרתי בסעיף הקודם‪ ,‬הדובר‪ ,‬הפועל‪ ,‬ועוד כמה אופני‪-‬אישות הם חלקי המכלול‬
‫הנקרא אדם )‪ .(person‬מכלול זה יכול להשתמש גם במכשיריו כדי לפעול על עצמו(הפועל יכול‬
‫להשתמש בידיו ''מכשיר גופני'') כדי להתגרד‪ ,‬הדובר יכול להיזכר באירוע משמח (ייצוג) (''מכשיר‬
‫תודעתי'') כדי להיות שמח‪ ,‬וכו')‪ .‬אני אחזור לעניין פעולת האדם על עצמו בסעיף הבא שיתרכז‬
‫במכלול האנושי‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫‪ 7.5‬האדם כמשתמש במכלול של חלקיו שהוא מארגנם ב‪.GESTALT -‬‬
‫א‪.‬‬

‫לאדם )‪ (person‬יש גוף והוא מודע לגופו הן כמלול והן לחלקי הגוף השונים‪ .‬הגוף הוא ישות‬
‫מרחב‪-‬זמנית מאורגנת (שלא כל התנועות שלה מקריות ולא מתואמות) ובעלת חלקים‬
‫מסוגים שונים (ישות היטרוגנית)‪ .‬לאדם יש תודעה והוא מודע לתודעתו הן כמכלול והן‬
‫ל''חלקים'' השונים שלה‪ .‬החלקים השונים של התודעה הם רצונות‪ ,‬כוונות ייצוגים‪ ,‬רגשות‪,‬‬
‫וכו'‪( ,‬ולכן היא ישות היטרוגנית)‪ .‬התודעה מאורגנת (שלא כל התהליכים בה מקריים)‪.‬‬
‫הקשר ‪ (interaction) -‬בין ה''חלקים'' השונים של האדם (רגליים‪ ,‬כוונות‪ ,‬ידיים‪ ,‬רגשות‪ ,‬מח‪,‬‬
‫רצונות‪ ,‬אצבעות‪ ,‬ייצוגים) הוא רצוף ולא לגמרי מקרי‪.‬‬

‫ב‪.‬‬

‫לדעתי‪ ,‬כפתוח של מה שויטגנשטיין אמר על מילים (יצוגים)‪ ,‬אפשר לאמר אותם דברים על‪:‬‬
‫חלקי גוף‪ ,‬כוונות‪ ,‬רגשות‪ ,‬וכו'‪ .‬האדם )‪ (person‬משתמש בחלקי גופו (לא בכל גופו) וב''חלקי‬
‫תודעתו'' כפי שהוא משתמש בפטיש‪ ,‬או במסמרים‪ ,‬או במכונית‪.‬‬

‫ג‪.‬‬

‫הקשרים בין חלקיו השונים של האדם (חלקים גופניים ו''חלקים תודעתיים'') יוצרים‬
‫מכלולים‪ .‬במכלולים אלה‪ ,‬החלקים יכולים להיות לפעמים מתואמים ולפעמים לא‬
‫מתואמים ביניהם‪.‬‬

‫ד‪.‬‬

‫לדעתי‪ ,‬הגורמים הקובעים את התיאום יכולים להיות‪ :‬חוקים פיסיקלים‪ ,‬חוקי תורשה‪,‬‬
‫חוקים חברתיים והוריות‪-‬עצמיות )‪ .(self-references‬ההוריות העצמיות הן מקור החירות‬
‫והבחירה‪ .‬החוקים הפיסיקאליים‪ ,‬חוקי התורשה‪ ,‬והחוקים החברתיים הם‬

‫מקורות‬

‫הדטרמיניזם (בהתאמה דטרמיניזם פסיכו‪-‬פיזי‪ ,‬פסיכו‪-‬ביולוגי‪ ,‬פסיכו‪-‬חברתי)‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬אחד החידושים החשובים של ברגסון שעליהם כבר עמדתי בפרק ‪ 4‬הוא התובנה שלו‬
‫כי רוב הפילוסופים והפסיכולוגים טעו משום שנסחו לנסח ''חוקי הורייה עצמית'' (במנוח‬
‫שלי) מפרספקטיבה של צופה ולא של חווה‪ .‬רק חוקים פיסיים‪ ,‬ביולוגים וחברתיים ניתן‬
‫לנסח מפרספקטיבה של צופה‪ .‬אין חוקי הוריה עצמית במובן דטרמיניסטי משום שלהורייה‬
‫עצמית לא ניתן לספק מראש אלגוריתם (לאפלאסיאני או אחר)‪ .‬ההורייה העצמית משנה‬
‫את עצמה תוך כדי פעולתה‪.‬‬
‫ה‪.‬‬

‫אפוסטל אומר כי האדם לא יכול להתקיים במצב מתמשך של ניגודים בין חלקיו השונים‬
‫(כפי שאת מגדל בבל אי אפשר היה להמשיך לבנות מרגע שנפסק התיאום ונוצרו ניגודים בין‬
‫החלקים השונים של החברה שבנתה את המגדל)‪ .‬יש כאן ''תורת שווי משקל דינאמית''‬
‫להבדיל מ''תורת שווי משקל סטאטית'' כמו של בייל בסעיף ‪.3.1‬‬
‫נובקובסקה (‪ )1973‬כבר ניסתה לחקור מודלים של קונפליקט בין מוטיבציות שונות של‬
‫האדם על פי מודלים (כמו של פון‪-‬נוימן ומורגנשטרן) של קונפליקטים בין בני אדם או בין‬
‫חברות‪ .‬גישה זו של אפוסטל אודות המכלול וחלקיו גם מעניקה משמעות חדשה לתיאוריה‬
‫של דוידסון מ‪ )1974(-‬כפי שהוצגה בעבודה בסעיף ‪ ,2,4‬אודות המבנה ההוליסטי של השדה‬

‬‬ ‫האגו‪ .‬‬ ‫לאור כל הנאמר עד עתה בסעיף זה ניתן לנסח את סוג הקשר בין האדם לפעולה‪ :‬לפועל ‪ a‬יש‬ ‫כוונה ‪ .‬או להביא להתאבדות‪.‬טעם'' יכול לשמש כגורם מארגן של השדה הפנומנלי שמכוון את החלקים‬ ‫השונים בכוון מסויים‪.‬במקרה של הסוכר והמים אנו רואים שתנאי אחד ופשוט‬ .2‬על הוסרל ורמות היישים הפנומנלים)‪ .‬כשקונפליקט מתמשך ביניהם יכול לשתק איברי גוף מסויימים‬ ‫(היסטריה)‪ .‬‬ ‫ז‪.‫‪87‬‬ ‫הפנומנאלי‪ .(tendencies‬דהיינו כוחות ה''מושכים'' לעבר מצב‬ ‫מסויים (כמו קפיץ מתוח הנוטה או ה''מושך'' לעבר היסגרותו‪.‬‬ ‫** תרשים‬ ‫זאת בדומה לחיילים המפוזרים בשטח ללא מפקד ואשר מסוכסכים ביניהם (קונפליקטים)‪.‬בשל צרכי ההסתגלות) יוצרים באופן סיבתי ''גשטלט''‪ .‬רייל מדגיש שדיספוזיציות אנושיות אינן מדרגה‬ ‫פשוטה‪ .‬‬ ‫ו‪.‬נובקובסקה ב‪ )1973(-‬גם‬ ‫מזכירה את התיאוריה הפסיכודינמית הפרוידיאנית על קונפליקטים אפשריים בין האיד‪.‬‬ ‫וכאשר מופיע מפקד המחלקה הוא מארגן אותם בתבנית אחת המכוונת למטרה מסויימת‬ ‫(לכבוד‪ .‬מצבים‬ ‫''רדומים'' שיכולים להתממש כשיש תנאים מתאימים (כמו קשר רעוע שמתפרק רק כאשר‬ ‫עולה עליו רכב כבד)‪ .‬לדעתי‪'' .‬‬ ‫כאן נראה לי חשוב לקשר את דברי אפוסטל האחרונים לדרך בה רייל רוצה לפתור את‬ ‫בעיית הרצייה ואת בעיית הגוף והנפש‪ .‬ואם הקשר בין החלקים השונים של אישיותו של ‪ a‬גורם לכוונה זו להיות מוצאת לפועל‬ ‫על ידי גופי של ‪ a‬חלקי אישיות מסוג אמונות ורצונות אינם רק דיספוזיציות דהיינו‪ .‬שבירותה של הזכוכית או הימסותו של הסוכר הן דיספוזיציות מדרגה פשוטה (אם‬ ‫נזרוק אבן על הזכוכית‪ .‬והסופר אגו‪ .‬כאשר ה''טעם'' משמש כמארגן בין מרכיבים שונים שיכולים להיות מנוגדים זה‬ ‫לזה‪ .‬אלא גם נטיות )‪ .‬אם נשים סוכר במים‪ .‬הבוכנות לחוד‪ .‬המצב ה''רדום'' של השבירות יתממש‪ .‬‬ ‫הקשרים בין ה''חלקים'' השונים של האדם בהיותם נוטים לתבניות קוהרנטיות (כפי שכבר‬ ‫אמרתי‪ .‬למשל) או בדומה לפלוגות צבאיות המסוכסכות ביניהן והמפוזרות בשטח‬ ‫באופן מקרי ‪ .i‬אם האישיות )‪ (personality‬של ‪( a‬דהיינו הגשטלט המאורגן והמכוון) גורמת לעצוב ‪i‬‬ ‫זו‪ .‬וכו')‪.‬וכאשר מגיע מפקד הגדוד הוא מארגנם בתבנית אחת שמכוונת למטרה‬ ‫מסויימת (וראה סעיף ‪ 4.‬ייעד‪ .‬המצב‬ ‫ה''רדום'' של המסיסות יתממש)‪ .‬בדומה למכונית ש''יש'' לה ''יכולת''‬ ‫כמכלול יותר מאשר הגלגלים לחוד‪ .‬ההגה לחוד‪ .‬לגשטלט זה יש יכולת‬ ‫סיבתית שאיתן אותה לחלקים שלו במבודד (לדעתי‪ .

‬ע‪)1949: 44. . among‬‬ ‫‪others often fall into the trap of expecting dispositions to have uniform‬‬ ‫”‪exercises.‬לא כן לגבי הסוביקט האנושי שהוא מערכת‬ ‫מורכבת של דיספוזיציות דהיינו שצרכיים להתממש הרבה תנאים שחלקם מסובכים‪ .‬‬ ‫הריבוי וההיטרוגניות שמודגשים על ידי רייל הודגשו‪ .1‬או באופן מכוון‪ . To be brittle is just to be bound or‬‬ ‫‪likely to fly into fragments in such and such conditions‟‟.(configuratiuons‬קונפיגורציות‬ ‫אלה יכולות להיווצר באופן מקרי‪ .‬המהווים בסיס‬ ‫לסדור חלקיקי הזכוכית בתבניות משמעותיות‪ . . in general.‬הרי אפשר להמשיך קו מחשבה זה‬ ‫ולאמר שסביר להניח שמדי פעם תווצרנה קונפיגורציות )‪ .‬‬ ‫אם האדם הוא אוסף של דיספוזיציות‪ ..‬אם נניח שהאדם אינו ''לוח חלק'' (כפי‬ .‬אפוסטל מוסיף לדיספוזיציות גם נטיות ושילובם של אלה‬ ‫לתמונה של רייל עוד מסבך את התמונה‪( . when they recognize that the verb “know” and “belive‬‬ ‫‪are ordinarily used dispositionally.‫‪88‬‬ ‫מספיק לממוש הדיספוזיציה של האוביקט‪ .‬גם כשקונפיגורציות נוצרות באופן מקרי הן יכולות בתנאים מסויימים‬ ‫להיות ''משמעותיות'' או ''תבוניות'' (גם כאן האטימולוגיה העברית טובה‪ :‬תבנית – תבונה‪.2‬תת סעיף ‪ .‬‬ ‫אפוסטל ורייל גם דומים בגישתם המסבירה דיספוזיציות במונחי התניות‪ .‬כפי שכבר הראיתי‪ .‬כפי שרייל כותב‪ . they assume that there must therfore exist‬‬ ‫‪one-pattern intellectual processes in which these cognitive dispositions are‬‬ ‫”‪actualized‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי א‪.‬רייל‬ ‫כותב‪:‬‬ ‫‪„‟Now the higher-grade dispositions of people with which this inquiry is largely‬‬ ‫‪concerened are.‬לגבי אפוסטל‬ ‫כבר פירטתי בסעיף ‪ 7. Epistemologists. not single track dispositions.‬גם על ידי לייבניץ‬ ‫וברגסון‪ .) 4.‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי א‪. For instance.I‬על האופי ההתנייתי רייל כותב‪:‬‬ ‫‪“For in describing dispositions it is easy to unpach hypothical implicitly‬‬ ‫‪couveyed in the dispositions properties.‬אין דבר יותר מנוגד לגישה של רייל יותר מאשר‬ ‫נסיונם של ביהביוריסטים כסקונר שניסו להסביר את התנהגות האדם על ידי ‪”single-track‬‬ ‫”‪ process‬מסוג גרוי‪-‬תגובה ולכן מעשיהם של אותם פילוסופים ופסיכולוגים וולגרים שכנו‬ ‫את רייל ''ביהביוריסט לוגי'' הוא תמוה)‪.‬‬ ‫כמו כוון – כוונה‪ ..‬ע‪)1949:43 .‬כמו בקליידוסקופ או כמו ב''קופסא של אנסקומב'' (ראה‬ ‫‪ . .‬כמו המלה ''קוקה‪-‬קולה'' הנוצרת באופן מקרי ב''קופסא של אנסקומב'' או‬ ‫כמו התבניות הגיאומטריות הנוצרות בקליידוסקופ‪ ..‬חלקיקי הזכוכית בקליידוסקופ אינן‬ ‫מסתדרות לגמרי באופן מקרי אלא ישנם בפנים ''אילוצים'' מסויימים‪ . but dispositions the‬‬ ‫‪exercise of which are indefinitly heterogeneous.‬המלה הראשונה היא גיאומטרית – פיסיקליסטית והמלה השניה היא‬ ‫מנטאליסטית)‪ .‬כפי שכבר כתבתי‪ .

‬אלא גם אדם יכול להתכוון לעצמו דהיינו לסובייקט מסוג ''אני''‪ .‬וכו'‪ .‬‬ ‫במודל העצמי יכולים להיות מיוצגים לסירוגין דיספוזיציות נטיו ותפקידים (''דע את עצמך''‬ ‫נתן להתפרש כ''דע את מגבלותיך'')‪ .‬‬ ‫מלבד הדיספוזיציות והנטיות יש עוד גורם המשפיע על הפעולה האנושית‪ .‬בהתאמה לכך‪ .‬‬ ‫אם נקח בחשבון את תכונת השדה את האילוצים ואת האפשרות להיווצרות סדר מתוך אי‪-‬‬ ‫סדר הרי שנקבל פשר חדש של מושג האמרגנציה של ברגסון‪ .‬‬ ‫ח‪.‬קבוצת ציפיות קוהרנטית‬ ‫היא תפקיד‪ .‬‬ ‫דיספוזיציות פשוטות כמו שבירותה של זכוכית מצריכות התניות פשוטות‪ .‬‬ ‫המלה ''קוקה קולה'' בקופסא של אנקומב ותבנית גיאומטרית בקליידוסקופ‪ .‬בתורת הפעולה‬ ‫לעומת זאת אנו נתקלים בדיספוזיציות מורכבות ובמכלולים של דיספוזיציות ולכן יש צורך‬ ‫לפתח לוגיקת התניות מורכבת ביותר‪ .‬יש יכולת לבצע הוריות‪-‬עצמיות )‪ (self-references‬ולתת לעצמו הוראות עצמיות‬ ‫)‪ .‬במילים אחרות‪ .‬לחות‪ .‬כאשר כל אלה מופיעים בצורה מסויימת יחד‪ .‬אינן רק סכום‬ ‫של חלקיקים מבריקים‪ .‬תפקידים‪ .‬אלו הם הציפיות‬ ‫של החברה מהאדם‪ .‬הנתוח של‬ ‫אפוסטל מעניק משמעות חדשה למשל התפוח ההולך ותופח (שוב אטימולוגיה) בעץ עד‬ ‫שמגיע רגע בו הוא נושר‪ .‬או אם נחזור למשל הגשם נאמר‪ .‬‬ ‫ט‪.''(tabula rasa‬מסות‪ .‬כי גם טיפת גשם היא ישות‬ ‫אמרגנטית הנוצרת מקשרים רבים בין גורמים מטאורולוגם רבים‪ :‬כח‪ .‬יותר מכך‪ .))6 :‬הרי שסביר שהקונפיגורציות של‬ ‫הדיספוזיציות והנטיות שלו אינן מקריות לגמרי והן לתויות באילוצים מסויימים שלו‪.(self-instructions‬מוקד ההתכונות יכול להיות לא רק סובייקט מסוג ''אתה'' או ''הוא''‬ ‫או ''הם''‪ .‬‬ ‫לאדם‪ .‬לאדם יכולים להיות כמה תפקידים‪.‬רייל התחיל כבר‬ ‫ב‪ )1949(-‬לפתח לוגיקה של דיספוזיציות (ראה רייל עמודים ‪ 113-120‬בסעיף ‪The Logic of‬‬ ‫‪ .‫‪89‬‬ ‫שברגסון מניח בוודאות וכפי שלייבניץ מניח גם כן בהביאו את הדוגמא של ''אבן שייש בעלת‬ ‫גישים ולא חלקה לגמרי )‪( .‬אם חלקיקים אלה יהיו מגנטיים הם יצרו שדה‬ ‫אלקטרומגנטי שהוא יותר (בעצמתו ובהשפעותיו) מאשר סכום השדות של החלקיקים‪.‬‬ ‫מכלול של התכוונויות של אחרים על סוביקט אנושי יוצר ציפיה‪ .‬מכלול של‬ ‫התכוונויות לאני או לעצמי יוצר דמוי‪-‬עצמי או יצוג‪-‬עצמי‪ .‬טמפרטורה‪.‬עד כאן הזכרתי ארבעה גורמי‬ ‫התנהגות שיש לאדם‪ :‬דיספוזיציות ונטיות פיזיות (כמו הרכבו הפיסיקו‪-‬כימי של איבר‬ ‫מסויים)‪ .‬כבר‬ ‫אמרנו כי האדם יכול לפעול על העולם הפיסי (אינטרקציה) או על העולם החברתי‬ ‫(קומוניקציה)‪ .‬‬ ‫לחץ אויר‪ .‬אם למודל‪-‬העצמי יש יכולת לבצע הורייה עצמית‪ .‬מודל העצמי‪.‬אפוסטל הביא כמה התחלות כאלה‪ .)Dispositional Statements‬אני לא אעסוק יותר בלוגיקה של דיספוזיציות משום שהיא כרגע‬ ‫מעבר לכלים הלוגיים שיש ברשותי‪.‬ציפיות הם בעצם סוג של דיספוזיציות ונטיות נלמדות (נרכשות)‪ .‬מוקד ההתכוונות יכול להיות אוביקט פיסי או סובייקט‪.‬הרי‬ .‬אז נושרות טיפות גשם‪.‬דיספוזיציות ונטיות ביולוגיות (גורמים תורשתיים)‪ .

‬או הוא נצחי בפילוסופיה‪ .‬קשר בין חלקים וכללים המכוונים את החלקים במכלול מסויים יכול להיות‬ ‫מקרי‪ .‬‬ ‫מהנ''ל נובע שבגשטלט של האדם )‪ .‫‪90‬‬ ‫שאם הוא מורה על עצמו ''הוא'' יכול להורות גם על יצוגים המיוצגים שבתוכנו (מעניין‬ ‫לציין שבמוח יש ''יצוגים'' של כל אברי הגוף‪ .1977:229‬שם הם דנים‬ ‫בקשר בין העצמי‪-‬המח‪-‬ושאר הגוף‪ .‬עמדה זו כונתה על ידם ''עמדה פרוצדוראלית''‪ .‬דמוקרטוס כתב כבר לפני למעלה מ‪-‬‬ ‫‪ 2000‬שנה‪:‬‬ ‫”‪“Everything existing in the universe is the fruit of chance and of necessity‬‬ .‬‬ ‫** תרשים‬ ‫אני חושב שיהא זה מאד מתאים לסיים סעיף זה במוטו לספרו של ז' מונו ''מקריות והכרח''‬ ‫בעל הגישה ה''פרוצדורלית'' בביולוגיה מולקולרית‪ .(person‬יש ל''עצמי'' )‪ (self‬תפקיד מרכזי וראשוני אך לא‬ ‫בלעדי בגרימת תחילתן של פעולות מטאפוריות ניתן לאמר שהעצמי הוא הגיד החזק ביותר‬ ‫בפסל השייש של לייבניץ‪ .‬ראה פופר ואקלס (‪ .‬‬ ‫באופן ראשוני ניתן לאמר כי האדם )‪ (person‬איננו ענן ואיננו שעון (אם להשתמש במטפורה‬ ‫הפופריאנית)‪ .‬או שהעצמי הוא האלוץ המרכזי ב''קופסא''‪.‬בדת (רבוי ואחדות האל)‬ ‫ובמדע (תורת השדות המאוחדת או רבוי כוחות ושדות)‪ .‬דטרמיניסטי‪'' .‬אצל רייל) היא עדיפה מפני שהיא מראה ששתי‬ ‫העמדות הקיצוניות צדקו באספקטים מסויימים אך טעו בראותם בפתרונם כפתרון כולל‬ ‫ובלעדי‪.‬ויטגנשטיין למשל‪ .‬משחקי'' או פרוצדוראלי‪ .‬אך היא גם לא מתנהגת על פי כללים קשוחים‪.‬‬ ‫הווכוח בין הדוגלים בהסברים אחדותיים )‪ (unity‬או מוניסטים לבין הדוגלים בהסברים‬ ‫פלוגיים )‪ (diversity‬או פלורליסטים‪ .‬‬ ‫דסקל ועידן (‪ )2981‬כבר הראו כי עמדת ביניים אפשרית גם בפילוסופיה של הלשון‬ ‫ובמתודולוגיה‪ .‬אני לא אכנס כאן לדיון בקשר זה)‪.‬‬ ‫י‪.‬חושב שהשפה אינה‬ ‫מכלול המתנהג באופן לגמרי מקרי‪ .‬גם שעון אינו מורכב מחלק אחד וגם ענן איננו ישות הפועלת באופן מקרי‬ ‫לחלוטין‪ .‬בסוף העבודה יובא ישום‬ ‫והסבר של העמדה הפרוצדוראלית לתורת פעולה‪ .‬אך כבר עתה ברור כי מראולוגיה היא‬ ‫תורה פורמאלית שיכולה להתאים היטב לתיאוריה פרוצדוראלית שהיא תאוריה תוכנית‬ ‫או‪/‬ו אמפירית‪.‬המראולוגיה שעליה אפוסטל‬ ‫ממליץ בתורת פעולה הוכיחה כי עמדת ביניים בין הסברים מוניסטים (סיבתיות הפועל)‬ ‫להסברים פלורליסטים (רבוי הדיספוזיציות‪ .

‫‪91‬‬ ‫‪ 7.‬הוא דחה את תשובת ''המטריאליסטים‬ ‫– המוניסטים'' שאמרו כי המפקד או ''הגבור''‪ .‬‬ ‫לפני שנפנה ליישים מלאכותיים כמו רובוטים שהם פחות מוכרים לאנשים ברחוב‪ .‬לענן?‬ ‫ממבט ראשון אפוסטל סבור כי ניתן להשוות בין כוונות לתכניות מחשב‪ .‬הוא בעצם סוג אחד‪.I‬‬ ‫הפעולה האנושית נמצאת ברמת מורכבות שונה‪.‬הגבורים בהיסטוריה בסך הכל אפשרו‬ ‫לאנשי הרוח לכתוב את תולדותיהם של הגבורים‪ .‬פרוצדורה היא מעין טכס )‪(ritual‬‬ ‫שהאדם מתאמן לעשותו (ולא רק לומד לעשותו‪ .‬לגבור ולאיש הרוח יש רק תפקיד של צופים ולא של חווים‬ ‫(בתור חווים הם לא שונים בהרבה משאר בני האדם)‪ .‬‬ ‫ברור שעם הוא ''יותר ענן'' מאשר צבא (בצבא יש יותר חוקים)‪ .(software‬דהיינו‪ .‬הוא שגורם לצבא להתחיל לנוע‪ .‬הוא גם‬ ‫דחה את תשובת ה''ספירטואליסטים – המוניסטים'' שאמרו כי רעיונותיו של איש הרוח אי‬ ‫האידיאולוג‪ .‬לצבא‪ .6‬בעיית ההתחלה אצל ''רובוטים''‬ ‫א‪.‬כבר עסק בשאלה זו‪ .‬אוניברסיטה‪ .‬ושאר ''רובוטים''‪.II‬האדם בנוי על פי עקרונות בנייה שונים מהמחשב‪.‬ובין התנהגות‬ ‫לשנויים אקטואליים של מצבי זכרון פנימי של מחשב‪ .1‬ושל התהליכים שיש לבצע כדי להגיע למצב הסופי?‬ ‫נראה לי כי וינוגרד )‪ (Vinograd.‬‬ ‫ב‪. 1976‬משיב על השאלה הנ''ל כך‪ :‬מה שנראה כשני סוגים‬ ‫של ''תוכנה'' )‪ .‬אני אפנה‬ ‫ליישים ''מלאכותיים'' מסוג צבא‪ .‬הם שגורמים לצבא להתחיל לנוע‪ .‬לאנשים רבים יש טעות אופטית בחשבם כי הגבור או איש הרוח גורמים‬ ‫לתחילת תנועתם של בני אדם‪ .‬תוך כדי מניפולציות על אוביקטים בעולם ותוך כדי קומוניקציה עם‬ .‬טולסטוי סבור שצבא‪-‬עם דומה יותר לענן‬ ‫מאשר לשעון‪ .‬עם זאת‪ .‬‬ ‫בעיית ההתחלה אצל צבא היא‪ :‬כיצד צבא מסויים מתחיל בפעולה מכוונת? טולסטוי בפרק‬ ‫האחרון של 'מלחמה ושלום''‪ .‬‬ ‫אפוסטל שואל‪ :‬האם תכניות מחשב מכילות מלבד ההוראות גם יצוגים (או מודלים של‬ ‫המצב הסופי (ראה סעיף ‪ )7.‬א' אפשר ללמוד שחייה בהתכתבות אפשר‬ ‫רק להתאמן לשחות)‪ .‬‬ ‫בתנאי שנתאר את שני הסוגים במערכת פרוצדוראלית‪ .‬הפעולה האנושית שונה‬ ‫מהפעולה הרובוטית בעקר בשני תחומים‪:‬‬ ‫‪.‬הוראות מצד אחד וייצוגים מצד שני‪ .‬ובימינו נאמר שגם‬ ‫אוניברסיטה היא ''יותר ענן'' מאשר צבא שדומה יותר לשעון (יש מחלקות מסויימות‬ ‫באוניברסיטה הגרועות משעון)‪.‬לאוניברסיטה‪ .‬‬ ‫מהו רובוט? מהו מחשב? למה הוא יותר קרוב? לשעון‪ .‬‬ ‫‪ .‬הגבורים השתמשו בקורות חייהם‬ ‫הפרטיים כהסבר להיסטוריה של העם (לואי ה‪ 14-‬אמר ''המדינה זה אני'')‪.

‬‬ ‫לדעתי‪ .‬היות ורמת המורכבות שלהם נמוכה‬ ‫בכמה דרגות מהאדם הרי שבעיות ההתחלה אצלם היא פשוטה ביותר‪ .‬אך בו‬ ‫זמנית המפקד גם מורה על עצמו (תפקיד ''מפקד גדוד'' שהוא חלק מ''הגשטאלט''‪:‬‬ ‫''גדוד'')‪ .‬מכלול הדיספוזיציות‬ ‫של הרובוטים אינו מכיל מספר גדול בהרבה מהדיספוזיציה ''שבירות'' שיש לזכוכית‪ .‬מפקדות צבאיות מכילות בדרך כלל נוהלי‬ ‫קרב (נוהלים – ‪ .‬אין ''תנועה מתמדת'' ו''פרצפציות זעירות'' ברובוטים ולכן בנגוד לאדם הם אינם‬ ‫פועלים תמיד‪ .‬המתרגמים'' בצבא מודרני הם מכשירי קשר המעבירים פרוצדורות‬ ‫בשפה טבעית מסויימת‪ .‬והמפות של מקומם וסדר גודלם של הפלוגות השונות של הגדוד‬ ‫(שעל מפקדתו אנו כותבים כאן) הם יצוגים עצמיים‪ .‬‬ ‫באשר להורייה‪-‬העצמית ולהוראה‪-‬העצמית‪ .‬הרובוטים בימינו הם יישים מסוג המצוי באמצע בין שעון לצבא‪ .‬‬ ‫ב‪ .‬מפות‬ ‫הקרב הם יצוגי העולם‪ .‬באשר לעקרונות המבנה השונים אצל האדם אפשר לאמר ש‪:‬‬ ‫א‪ .‬יש מבנה דומה ולכן אין צורך בשתי‬ ‫תיאוריות נפרדות של יצוגים לחוד ושל הוראות לחוד‪ .‬ההורייה‪-‬העצמית בתוך המפקדה ''מתרגמת'' להורייה‪-‬חיצונית שחלה על‬ ‫הפלוגות השונות‪'' .)procedures‬חלק מהנוהלים הם המפות של הקרב ושל הכוחות‪ .‬ומספיק‬ ‫לחבר את החשמל כדי שהם יתחילו לפעול‪.)instruction‬לכן‪ .‬‬ ‫אם נחזור לדוגמת הצבא נוכל לאמר כי היות והאדם פועל תמיד לכן גם מכלול של בני‬ ‫אדם מכיל תנועה מתמדת ו''פרצפציות זעירות''‪.‬ברגע שהמפקד מזיז סיכה על‬ ‫המפה הוא מורה על אובייקט חיצוני ביחס לעצמו כאדם (תפקיד ''אדם פרטי'')‪ .‬זה‬ ‫באשר לרמתה מורכבות‪ .‬עד כמה שידוע לי‪( .‫‪92‬‬ ‫סובייקטים בעולם המניפולציות על אוביקטים בתיאוריה הפרוצדוראלית באות במקום‬ ‫יצוגים בתיאוריות הרגילות‪ .‬‬ ‫לפעולות על אוביקטים ולפעולות על (ועם) סובייקטים‪ .‬‬ .‬הרובוטים‬ ‫הפשוטים מלפני עשרים שנה דמו יותר ויותר לשעון‪ .‬אלא מספיק לנתק את החשמל והם מפסיקים לגמרי לפעול‪ .‬ראה פאטנם ‪ )1975‬בשל תיאורמת גודל )‪ (GÖdel‬עדיין לא הצליחו‬ ‫לבנות רובוטים בעלי כושר הורייה עצמית )‪ (self-reference‬והוראה עצמית (‪self-‬‬ ‫‪ .‬הפרוצדורה מכילה את שניהם‪ .‬דיון‬ ‫מלא בפרוצדורות יובא בפרק הבא‪.‬ובצבא עתיק הם רצים המעבירים את הוראות המפקדה אל‬ ‫כוחות‪-‬המשנה (פלוגות)‪ .‬וכן ראה עמוד ‪ 197‬אודות ''הפרגמטיקה של המשחק'')‪.‬פתרון כשל סירל לא ניתן להחלה על רובוטים והוא חל בינתיים רק‬ ‫על בני אדם‪.‬והקומוניקציה באה במקום הוראות‪.

‫‪93‬‬ ‫פרק ‪ – 8‬פרוצדורות‪ :‬פעולה‪ .‬‬ ‫‪J.)8.‬מה ההבדל בין (‪ )1‬לבין (‪ )2‬ו‪?)3(-‬‬ . from the theory of knowledge to the theory of‬‬ ‫‪social action”.4‬ואת הפרק יחתום סעיף ‪'' :8.‬כתבתי את סוג הפעולות האחרון מרכאות מפני שברצוני לדון בפרק זה בשאלה‪ :‬האם יתכנו‬ ‫פעולות ידיעניות? קודם לכן אני אבהיר על פי המסגרת המושגית של הפרקים הקודמים מהן‬ ‫פעולות פיזיות (סעיף ‪ ..‬‬ ‫‪ .3‬ב''פעולות ידיעתיות'' אדון בסעיף‬ ‫‪ .1‬יוסי מרים את ידו‪..3‬יוסי מרים את ידו ל''שלום''‪.)8.‬בפרק זה אפתח בניתוח מסכם של סוגי הפעולה השונים ואסיים בהתוויית‬ ‫קווים לתיאוריה פרוצדורלית‪-‬מאוחדת‪ .‬‬ ‫לגבי שלושת התיאורים הנ''ל נשאל שלוש שאלות‪:‬‬ ‫א‪ ..II‬מבחינת ההטרוגניות שלהן הפרוצדורות עושות שימוש לסירוגין (בהתאם לצרכים)‬ ‫ביצוגים ובהוראות‪ .‬פעולות לשוניות ו''פעולות‬ ‫ידיעתיות''‪.‬‬ ‫פתחתי את הפרק האחרון במוטו מהאברמס הסבור כי באמצעות פרגמטיקה אוניברסלית ניתן‬ ‫להיענות לאתגר זה‪ .‬‬ ‫ב‪ .n-1‬לצורך פעולות שונות‪ .5‬לקראת תיאוריה מאוחדת פרוצדורלית של פעולות''‪.I‬מבחינת גמישותן הן מתאימות לשמש בסיס של מערכת הירארכית‪-‬פורמלית של רמות‬ ‫שונות של יחסים בין השלם ברמה ‪ n‬לחלקיו ברמה ‪ .‬‬ ‫‪ .1‬מבוא‬ ‫לאחר שהצגתי את האתגר של באייר בתחילת העבודה בפרק ‪ 2‬אודות אחוד התחומים השונים‪.‬האדם‬ ‫מסדר את הרפרטואר שלו (חלקי אדם כמו תנועות‪ .‬‬ ‫‪ 8.‬וכו') במבנים הירארכים‬ ‫שונים כך שהרפרטואר הסופי של האדם יכול ליצור מספר אינסופי של פעולות‪. Habermas. Communication and the Evolution of Society.‬‬ ‫‪ .‬כוונות‪ ..2‬מהן פעולות לשוניות (סעיף ‪ .‬‬ ‫ג‪.‬בפרק הקודם הצבעתי על תכונות הגמישות וההטרוגניות‬ ‫של הפרוצדורות‪.‬לשון וידיעה‬ ‫‪“A fully developed univeral pragmatics would provide a unifying framework for a‬‬ ‫‪variety of theoretical endeavors.‬פרוצדורה היא מכלול שלפעולות פיזיות‪ .8.‬‬ ‫נביט בשלושת התיאורים הבאים‪:‬‬ ‫‪ .2‬יוסי מרים אבן בידו‪.‬‬ ‫‪ .

‬תשובתי‬ ‫לטענה זו היא‪" :‬אתה יכול גם להחליט שרגל של שולחן היא שולחן‪ .‬‬ ‫(הרמת אבן הרמת יד לשלום) והשאר הם מאורעות שניתן לתארם גם כן רק במונחים‬ .‬לו היה מביא‬ ‫בחשבון כמו סירל את מושג ההתכוונות היה אז מבין שתנועה גופנית היא חלק מפעולה‪.‬‬ ‫תנועה גופנית בצירוף התכוונות לאובייקט או סובייקט היא פעולה‪.‬‬ ‫אני חולק על דוידסון בעקר לגבי שאלה (א) משום שאני סבור כי בהקשר טבעי (לא בבית‬ ‫חולים‪ .‬‬ ‫הקשר הנ''ל מבוטא לפעמים ע''י הבטוי ''על ידי'' במשפטים מהסוג ''יוסי הגביה את האבן על‬ ‫ידי הרמת ידו''‪ .)2(-‬ובן (‪ )1‬ו‪?)3(-‬‬ ‫ג‪ .‫‪94‬‬ ‫ב‪ .‬היא איפוא פעולה פיזית ו‪ )3(-‬פעולה סמיוטית‪.‬אך מכך אין להסיק שרק תנועה גופנית היא פעולה‪.‬כש‪ )2(-‬ו‪-‬‬ ‫(‪ )3‬הם מאורעות הנגרמים ע''י הפעולה (‪( .‬ו''יוסי מאותת לי לשלום על ידי הרמת ידו''‪.)– t‬דוידסון לעומת זאת מסתפק בהקשר אקסטנסיונאלי‪.‬במעבדה‪ .‬או בכורסא פילוסופית) רק (‪ )2‬ו‪ )3(-‬הן פעולות ואילו (‪ )1‬היא תנועה גופנית‬ ‫שהיא חלק מפעולה אך היא אינה פעולה (כמו שרגל של שולחן היא חלק משולחן אך אינה‬ ‫שולחן)‪ .)1‬בהקשר זה עולה האפשרות של השוואה למושגים‬ ‫פעולה אילוקוציונרית ופעולה פרולוקציונארית של אוסטין‪ .‬מה הקשר בין (‪ )1‬ו‪ .‬ואכן אדון בכך בסוף סעיף זה)‪.‬מישהו מ מחנה דוידסון יכול לטעון נגדי‪" :‬מה זה משנה בהקשר ''טבעי'' או ''לא‬ ‫טבעי? עובדה שאני יכול להרים את ידי סתם‪ .‬הנה אפשר לשים צלחת‬ ‫מרק גם על רגל של שולחן (ראה תמונה משמאל) ובכל זאת ברוב המקרים וההקשרים‪ .‬‬ ‫עמדתו של סירל ב‪ )1981(-‬אינה לגמרי חדה לגבי השאלה האם תנועה גופנית כמו הרמת יד‬ ‫היא פעולה או לא‪-‬פעולה? (או במערכת הדרגתית‪ .‬רגל של שולחן איננה שולחן''‪ **( .‬‬ ‫מושג הכוונה )‪ (intention with – a – t‬מאפשר דיון בהקשר אינטנסיונאלי ‪(intension with – a‬‬ ‫‪ .‬וגורמת‬ ‫קונבנציונאלית לאיתות ''שלום''‪ )2( .‬לא כדי להרים חפץ ולא כדי לאותת''‪ .‬תרשים)‬ ‫לדעתי‪ .‬מה ההבדל בין (‪ )2‬לבין (‪?)3‬‬ ‫דוידסון (‪ )1971‬משיב על שאלה א' כי (‪ )1‬הוא תיאור פעולה ואילו (‪ )2‬ו‪ )3(-‬הם תיאורי‬ ‫מאורעות‪ .‬אם היא קרובה לקוטב של פעולה או‬ ‫לקוטב של לא‪-‬פעולה)‪.‬‬ ‫אך גם ב‪ )1979(-‬וגם ב‪ )1981(-‬הוא חולק על דוידסון על שהוא מתאר פעולה רק במונחים‬ ‫אקסטנסיונאלים‪ .‬לגבי שאלה ג' דוידסון סבור כי הרמת היד גורמת פיזית להרמת האבן‪ .‬אמנם תנועה גופנית ניתן לתאר במונחים אקסטנסיונאלים ואילו כוונה אי‬ ‫אפשר לתאר במונחים אקסטנסיונאלים‪ .‬‬ ‫בשני המקרים החלק הראשון של המשפט הוא תיאור מאורע‪ .‬טענתו של דוידסון היא שאינו מביא בחשבון את מושג ההתכוונות‪ .‬לגבי שאלה ב' הוא משיב כי הקשר בין (‪ )1‬לבין (‪ )2‬ו‪ )3(-‬הוא קשר סיבתי‪ .‬לא‬ ‫ב''מעבדות של נגרים'' ולא בבתי ספר לאומנות‪ .‬ואילו החלק השני הוא תיאור‬ ‫פעולה‪ .

‬‬ ‫תשובת סירל לשאלה ב' היא אם כן זו‪ )1( :‬הוא חלק מ‪ )2(-‬משום ש‪ )1(-‬הרמת יד ‪ 3‬התכוונות‬ ‫לאובייקט ההתכוונות (האבן) = (‪ )2‬הרמת אבן ביד‪ .‬אלא רק מתך‬ ‫התכוונות מסויימת (לאוביקט או סובייקט)‪ .‬סירל אומר‪ .‬במקביל לחלוקה המשפטית והלשונית ניתן לעשות גם חלוקה פיזית‪ .‬שניתן לתאר רק אירועים מסוג הרמת‬ ‫אבן והרמת יד לשלום כפעולות ואילו הרמת יד סתם אינה פעולה אלא תנועה‪ .‬כמו כן (‪ )1‬הוא חלק מ‪ )3(-‬משום ש –‬ ‫{(‪ )1‬הרמת יד} ‪{ 3‬התכוונות לסובייקט ההתכוונות (סובייקט שיקלוט ''שלום'')} = (‪.‬כפי שכבר אמרתי‬ ‫קודם‪ .‬במציאות הטבעית אנשים אינם מרימים את ידם סתם כך‪ .‫‪95‬‬ ‫אקסטנציונאלים‪ .)3‬‬ ‫ד‪ .‬‬ ‫לדעתי‪ .‬‬ ‫לדעתי‪ .‬בחלוקה לשלושת סוגי‬ ‫ההתייחסות לאובייקט הסתייעתי במיון של אפוסטל למכשירים וחומרים‪ .‬אני אומר יותר מכך‪ .‬על פי חלוקה משפטית ידועה אוסטין (‪ )1962‬חילק גם את‬ ‫הפעולות הלשוניות לשלושה סוגים‪ .‬במערכת המושגית שלי (ובמידה מסויימת גם של סירל)‬ ‫ניתן לומר ששלושת הסוגים של אוסטין הם שלושה סוגים שונים של התייחסות לסובייקט‪.‬גישתו של סירל מתאימה יותר לפעולות‬ ‫''טבעיות''‪ .‬שניתן לתאר גם הרמת‬ ‫אבן והרמת יד לשלום כפעולות‪ .‬לכן אין צורך בשמירה על מינוח אקסטנציונאלי‬ ‫שבמסגרתו תנועות גוף מבודדות משמשות בסיס למאורעות כמו הרמת אבן או הרמת יד‬ ‫לשלום‪.‬‬ ‫את שלושת סוגי ההתייחסות הבאתי בטבלה הבאה‪:‬‬ .‬האדם יכול להתייחס לעצמו ולכן הוא יכול להשתמש בחלק מתוכו כמכשיר כאשר‬ ‫חלק אחר משמש כחומר‪.‬ניתן להתחיל מנקודת מבט אחרת ואז‪ .)2(-‬אולם לפני כן אני אציג תחת מסגרת מושגית‬ ‫אחת (המיון של אוסטין) את (‪ )2‬ואת (‪.‬עד עתה חזרתי מספר פעמים על דעתי כי בכל פעולה לשונית יש התכוונות לסובייקט אנושי‬ ‫בצירוף של תנועה גופנית מסויימת‪ .‬קריטריון השיפוט העקרי בין גישות סירל לדוידסון צריך להיות מידת התאמת הגישה‬ ‫למה שקורה במציאות הטבעית (לא במעבדה וכו')‪ .‬גםבפעולה פיזית‬ ‫ניתן למצוא שלושה סוגים שונים של התייחסות לאובייקט‪ .‬כמו האבן) יתן פעולה‪.‬נקודת המבט‬ ‫האחרת שממנה סירל מתחיל היא תיאור כוונה במונחים אינטנציונאלים ואז הוא יכול לאמר‬ ‫שתיאור במונחים אינטנציונאלים של תנועה גופנית וכוונה (שכוללת יצוג של אובייקט‬ ‫ההתכוונות‪ .)3‬‬ ‫נעבור לדון קודם ב‪ .)3(-‬ובסעיף הבא נדון ב‪ .

‬האספקט‬ ‫הפרלוקציוני בא לידי ביטוי בשנוי בתוך הדבר שעליו אנו פועלים‪( .‬‬ ‫לי כדת משה וישראל''‬ ‫(פעולת נשיאת אשה)‪.‬‬ ‫דוגמא‪'' :‬הרי את נשואה‬ ‫שנוי מצבו המרחבי‬ ‫של האובייקט (הזזה)‪.‬בסוף פרק ‪ 1‬כבר ציינתי‬ ‫את העובדה שהאדם הוא בו‪-‬זמנית גם אובייקט וגם סובייקט)‪.‬‬ ‫דוגמא‪ :‬הזזת המכונית‬ ‫ממקום למקום‪. Wittgeustan seems to have‬‬ ‫‪gone wrong in speaking of the „natural expression on an intention‟ (investications‬‬ ‫‪647)”.‬‬ ‫הוספת משהו‬ ‫לאובייקט‬ ‫דוגמא‪ :‬הוספת מכשיר‬ ‫מסויים למכונית‬ ‫האספקט‬ ‫האילוקוציוני‬ ‫שנוי מצבו‬ ‫הקונבנציונאלי של‬ ‫הסובייקט בעולם‪.‬כוונות ויצוגים‬ ‫אודות הקשר בין קונבנציות לכוונות קיים וכוח שהתחדש בתקופה המודרנית בין אנסקומב‬ ‫לויטגנשטיין בשנות החמישים‪ .‫‪96‬‬ ‫פעולה לשונית‬ ‫פעולה פיזית‬ ‫האספקט‬ ‫הלוקציוני‬ ‫שנוי ביצוגים שיש‬ ‫לסובייקט‬ ‫דוגמא‪'' :‬על הירח יש‬ ‫אבק'' (אינפורמציה‬ ‫מהעולם לאדם)‪.‬‬ ‫האספקט‬ ‫הפרלוקוציוני‬ ‫שנוי מצב רוחו של‬ ‫הסובייקט‬ ‫דוגמאות‪'' :‬כדאי לך''‬ ‫(שכנוע)‪.))3‬האספקט האילוקציוני שלהם בא לידי בטוי‬ ‫בשנוי מצבו (במרחב הפיזי ב(‪'' .‬אנסקומב הביעה כך את אי‬ ‫הסכמתה עם ויטגנשטיין בענין זה‪:‬‬ ‫‪“Intention is unlike emotion in this respect.‬‬ .‬העברת‬ ‫מהלכי המכונית‬ ‫האספקט הלוקציוני של (‪ )2‬ו‪ )3(-‬בא לידי בטוי בהוספת משהו מהעולם החיצון אל הדבר‬ ‫שעליו פועלים (אובייקט ב(‪ )2‬וסובייקט ב(‪ .‬ובין סירל וגרייס בשנות השישים‪ . (1957:5).‬‬ ‫שנוי בתוך האובייקט‬ ‫דוגמאות‪ :‬סבוב ההגה‬ ‫של המכונית‪ . We might say „‟linguistic‟‟ if we will allow certain bodily movements‬‬ ‫‪with a conventional meaning to be included in language. that the expression of it it is purely‬‬ ‫‪conventional.)2‬במרחב החברתי'' ב(‪ ))3‬של הדבר שעליו פועלים‪ .‬‬ ‫או סיפור בדיחה‬ ‫(לשעשע)‪.8.‬‬ ‫‪ .2‬פעולות לשוניות‪ :‬קונבנציות‪ .

response. . etc. etc.‬גרייס (‪ )1975‬אינו מצליח להוכיח כי פעולות הדיבור האלמנטריות אינן‬ ‫בהכרח קונבנציונאליות‪.‬‬ ‫בחלק השני של (‪ )1979‬סירל מתחיל בביקורת ה''ביהביוריזם הלשוני'' מהסוג של סלארס (‪.1965‬‬ ‫‪ )1971‬בעקר משום שהוא משלב עתה בדיון את מושג הייצוג וכן משום שהוא מראה כי גם‬ ‫בעמדותיו המאוחרות‪ .‬נראה לי כי לסטרוסון ולגרייס יש עמדה דומה‬ ‫לזו של ויטגנשטיין בעוד שלסירל יש עמדה דומה לזו של אנסקומב‪ ..''A‬לפי‬ ‫השקפה זו (חלק מ) פילוסופית הרוח )‪ (mind‬היא ענף של פילוסופית הלשון‪ . but only employing such‬‬ ‫?‪notious as intention.1971 .‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪)1965:41 . to what extent can‬‬ ‫‪such basic illocutionary notions as statment.‬סירל כותב‪:‬‬ ‫‪“For both Grice and Strawson the basic speech acts are not essentially conventional at‬‬ ‫‪all. promise.)representation‬הדוגמא הפשוטה שלו היא כלבים וילדים קטנים שיש להם רצונות לעצמות‪ .‬‬ ‫סירל רצה להוכיח בסדרת מאמרים (‪ )1979 .‬לדעת סירל אין ספק שהשפה מעשירה את רפרטואר המצבים ההתכוונותים אך היא אינה‬ ‫יוצרת את ההתכוונותיות‪ ..‬סירל טוען כי השקפה‬ ‫זו נכונה לגבי מצבים התכוונותים רבים אך (כמו גולדמן בפרק ‪ )5‬הוא סבור כי ישנם מצבים‬ ‫התכוונותים שהם אפשריים ללא שפה וללא מערכת יצוג דמויית לשון ‪(language – like system of‬‬ ‫‪ .‬חלב‬ ‫וכו'‪ . request.‬כפי שסטרוסון וגרייס סבורים) בכך שהן יכולות להיות‬ ‫מבוצעות רק עפ''י כללים קונסטיטובים מסויימים אשר‪:‬‬ ‫‪„‟do not merely regulate but create or define new forms of behavior.‬‬ ‫‪The most promising work in the latter category is in Grice‟s William James‬‬ ‫‪lectmes.‬כדי להוכיח זאת סירל מצביע על ‪ 3‬סוגי קשרים בין פעולות דיבור‬ ‫למצבים התכוונותיים‪:‬‬ . be explicated‬‬ ‫‪without employing such notious as rule of convention. In this article he attempts to analyse certain fundamental features of‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪language using only „‟brute‟‟ notions‟‟. The rules of‬‬ ‫‪football. procedure.. )1971:9 .. They believe that it just so happens that we do have linguistic convention for‬‬ ‫‪achieving what are natural responses like beliefs and actions.‬בעוד שויטגנשטיין‬ ‫טוען כי בדרך כלל הבעה של כוונה היא ענין טבעי‪ . for example. do not merely regulate the game of football but as it were create‬‬ ‫‪the possibility of or difine that activity”.‬‬ ‫נראה לי כי העמדה שסירל הציג ב‪ )1979(-‬היא המשוכללת ביותר ביחס למאמריו הקודמים (‪.1976‬‬ ‫למשל) שלפיו לאדם יש כוונה או רצייה לעשיית ‪ A‬כאשר הוא אומר לעצמי ''אני אעשה ‪ ....‫‪97‬‬ ‫אנסקומב טוענת כי הבעה של כוונה היא ענין הסכמי (שלא כמו הבעה של רגש)‪ .1965‬כי פעולות לשוניות בסיסיות רבות הם‬ ‫בהכרח קונבנציונאליות (ולא רק במקרה‪ .

‬‬ ‫‪ .1‬ההבחנה בין תוכן פרופוזיציונאלי לכוח אילוקציוני הקיימת לגבי פעולות דיבור קיימת גם‬ ‫לגבי מצבים התכוונותיים‪ .‬במובן הלא בעייתי של גיץ' (‪ )1957‬ושלי במבוא)‪ .‫‪98‬‬ ‫‪ .‬גם לגבי פעולות לינגויסטיות וגם לגבי מצבים מנטאלים אפשר לומר כי הם‬ ‫ימולאו אם ורק מצב הענינים המצויין בתוכן הפרופוזיציונאלי או הייצוגי קיים אקטואלית‪. as in action or change our‬‬ ‫(ההדגשות שלי‪representation to fit the world.‬‬ ‫לענין הפעולות הפיזיות אשוב בסעיף הבא ‪ 5.‬וכו' (ראה ‪ )1965‬כך‪.‬אינה עולה בגלל קונבנציה אלא האבן עולה‬ ‫באופן טבעי ע''י היד שלי‪.‬חלה גם‬ ‫על פעולות פיזיות‪.‬אפשר לקחת מדאנטו קטע יפה שמבהיר את ענין‬ ‫הכוונתיות ושגם מראה כי ''סימטריית ההתאמה'' הקיימת בין פעולות לשוניות למצבים‬ ‫מנטאלים (או לפעולות מנטאליות‪ .3‬מה שברור כבר עתה הוא שלא כמו לגבי פעולות‬ ‫סמיוטיות או לשוניות‪ .‬‬ .‬אין לגבי פעולות פיזיות את בעיית ההבחנה בין טבע לקונבנציה שכן יש‬ ‫הסכמה כללית שאבן הנמצאת בידי המתרוממת‪ .‬שאלה אודות סגירת הדלת‪ .‬אמונה לגבי סגירת‬ ‫הדלת‪ .‬טענה אודות סגירת הדלת‪ .‬‬ ‫אותו תוכן ייצוגי מצוי בכמה מצבים מנטאלים (רצון לסגירת הדלת‪ .2‬קיימת אנלוגיה בכווניות של פעולות דיבור ומצבים התכוונותיים‪:‬‬ ‫פעולת דיבור או מצב התכוונותי‬ ‫כוון ההתאמה‬ ‫פעולת הדיבור צווי‬ ‫המצב ההתכוונותי רצון‬ ‫מהעולם למלה‬ ‫מהעולם למיינד‬ ‫פעולת הדיבור טענה‬ ‫המצב ההתכוונותי אמונה‬ ‫מהמילה לעולם‬ ‫מהמיינד לעולם‬ ‫פעולת הדיבור הבעת צער‬ ‫המצב ההתכוונותי צער‬ ‫אין כוון‬ ‫אין כוון‬ ‫ב''כוון ההתאמה'' הכוונה היא לכך שבצווי למשל נאמרות מילים מסויימות האמורות לגרום‬ ‫(באמצעות קולט הצווי) לשנוי מצב הענינים בעולם‪ . as in knowledge” )1976:24 .‬כפי שאותו תוכן פרופוזיציונאלי מצוי בכמה מבעים (הוראה‬ ‫לסגירת דלת‪ .‬בטענה לעומת זאת מצב ענינים מסויים‬ ‫בעולם הוא הגורם לתוכן מסויים של הטענה ואם מצב הענינים בעולם ישתנה כי אז גם‬ ‫המילים שבט ענה אמורות להשתנות‪ .‬וכו')‪ .‬‬ ‫‪“We can change the world to fit our representation.

‬‬ ‫ג‪.‬בפעולות דיבור ישנו מרכיב אקספרסיבי‪ .‬תוספת זו מתבטאת בשלושה תחומים‪ :‬אקספרסיביות‪ .‬דהיינו בטוי של מצבים פסיכולוגים מסויימים‬ ‫כפי שראינו בהבעת צער למשל (ראה טבלה בעמ' ‪ )249‬אך בטבלה הנ''ל ראינו שיש גם‬ ‫צווים וטענות‪ .‬אמונה‪ .‬ידיעה‪ .‬המבע מספק לדובר טעם‬ ‫לעשות את הפעולה‪ .‬קיומן של שלושת‬ ‫התחומים האנספרסיבי‪ .‬אמצעי החצנה של מצבים התכוונותים למטרת יידוע אנשים אחרים שיש מצבים אלא‬ ‫לדובר‪.‬ומספק לשומע טעם‬ .‬וכן מביע‬ ‫רצון של הדובר שהשומע יעשה את הפעולה‪.‬פעולה‪-‬‬ ‫עשייה)‬ ‫הצהרה‬ ‫הקונבנציה מחייבת את הדובר לקיומו של‬ ‫מצב ענינים שתואר בתוכן הפרופוזיציה‪.‬‬ ‫הכוונה‬ ‫צווי)‬ ‫(בקשה‪.‫‪99‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫התחייבות‬ ‫הבטחה)‬ ‫(כמו‬ ‫הקונבנציה משמשת את הדובר לקחת על‬ ‫עצמו לעשות את הפעולה שתוארה בתוכן‬ ‫הפרופוזיציונאלי‪ .‬הידיעתי‪ .‬‬ ‫א‪ .‬מידוע‬ ‫(ידיעה)‪ .‬וכן מביעה את אמונת‬ ‫הדובר בפרופוזיציה זו‪.‬‬ ‫הקונבנציה משמשת את הדובר בנסיונו‬ ‫לגרום לשומע לעשות את הפעולה שתוארה‬ ‫בתוכן הפרופוזיציונאלי‪ .‬והפעולתי יודגמו בטבלה המסכמת הבאה‪:‬‬ ‫סוג הפעולה‬ ‫תיאור המתרחש‬ ‫(אקספרסיה – הבעה‪ .‬בתוספת הצגת פרוצדורות קונבנציונאליות שיוצרות הסכמיות לנקודות‬ ‫האילוקוציוניות האנלוגיות למטרות הפרלוקוציוניות השונות‪ .‬‬ ‫אפשר לדמיין שיש יצורים שיש להם רק מצבים התכוונותים ללא לשון‪ .‬המבע מספק‬ ‫לשומע טעם לעשות את הפעולה‪ .‬בצווי ובטענה יש יותר מאשר אקספרסיה‪'' .‬‬ ‫הבעת הטענה נותנת לשומע טעם להאמין‬ ‫בפרופוזיציה זו‪ .‬יותר'' זה מתבטא בשני‬ ‫התחומים הנוספים‪.‬‬ ‫ב‪ .‬הלשון היא דבר‬ ‫שנוסף על ההתכוונותיות‪ .‬‬ ‫ביצוע פעולות להשגת מטרות חוץ לינגויסטיות שאותן משרתות פעולות אילוקוציוניות‬ ‫באופן סטנדרטי‪ .‬וביצוע פעולות אילוקציוניות שמובנות קונבנציונאלית‪.3‬ענין הכנות בפעולות דיבור תלוי בהנחה שלכל פעולת דיבור צמוד מצב התכוונותי מסויים‪.

‫‪100‬‬

‫לצפות מהדובר שיעשה את הפעולה ומבטא‬
‫כוונה של הדובר לעשיית הפעולה‪.‬‬
‫לפי סירל איפוא‪ ,‬ההתכוונות הכרחית לכל גנרציה של פעולה‪ .‬האשליה שפעולה מסויימת‬
‫אינה התכוונותית (אינה קשורה לפעולה מנטאלית) נובעת מכך שאנו יכולים לצפות‬
‫בתנועות גופניות‪ .‬אך אם תנועות גופניות יחשבו לפעולות (ולא לאירועים או לעויתות‬
‫עצביות) רק אם יכולים ליחס להן כוונות או אמונותאחרת לא יהיה פתרון לשאלתו של‬
‫ויטגנשטיין (‪.)1953:I ,621‬‬
‫‪“What is left over if I subtract the fact that my arm goes up from the fact that‬‬
‫”?‪I raise my arm‬‬

‫מושגים התכוונותיים כבר מכילים את המושג של סיפוק )‪ ,(their own satisfction‬כך‬
‫שאפילו ניתוח סמנטי של טענה יתאפשר באמצעות סיפוק התכוונותי‬

‫‪(intentional‬‬

‫‪ .)satisfction‬סירל מסכם את דבריו בהדגישו כי שימוש בשפה הוא ככלות הכל חלק‬
‫מההתנהגות האנושית הכללית ומהחיים המודעים‪:‬‬
‫‪“Intentionality is precisely that feature of mental states, human or otherwise,‬‬
‫‪that enables those states to represent other things”. (1979:197).‬‬

‫‪ - 8.3‬פעולות פיסיות‪ :‬סיבות‪ ,‬כוונות וייצוגים‬
‫א‪ .‬דאנטו ניגש לבעיית הפעולות הפסיות לא מתוך ''הפילוסופיה של המוסר'' או ''הפילוסופיה‬
‫של החוק''‪ ,‬אלא מהגישה של ''הפילוסופיה של הגוף'' בעקבות סארטר (‪ )1956‬ומרלו‪-‬פונטי‬
‫(‪ .)1962‬לפי מרלו‪-‬פונטי‪ ,‬בשדה הפנומלי (להסבר המושג ראה פרק ‪ )4‬מתגלים מאפיינים‬
‫שניתן להסבירם תוך התייחסות לגוף‪ .‬הפער הקרטזיאני בין גוף ונפש אינו רק פער אונטולוגי‬
‫(כיצד הנפש ''מניעה'' את הגוף?) אלא פער אפיסטמולוגי (כיצד הנפש ''יודעת'' את הגוף'')‪.‬‬
‫כדי לגשר על הפער סארטר טען (‪'' )1956 :308‬ידיעה ופעולה הם רק שני אספקטים מופשטים‬
‫של יחס מקורי קונקרטי'' (תרגום שלי)‪ .‬לפי דאנטו ''ידיעה ישירה'' של פעולתנו מקבילה‬
‫לפעולה בסיסית או ל''פעולה ישירה''‪ .‬לפי עמדה זו‪ ,‬איןאנו משתמשים בגופנו אלא אני הוא‬
‫גופי‪.‬‬
‫סארטר ומרלו פונטי טוענים כי איננו יודעים את גופנו במובן הרגיל של ''יודע''‪ ,‬אלא אנו חיים‬
‫את גופנו באופן אקזיסטנציאלי‪ .‬מרלו פונטי חדד זאת באמרו כי ידיעת גופי אינה ייצוגית‪.‬‬
‫לדעתו פסיכולוגים רבים טעו מפני שרצו לדון בגוף בדרך מדעית שהיא ייצוגית‪ .‬כך הם עשו‬
‫רדוקציה של ההתנסות בגוף ל‪-‬יצוג הגוף‪ .‬דיקארט אמר כי אנו לא נמצאים בגוף כמו שרב‪-‬‬
‫חובל נמצא בתוך ספינה‪ .‬בדברים אלה דאנטו (‪ )1976‬מוצא חזוק לטענתו (‪ )1965‬כי האני אינו‬

‫‪101‬‬

‫גורם סיבתית לפעולות בסיסיות (ראה סעיף ‪ .)2,4‬מנקודה זו ואילך דאנטו מבקר גם את‬
‫גישות סארטר ומרלו‪-‬פונטי‪ ,‬גם את גישתו שלו מ‪ ,)1965(-‬וגם את גישת אנסקומב (‪.)1957‬‬
‫בסיס ביקורתו של דאנטו על הגישות הלא‪-‬ייצוגיות לידיעה ולפעולה הוא מושג הטעות‪,‬‬
‫וההחטאה )‪ (misperformance‬בפעולה‪.‬‬
‫ב‪ .‬אנסקומב (‪ )1957‬כמו סארטר ומרלו‪-‬פונטי מבקרת את הפילוסופיה מהעת החדשה ועד ימינו‬
‫בשל הרדוקציה שהם עושים לכל הידיעה כאילו היא רק ידיעה רפרזנטציונאלית דהיינו כאילו‬
‫היא התאמה לעובדות‪.‬‬
‫מבוקרת זו דאנטו מסיק שעל פי אנסקומב‪ ,‬מושג האמת ומה שנלווה אליו (תורת‬
‫קורספונדנציה‪ ,‬תנאי אמת‪ ,‬וכו') לא יהוו חלק מהאנליזה של הידיעה הפרקטית המיידית‪ .‬אך‬
‫אם אין אמת אין גם טעות שהיא אי התאמה לעובדות‪ .‬האם נאמר שאדם אינו טועה בידיעה‬
‫מעשית? בשל השאלה האחרונה דאנטו מציע להפריד בין שני סוגי ידיעה שבשניהם יש אמת‬
‫וטעות‪ ,‬אך מושגי האמת והטעות בהם יהיו שונים‪.‬‬
‫סוג האמת המסורתי יופעל לגבי תנועות של אדם אחר‪ ,‬אך לגבי תנועותי שלי דאנטו מפריד‬
‫בין אמת לוגית לאמת עובדתית וזאת אסביר בסוף סעיף זה‪.‬‬
‫דאנטו גם טוען נגד האפיון הנוסף שאנסקומב נותנת לידיעה הפרקטית‪ .‬מלבד אפיון הלא‪-‬‬
‫יצוגי היא נותנת גם את האפיון הלא‪-‬תצפיתי‪ .‬היא טוענת כי קבוצת הפעולות ההתכוונותיות‬
‫היא תת‪-‬קבוצה שלדברים הידועים ללא תצפית‪ .‬ידיעה לא תצפיתית היא ידיעת ‪ ,X‬כאשר אין‬
‫תחושה (או אין תחושה הניתנת לתיאור נפרד) השונה מ‪ X-‬שעלפיה אנו יודעים את ‪ .X‬דאנטו‬
‫טוען נגד אפיון זה על ידי שהוא שואל‪ :‬אם אי‪-‬תצפיתיות הוא קריטריון לפעולה התכוונותית‪,‬‬
‫האם נאמר שהיות וכשאני חותך גבינה יש לי ידיעה תצפיתית (שאני חותך גבינה ולא לחם)‬
‫לכן פעולת חתוך הגבינה היא פעולה לא‪-‬התכוונותית? לדאנטו נראה כמובן מאליו‬
‫אינטואיטיבית שפ עולות מסוג חתוך גבינה או לחם יכולות להיות התכוונותיות‪ .‬לכן דאנטו‬
‫סבור שאין ידיעה לא תצפיתית ושאנסקומב טעתה בכותבה (‪,“I do what happens” :1957 :52‬‬
‫זאת משום שיש לעיתים פער בין מה שאני עושה )‪ (do‬לבין מה שקורה )‪ .(happens‬לפעמים אני‬
‫מתכוון שאני חותך גבינה ובמקום זאת קורה שאני חותך מרגרינה (מפני שלא הסתכלתי או‬
‫לא הייתי מרוכז)‪ .‬לדעת דאנטו אפשרות פתרון אחת היא עמדה אידיאליסטית אך אנסקומב‬
‫אינה אידיאליסטית‪.‬‬
‫לדעתי‪ ,‬דאנטו טועה בדיוק בנקודה זו משום שאינו מבין בין תנועה גופנית (שהוא קורה לה‬
‫פעולה בסיסית) לבין פעולה פיזית‪ .‬חיתוך גבינה היא פעולה ואילו אנסקומב מדברת על תנועה‬
‫ופנית (הרמת יד או הורדתה)‪ .‬טעות זו של דאנטו מקבילה לטעות של אלה שאינם מבחינים‬
‫בין‪:‬‬
‫לבין‪:‬‬
‫‪'' .1‬נדמה לי שאני רואה שם עץ''‬
‫‪'' .2‬יש שם עץ''‪.‬‬
‫(‪ )1‬מהווה מבע של התנסות ואילו (‪ )2‬מהווה מבע של‪ :‬התנסות ‪ 3‬אובייקט התכוונות‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫כאן ברצוני להביא את הניתוח של סירל מפרק ‪ .6‬מהניתוח של סירל נובע לדעתי‪ ,‬שגם דאנטו‬
‫וגם אנסקומב טועים‪ ,‬כל אחד מהם באספקט אחר של הבעיה‪ .‬בעמוד הראיתי כי מדברי‬
‫סירל נובע שאנסקומב הטוענת כי אודות פעולת חיתוך הגבינה יש לנו ידיעה לא‪-‬תצפיתית‬
‫טועה משום שרק לגבי ההתנסות יש לנו ידיעה לא‪-‬תצפיתית אך על אובייקט הגבינה לא‬
‫יכולה להיות ידיעה לא‪-‬תצפיתית‪ .‬היות והפעולה הפיזית היא צירוף של מצב התכוונותי‬
‫(התנסות התכוונותית ‪ 3‬אובייקט ההתכוונות) ‪ 3‬תנועה גופנית‪ ,‬נובע איפוא שאנסקומב‬
‫צודקת רק לגבי חלק אחד של הפעולה‪ ,‬החלק ההתנסותי שיכול להיות לא‪-‬תצפיתי‪.‬‬
‫דאנטו הטוען כי אודות פעולת חיתוך הגבינה יש לנו ידיעה תצפיתית טועה משום שרק לגבי‬
‫אובייקט הגבינה יש לנו ידיעה תצפיתית אך על התנסות לא יכולה להיות לנו ידיעה תצפיתית‪.‬‬
‫היות ופעולה פיזית היא צירוף כנ''ל‪ ,‬הרי שדאנטו צודק רק לגבי החלק ה''חצוני'' (האובייקט‬
‫של הפעולה)‪.‬‬
‫ג‪.‬‬

‫דאנטו מעלה בהקשר לפעולות פיזיות את הבעיה הבאה‪ :‬כיצד ייצוג‪ ,‬כוונה או טעם משמשים‬
‫כסיבה לפעולה? רייל‪ ,‬וינגנשטיין‪ ,‬ואנסקומב טוענים כי‪:‬‬
‫‪ .I‬היות וסיבה ותוצאה הם מאורעות נפרדים‪ ,‬לכן הם נושאים לתיאורים נפרדים‪.‬‬
‫‪ .II‬היות וטעמים וכוונות לא ניתנים לתיאור לכן ‪ .III‬כוונות וטעמים לא יכולים לשמש‬
‫כסיבת פעולה‪.‬‬
‫בפרק ‪ 6‬כבר הבאתי את תשובתו של סירל לגבי כוונות וממנה גזרתי מסקנות לגבי טעמים‪.‬‬
‫עתה אביא את תשובת דאנטו המסתמך על דוידסון‪.‬‬
‫בסעיף ‪ 2.3‬הראיתי את תשובתו של דוידסון לבעיית ההתחלה ואת אי הסכמתו לטיעונים‬
‫הנ''ל של רייל‪ ,‬וינגנשטיין ואנסקומב‪ .‬לפי דוידסון (‪ )1963‬כל מאורע שנחשב כסיבה ניתן‬
‫לתארו בתיאור אמיתי‪ ,‬והתוצאה תשמש כתנאי אמת‪ .‬מכאן שתיאור כזה של סיבה אינו נפרד‬
‫ובלתי תלוי‪ .‬דאנטו ממשיך מכאן וטוען כי ניתן לתאר כל דבר שמורה )‪ (refer‬על מה שאנו‬
‫נבחר כדי לנסח בתיאור‪ .‬הצירוף של טענת דוידסון וטענת דאנטו שומט את ההנחות (‪ )I‬ו‪)II(-‬‬
‫(ראה עמוד קודם) מטיעונים של רייל‪ ,‬וינגנשטיין ואנסקומב‪.‬‬
‫אך עדיין יכול מישהו לטעון שניתן למצוא תיאור שאין למצוא לו תיאור נפרד של סיבה‬
‫שאינה מורה על הפעולה המתאימה‪ ,‬וכנגד זה הטיעון של דוידסון חסר כוח‪ .‬לזאת דאנטו‬
‫משיב כי טעמים הן סיבות לפעולות השונות מסיבות במובנים אחרים‪ .‬טעם הוא ''טעם‬
‫שמשהו יקרה או יהיה''‪ .‬דהיינו לטעם יש ''תוספת'' על סיבה רגילה בכך שטעם הוא סיבה‬
‫שמשהו יקרה‪ .‬במילים אחרות אפשר לומר שטעם הוא תמיד סוג סיבה שכוונה נקבע מראש‬
‫ע''י האדם‪ ,‬בעוד שסיבה רגילה לא חייבת להיקבע מראש ובאופן כווני על ידי האדם‪.‬‬
‫''תוספת'' זו נובעת מהכפילות היסודית של האדם הקשור לשני היחסים‪:‬‬

‬טעמים וכוונות הן סיבות בשל המבנה שלהן כמו שאמונות הן תוצאות בשל המבנה שלהן‬ ‫וזה מה שחסר בהסבר של דוידסון‪ .‬בעולם הפיזי‪ .‬טעמים לא ניתנים לניסוח ללא התייחסות לתוכנם‪ .‬אני יודע שנייר מסויים המונח לפני הוא‬ ‫אדום אם הוא אכן אדום ואם אדמומיותו היא זו הגורמת לי להאמין שאכן זה כך‪ .‬‬ ‫קשר זה ניתן להסבר מתוך אנאלוגיה לתורת הידיעה‪ .‬אם כן‪.‬והמלך יכול שלא לשחררם‬ ‫(דוקא בגלל המכתב) כתוצאה מהמכתב‪ .''P‬ו‪ a-‬גורם ל‪ e-‬והטעם עצמו גורם ל‪ .‬לכן ניסוח המכתב אינו תלוי סיבתית (לא אמרתי ''אינו תלוי לוגית‪-‬‬ ‫סמנטית'') במאורע הנ''ל כמו שאמיתות של תיאור מסויים אינה גוררת את התרחשות‬ ‫המאורע‪ .‬סירל יוסיף ויאמר‪'' :‬יותר זה הוא המרכיב הייצוגי‬ ‫בעל ההוריה העצמית''‪ .‬אך טעם בשל תוכנו יכול להיות‬ ‫סיבת המאורע‪ .‬וזאת בניגוד לדיעת רייל‪ .‬דוגמא שלי‪ :‬יש יחס סיבתי בין הצעקה לבין ההד של צעקתי אך אין יחס‬ ‫(של ערכי אמת) סמנטי ביניהם (אלא אם כן היא מורה על ההר)‪ .‬המלך יכול לשחררם לא כתוצאה מהמכתב‪ .‬הטעם של השולח וגם הסברו הוא‬ ‫רצונו שישתחרורו‪ .‬וינגנשטיין ואנסקומב‪.‬אך תוכן זה אינו זהה למאורע‬ ‫הריאלי משום שתוכנם הוא חלק בלתי נפרד לוגית מהטעם‪ .‬‬ ‫לאדמומיותו של הנייר יש שני יחסים עם אמונה‪ :‬הסברת האמונה‪ .‬המבנה הפנימי‬ ‫של היחס בין סיבה לתוצאה הוא מקרי (קונטינגטי) בניגוד למבנה הפנימי של סיבה ותוצאה‬ ‫בתורות ידיעה ופעולה שבהן הטעם הוא יותר מאשר רק סיבה לפעולה‪'' .‬אביא דוגמא‪:‬‬ ‫נניח שמישהו שולח מכתב למלך מסויים שישחרר אסירים‪ .‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫טעם הוא מהצורה‪ :‬פעולה ‪ a‬על מנת שיקרה ''‪ P( ''P‬הוא תוכן הטעם) בתוספת פעולה לא‬ ‫בסיסית שמספקת את ''‪ .‬יותר'' זה הוא‬ ‫המרכיב הייצוגי בפעולה ההתכוונותית‪( .‬‬ ‫כך‪ .‬טעמי עדיין ישאר עימי בלי קשר למאורע השחרור‬ ‫או אי‪-‬השחרור‪ .‫‪103‬‬ ‫‪ .‬לסיבות מהסוג הרגיל אין שום קשר לוגי לתוצאותיהן‪.‬‬ ‫לפני שאסביר יותר ואפרט‪ .‬היחס הראשון הוא סיבתי והשני לוגי‪.‬‬ .‬כפי שכבר הראיתי בפרק ‪ 6‬בעבודה)‪.‬לגבי אמונות יש יחסים סיבתים ויחסים סמנטיים בין‬ ‫ייצוג לבין העולם‪ .a-‬כך עמדת דוידסון ועמדת‬ ‫מתנגדיו הן משלימות זו לזו כשלכל אחת מהעמדות חלק באמת משום ש‪:‬‬ ‫היחס בין טעם לבין תוכן הוא לוגי‬ ‫היחס בין טעם על פי התוכן לבין פעולה הוא סיבתי‬ ‫טעמים הם סיבתים בשל מבנם הלוגי ולכן הם סיבתים מסוג מיוחד (וזוהי בדיוק גם טענת‬ ‫סירל מפרק ‪ 6‬בעבודה לגבי כוונות)‪ .II‬פיזי‪-‬סיבתי‪.I‬לוגי‪-‬סמנטי‪.‬ונתינת אמיתות לתוכן‬ ‫הפרופוזיציונאלי של האמונה‪ .

‬והביצוע מספק סמנטית את‬ ‫היצוג‪ .‬לדעתי‪ .‬‬ ‫‪ .‬כך‪ .‬בתור‬ ‫אנשים פועלים ויודעים אנו בתוך העולם מבחינה סיבתית‪ .‬וכו')‪.‬בטרמינולוגיה של דאנטו ניתן לאמור מדעי הטבע חוקרים רק‬ ‫יחסים סיבתיים‪-‬פיזיים בין ישויות‪ .‬כשאותו יצוג (''אני הולך לסרט'') יכול‬ ‫לתפקד בכמה מצבים התכוונותיים (''אני רוצה ללכת לסרט''‪'' .‬ומשנות אותו‪ .‬התנהגות ביצועית‪.‬‬ ‫ד‪ .‬לכן אנו בו זמנית בתוך העולם ומחוצה לו‪.‬תיאוריות אלו לא הבינו לעומק את‬ ‫דו‪-‬כווניות היצוג‪ :‬מהעולם לאדם בידיעה (בסימון שלי מפרק ‪ 6‬על סירל‪ .‬‬ ‫היחס בין יצוג לביצוע הוא כזה‪ :‬היצוג גורם סיבתית לביצוע‪ .3‬סירל מנתח ואומר כוונה היא ייצוג עם כוון ודאנטו אומר שטעם הוא יצוג עם כוון‪.‬שכן רק במדעי האדם יש כפילות זו‪.‬וובר טען (ושוץ ודורות של אנתרופולוגים חזרו על כך) כי מדע‬ ‫האדם שלא כמו מדעי הטבע חוקרים ישויות מסוג כזה שמעניקות בעצמן משמעותלעולם‪.‬‬ ‫כפילות זו ניתנת לדעתי להדגמה על ידי עקרונות רחבים ומפורסמים של שני פילוסופים‬ ‫ידועים‪ :‬מארקס טען שמה שחשוב בעקר אינו תיאור העולם (מהעולם לאדם‪ .2‬לשני‬ ‫מרכיבים‪ :‬א‪ .‬אני מאמין שאני אלך‬ ‫לסרט''‪ .) 0  .2‬היצוג יכול לתפקד מכוונה בעלת הורייה עצמית‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ .‬ייצוג‪ .‬‬ ‫דאנטו מ‪'' )1976(-‬פירק'' את הפעולה הבסיסית שלו {מ‪ )1965(-‬כפי שהוצגה בסעיף ‪ }2.1‬אצלו היצוג הוא רק חלק ממצב התכוונותי‪ .‬ב‪ .‬אצל שניהם הייצוג קיים אך סירל הולך קדימה יותר מדאנטו בכך ש‪:‬‬ ‫‪ .)0  .)0 ‬‬ ‫כפילות זו היא שמבדילה את מדעי האדם ממדעי הטבע‪ .‬מדעי האדם חוקרים גם יחסים סמנטיים‪-‬לוגיים‪.‬יש לנו שני‬ ‫יחסים‪ .)0  :‬מהאדם‬ ‫לעולם בפעולה (כנ''ל ‪.‬במקום שני העצמים של דקארט‪ :‬החושב הרוחני והמתפשט – הגופני‪ .‬אך מחוץ לעולם מבחינת סמנטית‬ ‫לוגית (ערכי אמת)‪ .‫‪104‬‬ ‫היות ולגבי יצוגים קיימים אמת או שקר הרי שייצוגים הם חיצונים לוגית לעולם‪ .‬‬ ‫לדעת דאנטו‪ .‬ההתנהגות הביצועית אצל דאנטו מקבילה לתנועה גופנית אצל‬ ‫סירל‪ .‬אך הבחנת דיקארט בין היצוג לבין העולם נותרה קיימת‪.‬אלא שנוי‬ ‫העולם (מהאדם לעולם‪ .6‬הניתוח של דאנטו הוא בעצם חלק מהניתוח של סירל‬ ‫שהוא רחב יותר ומובחן יותר‪ .‬העובדה היסודית הזו אודות ''המבנה הכפול'' של האדם לא הובנה מספיק ע''י‬ ‫התיאוריות המודרניות של הפעולה והיעידה הפרקטית‪ .‬וכבר הראיתי זאת בפרק ‪ .‬‬ ‫מתארות אותו‪ .

‬אפשר לומר‪ :‬יש לי מוטיביציה ללמוד על התכונות של העורבים באוסטרליה'' או ''אני‬ ‫מתכוון ללמוד על המרכיבים של הפעולה החברתית'')‪ .‬האברמס טוען כי המחנה האנליטי‬ ‫(אוסטין וממשיכיו התעלמו מהמבנה הכפול של האדם ולכן הפרגמטיקה שלהם לוקה בחסר‪.‬כמו כן אפשר לאמור שב''פעולה ידיעתית'' יש רק הורייה עצמית שנשארת‬ ‫בתחום הכוונה אך אין ''פעולה חיצונית''‪ .‬‬ ‫כבר אמרנו שלכוונה המורה על עצמה בפעולה פיזית יש את הצורה‪:‬‬ ‫(שאני אבצע את פעולת הרמת האבן על ידי הוצאה לפועל של כוונה זו)‪.‬או שאני יכול לרכוש מאחרים יצוגים‪( .‬לדעתי‪ .4‬על אפשרות קיומן של ''פעולות ידיעתיות''‬ ‫דאנטו כתב ב‪ )1976(-‬כי‪:‬‬ ‫אנו יכולים לשנות את העולם כדי להתאימו ליצוגינו כמו בפעולה ואנו יכולים לשנות את יצוגינו‬ ‫כדי להתאימם לעולם כמו בידיעה‪ .‬ברגסון ומארקס כפילוסופים אקטיביסטים הנותנים עדיפות ראשונית לפעולה (אדם‬ ‫‪ ‬עולם) בהבנת האדם הבינו היטב את הכפילות שעליה דאנטו מדבר‪ .‬דהיינו אני יכול להעביר לאחר יצוג‬ ‫מסויים ממני‪ .‬כאן ניתן להרחיב את הזיקה לא רק של ''פעולות ידיעתיות'' לפעולות פיזיות אלא גם‬ ‫לפעולות לשוניות‪.1‬כי בפעולות לשוניות אני מתכוון אל האחר שהוא סובייקט ההתכוונות (כמו‬ ‫שבפעולה פיזית האבן יכול לשמש כאובייקט ההתכוונות)‪ .8.‬אך יצוג )‪ (representation‬תלוי יותר ברצון‪ .‬אין אלא‬ ‫הפשטות )‪ (abstractions‬של מצבו הריאלי של האדם‪ .‬‬ ‫במקביל לכך לכוונה המורה על עצמה ב''פעולה ידיעתית'' יש את הצורה‪:‬‬ .‬ברצוני לשאול‪ :‬האם שינוי מכוון של יצוג הוא סוג של פעולה‬ ‫שנקרא לו ''פעולה ידיעתית''?‬ ‫כבר הראיתי בפרק ‪ 6‬כי סירל טוען שיש אספקטים אקטיבים בידיעה ויש אספקטים פסיביים‬ ‫בפעולה‪ .‫‪105‬‬ ‫ה‪ .‬אפשר לאמור לכן גם שאני יכול להתכוון לעצמי בתור סובייקט התכוונות ולהעביר‬ ‫לעצמי יצוגים‪'' .‬וון‬ ‫רייט (‪ )1972‬הוא בעל עמדה דומה לזו של מונו‪ .‬כמו דאנטו וון‪-‬רייט‪ .‬או אין תנועת גוף שמספקת את הכוונה‪.‬וון‪-‬רייט של האדם (התכנית ל''פרגמטיקה האוניברסלית'' שלי מפרק ‪ 7‬אמורה‬ ‫להיות הרחבה של הצעת האברמס)‪ .‬ז'אק מונו (‪ )1972‬למשל‪ .‬בכוונות‬ ‫ובטעמים‪( .‬בפעולות ידיעתיות'' אני יכול לפעול על עצמי (כמו באינטרוספקציה שבה אני הופך‬ ‫היצגים שלי לייצוגים שלי)‪ .‬כמו בכתה פרונטלית שבה אני‬ ‫מבקש לרכוש יצוגים מהמורה)‪.‬‬ ‫ניתן לסכום ולאמור שב''פעולות ידיעתיות'' ישנו האספקט היצוגי אך חסרה ההתנהגות הביצועית‬ ‫(במינוח של דאנטו)‪ .‬כבר הצביע על‬ ‫החוב שחבות הקיברנטיקה המודרנית והביולוגיה המולקולרית להשקפה זו של ברגסון‪ .‬מה שמונו מכנה טלאונומיה במקום‬ ‫טלאולוגיה‪ .‬‬ ‫כבר כתבתי בסעיף ‪ 8.‬היצגים )‪ (presentations‬אינני יכול לשנות משום שמהרגע שפקחתי את עיני אני ''נאלץ''‬ ‫לקלוט באופן פסיבי תמונות מסויימות‪ .‬לדעת ברגסון הן‬ ‫העמדה המכניסטית (סיבתיות פיסית) והן העמדה התכליתית (''סיבתיות'' לוגית)‪ .‬בקירוב ראשון אפשר לאמור שב''פעולות‬ ‫ידיעתיות'' אני מעביר משהו מהעולם אל עצמי ובפעולות פיזיות אני מעביר משהו מעצמי אל‬ ‫העולם‪ .‬‬ ‫‪ .

‬‬ ‫כתוצאה מכוונה בפעולה פיזית משתנים אובייקטים בעולם וחלקי גוף שלי‪ . Kutuzov and other great leaders of 1812.‬‬ ‫במבוא לפרק ‪ 8‬כבר כתבתי כי לפרוצדורות יש שתי תכונות חשובות המקילות על ניתוח של‬ ‫סדרות פעולה ושל פעולה חברתית‪ ..‬התכונות הן‪:‬‬ ‫א‪ .‬כיצד מושפעת פעולה בודדת אחת של אדם מסויים מפעולותיהם של אחרים?‬ . the neglected but very great importance of the decisions‬‬ ‫‪and actions of the countless unknown individuals”. am i going to gather‬‬ ‫?‪weapons‬‬ ‫‪Frantz Fanon.‬‬ ‫בעקר לגבי בעיית ההתחלה?‬ ‫אנו נעשה הפשטה מתודית (ואני מזכיר לקורא ולעצמי שלא ליפול בכשל ההפשטה) ונדמיין‬ ‫חברה מינימלית עם שפה מינימאלית‪ . The poverty of Historicism.‬או‬ ‫מתחילים‪ . Alexander. successfully i think.‬כיצד מושפעת פעולה בודדת אחת מפעולות אחרות של אותו אדם?‬ ‫ב‪ . rightly.‫‪106‬‬ ‫(שאני אלמד ש''כל העורבים באוסטרליה הם שחורים'' על ידי הוצאה לפועל של כוונה זו)‪ . we see the outline of the problem of Action.8. as Pascal would have it.‬ראינו בפרקים עד כאן כיצד ''חלקיו'' השונים של האדם )‪ (person‬מתארגנים ויוצרים‪ ...‬‬ ‫‪ . Placed‬‬ ‫‪in this world.‬‬ ‫‪Karl Popper..‬‬ ‫א‪ .‬או משתנים היחסים‬ ‫הסיבתיים‪-‬פיזים בין האובייקטים וחלקי הגוף‪ .‬כיצד מושפעת פעולה בודדת אחת של אדם מסויים מפעולותיהם של אחרים?‬ ‫ג‪. in a situation. the small influence of the actions and‬‬ ‫‪decisions of Napoleon.‬או‪:‬‬ ‫(שאני אכניס לתודעתי את היצוג החדש (‬ ‫תרשים ** ) על ידי הוצאה לפועל של כוונה זו)‪.‬פעולה פיזית או פעולה לשונית‪ . through a private problem. Black Skin White Masks. „emlarked.‬‬ ‫מהן צורות ההשפעה הרלבנטיות של ה''פעולות האחרות'' הנ''ל על הפעולה הבודדת‪.‬כיצד מושפעת פעולה בודדת אחת מפעולות אחרות של אותו אדם?‬ ‫ב‪ .‬אפשר עתה לשאול‪:‬‬ ‫א‪ .‬החברה המינימאלית תכלול לכל היותר שלושה אנשים‬ ‫המדברים ביניהם באמצעות כמה פרגמנטים של השפה הטבעית‪.‬כתוצאה מכוונה ב''פעולה ידיעתית'' משתנים‬ ‫יצוגים שלי או משתנים היחסים הסמנטיים‪-‬לוגים בין היצוגים‪.5‬לקראת תיאוריה פרוצדורלית – מאוחדת של הפעולה‬ ‫‪“And.‬‬ ‫‪Tolstoy points out.‬‬ ‫‪“Tolstoy tries to show.

‬פרוצדורה יכולה ליצור ''מכניזם גמיש‪ .‬ידיעתיות''‪.1981‬‬ ‫ג‪.‬‬ ‫ב‪ .1972‬ודסקל‪-‬עידן ‪.‬‬ ‫ושוב אצל אוסטין ואצל וינגנשטיין שכתב‪:‬‬ ‫‪“Here the term „‟language game‟‟ is meant to bring into prominece the fact that‬‬ ‫‪the speaking of language is part of an activity. 23). A boll.‬אני אסתייע במערכת הלשונית שלו כדי לבנות מערכת פעולתית‪ . for example.‬מבחינתו של‬ ‫הדובר יש להוראה ''כוח קונבנציונאלי'' אך מבחינתו של השומע המתחיל (או הכלב) יש‬ ‫להוראה כח פיזי (ראה סעיף ‪ 8.1‬אודות סוגי פעולה) שכן אין הכרח להניח שהכלב מבין את‬ .‫‪107‬‬ ‫פרוצדורה היא ריטואל (או תהליך) מעורב שיכול להכיל פעולות לשוניות‪ .‬מושג‬ ‫מרכזי אצל האריסון הוא מושג האביזר הלינגויסטי )‪ .‬ותיאוריה דומה של וינוגרד (‪ .(Stegmuller 1979‬‬ ‫בעמודים הבאים אעסוק בהרחבת הדיון מפעולות לשוניות ומדעיות לפעולות בכלל (פעולות‬ ‫פיזיות וחברתיות‪-‬מינימאליות)‪ .‬‬ ‫באמצעות קשרים הירארכים בין פעולות שונות‪ .)1976‬דסקל ועידן דנו ב‪ )1981(-‬ביישומים של‬ ‫תיאוריות מהסוג הנ''ל מתחום של פעולות לשוניות פשוטות לתחום של פעולות לשוניות‬ ‫מורכבות יותר ולתחום של ''פעולות מדעיות''‪ .‬לפירוט נוסף ראה‬ ‫האריסון ‪ .‬מושג של )‪.‬‬ ‫סוג זה של ריטואל או משחק יכול להילמד גם על ידי כלב או בעל חיים דומה‪ .‬‬ ‫האריסון עושה רקונסטרוקציה של מערכת פעולות לשוניות כאשר הוא עובר מהמורכב פחות‬ ‫אל המורכב יותר‪ .‬פעולה זו נלמדת בריטואל הקצר הבא‪:‬‬ ‫‪“The learner is shown an object.‬‬ ‫ורגיש לסביבה החברתית והפיזית‪.‬ההוראה‪:‬‬ ‫''הבא את הכדור''‪ . or of a form of life” (1953: I.‬האפשרות שתיאוריה לשונית היא חלק מתורת‪-‬פעולה‪-‬מאוחדת וכוללת מצוייה כבר אצל‬ ‫דמוקריטוס שכתב‪:‬‬ ‫‪“Words are but the shadow of action”.‬יכולה לשמש כטריגר לכלב לבצע את פעולת הבאת הכור‪ .‬פורה‪. And is taught to bring it to‬‬ ‫‪the teacher on the comand: “bring the ball‟‟.‬‬ ‫דוגמא לפעולה פיזית פשוטה שהפועל‪-‬המתלמד לומד בשלבים הראשוניים היא פעולת הבאה‬ ‫של חפץ מסויים‪ .‬פיזיות‪ .(linguistic device‬אביזר לינגויסטי‬ ‫הוא פרוצדורה או ריטואל חברתי‪-‬תקשורתי המשלב הוראות ו‪/‬או כללים ו‪/‬או אופרציות‪.‬‬ ‫התיאוריה הפרוצדורלית המפותחת ביותר שמצאתי היא התיאוריה הפרוצדורלית של הלשון‬ ‫(האריסון‪ )1972 .‬בשל מגבלות מקום אני אמסור בתמצות את עקר דברי‬ ‫האריסון ואחר כך אעבור לבדיקת כווני הרחבה לתורת פעולה מאוחדת‪ .

)63-68‬‬ ‫‪1.)C‬חשוב לדעתי לראות עד כמה הבדל קטן בהוראה‬ ‫מצריך שנוי כה גדול במידת המיומנות ההבדל בין ההוראה ב‪ )A(-‬לבין זו ב‪ )C(-‬הוא בסך הכל‬ ‫ב''ה'' הידיעה‪ .‬‬ ‫‪2.)1972:119‬אני אביא רק את השלבים העיקרים שהפועל המתלמד לומד לבצע‪:‬‬ ‫(‪ )C‬כשהמתלמד שומע את ההוראה ''הבא את ה _________'' עליו לפעול לפי הכללים‬ ‫הבאים‪:‬‬ ‫א‪ .‬‬ ‫בשלב בו רכש הפועל‪-‬המתלמד את המיומנות להשתתף בריטואלים (‪ )A‬ו‪ )B(-‬הוא כבר יכול‬ ‫לשלבם בריטואל חדש מורכב יותר (‪ .4.‬עליו לבחון את כל האובייקטים בסביבה הקרובה‪ . When someone says „‟what‟s this?” and presents an object in the‬‬ ‫)‪(B‬‬ ‫‪usual way. To detrmine which response to utter on a given occassion.‬מהווה שכלול שכן הוא צירוף של סדרת פעולות‬ ‫מורכבות‪ :‬ריטואל ההבאה (שהוא בעקרו פעולה פיזית)‪ .‬ה''היפכות'' הנ''ל לא מתרחשת בבת אחת אלא היא תוצר של‬ ‫תהליך אמרגנטי הנוצר כתוצאה מריבוי קשרי הביניים בין הריטואלים השונים‪ .‬‬ .‬כגון‪ :‬מיון‪ . utter one.‬מסמן את ההווצרות של פעולה חברתית מינימאלית מתוך פעולה פיזית‬ ‫פשוטה של הבאת חפץ‪ . apply the‬‬ ‫‪following oniteria.‬‬ ‫בצירוף פעולות ידיעתיות כמו חיפוש‪.1‬וכן ראה נספח מס' ‪. but not more than one of the following‬‬ ‫‪responses: „‟book‟‟.‬ישנו כאן‬ ‫בסיס האוטוגנטי לתורת הרצייה האמרגנטית של ברגסון מסעיף ‪( .‫‪108‬‬ ‫''המשמעות'' של ההוראה או את הפרופוזיציה שבגרעין ההוראה‪ .‬זהוי וכו') שמעוררות בעיות רבות שבהן לא אעסוק‬ ‫(ראה האריסון עמ' ‪.‬כל תוית שתינתן לאובייקט תושווה עם התוית שבהוראה המקורית‪.‬הריטואל הבא (‪ )B‬מסמן את הגנרציה של פעולה חברתית מינימאלית‬ ‫אחרת מתוך פעולה סמיוטית פשוטה של ניתנת תוית לחפץ מסויים‪ .‬ב‪ )A(-‬ההוראה היא מהסוג ''הבא את ה _________'' ואילו ב‪ )C(-‬ההוראה‬ ‫היא ''הבא את ה _________''‪ )C( .‬ריטואל התיוג (נתינת תותית או תג)‪.)5‬‬ ‫הריטואל (‪ )A‬איפוא‪ .‬ולאחר מכן לבדוק באמצעות (‪ )B‬את‬ ‫התוית של כל אובייקט כזה‪.‬‬ ‫ב‪ .‬‬ ‫אני לא אביא את הנוסח המלא של (‪ )C‬הקורה המעוניין יוכל למוצאו אצל האריסון‬ ‫(‪ . „‟ball‟‟. and so on.‬הכח הקונבנציונאלי מופיע‬ ‫רק עם ההיפכות הפעולה הפיזית מבחינתו של השומע‪-‬המתלמד לפעולה סמיוטית (כנראה‬ ‫שכלבים לא מגיעים לשלב הזה)‪ .‬לפעולה הסמיוטית‬ ‫הפשוטה עצמה נוצרת מתוך גנרציה של תנועות גופניות (הנעת השפתיים) ו''ידיעתיות''‬ ‫(פרוצפואליות וקוגנטיביות‪ .

‬למשל כיצג (ג) של (‪ )C‬תלוי ב‪(-‬ב) וב‪(-‬א)‪ .‬דהיינו מנגנון הדמוי‪-‬תגובה‪ .‬וזה יכול לשמש לפעמים אחרות כבר באופן לא מקרי‪.‬לאחר ששמע כמה פעמים‬ ‫הוראה מסויימת מאחר‪ .‬האריסון מכנה‬ ‫תכונה זו של שלוב הריטואלים ''פוריות'' ובמסגרת הדיון של הפרקים הקודמים אני אכנה‬ ‫אותה אמרגנטיות‪.‬הוא גם יכול לאמור לאחרים‪'' :‬הבא את הכדור'' הריטואל של נתינת‬ ‫הוראה לאחרים (או בשנויים קטנים גם בבקשה) הוא ריטואל (‪ .‬‬ ‫כאשר יתקבל שיוויון בין התוית שנתנה לאובייקט מסויים על פי (‪ )B‬עם מה שנאמר‬ ‫בהוראה לאחר ''הבא''‪ .‬‬ ‫הריטואל הבא (‪ )E‬שהאריסון מביא‪ .‬‬ ‫** תרשים‬ ‫אפשר באופן אנלוגי לאמור‪ .‬חומסקי הדגיש‬ ‫את התכונה שבכשירות הלשונית שלנו להשתמש במספר סופי של אמצעים כדי להגיע‬ ‫לאפשרות עקרונית של אינסוף ביצועים‪.‬מאפשר פעולה חברתית ''מסדר שני'' דהיינו לא בין שני‬ ‫אנשים אלא גם בין שלושה אנשים‪ .)8.‬‬ ‫או במינוח של סירל הפועל מפנים ''צווי בגוף שני'' כמו‪'' :‬הבא את הכדור'' ויכול לאמור‬ ‫לעצמו‪'' :‬עלי להביא את הכדור''‪ .‬‬ ‫מתאים בדיוק לתיזה של סירל (‪( )1979‬ראה ‪ .‬אשר קשרי הביניים ביניהם מאפשרים‬ ‫לנו אינסוף ביצועים לכן אפשר לדבר באופן אנלוגי גם על כשירות פעולתית‪ .‬‬ ‫לאחר שהפועל‪-‬המתלמד שמע כמה פעמים את ההוראה מ‪ )A(-‬או מ‪ )C(-‬והגיב למשמע‬ ‫ההוראה‪ .‬פעל המנגנון‬ ‫שגולדמן (ראה פרק ‪ )5‬מאמץ מג'ימס‪ .‬בריטואל זה המורה מצווה על אדם שלישי להביא ‪X‬‬ .‫‪109‬‬ ‫ג‪.‬תוך שימוש במושג ''שפת הפעולה'' של נובקובסקי (‪ .‬בעוד שקודם לכן‪ .‬אם בכלל היו למתלמד כוונות הן היו כוונות לא‬ ‫פרופוזיציונאליות‪ .‬החל מהרגע בו בוצעה הפנמה זו הפועל‪-‬מתלמד רוכש‬ ‫כוונות פרופוזיציונאליות‪ .‬‬ ‫בשלב בו הפועל‪-‬המתלמד רכש את (‪ )C‬הוא כבר יודע לבצע שרשרות פעולה מורכבות יחסית‬ ‫בתגובה להוראה כדי להבין יותר את הסינטקס של מיתרי פעולה אלה נצטרך לבדוק כיצד‬ ‫שלב מסויים של (‪ )C‬תלוי בקודמיו‪ .‬יש להשתמש ב‪ )A(-‬כדי להביא את האובייקט שנמצא לנותן‬ ‫ההוראה‪.2‬אם הפועל‪-‬המתלמד יכול לאמר לעצמו‬ ‫''הבא את הכדור''‪ .‬המתלמד יכול פעם ל''פלוט'' את ההוראה הזאת (פליטת פה או‬ ‫פליטת זכרון) במקרה‪ .‬ההסבר שלי למעבר ''ממרשם בגוף שני'' לכוונות פרופוזיציונאליות‪.)D‬כאן בלמידה‪ .)1973‬כי גם‬ ‫בשפת הפעולה אנו רוכשים מספר סופי של ריטואלים‪ .‬סביר שלפחות באופן מקרי הוא יוכל פעם לתת את אחת מההוראות הנ''ל לעצמו‪.

‬זרים וכו'‪.‬‬ ‫לשאלה‪'' :‬היכן ‪ "?X‬יש ''פונקציה מקורית'' (בקשת אינפורמציה) ו''פונקציה‬ ‫קונטקסטואלית'' אשר בהתאם לקונטקסט מסויים יכולה לשמש גם כבקשת הבאה‪ .III‬בעיית התחביר בין הריטואלים השונים באותה רמה (‪ )B‬ו‪ .''y-‬באמצעות‬ ‫ריטואל זה המורה ''חוסך'' מהמתלמד את הצורך לבצע (‪.''X‬ולאחר מכן הוא שואל את הפועל‪-‬המתלמד‪'' :‬האם הוא מביא את ‪?"X‬‬ ‫כאן על הלומד להשתמש במיומנותו ב‪( )B(-‬כדי לזהות את ה‪ )X-‬וב‪( )C(-‬כדי לחפש את האדם‬ ‫השלישי)‪.‬‬ ‫הריטואל הבא הוא ''ריטואל לספוק אינפורמציה'' (שהוא שכלול של (‪ )G‬אצל האריסון) (‪)G‬‬ ‫הוא ריטואל בו המורה מספק למתלמד אינפורמציה מהסוג ''‪ x‬נמצא ב‪ .II‬בעיית ההבחנה בין דיווח להבאה דהיינו בין פעולה ישירה לפעולה עקיפה (כאן מתקשר‬ ‫מוששג האימפליקטורה‪ .)C‬‬ ‫הריטואלים (‪ )C( .‬‬ ‫ד‪.‬וביחס להקשר ולקונבנציות המקובלות‪ .‬‬ ‫‪ .)B( .‬התשובה מהצטוט אינה רלבנטית‬ ‫לבקשה בהקשר של תייר בפאריס ועל פי הקונבנציות של ''מוסד'' האדיבות או העזרה‬ ‫לתיירים‪ .‬ביחס‬ ‫לבקשה‪ .‬‬ ‫בשלב בו הריטואלים כבר הופכים לגמישים ותלויי הקשר או רגישים להקשר ‪(context‬‬ ‫‪ )sensitive‬מופיעות ארבע בעיות‪:‬‬ ‫‪ .)A‬ו‪ )G(-‬יכולים עתה לשמש כת‪-‬ריטואלים בריטואל של חיפוש והבאה‪.‬למשל‬ ‫בקונטקסט של ארוחה אדם השואל‪'' :‬היכן המלח?" יכול להתכוון ל''תביא לי מלח''‪.)A(-‬או בין הריטואלים‬ ‫מהרמות השונות (‪ )B‬ו‪ )C(-‬או (‪ )B‬ו‪.‬‬ ‫זוהי איפוא בעיית הרלבנטיות של פעולה פיזית(הבאה) או פעולה סמיוטית (דיווח)‪ .indirect action‬או בין פעולה ישירה מול‬ ‫''אימפליקטורה פעולתית''‪.I‬מהבעייה הראשונה נובע צורך לשכלל את המערכת של האריסון (‪ )1972‬דסקל‪-‬עידן‬ ‫כותבים ב‪ )1981(-‬בביקורתם על האריסון‪:‬‬ ‫‪“it is doubtful whether the answer „the Eiffel Tower is in Solar System‟ is a‬‬ ‫‪satisfactory answer to the question: „where is the Eiffel Tower‟?‟‟ (1981:19).‬בשנוי קטן של המושגים של סירל‬ ‫אפשר לדבר על‪ direct action :‬מול ‪ .)G(-‬‬ .‬‬ ‫‪ .‫‪110‬‬ ‫כלשהו‪'' :‬הבא ‪ .‬שכבר הוזכר בפרק ‪ 6‬על סירל‪ .

‬ולמצב העייפות של הפועל‪.‬‬ ‫האריסון מציג את הריטואל (‪ )F‬כאחד הריטואלים המורכבים ביותר שכן הוא מכיל כבר‬ ‫את (‪ )C‬ו‪ )G(-‬בתוכו‪ .‬‬ ‫(ו)‬ ‫(ז)‬ ‫לא‪ .‬‬ ‫האם ישנו אובייקט בלתי מסומן במקום בו אתה נמצא עכשיו?‬ ‫(י)‬ ‫כן‪ .‬בחר באופן מקרי בכוון שלא סומן עדיין (בזכרון או בסימון פיזי כלשהו)‪.‬‬ ‫עתה ברצוני לפנות לבעיות (‪( )IV‬ההוריסטיקה) ו‪( )III(-‬הסינטקס) מתוך הנחה שהן תשמשנה‬ ‫בסיס גם לפתרון בעייה (‪( )I‬רלבנטיות)‪ .‬ארבע הדיעות הנ''ל מעוררות קשיים ביחס ל‪ )F(-‬של האריסון‪ .‬השתמש ב‪ )A(-‬והבא את האובייקט למורה‪.‬סמן אותו בהתאם ל‪(-‬ח) וחזור ל‪(-‬ט)‪.‬ורגישות למוסדות או לקונבנציות‪( .‬חזור ל‪(-‬ד)‪.‬כפי שכבר אמרתי 'בריטואל' (‪ )f‬נעשה שימוש‬ ‫בריטואלים פשוטים יותר כמו שבריטואלים (‪ )A‬ו‪ )B(-‬נעשה שימוש בפעולות אלמנטריות יש‬ ‫לנו כאן איפוא‪ .‬פנה ל‪(-‬ד)‪.‬הפעל את (‪ )B‬כדי לתת לו תוית‪ .‬מספר הלולאות הרלבנטי (בעיית ה''זמן הריאלי'') תקבע בהתאם‬ ‫לקונטקסט לקונבנציות ‪.‬‬ ‫(ח)‬ ‫(ט)‬ ‫סמן כוון זה (בזכרון או בסימון פיזי כלשהו)‪.‬וכן ראה האברמס ‪ .‬סמן אובייקט זה על פי (ח) ונוע ל‪(-‬יב)‪.‬‬ ‫(ד)‬ ‫האם יש לך (‪ )G‬במעגל הריטואלים שלך?‬ ‫(ה)‬ ‫כן‪ ."?X‬נותנת התאמה?‬ ‫(יג)‬ ‫כן‪ .‬‬ ‫(ג)‬ ‫לא‪ .‬‬ .‬‬ ‫ב‪ )F(-‬יש כמה לולאות‪ .‬סינטקס המבוסס על הירארכיה בין ריטואלים (או סדרת פעולות) לפעולות‬ ‫מורכבות ובין פעולות מורכבות לפעולות אלמנטריות‪.‬רגישות לקונטקסט (סביבה פיזית)‪ .IV‬הקשר בין ההוראות בתוך הריטואלים הפשוטים קרוב להיות אלגוריתמי אך בשל בעיות‬ ‫רלבנטיות‪ .‬השתמש ב‪ )G(-‬כדי לבחור מקום‪.‫‪111‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫(ב)‬ ‫כן‪ .)1979‬נראה כי הקשר בין ההוראות בריטואלים המורכבים‬ ‫יותר ובין ההוראות המפנים מריטואל אחד לשני הם בעלי אופי יותר הוריסטי‪ .‬שכן שינוי‬ ‫כווני חיפוש תלוי בסביבה בה נערך החיפוש ולכן אי אפשר לספק אלגוריתם מלא של‬ ‫חיפוש במקרים אלה‪.‬‬ ‫(יב)‬ ‫האם ההשוואה של התוית מ‪ )B(-‬עם ''‪ ''X‬בשאלה ''היכן ‪ .‬‬ ‫נוע לכוון שבחרת‪.‬לכן‬ ‫כמו במקרה של (‪ )G‬בחרתי לבצע כמה שינויים ב‪ )f(-‬ולקבל את (‪:)F‬‬ ‫(‪)F‬‬ ‫לשאלה ''היכן ‪ ''X‬בצע את ההוראות הבאות‪:‬‬ ‫(א)‬ ‫שאל את עצמך האם בקונטקסט הנתון הפעולה הישירה היא רלבנטית יותר‬ ‫מאשר הפעולה העקיפה‪.‬‬ ‫(יא) לא‪ .‬‬ ‫(יד)‬ ‫לא‪ .‬סביבה‬ ‫חברתית‪ .‬מסור דיווח על פי (‪( )I‬ריטואל דיווח)‪.

‬‬ ‫מבנה זה בין ריטואלים אינו מבנה סטאטי וקבוע‪ .)1960‬הוא סוברוטינה עבור‬ ‫(‪ .2‬‬ ‫באמצעות מערכת הריטואלים ניתן גם להסביר את מושג הכווניות של פולאני ואת מושגי‬ ‫השדה הקוגניטיבי (גולדמן)‪ .)6.‬על פי האריסון‪ .‬השדה הפנומנאלי (הוסרל)‪ .‬‬ ‫הריטואל הגבוה ביותר בהירארכיה בכל רגע נתון קובע את הכוון של שאר הריטואלים‬ ‫הנמוכים ממנו‪ .‫‪112‬‬ ‫** תרשים‬ ‫סינטקס כזה אינו ליניארי‪ .‬כך שנוצרה כאן ''שפת פעולה'' שמבחינות מסויימות יש בה את‬ ‫היתרונות של הדקדוק הלא‪-‬לינארי של חומסקי ואת היתרונות שבעצם השימוש באמצעי‬ ‫הניתוח של הבלשנות לתחום הפילוסופיה של הפעולה‪ .‬פעולות מורכבות ופעולות פשוטות‪.‬אין צורך בהתאמה חד‪-‬ערכית בין רצייה‬ ‫או כוונה לבין פעולה שכן רצייה או כוונה אחת לביצוע ריטואל (‪ )F‬לדוגמא‪ .‬במצב נתון בו האדם עומד לבצע (‪ )B( .‬כמו‪-‬כן‪ .‬והשדה ההתכוונותי (נובקובסקה)‪.)C‬המרחב הפנומנאלי דומה יותר לחרוט מאשר לעיגול שכן ככל שריטואל נמצא‬ ‫גבוה יותר בהירארכיה הוא גם מרכזי יותר‪ .‬הקשר בין הריטואלים‬ ‫אינו קשר קשיח‪ .‬‬ ‫** תרשים‬ .)F‬‬ ‫כל ריטואל דומה מבחינות מסויימות לאלמנט ב‪ phrase structure -‬של שפת הפעולה אך‬ ‫קונבנציות הסדר מצויות ברמה אחרת מרמת הריטואלים‪ .‬ראה סעיף ‪.)C‬ו‪ )A(-‬נמצאים ''בפריפריה'' ומכוונים‬ ‫ל''מרכז'' (‪ .‬אלא ישנן קונבנציות סדר‪.‬יכולה לשחרר‬ ‫סדרת ריטואלים‪ .‬מבנה זה‬ ‫דומה למבנה בין תכניות במובן של מילר‪-‬גאלנטר‪-‬פריברם (‪ )B( .)C‬אך יכול לשמש כסוב‪-‬סוב‪-‬רוטינה (תת‪-‬תת‪-‬תכנית) עבור (‪.‬הן מקבילות לטרנספורמציות‬ ‫בתיאור החומסקיאנית‪( .‬אלא דינמי ואמרגנטי בו מופיעות רמות‬ ‫חדשות של מורכבות ואפשרויות חדשות של ביצוע ככל שעולם בסולם ההירארכי‪ .

2 .‬החיצים העבים (בתוך ריבוע האדם) מסמנים מעבר של‬ ‫אינפורמציה ובקרה‪ .‬המבנה הסימטרי שדאנטו מוצא בין פעולה (מהאדם‬ ‫לעולם) לבין ידיעה (מהעולם לאדם) נתון כאן להסבר במונחי מנגנון היזון‪-‬חוזר של השדה‬ ‫האנושי ברמותיו השונות‪.‬ניתן לתאר את המכלול שאפוסטל כינה (בפרק ‪'' )7‬אדם'' )‪ (person‬כ''מכניזם'' פרוצדורלי‬ ‫הפועל בכמה רמות עם היזון חוזר ביניהן‪:‬‬ ‫** תרשים‬ ‫תרשים זה מהווה במידה רבה סינתזה של הפרקים ‪ 6‬על סירל‪ 7 .1‬אל רמה ‪ 4‬מהווה את בעיית‬ ‫ההתחלה‪ .‬הקשרים אלה יכולים להשפיע על התודעה ע''י שחרור (טריגריזציה) של‬ ‫ריטואלים מסויימים וחוזר חלילה‪ .‫‪113‬‬ ‫הקונטקסט עצמו יכול לעתים לגרום לשחרור תת‪-‬ריטואלים מסויימים של (‪ .‬במעבר מרמות ‪ .‬החיצים הדקים (שמקשרים את העולם הפיזי והחברתי עם האדם) מסמנים‬ .3 .‬מה שמצוי‬ ‫בתוך הריבוע הוא האדם‪ .)F‬יש לנו כאן‬ ‫תהליך של פידבק בין תודעת האדם לפעולות פיזיות שלו ולתוצריהן שיוצרות הקשרים‬ ‫חדשים בעולם‪ .‬כך‪ .‬‬ ‫ה‪ .‬האדם יכול לפעול על העולם הפיזי ועל העולם החברתי וגם להיות‬ ‫מופעל על ידם (בציור מעל ריבוע האדם)‪ .‬על אפוסטל‪ .‬המעבר מרמה ‪ 4‬לרמה ‪ 5‬מהווה את בעיית התחביר שבפרק זה אני מתווה קווים‬ ‫לפתרונה באמצעות מושג הפרוצדורה‪ .‬ופרק זה‪ .

(self-orders‬והוריות עצמיות )‪ (self reference‬בצנורות האינפורמציה והבקרה‪.‬ישנה גם ''סיבתיות אימננטית'' שבה האדם יכול להפעיל את עצמו ע''י העברת צווים‪-‬‬ ‫עצמיים )‪ .‬‬ .‫‪114‬‬ ‫מעבר של סיבתיות פיזית (מימין)‪ .‬ו''סיבתיות פרלוקוציונית'' או ''סיבתיות קונבנציונאלית''‬ ‫(משמאל)‪ .

..‫רייל לא כינה את הפילוסופיה שלו אנליטית אך ניתן לראות בה פילוסופיה אנליטית של ממש‬ :‫המתודה של הפילוסופיה האנליטית סירל כותב‬ “To solve philosophical problems by analyzing the meaning of words. and causation: or it may be done. words are not facts or things: we need therfor to... our common stock of words embodies all the distinctions men have found worth marking.. (i. . and more hopfully.... With these sources.. :‫שלושת עיקריה של השיטה הפילוסופית האנליטית על פי אוסטין הם‬ “First. (Ryle: 1949.. it will go hard if we cannot arrice at the meaning of large numbers of expressions and at the understanding and classification of large number of „‟actions‟‟. and.e) to reveal the logic of the propositions in which they (concepts) are wielded‟‟.... scepticism.9).... and with the aid of the imagination.. thirdly.115 ‫ – על הפילוסופיה האנליטית‬1 '‫נספח מס‬ ‫ על‬. Secondly. 24).. ‫) בפרוטרוט את השיטה הפילוסופית האנליטית ששלושת‬1956( ‫באותה תקופה בערך ניסח אוסטין‬ :)‫הנחות היסוד שלה בקיצור רב הם (פירוט נוסף מצוי במאמר המצוטט‬ “First.1) :‫רייל כותב על מטרותיו הפילוסופיות‬ “The philosophical arguments which constitute this book are intended not to increase what we know about minds. as a minimum. with which I include such studies as anthropology and animal behaviour.. in the lifetime of many generations”. and by analyzing logical relations between words in natural language... (Austin: 1956....... we should use clean tools... Words are owr tools.... Our second sourcbook will naturally be the law. but to rectify the logical geography of the knowledge which we already possess. as an investigation of concepts for their own interest” (Searle: 1971.. the third sourcebook is psychology. realize their inadequauies and arbitrarinesses. we may use the dictionary. This my be done in order to solve such traditional philosophical problems as those concerning determinism.

‬יש תמיד חידושים תיאורטים (מדעיים) שאנליזה אינה מספיקה להשיגם (מפילוסופיה‬ ‫אנליטית לפילוסופיה סינטטית)‪.‬‬ . 1972‬‬ ‫הראה כי המתודה האנליטית יושמה בעשורים האחרונים מחקר הלשון והפעולה אל חקר המדע‬ ‫וההיסטוריה‪.‬כמו כן סטרוסון ב‪ )1959(-‬יישם את המתודה האנליטית בחקר‬ ‫המטפיסיקה וכינה סוג זה של מטפיסיקה ''מטפיסיקה תיאורית''‪ .‫‪116‬‬ ‫כמובן שניתן למצוא רעיונות דומים לנ''ל אצל וינגנשטיין (‪ )1953‬שאולי היה הראשון שכתב ודיבר‬ ‫על המתודה האנליטית‪ .‬וון רייט )‪(Von Right.‬‬ ‫פופר הוא מראשי המתנגדים לגישה האנליטית בעקר משום שלדעתו (‪ )1963‬הניתוח וההבהרה‬ ‫הלוגים (של משמעות ושימושים) טובים רק לפרק זמן קצר ואילו בתחום המחקר המנותח‬ ‫לשונית‪ .

‬אסוציציוניסטים כמו לה‪-‬מטרי‪.‬סימבולים‪ .‬‬ .‬ע‪)1981:129 .‬לדעתו‪ . interferes at each moment. and‬‬ ‫‪this determins the rate of time flow.‬‬ ‫''התקצרות הזמן'' שעליה נובקובסקה כותבת מתרחשת בזמן החווה ולא בזמן הצופה‪.‬‬ ‫מבחינה אפיסטמולוגית הוסרל ובר גסון עשו יישום של השקפת לייבניץ הנ''ל על הזמן ושניהם‬ ‫התרכזו בזמן של האדם‪ .‬מיל (האב)‪ .‬‬ ‫המאורעות החיצונים המיוצגים בתודעה אינם העתקה מוקטנת של המאורעות החיצוניים בעולם‪.‬פעולות וכו'‪. time flows fast”.‬לייבניץ לא חשב שהזמן והחלל הם ''מיכלים‬ ‫ענקיים'' סטאטים שהתנועה מתרחשת בתוכם‪ .‬המוחלט על פי ניוטון הוא‬ ‫זמן האדם‪ .‬באופן‬ ‫אינטואיטיבי וראשוני ניתן להפריד במדעי האדם בין זמן הצופה לזמן החווה‪ .‬תודעת האדם כמו החלל בעולם הוא מיכל ריק שאפשר לשרשר בתוכו אלה עם אלה‬ ‫בסדרות‪ :‬מושגים‪ .‬‬ ‫נובקובסקה בתיאוריה מודרנית של זמן פעולה‪-‬אנושית כותבת‪:‬‬ ‫‪“As in the case of time connected with the structure of the outside world.‬ובנתאם (ראה על כל אלה את פרק ‪ 10‬אצל (‪(Hernnstein & Baring )1956‬‬ ‫סברו שהאדם מצוי בתוך העולם רק מבחינה סיבתית ולכן זמן העולם‪ .‬‬ ‫לכן הם משתנים כל העת‪.‬לעומת מדעי‬ ‫הפיזיקה שבהם זמן הצופה בלבד קיים מפני שאנו מניחים שלאטומים ולמולקולות אין חוויות‪.‫‪117‬‬ ‫נספח מס' ‪ – 2‬על הזמן במדעי האדם‬ ‫תיאוריה של זמן פעולה‪-‬אנושית היא חלק מתיאוריה של זמן במדעי האדם בכלל‪ .‬מכוונות ומהרגשות‪.‬‬ ‫הם עוברים גם דיפורמציות משום שהחל מהרגע שבו הם מיוצגים הם כבר אינם מבודדים‪ . given by memory. the‬‬ ‫‪subjective world of internal events.‬‬ ‫דאנטו (‪ )1976‬שעליו פירטתי יותר בגוף העבודה כותב כי אנו בתוך העולם מבחינה סיבתית‬ ‫ומחוצה לו מבחינה לוגית (ואני מוסיף ומרחיב‪ :‬מבחינה תודעתית) דאנטו קורא לזאת המבנה‬ ‫הכפול של האדם‪ .‬אלא‬ ‫מושפעים מיצוגים אחרים שבסביבה התודעתית (השדה התודעתי)‪ .‬התנועה היא שמעצבת באופן דינאמי את‬ ‫הזמן והחלל‪ .‬שלא כמו ניוטון‪ . Subjective shortening of time.‬ווכוח זה בין לייבניץ לניוטון הוא אונטולוגי‪.‬גם האסוציאציוניסטים למינהם התרכזו בזמן האדם אך יישמו את‬ ‫השקפת ניוטון הנ''ל מהעולם החיצון לעולם הסובייקטיבי‪ .‬‬ ‫הארטלי‪ .‬‬ ‫ההשקפה הרילציונאלית )‪ (relational‬של לייבניץ על הזמן בעולם החיצון היתה מנוגשת להשקפה‬ ‫המוחלטת של ניוטון על הזמן‪ .‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי א‪.‬מרצונות‪ .‬בהתאם לכך אני מבין במבנה כפול של זמן במדעי האדם‪.

‬‬ .‬שעליהן אני דן בגוף העבודה‪.‬לכן התודעה היא היטרוגנית ולא הומוגנית‪ .‬לכן גם ישנן תכונות‬ ‫של אמרגנטיות‪ .‫‪118‬‬ ‫אולם גישה ריאציונאלית בתחום הסובייקטיבי שוללת מכל וכל את השרשור הפשוט של‬ ‫אלמנטים‪ .‬מפני שהאלמנט האחד (הכוונה ‪ x‬מסויימת) חודר לתחום האלמנט האחר (אמונה ‪y‬‬ ‫קטן וגם האיקס) ומשפיע עליו‪ .

‬יש לעשות סינטזה ולחזור ל''גורם הזניח''‪ .‬דהיינו להשפעת האויר על תנועת הגוף‪.‬הוא מתייחס לגורמים הנ''ל כ''זניחים ממשית''‪ .‬‬ ‫והסמנטים‪ .‬אך לאחר ההצלחה בניתוח הגורמים הלוגים‪ .‬לפני כשלוש מאות שנה כבר הזהיר‬ ‫גלילאו מפני כשל מסוג זה באומרו כי לאחר ההפשטה והניתוח (של האויר מתנועת הגוף‬ ‫הפיזיקלי)‪ .‫‪119‬‬ ‫נספח מס' ‪ – 3‬כשל ההפשטה )‪(Abstraction‬‬ ‫על כשל ההפשטה הצביע לראשונה האברמס ב‪ .‬התייחסו לגורמים הפרגמטים כ''זניחים ממשית''‪ .‬‬ ‫האברמס התכוון בעקר לפילוסופים של הלשון מתחילת המאה שהתייחסו תחילה לגורמים‬ ‫פרגמטיים כ''זניחים מתודית''‪ .‬‬ .‬התחבירים‪.‬הדבר דומה‬ ‫למישהו שמתחיל לחפש את ארנקו האבוד תחת פנס הרחוב מתוך כוונה לחפש אחר כך גם‬ ‫במקומות חשוכים‪ .)1979(-‬כשל זה קורה כאשר חוקר מסויים מניח‬ ‫גורמים מסויימים כ''זניחים מתודית'' בשלבים הראשונים של המחקר ולאחר פרק זמן מסויים בו‬ ‫נתגלו תגליות ופותחו תיאוריות‪ .‬ולאחר שמצא כמה אגורות מכספו הוא נשאר לחפש אחר הפנס לתמיד‪.

Austin expressed this tradition thus: certain movements of our bodies follow invariably and immediatly our wished and desires for the same movement.. have passed into the cliches of most psychology textbooks... this antecedent has been called „the will‟.. Saing Paul‟s „‟The flesh lusteth against the spirit and the spirit against the flesh‟‟‟. (1971:226-227) .. we usually think. (1968:5) :‫על מקורותיה הדתיים של פרדיגמה זו ועל השלכותיה בפסיכולוגיה כתב קוהלברג‬ “A moral decision........ Locke.. Psychology‟s notion of conscience comes from the prophets through Saint Paul to Freud‟s.. involve a conscious conflict between two lines of action. Hume and Mill‟‟. and a strong emotional component. the idea that human act (or action) is a bodily movement following from or caused by the will..120 ‫ – על ה''פרדיגמה הקרטיזאנית'' בתורת הפעולה‬4 ‫נספח מספר‬ :‫וויט תיאר כך את המרכיבים העיקרים של פרדיגמה זו‬ “The commonest analysis of action have characterized it in terms of an alleged antecedent.. ... occurs earlier in Hobbes... J... this are human volitions and acts‟. ..

‬חוזר בעצם על תהליכים שאותם הוא‬ ‫''תרגל בילדות''‪ . which (d) is progressivlly more comprehensive.‬‬ ‫מקניל הצביע ב‪ (Mcneill 1966)-‬על הפונקציה ההתפתחותית שיש לטרנספורמציות של חומסקי‪.‬האדם המבוגר בשימוש הלשוני היומיומי שלו‪ ..‬הטרנספורמציות הן תבניות (או ''קטגוריות תבוניות'' בטרמינולוגיה קנטיאנית‬ ‫שחומסקי לא היה מתנגד לה בהקשר זה) מוכנות המופעלות להקשרים שונים‪.)1982‬‬ ‫קוהלברג הצביע על כך שההתפתחות המוסרית מתרחשת גם היא על פי הקווים הנ''ל‪:‬‬ ‫‪“We may summarize:.‬‬ ‫הטרנספורמציה מאפשרת לדובר להתייחס לקבוצה של צורות דקדוקיות כקטגוריה אחת‬ ‫(כ''אריזה'' אחת) בסדרת אלמנטים ברמה ‪ n‬והסדרה כולה משולבת בתוך מבנה הירארכי שיש בו‬ ‫גם רמה ‪ .‬‬ ‫על פני מקניל‪ ..‬ע‪)1971 :195 .‬‬ ‫ברונר הצביע ב‪ (Bruner et al 1976)-‬על הפונקציות באימוניות של משחקים כהכנה‬ ‫לטרנספורמציה שתשכלל את יכולת האדם לעבור מרמה ‪ n‬פשוטה לרמה ‪ n31‬מורכבת יותר‪ .‬תורת המוסר ההתפתחותית ועוד‪.‬‬ ‫על פי מקניל‪ .‬הילד תוך כדי התפתחותו מגדיל את הרפרטואר של הצורות הדקדוקיות שברשותו‪.‬מהפרדימה הניוטות‬ ‫לפרדיגמה האיינשטיינית) (על כך ראה במפורט עידן וקנטורוביץ ‪.‬ברונר‬ ‫הציע שם לראות ''במדע התקני'' (עפ''י קוהן) כמשחק משוכלל שנועד להכין את הקרקע ל''מדע‬ ‫מהפכני'' המהווה מעין טרנספורמציה מרמה ‪ n‬לרמה ‪( n31‬לדוגמא‪ .‬תורת משחקים התפתחותית‪ ..‬דינמיקה של‬ ‫תיאוריות‪ .‬א‪. (a) moral judgement is a role-taking process which (b) has a‬‬ ‫‪new logical structure at each stage..‬‬ ‫(ההדגשות הן שלי‪ .‬בעשרים השנים האחרונות נחקר תחום‬ ‫זה בתחומים מגוונים כבלשנות התפתחותית‪ . and‬‬ ‫‪equilibrated than the prior structure”.‬הטרנספורמציה הינה‬ ‫איפוא ''פטנט'' למניעת עודפות‪. paralleling Piaget‟s logical stages: this is (c) a‬‬ ‫‪justice structure. differentiated.‬התבניות הללו הן‬ ‫בעצם הגורם המרכזי של האקטיביות הבסיסית (או ה''סיבתיות האימננטית'') בטרמינולוגיה של‬ ‫צ'יזלהולם) של האדם המאפשרות לאדם לעבור משלב של היותו רק אובייקט וחוליה בשרשראות‬ ‫של סיבתיות פיזית‪ .‫‪121‬‬ ‫נספח מספר ‪ – 5‬טרנספורמציות והתפתחות בפעולה‬ ‫מעניין שכבר במאות הוקדמות הדגישו לייבניץ וקונדיאק את החשיבות שבאנליזה של ''החבילה‬ ‫הארוזות'' (התחושתיות) המוכנות‪ .‬לשלב היותו סובייקט היכול להתחיל שרשרת של סיבות (אנלוגית לתורת‬ .‬‬ ‫מתברר כי גם בהתנהגות פרצפטואלית ופעולתית קיימים תהליכים דומים‪ .‬כתנאי לקידום האדם‪ .n+1‬הטרנספורמציה מאפשרת את המעבר מרמה אחת לשניה‪ .

I).‫‪122‬‬ ‫האלקטרומגנטיות שם נהוג להבחין בין מוליכי פעולה (כמו מוליכים חשמלים) לבין מחוללי פעולה‬ ‫(כמו גנרטור או מצבר או סוללה חשמלית)‪.‬‬ ..‬‬ ‫מתנהגים (פרצפטואלית ופעולתית) כמו תינוק (על כך הצביע במקומות רבים הנוירולוג לוריא)‪.. determines not only where he will move his pieces (by his hand. (1976:183‬‬ ‫על התפתחות האדם מאובייקט בשרשרת פיזית לסובייקט מחולל פעולה נייסר מצטט את וילאלם‬ ‫ג'יימס‪:‬‬ ‫‪“(the) reflex and passive character of the (child‟s attention..‬הקוגניציה והפעולה‪. which.‬‬ ‫בפרק ‪ 7‬אראה כי מקורות ה''אימננטיות הפעולתית'' יכולים להיות או החברה או העצמי‪..‬‬ ‫אספקט זה נחקר על ידי הפסיכולוג נייסר )‪ (Neisser.I) but where he will move his eyes (towards his pieces.‬הלשון‪ . (1976:179).‬‬ ‫האברמס במאמרו מ‪ “The Development of Normative Structures” )1979(-‬ניסה לבצע סינתזה‬ ‫בין רעיונות התפתחותים בתורת המוסר‪ . makes the child‬‬ ‫‪seem less to belong to himself than to every object which happens to catch his notice‬‬ ‫‪is the first thing the teacher must overcome”..‬או סכיזופרן‪..‬‬ ‫תבניות לא מסודרות (ורגישות להקשר פיזי) של תינוק מתפתחות בהדרגה לתבניות מסודרות‬ ‫(ורגישות להקשר חברתי) בצורת קונבנציות של המבוגר‪ . A. 1976‬שכתב על פרצבציה ופעולה בדוגמא של‬ ‫משחק שחמט‪:‬‬ ‫‪“Inoformation..‬מבוגר פצוע בראשו‪ .‬‬ ‫)‪A..

.‬ועל‬ ‫השמוש שאני עושה בגישה הדינמית הפופריאנית לתחום הפעולה‪.‬ובפעולה‬ ‫בין ידיעה ופרצפציה לפעולה‪ .‬נייסר‬ ‫כותב ב‪:)1976 :181(-‬‬ ‫‪“The schema directs eye movements that pick up information that modifies the‬‬ ‫‪schema that directs further movements.. Any particular motion is „‟caused‟‟ by the‬‬ ‫‪entire history of the cycle in which it lies.II(-‬על המדע‪:‬‬ ‫‪“The whole history of thought is observed into science and is used for improving‬‬ ‫”‪every single theory.‬‬ ‫יש לנו איפוא תהליך היזון חוזר במדע ובפעולה‪ . 5‬ברצוני להצביע על האנלוגיה במבנה הקונטקסטואליסטי של הפעולה והידיעה‪ .‬במדע הדבר קיים בין תצפית לתיאוריה‪ .‬וכן ראה פרק ‪ 2‬על האנלוגיה שדאנטו עושה בין פעולה וידיעה‪ . ..‬‬ ..‬‬ ‫זה באשר לקונטקסטואליזם של תהליך הפעולה והפרצפציה‪ .‫‪123‬‬ ‫נספח מספר ‪ – 6‬על הדינמיקה של ידיעה ופעולה‬ ‫בהמשך לדברי אפוסטל אודות הדינמיקה של יצוגים ומקומם בפעולה ובהמשך לדברי מנספח‬ ‫מספר ‪ . its most immediate cause is the schema‬‬ ‫‪itself: a momentary state of the perceiver movement system”.‬במילים כמעט זהות פיירבנד כותב‬ ‫ב‪ )1975 .

Clarendon Press. Z. 1-19. Oxford... Action and Reason. 1896 Matter and Memory.. 15. Bruner.. Holt. Basil Blackwell. Beersheba (in Hebrew). Basil Blackwell. Dordrecht. & Marros.E. 1907 Creative Evolution. New York. 8. 13. Baier.S. Journal of Bronough. 2. Allen & Unwin. J. 1981 "Semantics and Syntax of Action Theory" in: Special Issue on Philosophy of Action.. R. 11. Chisholm.. Agent.. M. 2.. 1962 How to Do Things with Words. M.. Basil Blackwell. A. Bar-On.. & Douglas W. Binkley. Oxford. Universidade Estadual de Campinas. 3. Anscombe. Reidel. 10. 1975 "Causes and Reasons" in: The Rational and the Irrational. Agassi. Austin.M.. 16. G. University Press.. & Bronaugh. London.. A. Oxford. eds. eds. New York. Dascal M. 1971 Agent. 9. ed. R. H. Cambridge. Allen & Unwin..124 1.S. M. J. Oxford. Ben Gurion Univ. no. 12. 4. eds. Bergson. eds. 1-30...L. 1957 Intention. Penguin Books. Action and Reason.. G. 1976 Action Theory.E.. Practical Knowledge and Representation" in: Action Theory. Bergson. Nijhoff.. 1976 "Intention. J. & Marras. R. The Hague. Binkley. 1977 Towards A Rational Philosophical Anthroplogy. 1889 Time and Free Will. 1976 Play. Cambridge. H... Dordrecht. Press. vol 57. 6.L. R. J. 5. 1971 Causality and Determinism.. J. L. . Brand. R. 7. Dascal. Bruner. H. Anscombe. Unicamp. 1956 "A Plea for Excuses" Proceedings of the Austotelian Society. eds 14. Bergson. A. & Prush. Apostel. London. & Walton.. Brand. 1971 "On the Logic of Intentional Action" in: & Jolly. 1975 "The Ontogenesis of Speech Acts". Reidel. A. D.M. ed. A. Children Psychology.. Austin...

American Philosophical Quarterly. M. Basil Blackwell. 2. N. Chisholm. George Allen & Unwin. 35. in: Special Issue on Philosophy of Action. R. 23-31. 42-51. A.. A.. D. Reasons and Causes". Dascal. 1982 Idan. 21. 29. "Unintentional Action and Non-Action". 60. Oxford. Chomsky.C. Danto. 1976 "Action. Dascal. Dascal. & Marros.. Information. Binkley. Reidel. 22. 19761 Person and Object. 1981 "Endeavor and its Objects". 1981 Special Issue on Philosophy of Action... D... Zeitschrift fur allgemeine Wissenschaftstheorie. R. vol.C. M. XII. eds. Dordrecht. Brand. & Bronaugh. M.. A. "Procedures in Scientific Research and in Language Understanding"..C. Chisholm. Oxford. & Walton. 25. D. Davidson. in: Agent. eds. Dordrecht. Unicamp. vol.. Danto. Chomsky. Knowledge and Representation". 226-249. Chisholm. vol. . eds. N. D. A. Unicamp. IRE Trans.. 1956 "Three Models of the description of Language". Collingwood.. eds. 141-148. Cambridge University Press... M. 2. R. Action and Reason.. 1940 An Essay on Metophysics. London.. R. 1965 "Basic Actions".125 17. 26. Cambridge. M. R.. vol. II2. Universidade Estadual de Campinas.. Oxford University Press. 19. Language. & Walton. 30.. 27. Unicamp. Journal of Philosophy. Dascal. in: Action Teory.. D.. 1971 "Agency". R. Dascal. 1972 Analytical Philosophy of Action.C.. Universidadede de Campinas. Universidade Estadual de Campinas. M. 19762 "The Agent as Cause" in: Action Theory. 1963 "Action. Davidson. 1959 "Review of Skinner's Verbal Behavior". 685-700. Reidel. A. 28. eds. Danto. Brand. in: Special Issue on Philosophy of Action. M. ed. & 1981 Gruengard. 24. 20. 23. 18.

North Holland Publishing Company. 1976 "The Volitional Theory Revisited". 1959 Thought and Action. Prentice Hall. 1979 Theory of Action.P. De Broglie. eds. Harper & Row. New Jersey. in: A Sourcebook in the history of Psychology. J. . 1970 A Theory of Human Action. Reidel. J. Massachusetts.. Goffman.. Modern Library. 1947 "The Concept of Contemporary Physics and Bergson Idea on Time and Motion". 1749 "On Voluntary and Involuntary Action". in: Habermas. 47. Chatto & Windus. London.J. Hampshire.. 1938 Human Nature and Conduct.. London.. F. in: Physics and Microphysics. 81. 22-33. Press. MacMillan. in: Philosophy of Psychology. 1957 "Meaning" Philosophical Review. 46. vol. 37. 1979 "What is a Universal Pragmatics?". 40. Harrison. New Jersey. 1972 Dignaga: On Perception. 43. London. Penguin Books. 1969 Where the Action Is.H. Grosset & Dunlop. Press. New York. Grice. 44.I.. 39. & Ealton. E.. 33. Prentice Hall.. Prentice Hall. Geach. P. S. L. Goldman. Massachusetts. B. Heinemann. J.. 41. eds. New York. D. G..J. Communication and the Evolution of Society. R. Goldman. Harvard Univ. Habermas. Herrstein. 1957 Mental Acts.. S. Davidson.. eds. New York. London. 66. Herrnstein.. M. 38..C. 1972 A Sourcebook in the History of Psychology. Davis..I.. Dretske.. 32. Dewey. M. D. The Philosophical Review. 1971 Theory and Practice.. Press. 1969 Collected Papers. eds. Hartly. A. Harvard Univ. Dordrecht. London. J. H. Habermas.. Hattori. 1974 "Psychology as Philosophy". Brand. in: Action Theory. 1972 "Contrastive Statements". 36. Gentzen..I. 35. Brown. 1972 Meaning and Structure.. 34.126 31. Amsterdam. New York. L. Harvard Univ. A.. R. Routledge & Kegan Paul. 45. 48. 42.. D. Massachusetts.

. in: A Sourcebook in the history of Psychology. Merlo-Ponty. in: Criticism and the Growth of Knowledge. 1970 "Methodology and Scientific Research Programmes". Nijhoff. Herrnstein. Massachusetts. 1843 "On Mental Chemistry". Henry Holt. Husserl. London.. 51.. eds. Longman. Press. Lakoff. R. Reidel.. Press. I. 56. I.O.I. Harvard Univ. 61. in: Contemporary Research in Philosophical Logic. 57. R. James. La-Mettrie.127 49.. Oxford. Herrnstein. 1867 Examination of Sir Hamilton's Philosophy. Kant. Mcmillon. 54. 1961 Free Action. G. D. W. London. in: Cognitive Development and Epistemology.. Mill. Press. Melden. E. T. eds.J. Herrnstein. in: A Sourcebook in the history of Psychology. 1748 "On the Extension of Mechanism to the Human Soul". 53. Massachusetts.S. Academic Press. Lakatos.. The Hague. New York. 1788 Critique of Pure Reason. A.. Press. Hockney D. L. E.S. 52. Press. J. in: : A Sourcebook in the history of Psychology. Massachusetts. eds. Mischel.. 1971 "From is to Ought". New York. eds. Cambridge Univ. 58. Lakatos... D.. & 1982 Kantorvich. New York. Cambridge. 1975 "Causation".. J. R. 1739 "Psychological Analogue of Gravitation".. A. Lewis. Soso... A. 1962 Phenomenology of Peception. "Towards an Evolutionary Pragmatics of Science" (forthcoming). Oxford Univ. eds. 1929 Formal and Transcendental logic. London. A.... eds. I. 1890 The Principles of Psychology. Idan. Humanities Press. Kohlberg. Routledge & Kegan Paul. in: Causation and Conditionals.I.. 59.. Mill..I. eds. 1975 "Hedges: A Study in Meaning Criteria and the Logic of Fuzzy Concepts". 55. J. Harvard Univ.. Dordrecht. Harvard Univ.. 50. . M. 62. 60. & Musgrove. Hume.

O. San Francisco. Massachusetts. 1963 Conjectures and Refutations. 1972 Chance and Necessity. eds. Plans and the Structure of Behavior. 1977 Action Theory and Social Science: Some Formal Models. Popper... Press. eds. New York. K. in: Knowledge and Development. E. 1960 Word and Object. 75.. Miller.R. A. Nowakowska. Harper & Row. J. Princeton. M. New York. Chicago. London. G. 66. 67. 1969 Perception and Action. in: Cognition and Symbolic Processes.. 52-60.. 79. K. 70. . & Gallagher. Nowakowska. Quine. W.128 63.A. 1957 "The Magical Number Seven. Porn. Polanyi. Springer-Verlag. . Mouton. Holt. J. M. Monod. M... 63. Routledge & Kegan Paul... The Self and Its Brain. U. Pribram. The Hague. Unicamp. Piaget. M. Penfield. Psychological Review. 76. C. 1973 Language of Motivation and Language of Action. London. Plus or Minus Two".. I.T. Routledge & Kegan Paul.. Plenum. eds. 1957 The Poverty of Historicism.. 1975 The Mystery of the Mind. 65. Dascal. W. 2. eds. New York. 1981 "A Theory of Time: Further Extension of the Formal Theory of Action". 69. no. 1953 Personal Knowledge. Popper.A. 1953 Plays. Pribram. 1974 "Toward a Third Metaphor in Psycholinguistics".R. Frieman. Dordrecht. Penguin Books... J. Universidade Estadual de Campinas. New York. 68. Neisser. 71.A. Chicago Univ. eds. Vintage. Overton. G. New York. J. 1977 "The Role of Action in the Development of Thinking". Weimer..H. 1977 & Eccles.. in: Special Issue on Philosophy of Action.I. 72. R. K. Popper. 64.V.. 74. vol. I. & York.. & Pelermo. Hasted.. K.. New Gallanter. 78. Princeton University Press.. M.R. Reidel. G.H. 77. New Jersey. Piaget.. K... Miller. 73. Dreams and Imitation in Childhood. Press. Miller. 1976 Cognition and Reality.

I.. London.P.. M. Press. W.T. W. Dordrecht. 1971 "Introduction". M. J.. 83. Lehrer. 2: Mind. Sellars. J.. W. Sellars.. Nijhoff.. Suppes. Searle. eds. Language and Reality. New Haven.. Strawson. Ryle. 1949 The Concept of Mind.. 1976 "Volitions Re-Affirmed". 87. J. Philosophical Papers. in: Meaning and Use. Searle. 92. in: Action Theory. 94. . eds. 1958 The World as Will and Representation. 1967 Collected Papers vol. 86.. 1975 Philosophical Papers. Schutz. Cornell Univ. K. 1965 "What is Speech Acts?". Schopenhauer.129 80.. Searle. Jerusalem.. J.. F. 1966 "Thought and Action". Sartre. 1. 1969 The Science of the Artificial. 1956 Being and Nothingness.. vol. Cornell. 6. 101112. Journal of Mathematical Psychology. Simon. Putnam.. 1979 "Internationality and the Use of Language". A. eds.. I. Unicamp. eds.. Oxford Univ.. H.. in: Special Issue on Philosophy of Action.A. Magness Press. 89. New York. The Hague. in: Freedom and Determinism. London. 93. 85. Massachusetts. New York. Routledge & Kegan Paul.. Reidel. in: The Logical Way of Doing Things. 1969 "Metaphysics and the Concept of Person". Oxford Univ. D. London. Press. A. New York. Stegmuller. Hutchinston. Press. 84. M. 90. Oxford. Brand. 81. 1979 The Structuralist View of Theories.. 82.. Random House. in: Philosophy in America. 95. P. eds. Cambridge Univ. 1981 "The Intentionality of Intention and Action". eds.. Press. Methuen. vol. Searle. J. W. 88. Dascal. & Walton. 96. Margalit. Searle. Yale University Press... 1978 Practical Reasoning. 1969 "Stimulus Response Theory of Finite Automata". J.P.. A.. Oxford. Raz... Sellars. eds. 1959 Individuals. Universidade Estadual de Campinas. in: Philosophy of Language. G. SpringerVerlag. Cambridge. H. Press. 91.

Herrnstein. 106. 1974 Fuzzy Sets and Their Application to Cognitive and Decision Processes.. White. 102. Prentice Hall. Winograd.A. 99..H. Massachusetts. T. & Walton. M. 260-303. 101. eds. W. G. in: A Sourcebook in the History of Psychology. . Press. 98.. I. Press.. Englewook Cliffs. N. D.. R.. Harvard Univ. L. 1974 Metaphysics. eds. in: Cognitive Development and Epistemology. 1971 "From Prixis to Logos". Reidel. 1972 Explanation and Understanding. Oxford... eds. Von-Wright. New York.J. A. Mischel. New York. Basil Blackwell.. 103.. Taylor.R. Revue International de Philosophie. 104. R. Prentice Hall. Englewood Cliffs. in: Action Theory. Zadeh. 1976 "Towards a Procedural Understanding of Semantics".. 30. Oxford Univ. 1953 Philosophical Investigation. Academic Press. Oxford.. Academic Press. 1968 The Philosophy of Action. 105.W. T. Taylor. Thalberg. Wundt. Brand. eds. Wittgenstein. Cornell University Press. 1966 Action and Purpose. 100.. 1897 "On Psychological Analysis and Creative Synthesis". Dordrecht..130 97. eds. New York... Wartofsky. R. 1976 "How Does Agent Causality Work?". L.

‬הוצאת מגנס‪.114‬שפינוזה ב‪.‬הוצאת מגנס‪ ..‬‬ ‫תשכ"ד‪.‬תרגם יוסף‬ ‫אור‪ .‬‬ ‫‪1911‬‬ ‫מבחר מאמרים‪ .‬א‪.‬‬ ‫‪ .‬הוצאת מגנס‪ .‬הוצאת מסדה‪ .‬תל‪-‬אביב‬ ‫תשי"ד‪.‬הוצאת מגנס‪ .‬ירושלים‬ ‫תשי"ב‪.‬תרגם יעקב קלצקין‪ .‬באר שבע‪.111‬יום ד‪.‬הוצאת אוניברסיטת בן גוריון‪ .‬ברגמן‪ ..‬ירושלים‪.‫‪131‬‬ ‫ביבליוגרפיה בעברית‬ ‫‪ .‬ירושלים תשל"ח‪.‬ירושלים‬ ‫‪ .110‬ברגסון א‪.‬תרגם ש‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪1688‬‬ ‫מסות חדשות על שכל האדם‪ .‬ופרוש ע‪ .‬תרגם יוסף אור‪ .‬כרכים א‪-‬ב‪ .‬‬ ‫‪1889‬‬ ‫מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה‪ .‬‬ ‫‪1658‬‬ ‫תורת המידות‪ .‬‬ ‫ירושלים תשכ"ז‪.‬‬ ‫‪ .‬תרגם יוסף אור‪ .‬ר‪.109‬ברגמן ה‪.112‬הוסרל א‪.113‬לייבניץ ג‪.‬‬ .‬הוצאת מוסד‬ ‫ביאליק‪ .‬‬ ‫‪1975‬‬ ‫"סבות וטעמים" מתוך‪ :‬הרציונאלי והאי רציונאלי‬ ‫עורכים‪:‬‬ ‫דסקל מ‪ .108‬בראון צ‪.‬‬ ‫‪ .‬‬ ‫‪1740‬‬ ‫מסכת טבע האדם‪ .‬‬ ‫‪ .‬ה‪ .‬‬ ‫‪1974‬‬ ‫תולדות הפילוסופיה החדשה‪ .

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful