‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫שמות פרק כג‬
‫אַח ֵרי ַר ִבּים ְל ַהטֹּת‪:‬‬
‫אַח ֵרי ַר ִבּים ְל ָרעֹת וְ לֹא ַת ֲענֶה ַעל ִרב ִלנְ טֹת ֲ‬
‫)ב( לֹא ִת ְהיֶה ֲ‬
‫רש"י מסכת ביצה דף ג עמוד ב‬
‫אפילו באלף לא בטיל ‪ -‬ואף על גב דמדאורייתא חד בתרי בטיל‪ ,‬דכתיב )שמות כג( אחרי רבים להטות ‪ -‬אחמור‬
‫רבנן‪ ,‬הואיל ויש לו מתירין לאחר זמן ‪ -‬לא יאכלנו באיסור על ידי ביטול‪.‬‬
‫רש"י מסכת זבחים דף עב עמוד א‬
‫ופרכינן וניבטיל ברובא ‪ -‬דהא כתיב אחרי רבים להטות‪.‬‬
‫תלמוד בבלי מסכת חולין דף צט עמוד ב‬
‫גיד הנשה שנתבשל‪ .‬וליבטול ברובא! בריה שאני‪ :‬וכן חתיכה של נבלה ]וכו'[‪ :‬ותבטיל ברובא! הניחא למאן דאמר‪ :‬כל‬
‫שדרכו לימנות שנינו‪ ,‬אלא למ"ד‪ :‬את שדרכו לימנות שנינו‪ ,‬מאי איכא למימר? שאני חתיכה ‪ -‬הואיל וראויה להתכבד בה‬
‫לפני האורחים‪ .‬וצריכא‪ ,‬דאי אשמעינן גיד ‪ -‬משום דבריה היא‪ ,‬אבל חתיכה ‪ -‬אימא לא‪ ,‬ואי אשמעינן חתיכה ‪ -‬הואיל‬
‫וראויה להתכבד בה לפני האורחים‪ ,‬אבל גיד ‪ -‬אימא לא‪ ,‬צריכא‪.‬‬

‫בטל ברוב – יש איסור דאורייתא לאכול שלשתן יחד‬
‫תוספות רי"ד מסכת בבא בתרא דף לא עמוד ב‬
‫)ז( שתי כתי עדים המכחישות זא"ז אמר ר"ה זו באה בפ"ע ומעידה וזו באה בפני עצמ' ומעיד' כ' רבי' יצחק זצוק"ל ואין‬
‫לתמוה היאך יתכן זה אם תבא כת אחת מאלו ותעיד פלוני קידש אשה פלונית וכת שניי' תעיד שאיש א' בא עלי'‬
‫והרי רב הונא אמר ששתיהן עדותן קיימת והורגין אותו ע"פ עדותן שבא על אשת איש‪ .‬אף על פי שאחת מהן היא‬
‫פסולה בודאי דהא דמי לשני שבילין א' טמא וא' טהור והלך אחד באחד מהן ועשה טהרות ובא אחר והלך בשני‬
‫ועשה טהרות דאמרי' אם בא כל א' ושאל בפנינו בפני עצמו שניהן טהורין‪ .‬ואף על פי שא' מהן בשביל טמא הלך‬
‫אלא ה"ט משום דכל חד מינייהו מוקמינן אחזקי' והרי הוא בחזקת טהור כמו כן בכאן ואינו נרא' לי כל מה שאמר‬
‫כלל דאילו כן הות עובדא דכת אחת העידה על הקידושין‪ .‬וכת אחת על הבעילה כיון דממ"נ חדא מהני כיתין פסולה ואנו‬
‫צריכין לעדות שתיהן שלא נוכל להורגו אלא ע"פ עדות שתיהן לא אמר בזה ר"ה דמקבלין עדות שתיהן שהרי האחת‬
‫בטילה ממ"נ ואין הבועל נהרג דשמא פנוי' היתה או שמא לא בעל ולא אמר רב הונא דמקבלין עדות שתיהן אלא כגון‬
‫שהאחת העידה שראובן הלוה לשמעון מנה והאחת העידה שלוי הלוה ליהודא מנה שמחייבין שמעון לשלם עפ"י‬
‫הכת האחת וגם מחייבין את יהודא עפ"י הכת השנייה ואף על פי שאחת מן הכתות פסולה כיון שאין אנו מכירין‬
‫אותה שתיהן בחזקת כשרות קיימי אבל מיהו אין שמעון צריך לעדות הכת של יהודא ולא יהודא צריך לכת של שמעון‬
‫אבל הכא שהבוע' צריך לשתי הכתין לכת הקידושין ולכת הבעילה היאך נוכל להורגו שהאח' מהן בטלה והראי' שהביא‬
‫משני שבילין שאם ישאלו זה בלא זה‪ .‬ששניהן טהורין והטהרות שיגע בהן זה הן טהרות וגם הטהרות שיגע בהן השני הן‬
‫טהרות‪ .‬אין זו ראיה של כלום דהתם אין הטהרות של ראשון צריכות לשני ולא הטהרות של שני צריכות לראשון אבל‬
‫אם נגעו שניהן בדבר א' ה"נ דהוה טמא בודאי שלא טיהרנו אותם אלא כשנגעו זה בלא זה שכל א' הוא ספק אבל זה‬
‫שנגעו בו שניהן הרי ממ"נ טמא הוא וכן נמי טהרו' שנגע זה וטהרות אחרות שנגע זה שטיהרנו שתיהן הנ"מ אם אכל‬
‫אדם א' או אילו או אילו שהוא טהור אבל אם אכל את שתיהן הוא טמא ממ"נ כך הסברא נותנת ואינך צריך לראיה‬
‫ואם אתה רוצה ראיה עיין בקונטרסי בפ' דמקוואות תמצא ברייתא אחת דומה לענין זה וזה דומה למה שפירשתי בפ'‬
‫גיד הנשה שאם נתערבה חתיכה אחת של חלב בשתים של שומן היא בטלה ברוב ומותר לו לאדם ליקח את אחת‬
‫מהן ולאוכלה דבתר רובא אזלי' ושלשה ב"א נמי מותר ליכל שלשתן ואין אשם תלוי נוהג אלא בשתי חתיכו' דליכא‬
‫רובא דהיתירא ואף על פי ששלשה ב"א מותרין ליכל שלשתן אם אדם א' אכל שלשתן מביא חטאת שהרי בבירור‬
‫אכל חתיכה של חלב‪:‬‬

‫שערי טהרה פרק א מקואות דף ח מובא שם תשובות רבינו ישעיה מטראני ז״ל בכתי״ק‬
‫‪...‬ועוד ארחיב הסברא ואוכיח שלא יתבטלו משקין טמאין בטהורין דמאי דאמרינן בכל דוכתא דמדאורייתא חד בתרי‬
‫בטל היכי דמי כגון זית אחד של איסור שנתערב בשני זתים של היתר ואין אנו מכירין הזית של איסור איזה הוא וכל‬
‫זית וזית עומד בפני עצמו התם הוא דאמרינן בטל ברוב כפי האי )אנא( ]גוונא[ שאם אכל זית אחד מהם אמרינן זיל‬
‫בתר רובא ודהיתרא קא אכיל ואפילו אשם תלוי אינו חייב להביא שאינו מביא אשם תלוי אלא על )כריתות יז‪ (:‬שתי‬
‫חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר שאין כח בהיתר לבטל את האיסור אבל היכא דהוו חד דאיסורא ותרי דהיתרא‬
‫לא משום דבטל ברוב ואפילו לכתחלה מותר לוכל כל אחד ואחד מהן דאזלינן בתר רובא ואמרינן דהיתרא הוא‬
‫כדאמרינן בגיד הנשה גבי גיד וגבי חתיכה דנבלה אבל ודאי אם אכל כל שלשה זתים חייב חטאת הוא דהא ממה‬
‫נפשך אכל לההוא זית דאיסורא ואין לומר שם דבטל ברוב דלא אהני ליה בטולא אלא היכא דאכל חד מינייהו האי‬
‫זית דהיתרא הוא משום דהיתרא הוי רובא אבל היכא דאכל כולהו דקים לן דזית האיסור התם קאי לא מבטיל אלא‬
‫חייב חטאת )ו(הם הכי נמי הכא דשתה טהור מהנהו מים שבגבי או מילא מהן בכלי כיון דקים לן דבהנהו מים שבתוך‬
‫הכלי או שבתוך לוגמיו קיימא טיפה דטמאין והיא חשובה לטמאת אותן היכי מיבטלא אלא אתיא ההיא טיפה ומטמאה‬
‫לכל אותן המשקין שנתלשו ונעשו צלולין לקבל טומאה‪:‬‬
‫‪1‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫בס"ד‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בטל ברוב – יש איסור דרבנן לאכול שלשתן יחד‬
‫תוספות מסכת חולין דף ק עמוד א‬
‫בריה שאני ‪ -‬ואפילו באלף לא בטיל וכן חתיכה הראויה להתכבד לא בטלה כדאמר הכא והיכא דפירש חד מינייהו נמי‬
‫אסור גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון שאין האיסור ניכר כדפרישית לעיל )דף צה‪ (.‬ודבר שאינו לא בריה ולא חתיכה‬
‫הראויה להתכבד בטל ברוב ואפילו איסור מדרבנן ליכא כדמשמע הכא ומיהו שמא לחד גברא היה אסור‪.‬‬

‫תורת הבית הארוך בית ד שער א‬
‫ויש איסור שבטל ברוב והן שני מינין האחד יבש ביבש שבכל איסורין בנותן טעם‪ .‬והשני האיסורין של דבריהם שאין להם‬
‫עיקר בדאורייתא וכדעת מקצת מרבותי נוחי נפש אפילו בבלול‪ .‬יבש ביבש כיצד שנינו בפרק גיד הנשה גיד הנשה‬
‫שנתבשל עם הגידין ‪ -‬בזמן שמכירו בנותן טעם‪ .‬אם אין מכירו כולן אסורות‪ .‬והרוטב בנותן טעם‪ .‬וכן חתיכת נבלה‬
‫וחתיכת דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירה בנותן טעם ואם אינו מכירה כולן אסורות והרוטב בנותן טעם‪.‬‬
‫ואקשינן בגמרא גיד הנשה שנתבשל עם הגידין אם אינו מכירה כולן אסורין אמאי ליבטיל ברובא‪ .‬ופרקינן בריה שאני‪.‬‬
‫ואקשינן נמי וכן חתיכת נבלה וחתיכת דג טמא אם אינו מכירה כולן אסורות‪ .‬ואמאי ליבטל ברובא‪ .‬ופרקינן בחתיכה‬
‫הראויה להתכבד בה בפני האורחין‪ .‬אלמא אי לאו טעמא דבריה וחתיכה הראויה להתכבד בפני האורחין היו בטלין‬
‫ברוב דיבש ביבש הוא וכל יבש ביבש באסורין דעלמא בטלין ברוב‪ .‬ומסתברא דטעמא דמילתא משום דבדברים‬
‫הנבללין שאי אפשר להפריד כל החתיכות ולאכול כל חתיכה וחתיכה בפני עצמה צריך ששים לפי שבפחות משיעור‬
‫זה האיסור נטעם ונרגש בכל ואפילו מין במינו שאין טעם האיסור נרגש בו מכל מקום כיון שבכנגדו במין ושאינו מינו‬
‫נרגש החמירו מדבריהם ואסרוהו‪ .‬אבל יבש ביבש שהוא יכול לאכול כל החתיכה בפני עצמה אוכל כל חתיכה בפני‬
‫עצמה וכשאוכל זו אני אומר לא זו היא האסורה וכן בכל אחת ואחת וכשאוכל האחרונה שבכולן אני אומר במה‬
‫שכבר נאכל היה האיסור וזו של היתר היא ולפיכך אוכל כל אחת בפני עצמה ואינו חושש‪ .‬דכיון שיש שם כדי שיעור‬
‫ביטול דאורייתא דמדאורייתא חד בתרי בטיל ואפשר לומר בכל אחת שמא עכשיו אינו אוכל את האיסור היקלו בו‬
‫אף מדבריהם שלא להצריכו ששים כשאר האיסורין‪ .‬ודוקא לאכול כל אחת בפני עצמה אבל לבשלן יחד אסור שהרי‬
‫חזר האיסור להתערב עם ההיתר והרי הוא כשאר האיסורים הנבללין‪ .‬ומיהו אפשר שאם בישל מקצתן לצד אחד‬
‫ומקצתן לצד אחד שהכל מותר‪ .‬ומן הטעם שכתבתי שבשעה שאוכל אלו שנתבשלו יחד אני אומר עכשיו אינו טועם את‬
‫האיסור שמא בתוך האחרים הוא שנשאר וכן בשעה שחוזר ואוכל את השאר אני אומר שמא האיסור כבר נאכל ואלו כולן‬
‫היתר אבל לערב את הכל ולאכול אסור‪ .‬ולפי הטעם הזה שכתבתי מסתברא לי דלא אמרו אלא באיסורין שהלכו בהן‬
‫אחר ששים לפי שלא אסרו אלא כדי נתינת טעם וכשהוא יבש ביבש אפשר לומר שאין כאן טעם כמו שאמרתי‪ .‬אבל‬
‫בכל האיסורין שהחמירו בהן לאסור אותן למעלה מכדי נתינת טעם לא שנא בלול ולא שנא יבש לעולם בעינן חד‬
‫שיעורא ליבש כבלול שהרי אף בלול כל שהוא למעלה מששים אין כאן טעם האיסור ואפילו הכי החמירו בו ואסרוהו אם‬
‫כן אף ביבש נמי לא שנא ואדרבה כל שכן הוא דכשהוא בלול בודאי אינו טועם לעולם טעם האיסור כל שיש ששים כנגד‬
‫האיסור ואפילו הכי אתה מחמיר עליו ואוסרו כל שכן כשהוא יבש ביבש והוא אוכל כל אחד בפני עצמה דודאי טועם את‬
‫האיסור אלא שאינו יודע מתי‪.‬‬

‫ר"ן על הרי"ף מסכת חולין דף לו עמוד א‬
‫גרסי' בגמ' עלה דהך מתני' וליבטל ברובא ומפרקינן ]ק‪ [.‬בריה שאני הכי פירושה אמאי קאמר דבזמן שאינו מכיר הגיד‬
‫כולן אסורין ליבטל ברובא ומפרקינן דבריה שאני כלומר דגיד בריה הוי ולא בטיל וכתב הראב"ד ז"ל דכי אמרינן וליבטל‬
‫ברובא לאו ברובא ממש קאמר דהיינו חד בתרי דהא מדרבנן ששים בעינן אלא שברביה קאמר דהיינו בששים ולא‬
‫נהירא דרובא בכל דוכתא רובא ממש משמע והכא נמי דכוותה והיינו טעמא משום דכי אצרוך רבנן אפילו במין במינו‬
‫ששים ה"מ בדברים הנבללין או הנבלעין שטעם האיסור מתפשט בכל ולבטולי טעמא בעינן ששים אבל יבש ביבש‬
‫כיון שהאיסור עומד בעצמו ומדינא חד בתרי בטיל הכי נמי בטל מדרבנן דשעור ס' לא שייך הכא כלל דהא לא מבטל‬
‫טעמא בהכי ומש"ה פרכינן הכא וליבטיל ברובא דהא הכא דומיא דיבש ביבש הוא דליכא טעמא דהא תנן דאם אין‬
‫מכירו כולן אסורין כלומר ואף על גב דליכא נותן טעם ואמאי כיון דליכא טעמא ליבטיל ברובא דהיינו חד בתרי ביבש וראיה‬
‫לדבר דיבש ביבש אפילו מדרבנן חד בתרי בטיל מדאמרינן בפ' הזהב )נג‪ (.‬התרומה והביכורים חייבין עליהם מיתה‬
‫וחומש ואסורין לזרים ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש הרי אלו בתרומה וביכורים משא"כ במעשר‬
‫ואמרינן עלה דמה שאין כן במעשר דבטל ברובא והתם ודאי מדרבנן קאמר דומיא דאחד ומאה דתרומה וביבש ביבש הוא‬
‫דאילו בלח ששים בעינן וקאמר דבטיל ברובא כלומר חד בתרי כשאר האיסורין שלא החמירו עליו כמו שהחמירו בתרומה‬
‫דליכא למימר דכי קאמר התם ברובא ברביה קאמר דהיינו ששים דא"כ היכי קאמר סתמא משא"כ במעשר דבטל ברביה‬
‫תרומה נמי בטלה ברביה בשלמא הכא איכא לדחוקי דמשום דתנן ואם לאו כולן אסורין דאפילו באלף לא בטיל מקשי‬
‫סתמא וליבטיל ברובא דהיינו רביה אבל התם דתרומה נמי בטלה ברביה דאחד ומאה אם איתא דלמעשר צריך ששים‬
‫הוה ליה לפרושי רביה דידיה כמה אלא מדקאמר סתמא ש"מ דרובא ממש קאמר וכן דעת בעלי התוס' ז"ל מיהו כי‬
‫אמרינן דיבש ביבש בטל חד בתרי אפילו מדרבנן ה"מ במין במינו דכיון דמדאורייתא אפי' לח בלח ברובא בטיל לא‬
‫אחמור רבנן ביבש ביבש דהא אי אפשר למייתי לידי איסורא דאורייתא אבל במין בשאינו מינו דלח בלח אפילו‬
‫מדאורייתא אזלינן בתר טעמא אפילו ביבש נמי בעינא ששים כי היכי דכי מבשל להו כהדדי לא ליתי לידי טעמא‬
‫דהוי איסורא דאורייתא וכי שרינן נמי במין במינו הני מילי לאכול כל אחד ואחד בפני עצמו אבל לבשלם כולן כאחד‬
‫כל היכא דליכא ששים אסור דכיון דגזור רבנן בנותן טעם במין במינו אי מבשל להו כהדדי יהבי טעמא ואסור מיהו‬
‫כתב הרב רבינו אהרן הלוי ז"ל דכל שנתבטל חד בתרי כיון שלאכול כל אחד ואחד בפני עצמו מותר אם בא לבשלן‬
‫‪www.swdaf.com‬‬
‫‪2‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫כאחד מרבה עליהן כדי שיעור ששים ומבשלן לכתחלה ומשום מבטל איסור לכתחלה ליכא שכיון שכל אחד בפני‬
‫עצמו מותר אין כאן איסור‪...‬‬

‫בטל ברוב – אין שום איסור לאכול שלשתן יחד‬
‫רא"ש מסכת חולין פרק ז‬
‫סימן לז‬
‫לז ודוקא גיד וחתיכה אבל דבר שאין בריה ולא חתיכה הראויה להתכבד בטל ברוב ואפילו איסור דרבנן ליכא‬
‫כדמשמע הכא‪ .‬ויראה שמותר לאוכלן כאחת‪ .‬ולא דמי להא דאמרינן בפרק התערובת )דף עד א( תניא רבי יהודה אומר‬
‫רימוני בדן אוסרים בכל שהוא כיצד נפל אחד מהן לריבוא ומרבוא לרבוא אסור ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש לריבוא‬
‫אסור מריבוא לשלש ומשלש למקום אחר מותר‪ .‬ופר"י דלהכי נקט משלש למקום אחר להשמיע שיש חלוק בין השלש‬
‫למקום אחר שהשלש אסור לאכלן כאחת אבל התערובת השני מותר לאכלו כאחת‪ .‬דהתם התערובת השני מותר‬
‫משום ספק ספיקא דאמר איתיה לאיסורא בתערובת הראשון‪ .‬ואי אמרת נמי נפל לתערובת השני כל חד וחד כי אכיל‬
‫ליה אמר היתירא קאכיל‪ .‬אבל אי אכיל שלשתן כאחד קאכיל חדא מתערובת הראשון והוי חדא ספיקא אבל חד תרי‬
‫בדבר יבש דאפילו מדרבנן בטל דלא משום ספיקא שרינן ליה דאפילו אי אכיל ליה חדא חדא ליכא אלא חדא ספיקא‬
‫וספיקא דאורייתא לחומרא‪ .‬אלא משום דגזירת הכתוב הוא דכתיב אחרי רבים להטות הלכך חד בתרי בטל ונהפך‬
‫איסור להיות היתר ומותר לאוכלן אפילו כולן כאחת‪ .‬ומדרבנן החמירו במין במינו היכא שנתבשל יחד קודם שנודע‬
‫תערובתו ולא נקרא עדיין עליו שם היתר להצריכו ששים אף על גב דלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשאינו מינו‪.‬‬
‫אבל מין ומינו בדבר יבש ונודע תערובתו נעשה היתר גמור ואפילו מדרבנן לא אצרכוה ששים כיון דאף אם נתבשל‬
‫לא יהיב טעמא‪ .‬וגם נמי לא דמי לטבעת של עבודת כוכבים שנתערב באלף טבעות ונפל אחת מהן לים הגדול הותרו‬
‫כולן )כאחת( )שם( ופר"י דאסור להנות מהן כולן כאחד‪ .‬וכן איברי תמימים שנתערבו באיברי בעלי מומין דאמר רבי‬
‫אליעזר אם קרב ראש אחד יקריבו כל הראשים וקאמר רבי אלעזר לא התיר רבי אליעזר אלא שנים שנים אבל אחד אחד‬
‫לא‪ .‬ופר"י דגם כולן כאחד אסור להקריבן‪ .‬דהתם ע"י התערובות נאסרו כולן אלא מקילינן לתלות האיסור באותו‬
‫שפירש וכולי האי לא מקילינן להתירו כולן כאחד‪ .‬ולא שרינן להו אלא ע"י ספק ספיקא דאמרת דילמא דאיסורא נפיל‬
‫ואת"ל דלא נפיל דאיסורא כיון דלא אכיל כולן כאחד אמרינן הנשאר הוא האסור‪ .‬אבל דבר יבש חד בתרי הוא דבטל‬
‫ברוב לאו משום ספיקא מותר אלא דגזירת הכתוב הוא הילכך מותר לאוכלן כולן כאחד‪ .‬וגם מטעם זה לא מצרכינן‬
‫ביבש לאוכלן שנים שנים כדאמרי' גבי טבעות ואיברי קדשים‪ .‬משום דהתם נאסרו ע"י תערובות ומקילין בהו לתלות‬
‫האיסור באותו שפירש ולהכי בעינן שיאכלם או שיקריבם שנים שנים דממה נפשך איכא בההיא אכילה ובההיא‬
‫הקרבה חדא דהיתירא‪ .‬אבל יבש ביבש לא נאסר תערובתו הילכך מצי למיכלינהו כולהו חדא חדא ואיכא ‪+‬וליכא‪+‬‬
‫למימר דבחתיכה הראויה להתכבד אסרו חכמים חדא ספיקא כגון התערובת הראשון לאוכלו אפילו חדא חדא‪ .‬והתירו‬
‫ספק ספיקא כגון תערובת השני לאוכלן שנים שנים ולא כולן כאחת‪ .‬אבל בחתיכה שאינה ראויה להתכבד התירו אפילו‬
‫חדא ספיקא כגון התערובת הראשון לאוכלו ]כולהו[ חדא חדא אבל לא לאוכלן כולן כאחת‪] .‬דא"כ[ לא לישתמיט הש"ס‬
‫לאשמועינן איסור בשום דוכתא בחתיכה שאינה ראויה להתכבד כי היכי דאשמועינן ברימוני בדן ובכוס של עבודת כוכבים‬
‫איסורא והיתירא איסורא בתערובת הראשון והיתר בתערובת השני‪ .‬הכי נמי לאשמועינן איסורא והיתירא בחתיכה שאינה‬
‫ראויה להתכבד איסורא לאוכלו כאחת והיתירא לאוכלו חדא חדא משום ספיקא‪ .‬אלא בכל דוכתא הכא ובזבחים פריך‬
‫וליבטלו ברובא ולשון ביטול משמע היתר גמור כאיסור הבטל בששים או במאה‪ .‬הלכך נראה דאם בשל שלשתן‬
‫כאחד או בשלן עם חתיכות אחרות דהכל מותר ולא אמרינן נהי דכל זמן שהוא יבש הוא בטל ברוב מ"מ כשבשלו‬
‫נפלט טעמו ואוסר‪ .‬דלא מצינו דבר המותר לאוכלו שיהא צירו אסור ואיפכא חזינן מצינו דגים טמאין צירן מותר מן‬
‫התורה )מסכת ע"ז דף מ ב( אבל איך יתכן שדבר המותר יאסור בפליטתו ועוד ראיה מפרק התערובת )דף עג ב(‬
‫דדבר שהותר ע"י ביטול אינו חוזר ונאסר דפריך הש"ס ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש‪ .‬ומשני שמא‬
‫יבואו עשרה כהנים ויקריבום בבת אחת ופריך אטו מגיסא אסירא‪ .‬מגס הוא כלי שמקטירין בו החלבים כלומר אחרי‬
‫שהותרו בפרישתן וכי בשביל שחזרו לקביעתן יאסרו הכא נמי אחרי שהותרו ביבש ונהפך האיסור להיות היתר שוב‬
‫אינו חוזר להאסר ע"י בישול‪ .‬ואף על גב דמין במינו אוסר עד ששים היינו קודם שנודע תערובתו וגזרו חכמים‬
‫שיאסר בששים אף על פי דלא יהיב טעמא גזירה אטו מין בשאינו מינו דיהיב טעמא אבל אחר שנודע תערובתו‬
‫ונתבטל ברוב ונהפך האיסור להיות כולו מותר ויכול לאוכלן אפילו בבת אחת שוב לא יתכן לומר שתאסור פליטתו‪.‬‬
‫וכה"ג אשכחן חלוק באיסור המתבטל בין קודם ידיעה בין לאחר ידיעה בפ"ה דתרומות דתנן סאה של תרומה שנפלה‬
‫למאה ולא הספיק להגביה עד שנפלה אחרת הרי זו אסורה ור"ש מתיר‪ .‬וקאמר עלה בירושלמי רבי שמעון אומר ידיעתה‬
‫מקדשתה‪ .‬ורבנן אמרי הרמתה מקדשתה‪ .‬פירוש לרבי שמעון אם לא נודע לו מן הראשונה עד שנפל השנייה היה אסור‪.‬‬
‫אבל השתא דנודע לו כיון שסופו להרים כמורם דמי‪ .‬כדאשכחן ליה בעלמא דסבירא ליה כל העומד להזרק כזרוק דמי‪.‬‬
‫ורבנן אזלי בתר הרמה דלית להו כמורם דמי הילכך מצטרפי יחד כאילו ונפלו יחד‪ .‬אלמא לרבי שמעון כשנודע לו‬
‫הנפילה הוי כמורם והותר הכל‪ .‬אבל קודם ידיעה לא התיר‪ .‬ומדרבי שמעון נשמע לרבנן בשאר איסורים דלא בעו‬
‫הרמה‪ .‬שהידיעה גורמת ההיתר‪ .‬וכי האי גוונא אשכחן בזבחים פרק טבול יום )דף קד א( על ההיא משנה מימי לא‬
‫ראיתי עור יוצא לבית השריפה דפריך והא איכא אחר הפשט קודם זריקה‪ .‬משני כרבי דאמר )כל( הדם מרצה על העור‬
‫בפני עצמו ותו פריך והא איכא נמצאת טריפה בבני מעיים‪ .‬פירוש דהוי פסולו קודם ההפשט וקודם זריקה ונשרף בין לרבי‬
‫ובין לרבי אלעזר ברבי שמעון‪ .‬ומשני נמצאת טריפה בבני מעים מרצה אף על גב דהוי פסולו קודם הפשט וקודם‬
‫זריקה כיון דלא נודע פסולו עד אחר זריקה משמע דהיכא דנודע פסולו קודם זריקה יצא לבית השריפה‪ .‬אלמא‬
‫‪3‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫ידיעה גורמת הדבר בין לאסור ובין להתיר‪ .‬ואף על פי שמותר לאכול שלשתן כאח' וגם אם נתבשלו אינן אסורות‪.‬‬
‫מיהו אם ניתוסף עליו איסור‪ .‬עד שנתרבה על ההיתר מצא מין את מינו וניעור‪ .‬וכן הדין בכל איסורין שנתבטלו לא‬
‫מיבעיא מין בשאינו מינו ביתר מששים ואחר כך נתוסף איסור שמצטרף עם הראשון לאסור שהרי נצטרף יחד טעם‬
‫האיסורין ונותן טעם בהיתר‪ .‬וגם מין במינו בדבר לח ביתר מששים מצטרף האחרון עם הראשון אף על גב דלא יהיב‬
‫טעמא‪ .‬כי חכמים גזרו מין במינו אטו מין בשאינו מינו‪ .‬אלא אפילו מין במינו בדבר יבש שנתבטל ברוב היתר אפילו‬
‫מדרבנן ואחר כך נתוסף איסור מצא מין את מינו וניעור‪ .‬כדתנן בפ"ה דתרומות ההיא דסאה של תרומה שנפלה‬
‫למאה שהבאתי לעיל‪ .‬ואף רבי שמעון שמתיר‪ .‬רבי שמעון לטעמיה דאית ליה כל העומד להרים כמורם דמי וכבר נסתלק‬
‫הראשונה‪ .‬אבל בשאר איסורין דלא בעו הרמה מצטרפין יחד לאסור‪ .‬וליכא למימר דטעמא דרבנן גבי תרומה משום‬
‫דבעו הרמה הילכך לא נתבטלה הראשונה אבל בשאר איסורין דלא בעו הרמה נתבטלה הראשונה ותו לא מצטרף‬
‫לבהדי שניה לאסור‪ .‬הא ליתא דהרמה אינה אלא מפני גזל השבט אבל אינה אוסרת המדומע‪ .‬הלכך אין חלוק בין‬
‫מדומע לשאר איסורים‪ .‬ועוד דאפי' לקולא אמרינן מצא מין את מינו וניעור‪ .‬דתנן בפ"ה דתרומות סאה של תרומה‬
‫שנפלה לפחות ממאה וטחנו והותירו כשם שהותירו החולין ]כך[ הותירו התרומה ואסור‪ .‬ואם ידוע שהחטין של חולין יפות‬
‫משל תרומה מותר‪ .‬פירוש משום דשל חולין הותירו ושל תרומה לא הותירו ויש כאן אחד ומאה‪ .‬ואף על פי דמעיקרא‬
‫נאסרו וחזרו והותירו בטחינה שמצא הנתותר את מינו הנאסר וניעור מאיסורו מצטרף עמו והותר הכל‪ .‬כל שכן שהאיסור‬
‫מצא מין את מינו המותר וניעור מהיתירו ונצטרף עמו ואוסרין ההיתר‪ .‬ותו תנן באותה משנה סאה של תרומה שנפלה‬
‫לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר ואם מזיד אסור‪ .‬ואמרינן עלה בירושלמי רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל‬
‫איסורין שריבה עליהן בשוגג מותר במזיד אסור‪ .‬ולאו מתני' היא אם שוגג מותר אם מזיד אסור‪ .‬מתני' בתרומה אתא‬
‫למימר לך אפי' בשאר כל הדברים‪ .‬אלמא חזינן דבכל איסורין אמרינן מצא מין את מינו לעורר אף את ההיתר שכבר‬
‫נאסרו להתירו כל שכן לעורר האיסור שהותר לצרפו עם האיסור השני וירבו על ההיתר ויאסרוהו‪ .‬והטעם הנכון שבו‬
‫משום דאף כי נתבטל האיסור ברוב היתר והותר לאכילה אם אחר כך הוכר האיסור מתוך ההיתר פשיטא שאסור‬
‫לאוכלו‪ .‬וכאשר נתערב בו שוב איסור הכיר מין את מינו וניעור מבטולו וניתוסף עליו‪ .‬והוי כאילו הוכר האיסור‪ .‬וכך‬
‫אנו אומרים אף בקדשים כדאיתא בפ"ב דזבחים )דף לא א( חצי זית חוץ לזמנו וחצי זית חוץ למקומו וחצי זית חוץ לזמנו‬
‫אמר רבא ויקץ כישן הפיגול‪ .‬אלמא אף על פי דכבר נצטרף חצי זית דחוץ לזמנו עם חצי זית דחוץ למקומו לפסול‪ .‬כשמצא‬
‫שוב את חצי זית דחוץ לזמנו נתעורר מפסולו ונצטרף עמו לפגל‪ .‬ואף לרב המנונא דאמר עירוב מחשבות הוי ואינן‬
‫מצטרפות יחד לפגל‪ .‬גבי קדשים שאני דכתיב לא יחשב לא יערב בו מחשבות אחרות‪ .‬דשאר מחשבות מוציאות מידי‬
‫פיגול‪ .‬וכיון דעל ידי שני חצאי זיתים הראשונים נקרא פסול תו לא מיקבע בפיגול‪ .‬אבל איסור שנתבטל מודה דאמרינן‬
‫מצא מין את מינו וניעור‪ .‬וכי האי גוונא נמי אמרינן גבי טומאה בפ"ג דבכורות )דף כב א( אמר ריש לקיש משום רבי‬
‫יהודה נשיאה הלוקח ציר מעם הארץ משיקו במים וטהור‪ .‬ממה נפשך אי מיא רובא נינהו כי עביד להו השקה טהרי להו‪.‬‬
‫ואי רובא ציר ציר לאו בר קבולי טומאה הוא‪ .‬מאי איכא משום הך מיעוטא דמיא‪ .‬הנהו בטלי להו ברובא‪ .‬א"ר ירמיה לא‬
‫שנו אלא לטבל בהן פתו‪ .‬אבל לקדירה מצא מין את מינו וניעור‪ .‬יתיב רב דימי וקאמר לה להא שמעתא א"ל אביי וכי‬
‫טומאה שבטלה חזרה וניעורה‪ .‬א"ל ואת לא תסברא והתנן סאה של תרומה טמאה שנפלה למאה חולין טהורין וכו'‪ .‬עד‬
‫דמסיק וכיון דאיכא האי משהו מצא מין את מינו וניעור‪ .‬א"ל אביי אם טומאה מעוררת טומאה טהרה עוררת טומאה אלמא‬
‫חזינן גבי טומאה דבטלה ברוב טהרה כשנתוסף על הטומאה משהו‪ .‬אמרת נמצא מין את מינו וניעור‪ .‬והוא הדין נמי גבי‬
‫איסור‪ .‬אמנם צריך לדקדק בההיא דבכורות דגרס התם )דף כג א( איתיביה אפר פרה שנתערב באפר מקלה הולכין‬
‫אחר הרוב לטמא‪ .‬ואי רובא אפר מקלה לא מטמא‪ .‬ואי אמרת טומאה כמאן דאיתא דמי נהי דבמגע לא מטמא במשא‬
‫מיהו מטמא‪ .‬הא איתמר עלה אמר רבי יוסי בר חנינא טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא‪ .‬והאמר רב חסדא נבילה‬
‫בטילה בשחוטה שאי אפשר לשחוטה שתיעשה נבילה‪ .‬נהי דבמגע לא מטמא ליטמא במשא‪ .‬א"ל אתון כרב חסדא‬
‫מתניתו ליה אנן כדרבי חייא מתנינן לה דתני רבי חייא נבילה ושחוטה בטלות זו בזו‪ .‬ואיתמר עלה א"ר יוסי ברבי חנניא‬
‫טהור מלטמא במגע אבל מטמא במשא‪ .‬אלמא משום דאמר מצא מין את מינו וניעור אמרינן טומאה כמאן דאיתא‬
‫דמיא ולא בטלי לגמרי‪ .‬אלמא ‪+‬אלא‪ +‬דבמגע לא מטמא דאינו נוגע וחוזר ונוגע‪ .‬אבל במשא שהוא נושא כולו כאחד‬
‫מטמא‪ .‬מידי דהוה אמלא תרווד רקב דאמר בפרק העור והרוטב )דף קכה א( דמטמא במשא ובאהל ואינו מטמא במגע‬
‫משום אין נוגע וחוזר ונוגע‪ .‬אם כן איסור שנתבטל נמי נימא כיון דע"י מינו שניתוסף עליו חוזר וניעור אלמא כמאן‬
‫דאיתיה דמי‪ .‬ונהי דמותר באכילה משום בטול ברוב יש לנו לומר שיאכלם בזה אחר זה ולא כולם כאחד‪ .‬משום‬
‫דממה נפשך קא אכיל חתיכה דאיסורא‪ .‬וכן אם נפלו לקדירה‪ .‬ויש לומר משום דלא דמי טומאה לאיסור‪ .‬דבטומאה‬
‫יש שני מיני טומאות מגע ומשא ולאותה טומאה שראוי שיטמא כגון משא שהרי הוא נושא את כולו לענין זה לא‬
‫נתבטל אף על פי שלענין טומאת מגע נתבטל וחוזר עוד וניעור‪ .‬אבל לענין איסור אם נשאר בו שום צד איסור לא‬
‫היה מותר באכילה‪ .‬אלא ודאי אמרה תורה אחרי רבים להטות ונעשה המיעוט כרוב ולא נשאר בו שום איסור ומותר‬
‫לאוכלם כאחד ולבשלם בקדירה‪ .‬אלא אחר שריבה עליו מינו ניעור והוה ליה כאלו הוכר ואין כאן עוד ביטול וחזר‬
‫להיות אסור מכאן ולהבא‪:‬‬

‫‪4‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫סיבת הביטול מפני שכל חתיכה נגדר כהיתר מפני שסומכין על הרוב‬
‫שערי טהרה פרק א מקואות דף ח מובא שם תשובות רבינו ישעיה מטראני ז״ל בכתי״ק‬
‫‪...‬ועוד ארחיב הסברא ואוכיח שלא יתבטלו משקין טמאין בטהורין דמאי דאמרינן בכל דוכתא דמדאורייתא חד בתרי‬
‫בטל היכי דמי כגון זית אחד של איסור שנתערב בשני זתים של היתר ואין אנו מכירין הזית של איסור איזה הוא וכל‬
‫זית וזית עומד בפני עצמו התם הוא דאמרינן בטל ברוב כפי האי )אנא( ]גוונא[ שאם אכל זית אחד מהם אמרינן זיל‬
‫בתר רובא ודהיתרא קא אכיל ואפילו אשם תלוי אינו חייב להביא שאינו מביא אשם תלוי אלא על )כריתות יז‪ (:‬שתי‬
‫חתיכות אחת של איסור ואחת של היתר שאין כח בהיתר לבטל את האיסור אבל היכא דהוו חד דאיסורא ותרי דהיתרא‬
‫לא משום דבטל ברוב ואפילו לכתחלה מותר לוכל כל אחד ואחד מהן דאזלינן בתר רובא ואמרינן דהיתרא הוא‬
‫כדאמרינן בגיד הנשה גבי גיד וגבי חתיכה דנבלה אבל ודאי אם אכל כל שלשה זתים חייב חטאת הוא דהא ממה‬
‫נפשך אכל לההוא זית דאיסורא ואין לומר שם דבטל ברוב דלא אהני ליה בטולא אלא היכא דאכל חד מינייהו האי‬
‫זית דהיתרא הוא משום דהיתרא הוי רובא אבל היכא דאכל כולהו דקים לן דזית האיסור התם קאי לא מבטיל אלא‬
‫חייב חטאת )ו(הם הכי נמי הכא דשתה טהור מהנהו מים שבגבי או מילא מהן בכלי כיון דקים לן דבהנהו מים שבתוך‬
‫הכלי או שבתוך לוגמיו קיימא טיפה דטמאין והיא חשובה לטמאת אותן היכי מיבטלא אלא אתיא ההיא טיפה ומטמאה‬
‫לכל אותן המשקין שנתלשו ונעשו צלולין לקבל טומאה‪:‬‬

‫תוספות רי"ד מסכת בבא בתרא דף לא עמוד ב‬
‫)ז( ‪...‬וזה דומה למה שפירשתי בפ' גיד הנשה שאם נתערבה חתיכה אחת של חלב בשתים של שומן היא בטלה‬
‫ברוב ומותר לו לאדם ליקח את אחת מהן ולאוכלה דבתר רובא אזלי' ושלשה ב"א נמי מותר ליכל שלשתן ואין אשם‬
‫תלוי נוהג אלא בשתי חתיכו' דליכא רובא דהיתירא ואף על פי ששלשה ב"א מותרין ליכל שלשתן אם אדם א' אכל‬
‫שלשתן מביא חטאת שהרי בבירור אכל חתיכה של חלב‪:‬‬

‫סיבת הביטול מפני שהאיסור הפך להיתר )גזה"כ( כמו רובו ככולו‬
‫רא"ש מסכת חולין פרק ז‬
‫סימן לז‬
‫לז ודוקא גיד וחתיכה אבל דבר שאין בריה ולא חתיכה הראויה להתכבד בטל ברוב ואפילו איסור דרבנן ליכא‬
‫כדמשמע הכא‪ .‬ויראה שמותר לאוכלן כאחת…אלא משום דגזירת הכתוב הוא דכתיב אחרי רבים להטות הלכך חד‬
‫בתרי בטל ונהפך איסור להיות היתר ומותר לאוכלן אפילו כולן כאחת…‬

‫מנחת חינוך מצוה עח‬
‫)ה( ‪...‬הכלל דרוב זה של דיינים ודאי עדיף דהורגין ע"פ רוב הזה וברוב דפירש הולכין להקל לפסק הלכ' דא"ה בפ"נ אחר‬
‫הרוב א"כ אני מסופק בט' חניות מוכרות בשר כשר וא' אמה"ח ופירש אם ב"נ מותר לאכול דאצלם לא נכתב ד"ז‬
‫דא"ר להטות רק אפשר לומר מטעם מי איכא מידי כו' ה"נ כיון דמותר לישראל ה"נ מותר לנכרי או אם נאמר דהר"מ‬
‫אינו סובר סברא זו דמי איכא מידי עיין סוף ה' מלכים ומצאתי בפמ"ג יו"ד סי' ס"ב נסתפק בזה וכ' דאפשר ברוב ל"ש מי‬
‫איכא מידי יעו"ש ואכ"מ להאריך‪ .‬ויש דין ביטול כגון איסור שנתערב ברוב היתר בטל אף דאוכל בודאי האיסור ג"כ‬
‫ול"ד לסנהדרין וט' חנויות מ"מ גזה"כ דאיסור נלה"ת מה"ט‪ .‬ועפמ"ג בשער התערובות האריך ומסופק אי בב"נ שייך‬
‫דין ביטול ומביא בשם המ"כ דהיתר ברוב איסור אין ההיתר נהל"א ועמש"ל מצוה ג' עכ"פ ג"ז הוי רובא דא"ק‪ .‬ורובא‬
‫דליתא קמן הוא כגון קטן וקטנה או רוב כשירות עיין בחולין סוגיא דרוב ובסוף הסוגי' פירש"י דילפינן ג"כ מהאי קרא‬
‫דמשמע בין רובא דא"ק ובין רובא דל"ק או מהל"מ‪...‬‬

‫תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף כז עמוד ב‬
‫קמ"ל‪ ,‬דאין הולכין בממון אחר הרוב‪.‬‬

‫תוספות מסכת סנהדרין דף ג עמוד ב‬
‫דיני ממונות לא כ"ש ‪ -‬תימה דבריש המוכר פירות )ב"ב דף צב‪ (:‬קאמר שמואל דאין הולכים בממון אחר הרוב‬
‫ואמאי לא נילף בק"ו מדיני נפשות כדאמר הכא ואין לומר דדיני נפשות גופייהו לא אזלינן בתר רובא ברובא דליתיה קמן‬
‫אלא ברובא דאיתיה קמן דהא בריש פרק סורר ומורה )לקמן דף סט‪ (.‬משמע דבכל דוכתא אזלינן בתר רובא בדיני‬
‫נפשות כגון רוב נשים לט' ילדן ורובא דאינשי דטעו בעיבורא דירחא וצ"ל דרובא לרדיא זבני לא חשיב כי הנך רובא‬
‫הלכך לא סמכינן אהך רובא בדיני ממונות‪.‬‬

‫תוספות מסכת בבא קמא דף כז עמוד ב‬
‫קמ"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ‪ -‬תימה מה טעם אין הולכין ליתי בק"ו מדיני נפשות כדאמרינן בפ"ק‬
‫דסנהדרין )דף ג‪ (:‬ור' יאשיה מייתי ליה בק"ו מדיני נפשות ומה דיני נפשות דחמירי אמר רחמנא זיל בתר רובא דיני‬
‫ממונות לא כ"ש ואפי' רובא דליתיה קמן אזלינן בדיני נפשות בתר רובא כדאמר בריש סורר ומורה )סנהדרין דף סט‪(.‬‬
‫וי"ל דהתם גבי דיינים שאני דחשיב מיעוט דידהו כמי שאינו וליכא למימר התם אוקי ממונא בחזקת מריה דהא ב"ד‬
‫מפקי מיניה אבל גבי שאר ממון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלינן בתר רובא‪.‬‬
‫‪5‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫חידושי הגר"ח על הש"ס‬

‫בדין אין הולכין בממון אחר הרוב‬
‫ריש המניח כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן והנה באו״ת‬
‫קונטרוס ת״כ הביא בשם םהר״י אבן לב דהיכא דאיכא מחלוקת הפוסקים יכול המוחזק‬
‫לומר קים לי כהמיעוט פוסקיס אף דאיכא רוב נגדו משום דאין הולכין בממון אחר‬
‫הרוב ‪ ,‬והקשה בתומים מ״ש מדיינים דמהני רובא גם בממון‪.‬‬
‫ונראה דהנה בתוס׳ הקשו )דף כ״ט( איך מהני רוב דיינים בממון הא אין‬
‫הולכין בממון אחר הרוב ותירצו שאני התם דהמיעוט דידהו חשיב כמו שאינו‪ .‬וביאור‬
‫דבריהם נראה דהנה ברובא איכא תרי גוונא א( שהוא מברר ומכריע את הספק ב( במידי‬
‫דלא שייך כלל ספק כגון בשחיטת סמנים דקיי״ל רובו ככולו וכן בתערובות לח בלח‬
‫דבטיל ברובא אע״ג דאינו ספק כלל דפשיטא לן דלא נחתכו מיעוט סימנים וכן פשיטא‬
‫לן דאיכא הכא מיעוט איסור‪ .‬ולכאורה תמוה היכן מצינו מקור לרוב כזה‪ .‬ונראה‬
‫דהנה מקור הדין דאזלינן בתר רוב הוא מאחרי רבים להטות‪ ,‬ושם מצינו שני דינים‬
‫נפרדים ועל שניהם דין אחד מאחרי רבים להטות אף דעניניהם נפרדים המה‪ ,‬דהנה‬
‫בדיני םמונות בעינן ג׳ דיינים ובדיני נפשות כ״ג‪ ,‬והנה קשה איך אזלינן בתר דוב‬
‫הא חסר מנין הסנהדרין וחסר מספר דיינים‪ ,‬ואפילו לו יהא דהדין באמיתתו כהרוב‬
‫מ״מ הרי המיעוט דקאמרי להיפך אינם יודעים הדין ואינם מורים כן והרי חסר מנין‬
‫של הב״ד‪ ,‬אלא ודאי פשיטא דכיון דאיכא גזה״כ דבעינן כך וכך סנהדרין וגם דין‬
‫דאחרי רבים להטות יש לן א״כ ע״כ דיש להם צירוף וכולם ביחד גומרין את הדין‬
‫וע״כ אמרי׳ בהך רובא ככולא וא״כ הרי איכא כבר כל מנין הסנהדרין‪ ,‬ונמצא למידין‬
‫מהך דמהני רובא בסנהדרין וחשיב רובא ככולה ומיעוט נתהפך כמו הרוב ונעשה‬
‫כהרוב‪ .‬והנה זה פשוט דלא בדעת ב״ד תליא מילתא ובעינן ג״כ שיכוונו את הדין‬
‫לאמיתתו‪ ,‬ומאחר דיש כאן חולקין נשאר הדין בספק ואיך גומרין את הדין‪ ,‬ומזה‬
‫מוכרח דאזלינן בתר רוב להכריע את הספק דלא סגי כאן בדין רובו ככולו דאף דיש‬
‫להב״ד כח כ״ג מ״מ אי״ז א״כ לחיתוך הדין אבל לענין הכרעת אמיתתה של הדין אינו‬
‫תלוי בכח כ״ג ומצד זה אם אין לנו גזה״כ דאחרי רבים להטות אין אנו יודעים את‬
‫הבירור עדיין וחסר לנו בירור אמיתת הדין‪ ,‬אלא ודאי דאזלינן בתר רוב גם לענין‬
‫זה שהרוב מכריע את הספק‪ .‬ועוד דבירור הדין ל״ש בגוף הסנהדרין ולא שייך רובו‬
‫ככולו אלא במילתא דשייך להם גופא‪ ,‬אם לא דנימא דאזלינן בתר רוב גם להכריע את‬
‫הספק‪ .‬ונתבאר דבסנהדרין איכא תרי רובא‪ ,‬חדא לענין עצם הדין ובירור אמיתת הדין‬
‫אזלינן בתר רוב‪ ,‬ועוד לענין הדין של המספר כ״ג נמי אזלינן בתר רוב םשום רובו‬
‫ככולו‪) .‬הגהה מהגאון ר׳ נפתלי טראפ ע״ז ‪ -‬ובזה יתיישב קושית המרדכי שהק' בפ״ק‬
‫דחולין דהדיינים הרי הם קבוע וכמחצה על מחצה דמי‪ .‬ולדברינו ניחא דלענין עצם‬
‫הדין ובירורו הרי לא הוין הדיינים אלא גילוי מילתא בעלמא לברר עצם הדין וקבוע‬
‫לא אשכחן אלא היכא דגוף האיסור הוי קבוע וכדילפינן מוארב לו וקם עליו פרט‬
‫לזורק אבן לגו דקיימא התם ישראלים ועכו״ם דהוי עצם המחייבים והפוטרים‪ ,‬אבל‬
‫הכא דגוף הדיינים אינם שייכים לזה ורק אינם אלא גילוי מילתא להדין ל״ש ע״ז‬
‫קבוע‪ ,‬וכן עוד הרי לא מצינו קבוע אלא דומיא דהתם דשניהם אמת המחייבים‬
‫והפוטרים‪ ,‬אבל הכא נמי סנהדרין לענין עצם הדין הרי הוא או כמר או כמר ולכן לא‬
‫שייך אז קבוע‪ ,‬אלא דלענין מספר הסנהדרין לכאורה שייך האי דינא דקבוע דהתם‬
‫הוין הסנהדרין עצם הדבר וגם תרווייהו איתנייהו דאיכא סנהדרין לצד זה כמו לצד‬
‫זה‪ ,‬אולם לפי דברינו ל״ש כלל קבוע לענין עצם הסנהדרין דאינו דין דאזלינן בתר‬
‫רובא רק מדין רובו ככולו ובזה ל״ש קבוע וכמו דמהני שחיטת רוב סימנין ולא‬
‫אמרינן דהמיעוט סימנים הוי קבוע‪ ,‬והטעם לזה פשוט דדין קבוע ילפינן מוארב לו‬
‫וקם עליו והתם הוי לענין אזלינן בתר רוב ולא לענין רובו ככולו‪ ,‬וא״כ לענין‬
‫מספר הסנהדרין דהוי מטעם רובו ככולו לא שייך קבוע‪ (.‬והנה קושית התוס' דלא‬
‫ליזל בתר רובא בדיינים אינה אלא לענין הך דינא דאזלינן בתר רובא‪ ,‬אבל לענין‬
‫דינא דרובא ככולו לא שייך לומר אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דליכא כאן‬
‫ספיקא כלל ואפילו אם נימא דאין הולכין בממון אחר הרוב מ״מ לענין עצם הדין‬
‫סנהדרין פשיטא דרובו ככולו והוי כל הסנהדרין בדעת אחד‪ ,‬אלא דלענין עצם הדין‬
‫מספקא לן דלמא האמת כהמיעוט‪ ,‬ונמצא דהך מיעוט דסנהדרין אינם כמו םנהדרין‬
‫לענין דעתם ואין להם להמיעוט כח סנהדרין דהרי לענין סנהדרין במספרם הוו רובו‬
‫ככולו אלא הם כמו דעות איזה פוסקים שמחולקים עם הסנהדרין אבל לענין סנהדרין‬
‫כולם כהרוב קיימא אלא דהיא דעת מועטת על עצם הדין שלא כבחינת סנהדרין‪ ,‬וע״ז‬
‫הקשו התוס׳ דלמא הדין כהמיעוט‪.‬‬
‫‪6‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫והנה הרמב״ם בפ״א מה' ממרים כתב ב״ד שפסקו דין ועמדו אחריהם ב״ד אחר ופסקו‬
‫שלא כמותם יכולים לפסוק כן אע״פ שהן קטנים מהם בחכמה ובמנין משום דכתיב ע״פ‬
‫השופט אשר יהיה בימים ההם וכיון שהיום הם דיינים יכולים לפסוק ע״פ ע״כ‪,‬‬
‫ולפי״ז ל״ש לענין עצם הדין לומר אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דלענין‬
‫הדיינים בסנהדרין אמרינן רובו ככולו וא״כ נשאר המיעוט סנהדרין כמו דעת פוסקים‬
‫בלא הכח של סנהדרין והרוב יש להם כח של סנהדרין‪ ,‬וממילא הוי הדין כוותייהו אף‬
‫בלא טעמא דרוב‪ .‬וזהו כוונת התוס' דהמיעוט כמו שאינו‪ ,‬ר״ל דלענין הדין וכח‬
‫הסנהדרין הוי כמו שאינו כיון דלענין זה אמרינן רובו ככולו‪ ,‬ולא שייך לומר‬
‫אוקי ממונא בחזקת מרא‪ ,‬רצונם בזה וע״כ לא ניזל בתר רוב לענין עצם הדין‪,‬‬
‫דהא ב"ד מפקי מיניה כוונתם כיון שאינם בתורת סנהדרין לענין הך פלוגתא בהך‬
‫דינא ממילא יש כח לב״ד כנגדם אף בלא טעמא דרוב דהרי ב״ד יש להם כח לפסוק כנגד‬
‫הכל ואף בלא טעמא דרובא וכדהביאנו דברי הרמב״ם דאף אם קטנים הם יכולים לפסוק‬
‫אחרת‪.‬‬
‫ואין להקשות א"כ מנלן דאזלינן בתר רובא‪ ,‬דלמא הא דסמכינן לענין עצם הדין‬
‫ובירורו עליהם הוא משום דב״ד יכולים לפסוק ולעשות כנגד הכל והרי איכא להרוב‬
‫כח ב״ד משום רובו ככולו‪ .‬דזה אינו דאם אך לא אזלינן בתר רובא א״כ הרי לא‬
‫נתברר הדין כלל‪ ,‬וממילא לא שייך כלל גם לענין דין סנהדרין רובו ככולו‪ ,‬כיון‬
‫דאינם יודעים הדין על בוריו דהרי גם להם צריך שיסתפק דלמא כהמיעוט ואין כאן‬
‫סנהדרין כלל‪ ,‬וע״כ דאזלינן בתר רוב לענין בירור עצם הדין‪ ,‬אבל לפי האמת‬
‫דאזלינן בתר רובא אף דבממון לא אזלינן בתר רובא היינו לענין הך מעשה משום‬
‫דהמוחזק יכול לומר קים לי כהמיעוט‪ ,‬אבל עצם הדין לעצמו נתברר שפיר דהוי כהרוב‬
‫וא״כ שפיר חשיבא סנהדרין גמורים כיון דיודעים עצם הדיןונתברר אצלם וממילא‬
‫שייך לומר רובו ככולו‪ ,‬וכיון דלענין עצם הדין הסנהדרין אמרינן רובו ככולו‬
‫ממילא ל״ש לומר אף לענין בירור הדין אין הולכין בממון אחר הרוב כיון דהב״ד‬
‫יכולים לפסוק כנגד הכל וכמוש״כ הרמב״ם‪ ,‬ע״כ‪ .‬י הגר״ח זצ״ל‬

‫לענין הלכה למעשה‬
‫רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק טו‬
‫הלכה ד‬
‫נפל חלב כליות לחלב האליה ונמוח הכל‪ ,‬אם היה חלב האליה כשנים בחלב הכליות הרי הכל מותר מן התורה‪,‬‬
‫אפילו חתיכת נבלה שנתערבה בשתי חתיכות של שחוטה הכל מותר מן התורה‪ ,‬אבל מדברי סופרים הכל אסור עד‬
‫שיאבד דבר האסור מעוצם מיעוטו ולא יהיה דבר חשוב שעינו עומדת כמו שיתבאר‪.‬‬
‫הלכה ה‬
‫ובכמה יתערב דבר האסור ויאבד בעוצם מיעוטו‪ ,‬כשיעור שנתנו בו חכמים‪ ,‬יש דבר ששיעורו ג בששים‪ ,‬ויש ששיעורו‬
‫במאה‪ ,‬ויש ששיעורו במאתים‪.‬‬

‫טור יורה דעה הלכות תערובות סימן קט‬
‫חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות יבש ביבש בטלה אפילו חד בתרי ולכאורה נראה שאין חילוק בין‬
‫נתערבה במינה בין שלא במינה כגון שנפרד לחתיכות דקות שאין ניכר בין זה לזה אבל בעל התרומות כתב דוקא‬
‫שנתערב במינה אבל מין בשאינו מינו אפי' יבש ביבש צריך ששים כיון דאם יבשלם יתן בהם טעם‪ :‬וכיון שנתבטל‬
‫החתיכה ברוב מותר לגמרי ואפילו איסורא דרבנן ליכא ומותר לאדם אחד לאכול כולם ביחד אף על פי שבודאי אוכל‬
‫האיסור וכן מותר לאכול כל אחד ואחד בפני עצמו ואין צריך להשליך אחד כנגד האיסור ואפילו אם האיסור איסור הנאה‬
‫כגון חמץ בפסח בטל ברוב כיון שהוא יבש ביבש ורש"י אסר תערובת חמץ בפסח יבש ביבש באכילה ומתירו בהנאה‬
‫אלא שמצריך להשליך אחד מהם לנהר ורב אלפס אוסר הכל ואפי' בהנאה וא"א הרא"ש ז"ל מתיר הכל ואפילו‬
‫באכילה‪ :‬ואם בישל התערובות אחר שנתבטל ברוב כתב הרשב"א שבל אחד ואחד מותר בפני עצמו והרוטב בנותן‬
‫טעם שצריך ששים כנגד האיסור וא"א הרא"ש ז"ל חילק בזה וכתב שאם לא נודע תערובתו קודם שנתבשל צריך ס'‬
‫כנגד האיסור ואם נודע תערובתו קודם שנתבשל גם הרוטב מותר כולו כמו החתיכות שנתערבו ואם אחר שנתבטל‬
‫ברוב נתוסף על האיסור חוזר ונאסר‪:‬‬

‫שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קט‬
‫סעיף א‬
‫א[ חתיכה א שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות ב[ ב מין במינו יבש‬
‫אלא שנתערב ואינו מכירו( )ב"י בשם תשובת הרשב"א ‪/‬רפ"ג‪ ,‬תכ"ה‪ /‬והרמב"ן וסה"ת( ה ד[ >א< חד ו )א( בתרי‪ ,‬בטיל‪ ,‬ומותר לאכלן אדם‬
‫אחד‪ ,‬ז כל אחת בפני עצמה‪ .‬ה[ אבל לא יאכל שלשתם יחד‪ .‬ו[ ויש מי שאוסר לאכלם אדם אחד א'‪ ,‬אפילו זה אחר‬
‫זה‪ .‬הגה‪ :‬וכן יש לנהוג לכתחלה‪ .‬ז[ ויש מחמירין )ב( להשליך אחד או ליתן לא"י )הגהות ש"ד בשם מוהר"ם ורש"י בע"ז דף ע"ד ע"א(‪ .‬ואינו אלא חומרא‬

‫ביבש‪) ,‬ג[ דהיינו ג שאין נבלל‪ ,‬ד והאיסור עומד בעצמו‬

‫בעלמא‪ .‬וכל זה >ב< כשנתערב במינו‪ ,‬אבל ח שלא במינו ואינו מכירו‪ ,‬אפילו יבש ביבש ט )ג( צריך י ששים )טור בשם בעל התרומה ועוד הרבה פוסקים(‪ .‬ח[‬
‫ואין חילוק בכל זה בין אם האיסור מדרבנן או מדאורייתא )בית יוסף בשם הפוסקים דלא כהגהת ש"ד(‪ .‬וע"ל סימן קכ"ב יא אם נתערבו כלים ביחד‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫סעיף ב‬
‫ט[ יבש ביבש שנתבטל חד בתרי‪ ,‬אם בשלן כולן כאחד אפילו לאכול כל אחד בפני עצמו‪ ,‬אסור אם אין שם ששים‪,‬‬
‫מפני שהרוטב בנותן טעם ונבלע בחתיכות‪ .‬יב י[ ואם רוצה לבשלן יחד ואין שם ס'‪) ,‬ד( מותר להרבות עליהם כדי‬
‫שיעור ששים ולבשלן‪ ,‬יג >ג< ואין בו משום מבטל איסור‪ .‬הגה‪ :‬יא[ >ד< וי"א דאם נודע התערובות קודם שנתבשלו ביחד‪ ,‬הכל שרי‪ ,‬דאין‬
‫חוזרין ונאסרין מאחר שנתבטל ביבש )טור בשם הרא"ש ורבינו ירוחם בשם התוספות וכתב שכן עיקר(‪ .‬ובמקום הפסד יש לסמוך אדברי המקילין ולהתיר‪.‬‬

‫ט"ז יורה דעה סימן קט ס"ק א‬
‫)א( חד בתרי בטל‪ - .‬דכתיב אחרי רבים להטות ולא החמירו רבנן להצריך ס' כיון שאינה ראוייה להתכבד רק‬
‫שהחמירו שלא יאכל שלשתן כא' דהא ממה נפשך אוכל האיסור באותה אכילה‪:‬‬

‫ש"ך יורה דעה סימן קט ס"ק ז‬
‫ז כל א' בפני עצמו כו' ‪ -‬דכשאוכל הא' אני אומר זהו של היתר וכן בכל אחד ואחד ואפילו באחרון אני אומר מה‬
‫שנאכל ראשון הוא היה של איסור וכבר הלך לו וזה של היתר הוא משא"כ בדברים הנבללים לפיכך אינו אוכלן כולן‬
‫כאחד עכ"ל הרשב"א‪ ,‬ומטעם זה משמע דה"ה דמותר לאכול א' וב' או ב' וא' לאפוקי שלשתן יחד דלא והכי משמע‬
‫ממאי דיתבאר לקמן ס"ק י"ב דמותר לבשלם בב' קדרות‪:‬‬

‫חתיכה עצמה נעשית נבילה‬
‫תלמוד בבלי מסכת חולין דף ק עמוד א‬
‫אוקי רב אמורא עליה ודרש‪ :‬כיון שנתן טעם בחתיכה ‪ -‬חתיכה עצמה נעשת נבלה‪ ,‬ואוסרת כל החתיכות כולן‪ ,‬מפני‬
‫שהן מינה‪ .‬אמר ליה רב ספרא לאביי‪ :‬מכדי‪ ,‬רב כמאן אמרה לשמעתיה ‪ -‬כרבי יהודה‪ ,‬דאמר מין במינו ‪ -‬לא בטיל‪ ,‬מאי‬
‫איריא כי נתן טעם? אפילו כי לא נתן טעם נמי! אמר ליה‪ :‬הכא במאי עסקינן ‪ -‬בשקדם וסלקו‪ .‬רבא אמר‪ :‬אפילו תימא ‪-‬‬
‫לא קדם וסלקו‪ ,‬הוי מין ומינו ודבר אחר‪ ,‬וכל מין ומינו ודבר אחר ‪ -‬סלק את מינו כמי שאינו‪ ,‬ושאין מינו ‪ -‬רבה עליו‬
‫ומבטלו‪:‬‬

‫רש"י מסכת חולין דף ק עמוד א‬
‫כיון שנתנה טעם בחתיכה ‪ -‬אחת שהיתה בצדה תמיד או שנתבשלה תחלה עמה קודם שיתן שאר החתיכות‬
‫בקדרה ולא היה בזו ששים באיסור ונתנה הנבלה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדרה‪.‬‬
‫חתיכה ‪ -‬זו שקבלה טעם הנבלה נעשת נבלה עצמה‪.‬‬
‫ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה ‪ -‬וקא ס"ד מפני שהן מינה לא בטלי ואפילו יש בהן כדי ביטול שתיהן‪.‬‬
‫רב ‪ -‬דאמר מפני שהן מינה כמאן אמרה כו'‪.‬‬
‫אפילו לא נתנה טעם ‪ -‬בחתיכה שבצדה לא בטלה נמי דהא נבלה גופה מינייהו היא ולא בטלה‪.‬‬
‫בשקדם וסלקו ‪ -‬לאיסור וסלק רוטב קודם שיתן האחרות בקדרה הלכך נתנה טעם בראשונה הרי זו חוזרת‬
‫ואוסרתן ואי לאו במאי מיתסרי ואשמועינן דחתיכה עצמה נעשת נבלה לאסור חברותיה בפליטתה‪.‬‬

‫תוספות מסכת חולין דף ק עמוד א‬
‫חתיכה עצמה נעשת נבלה ‪ -‬פי' בקונטרס שנתבשלה תחילה עמה קודם שנתן שאר חתיכות בקדרה ולא היה בזו‬
‫ששים באיסור ונתנה הנבלה טעם בה ואח"כ נתן שאר החתיכות בקדרה חתיכה זו שקבלה טעם הנבלה חתיכה עצמה‬
‫נעשת נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וקשה לפירושו דא"כ גם הרוטב שהיה באותה שעה נאסר‬
‫מתחלה ע"י טעם הנבלה ובסמוך משמע דמבטלינן לחתיכות ע"י רוטב דהוי שאינו מינו והלא רוטב עצמו נאסר‬
‫מתחלה ונעשת נבלה ואוסר כל הרוטב שאחרי כן מפני שהוא מינו ויצטרך שיהא ששים בחתיכות שנתן אחרי כן‬
‫לבטל הרוטב דמעיקרא אלא י"ל דמיירי כגון שיש חתיכה של היתר כולה חוץ לרוטב וחתיכת נבלה מונחת עליה חוץ‬
‫לרוטב ונעשת חתיכת היתר נבלה לפי שבולעת טעם נבלה דאין בהן ששים לבטל הטעם ואחרי כן כשמנער הקדרה‬
‫אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה‪.‬‬

‫תוספות מסכת חולין דף ק עמוד א‬
‫בשקדם וסלקו ‪ -‬את האיסור וא"ת למה לי שחתיכה של היתר קבלה טעם מן הנבלה אפילו לא נתנה טעם נמי דהא‬
‫במינה אוסרת בכל דהו ואומר ר"ת דנהי דהיא גופה מיתסרא בכל שהוא מ"מ לא אמרינן שתעשה נבלה לאסור כל‬
‫האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא ע"י כל שהוא ורבינו אפרים היה אומר מתוך כך דאפילו כי נתנה בה טעם‬
‫אין ההיתר נעשה נבלה שיצטרך ששים כנגד כל החתיכה אלא כנגד האיסור הבלוע הלכך לרב דאמר הכא דמין במינו‬
‫לא בטיל כשחתיכת היתר קבלה טעם מן הנבלה חשיב האיסור כאילו הוא בעין ואוסרת כל החתיכות במשהו אבל כי לא‬
‫נתנה הנבלה טעם בה לא היתה אוסרת החתיכות מפני שהם מינה שהרי אין צריך לבטל אלא האיסור לבד וכיון שלא‬
‫נתנה טעם בחתיכה הוי האיסור כמאן דליתיה דלא הוי כאילו הוא בעין ולא אסר אלא חתיכה ראשונה שאין ההיתר נעשה‬
‫‪8‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫איסור ולא אסר שאר חתיכות ודוקא גבי טפת חלב אמרינן לקמן בפרק כל הבשר )דף קח‪ (.‬דחתיכה עצמה נעשת‬
‫נבלה וצריך ששים כנגד כל החתיכה ולא סגי בביטול טיפה לחוד משום דכל חד וחד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו‬
‫בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור ולוקה אם אכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב ולכך צריך ברוטב‬
‫ששים לבטל כל החתיכה שנפלה עליה טיפת חלב אבל חתיכת היתר שבלעה טעם נבלה ונאסרה וחזרה ונתנה טעם‬
‫ברוטב אין צריך אלא ששים לבטל האיסור שנבלע בחתיכה ואין צריך שיעור ששים של אותה חתיכה וקשה לפירושו‬
‫לרבא דמשני אפילו תימא לא קדם וסלקו מאי מהני ליה חתיכה של היתר שנאסרה מתחלה ונעשת נבלה והלא לעולם אין‬
‫צריך ס' ברוטב אלא כדי לבטל חתיכה של נבלה לבדה ולא בעינן ששים לבטל שתי חתיכות של נבלה ושל היתר שנאסרה‬
‫על ידה וי"ל כגון שנתמעטה הנבלה הרבה מכמו שהיתה קודם שנבלע טעמו בחתיכה של היתר והשתא לפי שנתנה טעם‬
‫בשל היתר צריך ס' כנגד כל מה שהיתה מתחלה ואין שיעור ברוטב לבטלה אבל לא נתנה בה טעם אין צריך ס' אלא כנגד‬
‫מה שנשאר בנבלה ויש שיעור ברוטב לבטלה ורב דאתא לפלוגי אדרבה בר בר חנה לא היה צריך רב לומר אלא חתיכה‬
‫של נבלה אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה אלא אגב אורחיה אשמועינן דדוקא נתנה בה טעם נבלה אבל לא נתנה בה‬
‫טעם נבלה לא ורבינו אפרים עליו השלום היה מביא ראיה מהא דאמר לעיל )דף צח‪ (.‬ההוא כזיתא דתרבא דנפל‬
‫לדיקולא דבשרא ודיקולא הוא סל מלא חתיכות של בשר רותח ולא אמר שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפל עליה כזית‬
‫חלב ותאסור שאר חתיכות שאין בהן ששים כנגד כולה לפי שבאותה חתיכה עצמה לא היה בה כדי לבטל הכזית אלא‬
‫משערינן הכזית בכל הבשר שבסל ואין משם ראיה כלל דדיקולא היינו קלחת וכדפירש הקונטרס וכדפירשנו לעיל ואפילו‬
‫אם נאמר דדיקולא הוא סל כדמשמע הכא ובכל דוכתא אין ראיה משם דממה נפשך אם אין חלב מפעפע מחתיכה‬
‫לחתיכה כמו שפירשנו לעיל א"כ אין אסור אלא החתיכה שנפלה עליה החלב והשאר מותרות ואם הוא מפעפע מחתיכה‬
‫לחתיכה א"כ בדין הוא שכל החתיכות מסייעות לבטל ולא אמרינן שתעשה נבלה אותה חתיכה שנפלה עליה חלב‬
‫מאחר שסופו להתפשט בכל החתיכות מידי דהוה אטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר דאם אין נ"ט מותר אף על‬
‫פי שקודם שתתפשט הטפה נ"ט במקום נפילתה ולא אמרינן שיעשה אותה הבשר נבלה כיון דסוף הטיפה להתפשט‬
‫בכל החתיכה מיהו לפי מה שפי' לעיל בשם הרב רבי אלעזר ממי"ץ דבחצי חתיכה אין שייך לומר שתעשה נבילה אין‬
‫ראיה משם ואין ראיה לרבינו אפרים מהא דאמר )תרומות פ"ה משנה ו( אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ולא אמרינן‬
‫שיעשה הכל תרומה דיש לחלק בין דבר יבש לדבר הנאסר ע"י בליעה ולפירושו ניחא הא דאמר גבי יין נסך בסוף‬
‫מסכת ע"ז )דף עג‪ (:‬יין נסך שנפל לבור דאיכא למאן דאמר אפילו נפל שם קיתון של מים לבסוף רואין ההיתר כאילו אינו‬
‫ושאר מים רבים עליו ומבטלין אותו ולא אמר שיין עצמו של היתר נעשה איסור ליחשב כאילו הוא יין נסך ויצטרך מן המים‬
‫כדי לבטל כל היין ומיהו י"ל דהתם מיירי כגון שלא היה שם יין נסך כדי ליתן טעם בשל היתר שבבור ולא נאסר אלא ע"י‬
‫כל שהוא וכיון דלא הוי אלא משהו לא אמרינן חתיכה עצמה נעשת נבלה כדפרישית לעיל אף על גב דלא דמי דלעיל‬
‫לא אמרינן אלא לענין שלא תאסור האחרות אבל היא עצמה נאסרה במשהו וכיון שנאסרה אסורה לעולם למ"ד )לקמן‬
‫דף קח‪ (.‬אפשר לסוחטו אסור ומ"מ יש לומר דההוא דשרי בע"ז אפילו נפלו המים לבסוף יסבור אפשר לסוחטו מותר והיה‬
‫מתיר כמו כן חתיכה עצמה ומדקאמר התם נפל חמרא דהתירא בגו מיא דאיסורא בנ"ט וכי ליכא נ"ט שרי אין ראיה‬
‫לפירושו דאיכא למימר דאיירי כגון שנפל כל ההיתר בבת אחת שנתבטל לאלתר האיסור אבל אם לא נפל בבת אחת‬
‫ראשון ראשון נעשה איסור ועושה יין נסך לאסור הבא אחריו כדפירש' בפרק כיסוי הדם )לעיל פז‪ (.‬ולפי פירוש רבינו‬
‫אפרים ודאי ניחא מה שצוה הכתוב להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שאי אפשר להגעיל בתוך כלי אחר היכי‬
‫משתריא הא אין במים ס' לבטל האיסור ואי שיחזור ומגעילה בשניה והלא המים הראשונים נעשו נבלה וחוזרין ואוסרין ואי‬
‫לא משערין אלא באיסור עצמו ניחא דזה אין לומר דכשאין בת יומא מגעילין אותה דהא לא אסרה תורה אלא קדרה בת‬
‫יומא ואין ראיה גמורה מכאן דאיכא למימר דלא אמרה תורה להגעיל אלא כלים קטנים בתוך כלי גדול שיהיה במים‬
‫ששים כדי לבטל האיסור וכתב רבינו יהודה דנראה לר"י להחמיר בדבר כיון דאין ראיה ברורה‪.‬‬
‫רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט‬
‫הלכה ט‬
‫נפל חלב לתוך קדרה של בשר טועמין את החתיכה שנפל עליה חלב‪ ,‬אם אין בה טעם חלב ד הכל מותר‪ ,‬ואם יש‬
‫בחתיכה טעם חלב אף על פי שאם תסחט החתיכה לא ישאר בה טעם‪ ,‬הואיל ה ויש בה עתה טעם חלב נאסרה‬
‫אותה חתיכה‪ ,‬ומשערין ו בכולה אם היה בכל שיש בקדרה מן החתיכות והירק והמרק והתבלין כדי שתהיה חתיכה זו‬
‫אחד מששים מן הכל החתיכה אסורה והשאר מותר‪.‬‬
‫הלכה י‬
‫במה דברים אמורים בשלא נער את הקדרה בתחלה כשנפל החלב אלא לבסוף ולא כסה‪ ,‬אבל אם נער מתחלה * ועד‬
‫סוף או שכסה משעת נפילה עד סוף הרי זה בנותן טעם‪ ,‬וכן אם נפל חלב לתוך המרק או לכל החתיכות ולא נודע לאי‬
‫זה חתיכה נפל‪ * ,‬נוער את הקדרה כולה עד שתשוב ויתערב הכל אם יש בקדרה כולה טעם חלב אסורה ואם לאו‬
‫מותרת‪ ,‬אם לא נמצא נכרי שיטעום ונסמוך עליו משערים ז בששים בין בשר לתוך חלב בין חלב לתוך בשר אחד מששים‬
‫מותר פחות בששים אסור‪/+ .‬השגת הראב"ד‪ /‬לתוך המרק וכו'‪ .‬כתב הראב"ד ז"ל ‪/‬א"א‪ /‬אנו אומרים שלא שמענו כל החתיכה נעשית נבלה אלא‬
‫לדעת ר' יהודה דמחמיר מין במינו אבל לרבנן לא ולדברי הכל אם לא ניער כלל אין שאר החתיכות נאסרות ומתניתין הכי משמע טיפת חלב שנפלה ע"ג‬
‫חתיכה ויש בה בנ"ט באותה חתיכה אסור ניער את הקדרה אם יש בנ"ט בכל הקדרה כל הקדרה אסורה למה לי ניער את הקדרה והלא החתיכה קבלה טעם חלב‬
‫ונעשית נבלה בלא ניעור הרי יוצאת מאותה חתיכה רוטב לשאר חתיכות והוא רוטב נבילה אלא ש"מ דבעינן שיצא מן החלב האסור לחתיכות והוא חלב נבילה‬
‫שקיבל טעם הבשר ואם יש באותו חלב כדי ליתן טעם בכל החתיכות אסורות לרבנן ולר"י נמי אף על גב דאמר חתיכה עצמה נעשית נבלה הא אמרינן בגמרא‬
‫נראין דברי ר"י בשלא ניער והוינן בה מאי לא ניער אי לימא לא ניער כלל מיבלע בלע ולא פליט אלמא אף על גב דאמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת‬
‫כל שאר החתיכות במשהו לא אמרו אלא בשניער והוא תימה שהרי יוצא מן החתיכה רוטב בלא שום ניעור ואם היא נבלה מה צורך לניעור שיצא משם חלב‪,‬‬
‫עכ"ל‪+.‬‬

‫‪9‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

‫ביטול ברוב וחתיכה עצמה נעשה נבלה חולין ק‬

‫בס"ד‬

‫הגהות מיימוניות הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה ט‬
‫]ו[ וה"ה לשאר איסורים שצריך לשער בכל החתיכות כבעמוד וכן פסקו כל רבותינו ודלא כרבינו אפרים שפסק דהיינו‬
‫דוקא בבשר בחלב שכל אחד לבדו היתר ובהתערבם נאסרו והויא כל החתיכות גוף האיסור שאם אכל כחצי זית מזה‬
‫וכחצי זית מזה מצטרף וחייב עליו אבל בשאר איסורין שאין חייבין עליו עד שיאכל מן ההיתר כל כך שיהא בו כזית בכדי‬
‫אכילת פרס שאין היתר מצטרף לאיסור בהן פסק שאע"פ שהחתיכה אסורה דאפשר לסחוט אסור אעפ"כ אין צריך‬
‫לשער בכולה אלא רק האיסור הבלוע ואם יש ששים ממנו שאר הבשר והרוטב מותרים וראיה מההוא כזית דתרבא‬
‫דנפל לדיקולא דבשרא דבכל התלמוד דיקולא הוא סל והיה מלא חתיכות בשר רותח ואמר שנשער הזית נגד כל הבשר‬
‫ואין מצריך לשער בכל החתיכה שנפל עליה‪ ,‬ולאו ראיה היא דאם נאמר מפעפע מחתיכה לחתיכה א"כ דין הוא שכל‬
‫החתיכות מסייעות לבטלו ואם אין מפעפע מחתיכה לחתיכה אותה חתיכה אסורה והשאר מותרות‪ ,‬התוס' וספר התרומה‬
‫והמצות‪ .‬סוף דבר כל רבותינו חלוקים עליו ואין לעשות מעשה להקל כדבריו עיין בסי' ט"ו ובסי' ט"ז‪:‬‬

‫שולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן צב‬
‫סעיף ד‬
‫י טו[ לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה‪> ,‬ט< אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים‪ .‬כגון כזית חלב שנבלע‬
‫בחתיכה‪ ,‬ואין בה ששים לבטלו‪ ,‬ונאסרה‪ ,‬ואחר כך בישלה עם אחרות‪ ,‬אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב‪ ,‬יא טז[‬
‫>י< ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת‪ .‬הגה‪ :‬יב יז[ >יא< וי"א דאמרינן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה )תוס' וסמ"ק וסמ"ג‬
‫ומרדכי והאחרונים(‪ .‬וכן המנהג פשוט‪ ,‬ואין לשנות‪ .‬יח[ ודוקא יט[ >יב< אם האיסור דבוק בחתיכת היתר‪ ,‬או שהחתיכה כולה >יג< חוץ לרוטב ונפל עליה‬
‫איסור‪ ,‬כ[ יג >יד< אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב‪ ,‬ואין האיסור דבוק בו‪ ,‬לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור‪ .‬כא[‬
‫ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה )ארוך כלל כ"ח(‪ .‬וכל זה בשאר איסורים‪ ,‬אבל בבשר בחלב‪ ,‬אעפ"י שאין האיסור דבוק‪ ,‬ומקצת החתיכה תוך‬
‫הרוטב‪ ,‬אמרינן חתיכה נעשית נבילה‪ .‬יד כב[ יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה >טו< אם נתערב איסור לח )ב( בהיתר לח‪ ,‬ואחר כך נתערב הכל‬
‫בהיתר אחר‪ ,‬ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל )מרדכי פכ"ה בשם רשב"א ור"ן בשם ראב"ד(‪ .‬ויש לסמוך על זה בשאר איסורים‪ ,‬לצורך הפסד גדול‪ ,‬טו‬
‫אבל לא בבשר וחלב‪ .‬כג[ >טז< ואם נתערב יבש ביבש‪ ,‬טז לא אמרינן כד[ בשום איסור חתיכה נעשית נבילה‪ .‬וע"ל סימן צ"ט מדין חתיכה נעשית נבילה‪ .‬יז כה[‬
‫כלי הנאסר מבליעת איסור‪ ,‬לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבלה‪ ,‬ולא בעינן ס' רק נגד האיסור שבלע )מרדכי פג"ה וע"ל סימן צ"ח(‪.‬‬

‫ביאור הגר"א יורה דעה סימן צב‬
‫]טו[ לא אמרו כו'‪ .‬כמ"ש בפ"ה דתרומה ופ"א דתמורה אין המדומע כו' ובע"ז ע"ג יי"נ שנפל לבור כו' ע"ש כל הסוגיא‬
‫ושם רואין את ההיתר כו' שני כוסות כו' ]ובפ"ה דתרומות סאה תרומה כו' ואח"כ נפלו שם חולין כו' ובירושלמי כל האיסורין‬
‫של תורה שריבה עליהם שוגג מותר וכמ"ש בסי' צ"ט ס"ה[ ובפ' ג"ה ק' א' בשקדם כו' ועתוס' ד"ה בשקדם וא"ת כו' ור'‬
‫אפרים כו'‪:‬‬
‫]יז[ וי"א כו'‪ .‬כדעת ר"ת בתוס' הנ"ל וע"ש שדחו כל ראיות הנ"ל וכתב הר"ן שכ"מ בירושלמי דפ"ב דערלה הלכה ד'‬
‫גריסין של תרומה שנתבשלו עם עדשי חולין ויש בהן בנ"ט ריבה עליהם עדשים מותר עד כמה ירבה פלוגתא דרבי ור'‬
‫ישמעאל בר"י ע"ד דרבי דו אמר עד שירבה על כולהון ע"ד דר"י דו אמר עד שירבה על הנופלין‪ .‬ורבי לטעמיה דס"ל‬
‫בשמעתין חנ"נ‪:‬‬
‫]יח[ ודוקא כו'‪ .‬דרש"י ותוס' פליגי כמ"ש הטור דרש"י ס"ל אפילו מקצתה חוץ לרוטב נאסר החתיכה ואין השאר‬
‫מצטרף וכפי' דמתני' במקצתה חוץ לרוטב מיירי אבל תוס' שם ד"ה טיפת פי' שכולה חוץ לרוטב וכ"כ שם צ"ו ב' ד"ה‬
‫אם יש כו' ע"ש והכריע הרב דבבב"ח יש להחמיר כדעת רש"י אבל בשאר איסורין כדברי ר"י וכ"כ כל הפוסקים אף‬
‫בבב"ח כדברי ר"י‪:‬‬

‫שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קו‬
‫סעיף א‬
‫א[ חתיכה שבלעה איסור‪ ,‬ואין בה ס' לבטלו‪ ,‬שנפלה לקדרה‪ ,‬א אינה אוסרת אלא לפי חשבון איסור שבה‪ ,‬שאם יש‬
‫במה שבקדרה ב[ מצורף עם החתיכה עצמה ששים כנגד איסור הבלוע בה‪ ,‬מותר מה שבקדרה‪ ,‬ב ג[ >א< אבל )א(‬
‫החתיכה עצמה אסורה‪ ,‬לפי שאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי )רשב"א ותוס' פרק ג"ה דף ק' ורא"ש ומרדכי שם וסמ"ג דף נ"א ע"ג‬
‫וסה"ת סי' נ"ב וכ"ה בלשון ר' אפרים גופיה שבחדושי רשב"א דף קי"ח ושבסוף ספר ראב"ן וכ"כ מהרש"ל פרק ג"ה סי' נ"ז וכל האחרונים( )וכן עיקר‪ ,‬ד[ ודלא‬

‫כמו שכתב לעיל סימן צ"ב דאף אותה חתיכה מותרת(‪ .‬ה[ מה שאין כן בדבר הנבלל ונימוח‪ ,‬שאם נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של‬
‫היתר ואסרו מחמת מיעוטו‪ ,‬ואח"כ נתרבה הרוטב של היתר עד שיש בין כולו ס' לבטל הדם כולו‪ ,‬מותר‪ ,‬שהכל נבלל‬
‫ונתערב‪ .‬הגה‪ :‬ג ולפי מה שנוהגין לומר בכל האיסורים חתיכה נעשית נבלה‪ ,‬אין חלוק בין דבר לח לדבר יבש אלא לענין זה דאם הנאסר כבר הוא דבר‬
‫יבש ויש ס' כנגדו‪ ,‬החתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה וצריך להסירה משם אם מכירה‪ ,‬ואם אינו מכירה בטילה ד ו[ אם אינה חתיכה הראויה‬
‫להתכבד‪ .‬ז[ ואם הוא דבר לח‪ ,‬הכל מותר מאחר דאיכא ס' נגד מה שנאסרה תחילה‪ .‬ועיין לעיל סימן צ"ב וצ"ט‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫‪www.swdaf.com‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful