‫הרב מיכאל רוזנצוייג שליט"א‬

‫ראש ישיבה וראש הכולל למכון הגבוה לתלמוד ע"ש ברן‬

‫בענין שינוי בעלים ושלא למנוייו בקרבן פסח‬
‫א‪ .‬פסח שלא בזמנו בש"ב‪ -‬שיטת התוס'‬
‫גרסינן בפסחים )ס‪" (:‬איבעיא להו פסח ששחטו בשאר ימות השנה בשינוי בעלים מהו? שינוי בעלים‬
‫כשינוי קודש דמי ומכשיר ליה או לא?" בהמשך הסוגיא הגמרא תולה הספק בשאלה אם אכן ש"ב דומה לש"ק‬
‫בשאר קדשים ובפסח בזמנו‪"-‬הואיל ושינוי קודש פוסלו בזמנו ושינוי בעלים פוסלו בזמנו מה שינוי קודש‬
‫שפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו אף שינוי בעלים שפוסלו בזמנו מכשירו לאחר זמנו"‪ -‬או שמא ש"ב הוה דין‬
‫נפרד ושונה‪" -‬לא אם אמרת בש"ק שכן פסולו בגופו וישנו בארבע עבודות וכו‪ ".‬רבא הסיק ש"פסח ששחטו‬
‫בשאר ימות השנה בשינוי בעלים נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול"‪ .‬הפסק מובן שהגמרא כנראה‬
‫הוכיחה שפסולי ש"ק וש"ב שונים הם‪ ,‬ולכן אין ש"ב עוקר ומכשיר פסח שלא בזמנו כמו ש"ק‪ .‬אבל נימוקו של‬
‫רבא צ"ע טובא שאין הוא מצביע על השוני בין ש"ב וש"ק לענין עקירת הפסח אלא על החיסרון של ש"ב בפסח‬
‫גם שלא בזמנו‪ .‬רבא דוקא מדגיש הקשר שעדיין קיים בין דיני פסח בזמנו ושלא בזמנו‪ .‬וראוי לציין שהרמב"ם‬
‫)פסוה"מ טו‪:‬יא( פסק כרבא וראה הצורך להביא גם נימוקו‪.‬‬
‫התוס' על אתר )סא‪ .‬ד"ה נעשה( אמנם הקשה למה לא פסל רבא משום שאין ש"ב עוקר השם פסח‪.‬‬
‫ותירץ הר"י שאיה"נ התכוון רבא לומר שחסר כאן עקירה משום שאין ש"ב דומה לש"ק‪ .‬לפי דעתו‪ ,‬אין רבא‬
‫מדמה ש"ב שלא בזמנו לש"ב בזמנו אלא לפסח שמת בעליו בזמנו )על פי הסוגיא פסחים עג‪ (:‬דבעי עקירה‬
‫וליכא‪ .‬יוצא לפי התוס' שגם מסקנת הסוגיא תלויה בשאלת היחס הכללי בין ש"ב וש"ק‪.‬‬

‫ב‪ .‬שיטת הרמב"ם‬
‫אבל לכאורה קשה לומר שגם הרמב"ם אימץ את ההסבר המחודש של התוס' בדברי רבא שמיוסד על‬
‫הבנת קשר לא מפורש בין סוגיין לסוגיא אחרת )פסחים עג‪ .(:‬וכבר הערנו שהרמב"ם דוקא הצמיד טעמו של‬
‫רבא לפסקו ובלי פירוש נוסף‪ .‬אולם יתכן שהרמב"ם אזיל לשיטתו בזה‪ ,‬ושדוקא לפי הרמב"ם נוכל להבהיר‬
‫למה רבא לא תלה דין זה של ש"ב בפסח שלא בזמנו בשאלת היחס הכללי בין ש"ב וש"ק‪.‬‬
‫הנה לפי פשטות סוגיתינו )פסחים ס‪-:‬סא‪ (.‬והסוגיות בזבחים )ד‪-.‬ד‪ ;:‬י‪ (.‬חלוקים ש"ב וש"ק באופן‬
‫ניכר וחשוב כפי שמתבטא בכמה דינים‪ -‬אי חל לגבי כל ד' העבודות וכו‪ .‬ויתכן שחילוקים אלו משקפים‬
‫קול צבי ח' ● תשס"ו‬

‫‪194‬‬

‫בענין שינוי בעלים ושאל למנוייו בקרבן פסח‬

‫ששונים ש"ק וש"ב ביסוד הפסול בקרבן‪ .‬לפי הרבה מקורות משתמע שש"ק מהוה פגם בעצם הזהות והשם‬
‫של הקרבן וממילא שייך בכל ד' עבודות‪ ,‬ואילו ש"ב הוה לקוי בחלות בעלות לענין כפרה והוא מצוצם לזריקה‪.‬‬
‫ולכן סביר לומר שחלוקים ש"ב וש"ק גם לגבי הנדון בסוגיתינו‪ ,‬ושדוקא ש"ק אבל לא ש"ב עוקר פסח שלא‬
‫בזמנו ומכשירו כשלמים‪ .‬במקום אחר‪ 1‬הצגנו הגישות השונות בענין היחס בין ש"ב וש"ק ונסינו שם להוכיח‬
‫שדוקא הרמב"ם )פסוה"מ יג‪:‬א‪ ,‬טו‪:‬א‪,‬ג }יח‪:‬א{; טו‪:‬ז‪,‬ח; מעה"ק ד‪:‬י‪,‬יא( בין כל הראשונים השוה בין ש"ק‬
‫וש"ב‪ .‬לדעתו‪ ,‬גם ש"ק וגם ש"ב בכלל "שינוי השם" מכיון שפרטי הבעלות והכפרה גם קובעים בזהות ושם‬
‫הקרבן‪ .‬לפי שיטתו‪ ,‬אינו דומה חטאת ראובן לחטאת שמעון‪ ,‬וגם שינוי חטאת דם וחטאת חלב הוה שינוי השם‬
‫מהותי‪ .‬הרמב"ם אפילו פוסק נגד פשטות הגמרא ששייך ש"ב כמו ש"ק בד' העבודות! וע"כ לפי הרמב"ם לא‬
‫יתכן להבחין בין ש"ב וש"ק בענין פסח שלא בזמנו על פי מהלך תחילת הסוגיא שתולה הדין בשאלת היחס‬
‫הכללי בין ש"ב וש"ק מכיון שאין גישה זו אליבא דהלכתא‪ .‬לכן מובן למה הרמב"ם ראה צורך לצטט נימוקו‬
‫המחודש של רבא‪ .‬ויתכן איפוא שדברי רבא משמשים כמקור מכריע לשיטת הרמב"ם המגובשת שש"ב הוה‬
‫שינוי השם ואף שייך בד' עבודות! אבל לאור האמור‪ ,‬נצטרך עוד יותר להבין למה לפי רבא )להבנת הרמב"ם(‬
‫אכן שונה ש"ב וש"ק בדין זה‪.‬‬
‫ונראה שמצד הסברא קשה להשוות ש"ק וש"ב לגבי הכשר פסח שלא בזמנו גם לפי הרמב"ם‪.‬‬
‫דבשלמא במישור פסול קרבן חטאת או פסח )או לענין שאינו עולה לבעלים לשם חובה בשאר קרבנות( אפשר‬
‫לומר שגם ש"ב נחשב לשינוי בשם וזהות הקרבן ושאין חטאת ראובן וחטאת שמעון שם אחד מספיק‪ ,‬ומנותק‬
‫הקרבן ממעמדו והגדרתו המקורי‪ .‬אבל בפסח שלא בזמנו לכאורה אין מספיק לשנות שם וזהות הקרבן ממה‬
‫שהיה מקודם‪ ,‬אלא צריך הוא לסלק ממנו כל שם פסח כדי שיהפוך ויוכשר כקרבן שלמים‪ .‬ומה איכפת לנו‬
‫לענין זה אם הוא מתיחס לו כפסחו של ראובן או כפסחו של שמעון? וע"כ גם לפי הרמב"ם לא מהני ש"ב‬
‫להכשיר פסח שלא בזמנו ולהפוכו לשלמים‪ .‬אבל אז צ"ע עצם ההו"א בסוגיא‪ .‬וטעמו של רבא עדיין טעון‬
‫הסבר‪.‬‬

‫ג‪ .‬פסח שלא בזמנו קרב שלמים‪ -‬שיטת המאירי‬
‫כדי להבין את הענין ביתר שאת כדאי לעיין בעצם הדין שפסח בשאר ימות השנה קרב שלמים‪.‬‬
‫המאירי על אתר הסיק שגם ש"ק אינו מכשיר פסח שלא בזמנו כששחטו לשמו ושלא לשמו‪ .‬לדעתו‪ ,‬מסקנת‬
‫הגמרא )ס‪ (:‬שכה"ג מכשיר הלא לשמה את הלשמה אינה אלא אליבא דמ"ד דפסח שלא בזמנו בעי עקירה‪ .‬אבל‬
‫לפי מסקנת המאירי )עפ"י יומא סג‪ (.‬שגם בלי עקירה פסח שלא בזמנו סתמא שלמים הוא‪ ,‬ואין מחשבה לשם‬
‫פסח רק מעכבת הכשר הקרבן אלא היא פוגמת ופוסלת הקרבן‪ ,‬עירוב המחשבות פוסל‪ .‬ולכן טוען המאירי שכל‬
‫שכן הוא שאין ש"ב מכשיר פסח שלא בזמנו‪ ,‬וכל השו"ט של הסוגיא‪ ,‬כולל נימוקו של רבא‪ ,‬אינו אלא מיותר‪.‬‬

‫‪1‬קול צבי א )תשנ"ט(‪" ,‬בענין שינוי בעלים ושינוי קודש"‪33-46 ,‬‬

‫הרב מיכאל רוזנצוייג‬

‫‪195‬‬

‫המאירי תמה על הרמב"ם שציטט דברי רבא בהל' פסוה"מ מכיון שהבין שהרמב"ם פסק כמותו )מעה"ק‬
‫‪2‬‬
‫יח‪:‬יב‪ -‬בשחוטי חוץ( שאין פסח שלא בזמנו בעי עקירה‪.‬‬

‫אבל גם שיטת המאירי קשה שאם אכן פסח שלא בזמנו סתמא הוה שלמים למה מחשבת לשמה של‬
‫פסח פוסלו‪ ,‬הלא אין שלמים שלא לשמה פסול‪ .‬ובאמת סבור הצל"ח )פסחים סא‪ (.‬שאם פסח שלא בזמנו לא‬
‫‪3‬‬
‫בעי עקירה אין מחשבת לשם פסח פוסלו שנידון הוא כשלמים בעלמא שאינו פסול בשינוי לשמה‪.‬‬
‫ונראה לפרש שלפי המאירי אין פסח שלא בזמנו בעצמו וכעבור הזמן הופך לשלמים‪ ,‬אלא ששחיטה‬
‫שלא בזמן הפסח סתמית קובעתו כשלמים כל שאין הפוסל של לשם פסח מעורב במעשה שחיטה‪ .‬המאירי‬
‫מכריע שגם עירוב מחשבת שלמים יחד עם מחשבת פסח לא מהני‪ .‬לפי הבנה זו‪ ,‬יצא חידוש שרק ש"ב שמעורב‬
‫גם עם מחשבת לשם פסח פסול אבל ש"ב בלי כונה לשם פסח הפוסלת ומעכבת קביעות שלמים לא יפסול‬
‫בתורת עצמו כיון שאין ש"ב פוסל בשלמים‪ .‬וכן באמת סבור המאירי בפירוש! וז"ל‪":‬מעתה שחטו בשאר‬
‫ימות השנה לשמו בשנוי בעלים‪...‬כל שכן שאין ש"ב מפקיעו מיד לשמו‪...‬ואם שחטו סתם בש"ב הרי סתמו שלא‬
‫לשמו הוה ליה כש"ב של שלמים ואינו פוסל אלא שאינו עולה לבעלים‪..‬ואין אנו צריכים לטעם נעשה כמי שאין‬
‫לו בעלים בזמנו ופסול‪...‬וגדולי המחברים הביאוה ולא ידעתי למה‪".‬‬
‫לפי הסבר זה אפשר ליישב דברי הרמב"ם מתמיהת המאירי גם אם נקבל הנחתו שהרמב"ם סבור כותיה‬
‫שאין פסח שלא בזמנו בעי עקירה‪ .‬ספק הגמרא כפי שהוא מופיע בגירסא שלנו ‪" -‬איבעיא להו פסח ששחטו‬
‫בשאר ימות השנה בשינוי בעלים מהו?‪ -‬משמיט כל זכר למחשבת פסח‪ .‬ורשי על אתר בפירוש דוחה גירסא כזו‪.‬‬
‫ועיין בלשון הרמב"ם‪" -‬אבל אם שחטו בלא זמנו במחשבת שלא לשמו כשר; שלא לשם בעליו נעשה כמי שאין‬
‫לו בעלים בזמנו ופסול‪ ".‬יוצא שמדובר או בסתמא או אפילו בשחט שלא לשם פסח‪ .‬ולכן הואיל ואין עירבוב‬
‫פסול לשם פסח אין סיבה לפסול בש"ב אי לאו טעמא דרבא דנעשה כש"ב בזמנו שפסול‪ .‬אבל לפי זה‪ ,‬יש‬
‫מחלוקת חשובה בין הרמב"ם והמאירי בש"ב בפסח שלא בזמנו‪ .‬ועדיין צ"ע למה לפי הרמב"ם שונה קרבן זה‬
‫משאר שלמים‪ ,‬כפי שטען המאירי‪.‬‬

‫ד‪ .‬הסבר שיטת הרמב"ם בפסח שלא בזמנו קרב שלמים‬

‫‪2‬אבל ראוי לציין שהרמב"ם השמיט את הדין של עירוב לשמה ושלא לשמה בפסח שלא בזמנו‪ .‬וגם יש להעיר שאין הוא פוסק‬
‫בפירוש שאין פסח שלא בזמנו בעי עקירה לענין הכשר שלמים‪ .‬הרמב"ם מזכיר הדין שהופך פסח לאחר זמן לשלמים רק בהל'‬
‫מעה"ק בהקשר זה של שחוטי חוץ‪ .‬ויתכן שרק לגבי חיוב שחוטי חוץ אין צריך עקירה‪ .‬וגם זה אולי לשיטתו שסבור בכלל‬
‫שאין שחוטי חוץ תלוי בהכשר הקרבן בפנים‪ ,‬אלא בשם קרבן‪ .‬ועיין בזה בכלל ובדברי הרמב"ם הזה בפטר במאמרי בקול צבי‬
‫ה‪-‬ו )תשס"ג‪-‬תשס"ד(‪" ,‬שיטת הרמב"ם בענין קרבן פסח ששחטו בחוץ"‪300-318 ,‬‬
‫‪3‬הצל"ח הסביר כך לפי הבנתו בדברי הרמב"ם שפסח אינו צריך עקירה‪ .‬והעיר הצל"ח שהרמב"ם השמיט דיני פסח לאחר‬
‫זמנו מהל' ק"פ‪ ,‬ולא פסק בפירוש שמחשבת לשם פסח פוסל בו‪ .‬ולדעתו כנראה גם אין לדייק כן מדבריו הנ"ל בהל' פסוה"מ‬
‫שכונה שלא לשם פסח מהני בפסח לאחר זמן‪ .‬לדעתו‪ ,‬נצטרך לפרש למה הרמב"ם ראה צורך לשלול הו"א שדוקא צריך לשם‬
‫פסח בשלמים זה‪ .‬נשוב לנקודה זו בהמשך דיונינו‪ ,‬אבל ראוי לציין שקושי זה בולט עוד יותר דוקא לגישת הצל"ח שקרבן זה‬
‫שלמים גמור הוה!‬

‫‪196‬‬

‫בענין שינוי בעלים ושאל למנוייו בקרבן פסח‬

‫ונראה להציע שלפי הרמב"ם על אף שאין פסח שלא בזמנו קרב אלא כדין שלמים לא פקע ממנו‬
‫לגמרי שם קרבן פסח שהרי עיקר הפרשתו והקדשתו בתורת פסח היה‪ ,‬אלא שיש דין מיוחד שפסח שלא בזמנו‬
‫קרב שלמים‪ .‬הנה על אף שמותר פסח כשלמים לגבי דיני הקרבה‪ -‬זריקה‪ ,‬סמיכה‪ ,‬נסכים‪ ,‬תנופת חזה ושוק‪,-‬‬
‫זמן אכילתו‪ ,‬שכנראה תלוי בהפרשתו והקדשתו ואולי גם בשם הקרבן‪ ,‬אינו כשלמים אלא מצומצם ליום ולילה‪.‬‬
‫לפי בן עזאי בתוספתא )פסחים ט‪:‬ג‪ ,‬זבחים ח‪:‬ג; ועיין גם פסחים פט‪" (.‬שלמים הבאים מחמת פסח הרי הם‬
‫כפסח לכל דבר‪ ".‬ובתו"כ )ויקרא‪ ,‬דבורא דנדבה פרשתא יד'( נאמר בפירוש שזמן אכילתן "כתחלת הקדשן"‪.‬‬
‫ולפי מקור זה‪ ,‬בן עזאי מרחיק עוד לכת וסבור שמותר פסח רק נאכל צלי ובלילה!‪ 4‬לפי זה‪ ,‬ניתן להבין את‬
‫ספיקו של הגמרא והמשך השו"ט בענין היחס בין ש"ק וש"ב‪ ,‬את מסקנת רבא‪ ,‬ואת ניסוחו ופסקו של הרמב"ם‪.‬‬
‫הקשינו לעיל בעצם ההו"א שש"ב כש"ק יכשיר פסח שלא בזמנו‪ .‬שלכאורה אי בעינן עקירת שם פסח אין זה‬
‫מספיק אם רק שינה שם בעלותו‪ .‬אבל לפי מהלך זה יתכן שאין צורך לסלק שם וזהות פסח מן הקרבן כדי‬
‫להפוכו לשלמים‪ ,‬שגם כשנקרב שלמים נשאר עליו שם פסח‪ .‬יתכן שהדין הוא שאי אפשר להקריב פסח שלא‬
‫בזמנו כשלמים כל זמן שהוא ראוי לגמרי ליקרב כפסח אילו היה בזמנו‪ .‬רק כשנפיק מצד עצמו מכלל "פסח‬
‫כשר" ואין רק הזמן מעכב ניתן הוא ליקרב שלמים‪ .‬ולכן כל שמקריבו במצב או באופן שגם בזמנו היה מעכב‬
‫בקיום מצות פסח מכשירו להיקרב כשלמים‪ .‬ולכן חקרה הגמרא שמא פסול ש"ב מספיק להכשיר פסח שלא‬
‫בזמנו להקרבת שלמים על אף שאינו מנתק ממנו שם פסח‪ .‬והגמרא אף דנה ביחס היקפי פסולי ש"ב וש"ק‬
‫בכלל שמא הפיכת פסח שלא בזמנו לשלמים מחייבת הפקעת הכשר הפסח במידה מהותית יותר‪ ,‬כדוגמת פסול‬
‫הגוף של ש"ק‪ .‬אבל סוף סוף הסיק רבא שש"ב שונה מש"ק בכיוון הפוך‪ -‬הוא יותר מידי מופקע משם או הכשר‬
‫פסח שנחוץ לדין פסח שקרב שלמים‪ .‬דבשלמא ש"ק אי אפשר שזה יעכב הקרבת פסח כשדוקא מקריבו לשם‬
‫שלמים‪ .‬ואם בעי עקירה יתכן שדוקא ש"ק מאפשר הפיכה זו‪ .‬אבל פסח שקרב שלמים עדיין זקוק למחשבת‬
‫בעלות שנחוץ לשם פסח‪ ,‬ובלעדה אין הכשר הקרבה גם בתור שלמים‪ .‬וזה מדויק מדברי רבא ש"נעשה כמי‬
‫שאין לו בעלים בזמנו ופסול"‪.‬‬
‫וראוי לציין שהרמב"ם פוסק הלכה זו )פסוה"מ טו‪:‬יא( של פסול פסח שלא בזמנו בש"ב דוקא‬
‫במסגרת דיון בדרישות קרבן פסח‪ ,‬והוא אינו אפילו מזכיר שם ששלא בזמנו קרב בתורת שלמים! בתחילת הדין‬
‫הוא מדגיש שפסח בזמנו בעי לשמה‪ ,‬ובהמשך הוא מכריע שש"ק כשר לאחר זמנו אבל הוא מנסחו כאילו דין זה‬
‫הוה יוצא מן הכלל של פרטי הקרבת פסח! וז"ל‪" :‬במה דברים אמורים ששחטו בזמנו שהוא יום יד' בניסן‬
‫אפילו שחטו בשחרית במחשבת שינוי השם פסול; אבל אם שחטו בלא זמנו במחשבת שלא לשמו כשר‪ .‬שלא‬
‫לשם בעליו נעשה כמי שאין לו בעלים בזמנו ופסול‪ ".‬ודבריו טעונים הסבר גם מצד אחר‪ .‬נחלקו האחרונים אם‬
‫הרמב"ם פוסק שפסח שלא בזמנו לא בעי עקירה‪ .‬לפי הבנת הצל"ח הנ"ל גם מחשבת לשם פסח לא מעכבת‬
‫פסח שלא בזמנו ליקרב שלמים לפי הרמב"ם‪ .‬אם כן‪ ,‬יוצא שאין הרמב"ם דורש מחשבת שלא לשם פסח‬
‫להכשיר פסח לאחר זמנו‪ ,‬אלא הוא ראה צורך לקבוע דוקא ההפוך‪ -‬שמחשבת לשם פסח אינה נחוצה ומעכבת‬

‫‪4‬עיין בחידושי הגר"מ והגרי"ד הל' ק"פ‪" ,‬בדין מותר הפסח" שדן בענין הגירסאות השונות‪ ,‬ובמיוחד בהסבר למה לכו"ע לא‬
‫שייך זמן חצות אלא בקיום מצות פסח‪ .‬יש גם להשוות מותר פסח לדין שנראה מקביל‪-‬שמותר אשם הוה עולה )פסחים עג‪,(.‬‬
‫ואכמ"ל‪ .‬כדאי גם לעיין במעמדו המסובך של פרה אדומה‪ -‬שבקדושתו הוה בה"ב ועל ידי שחיטתו הופך במידה גם לסוג‬
‫חטאת‪ .‬עיין בחידושי הגרי"ז‪ ,‬מעה"ק ד‪:‬יא בסוף דבריו‪) ,‬ובגר"ח הל' מעילה ב‪ :‬לה( וביתר הרחבה בדברי הגרי"ז ריש זבחים‬
‫בענין הפסול של שלא לשמה‪ .‬אבל ראוי לציין שאין הרמב"ם עצמו מביא הלכות מחודשות אלו של מותר הפסח כלל!‬

‫הרב מיכאל רוזנצוייג‬

‫‪197‬‬

‫בלאחר זמנו! ולכאורה זה תמוה‪ 5.‬אבל אם נפרש שלמרות שקרב שלמים לאחר זמנו הקרבן נשאר כשם פסח‬
‫אז נבין בנקל את ההו"א שעדיין טעון לשם פסח‪ .‬והבנה זו מתאימה גם לשיטתו המיוחדת של הרמב"ם‬
‫שהכריע כבן בתירא )עיין בראב"ד( ששייך פסול ש"ק גם בשחרית של יד' על אף שאינו זמן קיום מצות פסח‬
‫משום שיש שם קרבן פסח כבר בבוקר‪ .‬לכן היתה הו"א לומר דבר דומה לגבי שלא בזמן הפסח בכלל שגם בזה‬
‫עדיין שייך שם פסח למרות שקרב שלמים‪ .‬לפי מהלך זה נפתור את כל הקשיים בדברי הרמב"ם‪ .‬והרמב"ם‬
‫שוב מדגיש שפסח שלא בזמנו נשאר פסח כשהוא מסיים בפסק של רבא‪ -‬שגם אם אין ש"ק מעכב שלא בזמנו‪,‬‬
‫ש"ב אכן מעכב שנחוצה בעלות לעצם הגדרת ושם פסח שהוא גם יסוד להקרבת קרבן זה בתורת שלמים‪.‬‬
‫ולאור זה‪ ,‬כדאי גם לדייק בלשון הגמרא והרמב"ם )כפי שציינו בתוס' אם כי מטעם אחר( דלענין זה‬
‫אין פסול ש"ב רק מדין שינוי אלא הוה כמי שהקרבן חסר בעלות‪ .‬וניסוח זה מסתבר מכיון שנחשב פסול‬
‫וחיסרון בעצם שם הקרבן של הפסח והוא הגורם שמפקיעו גם מלהיקרב שלמים‪ ,‬משא"כ בש"ק‪ .‬ויתכן שדין זה‬
‫משקף מעמד מיוחד של בעלות בק"פ‪ ,‬כפי שמשתמע מדינים אחרים כגון הדרישה למינוי בפסח והפסול שלא‬
‫למינוייו )עיין בגרי"ז הל' ק"פ(‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬אפשר להציע הסבר נוסף להשו"ט של תחילת הסוגיא שדנו להכשיר פסח שלא בזמנו לשלמים‬
‫בגלל ש"ב‪ ,‬כמו בש"ק‪ .‬והקשינו שאינם דומים ש"ב וש"ק זה לזה שלכאורה אין מספיק ניתוק מהשם פסח‬
‫בש"ב כמו שיש בש"ק‪ .‬אבל לפי מהלכנו‪ ,‬נציע ששקלה הגמרא שמא אפשר לנתק השם פסח ע"י ש"ב משום‬
‫שבעלות מהוה גורם מגדיר דוקא בק"פ‪ ,‬וכל שיש חיסרון בבעלות ק"פ נפיק שם פסח מיניה‪ .‬ובסיום הסוגיא‬
‫הסיק רבא שדוקא מאותו טעם הופקע השם פסח לגמרי וא"א להכשיר אפילו בדרך הקרבת שלמים‪.‬‬

‫ה‪ .‬שחט שלא למינוייו בפסח שלא בזמנו‬
‫הנה החזו"א )פסחים ס‪ (:‬חקר אם שחיטת ק"פ שלא למינוייו תכשיר פסח שלא בזמנו לשלמים‪ .‬באמת‬
‫אפשר לעורר שאלה דומה לגבי כל הפסולים המיוחדים לק"פ‪ -‬שלא לאוכליו‪ ,‬שלא למינוייו‪ ,‬לערלים‪ ,‬ולטמאים‪.‬‬
‫ויתכן שתלוי בגישות השונות שפיתחנו בהסבר ההו"א שגם ש"ב מכשיר פסח שלא בזמנו‪ .‬אם הכשר ההקרבה‬
‫בתורת שלמים תלוי בכל דבר המעכב קיום מצות פסח בזמנו‪ ,‬לכאורה גם פסולים אלו יכשירו‪ 6.‬אבל אם נסביר‬
‫שבעינן לעקור שם הפסח מן הקרבן או לפוסלו פסול הגוף מסתבר שפסולים אלו אינם מסוגלים להכשיר‬
‫לשלמים‪ .‬הרי לפי המשנה )פסחים סא‪ (.‬עירוב מחשבות פסולים אלו עם מחשבות כשרים אינו פוסל‪ .‬והגמרא‬
‫)פסחים סב‪ -:‬ועיין ברשי ור"ח שם( הסבירה‪":‬לשמו ושלא לשמו פסולו בגופו; לאוכליו ושלא לאוכליו אין‬
‫פסולו בגופו‪ ".‬ולפי הבנת התוס' במסקנת רבא שש"ב אינו עוקר מספיק את השם פסח להכשירו לשלמים‪ ,‬הוא‬
‫הדין ואף כ"ש שפסולי ק"פ המיוחדים אינם מכשירים‪ .‬אבל לפי הבנתינו בשיטת הרמב"ם‪ ,‬מסתבר שמסקנת‬
‫רבא מצומצמת לש"ב משום שדוקא ש"ב עוקר השם פסח מן הקרבן‪.‬‬

‫‪5‬וגם אם לא נרחיק לכת כדברי הצל"ח‪ ,‬סידורו וניסוחו של הרמב"ם והשמטת הדין של שלמים מצביע על גישה זו‪.‬‬
‫‪6‬אבל עדיין יש מקום לפקפק שמא אין חלות פסולים אלו שייכות חוץ לזמן הפסח ומסגרת קיום מצות הפסח‪ .‬יתכן שמטעם זה‬
‫הגמרא דנה בפסולי קדשים כלליים כש"ק וש"ב גירדא‪ .‬ויש לחקור גם אם שייך פסולי ק"פ אלו בשחרית ביום יד' לפי בן‬
‫בתירא והרמב"ם‪ .‬הרי זמן הפסח אולי איכא‪ ,‬אבל זמן קיום המצוה ליכא‪.‬‬

‫‪198‬‬

‫בענין שינוי בעלים ושאל למנוייו בקרבן פסח‬

‫אבל עדיין יש מקום לפקפק בנוגע למחשבת שלא למנוייו אם נידון כמחשבת ערלים‪ ,‬וטמאים‪,‬‬
‫ושלא לאוכליו‪ ,‬או שמא נחשב בכלל או כעין מחשבת ש"ב‪ .‬ויש להצביע על גישות שונות בראשונים‪.‬‬

‫ו‪ .‬היחס בין ש"ב ושלא למינוייו‬
‫לכאורה ש"ב ושלא למינוייו ב' דינים שונים הם שנידונו בב' סוגיות שונות‪ .‬פסול ש"ב בפסח הובא‬
‫בסוגיא בזבחים )ז‪ (:‬יחד עם ש"ק‪ ,‬במסגרת פסולי שאר קדשים )ודומה לדין חטאת שפסול לגמרי( ונלמד‬
‫מ"ואמרתם זבח פסח הוא"‪ .‬ואילו פסול שלא למינוייו הוזכר בסוגיא בפסחים )סב‪ (.‬יחד עם שאר הפסולים‬
‫המיוחדים של ק"פ על פי המקור של "במכסת"‪ .‬וכעין זה מצינו גם בסיווגו של הרמב"ם‪ .‬בהל' פסוה"מ אין‬
‫הרמב"ם מזכיר אלא פסולי ש"ב וש"ק ‪ 7.‬ובהל' ק"פ הרמב"ם דן בפסול שלא למינוייו בפרק ב' )ה"א‪,‬ה(‪ ,‬ואילו‬
‫פסולי ש"ק וש"ב נידונו שם בפרק ד')ה"א(‪ .‬גם תוס' )פסחים סא‪ .‬ד"ה ואיתקש( מבחין בין ש"ב ושלא למינוייו‬
‫מכיון שחל שלא למינוייו בשחיטה משא"כ ש"ב שמוגבל לזריקה‪ .‬לפי זה‪ ,‬לכאורה אין סיבה להבחין בין שלא‬
‫למינוייו ושאר הפסולים‪.‬‬
‫אלא שנצטרך להבין למעשה במה שונה דינים אלו‪ .‬לפי רוב הראשונים שאין ש"ב בד' עבודות אלא‬
‫בזריקה‪ ,‬ניתן לומר שבזה חלוק ש"ב משלא למניוייו‪ .‬ויתכן שהעובדה שחל שלא למינוייו בשעת שחיטה‬
‫מעידה גם שאופיו והיקפו של הפסול שונה מפסול ש"ב בשעת זריקה‪ .‬המקד"ד )קונטרס קדשים ד‪:‬ב( הציע‬
‫שש"ב שייך רק כשמתכוין לבעלים אחרים‪ ,‬משא"כ שלא למינוייו שחל אף כשלא מתכוין למישהוא אחר‬
‫מסויים‪ .‬הצל"ח )פסחים סא‪ .‬ד"ה איתקש( הסביר שבעוד שש"ב מצוצמם למי שמחוייב כפרה כמותו )זבחים‬
‫ז‪ ,(.‬פסול שלא למינוייו כולל גם כונת ערל וגוי למרות שמופקעים הם מהקרבן‪ .‬מלשון המשנה ניתן גם לפקפק‬
‫‪8‬‬
‫שמא שלא למינוייו חל רק במתכוין לשם חבורה אחרת או חבר של חבורה אחרת‪.‬‬
‫אם שני דינים נפרדים הם‪ ,‬יתכן שישנם גם נפק"מ ביניהם‪ .‬כבר הערנו שתערובת של לשם מינוייו‬
‫ושלא למינוייו כשר )המשנה סא‪ (.‬ואילו תערובת של לשמה ושלא לשמה פוסל בפסח בזמנו )המשנה נט‪,(:‬‬
‫ולכאורה הוא הדין נמי בש"ב‪ 9.‬לפי כמה מפרשים אולי נפק"מ נוסף אם אסור לשנויי )עיין זבחים ב‪ ,.‬מנחות‬
‫ב‪ .(.‬ואנו דנים בשאלה אי שונים פסולי ש"ב ושלא למינוייו לגבי פסח שלא בזמנו‪.‬‬

‫‪7‬ועיין בספר הליקוטים שברמב"ם דפוס פרנקל בשם היגל יעקב שעמד על השמטת כל הפסולים המיוחדים של פסח בהל'‬
‫פסוה"מ‪ .‬הוא הסיק מזה שאין הם פסולי מחשבה אלא תנאי הכשר לק"פ‪.‬‬
‫‪8‬עיין בחידושי הגר"ח על הרמב"ם )הל' ק"פ ב‪:‬ו‪ ,‬קטע ב'( שהניח שלפי הרמב"ם שלא למינויו מהוה גם ש"ב‪ .‬בזה הוא‬
‫הסביר את הפסק ששחט לאוכליו לזרוק שלא לאוכליו כשר אבל אינו יוצא בו חובתו )בהנחה נוספת שכל מי שפסול באכילה‬
‫מופקע מן המנוי(‪ .‬על אף שאין הגר"ח מזכירה‪ ,‬לכאורה גישתו ברמב"ם תיתכן רק אליבא דשיטת הרמב"ם המחודשת בהל'‬
‫פסוה"מ שש"ב שייך בכל ד' העבודות‪ .‬בהמשך הדברים הגר"ח פירש שלפי הר"ח שחולק וסבור שיוצאין בפסח כזה חלוקין‬
‫שלא למינוייו וש"ב ביסוד הפסולים כפי שמתבטא בזה שש"ב אינו חל אלא בזריקה! לפי הגר"ח יש נפק"מ בין ש"ב ושלא‬
‫למינוייו גם בזריקה במקרה שנתמנה מתחילה על הפסח אבל אינו בר אכילה בשעת זריקה שהוא בכלל הפסול של שלא‬
‫למינוייו אבל אינו בגדר ש"ב‪.‬‬
‫‪9‬אמנם השפ"א )פסחים סא‪ (.‬דייק מדברי הרמב"ם הל' פסוה"מ )יג‪:‬א( שגם ש"ב אינו פוסל בתערובת מחשבות‪ ,‬אבל זה נראה‬
‫כחידוש‪ ,‬במיוחד לפי שיטת הרמב"ם שכלל שניהם כדין אחד של שינוי השם‪.‬‬

‫הרב מיכאל רוזנצוייג‬

‫‪199‬‬

‫ז‪ .‬שלא למינוייו‪ -‬שיטות רשי‪,‬ר"ת‪ ,‬ור"ח‬
‫אולם אין כל הראשונים מבחינים בין ש"ב ושלא למינוייו‪ .‬רשי )סא‪ .‬ד"ה אבל בשינוי וד"ה כמי שאין‬
‫לו בעלים‪ ,‬ועיין דבריו סב‪ .‬ד"ה בהאי קרא‪ ,‬ורעק"א שם( סבור ששלא למינוייו פסול מדין ש"ב‪ ,‬ושאני פסח‬
‫משאר קרבנות ששחיטתו ואכילתו עיקר וחל מחשבת ש"ב )דהיינו שלא למינוייו( בשחיטה נוסף על הזריקה‪.‬‬
‫ויש לדייק גם מדבריו שלרשי שלא למינוייו שייך רק במתכוין לאחרים‪ ,‬כמו בש"ב בכלל‪ .‬ונראה שרשי אזיל‬
‫לשיטתו שבזבחים )נו‪ (:‬הוא הסביר שבעינן בעלות ממונית בקרבן כדי להיחשב מן המנויין‪ .‬והסביר הגרי"ז‬
‫)הל' ק"פ ד"ה זבחים דף נו'( בדבריו שבעלות בשאר קרבנות מצומצמת לבעלות על הכפרה ויתכן בעלים אחרים‬
‫על הבשר )ביוחלט השור שהניזק אוכל בשר והמתכפר מביא לחם‪ -‬עפ"י ב"ק יג'(‪ .‬אבל בעלות בק"פ שונה‬
‫וצריך הפסח להיות שלו גם לענין אכילת הבשר על פי הגזה"כ של "תכוסו"‪ 10.‬לפי רשי עדיין יש מקום לפקפק‬
‫אם מעמדם של שלא למינוייו בשחיטה וש"ב בזריקה זהים רק לפסול פסח בזמנו או אפילו לענין או להכשיר או‬
‫לפסול בפסח שלא בזמנו‪ .‬ונראה שאם עקירת הכשר הפסח בזמנו קובעת דין אחד הם‪ .‬אבל מבחינת הפקעת‬
‫השם פסח שלא בזמנו שיפסל גם בתורת שלמים‪ ,‬נשאר מקום לחלק ביניהם‪.‬‬
‫גם ר"ת הסביר ששלא למינוייו הוה הרחב של פסול ש"ב מעבר לזריקה‪ .‬אבל לדעתו יתכן שעדיין‬
‫חלוק הדין הכללי של ש"ב בזריקה והדין המיוחד של שלא למינוייו בשחיטת ק"פ לגבי תערובת מחשבות‪ .‬וז"ל‬
‫)ספר הישר סימן שנח'(‪":‬ובפסח בזמנו איכא תרי גווני מחשבת בעלים‪ :‬מחשבת בעלים שמחשב בשחיטה או‬
‫בקבלה או בהולכה על מנת לזרוק דמו שלא לשם בעלים‪ .‬ובההיא אפילו מקצת שאין מנויין פוסלין כדמפרש‬
‫בזבחים והיינו כלשמן ושלא לשמן‪ .‬ואיכא נמי מחשבה אחרת שאינה בשאר זבחים שמחשב בשחיטה שלא‬
‫לשם בעלים ולא תלי לה בזריקה ובההיא מחשבה לא איירי בזבחים כלל אלא בפסחים בתמיד נשחט‪ .‬ובההיא‬
‫מחשבה מקצת שאינן מנויין לא פסלי‪ .‬ונפקא לן ההיא מחשבה בפסחים ממכסת נפשות תכוסו‪ .‬ולרבי דמפרש‬
‫בזבחים תכוסו כאדם שאומר לחבירו כוס לי טלה זה ולא דריש ליה לשנות הכתוב לעכב ונפקא לן עיכובא‬
‫משאר מחשבות דפסלי‪ ,‬הכי נמי פסלה הך‪ ".‬כמה נקודות ראויות לציון‪ .‬גם כשר"ת הגדיר הדין הכללי של ש"ב‬
‫בזריקה בהקשר לק"פ הוא כנהו "שלא למינוייו"! הוא עצמו הדגיש שש"ב ושלא למינוייו נידונו בסוגיות‬
‫חלוקות ומיוסדים על מקורות נפרדים‪ .‬סוף סוף הוא חידש לתלות המעמד של שלא למינוייו לענין תערובת‬
‫מחשבות במחלוקת הת"ק ורבי אי נלמד מ"תכוסו" או )כהבנתו ברבי( מדמיון לשאר פסולי מחשבה )ואז גם‬
‫פוסל‪ -‬נגד המשנה סא‪ .11(!.‬לכאורה מחלוקת זו תיקבע גם אם לדמות שלא למינוייו וש"ב לענין פסח שלא‬
‫בזמנו מבחינת כחו לעקור הכשר הפסח בזמנו‪.‬‬

‫‪10‬הגרי"ז שם מבחין בין ש"ב‪ -‬שמדין בעלות על הכפרה‪ ,‬ושלא למינוייו‪ -‬שדין מיוחד בבעלות על האכילה‪ .‬הגרי"ז גם כן‬
‫השוה בין שיטות רשי ותוס' ששניהם מסכימים לחילוק זה‪ .‬אבל לאור רשי בסוגיין נראה לומר בדעתו שש"ב ושלא למינוייו‬
‫דין אחד ממש והחידוש הוא שמיישמים דין ש"ב בפסח לשחיטה ואכילה‪ .‬לאור שיטות רשי והגרי"ז ומעמדו של בעלות‬
‫בשחיטת ואכילת ק"פ ניתן להבין שהצורך לשליחות בשחיטת קדשים אולי מוגבל לשחיטת הפסח‪ ,‬או לפחות שסוג השליחות‬
‫כפי שמתבטא במושג "שלוחו של אדם כמותו" אינו אלא בפסח‪ .‬עיין קדושין מב‪-:‬מג‪) .‬ובירושלמי על אתר( ברשי‪ ,‬תוס‪ ,‬תוס'‬
‫הרא"ש‪ ,‬בפנ"י‪ ,‬בספר המקנה‪ ,‬ובשו"ת מנחת ברוך )סימנים יג‪-‬טז(‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪11‬הבנת ר"ת בדברי רבי עומדת בניגוד לדברי תוד"ה רבי‪.‬‬

‫‪200‬‬

‫בענין שינוי בעלים ושאל למנוייו בקרבן פסח‬

‫אם יש דין מחודש של בעלות בק"פ שקשור במיוחד באכילת ושחיטת קרבן פסח‪ ,‬יש מקום להציע‬
‫הפוך מדברי ר"ת‪ .‬יתכן ששלא למינוייו הוה ש"ב אלא ששונה ש"ב בפסח משאר קרבנות בזה שהוא חל רק‬
‫בשחיטה ולא בזריקה‪ 12.‬עמדה כזו עוד יותר מסתברת אם נפרש שק"פ הינו קרבן לגמרי מיוחד במינו ואינו‬
‫בכלל שאר הקרבנות‪ .‬הנה אין ק"פ מופיע ברשימת הקרבנות בויקרא‪ ,‬ושונה הוא בכמה מהגדרותיו הבסיסיים‬
‫משאר קרבנות‪ -‬לגבי פסול יוצא‪ ,‬וזמני ודרכי האכילה וכו‪ .‬ויתכן שאין דינים אלו רק דברים נוספים‪ ,‬אלא‬
‫מעידים הם על מעמד נפרד לחלוטין‪ .‬במקום אחר )קול צבי כרך ו‪-‬ז‪ ,‬במאמרי הנ"ל( הצעתי שהעובדה ששלא‬
‫לשמה וש"ב פוסלים בפסח‪ ,‬כמו בחטאת‪ ,‬אולי משקף מעמד מחודש זה‪ .‬שבשלמא בחטאת שעיקרה עומדת‬
‫לכפרה אם אינה כשרה לחובתה אינו עולה אפילו לנדבה‪ .‬אבל למה אין ק"פ בשינוי השם כשר בתורת נדבה‬
‫כשאר הקרבנות? ולכן אין להתפלא אם ק"פ מחודש גם לגבי היישום של ש"ב‪ .‬וניתן לומר גם שאין הגורם‬
‫של כפרת הבעלים‪ ,‬שבדרך כלל קובע שש"ב חל רק בזריקה‪ ,‬שייך בק"פ )או לפחות שהוא טפל יחסי לעיקר‬
‫תועלת ומחייב של ק"פ( כשאר קרבנות‪ .‬ולכאורה סבור הר"ח )ס‪ (.‬כשיטה זו‪ .‬אכן רשי )ס‪ :‬ד"ה כמי שאין לו‬
‫בעלים( מצטט הגירסא שפסול ש"ב בפסח הינו רק בשחיטה‪ ,‬אבל בסוף הוא דוחהו‪.‬‬

‫ח‪ .‬הקשר בין שלא למינוייו ושלא לאוכליו‪ -‬שיטת התוס' ורעק"א‬
‫לפי תוס' )סא‪ .‬ד"ה ואיתקש( שש"ב לחוד ושלא למינוייו לחוד‪ ,‬מה יסוד הפסול של שלא למינוייו?‬
‫ונראה שלדעתם שלא למינוייו הוה חיסרון של שלא לאוכליו‪ .‬הנה בסדר המשנה )סא‪ (.‬פסול שלא למינוייו‬
‫מופיע באמצע בין שלא לאוכליו מצד אחד‪ ,‬ובין לערל ולטמא מאידך‪ .‬ולפי התוס' )ד"ה לאוכליו‪ ,‬שחטו( ברור‬
‫שפסולי ערל וטמא אינם אלא מדין שלא לאוכליו‪ .‬ולדעתם המחלוקת בין רבה ורב חסדא )סא‪ (:‬בשחטו למולין‬
‫על מנת שיתכפרו בו ערלים בזריקה שייכת גם בשוחט לאוכלין על מנת שיתכפרו שאינן אוכלין כיון שדין אחד‬
‫הוה‪ 13.‬ולכן סביר לומר לדעתם שהוא הדין שיסוד שלא למינוייו גם מבוסס על איסור אכילה‪ .‬ועיין במשנה‬
‫זבחים )נו‪ (:‬שאין הפסח נאכל אלא למינויו‪ .‬יוצא שאין הדין שלא למינוייו רק פסול מחשבת שחיטה אלא גם‬
‫הוה פסול אכילה‪ .‬ולפי הגמרא )סא‪ (.‬שלמד שלא לאוכליו משלא למינוייו‪" -‬איש לפי אכלו תכוסו איתקיש‬
‫אוכלין למינויין" ששניהם דין אחד הם ולא שני דינים נפרדים‪.‬‬
‫ועיין בחידושי רעק"א )סב‪ .‬על רשי ד"ה קרא( שכנראה למד כן )ששלא למינויו הוא בכלל פסול שלא‬
‫לאוכליו ושניהם דין א'( בסוגיא‪ .‬הוא הקשה נגד דברי רשי שפירש שהחיסרון בערל שאינו מנוי הוא מדין ש"ב‪,‬‬
‫שהרי כל שאין מינוי גם הוה בכלל שלא לאוכליו‪ .‬וז"ל‪" :‬ולא זכיתי להבין‪ .‬דבלאו קרא זה דשינוי בעלים‬
‫‪12‬ייחודו של אכילה בק"פ ברור מהמשנה )עו‪ (:‬שפסח שבא בטומאה נאכל בטומאה‪ ,‬ומעוד הרבה מקורות‪ .‬ונדון בזה עוד‬
‫בהמשך המאמר לפי שיטת בעלי התוס' שכל הפסולים נכללים בפסול שלא לאוכליו‪ .‬והסבירו הגר"מ והגרי"ד )פ"ב הל' ק"פ(‬
‫גם את דברי הרמב"ם כעין זה משום שהקיום של אכילה מגדיר עצם החפצא של ק"פ‪ .‬גם לפי הגר"ח דין האכילה מרכזית‪ ,‬אלא‬
‫בכיוון ההפוך‪ -‬שכל שאינו בר אכילה ממילא הופקע מן המינוי! ייחודו של שחיטה בתהליך הקרבת הפסח גם מבואר מכמה‬
‫סוגיות‪ .‬שחיטה קובעת לגבי מינוי ומשיכה מן המינוי )המשנה פט‪ (.‬ועוד כמה דינים‪ .‬ועיין גם בדברי הרמב"ן עה"ת שמות‬
‫)יב‪:‬ו( ובשאג"א סימן יז' ד"ה ועתה אבאר בענין הזמן של בין הערבים שהוא רק לגבי שחיטת הפסח‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪13‬אמנם תוס' שם מוסיפים שבשחט למינוייו ע"מ שיתכפרו שלא למינוייו הוה פסול ש"ב לכו"ע‪ ,‬אבל אין זה משום ששלא‬
‫למינוייו בשחיטה הוה פסול ש"ב‪ ,‬אלא בגלל שדוקא בקשר לזריקה יש פסול נוסף של ש"ב‪ .‬ותוס' מניחים שהמציאות של‬
‫ש"ב ושלא למינוייו זהים‪.‬‬

‫הרב מיכאל רוזנצוייג‬

‫‪201‬‬

‫פוסל בעלמא‪ ,‬מ"מ היה פסול בפסח דהא בשוחט שלא במינוייו דלית ביה משום ש"ב בעלמא‪ ,‬מ"מ בפסח‬
‫פסול דהוי בכלל שלא לאוכליו דפסול מטעם במכסת נפשות דצריך שיהיה לשם אוכליו‪ .‬ושאינן מנויין לאו‬
‫‪14‬‬
‫אוכלין הן‪".‬‬

‫ט‪ .‬מעמדו של שלא למינוייו‪ -‬שיטת הרמב"ם‬
‫אבל נראה שלפי הרמב"ם פסול שלא למינוייו הוה דין בפני עצמו‪ .‬לכאורה פשוט הוא שהרמב"ם‬
‫דוחה עמדת רשי ששלא למינוייו הוה הרחב פסול ש"ב בשחיטת הפסח‪ .‬כבר הערנו שהרמב"ם דן בפסול ש"ב‬
‫ובפסול שלא למינוייו בפרקים נפרדים‪ ,‬ושלאור שיטתו שש"ב שייך בכל העבודות ושהוא דומה לש"ק אין מקום‬
‫לזהות ש"ב ושלא למינוייו‪.‬‬
‫אבל גם נראה שאין הרמב"ם סבור ששלא למינוייו הוה מדין שלא לאוכליו‪ .‬הצענו לעיל שסדר‬
‫המשנה אולי מורה ששלא למינוייו נובע מדין שלא לאוכליו‪ .‬אבל יש להעיר שהגמרא דוקא קבעה המקור של‬
‫שלא למינוייו קודם‪ ,‬ורק אז הוקשו פסול שלא לאוכליו לפסול שלא למינוייו‪ .‬ומשתמע או שדינים שונים הם‬
‫ורק קשורים בהיקש או ששלא לאוכליו הוה פרט בפסול שלא למינויו‪ .‬ושמא הרמב"ם התרשם מזה והבין‬
‫ששלא למינוייו עיקר‪ .‬הרמב"ם דן בהלכות פסולי מחשבה בשחיטה בפ"ב מהל' ק"פ בפרק שהתחיל וגם‬
‫התמקד בעניני חבורה והדרישות של מינוי‪ .‬וז"ל )ה"א(‪":‬אין שוחטין את הפסח אלא למנוייו שנאמר תכסו על‬
‫השה מלמד שהן מתמנין עליו כשהוא חי‪ .‬ואלו המתמנין על הפסח הן הנקראין בני חבורה‪ ".‬ויש לדייק ששילב‬
‫יחד הצורך למינוי ושזמנו תלוי בשחיטה‪ .‬משתמע מדבריו שמינוי הוה דין יסודי המגדיר עצם הקרבן ואפילו‬
‫לא זקוק למקור אלא לקבוע זמנו‪ .‬רק בה"ג הביא הרמב"ם לראשונה את הדין של שלא לאוכליו‪ ,‬וגם זה רק‬
‫כשיעור במי שראוי להצטרף לחבורה‪ .‬ומיד )בה"ד( חוזר הרמב"ם לדון ביתר פירוט בדיני חבורה ומינוי‪.‬‬
‫כשהוא בא לצטט דברי המשנה )סא‪) (.‬ק"פ ב‪:‬ה( הופך הרמב"ם את סדר המשנה כך ששלא למינוייו קודם‬
‫לשלא לאוכליו )על אף שכשהוא פירט הדין של תערובת מחשבות אז הוא סידרן כסדר המשנה(!‬
‫ולכאורה דברי הרמב"ם ותוס' לשיטתם אזלי בהבנת יחס דיני המשנה‪ .‬בניגוד לתוס' שסבורים שכל‬
‫דיני המשנה נובעים מהדין של שלא לאוכליו‪ ,‬לפי הרמב"ם גם הפסול של לערלים נפרד הוא מן שלא לאוכליו‪.‬‬
‫הנה נחלקו רבה ורב חסדא )סא‪-:‬סב‪ (.‬בשחטו למולין ע"מ שיתכפרו ערלים בזריקה‪ .‬וחידש הר"י )סא‪ .‬תוד"ה‬
‫שחטו( שהוא הדין שנחלקו בשחטו לאוכליו ע"מ שיתכפרו שלא לאוכליו בזריקה‪ ,‬שהרי פסול ערל ושלא‬
‫‪14‬עיין בחידושי הגר"מ והגרי"ד הל' ק"פ בהסבר הסוגיא והרמב"ם ששלא למינוייו הוה חיסרון של שלא לאוכליו‪ .‬לפי מהלך‬
‫זה‪ ,‬התנאי של אכילת הקרבן אינו רק חובת הגברא המעכבת אלא מהוה שיעור בחפצא המיוחדת של ק"פ‪ .‬ועיין בחידושי‬
‫הגר"ח על הרמב"ם )הל' ק"פ ( שנשמע הפוך מדבריו‪ -‬שכל מי שאינו ראוי לאכול מופקע ממינוי ומבעלות של אכילת ק"פ‪ ,‬וזה‬
‫פסולו‪ .‬וגם הוא למד מהיקש הגמרא בין שלא למינוייו ושלא לאוכליו אבל בכיוון ההפוך ששלא למינוייו קובע לגבי שלא‬
‫לאוכליו‪ ,‬כדמשמע מן הגמרא‪ .‬ויש לדקדק כדבריו מסדר ההלכות בפ"ב מהלכות ק"פ‪ ,‬כפי שנדון בהמשך המאמר‪.‬‬
‫כמובן אין העובדה ששלא למינוייו אסור באכילה מחייבות המסקנה שמחשבת שלא למינוייו בשעת שחיטת הפסח )וה"ה לגבי‬
‫לערל ולטמא( פסול מדין שלא לאוכליו‪ .‬ניתן לומר שאין כל פסולי אכילה שוים לענין דין זה ושאני חיסרון מעשי כגון חולה‬
‫וזקן מאיסור שלא למינוייו או אפילו מאיסור ערל וטמא‪ .‬ועיין בדברי הח"ח בליקוטי הלכות שמבחין בזה גם בין ערל וטמא!‬
‫בדרך זו‪ ,‬ניתן גם ליישב בעית הגר"ח מהסוגיא )פסחים עח‪ (.‬של חבורה שאין להם כזית בשר בפסחם‪ .‬גם אם נקבל שחל הדין‬
‫של שלא לאוכליו גם לגבי אלו‪ ,‬אין זה מוכיח שאין גם פסול נפרד בשחיטה לשם אלו‪ ,‬ואולי אין הכל דין אחד‪.‬‬

‫‪202‬‬

‫בענין שינוי בעלים ושאל למנוייו בקרבן פסח‬

‫לאוכליו הכל דין אחד של שלא לאוכליו הוה‪ .‬ומשמע שאי לאו שבנוסף יש גם מציאות של ש"ב בזריקה‬
‫היתה מחלוקת זו שייכת גם בשחט למינוייו ע"מ להתכפר שלא למינוייו בזריקה‪ .‬אולם שיטת הרמב"ם שונה‬
‫היא‪ .‬הרמב"ם מכריע )ק"פ ב‪:‬ו( כרב חסדא שיש מחשבת ערלים בזריקה‪ ,‬אבל לדעתו אין מחשבת אוכלין‬
‫בזריקה לפסול הקרבן! ויוצא איפוא שלדעתו גם פסולי ערל ושלא לאוכליו דינים שונים הם‪.‬‬
‫הרמב"ם השמיט ההלכה המקבילה של שחיטה לשם מינוייו ע"מ לזרוק שלא למינוייו‪ .‬ויתכן שבזה‬
‫סבור כתוס' ששייך הדין הנפרד של ש"ב‪ .‬אבל בלי זה )או אם יש מציאות מסויימת ששייך שלא למינוייו בלי‬
‫ש"ב כמו הצעת כמה אחרונים( יש מקום לחקור אי יש מחשבת שלא למינוייו בזריקה או לא‪ .‬העובדה שהמינוי‬
‫נקבע בזמן השחיטה ובניסוחו הרמב"ם משלב דרישת המינוי וקביעות זמנו בשחיטה כאחד מורה על צימצום‬
‫חלות המינוי לשחיטה‪ .‬ואולי מסקנה זו הולמת שיטת הרמב"ם גם מבחינה נוספת‪ .‬הנה הגר"ח )הל' ק"פ ב‪:‬ו‬
‫הקטע הראשון( העיר שהמחלוקת בין הרמב"ם ותוס' בסוגיין נובעת ממחלוקת אחרת ביניהם בהבנת הדין של‬
‫מחשבין מעבודה לעבודה‪ .‬שלפי תוס' עיקר המוקד הוא על העבודה הראשונה‪ ,‬ומשום כך גם לרב חסדא ודאי‬
‫אין פסול לשם ערל בזריקה עצמה אלא רק בשחיטה שנעשה לשם כפרת ערלים בזריקה כיון שסוף סוף מתחשב‬
‫עדיין בשלב השחיטה‪ .‬אבל הרמב"ם )פסוה"מ טו‪:‬י( שפירש שמתמקדים במחשבין מעבודה לעבודה במעמד‬
‫המחשבה בעבודה השנייה סבור שלפי רב חסדא כ"ש שמחשבת ערל פוסל בזריקה עצמו‪) .‬והגר"ח דן אם‬
‫לדייק בדברי הרמב"ם שתערובת מחשבות פוסלת רק בזריקה או אפילו בשוחט ע"מ לזרוק(‪ .‬א"כ‪ ,‬לפי הרמב"ם‬
‫גם בשוחט ע"מ לזרוק שלא למינוייו עיקר המחשבה מתיחס לשלב הזריקה‪ ,‬ושמא לא חל דין מינוי לגביה כלל‬
‫‪15‬‬
‫גם במחשב על הזריקה בשעת שחיטה‪.‬‬
‫ויש לכאורה ראיה מכריעה שאין הרמב"ם מגדיר שלא למינוייו כסוג שלא לאוכליו‪ .‬הנה עיקר נקודת‬
‫הקשר בין דיני שלא לאוכליו ושלא למינוייו חסר מספרו של הרמב"ם‪ .‬אין הרמב"ם מצטט דברי המשנה‬
‫בזבחים )נו‪ (:‬שאין פסח נאכל אלא למינוייו!‪ 16‬יוצא איפוא לפי הרמב"ם שהפסול של שלא למינוייו הוה דין‬
‫נפרד בגלל שהצורך למינוי של בעלות וחבורה הוה דין מרכזי בהגדרת הקרבת ק"פ‪.‬‬
‫לאור כל האמור‪ ,‬נחזור לשאלה אם שלא למינוייו מסוגל להכשיר פסח שלא בזמנו‪ .‬לפי רשי לכאורה‬
‫זה נידון כש"ב ממש גם בשעת שחיטה לפחות לענין לעקור הכשר פסח בזמנו‪ .‬לפי התוס' אין מחשבת שחיטה‬
‫שלא למינוייו שייך לש"ב והוא נידון כמחשבת שלא לאוכליו או לערלים וכו‪ .‬אבל לפי הרמב"ם נשאר מקום‬
‫‪15‬ועיין בגר"ח על אתר )הקטע השני( ששילב מחשבת ש"ב גם בדין שלא לאוכליו כדי להסביר פסקו של הרמב"ם ששחט‬
‫לזרוק שלא לאוכליו אין יוצא בו חובתו בפסח למרות שכשר‪ .‬לדעתו‪ ,‬שלא לאוכליו הופך לסוג שלא למינוייו וממילא הוה‬
‫כש"ב למי שאין מתכפר כמותו שהקרבן כשר אבל אינו מהני לצאת חובתו‪ .‬בהמשך דבריו הגר"ח הבחין בין ש"ב ושלא‬
‫למינוייו לפי שיטת הר"ח‪ .‬ואכמ"ל‪.‬‬
‫‪16‬עיין בסה"מ לרס"ג )ל"ת קעה‪-‬קעז( שהעיר הגריפ"פ על השמטה ניכרת זו והסיק שאין המינוי מעכב האכילה לפי הרמב"ם‪.‬‬
‫וכן דייק מלשון הרמב"ם הל' ק"פ ג‪:‬ט‪ .‬והוא גם ציין את דברי התוס' שאנ"ץ )בתו"כ פרשת צו( שאין איסור אכילה שלא‬
‫למינוייו אלא שמחשבה כזו פוסלת השחיטה‪ ,‬ובנוסף אין אכילה בלי מינוי מקיימת מצות הפסח ויתחייב בפסח שני‪ .‬שאלת‬
‫אכילה בלי מינוי מתעוררת גם לגבי קטן למ"ד ששה לבית אבות לאו דאורייתא‪ .‬התוס' )פסחים פח‪ .‬ד"ה שה( חידש שקטן‬
‫אוכל בתורת חינוך גם כשאוכל איסור ממש‪ .‬אבל הר"ן והרשב"א נדרים )לו‪ (.‬הסיקו שכל שאין חיוב להתמנות על הפסח‪ ,‬אין‬
‫איסור לאכול בלי מינוי‪ .‬שיטת הרמב"ם בסוגיא זו אינה מפיקה אור על שיטתו בסוגיתינו‪ ,‬שהרמב"ם )הל' ק"פ ה‪:‬ה‪-‬ו;ב‪:‬ג‪ ,‬ד‪,‬‬
‫ח‪ ,‬יא ( כנראה סבור שיש מעמד דאורייתא לקטן במינוי ובאכילת הפסח‪ .‬ונחלקו האחרונים בדעתו אם סבור ששה לבית אבות‬
‫דאורייתא או לאו‪ .‬ועיין דברי הגר"ח )הל' ק"פ ה‪:‬ו‪ ,‬ובסטנסיל בענין שה לבית אבות(‪.‬‬

‫הרב מיכאל רוזנצוייג‬

‫‪203‬‬

‫לפקפק‪ .‬מצד אחד‪ ,‬אין הפסול של שלא למינוייו זהה עקרונית עם ש"ב ויתכן שישנם תנאים מסויימים )כמו‬
‫לשם מי שאינו מתכפר כמוהו וכו‪ (.‬בהם אין ש"ב בכלל שלא למינוייו‪ .‬ולכן אולי דומה פסול שלא למינוייו‬
‫לפסול ערל וכו‪ .‬אבל מאידך גיסא‪ ,‬יתכן שהצורך למינוי ולרמת בעלות מסויימת אינו סתם דרישה ודבר המעכב‬
‫בקיום מצות ק"פ גרידא‪ ,‬אלא מהוה דבר המגדיר והמאפיין קרבן זה‪ .‬ולכן יתכן שדוקא פסול שלא למינוייו‬
‫עוקר ומכשיר פסח שלא בזמנו‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful