‫]דף כ"ט ע"ב[‬

‫בפסול יבש וחסרון הדר כל ז'‬
‫קא פסיק ותני כו' הראשונים מקשים מאי שנא פסול לכם דפשיטא לגמ' דל"ש כ"א ביו"ט ראשון‬
‫ומ"ש פסול הדר דנוהג בכל הימים‪ .‬ומשמע דרש"י בא לתרץ זה במש"פ דהך הדר דסוגיין לאו‬
‫היינו מש"כ באתרוג פרי עץ הדר‪ ,‬דזה נאמר באמת דוקא ביום הראשון דומיא דלכם‪ ,‬אלא הכונה‬
‫לדין זה קלי ואנוהו שנאמר בכל המצוות‪ .‬וזהו דיוק לשון רש"י במש"כ דכיון דמצוה הוא משום‬
‫זכר למקדש בעינן הידור מצוה‪ .‬פי' דאינה מצות ד' מינים ול"ש בה הפסולים דקרא דלכם והדר‬
‫אלא דמ"מ הרי היא מצוה בעלמא ובעינן זה קלי ואנוהו‪.‬‬
‫והתוס' הק' דהא ואנוהו אינו אלא לכתחילה כדמוכח בגמ' לעי' גבי אגד‪ .‬וכן יש להקשות לכ'‬
‫ממה דדרשינן זה קלי ואנוהו כו' ס"ת נאה כו' דבודאי אינו לעיכובא‪ .‬ולדעת רש"י לכ' צריך לחלק‬
‫בין דבר שחסר לו מעלה של הידור יתירה לבין לולב היבש דאין בו הידור כלל‪ .‬וכ"כ המאירי‪.‬‬
‫אלא דמ"מ קשה מהגמ' לק' )לא‪ (.‬דנחלקו ר' יהודה וחכמים בלולב היבש‪ ,‬ואמר רבא מחלוקת‬
‫בלולב אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן וליכא‪ .‬הרי דפסול יבש תלוי בגזה"כ דהדר שנאמר גבי‬
‫אתרוג‪ ,‬ואינו משום זה קלי ואנוהו‪ .‬ועי' במאירי שכתב דכיון שדברי רבא איתותבו שם לענין ר'‬
‫יהודה‪ ,‬ממילא בטל חילי' דאותה סוגיא‪ .‬והדברים צ"ע דנהי דאיתותב רבא במה דס"ל דר' יהודה‬
‫אית לי' פסול יבש באתרוג‪ ,‬אבל מהיכ"ת דאיתותב במה דס"ל דפסול יבש דחכמים נלמד מקרא‬
‫דהדר ומהקישא דלולב לאתרוג‪.‬‬
‫ומ"מ לדעת רש"י היה נראה בפשיטות‪ ,‬דאף דסתמא דהגמ' נקט כאן בפשיטות דקא פסיק ותני‬
‫כו' אבל הרי דעת רנב"י אמר שמואל בהמשך הסוגיא דלולב הגזול פסול ביו"ט ראשון דוקא‪ .‬ולית‬
‫לי' הך דיוקא דקא פסיק ותני‪ .‬ולדעתו גם יבש אפשר דאינו פסול אלא ביו"ט ראשון דוקא‪ ,‬דהא‬
‫בהדדי קא תני להו‪) .‬וכ"נ דעת הרמב"ם שפסק דיבש כשר בשאר הימים‪ .‬ויתבאר במקומו אי"ה‪(.‬‬
‫דהא הגזה"כ דהדר לא נאמר כ"א בראשון‪ ,‬ומה דס"ל לסוגיין דמ"מ פסלינן יבש בשאר הימים‬
‫משום זה קלי ואנוהו )אף דבעלמא זה קלי ואנוהו לא נאמר אלא למצוה אבל כאן גרע דמשולל‬
‫הידור לגמרי( זהו חידוש ולא הוצרכו לזה אלא מהכרח המשנה דקא פסיק ותני שיבש פסול‬
‫אפילו ביו"ט שני‪ .‬אבל לשמואל דלי"ל הך דיוקא‪ ,‬לעולם אפשר דלא פסלינן יבש כ"א בראשון‪,‬‬
‫וגם מדוייק כן שהרי המשנה שנה פסול יבש יחד עם פסול גזול‪ ,‬ודעת שמואל דגזול אינו פסול‬
‫אלא בראשון‪.‬‬
‫והרי גם רבא משמע דס"ל כשמואל‪ ,‬שהרי הגמ' מקשה על שמואל ממתני' דנקט גזול ולא שאול‪,‬‬
‫ורבא תירץ דלרבותא נקט עיי"ש‪.‬‬
‫וא"כ הסוגיא לק' )לא‪ (.‬ניחא ברוחא‪ ,‬דרבא שם דס"ל דיבש פסול מגזה"כ דהדר לטעמי' דס"ל‬
‫‪1‬‬
‫בסוגיין כשמואל דלי"ל הדיוק דקא פסיק ותני‪ ,‬ולא פסלינן גזול כ"א בראשון‪ ,‬וה"ה יבש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫‪ 1‬ועי' בעה"מ דס"ל כעין שיטת רש"י‪ ,‬דפסול הדר דקרא אינו נוהג בשני דומיא דלכם‪ ,‬והגמ' דקאמר דיבש פסול‬
‫משום הדר לאו הכונה דפסול משום הקריבהו נא לפחתיך‪ .‬וצ"ב דלכ' ל"ש הקריבהו נא גו' כ"א בקרבן‪ .‬ושמא כונתו‬
‫על דרך מש"כ הריטב"א )לעי' ט‪ (.‬בשם תוס' דלא נאמר פסול מהבב"ע כ"א בקרבן וכן בלולב שבא לרצות עיי"ש‪.‬‬
‫וה"נ כיון שבא לרצות הוי בכלל הקריבהו נא לפחתיך‪ .‬אבל שי' רש"י דיו"ט שני דסוגיין היינו בגבולין דהוי זכר למקדש‪,‬‬
‫וגם יסוד שיטתו דבזכר למקדש לא נאמרו פסולי לולב ואתרוג כלל‪ ,‬אלא דמ"מ כיון שנקרא שם שמים עליו הוי‬
‫מצוה‪ .‬ולדעתו נראה דל"ש בי' הקריבהו נא לפחתיך‪ ,‬דכיון שאינו בתורת לולב ואתרוג ממש אינו לרצות‪ .‬ולכן הוצרך‬
‫רש"י לפ' באופן אחר דפסול משום זה קלי ואנוהו‪.‬‬
‫והרמב"ן במלחמות הק' עליו מהגמ' )לא‪ (.‬דמפורש בדברי רבא דפסול יבש משום דמקשינן לולב ואתרוג‪ .‬ולדעת‬
‫בעה"מ נאמר כמה שביארנו לדעת רש"י‪ ,‬דהגמ' לא אמר שיבש פסול כל ז' משום הקריבהו נא לפחתיך כ"א מהכרח‬

‫ב‪ .‬ועי' לק' )לו‪ (:‬איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר‪ ,‬איני והא ר' חנינא מטביל בה‬
‫ונפיק בה‪ ,‬ולר' חנינא קשיא מתני'‪ ,‬בשלמא מתני' לר' חנינא ל"ק כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני אלא לרב‬
‫קשיא‪ ,‬אמר לך רב שאני עכברים דמאיסי עיי"ש‪ .‬ופרש"י ד"ה אלא לרב וז"ל דאמר אין זה הדר קשיא דר'‬
‫חנינא דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו כדאמר‬
‫‪2‬‬
‫בריש פירקין יבש פסול לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני ואוקימנא דבעינן הדר וליכא עכ"ל‪.‬‬
‫ומבואר מאותה סוגיא )לפי פרש"י( דפשיטא לה להגמ' דפסולי הדר נוהגים כל ז'‪ ,‬דלכן דלרב שנקבוהו‬
‫עכברים פסול משום דאי"ז הדר ע"כ נוהג הפסול כל ז'‪ ,‬והיינו דמקשה על רב מהא דר' חנינא‪ .‬וגם מבואר‬
‫מדברי רש"י דהך פסול הוא משום דהואיל ונקרא ש"ש עליו בעינן מצוה הדורה‪ .‬ורש"י לטעמי' כאן דמה‬
‫דבעינן הדר כל ז' אי"ז מלתא דהגזה"כ דפרי עץ הדר – כי הפסולים המיוחדים דד' מינים הנלמדים מקרא‬
‫דולקחתם גו' פרי עץ הדר גו' אינם נוהגים אלא בראשון – כ"א משום הדין הכללי דזה קלי ואנוהו‪ ,‬שנוהג‬
‫בכל המצוות‪ ,‬להצריך מצוה הדורה‪.‬‬
‫ולפמש"נ לעי' דהך יסוד דפסלינן יבש בשאר הימים משום זה קלי ואנוהו במחלוקת שנויה‪ ,‬ותליא‬
‫בפלוגתא אי דייקינן קא פסיק ותני‪ ,‬א"כ ע"כ אותה סוגיא דלק' אתיא כסתמא דהש"ס כאן דדייקינן קא‬
‫פסיק ותני כו'‪ .‬ודלא כשמואל ורבא‪ .‬ומדוייק מאד דמה"ט באמת ציין רש"י שם למה דדייקינן בסוגיין דיבש‬
‫פסול ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני‪ .‬וגם מדוייק לשון רש"י שם שכתב "ואוקימנא דבעינן הדר וליכא"‪,‬‬
‫ומשמע דכל מה דאמרינן דבעינן הדר בשאר הימים אינו אלא כדי לאוקמה להמשנה דיבש פסול כל ז'‪,‬‬
‫המשנה דקא פסיק ותני דיבש פסול‪ ,‬אבל לשמואל דלית לי' קא פסיק ותני לי"ל הך סברא‪ ,‬ולדידיה יבש אינו פסול‬
‫אלא משום דמקשינן לולב ואתרוג ומשום הגזה"כ דפרי עץ הדר‪ ,‬ובראשון דוקא‪ .‬ולדעת רש"י כתבנו דרבא לשיטתו‬
‫דבסוגיין רבא הוא שתירץ דברי שמואל מקו' רנב"י‪ .‬אבל בדברי בעה"מ מבואר דבסוגיין גרס רב אשי במקום רבא‪.‬‬
‫ומ"מ עצם התירוץ נכון גם לדעת בעה"מ‪ ,‬ובפרט שדעת בעה"מ דהלכה כשמואל ורב אשי דהם בתראי‪.‬‬
‫ולפי"ז מש"כ בעה"מ בתחילת דבריו דיבש פסול כל ז' משום הקריבהו נא לפחתיך‪ ,‬לא כתב כן אלא דרך ביאור סוגיין‪,‬‬
‫אבל לדינא כיון שפסק דלא אמרינן קא פסיק ותני‪ ,‬יבש באמת כשר בשאר הימים‪ .‬וכן נראה ממה שהביא בעה"מ‬
‫עצמו בסו"ד לדברי שמואל בירושלמי דכל הפסולין אינן אלא בראשון‪.‬‬
‫‪ 2‬והנה שיטת הרמב"ם ורמב"ן והר"ן דלא פסלינן משום הדר כ"א ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל בשאר הימים לא נאמר פסול‬
‫מחמת חסרון הדר כלל‪) .‬אלא דחלוקים הם בפרטי הדין‪ ,‬דהרמב"ם ס"ל דאפילו במקדש כן‪ ,‬והרמב"ן ס"ל דדוקא‬
‫בגבולין‪ ,‬והר"ן ס"ל ג"כ דדוקא בגבולין וגם ס"ל דהיינו דוקא כשיש בו מקצת הדר אבל יבש דניטל הידורו לגמרי‬
‫פסול אפילו ביו"ט שני‪) .‬והא דאמרינן בסוגיין דיבש פסול כל ז' משום הדר‪ ,‬הרמב"ן מפ' דהיינו במקדש‪ ,‬והר"ן מפ'‬
‫דהיינו יבש דוקא דניטל כל הידורו‪ ,‬והרמב"ם נראה דמפ' דהיינו למאן דדייק קא פסיק ותני‪ ,‬אבל הרמב"ם פסק‬
‫כשמואל דלא אמרינן קא פסיק ותני‪ ,‬וגזול פסול בראשון דוקא‪ ,‬וה"ה פסולי הדר‪ ,‬וזהו טעמא דר' חנינא‪ (.‬ועכ"פ‬
‫יקשה לדידהו מהך סוגיא דנקבוהו עכברים‪ ,‬דלפי דבריהם מאי מקשה הגמ' לרב מהא דר' חנינא‪ ,‬הא רב דפסל‬
‫משום חסרון הדר ע"כ מיירי ביו"ט ראשון דוקא‪ .‬ועי' בלח"מ שנדחק‪.‬‬
‫ובפשוטו צ"ל כמש"כ הכפות תמרים‪ ,‬דפשיטא לגמ' דרב מיירי ביו"ט שני‪ ,‬דהא ביו"ט ראשון מאי שייטי' דנקבוהו‬
‫עכברים הא כל חסר פסול‪ .‬וע"כ דרב פסל אפילו ביו"ט שני‪ ,‬דכיון שנקבוהו עכברים הוי מאוס‪ .‬וכמו דמסיק בסוף‬
‫הסוגיא‪ ,‬והגמ' ידע זה גם מתחילה‪ .‬אלא דהיה ס"ד דגם ע"י אכילת אדם הוא מאוס‪ ,‬ולכן מקשה לרב מהא דר'‬
‫חנינא דמטביל בה ואכיל‪ ,‬ולא חש למה שהוא מאוס‪ .‬ומתרץ דדוקא ע"י עכברים הוי מאוס‪ .‬וזה דלא כפרש"י שם‬
‫דהקושיא היא מכח הא דפסלינן יבש כל ז'‪.‬‬
‫אבל עי' בדברי הרמב"ן במלחמות כאן שמבואר בדבריו דמפרש דלפי הס"ד בגמ' שם ) מקמי דמסיק דשאני עכברים‬
‫דמאיסי( רב ור' חנינא פליגי דרב ס"ל דפסולי הדר נוהגים כל ז' גם בגבולין דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון‪ ,‬ור'‬
‫חנינא פליג‪ .‬ומבואר דרב פסל מחמת חסרון הדר בעלמא‪ .‬וק' א"כ מנא לי' לגמ' באמת דרב מיירי ביו"ט שני‪ ,‬הא רב‬
‫לא אמר אלא דאי"ז הדר‪ ,‬ודילמא ביו"ט ראשון קאמר‪ .‬וצ"ל דאי ביו"ט ראשון מה בא רב להוסיף על המשנה דחסר‬
‫פסול‪ .‬וע"כ דעיקר כונת רב להוסיף דפסול גם בשאר הימים‪ .‬וק"ק דאיך זה נכנס בלשון רב דאמר אי"ז הדר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫אבל למסקנת הגמ' דגם רב מודה דפסולי הדר אינם נוהגים ביו"ט שני‪ ,‬זולת בנקבוהו עכברים דמאיסי‪ ,‬יל"פ לשון רב‬
‫דה"ק דאי"ז הדר כלל אלא מאוס כ"כ עד שפסלו אותו גם ביו"ט דדבריהם‪.‬‬

‫וכמאן דדייק קא פסיק ותני‪ ,‬אבל שמואל ורבא דלית להו קא פסיק ותני‪ ,‬באמת לא סבירא להו לפסול‬
‫משום זה קלי ואנוהו‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד יש להתבונן בלשון רש"י שם שכתב דבעינן מצוה הדורה הואיל ומזכיר ש"ש עליו‪ .‬וע"ע בלשונו לעי'‬
‫מיניה שם אהא דקאמר דר' חנינא מטביל בה ונפק פי' וז"ל ויוצא יד"ח בנותר ומברך עליו עיי"ש‪ ,‬וצ"ב‬
‫למה הוצרך לבאר שהיה מברך עליו‪ .‬ולכ' היה משמע דשיטת רש"י דכל מה דפסלינן כשאינו הדר בשאר‬
‫הימים מלתא דזה קלי ואנוהו אינו אלא מחמת הברכה שקורא ש"ש עליו‪ .‬אבל הוא מילתא דתימה לומר‬
‫דהא דתנן יבש פסול היינו שפסול לברכה‪.‬‬
‫ויותר נראה דכונת רש"י עפ"י שיטתו דבשאר הימים דאין המצוה אלא זכר למקדש ל"ש בה כל הנך‬
‫פסולים המיוחדים דד' מינים הנלמדים מקרא דולקחתם לכם גו'‪ ,‬וכפיה"נ דהנעשה זכר למקדש אינה‬
‫בגדר מצות ד' מינים כלל‪ ,‬אלא מצות זכר למקדש בעלמא‪ .‬והא דפסלינן חסרון הדר )כגון יבש ונקבוהו‬
‫עכברים( אינו מלתא דהגזה"כ המיוחד באתרוג דפרי עץ הדר‪ ,‬אלא מחמת הדין הכללי דזה קלי ואנוהו‬
‫הנוהג בכל המצוות‪ .‬וכמה שהדגיש רש"י כאן "דכיון דמצוה הוא משום זכר למקדש בעינן הידור‬
‫מצוה"‪ .‬ועפי"ז הוקשה לו רש"י לק' הרי כיון דאינה בגדר מצות ד' מינים אלא זכר למקדש בעלמא א"כ‬
‫לכ' אינה מצוה כלל‪ ,‬ומה שייך לומר אצלה התנאה לפניו במצוות‪ .‬ולזה האריך רש"י שם לבאר‪ ,‬דקורא‬
‫שם שמים עליו בברכה‪ ,‬ולכן אף שעיקר העשיה היא זכר למקדש מ"מ חשיב חפצא של מצוה ובעינן מצוה‬
‫הדורה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ויל"ע כיון דאותה סוגיא אתיא כסתמא דהש"ס כאן דדייקינן קא פסיק ותני‪ .‬א"כ איך מכשירין‬
‫חסר בשאר הימים‪ ,‬הא המשנה )לד‪ (:‬פסיק ותני דניקב ונחסר כ"ש פסול‪.‬‬
‫וזה כעין קושיית התוס' בסוגיין שהק' איך מכשיר ר' חנינא אתרוג החסר בשאר הימים הא קא‬
‫פסיק ותני כו'‪ .‬והתוס' בתירוצם הראשון תירצו דר' חנינא לי"ל קא פסיק ותני‪ .‬אבל לרש"י לא‬
‫יעלה זה‪ ,‬דהרי לפירושו לק' הגמ' שם ג"כ ס"ל דקא פסיק ותני דיבש פסול אפילו ביו"ט שני‪,‬‬
‫ומה"ט פשיטא לן דנקבוהו עכברים דאי"ז הדר ג"כ פסול ביו"ט שני‪ ,‬ומ"מ חסר כשר‪.‬‬
‫ולכ' צ"ל דרש"י יסבור כאידך תירוץ בתוס' דלא דייקינן קא פסיק ותני כ"א ברישא‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫‪ 3‬ושמא י"ל עוד דרש"י יסבור דגבי חסר ל"ש לדייק קא פסיק ותני כו'‪ .‬כי הדיוק דקא פסיק ותני אינו אלא בגזול‪,‬‬
‫מדלא קתני שאול‪ .‬וכמו שהקשה רנב"י בסוף הסוגיא לשמואל‪) .‬ואף שהתוס' דחו זה‪ ,‬דמשמע להו דאכתי לא אסיק‬
‫הש"ס אדעתי' דיוק זה‪ .‬אבל הר"ן קיימו עיי"ש‪ (.‬והא דפשיטא לה לסוגיין דגם יבש פסול בשאר הימים‪ ,‬אינו אלא‬
‫משום שהמשנה שנה יבש יחד עם גזול‪ .‬אבל בעלמא אין לדייק דקא פסיק ותני כו'‪.‬‬
‫אלא דלכ' קשה ע"ז‪ ,‬דהא פסול חסר נשנה לק' יחד עם פסול חזזית‪ ,‬והרי חזזית פסול משום הדר‪ ,‬וכיון דהסוגיא לק'‬
‫ס"ל דפסולי הדר נוהגים כל ז'‪ ,‬ופסול חסר נשנה יחד עמו‪ ,‬ע"כ דגם חסר נוהג כל ז'‪.‬‬
‫ושמא יש לדחות דפסול זה קלי ואנוהו ל"ש כ"א בדבר שניטל הידורו לגמרי‪ ,‬כגון יבש‪ ,‬אבל חזזית אף שפסולו‬
‫בראשון משום הדר‪ ,‬אבל היינו דוקא בראשון ומשום הגזה"כ דפרי עץ הדר‪ ,‬אבל לא ניטל הידורו לגמרי לפסלו‬
‫בשאר הימים משום זה קלי ואנוהו‪.‬‬
‫אבל ק"ק לפי"ז א"כ מנא פשיטא לן דאתרוג שנקבוהו עכברים פסול משום כל ז'‪ ,‬נהי דרב אמר דאי"ז הדר‪ ,‬שמא‬
‫אינו הדר לגמרי‪ ,‬אבל לא ניטל הידורו לגמרי‪ .‬וע"כ דל"ש לחלק כן‪ ,‬וכל שאינו הדר לענין פרי עץ הדר‪ ,‬אינו הדר גם‬
‫לענין זה קלי ואנוהו‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful