‫חסידות מצוינת – ו‪,‬‬

‫י' שבט תשע"ד‬

‫מאמר מכ"ק אדמו"ר שלמה זלמן מקאפוסט‬
‫בן כ"ק אדמו"ר יהודה ליב‬
‫בן כ"ק אדמו"ר הצמח צדק‬
‫זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע‬
‫מספר מגן אבות על פ' ויחי‬

‫ד"ה המלאך הגואל‬
‫נערך ע"י עקיבא שבריק‬

‫‪aShavrick@gmail.com‬‬

‫קיצור לשונו מאגרת של המגן אבות שנדפס בריש ספרו‪:‬‬
‫צריכים אנו ‪ ...‬להתחזק בעבודת ה' במוח ולב ‪...‬ללמוד דא"ח יותר מטבעו ורגילותו‬
‫‪...‬ומה שלומד דא"ח‪ ,‬יחשוב אח"כ בע"פ במוחו כל הדרוש כסדר ד' פעמים בהעמקה‬
‫והתקשרות דעתו בחוזק‪ ,‬וכל המרבה הרי זה משובח עד שיהיה נקנה במוחו ממש כו'‪.‬‬
‫וזהו עבודה יקרה מאד שעי"ז נעשה אדם אחר לגמרי‪.‬‬
‫(קטעים מתוך הספר המלך במסיבו כ"ה תשרי תש"ל אודות הספר מגן אבות)‬
‫כ"ק הרבי‪ :‬בכלל‪ ,‬המאמרים מיוסדים על מאמרי הצמח צדק אלא שישנם הוספות‪ .‬ועד"ז‬
‫מאמרי אדמו"ר מהר"ש מיוסדים על מאמרי הצ"צ‪ ,‬ובפרט כפי שניתן להווכח עתה כאשר‬
‫נדפסו הרבה מאמרים מהצ"צ רואים שהרבה ענינים נמצאים שם‪.‬‬
‫כ"ק הרבי‪ :‬בעבר‪ ,‬כאמור‪ ,‬לא היו לומדים את ה"מגן אבות" והיתה אימרה שגורה בפי‬
‫חסידים שאין ללמוד בו‪ ,‬אבל עתה יכולים ללמוד בו‪ ,‬כיון שהם מיוסדים על תורות הצ"צ‪.‬‬
‫רש"ג‪ :‬מתחילה הייתי ירא ללמוד בספר "מגן אבות" אך כיון ששמעתי מכ"ק מו"ח (הריי"ץ)‬
‫שהם מיוסדים על תורת הצ"צ‪ ,‬הוריתי היתר לעצמי‪.‬‬
‫כ"ק הרבי‪ :‬הם מאמרים ערבים ("זיי זיינען גישמאקע מאמרים")‪ ,‬והם מיוסדים על תורת‬
‫הצ"צ עם תוספת ביאור‪.‬‬

‫"המלאך הגואל אותי מכל רע‪ 1‬וגו'"‪ .‬להבין מהו ענין המלאך הגואל‪ ,‬שלא יתכן‬
‫דקאי על סתם מלאך‪ ,‬כי איך יקבל יעקב הברכה‪ ,‬רק ממלאך לבדו‪ .2‬ויש להבין‬
‫תחלה‪ ,‬ענין סמיכות גאולה לתפלה‪ ,‬כי בשחר‪ ,‬מברך אחת לאחריה‪ ,3‬שהיא‬
‫"גאל ישראל"‪ ,‬שהיא סיום וסוף הקריאת שמע‪ ,‬והיא מכלל הקריאת שמע‪,‬‬
‫וצריכים להסמיך אותה לתפלה‪ .‬ובערבית‪ ,‬שמברך שתים לאחריה‪ ,‬היינו‪,‬‬
‫משום ד"השכיבנו"‪ ,‬כגאולה אריכתא דמיא‪ .4‬ויש להבין זה‪ ,‬מהו ענין‪ ,‬שהברכה‬
‫שלאחר קריאת שמע‪ ,‬היא גאולה‪ ,‬ושיש לה סמיכה לתפלה‪ .‬הנה‪ ,‬בחזקיהו‬
‫כתיב‪" :‬והטוב בעיניך עשיתי‪ ,"5‬ואמרו רבותינו זכרונם לברכה‪" :‬שסמך גאולה‬
‫לתפלה‪ ."6‬וצריך להבין‪ ,‬שהרי היה צריך להזכיר כאן‪ ,‬כל תורתו ועבודתו בכל‬
‫‪1‬‬

‫ויחי מח‪,‬טז‪.‬‬
‫‪2‬‬
‫ראה אור התורה בראשית ח"ו ע' ‪ . 4422‬וז"ל‪ :‬המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים כו'‪ .‬הנה פי' הפסוק‬
‫נתבאר בזהר פ' בלק דקפ"ז ויעו"ש באריכות ביאור רב על אותו המאמר הזהר‪ .‬אך הנוגע לפי' הפסוק הוא שהמל' נק' ג"כ‬
‫לפעמים מלאך וזהו ענין המלאך הגאל שאמר יעקב דאין כוונתו על מלאך ממש שהוא נברא אלא על בחי' המל' דאצי' שהיא‬
‫אלקות מבחי' י"ס דאצי'‪ .‬ובספר שמן למאור לאחיו המגן אבות ח"א ע' פז‪ .‬וז"ל‪ :‬המלאך הגאל אתי מכל רע יברך את הנערים‬
‫ויקרא בהם שמי ושם אבותי כו' צריך להבין ענין המלאך הגואל אותי כו' הלא באמת כתיב כי פדה הוי' את יעקב וגאלו כו'‪,‬‬
‫וכמו"כ איך ביקש שהמלאך הגואל יברך את הנערים הלא הנערים שהם מנשה ואפרים רומז לכללות ישראל כמ"ש הבן יקיר לי‬
‫אפרים כו' אולי יחונן שארית אפרים כו' ואיך רצה יעקב שכללות הברכות ממלאך שהוא נברא כו'‪ .‬אך הענין דבזהר פי' המלאך‬
‫הגואל דא שכינתא דאזלא עם בר נש תדיר כו' שאין זה סתם מלאך שהוא נברא כ"א בחי' מל' דאצי' שכינת עוזו ית'‬
‫שנק' המלאך הגואל כו' ועז"כ ומלאך פניו הושיעם כו'‪ .‬ובפרדס איתא שזהו מלאך שעושה ב' שליחות‪ ,‬כי סתם מלאך אינו‬
‫עושה ב' שליחויות אבל מלאך זה עושה כו'‪.‬‬
‫‪3‬‬
‫ברכות פ"א מ"ד‪.‬‬
‫‪4‬‬
‫ברכות ד‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬מתיב מר בריה דרבינא‪" ,‬בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה" ואי אמרת בעי לסמוך‪ ,‬הא לא קא‬
‫סמך גאולה לתפלה! דהא בעי למימר השכיבנו! אמרי‪ ,‬כיון דתקינו רבנן השכיבנו‪ ,‬כגאולה אריכתא דמיא‪ .‬דאי לא תימא הכי‪,‬‬
‫שחרית היכי מצי סמיך? והא אמר רבי יוחנן‪ ,‬בתחלה אומר ה' שפתי תפתח ולבסוף הוא אומר יהיו לרצון אמרי פי‪ .‬אלא התם‬
‫כיון דתקינו רבנן למימר ה' שפתי תפתח כתפלה אריכתא דמיא הכא נמי כיון דתק ינו רבנן למימר השכיבנו כגאולה אריכתא‬
‫דמיא‪ .‬וראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ד ע' צט‪ .‬וז"ל‪ :‬וכדי להבין היטיב איכות ענין יחוד מ"ן ומ"ד דזו"נ‪ ,‬יש להקדים תחלה‬
‫ענין סמיכת גאולה לתפלה עד שארז"ל דכגאולה אריכתא דמיא‪ ,‬מהו לשון גאולה אריכתא כו'‪ .‬הנה ידוע בכהאריז"ל בכוונת‬
‫סמיכת גאולה לתפלה שהמל' נק' תפלה כמ"ש ואני תפלה כו'‪ ,‬והוא באמרו אד' שפתי תפתה כו' שזהו בבחי' היכל ק"ק‬
‫דבריאה והגאולה הסמוכה אליה הוא בבחי' יסוד ז"א שנק' גואל ישראל כפרש אם יגאלך טוב כו'‪ .‬וכשמתייחדי' מ"ן ומ"ד דזו"נ‬
‫בהיכל ק"ק דבריאה בתכלית היחוד והתכללות זה בזה אז נק' גאולה אריכתא כלומר שאין המ"ן דנוק' יש ודבר בפ"ע כלל עד‬
‫שבחי' גאולה דיסוד יחשב גואל לבדו אלא גם המ"ן נחשב בחי' גאולה מפני ביטולה והתכללותה במ"ד וכללות שניהם נקראים‬
‫גאולה אריכתא‪ ,‬כי מפני התחברות המקבל במשפיע ניתוסף הארה בודאי אך להיותם מתאחדים בתכלית גאולה אחת יחשב‬
‫רק שהיא גאולה אריכתא וד"ל‪.‬‬
‫‪5‬‬
‫ישעיהו לח‪,‬ג‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫ברכות י‪,‬ב‪ .‬ראה זח"ב קכח‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬ובשעתא דישראל עאלין לבי כנשתא ומצלן צלותהון‪ ,‬כד מטאן לגאל ישראל‪ ,‬וסמכין‬
‫גאולה לתפלה‪ ,‬כדין האי גוון חוור אסתלק על רישא דאדרא‪ ,‬ואתעביד ליה כתרא (דקיימא)‪ ,‬וכרוזא נפיק ואמר‪ ,‬זכאין אתון‬
‫עמא קדישא דעבדי טוב קמיה דקודשא בריך הוא‪ ,‬ורזא דא והטוב בעיניך עשיתי‪ ,‬דסמיך גאולה לתפלה‪ .‬ובספר עולת תמיד‬
‫סוף שער נפ"א‪ .‬וז"ל‪ :‬מאמר פ"ק דברכות‪ :‬מאי והטוב בעיניך עשיתי אמר רב שסמך גאולה לתפילה‪ ,‬ירצה שטעם סמיכת‬
‫גאולה לתפילה לאפוקי מ" ד שאם נגזר גזר דין על האדם ואין לו זכות ליפטר מה תועלת בתפילה לו‪ ,‬שכאשר יבקש את פני ה'‬
‫יעתר לו ע"י התשובה והתחנונים וכענין מנשה‪ ,‬וז"א כל הסומך גאולה לתפילה אינו ניזוק כל היום‪ ,‬שהמאמין שהגאולה סמוכה‬
‫בתפלה שאם לא יהיה לו זכות תספיק התפילה לגאולה אינו ניזוק אפילו שיהיה חוטא שהתפילה תגין עליו‪ ,‬וכן עשה חזקיהו‬
‫שאפילו שנגזר עליו גזרות לא מנע מן הרחמים כמ" ש לעיל שבטח ברחמי שמים שתענה לכל אשר יקראוהו באמת וסמך‬
‫גאולתו על תפלתו‪ ,‬וזהו הטוב בעיניך עשיתי שהקב"ה מתאוה לתפילתן של צדיקים‪ ,‬וכן ענין ר' לוי שגנז ספר רפואות שהוא‬
‫כדי שישאו עיניהם למרום לתפילה‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ימיו‪ ,7‬כדי לקרוע גזר דין‪ ,‬וסמיכות גאולה לתפלה‪ ,‬זהו מדרבנן‪ .‬גם להבין‪,‬‬
‫דלפעמים משמע‪ ,‬שקריאת שמע גבוה מתפלה‪ ,‬ד"מי שתורתו אומנתו‪,"8‬‬
‫מפסיק לקריאת שמע‪ ,‬ואין מפסיק לתפלה‪ .9‬ומכל מקום‪ ,‬אנו רואים‪ ,‬כמה‬
‫‪7‬‬

‫ראה תורת שמואל תרל"ג ח"א ע' קסב‪ .‬וז"ל‪ :‬דהנה כתי' בחזקי' המלך שא' והטוב בעיניך עשיתי וארז"ל שסמך גאולה‬
‫לתפלה‪ ,‬ולכאו' אינו מובן מהו הרבותא כ"כ שסמך גאולה לתפלה שהרי הכל סומכין גאולה לתפלה‪ ,‬אך הענין הוא דהנה גאולה‬
‫נק' טוב וכמ"ש אם יגאלך טוב אמרו לצדיק כי טוב‪ ,‬כי גאולה וצדיק הוא בחי' יסוד וי סוד נק' טוב‪ ,‬והנה ק"ש הוא בחי' גאולה‬
‫לפי שק"ש הוא למסור נפשו באחד וע"י המס"נ דק"ש נמשך בחי' גאולה [שהוא יוצא מן המיצר‪ ,‬וזהו שמסיימים בק"ש אני ה'‬
‫אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ היינו מן המצרים וגבולים‪ ,‬וע' בלקו"ת בפ' בהעלותך בד"ה ראיתי והנה מנורת זהב בענין‬
‫וג ולה על ראשה‪ ,‬ובספר חמש מגילות ברות ע"פ וזאת לפנים בענין על הגאולה שז"ע אחד אם כיון לבו יצא פי' יצא הנה"א מן‬
‫המיצר דנה"ב‪ ,‬ועל התמורה ועד‪ ,‬ע"ש]‪( ,‬לפי שק"ש הוא בחי' יחוד או"א‪ ,‬וע"י יחוד או"א נמשך בחי' גאולה וכמ"ש ונהר יוצא‬
‫מעדן ונהר הוא בחי' יסוד יוצא מעדן הו א בחי' חכ'‪ ,‬והיינו לפי ששרש היסוד הוא מבחי' חכ' כו'‪ ,‬וע' בדרוש אלה תולדות נח כו')‪,‬‬
‫והנה סמיכת גאולה לתפלה הוא שענין המס"נ שהי' בק"ש יומשך ג"כ בבחי' תפלה דהיינו שהתפלה יהי' ג"כ בבחי' מס"נ דהיינו‬
‫בבחי' רעו"ד‪ ,‬ואז נק' אותיות התפלה בחי' אבנים טובים שנעשים כתר ועטרה לקונו‪ ,‬ועי"ז נמשך המשכה מלמעלה ג"כ מבחי'‬
‫כתר וכמ"ש הטוב כי לא כלו רחמיך שע"י הטוב בעיניך עשיתי נמשך מבחי' הטוב כי לא כלו רחמיך שהוא בחי' טוב וישר ה'‬
‫מקור י"ג מדה"ר שהוא בחי' רחמים פשוטים דלית שמאלא בהאי ע"ק‪ ,‬כי תפלה הוא בחי' רצון דהיינו המשכת רצון חדש כו'‬
‫רפאנו ברך עלינו שהוא ענין י"ב ברכות אמצעיות‪ ,‬כי ג' ראשונות הוא ענין בחי' העלאה ממטה למעלה סנדל קושר כתרים לקונו‬
‫מתפלותיהן של ישראל‪ ,‬וי"ב ברכות אמצעיות הם המשכה שמלמעלה למטה‪.‬‬
‫‪8‬‬
‫שבת יא‪,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬דתניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין ל תפלה א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון ר"ש בן‬
‫יוחי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫ראה שלחן ערוך אדה"ז או"ח הל' תפלה סק"ו ס" ד‪ .‬וז"ל‪ :‬מי שתורתו אומנתו כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו מפסיק‬
‫לקריאת שמע ומברך לפניה ולאחריה אבל אינו מתפלל כל עיקר כיון שמבלעדי כן אינו מבטל מלימודו אפילו רגע גם בשביל‬
‫התפלה לא יבטל ואף שצריך לבטל ולהפסיק לימודו לעשיית כל המצות אפילו של דברי סופרים מכל מקום תפלה הואיל ואינה‬
‫אלא בקשת רחמים על עניני עולם הזה אין לו להניח חיי העולם ולעסוק בחיי שעה אבל אנו מפסיקין בין לקריאת שמע בין‬
‫לתפלה כיון שמבלעדי כן אנו מבטלין הרבה‪ .‬ובמאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ז ע' עא‪ .‬וז"ל‪ :‬יש להקדים מה שארז"ל דמי שתורתו‬
‫אומנתו דוקא פטור מן התפלה ומפסיק לק" ש ולכאורה אינו מובן למה דוקא לתפלה אינו מפסיק וגם למה דוקא מי שתורתו‬
‫אומנת"ו כו'‪ .‬אך הענין הוא דבש"ע אנו אומרי' ברוך אתה ה' ופי' ברוך ידוע שהוא בחי' המשכה והיינו בחי' המשכת אור א"ס‬
‫למטה בעלמא דאתגליא שנק' את"ה וכמ"ש ואת"ה מחיה את כולם כו' והמשכת זאת הוא בא בבחי' אור ושפע גשמיות חיי‬
‫שעה כמו רפאינו וברך עלינו כו' ובלימוד התורה ג"כ הוא בחי' המשכת אלקו' אלא שנק' חיי עולם וכמ"ש במ"א וא"כ התפלה‬
‫ענין א' עם עסק התורה ולכך מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה כי בעסק התורה ג"כ הוא ממשיך אור א"ס מלמעלה למטה‬
‫אבל בק"ש באמרו ואהבת כו' שהוא בחי' רצוא בהעלא"ה מלמטה למעלה גם מי שתורתו אומנתו צריך להפסיק כו' והנה ענין‬
‫מי שתורתו אומנתו היינו כמו רשב"י דוקא ומבואר בזוהר דרשב"י אמר ע"ע בחד קטיר"א אתקטרנא כו' כלומר בקשר אחד‬
‫אמיץ וחזק כבר נתקשר פ"א ושוב א"צ לעורר נפשו עוד בבחי' רצוא בהיות שנשמתו דבוקה תמיד למעלה בלי הפסק כלל כמו‬
‫דבר הנקשר בקשר אחד והיו לאחדים כאילו לא היו נפרדים מעולם כו' וע"כ לא הי' צריך רק להמשיך אלקו' בבחי' שוב בלבד‬
‫והיינו פי' מי שתורת"ו אומנתו שאין לו בחי' כלי אחרת זולת התורה שהוא ממשיך אור א"ס ע"י עסק התורה והיא לו ככלי‬
‫אומנות ביד האומן כו'‪ .‬ובע' לו‪ .‬וז"ל‪ :‬מה שמצינו במי שתורתו אומנתו שהוא פטור מן התפלה דהיינו כמו רשב"י וחביריו לפי‬
‫שאמר רשב"י בחד קטירייא אתקטרנייא כו' פי' בבחי' רצוא אשר התפלל פ"א נתקשר נשמתו ונכלל ונדבק באצי' בבחי' עצמיו'‬
‫וא"צ עוד להתפלל בבחי' רצוא פ"ב וזהו בח"ד קטירייא כו' וע"כ הי' תורת"ו אומנת"ו בלבד דהיינו רק להמשיך אור מבחי' מ"ד‬
‫כו' וכן כל מי שתורת"ו אומנת" כמוה"ו פטו"ר מן התפל"ה כו' לפי שהעיקר הוא בחי' השו"ב דמ"ד שאחר הרצוא ומי שתורתו‬
‫אומנתו כרשב"י להיותו בחד קטירייא תמיד בבחי' הרצוא לכך פטו"ר מן התפל"ה וד"ל‪ .‬ובמאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ח"א ע'‬
‫ערה‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה עיקר ההתכללות שלהם הוא בזמן ק"ש בשעה שמייחד האדם יח"ע בפ' ראשונה דק"ש שאז כל מה שבירר‬
‫ולמד ביום של אתמול נכלל ועולה באותו יחוד העליון‪ ,‬כי בבחי' אחד שאו' למטה נמשך אח"ד העליון שהוא בחי' אדם שעל‬
‫הכסא כו' א"ח דלי"ת והוא הנק' הקדב"ה שהוא בחי' ז"א דאצי' כידוע וד"ל‪ .‬וזשארז"ל העוסק בת"ת פטור מן התפלה‪ ,‬מן‬
‫התפלה דוקא ולא מק"ש‪ ,‬כי אפילו מי שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש בפסוק ראשון כידוע לפי שבק"ש עולה כל מה שלמד‬
‫ונכלל ביחוד עליון ואם לאו הרי נשאר למטה כל מה שלמד‪ ,‬והיינו מה שאמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלא נשאר‬
‫למטה כו' וד"ל‪ .‬ואמנם הנה מה שאמרו שפטור מן התפלה דוקא משמעות הענין הוא שהתפלה ג"כ מאותה המדריגה ולכך‬
‫כבר נפטר מתפלה ע"י מצות ת"ת‪ ,‬ולכאורה אין להם שייכות זע"ז כלל שהרי התפלה נק' חיי שעה והתו' נק' חיי עולם כידוע‪.‬‬
‫אך הענין יובן בהקדים שיש ב' מדריגות בתפלה עצמה הא' בחי' ג' ראשונו' וג' אחרונות והב' י"ב ברכות האמצעיות כמ"ש‬
‫בפע"ח‪ ,‬ועל י"ב האמצעי' הוא שאמרו שהתפלה נק' חיי שעה אבל לא על ג' ראשונו' וג' אחרונו' לפי שי"ב האמצעי' הם בקשות‬

‫‪3‬‬

‫ושאלות צרכיו כמו רפאנו ברך עלינו משא"כ בג"ר וג' אחרונו' כידוע וכשארז"ל בעוסק בת"ת שפטור מן התפלה כוונתם הוא‬
‫לתפלה שנק' חיי שעה והן י"ב אמצעי' כו'‪ .‬והענין הוא לפי שהתפלה ג"כ מאותה מדרגה שיש בתורה‪ ,‬והוא ענין העבודה שהוא‬
‫להמשיך אוב"כ כמו בתורה בבחי' עבודה הנ"ל‪ ,‬אך שבתפלה ההמשכות הן בבחי' מל' דאצי' שתאיר אוב"כ דבי"ע כמו‬
‫במלאכים ונשמות עד עולם העשי' השפל שלנו ובכל עולם לפי ערכו מגיע אור השפע די"ב האמצעי'‪ ,‬וע"כ נק' חיי שעה לפי‬
‫שהתהוות העולמות כולם ממל' דאצי' נק' שעה א' בערך האצי' וחיי שעה היינו המשכות מוחין וחיות השפע לכולם לכאו"א כפי‬
‫הראוי כו'‪ ,‬ובתורה ההמשכות הן בעולם האצי' עצמו שיהא שם המשכות אוב"כ שבבחי' האצי' והוא הנק' חיי עולם‪ ,‬דז"א דאצי'‬
‫נק' עולם והמוחין העליוני' מאורות דאו"א שנמשכו בו נק' חיי עולם כידוע‪ ,‬וא"כ מי שתו' אומנתו פטור מן התפלה בהמשכות חיי‬
‫שעה לפי שיש בכלל מאתיים מנה וכבר נכללו אותן ההמשכות שבש"ע בעסקו בתו' בהמשכות חיי עולם‪ ,‬והיינו שתמה מניחין‬
‫חיי עולם ועוסקין בחיי שעה משום דכל ההמשכות שבי"ב האמצעי' נכללי' למעלה בחיי עולם ובטלים שם כביטול נר בפני‬
‫האבוקה ולכך פטור מן התפלה דוקא לפי שממילא הן באים משום דהטפל בטל לגבי העיקר והולך ונגרר אחריו ממילא כו'‬
‫וד"ל‪ .‬ואמנם אעפ"י שפטור מן התפלה אינו פטור מק"ש מטעם הנ" ל לפי שצריך שיוכלל ביחוד עליון תחלה ואם לאו אינו מתקן‬
‫וממשיך כלום כו'‪ .‬וכ"ז בבחי' י"ב אמצעי' שבתפלה אבל בחי' ג"ר וג"א לא נק' תפלה לענין זה אחר שאינן שאלות ובקשות כלל‬
‫אלא הן רק בחי' הודאה ושבח בעלמ' וענינם הוא למעלה הרבה מבחי' עבודה הנ"ל בתורה ובתפלה‪ .‬כי הנה בהודאה זו הוא‬
‫רק בחי' ביטול במציאות ואינו מבקש לתקן דבר למלך כי בחי' העבודה שהוא שירות ושימוש לפנות בית המלך וכיוצא זהו רק‬
‫באנשי' הבלתי מקורבים כ"כ למלך אבל באותם המקורבים מאד לא יתכן עליהם בחי' העבודה אלא נקראי' רואי פני המלך והן‬
‫שריו הנכבדי' שהן עומדי' תמיד לפניו ואינם עושים שום שירות ותיקון דבר מה‪ ,‬וכענין שא' מלכ' שבא לשלמה אשרי אנשי'‬
‫העומדי' לפניך כו'‪ ,‬והוא במדרגה היותר עליונה עד שנחשבי' כבן ולא כעבד וכמו שא' ר"ג על רחב"ד שהוא כעבד ע"כ פועל‬
‫בקשתו מיד‪ ,‬והוא כמו שר שלמעלה הוא ממדרגת פעולה זו כו'‪ .‬והדוגמ' מזו למעלה בדרך כלל שזהו ההפרש בין י"ב אמצעי'‬
‫לג"ר וג"א לפי שבג"ר וג"א הוא רק בחי' ביטול במציאו' ע"י הודאה וברכה לא לבקשת דבר מה כו' א"כ בהכרח לומר שלמעלה‬
‫הוא מבחי' תיקון ועבודה הנ"ל‪ .‬והנה העבודה הנ"ל הרי הוא בא בהכרח ע"י יחוד מ"ן ומ"ד כנ"ל בפי' לעבדו בתורה שהוא בחי'‬
‫ברורי' בהעלאת מ"נ ואח"כ נכלל במ"ד ביחוד דק"ש וכה"ג בי"ב אמצעי' שבש"ע כי הכל ענין א' הם‪ ,‬אבל בג"ר וג"א הוא‬
‫למעלה מעלה מבחי' יחוד מ"נ ומ"ד וע"כ אין שם ענין עבודה כלל כו' וד"ל‪ .‬וראה מאמר מר' לוי יצחק מסירטשין‪ ,‬שנדפס‬
‫בפרד"ס חב"ד גליון ט"ו ע"י הרב עמרם בלוי‪ .‬וז"ל‪ :‬ולהבין ענין חיי עולם וחיי שעה הנה אמרו בגמ' רבא חזי' לרב המנונא דקא‬
‫מאריך בתפ' אמר רבא מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ופי' רש"י תפלה נק' חיי שעה כי בתפי' מבקשים מזון רפואה שלום‬
‫ותורה חיי עולם‪ ,‬ואיהו סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד‪ .‬וצריך להבין למה זמן תפלה לחוד הלא באמת תורה היא חיי‬
‫עולם ותפי' רק חיי שעה א"כ למה אמר זמן תפלה לחוד וכן קשה זה ג"כ על המשנה שאמרו תורתו אומנותו מפסיקין לק"ש‬
‫ואין מפסיקין לתפלה משמע הא אם אין תורתו אומנותו מפסיקין לתפלה ולמה יפסיק מתורה לתפלה הלא תורה גבוה יותר‪.‬‬
‫וגם מצינו שר' יוחנן אמר על משנה זו דתורתו אומנותו אין מפסיקין לתפלה ואמר ר' יוחנן ל"ש אלא רשב"י אבל כגון אנן‬
‫מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה ג"ז אינו מובן הלא גם ר' יוחנן הי' תורתו אומנותו ומהו הנפ"מ בין תורתו אומנותו של ר' יוחנן‬
‫ובין תורתו אומנותו של רשב"י‪ .‬והענין כי הנה זמן שייך רק לבחי' מל' שהוא מלך מלך ימלוך עבר הוה עתיד אבל למעלה‬
‫מבחי' מל' אין שייך זמן ולכן תפלה נק' חיי שעה ‪ .‬אך יש להבין דא" כ מהו אומר מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה הלא חיי‬
‫שעה נצרך וזה א"א להמשיך כ"א ע"י תפלה וא"כ למה רגזו עליו מניחין חיי עולם כו'‪ .‬אך הענין כי המשכה זו דחיי שעה אפשר‬
‫להמשיך ג"כ ע"י תורה כי יש בכלל מאתים מנה ויש בתו' ג"כ המשכה זו דחיי שעה והוא ע"ד שאמרוהו מצוות עשה שהזמן‬
‫גרמא נשים פטורות והטעם ידוע לפי שנשים הם מעלמא דנוקבא ולכן במצות שתלוים בזמן הם פטורות‪ .‬אך מ"מ עדיין אינו‬
‫מובן כ"א הם מעלמא דנוקבא הם פטורים ממצות‪ ,‬אך הענין כי עלמא דנוקבא משועבד לעלמא דדכורא ולכן במצות אלו‬
‫שהזמ"ג נשים פטורות כי האיש מוציא אותה והוא ע" ד מצות המלך‪ .‬כי הנה כל ישראל מחוייבים לקיים כל התרי"ג מצוות ואיך‬
‫יכול להיות שכ"א מישראל יקיים מצווה זו הלא א"א שכולם יהיו מלכים‪ ,‬אך הענין שהמלך כשהוא מנהיג המלוכה ביושר הנה‬
‫הוא מוציא כ"י במצוה זו ודומה כאלו קיימו אותה‪ .‬ועד"ז הוא מ"ע שהזמ"ג שבמצוות אלו האיש מוציא האישה‪ ,‬והנה עד"ז‬
‫הוא ג"כ בענין תורה ותפלה‪ ,‬שבתו' יש ג"כ המשכה זו דחיי שעה כי יש בכלל מאתיים מנה אך זהו אם תורתו אומנותו דווקא‬
‫וע"כ תורתו אומנתו אין מפסיק לתפילה כי יכול להמשיך ע"י תורה בחי' זו דחיי שעה‪ ,‬ומה שמפסיק לק"ש הוא כי ק"ש הוא‬
‫בחי' אחרת כי ק"ש אין המשכה כ"א העלאה וצריך להיות העלאה ואח"כ המשכה והנה העלי' הוא בעצמות אוא"ס בעצמותו‬
‫ומהותו כי אליו ולא למדותיו הוא בק"ש דווקא‪ ,‬פי' ע"י תורה‪ .‬הגם דאורייתא מחכמה נפקא הנה גם חכמה אין ערוך לגבי‬
‫אוא"ס וע"כ כדי שיהי' ההמשכה ע"י תורה צריך להיות העלאה מקודם בק"ש למס"נ באחד ועי"ז יגיע לעצמות אוא"ס ב"ה‬
‫ואזי אח"כ ההמשכה הוא ע"י תורה והטעם כי אורייתא מחכ"נ ובחכ' שורה אוא"ס לפי שחכ' הוא כח מה ואוא"ס אין שורה כ"א‬
‫במקום מה וביטול כי אין עוד מלבדו‪ .‬ולכן גם תורתו אומנותו מפסיק לק"ש כי א"א להיות המשכה בלי העלאה מקודם‬
‫וההעלאה הוא ע"י ק"ש למסור את נפשו באחד ואח"כ הוא ההמשכה ע"י תורה בפ' ראשונה והיו הדברים האלה כו' ואח"כ בפ'‬
‫שניה קבלת עול מצוות רמ"ח פקודין רמ" ח איברין דמלכא‪ .‬והנה בתורה יש תורה שבכתב ותורה שבע"פ הענין כי הם חו"ב‬
‫אין ויש תרי רעין דלא מתפרשין אבל לא מפסיק לתפילה כי תפי' הוא ג"כ המשכה דחיי שעה והמשכה זו יש בתורה כמו‬
‫יש בכלל מאתיים מנה כו' וזהו שאמר רבא לרב המנונא דחזיי' דקא מאריך בצלותא מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה ועתה‬

‫‪4‬‬

‫‪11‬‬

‫דברים שמעכבים בתפלה‪ ,‬ואין מעכבים בקריאת שמע‪ ,‬כמו עמידה‪ ,10‬וכוונה‬
‫כו'‪ ,‬דמזה משמע‪ ,‬שתפלה גבוה‪ .‬הנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בספרי‪,12‬‬

‫י"ל מ" ש ואיהו סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד העניין כי יש מעלה בתפילה שההמשכה זו צ"ל תמידית כי המחדש בטובו‬
‫בכ"י תמיד מע"ב שהתחדשות מע"ב צ"ל תמיד וכדאיתא באגה"ק בשם הבעש"ט על פסוק לעולם הוי' דברך ניצב בשמים שאם‬
‫הי' הדיבור מפסיק הי' העולם כלא הי' כי צריך להיות תמיד התהוות מאין ליש כי חכמה ובינה הגם שחכ' נק' אין ובינה נק' יש‬
‫כמ"ש להנחיל אוהבי יש מ"מ הם תרי רעין דלא מתפרשין והנה בחי' זו המחדש בכ"י מע"ב זה ממשיך מבחי' גבוה ולכן‬
‫המחדש בטובו בכ"י תמיד מע" ב שהמשכה זו נמשך מבטובו דווקא כי נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי כ"מ שנאמר לי אינו זז‬
‫וזה מעלה דתפילה הגם שהיא רק חיי שעה מ"מ יש בזה מעלה שהיא תמיד אבל זהו ממשיכים ע"י תפלה משא"כ להמשיך‬
‫בחי' זו ע"י תורה א"א כ"א כשלומד תורה בלי הפסק כלל ואזי יכול להמשיך המשכה זו דחיי שעה ע"י תורה אבל אם גם‬
‫לפעמים מפסיק מלימוד התורה אינו יכול להמשיך ע"י תורה בחי' זו דחיי שעה שבתפלה נימשך מיחוד חיצוני דחו"ב התדירי'‬
‫ולכן בחי' זו צ"ל תמיד ולכן אמר רב המנונא זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד והוא ע"ד שאמר ר' יוחנן על המשכה דתורתו‬
‫אומנותו מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ל"ש אלא רשב"י אבל כגון אנן מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ופירש"י הואיל‬
‫שמפסיקין תורתם לא אומנותם כ"ש שנפסיק לתפילה וזהו ע"ד הפשוט והפי' הוא כי אחר שמפסיקין לפעמים הנה אזי א"א‬
‫להמשיך ע"י תורה המשכה זו דתמידית דחיי שעה אך מה שמ"מ רבא אמר לי' לרב המנונא מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה‬
‫הוא כי רבא הי' סובר שרב המנונא תורתו אומנותו אבל רב המנונא הושיבו על עצמו שאינו במדריגת תורתו אומנתו בבחי' זו‬
‫שיוכל להמשיך חיי שעה ע"י תורה כי אפי' ר' יוחנן אמר ע"ע כגון אנן מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה שאינו במדריגה זו‬
‫דתורתו אומנתו כ" ש הוא ולכן מאחר שאינו במדריגת תורתו אומנותו כי הוא דווקא כשלא פסק פומי' מגירסא ממש א"כ א"א‬
‫להמשיך בחי' זו דחיי שעה ע"י תורה ולכן סבר זמן תורה לחוד וזמן תפילה לחוד כי הגם שתו' גבוה יותר מתפילה כי תורה חיי‬
‫עולם ותפילה חיי שעה מ"מ זמן תפילה לחוד כו' כי התפילה צריך להמשיך בחי' תמיד כו'‪.‬‬
‫‪10‬‬
‫ראה שלחן ערוך אדה"ז או"ח הל' תפלה סצ"ח ס" ד‪ .‬וז"ל‪ :‬התפלה היא במקום קרבן ולכן צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן‬
‫בכוונה ושלא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ותהא מעומד כמו עבודה כו'‪ .‬ובאור התורה במדבר ח"ב‬
‫ע' שנט‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה להבין ענין שמו" ע שהוא צלותא דמעומד שנקרא מנורה יש להבין תחלה ההפרש בין ישיבה לעמידה כי‬
‫ק"ש שהיא צלותא דמיושב נק' כסא ושמו" ע שהיא צלותא דמעומד הוא בחי' מנורה‪ ,‬והענין דהנה כתיב והוא יושב פתח האוהל‬
‫פי' והוא ע"ד מ"ש ועבד הלוי הוא פי' הוא היינו עלמא דאתכסייא שהוא בחי' אתה הוא הוי' לבדך ועבודת הלוים בשירה‬
‫ובזימרה ובניגון שעי"ז מתעורר גילוי הלב שיהא נוגע ההתפעלות מבחי' הוא עד הנפש וכמאמר ברוך הוא שיהי' הוא בבחי'‬
‫ברוך וגילוי בנפש‪ ,‬והיינו ע"י ההתבוננות בחי' בינה ומבחי' בינה הנק' הוא נמשך הגילוי במדות שבלב ע"י נ' שערי בינה‬
‫הנמשכים ממוח בינה בלב והמשכה זו נק' בשם ישיבה וזהו והוא יושב פתח האוהל (שהוא בחי' יסוד אימא הנמשך בלב‬
‫ומסתיים בחזה)‪ ,‬והטעם שנק' בשם ישיבה הוא מבואר למעלה כי היושב על הכסא משפיל עצמו וקומתו על הכסא כך הוא‬
‫ירידת והמשכות המוחין במדות כו'‪ ,‬אך עיקר ההפרש בין ישיבה לעמידה הוא ג' דברים האחד כדפי' בזהר פ' תצוה דקפ"ג‬
‫ע"א וז" ל בכל זימנא דעאל בר נש לאינון יומין עילאין בין בצלותא בין בשבחא אצטריך לקיימא על רגלוי ירכין וגופא כחדא תמן‬
‫ירכין וגופא לקיימא כדכורא דקיימא בחיליה ולא כנוקבא דאורחהא למיתב עכ"ל‪ ,‬פי' שבעמידה על רגליו אז הרגלים עם הגוף‬
‫הם כאחד דהיינו שהם שניהם במדריגה א' משא"כ כשיושב הרי הרגלים נראי' במדרגה אחרת מן הגוף ולא במדריגה אחת‬
‫שהגוף יושב על הכסא משא"כ הרגלים ומבואר בזהר שם שעמידה הוא בעלמא דדכורא‪ ,‬עד"מ האיש לפי שהוא בעל גבורה‬
‫וכח לכך יכול לעמוד על רגליו‪ ,‬משא"כ בעלמא דנוקבא שבאשה קראה מושב‪ ,‬זהו חילוק אחד בין ישיבה לעמידה‪ ,‬ועוד חילוק‬
‫והפרש ב' שבעמידה אז הראש מוגבה קומתו יותר למעלה אבל בישיבה הנה הראש נשפל למטה‪ ,‬ועוד יש הפרש ג' שבישיבה‬
‫הרגלים מוגבהים מן הארץ אבל בעמידה הרגלים נוגעים ועומדים על הארץ‪ ,‬והנמשל מכ"ז יובן בעבודת ה' בענין ההפרש בין‬
‫צלותא דמיושב שהיא ק"ש וברכותיה לצלותא מעומד שהיא שמו"ע‪ ,‬כי ק"ש הוא כמ"ש שמע ישראל שמע לשון התבוננות‬
‫שהיא בחי' מוחין דאימא‪ ,‬ושמו"ע ח"י ברכות הוא בחי' חכמה‪ ,‬וזהו ואחר האש קול דממה דקה‪ ,‬רשפי אש הוא בחי' ק"ש וקול‬
‫דממה דקה זהו שמו"ע שהוא בחי' ביטול‪ ,‬וההפרש בין בחי' בינה לבחי' חכמה הוא ע"ד שאינו דומה שמיעה לראיה כי שמע‬
‫לשון שמיעה והתבוננות זהו בחי' בינה אבל איזהו חכם הרואה את הנולד שהוא כאלו רואה בראי' חושיית הביטול היש לאין‬
‫לכן מזה נמשך קול דממה דקה שהוא ביטול ולמעלה מבחי' רשפי אש‪ ,‬ולכן ק"ש שמע ישראל כו' נק' צלותא דמיושב שהרגלים‬
‫עם הגוף אינן במדריגה א' כ"א הגוף לבדו במדריגה א' עם הראש אבל הרגלים אינן מיוחדים כ"כ עמהם כי הראש זהו השכל‬
‫המתבונן והגוף הוא המדות אהוי"ר ורחמנות שאדם מעורר רחמי' על עצמו והן הן מיוחדים יחד בשעת ק"ש שהוא בחי' רשפי‬
‫אש אהוי"ר הנמשכים מהשכל המתבונן כנ"ל אבל בחי' ירכין שהם אינן עצמות המדות חג"ת כ"א בחי' נה"י שהוא בחי' מעשה‬
‫בפו"מ ובחי' התבוננות הנ"ל לא נמשך ממנה כ"כ באורך למטה שיהי' ממנה אור וחיות לבחי' המעשה (וכמש"ל שיסוד אימא‬
‫קצר ומסתיים בחזה דז"א ואינו נמשך בנה"י דז"א)‪ ,‬והטעם הוא מפני שההתבוננות הזאת היא אינה עצמות השכל כ"א היא‬
‫רק בחי' כלי המבין את השכל שהשכל עצמו הוא בחי' חכמה והבינה היא מקבלת השכל מבחי' חכמה וכמבואר מענין המשל‬
‫שאין דומה שמיעה לראיה הרי השומע הוא בחי' מקבל מזולתו וכמ"כ ענין שמע ישראל כו' שההתבוננות איך ה' אחד ולא‬

‫‪5‬‬

‫שניתי הוא עדיין אצלינו רק בבחי' שמיעה‪ ,‬כמי ששומע הענין הזה מזולתו ולא שהוא רואה בעיניו ממש ואינו דומה לראי' איזהו‬
‫חכם הרואה את הנולד וכמ"ש מבשרי אחזה אלוה‪ ,‬וכתיב אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים שיהי' זה כאלו רואה ממש‬
‫בראיי' חושיי'‪ ,‬וזהו ההפרש בין ק"ש שנק' היכל האהבה לבחי' היכל ק"ק שהוא בסמיכת גאולה לתפלה כו'‪ ,‬וכיון שבחי' שמיעה‬
‫והתבוננות הוא בחי' מקבל ע" כ איידי דטריד למבלע לא פליט לכן לא יומשך ממנה האור והשפע רק בקירוב אליו דהיינו במדות‬
‫אהוי"ר שנתעורר בחי' אהוי"ר מצד ההתבוננות אבל בבחי' נה" י שהוא השפעת המדות שזוהי מעשה שלהן מסתלקת‬
‫ההתבוננות‪ ,‬משא"כ מבחי' חכמה שהיא בחי' שלמעלה מהשגה דהיינו בחי' הביטול יומשך ג"כ למטה בבחי' נה"י וזה"ע יסוד‬
‫אבא ארוך וכמשל הראיה שמתפשטת למטה יותר מבחי' השמיעה לתפוס גם דברים גשמיים (ועמ"ש במ"א בענין אורך ורוחב‬
‫שהם בחי' חו"ב ע"ש בענין קרן דרומית כו' ובמ"ש עוד מענין נקודא בהיכלי') ולכן ק"ש שהיא בחי' שמיעה והתבוננות נק'‬
‫צלותא דמיושב שבישיבה הגוף והראש כאחד‪ ,‬דהיינו בחי' ואהבת הנמשך מההתבוננות אבל הירכין אין מתייחדין עדיין עם‬
‫הגוף‪ ,‬אבל שמו"ע שהוא בחי' חכמה ברוך בחי' גילוי וראייה וכמ"ש ה' עליהם יראה כו'‪ ,‬הוא בעמידה דוקא ובעמידה ירכין‬
‫וגופא כחדא דהיינו שנוגע הביטול גם בירכין כמו בגוף דהיינו גם בחיצוניות וזהו כדכורא דקיימא בחיליה שתוקף ההעמדה על‬
‫רגליו הוא בקיום המעשה בתומ"צ שגם במעשה יהי' מאיר הביטול ולא בקרירות ומצות אנשים מלומדה כו'‪ ,‬משא"כ מבחי'‬
‫התבוננות לבד יומשך האור והחיות בהמדות אבל כדי שיהי' ההשפעה גם בנה"י שהם בחי' המעשה הוא ע"י הביטול מבחי'‬
‫חכמה שלמעלה מההשגה‪ ,‬ובזה מובן ג"כ החילוק הב' שבין ישיבה לעמידה שבעמידה מוגבה הראש יותר מבישיבה דהיינו‬
‫הגבהת המוחין כי בק"ש הוא בחי' התבוננות בחי' מוחין דאימא ובשמו"ע הוא בחי' מוחין דאבא שהם נעלים יותר ע"ד שאין‬
‫דומה שמיעה לראיה ועי"ז גופא נמשך עמידת הרגלים ע"י הגבהת הראש שלפי שהחכמה והראי' גבוה יותר מבחי' השמיעה‬
‫וההבנה לכך נמשך ממנה תוקף וחיות למטה יותר גם בבחי' ירכין‪.‬‬
‫‪11‬‬
‫ראה שלחן ערוך אדה"ז או"ח הל' תפלה סק"א ס"א‪ .‬וז"ל‪ :‬המתפלל צריך שיכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכולן‬
‫לפחות יכוין באבות ולעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין לבו באבות יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שתתיישב דעתו ויוכל‬
‫לכוין באבות לפחות ואם לא כיון באבות אף על פי שכיון בכל השאר צריך לחזור ולהתפלל‪ .‬ועכשיו אין חוזרין בשביל חסרון‬
‫כוונה שאף בחזרה קרוב הוא שלא יכוין א" כ למה יחזור אבל קריאת שמע שעיקר מצות כוונתה אינה אלא פסוק ראשון חוזרין‬
‫שבקל יוכל לכוין וכן פסוק פותח את ידך שבפסוקי דזמרה כמו שנתבאר בסימן נ"א וס"ג‪ .‬ובסימן ס' ס"ה‪ .‬וז"ל‪ :‬כל המצות‬
‫צריכות כוונה לצאת ידי חובה בעשיית אותה מצוה ואם עשאה בלא כוונה לצאת ידי חובתו אלא כמתעסק בעלמא או לכוונה‬
‫אחרת ולא לשם אותה מצוה לא יצא ידי חובתו מן התורה ויש אומרים שמצות אין צריכות כוונה ואף המתעסק יצא בדיעבד‬
‫והלכה כסברא הראשונה במה דברים אמורים במצות של תורה אבל בשל דברי סופרים י"א שהלכה שא"צ כוונה ויש חולקין‬
‫כמו שיתבאר בסי' תע" ה וקריאת שמע היא מן התורה וצריכה כוונה לדברי הכל‪ .‬ואף להאומרים שאפילו מצות של תורה א"צ‬
‫כוונה מכל מקום בקריאת שמע צריך כוונת הלב שיבין מה שהוא אומר בפיו ולא אמרו שאינו צריך כוונה אלא בכוונה לצאת ידי‬
‫חובה אבל צריך כוונת הענין כלומר שלא יהרהר בדברים אחרים כדי שיקבל מלכות שמים בהסכמת הלב ואינו דומה לשאר‬
‫מצות שהן מצות עשייה וכל שעשה מצותה אע" פ שלא כיון לה הרי קיים מצות עשייתה אלא שאין זה מן המובחר וכ"ש אם כיון‬
‫לצאת אע"פ שהרהר בה באמצע בדברים אחרים יצא לדברי הכל אבל קריאת שמע ותפלה שהן קבלת עול מלכות שמים או‬
‫סידור שבחים אינו בדין שיהיה לבבו פונה לדברים אחרים‪ .‬וכל זה בפסוק ראשון של קריאת שמע שהוא שמע ישראל שהוא‬
‫עיקר קבלת מלכות שמים וכן בברכה ראשונה של תפלה אבל מואהבת ואילך אין הכוונה מעכבת בדיעבד ואפילו היה קורא‬
‫בתור ה או מגיה הפרשיות אלו בעונת קריאת שמע יצא ידי חובתו אף על פי שלא נתכוין לצאת ידי חובתו והוא שנתכוין בפסוק‬
‫ראשון ( מפני שעיקר קריאת שמע אינה אלא פסוק ראשון בלבד שהוא מן התורה והשאר שתיקנו חכמים לא הצריכו כוונה אלא‬
‫לכתחלה אבל אם קרא השאר בלא כוונה א"צ לחזור ולקרות בין שקרא בלא כוונה לצאת בין שלא בכוונת הענין‪ .‬ואף‬
‫להאומרים שאף מצות של דברי סופרים צריכים כוונה לצאת מכל מקום בקריאת שמע כיון שאינה מצות עשיה אלא קבלת‬
‫מלכות שמים ועול מצות שהוא דבר התלוי בכוונת הענין לפיכך כיון שלא הצריכו לחזור ולקרות מפני חסרון כוונת הענין לא‬
‫הצריכו גם כן לחזור מפני חסרון כוונה לצאת כי מה בצע שיחזור לדבר בלי לב ודי במה שהצריכוהו לקרות בכל יום שעל ידי כן‬
‫יבא גם כן לקבלה בלב ברוב הפעמים שהרי לכתחלה הצריכו כוונה אלא שאם אירע מקרה שלא נתכוין לא הטריחו לחזור‪.‬אבל‬
‫להאומרים שמואהבת ואילך הוא ג" כ מן התורה צריך כוונה לצאת בכל מה שהוא מן התורה אבל כוונת הענין די בפסוק ראשון‬
‫לדברי הכל בדיעבד)‪ .‬עכ"ל‪ .‬וצ" ע על דברי המגן אבות שמשמע מדבריו שכוונה אינו מעכב כלל בק"ש כמו שא"צ עמידה כלל‪.‬‬
‫ובודאי לפי מה שמובא למעלה משלחן ערוך אדה"ז אינו כן‪ .‬ונלע"ד לתרץ שכוונת המגן אבות הוא במה שכתוב במסכת ברכות‬
‫פ"ב מ"ה‪ .‬וז"ל‪ :‬האמנין קורין בראש האילן או בראש הנדבך‪ ,‬מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה‪ .‬ופירש הברטנורא‪ :‬נדבך ‪-‬‬
‫שורה של בנין אבנים‪ ,‬כמו נדבכין די אבן גלל בעזרא‪ ,‬ואע"ג דמסתפי דלמא נפלי ולא מצו מכווני‪ ,‬לא הצריכום חכמים לרדת‪,‬‬
‫דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד‪ .‬מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה ‪ -‬דצלותא רחמי היא ובעי כוונה‪ ,‬הלכך יורדין‬
‫למטה ומתפללין‪ .‬וראה באמרי בינה לאדמו"ר האמצעי יא‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬יש להקדים ענין א' המבואר במ"א בעיקר ההפרש בין ק"ש‬
‫לתפלה דלכאורה לפי המובן מכל הנ"ל ביחוד דק" ש באריכות דאחד שהוא רק בשביל המשכת אלקות מלמעלה למטה כענין‬
‫תמליכהו כו' והיינו ענין ח"י ברכות דש"ע ממש ולמה במי שתורתו אומנתו מספיק לק"ש כר"י הנשיא וכו' ואינו מספיק לתפל'‬
‫משום דהתפלה מדרבנן ונק' חיי שעה וק"ש מדאוריי' וד"ת שנק' חיי עולם וא"כ למה בתפלה דש"ע צריך כונה בג' ראשונות‬

‫‪6‬‬

‫על פסוק "מי כהוי"ה אלקינו בכל קראינו אליו"‪" :‬אליו‪ ,‬ולא למדותיו"‪.1413‬‬
‫שהקריאה‪ ,‬שהוא ענין התפלה והבקשה‪ ,‬צריך להיות אליו דוקא‪ .‬ולפעמים‬
‫ומעומד דוקא ובק"ש יושבין וקורין כו' וגם י"א שא" צ כונה רק בפסוק ראשון ובק"ש א"צ כריעות והשתחוואות ובתפלה צריך‬
‫כריעות כורע בברוך וכו' לענין מי שתורתו כו' ק"ש חמור מתפלה‪ .‬ומכל הנ"ל מובן שקושית המגן אבות הוא שכיון שאפילו מי‬
‫שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש אבל אינו מפסיק לתפלה וכן שק"ש הוא מדאורייתא ומפני כן ק" ש הוא יותר חשוב וחמור סד"א‬
‫שצריך כוונה יתירה ותיקונים אחרים בק" ש יותר מבתפלה אבל אינו כן שמצינו ענינים חמורים בתפלה יותר מבק"ש כמו‬
‫עמידה וכוונה כנ"ל במשנה אבל בודאי לפחות צריך לכוון בפסוק א' של ק"ש‪.‬‬
‫‪12‬‬
‫הלשון אליו ולא למדותיו אינו נמצא בספרי לע"ע אבל המארז"ל על פסוק קרובים אליו (בלי התיבות ולא למדותיו) נמצאת‬
‫בירו' ברכות פ"ט ובבלי סנהדרין לח‪,‬ב ובמד"ר ואתחנן ב‪,‬י‪ .‬במדרש רבה ואתחנן ב‪,‬ו מביא ענין סמיכת גאולה לתפילה‬
‫ושמובטח שהתפילה נשמעת‪ ,‬וה רי"א מזידיטשוב בפירושו שם מסביר שסוד הענין מובא לקמן במדרש רבה גופה והוא הדרוש‬
‫הנ"ל בפרשה ב‪,‬י‪ ,‬שמפני שמתפללים אליו ולא למידותיו ושהם קרובים אליו ע"כ תפילתם נשמעת וכן הוא לשון ואני אענה‪ .‬רוב‬
‫המדרשים ע"פ קרובים אליו מדברים נגד המינות של הנוצרים‪ ,‬וסד"א שבמדינות הנוצרים הסתירו הסופרים והמדפיסים‬
‫והשמיטו המאמרז"ל בספרי אליו ולא למדותיו‪ ,‬שהם יש"ו הבן ורוח הקודש שהם מדותיו של האב בדברי כפירתם ומינותם‪,‬‬
‫כמו שעשו השמטות בש"ס‪ ,‬אבל במדינות איסלאם הדפיסו הכל‪ ,‬מעשי יש"ו וכו'‪ ,‬מ"מ לא מצאתי את לשון המלא של הדרוש‬
‫אליו ולא למדותיו בשום ספרי הן בנדפס והן בכת"י מכל המדינות‪ ,‬ע"כ נלע"ד שכוונת הספרי הוא אליו ולא למדותיו של‬
‫המינים וכן להבדיל אא"הב אנו בני ברית מוזהרים אליו ולא למדותיו של המקובלים הטועים ומתפללים לספירות כדברי‬
‫תשובת הריב"ש אבל האמת כפי המקובלים האמיתיים והחסידות שהוא אליו ולא למדותיו‪ ,‬ונוסח הספרי הוא רק קרובים‬
‫אליו‪ ,‬וביאור כוונתו בפירוש שהוא אליו ולא למדותיו נמצא פעם הראשון בר' בחיי על התורה‪ ,‬ואפשר שהראיה לתורתו של ר'‬
‫בחיי שהוא אליו ולא למדותיו הוא מספר יצירה פ"א מ"ה וז"ל עשר ספירות בלי מה‪ ,‬מדתן עשר (שהוא בחי' מדותיו) ‪ ...‬אדון‬
‫יחיד אל מלך נאמן מושל בכולם (שהוא בחי' אליו)‪ .‬עכ"ל‪ .‬ומילתא דבדיחותא אפ"ל שהיה להם מסורה שמקור הדרוש אליו‬
‫ולא למדותיו הוא מספר יצירה שהוא בר"ת ספר"י וטעו לחשוב שהוא ספרי על הפסוק קרובים אליו‪ ,‬אבל מ"מ גם כוונת‬
‫המארז"ל על הפסוק הוא ככוונת הספר יצירה‪ .‬עוד יש להעיר ש מצינו גם בספרי הראשונים שהביאו דברי רז"ל בשם הספרי‬
‫ואינם נמצאים בספרי שלנו אלא מובאים במדרש הגדול כ"י ברלין שנדפס ע"י האפמאן‪ .‬המראה מקומות שנביא כאן (שלא‬
‫עיינתי בהם) נעשו ע"י ד"ר אליעזר פינקלשטיין שהיה בקי בספרי (ראה אגרות קודש מהרבי אליו‪ ,‬כרך י"ח‪ :‬ו'תקכט‪ ,‬ו'תתקנח‪,‬‬
‫ז'כ‪ .‬י"ט‪ :‬ז'תלח‪ .‬כב‪ :‬ח'תרטו‪ .‬כז‪ :‬י'קל‪ .‬וקצת מהם נדפסו בלקוטי שיחות) ותהי כפרה‪ .‬מרדכי פסחים פ"י קג‪ ,‬רמב"ם הק' לפי'‬
‫המשנה‪ ,‬מכירי תהילים מ"ט‪ ,‬הגה' ר' פרץ על הסמ"ק יום ראשון‪ ,‬תוס' שבת קנ"ו‪ ,:‬רא"ם דברים יח‪ ,‬טו‪ ,‬בעל הטורים דברים‬
‫כו‪ ,‬טו‪ ,‬כולם הביאו מאמרים בשם הספרי אב ל מקורו נמצא רק במדרש הגדול‪ .‬ותוס' נדרים פד‪ .‬ומאירי רא"ש ור"ן שם‪ ,‬תוס'‬
‫חולין קלא‪ ,.‬רמב"ן יבמות ק‪ .‬ומאירי שם‪ ,‬כפתור ופרח תקעא‪ ,‬וכמו ג' מרז"ל במנורת המאור‪ .‬כולם הביאו מאמרים בשם‬
‫הספרי אבל מקורו אינו נמצא לע"ע‪.‬‬
‫‪13‬‬
‫ואתחנן ד‪,‬ז‪ .‬ראה רבינו בחיי שם‪ .‬וז"ל‪ :‬רמז לנו משה בכתוב הזה על מעלתן של ישראל שהם מתפללים ונענים כי יכוונו אל‬
‫הכח העליון להשפיע כחו במדות בכל מדה ומדה הצריכה להם‪ ,‬ולכך הם נענים בכל פעם ופעם‪ .‬והזכיר "גוי גדול" ולא אמר‬
‫"גוי קדוש" או "גוי צדיק"‪ ,‬לפי שהגדולה היא החסד‪ ,‬והחסד תחלת המדות‪ ,‬ובאור הכתוב‪ :‬כי מי גוי גדול אשר לו המדות‬
‫קרובות אליו‪ ,‬כה' אלהינו בכל קראנו אליו‪ ,‬ולא אל המדות‪ ,‬ומזה יאמרו רז"ל‪( :‬עבודה זרה ג) עמוד מכסא דין ושב על כסא‬
‫רחמים‪ ,‬עמוד מכסא רחמים ושב בכסא דין‪ ,‬הכל כפי מה שצריך המתפלל‪ .‬ועל המדות הזכיר הנביא ע"ה‪( :‬חבקוק ג‪ ,‬ח) "כי‬
‫תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה"‪ ,‬ודרשו רז"ל‪ :‬אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס טפל לרוכב‪ ,‬והבן זה‪ .‬וכן רבינו בחיי עקב‬
‫יא‪,‬יג‪ .‬וז"ל‪ :‬ראה איך עשו זה החכמים ז"ל בכוונה שש ברכות לצרכי בני אדם‪ ,‬ושש לחזרת עטרה ליושנה ומלכות בית דוד‬
‫למקומה‪ ,‬ועם ברכת המינין הם י"ג‪ ,‬וזה כנגד י"ג מדות‪ ,‬לרמוז שכל טוב העולם ומלואו בין בצרכי בני האדם בין בתקון העולם‬
‫במלכות שדי הכל משתלשל מן המדות‪ ,‬ועליך שתתפלל לעלת העילות יתברך המשפיע כחו במדות כענין שכתוב‪" :‬אשר לו‬
‫אלהים קרובים אליו"‪ ,‬יאמר‪ :‬כי אין שום עם שיהיו המדות קרובות אליו כמוהו‪ ,‬ואימתי‪ ,‬בכל קראנו אליו‪ ,‬לעלת העלות יתעלה‪,‬‬
‫ואמר "אליו" למעט המדות‪ ,‬וכבר הזכרתי זה‪ .‬ובעבודת הקודש לר' מאיר אבן גבאי ח"א פ"ה‪ .‬וז"ל‪ :‬האצילות הוא עצם האלהות‬
‫כי הכל מסכימים מצד האמת אשר קבלו וגדלו עליו כי כוונת התפלות והברכות אל המדות על הדרך שכתבנו למעלה ובארנו‬
‫באר היטיב בספר תולעת יעקב בסייעתא דשמיא‪ .‬ואם היה שאצילות נפרד מן המאציל ואינו הוא עצמו איך יותר להתפלל‬
‫ולכוין ללא אלהים חלילה והשואל או מתפלל לשום כח או מלאך עובד אלילים וקוצץ בנטיעות‪ .‬וזה לשון הרב הגדול הרמב"ן ז"ל‬
‫בפרשת ויגש וחס ושלום שיהיה הדבר הנקרא שכינה או כבוד דבר נברא חוץ מהשם הנכבד יתברך כאשר חשב הרב עד כאן‪.‬‬
‫ועוד כתב שם זה לשונו ואם יאמר שהוא כבוד נברא כדעתו של הרב בפסוק וכבוד יי' מלא את המשכן וזולתו איך יקבעו בו‬
‫ברוך והמברך והמתפלל לכבוד נברא כעובד אלילים‪ ,‬ובדברי רז"ל דברים רבים יורו על שם השכינה שהוא האל יתברך עד‬
‫כאן‪ .‬ובחלק השלישי פרק ל"ב יבא עוד מזה בסייעתא דשמיא‪ .‬וכתב החכם רבי בחיי הדיין ז"ל בפרשת יתרו זה לשונו ומענין‬
‫כוונת התפלה הנה השם יתברך מרומם מכל תשבחות‪ ,‬מתעלה על כל התהלות‪ ,‬כענין שכתוב ומרומם על כל ברכה ותהלה‪,‬‬

‫‪7‬‬

‫ובלשון הקדיש לעילא מכל ברכתא ושירתא תושבחתא‪ ,‬אבל דעת חכמי הקבלה כי באחד יקראוהו ואליו יסכימו כל המהללים‪,‬‬
‫והכוונה אל השם המיוחד כי הוא קרוב לכל קוראיו ואמתי כשיקראוהו באמת‪ ,‬וכן הזכיר הרמב"ן ז"ל בפיוט שלו בשיר אקרא‬
‫הלא תענה כי בשתי לשאול מן המלך וכו'‪ ,‬והודיענו בכל זה שהתפלה למדת רחמים שבמדת הדין וכו'‪ ,‬והוא ז"ל באר זה‬
‫והרחיב הלשון יותר מדאי יעויין משם‪ ,‬כי ממה שהבאתי מלשונו די להוכיח ממנו מה שרצינו לבארו והוא כי אצילות המדות הוא‬
‫עצם האלהות ולכן הותרה כוונת העבודה אליהם‪ .‬עוד כתב בפרשת ואתחנן זה לשונו כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים‬
‫אליו‪ ,‬רמז לנו משה בכ תוב הזה על מעלתן של ישראל שהם מתפללין ונענין‪ ,‬כי יכוונו אל הכח העליון להשפיע כחו במדות בכל‬
‫מדה ומדה הצריכה להם‪ ,‬ולכך הם נענים בכל פעם ופעם‪ ,‬והזכיר גוי גדול ולא אמר גוי קדוש או גוי צדיק לפי שהגדולה היא‬
‫החסד והחסד תחלת המדות‪ ,‬ובאור הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו המדות קרובות אליו כיי' אלהינו בכל קראנו אליו ולא אל‬
‫המדות‪ ,‬ומזה יאמרו רז" ל עמוד מכסא דין ושב על כסא רחמים עמוד מכסא רחמים ושב על כסא דין הכל כפי מה שצריך‬
‫המתפלל‪ .‬ועל המדות הזכיר הנביא ע"ה כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה‪ ,‬ודרשו רז"ל אין הרוכב טפל לסוס אלא הסוס‬
‫טפל לרוכב והבן זה עד כאן‪ .‬ובזה כתב הרא"ש ב"ר דוד בן הראב"ד ז"ל בספר היחוד‪ ,‬ומקבלת הרבנים האלה יתבאר מה‬
‫שכתבנו והוא כי האצילות הוא עצם האלהות ולזה קראו משה רבינו ע"ה אלהים קרובים‪ .‬ובתולעת יעקב בהקדמה‪ .‬וז"ל‪ :‬וקודם‬
‫שנתחיל במה שיעדנו נקדים הקדמה אחת שכל אמונת ישראל סובבת עליה שקבלו קדושי עליון‪ ,‬ונאמר כי שרש כל השרשים‬
‫סבת כל הסבות וקדמון לכל בלי זמן‪ ,‬השגת מהותו מנועה‪ ,‬ואין עצה ואין תבונה לשבחו ולפארו ולהגבילו בשום שם ולתארו‬
‫בשום תואר‪ ,‬להיותו בלא גבול ובלא תכלית ובלא שום שינוי וריבוי ואין שום השגה בו‪ ,‬ואם כן נמנע הוא להתפלל אליו בלא‬
‫שמותיו הנאצלים ממנו ולומר שהוא גדול וגבור ונורא‪ ,‬כי בזה נחייב לו תוארים ומקרים והיינו משקרים באמונה‪ .‬אבל יסוד‬
‫היסודות ועמוד החכמות לידע כי תכלית העבודות הם לאדון יחיד שרש הכל‪ ,‬ואין מציאות כל הנמצאים אלא ממנו‪ ,‬ואולם לא‬
‫יועיל לו דבר ולא יחסר לו‪ ,‬כמו שלא יועיל המאכל והמשתה לנשמה העליונה‪ ,‬ואולם ע"י המאכל והמשתה יתמיד החבור‪ ,‬וכן‬
‫ע"י העבודות יתמיד השפע ויתפוצץ על התחתונים‪ .‬ובהכרח היא העבודה‪ ,‬והעבודה בלתי דברים מוגבלים אי אפשר‪ ,‬והגבול‬
‫הזה מבלי גבול נאצל‪ ,‬והם המדות שבהם מנהיג עולמו כידוע לחכמי לב‪ ,‬והם בו והוא להם כדמיון הנשמה לגוף‪ ,‬ואליהם כוונת‬
‫כל השבחות והתפלות והעבודות‪ ,‬וזהו עיקר שהכל תלוי בו כי הוא שרש האמונה‪ .‬ובמגן דוד להרדב"ז בהקדמה‪ .‬וז"ל‪ :‬ודﬠ‬
‫נאמנה כי המאמינים בﬠשר ספירות היותם מהות השם‪ ,‬טוﬠים טעות גדול וגמלו לנפשם רעה‪ .‬וﬠל זה החרים רשב"י כד ﬠאלו‬
‫לאדרא רבי משכנא פתח ואמר ארור האיש אשר יﬠשה פסל ומסכה ושם בסתר וענו כולם אמן‪ .‬והמתכוונים בתפלתם‬
‫לשום ספירה לבדה עובדים ﬠ"ז והיינו ללא אלהי אמת‪ .‬ואין לך ﬠ"ז גדולה מזו‪ ,‬אלא צריך שיכוין אל המיוחד במציאותו‪ ,‬ויבקש‬
‫אותו דרך אותה מדה או אותו שם שהוא צריך אליו‪ ,‬כמי ששואל דבר מאת המלך ומפתח האוצר אשר בו שאלתו בידו‪ ,‬כי ודאי‬
‫ינתן לו נפשו בשאלתו‪ ,‬ואפילו שלא יהיה ראוי לה‪ ,‬אם מﬠמיק ועולה למﬠלה נותנין לו‪ ,‬מ"מ כי הטוב לא ימנﬠ טוב‪ .‬הרי שבא‬
‫לב"ד הגדול וחקרו ודרשו בדבר הניתן לו‪ ,‬אזי אם ראוי לאותה מתנה זכה כה ונכנס בשלום ויוצא בשלום‪ .‬ואם אינוי ראוי לה‬
‫מניחין אותה אצלם ﬠד שיבא מי שראוי לה ואינו יודﬠ להﬠמיק בשאלתו ונותנין אותה לו‪ .‬וﬠל זה נאמר יכין וצדיק ילבש וﬠל דרך‬
‫זה הוא כל מה שתמצא לרז"ל הרוצה להעשיר יצפין‪ ,‬ופירושו יכוין למדת הצפון דכתיב מצפון זהב יאתה‪ .‬והרוצה להחכים‬
‫ידרים שכן מנורה בדרום ושלחן בצפון‪ .‬הכוונה באלו וכיוצא בהם שיכוין משם אל המיוחד במציאותו יתברך‪ ,‬כי אינו מכלל‬
‫הﬠשר ספירות אלא למﬠלה מהם מסתתר ברום חביון‪ ,‬מתרומם לאין סוף לרוממותו‪ ,‬מתעלה לאין תכלית‪ .‬ואליו העבודה‬
‫והבקשה והתפלה ולא לזולתו ח"ו‪ .‬ומﬠתה אתה המעיין במאמרי זה "השמר אל תפן אל און" ולבך תשים לדעתי‪ .‬וכל מי‬
‫שיאמר לך הפך זה בﬠנין הספירות לא תאבה לו ולא תשמﬠ אליו‪ ,‬ולא תתפתה אחר ﬠצתו פן תלכד במצודתו‪ .‬כי כל החושבים‬
‫הפך זה עובדים אלוה מבלעדי השם‪ ,‬ומתפללים אל אל לא יושיע‪ .‬ובפרדס שער ל"ב פ"ב‪ .‬וז"ל‪ :‬אחר שבפרק הקודם הפלגנו‬
‫במעלת המכוין‪ .‬ראוי להתבונן כי בענין הכונה בספירות יש קצת גמגום כי איתא בספרי כה' אלדינו בכל קראנו אליו אליו ולא‬
‫למדותיו‪ .‬וכן ראוי כי איך אפשר שישאל מעבד המלך ולא מהמלך ואין ראוי להתפלל אלא לבעל האוצרות ולמה נייחס כל‬
‫תפילתינו אל הספי'‪ .‬וב פרט שכל התיבות הם ככנויים אליהם ואם יכוין להם נמצא כל תפילותיו רומזות בספי' ולא נשאר לו‬
‫כונה במקור המקורות‪ .‬שנית כי איך אפשר לכוין במדות והלא כאשר ידמה האדם בדעתו ספי' מן הספי' בהכרח יגבילה‬
‫ויגשימה כי מה יוכל לדמות בענין הרוחניות כי כל מה שהאדם חושב במחשבתו הוא גשמי ואין ראות שכלו יכול לדמות‬
‫הרוחניות בלתי אם יגשימהו ויגבילהו א"כ נמצא כי הכונה בספי' אי אפשר‪ .‬עוד שלישית כי כאשר יחשוב האדם מדה מן‬
‫המדות בהכרח הוא מפריד שהרי הוא מדמה בשכלו מדה נפרדת משאר המדות וזה ודאי אין ראוי כמו שחוייבנו על יחודם‬
‫כנודע‪ .‬ועתה נבאר כי לתיקון העניינים האלה צריך קודם כל דבר לדעת כי הא"ס ממ"ה ב"ה אין שם ומלה שיגבילהו ח"ו ואין‬
‫מדות צודקות בעצמותו מפני שאינו בעל שנויים ולא בעל תוארים ואינו משתנה מרצון אל רצון ולא מפעולה אל פעולה ולכן אין‬
‫ראוי לאדם לכוין בו לומר שהוא נקרא אל או אלוה או אלדים ושאר השמות ושאר הכנויים‪ .‬והשמות האלה הם בספירות‪.‬‬
‫ואמרנו בספי'‪ ,‬אין הכונה בספי' בעצמם ח" ו שהעושה כן הוא נופל בשוחה עמוקה ועל כזה אמרו בספרי אליו ולא למדותיו‪.‬‬
‫אמנם כוונתינו כדפי' בשער עצמות וכלים כי הכונה שהוא נקרא גבור במדת הגבורה כי הוא הנותן כח בגבורה לפעול ולכן צריך‬
‫המכוין לכוין כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה הוא בגדולה אמנם כוונתו על העצמות המתפשט בגדולה‬
‫וכמו כן גבורה ושאר הספירות ונמצא התיבות מכנה אותם בספי' שהם תאריו אבל כוונתו אל הא"ס המשתמש עמהם ומתלבש‬
‫בהם‪ .‬וכן פי' הרשב"י ע"ה בתקונים (בהקדמה ד"ג‪ ).‬וז"ל בכל אתר ובכל ממלל צריך לכוונא דבור באדנ"י קול ביהו"ה וליחדא‬

‫‪8‬‬

‫לון כחדא ביחודא דאיהו יחיד נעלם דמחבר לון ומייחד לון כחדא וביה צריך הכונה דלא תלייא למימר ביה קול ודבור אלא‬
‫מחשבתא עכ"ל‪ .‬והרי בפי' כי שם בן ד' הוא בתפארת וסתם כל התפלה הוא בו ולכן כל הקול היוצא מפיו הרמז בו‪ .‬והדבור‬
‫באדני שהיא מלכות‪ .‬אבל המחשבה באין סוף שע" י מתייחדים שתי מדות אלה ואין בכל התפלה מה שירמוז אליו אלא הכונה‬
‫שיכוון האדם בו שהוא הכל והוא המיחד המדות והמשפיעם וזהו בסוד העצמות המתפשט בתוך הספי' ועי"כ כח הספירות‬
‫לפעול וע"י כך יתייחסו אליו הפעולות כמבואר בשער עצמות וכלים‪ .‬ואולם בענין הספירות אין הכונה שיכוין האדם בספירות כך‬
‫שידמה ענין הספירות כי זה אי אפשר כדפי' אבל הכונה הוא שהספי' יש להם עשר שמות של שם בן ד' כדפי' בשער שם בן ד'‬
‫והם מתחלקים בנקודתם ואלו הן‪ .‬כתר על יון יהוה ונקודו כולו קמץ מורה על הכתר והד' אותיות שבו מורות על ע"ס שבו כדי‬
‫שלא יהיה פרוד ח"ו‪ .‬ושם החכמה יהוה וכלו פתח והוא שם שבו יתגלה החכמה‪ .‬וגם הבינה יש לה שם יהוה וכולו צירי והוא‬
‫שם שבו יתגלה הבינה‪ .‬וגם החסד יש לו שם יהוה וכולו סגול והוא שם שבו יתגלה החסד‪ .‬וגם הגבורה יש לה שם יהוה וכולו‬
‫שבא והוא שם שבו יתגלה הגבורה‪ .‬וגם לת"ת יש לו שם יהוה וכולו בחולם‪ .‬וגם לנצח יש לו שם יהוה והוא נקוד כלו חירק והוא‬
‫שם שבו מתגלה הנצח‪ .‬וגם להוד יש לו שם יהוה והוא נקוד קבוץ שפתים‪ .‬וגם ליסוד יש לו שם יהוה והוא כלו בשורק‪ .‬ולמלכות‬
‫י" ל שם יהוה והוא בלי נקוד כלל אלא פשוט ולפי קבלתה כן נקודתה‪ .‬ועתה המכוין יכוון בשמות האלה ויעלה בדעתו שאין דבר‬
‫שיוכל לרמוז אל המדה הנרצה אליו אלא בהוייה המצויירת בדעתו שהם ארבע אותיות מנקודות לפי נקודתם כדפי'‪ .‬ואז ילך‬
‫לבטח דרכו ולא יירא ולא יפחד‪ .‬וגם יכוין כי בד' אותיות אלה כלולות ע"ס לרמוז שע" ס הם מסכימות עם פעולות המדה ההיא‬
‫הנרצה אליו‪ .‬ומה טוב ומה נעים אם ירצה לצייר הויות האלה בגוונם כי אז ודאי תפלתו מועילה יותר ויותר ובתנאי שיהיה‬
‫בכונתו שאין בעולם הזה דבר שיוכל להמשיל פעולת המדה ההיא אלא בגוון ידוע שהוא פלוני‪ .‬ומפני שרבו הגוונים אלינו‬
‫בשער הגוונים לא נבאר הנה הגוונים אלא כאשר ירצה לכוין הנה השער ההוא לפני המעיין ובזה לא נפחד מטעות בשום אחד‬
‫מג' דברים שאמרנו בפ' זה‪ .‬ועוד בזולת זה תנאים אל הכוונה נבארם בפ' בפני עצמו‪ .‬בעה"ו‪ .‬וראה אלימה רבתי מעין אין כל‬
‫ארץ פ"ב ופי"ח‪ .‬ובסידור שער השמים לשל"ה בהגה"ה על דברי הפרדס הנ"ל ע' קטז‪( .‬מכון אהבת שלום) וז"ל‪ :‬הגה"ה והוא‬
‫בדמיון ומשל האומר לאחד תן לי בידך דבר זה‪ ,‬והיד נותנת‪ ,‬ובאמת אין היד היא הנותנת רק כח היד המחיה אותה‪,‬‬
‫דבהסר החיות ממנה אז היה כעפרא דארעא‪ ,‬וכן כשאומר לו תשגיח בעיניך עלי או תלך עמי‪ ,‬אין הכוונה על העין‬
‫והרגל הנגלה‪ ,‬רק על הכח שבו הפועל באמצעותיו וכל כיוצא מה‪ ,‬וזהו הסוד תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה‪ ,‬ר"ל כשמייחד‬
‫כח הספירה למקורה שהוא אין סוף ברוך הוא שהוא נשמה לספירה‪ ,‬אז המקור הנעלם אין סוף ברוך הוא משפיע בספירה‬
‫שפע ברכה להשפיע לכל העולמות כמו הנשמה המשפעת כח בגוף‪ .‬אבל אם אינו מייחד ומקשר בכוונתו הספירה במקור ברוך‬
‫הוא שהוא הנשמה‪ ,‬ומקצץ הספירה מהמקור‪ ,‬ואינו מתפלל רק לספירה ומפריד כח הספירה ממקור אין סוף ב"ה‪ ,‬ואין לו כוונה‬
‫באין סוף ב"ה שהוא הנשמה המשפיע בכח הספירה‪ ,‬אז אותה כח הספירה היא לו כגוף בלא נשמה ואינה משפעת לו כלום‪,‬‬
‫כמו הגוף שאין לו נשמה‪ ,‬הגוף אינו יכול לעשות כלום כיון שאין בו נשמה להשפיע כחה בו ממקורה‪ ,‬כמו כן זהו שהתפלל בלא‬
‫כוונה יחוד אין סוף ב"ה בספירה שהתפלל אליה וקראה נשמה‪ ,‬ולא כיון במחשבתו לייחדה ולקשר במקורה‪ ,‬כאילו עקר אותה‬
‫ממקורה שהוא אין סוף ב"ה נשמה של ספירה‪ ,‬ואינה משפעת לו שום ברכה בתפילתו‪ .‬ועל כן תמיד בזכירה וקריאת איזה שם‬
‫קודש שהוא ספירה‪ ,‬תהיה תמיד במחשבתך לייחדה ולקשרה באין סוף ב" ה המקור הנעלם המשפיע בכחותיו ב"ה‪ ,‬ואותו‬
‫מקור הנעלם לגודל ועוצם אורו לא נוכל לקוראו בשום שם‪ ,‬ולא נוכל להללו ולשבחו ולספר הודו בשם עצמיי ומקורי‪ ,‬כי אין בו‬
‫השגה כי אם בכוונה ומחשבה וע"י זכירת ספירותיו‪ ,‬באופן שהזכירה והדיבור והאמירה בספירה‪ ,‬והמחשבה והכוונה באין סוף‪,‬‬
‫ואז ברכות ינוחו על ראשך‪ .‬ע"כ הגה"ה‪ .‬ובמאמרי הרמ"ע מפאנו ח"ב ע' צב‪ .‬וז"ל‪ :‬ומילתא אגב ארחין שמיעא לן מהכא כי אין‬
‫ראוי למתפלל שיכיון לספירות בלבד ח"ו אלא בהתיחדם תמיד במאצילם ועל הדרך המפורש בפלח הרמון שﬠר א' פ"י עם‬
‫מ"ש למעלה‪ .‬כי ע"כ דרשו בספרי דבי רב בכל קראינו אליו ולא למדותיו‪ .‬והקריאה אליו דוקא במחשבת הלב כי הוא הנותן‬
‫כח למדותיו לﬠשות חיל‪ ,‬הן הן הספירות שהן השמות והתארים היוצאים מפינו בﬠסק התורה והתפלה‪ .‬וכל אחת מהספירות‬
‫כלולה מכלם‪ ,‬ולעולם בתכלית היחוד עם מאצילן ב"ה‪ .‬והנה הספירות הם מעצם הרצון שהוא הוי"ה כוללת והן הויות פרטיות‪,‬‬
‫והמאמרות שמות נהגים לא נמחקים‪ .‬ואעפ"י שהרוצה והרצון אחד‪ ,‬אנו מגבילים שכלנו וגוררים מחשבותינו לברך את הרצון‬
‫מתפשט גם באצילות הנגלה לקלסו לפייסו ולבקש מלפניו בפינו ובשפתינו ﬠ"י השמות הנהגים ולבבנו אל הבלתי נהגים‬
‫שמקורן עליון נורא‪ ,‬ממה שידﬠנו כי אין אנו רשאים לדבר עם הרוצה אלא באמצעות הרצון‪ ,‬והפנייה אליו שהספירות שמותיו‬
‫והם ההויות‪ .‬אך המאמרות כנוייו והם שאר השמות הבלתי נמחקים‪ .‬והמדות כגון רחום וחנון הם התארים אל המאמרות מצד‬
‫פעולותיהם והכל ביחוד גמור עם הרצון מקור לכלם שהוא והרוצה אחד באמת יתברך שמו בפי כל ברואיו בלי הפסק תמיד קול‬
‫א' יחדו ירננו‪ .‬וראה באריכות בנשמת שבתי הלוי לר' שבתי שעפטל הורוויץ שער יג‪ ,‬ובשומר אמונים לר' יוסף אירגאס ויכוח‬
‫שני סימן סד והלאה‪ .‬ובפירש כסא מלך על תקוני זהר לר' שלום בוזאגלו דף ג‪,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬וכשיתפלל לזעיר אנפין הכוונה לאור אין‬
‫סוף המלובש במדותיו כנשמה שהגוף פועל על ידה‪ ,‬כי אם יתפלל לספירות הרי אמרו "כה' אלהינו בכל קראינו אליו ולא‬
‫למידותיו"‪ ,‬ואם יתפלל לאין סוף אין תפילתו תפלה‪ ,‬אלא יתפלל לזעיר אנפין בכח הנשמה שבספירותיו‪ ,‬הדיבור והקול לזעיר‬
‫ונוקבא‪ ,‬והכוונה ליחיד נעלם בתוכה נשמת כל הנשמות‪ ...‬ואליהו אמר לית מחשבה תפיסא בך כלל‪ ,‬פירוש לא תפיסא לידע‬
‫שמו וענינו‪ ,‬ועל זה אמר אליהו שאינו מושג כלל אפילו במחשבה ורעיון כי אין לו שם ולא כינוי‪ ,‬כי הוא ממלא כל שמהן‪ ,‬וכד‬
‫אנת תסתלק מנייהו אשתארו כלהו שמהן כגופא בלי נשמתא‪ ,‬כי הוא נשמת כל הנשמות ובו מתחברים אותיות השמות‪ ,‬ואם‬

‫‪9‬‬

‫לא יאיר בהם יתפרדו האותיות ולא יהיו שם אחד‪ ,‬ומאחר שאין לו שם וכנוי אין המחשבה תופסת בו להשיגו‪ ,‬אבל מצד‬
‫פעולותיו נודע לנו מציאותו שהוא ברא כל העולמות והוא מחיה הכל ומעמידים בקיום מצבם‪ ,‬ולו אנו מכוונים שיאיר בזעיר‬
‫ונוקבא כדי שעל ידו יתייחדו‪ ,‬וזה שאמר דלא תליא למימר ביה אלא מחשבה הגם דלא תפיסא ביה‪ ,‬עם כל זה תליא ביה לכוין‬
‫לו שההוא טמיר ונעלם שאינו מושג ונתפס אפילו במחשבה על ידו יתייחדו קול ודיבור זעיר ונוקבא כאמור‪ ,‬וזוהי התפלה‬
‫העיקרית‪ ,‬כי אם יתפלל לאין סוף אין תפלתו תפלה כי אינו מושג אפילו במחשבה‪ ,‬ואם יתפלל לספירות כבר אמרו חז"ל לו ולא‬
‫למידותיו‪ ,‬אלא יתפלל לזעיר אנפין בכח אין סוף שבפנימיותו כנשמתא לגופא והוא פועל בכחה‪ ,‬ואל תטעה במה שכתבתי לעיל‬
‫ומאן דמייחד ליה בה‪ ,‬בה כמשמעו‪ ,‬שאינו כן שהרי בזוהר וירא קי"ב ע"ב אמרו את ה' אלהיך תירא דא הוא אתר למידחל‪,‬‬
‫ואותו תעבוד דא איהו אתסר למפלח‪ ,‬אתר למידחל היא מלכות דתליא בה יראה ונקראת יראת ה' שהיא האם המייסרת‬
‫החוטאים‪ ,‬ואתר למפלח הוא זעיר אנפין‪ ,‬ועיין פירושו בספר הדרת מלך סימן קע"ו קי"ב ע"ב שהעבודה והתפלה היא לזעיר‬
‫אנפין ומלכות מיוחדת עמו‪ ,‬וזה שאמר כאן ומאן דמייחד ליה בה כי היא סוף עולם האצילות‪ ,‬ומייחד כל האצילות עד בה שהיא‬
‫מלכות מיוחדת עם בעלה‪ ,‬אם כן כל האצילות אחדות אחד‪ ,‬כי זעיר אנפין כולל כל האצילות גם שלשה ראשונות והיא כלולה‬
‫בזעיר ועולה עמו‪ ,‬ואז כל עולם האצילות אחדות אחד‪ ,‬וזוהי התפלה המקובלת והמובחרת‪ .‬ובדף סד‪,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬כמו שאמר הרב‬
‫המתפלל לספירות אין זו תפלה‪ ,‬דכתיב בכל קראינו אליו ולא למידותיו‪ ,‬והמתפלל לאין סוף לית מחשבה תפיסא ביה כלל‪ ,‬אלא‬
‫ידע נאמנה שהספירות פועלים בכח אין סוף המושפע בהם כי הוא בתוכם כנשמתא בגופא‪ ,‬שהגוף פועל בכח הנשמה‬
‫שבתוכו‪ ,‬כי הגוף עושה מה שמצייר השכל שהוא כח הנשמה‪ ,‬כן הספירות פועלים מה שמציירת בהם נשמתם שהוא האין‬
‫סוף‪ ,‬ואם כן יתפלל לספירות בכח אין סוף שבתוכם‪ ,‬וזה שאמר מאתר דקראן ליה לפום צרכייהו‪ ,‬מאתר היא הספירה‪ ,‬דקראן‬
‫ליה לאין סוף כי הוא הנותן כח לעשות חיל‪ ,‬דרך משל הרוצה להעשיר יצפין יתפלל לבינה מצפון זהב יאתה‪ ,‬שתתן לו העושר‬
‫בכח אין סוף נשמתה שיתרצה לבקשתו‪ ,‬ויתן לה כח למלאות שאלתו‪ ,‬וכן להחכים לחכמה בכח אין סוף שיתרצה לתת שאלתו‬
‫ולעשות בקשתו‪ ,‬לו עיקר התפלה ולמידותיו שיפעלו בכחו‪ ,‬וזהו התפלה המקובלת כו'‪ .‬וראה ספר הברית מאמר דרך אמונה‬
‫פרק טו‪ ,‬וביסוד האמונה לר' ברוך מקאסוב ויכוח השואל והמשיב קפט‪ ,‬ובפרי קדש הלולים למהרצ"ה מזידיטשוב ע' ג‪,‬‬
‫ובאריכות בספר דעת ותבונה להבן איש חי פ"א‪ ,‬ובספר אגרא דכלה פ' נח ו‪,‬טז‪ .‬וז"ל‪ :‬וירמוז עוד‪ ,‬ענין התפלה והעבודה‬
‫בכוונות מיוחדות‪ ,‬כבר ידעת שכל תיבה ותיבה מרמזת למדה מיוחדת‪ ,‬והנה אם האדם מכוין לאותו המדה ואחר כך למדה‬
‫אחרת‪ ,‬אם כן יראה ח"ו כחילוק רשויות‪ ,‬ואם מכוין רק לאין סוף ב"ה‪ ,‬הרי אינו מרומז בשום תיבה ואות כמ"ש המקובלים‪ ,‬אך‬
‫צריך לכוין לאותו המדה שמרמזת התיבה בכח הא"ס המלובש כביכול באותו המדה‪ ,‬והוא מאחד את הכל באחדות פשוטה‬
‫מוחלטת כנודע‪ ,‬וזהו שירמז‪ ,‬צהר תעשה לתבה‪ ,‬ר"ל צהר מלשון בהירות משורש צהרים‪ ,‬והכוונה בהירות איזה מדה שיהיה‬
‫שהתיבה מרמזת עליה‪ ,‬רק ואל אמה תכלנה מלמעלה‪ ,‬אמה מרמזת לקו הישר לחוט האין סוף כביכול הנתלבש בכל המדות‪,‬‬
‫וגם הוא מלשון אם המניקת ומשפיע לבניה‪ ,‬שכל שפע וכח המדות הם מאור האין סוף ב"ה‪ ,‬ור"ל תכלול הצהר אל האמה‬
‫דהיינו לכח האין סוף ב"ה המתלבש בה‪ ,‬ופתח התבה בצדה תשים‪ ,‬ר"ל ציור התיבה והאותיות שהם פתחים וחלונות הוא רק‬
‫מצד המדה‪ ,‬כי מצד הא"ס אי אפשר לתארו בשום אות ותיבה‪ ,‬וזה ופתח התבה רק בצדה תשים‪ ,‬ר"ל מצד הצהר והבן‪,‬‬
‫תחתים כו' מרמז לבי"ע כנ"ל‪ ,‬להשפיע על ידי זה היינו על ידי כוונה הזאת למדה הידוע בכח האין סוף רב טוב לג' עולמות‬
‫בי"ע‪ .‬ובסידור עם דא"ח שער הק"ש פה‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬איתא בספרי מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו אליו ולא למדותיו וכו' יעו"ש‪.‬‬
‫והנה ידוע הקושיא בזה המאמר בספרי המקובלים הראשונים האיך יאמר אליו ולא למדותיו דהיינו לבחי' עצמות אור הא"ס‬
‫שלמעלה מי' הספירות שנק' מדותיו כידוע‪ .‬והלא ידוע דבבחי' עצמות אור הא"ס הרי לית מח' תפיסא ביה אפילו מח' דא"ק כו'‬
‫וכמאמר אליהו אנת הוא חד ולא בחושבן כו'‪ ,‬וא"כ האיך יתכן לומר שיהיה דוקא בו הדביקות וההתקשרות באמרו אליו‬
‫דוקא כו'‪ .‬ויותר יפלא ממה שמצינו מאמר בדברי רז"ל היפך זה המאמר ממש‪ ,‬והוא מאמרם ז"ל וכי אפשר לדבקה בו אלא‬
‫הדבק במדותיו וכו'‪ ,‬ואם כן שני המאמרים תרתי דסתרי אהדדי לגמרי שזה יאמר אליו דוקא ולא למדותיו וזה יאמר הדבק‬
‫במדותיו דוקא ולא אליו כו'‪ .‬אך הנה התירוץ בזאת הקושיא ע"ד הקבלה כבר הוזכרה בספרי המקובלים הראשונים‪ ,‬והוא‬
‫שכוונת אמרו בספרי אליו היינו בחינת אור א"ס בעצמו ומהותו קודם שמתלבש עדיין בי' ספי' וע"ז אמר הכתוב בכל קראנו אליו‬
‫דוקא ולא לי' הספירות ומה שאמרו ז"ל וכי אפשר לדבקה בו אלא הדבק במדותיו היינו בחי' אור א"ס שכבר מלובש בי'‬
‫הספירות שג"כ הוא עדיין בחי' אור א"ס אלא שמלובש בי"ס‪ .‬ולא על המדות בלבד אמרו הדבק אלא על בחי' אור א"ס שמלובש‬
‫בהן‪ ,‬ולהיותו כבר בא בהשתלשלות בי"ס הרי הוא בכלל השגה ותפיסא למקבלים בנאצלים ונבראים כו' עד שיתכן לומר‬
‫בו בחינת הדביקות וההתקשרות‪ .‬אבל בבחי' א"ס העצמי שלמעלה עדיין מהתלבשות בי"ס לא שייך בו בחי' הדביקות כי לית‬
‫מח' תפיסא בי' כלל והאיך ידבק בו וכאמרם וכי אפשר לדבקה בו כו' וד"ל‪ .‬וראה אמרי בינה לאדמו"ר האמצעי בהקדמה‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫היות נודע לכל באי שערי אור תורת אמת שהיה יוצא מפורש מפי קדוש עליון כבוד אאמו"ר ז"ל בכל דרשותיו מידי שבת‬
‫בשבתו בכל ימי חיים חיותו ברבים וביחידות ליח"ס הכל היה לקבוע אחדו' ה' הפשוטה שהוא בחי' עצמות אא"ס ב"ה במוח‬
‫ולב כל א' כפי אשר יוכל שאת בכל חד לפום שעורא דילי' בפנים מסבירות ומאירות בנפש השומע ומקבל ויסודות דברי קדשו‬
‫המה כתובים נמצאו ברוב דבריו הכל על ענין יחוד אלקות האמיתי בבחי' יח"ע ויח"ת שהוא ב' שמות דהוי' ואלקים כמ"ש‬
‫וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי' הוא האלקים וכן אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכה"ג רבים בכתובים ואמ' בזהר‬
‫תרומה דדא כללא דכל אוריי' שבכתב ושבע"פ יסוד כל המצות שהן רק יחוד קוב"ה ושכינתיה שהוא ב' שמות דהוי' ואלקי'‬

‫‪10‬‬

‫כידוע והוא הנק' בזהר סוכ"ע וממכ"ע והיינו שמע ישראל ובשכמל"ו שנק' יח"ע ויח"ת כידוע לכל יודעים ומבינים ישינים גם‬
‫חדשים אשר טעמו בנפשם מעט מזעיר לקבוע במוחם ולבם אחדות ה' הפשוטה ויחודו ית' לקרב אל השכל והלב בכמה מיני‬
‫אופנים שונים איש איש לפי הכנת לבבו ומוחו לדרוש ה' באמת ובתמים וברגילו' היגיעה והעבודה במוח ולב שלם כל ימי חיי‬
‫הבלו כו' …ועכשיו ה"ז בבחי' האמונ' שלמעל' מן הדעת ומן האמונה נמשך גם עד השגת השכל ומדות שהרי אמר בפי' ואהבת‬
‫את הוי' הרי יוכל להתפס שם הוי' בלב בשר כו' והיינו ע"י כח מ"ה שבנפש בבחי' הבטול לאין האלקי שמשיג איך שהוא ית'‬
‫סוכ"ע ומובדל ומרומם כו' ומ"ש וזאת המצוה שהיא מצות ק"ש שהיא בבחי' הדעת שהרי א' שמע ישראל שמע לשון הבנה כו'‬
‫ובאמת א"א להשיג בסובב כ"ע כ"א ע"י האמונה שלמעלה אף הדעת הענין הוא דעיקר המצוה דק"ש הוא שיבא כח האמונה זו‬
‫שלמעלה מן הדעת לידי גלוי בדעת והבנה והוא מ"ש וצדיק באמונתו יחי' שתבא האמונה שלמעלה מן הדעת לכלל חיות בנפש‬
‫להתענג על ה' בהשגה ודעת כו' …אבל אחרי האמונה היא מצו' ק"ש ביחוד אלקות ביח"ע ויח"ת שזהו בחי' גלוי האמונה כמו‬
‫שיהי' לע"ל דכתיב ומלאה הארץ דעה במורגש החיות משם הוי' שהוא סובב כ"ע …ומעתה כל איש ישים אל לבו במעט זמן‬
‫שיפנה מעסקיו לא יקטן בנפשו באמרו מצד שפלותו והכרתו בפחיתות ערכו ורוב טרדתו כו' מי אנכי שאבא למעלות ומדרגות‬
‫ההתבוננות העמוקות מכלי מוחו ולבו ול מה אלך בגדולות ונפלאות ממני כו' ידע נאמנה שמתחייב בנפשו ממש וכמעט קשה‬
‫פריקות עול מצוה זו כעובר על מ"ע דתפיליו וציצית וכה"ג (כי קרקפתא דלא מנח תפילין נק' פ"י בגופן וזה נק' פושע בנשמתו‬
‫כו') כי ציווי זה דוידעת ושמע ישראל כו' הרי כל חיי נפשו האלקי' באור תו"מ ועבודה שבלב תלויין בזה וכל איש כפי ערכו גם‬
‫אם אינו רק יודע ספר צריך לייגע עצמו בכל יכולתו ביחוד אלקות דסובב וממלא הוי' ואלקי' וזה כל האדם בכל ימי חייו להיות‬
‫אור אחדות ה' ממש נקבע במוחו ולבבו וכל אשר פורק עול בזה ומטעה עצמו בדמיונות שוא ומדוחים כמו בשפלות של שקר‬
‫הנ" ל אין זה רק עצת היצר להדיחו ולהרחיקו מאור פני אלקי' שלא יראה אור ה' במוחו ולבבו וזהו סיבה ושרש לכל דינין קשין‬
‫הנמשכין על כל איש לפי דרכו וכמ"ש כי לא עם בינות הוא כו' וכמו שהוכיח הנביא ישראל לא ידע עמי לא התבונן הוי גוי חוטא‬
‫וכו' וכתי' (בפ' וילך) והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני‬
‫הרעות האלה כו' שזהו גודל עוצם הלחץ והדחק של הפרנסה שבנפשם יביאו לחמם לחם עוני ואין עוני יותר מעני בדעת וזהו‬
‫וזהו והי' לאכול ברוחניות כמו נבלע ישראל כו' ויאכלו בכל פה ומצאוהו רעות רבות וצרו' בגשמיו' מצד תוקף הדינין הקשין‬
‫ומקטרגי' רבים למעל' ולמטה לעורר השנא' בלב לרדוף עד לחרמה ברוחניו' כו' כמ"ש למה רגשו גוים כו' על עמך יערימו סוד‬
‫לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל וכו' וכל זה על כי אין אלקי בקרבי אלהי ממש שהוא אחדו' ה' הפשוטה שיקבע ויוקלט‬
‫בתוך לב כל א' וא' מישראל במצו' יחוד עליון דק"ש איש איש כפ' יכולתו לדבקה בה' אחד במוחו ולבו בכונה ורעותא דלבא‬
‫דוקא אליו דוקא ולא למדותיו וכאשר ישים אליו לבו ורוחו ונשמתו אליו יאסוף במס"נ באחד אזי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'‬
‫ימשיך גלוי אור עצמו' א"ס ב"ה ממש להאיר בתוס' אור חדש בח"י ברכות דש"ע לכל איש ואיש אשר יתפלל ויבקש על נפשו‬
‫בהכנעה ומרירות בבקשת רחמי' רבי' גם בגשמיות בבני חיי ומזוני וכל דבר הנוגע עד הנפש וכו' אבל אם לא ישים אליו לבו‬
‫בק"ש לא יפעול רצון ה' בתפלה בח"י ברכות כלל וכלל וכו' וכמו שיובן מכל אשר יבואר בפתיחה הכוללת תמצית כל הענינים‬
‫שבחיבור זה דשמע ישראל שכתבתי לכל אשר יחפוץ וישתוקק לקרב ולדבק נפשו בפרטיות הדברים שמדברי' ביחו' אלקו'‬
‫ביח"ע ויח"ת וישמע חכם ויוסיף דעת ותבונה למצוא ביגיעתו בזהר וכתבי האריז"ל כל פרטי הכונות ואם באמת הכל עולה אל‬
‫מקום א' והוא אחדות הפשוטה דוקא ולא לעלות במעלות ומדרגות כונות ושמות ויחודים הנהוג בין המקובלי' כי לא חפץ‬
‫ה' באלה כ" א בכונה אחת לבד לקשר נפשו אל אמתת עצמותו ית' דוקא (וע"ז א' כי האלקים עשה את האדם ישר והמה‬
‫בקשו חשבונות רבים) וכל לבבות דורש ה' יש שמגמתו רק לבא אל עומק הכונה והיחוד שע"פ הקבלה לבד לומר רזי לי רזי לי‬
‫כו' ואין לבבו נכון באמת ובתמים לעצמותו ית' לבד ונמצא זהו היפך עיקר המצוה הזאת שבק"ש שהוא אליו דוקא ואם ימצא‬
‫איש שמטעה א"ע בכל כיוצא בזה הלא ה' בוחן לבות יודע וחוקר כליות ולב ואין כל דבר נסתר ונעלם מאתו כו' ע"כ אמרתי‬
‫הגם שמי אנכי כי באתי עד הלום להוכיח רבים ושלמי' אשר ידעתי ערכי הדל באמת לאמתו אך לאנשים כערכי מחוייב אני‬
‫להודיע האמת שלא ילכו בגדולות ונפלאות להטעו' עצמחם בכונות פרטיות שלא לה' אחד המה רק לחשוב חשבונות‬
‫רבים להשביע נפשם לבד ולא זו הדרך ישכון בה אחדות ה' שהוא דוקא בבחי' הבטול והעדר הרגשת עצמו מכל וכל‬
‫כידוע וכאשר ידוע לכל אשר חפץ בקרבת אלקים שכל שהנפש שפל' ונמוכ' ביות' שם ישכון אא"ס ב"ה כמ"ש מרום וקדוש‬
‫אשכון ואת דכא ושפל רוח כו' אל מי אבינו אל עני כו' וכידוע דעמ"ר אינו שורה אלא בעמ"ת וכמ"ש כי רם ה' ושפל יראה וכך א'‬
‫בלומדי תורה לא תמצאנה בגסי הרוח כו' וגם בענין גלוי אח"פ ביחוד דק"ש ודאי לא תמצא רק בתכלית הענוה והשפלות‬
‫וכמ"ש יהב חכמתא לחכימין חכמ' עלאה בטול העצמי לאין האלקי מצד עצם הנשמ' אינו נותן מדה זו רק לחכימי' שהוא ח"ת‬
‫בטול הישות והגסות וז"ש רז"ל כל מי שיש בו חכמה וכו' ולהיפך מי שמגביה עצמו לומר רזי לי כו' א"א בשום אופן שיטעום‬
‫טעם מאור חיי החיים א"ס ב"ה כי ודאי תועבת ה' כל גבה לב ודי בזה …באמת אוהב דבק מאח אחוז וקשור בחבלי עבותות‬
‫אהבה לכל מבקשי ודורשי אלקים בדרכי האמת בתו" מ ותפלה ותשובה מקרב ולב עמוק נאום דוב בער באאמו"ר הגאון האלקי‬
‫קדוש ישראל מרנא ורבנא שניאור זלמן זצ"ל נ"ע‪.‬‬
‫‪14‬‬
‫ראה היום יום י"א תשרי‪ .‬וז"ל‪ :‬במוצאי יוהכ"פ תקנ" ו בליאזנא אמר רבינו הזקן תורה ברבים כנהוג אז דרושים קצרים ע"פ‬
‫מי כה' אלקינו בכל קראנו אליו‪ ,‬אליו ולא למדותיו‪ ,‬דער פרדס זאגט אליו איז אורות המתלבשים בכלים דע"ס דאצילות‪ ,‬דער‬
‫רבי דער בעש" ט זאגט אליו איז דער אלקות וואס אין כלים דע"ס דאצילות‪ ,‬דער פירוש הפשוט איז‪ :‬אליו עצמות א"ס וואס עס‬

‫‪11‬‬

‫אמרו רבותינו זכרונם לברכה‪" :15‬מפני מה ישראל צועקין‪ ,‬ואין נענין? מפני‬
‫שאין יודעין לכוון בשם"‪ .‬משמע מזה‪ ,‬שהמתפלל והמבקש‪ ,‬צריך לכוון תפלתו‬
‫בשם‪ .‬והנה‪ ,‬ז' שמות שאין נמחקין‪ ,16‬הם בז' מדות עליונות דאצילות‪ ,‬שם אל‬
‫איז בא יעדען פשוט'ן אידען בידיעה עצמית דורך אמונה פשוטה‪ ,‬און דאס איז קרובי ם אליו און בכל קראנו אליו עצמות א"ס און‬
‫עצמות הנשמה‪ ,‬תפלה באמונה פשוטה איז מחבר עצמות הנשמה מיט עצמות א"ס‪ ,‬אז עצמות א"ס זאל זיין דער רופא חולים‬
‫און מברך השנים‪ .‬ובלקוטי תורה בהר מג‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬אך מבואר במ"א בשם הבעש"ט נ"ע דאין ר"ל שהשמות הן הכלים עצמן‬
‫דהא הכלי ם הם המדות והשם קאי להבורא עצמו שהוא עצמו כביכול נק' אל וכמאמר אליו ולא למדותיו אלא מ"ש שהשמות הן‬
‫בהכלים פי' שהם החיות וההארה מאור א" ס המלובש בהכלי ומחיה את הכלי כי הכלים יש בהן חיות מאור א"ס מלבד האור‬
‫המלובש בהם‪ .‬וזהו ענין שאר השמות שאינן נמחקין אמנם שם הוי' הוא המשכת האור בהכלי שמחבר וממשיך האור בהכלי‪.‬‬
‫ובאור התורה שמות ח"ג ע' תתמט‪ .‬וז"ל‪ :‬בשם הבעש"ט ז"ל נ"ע זי"ע כי כל מה שנמצא בכתבי האריז"ל ובשאר ספרי הקבלה‬
‫שיחסו ז' השמות שאינן נמחקין ושארי כינויים למדות וספירות עליונות שם אל בחסד ואלקים בגבורה כו' וכיוצא אין הכוונה ח"ו‬
‫על הספירות ממש שספירת חסד נק' אל ח" ו כי כלל גדול שכל התפלות הן אליו ולא למדותיו ח"ו וכן השמות שאנו קוראים אל‬
‫או אלקים היינו לו ית' ממש ולא למדותיו ח"ו ומ"ש בקבלה דשם אלקים עד"מ הוא במדת הגבורה ר"ל בחי' אלקותו ית' ממש‬
‫המלובש במדת הגבורה כו' ולא שהשם אלקים הוא מדת הגבורה עצמה ח"ו כי אין מקרא יוצא מתוך פשוטו שהשמות אל‬
‫ואלקים הן לעצם אלקות ממש ולא להמדות וכו' רק שבבחי' התלבשות במדת חסד נק' אל ובהתלבשות במדת גבורה נק'‬
‫אלקים כו'‪.‬‬
‫‪15‬‬
‫מדרש שוחר טוב (מדרש תהלים) סי' צא‪ ,‬בנוסח אחר‪ .‬וז"ל‪ :‬אמר רבי יהושע בן לוי בשם רבי פנחס בן יאיר‪ ,‬מפני מה‬
‫מתפללין ישראל בעולם הזה ואינן נענין? על ידי שאינן יודעין בשם המפורש‪ .‬וכן הוא בפסיקתא רבתי‪ .‬ובשל"ה בהקדמה גורס‪:‬‬
‫מפני מה ישראל מתפללין בעולם הזה ואינם נענים? מפני על ידי שאינם יודעים להתפלל בשם המפורש‪.‬‬
‫‪16‬‬
‫ראה שבועות לה‪,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין אלו הן שמות שאין נמחקין כגון אל אלהיך אלהים‬
‫אלהיכם אהיה אשר אהיה אלף דלת ויוד הי שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין‪ .‬ובהלכות יסודי התורה מהרמב"ם פ"ו ה"ב‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫ושבעה שמות הם‪ .‬השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש‪ .‬או הנכתב אדני‪ .‬ואל‪ .‬אלוה‪ .‬ואלהים‪ .‬ואלהי‪ .‬ושדי‪.‬‬
‫וצבאות‪ .‬כל המוחק אפילו אות אחת משבעה אלו לוקה‪ .‬ובכסף משנה שם‪ .‬וז"ל‪ :‬ושבעה שמות הם וכו'‪ .‬ברייתא סוף פ' שבועת‬
‫העדות אלו הן שמות שאין נמחקין כגון א"ל אלהי"ך אלהי"ם אלהיכ"ם אהי"ה אשר אהי"ה אדנ"י וי"ה שד"י צבאו"ת הרי אלו אין‬
‫נמחקין‪ ,‬ונראה שגירסת רבינו א"ל אלו"ה אלה"י אלהי"ם וגירסא נכונה היא דאשמעינן דו"ה דאלו"ה וה"י דאלה"י והי"ם‬
‫דאלהי"ם הוו מעצם השם ולא דמו לכ"ם דאלהיכ"ם דאינו מעצם השם אלא דהשם קדשו‪ .‬ואע"ג דאשמעינן דהי"ם מאלהי"ם הוי‬
‫מעצם השם מכל מקום איצטריך לאשמועינן בה"י דאלה"י דאיכא למימר כיון דאלה"י הוא סמוך לעולם הוה ה"י דידיה ככ"ם‬
‫דאלהיכ"ם‪ .‬וטעמא דלא דמי לכ"ם דאלהיכ"ם היינו משום דכיון דאשכחן ה"י שהוא מעצם השם באלהי"ם כל היכא דאשכחן‬
‫אלה"י הוי קדוש מעצמו משא"כ בכ"ם דאלהיכ"ם‪ .‬ונראה שלא היה בגירסת רבינו אהי"ה אשר אהי"ה‪ .‬ומ"ש רבינו שהם שבעה‬
‫שמות ובפרטן אתה מוצא שמונה היינו משום דאדנ"י וי"ה שם אחד ולא דמו לא"ל אלו"ה דהכא אדנ"י הוא נקרא אף כשהוא‬
‫נכתב יהו"ה‪ .‬ובנוסחא אחרת מספרי רבינו מצאתי שלא היה כתוב אלהי ולפי אותה גירסא הוו שפיר שבעה שמות אף אם‬
‫נמנה שם הוי"ה ושם אדנות בשנים ‪.‬ובנוסחא שנדפסה בווניציאה כתוב ושבעה שמות הם‪ ,‬שהם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א‬
‫והוא השם המפורש או הנכתב אדנ"י ואלו"ה ואלהי"ם ואהי"ה ושד"י וצבאו"ת‪ .‬ונוסחא נכונה היא דמני שם אהי"ה בכלל‬
‫השבעה שמות ואין אנו צריכין לידחק למנות שם ההויה ושם אדנות באחד‪ .‬ושפיר עבד דלא מני אל ולא אלהי משום דבכלל‬
‫אלו"ה ואלהי"ם הוו אלא דאכתי קשה אמאי איצטריך למנות אלוה הא בכלל אלהי"ם הוא‪ :‬וראה הרדב"ז שם וז"ל‪ :‬שאלת ממני‬
‫אודיעך דעתי בלשון הרמב"ם ז"ל הלכות יסודי התורה שכתב ושבעה שמות הם השם הנכתב וכו' ומנה בכללם אל ולא מנה‬
‫שם יה ומאי שנא‪ .‬ותו דלא מנה שם אהיה ובברייתא איתיה‪ .‬ותו דמה מקום יש להשגות הראב"ד ז"ל שכתב בהל' ד' א"א זה‬
‫אינו כלום שלא אמרו אלא בא"ד וכו' והלא הרמב"ם כן כתב‪ .‬ותו צריך ליישב לי לשון ההגהות עם לשון התוס' דשבועות‬
‫דמשמע שח' הם ועיקר השאלה שכתב הרב בזה מקצת שם המפורש משמע דשם ההויה הוא שם המפורש ובמקום אחר‬
‫משמע כי שם המפורש הוא שם בן מ"ב ויש אומרים שם בן ע"ב האם זה מחלוקת או לא ‪ .‬תשובה הנה בדקנו בספרי הרב ז"ל‬
‫כתיבת יד ונמצא כתוב בהם שם אהי"ה כלשון הברייתא וא"ת פשו להו והוא ז"ל מנה שבעה לא קשיא כי שם אלו"ה הוא גזור‬
‫משם אלהי"ם אבל שם א"ל אינו גזור משם אלהי"ם שהרי חסר הה" א והוא מלשון תקיף דכתיב ואת אילי הארץ לקח הילכך‬
‫נהי דהמוחק אותם לוקה אבל אין למנות אלו"ה ואלהי" ם בשני שמות שזה לשון יחיד וזה לשון רבים וברור הוא‪ .‬עוד מצאתי‬
‫בספר מדויק כתב אלף למד מאלהי"ם ואו הא מהשם וכו' והיינו דמשיג עלה הראב"ד ז"ל דלא מצינו אלא אלף למד מאלהי"ם‬
‫וי"ה מהשם אבל ו"ה לא מצינו והשתא אתי שפיר לשון הרב ז"ל שכתב ואצ"ל י" ה שהוא שם בפני עצמו ואי גרסינן ברישא כתב‬
‫יו"ד ה" א מהשם היא היא ונ"ל שהרב ז"ל כך היה גורס בברייתא וא"ו ה"א ור"ח גריס אלף דלת מאדנות וכמה שתירצו התוס '‬
‫הקושיא לדעת ר"ח תירצו ההגהות השגת הראב"ד ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל וא"ת בשלמא לגרסת הרב משני שפיר לפי שוא"ו‬
‫ה"א הוי מקצת שם המפורש אבל לגרסת ר"ח אלף דלת לא הוי מקצת שם המיוחד ומה מתרצים התוס' וי"ל דשם האדנות הוי‬

‫‪12‬‬

‫כינוי לשם המיוחד וראוי להחמיר בו יותר משאר השמות וא"ת מאי דוחקייהו דר"ח והרמב"ם ז"ל לשנות גרסת הספרים שלנו‬
‫שכתוב כתב אלף למד מאלהי"ם יוד הא מהשם וכו' וי"ל דא"כ הויא מתניתין זו ואצ"ל זו דשם יה אית ביה תרתי שהוא שם‬
‫בפני עצמו ועוד שהוא חצי שם המפורש ולדעת הראב"ד ז"ל צ"ל דזו ואין צריך לומר זו היא וא"ת למה לא הזכירו בברייתא שם‬
‫יה שהוא שם בפני עצמו וי"ל שהרי הוא בכלל שם יו"ד ה"א ואע"פ ששם א"ל הוא בכלל שם אלהי"ם אינו בכלל משמעותו‬
‫כדפרישנא לעיל וראיתי מי שכתב בדעת הרב ז"ל כי שם אדונ"י הוא בכלל שם ההויה לפי שהוא כינויו והששה הם אל אלוה‬
‫אלהי"ם אהיה שדי צבאות וא"ת לדעת הרב ז"ל שהזכיר שם אלוה שהוא בכלל שם אלהי"ם וגם בכלל משמעותו למה לא‬
‫הזכיר בהדיא שם יה וי"ל שהרי הזכירו למטה וכתב ואצ"ל יה שהוא שם בפני עצמו‪ .‬והנכון בזה כי שם יה הוא כפול בכלל שם‬
‫ההויה לגמרי במשמעותו והוייתו והכל לשון יחיד מה שאין כן בשם אלוה ואלהים ודעהו עכ"ל‪ .‬וראה בזהר ח"ג רעב‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫מעטרא בשבע שמהן שאינן נמחקין‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומכל הנ"ל משמע שאינו אלא ז' שמות שאינם נמחקים‪ .‬אמנם ראה זח"ג י‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫ותא חזי עשרה שמהן אינון לקבל עשר אתוון‪ .‬ובזהר חדש בראשית ה‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬ת"ח כל הני שמהן עילאין מאינון עשרה דקאמרן‬
‫דלא נמחקין יאית הוא‪ .‬ובספר יצירה פ"א מ"א‪ .‬וז"ל‪ :‬בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה יהו"ה צבאות אלהי‬
‫ישראל אלקים חיים ומלך עולם אל שדי רחום וחנון רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש הוא כו'‪ .‬ובפ"ו מ"ו‪ .‬וז"ל‪ :‬אלו הם‬
‫עשרים ושתים אותיות שבהן חקק אהי"ה י"ה יהו"ה אלהים אלהים יהו"ה יהו"ה צבאות אלהים צבאות אל שדי יהו"ה אדני כו'‪.‬‬
‫ובאור יקר מהרמ"ק פרשת תרומה סי' יז כרך י דף לט‪ .‬וז"ל‪ :‬והײ' שהם בﬠשר שמהן גליפן יהיו ﬠשרה שמות שאינם נמחקים‪,‬‬
‫אהיה‪ ,‬יה‪ ,‬אל‪ ,‬יהוה בנקודת אלהים‪ ,‬אלהי'‪ ,‬יהוה‪ ,‬צבאות‪ ,‬שדי‪ ,‬או אל חי‪ ,‬אדני‪ .‬הם י' שמות המחלקים ﬠשר ספי' ודוגמתם‬
‫בחכמה‪ .‬ובאור נערב מהרמ"ק חלק ו פ"א‪ .‬וז"ל‪ :‬צריך שידע שאל המדות האלה להם שמות שאינם נמחקים‪ ,‬והם‪ :‬אהי"ה ‪-‬‬
‫כתר‪ ,‬י"ה ‪ -‬חכמה‪ ,‬יהו"ה בנקודת אלהים ‪ -‬בינה‪ ,‬א"ל ‪ -‬חסד‪ ,‬אלהי"ם ‪ -‬גבורה‪ ,‬יהו"ה ‪ -‬ת"ת‪ ,‬צבאו"ת‪ -‬נצח והוד‪ ,‬שד"י או א"ל‬
‫ח"י ‪ -‬יסוד‪ ,‬אדנ"י – מלכות‪ .‬ובשל"ה ריש בית ידו"ד‪ .‬וז"ל‪ :‬כל דורשי רשומות מתורתנו הקבלה‪ ,‬אם מבﬠלי הקבלה‪ ,‬ואם מבﬠלי‬
‫הפשט‪ ,‬אם מחוקרי תורתנו הקדושה‪ ,‬כולם הסכימו פה אחד היות שם זה ידו"ד שם העצם‪ ,‬ושורש לכל השמות‪ ,‬והם נאצלים‬
‫ממנו‪ ,‬והוא כוללם ולהבאים בסוד ה' נבארן כי הן שלש מדרגות שנבחן ﬠנין שם הﬠצם‪ .‬השמות הכתובים בתורה שאינם‬
‫נמחקים הם ﬠשרה‪ :‬אהי"ה‪ ,‬י"ה‪ ,‬ידו"ד בנקודת אלהים‪ ,‬אל‪ ,‬אלהים‪ ,‬ידו"ד בנקודת צבאות‪ ,‬ידו"ד צבאות‪ ,‬אלהים‪-‬צבאות‪,‬‬
‫שדי‪ ,‬אדני‪,‬עכ"ל‪ .‬ומקור דברי השל"ה הם מהרמ"ק באריכות בפרד ס שער השמות‪ .‬וראה בספר הפליאה ד"ה א"ל ר' והלא‬
‫מאריכין לו ימיו‪ .‬ובאריכות בספר שקל הקדש מר' משה די דליאון‪ ,‬בשער "עשרה שמות שאינם נמחקים"‪ .‬ובספר אדם שכלי‬
‫מר' שמעון בן שמואל מצרפת‪ .‬וז"ל‪ :‬אלו עשר שמות הקדושים שהעברתי עליהם קולמוס אינם נמחקים‪ .‬ובאריכות בספר מאה‬
‫קשיטה להרמ"ע מפאנו סימן סא‪ .‬ובספר מגיד דבריו ליעקב (קה"ת) ע' רכג‪ .‬וז"ל‪ :‬סוד התורה שהיא שמו של הקב"ה ר"ל‬
‫עשרה שמות שאינם נמחקים שהם עשר ספירות עשר שכליים וכל העשר ספירות הם התורה כולו‪ .‬ובלקוטי תורה דרושים‬
‫לר"ה נה‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬ויעבור כאדם העובר ממקום למקום כך ויעבור הוי' מבחי' עליונה מאד שיתגלה על פניו פנים הם בחינת‬
‫לבושים שמכסים ומסתירים ומצמצמים א"ס ב" ה בעצמו ובכבודו כי פנים הן עשרה שמות שאינן נמחקים לפי שהם בחי' שמות‬
‫בחי' אותיות לכך הן לבושין שמכסין ומסתירין על א"ס ב"ה בעצמו ובכבודו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובביאור ענין מספר השמות אם יש ז' או י'‪,‬‬
‫ראה הרדב"ז על הל' ממרים פ"ה‪ ,‬ה"ב‪ .‬וז"ל‪ :‬פ' שבועת העדות במשנה המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי ר"מ וחכמים‬
‫פוטרין ואמרינן עלה מאן חכמים ר' מנחם ברבי יוסי דתניא ר' מנחם בר ר' יוסי אומר בנקבו שם יומת מן התורה שם לימד על‬
‫המקלל אביו ואמו שאינו חייב עד שיקללם בשם כלומר דהאי שם מיותר הוא ותנהו ענין למקלל אביו ואמו‪ .‬ושם זה היינו אחד‬
‫משבעה שמות שאינם נמחקין וזהו שכתב רבינו בשם מן השמות המיוחדים וכן כתב פרק שני מהל' ע"ז אין המגדף חייב‬
‫סקילה עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותיות ויברך אותו בשם מן השמות שאינם נמחקים‪ .‬ואם תשאל שבעלי‬
‫הקבלה מנו עשרה שמות שאינם נמחקים‪ ,‬תשובתך כי העשרה בכלל שבעה שהרי שם י"ה בכלל שם ההויה ושם אל בכלל שם‬
‫אלהים וכן שם ההויה בנקוד שם אלהים אי משום הנקוד הרי הוא בכלל אלהים ואי משום הכתיבה הרי הוא בכלל שם הויה ועל‬
‫דרך זה אדני צבאות אלהים צבאות אל חי הם בכלל השבעה‪ ,‬ודע זה‪ .‬וראה בתורת שמואל תרל"ב ח"ב ע' תקסט‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה‬
‫מספר יגמה" ר שאלו מרב האי גאון ובברייתא דשמעון הצדיק עשר ידענו שהוא כנגד ע"ס עשר שמות‪ ,‬והגם שהם ז' שמות‬
‫שאינן נמחקים‪ ,‬אך בדרך פרט יש עשר שמות נגד ג' שכליים וז' מדות‪ .‬ובתורת שמואל תרל"ט ח"א ע' קצג‪ .‬וז"ל‪ :‬וצ"ל איך‬
‫מאוא"ס אחד ויחיד יתהוו נבראים בע"ג‪ .‬והענין דהנה כדי שמאוא"ס אחד [ויחיד] ובל' החסידות הוא א"ס הבלתי בעל גבול‬
‫יתהווה נבראים בע"ג‪ ,‬נתצמצם עד שיוכל להיות ממנו מקור הגבול‪ ,‬דאנת הוא שלימותא דכולא וכשם שיש לו כח בבע"ג כמו"כ‬
‫יש לו כח בגבול שאם תאמר שיש לו כח בבע" ג ואין לו כח בגבול אתה מחסר שלימותו‪ ,‬וכח הגבול הם ע"ס דאצי' שהוא מקור‬
‫שנתהווה אח"כ נבראים בע"ג (ובפ"א ותכלית)‪ ,‬והוא כח הא"ס‪ ,‬כן מפרש העה"ק את הזהר‪ ,‬ובזהר אי' בכלל שהו"ע רזא‬
‫דשמא קדישא והוא מדריגה היותר נעלה‪ ,‬דעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד‪ ,‬שמו בגי' רצון‪ ,‬דכשעלה ברצונו שם יש ג"כ כח‬
‫לגבול‪ ,‬ושם הם רק ז' שמות שאינן נמחקים ואח"כ נעשה מהם יו"ד שמות [והו"ע ציור אדם] והו"ע ג' מוחין וז' מדות וכמ"ש על‬
‫דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה‪ ,‬והלא אין לו גוף ודמות הגוף‪ ,‬אלא הו"ע ג' מוחין וז' מדות‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫בחסד‪ ,‬ושם אלקים בגבורה כו'‪ .‬ולכאורה‪ ,‬זהו היפך מאמר הנזכר לעיל‪,‬‬
‫שהכוונה צריך להיות אליו‪ ,‬ולא למדותיו‪ !17‬ואיתא בספרים על זה‪ ,‬כי במדות‪,‬‬
‫‪17‬‬

‫ראה אמרי בינה לאדמו"ר האמצעי יא‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה כתיב מי כי מי גוי כו' כה' אלקינו בכל קראינו אליו ואיתא אליו ולא‬
‫למדותיו כו' (עיין בסידור הנדפס בבארדיצוב) וידוע הקושי' מדברי רז"ל שאמרו וכי אפשר לידבק בשכינה אלא הדבק במדותיו‬
‫כו'‪ ,‬הרי העיקר הדביקות וההתקשרו' הוא במדותיו י"ת שהן ע"ס דאצי' והיינו שא' ומה הוא רחום כו'‪ ,‬משום שא"א לידבק‬
‫במהו"ע אור הא"ס ב"ה משום דלית מחתב"כ וכמ"ש אנת הוא חד ולא בחושבן וכו' וכמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל והדבקיות‬
‫הוא בדבר המושג במוח ולב כו'‪ ,‬ואיך אמ' אליו ולא למדותיו דמשמעו שהדביקות שהוא מ"ש בכל קראנו אינו רק אליו דוקא‬
‫דהיינו למהו"ע א"ס ב"ה שלמעלה מעלה ממדותיו הנק' י" ס כידוע ובאמת לפי משמעות הפסוקים בכמה דוכתי בענין מצות‬
‫הדביקות הוא דוקא במוה"ע ממש כמו אחרי כו' ובו תדבקון בו ממש‪ ,‬וכן את ה' כו' אותו תעבוד ובו תדבק כו'‪ ,‬וכן ואתם‬
‫הדבקים וכן לדבקה בו כו'‪ ,‬שכל אלה מורה בדביקות האמיתי שהוא במוה"ע ממש לפי שכל העלאה ובטול והתכללות אינו אלא‬
‫למוה"ע ממש דוקא וכמו ענין מס"נ בפועל‪ ,‬וגם בכח באמרו בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך שזה ודאי למוה"ע כמו אליך ה'‬
‫נפשי אשא אליך ממש וכמו מי לי בשמים כו' ‪ ,‬וכך הוא משמעות הפשוט דכל קראנו אליו שהקריאה הוא הבקשה והצעקה וכמו‬
‫יעננו ביום קראנו וכן קרוב ה' לכל קוראיו שזהו אליו ממש ולא למדותיו וכ" ז היפך המאמר וכי אפשר לידבק בו אלא הדבק‬
‫במדותיו דוקא מטעם הנ"ל דלמתב"כ כו'‪ ,‬וצריך לומר דשניהם אמת כי בפי' קראנו אליו יש ג"כ היפוכו שהוא בחי' הקריאה‬
‫וההמשכה מלמעלה למטה כמו הקורא לחבירו שיבא אליו ויושיענו כו' כך בכל קראנו אליו שיבא אלינו ויושיענו‪ ,‬וכן קרוב ה' לכל‬
‫קוראיו בעת צרתו‪ ,‬וכמ"כ יעננו ביום קראנו‪ ,‬וכן משמע בפי' הפשוט בפסוק זה בלשון כי מי גוי גדול אשר לו אלקי' קרובי' אליו‬
‫כה' אלקינו בכל קראנו אליו דמרישא מובן הסיפא שז"ש כה' אלקינו בכל קראנו שהוא קרוב ונמשך לקוראיו כמ"ש ברישא‬
‫דקרא כי מי כו' אשר לו אלקים קרובי' כה' אלקינו בכל קראנו אליו וכך הוא פי' הפשוט דקרוב ה' לכל קוראיו כו'‪ ,‬ולפ"ז פי' כה'‬
‫אלקינו בכל קראנו כו' היינו בבחי' ההמשכה והירידה שיקרא ויפנה אלינו וזהו היפך העלאה דאליו ממש הנ"ל‪ .‬וא"כ יתורץ‬
‫לכאורה בשני מאמרי' הנ"ל שאינם סותרי' זא"ז כלל‪ ,‬דמ"ש אליו ולא למדותיו הנק' ע"ס כו' היינו כמו בענין מס"נ שהוא לא‬
‫לבדו י"ת וכך הוא במצות הדביקות האמיתי הנ"ל‪ ,‬ומ"ש וכי אפשר לידבק דביקות זו היינו לימשך ולילך בדרכיו ולא בבחי'‬
‫העלאה והתכללות אדרבה זהו בבחי' ירידה והמשכה‪ ,‬וזהו שא' וכי אפשר לידבק פי' להדמות למוה"ע דלמתב"כ אלא הדבק‬
‫להדמו' אליו בדרכיו במדותיו שמתפשטי' מעצמו' א"ס ב"ה בעולמות והוא מתייחד ומתקשר בהם‪ ,‬ולא על המדות בלבד הכונה‬
‫לידבק בהן אלא על בחי' עצמו אא"ס שמלובש בהן‪ ,‬ובהיות שכאשר אא"ס בא בבחי' השתלשלות דע"ס דאבי"ע כבר הוא מושג‬
‫בהשג' ותפיסה למקבלים כמו בחו"ב ומדות חג"ת דאצי' שהיו האבו' מרכבה ומשה ואהרן וכה"ג‪ ,‬וע"ז אמר על כל איש‬
‫מישראל ששרשו במדות' דאצי' הדבק במדותיו בדביקות והתקשרות להדמות בדרכיו ומדותיו‪ ,‬הגם שהנשמה בע"ג כי הרי‬
‫בצלם אדה"ע הוא‪ ,‬וכידוע בפי' אדם אדמה לעליון ממש‪ ,‬והיינו כאשר נדבק במדותיו י"ת ובחכמתו ורצונו שבתו"מ וכה"ג וד"ל‪,‬‬
‫אבל במוה"ע לא שייך להדמות אליו כי נבדל מבחי' המדו' וחו"ב שבי"ס כמ"ש ולאו מכל אינון מדות כלל‪ .‬וז"ש וכי אפשר לידבק‬
‫בו ממש אבל בחי' מס"נ והתכללות ובטול כל עצמו' הנפש שלמעלה מחו"ב ומדת כידוע זהו דוקא למוה"ע ממש וכמו אליך ה'‬
‫דוקא נפשי אשא‪ ,‬נפשי ממש‪ ,‬והוא עיקר מצות הדביקות לדבקה בו ממש‪ ,‬שזהו כמו הכליון במס"נ ליכלל במוה"ע ממש‪ ,‬וכמו‬
‫לאשתאבא בגופא דמלכא כו' (וכמו ורות דבקה בה כו' ובנערותי תדבקון כו' ותדבק נפשו בדינה כו' שהוא בטול כל העצמות‬
‫ממש מכל וכל כו')‪ ,‬וע"ז אמר אליו ולא למדותיו שאע"פ דלית מחת"ב‪ ,‬אבל עצם הנפש ממש בעלותה בבחי' העלאה‬
‫והתכללות דוקא אליו תכסוף ותדבק ולא במדותיו וד"ל‪ ,‬ונמצא שני הפי' בדביקות א' בהעלאה והתכללות שהוא במוה"ע דוקא‬
‫והב' בבחי' המשכה וירידה לילך ולידבק בדרכיו שהוא דוקא במדותיו‪ ,‬זהו התירוץ האמיתי לתרץ שני המאמרי' הנ"ל שאינם‬
‫סותרי' זא"ז כלל ושניהם אמת וד"ל‪ .‬וזהו ג"כ עיקר ענין ההפרש שבין ק"ש לתפלה אע"פ שלכאורה שניהם ענין א' ממש כנ"ל‬
‫שהוא בחי' המשכות אלקות לבד וכמא' תמליכהו כו' שזהו ענין ח"י ברכות דש"ע‪ ,‬אך באמת הק"ש והתפלה המה ב' הפכי'‬
‫ממש ומ"מ הא בהא תלי' והי' לאחדי' ממש וע"כ ק"ש קודם לתפלה שאם אין ק" ש אין תפלה‪ .‬ויובן הענין בדרך קצרה עפ"י כל‬
‫הנ"ל בתירוץ השני מאמרי' הנ"ל בענין שני הפי' הפכיי' שבדביקות‪ ,‬הנה מבואר למעלה בעיקר מצות הדביקות הנאמ' בכתוב‬
‫היינו ליכלל ולהבטל בכל עצם הנפש במוה"ע דלמת"ב כו' שזהו אליו ולא למדותיו‪ ,‬וזהו עיקר ענין מצות ק"ש בפסוק ראשון‬
‫שהוא הכונה ביחוד עליון דע"ס איך שנכללים ומיוחדי' בעצמות המאציל‪ ,‬וזהו עיקר הענין בכונות דק"ש עפ"י הסוד והקבלה‬
‫(כנ"ל באריכות בענין המאריך באחד כו') וכמ"ש לך ה' הגדולה כו'‪ ,‬הנה מקום כו' שהוא בטול הו"ק לגבי עצמות שזהו פי'‬
‫המאמר דאיהו וחיוהי חד כו' (וכן בפי' אחד אח דלי"ת‪ ,‬אח ט"ס דז"א שכלולים בעצמות כו') (ועפ"י נגלה הוא מ"ש תמליכהו‬
‫בשמים וארץ וד' רוחות כו' והכל ענין א' הוא כמשי"ת)‪ ,‬והיינו מפני שעיקר הכונה בפסוק ראשון דק"ש הוא למסור נפשו באחד‬
‫בשעה שמאריך באחד‪ ,‬וכן בפסוק ואהבת כו' בכל נפשך אפי' נוטל כו' ולכך אפי' מי שתו"א כר"י הנשיא מפסיק לק"ש כנ"ל‪,‬‬
‫וזהו למעלה הרבה מכוונת דח"י ברכות דש"ע שהן רק ההמשכות בע"ס כו' ולזה מי שתו"א פטור מן התפלה‪ ,‬וכמ"ש למי‬
‫שהאריך בתפלה מניחי' חיי עולם ועוסקי' בחיי שעה (וכמשי"ת) ‪ ,‬אבל שרש ענין התפלה הוא כמו ענין מ"ש וכי אפשר כו' אלא‬
‫הדבק במדותיו דוקא שהוא בחי' המשכה וירידה מלמעלה למטה דוקא‪ ,‬והענין הוא כנ"ל בפי' הב' בדביקות שהוא בחי'‬
‫ההמשכה והילוך לילך ולידבק בדרכיו כמ"ש הדבק במדותיו וכה"ג הוא ענין הכוונות שבש"ע בח"י ברכות שהן בחי' ח"י‬

‫‪14‬‬

‫יש שני דברים‪ :‬הא'‪ ,‬המדה בעצמה‪ ,‬והב'‪ ,‬מה שהוא יתברך מתלבש בהמדה‪.‬‬
‫כי מדות‪ ,‬הוא לשון "מדו בד"‪ ,‬לבוש‪ ,18‬והיינו‪ ,‬שהם לבושים אצלו יתברך‪ ,‬שהוא‬
‫מתלבש בהם‪ ,‬וכמאמרם זכרונם לברכה‪" :‬בעשרה לבושים נתלבש הקדוש‬
‫ברוך הוא‪ ,‬וברא את העולם‪ ."19‬וזה שכתוב‪" :‬כשמן הטוב על הראש כו'‪ ,‬שיורד‬
‫המשכות מעצמות אא"ס ב"ה במדותיו רחום וחנון כו' שכללותם הן ע"ס וכנ"ל שלא על המדות עצמן אמ' הדבק במדותיו אלא‬
‫על אא"ס שמלובש בהן כנ"ל‪ ,‬כך באמרו ברוך אתה הוי' הכונה דוקא על המשכת אור עצמות א"ס ב"ה בשם הוי' זה להיות‬
‫רופא חולי' כו' (וכמשי"ת)‪ ,‬וזהו כפי' הב' בקראינו אליו שהוא הבקשה שיבא אלינו מלמעלה למטה דוקא וד"ל‪ .‬ומעתה הנה יובן‬
‫שאע"פ שהק"ש והתפלה לכאורה ב' הפכי' הן שבק"ש הוא ההעלאה מלמטה למעלה ובתפל' הוא ההמשכה מלמעלה למטה‪,‬‬
‫מ"מ שניהם ענין א' והא בהא תליא‪ ,‬דע"י הכונה שבק"ש בבחי' ביטול והתכללו' במוה"ע דוקא כנ"ל עי"ז דוקא נמשך אא"ס‬
‫בח"י ברכות דש" ע מלמעלה למטה כידוע דכל העלאה גורם המשכה לפי ערך ההעלאה ממש‪ ,‬וכמ"ש רוח אייתי רוח ואמשיך‬
‫רוח‪ ,‬וכתיב אם ישים אליו לבו‪ ,‬אליו ולא למדותיו שהוא במס"נ בק"ש‪ ,‬רוחו ונשמתו כו'‪ ,‬ונמצא שאם לא הקדמת מצות ק"ש בפ'‬
‫שמע לא היו פועלים המשכת ח"י ברכות דש"ע‪ ,‬כי בחי' היחודי' עליונים בבטול והעלאה דע"ס בעצמות ממש היא בחי' המקור‬
‫והשרש לכל בחי' המשכות אלקות בח"י ברכות דש"ע להיות בכח באמרו בא"י שיומשך אא"ס בשם הוי' בע"ס באו"כ עד‬
‫ההתלבשות בעוה"ז להיות רופא חולים בפ"מ וכה"ג (כמשי"ת)‪ ,‬וזהו שהק"ש שהיא ד"ת נק' חיי עולם להיותו עולה במוה"ע‬
‫ממש שהוא מקור כל החיים העליונים דאבי"ע כמ"ש כי עמך מקור חיים כו'‪ ,‬והתפלה נק' חיי שעה להיות שאינן רק המשכות‬
‫מדותיו ית' שנמשך רק להחיות העולמות בע"ג שזהו הנק' חיי שעה בבחי' זמן ומקום כידוע וד"ל‪.‬‬
‫‪18‬‬
‫ראה בריש ספר שיעור קומה להרמ"ק‪ .‬וז"ל‪ :‬מדות‪ :‬המלה הזו היא מלה מוסכמת בין המקובלים כלם ראשונים ואחרונים‬
‫לכנות הצורות הקדושות בו וכאשר העני ן כך ראוי שנחקור על כמה דרכים יגזר המלה זו וכל דרך ודרך על איזו כונה נוכל‬
‫ליחסם בהם‪ .‬דע שמלה זו יגזר על ד' דרכים‪ .‬הא' לשון מדה כאומרו ובידו חבל המדה‪ ,‬ומדותם מחוץ לעיר‪ ,‬הב' לשון לבוש‬
‫כענין מדו בד ופירשו קצת המפרשים שיורד על פי מדותיו מתחת למדיו‪ ,‬הג' לשון שטחיות כאומרו ויתמודד על הילד דהיינו‬
‫נשתטח עליו‪ ,‬הד' לשון מכונם אל דעות בני אדם מדת הכעס מדת הרחמנות וכיוצא‪ .‬ובתורה אור תצוה פב‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬אך הנה‬
‫לבחי' גלוי האהבה צ"ל בחי' כלי ולבוש במה שתשרה ותתלבש האהבה שתבא ליד גלוי בפו"מ כי אין אור בלא כלי ולבוש‪ .‬ועל‬
‫זה נאמר זקן אהרן שיורד על פי מדותיו‪ .‬מדותיו מלשון מדו בד אלו הלבושין שהם הם התורה והמצות שהם בחי' לבושין‬
‫לאהבה זו כי מאחר שבחי' אהבה זו נמשכה מבחי' דלאו מכל מדות כו'‪ .‬למעלה מגדר חכמה כו' אינה נתפסת בשום שכל‬
‫שבגדר חכמת הנבראים והשגתם אלא כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצות שהם רצונו וחכמתו ית' מבחי' אנת חכים ולא‬
‫בחכמה ידיעא כו' ‪ .‬ובלקוטי תורה הוספות לויקרא נא‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬ומדה הוא ג"כ לשון לבוש כמו מדו בד‪ .‬ובתורת חיים שמות ח"ב‬
‫ויקהל שפח‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו שהע"ס נק' בשם מדותי"ו כמו מד"ו ב"ד לשון לבוש וד"ל‪ .‬ובאור התורה במדבר ח"א בהוספות ע' מה‪.‬‬
‫וז"ל‪ :‬דהנה פי' מדות הוא מלשון ומדו בד כו' ילבש‪ ,‬דהיינו בחי' לבושים‪ ,‬והענין הוא דהנה מהו"ע אא"ס הוא קדוש ומובדל‬
‫מבחי' מדות דלאו מכל אלין מדות כלל‪ ,‬וכדי שיוכל להיות נמשך ממנו חיות וקיום עולמות והשתל' הנבראים לא הי' אפשר‬
‫להיות מבחי' מהו"ע א"ס כמו שהוא כי הי' הכל בבחי' א"ס ע"כ הוצרך שיתלבש תחלה בבחי' מדות ולבוש דבחי' גדולה וגבורה‬
‫כו' ואז יוכל מזה להמשיך בבחי' השפעות חיות השתלשלות העולמות והנבראים כו'‪ ,‬וכמו כן הוא בהמשכת פנימיו' וגילוי אלקו'‬
‫למטה נמשך ג"כ ע"י המשכו' והתלבשות אא"ס דלאו מכל אלין מדות כו' בבחי' המדות כמו שמתגלה בבחי' חסד ואהב' עליונה‬
‫כו' שנמשך למטה כו' ‪ .‬ובאור התורה דברים ח"ב ע' תתצח‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה הטעם שהי' צ"ל התלבשות האור בכלים‪ ,‬הוא כדי שיהיו‬
‫הנבראים בעלי גבול ומדה‪ ,‬שזהו דוקא ע"י שנמשך להן החיות מאור א"ס ב"ה ע"י הכלים שהכלים הם הגורמים שיהי' הגילוי‬
‫רק במדה וגבול כמשל כח הנפש כשמתלבש ביד שע"י התלבשות זו יהי' השפעת הכח בצימצום כפי כח הכלי כו' (עמ"ש מזה‬
‫בפ' בהר ע"פ כי תבואו אל הארץ כו' באריכות) ועוד זאת כמ"ש בלק"א ח"ב ספ"ד שסיבת הסתר החיות בהנברא הוא ע"י‬
‫שנמשך האור והחיות ע"י הכלים כמ"ש כי שמש ומגן כו' וזהו שנקראו בלשון מדות כאמרם מדת החסד מדת הדין מדת‬
‫הרחמים כו' כי מדה יש בו ב' פי' הא' לשון מדה ושיעור והב' לשון לבוש כמו מדו בד‪ ,‬ושניהם עולים בקנה א' כי ע"י התלבשות‬
‫אורו ית' בחו"ג יומשך שיהי' מדה ושיעור להעולמות שאמר לעולמו די כו'‪ .‬ובתורת שמואל תרל"ג ח"א ע' קצט‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו‬
‫משארז"ל ברבות בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה בחכ' ובתבונה ובדעת כו'‪ ,‬והיינו לפי שהמדות הם בבחי' לבוש שמתלבש‬
‫בהם אוא"ס כי מדה הוא ל' לבוש וכמ"ש מדו בד קדש ילבש‪ .‬ובהמשך תרע"ב ח"ב ע' א'קסג‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו שאו' עשר תקונין‬
‫וקרינן לון עשר ספירן שהע"ס נק' תיקונין דפי' תיקונין הוא לבושים‪ ,‬וכמו שת"א ע"פ לא ילבש גבר לא יתתקן גבר כו'‪ ,‬לפי‬
‫שהע"ס הן לבושים לאוא"ס ב"ה כדי שעי"ז יהי' מקור לעולמות בע"ג כו'‪ ,‬וזהו שנק' בשם מדות בכלל שהוא ל' מדו בד‪ ,‬דכללות‬
‫ע"ס הן בבחי' לבושים לבד לגבי אוא"ס המאציל שהאוא"ס פועל בהם וע"י התהוות עולמות בי"ע כו'‪ ,‬ומ"מ ע"י נמשך ג"כ הגילוי‬
‫בעולמות‪ ,‬וזהו וקרינן לון עשר ספירן ל' ספירות ובהירות כו' שהן בבחי' גילוי אור כו'‪.‬‬
‫‪19‬‬
‫ילקו"ש ישעיה רמז תקו‪ .‬ראה מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו ע"ה לרבינו האר"י ז"ל‪ ,‬ע' יח‪( .‬מכון אהבת שלום)‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫וביאור הענין תלוי בענין דרוש אבי"ע כי עולם האצילות דק עד למאד‪ ,‬והבריאה הוא עב ממנו‪ ,‬וברדת אור האצילות בבריאה‬

‫‪15‬‬

‫אם יהיה שוה כמו שהוא‪ ,‬חוזר הבריאה להיות אצילות האמנם מוכרח הוא שהאור העליון יגנז ויתלבש בבריאה ואז יחשב‬
‫האצילות היורד בבריאה בבחינת הבריאה‪ ,‬וכן בכל עולם ועולם‪ ,‬שאל"כ כל העולמות יהיו אצילות‪ .‬ובדוגמא זו הם הנשמות‬
‫והמלאכים‪ ,‬ואף גם זה כביכול בשכינת עוזו יתברך ויתעלה‪ ,‬כמ"ש‪ :‬בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה כשברא את העולם‪ ,‬כי לא‬
‫היה אפשר להעשות עולם חומרי כזה ע"י רוחניות ית' הפשוט זולתי אחר שיתלבש בכל אותם לבושים וכמו שכתוב‪" :‬עוטה אור‬
‫כשלמה" לברוא את השמים‪ ,‬ואח"כ "נוטה שמים כיריעה"‪ ,‬ומה גם בבריאת הארץ השפלה‪ ,‬וכמו שכתוב‪" :‬ה' מלך גאות לבש"‪,‬‬
‫פירוש כשברא את הﬠולם הזה אשר אז ניכר היותו מלך‪ ,‬כי אין מלך בלא חיילות‪ ,‬אז גאות לבש‪ ,‬כמו שכתבו מסדרי התפלות‬
‫[סליחות לחדש אלול] "ובהכינו יצורים עלי ארצות ה' מלך"‪ ,‬ולכן כאן לא נאמר ה' מלך גאות לבש בסגול אלא בקמץ‪ .‬ובספר‬
‫ארבע מאות שקל כסף ע' צו‪ ,‬וכן הוא בספר אדם ישר דרוש אבי"ע ע' מז (מכון אהבת שלום)‪ .‬וז"ל‪ :‬כי הנה כל פנימיות‬
‫האצילות‪ ,‬הוא הרוחניות הנקרא נשמה‪ ,‬והיא מלובשת תוך א ברי הגוף הנקרא כלים‪ ,‬שהם העשר ספירות הנקראים ראש‬
‫וזרועות וגוף וכו'‪ .‬ונחזור לענין הגוף‪ ,‬כי זו הבחי' היא הנקראת עשר ספירות‪ ,‬עשר מדות‪ ,‬כי יש בהם גבול ומדה‪ ,‬כמ"ש בפרקי‬
‫היכלות בשיעור קומה‪ ,‬שהם רל"ו אלפים רבבות פרסאות וכו'‪ ,‬וגוף הזה מלובש תוך לבושים דאצילות‪ ,‬כמו שאמרו רז"ל‬
‫בעשרה לבושים נתלבש הקב"ה‪ ,‬לבוש גאוה‪ ,‬שהוא ה' מלך גאות לבש וכו'‪ .‬וזהו סוד הנזכר בפרקי היכלות‪ ,‬כי שם החלוק של‬
‫הבורא יתברך ונקרא זהריא"ל וכו'‪ ,‬אך בנשמה מבפנים אין מדה כלל‪ .‬ובמאמרי אדמו"ר הזקן ענינים ח"א ע' עח‪ .‬וז"ל‪ :‬כמו"כ‬
‫יובן למעלה למשכיל ענין ע"ס עליונים דאצי' שבכ"מ בכהאריז"ל מכנהו בשם התלבשות אורות בכלים‪ ,‬ובמדרש איתא בעשרה‬
‫לבושים נתלבש הקב"ה בחכ' ובתבונה וכו' הרי שמכנים בבחי' לבושים‪ .‬והענין שב' הכחות הוא אמת‪ ,‬היינו שמצד קדמות‬
‫המעלה הם בבחי' לבושים שאין שייך לומר ד"מ שחכ' דאצי' הוא בחי' כלי לאור המתפשט ממנו ית' ממהותו ועצמותו כבי'‬
‫מאחר שאין ערוך לך ואין תופסין מקום כלל‪ ,‬כידוע שבחי' חכ' דאצי' הוא בחי' עשי' לגבי מהותו ועצמותו ית' בחי' מאציל וכו'‬
‫(וכמבואר במ"א בענין אדם דעשי' וכו')‪ ,‬וכמאמר לאו מכל אלין מדות כלל וכו'‪ ,‬רק שהם בחי' לבושים אליו ית' שנתלבש בהם‬
‫לבריאות העולמות אף שאינם מערכו וכו' וכמאמר הזהר דא מוחא לדא ודא גופא' לדא כו'‪ ,‬אמנם לאחר שהאצילם בבחי'‬
‫לבושין אינם דומין למשל וערך לבושי האדם שהלבוש הוא דבר נפרד מגוף הלובש‪ ,‬כידוע דאיהו וגרמוהי חד בע"ס דאצי'‪ ,‬ואין‬
‫עוד כתי'‪ ,‬אפס בלתך‪ ,‬רק שהוא בבחי' אורות בכלים בבחי' צמצום שהוא כל יכול לצמצם את מהותו כבי' וכו' ולהשפיל את‬
‫מהותו ממש כבי' לבחי' שאינו מערכו בבחי' צמצום אורות בכלים וד"ל‪ ,‬וזהו כהדין קמצא דלבושא מיני' ובי'‪ ,‬פי' שהם בבחי'‬
‫לבושי' כנ"ל בבחי' קדימות המעלה ואעפי"כ הם מיני' ובי' איהו וגרמוהי חד בהון בבחי' אורות בכלים כו'‪ .‬ובזה יובן ענין‬
‫המבואר בע"ח שמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה וכו'‪ ,‬דהיינו שראשית בחי' עולם התחתון במדריגה אינו מערך ומהות של עולם‬
‫העליון ממנה אפי' בבחי' התחתונה שבו‪ ,‬וזו המדה נהוג בכל השתלשלות ובפרטיות הפרצופי' כמ"ש בע"ח‪ ,‬ופעם איתא בע"ח‬
‫שפרצוף התחתון הוא מלבוש לעליון‪ ,‬אריך נעשה מלבוש לעתיק וכו'‪ ,‬הרי שיכול הוא להלבישו‪ ,‬והוא ג"כ כנ"ל שבבחי' קדימות‬
‫המעלה אין ערוך לפרצוף התתתון להעליון ממנו כלל אפי' בחי' ראשית של התחתון לבחי' הסוף של עליון‪ ,‬מל' דאצי' נעשה‬
‫עתיק וכו'‪ ,‬אך אעפי"כ בבחי' הלבשה מלביש התחתון להעליון בבחי' לבוש לבד וכנ"ל שהלבוש אינו מערך גוף הנלבש כלל אך‬
‫אעפי"כ הוא מלבישו‪ ,‬כמו"כ בחי' הפרצופים שאין ערוך כו' הם מתלבשים זה בתוך זה בבחי' לבושי' וכו' (ואחר התלבשות‬
‫הפרצופים בזה יובן למעלה למשכיל שג"כ הם בבחי' אורות בכלים כנ"ל כידוע שבכל פרצופי האצי' איהו וגרמוהי חד כו'‬
‫וכנ"ל)‪ .‬והנה עיקר גילוי הלבושים בבחי' לבושים הוא דוקא בבי"ע וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו כו'‪ ,‬לכבודי‬
‫דוקא שהוא בחי' לבושים יקרים ר' יוחנן קרי למאני' מכבדותא וזהו לכבודי‪ ,‬בראתיו יצרתיו אף עשיתיו בבי"ע דהיינו שבבי"ע‬
‫בכל פרטי צירופי בחי' שבהם וכו׳ הכל הוא בבחי' לבושים שהם נראים נפרדים וכו' ובהעלם ובהתלבשות גדול החיות שלהם‬
‫דבר ה' ורוח פיו ית' נראים למהות אחר כלל וכו'‪ ,‬משא"כ באצי' אף שמצד קדימות המעלה הם בבחי' לבושים מ"מ אין נראים‬
‫למהות אחר ח"ו‪ ,‬איהו וגרמוהי חד בהון אנון‪ ,‬אבל בבי"ע אף שבאמת אין עוד כתי' מ" מ נראים הם למהות אחר דבחי' לבושים‬
‫ממש (ומבואר בע"ח שער ב' פ"ג כי הא"ס הוא נשמה לנשמה כו' בחי' הגוף שבו הוא עולם האצי' ובחי' הלבושים הם ג'‬
‫עולמות בי"ע וכו' והוא לבוש דאצי' וכו' ע"ש) משא"כ באצי' הוא בבחי' אורות בכלים וכו'‪ .‬והנה באמת אף שבחי' הלבושים‬
‫בהתגלותם למטה הם למטה במדריגה מבחי' אורות בכלים כנראה בגשמיות ערך מדריגת לבושי האדם לערך מדריגת גופי'‬
‫(וכמו"כ למעלה ערך בי"ע בחי' לבושי' דא"ק לערך האצי' בחי' גוף דא"ק כמ"ש במ"א)‪ ,‬ואמנם בשרש השרשים מקור הגופים‬
‫והלבושים‪ ,‬שרש הלבושים הם מבחי' ומקום גבוה יותר מבחי' שרש הגוף והכלים‪ ,‬כמו שאנו רואים בגשמי' שגוף של האדם‬
‫מתכבד ומתייפה ע"י לבושי' רבי יוחנן קרא למאני מכבדותא‪ ,‬ומפני זה הוא ג"כ שבלבוש הוא נתפס כל עצם המהות שלא‬
‫בבחי' צמצום וקטנות כללי‪ ,‬כמו בלבוש הגשמי' של אדם נתראה בו ונתלבש כל מהותו וכו'‪ ,‬הוא ג"כ מחמת ששרש כל‬
‫הלבושים למעלה בשרש השרשים הם ממקום ושרש גבוה יותר מבחי' אצי' שהוא בחי' אורות בכלים וכו' וכל המהות אינו‬
‫נתפס כ"א בבי"ע דוקא וד"ל‪ .‬ובתורת חיים שמות ח"ב ע' שפח‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה ע"ד כל הנ"ל בבחי' סובב וממלא בכלל‪ ,‬ככה יובן‬
‫בדרך פרט בכל פרטי הע"ס דאצי' שנמשכי' מעצמות המאציל בבחי' מקיף ופנימי וכנ"ל בבחי' התהוות החכמה שיש הוי' בקמץ‬
‫שהוא בחי' מקיף דחכ' והוי' בפת"ח כו'‪ ,‬כך בכל ספי' יש בחי' מקיפים ופנימי' כו'‪ ,‬ובחי' המקיפים דע"ס נק' ע"ס בלי מ"ה בבחי'‬
‫ההעלם בלי מהות גילו י דבר מה במציאות כו' ונק' ג"כ ע"ס הגנוזות כו'‪ .‬וזהו שאמרו בעשרה לבושי' נתלבש הקב"ה כו'‪,‬‬
‫שהע"ס נק' בשם לבושים להקב"ה שהוא עצמות המאציל‪ ,‬והענין הוא כמארז"ל במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו כו'‪,‬‬
‫פי' במקום גדולתו העצמי שהוא בחי' עצמות אוא"ס המרומם לבדו כנ"ל בערך ומתנשא לגמרי מהיות גם מקור למקור‬

‫‪16‬‬

‫על פי מדותיו‪ ."20‬והיינו‪ ,‬כי אור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬כשמו‪ ,‬כן הוא‪ ,21‬בלי גבול‬
‫כו'‪ .‬ועל כן‪ ,‬כדי שיהיה מקור להתפשטות החיות‪ ,‬בבחינת בעלי גבול ונפרדים‪,‬‬
‫להשתלשלו' כנ"ל שם אתה מוצא בחי' ענוה‪ ,‬שהוא בחי' הצמצום שצמצם אורו העצמי הנק' מקו"פ כנ"ל להאיר ולהמשיך בבחי'‬
‫קו כו' ולבא בהתלבשות באורות הנאצלים שהוא בחי' ירידה גדולה מאד לגבי עצמות אוא"ס הפשוט כנ"ל ובחי' ירידה זאת נק'‬
‫ענותנותו‪ .‬ועד"ז כך הוא כל השבחים שמשבחים לעצמו' א"ס כמו בשם חכים היינו שירד וצמצם א"ע להיות מקור לחכמה כי‬
‫בעצמו מובדל בערך כנ"ל ונק' חכים ולא בחכמה ידיעא כו' וכן במדת החסד ושאר הספי' כמ"ש לך ה' הגדולה כו' כידוע ומבואר‬
‫במ"א‪ .‬ועד"מ מנפש בגוף שהנפש בעצמותה מו בדלת בערך מכחות פרטיי' כמו רצון ושכל ומדות מחשבה דו"מ רק שבהן‬
‫מתלבשת בבחי' לבוש בלבד ואינן נחשבים מעצמותה כלל כו'‪ ,‬וכך למעלה בחי' ע"ס דאצי' נק' לבושי"ן בלבד לגבי עצמו' אוא"ס‬
‫שבהן מתלבש ונגלה להיות נק' חכים ומבין וכה"ג‪ .‬וזהו שאמרו בעשרה לבושי"ן נתלבש הקב"ה וכמו בחכמה דכתי' ה'‬
‫בחכמ"ה כנ"ל הרי נאמר בה עוטה אור כשלמ"ה כו' וכן לבוש הבינה כו'‪ ,‬וזהו שהע"ס נק' בשם מדותי"ו כמו מד"ו ב"ד לשון‬
‫לבוש וד"ל (אך בחי' המקיפי' דע"ס נק' לבושי' להיותן בבחי' ההעלם למעלה מהגבלת אור בכלי כמו בחי' מקי"ף דחכמה ע"ז‬
‫עוטה אור כשלמ"ה דו קא וכה"ג‪ ,‬משא"כ בחי' או"פ דחכמה ע"ז אמר ה' בחכמ"ה שהוא הוי' בפת"ח וכמאמר חכמ"ה מוח"א‬
‫אור בכלי‪ ,‬ועד"ז בכל הספי' ועד"מ כחות הנפש שנק' לבושין לגבי עצמותה והמה מאירים בבחי' מקיף על כחות המתלבשים‬
‫בכלי הגוף כו' וד"ל‪ .‬וזהו שיש בחי' מקיף ופנימי בפרט בכל ספי' כנ"ל וד"ל) (ויש בחי' מקיף בכלל עד"מ הארה אחת הפשוטה‬
‫שמאירה מן הנפש בכללות שכוללת ומקפת כל היו"ד כחות בהשוואה א כו' וכמ"ש במ"א)‪.‬‬
‫‪20‬‬
‫תהלים קלג‪,‬ב‪.‬‬
‫‪21‬‬
‫ראה אור התורה ויקרא ח"ב ע' תרחצ‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה מתחילה יש להקדים פי' אוא"ס שאין ר"ל מהותו ועצמותו ממש של‬
‫המאציל ית' כ"א זהו כענין שמו ית' כנזכר בפרקי ר"א פ"ג עד שלא נבה"ע היה הוא ושמו בלבד נמצא שיש בחי' שמו ית'‬
‫שהי' ג"כ קודם שנבה"ע דהיינו ג"כ קודם שנתהוו ע"ס דאצי' וגם קודם החהוות הכתר שהוא מכלל ע" ס שנתהוו והם נופלים‬
‫תחת הזמן שכבר הי' זמן שלא היו נאצלות כמו קודם האצילות משא"כ שמו ית' הי' קודם לכל ועיין מזה בפרדס שער אם הא"ס‬
‫הוא הכתר פ"ג אמנם לשיטתו י"ל דפי' שמו שהי' עד שלא נבה"ע זהו מ"ש בשער סדר האצי' פ"ה שקודם האצילות הנאצלים‬
‫כו' היו הספירות נעלמים בא"ס הפשוט בתכלית הפשיטות ואעפ"י דסוף פרק הנ"ל פי' המאמר בע"א קצת עכ"ז ממ"ש בשער‬
‫עצמות וכלים פ"ח על מאמר דפר"א הנ"ל י"ל שנתכוון לזה‪ ,‬והרמ"ע בפלח הרימון ש"ד פ"ג פי' דשמו ית' שקדם לכל העולמות‬
‫כולן הוא רצה"ע ב"ה שהוא ורצונו אחד והרצון הוא הנק' א"ס אבל עצמותו ית' בעל השם לא שייך לקרותו א"ס כיון דיותר ראוי‬
‫לקרותו אין לו תחילה כו' ע"ש‪ ,‬אמנם באמת פי' שמו זהו כענין אוא"ס שכמו שהאור אינו עצם המאור ממש כ"א רק זיו הנמשך‬
‫ומתפשט לבד כמו זיו השמש מהשמש שאין הזיו פועל שינוי כלל בעצם השמש כך הוא ענין אוא"ס שהוא אור הנמשך‬
‫ומתפשט ממהו"ע ית' וזהו ענין שמו ית' שהי' עד שלא נבה"ע וכמו השם של האדם שזהו בחי' שאינו נוגע לעצמותו כך האור‬
‫אינו נוגע לעצמות המאור כלל וע' בתניא ח"ג וע' בת"א פ' וירא בד"ה פתח אליהו‪ ,‬ומ"מ ודאי האור מעין המאור וכמו חיות‬
‫הנפש מה שהגוף חי מהנפש שאין זה עצם הנפש ממש כ"א כח וחיות המתפשט שהוא מעין מהוה הנפש כך עד"ז הנמשל‬
‫בענין אור א"ס שאעפ"י שהאור הוא רק הארה בעלמא שאינו פועל שום שינוי בהעצמות כלל ולכן הצמצום שבהאור אינו נוגע‬
‫להעצמות כלל עכ"ז האור מעין המאור וזהו ענין שם הוי' שאין לו שם פי' וביאור כמ"ש בפרדס שער י"ט פ"א‪ ,‬כ"א הענין והפי'‬
‫שהוא מהווה הכל וכמ"ש בת"א בד"ה יהודה אתה‪ ,‬והנה להיות מהווה מאין ליש זהו רק כח הכל יכול לבד שהוא לבדו ביכולתו‬
‫לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש וזהו ההתהוות ע"י שם הוי' עם היותו שם והארה בעלמא לגבי מהו"ע אלא לפי שהאור‬
‫מעין המאור וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי והוא ושמו אחד ומתרץ בזה קושייה הפרדס שי"ט פ"א שהריחוק ענין‬
‫השם מאוא"ס לפי ששמותיו ית' אינן הסכמיים בעלמא כ"א הם מורים על תכונת הדבר הנקרא בו ולפיכך אמרנו כי אין שם‬
‫העצם מורה עצמות המאציל כי אין דבר שיגביל עצמותו ואחדותו חלילה עכ"ד‪ ,‬א"כ לפ"ז יצטרך לדחוק במ"א פכ"ה דר"א הנ"ל‬
‫דלעיל ששייך בחי' שם גם קודם התהוות הע"ס כנ"ל דא"כ ע"כ צ"ל שהשם ההוא מורה על העצמות ממש אף שאינו‬
‫העצמיות עכ"פ מורה על העצמיות ולפי מ"ש א"ש כי זהו פי' אור א"ס ממש שעם היותו רק אור וזיו עד"מ ממהותו ועצמותו‬
‫עכ"ז האור מעין המאור ולק"מ מ"ש כי אין דבר שיגביל עצמותו כו' דהא באמת גם אור זה הוא א"ס ממש ולכן נק' שמו ית'‬
‫ממש‪ ,‬ובמ"א נת' שזהו ענין שמו הגדול ושם הוי' י"ל דשייך בבחי' הקו וחוט כו' עיין בד"ה את שבתותי תשמרו‪ ,‬עכ"פ‬
‫שהקדמה זו נכון שענין הצמצום והסתלקות האור אינו נוגע למהותו ועצמותו ית'‪ .‬והנה עד"ז יובן ג"כ מה שאיתא בספרים‬
‫שהשמות הם בע"ס כמו שם א ל בחסד ושם אלקים בגבורה אין הכוונה ח"ו על הספירה ממש לומר שמדת חסד נק' ח"ו אל‬
‫וגבורה אלקים שהרי השם משמות הנזכר הכוונה בו על הבורא ית' ממש הקדמון ומחוייב המציאות והספירות הם מחודשים‬
‫וגם כי הבורא ית' הוא אחד יחיד והספירות הם עשרה ומזה הטעם אמר הבעש"ט ע"ה שלא ללמוד ס' הקבלה שלא ידמה‬
‫הדברים כפשוטן שהע"ס נק' אל או אלקים כו' וגם שלא יומשך אחר שאר כינויים גשמיים כנזכר שם עד"מ ואף שמ"מ אמת‬
‫דברי המקובלים שבחסד הוא בחי' שם אל וכמ" ש חסד אל כל היום וכן אלקים בגבורה הענין שהוא בחי' אוא"ס ב"ה המלובש‬
‫בכלי החסד שהאור מעין המאור כנ"ל שהוא ושמו אחד אלא שנתלבש במדת החסד שיהי' אור וחיות בתוך מדת החסד כמו‬
‫הנשמה המתלבש בגוף גשמי עד"מ שאעפ"י שהגוף גשמי אינו מערך הנשמה שהיא חלק אלוה ממעל עכ"ז היא מתלבשת בו‬

‫‪17‬‬

‫הוא על ידי התלבשותו בהמדות‪ ,‬כי מדות‪ ,‬גם כן לשון מדה וגבול‪ .22‬כמו‬
‫ספירות‪ ,‬לשון בהירות‪ ,‬ולשון מספר וגבול‪ .23‬והיינו‪ ,‬פנימיות הכלי‪ ,‬ספירות לשון‬
‫ומחי' אותו עד שהוא חי ממנה ממש ובו ועל ידו הוא משפיע השפעות גשמיים צדקה לעניים ושארי דברים וכן השכל שבעשי'‬
‫שכל זה לא הי' נשפע מהנשמה אם היתה בלי גוף כ"א ע"י התלבשותה בכלי הגוף ועכ"ז הנשמה משפעת ולא הגוף‬
‫מצד עצמו‪ ,‬כך עד"מ נמשך אוא"ס ב"ה ונתלבש במדת החסד ושארי מדות עליונות ומשפיע בהם וע"י עולמות וחיות בבחי'‬
‫גבול ומדה שאלו לא נחלבש במדות הנ"ל לא הי' כלל ההשפעה והחיות בבחי' גבול ותכלית כ"א בלי גבול וגם לא הי' החיות‬
‫כלל ע"ד שהוא עתה העוה"ז הגשמי ושמים וארץ גשמיים כמו שלע"ל שיה' גילוי עליון יותר לא יהי' השמים והארץ מסתירים‬
‫כלל כמ" ש כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה כו' ועיין באדרא קל"ג כו' בענין חסד עולם וחסד דלגאו ולאו בחיי גופא‬
‫אתמר כו' ולכן נק' ע"ס וכמה גופין תקינת לון כו' חסד דרועא ימינא כו'‪ ,‬והנה אוא"ס שהוא נשמה לבחי' חסד דרועא ימינא אזי‬
‫קוראין השם אל או אלוה ולא להחסד עצמו ח"ו שאינו רק כלי לאור ונשמה זו ועד"ז ענין שם אלקים בגבורה אינו ר"ל השם על‬
‫המדה עצמה אלא על האור א"ס המלובש בה כנ" ל נמצא כל השמות אף ששם זה בחסד ושם זה בגבורה עכ"ז כיון שהכוונה‬
‫והענין של השם לאוא"ס שהוא נשמה לחו"ג א"כ כולם ר"ל על בורא עולם ממש אף ששם זה בחסד וזה בגבורה וכמו עד"מ‬
‫כשנותן המלך מתנה לזולתו ונותן מתנה מרובה בידו הימנית ולפעמים נותן ע"י שמאלית אף שבידו השמאלית אינה הימנית‬
‫מ"מ הכל הנותן הוא המלך כי אין הידים עצמן הן הנותנין כ"א חיותו המלובש בהם ובכל גוף המלך והרי הכל אור וחיות אחד‬
‫ועד"ז נק' שכינה למדת מל' דאצי' דג"כ אין הענין המדה עצמה אלא בחי' הארת אוא"ס ב"ה הנמשך ומתלבש במדת מל' זהו‬
‫הנק' שכינה ע"ש ושכנתי בתוכם שהארה זו נמשכת ומתלבשת בהיכל קה"ק דבי"ע וכמו שמבואר בפרדס של"ב פ"ב וז"ל ולכן‬
‫צריך שיכוון כשיאמר האל הגדול שהוא רומז בגדולה והתיבה עצמה הוא בגדולה אמנם כוונתו על העצמות המתפשט בגדולה‬
‫עכ"ל והיינו א"ס המתלבש בהם ואעפ"י שהשם מורה על מהות המדה כי אלקים מורה על ענין דין שהוא בחי' גבורה ושם אל‬
‫לשון גדולה וחיזוק כמו ואת אילי הארץ לקח כו' כמ"ש בפרדס שי"ט פ"א והרי האור והעצמות מצד עצמו הוא פשוט‬
‫בתכלית הפשיטות ולאו מכל אינון מדות איהו כלל אך זהו האור מצד עצמו קודם שנתלבש בהכלים אבל כשנתלבש בהכלים‬
‫אזי האור המלובש בהכלי החסד נק' אור החסד ממש עד שיצדק בו שם אל כו' וע' בפרדס שע"ד פ"ב גבי והנה כאמיתית נאמר‬
‫שאין שינוי בנפש היד מנפש העין ועכ"ז אין פעולתם שוות שזו פעולתה ראיה כו' עד ושינוי הפעולות תלוי במציאות‬
‫הספירות שהם הכלים‪ ,‬וצל"ע בפרדס בעה"כ דמשמע דס"ל שהשם הוא לבוש של הספירות והרי אדרבא הספירות הוא רק כלי‬
‫אל השם ובמ"א נת' שיש שמות שהם הכלים אבל היינו ג"כ החיות אלקות המחי' את הכלי ויש שמות באורות היינו הנשמה‬
‫המחלבשת בהכלי ההוא כמו עד"מ באדם העינים יש בו חיות ואח"כ כח הראי' נמשך ומתלבש בו ועיין בפלח הרמון ש"ד פ"ג‬
‫פ"ד‪.‬‬
‫‪22‬‬
‫ראה תורת שמואל תרכ"ט ע' שכ‪ .‬וז"ל‪ :‬שערים הוא לשון שיעור וגבול והיינו ע"י מדות עליונות כי מדה היא ג"כ לשון שיעור‬
‫וגבול‪ .‬והענין הוא כי כדי שיתהווה מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג ותכלית עולמות בע"ג‪ ,‬כי כל העולמות הם בבחי' גבול כמו‬
‫מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה כו'‪ ,‬וכן בין כל רקיע‪ ,‬ועובי כל רקיע כו' ואפי' עולמות העליונים הם ג"כ בבחי' גבול שהם בבחי'‬
‫השגה והשגה היא בחי' גבול‪ ,‬וא"כ איך אפשר להיות מאוא"ס שהוא בלתי בע"ג כו'‪ ,‬אלא הוא ע"י מדות עליונות עי"ז נתהווה‬
‫עולמות בע"ג‪ ,‬וזהו מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה‪ ,‬וכתיב ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ‪ ,‬ולכאו' צ"ל למה הי'‬
‫צריך דוקא שיהי' נבה"ע בששת ימים הלא הי' יכול לברוא ברגע אחד ובמאמר אחד ממש‪ ,‬וכמארז"ל והלא במאמר א' יכול‬
‫להבראות‪ ,‬אלא לפי שששת ימים הוא בחי' ששה מדות ע"כ הי' צריך דוקא להיות התהוות עולמות בששת ימים כל יום‬
‫התגלות מדה עליונה יום ראשון חסד כו'‪.‬‬
‫‪23‬‬
‫ראה קהלת יעקב ערך ספירות‪ .‬וז"ל‪ :‬עניין הטעם שנקרא מידותיו הקדושים ספירות‪ ,‬פרשו בו כמה טעמים‪ :‬האחד כי כל‬
‫אחד מהספירות כולל כולם‪ ,‬ועל כן נקרא ספירות מלשון ספיר כמו אבן הספיר שאין לו גוון וכולל כל הגוונים‪ ,‬כן כתב הפרדס‬
‫בשער מהות והנהגה פרק ב'‪ .‬והר"ר שם טוב בן ר' שם טוב בספר אמונת שער ד' פרק ד' כי לשון ספירות מלשון סיפור ודיבור‪,‬‬
‫כמו שהדיבור מגלה המחשבה הנעלמה באדם‪ ,‬כן הספירות מגלות תעלומות חכמת יוצרינו שאינו מושג ומוגבל‪ ,‬ולית מחשבה‬
‫תפיסא ביה כי אם על ידי הספירות‪ .‬וכן פרשו ספירות לשון מספר‪ ,‬כי המספר מבעלי הגבול כן ספירות מגבילים הבלתי תכלית‬
‫וגבול‪ ,‬ואם שגם הם אינם בעלי גבול ח"ו‪ ,‬רק לעומת אין סוף יתברך אין מכנים אותו בעלי גבול לשבר האוזן‪ .‬ויש שפרשו‬
‫ספירות מלשון סיפור כי הסיפור והדיבור בהן מותר‪ ,‬מה שאין כן באין סוף‪ .‬ויש שפרשו מלשון ספר עיר הסמוכה לספר‪ ,‬והוא‬
‫לשון תחום וגבול‪ ,‬והכוונה שהן מגבילות‪ ,‬ואין הכוונה מגבילות למה שאינו בעלי גבול כלל ממש אלא כדפירשנו‪ .‬וראה ביאורי‬
‫הזהר לאדמו"ר הצ"צ ח"א ע' ע‪ .‬וז"ל‪ :‬וקרינן להון עשר ספירן‪ ,‬פי' ספירה הוא מלשון אבן ספיר שהוא מורת על ענין בהירות‪,‬‬
‫כמו ויסדתיך בספירים ישעי' נ"ד י"א‪ ,‬ור"ל שהכלים של העשר ספירות דאצילות שהן הן העשר ספירות ממש דאלו האור מצד‬
‫עצמו הוא פשוט לגמרי וכמ"ש במ"א ע"פ מאמר הזהר פ' בלק דף קפ"ז על פסוק שחורה אני כו' וכמו שיתבאר ג"כ לקמן‬
‫אי"ה‪ ,‬ועיקר קריאת עשר ספירות קאי על הכלים וע"כ נקראו ספירות ע" ש בהירותן דהיינו לומר שהאורות המלובשים בתוכן‬
‫אינן מכוסים ומוסתרים על ידן כ" א הם מאירים ומתנוצצים על ידם שאין הכלי מסתיר על האור וכמו עד"מ זכוכית בהירה מאד‬
‫שאור השמש העובר דרך בה לבית מאיר ומתגלה אורו מאד ואין הזכוכית מסתרת ומחשכת האור לגודל בהירותה‬

‫‪18‬‬

‫בהירות‪ ,‬וחיצוניות הכלי‪ ,‬לשון מספר‪ .24‬ועל דרך זה‪ ,‬פנימיות הכלים‪ ,‬לבוש‬
‫להשראות אור אין סוף‪ ,‬וחיצוניות הכלים‪ ,‬נותנים מדה וגבול בהאור כו'‪ .‬וזהו‬
‫פירוש "אליו ולא למדותיו‪ ,"25‬שהקריאה‪ ,‬שהוא ענין התפלה‪ ,‬צריך להיות אל‬
‫(הג"ה‪ ,‬ובפרד"ס שער מהות והנהגה פ"ב כתב בשם רש"ט וז"ל בבהיר מצאתי אמאי אקרי ספירות משום השמים מספרים‬
‫כבוד אל‪ ,‬והנה הכוונה כמו שהדבור והמכתב יבאר בהגבלתו להיות מורגש הדברים הנעלמים בתוך מחשבת החכם כן השמים‬
‫מורים על הש"י‪ ,‬שכן הספירות הם מגלות המחשבות הנעלמות כו' עכ"ל‪ ,‬ופי' דכמו הדבור הוא גלוי המחשבה כמ"ש במ"א‬
‫בפי' לכבודי בראתיו יצרתיו‪ ,‬יוצר אור ובורא חשך שהמחשבה היא בחי' העלם ונק' בורא חשך‪ ,‬והדבור הוא הצורה וגלוי‬
‫מההעלם והרי העלם המחשבה מתגלה ממש ע"י הדבור‪ ,‬כן הע"ס דאצי' הם מגלים העלם האורות עליונים שבלתי‬
‫הכלים האורות מסתלקי' לשרשן בחי' ישת חשך סתרו וע"י הכלים נמשכים למטה ואמנם הכלים דאצי' אינן מסתירים על האור‬
‫רק אדרבה מגלים אותו כמו שהדבור מגלה המחשבה‪ ,‬וזהו השמים שהם ע"ס דז"א דאצי' שנק' שמים הם מספרים ומאירים‬
‫כבוד אל הוא גילוי אור א"ס ב"ה כדכתי' אל ה' ויאר לנו‪ ,‬ועיין בזהר פ' תרומה דקל"ו ע"ב בפי' השמים מספרים דפי' ג"כ מנהרי‬
‫ומנצצי כו' ועמ"ש במ"א ג"כ מזה ע"פ וספרתם לכם ממחרת השבת כו'‪ ,‬לפ"ז לדברי ספר הבהיר נק' ספירות לשון ספור והגדה‬
‫כמו וגדולתך אספרנה‪ ,‬ואספר מעשי י"ה‪ ,‬עוד פי' שם בפרדס בשם י"א שהוא ג"כ לשון מספר מלשון וספרתם לכם ממחרת‬
‫השבת כו' שבע שבתות כו' תספרו חמשים יום והמספר הוא מבעלי הגבול‪ ,‬ואף שאינם בעלי הגבול בערך שרשם הפשוט בעלי‬
‫גבול הם ובערך פעולתם אלינו עכ"ד הפרד"ס‪ ,‬אכן בע"ח שער מ"א הוא שער דרושי אבי"ע רפ"ד כתב וז"ל כי יש בהם גבול‬
‫ומדה‪ ,‬כמ"ש בפרקי ההיכלות בשיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפים רבבות פרסאות וקאי על הכלים דע"ס עכ"ד ואפשר‬
‫שבחי' הפרסאות אלו הוא בחי' השעור והמדה‪ ,‬שנמדד מהכלים דע"ס להיות כן וכן התפשטות האור והחיות בבי"ע שהכלים‬
‫מגבילים המשכת האור למטה כן צ"ל לדברי הפרדס וכמ"ש מזה ע"פ מאמר הזח"ג פנחס דרמ"ט ע"פ ובחודש הראשון ועמ"ש‬
‫בביאור ע"פ לבבתיני בפי' שמונה ועשרים באמה משמע ג"כ כדברי הפרדס‪ ,‬ועיין באגה"ק סי' כ' בד"ה איהו וחיוהי שכ' וז"ל‬
‫הרי הכלים הן בבחי' גבול ותכלית כמ"ש בע"ח עכ"ל הנה תפש בפשיטות כדברי הע"ח שהכלים עצמן הן בבחי' גבול ותכלית‬
‫ואין דעת הפרדס כנ"ל‪ ,‬נמצא יש ג' פירושי' בענין ספירות האחד לשון כמראה אבן ספיר הב' לשון ספור והגדה הג' לשון מספר‬
‫וגבול‪.‬‬
‫‪24‬‬
‫ראה המשך תרע"ב ח"א ע' רכה‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה מכל הנ"ל מובן דמה שהכלים נק' ספי' ובהירות זהו בבחי' פנימי' הכלים‬
‫שמגלים את האור כמו שהוא כו'‪ ,‬דהנה בחי' חיצוני' הכלים הגם שמגלים את האור וכמשנת"ל פק"ה דכל ענין הכלים הוא‬
‫לגלות דעש"ז נק' גופין כו'‪ ,‬ולא כמו הלבושי' שענינם הוא להסתיר‪ ,‬משא"כ הכלים ענינם הוא לגלות כו'‪ ,‬מ"מ הרי אופן הגילוי‬
‫הוא שע"י שמסתירים על עצמו' ופנימי' האור כו'‪ ,‬וכמשנת"ל פרק הנ"ל בענין אותי' הדבור שמעלימי' על עצם האור ועי"ז הם‬
‫מגלים‪ ,‬וכמו"כ הוא בבחי' הכלים כו'‪ ,‬וזהו שע"י הכלים דע"ס הרי המשכת האור בס' והדרגה דהשתל' שמתמעט האור כו'‪ .‬אך‬
‫זהו בבחי' חיצוני' הכלים‪ ,‬משא"כ בחי' פנימי' הכלים באמת מגלים את האור כמו שהוא כו'‪ ...‬קיצור‪ :‬וז"ע ספירות ל' בהירות‬
‫והוא בחי' פנימיות הכלים‪ ,‬דחיצוניות הכלים הגילוי ע"י העלם‪ ,‬ולכן הן מקור העולמות והמלאכים‪ ,‬ופנימיות הכלי היא כדוגמת‬
‫האור ומתאחד עם האור‪ ,‬ולכן הן מקור הנשמות‪ ,‬והן בחי' ספירות ובהירות שמגלים את האור‪.‬‬
‫‪25‬‬
‫ראה אור התורה דברים ח"א ע' שעו‪ .‬וז"ל‪ :‬הובא בספרי מי כהוי' אלקינו בכל קראינו אליו‪ ,‬ולא למדותיו‪ ,‬כ"כ הפרדס של"ב‬
‫פ"ב בשם הספרי ובכל ספרי הקדמונים ומביאים ראי' מזה שעיקר התפילה והקריאה צריך להיות אל עצמות המאציל ולא‬
‫למדותיו הם ע"ס הנאצלים שלו ית'‪( ,‬וזהו רבותא יותר ממ"ש הרמב"ם בפי' המשניות פ' חלק בענין השלשה עשר עיקרים‬
‫העיקר החמישי שאליו בלבד יכונו כל המחשבות ויניחו כל מה שזולתו דר"ל שלא לבקש משום מלאך כו' וזהו אינו רבותא כלל‬
‫כי המלאכים הן נבראים ופשיטא שאין לבקש מהנברא כ"א מהבורא‪ ,‬אבל הספרי ר"ל דאפילו מדותיו ית' שהן אלקות דהיינו‬
‫ע"ס דאצי' עכ"ז אין לקרוא ולבקש מהם ח"ו רק מהבורא ית' ממש והע"ס הם רק כלים אצל אורו ונק' עשר תיקונין וכמ"ש‬
‫בתו"א בד"ה פתח אליהו) ומקשים ע"ז ממארז"ל ע"פ ולדבקה בו וכי אפשר לדבק בשכינה כו' אלא הדבק במדותיו מה הוא‬
‫רחום אף אתה רחום כו'‪ ,‬דמשמע איפכא שא"א לדבק בשכינה הוא עצמו' אא"ס ב"ה (בחי' מל' דא"ס שנק' שכינה כידוע)‬
‫דלית מח' תפיסא בי' כלל זולת הדבק במדותיו הם ע"ס שלו ית' ומעתה איך נאמר בספרי בכל קראינו אליו אליו ולא למדותיו‬
‫(ומיהו הקושיא אינו קושיא דיש חילוק בין הדבק ובין הקריאה להתפילה‪ ,‬שלדבק ודאי א"א מאחר דלמחתב"כ אבל לקרוא‬
‫ולבקש ודאי אפשר כי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו אך מצאתי בר"ח ש' הענוה פ"א שהביא המדרש ע"פ כל אשר‬
‫יקרא בשם ה' ימלט‪ ,‬וכי האיך אפשר לו לאדם לקרוא בשם ה' אלא יקרא המקום רחום וחנון שנא' רחום וחנון ה' אף אתה היה‬
‫רחום וחנון ועושה מתנת חנם כו' הוי רחום כו' עכ"ל הרי דבחי' הדבק במדותיו זהו ענין אשר יקרא בשם ה' ממש ועוד‬
‫שהפרדס כתב מטעם אחר כי כל השמות הם בהתלבשות אא"ס בע"ס אבל א"ס ב"ה בכבודו ובעצמו אין נתפס בשום אות‬
‫ומלה שיגבילוהו כי הנה השם יש בו הוראה על עצם המהות כנודע מענין וכל אשר יקרא לו האדם הוא שמו וא"כ באא"ס עצמו‬
‫אין שייך שאותיות אלו יגבילוהו להיות הוראה על עצם מהותו כ"א זהו שייך בבחי' האור וההמשכה ממנו הנמשך להיות כל‬
‫ההויות ע"ז אמרז"ל בב"ר פי"ז שאמר אדם הראשון לך נאה להקראות ה' שאתה אדון לכל בריותיך כו' שאותיות שם הוי' יו"ד‬
‫צמצום וא"ו המשכה מורים על בחי' ההארה והמשכה מאא"ס ב"ה להיות ממכ"ע וסוכ"ע כו' משא"כ מהו"ע ית' עז"נ אנכי מי‬

‫‪19‬‬

‫אור אין סוף המלובש בהמדות‪ ,‬ולא להמדות בעצמן‪ ,‬שהם רק לבושים‪ .‬וזהו גם‬
‫כן הפירוש "לכוון בשם"‪ ,‬כי ז' שמות‪ ,‬היינו‪ ,‬התפשטות אור אין סוף ברוך הוא‬
‫להחיות המדות כו'‪ ,‬ונמצא הכל ענין א'‪ ,‬וזהו גם כן דרך‪ ,‬שאפשר לומר כן‪ .‬אבל‬
‫שאנכי דלא אתפס בשם כלל וכמ"ש מזה סד"ה ביום הזה יכפר וא"כ כשאומרים אל או אלוה כו' ע"כ הכוונה באא"ס‬
‫כשמלובש בע"ס כו' ע"ש)‪ .‬ומתרצים שהכוונה בהקריאה אליו ולא למדותיו היינו אל בחי' אא"ס ב"ה המלובש בתוך הכלים‬
‫דע"ס שלא תהי' הקריאה אל מדותיו הם הכלים דע" ס בלבד כי איך אפשר שישאל מעבד המלך ולא מהמלך כו' אלא שהכוונה‬
‫הוא אל בחי' פנימיות האורות המלובשים בהם שנמשכו מאא"ס ב"ה ובזה בלבד נאמר אליו ולא למדותיו (כי האור המלובש‬
‫בע"ס נק' אליו ממש כי אף שהאור הזה הוא מצומצם לגבי האור א"ס ממש הנה ע"ז יצדק המשל הנז' במד"ר בראשית פ"ד‬
‫א"ל מה אם אתה שאתה בו"ד אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה מי שאמר והי' העולם עאכו"כ הוי כשהוא רוצה הלא את‬
‫השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה הי' מדבר עם משה מבין שני בדי הארון עכ"ל המדרש‪ ,‬וכעין זה ממש הוא ענין הנ"ל‬
‫דהנה בחי' את השמים ואת הארץ אני מלא בהשוואה אחת זהו בחי' סוכ"ע השוה ומשוה כו' והוא קודם התלבשותו בע"ס‪ ,‬וענין‬
‫כשהוא רוצה הי' מדבר עם משה זהו ענין התלבשותו ית' בע"ס דאצי' וזהו אני הוי' פי' אני היינו מהו"ע ית' הוא ממש הוי' בחי'‬
‫המלובש בע"ס דכולא חד וזהו ג"כ ענין אני ה' לא שניתי שאין שום שינוי כלל באמת בין בחי' אני שהוא מהותו ועצמותו ית' ובין‬
‫היותו בחי' הוי' שנמשך אורו בע"ס דאצי' הכל אחד ולא שניתי כו' כנ"ל‪ ,‬וא"כ לפ"ז כשמכוין לאא"ס המלובש בע"ס דאצי' ה"ז‬
‫נק' בכל קראינו אליו ממש ודבריהם אמת בזה) אבל אל עצמות אא"ס ב"ה הפשוט בתכלית הפשיטות המרומם לבדו למע'‬
‫מגדר וסוג ע"ס למתב"כ‪ ,‬ועז"נ מארז"ל וכי אפשר לדבק בשכינה אלא הדבק במדותיו פי' בבחי' ע"ס דוקא כנ"ל (ובאמת זהו‬
‫דוחק דהדבק במדותיו ר"ל בהכלים דע" ס ממש כמאמרם מה הוא רחום אף אתה רחום כו' כי זהו ענין קריאה ובקשה שיהי'‬
‫שייך לומר שיכונו המחשבות אליו לבד כו') ומביאים עוד ראי' ממארז"ל במדרש תילים ססי' צ"א ע"פ כי ידע שמי וז"ל אריב"ל‬
‫בשם רפב"י מפני מה מתפללין ישראל בעה"ז ואין נענין ע"י שאינם יודעים לכוון בשם המפורש אבל לע"ל הקב"ה מודיען כמ"ש‬
‫למען ידע עמי שמי באותה שעה הן מתפללין ונענין שנא' יקראני ואענהו עכ"ל ופי' בתולעת יעקב בההקדמה כלומר השם‬
‫הראוי לאותו מדה ולאותו דבר עד שידבק במחשבתו ובדיבורו בשם ההוא ותקבל הנפש החכ' והשפע ממקור הכל ע"י השם‬
‫ההוא בטוהר מדותיו בהיותו ראוי לדבק במדותיו ית' שלא יהי' העוונות מבדילים עכ"ד‪ ,‬ומזה משמע שהקריאה הוא בשמותיו‬
‫ית' הם הע"ס שלו פי' אל בחי' האורות פנימיות המלובשים בתוך הכלים דע"ס שמצטריך לכוין וליחד שם של ספירה ההוא‬
‫שמצטרך בעת ההוא משא"כ כשאינו יודע לכוין בשם ההוא לכך אינו נענה‪ ,‬וממשלים משל בזה כמו עד"מ במלך בו"ד שיש‬
‫אצלו שרים העומדים על הפקודים שעל האוצרות ממונה אחר ועל התבואה ממונה אחר ועל המשפט ממונה אחר כו' דכאשר‬
‫מצטרך העבד לבקש על התבואות ואם שואל מן המלך שיעשה לו דין יבקש ממנו שיצוה אל היושב על המשפט שידין לו לא‬
‫שיצוה זה אל הסוכן הממונה על האוצרות‪ ,‬כך הוא בענין התפילה שהוא לעולם לעילת העילות וסיבת הסיבות אלא שמכוין‬
‫ההמשכה להמשיך השפע לאותה ספי' המתייחסת לאותו דבר שהוא מבקש עליו כמו שתאמר שבברכת על הצדיקים‬
‫יכוין לספי' הנק' חסד כו' כ"כ בתשובת הריב"ש סי' קנ"ז בשם חסיד א' ומקובל גדול‪ .‬ועד"ז מפרשים מארז"ל מפני מה ישראל‬
‫צועקים ואינם נענין מפני שאין יודעים לכוין בשם שצריך לכוין בספי' ומדה ההוא וכמ"ש החסיד הנז' להמשיך השפע לאותה‬
‫הספי' דהיינו בחי' אא"ס הנמשך ומתלבש בספי' ההוא (והריב"ש שם כ' אף שהוא טוב מאד אמנם מי מכניס אותנו בכל זה‬
‫הלא טוב להתפלל סתם לשם ית' בכוונה והוא ידע באיזה דרך ישלים המבוקש כמא' הכתוב גל על ה' דרכיך ובטח עליו והוא‬
‫יעשה‪ ,‬ויש להשיב על דבריו מהמדרש תילים הנ"ל דמשמע להדיא היפך דבריו‪ ,‬והטעם י"ל עפמ"ש בתו"א פ' וישב סד"ה בכ"ה‬
‫בכסליו כי מחמת השבח שמשבחים כו' מעוררים וזהו הללוי' שיצא שם י"ה מהעלם לגילוי כו' ע"ש‪ ,‬וע"ע מ"ש בביאור ע"פ ואני‬
‫נתתי לך שכם אחד בענין ע"ס הגנוזות והמשכתן מהעלם אל הגילוי בע"ס דאצילות זהו ע"י השבחים והברכות‪ ,‬וזהו"ע ששם‬
‫עלו שבטים כו' להודות לשם הוי' ולכן ע"י שמכוין בתפילה באמרו בא"י אל השם ההוא שהוא פנימי' של אותה הספירה הוא‬
‫מעורר וממשיך בחי' תוס' וריבוי אור מא"ס ב"ה ההוא לספי' ההוא ועמ"ש בסידור גבי ב"ש והיה העולם והיינו כי אנת הוא‬
‫שלימו דכולהו ואנת הוא ממלא כל שמהן כמ"ש בד"ה שובה ישראל עד גבי ממעמקים קראתיך הוי' שממשיך מבחי' ממעמקים‬
‫להיות גילוי שם הוי' ועמ"ש בתו"א פ' בשלח בד"ה אשירה לה' כי גאה גאה ובד"ה ואתחנן אל ה' בפי' חנון ורחום ה') כ"ז הוא‬
‫דעת המקובלים ומכללם הפרדס שיש בפי' אליו ולא למדותיו אך ההכרע האמת שביניהם הוא שיש הפרש בין בחי' ק"ש‬
‫לתפילה‪ ,‬שבק"ש צ"ל בחי' הקריאה והזעקה מנקודת הלב באהבת מאדך שהוא בל"ג ותכלית (כמשמעות פי' המלות דתיבת‬
‫מאד בכל (בל"א זייער) אל עצמות אא"ס ב"ה דוקא הפשוט בתכלית הפשיטות המרומם לבדו שלמע' מבחי' ע"פ הנאצלים‬
‫(דלא כדברי המקובלים הקודמים) וזהו בכל קראינו אליו אליו ממש ולא למדותיו דהיינו אל מהו"ע ית' שלמע' מע"ס הנאצלים‬
‫כו'(וזהו כהוי' אלקינו בכל קראינו אליו הכ"ף של כה' מורה על בחי' כ"ע שלמע' מהחכ' אשר החכ' מאין תמצא מבחי'‬
‫כתר כמבואר לקמן ובחי' כתר הוא ממוצע בין א"ס ב"ה לנאצלים‪ ,‬ולכן נרמז באות כ' שיש בו ב' בחי' ע"ס דעתיק וא"א‪ ,‬והנה‬
‫בחי' עתיק הוא בחי' תחתונה שבאא"ס ב"ה ממש וע"כ זהו בחי' בכל קראינו אליו ממש כי הוא למע' גם מבחי' שרש הנאצלים‬
‫כו'‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫הפירוש אמיתי‪ ,‬דלשון "אליו ולא למדותיו"‪ ,‬הוא מהותו ועצמותו אור אין סוף‪,‬‬
‫שאינו מלובש כלל בעשר ספירות‪ .‬וענין "לכוון בשם"‪ ,‬הוא האור שמלובש‬
‫בעשר ספירות‪ .‬אך דפירוש "בכל קראנו אליו"‪ ,‬הוא ענין קריאת שמע‪ ,‬למסור‬
‫נפשו באחד‪ ,26‬ופירוש "לכוון בשם"‪ ,‬היינו בשמונה עשרה‪.27‬‬
‫‪26‬‬

‫ראה ברכות סא‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬רבי עקיבא אומר בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא‬
‫יעסקו ישראל בתורה בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה אמר ליה עקיבא אי‬
‫אתה מתירא מפני מלכות אמר לו אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו‬
‫מתקבצים ממקום למקום אמר להם מפני מה אתם בורחים אמרו לו מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם אמר להם רצונכם‬
‫שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם אמרו לו אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות לא פקח אתה‬
‫אלא טפש אתה ומה במקום חיותנו אנו מתיראין במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה אף אנחנו עכשיו שאנו יושבים ועוסקים‬
‫בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אם אנו הולכים ומבטלים ממנה עאכ"ו אמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו‬
‫לר"ע וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן י הודה וחבשוהו אצלו אמר לו פפוס מי הביאך לכאן אמר ליה אשריך רבי‬
‫עקיבא שנתפסת על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים בשעה שהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן ק"ש היה‬
‫והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי‬
‫הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו היה‬
‫מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד יצתה ב"ק ואמרה אשריך ר" ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה‬
‫זו תורה וזו שכרה ממתים ידך י"י ממתים וגו' אמר להם חלקם בחיים יצתה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי‬
‫העוה"ב‪ .‬וראה זח"א יב‪,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬רחימו דאקרי שלים ההוא דהוי בתרין סטרין בין בדינא בין בטיבו‪ ,‬ותקונא דארחוי דרחים ליה‬
‫למאריה‪ ,‬כמה דתנינן אפילו הוא נטיל נשמתך מינך‪ ,‬דא איהו רחימו שלים דהוי בתרין סטרין‪ .‬ובזח"ג רסג‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬פקודא‬
‫לאהבה והא אוקימנא רחימו דקב"ה דבעי ב"נ לרחמא ליה רחימו סגי כאברהם דרחים ליה לקב"ה בכמה רחימו ומסר גופיה‬
‫ונפשיה לגביה‪ .‬וברעיא מהימנא משפטים קיט‪ ,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬ומתודה ומייחד לקודשא בריך הוא בכל יומא‪ ,‬למהוי מיתתיה באחד‪.‬‬
‫וברעיא מהימנא צו לג‪,‬א‪ .‬וז"ל‪ :‬דבכל יום ויום צריך בר נש לאהדרא בתיובתא‪ ,‬ולממסר רוחיה לגביה‪ ,‬דיפוק באחד‪ .‬ובמדרש‬
‫הנעלם חיי שרה קכד‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬אמר רבי שלום בר מניומי‪ ,‬אין לך כל צדיק וצדיק מאותם העוסקים בתורה‪ ,‬שאין לו מאתים‬
‫עולמות וכסופין בשביל התורה‪ ,‬הה"ד ומאתים לנוטרים את פריו‪ ,‬ומאתים על שמוסרים עצמם בכל יום כאילו נהרגו על קדושת‬
‫שמו‪ ,‬בהאי פסוקא‪ ,‬דכתיב ואהבת את יהו"ה וגו'‪ ,‬ובכל נפשך‪ ,‬ותאנא כל אדם המכוין לבו בהאי פסוקא‪ ,‬למסור נפשו על‬
‫קדושת שמו‪ ,‬מעלה עליו הכתוב כאלו נהרג בכל יום עליו‪ ,‬הה"ד כי עליך הורגנו כל היום‪ ,‬אמר רב נחמן כל המוסר נפשו בהאי‬
‫פסוקא‪ ,‬נוחל ארבע מאות עולמות לעולם הבא‪ ,‬אמר רב יוסף והא תנן מאתים‪ ,‬אמר רב נחמן‪ ,‬מאתים על התורה‪ ,‬ומאתים על‬
‫שמסר עצמו בכל יום על קדושת שמו‪ .‬ובתקוני זהר י‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬והאי איהו רחימוי דמאריה‪ ,‬מאן דמסר נפשיה באחד‪ ,‬ברחימוי‬
‫דמאריה‪ ,‬ובגין דא ואהבת את ה' אלהי"ך‪ ,‬אפילו נוטל את נפשך‪ .‬וראה שו"ת הרשב"א ח"ה ס' נה‪ .‬וז"ל‪ :‬והכלל‪ ,‬שצריכין אנו‬
‫לקבוע בנפשנו‪ ,‬הסכמה מוחלטת בכל עת שנקרא הק"ש‪ ,‬שאנו מסכימין למסור כל תאוותנו‪ ,‬וחשקי לבבנו‪ ,‬וכל נפשנו מן‬
‫האברים‪ ,‬ועד נטילת נפש; והממון‪ ,‬על יחוד קדושת שמו‪ ,‬וקבלת מלכותו‪ ,‬ושנראה בציור הלב‪ ,‬כאילו באנו לידי כך‪ ,‬וקיימנו‪.‬‬
‫והוא אומרו‪ :‬כי עליך הורגנו כל היום‪ .‬וכי אפשר ליהרג בכל יום‪ ,‬אלא שבכל יום שאנו קורין בק"ש; ובכל נפשך; ומסכימים על‬
‫כך‪ ,‬הרי הוא כאילו הורגנו באותה שעה עליו ית'‪ ,‬כי כל המסכים על זה‪ ,‬כאילו עשאו‪ .‬והוא שאמר‪ :‬והיו הדברים האלה אשר‬
‫אנכי מצוך היום על לבבך‪ .‬ר"ל‪ :‬יהיו מוסכמים וחקוקים על לבבך‪ .‬ומדעתי‪ ,‬כי זה היה מדעת מ"ש בגמרא בברכות‪( ,‬דף יג‪,‬ב)‬
‫עד היכן כוונת הלב‪ ,‬עד על לבבך‪ .‬כי בלתי גמר כוונת הלב והסכמתו לא יתכן אמיתת הענין‪ .‬ע"כ באומרנו‪ :‬על לבבך; צריכין‬
‫אנו להתבונן על כוונה הזאת ‪,‬ושנסכים עליה‪ .‬וע"כ‪ ,‬נ"ל שהלכה כדברי מי שאומר‪ :‬עד לבבך‪ ,‬עד על‪ ,‬שם צריך כוונת הלב‪.‬‬
‫ובשל"ה שער האותיות‪ ,‬סוף אות א‪ .‬וז"ל‪ :‬כתב בזהר‪ ,‬המוסר עצמו למיתה בעבור קדושת השם‪ ,‬ועושה במחשבתו הסכמה‬
‫חזקה בעת קבלת עול מלכות שמים‪" ,‬ואהבת" וגו'‪" ,‬בכל נפשך"‪ ,‬אפילו נוטל את נפשך‪ ,‬אז הוא כאילו היה הדבר בפועל‪,‬‬
‫ונחשב כעקידת יצחק ‪,‬ובתנאי כשיהיה צדיק בכל דרכיו‪ ,‬כי בקרבן‪ ,‬מום בו לא ירצה‪ .‬ואני תקנתי תפלה נאה על זה‪ ,‬שיתפלל‬
‫האדם שיעזרהו הקדוש ברוך לקדושת שמו‪ ,‬והיא מסודרת בין שאר התפילות‪ .‬ובריש פרק עשרה הילולים בהגה"ה‪ .‬וז"ל‪ :‬וענין‬
‫מסירת הנפש הוא כך‪ :‬יהרהר בצער המיתות האכזריות‪ ,‬ויעשה מוסכם לסבול הצער הגדול שבעולם‪ .‬ויעשה לעצמו טבע‪ ,‬כן‬
‫כי ההרגל הוא טבע‪ ,‬רצוני לומר‪ ,‬יחשוב כאלו האש שורף אותו וכואב לו והוא מתגבר וסובל‪ ,‬ככה יחשוב בכל יום‪ ,‬יהרהר כאלו‬
‫הרגיש צער האש או סקילה‪ ,‬ומתגבר בשביל קדושת שמו‪ .‬ואפשר שזה רמז רבי עקיבא במה שאמר‪ :‬כל ימי היית מצטער על‬
‫זה ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו‪ ,‬כלומר‪ ,‬כל ימי הייתי עושה הרגל לטבעי על זה כאלו הייתי סובל הצער וכדי להגביר עליו‪,‬‬
‫ואיך לא אקיימנו עתה כי נעשה טבעי אצלי‪ .‬ועל זה רומז הפסוק גם כן "כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה"‪ .‬הנה כל‬
‫יום ויום אנחנו מוסרים גופינו למיתה לסבול צער המיתה החמורה‪ ,‬ממילא לאחר זמן כשיבא הדבר לידי מעשה אזי הוא נקל‬
‫בעינינו‪ ,‬ולא נחשבנו רק כצאן לטבחה‪ ,‬כי כבר הורגל בזה ונעשה טבע אצלינו‪ .‬ומה שאמר רבי עקיבא‪ ,‬מתי יבא לידי ואקיימנו‪,‬‬

‫‪21‬‬

‫הראה לנו במליצות לשונו דין אחד מענין מסירת נפש‪ .‬והוא זה‪ ,‬שלא יחשוב אדם מאחר שהוא כן מצוה רבה מצות קידוש‬
‫השם‪ ,‬אהדר אחר מצוה זו כדרך שמהדרין אחר כל מצות‪ ,‬ואביא את עצמי לידי כך‪ .‬דהיינו למשל כשרואה צלמים ירוק עליהם‬
‫וכיוצא בזה בזיון כדי שיתפסוהו וישרפוהו‪ ,‬או אם יוכל להמלט‪ ,‬יאמר לא אמלט כדי לקדש השם‪ .‬העושה כן הוא מתחייב‬
‫בנפשו‪ .‬רק המצוה היא אם בעל כרחו בא עליו דבר זה‪ ,‬אז יקדש את השם יהרג ואל יעבור‪ .‬וזהו שדייק רבי עקיבא מתי יבא‬
‫לידי‪ ,‬כלומר לא שאני אביא עצמי לדבר זה‪ ,‬רק יבא לידי‪ .‬ובזה מתורץ למה לא הוזכר בתורה בהדיא הקידוש השם שעשה‬
‫אברהם אבינו באור כשדים‪ ,‬כי מ"ש "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"‪ ,‬זה אינו אלא רמז בעלמא‪ .‬והא ראיה הרבה‬
‫מפרשים פירשו על פי פשוטו בענין אחר‪ ,‬וקידוש השם של חנניה מישאל ועזריה ודניאל הוזכר בהדיא‪ .‬אלא ה' יתברך לא כתב‬
‫של אברהם כדי שלא ילמדו הדורות ממנו‪ ,‬כי הוא היה מביא את עצמו לידי דבר זה‪ ,‬דהיינו ששיבר צלמי תרח‪ .‬וזהו אסור‬
‫לדורות לעשות כן‪ .‬אבל דניאל חנניה מישאל עזריה שהדבר בא להם והוצרכו לקדש השם‪ ,‬נכתב כדי שילמדו הדורות מהם וכן‬
‫יעשו‪ .‬ואם תאמר מאחר שמעשה אברהם אסור‪ ,‬איך עשה אברהם אבינו חס ושלום איסור‪ .‬ויש לומר הוראת שעה שאני‪,‬‬
‫שהוצרך לעשות כן כדי להודיע ולפרסם האמונה האמיתיית בעולם‪ ,‬שבאותו הזמן עדיין לא היתה נודעת ומפורסמת‪ .‬ובסידור‬
‫שער השמים לשל"ה ע' של‪( .‬מכון אהבת שלום) וז"ל‪ :‬מצאתי בקונטרס האר"י ז"ל‪ ,‬צריך לכוין למסור נפשו על קדושת השם‪,‬‬
‫וזהו קבלת ע'ול מ'לכות ש'מים‪ ,‬ר"ת שמ"ע‪ ,‬וגם שמע עולה כמנין קדוש‪ ,‬רומז על קידוש השם ע"כ‪ .‬גם ש"מע א'חד ר"ת א"ש‪,‬‬
‫ואמצעי תיבות וס"ת מ'ישאל ע'זרי'ה ח'נני'ה ד'ניא'ל‪ ,‬מסרו נפשם‪ ,‬וגוב אריות הארס שורף כאש‪ ,‬מצאתי‪ .‬וראה שער הכוונות‪,‬‬
‫דרושי כוונות קריאת שמע‪ ,‬דרוש ה‪ .‬וז"ל‪ :‬אבל עתה בק"ש אנו כוללים עצמינו ג"כ בסוד המ"ן דזו"ן אבל אינו מספיק שנמסור‬
‫נפשינו בסוד מיתה אלא בסוד קידוש ה' שהוא מסירת נפשינו להריגה‪ .‬ולכן צריך לכוין במלת אחד בשם יאהדונה"י ויכוין בד'‬
‫מיתות ב"ד סקילה שריפה הרג וחנק ע"ד שידעת וז"ס הכתוב כי עליך הורגנו כל היום שלא אמר אליך אלא עליך פי' במי שהוא‬
‫עליך שהיא החכמה שעל הת"ת אשר עליו ממש הורגנו‪ .‬וז"ס משרז"ל על ר' עקיבא שעלה אל המחשבה שהיא חכמה בסוד‬
‫מסירת נפשו להריגה ודי למבין‪ .‬ובדרוש ו'‪ .‬וז"ל‪ :‬ודע כי הנה ע"י תפלתינו וע"י ומצות שאנו מקיימים לקרות ק"ש יש כח‬
‫ותוספת גבורה ברחל לעלות עד מקום ז" א דאצילות מן המקום אשר היא עומדת בו עתה שהוא בהיכל אהבה דבריאה עד ז"א‬
‫דאצילות ואח"כ עולים שניהם יחד למעלה עד או"א להעלות להם מ"ן לפי שהנה ז"א ונוק' רחל הם בניהם עצמם של אימא‬
‫משא"כ לאה כנז' ‪ .‬והנה בזמן הגלות אין כח ברחל לעלות כיון שהיא למטה בהיכל אהבה של עולם הבריאה כנז' ולכן אנו צריכין‬
‫למסור נפשינו על קדוש השם באות ד' של אחד וצריך לכוין ולקבל עליו ד' מיתות ב"ד סקילה שרפה הרג וחנק מן ד' אותיות‬
‫אדנ"י כמבואר אצלינו בק"ש שעל המטה‪ .‬וכבר ידעת מ"ש בתיקונים כי ד' מיתות ב"ד שרשם בד' אותיות אדני ולכן תכוין לקבל‬
‫מן ד' אותיו' של אדני אשר כיוונת בהם בד' של אחד וגם תכוין בד' של אחד בד' המיתות הנז'‪ .‬ובספר מעין החכמה לר' אברהם‬
‫קלמנקס‪ ,‬פרק עז‪ .‬וז"ל‪ :‬וכשתאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך וכו' יכוין לכלול א"ע בין אותן המוסרים נפשם על קידוש‬
‫השם יתברך שמו‪ ,‬ויגמור בדעתו בשעת אמרו זה הפסוק שאם יבא לידו קידוש השם ימסור נפשו על קידום השם הגדול‪ ,‬ובאם‬
‫יצטער א"ע על זה הדבר שיבא לידו כמאמר ר"ע כל ימי היית מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך אזי‬
‫אשרי לו ואשרי חלקו כי יחשב ויצטרף לו מחשבה טובה כמעשה‪ ,‬ויטול שכרו כאלו מסר את נפשו בפועל‪ ,‬וכשיאמר ובכל‬
‫נפשכם יכוין שאם יבא קידום השם לרבים וימסרו נפשם אזי יהיה הוא מהראשונים וזריזין מקדימין למצות‪ .‬וראה אור התורה‬
‫שמות ח"ה ע' א'שסז‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה ידוע דעיקר מצות ק"ש בפ' ראשונה הוא למס"נ באחד (וכדמשמע בעובדא דרע"ק שהי'‬
‫מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד‪ ,‬וגם מהא דעיקר הכוונה בפסוק ראשון כמו ר"י הנשיא כו' משמע דעיקר מס"נ‬
‫הוא באמרו אחד ומצות בכל נפשך מלתא באפי' נפשי' היא)‪ ,‬ולכאו' י"ל דהא מצות מס"נ הוא באמרו בכל נפשך אפי' נוטל את‬
‫נפשך וא"כ למה אמר למס"נ באחד דמשמע בשעה שאומר אחד שעדיין לא אמר בכל נפשך‪ ,‬והל"ל למס"נ באמרו בכל נפשך‪.‬‬
‫אך הענין הוא דבאמת כפי פי' העולם שמפרשי' מס"נ הוא דוקא באמרו בכל נפשך‪ ,‬אך פי' למס"נ באחד אין זה כמו‬
‫מס"נ שמפרשי' העולם אלא ר"ל להכלל ולהבטל ממש באחדות הפשוטה‪( ,‬ה'‪ ,‬ע' מזה בת"א בד"ה רני ושמחי הא' פי' שמס"נ‬
‫הוא מסירת הרצון כי נפש פירושו ג" כ רצון כמו אין נפשי אל העם הזה והיינו להגביר רצונו ותשוקתו לה' אחד עד שיתפשט‬
‫רצונו מכל דבר זולתו ית' דהיינו שלא יחפוץ לשום דבר מענייני העולם מפני ריבוי התשוקה שבלבבו למעלה לדבקה בו ית' וכל‬
‫התשוקות זולתו כלא הם בעיניו לחשוק בהם‪ ,‬וזהו ועמך לא חפצתי שלא יהי' לו שום רצון כלל בשום דבר ממילי דעלמא רק‬
‫בבחי' בע"כ אתה חי בע"כ ממש‪ ,‬וע"ד מארז"ל כאלו כפאו כו'‪ ,‬מפני שאין רצונו מתיישבת ומתקבלת בשום דבר מעניני העולם‬
‫רק תשוקת לבו אליו ית' ע"ד שנא' צמאה נפשי לאלקי' לאל חי מתי אבא ואראה כו' (ה'‪ ,‬וע' במד"ר בקהלת ע"פ וגם הנפש לא‬
‫תמלא וע' מזה ג"כ במד"ר ויקרא פ"ד וכמ"ש מזה בד"ה ראשי המטות דתקס"ז וע' מזה ג"כ בלק"ת בד"ה ושמתי כדכד‬
‫פ"ב במש"ש ואין הכוונה על ציור קד"ה בפו"מ בלבד אלא גם ברוחני' והוא ביטול הנפש להתכלל באור ה' אחד והוא בחי'‬
‫יחידה כו' ע"ש‪ .‬וע' מענין יחידה בד"ה ענין ק"ש אחד ואהבת ושם ספ"ב וסד"ה ששים המה מלכות דרוש השני מענין אחת היא‬
‫יונתי‪ ,‬ומס"נ והרצון בבחי' זו הוא באחד דוקא כי בחי' זו נמשך מההתבוננו' באחד איך דכולא קמי' כל"ח וכמ"ש בלקוטי תורה‬
‫בד"ה שיר השירים פרק א' עכ"ה)‪ .‬ובדרך מצותיך‪ ,‬שרש מצות התפלה קלח‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬ענין ב' בחי' מס"נ שיש בק"ש הא' למסור‬
‫נפשו באחד‪ ,‬והב' ואהבת בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך‪ ,‬ויש להקדים מתחלה מה שידוע שהקב"ה נק' חתן וכנ"י נק' כלה‬
‫וכמארז"ל ביום חתונתו זה מ"ת ולכן המשמח את החתן זוכה לתורה שניתנה בה' קולות כי חתן חות דרגא דהיינו ירידת‬
‫והמשכת אור א"ס ב"ה להתלבש בתורה‪ ,‬וכנס" י היא מקור נשמות ישראל וכן כל ניצוץ וניצוץ מישראל בפרט הוא בבחי' כלה‪,‬‬

‫‪22‬‬

‫וביאור הענין‪ ,‬דהנה‪ ,‬ידוע המאמר "אנת הוא חד ולא בחושבן‪ 28‬כו'"‪ .‬פירוש‬
‫חשבון‪ ,‬הוא ענין ערך‪ .‬דהנה‪ ,‬בבחינת וגדר מספר‪ ,‬שייך לומר ערך‪ ,‬כמו‬
‫יחידות‪ ,‬עשירות‪ ,‬מאות‪ ,‬אלפים‪ ,‬רבבות‪ .‬שהכל‪ ,‬הוא בחינת מעשר‪ ,‬זה מזה‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬אפילו יחידות‪ ,‬הוא בערך מה‪ ,‬לבחינת רבבות‪ .‬אבל לגבי בחינת שלמעלה‬
‫מהמספר לגמרי‪ ,‬אין ערוך כלל‪ ,‬בשוה א' עם אלפי רבבות‪ .‬ועל דרך זה יובן‬
‫למעלה‪ ,‬שבבחינת סדר השתלשלות אצילות עשר ספירות‪ ,‬שייך לומר ערך‪,‬‬
‫אפילו בחינת מלכות‪ ,‬סוף כל דרגין‪ ,‬ונק' אחרית‪ ,‬לגבי חכמה עילאה‪ ,‬ראשית‬
‫דהנה כלה יש בו ב' פירושים הא' מלשון כלי ון שמכלה ומבלה הכל מלשון כלה כי מלת כלה הוא שם דבר המורה על הפעולה‬
‫כמו רכה זכה דקה ונק' כלה ע"ש שמכלה כו'‪ ,‬והב' מלשון כלתה נפשי כו' תשוקת הנפש לידבק וליכלל באורו ית'‪ ,‬וב' בחי' כלה‬
‫אלו הן ב' בחי' מס"נ הנ"ל שבק"ש‪ ,‬דהנה הבחי' הא' למס"נ באחד הוא מחמת שמע ישראל כו' כי שמע מלשון הבנה שהיא‬
‫התבוננות בגדולת א"ס ב"ה איך שהוא אחד כמו קודם שנבה"ע בלי שום שינוי כמ"ש אני הוי' לא שניתי כו' אתה הוא עד שלא‬
‫נברא כו' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים פי' אלקים המעלים ומסתיר כו' כי לפניו ית' אין שום העלם מעלים ומסתיר‬
‫כלל כי כולא קמי' כלא חשיב כו' ואת השמים ואת הארץ אני מלא כמו קודם שנברא העולם בלי שום שינוי וכל הגילויים הוא רק‬
‫זיו והארה בלבד וכל העולמות בטילים ממש כזיו השמש במקורו‪ ,‬ואי לזאת יומשך מזה ולא תחללו את שם קדשי כו' שלא‬
‫לעשות מקום חלל להיות דבר נפרד ממנו ית' וממילא בטלים כל התאוות וישות ולגרמיה‪ ,‬וזהו כלה לשון כליון שמכלה לגרמיה‬
‫כו' ויש מס"נ זה בכח כל א' מישראל משום שנשמתו היא חלק אלוה ממעל ע"כ יש בכחו שכאשר יתבונן באחד כנ"ל יתבטלו כל‬
‫רצונותיו שהי' לו ולא ישאר שום רצון זולתי התשוקה אליו ית' מאחר שאין עוד מלבדו ממש אחר שנברא כמו קודם כו' וכל‬
‫העולמות הם כאין ואפס ממש כנ"ל‪ ,‬וזהו פי' וענין מס"נ באחד היינו ע"י התבוננות בהוי' אחד יתבטלו כל רצונותיו ולא ישאר‬
‫אצלו שום רצון זולתו ית' וזהו מס"נ ממש באחד וזהו בחי' כלה הא' לשון כליון שמכלה כל בחי' היש ולגרמיה כו' כנ"ל (וע"ל סוף‬
‫אות כ"ב) והבחי' הב' היא מלשון כלתה שהיא בחי' ביטול היש דהיינו שהוא יש ודבר אלא שמבטל א"ע שרוצה ליכלל וליבטל‬
‫והוא בחי' ואהבת בכל נפשך שהאה' היא בחי' יש שהרי יש מי שאוהב והוא למטה במדריגה מבחי' המס"נ באחד‪ ,‬ולכן‬
‫מפסיקים בין ב' בחי' מס"נ הנ"ל בבשכמל"ו‪ ,‬כי אחר שאמר אחד שהוא בחי' יחו"ע איך שאין עוד שום דבר ממש כו' לא שייך‬
‫כלל בחי' ואהבת בבחי' יש מי שאוהב אלא ע"י בחי' בשכמל"ו שנאמר בינתיים שהוא בחי' יחו"ת‪ ,‬שמבחי' מלכותו נתהוו כל‬
‫הנבראים מאין ליש לפי שאין מלך בלא עם זהו מקור קיום וחיות כל הנבראים וכתיב מבלעדי אין אלקים מבלעדי דווקא דהיינו‬
‫חוץ ממנו ית' ח"ו אבל הוי' בעצמו הוא אלקי' אני הוי' אלקיכם אני בעצמי כו' שמצמצם ומסתיר אור א"ס ב"ה הבלתי בע"ג‬
‫להיות גילוי בחי' נבראים בבחי' יש וכהדין קמצא דלבושא מיני' וביה ומבחי' זו של בשכמל"ו נמשך להיות ואהבת בבחי' יש מי‬
‫שאוהב כו' להמשיך תמיד בחי' גילוי אלקות להיות הוי' הוא האלקי' וזהו ואהבת את הוי' אלקיך שיהי' גילוי בחי' הוי' למטה זה‬
‫אלי כו' וזהו בחי' כלה שני' לשון כלתה נפשי שהכלות הנפש הוא בבחי' יש עדיין יש מי שאוהב כו' משא"כ יחו"ע הוא בחי'‬
‫ביטול ממש במס"נ לשון כליון לגמרי כנ"ל‪ ,‬וב' בחי' אלו נק' בזה"ק שכינתא עילאה ושכינתא תתאה והוא ג"כ בחי' יחו"ע‬
‫ויחו"ת‪ ,‬דהיינו המקור והשרש שיהי' בכל א' מישראל בחי' מס"נ הנ"ל נק' שכינה ששוכן בתחתונים שמשם מקבלים נשמות‬
‫ישראל והמקור והשרש לבחי' מס"נ וכליון הנ"ל באחד שהוא מבחי' יחו"ע נק' שכינתא עילאה והמקור והשרש לבחי' ואהבת‬
‫בכל נפשך בכלות הנפש ותשוקה שהוא מבחי' יחו"ת נק' שכינתא תתאה‪ ,‬והן הן ב' בחי' כלה שנאמרו בשיר השירים שכל שיר‬
‫השירים מדבר על ב' בחי' כלה הנ"ל כידוע כי ב"פ נאמר ונשנה בשה"ש החיבוב שבין חתן וכלה ורומז על ב' בחי' כלה הנ"ל‪.‬‬
‫‪27‬‬
‫ראה אור התורה דברים ח"א ע' שעח‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה הטעם שבחי' אליו ממש הוא בק"ש‪ ,‬כי הנה ק"ש נק' יחוד או"א‬
‫אשר החכ' מקבל בחי' המשכה זו מא"א וא"א מעתיק ועתיק מלמע' כו' עד מאוא"ס ב"ה ממש נמשך אור חדש כו' כמ"ש‬
‫בפע"ח ובלק"ת פ' וירא נמצא בחי' זו היא הקריאה אליו ממש דהיינו באמרו שמע ישראל ה' אלקינו כו' יכוין לעצמיות אא"ס‬
‫ממש והוא נמשך ע"י שהוי' בחכ' כו' ועמ"ש מזה בביאור ע"פ ונקדשתי בתוך בנ"י בענין כת אחת אומרת קדוש פעם א' שזהו‬
‫ג"כ ע"ד הקריאה אליו ממש ועז"נ שרפים עומדים ממעל לו ממעל לבחי' הוי' המורה על המשכה כו' אבל שמו"ע הוא יחוד זו"נ‬
‫דהיינו לאור שנמשך האור חדש מא"ס ב"ה ממש בק"ש הנה הוא נמשך בע"ס דז"א ונוק' שבהם וע"י נמשך האור לבי"ע‪ ,‬נמצא‬
‫מ"ש אך ההכרע בו' זהו ע"פ קבלת האריז"ל שפי' שק"ש זהו יחיד או"א מה שנמשך מא"א ועתיק ומלמע' מע' כו' כנ"ל וא"כ‬
‫הקריאה לזה הוא אליו ממש‪ ,‬ושמו"ע פי' האריז"ל יחוד זו"נ והיינו ענין לכוין בשם כו') אך בתפילה בלבד צדקו דבריהם‬
‫להיות הכוונה בפנימיות האורות המלובשים בתוך הכלים דע"ס הנאצלים‪ ,‬וזהו כוונת רז"ל במה שאמרו מפני מה ישראל‬
‫צועקים בתפלה דוקא ואינם נענין מפני שאינס יודעים לכוין בשם כו' בהיות ח"י ברכאן דצלותא הם הכל בחי' המשכת‬
‫השפע מלמע' למט' שיורדת השפע דרד הכלים דע"ס הנאצלים דוקא שלזאת מצטרך לכוין בכוונת הלב השם ממנה דוקא‪.‬‬
‫‪28‬‬
‫תקוני זהר יז‪,‬א‪.‬‬

‫‪23‬‬

‫השתלשלות‪ .29‬אבל לגבי עצמות אור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬שלמעלה מסדר‬
‫השתלשלות‪ ,‬כיון דלאו מכל אינון מידות איהו כלל‪ ,‬והוא פשוט בתכלית‬
‫הפשיטות‪ ,‬הרי כל העשר ספירות‪ ,‬אינן ערוך אליו יתברך‪ ,30‬וכמו שכתוב‪:‬‬
‫‪29‬‬

‫ראה תורת שמואל תרל"ג ח"ב ע' תפח‪ .‬וז"ל‪ :‬והענין הוא דהנה פי' אין ערוך לך דהנה ענין הערך הוא עד"מ שיש יחידות‬
‫עשירות מאות‪ ,‬הרי יחידו' לגבי עשירות הוא כמו ערך עשירות לגבי מאות‪ ,‬וכמ"כ מאות לגבי אלפים‪ ,‬ואלפי' לגבי רבבות‪ ,‬נמצא‬
‫שיש לכאו"א ערך כו'‪ ,‬ולכן אפי' יחידות לגבי רבבות יש ג"כ ערך כו'‪ .‬והנה כמ"כ למשל שכל לגבי מדות הוא ג"כ ע"ד הנ"ל שלא‬
‫כל עצמיות השכל כמו שהוא נמשך במדות אלא רק חלק עשירי‪ ,‬שאם הי' נמשך כל עצמות השכל במדות לא היו המדות‬
‫יכולים להכיל אלא היו בטלים ממציאותם ממש‪ ,‬כמו למשל כשמתבונן באלקו' איך שאני הוי' לא שניתי וכולא קמי' כלא חשיב‬
‫ממש ואם הי' כל התבוננות הנ"ל נמשך למדות הי' צריך להיות מזה שיהי' בחי' אהבה בכלות הנפש ממש וכמ"ש אני הוי' לא‬
‫שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם‪ ,‬אלא ודאי שלא כל השכל נמשך למדות רק חלק עשירי מן השכל נמשך למדות‪ ,‬ע"כ אין‬
‫המדות בתוקף כ"כ עד שיהי' בחי' כלות הנפש כו' אלא שנעשה מזה התפעלות המדות בלבד כו'‪ ,‬וכן ממדות לדבור אינו נמשך‬
‫ג"כ כ"א רק מעשר לבד שאם הי' נמשך כל עצם המדה הי' נתבטל הדבור מכל וכל‪ ,‬וכמו שאנו רואים שאם הוא בהתפעלות‬
‫הכעס מאד אינו יכול לדבר כלל‪ ,‬וזהו הנק' השתלשלות שיש לכאו"א ערך כו'‪ .‬והנה למעלה בחי' ג' עולמות בי"ע זהו בחי'‬
‫יחידות עשירות מאות‪ ,‬ובנפש זהו ענין נר"נ‪ ,‬ולכן חייב אדם לברך מאה ברכות בכ"י‪ ,‬והיינו כי מאה ברכות הוא המשכות‬
‫אלקות מבחי' אצי' בבחי' בי"ע שהם ג' בחי' נר"נ‪ .‬והנה מבחי' נשמה אינו נמשך לבחי' רוח כ"א חלק עשירי‪ ,‬ומבחי' רוח ג"כ‬
‫אינו נמשך בנפש רק חלק עשירי‪ ,‬וא"כ אם לא הי' מברך מאה ברכות ממילא לא יגיע למטה בנפש אפי' א'‪ ,‬וע"כ חייב אדם‬
‫לברך מאה ברכות שעי"ז יגיע למטה בנפש ג"כ לכה"פ ברכה אחת‪ ,‬וזהו בנפש‪ .‬ובעולם ג' עולמות בי"ע זהו ג"כ כמו יחידות‬
‫עשירות כו' שיש לכאו"א ערך‪ .‬ואפי' אצי' לגבי בי"ע שמובדל ומרומם מבחי' בריאה ששם איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד מ"מ‬
‫הוא בבחי' ערך‪ ,‬לפי שאצי' הוא רק הפרשת ההארה מאוא"ס‪ ,‬וע"ד שאה"כ במשה ויאצל מן הרוח כו' ויתן כו' שהגם שבודאי‬
‫גדלה מעלת השגת משה בנבואה על הזקנים‪ ,‬מ"מ יש להם ערך זל"ז שהרי כתי' ונשאו אתך במשא כו'‪ ,‬וכך אצי' עם היותה‬
‫גבוה במעלה נגד בי"ע מ"מ אין ערוך בחי' אצי' לגבי עצמותו‪ .‬והגם שאצי' היא הפרשת ההארה מעצמותו מ"מ הוא רק הארה‬
‫הנמשכת ע"י צמצום כו' והיינו לפי שהוא מקור לעולמות בי"ע‪ ,‬ונמצא כיון שהוא מקור לעולמות בי"ע ממילא יש להם ערך כו'‪,‬‬
‫וזהו שח"ע נק' ראשית‪ ,‬והיינו לפי שהיא ראשית ההשתל' שיש לה עכ"פ שייכות וערך‪.‬‬
‫‪30‬‬
‫ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה ח"ב ע' תרצח‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו פי' המאמר אנת הוא חד ולא בחושבן כו' כלומר לא כמו שיש‬
‫ערך בין רוחני' עם הגשמיו' בפרט ובכלל כנ"ל בכל חלקי ההשתלשלות דאבי"ע כו' אבל אין ערוך לו ית' כלל עם כללות‬
‫ההשתלשלות דאבי"ע ולא נא' שכמו שההפרש בין הרוחניות לגשמיות כך ענין ההפרש בין רוחניות עם אור המאציל עד שיהי'‬
‫לפ"ז גם הרוחניות בבחי' ערך עם המאציל אלא אין ערוך כלל לרוחניות עם המאציל וכמ"ש אני ה' לא שניתי פי' בלא שום שינוי‬
‫כלל בין קודם ההשתלשלות לאחר ההשתלשלות וכמו שאנו או' אתה הוא קודם שנברא העולם ואחר שנברא כו' והענין הוא‬
‫לפי שהוא ית' אינו מותפס בבחי' הלבשה כלל בהשתלשלות שאז הי' מן בחי' תפיסא והלבשה הרי הי' שינוי כו' אלא כמאמר‬
‫דאיהו תפיס בכולא עלמין ולית מאן דתפיס בי' כו' פי' לפי שאי' ההארה ממנו הראשונה שלפני השתלשלות מבחי' עצמותו עד‬
‫שיתכן לומר בו ענין תפיסא אלא הוא רק מבחי' שם ומל' בלבד כמארז"ל קודם שנברא העולם הי' הוא ושמו בלבד פי' שמו הוא‬
‫בחי' מל' דא"ס (ובגי' רצון הוא לפי שזהו ענין אשר עלה ברצונו להאציל כו') ולכך גם לאחר ההשתלשלות הוא כמו לפני‬
‫ההשתלשלות כמ"ש אני ה' לא שניתי כלל מפני שאינו נתפס כלל בהם וע"ד הידוע שהוא בבחי' סובב כ"ע שאין לפניו מעלה‬
‫ומטה כלל וכחשיכה כאורה כו' וקטן וגדול שם שוים כידוע והוא מאחר שאינו נתפס בבחי' תפיסא והלבשה כמו בהתלבשות‬
‫דהשתלשלות מעילה לעילה כו' הנ"ל וזהו שאו' אנת הוא חד ולא בחושבן פי' לא בחושבן י' ספירות שבכלל ובפרט בכל‬
‫ההשתלשלות שיש להם ערך זע"ז כמשל המספר אבל אנת פי' עצמות המאציל הוא חד בבחי' אחדות פשוטה בתכלית עד‬
‫שאינו בבחי' ערך כלל עם חושבן ההשתלשלות וזהו ולא בחושבן וכ"ז מפני שאינו בגדר תפיסא והלבשה כהלבשת הרוחניי'‬
‫בגשמיות הנ"ל וד"ל‪ .‬ובאור התורה דברים ח"ה ע' ב'ה‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה השתלשלות היא באצילות וממנה ולמטה שהוא להיות‬
‫חכמה שכל ומדות ומחשבה כו' שהמדות נשתלשלו מהשכל והמחשבה מהמדות כו' אבל האצילות לגבי המאציל ב"ה אין ערוך‬
‫אליו ית'‪ .‬וביאור ענין אין ערוך‪ ,‬כי פי' ערך הוא מלשון ערך הכתוב בתורה שמעריכין כסף ערכו במספר שניו וכן ערך במספר‬
‫היינו שכערך ב' אל ד' כך ערך ד' אל ח' שהוא חציו‪ ,‬וכיוצא בזה‪ ,‬ולכך בכל סדר ההשתלשלות מעלה לעלה יש ערך מהעלול‬
‫לעילתו שהרי נשתלשלו זה ממהות ועצמיות של זה מדות משכל ומחשבה ממדות כו'‪ ,‬וכן אפילו גשמיות לגבי רוחניות (עם‬
‫היותו ריחוק היותר גדול יותר הרבה מריחוק העלול מהעילה ברוחניות עצמו לאין שיעור וכמ"ש במ"א באריכות‪ ,‬וז"ש אף‬
‫עשיתיו הפסיק באף בין יצי' לעשי' משא"כ בין יצירה לבריאה עכ" ז לא שייך לומר אין ערוך כלל גשמיות לגבי רוחניות שהרי‬
‫מ"מ) יש ערך שהרי הרוחניות מתלבשת בגשמיות כח השכל במוח וכח הראיה בעין כו' והרי יש ביניהם איזה קישור וחיבור ע"י‬
‫גידים כמבואר בחכמת הניתוח שבתלת חללי גלגלתא תלת מוחין ואם יש איזה חסרון באיזה מוח גשמי כמו מוח הזכרון יהי'‬
‫שכחן כו' וכן השכל מתלבש במעשה גשמיות כמו במעשה הכתב שכותבין על הספר בדיו דברי שכל עמוק‪ ,‬אבל הע"ס וכש"כ‬
‫הנבראים לגבי המאציל ית' אין ערוך אליו ממש‪ ,‬שבמאציל עליון ב"ה לא שייך כלל בחי' אלו שאינו בבחי' השתלשלות ולא‬

‫‪24‬‬

‫"כולם בחכמה עשית‪ ,"31‬שחכמה עילאה‪ ,‬כעשיה גשמית נחשבת‪ ,32‬וכל העשר‬
‫ספירות‪ ,‬נק' רק לבושים אצלו‪ ,‬כמאמר רבותינו זכרונם לברכה‪" :‬בעשרה‬
‫לבושים כו'" כנזכר לעיל‪ .‬וזהו‪" :‬אנת הוא חד ולא בחושבן‪ ,‬פירוש "לא‬
‫בחושבן"‪ ,‬היינו‪ ,‬שאין העשר ספירות ערוך כלל אליו יתברך‪ .‬וזהו ענין קריאת‬
‫בבחי' התלבשות כלל‪ ,‬אלא נק' סכ" ע שמעלה ומטה שוין אצלו שאינו נתפס ומלובש בגדר עלמין כלל כי אני ה' לא שניתי כתיב‬
‫ואתה הוא קודם שנברא כו' ואם היה איזה תפיסא והתלבשות ממהותו ועצמותו ית' בהעולמות הי' שינוי ח"ו שהרי‬
‫קודם שנברא לא היתה תפיסא והתלבשות ואחר שיכלו ימות עולם ג"כ לא יהי' כו' אלא שגם עתה אינו בהתלבשות אלא‬
‫שהחיות הנמשך בתוך עלמין להחיותם הוא בבחי' שם בלבד ממדת מלכותו ית' כמשל המלך שאע"פ שהוא מרחוק שמו נקרא‬
‫על מקומות ממשלתו שהם תחת רשותו ושמו נק' עליהם שהם שלו‪ .‬וזהו חד ולא בחושבן כלומר שאינו בבחי' ערך כי אינו‬
‫בגדר ההשתלשלות כלל (דהיינו שאין לומר שבערך ביטול העה"ז הגשמי והיותר אחרון שבכל השתלשלות העולמות נגד‬
‫העולם העליון מכולם ראשי' האצילות שהוא ממש כלא וכאין שהרי נמשך ממנו אחר ריבוי השתלשלות וריחוקים כו' כן‬
‫כערך זה הוא ביטול העולם העליון לגבי א"ס ב"ה דא"כ הי' שייך ערך ח"ו כנ"ל בפי' ערך שהוא כערך ב' לגבי ד' כך ד' לגבי ח'‬
‫או כאחד לגבי אלף כך אלף לגבי אלף אלפים‪ ,‬אבל באמת אין דמיון כלל ביטול עה"ז הגשמי לגבי עולם העליון שמ"מ יש לו‬
‫ערך ויחס כנ"ל ושניהם מקבלים חיותם מבוראם המחדשם מאין בכל רגע‪ ,‬והרי בזה שניהם שוים ונכללי' בסוג א'‬
‫משא"כ העולם העליון לגבי הבורא ית' אין ערוך ממש שהוא לבדו הוא ואין עוד ממש וכל הנמצאים כלא ובאפס ממש חשיבי'‬
‫הלכך קמי' ית' שוה העולם היותר עליון עם העשיה גשמיות ממש‪ ,‬וכמ" ש בחכמה עשית הושוו ההכמה והעשי' קמי' ית'‬
‫כנודע)‪.‬‬
‫‪31‬‬
‫תהלים קד‪,‬כד‪.‬‬
‫‪32‬‬
‫ראה שער היחוד והאמונה פ"ט‪ .‬וז"ל‪ :‬אבל לגבי הקדוש ברוך הוא מדרגת החכמה שהיא תחלת מחשבה וראשיתה היא‬
‫סוף מעשה אצלו דהיינו שנחשבת כאילו היא בחי' ומדרגת עשייה לגבי הקדוש ב"ה כדכתיב כולם בחכמה עשית והיינו לומר‬
‫שכערך החיות שבעשיה גופנית וגשמיית לערך חיות החכמה שה יא ראשית ומקור החיות באדם וכל הברואים גשמיים שהוא‬
‫כאין לגבי חיות שבאותיות הדבור שהוא כאין לגבי החיות שבאותיות המחשבה שהוא כאין לגבי חיות ומעלת המדות שמהן‬
‫נמשכה מחשבה זו שהוא כאין לגבי חיות ומעלת ומדרגת החכמה בינה ודעת מקור המדות כן ממש ערך מדרגת ומעלת‬
‫החכמה שהיא ראשית ומקור החיות שבכל העולמות לגבי הקדוש ב"ה בכבודו ובעצמו המרומם והמתנשא ריבוא רבבות‬
‫מדרגות רוממות יותר מרוממות מדרגת החכמה על בחי' חיות שבעשייה שהיא רוממות חמש מדרגות לבד שהן מדרגות בחי'‬
‫עשייה ודבור ומחשבה ומדות ושכל אבל הקדוש ב"ה רם ומתנשא ממדרגת החכמה רבבות מדרגות כאלו עד אין קץ רק מפני‬
‫שאין בנבראים כח להשיג רק ההשתלשלות ממדרגת חכמה שהיא ראשיתם למדרגת עשיה השפלה לכך אנו אומרים שלגבי‬
‫הקדוש ב" ה נחשבת מדרגת החכמה כמדרגת עשיה ממש דהיינו לומר שהוא רם ונשא ונעלה עילוי רב מאד מאד ממדרגת‬
‫החכמה ולא שייך כלל לייחס אצלו שום ענין המתייחס לחכמה אפילו בדרך מעלה ועילוי רב כגון לומר עליו שא"א לשום נברא‬
‫עליונים ותחתונים להשיג חכמתו או מהותו כי ענין ההשגה מתייחס ונופל על דבר חכמה ושכל לומר שאפשר להשיגו או אי‬
‫אפשר להשיגו מפני עומק המושג אבל הקדוש ברוך הוא שהוא למעל ה מן השכל והחכמה לא שייך כלל לומר בו שאי אפשר‬
‫להשיגו מפני עומק המושג כי אינו בבחי' השגה כלל והאומר עליו שאי אפשר להשיגו הוא כאומר על איזו חכמה רמה ועמוקה‬
‫שאי אפשר למששה בידים מפני עומק המושג שכל השומע יצחק לו לפי שחוש המישוש אינו מתייחס ונופל אלא על עשייה‬
‫גשמית הנתפסת בידים וככה ממש נחשבת לגבי הקב" ה מדרגת השכל וההשגה כעשייה גשמית ממש ואפילו השגת שכלים‬
‫שבעולמות עליונים ואפילו מדרגת חכמה עילאה המחיה את כולם כדכתיב כולם בחכמה עשית‪ .‬ומה שהקדוש ברוך הוא נקרא‬
‫חכם בכתוב וגם חז"ל כינו לו מדרגת ומעלת החכמה היינו משו ם שהוא מקור החכמה שממנו ית' נמשך ונאצל מהות מדרגת‬
‫חכמה עילאה שבעולם האצילות וכן רחום וחסיד על שם שהוא מקור הרחמים והחסדים וכן שאר המדות שכולן נמשכו ונאצלו‬
‫ממנו יתברך ודרך וענין ההמשכה והאצילות איך ומה ידוע למשכילים‪ .‬הגה"ה‪ (:‬סוד הצמצום באור א"ס ב"ה וצמצום א"ק וסוד‬
‫הדיקנא שסוד כל הצמצומים לצמצם האור שיתלבש בבחי' כלים די"ס והנה אחר שנתלבש אור א"ס בבחי' כלים דחב"ד אז‬
‫שייך לומר מ"ש הרמב" ם הוא היודע והוא המדע והוא הידוע ובידיעת עצמו וכו' לפי שבחי' כלים דאצילות נעשים נשמה וחיות‬
‫לבי" ע ולכל אשר בהם אבל בלי צמצום והלבשה הנ" ל לא שייך כלל לומר הוא היודע והוא המדע וכו' כי אינו בבחי' וגדר דעת‬
‫ומדע כלל ח"ו אלא למעלה מעלה עילוי רב עד אין קץ אפי' מבחי' וגדר חכמה עד שבחי' חכמה נחשבת אצלו ית' כבחי' עשיה‬
‫גשמית)‪ .‬והנה אין לנו עסק בנסתרו' אך הנגלות לנו להאמין אמונה שלימה דאיהו וגרמוהי חד דהיינו מדותיו של הקדוש ב"ה‬
‫ורצונו וחכמתו ובינתו ודעתו עם מהותו ועצמותו המרומם לבדו רוממות אין קץ מבחי' חכמה ושכל והשגה ולכן גם יחודו‬
‫שמתייחד עם מדותיו שהאציל מאתו ית' ג"כ אינו בבחי' השגה להשיג איך מתייחד בהן ולכן נקראו מדותיו של הקדוש ב"ה‬
‫שהן הספירות בזה"ק רזא דמהימנותא שהיא האמונה שלמעלה מן השכל‪.‬‬

‫‪25‬‬

‫שמע‪" .‬שמע ישראל"‪ ,‬שהוא ענין התבוננות‪ ,‬איך שכל העשר ספירות‪ ,‬הם רק‬
‫לבושים‪ ,‬ואינן ערוך כלל‪ ,‬לגבי עצמותו ומהותו יתברך‪ ,‬וכעשיה גשמית נחשבים‬
‫כו'‪ .‬ולכן‪ ,‬נמשך למסור נפשו‪ ,‬שהוא העלאת הנפש‪ ,‬באהבה רבה‪ ,‬ליכלל‬
‫במהותו ועצמותו יתברך דוקא‪ ,‬ולא ירצה בהגילוי שבסדר השתלשלות‪ ,33‬וכמו‬
‫שכתוב‪" :‬מי לי בשמים‪ 34‬כו'"‪ .‬וזהו‪ ,‬שבקריאת שמע‪ ,‬שהוא המסירת נפש‬
‫והעלאה‪ ,‬צריך להיות דוקא אל מהותו ועצמותו‪ 35‬יתברך‪ ,‬שלמעלה‬
‫‪33‬‬

‫ראה תורת שמואל תר"ל ע' טו‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה אחר שנתהווה בחי' חכ'‪ ,‬חכ' היא ראשית ההשתל' שנעשה אח"כ השתלשלו'‬
‫בינה ומדות כו'‪ ,‬וזהו הוי' אלקינו הוא יחוד חו"ב יחוד אין ויש והיינו כדי שיהיו מקור לעולמות‪ ,‬וזהו הוי' אחד‪ ,‬אחד הוא ז'‬
‫רקיעים וארץ וד' רוחות העולם כו' ששרשן ממדות עליונות כו'‪ .‬והנה ע"י שמתבונן איך ששרש כל העולמות הוא רק מזיו והארה‬
‫בעלמא בחי' אין וכמ"ש בראשית ברא ות"י בחוכמתא ברא שהחכ' נק' אין ושרש ההשתלשלו' הוא רק מחכ'‪ ,‬ועי"ז ואהבת את‬
‫הוי' אלקיך נעשה רצון ותשוקה לעצמותו ומהותו ממש‪ ,‬וכמ"ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כו'‪ ,‬שאינו חפץ לא ג"ע‬
‫העליון ולא ג"ע התחתון כו'‪ ,‬לפי ששרש כל העולמות הוא רק מזיו והארה בעלמא‪ ,‬וכמ" ש ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו‪ ,‬ששרש‬
‫העולמות הוא מבחי' שם והארה כו'‪ .‬ובתורת שמואל תרל"ג ח"א ע' ה‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה ע"י התעוררות ר"ר אלו על הניצוץ אלקי‬
‫אשר בקרבו יכול לבוא אח"כ בק"ש גם לבחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך‪ ,‬וע"י ק"ש וסמיכות גאולה לתפלה יכול אח"כ‬
‫לבקש בי"ב אמצעיות שבתפלה להיות רפאינו וברך עלינו שינוי הרצון שיתרפא החולה כו'‪ ,‬כי כל הבקשות שבשמ"ע חננו‬
‫מאתך כו' וכל הי"ב אמצעיות הוא הבקשות להיות שינוי הרצון למעלה מבחי' תורה כי אורייתא מחכ' נפקת כו'‪ ,‬והנה הנהגת‬
‫העולמות הוא ע"פ ד"ת ואין יסורי' בלא עון ח"ו‪ ,‬וכמו"כ שא"ד ג"כ בודאי ע"פ ד"ת‪ ,‬לזה אנו מבקשי' שיהי' שינוי רצון כו' למעלה‬
‫מבחי' הרצון הנמשך בתורה דמחכ' נפקית כו'‪ ,‬והיינו שיומשך מבחי' בעל הרצון כו'‪ ,‬וכמ"ש בלק"ת בד"ה תקעו בחדש הראשון‬
‫ס"ב שרצה"ע יש לו שני בחי' יעו"ש‪ .‬והנה כדי שיוכל להתפלל ש"ע בבקשות כנ"ל צריך בתחלה לסמוך גאולה לתפלה הוא בחי'‬
‫מס"נ שבק"ש שמע ישראל כו' ואהבת כו' בכל לבבך ובכל נפשך כו'‪ ,‬פי' שמע הוא לשון התבוננות איך שהוי' אלקינו ה' אחד‬
‫בחי' אחדות פשוט כו' וכל העולמות הם רק בדבור אחד כנ"ל וכלא ממש חשיבא לגבי מהותו ועצמותו כנ"ל‪ ,‬ובהעמקת‬
‫ההתבוננות באריכות כנ"ל אזי נכספה וגם כלתה נפשו להיות נכלל בעצמותו ית'‪ ,‬מי לי בשמי' ועמך לא חפצתי בארץ‪ ,‬פי' ועמך‬
‫אפי' כל אורות עליונים גבוה מעל גבוה כו' לא חפצתי‪ ,‬רק ליכלל בעצמותו ומהותו ית' בחי' אחדות פשוט‪ ,‬והיינו ע"י והיו‬
‫הדברים האלה אשר אנכי מצוך שהוא ע"י התקשרות מחשבתו ודבורו בתורה להיות דבר ה' דבר בו כמ"ש ואשים דברי בפיך‪,‬‬
‫וכמארז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים כו'‪ ,‬ואח"כ בפ' שני' שבק"ש כתי' ואספת דגנך הוא מעשה הצדקה כו'‪ ,‬וע"י מס"נ שבק"ש‬
‫כנ"ל שהוא למעלה מבחי' התורה כמבואר בכ"מ‪ ,‬ולכן גם מי שתורתן אומנתן מפסיקין לק"ש‪ ,‬וכמו שמרומז ג"כ בגמ' בענין יש‬
‫קונה עולמו בשעה אחת כו' שעה לשון וישע כו'‪ ,‬עי"ז יוכל אח"כ להתפלל שמו"ע שיהי' שינוי הרצון למעלה מבחי' התורה כו'‪.‬‬
‫‪34‬‬
‫תהלים עג‪,‬כה‪.‬‬
‫‪35‬‬
‫ראה דרך מצותיך‪ ,‬שרש מצות התפלה קיט‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬ענין הק"ש שלפני שמ"ע מהו‪ ,‬דהנה ק"ש היא הקדמה לש"ע כי בש"ע‬
‫הכוונה בהמשכת אא"ס בהספירות ומהם למטה כדלעיל‪ ,‬ואמנם בק"ש בפסוק ראשון שמע ישראל כו' שהוא הנק' קבלת עול‬
‫מלכות שמים בגמ'‪ ,‬הענין הוא להמשיך הארה ממקורא דכולא דהיינו מבחי' עצמות האור א"ס כמו שהוא בעצמותו למעלה‬
‫מעלה מהתלבשות הארתו שבי"ס שהיא מבחי' הארת הקו לבד שהקו עצמו מלובש בא" ק והארתו מלובש בי"ס דאצי' כמ"ש‬
‫מו"ר באגה"ק ע"פ איהו וחיוהי כו'‪ ,‬אבל בק" ש כוונתינו להמשיך הארה חדשה ממקורא דכולא ממש‪ ,‬ואחר שכבר נמשך הארה‬
‫זו בכלל ע"י ק"ש אנו ממשיכים גלויה בפרטות בכל הי"ס ע"י ח"י ברכאן דש"ע ומשם נמשך אח"כ למטה להיות רופא חולים‬
‫ומברך השנים כו'‪ ,‬וזהו עיקר הפי' במאמר הספרי אליו ולא למדותיו דהיינו אליו ממש והוא מהו"ע ית' שלמעלה ג"כ מהארתו‬
‫המלובשת בי"ס‪ .‬והיינו בק"ש שאז כוונתינו להמשיך הארה משם ממש‪ ,‬וביאור הדברים הנה מבואר בפע"ח שיש בכל יום‬
‫ממש מעין ר"ה דהיינו כשם שבר" ה הוא חזרת הדברים לקדמותן ומשם נמשך מחדש בנין זו"נ שהם מקור חיות העולמות כו'‬
‫כך ממש יש בכל יום דרך פרט והוא ענין מצות ק"ש ושמ"ע כו'‪ ,‬והנה ידוע שבר"ה הוא בתחלה הסתלקות ועליות החיות עד‬
‫המקור הראשון הוא האא"ס בעצמותו ומהותו ממש ואח" כ חוזר ונמשך משם הארה וחיות חדש ממש להיות בנין הי"ס מחדש‬
‫באו"כ והעיקר להיות בנין הנוק' שהיא מקור חיות עולמות הנפרדים‪ ,‬ואחר שנבנית בפרצוף שלם אזי נמשך הטפה בשמ"ע כו'‬
‫והנה המשכת החיות מחדש מאוא"ס בר"ה העיקר הוא ע"י השופר כידוע ומבואר בכתבי הק' מכ"ק נ"ע ונרמז ג"כ בקצרה‬
‫באגה"ק ד"ה לעורר את האהבה כו'‪ ,‬וכמ"כ יובן למשכיל בבחי' המעין זה בדרך פרט שבכל יום‪ ,‬שבאמירת פסוק ראשון דק"ש‬
‫(ואפשר עד בכל לבבך וי"ל דבהא פליגי תנאי ר"פ הי' קורא אי עד על לבבך בעמידה או פסוק ראשון לחוד עיי"ש) ע"י האהבה‬
‫שבבחי' מאדך וידוע ג"כ שצריך למסור נפשו באחד‪ ,‬הנה עי"ז הוא גורם בחי' עליות החיות עד המקור הראשון הוא אא"ס ב"ה‬
‫להמשיך משם חיות חדש ממש ובהיות כי המשכה זו ראשית התגלותו היא בח"ע שהיא ראשית האצילות וגם היא הכלי לגלוי‬
‫אא"ס‪ ,‬לכן מבואר בפע"ח שבק"ש הוא יחוד או"א דהיינו המשכת החיות והאור מאא"ס בחכמ' ומשם נמשך לבינה שהן בחי'‬

‫‪26‬‬

‫מהשתלשלות‪ .36‬וזהו "דבכל קראנו אליו"‪ ,‬קאי על מסירת נפש דקריאת שמע‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬על ידי מסירת נפש והעלאה זו‪ ,‬נמשך המשכת "אור חוזר" מעצמות אור‬
‫אין סוף ברוך הוא‪ ,‬וראשית גילוי המשכה זו‪ ,‬הוא בחכמה‪ ,‬כי חכמה‪ ,‬כ"ח‬
‫מ"ה‪ ,37‬אין וביטול לגמרי‪ ,‬לכן‪ ,‬יוכל להיות בה גילוי אין סוף‪ ,‬אשר "אתה הוי"ה‬
‫לבדך‪" ,"38‬וכולא קמיה כלא חשיב‪ ."39‬אבל בבחינת יש‪ ,‬אין יכול להיות גילוי זה‪,‬‬
‫כמו אפילו בבינה‪ ,‬שהוא ענין הבנה והשגה‪ ,‬בחינת יש‪ .‬והנה‪ ,‬כשנמשך "אור‬
‫חוזר" הנזכר לעיל בחכמה עילאה‪ ,‬אזי נעשה יחוד חכמה ובינה‪ ,‬תרין ריעין‬
‫דלא מתפרשין‪ ,40‬והיינו‪ ,‬יחוד אין ויש‪ ,‬שיוכלל היש דבינה‪ ,‬באין דחכמה‪ .‬וזהו‪:‬‬
‫"הוי"ה אלקינו"‪ ,‬שהוא המשכת "אור חוזר‪ "41‬הנזכר לעיל בחכמה ובינה‪,‬‬
‫אין ויש תרין ריעין דלא מתפרשין כו'‪ ,‬ונמצא שהמשכה זו ע"י המס"נ ואהבה דבכל מאדך הוא מעין ודוגמת המשכה הכללי'‬
‫שבר"ה ע"י תקיעת שופר אלא שבר" ה הוא המשכת חיות כללי לכל השנה כולה שהוא כולל לכל המשכות הפרטי' שבימות‬
‫השנה ובכל יום הוא ההמשכה בפרט לאותו יום בלבד‪ ,‬ואח"כ בשמ"ע נעשה ונמשך מהמשכה זו התחלקות והמשכות פרטיות‬
‫לבנות פרצופי זו"נ שיהיו ראוים ליחוד ולזיווג והעיקר הבנין הוא בברכת אבות ואח"כ ג"כ באתה גבור בחי' שמאלו תחת לראשי‬
‫ובאתה קדוש בחי' וימינו תחבקני והוא ג"כ כמו שמר"ה מתחיל בנין הנוק' בפרטו' מבחי' שמאלו תחת לראשי ולכן הן ימי הדין‬
‫ואח"כ מתחיל בחי' וימינו תחבקני מבחי' יוהכ"פ עד סוף ימות החג כידוע אלא שבר"ה ויוהכ"פ וסוכות הוא הבנין בכללות ואח"כ‬
‫בכל יום הוא רק בנין פרטי לאותו היום‪ ,‬וכמו שמבנין הנוק' דר"ה ויוהכ"פ נעשה אח"כ היחוד והזיווג העיקרי בשמ"ע ואז הוא‬
‫המשכת הטפה מאוא"ס ממש בבחי' מקור נשמות ישראל הנק' נוק' דז"א וזהו עצרת תהי' לכם כו'‪ ,‬כמ"כ ע"י בנין זו"נ בח"י‬
‫ברכאן דצלותא נמשך אח"כ הטפה בשים שלום והוא ההמשכה הפנימי' מאא"ס שנמשך כללות' בק"ש רק שנמשכ' מעילה‬
‫לעילה עד שנמשכה בזו"נ אולם לא הי' אפשר להתמשך בזו"נ אם לא ע"י שיבנו זו"נ מתחלה בבחי' פרצוף שיהיו ראוי' להוליד‪,‬‬
‫ולזה בתחלה בג"ר דשמ"ע הוא הבנין דזו"נ ע"י המשכת אא"ס בהם בבחי' המוחי' ואח"כ נעשה ההמשכה הפנימי' בשים‬
‫שלום‪ ,‬ואח"כ מקבלים מהמשכה זו ג"כ העולמות דבי"ע‪ ,‬בובא לציון מקבל עולם הבריאה ובשיר של יום בעולם היצי' ובפטום‬
‫הקטורת בעשי'‪ ,‬נמצא שנמשך גלוי החיות והמשכה החדשה מאור א" ס ממקורא דכולא בכל יום עד שנמשך ג"כ בבי"ע ממש‬
‫ובכל פרטי הנבראים שבהם שמתחדש בהם החיות בכל יום וכמ"ש בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כו' וכ"ז הוא ע"י ק"ש ושמ"ע‬
‫ושאר סידור התפלה‪.‬‬
‫‪36‬‬
‫ראה אמרי בינה יד‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬דבק"ש עיקר הכונה למס"נ באחד ממש שהוא אחה"פ בתכלית שמובדל ומרומם מהיות גם‬
‫מקור למקור לע"ס דאצי' דהיינו לאור א"ס ב"ה כמו שהו' במוה"ע טרם שצמצם א" ע שלא יתכן לקרות גם בשם סדכ"ס והגם‬
‫דלמת"ב כלל שייך שם הדביקות שנק' מס"נ‪ ,‬כי מס"נ ממש מגיע דוקא במוה"ע שלמעלה מן השגת שכל ועיקר מס"נ הוא‬
‫בבחי' העצמיו' שאינו מוגבל בטעם ודעת כלל וכלל‪ ,‬וראיה לזה מאשר לא מצינו מס" נ בדבר ציווי רק בשמע ישראל בא הדבר‬
‫ממילא למס"נ באחד וע"כ לא נז' בכל התורה ציווי על מס" נ כי הכרחות היא מצד טבע הנשמות כידוע‪ ,‬רק בפסוק ואהבת הוא‬
‫ציווי הוא מצד הגוף כמ"ש אפילו נוטל את נפשך בפ"מ וזה שהי' ר"ע מצטער מתי יבא לידי ואקיימנה במס"נ בפ"מ הגם שהי'‬
‫מס"נ בכח נשמתו באמת‪ ,‬וע"כ עיקר הכונה בק"ש למהו"ע דוקא ששם יתכן ענין המס"נ העצמיות שבלתי יוגבל במח' ושכל‬
‫והוא עצמו' א"ס ב"ה שמובדל מערך התלבשות בקו" ח והיינו אהבת בכל מאדך שלמעלה מהגבלת הכלי‪ ,‬אך היא אינה באה‬
‫רק לאחר מס"נ בכח בנשמה ובפועל אפילו נוטל את נפשך אז בא לכלל מס"נ בבלתי ההגבל' בנפש ג"כ שנק' מאדך ולמעלה‬
‫היינו בחי' מאד העליון כו' כידוע וד"ל‪.‬‬
‫‪37‬‬
‫ראה זח"ג (רע"מ) כח‪,‬א‪ .‬לד‪,‬א‪ .‬תקוני זהר ד‪,‬א‪ .‬סח‪,‬א‪ .‬זהר חדש יתרו נז‪,‬ב‪.‬‬
‫‪38‬‬
‫נחמיה ט‪,‬ו‪.‬‬
‫‪39‬‬
‫זח"א יא‪,‬ב‪.‬‬
‫‪40‬‬
‫ראה זח"ג ד‪,‬א‪.‬‬
‫‪41‬‬
‫ראה סידור עם דא"ח‪ ,‬שער הק"ש פו‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬והנה ידוע דקמי' עצמות המאציל שוה ומשוה קטן וגדול יחד‪ ,‬וכמ"ש קטן וגדול‬
‫שם הוא כו'‪ ,‬והיינו ששוה לפניו תחתית כל המדריגות עם ראש כל דרגין והוא ששוה לפניו חכמה דעשי' התחתונה עם חכ'‬
‫דאצילות הנקרא ראשית וכנ"ל כי באמת הרי גם החכמה דאצילות נתהווה יש מאין מן המאציל ע"י כמה צמצומים וירידות‬
‫המדריגות הרבה כידוע שהיה ריבוי ההשתלשלות שלפני האצי' בבחי' עקודים נקודים כו'‪ .‬עד שנאצל אור החכמה בבחי'‬
‫אצי' כו'‪ .‬והרי לפ" ז הכל שוין לפניו וכידוע דקמי' כחשיכה כאורה כו' רוחניות וגשמיות שוין ממש כו' וכמ"ש במ"א וד"ל‪ .‬ואמנם‬
‫אעפ"כ הנה לפי בחי' סדר ההשתלשלות בתחלה הרי ניתן כבר מדה וקצבה מאור המאציל לאבי"ע ע"י בחי' קו המדה כידוע‪,‬‬

‫‪27‬‬

‫שיהיה יחוד חכמה ובינה כו'‪ ,‬ואחר כך "הוי"ה אחד"‪ ,‬הוא ההמשכה והגילוי‬
‫בהמדות דאצילות‪ ,42‬כי מצד עצמם‪ ,‬הם ענפין מתפרדין‪ ,‬חסד‪ ,‬הוא בחינת‬
‫ולפי אופן אותו הקו המודד אדרבה יש מעלה ומטה בהדרגה מעולם לעולם כידוע ואין ערוך כלל בין תחתון עם העליון וכנ"ל‪.‬‬
‫וא"כ כאשר צריך שיהא כולן בהשוואה אחת לפניו אזי אינו אלא כאשר יאיר אור חדש מן המאציל על כל ההשתלשלות שלא‬
‫לפי ערך המדה הקצובה בתחלה כו' שאז ממילא ישתוו כולן כי הרי מתבטלי' ממציאותם וכולא קמי' כלא חשיבי כקטן כגדול כו'‬
‫וכנ"ל‪ .‬ואין זאת ההארה באה רק בבחי' היחוד העליון דוקא שנעשה בק" ש ולא בזולת זה‪ .‬כי הנה הגם דלכאורה בלא יחוד זה‬
‫דק"ש ג"כ הרי סדרי ההשתלשלות באבי"ע לא נפסק אורם ושפעם אפילו רגע א' וכמאמר הידוע דאו"א זיווגייהו תדיר כו' ונק'‬
‫תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין כו' ולכך הקשו בגמרא אטו האידנא לאו אחד הוא כו'‪ .‬אך הענין הוא דמה שאמר דאו"א‬
‫זיווגייהו תדיר כו' הרי אין היחוד שלהן רק לחדש את הישינות והוא להחיות העולמות במדה הקצובה להן בראשית‬
‫ההשתלשלות וכמ"ש בע"ח‪ .‬אבל כדי שיהי' אור חדש נגלה מעצמות המאציל שלא לפי המדה הראשונה כנ"ל וזהו הנק' בל'‬
‫המקובלים להוסיף אור‪ ,‬אינו אלא ע"י היחוד היותר עליון מזה היחוד התדירי‪ ,‬והוא היחוד שנעשה בק"ש בב' תיבות דה' אלהינו‬
‫שהן בחי' או"א כידוע‪ .‬וענין זה היחוד העליון היינו מה שנגלה על או"א מעצמות אור המאציל אור חדש לא להחיות העולמות‬
‫בלבד אלא הוא נמשך ובא מבחי' הפנימית כמשל הטפה ממוח כו' וכמ"ש במ"א וד"ל‪ .‬וזהו כל עיקר כללות ענין היחוד בק"ש‬
‫כידוע בספרי הקבלה‪ .‬אך הנה באמת לכאורה מהיכן יהיה סיבה לגילוי אור חדש כזה‪ ,‬וידוע דבראשית ההשתלשלות היה חפץ‬
‫חסד מצד עצמותו כמ"ש בע"ח אבל מכאן ואילך אינו אלא ע"י העלאת מ"נ‪ ,‬ובפרט להוסיף אור חדש כזה שיהיה שוה לפניו‬
‫הכל כנ"ל‪ .‬אמנם הענין הוא דזה אינו נעשה ע"י אהבת ודביקות הנפש בבחי' כלות הנפש מאחר שזהו ענין הוספת אור‬
‫מלמעלה שהוא יורד ובא מלמעלה למטה וההעלאת מ"נ צריך להיות כדוגמא הזאת ג"כ‪ ,‬כי ידוע דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח‬
‫כו' וכמ"ש אם ישים אליו לבו כו' וכנ"ל‪ .‬אלא דוקא ע"י אהבה שהיא בבחי' ההמשכה והירידה ג"כ‪ ,‬והיינו בחי' התשוקה שיהיה‬
‫חפץ ומשתוקק שיהיה גילוי אור א"ס מלמעלה למטה דוקא‪ .‬וזהו פי' ואהבת את ה' כו' דבאמת לא יתכן דרך האהבה‬
‫לאלקים חיים ע"ד האהבה הגשמית‪ ,‬אלא האהבה אליו הענין הוא שיחפוץ הגילוי אורו וזיוו למטה מטה כו'‪ .‬וכידוע דשרש בחי'‬
‫האהבה הוא בחי' אור החסד שהוא ענין ירידת האור מן ההעלם לגילוי כו' ורוח אייתי רוח כו' וגם למעלה מתגלה מעצמות אור‬
‫המאציל בנאצלים בבחי' הוספת אור כנ"ל והוא עיקר סיבת ענין היחוד שבק"ש הנ"ל וד"ל‪.‬‬
‫‪42‬‬
‫ראה סידור עם דא"ח‪ ,‬שער הק"ש עד‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬אחר כל זה יובן ענין שרש ההפרש בין ק"ש לש"ע‪ ,‬דשרש ק"ש הוא בבחי'‬
‫יחוד דאו"א‪ ,‬ושרש ש"ע בבחי' יחוד דזו"נ‪ ,‬דהנה מבואר בפע"ח בשער הק"ש בכוונת פסוק ראשון דק"ש‪ ,‬שעיקר ענינו היא‬
‫בבחי' יחוד דאו"א דוקא‪ ,‬כי פי' הוי"ה אלקנו‪ ,‬הוי "ה הוא באור אבא‪ ,‬אלקינו הוא באור אימא‪ ,‬והכוונה מב' תיבות הללו הוי"ה‬
‫אלהינו‪ ,‬היינו ענין יחוד או"א תרין ריעין‪ ,‬ופי' ה' אחד היינו כללות הי"ס‪ ,‬כי האלף דאחד היינו בחי' הכתר‪ ,‬שהאל"ף בכ"מ מורה‬
‫על בחי' הכתר כידוע‪ ,‬והח' הן ח' ספי' שמחכמה עד המ"ל‪ ,‬והדלית דאחד היינו בחי' מ"ל‪ ,‬ומדלי"ת דאחד נמשך בבי"ע והוא‬
‫ענין בשכמל"ו כידוע‪ .‬והנה מבואר למעלה דעיקר פ' ראשונה דק"ש הוא בחי' העלאה ממטה למעלה‪ ,‬והיינו לעורר מקור‬
‫הראשון מבחי' עצמות אור א"ס שלפני כל ההשתלשלות דאבי"ע‪ ,‬וידוע שאין אא"ס שורה אלא בחכמה לפי שהוא בחי' הביטול‬
‫דאין יות ר מכולם וכמ"ש והחכמה מאין כו'‪ ,‬ע"כ החכמה היא בחי' ראשית הגילוי מאא"ס וכמאמר עושה בראשית‪ ,‬ומן החכמה‬
‫נמשך השפע בבינה שנק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש כי החכמה נק' אין והבינה יש וכידוע‪ ,‬וע"כ ראשית הגילוי מאא"ס הוא ע"י‬
‫יחוד דחו"ב דוקא להיות כי בחו"ב נמשך האור והש פע מאין ליש‪ ,‬והיינו הטעם שעיקר יחוד דק"ש הוא בבחי' יחוד דאו"א בשתי‬
‫תיבות דהוי"ה אלקינו‪ ,‬לפי שבק"ש מעוררים בחי' עצמות אא"ס שיחזור מחדש אור ההשתלשלות מאין ליש‪ ,‬והיינו ע"י העלאת‬
‫שם מ"ב באמרו בכל מאדך כו'‪ ,‬וצריך להמשיך מראשית המקור לחדש ההמשכה מאין ליש שהוא ביחוד דחו"ב מטעם הנ"ל‪,‬‬
‫ולהיות כי אור עצמות הא"ס מאיר ביחוד זה ע"כ נמשך אור האהבה בלתי מוגבלת באומרו בכל מאדך בכל ד' העולמות דאבי"ע‬
‫בכאו"א לפי ערכו עד שגם בעולם העשי' שלנו יש אהבה זו בלתי מוגבלת לפי ערכה‪ ,‬דהיינו בכלות הנפש מנרתקת הגוף‬
‫החומרי כו'‪ ,‬ואע"פ שהאור הוא חסד דאהבה זו כנ"ל‪ ,‬אבל מפני שהכלי שהוא שם מ"ב דפר' זו בחי' גבורה להעלות הנפש‬
‫למקורא דכלא ביחוד זה‪ ,‬ע"כ היא בלתי מוגבלת כו' וד"ל‪ .‬ובאור התורה בראשית ח"ב ע' שנו‪ .‬וז"ל‪ :‬והיינו כי ענין ק"ש הוא‬
‫בכל קראנו אליו‪ .‬אליו ולא למדותיו‪ .‬כי הגם שבשמו"ע ג"כ רק אליו כו' מ"מ היינו אליו כמו שמלובש במדותיו הוי' בנקוד סגול‬
‫בחסד כו'‪ .‬אבל בק"ש הקריאה אליו ממש כמו שהוא למעלה עדיין לגמרי מבחי' אצי' ומדות כו' וזהו ענין הוי' אחד ע"ד חד ולא‬
‫בחושבן פי' שאין ערוך אליו כו' ועי" ז ממשיך משם אור חדש ומייחד יחודים בהמדות כו'‪ .‬ולהיות ידוע שאין אור א"ס שורה אלא‬
‫בחכמה לפי שהיא בבחי' הביטול דאין יותר מכולם וכמ"ש והחכמה מאין תמצא‪ .‬ע"כ ראשית גלוי האור הנמשך מאור א"ס‬
‫הוא בחכמה ומן החכמה נמשך בבינה הנק' להנחיל אוהבי יש‪ .‬והיינו יחוד אין ויש‪ .‬ולכן נק' המשכ' אור חדש מא"ס שבק"ש‬
‫בשם יחוד או"א דהיינו חו"ב ובהם ועל ידם מאיר אח"כ בהמדות כו'‪ .‬וע' מזה בסידור שער הק"ש בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש‬
‫לשמו"ע‪ .‬ושמו"ע הוא ההמשכה אח"כ במל' ונק' יחוד זו"נ‪ .‬וא"כ צ"ל מדוע שמו"ע באצי' וק"ש בבריאה‪ .‬ותירץ בפע"ח כי יחוד‬
‫או"א שהוא בחי' גבוה א"א להמשיך בהיותנו באצי' כ"א בהיותנו בבריאה‪ .‬עמ"ש מזה סד"ה ואהי' אצלו אמון בהביאור‬
‫בענין ממושבותיכם תביאו‪ .‬ובד"ה צאינה וראינה בהביאור‪ .‬ואפ"ל כמ"ש בד"ה אלה פקודי בענין מ"ע ומל"ת שע"י מ"ע‬
‫ממשיכים יחוד זו"נ‪ .‬אבל יחוד או"א א"א להמשיכו ע"י עשיית דבר שזהו ענין מ"ע כ"א ע"י לא דהיינו ל"ת כו'‪ .‬עד"ז א"א‬

‫‪28‬‬

‫ומהות בפני עצמו כו'‪ ,‬והתחלקות זו‪ ,‬הוא מצד יש והתגלות של כל מדה כו'‪.‬‬
‫אבל כשנמשך ומאיר בהן אור אין סוף‪ ,‬שלמעלה מסדר השתלשלות‪ ,‬אזי נעשה‬
‫הביטול אמיתי‪ ,‬ועל ידי ביטול זה‪ ,‬מתכללים‪ ,‬והיו לאחדים ממש‪ ,‬וזהו‪" :‬הוי"ה‬
‫אחד‪ ."43‬עיין ביאור ד"והניף"‪ ,44‬וביאור ד"מי מנה"‪ ,45‬בענין עפר יעקב‪ :‬והנה‪,‬‬
‫המשכה זו‪ ,‬נק' גאולה‪ .‬דהנה‪ ,‬תיבת גאולה‪ ,‬מצינו ביובל‪ ,46‬כמו שכתוב‪:‬‬
‫"גאולת עולם תהיה לו‪ ,‬וביובל יצא‪ ."47‬דהנה‪ ,‬יובל‪ ,‬הוא שער הנ' דבינה‪,48‬‬
‫להמשיך יחוד או"א בהיותנו באצי' שההמשכה שם זהו שיאיר בגלוי שזהו אצי' ובחי' זו א"א שיהי' ההמשכה מיחוד או"א‪ .‬כמו‬
‫שא"א שיאיר במ"ע שהם רמ"ח אברים דז"א‪ .‬אבל בבריאה ע"י ביטול היש יוכל להמשיכו כמו שממשיכים זה ע"י ל"ת‬
‫ואתכפיא‪ .‬גם כמ"ש בד"ה כי אתה אבינו בענין ומרדכי יצא ויעבור מרדכי כשההמשכה בא ממקום גבוה היינו מיסוד אבא‬
‫מוכרח לימשך ע"י לבוש כו' והמשל מפני ארי' כו' ע"ש לכן דוקא בבריאה יוכל להמשיך בחי' זו אף שלא יוכל להמשיכו באצי' כו'‬
‫וד"ל‪.‬‬
‫‪43‬‬
‫ראה לקוטי תורה תזריע כג‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬ונקדים מ"ש בע"ח דשם אל בחסד ושם אלקים בגבורה ושם הוי' בתפארת והרי שם‬
‫הוי' הוא ראשון וגדול מכל השמות ולמה תפארת שהוא שלישי בסדר המשכת המדות עליונות שסדרן חג"ת הנה הוא נק' בשם‬
‫עליון וגבוה מספירת חסד שהוא ראשון בהמדות‪ .‬ותירץ ע"ז המגיד זצוק"ל כי הלא ידוע שענין שבה"כ שהיה בעולם התהו הוא‬
‫מחמת שהיה כ ל מדה בפני עצמה ולא היה התכללות המדות זה עם זה וענין עולם התיקון הוא שנעשה התכללות המדות שזה‬
‫צריך לזה חסד כלול עם גבורה וגבורה עם חסד וע" י מה נעשה ההתכללות שהרי התכללות זו הוא ענין חיבור ב' הפכים חו"ג‬
‫אש ומים הנה זהו ע"י הארת אור א"ס המאיר בהן שעי"ז הם בבחי' ביטול לאור א"ס ב"ה המאיר בהן ועי"ז יוכלו להתחבר‬
‫יחדיו‪ .‬וזהו ענין עושה שלום במרומיו והיינו שלא תהיה כל מדה בתגבורת עד שלא תוכל להתחבר עם מדה שכנגדה כמו שהיה‬
‫בעולם התהו כ"א שתתכלל ג"כ עם הפכה מחמת הביטול כו'‪ .‬והנה עם היות כי מדות חו"ג דאצי' מאיר בהן אור א"ס ב"ה כי‬
‫איהו וגרמוהי חד אעפ"כ נק' כל מדה בשם בפ"ע היינו זה בחי' חסד ולכן הוא שם אל כדכתיב חסד אל כל היום וזה הוא בחי'‬
‫גבורה ונק' שם אלקים הרי מ"מ הם ב' בחי' הפכיים והיינו משום דכאשר מאיר אור א"ס ב"ה בהמדות עליונות בבחי' גילוי רב‬
‫אזי דוקא נעשה ההתכללות ויחוד המדות להיות לאחדים ממש‪ .‬וזהו פי' הוי' אחד שהוא ענין להיות יחוד המדות ממש שלא‬
‫יהיו ענפין מתפרדין והיינו ע"י המשכת אור א"ס ב" ה בהם דלאו מכל אינון מדות איהו כלל כי החי"ת מורה על ז' רקיעים והארץ‬
‫שהוא בחי' מעלה ומטה והד' הוא ד' רוחות העולם מזרח מערב צפון ודרום והיינו בחי' ששה קצוות ששרשן מששה מדות‬
‫עליונות וע"י גילוי אור א"ס ב"ה בהן שזהו ענין אלף אלופו של עולם מתייחדי' באחד ממש אמנם כאשר אין מאיר בהן א"ס ב"ה‬
‫בגילוי רב רק כפי בחי' האור השייך להמדה ההיא בפרט אזי הן המדות חסד בחי' בפ"ע וגבורה בפ"ע‪ .‬רק כאשר נצרך שיהיה‬
‫התכללות אז מאיר בהן אור א" ס בגילוי רב יותר מכפי מדתם ועי" ז תוכלל המדה בהפכה להיות לאחדים ממש נמצא אור א"ס‬
‫ב"ה אין מאיר בהם בתמידות (ר"ל בגילוי רב) רק לפרקים בעת רצון כאשר נצרך שיתכללו זה בזה ביחוד גמור‪ .‬והנה יחוד‬
‫והתכללות זו בין המדות חו"ג הוא ע"י התפארת שמדתו הוא שהוא ממוצע בין חו"ג והוא בחי' התכללות ובו הוא שנמשך ומאיר‬
‫ההארה מא"ס ב"ה בגילוי רב וכמשנ"ת למעלה דת"ת נק' קדוש ע"ש שנמשך בו מבחי' כתר שהוא למעלה מסדר‬
‫ההשתלשלות (וע' באג"ה בד"ה והיה מעשה הצדקה שלום ובזח"ב תרומה קע"ה ב' ע"פ והבריח התיכון) וע"י גילוי זה נעשה‬
‫התכללות ההפכיים דהיינו שהוא המחבר חו"ג וממשיך בהם גילוי זה‪ .‬ונמצא א"כ מאחר שכל בחי' ומהות מדת התפארת הוא‬
‫ענין התכללות המדות ביחוד גמור ממש מוכרח שיהיה בו הארת אור א"ס בתמידות מאחר שזהו מדת ת"ת היינו ההתכללות‬
‫(ועי' בהרמ"ז פ' יתרו בדף ע"ח והנה בכל תפארת יש כללות חו"ג כאחד כו')‪ .‬וההתכללות אין יכול להיות בלתי הארת אור א"ס‬
‫ולכן נק' תפארת בשם עליון וגבוה מכל המדות היינו שם הוי' מאחר שמוכרח שיהיה בו גילוי אור א"ס בתמידות (ועמ"ש בד"ה‬
‫החלצו) משא"כ בחו"ג שאין בהם הארת אור א"ס עד"ז שבת"ת רק בעת שנמשך היחוד שזהו ענין אמליכתיה למעלה ולמטה‬
‫ולד' רוחות שאזי נעשה התכללות המדות שיתכללו זב"ז ביחוד גמור ולא בתמידות כנ"ל‪.‬‬
‫‪44‬‬
‫לקוטי תורה אמור לז‪,‬ג‪.‬‬
‫‪45‬‬
‫לקוטי תורה בלק סח‪,‬ג‪.‬‬
‫‪46‬‬
‫ראה פרדס שער כג פרק ג‪ ,‬ערך גאולה‪ .‬וז"ל‪ :‬גאולה היא הבינה כי עיקר הגאולה בסוד גאולה תהיה לו וביובל יצא‪ .‬כי שם‬
‫ר"ל בגאולה החרות כנודע‪ .‬כי אין דיני המקטרגים עולים אלא עד הבינה ולא עד בכלל‪ .‬וממנו שואב היסוד הגאולה‪ .‬ונקרא גואל‬
‫מצד הבינה ומשפיע הגאולה אל המלכות‪ .‬וזהו אם יגאלך טוב‪ .‬כד"א אמרו צדיק כי טוב‪ .‬ואם לאו שאין יכולת‪ ,‬וגאלתיך אנכי‬
‫בינה כדפי' בער כה כן פי' הרשב"י ע"ה בתקונים‪ .‬ובזוהר פרשת אמור (דף צ"ה ע"ב) פי' כי המלכות נקרא גואל ע"י היסוד‬
‫המשפיע בה ע"י הנצח וההוד שהם מסייעים אל הזווג כמו שנודע שהם שני ביצי הזכר‪ .‬ואמר שם כי לפיכך ארבעתם יחד נצח‬
‫הוד יסוד ומלכות נקראים ארבע גאולות‪.‬‬
‫‪47‬‬
‫בהר כה‪,‬לא‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫שאמרו רבותינו‪ 49‬זכרונם לברכה‪ :‬מ"ט שערי בינה נבראו‪ ,‬וכולם נמסרו‬
‫למשה‪ ,50‬ושער הנ'‪ ,‬לא השיגו בחייו‪ .51‬פירוש מ"ט שערי בינה‪ ,‬הוא ענין צמצום‬
‫‪48‬‬

‫רא ה שערי אורה לר' יוסף גיקטיליא‪ ,‬שער ח‪ .‬וז"ל‪ :‬ולפעמים נקראת הספירה הזאת יובל‪ ,‬וכבר הודענוך כי כל מיני חירות‬
‫וגאולה תלויה בספירה זו‪ .‬והטעם‪ ,‬כי כל שבע הספירות התהתונות לפעמים נמצאה בהם לפי קלקול התחתונים חלילה וחס‪,‬‬
‫והם דמיון הפסקת השפע‪ ,‬כמו שאמר בפסוק‪ :‬ויקרא י "י אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד וגו' (ישעיהו כב‪ ,‬יב)‪ .‬ולפיכך‬
‫כשבני אדם חוטאים למטה וספירת הבינ"ה ממעטת מיני ברכותיה כביכול נמצא בשאר הספירות כמה דרכים עד שמתאספות‬
‫ומתעלות לספירת הבינ"ה‪ ,‬ונשאר החורבן למטה‪ .‬אבל כשמתאחזות הספירות התחתונות בספירת היובל וממשיכות שפע‬
‫ברכותיה למטה‪ ,‬אזי כל מיני חירות וגאולה נמצאים בכל הספירות ובכל המתפרנסים על ידי ספירת המלכות המקבלת שפע‬
‫הברכה מהם‪ .‬ודע כי יש זמן שעתיד להיות‪ ,‬שהצדיקים יתעלו עד שיתאחזו בספירת הבינ"ה שהיא סוד העולם הבא‪ ,‬ואז יצאו‬
‫לחירות ויהיו נגאלין מכל מיני משחית ומכל מיני פורעניות‪ ,‬בסוד‪ :‬הגואל משחת חייכי (תהלים קג‪ ,‬ד)‪ .‬וכנגד המידה הזאת‬
‫וההבטחה הזאת‪ ,‬שאנו מזומנים להיכנס לחיי העולם הבא‪ ,‬נצטוינו בתורה כמה מצוות עשה ולא תעשה שמתן שכרן איננו‬
‫זולתי בספירת בינ"ה הנקראת עולם הבא‪ .‬ונקראת יובל לפי שבה יוצאין משיעבוד לגאולה‪ ,‬ומאבל ליום טוב‪ ,‬ומאפילה לאור‬
‫גדול‪ .‬ובזה הדרך הנני מוסר בידך רמזים שאם תזכה תתבונן עיקריהם‪ .‬סוד הבינ"ה הנקראת יוב"ל‪ ,‬לפי שבה יצאו הכול‬
‫לחירות‪ .‬הטעם‪ ,‬כי כל הזוכה להידבק בה לעולם לא יראה דאגה ולא שום חסרון‪ ,‬לפי שהיא דבקה בספירות העליונות בבתי‬
‫גואי‪ ,‬שאין שם דאגה ולא מחסור כל דבר‪ ,‬והנדבק ביובל הרי הוא נגאל לפי שאין סביב היובל שום דבר שיוכל להזיק‪ ,‬לא שר‬
‫ולא מלאך ולא דבר בעולם אלא עולם הרחמים לבדו‪ ,‬לפי שעד ספירת הגדול"ה והגבור"ה הן המערערין והמעכבין להביא‬
‫טובה לעולם‪ .‬והנה בהיות ספירת היובל עולם הרחמים‪ ,‬נקראת נחל ה בלא מצרים‪ .‬והיא נחלת יעקב אבינו עליו השלום‪ ,‬לא‬
‫כנחלת אברהם שהיו לה מצרים ולא כנחלת יצחק שהיו לה מצרים‪ .‬ולפיכך כל הזוכה להידבק בספירת היובל‪ ,‬גאולה תהיה לו‪,‬‬
‫לפי שאין שום דבר מעכב מונע ומקטרג‪ ,‬וזהו סוד‪ :‬והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיהו נח‪ ,‬יד)‪,‬‬
‫נחלת קו האמצעי שהיא עולה ומתאחזת בעולם הרחמים‪ ,‬ונשארו למטה 'במותי ארץ' שהן נחלת אברהם ויצחק‪ .‬ואם תתבונן‬
‫מה שאמרנו ברמזים הללו יפתחו לך כמה שערים‪ .‬ועוד‪ ,‬לפי שהוא כך‪ ,‬נקרא רחובות הנהר שהוא מקום שאין לו מצרים‪ ,‬ואין‬
‫שום משטין ומעכב ומונע להטיב‪ .‬וכל הז וכה בעולם הזה להיות נטוע באותן המקומות‪ ,‬פריו לא יתום ועלהו לא יבול (יחזקאל‬
‫מז‪,‬יב)‪ .‬מה טעם? והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבא חום ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש‬
‫מעשות פרי (ירמיהו יז‪,‬ח)‪ .‬והטעם שאינו רואה כי יבוא חום וכיוצא בו‪ ,‬לפי שאין במקום זה מעכב ומשטין ומונע‪ ,‬כי מקום זה‬
‫למעלה משבעים שרים הוא‪ ,‬ולפיכך נקרא 'רחובות'‪ ,‬ועל זה נאמר‪ :‬ויוצא למרחב אותי (שמואל ב‪ ,‬כב‪,‬כ)‪ .‬והבן זה מאוד‪.‬‬
‫ובפרדס שער כג פרק י‪ ,‬ערך יובל‪ .‬וז"ל‪ :‬יובל היא הבינה‪ .‬ונקראת כן מפני שהיא כלולה נ' שנה בסוד נ' שערים והיא שנת‬
‫החמישים שהוא שער הנפלא ממרע"ה כד"א (תהלים ח‪,‬ו) ותחסרהו מעט מאלדים אל תקרי מעט אלא מ"ט וכו'‪ .‬ונק' המדה‬
‫הזו בשם זה כשהיא מנהרת בנ' שערים ומשפיע רב שפע וטוב‪ .‬וזהו משמעות יובל כמו ועל יובל ישלח שרשיו (ירמיה יז‪,‬ח)‪.‬‬
‫וכאשר יגלגל עד הגיע לשער החמשים אזי בו מתדבק בחכמה‪ .‬ועליו נאמר למשה שתוק כך עלה במחשבה‪ .‬כך בגי' נ'‪ .‬כי‬
‫שתיקה בחכמה שהיא יוד‪ .‬ועלה למחשבה שהיא חכמה‪ .‬ומטעם זה לא השיג בענין מיתת רבי עקיב' כי מיתתו היתה על צד‬
‫הדין בסוד העלייה כמו שנבאר בשער הנשמה פ"ה‪ .‬ונחזור לענייננו כי בהתדבקות השער הזה בחכמה אז הוא יובל ואז העולם‬
‫כולו רחמים ורב שפע וחירות וגאולה ואז נקרא המדה הזאת יובל‪ .‬וספר שפע טל לר' שבתי שעפטל הורוויץ‪ ,‬שער שמיני‪ .‬וז"ל‪:‬‬
‫פירוש יובל הגדול היינו בינה בסוד השער הנﬠלם שבה שהוא השﬠר הﬠליון שﬠר הנ' שהוא כולל בהﬠלם שרשו כל הנ' שערים‪,‬‬
‫שממנו ומכחו יצאו ונתגלו נ' שערים‪ .‬שבכחו כח אחד שﬠר אחד שער הﬠליון שבבינה כולל כל הנ' שﬠרים שנתגלו ממנו שהם‬
‫הז' ספירות שבהם נפתחו שעריה‪ ,‬והיא משפﬠת בכולן בכח השﬠר הﬠליון שבה הכולל את כולם‪ .‬וכן מוכח בזוהר מפסוק‬
‫"וקדשתם את שנת החמישים שנה"‪ ,‬יתורא ד"שנה" למה לי‪ ,‬אלא לומר לך שהיובל בﬠצמו שהוא שנת החמישים כולל את כל‬
‫החמישים שנה‪ ,‬ﬠד שהוא מקור ושורש לכל החמישים שנה והוא משפיﬠ בכולן‪ .‬ומלת "חמשים" נמשך לפניו ולאחריו‪ ,‬כאילו‬
‫אמר שנה שהיא כוללת חמשים‪.‬‬
‫‪49‬‬
‫ר"ה כא‪,‬ב‪.‬‬
‫‪50‬‬
‫ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ו ח"ב ע' תסו‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה אמרו ז"ל דמ"ט שערי בינה נמסרו לו למשה חוץ מאחד והוא שער‬
‫החמשים וכמ"ש ותחסרהו מעט מאלקי' כי שם אלקים דבינה כולל מ"ט שערים ושער החמשים כוללם יחד וכמ"ש לך ה'‬
‫הגדולה כי כל כו' אותיו' לך וכל הן חמשים שערי בינה כו' וכמ"ש במ"א ועכ"פ קרוב היה משה לשער החמשים הזה אלא שלא‬
‫ניתן לו במתנה דהיינו שיוכל להביאו בבחי' גילוי למטה כו' שהרי בהכרח לומר שהי' למשה השגה גם בשער החמשים כידוע‬
‫בפי' ויעבור ה' על פניו ויקרא הוי' הוי' כו' דויעבור קאי על ה' ואחר שעבר קרא משה י"ג מדה"ר הללו ופי' ויקרא קאי על משה‬
‫כדאית' בזוהר וזאת הקריא' משם הוי' שבכתר העליון המקיף הכללי הוא כידוע שהוא למעלה מסדר ההשתלשלו' כמשי"ת‬
‫בסמוך בפי' ונוצר חסד כו' וא"כ הי' למשה השגה גם בשער החמשי' אלא שלא ניתן לו במתנה להביאו למטה בבחי' גילוי גם‬
‫בכנ"י עד בחג השבועו' שאז נאמר מש"ה ידבר פי' בחי' משה דוקא ימשיך ויוריד אור א"ס להיו' למטה כמו למעלה כנ"ל שהוא‬

‫‪30‬‬

‫האור‪ ,‬שיבוא לידי הבנה והשגה‪ .‬והבנה והשגה זו‪ ,‬מתגלה בהמדות‪ .‬ולכן‪ ,‬הם‬
‫מ"ט שערי בינה‪ ,‬כנגד ז' מדות‪ ,‬הכלולין מז'‪ 52‬כו'‪ .‬אך‪ ,‬בחינת חכמה עילאה‪,‬‬
‫הוא בחינת אין וביטול‪ ,‬היפך השגה‪ ,‬ולכן‪ ,‬בחכמה‪ ,‬מאיר האור אין סוף‪,‬‬
‫שלמעלה מהשתלשלות‪ .‬עיין דרוש המתחיל "ויצום‪ 53‬כו'"‪ .‬ושער הנ'‪ ,‬הוא‬
‫מחבר חכמה ובינה יחד‪ ,54‬שיתגלה האור‪ ,‬שלמעלה מהשתלשלות‪ ,‬בבינה‬
‫מפני שזכה לבחי' שער החמשים שנתגלה לו בשעת מ"ת דוקא ולהיותו יותר עליון הוא דוקא יכול לירד למטה מטה כ"כ כענין‬
‫הנ"ל באופן אשר בתוך האופן כו' וד"ל‪.‬‬
‫‪51‬‬
‫ראה אור התורה דברים ח"ה ע' ב'קסג וז"ל‪ :‬ולא ידע איש את קבורתו וגו' ובגמרא לעליונים נדמה להם למטה ולתחתונים‬
‫נדמה להם למעלה‪ ,‬ואמר הפי' הה"מ נ"ע דהנה במשה כתי' ותחסרהו מעט מאלקים וארז"ל חמישים שערי בינה נבראו בעולם‬
‫מ"ט נמסרו למשה חוץ מאחד וזהו ותחסרהו מעט מאלקים כי בינה נק' אלקים ושער החמישים דבינה הוא שלא השיג בחייו‬
‫ואמנם מה שלא זכה בחייו זכה במותו כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם וזכה לשער החמישים דבינה‪ ,‬והנה שער‬
‫החמישים דבינה הוא הממוצע בין חכמה לבינה‪ ,‬שלגבי החכמה הוא למטה שהרי נחשב מבחי' שערים דבינה‪ ,‬ולגבי הבינה‬
‫הוא למעלה מפני שהוא ממוצע בין שניהם (והממוצע ודאי יש בו מבחי' של העליון ג"כ וכמו ע"ד הכתר שהוא ממוצע בין‬
‫המאציל לנאצלים הרי יש בו מבחי' תחתונה שבמאציל ומבחי' שרש הנאצלים וכ"ה ג"כ בכל בחי' הכתרים גם בכתר דז"א ונוק'‬
‫כמ"ש במ"א ועד"ז יובן ג"כ בשער ההמישים דבינה)‪ ,‬וזהו שלעליונים נדמה להם למטה דהיינו לגבי החכמה דאצילות נחשב‬
‫הוא למטה ולתחתונים דהיינו לגבי בינה נדמה להם למעלה כו'‪.‬‬
‫‪52‬‬
‫ראה לקוטי תורה במדבר י‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬אך כדי להגיע למעלה ומדרגה זו להיות בחי' גילוי אנכי מי שאנכי בשבועות זמן מתן‬
‫תורתנו צריך לספור ספירת העומר והוא שהכתוב אומר תספרו חמשים יום כי הנה נ' שערי בינה שהוא ענין גילוי אור א"ס ב"ה‬
‫להיות בחי' התבוננות בגדולת א"ס ב"ה הם מ" ט בחינות והם מרומזים בפסוק לך ה' הגדולה וגו' שהם ז' מדות עליונות וכל‬
‫אחד כלול מז' הרי מ"ט ושער החמשים הוא שער העליון הכולל כל הבחינות שבשער ההוא כלולים כל המ"ט בחינות והיו‬
‫לאחדים באחדות אחד ואינן ענפין מתפרדין כמו למטה (וז"ל הע"ח שער א"א פי"ד ויש שער נ' הכולל כל המ"ט כו' וכ"ה‬
‫בהרמ"ז פ' אמור בדף צ"ו ע"ב ובפ' פנחס בדף רנ"ג ע"א ובפ' בראשית בדף ח' ע"א בד"ה אזדמנת למהוי‪ .‬וכן הוא ג"כ‬
‫באריכות בפרדס שער השערים פ"ה) והשער ההוא הוא שער המחבר כל המ"ט שערים למקורן ושרשן במאצילן ב"ה כי בו ועל‬
‫ידו נמשך גילוי בחי' אנכי מי שאנכי הוא בחי' עצמיות אור א"ס ב"ה לכל המ"ט שערים (ע' בפרדס שם פ"ז בשם הת"ז והוא‬
‫סוף תיקון כ"ב כ"ע איהו שלימו דחמשין שערי בינה כו' וכ"ה בע"ח שם ועיין לעיל בפ' יתרו בד"ה מראיהם ומעשיהם) ולכך‬
‫כתיב תספרו חמשים יום להיות אחוזים בשער החמשים שבו ועל ידו יהיה גילוי אנכי וספירה זו היא המשכה למטה לבחי'‬
‫עומר השעורים שיהא גילוי אנכי גם בבחי' עומר השעורים למטה‪ .‬כי הנה כל אדם יש לו נפש החיונית שהיא הבהמיות מבחי'‬
‫בהמה וגם נפש אלהית כד אתיליד יהבין ליה נפשא מסטרא דבעירא דכיא זכה יתיר כו' וכמ"ש בזהר ר"פ משפטים (דצ"ד ע"ב)‬
‫ושפעה וחיותה מבחינת שעורים מאכל בהמה כו'‪ ,‬וכדי שתהא גם נפשו הבהמית ברצונה ליכלל באחד ולמסור נפשו כו'‬
‫ולאתהפכא חשוכא לנהורא צריך שיהיה גם בה גילוי בחי' אנכי כדי שעי"ז תכסוף ותכלה אליו ית' בביטול מהותה כו'‪ .‬והמשכה‬
‫זו היא מעט מעט מתחלה יום אחד כו' ואח"כ אומרים שני ימים כו'‪ ,‬הרי יש כאן שני ימים שנמשכו למטה ואין אומרים יום שני‬
‫לפי שאין זו בחי' והמשכה מדרגה אחרת אלא הכל הוא המשכת בחי' ומדרגות שער החמשים הכולל ומיוחד במקורו רק‬
‫שנמשך מעט מעט וכשסופרין וממשיכין כל המ"ט בחי' ממילא מגיעין בשבועות לשער החמשים ונעשים חמשים יום בשבועות‪,‬‬
‫אך א"צ לספור ולהמשיך לעומר אלא מ" ט בחינות כדי לחבר ולקשר ענפין דמתפרדין למטה ולהעלותן ולקשרן למקורן ושרשן‬
‫ולייחדן במאצילן ב"ה ע"י שער החמשים וכו'‪.‬‬
‫‪53‬‬
‫אור התורה שמות ח"א ע' רי‪.‬‬
‫‪54‬‬
‫ראה אור התורה ויקרא ח"ב ע' תרט‪ .‬וז"ל‪ :‬עוי"ל בפי' וקדשתם את שנת החמשים שנה‪ ,‬דהנה בספר מגן דוד‬
‫להרדב"ז באות נון כתב וז"ל הנון הוא שער החמשים של שערי הבינה אשר נמסרו למשה שנת החמשים שנה של יובל ובה‬
‫יצאו עבדים לחירות והוא מקום הגאולות עליונות ותחתונות‪ ,‬והנה פי' וקדשתם את שנת החמשים בבינה פי' בשערי ג"ע כי‬
‫להיות שהוא שער החמשים דבינה ע"כ צריך לקדשה היינו להמשיך בה מבחי' החכמה הנק' קדש אבל הבינה נק' מקרא‬
‫קדש שמקבלת מהחכ' הנק' קדש‪ ,‬ע"כ צריך לקדשה להמשיך בה בחי' קדש‪ ,‬והענין כמ"ש בלק"ת גבי חג השבועות בענין שער‬
‫החמשים שהוא הממוצע בין חכמה לבינה שהחכ' נק' אין ובינה נק' יש כו' וע"כ בשער החמשים שהוא הממוצע ממשיכים בחי'‬
‫וקדשתם כו'‪ ,‬והנה אין מורה על כח"ב כי אלף זהו כתר הנק' פלא שהוא סוכ"ע מה שאינו מושג כלל יוד הוא חכמה ראשית‬
‫הגלוי כמו נקודה ואח"כ ן' פשוטה הוא בינה שער החמשים‪ ,‬וע"כ בשנת החמשים שהוא ן' פשוטה ממשיכים בחי' וקדשתם הוא‬
‫כתר וחכמה שהם א' י' אז נעשה צירוף אין והוא גלוי אוא"ס מה דלית מחשבה ת"ב כלל‪ ,‬וע' במא"א א' סעיף ס"ד בענין אין‪,‬‬
‫ומ"ש מזה בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמרו ולכן נמשך אז הביטול העליון בחי' אין ממש בהנבראים כו'‪ .‬ובביאורי הזהר‬

‫‪31‬‬

‫וזעיר ונוקבא דאצילות‪ .55‬ולכן‪ ,‬על ידי גילוי זה‪ ,‬נמשך הגאולה וחירות‪ ,‬משעבוד‬
‫מלכיות‪ ,‬כי השעבוד‪ ,‬הוא נמשך מצד סדר השתלשלות‪ ,‬שההנהגה‪ ,‬הוא על פי‬
‫ז' מדות‪ ,‬ובמדות‪ ,‬יש זה לעומת זה כו'‪ ,‬אבל הגאולה‪ ,‬אינה אלא מגילוי האור‬
‫אין סוף‪ ,‬שלמעלה מהשתלשלות כו'‪ ,‬וכמו גאולת מצרים‪ ,‬אשר מצרים‪ ,‬לשון‬
‫"מצרים וגבולים‪ ,"56‬והיינו‪ ,‬מצד סדר השתלשלות‪ ,‬אך גאולת מצרים‪ ,‬הוא על‬
‫ידי האור‪ ,‬שלמעלה מהשתלשלות‪ 57‬כו'‪ ,‬וזהו ענין הגאולה‪ ,58‬בסיום וסוף‬
‫להצ"צ ח"א ע' תקלה‪ .‬וז"ל‪ :‬וביאור הדברים הנה ידוﬠ דכל השגת והבנת השכל נק' שﬠרי בינה כמו השאר שהוא פתוח ליכנס‬
‫בו כל מי שירצה בו כך יש בשכל הנק' בינה בחי' שערים שיוכל כל אדם ליכנס דהיינו להשיג ולהבין לכאו"א לפום שﬠו"ד וכמו‬
‫השגת הנשמות בג"ע שמקבלים מבחי' בינה שבמל' דאצי' וכן ﬠוה"ב נברא ביוד דהיינו בחי' בינה שמקבל מחכמה הנק' יוד‬
‫כידוﬠ והטﬠם למספר מ"ט שﬠרים היינו נגד ז' מדות שבשכל חג"ת כו' וכאו"א כלול מז' וזפ"ז מ"ט אבל בחי' שער החמשים‬
‫אינו בא בבחי' שﬠר גלוי להשיג בו כל מי שירצה אלא הוא בבחי' ההﬠלם וה"ע ובחי' ﬠומק ההשגה ונק' ﬠומק המושג של כל‬
‫השגת שכל וסברא שאינו אלא בהﬠלם גדול והראי' לזה הוא ממה שא"א לבוא לידי גילוי בדיבור רק גלוי ההשגה לאורך ורוחב‬
‫כו' אבל לא ﬠומקה ותמציתה וכידוע דלא קאים אינש אדﬠתי' דרבי' כו' וﬠומק הזה הוא בחי' ממוצע שבו וע"י יעבור אור השפﬠ‬
‫הנﬠלמה דחכמה בבינה שהוא הוא בחי' יסוד אבא ומבואר ﬠנינו למעלה שהוא בחי' הברקת נקודה בלבד מן ההﬠלם החכמה‬
‫וגם הוא בא בבחי' ההﬠלם רק כנקודה כו' ושער החמשים הזה נק' שביל דקיק דביה עייל אבא בבחי' יסוד שבו לאימא כו'‬
‫להיותו מתאחד ונכלל בהﬠלם החכמה וגם על ידו יומשך השפע בגלוי מאין דחכמה לגלוי יש בהשגה ובינה במ"ט שﬠרים כו'‬
‫וזהו שאמר כאן דנק' נתיב לא ידעו ﬠיט‪.‬‬
‫‪55‬‬
‫ראה פלח הרמון ויקרא ע' תה‪ .‬וז"ל‪ :‬ועד"ז הוא ענין היובל כי יובל הוא בבחי' בינה בבחי' פנימיותה שהוא שער החמישים‬
‫דבינה ולכן הוא בשנת החמישים ולכן נק' יובל כי כמאמרם מה שמי' דההוא נהר יובל שמו ע"ש שע"י נמשך השפע מבחי' חכ'‬
‫לבחי' בינה כו' ולכן בשנת היובל עולים כל העולמות למקורם ושרשם היותר ראשון שהוא בחי' הבינה וזהו בשנת היובל תשובו‬
‫איש אל אחוזתו כו' וד"ל‪ .‬והנה ביובל נא' וקדשתם את שנת החמישים שנה והיינו שראש ב"ד צ"ל מקודש בתחלת השנה כנ"ל‪,‬‬
‫הענין הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן‪ ,‬והנה בחי' עדן הוא בחי' התענוג המלובש בחכ"ע דאצי' שהוא למעלה‬
‫מבחי' התלבשות בבינה נק' עדן תתאה כו' כי ע דן עילאה הוא עצמות התענוג הפשוט שלמעלה מהתלבשות אפי' בחכ"ע‬
‫כמשי"ת ונהר הוא בחי' שער החמישים שנק' יובל כנ"ל ע"ש שהוא מוביל השפע מבחי' החכ' לבינה כו' והוא משקה את הגן‬
‫שהוא התגלות התענוג בחיצוני' בינה ומשם נמשך במדות ואח"כ נמשך בבחי' המל' דאצי' שכל בחי' אלו נק' בשם גן עד למטה‬
‫מאיר התענוג בג"ע דברי' ובג"ע דיצי' ועשי' הנק' געה"ע וגעה"ת כו'‪ .‬והנה לזה צריך לקדש את שנת החמישים שנת היובל כי‬
‫חזרת כל העולמות למקורם בחי' פנימי' בינה הוא מצד עצם השנה כנ"ל אך אח"כ צריך להמשיך בו הארת חכ"ע בעצם‬
‫שלמעלה הרבה מבחי' התלבשות ה חכ' בבינה‪ ,‬והמשכה זאת הוא ע"י ראש ב"ד שאומר מקודש כי בראש ב"ד מאיר הארת‬
‫חכ"ע כי אתפשטותא דמשה שהוא בחי' חכ' כח מ"ה מאיר בראש ב"ד שבכל דור לזאת ביכולתו לומר מקודש להמשיך הארת‬
‫חכ"ע בבינה כו'‪.‬‬
‫‪56‬‬
‫ראה היום יום לכ"ה טבת‪ .‬וז"ל‪ :‬משיחות אאמו"ר‪ :‬יציאת מצרים איז דער ארויסגעהן פון מצרים וגבולים‪ ,‬און חסידות איז‬
‫אויף ארויסגעהן פון די מצרים און גבולים פון וועלט‪ .‬עס איז פאראן א הפרש‪ :‬יצי"מ איז א ענין פון שבירה און עזיבה‪ ,‬דערפאר‬
‫איז מען אוועק פון מצרים‪ .‬יצי"מ פון חסידות איז בירור און תקון‪ ,‬יציאה פון מצרים און גבולים פון וועלט אבער אין וועלט‪ .‬ד‪ .‬ה‪.‬‬
‫זייענדיג אין וועלט באדארפען זיין אין א יציאה פון מיצר וגבול פון וועלט‪ .‬אראפנעהמען דעם מיצר וגבול און דערהערען דעם‬
‫אמת‪ ,‬אז וועלט אליין איז באמת גוט‪ ,‬ווייל דאס איז דאך רצונו ית'‪ ,‬איז דאס דורך עבודה פון חסידות‪.‬‬
‫‪57‬‬
‫ראה אור התורה שיר ה שירים ח"א ע' רנט‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה חג הפסח מובדל משאר המועדים שאין בחי' גילוי תוספת אור א"ס‬
‫באבי"ע עד נש"י באה ע"י העלאת מ"ן לפ"ע ההעלאה כשאר המועדים‪ ,‬אלא נמשך בחי' גילוי אור א"ס מצד עצמו כי חפץ חסד‬
‫הוא ולא מצד אתעדל"ת בהעלאת מ"ן כלל‪ ...‬והוא הנק' בחי' דילוג שלא בהדרגה‪ .‬כי האור הנמשך ע"י ההעלאה הוא בא‬
‫בהדרגה‪ ,‬אבל האור שלא ע"י ההעלאה נמשך שלא בהדרגה הנק' דילוג‪ .‬וביאור הענין כי זה האור אשר בא מצד עצמות אוא"ס‬
‫הנה בא ממקום ומדריגה היותר עליונה שלמעלה מבחי' המשכה הבאה בסדר ההשתלשלות מעילה לעילה‪ ,‬דהיינו שבא מבחי'‬
‫עצמותו ממש שלמעלה מהיות מקור למקבלים לגמרי עד דאצילות ועשי' שוין לגבי' וגם חושך לא יחשיך כו' כי חשיכה ואורה‬
‫שוין כו'‪ .‬וע"כ נק' דילוג להיותו למעלה מסדר והדרגת ההשתלשלות דאבי"ע‪ ...‬אך יש להבין הטעם לבחי' דילוג זה למה נמשך‬
‫אור עליון כזה שאינו בגדר ההשתלשלות בהדרגה מעילה לעילה כו'‪ .‬הענין הוא לפי שע"י אתעדל"ת דייקא יוכל לבוא אור א"ס‬
‫בהדרגת ההשתלשלות (ר"ל להאיר באבי"ע דקדושה ע"י שהכלים דע"ס דאצילות מתלבשים להיות נשמה לע"ס דקדושה‬
‫דבי"ע)‪ .‬אבל בזמן שהיו ישראל בגלות מצרים היו משועבדים בעמקי הקליפות בנש"ט דקליפת מצרים כידוע‪ ,‬ולא היו ביכלותם‬
‫להעלות מ"ן מצד עצמם כלל‪ .‬כי היו משוקעים ומובלעים מאד בנש"ט‪( .‬צ"ל במ"ט שע"ט‪ .‬וכדי להוציאם מבחי' זו א"א שיהי' ע"י‬

‫‪32‬‬

‫הקריאת שמע‪ ,‬כי על ידי מסירת נפש בקריאת שמע‪ ,‬נמשך גילוי האור אין סוף‬
‫ברוך הוא‪ ,‬מלמעלה מהשתלשלות‪ ,‬והוא ענין "אור חוזר" באבא ואמא וזעיר‬
‫אנפין‪ ,‬שהוא ענין "הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד"‪ ,‬לכן‪ ,‬נק' המשכה זו‪ ,‬גאולה‪,‬‬
‫כנזכר לעיל גבי יובל‪ .‬וזהו דאיתא במשנה‪ ,59‬על קריאת שמע‪: ,‬אם כיון לבו‪,‬‬
‫יצא"‪ ,‬ופירוש ברעיא מהימנא‪ ,60‬אם כיון לבו באחד‪ ,‬יצא מגלותא‪ 61‬כו'‪ .‬אך‪ ,‬אין‬
‫האור המאיר דרך השתלשלות שאינו מאיר רק בקדושה כנ"ל ולא להוציאם מתוך מ"ט שע"ט שהרי עז"נ עת אשר שלט האדם‬
‫באדם)‪ .‬וע"כ הוצרך להיות גילוי אוא"ס שלמעלה מאור הנמשך בסדר והדרגה (דקמי' גם חושך לא יחשיך וכדלקמן‪ .‬ועוד) כי‬
‫ע"י אור כזה הנמשך בהדרגה לא הי' ביכולת להוציאם ולהעלותם משם אחר שאינו מתגלה רק אחר ההעלאה ולהם לא הי'‬
‫ביכולת להתעלות כנ"ל‪ .‬אבל ע"י בחי' גילוי אוא"ס שבעצמותו שלמעלה מסדר ההשתלשלות כנ"ל הרי גם חושך לא יחשיך‬
‫לפניו כנ"ל דקמי' כחשיכה כאורה וגם רוחניות וגשמיות שוין כמו אצי' ועשי' כנ"ל‪ ,‬וע"י נתעלו ויצאו מ"ט שערי טומאה‪ ...‬וזהו‬
‫הכלל שכל אור היותר עליון יוכל יותר להשפיל א"ע עד למטה ביותר‪ ...‬גם שלא לפ"ע ההעלאה דהיינו גם בלא אתעדל"ת כלל‪,‬‬
‫ובבחי' אור זה הכל שוין קטן וגדול מאחר שאינו בא בכל חד לפום שעו"ד להיותו אינו בערך הדרגה שיבא לפ"ע ההעלאה כנ"ל‬
‫וע"כ כולם קיבלו בנפשם בחי' גילוי זה בהשוואה‪ ,‬וכמ"ש בע"ח דבחי' מל' דא"ס הוא בחי' מקיף הכללי להקיף כל ההשתל'‬
‫דאבי"ע ומאיר לכולם בהשוואה אחת‪.‬‬
‫‪58‬‬
‫ראה אור התורה בראשית ח"ב ע' ‪ .214‬וז"ל‪ :‬בשערי אורה שער השני די"ח ע"ג וע"ד ולפי שסוד גאולה ותפלה ה"ס אל‬
‫חי אד' וה"ס זכור ושמור ארז"ל בירושלמי אלו שמרו ישראל שבת אחת מיד נגאלין וזהו טעם ברור שהיו סומכים כל ישראל‬
‫זכור אצל שמור שז"ס סומך גאולה לתפלה‪ .‬סמוכים לעד לעולם כו'‪ .‬דע כי לפעמים נק' מל' בלשון גואל והטעם דע כי בהתחבר‬
‫אל חי עם אד' שה"ס הגאולה והתפלה הרי אד' מתמלא משפע הגאולה וגם מדת אד' פועלת גאולה בשליחות אל חי כו'‪ .‬אמר‬
‫יעקב המלאך הגואל כו' והטעם שקרא למדה זו מלאך לפי שאינה פועלת גאולה אלא בשליחות אל חי כו' ולכן נק' המלאך‬
‫הגואל כלומר נקרא בשם המשלחו וביאור העיקר הזה דע כי מדת היובל כו' וה"ס הגאולה השלימה (וכמ"ש בפרדס ערך גאולה‬
‫ממ"ש גאולה תהי' לו וביובל יצא ומפסוק ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ דהיינו ביובל עכ"ה) והחירות‪ .‬ומן היובל כו'‬
‫מקבל שפע אל חי שפע הגאולה ומביא גאולה לעולם כמו שמקבל מן היובל שפע החיים כו' עכ"ל והאריך‪ .‬ועד"ז י"ל מ"ש בסוף‬
‫אמוי"צ תהלות לאל עליון גואלם כו' היינו בחי' יובל שער החמשים חיבור חו"ב‪ .‬ובזח"א לך פ"ז א' פי' אל עליון בינה שבו מאיר‬
‫עת"י כו'‪ .‬ובפ' ויקהל בזהר פי' תהלות לאל עליון יסוד דאבא כו' כי היובל נאמר בו וקדשתם להמשיך בו קדש העליון בחי'‬
‫חכמה כו' כי ונהר היוצא מעדן אשר יובל שמו הרי מקבל מבחי' עדן שהוא חכמה כו'‪ .‬ולכן גאולה אומרים באמוי"צ כי הנה ק"ש‬
‫חותמים בה ביצ"מ וידוע יצ"מ הי' מסטרא דיובלא שלכן נז' חמשים פעמים יצי"מ‪ .‬ואח"כ אמוי"צ בו מזכירים קי"ס שהוא עוד‬
‫בחי' עליונה יותר‪ .‬כי הנה ים הוא עלמא דאתכסיא ויבשה הוא עלמא דאתגליא ואיתא בזהר ויצא דקנ"ג ע"ב ודקנ"ד א"ב שהם‬
‫יובל ושמטה היינו לאה ורחל בינה ומל'‪ .‬וא"כ זה שיהפך הים ליבשה היינו שבחי' יובל מאיר בגלוי כמו עלמא דאתגליא‪ .‬ועזח"ב‬
‫ר"פ תרומה קכ"ו ב' בענין מי זאת כו' זהו ע"י הארה גדולה מלמעלה מבחי' יובל ושמטה‪ .‬ועז"א בזח"ב בשלח נ"ב ב' דקי"ס‬
‫בעתיקא תליא שהוא בחי' גאה גאה שלמעלה מסוכ"ע וממכ"ע שהם כענין יובל ושמטה כו'‪ .‬ועמ"ש בת"א סד"ה אשירה להוי' כי‬
‫גאה גאה‪ .‬ולכן נאמר בקי"ס ואתם תחרישון‪ .‬ובהיות כן לכן אומרים גאולה באמוי"צ דוקא כי הגאולה מבחי' יובל כנ"ל והיא‬
‫עלמא דאתכסיא‪ .‬אמנה בבחי' קי"ס מתגלה בחי' עלמא דאתכסיא הנק' יובל בבחי' גילוי ממש לכן מזה נמשך בחי' הגאולה כו'‬
‫אל עליון גואלם כו' גאל ישראל כו'‪ .‬ועוד זאת כי ואתם תחרישון הוא ענין הודאה ומל"ת שהיא למעלה מבחי' ברכה ומ"ע כנז'‬
‫בביאור ע"פ אלה פקודי ע"ש בהקיצור בסופו‪ .‬שכ"ז הוא יחוד או"א ומשם כח החירות והגאולה כנ"ל‪.‬‬
‫‪59‬‬
‫ברכות פ"ב מ"א‬
‫‪60‬‬
‫זח"ג רמב‪,‬ב‪.‬‬
‫‪61‬‬
‫ראה ביאורי הזהר להצ"צ ח"ב ע' תרנה‪ .‬וז"ל‪ :‬ועפי"ז י"ל ג"כ פי' הפסוק והנה רבקה יוצאת‪ .‬ופי' ברע"מ פנחס דרכ"ו כגון‬
‫ויצא כברק חיצו‪ .‬ודף ר"ל ע" א והנה רבקה יוצאת רהיטת לגביה למעבד רעותה בראיה ובשמיעה כו'‪ .‬ודרמ"ב ע"ב והנה רבקה‬
‫יוצאת מן גלותא‪ .‬והענין דפי' ויצא כברק חיצו בזכרי' ט' י"ד היינו ההשפעה הנמשכת חיש קל בלי עיכוב והוא המשכת יחוד‬
‫העליון מבחי' יסוד אבא שנק' ברק המבריק ומבהיק‪ .‬וענין חיצו היינו כמ"ש בלק" ת בדרוש יהונתן ודוד בענין שלשת החיצים‬
‫בחי' ש"ז יורה כחץ כו' דהיינו בחי' השפע שאינו מתעכב ומתעבה וכמ"כ באתעדל"ת בחי' זו‪ .‬והנה רבקה יוצאת רהיטת לגבי'‬
‫ע"ד בחילא יתיר שלמעלה מבחי' הילוך מדרגא לדרגא‪ .‬וזהו יוצאת מגלותא והיינו אם כיון לבו יצא‪ .‬וע"ש ברע"מ דרכ"ח א'‪.‬‬
‫והנה רבקה יוצאת דא צלותא דאיהו דבור כו' אם שגורה תפלתו בפי כו' ואי אית סרכא כו' ע"ש‪ .‬וכנודע דהסירכות הן העיכוב‬
‫שלא יוכל לעלות ולצאת מנרתקו מחמת חומריות נה"ב משא"כ בחי' רבקה יוצאת כו'‪ .‬ורבקה של שלש שלש בקר או של ארבע‬
‫בחי' בירור נה"ב ע"ד חיות המרכבה הנ"ל נדיבי לב כנ"ל‪ .‬וזהו והנה רבקה יוצאת ע"ד ויצא כברק חיצו חיש קל כו'‪ .‬והוא ג"כ‬
‫ע"ד משנ"ת אצלינו בפסוק שה"ש שיש ב' בחי' כלה‪ ,‬כלה תתאה בחי' יחו"ת ביטול היש אבל כלה עילאה יחו"ע לממ"נ באחד‬

‫‪33‬‬

‫נק' המשכת האור חוזר שבקריאת שמע‪ ,‬בשם גאולה‪ ,‬כי אם דוקא כשנמשך‬
‫בכל הששה מדות‪ ,‬עד יסוד זעיר אנפין‪ ,‬והיינו‪ ,‬כי עיקר הגלות‪ ,‬הוא בבחינת‬
‫מלכות דוקא‪" ,‬ואני בתוך הגולה‪" ,"62‬ובפשעכם שולחה אמכם‪ ,"63‬לכן‪ ,‬הגאולה‪,‬‬
‫היא דוקא בבחינת מלכות‪ ,64‬היינו‪ ,‬להעלותה מהקליפות וע' שרים‪ 65‬כו'‪( ,‬מה‬
‫ממש בחי' כלה שארי ולבבי כו' בביטול אמיתי‪ .‬וזהו והנה רבקה יוצאת וכמ"ש במ"א בענין ובנ"י יוצאין ביד רמה לצאת מהכלי‬
‫והגבול לגמרי בחי' בכל מאדך בלי גבול‪ .‬וזהו צאינה וראינה בנות ציון ולע"ל נאמר לא תצא כצאת העבדים כי בחפזון לא תצאו‬
‫כו'‪ .‬ועד"ז נאמר והנה רבקה יוצאת מאי יוצאת דקוב"ה אפיק לה מכל אינון בני מתא דכולא חייבין והיא יוצאת מכללא דילהון‪.‬‬
‫פי' אפיק לה היינו שנתבררה מק"נ כו' כנ"ל‪( .‬ועיין לקמן בזהר ר"פ תולדות קל"ז א' שזהו ענין כשושנה בין החוחים)‪ .‬ובאור‬
‫התורה‪ ,‬רשימות על רות ע' רכד‪ .‬וז"ל‪ :‬והוא ע"ד שנתבאר בד"ה שיר השירים שיש ב' בחי' מס"נ‪ ,‬הא' למס"נ באחד וזהו ע"י‬
‫התבוננות ביחו"ע דכולא קמי' כלא חשיבי וזהו ענין שנק' גאולה ע"ד אם כיון לבו יצא‪ ,‬פי' יצא מגלות נפש האלקית בנפש‬
‫הבהמית‪ .‬ובאור התורה‪ ,‬מארז"ל ע' סא‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו אני ישנה בגלותא ואעפ"כ ולבי ער שיש בכח רעו"ד אם כיון לבו יצא‬
‫מגלותא‪ .‬ובשמן למאור ח"ב ע' רלז‪ .‬וז"ל‪ :‬ובזהר איתא על המשנה היה קורא בתורה והגיע זמן המקרא אם כוון לבו יצא‪ .‬מה‬
‫יצא‪ ,‬יצא מגלותא נמצא שבחי' ק"ש הוא יצי"מ וגאולה כו'‪.‬‬
‫‪62‬‬
‫יחזקאל א‪,‬א‪.‬‬
‫‪63‬‬
‫ישעיה נ‪,‬א‪.‬‬
‫‪64‬‬
‫ראה לקוטי תורה במדבר ג‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬והענין דהנה ידוע דבלילה יורדת המל' בבי"ע ליתן טרף לביתה כו' דהיינו לברר בירורי‬
‫נוגה דבי"ע שנפלו בהם מרפ"ח ניצוצים וכל תשעה ספירות שלה יורדים בבי"ע לברר בירורים רק הכתר שלה נשאר למעלה‬
‫באצילות וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים‪ .‬ו על זה כתב הצ"צ באור התורה במדבר ח"א‪ ,‬בהוספות ע' יט‪ .‬וז"ל‪ :‬עיין בפע"ח‬
‫שער י"ז פ"ב שכ' ב' לשונות‪ ,‬הא' שהנקודה היו"ד דמל' יורד למטה בבריאה כו'‪ ,‬והוא מה שנאצל בה בסוד שורש‪ ,‬הב' מה‬
‫שמ"כ אצלו בהיפוך כי הט' נקודות שהם בבחי' תוס' אלו הם יורדים לבריאה אך הנקודה עצמה אינה יכולה לירד וליפול‬
‫בבריאה כו'‪ ,‬והסכים שם יותר ללשון א'‪ ,‬וכ"כ בסתימת בפע"ח שער א' פ"ז‪ ,‬וביאר שם שהנקודה עצמית שלה היא הכתר שבה‬
‫והוא היורד למטה בבריאה בהיכל ק"ק כו'‪ ,‬וכ"ה במ"ח מס' חצות רפ"ד ובשערי ציון‪ ,‬וכ"כ הרמ"ז בפ' יתרו דס"ז ע"ב שהנקודה‬
‫העצמית שלה י ורד ברגע חצות להיכל ק"ק דבריאה ותשלח פארותי' להחיות כל העולמות דבי"ע כו' ומבררת בירורים להעלות‬
‫מ"ן בבוקר‪ ,‬וז"ש הפסוק ותקם בעוד לילה ותתן טרף הוא סוד רפ"ח בירורי' כו'‪ ,‬וע' בזהר פנחס רמ"ט א' מענין ותתן טרף‬
‫וכמ"ש במ"א על מאמר הזהר הנ"ל‪ ,‬אמנם במק"מ פ' אמור ד"צ ע"א על מש"ש בזהר בשעתא דכנס"י אתערת כו' נ"ב שרחל‬
‫נותנת זמירות לקונה ועי"כ היא זוכה לעלות ביום כי אז מתעלים ט' נקודות שבבריאה כנזכר בדרוש הכולל עכ"ל‪ ,‬הרי הנ"ב‬
‫שהוא מהרח"ו כידוע כ' שהט' נקודות יורדי' בבריאה כו'‪ ,‬וע' בלקוטי הש"ס מהאריז"ל די"ז ע"ד וז"ל‪ ,‬דע מה שארז"ל לכי ומעטי‬
‫את עצמך וגו' דע כי בחי' א' יורדת מאחורי העקב דנוק' דזעיר ומהבחי' זו נעשה פרצוף כנודע אצלינו‪ ,‬בסוד הכתוב ואני בתוך‬
‫הגולה‪ ,‬וכמו שלמעלה מבחי' כתר העליון מתפשטים החמשה פרצופי' שהם א"א ואו"א וזו"נ‪ ,‬כך מן הפרצוף הזה מתפשט‬
‫למטה בבי"ע‪ ,‬ולבחי' זו נא' לכי ומעטי א"ע‪ ,‬ודקדק לכי כי הבחי' זו היא המל' בהיות שהיא מן העקב אשר שם ההליכה מכתר‬
‫וחכ' של זה הפרצוף הם הכלולים במל' דאצי' כי המל' דאצי' אינה יורדת למטה לעולם‪ ,‬וכל מה שאנו אומרי' שגלתה השכינה‬
‫עם ישראל נא' על הבחי' הזו‪ ,‬ואפי' פרצוף זה אינו יורד כולו‪ ,‬כי בינה של זה הפרצוף מקננת בבריא'‪ ,‬אבל הכתר אינו זז‬
‫ממקומו‪ ,‬והו"ק של זה הפרצוף מקנני' ביצי'‪ ,‬והוא שם בסוד הזעיר‪ ,‬ואמנם בחי' האחרונה של זה הפרצוף שהוא בסוד הנוק'‬
‫מקננא בעשי'‪ ,‬ובחי' זו היא שיורדת בקליפה‪ ,‬וסוף סוף היא מעצמית הנוק' דאצי' אמנם הוא כמו הצפורן שהוא מעצמי' אך אינו‬
‫כמו הבשר ומכש"כ שאינו כמו העצם כו' מהרב ז"ל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומשמע שהוא מהאריז"ל עצמו ע"ש‪ .‬הרי זה מבואר ג"כ לכאורה‬
‫כמ"ש המ"כ שהנקודה עצמית שלה אינה יכולה לירד והוא מ"ש אבל הכתר אינו זז ממקומו‪ ,‬וגם מובן שזה מדבר בזמה"ג‬
‫ואפ"ה כ' שבחי' כתר של המל' הזאת אינו זז ממקומו (וכ"מ בס' מבו"ש ש"ב ח"ב פ"ב במ"ש אך חלק העליון שבה שהוא‬
‫הכתר א"א להסתלק כו'‪ ,‬אך ז"א שהרי כ' ברדתה למטה כו')‪ ,‬מיהו י"ל דמ"ש בליקוטי הש"ס הוא ענין אחר כי הרי מבואר שם‬
‫שזהו פי' וענין מ"ש ואני בתוך הגולה ופסוק זה פי' בזהר בפ' בראשית ד"ו ע"ב וכורסייא קדישא נפילת הה"ד ואני בתוך הגולה‬
‫ההיא דרגא דאקרי אני היא בתוך הגולה‪ ,‬וכ' שם הרמ"ז וכורסייא קדישא נפילת הם ט"ס ראשונות דנוק' דז"א דאצי' שנתלבשו‬
‫בקליפות כנז' בדרוש הקליפות היא דרגא דאקרי אני הוא בתוך הגולה היינו ט"ס שלה‪ ,‬והנה ענין זה מבואר בע"ח שמ"ח פ"ג‪,‬‬
‫ושער מיעוט הירח פ"ב ומשמע דהוא ענין בפ"ע מענין ירידת הכתר שלה לבריאה בחצות הלילה המבואר בפע"ח ש"א פ"ז‬
‫ושי"ז פ"ב שהרי שם בע"ח נז' ט"ס ראשונות וכאן בע"ח נז' רק הכתר שלה‪ ,‬ועוד דשם אי' שנתלבשו בקליפות וכאן פי'‬
‫שמתלבש בהיכל ק"ק דבריאה כדפי' הרמ"ז בפ' יתרו דס"ז הנ"ל‪ ,‬והוא מהפע"ח ש"א פ"ז‪ ,‬וגם ענין ירידת הכתר בבריאה‬
‫נתפרש ע"פ ותקם בעוד לילה ותתן טרף כו'‪ ,‬ואינו שייך לענין ואני בתוך הגולה‪ ,‬ע' בזהר ס"פ ויחי דר"כ ע"א ודרכ"ט סע"ב‪( ,‬וע'‬
‫זח"א קי"א קפ"ט א' ח"ב נ"ח בע"ב קמ"ב ע"ב ר"ד סע"ב רס"ג סע"א פ"ו ב' צ' ע"א ק"י ע"א רמ"ט א') וגם המ"ח הביא ב'‬
‫הענינים בפ"ע ע"ש דכ"ז ע"ב‪ ,‬וא"כ לפ"ז י"ל דבליקוטי הש" ס דמיוסד על ענין ואני בתוך הגולה אינו ענין לד' הפע"ח הנ"ל‪ ,‬אך‬

‫‪34‬‬

‫עכ"ז א"א להשוות מ"ש בליקוטי הש"ס עם מ"ש בע"ח דהא שם בליקוטי' אי' דכתר וחכ' דפרצוף זה לא ירדו כלל מאצי' וזה‬
‫היפך ממ"ש בע"ח דט"ס ראשונות שלה נתלבשו בקליפות אשר מכללן כתר וחכ' רק מל' שבמל' בלבד נשארה באצי' ע"ש‪ ,‬ועוד‬
‫דבליקוטי הש"ס דגם מבינה דמל' ולמטה מלובשים בבי"ע דקדושה רק בחי' האחרונה שהיא מל' שבמל' שמלובשת בעשי'‬
‫יורדת בקליפה והוא כמו הצפורן כו'‪ ,‬לכן לכאורה י"ל יותר דליקוטי הש"ס אזדא לה כפי' המ"כ שבפע"ח שי"ז פ"ב דט"ס‬
‫אחרונות דמל' ירדו לבריאה‪ ,‬והיינו ממש כמ"ש בליקוטי הש"ס להאריז"ל שהכתר אינו יורד ממקומו כו'‪ ,‬ובחי' מל' שבמל'‬
‫מלובש בעשי' ויורד לקליפות כו'‪ .‬אך ליישב שלא יסתור זה ג"כ למ"ש בע"ח דט"ס דמל' נתלבשו בקליפות‪ ,‬נ' דהנה בלא"ה גם‬
‫לפי' הא' שבפע"ח שם דהכתר יורד בבריאה וט"ס האחרונות שלה לוקחם לאה צ"ע איך יבא זה עם מ"ש בע"ח דהט"ס‬
‫ראשונות שלה נתלבשו בקליפות רק מל' שבמל' נשארה למעלה‪ ,‬וקשיא בתרתי‪ ,‬דבע"ח אומר שט"ס נתלבשו בקליפות‪,‬‬
‫ובפע"ח אומר שלוקחם לאה‪ ,‬ועוד דבפע"ח אומר ט"ס אחרונות שלה ובע"ח אומר ט"ס ראשונות‪ .‬ונ' ליישב מתחלה קושי'‬
‫האחרונה ע"פ מ"ש בזהר הרקיע פ' ויקהל דרל"ד וז"ל כי הנוק' דאצי' שרשה נקודה א' לבד והוא הכתר שלה ואח"כ בסוד תוס'‬
‫נתוספה לו שאר הט"ס ונעשי' יו"ד ובזמן מיעוט הלבנה חזרו הט"ס לעלות בז"א‪ ,‬אך בימי הגלות הט' התחתוני' הנוספות יורדי'‬
‫ומתלבשים בקליפה והנקודה עילאה יורדת להיות ראש לשועלים והוא עצמו עתיק דבריאה ובוקעת מסך דבריאה הכלי‬
‫והעצמות שלה ועי"ז מתקשר אצי' בבריאה עכ"ל‪ ,‬והרי ענין זה ממש כמ"ש בע"ח שהט"ס הנוספות ירדו בקליפה‪ ,‬והנקודה‬
‫עצמית שלה אינה יורדת לקליפות‪ ,‬אלא דמ"מ לפי הזהר הרקיע הט" ס התחתונות הן הן הנוספות והן היורדים ומתלבשי'‬
‫בקליפה‪ ,‬והנקודה עצמית שלה היא הכתר ואינו מתלבש בקליפות דהט"ס ראשונות ירדו בקליפה צ"ל משום דפי' הן הן‬
‫הנוספות והנקודה עצמית שלה היא מל' שבמל'‪ ,‬אבל מ" מ הכלל הוא שהנקודה עצמית שלה לא נתלבשה בקליפה כו' וכ"מ‬
‫בע"ח שם‪ ,‬וכן ראיתי במקובלים האחרונים דלפעמים אמרו דהנקודה עצמית שלה הוא מל' שבמל' כמ"ש בשער ג"ע ד"ס ע"ג‪,‬‬
‫אמנם המוסכם יותר דהנקודה עצמית שלה הוא הכתר שלה כמ"ש בזהר ובפע"ח ש"א ובמבו"ש ש"ב ח"ב פ"ב‪ .‬ומעתה י"ל גם‬
‫כן קושי' ב' מ"ש בעץ חיים דט' ספירות הנוספות נתלבשו בקליפות ובפרי עץ חיים אומר שלוקחם לאה‪ ,‬דהא בזהר הרקיע‬
‫ובעץ חיים כתיב גם כן שבזמן מיעוט הלבנה חזרו לעלות בז"א אך בימי הגלות מתלבשי' בקליפות‪ ,‬אם כן י"ל דעל זה מהני‬
‫תפילת ערבית‪ ,‬דעי"ז מעלי' הט"ס מן הקליפות ולוקחם לאה כעין מה שבמיעוט הלבנה חזרו לז"א ואפשר דמה"ט קבעו עכשיו‬
‫ת"ע חובה‪ ,‬וסמך לזה ממ"ש בזהר ויחי דרכ"ט סע"ב הטעם דת" ע רשות בגין דההיא שעתא מחלק טרפא לכל חילהא ולאו‬
‫שעתא לאתברכא‪ ,‬והיינו דוקא בזמה"ב שאז לא הי' הט"ס שלה מתלבשים בקליפות רק ותתן טרף כו' משא"כ בגלותא‬
‫שנתלבש ט"ס שלה בקליפות אז ח"ו איה יתבא מבלי טרף וכמ"ש בזהר ויחי דר"ן ע"א‪ ,‬ולכן קבעו ת"ע חובה שעי"ז מעלים‬
‫הט"ס שלה מן הקליפות‪ ,‬או י"ל דע"י ק"ש ש"ע וברכותי' מעלין אותה כו'‪ ,‬א"כ לפ"ז ד' הפע"ח הם כמ"ש בזהר הרקיע בפ'‬
‫ויקהל כנ"ל דהכתר שלה יורד לבריאה כנ"ל‪ ,‬והט"ס שלה לפעמים מתלבשים בקליפות אך ע"י ק"ש ותפילה דערבית מעלין‬
‫אותן שיחזרו לעלות ולהתכלל בבחי' לאה כו' כנ"ל‪ ,‬או אפשר דט" ס שלה שנתלבשו בקליפות היינו הארת הט"ס כעין אורות‬
‫המתנוצצי' ועצמית הט"ס לוקחם לאה כנ"ל‪ ,‬וע"כ צ"ל כא' משני תירוצי' אלו וכה"ג‪ .‬שוב ראיתי בע"ח שער מיעוט הירח ספ"ג‬
‫נשמע כמ"ש תחלה ע"ש במ"ש‪ ,‬אמנם ע"י תפילת ישראל ומקיימי מצות התפלה יש לנו כח להעלותה כו' ומה שהיא ממילא‬
‫בימי החול כו' ע"ש הרי מבואר דבחי' זו שהיא נקודה תחה"י והט" ס יורדים אל הקליפות זהו ממילא בחול אבל ע"י תפילתנו‬
‫אנו מעלים הט"ס מן הקליפות ואזי בלילה לוקחם לאה‪ .‬אמנם המ"כ שבפע"ח הוא כמ"ש בליקוטי הש"ס דהכתר שלה שהיא‬
‫הנקודה עצמי' שלה אינו יורד ממקומו כלל רק הט"ס הנוספות ירדו לבריאה‪ ,‬והיינו בינה שלה בהיכל קד"ק דבריאה‪ ,‬ו"ק שלה‬
‫ביצי'‪ ,‬מל' שלה בעשי'‪ ,‬ומ"ש בע"ח דט"ס שלה נתלבשו בקליפות צ"ל לפי"ז שהן מבחי' ט"ס דמל' המלובש בעשי' או גם מיצי'‬
‫כו'‪ ,‬אך לא ט"ס דפרצוף הנק' מל' דאצי'‪ ,‬אף שעז"נ לכי ומעטי כו'‪ ,‬מ"מ הן מלובשות בקדושה כו'‪ ,‬רק בחי' האחרונה שבט"ס‬
‫אלו מלובשות בקליפה כמש"ש בהדיא‪ ,‬ומ"מ סוף סוף הוא מט"ס דנוק' דאצי'‪ ,‬אמנם הוא כמו הצפורן כו' אבל עצמות הט"ס‬
‫ירדו בקדושה דבי"ע כנ"ל‪ .‬וכ"מ ברע"מ פ' תצא דער"ה ע"ב גבי וכבודי לאחר לא אתן ותהילתי לפסילים‪ ,‬וכ' הרמ"ז וכבודי הוא‬
‫סוד פרצופה וכל קומת עשר ספירותי' שהם מלבוש אל הפנימי'‪ ,‬וכמ"ש דר"י הווה קארי למאני מכבדותא‪ .‬ונחזור לעניננו דדברי‬
‫רז"ל כאן לכאורה הם כהמ"כ שבפע"ח שי"ז פ"ב‪ ,‬אך עוי" ל שאפשר כוונתו דהכתר שלה אינה מתלבש רק יורד בהיכל ק"ק‬
‫דבריאה והט"ס נתלבשו בקליפות‪ ,‬והיינו כמ"ש בזהר הרקיע פ' פקודי דרל"ד הנ"ל לפי"ז אזיל ג"כ בשיטת המ"ח והשע"צ‬
‫והרמ"ז שתפסו סברא הראשונה שבפע"ח שמ"ז פ"ב‪.‬‬
‫‪65‬‬
‫ראה אור התורה דברים ח"ד ע' א'תתכח‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה מל' דאצי' אינה מתלבשת כלל בע' שרים של עכו"ם כמ"ש‬
‫וכבודי לאחר לא אתן גם מל' דבריאה אינה מתלבשת כ"כ רק איזה הארה ממנה כו' אך ורק מל' דיצי' ועשי' מתלבשת כו'‬
‫והטעם הוא ע"פ מ"ש בע"ח שבבריאה רובו טוב ומיעוטו רע והטוב אינו מעורב עם הרע וביצי' חציו טוב וחציו רע ובעשי' הרע‬
‫מרובה על הטוב ומעורבים זע"ז ע"כ התחלת מדור החיצונים הוא מיצי' ואילך ולכך עיקר ההתלבשות בהשרים של עו"כ‬
‫הוא מל' דיצי' ועשי' (וע' מענין וכבודי לאחר לא אתן ברע"מ פ' משפטים ד' קי"ז ע"ב ובפ' פנחס דרמ"ב סע"א‪ ,‬וראש פ' פרצופה‬
‫וכל קומת עשר ספירותיו שהם מלבוש אני ה"ס השכינה בפנימי' כו' וכבודי ה"ס אל הפנימי' ע"ז נאמר לאחר לא אתן רק תהו‬
‫תהילתי לפסילים תהלה הוא לשון הארה שרק הוא הנותנת לצד החיצונים להחיותם בסוד ההוא נהירו דקיק דכתיב ומלכותו‬
‫בכל משלה עכ"ל ובד' רע"ו א' האריך עוד בזה לחלוק בין אצי' לבי"ע גבי אני הוי' לא שניתי אני דא שכינתא כו' ע"ש ובליקוטי‬
‫הש"ס להאריז"ל די"ו ע"ד בד"ה דע משארז"ל לכי ומעטי א"ע כ' ג"כ כי המל' דאצי' אינה יורדת למטה לעולם כו' ובפרד"ס שער‬

‫‪35‬‬

‫שאין כן זעיר אנפין דאצילות‪ ,‬אינו יורד כלל בבריאה יצירה עשיה‪ ,‬ובאצילות‪,‬‬
‫"לא יגורך רע‪ 66‬כו'")‪ ,‬ומלכות מקבלת מיסוד דוקא‪ ,‬ולכן‪ ,‬כשהמשכת האור‬
‫היכלי התמורת רפ"ו כ' וז"ל אל יחשוב החושב שהקליפות נכנסות אל תוך האצי' הטהור והמקדש ח"ו חלילה וחלילה כו'‬
‫ומה שנמצא בקצת מקומות שהקליפות נכנסות תחת הקדושה אינו לא בעולם האצי' ולא בעולם הבריאה אבל הוא בעולם היצי'‬
‫עולם המט"ט כי סביב לו רשעים יתהלכון וכן ביאר הרשב"י ע"ה בספר רע"מ בפ' פנחס דרכ"ז ע"א וז"ל לעילא באילנא דחיי‬
‫לית קלי פין כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק כו' עכ"ל יעו"ש שהאריך בזה) והנה ארז"ל גלו לבבל שכינה עמהם פי'‬
‫כשנצרך להשפיע השפע לישראל בגלות בבל שהי' תתת ממשלת נ"נ עו"כ אזי מוכרחת השכינה שהיא מל' דיצירה ועשי'‬
‫לתתלבש בשר של בבל שדרך בו תעבור השפע לישראל ועז"נ ואני בתוך הגולה וכדפי' בזוהר ח"א ד"י ע"ב ההוא דרגא‬
‫דאיקרי' אני הוא בתוך הגולה וע' בליקוטי ש"ס שם מ"ש ע"ז וצריך להמשיך אור בבחי' המל' זו המתלבשת בשרים הנ"ל‪ ,‬וזהו‬
‫ענין יו"ט שני של גליות שהוא בחי' המשכת שפע מאור עליון דאצי' לתוך מל' דיצי' ועשי' המלובשים בו ולפי פי' הרמ"ק בס' אור‬
‫נערב מתגלה השפע בהשרים עצמן וזה אינו לפי קבלת האריז"ל וכמ" ש וכבודי לאחר לא אתן אלא שנמשך השפע גם בתוך‬
‫מל' דעשי' המלובשת בהן כו' וד"ל‪.‬‬
‫‪66‬‬
‫תהלים ה‪,‬ה‪ .‬ראה אור התורה‪ ,‬בראשית ח"ה ע' תתמה‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה לפעמים אמרו רז"ל גבי מעשה דאיוב שטן לשם שמים‬
‫נתכוין כדפרש"י איוב סי' א' זיי"ן כדי שלא יהא נשכח לפני אלקינו זכותו של אברהם ולפעמים ארז"ל נתן עיניו במקדש ראשון‬
‫והחריבו כו' פ"ה דסוכה דנ"ב סע"א ונתן עיניו משמע מחמת קנאה שהוא רע גמור‪ .‬אך הענין דהנה נזכר בע"ח שקליפות‬
‫דאצילות אין להם מעמד ומצב בעולם האצילות כי לא יגורך רע כתיב אלא עיקר מדור שלהם הוא בעולם הבריאה (כ"מ בע"ח‬
‫שער הקליפות פ"ב וז"ל שאותן תרין ציפרין הן מן האצילות ממש אלא שהם ירדו למטה לדור ולשכון בהיכלות הקליפות‬
‫דבריאה עכ"ל‪ .‬וצ"ע דשם פ"ג כ' כי הם במדור אחד יחד הקליפות דאצילות יושבים בעולם האצילות כו' עכ"ל‪ ,‬אך בשער ק"נ‬
‫פ"ט כ' וז"ל כי זו"נ דקליפה דאצילות הם תמיד למטה בבריאה ואין עולין למעלה אם לא בעת יניקתם כנ"ל עכ"ל‪ ,‬וזהו כמ"ש‬
‫כאן‪ .‬ועמ"ש מזה בד"ה אני חומה גבי ושדי כמגדלות וע' ברבות פ' בא פט"ו קל"ב ד' וז"ל בכסאו של הקב"ה אין דבר רע נוגע‬
‫שנאמר לא יגורך רע עכ"ל‪ ,‬והיינו אף בהיכל קה"ק דבריאה שהוא הנק' כסא וכן מבואר בע"ח שער מ"ח פ"ב וז"ל כי הנה‬
‫ביארנו לעיל כי כל השבעה היכלי דקליפה דבריאה הם למטה מההיכל השביעי העליון דקדה"ק דבריאה דקדושה עכ"ל ומבואר‬
‫שם שקליפות דאצי' ירדו למטה לדור ולשכון בהיכלי הקליפות דברי' כהובא לעיל הרי א"כ אינן נוגעים בהכסא שהוא‬
‫פנימיות ותוכיות היכל קדה"ק כמש"ש שער כסה"כ‪ ,‬הרי דברי האריז"ל עולים ממש בקנה א' עם דברי הרבות הנ"ל)‪ .‬ולהבין זה‬
‫מהו שנקראו קליפות דאצילות ואעפ"כ מדוריהן בעולם הבריאה דייקא‪ ,‬גם איך יתכן לשון קליפה דאצילות שאיך יקרא בשם‬
‫אצילות מאחר שהוא קליפה (ועמ"ש מזה בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע אם בהרת קדמה כו')‪ .‬אך הענין הוא דהנה‬
‫מבואר במ"א ע"פ ויעש משה נחש נחושת וז"ל דהנה כל רעות ודינים ר"ל שנתהוו בעולם שרשם ומקורם המחיה אותם הוא‬
‫הטוב וכמשל הזונה עם בן המלך המבואר בזח"ב פ' תרומה דקס"ג ע"א שכל רצונה וחפצה שלא לציית אותה ובזה תתענג‬
‫יותר שתהא אהובה למלך משא" כ כשמפתה אותו ותוכל לו אין זה רצון המלך‪ ,‬וזהו מארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו כו'‬
‫ששרש הרע המחייהו הוא טוב כו' וכשיורד למטה ע"ד השתלשלות מעשה באמת רע גמור כו' עכ"ל‪ ,‬והנה מאחר שבשרשו הוא‬
‫טוב דהיינו משל הזונה שחפצה באמת שלא יציית אותה הבן ותשמח מאד כשלא יתפתה הבן כמו שישמח האב וא"כ‬
‫אין הפרש בינה לבין האב אלא בעשיית הנסיון לנסות הבן שמעשה זו של הפיתוי הוא נראה כאלו חפיצה מאד שיומשך ברע‬
‫אף שאינו אמת כלל רק שמלבשת עצמה בלבוש שאינו שלה ונגד רצונה רק בשביל השמחה שיהי' להאב כשיעמוד הבן בנסיון‪,‬‬
‫הנה עכ" ז כיון שהלבוש הוא הסתר גמור ודבר הרע ומר בתכלית לכן הנה האב אעפ"י שהוא בודאי ישמח יותר כשיעמוד הבן‬
‫בנסיון לא יוכל להתלבש בעצמו בלבוש הפכי ולהסתיר עצמו כ"כ לנסות הבן בעצמו להראות לו שיחפוץ שיומשך ברע ח"ו והוא‬
‫מצד גודל המיאוס והשנאה שהרע מאוס ושנאוי אצלו לא יוכל לסבול ולהראות אפי' בשקר שרוצה בו ח"ו ואי לזאת הזונה‬
‫כיון שיכולה להתלבש ולהסתיר עצמה כ"כ לפתות את הבן לעבירה אף שבאמת חפצה שלא יתפתה הבן מ"מ כיון שהיא יכולה‬
‫להתלבש לפתותו ע"כ צ"ל שאין הרע מאוס ושנאוי אצלה כ"כ והיינו שיש לה איזה משמץ ושייכות דשייכות לרע ואם לאו לא‬
‫היתה יכולה להראות א"ע אפי' בשקר‪ .‬וכ' מ"ח ז"ל ביאר שהוא כמשל גבורות שבחסד שעכ"ז גבורה ורוגז הוא היינו שהלבוש‬
‫הוא גבורה ממש אלא שכוונתו לחסד כו' וצ"ע‪ .‬ועיין באו"ת מהמגיד נ"ע פ' מסעי בענין ויסעו ממרה כו'‪ .‬ולכאורה יש להעיר‬
‫ממ"ש בתניא ח"א פ"י בענין צדיק ורע לו שאינו שונא הסט"א בתכלית השנאה כו' ע"כ נשאר איזה שמץ אהבה ותענוג לשם כו'‬
‫ע"ש‪ .‬וכן עד"ז ענין שטן לש"ש נתכוין לתקן את איוב והוא קליפה דאצילות שאצילות בחי' ביטול וכך כוונה זו רק לשם שמים‬
‫ועכ"ז הנסיון והיסורים לאיוב הוא מעשה הפכי מאלקות‪ ,‬ועד"ז ממש ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את כו' ואמרו‬
‫רז"ל אחר דבריו של שטן פ"י דסנהדרין דפ"ט ע"ב‪ ,‬ולכן נק' בשם קליפה כמו קליפת הפרי המכסה על הפרי כן מעשה זו‬
‫דהנסיון היא מסתרת בתכלית והוא הסתר פנים וכמ"ש בביאור ע"פ אחרי ה' אלקיכם תלכו גבי כי מנסה כו' לדעת כו' אלא‬
‫שבתוכה יש כוונת התיקון לש"ש כו'‪( .‬מו"ח ז"ל התתיל בפיתוי דעבירה דשם הלבוש רע גמור וסיים בענין איוב ואברהם ושם‬
‫הוא ענין יסורי הגוף‪ .‬וע' זח"א תולדות דק"מ ע"א שאין דומין כ"כ זה לזה)‪ ,‬ולכן יובן למשכיל שעם היות שהכוונה האמיתית‬
‫בתכלית לש" ש עם כל זה ענין הלבוש רע שהכוונה מתלבשת בו אין הלבוש יכול להיות כלל בבחי' אצילות כי מאחר שהלבוש‬

‫‪36‬‬

‫חוזר בחכמה ובינה‪ ,‬וחסד גבורה תפארת‪ ,‬נצח והוד‪ ,‬אין זה שייך לגאולה‪ ,‬אך‪,‬‬
‫כשמגיע ההמשכה ביסוד זעיר אנפין‪ ,‬שממנו מקבלת המלכות‪ ,‬נק' גאולה‪,‬‬
‫לגאול המלכות משעבודה והתלבשותה בבחינת גלות בע' שרים כו'‪ ,‬וכמו‬
‫שכתוב‪" :‬פדה בשלום (יסוד)‪ ,‬נפשי‪( 67‬מלכות)"‪ ,‬וכתיב‪" :‬חי ה' אשר פדה‬
‫נפשי‪ 68‬כו'"‪" ,‬אם יגאלך‪ ,‬טוב"‪ ,‬בחינת "אמרו לצדיק כי טוב‪ 69‬כו'"‪" ,‬ואם לא‪,‬‬
‫וגאלתיך אנכי‪ ",70‬בחינת "ורב טוב‪ 71‬כו'"‪ .‬וזהו‪ ,‬שברכת גאולה‪ ,‬הוא סיום וסוף‬
‫קריאת שמע‪ ,‬ומכלל קריאת שמע‪ .‬היינו‪ ,‬שזהו המשכת האור חוזר שבחכמה‬
‫ובינה וזעיר אנפין‪ ,‬על ידי המסירת נפש באחד‪ .‬אך‪ ,‬בקריאת שמע‪ ,‬נמשך‬
‫האור חוזר‪ ,‬רק עד יסוד זעיר אנפין שבאצילות‪ ,‬ובברכת גאולה‪ ,‬נמשך האור‬
‫חוזר‪ ,‬גם בבחינת יסוד זעיר אנפין‪ ,‬שיורד להיכל קדש קדשים דבריאה‪,‬‬
‫להעלות המלכות מבריאה לאצילות‪ ,‬כידוע בכוונת "תהלות לאל עליון גואלם‪."72‬‬
‫הוא הסתר גמור ורע אין יכול להיות בעולם האצילות ששם הוא גילוי אלקות לכן אין המדות דקליפות דאצי' כלל בעולם אצי'‬
‫כ"א בעולם הבריאה פי' רוחניים והשפעתם של קליפות וחושך דאצי' א"א באצי' כ"א בבריאה שהוא כבר אחר הפרגוד והפרסא‬
‫המפסקת מבחי' שם אלקים שם יוכל להיות ההסתה לבלע את איוב כו' או לנסות את אברהם כו' והוא ענין עמידת השטן‬
‫בתוך בני האלקים דבריאה‪ .‬ע' זח"ג פנחס דרל"א ע"ב ששם פעולתו ורוחניותו יכול להיות‪ ,‬ומ"מ כיון שכוונתו לש"ש יקרא‬
‫קליפה דאצי' שבו אין שום רע כלל אף שהלבוש הוא רע זהו רק לבוש והוא נמשך מהמדור שלו שבבריאה משא"כ בבריאה יש‬
‫תערובות טו"ר ממש בהם כו'‪ ,‬וזהו ענין הפסוק כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע תילים סי' ה‪ ,‬פי' שבעולם האצילות אין‬
‫יכול להיות מדור להרע היינו אף בחי' הרע הנ"ל הנמשך מקליפת דאצי' שכוונתו לש"ש כו'‪ .‬והלבוש הרע כוונתו בשביל הטוב‬
‫שיומשך ממנו מ"מ אין בחי' זו יכולה להיות באצ' כיון שמ"מ הלבוש רע ומר ולא יגורך רע כ"א מחוץ לפרגוד כו'‪ .‬והנה כמו‬
‫שמגבורות שבחסדים משתלשלים גבורות קשות וכענין והלוים והפרים והלוים יסמכו את ידיהם וממתיקי' את הפרים אחר‬
‫שכבר נמתקו הלוים ע"י אהרן שהניף אותם כו' כי אור החסד אינו מתעבה אף בירידתו למטה וע' מזה בזח"ב דרכ"ד ע"ב‬
‫ובסידור שער ר"ה בד"ה אד' שפתי תפתח‪ ,‬כמו"כ יובן שמקליפת דאצי' נמשך קליפות דבריאה שיש בהן תערובות רע‬
‫ממש וביצירה חציו רע עד שבעשי' רובו רע כו' וע"ז אמרו נתן עיניו במקדש כו'‪ .‬וזהו שדרש רב אחא שטן לש"ש נתכוין פי'‬
‫שדרש והמתיק הרע דעשי' ע"י שהגביהו לשרשו שהשרש המחייהו הוא טוב‪ .‬וכענין כוונת נחש נחושת דמשה כו'‪ .‬ולכן אתא‬
‫שטן ונשקי' אכרעי' פי' נתבטל ונכלל בבחי' מדריגה אחרונה שבקדושה בחי' נה"י ע" ד אפר תחת רגלי הצדיקים וכענין שאמרו‬
‫באברהם שדי עפרא והוי גילי‪ ,‬פי' שבירר והשליך הפסולת שהי' עדיין בלבושיו'‪ ,‬וזהו שדי עפרא וע"י בירור זה שנפרד הרע‬
‫מהטוב מזה נמשך להם חרב פיפיות לעשות נקמה כו' ועד"ז נאמר לע"ל בלע המות לנצח כו'‪ .‬ע"כ מה שמ"כ מכ"י מו"ח ז"ל על‬
‫ענין שטן לש"ש נתכוין כו'‪.‬‬
‫‪67‬‬
‫תהלים נה‪,‬יט‪ .‬ראה ספר חזה ציון לר' עמנואל חי ריקי שם‪ .‬וז"ל‪ :‬פדה בשלום נפשי‪ ,‬כבר ידוע כי הנפש היא סוד מלכות‬
‫בית דוד‪ ,‬ושלום הוא סוד היסוד המזדווג עמה‪ .‬ובהזדווג עמה מאספת רגליה היורדות מות‪ ,‬והמזיקין בורחין ממנה כידוע‬
‫ליודעי חן‪.‬‬
‫‪68‬‬
‫מלכים א‪ .‬א‪,‬כט‪.‬‬
‫‪69‬‬
‫ישעיהו ג‪,‬י‪ .‬ראה של"ה מסכת תמיד‪ .‬וז"ל‪ :‬סימן ק"ז הודו לה' כי טוב וגו'‪ ,‬בזה המזמור רמזים לספירת יסוד‪ ,‬עד חסדי ה'‪.‬‬
‫יאמרו גאולי ה'‪ ,‬כבר נודע כי יסוד נקרא גואל‪ ,‬כמו שנאמר‪ ,‬אם יגאלך טוב‪ ,‬וכתיב‪ ,‬אמרו לצדיק כי טוב‪ ,‬וזהו סוד סמיכת גאולה‬
‫יסוד‪ ,‬לתפלה מלכות‪.‬‬
‫‪70‬‬
‫רות ג‪,‬יג‪.‬‬
‫‪71‬‬
‫ישעיהו סג‪,‬ז‪.‬‬
‫‪72‬‬

‫ראה פע"ח שער ק"ש פרק כט‪ .‬וז"ל‪ :‬והענין‪ ,‬כי באמרו תהלות לאל עליון גואלם‪ ,‬אז התחלת עליות יעקב עם לאה ורחל‪,‬‬
‫בהיכל ק"ק דבריאה‪ .‬ואז מתחילין לעלות שם‪ ,‬ואז הם חוזרים פב"פ‪ ,‬ואז הוי נשיקין דא בדא כנזכר בזוהר‪ .‬ואח"כ אדני שפתי‬
‫תפתח‪ ,‬הוא גמר כניסתם בהי כל ק"ק‪ .‬והענין בביאור המלות כאומרו בזהר‪ ,‬כי בתהלות לאל עליון‪ ,‬תמן נפיק מלכא עלאה‬
‫לקבלה‪ .‬ופירוש הדבר‪ ,‬דע‪ ,‬כי כבר בארנו בסוד ק"ש‪ ,‬כי לא נכנסו בז"א דאצילות רק מוחין דו"ק‪ ,‬ונשארו מוחין דג"ר למעלה על‬
‫ראשו‪ ,‬והנה קצתו של היסוד של אבא הוא ארוך יותר משל אמא כנודע‪ ,‬והוא בין תרין מוחין יתיב‪ ,‬בין חו"ב‪ .‬והנה קצתו של זה‬

‫‪37‬‬

‫ולכן‪ ,‬נק' ברכת גאולה‪ ,‬סיום וסוף המשכת האור חוזר דקריאת שמע‪ ,‬ומכלל‬
‫קריאת שמע כו'‪ .‬וזהו ענין סמיכת גאולה זו לתפלה‪ ,‬כי כל עיקר המכוון‪,‬‬
‫בהמשכת האור חוזר בחכמה ובינה וזעיר אנפין דאצילות‪ ,‬הוא רק בשביל‬
‫המלכות‪ ,‬הנק' תפלה‪ ,‬לגאול אותה מהקליפות‪ ,‬ולהעלותה באצילות‪ ,73‬שלכן‬
‫היסוד היותו ארוך‪ ,‬נמשך עד ב' פרקין אמצעין של נה"י‪ .‬ואל תשיבני במ"ש במקום אחר‪ ,‬כי שיעור היסוד דאבא הוא מגיע עד‬
‫סיום היסוד דז"א‪ .‬כי אין זה רק אחר גמר כניסת כל המוחין‪ ,‬שאז מתארך וגדל היסוד ההוא יותר משיעורו‪ ,‬כמבואר שם‪,‬‬
‫וכמ"ש בעז"ה בסוד חזרת העמידה‪ ,‬איך מתגלים ג' האמצעים‪ ,‬כי היסוד אינו מגיע עד למטה‪ ,‬רק כשהאם רובצת על‬
‫האפרוחים‪ ,‬אך כשאינה רובצת‪ ,‬הנה מבשרי אחזה אלוה‪ ,‬שאין היסוד מגיע רק בב' פרקין עלאין דנ"ה לבד וע"ש‪ .‬אמנם עד‬
‫עתה לא נכנס היסוד כלל‪ ,‬אך עתה מתחיל לכנ וס היסוד היותו ארוך קצת‪ ,‬ברישא דז"א בסוד הדעת שבו‪ .‬והארה זו נמשכת‬
‫דרך קו האמצעי עד היסוד דז"א‪ ,‬ומשם מאיר אל המלכות שבבריאה‪ ,‬וז"ס מלכא עלאה נפיק לקבלה‪ ,‬שיוצא ממחיצתו ויורד‬
‫לקראת הכלה‪ ,‬ואז יש יכולת בה לעלות כנגדו‪ ,‬ומהארה זו חוזרת פב"פ עם יעקב למטה‪ ,‬ומתחלת לעלות בהיכל (ס"א מהיכל)‬
‫ק"ק דבריאה‪ ,‬ע"י הארה זו הנמשכת לה משם‪ .‬וכבר ידעת כי כל תכלית הזיוג הוא להמשיך חו"ג דדעת בנוקבא‪ ,‬ולכן סוד‬
‫היסוד הוא המעלה אותן‪ ,‬בסוד החו"ג שבו‪ ,‬בסוד והוכן בחסד כסאו‪ .‬והנה מלכא עילאה הוא יסוד דאבא‪ ,‬כי הוא מלכא באמת‪,‬‬
‫וזהו סוד תהלות לאל ע ליון גואלם‪ .‬והוא ב' תהלות שהם לאה ורחל‪ ,‬כי כל א' מהם נקראת תהלה‪ .‬והם אלו הארת‪ ,‬של ח"פ‬
‫אמת‪ .‬כי אלו מתחברים ועולים‪ ,‬כנגד בינה‪ ,‬בסוד שם ס"ג‪ ,‬שבו ייא"י שהוא גימטריא אל כנודע‪ .‬ועליון‪ ,‬הוא יסוד אבא המלובש‬
‫בתוכה כנודע‪ ,‬והוא נקרא עליון כנגד אמא‪ .‬וזה היסוד הנקרא אל עליון‪ ,‬בו תלוי סוד הגאולה‪ ,‬וזהו גואלם‪ ,‬שהוא המעלה אותן‬
‫וגואלם מן החיצונים שלא יאחזו בהם‪ ,‬ועי"כ יכולה לעלות‪ .‬והנה סוד הגאולה הוא ביסוד כנודע‪ ,‬וכבר ביארתי במ"א בסוד‬
‫גואלם‪ ,‬שפירושו ג"ו אל"ם‪ ,‬ע"ש‪ .‬לכן צריך לקום מעומד כשאומר תהלות לאל עליון‪ ,‬לכבוד מלכא עלאה דנפק‪ .‬וז"ס ברוך הוא‬
‫ומבורך‪ ,‬כי ברוך‪ ,‬הוא יסוד של אבא הנקרא ברוך הוא ‪ -‬כי מלת הוא מורה על העלם דבר‪ .‬וג"כ נקרא ברוך‪ ,‬כי הוא עצמו ברוך‬
‫מצד עצמו‪ .‬גם היכל ק"ק נקרא ברוך‪ ,‬כי כל ברוך הוא ביסוד‪ ,‬ומבורך‪ ,‬כנגד היסוד דז"א‪ ,‬כי הוא מבורך מיסוד עליון דאבא‪ .‬ולכן‬
‫זה נקרא בר וך‪ ,‬וזה נקרא מבורך‪ .‬כי להעלות את המלכות מלמטה‪ ,‬צריך להוריד הארות היסוד דאבא ביסוד ז"א‪ .‬והיסוד ז"א‬
‫הוא המעלה את המלכות מבריאה לאצילות‪ .‬וכבר הודעתיך סוד משה‪ ,‬איך הוא שרשו מיסוד דאבא‪ ,‬וזה הוא שכתב כאן משה‬
‫ובני ישראל לך ענו וכו'‪ ,‬כי משה הוא יסוד אבא‪ ,‬ובני ישראל נ"ה‪( .‬ברוך אתה ה' גאל ישראל‪ .‬יכוין לסמוך גאולה לתפלה‪ ,‬שהם‬
‫יסוד ומלכות‪ .‬שיסוד נקרא גאל‪ ,‬כמ"ש אם יגאלך טוב‪ .‬ותפלה היא מלכות‪ ,‬שנאמר תפלה לדוד‪ .‬ומאוד יש לזהר שלא לדבר‬
‫כלל ועיקר ח"ו‪ ,‬כמו שאתה נזהר מאש‪ ,‬וכן תמצא שהמלכות נקרא אש‪ ,‬כי ה' אלהיך אש אוכלה‪ .‬ויסוד נקרא ג"כ אש‪ ,‬כאש‬
‫אוכלת בראש ההר‪ .‬כי עתה נכנס האדם באצילות‪ ,‬וצריך ליישב אותו שעה באימה ובחלחלה ברתת ובזיע לפני הבורא‪ ,‬לכן‬
‫הוא בעמידה ולא מיושב כשאר תפלה‪ .‬כי אפילו כל הכתות שלמעלה עד חיות הקודש שהם יותר עליונים‪ ,‬כשישראל הם‬
‫בעמידה אז גם הם מרפים כנפיהם‪ ,‬כמו שכתו ב בעמדם תרפינה כנפיהם)‪ .‬והנה בזה תבין סוד סמיכת גאולה לתפילה‬
‫באמיתות‪ ,‬כי כל גאולה הוא ביסוד‪ ,‬ותפילה במלכות כנז' בזהר‪ .‬וא"כ קשה‪ ,‬איך גאולה שהוא יסוד הוא למטה בהיכל ק"ק של‬
‫בריאה‪ ,‬והתפילה שהיא מדה שהיא מלכות הוא למעלה באצילות‪ .‬אך יובן במה שביארנו כי גאולה הוא יותר למעלה‪ ,‬רק שהוא‬
‫מוריד הארה מלמעלה למטה‪ ,‬ומעלה את התפלה שהיא מלכות למעלה באצילות‪ .‬והנה בעלות המלכות שהיא נקראת תפלה‬
‫למעלה‪ ,‬הנה העליה הראשונה היא במלת ברוך‪ ,‬ביסוד דז"א‪ ,‬כמ"ש בעז"ה‪ ,‬וזהו סמיכת גאולה לתפלה ממש‪ .‬גם היכל ק"ק‬
‫דבריאה נקרא ברוך‪ ,‬ברבויא דברכאן כדפירש בזוהר וכמ"ש בעז"ה‪ ,‬על ידי הארה העליונה מיסוד עליון הנקרא ברוך‪ .‬ודקדקו‬
‫רז"ל באמרם כל הסומך גאולה לתפלה‪ ,‬ולא תפלה לגאולה‪ ,‬כי כן ראוי להיות שנסמוך ונעלה את התפלה עם הגאולה‪ .‬אך‬
‫מתורץ עם הנ"ל‪ ,‬כי תחלה אנו מורידין הארת הגואל לתתא עם המלכות‪ ,‬וזהו סמיכת גאו לה לתפלה‪ .‬אח"כ עולה התפלה עד‬
‫הגאולה עצמה במקומו‪ ,‬ולא בסוד סמיכות לבד‪ ,‬שהיא הארה‪ ,‬אלא עצמות הגאולה‪.‬‬
‫‪73‬‬

‫ראה שמן למאור ח"א ע' צ‪ .‬וז"ל‪ :‬ועתה יובן ענין המלאך הגואל כו'‪ ,‬כי הנה במקום שיש שרש על גלות שם גופא הוא הכח‬
‫על גאולה‪ ,‬וז"ש‪ ,‬וראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה כו'‪ ,‬מנורת זהב הם נש"י (עי' בלקו"ת) ולמעלה הוא מל' כנס"י‬
‫מקור נש"י‪ ,‬וגולה יש במד"ר ב' פי'‪ ,‬הא' ל' גלות‪ ,‬ופי' וגולה על ראשה שהגלות והפגם שבנש"י למטה נוגע גם על ראשה‬
‫בשרש ומקור נש"י כמארז"ל במשנה אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש ופי' הה"מ נ"ע זיע"א שהתפלה שאדם מתפלל‬
‫על איזה חסרון שיש לו הן על חסרון חיים רוחניים שאין לו חיות בהאמונה וצדיק באמונתו יחי' כו' או שחסר לו אהוי"ר שנק'‬
‫חיים כמ"ש יראת ה' לחיים כו' כי טוב חסדך מחיים כו' (וכן המוחין שנק' חיים כו') והן שמתפלל על חסרון חיים גשמיים‬
‫בבני חיי ומזוני כו'‪ ,‬לא יתפלל על חסרון שלו למטה כי לא יועיל לו כלל ע"ד אין חבוש מתיר א"ע כו'‪ ,‬ורק יתפלל על הכובד‬
‫והחסרון שנעשה על ידו בבחי' ראש ומקור נש"י כמ"ש עונותי עבדו ראשי כמשא כבד יכבדו כו'‪ ,‬וכמארז"ל בסנהדרין כשאדם‬
‫מצטער (ע"י עונותיו) שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי ופירש"י כביכול כאדם האומר ראשי כבד עלי וזרועי‬
‫כבד עלי כו'‪ ,‬שנעשה כובד למעלה בבחי' מל' מלהשפיע לנש"י כו'‪ ,‬וזהו"ע אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש שיתפלל‬

‫‪38‬‬

‫נק' המלכות "עקרת הבית‪" ,"74‬בית מלא ספרים‪ ,"75‬עולם האצילות‪ ,‬שמלא‬
‫מעשר ספירות‪ .76‬וכל הפרצופים דאצילות נאצלו‪ ,‬לא בשביל עצמן‪ ,‬כי אם‪ ,‬כדי‬
‫שיהיה אחר כך אצילות פרצוף מלכות‪" ,77‬מלך על עם כו'"‪.‬‬
‫על החסרון שבבחי' מל' שיתמלא ואז יהי' נענה שממילא יתמלא חסרונו ג"כ‪ ,‬כי מבחי' מל' נמשך גם הגאולה‪ ,‬וכדאי' שם‬
‫במד"ר פי' ב' וגולה וגאולה על ראשה כמו גואלינו ה' צבאות שמו כו'‪ ,‬וזהו"ע המלאך הגואל מלאך בתוס' א' כו'‪ ,‬ובזה יובן מה‬
‫שאמר חזקי' והטוב בעיניך עשיתי כו' וארז"ל שסמך גאולה לתפלה כו'‪ ,‬ולכאורה מהו הרבותא כ"כ שסמך גאולה לתפלה כו'‬
‫ויותר הי' לו להזכיר כל תורתו ועבודתו כו'‪ ,‬אך הענין כי סמיכת גאולה לתפלה הו"ע יחוד יסוד ומל'‪ ,‬כי תפלה היא בבחי' מל'‬
‫כמ"ש ואני תפלה‪ ,‬אני הוא מל' דרגא דאתגליא כו'‪ ,‬ושם הוא התפלה שיתמלא חסרונה‪ ,‬ואני בתוך הגולה כו'‪ ,‬וע"ז ואני תפלה‬
‫כו'‪ ,‬וגאולה הוא ביסוד כמ"ש אם יגאלך טוב כו'‪ ,‬וביאוה" ע כי גאולה גאל ישראל הוא סיום וסוף הק"ש‪ ,‬כי התחלת הק"ש גבוהה‬
‫מאד למסור נפשו באחד ליכלל וליבטל במהותו ועצמותו ממש בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן כו' ועי"ז ממשיכים או"ח בכל‬
‫הע"ס דאצי'‪ ,‬וזהו הוי' אלקינו בבחי' חו"ב‪ ,‬הוי' אחד במדות עליונות‪ ,‬וכ"ז אינו נק' עדיין גאולה‪ ,‬כיון שהמשכת האו"ח הוא רק‬
‫במדות עליונות דאצי' ששם אין שרש על גלות כי ז"א דאצי' אינו יורד בבי"ע כלל לא יגורך רע כו'‪ ,‬וע"כ אין נמשך משם גאולה‪,‬‬
‫וכמארז"ל כל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן‪ ,‬וממילא מובן שמי שמחויב בדבר יכול להוציא אחרים כו'‪,‬‬
‫וזהו בבחי' המל' שיש בה כח הירידה ע"כ יש בה גם כח העלי' והגאולה כו'‪ ,‬וע"כ לא נק' ההמשכה בשם גאולה עד סיום וסוף‬
‫הק"ש שאזי נמשך ההמשכה בבחי' יסוד ז"א כידוע בכוונת תהלות לאל עליון גואלם שהוא ירידת היסוד ק"ק דבריאה כו'‪ ,‬וזהו‬
‫ברוך הוא ומבורך להיות ההמשכה למטה מטה כו'‪ ,‬וזהו ג"כ ענין מארז"ל השכיבנו כגאולה אריכתא דמיא שנתארך ההמשכה‬
‫עד למטה מטה כו'‪ ,‬ואף שהיסוד הוא למעלה מהמל'‪ ,‬אך מפני יחוד יסוד ומל' נוגע הגלות גם בבחי' יסוד (שבזה"ג אין היחוד‬
‫כו') ונעשה היסוד ג"כ מחוייב בדבר כו'‪ ,‬וכמ"ש בזוהר ע"פ הצדיק אבד כו' אבד למטרוניתא ואבד לקבל ברכאן דלעילא כו'‪ ,‬כי‬
‫ע"י ההשפעה והיחוד נמשך תוס' אורות בהמשפיע כידוע‪ ,‬וכשהצדיק אבד למטרוניתא בזמה"ג שאין היחוד למעלה ע"כ אבד‬
‫גם מלקבל ברכאן דלעילא‪ ,‬וע"כ נעשה גם היסוד מחויב בדבר כו'‪ ,‬וז"ש בכל צרתם לו צר שהכתיב לא באלף והקרי לו בוא"ו‪,‬‬
‫שבאל"ף פלא כתר שם לא צר‪ ,‬אבל בהוא"ו הוא ו"מ עליונות שם נוגע הפגם וזהו לו צר כו'‪ ,‬אך באמת כיון דכתיב לא באל"ף‬
‫וקרינן לו בוא"ו ע"כ הכוונה שגם בבחי' האל"ף פלא ג"כ צר כו' וכמ"ש עמו אנכי בצרה כו' שגם בחי' אנכי מי שאנכי הוא בצרה‬
‫כו'‪ ,‬והיינו משום שבפנימי' יש בחי' עתיק בכל הע"ס‪ ,‬השראת עתיק בחכ' והתגלות עתיק בבינה וז"א בעתיקא אחיד ותליא כו'‪,‬‬
‫וכמו"כ פנימי' המל' דכ"ע איהו כתר מל' כו'‪ ,‬וז"ש אם יגאלך טוב יגאל ואם לא וגאלתיך אנכי‪ ,‬יגאלך טוב הוא יסוד‪ ,‬ולמטה‬
‫הו"ע צדיקים שמקיימים תומ"צ‪ ,‬דור שכולו זכאי‪ ,‬כו'‪ ,‬ואם לא וגאלתיך אנכי כתר‪ ,‬וזהו ע"י תשובה אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך‬
‫כו'‪ ,‬ובק"ש הוא ב' הבחי' כי מס"נ באחד הוא העלאת מ"ן לבחי' אנכי‪ ,‬ובכלל שמע ישראל הוא הקבלה על דיבור אנכי כמ"ש‬
‫במד"ר מהיכן זכו ישראל לק"ש ממ"ת בשעה שאמר הקב"ה אנכי כו' לא התחיל אלא בלשון הזה שמע ישראל אנכי הוי' אלקיך‬
‫ענו ואמרו הוי' אלקינו כו'‪ ,‬לא יהי' לך אלקים אחרים כו' ענו ואמרו הוי' אחד כו'‪ ,‬ואח"כ כתיב והיו הדברים האלה אשר אנכי‬
‫מצוך היום בד"ת הכתוב מדבר כו' זהו"ע יגאלך טוב כו'‪ ,‬כי ע"י המס"נ שבק"ש נמשך אח"כ או"ח בכל ס' השתל' (באצי') עד‬
‫היסוד‪ ,‬וזהו"ע גאולה‪ ,‬וע"י סמיכת גאולה לתפלה נמשך היחוד גם במל' להיות גם במל' הכח על הגאולה כו'‪.‬‬
‫‪74‬‬
‫תהלים קיג‪,‬ט‪.‬‬
‫‪75‬‬
‫ראה במדבר רבה יח‪ ,‬ג‪ .‬ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א‪.‬‬
‫‪76‬‬
‫ראה אור התורה במדבר ח"ב ע' תרסב‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו ענין בית מלא ספרים שאעפ"כ חייב במזוזה‪ ,‬בית הוא ענין אורייתא‬
‫היכלא עילאה דקוב"ה ובפרט תושבע"פ נק' בית כמ"ש בלק"ת ע"פ וזאת המצוה וסד"ה למען תירא‪ ,‬והוא מלא ספרים עשר‬
‫ספירות דאצילות שנק' ספרים כמו בשלשה ספרים ברא הקב"ה את עולמו וכן שלשה ספרים נפתחים בר"ה‪ ,‬ועיי' פרדס שער‬
‫הנתיבות פ"א ובעה"כ גבי ספרים כו'‪.‬‬
‫‪77‬‬
‫ראה מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר ח"ג ע' א'קמט‪ .‬וז"ל‪ :‬והדוגמא מכ" ז יובן למעלה בענין כל מהות ומציאות מדה שכלול‬
‫מי"ס שבחי' המל' שבה הוא בחי' ההתגלות לבד כידוע ובחי' ט"ס שבה הוא בבחי' ההעלם בתוכה שבודאי הט"ס המה העיקר‬
‫והמל' הוא רק בחי' גילוי שלהן כו' מ"מ בחי' המל' הוא העיקר שלהם שלזה נתהוו עיקר מציאותן מאחר שיצאו לידי גילוי ע"י‬
‫בחי' המל' כו' כמו עד"מ החכ' הוא מהות ומציאות דבר מ"ה וכלול מי"ס כתר דחכ' שהוא הרצון שמחמתו יולד שכל כו' וחכ'‬
‫שבחכ' וכולם הם בהעלם עד בחי' המל' דחכ' שהוא בחי' התגלות אותיות השכל שזהו תכלית שלימות שלה לבא בסוף מעשה‬
‫להשפיע לזולתו או להחיות לבעלי' וכה" ג ולזה נשא את נפשו בתחלת התהוות מציאת חכ' זו ונתחב"ס וסוב"ת ואעפ"כ הרי אין‬
‫כח יתירה לבחי' המל' דחכ' מצד עצמה לבא לידי מעשה כ"א מבחי' הט"ס הראשוני' דחכ' שהוא הרצון שבחכ' והמדות כו'‬
‫שהמה העיקר הנותנים כח ועוז לבחי' המל' שהוא אותיות ההתגלות לבא בדו"מ כו' ואמנם מפני שנתחב"ס שכל ט"ס‬
‫הראשונות דחכ' לא יצאו ממקורם רק כדי שיבאו לידי גילוי בסוף מעשה כו' א"כ עיקר שלימותם הוא ע"י בחי' הגילוי דחכ' וה"ז‬
‫כמו משל המו"מ שעל ידו ישלים רצונו האמיתי כו' ונמצא שבחי' ט"ס שהן בבחי' מילוי בהעלם הן הנק' כח ועוז דמל' ומ"מ‬
‫הגילוי דמל' הוא העיקר ושניהם אמת וכ"ז הוא כמו המילוי דאותיות כמו מלוי דאות יו"ד שעיקר הענין של אות זה הוא ג'‬
‫אותיות אלה יו"ד אבל כשבא לידי גילוי בכתב אינו רק נקודה יוד והוי"ו דלית הן בהעלם בו ואע"פ שהוי"ו דלית הוא עיקר‬

‫‪39‬‬

‫ועוד טעם‪ ,‬מה שצריך להסמיך הגאולה לתפלה‪ ,‬כי ענין בקשות‪ :‬גאלנו‪ ,‬רפאנו‪,‬‬
‫וברך עלינו‪ ,‬היינו‪ ,‬שאף על פי סדר השתלשלות‪ ,‬שההנהגה היא על ידי‬
‫המדות‪ ,‬אין יכול לימשך כו'‪ ,‬כי מצד החסד היה נמשך‪ ,‬אך יש כנגדו מדת הדין‪,‬‬
‫המעכב‪ ,‬שאינו ראוי לכך‪ ,‬וכמאמר רבותינו זכרונם לברכה‪" :‬אין יסורים בלא‬
‫עון‪ ,"78‬מכל מקום‪ ,‬מבקשים‪" :‬יהי רצון"‪ ,‬מלמעלה מהשתלשלות‪ ,79‬שיתכללו‬
‫המדות כנזכר לעיל‪ ,‬ויומשך השפע‪ .‬ולכן‪ ,‬צריך להסמיך גאולה לתפלה‪,‬‬
‫להמשיך גילוי האור‪ ,‬שלמעלה מהשתלשלות‪ ,‬בבחינת תפלה‪ ,‬כדי שיושפע כל‬
‫הבקשות‪ ,‬כי תפלה‪ ,‬היא במלכות דאצילות‪ ,‬כמו שכתוב‪" :‬ואני תפלה‪ ,"80‬ועל‬
‫ידי בחינת מלכות‪ ,‬הוא כל ההשפעות לעולמות דבריאה יצירה עשיה כו'‪ .‬וכמו‬
‫המקור לאות יוד באמרו בדבור כי א"א לומר בדבור לאות יו"ד בלא ויו דלית מ"מ הגילוי שלו אינו רק יוד לבד כי זהו העיקר‬
‫לענין סוף ותכלית עניו אות זה ומה שאומר בדבור ו"ד אינו רק כמו פי' וביאור לבדו ולפי שנתחב"ס והעיקר אינו רק יו"ד ע"כ לא‬
‫בא בגילוי רק היו"ד כו' וד"ל‪ ,‬וכך יובן בכל חלק העשירי הבא בגילוי בכל ספי' אע"פ שאינו רק בחי' הגילוי לבד מ"מ הוא העיקר‬
‫לפי שנתחב"ס דוקא ע"כ לא בא בגילוי רק חלק היוד ומ"מ הט"ס שלה הוא בחי' הכח והעוז ועיקר מקור לבחי' הגילוי וע"כ נק'‬
‫המלוי בשם כח כמו גם בבחי' מל' דאצי' שכלולה מי"ס הנה בחי' ט"ס שבה נק' מלוי שבה בבחי' ההעלם והוא העיקר הנותן כח‬
‫ועוז לבחי' המל' ומ"מ עיקר שלימותם בבחי' הגילוי דמל' וד"ל‪.‬‬
‫‪78‬‬
‫שבת נה‪,‬א‪.‬‬
‫‪79‬‬
‫ראה תורה אור מקץ מב‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬ובזה יובן ענין מארז"ל שמט"ט קושר קשרים לקונו מתפלותיהן של ישראל‪ .‬כי הנה‬
‫המלאכים מעלים התפלות לפי שדבור האדם הוא גשמי והמלאכים הם רוחני' שהדבור שלהם הוא כמו מחשבה שלנו וע"י‬
‫המלאך המקבל התפלה מזדככת התפלה מגשמיות לרוחניות ע"י המלאך ההוא‪ .‬והנה גבוה מעל גבוה עד עולם העליון שבו‬
‫משכן מט" ט והוא קושר כתרים שלמעלה מן הראש ומוחין‪ .‬וע"י זה ממשיך אותיות חדשות‪ .‬כי הנה התפלה היא בקשת יה"ר‬
‫שיתהווה בחינת רצון שכמו שכבר נמשך רצה"ע בחכמה‪ .‬הנה החכמה מחייבת ע"פ התורה אין יסורים בלא עון שהעון גורם‬
‫יסורים ח"ו אבל ע"י התפלה יה"ר נמשך רצה" ע שלמעלה מבחינת חכמה ושם הוא רחמים פשוטים ורבו פשעיך כו'‪ .‬וזהו‬
‫שארז"ל כשישראל אומרים יהא שמו הגדול מבורך כו' הקב"ה מנענע בראשו‪ .‬פי' שמנענע וממשיך בראשו הוא רצה"ע ב"ה כי‬
‫אותו מבקשים יהא שמו הגדול מבורך שיהא ברוך ונמשך שמו הגדול שלמעלה מבחינת השתלשלות שהוא גדול ומהולל מאד‪.‬‬
‫והמשכת רצה"ע הזה הוא ע"י העלאת אותיות התפלה לשרשן ומקורן כתר העליון ע"י מט"ט‪ .‬והיינו לפי ששרש האותיות היא‬
‫בכתר העליון למעלה מבחי' חכמה ומוחין אלא שראשית הגלוי היא בחכמה שא"א להשכיל ולהשיג כל דבר מושכל כ"א ע"י‬
‫אותיות‪ .‬אבל האותיות עצמן אינן בחי' שכל שא" א לשכל המושג להשיג ענין מהות האותיות בעצמותם אלא שהן לבוש השכל‬
‫והלבוש הזה הוא מבחי' חיצוניות עליון שירד ונתפשט למטה להלביש את השכל‪ .‬ומשם יורד עוד להיות אותיות מחשבה‬
‫ודבור‪ .‬ובתורת שמואל תרל"ד ע' לה‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו ע"ד משארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהן של ישראל‪ ,‬והיינו שבחי'‬
‫כתר הוא המשכת רצון חדש שלמעלה מהחכמה כי בחכ' יש קצת דין‪ ,‬ולזה אין מיתה בלא חטא אין יסורים בלא עון‪ ,‬אך ע"י‬
‫התפלה מבקשים יהי רצון שאף שע"פ חכ' צריך שיהי' בחי' דין אעפ"כ אנו מבקשים שיומשך רצון חדש ויומתק הדין‪ ,‬וכמו‬
‫למשל שאנו רואים שאם מבקשים לאדם איזה בקשה ואינו רוצה למלאות מבוקשו לפי שכך חייבה חכמתו‪ ,‬ואעפ"כ כשמפצירים‬
‫בו יותר פועלים את הבקשה‪ ,‬ואף שמתחלה חייבה חכמתו שלא למלאות מבוקשו‪ ,‬והיינו לפי שע"י הבקשה המשיכו רצון‬
‫חדש שלמעלה מן החכ'‪ ,‬וכך אנו מבקשים יהי רצון שיומשך בחי' המשכת רצון חדש שלמעלה מן החכ'‪ .‬וזהו קושר כתרים‬
‫לקונו מתפלותיהן של ישראל שהתפלה מגיע בבחי' כתר שהוא בחי' רצון רעדכ"ר‪.‬‬
‫‪80‬‬
‫תהלים קט‪,‬ד‪ .‬ראה זח"ג מט‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬רבי חזקיה אמר‪ ,‬שומע תפלה‪ ,‬שומע תפלות מבעי ליה‪ ,‬מהו שומע תפלה‪ ,‬אלא‬
‫תפלה דא כנסת ישראל‪ ,‬דאיהי תפלה‪ ,‬דכתיב ואני תפלה‪ ,‬ודוד בגין כנסת ישראל קאמר לה‪ .‬וראה ריש פע"ח‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה כל‬
‫תפילה היא בעולם העשייה מלכות דעשייה‪ .‬כמ"ש תפלה לעני כי יעטוף‪ .‬והיא המלכות דלה ועניה ששואלת ומתפללת מז"א‬
‫בעלה‪ ,‬שיתן לה חסרונה‪ .‬וסימן ואני תפלה‪ ,‬כי אני היא המלכות‪ .‬ולכן כל לשון תפילה שבתורה נזכר בלשון שפיכת נפש‪ ,‬שהיא‬
‫או בחי' מלכות שבאצילות או עולם עשיה‪ ,‬כי שניהם נקראים נפש‪ .‬וז"ש הכתוב ואשפוך את נפשי לפני ה' ורבים כמוהו‪( .‬ס"א‬
‫לכן התפילה נקראת בלשון שיחה‪ ,‬דכתיב תפלה לעני וכו' ישפוך שיחו‪ ,‬כי תפלה היא בחי' המלכות‪ ,‬לעני דלית לה מגרמא‬
‫כלום‪ .‬ולפני ה' דהיינו ז"א הנקרא י"י‪ ,‬שואלת צרכיה‪ ,‬וזהו נאמר בין במלכות דעשיה בין במלכות דיצירה‪ ,‬כי כל אחת שואלת‬
‫ממה שלמעלה ממנה‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫שמקבלת מלמעלה‪ ,‬כך משפעת למטה‪ .‬ולכן‪ ,‬אם ההשפעה נמשך לה‪ ,‬רק‬
‫מהמדות דזעיר אנפין דאצילות‪ ,‬אי אפשר שיומשך כל הבקשות כנזכר לעיל‪,‬‬
‫שעל פי חכמה ומדות‪ ,‬יש דין ומשפט‪ ,‬אם ראוים כו'‪ ,‬על כן‪ ,‬צריך להמשיך גילוי‬
‫אור חוזר הנזכר לעיל‪ ,‬שבאבא ואימא וזעיר אנפין‪ ,‬גם במלכות‪ ,‬והמשכה זו‪,‬‬
‫היא על ידי יסוד זעיר אנפין‪ ,‬צדיק עליון‪ ,‬בחינת "כי כל בשמים ובארץ‪,"81‬‬
‫דאחיד‪ 82‬כו'‪ ,‬וזהוא ענין סמיכת גאולה לתפלה‪ .‬ועל זה אמר‪" :‬שצריך לכוון‬
‫בשם"‪ ,‬כי הבקשה‪ ,‬צריך להיות נמשך‪ ,‬על ידי המדות‪ ,‬ולכן‪ ,‬צריך לכוון‪,‬‬
‫שיתלבש במדה זו‪ ,‬כדי שיומשך בקשה זו‪ ,‬ובמדה אחרת‪ ,‬כדי שיומשך בקשה‬
‫אחרת‪ 83‬כו'‪.‬‬
‫‪81‬‬

‫דברי הימים א‪ .‬כט‪,‬יא‪.‬‬
‫‪82‬‬
‫ראה תורה אור תרומה פ‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה כתיב ועמך כולם צדיקים‪ .‬והנה יוסף נק' צדיק עליון ובנימין נק' צדיק תחתון‪ .‬ויש‬
‫נשמות שהם מבחי' יוסף‪ .‬ויש מבחי' בנימין‪ .‬ולכן נאמר ועמך כולם צדיקים‪ .‬ופי' צדיק עליון היינו המקשר אצי' בבריאה כי כל‬
‫בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא‪ .‬כי הנה יעקב נק' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה היינו להיות ההמשכה‬
‫מאא"ס עד מקור דבי"ע שהוא בחי' הדבור עליון שהמשכה זו היא ע"י יעקב שהוא כללות המדות עליונות‪ .‬וכמו עד"מ שע"י‬
‫המדות נמשך ההשפעה שכשיש לו אהבה מדבר כו'‪ .‬אך אלה תולדות יעקב הוא בחי' יוסף שהוא בחי' יסוד התקשרות של‬
‫המשפיע עם המקבל וזהו בחי' צ"ע‪ .‬אך בכדי שיהיה המקבל קולט את ההשפעה צ"ל ג"כ בבחי' התקשרות שהוא בעבודת ה'‬
‫בחי' מס"נ והוא בחי' בנימין צ"ת שמקשר בריאה באצי' מלמטה למעלה‪ .‬ולכן נאמר בלידת בנימין ותקש בלדתה‪ .‬כי בנימין הוא‬
‫ההתכללות והבטול מבי"ע לאצי' שזהו הפך ענין הלידה והגילוי מלמעלה למטה‪ .‬והנה במצות מעשיות יש ג"כ שני הבחי' יש‬
‫מצות שהן בחי' המשכת האור מלמעלה למטה כמו שופר לולב סוכה ציצית ותפלין ויש שהן בחי' העלאות כמו קרבנות וראשית‬
‫הגז כו'‪ .‬וז"ש ורב שלום בניך‪ .‬שלום הוא בחי' התקשרות והתחברות משפיע ומקבל‪ .‬ויש ב' בחי' שלום מלמעלה למטה ע"י‬
‫יוסף‪ .‬ומלמטה למעלה ע"י בנימין‪ .‬אך הבחי' שע"י יוסף נק' ורב שלום כו'‪ .‬וזהו ג"כ ענין כרוב א' מקצה מזה הוא בחי' יוסף‬
‫שממשיך מלמעלה למטה מאא"ס לבחי' הדבור כו'‪ .‬וז"ש ביוסף והוא נער כו' שהוא בחי' כרוב כרביא‪( .‬וז"ש בזוהר פ' וישב‬
‫(בדף קפ"ד) מי יתנך כאח לי כו'‪ .‬כיוסף על אחוי כו')‪ .‬וכרוב א' מקצה מזה הוא בחי' בנימין שהוא התקשרות המקבל מלמטה‬
‫למעלה‪ .‬ופניהם איש אל אחיו התחברות שניהם כו'‪ .‬אך משחרב בהמ"ק מבקשת כנ"י מי יתנך כאח לי‪ .‬והיינו ע"י יונק שדי אמי‬
‫עסק התושבע"פ כו' וכנ"ל‪ .‬אך זהו ע"י הנשמות ששרשן מבחי' יוסף צ"ע כו' שנק' אחים למקום‪ .‬והנה המשכה זו עיקרה הוא‬
‫בפנימיות העולמות כיון שעיקר ההמשכה ע"י מחשבה ודבור בעסק התורה אך כדי שיהיה ההמשכה גם בחיצוניות העולמות‬
‫ע"ז נאמר אמצאך בחוץ‪ .‬והוא ע"י נשמות שמבחי' בנימין שרוב עסקיהם במעשה דוקא בצדקה וגמ"ח שעי"ז נמשך גם בעוה"ז‬
‫השפל‪( .‬ע' באגה"ק ד"ה ויעש דוד שם)‪.‬‬
‫‪83‬‬
‫ראה סידור עם דא"ח‪ ,‬שער הק"ש פה‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה תחלה יש להביו בענין כוונת ח"י ברכות דש"ע‪ .‬דהנה כללות ענין‬
‫הכוונות בח"י ברכות הוא רק לכוון דוקא בפרטי כוונת שמות די"ס כו' כמו בברכת אתה חונן לאדם דעת כו' שרוצה להמשיך‬
‫חכמה בנפשו כמו דכתיב יהב חכמתא כו' הנה צריך שיכוין שיהי' התעוררות מדה זה דחכ' למעלה דהיינו ספי' חכמה דאצי'‬
‫ומשם יושפע לו החכמה‪ ,‬אמנם לא בספי' אור החכ' עצמה תלי' מלתא אלא דוקא בבחי' אור א"ס שמלובש במדה וספי' זו‬
‫דחכמה‪ .‬והיינו בחי' השם של ספי' חכמה דהיינו בחי' אור וחיות השפע שנשפע מאור א"ס להוות אור החכ' בבחי' יש‬
‫מאין וכמ" ש והחכמה מאין תמצא ומאור החכמה נמשך השפע למטה‪ ,‬ועד"ז בכל הספי' ענין הכוונה בשמות שבהן היינו בבחי'‬
‫אור א"ס שמלובש בהן וע"ד הנ"ל‪ .‬ואמנם אם לא יכוין בדבר שמבקש לאותו הפרט בספירות המיוחד למעלה לאותו הדבר לא‬
‫יפעול כלום‪ ,‬כמו אם יבקש לשפע חכמה בכונה לספי' של חסד וכיוצא‪ ,‬או לשפע הרפואה ששרשה בתפארת מדת הרחמים‬
‫ויכוין לספי' חכמה וכיוצא ה"ז כמו עד"מ הידוע שמבקש מהמלך דבר ע"י הממונים של המלך שאם יבקש לממונה שעל איזה‬
‫דבר פרטי דבר שאיננו ממונה עליו לא יפעול כלום אלא צריך שיבקש לאותו שהוא ממונה ע"ז הדבר דוקא כו' וד"ל‪ .‬וממשל זה‬
‫יובן בכל פרטי הכוונות בח"י ברכות דש"ע כמו רפאנו ברך עלינו כו' דלכך יש שם הוי' מיוחדת בכל ברכה בפ"ע ויש כמה שמות‬
‫דהוי"ה שהן מחולקים זמ"ז בניקוד כמו שם הוי"ה ד חכמה הוא בניקוד פתח דוקא כידוע לפי שהפתח מורה ענין הפתיחה‬
‫וההתגלות‪ ,‬עד" מ מבטא הפתח הגשמי שצריך שיפתחו השפתים בהוציאו נקודת הפת"ח ובנקודת הקמץ צריך‬
‫שיסגור השפתים ולכך נקרא קמץ לשון קמיצה כידוע מפני שהקמץ הוא נקודת שם הוי"ה דכתר שהוא סתום כידוע ונקודת‬
‫הפתח בחכמה מפני שהחכמה מאין תמצא בבחי' התגלות אור וכידוע שהחכ' נקרא ראשית לפי שהיא בחי' הראשית בבחי'‬
‫ההתגלות ונקרא ראשית הגילוי כו' וכמשי"ת בע"ה וד"ל‪ .‬ועד"ז יש כמה שמות דהוי"ה שהן בניקוד צר"י ובניקוד סגול וכו' וכולן‬

‫‪41‬‬

‫ועתה יובן ענין "המלאך הגואל"‪ .‬דהנה‪ ,‬יש ב' בחינת‪ ,‬מלך ומלאך‪ ,‬ושניהם‬
‫במדת מלכות‪ .84‬והענין‪ ,‬דעיקר מדת המלוכה‪ ,‬הוא הדיבור‪ ,85‬כמו שכתוב‪:‬‬
‫"באשר דבר מלך שלטון‪ ."86‬וכך למעלה‪ ,‬על ידי בחינת דיבור עליון דעשרה‬
‫מאמרות‪ ,‬שמהם נתהוו כל העולמות‪ ,87‬הוא עיקר התגלות המלוכה‪ ,‬ונמצא‪,‬‬
‫שמלכות‪ ,‬היא בחינת "דבר הוי"ה"‪ .‬והנה‪ ,‬בדיבור‪ ,‬יש ב' בחינת‪ :88‬א'‪ ,‬כשהוא‬
‫הן נמשכין בח"י ברכות‪ .‬דברכת רפאנו נמשך משם הוי"ה שבתפארת שהיא בחי' הרחמים וכיוצא בזה בשארי הברכות כמו‬
‫להשפעת עושר וממון וכיוצא מבחי' מדת הגבורה‪ .‬וכמ"ש מצפון זהב יאתה כו' מצפון דוקא שהוא בחי' הגבורות‪ ,‬והטעם לזה‬
‫מבואר לי"ח‪ ,‬ועד"ז כל פרטי הכוונות בי"ס שבח"י ברכות דש"ע וד"ל‪ .‬ובכל זה יובן מה שאחז"ל מפני מה ישראל צועקין ואינן‬
‫נענין מפני שאין קוראין בשם כו'‪ ,‬פירוש בשם היינו בבחי' הש"ם של הספי' המיוחד לאותו ענין הבקשה דוקא מטעם הנ"ל‪ .‬וגם‬
‫מפני שבחינת השם הוא בחי' הפנימית של הספי' והיינו שהוא בחי' אור וחיות השפע מאור א"ס להמשכת אותה המדה והספי'‬
‫א"כ בשם הוי' זה של אותה המדה בו דוקא תלוי עיקר שפע ההמשכה וכנ"ל וע"כ כשאין קוראין בשם שהוא בחי' אור א"ס‬
‫שבי"ס לכך הן צועקין ואינן נענין כו' וד"ל‪.‬‬
‫‪84‬‬
‫ראה שמן למאור ח"א ע' פז‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה איתא בזהר פ' בלק לזימנין איקרי מלך ולזימנין איקרי מלאך‪ ,‬כד איהי‬
‫בדוכתאה שריא על תרין כרובין איקרי מלך‪ ,‬וכד איהי שליחא מלעילא מגו או"א איקרי מלאך כו'‪ ,‬והענין כי מלך ומלאך שניהם‬
‫במל'‪ ,‬מלך הוא חיצוניות המל'‪ ,‬כד שריא על תרין כרובין מט"ט וסנדל שנק' כרובים כרביא אנפי זוטרי שעל ידם הוא הנהגת‬
‫העולמות כדין אקרי מלך בחי' מלך על עם אין מלך בלא עם‪ ,‬והוא בחי' ירידת המל' להחיות עולמות ונבראים ומשם יפרד כו'‪,‬‬
‫וכד איהי שליחא מלעילא מגו או"א בחי' עליית המל' שמקבלת מחו"ב‪ ,‬כדין אקרי מלאך בתוס' א' אאלפך חכ' כו'‪.‬‬
‫‪85‬‬
‫ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ה ח"ב ע' תקצג‪ .‬וז"ל‪ :‬הנה ידוע דבחי' המל' נק' בשם דיבור כי דבר מלך שלטון כו' עד"מ‬
‫המלך ב"ו הנה כל מלכותו תתנהג רק עפ"י הדבור שלו בלבד כאשר יצוה כך וכך ולא עפ"י מחשבתו בלבד כי הרי יוכל לחשוב‬
‫כל מה שירצה ולא יתקיים כלל במדינתו מפני שאיננה מושגת כלל לעבדיו ואינו מושג רק מה שידבר בדיבור ואותו הדבור‬
‫יתקיים דוקא והגם שיהי' חושב היפך הדיבור יתקיים הדיבור ולא תתקיים מחשבתו כי המלוכה תלוי' בדיבור דוקא וזהו דבר‬
‫מלך שלטון שהדיבור הוא המושל והשולט ולא המחשבה והרי המורד במל' לא יתחייב מיתה כ"א כאשר מרד בדבר המלך ולא‬
‫כאשר מרד במחשבת המלך כי מחשבת המלך לא ניתנה לדתי המלוכה רק הדיבור שלו בלבד כידוע וד"ל‪.‬‬
‫‪86‬‬
‫קהלת ח‪,‬ד‪.‬‬
‫‪87‬‬
‫אבות פ"ה מ"א‪ .‬ראה שער היחוד והאמונה פ"א‪ .‬וז"ל‪ :‬וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל‬
‫הארץ מתחת אין עוד‪ .‬וצריך להבין וכי תעלה על דעתך שיש אלהים נשרה במים מתחת לארץ שצריך להזהיר כ"כ והשבות אל‬
‫לבבך‪ .‬הנה כתיב לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת יהי רקיע בתוך המים וגו' תיבות ואותיות אלו‬
‫הן נצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בתוך כל הרקיעים לעולם להחיותם כדכתיב ודבר אלהינו יקום לעולם‬
‫ודבריו חיים וקיימים לעד כו' כי אילו היו האותיות מסתלקות כרגע ח" ו וחוזרות למקורן היו כל השמים אין ואפס ממש והיו כלא‬
‫היו כלל וכמו קודם מאמר יהי רקיע כו' ממש וכן בכל הברואים שבכל העולמות עליונים ותחתונים ואפי' ארץ הלזו הגשמית‬
‫ובחי' דומם ממש אילו היו מסתלקות ממנה כרגע ח"ו האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית‬
‫היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש וז"ש האר"י ז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים ועפר ומים יש‬
‫בחי' נפש וחיות רוחנית דהיינו בחי' התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרות המחיות ומהוות את הדומם להיות יש מאין‬
‫ואפס שלפני ששת ימי בראשית ואף שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה אעפ"כ נמשך חיות לאבן ע"י צירופים‬
‫וחילופי אותיו' המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור כמ"ש בס' יצירה עד שמשתלשל מעשרה מאמרות ונמשך מהן צירוף‬
‫שם אבן והו א חיותו של האבן וכן בכל הנבראים שבעולם השמות שנקראים בהם בלשון הקדש הן הן אותיות הדבור‬
‫המשתלשלו' ממדרגה למדרגה מעשרה מאמרות שבתורה ע"י חילופים ותמורות האותיות ברל"א שערים עד שמגיעות‬
‫ומתלבשות באותו נברא להחיותו לפי שאין פרטי הנבראים יכולים לקבל חיותם מעשרה מאמרות עצמן שבתורה שהחיות‬
‫הנמשך מהן עצמן גדול מאד מבחי' הנבראים פרטיים ואין כח בהם לקבל החיות אלא ע"י שיורד החיות ומשתלשל ממדרגה‬
‫למדרגה פחותה ממנה ע" י חילופים ותמורות האותיות וגימטריאות שהן חשבון האותיות עד שיוכל להתצמצם ולהתלבש‬
‫ולהתהוות ממנו נברא פרטי וזה שמו אשר יקראו לו בלה" ק הוא כלי לחיות המצומצם באותיות שם זה שנשתלשל מעשרה‬
‫מאמרות שבתורה שיש בהם כח וחיות לברוא יש מאין ולהחיותו לעולם דאורייתא וקב"ה כולא חד‪.‬‬
‫‪88‬‬
‫ראה שמן למאור ח"א ע' פז‪ .‬וז"ל‪ :‬וביאוה"ע הנה מל' היא בחי' דיבור עליון עולם הדיבור דבר מלך שלטון כו'‪ ,‬והנה עד"מ‬
‫למטה בבחי' הדיבוד יש ב' אופנים‪ ,‬הא' בחי' הדיבור בחיצוני' שהוא בשפל המדרגה‪ ,‬כי בכלל ענין הדיבור הוא כח אחרון והוא‬
‫נפרד ויוצא לחוץ‪ ,‬לא כמו שאר החושים המעולים שבהפנים ראי' שמיעה ריח וטעם שעל ידם מקבל האדם מן החוץ לפנים‪ ,‬כי‬
‫ע"י הראי' נתפס הכל ונצטייר במוח האדם כו'‪ ,‬וכן המוחין והמדות נתוספים ע"י ראי' ושמיעה וריח וגם ע"י הטעם כמארז"ל‬

‫‪42‬‬

‫חמרא וריחנא פיקחין עד דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צלילנא דעתאי כו' האי דלא אמרית לך מאורתא דלא אכילנא בשרא‬
‫דתורא כו'‪ ,‬שהבשר ויין מוסיפים דעת בהאדם כו'‪ ,‬משא"כ הדיבור הוא השפעה לזולתו‪ ,‬כי לעצמו א"צ לדיבור‪ ,‬נמצא שהדיבור‬
‫הוא מפנים לחוץ‪ ,‬והוא כח אחרון שנמשך מהבל הלב שהוא חיצוני' המדות‪ ,‬והראי' שכשאדם הוא בפנימי' המדה כעס עצום או‬
‫שמחה מופלגת אז הוא מתבלבל ואינו יכול לדבר כלל כו'‪ ,‬ולפי שהדבור הוא מבחי' חיצוני' הלב והוא נפרד ויוצא לחוץ‬
‫ע"כ נמשך מזה אחיזת יניקת החיצונים כו' וזהו"ע ד' כתות שאין מקבלים פני השכינה חנפים שקרנים מספרי לה"ר ליצנים‬
‫שבכולם הפגם בדיבור כו'‪ ,‬וע"כ נמצא כמה אזהרות על שמירת הדיבור‪ ,‬נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה‪ ,‬שומר פיו‬
‫ולשונו שומר מצרות נפשו‪ ,‬ברוב דברים לא יחדל פשע‪ ,‬הסכל ירבה דברים כו'‪ ,‬ובדרז"ל (משנה דאבות) לא מצאתי לגוף טוב‬
‫משתיקה כו'‪ ,‬וכן בפנימי' ורוחני' הנפש סיג לחכמה שתיקה כו'‪ ,‬וזהו מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון דמיה כו' שאין נתוסף כלום‬
‫כו'‪ ,‬ואדרבה כל מקום שהסכל הולך לבו חסר כו' שנתפזר ניצוצים מהנפש כו'‪ ,‬זהו"ע א' בהדיבור‪ .‬אך עוד יש בחי' הדיבור‬
‫באופן אחר שהוא בבחי' גבוה ונעלה והוא בחי' פנימיות הדיבור דהיינו כשהדיבוד מקבל מחכמה שאז נעשה לבוש‬
‫להשכל שמדבר דברי שכל וחכמה והעיקר הדיבור בחכ' התורה זהו פנימי' הדיבור שנותן ומוסיף להאדם המדבר‪ ,‬כי מלבד‬
‫שהוא השפעה לזולתו‪ ,‬הפרה רוצה להניק כו'‪ ,‬הוא השפעה גם לעצמו שעי"ז נתוסף בשכלו כו'‪ ,‬וזהו"ע מארז"ל הרבה למדתי‬
‫מרבותי כו' ומתלמידי יותר מכולם‪ ,‬לפי שההשפעה לתלמיד הוא ע"י הדיבור ששרשו מבחי' מדבר כ"ב אותיות הקבועים‬
‫בעצם הנפש ומשם נמשך בשכל הרב נביעה חדשה מבחי' קדמות השכל כו'‪ ,‬נמצא שזה הדיבור מלביש לעצמי' הג"ר כו' זהו‬
‫בתורה‪ ,‬וכמו"כ בתפלה ארז"ל השמע לאזניך מה שאתה מוציא בפיך כו'‪ ,‬ובלקו"ת אי' שאתה הוא השכינה כו'‪ ,‬ובדיבור זה‬
‫שמלובש בו פנימי' המוחין ממילא מתלבש בזה גם פנימי' המדות כו'‪ ,‬וזהו הלשון שבדרז"ל דברים היוצאין מן הלב שהכונה‬
‫מפנימי' כו'‪ ,‬הלב אותיות להב‪ ,‬בהגיגי תבער אש כו'‪ ,‬וע"כ נכנסים אלי הלב כו'‪ ,‬כי מ"ש לעיל שהדיבור הוא מחיצוני' המדות‬
‫אבל פנימי' המדות אינם יכולים להתלבש בדיבור זה כשהמדות הם בלא מוחין‪ ,‬אבל כשהמוחין מתלבשים בהמדות אז‬
‫המדות נבלעין ונמתקין ויכולים להתלבש גם בהדבור‪ ,‬ועל דרך משל אחד שעומד לפני השופט וטוען בדברים הנוגעים לחיי‬
‫נפשו ומכל מקום מדבר דבר דבור על אופניו כי לפי שמלבש חכמתו בדיבורו לדקדק איך לדבר ומה לדבר ומה שלא לדבר כו'‬
‫ועי"ז נמתקים גם המדות ומתדככים ויכולים להתלבש בדיבור שיהי' הדיבור על אופנו כו' וע"כ נכנסים אל הלב כו'‪ ,‬משא"כ‬
‫המדות מצ"ע יש בהם תוקף גדול וע"כ כשמתגלה פנימי' המדות אינם יכולים להתלבש בדיבור והדיבור מתבלבל ומתבטל כו'‪,‬‬
‫וז"ש בארך אפים יפותה קצין ולשון רכה תשבר גרם‪ ,‬ארך אפים הוא כח הסבלנות שנמשך מצד מוחין דגדלות כו'‪ ,‬ולשון רכה‬
‫הוא התרככות המדות עד שיכולים להתלבש בלשון ודיבור‪ ,‬וע"כ תשבר גרם כו'‪ ,‬כי כעס וקפידא שנמשך מצד מוחין דקטנות‬
‫שאור השכל מסתלק מהמדות וע"ד שבה"כ הסתלקות האור מהכלי אזי המדות הם בתוקף כו' וע"כ הדיבור בלא סדרים‬
‫ואינו כלום וע"כ אינו פועל כלום על זולתו וכמארז"ל רגזן לא עלה בידו אלא רגזנותו כו'‪ ,‬משא"כ לשון רכה שמצד מוחין דגדלות‬
‫שהמדות מתרככים ומתתקנים כענין התיקון להיות יחוד האור עם הכלי שאור השכל מאיר בדיבור וע"כ פועל כו'‪ ,‬וזהו דברים‬
‫היוצאים מן הלב‪ ,‬דברים דוקא ולא כעס נכנסים אל הלב‪ ,‬ופועלים על זולתן כו'‪ ,‬וזהו לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה‬
‫כארז‪ ,‬קשה כארז הו"ע עולם התהו שהאורות היו תקיפים ונסתלקו כו'‪ ,‬וכמו"כ המדות בלא המוחין יש בהם תוקף גדול כו'‪,‬‬
‫וצ"ל רך כקנה שהמדות יתרככו מצד המשכת מוחין בהם שזהו בחי' התיקון כו'‪ ,‬והנה בחי' זו שבדיבור נק' ברית הלשון‬
‫דאי' בס"י כרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו והוא ברית הלשון ובין עשר אצבעות רגלין והוא ברית המילה‪ ,‬ועו"ש ברית יחיד‬
‫כו' במילת לשון ובמילת מעור כו'‪ ,‬כי כמו שבברית המעור הוא השפעה עצמי' שבהטפה מלובש כל כח דאב עצמי' המוח והנפש‬
‫להוליד בדומה לו ממש‪ ,‬כמו"כ בברית הלשון‪ ,‬וכמארז"ל המלמד את חבירו תורה כאילו ילדו כו' שע"י ביטול התלמיד לגבי הרב‬
‫והתקשרות הרב אל התלמיד יכול התלמיד לקבל מהרב במשך הזמן כל הציור קומה של המוחין והמדות כו' וכמ"ש רשב"י‬
‫מדותי תרומיות מדותיו של רע"ק‪ ,‬תרומיות הוא המובחר שקיבל המובחר שבמדות רע"ק רבו וכמו"כ המוחין כו'‪ ,‬וע"כ כמו‬
‫שברית המעור צריך שמירה שלא להשפיע לחיצונים‪ ,‬כמו"כ ברית הלשון צריך שמירה שומר פיו ולשונו כו' שהדיבור יהי' רק‬
‫בד"ת ודברת בם ולא בדברים בטלים כו'‪ ,‬ובירושלמי כל פטפוטיא בישין בר מפטפוטיא דאוריית' טבין כו'‪ .‬ועפי"ז יובן למעלה‬
‫בבחי' המל' דבור עליון שיש בה ג"כ ב' בחי' מלך ומלאך‪ .‬הא' חיצוני' המל' פרצוף החיצון שיורד להחיות עולמות הנבראים בי"ע‬
‫עלמא דפרודא ומשם יפרד כו'‪ ,‬והם הק"כ צירופי אלקים שמשתלשלים ויורדים מראש עולם הבריאה עד סוף עולם העשי'‪,‬‬
‫שמצד ריבוי הצירופים מלך אלקים על גוים‪ ,‬ומלכותו בכל משלה‪ ,‬ואתה מחיה את כולם אפי' קליפות וסט"א‪ ,‬ואפי' בנשמות‬
‫כתיב אותותינו לא ראינו‪ ,‬פי' אותותינו אותיותינו דשם אלקים שמלובשים בכל נברא הם בבחי' שקיעה והעלם שאינם נראים‬
‫כו'‪ ,‬ובחי' הב' שבבחי' הדבו"ע הוא פנימי' המל' פרצוף הפנימי שמיוחדת עם הע"ס ואא"ס כו'‪ ,‬ובכלל הו"ע עש"מ ועשה"ד‪,‬‬
‫עש"מ הם חיצניו' הדבו"ע‪ ,‬בראשית ברא אלקים כו' בריאה מאין ליש וד"י ומשם יפרד כו'‪ ,‬ונק' בזהר מלין דהדיוטא‬
‫דלאו אורחא דמלכא לאשתעי כו'‪ ,‬הוא שח ויהי שיחת חולין כו'‪ ,‬ועשה"ד הוא פנימי' הדבו"ע וידבר אלקים את כל הדברים‬
‫האלה אנכי הוי' אלקיך כו' אנכי הוא כ"ע‪ ,‬הוי' ע"ס‪ ,‬אלקיך פנימי' המל' שמקבלת מכל הע"ס ומכ"ע כו' והוא ג"כ בחי' דברים‬
‫היוצאין מן הלב וכמ"ש במ"ת וההר בוער באש עד לב השמים כו'‪ ,‬ההר הוא בחי' מל'‪ ,‬ושמים יש ב' פי' הא' דקאי על המדות‬
‫עליונות דאצי' אש ומים חו"ג‪ ,‬ולב השמים הוא פנימי' המדות כו'‪ ,‬ופי' ב' ששמים הוא כתר (שמקיף הד"א הוי' כו' כמו‬
‫השמים שמקיפים ד"י הגשמי' כו'‪ ),‬ולב השמים הוא פנימי' הכתר עתיק כו'‪ ,‬וב' הפי' א' הוא כי ז"א בעתיקא אחיד ותליא כו'‬
‫וזהו שהתורה היא דברים היוצאין מן הלב בחי' לב העליון כו' וע"כ נכנסים אל הלב בפנימי' לכאו"א לפי כחו כו'‪ ,‬ובמד"ר ע"פ‬

‫‪43‬‬

‫בא בהתגלות‪ ,‬ויוצא לחוץ‪ ,‬ואזי הוא נפרד משכל האדם‪ .‬והב'‪ ,‬כשהוא מקבל‬
‫עדיין משכל וחכמה‪ ,‬שאזי הוא העלם וביטול הדיבור‪ .89‬דהנה‪ ,‬אי אפשר להיות‬
‫גילוי הדיבור לזולתו‪ ,‬בלתי שיקבל משכל תחלה‪ ,‬וכמו שכתוב‪" :‬גם למעלה‪ ,‬אז‬
‫ראה ויספרה‪ ,‬הכינה וגם חקרה" ואחר כך "ויאמר לאדם‪ ,"90‬וכמו שכתוב על זה‬
‫ברבות‪ .91‬וזהו מה שנזכר בגמרא‪ ,92‬הפלוגתא‪ ,‬אם הרהור כדיבור דמי‪ .‬פירוש‬
‫הרהור‪ ,‬אינו מחשבה‪ ,‬כי אם‪ ,‬הוא הדיבור‪ ,‬כשהוא בהעלם עדיין‪ ,‬ומקבל‬
‫מהחכמה‪( ,93‬והיינו‪ ,‬כשחושב מה לדבר)‪ .‬והנה‪ ,‬אף על פי שהדיבור כשמקבל‬
‫קול הוי' בכח כו' בכחו לא נאמר אלא בכח‪ ,‬בכח של כאו"א זקנים לפי כחן נערים לפי כחן נשים לפי כחן משה לפי כחו כו'‪,‬‬
‫וזהו"ע לשון של רכה כו' כנ"ל‪ ,‬התלבשות האור בכלי שיוכל להתקבל בכאו"א בפנימי' לפי כחו כו'‪ ,‬וז"ש כי מי כל בשר אשר‬
‫שמע קול אלקים חיים כו'‪ ,‬בחי' לב בשר רכות הלב כו'‪ ,‬וע"כ למטה עסק התורה צ"ל דברים היוצאים מן הלב‪ ,‬בדבור‬
‫דוקא ודברת בם‪ ,‬ואין יוצאים בהרהור ומח'‪ ,‬ערוכה בכל ושמורה כו' היים הם למוצאיהם בפה‪ ,‬וזהו תושבע"פ בפה דוקא כו'‪.‬‬
‫‪89‬‬
‫ראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי בהוספות קמו‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬פתח ואמר המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים וגו'‬
‫אמאי איקרי מלאך אלא כד איהי שליחא מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא דכד מברכין לה אבא ואימא להאי אמרי‬
‫לה ברתי זילי נטורי ביתך פקידי לביתך הכי עבידי לביתך זילי וזוני לון כו' ע"כ‪ .‬והנה מתחילה יש להבין שורש כללות המכוון‬
‫בהמאמר מהו ענין מלאך‪ ,‬להיות ידוע דבחי' דיבור העליון הוא הנקרא בחי' מל' דאצי'‪ ,‬והנה ע"ד משל הדיבור הגשמי יש בו‬
‫שני מדריגות‪ ,‬הא' כאשר אותיות הדיבור כבר הן בהתגלות לזולתו בקול ה' מוצאות הפה שאז יש בו בחי' התפשטות אורך‬
‫ורוחב בצירופי תיבות הרבה‪ ,‬וכל תיבה ותיבה הוא בחי' יש ודבר נפרד מעצמות האדם כו'‪ ,‬והב' הוא ענין שורש מקור הדיבור‬
‫כאשר עדייו אינו בא לבחי' גילוי כלל בה' מוצאות אלא כאשר עדיין הוא מתיישב בשכלו איך ומה לדבר כך או כך‪ ,‬שאז אותו‬
‫הדיבור ממש שבא אחר כך לידי גילוי בפה הוא אשר הי' אז בהיותו מעיין בשכלו‪ ,‬אך כאשר הי' מעיין בשכלו לכלכל דבריו הי'‬
‫הדיבור כלול בשכל ולא ניכר ונראה לבחי' יש ודבר בפני עצמו כלל‪ ,‬שהרי אין לדיבור אז מקום לעצמו כלל רק מה שיורהו‬
‫ויגלהו השכל‪ ,‬כי בעת עיון השכל איך לדבר עדיין אין כאן דיבור כלל‪ ,‬ולזה הטעם נקרא זה העיון שכלי בדבר שרש ומקור לבחי'‬
‫ההתגלות של הדיבור שיהי' אחר כך‪ ,‬כי לא יהי' הגילוי אחר כך רק לפי אופן הוראת השכל בתחילה כו'‪ ,‬וזהו ע"ד משל השליח‬
‫שלא יעשה דבר מעצמו כלל רק מה שיצווהו משלחו‪ ,‬ויש בו ב' מדריגות גם כן כנ"ל בדיבור‪ ,‬הא' כאשר השליח בא אל מקום‬
‫המשתלח ומדבר דברי שליחותו שניכר אז לבחי' יש ודבר בפני עצמו כאלו מעצמו הוא מדבר‪ ,‬אבל בהיותו עדיין אצל משלחו‬
‫והמשלח משים הדברים בפיו איך שידבר אין לשליח מקום בפני עצמו כלל‪ ,‬אלא בטל הוא בתכלית לגבי משלחו ואין לו אלא‬
‫לשמוע מה שיצווה המשלח‪ ,‬ומה שיצווהו יקבל ויביא הדברים למקום המשתלח בלי תוספת ובלי גרעון ואינו אלא כבחי' ממוצע‬
‫כו' וכמ"ש במ"א באריכות וד"ל‪ .‬והנמשל מב' משלים הללו יובן למעלה בבחי' דיבור העליון שנקרא בשם מלאך שהוא כענין‬
‫השליח‪ ,‬שאף על פי שבהיותו אצל משלחו אין לו מקום תפיסא בפני עצמו כלל כנ"ל‪ ,‬אבל בהגיעו למקום שנשתלח הוא בבחי'‬
‫יש ודבר כו'‪ .‬כמו כן בבחי' מל' דאצי' שנמשל לבחי' דיבור כידוע נקרא אימא תתאה ומטרוניתא‪ ,‬והוא בחי' יש ודבר שהרי הוא‬
‫ראש ומקור לכל העולמות כידוע‪ ,‬וע"ד משל הנ"ל בהשליח‪ ,‬וכן במשל הדיבור שהשכל הנראה בו הוא נראה כאלו הכל מגופו‬
‫של דיבור כו'‪ .‬אך בעליית בחי' מל' דאצי' שנק' דיבור למעלה מעלה דהיינו בהיותה כלולה בבחי' החכ' הנקרא אבא דאצי'‬
‫משום דמשם הושרש שרש ויסוד לגילוי הדיבור כנ"ל במשל‪ ,‬אזי נקראת דוקא בשם מלאך לפי שהיא רק כמו השליח שאינו‬
‫אלא שומע מה שידברו לו כו'‪ .‬כמו כן הדיבור בטל בגוף השכל והחכמה כשיורה ויעיין עדייו איך לדבר ואיו לדיבור אז מקום‬
‫בפני עצמו כלל רק לקבל מהשכל כו' וכמבואר למעלה‪.‬‬
‫‪90‬‬
‫איוב כח‪ ,‬כז‪-‬כח‪.‬‬
‫‪91‬‬
‫ב"ר כד‪,‬ה‪.‬‬
‫‪92‬‬
‫ברכות כ‪,‬ב‪.‬‬
‫‪93‬‬
‫ראה המשך תרע"ב ח"ב ע' תרסה‪ .‬וז"ל‪ :‬והענין הוא דהנה כתי' אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה‪ ,‬ואי' בלק"ת מהאריז"ל‬
‫שהן ד' מדרי' מח' הרהור דבור ומעשה‪ ,‬כי הרהור אינו עצם המח' ממש רק היא פנימיות הדבור‪ ,‬ולכן אמרז"ל הרהור לאו‬
‫כדבור דמי וכן הרהור לא עביד מידי‪ ,‬ולא אמר כן במח' דלאו כדבור דמי‪ ,‬לפי שמח' היא מהות אחר ואין סברה כלל לאמר‬
‫דכדבור דמי כו' (ועמ"ש בע"ח שעמ"ז פ"ג דמח' הוא בחי' רצון היינו שהרצון פועל במח' תיכף דכמו"כ הוא באצי' כו'‪ ,‬די"ל שזהו‬
‫העיקר בהט"ס העליונות דאצי' דאיהו וגרמוהי חד כו'‪ ,‬עם היות שגם בחי' המל' כמו שהיא באצי' ה"ה מיוחדת עם הע"ס דאצי'‬
‫וכמ"ש בהבי' דשחורה אני‪ ,‬ומשו"ז היא מ"מ בחי' הרהור שזהו ג"כ בחי' גילוי לעצמו כו' וכמשי"ת)‪ ,‬משא"כ הרהור הוא פנימיות‬
‫הדבור וע"כ יש מ"ד בגמ' דהרהור כדבור דמי‪ ,‬אלא שפסקו הפוסקים כמ"ד דהרהור לאו כדבור כו'‪ .‬דהנה הרהור הוא שחושב‬
‫צירופי אותיות הדבור‪ ,‬והיינו כשמצייר ומחשב במח' את האותיות כמו שהן בדבור זהו הנק' הרהור‪ ,‬וכמו הרהור לענין ק"ש‬

‫‪44‬‬

‫היינו שמהרהר ומחשב תי' שמע ישראל כו'‪ ,‬וכמו ב"ק מהרהר בלבו במ"ד פ"ג דברכות‪ ,‬דמח' הוא שמחשב המכוון בפסוק זה‬
‫והוא איך שה' אלקינו ה' אחד כו' והוא כוונת הענין‪ ,‬וכמו אם כיוון לבו כו' שצ"ל כוונת ק"ש ליחדו ית' כו'‪ ,‬אבל הרהור הוא‬
‫שמחשב האותיות כו'‪ ,‬וע"כ יש לה שייכות אל הדבור מאחר שזהו שמחשב אותיות הדבור כו'‪ ,‬רק שהוא פנימיות הדבור שהרי‬
‫זהו שמחשב לעצמו ואינו נראה ונגלה אל הזולת ודבור הוא שנראה ונגלה אל הזולת (ולכן אין יוצאין י"ח ק"ש בהרהור כי‬
‫המצות צריכים להיות במעשה דוקא וכן בדבור בגלוי כו' (ויש בזה ג"כ מעשה דעקימת שפתיו הוה מעשה כו')‪ ,‬ויש מצות שהן‬
‫חובת הלבבות כמו אמונה ואהוי"ר כו' וכה"ג‪ ,‬וק"ש היא מצוה שבדבור דוקא‪ ,‬ומ"מ גם הכוונה מעכבת בפסוק ראשון של ק"ש‬
‫כמ"ש בשו"ע סי' סמ"ך)‪ .‬וזהו למעלה בחי' פנימיות וחיצוניות שבמל' דכמו עד"מ הדבור שהוא הגילוי אל הזולת הוא בחי'‬
‫חיצוניות המל' שנשפלת למטה לבי"ע להיות הגילוי למטה ממש כו'‪ ,‬ופנימיות המל' הוא עד" מ דהרהור שהוא בעצמותו עדיין‬
‫רק שהוא מקור הדבור והוא בחי' דבור שבמח' כו'‪ ,‬כמו"כ בחי' פנימיות המל' הוא שאינו נשפלת לבי"ע להיות בבחי' גילוי‬
‫למטה כו'‪ .‬והנה בבחי' הרהור ודבור עם היות שהדבור הוא שנגלה אל הזולת הרי הגילוי אור הוא בהרהור יותר מבדבור‪,‬‬
‫שהרי אותיות הדבור ה"ה מעלימים ומסתירים על האור‪ ,‬שהרי אותיות הדבור עם היות שהן כלים להשכל והמדות שהן נמשכין‬
‫ומתלבשין בהם‪ ,‬מ" מ הרי האותיות הם מעלימים מה שבתוכן‪ ,‬שהרי הקטן אף שמבין כל האותיות והתיבות ואומרן היטב עכ"ז‬
‫אינו מבין כלל ההשכלה שבתוך האותיות‪ ,‬רק מי שהוא חכם מקודם אזי מבין מתוך האותיות הרי שהאותיות עצמן הם‬
‫מעלימים כו'‪ ,‬וא"כ למעלה באותיות דבחי' דבור העליון שהתהוות החכ' דבי"ע הוא מבחי' הדבור‪ ,‬וכמ"ש בלק"ת ד"ה ועתה‬
‫יגדל בענין כאשר דברת לאמר דמבחי' דבור העליון נעשה בחי' אמירה ומח' בעולם התחתון כו'‪ ,‬והיינו שמבחי' הדבור דמל'‬
‫דאצי' נעשה בחי' כח"ב דברי' כו'‪ ,‬וא"כ אין זה עד"מ כמו שהלומד הוא חכם מקודם‪ ,‬דבענין הבריאה בחי' חכ' דברי' לא הי' כלל‬
‫קודם ההתהוות כו'‪ ,‬וה"ז כמו עד"מ הקטן האומר האותיות כו'‪ ,‬והיינו דהדבור והאותיות דמל' דאצי' הם מעלימים על האורות‬
‫דאצי' כו' (בד"ה והניף מבו' זה על בחי' ים ולפמ"ש כאן הוא שבחי' ים נעלם לגמרי וגם מבחי' חיצוניות המל' הוא שמתעלם‬
‫הפנימיות כו')‪ .‬אמנם בחי' הרהור ה" ז לעצמו עדיין שלעצמו אין האותיות מעלימים ומאיר בהם גילוי אור כו'‪ ,‬והיינו דבבחי'‬
‫פנימיות המל' מאיר האור בגילוי כו'‪ ,‬וכידוע דבה"ס הראשונות דמל' והוא בחי' המל' כמו שהיא באצי' מאיר בה גילוי אור כו'‪,‬‬
‫וכמ" ש בסידור בענין ישיש כגבור כמשל הלבנה שחצי העליון שבה מאירה תמיד והיינו בחי' פנימיות המל' שמאיר בה גילוי‬
‫האור כו'‪ ,‬ובבחי' ומדרי' זו נק' המל' ג"כ אספקלרי' המאירה שאינה מסתרת על האור אדרבא היא מגלה את האור כו'‪ ,‬וכמ"ש‬
‫הפרד"ס שער מיעוט הירח פ"א בשם ס' מע"נ דקודם הקטרוג הי' המל' בבחי' אספה"מ כו' והיינו כמו שהיא באצי' כו'‪ ,‬וע"י‬
‫הקטרוג א"ל לכי ומעטי א"ע להיות בחי' ראש לשועלים לבי"ע בבחי' אספשא"מ כו'‪ ,‬ומבו' במ"א דמבחי' המל' כמו שהיא בבחי'‬
‫אספה"מ לא הי' ההתהוות בבחי' יש ממש כו'‪ ,‬די"ל כמו הנשמות דבי"ע שהן בבחי' יש הרי בעצם מהותן הן אלקות כו' כנודע‪,‬‬
‫כמו"כ היו עולמות בי"ע ג"כ באופן כזה כמו הנשמות כו'‪ ,‬ובכדי שיהיו העולמות בבחי' יש זהו דוקא ע"י מיעוט הירח שנעשית‬
‫בבחי' אספשא"מ כו'‪ ,‬וזהו בחי' חיצוניות המל' בחי' דבור העליון שהאותיות מעלימים ומסתירים כו'‪ .‬ולכן נש"י דשרשם מבחי'‬
‫פנימיות הדבור (דמשו"ז הן בבחי' אלקות כו' כנ"ל וז"ע כנס"י שרש ומקור דנש"י כו') ה"ה מאמינים בחידוש ההשפעה מאין‬
‫ליש תמיד וא"צ לאות ומופת ע"ז‪ ,‬משום דשרשם מבחי' פנימיות הדבור שזהו בכלל המח' דשם ההמשכה מבחי' אין ליש תמיד‬
‫כו' כמ"ש בסי' בהבי' דאתה הצבת‪ .‬וצ"ל הכוונה דשם ההמשכה מאין ליש היא בגילוי כו'‪ ,‬שהרי גם בחיצוניות הדבור ההמשכה‬
‫מאין ליש תמיד ואינו נפסק ח"ו כרגע‪ ,‬רק שהוא בהעלם והו"ע הפסק הדבור וכמו ענין ניחר גרוני כו' בתו"א ד"ה ושבתי‬
‫בשלום‪ ,‬שזהו בבחי' ירידת המל' בבי"ע שהחיות האלקי שהוא בחי' הקול מכוסה ומוסתר וממילא גם הדבור מוסתר כו'‪ ,‬ואינו‬
‫נרגש ענין תמידת ההתהוות מאין ליש כו'‪ ,‬אבל בפנימיות הדבור הוא שמאיר האור בגילוי ונרגש ענין תמידית ההתהוות מאין‬
‫ליש כו' (וגם ענין מאין ליש כמו שהוא מבחי' פנימי' המל' הוא באו"א מכמו שמבחי' חיצוניות המל' כו' כנ"ל)‪ .‬ובפרטיות יש‬
‫בעבודה דנש"י ב' המדרי' דבחי' פנימיות המל' וחיצוניות המל'‪ ,‬והן ב' בחי' כלה הנא' בשה"ש בחי' כלה עילאה וכלה תתאה כו'‪,‬‬
‫דבד"כ נק' המל' בשם כלה שהוא בחי' כליון כו' להיות שהמל' היא שמקבלת האור מבחי' ז"א דסיהרא לית לה מגרמי' כלום רק‬
‫שמקבלת מן השמש כו'‪ ,‬דכמו"כ בחי' המל' מקבלת האור מז"א כו'‪ ,‬ובחי' פנימיות המל' דהיינו כמו שהיא באצי' הוא שמקבלת‬
‫האור לעצמה שזהו למעלה עדיין מבחי' השפעה וגילוי לבי"ע כו'‪ ,‬ובחי' חיצוניות המל' הוא הגילוי לבי"ע כו' כנ"ל (וכמשנת"ל פ'‬
‫רפ"ה בענין פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים כו')‪ .‬וזהו ואמונה כל זאת וקיים עלינו דזאת ל' נוק' וקיים עלינו ל' דכר והיינו ב'‬
‫הבחי' שבמל' שהיא בבחי' מקבל ובחי' משפיע כו'‪ ,‬דבחי' מקבל שבה הוא למעלה מבחי' המשפיע שבה שהו"ע שנעשית ראש‬
‫לשועלים כו' (ומבו' במ"א שזהו ב' המדרי' דים וארץ כו')‪ ,‬ולהיות שהיא בחי' מקבל ה"ה בבחי' כלה ל' כליון כו' (ולכאורה מה‬
‫שהמל' נק' אספה"מ הוא שיש לה אור בעצמה כו'‪ ,‬אך בסי' בענין הנ"ל מבו' מפורש כנ"ל ומבו' באריכות בפה"מ)‪ ,‬וכמו"כ בחי'‬
‫חיצוניות המל' שהוא בחי' משפיע שבה ה"ז בבחי' כלה להיות שהיא בבחי' ירידה והמשכה ה"ה משו"ז בבחי' כליון כו'‪ .‬והענין‬
‫הוא דהנה יש ב' פי' בכלה הא' מל' כלה שארי ולבבי ות"י אשתיצי גושמא שהוא בחי' כליון לגמרי המכלה ומבלה הכל (והו"ע‬
‫ביטול במציאות כו'‪ ,‬וכן בכליון ותשוקה הוא שהתשוקה היא באופן כזה שאין לו רצון זר כלל כו')‪ ,‬והב' הוא מל' כלתה נפשי‬
‫שהו"ע התשוקה שנש"י משתוקקים לאלקות כו'‪ ,‬ובחי' כלה עילאה הנ"ל הו"ע למס"נ באחד‪ .‬דהנה נת"ל דמבחי' פנימיות המל'‬
‫לא היו העולמות בבחי' יש כו'‪ ,‬וע"כ בעבודה הוא בחי' יחו"ע דכולא קמי' כל"ח כו'‪ ,‬והוא ההתבוננות בפסוק ראשון דק"ש שמע‬
‫ישראל כו' ה' אחד‪ ,‬דהגם שנבראו ז"ר וארץ ה"ה בטלים ומיוחדים בתכלית כמו קודם שנתהוו ממש כו'‪ ,‬להיות דהתהוות‬
‫המציאות הוא מבחי' הצמצום דוקא כו'‪ ,‬וזה מורגש בהאדם מבחי' האותיות שבו שיש אותיות הדבור ואותיות המח' שהן בחי'‬

‫‪45‬‬

‫מחכמה‪ ,‬אזי הוא בהעלם וביטול האותיות כו'‪ ,‬מכל מקום‪ ,‬הוא גבוה יותר לאין‬
‫קץ‪ ,‬מכשהוא בא בהתגלות לזולתו‪ ,‬שאזי הוא נפרד מהשכל‪ .‬וכך יובן למעלה‪,‬‬
‫בבחינת מלכות‪ ,‬דיבור עליון‪ ,‬המהוה כל העולמות‪ ,‬היינו‪ ,‬התגלות הדיבור‬
‫עליון‪ ,‬שאזי הדיבור נפרד מגילוי אור אין סוף כו'‪ ,‬המלובש בחכמה עילאה‪ .‬אבל‬
‫לפעמים‪ ,‬כשמאיר חכמה עילאה‪ ,‬שבתוכה מלובש אור אין סוף בהדיבור‪,‬‬
‫והיינו‪ ,‬כשהדיבור עליון מקבל גילוי חכמה עילאה ואור אין סוף‪ ,‬אזי הדיבור הוא‬
‫חיצוניות בינה‪ ,‬וכן יש אותיות בפנימיות בינה ובכח החכ' וכן ברצון ותענוג עד גם בעצם הנפש וכידוע שהנפש מלאה אותיות‬
‫כו'‪ ,‬וההפרש ביניהם הוא דאותיות הדבור הן בבחי' יש ממש עד שמורגשים אל הזולת‪ ,‬ואותיות המח' הן מורגשים לעצמו כו'‪,‬‬
‫ובפנימיות בינה (שזהו בחי' מח' שבמח' הנ"ל) הן בלתי מורגשים גם לעצמו כו'‪ ,‬ואותיות שבחכ' הן בלתי ניכרים כו'‪ ,‬וכ"ש‬
‫אותיות שברצון ותענוג הן בלתי מציאות ניכר כו'‪ .‬וסיבת הדבר הוא מפני הגילוי אור דבכ"מ שאור הנפש מאיר בגילוי יותר‬
‫האותיות אינם בבחי' מציאות כ"כ וכל שהאור מתעלם יותר ה"ה במציאות יותר כו'‪ ,‬ולכן בדבור שהאור מצומצם ביותר‬
‫האותיות הן במציאות ביותר עד שנרגשים אל הזולת ובמח' שמאיר האור יותר האותיות הן רוחניים יותר ואינן נרגשים כו'‪ ,‬וכן‬
‫בכל כח עליון שמאיר האור ביותר האותיות הן בבחי' העדר המציאות יותר כו'‪ ,‬עד שבעצם הנפש דאור הנפש מאיר בגילוי‬
‫ממש האותיות אינן בבחי' מציאות כלל כו'‪ .‬וכמו"כ הוא למעלה שיש אותיות הדבור ואותיות המח' כמו בדבר ה' וכמו כי לא‬
‫מחשבותי כו'‪ ,‬וכן יש אותיות בכל המדרי' עד גם באוא"ס שלפני הצמצום אי' בזהר גליף גליפו בטה"ע שזהו בחי' אותיות כנודע‪,‬‬
‫ובכל מדרי' שהאור מצומצם יותר האותיות הן בבחי' מציאות יותר כו' ובכ"מ שהאור מאיר בגילוי יותר אין האותיות בבחי'‬
‫מציאות כו'‪ ,‬הרי דסיבת המציאות הוא דוקא ע"י צמצום האור כו'‪ ,‬וכאשר באמת אין שום דבר מעלים ומסתיר כלל לגבי' ית'‪,‬‬
‫שגם זה מרגיש האדם בעצמו איך שלגבי עצמות אין כל הצמצומים מעלימים כלל כו'‪ ,‬וע"כ העולמות המה מיוחדים ממש כו'‪,‬‬
‫והיינו שהעולם התחתון הוא כמו עולם האצי' ממש כו'‪ ,‬וגם כמו למעלה מעלה מאצי' והיינו כמו האותיות דגליף גליפו כו' וכמ"ש‬
‫במ"א הענין באורך‪ ,‬ועי"ז נעשה בחי' כלה ל' כלה שארי בבחי' כליון היש לגמרי בבחי' ביטול במציאות כו'‪ .‬ובחי' כלה תתאה‬
‫הוא בחי' הכליון ע"י ההתבוננות בבשכמל"ו‪ ,‬והוא שהעולם הוא בבחי' מציאות שנתהווה מהארה אלקית הבאה ע"י הצמצום‬
‫כו'‪ ,‬כי האמת הוא שלגבי' ית' אין שום דבר מעלים ומסתיר כו'‪ ,‬אבל לגבי העולמות הרי הצמצום מעלים ומסתיר ונמשך רק‬
‫הארה לבד ועי"ז העולמות הן בבחי' יש ומציאות כו'‪ ,‬אך זאת יבין ויתבונן איך שלגבי העולמות ג"כ אין זה הסתר אמיתי ח"ו כי‬
‫הש' אלקים המסתיר הוא ג"כ אלקות‪ ,‬וכמ"ש ומבלעדיך אין אלקים שגם הש' אלקי' המצמצם ומסתיר הוא אלקות ואינו מסתיר‬
‫לגמרי ונמשך הארה אלקית המהווה ומחי' תמיד והעיקר הוא האלקו' כו'‪ ,‬ולזאת צ"ל ביטול היש אל האין האלקי כו' והוא שלא‬
‫יתפוס את היש לדבר עיקרי כ"א העיקר הוא האלקות כו'‪ ,‬שעי"ז אדרבא יוצא מן הישות והחומריות ויהי' בטל לאלקות כו'‪ ,‬ויהי'‬
‫כל חפצו ורצונו באלקות שיהי' גילוי אלקות כו'‪ ,‬וכמו נפשי אויתיך בלילה דבבחי' הסתר והעלם נפשי אויתיך להיות גילוי אלקות‬
‫כו'‪ ,‬ובעבודת האה' ב' מדרי' הנ"ל הן בחי' פנימיות הלב וחיצוניות הלב‪ ,‬דפנימיות הלב הוא שהוי' אחד שורה ומתגלה בו בגילוי‬
‫ממש שזהו חיותו וקיומו כו' והוא חפץ באלקות באה' פנימיות ועצמיות כו'‪ ,‬שהאהבה הזאת ממלא כל תוכיות נפשו ולבו שאין‬
‫שום מקום כלל לאיזה רצון זר כו'‪ ,‬וחיצוניות הלב היא האהבה הבאה ע"י ההתבוננות בהאור האלקי הבא בבחי' התלבשות כו'‪,‬‬
‫שהאהבה בזה הוא אהבה העשוי' ע"י המוח השליט על הלב כו'‪ ,‬והוא שאין זה שלבו בעצמו חפץ באמת כ"א מצד חיוב השכל‬
‫לבד שמחייב שצריך לאהוב ולרצות ומשו"ז הוא רוצה באלקות כו'‪ ,‬דאהבה זאת להיות שאינה בהלב מצ"ע אינה ממלא תוכיות‬
‫לבו ויש מקום לרצון זר והוא בחי' ביטול היש לבד כו'‪ .‬גם ב' מדרי' הנ"ל בעבודת האהבה הן אהבה רבה ואהבה זוטא‪ ,‬דאה"ר‬
‫הוא תוקף האהבה לאלקות עד שלא יחפוץ בשום דבר זולתו ית'‪ ,‬וזהו שארז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ‬
‫לקבל פרס אלא היו כעבדים כו' שלא ע"מ לקבל פרס או ע"מ שלא לקב"פ כו'‪ ,‬פי' פרס הוא מל' פרוסה והוא הפרשת הארה‬
‫ע"ד הזיו המאיר בג" ע שהוא רק זיו השכינה כו'‪ ,‬ומצד בחי' כלה שארי ולבבי הרי מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה‬
‫שארי כו'‪ ,‬שלא יחפוץ בשוב"א שהן געה"ע וגעה"ת שהם בחי' ק"פ כ"א ליכלל וליבטל בו ית'‪ ,‬וזהו בחי' אה"ר‪ ,‬אבל אם חפץ‬
‫בהשגת אלקות בג"ע נק' בשם אהבה זוטא כו'‪ .‬וזהו ב' המדרי' כנס"י ושושנה‪ ,‬דכנס"י היא בחי' פנימיות המל' היינו בחי' המל'‬
‫כמו שהיא באצי' שאינה יורדת להיות בחי' מקור ממש לבי"ע כו'‪ ,‬ושושנה זהו בחי' חיצוניות המל' שיורדת להיות מקור לבי"ע‬
‫כו'‪ .‬קיצור‪ .‬והנה אותיות הדבור מעלימים וכמו הקטן שאינו מבין המלובש בהאותיות‪ ,‬ובהרהור דלעצמו האור בגילוי‪ ,‬והיינו‬
‫דבפנימית המל' הוא גילוי האור‪ ,‬והי' מזה ההתהוות ע"ד נשמות דבי"ע שהן אלקות בעצם‪ ,‬ומזה הוא קביעת האמונה בחידוש‬
‫העולם תמיד בנש"י דשרשם מבחי' מח'‪ ,‬וכן הרהור כמו מח' שלעצמו עדיין ששם מאין ליש תמיד ולא בבחי' מציאות (וע"כ היא‬
‫האמונה בה' אחד וכמ"ש במ"א)‪ ,‬ובעבודה הו"ע ב' בחי' כלה בבחי' מל' מפני שהיא בחי' מקבל‪ ,‬ומחמת הירידה‪ ,‬והו"ע כלה‬
‫עילאה בחי' יחו"ע כמו האותיות במקורם‪ ,‬והו"ע אשתיצי גושמא‪ ,‬וכלה תתאה דמבלעדי אין אלקים ונמשך הארה אלקית‬
‫להוות‪ ,‬וע"כ צ"ל ביטול היש‪ ,‬והוא בחי' אה"ר ואה"ז‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫בתכלית הביטול באין סוף‪ ,‬על דרך חכמה‪ ,‬כ"ח מ"ה‪ .‬וזהו ענין ב' בחינת‪ ,‬דמלך‬
‫ומלאך‪ ,‬ששניהם במלכות‪ .‬היינו‪ ,‬כי מלך‪ ,‬הוא בחינת מלכות‪" ,‬דבר הוי"ה"‬
‫כשהוא בא בהתגלות‪ ,‬להוות העולמות‪ .94‬ומלאך‪ ,‬הוא כשהמלכות מקבל גילוי‬
‫‪95‬‬
‫חכמה עילאה‪ ,‬שאזי נק' מלאך‪ ,‬בתוס' אל"ף‪ ,‬שהוא התגלות "אאלפך חכמה‬
‫‪94‬‬

‫ראה שמן למאור ח"א ע' פט‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו"ע מארז"ל (במשנה דאבות) הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים‪ ,‬למעלה קאי‬
‫על המל' דאצי' שיש ב' הבחי' ראש לשועלים הוא פרצוף החיצון דמל' שמסתתרת בראש עולם הבריאה שהו"ע ירידרת המל'‬
‫להחיות עולמות הנבראים בי"ע כו' ושם הוא ראש לשועלים שרומז לבחי' קטנות וכמ"ש אחזו לנו שועלים קטנים כו'‪ ,‬וזנב‬
‫לאריות הוא פנימי' המל' שהיא באצי' ושם היא בחי' אחרונה סודכ"ד אבל היא זנב לאריות שרומז לגדלות כו'‪ ,‬ובמדרש זנב‬
‫לאריות ארי' איקרי כו'‪ ,‬והענין כי המל' שבאצי' לבד מה שהיא מיוחדת עם המדות עליונות עוד זאת שמקבלת מכל הג"ר שנק'‬
‫אריות‪ ,‬כי הכתר נק' ארי' כמ"ש במד"ר ע"פ אנכי ה"א הה"ד ארי' שאג כו' ואנכי הוא הכתר‪ ,‬וזהו"ע מארז"ל קוב"ה לארי'‬
‫אמתיל כו' ארי' דבי עילאה כו'‪ ,‬והענין כי עד"מ למטה ארי' הוא הגבור שבחיות‪ ,‬גבור כארי כו'‪ ,‬שאוג ישאג כארי‪ ,‬ארי' שאג מי‬
‫לא יירא כו' וגם הוא גדול יותר משועל כו'‪ ,‬ולמעלה בכתר הוא בחי' הכח ויכלת דכל יכול‪ ,‬והכח הוא בלתי מוגבל כו'‪ ,‬וזהו עתיק‬
‫לשון כח עתקו וגם גברו כו'‪ ,‬וכמו"כ החכ' מצד קבלתה מהכתר נק' ג"כ ארי' וזהו אותיות ראי' שראי' הוא בחכ' איזהו‬
‫חכם הרואה כו'‪ ,‬ושייכות ענין ראי' לארי'‪ ,‬כי הד' חיות שלמעלה פני ארי' פני שור פני נשר פני אדם באדה"ת שהיא כללא דכולא‬
‫זהו"ע הד' חושים המעולים שבהפנים ראי' שמיעה ריח ודיבור‪ ,‬ראי' הוא חוש היותר ברור כמאמר אינו דומה שמיעה לראי'‪,‬‬
‫וחוטי הראי' מגיע בעצם הנפש‪ ,‬זהו בחי' ארי' ושמיעה הוא ביטול הרצון קבלת עול‪ ,‬שמיעה בהאי אתר (מל') תליא כו' זהו בחי'‬
‫שור כשור לעול כו'‪ ,‬ריח הוא בחי' נשר‪ ,‬כי דרך נשר בשמים כו' וכמו"כ ריח אי' במד"ר בענין הקרבנות שריחן עולה לשמים‬
‫כו'‪ ,‬והדיבור הוא בחי' פני אדם כי אדם הוא מדבד כו' נמצא שחכ' הוא ג"כ בחי' ארי' ופני ארי' הוא על הימין שהוא מקור קו‬
‫הימין חסד בחי' יומם דאזיל עם כולהו יומין כו'‪ ,‬והבינה מצד יחודה עם החכ' נק' ג"כ ארי' וכדאי' בזהר כד ארי' וארייותא‬
‫מזדווגין כו' שהו"ע יחו"פ דחו"ב‪ ,‬וז"ש והחכ' מאין תמצא ואי זה מקום בינה‪ ,‬החכ' מאין תמצא בחי' האין שלמעלה מההשגה‬
‫לגמרי חכמה כ"ח מ"ה מה פשפשת מה מצאת כולה סתום כקדמייתא כו'‪ ,‬ואיזה מקום בינה פי' אי א' יו"ד זהו כתר וחכ' וז"ה‬
‫הוא מקום בינה כי זה ל' התגלות בחי' התגלות עתיק שבבינה כו'‪ ,‬גילוי בחי' יחיד‪ ,‬ולכן הבינה מצד עצם יחודה עם‬
‫החכ' והתגלות עתיק שבה נק' ג"כ ארי' כו'‪ ,‬נמצא שכל הג"ר נק' ארי'‪ ,‬והמל' מקבלת מכולם‪ ,‬וממילא מתגלים בה גם פנימי'‬
‫המדות עליונות (עד"ה מהרה ישמע שכל הע"ס נק' ג"כ אריות‪ ,‬כי כמו אנכי ארי' כן כל הדברות‪ ,‬ועשה"ד הם כגגד הע"ס דאצי'‪,‬‬
‫כי ע"ס דאצי' הם אלקות ממש והם א"ס ובל"ג‪ ,‬החסד א"ס וחסד הוי' מעולם ועד עולם‪ ,‬וכן הגבורה אתה גבור לעולם כו'‪ ,‬ובהם‬
‫מתייחד אא"ס שלמעלה מהאצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'‪ ,‬וע"כ נק' אריות שארי' גימט' גבורה וגימט' עומק‪ ,‬שהע"ס יש להם‬
‫שרש בהיו"ד עומקים שלמעלה מהאצי' ומדת מל' כמו שהיא באצי' הגם שהיא בחי' אחרונה סודכ"ד אמנם היא מאתאחדת עם‬
‫כל הע"ס ומתייחד בה אא"ס ג"כ בבחי' א"ג כו'‪ ,‬משא"כ כשיורדת לבי"ע ונעשית מקור להם כו' שע"ס דבי"ע הם נבראים ולא‬
‫אלקות והם בבחי' גבול ומדה כו' ומשם יפרד דלאו או"ג חד כו'‪ ),‬וזהו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים כו'‪ ,‬וזהו"ע‬
‫מלך ומלאך‪ ,‬כד איהי שריא על תרין כרובין שהוא ירידת המל' בבי"ע ראש לשועלים זה בחי' מלך בלא א'‪ ,‬וכד איהי שליחא‬
‫מלעילא מגו או"א שהו"ע עלי' המל' לקבל מחו"ב כו' אז הוא בחי' מלאך באל"ף שניתוסף בה האל"ף אאלפך חכמה אאלפך‬
‫בינה ואלף אותיות פלא שהוא כתר כו'‪ ,‬וזהו ומלאך פניו בחי' פנימי' המל' כו' (וזהו ג"כ מלאך ל' שליח‪ ,‬עד"ה המלאך הגואל‬
‫במג"ר)‪ .‬עכ"לץ (נראה כוונתו למאמרינו במגן אבות‪ ,‬וצ"ע על הר"ת מג"ר‪ ,‬מגן רבינו? או שהוא רק ט"ס וצ"ל מג"א‪).‬‬
‫‪95‬‬
‫איוב לג‪,‬לג‪ .‬וזהו המשך דברי הביאורי הזהר הנ"ל‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו כללות ענין המאמר בכאן להורות על בחי' מל' דאצי' שנקרא‬
‫בשם מלאך בהיותה עולה למעלה באבא ואימא‪ .‬וזהו שאמר אמאי איקרי מלאך אלא כד איהי שליחא מלעילא‪ .‬פי' כמבואר‬
‫במשל השליחות שיש בו מדריגה הראשונה דהיינו בהיותו אצל משלחו כנ"ל‪ .‬וזהו וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא‪,‬‬
‫שהוא בחינת אור אבא דנקרא אספקלריא דלעילא‪ .‬מה שאין כן בחי' מל' כמו שהיא למטה שנקראת אספקלריא דלתתא‪,‬‬
‫וכמשי"ת בסמוך בעז"ה וד"ל‪ .‬וזהו הטעם שנק' אז בשם מלאך וכשהיא למטה נק' מלך בלא אל"ף‪ ,‬כי הנה ידוע דאין מלך בלא‬
‫עם שכאשר יש בחי' נפרד זולת העצמות אז יתכן ענין מדת המלוכה שתתפשט ותתנשא עליהם כו' כידוע‪ .‬אבל כשאין בחי'‬
‫נפרד כלל זול ת העצמות לא יתכן ענין מדת התפשטות דמלוכה כלל‪ ,‬כי אין האדם נק' מלך על אברי גופו כידוע‪ .‬והנמשל יובן‬
‫למעלה בהיות ידוע דבבחי' האצי' עדיין הכל מבחי' היחוד העליון דאור א"ס‪ ,‬כי ידוע דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד כו'‪ ,‬כי לשון אצי'‬
‫הוא כמו ויאצל מן הרוח כו'‪ ,‬שהוא בבחי' א חדות וביטול כביטול האברים לנפש כו' וכמ"ש במ"א‪ .‬אבל בבי"ע כבר הם נפרדים‬
‫להיותם בבחי' יש מאין כידוע‪ ,‬ועל כן בבחי' האצי' נק' המל' בשם מלאך ולא בשם מלך כי אין למדה זו בחי' התפשטות מפני‬
‫שבאור אבא הרי הוא בתכלית בבחי' הביטול כו'‪ .‬וזהו שיש אות האל"ף בתיבת מלך ונקראת מלאך לפי שאות האל"ף הוא‬
‫ענין אאלפך חכמה מבחי' הארת החכמה בהיותו בעיון הדיבור כמשל הנ"ל וד"ל‪ .‬אבל כשהארת אבא נמשך למטה בדיבור‬
‫בהתגלות בבחי' יש ודבר בפני עצמו בכמה צירופי אותיות נק' אז בשם מלך ולא באל"ף‪ ,‬לפי שהלימוד והאולפנא מהארת‬
‫אבא כבר נסתיימה‪ ,‬וכמשל השליח שכבר נפרד ממשלחו כו' וד"ל‪ ,‬ואז אדרבה הנה היא באה לבחי' יש כו'‪ ,‬דהיינו להיות ראש‬

‫‪47‬‬

‫כו'"‪ ,‬וזהו גם כן מלאך‪ ,‬לשון שליח‪ ,96‬שענין השליח‪ ,‬הוא גבוה יותר‪ ,‬מכשהוא‬
‫בבחינת עצמותו‪ ,‬כי שלוחו של אדם כמותו‪ ,97‬וכך למעלה‪ ,‬כשהוא שליח‬
‫מבחינת חכמה עילאה ואור אין סוף ברוך הוא‪ ,‬אזי הוא כמותו ממש‪ ,‬לגאול כו'‪,‬‬
‫ועיין בלקוטי תורה דרוש המתחיל "ויקרא‪ ."98‬והנה‪ ,‬כשהוא בבחינת מלאך‪ ,‬אזי‬
‫לשועלים בבי"ע להיות מלך על נפרדים וכמ"ש ומשם יפרד כו' ולכך נק' בשם מלך כנ"ל וד"ל‪.‬‬
‫‪96‬‬
‫ראה אור התורה במדבר ח"א ע' ריא‪ .2‬וז"ל‪ :‬והענין כי הנה המלאכים הם שלוחים (כי מלאך לשון שליח) כמ"ש ותקרא שם‬
‫ה' הדובר אלי' וכן שוב אשוב אליך כו' כי הוא אא"ס בעצמו המשתלשל ויורד לכ"א לפי מדריגתו מיכאל בחסד כו' ויש מיכאל‬
‫דעשי' כו' ( דהיינו כי המלאך הוא כלי אל האור המתפשט בו מאלקות וכיון שהוא עצמו רק כלי ובטל לגבי האור והאור הוא‬
‫העיקר לכך יוכל לומר ע" ע לשון אלקות כי הן אומרים כן ע"י האור המתלבש בהם שהוא אלקות וכמ"ש בפרד"ס שכ"ב פ' י"א‬
‫והאור היינו מבחי' צירופי אותיות דמדת מל' דאצי'‪ ,‬כמו מיכאל נתהוה מצירופי אותיות דמדת החסד שבמל' דאצי' וגבריאל‬
‫מצירופי אותיות דבחי' גבורה שבמל')‪ ,‬ופרטי פרטיות בע"ס חסד שבחסד חסד שבגבורה כו' וכל יו"ד כלול מיו"ד חסד שבחסד‬
‫דחסד חסד שבחסד דת"ת כו' (וכערך שינוי ומזיגת הספי' כן ערך שינוי המלאכים המתהוים מהם‪ ,‬וכמ"ש היש מספר לגדודיו‬
‫וריבוא רבבות מלאכים מחנה מיכאל כלולה מחסד בכמה מיני בחינות ומדריגות שונות) (ר"ל חסד שבחסד או חסד שבגבורה‬
‫שבחסד וכפי הספי' שמקבלים ממנה כך בחי' המלאך לכן יש כמה ריבוא מלאכים במחנה מיכאל לבד אף שכולם מבחי' אחד‬
‫הוא חסד רק שיש כמה מיני בחי' חסד כנ"ל)‪ ,‬והגם שכלולים מכל הע"ס מ"מ נק' בכלל מחנה מיכאל בחי' חסד‪ ,‬כי התגברות‬
‫החסד הוא מאד בהם והחסד מתפשט בהם‪ ,‬לכן [וכן] מחנה גבריאל בכלל מידות היראה ומזיעתן של חיות יוצא נהר דינור על‬
‫ראש רשעים יחול‪ ,‬פי' זיעתן הוא בחי' פסולת יוצא מהאש שהוא ממידת הגבורה שבמלאכים אלו וכמו הזיעה היא יוצאת מכח‬
‫החמימות שדוחה את הזיעה לחוץ‪ ,‬כך החמימות של המלאכים למעלה שעומדים ביראה ורתת כו' ולמטה נעשית זיעה שהוא‬
‫ענין ארס החום והכעס על ההיפוך ועל ראש רשעים‪ ,‬כי מאחר שמשיגים בגדולת א"ס ב"ה נעשה הרוגז על עוברי רצונו איך‬
‫מלאו כו' (עכ"פ נת' ענין שהמלאכים מקבלים מאותיות דמל' והם כלים לאור זה‪ ,‬מלאך שליח‪ ,‬מיכאל חסד גבריאל גבורה‪,‬‬
‫וריבוי המלאכים מצד ריבוי התכללות שחסד כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד כו')‪.‬‬
‫‪97‬‬
‫ברכות פ"ה מ"ה‪.‬‬
‫‪98‬‬
‫א‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬ויש להקדים מ"ש במ"א ע"פ מארז"ל בפסוק אלה מועדי ה' מקראי קדש אשר תקראו אותם‪ .‬וקרי ביה תקראו‬
‫אתם‪ .‬שקידוש המועדות בקריאת ב"ד תלאו הכתוב‪ .‬וכמו שאנו אומרים מקדש ישראל והזמנים ישראל אינהו דקדשינהו‬
‫לזמנים‪ .‬וענין זה הוא כמבואר בזוהר בפ' אמור (דף צ"ד א') למלכא דזמין אושפיזין כו' תלתא אינון זמינין מקדש כו'‪ .‬כי‬
‫המועדים הם חלים ע"פ רוב בשית יומין דחול‪ .‬ואז היום דחול כשחל בו יו"ט היינו שהוא נקרא ונזמן לבחי' הקדש שהוא ח"ע‬
‫ולכן נקרא מקרא קדש וזהו המשל למלכא דזמין אושפיזין כו'‪ .‬אך כדי שיוכלו היומין דחול שהם חיצונית המדות חו"ג כו' לעלות‬
‫למעלה לבחי' חכמה עילאה שהיא בחי' קדש העליון‪ .‬צ"ל תחלה המשכת הארה מלמעלה למטה מבחי' חכמה עילאה לאותו‬
‫יום שאז עי"ז יוכל לעלות‪ .‬והמשכה זו היא ע"י נש"י וע"ז נאמר אשר תקראו אתם דייקא‪ .‬והטעם ע"ד מארז"ל בענין שליחות‬
‫דשלוחו של אדם כמותו‪ .‬ולכן אין שליחות לחש"ו שאינן כמותו דהמשלח‪ .‬אבל כשהוא בר שליחות הרי הוא כמותו דהמשלח‬
‫ממש עד שהאיש מקדש בו ובשלוחו כו' וע"כ עד" ז השליח מקדש העליון להזמין היומין דחול שיהיו מקראי קדש‪ .‬א"א כ"א‬
‫שהשליח הוא כמותו דהמשלח‪ .‬והיינו אתם דנש"י נאמר עליהם קדש ישראל לה'‪ .‬ששרשם מבחי' ח"ע ועיין בזהר פ' פקודי‬
‫דרכ"ה ע" ב לכן יכולים להיות בהם ועל ידם המשכת האור מבחי' קדש העליון אל היום שחל בו היו"ט שעי"ז שתקראו אתם‬
‫דייקא נעשים מקראי קדש‪ .‬להיות אח"כ עולים לבחי' קדש העליון‪ .‬ועמ"ש בד"ה צו את בנ"י כו' בפ' פינחס בענין להקריב לי‬
‫במועדו‪ .‬נמצא מובן מזה בענין השליחות שלמעלה שהוא מה שנמשך הארה ע"י אמצעות איזה בחינה‪ .‬צ"ל השליח מתייחס‬
‫בערך מה לגבי המקור שממנו נמשך ההארה‪ .‬ואם לאו אינו שליח כו'‪ .‬והנה המלאכים הם ג"כ שלוחים כי פי' מלאך היינו שליח‪.‬‬
‫דהיינו שהם שלוחי ההשפעה וכמ"ש במ"א בד"ה באתי לגני גבי אכלתי יערי כו' ויותר מזה נתבאר בד"ה מה יפו פעמיך‬
‫בנעלים‪ .‬בענין מט"ט שנק' נעל כו' ועיין בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש ד' מענין המלאכים‪ .‬ועיין באגה"ק קרוב לסופו‪ .‬שיש הפרש‬
‫גדול במעלת המלאך בש עה שהוא שליח מלמעלה שאזי נקרא בשם ה' ממש השוכן בקרבו משא"כ כשאינו שליח יש לו שם‬
‫אחר כפי עבודתו ואזי קורא קדוש קדוש קדוש ה' כו' כלומר ששם ה' מובדל ממנו‪ .‬ועיין בפרדס שער אבי"ע רפ"ד‪ .‬ונחזור‬
‫לענינינו לדברי המדרש דבאברהם כתיב ויקרא מלאך כו' המלאך קורא והדבור מדבר‪ .‬והענין דהנה כתיב וארא אל אברהם כו'‬
‫באל שדי‪ .‬ושמי הוי' לא נודעתי להם‪ .‬ועיין מ"ש מזה בפ' וארא על פסוק זה סד"ה וידבר אלקים כו' וארא שהשגת האבות היה‬
‫מבחי' שם הוי' כשכבר נמשך בבחינת אלקים אבל ושמי הוי' דהיינו קודם שמתלבש בשם אלקים לא נודעתי להם רק משם היה‬
‫השגת משה כו'‪ .‬ועיין בפי' הרמ"ז בזהר פ' וארא דכ"ג ע"א ע"ש היטב ובזח"א פ' וירא (דצ"ח ע"א)‪ .‬ועל כן באברהם המלאך‬
‫קורא והדבור מדבר שהמלאך יוכל להיות שליח להביא המשכת השפע בתחלה שזהו ענין הקריאה שעי"ז יוכל לעלות ולקבל‬
‫הדבור והיינו לפי שהדבור נמשך מבחי' התלבשות בשם אלקים ממש ולכך המלאכים שנקראים ג"כ אלקים בפסוק כמ"ש כי ה'‬
‫אלקיכם הוא אלהי האלקים ופי' בפרדס בעה"כ דר"ל שהוא אלקי המלאכים‪ .‬וגם נקראים המלאכים בני אלקים‪ .‬על כן המלאך‬

‫‪48‬‬

‫הוא בבחינת גואל כנזכר לעיל‪ ,‬שהגאולה צריך להיות מאור אין סוף דוקא‪ ,‬אך‪,‬‬
‫על ידי סמיכת גאולה לתפלה‪ ,‬יכול להיות הגאולה מבחינת מלכות‪ 99‬גם כן‪ ,‬וזהו‬
‫הוא בר שליחות מהדבור המדבר‪ .‬ברם הכא במשה שהנבואה והדבור נמשך משם הוי' ממש קודם שמתלבש בשם אלקים וגם‬
‫שמקור המשכה זו הוא מבחי' הענן דישת חשך סתרו‪ .‬ע"כ גם הקריאה והמשכה שמתחלה מבחי' זו לא יוכל להיות ע"י מלאך‬
‫שהוא נברא יש מאין‪ .‬אלא אני הוא הקורא ואני הוא המדבר‪ .‬פי' כמ"ש אני ראשון ואני אחרון וע"ז נאמר לע"ל ראו עתה כי אני‬
‫אני הוא‪ .‬ופי' בזהר פ' לך לך (דפ"ז ע"ב) לאחזאה דלא הוה פרודא בין עילא ותתא כו' והיינו כי אני אחרון זהו מדת מלכותו ית'‬
‫סופא דכל דרגין המתלבשת בבי"ע ומשם יפרד שמהוה היש ודבר נפרד‪ .‬אבל אני ראשון הוא בחי' אין והחכמה מאין תמצא‬
‫שהחכמה היא בחי' ביטול ולעתיד יהיה הגילוי למטה כמו למעלה וזהו ראו עתה כי אני אני הוא שלע"ל יהיה גילוי זה גם בראיה‬
‫שלנו כמ"ש עין בעין יראו כו'‪ .‬ועמ"ש מזה ע"פ נאוו לחייך בתורים‪ .‬אך במשה שנאמר וירא ראשית לו שהוא בחי' חכמה עילאה‬
‫שנק' ראשית שנמשכת מבחי' אין אני ראשון ע"כ ע"ז ארז"ל אני הוא הקורא ואני הוא המדבר כו' פי' אני הוא הקורא היינו מדת‬
‫מלכותו ית' שנק' אני אחרון והוא ענין אני והו הושיעה נא‪ .‬ואני הוא המדבר היינו בחי' והחכמה מאין תמצא שבחכמה עילאה‬
‫מלובש אור א"ס ב"ה ממש כמ"ש הוי' בחכמה‪ .‬וגילוי זה הוא נקרא אני ראשון כו'‪ .‬ומ"ש בזהר פ' וירא (דק"ב סע"ב) דויקרא אל‬
‫משה הוא מלאך הברית‪ .‬הענין הוא כי המל' עצמה הנק' מלך לפעמים נקראת מלאך כמ"ש בזוהר פ' בלק דקפ"ז א' כד איהי‬
‫שליחא מלעילא וקבילת זהרא כו' והיינו כמו שהמלאך הנברא כשהוא שליח מלמעלה הוא אז בבחי' גבוה יותר מכשאינו שליח‬
‫כמבואר למעלה כך עד"ז בבחי' מל' הגם דאיהי וגרמוהי חד מ" מ כד איהי שליחא מלעילא כו' הוא בבחי' גבוה יותר וכדפירש‬
‫הרמ"ז בפ' בלק שם ועד" ז הוא ענין אלף זעירא דויקרא שהוא הארה והמשכה שמבחי' כי שכן עליו הענן דישת חשך סתרו ונק'‬
‫מלאך מלך אלף כו'‪ .‬ועיין בזהר ס"פ וירא (דק"כ ע"ב) ע"פ ומלאך פניו הושיעם ועיין בזהר פ' ויחי (דרמ"ו ע"ב) ע"פ נפתלי אילה‬
‫שלוחה וע' בפרדס בעה"כ ערך מלאך‪.‬‬
‫‪99‬‬
‫ראה אור התורה בראשית ח"ב ע' שנז‪ .‬וז"ל‪ :‬בספר זהרי חמה ר" פ ויגש מפרש סמיכת גאולה לתפלה היינו גאולה היא‬
‫מל' וצריך לסומכה לתפלה שהיא תפארת כענין תש"ר‪ .‬וכמו שאין מפסיקין בין תש"י לתש"ר כך הוא ענין סמיכת גאולה‬
‫לתפלה‪ .‬וז"ל ודא גואלנו מעולם שמך כלומר גואל שלנו מעולם מי הוא שמך דהיינו המל' שהיא שם ולבוש לתפארת‪ .‬וז"ש‬
‫שמך ודאי כו' תנינן‪ .‬הוקשה לו כי הגואל אינו אלא הבינה כו' לז"א‪ .‬אל תתמה על החפץ כי המל' ג"כ נק' גואל שכן אמרו אין‬
‫מפסיקין בין גאולה מל' לתפלה תפארת כו' עכ"ל‪ .‬ולכאורה דבריו הם נגד כל המפרשים שפירשו תפלה במל' וגאולה ביסוד‬
‫כמ"ש הפרדס ערך גאולה כמ" ש אם יגאלך טוב יגאל דהיינו יסוד ואם לא וגאלתיך אנכי היא הבינה כו'‪ .‬אך לדברי הזה"ח הי'‬
‫מיושב מה שסמיכת גאולה לתפלה הוא באמוי"צ שהטעם פשוט מפני שק"ש ואמוי"צ הוא בעולם הבריאה ושם הוא המל' דאצי'‬
‫שיורדת בבי"ע ומעלים אותה ע"י ק"ש ואמוי"צ להעלותה לאצי' והיינו שסומכים הגאולה שהיא מל' לתפלה ז"א דאצי' שהוא‬
‫כענין סמיכת תש"י לתש"ר‪ .‬וכן פי' בזהר ס"פ במדבר דק"כ ע"ב צלותא דמיושב לקבל תש"י לבתר צלותא דמעומד דהיא לקבל‬
‫תש"ר עכ"ל‪ .‬ועמ"ש מזה בלק"ת בשה"ש ע"פ שימני כתותם‪ .‬והנה כדברי הזה"ח הנ"ל משמע קצת בתולע"י גבי סמיכת גאולה‬
‫לתפלה בשם חכם אחד שזהו מה שמעלים את המל' מלמטה למעלה כענין הנדרש בזח"ב ויקהל קצ"ז ב' ע"פ קחו מאתכם‬
‫תרומה כו' לסלקא לההוא תרומה כו' ותפלה שהיא קול דממה דקה היינו אצי' בחי' ת"ת הנמשך מהבינה‪ .‬עזח"ג פ' צו ד"ל‬
‫ע"ב‪ .‬ודקצ"ג ע"ב בפ' בלק ‪ .‬וכ"מ אח"כ במק"מ תרומה דקנ"ו א' בד"ה אתר דאקרי גאולה בכאן מפרש הזהר גאולה הוא מל'‪.‬‬
‫ותפלה היינו תפלה של ראש עכ"ל‪ .‬אך הרי הגאולה היא בבינה ויסוד כנ"ל ‪ .‬ויש ליישב ע"פ מאמר דפ' בלק דקפ"ז א' ע"פ‬
‫המלאך הגואל‪ .‬דמלאך היינו מל' ונק' הגואל‪ .‬והיינו כי המלאך נק' כשהיא שליחא מאו"א‪ .‬והיינו הדיבור כשמקבל מחו"ב עצמו‬
‫שלא ע"י המדות כמ"ש ענין זה בד"ה והי' מדי חדש בחדשו שזהו ענין ר"ח שאז אין המל' טפלה לז"א ‪ .‬והביאור ע"ז נת'‬
‫בסידור שער ר"ח‪ .‬וכיון שמקבל מחו"ב נק' הגואל כי מקור הגאולה הוא מבחי' יובל שהוא או"א כנ"ל סעיף ה' בשם השערי‬
‫אורה‪ .‬ולכן זה שהמל' נק' גאולה היינו כשמעלים אותה מבריאה לאצי' שיאירו בה או"א‪ .‬וכענין ויבן ה' אלקים את הצלע כו'‪.‬‬
‫וצריך לסומכה לתפלה לייחדה עם הת"ת בריח התיכון‪ .‬שאף שמקבלת מאו"א זהו לצורך בנינה‪ .‬אבל היחוד עליון ותוספת רבוי‬
‫האור הנק' בשם זווג זה נמשך לה ע"י התפארת דוקא‪ .‬וכדפי' בספר נשמת דוד על שה"ש ע"פ מים רבים לא יוכלו לכבות את‬
‫האהבה‪ .‬כי מים רבים הם אורות דאימא ממותקות מאבא וניתנים למל'‪ .‬לא יוכלו לכבות אהבתה אל דודה היא תפארת‪ .‬כי‬
‫אע" פ שהיא מתנה הראויה מאימא אינו עושה הפרי של הזווג כי אורות אימא הם לתועלת עצמה ולעולמות אבל אין משם‬
‫יוצאות נשמות כי זה נמשך דוקא ע"י הזווג ת"ת ומל' הנק' יחוד קבה"ו עכ"ד‪ .‬ואי לזאת אף שנק' המל' גאולה שזה מורה‬
‫שקבלה האור מאו"א שלא ע"י ז"א והוא מעלה גדולה שהדיבור מקבל מהשכל שלא ע"י המדות כו' ונק' המלאך הגואל‪ .‬עכ"ז‬
‫אזי דוקא צריך לסומכה לתפלה והיינו סמיכת תש"י לתש"ר ‪ .‬שאזי יומשך היחוד העליון כו'‪ .‬ואפ"ל ג"כ כי גאולה עיקרה מבינה‬
‫הנק' יובל כנ"ל‪ .‬והיחוד שרשו מאבא כי בינה רק עד הוד אתפשטת אכן יסוד אבא ארוך ומאיר ביסוד ז"א‪ .‬נמצא היחוד שעל‬
‫ידי הצדיק יסוד עולם עם מל' שרשו בא מאור אבא שלמעלה מבחי' בינה הנק' גאולה‪ .‬וכענין הנ"ל דקי"ס שהי' ע"י עתיקא‬
‫שלמעלה מבחי' יובל ושמטה כו' והגאולה מבחי' יובל וע"ק מרומם מבחי' יובל כו' כנ"ל‪ .‬וזהו ענין תפלה תפארת בריח התיכון‬
‫שעולה עד הכתר וממשיך משם האור במל' וזהו היחוד והזווג כו'‪ .‬ועד"ז מצינו בחי' גבוה אפי' מהגאולה דלע"ל והוא משארז"ל‬
‫בערכין ספ"ב די"ג ב' כנור דבבהמ"ק הי' של שבעת נימין‪ .‬ולימוהמ"ש יהי' של שמונת נימין ולהעוה"ב של עשרה נימין‪ .‬ושמונת‬

‫‪49‬‬

‫גם כן "המלאך הגואל"‪ ,‬שעל ידי התגלות "אאלפך חכמה"‪ ,‬הוא בבחינת‬
‫"גואל‪ "100‬כו'‪.‬‬
‫נימין היינו שיאיר אור הבינה והיא בחי' הגאולה שעז"נ וגאלתיך אנכי כנ"ל וזהו ענין ימוהמ"ש‪ .‬ועז"נ הוא גאלם‪ .‬הוא היינו‬
‫בינה‪ .‬אבל לעוה"ב יהי' מעלה יתירה והוא גלוי כתר חכמה ג"כ שזהו ענין עשרה נימין כו'‪ .‬וזהו ענין תש"ר‪ .‬חותם בולט‪ .‬וה"ע‬
‫התפלה שמו"ע שלאחר הגאולה דאמוי"צ וזהו ענין סמיכת גאולה לתפלה לפי' הזה"ח‪ .‬ועיין מענין תפלה לפי' זה בת"א ר"פ‬
‫בראשית סד"ה השמים כסאי בענין איזה בית אשר תבנו לי‪ .‬ובד"ה יהודה אתה‪ .‬ובד"ה שימני כחותם הנ"ל‪ .‬ובזה א"ש הנז'‬
‫לעיל סעיף א' שיש דעות במדרש דפרנסה גבוה מהגאולה וכ"ה בגמ' דפסחים קי"ח א'‪ .‬ולכאורה תמוה‪ .‬ולפי הנ"ל א"ש כי‬
‫הגאולה מבינה‪ .‬ובפרנסה נאמר פותח את ידיך יודי"ך היינו אור אבא כו' כי ההשפלה למטה מטה בא דוקא מבחי' היותר‬
‫עליונה וכענין ועברתי באמ"צ אני ולא מלאך כו' וכמו עד"מ הראי' מתפשט למטה מהשמיעה‪ .‬ולכן התורה ג"כ לא ניתנה‬
‫למלאכים הרוחניים כ"א נתלבשה בגשמיות דוקא כו' ועמש"ל ססעי' א'‪ .‬וזהו הא דרב ברונא שפ"א סמך גאולה לתפלה‪ .‬ור"ל‬
‫להעלות המל' כ"כ שתקבל מאורות או"א עצמן‪ .‬שאזי דוקא נק' גאולה ולסומכה לחברה עם הת"ת להיות סמוכים לעד לעולם‪.‬‬
‫ולכן לא פסק חוכא מפומי'‪ .‬כי פומי' בחי' מל' הנק' פה‪ .‬וחוכא היא השמחה הנמשך מאם הבנים שמחה‪ .‬ולפי שחיברם יחד ע"כ‬
‫לא פסק חוכא מפומי' דוקא‪ .‬אך בזח"ב פ' תרומה דקכ"ח ע"ב גבי והטוב בעיניך עשיתי דסמיך גאולה לתפלה בגין דהא בההוא‬
‫שעתא דמטו לתהלות לאל עליון כו' אתער האי צדיק לאתחברא באתר דאצטריך כו' עכ"ל משמע בהדיא דהגואל הוא הצדיק‬
‫שהוא יסוד ותפלה היא מל'‪ .‬וכ"מ במק"מ שם שכ' דסמיך גאולה לתפלה שהם יסוד ומל'‪ .‬וע"ש עוד בפי' והטוב בעיניך עשיתי‬
‫שחיבר בחי' הטוב במל' הנק' עין‪ .‬ואפ"ל שזהו ע"ד לעשות הישר בעיני ה' בלק"ת סד"ה כי תשמע בקול‪.‬‬
‫‪100‬‬
‫ראה ספר המאמרים תרס"ח ע' רסז‪ .‬וז"ל‪ :‬אמנם הנה לפי המבואר כאן משמע דסמיכות גאולה לתפלה הוא‬
‫למעלה במעלה ומדרי' מבחי' תפלה‪ ,‬ולפעמים מצינו דתפלה בחי' הארת דבחי' מל' המאיר בבי"ע היא למעלה מבחי' הסמיכה‬
‫דגאולה לתפלה‪ .‬אך הענין הוא דבאמת הרי התפלה היא למעלה מבחי' גאולה‪ ,‬ורק שסמיכת גאולה לתפלה הוא בחי'‬
‫אתעדל"ע המעורר את האתעדל"ת להיות מאיר האור כי טוב בבחי' תפלה‪ .‬אבל גוף המשכת האור כי טוב הוא ע"י התפלה‬
‫דוקא בעצמה‪ ,‬וכדי להעלות את התפלה שיהי' בכחה להמשיך בחי' האור הנ"ל הוא ע"י סמיכות גאולה לתפלה‪ .‬וכמו שאנו‬
‫רואים בעבודה בנפש האדם דכל אריכות ההתבוננות‪ ,‬וגם ההשגה וההבנה היותר נעלית‪ ,‬הרי עיקר ענינה הוא בעת התפלה‬
‫דוקא‪ ,‬דכל מה שיבין וישיג בהאלקות גם בהשגה טובה‪ ,‬הנה אם אינו עובד בזה בתפלתו ושפיכות נפשו לה'‪ ,‬הנה לא יצמח‬
‫מזה שום ישועה לנפשו הן בזיכוכה והן בבירור מדותיו‪ ,‬רק שיתוסף לה חכמה ושכל‪ ,‬בדוגמא ממש כמו אם הי' מתעסק באיזה‬
‫שכל אחר‪ ,‬רק דלהיות השכל הזה הוא שכל אלקי' לכן הוא במעלה ומדריגה נעלית יותר מכמו שכל אחר‪ .‬אבל לבירור נפשו‬
‫ומדותיו אין זה נוגע מאומה‪ .‬ודוקא כאשר השגת זאת הוא מתבונן בה בתפלה ושופך נפשו לה' מתוך תחנונים אז הרי זה‬
‫פועל ישועות בנפשו דוקא‪ .‬דהגם דבכדי שיהי' תפלתו כדבעי למהוי ושיפעול ישועות בנפ שו הוא דוקא ע"י אריכות ועומק‬
‫ההתבוננות שיבין וישיג את ההשכלה ההיא בהשגה עמוקה אמיתית (דזהו"ע התבוננו' כפי המבואר בשעה"י בתחלתו) דזהו"ע‬
‫גאולה שהוא בחי' יסוד ששמה מתאספים מכל הבחי' וספירות דז"א‪ ,‬וכמו"כ הוא בההשגה דשם הוא קיבוץ כל המדריגות הן‬
‫חב"ד שהוא בחי' נקודת ההכ'‪ ,‬ובינה שהוא ההשגה בריבוי פרטים וע"י התקשרות שהוא בחי' דעת וגם מדות דז"א שהוא‬
‫הנטי' השכלית שבמושכל ההוא‪ .‬ומ"מ הנה כ" ז הוא רק הכנה להיות תפלתו כדבעי למהוי‪ ,‬וע"י כל זה הנה בתפלה דוקא בכחו‬
‫ויכולתו לפעול ישועות בנפשו‪ ,‬לזכך נפשו ולברר מדותיו‪ .‬וכמו"כ הוא למעלה סמיכות גאולה לתפלה לעורר בחי' מל' שיהי'‬
‫בכחה להמשיך בחי' אוא"ס הסוכ"ע‪ ,‬אבל ההמשכה הוא ע"י בחי' מל' דוקא‪ ,‬שממשיך את האור הבלי גבול שיאיר בגבול‪,‬‬
‫דבזמן ומקום הגשמי הרי יומשך הבחי' ומדרי' שלמעלה מבחי' זמן ומקום‪ ,‬וזה נעשה ע"י אתעדל"ע דבחי' סמיכות גאולה‬
‫לתפלה‪ .‬וכמו שהוא בעבודה דדוקא ע"י ריבוי ההתבוננות ועומק הדעת בענינים שכלים עמוקים דוקא שאז דוקא ביכולתו‬
‫לפעול ישועות בנפשו בבירור מדותיו‪ ,‬להיות גם הם עפ" י השכל‪ ,‬דלא יחפוץ הדברים החומרים הגשמיי' ושיהי' ביכולתו‬
‫להעתיק א"ע מכל ענינים הגשמים והחומרים מבלי לחפוץ את החומרי ממש‪ ,‬כ"א התועלת היוצא מזה‪ .‬ובמדרי' גבוה יותר הוא‬
‫שלא יחפוץ הגשמית כ" א את המאמר האלקי שבזה‪ ,‬שפעולה זאת שיוחלט בנפשו להתנהג כן נעשה בתפלה‪ .‬אבל המעורר‬
‫את הענין הוא אריכות ועומק ההתבוננות‪ ,‬שהו"ע סמיכות גאולה לתפלה שפועלת העלאת התפלה כנ"ל‪ .‬וביאור הענין‬
‫הוא דהנה כתי' המלאך הגואל אותי כו' ואי' בזהר ח"ג דקפ"ז ע"א וז"ל קרי לי' מלאך וקרא לי' שמהן אחרנין‪ ,‬הכא אמאי אקרי‬
‫מלאך אלא כד איהו שליחא מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא עכ"ל דבחי' מלכות מצ"ע נקראת מלך‪ ,‬אבל כד איהו‬
‫שליחא מלעילא וקבילת זהרא כו' כדין אקרי מלא"ך בתוספות א' שהוא פלא הארת הכתר‪ ,‬וכאשר בחי' מל' מקבלת‬
‫ההשפעה ע"י בחי' יסוד בריבוי אז הרי בחי' מל' נק' גואל‪ .‬וזהו המלא"ך הגואל אתי כו' דקאי על בחי' מל' דאצי' ששרש‬
‫המשכתה הוא מבחי' כתר דוקא‪ ,‬שהיא גבוה במדריגה משארי הספירות‪ ,‬וכל הגבוה יותר יורד למטה מטה יותר‪ ,‬לכן היא‬
‫דוקא ירדה למטה להיות בחי' כתר ועתיק לבריאה‪ ,‬וע"י ההשפעה דבחי' יסוד נעשה הגאל אתי מכל רע‪ ,‬דאת"י הוא בחי'‬
‫עצמות אוא"ס ב"ה (וי"ל שהוא מדרי' נעלית מבחי' את"ה‪ ,‬דאתה הוא מורה על העצמות‪ ,‬וכמו אתה הוי' כו' שהוא כמו הבן‬
‫שאומר לאביו אתה לנכח ואות"י הוא כמו האומר על עצמו‪ ,‬דאת"ה הוא את ה' ‪ ,‬שהוא בעצמותו האור השייך אל הגילוי‪ ,‬וכמו‬
‫האב שיש בו מה ששייך ונמשך אל הבן‪ ,‬וכמאמר המשנה האב זוכה לבנו בנוי ויופי וכו'‪ ,‬שהגם שהם ג"כ ענינים עצמיים‪ ,‬ומ"מ‬

‫‪50‬‬

‫ובזה יובן ענין‪ ,‬דרב ברונא סמך גאולה לתפלה‪ ,‬לא פסק חוכא מפומיה‪ ,‬כולא‬
‫יומא‪ .101‬פירוש "פומא"‪ ,‬הוא בחינת דיבור עליון‪ ,‬על דרך שנתבאר בענין "שמש‬
‫ידע מבואו‪ ,"102‬לבא לפומא‪ ,‬לא גלי‪ 103‬כו'‪ ,‬וענין חוכא‪ ,‬הוא בחינת התגלות‬
‫שמחה בדיבור‪ ,104‬כמו שכתוב‪" :‬אם הבנים שמחה‪ ,"105‬וענין השמחה בדיבור‪,‬‬
‫הוא מה שבערך שהאב יזכה לבנו‪ ,‬שהוא עצמות כזו שאפשר שתומשך כו' והוא ענין את"ה‪ ,‬את ה'‪ ,‬דה"א הוא התפשטות‬
‫וגילוי העצם‪ .‬אבל ישנו בחי' ומדרי' באב מה שאינו בערך גילוי והתפשטות כלל‪ ,‬והוא בחי' את"י את יו"ד‪ .‬ויו"ד הוא בחי' העלם‪,‬‬
‫וי"ל שהוא בחי' העלם עצמותו ית' ויתעלה‪ .‬וי"ל בדא"פ דאת"ה ואת"י הם ב' בחי' דתהו ותיקון‪ ,‬דהרי בתהו היו בחי' אורות‬
‫עצמיים כו' ולכן דין לא אהניא לי' כו'‪ ,‬דהעדר הענג כבי' שהוא בחי' צער הרי הוא מגיע בבחי' פנימי' ועצמות יותר מכמו בחי'‬
‫הענג‪ ,‬שהגם שהוא בבחי' פנימיות מ"מ הוא בפנימיות גופא התפשטו' וגילוי גם בעצמותו ממש‪ ,‬אבל העדר הענג הוא כיווץ‬
‫שמגיע יותר כו') שהוא בחי' אור התהו מה שנפל בשבה"כ‪ ,‬ומהם הוא שנשתלשל הרע בבי"ע כנ"ל‪ .‬והנה המלאך שהוא בחי'‬
‫מל' דאצי' ע"י גילוי ההשפעה דבחי' יסוד הנה בכחו לגאול כו'‪ ,‬וזהו מה שהמלאך נק' גאל ע"ש הבירורי' מה שהיא מבררת‬
‫למטה בבי"ע כו'‪ .‬וזהו"ע העלי' דתפלה ואני תפלה‪ ,‬דבבחי' תפלה שהוא בחי' מל' יהי' בחי' ואנ"י שהוא בחי' כתר‪ ,‬שאז נקראת‬
‫מלאך בתוספת א' שהוא בחי' פלא‪ .‬והוא דוקא כד איהו שליחא מלעילא וקבילת זהרא מגו אספקלריא דלעילא‪ ,‬שכשמאיר בה‬
‫בחי' הגילוי וההשפעה דבחי' יסוד כו'‪ .‬וזהו אם יגאלך טוב יגאל כו' אם יגאלך כשמאיר הגילוי דיסוד בבחי' מל' והו"ע סמיכת‬
‫גאולה לעורר את התפלה עד שנעשה טוב שמאיר השרש גם ברגלים בחי' חיצוניות המל'‪ ,‬אז יגאל‪ ,‬הרי בחי' מל' בעצמה היא‬
‫בבחי' גאל וזהו יגאל שנעשה בחי' המלא"ך הגאל כו'‪.‬‬
‫‪101‬‬
‫ברכות ט‪,‬ב‪.‬‬
‫‪102‬‬
‫תהלים קד‪,‬יט‪ .‬ראה יהל אור להצ"צ ע' תא‪ .‬וז"ל‪ :‬וכמ"כ למעלה ענין סוכ"ע וממכ"ע נק' ג"כ שמש וירח‪ .‬והנה בחי' סוכ"ע‬
‫הוא ענין צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה א' וזהו שמש ידע מבואו‪ .‬ולמטה בהמקבלים בחי' ממכ"ע יש שינוים רבים‬
‫בין דור לדור כו'‪ .‬והנה הידיעה אינה מכרחת את הבחירה זהו לפי שלא נמשך ידיעה זו בבחי' דיבור וכמארז"ל ואלו צדיק ורשע‬
‫לא קאמר שאלו הי' נמשך בדבור הי' מכריח הבחירה רק מפני שלא נמשך בדבור כ"א במחשבה לכן אינו מכריח את הבחירה‪.‬‬
‫והנה הדבור הוא מל' דאצילות הנק' ירח וזהו ירח לא ידע מבואו שבבחי' מל' ודבור העליון הנק' ממכ"ע לא נתגלה ידיעה זו‬
‫כ"א היא בבחי' שמש הוי' בחי' סוכ"ע‪.‬‬
‫‪103‬‬
‫קהלת רבה יב‪,‬י‪ .‬מדרש תהלים ט‪,‬ב‪.‬‬
‫‪104‬‬
‫ראה דרושי חתונה לאדמו"ר האמצעי ח"ב ע' תקסג‪ .‬וז"ל‪ :‬יש ב' מיני שמחה‪ ,‬שמחה בראש כאשר ישמח בעצמו שיגלה‬
‫הצפון שזהו לגלות העונג וחכ' מאין ליש לעצמו בלי צמצום כלל‪ ,‬כמו שאנו רואי' שכל שישמח יותר יותר יוכל להביא לגילוי כל‬
‫חכמה ושכל עמוק וחריף ממקור השכל בלי צמצום ומדה כלל עד שכל רז לא אניס לי'‪ ,‬וכמו ר"ז דהוה בדיחא דעתי' וא' דכל‬
‫חללי דעלמא שהיו שואלים ממנו יגלה וכן א' דרבא הוה א' מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן והדר פתח בשמעתא כו'‪ ,‬וגם מיין‬
‫המשמח יוכל להביא גם הסוד יותר סתום לגילוי כענין שא' אגברו חמרא אדרדקי כי היכא דלימרו מילתא וכה"ג‪ ,‬שכ"ז לפי‬
‫שמצד שמחת הנפש יבא כל העלם לגילוי בלי העלם ולבוש כלל גם לעונג הנעלם וחכ' היותר עמוקה מכלי שכלו בתחלה‪.‬‬
‫והשמחה הב' הוא מה שמ ביא לגילוי בחכמה שבדיבור למקבלים שהיא גדולה הרבה יותר משמחה הראשונה שהביאה לגילוי‬
‫מן ההעלם לעצמו כנ"ל‪ .‬דהנה הגם שלכאורה שמחה זו שמביאה רק לגלות השכל בדיבור קטן הוא בערך לגבי שמחה‬
‫העצמית שמביאה לגילוי לבחי' חכמה ועונג שבראש ממקור חוצבה בלי לבוש והעלם כלל כנ"ל דאין ערך למקבל לגבי המשפיע‬
‫עצמו‪ ,‬ואע" פ שאנו רואים שבעת השמחה יגלה הכל בדיבור בלי העלם כלל וכשאינו בשמחה לא יגלה מחכמתו מאומה לזולתו‬
‫ואם יגלה יכסה טפח כו' וכמו אגברו חמרא כו' כדי שיאמרו בדיבור כו'‪ ,‬מ" מ גם גילוי זה אינו בערך כלל לגבי גילוי חידוש‬
‫החכמה לעצמו‪ .‬וכמו שאנו רואים בחוש במי שחידש חכמה עמוקה והמציאה בכח שכלו מן ההעלם במקור ושרש החכמה‬
‫שישמח מאד ויצהבו פניו ביותר כענין חכמת אדם תאיר פניו ברוב אורה ושמחה כמ"ש בר" א שמצא תוספתא חדתא שצהבו‬
‫פניו כו'‪( ,‬שזהו שמחה העצמי' שקדם בתחלה והביאה מן ההעלם דעונג כו' רק שבאה בגילוי אחר שחידשה ונמשכה מן‬
‫ההעלם כו' כמ"ש במ"א)‪ ,‬ובודאי שמחה זו גדולה הרבה יותר משמחה שישמח בגלותו כל זה עצמו שחידש לתלמידו שאין כל‬
‫חדש בזה כלל רק מה שהשפיע' למקבל כמו שהיא בעצמו‪ ,‬וגם זה ודאי לא יש ערך לגילוי זה למקבל לכמו שהוא בעצמו‬
‫בשעה שנמשך לו בחידוש מאין והעלם דחכמה ממש כו'‪ .‬אך אעפ"כ הנה אנו רואים שעיקר גילוי השמחה העצמי' שהי' לו‬
‫בעצמותו כשהשיג והמציא שכל החדש מאין אינו אלא כאשר בא לידי גילוי בדיבור לתלמידו המקבל דוקא‪ ,‬אע"פ שהשמחה‬
‫שהי' לו בעצמותו ה"ז במקור דחכ' שבראש והשמחה שממנה יגלה אותה בדיבור אינו רק מצד ענין התגלות שמחת לבו שבא‬
‫בגילוי יותר למקבל בלבד‪ ,‬אבל באמת שמחת לבו זאת שעי" ז מגלה השכל בדיבור היא יותר גדולה ועצומה שמגעת בעצמות‬
‫הנפש בפנימית יותר משמחה הראשונה שהביאה לגילוי עיקר התחדשות השכל וחכ' ממקורה בהעלם‪ .‬ויש בזה ב' טעמים‬
‫שהן א'‪ .‬דהנה אע" פ שאותיות הדיבור אינו רק גילוי בעלמא בחיצוניות הבל הפה לחוץ למקבלים בלבד מ"מ היא הנותנת שיבא‬
‫זה הגילוי ביותר מחמת שמחה גדולה יותר בעצם הנפש עד שיגלה גם בדיבור דוקא‪ ,‬כמשל המלך שכאשר שמח ביותר יצא‬

‫‪51‬‬

‫הוא ענין התגלות פנימיות אור אין סוף‪ ,‬והיינו היחוד עליון‪ ,‬ולכן‪ ,‬על ידי סמיכת‬
‫גאולה לתפלה‪ ,‬לא פסק חוכא מפומיה‪ ,‬כולא יומא‪ 106‬כו'‪.‬‬
‫וענין שאמר יעקב דוקא‪" ,‬המלאך הגואל אותי"‪ ,‬כי "המלאך הגואל"‪ ,‬זהו ענין‬
‫סמיכת גאולה לתפלה‪ ,‬יחוד העליון‪ ,‬ויעקב דוקא‪ ,‬המשיך היחוד‪ .‬כי אברהם‪,‬‬
‫רק "וימינו תחבקני‪ ,"107‬חיבוק ומקיף לבד‪ ,‬ויצחק‪" ,‬שמאלו"‪ ,‬רק התעוררות על‬
‫היחוד‪ ,‬אבל עצם היחוד‪ ,‬מקו האמצעי דוקא‪.108‬‬
‫חוץ לפתח היכלו וישב בשער לבא לגילוי לעין כל דוקא ולדבר ע ם הפחותים ומתגלה לעין כל כמו שהוא ממש בלי העלם‬
‫וצמצום כלל כו' (כמו דוד שהי' מפזז ומכרכר כו' מעוצם השמחה כו')‪ ,‬וכמ"ש בזהר על ובט"ו יום כו' בי' מלכא בתרעא יתיב כו'‬
‫(וכמו משתה שעשה בחצר גינת ביתן כו'‪ ,‬וכמ"ש במ"א בענין יו"ט שני דגליות כו')‪ .‬והטעם הב' לפי שעיקר שלימות החכמה‬
‫דמשפיע שחידש לעצמו אינו אלא כשמביאה למקבל דוקא שאז נשלם שלימותו יותר מבתחלה לפי שנעוץ תחילתן בסופן דוקא‬
‫כידוע דאין שלימות למשפיע כלל בלתי מקבל שיקבל אור שפעו כמו שאין שלימות לדכר בלא נוק' כמ"ש בזהר שאינו נק' אדם‬
‫שלם רק בכללות דדכר ונוק' כמ"ש ויקרא שמם אדם ויא' להם פרו ורבו כו' וז" ש והתקין לו ממנו בנין כו')‪ ,‬וכך יובן ממילא‬
‫שעיקר שלימות דשמחה העצמית בחידוש החכ' מאין כו' רק בשמחה זאת שמביא השפעתו לגילוי לחוץ ממנו שהוא באותיות‬
‫הדיבור למקבל דוקא שנשלם בזה שמחה ועונג שבתחלה לעצמו א"כ שמחה ועונג זה שבגילוי הדיבור הרבה יותר משמחה‬
‫שבתחלה כו' מאחר שאם לא תבא בגילוי בדבור אין לה שלימות כלל‪ ,‬וע"כ אנו רואים שעיקר גילוי כל הצפון ונעלם ביותר גם‬
‫בכח שכלו אינו אלא בגילוי הדיבור שיתגלה ביותר מה שחידש לעצמו‪ ,‬כמו פיה פתחה בחכמה שפתח הצינור הנעלם המקור‬
‫לחכמה כמו פתח ר' פלוני כו' וכמ"ש במ"א וד"ל‪.‬‬
‫‪105‬‬
‫תהלים קיג‪,‬ט‪.‬‬
‫‪106‬‬
‫ראה דרך חיים לאדמו"ר האמצעי‪ ,‬שער התפלה לט‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬ורב ברונא דסמיך גאולה לתפלה לא פסק חוכא מפומי' כו'‬
‫היינו שהי' מחבר יחוד יסוד ומ"ל למטה כמו שהיחוד הוא למעלה בעצמות ממש שלמעלה מיחוד דק"ש כנ"ל וע"כ לא פסק‬
‫חוכא כו' שהוא בחי' תענוג מפולש לאורך ורוחב בלתי מוגבל ברצון ומקור לרצון כו' כי מגיע בעצמות השעשועים וז"ש אז ימלא‬
‫שחוק פינו כו' שלמעלה מכל התענוגים עליונים שבכל יחודים דמ"ע ומצות ק"ש כו' כי הגדיל ה' לעשות עם אלה דוקא כמ"ש‬
‫במ"א בענין דוד הגדיל דוד מ"י חי וקיים וזהו הטעם שהתפלה דרבנן שהיא בבחי' מ"ל שעלייתה למעלה מעלה בעצמות ממש‬
‫וכמ"ש ביום ההוא יצאו מ"ח כו' חצים אל הים הקדמוני כו' וד"ל‪.‬‬
‫‪107‬‬
‫שה"ש ב‪,‬ו‪.‬‬
‫‪108‬‬
‫ראה אור התורה במדבר ח"ב‪ ,‬בהוספות ע' ה‪ .‬וז"ל‪ :‬אך הענין הוא דהנה אנו אומרים לפני כל מצוה לשם יחוד קוב"ה‬
‫ושכינתי'‪ ,‬וצ"ל מהו"ע ופי' יחוד קוב"ה‪ ,‬הענין הוא דהנה שכינתי' הוא מל' ושכנתי בתוכם שהוא בחי' מל' שמחי' את העולמות‬
‫בבחי' התלבשות וע"ד כמו שהנשמה מחי' את הג וף כך הקב"ה מחי' את העולם והעולם נעשה יש ודבר נפרד‪ ,‬כי ענין המלוכה‬
‫אינו שייך כ"א על עם שהוא מל' עוממות שז"ע נפרדי' דוקא‪ .‬ולכן על בנים להיות כי הבן נמשך מעצמות בחי' האב אינו שייך‬
‫מלוכה‪ ,‬כ"א על נפרדים דוקא שייך בחי' מלוכה‪ ,‬ובחי' זו המחי' עולמות הנפרדי' נק' בשם שכינתי' שהוא בחי' מל' המחי'‬
‫עולמות הנפרדים בבחי' ממכ"ע‪ ,‬אמנם פי' וענין קוב"ה זהו מצד היותו קדוש ומובדל מגדר עולמות וזהו בחי' סוכ"ע‪ ,‬וענין יחוד‬
‫קוב"ה ושכינתי' זהו שיומשך בחי' המשכת בחי' סוכ"ע בבחי' ממכ"ע‪ ,‬ופי' יחוד זהו המשכת הדעת מל' והאדם ידע‪ ,‬ושרש‬
‫העני ן הוא דכתיב כי אל דעות הוי' שיש ב' דעות היינו ב' בחי' דעת ד"ע וד"ת‪ ,‬ד"ת הוא שנברא מאין ליש שלמטה הוא היש‬
‫ונברא מאין‪ ,‬וד"ע הוא מלמעלמ"ט‪ ,‬שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין שכולא קמי' כלא ממש חשיב‪ ,‬ובחי' היחוד הוא בחי'‬
‫המשכת הדעת מבחי' ד"ע בבחי' ד"ת‪ ,‬שגם בבחי' ד"ת יומשך להיות מושג כמו שהוא בד"ע‪ ,‬איך שקמי' כלא ממש חשיב‪ ,‬וז"ע‬
‫יחוד קוב"ה ושכינתי' שגם בבחי' שכינתי' ד"ת יומשך הגילוי מבחי' ד"ע בחי' סוכ"ע‪ .‬והנה בחי' יחוד זה התחיל מיעקב דכתיב‬
‫שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪ ,‬שאברהם הי' בחי' ימינו תחבקני‪ ,‬ויצחק הי' בחי' שמאלו תחת לראשי‪ ,‬שכ"ז הוא בחי'‬
‫מקיף שזהו רק הכנת היחוד‪ ,‬אבל כדי שיומשך למטה בבחי' פנימי' ממש שנק' בשם יחוד‪ ,‬יחוד זה התחיל מיעקב לפי שיעקב‬
‫הוא אותיות יבקע וכמ"ש אז יבקע כשחר אורך‪ ,‬שיעקב התחיל לבקוע החשך כמו שאור השחר בוקע חשך הלילה‪ ,‬כי יעקב‬
‫הוא בחי' קו האמצעי‪ ,‬ו הגם שאברהם התחיל ג"כ להאיר למטה והי' למטה משגר שם שמים בפי כל הבריות‪ ,‬וכמ"ש ויקרא‬
‫בשם ה' אל עולם‪ ,‬וכתיב וארא אל אברהם שהאיר גילוי אלקות להאבות‪ ,‬והם שגרו בפי הבריות כנ"ל‪ ,‬עכ"ז הנה הגילוי הי' ע"י‬
‫בחי' שם שדי‪ ,‬אבל שמי הוי' לא נודעתי להם‪ ,‬ומ"מ מיעקב התחיל להיות התגלות שם הוי'‪ ,‬ולכן העמיד י"ב שבטים שי"ב‬
‫שבטים הם בחי' י"ב בקר דבריאה שהם בחי' שבט וענף מן עצם האילן שהוא בחי' יעקב והיינו להורות שהם ממשיכים המשכה‬
‫זו בבי"ע‪ ,‬ועכ"ז ושמי הוי' לא נודעתי קאי גם על יעקב שלמטה בעוה"ז לא נודעתי כ"א ע"י שעבוד מצרים שנזדככו ע"י שמררו‬
‫את חייהם בחומר ובלבנים וע"י המרירות וגם שהיו ס' רבוא ביחד שזהו כמנין שם הוי' כשתחשוב יו"ד פעמים וא"ו בכפל‬
‫חמשה פעמים עולה ת"ר אלף שהם ששים רבוא‪ ,‬ואז נתגלה שם הוי' במ"ת שא' אנכי הוי' אלקיך שלכן נק' מ"ת ביום חתונתו‬

‫‪52‬‬

‫ופירוש "הגואל אותי מכל רע"‪ ,‬דהנה‪ ,‬יש רע ברוחניות בעבודה‪ ,‬כמו שכתוב‪:‬‬
‫"וכל יצר מחשבות לבו‪ ,‬רק רע כל היום‪ ."109‬ובכל יום‪ ,‬יצרו של אדם מתגבר‬
‫עליו‪ ,110‬להתאוות תאוות זרות כו'‪ .‬ויש עוד רע בגשמיות‪ ,‬ב"בני חיי ומזוני‪,"111‬‬
‫וכמו יעקב‪ ,‬שירא מעשו‪" ,‬פן יבוא והכני‪ ,‬אם על בנים‪ ,"112‬אך‪ ,‬מלאך זה‪ ,‬הוא‬
‫גואל מכל רע‪: 113‬‬
‫"הוא יברך את הנערים"‪ ,‬דהנה כתיב‪" :‬נער הייתי‪ ,‬גם זקנתי‪ ."114‬ואמרו‬
‫רבותינו זכרונם לברכה‪" :‬שרו של עולם אמרו‪ ,"115‬שהוא בבחינת נער‪ .‬דהנה‪,‬‬
‫החילוק‪ ,‬בין נער לאדם הגדול‪ ,‬הוא‪ ,‬שבאדם‪ ,‬אבריו גדולים יותר‪ ,‬וגם המוחין‬
‫שלו גדולים‪ ,‬להשיג גדולות‪ ,‬אבל הנער‪ ,‬הוא אותן האברים בעצמן‪ ,‬אך הם‬
‫קטנים‪ ,‬וגם המוחין‪ ,‬מצומצמים בתכלית הקטנות‪ ,‬להשיג דברים קטנים כו'‪.‬‬
‫והענין‪ ,‬דלמעלה‪ ,‬יש גם כן בחינת אדם הגדול‪ ,‬ואנפי רברבא‪ ,‬והוא בחינת‬
‫מדות דזעיר אנפין דאצילות‪ ,‬שהם בבחינת אין סוף‪ ,‬בלי גבול‪ ,‬ובבחינת יחודא‬
‫עילאה‪ ,‬ביטול אמיתי‪ ,‬והיינו‪ ,‬על ידי המוחין עליונים דחכמה בינה דדעת‬
‫דאצילות‪ ,‬המתגלים ומאירים בו‪ .‬אבל בחינת שרו של עולם‪ ,‬שהוא המקור‬
‫כמארז"ל בסוף תענית‪ ,‬שאז הי' גמר היחו ד שנמשך יחוד קוב"ה ושכינתי' שנמשך גילוי שם הוי' למטה במשכן ונועדתי לך שם‬
‫כו'‪ ,‬והתחלת הגילוי שם הוי' בעולמות הרוחני' הי' ע"י יעקב שהוא התחלת היחוד‪ ,‬וז"ע יתרון מעלת הנמצא ביעקב לגבי‬
‫אברהם‪ ,‬שיעקב התחיל להיות התחלת היחוד דקוב"ה ושכינתי' שהו"ע המשכת שם הוי' משא"כ אברהם ויצחק זהו רק הכנה‬
‫לבד‪ ,‬ונמצא שאינו סותר למ"ש בלק"ת מהאריז"ל פ' ל"ל שהיחוד עליון התחיל מהאבות היינו שאברהם ויצחק עשו הכנה כנ"ל‬
‫בפי' שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני‪ ,‬והתחלת היחוד התחיל מיעקב שהתחיל להמשיך שם הוי' ברוחניות העולמו' בי"ע ע"י‬
‫שהעמיד י"ב ש בטים שהם כהמשכת השבט מן האילן שיומשך מאצי' לבי"ע‪ ,‬ועיקר היחוד עליון זה במ"ת שאז נתגלה שם הוי'‬
‫כמ"ש וירד ה' על ה"ס ואמר אנכי ה' אלקיך‪ ,‬ועכ"פ התחלת היחוד התחיל מיעקב‪ ,‬וזהו המשל שאמר במדרש שעתיד להוליד‬
‫בת שתהא נישאת למלך שקאי על יעקב שע"י יעקב התחיל להיות יחוד קוב"ה ושכינתי' ברוחני' בי"ע‪ ,‬ולכן לבית יעקב‬
‫שהכוונה על יעקב עם ביתו היינו י"ב שבטים שהם המשכה בבי"ע כנ"ל שעי"ז פדה את אברהם‪ ,‬להיות כי ע"י יעקב ובניו נמשך‬
‫התחלת הנשואין שתהא נשאת למלך‪ ,‬וגם י"ל שמ"ת נק' ג"כ ע"ש יעקב כמ"ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל שאז הוא‬
‫עיקר היחוד‪.‬‬
‫‪109‬‬
‫נח ו‪,‬ה‪.‬‬
‫‪110‬‬
‫סוכה נב‪,‬א‪.‬‬
‫‪111‬‬
‫מועד קטן כח‪,‬א‪.‬‬
‫‪112‬‬
‫וישלח לב‪,‬יב‪.‬‬
‫‪113‬‬
‫ראה שערי תשובה לאדמו"ר האמצעי יז‪,‬ד‪ .‬וז"ל‪ :‬ראה נתתי לפניך החיים כו' דמשמע שניתן ביד האדם שתחי' בחיי עולם‬
‫כמו בעבודה שבלב ומוח בתפל' וכה"ג ובגשמיות בחיי פרנסתו שיצלי' ויסיר ממנו כל מקטרג רע ברוחניות ובגשמיות משונאי'‬
‫שלא ירדפוהו כו' ולהיפך בעשותו בבחירתו ברע ימשיך עליו ברוחניות ובגשמיו' השפעת הרע ומות לפי שמעורר למעלה כח‬
‫הדין הקשה ואע"פ שאין רע יורד מלמעל' אבל הוא עצמו עשהו כנ" ל ובזה ניתנה הבחירה לאדם דוקא והכל בידי שמים חוץ‬
‫מיראת שמים‪ .‬וב שמן למאור ח"א ע' צב‪ .‬וז"ל‪ :‬זהו שאמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע שהגאולה הוא מבחי' מלאך בא'‬
‫ומלאך פניו כו' כנ"ל‪ ,‬ופי' מכל רע שיש ב' בחי' רע ברוחניו' ובגשמי'‪ ,‬ומבחי' מלאך הגואל נמשך גאולה מהב' בחי' רע בין‬
‫בפנימי' ובין בחיצוני' כו'‪ ,‬וזהו הענין מ"ש בפרדס שהוא מלאך שעושה ב' שליחות כו'‪ ,‬ובעבודה הו"ע סמיכת גאולה לתפלה‬
‫שזה ג"כ ענין ב' שליחות‪ ,‬כי תפלה הוא בקשת צרכים הגשמיים רפואה פרנסה כו' ומ"מ חותמין על כל ברכה ברוך אתה הוי'‬
‫כו'‪ ,‬להיות המשכת גילוי שם הוי' גם בחיצוני'‪.‬‬
‫‪114‬‬
‫תהלים לז‪,‬כה‪.‬‬
‫‪115‬‬
‫יבמות טז‪,‬ב‪.‬‬

‫‪53‬‬

‫המשפיע חיות‪ ,‬בבעלי גבול ונפרדים ממש‪ ,‬הנה‪ ,‬לפי שגם הוא נתצמצם‪,‬‬
‫להיות במדה וגבול ממש‪ ,‬וגם בבחינת יש‪ ,‬לפי שהמוחין וההשגה שלו בתכלית‬
‫הקטנות כו'‪ ,‬ולכן‪ ,‬נק' נער‪ ,116‬וכשההשפעה נמשך מבחינת נער זה‪ ,‬נעשה‬
‫למטה העלם והסתר לגמרי‪ ,‬להיות נראה עולם כמנהגו כו'‪ ,‬וכמו שכתוב‪:‬‬
‫"ונתתי נערים שריהם‪ ,"117‬וכתיב‪" :‬אי לך ארץ שמלכך נער‪ ,"118‬וכמו שכתוב‪:‬‬
‫"אותותינו לא ראינו‪."119‬‬
‫‪116‬‬

‫ראה ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי בהוספות קמח‪,‬ג‪ .‬וז"ל‪ :‬וביאור הדברים הנה בחנוך כתיב ויתהלך חנוך את האלקים‬
‫כו' וידוע דחנוך הוא הנק' נער וכמ"ש חנוך לנער כו' והוא בחי' מט" ט‪ .‬והענין הוא על דרך משל הנער הגשמי הנה אנו רואים‬
‫שיש בו חיתוך אברים וכל פרטי היוצר של קומ ה שלימה כמו באיש גדול‪ ,‬ואם כן אין בכליו ואבריו שום שינוי והפרש כלל בינו‬
‫לגדול‪ ,‬אך בשכלו ומדותיו הוא משונה שמדותיו ושכלו מצומצמים מאד כידוע‪ ,‬וכשיגדל בקומה יגדלו המדות והשכל כו'‪.‬‬
‫והנמשל מובן למעלה דבחי' י' ספירות דבריאה ודיצי' נקראים בשם נער על דרך משל‪ ,‬לפי שהאורות בכלים הן מצומצמים מאד‬
‫רק לפי ערך השפע לנבראים בעלי גבול בלבד‪ ,‬והוא בצמצום גדול‪ ,‬ואף על פי שיש כל פרטי הכלים בבי"ע כמו שיש באדם‬
‫דאצי' שנק' איש כו' ‪ ,‬אבל איו להן ערך זה עם זה כלל‪ ,‬לפי שבחי' ו' קצוות דבריאה בתכלית הקטנות הוא כמו הנער שמנהגו‬
‫ומעשיו בבחי' הקטנות מאד כו'‪ ,‬אך מידי חודש ושבת יש עלי' לנער זה הנקרא מט"ט כו'‪ ,‬ונק' עבדו זקן ביתו כו'‪ ,‬פי' מפני‬
‫שיבא בו ההארה מגדלות החכ'‪ ,‬ועל דרך משל הזקן דכתיב בישישים חכמה‪ ,‬לפי שבזקן דעתו מתיישבת הרבה בבחי' גדלות‬
‫השכל וממילא נגדלים גם המדות‪ ,‬חסד כלול מיו"ד ויו"ד מיו"ד כו'‪ .‬ולכך בשבת דוקא הוא זמן להשפיע אלקות לנשמות‬
‫ומלאכים עליונים להנות מזיו השכינה בגן עדן העליון וגן עדן התחתון שהוא על ידי בחי' הגדלות הנערים מט"ט וסנד"ל‪ ,‬מט"ט‬
‫בגן עדן העליון דבריאה וסנד"ל ביצי' בגן עדן התחתון כו'‪ .‬משא"כ ביומין דחול שנק' נערים וכמ"ש ונתתי נערים שריהם כו'‬
‫שאינו אלא כמשל נער משרת קטן אצל איש גדול‪ .‬כמו כן נמשלו כל ההנהגות שלהם ביומין דחול כו' שאז אין שפע לעולמות‬
‫רק כדי סיפוק בצמצום גדול כנ"ל וד"ל‪ .‬ובתורת שמואל תר"ם ח"א ע' יז‪ .‬וז"ל‪ :‬וביאור הענין יובן בהקדים מ"ש אי לך ארץ‬
‫שמלכך נער כו' וכתי' אשריך ארץ שמלכך בן חורים הכוונה שבח"ל מקור ההשפעה הוא מבחי' נער שהוא בחי' מט"ט הנק' שרו‬
‫ש"ע שהוא בבחי' ו"ק דיצי' שהכלי שבהם מוגבלים ומעלימים אור האלקי הבלתי מוגבל כו' וכמארז"ל נער הייתי גם זקנתי שרו‬
‫ש"ע אמרו כו'‪ ,‬משא"כ בארץ ובירושלים ובהמ"ק שם מאיר מבחי' ו"ק דאצי' שגם הכלים שבהם בחי' אלקות והם בלתי‬
‫מוגבלים כו'‪ ,‬רק ששם גופא יש חילוקי מדרגו' באופן הגילוי דו"ק דאצי' והוא משארז"ל עשר קדושות הן כו'‪ ,‬וזהו אשריך ארץ‬
‫שמלכך בן חורין והוא בחי' ז"א דאצי' הנק' בן חורין להיות שורש התגלות' הוא מבחי' אימא עילאה בינה דאצי' עולם החירות‬
‫כו' משא"כ בחו"ל א' אי לך ארץ שמלכך נער שמקבלי' מבחי' ו"ק דאצי' כמו שמתלבשי' בו"ק דיצי' הנק' מט"ט שנק' נער‪.‬‬
‫והטעם לזה ידוע שיש אנפי רברבי ואנפי זוטרי ועד" ז ההפרש בין גדול לקטן שהציור של האברים שיש בגדול הוא ממש‬
‫בדוגמא זאת בקטן רק שבקטן האברי' קטנים ובגדול האברי' גדולים יותר‪ ,‬וכן ברוחני' הנפש אותן הכחות שישנם בגדול שהוא‬
‫בחי' שכל ומדות אותם הבחי' ממש ישנם בקטן ג" כ רק שבקטן הם בתכלית הקטנות להשכיל דברים קטנים ביותר וממילא‬
‫המדות הם לפ"ע השכל להתפעל מדברים קטנים‪ ,‬משא"כ בגדול נתגדל שכלו להשכיל דברים גדולים ביותר וממילא‬
‫ההתפעלות שלו הוא ג"כ מדברים גדולים ביותר‪ ,‬נמצא שההפרש בין גדול לקטן הוא בענין הכלים הן בגשמי' הן ברוחני'‪ ,‬אבל‬
‫באור וחיות הרוחני' אין הפרש רק בענין ההעלם וגילוי שבגידול הכלים נתגלה החיות ביותר ובקטנות הכלים הוא בהעלם‬
‫והעדר התפשטו' כו'‪ ,‬אבל בעצם החיות אין שינוי כלל כו'‪ ,‬כן למעלה בבחי' הכלים דאצי' שהם בחי' אלקות לכן בחי' התגלות‬
‫אוא"ס בהם הוא בתכלית ההתגלות והתרחבות משא"כ בו"ק דיצי' שהם מוגבלים לכן התגלות אור האלקי בהם בבחי' צמצום‬
‫והגבלה מאד‪ .‬וזהו ג"כ ענין אתוון בינונים ואתוון זעירין שאין נ"מ בעצם ציור האותיות רק בבחי' הקטנות וההגדלה‪ ,‬כן למעלה‬
‫צירופי' ואותיות שנבראו בהם שו"א הם בתכלית ההעלם והסתר בתוך הנבראי' לכן נק' אתוון זעירין משא"כ בעולם האצי'‬
‫שהאותיות הנק' בשם כלים אינם מלובשי' בבחי' העלם והסתר לכן נק' בשם אתוון בינוני' כו'‪ .‬והנה ידוע שמבחי' ההגדלות‬
‫הכלים נמשך בחי' חסד ורחמים‪ ,‬עד" מ הגדול בדעת מלא רחמים וסובל ההיפוך ואינו מתפעל ברוגז‪ ,‬משא"כ הקטן בדעת הוא‬
‫מלא רוגז והיינו מפני צמצום האור וחיות שבו גורם צמצומי' ודינים גם בבחי' ההשפעה לזולתו‪ ,‬משא"כ כשהאור וחיות שם הוא‬
‫בו בהתרחבות גורם המשכת השפע בהתרחבות גם לזולתו‪ ,‬לכן אמר אשריך ארץ כו' שמלכך בן חורין שבארץ הוא מקור‬
‫החסד וטוב ע"ש שמקבלת מבחי' גדול הכלים שבאצי' כו' משא"כ בחו"ל שמקבלת מבחי' הכלים דיצי' לכן ההשפעה באה‬
‫בבחי' דינים וצמצומים כו'‪.‬‬
‫‪117‬‬
‫ישעיהו ג‪,‬ד‪.‬‬
‫‪118‬‬
‫קהלת י‪,‬טז‪ .‬ראה ספר הליקוטים לתלמידי האריז"ל על קהלת י‪,‬טז‪ .‬וז"ל‪ :‬אי לך ארץ שמלכך נער וכו'‪ .‬כבר ידעת שיש ארץ‬
‫ויש ארץ‪ .‬למעלה נק' ארץ החיים והיא ה' ראשונה וה' שנייה למטה במלכות והיא נק' ארץ חפץ אמנם בזו הארץ שלמטה יש‬

‫‪54‬‬

‫והנה‪" ,‬נערים"‪ ,‬לשון רבים‪ ,‬היינו ב' בחינת‪ ,‬משפיע ומקבל‪ .‬והנה‪ ,‬כמו‬
‫שבבחינת דיבור עליון‪ ,‬יש ב' בחינת‪ :‬א'‪ ,‬כשהדיבור הוא בהתגלות ופירוד כו'‪,‬‬
‫והב'‪ ,‬כשהוא בבחינת ביטול ומקבל מבחינת חכמה עילאה‪ ,‬שאזי הדיבור נעלה‬
‫יותר‪ ,‬כך גם בבחינת נערים‪ ,‬יש ב' בחינת‪ :‬א'‪ ,‬כשהם בפני עצמו‪ ,‬בבחינת‬
‫פירוד‪ ,‬והב'‪ ,‬כשמקבלים מבחינת עליונה יותר‪ ,‬וכמו "יהושע בן נון‪ ,‬נער"‪ ,‬ש"פני‬
‫משה כפני חמה‪ ,‬ופני יהושע כפני לבנה‪ ."120‬אך‪ ,‬כתיב‪" :‬נער לא ימיש מתוך‬
‫האהל‪ ,"121‬שקבל מבחינת משה‪ ,‬ואזי היה נעלה יותר‪ .‬ולכן‪ ,‬אמר לו המלאך‪:‬‬
‫"עתה באתי‪ ,"122‬מה שאין כן בימי משה‪ ,‬לא קבלו אותו‪ 123‬כו'‪( ,‬עיין דרוש‬
‫בה שליטה מצד בחי' א"י מדריגות של הקליפות וז"ש אי לך ארץ כשאת במדריגות אלו כי באותה שעה מלכך נער ר"ל שאז‬
‫ישלטו ש"ך דינין כמנין נע"ר בלי מיתות להיותם נערה מצד ה' אלפי"ן מאדנ"י כי בלא א' די"ן וה"פ די"ן הם בגי' נע"ר ובה'‬
‫אלפי"ן יתמתק ויהיה נערה וזהו סוד נע"ר ונער"ה כנז' בפ' תצא והם תחת ממשלת הנער בשעה שאין ישראל זוכין להעלות‬
‫ניציצות דמ"ן לקדושה בתפילתם אז יורדת היא לבריאה בסוד נקודה ומיבם אותה הנער בהתלבשו' היא בסנדלפו"ן והוא‬
‫במטטרו"ן ואז נק' מלכך נער כי על ידו יושפעו העולמות‪ ...‬ויובן ג"כ זה הפסוק על שני משיחים שמשיח בן יוסף נק' נער‬
‫בסוד ושם אחנו נער והוא נער הנאמר על יוסף ומשיח בן דוד נק' בן חורין וזהו אשריך ארץ שמלכך בן חורין והבן ועיין‬
‫בפסוק ימלט אי נקי באיוב ותבין יותר‪.‬‬
‫‪119‬‬
‫תהלים עד‪,‬ט‪.‬‬
‫‪120‬‬
‫ב"ב עה‪,‬א‪ .‬ספרי ופרש"י פינחס כז‪,‬כ‪.‬‬
‫‪121‬‬
‫כי תשא לג‪,‬יא‪.‬‬
‫‪122‬‬
‫יהושע ה‪,‬יד‪.‬‬
‫‪123‬‬
‫ראה דרושי חתונה לאדמו"ר האמצעי ח"ב ע' תרו‪ .‬וז"ל‪ :‬קול מצהלות חתנים מחופתן ונערים ממשתה נגינתם‪ .‬הנה חתנים‬
‫ל' רבים ונערים ל' רבים ויש להבין תחלה ענין נערים שהן ב' נערים (והוא בחי' נער מט"ט מיט"ט ביו"ד ומט"ט בלא יו"ד שהוא‬
‫בינה ותבונה‪ ,‬כי יש בחו"ב ב' מדרגו' או"א עילאי' וישראל סבא ותבונה וע"כ גם חתנים שנים שהוא אבא עילא' וישראל סבא‬
‫כמו שנערים שנים וד"ל)‪ .‬דהנה ביהושע כתיב נער לא ימיש מתוך האהל וידוע דפני משה כפני חמה ופני יהושע כפני לבנה‬
‫וע"כ נק' נער לא ימיש כו' כמו הלבנה שאין לה אור עצמותה רק מה שמקבלת מאור השמש כך יהושע קיבל אור תורה ממשה‬
‫בתמידו' באורו הי' לו אור‪ ,‬ובזה יש מעלה וחסרון‪ ,‬כי נער ל' משרת כמו ויאמר שאול אל נערו וכמו נערי יואב כו' ויהושע נק' נער‬
‫משרת משה מבחוריו שהוא בחי' טפל ובטל לגמרי לגבי משה ואינו נחשב למהות בפ"ע כלל וכלל וכתלמיד לפני רבו שהוא‬
‫תמיד בתכלית הביטול ממציאותו עד שלא יוכל להיות משפיע כלל דאיידי דטריד למיבלע לא פליט כלל‪ ,‬והנה זהו עצמו הנותן‬
‫שיש בו מעלה יתירה להיותו דבוק בעצמות אור המשפיע והי' כמוהו ממש‪ ,‬וע"כ הי' ביהושע מבחי' ומדרגת משה ממש כמ"ש‬
‫משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים אע"פ שזקינים קיבלו ושמעו ממשה ג"כ אך קיבלו ע"י יהושע משרת‬
‫משה אחר שהי' בחי' מקבל כנ"ל נעשה בחי' משפיע וכמ" ש ונתת מהודך עליו הוד"ך ממש שהי' עליו זיו הודו של משה ולא‬
‫במדרג' למטה מזה כלל‪ ,‬משא"כ הזקיני' אף שנאצל מן הרוח של משה עליהם לא היו במדרגתו‪ ,‬וכל זה ההפרש רק מצד שהי'‬
‫יהושע משרת משה ונק' נע"ר לא ימיש מתוך אהלו של משה אפילו רגע ואהל תורתו של משה זרח עליהם יחד בבחי' מקיף‬
‫כאהל שמאהיל על שניהם יחד בתמידו' וזהו לא ימיש מתוך האהל דוקא וד"ל‪ ,‬אך בתנאי שלא ימיש אף רגע ואם ימיש מתוך‬
‫האהל שאין אורו של משה עליו אז לית לי' מגרמי' כלום‪ ,‬כלבנה שאין לה אור עצמותה כלל רק כאשר עומדת מקרוב לקבל אור‬
‫השמש ואור השמש הוא שמאיר בה ולא אור עצמותה‪ .‬והנה יש דעת האומרים דאור הלבנה אינו אור מקבל לבד אלא הוא אור‬
‫משפיע וכמו ממגד גרש ירחים שזורחת אור עצמותה ודוקא בריחוק מקום מן השמש רק כאשר מקבלת מאור השמש מרחוק‬
‫דוקא אז תתמלא במילוא' וכשעומדת מקרוב חשך אורה כשרגא בטיהרא כו'‪ ,‬הרי לפ"ז יתפרש המא' פני משה כפני חמה כו'‬
‫לא בשעה שהי' יהושע משרתו באהל משה דא"כ איך הי' ליהושע אז אור עצמו כפני לבנה הרי מתחשך אורה בקירוב לשמש‬
‫אלא לאחר הסתלקות משה שמלך יהושע קאי ואך הוד דמשה ממש ניתן לו הרי זה כמו שאור השמש מאיר בלבנה בריחוקה‬
‫ומ"מ נק' אור הלבנה אור משפיע כנ"ל וזהו פני לבנה דכל פנים ל' אור‪ ,‬והיינו כאשר נעשה יהושע ראש ומשפיע היפך בחי'‬
‫מקבל כשהי' באהל משה בטל כו' וכמ"ש ויהושע מסר לזקיני'‪ .‬וזהו מדרג' הב' בנערים שזהו כמו תלמיד שנפרד מרבו ואינו‬
‫מקבל ע וד אך אור תורת רבו זורח בו מרחוק תמיד וממנו הוא נובע כמעיין המתגבר להיות משפיע אור והשפעה זו מאור‬
‫עצמותו כאור הלבנה‪ ,‬ומ"ש סיהרא לית לה מגרמה כלום היינו דלית לה בחי' כח המוליד ומשפיע מגרמה בלתי קבלת אור‬
‫השמש‪ ,‬וכמו אשה כי תזריע וילדה כו' וע"י קבלת מ"ד דוקא וד"ל‪ .‬והנה לפי כל הנ"ל יובן דאין ערך לבחי' משפיע דפני לבנה‬
‫דיהושע לאחר מות משה אע" פ שסמך ידיו עליו ונתן מהודו ממש עליו לגבי בחי' מקבל דיהושע כשהי' נער לא ימיש בחיי משה‬

‫‪55‬‬

‫כו' אע"פ שהי' טפל ובטל כאילו אינו במציאו' כלל וגם אם הי' נפרד ממשה אף רגע אין לו כלום‪ ,‬משא"כ כשמלך יהושע הוא‬
‫במהו' יש ודבר בפ"ע בחי' משפיע וא"צ להיות מקבל תמיד כו'‪ .‬אך הנה באמת אור שפע דמשה ביהושע גם לאחר מותו הי'‬
‫כמו בחייו ממש דאל"כ לא הי' כח ליהושע להשפיע כלל וכנ"ל כסיהרא דלית כו'‪ ,‬וזהו ע"י שסמך ידיו עליו והי' כמוהו כהוד של‬
‫משה ממש כמו שהי' מקבל באהל משה‪ ,‬וא" כ למה אמרו הזקנים שבאותו הדור אוי לאותה בושה כו' מפני שידעו וראו מעלת‬
‫ומדרג' משה שהוא כפני חמה ואין לפני לבנה דיהושע ערך לזה ע"כ היו מקונני' והיו מתביישי' לקבל אור פני לבנה דיהושע‪,‬‬
‫וזה פלא דגם אם היו הזקנים במדרג' משה כיהושע בחייו הרי גם הם לא קיבלו ממשה רק ע"י יהושע ומה גם שלא היו ממדרג'‬
‫משה כנ"ל א" כ מה זה גרעון להם פני לבנה דיהושע גם אחר מות משה מאחר שסמך ידיו עליו ואורו של משה ממש הוא‬
‫המאיר בו וכמו שקיבלו מיהושע כשהי' נער לא ימיש כו' וד"ל‪ .‬אך הנה עיקר הענין הוא כידוע דשרש משה מבחי' פנימי' יסוד‬
‫אבא כמ"ש ונחנו מ"ה דחכמ' וכמ"ש ותרא אותו כי טו"ב הוא כו' ונק' מחוק"ק כו' שממנו נובע מקור שפע אור תו"מ לכנ"י‬
‫ויהושע נער לא ימיש כו' ביחוד תדירי היינו בחי' פנימי' יסוד אימא שמקבל תמיד מיסוד אבא דאו"א זווגייהו תדיר כו'‪ ,‬וע"כ‬
‫הוסיף לו משה יו"ד דחכמ' וקראו יהוש"ע שהוא התגברו' החסדי' דאבא‪ ,‬וז"ש ונתת מהוד"ך עלי"ו היינו בהסתלקו' משה פנימי'‬
‫אור אבא ונמשך רק מהוד דאבא באימא שהוא בחי' בינה ומשם מאיר אור ושפע לזקנים דכנ"י שהן בחי' כח"ב דמל' כידוע‬
‫בענין זקן שקנה חכמ' ממקורה שהוא ח"ס וזקנים לנביאי' בחי' נו"ה כו'‪ .‬וזהו שא' הזקנים שבאותו הדור אוי לאותה בושה כו' כי‬
‫בחיי משה קיבלו מפנימי' אור אבא באימא שהוא יהושע כו' ועכשיו הן מקבלי' מנו"ה דאבא המוסתר בבינה‪ ,‬דמה שא' פני‬
‫משה כפני חמה היינו בבחי' יסוד אבא שנק' שמשא ופני יהושע כפני לבנה באור אימא‪ ,‬והיינו בשעת יחודם הפנימי באהל‬
‫אחד‪ ,‬ואמנם בהסתלקו' אור אבא שנק' פני חמה אזי בחי' פני לבנה בריחוק מקום ומרחוק בהעלם יאיר אור אבא כו' לזקנים‬
‫שהן כחב"ד דכנ"י‪ .‬וכך יובן גם בכל דור ודור הרי א' בזוהר דאתפשטות' דמשה בכל דור שנק' פנים מאירו' אך הוא בהעלם‬
‫גדול והוא כח מ"ה דנה"א בחי' הביטול העצמי לבחי' אי" ן האלקי שבכל ניצוץ מישראל ושורה בהעלם בבחי' בינה רחובו' הנהר‬
‫פנים מסבירות כו'‪ ,‬וכאשר בחי' מ" ה העצמי בגילוי אזי כל אשר יש בקליטת אור הבינה נכלל בחכמ' כח מ"ה הזה‪ ,‬אך לאחר‬
‫שנשאר בהעלם מ"מ כחו נראה ברחובו' הנהר דבינה להתפעל בשכל והשג' האלקי' כאו"א לפי ערכו וכמ"ש ביהושע שנק' איש‬
‫אשר רוח בו שיכול להלוך נגד רוחו של כאו"א והן ס"ר דיעות והשגו' דכנ"י באלקו' ויוצאי' ממקור א' הוא בחי' בינה אם הבנים‬
‫שכולל ס"ר דיעו' ע"כ יכול להלוך לנגד רוחו של כל א' וכמ"ש נודע בשערים בכל חד לפום שיעורא דילי' כו'‪ ,‬ומה שנק' איש אשר‬
‫רוח בו רוח זה שיכול להלוך כו' נעשה מאשר סמך משה ידיו עליו והיינו מבחי' נו"ה דאבא שבבינה כמ"ש ונתת מהוד"ך עליו‪.‬‬
‫ועכ"ז יתורץ הכל דגם לפ"ד האו' דלבנה ברחוקה דוקא מתמלאת היינו ג"כ מאור אבא דוקא שהוא הוד דמשה ואין לזה ערך‬
‫לבחי' יחוד פנימי דאו"א כשהי' נער לא ימיש כו' וזהו טעם הזקנים שאמרו וכו' וד"ל‪ .‬והנה מבואר שבאצי' יש ב' מדרגו' בבחי'‬
‫נער א' נער לא ימיש כו' (שזהו יחוד או"א עילאי' כנ"ל) והב' כאשר מלך יהושע אחרי משה (שזהו בבחי' מל' פני לבנה‪ ,‬והיינו ב'‬
‫ההי"ן בינה ומל'‪ ,‬וזהו בן נו"ן נו"ן כפופה ונו"ן פשוטה (וכידוע שנו"ן כפופה במל' ונו"ן פשוטה בבינה)‪ ,‬כך יש ב' מיני נער א'‬
‫באצי' והב' בבריא' והוא בחי' נער מט"ט מיט"ט ביו"ד הוא כמו נער לא ימיש דיהושע‪ ,‬והוא מארז"ל ע"פ נער הייתי גם זקנתי‬
‫שרו של עולם אמר‪ ,‬ופי' נער הייתי כשהוא בבחי' אצי' וכשיורד בבריא' נק' עבדו זקן ביתו המולך בכל כו'‪ ,‬וכמו הפרש הנ"ל‬
‫ממש ביהושע ומשה דכאשר הי' נער משרת הי' טפל ובטל ולא נחשב למהו' כלל כו'‪ ,‬וכך בחי' מיט"ט דנק' נער באצי' לגבי בחי'‬
‫ז"א דאצי' כאנפי זוטרי לגבי אנפי רברבי‪ ,‬והן בחי' קטנו' המדו' עליונו' בקטנו' המוחי' מאד ואמנם מקבל תמיד מבחי' ז"א ונק'‬
‫נער בבחי' האצי'‪ ,‬והמדרג' הב' בחי' נער מט"ט בבריא' שנק' שרו של עולם הבריא' (ונכלל בו יצי' ועשי')‪ ,‬וזהו כמו בחי' יהושע‬
‫אחרי מות משה כנ"ל שהוא יש ודבר בפ"ע ונק' שר העולם‪ ,‬ואין לזה ערך לגבי מדרגתו כשעולה באצי' ונק' שם נער‪ ,‬וכנ"ל‬
‫שבחי' מקבל דנער לא ימיש כו' למעלה הרבה מבחי' משפיע שנעשה אח"כ מטעם הנ"ל וד"ל‪( .‬וביאור ענין מט"ט דאצי'‬
‫ובירידתו לבריא' נק' עבדו זקן ביתו כו' ידוע דשם הוי' דז"א היינו בחי' מדו' דאצי' שבחי' אורות ומוחי' דאו"א מאירי' בהן‬
‫ומלובשי' בבחי' גדלו' המוחי'‪ ,‬שזהו כמו התפעלו' מדו' שבלב אדם למטה שנק' דו"ר שכליי' כידוע‪ ,‬וכמו בחי' דו"ר טבעיי'‬
‫שהמוחי' דחו"ב אין מאירי' שם רק בקטנו' מאד כתינוק שמדותיו טבעיי' להתפעל מדבר קטן נק' נע"ר מט"ט דאצי'‪ ,‬ואמנם בחי'‬
‫קטנו' המוחי' הללו מקבלי' תמיד ממדו' דגדלו' המוחי' וטפילים ובטילים ונכללי' בהם בלי נחשב למהו' בפ"ע כלל‪ ,‬והיינו כמו‬
‫שאנו רואי' בחוש שגם בהתפעלו' טבעי' הלב יתפעל גם הוא מהתפעלו' השכל האלקי שבבחי' חו"ב‪ ,‬וכמו בינה לבא הלב‬
‫שומע והלב רואה ראיי' השכל האלקי וכמ"ש לבי ובשרי ירננו כו' בכל לבי דרשתיך‪ ,‬ואדרבה כל החכמ' שבמוח שם הוא ונק'‬
‫חכ"ם ל"ב‪ ,‬וע"כ ממילא מובן שגם בחי' נער זה דאצי' שנק' אנפי זוטרי כמו אנפי רברבי דז"א הוא בהיותו טפל ומחובר בו‬
‫לקבל מוחי' דגדלו' דאו"א כו' רק בהפרדו ה"ז בבחי' קטנו'‪ ,‬וכמו דמיון דו"ר טבעיי' לבדם בלא הארת המדו' דגדלו' כו'‪ ,‬והוא‬
‫ענין ירידת מדות דקטנו' הללו מאצי' לבריא' שהוא עולם המחשבה‪ ,‬והן כמו מדו' טבעיי' דקטני' שמהרהר אותם במחשבה‬
‫שנעשין בבחי' אותיו' המחשבה נפרדי' מן עצם מהותם כמו שהמה בלב‪ .‬ומזה יובן ערך מט"ט דבריא' שהן ו"ק דבריא' לגבי‬
‫מיט"ט דאצי' שהן מדו' דקטנו' שבאצי'‪ .‬ונמצא ג' מדרגו' כאן א' כשנק' נער שדבוק בז"א והב' כשנפרד והוא בבחי' האצי' עדיין‬
‫והג' בירידתו לבריא' ונק' שרו של עולם הבריא'‪ .‬ולפ"ז מה שבירידתו לבריא' נק' עבדו זקן ביתו המושל כו' לפי שאברהם הי'‬
‫מרכבה לבחי' חסד דז"א עצמו‪ ,‬וענ"ר אשכול וממרא נק' נערי"ם כמ"ש בלתי חלק הנערים כו'‪ ,‬ואליעזר נק' עבד"ו זקן בית"ו‬
‫בבחי' חסד דבריא' ויצי' כו' שמושל בכל אשר לו‪ ,‬וכמ"ש גם זקנת"י שהן בהיותו בבי"ע שקטנו' דאצי' נק' שם בתכלית הגדלו'‬
‫בבחי' זקנה‪ ,‬כמו יהושע שהי' נער לגבי משה ואח"כ נעשה ראש וגדול הדור (דבחי' קטנו' שבו לגבי משה הוא הגורם בחי'‬

‫‪56‬‬

‫המתחיל "מהרה ישמע‪ .)"124‬וזהו‪" :‬המלאך הגואל כו'‪ ,‬הוא יברך את הנערים"‪,‬‬
‫שיהיה תוספת ברכה והמשכה‪ ,‬גם בהנערים‪ ,‬מבחינת אור חוזר הנזכר לעיל‪,‬‬
‫שיהיה למטה גם כן ביטול כו'‪.‬‬
‫וענין "ויקרא בהם שמי ושם אבותי כו'"‪ ,‬שהוא ענין התחברות חסד גבורה‬
‫תפארת דאצילות‪ ,‬עם חסד גבורה תפארת דבריאה יצירה עשיה‪ ,‬יובן ממה‬
‫שנתבאר בפירוש "היא מתהלכת בין החיות‪ ,"125‬היינו‪ ,‬בין ב' בחינת חיות‪ ,‬חיון‬
‫עילאין וחיון תתאין‪ ,126‬לחברם יחד‪ ,‬ואם כן‪ ,‬על ידי המלכות‪ ,‬נעשה התחברות‪,‬‬

‫הגדלו' שלו אח"כ כנ"ל)‪ .‬והנה בכל זה יובן מ"ש בחטא העגל ושלחתי לפניך מלאך וגרשתי החתי כו'‪ ,‬מלאך זה הוא בחי' מט"ט‬
‫דבריא' (דבחי' מיט"ט דאצי' יש בו כל הארו' המוחי' דגדלו' דאו"א כנ"ל)‪ .‬וזהו שא' במא' הנני שולח כו' השמר בו כי שמי בקרבו‬
‫וארז"ל זה מט"ט ששמו כשם רבו‪ ,‬הענין הוא דשם הוי' דז"א שנק' שמי בקרבו בהעלם גדול והוא בבחי' הקטנו' מאד ע"כ‬
‫השמר בו ואל תמר בו כי לא ישא לפשעיכם להיותו בבחי' מדו' דקטנו' שלא יסבול כו' כמו שתינוק מלא דינין וכעס וכקפידא‬
‫אשר היא במחשבה דוקא שלא יוכל לסבול כו' אבל מדו' שבלב שמאירי' מן הדעת והחכמ' יכול לסבול ההיפוך וירבה לסלוח‬
‫כו'‪ .‬ולפי שבחטא העגל פגמו בהוי' דז" א רצה להסתלק מהם לגמרי וא' שילך מלאך שהוא מט"ט דבריאה בחי' קטנות בתכלית‬
‫ורצה ה' שכל בחי' גילוי אלקות שיהי' בכנ"י גם לעתיד כמו בבנין בהמ"ק הכל ע"י מלאך זה (ובאמת הרי שרשו באצי' בבחי'‬
‫נער עכ"פ שיוכל להיות בו הארת שם הוי' בהעלם עכ"פ כמ"ש כי שמי בקרבו ששמו כשם רבו בבחי' שם הוי' רק שבבריאה נק'‬
‫עבדו זקן ביתו המושל והוא שר צבא הוי' כו') (ועוד יש לפרש דשמו כשם רבו היינו שם הוי' בגילוי ולא בהעלם בהיותו באצי'‬
‫וזהו כי שמי בקרבו ממש‪ ,‬רק שנק' נע"ר כנ"ל ולא ישא לפשעיכם והיינו בירידתו לעולם הבריאה שנק' שר העולם‪ ,‬והכל ענין‬
‫וטעם א' גם אם יתפרש על בחי' מט"ט דאצי' באשר הוא שם בבחי' נע"ר)‪ .‬אך הנה משה לא רצה במלאך זה ואמר לה' אם אין‬
‫פניך הולכים כו'‪ ,‬לפי ששרש משה מבחי' אור אבא שבז"א שנק' פני חמה כנ"ל‪ ,‬וכמ"ש למשה ושמי הוי' לא נודעתי להם‬
‫שהאבות הן המרכבה לחג"ת דז"א כמו שהוא רק בבחי' מוחין דאימא בקטנות ולא מגדלות דאור אבא כו'‪ ,‬ומשמע דשמי הוי'‬
‫זה נודע למשה כי הי' משרש זה ממש‪ ,‬וע"כ לא חפץ במלאך זה דהוא מט"ט (היינו גם במיט"ט דאצי' שנק' נער)‪ ,‬ואע"פ ששמו‬
‫כשם רבו שהוא שם הוי' אך אור דהוי' בו בקטנות מאד‪ ,‬ולכך אמר משה אם אין פניך הולכים שנק' בחי' אנפי רברבי כו' בחי'‬
‫א"א דאצי' שמלובש באור אבא שבז"א (וזה מ"ה שמו מה שם בנו כו' וכידוע) שנק' אל רחום כו' נושא עון כו' מצד בחי' תכלית‬
‫הגדלות כו'‪ .‬אבל ביהושע כשהי' נפרד ממשה בכיבוש א"י בא אליו מלאך הזה מט"ט דבריאה ששרשו בחי' נער באצי' כנ"ל‪,‬‬
‫והוא מ"ש יהושע אליו הלנו אתה כו' והשיבו שר צבא הוי' אנכי עתה באתי כו' וארז"ל בדבריך באתי כו'‪ ,‬כי פני יהושע כפני‬
‫לבנה באותו הדור שהוא בחי' מל' דאצי' (וכמ"ש במ"א ע"פ עשה לך חרבות כו' הנדפס בסידור במ"ש אז ידבר יהושע כו' שגזר‬
‫התלמיד על הרב כו' ע"ש באריכות)‪ ,‬וא"ל המלאך שהוא יהי' לו לעזר בכיבוש (יריחו שהיא מנעולה של א"י בחי' יסוד דמל'‬
‫שהאיש דרכו כו')‪ ,‬ואע"פ שמשה לא חפץ בו מפני שהי' גבוה ממנו הרבה‪ ,‬אבל יהושע אחר מות משה שהוא בחי' מל'‬
‫בהסתלקות אור אבא שבז"א הנק' שמשא כו' הרי בחי' נע"ר זה שבאצי' גבוה ממנו אע"פ שהוא בחי' הקטנות דז"א אבל‬
‫הקטנות דז"א למעלה מבחי' הגדלות דמל'‪ ,‬וכידוע דשם אלקים שבז"א גדול משם הוי' שבמל' וז"ש כי הוי' שבמל' הוא האלקים‬
‫דז"א‪ ,‬ומכ"ש שם הוי' דז"א שהרי א' כי שמי בקרבו ושמו כשם רבו שהוא בחי' הוי' דז"א רק שהוא קטנות דהוי' כו'‪ .‬ומ"ש‬
‫בדברך באתי היינו מפני שדבר מלכות תשבע"פ דיהושע אע"פ שנסתלק משה הוא מאור אבא שזהו כמו שהי' יהושע נער לא‬
‫ימיש כו' שזהו למעלה גם מבחי' שם הוי' דז"א כי הוא בחי' פנימי' בינה כנ"ל‪ ,‬ולזה אמר כדבריך באתי‪ ,‬אך מ"מ לאחר מות‬
‫משה צריך יהושע עזר ממלאך זה דוקא מפני שנק' שר צבא הוי' דז" א שהוא למעלה משר צבא אלקים דבריאה שנק' זקן ביתו‬
‫המושל כו' והוא בחי' מיט"ט ביו"ד דאצי' שלמעלה ממט"ט דבריאה שנק' שרו של עולם ולא שר צבא הוי' וד"ל‪ .‬וזהו שהשתחו'‬
‫לו יהושע‪ .‬ועי"ל דשר צבא הוי' זה הוא בבחי' חסד דאבא שהוא מיכאל שר של ישראל שנק' צבא הוי' כדפרש"י והוא כהנא רבא‬
‫שכל צבא הוי' דז"א בידו כו'‪ .‬אך א"כ למה לא רצה בו משה כו'‪ ,‬ואפשר היינו מט"ט והוא הי' נער לא ימיש כו' ונעשה שר של‬
‫ישראל צבא הוי' וזהו אוי לך ארץ שמלכך נער‪.‬‬
‫‪124‬‬
‫מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"ב ע' תרכב‪.‬‬
‫‪125‬‬
‫יחזקאל א‪,‬יג‪.‬‬
‫‪126‬‬
‫ראה זח"ב ריא‪ ,‬א‪ .‬זח"ג רנג‪,‬ב‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫חיון עילאין וחיון תתאין‪ .127‬ומזה יובן ענין "ויקרא בהם שמי ושם אבותי"‪ ,‬על ידי‬
‫המלאך הגואל‪.‬‬
‫ועל ידי זה "וידגו לרוב בקרב הארץ"‪ ,‬דגים שבים‪ ,‬אין עין הרע שולט בהם‪,‬‬
‫מפני שהים מכסה עליהם‪ ,128‬כי ים – עלמא דאתכסיא‪ ,‬ביטול במציאות‪ ,‬ויבשה‬
‫– עלמא דאתגליא‪ .‬אך פירוש "וידגו לרוב בקרב הארץ"‪ ,‬שיהיה ביטול דעלמא‬
‫דאתכסיא‪ ,‬גם בעלמא דאתגליא‪ ,‬על דרך "נוני ימא דאזלין ביבשתא‪,"129‬‬
‫שבבחינת יבשה – עלמא דאתגליא‪ ,‬יומשך הביטול דבחינת ים‪ ,‬וכענין קריעת‬
‫ים סוף‪ ,‬בביאורי הזהר פרשת בשלח‪ ,130‬דרוש המתחיל "עוד יש לומר"‪ ,‬שהיש‬
‫הגשמי‪ ,‬לא יסתיר כלל‪ ,‬על האין האמיתי‪ ,‬וכענין מעלת נבואת משה‪ ,‬על שאר‬
‫‪127‬‬

‫ראה תורת שמואל תרמ"א ע' מב‪ .‬וז"ל‪ :‬וזהו ג"כ מ"ש היא מתהלכת בין החיות‪ ,‬והיינו כי ידוע שיש בחי' חיון עילאין וחיון‬
‫תתאין שהוא מרכבתא תתאה ומרכבתא עילאה‪ ,‬מרכבתא תתאה הוא בבריאה שהם בחי' האבות הן המרכבה שהאבות עצמן‬
‫הם בבריאה כו' (ע' בס' המתחיל כי ידעתיו בד"ה קיצור מד"ה וידבר כו' וארא סעי' ד'‪ ,‬וססעי' ה') וחיון עילאין הוא בחי'‬
‫מרכבתא עילאה דהיינו בחי' מדות עליונות‪ ,‬וכדי שיתחברו החיות יחד זהו ע"י בחי' הוא שהוא בחי' מל' המתהלכת בין החיות‬
‫דהיינו בין חיון עילאין ובין חיון תתאין‪ ,‬כי המל' מקבל מבחי' מדות עליונות ומשפעת לחיון תתאין מרכבה דבריאה כו'‪.‬‬
‫‪128‬‬
‫ראה ברכות נה‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬פתח אידך ואמר האי מאן דעייל למתא ודחיל מעינא בישא לנקוט זקפא דידא דימיניה בידא‬
‫דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה ולימא הכי אנא פלוני בר פלוני מזרעא דיוסף קאתינא דלא שלטא ביה עינא‬
‫בישא שנאמר בן פורת יוסף בן פורת עלי עין וגו' אל תקרי עלי עין אלא עולי עין ר' יוסי בר' חנינא אמר מהכא וידגו לרוב בקרב‬
‫הארץ מה דגים שבים מים מכסים עליהם ואין עין רעה שולטת בהם אף זרעו של יוסף אין עין רעה שולטת בהם‪ .‬וראה בספר‬
‫הליקוטים לר' משה דוד וואלי‪ ,‬ח"ב ע' תרפט‪ .‬וז"ל‪ :‬ענין אמרם ז"ל‪ :‬האי מאן דסליק למתא ודחיל מעינא בישא‪ ,‬לינקוט זקפא‬
‫דידא דימיניה בידא דשמאליה וזקפא דידא דשמאליה בידא דימיניה‪ ,‬ולימא הכי אנא פלוני בר פלניתא מזרעא דיוסף קא אתינא‬
‫דלא שלטא ביה עינא בישא וגו'‪ .‬והנה יש להקשות בענין שאין הכל מזרעו של יוסף‪ ,‬והוא דובר שקרים ואיך ינצל בדבר שקר‪.‬‬
‫אלא רזא דמלה נלע" ד‪ ,‬שהרי כבר ידוע שיוסף הוא סוד הקו האמצעי שבו כלולים חו"ג‪ ,‬ואין השמאל מתגבר על הימין בהיותו‬
‫הקו הממוזג‪ .‬ולכן בזרעו של יוסף לא שלטא ביה עינא בישא שהוא העין השמאלי ממש רזא דגבורות והימין מסכים עמו להזיק‬
‫בראייתו‪ ,‬ובקו האמצעי אין התגברות השמאל כי הוא ממוזג כמ"ש‪ .‬ובהאי עובדא דיעבד כל בר נש‪ ,‬דינקוט זקפא דידא‬
‫דימיניה וגו' אע"פ שאינו מזרע יוסף‪ ,‬ניצול בזה מן העין הרע‪ ,‬דהא אכליל שמאלא בימינא וימינא בשמאלא וכאילו היה‬
‫מזרע יוסף‪ .‬ודוק מלשון המאמר‪ :‬אנא מזרעא דיוסף קאתינא‪ ,‬ולא אמר מזרעא דיוסף סתם‪ ,‬כאילו אמר‪ :‬אני בא מכחו של זרע‬
‫יוסף‪ ,‬ועובדא דילי יוכיח עלי ויועיל שלא ישלוט בי עין הרע ברזא דאמרן‪.‬‬
‫‪129‬‬
‫ראה זח"ג קפז‪,‬ב‪ .‬ובאור התורה בראשית ח"ו ע' תתשכה‪ .‬וז"ל‪ :‬וידגו לרוב בקרב הארץ‪ ,‬ופי' בזהר אורחא דנונין לאסגאה‬
‫גו מיין ואי עלין ליבשתא מיד מתין ואלין לאו הכי אלא אילין אינון מימא רבא וסגיאו דילהון לאפשא ולאסגאה בקרב הארץ איהו‬
‫מה דלית הכי לכל נונין דעלמא עכ"ל‪ .‬ופי' כי יש ב' מיני נשמות הא' הנק' נוני ימא והב' הם מבחי' יבשה‪ ,‬ויעקב ברך ליוסף‬
‫שהנוני ימא יהיו ג"כ ביבשה בקרב הארץ מה שהוא נגד טבע הנוגין כו'‪ .‬וביאור זה בי יש ב' מיני נשמות הא' בחי' נוני ימא‬
‫שכשם שהדגי' מובלעי' בתוך הים ואינם יכולי' להפרד מן המים כך הם בבחי' ביטול באלקות תמיד בבחי' עלמא דאתכסיא‬
‫ועבודתם ברוחניו' כמו שקיים אאע"ה התורה עד שלא ניתנה וכן רשב"י כשהי' במערה לא הי' לו יין לקידוש ומצה לפסח וסוכה‬
‫ולולב והמשיך כל ההמשכות שאנו ממשיכי' ע"י המצות המשיכם הוא ע"י רוחניו' כוונתו כו'‪ .‬ויש בחי' נשמו' מבחי' יבשה והבריו'‬
‫שביבשה הם נפרדי' מן הארץ וזה משל להנשמו' שבבחי' פירוד מאלקו' וצריכי' לקיים מצות מעשיו' דוקא וה"ע לויתן ושור הבר‬
‫כו' ולא ראי זה כראי זה שיש מעלה בזה כו' ויש כו'‪ ,‬ויעקב בירך ליוסף וידגו לרוב בקרב הארץ שיהי' מזרעו שני המעלו' שהנוני‬
‫ימא יהי' ג"כ בבחי' יבשה ויש נשמו' שכלולי' מב' הבחי' ים ויבשה כמבואר באריכות במ"א ע"פ מארז"ל בענין הקנוגי שיהיה‬
‫לע"ל מלויתן עם שור הבר כו' (במדרש רבה פ' שמיני)‪( .‬ואפ"ל עוד בענין נוני ימא אזלין ביבשתא עפמ"ש במ"א ע"פ בוקע הים‬
‫לפני משה כו' שהמלאכי' שנולדי' מזיווג נשיקין נק' נוני ימא‪ ,‬והנשמו' מתחלה בעודם בעיבור הרי הם ג"כ מובלעי' בבטן המל'‬
‫ובבחי' ביטול כנוני ימא‪ ,‬אלא דאח"כ אזלין ביבשתא להיות בגוף ע"י הצלם המחבר הנפש עם הגוף כו' וה"ע המשכה מבחי' יש‬
‫האמיתי שלמעלה מים ויבש"ה לכן יחבר שהנונין יהי' אזלין ביבשתא וכענין הפך ים ליבשה שה"ע לידת הנשמות לפי' האריז"ל‬
‫ודו"ק היטב)‪.‬‬
‫‪130‬‬
‫ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי מב‪,‬ג‪.‬‬

‫‪58‬‬

‫הנביאים‪ ,131‬כמו שכתוב בהגהות לביאורי הזהר הנזכר לעיל‪ ,‬והיינו‪ ,‬על ידי‬
‫המים‪ ,‬בחינת תורה‪ ,‬גם על ידי המצות וברכות המצות‪ ,‬להיות "ברוך הוי"ה מן‬
‫‪131‬‬

‫ראה מאמארי אדמו"ר האמצעי‪ ,‬ויקרא ח"א ע' שפג‪ .‬וז"ל‪ :‬ומעתה יובן ענין קי"ס דכתיב הפך ים ליבשה כו' שם נשמחה בו‪.‬‬
‫דהנה מבואר לעיל דבחי' ים הוא ביטול והעלם דעלמין סתימין בהתכללות גמור מחמת עוצם התגלות אור האלקי בקירוב לגבי‬
‫הנבראים עד שכלא חשיבי‪ ,‬אבל משם יפרד דהיינו עלמין דאתגליין הנק' יבשה וארץ שם האור האלקי בהסתר והעלם ואינו‬
‫בהתגלות אור כלל‪ ,‬לכן הברואים שביבשה הם בבחי' יש ונראים לדבר נפרד‪ .‬אך ענין קי" ס הוא שנבקע ונקרע הים והי' בקיעת‬
‫המסך ונתגלה ההעלם דים ביבשה והי' גילוי האור האלקי בקירוב ביבשה כמו בים ממש‪ ,‬כמו שאמר הפך ים ליבשה ממש‪,‬‬
‫דמשמע שענין גילוי האלקות דים ועלמין סתימין הי' ביבשה ועלמין דאתגלייא‪ .‬אך א"כ הי' ברואים דיבשה נכללין ומתבטלין‬
‫ממציאותם כמו ברואים דים מחמת עוצם גילוי אור‪ .‬אבל באמת כתיב ובנ"י הלכו ביבשה בתוך הים‪ ,‬דמשמע דבנ"י שהם‬
‫נשמות בגופים גשמי' מברואים דיבשה הלכו בתוך הגילוי דים העליון ביבשה כברואים דיבשה‪ ,‬כמ"ש בנהר יעברו ברגל בבחי'‬
‫יש ולא בטלו ממציאותם לגמרי אע"פ שנתגלה להם גילוי אור האלקי דבחי' ים העליון ממש ביבשה והי' צ"ל הביטול והתכללות‬
‫כמו בים ממש מאחר שהי' בקיעת המסך והפרסא ונתגלה האור למטה כמו למעלה ואעפ"כ הלכו בבחי' יש לעין הרואה ולא‬
‫בטלו מעוצם הגילוי אור לגמרי (אך לכאורה בחי' זו אינה כאחת משני הדעות בענין אל דעות דהיינו ים ויבשה‪ ,‬דאילו בחי'‬
‫דיעה העליונה הרי הנברא הוא בחי' אין היפוך הגשמי' ודיעה התחתונה היש נפרד לגמרי ובריחוק הערך‪ ,‬אבל שיהי' גילוי‬
‫אוא"ס כמו שהוא למעלה בבחי' יש גשמי זהו ענין חדש)‪ .‬והענין הוא שקי"ס הי' ע"י רוח קדים קדמונו ש"ע בחי' הארה ממהו"ע‬
‫ית' שהוא יש האמיתי שלמעלה מב' דיעות הנ"ל שהוא ענין העלם וגלוי דים ויבשה‪ ,‬כמ"ש כי גאה גאה שלמעלה מבחי'‬
‫השתלשלות דים ויבשה שוין קמי' כחשיכה כאורה‪ ,‬לכן נעשה מים יבשה ממש‪ ,‬דהיינו שבחי' יבשה דעלמין דאתגלייא קיבלו‬
‫עוצם ההתגלות אור האלקי דבחי' ים ולא נתבטלו ממציאותם כמו נוני ימא‪ .‬וכמ"כ לע"ל בנהר יעברו ברגל מפני ששם נשמחה‬
‫בו במהו" ע ממש שלמעלה מהעלם וגילוי דהשתלשלות אלא בבחי' יש מתגלה להם הארת יש האמיתי כמאמר זה אלי ואנוהו‬
‫זה בגילוי ממש‪ ,‬וכמו שמבואר לעיל בענין העוה"ב שיתגלה אוא"ס למטה כמו למעלה ממש ויהי' היש דעוה"ז הגשמי כלי ומכון‬
‫לשבתו ית'‪ .‬וקי"ס הוא מעין ודוגמא דלע"ל ממש שנש"י בגופים שנראים ליש ודבר נתגלה עליהם מבחי' יש האמיתי ממש שכל‬
‫א' אמר זה אלי ואנוהו וכמו לע"ל שכל א' מראה באצבעו ואומר הנה אלקינו זה ולא בבחי' ביטול והתכללות לגמרי והיינו מפני‬
‫שבחי' יבשה ועלמין דאתגלייא הוא סוף מעשה בפו"מ‪ ,‬והוא כמו נש"י בגופים שעלו במח' תחלה להשתלשלות‪ ,‬וכמאמר רז"ל‬
‫דז' דברים קדמו לעולם ומחשבתן של ישראל קדמו לכולן בפנימיותו ועצמותו ית' וכמו בני בכורי ישראל וכמשל הטפה הנ"ל‪,‬‬
‫לכן גם בירידתם למטה מטה הם בבחי' אדם ובעל בחירה נראה ליש ודבר בפ"ע וכמו אדם אדמה לעליון‪ ,‬ושרש שרשם‬
‫ביש האמיתי שלימותא דכולא ע"י קיום דתומ"צ כמו אשר קדשנו במצותיו וצונו והם נעשים כלים עי"ז להמשכת קדושת עצמותו‬
‫ממש‪ ,‬וזהו מכון לשבתך פעלת ה'‪ ,‬ולע"ל יתגלה המשכה זו ממש דהיינו שהיש יהי' כלי ממש שיתגלה בו היש האמיתי ממש‬
‫ויהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה‪ .‬ומעין ודוגמא זו הי' בקי"ס ממש‪ .‬וזהו מה שארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראו‬
‫נביאים כו'‪ .‬ולכאורה יש להבין מה שייכות יש לנבואה עם קרי"ס‪ .‬אך העניו הוא דהנה נבואה הוא ג"כ בחי' התגלות אור אלקי‬
‫דבחי' ים ביבשה שלמעלה מהשתל' דיבשה‪ ,‬אך הנביא ההוא שמקבל הנבואה ההיא אינו יכול לקבל כי אם בהפשטת‬
‫הגשמיות מכל וכל בתכלית הביטול וההתכללות מעוצם גילוי אור האלקי כמו ברואים שבים ובביטול דמלאכים העליונים‬
‫עד שאינו יכול לעמוד על רגליו והוא כאיש נרדם שאינו מרגיש א"ע כלל וכלל ובטל בתכלית לאור האלקי‪ .‬אך בקי"ס אף אותם‬
‫שלא הי' להם הזדככות החומר כ"כ אעפ"כ נתגלה להם האור האלקי בגילוי גמור עד שאמרו כולם זה אלי ואנוהו לנוכח‪ ,‬והיינו‬
‫מפני שנתגלה על הים הארת מהו"ע ית' שלמע' מכל ההשתלשלות דים ויבשה והלכו בתוך הים כמו ביבשה‪ .‬וזהו‬
‫ראתה שפחה כו' מה שלא ראה יחזקאל הנביא‪ ,‬כי נבואת יחזקאל הי' דוקא ע"י הזדככות החומר והפשטות הגשמיות כמו מי‬
‫יעלה כו'‪ ,‬וגלוי אלקות שבקי"ס הי' הכל יכולים לקבל אפי' שפחה שבודאי לא הי' לה הזדככות החומר כי לא היו צריכים‬
‫להפשטת החומר והגשמיות וביטול מכל וכל ע"ד נוני ימא מאחר שנתגלה על הים הארת היש האמיתי כמו זה אלי כו'‬
‫שלמעלה מגילוי דנבואה לנביא שאינו אלא גילוי ההעלם דים ועלמין סתימין בבריאה דיבשה לכן צ"ל הביטול כמו בברואים‬
‫שבים בהפשטת כל עצמותו ולא יהי' דבר מה‪ ,‬אך כשיתגלה ממהו"ע ית' בסתימו דכ"ס אזי אפי' שפחה ראתה מה שלא‬
‫ראה יחזקאל‪ ,‬ואפילו עוברי' שבמעי אמן אמרו שירה מחמת עוצם גילוי אלקות‪ .‬וזהו עניו בוקע ים לפני משה זה אלי כו'‪ ,‬דכל‬
‫הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה‪ ,‬כי נבואת כל הנביאים אינו רק בכה בכף הדמיון כמו ומראה דמות כבוד הוי' שאינו אלא‬
‫התגלות הארה מעלמין סתימין לעלמין דאתגלייא‪ ,‬אבל משה נתנבא בזה כמו זה אלי כו' פא"פ אדבר בו במראה ולא בחידות‬
‫כאשר ידבר איש כו' ולא הי' נרתע גופו כמו בשאר הנביאים שנפלו על פניהם אך לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא‪ .‬וזהו‬
‫בוקע ים לפני משה זה אלי כו'‪ ,‬פי' זה שבוקע ים לפני משה דוקא הוא רק כי זה אלי בהתגלות לכן נבקע הים מפניו ובנ"י הלכו‬
‫בתוך הים ביבשה ואמרו זה אלי ואנוהו מפני שנגלה עליהם הארת עצמותו ית'‪ .‬וזהו ענין שירת הים כמו אז ישיר משה‬
‫ובנ"י‪ ,‬שמצד עוצם גילוי אלקות שהי' בנפשם אמרו שירה בביטול גדול והתכללות נשמתם למקורא דכולא בתענוג נפלא‪,‬‬
‫ואעפ"כ היו בגופים‪ .‬וזהו מעין דוגמא דלעתיד שיהיו גם הגופים גשמיים כלים ממש שיתגלה בהם אוא"ס ב"ה ויתגלה אור הוי'‬
‫למטה ממש בגופם כמו בנשמתם בגילוי אור וכמאמר עין בעין יראו כו' ‪ .‬וזהו לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח והעביר ישראל בתוכו‬

‫‪59‬‬

‫העולם ועד העולם‪ 132‬כו'"‪ ,‬עיין בדרוש המתחיל "לא הביט און ביעקב‪ ,"133‬פרק‬
‫ג'‪.‬‬
‫‪134‬‬

‫עיין במקום אחר‪ ,‬על פי מאמר הזהר פרשת וישב‪ ,‬על פסוק "ישכיל עבדי‬
‫וגו'"‪ ,‬איך שעיקר הגאולה‪ ,‬שהיא התחיה‪ ,‬נמשכת דוקא ממהותו ועצמותו האין‬
‫סוף ברוך הוא‪ ,‬היינו מבחי' פנימיות עתיק כו'‪ .‬והמשכה זו‪ ,‬מוכרח להתלבש‬
‫במלכות דאצילות‪ ,‬ובמלאך מטטרון‪ ,‬פנימיות ו' קצוות דיצירה‪( ,‬וזהו‪" :‬ויאמר‬
‫אברהם אל עבדו זקן ביתו‪ ,)"135‬שרו של עולם המהוה יצירה ועשיה כו'‪ .‬ומזה‬
‫יובן‪ ,‬ענין סמיכות גאולה לתפלה‪ ,‬שהוא להמשיך גילוי האור חוזר‪ ,‬הנזכר לעיל‪,‬‬
‫במלכות דוקא כו'‪ ,‬ועל ידי המלכות דוקא‪ ,‬נמשך הגאולה‪ .‬וזהו‪" :‬המלאך‬
‫הגואל"‪ ,‬המלאך דוקא כו'‪ .‬וזהו גם כן ענין‪" :‬יברך את הנערים"‪ ,‬הוא ענין‬
‫התלבשות המלכות במטטרון‪ ,‬שרו של עולם‪ 136‬כו'‪.‬‬

‫כל"ח‪ ,‬שכל א' הוא חסד בפ"ע וכמו שאומרים בהגדה על כל א' דיינו‪ ,‬דהיינו שענין קי" ס שנבקע הים לפני משה וישראל ונתגלה‬
‫להם מבחי' גילוי אלקות שבבחי' ים דהיינו ענין יחו"ע וביטול דעלמין סתימין ביבשה הוא בחי' חסד גדול שבחי' ים נתגלה‬
‫ביבשה‪ ,‬והוא כמו ענין הנבואה שהוא מחמת בקיעת המסך והפרסא ונתגלה אור האלקי מעלמא דאתכסייא בבחי' ים‬
‫לעולמות הנפרדים ארץ ויבשה‪ .‬אך א"כ הי' צ"ל להם בחי' ביטול גדול בגופם ונפשם עד שיגיעו לכלל בחי' אין ממש כמו בבחי'‬
‫נוני ימא עד שלא יהי' הגוף נראה ליש ודבר נפרד כלל‪ ,‬והרי אפי' שפחה ראתה כו' שלא הי' לה ביטול כזה כלל‪ .‬וזהו מצד‬
‫ההארה שלמע' מים ויבשה שמשם נמשך הכח הזה שיוכל להיות הגילוי אפי' בבחי' יש דעשי'‪ ,‬כי לגבי מהו"ע שוין אצי'‬
‫ועשי' אין ויש כו' ‪ ,‬לכן הוא המחבר שניהם‪ ,‬והוא ענין חדש בחיבור דים ויבשה אף אינו עפ"י סדר ההשתל'‪ .‬וזהו אילו קרע לנו‬
‫את הים ולא כו' דיינו בחסד וגילוי אור האלקות עליהם‪ .‬וזהו לגוזר ים סוף לגזרים כל"ח‪ .‬אך מה שהעביר ישראל בתוכו בחרבה‬
‫הוא חסד בפ"ע יותר גדול‪ ,‬דהיינו שהלכו בתוך הים ביבשה‪ ,‬ובנהר יעברו ברגל הוא מצד הגלות נגלות התנשאות ורוממות‬
‫העצמי שלמעלה מים ויבשה העלם וגילוי רק הארת העצמי ממש בחי' זה אלי כו' שלמעלה מענין הנבואה שאפי' שפחה כו'‬
‫יותר מגדולי הנביאים מצד עוצם גילוי אורו ית' והוא חסד גדול יותר גבוה מחסד הראשון כנ"ל וד"ל‪.‬‬
‫‪132‬‬
‫תהלים קו‪,‬מח‪ .‬ראה תורה אור בשלח סב‪,‬ב‪ .‬וז"ל‪ :‬וביאור הענין כי הנה ארז"ל כל מה שיש ביבשה יש בים‪ .‬ים הוא בחי'‬
‫עלמא דאתכסיא ויבשה הוא בחי' עלמא דאתגלייא‪ .‬והנה ההפרש שבין יבשה לים בגשמיות הוא שהברואים שבים אינם נראים‬
‫לחוץ כי הים מכסה עליהם וגם חיותם וקיומם הוא בתוך הים דוקא וא"א להם לחיות ביבשה שמיד מתים משא"כ ברואים‬
‫שביבשה הנה הארץ תוציא צמחה ועושה פרי למעלה‪ .‬והגם שיניקותם ממנה הם נראים כאלו הן יש ודבר בפ"ע ומכ"ש שאר‬
‫הברואים אשר בהם נפש חיה למינה‪ .‬ועד" ז יובן ההפרש ברוחניות למעלה ההפרש בין עלמא דאתכסיא לעלמא דאתגלייא‪ .‬כי‬
‫הנה מבשרי אחזה שיש בנשמה שכל ומדות והשכל נחלק לג' והמדות לז' ויש עליהם ג' לבושים מחדו"מ וגם הם מתחלקים‬
‫לפרטים רבים ובכללן הם ה' בחינות שכל ומדות ומחדו"מ כנגד נרנח"י וכמה מיני מדרגות גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם‬
‫כולם הם בבחי' נרנח"י כל אחד יש לו בחי' בפני עצמו מה שאין בחבירו יש מי שעובד בבחי' ומדרגת כלות הנפש כו' וכן‬
‫הנשמה בפ"ע בג"ע יש כמה בחי' ומדרגות שונות‪ .‬אך יש מהן בבחי' עלמא דאתגליא שנראים המדרגות מופרדים בגילוי‪ .‬ויש‬
‫מהם שהם עלמא דאתכסייא שהם בטלים במציאות במקורם שהוא בחי' סוכ" ע דכולא קמיה כלא חשיב ומבחי' זו היתה‬
‫מדרגת משה רבינו ע"ה שנאמר עליו כי מן המים משיתהו מבחי' ים עלמא דאתכסייא ולכן היה כבד פה שבחי' דבור והתגלות‬
‫נמנע ממנו לפי שהיה לו יתרון ומעלה בבחי' ומדרגת בטול במציאות במאד כמ"ש ונחנו מה כו'‪ .‬וזהו ענין הברכה ברוך אתה כו'‬
‫מן העולם ועד העולם שיהיה בחי' עלמא דאתכסייא ובחי' סוכ"ע שהוא בחי' בטול דכולא קמיה כלא חשיב נמשך בגלוי גם‬
‫בעלמא דאתגלייא וראו כל בשר כו'‪.‬‬
‫‪133‬‬
‫לקוטי תורה בלק עא‪,‬א‪.‬‬
‫‪134‬‬
‫ישעיהו נב‪,‬יג‪.‬‬
‫‪135‬‬
‫חיי שרה כד‪,‬ב‪.‬‬
‫‪136‬‬
‫ראה ביאורי הזהר להצ"צ ח"א ע' קכו‪ .‬וז"ל‪ :‬ודא הוא עבדי רזא דמפתחן דמאריה בידיה‪ ,‬כד"א ויאמר אברהם אל עבדו דא‬
‫סיהרא כמה דאתמר מט"ט דאיהו עביד שליחא דמאריה‪ ,‬זקן ביתו כד"א נער הייתי גם זקנתי‪ ,‬פי' מט"ט הוא שר העולם והוא‬

‫‪60‬‬

‫אמר פסוק זה‪ ,‬וכמאמר רז"ל ספ"ק דיבמות‪ .‬מאן אמריה אילימא קב"ה מי איכא זקנה קמיה‪ ,‬כי הוא ית' למעלה מהזמן‪ ,‬ועמ"ש‬
‫מזה בד"ה ויאמר משה אכלוהו היום‪ ,‬אלא ש"מ שר העולם אמרו (וע' בפרדס בעה"כ ערך שר‪ ,‬ובשער אבי"ע ספ"ו ועמ"ש‬
‫במ"א בענין כשר לפני המלך כו' ויש להעיר מענין למרבה המשרה כו' ומענין ג' שרי פרעה ומענין באר חפרוה שרים) והוא‬
‫מט"ט והוא פנימי' ו"ק דיצי' והוא שר העולם שמל' דאצי' מתלבשת בו בזמן הגלות בו' יומין דחול שכל ההשפעות שבעולם‬
‫ממדת מלכותו ית' נמשך ע"י התלבשות במט"ט כמ"ש בד"ה מה יפו פעמיך בנעלים‪ ,‬ולכן נק' מט"ט שהוא לשון שררה כמו‬
‫מטרוניתא שהיא לשון שררה וזהו בחי' שרה כמ"ש במ"א ע"פ ויהיו חיי שרה מאה שנה כו' וזהו ענין ונתתי מטר ארצכם‪ ,‬והיא‬
‫מל' דאצי' והיא המתלבשת במלאך הנ"ל ולכו נק' ג"כ מט"ט לשון שררה שר העולם ויש ג"כ מיט"ט ביוד והוא בעולם הבריאה‬
‫ובפרדס בשער אבי"ע פ"ד פי' בשם התיקונים שהיו"ד היא השכינה הכלולה מע"ס המתלבשת בו‪ ,‬והנה הוא הנק' נער לפי‬
‫שהחיות הנמשך ומתלבש בעולמות הוא בחי' קטנות שאין ערוך לגבי אצילות שהוא בחי' א"ס וכמ"ש מזה סד"ה בכ"ה בכסלו‬
‫ובד"ה מי יתנך בענין הכרובים‪ ,‬ובשבת מתעלה באצי' וע"ז נאמר גם זקנתי שמתעלה לקבל מוחין דגדלות שבאצי' ואח"כ‬
‫ביום ראשון שחוזר ויורד ביצי' נק' נער וכן הוא תמיד בעליות וירידות וכמ"ש בזהר פ' פנחס דרי"ז סע"א ע"פ אנוש כחציר ימיו‪,‬‬
‫וזהו ויאמר אברהם הוא חסד דעתיק כנ"ל בענין ונשא מסטרא דאברהם‪ ,‬אל עבדו דא סיהרא המתלבשת במט"ט כנ"ל‪ ,‬זקן‬
‫ביתו כי לפעמים עולה הוא בבחי' גם זקנתי ומה גם לע"ל שאז יהי' עיקר עלייתו‪ ,‬ופי' דמפתחן דמאריה בידיה פי' מפתח נקרא‬
‫בחי' יסוד‪ ,‬שהוא המפתח שפותח להיות נמשך על ידו הגלוי מכל הע"ס‪ ,‬ובכל ספי' יש בחי' יסוד כי כל ספירה כלולה מעשר‬
‫והיסוד הוא המפתח שלה בבחי' ההשפעה וההתקשרות לזולתו‪( ,‬ובזהר פ' בא דל"ו א' גבי ופסח ה' על הפתח לחד פי' הוא‬
‫היסוד וכמש" ש פתח הגוף זו מילה וכמו שע" י היסוד נמשך הטפה שהיא כלולה מהמוחין ומכל רמ"ח איברים‪ ,‬וע"ש במק"מ‬
‫ובהרמ"ז‪ ,‬ובאד"ר דקמ"ב א' גבי וכולהו תליין בפומיה דאמה דאקרי יו"ד‪ ,‬ולחד פי' בזהר שם פתח האהל הוא המל'‬
‫אבל מפתח הוא היסוד וע' בזהר פ' אמור דצ"ה א' ע"פ פתחי לי כחודא דמחטא והוא יסוד דנוק' ואנא אפתח לך תרעין עילאין‬
‫הם הה"ח וה"ג המתגלים ע"י יסוד דדכורא‪ ,‬ויש להעיר מהא דשם הוי' בניקוד פתח הוא בחכמה כי הקמץ הוא בכתר כי הקמץ‬
‫ל' קמיצו וקמץ הכהן וכן הוא קמיצת השפתים והוא הכתר שהוא טמיר ונעלם אבל הפתח הוא בחכמה ראשית הגילוי וזהו ענין‬
‫פותח את ידיך פתיחו דיודי"ן וכמו המעין שנובע ממקורו מההעלם אל הגילוי‪ ,‬ויש לומר ג"כ דבחי' זו זהו יסוד אבא שהוא‬
‫בחי' ברק ראשית הגילוי אבל אבא עצמו ג"כ טמיר ונעלם כי הוא בחי' חיה שהוא בחי' מקיף‪ ,‬ועל דרך זה יובן מ"ש בזהר מקץ‬
‫ר"ד בענין לא לאפתחא מבועי' כו' יפתח אוצרו כו' ‪ ,‬וע' בזהר פ' יתרו דע"ח סע"א שס"ה מפתחין כו' ובפי' הרמ"ז שם וע' עוד‬
‫בהקדמת הזהר דף ג' ע"ב ההוא מפתחא סגיר ופתח ובמק"מ שהוא יסוד אבא ובסה"מ סי' ע"ט פי' שהוא דעת העליון המחבר‬
‫או"א כו' ויעו"ש שהאריך‪ ,‬וי"ל שזהו ענין מפתחות הפנימית היינו מיסודות דאו"א ולמעלה יסוד דאריך ויסוד דעתיק כו'‪ ,‬ויסוד‬
‫ודעת ענין א' הוא כי יסוד דאבא הוא דעת דז"א כו' ועד"ז גם למעלה יותר‪ ,‬ועכ"פ עפ"ז מובן ענין דכל מפתחן דמאריה בידיה‪,‬‬
‫דקאי אסיהרא שהיא בחי' מל' שכל הנחלים הולכים אל הים כי יסוד דאבא מתלבש ומסתיים ביסוד ז"א ונמשך ומאיר במל'‪,‬‬
‫והיינו כנז"ל בענין ואני אפתח לך כו' ועיין בזהר ויחי דרכ"ג ע"ב מבואר שבמט"ט ממש נמשכו המפתחין כמש"ש דא איהו נער‬
‫דאחיד שית מאה ותלת עשר מפתחין עילאין וע' מק"מ שם‪ ,‬וע' בזהר תרומה דקכ"ט א' ומסרין בידיה ע' מפתחין וע' מק"מ שם‬
‫ובזהר ר"פ לך לך דע"ו סע"ב ומסר לה מאה מפתחאן דברכאן ובפי' הרמ"ז שם‪ ,‬ומכ"ז יובן ג"כ מ"ש בזהר ס"פ מקץ דף ר"ד‬
‫ע"ב בענין ולא לאפתחא מבועיה כו' יפתח ה' לך את אוצרו כו' ע"ש)‪ .‬המושל בכל אשר לו‪ ,‬בגין דכל גוונין אתחזון ביה‪ ,‬ירוק‬
‫וחוור וסומק‪ ,‬היינו בחי' חג"ת ועיין בלק"ת בשמואל בדרוש יהונתן ודוד בענין אם אמר אומר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו‬
‫כו' ע"ש‪ ,‬ועיין בזהר פ' נח דף ע"א ב'‪ ,‬שים נא תחת ירכי דא הוא צדיק פי' יסוד דעתיק‪ ,‬ואשביעך מאי ואשביעך לאתלבשא‬
‫ברזא דשבע נהורין עילאין דאינון רזא דשלימו עילאה‪ ,‬זהו בחי' כלליות ז"ת דעתיק שנכללים בו וכ"ז כדי להחיות את המתים‪,‬‬
‫והענין דהנה כללות שית אלפי שני נק' מט"ט בחי' נער לפי שהוא ביצי' ואע"פ שבכל שבת הוא עולה לאצי' ונק' גם זקנתי‬
‫אעפ"כ נגד אלף השביעי שהוא יום שכולו שבת נק' גם כל העליות שלו שבשבתות דעכשיו ג"כ רק בשם יצירה‪ ,‬והיינו כי גם‬
‫באצי' ממש יש ד' בחי' אבי"ע דהיינו חכ' עילאה הוא אצי' שבאצילות‪ ,‬ובינה נק' בריאה שבאצי' כי בינה מקננא בכורסייא‪ ,‬וז"א‬
‫דאצי' הוא בחי' יצירה שבאצי'‪ ,‬ומל' היא עשי' שבאצי' ועמ"ש בזה ע"פ ומספר את רובע ישראל‪ ,‬לכן כל העליות דמט"ט עכשיו‬
‫גם כשעולה באצי' היינו בז"א דאצי' כי ז"א מקנן ביצי' ולכן גם עליות היצי' כשעולה לאצי' העליון הוא עד ז"א דאצי' (ועולם‬
‫הבריאה עולה עד הבינה שהיא בריאה שבאצי' והיינו במנחה דשבת וכמ"ש בלק"ת ס"פ בראשית ובפע"ח) שהוא שרש נשמת‬
‫היצירה‪ ,‬וא"כ העלייה הוא רק עד בחי' יצירה אלא דהיינו יצי' שבאצי'‪ ,‬אבל לע"ל יתגלה למטה בחי' אצי' שבאצי' ממש א"כ גם‬
‫בחי' יום שכולו שבת לגבי שבתות דעכשיו הוא כבחי' מעלת השבת דעכשיו לגבי ימי החול‪ ,‬שדרך כלל הוא העלי' מיצירה ממש‬
‫לאצילות‪ ,‬וכמ"כ הוא העלי' לע"ל לגבי שבתות דעכשיו דהיינו מיצי' שבאצי' לאצי' שבאצי'‪ ,‬ולכן אז הוא עיקר בחי' גם זקנתי‪,‬‬
‫אבל כללות שית אלפי שני דהוו עלמא נק' בחי' נער כי הן ו"ק דאצי' שהן בחי' ששת ימים לבד כמאמר אלף שנים בעיניך כיום‬
‫כו'‪ ,‬ולכן נאמר לע"ל כי הנער בן מאה שנה דהיינו שיתגלה בו בחי' א"א שנק' בחי' מאה כנודע מענין מאה ברכות שהם‬
‫להמשיך מא"א בז"א דאצי' כמ"ש בזהר פ' חיי שרה דקכ"ג ע"א ובפע"ח גבי חג השבועות בפי' המשנה בן מאה שנה כאלו כו'‬
‫וע"י גילוי זה שמבחי' פנימי' א"א וע"י הוא שיחיו המתים‪ ,‬שזהו שלא כדרך ההשתלשלות ואין זה אלא דייקא ע"י ואשביעך‬
‫שיתלבשו בו ז"ת דע"י המתנשא מימות עולם‪( ,‬והוא בחי' היצירה דכללות העולמות שעקודים נק' אדם דבריאה ועתיק יומין נק'‬
‫אדם דיצירה‪ ,‬ואצי' נק' אדם דעשי' והוא למעלה מעלה מהעליות דשבת עכשיו שעלייתו ביצי' שבאצי' לבד והרי גם כל האצי'‬

‫‪61‬‬

‫נק' אדם דעשיה וכמ"ש כולם בחכמה עשית‪ ,‬אבל לע"ל ליום שכולו שבת יהי' עליי' מט"ט דיצי' עד ז"ת דע"י שהוא היצירה‬
‫דכללות בחי' אדם דיצי' שלמעלה מאצי'‪ .‬ולבאר יותר היינו כי בחי' מט"ט עכשיו זהו שבו מתלבשים הארת וכלי המדות דאצי'‬
‫שיהי' מקורי' להחיות העולמות ע"י התלבשותן במדות דיצי' נמצא ענינו שבו ועל ידו מתחברים הארת האצי' להאיר ביצי' אבל‬
‫לעתיד יתלבשו בו ז"ת דע"י שהם המחברים עכשיו הארת המאציל א"ס ב"ה להאיר באצי' שבאצי' דעכשיו ולעתיד יהיו‬
‫מתלבשי' במט"ט לחבר ולהמשיך הארת המאציל בעשי' ממש מה שעכשיו אין מאיר בחי' זו רק באצי' שבאצי' כנ"ל‪ ,‬ואדרבה‬
‫מעלה יתירה כי הגילוי שעכשיו הוא רק מחיצוניות דע"י אבל לעתיד יהי' גילוי אור שבעת הימים דהיינו מפנימי' עתיק ולכן‬
‫עי"ז דוקא יחיו המתים‪ ,‬ולפי שנצרך השפעה זו דז"ת דע"י לימשך למטה כ"כ בעשי' להחיות המת הדומם המוטל בקבר ע"כ‬
‫מוכרח לימשך בחי' זו דרך היצי' שהוא המהוה עשי' וע"כ מוכרח להתלבש במלאך מט"ט שהוא בחי' היצירה‪ ,‬וי"ל עוד כי טעם‬
‫התלבשות זו במט"ט ע"ד מ"ש בלק"ת ס"פ בראשית לפי שהוא חנוך שנטל נשמה דאדה"ר וע"י כח זה שאינו במלאכין קדישין‬
‫הוא ממונה ומלך על כל המלאכים וכמ"ש ג"כ בספר הגלגולים פרק י"ח שנטל נר"נ דאצי' שהוא זיהרא עילאה דאדה"ר ועי"ז‬
‫הזיהרא עילאה הוא מלך על כל המלאכים כו' וע"ש ס"פ י"ט ודע כי פעם כו'‪ ,‬וא"כ א"ש שלכן יתלבשו בו ז"ת דע"י ממש‪ ,‬גם‬
‫נודע כי יש מעלה במלאכים שהם מנשיקין שהוא רוחני ועכ"ז מעלת הנשמות גדלה יותר שמזווג הגופני בו מלובש עצמיות‬
‫המוחין כו' וחנוך מט"ט הרי יש בו ב' הבחי' כאחד‪ ,‬ע"כ ודאי מעלתו גבוה מאד‪ ,‬ובסה"מ סי' קמ"ג כ' בשם הרח"ו וז"ל‬
‫והנה חנוך נטל סוד הנשמה של אדה"ר הנק' זיהרא עילאה דאצי' ולכך הי' מלאך בשמים ותדע כי הנשמה הזו היא הנק' שר‬
‫של עולם שהלא היא נמשכת מהאצילות עצמו והיא שולטת על כל העולמות עכ"ל וע' בזהר פנחס דרי"ז ע"ב ע"פ כי רוח עברה‬
‫בו‪ ,‬ובפי' ואשביעך י"ל עוד ממ"ש באד"ר דק"ל ע"א בפי' בי נשבעתי‪ ,‬ובפ' אחרי דס"ו ע"ב ועיין בע"ח שער העקודים פ"ב בפי'‬
‫נשבע ה' בנפשו‪ ,‬ועיין בזהר ס"פ מקץ דר"ד סע"ב בענין ובו תשבע‪ ,‬ואפשר שעד" ז יש לפרש ענין וביום השביעי עצרת‬
‫לה' אלקיך שהוא זו"נ שאז מקבלים מבחי' ע"ק דקי"ס בעתיקא תליא והיינו עצרת לשון כנישו ואסיפה שמקבלים מבחי' ע"י‪,‬‬
‫וזהו וביום השביעי כענין שפי' הזהר כאן וס"פ מקץ מענין שבעה ושבעה מוצקות כו'‪ ,‬ובזה יובן ג"כ מ"ש בישעי' סי' י"א והניף‬
‫ידו על הנהר כו' והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים‪ ,‬והנה נעלים הוא בחי' מט"ט וסנדל שמט"ט נק' נעל וכמ"ש בפרדס‬
‫שט"ז‪ ,‬והנה פי' הנהר הוא בינה והכהו לשבעה נחלים היינו שיומשך בו התגלות ז"ת דע"י וגילוי זה יומשך ויתלבש במט"ט‬
‫כנ"ל שזהו ענין ואשביעך כו' ולכן נאמר והדריך בנעלים דייקא אלעתיד שאז יומשך גילוי זה במט"ט כדי שיהי' הגילוי בעשיה‬
‫ממש‪ ,‬ולכאורה י"ל בפי' ואשביעך ע"פ מ"ש במ"א בד"ה ביום השמע"צ בפי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם שענין השבועה‬
‫הוא ההתקשרות נפלאה כו' והיינו כדי שיומשך מבחי' ימי קדם שהן ז"ת דע"י שהן למעלה מהחכמה והשכל כו' ע"כ צריך‬
‫לזה שבועה כו' ועד"ז י"ל כאן מיהו כאן א"א לומר כן דהא השבועה הוא שנשבע אליעזר ול"ד להתם דאשר נשבעת כו' לכן א"א‬
‫לומר רק כמ"ש הזהר כאן לאתלבשא ברזא דשבע נהורין כו'‪.‬‬

‫‪62‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful