You are on page 1of 5

‫פילוסופיה – מבוא לתורת המוסר‬

‫שיעור מס' ‪26.02.2007 – 1‬‬

‫•בעיה מוסרית לדוגמא‪ :‬אני הולך ברחוב ואדם מתעלף לידי‪ .‬האם לעצור ולעזור לו או‬
‫להמשיך הביתה בגלל שאני ממהר? אפשר להוסיף את האפשרות שבה אני מנצל אותו וגונב‬
‫לו את הארנק‪.‬‬
‫•בעיה מוסרית לדוגמא ‪ :2‬סיפורה של היטי ג'נובז‪ ,‬שנרצחה לאחר שרדפו אחריה האנשים‬
‫שגרמו להירצחה‪ ,‬ובסביבה היו ‪ 36‬אנשים‪ ,‬אזרחים תמימים‪ ,‬עוברי אורח אשר לא התערבו‬
‫בנעשה ולא ניסו למנוע את המקרה‪.‬‬

‫כפי שאנו רואים‪ ,‬הבעיות המוסריות הן בעיות מעשיות‪ .‬הקטגוריה השל הבעיה המוסרית היא‬
‫קטגוריה מעשית – "מה לעשות?"‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ישנן בעיות אפסיטמיות‪ ,‬שאלות כגון "מה אנחנו‬
‫יודעים?" ובעיות אונטולוגיות‪ ,‬שאלות של "מה קיים במציאות?"‪ .‬הבעיה המוסרית היא לא אפיסטמולוגית‬
‫ולא אונטולוגית אלא של מעשה‪ .‬אך לא כל בעיה מעשית היא מוסרית‪ .‬ישנם שני סוגים של בעיות‬
‫מעשיות‪:‬‬
‫‪.1‬בעיות מעשיות מכשיריות (אינסטרומנטליות) – מתוך הנחה שמוסכם שהדבר ראוי או לא‬
‫בלתי‪-‬ראוי לנקוט בדרך מסוימת או לשאוף למטרה מסוימת‪ ,‬עולה השאלה המכשירית "איך‬
‫להתקדם למטרה הזאת?"‪" ,‬איך לעשות את הדבר שנקבע שראוי לעשותו?"‪" ,‬מהם‬
‫האמצעים שעלי לנקוט?"‪ .‬למשל‪ ,‬באותו דוגמא של האדם שמתעלף ברחוב‪ ,‬נניח שהחלטתי‬
‫להגיש לו עזרה רפואית‪ .‬הבעיה המכשירית היא באיזה שיטה רפואית אני אמור להשתמש?‬
‫איזה אמצעים של עזרה ראשונה – זו לא שאלה מוסרית אלא מעשית אינסטרומנטלית‪.‬‬
‫‪.2‬שאלה מעשית ערכית – מה טוב לעשות‪ ,‬מה ראוי לעשות‪ ,‬מה נכון לעשות‪ .‬אך הראוי הוא‬
‫לא בתור דבר אחר המוסכם מראש‪ ,‬אלא מה ראוי שלעצמו‪ .‬האם סוג מסוים של מעשה או‬
‫מטרה הם כשלעצמם בעלי ערך או שהם סותרים את הערך (כלומר – רעים באיזשהי‬
‫צורה)?‬

‫אפיונים של עוד מספר היבטים של הבעיה המוסרית‪:‬‬

‫‪.1‬הצדקות‪.‬‬
‫‪.2‬הקשר חברתי‪.‬‬
‫‪.3‬בירור מושגי‪.‬‬
‫‪.4‬גבולות הדיון המוסרי‪.‬‬

‫היבט א'‬
‫מתייחס להצדקת הבחירה שלנו כמעשה מוסרי‪ .‬ההחלטה שלנו היא לא שרירותית‪ .‬אנו מכפיפים‬
‫את השאלה הספציפית של מה לעשות עכשיו לאיזשהו עיקרון כללי יותר שחל לא רק עלי אלא על אנשים‬
‫אחרים‪ .‬כמו כן‪ ,‬הוא חל לא רק על מעשה בודד שלי עכשיו אלא על מעשים של אנשים‪ .‬מחשבה‬
‫המאופיינת ע"י כלליות היא ההיפך מהחלטה שרירותית‪ .‬אני מחפש הצדקות‪ .‬אני מחפש הצדקות להכפיף‬
‫את ההחלטות המוסריות שלי לאיזשהו ערך או שיקול המאופיין ע"י כלליות‪ .‬שיקול שהוא יותר כללי‬
‫מההחלטה הזאת עצמה‪.‬‬
‫קל למצוא שיפוט כללי מדרגה ראשונה‪ ,‬כלומר להגיד שהמעשה שעשיתי (לא גנבתי את הארנק‬
‫של המתעלף) מוצדק ע"י הנורמה של "לא תגנוב"‪ .‬יש נורמה כזאת‪ ,‬אני מצדיק את הימנעותי מגניבה ע"י‬
‫שאני אומר שההימנעות היא כפופה לנורמה האוסרת על גניבה‪ .‬אבל‪ ,‬אין מקום לקבל את הנורמה של‬
‫ההצדקה באופן שרירותי ועל‪-‬כך אנו מפתחים דיון על הצדקה מסדר גבוה ומסדר גבוה עוד יותר על מה‬
‫מתבסס הדיון הזה בסופו של דבר? האם אפשר להצדיק עקרון עליון ועל מה הוא מוצדק‪.‬‬

‫היבט ג'‬
‫מתייחס לניתוח של משמעויות לשוניות‪ .‬כשאנו מנהלים דיון מוסרי אנו שואלים מה המשמעות‬
‫של המושגים כגון "טוב"‪" ,‬צדק" ומושגי יסוד כאלו‪ ,‬לוקחים אותם ומנסים להבהיר אותם‪ .‬ברגע שאנו‬
‫מבהירים אותם אנחנו או מנסים לצדק מהם סתירות מסוימות המצויות בשימוש היומ‪-‬יומי של המושגים‬
‫האלו או מראים שאי‪-‬אפשר להיפטר מהסתירות‪.‬‬
‫למשל‪ ,‬בשימוש היומ‪-‬יומי במילה "טוב"‪ ,‬ניתן לומר שהפעולה הזאת טובה לי והיא מוצדקת ולכן‬
‫אני אעשה אותה אבל היא לא מוסרית‪ .‬האם אני סותר את עצמי? האם מוסרי כולל בתוכו את המושג‬
‫"טוב"? האם ניתן לומר שמשהו הוא טוב בשבילי אך הוא לא מוסרי או שיש כאן איזשהו סתירה (כפי‬
‫שטען סוקרטס‪ ,‬אבי תורת המוסר)‪ .‬אם משהו כן טוב בשבילי אז הוא מוסרי? אם הוא לא מוסרי אז הוא‬
‫לא טוב בשבילי?‬
‫כל העניין זה בירור משמעויות מעבר לשימוש היומ‪-‬יומי‪.‬‬

‫היבט א' והיבט ג' קשורים אחד לשני בדיון הפילוסופי של השאלות המוסריות‪.‬‬

‫היבט ב'‬
‫לפי מספר הוגי‪-‬דעות‪ ,‬שאלה מוסרית בהקשר חברתי מסוים‪ .‬ברור ששאלות מוסריות לא‬
‫מתייחסות רק לפרט אלא לסדרי החברה‪ .‬ניתן לשאול שאלה מוסרית מהסוג של "מה עלי לעשות‬
‫אישית?"‪ ,‬איך ישנן מערכת שלמה של שאלות מוסריות (כמו בחיבורו של לנין) של "מה יש לעשות?"‬
‫(איזה סוג של מהפכה קומניסטית יש לחולל ברוסיה? למשל)‪ .‬כל השאלות של סדרי חברה‪ ,‬סדרי שלטון‪,‬‬
‫חלוקת המשאבים בין קבוצות מסוימות ומדינות‪ ,‬בין בני‪-‬אדם‪ ,‬בתוך החברה – כל התחום הזה הוא תחום‬
‫של המוסר‪ .‬אלו הן חלק מהנושאים שהמוסר מתחייחס אליהן‪ .‬באופן יותר ספציפי‪ ,‬הם נקראים "צדק"‪.‬‬
‫מעבר לכך‪ ,‬שאנו אומרים שהיבט מוסרי הוא היבט חברתי‪ ,‬אנו יכולים לומר שללא תנאים‬
‫מוסריים אין שאלה מוסרית‪ .‬ניתן להציג שאלה של התנהגות אישית כהתנהגות מוסרית אך ורק אם תנאי‬
‫הרקע החברתיים והחיים שבתוכם ובמסגרתם הפרט פועל הם תנאים מוסריים (או תנאים שמתקרבים‬
‫למושג "מוסר")‪ .‬שתי דוגמאות‪:‬‬
‫‪.1‬בחירתה של סופי – קצין נאצי המכריח את האם לבחור מי יומת משני בניה‪ .‬האם שצריכה‬
‫להתלבט בשאלה ה"מוסרית" קיימת בתוך מסגרת תנאים שהם לא מוסריים‪ .‬אפילו המחשבה‬
‫על השאלה הזאת היא לא מחשבה של בעיה מוסרית‪.‬‬
‫‪.2‬מלחמת לבנון הראשונה‪ ,‬מילאוימניק נוסע עם רופא והרופא אומר לו לשים לב מי פצוע ומי‬
‫הרוג‪ .‬לכאורה‪ ,‬היגד מוסרי בכדי שנוכל לקחת את הפצועים לטפל בהם‪ .‬אך לא‪ .‬אם אתה‬
‫רואה מישהו שרק פצוע – תירה בו‪ ,‬בכדי שהוא לא יוכל לראות בנו‪.‬‬

‫למעשה‪ ,‬תנאי הרקע בשני המצבים הם תנאים בעיתיים ולא מוסריים‪ .‬אנו רואים שהשאלות‬
‫הללו תלויות בתנאי הרקע‪.‬‬

‫היבט ד'‬
‫קשור במידה מוסימת להיבט השני‪ .‬ההיבט הזה אומר שלדיון המוסרי יש גבולות‪ .‬לא כל שאלה‬
‫מעשית ניתנת לדיון במונחים מוסריים‪ .‬דוגמאות‪:‬‬
‫‪.1‬שאלה מעשית היא מחוץ לדיון של שאלה מוסרית אם היא לא עומדת בפני רצונו‬
‫החופשי של האדם‪ .‬אם לא עומדת בפני האדם (או החברה) אפשרות בחירה אז‬
‫אין כאן מה לדבר על החלטות מוסריות‪ .‬הדוגמא הבנאלית‪ :‬האם לנשום היא לא‬
‫בעיה מוסרית? לא ניתן לומר כי נשימה היא פעולה אוטומטית‪.‬‬
‫‪.2‬דוגמא לחוסר חופש – שודד עם אקדח שמכריח את הבן‪-‬אדם להביא לו כסף‪.‬‬
‫אני מביא לו את הכסף מחוסר ברירה‪ .‬מצד שני‪ ,‬יש לי את הבחירה – להביא את‬
‫הכסף או להיהרג‪.‬‬

‫עניין נוסף של גבולות הדיון המוסרי הוא השאלה של "כלפי מי‪/‬מה?"‪ ,‬יחסים בין אחד לשני או‬
‫פעולה של אחד לשני‪ .‬האם זו פעולה המעלה שאלה מוסרית‪ .‬לצורך העניין‪ ,‬אם אחד זה בן‪-‬אדם ושתיים‬
‫זה בן‪-‬אדם‪ ,‬לפי הגישה הרווחת מהמאה ה‪ 20-‬אז יש כאן פעולה מוסרית‪ .‬אבל אם נסתכל על תפיסות‬
‫מסוימות כמו תפיסות גזעניות למיניהם‪ ,‬פעולה של אדם חופשי כלפי עבד היא לא פעולה המהווה בעיה‬
‫מוסרית‪ .‬האופן שבו אדם מתנהג כלפי עבד הוא לא יכול להוות דיון לבעיה מוסרית‪ ,‬במיוחד אם הוא‬
‫העבד שלי‪.‬‬
‫היום‪ ,‬מה שאני עושה עם הרכוש הדומם שלי‪ ,‬לא משתייך לגבולות הדיון המוסרי‪ .‬למשל‪ ,‬איך‬
‫אני אתנהג עם השעון שלי – אשמור אותו או אנפץ אותו – זה לא שאלה מוסרית כיוון שהשעון שייך לי‪.‬‬
‫מצד שני זו כן‪ ,‬לא להשחית רכוש זו גם שאלה מוסרית‪.‬‬
‫האם יצורים משובטים שייכים לגבולות הדמיון המוסרי? האם מחשבים משוכללים שייכים‬
‫לגבולות הדיון המוסרי? (כמו בסרטים "בלייד ראנר" ו‪"-‬אודיסאה בחלל")‪.‬‬

‫מהי בעיה מוסרית?‬

‫כאמור‪ ,‬שאלות מוסריות הן שאלות מעשיות‪ .‬שאלה מוסרית מקיפה לא רק את מה שאני צריך לעשות ולא‬
‫רק ע"פ איזה כללים אני אמור לחיות (לא לגנוב‪ ,‬לעזור לזולת וכד')‪ ,‬אך ניתן לטעון שהשאלה המוסרית‬
‫הבסיסית היא "איך עלי לחיות?"‪ .‬כל דרך החיים‪ ,‬כל צורת החיים שאדם בוחר בה מציבה בעיה מוסרית‪.‬‬
‫באיזו דרך חיים לבחור? כיצד להתייחס באופן כללי לחיים?‬
‫זאת‪ ,‬היסטורית‪ ,‬הדרך המקורית הראשונה שבה השאלה המוסרית הוצגה בפילוסופיה היוונית‬
‫העתיקה‪ .‬מאז שסוקרטס הוריד את הפילוסופיה מהשמיים והביא אותה אל בתיהם ואל האח הבוערת של‬
‫משפחות בני‪-‬אדם‪ ,‬באותה נקודה סוקרטס אמר שמה שמעניין אותו כפילוסוף זה לא הכוכבים שבשמיים‬
‫אלא כיצד ראוי שאדם יחיה את חייו‪.‬‬
‫גישה אפשרית ‪ :1‬כיצד ראוי שאדם יחיה את חייו?‬
‫כל השאלות האחרות כפופות לשאלה הזאת‪.‬‬
‫גישה אפשרית ‪ :2‬בפילוסופיה המודרנית ישנן שאלות שלא מכירות בבחירת דרך החיים כבחירה‬
‫מוסרית‪ .‬שאלות אלה ניתן לקשר באופן משמעותי עם אינדיבדואליזם עם עמדה שאין עקרונות כלליים‬
‫לבחירה בדרך חיים‪ .‬כל אדם חופשי לבחור מה הוא יעשה עם חייו ובאיזה דרך הוא יחיה‪ .‬אם אין כאן‬
‫עקרון כללי אז אין לנו שאלה מוסרית‪.‬‬
‫יש לממש את דרך החיים שבחרתי בה בלי לשבור את חוקי המוסר‪ .‬למשל‪ ,‬דרך אחת היא‬
‫להתעשר כמה שיותר‪ ,‬שזו החלטה היוצאת מגבולות המוסר‪ ,‬אך ההנחה המודרנית תאמר שבנסיונות‬
‫ההתעשרות שלי אסור לי לקנות את הממשלה ולשחד אותה‪ .‬האפשרות הקודמת (והעתיקה) של סוקרטס‪,‬‬
‫אומרת שמראש‪ ,‬דרך הבחירה בחיים האלו היא בחירה פסולה מבחינה מוסרית כיוון שזה לא טוב שאדם‬
‫יבחר לו דרך חיים כזאת‪ .‬אלו שתי תפיסות שונות‪.‬‬
‫קשור לשתי האפשרויות האלו הבעיה הנוספת הבאה‪ :‬הקשר בין הצלחה אישית לבין הצלחה‬
‫מוסרית‪ .‬למשל‪ ,‬אני בוחר דרך חיים מסוימת שאני שואף להצליח בה ולהגשים את מטרותיי‪ .‬בהגדרה‬
‫המופשטת ביותר‪ ,‬המצב שבו הצלחתי נקרא "אושר"‪ ,‬הצלחה אישית‪ .‬להגיע אל האושר כלומר להגיע אל‬
‫מטרות כלשהן שהצבתי לעצמי‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש את המושג של "הצלחה מוסרית" שאומר להגשים את הטוב‪.‬‬
‫ואז נשאלת השאלה – מה הקשר בין הצלחה אישית להצלחה מוסרית? האם שני הדברים האלו‬
‫קשורים זה לזה‪ ,‬מתניעים אחד את השני או האם הם נפרדים לגמרי האחד מהשני?‬

‫‪.1‬בני‪-‬האדם מונעים ע"י השאיפה לאושר‪ .‬בני‪-‬האדם רוצים להצליח ולהיות מאושרים‪ .‬הגישה‬
‫הפילוסופית המוסרית רוצה להוכיח שהאושר האמיתי מושג כאשר בני‪-‬האדם יהיו מוסריים‪,‬‬
‫כאשר יגשימו את הטוב‪ .‬הגישה הזאת מגייסת לטובתה את המוטיבציה המקובלת האנושית‬
‫הבסיסית – כדי להיות מוסרי בני‪-‬האדם לא צריכים לשנות את אופיים ולהתרחק מהרצון‬
‫להצליח או לאמץ מוטיבציה אחרת בכדי להצליח אלא להבין ולדעת את האמת לגבי האושר‪.‬‬
‫להשתחרר מתפיסות האושר המוטעות ולהבין מה באמת גורם לאדם להיות מאושר‪ .‬אושר‬
‫פירושו "הרמוניה של הנפש"‪ .‬אדם שרוצה להיות מאושר צריך לדאוג לבריאות הנפש של‬
‫עצמו וכשהוא דואג להרמוניית הנפש שלו הוא נמנע מהתנהגות לא מוסרית‪ .‬רדיפה אחרי‬
‫כבוד והנאות‪ ,‬למשל‪.‬‬
‫‪.2‬כדי להיות מאושרים אנחנו צריכים לחיות בחברה הוגנת‪ ,‬חברה שבה אנשים לא הורגים זה‬
‫את זה‪ ,‬לא גונבים זה מזה‪ ,‬אלא מתייחסים בצורה הוגנת ומסייעת זה כלפי זה‪ .‬כל אחד צריך‬
‫לתרום את חלקו לחברה הוגנת זו והתוצאה הא שכולם יהיו מאושרים‪.‬‬

‫אנו זקוקים להנאה מוסרית נוספת‪ .‬בכדי לרדוף אחר האושר אנו צריכים ע"י התבונה שלנו‬
‫להגיע למוטיבציה לעשות את הטוב משום שהוא טוב ולא משום שהוא מכשיר לאושר‪ .‬אם הטוב יהיה‬
‫כפוף לאושר אז הוא לא יהיה אוניברסלי ואובייקטיבי בעוד שהטוב כן צריך להיות אובייקטיבי‬
‫ואוניברסלי‪ .‬האם ניתן להסביר באופן כללי ואוניברסלי מה זה אושר או שהוא מוסבר ע"י מערכות‬
‫חינוכיות וחברתיות שונות‪.‬‬
‫קאנט‪ ,‬למשל‪ ,‬אומר שהאושר לא אוניברסלי וזה תלוי במה שבני האדם רוצים‪.‬‬

‫אתגרים כלפי המוסר‬


‫‪.1‬א‪-‬מוראליזם‪.‬‬
‫‪.2‬סובייקטיביזם‪.‬‬
‫‪.3‬רלאטיביזם תרבותי (חברתי)‪.‬‬

‫א‪-‬מוראליזם‬
‫הא‪-‬מוראליסט הראשון יאמר ששיקולים מוסריים לא מעניינים אותו‪ .‬ניתן להציג בפניו מערכת‬
‫נכבדה של שיקולים מוסריים ואפילו להוכיח אותם‪ ,‬להראות שהם מוצדקים באופן כללי‪ ,‬אבל הוא עדיין‬
‫יכול להגיב על זה ומתכוון להגיב ע"י כך שהוא יעשה מה שנוח לו ולא מה שמוצדק‪ .‬אפילו אם הראנו לו‬
‫שזה מוצדק‪ ,‬למשל‪ ,‬לעזור לבן‪-‬אדם שמתעלף ברחוב – הוא יאמר שהוא מעדיף להמשיך בדרכו‪ .‬לכן‪,‬‬
‫הא‪-‬מוראליסט יאמר שכל מערכת החוקים המוסרית אינה תקפה כלפיו‪.‬‬
‫הנאה היא הבעיה המוסרית המובהקת ביותר העומדת בין השאלה המוסרית לשאלה‬
‫האפיסטמולוגית‪ .‬לכאורה‪ ,‬אם מדובר בבעיה של ידיעה אז יש את האפשרות להוכיח (למשל‪ ,‬להוכיח שיש‬
‫תשעה כוכבי לכת) ולכן הבן‪-‬אדם השתכנע שיש מספר כזה של כוכבי לכת‪ .‬גישה שונה אומרת שאם אני‬
‫מוכיח שזה רע להיות אגואיסט ולא לעזור לזולת‪ ,‬הבן‪-‬אדם יגיד "יופי‪ ,‬אחלה" וילך להיות אגואיסט‪ .‬הא‪-‬‬
‫מוראליסט יאמר שאין לו המוטיבציה המוסרית‪ .‬אמנם יש את היכולת להוכיח בפניו מה מוסרי ומה לא אך‬
‫בסופו של דבר זה לא יעזור‪.‬‬
‫הא‪-‬מוראליסט השני ישלול גם את ההצדקה המוסרית וגם את המוטיבציה המוסרית‪ .‬אין לזה‬
‫בסיס‪ .‬טענה א‪-‬מוראליסטית מאוד ידועה אומרת שמערכת הנורמות המוסריות היא ביטוי לכוח‬
‫ולאינטרסים‪ .‬אותם בני האדם שעדיין טיפשים מספיק בשביל לקבל עליהם את הנורמות המוסריות לא‬
‫עושים את זה מפני שהנורמות מוצדקות אלא מפני שהנורמות האלו משרתות את האינטרסים של בעלי‬
‫הכוח בחברה‪ .‬אז או שאני משתייך לבעלי הכוח בחברה ועלי להפיץ את הנורמות האלו בשביל לחזק את‬
‫מעמדי‪ ,‬או שבעלי הכוח בחברה שיכנעו אותי שככה עלי לפעול‪.‬‬
‫ניתן להגיב לא‪-‬מוראליסט בשתי דרכים‪:‬‬
‫‪.1‬א‪-‬מוראליסט הוא פרזיט‪ ,‬כלומר‪ ,‬לא יכל לחיות בחברה הפוכה לך‪ .‬לא יכלת לעשות את‬
‫המעשים הפשוטים ביותר אם האנשים המקיפים אותך לא מקיימים את הנורמות של לא‬
‫לשקר ולא לרצוח וכד'‪ .‬הגישה הזאת של מוסריות כחוסר רלוונטיות היא גישה הלא‬
‫מאפשרת לבני האדם לחיות‪ .‬אז הא‪-‬מוראליסט היה מגיב‪" :‬אז מה? אני אהיה פרזיט!"‪ .‬הרי‬
‫אין לו מוטיבציה לא להיות פרזיט‪.‬‬
‫‪.2‬מה שהא‪-‬מורליסט לא יעשה הוא מתבסס על קדם הנחות מוסריות‪ ,‬שבכל‪-‬זאת הוא מתבסס‬
‫על הנחות שאם חושבים עליהן – הם הנחות מוסריות‪ .‬כשהוא אומר שהוא לא מקבל אף‬
‫הנחה מוסרית (אף הנחה שדבר אחד טוב או שדבר אחר רע)‪ ,‬אז למה הוא ממשיך לחיות?‬
‫למה הוא ממשיך לעשות מגוון פעולות למען החיים והרווחה שלו ואף למען המשפחה שלו?‬
‫התשובה שלנו – בכל פעולה שהוא עושה הוא מחייב משהו בתור טוב‪ .‬עצם זה שאתה‬
‫ממשיך לחיות ומנסה לעזור לאהוביך וכד'‪ ,‬הוא מניח שהחיים והרווחה והאהבה וכד' הם‬
‫דברים טובים‪ .‬ברגע שהוא מקבל איזשהו מושג כזה של הטוב‪ ,‬אנו יכולים לנסות ולהוכיח‬
‫שמכאן נובעות העקרונות של המוסר בכלל‪ ,‬אי‪-‬אפשר לחיות ללא אפירמציה של משהו טוב‪.‬‬

‫סובייקטיביזם‬

‫ישנה סובייקטיביזם השולל את המוסר וכזאת הלא שוללת את המוסר‪ .‬הסובייקטיביזם באופן כללי טוען‬
‫ששיפוטים של טוב ורע הן טיעונים של שיפוטים אישיים‪ .‬הבסיס של השיפוטים האלו הן לא הצדקות‬
‫אוניברסליות בכלל אלא בסיס של משהו פנימי לסובייקט‪ ,‬רגש‪ ,‬גישה נפשית מסויימת‪ .‬סובייקטים שיש‬
‫להם רגשות כלפי דברים מסוימים ובגלל הרגשות האלו הם קוראים למושגים ההם "טוב" ו‪"-‬רע"‪ .‬למשל‪,‬‬
‫המצב שבו אדם עוזר לילד כלשהו יכול לעורר אצל האדם הזה רגשות חיוביים ולומר שהפעולה הזאת‬
‫היא פעולה טובה‪ .‬אך הסובייקטיביסט יאמר שהפעולה המסוימת לא טובה או רעה‪ ,‬מה שיש זה הסובייקט‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬רגשות נעימים או בלתי‪-‬נעימים שהאובייקטים מעוררים בסובייקט ואז באים בני‪-‬אדם ואומרים‬
‫שיש דברים שהם טובים ויש דברים שהם לא טובים לפי הרגשות שלהם כלפי האובייקט‪.‬‬
‫הסובייקטיביזם זה גישה אנטי‪-‬ריאליסטית כלפי ערכים אנושיים‪ .‬כמו כן‪ ,‬כך היא גישה אנטי‪-‬‬
‫ריאליסטית לאסתטיקה‪ .‬אין דבר יפה או מכוער אלא דבר היוצר רגשות נעימים או בלתי‪-‬נעימים כלפי‬
‫האדם‪.‬‬
‫הסובייקטיסט לא אומר שבגלל שאין האפשרות להוכיח אם דבר הוא טוב או רע אני אתעלם‬
‫מהשאלה‪ .‬הוא לא אומר ולא יכול לומר את זה‪ .‬מה שהוא כן אומר זה שכל אדם (או קבוצה) מחוייבים‬
‫מבחינה מוסרית למה שהם מרגישים אותו כטוב‪ .‬אם יש לי רגשות נעימים לאיקס אז אני מחויב מוסרי‬
‫לאיקס‪ .‬אין פה שום קשר להוכחות‪ .‬זוהי עמדה של פילוסופיה של הלשון (היבט ג' – בירור מושגי)‪ .‬אין‬
‫אני מנסה להוכיח למה זה טוב או רע אלא שפשוט אני מרגיש רגשות נעימים כלפי מה שאני מגדיר אותו‬
‫כטוב‪.‬‬
‫את המסגרת הזאת ניתן לחלק לסובייקטיביזם קיצוני או חלש‪ .‬הקיצוני (חזק) אומר שהרגש‬
‫המתארגן אל מוסר הוא תחושה פרטית לגמרי‪ .‬תחושת בטן שנמצאת אצל כל אחד כפרט‪" .‬על טעם ועל‬
‫ריח אין להתווכח" – כל אחד מרגיש את מה שהוא מרגיש ואין פה שום בסיס להשתכנע‪ .‬החלש‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬אומר שהמוסר מבוסס על תחושות ולא הצדקות אך הוא בכל זאת מאפשר מידה מסוימת של שכנוע‬
‫ושל שותפות כללית בעמדות מוסריות‪ .‬זה בגלל שהרגשות האלו שותפות לקבוצות מסוימות של אנשים‪.‬‬
‫היום‪ ,‬למשל‪ ,‬אומר שכל תינוק ששומע תינוקות בוכים מתחיל גם לבכות‪ .‬במצבים מסוימים‬
‫אנשים יתנהגו בצורה מסוימת עקב מצבים חברתיים‪.‬‬
‫אפילו אם אין מראש שיתוף רגשי שכזה‪ ,‬יש מספיק דמיון ברגשות של אנשים שונים כך שאדם‬
‫אחד יכול לשכנע או להדביק אדם אחר ברגשות שלו‪ .‬כמו שני אנשים שרואים תכנית על ילדים רעבים‬
‫באפריקה‪ .‬הראשון אומר שלא איכפת לו מהם כיוון שהם לא קשורים אליו‪ .‬השני מבקש ממנו שידמה את‬
‫הילד כילד שלו ושישים לב לכך שהילד בטלוויזיה דומה לילדים שלו‪ .‬כך האדם השני מעורר רגשות של‬
‫סבל באדם השני‪.‬‬
‫רגשות מסוימים עוברים מאחד לשני‪.‬‬