‫פרשת ואתחנן נחמו‬

‫גליון ‪163‬‬

‫ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר )דברים ג‪ .‬כג(‪.‬‬
‫וברש"י‪ ,‬אין חנון בכל מקום אלא לשון מתנת חנם‪ ,‬אע"פ שיש‬
‫להם לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אין מבקשים מאת‬
‫המקום אלא מתנת חנם‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולפי"ז נלענ"ד מה שבתפילה‬
‫אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה‪ .‬בדעת חונן במתנת‬
‫חינם‪ ,‬אבל בבינה מלמד ולא חונן‪ ,‬כי בינה שייך בנבון המבין‬
‫דבר מתוך דבר וא"צ בזה למתנת חינם מאחר שכבר ממילא‬
‫קיבל במתנת חינם את הדעת וכעת מבין דבר מתוך ְדבַ ר‬
‫הדעת‪ ,‬וכעת אין זה יש מאין כי אם יש מיש‪ ,‬בינה מתוך‬
‫הדעת‪ .‬מבין דבר מתוך דבר הקיים כבר‪ .‬ולפי"ז גם במסכת‬
‫סוכה )מו ע"א וע"ב( והיה אם שמוע תשמע )דברים כח‪ .‬א( וכו' ד"א אם‬
‫שמוע בישן תשמע בחדש ואם יפנה לבבך )דברים ל‪ .‬יז( שוב לא‬
‫תשמע‪ ,‬ופי' רש"י ד"א אם אתה שומע בישן‪ ,‬מחזר על תלמודך‬
‫ששמעת‪ .‬תשמע בחדש‪ ,‬תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך‬
‫דברים ישנים‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬הרי אם אתה שומע בישן היינו‬
‫מחזר על תלמודך ששמעת שהוא בחינת מתנת חינם‪ ,‬אז‬
‫תשמע בחדש שתתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים‬
‫ישנים‪ .‬להבין היינו בבינה כמבין דבר מתוך הדברים הישנים‪.‬‬
‫וזהו גם שאמר רבי יוחנן במסכת ברכות )נה ע"א( אין הקב"ה‬
‫נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה שנא' יהב חכמתא לחכימין‬
‫ומנדעא ליודעי בינה )דניאל ב‪ .‬כא(‪ ,‬שמע רב תחליפא בר מערבא‬
‫ואמרה קמיה דרבי אבהו‪ ,‬אמר ליה אתון מהתם מתניתו לה‪,‬‬
‫אנן מהכא מתנינן לה‪ ,‬דכת' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה‬
‫)שמות לא‪ .‬ו(‪ ,‬ע"כ‪ .‬כי אחר שהקב"ה חננו בחכמה בינה ודעת‪,‬‬
‫כעת שייך כבר לשון נתן ויהב חכמה‪ .‬ושו"ר בנפש החיים‬
‫להגר"ח מוולאזין )שער ד' פ"ה( שכתב וז"ל‪ ,‬ולכאו' יפלא דא"כ‬
‫חכמה הראשונה מאין תמצא אצל האדם‪ ,‬אמנם הענין כי כתוב‬
‫מפורש שגם היראה הנקראת חכמה כמו שכתוב ויאמר לאדם‬
‫הן יראת ה' היא חכמה )איוב כח‪ .‬כח(‪ ,‬והוא מטעם הנ"ל שהיא‬
‫אוצרו הטוב של החכמה שתשתמר ותתקיים‪ ,‬זה שכתוב שאין‬
‫הקב"ה נותן ומשפיע חכמה העליונה של התורה שתתקיים‬
‫אצלו ויהא תלמודו בידו אלא למי שיש בו חכמה היינו אוצר‬
‫היראה‪ ,‬ע"כ‪ .‬וע"ע מה שכתבתי בענייני ימי התשובה על הרשות‬
‫לש"ץ מסוד חכמים ונבונים ומלמד דעת מבינים וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬

‫ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר )דברים ג‪ .‬כג(‪.‬‬
‫ובבעל הטורים‪ ,‬ואתחנ"ן בגימטריא שיר"ה‪ ,‬שאמר לפניו שירה‬
‫כדי שישמע תפלתו‪ ,‬ע"כ‪ .‬והנה ואתחנ"ן בגימטריא תפל"ה‪,‬‬
‫אבל לזה א"צ אסמכתא כגימטריא וכדו'‪ ,‬כי ברור שמשה‬
‫התפלל‪ ,‬וכברש"י ואתחנן בא"ד‪ ,‬זה אחד מעשרה לשונות‬
‫שנקראת תפלה‪ .‬אבל שכדי שישמע תפלתו אמר לפניו שירה‬
‫לא היינו יודעים אי לאו אסמכתא‪ .‬ומכאן לימוד השכל להתפלל‬
‫בקול נעים ופרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן )ישעיה לה‪ .‬ב(‪.‬‬
‫וזהו שבמדרש )ואתחנן פרשה ב'( ואתחנן אל ה'‪ ,‬הלכה אדם מישראל‬
‫שהיה עומד ומתפלל וכו'‪ ,‬יכול יהא תובע צרכיו ויוצא לו‪ ,‬כבר‬
‫פירש שלמה לשמוע אל הרנה ואל התפלה )מלכים א' ח‪ .‬כח(‪ ,‬רנה זו‬
‫קילוסו של הקב"ה‪ ,‬ותפלה לצרכיו של אדם‪ ,‬ע"כ‪ .‬אדם מתפלל‬
‫בשביל לבקש צרכיו‪ ,‬וכשמתפלל צריך שיהא ברנה‪ .‬ואתחנן אל‬
‫ה' בעת ההוא לאמר‪ ,‬התחינה שהוא התפילה ובקשה בשביל‬
‫צרכי בעת ההיא‪ ,‬היה לאמר‪ ,‬לאמר את הנאמר בהמשך‪ ,‬אדני‬
‫ה' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה‬
‫אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך‬
‫)דברים ג‪ .‬כג(‪ .‬לאמר את הרנה ושבח הבורא‪ ,‬ורק אח"כ באה‬
‫התפילה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' )דברים ג‪ .‬כה(‪.‬‬

‫ויאמר ה' אלי רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה‪ ,‬עלה‬
‫ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפנה ותימנה ומזרחה וראה‬
‫בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה )דברים ג‪ .‬כו‪-‬כז(‪.‬‬
‫משה התפלל אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו'‬
‫כה(‪ ,‬הרי שהתפלל על שנים‪ ,‬התפלל אעברה נא והתפלל‬
‫ואראה‪ .‬ועה"פ ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם‬
‫בעד אהרן וגו' )דברים ט‪ .‬כ( איתא במדרש )ויק"ר פרשה י‪ .‬ה( אמר רבי‬
‫יהושע בן לוי תפילה עושה מחצה‪ .‬וברש"י עה"ת בד"ה‬
‫להשמידו‪ ,‬זה כלוי בנים וכן הוא אומר ואשמיד פריו ממעל )עמוס‬
‫ב‪ ,‬ט(‪ ,‬ואתפלל גם בעד אהרן והועילה תפלתי לכפר מחצה ומתו‬
‫שנים ונשארו השנים‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬וממילא כאן אם תפילת‬
‫משה אעברה נא ואראה היתה עושה מחצה‪ ,‬הרי המחצה היא‬
‫אחד מהב'‪ ,‬או אעברה או אראה‪ .‬ואם תפלתו היתה עושה‬
‫שיעבור אל הארץ‪ ,‬והרי לא כהתה עינו )דברים לד‪ .‬ז( ובהכרח היה‬
‫גם רואה‪ .‬לכן מחצה שייך רק אם יראה ולא יעבור‪ .‬ולזה אמר לו‬
‫הקב"ה עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה‬
‫וראה בעיניך כי לא תעבור את הירדן הזה‪ .‬תפילה עושה מחצה‪,‬‬
‫והמחצה משני הבקשות הוא בקשה אחת שביקש לראות‪.‬‬

‫וע"ע בכלי יקר‪ ,‬שתפלה עושה מחצה‪ ,‬וכאן נעתר לו על חצי‬
‫שאלתו ונדחה המבוקש הגשמי מפני הרוחני‪ ,‬ע"כ מהכלי יקר‪.‬‬
‫בפירוש הדברים נראה כוונתו‪ ,‬שבקשת אעברה נא הוא בקשה‬
‫גשמית היינו שהגוף יכנס לארץ‪ ,‬ואילו בקשת ואראה הוא‬
‫בקשה רוחנית‪ ,‬כי ראיה הוא חוש מחמשת החושים‪ .‬אבל ודאי‬
‫שבקשה גשמית ורוחנית של משה רבינו אינם במושגינו הדלים‪.‬‬

‫רק השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר‬
‫ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך והודעתם לבניך‬
‫ולבני בניך )דברים ד‪ .‬ט(‪.‬‬
‫וברש"י רק השמר לך וגו' פן תשכח את הדברים‪ ,‬אז כשלא‬
‫תשכחו אותם ותעשום על אמיתתם תיחשבו חכמים ונבונים‪,‬‬
‫ואם תעוותו אותם מתוך שכחה תיחשבו שוטים‪.‬‬
‫והטעם שתיחשבו חכמים ונבונים‪ ,‬הוא ברור‪ .‬לפי שזה מה‬
‫שנא' למעלה ושמרתם ועשיתם כי הוא חכמתכם ובינתכם‬
‫לעיני העמים וגו' )דברים ד‪ .‬ו(‪ .‬אבל מנא לן והיכן מרומז בפסוק‬
‫שאם תעוותו אותם מתוך שכחה תיחשבו שוטים‪ ,‬ולמה בדוקא‬
‫שוטים‪ .‬ולענ"ד זה ודאי‪ ,‬לפי שאמרו במסכת חגיגה )ד' ע"א( אי‬
‫זהו שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו‪ .‬כי המעוות מתוך‬
‫שכחה ועובר על השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח את‬
‫הדברים‪ ,‬הרי הוא מאבד מה שנתנו לו ולשוטה ייחשב‪.‬‬

‫וידבר ה' אליכם מתוך האש קול דברים אתם שמעים ותמונה‬
‫אינכם ראים זולתי קול )דברים ד‪ .‬יב(‪.‬‬

‫אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי‬
‫ולא במותי וכו'‪ .‬וברשב"ם ד"ה ולא במותי‪ ,‬שנקבר מול בית‬
‫פעור ולא זכו עצמותיו ליכנס בארץ כעצמות יוסף שנכנסו‬
‫בארץ כדכת' ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים‬
‫קברו בשכם וגו' )יהושע כד‪ .‬לב(‪ ,‬והיינו דכת' כי אנכי מת בארץ‬
‫הזאת וגו'‪ ,‬בחוצה לארץ‪ .‬אינני עובר את הירדן‪ ,‬אפי' לאחר‬
‫מיתה לא יעברו עצמותי את הירדן‪ ,‬ע"כ מהרשב"ם‪.‬‬

‫חשבתי לענ"ד הפי' ותמונה אינכם רואים‪ ,‬אבל מה שכן ראיתם‬
‫הוא הקול וכדכת' וכל העם רואים את הקולות וגו' )שמות כ‪ .‬יד(‪.‬‬
‫ושו"ר בהכתב והקבלה לרבי יעקב צבי מקעלענבורג שכתב‬
‫ששתי מילות זולתי קול מיותרות‪ ,‬כי כבר אמר קול דברים אתם‬
‫שומעים ותמונה אינכם רואים‪ .‬ובעל הברית אמר‪ ,‬לאשר אמר‬
‫וכל העם רואים את הקולות‪ ,‬רואים את הנשמע‪ .‬כי כמו‬
‫ששמעו מילת אנכי‪ ,‬כן ראו בעיניהם אות א' ואות נ' ואות כ'‬
‫ואות י' בתוך האויר צורת אותיות אלו ממש‪ ,‬והאותיות היו של‬
‫אור גדול עומדים באויר אשר על הר סיני ומאירים באור זך‬
‫ומצוחצח עד מאד לעיני כל ישראל‪ ,‬וכן אחר אנכי היו רואים‬
‫גם ד' אותיות הוי' ב"ה וב"ש וכו'‪ ,‬וכן כל דבור ודבור תוך כדי‬
‫דבור הנשמע לאזניהם היה נראה ג"כ לעיניהם באויר עד תום‬
‫כל עשרת הדברות‪ .‬ופירושו כאן‪ ,‬תמונה אינכם רואים זולתי‬
‫תמונת קול‪ ,‬כלומר שום תמונה לא ראיתם חוץ מתמונת‬
‫אותיות הקודש שהוא מהות הקול‪ ,‬ע"כ מהכתב והקבלה‪ .‬אלא‬
‫שלדידי היה ברור שאמנם הקול מורגש באזניים שהם איברי‬
‫חוש השמיעה‪ ,‬אבל במעמד הר סיני‪ ,‬אמונתינו שהיו ניסים‬
‫שאינם ניתנים להשגה במוחשינו הגשמיים ואשר הם למעלה‬
‫מהשגת אנוש‪ .‬והנה אף שאין נתפס במושגינו קירוב ראיית הקול‬
‫למוחשים גשמיים‪ ,‬הרי מדברי בעל הכתב והקבלה מתבאר‬
‫ומתבהר הכל יפה עד שבשכל גשמי ניתן לקלוט במשהו ואפס‬
‫קצהו של ראיית אותו קול הנשמע במעמד הר סיני‪.‬‬

‫וחשבתי מדוע למשה שלא נכנס במותו הביא הרשב"ם מיוסף‬
‫ולא מיעקב שעצמותיו נכנסו בארץ שנא' וישאו אותו בניו‬
‫ארצה כנען ויקברו אותו במערת שדה המכפלה וגו' )בראשית נ‪.‬‬
‫יג(‪ .‬ולענ"ד‪ ,‬כי מיתת וקבורת ועצמות משה כבר נתלה בארונו‬
‫של יוסף‪ ,‬שאמרו במשנה במסכת סוטה )ט' ע"ב( מי לנו גדול‬
‫מיוסף שלא נתעסק בו אלא משה וכו'‪ ,‬מי גדול ממשה שלא‬
‫נתעסק בו אלא המקום וכו'‪ ,‬וא"כ בהיכנס לארץ הביא הרשב"ם‬
‫דוגמא למשה מיוסף‪ .‬ועוד טעם למה הביא הרשב"ם מיוסף ולא‬
‫מיעקב‪ ,‬לפי שכשאומר למשה טול כוס של ברכה וברך על‬
‫המזון‪ ,‬אומר להם איני מברך שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל‬
‫לא בחיי ולא במותי‪ .‬ואין הרשב"ם יכול להביא ראיה ולומר פי'‬
‫ולא במותי שנקבר מול בית פעור ולא זכו עצמותיו ליכנס‬
‫בארץ כעצמות יעקב שנכנסו לארץ‪ .‬שהרי מטעם שלא נכנס‬
‫לארץ ישראל לא היה משה רבינו רוצה לברך‪ ,‬והרי יעקב עצמו‬
‫כבר למדנו שכשאמרו לו טול וברך אומר להם איני מברך אף‬
‫שנכנס לארץ בחייו וגם לאחר מותו נקבר בה‪ .‬ולכן לא מיעקב‬
‫אבינו יש להביא הראיה‪ .‬והיה לי עוד בזה אבל היה זה ביום‬
‫שבת קדש ועד לאחר השבת נשכחו ממני‪.‬‬

‫ש ְתכֶ ם‬
‫ואתי צוה ה' בעת ההוא ללמד אתכם חקים ומשפטים ַלֲע ֹ‬
‫ֹ‬
‫א ָתם בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה )דברים ד‪ .‬יד(‪.‬‬

‫ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך‬
‫ובכל נפשך )דברים ד‪ .‬כט(‪.‬‬

‫בכל מקום יהיה משמעות ַלֲעשֹ ְתכֶ ם לעשות אתכם‪ ,‬ואילו כאן‬
‫לעשותכם‪ ,‬שאתם תעשו החוקים והמשפטים‪ .‬ולולא דמסתפינא‬
‫לחדש אמינא בדרך אפשר‪ .‬אחר שא"ל רבי יהושע לרבי עקיבא‬
‫א ָתם‬
‫א ָתם ֹ‬
‫א ָתם ֹ‬
‫במסכת ראש השנה )כה ע"א( הרי הוא אומר ֹ‬
‫)ויקרא כג‪ .‬ב‪-‬ד‪-‬לז( ג' פעמים‪ ,‬אַ ּ ֶתם אפילו שוגגין אפילו מזידין אפילו‬
‫א ָתם חסר כתיב‪ .‬וממילא‬
‫מוטעין‪ .‬ולפי"ז‪ ,‬גם כאן ַלֲעשֹ ְתכֶ ם ֹ‬
‫ללמד אתכם חוקים ומשפטים‪ ,‬כי אותם חוקים ומשפטים יהיו‬
‫ַלֲעשֹ ְתכֶ ם אַ ּ ֶתם‪ ,‬היינו לעשות אתכם שיהיה לכם קיום בארץ‬
‫אשר אתם עוברים שמה‪.‬‬

‫אחר שבשבוע שחל בו ת"ב תשס"ז הייתי בהודאה להשי"ת על‬
‫הטוב שגמלני‪ ,‬אמר לי אח"כ ת"ח אחד בהא דבמסכת ראש‬
‫השנה )יח ע"א( היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין‬
‫שוה וכו' זה ירד וזה לא ירד וכו'‪ ,‬מפני מה זה ירד וזה לא ירד‬
‫וכו'‪ ,‬זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה‪ ,‬מפני מה זה נענה‬
‫וזה לא נענה‪ ,‬זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל‬
‫תפלה שלימה לא נענה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובזה מתיישב מדוע בפסוק‬
‫ובקשתם משם את ה' אלהיך נא' ובקשתם בלשון רבים ואילו‬
‫ומצאת בלשון יחיד‪ ,‬לפי שאמנם שנים שעלו למטה מבקשים‬
‫את ה' ולכן ובקשתם בלשון רבים‪ ,‬אבל רק מי שידרשנו בכל‬
‫לבבו ובכל נפשו נענה‪ ,‬ולכן ומצאת בלשון יחיד‪ ,‬כי תדרשנו‬
‫בכל לבבך ובכל נפשך‪ .‬ושו"ר שמובא כן בשם הגר"א‪.‬‬

‫וברש"י כי אנכי מת וגו' אינני עובר‪ ,‬מאחר שמת מהיכן יעבור‪,‬‬
‫אלא אף עצמותי אינם עוברין‪ ,‬ע"כ‪ .‬ודרש רב עוירא במסכת‬
‫פסחים )קיט ע"ב( זימנין א"ל משמיה דרב וזימנין א"ל משמיה דרב‬
‫אסי‪ ,‬מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל )בראשית כא‪ .‬ח(‪ ,‬עתיד הקב"ה‬
‫לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק‪,‬‬
‫לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה‬
‫לברך ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל‪ ,‬אומר לו‬
‫ליצחק טול וברך אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו‪ ,‬אומר‬
‫לו ליעקב טול וברך אומר להם איני מברך שנשאתי שתי אחיות‬
‫בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי‪ ,‬אומר לו למשה טול וברך‬

‫בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד‬
‫ה' אלהיך ושמעת בקלו )דברים ד‪ .‬לד(‪.‬‬

‫)דברים ג‪.‬‬

‫כי אנכי מת בארץ הזאת אינני עבר את הירדן ואתם עברים‬
‫וירשתם את הארץ הטובה הזאת )דברים ד‪ .‬כב(‪.‬‬

‫טעם האתנחתא נמצא בתיבת האלה‪ .‬ולכן אין הפי' מצאוך כל‬
‫הדברים האלה באחרית הימים‪ .‬כי כבר מקדם נמצאו‪ .‬ותיבת‬
‫באחרית הימים קאי על המשך הפסוק‪ ,‬באחרית הימים ושבת‬
‫עד ה' אלהיך ושמעת בקולו‪ .‬ויה"ר שנזכה לגאולה השלימה‬
‫מתוך תשובה ויקויים בנו המקרא הנה אנכי שולח לכם את‬
‫אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא‪ ,‬והשיב לב אבות‬
‫על בנים ולב בנים על אבותם )מלאכי ג‪ .‬כג‪-‬כד( במהרה בימינו‪.‬‬

‫או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת‬
‫ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים‬
‫ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים לעיניך )דברים ד‪ .‬לד(‪.‬‬
‫אמנם הנסה משמע מלשון נסיון‪ .‬וברש"י הנסה אלהים‪ ,‬הכי עשה‬
‫נסים שום אלוה‪ .‬וכן בתרגום אונקלוס לשון נסים‪ ,‬אוֹ נִ ִּסין ֲעבַ ד ה'‬
‫ֵיה ַעם ִמגּוֹ ַעם‪ .‬ואולי אפשר לומר מלשון נס‬
‫לְ ִא ְת ְ ּגלָאָ ה לְ ִמ ְפ ַרק ל ּ‬
‫גבוה‪ ,‬כמו עשה לך שרף ושים אותו על נס )במדבר כא‪ .‬ח(‪ ,‬ופי' רש"י‬
‫לפי שהוא גבוה לאות ולראיה קוראו נס‪ .‬כי מלך בו"ד הנלחם‬
‫במדינה אחרת בא בטכסיסי מלחמה בסתר ובאפלה כנאמר‬
‫מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה )משלי כ‪ .‬יח(‪ ,‬אבל‬
‫הקב"ה בא לקחת לו גוי מקרב גוי בפרהסיא כמפורש בפסוק‬
‫במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה‬
‫ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלהיכם במצרים‬
‫לעיניך‪ .‬וזהו הַ נִ סָ ה‪ ,‬לפי שבפרהסיא לאות ולראיה קוראו נס‪.‬‬

‫לע"נ מרת דבורה שטיינמץ בת הרה"ח ר' פינחס ע"ה‬
‫נפ ' כ " ד תשרי תשס " ט‬
‫ת‪ .‬נ‪ .‬צ‪ .‬ב‪ .‬ה‪.‬‬
‫אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו )דברים ד‪ .‬לה(‪.‬‬
‫וברש"י הראת‪ ,‬כשנתן הקב"ה את התורה פתח להם שבעה‬
‫רקיעים‪ ,‬וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים‬
‫וראו שהוא יחידי‪ ,‬לכך נאמר אתה הראת לדעת‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ובפשטות‪ ,‬כשאדם מראה חפץ נדיר אין בידו להוכיח שחפץ זה‬
‫יחידי בעולם וזולתו אין דוגמתו‪ ,‬כי אולי במדינת הים הרחק‬
‫מכאן נמצא טמון בהסתר חפץ כזה‪ .‬ולהבדיל‪ ,‬אף כאן‪ ,‬אמנם‬
‫כל ישראל ראו מעמד הר סיני ואלקותו ית"ש לדעת כי ה' הוא‬
‫האלהים‪ ,‬אך גם הראה להם שאין עוד מלבדו ע"י שפתח להם‬
‫שבעה רקיעים העליונים וגם התחתונים‪.‬‬

‫ומתיישב גם לפי שראיתי )ואיני זוכר היכן( שאמנם שמור וזכור‬
‫בדבור אחד‪ ,‬אבל השמור קודם לזכור‪ .‬וממילא יפה מכוון בפייט‬
‫שמור וזכור בדבור אחד השמיענו אל המיוחד‪ ,‬מתחילה שמירה‬
‫ואח"כ זכירה‪.‬‬

‫ותאמרו הן הראנו ה' אלהינו את כבדו ואת גדלו ואת קלו‬
‫שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם‬
‫וחי )דברים ה‪ .‬כא(‪.‬‬
‫בשיעור ה' ואתחנן תשס"ה חשבתי‪ ,‬בהיות ששבת קדש נחמו‬
‫הבעל"ט יחול בט"ו באב‪ ,‬ואמר רבן שמעון בן גמליאל במסכת‬
‫תענית )כו ע"ב( לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב‬
‫וכיום הכפורים וכו'‪ .‬אולי אפשר להמליץ בהיות שימים‬
‫שבנתיים מחמשה עשר באב עד יום הכפורים הן נ"ה ימים‪.‬‬
‫ותאמרו ה"ן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו ואת קולו‬
‫שמענו מתוך האש היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם‬
‫וחי‪ .‬ה"ן‪ ,‬היינו בעוד נ"ה ימים שמיו"ט הראשון ט"ו באב ועד‬
‫יו"ט השני שהוא יוה"כ‪ ,‬אז הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת‬
‫גדלו וכו' ביום הכפורים‪ ,‬היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את‬
‫האדם וחי שנזכה לשנה טובה ומבורכת‪.‬‬

‫והיה כי יביאך ה' אלהיך אל הארץ וגו' לתת לך ערים גדולות‬
‫וטובות אשר לא בנית‪ ,‬ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת‬
‫וגו' ואכלת ושבעת‪ ,‬השמר לך פן תשכח את ה' אשר הוציאך‬
‫מארץ מצרים מבית עבדים )דברים ו‪ .‬י‪-‬יא‪-‬יב(‪.‬‬
‫ובספר יראים )סי' ש"ס( השמר לך פן תשכח‪ ,‬שלא ישכח אדם‬
‫מלקבל עול מלכות שמים עליו ויקרא קרי"ש בכל יום וכו'‪.‬‬
‫והתועפות רא"ם הביא מהגרא"ד שליט"א בקונט' יגדיל תורה‬
‫קונט' י' סי' קנ"ג גפן אדרת אות כ' דלפי דעת היראים בקרי"ש‬
‫)שהשמר לך פן תשכח קאי על מצות קרי"ש דמיניה קא סליק‪ ,‬שפרשת שמע מתחלת‬

‫וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל )דברים ד‪ .‬מד(‪.‬‬
‫וברש"י וזאת התורה‪ ,‬זו שהוא עתיד לסדר אחר פרשה זו‪.‬‬
‫וחשבתי‪ ,‬מה שבהגבהת התורה מראים באצבע ואומרים וזאת‬
‫התורה אשר שם משה‪ ,‬דלא תימא וזאת התורה כוונתם‬
‫להראות על התורה המוגבהת כאן שהיא היא הניתנה למשה‬
‫ותו לא‪ .‬אלא וזאת התורה ע"ש העתיד‪ ,‬היינו על התורה‬
‫הנלמדת‪ ,‬כנאמר לקמן אלה העדות והחוקים והמשפטים אשר‬
‫דבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים )דברים ד‪ .‬מה(‪ .‬וגם‬
‫אולי מה שיש נהגו להגביה קודם הקריאה‪ ,‬וממילא מה‬
‫שאומרים וזאת התורה קאי ודאי על התורה וקריאתה תיכף‪.‬‬

‫ניתן להאזין בשידור חי לשיעור פרשת השבוע‬
‫מידי יום שני בשעה ‪ 21.40‬בקול הדף‬

‫)‪(1700-550-000‬‬

‫שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלהיך )דברים ה‪ .‬יב(‪.‬‬
‫והנה בדברות הראשונות שנא' זכור את יום השבת לקדשו‬
‫)שמות כ‪ .‬ז( לא נאמר כאשר צוך כבדברות אחרונות‪ .‬וחשבתי‬
‫לענ"ד‪ ,‬אחר שאמרו במסכת שבת )פז ע"ב( וקמיפלגי בשבת‬
‫דמרה דכתיב כאשר צוך ה' אלהיך ואמר רב יהודה אמר רב‬
‫כאשר צוך במרה וכו'‪ .‬כי במרה נצטוו על שמירה ועשיית‬
‫השבת ולא על זכירה‪ ,‬כי זכירה שייך רק בדבר שהיה מכבר‬
‫ומעולם כמו ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר‬
‫יצאתם ממצרים )שמות יג‪ .‬ג(‪ ,‬כי אחר שכבר היה יציאת מצרים‬
‫שייך לזוכרו‪ .‬וכן זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים )דברים כד‪.‬‬
‫ט(‪ ,‬שהיה כבר ושייך בו זכירה‪ .‬וכן זכור את אשר עשה לך‬
‫עמלק בדרך בצאתכם ממצרים )דברים כה‪ .‬יז(‪ .‬וממילא גם זכור את‬
‫יום השבת לקדשו )שמות כ‪ .‬ז(‪ ,‬זכירה שייך רק אחר שישנו‬
‫בשמירה‪ .‬ומקודם שמור את יום השבת לקדשו בעשייה כאשר‬
‫צוך במרה שנא' ויצעק אל ה' ויורהו ה' עץ וישלך אל המים‬
‫וימתקו המים שם שם לו חק ומשפט )שמות טו‪ .‬כה(‪ .‬שם שם לו חק‬
‫ומשפט‪ ,‬לעשייה ולא לזכירה‪ .‬וכמו גם מצות כיבוד אב ואם‬
‫שבמרה נצטוו כבמסכת שבת )שם( בתוד"ה כאשר צוך במרה‪,‬‬
‫ואם תאמר מנ"ל דבמרה איפקוד אשבת‪ ,‬דלמא כאשר צוך‬
‫בפרשת המן דאשכחן דיני שבת כתובים שם‪ ,‬את אשר תאפו‬
‫אפו וגו' )שמות טז‪ .‬כג(‪ ,‬וי"ל משום דבכבוד אב ואם נמי כתיב‬
‫כאשר צוך‪ ,‬ומסתמא כי היכי דהאי כאשר צוך במרה הכי נמי‬
‫האי‪ ,‬ע"כ מהתוס'‪ .‬וממילא מה שנא' כבד את אביך ואת אמך‬
‫כאשר צוך ה' אלהיך )דברים ה‪ .‬טז(‪ ,‬כאשר צוך על עשייה‪ ,‬כי‬
‫זכירה ליכא בכבוד אב ואם‪.‬‬

‫בפרק ו‪ .‬פס' ד(‪ ,‬א"כ גם הך דפרשת עקב‪ ,‬השמר לך פן תשכח את‬
‫ה' אלהיך )דברים ח‪ .‬יא( דבתר ברכת המזון כתיב‪ ,‬יש לדרשו‬
‫בפשטות יותר על לאו למניעת ברהמ"ז דסליק מיניה‪ .‬והוא‬
‫מוקבל ממש למש"כ ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על‬
‫הארץ הטובה אשר נתן לך )דברים ח‪ .‬י(‪ ,‬ועל זה אמר השמר לך‬
‫וגו'‪ ,‬ורם לבבך ושכחת )דברים ח‪ .‬יא‪-‬יד( ואמרת בלבבך כוחי ועוצם‬
‫ידי עשה לי את החיל הזה )דברים ח‪ .‬יז(‪ .‬ועל כן לא יברך את ה'‬
‫על הטובה וכו'‪ ,‬ועיי"ש בתועפות רא"ם מה שהקשה עליו‪.‬‬
‫והנה סדר הכתובים בפרשת עקב כך הן‪ .‬ואכלת ושבעת וברכת‬
‫את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך‪ ,‬השמר לך פן‬
‫תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמר מצותיו ומשפטיו וחקותיו‬
‫אשר אנכי מצוך היום‪ ,‬פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה‬
‫וישבת‪ ,‬ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך‬
‫ירבה‪ ,‬ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך המוציאך מארץ מצרים‬
‫מבית עבדים )דברים ח‪ .‬י‪-‬יא‪-‬יב‪-‬יג‪-‬יד(‪ .‬ואולי כוונתו שאחרי השמר לך‬
‫פן תשכח וגו' נאמר פן תאכל ושבעת‪ ,‬תאכל ושבעת ולא נאמר‬
‫וברכת‪ ,‬הרי שנדרש בפשטות יותר על לאו למניעת ברהמ"ז‪.‬‬

‫במסכת סוכה )נא ע"ב( הגיעו לשער היוצא ממזרח הפכו פניהן‬
‫ממזרח למערב ואמרו‪ ,‬אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל‬
‫ההיכל ופניהם קדמה ומשתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו‪,‬‬
‫ר' יהודה אומר היו שונין ואומרין אנו ליה וליה עינינו‪.‬‬
‫זה היו אומרים בזמן שבית המקדש קיים‪ .‬וכעת אין בית‬
‫המקדש קיים‪ ,‬ואומרים בסליחות אזכרה אלהים ואהמיה בראותי‬
‫כל עיר על תילה בנויה ועיר האלהים מושפלת עד שאול תחתיה‪,‬‬
‫ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה‪ .‬אף שעדיין עיר האלהים‬
‫מושפלת בזמן שכל עיר על תילה בנויה‪ ,‬עכ"ז ובכל זאת נאמר‬
‫כמאז שהיו אומרים בבית המקדש אנו ליה ועינינו ליה‪.‬‬

‫בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו והראנו בבנינו ושמחנו‬
‫בתקונו‪ ,‬ירושלים ובית המקדש הם לעולם‬

‫במסכת סוכה )נא ע"ב( תנו רבנן מי שלא ראה שמחת בית‬
‫השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ ,‬מי שלא ראה ירושלים‬
‫בתפארתה לא ראה כרך נחמד מעולם‪ ,‬מי שלא ראה בית‬
‫המקדש בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם‪.‬‬

‫עצמו בהתרגשותו‪ ,‬ולזה אמר מי שלא ראה שמחת בית‬
‫השואבה לא ראה שמחה מימיו‪ .‬כי אף אם שלא בימי האדם‬
‫עצמו‪ ,‬אלא בימים קדמונים היתה השמחה‪ ,‬אין זה מעניינו‪ ,‬וגם‬
‫שקאי על האדם עצמו כלשון הגמרא מי שלא ראה וכו'‪ .‬משא"כ‬
‫בירושלים בתפארתה ובנין בית המקדש‪ ,‬אינו נוגע לאדם‬
‫עצמו‪ ,‬אלא מדבר מעצם הכרך והבנין‪ ,‬ושייך בו לשון מעולם‪.‬‬
‫ובדוגמא ויתר ביאור‪ ,‬לו יצוייר חמשה אנשים עלו ירושלימה‪ ,‬ג'‬
‫אמנם התלהבו מתפארת העיר עד שהכירו בכרך הנחמד‪ ,‬וכן‬
‫משבאו בבית המקדש וראו בבנינו התרשמו מהבנין המפואר‪,‬‬
‫משא"כ הב' הנותרים שאין להם שום הבנה בחכמת‬
‫הארכיטקטורה ואין להם כל שיג ושיח בטעם יופי הכרך‪ ,‬המה‬
‫ראו אך בשבילם אין הכרך יותר משאר כרכים‪ ,‬צירוף אדמה‬
‫ואבנים‪ ,‬שיש מרמרא וכוחלא מקצוות תבל‪ .‬ומה שאין אותם‬
‫הב' מבינים ביופי זה‪ ,‬אינו פוגם מנחמדות הכרך ופאר הבנין‪.‬‬
‫אך כשנשמעים קולות כלי שיר בלא מספר בכנורות ונבלים‬
‫ומצלתים וחצוצרות‪ ,‬ובאותה שעה אותן ב' אנשים חסרי שיג‬
‫טעם ויופי שאינן מבינים בשילוב הרמוני זה של כלי השיר‪ ,‬הרי‬
‫בשבילם אין זה כי אם כקול ברמה וכקול סואן ברעש היוצא‬
‫ממנוע הטרקטור וכדו'‪ ,‬והשמחה נעדרת מאותן ב' אנשים‬
‫בשביל חוסר הבנתם בכגון דא‪ .‬הרי שהשמחה היא בתוך‬
‫האדם בנפשו ובנשמתו‪ .‬ולזה מי שלא ראה שמחת בית‬
‫השואבה לא ראה שמחה מימיו שלו עצמו‪ ,‬כי השמחה נוגעת‬
‫אליו ובו היא תלויה‪ .‬משא"כ מי שלא ראה ירושלים בתפארתה‬
‫לא ראה כרך נחמד מעולם‪ ,‬עולם בר שית אלפי שנין‪ ,‬ואין זה‬
‫נוגע למהות והבנת האדם‪ .‬וכן מי שלא ראה בית המקדש‬
‫בבנינו לא ראה בנין מפואר מעולם כנ"ל‪.‬‬
‫ומענינא דידן‪ ,‬נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם‪ ,‬ותחזינה עינינו‬
‫בשובך לציון ברחמים ונראה בבנין בית המקדש וירושלים‪ ,‬כי‬
‫הם לעולם‪.‬‬

‫ופדויי ה' אשר פדית ממצרים‪ ,‬ישובון שוב לגאולה השלימה שאין‬
‫אחריה גלות‪ .‬וכן אבינו מלכנו החזירנו בתשובה שלימה לפניך‪ ,‬תשובה‬
‫שנשוב אליך ולא נחטא שוב‪ ,‬זהו תשובה שלימה‬

‫במסכת הוריות )ו' ע"א( אמר רב פפא‪ ,‬כי גמירי חטאת שמתו‬
‫בעליה במיתה‪ ,‬הני מילי ביחיד‪ ,‬אבל לא בצבור‪ ,‬לפי שאין‬
‫מיתה בצבור )דאע''ג דמתו צבור‪ ,‬לא אזלא למיתה חטאת דידהו(‪ .‬מנא ליה‬
‫לרב פפא הא וכו'‪ ,‬אלא טעמא דרב פפא מהכא‪ ,‬דכתיב כפר‬
‫לעמך ישראל אשר פדית ה' )דברים כא‪ .‬ח(‪ ,‬ראויה כפרה זו )דעגלה‬
‫ערופה( שתכפר על יוצאי מצרים‪ ,‬מדכתיב אשר פדית )ויוצאי‬
‫מצרים מתים נינהו‪ ,‬אלמא אין מיתה בצבור(‪.‬‬
‫אשר פדית‪ ,‬ומהיכן‪ ,‬ממצרים‪ .‬ומי הם הפדויים‪ ,‬ישראל‪ .‬ואחר‬
‫שכימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות )מיכה ז‪ .‬טו(‪ ,‬ממילא‬
‫לעתיד לבא במהרה בימינו ופדויי ה' ישובון )ישעיה לה‪ .‬י(‪ .‬אותם‬
‫פדויי ה' אשר פדית כבר ממצרים‪ ,‬ישובון שוב לגאולה השלימה‬
‫שאין אחריה גלות‪ .‬ישובון מלשון שוב עוד פעם‪ .‬ואמנם תנא‬
‫דבי רבי ישמעאל )עירובין נא ע"א ועוד מקומות( ושב הכהן )ויקרא יד‪ .‬לט(‬
‫ובא הכהן )ויקרא יד‪ .‬מד( זו היא שיבה זו היא ביאה‪ ,‬אך זהו לגבי‬
‫לימוד גזרה שוה‪ ,‬ולא שמשמעות שיבה כמשמעות ביאה‪ ,‬כי‬
‫שיבה היינו שוב פעם ב'‪ .‬וממילא ופדויי ה' אשר פדית ממצרים‬
‫ישובון שוב לגאולה השלימה‪ .‬ובאו ציון ברנה‪ ,‬אפ"ל לפי‬
‫שתרגם יונתן בן עוזיאל עה"פ אתם ראיתם אשר עשיתי‬
‫וט ָענִ ית י ְַתכוֹ ן‬
‫למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים )שמות יט‪ .‬ד(‪ְ ּ ,‬‬
‫ילוסין )מרעמסס( וְ אוֹ בֵ ילִ ית‬
‫ַעל ֲענָ נִ ין הֵ י כְּ ַעל ַּג ְדפֵ י נִ ְׁש ִרין ִמן ּ ִפ ּ ִ‬
‫מוק ָ ּד ָׁשא לְ מֶ ֱעבַ ד ּ ַת ָּמן ּ ִפ ְסחָ א וכו'‪ .‬ממילא‬
‫י ְַתכוֹ ן לְ אַ ַתר ּבֵ ית ּ ְ‬
‫מוק ָ ּד ָׁשא ברנה‬
‫כמאז כן בגאולה השלימה ובאו ציון לְ אַ ַתר ּבֵ ית ּ ְ‬
‫)וע"ע מה שכתבתי עה"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ ,‬שמות יט‪ .‬ד(‪ .‬ושמחת‬
‫עולם על ראשם‪ ,‬היינו אותה שמחה מעת שפדית את ישראל‪,‬‬
‫כבמסכת שבת )פח ע"א( אר"ל עתיד הקב"ה להחזירן )את הכתרים‬
‫שכנגד נעשה ונשמע( לנו‪ ,‬שנא' ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה‬
‫ושמחת עולם על ראשם‪ ,‬שמחה שמעולם אחר שנפדו ממצרים‬
‫שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬על ראשם‪.‬‬
‫ואם כבר דברנו שישובון מלשון שוב עוד פעם‪ .‬הנה זהו לשון‬
‫תשובה לשוב אל ה'‪ .‬אחר שמפני חטאינו פנינו מאצלו ית"ש‪,‬‬
‫כעת נשוב אליו‪ .‬ונלענ"ד שזהו אבינו מלכנו החזירנו בתשובה‬
‫שלימה לפניך‪ .‬תשובה שאין אחריה חטא‪ ,‬שנשוב אל ה' ולא‬
‫נסור שוב מעליו ית"ש‪ ,‬זהו תשובה שלימה‪.‬‬

‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬
‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬

‫ודייקתי בהבדל בין מימיו למעולם‪ ,‬שבשמחה לא ראה שמחה‬
‫מימיו‪ ,‬ואילו בירושלים לא ראה כרך נחמד מעולם‪ ,‬וכן בבית‬
‫המקדש לא ראה בנין מפואר מעולם‪ .‬כי שמחה שייכת לאדם‬

‫כשסיימת קריאתך העבר לחברך‪ ,‬וכבר אמרו חז"ל‬

‫)אבות פ"ה מי"ח(‬

‫המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful