‫הרב ברוך חיים סיימאן‬

‫ראש ישיבה‬

‫ביאורים בדברי המהרי"ק לגבי מעלה מעל באשה‬
‫מקור לאיסור סוטה לבעלה וחידוש המהרי"ק בענין זה‬
‫הלכה רווחת היא שאשת איש שזינתה ברצון אסורה לבעלה‪.‬‬
‫המקור לאיסור זה מבואר בגמ' יבמות )יא‪ (:‬ממה דכתיב גבי המחזיר גרושתו‬
‫לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה להיות לו לאשה אחרי אשר‬
‫הטמאה )דברים כד‪:‬ד(‪ .‬הגמ' דורשת ש"אחרי אשר הוטמאה" בא לרבות‬
‫סוטה שנבעלה‪ .‬וכתבו התוס' )שם ד"ה לרבות( שהגמ' דורשת פסוק זה לגבי‬
‫אשת איש שזינתה ומוציאה הפסוק מפשטיה שעוסק במחזיר גרושתו משום‬
‫שלא מסתבר להשתמש בלשון טומאה לנשואי גרושה כיון שבעילתה בהיתר‪.‬‬
‫ועי' במהרי"ק )שורש קסז( שכתב חידוש גדול בדבר זה‪ .‬אע"פ‬
‫שבשאר איסורים קיי"ל שאומר מותר נידון כשוגג‪ ,‬ובאשת איש שזינתה פסק‬
‫הר"מ )הל' אישות כד‪:‬יט( דאשה שזינתה תחת בעלה בשגגה מותרת לבעלה‪,‬‬
‫אפ"ה חידש המהרי"ק שאשת איש האומרת מותר אסורה לבעלה‪.‬‬
‫וביאר המהרי"ק פסקו עפ"י לשון המקרא‪ .‬בפרשת סוטה כתוב דבר‬
‫אל בנ"י ואמרת אליהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעלה )במדבר‬
‫ה‪:‬יב(‪ .‬המהרי"ק מדייק שכיון שכתוב ומעלה בו מעל ולא כתוב ומעל בה'‬
‫מעל‪ ,‬כוונת הכתוב היא שהאיסור לבעלה תלוי במעילה דהיינו בגידה בבעל‬
‫ולא בה'‪ ,‬ואע"פ שאומר מותר לא הוי מעילה בה'‪ ,‬אולם הוי מעילה בבעל‪.‬‬
‫הסבה לכך היא כיון שהיא יודעת שהיא נבעלת לאיש שאינו בעלה ביאה זו‬
‫נקראת מעילה בבעל ולכן אסורה לבעלה‪.‬‬
‫פסק זה מובא ברמ"א )אה"ע סי' קעח סע' ג( וז"ל‪ ,‬גדולה שזינתה‬
‫בשוגג שסברה שבעלה הוא והוא אחר מותרת לבעלה ישראל אבל זינתה‬
‫שסברא שמותר לזנות הוי כמזידה ואסורה לבעלה ישראל )מהרי"ק שורש‬
‫קסח(‪.‬‬

‫הערת הלחם יהודה ומה שיש להשיב עליו‬
‫ברם‪ ,‬עיין בספר לחם יהודה להרה"ג ר' יהודה עייאש זצ"ל שתמה‬
‫על המהרי"ק וכתב וז"ל‪ ,‬במה שדקדק מהכתוב דלא כתיב ומעלה מעל בה'‬
‫כו' תמהתי על פה קדוש יאמר כן שלאחר שנסתם התלמוד איך יוכל שום חכם‬
‫להוציא שום דין מדרשא שידרוש הוא מעצמו ובפרט לקולא וכיון שבתלמוד‬

‫בית יצחק לו • תשס"ד‬

‫הרב ברוך חיים סיימאן‬

‫‪287‬‬

‫לא דרשו ולא דקדקו בזה הדקדוק אין בידינו להוסיף ולא לגרוע‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ועיי"ש עוד שהוסיף להקשות על עצם דיוקו‪.‬‬
‫שוב ראיתי יישוב לתמיהה זו על דברי המהרי"ק בפסקי דין של בתי‬
‫הדין הרבניים בישראל )כרך ח' עמ' ‪ .(189-190‬איתא בגמ' מכות )ז‪ (:‬לגבי‬
‫חייבי גלות‪ ,‬וז"ל‪ ,‬בשגגה פרט למזיד בבלי דעת פרט למתכוין‪ ,‬מזיד פשיטא‬
‫בר קטלא הוא‪ ,‬אמר רבה אימא פרט לאומר מותר א"ל אביי אי אומר מותר‬
‫אנוס הוא אמר ליה שאני אומר האומר מותר קרוב למזיד הוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתבו‬
‫התוס' שם )ד"ה אלא( וז"ל‪ ,‬וקשה דגבי חלב וגבי שבת דכתיב בשניהם שגגה‬
‫וחייבין פרק כלל גדול )שבת דף סח‪ (:‬בתינוק שנשבה לבין הנכרים‪ ,‬וי"ל‬
‫דשאני הכא דכתיב שגגה יתירה למעוטי אומר מותר‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬עיין בחידושי הרמב"ן )שם( שתמה כנ"ל והשיב באופן אחר‪,‬‬
‫דבשבת כתיב שוגג אצל המלה "חטא"‪ ,‬נמצא שהכל תלוי באם ידע שיש כאן‬
‫חטא‪ .‬אמנם בגלות‪ ,‬כתיב שוגג אצל המעשה‪ ,‬ולכן בעינן שהמעשה יהיה‬
‫בשוגג‪ ,‬ובאומר מותר הוא יודע שעשה המעשה ולכן נקרא מזיד ואינו גולה‪.‬‬
‫עפ"י דברי הרמב"ן כתבו בפסק דין הנ"ל וז"ל‪ ,‬היוצא מתירוץ זה‬
‫שההבדל הוא שאם כתיב שהחטא הוא בשגגה לגבי קרבן שאז גם אומר מותר‬
‫נקרא שגגה בחטא‪ ,‬אבל אם כתוב השגגה במכה נפש‪ ,‬דהיינו שיכהו בשוגג‬
‫והשגגה היא במעשה אז לא נקרא אומר מותר שגגה‪ ,‬כי במעשה ההריגה הוא‬
‫נקרא מזיד‪ .‬והן הן הדברים שכתב מהרי"ק‪ ,‬דכתיב כי תמעול מעל בבעלה‬
‫ולא כתיב כי תמעול מעל בה'‪ ,‬וכוונת דבריו לא לדרוש דרשה מעצמו‪ ,‬מה‬
‫שאין בגמ'‪ ,‬אלא לפרש מה נקרא שוגג ומזיד להיות אסורה לבעלה‪ ,‬כי אם‬
‫היה כתוב ומעלה מעל בה'‪ ,‬הכוונה היתה מזיד בחטא כמו בשגגת קרבן‪ .‬וגם‬
‫אומר מותר היה נקרא שגגה‪ ,‬אבל אם כתוב בקרא ומעלה בו מעלה כלומר‬
‫בבעלה‪ ,‬הרי שהזדון והשגגה תלויים במעל בבבעל‪ ,‬ודומה לרציחה ששגגתה‬
‫במעשה‪ ,‬ואומר מותר נקרא קרוב למזיד במעשה המעל‪ .‬המהרי"ק לא דרש‬
‫דרשה מעצמו רק פירש והגדיר סוג השגגה המתירה לבעלה )עי' בחוט‬
‫המשולש שם(‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫חידוש האג"מ ומה שיש להעיר עליו‬
‫עיין באג"מ )אה"ע ח"ד סי' מד אות ו( שכתב שאם הבעל נתן רשות‬
‫לאשתו לזנות )ובעובדה שם בתשובה הבעל אפילו צוה לה לזנות עם חבירו(‬
‫אין זה מעילה בבעלה ומצד זה לפי דברי המהרי"ק היתה מותרת לבעלה‪.‬‬
‫אמנם הסיק בתשובה הנ"ל שאם היא יודעת שאסור לאשת איש לזנות עם‬

‫‪288‬‬

‫ביאורים בדברי המהרי"ק לגבי מעלה מעל באשה‬

‫אחר‪ ,‬אסורה היא לבעלה מצד הפסוק אחרי אשר הוטמאה‪ ,‬ואע"פ שאין כאן‬
‫מעילה‪ .‬אולם‪ ,‬יש להעיר על דבריו שנראה שלפי המהרי"ק אפילו ברשות‬
‫הבעל נקרא מעילה בבעל אם היא יודעת שהיא נבעלת לאיש אחר שהרי‬
‫המהרי"ק הביא ראי' מאסתר שנבעלה לאחשורוש‪ ,‬ונאסרה אסתר אע"פ‬
‫שהיתה ברשות מרדכי בעלה‪ .‬ועוד יש להעיר שהאג"מ כתב שיש ב' דינים‬
‫באיסור סוטה לבעלה‪ ,‬א'‪ ,‬מעלה מעל‪ ,‬ב'‪ ,‬אחרי אשר הוטמאה‪ .‬ולכאורה‬
‫נראה לפי המהרי"ק שהפסוק של מעלה מעל מגדיר הפסוק של אחרי‬
‫הוטמאה‪ .‬נמצא שאם האג"מ נוקט שאין כאן מעילה )ועל הנחה זו כבר‬
‫הערנו עליה(‪ ,‬היה לו לנקוט שאין כאן דין של אחרי אשר הוטמאה‪.‬‬

‫שיטת הר"מ בקטנה שזינתה‬
‫בתשובה הנ"ל הביא המהרי"ק עוד ראיות לשיטתו‪ .‬כתב הר"מ‬
‫)פ"ב מהל' סוטה הל' ד(‪ ,‬דקטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרה על‬
‫בעלה‪ .‬וכתב ע"ז המהרי"ק וז"ל‪ ,‬ופשיטא שאין לך שוגגת שלא לידע שיש‬
‫איסור בדבר כקטנה בת שלש או ארבע שנים ואפ"ה קאמר דאם זנתה לרצונה‬
‫אסורה על בעלה‪ ,‬אלא ודאי דכל שהיא מתכוונת לזנות אסורה לבעלה עכ"ל‪.‬‬
‫ויש להעיר על ראי' זו מכמה צדדים‪ .‬ראשית‪ ,‬העיר הראב"ד שם‬
‫וז"ל‪ ,‬והלא אמרו )יבמות לג‪ (:‬פיתוי קטנה אונס הוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב ע"ז‬
‫הקובץ הערות )סי' סו אות ו( שהקטנה שבה מדובר בר"מ הנ"ל היא דוקא‬
‫קטנה שהגיעה לכלל דעת‪ ,‬ודברי הגמ' שפיתוי קטנה אונס מיירי מקודם לזמן‬
‫הזה‪ .‬והוסיף עוד לבאר דמה שהקשה השב שמעתתא )ש"א פט"ז( על שיטת‬
‫הר"מ הנ"ל שסובר שקטנה שזינתה אסורה לבעלה ומקנין לה‪ ,‬והרי קטן אין‬
‫בו דעת לישאל כמבואר במשנה בטהרות )פ"ג מ"ו( יש ליישב שהמשנה מיירי‬
‫בקטן שלא הגיע לכלל דעת‪ .‬אבל קטן שיותר מבוגר הרי הגיע לכלל דעת‬
‫לישאל‪ .‬ולפי ביאור הנ"ל של הקובץ הערות אולי אפשר לדחות ראית‬
‫המהרי"ק שכתב שהר"מ מיירי בקטנה בת שלש או ארבע שנים‪ .‬שהרי‬
‫אדרבה נראה שמיירי דוקא בקטנה יותר גדולה שכבר יודעת מאיסור זנות‪.‬‬
‫עיין עוד בספר לחם יהודה השלם הנ"ל שכתב עוד לדחות ראיה זו‬
‫וז"ל לא ידעתי מאי פשיטותא איכא דאע"ג דקטנה בת שלש שנים סתמה אינה‬
‫מבחנת בין טוב לרע מ"מ ענין הזנות ואיסורו הכל יודעין ואם עדיין לא הגיעה‬
‫לידיעה זו מסתמא אינה יודעת שזנותה היא מרדות לבעלה דמאי שנא דלגבי‬
‫בעלה מחזקינן לה כיודעת ולגבי איסורא אינה יודעת ואם לא ידעה לא זו ולא‬
‫אותו הא ודאי דשוגגת גמורה היא ואנוסה קרינן לה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫הרב ברוך חיים סיימאן‬

‫‪289‬‬

‫איסור אשה לבעלה בנוגע לאסתר‬
‫איתא בגמ' מגילה )טו‪ (.‬וז"ל‪ ,‬לך כנוס את כל היהודים וגו' עד אשר‬
‫לא כדת אמר רבי אבא שלא כדת היה שבכל יום ויום עד עכשיו באונס ועכשיו‬
‫ברצון וכאשר אבדתי אבדתי כשם שאבדתי מבית אבא כך אובד ממך‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכתב רש"י )שם( ד"ה אבדתי ממך‪ ,‬ואסורה אני לך דאשת ישראל שנאנסה‬
‫מותרת לבעלה וברצון אסורה לבעלה‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכתב ע"ז המהרי"ק )שם( וז"ל‪ ,‬והנה דבר פשוט הוא יותר מביעתא‬
‫בכותחא כי אסתר לא עשתה שום איסור ולא היה בדבר אפילו נדנוד עבירה‬
‫אלא מצוה רבה עשתה שהצילה כל ישראל ‪ . . .‬אלא אדרבה פשיטא ופשיטא‬
‫שעשתה מצוה רבה מאד ‪ . . .‬והלא דברים קל וחומר ומה התם דלא היה בדבר‬
‫שום נדנוד עבירה אלא אדרבה מצוה קא עבדה ואפילו הכי נאסרה על מרדכי‬
‫בעלה‪ ,‬אשה שזנתה תחת בעלה לא כל שכן שהיא אסורה עליו ואע"פ שאינה‬
‫יודעת שיש איסור בדבר דמ"מ עשתה היא עבירה וצריכה כפרה וחייבת‬
‫בקרבן עכ"ל‪.‬‬
‫אולם הוסיף עוד הלחם יהודה הנ"ל לדחות ראיה זו וכתב וז"ל‪,‬‬
‫וראיה זו לאחר המחילה מכבוד רבנותו אינה ראיה כלל דהתם אע"ג דהותר‬
‫אותו מעשה משום פקוח נפשות מ"מ המעשה עצמו הוא מעשה איסור‬
‫ועבירה היא ועבירה קרו לה אלא דהתירו לה לעבור עבירה אחת כדי‬
‫שיתקיימו כמה נפשות מישראל ‪ . . .‬גוף הבעילה עבירה ומעשה של זנות הוא‪.‬‬
‫ולכך בדין היא שתיאסר על הבעל דהא מ"מ נעבדה בה עבירה לרצונה‬
‫משא"כ בלא ידעה שיש איסור חשיבה כאונס וכשאר שוגגת דעלמא דאין‬
‫לומר התם נמי צד אונס יש בה משום שלא נתכוונה ליהנות מאותה בעילה‬
‫אלא כדי להציל נפשות דמ"מ גוף המעשה הרי נעשה כמעשה המזידין‬
‫המתכוונין לזנות וכוונת הנבעלת דמשום דבר אחר אינה מוציאה מידי עבירה‬
‫שלא תיקרא בשם עבירה‪ ,‬משא"כ בשוגגת גוף המעשה עצמו יש בו שינוי‬
‫מחמת הכוונה שלא ידעה שיש איסור ולסברתה אין כאן עבירה כלל‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬עיין עוד בגמ' מגילה )טו‪ (:‬וז"ל‪ ,‬ותעמוד בחצר בית המלך‬
‫הפנימית א"ר לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה הימנה שכינה אמרה‬
‫קלי קלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון וכו'‪,‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וכתב רש"י )שם( ד"ה על אונס וז"ל‪ ,‬אע"פ שאני באה אליו מאלי אונס‬
‫הוא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכבר העיר המהרש"א שם על סתירה בין גמ' זו שאומרת שהיתה‬
‫לאסתר דין אונס לבין הגמ' לעיל )טו‪ (.‬שאומרת שהיא אסורה על בעלה כיון‬
‫שדינה כרצון‪ .‬ועיי"ש במהרש"א שכתב שבאמת לגבי זנות דינה כרצון‬

‫‪290‬‬

‫ביאורים בדברי המהרי"ק לגבי מעלה מעל באשה‬

‫כמבואר בגמ' כאשר אבדתי אבדתי‪ .‬אולם‪ ,‬לגבי הכניסה לבית הצלמים‪,‬‬
‫שמשום כך נסתלקה הימנה השכינה דינה כאונס ולכן שאלה קלי קלי למה‬
‫עזבתני‪.‬‬

‫עוד בדברי הפוסקים בענין אשה שזינתה ברצון‬
‫כדי להציל נפשות אם אסורה לבעלה‬
‫בנוסף לתשובת המהרי"ק בנושא‪ ,‬יש עוד משא ומתן בדברי‬
‫הפוסקים בענין‪ .‬השבות יעקב )ח"ב סי' קיז( להרה"ג ר' יעקב רישר דן‬
‫בשאלה זו וז"ל‪ ,‬שאלה מעשה שהיה כך היה סיעה של בני אדם שהלכו בדרך‬
‫ואחד מהם אשתו עמו ויהי לעת ערב והלכו למלון אחד סמוך ליער ומצאו שם‬
‫אנשי בליעל רוצחנים שהמה מועדים להרוג נפשות על עסקי ממון וכאשר‬
‫ראה שצרתן צרה שעמדו עליהם להרוג אותם ולא שמעו בהתחננו עליהם על‬
‫נפשותם אז הפקירה עצמה האשה ברצון בעלה ישראל וע"י כן הצילה אותם‬
‫ועכשיו בא בעלה לשאול אי אשתו מותרת לו כיון שנעשת מצד אונס רציחה‬
‫ברצונה ואשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה או יקבל שכר על הפרישה‬
‫וכיצד יתנהג עמה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכתב השבו"י שרואים מדברי המהרי"ק הנ"ל‬
‫שאפילו אם אין נדנוד עבירה כמו באסתר אפ"ה נאסרה על בעלה וה"ה בנידון‬
‫זה‪ .‬וכתב עוד ששפיר עבדה ומצוה רבה עבדה ששדלתו לזה להציל נפשות‬
‫רק שאעפ"כ נאסרה על בעלה‪ .‬נמצא שהשבות יעקב נוקט שמותרת האשה‬
‫לזנות ואפ"ה אסורה לבעלה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬על חידושו של השבות יעקב כבר העירו האחרונים‪ .‬הנוב"י‬
‫חלק על מסקנתו של השבו"י וכתב )יו"ד תנינא סי' קסא( וז"ל‪ ,‬ואני אומר כיון‬
‫שאמרו רז"ל בכל מתרפאין חוץ מע"ז וג"ע וש"ד א"כ כשם שאין מתרפאין‬
‫בשלש עבירות הללו כך אין מצילין בהם נפשות ‪ . . .‬ואסתר שאני שהיתה‬
‫להצלת כלל ישראל מהודו ועד כוש ואין למדין הצלת יחידים מהצלת כלל‬
‫ישראל וכו'‪ ,‬עכ"ל‪ .‬תמצית דבריו היא שזנות לאשת איש מותרת רק בהצלת‬
‫כלל ישראל ולא בהצלת יחידים‪.‬‬
‫וגם בזה שכתב המהרי"ק שאסתר נאסרה לבעלה דן הנוב"י‬
‫בתשובה הנ"ל‪ .‬וכתב שם שאפשר לפרש דרשת הגמ' על הפסוק "כאשר‬
‫אבדתי אבדתי" באופן אחר‪ .‬הציע הנוב"י שבאמת גירש מרדכי את אסתר כדי‬
‫להצילה מאיסור אשת איש‪ ,‬ואמרה אסתר "כאשר אבדתי אבדתי" משום‬
‫שאחר שגרשה מרדכי‪ ,‬ונשאת לאחר‪ ,‬אי אפשר לו להחזירה‪ ,‬אבל לא מטעם‬
‫שנאסרה עליו בזנות‪ .‬ולפי פירוש זה‪ ,‬כתב הנוב"י‪ ,‬אין למהרי"ק שום ראיה‬

‫הרב ברוך חיים סיימאן‬

‫‪291‬‬

‫שאם זינתה להצלת הרבים שנאסרה על בעלה‪ .‬אלא שמעיר הנוב"י שדברי‬
‫רש"י סותרים לפירושו‪ ,‬ולפי רש"י קם דינו של מהרי"ק‪.‬‬
‫ברם כתב רבינו יעקב ב"ר שמואל זצ"ל אב"ד צויזמיר בשו"ת בית‬
‫יעקב )סי' לט( שבאמת אסתר לא נאסרה על בעלה כלל‪ .‬הסבה שאמרה כאשר‬
‫אבדתי אבדתי היתה שפקפקה אם היא תצליח בהצלת ישראל‪ .‬אם היתה‬
‫מצליחה נמצא שמה שנבעלה לאחשורוש מצוה היה‪ ,‬ולא היתה נאסרת‬
‫לבעלה‪ .‬אולם‪ ,‬חששה שאולי לא תצליח וממילא תהיה אסורה לבעלה‪ .‬אולם‬
‫קשה לומר שאיסור לבעלה תלוי באם תצליח או לא‪ .‬והיינו ממ"נ‪ ,‬אם מותר‬
‫לה לזנות תהיה מותרת לבעלה‪ ,‬ואם אסורה לעשות כן תהיה אסורה לבעלה‪,‬‬
‫ולא משנה אם הצליחה להציל כלל ישראל או לא‪) .‬כך העיר פרופ' נחום‬
‫רקובר הי"ו במאמרו בתחומין כרך טז‪ ,‬עמ' ‪.(215‬‬

‫דברי הזוהר לגבי מעשה אסתר‬
‫הבאנו לעיל דברי הגמ' )מגילה טו‪ (.‬שאסתר זינתה עם אחשורוש‪.‬‬
‫לפי המהרי"ק נאסרה לבעלה ולפי הבית יעקב עדיין היתה מותרת לבעלה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬איתא בזוהר הקדוש )כי תצא רעו‪ (.‬שבאמת אסתר לא נבעלה עם‬
‫אחשורוש אלא השכינה הסתירה אותה ושלחה אסתר שד במקומה ומשום‬
‫הכי היתה מותרת למרדכי‪.‬‬
‫והערני תלמידי היקר ר' יעקב שולדר הי"ו מספר שפתי חיים )ח"ב‬
‫עמ' רסו‪-‬רסז( להרה"ג ר' חיים פרידלנדר זצ"ל שהביא מס' אמונת חכמים‬
‫)פרקים כג‪-‬מח( לרבי אביעבד שר שלום באזילה אב"ד מנטובה לפני כשלש‬
‫מאות שנה ששאל את פי הרמ"ז )רבי משה זכותא‪ ,‬מגדולי המקובלים‬
‫באיטליה(‪ ,‬אם באמת אסתר לא באה על אחשורוש אלא שלחה שד במקומה‪,‬‬
‫איך למדו מזה כמה דינים כגון בגמ' סנהדרין )עד‪ (:‬אסתר קרקע עולם וכן‬
‫דינו של המהרי"ק הנ"ל‪ .‬והשיב הרמ"ז שזה משום שפשטות הכתוב מעיד על‬
‫זה שאסתר נבעלה לאחשורוש‪ ,‬ואילו היתה חייבת למסור נפשה לא היה‬
‫הכתוב מעיד עליה כן‪ ,‬שעשתה דבר שעל פי פשוטו של מקרא אסור לעשותו‪.‬‬

‫אשת איש שזינתה בחשבה שתוכל להביא משיח‬
‫השיב הבנין ציון )סי' קנד( בנידון שפלוני אמר לאשת איש שאם‬
‫תשכב עמי ותלדי בן הוא יהיה המשיח‪ ,‬וחשבה האשה לעשות כן בתמימותה‬
‫כדי להביא את המשיח‪ .‬כמובן הכל היה ברמאות והשאלה היתה אם נאסרה‬
‫לבעלה‪ .‬בתחלת דבריו‪ ,‬היה נראה לבנין ציון שהיא אסורה עפ"י דברי‬

‫‪292‬‬

‫ביאורים בדברי המהרי"ק לגבי מעלה מעל באשה‬

‫המהרי"ק שכתב שאפילו כשחושבת שמותרת לזנות ומצוה קעבדה אפ"ה‬
‫אסורה היא‪ .‬אולם‪ ,‬בהמשך הדברים כתב הבנין ציון באופן אחר‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ולענ"ד יש להשיב על זה דאף דסברת מהרי"ק סברא גדולה היא‪ ,‬דגם אם לא‬
‫מעלה בד' רק שמעלה בבעלה אסורה‪ ,‬לענ"ד לא שייך זה רק בזינתא ברצון‬
‫ונתכוונה להנאתה אלא שלא ידעה שאיסור הוא שמכ"מ נתכוונה למעול‬
‫בבעלה‪ ,‬אבל בזינתה לשם מצוה שכוונתה רק לשם שמים היאך יקרא זה‬
‫שמעלה בבעלה ‪ . . .‬לזה יש לדון שגם ע"פ מהרי"ק והאחרונים נקראה אונס‬
‫גמור ומותרת לבעלה כנלע"ד וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬

‫שיטת הרשב"א באיסור סוטה לבעלה‬
‫נשאל לרשב"א )שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קפט( בדין אשה‬
‫שנתקדשה ולא הבינה שנתקדשה‪ ,‬ואח"כ הלכה בלא גט ונתקדשה לאחר‪.‬‬
‫ושאל השואל אם נתן עכשיו הראשון גט‪ ,‬האם חשבינן לה כאנוסה ובזה‬
‫מותרת לראשון‪ ,‬וכיון שהיא מותרת לבעל כך מותרת לבועל‪ ,‬או נאמר שתצא‬
‫מזה ומזה‪.‬‬
‫והשיב על זה הרשב"א דאסורה לזה ולזה‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ואם תאמר אנוסה‬
‫היא זו שלא ידעה שתהא אסורה להנשא‪ ,‬הא ליתא דהוה לה למידק וכל דלא‬
‫דייקא תצא מזה ומזה כדאיתא בפרק האשה רבה ומשום דלא דייקא ונסיבא‬
‫לא אמרינן אנוסה היא זו ‪ . . .‬אי זה אונס היה שתסמוך עליו לינשא אם כן כל‬
‫הנשים שזינו נתיר ונאמר סבורה היתה שאינה אסורה בכך‪ ,‬וזה דבר ברור‪,‬‬
‫עכ"ל‪.‬‬
‫על דברי תשובה זו כתב הגר"ח מוואלזין זצ"ל )בשו"ת הגר"ח‬
‫מוואלזין ז"ל תשובה ג‪ ,‬מודפס אחר ח"א של שו"ת בית הלוי‪ ,‬עמ' ‪ 170‬ד"ה‬
‫וגם הרשב"א( וז"ל‪ ,‬וגם הרשב"א נראה דפליג אטעמא דמהרי"ק‪ ,‬מדכתב‬
‫דא"כ כל הנשים שזינו נתיר‪ ,‬ואי ס"ל כסברת מהרי"ק מה זו ראיה מכל הנשים‬
‫שזינו דאפילו אם סברי שאין איסור בדבר‪ ,‬אפ"ה א"א להתירן דהא מעלו מעל‬
‫באנשיהן משא"כ בסבורה שלא נתקדשה דלמא באמת אנוסה היא‪ ,‬אלא ודאי‬
‫דהרשב"א לא ס"ל טעמא דמהרי"ק‪ ,‬אבל לדינא ודאי מודה למהרי"ק בזינתה‬
‫תחת אישה באומרת מותר דאסורה מדאורייתא כמ"ש לעיל וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בביאור דבריו עיין בפסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל הנ"ל‬
‫כרך ח‪ ,‬עמ' ‪ (184-192‬שכתבו שכוונת הגר"ח מוואלזין היא שאע"פ‬
‫שהרשב"א לא ס"ל כסברא זו של מעלה מעל באשה אפ"ה סבירא ליה דאומר‬
‫מותר אסורה לבעלה משום דס"ל שאומר מותר דינו כמזיד‪ ,‬עיי"ש‪ .‬עי' נמי‬

‫הרב ברוך חיים סיימאן‬

‫‪293‬‬

‫בשו"ת שרידי אש )אה"ע סי' קכז( שדן באשה שלא קבלה גט הלכתית אלא‬
‫קבלה רשות לינשא ע"י הערכאות וחשבה שבזה סגי לה ונבעלה עכשיו‬
‫לבעלה השני ודן בזה אם יש איסור לבועל כיון שאמרה מותר‪.‬‬

‫שיטת ר"ת בביאת עכו"ם‬
‫כתבו התוס' )כתובות ג‪ :‬ד"ה ולדרוש( וז"ל‪ ,‬ומתוך כך התיר ר"ת‬
‫לבת ישראל שהמירה ובא עליה עכו"ם לקיימה לאותו עובד כוכבים כשנתגייר‬
‫דלא שייך למימר אחד לבעל ואחד לבועל בביאת מצרי דהויא כביאת בהמה‪,‬‬
‫ואין נראה לריב"ם דהא ע"י ביאת עובד כוכבים נאסרה לבעלה כדאמר הכא‬
‫דאיכא פרוצות ובפ' האשה שנתארמלה )כתובות כו‪ (:‬גבי האשה שנחבשה‬
‫בין העובדי כוכבים אמרינן דברצון אסורה לבעלה ואמר נמי במגילה )טו‪(.‬‬
‫כאשר אבדתי אבדתי כאשר אבדתי מבית אבא אבדתי ממך אלמא לגבי בעלה‬
‫לא חשיבא בעילת מצרי כביאת בהמה והוא הדין לבועל וכו'‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫בהסבר דברי ר"ת כתב השט"מ )שם( וז"ל‪ ,‬ואיברא שרבינו תם ז"ל‬
‫סובר דביאת עכו"ם אינה ביאה‪ ,‬מיהו לא התיר מתוך כך אלא לבועל ולא‬
‫לבעל‪ .‬והיה מעשה בבת ישראל שהמירה ונבעלה לעכו"ם‪ ,‬ושוב חזרה‬
‫ונתגייר העכו"ם עמה‪ ,‬וגרשה בעלה והתירה לעכו"ם שנתגייר עמה‪ ,‬משום‬
‫דלא שייך למימר אחד לבועל בביאת עובד כוכבים‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"כ בתרומת‬
‫הדשן )סי' ריט( שר"ת רק התיר לבועל ולא לבעל‪.‬‬
‫ובביאור הדבר כתב החת"ס בחידושיו לכתובות )שם ד"ה ולדרוש(‬
‫וז"ל‪ ,‬סברת ר"ת נראה מבואר דס"ל דנהי דודאי נאסרה לבעל דאע"ג דלענין‬
‫יחוס הוה כביאת בהמה מ"מ אדם הוא והבעל מתקנא בו וה"ל מעלה מעל‬
‫באישה‪ ,‬ונאסרה על הבעל וראוי ממילא שתאסר גם על הבועל‪ ,‬ומ"מ‬
‫כשמתגייר ה"ל פנים חדשות ואיננו אותו הבועל דמעיקרא בהמה והשתא אדם‬
‫ומותרת לו ‪ . . .‬אלא דס"ל לרבנו תם אי לאו דמצינו ראיה ברורה שאינה‬
‫נהרגת על ביאת עכו"ם דרחמנא אחשביה כבהמה לענין בעילה ה"א דלענין‬
‫בעילה הוה כמו כל אדם ואיננו פנים חדשות ונאסרה עליו אחר שיתגייר‬
‫משו"ה מייתי ר"ת ראי' דביאתו חשיב כבהמה לענין שאינה מחויבת מיתה‬
‫ונהי לאוסרה על בעלה נאסרה משום דמ"מ מעלה מעל באישה מ"מ‬
‫כשמתגייר ה"ל פנים חדשות ומותרת להבועל ומותרת לו‪ ,‬זה מה שנלע"ד‬
‫בדעת ר"ת ז"ל ונכון הוא‪ ,‬וכן הוא להדיא בס' תוס' יוה"כ ביומא פב‪ ,:‬עכ"ל‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful