‫רמב"ם ה רמב"ם הלכות‬

‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הלכות‬
‫רמב"ם‬
‫הטומאות‬
‫הלכות שאר‬
‫רמב"ם‬
‫הטומאות‬
‫אבות‬
‫הלכות‬
‫רמב"ם‬
‫הטומאות‬
‫פרקים א‪-‬ג‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫הטומאות רמב"ם הלכות‬
‫תשע‬

‫‪Aryeh‬‬

‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬
‫שאר‬

‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬
‫אבות‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק א‬

‫כזית‬
‫א הנבילה‪ ,‬אב מאבות הטומאות‪ :‬כזית מבשרה‪--‬מטמא אדם‬
‫וכלים במגע‪ ,‬וכלי חרס באוויר; ומטמא את האדם במשא לטמא‬
‫בגדים‪ ,‬כמרכב הזב‪.‬‬
‫ב כיצד‪ :‬אדם שנגע בנבילה‪--‬נטמא‪ ,‬והרי הוא ראשון לטומאה‪ .‬ואם‬
‫נגע בכלים‪ ,‬אפילו בשעת מגעו בנבילה‪--‬הרי הן טהורין; וכן כלים‬
‫שעליו טהורין‪--‬לפי שהוא ולד‪ ,‬ואין ולד מטמא כלים‪.‬‬
‫הנושא‬
‫ג אבל הנושא את הנבילה‪--‬מטמא כלים בשעת נשיאתו‪ ,‬שנאמר‬
‫"והנושא‪ ,‬את נבלתם‪--‬יכבס בגדיו" ויקרא יא‪,‬כח ואותן הבגדים‪,‬‬
‫ראשון לטומאה‪ .‬ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרס‪ ,‬ואפילו בשעת‬
‫נשיאתו‪ ,‬כמו שביארנו במטמאי משכב ומושב‪.‬‬
‫שחיטה‬
‫ד ]ב[ אחד בהמה וחיה‪ ,‬בין המותרין באכילה בין האסורין‪--‬אם‬
‫מתו‪ ,‬כולן בשרן מטמא בכזית‪ .‬ושחיטת בהמה טהורה וחיה‬
‫טהורה‪ ,‬מטהרת אותה בכל מקום‪ :‬ואפילו שחט חולין בעזרה‪,‬‬
‫וקודשים בחוץ‪--‬הרי אלו טהורין; ואם אירע פסול בשחיטה‪--‬הרי זו‬
‫נבילה ומטמאה במשא‪ ,‬כמו שביארנו בהלכות שחיטה‪.‬‬
‫ה ]ג[ בהמה טמאה וחיה טמאה‪ ,‬אין השחיטה מועלת בה;‬
‫ואחד השוחט אותה‪ ,‬או הנוחר או החונק או שמתה כדרכה‪--‬הרי זו‬
‫נבילה‪ .‬וכל הנבילות מצטרפות לעניין טומאה לכזית‪ ,‬אחד טמאות‬
‫ואחד טהורות‪.‬‬
‫ו ]ד[ מוח‪ ,‬הרי הוא כבשר‪ .‬ודם הנבילה‪--‬אינו מטמא כנבילה‪ ,‬אלא‬
‫הרי הוא כמשקין טמאים‪ ,‬שאינו מטמא אדם ולא כלים‪ ,‬מן התורה‪.‬‬
‫החלבים‬
‫ז ]ה[ חלב בהמה טהורה שמתה‪--‬טהור‪ ,‬שנאמר "וחלב נבילה‬
‫וחלב טריפה‪ ,‬ייעשה לכל מלאכה" ויקרא ז‪,‬כד מי שאיסורו משום‬
‫נבילה וטריפה‪ .‬ואם הוכשר במשקין המכשירין‪--‬הרי הוא כאוכלין‬
‫טמאים‪ ,‬ואינו כבשר נבילה‪ .‬והנוגע בחלב החופה את הכליה קודם‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק א‬

‫הפרשה‪--‬הרי זה טמא‪ ,‬כנוגע בכליה עצמה‪ :‬שהרי כמה חוטין נמשכין‬
‫ממנה בחלב‪.‬‬
‫ח אבל בהמה טמאה‪ ,‬והחיה בין טמאה בין טהורה‪--‬אחד בשרה‬
‫ואחד חלבה לטומאה‪ ,‬ומטמא אדם וכלים בכזית כבשר הנבילה‪.‬‬
‫הכוי‬
‫ט ]ו[ הכוי‪--‬חלבו מטמא כבשרו‪ ,‬וטומאתו בספק‪ .‬לפיכך אין שורפין‬
‫עליו תרומה וקודשים; ואין חייבין כרת על טומאתו על ביאת המקדש‪,‬‬
‫או אכילת קודשיו‪.‬‬
‫דברים שאין מטמאין מן הנבילות‬
‫י ]ז[ ואלו דברים שאין מטמאין מן הנבילות‪ :‬העצמות; והקרניים‬
‫והטלפיים‪ ,‬אפילו עיקרן הרך שאם ייחתך מן החי יוצא דם; והעור‪ ,‬אף‬
‫על פי שאינו מעובד; והאלל‪ ,‬והגידים‪ ,‬והמרק והתבלין המתבשלין‬
‫עימה‪.‬‬
‫יא במה דברים אמורים‪ ,‬בזמן שפירשו מן הנבילה‪ .‬אבל הנוגע‬
‫באחד מכל אלו כשהן מחוברין בבשר‪ ,‬הרי זה טמא‪ :‬והוא‪ ,‬שיהיה‬
‫בבשר כזית‪--‬שאין אחד מכל אלו מצטרף לכזית‪.‬‬
‫]ח[ האלל‪ ,‬בין שפלטתו סכין בין שפלטתו חיה‪--‬אינו מצטרף‬
‫לכזית; ואם כנסו‪ ,‬והיה בו כזית‪--‬מטמא‪.‬‬
‫עורותיהן כבשרן‬
‫יב ]ט[ ואלו בהמות שעורותיהן כבשרן‪--‬עור החזיר של יישוב‪,‬‬
‫ועור חטורת הגמל הרכה‪ ,‬ועור בית הבושת‪ ,‬ועור השליל‪ ,‬ועור‬
‫שתחת האליה‪ :‬הרי אלו מטמאין מן הנבילה‪ .‬ואם עיבדן‪ ,‬או הילך‬
‫בהן כדי עבדה‪--‬הרי אלו טהורין‪ .‬ואם עשה בהן מעשה שביטלן‪--‬‬
‫טהורין‪ ,‬אף על פי שלא הילך בהן כדי עבדה‪ .‬כיצד‪--‬אוזן חמור‬
‫שטליה לקפיפתו‪ ,‬טהורה‪.‬‬
‫יג כמה הוא כדי עבדה‪ ,‬ארבעת מילין‪ .‬ואיזו היא חטורת רכה‪ :‬כל‬
‫זמן שלא טענה; הגיע זמנה לטעון ולא טענה‪ ,‬או שטענה קודם שיגיע‬
‫זמנה‪--‬הרי זה ספק‪.‬‬
‫יד ]י[ המפשיט נבלת בהמה או חיה‪ ,‬בין טמאה בין טהורה‪ ,‬בין דקה‬
‫בין גסה‪--‬אם לשטיח הפשיט‪--‬כיון שהפשיט מן העור כדי אחיזה והוא‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק א‬

‫שני טפחים‪ ,‬הנוגע בעור זה שהופשט טהור; ועד שלא הפשיט שני‬
‫טפחים‪ ,‬הנוגע בעור כנוגע בבשר‪.‬‬
‫טו הפשיטה כדי לעשות מן העור חמת‪--‬הרי העור חיבור‪ ,‬עד שיפשיט‬
‫את כל החזה‪ .‬ואם הפשיטה מרגלה בלבד‪--‬הרי העור כולו חיבור‬
‫והנוגע בעור כנוגע בבשר‪ ,‬עד שיפריש העור כולו מעל הבשר‪.‬‬
‫טז וכן המפשיט בשרצים‪--‬חיבור‪ ,‬עד שיפשיט העור כולו‪ .‬עור שעל‬
‫הצוואר‪--‬חיבור‪ ,‬עד שיפשיט את כולו‪ .‬וכל עור שהוא חיבור לטמא‪,‬‬
‫כך הוא חיבור להיטמא‪ :‬שאם הייתה שחוטה‪ ,‬ונגעה טומאה בעור זה‬
‫שהוא חיבור‪--‬נטמא הבשר‪.‬‬
‫יז ]יא[ עור שיש עליו כזית נבילה‪--‬הנוגע בציב היוצא ממנו‪,‬‬
‫ובשיערה שכנגדו מאחורי העור‪--‬נטמא‪ :‬מפני שהעור בשיערו שומר‬
‫לבשר‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬שפלטתו חיה; אבל פלטתו סכין‪--‬אם‬
‫היה מרודד‪ ,‬בטל על גב העור‪.‬‬
‫יח ]יב[ עור שיש עליו כשני חציי זיתים בשר נבילה‪ ,‬העור מבטלן;‬
‫ואינן מטמאין לא במגע ולא במשא‪--‬שכל שאינו מטמא מן הנבילה‬
‫במגע‪ ,‬אינו מטמא במשא‪.‬‬
‫יט אבל שני חציי זיתים שתחבן בקיסם‪--‬הנושא אותן טמא‪ ,‬שהרי‬
‫נשא כזית; והנוגע טהור‪ ,‬שאין חיבורי אדם חיבור‪ :‬והוא שיהיו שניהן‬
‫מרודדין ודבוקין זה בזה‪ ,‬כדי שיינטלו כאחד; אבל אם היה חצי זית זה‬
‫בפני עצמו וזה בפני עצמו‪ ,‬בקיסם אחד‪--‬אפילו הוליך והביא כל היום‬
‫כולו‪ ,‬טהור‪.‬‬
‫כ ]יג[ בשר נבילה שנפסד והבאיש‪ ,‬ונפסל מלאכול הכלב‪--‬טהור;‬
‫לפיכך נצל הנבילה‪ ,‬ספק אם מטמא בכזית או אינו מטמא‪ .‬בשר‬
‫נבילה שיבש‪--‬אם יכול לשרות בפושרין מעת לעת ולחזור לח וראוי‬
‫לכלב‪ ,‬מטמא; ואם לאו‪--‬טהור‪ ,‬ואפילו כאוכלין טמאין אינו מטמא‪.‬‬
‫כא ]יד[ בשר נבילה שהיה סרוח מעיקרו‪ ,‬ואינו ראוי למאכל אדם‪--‬‬
‫הרי זה טהור‪ :‬שנאמר "לגר אשר בשעריך תיתננה ואכלה" דברים‬
‫יד‪,‬כא עד שתהיה תחילתה ראויה לגר‪.‬‬
‫כב ]טו[ שליה של נבילה‪--‬הרי היא כפרש וכרעי‪ ,‬ואינה מטמאה‬
‫כנבילה; ואם חישב עליה לאכילה‪ ,‬מיטמאה טומאת אוכלין‪ .‬הקיבה‬
‫והחלב של נבילה‪ ,‬טהורין מכלום‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק א‬

‫כג ]טז[ בהמה ששפעה חררת דם‪--‬אף על פי שנפטרה מן הבכורה‪--‬‬
‫אינה מטמאה לא במגע ולא במשא עד שיהיה בה צורת נפל‪ ,‬לפי‬
‫שהיא בטילה ברוב היוצא עימה; לפיכך היא טהורה‪ ,‬אף על פי‬
‫שהייתה ראויה לגר על גב אימה‪.‬‬
‫כד ]יז[ נבילה שנתערבה בשחוטה‪--‬אם רוב מן השחוטה‪--‬בטלה‬
‫הנבילה בשחוטה‪ ,‬ואין הכול מטמא במגע; אבל אם נשא הכול‪,‬‬
‫נטמא‪ :‬שאי אפשר לשחוטה‪ ,‬שתחזור נבילה; אבל הנבילה‪--‬אפשר‬
‫שתטהר כשתסרח‪ ,‬לפיכך תיבטל‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ב‬

‫א בהמה או חיה טמאה שנשחטה‪--‬אינה מטמאה משום נבילה כל‬
‫זמן שהיא מפרכסת עד שתמות‪ ,‬או עד שיתיז את ראשה; והרי היא‬
‫כאוכלין טמאין‪.‬‬
‫ב נחרה‪ ,‬והרי היא מפרכסת‪--‬אין בה אפילו טומאת אוכלין‪ ,‬כל זמן‬
‫שהיא מפרכסת‪ .‬ואבר הפורש מן המפרכסת אסור לבני נוח‪ ,‬כפורש‬
‫מן החי; ובשרה הפורש ממנה‪ ,‬כפורש מן החי‪.‬‬
‫ג וכן טהורה שנפסלה בשחיטתה‪ ,‬ועדיין היא מפרכסת‪ .‬שחט בה‬
‫אחד‪ ,‬או רוב אחד‪--‬אין בה טומאה כלל‪ ,‬עד שתמות‪.‬‬
‫ד חילק הבהמה לשניים‪ ,‬או שניטלה ירך וחלל שלה‪--‬הרי זו נבילה‪,‬‬
‫ומטמאה במגע ובמשא‪ :‬אף על פי שעדיין היא בחיים‪.‬‬
‫ה וכן אם קרעה מגבה‪ ,‬או שנשברה מפרקת ורוב בשר עימה‪--‬הרי זו‬
‫כנבילה לכל דבר‪.‬‬
‫ו ]ב[ בהמה שמת עוברה בתוך מעיה‪ ,‬והושיט הרועה את ידו ונגע‬
‫בו‪--‬בין בבהמה טמאה‪ ,‬בין בבהמה טהורה‪--‬הרי זה הנוגע טהור‪ :‬עד‬
‫שייצא הנפל לאוויר העולם‪.‬‬
‫ז ]ג[ בשר הפורש מן הבהמה וחיה כשהן חיין‪ ,‬בין טמאין בין‬
‫טהורין‪--‬הרי הוא טהור‪ ,‬ואינו מטמא כנבילה‪ .‬אבל אבר מן החי‬
‫הפורש מהן‪ ,‬מטמא כנבילה‪ :‬אחד אבר מן החי הפורש מן הבהמה‬
‫עצמה‪ ,‬או אבר הפורש מן השליל שבבטנה‪ .‬והאברים‪ ,‬אין להן‬
‫שיעור; אפילו היה כשעורה או פחות‪ ,‬מטמא‪ :‬והוא שיהיה האבר‬
‫כברייתו בשר וגידים ועצמות‪ ,‬ויהיה עליו בשר כדי לעלות ארוכה; היה‬
‫הבשר פחות מלהעלות ארוכה בחי‪ ,‬או שחסר עצמו‪--‬הרי זה טהור‪.‬‬
‫]ד[ הכליה והלשון והשפה‪ ,‬וכיוצא בהן‪--‬אף על פי שהן אברים‪ ,‬ואין‬
‫עושין חליפין‪--‬הואיל ואין בהן עצם‪ ,‬הרי הן כבשר‪.‬‬
‫ח ]ה[ הבשר או האבר המדולדלין בבהמה או חיה‪ ,‬שאינן יכולין‬
‫לחזור ולהידבק בשאר הגוף‪--‬אינן מטמאין כנבילה‪ ,‬כל זמן שהבהמה‬
‫בחיים; והרי הן כשאר אוכלין‪--‬אם הוכשרו‪ ,‬מקבלין טומאה במקומן‪.‬‬
‫נשחטה הבהמה‪--‬הוכשרו בשחיטה‪ ,‬ואינן מטמאין כנבילה‪ :‬שאין‬
‫השחיטה עושה אותן כמו שפירשו מחיים‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ב‬

‫ט אבל אם מתה הבהמה‪--‬הבשר שהיה מדולדל בה‪ ,‬צריך הכשר;‬
‫והאבר‪ ,‬מטמא משום אבר מן החי‪ ,‬ואינו צריך הכשר‪ ,‬ואינו מטמא‬
‫משום אבר מן הנבילה‪.‬‬
‫י ומה בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה‪ :‬שהבשר הפורש מאבר מן‬
‫החי‪ ,‬טהור; והבשר הפורש מן הנבילה‪ ,‬מטמא בכזית במגע ובמשא‪.‬‬
‫וזה וזה‪ ,‬אין לו שיעור‪.‬‬
‫יא ]ו[ טריפה שנשחטה שחיטה כשרה‪--‬אף על פי שהיא אסורה‬
‫באכילה‪ ,‬הרי היא טהורה; וכן השוחט את הבהמה‪ ,‬ומצא בה עובר‬
‫מת‪--‬שחיטת אימו מטהרתו מידי נבילה‪ .‬מצא בה בן שמונה חי‬
‫ונטרף‪--‬אף על פי שנשחט אחר שנטרף‪ ,‬אין שחיטתו מטהרתו מידי‬
‫נבילה‪ :‬לפי שאין למינו שחיטה‪.‬‬
‫יב לפיכך ולד בהמה שלא שהה שבעה ימים גמורין‪--‬אם שחטו בתוך‬
‫שבעה‪--‬אין שחיטתו מטהרתו‪ ,‬מפני שהוא כנפל‪.‬‬
‫יג ]ז[ השוחט את הבהמה‪ ,‬ומצא בה בן תשעה חי קודם שיהלך על‬
‫הקרקע‪--‬אף על פי שאינו צריך שחיטה כמו שביארנו‪ ,‬שהרי שחיטת‬
‫אימו מטהרתו‪--‬אם נטמאת אימו‪ ,‬לא נטמא הוא; ואם נתנבלה אימו‪,‬‬
‫הרי הוא טהור‪ :‬שאין החי מיטמא לא טומאת אוכלין ולא טומאת‬
‫נבילות‪ ,‬ואף על פי שהוא כאבר מאבריה‪ .‬ואם מת קודם שיפריס על‬
‫גבי קרקע‪--‬הרי הוא טהור‪ ,‬ששחיטת אימו מטהרתו‪.‬‬
‫יד ]ח[ טריפה שנשחטה‪--‬אף על פי שהיא טהורה‪ ,‬מן התורה‪--‬אם‬
‫נגע בה הקודש‪ ,‬נטמא מדברי סופרים; וזו מעלה יתרה שעשו בקודש‪.‬‬
‫טו ]ט[ בהמה המקשה לילד‪ ,‬והוציא העובר את ידו‪ ,‬וחתכה‪ ,‬ואחר כך‬
‫שחט את אימו‪--‬האבר שנחתך נבילה‪ ,‬ושאר בשר העובר טהור; שחט‬
‫את אימו‪ ,‬ואחר כך חתכה‪--‬האבר כטריפה שנשחטה‪ ,‬ושאר בשר‬
‫העובר מגע טריפה שחוטה‪ ,‬שהוא מטמא את הקודש‪ ,‬אבל לא את‬
‫התרומה‪.‬‬
‫טז הוציא העובר את ידו בין שחיטת סימן לשחיטת סימן‪ ,‬וחתכו‪--‬‬
‫מצטרף שחיטת סימן לסימן לטהר האבר מידי נבילה‪.‬‬
‫יז ]י[ שחיטת הנוכרי‪--‬נבילה‪ ,‬ומטמא במשא‪ :‬ואפילו ישראל עומד‬
‫על גביו‪ ,‬ושחט בסכין יפה שחיטה כראוי‪ .‬אחד הנוכרי‪ ,‬ואחד הכותי או‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ב‬

‫גר תושב‪--‬שחיטתן נבילה‪ .‬וקרוב בעיניי‪ ,‬שאף זה מדברי‬
‫סופרים‪--‬שהרי טומאת עבודה זרה וטומאת תקרובת עבודה זרה‬
‫מדבריהם‪ ,‬כמו שיתבאר; ובגלל עבודה זרה נתרחקו הגויים‪ ,‬ונאסרה‬
‫שחיטתן‪ .‬ואם תאמר והרי היא אסורה באכילה‪ ,‬דין תורה‪--‬לא כל‬
‫האסור באכילה מטמא‪ ,‬שהרי הטריפה אסורה וטהורה‪ .‬ואי אפשר‬
‫לחייב כרת על טומאה זו על ביאת מקדש ואכילת קודשיו‪ ,‬אלא בראיה‬
‫ברורה‪.‬‬
‫יח ]יא[ קולית הנבילה‪--‬הנוגע בה או נושאה‪ ,‬טהור‪ :‬שכל דבר מן‬
‫הנבילה שאינו מטמא במגע‪ ,‬אינו מטמא במשא‪ .‬ניקבה כל שהוא‪--‬‬
‫הנוגע בה או נושאה‪ ,‬טמא‪ .‬במה דברים אמורים‪ ,‬בשהיה המוח שבה‬
‫מתקשקש‪ ,‬שהרי אינו מעלה ארוכה; אבל אם היה עומד במקומו‪--‬אם‬
‫יש בו כדי להעלות ארוכה לעצם מבחוץ‪ ,‬הרי זו מטמאה במגע ובמשא‬
‫ככל האברים‪ .‬וכבר פירשנו שהקולית‪ ,‬היא העצם הסתום משני‬
‫צדדיו‪.‬‬
‫יט ]יב[ קולית שחישב עליה לנוקבה‪ ,‬ועדיין לא נקבה‪--‬הרי הנוגע‬
‫בה‪ ,‬ספק טמא‪ :‬שהרי יש בדבר ספק אם מחוסר נקיבה כמחוסר‬
‫מעשה‪ ,‬או אינו כמחוסר מעשה‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ג‬

‫א נבלת העוף הטהור‪ ,‬מטמאה מן התורה‪ :‬מפי השמועה למדו‬
‫שזה שנאמר "וכל נפש‪ ,‬אשר תאכל נבילה וטריפה‪ ,‬באזרח‪ ,‬ובגר‪:‬‬
‫וכיבס בגדיו ורחץ במים" ויקרא יז‪,‬טו ‪--‬אינו מדבר אלא באוכל נבלת‬
‫העוף הטהור בלבד‪ ,‬שהוא אסור משום נבילה וטריפה‪.‬‬
‫ב וכיצד היא טומאתה‪ :‬אינה מטמאה לא במגע ולא במשא‪ ,‬ולא‬
‫כשהיא בתוך הפה‪ ,‬אלא בתוך בית הבליעה‪--‬שנאמר "וכל נפש‪,‬‬
‫אשר תאכל" )ויקרא יז‪,‬טו(‪ ,‬אינה מטמאה אלא בבית הנפש‪ .‬וזה‬
‫שנאמר "תאכל"‪--‬ליתן שיעור לטומאתה כשיעור אכילה‪ ,‬שהיא כזית‪.‬‬
‫והרי נאמר בה "וכיבס בגדיו" )שם(‪--‬מלמד שהמיטמא בה מטמא‬
‫בגדים עד שיפרוש ממטמאיו‪ ,‬כמו שביארנו‪.‬‬
‫ג כיצד‪ :‬הבולע כזית מנבלת העוף הטהור‪ ,‬ונגע בכלים בשעת‬
‫בליעתו‪--‬טימאן‪ ,‬ונעשו ראשון לטומאה‪ .‬היה נוגע באדם ובכלי חרס‬
‫בשעת בליעתו‪--‬לא טימאן‪ ,‬כמו שביארנו בשאר אבות הטומאות‪.‬‬
‫ואחר שבלע‪--‬אינו מטמא שאר כלים‪ ,‬שהרי הוא ככל ראשון לטומאה‬
‫אחר שפירש ממטמאיו‪ :‬שאף על פי שהוא טעון טבילה והערב שמש‪,‬‬
‫אינו מטמא כלים‪.‬‬
‫ד ]ב[ אין נבלת העוף הטהור צריכה מחשבה‪ ,‬לטמא טומאה זו‬
‫החמורה; אלא כיון שבלע ממנה כזית מכל מקום‪ ,‬הרי זו מטמאה בבית‬
‫הבליעה‪.‬‬
‫ה חישב עליה לאכילה‪ ,‬הרי זו מיטמאה טומאת אוכלין; והרי היא‬
‫כאוכל ראשון לטומאה‪--‬אף על פי שלא נגעה בה טומאה אחרת‪ ,‬אינה‬
‫צריכה הכשר‪.‬‬
‫ו ]ג[ פרה אדומה ושעירים הנשרפים אינן כן‪ ,‬אף על פי שהן‬
‫מטמאין המתעסק בהן‪ :‬אם חישב עליהן לאכילה‪--‬צריכין שתיגע בהן‬
‫הטומאה‪ ,‬ואחר כך ייטמאו טומאת אוכלין‪.‬‬
‫ז ]ד[ כזית מנבלת בהמה‪ ,‬שתחבו בכוש והכניסו לתוך מעי האישה‬
‫מלמטה‪ ,‬או שהכניסו לבית בליעתו של חברו‪ ,‬במקום שנבלת העוף‬
‫הטהור מטמאה‪--‬הרי זה טמא משום נושא‪ ,‬לא משום נוגע‪ ,‬כמו‬
‫שביארנו בתחילת הספר‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ג‬

‫ח ]ה[ הכורך כזית מבשר נבלת העוף הטהור בחזרת וכיוצא‬
‫בה‪ ,‬ובלעו‪--‬אף על פי שלא נגע בגרונו‪ ,‬הרי זה טמא; כרכו בסיב‪,‬‬
‫ובלעו‪--‬הרי זה טהור‪.‬‬
‫ט ]ו[ הבולע נבלת העוף הטהור‪ ,‬ואחר שבלעה הקיאה קודם‬
‫שתתאכל‪--‬הרי זה אינו מטמא כשתצא לגרונו‪ ,‬בשעה שמקיאה‪:‬‬
‫שאינה מטמאה בבית הנפש אלא בשעת בליעה‪ ,‬לא בשעה שמקיא‬
‫אותה‪.‬‬
‫י ]ז[ מעי של נבלת העוף הטהור שבלעו‪ ,‬מקצתו בבית הבליעה‬
‫ומקצתו בחוץ בתוך פיו‪--‬אם יש בבית הבליעה כזית‪ ,‬הרי זה טמא; ואם‬
‫לאו‪ ,‬טהור‪.‬‬
‫יא ]ח[ בלע ממנה אבר שלם שאין בו כזית‪ ,‬אינו מיטמא‪ .‬אפילו נטל‬
‫ציפור‪ ,‬ואכלה‪--‬אם יש בה כזית‪ ,‬נטמא; ואם לאו‪ ,‬טהור‪.‬‬
‫יב ]ט[ הכנפיים והנוצה‪--‬אף על פי שהן כאוכלין‪ ,‬ומיטמאין ומטמאין‬
‫טומאת אוכלין‪--‬אינן מצטרפין בנבלת העוף הטהור לכזית; אבל‬
‫המקומות הרכים הקרובים לבשר מן החרטום‪ ,‬והציפורניים‪--‬הרי הן‬
‫כבשר‪ ,‬ומצטרפין לכזית‪ .‬ראשי אגפיים‪ ,‬וראש הזנב‪ ,‬והעצמות‪ ,‬אפילו‬
‫הרכות‪--‬אינן מצטרפין‪.‬‬
‫יג ]י[ האוכל מנבלת העוף הטהור‪ ,‬מן העצמות הרכין‪ ,‬או מן‬
‫הגידין‪ ,‬ומן השלל של ביצים‪ ,‬ומן הדם‪ ,‬ומבשר מן החי‬
‫ממנו‪--‬הרי זה טהור; אבל האוכל מן האשכול של ביצים‪ ,‬ומן‬
‫הקורקבן‪ ,‬ומבני המעיים‪ ,‬או שהמחה את החלב באור וגמאו‪--‬הרי זה‬
‫טמא כאוכל מבשרה‪ ,‬שהשותה בכלל אוכל‪ .‬המחהו בחמה וגמאו‪--‬‬
‫טהור‪ ,‬שהרי הסריחו‪.‬‬
‫יד ]יא[ נבלת העוף הטהור שנפסדה מלאכול הכלב‪ ,‬טהורה; וכן אם‬
‫יבשה כחרס‪ ,‬ואינה יכולה להישרות בפושרין מעת לעת ולחזור לכמות‬
‫שהייתה‪--‬הרי זו טהורה‪ .‬והאוכל נצל של נבלת העוף הטהור‪ ,‬הרי זה‬
‫טהור‪.‬‬
‫טו ]יב[ עוף טהור שנטרף‪ ,‬ונשחט שחיטה כשרה‪--‬שחיטתו‬
‫מטהרתו‪ ,‬ואפילו נשחט בעזרה; ואם נמלק‪ ,‬ונמצא טריפה‪--‬אין‬
‫מליקתו מטהרתו‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ג‬

‫טז נמצאת אומר שהשוחט עוף טהור‪--‬בין בחוץ בין בפנים‪ ,‬בין‬
‫קודשים בין חולין‪--‬הרי זה טהור; והמולק חולין בפנים‪ ,‬או שמלק‬
‫קודשים בחוץ‪--‬הרי אלו מטמאין בגדים בבית הבליעה‪.‬‬
‫יז ]יג[ המולק קודשים בפנים‪--‬אם היו ראויין לקרבן‪ ,‬ולא נמצאו בהן‬
‫מומין שביארנו במקומן‪--‬הרי אלו טהורין‪ .‬כיוצא בו‪ ,‬עגלה ערופה‬
‫שנערפה כהלכתה‪--‬טהורה‪ :‬כפרה כתוב בה כקודשים‪ .‬וכן אם‬
‫נשחטה אחר ירידתה לנחל‪--‬אף על פי שאסורה בהניה‪ ,‬הצילה אותה‬
‫שחיטתה מידי נבילה‪.‬‬
‫יח ]יד[ נבלת העוף הטמא‪--‬טהורה‪ ,‬ואינה מטמאה בבית הבליעה;‬
‫ואם חישב עליה לאכילה‪ ,‬והוכשרה‪--‬הרי היא כאוכלין טמאין‪ ,‬שהן‬
‫ראשון לטומאה‪ .‬הכנפיים‪ ,‬והנוצה‪ ,‬והמקומות הרכים מן החרטום ומן‬
‫הציפורניים שלה‪--‬הרי הן כבשרה‪.‬‬
‫יט ]טו[ אחד העוף הטהור‪ ,‬ואחד העוף הטמא‪--‬אבר הפורש מהן‬
‫טהור‪ ,‬ואין בו טומאה כלל‪ :‬לפי שנאמר "ולאלה‪ ,‬תיטמאו ‪ . . .‬לכל‬
‫הבהמה" )ויקרא יא‪,‬כד‪-‬כו(‪--‬יכול אוציא אני את העוף‪ ,‬שאין לו פרסה;‬
‫ומפי השמועה למדו‪ ,‬שלא בא הכתוב אלא לטמא אבר מן החי של‬
‫בהמה או של חיה‪.‬‬
‫כ ]טז[ אבר מן המת מן העוף‪ ,‬הרי הוא כנבלת העוף שפירש ממנו‪:‬‬
‫אם הייתה נבלת עוף טהור‪ ,‬מטמא טומאה חמורה בבית הבליעה‬
‫בכזית; ואם חישב עליו לאכילה‪ ,‬מטמא טומאת אוכלין‪ .‬ואם הייתה‬
‫נבלת עוף טמא‪ ,‬מטמא טומאת אוכלין‪ ,‬אם חישב עליו‪ ,‬והוכשר; ואינו‬
‫מטמא טומאת אוכלין אחרים‪ ,‬עד שיהיה בו כביצה‪ ,‬כשיעור כל‬
‫האוכלין לטמא‪ ,‬כמו שיתבאר‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ד‬

‫א שמונה שרצים האמורים בתורה‪--‬והן החולד‪ ,‬והעכבר‪ ,‬והצב‪,‬‬
‫והאנקה‪ ,‬והכוח‪ ,‬והלטאה‪ ,‬והחומט‪ ,‬והתנשמת‪--‬טומאת כולן שווה‪ ,‬והן‬
‫הנקראין שרץ לעניין טומאה‪.‬‬
‫ב השרץ‪--‬אב מאבות הטומאות‪ ,‬מטמא אדם וכלים במגע‪ ,‬וכלי חרס‬
‫באוויר‪ ,‬ואינו מטמא במשא; והנוגע בו‪ ,‬אינו מטמא בגדים בשעת‬
‫מגעו‪ .‬ושיעור טומאתו בכעדשה‪ ,‬וכל השרצים מצטרפין לכעדשה‪.‬‬
‫ג האברים‪ ,‬אין להן שיעור‪ :‬אבר מן השרץ כברייתו ]ד[ בשר‬
‫וגידים ועצם‪ ,‬שהוא פחות מכעדשה‪--‬בין שפירש מן החי‪ ,‬בין שפירש‬
‫מן המת‪--‬מטמא טומאתו‪ :‬והוא שיהיה בבשר שעליו‪ ,‬או במוח‬
‫שבעצם‪--‬כדי להעלות ארוכה‪.‬‬
‫ד ]ה[ בשר מן החי הפורש מן השרץ‪--‬טהור‪ ,‬שאין מטמא אלא אבר‬
‫הדומה לשרץ כולו‪ :‬מה שרץ בשר וגידים ועצמות‪ ,‬אף אבר הפורש‬
‫ממנו בשר וגידים ועצמות‪] .‬ו[ הכליה והכבד והלשון וכיוצא בהן‪--‬אף‬
‫על פי שהן אבר‪ ,‬ואין עושין חליפין‪--‬הרי הן כבשר; ואם פירשו מן החי‪,‬‬
‫טהורין‪.‬‬
‫ה ]ז[ דם השרץ כבשרו‪ ,‬ומצטרף לכעדשה כל זמן שהוא מחובר‬
‫בבשר‪] .‬ח[ עצמות השרץ וגידיו וציפורניו‪ ,‬טהורין‪ .‬ועור החולד‬
‫והעכבר והצב והתנשמת‪--‬טהור‪ ,‬אף על פי שהוא לח ועדיין לא עיבדו‬
‫ולא הילך בו כדי עבדה‪.‬‬
‫ו אבל עור האנקה והכוח והלטאה והחומט‪--‬כבשרן‪ ,‬ומטמא‬
‫בכעדשה; ואם עיבדן‪ ,‬או שהילך בהן כדי עבדה‪--‬טהורין‪ .‬וכמה כדי‬
‫עבדה‪ ,‬כדי הילוך ארבעת מילין‪.‬‬
‫ז ]ט[ קולית השרץ‪--‬הנוגע בה טהור‪ ,‬אף על פי שהיא מלאה מוח‪:‬‬
‫והוא שיהיה המוח מתקשקש‪ ,‬שאינו מעלה ארוכה; אבל אם היה עומד‬
‫במקומו‪ ,‬ויש בו כדי להעלות ארוכה בחי מבחוץ‪--‬הרי הנוגע בה טמא‬
‫ככל האברים שיש בהן להעלות ארוכה‪ ,‬כמו שביארנו‪ .‬ניקבה הקוליה‬
‫בכל שהוא‪--‬הנוגע בה מכל מקום‪ ,‬טמא‪.‬‬
‫ח ]י[ ביצת השרץ המרוקמת‪--‬אף על פי שהשרץ נראה מתוכה‪,‬‬
‫טהורה; ניקבה כל שהוא‪ ,‬הנוגע בה טמא‪] .‬יא[ שרץ שחצייו בשר‬
‫וחצייו אדמה‪--‬הנוגע בבשר‪ ,‬טמא; ובאדמה‪ ,‬טהור‪ :‬ואם השריץ על‬
‫פני כולו‪--‬הנוגע באדמה שעדיין לא נגמרה צורתו‪ ,‬טמא‪.‬‬

‫רמב"ם‬

‫הלכות שאר אבות הטומאות‬

‫פרק ד‬

‫ט ]יב[ בשר השרץ שנפסד והבאיש‪ ,‬ונפסל מלאכול הכלב‪--‬טהור‪.‬‬
‫יבש עד שנעשה כחרס‪--‬אם יכול להישרות בפושרין מעת לעת ולחזור‬
‫לכשהיה‪ ,‬מטמא; ואם לאו‪ ,‬טהור‪--‬ואפילו כאוכלין טמאים‪ ,‬אינו מטמא‪.‬‬
‫י במה דברים אמורים‪ ,‬במקצת השרץ‪ .‬אבל שרץ שיבש ושלדו קיים‪,‬‬
‫או שנשרף ושלדו קיים‪--‬הואיל ותבנית כולו קיים‪ ,‬הרי זה מטמא;‬
‫וקרוב בעיניי‪ ,‬שטומאה זו מדבריהם‪.‬‬
‫יא ]יג[ כזית מן הנבילה או כעדשה מן השרץ‪ ,‬שצמקו וחסרו‪--‬טהורין;‬
‫פחות מכעדשה מן השרץ ופחות מכזית מן הנבילה‪ ,‬שנתפחו ועמדו על‬
‫כשיעור‪--‬מטמאין מדברי סופרים‪ .‬היו כשיעור בתחילה‪ ,‬וצמקו וחזרו‬
‫ותפחו עד שהגיעו לשיעורן‪--‬הרי אלו מטמאין כשהיו‪ ,‬דין תורה; וכן‬
‫אתה אומר‪ ,‬בכזית מן המת‪.‬‬
‫יב ]יד[ השרץ אינו מטמא‪ ,‬עד שימות; הותזו ראשיהן‪--‬אף על פי‬
‫שעדיין הראש מעורה בעור הגוף‪ ,‬ואף על פי שהן מפרכסין כזנב‬
‫הלטאה‪--‬הרי אלו טמאין‪.‬‬
‫יג שאר שקצים ורמשים כולן‪ ,‬כגון צפרדע והנחש והעקרב וכיוצא‬
‫בהן‪--‬אף על פי שהן אסורין באכילה‪--‬הרי הן טהורין מכלום‪ ,‬ואפילו‬
‫כאוכלין טמאין אינן; ואין לך בכל השרצים כולן מה שמטמא במותו‪,‬‬
‫חוץ משמונת מינין המפורשין בתורה‪.‬‬