‫הערות על ההגדה ש"פ‬

‫אלי' ברוך שולמן‬

‫קדש‪ .‬ורחץ‪ .‬כרפס‪ .‬יחץ‪ .‬מגיד‪ .‬רחצה‪ .‬מוציא מצה‪ .‬מרור‪ .‬כורך‪ .‬שולחן עורך‪.‬‬
‫צפון‪ .‬ברך‪ .‬הלל‪ .‬נרצה‪.‬‬
‫מוזגים כוס ראשון‪ .‬המצות מכוסות‪.‬‬

‫בענין מנהג אמירת הסימנים‪ .‬הנה חז"ל תקנו שאכילות הלילה תהיינה בהסיבה דרך חירות‪.‬‬
‫ומצינו ענין הסיבה גם לענין קביעות סעודה להוציא אחרים בברכת המוציא וברהמ"ז‪ .‬והיינו‬
‫משום דע"י הסיבה הוי אכילת קבע‪ ,‬וזהו גופא מנהג בני חורין‪ .‬וכבר כתבו הראשונים דבזה"ז כל‬
‫אכילתנו בישיבה ולכן יכולים להוציא בהמוציא כו' אפילו אכלו בישיבה‪ .‬ובאמת דעת הראבי"ה‬
‫דה"ה בליל פסח כיון דבזה"ז אין הדרך לאכול בהסביה‪ ,‬אין קפידא בזה‪ .‬אלא דמ"מ הרי בעינן‬
‫לעשות מעשה להורות דאכילת לילה זה הוא בקביעות כדרך בני חורין‪ .‬ולכן אומרים הסימנים‬
‫בתחילת הסדר‪ ,‬דמזמינים א"ע לכל אכילות הלילה‪ ,‬והוי כמי שאמרו ניזיל וניכול לחמא בדוך‬
‫פלן‪ ,‬דמבואר בגמ' )ברכות מב‪ (:‬לענין קביעות סעודה דמועיל להחשיבו סעודת קבע אפילו‬
‫בלא הסיבה‪.‬‬
‫בגדר מצות ד' כוסות‪ ,‬עי' תוס' ר"פ ער"פ מספק"ל שמא אי"צ ד’ כוסות לכאו"א רק לבעה"ב‬
‫בלבד‪ .‬והביאו ראיה נגד זה מהגמ' )קח‪ (:‬דנחלקו ת"ק ור' יהודה אם תינוקות חייבים בד’ כוסות‬
‫ודחו הראיה דשמא הכונה לשמוע ברכות ד’ כוסות ומשום חינוך‪ ,‬ומסקנתם דנכון להחמיר‪.‬‬
‫והרא"ש בהלכותיו )סי' כ"א( כתבו ג"כ על דרך התוס' אלא דמשמע שדעתם שהראיה מהא‬
‫דתינוקות מכרעת וצריך שיהיה לכאו"א ד’ כוסות‪.‬‬
‫וידוע מש"כ הגרי"ז )פ"ז חו"מ ה"ט( בשם הגר"ח דסברת התוס' שלא להצריך ד’ כוסות לכאו"א‬
‫משום דס"ל דחיוב ד’ כוסות אינו חיוב שתיה אלא חיוב לסדר מצוות הלילה על הכוס‪.‬‬
‫ולכ' קשה על זה מהגמ' )קיז‪ (:‬ד' כוסות תקנו רבנן דרך חירות הלכך כל חד וחד נעבד בה מצוה‬
‫הרי מבואר דמלבד מה שמסדר מצוות הלילה על הכוס יש חיוב ד’ כוסות משום חירות והיינו ע"כ‬
‫שתיית הכוסות‪.‬‬
‫אכן באמת הרשב"ם שם כתב דהכי גרסינן ד' כוסות תקנו רבנן הלכך כו' ואינו גורס " דרך‬
‫חירות"‪) .‬וטעמו יתבאר בסמוך אי"ה‪ (.‬אבל מ"מ קשה גם לפי"ז דאכתי מבואר שתחילה תקנו ד’‬
‫כוסות ורק אח"כ אמרו דהלכך חד וחד נעבד בה מצוה שיסדר מצוות הלילה על אותם הד’‬
‫כוסות‪ .‬ומבואר שחיוב ד’ כוסות קדם לדין סידור המצוות על הכוס‪ .‬ואותו חיוב ד’ כוסות הקדום‬
‫ע"כ הוא דין שתיית ד’ כוסות )דטרם שתקנו לסדר עליהם את מצוות הלילה בודאי שכל דינם‬
‫בשתיה(‪ .‬וקשה להתוס'‪.‬‬
‫וצ"ל דהתוס' מפרשים הגמ' דה"ק דחז"ל רצו שיהיו ד’ כוסות )משום ד' לשוני גאולה ושאר‬
‫טעמים שאמרו בירושלמי ובמדרש( ולכן תקנו שיסדר מצוות הלילה על הכוס כדי שיהיו ד’ כוסות‪.‬‬
‫ואין כאן ב' תקנות אלא א'‪ ,‬דכדי שיהיו לו ד’ כוסות תקנו שיסדר ד' מצוות על הכוס‪ .‬ומ"מ עיקר‬
‫התקנה לא היה מעולם אלא לסדר מצוות הלילה על הכוס‪.‬‬

‫ד ׁ‬
‫ש‬
‫ק ֵ‬
‫ַ‬
‫לין‬
‫חי יִ‬
‫מתְ יִ‬
‫בת תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫בְ ּ תָּבַׁ‬

‫אבל הא מיהת נראה מוכח דהתוס' אינם גורסים "דרך חירות" דזה היה ודאי מורה שיש חיוב‬
‫שתיית ד’ כוסות משום חירות‪ ,‬אלא גרסי כהרשב"ם "ד’ כוסות תקנו רבנן הלכך כל חד וחד כו'"‪.‬‬
‫והנה הרשב"ם שכתב דהכי גרסינן כו' בודאי כונתו לאפוקי שלא נגרוס "דרך חירות"‪ .‬ונראה‬
‫שהכריח זה – שאין לגרוס "דרך חירות" – מסוגיית הגמ' )קח‪ (:‬שתאן בבת אחת ידי יין יצא ידי ד’‬
‫כוסות לא יצא‪ .‬ופרשב"ם )וכן הרא"ש( דהיינו ששתאן שלא על סדר מצוות הלילה‪ .‬ומפורש בגמ'‬
‫דלא יצא ידי חיוב ד’ כוסות כלל רק ידי חובת יין )דהיינו שמחת יו"ט כמש"פ רש"י ורשב"ם ותוס'(‪.‬‬
‫ואילו היה חיוב שתיית ד’ כוסות משום חירות א"כ אמאי קאמר הגמ' דלא יצא אלא יד"ח יין ולא‬
‫הזכיר שיצא ידי חיוב ד’ כוסות משום חירות‪ .‬ומזה הכריח הרשב"ם דלא לגרוס ד’ כוסות תיקנו‬
‫רבנן "דרך חירות"‪.‬‬
‫אכן הרמב"ם באמת פסק דאם שתאן בבת אחת ידי חירות יצא ידי ד’ כוסות לא יצא וכפיה"נ דכך‬
‫היתה גירסתו בגמ'‪ ,‬וכן מבואר ברבינו דוד שם שגרס כן‪ .‬וביאר בחי' בגרי"ז שהרמב"ם מפרש‬
‫דאם שתאן בבת אחת שלא על סדר מצוות הלילה מ"מ קיים מצוות שתיית ד’ כוסות משום‬
‫חירות‪ .‬וכן מבואר ברבינו דוד‪ .‬ולהרמב"ם בודאי נראה דגם לק' )קיז‪ (:‬יש לגרוס ד’ כוסות תקנו‬
‫רבנן "דרך חירות"‪ ,‬וכהגירסא שמחק הרשב"ם‪ .‬ושתי הסוגיות מקבילות‪ ,‬דבגמ' )קיז‪ (:‬קאמר‬
‫דתקנו שתיית ד’ כוסות משום חירות‪ ,‬והלכך חד וחד נעבד בה מצוה היינו שתקנו עוד שיסדר‬
‫מצוות הלילה על אותן ד’ כוסות‪ ,‬והגמ' )קח‪ (:‬קאמר דלכן אם שתאן בבת אחת יצא ידי התקנה‬
‫הראשונה דשתיית ד’ כוסות משום חירות‪ ,‬אבל לא יצא ידי התקנה השניה ד"הלכך כל חד וחד‬
‫נעבד בה מצוה"‪.‬‬
‫ולשי' הרשב"ם ותוס' והרא"ש שלא גרסו כן – היינו שאינם גורסים בגמ' )קח‪" (:‬ידי חירות יצא"‬
‫אלא "ידי יין יצא"‪ ,‬וכן בגמ' )קיז‪ (:‬אינם גורסים "ד’ כוסות תקנו דרך חירות" – א"כ אדרבא מוכח‬
‫להיפך שאין חיוב שתיה משום חירות כלל‪ .‬שהרי הגמ' קאמר דאם שתאן בבת אחת לא יצא‬
‫אלא ידי יין דהיינו שמחת יו"ט‪ ,‬ולא קאמר שיצא יד"ח שתיית ד’ כוסות משום חירות‪.‬‬
‫אבל א"כ ק' לאידך צד בתוס' וכן מסקנת הרא"ש שצריך שתיית ד’ כוסות לכאו"א מהו באמת‬
‫טעם דין זה כיון שאין כאן מצות שתייה משום חירות‪.‬‬
‫והנה התוס' כשדנו אם צריך ד’ כוסות לכאו"א הביאו ראיה מהגמ' )קח‪ (:‬שנחלקו ת"ק ור'‬
‫יהודה אם תינוקות חייבים בד’ כוסות‪ ,‬דת"ק ס"ל דחייבים ור' יהודה חולק דמה תועלת לתינוקות‬
‫ביין‪ .‬ושוב דחו הראיה די"ל דהכונה לשמיעת ד’ כוסות ומשום חינוך‪ .‬ודבריהם צ"ב דלכ' מה‬
‫היתה הראיה מעיקרא‪ .‬ובפשוטו הראיה היתה מדברי ר' יהודה דקאמר מה תועלת לתינוקות ביין‬
‫דמשמע דמיירי בשתיית יין‪ .‬אבל אם כן אינו מובן איך דחו התוס' ראיה זו‪ .‬ועוד יש להבין מה זה‬
‫שהוסיפו התוס' בדחייתם "ומשום חינוך"‪ ,‬והרי גם כשהביאו הראיה מעיקרא לכ' אי"ז אלא חיוב‬
‫חינוך‪.‬‬

‫קר‬
‫הי ב בֶ‬
‫רב ו תָּבַי ְ יִ‬
‫ע בֶ‬
‫הי בֶ‬
‫ו תָּבַי ְ יִ‬
‫ּ‬
‫אם‪.‬‬
‫כל צ ְבַמ תָ תָּבַַמ תָ‬
‫רץ ו ְ ַמ תָ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מִים ו ְ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה ַמ תָׁ‬
‫שי‪ .‬ו תָּבַי ְכ ּלֻל ּו תָּבַ‬
‫ש יִּׁ‬
‫ה יִּׁ‬
‫יום תָּבַ‬
‫שה‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫תו ֲ‬
‫לאכ ְ ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫עי ְ‬
‫בי יִ‬
‫השְּׁ יִ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫אלהים תָּבַ ּ‬
‫כל ֱ‬
‫ו תָּבַי ְ תָּבַ‬
‫שה‪.‬‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫תו ֲ‬
‫לאכ ְ ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫כל ְ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫עי יִ‬
‫בי יִ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְּׁ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫בת תָּבַ ּ‬
‫ש ּ‬
‫ו תָּבַי יִ ּ ְׁ‬
‫ש אותו‬
‫ק ׁשֵד ּ ׁ‬
‫עי ו תָּבַי ְ תָּבַ‬
‫בי יִ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְּׁ‬
‫את יום תָּבַ‬
‫אלהים בֶ‬
‫ו תָּבַי ְבַמ תָר בֶך ְ ֱ‬
‫שות‪.‬‬
‫ע ׂ‬
‫אלהים ל תָּבַ ֲ‬
‫רא ֱ‬
‫שר בַמ תָ בֶ ּ ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫תו ֲ‬
‫לאכ ְ ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫כל ְ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫בת יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫כי בו ַמ תָׁ‬
‫יִ ּ‬
‫לין‪:‬‬
‫חי יִ‬
‫מתְ יִ‬
‫בחול תָּבַ‬
‫תָּבַ ּ‬
‫ובאמת כי הרשב"ם לק' שם פי' דברי ר' יהודה מה תועלת לתינוקות ביין וז"ל הלא פטורין מן‬
‫המצוות עכ"ל ולפי"ז לכ' ראיית התוס' מעיקרא ליתא‪.‬‬
‫ונראה בזה‪ ,‬שדעת הני ראשונים שחיוב ד’ כוסות הוא מלתא דשמחת יו"ט‪ .‬דבליל פסח תקנו‬
‫ששיעור חיוב שתיית יין משום שמחת יו"ט הוא ד’ כוסות )כנגד לשוני גאולה ושאר טעמים(‪.‬‬
‫והמקור לזה‪ ,‬מדברי הגמ' )קח‪ (:‬שתאן בבת אחת ידי יין יצא‪ ,‬ופי' רש"י ורשב"ם ותוס' דידי יין‬
‫יצא היינו ידי שמחת יו"ט‪ ,‬וק' דלחיוב יין למה צריך ד’ כוסות‪ ,‬הרי די בכוס א'‪ .‬ויש לדחוק דעיקר‬
‫החידוש הוא דלא יצא ידי ד’ כוסות‪ ,‬אבל ידי יין היה יוצא גם בכוס א'‪ .‬אבל לפי המבואר ניחא‬
‫ברוחא‪ ,‬דבאמת אינו יוצא ידי שמחת יו"ט כ"א בד’ כוסות‪ ,‬דכך תקנו רבנן בליל פסח ד’ כוסות‬
‫לשמחת יו"ט‪ .‬וזהו דקאמר דאם שתה ד’ כוסות בבת אחת יצא עכ"פ ידי יין‪ ,‬דזהו השיעור‬
‫לשמחת יו"ט‪ ,‬אבל לא יצא ידי ד’ כוסות‪ ,‬דהיינו ידי סידור מצוות הלילה על הכוס‪.‬‬
‫ומעתה ניחא משה"ק להך צד בתוס' דצריך באמת ד’ כוסות לכאו"א‪ ,‬וכן דעת הרא"ש‪ ,‬ודייקנו‬
‫שכן דעת הרשב"ם )קיז‪ ,(:‬א"כ כששתאן בבת אחת – דהיינו שלא על הסדר – אמאי אמרו רק‬
‫דידי יין יצא‪ ,‬אמאי לא אמרו עוד שיצא גם ידי חיוב שתיית ד’ כוסות‪ .‬אכן לפי האמור ניחא‪ ,‬דזהו‬
‫באמת כונת הגמ' דידי יין יצא‪ ,‬היינו שיצא ידי שיעור ד’ כוסות שנאמר בשמחת יו"ט‪ ,‬שהוא הוא‬
‫החוב ד’ כוסות לכאו"א‪ ,‬והכל אחד‪.‬‬
‫ומעתה נראה לבאר מש"כ התוס' להביא ראיה דצריך כוס לכאו"א ממה שנחלקו ת"ק ור' יהודה‬
‫אם תינוקות חייבים בד’ כוסות‪ .‬ושוב דחה דשמא הכונה לחיוב שמיעה ומשום חינוך‪ .‬דאינו מובן‬
‫מה היתה הראיה מעיקרא‪ ,‬ואם הראיה היא מדברי ר' יהודה דמה תועלת לתינוקות ביין א"כ איך‬
‫באמת דחה הראיה‪ ,‬וכן למה הוצרך בדחייה להוסיף "ומשום חינוך"‪.‬‬
‫אבל לנ"ל נראה‪ ,‬דראיית התוס' מעולם לא היתה מדברי ר' יהודה שאמר מה תועלת לתינוקות‬
‫ביין )דזה יל"פ כרשב"ם שפי' מה תועלת כו' כיון שאי"ח במצוות(‪ .‬אלא ראיית התוס' היתה‪,‬‬
‫דמעיקרא סבר שאין המדובר בקטנים שהגיעו לחינוך‪ ,‬אלא בכל קטנים‪ .‬וא"כ מה שמחייב ת"ק‬
‫ע"כ אינו מחמת חיוב סידור מצוות הלילה על הכוס‪ ,‬דקטנים אי"ח במצוות הלילה‪ .‬אלא ע"כ‬
‫הוא משום שמחה‪ ,‬דאף דקטנים אי"ח במצוות אבל אביהם חייב לשמחם‪.‬‬
‫והיינו כדאיתא בגמ' )קט‪ (.‬ת"ר חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל שנאמר ושמחת בחגיך‪,‬‬
‫במה משמחם ביין‪ ,‬ר' יהודה אומר אנשים בראוי להם ונשים בראוי להם )ובתוספתא הגי' וקטנים‬
‫בראוי להם(‪ ,‬אנשים בראוי להם ביין‪ ,‬ונשים במאי תני רב יוסף בבבל בגדי צבעונין בא"י בבגדי‬
‫פשתן מגוהצין ע"כ‪ .‬והנה הרמב"ם בהל' יו"ט פסק כר' יהודה‪ ,‬ומשמע דס"ל דר' יהודה בא‬
‫לפרש‪ .‬וגם מבואר ברמב"ם דקטנים משמחם בקליות ואגוזים‪ .‬אבל התוס' נראה דמפרש דר'‬

‫תי‪.‬‬
‫בו תָּבַ‬
‫נן ו ְר תָּבַ ּ‬
‫נן ו ְר תָּבַב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫רי ַמ תָ‬
‫סבְ יִ‬
‫תָּבַ‬
‫פן‪.‬‬
‫הג ַמ תָ בֶ‬
‫רי תָּבַ‬
‫פְ יִ‬
‫רא ּ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫לם ּ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫שון‬
‫כל ל ַמ תָ ׁ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫מנו ּ יִ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫עם ְורו ְ‬
‫כל ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫בנו ּ יִ‬
‫חר ַמ תָ ּ‬
‫שר ב ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫א בֶׁ‬
‫לם ֲ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫חה ּ‬
‫ו(‬
‫מנו ּ ַמ תָ‬
‫בתות ל יִ ְ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫בה )לשבת‪ :‬תָּבַׁ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫א ֲ‬
‫הינו ּ ב ְ ּ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫לנו ּ ה' ֱ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫תיִ ּ בֶ‬
‫תיו‪ .‬ו תָּבַ ּ‬
‫צו ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו ּ ב ְ ּ יִ‬
‫ק ְד ּ ַמ תָׁ‬
‫ו ְ יִ‬
‫יהודה בא לחלוק‪ ,‬ולדעת ת"ק משמח אשתו ובניו ביין‪.‬‬
‫וזו היתה ראיית התוס' דע"כ יש חיוב שתיית ד’ כוסות לכאו"א משום שמחת יו"ט‪ ,‬ולכן קטנים‬
‫חייבים בד’ כוסות לת"ק‪ ,‬משום שאביהם חייב לשמחם ביין‪ ,‬והשיעור שמחה בליל פסח הוא ד’‬
‫כוסות‪) .‬ולפי"ז ר' יהודה שחולק וקאמר מה תועלת לתינוקות ביין אלא מחלק להם קליות‬
‫ואגוזים כו' לשיטתו שחולק על ת"ק וס"ל שאינו משמח קטנים ביין‪(.‬‬
‫ושוב דחה התוס'‪ ,‬דשמא אין חיוב שתיית ד’ כוסות משום שמחה כלל‪ ,‬וכונת הגמ' דקטנים חייבים‬
‫בשמיעת מצוות הלילה על הכוס‪ ,‬ולזה הוצרכו התוס' להוסיף "ומשום חינוך"‪ ,‬והיינו דעכשיו‬
‫מתחדש דמיירי בקטנים שהגיעו לחינוך‪ ,‬משא"כ לפי מה שסברו התוס' מעיקרא דמיירי בשתיית‬
‫ד’ כוסות משום שמחה באמת מיירי אפילו בקטנים שלא הגיעו לחינוך‪ ,‬דמ"מ אביהם חייב‬
‫לשמחם‪ .‬ובשיעורים ע"פ ער"פ הארכתי יותר‪.‬‬

‫בענין אף הן היו באותו הנס‬
‫בגמ' )קיח‪ (.‬אריב"ל נשים חייבות בד’ כוסות דאף הן היו כו' ופרש"י דהנס נעשה על ידן דבשכר‬
‫נשים צדקניות נגאלו‪ ,‬וכן גבי מקרא מגילה אמרינן כן כיון שהנס היה ע"י אסתר‪ ,‬וכן לענין נ"ח‬
‫ע"י אשה נעשה הנס‪ ,‬וכעי"ז כתב רש"י שבת )כג‪] (.‬אבל עי' מגילה )ד‪ (.‬שם כתב רש"י בע"א[‪.‬‬
‫ותוס' פי' דגם להן נעשה הנס דיציא"מ‪.‬‬
‫והנה עי' בגמ' ברכות )כ‪ (:‬בתפילה פשיטא כיון דכתיב ערב ובקר כו' כמ"ע שהז"ג דמי כו' ורש"י‬
‫לא גרס ליה שהרי תפילה דרבנן‪ ,‬ומבואר דס"ל לרש"י דבדרבנן ל"א דנשים פטורות ממ"ע‬
‫שהז"ג‪ .‬אבל תוס' שם חולקים ע"ז וס"ל דגם בדרבנן פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג‪.‬‬
‫וכשיטת רש"י דבדרבנן לא פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג כתב גם ר"ת בספר הישר )תשובות סי' ע'‬
‫אות ד'( לענין חיוב ג' סעודות בשבת )אלא שכ' גם טעם אחר דאף הן היו בנס דהמן( וכן אי'‬
‫בארחות חיים להרא"ה )דין ג' סעודות אות ב'(‪.‬‬
‫ולשיטה זו דבדרבנן לא פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג יק' למ"ל לריב"ל טעמא דאף הן היו באותו‬
‫הנס תיפוק ליה דבדרבנן לא פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג‪.‬‬

‫חג‬
‫את יום תָּבַ‬
‫זה ְו( בֶ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫בת תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫את יום תָּבַ‬
‫ששון‪) ,‬לשבת‪ :‬בֶ‬
‫נים ל ְ ַמ תָׂ‬
‫מ יִ ּ‬
‫גים ו ּז ְ תָּבַ‬
‫ח יִ ּ‬
‫חה‪ ,‬תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫עיִדים ל ְ יִׂ‬
‫מו ֲ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫כי‬
‫רִים‪ .‬יִ ּ‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫את יִ‬
‫צי תָּבַ‬
‫לי יִ‬
‫כר יִ‬
‫ש ז ׁשֵ בֶ‬
‫רא ק בֶד ׁ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫בה( יִ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫א ֲ‬
‫תנו‪) ,‬לשבת‪ :‬ב ְ ּ תָּבַ‬
‫חרו ׁשֵ‬
‫מן ׁשֵ‬
‫זה ז ְ תָּבַ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫צות תָּבַ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫בת( ּ‬
‫שך ַמ תָ )לשבת‪:‬‬
‫קְד בֶׁ‬
‫ע ׁשֵדי ַמ תָ‬
‫ומו ֲ‬
‫מים‪) ,‬לשבת‪ :‬ו ְשתָּבַׁ ַמ תָ ּ‬
‫ע יִּ‬
‫ה תָּבַ‬
‫כל ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫ש ּ‬
‫ק תָּבַד ּ ְׁ‬
‫תנו ּ יִ‬
‫תַמ תָ ְואו ַמ תָ‬
‫חר ְ ּ‬
‫בנו ּ בַמ תָ תָּבַ‬
‫ַמ תָ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫חל ְ ּ ַמ תָ‬
‫הנ ְ תָּבַ‬
‫ששון יִ‬
‫חה ו ּבְ ַמ תָׂ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫רצון( ב ְ ּ יִׂ‬
‫בה ו ּבְ ַמ תָ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫א ֲ‬
‫בְ ּ תָּבַ‬
‫נים‪.‬‬
‫מ יִ ּ‬
‫הז ְ ּ תָּבַ‬
‫אל ו ְ תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫בת ְו( ִי ְׂ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫ש )לשבת‪ :‬תָּבַ‬
‫ק ׁשֵד ּ ׁ‬
‫מ תָּבַ‬
‫תה ה'‪ְ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫פים‪:‬‬
‫סי יִ‬
‫בת מו יִ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫אי תָּבַׁ‬
‫במוצ ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ְּ‬
‫הינו ּ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ש‪ַ .‬מ תָ ּ‬
‫א ׁ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫רי ַמ תָ‬
‫מאו ׁשֵ‬
‫רא ְ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫לם‪ּ ,‬‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫ולכ' י"ל דכונת ריב"ל דנהי דנשיים חייבות במצוות דרבנן שהז"ג אבל מצוה שנתקנה על נס שלא‬
‫היו הן בכלל הנס אין לחייבן ולזה הוצרך ריב"ל לאשמעינן דגם נשים היו בכלל הנס וממילא‬
‫דחייבות‪] .‬וכ"כ החיד"א במחזיק ברכה סי' רצ"א אות ח'‪ [.‬אלא דזה ניחא דוקא לשיטת התוס'‬
‫דאף הן כו' פירוש שהיו בכלל הנס כמו הנשים‪ ,‬אבל לפרש"י שפי' דאף הן היו כו' היינו דנעשה‬
‫הנס בייחוד על ידן עדיין יקשה למה לי זה מהיכ"ת לפטרן כיון דבדרבנן לא פטרינן נשים ממ"ע‬
‫שהז"ג‪.‬‬
‫והנה החינוך כתב דנשים חייבות במצות סיפור יציא"מ והמנ"ח תמה ע"ז שהרי זה מ"ע שהז"ג‪.‬‬
‫ואין לומר דחייבות משום שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬זה אינו דכבר הקשו התוס' פסחים )קח‪(:‬‬
‫דלמה אין נשים חייבות במצוות סוכה תיפוק ליה דאף הן היו כו' והוכיחו מזה דבמצוות דאורייתא‬
‫לא אמרינן אף הן היו כו'‪.‬‬
‫לכ' היה אפש"ל דהתוס' לשיטתם דס"ל דאף הן כו' פי' שהיו בכלל הנס כמו האנשים‪ ,‬אבל‬
‫לרש"י דפי' שנעשה הנס ביחוד על ידן‪ ,‬והרי בסוכה לא אשכחן שהיה הנס ביחוד ע"י נשים‪ ,‬וא"כ‬
‫שוב אפש"ל דאפילו במצוות דאורייתא אמרינן דאף הן היו באותו הנס‪ ,‬ויהיה ניחא א"כ שיטת‬
‫החינוך דמחייב נשים בסיפור יציא"מ‪.‬‬
‫אבל אי"ז מספיק דעדיין יקשה למה לי בגמ' שם )צא‪ (:‬ללמוד חיוב נשים במצה ממה דמי שישנו‬
‫בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה‪ ,‬תיפוק ליה דאף הן היו באותו הנס דבשכר נשים צדקניות‬
‫כו'‪ .‬וע"כ דגם לרש"י צ"ל דבמצוות דאורייתא לא אמרינן אף הן כו' וא"כ הדרא הקושיא על‬
‫החינוך לדוכתה‪.‬‬
‫אבל יש ליישב שיטת החינוך דס"ל דאמנם כן כי רק במצוות דרבנן אמרינן דאף הן כו' כי רק‬
‫במצוות דרבנן נוכל להחליט שהמצוה נתקנה דוקא על הנס‪ ,‬אבל במצוות דאורייתא דמי יוכל‬
‫לדעת כל רוז סודיך ואין אנו יכולים לעמוד על טעם המצוות בזה ל"ש כלל לחייב נשים משום‬
‫שאף הן היו באותו הנס‪ .‬אבל מצוות סיפור יציא"מ דעצם תוכן המצוה מוסד על הנס בזה גם‬
‫בדאורייתא אמרינן דאף הן היו כו'‪.‬‬
‫ומעתה נראה ליישב משה"ק על שיטת רש"י כיון דס"ל דבדרבנן לא פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג‬
‫א"כ למ"ל טעמא דאף הן היו כו'‪ .‬ולנ"ל י"ל דמה דבדרבנן לא פטרינן נשים ממ"ע שהז"ג היינו‬
‫במצוות חדשות כתפילה שאינן מוסמכות על שום מצוה דאורייתא‪ .‬אבל קריאת המגילה הרי‬
‫אמרו בגמ' )מגילה יד‪ (.‬שלמדו אותה ק"ו מה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא‬
‫כל שכן‪ ,‬וכתב הריטב"א שם דה"ה נ"ח נלמד מק"ו זה‪ ,‬א"כ מצוות אלו נתקנו דוגמת מצוות‬
‫סיפור יציא"מ‪ .‬וכן מצוות ד' כוסות בודאי נסמכה על מצוות סיפור יציא"מ‪ .‬אשר לכן אילו היו‬
‫נשים פטורות ממצוות סיפור יציא"מ היה הדין נותן לפטרן גם ממצוות אלו שנתקנו דוגמתה‪.‬‬
‫אלא דכיון שאף הן היו באותו הנס‪ ,‬ממילא יש לחייבן‪ ,‬וגם בסיפור יציא"מ חייבות מה"ט‪ ,‬וק"ל‪.‬‬

‫בין יום‬
‫מים‪ׁ ,‬שֵ ּ‬
‫ע יִּ‬
‫אל ל ַמ תָ תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫בין ִי ְׂ‬
‫ך‪ׁ ,‬שֵ ּ‬
‫ש ְ‬
‫לח בֶׁ‬
‫לחל‪ ,‬בין אור ְ‬
‫ש ְ‬
‫בין ק בֶד ׁ‬
‫מבְיִדיל ׁשֵ ּ‬
‫ה תָּבַ‬
‫לם תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫ בֶ‬
‫את יום‬
‫ת‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫הבְ תָּבַד ּל ְ ּ ַמ תָ‬
‫שת יום טוב יִ‬
‫קּלֻד תָּבַּׁ‬
‫בת ל יִ ְ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫שת תָּבַׁ‬
‫קּלֻד תָּבַּׁ‬
‫בין ְ‬
‫שה‪ׁ .‬שֵ ּ‬
‫ע בֶׂ‬
‫מ ֲ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫מי תָּבַ‬
‫שת י ְ ׁשֵ‬
‫ש בֶׁ‬
‫עי ל ְ ׁשֵׁ‬
‫בי יִ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְּׁ‬
‫תָּבַ‬
‫ך‪.‬‬
‫קּלֻדשַמ תָּׁת בֶ ַמ תָ‬
‫אל ב יִ ּ ְ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫מך ַמ תָ ִי ְׂ‬
‫ע ְּ‬
‫את תָּבַ‬
‫תַמ תָ בֶ‬
‫ש ּ‬
‫ק תָּבַד ּ ְׁ‬
‫תַמ תָ ו ְ יִ‬
‫הבְ תָּבַד ּל ְ ּ‬
‫ת‪ .‬יִ‬
‫ש ּ ַמ תָ‬
‫ק תָּבַד ּ ְׁ‬
‫שה יִ‬
‫ע בֶׂ‬
‫מ ֲ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫מי תָּבַ‬
‫שת י ְ ׁשֵ‬
‫ש בֶׁ‬
‫מ ׁשֵּׁ‬
‫עי יִ‬
‫בי יִ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְּׁ‬
‫תָּבַ‬
‫ש‪.‬‬
‫לק בֶד ׁ‬
‫ש ְ‬
‫בין ק בֶד ׁ‬
‫מבְיִדיל ׁשֵ ּ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫תה ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫זה‪.‬‬
‫ה בֶ‬
‫מן תָּבַ‬
‫ענו ּ ל תָּבַז ְ ּ תָּבַ‬
‫גי ַמ תָ‬
‫ה יִ ּ‬
‫מנו ּ ו ְ יִ‬
‫קי ְ ּ ַמ תָ‬
‫חַמ תָינו ּ ו ְ יִ‬
‫ה ֱ‬
‫ש בֶ‬
‫לם‪ ,‬בֶׁ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬

‫עיקר השולחן היו מביאים אחר קידוש‪ .‬וזה דין כללי‪ ,‬לא רק בליל פסח‪ ,‬שמביאים השולחן אחר‬
‫קידוש‪ .‬בראשונים נאמרו ב' טעמים – שלא יראה הפת בשתו‪ ,‬וכי היכי דתיתי סעודה ביקרא‬
‫דשבתא‪.‬‬
‫ענין "דתיתי ביקרא דשבתא"‪ ,‬כי הקידוש במקום סעודה נסמך על הפסוק "וקראת לשבת עונג"‪.‬‬
‫הקידוש מכריז שזה יום מיוחד‪ ,‬של כבוד ועונג‪ ,‬וזה משווה לשבת אפיו המיוחד‪ .‬ועי"ז הסעודה‬
‫היא סעודת שבת‪ .‬בלי קידוש זה סעודת חול‪.‬‬
‫וכ"כ הר"ן בסוכה‪ ,‬שהקידוש מתקן הסעודה‪.‬‬
‫זה ענין קידוש במקום סעודה‪ .‬ולכן תחילה מקדש‪ ,‬ואח"כ מביאים השולחן‪.‬‬
‫היום השולחן גדולים‪ ,‬לכן מכסים הפת‪ ,‬ומגלים אותו אחר קידוש‪ .‬ובפסח‪ ,‬כתב השו"ע שמביאים‬
‫הקערה אחר קידוש‪.‬‬
‫קשה השינוי משבת‪ .‬גם בפסח יביאו הקערה קודם‪ ,‬ויכסו אותה‪ .‬וכן באמת מנהג המהרי"ל‪.‬‬
‫אבל על השו"ע קשה‪.‬‬
‫י"ל‪ ,‬דהנה התוס' הקשו איך מביאים השולחן אחר קידוש‪ ,‬הרי המלאכים צריכים לראות שולחן‬
‫ערוך‪ .‬ותי' דערוך במקו"א‪ .‬ולכן בזה"ז‪ ,‬שהשולחן לפניו‪ ,‬צריך שהפת תהיה על השלחן‪ .‬אבל‬
‫בליל פסח אפשר דליכא מלאכים‪ ,‬ולכן עושים בפשיטות שמביאים הקערה אחר קידוש‪.‬‬
‫הרמב"ם )פ"ז חו"מ( כתב דמ"ע לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל ט"ו‬
‫בניסן שנאמר )שמות י"ג( זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים כמו שנאמר )שמות כ'( זכור‬
‫את יום השבת‪ .‬ועומק הדמיון‪ ,‬דשבת מלבד שהיא קדושה וקיימא מששת ימי בראשית‪ ,‬גם היא‬
‫תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים‪ ,‬דהיינו שהיא כלולה בפרשת מקראי קודש בפ' אמור‬
‫וראשון להם‪ .‬וכתב הגר"א )או"ח סי' תקכ"ט( דמה שאמר הנביא וקראת לשבת עונג ולקדוש ה'‬
‫מכובד‪ ,‬הוא מיוסד על מה ששבת היא מקרא קודש‪ ,‬כמה שדרשו בתו"כ פ' אמור‪" ,‬מקרא‬
‫קודש" – קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה‪ ,‬דהיינו כבוד ועונג‪.‬‬
‫ואותה קדושת שבת שהיא מקרא קודש יש מצוה להחילה ע"י קידוש על הכוס‪ ,‬וכמש"כ‬
‫הראשונים דקידוש במקום סעודה נלמד וקראת לשבת עונג‪ ,‬במקום עונג תהיה קריאה‪ ,‬הרי‬
‫ד"וקראת" היא ע"י קידוש‪ .‬ועי"ז נעשה "שבת עונג וקדוש ה' מכובד"‪ ,‬דהיינו מקרא קודש כנ"ל‪.‬‬
‫וכן בכל המועדים‪ .‬ובזה מובן מש"כ הרמב"ן עה"פ זכור את יום השבת וז"ל שכל הטעונים קדוש‬
‫מתקדשים בכניסתן פעם אחת‪ ,‬כגון קדוש החדש‪ ,‬וקדוש היובל עכ"ל‪ ,‬והדמיון תמוה לכ' דהתם‬

‫שותה בהסיבת שמאל ואינו מברך ברכה אחרונה‪.‬‬

‫חץ‬
‫ר ַ‬
‫ו ְּ‬
‫לת י ַמ תָתָּבַדִים"‪.‬‬
‫טי תָּבַ‬
‫על נ ְ יִ‬
‫כים " תָּבַ‬
‫מבַמ תָר ְ יִ‬
‫אין ְ‬
‫הי ַמ תָתָּבַדִים ו ְ ׁשֵ‬
‫את תָּבַ‬
‫לים בֶ‬
‫ט יִ‬
‫נו ְ‬

‫פס‬
‫ר ַּ‬
‫כַּ ְ‬
‫הקדושה חלה ע"י הקידוש‪ ,‬אלא ע"כ כנ"ל דגם בשבת יש קדושה מסויימת שחלה ע"י קידוש‪.‬‬
‫)ואפי"ת דגם אלמלא הקידוש היא קדושה בקדושה זו אבל מצוה להחילה ע"י קידוש ג"כ‪,‬‬
‫דוגמת קדושת בכורה‪ ,‬וכן מבואר באמת בשו"ת הרשב"א‪(.‬‬
‫וע"י קידוש הסעודה נעשה סעודת שבת וקיום של עונג שבת‪ ,‬וכמש"כ הר"ן בסוכה )יט‪ .‬בדפי‬
‫הרי"ף( דהקידוש מתקן הסעודה‪ .‬וכן מבואר בכ"מ דע"י הקידוש נעשה סעודת שבת‪.‬‬
‫אבל בליל פסח מלבד שהוא מקרא קודש יש ענין מיוחד דאינו רק זכר ליציא"מ אלא זמן יציא"מ‬
‫עצמה‪ ,‬ושעת הגאולה וחירות‪ ,‬ולכן הסעודה אינה רק קיום של עונג אלא קיום של חירות‪ ,‬וכל‬
‫הדינים של "חייב אדם לראות א"ע כאילו יצא ממצרים" נאמרו מצד הסעודה‪ ,‬כדמשמע‬
‫ברמב"ם‪ .‬ואותה קדושה מיוחדת דליל פסח מחילים אותה ע"י סיפור יציא"מ‪ .‬וזהו שמדגיש‬
‫הרמב"ם‪ ,‬דהמצוה דזכור את היום אשר יצאתם ממצרים‪ ,‬היא דוגמת מצות זכור את יום השבת‬
‫לקדשו‪ .‬דעל ידה חל המקרא קודש המיוחד דליל זה‪.‬‬
‫כרפס‪ .‬מבואר בגמ' )קיד‪ (:‬שעושים להכירא כדי שישאלו התינוקות‪.‬‬
‫דעת הרשב"ם שהשינוי בשני דברים‪ ,‬חדא שאוכל ירקות קודם הסעודה‪ .‬ועוד‪ ,‬שמטבל ב'‬
‫פעמים‪.‬‬
‫ותוס' הרא"ש מקשה‪ ,‬דהרי הטיבול השני זה אחרי מה נשתנה‪ .‬ולכן מפרש שההיכר רק שזה‬
‫קודם הסעודה‪.‬‬
‫י"ל דהרשב"ם לשיטתו‪ .‬דבמשנה "מזגו לו כוס שני‪ ,‬וכאן הבן שואל"‪ .‬דעת תוס' דכאן הבן שואל‬
‫הד' קושיות‪ .‬אבל רש"י מפרש דשואל על מזיגת הכוס‪ .‬ואין חיוב שישאלו הד' קושיות דוקא‪ .‬רק‬
‫אם אינו יודע לשאול‪ ,‬מלמדים אותו שינויים אלה‪ .‬אבל עיקר הדין‪ ,‬שישאל על שינוי הלילה‪.‬‬
‫לרשב"ם "כדי שישאלו" אינו שישאל הד' קושיות‪ ,‬אלא שישאל על שינוי הלילה‪ ,‬ומהיכ"ת שצ"ל‬
‫קודם מה נשתנה דוקא‪ ,‬אלא בכל משך הלילה‪.‬‬

‫לוקח מן הכרפס פחות מכזית ‪ -‬כדי שלא יתחייב בברכה אחרונה ‪ -‬טובל במי מלח‪,‬‬
‫מברך "בורא פרי האדמה"‪ ,‬ומכווין לפטור בברכה גם את המרור‪ .‬אוכל בלא‬
‫הסבה‪.‬‬
‫מה‪.‬‬
‫אַמ תָד ַמ תָ‬
‫ה ֲ‬
‫רי ַמ תָ‬
‫פְ יִ‬
‫רא ּ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫לם‪ּ ,‬‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬

‫יחץ‬
‫מן‪.‬‬
‫פיקו ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫הַמ תָגדול ל ַמ תָ ֲ‬
‫צי תָּבַ‬
‫ח יִ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫את תָּבַ‬
‫פין בֶ‬
‫מצ ְ ּ ְ‬
‫תִים‪ ,‬ו ּ תָּבַ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫עית ל יִ ְׁ‬
‫מצ ַמ תָ יִ‬
‫א ְ‬
‫ה בֶ‬
‫צה ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ה תָּבַ‬
‫את תָּבַ‬
‫בוצע בֶ‬
‫במשנה מבואר דאחר קידוש "מביאים לפניו מטבל בחרוסת"‪ .‬דעת תוס' שמביאים השלחן עם‬
‫הכרפס‪ .‬וזהו המנהג שלנו שהקערה יש עליו כרפס‪.‬‬
‫אבל דעת רש"י ורשב"ם שמביאים הכרפס לבד‪ .‬והשלחן מביא אחר הכרפס‪ .‬וזהו מנהג הגר"א‬
‫שאין כרפס על הקערה‪ ,‬כי דעתו להביא הקערה אחר כרפס‪.‬‬
‫עכ"פ אחר שמביא השלחן – קודם כרפס או לאחריו – מיד מסלק אותו‪ .‬כדי שישאלו התינוקות‪.‬‬
‫ובגמ' מסופר שאביי שאל על זה‪ ,‬ואמר לו רבה‪ ,‬פטרתן מלומר מה נשתנה‪.‬‬
‫יחץ‪ .‬אנו נוהגים בג' מצות‪ ,‬כהרא"ש‪ .‬ודעת הרי"ף‪ ,‬ב' מצות‪ .‬וכן נהג הגר"א‪.‬‬
‫והענין דצריך ב' מצות ללחם משנה‪ ,‬ומצה פרוסה משום לחם עוני‪ .‬אבל דעת הרי"ף שהפרוסה‬
‫ג"כ עולה ללחם משנה‪.‬‬
‫הנצי"ב ביאר דגם פרוסה נקרא לחם‪ ,‬ומה שבשבת לוקחים שלימה זה רק משום דשלימה תמיד‬
‫עדיף‪ .‬ונהגו בולוזין שאם אחד איחר היה מברך על ב' פרוסות‪.‬‬
‫אבל י"ל באופן אחר דאפי"ת דצריך לחם שלם דוקא‪ ,‬דבלא זה אינו נקרא לחם‪ .‬אבל בפסח‬
‫הדין של לחם עוני מחיל שם לחם גם על הפרוסה‪.‬‬
‫)ומסופר על הגר"א בשנות גלותו‪ ,‬שלקח ב' מצות כדעת הרי"ף‪ ,‬והמסובים תמהו‪ ,‬ובחנו אותו‪,‬‬
‫שהרב אמר לו פלפול גדול‪ ,‬וישב בשתיקה‪ ,‬והרב אמר שמא לא הבין‪ ,‬והתחיל לחזור‪ ,‬ואמר לו‬
‫למה יטרח‪ ,‬ואמר לו כל הפלפול אבל באופן מתומצת ומקוצר‪ .‬והניחו לו לעשות כשיטתו‪(.‬‬
‫שיטת הרמב"ם דאינו בוצע המצה עכשיו כ"א לפני מוציא‪-‬מצה‪ .‬והוא לשיטתו‪ .‬דהטור כתב‬
‫דצריך להחזיר הקערה לפני אמירת ההגדה משום דבעינן לחם עוני‪ ,‬לחם שעונים עליו דברים‬
‫הרבה‪ ,‬כדאיתא בגמ' )לו‪ .(.‬וכן מבואר בתוס' )קיד‪ .(.‬אבל הרמב"ם פסק דאינו מביא הקערה‬
‫עד שאומר פסח מצה ומרור‪ ,‬בשביל אמירת מצה זו כו' מרור זה כו'‪ .‬אבל עיקר ההגדה אי"צ‬

‫מגיד‬
‫רם‪:‬‬
‫בקול ַמ תָ‬
‫מר ְ ּ‬
‫רה ְואו ׁשֵ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫ה ְ‬
‫את תָּבַ‬
‫ה בֶ‬
‫בי תָּבַ‬
‫מג ְ יִ ּ‬
‫מצות‪ ,‬תָּבַ‬
‫ה תָּבַ‬
‫את תָּבַ‬
‫לה בֶ‬
‫מג תָּבַ בֶ‬
‫ְ‬
‫רִים‪.‬‬
‫מצ ְ ָ‬
‫ד ִ‬
‫עא ְ‬
‫ר ָ‬
‫א ְ‬
‫נא ב ְ ּ ַ‬
‫ת ָ‬
‫ה ָ‬
‫אב ְ ָ‬
‫כלו ּ ַ‬
‫א ָ‬
‫די ֲ‬
‫ענ ְָיא ִ‬
‫מא ַ‬
‫הא ל ַחְ ָ‬
‫ָ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫תי ו ְי ִ ְ‬
‫ריך ְ ֵיי ֵ‬
‫דצ ְ ִ‬
‫כל ִ‬
‫תי ו ְֵייכל ‪ּ ָ ,‬‬
‫פין ֵיי ֵ‬
‫דכ ְ ִ‬
‫כל ִ‬
‫ָּ‬
‫אל‪.‬‬
‫ר ֵ‬
‫ש ָ‬
‫די ִ ְׂ‬
‫עא ְ‬
‫ר ָ‬
‫א ְ‬
‫אה ב ְ ּ ַ‬
‫הב ָ ּ ָ‬
‫נה ַ‬
‫ש ָ‬
‫כא ‪,‬ל ְ ָׁ‬
‫ה ָ‬
‫תא ָ‬
‫ש ָּ‬
‫ה ַׁ‬
‫ָ‬
‫רין‪.‬‬
‫ני חו ִ‬
‫אה ב ְ ּ ֵ‬
‫הב ָ ּ ָ‬
‫נה ַ‬
‫ש ָ‬
‫די ‪,‬ל ְ ָׁ‬
‫עב ְ ֵ‬
‫תא ַ‬
‫ש ָּ‬
‫ה ַׁ‬
‫ָ‬
‫אל‪:‬‬
‫שו ׁשֵ‬
‫בן ׁ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫ני‪ .‬תָּבַ‬
‫ש יִ‬
‫זגִין כוס ׁשֵׁ‬
‫מסיר את הקערה מעל השולחן‪ .‬מו ְ‬
‫לומר על המצה‪ .‬וכפיה"נ ס"ל דלא קיי"ל להדרשא דלחם שעונים עליו דברים הרבה‪ ,‬כ"א‬
‫כאידך דרשא דמה דרכו של עני בפרוסה‪ .‬ולכן להטור צ"ל לחצות המצה עכשיו לפני אמירת‬
‫ההגדה כדי שהאמירה תהיה על "לחם עוני" דהיינו פרוסה‪.‬‬
‫אם ההגדה נאמרת על היין או על המצה‬
‫במשנה )קטז‪ (.‬מזגו לו כוס שני כו'‪ .‬הטור כתב שמוזגים הכוס בתחילת ההגדה כדי שישאלו‬
‫התינוקות‪ .‬ומבואר דאי לאו האי טעמא לא היו מוזגים עד לבסוף לברכת אשר גאלנו )ואולי‬
‫להלל(‪ .‬אבל הרמב"ם )פ"ז ה"י( כתב שכוס שני אומר עליו את ההגדה‪ .‬ומבואר דפליגי אם‬
‫ההגדה נאמרת על הכוס‪.‬‬
‫עוד מצינו דנחלקו לענין הבאת הקערה‪ ,‬דהטור כתב דמביאים אותו בתחילת ההגדה משום‬
‫דבעי' לחם עוני‪ ,‬והרמב"ם כתב שאין מחזירים השולחן עד אמירת פסח מצה ומרור‪ ,‬וכמש"נ‬
‫לעי'‪ .‬ונראה דפליגי לשיטתייהו‪ ,‬דהנה הב"י )סי' תע"ג( הביא מהאגור דבשעה שמגביהים הכוס‬
‫לומר לפיכך כו' מכסה המצה שלא יראה בשתו‪ .‬וצריך להבין למה אינו יכול לאמרו על שניהם‪,‬‬
‫וא"כ איזה בושה יש כאן‪ .‬וע"כ דזה א"א‪ ,‬דכל שאומר על הכוס‪ ,‬אינו אומר על המצה‪ .‬ומעתה‬
‫להטור דאומר ההגדה על המצה‪ ,‬משום לחם עוני‪ ,‬א"כ אינו אמרו על הכוס‪ .‬ולהרמב"ם שאמרו‬
‫על הכוס‪ ,‬אינו אמרו על המצה‪ ,‬וק"ל‪) .‬אבל עי' לק' בענין הגבהת הכוס בשעת אמירת לפיכך‪(.‬‬
‫והנה הרי"ף בפ' ער"פ כשדן אם צריך לברך על כל כוס וכוס ברכת בפה"ג כתב וז"ל הכי נמי כיון‬
‫דלא אפשר לי' למקרי ומשתי בהדי הדדי צריך לחזור ולברך בתר דגמר הגדה ובתר דגמר הלילא‬
‫בפה"ג עכ"ל‪ .‬וחלק עליו בעה"מ דליכא איסור לשתות בתוך ההגדה‪ .‬והרמב"ן שם חולק על‬
‫בעה"מ וז"ל ומש"כ בעה"מ ז"ל שהוא אומר שאם רצה לשתות בתוך ההגדה הרשות בידו כדתנן‬
‫בין הכוסות הללו אם רצה לשתות ישתה ח"ו שלא התירו אלא בין כוס וכוס אבל משמזגו לו כוס‬
‫שני והתחיל במצותו לשאול עליו ולדרוש אינו רשאי להפסיק בשתיה עכ"ל‪ .‬ומבואר דגם הרמב"ן‬
‫סבירא לי' כהרמב"ם‪ ,‬שאמירת ההגדה היא מצות כוס שני‪.‬‬
‫ומ"מ הדבר צריך ביאור נהי דאומר ההגדה על כוס שני‪ ,‬למה מתחייב משום כך דאין לשתות כוס‬
‫אחר בשעת אמירת ההגדה‪ .‬והרי מותר להפסיק בשיחה‪) .‬כמבואר בבהגר"א סי' תע"ג לענין‬

‫לילות?‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫זה יִ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫לה תָּבַ‬
‫הל תָּבַ ּי ְ ַמ תָ‬
‫נה תָּבַ‬
‫תתָּבַ ַמ תָ‬
‫ש ּ‬
‫מה נ יִ ּ ְּׁ‬
‫תָּבַ‬
‫צה‪.‬‬
‫כלו תָּבַ‬
‫זה ‪ּ -‬‬
‫ה ֶּ‬
‫לה ַ‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צה‪ַ ,‬‬
‫מץ ו ּ תָּבַ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫לין ַמ תָ‬
‫אנו ּ אוכ ְ יִ‬
‫לילות ַמ תָ‬
‫ה ֵּ‬
‫כל ַ‬
‫שב ְ ּ ָ‬
‫ֶׁ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫מרור‪.‬‬
‫זה )כולו( ַמ תָ‬
‫ה ֶּ‬
‫לה ַ‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫רקות ‪ַ -‬‬
‫אר י ְ ַמ תָ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫לין ְׁ‬
‫אנו ּ אוכ ְ יִ‬
‫לילות ַמ תָ‬
‫ה ֵּ‬
‫כל ַ‬
‫שב ְ ּ ָ‬
‫ֶׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫מים‪.‬‬
‫ע יִ‬
‫תי פְ ַמ תָ‬
‫ש ּ ׁשֵ‬
‫זה ְׁ‬
‫ה ֶּ‬
‫לה ַ‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫חת ‪ַ -‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫עם בֶ‬
‫פתָּבַ תָּבַ‬
‫פילו ּ‬
‫א יִ‬
‫לין ֲ‬
‫בי יִ‬
‫ט יִ ּ‬
‫מ ְ‬
‫אנו תָּבַ‬
‫אין בֶ‬
‫לילות ׁשֵ‬
‫ה ֵּ‬
‫כל ַ‬
‫שב ְ ּ ָ‬
‫ֶׁ‬
‫בין‪.‬‬
‫ס יִ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫לנו ְ‬
‫זה כ ּלֻ ּ ַמ תָ‬
‫ה ֶּ‬
‫לה ַ‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫בין ‪ַ -‬‬
‫ס יִ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫בין ְ‬
‫בין ו ּ ׁשֵ‬
‫ש יִ‬
‫בין יו ְׁ‬
‫לין ׁשֵ ּ‬
‫אנו ּ אוכ ְ יִ‬
‫לילות ַמ תָ‬
‫ה ֵּ‬
‫כל ַ‬
‫שב ְ ּ ָ‬
‫ֶׁ‬

‫הבדלה למי ששכח להבדיל בקידוש‪ ,‬דפסק השו"ע דמבדיל על כוס שני‪ ,‬ולא באמצע ההגדה‪,‬‬
‫וביאר הגר"א עפ"י דברי הרמב"ן הנ"ל דאין לשתות כוס אחר בתוך ההגדה‪ ,‬הא משום עצם‬
‫אמירת ההבדלה לא היה חושש‪(.‬‬
‫ונראה לבאר בזה‪ ,‬דהנה השבלי הלקט כתב שיגביה הכוס מתחילת אמירת ההגדה עד סופה‪.‬‬
‫ובודאי סבירא לי' כהרמב"ם והרמב"ן דאומר ההגדה על הכוס‪ .‬אבל נראה דהרמב"ן אינו סובר‬
‫כן‪ .‬דאמירת ההגדה על הכוס אינו מכח מה שאוחזו בידו‪ .‬דרק בכוס של ברכה מצינו ענין זה‬
‫שצריך לאחוז הכוס בידו‪ .‬כי הברכה חלה בעיקר על מה שאוחז בידו‪ .‬כמבואר בירושלמי שהביאו‬
‫התוס' )ברכות לט‪ (.‬דמי שלקח תורמוס ובירך עליו ונפל מידו‪ ,‬צריך לחזור ולברך‪ .‬כי עיקר‬
‫הברכה חלה על מה שבידו‪ .‬אבל אמירת ההגדה אינה ברכה ואי"צ לאחוז הכוס בידו‪ .‬והגע‬
‫בעצמך‪ ,‬לשיטת תוס' והטור דצריך לומר ההגדה על המצה‪ ,‬משום לחם עוני‪ ,‬וכי צריך לאחוז‬
‫המצה בידו‪ .‬אלא כיון שקבע לאכול מצה‪ ,‬והמצה לפניו על השולחן‪ ,‬נחשב אמירת ההגדה על‬
‫המצה‪ .‬ומינה לדעת הרמב"ן‪ ,‬שצריך לומר ההגדה על הכוס‪ ,‬סגי במה שקבע על היין‪ ,‬והיין‬
‫לפניו על השולחן‪ .‬דגם ביין שייך קביעות‪ ,‬כמבואר בסוגיא דיין בעי הסיבה )ברכות מג‪.(.‬‬
‫ועפי"ז יובנו דברי הרמב"ן‪ ,‬כי אמירת ההגדה על כוס שני מתקיים במה שמוזג הכוס וקובע עצמו‬
‫עליו‪ .‬וההגדה נאמרת על הקביעות דכוס שני‪ .‬אבל אם הוסיף כוס אחר באמצע‪ ,‬נמצא שאמר‬
‫ההגדה על קביעות של שני כוסות‪ ,‬ואי"ז כתיקון חכמים‪.‬‬

‫בענין מה נשתנה‬
‫במשנה )פסחים קטז‪ (.‬מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל אביו‪ ,‬ואם אין דעת בבן אביו מלמדו‪ ,‬מה‬
‫נשתנה כו'‪ .‬בפשוטו הכונה דהבן שואל הד' קושיות‪ ,‬ואם אין דעת בבן לשאול הד' קושיות אביו‬
‫מלמדו לשאול אותן‪ ,‬והן המפורטות במשנה מה נשתנה כו'‪ .‬וכן נראה דעת התוס' )קיד‪ .‬ד"ה‬
‫הביאו לפניו מצה‪ ,‬קטו‪ :‬ד"ה שיכיר התינוק וישאל(‪.‬‬
‫אבל הרשב"ם פי' דכאן הבן שואל על מזיגת הכוס‪ ,‬ומשמע דאי"צ לשאול כ"א שאלה אחת‪,‬‬
‫ולפי"ז ניחא בפשיטות הגמ' )קטו‪ (:‬דאביי שאל על עקירת השולחן וא"ל רבה פטרתן מלומר מה‬
‫נשנתה‪ ,‬והתוס' נדחקו דאביי שאל גם שאר השאלות‪ ,‬אבל לרשב"ם ניחא בפשיטות דכל ששואל‬
‫על דבר אחד כבר יש שאלה על שינוי הלילה ולא גרע משאלה על מזיגת הכוס‪ ,‬ועי"ז נפטר האב‬
‫ממה נשתנה‪.‬‬
‫ועיי"ש בגמ' דס"ד דשואל שבכל הלילות אין אנו חייבים לטבול אפילו פעם אחת‪ ,‬ומקשה הגמ'‬
‫חיובא לדרדקי‪ ,‬ופרשב"ם בתמיה הא משום הכירא דתינוקות כדי שישאלו קעבדינן עיי"ש‪ ,‬ואמאי‬

‫הג ַמ תַָמ תָדה‪.‬‬
‫ה תָּבַ‬
‫רת תָּבַ‬
‫מי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫עת ֲ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מגלות ב יִ ּ ְׁ‬
‫נה ְ‬
‫ה בֶיי ַמ תָ‬
‫תיִ ְ‬
‫מצות ּ‬
‫ה תָּבַ‬
‫מחזיר את הקערה אל השולחן‪ .‬תָּבַ‬
‫נטו ַּמ תָיה‪.‬‬
‫ע ְ‬
‫זר תָּבַ‬
‫קה ו ּביִ ְ‬
‫חז ַמ תָ ַמ תָ‬
‫שם ב ְ ַּמ תָיד ֲ‬
‫מ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ יִ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫אנו ּ ה' ֱ‬
‫צי ׁשֵ‬
‫רִים‪ ,‬ו תָּבַיו ּ יִ‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫רעה ב ְ ּ יִ‬
‫הִיינו ּ ל ְפתָּבַ ְ‬
‫עבַמ תָיִדים ַמ תָ‬
‫ֲ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫ני‬
‫נינו ּ ו ּבְ ׁשֵ‬
‫אנו ּ ו ּבַמ תָ ׁשֵ‬
‫רי ַמ תָ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫רִים‪ֲ ,‬‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫מ יִּ‬
‫תינו ּ יִ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫את ֲ‬
‫וא בֶ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ציא תָּבַ‬
‫אל ּו ּ לא הו יִ‬
‫ו ְ יִ‬
‫לנו ּ‬
‫נים כ ּלֻ ּ ַמ תָ ּ‬
‫נבו יִ‬
‫לנו ּ ְ‬
‫מים כ ּלֻ ּ ַמ תָ ּ‬
‫חכ ַמ תָ יִ‬
‫לנו ּ ֲ‬
‫פילו ּ כ ּלֻ ּ ַמ תָ ּ‬
‫א יִ‬
‫רִים‪ .‬ו תָּבַ ֲ‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫רעה ב ְ ּ יִ‬
‫הִיינו ּ ל ְפתָּבַ ְ‬
‫עב ַמ תָ ּיִדים ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫מ ּלֻׁ‬
‫נינו ּ ְ‬
‫בַמ תָ ׁשֵ‬
‫בה‬
‫מר ְ בֶ ּ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫רִים‪ .‬ו ְ ַמ תָ‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫את יִ‬
‫צי תָּבַ‬
‫בי יִ‬
‫פר יִ ּ‬
‫ס ּ ׁשֵ‬
‫לינו ּ ל ְ תָּבַ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫מצ ְַמ תָוה ַמ תָ‬
‫רה יִ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫עים בֶ‬
‫לנו ּ יוְד יִ‬
‫נים כ ּלֻ ּ ַמ תָ ּ‬
‫ק יִ‬
‫ז ְ ׁשֵ‬
‫בח‪.‬‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫מ ּלֻׁ‬
‫זה ְ‬
‫רי בֶ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫רִים ֲ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫את יִ‬
‫צי תָּבַ‬
‫בי יִ‬
‫פר יִ ּ‬
‫ס ּ ׁשֵ‬
‫ל ְ תָּבַ‬
‫בי‬
‫ר ִּ‬
‫בא ו ְ ַ‬
‫קי ָ‬
‫ע ִ‬
‫בי ֲ‬
‫ר ִּ‬
‫רָיה ו ְ ַ‬
‫עז ַ ְ‬
‫בן ֲ‬
‫זר ֶ ּ‬
‫ע ָ‬
‫אל ְ ָ‬
‫בי ֶ‬
‫ר ִּ‬
‫ע וְ ַ‬
‫ש ַ‬
‫בי ְיהו ֻׁ‬
‫ר ִּ‬
‫זר ו ְ ַ‬
‫ע ֶ‬
‫לי ֶ‬
‫א ִ‬
‫בי ֱ‬
‫ר ִּ‬
‫שה ב ְ ּ ַ‬
‫ע ֶׂ‬
‫מ ֲ‬
‫ַ‬
‫לא פירש בפשיטות דאיך הקטן יודע אם חייבים אם לאו‪ ,‬אבל פשוט דהרשב"ם לטעמי' דאי"ז‬
‫שאלת הבן אלא שאלת האב‪.‬‬
‫ומש"א המשנה דאם אין דעת בבן אביו מלמדו מה נשתנה כו'‪ ,‬יל"פ דאם האב מלמדו לשאול‬
‫אזי כבר מלמדו לשאול כל הד' קושיות‪ .‬אי"נ דאם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו עבדים היינו‬
‫אף שלא שאל הבן כלום‪.‬‬
‫וכ"נ שפי' הרמב"ם‪ ,‬דהנה הרמב"ם כתב )פ"ח חו"מ ה"ב( וכאן הבן שואל‪ ,‬ואומר הקורא מה‬
‫נשתנה כו'‪ .‬ולא פירש הרמב"ם מהי שאלת הבן‪ .‬וגם לא מוזכר ברמב"ם כלל שאביו מלמדו‬
‫לשאול‪ .‬ונראה ברור דמש"כ וכאן הבן שואל אי"ז הד' קושיות כלל‪ ,‬אלא שאלה כל דהו‪ ,‬ונסמך‬
‫למש"כ לעי' )פ"ז ה"ג( וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים ושאלו ויאמרו מה‬
‫נשתנה הלילה הזה מכל הלילות‪ .‬וע"ע שם כיצד משנה מחלק להם קליות ואגוזים ועוקרים‬
‫השולחן כו' וחוטפין מצה זמ"ז כו'‪ .‬נמצא דמש"א המשנה כאן הבן שואל‪ ,‬היינו שאלה אחת‪ ,‬מה‬
‫נשתנה הלילה הזה מכל הלילות‪.‬‬
‫ונראה דלהרמב"ם מש"א המשנה ואם אין דעת בבן אביו מלמדו‪ ,‬לא קאי על שאלת מה נשתנה‬
‫כלל‪ ,‬כ"א על התשובה דעבדים היינו‪ .‬וכן משמע ברמב"ם שלא הזכיר כלל שהאב מלמד לבן‬
‫איך לשאול‪ ,‬רק כתב )פ"ז ה"ב( וז"ל מצוה להודיע לבנים ואפילו לא שאלו שנאמר והגדת לבך‪.‬‬
‫לפי דעתו של בן אביו מלמדו כו' עיי"ש‪ .‬ולפי"ז המשנה מתחלקת לג' בבי‪ .‬א'‪ ,‬דכאן הבן שואל‬
‫שאלה אחת‪ ,‬או על מזיגת הכוס או עקירת השולחן או טיבול ראשון‪ ,‬ועיקר שאלת הבן היא מה‬
‫נשנתה הלילה הזה‪ .‬ב'‪ ,‬אפילו אם אין דעת בבן לשאול אביו מלמדו שעבדים היינו‪ .‬ג'‪ ,‬דהקורא‬
‫אומר מה נשתנה כו' שבכל הלילות כו'‪.‬‬
‫וזה קרוב לשיטת הרשב"ם‪ ,‬אלא דמדברי הרמב"ם מבואר דאף שהבן שואל שאלה אחת‪ ,‬עדיין‬
‫לא נפטר האב מלשאול הד' קושיות‪ ,‬וכמפורש בדבריו דכאן הבן שואל ואומר הקורא כו'‪ .‬והק'‬
‫החת"ס )שו"ע תע"ז ס"ז( מהגמ' )קטו‪ (:‬דאמר רבה לאביי פטרתן מלומר מה נשתנה‪ .‬ובאמת‬
‫ברשב"ם )ד"ה פתח ואמר( מפורש דאחר שאלת הבן פותח האב ואומר עבדים היינו‪ .‬ודלא‬
‫כהרמב"ם‪.‬‬
‫עוד צריך להבין בדעת הרמב"ם‪ ,‬כיון שהבן שואל‪ ,‬למה יחזור האב לשאול‪ ,‬והרי עיקר טעם‬
‫השאלה בפשוטו הוא ממש"כ והיה כי ישאלך בנך כו'‪ .‬ורק אם אין לו בן או שאין בנו חכם‬
‫לשאול‪ ,‬מבואר בברייתא בגמ' דאשתו שואלתו או שואל את עצמו‪ .‬וכ"כ הרמב"ם בעצמו )פ"ז‬
‫שם(‪ .‬וא"כ כאן שהבן כבר שאל מה נשתנה‪ ,‬למה חוזר האב לשאול‪.‬‬
‫ונראה‪ ,‬דהנה לשיטת הרשב"ם והרמב"ם יש כאן ב' עניני שאלה‪ ,‬חדא שאלת הבן מה נשתנה‬
‫הלילה הזה מכל הלילות‪ ,‬היינו שאלה אחת כללית על שינוי הלילה‪ .‬ושאלת האב ששואל ד'‬

‫עד‬
‫לה‪ ,‬תָּבַ‬
‫הל תָּבַ ּי ְ ַמ תָ‬
‫כל אותו תָּבַ‬
‫רִים ַמ תָ ּ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫את יִ‬
‫צי תָּבַ‬
‫בי יִ‬
‫רים יִ ּ‬
‫פְ יִ‬
‫ס ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫היו ּ ְ‬
‫רק ו ְ ַמ תָ‬
‫ני בְ תָּבַ‬
‫בין ב יִ ּבְ ׁשֵ‬
‫ס יִ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫היו ּ ְ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫רפון בֶׁ‬
‫ט ְ‬
‫ַ‬
‫רית‪.‬‬
‫ח יִ‬
‫ש ֲ‬
‫של תָּבַׁ‬
‫מע בֶׁ‬
‫ש תָּבַ‬
‫את ְׁ‬
‫רי תָּבַ‬
‫ק יִ‬
‫מן ְ‬
‫ע ז ְ תָּבַ‬
‫גי תָּבַ‬
‫ה יִ ּ‬
‫תינו ּ יִ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫הם ר תָּבַ ּ‬
‫מרו ּ ל ַמ תָ בֶ‬
‫א ְ‬
‫הם ו ְ ַמ תָ‬
‫מי ׁשֵדי בֶ‬
‫באו ּ תתָּבַל ְ יִ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ בֶׁ‬
‫את‬
‫צי תָּבַ‬
‫מר י ְ יִ‬
‫א ׁשֵ‬
‫ת ׁשֵ ַמ תָ‬
‫ש ּ‬
‫תי בֶׁ‬
‫כי יִ‬
‫נה ְולא ז ַמ תָ יִ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫עים ַמ תָׁ‬
‫שבְ יִ‬
‫בן יִׁ‬
‫ני כ ְ ּ בֶ‬
‫א יִ‬
‫רי ֲ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫רָיה ֲ‬
‫עז ַ ְ‬
‫בן ֲ‬
‫זר ֶ ּ‬
‫ע ָ‬
‫אל ְ ָ‬
‫בי ֶ‬
‫ר ִּ‬
‫מר ַ‬
‫א ַ‬
‫ָ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מ בֶ‬
‫צאתְך ַמ תָ ׁשֵ‬
‫את יום ׁשֵ‬
‫כור בֶ‬
‫תיִז ְ ּ‬
‫ען ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫מר‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מא‪ ,‬בֶׁ‬
‫בן זו ַמ תָ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫ש ּ‬
‫ש ַמ תָד ּר ְ ַמ תָׁ‬
‫עד בֶׁ‬
‫לילות תָּבַ‬
‫רִים ב תָּבַ ּ ׁשֵ ּ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫מי‬
‫רים י ְ ֵ‬
‫מ יִ‬
‫מים או ְ‬
‫חכ ַמ תָ יִ‬
‫לילות‪ .‬ו תָּבַ ֲ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫ח בֶיי ּך ַמ תָ תָּבַ‬
‫מי תָּבַ‬
‫כל י ְ ׁשֵ‬
‫מים‪ּ .‬‬
‫הי ַמ תָ ּ יִ‬
‫מי חַ ֶיי ּך ָ תָּבַ‬
‫מי חַ ֶיי ּך ָ‪ .‬י ְ ֵ‬
‫כל י ְ ֵ‬
‫רִים ּ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫ח‪:‬‬
‫שי תָּבַ‬
‫מ יִׁ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫לימות תָּבַ‬
‫ביא יִ‬
‫ה יִ‬
‫ייך ל ְ ַמ תָ‬
‫מי חַ ֶ ּ ַמ תָ‬
‫כל י ְ ֵ‬
‫זה‪ּ .‬‬
‫ה בֶ ּ‬
‫לם תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫ייך ַמ תָ‬
‫חַ ֶ ּ ַמ תָ‬
‫קושיות מפורטות על כל מצוות הלילה‪.‬‬
‫והרי שתי שאלות אלו מקבילות לשתי שאלות שמצינו בתורה‪ ,‬שאלת הבן התם ששואל מה זאת‪,‬‬
‫והיינו שאלה אחת על שינוי הלילה‪ ,‬ושאלת החכם ששואל מה העדות והחוקים כו' והיינו ששואל‬
‫על כל מצוות הלילה‪ .‬ויש לחקור במה שמבואר בברייתא דאם אין בנו יכול לשאול צריך לשאול‬
‫את עצמו‪ ,‬אם יש לו בן תם שיכול לשאול שאלת הבן התם‪ ,‬האם נפטר עי"ז מלשאול את עצמו‪,‬‬
‫או"ד עדיין חייב לשאול את עצמו שאלת הבן החכם‪.‬‬
‫ונראה דבזה פליגי הרשב"ם והרמב"ם‪ .‬דשניהם אמנם מפרשים דמש"א במשנה כאן הבן שואל‬
‫היינו שאלת הבן התם‪ ,‬מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות‪ .‬ומתעורר לזה ע"י א' משינויי‬
‫הלילה‪ ,‬וכגון מזיגת הכוס‪ .‬אלא דהרשב"ם ס"ל דכל שיש לו בן שיכול לשאול מה זאת‪ ,‬אי"צ‬
‫לשאול את עצמו‪ ,‬ופותח ואומר עבדים היינו‪ .‬וכן הוא פשטות משמעות המעשה דרבה ואביי‪.‬‬
‫אבל הרמב"ם ס"ל דאף שהבן שואל את שאלת התם‪ ,‬אבל האב עדיין חייב לשאול את עצמו‬
‫שאלת הבן החכם‪ ,‬ולכן הקורא עדיין צריך לומר הד' קושיות‪) .‬ואם יש לו בן חכם כ"כ ששואל‬
‫הד' קושיות מדעתו פשוט דאי"צ לחזור עליהם‪(.‬‬
‫ומש"א רבה לאביי פטרתן מלומר מה נשתנה‪ ,‬נראה שהרמב"ם יפרש דה"ק כיון ששאלת שאלת‬
‫הבן התם‪ ,‬פטרתן מלשאול שאלה זו‪ .‬אבל עדיין חייבים לשאול שאלת החכם‪ .‬ומ"מ דינא קאמר‬
‫לי'‪ ,‬דכל ששואל הבן האב נפטר מלשאול אותה שאלה‪ .‬ונפק"מ כשיגדל וישאל שאלת החכם‪,‬‬
‫ייפטר האב גם מזה‪.‬‬
‫יש דיוק קצת ברמב"ם‪ ,‬דבנוסח ה"מה נשתנה" בזמן שבית המקדש קיים כתב )פ"ח חו"מ ה"ב(‬
‫הלילה הזה "מרורים"‪ ,‬ואילו בסוף הפרק כשכתב נוסח ההגדה בזה"ז כתב‪ :‬הלילה הזה "מרור"‪,‬‬
‫במקום "מרורים"‪.‬‬
‫הצפנת פענח )קונטרס ההשלמה ע' י"ד ד’ כוסות עכ"פ‪ ,‬מובא בס' חבצלת השרון על עניני ליל‬
‫הסדר עמ' ס"ב( תירץ דבמצה יש שני קיומים דאורייתא‪ ,‬האחד מדין הקרבן פסח‪ ,‬ועוד בזמן‬
‫הבית היתה מצוה בפני עצמה דאפילו טמא ומי שהיה בדרך רחוקה היו חייבים במרור מה"ת‪,‬‬
‫כדמשמע במכילתא שהובא בגמ' פסחים )קכ‪ .(.‬ולכן בזמן הבית היה נקרא "מרורים"‪ ,‬לשון‬
‫רבים‪ .‬אבל בזמן הבית החיוב מדרבנן הוא רק לאכול מרור בפנ"ע‪ ,‬ולכן נקרא "מרור"‪.‬‬
‫בספר חבצלת השרון )שם( תמה ע"ז דברמב"ם בספר המצוות )עשה נ"ו( מבואר דמרור הוא‬
‫מדיני קרבן פסח לבד ולכן אין אכילת מרור נמנית כמצה בפנ"ע‪ ,‬ואם אכל מרור בפנ"ע‪ ,‬אפילו‬
‫בזמן הבית‪ ,‬מה"ת אי"ז כלום‪ .‬וכן דעת הרמב"ן עה"ת )שמות י"ב ח'(‪ .‬והאחרונים ביארו דהוא‬
‫מחלוקת ראשונים ותלוי בגירסאות במכילתא הנ"ל‪.‬‬

‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫וא‪.‬‬
‫אל‪ַ ,‬מ תָ ּ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫מו ִי ְׂ‬
‫ע ּ‬
‫רה ל ְ תָּבַ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫תן ּ‬
‫שנ ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫ברו ּך ְ בֶׁ‬
‫וא‪ַ ,‬מ תָ ּ‬
‫מקום‪ַ ,‬מ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫רה‪:‬‬
‫תו ַמ תָ‬
‫רה ּ‬
‫נים יִד ּב ְ ּ ַמ תָ‬
‫עה בַמ תָ יִ‬
‫אר ְב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫כ ְ ּנ בֶ בֶגד תָּבַ‬
‫שאול‪.‬‬
‫ע ל ִ ְׁ‬
‫ד ַ‬
‫אינו יו ֵ‬
‫חד שֶׁ ֵ‬
‫א ַמ תָ‬
‫תם‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫חד ָ ּ‬
‫א ַמ תָ‬
‫שע‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫ר ָׁ‬
‫חד ָ‬
‫א ַמ תָ‬
‫כם‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫חד חָ ָ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ בֶ‬

‫ועדיין יש לומר‪ ,‬דיש לעיין במה שתקנו מרור דרבנן בזה"ז אם הוא ג"כ מדיני הקרבן פסח אלא‬
‫שעושים זכר למקדש כאילו יש שם ק"פ‪ .‬או שמדרבנן תקנו מצות מרור בפנ"ע‪ .‬ונראה ראיה‬
‫קצת ממה שאין אומרים זכר למקדש כשאוכלים מרור‪ ,‬ורק כשאוכלים כורך‪ ,‬דבאמת מעיקר‬
‫החפצא דכורך דצ"ל עם הק"פ‪ ,‬ורק עושים זכר‪ ,‬אבל מרור הוא חיוב בפנ"ע מדרבנן )ועי' לק'‬
‫אצל כורך(‪.‬‬
‫וא"כ יש לפרש לשונות הרמב"ם‪ ,‬דהנה "מרורים" הוא לישנא דקרא אבל בלשון המשנה נקרא‬
‫"מרור"‪ .‬ולכן בזמן הבית כששואל על מצות מרור דאורייתא שואל בלשון הפסוק "מרורים"‪ .‬אבל‬
‫בזמן הזה ששואל על מצות מרור דרבנן שאינו ענין לקרא דעל מצות ומרורים‪ ,‬שואל בלשון‬
‫המשנה "מרור"‪.‬‬

‫עבדים היינו כו'‪ .‬הריטב"א כתב שאומרים ההגדה בנעימה‪.‬‬
‫הביאור‪ ,‬במשנה מבואר שעיקר ההגדה הוא ג' דברים‪ :‬א( מתחילה בגנות ומסיים בשבח‪ .‬ב(‬
‫דורש הפרש דארמי אובד אבי‪ .‬ג( פסח מצה ומרור‪.‬‬
‫למה קבעו ההגדה על פרשת ארמי אובד אבי?‬
‫החילוק בין סיפור יציא"מ בליל פסח לזכירה בכל השנה‪ .‬דבכל השנה זה חיוב זכירה‪ ,‬משום‬
‫אמונה‪ .‬אבל בליל פסח זה חיוב הודיה‪.‬‬
‫לכן נסמך על פרשת ארמי אובד אבי‪ ,‬ששם בא הסיפור דרך הודיה‪.‬‬
‫נמצא דהכל מדין שירה‪ .‬ולכן צ"ל בנעימה‪.‬‬
‫בגמ' "מה מעבדות לחירות אמרינן שירה‪ ,‬ממיתה לחיים לא כל שכן"‪ .‬רש"י‪ :‬שירת הים‪ .‬טו"א‪:‬‬
‫הלל‪ .‬לנ"ל‪ :‬סיפור יציא"מ‪ .‬ומקביל ממש למגילה‪" :‬קריאתה זו היא הילולא"‪.‬‬
‫היא משנה סופ"ק דברכות‪ .‬והמפרשים תמהו למה נכללה בהגדה‪ ,‬דהמשנה לא מיירי במצות‬
‫סיפור דליל פסח אלא במצות זכירת יציא"מ בכל השנה‪.‬‬

‫הינו ּ‬
‫שר צ יִ ַמ תָ ּ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫וה ה' ֱ‬
‫א בֶׁ‬
‫טים ֲ‬
‫פַמ תָ יִ‬
‫ש ּ‬
‫מ ְׁ‬
‫ה יִּ‬
‫קים ו ְ תָּבַ‬
‫ח יִ ּ‬
‫ה ּלֻ‬
‫עדות ו ְ תָּבַ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫מה ַמ תָ‬
‫מר? ַמ תָ‬
‫וא או ֵ‬
‫מה ה ּ‬
‫כם ָ‬
‫חָ ָ‬
‫מן‪:‬‬
‫פיקו ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫סח ֲ‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫ה ּ‬
‫חר תָּבַ‬
‫א תָּבַ‬
‫רין תָּבַ‬
‫טי יִ‬
‫מפְ יִ‬
‫אין תָּבַ‬
‫סח‪ׁ :‬שֵ‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫ה ּ‬
‫לכות תָּבַ‬
‫ה ְ‬
‫אמור לו כ ְ ּ יִ‬
‫תה ֱ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫אף תָּבַ‬
‫כם‪ .‬ו ְ תָּבַ‬
‫אתְ בֶ‬
‫ בֶ‬
‫את‬
‫ציא בֶ‬
‫שהו יִ‬
‫פי בֶׁ‬
‫כם ‪ְ -‬ולא לו‪ .‬ו ּל ְ יִ‬
‫כם‪ .‬ל ַמ תָ בֶ‬
‫זאת ל ָ ֶ‬
‫ה ּ‬
‫עבוַמ תָדה תָּבַ‬
‫ה ֲ‬
‫מה ַמ תָ‬
‫מר? ַמ תָ‬
‫וא או ֵ‬
‫מה ה ּ‬
‫שע ָ‬
‫ר ָׁ‬
‫ָ‬
‫עב ּ‬
‫שה‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫זה ַמ תָ‬
‫ור בֶ‬
‫אמור לו‪" :‬בתָּבַ ּ ֲ‬
‫ניו ו בֶ ֱ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫את יִׁ‬
‫הה בֶ‬
‫ק ׁשֵ‬
‫ה ְ‬
‫תה תָּבַ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫אף תָּבַ‬
‫קר‪ .‬ו ְ תָּבַ‬
‫ע ַמ תָ ּ‬
‫פר ב ְ ּ יִ‬
‫לל כ ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫הכ ְ ּ ַמ תָ‬
‫מן תָּבַ‬
‫צמו יִ‬
‫ע ְ‬
‫תָּבַ‬
‫אל‪:‬‬
‫הַמ תָיה נ יִג ְ ַמ תָ‬
‫שם‪ ,‬לא ַמ תָ‬
‫הַמ תָיה ַמ תָׁ‬
‫אל ּו ּ ַמ תָ‬
‫לי ְולא לו‪ .‬יִ‬
‫רִים"‪ .‬יִ‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫מ יִּ‬
‫תי יִ‬
‫צא יִ‬
‫לי ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ה' ִ‬
‫בית‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫רִים יִ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִּ‬
‫אנו ּ ה' יִ‬
‫צי ַמ תָ‬
‫זק ַמ תָיד הו יִ‬
‫בחו בֶ‬
‫ליו " ְ ּ‬
‫א ַמ תָ‬
‫תַמ תָ ׁשֵ‬
‫מר ְ ּ‬
‫א תָּבַ‬
‫זאת? ו ְ ַמ תָ‬
‫מה ּ‬
‫מר? תָּבַ‬
‫וא או ֵ‬
‫מה ה ּ‬
‫תם ָ‬
‫ָּ‬
‫ובס' עמק ברכה תירץ דבנוסח ההגדה של הרמב"ם הגירסא "אמר להם ראב"ע"‪ ,‬ומבאר‬
‫דבאמת קשה הרי שי' ראב"ע עצמו דזמן אכילת הפסח עד חצות‪ ,‬ובפשוטו לפי"ז דה"ה מצות‬
‫סיפור‪ ,‬וכ"כ המשכנ"י בפשיטות וכן משמע בתוס' ובר"ן שכתבו דזמן אמירת הלל לראב"ע עד‬
‫חצות‪ .‬וא"כ למה היה ראב"ע מספר עמהם בבני ברק כל הלילה‪ .‬ולזה אמר להם ראב"ע דאנא‬
‫ס"ל דמצות זכירה דכל השנה היא בלילה ג"כ‪ ,‬ולכן היה משתתף עמהם‪ ,‬לא מצד מצות סיפור‬
‫דליל פסח‪ ,‬אלא מצד מצות זכירה דכל השנה‪.‬‬
‫אבל באמת נראה דקושיא מעיקרא ליתא‪ .‬ונקדים‪ ,‬דהנה מצות זכירת יצא"מ נלמד מקרא דפ'‬
‫ראה‪ ,‬וזבחת פסח כו' שבעת ימים תאכל מצות‪ ,‬למען תזכור‪ .‬פרש"י ע"י פסח ומצה אתה זכור‪.‬‬
‫וק' דמאותו קרא ילפנין זכירה בכל יום‪.‬‬
‫ע"כ דפשטא דקרא דפסח ומצה‪ .‬אלא דמיתורא ד"כל ימי חייך" ילפינן גם חיוב זכירה‪.‬‬
‫אבל אינו יוצא מדי פשוטו‪ .‬דגם ע"י אכילת פסח ומצה מקיים זה‪ .‬דהיינו דבאכילת פסח ומצה‬
‫מקיים המצוה דזכירת יציא"מ דכל השנה‪ .‬מלבד חיוב סיפור המיוחד לליל פסח‪.‬‬
‫ושונים במהותם‪ ,‬דמצות זכירת יציא"מ שנאמר בקרא דלמען תזכור‪ ,‬עיקר קיומו בלב‪ ,‬דהוא‬
‫מלתא דאמונה‪ ,‬אבל מצות סיפור יציא"מ שבליל הפסח שנלמד מזכור את היום גו' הוא מלתא‬
‫דשבח והודיה‪ ,‬דלכן תיקנו לקבעו על פרשת מקרא ביכורים‪ ,‬דשם נאמר הסיפור דרך הודיה‪.‬‬
‫נמצא דגם בליל פסח ע"י אכילת הפסח והמצה מתקיים מצות למען תזכור גו'‪ ,‬והוא קיום אחר‬
‫מהקיום דסיפור יציא"מ‪.‬‬
‫ולכן אומרים משנה זו‪.‬‬
‫ועי' בנפסח בענין סיפור יציא"מ‪.‬‬
‫ויש להוסיף עוד‪ ,‬דבאמת יש לעיין לדעת חכמים דהמצוה בכל השנה היא ביום דוקא‪ ,‬דכתיב ימי‬
‫חייך‪ ,‬והרי פשטא דקרא מיירי באכילת פסח ומצה דהוי בלילה‪ ,‬ואיך יתכן דפשטא דקרא – ע"י‬
‫אכילת פסח ומצה אתה זוכר – נוהג בלילה‪ ,‬ואילו הדרשא דכל ימי חייך נוהג ביום דוקא‪ .‬אבל‬
‫באמת ניחא דחכמים לטעמייהו דס"ל דגם לעת"ל תנהג מצוה זו‪ ,‬ואז יהיה אור הלבנה כאור‬
‫החמה‪ .‬ובלילה דיציא"מ היה ג"כ בחי' לילה כיום יאיר כמבואר בחז"ל‪ .‬ולכן בליל פסח מתקיים‬
‫מצות למען תזכור בבחי' להביא לימות המשיח‪ .‬אבל לראב"ע לאידך גיסא‪ ,‬אף דס"ל דלא תנהג‬
‫לעת"ל‪ ,‬אבל ס"ל דנוהג בלילה‪ ,‬וא"כ נוהג בליל פסח כמו בכל הלילות‪.‬‬

‫עבַמ תָיִדים"‪.‬‬
‫ֲ‬
‫ביום‬
‫תַמ תָ ל ְביִנ ְך ַמ תָ ַ ּ‬
‫הג תָּבַ ְּד ּ‬
‫מר‪ ,‬ו ְ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫תח לו‪ ,‬בֶׁ‬
‫פְ תָּבַ‬
‫תְ ּ‬
‫א ּ‬
‫שאול ‪ -‬תָּבַ‬
‫ע ל ִ ְׁ‬
‫ד ַ‬
‫אינו יו ֵ‬
‫ש ֵ‬
‫ו ְ ֶׁ‬
‫רִים‪.‬‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫מ יִּ‬
‫תי יִ‬
‫צא יִ‬
‫לי ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫שה ה' יִ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫זה ַמ תָ‬
‫ור ֶ‬
‫עב ּ‬
‫לאמר‪ ,‬ב ַ ּ ֲ‬
‫וא ׁשֵ‬
‫הה ּ‬
‫ַ‬
‫למ ּ‬
‫הה ּ‬
‫הה ּ‬
‫למ ּ‬
‫וד‬
‫תתָּבַ ְ‬
‫בעוד יום? ּ‬
‫מ ְּ‬
‫וא ַמ תָיכול יִ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫אי תָּבַ ּ‬
‫וא‪ .‬יִ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫מר תָּבַ ּ‬
‫וד לו תָּבַ‬
‫תתָּבַ ְ‬
‫ש? ּ‬
‫ש חו בֶד ׁ‬
‫מרא ׁ‬
‫ַמ תָיכול ׁשֵ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫חים‬
‫מנ ַמ תָ ּ יִ‬
‫מרור ּלֻ‬
‫צה ו ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שי ׁשֵ ׁ‬
‫עה בֶׁ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫לא ב ְ ּ ַמ תָׁ‬
‫א ַמ תָ‬
‫תי‪ ,‬בֶ‬
‫מר ְ ּ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫זה לא ַמ תָ‬
‫עבור בֶ‬
‫זה ‪ -‬ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫עבור בֶ‬
‫מר ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫לו תָּבַ‬
‫ך‪.‬‬
‫ני ַמ תָ‬
‫ל ְפַמ תָ בֶ‬
‫תינ ּ‬
‫מר‪:‬‬
‫א תָּבַ‬
‫עבַמ תָדתו‪ ,‬ש בֶׁנ בֶ ּ ֱ‬
‫מקום ל תָּבַ ֲ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫בנו ּ תָּבַ‬
‫קר ְ ַמ תָ‬
‫שיו ׁשֵ‬
‫עכ ְ ַמ תָׁ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫היו ּ ֲ‬
‫רה ַמ תָ‬
‫עבוַמ תָדה ז ַמ תָ ַמ תָ‬
‫לה עובְ ׁשֵדי ֲ‬
‫ח ַמ תָ ּ‬
‫תְ יִ‬
‫מ ּ‬
‫יִ‬
‫כם‬
‫תי בֶ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫שבו ּ ֲ‬
‫הר י ַמ תָ ְׁ‬
‫הנ ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫בר תָּבַ‬
‫ע בֶ‬
‫אל‪ :‬בְ ּ ׁשֵ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫הי ִי ְׂ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫מר ה' ֱ‬
‫א תָּבַ‬
‫כה ַמ תָ‬
‫עם‪ּ ,‬‬
‫ה ַמ תָ‬
‫כל ַמ תָ‬
‫אל ַמ תָ ּ‬
‫ע בֶ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מר ְיהו ּלֻ‬
‫תָּבַויא בֶ‬
‫את‬
‫כם בֶ‬
‫בי בֶ‬
‫א יִ‬
‫את ֲ‬
‫קח בֶ‬
‫א תָּבַ‬
‫רים‪ .‬ו ַמ תָ בֶ‬
‫ח יִ‬
‫א ׁשֵ‬
‫הים ֲ‬
‫אל יִ‬
‫בדו ּ ֱ‬
‫ע ְ‬
‫נחור‪ ,‬ו תָּבַי תָּבַ ּ תָּבַ‬
‫בי ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫הם ו תָּבַ ֲ‬
‫אבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫רח ֲ‬
‫ת בֶ תָּבַ‬
‫לם‪ּ ,‬‬
‫מעו ַמ תָ‬
‫ ׁשֵ‬
‫את‬
‫תן לו בֶ‬
‫א ּ ׁשֵ‬
‫רעו ו ַמ תָ בֶ‬
‫את ז תָּבַ ְ‬
‫בה בֶ‬
‫אר ְ בֶ ּ‬
‫ען‪ ,‬ו ַמ תָ תָּבַ‬
‫רץ כ ְ ּנ ַמ תָ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫כל בֶ‬
‫הר ַמ תָואול ׁשֵך ְ אותו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫הנ ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫בר תָּבַ‬
‫ע בֶ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫הם ׁשֵ‬
‫אבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תָּבַ‬
‫שת אתו‪,‬‬
‫עיר ל ַמ תָר בֶ בֶׁ‬
‫ש יִ‬
‫הר ׁשֵּׂ‬
‫את תָּבַ‬
‫שו בֶ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫תן ל ְ ׁשֵ‬
‫א ּ ׁשֵ‬
‫שיו‪ .‬ו ַמ תָ בֶ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫את ׁשֵ‬
‫עקב ו ְ בֶ‬
‫את י תָּבַ ֲ‬
‫חק בֶ‬
‫לִיצ ְ ַמ תָ‬
‫תן ְ‬
‫א ּ ׁשֵ‬
‫חק‪ ,‬ו ַמ תָ בֶ‬
‫ִיצ ְ ַמ תָ‬
‫רִים‪.‬‬
‫מצ ְ ַמ תָ‬
‫רדו ּ יִ‬
‫ניו י ַמ תָ ְ‬
‫עקב ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ו ְי תָּבַ ֲ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫קץ‪,‬‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫שב בֶ‬
‫ח תָּבַּׁ‬
‫וא יִ‬
‫קדושׁ ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ש תָּבַ‬
‫וא‪ .‬בֶׁ‬
‫אל‪ַ ,‬מ תָ ּ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫לִי ְׂ‬
‫חתו ְ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫הבְ ַמ תָ‬
‫מר תָּבַ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫ברו ּך ְ ׁ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫מר‪:‬‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫רים‪ ,‬בֶׁ‬
‫הב ְ ּתַמ תָ יִ‬
‫בין תָּבַ‬
‫רית ׁשֵ ּ‬
‫בינו ּ ב יִ ּבְ יִ‬
‫א יִ‬
‫הם ַמ תָ‬
‫אבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מר ל ְ תָּבַ‬
‫א תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫כמו בֶּׁ‬
‫שות ְ ּ‬
‫ע ׂ‬
‫ל תָּבַ ֲ‬
‫בד ּ‬
‫ו תָּבַ ּ‬
‫תם‬
‫ענ ּו ּ א ַמ תָ‬
‫ום ו ְ יִ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫הם‪ ,‬ו תָּבַ ֲ‬
‫רץ לא ל ַמ תָ בֶ‬
‫א בֶ‬
‫עך ַמ תָ ב ְ ּ בֶ‬
‫ה בֶיה ז תָּבַר ְ ֲ‬
‫כי ׁשֵגר ִי ְ‬
‫ת ׁשֵתָּבַדע יִ ּ‬
‫רם‪ַ ,‬מ תָידע ּ‬
‫אבְ ַמ תָ‬
‫מר ל ְ תָּבַ‬
‫יא בֶ‬
‫גדול‪.‬‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫צאו ּ ב יִ ּר ְכ ּלֻ ׁ‬
‫כן י ׁשֵ ְ‬
‫רי ׁשֵ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫א ֲ‬
‫כי ו ְ תָּבַ‬
‫אנ יִ‬
‫דן ַמ תָ‬
‫עבדו ּ ַמ תָ ּ‬
‫שר י תָּבַ ֲ‬
‫א בֶׁ‬
‫גוי ֲ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫מאות שנה‪ְ .‬וגם בֶ‬
‫בע ׁשֵ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫מכסה המצה ומגביה את הכוס בידו‪ ,‬ואומר‪:‬‬
‫לנ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫תינו ּ ו ְ ַמ תָ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫דה ל תָּבַ ֲ‬
‫מ ָ‬
‫ע ְ‬
‫ש ָ‬
‫היא ֶׁ‬
‫וְ ִ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫לו ׁשֵ‬
‫לינו ּ ל ְכ תָּבַ ּ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫מד ַמ תָ‬
‫ע תָּבַ‬
‫בד ַמ תָ‬
‫חד ב יִ ּל ְ ַמ תָ‬
‫א ַמ תָ‬
‫לא בֶ‬
‫ש ּ‬
‫ בֶׁ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫כלו ׁשֵ‬
‫לינו ּ ל ְ תָּבַ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫מיִדים ַמ תָ‬
‫דור ַמ תָודור עו ְ‬
‫כל ּ‬
‫שב ְ ּ ַמ תָ‬
‫לא בֶׁ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫ בֶ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫מי ַמ תָ ַּמ תָדם‪.‬‬
‫לנו ּ יִ‬
‫צי ׁשֵ‬
‫וא תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ו ְ תָּבַ‬
‫מ יִ ּ‬
‫צות‪.‬‬
‫ה תָּבַּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לה בֶ‬
‫מַמ תָידו וי ְג תָּבַ בֶ‬
‫כוס יִ‬
‫ה ּ‬
‫ח תָּבַ‬
‫ני תָּבַ‬
‫י תָּבַ יִ‬
‫מ ּ‬
‫בינ ּ‬
‫על‬
‫לא תָּבַ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫זר בֶ‬
‫רעה לא ג ַמ תָ תָּבַ‬
‫פתָּבַ ְ‬
‫ש ּ‬
‫ו‪ :‬בֶׁ‬
‫א יִ‬
‫עקב ַמ תָ‬
‫שות ל ְי תָּבַ ֲ‬
‫ע ׂ‬
‫מי ל תָּבַ ֲ‬
‫אר תָּבַ יִ‬
‫ה ֲ‬
‫בן ַמ תָ‬
‫קש ל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מה ב יִ ּ ׁשֵ ּ‬
‫מד תָּבַ‬
‫צא ו ּל ְ ַ‬
‫ֵ‬
‫מר‪:‬‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫כל‪ .‬בֶׁ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫עקור בֶ‬
‫ש ל תָּבַ ֲ‬
‫קּ ׁ‬
‫בן ב יִ ּ ׁשֵ‬
‫רים‪ ,‬ו ְל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫הז ְ ּכ ַמ תָ יִ‬
‫תָּבַ‬
‫ּ‬
‫ום‬
‫עצ ּ‬
‫גדול ‪ָ ,‬‬
‫לגוי ָ ּ‬
‫שם ְ‬
‫הי ָׁ‬
‫עט ‪ ,‬ו ַי ְ ִ‬
‫מ ָ‬
‫תי ְ‬
‫מ ֵ‬
‫שם ב ִ ּ ְ‬
‫גר ָׁ‬
‫מה ו ַי ָ ָ‬
‫רי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רד ִ‬
‫בי ‪ ,‬ו ַי ֵ ֶ‬
‫א ִ‬
‫בד ָ‬
‫מי א ֵ‬
‫ר ִּ‬
‫א ַ‬
‫ֲ‬
‫רב‪.‬‬
‫וָ ָ‬
‫לפי הס"ד דביום ההוא היינו מבעוד יום‪ ,‬מבואר דקאי אי"ד‪ ,‬יום שחיטת הפסח‪ .‬וא"כ קצת קשה‬
‫למה דמסיק בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך‪ ,‬דא"כ אינו ביום ההוא‪ .‬ולכאורה‬
‫צריך לדחוק דבעבור זה מגלה דביום ההוא לאו היינו י"ד אלא ט"ו‪ .‬אבל למה שיתבאר לקמן‬
‫)בהא דר"ג היה אומר כל שלא אמר כו'( דשיטת הרמב"ן דמצות פסח מצה ומרור הם המחייבים‬
‫בסיפור יציא"מ‪ ,‬והרי לענין קרבנות הלילה הולך אחר היום‪ ,‬יותר ניחא‪ ,‬דלענין ק"פ בשעה שיש‬
‫פסח מונח לפניו הוא "ביום ההוא" דשחיטת הפסח‪.‬‬

‫ה יִד ּב ּ ּ‬
‫אנ ּ‬
‫ור‪.‬‬
‫פי תָּבַ‬
‫על ּ יִ‬
‫וס תָּבַ‬
‫מה ‪ַ -‬מ תָ‬
‫רי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רד ִ‬
‫ו ַי ֵ ֶ‬
‫לג ּ‬
‫שם‪,‬‬
‫ור ַמ תָׁ‬
‫לא ַמ תָ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫רִים בֶ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫ע בְ ּ יִ‬
‫ק תָּבַ‬
‫תתָּבַ ׁשֵ‬
‫ש ּ‬
‫ה ְׁ‬
‫בינו ּ ל ְ יִ‬
‫א יִ‬
‫עקב ַמ תָ‬
‫רד י תָּבַ ֲ‬
‫שלא י ַמ תָ תָּבַ‬
‫מד בֶׁ‬
‫מל תָּבַ ׁשֵּ‬
‫שם ‪ְ -‬‬
‫גר ָׁ‬
‫ו ַי ָ ּ ָ‬
‫באנ ּ‬
‫לג ּ‬
‫כי‬
‫ך‪ ,‬יִ ּ‬
‫עבַמ תָ בֶדי ַמ תָ‬
‫שר ל תָּבַ ֲ‬
‫א בֶׁ‬
‫צאן ֲ‬
‫מר ְ בֶ‬
‫אין יִ‬
‫כי ׁשֵ‬
‫ו‪ ,‬יִ ּ‬
‫רץ ַמ תָ ּ‬
‫א בֶ‬
‫ור ב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫רעה‪ַ ,‬מ תָ‬
‫פתָּבַ ְ‬
‫אל ּ‬
‫מרו ּ בֶ‬
‫מר‪ :‬תָּבַויא ְ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫ בֶׁ‬
‫עה ל תָּבַ ּ‬
‫שן‪.‬‬
‫רץ ג ּ בֶ‬
‫א בֶ‬
‫עבַמ תָ בֶדיך ַמ תָ ב ְ ּ בֶ‬
‫נא ֲ‬
‫שבו ּ ַמ תָ‬
‫תה י ׁשֵ ְׁ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫ען‪ .‬ו ְ תָּבַ‬
‫רץ כ ְ ּנ ַמ תָ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫עב ב ְ ּ בֶ‬
‫הר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בד ַמ תָ‬
‫כ ַמ תָ ׁשֵ‬
‫מך ַמ תָ ה'‬
‫ש ְ‬
‫תה ַמ תָׂ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫מה‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫מצ ְר ַמ תָתָּבַי ְ ַמ תָ‬
‫תיך ַמ תָ יִ‬
‫אבו בֶ‬
‫רדו ּ ֲ‬
‫ש י ַמ תָ ְ‬
‫עים נ בֶפ בֶ ׁ‬
‫שבְ יִ‬
‫מר‪ :‬ב ְ ּ יִׁ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫עט ‪ -‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫מ ָ‬
‫תי ְ‬
‫מ ֵ‬
‫בִ ּ ְ‬
‫לרב‪.‬‬
‫מִים ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּׁ‬
‫בי תָּבַ‬
‫ככוכ ְ ׁשֵ‬
‫היך ַמ תָ ְ ּ‬
‫אל בֶ‬
‫ֱ‬
‫שם‪.‬‬
‫נים ַמ תָׁ‬
‫מצ ּלֻי ַמ תָ ּ יִ‬
‫אל ְ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫היו ּ ִי ְׂ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מד בֶׁ‬
‫מל תָּבַ ׁשֵ‬
‫לגוי ‪ְ -‬‬
‫שם ְ‬
‫הי ָׁ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫מאד‪,‬‬
‫מאד ְ‬
‫צמו ּ ב יִ ּ ְ‬
‫ע ְ‬
‫רצו ּ תָּבַוִיר ְב ּו ּ ו תָּבַי תָּבַ תָּבַ‬
‫ש ְ‬
‫פרו ּ תָּבַוִי ְׁ‬
‫אל ּ ַמ תָ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ני ִי ְׂ‬
‫מר‪ :‬ו ּבְ ׁשֵ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫כמו בֶׁ‬
‫ום ‪ּ ְ -‬‬
‫עצ ּ‬
‫גדול ָ‬
‫ָּ‬
‫תם‪.‬‬
‫רץ א ַמ תָ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫לא ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫תיִ ַמ תָּ‬
‫ו תָּבַ ּ‬
‫עַמ תָדִיים‪,‬‬
‫עיִדי ֲ‬
‫אי ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫תב יִ‬
‫לי ו תָּבַ ּ ַמ תָ‬
‫תיִג ְ ְד ּ יִ‬
‫בי ו תָּבַ ּ‬
‫תיִר ְ יִ ּ‬
‫ך‪ ,‬ו תָּבַ ּ‬
‫תי ַמ תָ‬
‫ש בֶדה נ ְתתָּבַ ּ יִ‬
‫ה ַמ תָּׂ‬
‫מח תָּבַ‬
‫בה כ ְ ּצ בֶ תָּבַ‬
‫מר‪ :‬ר ְבַמ תָ ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫רב ‪ -‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫וָ ָ‬
‫ך‪,‬‬
‫מִי ְ‬
‫סת ב ְ ַּמ תָד ַמ תָ‬
‫ס בֶ‬
‫בו בֶ‬
‫מתְ ּ‬
‫אך ְ יִ‬
‫אר ְ ׁשֵ‬
‫לִיך ְ ו ַמ תָ בֶ‬
‫ע תָּבַ‬
‫עבר ַמ תָ‬
‫א ֱ‬
‫ער ְַמ תָיה‪ .‬ו ַמ תָ בֶ‬
‫ערם ו ְ בֶ‬
‫תְ ׁשֵ‬
‫א ּ‬
‫ח‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫מ תָּבַ‬
‫ער ׁשֵך ְ צ יִ ׁשֵּ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫נכנו ּ ו ּ ְׂ‬
‫שתָּבַדִים ַמ תָ‬
‫ַמ תָׁ‬
‫חִיי‬
‫מִיך ְ ֲ‬
‫לך ב ְ ַּמ תָד תָּבַ‬
‫מר ַמ תָ‬
‫חִיי‪ַ ,‬מ תָוא תָּבַ‬
‫מִיך ְ ֲ‬
‫לך ב ְ ַּמ תָד תָּבַ‬
‫מר ַמ תָ‬
‫ַמ תָוא תָּבַ‬
‫שה‪.‬‬
‫ק ָׁ‬
‫דה ָ‬
‫עב ָ‬
‫לינו ּ ֲ‬
‫ע ֵ‬
‫תנו ּ ָ‬
‫ונו ּ‪ ,‬ו ַי ִ ְ ּ‬
‫עננ ּ ּ‬
‫רים ו ַי ְ ַ‬
‫מצ ְ ִ‬
‫ה ִּ‬
‫תנו ּ ַ‬
‫רעו ּ א ָ‬
‫ו ַי ָ ּ ֵ‬
‫נה‬
‫רא ַמ תָ‬
‫ק בֶ‬
‫כי תיִ ְ‬
‫הַמ תָיה יִ ּ‬
‫בה‪ ,‬ו ְ ַמ תָ‬
‫פן ִיר ְ בֶ ּ‬
‫מה לו ּ בֶ‬
‫חכ ְ ַמ תָ‬
‫בה נ יִתְ תָּבַ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מר‪ַ :‬מ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫כמו בֶׁ‬
‫רים ‪ּ ְ -‬‬
‫מצ ְ ִ‬
‫ה ִּ‬
‫תנו ּ ַ‬
‫וירעו א ָ‬
‫בנ ּ‬
‫סף תָּבַגם ה ּ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מן ַמ תָ‬
‫לה יִ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ ַמ תָ‬
‫חם ַמ תָ ּ‬
‫אינו ּ ו ְנ יִל ְ תָּבַ‬
‫שנ ְ ׁשֵ‬
‫על ׂ‬
‫וא תָּבַ‬
‫מה ְונו תָּבַ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫מל ְ ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫רי‬
‫ע ׁשֵ‬
‫בן ַמ תָ‬
‫תם‪ .‬תָּבַוִי בֶ‬
‫בל ַמ תָ‬
‫ס ְ‬
‫ענתו בְ ּ יִ‬
‫ען תָּבַ‬
‫מ תָּבַ‬
‫סים ל ְ תָּבַ‬
‫מ יִ ּ‬
‫רי יִ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫ליו ַמ תָׂ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫שימו ּ ַמ תָ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַי ַמ תָ ּ יִׂ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫ונו ּ ‪ -‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ענ ּ ּ‬
‫ו ַי ְ ַ‬
‫סס‪.‬‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ע ְ‬
‫את ר תָּבַ תָּבַ‬
‫פתם ו ְ בֶ‬
‫את ּ יִ‬
‫רעה‪ .‬בֶ‬
‫כנות ל ְפתָּבַ ְ‬
‫ס ְּ‬
‫מ ְ‬
‫יִ‬
‫ך‪.‬‬
‫אל בְ ּפַמ תָר בֶ ְ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ני ִי ְׂ‬
‫את ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫רים בֶ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫בדו ּ יִ‬
‫ע יִ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַי תָּבַ ֲ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫כמו בֶׁ‬
‫שה ‪ּ ְ -‬‬
‫ק ָׁ‬
‫דה ָ‬
‫עב ָ‬
‫לינו ּ ֲ‬
‫ע ֵ‬
‫תנו ּ ָ‬
‫ו ַי ִ ְ ּ‬
‫את‬
‫ענ ְֵינו ּ ו ְ ֶ‬
‫את ָ‬
‫רא ֶ‬
‫לנו ּ‪ ,‬ו ַי ַ ּ ְ‬
‫את ק ֵ‬
‫מע ה ' ֶ‬
‫ש ַ‬
‫תינו ּ‪ ,‬ו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫אב ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫אל ֵ‬
‫אל ה ' ֱ‬
‫עק ֶ‬
‫ו ַנ ִ ּצ ְ ַ‬
‫צנו‪ּ .‬‬
‫את ל ַחֲ ֵ‬
‫לנו ּ ו ְ ֶ‬
‫מ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫ֲ‬
‫מל בֶך ְ‬
‫מת בֶ‬
‫הם ו תָּבַי ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫בים ַמ תָ‬
‫הר תָּבַ יִ ּ‬
‫מים ַמ תָ‬
‫הי בתָּבַי ַמ תָ יִ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַי ְ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫תינו ּ ‪ -‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫אב ֵ‬
‫הי ֲ‬
‫אל ֵ‬
‫אל ה ' ֱ‬
‫עק ֶ‬
‫ו ַנ ִ ּצ ְ ַ‬
‫עק ּ‬
‫מן‬
‫הים יִ‬
‫אל יִ‬
‫ה ֱ‬
‫אל ַמ תָ‬
‫תם בֶ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫שו ְ ַמ תָ‬
‫על תָּבַׁ‬
‫תתָּבַ תָּבַ‬
‫ו‪ ,‬ו תָּבַ ּ‬
‫עבוַמ תָדה ו תָּבַי יִ ּז ְ ַמ תָ‬
‫ה ֲ‬
‫מן ַמ תָ‬
‫אל יִ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ני ִי ְׂ‬
‫נחו ּ ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫א ְ‬
‫רים‪ ,‬ו תָּבַי ׁשֵ ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫עבַמ תָדה‪.‬‬
‫ה ֲ‬
‫ַמ תָ‬
‫הים‬
‫אל יִ‬
‫כור ֱ‬
‫תם‪ ,‬ו תָּבַי יִ ּז ְ ּ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫א ַמ תָ‬
‫את נ תָּבַ ֲ‬
‫הים בֶ‬
‫אל יִ‬
‫מע ֱ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַי יִ ּ ְׁ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫לנו ּ ‪ -‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫את ק ֵ‬
‫מע ה ' ֶ‬
‫ש ַ‬
‫ו ַי ִ ּ ְׁ‬
‫עקב‪.‬‬
‫את י תָּבַ ֲ‬
‫חק ו בֶ‬
‫את ִיצ ְ ַמ תָ‬
‫הם‪ ,‬בֶ‬
‫אבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫את תָּבַ‬
‫ריתו בֶ‬
‫את בְ ּ יִ‬
‫ בֶ‬

‫ש ּ‬
‫אל‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫בני ִי ְׂ‬
‫את ְ ּ‬
‫הים בֶ‬
‫אל יִ‬
‫רא ֱ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַי תָּבַ ְ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫רץ‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫א בֶ‬
‫ות בֶד ּר בֶך ְ בֶ‬
‫רי ׁ‬
‫פְ יִ‬
‫ענ ְֵינו ּ ‪ -‬זו ּ‬
‫את ָ‬
‫רא ֶ‬
‫ו ַי ַ ּ ְ‬
‫הים‪.‬‬
‫אל יִ‬
‫ו תָּבַי ׁשֵ ּתָּבַדע ֱ‬
‫כל‬
‫כהו ּ ו ְ ַמ תָ‬
‫לי ּלֻ‬
‫ש יִ‬
‫תתָּבַ ְׁ‬
‫רה ּ‬
‫הְיא ַמ תָ‬
‫לוד תָּבַ‬
‫הי יִ ּ ּ‬
‫בן תָּבַ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫מר‪ַ :‬מ תָ ּ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫נים‪ .‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫הב ַמ תָ ּ יִ‬
‫אלו ּ תָּבַ‬
‫לנו ּ ‪ׁ -‬שֵ‬
‫מ ֵ‬
‫ע ָ‬
‫את ֲ‬
‫וְ ֶ‬
‫חי ּ ּ‬
‫ון‪.‬‬
‫תְ תָּבַ‬
‫בת ּ‬
‫ה תָּבַ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫צים‬
‫ח יִ‬
‫רים ל ֲ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫שר יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫חץ ֲ‬
‫הל תָּבַ ּ תָּבַ‬
‫את תָּבַ‬
‫תי בֶ‬
‫אי יִ‬
‫מר‪ :‬ו ְתָּבַגם ר ַמ תָ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫חק‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ה ְד ּ תָּבַ‬
‫זו תָּבַ‬
‫צנו ּ ‪ -‬בֶ‬
‫את ל ַחֶ ֵ‬
‫וְ ֶ‬
‫תם‪.‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫וַ ּ‬
‫באתות‬
‫גדל ‪ ,‬ו ּ ְ‬
‫רא ָ ּ‬
‫במ ָ‬
‫נטו ָּיה ‪ ,‬ו ּ ְ‬
‫ע ְ‬
‫זר ַ‬
‫קה ‪ ,‬ו ּב ִ ְ‬
‫רים ב ְ ָּיד חֲז ָ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫אנו ּ ה ' ִ‬
‫יוצ ִ ֵ‬
‫תים‪.‬‬
‫פ ִ‬
‫במ ְ‬
‫וְּ‬
‫וַ ּ‬
‫ח‪,‬‬
‫לי תָּבַ‬
‫ש יִ‬
‫על י ְ ׁשֵדי ַמ תָׁ‬
‫רף‪ְ ,‬ולא תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫על י ְ ׁשֵדי ַמ תָׂ‬
‫ך‪ְ ,‬ולא תָּבַ‬
‫א ְ‬
‫מל ְ ַמ תָ‬
‫על י ְ ׁשֵדי תָּבַ‬
‫רים ‪ -‬לא תָּבַ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫מ ִ‬
‫אנו ּ ה ' ִ‬
‫יוצ ִ ֵ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫צמו‪.‬‬
‫ע ְ‬
‫כבודו ו ּבְ תָּבַ‬
‫וא ב יִ ּ ְ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫לא תָּבַ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫ בֶ‬
‫מר‪:‬‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫ בֶׁ‬
‫עד‬
‫דם ו ְ ַ‬
‫א ָ‬
‫מ ָ‬
‫רים ֵ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫א ֶ‬
‫בכור ב ְ ּ ֶ‬
‫כל ְ ּ‬
‫תי ָ ּ‬
‫כי ִ‬
‫ה ֵּ‬
‫זה ‪ ,‬ו ְ ִ‬
‫ה ֶּ‬
‫לה ַ‬
‫רים ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫א ֶ‬
‫תי ב ְ ֶ‬
‫ר ִּ‬
‫עב ַ ְ‬
‫וְ ָ‬
‫ני ה'‪.‬‬
‫א ִ‬
‫טים ‪ֲ .‬‬
‫פ ִ‬
‫ש ָ‬
‫שה ְׁ‬
‫ע ֶׂ‬
‫א ֱ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫הי ִ‬
‫אל ֵ‬
‫כל ֱ‬
‫מה ‪ ,‬ו ּב ְ ָ‬
‫ה ָ‬
‫בְ ּ ֵ‬
‫כתיב "כי לי כל בכור בבנ"י‪ ,‬ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי אותם לי"‪.‬‬
‫ידועה השאלה דבמכת בכורות לקו גם הבכורות מן האב‪ ,‬דלכן אין בית אשר אין שם מת‪ ,‬וא"כ‬
‫למה קדושת בכורה היא רק בבכור מן האם‪) .‬והגרעק"א תי' דהבכורים מן האב הוכו ע"י‬
‫המלאך המשחית‪ ,‬ובזה היה צריך הצלה מיוחדת לבכורי ישראל דכיון שניתן רשות להמשחית אינו‬
‫מבחין כו'‪ .‬אבל הבכורים מן האב מתו ע"י הקב"ה בעצמו‪ ,‬כדאמרינן אני ולא מלאך‪ ,‬שהרי רק‬
‫הוא יכול להבחין בין טיפה לטיפה‪ ,‬ובזה לא היה צריך שום הצלה מיוחדת לבכורי ישראל‪(.‬‬
‫לקרבן אי"צ בהמה‪ ,‬דיש מנחות ונסכים‪ ,‬ואי"צ ביהמ"ק‪ ,‬דמקריבין אע"פ שאין בית‪ ,‬אבל קרבן‬
‫בלא מזבח א"א‪ ,‬זהו עצם גדר קרבן‪ .‬ואיזה מזבח היה בפסח מצרים? אמרו חז"ל ג' מזבחות‬
‫היו‪ .‬ולכ' אינו מובן דבמה היה מזבח?‬
‫הנה אף שלקו עשר מכות‪ ,‬אבל היציאה היתה ע"י מכת בכורות‪ ,‬ובזה נתקיים לבא לקחת לו גוי‬
‫מקרב גוי‪ .‬ואחז"ל )ילקוט שמות רל"ט( שדמה להשמטת עובר ממעי אמו‪ ,‬היינו דכ"כ היו‬
‫מחוברים למצרים‪ ,‬כמבואר בקראי ביחזקאל‪ .‬וזה היה ענין הפסיחה‪ ,‬דלכ' קשה הרי הוכו כולם‬
‫כאחד‪ ,‬ופסיחה לא שייך כ"א בהולך מבית לבית‪ ,‬רק הפסיחה היתה שכולם היו צריכים ללקות‪,‬‬
‫כי היו מחוברים למצרים‪ ,‬והפסיחה היתה מה שלא לקו בתי בנ"י‪ ,‬וזהו עצם ההבדלה דלקיחת גוי‬
‫מקרב גוי‪ ,‬דע"י הפסיחה לקח את בנ"י לעצמו‪ ,‬והובדלו עי"ז ממצרים‪.‬‬
‫קדושה חלה בדבר שניכר שמיוחד להקב"ה‪ .‬אמנם כל הארץ שלו‪ ,‬אבל אינו ניכר‪ ,‬אבל במקום‬
‫שיש גילוי שדבר זה שייך להקב"ה‪ ,‬הרי הוא קדוש‪.‬‬
‫ומזבח זה מקום שניכר שמיוחד לה'‪.‬‬

‫אךְ;‬
‫מל ְ ַמ תָ‬
‫ני ְולא תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫זה ‪ֲ -‬‬
‫ה ֶּ‬
‫לה ַ‬
‫רים ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫א ֶ‬
‫תי ב ְ ֶ‬
‫ר ִּ‬
‫עב ַ ְ‬
‫וְ ָ‬
‫רף;‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ני ְולא ַמ תָׂ‬
‫א יִ‬
‫רים ‪ֲ -‬‬
‫מצ ְ ַ‬
‫רץ ִ‬
‫א ֶ‬
‫בכור ב ְ ּ ֶ‬
‫כל ְ‬
‫תי ָ ּ‬
‫כי ִ‬
‫ה ֵּ‬
‫וְ ִ‬
‫ח;‬
‫לי תָּבַ‬
‫ש יִ‬
‫ה ַמ תָּׁ‬
‫ני ולא תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫טים ‪ֲ -‬‬
‫פ ִ‬
‫ש ָ‬
‫שה ְׁ‬
‫ע ֶׂ‬
‫א ֱ‬
‫רים ֶ‬
‫מצ ְ ַ‬
‫הי ִ‬
‫אל ֵ‬
‫כל ֱ‬
‫ו ּב ְ ָ‬
‫ני ה ּ‬
‫חר‪.‬‬
‫א ׁשֵ‬
‫וא ולא תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫ני ה' ‪ֲ -‬‬
‫א ִ‬
‫ֲ‬
‫סים‪,‬‬
‫סו ּ יִ‬
‫ש בֶדה‪ ,‬ב תָּבַ ּ ּ‬
‫שר ב תָּבַ ּ ַמ תָּׂ‬
‫א בֶׁ‬
‫קנ ְך ַמ תָ ֲ‬
‫מ ְ‬
‫נה יד ה' הוַמ תָיה ב ְ ּ יִ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫מר‪ :‬יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫בר‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ה בֶד ּ בֶ‬
‫קה ‪ -‬זו תָּבַ‬
‫ב ְ ָּיד חֲז ָ ָ‬
‫מאד‪.‬‬
‫בד ְ‬
‫בר כ ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫צאן‪ ,‬בֶד בֶ‬
‫לים‪ ,‬ב תָּבַ ּב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מ יִ‬
‫רים‪ ,‬ב תָּבַ ּג ְ ּ תָּבַ‬
‫חמ יִ‬
‫בתָּבַ ּ ֲ‬
‫קר ו ּבתָּבַ ּ‬
‫לִים‪.‬‬
‫ש תָּבַ‬
‫על ְירו ּ ַמ תָ‬
‫נטו ַּמ תָיה תָּבַ‬
‫פה ב ְ ַּמ תָידו‪ְ ,‬‬
‫שלו ּ ַמ תָ‬
‫בו ְׁ‬
‫חר ְ ּ‬
‫מר‪ :‬ו ְ תָּבַ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫רב‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ח בֶ‬
‫ה בֶ‬
‫נטו ָּיה ‪ -‬זו תָּבַ‬
‫ע ְ‬
‫זר ַ‬
‫ו ּב ִ ְ‬
‫גוי‬
‫חת לו ּ‬
‫ק תָּבַ‬
‫לבא ל ַמ תָ תָּבַ‬
‫הים ַמ תָ‬
‫אל יִ‬
‫סה ֱ‬
‫הנ יִ ַמ תָ ּ‬
‫מר‪ ,‬או ֲ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫נה‪ .‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫ש יִ‬
‫גדול ‪ -‬זו ג יִ ּל ּוי ּ ְׁ‬
‫רא ָ ּ‬
‫במו ָ‬
‫וְּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫אים‬
‫במור ַמ תָ יִ‬
‫נטוַמ תָיה ו ְ‬
‫ע ְ‬
‫זרו תָּבַ‬
‫קה וביִ ְ‬
‫חז ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מה ובְַמ תָיד ֲ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫מל ְ ַמ תָ‬
‫תים ובְ יִ‬
‫במופְ יִ‬
‫באתת ו ְ‬
‫סות ְ ּ‬
‫מ ּ‬
‫גוי ב ְ ּ תָּבַ‬
‫רב ּ‬
‫קּ בֶ‬
‫מ בֶ‬
‫יִ‬
‫ך‪.:‬‬
‫ני ַמ תָ‬
‫עי בֶ‬
‫רִים ל ְ ׁשֵ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫כם ב ְ ּ יִ‬
‫הי בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫כם ה' ֱ‬
‫שה ל ַמ תָ בֶ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫ככל ֲ‬
‫לים ְ ּ‬
‫גדו יִ‬
‫ְּ‬
‫בו‬
‫שה ּ‬
‫ע בֶׂ‬
‫תתָּבַ ֲ‬
‫שר ּ‬
‫א בֶׁ‬
‫ך‪ֲ ,‬‬
‫קח ב ְ ּי ַמ תְָד ַמ תָ‬
‫תיִ תָּבַ ּ‬
‫זה ּ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫טה תָּבַ‬
‫מ בֶּ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫את תָּבַ‬
‫מר‪ :‬ו ְ בֶ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫טה‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫מ בֶ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫זה תָּבַ‬
‫באתות ‪ -‬בֶ‬
‫וְּ‬
‫האתת‪.‬‬
‫את ַמ תָ‬
‫ בֶ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫מִים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫תים ב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫תי מופְ יִ‬
‫מר‪ :‬ו ְנ ַמ תָתתָּבַ ּ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫דם‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫זה תָּבַ‬
‫תים ‪ -‬בֶ‬
‫פ ִ‬
‫במ ְ‬
‫וְּ‬
‫כשאומר דם ואש ותימרות עשן‪ ,‬עשר המכות ודצ"ך עד"ש באח"ב ‪ -‬ישפוך מן הכוס‬
‫מעט יין‪:‬‬
‫שן‪.‬‬
‫ע ַמ תָׁ‬
‫מרות ַמ תָ‬
‫תי ְ‬
‫ש ו ְ יִ‬
‫א ׁ‬
‫דם ו ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫באתות ‪-‬‬
‫תִים‪ ,‬ו ּ ְ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫גדל ‪ְׁ -‬‬
‫רא ַמ תָ ּ‬
‫במ ַמ תָ‬
‫תִים‪ ,‬ו ּ ְ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫נטו ַּמ תָיה ‪ְׁ -‬‬
‫ע ְ‬
‫זר תָּבַ‬
‫תִים‪ ,‬ו ּביִ ְ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫קה ‪ְׁ -‬‬
‫חז ַמ תָ ַמ תָ‬
‫חר‪ :‬ב ְ ַּמ תָיד ֲ‬
‫א ׁשֵ‬
‫בר תָּבַ‬
‫ַמ תָד ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫רים‬
‫מצ ְ יִ‬
‫ה יִּ‬
‫על תָּבַ‬
‫וא תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ביא תָּבַ‬
‫ה יִ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫כות בֶׁ‬
‫מ ּ‬
‫שר תָּבַ‬
‫ע בֶׂ‬
‫אל ּו ּ בֶ‬
‫תִים‪ׁ .‬שֵ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫תים ‪ְׁ -‬‬
‫במפְ יִ‬
‫תִים‪ ,‬ו ּ ְ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫ְׁ‬
‫הן‪:‬‬
‫אלו ּ ׁשֵ‬
‫רים‪ ,‬ו ְ ׁשֵ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫בְ ּ יִ‬
‫ולכן הבתים של בנ"י היה להם דין מזבח‪ ,‬כי ע"י הפסיחה ניכר שלקחם הקב"ה לעצמו‪ ,‬וזה עצם‬
‫הקדושה‪.‬‬
‫וההיכר היה בב' דברים‪ ,‬חדא בבכורות עצמם‪ ,‬שלא לקו בכורי בנ"י‪ .‬אבל זה היה בבכורים מן‬
‫האם דוקא‪ ,‬כי מה שהבכורים מן האב מתו לא היה ניכר לשום אדם‪ ,‬דרק הקב"ה יכול להבחין‬
‫בזה‪ .‬אלא שהיה ניכר עכ"פ דאצל מצרים אין בית אשר אין שם מת‪ ,‬ואצל בנ"י לא מתו‪.‬‬
‫ולכן חלה הקדושה בבכורים מן האם‪ .‬וגם על הבתים חלה קדושה‪ ,‬ועי"ז נעשו מזבח‪ .‬ולכן‬
‫המשקוף וב' המזוזות שהם פתח הבית היה להם דין מזבח לק"פ‪.‬‬

‫דם‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫ע‬
‫צ ְפ ׁשֵר ְ ׁשֵד ּ תָּבַ‬
‫נים‬
‫כ יִ ּ יִ‬
‫ערוב‬
‫ַמ תָ‬
‫בר‬
‫ בֶד ּ בֶ‬
‫חין‬
‫ש יִ‬
‫ְׁ‬
‫ברד‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫בה‬
‫אר ְ בֶ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫שך ְ‬
‫ח בֶׁ‬
‫בכורות‬
‫כת ְ ּ‬
‫מ תָּבַ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫נים‪:‬‬
‫מ יִ‬
‫ס ַמ תָּ‬
‫הם יִ‬
‫תן ב ַמ תָ ּ בֶ‬
‫הַמ תָיה נו ׁשֵ‬
‫בי ְיהו ַּמ תָדה ַמ תָ‬
‫ר תָּבַ יִ ּ‬
‫ח"ב‪.‬‬
‫א תָּבַ‬
‫ש ב ְ ּ תָּבַ‬
‫עתָּבַד" ׁ‬
‫צ"ך ְ תָּבַ‬
‫ְד ּ תָּבַ‬
‫על‬
‫כות ו ְ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫שר תָּבַ‬
‫ע בֶׂ‬
‫רים בֶ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫רים בְ ּ יִ‬
‫מצ ְ יִ‬
‫ה יִּ‬
‫לקו ּ תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מר בֶׁ‬
‫תה או ׁשֵ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫נִין תָּבַ‬
‫מ תָּבַ ּ‬
‫מר‪ :‬יִ‬
‫לי או ֵ‬
‫לי ִ‬
‫הג ְ ּ ִ‬
‫סי ַ‬
‫בי יו ֵ‬
‫ר ִּ‬
‫ַ‬
‫מה ה ּ‬
‫אל‬
‫מים בֶ‬
‫ט יִּ‬
‫חר ְ ּלֻ‬
‫ה תָּבַ‬
‫מרו ּ תָּבַ‬
‫מר? תָּבַויא ְ‬
‫וא או ׁשֵ‬
‫רים תָּבַ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫כות? ב ְ ּ יִ‬
‫מ ּ‬
‫שים תָּבַ‬
‫מ יִּׁ‬
‫ח יִ‬
‫לקו ּ ֲ‬
‫הַמ תָים ַמ תָ‬
‫תָּבַ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לה‬
‫גד ַמ תָ‬
‫ה ְּ‬
‫הַמ תָיד תָּבַ‬
‫את תָּבַ‬
‫אל בֶ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫רא ִי ְׂ‬
‫מר? ו תָּבַי תָּבַ ְ‬
‫ה ַמ תָים מה הוא או ׁשֵ‬
‫על תָּבַ‬
‫הוא‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫הים יִ‬
‫אל יִ‬
‫בע ֱ‬
‫אצ ְ תָּבַ ּ‬
‫רעה‪ :‬בֶ‬
‫פתָּבַ ְ‬
‫ּ‬
‫לקו ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫מה ַמ תָ‬
‫בדו‪ .‬כ תָּבַ ּ ַמ תָ‬
‫ע ְ‬
‫שה תָּבַ‬
‫במ בֶׁ‬
‫ביי ו ְ‬
‫מינו תָּבַ ּ‬
‫א יִ‬
‫את ה'‪ ,‬ו תָּבַי תָּבַ ֲ‬
‫עם בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫ראו ַמ תָ‬
‫רים‪ ,‬ו תָּבַ יִיי ְ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫שה ה' ב ְ ּ יִ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫ֲ‬
‫הענין נראה דסיפור יציא"מ הוא מלתא דתלמוד תורה‪ ,‬דכמו שבתורה נאמר ושננתם לבניך‪ ,‬כך‬
‫בסיפור יציא"מ נאמר והגדת לבנך‪ .‬דהנסים של יציא"מ הם פינות האמונה והם גילויה של תורה‪.‬‬
‫)וידוע מה דאיתא בספרים שהעשר מכות היו מקבילות לעשרת הדברות‪) .‬ובשפ"א כתב דבר‬
‫נפלא דהעשר מכות עם הג' סימנים של ר' יהודה עם הששים מכות שמנה ר' יוסי הגלילי )עשר‬
‫במצרים וחמישים על הים( עם המאתיים וארבעים שמנה ר' אליעזר )ארבעים במצרים ומאתיים‬
‫על הים( עם השלש מאות שמנה ר"ע )חמישים במצרים ומאתיים וחמישים על הים( הם סך הכל‬
‫תרי"ג והוא נפלא‪ (.‬וזה מתאים עם מש"נ‪ ,‬כי נסי יציא"מ היו בגדר תורה‪(.‬‬
‫ולכן כמו שאמרו בגמ' עירובין )נד‪ (:‬הציבו לך ציונים – עשה ציונים לתורה )אשר על כן כל סוגיא‬
‫בש"ס או קבוצה של סוגיות מתחילה בסימנים‪ – (.‬הוא הדין המסירה של נסי יציא"מ צ"ל באותה‬
‫צורה‪ ,‬כי היא כמסירת התורה עצמה‪ .‬ולכן ר' יהודה היה נותן בהם סימנים‪.‬‬
‫זהו המקום היחידי בהגדה שמזכירים את מרע"ה‪ .‬ויל"ע ממש"כ הרמב"ם )פ"ז חו"מ( דלבן‬
‫החכם מודיעים הניסים שנעשו ע"י משה רבינו‪ ,‬ומשמע דזה מעיקר הסיפור‪ .‬אכן נראה דכונת‬
‫הרמב"ם שם לא לתוכן הסיפור אלא לדרגת האימות‪ ,‬דהרמב"ם בהל' יסוה"ת השריש דיש‬
‫חילוק בין האימות דנבואת משה לבין האימות דשאר הנביאים‪ ,‬דשאר נביאים נבואתם מתאמתת‬
‫ע"י נתינת אות‪ ,‬והמאמין עפ"י אות יש בלבו דופי שמא בלט או בכישוף היה‪ ,‬אבל משה רבינו‬

‫כות‪.‬‬
‫מ ּ‬
‫שר תָּבַ‬
‫ע בֶׂ‬
‫בע? בֶ‬
‫אצ ְ תָּבַ ּ‬
‫בְ בֶ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫כות‪.‬‬
‫מ ּ‬
‫שים תָּבַ‬
‫מ יִּׁ‬
‫ח יִ‬
‫לקו ֲ‬
‫ה ַמ תָים ַמ תָ‬
‫על תָּבַ‬
‫כות ו ְ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫שר תָּבַ‬
‫ע בֶׂ‬
‫לקו בֶ‬
‫רים ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫תה‪ :‬ב ְ ּ יִ‬
‫ע ָּ‬
‫מ ַ‬
‫אמור ֵ‬
‫ֱ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫רים‬
‫מצ ְ יִ‬
‫ה יִּ‬
‫על תָּבַ‬
‫וא תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ביא תָּבַ‬
‫ה יִ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫כה בֶׁ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫כה ו ּ תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫נִין בֶׁ‬
‫מ תָּבַ ּ‬
‫מר‪ :‬יִ‬
‫זר או ֵ‬
‫ע ֲ‬
‫לי ֶ‬
‫א ִ‬
‫בי ֱ‬
‫ר ִּ‬
‫ַ‬
‫רה‪,‬‬
‫עם ו ְצ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫רה ו ַמ תָז תָּבַ תָּבַ‬
‫עבְ ַמ תָ‬
‫פו‪ ,‬בֶ‬
‫א ּ‬
‫חרון תָּבַ‬
‫בם ֲ‬
‫לח ַמ תָ ּ‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫מר‪ :‬י ְ תָּבַׁ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫כות? בֶׁ‬
‫מ ּ‬
‫בע תָּבַ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫של תָּבַ‬
‫תה בֶׁ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫רִים ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫בְ ּ יִ‬
‫כי‬
‫א ׁשֵ‬
‫מל ְ ֲ‬
‫חת תָּבַ‬
‫של תָּבַ תָּבַ‬
‫מ ְׁ‬
‫ש‪ ,‬יִ‬
‫של ׁ‬
‫רה ‪ַ -‬מ תָׁ‬
‫תִים‪ ,‬ו ְצ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫עם ‪ְׁ -‬‬
‫חת‪ ,‬ו ַמ תָז תָּבַ תָּבַ‬
‫א תָּבַ‬
‫רה ‪ -‬תָּבַ‬
‫עבְ ַמ תָ‬
‫עים‪ .‬בֶ‬
‫כי ר ַמ תָ יִ‬
‫א ׁשֵ‬
‫מל ְ ֲ‬
‫חת תָּבַ‬
‫של תָּבַ תָּבַ‬
‫מ ְׁ‬
‫יִ‬
‫בע‪.‬‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫עים ‪ -‬תָּבַ‬
‫ר ַמ תָ יִ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫כות‪.‬‬
‫מ ּ‬
‫תִים תָּבַ‬
‫מא תָּבַ‬
‫לקו ּ ַמ תָ‬
‫ים ַמ תָ‬
‫על תָּבַ‬
‫כות ו ְ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫עים תָּבַ‬
‫אר ְב ַמ תָ ּ יִ‬
‫לקו ּ תָּבַ‬
‫רים ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫תה‪ :‬ב ְ ּ יִ‬
‫ע ָּ‬
‫מ ַ‬
‫אמור ֵ‬
‫ֱ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫רים‬
‫מצ ְ יִ‬
‫ה יִּ‬
‫וא על תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫הבִיא תָּבַ‬
‫כה ש ׁשֵ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫כה ו תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫נִין בֶׁ‬
‫מ תָּבַ ּ‬
‫מר‪ :‬יִ‬
‫בא או ֵ‬
‫קי ֶ‬
‫ע ִ‬
‫בי ֲ‬
‫ר ִּ‬
‫ַ‬
‫רה‪,‬‬
‫עם ו ְצ תָּבַ ַמ תָ‬
‫רה ו ַמ תָז תָּבַ תָּבַ‬
‫עבְ ַמ תָ‬
‫פו‪ ,‬בֶ‬
‫א ּ‬
‫חרון תָּבַ‬
‫בם ֲ‬
‫לח ַמ תָ ּ‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫מר‪ְִ :‬י תָּבַׁ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫כות? בֶׁ‬
‫מ ּ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מ ׁ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫של ַמ תָ‬
‫תה בֶׁ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫רים ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫בְ ּ יִ‬
‫רה ‪-‬‬
‫ש‪ ,‬ו ְצ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫שלו ׁ‬
‫עם ‪ַ -‬מ תָׁ‬
‫תִים‪ ,‬ו ַמ תָז תָּבַ תָּבַ‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫רה ‪ְׁ -‬‬
‫עבְ ַמ תָ‬
‫חת‪ ,‬בֶ‬
‫א תָּבַ‬
‫פו‪ -‬תָּבַ‬
‫א ּ‬
‫חרון תָּבַ‬
‫עים‪ֲ .‬‬
‫כי ר ַמ תָ יִ‬
‫א ׁשֵ‬
‫מל ְ ֲ‬
‫חת תָּבַ‬
‫של תָּבַ תָּבַ‬
‫מ ְׁ‬
‫יִ‬
‫ש‪.‬‬
‫מ ׁ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫עים ‪ַ -‬מ תָ‬
‫כי ר ַמ תָ יִ‬
‫א ׁשֵ‬
‫מל ְ ֲ‬
‫חת תָּבַ‬
‫של תָּבַ תָּבַ‬
‫מ ְׁ‬
‫בע‪ ,‬יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫כות‪.‬‬
‫מ ּ‬
‫תִים תָּבַ‬
‫מא תָּבַ‬
‫שים ו ַמ תָ‬
‫מ יִּׁ‬
‫ח יִ‬
‫לקו ֲ‬
‫ה ַמ תָים ַמ תָ‬
‫על תָּבַ‬
‫כות ו ְ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫שים תָּבַ‬
‫מ יִּׁ‬
‫ח יִ‬
‫לקו ֲ‬
‫רים ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫תה‪ :‬ב ְ ּ יִ‬
‫ע ָּ‬
‫מ ַ‬
‫אמור ֵ‬
‫ֱ‬

‫האמינו בו מפני מעמד הר סני‪ ,‬והיא אמונה מוחלטת‪ .‬והנה הנסים דיציא"מ הם פינות הדת‪ ,‬ויש‬
‫מצוה למסרם לדורות‪ ,‬כמש"כ והגדת לבנך גו'‪ ,‬כמו שיש מצוה למסור התורה לדורות‪ ,‬כמש"כ‬
‫ושננתם לבניך‪ .‬ולכן מדגיש הרמב"ם שניסים אלה נעשו ע"י משה רבינו‪ ,‬ולכן יש בהם דרגת‬
‫האימות של התורה עצמה‪ .‬ומדוייק דהמקום היחידי בהגדה שמזכירים את משה רבינו הוא כן‬
‫לענין מה שהאמינו בו‪.‬‬

‫ו!‬
‫לינ ּ‬
‫ע ֵ‬
‫מקום ָ‬
‫עלות טובות ל ַ ָּ‬
‫מ ֲ‬
‫מה ַ‬
‫כַּ ָ‬
‫טים‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫שפַמ תָ יִ‬
‫הם ְׁ‬
‫שה ב ַמ תָ ּ בֶ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫רים ְולא ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫אנו ּ יִ‬
‫צי ַמ תָ‬
‫אלו ּ הו יִ‬
‫יִ‬
‫הם‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫הי בֶ‬
‫באל ׁשֵ‬
‫שה ׁשֵ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫טים‪ ,‬ולא ַמ תָ‬
‫שפַמ תָ יִ‬
‫הם ְׁ‬
‫שה ב ַמ תָ ּ בֶ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫אלו ּ ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫הם‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫רי בֶ‬
‫בכו ׁשֵ‬
‫את ְ ּ‬
‫רג בֶ‬
‫ה תָּבַ‬
‫הם‪ְ ,‬ולא ַמ תָ‬
‫הי בֶ‬
‫באל ׁשֵ‬
‫שה ׁשֵ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫אלו ּ ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫נם‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ממו ַמ תָ‬
‫את ַמ תָ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫הם ְולא נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫רי בֶ‬
‫בכו ׁשֵ‬
‫את ְ ּ‬
‫רג בֶ‬
‫ה תָּבַ‬
‫אלו ּ ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫ים‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫רע ַמ תָ‬
‫ק תָּבַ‬
‫נם ְולא ַמ תָ‬
‫ממו ַמ תָ‬
‫את ַמ תָ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫אלו ּ נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫בה‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינו‪ּ.‬‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫חר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בתוכו ב בֶ ּ ַמ תָ‬
‫רנו ְ ּ‬
‫בי ַמ תָ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫ה ֱ‬
‫ה ַמ תָים ְולא בֶ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו בֶ‬
‫רע ַמ תָ‬
‫ק תָּבַ‬
‫אלו ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫במשנה מבואר דעיקר ההגדה הוא ג' דברים‪ :‬א( מתחיל בגנות ומסיים בשבח‪ ,‬ונחלקו רב‬
‫ושמואל אם הכונה לעבדים היינו או מתחילה עובדי ע"ז‪ ,‬ועבדינן כתרוייהו‪ .‬ב( דורש הפרשה‬
‫דארמי אובד אבי‪ .‬ג( פסח מצה ומרור‪ .‬ועי' ברמב"ם דכל זה נקרא "הגדה"‪ .‬ואחר שאמר‬
‫ההגדה אומר הלל עד בצאת ישראל ממצרים‪ ,‬ובירושלמי מבואר הטעם משום המתחיל במצוה‬
‫אומרים לו מרק‪ ,‬פי' כיון שהתחיל במצות סיפור יציא"מ על כוס שני‪ ,‬לכן גומר המצוה‪ ,‬דמצות‬
‫סיפור יציא"מ כולל גם הלל‪ ,‬כמבואר ברמב"ם בסה"מ דכל המרבה בסיפור ובהלל הר"ז‬
‫משובח‪ ,‬ולכן אומר קצת דברי הלל על כוס שני כדי לגמור מצות סיפור יציא"מ‪ ,‬אף שעיקר‬
‫ההלל הוא לבסוף אחר גמר אכילת הפסח‪ ,‬משום דהפסח טעון הלל באכילתו‪.‬‬
‫אכן לא רק בסוף ההגדה אומר הלל‪ ,‬אלא גם לאחר כל א' מהג' חלקים הנ"ל אומר דברי שבח‬
‫והודיה מעין הלל‪ .‬דהיינו אחר החלק של "מתחיל בגנות ומסיים בשבח"‪ ,‬אומר והיא שעמדה‬
‫לאבותינו ולנו‪ ,‬והם דברי הלל‪ ,‬וכדחזינן שמגביה הכוס‪ ,‬וכמו בהלל שבסוף "מגיד" שכתב הטור‬
‫שמגביה הכוס ומכסה המצות משום שאין אומרים שירה אלא על היין‪ .‬וכן אחר שגמר לדרוש‬
‫פרשת ארמי אובד אבי‪ ,‬אומר כמה מעלות טובות למקום עלינו אילו הוציאנו ממצרים כו'‪ ,‬והם‬
‫ג"כ דברי הלל‪) .‬וקצ"ע שאינו מגביה הכוס‪ (.‬וכן אחר אמירת פסח מצה ומרור אומר הלל ממש‬
‫עד בצאת ישראל ממצרים‪.‬‬
‫ועוד נראה להוסיף‪ ,‬דהנה כבר כתבנו לעי' דמה שקבעו לדרוש הפרשה של ארמי אובד אבי‬
‫דוקא‪ ,‬הוא משום דהחיוב בליל פסח הוא לספר ביציא"מ דרך הודיה‪ .‬ולכן נסמך על פרשת‬
‫ארמי אובד אבי‪ ,‬ששם בא הסיפור דרך הודיה‪ .‬אלא דלכ' יש לעיין‪ ,‬דעיקר ההודיה שבפרשה זו‬
‫היא מה שכתוב לבסוף ויביאנו אל המקום הזה גו' ארץ זבח חלב ודבש גו' ועתה הבאתי את‬
‫ראשית פרי האדמה גו'‪ ,‬וכל זה אין אנו אומרים בליל פסח‪ ,‬דאינו ענין ליציא"מ‪ ,‬וא"כ במה הוי‬
‫דרך הדויה‪ .‬ולזה קבעו פיוט זה כאן‪ ,‬לומר דאילו הוציאנו ממצרים לחוד ג"כ דיינו להללו‬
‫ולשבחו‪ ,‬ולכן הוי דרך הודיה שפיר‪.‬‬

‫בגמ' מגילה )יד‪ (.‬מ"ח נביאים כו' עמדו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מש"כ בתורה‬
‫על מקרא מגילה בלבד‪ .‬מאי דרוש‪ ,‬ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה ממיתה לחיים לא כל‬
‫שכן‪ .‬ופרש"י שירת הים‪ .‬והק' הטורי אבן‪ ,‬דאי"ז מצוה לדורות ואדרבא אם אפשר ללמוד משירת‬
‫הים לדורות א"כ אמאי אין חיוב לדורות לומר שירה בז' של פסח )ומה שאומרים חצי הלל זה רק‬
‫ממנהגא כמבואר בגמ'‪ ,‬אבל חיוב הלל ליכא כ"א בא' דפסח‪ ,‬עי' ערכין י‪ .(:‬ולכן פי' דקאי‬
‫אהלל דליל הסדר‪.‬‬

‫בתוכו תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫רנו ּ ְ ּ‬
‫קע צ בֶ ׁשֵ‬
‫ש תָּבַ‬
‫בה ְולא ְׁ‬
‫חר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בתוכו ב בֶ ּ ַמ תָ‬
‫רנו ּ ְ ּ‬
‫בי ַמ תָ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫ה ֱ‬
‫אלו ּ בֶ‬
‫יִ‬
‫נה תָּבַד ּ ׁשֵיינו‪ּ.‬‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫עים ַמ תָׁ‬
‫אר ְב ַמ תָ ּ יִ‬
‫בר תָּבַ‬
‫מְד ַמ תָ ּ‬
‫כנו ב ּ יִ‬
‫פק צ ַמ תָר ְ ׁשֵ ּ‬
‫ס ּ ׁשֵ‬
‫בתוכו ְולא יִ‬
‫רנו ְ ּ‬
‫קע צ בֶ ׁשֵ‬
‫ש תָּבַ‬
‫אלו יִׁ‬
‫יִ‬
‫מן תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫ה ֱ‬
‫נה ולא בֶ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫עים ַמ תָׁ‬
‫אר ְב ַמ תָ ּ יִ‬
‫בר תָּבַ‬
‫מְד ַמ תָ ּ‬
‫כנו ּ ב ּ יִ‬
‫פק צ ַמ תָר ְ ׁשֵ ּ‬
‫ס ּ ׁשֵ‬
‫אלו ּ יִ‬
‫יִ‬
‫בת‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫מן ְולא נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫ה ֱ‬
‫אלו ּ בֶ‬
‫יִ‬
‫ני‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫סי תָּבַ‬
‫הר יִ‬
‫ני תָּבַ‬
‫בנו ּ ל יִפְ ׁשֵ‬
‫קר ְ ַמ תָ‬
‫בת‪ְ ,‬ולא ׁשֵ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫אלו ּ נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫רה‪ .‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫תו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫ני‪ְ ,‬ולא נ תָּבַ תָּבַ‬
‫סי תָּבַ‬
‫הר יִ‬
‫ני תָּבַ‬
‫בנו ּ ל יִפְ ׁשֵ‬
‫קר ְ ַמ תָ‬
‫אלו ּ ׁשֵ‬
‫יִ‬
‫אל‪ ,‬תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫רץ ִי ְׂ‬
‫א בֶ‬
‫סנו ּ ל ְ בֶ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫הכ ְ יִ‬
‫רה ְולא יִ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫אלו ּ נ תָּבַ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫רה תָּבַד ּ ׁשֵיינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫חי ַמ תָ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫בית תָּבַ‬
‫את ׁשֵ ּ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫נה ַמ תָ‬
‫אל ְולא בַמ תָ ַמ תָ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫רץ ִי ְׂ‬
‫א בֶ‬
‫סנו ּ ל ְ בֶ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫הכ ְ יִ‬
‫אלו ּ יִ‬
‫יִ‬
‫לינ ּ‬
‫רים‪,‬‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫אנו ּ יִ‬
‫צי ַמ תָ‬
‫שהו יִ‬
‫ו‪ :‬בֶׁ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫מקום ַמ תָ‬
‫לת ל תָּבַ ַמ תָּ‬
‫פ בֶ בֶ‬
‫מכ ּלֻ ּ‬
‫לה ו ּ ְ‬
‫כפו ּ ַמ תָ‬
‫בה ְ‬
‫מה‪ ,‬טו ַמ תָ‬
‫מה וכ תָּבַ ּ ַמ תָ‬
‫חת‪ ,‬כ תָּבַ ּ ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫על תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫נם‪,‬‬
‫ממו ַמ תָ‬
‫את ַמ תָ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫הם‪ ,‬ו ְנ ַמ תָ תָּבַ‬
‫רי בֶ‬
‫בכו ׁשֵ‬
‫את ְ ּ‬
‫רג בֶ‬
‫ה תָּבַ‬
‫הם‪ ,‬ו ְ ַמ תָ‬
‫הי בֶ‬
‫באל ׁשֵ‬
‫שה ׁשֵ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫טים‪ ,‬ו ְ ַמ תָ‬
‫שפַמ תָ יִ‬
‫הם ְׁ‬
‫שה בַמ תָ בֶ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫כנו ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫פק צ ַמ תָר ְ ׁשֵ ּ‬
‫ס ּ ׁשֵ‬
‫בתוכו‪ ,‬ו ְ יִ‬
‫רנו ְ ּ‬
‫קע צ בֶ ׁשֵ‬
‫ש תָּבַ‬
‫בה‪ ,‬ו ְ יִׁ‬
‫חר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בתוכו ב בֶ ּ ַמ תָ‬
‫רנו יִ ּ‬
‫בי בֶ‬
‫ע יִ‬
‫ה ֱ‬
‫ה ַמ תָים‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו בֶ‬
‫רע ַמ תָ‬
‫ק תָּבַ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫הר‬
‫ני תָּבַ‬
‫בנו ל יִפְ ׁשֵ‬
‫קר ְ ַמ תָ‬
‫בת‪ ,‬ו ְ ׁשֵ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫מן‪ ,‬ו ְנ ַמ תָ תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו בֶ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫ה ֱ‬
‫נה‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫עים ַמ תָׁ‬
‫אר ְב ַמ תָ ּ יִ‬
‫בר תָּבַ‬
‫מְד ַמ תָ ּ‬
‫ב ּ יִ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫רה‬
‫חי ַמ תָ‬
‫הבְ ּ יִ‬
‫בית תָּבַ‬
‫את ׁשֵ ּ‬
‫לנו בֶ‬
‫נה ַמ תָ‬
‫אל‪ ,‬ובַמ תָ ַמ תָ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫רץ ִי ְׂ‬
‫א בֶ‬
‫סנו ל ְ בֶ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫הכ ְ יִ‬
‫רה‪ ,‬ו ְ יִ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫לנו בֶ‬
‫תן ַמ תָ‬
‫ני‪ ,‬ו ְנ ַמ תָתָּבַ תָּבַ‬
‫סי תָּבַ‬
‫יִ‬
‫תינו‪ּ.‬‬
‫עונו ׁשֵ‬
‫על כל ֲ‬
‫פר תָּבַ‬
‫ל ְכ תָּבַ ּ ׁשֵ‬
‫צא י ְ ׁשֵדי‬
‫סח‪ ,‬לא י ַמ תָ ַמ תָ‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫אל ּו ּ בתָּבַ ּ ּ‬
‫רים ׁשֵ‬
‫שה ְד ּבַמ תָ יִ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מר ְׁ‬
‫א תָּבַ‬
‫לא ַמ תָ‬
‫ש ּ‬
‫כל בֶׁ‬
‫מר‪ַ :‬מ תָ ּ‬
‫הָיה או ֵ‬
‫אל ָ‬
‫לי ֵ‬
‫מ ִ‬
‫בן ג ַ ּ ְ‬
‫ר ָּ‬
‫ַ‬
‫והנה ידוע מש"כ הב"י דאין אומרים הלל בז' של פסח משום מש"כ במדרש דבקשו מלאכי השרת‬
‫לומר שירה ואמר להם הקב"ה מעשה ידי טובעים בים כו'‪ .‬ומקשים דהא בנ"י אמרו שירה‪.‬‬
‫ורגילים לתרץ דהם עצמם ניצולו‪ ,‬אבל לדורות לא אמרינן כמו המלאכים‪ .‬אבל קשה מדברי‬
‫רש"י הנ"ל דילפינן משירת הים לדורות‪.‬‬
‫ועו"ק לפי דברי הב"י דבגמ' )מגילה שם( מבואר דגם בפורים היה צ"ל חיוב אמירת הלל‪ ,‬אלא‬
‫דקריאתה זו היא הילולא‪ ,‬ואמאי לא נימא מעשי ידי נהרגים ואתם אומרים שירה‪.‬‬
‫ומדברי רש"י הנ"ל מבואר דמה שאמרו שירה על הים לא היה על הנס אלא על מה שיצאו‬
‫מעבדות לחירות‪ ,‬שזה נשלם עכשיו שראו מצרים מת על שפת הים וידעו בבירור שלא יחזרו‬
‫לשם‪ .‬ונראה דזהו החילוק בין ישראל שאמרו שירה לבין המלאכים‪ ,‬דהמלאכים ביקשו לומר‬
‫שירה על הנס שהוא גילוי שכינה‪ ,‬ואמר להם הקב"ה דעל נס כזה דמעשי ידי טובעים בים אין‬
‫לומר שירה‪ .‬אבל בנ"י אמרו שירה על יציאתם מעבדות לחירות ואינו ענין למעשי ידי טובעים כו'‪.‬‬
‫ומשירה זו באמת אפשר ללמוד גם לדורות שצריכים לומר שירה על היציאה מעבדות לחירות‪,‬‬
‫אלא שאותה שירה כבר אמרינן בליל ט"ו‪ ,‬דאזי היא מצות ק"פ וסיפור יציא"מ‪ ,‬אבל בפסח‬
‫מצרים לא אמרו שירה עד שעמדו על הים‪ .‬נמצא דרש"י לא פליג על הטו"א אלא הכל אחד‪.‬‬
‫וניחא מש"כ הב"י שאין אומרים שירה בז' של פסח משום הך טעמא דמעשי ידי טובעים בים‪,‬‬
‫ומקשים דהא בנ"י אמרו שירה‪ ,‬וגם קשה מדברי רש"י הנ"ל דמשם ילפינן לפורים‪ ,‬אבל לנ"ל‬
‫ניחא‪ ,‬דבנ"י על הים אמרו שירה על שיצאו מעבדות לחירות‪ ,‬ומזה שפיר יכולים ללמוד לדורות‪,‬‬
‫אלא דחיוב זה אנו מקיימים כבר בליל ט"ו‪ ,‬רק דמ"מ היה מקום לומר שנאמר שירה בז' של‬
‫פסח על הנס דקי"ס )וכמו שאומרים הלל בחנוכה על הנס דפך השמן‪ ,‬עי' ערכין שם(‪ ,‬ולזה‬
‫שפיר קאמר הב"י דעל הנס דקי"ס לא שייך לומר שירה‪ ,‬דמעשי ידי טובעים בים‪.‬‬

‫מרור‪.‬‬
‫צה‪ ,‬ו ּ ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫סח‪ ,‬תָּבַ‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫הן‪ּ :‬‬
‫אלו ּ ׁשֵ‬
‫בתו‪ ,‬ו ְ ׁשֵ‬
‫חו ַמ תָ‬
‫ש ּ‬
‫ש ּ‬
‫ום‬
‫על ׁ‬
‫מה? תָּבַ‬
‫ום ַמ תָ‬
‫על ׁ‬
‫קַמ תָים‪ ,‬תָּבַ‬
‫הַמ תָיה תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ק ַמ תָד ּ ׁ‬
‫מ ְ‬
‫ה יִּ‬
‫בית תָּבַ‬
‫ש ׁשֵ ּ‬
‫מן בֶׁ‬
‫לים ב יִ ּז ְ תָּבַ‬
‫תינו ּ אוכ ְ יִ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫היו ּ ֲ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫סח בֶׁ‬
‫פ ַ‬
‫ֶּ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫סח‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫בח ּ‬
‫תם ז בֶ תָּבַ‬
‫מר ְ ּ בֶ‬
‫א תָּבַ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַ ֲ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫רים‪ ,‬בֶׁ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫תינו ּ ב ְ ּ יִ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫תי ֲ‬
‫על ב ַמ תָ ּ ּ ׁשֵ‬
‫וא תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫סח תָּבַ‬
‫פ בֶַמ תָ תָּבַ‬
‫ש ּ‬
‫ בֶׁ‬
‫תינו ּ‬
‫ה ּ‬
‫את בַמ תָ ּ ּ ׁשֵ‬
‫רים‪ ,‬ו ְ בֶ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫את יִ‬
‫פו בֶ‬
‫רים ב ְ ּנ ַמ תָג ְ ּ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫אל ב ְ ּ יִ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫בני ִי ְׂ‬
‫תי ְ ּ‬
‫על ב ַמ תָ ּ ּ ׁשֵ‬
‫סח תָּבַ‬
‫פַמ תָ תָּבַ‬
‫שר ּ‬
‫א בֶׁ‬
‫ליי‪ֲ ,‬‬
‫וא תָּבַ‬
‫תחו ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ש ּ תָּבַ‬
‫עם ו תָּבַי יִ ּ ְּׁ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫קד ַמ תָ‬
‫ציל? ו תָּבַי יִ ּ ּ‬
‫יִ‬
‫ה יִ ּ‬
‫אוחז המצה בידו ומראה אותה למסובין‪:‬‬
‫ידוע מה שנחלקו רבוותא אם הכונה דלא יצא יד"ח פסח מצה ומרור‪ ,‬או דלא יצא יד"ח סיפור‬
‫יציא"מ‪ .‬דהרמב"ם כללו בפ"ז עם דיני סיפור יציא"מ‪ ,‬וגם כתב דכל זה נקרא הגדה )היינו‬
‫מתחיל בגנות ומסיים בשבח‪ ,‬ודורש כל הפרשה כולה‪ ,‬ואמירת שלשה דברים אלה(‪ .‬הרי שהוא‬
‫מדיני סיפור יציא"מ‪ .‬וכן מבואר במאירי‪ .‬ומאידך הרמב"ן בפ"ק דברכות כתב דלא יצא יד"ח לאו‬
‫דוקא דגם אם לא אמר הג' דברים אי"צ לחזור ולאכול‪ ,‬ומבואר דאם היה לעיכובא היה צריך‬
‫לחזור ולאכול‪ ,‬הרי שהוא מדיני פסח מצה ומרור עצמם‪ .‬וכן מבואר בפי' רש"י וכל בו על‬
‫ההגדה‪ ,‬שכתבו דאפילו אכל פסח מצה ומרור לא יצא יד"ח דצריך שיהיה באמירה והגדה‪ .‬ואילו‬
‫היה זה מדיני סיפור יציא"מ מאי רבותא איכא דלא יצא אפילו אם אכל הפסח מצה ומרור‪.‬‬
‫עוד מבואר מדברי הרמב"ן הנ"ל דהאמירה צריכה להקדים לאכילה‪ ,‬שהרי מבואר בדבריו דאילו‬
‫היה הדין דלא יצא יד"ח לגמרי היה צריך לחזור ולאכול‪ ,‬ואמאי לא יוכל להשלים האמירה אח"כ‪.‬‬
‫אלא ע"כ דפשיטא לי' שצריך להקדים אמירה לעשיה‪ .‬וכן מסתבר לשיטה זו שהוא מדיני קיום‬
‫מצות פסח מצה ומרור‪ ,‬שהרי בודאי לפי"ז אין האמירה קיום בפנ"ע‪ ,‬כי המצוה בודאי היא‬
‫האכילה לבד‪ ,‬רק דהאכילה צריכה להיות בהכרזה מקודם על שום מה הוא אוכל‪.‬‬
‫והנה בפשוטו שיטה זו דהרמב"ן דהוי מדיני הפסח מצה ומרור עצמם לא נאמרה אלא כלפי‬
‫אמירה זו דר"ג‪ ,‬אבל שאר ההגדה היא מצות סיפור בפנ"ע‪ .‬אבל באמת נראה דאינו כן‪ ,‬דעי'‬
‫ברמב"ן בספר המצות כשמנה המצוות ששכח הרמב"ם‪ ,‬כתב שהרמב"ם השמיט מצות ברכת‬
‫התורה‪ ,‬ואף דהיה אפש"ל דכלולה במצות ת"ת עצמה‪ ,‬זה אינו‪ ,‬וכמו מקרא ביכורים דחשיבא‬
‫מצוה בפנ"ע אף שנאמר על ביכורים‪ ,‬וכן מצות סיפור יציא"מ חשיבא מצוה בפנ"ע אף שהיא‬
‫בשעה שפסח מצה ומרור מונחים לפניו את"ד עיי"ש‪ .‬ולכ' דבריו תמוהים דמה ענין מצות סיפור‬
‫יציא"מ לכאן‪ ,‬דלא דמי לברכת התורה ומקרא ביכורים כלל‪ ,‬דהתם ת"ת הוא שמחייב בברכה‪,‬‬
‫ואם אינו לומד אי"ח לברך‪ ,‬וכן בביכורים אם לא הביא ביכורים פשיטא דאי"ח במקרא ביכורים‪,‬‬
‫ומה זה ענין למצות סיפור יציא"מ‪ .‬וע"כ דהרמב"ן לטעמי' במלחמות הנ"ל וסבירא לי' דבאמת‬
‫הפסח והמצה והמרור הם שמחייבים במצות סיפור יציא"מ – ולא רק בהך אמירה דר"ג אלא‬
‫בכל המצוה דסיפור‪ ,‬ואיה"נ אם אין לו פסח מצה ומרור אי"ח במצות סיפור‪.‬‬
‫ואינו מבואר המקור לדין זה דרבן גמליאל‪ ,‬ולהרמב"ן מסתבר שהוא ממש"כ בעבור זה גו'‬
‫בשעה שיש פסח מצה ומרור מונחים לפניו‪ ,‬כמבואר בדבריו בסה"מ הנ"ל דמזה נלמד דמצות‬
‫סיפור תליא בפסח מצה ומרור‪ ,‬וממילא פשוט דצריך לבאר הקשר בין מצוות אלו והסיפור‪.‬‬
‫אבל התוס' כתבו שהוא נלמד מקרא דואמרתם זבח פסח‪ ,‬ומצה ומרור הוקשו לפסח‪.‬‬
‫בגמ' )קטז‪ (:‬אמר רבא מצה צריך להגביה כו' בשר אי"צ להגביה ולא עוד אלא שנראה כאוכל‬
‫קדשים בחוץ‪ .‬פרשב"ם דבשר היינו של מיני תבשילין‪ ,‬ומבואר דאילו בשר הק"פ בזמן הבית היה‬

‫תינו ּ‬
‫ש ּ‬
‫ש ּ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫של ֲ‬
‫קם בֶׁ‬
‫פיק ב ְ ּצ ׁשֵ ַמ תָ‬
‫ס ּ יִ‬
‫ה ְ‬
‫שלא יִ‬
‫ום בֶׁ‬
‫על ׁ‬
‫ום מה? תָּבַ‬
‫על ׁ‬
‫לים‪ ,‬תָּבַ‬
‫צה זו שאנו אוכ ְ יִ‬
‫ַ‬
‫מ ָּ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫לם‪,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫וא‪ ,‬ו ּג ְ ַמ תָ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫כים‪ ,‬תָּבַ‬
‫מל ַמ תָ יִ‬
‫ה ְּ‬
‫כי תָּבַ‬
‫מל ְ ׁשֵ‬
‫מל בֶך ְ תָּבַ‬
‫הם בֶ‬
‫לי בֶ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫לה ֲ‬
‫שנ יִ ּג ְ ַמ תָ‬
‫עד בֶׁ‬
‫מיץ תָּבַ‬
‫ח יִ‬
‫ה ֲ‬
‫ל ְ תָּבַ‬
‫שו ּ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַ ּ‬
‫כי גר ְ ׁ‬
‫מץ‪ ,‬יִ ּ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫כי לא ַמ תָ‬
‫צות‪ ,‬יִ ּ‬
‫עגת תָּבַ‬
‫רים ּלֻ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫ציאו ּ יִ‬
‫שר הו יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫צק ֲ‬
‫הב ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫את תָּבַ‬
‫יאפו ּ בֶ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫ בֶׁ‬
‫מ ּ‬
‫הם‪.‬‬
‫שו ל ַמ תָ בֶ‬
‫ע ׂ‬
‫גם צ ׁשֵַמ תָדה לא ַמ תָ‬
‫ה‪ ,‬ו ְ תָּבַ ּ‬
‫מ תָּבַּ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫מ ְ‬
‫התְ תָּבַ‬
‫כלו ּ ל ְ יִ‬
‫רים ְולא י ַמ תָ ְ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִּ‬
‫יִ‬
‫אוחז המרור בידו ומראה אותו למסובין‪:‬‬
‫תינו ּ‬
‫ש ּ‬
‫ש ּ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫ח ׁשֵיי ֲ‬
‫את תָּבַ‬
‫רים בֶ‬
‫מצ ְ יִ‬
‫ה יִּ‬
‫ררו ּ תָּבַ‬
‫מ ְ‬
‫ש ׁשֵּ‬
‫ום בֶׁ‬
‫על ׁ‬
‫ום מה? תָּבַ‬
‫על ׁ‬
‫לים‪ ,‬תָּבַ‬
‫אנו ּ אוכ ְ יִ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫זה בֶׁ‬
‫מרור בֶ‬
‫ָ‬
‫עבַמ תָדה‬
‫כל ֲ‬
‫נים ו ּבְ ַמ תָ‬
‫מר ו ּביִל ְב ׁשֵ יִ‬
‫בח בֶ‬
‫שה‪ּ ְ ,‬‬
‫ק ַמ תָ‬
‫עבַמ תָדה ַמ תָ‬
‫ח ׁשֵייהם ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫את תָּבַ‬
‫ררו ּ בֶ‬
‫מ ֲ‬
‫מר‪ :‬ו תָּבַי ְ ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫רים‪ ,‬בֶׁ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫בְ ּ יִ‬
‫מגביה‪ .‬וכן בדין שהרי הרשב"ם כתב שהטעם שמגביה הוא משום חיבוב המצוה‪ ,‬וא"כ גם בק"פ‬
‫שייך זה‪ .‬רק בשר השני תבשילין אין להגביה שלא יהיה נראה כאוכל קדשים בחוץ‪.‬‬
‫אבל ברמב"ם מבואר דגם בזמן הבית לא היה מגביה הבשר‪ ,‬וצ"ל לדעתו דרבא תרתי קאמר‪,‬‬
‫דבשר הק"פ אי"צ להגביה בזמן הבית‪ ,‬ולא עוד אלא דבזה"ז אם יגביה בשר יהיה נראה כאוכל‬
‫קדשים בחוץ‪.‬‬
‫ולדעתו נראה דמה שמגביה המצה והמרור אי"ז משום חיבוב המצוה‪ ,‬אלא משום שצריך לייחד‬
‫המצוה והמרור למצוה‪ ,‬דצריך לומר מצה זו על מצת מצווה‪ ,‬וגם מרור זה‪ .‬וזה ל"ש בק"פ‬
‫דמיוחד ועומד‪.‬‬
‫ונראה דאזלי לשיטתייהו‪ ,‬דהרשב"ם לעי' בד"ה שלשה דברים הללו כתב וז"ל שפירש טעמן‬
‫עכ"ל‪ ,‬ומבואר דגדר אמירת הג' דברים הוא משום שצריך לפרש טעם המצוה‪ ,‬וזהו כהרמב"ן‬
‫ודעימיה דהוא מדיני פסח מצה ומרור עצמם‪ ,‬שיפרש טעמם‪ .‬ולעי' דייקנו מדברי הרמב"ן‬
‫שהאמירה צ"ל קודם האכילה‪ ,‬והוא מבואר דעיקר טעם האמירה הוא כדי שידע טעם האכילה‬
‫כשאוכל‪ .‬ולפי"ז אין שום סיבה שבשעת האמירה ייחד המצה והמרור‪ ,‬דגם אם אומר על מצה‬
‫בעלמא ומרור בעלמא‪ ,‬סוכ"ס עי"ז פירש טעם האכילה‪ ,‬ואח"כ כשאוכל הויא אכילה בידיעת‬
‫הטעם‪ .‬ולכן הוצרך לפרש דההגבה אינה אלא משום חיבוב המצוה‪.‬‬
‫אבל הרמב"ם הרי ס"ל דאמירת ג' דברים האלה משום מצות סיפור‪ ,‬וביארנו לעי' דהיינו שיקשר‬
‫האמירה לפסח מצה ומרור‪ ,‬שהפסח מצה ומרור שלפניו יהיו חלק מהסיפור‪ ,‬ואפשר דנלמד‬
‫מבעבור זה‪ ,‬בשעה שיש פסח מצה ומרור מונחים לפניו‪ .‬או כדברי התוס' מואמרתם זבח פסח‬
‫הוא‪ .‬עכ"פ לפי"ז מסתבר דלא סגי שיאמר על מצה ומרור בעלמא‪ ,‬אלא על המצה והמרור‬
‫שיוחדו למצוה‪ .‬ולזה צריך להגביה המצה והמרור‪ ,‬אבל הפסח כבר מיוחד ועומד וכנ"ל‪.‬‬
‫מצה על שלא הספיק בציקם גו'‪ .‬יש בזה ב' דעות‪ .‬דעת הרמב"ן‪ ,‬שגם בפסח מצרים היו‬
‫אסורים בב"י וב"י‪ ,‬ומפ' "כי לא חמץ" שהיו אסורים בחמץ‪ .‬אלא דקרא קאמר דאפו המצות‬
‫בסכות ולא במצרים‪ ,‬כי גרשו‪ .‬והגיעו לסכות בשעה קלה טרם החמיץ‪.‬‬
‫אבל הר"ן ס"ל דהיו מותרים בב"י וב"י‪ ,‬והיו יכולים לאפות חמץ‪ ,‬אלא שגרשו‪ ,‬ולכן אפו מצות‬
‫במצרים טרם יצאו‪.‬‬
‫בספורנו יש שיטה מחודשת‪ .‬בעצם ס"ל כר"ן‪ ,‬שיכלו לאפות חמץ‪ ,‬אלא שגרשו ולא הספיקו‬
‫לאפות‪ ,‬וגם בדרך היה שעה קלה‪ ,‬וכשהגיעו לסכות נגלה עליהם הקב"ה בעמוד אש‪ ,‬ולא היה‬
‫להם ראש לעסוק בעניני אפיה וחימוץ‪ ,‬ואפו אותו תיכף‪.‬‬

‫ך‪.‬‬
‫הם ב ְ ּפַמ תָר בֶ ְ‬
‫בדו ּ בַמ תָ בֶ‬
‫ע ְ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫תם ֲ‬
‫עבַמ תָד ַמ תָ‬
‫כל ֲ‬
‫את ַמ תָ ּ‬
‫ש בֶדה בֶ‬
‫בתָּבַ ּ ַמ תָּׂ‬
‫אלו ּ ה ּ‬
‫תַמ תָ‬
‫הג תָּבַ ְּד ּ‬
‫מר‪ :‬ו ְ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫צרים‪ ,‬בֶׁ‬
‫מ ְ‬
‫מ יִּ‬
‫צא יִ‬
‫וא י בֶ ַמ תָ‬
‫צמו כ ְ ּ יִ‬
‫ע ְ‬
‫את תָּבַ‬
‫ראות בֶ‬
‫אַמ תָדם ל יִ ְ‬
‫חַמ תָיב ַמ תָ‬
‫דור ַמ תָודור תָּבַ‬
‫כל ּ‬
‫בְ ּ ַמ תָ‬
‫תינו ּ‬
‫עב ּ‬
‫הה ּ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫את ֲ‬
‫רים‪ .‬לא בֶ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִּ‬
‫תי יִ‬
‫צא יִ‬
‫לי ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫שה ה' יִ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫זה ַמ תָ‬
‫ור בֶ‬
‫לאמר‪ ,‬ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫וא ׁשֵ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫ל ְביִנ ְך ַמ תָ תָּבַ ּ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫ציא‬
‫תנו ּ הו יִ‬
‫מר‪ְ :‬ואו ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫הם‪ ,‬בֶׁ‬
‫מ בֶ‬
‫ע ַמ תָּ‬
‫אל יִ‬
‫תנו ּ ג ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫אף או ַמ תָ‬
‫לא תָּבַ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫וא‪ ,‬בֶ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫אל תָּבַ‬
‫בד ג ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫ביִ ּל ְ ַמ תָ‬
‫תנ ּ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫אב ׁשֵ‬
‫בע ל תָּבַ ֲ‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫שר נ יִ ַמ תָׁ‬
‫א בֶׁ‬
‫רץ ֲ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫את ַמ תָ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תת ַמ תָ‬
‫ו‪ ,‬ל ַמ תָ בֶ‬
‫ביא א ַמ תָ‬
‫ה יִ‬
‫ען ַמ תָ‬
‫מ תָּבַ‬
‫שם‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫יִ‬
‫יאחז הכוס בידו ויכסה המצות ויאמר‪:‬‬
‫ולפי"ז מדוייק לשון ההגדה – עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים‪.‬‬
‫במשנה )קטז‪ (:‬בכל דור ודור כו' שנאמר והגדת לבנך גו'‪ .‬ובגמ' אמר רבא שצריך שיאמר‬
‫ואותנו הוציא משם‪ .‬ואינו מובן כ"כ למה נקט רבא קרא אחר‪ .‬ומלשון ההגדה משמע דקרא‬
‫קמא‪ ,‬שנאמר בלשון יחיד‪ ,‬מורה שצריך לראות א"ע כאילו יצא‪ ,‬אף שהאמת שהוא עצמו לא‬
‫יצא שהרי נולד הרבה אח"כ‪ ,‬מ"מ חיובא הוא לראות בעין דמיונו כאילו יצא‪ .‬וקרא בתרא מבאר‬
‫שהטעם בזה משום שבאמת גאל אף אותנו‪ ,‬שהרי גאולת מצרים היא גאולת כלל ישראל‪ ,‬ואילו‬
‫לא גאלנו הרי אנו ובנינו משועבדים היינו‪.‬‬
‫אבל לשון הרמב"ם )פ"ז ה"ו( בכל דור ודור חייב אדם להראות א"ע כאילו הוא בעצמו יצא עתה‬
‫משעבוד מצרים שנאמר ואותנו הוציא משם‪ .‬הרי שמביא הקרא דואותנו הוציא משם לענין‬
‫החיוב להראות א"ע כאילו יצא ממצרים‪ .‬וזה דלא כנוסח ההגדה שלנו‪ .‬והקרא דוהגדת לבנך גו'‬
‫עשה ה' לי גו' לא הביא הרמב"ם כלל‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬
‫ולהעיר דהרמב"ם בפ"ח חו"מ בסדר עשיית הלילה אינו מזכיר פיסקה זו דבכל דור ודור כו' כלל‪,‬‬
‫רק בפרק ז' בדיני סיפור יציא"מ מביא הדין דצריך להראות א"ע כו' דלפיכך צריך הסיבה וד'‬
‫כוסות‪ .‬ומש"א רבא דצריך שיאמר ואותנו הוציא משם השמיט הרמב"ם‪ .‬אבל בנוסח ההגדה‬
‫הביאו‪ ,‬וצ"ת‪.‬‬
‫הגבהת הכוס בשעת ההלל‪:‬‬
‫בשו"ע כתב כשיגיע ללפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל‪ .‬והמקור מדברי‬
‫הטור בשם מדרש שוחר טוב‪ ,‬כדי לומר שירה על היין‪ .‬וביאר הגר"א דהלל הוא שירה‪ .‬ולפי"ז‬
‫פשוט דכשמגביה הכוס לאמירת לפיכך ממשיך לאחזו במשך אמירת שני פרקי ההלל עד סוף‬
‫ברכת גאלנו‪ .‬וכן משמע מלשון השו"ע‪.‬‬
‫ולפי"ז לכאורה ה"ה באמירת הלל שעל כוס רביעי ג"כ צריך לאחוז הכוס בידו‪ .‬וכן מנהג הגר"ח‪.‬‬
‫וצ"ע שהעולם אין נוהגים כן‪.‬‬
‫באמת בערוך השולחן כתב דהמנהג במדינות אלו שמגביה הכוס ומכסה המצות רק לאמירת‬
‫לפיכך‪ ,‬ואח"כ תיכף מניחו ומגלה המצות בשעת אמירת ההלל‪ .‬ויש למנהג זה מקור בהגהות‬
‫מיימוניות )סדר הגדה אות ג'( וז"ל כאן נוהגים כל אחד להגביה כוסו בידו עד סוף לפיכך‪ ,‬אכן‬
‫נאה לאחוז בידו עד גאל ישראל ועד שיברך בפה"ג עכ"ל‪ .‬הרי שהמנהג היה להגביהו רק‬
‫לאמירת לפיכך‪ ,‬ולהניחו בסוף לפיכך‪ .‬אלא דההגה"מ מוסיף דיותר נאה שלא להניחו עד הסוף‪,‬‬

‫לה‬
‫ע ׁשֵ ּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫דר‪ ,‬ל ְבַמ תָר ׁשֵ ְ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫מם‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫לרו ׁשֵ‬
‫אר‪ְ ,‬‬
‫ח‪ ,‬ל ְפַמ תָ ׁשֵ‬
‫שב ׁשֵ ּ תָּבַ‬
‫לל‪ ,‬ל ְ תָּבַׁ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫להודות‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫בים ְ‬
‫חי ַמ תָ יִ‬
‫חנו ּ תָּבַ‬
‫אנ תָּבַ ְ‬
‫פיכ ַמ תָך ְ ֲ‬
‫ל ְ יִ‬
‫חר ּ‬
‫בד ּ‬
‫אל ּ‬
‫ות‬
‫ות ל ְ ׁשֵ‬
‫ע ְ‬
‫מ תָּבַ‬
‫אנו ּ ׁשֵ‬
‫צי ַמ תָ‬
‫ו‪ :‬הו יִ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫סים ַמ תָ‬
‫הנ יִ יִ ּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫את ַמ תָ ּ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫תינו ּ ו ְ ַמ תָ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫שה ל תָּבַ ֲ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מי בֶׁ‬
‫לס ל ְ יִ‬
‫ק ׁשֵ ּ‬
‫ו ּל ְ תָּבַ‬
‫עב ּ ּ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫מר‬
‫לה‪ְ .‬ונא תָּבַ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫וד ל יִג ְ ּלֻ‬
‫ש ְ‬
‫מ יִּׁ‬
‫גדול‪ ,‬ו ּ יִ‬
‫לאור ַמ תָ ּ‬
‫לה ְ‬
‫אפ ׁשֵ ַמ תָ‬
‫מ ֲ‬
‫ליום טוב‪ ,‬ו ּ ׁשֵ‬
‫בל ְ‬
‫א בֶ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫חה‪ ,‬ו ּ ׁשֵ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫יגון ל ְ יִׂ‬
‫יִ‬
‫ה‪.‬‬
‫ללוי ּ ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫שה‪ :‬תָּבַ‬
‫חַמ תָד ַמ תָׁ‬
‫רה ֲ‬
‫שי ַמ תָ‬
‫ניו יִׁ‬
‫ל ְפַמ תָ ַמ תָ‬
‫לם‪.‬‬
‫עד עו ַמ תָ‬
‫תה ו ְיִ תָּבַ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫מ תָּבַ‬
‫מבר ַמ תָך ְ ׁשֵ‬
‫שם ה' ְ‬
‫הי ׁשֵׁ‬
‫שם ה'‪ .‬י ְ יִ‬
‫את ׁשֵׁ‬
‫ללו ּ בֶ‬
‫ה ְ‬
‫עבְ ׁשֵדי ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫ללו ּ תָּבַ‬
‫ה ְ‬
‫ה תָּבַ‬
‫ללוי ּ ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫תָּבַ‬
‫כיי‬
‫מי תָּבַ ּ‬
‫כבודו‪ .‬יִ‬
‫מִים ְ ּ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּׁ‬
‫על תָּבַ‬
‫גוִים ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫כל ּ‬
‫על ַמ תָ ּ‬
‫רם תָּבַ‬
‫שם ה'‪ַ .‬מ תָ‬
‫לל ׁשֵׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫מבואו ְ‬
‫עד ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מ ׁ‬
‫ש בֶ‬
‫רח בֶׁ‬
‫מז ְ תָּבַ‬
‫מ יִּ‬
‫יִ‬
‫וכמש"פ השו"ע‪.‬‬
‫וקשה בטעם מנהג זה‪ ,‬דכיון שכל מה שמגביה הכוס הוא משום אמירת שירה על היין‪ ,‬א"כ כל‬
‫שכן שיש לו להגביהו בשעת ההלל ממש‪.‬‬
‫ונראה שהוא עפ"י הגמ' )לו‪ (.‬לחם עוני שעונים עליו דברים הרבה‪ ,‬ופרש"י הגדה והלל‪ .‬ופשוט‬
‫משום דגם ההלל שאומר על כוס שני הוא מכלל מצות סיפור יציא"מ‪ ,‬כמבואר בירושלמי דזהו‬
‫טעמא דבית הלל דאומר גם בצאת ישראל ממצרים גו' על כוס שני‪ ,‬דהמתחיל במצוה אומרים‬
‫לו מרק‪ ,‬פי' לגמור מצות סיפור יציא"מ על כוס שני‪ ,‬ע"י אמירת אותו חלק של ההלל שקשור‬
‫ליציא"מ‪.‬‬
‫נמצא שדין לחם שעונים עליו דברים הרבה כולל ההלל שאומר על כוס שני‪ ,‬וממילא צריך‬
‫לאמרו על המצות‪ .‬וממילא א"א לאמרו על הכוס‪ .‬כמבואר באגור שהביא הב"י )תע"ג( דכל‬
‫פעם שאוחז הכוס מכסה למצות‪.‬‬
‫)אבל בהלל שעל כוס ד' גם לפי"ז לכ' צריך לאחוז הכוס דכבר ליכא מצה‪(.‬‬
‫אבל דעת הטור והשו"ע לאחוז הכוס מלפיכך עד בפה"ג‪ ,‬ונמצא אוחזו גם בשעת אמירת ההלל‪.‬‬
‫וקשה הא מתבטל עי"ז דין לחם עוני שצריכים לומר הלל על המצה‪ .‬ודוחק לומר דהטור והשו"ע‬
‫פליגי על רש"י וס"ל דדין לחם שעונים עליו דברים הרבה אינו כולל הלל‪ .‬דהא דבירושלמי‬
‫מפורש דטעמא דבית הלל דאומר גם בצאת ישראל ממצרים על כוס שני משום המתחיל במצוה‬
‫אומרים לו מרק‪ ,‬דהיינו מצות סיפור יציא"מ‪ .‬הרי מפורש דגם זה בכלל מצות סיפור יציא"מ‪,‬‬
‫ולמה יצא מכלל דין לחם עוני‪.‬‬
‫ולכן נראה‪ ,‬דהנה דלעי' הבאנו שיטת הרמב"ם והרמב"ן דצריך לומר ההגדה על כוס שני‪ ,‬ומ"מ‬
‫ביארנו דאי"צ להגביה הכוס במשך אמירת ההגדה‪ ,‬כמו שאי"צ להגביה המצה כדי שייחשב לחם‬
‫שעונים עליו כו'‪ .‬דרק גבי כוס של ברכה מצינו דצריך לאחזו בידו‪ ,‬כי הברכה חלה בעיקר על מה‬
‫שבידו‪ ,‬כמו שהבאנו מהירושלמי שהביאו התוס' )ברכות לט‪ .(.‬אבל דין אמירת ההגדה על הכוס‬
‫וכן על המצה מתקיים במה שקובע את עצמו על הכוס‪ ,‬ועל המצה‪ ,‬דבלחם ויין שייך קביעות‬
‫כמבואר בגמ' )ברכות מג‪ .(.‬וכיון שקבע עצמו לשתות הכוס והוא מזוג לפניו נחשב אמירת‬
‫ההגדה על הכוס‪ .‬ומעתה נראה דהקביעות לאכול מצה והקביעות לשתות הכוס אינם סותרים‬
‫זא"ז‪ ,‬והכל נעשה קביעות אחת‪ .‬אבל בשעת אמירת ההלל לא סגי במה שקובע על הכוס‪ ,‬אלא‬
‫צריך לאמרו על הכוס ממש‪ ,‬ולכן מגביה הכוס‪ ,‬ואזי מכסה המצה שהרי אינו אומרו על המצה‬
‫ממש‪ .‬וכדינו של האגור‪ .‬אבל מ"מ לא בטלה הקביעות של המצה‪ ,‬ועדיין נחשב שאומר ההגדה‬
‫על המצה‪.‬‬

‫דל‪,‬‬
‫פר ַמ תָ ּ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫מי ׁשֵ‬
‫קי יִ‬
‫מ יִ‬
‫רץ? ְ‬
‫א בֶ‬
‫מִים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ראות ב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫לי ל יִ ְ‬
‫פי יִ‬
‫ש ּ יִ‬
‫מ ְׁ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫בת‪ ,‬תָּבַ‬
‫ש בֶ‬
‫הי ל ַמ תָ ַמ תָׁ‬
‫בי יִ‬
‫מג ְ יִ ּ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫הינו ּ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ֱ‬
‫אם‬
‫בִית‪ׁ ,‬שֵ‬
‫ה תָּבַ ּ‬
‫רת תָּבַ‬
‫ק בֶ‬
‫ע בֶ‬
‫בי ֲ‬
‫שי יִ‬
‫מו‪ .‬מו יִׁ‬
‫ע ּ‬
‫בי תָּבַ‬
‫עם נ ְיִדי ׁשֵ‬
‫בים‪ ,‬יִ‬
‫עם נ ְיִדי יִ‬
‫בי יִ‬
‫שי יִ‬
‫להו יִׁ‬
‫ביון‪ְ ,‬‬
‫א ְ‬
‫רים בֶ‬
‫פת י ַמ תָ יִ‬
‫ש ּ‬
‫א ְׁ‬
‫מ תָּבַ‬
‫ ׁשֵ‬
‫ה‪.‬‬
‫ללוי ּ ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫חה‪ .‬תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫נים יִׂ‬
‫הבַמ תָ ּ יִ‬
‫תָּבַ‬
‫אל‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫שו‪ִ ,‬י ְׂ‬
‫קְד ׁ‬
‫דה ל ְ ַמ תָ‬
‫תה ְיהו ּ ַמ תָ ּ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫עז‪ַ ,‬מ תָ‬
‫עם ל ׁשֵ‬
‫מ תָּבַ‬
‫עקב ׁשֵ‬
‫בית י תָּבַ ֲ‬
‫רים‪ׁ ,‬שֵ ּ‬
‫מצ תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫אל יִ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫צאת ִי ְׂ‬
‫בְ ּ ׁשֵ‬
‫אה ו תָּבַ תָּבַ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ני‬
‫בעות ‪ -‬כ יִ ּבְ ׁשֵ‬
‫לים‪ ,‬ג ְ ּ תָּבַ‬
‫אי יִ‬
‫קדו ּ כ ְ ׁשֵ‬
‫רים ר ַמ תָ ְ‬
‫ה יִ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫אחור‪ .‬בֶ‬
‫סב ל ְ ַמ תָ‬
‫דן ִי ּ‬
‫הי תָּבַר ְ ׁשֵ ּ‬
‫ינס‪ ,‬תָּבַ‬
‫ים ר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תיו‪ .‬תָּבַ‬
‫שלו ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫מ ְ‬
‫תָּבַ‬
‫תנ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫בעות ‪-‬‬
‫לים‪ ,‬ג ְ ּ תָּבַ‬
‫אי יִ‬
‫קדו ּ כ ְ ׁשֵ‬
‫תיִר ְ ְ‬
‫רים ‪ּ -‬‬
‫ה יִ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫אחור‪ ,‬בֶ‬
‫סב ל ְ ַמ תָ‬
‫תיִ ּ‬
‫הי תָּבַ ּר ְ ׁשֵדן ‪ּ -‬‬
‫וס‪ ,‬תָּבַ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫ים יִ ּ‬
‫מה ל ְ ּך ַמ תָ תָּבַ‬
‫צאן‪ .‬תָּבַ‬
‫הצ ּ ּ‬
‫מִים‪,‬‬
‫אתָּבַגם ַמ תָ‬
‫ור ‪ֲ -‬‬
‫כי תָּבַ‬
‫ההפְ יִ‬
‫עקב‪ .‬תָּבַ‬
‫ה י תָּבַ ֲ‬
‫אלו תָּבַ‬
‫ני ֱ‬
‫מל ְ ּפְ ׁשֵ‬
‫רץ‪ ,‬יִ‬
‫א בֶ‬
‫לי ַמ תָ‬
‫אדון חו ּ יִ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫מל ְ ּפְ ׁשֵ‬
‫ני צאן‪ .‬יִ‬
‫כ יִ ּבְ ׁשֵ‬
‫מִים‪.‬‬
‫עְינו ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫מיש ‪ -‬ל ְ תָּבַ‬
‫חל ַמ תָ ּ יִ‬
‫תָּבַ‬
‫הנה בסוף "מגיד" אומר תחילת ההלל‪ ,‬ונחלקו במשנה עד היכן הוא אומר‪ ,‬בית שמאי אומרים‬
‫עד אם הבנים שמחה‪ ,‬וב"ה אומרים עד חלמיש למעינו מים‪ .‬ובירושלמי מבואר דטעמא דב"ש‪,‬‬
‫דעדיין לא הגיע הזמן דיציאת מצרים עד סוף הלילה‪ .‬ולכן ראוי לאחר "בצאת ישראל ממצרים"‪.‬‬
‫וקשה איזו טענה היא זו‪ ,‬והרי כבר בתחילת ההגדה אומר "ויוצאנו ה' משם"‪" ,‬ואותנו הוציא‬
‫משם"‪ .‬וא"כ למה סבירא להו לבית שמאי דאין לומר על כוס שני "בצאת ישראל ממצרים"‪.‬‬
‫אבל התירוץ ברור‪ ,‬דהתם אינו בתורת שירה‪ ,‬אלא בדרך סיפור‪ .‬אבל בצאת ישראל ממצרים‬
‫הוא בדרך שירה‪ ,‬וסבירא להו לבית שמאי דיש לאחרו עד סוף הסדר‪.‬‬
‫אבל בית הלל חולקים‪ ,‬ובירושלמי מבואר טעמייהו משום דהמתחיל במצוה אומרים לו מרק‬
‫)גמור(‪ .‬דהיינו‪ ,‬דכיון שהתחיל על כוס שני במצות סיפור יציא"מ‪ ,‬יש לגמור המצוה ע"י אמירת‬
‫בצאת ישראל ממצרים‪ .‬ומשמע דבלא זה לא נשלמה המצוה‪ .‬וקשה הרי כבר סיפור הכל‪ ,‬ומה‬
‫היה חסר בקיום המצוה דסיפור אם לא היה אומר בצאת ישראל ממצרים‪.‬‬
‫ע"כ צריך לומר דמצות סיפור מחייבת הלל‪ .‬וכן מבואר ברמב"ם בסה"מ‪ ,‬דצריך להאריך בסיפור‬
‫ובהודות לה'‪ .‬ולכן לא נשלמה מצות סיפור יציא"מ עד שיאמר השירה דבצאת שיראל ממצרים‪.‬‬
‫וע"ע בירושלמי שמקשה‪" ,‬לא כבר הזכיר על הכוס"‪ ,‬פי' דכבר הזכיר יציא"מ בקידוש‪) .‬ומשמע‬
‫דנשאר בקושיא‪ (.‬ואין השאלה ברורה כ"כ‪ .‬ובק"ע פי' – דמקשה לב"ש‪ ,‬איך אומר "זכר ליציאת‬
‫מצרים" בקידוש‪ .‬וקשה‪ ,‬למה קשה מקידוש יותר משאר ההגדה‪ ,‬שאומר ויציאנו כו' ואותנו‬
‫הוציא משם כו' וכנ"ל‪.‬‬
‫וע"כ‪ ,‬משום דגם קידוש הוא שירה‪ .‬כי כל ברכה על היין היא מדין "אין אומרים שירה אלא על‬
‫היין"‪ .‬ולכן מקשה‪ ,‬איך אומר "זכר ליציאת מצרים" בקידוש – בתורת שירה‪ ,‬כיון שהוא תחילת‬
‫הלילה‪.‬‬
‫וכיון שכן‪ ,‬יש מקום לפרש שקושיית הירושלמי היא באמת לב"ה‪ .‬דלמה ס"ל לב"ה שצריך לומר‬
‫"בצאת ישראל ממצרים" בשביל גמר מצות סיפור‪ ,‬דצריך גם הלל‪ ,‬והרי כבר היה שירה על‬
‫יציא"מ בקידוש‪.‬‬
‫לשני הפירושים יוצא – דבליל פסח הקידוש כולל שירה על יציא"מ‪ ,‬וזה חלק ממצות סיפור‬
‫יציא"מ‪.‬‬

‫אל‪.‬‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫אל ִי ְׂ‬
‫עד ג ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫כוס תָּבַ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫הים בֶ‬
‫בי יִ‬
‫מג ְ יִ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫רים‪,‬‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִּ‬
‫תינו ּ יִ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫את ֲ‬
‫אל בֶ‬
‫לנו ּ ו ְג ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫א ַמ תָ‬
‫שר ג ְ ּ ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫לם‪ֲ ,‬‬
‫מל ֶך ְ העו ָ‬
‫הינו ּ ֶ‬
‫אל ֵ‬
‫ברו ּך ְ אתה ה ' ֱ‬
‫ָּ‬
‫ענו ּ‬
‫גי ׁשֵ‬
‫תינו ּ י תָּבַ יִ ּ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫הי ֲ‬
‫הינו ּ ׁשֵואל ׁשֵ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫כן ה' ֱ‬
‫מרור‪ׁ .‬שֵ ּ‬
‫צה ו ּ ַמ תָ‬
‫בו תָּבַ‬
‫כל ּ‬
‫א ַמ תָ‬
‫זה ל בֶ ֱ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫לה תָּבַ‬
‫ענו ּ ל תָּבַל תָּבַ ּי ְ ַמ תָ‬
‫גי ַמ תָ‬
‫ה יִ ּ‬
‫ו ְ יִ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫שים‬
‫ש יִׂ‬
‫עיר בֶך ַמ תָ ו ְ ַמ תָׂ‬
‫חים בְ ּביִנ ְתָּבַין יִ‬
‫מ יִ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫שלום‪ְׂ ,‬‬
‫תנו ּ ל ְ ַמ תָׁ‬
‫רא ׁשֵ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫אים ל יִ ְ‬
‫הב ַמ תָ ּ יִ‬
‫רים תָּבַ‬
‫ח יִ‬
‫א ׁשֵ‬
‫לים ֲ‬
‫עיִדים ו ְל יִר ְג ַמ תָ יִ‬
‫למו ֲ‬
‫ְ‬
‫חך ַמ תָ‬
‫מז ְבתָּבַ ּ ֲ‬
‫קיר יִ‬
‫על יִ‬
‫מם תָּבַ‬
‫ע ַמ תָד ּ ַמ תָ‬
‫גי תָּבַ‬
‫שר י תָּבַ יִ ּ‬
‫א בֶׁ‬
‫חים ֲ‬
‫ס יִ‬
‫פְ ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫מן תָּבַ‬
‫חים ו ּ יִ‬
‫הז ְ ּבַמ תָ יִ‬
‫מן תָּבַ‬
‫שם יִ‬
‫כל ַמ תָׁ‬
‫ך‪ְ .‬ונא תָּבַ‬
‫עבוַמ תָדת בֶ ַמ תָ‬
‫בתָּבַ ּ ֲ‬
‫שנ ּ‬
‫פד ּ‬
‫אל‬
‫תה ה '‪ ,‬ג ָ ּ ַ‬
‫א ָּ‬
‫ברו ּך ְ ַ‬
‫ו‪ּ ָ .‬‬
‫ות נ תָּבַפְ ׁשֵׁ‬
‫על ּ ְ‬
‫תנו ּ ו תָּבַ‬
‫אל ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫על ג ְ ּ ּלֻ‬
‫חַמ תָדש תָּבַ‬
‫שיר ַמ תָ‬
‫רצון‪ְ ,‬ונו בֶדה ל ְך ַמ תָ יִׁ‬
‫ל ְ ַמ תָ‬
‫אל‪.‬‬
‫ר ֵ‬
‫ש ָ‬
‫י ִ ְׂ‬
‫פן‪.‬‬
‫הג ַמ תָ בֶ‬
‫רי תָּבַ‬
‫פְ יִ‬
‫רא ּ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫לם ּ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫שמאל‪.‬‬
‫בת ְׂ‬
‫ס תָּבַ ּ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫כוס ב ְ ּ תָּבַ‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫תים בֶ‬
‫שו יִ‬
‫ׁ‬

‫חץ‬
‫ר ַ‬
‫ְ‬
‫כים‪:‬‬
‫מבַמ תָר ְ יִ‬
‫הי ַמ תָתָּבַדִים ו ּ ְ‬
‫את תָּבַ‬
‫לים בֶ‬
‫ט יִ‬
‫נו ְ‬
‫תיו ו ְצ יִ ַמ תָ ּ‬
‫לת י ַמ תָתָּבַדִים‪.‬‬
‫טי תָּבַ‬
‫על נ ְ יִ‬
‫ונו ּ תָּבַ‬
‫צו ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו ּ ב ְ ּ יִ‬
‫קְד ַמ תָׁ‬
‫שר יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫לם‪ֲ ,‬‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬

‫צה‬
‫ציא ַ‬
‫מו ִ‬
‫מ ָּ‬
‫ומירושלמי זה נראה מקור למש"כ רבינו פרץ דאין מברכין על סיפור יציא"מ משום שכבר בירך‬
‫בקידוש וזה כולל מש"א זכר ליציאת מצרים‪ .‬ובהגדת מעשה נסים )לבעל הנתיבות( הק' דאינו‬
‫דרך סיפור‪ .‬אבל לנ"ל הכונה כמבואר בירושלמי דיש בזה עכ"פ שירה על יציא"מ‪ ,‬וזה חלק‬
‫מהמצוה‪.‬‬
‫הנצי"ב והמהר"ל נתכוונו לדבר אחד‪ ,‬שחידשו דאף שיוצא בכזית‪ ,‬אבל כל שאוכל יותר מתקיים‬
‫המצוה בכל מה שאוכל‪.‬‬
‫וזה לכ' דלא כהרמב"ן שכתב )בסוגא דכורך( דהכזית השני הוי רשות‪.‬‬
‫ונראה עפ"י שיטתם ליישב סתירת הרמב"ם‪ ,‬דבמצה פסק אינה צריכה כונה‪ ,‬ובשופר פסק‬
‫דצריכה כונה‪ .‬דהנה המ"מ מחדש דאפילו אם מאצ"כ‪ ,‬צריך לידע שהוא פסח וחייב במצה‪.‬‬
‫ונראה הביאור‪ ,‬דמאצ"כ משום שסתמא לשמה‪.‬‬
‫וזה שייך דוקא במצה‪ ,‬שכל מה שאוכל באותה לילה יכול להצטרף למצוה‪ .‬לכן סתמא לשמה‪.‬‬
‫אבל בשופר דל"ש זה‪ ,‬א"כ ל"ש סתמא לשמה‪ ,‬דשמא יתקע קולת אחרים אח"כ ומהיכ"ת אם‬
‫זה ירצה או זה‪.‬‬

‫שהניחן‪ ,‬הפרוסה בין שתי השלמות‪ ,‬יאחז שלשתן בידו ויברך‬
‫ס בֶדר בֶ‬
‫צות ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫קח תָּבַ‬
‫ִי תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫צה" בכוונה על הפרוסה‪ .‬אחר כך‬
‫על העליונה‪ ,‬ו"על אכילת תָּבַ‬
‫"המוציא" בכוונה תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫יבצע כזית מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה‪ ,‬ויטבלם במלח‪ ,‬ויאכל‬
‫בהסבה שני הזיתים‪:‬‬
‫ּ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מן ַמ תָ‬
‫חם יִ‬
‫ציא ל בֶ בֶ‬
‫מו יִ‬
‫ה ּ‬
‫לם תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לת‬
‫כי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫על ֲ‬
‫תיו ו ְצ יִ ַמ תָונו תָּבַ‬
‫צו ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו ב ְ ּ יִ‬
‫ק ְד ּ ַמ תָ‬
‫שר יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫לם‪ֲ ,‬‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברוך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫צה‪.‬‬
‫תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫מרור‬
‫ָ‬

‫מבַמ תָר ׁשֵך ְ‬
‫סת‪ְ ,‬‬
‫חרו בֶ‬
‫ה ֲ‬
‫ער תָּבַ‬
‫מנ תָּבַ ׁשֵ‬
‫סת‪ְ ,‬‬
‫חרו בֶ‬
‫בלו ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫ט יִ ּ‬
‫מ ְ‬
‫מרור‪ ,‬תָּבַ‬
‫זִית ַמ תָ‬
‫ח כ ְ ּ תָּבַ‬
‫ק תָּבַ‬
‫בים לו ׁשֵ‬
‫ס יִ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫ה ְ‬
‫מ תָּבַ‬
‫חד ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ‬
‫כל בֶ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫בה‪.‬‬
‫ס ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫לי תָּבַ‬
‫כל ב ְ ּ יִ‬
‫ְואו ׁשֵ‬
‫תיו ו ְצ יִ ַמ תָ ּ‬
‫לת‬
‫כי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫על ֲ‬
‫ונו ּ תָּבַ‬
‫צו ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו ּ ב ְ ּ יִ‬
‫ק ְד ּ ַמ תָ‬
‫שר יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫לם‪ֲ ,‬‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫מרור‪.‬‬
‫ַמ תָ‬

‫בענין חרוסת‬
‫עי' בגמ' )קיד‪ (.‬הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת וב' תבשילין אע"פ שאין חרוסת מצוה‪ .‬ראב"צ‬
‫אומר מצוה‪.‬‬
‫ובגמ' )קטז‪ (.‬מקשה לחכמים ואי לאו מצוה משום מאי מייתי לה‪ ,‬ומתרץ משום קפא‪ .‬ועוד‬
‫איתא שם לראב"צ מאי מצוה‪ ,‬ר' לוי אמר זכר לתפוח )פרש"י שהיו יולדות בניהן שם בלא עצב(‬
‫ור' יוחנן אמר זכר לטיט‪.‬‬
‫ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם דנפקא מינה בין ת"ק לבין ראב"צ דלראב"צ דחרוסת מצוה‬
‫צריך לברך על אכילת חרוסת‪ ,‬ואין הלכה כמותו‪.‬‬
‫אבל עי' בהל' חו"מ פ"ז פסק הרמב"ם דחרוסת זכר לטיט והיינו לכאורה כראב"צ‪ ,‬ומכל מקום‬
‫מבואר בפ"ח שם דאינו מברך על חרוסת‪ .‬ולכאורה סותר את משנתו בפיה"מ בשנים‪ ,‬חדא דכאן‬
‫בהל' חו"מ פסק כראב"צ‪ ,‬ואילו בפיה"מ פסק כחכמים‪ ,‬ועוד דכאן בהל' חו"מ מבואר דאפילו‬
‫לראב"צ אי"צ לברך‪ ,‬ואילו בפיה"מ כתב שלראב"צ צריך לברך על אכילת חרוסת‪.‬‬
‫ולדעת הרמב"ם בהל' חו"מ באמת צריך ביאור כיון דחרוסת מצוה מדברי סופרים זכר לטיט אם‬
‫כן אמאי אינו מברך‪ .‬ובטור כתב דאינו מברך על חרוסת משום דטפל למרור‪ ,‬ולכאורה אזיל‬
‫לשיטתו דס"ל דרק מרור מטביל בחרוסת‪ ,‬אבל דעת הרמב"ם בפ"ח שם דגם מצה וכרפס‬
‫מטביל בחרוסת‪ ,‬הרי דס"ל דכל אכילות הלילה צריך לטבל בחרוסת‪ ,‬ולכאורה צריך לומר דטפל‬
‫לכל אלו האכילות‪ .‬אבל ממה שכתב הרמב"ם שהחרוסת מצוה מדברי סופרים משמע שהיא‬
‫באמת מצוה בפני עצמה‪ ,‬וא"כ שוב קשה למה אינו מברך עליה‪.‬‬
‫בעיקר שיטת הרמב"ם דמצה צריך טיבול בחרוסת השיגו הראב"ד וכתב דזה הבל‪ ,‬ובאמת שיטת‬
‫הרמב"ם בזה קשה מכמה צדדים‪:‬‬
‫חדא‪ ,‬כמה שהקשה הטור בשם ספר המנהיג דמצה מורה על גאולה וחרוסת הוא זכר לטיט ואם‬
‫כן הם שני הפכים‪.‬‬
‫ועוד קשה דאם כל אכילות הלילה צריכות טיבול בחרוסת אם כן קרבן פסח נמי וזה לא שמענו‬
‫וגם הרמב"ם לא הזכיר שיטביל הק"פ בחרוסת‪.‬‬
‫ועוד קשה דהרי לכאורה פשוט דלחכמים החולקים על ראב"צ וסבירא להו דחרוסת אינה מצוה‬
‫אלא משום קפא אם כן אין מקום לטבל המצה בחרוסת‪ ,‬רק הרמב"ם לשיטתו שפסק כראב"צ‪,‬‬
‫ונמצא אם כן שלדעת הרמב"ם נחלקו חכמים וראב"צ בעיקר סדר הלילה אם מטביל המצה‬

‫רך ְ‬
‫כו ֵ‬
‫ּ‬
‫חד‪,‬‬
‫כם י תָּבַ תָּבַ‬
‫מרור‪ְ ,‬כור ְ יִ‬
‫זִית ַמ תָ‬
‫עם כ ְ ּ תָּבַ‬
‫שית יִ‬
‫לי יִׁ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְׁ‬
‫צה תָּבַ‬
‫ה תָּבַ‬
‫מן תָּבַ‬
‫זִית יִ‬
‫ח כ ְ ּ תָּבַ‬
‫ק תָּבַ‬
‫בים לו ׁשֵ‬
‫ס יִ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫ה ְ‬
‫מ תָּבַ‬
‫חד ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ‬
‫כל בֶ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫מר‪.‬‬
‫כלו או ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ני ֲ‬
‫כה‪ .‬ל יִפַמ תָ ׁשֵ‬
‫לי ב ְ ּר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בה ו ּב ְ ּ יִ‬
‫ס ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫לם ב ְ ּ תָּבַ‬
‫אוכ ְ תָּבַ‬

‫בחרוסת‪ ,‬ולא מצאנו רמז לזה לא במשנה ולא בגמרא‪.‬‬
‫ועוד דלפי זה הרמב"ם בפיה"מ כשבא לבאר הנפקא מינה בין ראב"צ וחכמים היה צריך להזכיר‬
‫זה‪.‬‬
‫ועוד תמוה דלפי דעת הרמב"ם נמצא מטביל ג' פעמים‪ ,‬כרפס ומצה ומרור‪ ,‬ובמשנה שנינו‬
‫שבכל הלילות כו' הלילה הזה שתי פעמים‪.‬‬
‫ועוד קשה שהרי גם כורך הוא מטביל וא"כ הוא ד' פעמים‪.‬‬
‫והמשנה באמת היינו יכולים לתרץ דמיירי בזמן הבית וכהלל דאינו אוכל מצה ומרור בפני עצמן‬
‫כלל רק כרוכים יחד‪ ,‬וא"כ אין שם אלא טיבול אחד מלבד טיבול הכרפס‪ ,‬אבל ברמב"ם בפ"ח‬
‫שם וכן בנוסח ההגדה שלו מבואר דגם בזמן הזה הבן שואל בנוסח זה הלילה הזה שתי פעמים‬
‫וא"כ קשה כנ"ל שהרי הוא באמת ד' פעמים‪.‬‬
‫עוד יש לעיין בלשון הרמב"ם בפיה"מ שמתחילה כתב שהחרוסת זכר לטיט‪ ,‬ואח"כ ביאר‬
‫דלראב"צ הוא מצוה ומברך עליה ואין הלכה כן‪ ,‬ומשמע דמה שכתב מתחילה שהחרוסת זכר‬
‫לטיט אינו דוקא לראב"צ אלא גם לדידן דלא קיי"ל כותיה‪ ,‬וקשה דלכאורה הוא נגד הגמרא‬
‫דלחכמים טעמא דחרוסת אינו משום זכר לטיט כי אם משום קפא‪.‬‬
‫במשנה ובגמרא )קיד‪ (.‬מבואר דאם אין לו אלא חזרת ואין לו שאר ירקות מטביל חזרת שתי‬
‫פעמים‪ ,‬ודעת התוס' דבכה"ג הטיבול ראשון צ"ל בחרוסת עכ"פ לחכמים משום קפא‪ .‬אבל דעת‬
‫המהר"ם חלאוה דמטביל בחומץ‪ ,‬דגם חומץ מועיל לקפא‪ .‬וקשה אם כן דחומץ מועיל לקפא‬
‫אם כן לחכמים גם בטיבול שני למה לי חרוסת כיון דלית להו זכר לטיט‪.‬‬
‫דעת הרמב"ם דגם טיבול ראשון דכרפס הוא בחרוסת‪ ,‬אבל ר"ת והרא"ש חולקים על זה‪ ,‬ועיין‬
‫ברא"ש ביאר דקיימא לן כראב"צ דחרוסת מצוה ולא שייך מצוה בכרפס דאינו אלא להכירא‪.‬‬
‫ועיין בבית יוסף שהביא מסה"ת דלדעת הרא"ש יש להקפיד לא לטבל הכרפס בחרוסת‪ ,‬כדי‬
‫שיאכל את החרוסת אח"כ לתיאבון‪.‬‬
‫ובדרכי משה הביא בשם אגודה דכדי לצאת ידי שיטת הרמב"ם )דצריך לטבל הכרפס בחרוסת(‬
‫וידי שיטת הרא"ש )דאין לטבל הכרפס בחרוסת( היה נותן מעט חרוסת בחומץ ומטביל בו עיי"ש‪,‬‬
‫והוא תמוה לכאורה דממה נפשך אם תערובת זו נחשבת לחרוסת א"כ לא יצא ידי שיטת‬
‫הרא"ש‪ ,‬ואם אינה נחשבת לחרוסת אם כן לא יצא ידי שיטת הרמב"ם‪ ,‬ואיזו תועלת יש בפשרה‬
‫זו‪.‬‬

‫קַמ תָיים‪:‬‬
‫הַמ תָיה תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ק ַמ תָד ּ ׁ‬
‫מ ְ‬
‫ה יִּ‬
‫בית תָּבַ‬
‫מן ש ׁשֵ ּ‬
‫לל ב יִ ּז ְ תָּבַ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫שה יִ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫כן ַמ תָ‬
‫לל‪ׁ .‬שֵ ּ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫ש כ ְ ּ יִ‬
‫ק ַמ תָד ּ ׁ‬
‫מ ְ‬
‫כר ל ְ יִ‬
‫ז ׁשֵ בֶ‬
‫ּ‬
‫חד‪,‬‬
‫כל ב ְ ּי תָּבַ תָּבַ‬
‫מרור ְואו ׁשֵ‬
‫צה ו ַמ תָ‬
‫כור ׁשֵך ְ תָּבַ‬
‫הַמ תָיה ּ‬
‫ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫להו‪ּ .‬‬
‫רים יאכ ְ ֻ‬
‫מר ִ‬
‫צות ו ּ ְ‬
‫על ַ‬
‫מר‪ַ :‬‬
‫א תָּבַ‬
‫שנ בֶ ּ ֱ‬
‫מה בֶׁ‬
‫ק ׁשֵיים תָּבַ‬
‫ל ְ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫רך ְ‬
‫חן עו ֵ‬
‫של ְ ָ‬
‫ֻׁ‬

‫ונראה בכל זה‪ ,‬בהקדם מה שיש לדייק בלשון הרמב"ם פ"ז הי"א החרוסת מצוה מדברי סופרים‬
‫זכר לטיט כו' ומביאין אותה על השלחן בליל פסח עכ"ל‪ .‬ולשון זה משמע ברור שעיקר הזכר‬
‫דחרוסת אינה במה שאוכלה כ"א בעצם הבאתה על השלחן‪.‬‬
‫וכן נראה שהבין בשו"ע הגרש"ז שכתב )סי' תע"ג סע' כ'( וז"ל ותקנו שיהיה לפניו חרוסת בשעת‬
‫אמירת ההגדה שהחרוסת הוא זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותנו במצרים כו' לכך צריך להיות על‬
‫השלחן בשעה שמספר שעבוד מצרים עכ"ל‪.‬‬
‫וזה נותן מקום לומר‪ ,‬דמה שנחלקו חכמים וראב"צ אם חרוסת מצוה או משום קפא‪ ,‬אינו אלא‬
‫לענין עצם הטיבול והאכילה‪ ,‬דלראב"צ תקנו מצות אכילה בחרוסת זכר לטיט‪ ,‬ולחכמים אינו‬
‫מטביל כ"א משום קפא‪ ,‬אבל עצם הבאת החרוסת על השלחן לכולי עלמא היא זכר לטיט‪.‬‬
‫ולפי"ז ניחא לשון הרמב"ם בפיה"מ שהבאנו לעיל דמשמע מדבריו שהחרוסת היא זכר לטיט‬
‫אפילו לחכמים‪ ,‬דאמנם כן‪ ,‬עצם הבאת החרוסת היא זכר לטיט לכו"ע‪ ,‬רק דלראב"צ יש בה‬
‫מצות אכילה‪ ,‬משא"כ לחכמים‪.‬‬
‫ולפי זה ניחא שיטת המהר"ם חלאוה דגם חומץ מועיל לקפא‪ ,‬דהקשינו אם כן למה צריך חרוסת‬
‫כלל לחכמים‪ .‬ולנ"ל מבואר דצריך על כל פנים שיהיה חרוסת על השלחן זכר לטיט‪ ,‬וממילא‬
‫דכשבא לטבל טיבול שני )משום קפא( מטביל בחרוסת‪) .‬אבל טיבול ראשון מטביל בחומץ כיון‬
‫שעדיין לא בא החרוסת לשלחן‪(.‬‬
‫ולפי זה אין לנו ראיה ממה שכתב הרמב"ם דהחרוסת היא זכר לטיט דס"ל כראב"צ‪ ,‬ואדרבא‪,‬‬
‫ממה שמשמע מדבריו שההבאה היא זכר לטיט ולא הזכיר שגם אכילת החרוסת היא זכר לטיט‬
‫יש לדייק דבאמת פסק כחכמים‪ .‬ולפי זה אין סתירה כלל בין מה שפסק בפיה"מ לבין מה שפסק‬
‫בהל' חו"מ‪.‬‬
‫וכן ניחא למה אין מברך על אכילת החרוסת‪ ,‬דכיון שאין באכילה מצוה ל"ש לברך עליה‪ ,‬דעל‬
‫ההבאה על השלחן לא שייך לברך דאין שם מעשה‪.‬‬
‫אלא דלכאורה יקשה על כל זה ממה שפסק הרמב"ם דגם המצה מטביל בחרוסת‪ ,‬דהיינו על‬
‫כרחך זכר לטיט‪ ,‬דקפא במצה ליכא‪ ,‬וא"כ מבואר שעצם הטיבול הוא זכר לטיט‪.‬‬
‫אבל באמת נראה שאינו קשה‪ ,‬דאף שהזכר לטיט הוא בעצם ההבאה על השלחן‪ ,‬ולא בטיבול‪,‬‬
‫מכל מקום יש ענין לטבל את המצה בחרוסת‪ ,‬וכן שאר אכילות הלילה‪ ,‬דהא באמת יש לעיין לפי‬
‫מה שנתבאר מלשון הרמב"ם שהזכר לטיט הוא בעצם ההבאה על השלחן‪ ,‬אם כן למה לא יביא‬
‫טיט ממש ויניח על השלחן‪ ,‬ויהיה בזה זכר טפי‪ .‬אבל התירוץ ברור‪ ,‬דזה אינו נחשב על השלחן‬

‫לים ְושותים‪.‬‬
‫אוכ ְ יִ‬

‫ון‬
‫צפ ּ‬
‫ָ‬

‫כלל‪ ,‬דהשלחן היינו הפסח מצה ומרור שעליהם מקיים מצות סיפור יציא"מ‪ ,‬אבל דבר המונח‬
‫לפניו ואין לו שום קשר עם הפסח מצה ומרור אינו נחשב על השלחן כלל‪.‬‬
‫אשר על כן‪ ,‬כדי שהחרוסת תיחשב על השלחן ע"כ צריך לטבל את אכילות הלילה בחרוסת‪.‬‬
‫)ואף שהשני תבשילין אינם נאכלים היינו משום שבאים זכר למקדש וזה אינו ענין לשלחן אבל‬
‫החרוסת שהוא חלק מסיפור יציא"מ צ"ל מצורף לאכילות הלילה‪ .‬ועוד שהשני תבשילין הם זכר‬
‫לפסח וחגיגה שהיו נאכלים עכ"פ‪(.‬‬
‫וא"ת אם כן למה הוצרכו בגמרא לטעמא דקפא‪ ,‬ולמה לא אמרו בפשיטות דצריך לטבל המרור‬
‫מאותו הטעם שמטביל המצה‪ ,‬כדי שהחרוסת תיחשב על השלחן וכנ"ל‪ .‬ונראה דאינו קשה‪,‬‬
‫שהרמב"ם מפרש הסוגיא כך‪ ,‬דתינח המצה זהו דרך אכילתו‪ ,‬שהדרך היה לטבל לחם‪ ,‬כמו‬
‫שמצינו בפ' כיצד מברכין לחם העשוי לכותח‪ ,‬וממילא כשמטביל המצה בחרוסת הרי זה דרך‬
‫אכילה ועל ידי זה מצרף את החרוסת אל השלחן‪ .‬אבל על טיבול החזרת היה קשה להגמרא‪,‬‬
‫דלא היה הדרך לטבל ירקות כלל‪ ,‬ואם כן אין טיבול החזרת דרך אכילת ירק‪ ,‬ואם כן איזה ענין‬
‫יש בטיבול זה‪ .‬ועל זה מתרץ הגמרא דגם בחזרת יש מקום לטבל בחרוסת‪ ,‬משום קפא‪ ,‬ואף‬
‫שאין עושים כן כל השנה )כמש"כ הרא"ש ע"ש( אבל על כל פנים כיון שיש מקום לטיבול כזה‬
‫ממילא עושים כן כדי שאכילות הלילה יהיו עם חרוסת כדי שיחשב החרוסת על השלחן וכנ"ל‪.‬‬
‫ובמה שכתבנו שדרכם היה לטבל לחם ולא ירקות‪ ,‬הדבר מפורש בירושלמי )פ"י ה"ג( דאיתא‬
‫שם דלדעת ריש לקיש הבן היה שואל בנוסח אחר ממה דתנן במתניתין‪ ,‬שהיה שואל שבכל‬
‫הלילות אנו מטבילים אותו עם הפת‪ ,‬וכאן אנו מטבילים אותו בפני עצמו עיי"ש‪ .‬הרי מפורש‬
‫שדרכם היה לטבל לחם )או ירק עם לחם( ולא לטבל ירק‪.‬‬
‫נמצא מהלך הדברים לפי הרמב"ם הוא כך‪ ,‬דלכו"ע הבאת החרוסת על השלחן הוא זכר לטיט‪.‬‬
‫אלא דנחלקו חכמים וראב"צ בטעם הטיבול‪ .‬דלראב"צ מטביל בחרוסת משום שתקנו מצות‬
‫אכילה בחרוסת‪ ,‬זכר לטיט‪) .‬ולכן לראב"צ מברך על אכילת חרוסת‪ (.‬אבל לחכמים אין מצות‬
‫אכילה בחרוסת‪ ,‬רק דעכ"פ צריך לטבל את אכילות הלילה בחרוסת כדי שיצטרף אל השלחן‬
‫ויהיה נחשב על השלחן בשעת אמירת ההגדה‪ .‬ולכן מטביל המצה בחרוסת‪ ,‬שכך היה דרכם‬
‫לטבל לחם‪ .‬וגם המרור מטביל‪ ,‬אף שלא היה דרכם בכך כל השנה‪ ,‬דכיון שעל כל פנים מועיל‬
‫לקפא ממילא נחשב קצת דרך אכילה‪ ,‬ומועיל גם כן לצרף החרוסת לאכילות הלילה‪.‬‬
‫וממילא ניחא מה שהקשנו לפי שיטת הרמב"ם שאפילו המצה מטביל בחרוסת אם כן למה אינו‬
‫מטביל גם הקרבן פסח בחרוסת‪ ,‬ולנ"ל מבואר דדוקא המצה שדרכו בטיבול‪ ,‬וכן המרור שיש בו‬
‫קפא‪ ,‬יכולים לטבל בחרוסת‪ ,‬אבל בשר הקרבן שאין הדרך לטבלו אין שום מקום להצריך‬
‫שיטבלנו בחרוסת‪.‬‬

‫צה שהייתה צפונה‬
‫אחר גמר הסעודה לוקח כל אחד מהמסבים כזית מה תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫לאפיקומן ואוכל ממנה כזית בהסבה‪ .‬וצריך לאוכלה קודם חצות הלילה‪.‬‬
‫לפני אכילת האפיקומן יאמר‪ :‬זכר לקרבן פסח הנאכל על השובע‪.‬‬

‫רך ְ‬
‫בָ ּ ֵ‬
‫)ולדעת הרמב"ם שגם הכרפס מטביל בחרוסת צ"ל דגם בשאר ירקות איכא קפא‪(.‬‬
‫וכן ניחא מה ששואל הבן הלילה הזה שתי פעמים‪ ,‬והרי באמת מטביל ארבע פעמים‪ ,‬כרפס מצה‬
‫מרור וכורך‪ ,‬דאין הבן שואל כי אם על טיבול ירקות שלא היה דרכם בכל השנה‪ ,‬ובכל הלילות‬
‫אין מטבילים אותם אפילו פעם אחת‪ ,‬אבל על טיבול המצה וכן טיבול הכורך אינו שואל כלל דגם‬
‫בכל הלילות היו מטבילים לחמם‪.‬‬
‫והנה נתבאר דלהרמב"ם אין בחרוסת מצות אכילה‪ ,‬רק מטביל החרוסת כדי שיהיה שייך‬
‫לאכילות הלילה להחשב שבא על השלחן‪ .‬והיינו משום שהרמב"ם פסק כחכמים‪ ,‬וכמה שכתב‬
‫בהדיא בפיה"מ ונתבאר דגם בהל' חו"מ סובר כן‪ .‬אבל הרא"ש כתב בפירוש שהלכה כראב"צ‪,‬‬
‫ואם כן לדידיה יש מצות אכילה בחרוסת‪ .‬וכן מבואר ממה שכתב הב"י בשם סה"ת שלהרא"ש אין‬
‫להטביל הכרפס כדי שיאכל החרוסת לתאבון‪.‬‬
‫ומעתה תתבאר שיטת האגודה‪ ,‬שבשעת אכילת כרפס היה מערב קצת חרוסת בחומץ כדי לצאת‬
‫ידי שיטת הרמב"ם והרא"ש‪ ,‬ותמהנו לעיל על ענין פשרה זו‪.‬‬
‫אבל למבואר נראה‪ ,‬דכשנותן קצת חרוסת בחומץ ומטביל בה א"כ בודאי אכילת חרוסת אין כאן‬
‫כיון דמעורב ברוב חומץ‪ .‬ולכן אינו נחשב שאכל חרוסת קודם זמן מצותה‪ ,‬ושפיר יאכל החרוסת‬
‫אח"כ לתיאבון‪ ,‬ויצא ידי שיטת הרא"ש‪ .‬אבל מאידך‪ ,‬כיון שלמעשה משתמש בחרוסת לצורך‬
‫אכילה‪ ,‬במה שמערבו עם החומץ‪ ,‬א"כ מועיל הדבר לענין שמקשר את החרוסת עם אכילות‬
‫הלילה‪ ,‬כדי שיהיה נחשב על השלחן‪ ,‬ויצא שפיר גם ידי שיטת הרמב"ם‪.‬‬
‫ואכתי פש לן לבאר מה שהקשה הטור דכיון שמצה מורה על גאולה וחרוסת היא זכר לטיט א"כ‬
‫הרי זה שני הפכים‪.‬‬
‫והיה אפשר לומר על פי המבואר דכיון שאין כאן מצות אכילת חרוסת‪ ,‬רק ע"י הטיבול מקשר‬
‫החרוסת עם השלחן והזכר לטיט הוא בעצם עמידת החרוסת על השלחן‪ ,‬ממילא דאינו נחשב‬
‫שמערב אכילת המצה שהיא זכר לגאולה עם זכר הטיט‪.‬‬
‫אבל נראה שאין צריך לזה‪ ,‬דהנה בגמרא )קטז‪ (.‬אמרו ב' טעמים בחרוסת‪ ,‬דר' לוי אמר שהוא‬
‫זכר לתפוח‪ ,‬ור' יוחנן אמר זכר לטיט‪ ,‬וקשה לדעת ר' לוי איך מטביל המרור בחרוסת‪ ,‬הרי‬
‫המרור מורה על השעבוד ואילו החרוסת מורה על מה שהיו יולדות בלא עצב שזה לכ' שייך‬
‫לגאולה‪.‬‬
‫ועוד קשה דאיתא שם דאביי אמר שצריך לקהויי זכר לתפוח ולסמוכיה זכר לטיט‪ .‬והרי הם שני‬

‫מזון‪.‬‬
‫ה ַמ תָ‬
‫כת תָּבַ‬
‫כים ב יִ ּר ְ תָּבַ ּ‬
‫מבַמ תָר ְ יִ‬
‫שי ו ּ ְ‬
‫לי יִׁ‬
‫כוס ש יִ‬
‫מוז ְיִגים ּ‬
‫ננו ּ‬
‫בש ּ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫פינו ּ ו ּל ְ ׁ‬
‫שחוק ּ יִ‬
‫לא ְׂ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫אז ִי ַמ תָּ‬
‫מים‪ַ .‬מ תָ‬
‫כחל ְ יִ‬
‫הִיינו ּ ְ ּ‬
‫ציון ַמ תָ‬
‫בת יִ‬
‫שי תָּבַ‬
‫את יִׁ‬
‫וב ה' בֶ‬
‫עלות‪ּ ְ ,‬‬
‫מ ֲ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫שיר תָּבַ‬
‫יִׁ‬
‫הִיינו ּ‬
‫מנ ּ‬
‫ו‪ַ ,‬מ תָ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫שות יִ‬
‫ע ׂ‬
‫דיל ה' ל תָּבַ ֲ‬
‫הג ְ יִ ּ‬
‫לה‪ .‬יִ‬
‫א בֶ ּ‬
‫עם ׁשֵ‬
‫שות יִ‬
‫ע ׂ‬
‫דיל ה' ל תָּבַ ֲ‬
‫הג ְ יִ ּ‬
‫גוִים‪ :‬יִ‬
‫מרו ּ בתָּבַ ּ‬
‫אז יא ְ‬
‫נה‪ַ .‬מ תָ‬
‫ר יִ ַמ תָ ּ‬
‫קצר ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫נה ִי ְ‬
‫עה‪ ,‬ב ְ ּר יִ ַמ תָ ּ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫עים ב ְ ּיִד ְ‬
‫הז ּר ְ יִ‬
‫קים ב תָּבַ ּנ בֶ ּ בֶגב‪ .‬תָּבַ‬
‫פי יִ‬
‫א יִ‬
‫תנו ּ כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫בי ׁשֵ‬
‫ש יִ‬
‫את ְׁ‬
‫בה ה' בֶ‬
‫שו ּ ַמ תָ‬
‫חים‪ׁ .‬‬
‫מ יִ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫ְׂ‬
‫ּ‬
‫תיו‪.‬‬
‫מ ַמ תָ‬
‫אל ּלֻ ּ‬
‫שא ֲ‬
‫נה נ ׁשֵׂ‬
‫בא ַמ תָיבא בְר יִ ַמ תָ ּ‬
‫רע‪ּ ,‬‬
‫הז ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫שך ְ תָּבַ‬
‫מ בֶ‬
‫שא בֶ‬
‫בכה נ ׁשֵׂ‬
‫הלוך ְ י ׁשֵל ׁשֵך ְ ו ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫מן פותח‪:‬‬
‫מז תָּבַ ׁשֵ‬
‫ה ְ‬
‫מן ו ְ תָּבַ‬
‫בים ל ְז ׁשֵ ׁשֵ‬
‫חי ַמ תָ יִ‬
‫חד ֲ‬
‫א ַמ תָ‬
‫כלו ּ כ ְ ּ בֶ‬
‫א ְ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫שה בֶׁ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫ְׁ‬
‫הפכים בנושא אחד‪.‬‬
‫וגם הרמב"ם דפסק שהחרוסת היא זכר לטיט מ"מ כתב שעושים אותה עם גרוגרות וכו' שזהו‬
‫לכ' כאביי שצריך לקהויי זכר לתפוח וקשה כנ"ל‪.‬‬
‫ונראה דגם ר' לוי מודה שהחרוסת היא זכר לטיט‪ ,‬דהיינו קושי השעבוד וכמה שאמרו חז"ל‬
‫במדרש שאין לך עבודה קשה מעבודת לבנים‪ ,‬רק דמוסיף ר' לוי שיש בה גם זכר לתפוח שהיו‬
‫יולדות בלא עצב‪ ,‬וזה שייך לקושי השעבוד שהרי כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ‪ ,‬וקושי‬
‫השעבוד עצמו הביא לריבוי התולדה‪.‬‬
‫ולכן שפיר אמר אביי שצריך לקהויי ולסמוכיה שמורה על קשר שני הדברים שקושי השעבוד‬
‫עצמו הביא לריבוי תולדותם ומורה שתכלית השעבוד היה להחיות עם רב‪ ,‬לחיותנו כהיום הזה‪.‬‬
‫וזהו באמת עיקר ענין טיבול המרור בחרוסת‪ ,‬שמצד אחד הוא זכר לטיט ומורה על עוצם‬
‫מרירות השעבוד‪ ,‬ומצד שני החרוסת בעצם יש לו טעם מתוק‪ .‬והם הם הדברים‪.‬‬
‫יח‪ .‬והנה ענין זה מצינו במצה ג"כ‪ ,‬שבתחילת ההגדה אומרים הא לחמא עניא‪ ,‬וביאר‬
‫האבודרהם ושאר מפרשי ההגדה שהמצרים היו מאכילים אותם מצה במצרים‪ ,‬אבל בודאי אין‬
‫זה עיקר טעם מצה שהרי שנינו מצה זו על שום שלא הספיק בצקם כו'‪ .‬אלא שאנו מורים‬
‫שאותו הלחם שבשעת השעבוד היה לחם עוני‪ ,‬הוא עצמו נעשה לחם גאולים‪ .‬והמצה שבתחילת‬
‫הסדר היה לחמא עניא‪ ,‬לבסוף נעשה לחם גאולים‪ ,‬שאוכלים אותו על שום שלא הספיק בצקם‬
‫להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה וגאלם‪.‬‬
‫ושפיר אם כן מטבילים המצה בחרוסת‪ ,‬ומצא מין את מינו‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫בענין כורך‬
‫אמר רבינא אמר לי רב משרשיא בריה דרב נתן הכי אמר הלל משמיה דגמרא לא ניכרוך איניש‬
‫מצה ומרור כו' עיי"ש כל הסוגיא‪.‬‬
‫וצריך להבין למסקנת הגמ' דגם לרבנן יוצא אם אכל מצה ומרור ביחד‪ ,‬א"כ מ"ק ר' יוחנן‬
‫דחולקין עליו חביריו על הלל‪ ,‬וגם מאן האי תנא דס"ל מצות אין מבטלות זא"ז‪.‬‬
‫ויש בזה כמה שיטות‪ .‬שי' התוס' דבמצה ומרור איכא גזה"כ ועדיפא משאר מצוות‪ ,‬אלא דלמ"ד‬
‫דבעלמא מצוות מבטלות זא"ז אתיא קרא לגלות דבפסח רשאי לאכלם יחד‪ .‬וזהו שיטת רבנן‪.‬‬

‫ך‪:‬‬
‫תי נ ְבַמ תָר ׁשֵ ְ‬
‫בו תָּבַ‬
‫ר תָּבַ ּ‬
‫נים‪:‬‬
‫בים עו יִ‬
‫המס יִ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫לם‪.‬‬
‫עד עו ַמ תָ‬
‫תה ו ְ תָּבַ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫מ תָּבַ‬
‫מבר ַמ תָך ְ ׁשֵ‬
‫שם ה' ְ‬
‫הי ׁשֵׁ‬
‫י ְ יִ‬
‫מר‪:‬‬
‫מן או ׁשֵ‬
‫מז תָּבַ ׁשֵ‬
‫ה ְ‬
‫תָּבַ‬
‫הינ ּ‬
‫ש ּ‬
‫שלו‪.‬‬
‫מ בֶּׁ‬
‫לנו ּ יִ‬
‫אכ ְ‬
‫ו[ ש בֶׁ ַמ תָ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תי‪ ,‬נ ְבַמ תָר ׁשֵך ְ ] ֱ‬
‫בו תָּבַ‬
‫נן ו ְר תָּבַ ּ‬
‫נן ו ְר תָּבַב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ות ְ‬
‫ביִ ּר ְ ׁ‬
‫נים‪:‬‬
‫בים עו יִ‬
‫ס יִ ּ‬
‫מ ּלֻ‬
‫ה ְ‬
‫תָּבַ‬
‫אבל למ"ד דבעלמא מצוות אין מבטלות זא"ז‪ ,‬ע"כ קרא אתיא לגלות דבפסח איכא חיוב לאכלם‬
‫יחד‪ ,‬וזהו שיטת הלל‪.‬‬
‫שיטת בעה"מ‪ ,‬דהברייתא דיוצא אפילו אם אכלם בפנ"ע‪ ,‬אזיל בשיטת הלל‪ ,‬דגם להלל יצא אם‬
‫אכלם בפנ"ע‪ .‬רק דמצוה לאכלם ביחד‪ .‬ור' יוחנן קבלה בידו דרבנן פליגי עלי' דהלל וס"ל דלא‬
‫יצא אם אכלם ביחד‪ .‬דמצוות מבטלות זא"ז‪.‬‬
‫והרשב"ם משמע דס"ל דאיכא ג' שיטות‪ ,‬שיטת הלל דצריך כריכה דוקא‪ ,‬ושיטת רבנן דברייתא‬
‫דכריכה הויא רשות‪ ,‬ושיטת רבנן דר' יוחנן דאסור לכרוך דמצוות מבטלות זא"ז‪.‬‬
‫ושיטת הרמב"ן דמש"א ר' יוחנן חולקין עליו חביריו על הלל היינו דס"ל לרבנן דאין חיוב כריכה‬
‫רק היא רשות‪ ,‬אבל מ"מ גם לרבנן מצוות אין מבטלות זא"ז‪ ,‬נמצא דלמסקנת הגמ' אין מצוות‬
‫מבטלות זא"ז כלל‪) .‬אבל מ"מ מצוה דרבנן מבטל מצוה דאורייתא‪(.‬‬
‫והנה מסקינן דהשתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן מברך על אכילת מצה ואכיל‬
‫והדר מברך על אכילת מרור ואכיל‪ ,‬והדר אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה זכר למקדש‬
‫כהלל‪ .‬ומשמע דאילו היתה ההלכה מבוררת כהלל היה סגי לאכול מצה ואח"כ כורך‪ .‬וכן דייקו‬
‫הראשונים‪.‬‬
‫וביארו תוס' והרמב"ן דלרבנן א"א לאכול מצה ואח"כ כורך‪ ,‬דכיון שיצא יד"ח מצה בכזית ראשון‬
‫נמצא דהכזית השני של מצה אינו אלא רשות‪ ,‬ומבטל מצות מרור דרבנן‪ .‬אבל להלל עדיין לא‬
‫יצא יד"ח מצה ומרור יחד דרבנן‪ ,‬ולכן היה סגי במצה ואח"כ כורך‪.‬‬
‫אבל לדעת בעה"מ נראה דאי"צ לזה‪ ,‬ולעולם כל מה שאוכל מן המצה חשיבא אכילת מצוה‪,‬‬
‫ומ"מ לרבנן א"א לאכול מצה ואח"כ כורך‪ ,‬דהרי רבנן ס"ל מצוות מבטלות זא"ז‪.‬‬
‫אבל הרמב"ן לטעמי' לא סגי בכך‪ ,‬דהרי ס"ל דלמסקנת הגמ' לכו"ע מצוות אין מבטלות זא"ז‪.‬‬
‫וכן התוס' לטעמייהו דאפילו למ"ד מצוות מבטלות זא"ז אבל במצה ומרור איכא גזה"כ דאין‬
‫מבטלות‪ .‬ולכן הוקשה להם א"כ לרבנן אמאי אינו יכול לאכול מצה ואח"כ כורך‪ ,‬והוצרכו לחדש‬
‫דהכזית השני של מצה חשיבא אכילת רשות‪.‬‬
‫והנה יש לעיין במש"א הגמ' דהדר אכיל מצה וחסא זכר למקדש כהלל‪ ,‬ומשמע דאינו אלא זכר‬
‫בעלמא‪ ,‬וקשה דהרי להלל זוהי עיקר מצות מרור דרבנן‪ .‬ולמה זה נקרא זכר למקדש‪ ,‬ומאי‬
‫שנא מאכילת מרור דלא קרי לי' זכר למקדש כרבנן‪.‬‬

‫חִיינו ּ‬
‫בט ּ‬
‫הינ ּ‬
‫ובו ַמ תָתָּבַ‬
‫שלו ו ּ ְ‬
‫מ בֶּׁ‬
‫לנו ּ יִ‬
‫אכ תָּבַ ְ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ו[ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ברו ּך ְ ] ֱ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫מר‪:‬‬
‫זר ְואו ׁשֵ‬
‫מן חו בֶ‬
‫מז תָּבַ ׁשֵ‬
‫ה ְ‬
‫תָּבַ‬
‫חִיינו ּ‬
‫בט ּ‬
‫הינ ּ‬
‫ובו ַמ תָתָּבַ‬
‫שלו ו ּ ְ‬
‫מ בֶּׁ‬
‫לנו ּ יִ‬
‫אכ תָּבַ ְ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ו[ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ברו ּך ְ ] ֱ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫רים‪:‬‬
‫מ יִ‬
‫לם או ְ‬
‫כ ּלֻ ּ ַמ תָ‬
‫בט ּ‬
‫סד‬
‫ח בֶ‬
‫חן ב ְ ּ בֶ‬
‫ובו ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫לו ְ ּ‬
‫לם כ ּלֻ ּ ּ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫את ַמ תָ‬
‫זן בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫לם‪ ,‬תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫בט ּ‬
‫מים‪ ,‬ה ּ‬
‫סר‬
‫ח תָּבַ‬
‫מיד לא ַמ תָ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫הַמ תָגדול ּ‬
‫ובו תָּבַ‬
‫סדו‪ .‬ו ּ ְ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫שר יִ ּ‬
‫כל ב ַמ תָ ּ ַמ תָׂ‬
‫חם ל ְ ַמ תָ‬
‫תן ל בֶ בֶ‬
‫וא נו ׁשֵ‬
‫ח יִ‬
‫ו ּבְר תָּבַ ֲ‬
‫ולשי' בעה"מ דגם להלל יצא בדיעבד אם אכלם בפנ"ע‪ ,‬א"כ היה אפש"ל דכיון דכבר אכל מצה‬
‫ומרור בפנ"ע )לצאת ידי שיטת רבנן( נמצא דגם להלל כבר יצא‪ ,‬ומ"מ צריך לאכול מצה וחסא‬
‫זכר למקדש כהלל‪.‬‬
‫אבל אי"ז מספיק דעי' בדברי בעה"מ שכתב דאילו היתה הלכה כהלל היה אוכל מצה ואח"כ‬
‫כורך זכר למקדש עיי"ש‪ .‬והרי בכה"ג אכילת כורך לכ' לא היתה זכר למקדש בעלמא אלא‬
‫לעיקר חיובא דמצה ומרור בכריכה א'‪.‬‬
‫ונראה מזה דס"ל לבעה"מ דגם להלל חיוב מרור בזה"ז הוא מרור בפנ"ע‪ ,‬ולא דמי לחיוב מרור‬
‫בזמן הבית‪ ,‬שהרי המצוה מדאורייתא הוא פסח מצה ומרור‪ ,‬וזה ל"ש בזה"ז כלל‪ .‬ולא שייך לומר‬
‫דמדרבנן חייב לכרוך מצה ומרור ביחד‪ ,‬דאינו דומה לחיובא דאורייתא כלל‪ .‬ולכן גם להלל עיקר‬
‫החיוב בזה"ז הוא מצה בפנ"ע )מדאורייתא( ומרור בפנ"ע )מדרבנן(‪ .‬ואכילת כורך הוא רק זכר‬
‫למקדש בעלמא‪.‬‬
‫וא"ת א"כ מה הוא זה שאמרו בגמ' דהשתא דלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן לכן צריך‬
‫לאכול מצה לחוד ומרור לחוד‪ .‬ואח"כ כורכם זכר למקדש‪ .‬והרי אפילו להלל כך היא המצוה‪,‬‬
‫מצה בפנ"ע ומרור בפנ"ע דזהו עיקר החיוב בזה"ז‪ ,‬ואח"כ כורך זכר למקדש‪.‬‬
‫אבל פשוט דבעה"מ לטעמי' דהלל וחכמים נחלקו לא רק בדין כורך אלא בדין מצוות מבטלות‬
‫זא"ז‪ ,‬ולכן אילו היתה ההלכה ברורה כהלל דמצוות אין מבטלות זא"ז היה יכול לאכול מצה‬
‫ואח"כ כורך‪ ,‬ולא היו מבטלות זא"ז‪) .‬ובעה"מ לשיטתו דגם הכזית שני דמצה לא חשיבא אכילת‬
‫רשות אלא אכילת מצוה‪ ,‬וכנ"ל‪ (.‬וגם היה מקיים בזה זכר למקדש‪ .‬אבל שמא הלכה כרבנן‬
‫דמצוות מבטלות זא"ז‪ ,‬ולכן צריך לאכול מצה בפנ"ע ומרור בפנ"ע‪.‬‬
‫ונראה לדייק כן בלשון בעה"מ‪ ,‬אחר שביאר דלהלל היה סגי במצה ואח"כ כורך‪ ,‬מסיק נמצא‬
‫אוכל שני זיתי מצה ואחד של מרור‪ ,‬אבל השתא דמספק"ל הלכתא צריך שני זיתי מצה ושני זיתי‬
‫מרור עיי"ש‪ .‬ומה צריך לזה לחשב כמה זיתים צריך לאכול‪ ,‬וכי חושבנא אשמעינן‪ .‬והרי העיקר‬
‫מה שצריך לומר הוא דלרבנן צריך לאכול מצה ומרור בפנ"ע לקיים מצות מצה ומרור‪ ,‬שהרי‬
‫מצוות מבטלות זא"ז‪ ,‬אבל להלל המצוה לכתחילה עכ"פ לאכלם יחד‪ ,‬ולכן צריך לעשות כסדר‬
‫זה‪.‬‬
‫אבל לדברינו הוא מבואר מאד‪ ,‬דבאמת גם להלל חיוב מצה ומרור בזה"ז הוא מצה בפנ"ע‬
‫ומרור בפנ"ע‪ ,‬כמו לרבנן‪ .‬וכל מה שאוכל מצה וחסא בהדי הדדי הוא זכר למקדש בעלמא‪.‬‬
‫וא"כ גם להלל עיקר סדר המצוה הוא מצה בפנ"ע ומרור בפנ"ע‪ ,‬ואח"כ כורך זכר למקדש‪.‬‬
‫אלא דמ"מ להלל כיון דס"ל מצוות אין מבטלות זא"ז‪ ,‬יש עצה לאכול מצה ואח"כ כורך‪,‬‬
‫ובאכילת כורך יצא חיוב מרור בפנ"ע בזה"ז‪ ,‬דמצוות אין מבטלות זא"ז‪ ,‬וגם יצא ידי עשיית זכר‬

‫כי ה ּ‬
‫עב ּ‬
‫לנ ּ‬
‫כל‬
‫נס ל תָּבַ ּ‬
‫מפתָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫זן ו ּ ְ‬
‫אל ַמ תָ‬
‫וא ׁשֵ‬
‫גדול‪ ,‬יִ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫שמו תָּבַ‬
‫ור ְׁ‬
‫עד‪ .‬ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫לם ו ַמ תָ בֶ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫מזון ְ‬
‫לנו ּ ַמ תָ‬
‫סר ַמ תָ‬
‫ח תָּבַ‬
‫אל י בֶ ְ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫כל‪.‬‬
‫ה ּ‬
‫את תָּבַ‬
‫זן בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫תה ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברוך ְ תָּבַ‬
‫רא‪ַ .‬מ תָ ּ‬
‫שר ב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫תיו ֲ‬
‫כל ב ְ ּר יִיו ַמ תָ‬
‫מזון ל ְ ַמ תָ‬
‫כין ַמ תָ‬
‫מ יִ‬
‫כל‪ ,‬ו ׁשֵ‬
‫טיב ל תָּבַ ּ‬
‫מ יִ‬
‫ו ּ ׁשֵ‬
‫על‬
‫בה‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫בה ו ּר ְ ַמ תָ‬
‫מַמ תָדה טו ַמ תָ‬
‫ח ְ‬
‫רץ בֶ‬
‫א בֶ‬
‫תינו ּ בֶ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫תַמ תָ ל תָּבַ ֲ‬
‫חל ְ ּ‬
‫הנ ְ תָּבַ‬
‫ש יִ‬
‫על בֶׁ‬
‫הינו ּ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫נו בֶדה ל ְך ַמ תָ ה' ֱ‬
‫תַמ תָ‬
‫מ ּ‬
‫חתתָּבַ ְ‬
‫ריתְך ַמ תָ ש בֶׁ ַמ תָ‬
‫על ב ְ ּ יִ‬
‫עבַמ תָיִדים‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫בית ֲ‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫תנו ּ יִ‬
‫רִים‪ ,‬ו ּפְיִדי ַמ תָ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫רץ יִ‬
‫א בֶ‬
‫מ בֶ‬
‫הינו ּ ׁשֵ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תנו ּ ה' ֱ‬
‫צא ַמ תָ‬
‫שהו ׁשֵ‬
‫ בֶׁ‬
‫תנ ּ‬
‫תנ ּ‬
‫רנ ּ‬
‫סד‬
‫ח בֶ‬
‫חן ו ַמ תָ בֶ‬
‫חִיים ׁשֵ‬
‫על תָּבַ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫שהותָּבַד ְ‬
‫קיך ַמ תָ בֶׁ‬
‫ח בֶ ּ‬
‫על ּלֻ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫מְד ּ ַמ תָ‬
‫של יִ ּ תָּבַּ‬
‫תור ַמ תָתְך ַמ תָ בֶׁ‬
‫על ּ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫בְ ּבְ ַמ תָׂ‬
‫תנ ּ‬
‫כל‬
‫עת ו ּבְ ַמ תָ‬
‫כל ׁשֵ‬
‫כל יום ו ּבְ ַמ תָ‬
‫מיד‪ ,‬ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫תנו ּ ּ‬
‫נס או ַמ תָ‬
‫מפתָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫זן ו ּ ְ‬
‫תה ַמ תָ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מזון ַמ תָׁ‬
‫לת ַמ תָ‬
‫כי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫על ֲ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫שחונ תָּבַנ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ בֶׁ‬
‫עה‪:‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ַמ תָׁ‬
‫למקדש‪ .‬וזהו מעין תחבולה שלא יצטרך לאכול כ"כ חסא‪ .‬אלא דאינו יכול לעשות כן‪ ,‬משום‬
‫שיטת רבנן דמצוות מבטלות זא"ז‪ .‬וזהו שהאריך בעה"מ דלהלל היה סגי בשני זיתי מצה וזית‬
‫אחד של מרור‪ ,‬משא"כ לרבנן‪.‬‬
‫אבל לשי' הרמב"ן דלכו"ע מצוות אין מבטלות זא"ז‪ ,‬למה א"כ לא יאכל מצה ואח"כ כורך‬
‫לכו"ע‪ .‬וע"כ צ"ל כמש"כ הרמב"ן דלרבנן הכזית השני של מצה חשיבא אכילת רשות‪ .‬ויקשה‬
‫א"כ גם להלל נאמר כן‪ ,‬ובגמ' משמע דלהלל היה סגי במצה ואח"כ כורך‪ .‬ע"כ צ"ל דלהלל גם‬
‫בזה"ז לא יצא יד"ח מצה ומרור מדרבנן אא"כ אכלם יחד‪ .‬ולכן כל זמן שלא כרכם יחד אין‬
‫המצה רשות‪ ,‬דעדיין לא יצא יד"ח מצה מדרבנן‪ ,‬וכל שכן שלא יצא יד"ח מרור‪ .‬ודלא כמש"נ‬
‫בדעת בעה"מ‪.‬‬
‫ולדעת הרמב"ן יקשה א"כ למה זה נקרא זכר למקדש כהלל‪ ,‬כיון דלהלל זהו עיקר חיובא דרבנן‬
‫בזה"ז‪ .‬ושי"ל דמ"מ הרי אי"ז כמצות כורך בזמן הבית שהיה פסח מצה ומרור‪ ,‬ולא דמי לשאר‬
‫מצוות הנוהגות בזה"ז מדרבנן דעכ"פ היא אותה המצוה שנהגה בזמן הבית‪ ,‬אבל כאן מה שכורך‬
‫מצה ומרור אינו דומה כלל למצות כריכה שנהגה בזמן הבית‪ ,‬אלא ע"כ דתקנו מצוה מחודשת‬
‫בזה"ז לכרוך מצה ומרור‪ .‬ותקנו כן זכר לכריכה שנהגה בזמן המקדש‪ .‬ומ"מ כך תקנו עיקר‬
‫מצות מצה ומרור בזה"ז‪ ,‬וכל שלא עשה כן לא קיים מצות מצה ומרור מדרבנן כלל‪.‬‬
‫והנה הטור כתב דלא יפסיק בין ברכת מרור לאכילת כורך‪ ,‬דלהלל הברכה עלי' קאי‪ .‬ולמש"נ‬
‫זהו כהרמב"ן‪ ,‬ודלא כבעה"מ‪.‬‬

‫שיטת הרמב"ם בכורך‬
‫הרמב"ם )פ"ח חו"מ ה"ו( פסק דבזמן הבית לוקח המצה ומרור כאחת ומברך על אכילת מצות‬
‫ומרורים‪ ,‬ואם אכל מצה בפנ"ע ומרור בפנ"ע מברך על זה בפנ"ע ועל זה בפנ"ע‪ .‬ובפשוטו‬
‫דעתו דכיון דלא איתמר לא כהלל ולא כרבנן‪ ,‬כמבואר בסוגיין‪ ,‬לכן דעביד כמר עביד ודעביד כמר‬
‫עביד )וכדאשכחן לענין זמן תפילת מנחה עי' ברכות כז‪.(.‬‬
‫ועיי"ש )ה"ח( דבזה"ז אוכל מצה בפנ"ע ומרור בפנ"ע‪ ,‬וזו מצוה מד"ס‪ ,‬וחוזר וכורך מצה ומרור‬
‫ואוכלן בלא ברכה זכר למקדש‪ .‬ובפשוטו משום דלרבנן א"א לאכול מצה ואח"כ כורך‪ ,‬או משום‬
‫דמצוות מבטלות זא"ז )וכמש"נ לעי' בדעת בעה"מ( או משום דלרבנן הכזית שני דמצה היא‬
‫רשות ומבטל מרור דרבנן )וכמש"כ הרמב"ן(‪ .‬אבל ק' כיון דעביד כמר עביד א"כ אמאי אינו יכול‬

‫הינ ּ‬
‫חי‬
‫כל תָּבַ‬
‫פי ַמ תָ ּ‬
‫מך ַמ תָ בְ ּ יִ‬
‫ש ְ‬
‫ך‪ִ ,‬יתְב ַמ תָ ּר תָּבַך ְ יִׁ‬
‫כים אותַמ תָ ְ‬
‫מבַמ תָר ְ יִ‬
‫חנו ּ מויִדים ל ַמ תָך ְ ו ּ ְ‬
‫אנ תָּבַ ְ‬
‫ו‪ֲ ,‬‬
‫אל ׁשֵ‬
‫כל ה' ֱ‬
‫ה ּ‬
‫על תָּבַ‬
‫ו ְ תָּבַ‬
‫כת ּ‬
‫בה‬
‫טו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫רץ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫על ַמ תָ‬
‫היך ַמ תָ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫את ה' ֱ‬
‫תַמ תָ בֶ‬
‫תַמ תָ ו ּב ׁשֵר תָּבַכ ְ ּ‬
‫ע ּ‬
‫שבתָּבַ ְ‬
‫תַמ תָ ו ְ ַמ תָׂ‬
‫אכ תָּבַל ְ ּ‬
‫וב‪ :‬ו ְ ַמ תָ‬
‫עד‪ .‬כ תָּבַ ּ ַמ תָ ּ‬
‫לם ו ַמ תָ בֶ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫מיד ְ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫ּ‬
‫ך‪.‬‬
‫תן ל ַמ תָ ְ‬
‫שר נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫א בֶּׁ‬
‫ֲ‬
‫מזון‪:‬‬
‫ה ַמ תָ‬
‫על תָּבַ‬
‫רץ ו ְ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫על ַמ תָ‬
‫תה ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫על צ יִ ּ‬
‫על‬
‫כבו בֶדך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫כן ְ ּ‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫מ ְׁ‬
‫יון יִ‬
‫עיר בֶך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫לִים יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫על ְירו ּ ַמ תָׁ‬
‫מך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫ע בֶּ‬
‫אל תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ תָּבַ‬
‫על ִי ְׂ‬
‫הינו ּ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫נא ה' ֱ‬
‫חם ַמ תָ‬
‫ר תָּבַ ׁשֵ‬
‫הינו ּ‬
‫לכ ּ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ליו‪ֱ :‬‬
‫ע ַמ תָ‬
‫מך ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫רא יִׁ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫ש ש בֶׁנ יִ ּ ְ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫הַמ תָגדול ו ְ תָּבַ‬
‫בִית תָּבַ‬
‫ה תָּבַ ּ‬
‫על תָּבַ‬
‫חך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫שי בֶ‬
‫מ יִׁ‬
‫בית ַמ תָד ּיִוד ְ‬
‫ות ׁשֵ ּ‬
‫מ ְ‬
‫תָּבַ‬
‫לעשות כהלל גם בזה"ז ולאכול מצה ואח"כ כורך‪.‬‬
‫ושמא ס"ל דגם לרבנן מצוות אין מבטלות זא"ז‪ ,‬כשי' הרמב"ן‪ ,‬ולכן בזמן הבית יכול לעשות‬
‫כהלל לכתחילה כיון דגם לרבנן יצא‪ ,‬ואדרבא הכי עדיף דיצא לכו"ע‪ ,‬אבל בזה"ז אם יעשה‬
‫כהלל הרי לא יצא יד"ח מרור לרבנן‪ ,‬דהכזית שני של מצה היא רשות וכנ"ל‪ ,‬ובזה אין לעשות‬
‫כהלל נגד רבנן‪ ,‬אף דלא הוכרעה ההלכה כרבנן‪ ,‬דמ"מ אין לעשות כיחיד נגד רבים‪ .‬ודוחק‪.‬‬
‫והנה עצם שיטת הרמב"ם דבזמן הבית כורך מצה ומרור‪ ,‬ולא הק"פ‪ ,‬קשה מסוגיית הירושלמי‬
‫)פ"א חלה ה"א( דאיתא שם הלל הזקן היה כורך שלשתן כאחת אמר רבי יוחנן חלוקין על הלל‬
‫הזקן‪ .‬והא רבי יוחנן כרך מצה ומרור‪ .‬כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש‪] .‬ופי'‬
‫הגר"א דס"ל דמצה בזה"ז דרבנן‪ ,‬ומצוות דרבנן אין מבטלות זא"ז‪ [.‬ואפילו תימר כאן וכאן‬
‫בשעת המקדש שני דברים רבין על אחד ומבטלין אותו ע"כ‪ .‬ומבואר להדיא דלהלל כורך כל הג'‬
‫מינים יחד‪.‬‬
‫ונראה דהרמב"ם באמת פסק כחכמים‪ ,‬וס"ל דלחכמים נהי דאין לכרוך הג' מינים יחד‪ ,‬דשני‬
‫דברים רבין על אחד ומבטלין אותו‪ ,‬אבל מצוה לכרוך המצה ומרור יחד‪ ,‬ולרבנן זהו דין על מצות‬
‫ומרורים‪ .‬דלכן הקפיד ר' יוחנן לאכול מצה ומרור יחד‪ .‬ומש"כ הרמב"ם דאם אכל מצה בפנ"ע‬
‫ומרור בפנ"ע מברך על זה כו' היינו משום דגם לרבנן בדיעבד יצא אם אכלם בפנ"ע‪ ,‬וכמבואר‬
‫בברייתא שהובא בסוגיין דאפילו זה בפנ"ע וזה בפנ"ע‪.‬‬
‫וניחא מש"פ דבזה"ז אוכל מצה ומרור ואח"כ כורך‪ ,‬אף דלהלל באמת סגי במצה וכורך‪ ,‬משום‬
‫שפסק כרבנן‪) .‬ולכן אם יאכל מצה ואח"כ כורך הכזית שני דמצה הויא רשות‪ ,‬דאף שמצוה‬
‫לאכלם יחד אבל כיון שבדיעבד יצא בפנ"ע כבר יצא יד"ח מצה‪ ,‬והויא כזית שני רשות‪ .‬משא"כ‬
‫להלל י"ל דהכריכה לעיכובא ולכן אין הכזית שני רשות‪(.‬‬
‫אלא דיל"ע למה פסק הרמב"ם כרבנן‪ ,‬כיון דבבלי איתא להדיא דלא איתמר הלכתא לא כהלל‬
‫ולא כרבנן‪.‬‬
‫ונראה‪ ,‬דר' יוחנן אמר )גם בבבלי וגם בירושלמי( דחולקין עליו חביריו על הלל‪ .‬ובפשוטו הכונה‬
‫דלרבנן אסור לכרכם ביחד דמצוות מבטלות זא"ז‪ .‬ומביא על זה ברייתא‪ .‬אלא דלבסוף רב אשי‬
‫מדייק מלשון אפילו בברייתא דגם להברייתא יצא אם אכלם יחד‪ .‬ויקשה א"כ מה נעשה עם דברי‬
‫ר' יוחנן‪ .‬והרמב"ן תי' דר' יוחנן ג"כ לא קאמר אלא דרבנן אינם מצריכים כריכה‪ .‬אבל בירושלמי‬
‫מבואר שלא הבינו דברי ר' יוחנן כן‪ ,‬שהרי הקשו על ר' יוחנן ממה שהוא עצמו אכל מצה ומרור‬
‫ביחד‪ .‬ובעה"מ והרשב"ם תירצו דר' יוחנן לא נתכוון לרבנן דהברייתא אלא קבלה היתה בידו‬
‫שיש רבנן שחולקים על הלל‪.‬‬

‫חנ ּ‬
‫בינ ּ‬
‫כל‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫רה יִ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫הינו ּ ְ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫לנו ּ ה' ֱ‬
‫הר ְתָּבַוח ַמ תָ‬
‫ו‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫הר ְיִוי ׁשֵ‬
‫לנו ּ ו ְ תָּבַ‬
‫סנו ּ ו ְכ תָּבַל ְכ ְ ּ ׁשֵ‬
‫ננו ּ פתָּבַר ְנ ְ ׁשֵ‬
‫ענו ּ זו ּ ׁשֵ‬
‫ו‪ ,‬ר ְ ׁשֵ‬
‫א יִ‬
‫ַמ תָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫תם‪,‬‬
‫הל ְַמ תָוא ַמ תָ‬
‫לי ׁשֵדי תָּבַ‬
‫שר ו ַמ תַָמ תָדם ְולא יִ‬
‫נת בַמ תָ ּ ַמ תָׂ‬
‫תְ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫לי ׁשֵדי תָּבַ‬
‫הינו‪ ,‬לא יִ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫כנו ה' ֱ‬
‫רי ׁשֵ‬
‫תתָּבַצ ְ יִ‬
‫אל ּ‬
‫נא תָּבַ‬
‫תינו‪ .‬ו ְ ַמ תָ‬
‫צרו ׁשֵ‬
‫ַמ תָ‬
‫לם‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫לם ְ‬
‫ש ְולא נ יִכ ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫נבו ׁ‬
‫שלא ׁשֵ‬
‫בה‪ ,‬בֶׁ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫הר ְ ַמ תָ‬
‫שה ו ְ ַמ תָ‬
‫קדו ַמ תָׁ‬
‫ה ְּ‬
‫חה תָּבַ‬
‫פתו ּ ַמ תָ‬
‫ה ְּ‬
‫אה תָּבַ‬
‫מל ׁשֵ ַמ תָ‬
‫ה ְּ‬
‫אם ל ְי ַמ תְָדך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי יִ‬
‫יִ ּ‬
‫עד‪.‬‬
‫ו ַמ תָ בֶ‬
‫פין‪:‬‬
‫סי יִ‬
‫שבת מו יִ‬
‫בְ ּ תָּבַׁ‬
‫קדו ׂ‬
‫ש‬
‫ה ַמ תָ‬
‫גדול ו ְ תָּבַ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫בת תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫עי תָּבַ‬
‫בי יִ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְׁ‬
‫מצ ְתָּבַות יום תָּבַ‬
‫תיך ַמ תָ ו ּבְ יִ‬
‫צו בֶ‬
‫מ ְ‬
‫הינו ּ ב ְ ּ יִ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫צנו ּ ה' ֱ‬
‫לי ׁשֵ‬
‫ח יִ‬
‫ה ֲ‬
‫צה ו ְ תָּבַ‬
‫ר ְ ׁשֵ‬
‫שה ּ‬
‫נך‬
‫רצו בֶ‬
‫מצ ְתָּבַות ְ‬
‫בה כ ְ ּ יִ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫א ֲ‬
‫בו בְ ּ תָּבַ‬
‫ח ּ‬
‫לנו ּ תָּבַ‬
‫בו ו ְ ַמ תָ‬
‫בת ּ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ניך ַמ תָ ל יִ ְׁ‬
‫וא ל ְפַמ תָ בֶ‬
‫קדו ׁ‬
‫גדול ו ְ ַמ תָ‬
‫זה ַמ תָ ּ‬
‫כי יום בֶ‬
‫זה‪ .‬יִ ּ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫אבל דעת הרמב"ם נראה דאיה"נ לפי סוגיית הבבלי איתותב דברי ר' יוחנן‪ .‬אבל לפי הירושלמי‬
‫ר' יוחנן לא איתותב‪ ,‬דמש"א בברייתא דאפילו זה בפנ"ע דמשמע דיצא גם אם אכלם יחד‪ ,‬היינו‬
‫מצה ומרור‪ ,‬ואדרבא באמת מצוה לאכלם יחד‪ ,‬כמו שעשה ר' יוחנן עצמו‪ .‬ומש"א ר' יוחנן‬
‫דחולקין עליו חביריו על הלל‪ ,‬היינו על מה שהלל כרכם עם הק"פ‪ ,‬ובזה ס"ל לרבנן דשני דברים‬
‫רבין על אחד ומבטלין אותו‪.‬‬
‫והנה בבבלי אמרו שלא איתמר הלכתא לא כהלל ולא כרבנן‪ ,‬אבל בירושלמי משמע דהלכה‬
‫כרבנן‪ ,‬שהרי הקשו על ר' יוחנן שאמר חולקין עליו חביריו על הלל‪ ,‬ממה שר' יוחנן עצמו אכל‬
‫מצה ומרור יחד‪ .‬ומאי קושיא‪ ,‬דילמא ר' יוחנן עשה כהלל‪ ,‬דכיון דלא איתמר הלכתא לא כמר כו'‬
‫א"כ דעביד כמר עביד‪ .‬ונראה דפליגי התלמודים לשיטתם‪ ,‬דלמסקנת הבבלי כל הפלוגתא בין‬
‫הלל לרבנן הוא דלהלל חייב לכרוך‪ ,‬ולרבנן רשות‪ .‬ולכן בזמן הבית לא הוכרעה ההלכה‪ ,‬שהרי‬
‫היו יכולים לעשות כהלל ולצאת ידי שניהם‪ .‬ואף דנפק"מ בזה"ז אם יכול לאכול מצה ואח"כ‬
‫כורך‪ ,‬אבל כיון דעיקר פלוגתתם לענין מצות אכילת ק"פ‪ ,‬ולא הוכרעה ההלכה בזמן הבית‪ ,‬לכן‬
‫נשאר הדבר בלא הכרעה‪ .‬אבל לשיטת הירושלמי חולקין עליו חביריו על הלל‪ ,‬דסבירא להו‬
‫לרבנן דאסור לעשות כהלל‪ ,‬דשני דברים רבין על אחד ומבטלין אותו‪ .‬וא"כ בודאי שהוצרכו‬
‫להכריע ההלכה בזמן הבית‪ ,‬ומסתמא הלכה כרבים נגד יחיד‪.‬‬
‫ולכן כיון שלפי הבבלי לא מצינו מזור לדברי ר' יוחנן‪ ,‬ואילו הירושלמי יישב שיטת ר' יוחנן על נכון‪,‬‬
‫לכן תפס הרמב"ם לעיקר כשיטת הירושלמי‪ ,‬וכדרכו בכ"מ דבמקום שהבבלי נשאר בקושיא‬
‫ובירושלמי יש תירוץ על זה‪ ,‬פסק כהירושלמי‪ ,‬וק"ל‪.‬‬
‫בענין שני תבשילין‬
‫בגמ' מאי שני תבשילין‪ ,‬אמר רב הונא אמר סילקא וארוזא‪ ,‬ופרשב"ם דכל שכן מיני בשר‪.‬‬
‫בפשוטו כונתו דיותר דומים לפסח וחגיגה‪ ,‬והיינו כדברי הר"ן דכל האמוראים בסוגיין מודי דהשני‬
‫תבשילין הם כנגד פסח וחגיגה‪ ,‬וכמה שאמר רב יוסף בסמוך‪ .‬ולכ' ראיה לזה‪ ,‬דהא רבא מהדר‬
‫אסילקא וארוזא‪ ,‬והוא עצמו אמר לק' )קטז‪ (:‬בשר אי"צ להגביה עיי"ש‪ ,‬וע"כ הכונה אם היה‬
‫שם בשר אף דסגי גם בסילקא וארוזא‪ ,‬הרי דגם לרבא הוא כנגד הפסח דלכן צריך הדבר‬
‫להיאמר דאי"צ להגביהו‪ .‬אבל ברי"ף כאן הגירסא רבה מהדר אסלקא וארוזא‪ ,‬ולא רבא‪ ,‬ולפי"ז‬
‫אין ראיה‪.‬‬
‫ב‪ .‬ובמש"א חזקיה אפילו דג וביצה שעליו‪ ,‬פרש"י ורשב"ם דהחידוש הוא דחשיב שני תבשילין‪.‬‬
‫והוא עפ"י המשנה ביצה )טו‪ (:‬דדג וביצה שעליו חשיב שני תבשילין לענין עירוב תבשילין‪ .‬אבל‬
‫הר"ן כתב דאפשר דכונת חזקיה דצריך דג דוקא שדומה לבשר לענין נדרים‪ ,‬אבל סילקא וארוזא‬
‫לא‪ .‬וצ"ב א"כ למה סגי בביצה שעליו שאינו דומה לבשר כלל‪ .‬ושמא כיון שהוא על הדג חשוב‬

‫אנו ּ‬
‫תנ ּ‬
‫הר ְ ׁשֵ‬
‫ו‪ .‬ו תָּבַ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫מנו ּ ַמ תָ‬
‫ביום ְ‬
‫חה ְ ּ‬
‫אנ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫רה ו ְַמ תָיגון ו תָּבַ ֲ‬
‫הא צ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫לא תְ ׁשֵ‬
‫ש ּ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫לנו ּ ה' ֱ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫ני תָּבַ‬
‫ה יִ‬
‫רצונ ְך ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‪.‬ו ּביִ ְ‬
‫ש ּ‬
‫תה ה ּ‬
‫ועות‬
‫הי ְ ׁ‬
‫על תָּבַ‬
‫וא בתָּבַ ּ תָּבַ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫כי תָּבַ‬
‫שך ַמ תָ יִ ּ‬
‫קְד בֶׁ‬
‫עיר ַמ תָ‬
‫לִים יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫עיר בֶך ַמ תָ ו ּבְביִנ ְתָּבַין ְירו ּ ַמ תָׁ‬
‫ציון יִ‬
‫מת יִ‬
‫ח תָּבַ‬
‫הינו ּ ב ְ ּנ בֶ ַמ תָ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ה' ֱ‬
‫חמות‪.‬‬
‫הנ בֶ ּ ַמ תָ‬
‫על תָּבַ‬
‫ו ּבתָּבַ תָּבַ‬
‫ננו ּ‬
‫תינ ּ‬
‫כרו ׁשֵ‬
‫כר ז יִ ְ‬
‫קד ְוִיז ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫פַמ תָ ׁשֵ‬
‫מע ְוִי ּ‬
‫ש תָּבַ‬
‫צה ְוִי ַמ תָּׁ‬
‫אה ו ְי ׁשֵר ַמ תָ בֶ‬
‫ע ו ְי ׁשֵר ַמ תָ בֶ‬
‫גי תָּבַ‬
‫לה ו ְַמ תָיבא ו ְי תָּבַ יִ ּ‬
‫ע בֶ‬
‫ו‪ ,‬י תָּבַ ֲ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫הי ֲ‬
‫הינו ּ ׁשֵואל ׁשֵ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ֱ‬
‫תינ ּ‬
‫ננ ּ‬
‫ך‪,‬‬
‫קְדש בֶׁ ַמ תָ‬
‫עיר ַמ תָ‬
‫לִים יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫כרון ְירו ּ ַמ תָׁ‬
‫ך‪ ,‬ו ְז יִ ְ‬
‫עבְ בֶד ּ ַמ תָ‬
‫בן ַמ תָד ּיִוד תָּבַ‬
‫ח בֶ ּ‬
‫שי תָּבַ‬
‫מ יִׁ‬
‫כרון ַמ תָ‬
‫ו‪ ,‬ו ְז יִ ְ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫כרון ֲ‬
‫ו‪ ,‬ו ְז יִ ְ‬
‫דו ׁשֵ‬
‫ק ּ‬
‫ו ּפיִ ְ‬
‫ח יִ ּ‬
‫יים‬
‫מים‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫ח יִ‬
‫סד ו ּל ְר תָּבַ ֲ‬
‫ח בֶ‬
‫חן ו ּל ְ בֶ‬
‫בה ל ְ ׁשֵ‬
‫לטו ַמ תָ‬
‫טה ְ‬
‫לי ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל יִפְ ׁשֵ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫אל ל ְפַמ תָ בֶ‬
‫שר ַמ תָ תָּבַ‬
‫בית ִי ְׂ‬
‫מך ַמ תָ ׁשֵ ּ‬
‫ע ְּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫כרון ַמ תָ ּ‬
‫ו ְז יִ ְ‬
‫כה‬
‫ק ׁשֵדנו ּ בו ל יִבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בה ו ּפַמ תָ ְ‬
‫לטו ַמ תָ‬
‫בו ְ‬
‫הינו ּ ּ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫רנו ּ ה' ֱ‬
‫זה ז ַמ תָכ ְ ׁשֵ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫צות תָּבַ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫חג תָּבַ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫שלום ְ ּ‬
‫ו ּל ְ ַמ תָׁ‬
‫מ ּ‬
‫כדג לענ"ז‪ ,‬אף שהוא שני תבשילין‪ .‬אי"נ סגי במין א' שהוא מעין בשר‪ ,‬כיון דאינו אלא זכר‬
‫בעלמא‪.‬‬
‫וכן במש"א רבינא אפילו גרמא ובישולא‪ ,‬ופי' הר"ן דלרבינא צריך מין בשר‪ ,‬וצ"ב א"כ איך סגי‬
‫במרק שעמו‪ .‬ושמא גם המרק חשיב מין בשר‪ .‬אי"נ כיון שהוא עם הגרמא חשוב עמו‪ ,‬וכנ"ל‪ .‬ועי'‬
‫בהגהות מיימוניות )פ"ח חו"מ ס"ק ב'( דלרבינא צריך שני מיני בשר‪ ,‬ולא סגי בגרמא וביצה‪.‬‬
‫אבל השו"ע )סי' תע"ג( כתב דנהגו בזרוע וביצה‪ ,‬והגר"א ציין לדברי הר"ן‪ ,‬משמע דמפרש‬
‫דלרבינא סגי במין א' של בשר‪.‬‬
‫ובעיקר מש"כ הר"ן דאפשר דחזקיה מצריך דג דוקא שדומה לבשר‪ ,‬אבל סילקא וארוזא לא‪,‬‬
‫ודלא כרש"י ורשב"ם שפירשו דלא נתכוון חזקיה אלא לאשמעי' דדג וביצה שעליו חשיבי שני‬
‫תבשילין‪ ,‬אבל דג אינו כבשר ולחזקיה סגי גם בסילקא וארוזא‪ .‬עי' בתורת רפאל )סי' ע"א(‬
‫שרצה לתלותו במה שהביא הר"ן פ"ד תענית פלוגתא לענין סעודה המפסקת דאסור לאכול שני‬
‫תבשילין‪ ,‬אם מותר בדג וביצה שעליו‪ .‬דעיי"ש בר"ן דאי' מ"ד דחשיב שני תבשילין כמו לענין‬
‫עירוב תבשילין‪ ,‬ואידך מ"ד ס"ל דקולא הוא בעירוב תבשילין אבל בעלמא הוא תבשיל אחד‪.‬‬
‫וביאר התורת רפאל‪ ,‬דלהך מ"ד דילפינן מעירוב תבשילין לעלמא דדג וביצה שעליו הם שני‬
‫תבשילין בכל מקום‪ ,‬א"כ יקשה מה אשמעי' חזקיה‪ ,‬הרי מתניתין היא‪ .‬וע"כ דחזקיה משמיענו‬
‫דצריך דג שהוא מעין בשר‪ .‬אבל להך מ"ד דקולא הוא בעירוב תבשילין‪ ,‬בודאי הוצרך חזקיה‬
‫לאשמעי' דגם לענין שני תבשילין דליל הסדר מקילין כן‪.‬‬
‫אבל קשה להך צד דילפינן מעירוב תבשילין לעלמא‪ ,‬ואין שום חידוש כאן דדג וביצה שעליו‬
‫חשיבי שני תבשילין שהוא דין המשנה‪ ,‬וכל חידושו של חזקיה אינו אלא דדג חשיב כבשר‪ ,‬א"כ‬
‫למה נקט חזקיה חידושו בציור זה דדג וביצה שעליו‪ ,‬ולמה לא אמר בפשיטות אפילו דג וביצה‪.‬‬
‫ולכ' זה סיוע לומר דרק בדג וביצה שעליו סגי‪ ,‬דכיון שהביצה הוא על הדג חשוב כמותו‪ ,‬אבל דג‬
‫וביצה לחודייהו לא דצריך שני מינים שהם מעין בשר‪.‬‬
‫באוצר הגאונים )עמ' ‪ (128‬הביא מרב שרירא גאון דהב' תבשילין הם כנגד שני שלוחין משה‬
‫ואהרן‪ ,‬ויש נוהגין בג' תבשילין כנגד משה אהרן ומרים שנאמר ואשלח לפניך את משה ואהרן‬
‫ומרים‪ ,‬ונוהגים בבשר ודג וביצה כנגד סעודת לויתן וזיז שדי ושור הבר עיי"ש‪) .‬וחלק מהדברים‬
‫הבואו בחק יעקב ובאליה רבה בשם הרוקח‪ (.‬ותמוה דבגמ' מבואר דהוא כנגד פסח וחגיגה‬
‫ולמה צריך טעמים אחרים‪ .‬ומשמע דסבירא לי' דרק רב יוסף הוא דס"ל כן‪ ,‬ולטעמי' דצריך שני‬
‫מיני בשר‪ ,‬אבל לאינך אמוראי אינו כנגד פסח וחגיגה כלל‪.‬‬
‫ומ"מ עצם הדבר תמוה שיביאו שני תבשילין כנגד משה ואהרן‪ ,‬וכי כך עושים זכר למשה ואהרן‪.‬‬
‫ונראה ברור שאין כונתו דזו היא עיקר סיבת הבאת התבשילין‪ ,‬אלא ודאי מה שמביא שני תבשילין‬
‫הוא משום סעודת הלילה‪ ,‬דשני תבשילין הוא סעודה חשובה של חירות‪ ,‬וכמו שמצינו לענין‬

‫ענ ּ‬
‫מים ח ּ‬
‫כי‬
‫ו‪ ,‬יִ ּ‬
‫שי ׁשֵ‬
‫לינו ּ ְוהו יִׁ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫חם ַמ תָ‬
‫ננו ּ ו ְר תָּבַ ׁשֵ‬
‫ח ׁשֵ ּ‬
‫וס ו ְ ַמ תָ‬
‫ח יִ‬
‫עה ו ְר תָּבַ ֲ‬
‫שו ּ ַמ תָ‬
‫בר י ְ ׁ‬
‫חִיים‪ .‬ו ּביְִד תָּבַ‬
‫ענו ּ בו ל ְ תָּבַ‬
‫שי ׁשֵ‬
‫ְוהו יִׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫תה‪.‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫רחום ַמ תָ‬
‫חנון ו ְ תָּבַ‬
‫מל בֶך ְ תָּבַ‬
‫אל בֶ‬
‫כי ׁשֵ‬
‫נינו‪ ,‬יִ ּ‬
‫עי ׁשֵ‬
‫ליך ַמ תָ ׁשֵ‬
‫א בֶ‬
‫ ׁשֵ‬
‫מינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫רה בְי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ש ב יִ ּ ְ‬
‫הק בֶד ׁ‬
‫עיר תָּבַ‬
‫לִים יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫נה ְירו ּ ַמ תָׁ‬
‫ו ּבְ ׁשֵ‬
‫מן‪.‬‬
‫א ׁשֵ‬
‫לִים‪ַ .‬מ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מיו ְירו ּ ַמ תָׁ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫נה ב ְ ּר תָּבַ ֲ‬
‫בו בֶ‬
‫תה ה'‪ּ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫לנו ּ‬
‫א ׁשֵ‬
‫אנו ּ ג ּ ֲ‬
‫בור ְ ׁשֵ‬
‫רנו ּ ּ‬
‫איִדי ׁשֵ‬
‫כנו ּ תָּבַ‬
‫מל ְ ׁשֵ ּ‬
‫בינו ּ תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫אל ַמ תָ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫לם‪ַ ,‬מ תָ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫כל‬
‫כל ש בֶׁב ְ ּ ַמ תָ‬
‫טיב ל תָּבַ ּ‬
‫מ יִ‬
‫ה ׁשֵּ‬
‫טוב ו ְ תָּבַ‬
‫ה ּ‬
‫מל בֶך ְ תָּבַ‬
‫ה בֶּ‬
‫אל תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ תָּבַ‬
‫עה ִי ְׂ‬
‫ענו ּ רו ׁשֵ‬
‫עקב רו ׁשֵ‬
‫ש י תָּבַ ֲ‬
‫קדו ׁ‬
‫שנו ּ ְ‬
‫קדו ׁשֵׁ‬
‫רנו ּ ְ‬
‫יוצ ְ ׁשֵ‬
‫לנו ּ‬
‫לנו ּ ה ּ‬
‫לנו ּ ה ּ‬
‫ו‪ .‬ה ּ‬
‫לנ ּ‬
‫טיב‪ ,‬ה ּ‬
‫טיב‪ ,‬ה ּ‬
‫יום ַמ תָויום ה ּ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫וא ִיג ְ ְ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫וא גו ְ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫וא ג ְ ַמ תָ‬
‫טיב ַמ תָ‬
‫וא ׁשֵיי יִ‬
‫מ יִ‬
‫וא ׁשֵ‬
‫ה יִ‬
‫וא ׁשֵ‬
‫סה‬
‫פתָּבַר ְנ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מה ּ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫עה נ בֶ ַמ תָ‬
‫שו ּ ַמ תָ‬
‫כה יִוי ׁ‬
‫חה‪ ,‬ב ְ ּר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫הצ ְל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫לה ו ְ תָּבַ‬
‫הצ ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מים ו ּל ְר בֶתָּבַוח תָּבַ‬
‫ח יִ‬
‫סד ו ּל ְר תָּבַ ֲ‬
‫ח בֶ‬
‫חן ו ּל ְ בֶ‬
‫עד‪ ,‬ל ְ ׁשֵ‬
‫ל ַמ תָ תָּבַ‬
‫רנ ּ‬
‫כל ט ּ‬
‫ח יִ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ס ׁשֵ‬
‫ח ְּ‬
‫על י ְ תָּבַ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫וב ְ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫כל טוב‪ ,‬ו ּ יִ‬
‫שלום ו ְ ַמ תָ‬
‫יים ו ְ ַמ תָׁ‬
‫מים ו ְ תָּבַ‬
‫ח יִ‬
‫לה ו ְר תָּבַ ֲ‬
‫ו ְכ תָּבַל ְכ ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מן ה ּ‬
‫עד‪.‬‬
‫לם ו ַמ תָ בֶ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫לינו ּ ְ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫מלוך ְ ַמ תָ‬
‫וא ִי ְ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫מִים ובַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מן הוא ִיתְב ַמ תָ ּר תָּבַך ְ ב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫עד‬
‫בנו ל ַמ תָ תָּבַ‬
‫דר ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַ ּ‬
‫חים‪ְ ,‬וִיתְ תָּבַ‬
‫צח נ ְצ ַמ תָ יִ‬
‫עד ול ְנ ׁשֵ תָּבַ‬
‫בנו ל ַמ תָ תָּבַ‬
‫אר ַמ תָ ּ‬
‫פַמ תָ תָּבַ‬
‫רים‪ְ ,‬וִיתְ ּ‬
‫דו יִ‬
‫לדור ּ‬
‫בח ְ‬
‫תתָּבַ תָּבַ ּ‬
‫ש ּ‬
‫מן הוא ִי ְׁ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫מים‪.‬‬
‫מי עול ַמ תָ יִ‬
‫לעול ְ ׁשֵ‬
‫וְּ‬
‫מן ה ּ‬
‫כבוד‪.‬‬
‫סנו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫וא י ְפתָּבַר ְנ ְ ׁשֵ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫סעודה המפסקת דאסור לאכול שני תבשילין‪ ,‬ה"נ להיפך‪ .‬אלא שמצא רמז בזה למשה ואהרן‪,‬‬
‫ואם אוכל סעודה חשובה יותר בג' תבשילין הוי רמז גם למרים‪ ,‬וגם מרמז לסעודת לויתן דיהיה‬
‫חירות מיצה"ר ומשעובד מלכיות‪.‬‬
‫ומסתבר דגם רב יוסף ל"פ על זה אלא דמוסיף שהשני תבשילין יהיו מיני בשר דראוי שיהיה כעין‬
‫הסעודה בזמן המקדש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫במשנה‪ ,‬מזגו לו כוס ג'‪ .‬ומברך עליו ברהמ"ז‪.‬‬
‫בגמ'‪ ,‬ש"מ ברהמ"ז טעונה כוס‪ .‬ודוחה‪ ,‬ד' כוסות תקנו כו'‪.‬‬
‫תמוה‪ ,‬למה דס"ד‪ ,‬מה יענה לכוס ב' וד'?‬
‫רש"י )קח‪ ,(.‬כנגד ג' כוסות‪) .‬כי בחלומות של שר המשקין מבואר במדרש שהיה מרומז גאולת‬
‫מצרים‪ .‬ונראה דלכן יוסף חשב שע"י חלום זה יצא מבית הסהר‪(.‬‬
‫וק' מהגמ' הנ"ל‪ .‬ורש"י עצמו בריש הפרק כתב ד’ כוסות כנגד ד' לשונות‪.‬‬
‫י"ל דבא לתרץ הס"ד בגמ'‪ ,‬דגם מתחילה ידע דכוסות תקנו‪ ,‬רק ס"ד דרק ג'‪ ,‬וברהמ"ז משום‬
‫דטעונה כוס‪ .‬ודברי רש"י )קח‪ (.‬הם כהך צד‪ ,‬דס"ל דקיי"ל ברהמ"ז טעונה כוס‪ .‬ובריש הפרק‬
‫כתב לפי דחיית הגמ'‪.‬‬
‫ומ"מ נפק"מ בין ב' הטעמים‪ ,‬משום ברהמ"ז טעונה כוס או משום חיוב ד’ כוסות דתקנו רבנן‪,‬‬
‫אם צריך כוס לכאו"א )לשי' רוב ראשונים דיש חיוב שתיית ד’ כוסות(‪ .‬ואילו ממש"כ רש"י‬
‫דלברהמ"ז אי"צ דין ד' כוסות‪ ,‬משמע דאי"צ שכל אחד ישתה‪ ,‬וכהתוס'‪.‬‬

‫צנ ּ‬
‫מי ּ‬
‫ו‪ְ ,‬וה ּ‬
‫רנ ּ‬
‫על צ תָּבַ ּ ַמ תָ ּ‬
‫מן ה ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫אר ְ ׁשֵ‬
‫ות ל ְ תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫כנו ּ קו ְ‬
‫לי ׁשֵ‬
‫וא יו יִ‬
‫וא ׁשֵ‬
‫מ תָּבַ‬
‫לנו ּ ׁשֵ‬
‫ע ׁשֵ ּ‬
‫בור ּלֻ‬
‫ש ּ‬
‫וא ִי ְׁ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ליו‪.‬‬
‫ע ַמ תָ‬
‫לנו ַמ תָ‬
‫אכ תָּבַ ְ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫זה בֶׁ‬
‫חן בֶ‬
‫של ְ ַמ תָ‬
‫על ּלֻׁ‬
‫זה‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫בִית תָּבַ‬
‫בה ב תָּבַ ּ תָּבַ ּ‬
‫מר ּלֻ ַמ תָ ּ‬
‫כה ְ‬
‫לנו ב ְ ּר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫לח ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מן הוא ִי ְׁ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫זכ ּ‬
‫אל יִ ַמ תָ ּ‬
‫מן ה ּ‬
‫שורות טובות‬
‫לנו ּ בְ ּ ׂ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫טוב‪ ,‬יִויבתָּבַ בֶּׂ‬
‫ור ל תָּבַ ּ‬
‫ביא ַמ תָ‬
‫הנ ַמ תָ ּ יִ‬
‫יהו ּ תָּבַ‬
‫את ׁשֵ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫לח ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫וא ִי ְׁ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫ש ּ‬
‫חמות‪.‬‬
‫ועות ו ְנ בֶ ַמ תָ‬
‫יְ ׁ‬
‫מן ה ּ‬
‫תי‪.‬‬
‫ש יִ‬
‫א ְ‬
‫לי ‪ /‬יִ‬
‫ע יִ‬
‫את ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫וא י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫מן ה ּ‬
‫בִית‬
‫ה תָּבַ ּ‬
‫עלת תָּבַ‬
‫תי[ בתָּבַ ּ תָּבַ‬
‫מי מור ַמ תָ יִ‬
‫א יִּ‬
‫את ] יִ‬
‫זה‪ .‬ו ְ בֶ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫בִית תָּבַ‬
‫ה תָּבַ ּ‬
‫על תָּבַ‬
‫רי[ ב תָּבַ ּ תָּבַ‬
‫בי מו יִ‬
‫א יִ‬
‫את ] ַמ תָ‬
‫וא י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫לנ ּ‬
‫כמו‬
‫ו‪ּ ְ ,‬‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫כל ֲ‬
‫את ַמ תָ ּ‬
‫תנו ּ ו ְ בֶ‬
‫הם‪ .‬או ַמ תָ‬
‫שר ל ַמ תָ בֶ‬
‫א בֶׁ‬
‫כל ֲ‬
‫את ַמ תָ ּ‬
‫עם ו ְ בֶ‬
‫את ז תָּבַר ְ ַמ תָ‬
‫תם ו ְ בֶ‬
‫בי ַמ תָ‬
‫את ׁשֵ ּ‬
‫תם ו ְ בֶ‬
‫זה‪ ,‬או ַמ תָ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫תינו ּ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫רכו ּ ֲ‬
‫שנ יִ ּתְבַמ תָ ּ ְ‬
‫ בֶׁ‬
‫מה‪,‬‬
‫של ׁשֵ ַמ תָ‬
‫כה ְׁ‬
‫חד ביִ ּבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫לנו ּ י תָּבַ תָּבַ‬
‫תנו ּ כ ּלֻ ּ ַמ תָ ּ‬
‫כן י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ או ַמ תָ‬
‫כל‪ׁ ,‬שֵ ּ‬
‫כל ּ‬
‫מ ּ‬
‫כל יִ‬
‫עקב ב תָּבַ ּ ּ‬
‫חק ו ְי תָּבַ ֲ‬
‫הם ִיצ ְ ַמ תָ‬
‫אבְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תָּבַ‬
‫מן‪.‬‬
‫א ׁשֵ‬
‫מר‪ַ ,‬מ תָ‬
‫ְונא תָּבַ‬
‫זכ ּ‬
‫את ה'‪,‬‬
‫מ ׁשֵ‬
‫כה ׁשֵ‬
‫שא בְר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫שלום‪ .‬ו ְנ יִ ַמ תָׂ‬
‫רת ַמ תָׁ‬
‫מ בֶ‬
‫ש בֶ‬
‫מ ְׁ‬
‫הא ל ְ יִ‬
‫תְ ׁשֵ‬
‫ש ּ‬
‫ות בֶׁ‬
‫לינו ּ ְ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫הם ו ְ ַמ תָ‬
‫לי בֶ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫מדו ּ ֲ‬
‫מרום י ְל תָּבַ ְּ‬
‫בתָּבַ ּ ַמ תָ‬
‫ּ‬
‫אַמ תָדם‪.‬‬
‫הים ו ְ ַמ תָ‬
‫אל יִ‬
‫ני ֱ‬
‫עי ׁשֵ‬
‫כל טוב ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ש בֶ‬
‫חן ו ְ ׁשֵׂ‬
‫צא ׁשֵ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ענו‪ ,‬ו ְנ יִ ְ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫הי ִי ְׁ‬
‫מאל ׁשֵ‬
‫קה ׁשֵ‬
‫ו ּצ ְַמ תָד ַמ תָ‬
‫מן ה ּ‬
‫מים‪.‬‬
‫העול ַמ תָ יִ‬
‫ח ׁשֵיי ּ ַמ תָ‬
‫חה ל ְ תָּבַ‬
‫מנו ּ ַמ תָ‬
‫בת ו ּ ְ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫כלו תָּבַׁ‬
‫ש ּלֻ ּ‬
‫לנו ּ יום בֶׁ‬
‫חי ׁשֵ‬
‫וא י תָּבַנ ְ יִ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫בת‪ָ :‬‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫בְ ּ תָּבַׁ‬
‫מן ה ּ‬
‫בים‬
‫קים יושְׁ יִ‬
‫די יִ‬
‫שצ תָּבַ ּ יִ ּ‬
‫ך‪ .‬יום בֶׁ‬
‫ארו ּ ְ‬
‫כלו ַמ תָ‬
‫ש ּלֻ ּ‬
‫כלו טוב‪].‬יום בֶׁ‬
‫ש ּלֻ ּ‬
‫לנו ּ יום בֶׁ‬
‫חי ׁשֵ‬
‫וא י תָּבַנ ְ יִ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫הם[‪.‬‬
‫מ בֶ‬
‫ע ַמ תָּ‬
‫קינו ּ יִ‬
‫חל ְ ׁשֵ‬
‫הי בֶ‬
‫נה יִוי יִ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫ש יִ‬
‫ה ְּׁ‬
‫זיו תָּבַ‬
‫מ יִ ּ‬
‫נים יִ‬
‫ה יִ‬
‫הם ו ְנ בֶ ֱ‬
‫שי בֶ‬
‫רא ׁשֵׁ‬
‫הם ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫תי בֶ‬
‫טרו ׁשֵ‬
‫ע ְ‬
‫ו ְ תָּבַ‬
‫מן ה ּ‬
‫בא‪.‬‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫לם תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫ח ׁשֵיי ּ ַמ תָ‬
‫ח ו ּל ְ תָּבַ‬
‫שי תָּבַ‬
‫מ יִׁ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫לימות תָּבַ‬
‫כנו ּ יִ‬
‫וא י ְז תָּבַ ׁשֵ ּ‬
‫רחֲ ָ‬
‫ה ַ‬
‫ָ‬
‫ש ּ‬
‫שלום‬
‫שה ַמ תָׁ‬
‫לם‪ .‬ע בֶׂ‬
‫עד עו ַמ תָ‬
‫רעו תָּבַ‬
‫שיחו ל ְַמ תָדיִוד ו ּל ְז תָּבַ ְ‬
‫מ יִׁ‬
‫סד ל יִ ְ‬
‫ח בֶ‬
‫שה בֶ‬
‫כו ְוע בֶׂ‬
‫מל ְ ּ‬
‫ועות תָּבַ‬
‫דול י ְ ׁ‬
‫מג ְ ּ‬
‫יִ‬
‫מר ּ‬
‫מיו‪ ,‬ה ּ‬
‫מן‪.‬‬
‫א ׁשֵ‬
‫ו‪ַ ,‬מ תָ‬
‫א ְ‬
‫אל ו ְ יִ‬
‫שר ַמ תָ תָּבַ‬
‫כל ִי ְׂ‬
‫על ַמ תָ ּ‬
‫לינו ּ ו ְ תָּבַ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫שלום ַמ תָ‬
‫שה ַמ תָׁ‬
‫ע בֶׂ‬
‫וא י תָּבַ ֲ‬
‫מרו ַמ תָ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫סרו ּ‬
‫עב ּ‬
‫ח ְ‬
‫שי ה' לא י תָּבַ ְ‬
‫ו‪ְ ,‬ודר ְ ׁשֵׁ‬
‫שו ּ ו ְר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫רים ר ַמ תָ ׁ‬
‫פי יִ‬
‫איו‪ .‬כ ְ ּ יִ‬
‫ליר ׁשֵ ַמ תָ‬
‫חסור יִ‬
‫מ ְ‬
‫אין תָּבַ‬
‫כי ׁשֵ‬
‫שיו‪ ,‬יִ ּ‬
‫קד ַמ תָׁ‬
‫את ה' ְ‬
‫ראו ּ בֶ‬
‫ִי ְ‬
‫רצון‪.‬‬
‫חי ַמ תָ‬
‫כל תָּבַ‬
‫ע ל ְ ַמ תָ‬
‫בי תָּבַ‬
‫ש יִ ּ‬
‫מ ְׂ‬
‫ך‪ ,‬ו ּ תָּבַ‬
‫את י ַמ תָ בֶד ַמ תָ‬
‫ח בֶ‬
‫פות ׁשֵ תָּבַ‬
‫דו‪ּ .‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב יִ ּ‬
‫ליי יִ ּ‬
‫כל טוב‪ .‬הודו ּ תָּבַ‬
‫ַמ תָ‬
‫תי צ תָּבַיִדיק‬
‫אי יִ‬
‫תי‪ְ ,‬ולא ר ַמ תָ יִ‬
‫קנ ְ ּ יִ‬
‫תי תָּבַגם ז ַמ תָ תָּבַ‬
‫הִיי יִ‬
‫ער ַמ תָ‬
‫טחו‪ .‬נ תָּבַ תָּבַ‬
‫מבְ תָּבַ‬
‫הַמ תָיה ה' יִ‬
‫ביי‪ ,‬ו ְ ַמ תָ‬
‫טח תָּבַ ּ‬
‫שר ִיבְ תָּבַ‬
‫א בֶׁ‬
‫בר ֲ‬
‫הג בֶ ּ בֶ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫רעו‬
‫זב‪ ,‬ו ְז תָּבַ ְ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫נ בֶ ֱ‬
‫שלום‪.‬‬
‫עמו בתָּבַ ַמ תָׁ‬
‫את תָּבַ‬
‫תן‪ ,‬ה' י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫עמו ִי ּ ׁשֵ‬
‫חם‪.‬יי עז ל ְ תָּבַ‬
‫ש ל ַמ תָ בֶ‬
‫קּ ׁ‬
‫מבתָּבַ בֶ‬
‫ְ‬
‫פן‪.‬‬
‫הג ַמ תָ בֶ‬
‫רי תָּבַ‬
‫פְ יִ‬
‫רא ּ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫לם ּ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫ושותים בהסיבה ואינו מברך ברכה אחרונה‪.‬‬
‫מוזגים כוס של אליהו ופותחים את הדלת‪:‬‬

‫עיין לקמן בענין כוס חמישי והלל הגדול‪.‬‬

‫שר לא י ְַמ תָדעו ּך ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫גוִים ֲ‬
‫ה ּ‬
‫אל תָּבַ‬
‫מתְך ַמ תָ בֶ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫שפך ְ ֲ‬
‫ְׁ‬
‫ראו‪ּ.‬‬
‫ק ַמ תָ‬
‫מך ַמ תָ לא ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫שר ב ְ ּ יִׁ‬
‫א בֶׁ‬
‫לכות ֲ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫על תָּבַ‬
‫ו ְ תָּבַ‬
‫שמ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫את נ ַמ תָ ׁשֵוהו ּ ׁשֵ‬
‫עקב ו ְ בֶ‬
‫את י תָּבַ ֲ‬
‫כל בֶ‬
‫א תָּבַ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫יִ ּ‬
‫שי ׁשֵגם‪.‬‬
‫פְך ַמ תָ י תָּבַ יִׂ‬
‫א ּ‬
‫חרון תָּבַ‬
‫מך ַמ תָ ו תָּבַ ֲ‬
‫ע בֶ‬
‫הם ז תָּבַ ְ‬
‫לי בֶ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫שפך ְ ֲ‬
‫ְׁ‬
‫מי ה'‪.‬‬
‫ש ׁשֵ‬
‫חת ְׁ‬
‫תתָּבַ תָּבַ‬
‫מ ּ‬
‫מי ׁשֵדם יִ‬
‫ש יִ‬
‫אף ו ְתתָּבַ ְׁ‬
‫רדף ב ְ ּ תָּבַ‬
‫תיִ ְ‬
‫ּ‬
‫הלל‬
‫לנ ּ‬
‫ך‪.‬‬
‫ת בֶ ַמ תָ‬
‫מ ּ‬
‫א יִ‬
‫על ֲ‬
‫ס ְד ּך ַמ תָ תָּבַ‬
‫ח ְ‬
‫על תָּבַ‬
‫כבוד‪ ,‬תָּבַ‬
‫תן ַמ תָ ּ‬
‫מך ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫ש ְ‬
‫כי ל ְ יִׁ‬
‫ו‪ ,‬יִ ּ‬
‫לנו‪ ּ ,‬ה'‪ ,‬לא ַמ תָ‬
‫לא ָ‬
‫א ׁשֵ ּ‬
‫הם‪.‬‬
‫הי בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫נא ֱ‬
‫יה ַמ תָ‬
‫גוִים תָּבַ‬
‫ה ּ‬
‫מרו ּ תָּבַ‬
‫מה יא ְ‬
‫ל ַמ תָ ַמ תָּ‬
‫ּ‬
‫שה‪.‬‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫פץ ַמ תָ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫שר ַמ תָ‬
‫א בֶׁ‬
‫כל ֲ‬
‫מִים‪ּ ,‬‬
‫ש תָּבַ‬
‫הינו ב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ו ֱ‬
‫אַמ תָדם‪.‬‬
‫שה י ְ ׁשֵדי ַמ תָ‬
‫ע ׁשֵׂ‬
‫מ ֲ‬
‫הב תָּבַ‬
‫סף ו ְז ַמ תָ ַמ תָ‬
‫הם כ בֶ ּ בֶ‬
‫בי בֶ‬
‫עצ תָּבַ ׁשֵ ּ‬
‫ֲ‬
‫ראו‪ּ.‬‬
‫ּ‬
‫הם ְולא ִי ְ‬
‫נִים ל ַמ תָ בֶ‬
‫עי תָּבַ‬
‫ברו‪ׁ ,‬שֵ‬
‫הם ְולא י ְתָּבַד ׁשֵ ּ‬
‫פה ל ַמ תָ בֶ‬
‫ּ בֶ‬
‫ריחון‪ּ.‬‬
‫ּ‬
‫הם ְולא י ְ יִ‬
‫אף ל ַמ תָ בֶ‬
‫מעו‪ ,‬תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫הם ְולא ִי ְׁ‬
‫נִים ל ַמ תָ בֶ‬
‫אז ְ ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫לכ ּ‬
‫ש ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫הם ְולא י ְ תָּבַ‬
‫לי בֶ‬
‫ון‪ ,‬ר תָּבַג ְ ׁשֵ‬
‫מי ׁ‬
‫הם ְולא י ְ יִ‬
‫י ְ ׁשֵדי בֶ‬
‫נם‪.‬‬
‫הג ּו ּ ב יִ ְּגרו ַמ תָ‬
‫לא י בֶ ְ‬
‫הם‪.‬‬
‫ח ב ַמ תָ ּ בֶ‬
‫ט תָּבַ‬
‫שר ב ּ ׁשֵ‬
‫א בֶׁ‬
‫כל ֲ‬
‫הם‪ּ ,‬‬
‫שי בֶ‬
‫היו ּ ע ׁשֵׂ‬
‫הם ִי ְ‬
‫כמו בֶ‬
‫ְּ‬
‫נם ה ּ‬
‫וא‪.‬‬
‫מג יִ ַמ תָ ּ‬
‫רם ו ּ ַמ תָ‬
‫עז ְ ַמ תָ‬
‫ביי‪ ,‬בֶ‬
‫טח תָּבַ ּ‬
‫אל ב ְ ּ תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ִי ְׂ‬
‫בטעם פתיחת הדלת ואמירת שפוך חמתך כאן‪ ,‬פי' בס' דבר שמואל דבר נאה‪ ,‬דבגמ' מבואר‬
‫דאחר גמר אכילת הפסח היו עולים לגגות לגמור ההלל ביחד‪ ,‬וכזיתא פסחא והלילא פקע‬
‫איגרא‪ .‬ולכן עכשיו פותחים הדלת לעלות לגגי ירושלים לומר שירה‪ ,‬ורואים שאין כאן ירושלים‬
‫אלא גלות‪ ,‬ואומרים שפוך חמתך כו'‪.‬‬
‫ויתכן דמשו"כ חלקו ההלל‪ ,‬דרצו לקבוע עיקר ההלל אחר גמר אכילת הפסח‪ ,‬כדי שיוכלו‬
‫לאמרו ביחד על הגגין‪ ,‬ואילו טרם גמר אכילת הפסח א"א לצאת מן הבית‪ .‬ומ"מ תחילת ההלל‬
‫קבעו על כוס שני‪ ,‬בעוד הק"פ לפניו‪ ,‬שהרי ההלל נאמר על הק"פ‪ ,‬דאמרינן במשנה דהפסח‬
‫טעון הלל באכילתו‪ ,‬ולכן מתחילים ההלל בעוד הק"פ לפניו להתפיסו על הפסח‪ ,‬ואח"כ גומרים‬
‫אותו לבסוף‪.‬‬
‫ולדעת בית שמאי דעל כוס ב' אין אומרים בצאת ישראל ממצרים‪ ,‬דעדיין לא יצאו‪ ,‬כמבואר‬
‫בירושלמי‪ ,‬א"כ יש טעם נוסף שעיקר ההלל נאמר בסוף הסדר‪ ,‬אחר שיצאו‪) .‬וכעי"ז אמרינן‬
‫בגמ' לחד מ"ד דרק ב' כוסות אחרונות טעונים הסיבה‪ (.‬ומ"מ מתחילים פרק א' על כוס שני‪,‬‬
‫להתפיסו על הפסח‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫ולדעת ב"ה דאומר בצאת ישראל ממצרים על כוס ב'‪ ,‬משום דהמתחיל במצוה אומרים לו מרק‪,‬‬
‫וביארנו לעי' דמצוות סיפור יציא"מ מחייבת גם הלל‪ ,‬א"כ מה"ט צריכים לומר עד בצאת ישראל‬
‫על כוס שני‪ ,‬כדי לגמור המצוה דסיפור יציא"מ‪ .‬ומ"מ יתר ההלל אומרים לבסוף כדי לאמרו על‬
‫הגגין כנ"ל‪ ,‬וגם אפשר שראוי לקבוע עיקר ההלל בסוף הלילה דקאי על כל מצוות הלילה‪,‬‬
‫שהרי גם אכילת הפסח הוא זכר ליציא"מ‪ ,‬כדכתיב בפ' ראה וזבח פסח גו' למען תזכור את יום‬
‫צאתך מארץ מצרים גו'‪ ,‬ולכן ראוי לומר הלל אחר אכילת הפסח‪.‬‬

‫נם ה ּ‬
‫וא‪.‬‬
‫מג יִ ַמ תָ ּ‬
‫רם ו ּ ַמ תָ‬
‫עז ְ ַמ תָ‬
‫טחו ביי‪ ,‬בֶ‬
‫בית אהרן ב יִ ּ ְ‬
‫ ׁשֵ ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫נם הוא‪.‬‬
‫מג יִ ַמ תָ ּ‬
‫רם ו ַמ תָ‬
‫עז ְ ַמ תָ‬
‫טחו ביי‪ ,‬בֶ‬
‫יראי ה' ב יִ ּ ְ‬
‫ך‪.‬‬
‫רנו ּ י ְבַמ תָר ׁשֵ ְ‬
‫יי ז ְכ ָ ָ‬
‫אל‪,‬‬
‫בית ִישְׂר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫את ׁשֵ ּ‬
‫י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫הרן‪,‬‬
‫א ֲ‬
‫בית תָּבַ‬
‫את ׁשֵ ּ‬
‫י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫לים‪.‬‬
‫גד יִ‬
‫ה ְּ‬
‫עם תָּבַ‬
‫נים יִ‬
‫ט יִ‬
‫קּ תָּבַ‬
‫ה ְ‬
‫אי ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫י ְבַמ תָר ׁשֵך ְ ִיר ְ ׁשֵ‬
‫כם‪.‬‬
‫ני בֶ‬
‫על ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫כם ו ְ תָּבַ‬
‫לי בֶ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫כם‪ֲ ,‬‬
‫לי בֶ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫סף ה' ֲ‬
‫י ׁשֵ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫מִים ו ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שה ַמ תָׁ‬
‫ליי‪ ,‬ע ׁשֵׂ‬
‫תם תָּבַ‬
‫א ּ בֶ‬
‫כים תָּבַ‬
‫ברו ּ יִ‬
‫ְּ‬
‫אַמ תָדם‪.‬‬
‫ני ַמ תָ‬
‫תן ל יִבְ ׁשֵ‬
‫רץ נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫ליי ו ְ ַמ תָ‬
‫מִים תָּבַ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מִים ַמ תָׁ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּׁ‬
‫תָּבַ‬
‫מה‪.‬‬
‫כל יר ׁשֵדי דו ּ ַמ תָ‬
‫ה ְולא ַמ תָ ּ‬
‫ללוי ּ ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫תים י ְ תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫ה ׁשֵּ‬
‫לא תָּבַ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ה‪.‬‬
‫ללוי ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫לם‪ .‬תָּבַ‬
‫עד עו ַמ תָ‬
‫תה ו ְ תָּבַ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫מ תָּבַ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫חנו נ ְבַמ תָר ׁשֵך ְ י ַמ תָ ּ‬
‫אנ תָּבַ ְ‬
‫ו תָּבַ ֲ‬
‫לי‬
‫חבְ ׁשֵ‬
‫ני בֶ‬
‫פפו ּ יִ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רא‪ֲ .‬‬
‫ק ַמ תָ‬
‫א ְ‬
‫מי בֶ‬
‫לי ו ּבְי ַמ תָ תָּבַ‬
‫זנו יִ‬
‫א ְ‬
‫טה ַמ תָ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫כי יִ‬
‫ני‪ .‬יִ ּ‬
‫חנו ּ ַמ תָ‬
‫תתָּבַ ֲ‬
‫לי ּ‬
‫את קו יִ‬
‫מע ה' בֶ‬
‫ש ַ‬
‫כי י ִ ְׁ‬
‫תי ִ ּ‬
‫הב ְ ִ ּ‬
‫א ַ‬
‫ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫שי‪.‬‬
‫טה נ תָּבַפְ יִׁ‬
‫מל ְ ּ ַמ תָ‬
‫נא ה' תָּבַ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ַ :‬מ תָ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫א ְ‬
‫שם ה' בֶ‬
‫צא‪ .‬וב ׁשֵׁ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫א ְ‬
‫רה ו ְַמ תָיגון בֶ‬
‫ני‪ ,‬צ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫צאו יִ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫שאול ְ‬
‫רי ְׁ‬
‫מצ ַמ תָ ׁשֵ‬
‫מ בֶות ו ְ‬
‫ַמ תָ‬
‫שי‬
‫בי נ תָּבַפְ יִׁ‬
‫שו ּ יִ‬
‫ע‪ׁ .‬‬
‫שי תָּבַ‬
‫לי ְיהו יִׁ‬
‫תי ו ְ יִ‬
‫דל יִ‬
‫אים ה'‪ ,‬תָּבַ ּ‬
‫פְתַמ תָ יִ‬
‫מר ּ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫חם‪ׁ .‬‬
‫מר תָּבַ ׁשֵ‬
‫הינו ּ ְ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חנוןּ ה' ו ְצ תָּבַיִדיק‪ ,‬ו ׁשֵ ֱ‬
‫תָּבַ‬
‫לי‬
‫את ר תָּבַג ְ יִ‬
‫עה‪ ,‬בֶ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫מן יִד ּ ְ‬
‫ני יִ‬
‫עי יִ‬
‫את ׁשֵ‬
‫מ בֶות‪ ,‬בֶ‬
‫מ ַמ תָּ‬
‫שי יִ‬
‫תַמ תָ נ תָּבַפְ יִׁ‬
‫חל תָּבַ ּצ ְ ּ‬
‫כי יִ‬
‫כי‪ .‬יִ ּ‬
‫על ַמ תָי ְ יִ‬
‫מל ַמ תָ‬
‫כי ה' ג ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫כי‪ ,‬יִ ּ‬
‫חי ְ יִ‬
‫מנו ּ ַמ תָ‬
‫ל יִ ְ‬
‫ח יִ ּ‬
‫ני‬
‫א יִ‬
‫מאד‪ֲ .‬‬
‫תי ְ‬
‫ני יִ‬
‫ע יִ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫א יִ‬
‫בר‪ֲ ,‬‬
‫אתָּבַד ׁשֵ ּ‬
‫כי ֲ‬
‫תי יִ ּ‬
‫מנ ְ ּ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫ה ֱ‬
‫יים‪ .‬בֶ‬
‫ה תָּבַ‬
‫רצות תָּבַ‬
‫א ְ‬
‫ני ה' ב ְ ּ תָּבַ‬
‫הל ׁשֵך ְ ל יִפְ ׁשֵ‬
‫אתְ תָּבַ‬
‫חי‪ .‬בֶ‬
‫מ בֶד ּ יִ‬
‫יִ‬
‫זב‪.‬‬
‫אַמ תָדם כ ּ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫כל ַמ תָ‬
‫זי ַמ תָ ּ‬
‫חפְ יִ‬
‫תי בְ ַמ תָ‬
‫מר ְ ּ יִ‬
‫א תָּבַ‬
‫ַמ תָ‬
‫ש ּ‬
‫תתָּבְַגמ ּ‬
‫לם‬
‫ש ׁשֵ ּ‬
‫א תָּבַׁ‬
‫ליי ֲ‬
‫רי תָּבַ‬
‫רא‪ .‬נ ְַמ תָד תָּבַ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫א ְ‬
‫שם ה' בֶ‬
‫שא ו ּבְ ׁשֵׁ‬
‫א ַמ תָּׂ‬
‫ועות בֶ‬
‫כוס י ְ ׁ‬
‫לי‪ּ .‬‬
‫ע ַמ תָ‬
‫הי ַמ תָ‬
‫ולו יִ‬
‫כל ּ‬
‫ליי ּ‬
‫שיב תָּבַ‬
‫א ִׁ‬
‫מה ָ‬
‫ָ‬
‫עבְ ְד ּך ַמ תָ‬
‫ני תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫ך‪ֲ ,‬‬
‫עבְ בֶד ּ ַמ תָ‬
‫ני תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫כי ֲ‬
‫נא ה' יִ ּ‬
‫א ַמ תָ‬
‫סיַמ תָדיו‪ַ .‬מ תָ‬
‫ח יִ‬
‫תה ל תָּבַ ֲ‬
‫מו ְ ַמ תָ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫ני ה' תָּבַ‬
‫עי ׁשֵ‬
‫קר ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫מו‪ .‬י ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ע ּ‬
‫כל תָּבַ‬
‫נא ל ְ ַמ תָ‬
‫נ בֶג ְַמ תָדה ַמ תָ ּ‬
‫לם‬
‫אשתָּבַׁ ׁשֵ‬
‫ליי ֲ‬
‫רי תָּבַ‬
‫רא‪ .‬נ ְַמ תָד תָּבַ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫א ְ‬
‫שם ה' בֶ‬
‫תוַמ תָדה ו ּבְ ׁשֵׁ‬
‫בח ּ‬
‫בח ז בֶ תָּבַ‬
‫אז ְ תָּבַ ּ‬
‫רי‪ .‬ל ְך ַמ תָ בֶ‬
‫ס ַמ תָ‬
‫למו ׁשֵ‬
‫תַמ תָ ְ‬
‫ח ּ‬
‫תתָּבַ ְ‬
‫פיִ ּ‬
‫ך‪ּ ,‬‬
‫מת בֶ ַמ תָ‬
‫א ַמ תָ‬
‫בן ֲ‬
‫ בֶ ּ‬
‫ה‪.‬‬
‫ללוי ּ ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫לִים‪ .‬תָּבַ‬
‫ש תָּבַ‬
‫כי ְירו ּ ַמ תָ‬
‫בתוכ ׁשֵ יִ‬
‫בית ה'‪ּ ְ ,‬‬
‫צרות ׁשֵ ּ‬
‫ח ְ‬
‫עמו‪ .‬ב ְ ּ תָּבַ‬
‫כל תָּבַ‬
‫נא ל ְ ַמ תָ‬
‫נ בֶג ְַמ תָדה ַמ תָ‬
‫בח ּ‬
‫לם‪.‬‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫מת ה' ְ‬
‫א בֶ‬
‫סדו‪ ,‬ו בֶ ֱ‬
‫ח ְ‬
‫לינו ּ תָּבַ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫בר ַמ תָ‬
‫כי ג ַמ תָ תָּבַ‬
‫מים‪ .‬יִ ּ‬
‫א יִּ‬
‫ה ּלֻ‬
‫כל ַמ תָ‬
‫והו ּ ַמ תָ ּ‬
‫ש ְּ‬
‫גוִים‪ ,‬תָּבַׁ‬
‫כל ּ‬
‫את ה' ַמ תָ ּ‬
‫ללו ּ ֶ‬
‫ה ְ‬
‫ַ‬
‫ּ‬
‫ה‪.‬‬
‫ללוי ַמ תָ ּ‬
‫ה ְ‬
‫תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב יִ ּ‬
‫ליי יִ ּ‬
‫הודו ּ תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫אל יִ ּ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫נא ִי ְׂ‬
‫מר ַמ תָ‬
‫יא תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫הרן יִ ּ‬
‫א ֲ‬
‫בית תָּבַ‬
‫נא ׁשֵ‬
‫מרו ּ ַמ תָ‬
‫יא ְ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫אי ה' יִ ּ‬
‫נא ִיר ְ ׁשֵ‬
‫מרו ּ ַמ תָ‬
‫יא ְ‬
‫לי‬
‫אַמ תָדם‪ ,‬ה' יִ‬
‫לי ַמ תָ‬
‫שה יִ‬
‫ע בֶׂ‬
‫מה י תָּבַ ּ ֲ‬
‫רא ‪ -‬תָּבַ‬
‫אי ַמ תָ‬
‫לי‪ ,‬לא יִ‬
‫ה‪ .‬ה' יִ‬
‫חב י ַמ תָ ּ‬
‫מר ְ תָּבַ‬
‫ני בתָּבַ בֶ‬
‫ענ ַמ תָ ּ יִ‬
‫תי י ָ ּהּ‪ַ ,‬מ תָ‬
‫רא ִ‬
‫ק ָ‬
‫צר ָ‬
‫מ ַ‬
‫ה ֵּ‬
‫מן ַ‬
‫ִ‬
‫אי‪.‬‬
‫שנ ְ ַמ תָ‬
‫אה ב ְ ּ ׂ‬
‫אר ְ בֶ‬
‫ני בֶ‬
‫א יִ‬
‫רי ו תָּבַ ֲ‬
‫בעז ְ ַמ תָ‬
‫ְּ‬
‫אַמ תָדם‪.‬‬
‫ח ב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫בט תָּבַ‬
‫מ ְּ‬
‫ביי יִ‬
‫חסות תָּבַ ּ‬
‫טוב ל תָּבַ ֲ‬
‫בים‪.‬‬
‫ח ב יִ ּנ ְיִדי יִ‬
‫בט תָּבַ‬
‫מ ְּ‬
‫ביי יִ‬
‫חסות תָּבַ ּ‬
‫טוב ל תָּבַ ֲ‬
‫לם‪.‬‬
‫מי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫כי ֲ‬
‫שם ה' יִ ּ‬
‫ני‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵׁ‬
‫בבו ּ יִ‬
‫ס ַמ תָ‬
‫גוִים ְ‬
‫כל ּ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לם‪.‬‬
‫מי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫כי ֲ‬
‫שם ה' יִ ּ‬
‫ני‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵׁ‬
‫בבו יִ‬
‫ס ַמ תָ‬
‫ני תָּבַגם ְ‬
‫סב ּו יִ‬
‫תָּבַ‬

‫לם‪.‬‬
‫מי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫כי ֲ‬
‫שם ה' יִ ּ‬
‫צים‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵׁ‬
‫ש קו יִ‬
‫א ׁ‬
‫עכו ּ כ ְ ּ ׁשֵ‬
‫רים‪ ,‬ד ּ ֲ‬
‫דב יִ‬
‫ני כ יִ ְ ּ‬
‫סב ּו ּ יִ‬
‫תָּבַ‬
‫ני‪.‬‬
‫עז ַמ תָר ַמ תָ יִ‬
‫פל‪ ,‬תָּבַויי ֲ‬
‫ני ל יִנ ְ ּ‬
‫חיתתָּבַ יִ‬
‫דחה ְד ּ יִ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫עה‪.‬‬
‫שו ּ ַמ תָ‬
‫לי ׁ‬
‫לי יִ‬
‫הי יִ‬
‫ה ו תָּבַי ְ יִ‬
‫רת י ַמ תָ ּ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫זי ּ ו ְז יִ ְ‬
‫ע יִ‬
‫קים‪:‬‬
‫די יִ‬
‫לי צ תָּבַ יִ ּ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫א ֵלֳ‬
‫עה ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫שו ּ ַמ תָ‬
‫נה יִוי ׁ‬
‫קול ר יִ ַמ תָ ּ‬
‫חִיל‪,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫מין ה' ע ׂ‬
‫י ְ יִ‬
‫מה‪,‬‬
‫מ ַמ תָ‬
‫מין ה' רו ׁשֵ‬
‫י ְ יִ‬
‫חִיל‪.‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫מין ה' ע ׂ‬
‫י ְ יִ‬
‫אמ ּ‬
‫ה‪.‬‬
‫שי י ַמ תָ ּ‬
‫ע ׁשֵׂ‬
‫מ ֲ‬
‫פר תָּבַ‬
‫ס ּ ׁשֵ‬
‫א תָּבַ‬
‫ח בֶיה‪ ,‬ו תָּבַ ֲ‬
‫א ְ‬
‫כי בֶ‬
‫ות יִ ּ‬
‫לא ַמ תָ‬
‫ני‪.‬‬
‫מ בֶות לא נ ְתַמ תָנ ַמ תָ יִ‬
‫ה‪ ,‬ו ְל תָּבַ ַמ תָּ‬
‫ני י ַמ תָ ּ ּ‬
‫סר תָּבַ יִ‬
‫סר ִי ְ ּ‬
‫י תָּבַ ּ‬
‫ה‪.‬‬
‫בם‪ ,‬או בֶדה י ַמ תָ ּ‬
‫אבא ַמ תָ‬
‫רי צ בֶ בֶדק‪ַ ,‬מ תָ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫ש ֲ‬
‫לי תָּבַׁ‬
‫תחו ּ יִ‬
‫פיִ ְ‬
‫ּ‬
‫קים ַמ תָיבאו ּ בו‪.‬‬
‫די יִ‬
‫ליי‪ ,‬צ תָּבַ יִ ּ‬
‫ער תָּבַ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה תָּבַּׁ‬
‫זה תָּבַ‬
‫ בֶ‬
‫ּ‬
‫עה‪.‬‬
‫שו ַמ תָ‬
‫לי ׁ‬
‫לי יִ‬
‫הי יִ‬
‫תְ יִ‬
‫ני ו תָּבַ ּ‬
‫ניתַמ תָ יִ‬
‫ע יִ‬
‫כי ֲ‬
‫אוְדך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ּ‬
‫עה‪.‬‬
‫שו ַמ תָ‬
‫לי ׁ‬
‫לי יִ‬
‫הי יִ‬
‫תְ יִ‬
‫ני ו תָּבַ ּ‬
‫ניתַמ תָ יִ‬
‫ע יִ‬
‫כי ֲ‬
‫אוְדך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ּ‬
‫נה‪.‬‬
‫פיִ ַמ תָ ּ‬
‫ש ּ‬
‫לרא ׁ‬
‫תה ְ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫נים ַמ תָ‬
‫בו יִ‬
‫ה ּ‬
‫אסו תָּבַ‬
‫מ ֲ‬
‫בן ַמ תָ‬
‫א בֶ‬
‫ בֶ‬
‫ּ‬
‫נה‪.‬‬
‫פיִ ַמ תָ ּ‬
‫ש ּ‬
‫לרא ׁ‬
‫תה ְ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫נים ַמ תָ‬
‫בו יִ‬
‫ה ּ‬
‫אסו תָּבַ‬
‫מ ֲ‬
‫בן ַמ תָ‬
‫א בֶ‬
‫ בֶ‬
‫נינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫עי ׁשֵ‬
‫לאת ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫היא נ יִפְ ַמ תָ‬
‫זאת יִ‬
‫תה ּ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫את ה' ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫נינ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫עי ׁשֵ‬
‫לאת ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫היא נ יִפְ ַמ תָ‬
‫זאת יִ‬
‫תה ּ‬
‫הי ְ ַמ תָ‬
‫את ה' ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫נא‪.‬‬
‫עה ַמ תָ ּ‬
‫שי ַמ תָ‬
‫נא ה'‪ ,‬הו יִ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫נא‪.‬‬
‫עה ַמ תָ ּ‬
‫שי ַמ תָ‬
‫נא ה'‪ ,‬הו יִ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫נא‪.‬‬
‫חה ַמ תָ‬
‫לי ַמ תָ‬
‫הצ ְ יִ‬
‫נא ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫נא‪.‬‬
‫חה ַמ תָ‬
‫לי ַמ תָ‬
‫הצ ְ יִ‬
‫נא ה'‪ ,‬תָּבַ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫בית ה'‪.‬‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫כם יִ‬
‫כנו ּ בֶ‬
‫שם ה'‪ ,‬ב ׁשֵ ּר תָּבַ ְ‬
‫בא ב ְ ּ ֵׁ‬
‫ה ָּ‬
‫ברו ּך ְ ַ‬
‫ָּ‬
‫בית ה'‪.‬‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫כם יִ‬
‫כנו ּ בֶ‬
‫שם ה'‪ ,‬ב ׁשֵ ּר תָּבַ ְ‬
‫בא ב ְ ּ ׁשֵׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫לנ ּ‬
‫ח‪.‬‬
‫מז ְב ׁשֵ ּ תָּבַ‬
‫ה יִּ‬
‫רנות תָּבַ‬
‫ק ְ‬
‫עד תָּבַ‬
‫תים תָּבַ‬
‫עב יִ‬
‫חג ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫סרו ּ תָּבַ‬
‫א ְ‬
‫ו‪ .‬יִ‬
‫אר ַמ תָ‬
‫אל ה' ו תָּבַי ַמ תָ ּ בֶ‬
‫ ׁשֵ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ח‪.‬‬
‫מז ְב ׁשֵ ּ תָּבַ‬
‫ה יִּ‬
‫רנות תָּבַ‬
‫ק ְ‬
‫עד תָּבַ‬
‫תים תָּבַ‬
‫עב יִ‬
‫חג ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫סרו תָּבַ‬
‫א ְ‬
‫לנו‪ .‬יִ‬
‫אר ַמ תָ‬
‫אל ה' ו תָּבַי ַמ תָ בֶ‬
‫ ׁשֵ‬
‫ך‪.‬‬
‫מ ַמ תָּ‬
‫מ בֶ‬
‫ארו ְ‬
‫הי ‪ֲ -‬‬
‫אל תָּבַ‬
‫ך‪ֱ ,‬‬
‫תה ְואו בֶד ַמ תָּ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫לי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫ ׁשֵ‬
‫ך‪.‬‬
‫מ ַמ תָּ‬
‫מ בֶ‬
‫ארו ְ‬
‫הי ‪ֲ -‬‬
‫אל תָּבַ‬
‫ך‪ֱ ,‬‬
‫תה ְואו בֶד ַמ תָּ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫לי תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫ ׁשֵ‬
‫ּ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב‪ ,‬יִ ּ‬
‫ליי יִ ּ‬
‫הודו תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב‪ ,‬יִ ּ‬
‫ליי יִ ּ‬
‫הודו ּ תָּבַ‬
‫בית‬
‫מך ַמ תָ ׁשֵ ּ‬
‫ע ְ‬
‫כל תָּבַ‬
‫ך‪ ,‬ו ְ ַמ תָ‬
‫רצונ בֶ ַמ תָ‬
‫שי ְ‬
‫קים עו ׁשֵׂ‬
‫די יִ‬
‫סי בֶדיך ַמ תָ צ תָּבַ יִ ּ‬
‫ח יִ‬
‫ך‪ ,‬ו תָּבַ ֲ‬
‫שי ָ‬
‫ע ֶׂ‬
‫מ ֲ‬
‫כל ַ‬
‫הינו ּ ָ ּ‬
‫אל ֵ‬
‫ללו ּך ָ ה ' ֱ‬
‫ה ְ‬
‫יְ ַ‬
‫ריצ ּ‬
‫אר ּ‬
‫רכ ּ‬
‫את‬
‫ליכו ּ בֶ‬
‫מ יִ‬
‫שו ּ ו ְי תָּבַ ְ‬
‫די ׁ‬
‫ק יִ ּ‬
‫ו‪ ,‬ו ְי תָּבַ ְ‬
‫ע יִ‬
‫ממו ּ ו ְי תָּבַ ֲ‬
‫ו‪ ,‬יִוירו ְ‬
‫בחו ּ יִויפַמ תָ ֲ‬
‫ש ְּ‬
‫ו‪ ,‬יִוי תָּבַׁ‬
‫נה יודו ּ יִויבַמ תָ ְ‬
‫אל ב ְ ּר יִ ַמ תָ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ִי ְׂ‬
‫כנ ּ‬
‫תה‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫לם תָּבַ‬
‫עד עו ַמ תָ‬
‫לם ו ְ תָּבַ‬
‫מעו ַמ תָ‬
‫כי ׁשֵ‬
‫זמר‪ ,‬יִ ּ‬
‫אה ל ְ תָּבַ‬
‫מך ַמ תָ נ ַמ תָ ֱ‬
‫ש ְ‬
‫להודות ו ּל ְ יִׁ‬
‫כי ל ְך ַמ תָ טוב ְ‬
‫ו‪ .‬יִ ּ‬
‫מל ְ ׁשֵ ּ‬
‫ך‪ ,‬תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫יִׁ‬
‫אל‪.‬‬
‫ ׁשֵ‬
‫הלל הגדול‬
‫כוס חמישי‪ ,‬וכוסו של אליהו‬

‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫כי טוב יִ ּ‬
‫ליי ִ ּ‬
‫הודו ּ ַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫הים יִ ּ‬
‫אל יִ‬
‫ה ֱ‬
‫הי ַמ תָ‬
‫לאל ׁשֵ‬
‫הודו ּ ׁשֵ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫נים יִ ּ‬
‫אד יִ‬
‫ה ֲ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫אד ׁשֵ‬
‫הודו ּ ל ַמ תָ ֲ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫דו יִ ּ‬
‫לאות ְגדלות ל ְבתָּבַ ּ‬
‫שה נ יִפְ ַמ תָ‬
‫לע ׁשֵׂ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫נה יִ ּ‬
‫תבו ּ ַמ תָ‬
‫מִים ב יִ ּ ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּׁ‬
‫שה תָּבַ‬
‫לע ׁשֵׂ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫מְים יִ ּ‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫על תָּבַ‬
‫רץ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫קע ַמ תָ‬
‫לרו תָּבַ‬
‫ְ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫לים יִ ּ‬
‫גד יִ‬
‫רים ְ ּ‬
‫שה או יִ‬
‫לע ׁשֵׂ‬
‫ְ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫ביום יִ ּ‬
‫לת תָּבַ ּ‬
‫ש בֶ‬
‫מ בֶׁ‬
‫מ ְ‬
‫ש ל ְ בֶ‬
‫מ ׁ‬
‫ש בֶ‬
‫ה בֶּׁ‬
‫את תָּבַ‬
‫ בֶ‬
‫מנהג ישראל – ומובא בחק יעקב על השו"ע – למזוג כוס חמישי שלא מכוסות המסובין‪ ,‬וקוראין‬
‫אותו כוס של אליהו‪ .‬וצ"ב הענין‪.‬‬
‫ובס' טעמי המנהגים מובא בשם הגר"א דהוא מקביל לכוס חמישי שדברו בו הראשונים‪.‬‬
‫דתנן )קיז‪ (:‬רביעית גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר‪) .‬ובגמ' נחלקו אם ברכת השיר‬
‫היינו יהללוך או נשמת כ"ח‪ .‬והרמב"ם פסק שהיא יהללוך‪ ,‬ורש"י כתב שאומרים שניהם‪ ,‬וכן‬
‫המנהג הפשוט(‪.‬‬
‫ובגמ' )קיח‪ (.‬רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי ר"ט‪ .‬כך בס"ש‪ .‬וכן נוהגים‬
‫שאומרים גם הלל הגדול‪ ,‬אלא שכוללים אותו בתוך ברכת השיר‪ .‬ויתבאר לק' )בענין ברכת‬
‫השיר‪(.‬‬
‫אבל גי' הרי"ף חמישי גומר עליו את ההלל‪.‬‬
‫וכ"פ הרמב"ם )פ"ח ה"י( וז"ל ואח"כ מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת‬
‫השיר והיא יהללוך ה' כל מעשיך כו'‪ .‬ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול‪ ,‬והוא‬
‫מ"הודו לה' כי טוב" עד "על נהגות בבל" עכ"ל‪.‬‬
‫ותמה הבעל המאור )שם( דאם ר"ט סובר דיש כוס ה' הר"ז דלא כהלכתא דהא סתמא קתני‬
‫בריש ער"פ "ולא יפחתו מד' כוסות ואפילו מן התמחוי"‪.‬‬
‫אבל הרמב"ן )מלחמות שם( כתב לדעת הרי"ף דע"כ ר"ט לא פליג על המשנה דא"כ הו"ל‬
‫להגמ' לומר כן דלימא תנן דלא כר"ט כו'‪ .‬אלא דהכוס החמישי דר"ט אינו אלא רשות‪ ,‬למי‬
‫שרוצה לשתות כוס חמישי‪ ,‬ולכן לעני אין נותנים מן התמחוי כ"א ד' כוסות‪.‬‬
‫וכן הביאו התוס' )קיז‪ (:‬בשם ר' יוסף טוב עלם שכתב בסידורו "ואי בעי משתיא חמרא משום‬
‫אונס לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס"‪.‬‬
‫והק' התוס' איזה איסור יש לשתות אחר כוס ד' שיהיה צריך היתר מיוחד ע"י אמירת הלל הגדול‪.‬‬
‫הא כל האיסור לשתות בין כוס ג' לכוס ד' מבואר בירושלמי שהוא משום שכרות‪ ,‬אבל אחר‬
‫שגמר את ההלל מאי איכפת לן אם ישתכר‪ .‬וברא"ש משמע משום דבעי' שיאריך בסיפור כל‬
‫אותו הלילה‪ .‬וק"ק דאם איתא דיש בכוס חמישי משום שכרות‪ ,‬א"כ מה מועיל מה שיאמר עליו‬
‫הלל הגדול‪.‬‬

‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫לה יִ ּ‬
‫שלות ב תָּבַ ּל תָּבַ ּי ְ ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫מ ְ‬
‫בים ל ְ בֶ‬
‫ח ְוכוכ ַמ תָ יִ‬
‫הי ַמ תָ ּר ׁשֵ תָּבַ‬
‫את תָּבַ‬
‫ בֶ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫הם יִ ּ‬
‫רי בֶ‬
‫בכו ׁשֵ‬
‫רים ב יִ ּ ְ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫כה יִ‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫ל ְ תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫כם יִ ּ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫מ ּ‬
‫אל יִ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫צא ִי ְׂ‬
‫תָּבַויו ׁשֵ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫נטו ַּמ תָיה יִ ּ‬
‫ע ְ‬
‫זרו תָּבַ‬
‫קה ו ּביִ ְ‬
‫חז ַמ תָ ַמ תָ‬
‫בְ ַּמ תָיד ֲ‬
‫זר תָּבַים ס ּ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫רים יִ ּ‬
‫וף ל יִג ְז ַמ תָ יִ‬
‫לג ׁשֵ‬
‫ְ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫בתוכו יִ ּ‬
‫אל ְ ּ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ביר ִי ְׂ‬
‫ע יִ‬
‫ה ֱ‬
‫ו ְ בֶ‬
‫חילו בְתָּבַים ס ּ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫וף יִ ּ‬
‫רעה ו ְ ׁשֵ‬
‫פתָּבַ ְ‬
‫ער ּ‬
‫ו ְנ יִ ׁשֵ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫בר יִ ּ‬
‫מְד ַמ תָ ּ‬
‫מו ב תָּבַ ּ יִּ‬
‫ע ּ‬
‫ליך ְ תָּבַ‬
‫למו יִ‬
‫ְ‬
‫אכן הרמב"ן ביאר בזה‪ ,‬דאכן אסור לשתות אחר כוס ד' אבל לא מטעם שכרות אלא מטעם‬
‫אחר‪ ,‬שלא יהיה נראה כמתחיל בק"פ חדש‪ ,‬דאין נמנין על ב' פסחים‪ .‬ולכן אם בא לשתות כוס‬
‫חמישי החמירו עליו לומר עליו הלל הגדול‪ .‬והביאור לפי"ז דע"י שאומר הלל הגדול משייך את‬
‫הכוס החמישי לסדר הראשון‪.‬‬
‫והרמב"ן נסתפק שמא אחר שהאריכו עליו את הדרך לומר הלל הגדול‪ ,‬כבר מותר לשתות עוד‬
‫כוסות אח"כ‪" .‬וכל מי שרוצה לשתות‪ ,‬בקריאה זו הותר לו"‪ .‬וזה צ"ב דכיון שאינו אומר על אותם‬
‫כוסות הנוספים הלל הגדול א"כ למה יהיו מותרים‪ .‬ואיזו סברא היא זו דכיון שאמר הלל הגדול‬
‫על כוס ה' כבר הותר בכוסות נוספים‪ .‬ובאמת הרמב"ן עצמו לא החליט הדבר‪ ,‬וצ"ב מהו יסוד‬
‫הספק‪.‬‬
‫והנה ראינו דהרמב"ן וריט"א ס"ל דכוס ה' אינה אלא רשות‪ .‬אבל הרמב"ם כתב "ויש לו למזוג‬
‫כוס ה'‪ ...‬וכוס זה אינו חובה כמו ד' כוסות"‪ .‬ומשמע דהוא מצוה עכ"פ‪ ,‬רק דאינו חובה כ"כ כמו‬
‫אינך‪ .‬וכ"כ הר"ן בדעתו דהיא מצוה מן המבוחר‪ .‬וצ"ב הגדר‪.‬‬
‫גם יש לדייק דבשאר הכוסות כתב הרמב"ם שמברך בפה"ג ושותה )עי' פ"ח הל' א'‪ ,‬ה'‪ ,‬י'(‪.‬‬
‫ואילו לענין כוס זה החמישי לא כתב אלא שיש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול‪ ,‬ולא‬
‫הזכיר לא ברכת בפה"ג ולא שתיה‪.‬‬
‫הטור )סי' תפ”א( מביא בשם ר' האי גאון מחלוקת לענין ברכת השיר שהיא הברכה שאחרי‬
‫ההלל‪ ,‬למי ששותה כוס ה'‪ .‬דתחילה מביא בשם רס"ג דאחר ההלל דכוס ד' לא יברך‪ ,‬אלא‬
‫ימתין לומר יהללוך עד אחר הלל הגדול שעל כוס ה'‪ .‬וטעמו ברור כדי שהברכה תחול על‬
‫שניהם‪) .‬אבל מי שאינו שותה כוס ה' הרי אינו אומר הלל הגדול כלל‪(.‬‬
‫אבל ממשיך ר' האי גאון וז"ל אבל עכשיו באו תלמידים ואמרו שעל כל כוס וכוס "צריך ברכה‬
‫לאחריו כמו לפניו" ולכן אחר ההלל דכוס ד' אומר יהללוך‪ ,‬ואחר הלל הגדול דכוס ה' אומר‬
‫נשמת וישתבח‪ ,‬באופן שחותם על כל א' בנפרד‪ .‬וצ"ב מהו כונתו במש"כ שכל כוס וכוס צריך‬
‫ברכה לאחריו כמו לפניו‪ ,‬ומה זה ענין לחתימה ההלל‪ .‬והד"מ והב"ח פי' דהני תלמידים סבירא‬
‫להו כהנך ראשונים דכל כוס צריך בפה"ג בתחילה ועל הגפן בסוף‪ .‬אלא דאינו מובן מה זה ענין‬
‫לחתימת ההלל‪ .‬ועי' בדרכי משה שכתב דכיון שמברך על הגפן הוי כפורש מכוס ד'‪ .‬והדברים‬
‫טעונים ביאור‪.‬‬
‫ונראה בהקדם מש"נ לעי' באורך )בענין אם ההגדה נאמרת על היין או המצה‪ ,‬ובענין הגבהת‬
‫הכוס בשעת אמירת ההלל( דשי' הרמב"ם והרמב"ן דההגדה צריכה להאמר על הכוס‪ ,‬אבל אין‬
‫הכונה על הכוס עצמו‪ ,‬כ"א על הקביעות של יין‪.‬‬

‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫לים יִ ּ‬
‫גד יִ‬
‫כים ְ ּ‬
‫מל ַמ תָ יִ‬
‫כה ְ‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫ל ְ תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫רים יִ ּ‬
‫איִדי יִ‬
‫כים תָּבַ‬
‫מל ַמ תָ יִ‬
‫הרג ְ‬
‫ו תָּבַי ַמ תָ ֲ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫רי יִ ּ‬
‫אמ יִ‬
‫ה ֱ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫סיחון בֶ‬
‫ל ְ יִ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫שן יִ ּ‬
‫הב ַמ תָ ּ ַמ תָׁ‬
‫מל בֶך ְ תָּבַ‬
‫לעוג בֶ‬
‫וְּ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫לה יִ ּ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫צם ל ְנ תָּבַ ֲ‬
‫אר ְ ַמ תָ‬
‫תן תָּבַ‬
‫ו ַמ תָנ ַמ תָ תָּבַ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫בדו ּ יִ ּ‬
‫ע ְ‬
‫אל ַמ תָ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫לִי ְׂ‬
‫לה ְ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫נ תָּבַ ֲ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫לנו ּ יִ ּ‬
‫כר ַמ תָ‬
‫לנו ּ ז ַמ תָ תָּבַ‬
‫שפְ ׁשֵ‬
‫שביְִ ּ יִׁ‬
‫ בֶׁ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫רינו ּ יִ ּ‬
‫מצ ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫קנו ּ יִ‬
‫תָּבַוִיפְר ְ ׁשֵ‬
‫מעתה יש לבאר מש"כ ר' האי גאון בדעת התלמידים‪ ,‬דכיון שמברך על הגפן אחר כל כוס וכוס‬
‫צריך חתימה בפנ"ע להלל המצרי ולהלל הגדול‪.‬‬
‫דהנה הטעם שצריך לברך ברכה אחרונה אחר כל כוס‪ ,‬משום דס"ל להני ראשונים דא"א לברך‬
‫ברהמ"ז אחת לכמה סעודות‪) .‬והוא מח' רש"י ותוס' בחולין )פו‪ (:‬ובכ"מ‪ ,‬דעת רש"י דכיון‬
‫שהסיח דעתו צריך לברך ברהמ"ז‪ .‬ותוס' ס"ל דאי"צ‪ ,‬וביאר הרא"ש משום שברהמ"ז אחת עולה‬
‫לשתי הסעודות‪(.‬‬
‫ומה"ט א"א לברך ברכה אחרונה אחת לכמה קבעיות‪ .‬ולכן‪ ,‬ממה שמברך ברכה אחרונה לכל‬
‫כוס‪ ,‬מוכח דכל אחד חשוב קביעות בפנ"ע‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬תינח אילו לא היה מברך ברכה אחרונה לאחר כוס ד'‪ ,‬היה אפש"ל דכוס ד' וכוס ה' הוי‬
‫קביעות אחת‪ .‬וממילא‪ ,‬דאף שהדין לומר הלל על הקביעות של יין‪ ,‬כאן שני הכוסות הוי קביעות‬
‫אחת‪ ,‬ולכן הוי כהלל א'‪ .‬והיה יכול לחתום חתימה אחת לכל‪ .‬אבל כיון שמברך ברכה אחרונה‬
‫על כל כוס‪ ,‬ע"כ דכל א' היא קביעות בפנ"ע‪ ,‬וממילא דכל הלל עומד בפנ"ע‪ ,‬וצריך חתימה‬
‫לכאו"א‪.‬‬
‫מעתה נראה לבאר מש"כ הרמב"ן דאסור לשתות אחר כוס ד'‪ ,‬דנראה כקובע לפסח אחר‪.‬‬
‫דאינו מובן לכ' מה ענין שתיית כוס נוסף לאכילת ק"פ‪.‬‬
‫דהנה שי' הרמב"ן )במלחמות פ' ער"פ כד‪ :‬בדפי הרי"ף( דאי"צ לברך ברכה אחרונה על כל‬
‫כוס‪ ,‬אבל המעי' שם יראה דדעתו דלאו היינו טעמא משום שיכול לברך ברכה אחרונה א' על‬
‫כמה קבעיות‪ ,‬אלא משום שהכל חשוב קביעות אחת עיי"ש‪ .‬נמצא דכל הד' כוסות מצטרפים‬
‫לקביעות אחת‪ ,‬והיא הקביעות דהק"פ‪ .‬וקביעות זו נגמרת עם הכוס הרביעי‪.‬‬
‫ולכן כל ששותה אח"כ נראה כקביעות חדשה לפסח אחר‪.‬‬
‫ולזה יש עצה לומר הלל הגדול‪ ,‬דאזי הכוס החמישי היא קביעות חדשה לאמירת הלל הגדול‪.‬‬
‫ולכן יש מקום לומר שאחר שאור הלל הגדול על כוס ה' יכול לשתות כמה כוסות אח"כ‪ .‬דכיון‬
‫שקבע עצמו להלל הגדול‪ ,‬שהיא קביעות חדשה שלא מענין הק"פ הראשון‪ ,‬שמא פקע כל‬
‫האיסור‪ .‬כי הד' כוסות הראשונים שייכים לקביעות דהק"פ‪ .‬אבל הכוס החמישי היא קביעות‬
‫לדבר אחר‪ .‬ושוב אפילו ישתה אח"כ אינו נראה כקביעות לק"פ נוסף‪.‬‬
‫ולבאר זה‪ ,‬למה כוס חמישי חשיב קביעות אחרת‪ ,‬דהנה ההלל דליל פסח הוא על הק"פ‪,‬‬
‫כמבואר במשנה דהפסח טעון הלל באכילתו‪ .‬וכן מבואר ברמב"ן )בחי' לער"פ( שכתב דמה"ט‬
‫אמרו י"ח ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל‪ ,‬ולא אמרו י"ח ימים ולילה אחת‪ ,‬כי ההלל דליל‬

‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫שר יִ ּ‬
‫כל ב ַמ תָ ּ ַמ תָׂ‬
‫חם ל ְ ַמ תָ‬
‫תן ל בֶ בֶ‬
‫נ ׁשֵ‬
‫ּ‬
‫דו‪.‬‬
‫ס ּ‬
‫ח ְ‬
‫לם תָּבַ‬
‫לעו ַמ תָ‬
‫כי ְ‬
‫מִים יִ ּ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ה ַמ תָּׁ‬
‫אל תָּבַ‬
‫הודו ל ְ ׁשֵ‬
‫הינ ּ‬
‫ך‪,‬‬
‫מם ז יִכ ְר ְ ַמ תָ‬
‫תרו ׁשֵ‬
‫אר ו ּ ְ‬
‫תְפַמ תָ ׁשֵ‬
‫שר ּ‬
‫כל בַמ תָ ּ ַמ תָׂ‬
‫ח ַמ תָ ּ‬
‫ו‪ְ ,‬ורו ּ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ך‪ ,‬ה' ֱ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש ְ‬
‫את יִׁ‬
‫תְבתָּבַר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫חי ּ‬
‫כל ַ‬
‫מת ָ ּ‬
‫ש ַ‬
‫נ ִ ְׁ‬
‫כנ ּ‬
‫אל‬
‫גו ׁשֵ‬
‫מל בֶך ְ ּ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫אין ַמ תָ‬
‫ע בֶדיך ַמ תָ ׁשֵ‬
‫מב תָּבַ ּל ְ ַמ תָ‬
‫אל‪ ,‬ו ּ יִ‬
‫תה ׁשֵ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫לם תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫עד ַמ תָ‬
‫לם ו ְ תָּבַ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מן ַמ תָ‬
‫מיד‪ .‬יִ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫ו‪ּ ,‬‬
‫מל ְ ׁשֵ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫ּ‬
‫לא‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫מל בֶך ְ בֶ‬
‫לנו ּ בֶ‬
‫אין ַמ תָ‬
‫קה‪ׁ .‬שֵ‬
‫רה ְוצו ּ ַמ תָ‬
‫עת צ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫כל ׁשֵ‬
‫חם ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫מר תָּבַ ׁשֵ‬
‫נס ו ּ ְ‬
‫מפתָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫ציל ו ּ ְ‬
‫פו בֶדה ו ּ תָּבַ‬
‫ע‪ּ ,‬‬
‫שי תָּבַ‬
‫ומו יִ‬
‫מ יִ ּ‬
‫ברב‬
‫לל ְ ּ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ּלֻ‬
‫ה ְּ‬
‫לדות‪ ,‬תָּבַ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫כל ּ‬
‫אדון ַמ תָ ּ‬
‫ריות‪ֲ ,‬‬
‫כל ב ְ ּ יִ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫אלו תָּבַּ‬
‫נים‪ֱ ,‬‬
‫חרו יִ‬
‫א ֲ‬
‫ה תָּבַ‬
‫נים ו ְ ַמ תָ‬
‫שו יִ‬
‫רא ׁ‬
‫ה יִ‬
‫הי ַמ תָ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה‪ֱ .‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫תָּבַ‬
‫מים‪ .‬תָּבַויי לא ַמ תָינ ּ‬
‫רר‬
‫מעו ׁשֵ‬
‫ה ְּ‬
‫שן ‪ -‬תָּבַ‬
‫ום ְולא ִיי ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫תיו ב ְ ּר תָּבַ ֲ‬
‫סד ו ּבְר יִיו ּ ַמ תָ‬
‫ח בֶ‬
‫למו ב ְ ּ בֶ‬
‫הג עו ַמ תָ‬
‫מנ תָּבַ ׁשֵ‬
‫ה ְ‬
‫בחות‪ ,‬תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫ה ּ‬
‫תָּבַ‬
‫פסח אינו מצד היום אלא מצד הק"פ‪.‬‬
‫אבל הלל הגדול נראה דאינו שייך להק"פ‪ .‬ולכן היא קביעות חדשה‪ .‬ופקע האיסור דהוספה על‬
‫הכוסות‪ ,‬דכיון שעשה קביעות חדשה לאמירת הלל הגדול‪ ,‬שוב אינו נראה כקובע לק"פ‪.‬‬
‫והנה שי' ריט"ע והרמב"ן דכוס ה' הוא רשות‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אבל שי' הרמב"ם דיש לו למזוג כו' אלא‬
‫שאינו חובה כהד' כוסות‪ .‬ונתקשינו בגדר הדבר‪.‬‬
‫ובאמת מדברי הרמב"ם מדוייק דאי"צ לברך בפה"ג ולשתות כוס זה‪ .‬ולפי"ז פשוט דאין טעם‬
‫מזיגת כוס זה למי שתאב לשתות‪ ,‬כדברי הראשונים הנ"ל‪ .‬אלא ע"כ דעצם אמירת הלל הגדול‬
‫על כוס ה' הוא מצוה‪.‬‬
‫אלא שיקשה מהמשנה דלא יפחתו לו מד' כוסות‪ .‬ולזה הוצרך הרמב"ם לומר דאינו חובה כמו‬
‫שאר הכוסות‪ .‬ואינו אלא למצוה מן המובחר‪ ,‬ולכן אין נותנים זה מן התמחוי‪.‬‬
‫ובאמת מלשון הרמב"ם משמע עוד דעל הלל הגדול אינו אומר ברכת השיר‪ .‬ודלא כדברי הטור‬
‫בשם הגאונים שמברך לבסוף )לרס"ג כדאית לי'‪ ,‬ולתלמידים כדאית להו(‪ .‬דס"ל דכיון שאינו‬
‫חיוב גמור לא קבעו עליו ברכה‪.‬‬
‫ומה שאינו חיוב גמור נראה משום שחיוב הלל בליל פסח הוא משום הק"פ‪ ,‬שטעון הלל‬
‫באכילתו‪ ,‬והלל הגדול אינו על הק"פ כנ"ל‪ ,‬וכמש"נ לעי' מדברי הרמב"ן‪ .‬וגם הרמב"ם ס"ל כן‪.‬‬
‫אלא שדעת הרמב"ם דמ"מ מצוה איכא‪ ,‬להאריך בשיר ושבח ליקרת הלילה‪.‬‬
‫וכיון שאין שם ברכה‪ ,‬ממילא דאף שאמרו על היין‪ ,‬משום דאין אומרים שירה על היין‪ ,‬אבל אין‬
‫שם דין כוס של ברכה‪ .‬והחיוב טעימה בכ"מ הוא מדיני כוס של ברכה‪ ,‬כמבואר בעירובין )מ‪(:‬‬
‫דכוס של ברכה טעון טעימה‪ .‬ופרש"י משום שהוא גנאי לכוס של ברכה לא לטעום ממנו‪) .‬ובד'‬
‫כוסות יש גם חיוב שתיה מדין חירות‪ ,‬לשי' הרמב"ם‪ (.‬אבל בכוס ד' שאינו מהד' כוסות שתקנו‬
‫משום חירות‪ ,‬וגם אינו כוס של ברכה‪ ,‬לא שייך זה‪.‬‬
‫ולשי' הרמב"ם מכוון מאד הנאמר בשם הגר"א דכוס של אליהו – שאין שותים אותו אל מוזגים‬
‫אותו לחוד – הוא כנגד כוס ה'‪ .‬דהרי להרמב"ם אין בכוס זה חיוב שתיה‪ .‬רק מוזגים אותו בשביל‬
‫אמירת הלל הגדול‪.‬‬
‫ומה שאנו מוזגים אותו לפני הלל המצרי‪ ,‬ולכ' אם איתא דהוא משום כוס חמישי היו צריכים‬
‫למזגו לפני אמירת הלל הגדול‪ .‬פשוט משום שאנו עושים כשי' התוס' וכוללים הלל הגדל בתוך‬
‫ברכת השיר )עי' לק' בענין ברכת השיר(‪ .‬וא"כ יהיה הפסק באמצע הברכה למזוג הכוס חמישי‬

‫קף‬
‫הזו ּ ׁשֵ‬
‫לים ו ְ תָּבַ‬
‫מך ְ נופְ יִ‬
‫סו ׁשֵ‬
‫ה ּ‬
‫רים ו ְ תָּבַ‬
‫אסו ּ יִ‬
‫תיר ֲ‬
‫מ ּ יִ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫מים ו ְ תָּבַ‬
‫אל ְ ּ יִ‬
‫ח יִ‬
‫שי תָּבַ‬
‫מ יִׂ‬
‫ה ׁשֵּ‬
‫מים‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫קיץ נ יִר ְ ַמ תָד ּ יִ‬
‫מ יִ‬
‫ה ׁשֵּ‬
‫נים ו ְ תָּבַ‬
‫ש יִ‬
‫י ְ ׁשֵׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫חנו מויִדים‪.‬‬
‫אנ תָּבַ ְ‬
‫פים‪ .‬ל ְך ַמ תָ ל ְבתָּבַ ְד ּך ַמ תָ ֲ‬
‫כפו יִ‬
‫ְּ‬
‫רה כ תָּבַ ּ ַמ תָ ּ‬
‫ים‪,‬‬
‫שי ַמ תָ‬
‫לא יִׁ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫פינו ּ ַמ תָ‬
‫אל ּו ּ יִ‬
‫יִ‬
‫ליו‪,‬‬
‫המון ג תָּבַ ּ ַמ תָ ּ‬
‫נה כ ֲ ּ תָּבַ‬
‫ננו ּ ר יִ ַמ תָ ּ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫ו ּל ְ ׁ‬
‫ע‪,‬‬
‫קי תָּבַ‬
‫בי ר ַמ תָ יִ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫מר ְ ֲ‬
‫בח כ ְ ּ בֶ‬
‫ש תָּבַ‬
‫תינו ּ בֶׁ‬
‫פתו ׁשֵ‬
‫ש ְ‬
‫ו ְ יִׂ‬
‫ח‪,‬‬
‫ש ו ְכ תָּבַי ַמ תָ ּר ׁשֵ תָּבַ‬
‫מ ׁ‬
‫ש בֶ‬
‫אירות כ תָּבַ ּ בֶׁ‬
‫מ יִ‬
‫נינו ּ ְ‬
‫עי ׁשֵ‬
‫ו ְ ׁשֵ‬
‫מִים‪,‬‬
‫ש תָּבַ‬
‫רי ַמ תָׁ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫שות כ ְ ּנ יִ ְׂ‬
‫פרו ּ ׂ‬
‫ו ְי ַמ תָ ׁשֵדינו ּ ְ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫ילות ‪-‬‬
‫לות כ ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫ק ּ‬
‫לינו ּ תָּבַ‬
‫ו ְר תָּבַג ְ ׁשֵ‬
‫אז‪ .‬ומ"מ לצאת ידי שי' הרמב"ם מוזגים גם כוס ה'‪ ,‬קודם התחלת ההלל‪.‬‬
‫ונראה לבאר יותר ענין הלל זה‪ ,‬שאינו על הק"פ‪ ,‬ואומרים אותו בסוף הלילה‪.‬‬
‫ונקדים מה ששמעתי מהגר"מ שפירא שליט"א בשם בעל המכתב מאליהו‪ ,‬דחז"ל תקנו בנוסח‬
‫התפילה בסוף ברכת יוצר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים‬
‫גדולים כי לעולם חסדו"‪ .‬ורגילים לחשוב שהדיוק הוא מלשון "עושה"‪ ,‬שהוא לשון הווה‪ .‬אבל זה‬
‫אינו‪ .‬דהרי כמו"כ כתוב "לגוזר ים סוף לגזרים"‪" ,‬למכה מצרים בבכוריהם" גו'‪ ,‬וכל זה היה‬
‫בעבר‪ ,‬ומ"מ נקט לשון הווה‪ ,‬ואי"ז דיוק‪ .‬אלא הכונה לדייק ממש"כ "כי לעולם חסדו"‪ ,‬שפירושו‬
‫שאותו חסד שהיה כשגזר ים סוף לגזרים‪ ,‬הוא עצמו קיים לדורות‪ ,‬שבאותה מידה עושה ועתיד‬
‫לעשות עמנו נסים ונפלאות‪ .‬ואותה מידת החסד שהיתה בהכאת מצרים בבכוריהם‪ ,‬היא עצמה‬
‫קיימת לנו ולבנינו לעשות פדות ונקם מצרינו‪ .‬אשר לכאורה אם כן יקשה‪ ,‬איך קאמר לעושה‬
‫אורים גדולים כל"ח‪ ,‬והרי החסד דמעשה בראשית הוא ענין מיוחד‪ ,‬דעולם חסד יבנה‪ ,‬ואינו שייך‬
‫אח"כ‪ .‬אלא ע"כ שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‪" ,‬בטובו"‪ ,‬דהיינו באותה מידת‬
‫החסד ממש דשעת הבריאה את"ד‪ ,‬והדברים עמוקים‪.‬‬
‫ומזה אנו מבינים‪ ,‬דבזה נבדל הלל הגדול מהלל המצרי‪ .‬כי הלל המצרי הוא על יציא"מ עצמה‪.‬‬
‫והיא נאמרת על הק"פ‪ ,‬שע"י הקרבן פסח נחשב שעת הגאולה והיציאה ממצרים‪.‬‬
‫)וכמו שביארנו במקו"א דלכ' דברי הרמב"ן )בחי' ע"פ ער"פ( סתרי אהדדי דכתב שלא אמרו‬
‫י"ח ימים ולילה אחת משום שההלל דליל פסח אינו מצד היום אלא מצד הק"פ‪ ,‬והוא עצמו כתב‬
‫שם בהמשך דאומרים הלל משום שהיא שעת הגאולה‪ .‬והביאור פשוט דע"י הק"פ נחשב שעת‬
‫הגאולה‪ .‬דא"א לומר שירה על הנס כ"א בשעת הנס‪ ,‬ואינו נחשב שעת הנס כ"א ע"י קביעת‬
‫יו"ט‪ ,‬או ע"י מצוה שהיא זכר לנס‪ .‬ומצד הקביעת יו"ט דפסח הרי אומר הלל למחר‪ .‬אלא ע"כ‬
‫שאפשרות אמירת הלל על הגאולה דיצא"מ הוא מכח הק"פ‪(.‬‬
‫אבל הלל הגדול אינו על יציא"מ‪ ,‬אלא על אותה מידת החסד שנתגלה במצרים והיא קיימת‬
‫לעולם‪ ,‬ובה אנו בטוחים שיפרקנו מצרינו תמיד‪.‬‬
‫וזהו עומק מה שנתבאר דאותו הלל הגדול אינו שייך לקביעות דק"פ‪ ,‬שנגמר עם כוס ד'‪ .‬והיא‬
‫קביעות אחרת‪ ,‬ושייכת לגאולה שבכל דור ודור ולגאולה הסופית העתידה‪.‬‬
‫ואין אנו שותים את הכוס הזה‪ ,‬כי הוא שמור וקיים לעתיד‪ ,‬והוא כוסו של אליהו‪ ,‬שיבוא ויבשרנו‬
‫הן גאלתי אתכם אחרית כראשית‪ ,‬ואז נשתה אותו על גאולתנו ועל פדות נפשינו בב"א‪.‬‬

‫תינ ּ‬
‫על‬
‫מך ַמ תָ תָּבַ‬
‫ש ְ‬
‫את יִׁ‬
‫ו‪ ,‬ו ּל ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫הי ֲ‬
‫הינו ּ ׁשֵואל ׁשֵ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ך‪ ,‬ה' ֱ‬
‫להודות ל ְ ַמ תָ‬
‫קים ְ‬
‫פי יִ‬
‫ס ּ יִ‬
‫מ ְ‬
‫חנו ּ תָּבַ‬
‫אנ תָּבַ ְ‬
‫אין ֲ‬
‫ ׁשֵ‬
‫תינו ּ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫עם ֲ‬
‫שיתַמ תָ יִ‬
‫ע יִׂ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫טובות בֶׁ‬
‫ה ּ‬
‫מים תָּבַ‬
‫ע יִ‬
‫פְ ַמ תָ‬
‫בבות ּ‬
‫בי ר ְ ַמ תָ‬
‫פים ו ְר יִ ׁשֵ ּ‬
‫אל ַמ תָ יִ‬
‫פי ֲ‬
‫אל ְ ׁשֵ‬
‫לף‪ ,‬תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫מ בֶ‬
‫חת ׁשֵ‬
‫א תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫מנ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫ע ַמ תָּ‬
‫ו ְ יִ‬
‫הינ ּ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ו‪ ,‬ה' ֱ‬
‫אל ְ ּ ַמ תָ‬
‫רים ג ְ ּ תָּבַ‬
‫מצ ְ תָּבַ‬
‫מ יִּ‬
‫יִ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫פיִדי ַמ תָ‬
‫עבַמ תָיִדים ּ‬
‫בית ֲ‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫ו ּ יִ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫בע כ יִ ּל ְכ תָּבַ ּל ְ ּ ַמ תָ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫תנו ּ ו ּבְ ַמ תָׂ‬
‫עב ז תָּבַנ ְ ּ ַמ תָ‬
‫בְ ּר ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪,‬‬
‫ט ּ ַמ תָ‬
‫מל תָּבַ ּ ְ‬
‫בר יִ‬
‫מ בֶד ּ בֶ‬
‫תנו ּ ו ּ יִ‬
‫הצ תָּבַ ּל ְ ּ ַמ תָ‬
‫רב יִ‬
‫ח בֶ‬
‫מ בֶ‬
‫ ׁשֵ‬
‫תנ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫לי ַמ תָ‬
‫נים יִד ּ יִ ּ‬
‫מ יִ‬
‫א ַמ תָ‬
‫עים ו ְנ בֶ ֱ‬
‫לִים ר ַמ תָ יִ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ו ּ ׁשֵ‬
‫הינ ּ‬
‫שנ ּ‬
‫זב ּ‬
‫זר ּ‬
‫כן‬
‫על ׁשֵ ּ‬
‫צח‪ .‬תָּבַ‬
‫ו‪ ,‬ל ַמ תָנ בֶ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ו‪ ,‬ה' ֱ‬
‫ט ׁשֵׁ‬
‫תיִ ְּ‬
‫אל ּ‬
‫ך‪ ,‬ו ְ תָּבַ‬
‫ס בֶדי ַמ תָ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫ונו ּ ֲ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫מיך ַמ תָ ְולא ֲ‬
‫ח בֶ‬
‫ונו ּ ר תָּבַ ֲ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫נה ֲ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫עד ׁשֵ‬
‫תָּבַ‬
‫הם‬
‫הן ׁשֵ‬
‫פינו ּ ‪ׁ -‬שֵ‬
‫תַמ תָ בְ ּ יִ‬
‫מ ּ‬
‫ש ְ‬
‫שר תָּבַׂ‬
‫א בֶׁ‬
‫שון ֲ‬
‫פינו ּ ו ְל ַמ תָ ׁ‬
‫א ּ ׁשֵ‬
‫תַמ תָ ב ְ ּ תָּבַ‬
‫ח ּ‬
‫שנ ַמ תָ ּפתָּבַ ְ‬
‫מה בֶׁ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ח ו ּנ ְ ַמ תָׁ‬
‫בנו ּ ְורו ּ תָּבַ‬
‫תַמ תָ ַמ תָ ּ‬
‫פיִל תָּבַ ּג ְ ּ‬
‫ש ּ‬
‫רים בֶׁ‬
‫אבַמ תָ יִ‬
‫ ׁשֵ‬
‫כנ ּ‬
‫ו‪.‬‬
‫מל ְ ׁשֵ ּ‬
‫מך ַמ תָ תָּבַ‬
‫ש ְ‬
‫את יִׁ‬
‫ליכו ּ בֶ‬
‫מ יִ‬
‫שו ּ ו ְי תָּבַ ְ‬
‫די ׁ‬
‫ק יִ ּ‬
‫ריצו ּ ו ְי תָּבַ ְ‬
‫ע יִ‬
‫ממו ּ ו ְי תָּבַ ֲ‬
‫ארו ּ יִוירו ְ‬
‫בחו ּ יִויפַמ תָ ֲ‬
‫ש ְּ‬
‫רכו ּ יִוי תָּבַׁ‬
‫יודו ּ יִויבַמ תָ ְ‬
‫פה ל ְך ַמ תָ יו בֶדה‪,‬‬
‫כל ּ בֶ‬
‫כי ַמ תָ‬
‫יִ ּ‬
‫בע‪,‬‬
‫ש תָּבַ‬
‫תיִ ַמ תָּׁ‬
‫שון ל ְך ַמ תָ ּ‬
‫כל ל ַמ תָ ׁ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫רע‪,‬‬
‫כל ב בֶ ּר בֶך ְ ל ְך ַמ תָ תיִכ ְ תָּבַ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫ח בֶוה‪,‬‬
‫תתָּבַ ֲ‬
‫ש ּ‬
‫ניך ַמ תָ תיִ ְׁ‬
‫מה ל ְפַמ תָ בֶ‬
‫כל קו ַמ תָ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫ך‪,‬‬
‫ראו ּ ַמ תָ‬
‫בבות ִיי ַמ תָ‬
‫כל ל ְ ַמ תָ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫ך‪.‬‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש בֶ‬
‫מרו ּ ל יִ ְׁיִ‬
‫ליות י ְז תָּבַ ׁשֵּ‬
‫רב ו ּכ ְ ַמ תָ‬
‫ק בֶ‬
‫כל בֶ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫כת ּ‬
‫ביון‬
‫א ְ‬
‫ני ו ְ בֶ‬
‫ע יִ‬
‫מנו ּ ו ְ ַמ תָ‬
‫מ בֶּ‬
‫זק יִ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ני ׁשֵ‬
‫ע יִ‬
‫ציל ַמ תָ‬
‫כמוך ַמ תָ תָּבַ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫נה‪ ,‬ה' יִ‬
‫מר ְ ַמ תָ‬
‫תא תָּבַ‬
‫תי ּ‬
‫צמ תָּבַ‬
‫ע ְ‬
‫כל תָּבַ‬
‫וב‪ַ ,‬מ תָ ּ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫בר בֶׁ‬
‫כ תָּבַ ַּמ תָד ַמ תָ‬
‫מ יִ ּ‬
‫זלו‪.‬‬
‫מג ּ ְ‬
‫יִ‬
‫נה‬
‫ליון‪ ,‬ק ׁשֵ‬
‫ע ְ‬
‫אל בֶ‬
‫רא‪ׁ ,‬שֵ‬
‫נו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫בור ו ְ תָּבַ‬
‫הג יִ ּ ּ‬
‫גדול‪ ,‬תָּבַ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫אל תָּבַ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫ערך ְ ל ַמ תָך ְ ַמ תָ‬
‫מי י תָּבַ ֲ‬
‫ש בֶוה ל ַמ תָ ּך ְ ו ּ יִ‬
‫מי ִי ְׁ‬
‫מה ל ַמ תָ ּך ְ ו ּ יִ‬
‫מי ִיְד בֶ‬
‫יִ‬
‫אמ ּ‬
‫כי‬
‫ור‪ :‬ל ְַמ תָדיִוד‪ ,‬ב ַמ תָ ּר ְ יִ‬
‫ך‪ ,‬כ ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫קְד בֶׁ‬
‫שם ַמ תָ‬
‫את ׁשֵׁ‬
‫אר ְך ַמ תָ ו ּנ ְבַמ תָר ׁשֵך ְ בֶ‬
‫חך ַמ תָ ו ּנ ְפַמ תָ בֶ‬
‫שב ׁשֵ ּ ֲ‬
‫הל בֶ ּל ְך ַמ תָ ו ּנ ְ תָּבַׁ‬
‫רץ‪ .‬נ ְ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫מִים ו ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ַמ תָׁ‬
‫שו‪.‬‬
‫קְד ׁ‬
‫שם ַמ תָ‬
‫את ׁשֵׁ‬
‫בי בֶ‬
‫קר ַמ תָ תָּבַ‬
‫כל ְ‬
‫את ה' ו ְ ַמ תָ‬
‫שי בֶ‬
‫נ תָּבַפְ יִׁ‬
‫ך‪,‬‬
‫עז בֶ ּ ַמ תָ‬
‫צמות ּלֻ‬
‫ע ּלֻ‬
‫אל ב ְ ּתתָּבַ ֲ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫ַמ תָ‬
‫ך‪,‬‬
‫מ ַמ תָ‬
‫ש בֶ‬
‫כבוד ְׁ‬
‫גדול ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫ך‪,‬‬
‫תי ַמ תָ‬
‫ראו בֶ‬
‫בנו ְ‬
‫רא ְ ּ‬
‫נו ַמ תָ‬
‫ה ּ‬
‫צח ו ְ תָּבַ‬
‫בור ל ַמ תָנ בֶ תָּבַ‬
‫הג יִ ּ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫ּ‬
‫שא‪.‬‬
‫רם ו ְנ יִ יִ‬
‫סא ַמ תָ‬
‫על כ יִ ּ ׁשֵ ּ‬
‫שב תָּבַ‬
‫היו ׁשֵׁ‬
‫מל בֶך ְ תָּבַ‬
‫ה בֶּ‬
‫תָּבַ‬
‫שמו‪.‬‬
‫ש ְׁ‬
‫קדו ׁ‬
‫מרום ו ְ ַמ תָ ּ‬
‫עד ַמ תָּ‬
‫כן תָּבַ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫ׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לה‪.‬‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫נאַמ תָוה תְ יִ‬
‫רים ַמ תָ‬
‫ש יִ‬
‫ביי‪ ,‬ל תָּבַי ְ ַמ תָׁ‬
‫קים תָּבַ ּ‬
‫די יִ‬
‫ננו צ תָּבַ יִ ּ‬
‫כתוב‪ :‬ר תָּבַ ְ ּ‬
‫ו ְ ַמ תָ‬
‫לל‪,‬‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫תיִתְ תָּבַ‬
‫רים ּ‬
‫ש יִ‬
‫פי י ְ ַמ תָׁ‬
‫בְ ּ יִ‬
‫ך‪,‬‬
‫תיִתְב תָּבַ ּר תָּבַ ְ‬
‫קים ּ‬
‫די יִ‬
‫רי צ תָּבַ יִ ּ‬
‫ו ּבְיִדבְ ׁשֵ‬
‫מם‪,‬‬
‫תרו ַמ תָ‬
‫תיִ ְ‬
‫סייִדים ּ‬
‫ח יִ‬
‫שון ֲ‬
‫ו ּביִל ְ ׁ‬
‫ש‪.‬‬
‫ק ַמ תָד ּ ׁ‬
‫תיִתְ תָּבַ‬
‫שים ּ‬
‫קדו יִׁ‬
‫רב ְ‬
‫ק בֶ‬
‫ו ּבְ בֶ‬
‫כנ ּ‬
‫כן‬
‫ש ׁשֵ ּ‬
‫דור ַמ תָודור‪ ,‬בֶׁ‬
‫כל ּ‬
‫ו‪ ,‬בְ ּ ַמ תָ‬
‫מל ְ ׁשֵ ּ‬
‫ך‪ ,‬תָּבַ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫אר שיִׁ ְ‬
‫פַמ תָ ׁשֵ‬
‫נה ִיתְ ּ‬
‫אל ב ְ ּר יִ ַמ תָ ּ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫בית ִי ְׂ‬
‫מך ַמ תָ ׁשֵ ּ‬
‫ע ְּ‬
‫בות תָּבַ‬
‫רב ְ‬
‫הלות יִ‬
‫ק ֲ‬
‫מ ְ‬
‫ו ּבְ תָּבַ‬
‫תינ ּ‬
‫אר‬
‫ח‪ ,‬ל ְפַמ תָ ׁשֵ‬
‫שב ׁשֵ ּ תָּבַ‬
‫לל ל ְ תָּבַׁ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫להודות ל ְ תָּבַ‬
‫ו‪ְ ,‬‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫הי ֲ‬
‫הינו ּ ׁשֵואל ׁשֵ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ך‪ ,‬ה' ֱ‬
‫ני ַמ תָ‬
‫רים ל ְפַמ תָ בֶ‬
‫הְיצו ּ יִ‬
‫כל תָּבַ‬
‫בת ַמ תָ ּ‬
‫חו תָּבַ‬
‫עבְ ְד ּך ַמ תָ‬
‫שי תָּבַ‬
‫בן ִי תָּבַׁ‬
‫בחות ד ּיִוד בֶ ּ‬
‫ש ְּ‬
‫שירות ו ְתיִ ְׁ‬
‫רי יִׁ‬
‫כל יִד ּבְ ׁשֵ‬
‫על ַמ תָ ּ‬
‫לס תָּבַ‬
‫ק ׁשֵ ּ‬
‫לה ו ּל ְ תָּבַ‬
‫ע ׁשֵ ּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְ תָּבַ‬
‫דר ל ְבַמ תָר ׁשֵ ְ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫מם ל ְ תָּבַ‬
‫לרו ׁשֵ‬
‫ְ‬
‫ך‪.‬‬
‫ח ַמ תָ‬
‫שי בֶ‬
‫מ יִׁ‬
‫ְ‬

‫מִים ּ‬
‫אה‪,‬‬
‫כי ל ְך ַמ תָ נ ַמ תָ בֶ‬
‫רץ‪ ,‬יִ ּ‬
‫א בֶ‬
‫וב ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ש ב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫גדול ו ְ תָּבַ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫מל בֶך ְ תָּבַ‬
‫ה בֶ‬
‫אל תָּבַ‬
‫ה ׁשֵ‬
‫כנוּ‪ַ ,‬מ תָ‬
‫מל ְ ֵ ּ‬
‫עד ַ‬
‫מך ָ ל ַ‬
‫ש ְ‬
‫בח ִׁ‬
‫תּ ַ ּ‬
‫ש ַ‬
‫י ִ ְׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לה‬
‫צח‪ ,‬ג ְ ּּלֻד ַמ תָ ּ‬
‫לה‪ ,‬נ בֶ תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫מ ְ‬
‫רה‪ ,‬עז ו בֶ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫לל ו ְז יִ ְ‬
‫ה ׁשֵ ּ‬
‫חה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שבַמ תָ ַמ תָ‬
‫שיר ו ְׁ‬
‫תינו‪ ,‬יִׁ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫הי ֲ‬
‫הינו ׁשֵואל ׁשֵ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ה' ֱ‬
‫לכ ּ‬
‫לם‪.‬‬
‫עד עו ַמ תָ‬
‫תה ו ְ תָּבַ‬
‫ע ּ ַמ תָ‬
‫מ תָּבַ‬
‫רכות ְוהוַמ תָדאות ׁשֵ‬
‫ות‪ ,‬ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫שה ו ּ תָּבַ‬
‫קּלֻד ַמ תָּׁ‬
‫רת‪ְ ,‬‬
‫א בֶ‬
‫לה ו ְתיִפְ בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫תְ יִ‬
‫רה‪ּ ,‬‬
‫ו ְּגבו ּ ַמ תָ‬
‫חר‬
‫בו ׁשֵ‬
‫ה ּ‬
‫לאות‪ ,‬תָּבַ‬
‫הנ יִפְ ַמ תָ‬
‫אדון תָּבַ‬
‫ההוַמ תָדאות‪ֲ ,‬‬
‫אל תָּבַ‬
‫בחות‪ׁ ,‬שֵ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫גדול ב תָּבַ ּ ּ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ ּ‬
‫אל בֶ‬
‫תה ה'‪ׁ ,‬שֵ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫מים‪.‬‬
‫העול ַמ תָ יִ‬
‫חי ַמ תָ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫מל בֶך ְ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬בֶ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫רי ז יִ ְ‬
‫שי ׁשֵ‬
‫בְ ּ יִׁ‬
‫פן‪.‬‬
‫הג ַמ תָ בֶ‬
‫רי תָּבַ‬
‫פְ יִ‬
‫רא ּ‬
‫בו ׁשֵ‬
‫לם ּ‬
‫העו ַמ תָ‬
‫מל בֶך ְ ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫שמאל‪.‬‬
‫בת ְׂ‬
‫סי תָּבַ ּ‬
‫ה יִ‬
‫תה ב ְ ּ תָּבַ‬
‫שו בֶ‬
‫וְ ׁ‬
‫השַמ תָּׂ בֶדה‬
‫בת תָּבַ‬
‫תנו ּ תָּבַ‬
‫על ּ ְ‬
‫פן‪ ,‬תָּבַ‬
‫הג בֶ ּ בֶ‬
‫רי תָּבַ‬
‫פְ יִ‬
‫על ּ‬
‫פן ו ְ תָּבַ‬
‫הג בֶ ּ בֶ‬
‫על תָּבַ‬
‫לם‪ ,‬תָּבַ‬
‫מל ֶך ְ העו ָ‬
‫הינו ּ ֶ‬
‫אל ֵ‬
‫תה ה ' ֱ‬
‫א ָּ‬
‫וך ַ‬
‫בר ּ‬
‫ָּ‬
‫ע‬
‫שב ּ תָּבַ‬
‫ה ו ְל יִ ְׂ‬
‫פיִר ְי ַמ תָ ּ‬
‫מ ּ‬
‫אכל יִ‬
‫תינו ּ ל בֶ ֱ‬
‫אבו ׁשֵ‬
‫תַמ תָ ל תָּבַ ֲ‬
‫חל ְ ּ‬
‫הנ ְ תָּבַ‬
‫ציתַמ תָ ו ְ יִ‬
‫שר ַמ תָ יִ‬
‫בה בֶׁ‬
‫ח ַמ תָ‬
‫בה ו ּר ְ ַמ תָ‬
‫דה טו ַמ תָ‬
‫מ ַמ תָ ּ‬
‫ח ְ‬
‫רץ בֶ‬
‫א בֶ‬
‫על בֶ‬
‫ו ְ תָּבַ‬
‫ברכת השיר‬
‫במשנה רביעית גומר עליו את הלל ואומר עליו ברכת השיר‪ .‬ובגמ' ב' דעות מהי בכרת השיר‪ ,‬רב‬
‫יהודה ס"ל דהוא יהללוך‪ ,‬ור' יוחנן ס"ל שהוא נשמת‪ .‬ודעת רשב"ם ותוס' והרא"ש והטור דר'‬
‫יוחנן בא להוסיף‪ ,‬ולכן אומרים שניהם‪.‬‬
‫ודעת רשב"ם דחותמים ב' הברכות‪ ,‬דיש כאן ב' חיובים נפרדים‪ .‬אבל התוס' והרא"ש כתבו בשם‬
‫ר' חיים כהן דאינו נכון לומר ב' ברכות שחתימתם בחד גוונא‪ ,‬אלא אומר יהללוך ואינו חותם‪,‬‬
‫והלל הגדול ונשמת וחותם‪ .‬ולכ' אינו מובן אם אינו חותם ברכת יהללוך א"כ אינה ברכה כלל‪,‬‬
‫ולמה אמרו‪ ,‬וגם איך מתקיים דעת רב יהודה‪ .‬וע"כ דגם ר' חיים כהן מודה דיש כאן ב' חיובי‬
‫ברכה‪ ,‬רק ס"ל דכיון דחתימם דומה לכן יש לצרפם לברכה אחת‪.‬‬
‫)ומה שיכול לכלול פסוקי הלל הגדול בברכה זו‪ ,‬דכיון שברכת נשמת נתקנה אחר פסוקי שבח‬
‫והודיה לכן חשיב הכל ברכה א'‪ ,‬וכעין מש"כ הרשב"ם פסחים )קד‪ (:‬לענין ק"ש וברכה‬
‫שלאחריה‪ ,‬דחשיב הכל ברכה א' עיי"ש‪(.‬‬
‫ויש ספק בחתימת הברכה‪ ,‬אם חותם בא"י מלך מהלל בתשבחות‪ ,‬כיון דקאי על ההלל‪ ,‬או‬
‫הבוחר בשירי זמרה כו' שהוא החתימה דישבתח‪ ,‬עי' בטור וב"י וב"ח וט"ז‪ .‬וכתב הב"י עצה‪,‬‬
‫דיאמרו יהללוך לבסוף‪ ,‬דאזי בודאי החתימה היא בא"י מלך מהלל בתשבחות‪ .‬ולכאורה תמוה‬
‫דהוא דלא כמאן‪ ,‬אבל זה ראיה למש"נ דגם לר' חיים כהן יש ב' חיובי ברכה נפרדים‪ ,‬אלא‬
‫דמצרפים ב' הברכות כיון דחתימתם בחד גונא‪ ,‬וא"כ אין חילוק אם אומר יהללוך ואח"כ נשמת‬
‫או להיפך‪ ,‬ולכן ס"ל להב"י דעדיף לומר יהללוך לבסוף‪ ,‬דאזי ליכא ספק איך לחתום‪ .‬וכ"פ‬
‫בשו"ע‪.‬‬
‫ובהגדות הנדפסות מצויות ב' מנהגים‪ ,‬מנהג הב"י לסיים ביהללוך ולחתום בא"י מלך מהלל‬
‫בתשבחות‪ ,‬ומנהג הראשונים לומר יהללוך )והלל הגדול( ואח"כ נשמת‪ ,‬ולחתום בחתימת‬
‫ישתבח‪ .‬והרבה אינם מרגישים בזה ואומרים לפעמים כך ולפעמים כך‪ ,‬לפי ההגדה המזדמנת‬
‫לידם‪ .‬אבל למבואר אי"ז טעות‪ ,‬דהרי זה יסוד סברת הב"י דלדעת ר' חיים כהן אין חילוק אם‬
‫אומר יהללוך ואח"כ נשמת‪ ,‬או להיפך‪ ,‬ולכן יש עדיפות לומר יהללוך לבסוף דבזה ליכא ספק‬
‫איך לחתום‪ ,‬אבל עכ"פ אי"ז תרתי דסתרי אם לפעמים אומר יהללוך לבסוף‪ ,‬ולפעמים אומר‬
‫יהללוך תחילה )ונוקט הכרעת הט"ז דאזי חותם כחתימת ישתבח(‪ .‬ובשיעורים ע"פ ער"פ‬
‫הארכתי יותר‪.‬‬

‫על צ יִ ּ‬
‫כן‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫מ ְׁ‬
‫יון יִ‬
‫עיר בֶך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫לִים יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫על ְירו ּ ַמ תָׁ‬
‫מך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫ע בֶּ‬
‫אל תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫על ִי ְׂ‬
‫הינו ּ תָּבַ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫נא ה' ֱ‬
‫חם ַמ תָ‬
‫ה‪ .‬ר תָּבַ בֶ‬
‫טו ּבַמ תָ ּ‬
‫מ ּ‬
‫יִ‬
‫לנו ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫ה ֲ‬
‫מינו ו ְ תָּבַ‬
‫רה בְי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ש ב יִ ּ ְ‬
‫הק בֶד ׁ‬
‫עיר תָּבַ‬
‫לִים יִ‬
‫ש תָּבַ‬
‫נה ְירו ַמ תָׁ‬
‫היכ ַמ תָל בֶך ַמ תָ ובְ ׁשֵ‬
‫על ׁשֵ‬
‫חך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫מז ְב ְ ּ בֶ‬
‫על יִ‬
‫כבו בֶדך ַמ תָ ו ְ תָּבַ‬
‫ְּ‬
‫שה‬
‫קּלֻד ַמ תָׁ‬
‫ה ב יִ ּ ְ‬
‫לי ַמ תָ‬
‫ע בֶ‬
‫ה ו ּנ ְבַמ תָר בֶכ ְך ַמ תָ ַמ תָ‬
‫טו ּבַמ תָ ּ‬
‫מ ּ‬
‫בע יִ‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫ה ו ְנ יִ ְׂ‬
‫פיִר ְי ַמ תָ ּ‬
‫מ ּ‬
‫כל יִ‬
‫ה ְונא תָּבַ‬
‫חנו ּ ב ְ ּביִנ ְי ַמ תָנ ַמ תָ ּ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ש ְ‬
‫ה ו ְ תָּבַׂ‬
‫לתוכ ַמ תָ ּ‬
‫ְ‬
‫זה‪,‬‬
‫ה בֶ ּ‬
‫צות תָּבַ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫חג תָּבַ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫חנו ּ ְ ּ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ש ְ‬
‫זה[ ו ְ תָּבַׂ‬
‫ה בֶ ּ‬
‫בת תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה תָּבַׁ‬
‫ביום תָּבַ‬
‫צנו ּ ְ ּ‬
‫לי ׁשֵ‬
‫ח יִ‬
‫ה ֲ‬
‫צה ו ְ תָּבַ‬
‫רה ]בשבת‪ :‬ו ּר ְ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫ט ֵלֳ‬
‫ו ּבְ ַמ תָ‬
‫מ ּ‬
‫פן‪.‬‬
‫הג בֶ ּ בֶ‬
‫רי תָּבַ‬
‫פְ יִ‬
‫על ּ‬
‫רץ ו ְ תָּבַ‬
‫א בֶ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫על ַמ תָ‬
‫כל‪ְ ,‬ונו בֶדה ל ְ ּך ַמ תָ תָּבַ‬
‫טיב ל תָּבַ ּ‬
‫מ יִ‬
‫תה ה' טוב ו ּ ׁשֵ‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫כי תָּבַ‬
‫יִ ּ‬
‫פן‪.‬‬
‫הג ֶ ּ ֶ‬
‫רי ַ‬
‫פ ִ‬
‫על ְּ‬
‫פן ו ְ ַ‬
‫הג ֶ ּ ֶ‬
‫על ַ‬
‫תה ה '‪ַ ,‬‬
‫א ָּ‬
‫ברו ּך ְ ַ‬
‫ָּ‬

‫נרצה‬
‫סד ּ ּ‬
‫קתו‪.‬‬
‫ח ַמ תָ‬
‫פטו ו ְ ּלֻ‬
‫ש ּ ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫כל יִ‬
‫כתו‪ ,‬כ ְ ּ ַמ תָ‬
‫הל ְ ַמ תָ‬
‫סח כ ְ ּ יִ‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫ור ּ‬
‫סל יִ‬
‫ח תָּבַ‬
‫ֲ‬
‫שותו‪.‬‬
‫ע ׂ‬
‫כה ל תָּבַ ֲ‬
‫כן נ יִז ְ בֶ ּ‬
‫דר אותו ׁשֵ ּ‬
‫ס ׁשֵ ּ‬
‫כינו ּ ל ְ תָּבַ‬
‫שר ז ַמ תָ יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫נה‪.‬‬
‫מ ַמ תָ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫עתָּבַדת יִ‬
‫הל ֲ‬
‫ק תָּבַ‬
‫מם ְ‬
‫נה‪ ,‬קו ׁשֵ‬
‫מעו ַמ תָ‬
‫כן ְ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫ז ַמ תָך ְ ׁ‬
‫פד ּ‬
‫נה‪.‬‬
‫ציון ב ְ ּר יִ ַמ תָ ּ‬
‫וִים ל ְ יִ‬
‫נה ּ ְ‬
‫עי כ תָּבַ ַמ תָ ּ‬
‫ט ׁשֵ‬
‫הל נ יִ ְ‬
‫קרוב נ תָּבַ ׁשֵ‬
‫בְ ּ ַמ תָ‬
‫בנו ַּמ תָיה‪.‬‬
‫ה ְּ‬
‫לִים תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫בירו ּ ַמ תָ‬
‫אה יִ ּ‬
‫הב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫נה תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ל ְ ַמ תָׁ‬

‫בירושלמי )מובא בתוס' ברכות מב‪ (.‬איתא דמזכירין מעין המאורע בברכה א' מעין ג'‪ .‬אבל דעת‬
‫הרמב"ם )פ"ג ברכות הי"ג( דהיינו דוקא בשבת ויו"ט‪ ,‬ולא בר"ח וחוה"מ‪ .‬ונראה בדעתו דכיון‬
‫דבר"ח וחוה"מ אם לא הזכיר בברהמ"ז אין מחזירין אותו‪ ,‬כיון דאי בעי אכיל אי בעי לא אכיל‪,‬‬
‫כדאיתא בגמ' )שם מט‪ (:‬לכן אינו נחשב מעיקר מטבע ברהמ"ז‪ ,‬ובברכה א' מעין ג' אין אומרים‬
‫אלא מה שהוא מעיקר המטבע בברהמ"ז‪.‬‬
‫אבל הטור פסק דאפילו בר"ח וחוה"מ מזכירין בברכה א' מעין ג'‪ .‬ונראה דאזיל לטעמי' דמדברי‬
‫הטור )סי' קפ"ח( מבואר דבשבת ויו"ט גופא‪ ,‬בסעודה ג' דאי"ח לאכול‪ ,‬אין מחזירין אותו‬
‫בברהמ"ז‪ .‬הרי דאינו נעשה חלק ממטבע ברהמ"ז כ"א באותן סעודות שחייב לאכלן‪ .‬וא"כ‬
‫בברכה א’ מעין ג’ – דלעולם הוי בגדר אי בעי לא אכיל – לא יתכן שתהיה ההזכרה מעיקר מטבע‬
‫הברכה‪ .‬ובכל זאת הרי הירושלמי קאמר דמזכירין של שבת ויו"ט בברכה א’ מעין ג’‪ .‬וע"כ לדעת‬
‫הטור‪ ,‬דגם מה שאינו מעיקר מטבע הברכה נכנס לברכת ברכה א’ מעין ג’‪ .‬ולכן פשיטא לי'‬
‫להטור דגם בר"ח מזכיר בברכה א’ מעין ג’‪.‬‬
‫אבל סתימת הרמב"ם )פ"ב ברכות( משמע ברור דבשבת ויו"ט אם שכח בברהמ"ז לעולם‬
‫מחזירין אותו‪ .‬דכיון ד"מקרא קודש" מחייב בברהמ"ז‪ ,‬נעשה ממטבע הברכה אפילו בסעודות‬
‫שאי"ח לאכול‪ .‬ולדידיה שפיר י"ל דמה שמזכירין שבת ויו"ט בברכה א’ מעין ג’ היינו דוקא שבת‬
‫ויו"ט שהם מעיקר מטבע הברכה‪ ,‬דאי בעי אכיל כו'‪ .‬אבל בר"ח וחוה"מ‪ ,‬דאינו מעיקר מטבע‬
‫הברכה – משום דאי בעי לא אכיל – באמת אינו מזכיר בברכה א' מעין ג'‪.‬‬

‫רים‪:‬‬
‫מ יִ‬
‫ראשון או ְ‬
‫ליל יִ‬
‫בְ ּ ׁשֵ‬

‫לה‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫כן ו ַי ְ ִ‬
‫ו ּב ְ ֵ‬
‫לה‪,‬‬
‫לאתַמ תָ ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫הפְ ׁשֵ‬
‫סים יִ‬
‫אז רוב נ יִ יִ ּ‬
‫ַמ תָ‬
‫לה‪,‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫זה ַ‬
‫רת בֶ‬
‫שמו בֶ‬
‫א ְׁ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ברא ׁ‬
‫ְּ‬
‫לה‪,‬‬
‫לק לו ל ַי ְ ָ‬
‫ח תָּבַ‬
‫תו כ ְ ּנ בֶ ֱ‬
‫ח ּ‬
‫ ׁשֵגר צ בֶ בֶדק נ יִצ תָּבַ ּ ְ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪,‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫חלום ַ‬
‫רר ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫מל בֶך ְ ג ְ ּ ַמ תָ‬
‫תַמ תָ בֶ‬
‫תָּבַד ּנ ְ ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫ש ל ַי ְ ָ‬
‫מ ׁ‬
‫א בֶ‬
‫מי ב ְ ּ בֶ‬
‫אר תָּבַ יִ‬
‫תַמ תָ ֲ‬
‫חְד ּ‬
‫הפְ תָּבַ‬
‫יִ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫כל לו ל ַי ְ ָ‬
‫אך ְ תָּבַויו תָּבַ‬
‫מל ְ ַמ תָ‬
‫אל ל ְ תָּבַ‬
‫שר ַמ תָ ׁשֵ‬
‫שר ִי ְׂ‬
‫ו תָּבַי ַמ תָ תָּבַׂ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪,‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫ח יִ‬
‫תַמ תָ ב תָּבַ ּ ֲ‬
‫חצ ְ ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫תרוס ַמ תָ‬
‫רי פתָּבַ ְ‬
‫בכו ׁשֵ‬
‫רע ְ ּ‬
‫ז בֶ תָּבַ‬
‫לה‪,‬‬
‫מם ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫בקו ּ ַמ תָ‬
‫צאו ּ ְ ּ‬
‫מ ְ‬
‫לם לא ַמ תָ‬
‫חי ַמ תָ‬
‫ ׁשֵ‬
‫לה‪,‬‬
‫בי ל ַי ְ ָ‬
‫בכוכ ְ ׁשֵ‬
‫ליתַמ תָ ְ ּ‬
‫ס יִ‬
‫שת יִ‬
‫חר בֶׁ‬
‫סת נ ְיִגיד ֲ‬
‫טי תָּבַ‬
‫יִ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫או ּ ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫ריו ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫תַמ תָ פְג ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש ּ‬
‫וי‪ ,‬הובתָּבַ ְׁ‬
‫פף יִ‬
‫לנו ׁשֵ‬
‫רף ְ‬
‫ח ׁשֵ‬
‫מ תָּבַ‬
‫עץ ְ‬
‫י ַמ תָ תָּבַ‬
‫לה‪,‬‬
‫שון ל ַי ְ ָ‬
‫אי ׁ‬
‫צבו ב ְ ּ יִ‬
‫מ ַמ תָ‬
‫בל ו ּ תָּבַ‬
‫רע ׁשֵ ּ‬
‫כ ַמ תָ ּ תָּבַ‬
‫חמ ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫חזות ל ַי ְ ָ‬
‫רז ֲ‬
‫לה ַמ תָ‬
‫ודות נ יִג ְ ַמ תָ‬
‫ש ֲ‬
‫אי ׁ‬
‫ל ְ יִ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪,‬‬
‫בו ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫רג ּ‬
‫ה תָּבַ‬
‫ש נ בֶ ֱ‬
‫לי ק בֶד ׁ‬
‫כר ב יִ ּכ ְ ׁשֵ‬
‫תתָּבַ ׁשֵ ּ‬
‫ש ּ‬
‫מ ְׁ‬
‫יִ‬
‫ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫תי ל ַי ְ ָ‬
‫עתו ׁשֵ‬
‫תר ב יִ ּ ֲ‬
‫פו ׁשֵ‬
‫ריות ּ‬
‫א ַמ תָ‬
‫בור ֲ‬
‫מ ּ‬
‫שע יִ‬
‫נו תָּבַׁ‬
‫לה‪,‬‬
‫רים ב ַ ּל ַ ּי ְ ָ‬
‫ספַמ תָ יִ‬
‫תב ְ‬
‫אג ַמ תָיִגי ו ְכ תָּבַ תָּבַ‬
‫טר ֲ‬
‫אה נ ַמ תָ תָּבַ‬
‫שנ ְ ַמ תָ‬
‫יִׂ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫לה‪.‬‬
‫נת ל ַי ְ ָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ליו ב ְ ּנ בֶ בֶדד ְׁ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫חך ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תַמ תָ נ יִצ ְ ֲ‬
‫עור תָּבַר ְ ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫מל ַי ְ ָ‬
‫מה ִּ‬
‫מר תָּבַ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫רה תיְִדרוך ְ ל ְיִ ׁ‬
‫פו ּ ַמ תָ‬
‫ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫קר ו ְתָּבַגם ל ַי ְ ָ‬
‫תא ב ּ בֶ‬
‫א ַמ תָ‬
‫שח ַמ תָ‬
‫מר ו ְ ַמ תָׂ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫רח כ תָּבַ ּ ׁ‬
‫צ ַמ תָ תָּבַ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫שר ה ּ‬
‫לה‪,‬‬
‫וא לא יום ְולא ל ַי ְ ָ‬
‫א בֶׁ‬
‫רב יום ֲ‬
‫ק ׁשֵ‬
‫ַמ תָ‬
‫לה‪,‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫אף ל ְך ַמ תָ ַ‬
‫היום תָּבַ‬
‫כי ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫רם הותָּבַדע יִ ּ‬
‫ַמ תָ‬

‫לה‪,‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫כל ַ‬
‫היום ו ְ ַמ תָ‬
‫כל תָּבַ‬
‫עיר ְך ַמ תָ ַמ תָ ּ‬
‫קד ל ְ יִ‬
‫הפְ ׁשֵ‬
‫רים תָּבַ‬
‫מ יִ‬
‫שו ְ‬
‫ׁ‬
‫לה‪,‬‬
‫כת ל ַי ְ ָ‬
‫ש תָּבַ ּ‬
‫ח ְׁ‬
‫כאור יום בֶ‬
‫איר ְ ּ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫ּ‬
‫לה‪.‬‬
‫הל ַ ּי ְ ָ‬
‫צי ַ‬
‫הי ב ַ ּחֲ ִ‬
‫ו ַי ְ ִ‬
‫ני בחו"ל‪:‬‬
‫ש יִ‬
‫ליל ׁשֵ‬
‫בְ ּ ׁשֵ‬

‫סח‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫כן ו ַ ֲ‬
‫ו ּב ְ ֵ‬
‫גב ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫לאתַמ תָ ב ַ ּ ֶּ‬
‫הפְ ׁשֵ‬
‫תיך ַמ תָ יִ‬
‫ורו בֶ‬
‫מץ ְ ּ‬
‫א בֶ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫שאתַמ תָ ֶּ‬
‫עדות נ יִ ׁשֵּׂ‬
‫כל מו ֲ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ברא ׁ‬
‫ְּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫ליל ֶּ‬
‫חצות ׁשֵ‬
‫חי ֲ‬
‫אז ְר ַמ תָ יִ‬
‫ליתַמ תָ ל ְ בֶ‬
‫ג יִ ּ יִ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫היום ב ַ ּ ֶּ‬
‫כחם תָּבַ‬
‫תַמ תָ ְ ּ‬
‫ק ּ‬
‫תיו ַמ תָד ּפתָּבַ ְ‬
‫ְד ּל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫צות ב ַ ּ ֶּ‬
‫עגות תָּבַ‬
‫צים ּלֻ‬
‫עיד נוצ ְ יִ‬
‫ס יִ‬
‫ה ְ‬
‫יִ‬
‫מ ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫ער בֶך ְ ֶּ‬
‫שור ׁשֵ‬
‫כר ל ְ ׁ‬
‫רץ ז ׁשֵ בֶ‬
‫קר ַמ תָ‬
‫הב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫אל תָּבַ‬
‫ו ְ ׁשֵ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫ש ב ַ ּ ֶּ‬
‫א ׁ‬
‫הטו ּ ב ַמ תָ ּ ׁשֵ‬
‫מים ְולו ֲ‬
‫סדו יִ‬
‫עמו ּ ְ‬
‫זו ֲ‬
‫ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫קץ ֶּ‬
‫פה ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ‬
‫צות ַמ תָ‬
‫הם ו תָּבַ‬
‫מ בֶ‬
‫לץ לוט ׁשֵ‬
‫ח תָּבַ ּ‬
‫ּלֻ‬
‫מ ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫עבְר ְך ַמ תָ ב ַ ּ ֶּ‬
‫מת מף ְונף ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫אְד תָּבַ‬
‫טאת בֶ תָּבַ‬
‫טא ׁשֵ‬
‫יִ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬
‫מ ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫ור ֶּ‬
‫ש ּ‬
‫ליל יִׁ‬
‫תַמ תָ ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫חצ ְ ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫כל און ַמ תָ‬
‫ש ַמ תָ ּ‬
‫ה רא ׁ‬
‫י ַמ תָ ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫תַמ תָ ב ְ ּתָּבַדם ֶּ‬
‫ח ּ‬
‫ס ְ‬
‫פַמ תָ תָּבַ‬
‫בכור ּ‬
‫בן ְ ּ‬
‫על ׁשֵ ּ‬
‫ביר‪ ,‬תָּבַ‬
‫כ תָּבַ ּ יִ ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫חי ב ַ ּ ֶּ‬
‫לבא ב יִ ּפְתַמ תָ תָּבַ‬
‫חית ַמ תָ‬
‫ש יִ‬
‫מ ְׁ‬
‫תת תָּבַ‬
‫תי ּ ׁשֵ‬
‫ל ְביִל ְ ּ יִ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫תי ֶּ‬
‫תו ׁשֵ‬
‫ע ּ‬
‫רה ב ְ ּ יִ‬
‫סג ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫רת ּלֻ‬
‫סג בֶ ּ בֶ‬
‫מ ּלֻ‬
‫ְ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫מר ֶּ‬
‫רי ע בֶ‬
‫שעו ׁשֵ‬
‫ליל ְׂ‬
‫מְדַמ תָין ב יִ ּצ ְ יִ‬
‫מַמ תָ בֶדה יִ‬
‫ש ְ‬
‫נ יִ ְׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫קד ְיקוד ֶּ‬
‫בי תָּבַ‬
‫פול ְולוד יִ ּ‬
‫ני ּ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ש תָּבַ‬
‫מ ְׁ‬
‫שורפו יִ‬
‫ׂ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫נת ֶּ‬
‫עה עו תָּבַ‬
‫עד ג ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫עמוד תָּבַ‬
‫בנב ל תָּבַ ֲ‬
‫היום ְ ּ‬
‫עוד תָּבַ‬
‫עצ ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫ול ב ַ ּ ֶּ‬
‫ק תָּבַ‬
‫ע ׁשֵ‬
‫ק ֲ‬
‫בה ל ְ תָּבַ‬
‫פס תָּבַיד כ ַמ תָ ּתְ ַמ תָ‬
‫ּ תָּבַ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫חן ב ַ ּ ֶּ‬
‫של ְ ַמ תָ‬
‫ה ּלֻּׁ‬
‫ערוך ְ תָּבַ‬
‫פית ַמ תָיִ‬
‫הצ ַמ תָ ּ יִ‬
‫צפה תָּבַ‬
‫ַמ תָ‬

‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫ש צום ב ַ ּ ֶּ‬
‫של ׁשֵ ּ ׁ‬
‫סה ל ְ תָּבַׁ‬
‫התָּבַד ַמ תָ ּ‬
‫סה ֲ‬
‫הל כ יִ ּנ ְ ּ ַמ תָ‬
‫ק ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫שים ב ַ ּ ֶּ‬
‫מ יִּׁ‬
‫ח יִ‬
‫עץ ֲ‬
‫תַמ תָ ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫חצ ְ ּ‬
‫מ תָּבַ‬
‫שע ַמ תָ‬
‫בית ר ַמ תָ ַמ תָׁ‬
‫מ ׁשֵ ּ‬
‫ש יִ‬
‫רא ׁ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫צית ב ַ ּ ֶּ‬
‫ביא ְ‬
‫תַמ תָ יִ‬
‫לה ר בֶתָּבַגע ּ‬
‫א בֶ ּ‬
‫תי ׁשֵ‬
‫ש ּ ׁשֵ‬
‫ְׁ‬
‫לעו ּ יִ ּ‬
‫תר ּ‬
‫סח‪,‬‬
‫פ ַ‬
‫חג ֶּ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ק ׁשֵד ּ ׁ‬
‫התְ תָּבַ‬
‫ליל יִ‬
‫מינ ְך ַמ תָ כ ְ ּ ׁשֵ‬
‫ום י ְ יִ‬
‫תעז י ַמ תְָדך ַמ תָ ו ְ ַמ תָ‬
‫ּ ַמ תָ‬
‫סח‪.‬‬
‫פ ַ‬
‫בח ֶּ‬
‫תם ז ֶ ַ‬
‫ר ֶּ‬
‫מ ְ‬
‫א ַ‬
‫וַ ֲ‬

‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֶ‬
‫ִּ‬
‫בח ּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫גדו ַּמ תָדיו יא ְ‬
‫כה‪ּ ְ ,‬‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ור כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫כה‪ַ ,‬מ תָ ּ‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫איִדיר ב יִ ּ ְ‬
‫תָּבַ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ו ּל ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬
‫הד ּ‬
‫דג ּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫קיו יא ְ‬
‫תי ַמ תָ‬
‫כה‪ ,‬ו ַמ תָ יִ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ור כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫כה‪ַ ,‬מ תָ‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫ול ב יִ ּ ְ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫ּ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ול ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫ריו יא ְ‬
‫ס ַמ תָ‬
‫טפְ ְ‬
‫כה תָּבַ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫סין כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫ח יִ‬
‫כה‪ַ ,‬מ תָ‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫כאי ב יִ ּ ְ‬
‫ז תָּבַ תָּבַ ּ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ו ּל ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫למו ַּמ תָדיו יא ְ‬
‫כה יִ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ביר כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫כה‪ ,‬כ תָּבַ ּ יִ ּ‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫חיד ב יִ ּ ְ‬
‫י ַמ תָ יִ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ו ּל ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֶ‬
‫ִּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫ביו יא ְ‬
‫בי ַמ תָ‬
‫ס יִ‬
‫כה ְ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫רא כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫כה‪ ,‬נו ַמ תָ‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫של ב יִ ּ ְ‬
‫מו ׁשֵׁ‬
‫ּ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ול ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫קיו יא ְ‬
‫די ַמ תָ‬
‫כה‪ ,‬צ תָּבַ יִ ּ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫פו בֶדה כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫כה‪ּ ,‬‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫ניו ב יִ ּ ְ‬
‫ע ַמ תָ‬
‫ַמ תָ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ו ּל ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬
‫רח ּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫ניו יא ְ‬
‫א ַמ תָ‬
‫שנ ְ תָּבַ‬
‫כה יִׁ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫ום כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫כה‪ ,‬תָּבַ‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫ש ב יִ ּ ְ‬
‫קדו ׁ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ו ּל ְ ַמ תָ‬

‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬
‫מרו ּ לו‪:‬‬
‫מיו יא ְ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫תְ יִ‬
‫כה ּ‬
‫הל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מך ְ כ תָּבַ ּ ֲ‬
‫תו ׁשֵ‬
‫כה‪ּ ,‬‬
‫מלו ּ ַמ תָ‬
‫קיף ב יִ ּ ְ‬
‫תתָּבַ יִ‬
‫ּ‬
‫כה‪,‬‬
‫מל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫ה תָּבַּ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ ה' תָּבַ‬
‫אף ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ תָּבַ‬
‫כי ל ְ ַמ תָ‬
‫ך‪ ,‬ל ְך ַמ תָ יִ ּ‬
‫ל ְך ַמ תָ ו ּל ְ ַמ תָ‬
‫אה‪.‬‬
‫כי לו י ָ ֶ‬
‫אה ‪ּ ִ ,‬‬
‫כי לו נ ָ ֵ‬
‫ִּ‬

‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ָ‬
‫נה ֵ ּ‬
‫וא י ִב ְ ֶ‬
‫דיר ה ּ‬
‫א ִּ‬
‫ַ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫ול ה ּ‬
‫דג ּ‬
‫וא ‪ּ ָ ,‬‬
‫גדול ה ּ‬
‫וא ‪ּ ָ ,‬‬
‫ור ה ּ‬
‫בח ּ‬
‫ָּ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫כאי ה ּ‬
‫וא ‪,‬ז ַ ַ ּ‬
‫תיק ה ּ‬
‫וא ‪ ,‬ו ָ ִ‬
‫ור ה ּ‬
‫הד ּ‬
‫ָ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫חיד ה ּ‬
‫וא ‪ ,‬י ָ ִ‬
‫טהור ה ּ‬
‫וא ‪ָ ,‬‬
‫סיד ה ּ‬
‫חָ ִ‬
‫ּ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫מל ֶך ְ ה ּ‬
‫וא ‪ֶ ,‬‬
‫וד ה ּ‬
‫למ ּ‬
‫וא ‪ָ ,‬‬
‫ביר ה ּ‬
‫כַּ ִ ּ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫וז ה ּ‬
‫עז ּ ּ‬
‫וא ‪ִ ,‬‬
‫גיב ה ּ‬
‫ס ִּ‬
‫וא ‪ַ ,‬‬
‫רא ה ּ‬
‫נו ָ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫שה ּ‬
‫קדו ׁ‬
‫וא ‪ּ ָ ,‬‬
‫דיק ה ּ‬
‫וא ‪,‬צ ַ ִ‬
‫דה ה ּ‬
‫פו ֶ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתו ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫וא ִיבְ בֶ‬
‫קיף ה ּ‬
‫תּ ִ ּ‬
‫וא ‪ַ ,‬‬
‫די ה ּ‬
‫ש ַּ‬
‫וא ‪ַׁ ,‬‬
‫ום ה ּ‬
‫רח ּ‬
‫ַ‬

‫קרוב‪.‬‬
‫מינו ּ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫רה‪ ,‬ב ְ ּי ַמ תָ ׁשֵ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫רה‪ ,‬ב יִ ּ ְ‬
‫ה ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵ‬
‫ביִ ּ ְ‬
‫קרוב‪.‬‬
‫ביתְך ַמ תָ ב ְ ּ ַמ תָ‬
‫נה ׁשֵ ּ‬
‫נה‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫נה‪ׁ ,‬שֵ‬
‫אל ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫ ׁשֵ‬
‫בח ּ‬
‫סח‪:‬‬
‫פ בֶ תָּבַ‬
‫של ּ‬
‫ני בֶּׁ‬
‫ש יִ‬
‫ליל ׁשֵׁ‬
‫רץ‪ ,‬ב ְ ּ ׁשֵ‬
‫א בֶ‬
‫וץ ל ַמ תָ ַמ תָ‬
‫מר ְ ּ‬
‫הע בֶ‬
‫רת ַמ תָ‬
‫פי תָּבַ‬
‫ס יִ‬
‫ְ‬
‫רת‬
‫פי תָּבַ‬
‫ס יִ‬
‫על ְ‬
‫תיו ו ְצ יִַמ תָונו ּ תָּבַ‬
‫צוו ַמ תָ‬
‫מ ְ‬
‫שנו ּ ב ְ ּ יִ‬
‫קְד ַמ תָׁ‬
‫שר יִ‬
‫א בֶׁ‬
‫לם‪ֲ ,‬‬
‫מל בֶך ְ העו ַמ תָ‬
‫הינו ּ בֶ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫תה ה'‪ֱ ,‬‬
‫א ּ ַמ תָ‬
‫ברו ּך ְ תָּבַ‬
‫ַמ תָ ּ‬
‫מר‪.‬‬
‫הע בֶ‬
‫ַמ תָ‬
‫מר‪.‬‬
‫בע בֶ‬
‫חד ַמ תָ ּ‬
‫א ַמ תָ‬
‫היום יום בֶ‬
‫תָּבַ‬

‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫חד ִ‬
‫א ָ‬
‫ֶ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫ע‪ :‬בֶ‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫חד ֲ‬
‫א ָ‬
‫ֶ‬
‫ע?‬
‫מי יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫שנ ִַים יִ‬
‫ְׁ‬
‫רץ‪.‬‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫הינו ּ ש בֶׁב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ .‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ע‪ :‬שְׁ ׁשֵ‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שנ ִַים ֲ‬
‫ְׁ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫שה ִ‬
‫של ָׁ‬
‫ְׁ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫הינו ּ ש בֶׁב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫אבות‪ ,‬שְׁ ׁשֵ‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫ע‪ְׁ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שה ֲ‬
‫של ָׁ‬
‫ְׁ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫בע ִ‬
‫ר ַּ‬
‫א ְ‬
‫ַ‬
‫הינו ּ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫אבות‪ ,‬שְׁ ׁשֵ‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫ע‪ :‬תָּבַ‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫בע ֲ‬
‫ר ַּ‬
‫א ְ‬
‫ַ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שבתָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫ בֶׁ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫שה ִ‬
‫מ ָּׁ‬
‫ח ֲ ִּ‬
‫ּ‬
‫לחות‬
‫ני ּלֻ‬
‫אבות‪ ,‬שְׁ ׁשֵ‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫ע‪ֲ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שה ֲ‬
‫מ ָּׁ‬
‫ח ֲ ִּ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ובַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הבְ ּ יִ‬
‫תָּבַ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫שה ִ‬
‫ש ָּׂ‬
‫ִׁ‬
‫שה‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ּ ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫רי יִ‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫ע‪ :‬יִׁ‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שה ֲ‬
‫ש ָּׂ‬
‫ִׁ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫ַמ תָ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫עה ִ‬
‫שב ְ ָ‬
‫ִׁ‬
‫בע‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ּ ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫משְׁ ַמ תָ‬
‫רי יִ‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מי תָּבַׁ‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫ע‪ :‬יִׁ‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫עה ֲ‬
‫שב ְ ָ‬
‫ִׁ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫נה ִ‬
‫שמו ָ‬
‫ְׁ‬

‫שה‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫רי יִ‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מי תָּבַׁ‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫לה‪ ,‬יִׁ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫מי יִ‬
‫נה י ְ ׁשֵ‬
‫שמו ַמ תָ‬
‫ע‪ְׁ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫נה ֲ‬
‫שמו ָ‬
‫ְׁ‬
‫הינו ּ‬
‫ּ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫חו ְ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שבתָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫ בֶׁ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫עה ִ‬
‫ש ָ‬
‫תּ ְׁ‬
‫ִ‬
‫רי‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שבַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מי תָּבַׁ‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫לה‪ ,‬יִׁ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫מי יִ‬
‫נה י ְ ׁשֵ‬
‫שמו ַמ תָ‬
‫חי ל ׁשֵַמ תָדה‪ְׁ ,‬‬
‫עה י תָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫ע‪ּ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫עה ֲ‬
‫ש ָ‬
‫תּ ְׁ‬
‫ִ‬
‫חד‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ּ ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫יִ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ֱ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫רה ִ‬
‫ש ָ‬
‫ע ֶׂ‬
‫ֲ‬
‫מי‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫לה‪ ,‬יִׁ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫מי יִ‬
‫נה י ְ ׁשֵ‬
‫שמו ַמ תָ‬
‫חי ל ׁשֵַמ תָדה‪ְׁ ,‬‬
‫עה י תָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫רה יִדב ְ ּר תָּבַַמ תָיא‪ּ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫ע‪ֲ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫רה ֲ‬
‫ש ָ‬
‫ע ֶׂ‬
‫ֲ‬
‫ּ‬
‫ני‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫רי יִ‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שבַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫תָּבַׁ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ובַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ּלֻ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫שר ִ‬
‫ע ָׂ‬
‫חד ָ‬
‫א ַ‬
‫ַ‬
‫כוכ ְבתָּבַ ַמ תָ ּ‬
‫נה‬
‫שמו ַמ תָ‬
‫חי ל ׁשֵַמ תָדה‪ְׁ ,‬‬
‫עה י תָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫רה יִדב ְ ּר תָּבַַמ תָיא‪ּ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫יא‪ֲ ,‬‬
‫שר ּ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫חד ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫ע‪ :‬תָּבַ‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שר ֲ‬
‫ע ָׂ‬
‫חד ָ‬
‫א ַ‬
‫ַ‬
‫בע‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ּ ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫רי יִ‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מי תָּבַׁ‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫לה‪ ,‬יִׁ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫מי יִ‬
‫י ְ ׁשֵ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫יִ‬
‫מי יודע?‬
‫שר ִ‬
‫ע ָׂ‬
‫נים ָ‬
‫ש ֵ‬
‫ְׁ‬
‫כוכ ְבתָּבַ ַמ תָ ּ‬
‫עה‬
‫ש ַמ תָ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫רה יִדב ְ ּר תָּבַַמ תָיא‪ּ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫יא‪ֲ ,‬‬
‫שר ּ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫חד ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫טַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫שבְ תָּבַ‬
‫שר יִׁ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫נים ַמ תָ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫ע‪ְׁ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שר ֲ‬
‫ע ָׂ‬
‫שנים ָ‬
‫שי‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ּ ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫רי יִ‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מי תָּבַׁ‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫לה‪ ,‬יִׁ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫מי יִ‬
‫נה י ְ ׁשֵ‬
‫שמו ַמ תָ‬
‫חי ל ׁשֵַמ תָדה‪ְׁ ,‬‬
‫י תָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫מים‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫חד ֱ‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫תו ַמ תָ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ע?‬
‫ד ַ‬
‫מי יו ֵ‬
‫שר ִ‬
‫ע ָׂ‬
‫שה ֶ‬
‫של ָׁ‬
‫ְׁ‬
‫ּ‬
‫כוכ ְבתָּבַ ַמ תָיא‪,‬‬
‫שר ּ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫חד ַמ תָ‬
‫א תָּבַ‬
‫טַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫שבְ תָּבַ‬
‫שר יִׁ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫נים ַמ תָ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫מ תָּבַד ַּמ תָיא‪ְׁ .‬‬
‫שר יִ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫ע‪ְׁ :‬‬
‫ני יו ׁשֵד תָּבַ‬
‫א יִ‬
‫שר ֲ‬
‫ע ָׂ‬
‫שה ָ‬
‫של ָׁ‬
‫ְׁ‬
‫רי‬
‫סְד ׁשֵ‬
‫שה יִ‬
‫ש ַמ תָּׁ‬
‫תא‪ ,‬יִׁ‬
‫שב ַמ תָ ּ ַמ תָ‬
‫מי תָּבַׁ‬
‫עה י ְ ׁשֵ‬
‫שבְ ַמ תָ‬
‫לה‪ ,‬יִׁ‬
‫מי ַמ תָ‬
‫מי יִ‬
‫נה י ְ ׁשֵ‬
‫שמו ַמ תָ‬
‫חי ל ׁשֵַמ תָדה‪ְׁ ,‬‬
‫עה י תָּבַר ְ ׁשֵ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫תיִ ְׁ‬
‫רה יִדב ְ ּר תָּבַַמ תָיא‪ּ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫ע ַמ תָׂ‬
‫ֲ‬
‫ּ‬
‫חד‬
‫א ַמ תָ‬
‫רית‪ ,‬בֶ‬
‫הב ְ ּ יִ‬
‫לחות תָּבַ‬
‫ני ּלֻ‬
‫ש ׁשֵ‬
‫אבות‪ְׁ ,‬‬
‫שה ַמ תָ‬
‫של ַמ תָׁ‬
‫מהות‪ְׁ ,‬‬
‫א ַמ תָ‬
‫בע יִ‬
‫אר ְ תָּבַ ּ‬
‫רה‪ ,‬תָּבַ‬
‫שי תו ַמ תָ‬
‫מ ׁשֵׁ‬
‫שה חו ְ‬
‫מ ַמ תָׁ‬
‫ח יִ‬
‫נה‪ֲ ,‬‬
‫ש ַמ תָ‬
‫מ ְׁ‬
‫יִ‬
‫רץ‬
‫א בֶ‬
‫מים ו ּבַמ תָ ַמ תָ‬
‫ש תָּבַ‬
‫שב תָּבַ ּ ַמ תָּׁ‬
‫הינו ּ בֶׁ‬
‫אל ׁשֵ‬
‫ֱ‬

‫דָיא‬
‫חד ג ַ ּ ְ‬
‫דָיא ‪ַ ,‬‬
‫חד ג ַ ּ ְ‬
‫ַ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫זי‪ ,‬תָּבַ‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫ְד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא ו ְ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ָ‬
‫תא ׁ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬

‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ביִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא ו ְנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫תא כ ַל ְ ָ ּ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫כה ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא ו יִ‬
‫ט ָ‬
‫תא חו ּ ְ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫בין‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫כה ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ יִ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫לחו ּ ְ‬
‫רף ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫רא ו ְ ַמ תָׂ‬
‫תא נו ּ ָ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫תָּבַ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫לה‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫כה ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ יִ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫לחו ּ ְ‬
‫רף ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָׂ‬
‫לנו ּ ַמ תָ‬
‫בה ְ‬
‫מָיא ו ְכ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תא ַ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫ּ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ׁשֵ‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָשתָּבַׁך ְ‬
‫כה ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ יִ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫לחו ּ ְ‬
‫רף ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָׂ‬
‫לנו ּ ַמ תָ‬
‫בה ְ‬
‫מַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּכ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תה ל ְ תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫רא ו ְ ַמ תָׁ‬
‫תא תו ָ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫לְ ׁ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫כה‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ יִ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫לחו ּ ְ‬
‫רף ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָׂ‬
‫לנו ּ ַמ תָ‬
‫בה ְ‬
‫מַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּכ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תה ל ְ תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָּׁ‬
‫לתו ַמ תָ‬
‫חט ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫חט ו ְ ַמ תָׁ‬
‫שו ֵ‬
‫ה ׁ‬
‫תא ַ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ביִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫רא‪,‬‬
‫לנו ּ ַמ תָ‬
‫בה ְ‬
‫מַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּכ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תה ל ְ תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָּׁ‬
‫לתו ַמ תָ‬
‫חט ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫חט‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָׁ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫חט ל ְ ׁ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ות ו ְ ַמ תָׁ‬
‫מ ֶ‬
‫ה ָּ‬
‫אך ְ ַ‬
‫מל ְ ָ‬
‫תא ַ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫ּ‬
‫ּ‬
‫רי‬
‫בא ב יִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שונ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫כה ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ יִ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫לחו ְ‬
‫רף ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ְד ּ ַמ תָׂ‬
‫זי‪.‬‬
‫זו ּ ׁשֵ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬
‫מ בֶות‪,‬‬
‫ה ַמ תָּ‬
‫אך ְ תָּבַ‬
‫מל ְ תָּבַ‬
‫חט ל ְ תָּבַ‬
‫ש תָּבַ‬
‫וא ו ְ ַמ תָׁ‬
‫ברו ּך ְ ה ּ‬
‫ש ָּ‬
‫קדו ׁ‬
‫ה ָּ‬
‫תא ַ‬
‫א ָ‬
‫וְ ָ‬
‫כה‬
‫ה ַמ תָ ּ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ יִ‬
‫ט ַמ תָ‬
‫לחו ּ ְ‬
‫רף ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָׂ‬
‫לנו ּ ַמ תָ‬
‫בה ְ‬
‫מַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּכ ַמ תָ ַמ תָ‬
‫תה ל ְ תָּבַ‬
‫ש ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָּׁ‬
‫לתו ַמ תָ‬
‫חט ְ‬
‫ש תָּבַ‬
‫חט‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָׁ‬
‫שו ׁשֵ‬
‫חט ל ְ ׁ‬
‫ש תָּבַ‬
‫ְד ּ ַמ תָׁ‬
‫זי‪.‬‬
‫רי זו ּ ׁשֵ‬
‫בא ביִ ּתְ ׁשֵ‬
‫א ַמ תָ ּ‬
‫בין תָּבַ‬
‫לה ל ְג תָּבְַדַמ תָיא‪ְ ,‬ד ּז תָּבַ יִ ּ‬
‫אכ ְ ַמ תָ‬
‫רא‪ְ ,‬ד ּ ַמ תָתָּבַ‬
‫שו ּנ ְ ַמ תָ‬
‫שך ְ ל ְ ׁ‬
‫בא‪ְ ,‬ד ּנ ַמ תָ תָּבַׁ‬
‫ל ְכ תָּבַל ְ ַמ תָ ּ‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪.‬‬
‫חד ג תָּבַ ְּדַמ תָיא‪ ,‬תָּבַ‬
‫תָּבַ‬

‫נספח‪ :‬בענין סיפור יציאת מצרים‬
‫א( ידועה הקושיא למה כללו את המשנה דאראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה כו' בהגדה של‬
‫פסח‪ ,‬הרי משנה זו איירי בחיוב זכירת יציא"מ בכל יום ובכל לילה ולכ' אינה ענין כלל למצוה‬
‫המיוחדת דליל פסח‪.‬‬
‫ב( וכן ידועה הקושיא למה טבעו את ההגדה על יסוד פרשת מקרא ביכורים ארמי אובד אבי כו'‬
‫ולא על יסוד הפרשיות דשמות וארא בא שהם עצם סיפור המאורע‪.‬‬
‫ג( יש לעמוד על טעם חלוקת ההלל בליל הסדר‪.‬‬
‫ד( כתב הרמב"ם ריש פ"ז דהל' חו"מ דמצוה לספר בניסים כו' בליל ט"ו שנאמר זכור את היום‬
‫הזה כו' כמו שנאמר זכור את יום השבת לקדשו‪ .‬וכבר תמהו מאי בעי הרמב"ם בדמיון זה למצות‬
‫זכור דשבת‪) .‬ועי' מש"כ בזה באו"ש והדברים רחוקים‪(.‬‬
‫ה( עיי"ש ברמב"ם דלמד מצות סיפור יציא"מ בליל פסח מקרא דזכור את היום הזה אשר‬
‫יצאתם ממצרים‪ .‬ובהמשך מביא עוד את הקרא דוהגדת לבנך כו'‪ .‬ובסה"מ )קנ"ז( מבואר‬
‫דצריך לשני הלימודים‪ ,‬דמקרא דוהגדת לבנך ילפינן שאם יש לו בן חייב לספר לבנו‪ ,‬ומקרא‬
‫דזכור את היום הזה ילפינן דאפילו אין לו בן ואפילו בינו לב"ע ג"כ חייב‪.‬‬
‫עוד יש קרא אחר בפ' ראה וזבחת פסח כו' שבעת ימים תאכל עליו מצות כו' למען תזכור את יום‬
‫צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך‪ .‬אלא שפסוק זה‪ ,‬כיון דכתיב ביה כל ימי חייך‪ ,‬פירשו חז"ל‬
‫במשנה סופ"ק דברכות ארב"ע הרי אני כו' דקאי אמצות זכירת יציאת מצרים בכל יום‪ ,‬ולדעת בן‬
‫זומא וראב"ע גם בכל לילה‪.‬‬
‫אבל עי' בפירוש רש"י שם שפי' למען תזכור כו' ע"י אכילת הפסח והמצות‪ ,‬ומבואר דקאי אליל‬
‫הסדר‪ ,‬ואמצות פסח ומצה בפרט‪ ,‬והיינו דקאי ארישא דקרא דוזבחת פסח כו' שבעת ימים‬
‫תאכל מצות‪ ,‬אבל תמוה שהוא נגד המשנה בברכות הנ"ל‪ ,‬ואי"ז מדרכו של רש"י לפרש‬
‫המקראות נגד דרשת חז"ל‪ ,‬וכן תמה המנ"ח‪.‬‬
‫ו( הרמב"ם בסה"מ השמיט לגמרי המצוה דזכירת יציא"מ בכל יום‪ ,‬וכבר תמהו ע"ז‪.‬‬
‫ז( בכלל צריך להבין מה נתחדש במצוה דזכור את היום הזה דהיינו מצות סיפור יציא"מ בליל‬
‫הסדר‪ ,‬כיון דבלא"ה חייב להזכיר יציא"מ בכל לילה לדעת בן זומא וראב"ע וכ"פ הרמב"ם ורוב‬
‫הפוסקים‪.‬‬
‫אמנם בליל פסח יש חידוש שאם יש לו בן חייב לספר לבנו‪ ,‬וזה נלמד מקרא דוהגדת לבנך‪ ,‬אבל‬
‫עדיין קשה דמבואר ברמב"ם בסה"מ דאם אין לו בן עדיין יש מצוה לספר בליל ט"ו שנלמד‬
‫מקרא דזכור את היום הזה‪ ,‬וק' למ"ל מצוה זו תפ"ל דחייב להזכיר יציא"מ בכל לילה מקרא‬
‫דלמען תזכור‪.‬‬
‫ח( ידועה תי' הגר"ח וכ"כ גם בפנים יפות עה"ת דבליל הפסח צריך לספר דרך סיפור משא"כ‬
‫בכל יום ובכל לילה אי"צ כ"א זכירה בעלמא‪.‬‬
‫אבל כבר כתב הגאון מליסא בהגדת מעשה ניסים שבראשונים מבואר דמה"ת אי"צ דרך סיפור‬
‫גם בליל פסח‪ ,‬שהרי כתב האבודרהם בשם ר"פ )בנדפס‪ :‬רי"ף‪ ,‬אבל הוא ט"ס‪ ,‬וצ"ל ר"פ‪ ,‬וכן‬

‫איתא ברבינו ירוחם נתיב ה' ח"ד( דמה"ת יוצא יד"ח באמירת זכר ליציאת מצרים בקידוש‬
‫בתחילת הסדר‪ .‬וכעי"ז בשו"ת הרשב"א‪ .‬וא"כ הדרא קושיא לדוכתה‪.‬‬
‫ט( הפרמ"ג תי' דנפק"מ דבכל יום ולילה יוצא ע"י זכירה בלב משא"כ בליל פסח צריך זכירה‬
‫בפה‪ .‬והוא על סמך הגמרא במגילה )יח‪ (.‬לענין זכירת עמלק יכול בלב ת"ל לא תשכח הרי‬
‫זכירת הלב אמור‪ ,‬הרי מבואר דבלא גילוי זה הייתי אומר דזכירה היינו בלב‪ ,‬וממילא בכל השנה‬
‫דכתיב למען תזכור כו' מסתמא היינו זכירה בלב‪ ,‬משא"כ בליל פסח דכתיב והגדת לבנך הר"ז‬
‫מגלה דגם מצות זכור את היום הזה )כשאין לו בן( היא בפה‪.‬‬
‫אבל המנ"ח סתר תירוץ זה עפ"י דברי השאג"א שהוכיח בארוכה מסוגיית הגמרא ברכות )כ‪(:‬‬
‫לענין בע"ק דאינו יוצא יד"ח זכירת יציא"מ בכל יום ע"י הרהור לחוד‪.‬‬
‫י( נחזור לדברי הרמב"ם שדימה מצות זכור את היום הזה למצות זכור את יום השבת‪ .‬דהקשינו‬
‫מאי בעי הרמב"ם בדמיון זה‪.‬‬
‫והנה זכור בפשוטו פירושו געדענקע"ן כמו ויזכור א' את נח‪ ,‬ולא זכר שר המשקים את יוסף‪ ,‬וכן‬
‫רבים‪.‬‬
‫אך יש לו גם מובן אחר‪ ,‬דערמאנע"ן‪ ,‬כמו חסדי ה' אזכיר‪) .‬אף ששם הוא בלשון הפעיל‪ ,‬אבל‬
‫בסמוך נראה דגם בלשון קל יכול להתפרש כן‪(.‬‬
‫והחילוק‪ ,‬דזכור במובן של געדענקע"ן היינו זכירה בלב‪ .‬ואילו זכור במובן של דערמאנע"ן היינו‬
‫בפה‪.‬‬
‫וזה ביאור הגמרא במגילה שדן אם מצות זכירת עמלק היינו בפה או בלב‪ ,‬דיסוד הספק הוא אם‬
‫זכור את אשר עשה לך עמלק פירושו געדענ"ק או פירושו דערמא"ן‪.‬‬
‫יא( והנה הרמב"ם למד מצות סיפור יציא"מ בליל הסדר‪ ,‬שהיא בודאי מצות סיפור בפה‪ ,‬מקרא‬
‫דזכור את היום הזה‪ .‬ומבואר דזכור כאן פירושו דערמאנע"ן‪ .‬ולזה רצה הרמב"ם לבאר לנו‬
‫שזכור יכול להתפרש כן‪ ,‬שהרי בדרך כלל זכור מתפרש געדענ"ק‪ ,‬ורצה הרמב"ם להביא ראיה‬
‫שזכור יכול להתפרש גם דערמא"ן‪.‬‬
‫אמנם היה יכול להביא ראיה מקרא דחסדי ה' אזכיר הנ"ל‪ ,‬אבל שם הוא בבנין הפעיל‪ ,‬להזכיר‪,‬‬
‫אבל מנא לן שגם בבנין קל‪ ,‬לזכור‪ ,‬יכול הוא להתפרש כן‪.‬‬
‫אמנם היה יכול הרמב"ם להביא ראיה מקרא דזכור את אשר עשה לך עמלק‪ ,‬שפירושו זכירה‬
‫בפה‪ ,‬דזכירה בלב כבר ידעינן ממה שנאמר לא תשכח‪ ,‬וכמבואר בגמ' מגילה הנ"ל‪ ,‬אבל הוא‬
‫בדרך דרש וייתור‪ ,‬ורצה הרמב"ם להביא ראיה מפשוטו של מקרא דזכור יכול להתפרש על‬
‫זכירה בפה‪.‬‬
‫ולזה מביא ראיה מקרא דזכור את יום השבת לקדשו‪ ,‬שע"כ אין פירושו געדענ"ק את יום השבת‪,‬‬
‫דעל זה לא שייך לומר לקדשו‪ ,‬אלא ע"כ פירושו דערמא"ן‪ ,‬שצריך להזכיר שהיום הוא יום שבת‬
‫ועי"ז מקדש את השבת ומייחדו‪ ,‬שזהו מצות קידוש שנלמד מקרא זה‪.‬‬
‫ומזה מביא הרמב"ם שזכור יכול להתפרש דערמא"ן‪ ,‬וכן הוא מתפרש גם לענין זכור את היום‬
‫הזה‪ ,‬שפירוש המצוה לספר ‪ -‬דהיינו זכירה בפה ‪ -‬ביציאת מצרים בליל פסח‪.‬‬

‫יב( אמנם מקרא דזכור את יום השבת לקדשו עדיין לא שמענו כ"א שזכירה יכולה להתפרש על‬
‫זכירה בפה‪ ,‬דהיינו דערמאנע"ן וכנ"ל‪ ,‬אבל מ"מ יכול הוא גם להתפרש על זכירה בלב‪ ,‬כמו‬
‫שהיה ס"ד בגמרא מגילה לענין זכירת עמלק‪ ,‬כי זכירה יש לו שני מובנים וכנ"ל‪ ,‬וא"כ עדיין לא‬
‫ידענו מנ"ל שזכור את היום הזה שנאמר בליל פסח פירושו זכירה בפה‪.‬‬
‫ונראה דע"כ הוא מתפרש כן‪ ,‬דאם לא כן במה נתיחד הזכירה בליל פסח מזכירה דשאר ימות‬
‫השנה‪ .‬אלא ע"כ שהחילוק הוא גופא בזה‪ ,‬שמה שנאמר בשאר ימות השנה למען תזכור את יום‬
‫צאתך מארץ מצרים‪ ,‬פירושו באמת געדענקע"ן‪ ,‬זכירה בלב‪ ,‬משא"כ מצות זכור את היום הזה‬
‫שנאמר בליל פסח פירושו זכירה בפה‪ ,‬דערמאנע"ן‪ ,‬כמו מצות זכור את יום השבת לקדשו‪.‬‬
‫אלא דלכ' זהו כדברי הפרמ"ג דבשאר ימות השנה יוצא יד"ח זכירה ע"י הרהור בעלמא‪ ,‬והרי‬
‫השאג"א סתר זה מסוגיית הגמרא ברכות )כ‪ (:‬לענין בעל קרי דמוכח משם שאינו יוצא ע"י‬
‫הרהור לחוד‪.‬‬
‫יג( אבל באמת אי"ק‪ ,‬ונקדים‪ ,‬דכבר הזכרנו דברי רש"י עה"פ למען תזכור את יום צאתך‪ ,‬שפי'‬
‫ע"י אכילת הפסח והמצה אתה זוכר‪ .‬והנה מדברי רש"י אלה ג"כ מוכח דלמען תזכור מתפרש‬
‫מלשון געדענ"ק‪ ,‬ולא מלשון דערמא"ן‪ ,‬שהרי כשאוכל את הפסח והמצה אינו זכור בפה כ"א‬
‫בלב‪ .‬אלא שדברי רש"י קשים דעכ"פ משמע דמפרש דקרא זה קאי אליל הפסח‪ ,‬כשאוכל‬
‫הפסח והמצה‪ ,‬ואילו במשנה ברכות מבואר דקאי אכל ימות השנה‪.‬‬
‫ונראה ברור בזה‪ ,‬שפירוש הפסוק עפ"י פשוטו הוא בודאי שע"י אכילת הפסח והמצה אתה זוכר‬
‫בלב את ענין יציא"מ‪ .‬שהרי כך הם דברי הקרא וזבחת פסח כו' שבעת ימים תאכל מצה כו'‬
‫למען תזכור כו'‪ .‬והיינו שגדר המצוה דלמען תזכור הוא שע"י הפעולות דאכילת פסח ומצה ‪ -‬שהן‬
‫מצוות בפנ"ע ‪ -‬יהיה זכור בלבו מענין זכירת יציא"מ‪ .‬וכמו שפרש"י‪.‬‬
‫אלא דמ"מ כיון שלשון הכתוב הוא "כל ימי חייך"‪ ,‬והרי אינו אוכל פסח ומצה כל ימי חייו‪ ,‬מזה‬
‫למדו חז"ל במשנה ברכות דכמו שבליל הפסח צריך לעשות מעשי המצוה דאכילת פסח ואכילת‬
‫מצה כדי שעי"ז יהיה זכור ביציא"מ‪ ,‬ה"ה כל ימי חייו מחוייב לעשות איזה מעשה מצוה שעי"ז‬
‫יהיה זכור בלבו ביציא"מ‪ .‬ומזה למדו שצריך לכלול באמירת ק"ש גם את ענין יציא"מ כדי שעי"ז‬
‫יהיה נזכר ביציא"מ‪.‬‬
‫יד( והנה ממה שמקיים מצות למען תזכור ע"י אכילת הפסח והמצה‪ ,‬וכמש"כ רש"י‪ ,‬מוכרח‬
‫שעיקר הזכירה היא בלב‪ .‬ומ"מ לא סגי בזכירה בלב לחוד‪ ,‬דא"כ מה זה ענין לאכילת הפסח‬
‫והמצה‪ .‬אלא ע"כ הגדר שאמנם הקיום הוא זכירה בלב‪ ,‬אבל זכירה זו צריכה לבוא ע"י עשיית‬
‫מעשי המצוה דאכילת פסח ומצה‪ .‬ומיניה נדון גם לשאר ימות השנה‪ ,‬אחר שחז"ל למדו ממה‬
‫שנאמר כל ימי חייך שמצוה זו נוהגת בכל יום ויום‪ ,‬עיקר קיום המצוה אמנם הוא בלב‪ ,‬אבל‬
‫זכירה זו שבלב צ"ל ע"י מעשי מצוה שעושה בפועל‪.‬‬
‫וממילא דע"י הרהור לבד אינו יוצא כלל‪ .‬וכמו שהוכיח השאג"א‪.‬‬
‫טו( נמצינו למדים‪ ,‬שהמצוה דלמען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך‪ ,‬שהיא מצות‬
‫זכירת יציא"מ בכל יום‪ ,‬קיומה אמנם הוא בלב‪ ,‬אבל קיום זה של זכירה בלב צ"ל ע"י מעשה‬
‫מצוה בפועל‪ .‬ובליל פסח הוא מתקיים ע"י מעשי המצוה דאכילת פסח ואכילת מצה‪ .‬ובשאר‬
‫ימות השנה הוא מתקיים ע"י מעשה המצוה דאמירת ק"ש ע"י שכולל בק"ש גם את ענין יציא"מ‪.‬‬

‫והנה הגריד"ס ז"ל יסד יסוד‪ ,‬על סמך דברי הרמב"ם בריש הל' תשובה שכתב מ"ע להתוודות‪,‬‬
‫דתמוה דלכ' עיקר המצוה היא התשובה‪ ,‬והודוי הוא רק תנאי בקיום המצוה‪ ,‬וביאר הגריד"ס‬
‫דאמנם קיום המצוה הוא התשובה בלב‪ ,‬אבל מעשה המצוה הוא הודוי בפה‪ ,‬והרמב"ם מונה‬
‫את מעשה המצוה ולא את קיום המצוה‪ ,‬את"ד‪.‬‬
‫וממילא הוא הדין לענינינו‪ ,‬לענין מצות למען תזכור‪ ,‬הרי קיום המצוה הוא הזכירה בלב‪ ,‬אבל‬
‫מעשה המצוה הוא אכילת הפסח ואכילת המצה בליל פסח‪ ,‬ואמירת ק"ש בשאר ימים‪ ,‬דע"י‬
‫מעשים אלה הוא נזכר ביציא"מ‪ .‬והרי מעשים אלה מנה הרמב"ם כבר בין מנין המצות‪ ,‬דאכילת‬
‫פסח ואכילת מצה ואמירת ק"ש בכל יום הרי הם נמנים בתרי"ג מצוות‪ ,‬וממילא ניחא למה‬
‫הרמב"ם השמיט המצוה דזכירת יציא"מ בכל יום‪ ,‬כי הוא מונה את המעשה ולא את הקיום‪ .‬וכמו‬
‫שהשמיט מצות תשובה ומנה רק את מצות וידוי‪.‬‬
‫]רק דשם המצוה דתשובה יש לו רק מעשה אחד‪ ,‬דהיינו ודוי‪ ,‬ואילו המצוה דלמען תזכור יש לו‬
‫כמה מעשים‪ ,‬דיכול לקיימו ע"י אכילת פסח או ע"י אכילת מצה או ע"י אמירת ק"ש‪ .‬אבל סוכ"ס‬
‫כיון שכל המעשים האלה כבר נזכרים ונעשים במנין התרי"ג מצוות‪ ,‬אין לדעת הרמב"ם מקום‬
‫למנות בייחוד את מצות למען תזכור‪[.‬‬
‫טז( על פי דרכנו למדנו‪ ,‬דמצות למען תזכור שנאמר בכל יום ובכל לילה‪ ,‬ומצות זכור את היום‬
‫הזה שנאמר בליל פסח‪ ,‬חלוקים הם ביסוד גדרם‪ .‬דמצות למען תזכור שבכל יום פירושו‬
‫געדענקע"ן‪ ,‬ועיקר קיומו הוא בלב‪ ,‬רק שעכ"פ זכירה בלב זו צריכה לבוא ע"י מעשה מסויים‪.‬‬
‫ומצוה זו יכולה להתקיים גם בלא דיבור כלל‪ ,‬כגון ע"י אכילת הפסח או ע"י אכילת המצה‪,‬‬
‫דעכ"פ ע"י האכילה הוא נזכר בלבו מענין יציא"מ‪) .‬וכמו שבאמת פרש"י על פסוק זה‪ ,‬ע"י‬
‫אכילת הפסח והמצה אתה זכור כו'‪(.‬‬
‫משא"כ מצות זכור את היום הזה‪ ,‬שנאמר בליל פסח ביחוד‪ ,‬פירושו דערמאנע"ן‪ ,‬כמו זכור את‬
‫יום השבת לקדשו‪ ,‬ולכן הוא צריך להתקיים ע"י אמירה בפה דוקא‪ ,‬ולא סגי באכילת הפסח‬
‫והמצה‪ ,‬אלא צריך לספר בפיו‪.‬‬
‫יז( ונראה שיסוד החילוק משום שמה שצוותה התורה לזכור את יציא"מ בכל יום ‪ -‬מה שלא‬
‫ציוותה בשאר מאורעות ‪ -‬ביארו הראשונים משום שיציא"מ היא יסוד אמונתנו )עי' ברמב"ן שמות‬
‫י"ג ט"ז‪ ,‬ובספר הכוזרי בתחילתו‪ ,‬ובמקומות רבים בראשונים ובאחרונים(‪ .‬וכמו שמפורש בקרא‬
‫למען תספר באזני בנך כו' וידעתם כי אני ה'‪ .‬וממילא דעיקרה מצות זכירה בלב‪ ,‬שהרי האמונה‬
‫היא בלב‪.‬‬
‫אבל החיוב דזכור את היום הזה שנאמר בליל פסח דוקא‪ ,‬שהוא ליל המאורע‪ ,‬יסודו בחיוב‬
‫להודות להקב"ה על הנס שעשה לאבותנו בליל זה‪ .‬וכמש"כ הרמב"ם בסה"מ "וכל מה שיוסיף‬
‫במאמר ויאריך בדברים בהגדת מה שעשה לנו השם‪ ...‬ובהודות לו יתברך על מה שגמלנו‬
‫מחסדיו‪ ,‬יהיה יותר טוב‪.‬‬
‫וממילא שזכירה זו צ"ל דוקא בפה‪ ,‬שהרי הלל והודיה הם בפה דוקא‪.‬‬
‫יח( ונראה לפרש עפי"ז את דברי הגמרא במגילה )יד‪ (.‬דשו"ט מאין למדו לתקן מצות קריאת‬
‫המגילה דלכ' הוי מוסיף עה"ת ומסיק הגמרא שדנו ק"ו ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה‬
‫ממיתה לחיים לא כל שכן‪ .‬והמפרשים נתקשו איפה מצינו שיש חיוב לומר שירה על יציאתנו‬
‫מעבדות לחירות‪ .‬ורש"י פי' דקאי אשירת הים‪ ,‬והקשה הטו"א דאי"ז מצוה לדורות‪ .‬והטו"א פי'‬

‫דקאי אאמירת הלל בליל פסח‪ ,‬אלא דלכ' זה מספיק רק לדעת הבה"ג דס"ל שהלל הוא‬
‫מדאורייתא‪ ,‬אבל לדעת הרמב"ם שאמירת הלל אינה אלא דרבנן א"כ א"א לפרש כן שהרי‬
‫משמע בגמרא שדרשו ק"ו ממצות התורה שעל סמך זה לא יהיה נחשב מצות קריאת המגילה‬
‫כמוסיף על מצוות התורה‪.‬‬
‫אבל לפמש"נ היה נראה דהכונה למצות סיפור יציא"מ‪ ,‬דיסודה חיוב להודות ולהלל‪ ,‬ומיניה‬
‫למדו ק"ו לתקן מצות קריאת המגילה‪ ,‬שהיא ממש דומה למצות סיפור יציא"מ‪ ,‬וגם היא עיקרה‬
‫להודות ולהלל‪ ,‬וכמו שמפורש בגמ' שם )י‪ (.‬דקריאתה זו היא הילולא‪.‬‬
‫יט( ומעתה מובן למה קבעו ההגדה על הפרשה דארמי אובד אבי‪ ,‬שהיא פרשת מקרא ביכורים‪,‬‬
‫שהיא פרשה של הודיה להקב"ה‪ ,‬אשר זהו יסוד החיוב דסיפור יציא"מ בליל הסדר‪.‬‬
‫ועי' בריטב"א בסר ההגדה כתב שיאמר את ההגדה בנעימה‪ ,‬אשר זה מורה בעליל שכל אמירת‬
‫ההגדה היא מדין שירה‪.‬‬
‫)ומנהג ישראל שמתחילים ההגדה בשירה ושרים עבדים היינו כו' נראה שיסודו בדברי הריטב"א‬
‫ובמה שנתבאר כאן‪(.‬‬
‫כ( והנה האחרונים כשדנו מה נשתנה מצות זכירת יציא"מ בליל פסח ממצות זכירה דכל השנה‪,‬‬
‫חפשו דרכים אשר בהם המצוה דליל פסח חמור יותר מהמצוה דכל השנה‪.‬‬
‫אבל להאמור כאן מבואר שלא יצדק לומר שהמצות זכירה בליל פסח חמור מהמצוה דכל‬
‫השנה‪ .‬רק הם שונים בתכלית‪ .‬דהמצוה דלמען תזכור דכל השנה היא מצות זכירה בלב‪ ,‬שע"י‬
‫מעשה המצוה דק"ש משריש בלבו האמונה ביציא"מ‪ ,‬משא"כ המצוה דזכור את היום הזה דליל‬
‫פסח היא מצות זכירה בפה להודות ולהלל על נס זה‪.‬‬
‫ולפי"ז גם בליל הפסח גופא מה שע"י מעשי הסדר נזכר בלבו ומשריש בלבו את האמונה‬
‫ביציא"מ שייך להמצוה דלמען תזכור דכל השנה ולא להמצוה דזכור את היום הזה דליל פסח‪.‬‬
‫וזה באמת מפורש בדברי רש"י על הפסוק דלמען תזכור‪ ,‬שכתב ע"י אכילת הפסח והמצה אתה‬
‫זוכר‪ ,‬הרי שהזכירה שנעשה ע"י אכילת הפסח והמצה שייכים להמצוה דלמען לזכור‪ ,‬שהיא‬
‫מצות זכירה שבכל יום‪ ,‬ולא להמצוה דזכור את היום הזה שהיא המצוה דזכירה שבליל הסדר‪.‬‬
‫וגם באמירת ההגדה עצמה‪ ,‬אף שבאמירתה בפה מתקיים המצוה דזכור את היום הזה‪ ,‬אבל מה‬
‫שע"י אמירת בפה זו נזכר גם בלבו ביציא"מ אי"ז ענין למצות זכור את היום הזה‪ ,‬שהיא מצות‬
‫הודיה והלל וענינה רק בפה ולא בלב‪ ,‬אלא הוא שייך להמצוה דלמען תזכור שהיא מצות‬
‫הזכירה בלב‪.‬‬
‫כא( ומעתה מובן מאד מה שקבעו המשנה דאראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה כו' בהגדה של‬
‫פסח‪ ,‬דתמהו המפרשים הרי משנה זו דנה במצוה דלמען תזכור‪ ,‬שהיא הזכירה דכל השנה‪ ,‬אבל‬
‫למבואר נכון מאד דגם בליל הפסח מתקיימת מצוה זו דזכירה בלב‪ ,‬דעל ידי אכילת הפסח‬
‫והמצה‪ ,‬וכן ע"י אמירת ההגדה‪ ,‬נזכר בלבו ביציא"מ‪ ,‬והזכירה בלב היא שייכת למצות למען‬
‫תזכור דוקא‪.‬‬
‫כב( והנה האחרונים כתבו דאמירת ההלל שבסוף הסדר היא חלק ממצות סיפור יציא"מ‪ .‬ודייקו‬
‫כן מלשון הרמב"ם בסה"מ‪ .‬וכן מבואר בירושלמי דאומר תחילת ההלל על כוס שני משום‬

‫המתחיל במצוה אומרים לו גמור‪ ,‬היינו שהתחיל במצות סיפור יציא"מ שהיא נגמרת באמירת‬
‫ההלל‪.‬‬
‫ומ"מ פשוט שההלל‪ ,‬אף שהוא חלק ממצות זכירה‪ ,‬בא אחר סיום גוף זכירת המאורע‪.‬‬
‫והנה מצות זכירה נתבאר שהיא מתחלקת לשנים‪ ,‬מצות זכירה בלב דכל השנה‪ ,‬ומצות זכירה‬
‫בפה המיוחדת לליל הפסח‪ .‬ושניהם מתקיימים בליל הפסח‪ .‬והנה מצות זכירה בפה נגמרת עם‬
‫סיום אמירת המגיד‪ ,‬אבל המצוה דזכירה בלב נמשכת עד סוף אכילת הפסח‪ ,‬שע"י אכילת‬
‫המצה והפסח הוא נזכר ביציא"מ‪ ,‬כמש"כ רש"י כנ"ל‪.‬‬
‫וא"כ ההלל שבא אחר הזכירה בפה‪ ,‬מקומו על כוס ב' אחר אמירת מגיד‪ .‬אבל ההלל שבא‬
‫אחר הזכירה בלב‪ ,‬מקומו אחר אכילת הפסח‪ ,‬ובזה"ז אחר אכילת האפיקומן‪.‬‬
‫וא"כ הרוחנו טעם חדש בחלוקת ההלל‪ ,‬שאומרים הלל בגמר שתי הזכירות‪.‬‬
‫כג( והנה מפרשי ההגדה )ובינם הגר"א( כתבו טעם אחר בחלוקת ההלל‪ ,‬דההלל דכוס ב' קאי‬
‫על גאולת מצרים לשעבר‪ ,‬ואילו ההלל דכוס ד' קאי על הגאולה העתידה‪.‬‬
‫ונראה שזה ג"כ מכוון עם הנ"ל‪ .‬כי ההלל של כוס ב' הוא אחר הזכירה בפה‪ ,‬שהיא הזכירה‬
‫דהודיה‪ ,‬וכמה שנתבאר‪ ,‬וההודיה היא על העבר‪ .‬אבל ההלל של כוס ד' בא אחר הזכירה בלב‪,‬‬
‫שהיא הזכירה דאמונה‪ ,‬והאמונה היא בעיקר להעתיד‪ ,‬שע"י זכירת יציא"מ משריש האמונה‬
‫שהקב"ה יגאלנו גם בעתיד‪ ,‬כשנאמר לפניו שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful