‫‪Superstition and Eliezer’s plan‬‬

‫‪ .1‬דברים יח‪ ,‬ט‪-‬יא‬
‫ָָארץ ֲאשֶר ה' אֱֹלהֶיָך נ ֹתֵ ן לְָך – ֹלא תִּ ְלמַד ַלעֲׂשֹות כְתֹועֲב ֹת‬
‫"כִּי ַאתָה בָא אֶל‪-‬ה ֶ‬
‫הַּגֹוי ִּם ָההֵם‪ֹ .‬לא י ִּמָ צֵא בְָך ַמ ֲעבִּיר בְנֹו ּובִּתֹו ָבאֵש‪ ,‬קֹסֵם ְק ָסמִּים‪ ,‬מְעֹונֵן ּו ְמנַחֵש‬
‫ּו ְמ ַכשֵף‪ .‬וְחֹבֵר ָחבֶר וְשֹאֵל אֹוב ְוי ִּדְ עֹנִּי‪ ,‬וְד ֵֹרש אֶל ַה ֵמתִּ ים‪".‬‬
‫‪.2‬‬

‫בראשית כד‪ ,‬יב‬

‫"ויאמר ה' א‪-‬לוקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום ועשה חסד עם אדני‬
‫אברהם‪ .‬הנה אנכי נצב על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים‪.‬‬
‫והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך‬
‫אשקה אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני‪".‬‬
‫‪ .3‬מדרש רבה‪ ,‬תענית דף ד‪.‬‬
‫ארבעה שאלו [שלא] כהוגן‪ ,‬שלשה נענו ואחד לא נענה‪ ,‬אליעזר עבד אברהם‬
‫אמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך (פסוק יד) יכול ממזרת או‬
‫נתינה או שפחה‪ ,‬נזדמה ‪/‬נזדמנה‪ /‬לו רבקה‪ .‬שאול אמר [והיה האיש] אשר‬
‫(יכה הפלישתי) [יכנו] יעשרנו המלך עושר גדול (ובתו) [ואת בתו] יתן לו‬
‫(לאשה) (שם יז כה)‪ ,‬יכול גוי או עבד או נתין‪ ,‬נזדמן לו דוד בן ישי‪ .‬כלב‬
‫אמר אמר איש אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתו (לו)‬
‫לאשה (שופטים א יב)‪ .‬נזדמן לו עתניאל‪ .‬יפתח אמר והיה היוצא אשר יצא‬
‫מדלתי ביתי והעליתיו לה' לעולה (שופטים טו לא)‪ ,‬יכול חזיר או חמור או‬
‫סוס והיה מקריבו‪ ,‬נזדמנה לו בתו‪ ,‬שאינה ראויה לנדור‪ ,‬עד שידע הנודר‬
‫היאך ידור‪:‬‬
‫‪ .4‬חולין צ"ה‪:‬‬
‫כל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש‪.‬‬
‫שמואל א פרק יד‬
‫(א) ויהי היום ויאמר יונתן בן שאול אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב‬
‫פלשתים אשר מעבר הלז ולאביו לא הגיד‪:‬‬
‫(ב) ושאול יושב בקצה הגבעה תחת הרמון אשר במגרון והעם אשר עמו‬
‫כשש מאות איש‪:‬‬
‫(ג) ואחיה בן אחטוב אחי איכבוד בן פינחס בן עלי כהן יקוק בשלו נשא אפוד‬
‫והעם לא ידע כי הלך יונתן‪:‬‬
‫(ד) ובין המעברות אשר בקש יונתן לעבר על מצב פלשתים שן הסלע מהעבר‬
‫מזה ושן הסלע מהעבר מזה ושם האחד בוצץ ושם האחד סנה‪:‬‬
‫(ה) השן האחד מצוק מצפון מול מכמש והאחד מנגב מול גבע‪ :‬ס‬
‫(ו) ויאמר יהונתן אל הנער נשא כליו לכה ונעברה אל מצב הערלים האלה‬
‫אולי יעשה יקוק לנו כי אין ליקוק מעצור להושיע ברב או במעט‪:‬‬
‫(ז) ויאמר לו נשא כליו עשה כל אשר בלבבך נטה לך הנני עמך כלבבך‪ :‬ס‬
‫(ח) ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים ונגלינו אליהם‪:‬‬
‫(ט) אם כה יאמרו אלינו דמו עד הגיענו אליכם ועמדנו תחתינו ולא נעלה‬
‫אליהם‪:‬‬
‫(י) ואם כה יאמרו עלו עלינו ועלינו כי נתנם יקוק בידנו וזה לנו האות‪:‬‬
‫(יא) ויגלו שניהם אל מצב פלשתים ויאמרו פלשתים הנה עברים יצאים מן‬
‫החרים אשר התחבאו שם‪:‬‬
‫(יב) ויענו אנשי המצבה את יונתן ואת נשא כליו ויאמרו עלו אלינו ונודיעה‬
‫אתכם דבר פ ויאמר יונתן אל נשא כליו עלה אחרי כי נתנם יקוק ביד ישראל‪:‬‬
‫(יג) ויעל יונתן על ידיו ועל רגליו ונשא כליו אחריו ויפלו לפני יונתן ונשא‬
‫כליו ממותת אחריו‪:‬‬
‫(יד) ותהי המכה הראשנה אשר הכה יונתן ונשא כליו כעשרים איש כבחצי‬
‫מענה צמד שדה‪:‬‬
‫(טו) ותהי חרדה במחנה בשדה ובכל העם המצב והמשחית חרדו גם המה‬
‫ותרגז הארץ ותהי לחרדת אלהים‪:‬‬
‫רד"ק שמואל א פרק יד‬
‫(ט) דמו עד הגיענו ‪ -‬המתינו וז"ש יהונתן לאות ולסימן אמר כמ"ש וזה לנו‬
‫האות כי אם יאמרו עלו עלינו פיהם הכשילם כי אנחנו נעלה והם ירדו וזה‬
‫אינו נחש האסור ואם היה אסור לא היה הקב"ה עוזרו בהליכה ההיא אבל‬

‫הוא וכיוצא בו הוא קול דברי' ישמע אדם ויחזק לבו כי הם סי' ואות על‬
‫המעשה ואל יטעה אותך מה שנמצא בדברי חז"ל אמר רב כל נחש שאינו‬
‫כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול אינו נחש כי אינו אומר שיהיה אותו‬
‫נחש אסור כמו שפירשוהו רבים כי הנה אלו המנחשים בחולדה ובעופות אינו‬
‫כנחש אליעזר וכיונתן והוא היה אסור כמ"ש רז"ל לא תנחשו אלו המנחשים‬
‫בחולדה ובעופות ובכוכבים והאומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו צבי‬
‫הפסיקו עורב קורא לו שועל מימינו ונחש משמאלו אל תתחיל בי שחרית הוא‬
‫ר"ח הוא מוצאי שבת הוא הנה אלו הדברים וכיוצא בהן שנהגו בהן בעלי‬
‫הדיעות הרעות וקבעום חק ומנהג עליהם וחושבים כי הם המטיבים והמריעים‬
‫זה הוא שאסרה התורה אבל אם ירצה אדם לעשות מעשה ויעשה דבר א'‬
‫לאות וסי' למעשה ההוא כדי לחזק לבו ולעורר לבו לדבר ההוא זה הדבר‬
‫מותר כי אילו היו עושים רע בדבר הזה אליעזר ויהונתן לא היה עונה אותן‬
‫הב"ה כהוגן ומסייע את מעשיהם ועוזרם והנה רב בעל המאמר הזה שאמר כל‬
‫נחש שאינו כנחש אליעזר ויונתן אינו נחש הוא בעצמו היה עושה כנחש‬
‫שלהם כמ"ש רב בדיק במברא ואמר רב הוה אזיל לבי רב נחמן חתניה ואמר‬
‫אי מברא אתא לאפאי ימא טבא לגו וכן אמר שמואל הוה בדיק במברא ר'‬
‫יוחנן בדיק בינוקא פי' שהיה אומר לתינוק אמור לי פסוקך שאתה קורא בו‬
‫כשהיה רוצה להתחיל שום מעשה או דרך אבל המאמר ההוא שאמר רב כך‬
‫פירושו כל נחש וסי' שהוא אינו עושה אותו סי' לעצמו מתחילה כמו שעשה‬
‫אליעזר ויהונתן אינו נחש וסימן ואין לסמוך עליו או לחוש ממנו אם יבא‬
‫מאליו לפיכך הקשה לו למה לא אכל מההיא סעודה מפני שהניחו כולם הבשר‬
‫ויצאו לקראתו חשב זה לסי' כי הסעודה ההיא לא תהיה לברכה מפני‬
‫שהניחוה ומה סימן ונחש היה לו בזה כיון שמתחלה לא שם לבו לזה והא אמר‬
‫רב כל נחש שאינו כנחש אליעזר ויהונתן אינו נחש ואין לסמוך עליו ואין‬
‫לחוש ממנו א"כ רב למה חשב ‪/‬חשש‪ /‬בזה הדבר ולפיכך אמרו רז"ל בית‬
‫תינוק ואשה אעפ"י שאין נחש יש סימן כלומר אע"פי שאינו נחש כנחש‬
‫שסומכין עליו יש קצת סימן בדבר לשמח לבו ולחזקו אם יהיה לטוב ואם‬
‫יהיה לרע יש לדאוג ממנו ולבקש רחמים ממנו מלפני הב"ה ופי' בית אם בנה‬
‫בית חדש ויארע לו מאורע טוב או רע סמוך לחנוך הבית וכן אם יולד לו ילד‬
‫או לקח אשה בזה הדרך ואמרו והוא דאתחזק תלתא זמני אז ראוי לסמוך עליו‬
‫אעפ"י שבא מאליו ולא עשהו סימן בתחלה אבל הנחש שעשהו סימן מתחלה‬
‫לא שאלו בו שלש פעמים אלא בפעם ראשונה לבד יש סימן וסמכו הג' פעמים‬
‫על מ"ש יעקב אבינו יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו ואלה המקרים‬
‫באו לו משנולד בנימן לפיכך חשש בדבר וכן אמר יוסף הצדיק הלא אתם‬
‫ידעתם כי נחש ינחש איש אשר כמוני כלומר אדם כמוני יחשב סימן רע אם‬
‫יאבד ממנו הגביע אשר הוא שותה בו לפיכך אמר הלא זה אשר ישתה אדוני‬
‫בו והוא נחש ינחש וכן נחשתי ויברכני ה' בגללך וכן והאנשי' ינחשו כל זה‬
‫הוא לשון סימן ואות על הדבר לא נחש ולא קסם ואמרו רז"ל מכאן‬
‫שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזנך תשמענה דבר מאחריך לאמר זה הדרך‬
‫לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו ואמרו קל גברא במתא וקל איתתא בדברא‬
‫ומה נחזור אחרי ספורי הגמרא וסמכי הפסוקים והנה פ' מפורש נעשה‬
‫כמעשה יונתן על פי הנבואה נאמר לגדעון ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה‬
‫ידיך‪:‬‬
‫רש"י מסכת חולין דף צה עמוד ב‬
‫כל נחש שאינו ‪ -‬סומך עליו ממש כאליעזר עבד אברהם שאם תשקני אדבר‬
‫בה ואם לאו לא אדבר בה‪.‬‬
‫תוספות מסכת חולין דף צה עמוד ב‬
‫כאליעזר עבד אברהם ‪ -‬ואם תאמר אליעזר היאך ניחש למ"ד בפ' ארבעה‬
‫מיתות (סנהדרין דף נו‪ ):‬כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו וי"ל‬
‫דההוא תנא סבר שלא נתן לה הצמידים עד שהגידה לו בת מי היא ואע"ג‬
‫דכתיב (בראשית כד) ויקח האיש נזם זהב וגו' והדר כתיב ויאמר בת מי את‬
‫אין מוקדם ומאוחר בתורה וכן מוכח כשספר דכתיב ואשאל אותה ואומר בת‬
‫מי את‪.‬‬
‫וכיונתן בן שאול ‪ -‬וא"ת היאך ניחש ויש לומר דלזרז את נערו אמר כן ובלאו‬
‫הכי נמי היה עולה‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה ד‬

‫אין מנחשין כעכו"ם שנאמר לא תנחשו‪ ,‬כיצד הוא הנחש כגון אלו שאומרים‬
‫הואיל ונפלה פתי מפי או נפל מקלי מידי איני הולך למקום פלוני היום שאם‬
‫אלך אין חפציי נעשים‪ ,‬הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום‬
‫שאם אצא יפגעני אדם רמאי‪ ,‬וכן אלו ששומעים צפצוף העוף ואומרים יהיה‬
‫כך ולא יהיה כך‪ ,‬טוב לעשות דבר פלוני ורע לעשות דבר פלוני‪ ,‬וכן אלו‬
‫שאומרים שחוט תרנגול זה שקרא ערבית‪ ,‬שחוט תרנגולת זו שקראה כמו‬
‫תרנגול‪ ,‬וכן המשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך וכך אעשה דבר פלוני‬
‫ואם לא יארע לי לא אעשה‪ ,‬כאליעזר עבד אברהם‪ ,‬וכן כל כיוצא בדברים‬
‫האלו הכל אסור וכל העושה מעשה מפני דבר מדברים אלו לוקה‬
‫השגת הראב"ד‬
‫וכן המשים לעצמו סימנים אם יארע לו כך וכך וכו'‪ .‬א"א זה שבוש גדול‬
‫שהרי דבר זה מותר ומותר הוא ואולי הטעהו הלשון שראה כל נחש שאינו‬
‫כאליעזר ויונתן אינו נחש והוא סבר שלענין איסור נאמר ולא היא אלא ה"ק‬
‫אינו ראוי לסמוך ואיך חשב על צדיקים כמותם עבירה זו ואי הוו אינהו הוו‬
‫מפקי פולסי דנורא לאפיה‪.‬‬
‫ר"ן חולין‬
‫ודברי הראב"ד תמוהים בעיניי‪ ,‬שהרי מפורש בגמרא שלעניין איסור נאמר‪,‬‬
‫ומכל מקום צריך תירוץ שא"א שהצדיקים הללו יהיו מנחשים‪ ,‬וכך נראה לי‬
‫בתירוצן של דברים‪ ,‬שהנחש שאסרה הוא התולה את מעשיו בסימן שאין‬
‫הסברה נותנת שהוא גורם תועלת לדבר או נזק‪ ,‬כגון פתו נפלה לו מידו או‬
‫צבי הפסיק לו בדרך‪ ,‬שאלו וכיוצא בהן הם מדרכי האמורי‪ ,‬אבל הלוקח‬
‫סימנים בדבר שהסברה מכרעת שהם מורים תועלת הדבר או נזקו אין זה‬
‫נחש‪ ,‬שכל עסקי העולם כך הם‪ ,‬שהרי האומר‪' :‬אם ירדו גשמים לא אצא‬
‫לדרך ואם לאו אצא'‪ -‬אין זה נחש אלא מנהגו של עולם‪ ,‬ואליעזר ויהונתן‬
‫בכיוצא בזה תלו מעשיהם‪ -‬שאליעזר יודע היה שלא היו מזווגין אישה ליצחק‬
‫אלא הוגנת לו‪ ,‬לפיכך לקח סימן לעצמו שאם תהא כל כך נאה במעשיה‬
‫ושלמה במידותיה עד שכשיאמר לה 'הגמיאיני נא מעט מים' תשיבהו ברוח‬
‫נדיבה‪' :‬גם גמליך אשקה'‪ -‬אותה היא שהזמינו מן השמים ליצחק‪".‬‬
‫ספר החינוך (מצוה תקי)‪:‬‬
‫"בטעם איסור ענינים אלו מה שידעתי‪ .‬וראיתי בספרי הראשונים בטעם‬
‫איסור זה‪ ,‬לפי שכל ענינים אלו מטעים ההמון‪ ,‬ויחשבו בשביל שיצדקו‬
‫עליהם קצת מן הדברים שיגידו להם בעלי הקסם‪ ,‬שכל הפעולות שהם בעולם‬
‫סבתם המזלות והכחות‪ ,‬וכמעט יקראו מן הכת הרע האומרים עזב אלקים את‬
‫הארץ [יחזקאל ח'‪ ,‬י"ב]‪ ,‬ובעד זה הענין שהיה מפורסם הרבה בזמן הנביאים‬
‫אמר הנביא [הושע ד'‪ ,‬י"ב] עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו "‪.‬‬
‫שבת דף סז עמוד א‬
‫משנה‪ .‬יוצאין בביצת החרגול‪ ,‬ובשן שועל‪ ,‬ובמסמר מן הצלוב משום רפואה‪,‬‬
‫דברי רבי מאיר‪ ,‬וחכמים אוסרין אף בחול משום דרכי האמורי‪ .‬גמרא‪ .‬אביי‬
‫ורבא דאמרי תרוייהו‪ :‬כל דבר שיש בו משום רפואה ‪ -‬אין בו משום דרכי‬
‫האמורי‬
‫חולין צה‪:‬‬
‫תניא‪ ,‬רבי שמעון בן אלעזר אומר‪ :‬בית תינוק ואשה‪ ,‬אף על פי שאין נחש יש‬
‫סימן‪ .‬אמר ר' אלעזר‪ :‬והוא דאיתחזק תלתא זימני‪ ,‬דכתיב (בראשית מ"ב)‬
‫יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו‬
‫פירש רש"י‬
‫בית תינוק ואשה ‪ -‬בנה בית או נולד לו בן או נשא אשה‪ .‬אע"פ שאין נחש ‪-‬‬
‫שאסור לנחש ולסמוך על הנחש‪ .‬יש סימן ‪ -‬סימנא בעלמא הוי מיהא דאי‬
‫מצלח בסחורה ראשונה אחר שבנה בית או שנולד התינוק או שנשא אשה‬
‫סימן הוא שהולך ומצליח ואי לא אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש‬
‫שלא יצליח‪ .‬תלתא זימני ‪ -‬הצליח או לא הצליח‬
‫הר"ן בסוף פרק שביעי בסנהדרין (על הרי"ף)‬
‫דהא דחשיב הכא עופות וכוכבים‪ ,‬היינו דומיא דהנך דחשיב לעיל‪ ,‬כגון פתו‬
‫מקלו נפל מידו‪ ,‬שאין בהם שום דבר חכמה אלא שטות בעלמא הן‪ ,‬אבל מי‬
‫שמכיר בצפצוף העופות אין זה נחש‪ ,‬שדבר חכמה יש למכירים ושרי‬

‫תוספות (בבא מציעא דף כז עמוד ב)‬
‫כיס וארנקי משום דמסמני ‪ -‬וא"ת והכתיב לא תנחשו וי"ל בשלהי במה אשה‬
‫(שבת דף סז‪ ).‬אמרינן כל דבר שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי‬
‫‪1‬‬
‫האמורי‬
‫רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק יא הלכה ה‬
‫מי שאמר דירה זו שבניתי סימן טוב היתה עלי‪ ,‬אשה זו שנשאתי ובהמה זו‬
‫שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתיה עשרתי‪ ,‬וכן השואל לתינוק אי זה פסוק‬
‫אתה לומד אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב כל אלו‬
‫וכיוצא בהן מותר הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה זה‬
‫סימן לעצמו לדבר שכבר היה הרי זה מותר‬
‫השגת הראב"ד ‪ -‬א"א אף זאת שאמרו בית תינוק ואשה אע"פ שאין נחש יש‬
‫סימן לא אמרו לענין איסור והיתר אלא לענין סמיכה אם ראוי לסמוך על‬
‫סימניהם ואמרו שראוי לסמוך אחר שהוחזקו שלש פעמים"‪.‬‬
‫הוריות דף יב עמוד א‬
‫" ת"ר‪ :‬אין מושחים את המלכים אלא על המעיין‪ ,‬כדי שתמשך מלכותם‪,‬‬
‫שנא'‪' :‬ויאמר המלך להם קחו עמכם את עבדי אדוניכם [וגו'] והורדתם אותו‬
‫אל גיחון'‪ .‬אמר רבי אמי‪ :‬האי מאן דבעי לידע אי מסיק שתיה אי לא‪ ,‬ניתלי‬
‫שרגא בעשרה יומי דבין ראש השנה ליום הכפורים בביתא דלא נשיב זיקא‪,‬‬
‫אי משיך נהוריה נידע דמסיק שתיה‪ .‬ומאן דבעי למיעבד בעיסקא‪ ,‬ובעי‬
‫למידע אי מצלח אי לא מצלח‪ ,‬לירבי תרנגולא‪ ,‬אי שמין ושפר מצלח‪ .‬האי‬
‫מאן דבעי למיפק [לאורחא]‪ ,‬ובעי למידע אי חזר ואתי לביתא אי לא‪ ,‬ניקום‬
‫בביתא דחברא‪ ,‬אי חזי בבואה דבבואה לידע דהדר ואתי לביתא‪ .‬ולאו מלתא‬
‫היא‪ ,‬דלמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה‪ .‬אמר אביי‪ ,‬השתא דאמרת‪ :‬סימנא‬
‫מילתא היא‪[ ,‬לעולם] יהא רגיל למיחזי בריש שתא קרא ורוביא‪ ,‬כרתי‬
‫וסילקא ותמרי"‪.‬‬

‫חיי אדם (חלק שני ‪ -‬כלל קלט) את אכילת הסימנים‪:‬‬
‫"וכיון שהוא תחלת השנה‪ ,‬נוהגין לעשות לסימן טוב לאכול דברים‬
‫הרומזים לזה (והטעם לזה עיין ברמב"ן תחלת לך לך מש"כ דע כי כל‬
‫גזירות עירין משיצא למטה סימן לזה לא ישתנה בשום אופן‪ ,‬וזה נ"ל‬
‫ברור שהוא הטעם שאמרו רז"ל השתא דאמרת סימנא מלתא)"‪.‬‬
‫מהר''ל מפראג (באר הגולה ‪ -‬הבאר השני)‪:‬‬
‫"בפרק ג' דהוריות (י"ב‪ ,‬א') אמר אביי השתא דאמרת סימנא מילתא‬
‫היא יהא רגיל למיכל בריש שתא קרא ורובי' כרתי וסלקא ותמרי‪.‬‬
‫מצאתי שהם תמהים מפני שנראה להם שהם ניחוש‪ .‬ודבר זה אינו‪,‬‬
‫שאם כן יהיה מעשה אלישע ומעשה ירמיה ענין ניחוש‪ ,‬ח"ו‪.‬‬
‫והנה דבר זה הוא סימן ואות להיות נגמר הדבר‪.‬‬
‫ודבר זה ביאר הרב הגדול הרמב"ן ז"ל המקובל האלקי אשר אליו‬
‫לבד נגלו תעלומות חכמה וסודי התורה‪ ,‬וכתב בפ' לך לך וז"ל ודע כל‬
‫גזירת עליונים כאשר תצא הגזירה אל פעל הדמיון תהי' הגזירה‬
‫מקיימת עכ"פ‪ ,‬ולכך יעשו הנביאים מעשה בנבואתם כמאמר ירמיה‬
‫לברוך והיה בכלותך וגו' וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת‬
‫ויאמר אלישע ירה וגו' ולפיכך החזיק הקב"ה לאברהם בארץ ועשה לו‬
‫דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו והבן זה היטב עכ"ל הרב הגדול‪.‬‬
‫ודברים אלו הם ברורים‪.‬‬
‫ומעתה תדע להבין דברים אלו‪ ,‬כי הדבר הזה הוא חכמה נפלאה‬
‫לעשות לגזירה עליונה דמיון וסימן למטה‪ ,‬כדי שתצא לפעל הטוב‬
‫ותהי מקיימת הגזירה לטוב‪ .‬לכך ראוי לעשות סימן ודמיון כמו‬
‫שתמצא שעשו הנביאים‪ ,‬וזהו ענין הדמיון למכלי בריש שתא דברים‬
‫שיש בהם סימן טוב כדי שתצא הגזירה לפעל ואז תהי' הגזירה הטובה‬
‫מתקיימת‪ .‬ואין בזה ניחוש רק היא הכנה שתצא הגזירה לטובה‪.‬‬
‫ודברים אלו נעימים ויקרים מפז וכל חפצים לא ישוו בהם‪ ,‬עכ''ל‪.‬‬

‫‪1‬שמא ר"ל זה שבני אדם לא משאילים ‪ lend‬כיס וארנק יש בו גם טעם‬
‫הגיוני‪ ,‬אולי כדי למנוע גניבה‪ ,‬וכל דבר שיש בו הגיון אינו ניחוש‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful