You are on page 1of 5

‫דו‬

‫ן‬
‫ק‬
‫י‬
‫ש‬
‫ו‬
‫ט‬
‫‪:‬‬
‫א‬
‫ש‬
‫ל‬
‫י‬
‫ה‬
‫ו‬
‫מ‬
‫צ‬
‫י‬
‫א‬
‫ו‬
‫ת‬
‫מ‬
‫ח‬
‫ב‬
‫ר‬
‫ת‬
‫‪:‬‬
‫ד‬
‫פנ‬
‫ה‬
‫ע‬
‫ב‬
‫ר‬
‫‪-‬‬
‫ה‬
‫ד‬
‫ני‬

‫שתי דמויות בשדה‪ .‬האחד ‪ -‬איש רזה וגבוה‪ ,‬רכוב על סוס רזה כשלד‪ .‬השני ‪ -‬נמוך‪ ,‬שמנמן‪ ,‬בעל‬
‫כרס גדולה‪ ,‬רוכב על חמור קטן‪ .‬רוכב הסוס עוטה שריון אבירים חלוד‪ ,‬על ראשו קסדת ברזל‬
‫מעוגלת בעלת שוליים‪ ,‬בידו רומח ארוך‪ ,‬והוא מדהיר את בהמתו העלובה לעבר קבוצת טחנות‬
‫רוח‪ .‬רוכב החמור מנסה לעצור בעדו בכל כוחותיו‪ ,‬ולא מצליח‪.‬‬

‫האם תמונה זו מזכירה לכם משהו? רובנו מזהים תמונה זו‪ .‬זוהי אחת מ"תמונות הצופן" (ובמלים‬
‫אחרות‪ :‬סמל‪ ,‬סימבול) של התרבות העולמית‪" ,‬תמונות צופן" המוכרות גם לאלה‪ ,‬שאינם יודעים‬
‫בדיוק מהו מקורן‪ .‬תמונות צופן אלה מתבססות על מלים‪ ,‬על סיפור‪ .‬במקרה זה‪ ,‬הסיפור הוא "דון‬
‫קיחוטה" (או כפי שמקובל יותר בישראל ‪" -‬דון קישוט")‪.‬‬
‫הונודה דומייה‪" ,‬דון קישוט"‪.1868 ,‬‬

‫אנו עוסקים בנושא אשליה מול מציאות‪ ,‬לכן‪ ,‬נעזוב לרגע את דון קישוט וחברו‪ ,‬ונדבר על תמונות‬
‫הצופן‪ .‬רובן המכריע של תמונות הצופן בא מן התנ"ך‪ ,‬ומיעוטן ‪ -‬מאגדות עם‪ ,‬מספרים ומשירים‪.‬‬
‫חלק גדול מאוד מתמונות הצופן מוטעות; נספח אליהן פרט או פירוש שאינם נמצאים בסיפור‬
‫המקורי‪ .‬לדוגמה‪:‬‬

‫•הפרי שחווה קיבלה מן הנחש לא היה תפוח‪ ,‬אלא "פרי עץ הדעת" ‪ -‬פרי של עץ מיוחד‪,‬‬
‫שצמח אך ורק בגן העדן‪.‬‬

‫•"אות קין" לא היה סמל לחרפה ולנידוי‪ ,‬אלא סימן לכך שקין נמצא בחסותו‬
‫המיוחדת של האל‪ ,‬ואסור לשום אדם לפגוע בו‪ .‬קין לא היה מנודה כלל‪ .‬להיפך‪ :‬הוא‬
‫יסד עיר שנקראה בשם בנו הבכור‪ ,‬והוא גם זכה להיות אבי שושלת נכבדה מאד‪.‬‬

‫•היונה עם עלה הזית אינה סמל לשלום בין העמים‪ .‬כל תפקידה בסיפור התנ"כי הוא‬
‫להוכיח שהמבול פסק והמים החלו לרדת‪ .‬סמל השלום בסיפור המבול הוא הקשת‬
‫בענן ‪ -‬ולא מדובר בשלום בין בני‪-‬אדם‪ ,‬אלא בין האדם לאלוהים‪.‬‬

‫•סיפור דוד וגלית הפך לסמל של נצחון החלש והצודק על הרשע והאלים‪ .‬לא ברור‬
‫כלל‪ ,‬מי באמת הרג את גלית הפלישתי ‪ -‬דוד בן ‪ -‬ישי או מישהו בשם אלחנן מבית ‪-‬‬
‫יערים‪ ,‬שנכלל ברשימת גיבורים שזכו בעיטור‪ ,‬משום שהרג את גלית הפלישתי מגת ‪-‬‬
‫"ועץ חניתו (של גלית) כמנור אורגים" (שמואל ב'‪ ,‬כ"א‪ ,‬י"ט)‪.‬‬

‫•הטעויות הנפוצות הללו‪ ,‬ועוד רבות אחרות שלא פירטנו כאן‪ ,‬מוכיחות שאנשים‬
‫נאחזים בסמלים‪ ,‬המעניקים להם משענת במבוכי החיים‪ ,‬וכך מקבלות התמונות‬
‫משמעות חדשה ונוצקת בהן אמת חדשה‪ .‬הסיפור ה"אמיתי" כבר לא כל‪-‬כך חשוב‪.‬‬
‫•המקרה של דון קישוט עשיר בטעויות כאלה‪:‬‬
‫דון קישוט הפך לסמל לרדיפת הצדק‪ .‬אך המניע האמיתי למעשיו לא היה אהבת‬
‫הצדק‪ ,‬אלא הרצון להיות אחד מהאבירים הנודדים‪ ,‬גיבורי הספרים האהובים עליו‪,‬‬
‫ולזכות בתהילת עולם כמוהם‪ .‬רדיפת הצדק הייתה רק אמצעי להשגת התהילה‪.‬‬

‫"דון קישוטיות" הוא מושג בינלאומי‪ ,‬שמשמעותו רדיפה מגוחכת וחסרת סיכוי אחרי מטרה‬
‫נעלה‪ ,‬ולו גם במחיר כישלון בטוח‪ .‬אולם בכמה מפרקי הספר מתוארים מעשים‪ ,‬שבהם הצליח דון‬
‫קישוט במבצעיו ‪ -‬הצלחות שעודדו אותו להמשיך בדרכו המגוחכת והכושלת‪ ,‬ברוב המקרים‪.‬‬

‫מחבר הספר‪ ,‬מיגל דה ‪ -‬סרוואנטס (ספרדי‪ ,‬שחי בין השנים ‪ )1616-1547‬לא התכוון כלל ליצור‬
‫דמות מעוררת אהדה והערכה‪ .‬כל כוונתו הייתה לכתוב יצירת לעג‪ ,‬שתחשוף לעיני הציבור את‬
‫השטות שבקריאת סיפורי האבירים‪ ,‬שהיו אופנתיים מאוד באותה תקופה‪ .‬הסיפורים היו‬
‫רומנטיים ודרמטיים מאוד‪ ,‬כתובים בשפה חגיגית‪ ,‬גדושים עלילות גבורה של אבירים הנלחמים‬
‫במכשפים‪ ,‬בדרקונים‪ ,‬במלכים רשעים‪ ,‬בשדים וברוחות‪ ,‬והכל למען נסיכה אצילה ויפהפיה‪,‬‬
‫שהאביר כמעט ולא רואה‪.‬‬

‫הספר "דון קישוט" זכה להצלחה אדירה מן הרגע שיצא לאור‪ ,‬ומומחים רבים רואים בו את‬
‫יצירת הספרות הגדולה ביותר שנכתבה מאז התנ"ך‪ .‬אך אנשים הוסיפו (ומוסיפים גם כיום)‬
‫לקרוא בשקיקה ספרי הבל גדושי עלילות גבורה‪ ,‬ורומנטיקה‪ .‬דמותו של דון קישוט נתפסת אמנם‬
‫גם מצדה הנלעג והמגוחך‪ ,‬אך מוצאים בה גם צד נעלה ואצילי‪.‬‬

‫הספר "דון קישוט" מכיל יסודות מחייו האישיים של מחברו‪ ,‬מיגל דה ‪ -‬סרוואנטס‪ .‬כמו גיבור‬
‫ספרו‪ ,‬גם הוא‪ ,‬היה בן למעמד ה"הידלגוס" ‪ -‬האצולה הנמוכה‪ ,‬הענייה יחסית ‪ -‬וכבן לרופא‪-‬מנתח‬
‫נודד הרבה בילדותו לנדוד מעיר לעיר ברחבי ספרד‪ .‬כך הכיר היטב את העם הספרדי על רבדיו‬
‫השונים‪ ,‬ואת נופי ארץ מולדתו‪ .‬את רוב השכלתו הרחבה רכש בכוחות עצמו‪ ,‬באמצעות קריאה‬
‫בכל ספר שנפל לידיו‪ .‬בשלב מסוים‪ ,‬נאלץ כנראה לברוח לאיטליה משום שהרג אדם‪ ,‬ונידון‬
‫למאסר ולכריתת זרועו הימנית‪ .‬מאוחר יותר השתתף בקרבות שונים במלחמה‪ ,‬שהתקיימה בין‬
‫כמה ממדינות אירופה הנוצרית לבין הממלכה התורכית ‪ -‬מלחמה שהוגדרה כמשימה קדושה של‬
‫הנצרות נגד המוסלמים הכופרים‪ .‬הוא נלחם בגבורה רבה‪ ,‬היה לגיבור לאומי‪ ,‬שתהילתו נישאת‬
‫בפי כל‪ .‬אך בדרכו חזרה לספרד‪ ,‬לאחר שחרורו‪ ,‬נשבה (יחד עם אחיו) בידי שודדי‪-‬ים אלג'יראים‪,‬‬
‫שהבינו ‪ -‬מתוך המסמכים שנשא עמו ‪ -‬שתפסו שבוי נכבד‪ ,‬שאפשר להשיג תמורתו כופר ‪ -‬נפש‬
‫גדול‪ .‬בשבי סבל השפלה ועבדות‪ ,‬אך ביצע כמה נסיונות ‪ -‬בריחה נועזים ביותר ‪ -‬שהיו יכולים‬
‫להצליח אילו לא בגד בו בכל פעם אדם זה או אחר מבין חבריו לבריחה‪ .‬בני משפחתו בספרד עשו‬
‫מאמצים נואשים לגייס את סכום הכופר העצום‪ ,‬שנדרש לשחרורו ולשחרור אחיו‪ .‬המשפחה‬
‫התרוששה ושקעה בחובות כבדים‪ .‬לבסוף‪ ,‬לאחר חמש שנים תמימות‪ ,‬הצליחו בני משפחתו להשיג‬
‫את רוב הסכום‪ ,‬ובית המלוכה הספרדי הוסיף את יתרת סכום הכופר מקופת האוצר‪.‬‬
‫אך עם שובו של דה סרוואנטס הביתה‪ ,‬לא נערכה לו קבלת פנים של גיבור כראוי לו‪ .‬בינתיים‬
‫נחתמו הסכמי שלום וסחר עם תורכיה‪ ,‬מעשי גבורתו נשכחו מלב‪ ,‬ורק במאמצים גדולים הצליח‬
‫להשיג משרות עלובות ולא מתאימות לו (כגון‪ :‬אפסנאי באחד מבסיסי הצי הספרדי)‪ .‬בשל החובות‬
‫הכבדים שנטלה המשפחה על עצמה כדי לשחרר אותו ואת אחיו מן השבי באלג'יר‪ ,‬לא הצליח‬
‫מעולם לבסס את עצמו ולפרנס כראוי את משפחתו‪.‬‬

‫מלבד "דון קישוט"‪ ,‬כתב מיגל דה ‪ -‬סרוואנטס עוד שני ספרים‪ ,‬שירים ומחזות תיאטרון רבים‪.‬‬
‫מקצתם נחלו הצלחה יחסית (רובם אבדו במשך השנים‪ ,‬ולא הגיעו לידינו)‪ ,‬אך לא הועילו לו‬
‫להתבסס מבחינה כלכלית‪ .‬הוא נשאר עני עד יום מותו‪.‬‬

‫לא פלא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שדה – סרוואנטס לא התלהב מספרים‪ ,‬המאדירים עלילות גבורה ומספרים על‬
‫תהילת נצח לגיבורים‪ .‬עוד בתקופת פעילותו הצבאית‪ ,‬כאשר היה מקורבו וחביבו של המפקד‬
‫העליון של צבאות המדינות הנוצריות‪ ,‬ראה הרבה מעשים נקלים וטפשיים‪ ,‬שתוארו ‪ ,‬אחר‪-‬כך‬
‫בציבור כמעשים גדולים ואדירים‪ .‬מעטים האנשים ‪ ,‬שזכו להכיר כמוהו את טבע האדם מכל‬
‫צדדיו ובכל המצבים‪ .‬מתוך הספר "דון קישוט" ניכר שהמחבר אהב בני‪-‬אדם אהבה רבה‪ ,‬למרות‬
‫כל הצרות שהביאו עליו; משום כך‪ ,‬למרות כוונות המחבר‪ ,‬יצאה מתחת ידיו דמות‪ ,‬המעוררת בלב‬
‫הקורא גם אהדה וחיבה‪.‬‬

‫הדמויות שבספרי האבירים הם גיבורים שנלחמים בענקים ובמכשפים ואילו דון קישוט‪ ,‬נושא‬
‫לעגו של סרוונטס‪ ,‬נלחם בטחנות ‪ -‬רוח והאמין שהם ענקים רשעים‪ ,‬אשר מכשף כישף אותם כך‬
‫שייראו כלפי חוץ כטחנות ‪ -‬רוח באופן דומה‪ ,‬הוא האמין שהפונדקי הוא אציל ושהפונדק הוא‬
‫ארמון‪ ,‬שהאיכר הוא אביר של כוחות הרשע‪ ,‬וכו'‪ .‬לפי אמונתו של דון קישוט‪ ,‬כוחות הרשע‬
‫הצליחו להשתלט על העולם‪ ,‬להשתולל כרצונם ולכשף הכל‪ ,‬רק מפני שתמו מן העולם אבירים‬
‫נודדים‪ ,‬שהיו יכולים להילחם ברשעים ולרסנם‪ .‬ואילו הוא‪ ,‬יורשם של אותם אבירים‪ ,‬יודע‬
‫להבחין בכישוף‪ ,‬ולדעת מה מסתתר מתחת למעטה החיצוני המטעה‪.‬‬

‫דון קישוט טעה‪ ,‬כמובן‪ ,‬בפרטים‪ .‬אך בעיקרון‪ ,‬הוא צדק‪ .‬הלוא כולנו יודעים מנסיוננו‪ ,‬שאנשים‬
‫מסוגלים להפתיע במצבים שונים‪ ,‬ואז מתגלית אמת נוספת‪ ,‬החבויה מתחת לאמת הנראית‪-‬לעין‪.‬‬
‫לא פעם מתברר‪ ,‬שאדם שסמכנו עליו אינו ראוי לאמון‪ ,‬ואילו מי שחשבנו לחסר אחריות וקל דעת‬
‫מתגלה בשעת הצורך כמי שניתן להישען עליו‪ .‬לעתים קרובות מתברר‪ ,‬שמצב זה או אחר איננו‬
‫כלל כפי שתיארנו לעצמנו‪.‬‬

‫אין זה משנה‪ ,‬שמחבר הספר "דון קישוט" לא התכוון ליצור דמות בעלת צדדים נעלים‪ .‬הסמל הוא‬
‫החשוב‪ .‬ההיסטוריה מראה דוגמאות לא מעטות של אנשים שסבלו יחס של לעג ובוז בשל‬
‫מלחמתם חסרת הסיכוי‪ ,‬ולבסוף זכו בכל זאת לראות בהצלחת משימתם‪ ,‬הודות לעקשנותם‪.‬‬
‫העובדה‪ ,‬למשל‪ ,‬שמאמר זה כתוב עברית מעידה על הצלחתו של מחייה השפה העברית‪ ,‬אליעזר‬
‫בן‪-‬יהודה‪ ,‬אשר רבים לעגו לו וכינוהו "דון קישוט"‪.‬‬