You are on page 1of 4

‫מבוא למוסר – שיעור מס' ‪9‬‬

‫‪18.06.2007‬‬

‫שיעור שעבר‪ :‬קאנט מנסה לבנות שיטה שמטרתה להיות יציבה מכל שיטה שהייתה לפניה ותאפשר לנו‬
‫שיפוטים חד‪-‬משמעיים בתחום המוסר עם פרוצדורה ברורה‪ .‬לשם‪-‬כך‪ ,‬קאנט טוען שאי‪-‬אפשר להתבסס‬
‫על רגש כבסיס למוסר משום שרגש אינו יציב‪ ,‬אי‪-‬אפשר להתבסס על שום היבט של הקיום האנושי‬
‫למעט הרציונליות האנושית שהיא מטבעה מצדיקה את עצמה‪ ,‬רק כיצורים רציונליים אנחנו חופשיים‬
‫לבחור מה לעשות‪.‬‬
‫קאנט מתבקש לתת איזושהי פרוצדורה שדרכה הרציונליות יכולה לגזור לנו כללים חד משמעיים‬
‫כיצד לנהוג בסיטואציות‪ .‬לפרוצדורה הזאת‪ ,‬קאנט קורא "הציווי המוסרי"‪ .‬הציווי שקאנט גוזר מהיותנו‬
‫יצורים רציונליים – עיקרון אופרטיב הרציונליות שכשאנחנו מפעילים אותנו אנחנו יכולים להיות בעצמנו‬
‫יצורים חופשיים‪ .‬זה החוק שהתבונה מגלה בעצמה‪ ,‬עקרון המניע הכופף את עצמו למחשבה – זה הציווי‬
‫שמכתיב לרצון מה הוא צריך לרצות‪ .‬זהו גם הקריטריון שאני מפעיל בסיטואצייה ספציפית בכדי לדעת‬
‫מה עלי לעשות‪.‬‬
‫מבחינת קאנט‪ ,‬לציווי הזה אין יוצא מן הכלל‪ .‬זה ציווי חד משמעי שנגזר ממושג‬
‫התבונה‪/‬רציונליות עצמו וההנחה היא שאם אנחנו מפעילים נכון את הציווי‪ ,‬אנחנו לא יכולים להגיע לשתי‬
‫מסקנות מתנגשות‪.‬‬
‫קאנט מציע לנו שלושה נוסחים‪ .‬לניסוח הראשון יש שתי וריאציות‪.‬‬

‫הניסוח הראשון – חוק כללי וחוק טבע‬


‫פעל רק בהתאם לעיקרון הפעולה‪ ,‬הכלל המעשי‪ ,‬שאותו אתה תרצה באותו זמן שיהפך לחוק‬
‫טבע כללי‪.‬‬
‫חוק הפעולה – כלל מעשי שאנחנו מאמצים איזושהי הנחיה כללית למעשים שלנו‪ .‬למשל‪ ,‬אנחנו‪,‬‬
‫כיצורים רציונליים‪ ,‬פועלים ע"פ כלל‪ .‬למשל‪ ,‬אדם מתלבט אם להתאבד‪ .‬לפני שהוא עושה כך – הוא‬
‫מנסח איזשהו כלל בנוגע‪ .‬אם אני מתלבט אם לעשות לעצמי רע עכשיו כי רע לי אז אני עושה את זה‬
‫ככלל‪ ,‬כלומר‪ ,‬בכל פעם שאני ארגיש רע אני אעשה לעצמי רע‪ .‬עוד דוגמא‪ ,‬אני מתלבט להרביץ לילדיי כי‬
‫אני עצבני (לא משנה למה)‪ ,‬אני מנסח כלל שכל פעם שהילדים ינהגו לא כשורה אני אכה אותם‪ .‬אני לוקח‬
‫אופציה שאני אבדוק את המוסריות שלה ואני מנסח לה כלל‪/‬חוק‪ .‬עכשיו‪ ,‬עלי לבחון‪ ,‬האם עלי לקבל אותו‬
‫כחוק כללי או כחוק טבע כללי‪.‬‬
‫אם נדבר על הדוגמא של קאנט‪ ,‬אם נתייחס אל זה כאל חוק טבע (חוק ביולוגי‪/‬פיסיקלי)‪ ,‬נבחן‬
‫אם הכלל הזה אפשרי‪ .‬קאנט אומר שחוק טבע שמכתיב את העולם הטבעי שלנו הוא לא אפשרי‪ ,‬יש בו‬
‫סתירה כיוון שהכאב והסבל הם כוחות טבעיים שאמורים לסמן לנו מה לעשות בכדי להמשיך לחיות‪ .‬אך‬
‫אם אנחנו מאבדים את חיינו אז החוק הזה הוא סתירה כנגד חוקי הטבע‪ .‬שקלתי לעשות משהו‪ ,‬הפכתי‬
‫אותו לכלל מעשי‪ ,‬בדקתי האם הוא יכול להתקיים ע"פ חוקי ועולם הטבע שלי ומצאתי שהוא עומד‬
‫בסתירה אל עולם הטבע ואל העולם המושגי‪.‬‬
‫דוגמא נוספת‪ :‬אני שוקל ללוות כסף מחבר אף‪-‬על‪-‬פי שאני יודע שאין סיכוי שאני אחזיר לו‪ .‬אני‬
‫אנסח חוק כללי‪ :‬עלי ללוות כסף כל פעם שאני צריך אף‪-‬על‪-‬פי הסיכוי שאני לא אחזיר‪ .‬החוק לא עומד‬
‫בסתירה לעולם הטבע כיוון שעולם הטבע לא עובד על עניינים כלכליים‪ .‬לכן אבדוק האם החוק הזה‬
‫אפשרי מבחינה אוניברסלית‪ .‬קאנט יאמר שנוצרת כאן סתירה מושגית‪ ,‬כיוון שכל מושג ההלוואה‬
‫מתמוטט אם אנחנו מלווים ללא היכולת להחזיר‪ .‬ההנחה שאנחנו תמיד נלווה ואף פעם לא נחזיר אומרת‬
‫שאנחנו חיים בעולם ללא הלוואות‪ .‬למעשה‪ ,‬המעשה שאני שוקל לעשות כרגע הופך לחוק כללי והורס‬
‫את מושג ההלוואה‪ .‬לכן הוא לא אפשרי מבחינה המושגית‪.‬‬
‫בשני המקרים הללו גילינו סתירה במצב שונה אך ההליך דומה‪ .‬אני מכליל ובודק אם יש סתירה‪.‬‬
‫דוגמא נוספת‪ :‬האם החוק הזה פועל גם על חובות מעשיות‪ ,‬כלומר – החיוב לעשות (לעומת‬
‫ההגבלה לעשות)‪ .‬למשל – אדם החי בשלווה ולא מתערב בצרותיו של אחרים‪ .‬אם אפשר שיתקיים חוק‬
‫טבע כללי העשוי ע"פ הכלל המעשי‪ ,‬הרי אי‪-‬אפשר למצוא שחוק טבע כזה יחול ע"פ חוק טבע כללי‪.‬‬
‫הוא מבהיר שגם אם טבע כזה עשוי להתקיים‪ ,‬ישנה סתירה במבנה הרצון שלה‪ .‬הרצון הטוב‬
‫האמור להיות כפוף לחוקי ההגיון מגלה לי שגם אם אני יכול לחשוב על מצב עניינים שכל אחד לעצמו –‬
‫אני תמיד יזדקק לעזרה ולא תמיד אוכל לרצות עולם כזה שאף‪-‬אחד לא עוזר לאף‪-‬אחד‪.‬‬
‫דוגמא שלישית – האם האדם רשאי לחיות חיים ללא פיתוח כשרונותיו‪.‬‬
‫קאנט רוצה להראות לנו שאין סתירה מושגית שאנחנו מקבלים בשכל או סתירה בעולם הטבע‪,‬‬
‫אך בסופו של דבר אנחנו מוצאים את זה גם כסתירה ברצון‪ .‬כיצור סובייקטיבי אני לא רוצה לחיות בעולם‬
‫כזה‪ .‬הוא לא מחזיר בדלת האחורית את עולם הרגשות אלא אומר לנו שלעתים הסתירה מתגלה לנו‬
‫כסתירה הנובעת מן הרצון הטוב‪ .‬שאני לא יכול באופן רציונלי לחיות בעולם שבו אף‪-‬אחד לא עוזר לאף‬
‫אחד‪ ,‬כולם אדישים זה לזה‪.‬‬
‫שאנחנו בוחנים מעשים אנחנו בוחנים שלוש סתירות‪ :‬של עולם הטבע‪ ,‬של המושג ושל הרצון‪.‬‬
‫ההנחה שהרצון הוא טוב בגלל הוא רציונלי לא יכול להיות סתירתי‪ .‬האם מה שאני רוצה זה נטייה אישית‬
‫או שזה הרצון הטוב‪.‬‬
‫האם הבחינות הפורמליות המזהות רק סתירה‪ ,‬אין בהן שום תוכן ספציפי לשיפוטים‪ ,‬האם‬
‫הניסוח הזה מספיק? קאנט מבין שהניסוח הזה – זה לא מספיק (כמו בדוגמא של העובד הזר)‪ .‬לכן הוא‬
‫רוצה לתת לנו נוסח נוסף לציווי שבו הציווי הקטגורי – יהיה לו גם תוכן בעל ערך מסוים שעליו אנחנו‬
‫מגינים‪.‬‬
‫קאנט מחפש את אותו הדבר שהרציונליות שלנו‪ ,‬או הציווי הקטגורי שלנו‪ ,‬אנחנו צריכים להגן‬
‫עליו‪ .‬ברור שהציווי הקטגורי לא בא להגן על משהו שהוא חיצוני לו עצמו‪ .‬התכלית של הרציונליות היא‬
‫לשמר את הרציונליות עצמה‪ .‬לרציונליות יש ערך בפני עצמה‪.‬‬
‫מאחר ומהרציונליות נובעת האוטונומיות של האדם והבחירה של האדם‪ ,‬כל אדם‪ ,‬אם היה בוחן‬
‫את עצמו היה מבין שהרציונליות היא היסוד של החיים שלנו כיצורים בוחרים‪ .‬לכן‪ ,‬הרציונליות היא‬
‫התכלית עצמה של החיים‪ .‬התכלית הזאת היא בעצם הרציונליות עצמה‪ .‬באופן כללי זה חל על כל אדם‬
‫ואדם‪.‬‬
‫אדם צריך להיות מוגן מפני עצמו ומפני האחר‪ .‬חשוב להבין שאין פה הוספה של ערכים מבחוץ‪.‬‬
‫קאנט גוזר מכאן שלמעשה אנחנו אמורים לראות ברציונליות הזאת את התכלית‪ .‬לראות שיש בחיינו ערך‬
‫שאין צורך לנמק אותו ביחס למשהו אחר‪.‬‬

‫הניסוח השני – האדם כתכלית ולא כאמצעי‬

‫לראות את הערך של האנושיות שלי כערך שנקבע מתוך עצמו‪ ,‬לא ביחס אל מישהו או אל משהו‬
‫אחר‪ .‬התפיסה של הערך העצמי אומרת שהערך של החיים לא משתנה והוא מאוד עצמאי‪ .‬חשוב להבין‬
‫שאדם תופס עצמו כתכלית אובייקטיבית הקודמת לכל מה שאדם החליט שהיא תכלית חייו‪ .‬בשביל להגן‬
‫על האדם כמשהו שהוא בוחר ומשהו שהחיים שלו הם שלו‪ ,‬אנחנו צריכים להניח שהקיום שלנו כיצורים‬
‫חושבים רציונליים – הקיום הזה הוא בעל ערך נתון שלא תלוי בדבר – כלומר תכלית עצמו‪.‬‬
‫אפשר להגיד שאצל קאנט‪ ,‬ההנחה שהאנושיות היא רציונליות היא הנחה מאוד מצומצמת‪.‬‬
‫הגרעין ממנו הוא גוזר את קיום האנושיות שלי כתכלית עצמה‪ ,‬הגרעין של הדבר הזה היא הרציונליות‬
‫שלי‪ .‬הרעיון של ערך החיים כמשהו בסיסי מהוגן בקיום הרציונלי שלנו‪ .‬לפי הדוגמאות שקאנט נותן‪,‬‬
‫אפשר לראות שמעצם הרעיון של הרציונליות הוא גוזר הרבה מאוד היבטים של הקיום האנושי‪ .‬הוא לא‬
‫רק יגן עלי כיצור רציונלי באופן שמחשב חישובים‪ ,‬אלא מבחינתו‪ ,‬אם אני ואנשים אחרים מחויבים‬
‫לראות בי כתכלית ולא רק כאמצעי לשימושם‪ ,‬זה לא רק כולל את היכולת שלי להתקיים באופן רציונלי‪,‬‬
‫זהו גם חופש הביטוי‪ ,‬הגנה על הרציונליות שלי‪ ,‬כבוד עצמי‪ ,‬השאיפה של אדם לטוב ועוד‪.‬‬
‫הדוגמא של הפועל הזר‪ :‬לפי קאנט‪ ,‬אם אני לא מכבד בפעולה שלי את העובדה שהאדם שואף‬
‫לטוב – האדם הזה חשב ובחר כיוון פעולה בחייו‪ ,‬אני אבוא מרחוק אל ישראל‪ ,‬יעבוד‪ ,‬ירוויח כסף וישפר‬
‫את חיי ואת חיי משפחתי – הוא נמצא כיוון שהוא קיבל החלטות באופן רציונלי או לפחות שהוא היה‬
‫מספיק רציונלי בכדי לשאוף שיהיה לו טוב וללכת בכיוון‪ .‬כמישהו ששואף לטוב של עצמו‪ .‬אם אני לא‬
‫משלם לו שכר‪ ,‬אני יוצר יקום שבו האדם הזה הוא רק אמצעי‪ .‬הוא כאן רק בשביל לנקות לי בהכי פחות‬
‫כסף שאפשר – הפעולה שלי לא מוסרית כי היא לא רואה בו גם תכלית‪.‬‬
‫אנחנו תמיד רואים אנשים כאמצעי‪ .‬יש לנו יחסים אינסטרומנטליים במשך כל הזמן‪ .‬הטענה היא‬
‫לא שזה לא מוסרי‪ ,‬אלא אני צריך שהפעולה שלי לא תשלול מהאדם את האנושיות שלו‪.‬‬
‫האם אנשים לא רציונליים נמצאים מחוץ לקטגוריות הללו? לפי קאנט – לא‪ .‬יש הנחה מרחיבה‬
‫אצל קאנט שכל אדם באשר הוא אדם‪ ,‬כפוטנציאל‪ ,‬יש לו רציונליות‪ .‬הציווי הוא גורף‪ .‬המקרים שאולי‬
‫נמצאים מחוץ לציווי הזה הם מקרים מאוד קיצוניים – לדוגמא‪ ,‬מישהו שהיה צמח כל חייו (חס וחלילה!)‬
‫אבל היה אדם רגיל עוד קודם‪ ,‬זה לא דוגמא שקאנט מטפל בו אבל הנחת הרציונליות חלה עליהם ואפשר‬
‫לראות בהם כתכלית‪.‬‬
‫ניסוח שלישי – ממלכת תכליות‬

‫קאנט יוצר חברה שבה כולם נוהגים באופן מוסרי ע"פ עקרונות הרציונליות‪ .‬כולם רואים בם‬
‫ובעצמם תכלית‪ .‬החוק הנוהג במקום הוא החוק העמד במבחן המוסרי‪ .‬זו החברה שמתכוננת שבני האדם‬
‫נוהגים אך ורק בהתאם לתבונה‪ .‬פחות בעניינים חברתיים‪ ,‬יותר בעניינים שבין אדם לחברתו‪.‬‬
‫למעשה‪ ,‬בעולם הזה‪ ,‬אין שום צורך בחוק מדינה או באיזושהי אכיפה כיוון שהאדם כופף את‬
‫עצמו מרצונו לעיקרון הרציונלי‪ .‬זוהי ממלכת התכליות‪ .‬במקום הזה‪ ,‬הפעולות של כולם הם הגמוניות‪.‬‬
‫לקחת את עקרון הפעולה ולראות אם הוא עומד בסתירה אבל לא מול עולם הטבע אלא שמראש עברו את‬
‫המבחן הזה‪.‬‬

‫הביקורות על קאנט‬

‫הראשון שהעלה ביקורת היה המשורר שילר‪ .‬הוא טוען שמושג התבונה שקאנט מציע הוא צר‬
‫מדי‪ .‬שילר למעשה מוחה על צמצום מיותר של האנושיות‪ .‬מיטב הדוגמאות שמבחינתו הם דוגמאות של‬
‫מצב חופשי של אדם המביא לטוב‪ ,‬כלומר‪ ,‬בן‪-‬אדם המסכן את חייו למען אחרים ומשפחתו‪ ,‬רוב הדוגמאות‬
‫האלה מבחינתו‪ ,‬אנשים עושים את זה בשם ערך של בני‪-‬אדם שמציבים לעצמם או למען בני‪-‬אדם אחרים‪.‬‬
‫לפעמים אנשים עושים דברים נעלים דווקא בגלל חוויות של השפלה שהם עברו וניסו לתקן את העולם‪.‬‬
‫הכח המניע המוסרי היחיד שקאנט מכיר בו זה הרציונליות‪ .‬כל המניעים ששילר מונה הם מניעים‬
‫של א‪-‬רציונליות‪ .‬שילר גם מוחה על‪-‬כך שקאנט לא נותן את המקום להשפעה שיש ליופי על האדם‪ .‬שילר‬
‫אומר שלפעמים אדם שנחשף ליופי גדול מוביל אדם לשאוף לעשות טוב‪ ,‬למצוא כוחות לעשות משהו‬
‫שלא עשה ושקרוב יותר לטוב בלי לפגוע באותו יופי‪ .‬יופי נותן השראה‪ ,‬יופי נותן רצון לשלמות‪ .‬אצל‬
‫קאנט‪ ,‬המניע הזה לא מקבל שום אלמנט מוסרי‪.‬‬
‫שילר מוחה גם על עקרון הסגולה הטובה‪ .‬המקום שבו האדם בשם איזשהי תפיסה עצמית של‬
‫עצמו והמחויבות שלו לדרכים אחרות יפעל באופן מסוים‪ .‬קאנט ענה לשילר ואמר לו שבחברה שבה יש‬
‫כוחות לא מוסריים‪ ,‬אי‪-‬אפשר לבסס תפיסת מוסר על דברים שהם בפיקוח כמו הסגולה הטובה או יופי או‬
‫מודלים של אומץ וכן הלאה‪.‬‬

‫מבקר נוסף בן‪-‬זמננו הוא הפילוסוף ג'ונתן בנט‪ .‬גם בנט מתווכח עם הניסיון של קאנט לבסס אדם‬
‫מוסרי רק על רציונליות‪ .‬לפי בנט‪ ,‬אנחנו זקוקים לשתי רשויות של הנפש שלנו בשביל לפעול באופן‬
‫מוסרי‪ .‬גם המחשבה הרציונלית וגם למה שהוא קורא סימפטיה ושואב גם מיום‪ ,‬איזושהי תחושה של‬
‫אחווה או קרבה אל בני‪-‬אדם אחרים‪.‬‬
‫למה אנחנו צריכים את שתי הרשויות האלה? משום שמבחינתו‪ ,‬הרציונליות בלבד‪ ,‬ההכרה‬
‫הקשובית‪ ,‬לא מסוגלת לגלות את המקומות שבהם היא טועה‪ .‬צריך לזכור שבנט כותב בסוף המאה ה‪.20-‬‬
‫קאנט מאוד האמין בנאורות‪ ,‬האמין בכך שהרציונליות תאמין בשגשוג מבחינת זכויות אדם‪ .‬הרעיון הזה‬
‫במאה ה‪ 20-‬נראה קצת רחוק יותר‪ .‬אחד הדוגמאות שהוא מנסה להראות את החוסר הזה זה הדיון שלו‬
‫בפרוטוקולים של משפט אייכמן‪ .‬חלק מהנימוקים של אייכמן בנוגע לפעולותיו הם חלק מוריאציה על‬
‫קאנט‪ :‬אייכמן‪ ,‬חלק מהנימוקים שלו‪ ,‬היה שהוא מחויב לתפקיד שלו ולחוקים של המדינה ושהעניין אם‬
‫איכפת לו או לא איכפת לו לא היה רלוונטי‪ ,‬כיוון שהוא רק עשה את התפקיד שלו‪.‬‬
‫ברור שזה קריאה מעוותת של קאנט‪ .‬קאנט מדבר על האדם כאדם כתכלית‪ .‬מאוד קשה ליישב‬
‫את זה עם איזה מחשבה גזענית‪ .‬קאנט מדבר על החוק המוסרי‪ ,‬על הציווי המוסרי‪ ,‬לא כחוק מדינה‬
‫המחייב אותי‪ .‬מבחינת בנט‪ ,‬הדוגמא היא לא איך קאנטייאני טוב עושה פשעים נוראים אלא איך אדם‬
‫המעפיל עיקרונות רציונליים עדיין יכול להיות עיוור לגמרי למה שמניע אותו‪ .‬הוא יכול לטעות באופן חד‬
‫ולקרוא למשהו רציונליות שלמעשה זה משהו אחר‪.‬‬
‫בנט אומר שאדם צריך את התחושה הבסיסית של אחווה אל בני אדם אחרים בכדי לומר‬
‫שהרציונליות שלך הביאה אותך למחוזות אסורים‪.‬‬

‫דוגמא של קאנט‪ :‬אם אני מחביא חבר שנמלט מהרודפים שלו‪ ,‬והם באים אלי ושואלים אותי אם‬
‫הוא אצלי – אסור לי לשקר ואני מחויב לומר את האמת‪ ,‬לא משנה מה ההשלכות‪ .‬אבל קאנט האמין‬
‫שהרציונליות כן מסוגלת לקעקע את כל סוגי הרוע שיש‪ ,‬מבחירת האדם‪.‬‬
‫מה שבנט מראה‪ ,‬זה שבגלל שהרציונליות לא קלה להפרדה מרמת הפרט ובגלל שאנחנו רואים‬
‫שתרבות שלמה חושבת במונחי חוק ובונה גם פרוצדורות ומערכת חוקים שכל כולה זה הרס וגרימת רע‪,‬‬
‫לבנט קל לומר שאם אנחנו מנסים לנסח מה חשוב באדם ומה מוסרי – אנחנו לא יכולים להתבסס רק על‬
‫רציונליות כי יותר מדי קל לנו לטעות שם‪ ,‬להטעות את עצמנו‪ .‬אנחנו לא עד‪-‬כדי כך שקופים שתמיד‬
‫נחשוב ברציונליות טהורה‪ .‬אנחנו לא תמיד יכולים להבחין טוב בין רציונליות לטעויות‪ .‬לכן אנחנו צריכים‬
‫את הסימפטיה אל האדם האחר בכדי לדעת מתי אנחנו מעוותים מחשבה רציונלית‪.‬‬

‫קרול גיליגן התחילה במחקר אמפירי‪ .‬היא ראתה שיש דפוסים שונים שמחולקים למגזרים שונים‬
‫(כגון גברים ונשים)‪ .‬בדרך היא זיהתה משהו שהוא בדר"כ דפוס נשי של מחשבה מוסרית‪ ,‬היא ניסחה‬
‫מוסר שלא מתבסס על חריגה מהאישי ומהביטול של האישי‪ ,‬אלא מחשבה בנוגע לאחריות הצומחת מתוך‬
‫היחסים הבין אישיים‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬מבחינתה‪ ,‬קאנט כשהוא מבטל את החשיבות של האישי‪ ,‬של הקונקרטי ושל השיקול‬
‫המוסרי‪ ,‬הוא מבטל היבטים חשובים של איך אנשים חושבים על מוסר דרך האחריות שלהם כלפי זולתם‬
‫ודרך הנכונות שלהם לדאוג לאחרים‪.‬‬
‫גיליגן חושבת שמוסר ברמה העמוקה ביותר שלו‪ ,‬גם מבחינה חברתית וגם מהרמה האישית זה‬
‫היכולת שלו לשלב את שני ההיבטים האלה של קיום מוסרי – גם מוסר אוניברסלי וכללי וגם מוסר‬
‫הצומח ממפגשים יומיומיים של בני האדם‪ ,‬מחשיבות של הבן‪-‬אדם האחר הלוקח את מעשיו מן האישי ולא‬
‫מן הכללי‪.‬‬