You are on page 1of 5

‫בוקר יום רביעי בספטמבר ‪2001‬‬

‫ביום רביעי האחד‪-‬עשר לספטמבר אלפיים ואחת‪ ,‬שהו אראלה זינגמן אברהמס‪,‬‬
‫אחותה וויוי ושני צאצאיה בסוויטה הנשיאותית של מלון דיסניס גרנד קליפורניאן‬
‫מזה שלושה ימים תמימים‪.‬‬
‫הרעיון‪ ,‬המימון והיוזמה היו כמובן של אראלה שהחליטה לצאת לשבועיים של‬
‫נופש‪ ,‬הרחק ממייק בעלה ונוכחותו שהחלה למרוט את עצביה‪ .‬לא הייתה לה‬
‫שום כוונה להעביר את הזמן הזה בגפה‪ ,‬ולספק בעקיפין לטורי הרכילות בעצם‬
‫נסיעתה קצה חוט‪ ,‬אודות השרטון עליו עלו חיי נישואיה‪ .‬לפיכך החליטה ליטול‬
‫עמה את אחותה וילדיה ששהו מזה שישה שבועות עם איציק גיסה בקליפורניה;‬
‫ולהעביר במחיצתם את השבועיים הבאים‪ ,‬תוך התמסרות טוטלית לילדי אחותה‬
‫ולהנאותיהם השונות במהלך הנופש‪ .‬היוזמה המפתיעה הזו שהייתה מנוגדת‬
‫לאופייה של אחותה הבכירה‪ ,‬הכתה את אביבה בתדהמה‪ .‬היא אומנם לא‬
‫חסרה דבר מיום בואם לארצות הברית ולמען האמת טרם עיכלה היטב את‬
‫מעמדה החדש ויתרונותיו הרבים‪ ,‬יחסית לחייה בארץ שדמו עתה בעיניה‬
‫לעלובים ביותר‪ .‬איציק רוזנווסר בעלה‪ ,‬התמנה למנהלה הכללי של אחת‬
‫מחברות הבת בתאגיד התעשייתי של גיסה העשיר ורב הפעלים; איציק נכנס‬
‫לנעליים הגדולות הללו בתמיכתו של צוות עוזרים וסגן המנהל הכללי שתודרך‬
‫במיוחד על ידי מייק אברהמס בעצמו‪ ,‬לתת לו לצעיר המוכשר הזה מישראל‬
‫כתף‪ ,‬כדי שייכנס בהקדם האפשרי ללב העניינים‪ .‬אביבה ניהלה את חייהם‬
‫בווילה רחבת ידיים ברובע מנזנילו בריביירה המקסיקנית בלוס אנג'לס‪ .‬משימה‬
‫מאתגרת למדי‪ ,‬בפרט שהיא עצמה טרם עיכלה את הקידום המדהים ברמת‬
‫חייהם‪ .‬מלבד ההתאקלמות שלה עצמה למצב החדש‪ ,‬לשתי עוזרות הבית‬
‫ההיספניות ולטבחית‪ .‬לווילה הענקית בעלת שני המפלסים ובריכת השחייה;‬
‫בעיית חינוכם של צביקי ונטע העיקה עליה כמטען יתר שאיים לשבר את חוט‬
‫שידרתה‪ .‬היה צורך חיוני להכינם לשנת הלימודים הבאה‪ ,‬באחד מבתי הספר‬
‫היהודיים המסונפים לקונסוליה הישראלית בלוס‪-‬אנג'לס‪ .‬הכנה שהתבטאה‬
‫בעיקר בלימוד אנגלית‪ ,‬בהסתגלות מהירה לתנאים ולמקום הכה זרים להם‪.‬‬
‫מכאן הופעתה הפתאומית של אחותה הבכירה והצעתה הברוכה‪ ,‬חילצה אותה‬
‫ואף את הילדים מהלחץ היום‪-‬יומי שנקלעו אליו‪ .‬שבועיים נופש במלון מהודר‬
‫הרחק מהעוזרות והטבחית שהוצאו לחופשה בתשלום‪ ,‬מההשגחה על לימודי‬
‫האנגלית של הקטנים‪ ,‬מסדר היום הקפדני כולל היציאה למרכז העיר מדי יום‬
‫אחר הצהרים – סדר שהיא עצמה הכתיבה וכפתה על עצמה וצאצאיה – כמעט‬
‫ומוטט אותה‪ .‬הסיבות שגרמו לאחותה הבכירה לשנות כליל את יחסה אליה ואל‬
‫ילדיה‪ ,‬כלל לא היו ברורות לה בשלב מוקדם זה‪ .‬היא אומנם הביעה את‬
‫התנגדותה לרעיון החפוז הזה‪ ,‬על אף הפיתוי הרב‪ .‬שהרי הניתוק מהשגרה‬
‫היומית שהורגלו אליה‪ ,‬יקטע את ההכנות של הילדים‪ .‬שבועיים ללא המורה‬
‫לאנגלית שכה התחבבה עליהם‪ .‬הם אף טרם התרגלו כיאות למקום המגורים‬
‫החדש וסביבותיו וכבר לנוע שוב? אולם אראלה עמדה על דעתה ואף הסבירה‪,‬‬
‫כי מוטב שהילדים יצאו לחופשה קצרה שרק תיטיב עמם‪.‬‬
‫'מה את דואגת?' גערה בה אחותה הבכירה‪' ,‬תתפלאי כמה מהר ילדים‬
‫מסוגלים לתפוס שפה חדשה‪ .‬כמה שעות בערבים מול הטלוויזיה במלון‪ ,‬מלבד‬
‫זאת אנחנו יכולות לדבר בינינו באנגלית בלבד; ואם זה לא מספק אותך‪ ,‬אנו‬
‫יכולות לכל היותר לשכור את המורה הזו שתשמש כמחנכת צמודה לילדים‬
‫לשבועיים‪ ,‬אם זאת הבעיה הבוערת שלך‪'.‬‬
‫'באמת‪ ,‬ואיך היא תגיע לשם מלוס‪-‬אנג'לס?'‬
‫'וויוי בחייך את מדהימה אותי! ניקח אותה אתנו ונארגן לה חדר במלון‪ ,‬סמוך‬
‫אלינו‪ .‬את סבורה שהיא תתנגד?' הוסיפה אראלה בפרץ צחוק קצר‪' .‬עוד לא‬
‫התאקלמת מסתבר‪'.‬‬
‫בזה כמו בכל העימותים ביניהן בעבר הסתיים הוויכוח‪ ,‬שהפעם לא חרג‬
‫מגבולות הטעם הטוב‪ .‬אם בעבר וויוי הייתה מתעקשת לעמוד על דעתה בכל‬
‫מקרה‪ ,‬בין אם היא צדקה או לאו; הפעם עקב הנסיבות והחסות בחיקה של‬
‫אחותה‪ ,‬הסכינה מיד להבין את ההיגיון בטיעוניה של אחותה הבכירה‪ .‬וכך‬
‫במהלך שלושת הימים הראשונים לשהותן במלון‪ ,‬ימים של שלווה מאושרת בהן‬
‫הרבו לבלות בפרק דיסני ובבריכות המופלאות של מלון מהודר זה‪ ,‬במתקני‬
‫השעשועים השונים המיועדים לקטנים‪ ,‬נהנו לאין ערוך מהנוף המקסים והרגיעה‬
‫בחיק הטבע‪.‬‬
‫אך ביום רביעי בבוקר התעוררה אראלה מוקדם שלא כהרגלה‪ .‬רחשים מוזרים‬
‫חדרו לחלומותיה‪ ,‬דלתות נטרקו במסדרונות הרחק מהסוויטה שלהן‪ ,‬והאווירה‬
‫במלון הרדום בדרך כלל השתנתה לפתע לחלוטין‪ .‬היא קמה ממיטתה וסובבה‬
‫תחילה בחדרה בחוסר שקט מציצה מבעד לווילונות המוגפים החוצה‪ ,‬שמא‬
‫תבחין בדבר מה שאינו כשורה‪ .‬לאחר כחצי דקה הרימה את שפופרת הטלפון‬
‫וחייגה למרכזיית המלון‪ .‬להפתעתה לא השיבו לה הפעם מיד‪ ,‬אלא קולות‬
‫המולה רמים מלאו את האפרכסת וברקע ניתן היה לשמוע את קולו הנרגש של‬
‫קריין באחת תחנות הטלוויזיה המקומיות‪ .‬הרעש ממש הטרידה והיא מהרה‬
‫להרחיק מעט את השפופרת מאוזנה האחת; באותה שניה ממש שמעה את‬
‫קולה של אחת המרכזניות‪ ,‬קול רם‪ ,‬היסטרי ניתן לומר‪.‬‬
‫'דיסניס גרנד קליפורניאן‪ ,‬כן מה הבעיה?'‬
‫'מה הבעיה?' השיבה לה אראלה מרימה את קולה בכעס‪' .‬מה קורה כאן אני‬
‫רוצה לדעת?'‬
‫'גברתי קבלי את התנצלותי‪ ,‬קרה אסון מחריד לפני כשלוש שעות בניו‪-‬יורק!'‬
‫השיבה לה זו בקול מרוסק הפעם‪' .‬הואילי להדליק את מקלט הטלוויזיה‪ ,‬פשוט‬
‫לא ניתן לתאר זאת במלים‪'...‬‬
‫'הבנתי‪ ,‬תודה'‪ ,‬קטעה אראלה את דבריה הנרגשים של מרכזנית המלון‬
‫התורנית‪ ,‬נטלה את השלט והדליקה את מקלט הטלוויזיה‪.‬‬
‫'אלוהים אדירים! מה זה הדבר הזה‪ ,‬מה הולך שם?' מלמלה מזועזעת‪ .‬לנגד‬
‫עיניה בשידור חוזר התנגש המטוס החטוף בראשון מבין מגדלי התאומים‪ .‬בעוד‬
‫היא חוזה בהתפוצצות ובענן העשן העולה ממנו‪ ,‬התנגש הבואינג השני במגדל‬
‫התאום‪ .‬פטריית אש אדירה התנשאה ממנו ותימרות העשן שהחלו לעלות משני‬
‫המבנים האדירים מלאו את המסך‪ .‬המצלמה שוטטה בין שני המגדלים‬
‫הפגועים‪ ,‬בטרם הספיקה להתאושש ממראות הזוועה צילומי התקריב של‬
‫האומללים שזינקו ממאות קומות המגדלים אל מותם‪ ,‬הפך אחד המגדלים לאבק‬
‫כבצילום איטי ולאחריו התמוטט גם השני‪ ...‬קולו ההיסטרי של כתב הטלוויזיה‬
‫מילא את חדר השינה שלה‪ .‬מיד הנמיכה את עוצמת הקול‪ ,‬חזתה במראות‬
‫והאזינה כלא מאמינה לקולו‪ .‬אך התבררו לה עיקרם של דברים‪ ,‬הניחה את‬
‫השלט וחשה לחדרה של אחותה‪ .‬מבלי לדפוק על דלתה נכנסה פנימה בזריזות‬
‫וניגשה למיטתה של אביבה‪.‬‬
‫'קומי מיד' לחשה לה‪ ,‬מנערת את כתפה של אחותה הישנה‪.‬‬
‫'מה‪ ,‬מה קורה לך? מה את מעירה אותי‪ ,‬עוד חושך‪ '...‬פלטה אביבה בעברית‪.‬‬
‫'משהו נורא קרה‪ ,‬בואי נעבור לחדר שלי שלא נעיר את הילדים‪ '.‬זו הזדקפה‬
‫במיטתה בבהילות‪ ,‬נחלצה ממנה בבלבול חושים מוחלט‪ ,‬עטפה את גופה‬
‫בחלוק וחשה כהלומת רעם אחר אחותה‪.‬‬
‫בחדרה סגרה אראלה ראשית את דלתה טורקת אותה בעצבנות וחשה וניצבה‬
‫לצד אחותה הצעירה‪ ,‬שעמדה בפה פעור נוכח המראות והקולות שלא חדלו‬
‫לחזור על עצמם על המרקע נגד עיניה‪ .‬כאשר עלה על המסך מראה ההמונים‬
‫הנסים ברחובות מענן האבק העצום הרודף בעקבותיהם כנחשול ענק‪ ,‬התעוות‬
‫סנטרה של אביבה לפתע‪ ,‬היא הניעה את לסתותיה במאמץ להגות קול מפיה‬
‫כחמש שניות תמימות; דמעות החלו לזלוג על לחייה‪ ,‬היא פרצה בבכי ונפלה‬
‫לזרועות אחותה‪.‬‬
‫'זה טירוף‪ ,‬זה סוף העולם‪ ...‬מה נעשה אראלה‪ ,‬מה נעשה‪ '?...‬היא פלטה‬
‫בעברית והחלה לגעות באוזני אחותה‪.‬‬
‫'הרגעי וויוי‪ ,‬הרגעי‪ ,‬זה כבר מאחורינו! זה היה‪ ,‬מה שאת רואה כעת זו כבר‬
‫ההיסטוריה‪'...‬‬
‫'אבל זה עוד יכול לקרות‪ ...‬אני לא רוצה להישאר פה ומה יהיה על הילדים‪ ...‬אני‬
‫רוצה לחזור אראלה אני רוצה לחזור‪ '...‬יבבה אחותה‪ ,‬ממררת בבכי שטלטל את‬
‫גופה ואיים למוטט את שתיהן לרצפת החדר‪ .‬אראלה מהרה להושיב אותה‬
‫מבלי לחלצה מזרועותיה‪ ,‬וישבה לצידה תוך ליטוף איטי ללא הרף של שערות‬
‫ראשה וכתפיה‪.‬‬
‫'תקשיבי לי וויוי‪ ,‬נו די הרגעי כבר‪ ,‬זה מאחורינו זה לא יחזור יותר‪ .‬תפסיקי‬
‫להיות הילדה הקטנה המפוחדת‪ '.‬וכל הדברים הללו נאמרו בלחש‪ ,‬באהבה רבה‬
‫בנימה מלאת רגש ובעברית‪ ,‬כפי שמעולם לא הרעיפה על אחותה הצעירה עד‬
‫לרגע זה‪.‬‬
‫'איך‪ ,‬איך אפשר לעשות דבר זוועתי כזה? ומנין את בטוחה שזה לא יקרה שוב‪,‬‬
‫על סמך מה?' הוסיפה וויוי מתעשתת‪ ,‬מרימה את פניה מעל כתפה של אחותה‪.‬‬
‫' גם את המקום הזה יכולים לתקוף ככה‪ ,‬את לא חושבת?'‬
‫'לא אני לא חושבת!' השיבה לה אראלה‪' .‬זה מעשה טירוף בדיוק כמו שהגדרת‬
‫את זה‪ ,‬ומעשי טירוף בסדר גודל שכזה‪ ,‬לא נעשים מדי יום ולא מדי שנה – זה‬
‫קרה וזה לא יחזור על עצמו‪ .‬זה כמו פרל הרבור או כמו הפצצת הירושימה‬
‫ונגסקי‪ ,‬את קולטת? זה לא יכול לחזור על עצמו‪ ,‬בשום פנים ואופן לא! יש‬
‫מספיק כוחות עצומים בארץ הענקית הזו שימנעו זאת‪'.‬‬
‫אביבה התנערה מתנשמת והחלה מוחה את הדמעות מלחייה‪' .‬אלוהים כמה‬
‫שזה מפחיד אותי אלינקה‪ ,‬כמה שזה מפחיד אותי‪ ...‬ומה עם המשרדים ומה אם‬
‫מייק היה שם‪ ...‬מה יהיה?' היא נחרדה שוב‪ ,‬פוערת עיניים קרועות לרווחה‬
‫במבט מבוהל‪.‬‬
‫'מצדי שיתפגר עם הכלבה המזוינת שלו!'‬
‫'על איזה כלבה על מה את מדברת?'‬
‫'על מה אני מדברת? אני סוחבת את חבילת הצרות הזו כבר עשרים ושמונה‬
‫שנים!'‬
‫'אבל אף פעם לא אמרת כלום‪ ,‬אולי את סתם חושדת‪ .‬נכון הוא די מזניח אותך‪,‬‬
‫אבל הוא הרי עסוק מעל הראש‪'.‬‬
‫'הוא אפילו חדל להסתיר זאת ממני ונכון לא אמרתי כלום‪ ,‬משום שתחילה‬
‫קיוויתי שזה ייגמר איך שהוא ולא רציתי להעמיק את הקרע – לשם מה? אולי‬
‫אני צריכה להתגרש ממנו לדעתך‪ ,‬עכשיו בגיל חמישים ותשע?'‬
‫'אני לא יודעת‪ ,‬אבל אז לפני עשרים ושמונה או עשרים וחמש שנה? מה לא‬
‫היית תופסת מישהו ברמה שלו או אפילו אחד מוצלח יותר? כמו שהוא חטף‬
‫אותך‪ '.‬השיבה לה אחותה הצעירה‪ ,‬הרכילות העסיסית הזו אוששה אותה‬
‫לחלוטין‪.‬‬
‫'הייתי שבר כלי‪ ,‬לא האמנתי שזה קורה לי‪ .‬פחדתי שהוא יתגרש ממני‪ ,‬הוא יכל‬
‫לעשות זאת ומה אני הייתי עושה לדעתך עם דמי מזונות של עשרים‪ ,‬או עשרים‬
‫וחמש אלף דולר לחודש‪ .‬מי היה מסתכל עלי? מי היה יורק לכיוון שלי? את‬
‫יודעת מה זה עשה לפנים שלי? עברתי שלושה ניתוחים פלסטיים בשנה אחת!‬
‫הוא מכל מקום דאג טוב מאוד להשגיח שאני חס וחלילה לא אבגוד בו‪ .‬הוא‬
‫עוקב אחריי‪ ,‬עליתי על זה ובקלות רבה‪ .‬כן אפילו ביום שהגענו לכאן איתרתי‬
‫מישהו בלובי‪ ...‬איך איתרתי אותו? הרי מעולם לא היה לי מושג בעניינים האלה‪,‬‬
‫האנשים האלה פשוט לא טרחו להסתיר זאת‪ .‬ובהתחלה כשאמרתי למייק‬
‫שיוריד אותם ממני‪ ,‬אז הוא אמר שהוא לא יודע על מה אני מדברת – וזה בטח‬
‫עיתונאים חטטנים‪ ,‬משום שאם זה היה באמת בילוש לא הייתי מגלה אותם‬
‫בחיים‪ ,‬וזה המחיר שאנשים ברמה שלנו משלמים‪ ,‬כך הוא תירץ את זה‪ .‬הוא‬
‫תמיד זילזל בי וזה המזל שלי‪ .‬לא היה אכפת לו שאני אשכב עם מישהו‬
‫באירופה או בארץ‪ ,‬רק לא בארצות הברית‪ ,‬יש לו מחשבות על מעבר‬
‫לפוליטיקה‪ ,‬אני כמובן הייתי חייבת ללוותו בכל האירועים החברתיים כרעייתו‬
‫הנאמנה; מה אני אגיד לך‪ ,‬כמעט כמו ג'קי קנדי‪ .‬אבל לאחרונה גם העניין הזה‬
‫ירד מהפרק‪ ,‬הוא לא זקוק לי יותר‪ '.‬הוסיפה בחיוך עגום‪.‬‬
‫'אבל מה נעשה אם קרה לו משהו?' נחרדה שוב וויוי‪.‬‬
‫'הלוואי‪ ,‬האמת שטלפנתי כבר למשרד של מועצת המנהלים ולכל הניידים שלו‪,‬‬
‫לא קבלתי תשובה גם לא מהכלבה שלו – גם אליה טלפנתי תארי לעצמך‪ .‬זה‬
‫עוד לא אומר שקרה לו משהו‪ ,‬יכול להיות שהאף‪.‬בי‪.‬איי מאחורי הדממה הזאת‪,‬‬
‫או סתם קריסת תקשורת בקנה מידה גדול‪'.‬‬
‫הקולות על המרקע חזרו לשלוט בחלל החדר‪ .‬שתי האחיות ישבו דוממות לרגע‬
‫קט‪ ,‬זו לצד זו‪.‬‬
‫'תשמעי מה נעשה וויוי‪ .‬אני צריכה לזוז‪ ,‬אני חייבת לטוס לניו‪-‬יורק עוד היום‪.‬‬
‫אבל אל תפסיקי את החופשה‪ .‬אני מניחה שתלך פאניקה רצינית בחוץ‪ ,‬פה‬
‫הרוחות יירגעו מהר וזה טוב לילדים‪ .‬אני יכולה לסמוך עלייך?'‬
‫'מה‪ ,‬את משאירה אותי ואת הילדים פה לבד?' נחרדה אביבה ונקלעה שוב לגל‬
‫היסטרי של רחמים עצמיים‪.‬‬
‫‘עשי טובה ותירגעי כבר! את זקוקה לסטירת לחי כדי להתגבר על החרדות‬
‫שלך? הוכיחה אותה אחותה הבכירה בהרמת קול ובהרמת יד‪ ,‬כמו בימי‬
‫נעוריהן‪' .‬אני חייבת לזוז את מבינה‪ ,‬זה מצב קריטי ואת חייבת לעזור לי!‪,‬‬
‫'בסדר אלינקה‪ ...‬כן את יכולה לסמוך עלי‪ '.‬השיבה וויוי ודמעות נקוו שוב‬
‫בעיניה‪.‬‬
‫'אני לוקחת רק את הארנק והתכשיטים שלי‪ ,‬אז תזמיני את שירות החדרים‬
‫שיארזו את הדברים שלי בנוכחותך‪ ,‬אל תשאירי אותם לבד חס וחלילה;‬
‫ותבקשי שישלחו אותם לכתובת שלי בניו‪-‬יורק‪ .‬אוקי?'‬
‫'בסדר אני אדאג לכך‪ ,‬יהיה בסדר אל תדאגי‪'.‬‬
‫*‬
‫בלובי ליד דוכן הקבלה המהודר פנתה אראלה לאחד הפקידים הפנויים‪ ,‬אחד‬
‫הבודדים שדומה היה ולא נתקף בבהלה הכללית שעדיין שררה ברחבי המלון‪.‬‬
‫'תזמין לי לימוזינה ויש לך את לוח הטיסות לניו‪-‬ירוק מ‪'...‬‬
‫'גבירתי‪ ,‬רק חרקים‪ ,‬בעלי כנף ומטוסי חיל האוויר רשאים לטוס ברחבי היבשת‪,‬‬
‫ההוראה הזו יצאה רשמית לפני שעה וחצי בדיוק‪'.‬‬
‫'מה‪ ,‬אתה רציני?' התקצפה לפתע מופתעת מהכעס שתקף אותה‪ .‬ההתבדחות‬
‫של פקיד הקבלה כלל לא חדרה לתודעתה‪' .‬ורכבות‪ ,‬אז תזמין לי לימוזינה‪'.‬‬
‫חתיכות פאניקרים! להפסיק את הטיסות עכשיו‪ ,‬הם יצאו מדעתם? איפה הם‬
‫היו בתשעים ושלוש כשהמופרעים האלה ניסו להוריד את המתחם הזה עצמו‪,‬‬
‫מה הם עשו מאז? גירדו ביצים! הרהרה בכעס בעברית במיטב הז'רגון של‬
‫תנועת הנוער של אותם ימים‪ .‬אחרי שהסוסים ברחו הם סוגרים את האורוות –‬
‫לא יאומן!‬
‫'גבירתי הלימוזינה ממתינה לך‪ '.‬העיר לה פקיד הקבלה בנימוס‪ ,‬לאחר מספר‬
‫דקות של המתנה חסרת סבלנות‪.‬‬
‫היא הנידה לו בראשה כמודה לו על תשומת הלב והשירות ביום של פורענות‬
‫קשה זה והעיפה מבט מקיף בלובי‪ ,‬אזור דוכן הקבלה לכל אורכו היה ריק כמעט‬
‫מאדם‪ ,‬עד לכניסה; בחלקו המזרחי המרוחק מעט‪ ,‬תלוי היה מסך טלוויזיה גדול‬
‫מידות שהוצב רק בבוקר זה‪ .‬מסך זה ריתק כמובן את נוכחות מרבית אורחי‬
‫המלון ששהו בלובי באותה שעה‪ .‬חלקם ישבו בכורסאות הנוחות סביב מרכז‬
‫האגף המזרחי באולם‪ ,‬חלק ניכר מהם ניצב היה כאשר עורפם מכוון אליה‪.‬‬
‫הרחש הרב שהקימו והקולות שבקעו משני הרמקולים גדולי המידות על רצפת‬
‫הלובי לצד המסך‪ ,‬דמו להמיית להק זרזירים ענק או צפרים נודדות אחרות‬
‫העומדות לנחות‪ .‬אולם אדם לא גילה עניין בה ובתנועותיה להפתעתה‪ .‬היא‬
‫חצתה את הלובי לכיוון היציאה הרחבה באיטיות מופגנת‪ ,‬נושאת את עיניה‬
‫לכיוון הקהל הרב באגף המזרחי‪ .‬את הטיפוס שעקב אחריה ביום הגעתן למלון‬
‫היא לא הצליחה לאתר‪ ,‬וגם לא אף אחד ממחליפיו האלמונים טרח להעיף מבט‬
‫חטוף לעברה‪.‬‬
‫'הפלא ופלא'‪ ,‬מלמלה בעברית ופנתה ללימוזינה החונה בפתח‪.‬‬