‫שבת הגדול תשע"ד‬

‫בענין כוס חמישי והלל הגדול‬
‫מנהג ישראל – ומובא בחק יעקב על השו"ע – למזוג כוס חמישי שלא מכוסות המסובין‪ ,‬וקוראין‬
‫אותו כוס של אליהו‪ .‬וצ"ב הענין‪.‬‬
‫ובס' טעמי המנהגים מובא בשם הגר"א דהוא מקביל לכוס חמישי שדברו בו הראשונים‪.‬‬
‫ב‪ .‬במשנה )קיז‪ (:‬רביעית גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר‪ .‬ובגמ' נחלקו אם ברכת‬
‫השיר היינו יהללוך או נשמת כ"ח‪ .‬והרמב"ם פסק שהיא יהללוך‪ ,‬ורש"י כתב שאומרים שניהם‬
‫בחתימה‪ ,‬אבל התוס' והרא"ש כתבו שאין נכון לחתום ב"פ אלא אומר יהללוך בלא חתימה ואח"כ‬
‫נשמת בחתימה‪ .‬ולכ' אינו מובן א"כ לא קיים ברכת יהללוך כלל‪ .‬אכן הביאור פשוט דהכונה‬
‫דכולל שתיהן בברכה אחת‪ ,‬והחתימה עולה לשתיהן‪) .‬והב"י כתב דיש ספק לפי"ז אם יש לחתום‬
‫בחתימת ישתבח‪ ,‬או"ד בחתימה דמלך מהלל בתשבחות כיון שזו החתימה דהלל‪ .‬ולכן כתב עצה‬
‫לעשות להיפך‪ ,‬לומר נשמת ואח"כ יהללוך‪ .‬ואזי ודאי חותם יהללוך‪ .‬והביאור כנ"ל דכיון שכולל ב'‬
‫הברכות בברכה אחת‪ ,‬בעצם אין קפידא איזו יקדים‪(.‬‬
‫ובגמ' )קיח‪ (.‬רביעי גומר עליו את ההלל ואומר הלל הגדול דברי ר"ט‪ .‬כך בס"ש‪ .‬וכן נוהגים‬
‫שאומרים גם הלל הגדול בין יהללוך לנשמת‪ ,‬ואי"ז הפסק באמצע הברכה דכיון דנשמת נתקנה‬
‫אחר פסוקי זמרה והילול לכן גם הפסוקים דהלל הגדול מצטרפים לברכת נשמת‪ ,‬כמש"כ רש"י‬
‫)קד‪ (.‬לענין ק"ש וברכת אמת ויציב‪ .‬ובמקו"א הארכנו בס"ד‪.‬‬
‫אבל גי' הרי"ף חמישי גומר עליו את ההלל‪.‬‬
‫וכ"פ הרמב"ם )פ"ח ה"י( וז"ל ואח"כ מוזג כוס רביעי וגומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר‬
‫והיא יהללוך ה' כל מעשיך כו'‪ .‬ויש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול‪ ,‬והוא מ"הודו‬
‫לה' כי טוב" עד "על נהגות בבל" עכ"ל‪.‬‬
‫ותמה הבעל המאור )שם( דאם ר"ט סובר דיש כוס ה' הר"ז דלא כהלכתא דהא סתמא קתני‬
‫בריש ער"פ " ולא יפחתו מד' כוסות ואפילו מן התמחוי"‪.‬‬
‫אבל הרמב"ן )מלחמות שם( כתב לדעת הרי"ף דע"כ ר"ט לא פליג על המשנה דא"כ הו"ל להגמ'‬
‫לומר כן דלימא תנן דלא כר"ט כו'‪ .‬אלא דהכוס החמישי דר"ט אינו אלא רשות‪ ,‬למי שרוצה‬
‫לשתות כוס חמישי‪ ,‬ולכן לעני אין נותנים מן התמחוי כ"א ד' כוסות‪.‬‬
‫וכן הביאו התוס' )קיז‪ (:‬בשם ר' יוסף טוב עלם שכתב בסידורו "ואי בעי משתיא חמרא משום אונס‬
‫לומר בחמישי הלל הגדול ישתנס"‪.‬‬
‫והק' התוס' איזה איסור יש לשתות אחר כוס ד' שיהיה צריך היתר מיוחד ע"י אמירת הלל הגדול‪.‬‬
‫הא כל האיסור לשתות בין כוס ג' לכוס ד' מבואר בירושלמי שהוא משום שכרות‪ ,‬אבל אחר שגמר‬
‫את ההלל מאי איכפת לן אם ישתכר‪ .‬וברא"ש משמע משום דבעי' שיאריך בסיפור כל אותו‬
‫הלילה‪ .‬וק"ק דאם איתא דיש בכוס חמישי משום שכרות‪ ,‬א"כ מה מועיל מה שיאמר עליו הלל‬
‫הגדול‪.‬‬

‫‪1‬‬

‫אכן הרמב"ן ביאר בזה‪ ,‬דאכן אסור לשתות אחר כוס ד' אבל לא מטעם שכרות אלא מטעם‬
‫אחר‪ ,‬שלא יהיה נראה כמתחיל בק"פ חדש‪ ,‬דאין נמנין על ב' פסחים‪ .‬ולכן אם בא לשתות כוס‬
‫חמישי החמירו עליו לומר עליו הלל הגדול‪ .‬והביאור לפי"ז דע"י שאומר הלל הגדול משייך את‬
‫הכוס החמישי לסדר הראשון‪.‬‬
‫ועיי"ש ברמב"ן שנסתפק שמא אחר שהאריכו עליו את הדרך לומר הלל הגדול‪ ,‬כבר מותר‬
‫לשתות עוד כוסות אח"כ‪" .‬וכל מי שרוצה לשתות‪ ,‬בקריאה זו הותר לו"‪ .‬וזה צ"ב דכיון שאינו אומר‬
‫על אותם כוסות הנוספים הלל הגדול א"כ למה יהיו מותרים‪ .‬ואיזו סברא היא זו דכיון שאמר הלל‬
‫הגדול על כוס ה' כבר הותר בכוסות נוספים‪ .‬ובאמת הרמב"ן עצמו לא החליט הדבר‪ ,‬וצ"ב מהו‬
‫יסוד הספק‪.‬‬
‫ג‪ .‬והנה ראינו דהרמב"ן וריט"א ס"ל דכוס ה' אינה אלא רשות‪ .‬אבל הרמב"ם כתב "ויש לו למזוג‬
‫כוס ה'‪ ...‬וכוס זה אינו חובה כמו ד' כוסות"‪ .‬ומשמע דהוא מצוה עכ"פ‪ ,‬רק דאינו חובה כ"כ כמו‬
‫אינך‪ .‬וכ"כ הר"ן בדעתו דהיא מצוה מן המבוחר‪ .‬וצ"ב הגדר‪.‬‬
‫גם יש לדייק דבשאר הכוסות כתב הרמב"ם שמברך בפה"ג ושותה )עי' פ"ח הל' א'‪ ,‬ה'‪ ,‬י'(‪ .‬ואילו‬
‫לענין כוס זה החמישי לא כתב אלא שיש לו למזוג כוס חמישי ולומר עליו הלל הגדול‪ ,‬ולא הזכיר‬
‫לא ברכת בפה"ג ולא שתיה‪.‬‬
‫ד‪ .‬הטור )סי' תפ”א( מביא בשם ר' האי גאון מחלוקת לענין ברכת השיר שהיא הברכה שאחרי‬
‫ההלל‪ ,‬למי ששותה כוס ה'‪ .‬דתחילה מביא בשם רס"ג דאחר ההלל דכוס ד' לא יברך‪ ,‬אלא ימתין‬
‫לומר יהללוך עד אחר הלל הגדול שעל כוס ה'‪ .‬וטעמו ברור כדי שהברכה תחול על שניהם‪.‬‬
‫) אבל מי שאינו שותה כוס ה' הרי אינו אומר הלל הגדול כלל‪(.‬‬
‫אבל ממשיך ר' האי גאון וז"ל אבל עכשיו באו תלמידים ואמרו שעל כל כוס וכוס "צריך ברכה‬
‫לאחריו כמו לפניו" ולכן אחר ההלל דכוס ד' אומר יהללוך‪ ,‬ואחר הלל הגדול דכוס ה' אומר‬
‫נשמת וישתבח‪ ,‬באופן שחותם על כל א' בנפרד‪ .‬וצ"ב מהו כונתו במש"כ שכל כוס וכוס צריך‬
‫ברכה לאחריו כמו לפניו‪ ,‬ומה זה ענין לחתימה ההלל‪ .‬והד"מ והב"ח פי' דהני תלמידים סבירא‬
‫להו כהנך ראשונים דכל כוס צריך בפה"ג בתחילה ועל הגפן בסוף‪ .‬אלא דאינו מובן מה זה ענין‬
‫לחתימת ההלל‪ .‬ועי' בדרכי משה שכתב דכיון שמברך על הגפן הוי כפורש מכוס ד'‪ .‬והדברים‬
‫טעונים ביאור‪.‬‬
‫ה‪ .‬ונקדים‪:‬‬
‫הנה במשנה מבואר דאחר שהביאו את השולחן מתחילה בשעת טיבול ראשון מסלקים אותו‪.‬‬
‫ונחלקו ראשונים מתי מחזירים אותו‪ .‬דעת הרמב"ם שאין מחזירים השולחן עד אמירת "פסח מצה‬
‫ומרור" כדי שיאמר מצה זו כו'‪ .‬אבל דעת הטור דכבר בתחילת ההגדה מחזירין‪ ,‬משום שצריך‬
‫לומר את ההגדה על המצות‪ ,‬כיון שדורשים "לחם עני"‪ ,‬שעונים עליו דברים הרבה‪.‬‬
‫עוד מצינו פלוגתא בין הרמב"ם והטור‪ ,‬דאיתא במשנה מזגו לו כוס שני וכאן הבן שואל‪ ,‬וכתב‬
‫הטור שהטעם שמוזג כבר אז בתחילת אמירת ההגדה‪ ,‬אף שאי"צ להכוס כ"א אח"כ‪ ,‬הוא כדי‬
‫שישאלו התינוקות‪ .‬אבל הרמב"ם )פ"ז ה"י( כתב שאומר ההגדה על כוס שני‪ ,‬ומשמע שדינא הוא‬
‫שההגדה צריכה להיאמר על הכוס‪.‬‬
‫בפשוטו דפליגי לשיטתייהו‪ .‬דא"א לומר על שניהם‪ .‬כמש"כ הב"י )תע"ג( בשם האגור דבכ"מ‬
‫שמגביה הכוס מכסה המצות‪.‬‬
‫‪2‬‬

‫ולדעת הרמב"ם שאומר ההגדה על הכוס‪ ,‬לכ' צריך להגביה הכוס לכל אמירת ההגדה‪ .‬ובאמת‬
‫שכן איתא בשבלי הלקט‪.‬‬
‫ואנו שאין עושים כן‪ ,‬אף שמבטלים בזה שיטת הרמב"ם והרמב"ן שצריך לומר כוס שני על הכוס‪,‬‬
‫בפשוטו משום שאנו מביאים הקערה בתחילת ההגדה כדעת הטור‪ ,‬משום לחם עוני‪ ,‬ואם נגביה‬
‫הכוס נצטרך לכסות המצות ויתבטל הענין דלחם עוני‪.‬‬
‫ו‪ .‬אבל יל"ע‪ .‬דבהא דלחם עוני שעונים דברים הרבה פרש"י הגדה והלל‪ .‬אבל הטור כתב בשם‬
‫מדרש שוחר טוב דמגביה היין – והשו"ע מוסיף שמכסה המצה – מן "לפיכך" עד הסוף‪ ,‬משום‬
‫שאין אומרים שירה אלא על היין‪ .‬ופי' הגר"א דהיינו הלל‪) .‬ולכן מנהג הגר"ח דגם בכוס ד' מגביה‬
‫הכוס‪ (.‬וקשה הא עי"ז מתבטל ענין "לחם עוני" שצריכים לומר ההלל על המצה‪.‬‬
‫ודוחק לומר דהטור והשו"ע חולקים על רש"י‪ ,‬וס"ל דענין לחם עוני אינו כולל ההלל‪ .‬דבירושלמי‬
‫מפורש דטעמא דבית הלל דאומר גם בצאת ישראל ממצרים על כוס שני משום המתחיל במצוה‬
‫אומרים לו מרק‪ ,‬דהיינו מצות סיפור יציא"מ‪ .‬הרי מפורש דגם זה בכלל מצות סיפור יציא"מ‪,‬‬
‫ולמה יצא מכלל דין לחם עוני‪.‬‬
‫ובאמת שבהגהות מיימוני )סדר הגדה אות ג'( כתב וז"ל כאן נוהגים כל אחד להגביה כוסו בידו עד סוף‬
‫לפיכך‪ ,‬אכן נאה לאחוז בידו עד גאל ישראל ועד שיברך בפה"ג עכ"ל‪ .‬הרי שהביא מנהג להניח הכוס‬
‫בשעת אמירת הלל‪ .‬אלא דלא ניח"ל במנהג זה‪.‬‬
‫אבל נראה בדעת הטור והשו"ע‪ ,‬דבודאי גם אינהו מודי דמדין לחם עוני צ"ל הגדה והלל על‬
‫המצה‪ .‬ואי"ז סותר למה שכתבו דבשעת ההלל מגביה הכוס ומכסה המצות‪ .‬ונקדים‪:‬‬
‫ז‪ .‬דהנה במשנה )קיז‪ (.‬תנן בין הכוסות הללו אם רצה לשתות שותה‪ .‬ודעת רש"י ובעה"מ ורמב"ן‬
‫דהיינו אפילו בין כוס א' לב'‪) .‬אבל יש ראשונים דסבירא להו דלא ישתה בין כוס א' וב' משום‬
‫שכרות‪ ,‬דגם יין שקודם הסעודה משכר‪ .‬והמשנה לא התירה כ"א בין כוס ב' וג' דהוי תוך‬
‫הסעודה‪ (.‬ולפי"ז כתב בעה"מ דאפילו באמצע ההגדה יכול לשתות כוס אחר‪ .‬שאינו ממנין‬
‫הכוסות‪.‬‬
‫אבל הרמב"ן פליג‪ .‬דאף דגם הוא ס"ל דשרי לשתות בין כוס ראשון לכוס שני‪ ,‬אבל היינו דוקא‬
‫קודם שהתחיל ההגדה‪ .‬אבל אחר שמזג כוס שני "והתחיל במצותה" אסור לשתות כוס אחר‪.‬‬
‫ולכ' חזינן מזה דהרמב"ן ס"ל כהרמב"ם‪ ,‬שאומר ההגדה על הכוס ) ודלא כהטור שאין המזיגה‬
‫בתחילת ההגדה אלא כדי שישאלו(‪.‬‬
‫ומ"מ דבריו צ"ב‪ ,‬נהי שאומר ההגדה על הכוס‪ ,‬למה לא יוכל לשתות באמצע כוס אחר‪ .‬ונניח‬
‫שמגביה הכוס ואומר ההגדה‪ ,‬מהכי"ת שיהיה איסור באמצע להניחו ולשתות כוס אחר‪ ,‬ואיך זה‬
‫פוגע באמירת ההגדה על כוס זה‪.‬‬
‫ח‪ .‬נראה דבאמת אין דעת הרמב"ן ממש כדעת הרמב"ם שכתב שאומרים ההגדה "על כוס שני"‪,‬‬
‫דמשמע שהוא מדין אמירה על הכוס ממש‪ ,‬דלפי"ז היה הדין נותן להגביה הכוס כמש"כ השבלי‬
‫הלקט‪ ,‬והרמב"ן לא הזכיר זה‪ ,‬רק כתב משמזגו הכוס והתחיל במצותו כו'‪ .‬אלא כונת הרמב"ן‬
‫שאומר ההגדה על הקביעות דכוס שני‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫ולבאר זה יותר‪ .‬דבכוס של ברכה ודאי יש דין להגביה הכוס‪ .‬אבל שם זה משום שהברכה חלה על‬
‫מה שבידו‪ .‬כמו דאיתא בירושלמי )מובא בתוס' ברכות לט‪ (.‬דהיכא דבריך אתורמוסא למיכליה‬
‫ונפל מידיה ושקל אחרינא בעי ברוכי זמנא אחריתי‪ .‬אבל אמירת ההגדה אינה ברכה‪ ,‬ואינה חלה‬
‫ביחוד על מה שבידו‪.‬‬
‫וכמו להטור שיש דין "לחם עוני"‪ ,‬לא אשכחן שצריך להחזיק המצה בידו‪ .‬כי "עליו" אינו מצריך‬
‫בידו‪ ,‬אלא על הקביעות של מצה‪.‬‬
‫והרי גם ביין שייך קביעות‪ ,‬כמבואר באו"ח סי' רי"ג דפת ויין מהני הסיבה להוציא אחרים יד"ח‪.‬‬
‫ט‪ .‬ולכן כתב הרמב"ן דאין לשתות כוס אחר משמזג כוס שני והתחיל במצותו‪ ,‬דכיון שאומר‬
‫ההגדה על הקביעות של כוס זה‪ ,‬אם ישתה כוס אחר באמצע נמצא שההגדה לא נאמרה על‬
‫הקביעות של כוס אחד אלא של ב' כוסות‪ .‬ואי"ז כתיקונה‪ .‬כי ההגדה צריכה להיאמר קביעות של‬
‫כוס א'‪ .‬ואם ישתה באמצע‪ ,‬נמצא שתחילת ההגדה היתה על קביעות של כוס א'‪ ,‬וסופה על‬
‫קביעות של כוס אחר‪.‬‬
‫מעתה נראה דבאמת אין סתירה בין הקביעות דיין לבין הקביעות דלחם‪ .‬וגם לרמב"ן שאומר‬
‫ההגדה על הקביעות דכוס שני‪ ,‬יכול להסכים עם הטור שאומר גם על המצה משום לחם עוני‪.‬‬
‫דרק כשמגביה הכוס‪ ,‬דיש אמירה על הכוס ממש – ולא רק על הקביעות – אז קאמר האגור‬
‫לכסות‪.‬‬
‫ומעתה בהלל נהי שמגביה הכוס – משום אמירת שירה על היין‪ ,‬ושם אי"ז משום קביעות גרידא‬
‫אלא השירה נאמרת על הכוס כמו בברכה שצריך להגביה הכוס‪ ,‬ואזי מכסה המצה שלא יראה‬
‫בשתו‪ ,‬אבל לא בטלה עי"ז הקביעות של המצה‪ .‬ולכן גם לרש"י שלחם עוני כולל הלל‪ ,‬יכול‬
‫להגביה הכוס ולכסות המצה‪ ,‬ועדיין הוא נחשב שאומר ההגדה וההלל על המצה‪.‬‬
‫י‪ .‬מעתה יש לבאר מש"כ ר' האי גאון בדעת התלמידים‪ ,‬דכיון שמברך על הגפן אחר כל כוס וכוס‬
‫צריך חתימה בפנ"ע להלל המצרי ולהלל הגדול‪.‬‬
‫דהנה הטעם שצריך לברך ברכה אחרונה אחר כל כוס‪ ,‬משום דס"ל להני ראשונים דא"א לברך‬
‫ברהמ"ז אחת לכמה סעודות‪) .‬והוא מח' רש"י ותוס' בחולין )פו‪ (:‬ובכ"מ‪ ,‬דעת רש"י דכיון שהסיח‬
‫דעתו צריך לברך ברהמ"ז‪ .‬ותוס' ס"ל דאי"צ‪ ,‬וביאר הרא"ש משום שברהמ"ז אחת עולה לשתי‬
‫הסעודות‪(.‬‬
‫ומה"ט א"א לברך ברכה אחרונה אחת לכמה קבעיות‪ .‬ולכן‪ ,‬ממה שמברך ברכה אחרונה לכל‬
‫כוס‪ ,‬מוכח דכל אחד חשוב קביעות בפנ"ע‪.‬‬
‫ולכן‪ ,‬תינח אילו לא היה מברך ברכה אחרונה לאחר כוס ד'‪ ,‬היה אפש"ל דכוס ד' וכוס ה' הוי‬
‫קביעות אחת‪ .‬וממילא‪ ,‬דאף שהדין לומר הלל על הקביעות של יין‪ ,‬כאן שני הכוסות הוי קביעות‬
‫אחת‪ ,‬ולכן הוי כהלל א'‪ .‬והיה יכול לחתום חתימה אחת לכל‪ .‬אבל כיון שמברך ברכה אחרונה על‬
‫כל כוס‪ ,‬ע"כ דכל א' היא קביעות בפנ"ע‪ ,‬וממילא דכל הלל עומד בפנ"ע‪ ,‬וצריך חתימה לכאו"א‪.‬‬
‫יא‪ .‬מעתה נראה לבאר מש"כ הרמב"ן דאסור לשתות אחר כוס ד'‪ ,‬דנראה כקובע לפסח אחר‪.‬‬
‫דלכ' אינו מובן מה ענין כוס נוסף לחשש שרוצה לאכול ק"פ אחר‪.‬‬

‫‪4‬‬

‫דהנה שי' הרמב"ן )במלחמות כד‪ :‬בדפי הרי"ף( דאי"צ לברך ברכה אחרונה על כל כוס‪ ,‬אבל‬
‫המעי' שם יראה דדעתו דלאו היינו טעמא משום שיכול לברך ברכה אחרונה א' על כמה קבעיות‪,‬‬
‫אלא משום שהכל חשוב קביעות אחת עיי"ש‪ .‬נמצא דכל הד' כוסות מצטרפים לקביעות אחת‪,‬‬
‫והיא הקביעות דהק"פ‪ .‬וקביעות זו נגמרת עם הכוס הרביעי‪.‬‬
‫ולכן כל ששותה אח"כ נראה כקביעות חדשה לפסח אחר‪.‬‬
‫ולזה יש עצה לומר הלל הגדול‪ ,‬דאזי הכוס החמישי היא קביעות חדשה לאמירת הלל הגדול‪.‬‬
‫ובזה מספק"ל לרמב"ן‪ ,‬כיון שקבע עצמו להלל הגדול‪ ,‬שמא פקע כל האיסור‪ .‬דהקביעות להלל‬
‫הגדול היא קביעות חדשה‪ ,‬ואינו ענין להק"פ‪ ,‬ואינו חלק מהקביעות דהד' כוסות שהם שייכים‬
‫להק"פ‪ ,‬ולכן כיון שעשה קביעות חדשה לענין זה שמא פקע כל האיסור‪ ,‬ושוב אפילו ישתה אח"כ‬
‫אינו נראה כקביעות לק"פ‪.‬‬
‫יב‪ .‬ולבאר זה‪ ,‬למה כוס חמישי חשיב קביעות אחרת‪ ,‬דהנה ההלל דליל פסח הוא על הק"פ‪,‬‬
‫כמבואר במשנה דהפסח טעון הלל באכילתו‪ .‬וכן מבואר ברמב"ן )בחי' לער"פ( שכתב דמה"ט‬
‫אמרו י"ח ימים שהיחיד גומר בהם את ההלל‪ ,‬ולא אמרו י"ח ימים ולילה אחת‪ ,‬כי ההלל דליל‬
‫פסח אינו מצד היום אלא מצד הק"פ‪.‬‬
‫אבל הלל הגדול נראה דאינו שייך להק"פ‪ .‬ולכן היא קביעות חדשה‪ .‬ופקע האיסור דהוספה על‬
‫הכוסות‪ ,‬דכיון שעשה קביעות חדשה לאמירת הלל הגדול‪ ,‬שוב אינו נראה כקובע לק"פ‪.‬‬
‫יג‪ .‬והנה שי' ריט"ע והרמב"ן דכוס ה' הוא רשות‪ ,‬כנ"ל‪ .‬אבל שי' הרמב"ם דיש לו למזוג כו' אלא‬
‫שאינו חובה כהד' כוסות‪ .‬ונתקשינו בגדר הדבר‪.‬‬
‫ובאמת מדברי הרמב"ם מדוייק דאי"צ לברך בפה"ג ולשתות כוס זה‪ .‬ולפי"ז פשוט דאין טעם‬
‫מזיגת כוס זה למי שתאב לשתות‪ ,‬כדברי הראשונים הנ"ל‪ .‬אלא ע"כ דעצם אמירת הלל הגדול‬
‫על כוס ה' הוא מצוה‪.‬‬
‫אלא שיקשה מהמשנה דלא יפחתו לו מד' כוסות‪ .‬ולזה הוצרך הרמב"ם לומר דאינו חובה כמו‬
‫שאר הכוסות‪ .‬ואינו אלא למצוה מן המובחר‪ ,‬ולכן אין נותנים זה מן התמחוי‪.‬‬
‫ובאמת מלשון הרמב"ם משמע עוד דעל הלל הגדול אינו אומר ברכת השיר‪ .‬ודלא כדברי הטור‬
‫בשם הגאונים שמברך לבסוף )לרס"ג כדאית לי'‪ ,‬ולתלמידים כדאית להו(‪ .‬דס"ל דכיון שאינו חיוב‬
‫גמור לא קבעו עליו ברכה‪.‬‬
‫ומה שאינו חיוב גמור נראה משום שחיוב הלל בליל פסח הוא משום הק"פ‪ ,‬שטעון הלל‬
‫באכילתו‪ ,‬והלל הגדול אינו על הק"פ כנ"ל‪ ,‬וכמש"נ לעי' מדברי הרמב"ן‪ .‬וגם הרמב"ם ס"ל כן‪.‬‬
‫אלא שדעת הרמב"ם דמ"מ מצוה איכא‪ ,‬להאריך בשיר ושבח ליקרת הלילה‪.‬‬
‫יד‪ .‬וכיון שאין שם ברכה‪ ,‬ממילא דאף שאמרו על היין‪ ,‬משום דאין אומרים שירה על היין‪ ,‬אבל אין‬
‫שם דין כוס של ברכה‪ .‬והחיוב טעימה בכ"מ הוא מדיני כוס של ברכה‪ ,‬כמבואר בעירובין )מ‪(:‬‬
‫דכוס של ברכה טעון טעימה‪ .‬ופרש"י משום שהוא גנאי לכוס של ברכה לא לטעום ממנו‪) .‬ובד'‬
‫כוסות יש גם חיוב שתיה מדין חירות‪ ,‬לשי' הרמב"ם‪ (.‬אבל בכוס ד' שאינו מהד' כוסות שתקנו‬
‫משום חירות‪ ,‬וגם אינו כוס של ברכה‪ ,‬לא שייך זה‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫טו‪ .‬ולשי' הרמב"ם מכוון מאד הנאמר בשם הגר"א דכוס של אליהו – שאין שותים אותו אל מוזגים‬
‫אותו לחוד – הוא כנגד כוס ה'‪ .‬דהרי להרמב"ם אין בכוס זה חיוב שתיה‪ .‬רק מוזגים אותו בשביל‬
‫אמירת הלל הגדול‪.‬‬
‫ומה שאנו מוזגים אותו לפני הלל המצרי‪ ,‬ולכ' אם איתא דהוא משום כוס חמישי היו צריכים למזגו‬
‫לפני אמירת הלל הגדול‪ .‬פשוט משום שאנו עושים כשי' התוס' וכוללים הלל הגדל בתוך ברכת‬
‫השיר‪ .‬וא"כ יהיה הפסק באמצע הברכה למזוג הכוס חמישי אז‪ .‬ומ"מ לצאת ידי שי' הרמב"ם‬
‫מוזגים גם כוס ה'‪ ,‬קודם התחלת ההלל‪.‬‬
‫היסודות שנתבארו‪:‬‬
‫‪.1‬‬
‫‪.2‬‬
‫‪.3‬‬
‫‪.4‬‬
‫‪.5‬‬
‫‪.6‬‬
‫‪.7‬‬
‫‪.8‬‬
‫‪.9‬‬

‫מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן עם הטור אם ההגדה נאמרת על היין‪ .‬ונתבאר דמ"מ דעת‬
‫הרמב"ן דאי"צ להגביה הכוס‪ ,‬דאין אומרים ההגדה "על הכוס" כמו בכוס של ברכה‪ ,‬אלא‬
‫שנאמר על הקביעות של יין‪.‬‬
‫משא"כ הלל אומר "על הכוס" משום אמירת שירה על היין‪ ,‬ומגביה הכוס‪ ,‬ואזי מכסה‬
‫המצה‪ .‬אבל אי"ז מבטל הקביעות דמצה‪ ,‬ולכן עדיין מתקיים דין לחם עוני לומר הלל‬
‫והגדה על המצה‪.‬‬
‫וזהו יסוד מש"כ הרמב"ן דאסור לשתות באמצע ההגדה משום שהתחיל במצות כוס שני‪.‬‬
‫דאם יוסיף כוס נעשה קביעות של ב' כוסות‪.‬‬
‫וזהו הביאור במש"כ ר' האי גאון בדעת התלמידים‪ ,‬דכיון שמברך על הגפן אחר כוס ד'‪,‬‬
‫צריך ברכת השיר בפנ"ע להלל המצרי ולהלל הגדול‪ .‬דנעשה ב' קבעיות‪ .‬וכל הלל על‬
‫קביעות אחרת‪.‬‬
‫דעת הרמב"ן דכל הד' כוסות הוי קביעות אחת‪ .‬ולכן מברך ברכה אחרונה לכולן‪ .‬וזהו‬
‫טעם מש"כ דאסור לשתות אחר כוס ד' דנראה כקובע לאכול ק"פ אחר‪ .‬דהקביעות דד'‬
‫כוסות היא הקביעות דהק"פ‪.‬‬
‫אבל אם אומר הלל הגדול שרי לשתות‪ ,‬והיה אפש"ל דאזי מצטרף לקביעות דק"פ‪ ,‬אבל‬
‫יותר נראה דהוא קביעות חדשה‪ ,‬דהלל הגדול אינו על הק"פ‪ .‬לכן מספק"ל לרמב"ן שמא‬
‫אח"כ יכול לשתות יותר‪.‬‬
‫שיטת הרמב"ם דכוס חמישי אינה חובה אבל מצוה מן המובחר‪ .‬הגדר ג"כ דאי"ז ההלל‬
‫שעל הק"פ‪ ,‬ולכן אינה חובה‪ ,‬כי הק"פ מחייב הלל באכילתו‪.‬‬
‫ומה"ט ס"ל להרמב"ם דאינו מברך אחר הלל הגדול‪ ,‬וממילא דהכוס החמישי אינו כוס של‬
‫ברכה‪ ,‬ואי"צ טעימה‪ ,‬כמדוייק בלשון הרמב"ם דמוזגין כוס חמישי ולא הזכיר שצריך‬
‫לשתותו‪.‬‬
‫זהו היסוד למזיגת כוס של אליהו‪ ,‬לקיים שיטת הרמב"ם דאומר הלל הגדול על כוס ה'‪.‬‬
‫אלא דכיון שאנו נוהגים כתוס'‪ ,‬לכרוך הלל הגדול בתוך ברכת השיר‪ ,‬לכן אין מפסיקים‬
‫באמצע הברכה למזוג אז‪ ,‬אלא מוזגים מקודם‪.‬‬

‫טז‪ .‬ונראה לבאר יותר ענין הלל זה‪ ,‬שאינו על הק"פ‪ ,‬ואומרים אותו בסוף הלילה‪.‬‬
‫ונקדים מה ששמעתי מהגר"מ שפירא שליט"א בשם בעל המכתב מאליהו‪ ,‬דחז"ל תקנו בנוסח‬
‫התפילה בסוף ברכת יוצר "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית כאמור לעושה אורים‬
‫גדולים כי לעולם חסדו"‪ .‬ורגילים לחשוב שהדיוק הוא מלשון "עושה"‪ ,‬שהוא לשון הווה‪ .‬אבל זה‬
‫אינו‪ .‬דהרי כמו"כ כתוב "לגוזר ים סוף לגזרים"‪" ,‬למכה מצרים בבכוריהם" גו'‪ ,‬וכל זה היה בעבר‪,‬‬
‫ומ"מ נקט לשון הווה‪ ,‬ואי"ז דיוק‪ .‬אלא הכונה לדייק ממש"כ "כי לעולם חסדו"‪ ,‬שפירושו שאותו‬
‫חסד שהיה כשגזר ים סוף לגזרים‪ ,‬הוא עצמו קיים לדורות‪ ,‬שבאותה מידה עושה ועתיד לעשות‬
‫עמנו נסים ונפלאות‪ .‬ואותה מידת החסד שהיתה בהכאת מצרים בבכוריהם‪ ,‬היא עצמה קיימת‬
‫‪6‬‬

‫לנו ולבנינו לעשות פדות ונקם מצרינו‪ .‬אשר לכאורה אם כן יקשה‪ ,‬איך קאמר לעושה אורים‬
‫גדולים כל"ח‪ ,‬והרי החסד דמעשה בראשית הוא ענין מיוחד‪ ,‬דעולם חסד יבנה‪ ,‬ואינו שייך אח"כ‪.‬‬
‫אלא ע"כ שהקב"ה מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‪" ,‬בטובו"‪ ,‬דהיינו באותה מידת החסד‬
‫ממש דשעת הבריאה את"ד‪ ,‬והדברים עמוקים‪.‬‬
‫ומזה אנו מבינים‪ ,‬דבזה נבדל הלל הגדול מהלל המצרי‪ .‬כי הלל המצרי הוא על יציא"מ עצמה‪.‬‬
‫והיא נאמרת על הק"פ‪ ,‬שע"י הקרבן פסח נחשב שעת הגאולה והיציאה ממצרים‪.‬‬
‫)וכמו שביארנו במקו"א דלכ' דברי הרמב"ן )בחי' ע"פ ער"פ( סתרי אהדדי דכתב שלא אמרו י"ח‬
‫ימים ולילה אחת משום שההלל דליל פסח אינו מצד היום אלא מצד הק"פ‪ ,‬והוא עצמו כתב שם‬
‫בהמשך דאומרים הלל משום שהיא שעת הגאולה‪ .‬והביאור פשוט דע"י הק"פ נחשב שעת‬
‫הגאולה‪ .‬דא"א לומר שירה על הנס כ"א בשעת הנס‪ ,‬ואינו נחשב שעת הנס כ"א ע"י קביעת יו"ט‪,‬‬
‫או ע"י מצוה שהיא זכר לנס‪ .‬ומצד הקביעת יו"ט דפסח הרי אומר הלל למחר‪ .‬אלא ע"כ‬
‫שאפשרות אמירת הלל על הגאולה דיצא"מ הוא מכח הק"פ‪(.‬‬
‫אבל הלל הגדול אינו על יציא"מ‪ ,‬אלא על אותה מידת החסד שנתגלה במצרים והיא קיימת‬
‫לעולם‪ ,‬ובה אנו בטוחים שיפרקנו מצרינו תמיד‪.‬‬
‫וזהו עומק מה שנתבאר דאותו הלל הגדול אינו שייך לקביעות דק"פ‪ ,‬שנגמר עם כוס ד'‪ .‬והיא‬
‫קביעות אחרת‪ ,‬ושייכת לגאולה שבכל דור ודור ולגאולה הסופית העתידה‪.‬‬
‫ואין אנו שותים את הכוס הזה‪ ,‬כי הוא שמור וקיים לעתיד‪ ,‬והוא כוסו של אליהו‪ ,‬שיבוא ויבשרנו הן‬
‫גאלתי אתכם אחרית כראשית‪ ,‬ואז נשתה אותו על גאולתנו ועל פדות נפשינו בב"א‪.‬‬

‫‪7‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful