You are on page 1of 3

‫מבוא לפוליטית – שיעור מס' ‪11‬‬

‫‪25.06.2007‬‬

‫רוסו‬

‫המהפכה הצרפתית מיוחסת אל ההוצאה לפועל של חלקים מרעיונותיו של רוסו‪ .‬הוא נולד בז'נבה ‪,1918‬‬
‫הגיע לפריז ב‪ ,1945-‬ספריו החשובים "מסה אל מול שוויון"‪" ,‬אמיל" (ספר חינוך)‪" ,‬וידויים" ועוד‪.‬‬
‫האיש מלא פרדוקסים הן באישיותו (כמו שהוא הטיף על חזרה לטבע אך את הילדים שלו הוא שלח לבית‪-‬‬
‫יתומים) וכן ב‪...‬‬
‫כהוגה‪ ,‬במצב הטבע יש כל מיני קלקולים שיש בגללם לעבור למצב מדיני‪ .‬המעבר הזה מעביר‬
‫בני‪-‬אדם למצב שהם כמו בעלי‪-‬חיים שנשלטים בכח האגרוף למצב שבו הם שולטים בעצמם‪ .‬בעיקר‪,‬‬
‫המעבר הזה משתית את חיי בני‪-‬האדם על חיים של חירות ויושר במקום כח האגרוף‪.‬‬
‫במעבר הזה‪ ,‬האדם מוותר על החירות הטבעית שיש לו ועובר אל חירות מדינית – מצב שבו‬
‫אנשים קובעים לעצמם מגבלות תחתיהן הם רוצים לחיות‪ .‬כמו כל תיאורטיקן של אמנה‪ ,‬מה שמבסס את‬
‫חובת הציות זה ההסכמה של בני האדם להיכנס אליה‪ .‬ההסכמה הזאת הופכת את הקיום שלהם גם תחת‬
‫המגבלות של האמנה לחופשיים כיוון שזה לא נכפה עליהם‪.‬‬
‫המוטיבציה העיקרית שלו במסה הזאת זה לבחון את מה שנראה כאילו קונפליקט בין החיים‬
‫המשותפים לבין האינטרסים שלנו (כמו – חוסר רצון לשלם מסים)‪ .‬המסקנה שלו – אין ניגוד אינטרסים‪,‬‬
‫מה שטוב למדינה טוב לפרט והפוך‪.‬‬
‫הפרדוקס הראשון של רוסו‪:‬‬
‫איך קרה שהאדם נולד חופשי ובכל מקום הוא כבול באזיקים?‬
‫אם אנחנו במהותנו אנשים חופשיים‪ ,‬איך זה שחלה עלינו פקודת מס הכנסה‪ ,‬חוק של ביטחון‪,‬‬
‫תקנות התעבורה וכד'‪ ,‬שכל אלה הם מגבלות שמקטינות את החופש הטבעי שנולדנו אליו‪ .‬ליצור חופשי‪,‬‬
‫מנקודת מבט כוחנית‪ ,‬כל עוד עליו לציית לשם הישרדותו – עליו לבצע את התקנות הללו‪ .‬אבל‪ ,‬אם הוא‬
‫יכול להשתחרר מהשיעבוד עליו – מצוין‪ ,‬כי אז הוא מחזיר לעצמו את החירות הטבעית שאליה הוא נולד‬
‫ונשללה ממנו בכוח‪.‬‬
‫במצב המדיני‪ ,‬כל הזכויות שיש לאדם‪ ,‬כל החירויות‪ ,‬מוקנות לו לא מהטבע אלא מכוחו של‬
‫הסכם‪ .‬ואז‪ ,‬גם המציאות האומללה הזאת בטבע‪ ,‬שהכח קובע‪ ,‬מוסרת מעל גבו של היחיד‪.‬‬
‫בחברות הראשונות (משפחה) – כל עוד בני אדם תלויים זה בזה‪ ,‬המסגרת הזאת מתקיימת‬
‫מכורח הכרח‪ .‬אבל כשנעלם הצורך – בני המשפחה גדלים ומפרנסים את עצמם – הם עדיין רואים את‬
‫עצמם שייכים לאותה מסגרת‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬לפי רוסו‪ ,‬מסגרת מדינית כזאת נסמכת על הסכמה הדדית ואף‪-‬אחד לא נשאר בה מכח‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬היא מסגרת וולנטרית‪ .‬אנשים משתייכים אליה כי בתוכה עדיף להם מאשר מחוצה לה‪.‬‬
‫במצב הטבע‪ ,‬בעל הזכות הוא זה בעל הכי הרבה כח‪ .‬זה יימשך כך כל עוד הוא יהיה הכי חזק‪.‬‬
‫כשמישהו חזק יותר מופיע – הזכות עוברת אליו וכדאי לציית לו כי אין הרבה ברירות‪.‬‬
‫אם רוצים לצאת ממסגרת הטבע עושים זאת במסגרת הסכמה‪.‬‬
‫רוסו אומר שלפני ההסכם הזה צריך להיות איזשהו הסכם ראשוני שבו מסכימים כולם על‬
‫הפרוצדורה הזאת‪ .‬לפני שמקיימים איזה אמנה‪ ,‬חייבים כולם פה אחד להסכים מראש לקבל את דעת הרוב‬
‫כשזאת תתקבל‪ .‬בלי ההסכמה הזאת‪ ,‬כל הסכם שיבוא אחרי זה יהיה מאויים ע"י מיעוט שלא ימצא חן‬
‫בעיניו ההסכם או שלא יסכים לציית לכך‪ .‬לכן‪ ,‬ההסכם הראשוני הזה שקודם לכל הסכם מחייב‪ ,‬חייב‬
‫להתקבל פה אחד‪ .‬על הפרוצדורה של שלטון הרוב – שלאחר מכן נדע מי הם הרוב‪.‬‬
‫רוסו חושב שמזמן בני האדם עברו את השלב שהסכנות שרובצות אצל כל אחד יחיד גדולות‬
‫יותר מכח ההתגוננות שלו‪ .‬אם בני האדם לא היו מגיעים לחיים משותפים‪ ,‬המין האנושי היה נכחד‪.‬‬
‫הסכנות הם כלליות ומכל מקום‪.‬‬
‫אם הצורך להיחלץ מסכנות מצב הטבע קשור לכך שלכל אחד יש מעט מדי כוח – הפתרון הוא‬
‫איחוד כוחות‪ .‬השאלה הגדולה היא למה אנשים יפקירו את כוחם וימסרו אותו לאחר כשהם עלולים בעצם‬
‫לסכן את עצמם‪ .‬אם הם יסכימו זה יהיה אך ורק כשהם יודעים שהם לא יסכנו את עצמם‪.‬‬
‫הברירה הגדולה היא "למצוא צורה שהיא שותפות שתגן ותשמור בכל הכח של הציבור על גופו‬
‫ועל רכושו של כל שותף וכל אחד ואחד יתאחד על‪-‬ידיה עם הכל ואף‪-‬על‪-‬פי‪-‬כן יציית רק לעצמו וישאר‬
‫חופשי ככל שהיה חופשי קודם לכן" (עמ' ‪ .)24‬מעגל מסוים – מצד אחד אתה נכנס לאיזשהי מסגרת ומצד‬
‫שני אתה נשאר חופשי‪.‬‬
‫הבעיה של רוסו היא למצוא מסגרת שעדיין תשמר את החירות שהייתה לפני הכניסה אל‬
‫המסגרת‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הוא עלה על‪-‬כך שבמעבר הזה אתה הופך את המושג "אני" למושג "אנחנו"‪.‬‬
‫אתה יוצר קולקטיב שבו אתה שותף (כמו קיבוצניק ובחירת ההחלטות ע"י האסיפה)‪.‬‬
‫"כל אחד ואחד מן השותפים מוסר את עצמו יחד עם זכויותיו לרשות הציבור כולו‪ .‬מכיוון שכל‬
‫אחד ואחד מוסר את עצמו כולו – התנאים שווים בשביל הכל" (עמ' ‪ .)25‬המסירה המוחלטת והטוטאלית‬
‫של הזכויות אמורה למנוע מצב שמישהו ינסה להשתלט על האחרים‪ .‬הוא אומר שמכיוון שאדם מסר את‬
‫עצמו לרשות הכל‪ ,‬הוא לא מסר את עצמו לשום אדם‪ .‬הוא לא הפך להיות נתין כמו אצל הובס אלא הוא‬
‫מסר את עצמו לגוף שהוא חלק ממנו‪.‬‬
‫אנחנו מוסרים את עצמנו לידי הגוף כולו – לא לידי אף‪-‬אחד‪ .‬למעשה‪ ,‬קיבלנו חזרה את מה‬
‫שמסרנו ועוד כח נוסף בכדי לשמור על עצמנו‪ .‬אני מקבל גם כח נוסף כי אז אני לא נאלץ לשמור על מה‬
‫שיש לי מפני שכנים כיוון שזה גם שלהם‪ .‬כשאתה הופך משהו משלי לשלנו‪ ,‬אתה הופך את האחריות‬
‫עליו גם על אחרים‪.‬‬
‫הליך הכינון של המסגרת החברתית – "כל אחד מאיתנו מפקיד יחד עם כל האחרים את אישיותו‬
‫ואת כל כוחו בידי ההנהלה העליונה של הרצון הכללי ואנו מקבלים כגוף אחד כל חבר כחלק בלתי נפרד‬
‫מהכלל‪ .‬כך נוצרת אישיות קיבוצית ומכונן האני הקיבוצי של כל משתתף‪ ".‬כלומר‪ ,‬מכוננים גוף שהוא‬
‫בעצם קולקטיב שבו חברים כל המשתתפים‪ .‬במובן הזה‪ ,‬יש להם אמנם זהות פרטית‪ ,‬אבל הזהות‬
‫הציבורית שלהם היא כחברי קולקטיב‪.‬‬
‫ואז הם מייסדים דבר הנקרא "גוף מדיני"‪ .‬רוסו מתאר את הגוף הזה כך‪" :‬מדינה‪ ,‬שהוא סביל‪,‬‬
‫ריבון שהוא פעיל‪ ,‬שלטון שמשווים אותו לדומים לו‪ ,‬השותפים מכונים "עם שהם יחד"‪ ,‬אזרחים כשהם‬
‫נפרדים ומשתתפים בסמכות הריבונית‪ ,‬ונתינים כשהם כפופים לחוק‪".‬‬
‫מי שבסמכותו לחוקק חוקים – הוא הריבון‪ .‬מיהו הריבון? כולם‪ .‬כולם שותפים בהליך החקיקה‪.‬‬
‫באמנה הזאת‪ ,‬לכל משתתף יש התחייבות כפולה – פעם כלפי שאר הנתינים ופעם כלפי הגוף‬
‫כולו‪ .‬הוא לא יכול להשתחרר מההתחייבות הזאת מתי שבא לו‪ .‬בכדי להשתחרר מהמסגרת אתה צריך‬
‫את ההסכמה של כל החברים ושל הגוף כולו‪.‬‬
‫הקמנו גוף קיבוצי –כלומר‪ ,‬הקמנו גוף כשכל חבריו בעל אינטרסים דומים‪ .‬אם אין ניגודים בין‬
‫הפרטים למסגרת המשותפת‪ ,‬גם רוסו משתמש בדימוי שמקובל בתזות על אמנה חברתית – היחס בין גוף‬
‫לחבריו‪ .‬יש לי אצבעות ויש לי את הגוף כולו‪ .‬האצבע נפרדת‪ ,‬אני יכול לצבוע את הציפורן באדום‪ .‬זה‬
‫יחידה נפרדת‪ .‬אבל אני לא יכול לקטוע את האצבע בלי שפגעתי בגוף כולו‪ .‬לכן‪ ,‬אם האצבע תכעס על‬
‫העין ותעקור אותה – היא גרמה נזק לעצמה‪ .‬וזהו הניגוד בין האצבע לעין‪ ,‬או למעשה – בין הפרט לגוף‬
‫המדיני‪.‬‬
‫הפרדוקס השני של רוסו‪:‬‬
‫"כל מי שימאן להישמע לרצון הכללי יכריחהו לכך הגוף כולו‪ .‬דבר זה אין פירושו אלא זה‬
‫שיכריחוהו להיות חופשי‪".‬‬
‫איך מכריחים מישהו להיות חופשי?‬
‫במעבר ממצב הטבע למצב האזרחי‪ ,‬האדם קובע את הצדק במקום היצר‪ ,‬את החובה במקום‬
‫הדחיפה הפיסית ואת הזכות במקום התשוקה‪ .‬אדם מופעל ע"י אינסטינטקים ודחפים כמו חיית השדה הופך‬
‫להיות מונע ע"י צרכים אנושיים – צדק‪ ,‬חובה וזכות‪ .‬הופך להיות מבהמה לאדם‪ .‬אתה כבר לא עושה מה‬
‫בראש שלך אלא מה שאתה מאמין שצודק ונכון‪ ,‬מה שאתה נאלץ לעשות בגלל שיש לך מחוייבויות ואתה‬
‫לוקח לעצמך רק משהו שהוא שלך כדין ולא מה שמתחשק לך לקחת‪.‬‬
‫במילים אחרות – אתה הופך להיות רציונלי‪.‬‬
‫הגל‪ ,‬למשל‪ ,‬רואה במהפכה הצרפתית אירוע מכונן כיוון שהוא מקבל את הפרשנות של רוסו‪,‬‬
‫שהניעה את המהפכה הזאת‪.‬‬
‫האדם הופך להיות מיצור שחי במצב טבע של יחסי כוחות על מערכת הפועלת ע"פ חוקים‪,‬‬
‫חובות‪ ,‬זכויות ובמילים אחרות – עקרונות הומניים‪ .‬הסיסמה של המהפכה הצרפתית "שווין‪ ,‬איכות‪,‬‬
‫אחווה"‪ .‬האדם נולד חופשי‪ ,‬האדם נולד שווה‪ ,‬בכדי לממש את זה הוא באמת צריך אחווה‪ ,‬שותפות‬
‫וסולידריות‪.‬‬
‫בכל אופן‪ ,‬האדם מפסיד את זכותו הטבעית של כל דבר (כמו מצב הטבע) אך זוכה בקניין‬
‫האמיתי‪ .‬ההבדל‪ ,‬דרך אגב‪ ,‬בין קניין לחזקה – קניין זה שכולם מכירים בבעלות שלי על הקניין הזה כיוון‬
‫שהבעלות שלי מוכרת באיזשהו הסכם חוזי המוכר לכולנו לעומת חזקה שבה השתלטתי על דבר‪.‬‬
‫"הכנות המוסרית" של רוסו – "היא העושה את האדם טוב לעצמו כי דחיפת התשוקה היא עבדות‬
‫והמשמעת בחוקים שקבענו בעצמנו היא חירות‪ ".‬במצב הטבעי אנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו‬
‫רוצים כיוון שיש לנו איזשהו דחף לעשות את זה‪ .‬במצב המדיני לא‪ .‬מה שמייחד את המצב המדיני זה לא‬
‫שיש הפקרות‪ .‬מצב מדיני זה שאנחנו מוגבלים כל הזמן ע"י חוקים‪.‬‬
‫באיזה מובן אנחנו חופשיים? אנחנו חוקקנו את החוקים‪" .‬נומוס"‪ .‬ואם אני חוקקתי חוק אז החוק‬
‫נקרא "אוטונומוס"‪.‬‬
‫השוויון הטבעי מקבל משמעות עמוקה יותר כי במקום שיהיה שוויון פיסי‪ ,‬מתקיים בניהם שוויון‬
‫מוסרי וחוקי‪.‬‬
‫ואז נוצר גוף שיש לו ריבון‪ .‬הריבון הוא העם‪ .‬לכן‪ ,‬הריבונות לא יכולה להימסר לאחר‪ .‬לכן‪ ,‬מי‬
‫שיכול לנהל את המדינה הוא מה שמכונה אצל רוסו זה "הרצון הכללי"‪.‬‬
‫הרצון הכללי זה מה שעומד בבסיס ההסכם‪ .‬ההסכם נווצר מניגודי אינטרסים בין האני לבין‬
‫הכלל‪ .‬בלעדי ההסכם הזה לא הייתה נוצרת חברה‪ .‬מה הופך את האינטרסים של הפרט לזהים עם‬
‫האינטרסים של הכלל זה אותו דבר המכונה הרצון הכללי‪ .‬הריבונות היא ההוצאה לפועל של הרצון‬
‫הכללי‪.‬‬
‫הסכמה שבשתיקה טובה כמו הסכמה מפורשת‪ .‬כלומר‪ ,‬אם הריבונות לא יכולה להימסר היא גם‬
‫לא יכולה להתחלק הרי בבסיסה עומד רצון כללי‪ .‬הכלליות שלו תישאר אם היא לא מתחלקת‪ .‬אצל הריבון‬
‫של רוסו (העם) – הוא כולל גם את הרצון וגם את החוק‪ .‬אם הריבון הוא כל העם אז מי שיבצע את החוק‬
‫הוא העם‪ .‬לכן הפרדת הרשויות היא מלאכותית‪.‬‬
‫ואז עולה השאלה – האם הרצון הכללי יכול לשגות? הרי הרצון הכללי הוא זה שמנהל את‬
‫המדינה‪ .‬לדעת רוסו – הרצון הזה תמיד ישר וצודק ומבטא את רצון הכלל‪ .‬לפעמים‪ ,‬רצון העם שונה‪.‬‬
‫ההסבר של רוסו – הרצון הכללי לא שוגה‪ ,‬מי ששוגה זה העם‪ .‬וזה קורה כשהעם לא יודע מה טוב‬
‫בשבילו‪.‬‬
‫אך הרצון של העם הוא לא הרצון הכללי? לא‪ .‬רוסו מבחין בין שני מושגים‪" :‬רצון כללי"‬
‫ו‪"-‬רצון הכל" – אוסף הרעיונות הכלליים של כל המשתתפים‪ .‬אוסף הרצונות הפרטיים של כל הפרטים‪.‬‬
‫הרצון הכללי‪ ,‬לעומתו‪ ,‬זה אותו רצון שמכוון לאינטרסים של המסגרת המשותפת‪ ,‬גם אם היא שונה‬
‫מהאינטרסים של כל פרט‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬האינטרס של המסגרת המשותפת היא תשלום מסוים שמקיים את עצמנו – מיסים‪ .‬אף‪-‬‬
‫אחד לא רוצה לשלם מיסים‪ ,‬אך אין ברירה‪ .‬אוסף הרצונות הפרטיים שלנו זה שאף‪-‬אחד לא ישלם‪ ,‬אך‬
‫הרצון הכללי אומר שחייבים לשלם מיסים אחרת המסגרת הזאת לא תשרוד‪.‬‬
‫רוסו אומר שניקח את רצון הכל ונפחית את כל הרעיונות שמנטרלים זה את זה‪ .‬סוף המשוואה‬
‫תניב את הרצון הכללי‪ .‬אני לא רוצה לשלם מיסים אבל אני רוצה שכל האחרים ישלמו כמה שיותר‪ .‬שאני‬
‫מפחית את אחד עם שתיים – נוצר איזשהו איזון שאומר שכולנו נשלם ככה וככה מיסים‪.‬‬
‫רוסו מניח שיש משהו שהוא טוב כללי שנובע מהסיבה שכולם רוצים לחיות טוב‪ .‬איכות‬
‫הסביבה‪ ,‬למשל – כולנו רוצים אוויר נקי וזך‪ ,‬לכן המדיניות שלנו היא אקולוגית שיתופית‪ .‬מצד שני‪ ,‬ישנו‬
‫בעל עסק של נפט שרוצה שישרפו כמה שיותר בכדי שיקנו יותר‪.‬‬