‫]דף כ"ט ע"ב[‬

‫שי' רש"י בפסול יבש וחסרון הדר כל ז'‬
‫קא פסיק ותני כו' הראשונים מקשים מאי שנא פסול לכם דפשיטא לגמ' דל"ש כ"א ביו"ט ראשון‬
‫ומ"ש פסול הדר דנוהג בכל הימים‪ .‬ומשמע דרש"י בא לתרץ זה במש"פ דהך הדר דסוגיין לאו‬
‫היינו מש"כ באתרוג פרי עץ הדר‪ ,‬דזה נאמר באמת דוקא ביום הראשון דומיא דלכם‪ ,‬אלא הכונה‬
‫לדין זה קלי ואנוהו שנאמר בכל המצוות‪ .‬וזהו דיוק לשון רש"י במש"כ דכיון דמצוה הוא משום‬
‫זכר למקדש בעינן הידור מצוה‪ .‬פי' דאינה מצות ד' מינים ול"ש בה הפסולים דקרא דלכם והדר‬
‫אלא דמ"מ הרי היא מצוה בעלמא ובעינן זה קלי ואנוהו‪.‬‬
‫והתוס' הק' דהא ואנוהו אינו אלא לכתחילה כדמוכח בגמ' לעי' גבי אגד‪ .‬וכן יש להקשות לכ'‬
‫ממה דדרשינן זה קלי ואנוהו כו' ס"ת נאה כו' דבודאי אינו לעיכובא‪ .‬ולדעת רש"י לכ' צריך לחלק‬
‫בין דבר שחסר לו מעלה של הידור יתירה לבין לולב היבש דאין בו הידור כלל‪ .‬וכ"כ המאירי‪.‬‬
‫אלא דמ"מ קשה מהגמ' לק' )לא‪ (.‬דנחלקו ר' יהודה וחכמים בלולב היבש‪ ,‬ואמר רבא מחלוקת‬
‫בלולב אבל באתרוג דברי הכל הדר בעינן וליכא‪ .‬הרי דפסול יבש תלוי בגזה"כ דהדר שנאמר גבי‬
‫אתרוג‪ ,‬ואינו משום זה קלי ואנוהו‪ .‬ועי' במאירי שכתב דכיון שדברי רבא איתותבו שם לענין ר'‬
‫יהודה‪ ,‬ממילא בטל חילי' דאותה סוגיא‪ .‬והדברים צ"ע דנהי דאיתותב רבא במה דס"ל דר' יהודה‬
‫אית לי' פסול יבש באתרוג‪ ,‬אבל מהיכ"ת דאיתותב במה דס"ל דפסול יבש דחכמים נלמד מקרא‬
‫דהדר ומהקישא דלולב לאתרוג‪.‬‬
‫ומ"מ לדעת רש"י היה נראה בפשיטות‪ ,‬דאף דסתמא דהגמ' נקט כאן בפשיטות דקא פסיק ותני‬
‫כו' אבל הרי דעת רנב"י אמר שמואל בהמשך הסוגיא דלולב הגזול פסול ביו"ט ראשון דוקא‪ .‬ולית‬
‫לי' הך דיוקא דקא פסיק ותני‪ .‬ולדעתו גם יבש אפשר דאינו פסול אלא ביו"ט ראשון דוקא‪ ,‬דהא‬
‫בהדדי קא תני להו‪) .‬וכ"נ דעת הרמב"ם שפסק דיבש כשר בשאר הימים‪ .‬ויתבאר במקומו אי"ה‪(.‬‬
‫דהא הגזה"כ דהדר לא נאמר כ"א בראשון‪ ,‬ומה דס"ל לסוגיין דמ"מ פסלינן יבש בשאר הימים‬
‫משום זה קלי ואנוהו )אף דבעלמא זה קלי ואנוהו לא נאמר אלא למצוה אבל כאן גרע דמשולל‬
‫הידור לגמרי( זהו חידוש ולא הוצרכו לזה אלא מהכרח המשנה דקא פסיק ותני שיבש פסול‬
‫אפילו ביו"ט שני‪ .‬אבל לשמואל דלי"ל הך דיוקא‪ ,‬לעולם אפשר דלא פסלינן יבש כ"א בראשון‪,‬‬
‫וגם מדוייק כן שהרי המשנה שנה פסול יבש יחד עם פסול גזול‪ ,‬ודעת שמואל דגזול אינו פסול‬
‫אלא בראשון‪.‬‬
‫והרי גם רבא משמע דס"ל כשמואל‪ ,‬שהרי הגמ' מקשה על שמואל ממתני' דנקט גזול ולא שאול‪,‬‬
‫ורבא תירץ דלרבותא נקט עיי"ש‪.‬‬
‫וא"כ הסוגיא לק' )לא‪ (.‬ניחא ברוחא‪ ,‬דרבא שם דס"ל דיבש פסול מגזה"כ דהדר לטעמי' דס"ל‬
‫בסוגיין כשמואל דלי"ל הדיוק דקא פסיק ותני‪ ,‬ולא פסלינן גזול כ"א בראשון‪ ,‬וה"ה יבש‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועי' לק' )לו‪ (:‬איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר‪ ,‬איני והא ר' חנינא מטביל בה‬
‫ונפיק בה‪ ,‬ולר' חנינא קשיא מתני'‪ ,‬בשלמא מתני' לר' חנינא ל"ק כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני אלא לרב‬
‫קשיא‪ ,‬אמר לך רב שאני עכברים דמאיסי עיי"ש‪ .‬ופרש"י ד"ה אלא לרב וז"ל דאמר אין זה הדר קשיא דר'‬
‫חנינא דהא אפילו בשני נמי לרב לא נפיק דהא מצוה הדורה בעינן הואיל ומזכיר שם שמים עליו כדאמר‬
‫‪1‬‬
‫בריש פירקין יבש פסול לא שנא בי"ט ראשון ולא שנא בי"ט שני ואוקימנא דבעינן הדר וליכא עכ"ל‪.‬‬
‫‪ 1‬והנה שיטת הרמב"ם ורמב"ן והר"ן דלא פסלינן משום הדר כ"א ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל בשאר הימים לא נאמר פסול‬
‫מחמת חסרון הדר כלל‪) .‬אלא דחלוקים הם בפרטי הדין‪ ,‬דהרמב"ם ס"ל דאפילו במקדש כן‪ ,‬והרמב"ן ס"ל דדוקא‬
‫בגבולין‪ ,‬והר"ן ס"ל ג"כ דדוקא בגבולין וגם ס"ל דהיינו דוקא כשיש בו מקצת הדר אבל יבש דניטל הידורו לגמרי‬

‫‪1‬‬

‫ומבואר מאותה סוגיא )לפי פרש"י( דפשיטא לה להגמ' דפסולי הדר נוהגים כל ז'‪ ,‬דלכן דלרב שנקבוהו‬
‫עכברים פסול משום דאי"ז הדר ע"כ נוהג הפסול כל ז'‪ ,‬והיינו דמקשה על רב מהא דר' חנינא‪ .‬וגם מבואר‬
‫מדברי רש"י דהך פסול הוא משום דהואיל ונקרא ש"ש עליו בעינן מצוה הדורה‪ .‬ורש"י לטעמי' כאן דמה‬
‫דבעינן הדר כל ז' אי"ז מלתא דהגזה"כ דפרי עץ הדר – כי הפסולים המיוחדים דד' מינים הנלמדים מקרא‬
‫דולקחתם גו' פרי עץ הדר גו' אינם נוהגים אלא בראשון – כ"א משום הדין הכללי דזה קלי ואנוהו‪ ,‬שנוהג‬
‫בכל המצוות‪ ,‬להצריך מצוה הדורה‪.‬‬
‫ולפמש"נ לעי' דהך יסוד דפסלינן יבש בשאר הימים משום זה קלי ואנוהו במחלוקת שנויה‪ ,‬ותליא‬
‫בפלוגתא אי דייקינן קא פסיק ותני‪ ,‬א"כ ע"כ אותה סוגיא דלק' אתיא כסתמא דהש"ס כאן דדייקינן קא‬
‫פסיק ותני כו'‪ .‬ודלא כשמואל ורבא‪ .‬ומדוייק מאד דמה"ט באמת ציין רש"י שם למה דדייקינן בסוגיין דיבש‬
‫פסול ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני‪ .‬וגם מדוייק לשון רש"י שם שכתב "ואוקימנא דבעינן הדר וליכא"‪,‬‬
‫ומשמע דכל מה דאמרינן דבעינן הדר בשאר הימים אינו אלא כדי לאוקמה להמשנה דיבש פסול כל ז'‪,‬‬
‫וכמאן דדייק קא פסיק ותני‪ ,‬אבל שמואל ורבא דלית להו קא פסיק ותני‪ ,‬באמת לא סבירא להו לפסול‬
‫משום זה קלי ואנוהו‪ ,‬וכמש"נ‪.‬‬
‫ג‪ .‬עוד יש להתבונן בלשון רש"י שם שכתב דבעינן מצוה הדורה הואיל ומזכיר ש"ש עליו‪ .‬וע"ע בלשונו לעי'‬
‫מיניה שם אהא דקאמר דר' חנינא מטביל בה ונפק פי' וז"ל ויוצא יד"ח בנותר ומברך עליו עיי"ש‪ ,‬וצ"ב‬
‫למה הוצרך לבאר שהיה מברך עליו‪ .‬ולכ' היה משמע דשיטת רש"י דכל מה דפסלינן כשאינו הדר בשאר‬
‫הימים מלתא דזה קלי ואנוהו אינו אלא מחמת הברכה שקורא ש"ש עליו‪ .‬אבל הוא מילתא דתימה לומר‬
‫דהא דתנן יבש פסול היינו שפסול לברכה‪.‬‬
‫ויותר נראה דכונת רש"י עפ"י שיטתו דבשאר הימים דאין המצוה אלא זכר למקדש ל"ש בה כל הנך‬
‫פסולים המיוחדים דד' מינים הנלמדים מקרא דולקחתם לכם גו'‪ ,‬וכפיה"נ דהנעשה זכר למקדש אינה‬
‫בגדר מצות ד' מינים כלל‪ ,‬אלא מצות זכר למקדש בעלמא‪ .‬והא דפסלינן חסרון הדר )כגון יבש ונקבוהו‬
‫עכברים( אינו מלתא דהגזה"כ המיוחד באתרוג דפרי עץ הדר‪ ,‬אלא מחמת הדין הכללי דזה קלי ואנוהו‬
‫הנוהג בכל המצוות‪ .‬וכמה שהדגיש רש"י כאן "דכיון דמצוה הוא משום זכר למקדש בעינן הידור‬
‫מצוה"‪ .‬ועפי"ז הוקשה לו רש"י לק' הרי כיון דאינה בגדר מצות ד' מינים אלא זכר למקדש בעלמא א"כ‬
‫לכ' אינה מצוה כלל‪ ,‬ומה שייך לומר אצלה התנאה לפניו במצוות‪ .‬ולזה האריך רש"י שם לבאר‪ ,‬דקורא‬
‫פסול אפילו ביו"ט שני‪) .‬והא דאמרינן בסוגיין דיבש פסול כל ז' משום הדר‪ ,‬הרמב"ן מפ' דהיינו במקדש‪ ,‬והר"ן מפ'‬
‫דהיינו יבש דוקא דניטל כל הידורו‪ ,‬והרמב"ם נראה דמפ' דהיינו למאן דדייק קא פסיק ותני‪ ,‬אבל הרמב"ם פסק‬
‫כשמואל דלא אמרינן קא פסיק ותני‪ ,‬וגזול פסול בראשון דוקא‪ ,‬וה"ה פסולי הדר‪ ,‬וזהו טעמא דר' חנינא‪ (.‬ועכ"פ‬
‫יקשה לדידהו מהך סוגיא דנקבוהו עכברים‪ ,‬דלפי דבריהם מאי מקשה הגמ' לרב מהא דר' חנינא‪ ,‬הא רב דפסל‬
‫משום חסרון הדר ע"כ מיירי ביו"ט ראשון דוקא‪ .‬ועי' בלח"מ שנדחק‪.‬‬
‫ובפשוטו צ"ל כמש"כ הכפות תמרים‪ ,‬דפשיטא לגמ' דרב מיירי ביו"ט שני‪ ,‬דהא ביו"ט ראשון מאי שייטי' דנקבוהו‬
‫עכברים הא כל חסר פסול‪ .‬וע"כ דרב פסל אפילו ביו"ט שני‪ ,‬דכיון שנקבוהו עכברים הוי מאוס‪ .‬וכמו דמסיק בסוף‬
‫הסוגיא‪ ,‬והגמ' ידע זה גם מתחילה‪ .‬אלא דהיה ס"ד דגם ע"י אכילת אדם הוא מאוס‪ ,‬ולכן מקשה לרב מהא דר'‬
‫חנינא דמטביל בה ואכיל‪ ,‬ולא חש למה שהוא מאוס‪ .‬ומתרץ דדוקא ע"י עכברים הוי מאוס‪ .‬וזה דלא כפרש"י שם‬
‫דהקושיא היא מכח הא דפסלינן יבש כל ז'‪.‬‬
‫אבל עי' בדברי הרמב"ן במלחמות כאן שמבואר בדבריו דמפרש דלפי הס"ד בגמ' שם ) מקמי דמסיק דשאני עכברים‬
‫דמאיסי( רב ור' חנינא פליגי דרב ס"ל דפסולי הדר נוהגים כל ז' גם בגבולין דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון‪ ,‬ור'‬
‫חנינא פליג‪ .‬ומבואר דרב פסל מחמת חסרון הדר בעלמא‪ .‬וק' א"כ מנא לי' לגמ' באמת דרב מיירי ביו"ט שני‪ ,‬הא רב‬
‫לא אמר אלא דאי"ז הדר‪ ,‬ודילמא ביו"ט ראשון קאמר‪ .‬וצ"ל דאי ביו"ט ראשון מה בא רב להוסיף על המשנה דחסר‬
‫פסול‪ .‬וע"כ דעיקר כונת רב להוסיף דפסול גם בשאר הימים‪ .‬וק"ק דאיך זה נכנס בלשון רב דאמר אי"ז הדר‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫אבל למסקנת הגמ' דגם רב מודה דפסולי הדר אינם נוהגים ביו"ט שני‪ ,‬זולת בנקבוהו עכברים דמאיסי‪ ,‬יל"פ לשון רב‬
‫דה"ק דאי"ז הדר כלל אלא מאוס כ"כ עד שפסלו אותו גם ביו"ט דדבריהם‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫שם שמים עליו בברכה‪ ,‬ולכן אף שעיקר העשיה היא זכר למקדש מ"מ חשיב חפצא של מצוה ובעינן מצוה‬
‫הדורה‪.‬‬
‫ד‪ .‬ויל"ע כיון דאותה סוגיא אתיא כסתמא דהש"ס כאן דדייקינן קא פסיק ותני‪ .‬א"כ איך מכשירין‬
‫חסר בשאר הימים‪ ,‬הא המשנה )לד‪ (:‬פסיק ותני דניקב ונחסר כ"ש פסול‪.‬‬
‫וזה כעין קושיית התוס' בסוגיין שהק' איך מכשיר ר' חנינא אתרוג החסר בשאר הימים הא קא‬
‫פסיק ותני כו'‪ .‬והתוס' בתירוצם הראשון תירצו דר' חנינא לי"ל קא פסיק ותני‪ .‬אבל לרש"י לא‬
‫יעלה זה‪ ,‬דהרי לפירושו לק' הגמ' שם ג"כ ס"ל דקא פסיק ותני דיבש פסול אפילו ביו"ט שני‪,‬‬
‫ומה"ט פשיטא לן דנקבוהו עכברים דאי"ז הדר ג"כ פסול ביו"ט שני‪ ,‬ומ"מ חסר כשר‪.‬‬
‫ולכ' צ"ל דרש"י יסבור כאידך תירוץ בתוס' דלא דייקינן קא פסיק ותני כ"א ברישא‪.‬‬

‫‪2‬‬

‫ה‪ .‬עי' בעה"מ‪ ,‬ובפשוטו שיטתו קרובה לשיטת רש"י‪ ,‬דפסול הדר הנלמד מקרא דפרי עץ הדר‬
‫אינו נוהג ביו"ט שני‪ ,‬וכמו שאינו נוהג דין לכם‪ ,‬והגמ' דקאמר דיבש פסול משום הדר אין הכונה‬
‫לדינא דפרי עץ הדר אלא לענן אחר דפסול משום הקריבהו נא לפחתיך‪.‬‬
‫וצ"ב דלכ' ל"ש הקריבהו נא גו' כ"א בקרבן‪ .‬ושמא כונתו על דרך מש"כ הריטב"א )לעי' ט‪ (.‬בשם‬
‫תוס' דלא נאמר פסול מהבב"ע כ"א בקרבן וכן בלולב שבא לרצות עיי"ש‪ .‬וה"נ כיון שבא לרצות‬
‫הוי בכלל הקריבהו נא לפחתיך‪ .‬אבל שי' רש"י דיו"ט שני דסוגיין היינו בגבולין דהוי זכר למקדש‪,‬‬
‫וגם יסוד שיטתו דבזכר למקדש לא נאמרו פסולי לולב ואתרוג כלל‪ ,‬אלא דמ"מ כיון שנקרא שם‬
‫שמים עליו הוי מצוה‪ .‬ולדעתו נראה דל"ש בי' הקריבהו נא לפחתיך‪ ,‬דכיון שאינו בתורת לולב‬
‫ואתרוג ממש אינו לרצות‪ .‬ולכן הוצרך רש"י לפ' באופן אחר דפסול משום זה קלי ואנוהו‪.‬‬
‫)וא"כ לדעת בעה"מ דגם לולב דרבנן בא לרצות והוי בכלל הקריבהו נא לפחתיך‪ ,‬קרוב לומר‬
‫דתיקון כעין דאורייתא ממש‪ ,‬ומה שאין נוהג בו פסול לכם ופרי עץ הדר משום דגם במקדש לא‬
‫נאמרו דינים אלה כ"א בראשון‪ .‬ובזה חלוק שיטתו משיטת רש"י דמשמע דס"ל דבמקדש באמת‬
‫כל פסולי ראשון נוהגים כל ז'‪ ,‬ורק בגבולין דאינו אלא זכר למקדש בעלמא אין בו פסולי לולב‬
‫ואתרוג הנלמדים מקרא דולקחתם‪(.‬‬
‫והרמב"ן במלחמות הק' עליו מהגמ' )לא‪ (.‬דמפורש בדברי רבא דפסול יבש משום דמקשינן לולב‬
‫ואתרוג‪ .‬ולדעת בעה"מ נאמר כמה שביארנו לדעת רש"י‪ ,‬דהגמ' לא אמר שיבש פסול כל ז' משום‬
‫הקריבהו נא לפחתיך כ"א מהכרח המשנה דקא פסיק ותני דיבש פסול‪ ,‬אבל לשמואל דלית לי'‬
‫‪ 2‬ושמא י"ל עוד דרש"י יסבור דגבי חסר ל"ש לדייק קא פסיק ותני כו'‪ .‬כי הדיוק דקא פסיק ותני אינו אלא בגזול‪,‬‬
‫מדלא קתני שאול‪ .‬וכמו שהקשה רנב"י בסוף הסוגיא לשמואל‪) .‬ואף שהתוס' דחו זה‪ ,‬דמשמע להו דאכתי לא אסיק‬
‫הש"ס אדעתי' דיוק זה‪ .‬אבל הר"ן קיימו עיי"ש‪ (.‬והא דפשיטא לה לסוגיין דגם יבש פסול בשאר הימים‪ ,‬אינו אלא‬
‫משום שהמשנה שנה יבש יחד עם גזול‪ .‬אבל בעלמא אין לדייק דקא פסיק ותני כו'‪.‬‬
‫אלא דלכ' קשה ע"ז‪ ,‬דהא פסול חסר נשנה לק' יחד עם פסול חזזית‪ ,‬והרי חזזית פסול משום הדר‪ ,‬וכיון דהסוגיא לק'‬
‫ס"ל דפסולי הדר נוהגים כל ז'‪ ,‬ופסול חסר נשנה יחד עמו‪ ,‬ע"כ דגם חסר נוהג כל ז'‪.‬‬
‫ושמא יש לדחות דפסול זה קלי ואנוהו ל"ש כ"א בדבר שניטל הידורו לגמרי‪ ,‬כגון יבש‪ ,‬אבל חזזית אף שפסולו‬
‫בראשון משום הדר‪ ,‬אבל היינו דוקא בראשון ומשום הגזה"כ דפרי עץ הדר‪ ,‬אבל לא ניטל הידורו לגמרי לפסלו‬
‫בשאר הימים משום זה קלי ואנוהו‪.‬‬
‫אבל ק"ק לפי"ז א"כ מנא פשיטא לן דאתרוג שנקבוהו עכברים פסול משום כל ז'‪ ,‬נהי דרב אמר דאי"ז הדר‪ ,‬שמא‬
‫אינו הדר לגמרי‪ ,‬אבל לא ניטל הידורו לגמרי‪ .‬וע"כ דל"ש לחלק כן‪ ,‬וכל שאינו הדר לענין פרי עץ הדר‪ ,‬אינו הדר גם‬
‫לענין זה קלי ואנוהו‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫קא פסיק ותני לי"ל הך סברא‪ ,‬ולדידיה יבש אינו פסול אלא משום דמקשינן לולב ואתרוג ומשום‬
‫הגזה"כ דפרי עץ הדר‪ ,‬ובראשון דוקא‪ .‬ולדעת רש"י כתבנו דרבא לשיטתו דבסוגיין רבא הוא‬
‫שתירץ דברי שמואל מקו' רנב"י‪ .‬אבל בדברי בעה"מ מבואר דבסוגיין גרס רב אשי במקום רבא‪.‬‬
‫ומ"מ עצם התירוץ נכון גם לדעת בעה"מ‪ ,‬ובפרט שדעת בעה"מ דהלכה כשמואל ורב אשי דהם‬
‫בתראי‪.‬‬
‫ולפי"ז מש"כ בעה"מ בתחילת דבריו דיבש פסול כל ז' משום הקריבהו נא לפחתיך‪ ,‬לא כתב כן‬
‫אלא דרך ביאור סוגיין‪ ,‬אבל לדינא כיון שפסק דלא אמרינן קא פסיק ותני‪ ,‬יבש באמת כשר‬
‫בשאר הימים‪ .‬וכן נראה ממה שהביא בעה"מ עצמו בסו"ד לדברי שמואל בירושלמי דכל הפסולין‬
‫אינן אלא בראשון‪.‬‬

‫בדברי הרמב"ן‬
‫הרמב"ן במלחמות מחלק דסוגיין לא מיירי בתקנת ריב"ז שתיקון לולב בגבולין כל ז'‪ ,‬דהמשניות‬
‫אינן מדברות בזה כלל כ"א בסוף הפרק שנזכרה תקנתו‪ .‬ולכן בסוגיין דייקינן דקא פסיק ותני‬
‫דיבש פסול כל ז' משום הדר‪ .‬דפסול הדר נוהג כל ז' במקדש‪ .‬אבל הסוגיא לק' )לו‪ (:‬דר' חנינא‬
‫מטביל בה ואכיל מיירי בגבולין‪ ,‬דר' חנינא ס"ל דלא תקנו כעין דאורייתא‪ ,‬ואין פסול חסר וכן שאר‬
‫פסולי הדר נוהגים בלולב דרבנן‪ .‬והמשנה דפסל חסר היינו בראשון‪ ,‬או כל ז' במקדש‪ ,‬אבל בשני‬
‫בגבולין לא מיירי‪ ,‬ול"ש בזה קא פסיק ותני‪ .‬ורב שפסל אתרוג שנקבוהו עכברים משום דאי"ז הדר‬
‫היה ס"ד דפליג וס"ל דתקנו פסולי הדר בלולב דרבנן‪ ,‬אבל מסקנת הגמ' דגם רב מודה לר'‬
‫חנינא ושאני עכברים דמאיסי‪.‬‬
‫ועדיין צריך להבין אם דין הדר נוהג במקדש כל ז' א"כ למה דין לכם אינו נוהג אלא בראשון‪.‬‬
‫והרמב"ן עמד ע"ז וביאר דהדר הוא שמא דאתרוג וכל היכא דבעינן אתרוג בעינן הדר עיי"ש‪.‬‬
‫ובודאי אין כונתו לומר דחסרון הדר אינו פסול אלא הפקעת שם אתרוג‪ ,‬זה אינו דהא לאו‬
‫באתרוג קיימינן אלא בלולב שהוקש לאתרוג‪ .‬ועוד דאם אתרוג שחסר בו דיני הדר מופקע משם‬
‫אתרוג א"כ גם באתרוג דרבנן היה להם לפסול‪ .‬אבל עי' בריטב"א דהדר דאתרוג הוא גם שם‬
‫העצם וגם שם תואר‪ ,‬והם שני ענינים‪ ,‬ואתרוג שחסר בו דיני אתרוג לא פקע מיני' שם העצם‬
‫דפרי עץ הדר‪ ,‬רק פסול מחמת חסרון שם התואר‪ ,‬וגם לולב הוקש לזה‪ .‬וכונת הרמב"ן דכיון‬
‫שהדר הוא גם שם המין‪ ,‬א"כ ע"כ מה שנאמר פרי עץ הדר קאי גם אסיפא דקרא דושמתם לפני‬
‫ה' שבעת ימים‪ ,‬וממילא דגם לענין שם התואר דהדר קאי אסיפא דקרא‪ ,‬וכלשון הרמב"ן דכל‬
‫היכא דבעי אתרוג בעי הדר‪.‬‬
‫ולשיטת הרמב"ן דסוגיין מיירי במקדש א"כ ע"כ שמואל שהכשיר גזול ביו"ט שני לי"ל פסול‬
‫מהבב"ע כלל‪ ,‬ודלא כהתוס' דרק בלולב דרבנן פליג שמואל‪ .‬ובאמת ברמב"ן מבואר דאם‬
‫מהבב"ע פוסל בדאורייתא כ"ש שפוסל בדרבנן‪ ,‬דהוא מזכיר עון להתפס‪ ,‬וזה היפך סברת התוס'‬
‫דיותר יש לפסול במצ' דאורייתא‪ ,‬וצ"ב פלוגתייהו‪.‬‬
‫עכ"פ בהא כו"ע מודי דשאר פסולים זולת מהבב"ע אין נוהגים בלולב דרבנן‪ ,‬דלא תיקנו כעין‬
‫דאורייתא בזה‪ ,‬ולשמואל גם גזול כשר דלי"ל פסול מהבב"ע‪ .‬וביאר הרמב"ן דשמואל לטעמי'‬
‫דאמר בירושלמי דכל הפסולים אינם נוהגים אלא בראשון‪) .‬ותוס' נדחקו דזה דלא כסוגיין דהדר‬
‫פסול כל ז'‪ ,‬אבל לרמב"ן ניחא דסוגיין מיירי במקדש‪ ,‬והירושלמי מיירי בגבולין‪ (.‬ושתי המימרות‬
‫דריב"נ אמר שמואל הם שיטת אחת אף שהם ענינים חלוקים‪ ,‬דבבבלי אמר ריב"נ אמר שמואל‬
‫‪4‬‬

‫דליכא פסול מהבב"ע ולכן לולב הגזול כשר ביו"ט שני אפילו במקדש‪ .‬ובירושלמי אמר ריב"נ דכל‬
‫הפסולים אינם נוהגים ביו"ט שני‪ ,‬דהיינו בגבולין‪ ,‬דשאר הפסולים בודאי אינם נוהגים‪ ,‬ובזה ליכא‬
‫למאן דפליג )כ"א רב בס"ד לו‪ ,(:‬וגם פסול מהבב"ע אינו נוהג כלל‪ .‬אבל לרב אמי דמהבב"ע נוהג‬
‫ביו"ט במקדש‪ ,‬כל שכן שנוהג בגבולין‪ ,‬וחולק על ב' המימרות של שמואל‪.‬‬
‫עוד ביאר הרמב"ן עפ"י דרכו דבאמת גם שמואל סבירא לי' ביסוד הדבר דהתנא קא פסיק ותני‬
‫ל"ש ביו"ט ראשון ול"ש ביו"ט שני‪ .‬כי כל הפסולים דמתני' נוהגים כל ז' במקדש‪ ,‬ואילו ביו"ט‬
‫בגבולין שהוא תקנת ריב"ז לא מיירי המשנה כלל‪ .‬ורק בגזול לית לי' שמואל קא פסיק ותני‪,‬‬
‫משום שהתנא עצמו הדר מפרש בסוף הפרק דבשאר הימים אדם יוצא ידי חובתו בלולבו של‬
‫חבירו‪ .‬ושמואל לטעמי' דפסול גזול הוא משום לכם‪ ,‬ולי"ל מהבב"ע‪ .‬אבל ר' אמי ס"ל דפסול גזול‬
‫בראשון גם משום מהבב"ע‪ ,‬וממילא אינו ענין למה שבשאר הימים אדם יוצא יד"ח בלולבו של‬
‫חבירו‪ ,‬ואין כאן תנא והדר מפרש‪ ,‬אלא קא פסיק ותני דגזול פסול כל ז'‪.‬‬

‫תוס' קא פסיק‪ ,‬בא"ד ומיהו אי יום ראשון דווקא על כרחך הדר הוא ולא מיפסיל אלא משום‬
‫דחשיב כחסר ולא מסתבר כלל עכ"ל‪ .‬קשה אמאי תלו הקושיא בסברא בעלמא הא לכ' ממקומו‬
‫הוא מוכרח דהרי חזזית אינו פוסל אלא ברובו ואילו חסר פוסל בכל שהוא‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬

‫שם בסו"ד וי"ל דר' חנינא לית ליה האי קפסיק ותני כו'‪ .‬לפי תירוץ זה יוצא דסוגיין דאית לה קא‬
‫פסיק ותני יסבור דחסר פסול ביו"ט שני‪ .‬וקשה דמאי שנא מדין לכם דאינו נוהג אלא בראשון‪.‬‬
‫דהתוס' בדיבור הבא האריכו לדון איזה פסולים נוהגים רק בראשון ואיזה נוהגים כל ז'‪ ,‬ומסקנת‬
‫דבריהם דכל שאינו נוגע לעצם צורת הלקיחה לא תיקנו ביו"ט שני זולת דין הדר משום הידור‬
‫מצוה‪ .‬ולכן חסר דאינו פסול הדר אלא משום לקיחה תמה אינו פסול בשאר הימים‪ .‬וזהו‬
‫כהתירוץ השני בתוס' כאן דסוגיין לא פליג על ר' חנינא‪ .‬אבל לפי התירוץ הראשון כאן‪ ,‬סוגיין‬
‫פוסל חסר כל ז'‪ ,‬ומאי שנא מלכם‪.‬‬
‫ובפשוטו צ"ל דלפי תירוץ זה פסול חסר אינו משום לקיחה תמה כלל אלא מדין הדר‪) .‬וכדעת‬
‫הרמב"ן והר"ן‪ (.‬ולכן סוגיין דפוסל הדר כל ז' )דתיקנו פסול הדר כל ז' משום הידור מצוה( פוסל‬
‫גם חסר‪ .‬ור' חנינא דמכשיר חסר ביו"ט שני ה"ה יבש‪ ,‬דלי"ל קא פסיק ותני‪ .‬והתוס' בדיבור הבא‬
‫דנקטו בפשיטות דחסר הוא פסול בפנ"ע משום לקיחה תמה‪ ,‬היינו משום דאזיל לפי התירוץ‬
‫השני כאן‪ ,‬דר' חנינא לא פליג אסוגיין‪ ,‬וא"כ ע"כ הדר וחסר הם שני פסולים שונים‪ ,‬שהרי הדר‬
‫פסול כל ז' ואילו חסר אינו פסול אלא בראשון‪ .‬אבל לפי התירוץ הראשון כאן דר' חנינא וסוגיין‬
‫פליגי‪ ,‬אי"צ לזה‪ ,‬והכל מלתא דהדר‪ ,‬ופליגי סוגיין ור' חנינא אם תיקנו פסול הדר ביו"ט שני כעין‬
‫‪3‬‬
‫דאורייתא‪ ,‬משום הידור מצוה‪ ,‬או לא תיקנו‪ ,‬כיון שאינו מעצם צורת הלקיחה‪.‬‬

‫‪ 3‬אכן רש"י לק' )לו‪ (:‬נקט בפשיטות דחסר פסול משום לקיחה תמה‪ ,‬ולפירושו שם הוא מוכח בסוגיא‪ ,‬דלכן פשיטא‬
‫להגמ' שם דלרב דנקבוהו עכברים אינו הדר הרי הוא פסול כל ז'‪ .‬אבל התוס' דסבירא להו )לפי תירוץ זה( דחסר‬
‫פסול משום הדר‪ ,‬יפרש הסוגיא שם כהכפות תמרים‪ ,‬או כהרמב"ן במלחמות‪ ,‬כמש"נ לעי'‪.‬‬

‫‪5‬‬

‫תוד"ה בעינן‪ ,‬בא"ד אכתי קשיא מדכתיב ולקחתם דרשינן‪ ...‬דארבעה מינין שבלולב מעכבין זה‬
‫את זה‪ ...‬שתהא לקיחה לכל אחד ואחד‪ ...‬ואם כן בשאר הימים תיסגי במין אחד ובלקיחה של‬
‫אחד בשביל כולם עיי"ש‪ .‬מבואר דפשיטא להו דאי אפשר לומר דלא דרשינן לקיחה תמה כ"א‬
‫ביום ראשון דא"כ בשאר הימים תסגי במין א' ובלקיחה א' בשביל כולם‪ ,‬וזה דבר שאי אפשר‪.‬‬
‫אבל עי' בראבי"ה )סו"ס תרצ"ז( שכתב בשם ר"י מאורלינ"ש דבשאר הימים אם אין לו אתרוג‬
‫יברך על ג' מינים דרק ביום א' דרשינן לקיחה תמה שהד' מינים מעכבים זא"ז‪ ,‬וגם רפיא בידיה‬
‫שמא בשאר הימים אחד מוציא את חבירו עיי"ש‪ .‬הרי מה דפשיטא להו להתוס' דא"א לומר בשום‬
‫פנים‪ ,‬דדיני לקיחה תמה אינם נוהגים בשאר הימים‪ ,‬ס"ל להר"י מאורלינ"ש דשפיר אפשר‬
‫לאמרו‪.‬‬
‫עוד יש לדקדק‪ ,‬דהנה בעצם מהות הדרשה דלקיחה לכל אחד ואחד מה בא לאשמעינן‪ ,‬ואיך‬
‫היה הדין אילו לא נאמר ולקחתם להצריך לקיחה לכל אחד ואחד‪ ,‬בתוס' מבואר דהיה אחד‬
‫לוקח בשביל כולם‪ .‬אבל הר"י מאורלינ"ש כתב דאחד היה מוציא את חבירו‪ .‬ומשמע דפליגי‪,‬‬
‫דדעת התוס' דזה פשוט דלקיחת ד' מינים היא מצוה שבגופו ולא שייכא לשליחות‪ ,‬אלא דאלמא‬
‫הדרשא דולקחתם היינו אומרים שהיא מצוה על בי"ד לבד‪ .‬אבל הר"י מאורלינ"ש ס"ל להיפך‬
‫דזה ודאי שהיא מצוה על כל יחיד אלא דאלמלא הדרשא הייתי אומר דאינה מצוה שבגופו אלא‬
‫שייכא בשליחות‪.‬‬
‫וכן לענין הדרשה דד' מינים מעכבים זא"ז‪ ,‬בפשוטו אלמלא הדרשא עדיין היה חייב ליטול ד'‬
‫מינים‪ ,‬אלא דהיו נחשבים ד' מצוות נפרדות באופן שאם היה חסר לו אחד היה נוטל השאר‪.‬‬
‫והדרשא מלמד דהכל מצוה אחת ואם חסר לו מין א' לא יטול כלל‪ .‬וכן מבואר בדברי הראבי"ה‬
‫הנ"ל דבשאר הימים דלא דרשינן ולקחתם אם אין לו אתרוג יכול לברך על שאר הג' מינים‪ ,‬אבל‬
‫בודאי דאם יש לו גם אתרוג חייב ליטול את כל הד' מינים‪ ,‬דכל או"א היא מצוה בפנ"ע‪ .‬אבל לשון‬
‫התוס' דאם לא היינו דורשים ולקחתם היה סגי בחד מינא‪ ,‬וכן לשון התוס' לק' )לד‪ (:‬דכיון‬
‫דדרשינן ולקחתם קפדינן אד' מינים‪ ,‬ומשמע מלשונם דאלמלא הדרשא דולקחתם היינו אומרים‬
‫דאי"צ ליטול ד' מינים כלל‪ ,‬אלא סגי בחד‪ ,‬דהמצוה היתה ליטול או לולב או אתרוג או הדסים או‬
‫ערבות‪.‬‬
‫אמנם קשה מנא להו להתוס' לפרש כן‪ ,‬אבל עכ"פ מובן לפי"ז למה התוס' פשיטא להו דדרשינן‬
‫ולקחתם גם בשאר הימים‪ ,‬ואילו הר"י מאורלינ"ש לא פשיטא לי' כן‪ .‬דלהתוס' אילו לא היינו‬
‫דורשים ולקחתם בשאר הימים היה יוצא דבשאר הימים אין מצוה נטילה על כל אחד ואחד כ"א‬
‫על בי"ד לבד‪ ,‬וגם היה יוצא דבשאר הימים אי"צ ליטול ד' מינים כלל אלא מין א' לבד‪ .‬וזה ודאי‬
‫דבר שאי אפשר לאמרו ובכולה מכילתין מבואר בפשיטות דיש מצות נטילת ד' מינים על כאו"א‬
‫ואין חילוק בזה בין יום א' לשאר הימים‪ .‬משא"כ להר"י מאורלינ"ש לזה אי"צ קרא כלל‪ ,‬והקרא‬
‫לא בא אלא לגלות אלא דחסרון מין א' מעכב על שאר המינים‪ ,‬ושל"ש שליחות במצות לולב‪ ,‬וזה‬
‫כבר אינו תימה לומר דדינים אלא הפרטיים לא נאמרו אלא ביום א'‪ ,‬ולא בשאר הימים‪ ,‬וק"ל‪.‬‬

‫שם בסו"ד וכן בהדר משום הדור מצוה כו'‪ .‬פי' דאף שדין הדר אינו מעצם מעשה הלקיחה מ"מ‬
‫כשתיקנו מצות לולב דרבנן תיקנו כעין דאורייתא שינהג בו דין הדר כיון דגם בשאר מצוות יש דין‬
‫הידור מצוה‪ ,‬ואף דבשאר מצוות אינו לעיכובא ואילו דין הדר בלולב הוא לעיכובא‪ ,‬מ"מ ראו‬
‫לנכון לתקן לולב דרבנן כעין דאורייתא שיהיה צריך הדר לעיכובא כיון דעי"ז תהיה המצוה‬
‫מהודרת שזה דבר הרצוי גם בשאר מצוות‪.‬‬

‫‪6‬‬

‫עכ"פ חזינן דפשיטא להו להתוס' דגם במצוות דרבנן שייך הידור מצוה‪ .‬כי הדינים הכוללים‬
‫הנוהגים בכל המצוות נוהגים בודאי גם במצוות דרבנן‪ .‬ואי"ז ענין למה שדנו כאן אם תיקנו כעין‬
‫דאורייתא‪ ,‬דזהו נידון פרטי במצות לולב כל ז' זכר למקדש אם תיקנו שיהיה מעין מצות לולב‬
‫דאורייתא לנהוג בו הדינים הפרטיים דלולב דאורייתא‪ ,‬או דילמא אינו מעין מצות לולב דאורייתא‬
‫אלא מצוה נפרדת בפנ"ע‪.‬‬
‫אבל א"כ אינו מובן המשך דברי התוס' וז"ל ובגזול פלוגתא דשמעתין דרבי יוחנן סבר דתקון‬
‫משום מצוה הבאה בעבירה ושמואל סבר דלא תקון דמתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול עכ"ל‪,‬‬
‫ואזיל לשי' לק' )ל‪ .‬ד"ה מתוך( דדוקא הכא שהוא מדרבנן לא חייש שמואל למהבב"ע‪ .‬ומדברי‬
‫התוס' כאן מבואר דפלוגתת שמואל ורב אמי הוא בהך נידון דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא‬
‫תיקון‪ .‬ואינו מובן דהרי פסול מהבב"ע אינו מדיני לולב הפרטיים אלא דין כללי בכל המצוות‪ .‬וכמו‬
‫דפשיטא להו להתוס' דשייך הידור מצוה גם בלולב דרבנן‪ ,‬כי הוא דין כללי הנוהג בכל המצוות‪,‬‬
‫כך היה צריך להיות פשוט דנוהג בו גם דין מהבב"ע‪ .‬ואם מאיזה טעם נאמר דפסול מהבב"ע אינו‬
‫נוהג במצוות דרבנן‪ ,‬אבל מ"מ אינו ענין להך נידון דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון‪ 4.‬ועי' לק'‬
‫)ל‪ .‬תוד"ה משום( ומה שביארנו בזה בס"ד‪.‬‬

‫]דף ל' ע"א[‬
‫מחלוקת ר"י ור"ת בדין מהבב"ע לאחר קנין‬
‫א"ר יוחנן משום רשב"י משום דהו"ל מהבב"ע שנאמר והבאתם גזול כו' ל"ש לפני יאוש ול"ש‬
‫לאחר יאוש כו'‪ .‬הנה נח' ר"י ור"ת בביאור דברי ר' יוחנן‪ .‬דעת ר"י דלמ"ד יאוש כדי קני פקע מיניה‬
‫שם גזול ע"י יאוש‪ ,‬ולא מיפסל משום מהבב"ע‪ .‬וע"כ דר' יוחנן ס"ל יאוש כדי לא קני‪ .‬ומ"מ חל‬
‫ההקדש מדין יאוש וש"ר או שינוי השם‪ 5.‬אבל פסול משום מהבב"ע‪ ,‬כיון דבשעת חלות ההקדש‬
‫עדיין היה גזול‪ .‬אבל דעת ר"ת דר' יוחנן ס"ל יאוש כדי קני‪ ,‬וכפשטות לשון ר' יוחנן "אי לאחר ייאוש‬
‫הא קנייה ביאוש"‪ ,‬ומ"מ פסול משום מהבב"ע‪.‬‬
‫וכדעת ר"ת מבואר לכ' בדברי רש"י כאן שביאר בדברי ר' יוחנן דאע"ג דלענין מקני קנייה ביאוש‬
‫מ"מ אקרובי למזבח לא‪ .‬וכן מבואר מפרש"י לק' בסוגיא דאוונכרי‪.‬‬
‫ב‪ .‬ועי' ב"ק )סו‪ (:‬איתיבי' אביי לרבה קרבנו ולא הגזול היכי דמי אילימא לפני יאוש למה לי קרא פשיטא‬
‫אלא לאו לאחר יאוש ש"מ יאוש לא קני ע"כ‪ .‬והר"י ביאר אותה סוגיא עפ"י דרכו דהפסול הנלמד מקרבנו‬
‫ולא הגזול הוא מלתא דמהבב"ע‪ ,‬והרי אי קנייה ביאוש פקע מיניה שם גזול ול"ש לפסלו משום מהבב"ע‪,‬‬
‫אלא ע"כ דיאוש כדי לא קני‪ ,‬רק קנה ע"י יאוש וש"ר והו"ל מהבב"ע כנ"ל‪.‬‬

‫‪ 4‬ושמא היה אפש"ל עפ"י מש"כ הריטב"א )ט‪ (.‬בשם תוס' דליכא למימר מצוה הבאה בעבירה אלא בדבר הבא‬
‫לרצות כקרבן ולולב עיי"ש‪ .‬וא"כ זהו הנידון כאן‪ ,‬דפסול מהבב"ע אינו בכל המצוות אלא בקרבן ולולב הבאים‬
‫לרצות‪ ,‬והשתא דתיקון רבנן לולב דרבנן כל ז' אם תיקנו ג"כ שיהיה כעין דאורייתא שיהיה כלולב ממש שבא לרצות‬
‫ופסול בי' מהבב"ע‪ ,‬או"ד אינה אלא כשאר מצוות דל"ש בהו פסול מהבב"ע‪ .‬אבל א"א לומר כן דהא מדברי התוס'‬
‫לק' )ד"ה משום( מבואר דגם במצה שייך פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫‪ 5‬כמבואר בגמ' ב"ק סו‪ .‬דפריך למ"ד יאוש כדי לא קני איך אמרינן דהגזלנים הקדשן הקדש‪ ,‬ומתרץ משום שינוי‬
‫השם‪ .‬ועיי"ש סו‪ :‬תוד"ה ש"מ שהוכיחו מתוך הסוגיא דבקדשים שאי"ח באחריותן איכא נמי משום ש"ר‪.‬‬

‫‪7‬‬

‫ולכ' יש לתמוה לפי"ז דהא בסוגיין יליף ר' יוחנן משום רשב"י פסול מהבב"ע מקרא דוהבאתם גזול גו'‬
‫ואילו הברייתא דמייתי אביי יליף לה מקרבנו‪ .‬ולמ"ל תרי קראי‪.‬‬
‫אבל נראה דלק"מ דעי' בגמ' שם )סז‪ (.‬אמר עולא מניין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול את‬
‫הפסח ואת החולה גזול דומיא דפסח מה פסח דלית ליה תקנתא כלל אף גזול דלית ליה תקנתא לא שנא‬
‫לפני יאוש ולא שנא אחר יאוש‪ .‬רבא אמר מהכא קרבנו ולא הגזול אימת אילימא לפני יאוש פשיטא למה‬
‫לי קרא אלא לאו לאחר יאוש וש"מ יאוש לא קני ע"כ‪ .‬ופשטות הסוגיא דאיה"נ יש כאן דרשות חלוקות‪,‬‬
‫דעולא יליף פסול מהבב"ע מוהבאתם גזול את הפסח גו' דגזול לי"ל תקנתא אפילו לאחר יאוש‪ .‬ורבא אמר‬
‫דאי"צ לזה אלא הוא נלמד מייתורא דקרבנו‪ ,‬דאע"ג דבקרא דקרבנו לא כתיב בהדיא דמיירי לאחר ייאוש‪,‬‬
‫אבל קרא מוקמה לנפשה דהרי קודם ייאוש אי"צ קרא‪ .‬ועכ"פ שתי הדרשות הם ענין אחד דכיון דיאוש כדי‬
‫לא קני הו"ל גזול בשעת הקדש‪ ,‬ולכן אף דההקדש חל מדין ש"ר או שינוי השם פסול משום מהבב"ע‪.‬‬
‫ג‪ .‬אבל לשי' רש"י ור"ת דפסול מהבב"ע שייך אפילו אחר שקנאו בייאוש‪ ,‬א"כ צריך להבין איך הוכיח אביי‬
‫מהדרשא דקרבנו ולא הגזול דיאוש כדי לא קני‪ .‬לעולם נימא דיאוש כדי קני‪ ,‬ומ"מ פסול משום מהבב"ע‪.‬‬
‫ולכ' צ"ל דלשי' ר"ת הדרשא דקרבנו אינו מלתא דמהבב"ע כלל‪ .‬ואביי לי"ל פסול מהבב"ע‪ ,‬או ס"ל דאינו‬
‫אלא דרבנן )כדעת התוס' לעי' ט‪ .(.‬אלא יליף מקרבנו דבעי' שיהיה בעלים קודם שחל ההקדש‪ .‬וע"כ‬
‫דיאוש כדי לא קני‪ ,‬ונמצא דכשהקדיש לא היה בעלים‪ ,‬ופסול‪) .‬ואע"ג דההקדש חל מדין ש"ר או שינוי‬
‫השם‪ ,‬מ"מ קרא דקרבנו מלמד דצ"ל בעלים קודם חלות ההקדש‪ ,‬ואיל"ה פסול להקרבה‪ (.‬אבל עי'‬
‫בהמשך שיתבאר באופן אחר‪.‬‬
‫ד‪ .‬והנה בהא דאמר עולא )שם סז‪ (.‬מנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול גו' ר"י מפ' עפ"י דרכו‬
‫דעולא ס"ל דבכ"מ יאוש כדי אינו קונה ולכן פסול משום מהבב"ע‪ .‬דאילו הוי יאוש כדי קני לא היה שייך‬
‫פסול מהבב"ע‪ .‬אבל ר"ת מפ' דבעלמא ס"ל יאוש כדי קני )כמו שהוכיח ר"ת מסוגיא דהגוזל בתרא קיד‪,(.‬‬
‫ורק הכא פסול משום מהבב"ע‪ .‬אלא דלכ' קשה מלשון עולא "מנין ליאוש שאינו קונה"‪ .‬ועו"ק דלפי שיטת‬
‫ר"ת לכ' עולא לא השמיענו שום דבר בדיני קנין יאוש‪ ,‬ולא חידש אלא לפסולא דמהבב"ע‪ ,‬ומה זה ענין‬
‫לסוגיא דשם דמיירי כל הסוגיא אי יאוש קני‪.‬‬
‫אכן ר"ת ביאר זה כמבואר ממש"כ התוס' שם בשמו וז"ל ואור"ת דבכל מקום יאוש קונה רק לענין קרבן‬
‫משום דהוי מצוה הבאה בעבירה עכ"ל‪ ,‬ויותר מבואר בתוס' גיטין )נה‪ (.‬וז"ל אומר ר"ת דבכל מקום יאוש‬
‫קונה לעולא רק לענין קרבן שיהא כשר להקרבה קאמר הכא ובמרובה דלא קני משום דמצוה הבאה‬
‫בעבירה עכ"ל‪ .‬ומבואר מדבריו דהדרשא דוהבאתם גזול גו' בא ללמד דאף דבכ"מ יאוש קני ונעשה שלו‪,‬‬
‫אבל לענין קרבן לא סגי בזה ויאוש לא קני‪ .‬וע"ע לשון ר"ת בסה"י )ק"כ( דלעולא יאוש קונה לבד מקרבן‬
‫ואתרוג‪.‬‬
‫ורש"י ג"כ אזיל בשיטה זו דעי' גיטין )נה‪ (.‬אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת‬
‫מ"ט יאוש לא קני‪ ,‬ופרש"י דלא קני לענין הקרבה‪ ,‬ויותר מבואר בדבריו בהמשך הסוגיא דמבואר דגם‬
‫לעולא אם שחטו אחר שהקדישו פטור מדו"ה‪ ,‬וביאר רש"י וז"ל דבשלמא לענין תשלומי ארבעה וחמשה‬
‫לא קשיא לן דאיכא למימר דכי אמר יאוש כדי לא קני לענין הקרבה קאמר ולא לענין הקדש קאמר עכ"ל‪.‬‬
‫‪6‬‬
‫וזהו ממש כשי' ר"ת דבעלמא ס"ל לעולא דיאוש קני אלא דלענין הקרבה איכא קרא דלא קני‪.‬‬

‫‪ 6‬אלא שדברי רש"י צ"ע מאי קשיא לי' מעיקרא מחיוב דו"ה‪ ,‬הא אפילו למ"ד דבעלמא יאוש כדי לא קני אבל הכא‬
‫חל ההקדש מדין שינוי השם‪ ,‬כמבואר בגמ' בב"ק )סו‪ .(.‬ונראה דרש"י ס"ל דהגמ' לא הוצרכה לחדש דהקדש הוי‬
‫שינוי השם כ"א למ"ד יאוש כדי בעלמא לא קני‪ ,‬דיקשה לדידיה איך קאמר הברייתא דהגזלנין הקדשן הקדש‪ ,‬וע"כ‬
‫משום שינוי השם‪ .‬אבל לעולם דבעלמא ס"ל יאוש כדי קני )כמו שהוכיח ר"ת מהסוגיא דהגוזל בתרא קיד‪ (.‬א"כ‬
‫פשוט דמה"ט חל ההקדש ואי"צ להך חידוש דהקדש הוי שינוי השם‪.‬‬

‫‪8‬‬

‫ה‪ .‬ויל"ע בזה נהי דדרשינן מוהבאתם גזול גו' דלענין הקרבה לא קני ע"י יאוש‪ ,‬אבל הרי ההקדש עכ"פ חל‬
‫)כמבואר בגיטין דאם שחטו פטור מדו"ה‪ ,‬וכן מהברייתא בב"ק שם דהגזלנין הקדשן הקדש( – או משום‬
‫שינוי השם או כמש"כ רש"י בגיטין דלענין הקדש יאוש כדי קני רק לענין הקרבה לא קני כנ"ל – וא"כ נהי‬
‫דלענין הקרבה יליף מוהבאתם גזול דיאוש לא קני‪ ,‬מה בכך דהרי מהיכ"ת דלענין הקרבה צ"ל בעלים‬
‫כלל‪.‬‬
‫אבל בפשוטו דזה נלמד מקרבנו‪ ,‬דצ"ל בעלים קודם שחל ההקדש‪ .‬ומקרבנו ילפינן דצ"ל בעלים קודם‬
‫ההקדש כדי שיהיה כשר להקרבה‪ ,‬ומוהבאתם גזול גו' ילפינן דלענ"ז לא נעשה בעלים ע"י יאוש‪ .‬וזהו‬
‫כמש"נ לעי' לדעת ר"ת‪ ,‬דהדרשא דקרבנו אינו מלתא דמהבב"ע כלל‪ ,‬אלא דינא הוא דלהכשר הקרבן צ"ל‬
‫בעלים קודם שחל ההקדש‪.‬‬
‫ושיעור הסוגיא בב"ק )סו‪ (.‬לפי"ז דעולא אמר מנין ליאוש שאינו קונה לענין הקרבה‪ ,‬כדי שיחול דין קרבנו‪,‬‬
‫שנאמר והבאתם גזול גו' ל"ש קודם יאוש ול"ש לאחר יאוש‪ .‬ורבא אמר דאי"צ לזה אלא מקרא דקרבנו‬
‫גופא ילפינן שם דיאוש אינו קונה לענ"ז‪ ,‬דהא קודם יאוש אי"צ קרא וע"כ דקרבנו מיירי לאחר יאוש והוי‬
‫גילוי דלענין דין קרבנו )דלהכשר הקרבן צ"ל בעלים קודם חלות ההקדש( יאוש לא קני‪.‬‬
‫ועי' רש"י בגיטין )נה‪ (.‬על מש"א עולא שם דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת דיאוש כדי לא‬
‫קני‪ ,‬פרש"י ד"ה לא קני וז"ל לענין הקרבה ואפי' שמעינן שנתייאשו הבעלים לא קרינן ביה קרבנו עכ"ל‪.‬‬
‫ולכ' קשה דהא רש"י שם מיירי אליבא דעולא‪ ,‬ועולא יליף לה בב"ק )שם( מוהבאתם גזול גו'‪ .‬ואיך מייתי‬
‫רש"י לדרשא דקרבנו‪ ,‬שהוא הדרשא דרבא‪ .‬אבל לנ"ל מבואר‪ ,‬דגם לעולא עיקר הדין דלהכשר הקרבן‬
‫צ"ל בעלים קודם הקרבה נלמד מקרבנו‪ ,‬אלא דקרא דוהבאתם גזול גו' מגלה דלענ"ז יאוש לא קני‪" ,‬ולא‬
‫קריבנן בי' קרבנו"‪.‬‬
‫ו‪ .‬והנה התוס' )ב"ק שם( הק' לשי' ר"ת דמש"א עולא יאוש לא קני היינו לענין הקרבה דוקא‪ ,‬ואפשר דגם‬
‫רבא דיליף לה מקרבנו כונתו עד"ז‪ .‬א"כ איך הקשה אביי )שם סו‪ (:‬מהברייתא דקרבנו ולא הגזול לרבה‬
‫דס"ל ייאוש כדי קני‪ ,‬דילמא הברייתא לענין קרבן דוקא קאמר‪ ,‬ורבה מיירי לשאר מילי‪ .‬וצ"ל דאביי לי"ל‬
‫חילוק זה‪ ,‬וס"ל דהכל אחד‪ ,‬ואי יאוש כדי לא קני לענין פסול קרבנו‪ ,‬ה"ה דלא קני לשאר דברים‪.‬‬
‫ובשו"ת הרשב"א )ח"א תתקס"ח( תי' דאביי ורבא תלמידיה דרבה הוו אינהו בקיאי ביה דאפילו בקרבן‬
‫אמר וכדרב יהודה דאמר בהדיא בפרק הניזקין בין נודעה בין לא נודעה מכפרת ע"ש‪ .‬ודבריו תמוהים לכ'‬
‫דכי רבה דיבר מדין מהבב"ע‪ ,‬ואם אביי ורבא שמעו ממנו דלי"ל מהבב"ע א"כ היו צריכים להביא את זה‬
‫וע"ז להקשות מהברייתא דקרבנו ולא הגזול‪ .‬אכן להאמור ניחא דמה דס"ל לעולא שהקרבן פסול משום‬
‫מהבב"ע הוא משום דלענ"ז ייאוש לא קני‪ ,‬ואביי ורבא ידעו שרבה כשאמר ייאוש קונה היתה כונתו שקונה‬
‫לגמרי ואפילו לענין מהבב"ע‪.‬‬
‫ז‪ .‬והנה בפשוטו שי' ר"ת דכל הלימוד דוהבאתם גזול גו' אינו אלא גילוי דלענין הקרבה לא קני ביאוש‪.‬‬
‫כפשטות לשון עולא )ב"ק שם( דמנין ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול גו'‪ .‬ובתוס' שם מבואר‬
‫דר"ת מפרש כן גם לדברי ר' יוחנן בסוגיין‪ .‬אבל קשה‪ ,‬דהרי לפי"ז ל"ש פסול מהבב"ע כ"א במקום שצ"ל‬
‫בעלים‪ ,‬כמו לענין הקרבה דבעינן קרבנו‪ ,‬וכמש"כ רש"י בגיטין )שם( ד"לא קרינן בי' קרבנו"‪ .‬ואילו ר' יוחנן‬
‫הרי מיירי בלולב ביו"ט שני דאי"צ לכם‪ .‬ומה לי א"כ דלא קנה לי' ביאוש‪.‬‬
‫ודוחק לומר דלענין גזול תקנו כעין דאורייתא דצריך לכם‪ .‬ולענין שאול לא תקנו כעין דאורייתא ואי"צ לכם‪.‬‬
‫דכיון דכל פסול גזול אינו פסלות מיוחדת כ"א חסרון בעלות דלא קנה ביאוש לענ"ז‪ ,‬איך יתכן דגזול יהיה‬
‫פסול – אף דלכה"ת קנה לי' ביאוש – ואילו שאול – שאינו שלו כלל – יהיה כשר‪.‬‬

‫‪9‬‬

‫גם עצם דברי ר' יוחנן דהו"ל מהבב"ע וכן הדרשא דשונא גזל בעולה משמע דאין כאן חסרון קנין לבד אלא‬
‫פסלות מיוחדת דמהבב"ע‪.‬‬
‫עו"ק לשון ר"ת כפי שהובא בתוס' בב"ק ובגיטין‪ ,‬דבכ"מ יאוש קונה רק לענין קרבן משום דהוי מהבב"ע‪.‬‬
‫ואם איתא דאין כאן כ"א גילוי דיאוש לא קני לענין קרבנו איזו הסברה היא זו לומר "משום דהוי מהבב"ע"‪.‬‬
‫ועו"ק דבגמ' ב"ק )צד‪ (.‬רצה אביי להוכיח דראב"י ס"ל שינוי אינו קונה ממש"א הרי שגזל סאה חיטין‬
‫טחנה אפאה כו' אי"ז מברך אלא מנאץ שנאמר ובוצע ברך ניאץ ה'‪ .‬ורבא דחה דעד כאן לא קאמר ראב"י‬
‫‪7‬‬
‫אלא לענין ברכה משום דהו"ל מהבב"ע‪ .‬והרי לענין ברכה אי"צ לכם כלל‪ ,‬ואיך שייך שם פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫ועו"ק דבירושלמי שבת )ר"פ האורג( מבואר דגם מצה גזולה פסול דאין עבירה מצוה‪ .‬והרי אי"צ לכם‪.‬‬
‫)אבל יש לדחות עפ"י הרא"ש פ"ב דפסחים דגם מצה ילפינן מחלה דצ"ל מצתכם‪(.‬‬
‫ועו"ק אפי"ת דבלולב בשני בעי' לכם )לענין גזול דכל דתקון כו'(‪ ,‬אבל מהיכ"ת ללמוד מקרבן דלענ"ז יאוש‬
‫כדי לא קני‪ .‬כיוון דבעלמא יאוש כדי קני‪ ,‬ורק ב"קרבנו" איכא לימוד מיוחד דיאוש אינו קונה‪ ,‬מהיכ"ת‬
‫דלולב שוה לקרבן בזה‪ .‬ואין לומר דמשוים כל המצוות להדדי‪ ,‬דהרי יש מצוות שאין בהם דין לכם כלל‪,‬‬
‫וא"כ גם המצוות שנאמר בהם דין לכם מהיכ"ת דבעי אותה דרגא דלכם כמו בקרבן‪.‬‬
‫ח‪ .‬אשר על כן נראה ברור‪ ,‬דבאמת גם ר"ת ס"ל כר"י דעצם דין קרבנו הוא מלתא דמהבב"ע‪ ,‬דהיינו‬
‫פסלות מיוחדת מצד שהוא גזול‪ ,‬ולא דין בעלות בעלמא‪ .‬וס"ל כר"י גם בזה דכל שקנאו פקע מיניה שם‬
‫גזול ולא מיפסל משום מהבב"ע‪ .‬ולא נחלקו ר"ת ור"י אלא בביאור דברי עולא דמנין ליאוש שאינו קונה כו'‪.‬‬
‫דר"ת מחדש שלא נחלקו עולא ורבא בעצם הלימוד דמהבב"ע‪ ,‬דתרוייהו ילפי לה מקרבנו‪ ,‬אלא שעולא‬
‫בא לחדש שיש לימוד מיוחד דלענין מהבב"ע יאוש אינו קונה‪ ,‬ועולא יליף לחידוש זה מוהבאתם גזול גו'‬
‫‪8‬‬
‫ל"ש לאחר ליאוש‪ ,‬ורבא אמר שאותו חידוש נלמד מקרבנו גופא דע"כ מיירי אחר יאוש‪.‬‬
‫אבל ר"י ס"ל דאין כאן חידוש מיוחד בדיני יאוש דלא קנה לענין קרבן‪ ,‬אלא עולא ורבא סבירא להו גם‬
‫בעלמא דיאוש בכ"מ אינו קונה‪) .‬ומ"מ ההקדש חל מדין ש"ר או שינוי השם‪ (.‬וקרא דוהבאתם גו' לא בא‬
‫אלא לעצם הדין מהבב"ע‪ ,‬דעולא יליף פסול מהבב"ע מוהבאתם גזול גו' )וכדיליף ר' יוחנן בסוגיין(‪ ,‬ורבא‬
‫יליף לה מייתורא דקרבנו‪.‬‬
‫ושיעור הסוגיא בב"ק לר"ת‪ ,‬דאביי )סה‪ (:‬מוכיח מהדרשא דקרבנו ולא הגזול דיאוש כדי לא קני בכ"מ‪.‬‬
‫והיינו על דרך שפי' ר"י‪ ,‬דההקדש הרי ודאי חל מדין שינוי רשות או שינוי השם‪ ,‬ומ"מ קרא דקרבנו קאמר‬
‫דפסול משום מהבב"ע‪ ,‬והרי אחר קנין ל"ש מהבב"ע‪ ,‬אלא ע"כ דיאוש לא קני‪.‬‬
‫אבל עולא דריש מוהבאתם גזול גו' דיש גילוי מיוחד דאף דבכ"מ יאוש קני אבל לענין מהבב"ע לא קני‪.‬‬
‫ורבא יליף לה מקרבנו גופא דהרי קודם יאוש אי"צ קרא אלא ע"כ דמיירי לאחר יאוש ומקרבנו ילפינן גם‬
‫עצם פסול מהבב"ע וגם דלענ"ז אינו מועיל יאוש‪.‬‬
‫‪ 7‬אכן כעי"ז ק' גם לשי' ר"י דס"ל דאחר קנין ל"ש פסול מהבב"ע‪ ,‬ואיך קאמר רבא התם דשינוי קונה ומ"מ פסול‬
‫משום מהבב"ע‪ .‬והתוס' בסוגיין עמדו ע"ז ותי' דברכה שאני‪ ,‬או דהוי דיחויא בעלמא‪ .‬אבל כל זה לשי' ר"י דאין כאן‬
‫אלא תנאי דפסול מהבב"ע אינו נוהג אחר קנין‪ ,‬י"ל דברכה חמור טפי או דהגמ' קאמר דרך דיחוי דשמא אינו כן‪.‬‬
‫אבל לשי' ר"ת דעצם הענין דמהבב"ע הוא חסרון קנין איך יתכן כלל שייאמר דין מהבב"ע לענין ברכה‪.‬‬
‫‪ 8‬והנה התוס' )ב"ק שם( כ' בשם ר"ת דגם ר' יוחנן ס"ל כעולא‪ ,‬דבכ"מ יאוש קני רק לא לענין מהבב"ע‪ .‬וחידוש זה‬
‫נלמד מוהבאתם גזול גו' עיי"ש‪ .‬אבל עיקר פסול מהבב"ע לכ' נלמד מקרבנו‪ .‬וק"ק למה הביא ר' יוחנן להדרשא‬
‫דוהבאתם גזול גו' דאינו אלא פרט דיאוש אינו קונה‪ ,‬והרי סוגיין לא מיירי בדיני יאוש‪ ,‬והו"ל להביא הדרשא דקרבנו‬
‫דמשם נלמד עיקר פסול מהבב"ע‪ .‬וקצת משמע מזה דדעת ר"ת דלר' יוחנן גם עיקר פסול מהבב"ע נלמד‬
‫מוהבאתם גו'‪ ,‬עצם הפסול וגם דאין לו תקנה ביאוש‪ .‬ואילו קרא דקרבנו נצרך לגזל קרבן דחבריה‪ .‬ומסתבר א"כ‬
‫דגם דברי עולא מתפרשים כן‪ .‬ודלא כרש"י בגיטין )נה‪ (.‬שהביא הדרשא דקרבנו אליבא דעולא‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫ופסול מהבב"ע שייך גם במצוות שלא נאמר בהם לכם‪ ,‬דהוא דין פסלות‪ ,‬וגם לולב הגזול ביו"ט שני פסול‬
‫מה"ט‪ ,‬אף דאי"צ לכם‪ ,‬משום מהבב"ע‪ .‬וזה נלמד מקרבנו‪ .‬ומוהבאתם גזול גו' ילפינן דלענ"ז לא קנה לי'‬
‫ביאוש ונשאר בשם גזול‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ט‪ .‬כל זה לדעת ר"ת‪ ,‬דר' יוחנן בסוגיין קאי בשיטה אחת עם עולא בסוגיא דב"ק‪ .‬אבל המעיין בדברי רש"י‬
‫יראה דבכל הסוגיא בב"ק לא הזכיר מהבב"ע כלל‪ .‬וכן בסוגיא דגיטין )נה‪ .(.‬ומאידך הכא בדברי ר' יוחנן‬
‫לא הזכיר כלל דלענין מהבב"ע יאוש אינו קונה‪ ,‬אלא אדרבא כתב דלענין מקני קנייה ביאוש והו"ל דידיה‬
‫ומ"מ אקרובי למזבח לא‪.‬‬
‫והאמת תורה דרכה דרש"י פליג על ר"ת‪ ,‬וס"ל דר' יוחנן לא קאי בשיטת עולא כלל‪ .‬דעולא אמר מנין‬
‫ליאוש שאינו קונה שנאמר והבאתם גזול כו'‪ ,‬היינו דעולא יליף מקרא זה דלענין הקרבה יאוש אינו קונה‪.‬‬
‫וכן בגיטין )נה‪ (.‬אמר עולא דבר תורה בין נודעה כו' אינה מכפרת דיאוש לא קנה‪ .‬הרי דמחמת חסרון קנין‬
‫נגע בה‪ ,‬ד"לא קרינן בי' קרבנו"‪ ,‬כלשון רש"י בגיטין )שם(‪ .‬וס"ל לרש"י ד"קרבנו" הוא דין בעלות‪ ,‬דלהכשר‬
‫הקרבן צ"ל בעלים קודם חלות ההקדש‪ .‬ואין כאן ענין לפסול מחמת עבירה כלל‪.‬‬
‫ודברי עולא לפי"ז אינם ענין ללולב ביו"ט שני כלל‪ ,‬דנהי דבדין "קרבנו" נתחדש דלא סגי בבעלות שחלה‬
‫ע"י יאוש‪ ,‬אבל מהיכ"ת דלבעלות ד"לכם" לא סגי ביאוש‪ .‬ועוד דבלולב בשני הרי אי"צ לכם כלל‪) .‬ורש"י‬
‫ודאי לי"ל טעמא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תיקון כמבואר מדבריו בתחילת סוגיין וכן לק' לו‪ :‬וכמה‬
‫שהארכנו לעי'‪(.‬‬
‫אבל ר' יוחנן ס"ל דיאוש כדי קני בכ"מ‪ ,‬וגם לענין קרבן‪ ,‬וא"כ אחר יאוש לא חסר ב"קרבנו" כלל‪) .‬וקרא‬
‫דקרבנו איצטריך לגזל קרבן דחבריה כדאי' בב"ק סו‪ .(:‬ומ"מ ילפינן מוהבאתם גזול דלית לי' תקנתא אחר‬
‫יאוש‪ ,‬לא מחמת חסרון קנין‪ ,‬אלא משום פסלות דמהבב"ע‪ .‬דאף דלענין מקני קנייה‪ ,‬פסול להקרבה‬
‫מחמת עבירת גזל שבו‪ .‬וזהו אריכות דברי ר' יוחנן דהו"ל מהבב"ע‪ ,‬והקב"ה שונא גזל בעולה‪.‬‬
‫ומזה ילפינן גם לענין לולב ביו"ט שני‪ ,‬דאף שאי"צ לכם אבל פסול מחמת עבירת הגזל‪.‬‬
‫י‪ .‬והנה שיטת רש"י דשמואל בסוגיין מכשיר לולב הגזול אחר יאוש אפילו ביו"ט ראשון )כמבואר בדבריו‬
‫ד"ה קמ"ל(‪ .‬הרי דשמואל לי"ל פסול מהבב"ע כלל‪ .‬ולמבואר שמואל אתיא בשיטת עולא בב"ק ובגיטין‪,‬‬
‫דדרשי קרא דוהבאתם גזול גו' למילף חסרון קנין‪ ,‬דלענין דין קרבנו לא קנה ע"י יאוש‪ ,‬ולית להו סברת ר'‬
‫‪9‬‬
‫יוחנן שנאמר פסלות מיוחדת דגזול‪.‬‬
‫יא‪ .‬נמצינו למדים ג' שיטות‪ .‬שי' ר"י דגם ר' יוחנן בסוגיין וגם אביי בב"ק )סו‪ (:‬וכן עולא ורבא שם )סז‪(.‬‬
‫ובגיטין )נה‪ (.‬מיירי בפסלות דמהבב"ע‪ ,‬ופסלות זה נלמד או מקרבנו או מוהבאתם גזול‪ ,‬ואינו נוהג כ"א‬
‫קודם קנין‪ ,‬אבל למ"ד יאוש כדי קני אינו נוהג אחר יאוש כלל‪ .‬והדרשא דוהבאתם גו' אתיא כמ"ד יאוש כדי‬
‫לא קני‪ ,‬ומ"מ ההקדש חל ע"י שינוי רשות או שינוי השם‪ ,‬אבל כיון דבשעת חלות ההקדש היה עדיין גזול‬
‫הו"ל מהבב"ע‪.‬‬
‫ושי' ר"ת ג"כ דכולהו מיירי בפסלות דמהבב"ע‪ ,‬והוא נלמד מקרבנו‪ ,‬ואינו נוהג כ"א קודם קנין‪ .‬אלא דעולא‬
‫ור' יוחנן חידשו דמקרא דוהבאתם גזול גו' ילפינן דאף דבכ"מ יאוש כדי קני אבל לענין פסול מהבב"ע אינו‬
‫קונה‪ .‬ורבא יליף לה מקרא דקרבנו גופא דכיון דקודם יאוש אי"צ קרא ע"כ דמיירי לאחר יאוש‪.‬‬

‫‪ 9‬וקצת יל"ע דרבא בגיטין )נה‪ (:‬משמע שהסכים לשי' עולא‪ ,‬ואילו רבא בב"ק )צד‪ (.‬אמר דגזל סאה חיטין כו' אינו‬
‫יכול לברך אף שקנה בשינוי משום דהו"ל מהבב"ע‪ ,‬דהיינו לכ' כר' יוחנן‪.‬‬

‫‪11‬‬

‫ושי' רש"י דהסוגיא בב"ק ובגיטין לא מיירי בפסלות דגזל כלל‪ ,‬וקרבנו אינו פסלות אלא דין בעלות‪,‬‬
‫דלהכשר הקרבנן בעינן שיהיה בעלים קודם שהקדיש‪ .‬ועולא יליף מוהבאתם גזול דאף דבכ"מ יאוש קונה‬
‫אבל לענין הבעלות דקרבנו לא סגי ביאוש‪ .‬ורבא יליף לה מקרבנו גופא דקודם יאוש אי"צ קרא וע"כ‬
‫דמיירי לאחר יאוש‪ .‬ואין כל זה ענין ללולב או לשאר מצוות כלל‪ .‬אבל ר' יוחנן ס"ל דיאוש כדי קני בכ"מ‪,‬‬
‫וגם לענין קרבנו‪ ,‬והדרשא דוהבאתם גזול גו' דלית לי' תקנא אחר יאוש מפרש לא מחמת חסרון בעלות‬
‫אלא מחמת פסול גזל‪ ,‬וס"ל דפסול זה נוהג גם אחר שקנאו ביאוש‪.‬‬
‫יא‪ .‬והנה נתבאר דשיטת ר"ת דעולא ור' יוחנן ס"ל דיאוש קונה לכל דבר‪ ,‬חוץ מלענין מהבב"ע‪ .‬ודבר זה‬
‫צ"ב דממנ"פ איך מתחלק הקנין‪ ,‬ואם קונה לשאר דברים מה חסר בקנינו לענין מהבב"ע‪.‬‬
‫והנה התוס' בב"ק )סז‪ (.‬הביאו ראיה דר' יוחנן ס"ל בעלמא דיאוש לא קנה‪ ,‬ממה דס"ל שם )סח‪ (:‬דאם‬
‫טו"מ אחר ייאוש חייב דו"ה‪ ,‬ופליג על ריש לקיש דס"ל דקנה ביאוש וממילא פטור כשטו"מ דשלו הוא‬
‫טובח ושלו הוא מוכר‪ .‬ומפורש בגמ' שם דטעמא דר' יוחנן משום דיאוש לא קנה‪ .‬והיא קושיא גלויה על‬
‫שיטת ר"ת דר' יוחנן ס"ל בעלמא דיאוש לא קנה‪.‬‬
‫ועיי"ש בשטמ"ק )סח‪ (:‬בשם תוס' שאנץ ור' ישעיה שכתבו בשם ר"ת שדעת ר' יוחנן דגזה"כ היא דאפילו‬
‫אחר שקנאו ביאוש חייב על טו"מ‪ .‬ומה שאמר ר' יוחנן לריש לקיש אם איתא דיאוש קונה שלו הוא טובח‬
‫כו' הכונה אם איתא דיאוש קונה לענ"ז שלא יתחייב אח"כ על טו"מ‪.‬‬
‫ומבואר דכמו דס"ל לר' יוחנן דאף דבעלמא יאוש כדי קני אבל לא קנה לענין מהבב"ע‪ ,‬ה"נ דלא קנה לענין‬
‫טו"מ‪.‬‬
‫וע"ע בגמ' שם )סז‪ (:‬דאמר רב דגונב מן הגנב אחר יאוש חייב כפל‪ ,‬דיאוש כדי קני‪ ,‬ורב ששת הקשה‬
‫ממה דמשמע מדברי ר"ע דאם טו"מ אחר יאוש חייב משום טו"מ‪ .‬והק' התוס' שאנץ )שהביא השטמ"ק‬
‫סח‪ :‬כנ"ל( לשיטת ר"ת אמאי לא תי' הגמ' דרב ס"ל כר' יוחנן דלשאר מילי קנה ביאוש אבל לא לענין‬
‫טו"מ‪.‬‬
‫ונראה‪ ,‬דע"ע בשטמ"ק )סז‪ (:‬שם בשם שיטה שהק' כיון שבא רב להשמיענו דיאוש כדי קנה למה נקט דין‬
‫גונב מן הגנב אחר יאוש דחייב כפל ולמה לא קאמר בפשיטות דיאוש קונה לענין הגנב עצמו‪ .‬ותי' וז"ל‬
‫ושי"ל דאיה"נ אלא רבותא אמרה למילתיה אגנב שני לומר שהיאוש קונה קניה גמורה שאפילו כשבא‬
‫אחד וגנבו חייב לשלם לו כפל ודו"ה כאילו היה שלו מעולם עכ"ל‪ .‬ומבואר מדבריו דכדי שהגונב ממנו‬
‫יתחייב כפל – ולא ייפטר מחמת הגזה"כ דוגונב מבית האיש ולא מבית הגנב – לא סגי במה שקנה הגנב‬
‫הראשון ע"י יאוש‪ ,‬אלא בעינן קנין שעל ידו ייחשב "כאילו היה שלו מעולם"‪.‬‬
‫וכיון דרב אמר דהגונב מן הגנב חייב כפל‪ ,‬דקנה ביאוש לגמרי עד שאינו נחשב "מבית הגנב" אלא "כאילו‬
‫היה שלו מעולם"‪ ,‬א"כ פשוט דה"ה דקנה לענין טו"מ דשלו הוא טובח ושלו הוא מוכר‪ ,‬ואין שם טו"מ‬
‫דבהמה גזולה כלל‪ .‬ושפיר הקשה עליו רב ששת‪.‬‬
‫אבל ר' יוחנן דס"ל דאף שיאוש קונה‪ ,‬אבל מ"מ חייב על טו"מ‪ ,‬וגם לא יצא מכלל מהבב"ע‪ ,‬היינו משום‬
‫דס"ל דאף שקנה ביאוש אבל אינו בגדר "כאילו היה שלו מעולם"‪ ,‬ואכתי שם גזול עלי' לענין מהבב"ע‪ ,‬וגם‬
‫שייך גזה"כ דחייב על טו"מ‪) .‬ומ"מ הוצרך ר"ת להדגיש דהוא גזה"כ דהרי סוכ"ס לא הפסיד הבעלים ע"י‬
‫הטו"מ‪(.‬‬
‫ועדיין הדבר צריך גדר מהו החילוק בין קנין שאינו מפקיע ממנו שם גזול‪ ,‬לבין קנין דחשיב כאילו היה שלו‬
‫מעולם‪.‬‬

‫‪12‬‬

‫ונל"פ דעי' מחנ"א )הל' זכיה מהפקר סי' ז'( דיאוש הוי סילוק‪ ,‬ועי"ז נעשה הפקר‪ ,‬ויש לחקור ביאוש‬
‫דגניבה אם הביאור דמסתלק מן הבעלות לגמרי וממילא נעשה הפקר לכל‪ ,‬אלא דקנין הגנב קדם‪ ,‬או"ד‬
‫‪10‬‬
‫דמסתלק מלתבוע השבת הגזילה וממילא דקנה בתורת גזלן‪.‬‬
‫וכדאשכחן לענין שינוי דכיון שפקע חיוב ההשבה קנה לגזילה‪ ,‬ועי' ריש תמורה דלאביי הוא מדין אי עביד‬
‫מהני‪ ,‬ולרבא הוי גזה"כ דהכא מהני‪ ,‬עכ"פ חזינן דבגנב "מהני" הגזילה לקנות הגזילה כל שפקע ממנו‬
‫חיוב ההשבה‪ .‬וא"כ י"ל דגם יאוש דגזילה מועיל על דרך זה‪ ,‬דכיון שמסתלק מלתבוע חיוב ההשבה‬
‫ממילא קונה הגזלן מדין "מהני"‪.‬‬
‫ונראה לפרש שזהו הנידון בשטמ"ק‪ ,‬דאם יאוש מהני בתורת סילוק גמור מן הבעלות‪ ,‬ונעשה הפקר לכל‪,‬‬
‫והגזלן זכה בו ככל האדם‪ ,‬א"כ קנינו הוא ככל לוקח וכאילו היה שלו מעולם‪ ,‬ופקע מהחפץ שם גזול‪.‬‬
‫משא"כ אם יאוש מהני רק בתורת סילוק מלתבוע חיוב ההשבה‪ ,‬וקונה מתורת גזלן‪ ,‬א"כ כל קנינו מכח‬
‫תוקף הגזילה ד"מהני" קנינו‪ ,‬ובזה נשאר עליו שם גזול‪ .‬ומבאר השיטה דזהו חידושו של רב‪ ,‬דאם יאוש‬
‫לא היה קונה כ"א בתורת "מהני" והיה נשאר עליו שם גזול א"כ הגונב ממנו היה נחשב עדיין גונב מן‬
‫הגנב להפטר מכפל‪ ,‬ולזה השמיענו רב דקונה לגמרי להפקיע ממנו שם גזול‪ ,‬והגונב ממנו חייב כפל‪.‬‬
‫ועד"ז נל"פ שיטת ר"ת בדעת עולא ור' יוחנן‪ ,‬דסבירא להו דיאוש כדי קני אבל אינו קנין גמור להפקיע‬
‫פסול מהבב"ע‪ ,‬וכן נשאר עליו שם גזול ששייך גזה"כ שיהיה חייב אח"כ על טו"מ‪ .‬ולנ"ל נפרש דס"ל‬
‫לעולא ור' יוחנן דיאוש הוא רק סילוק מחיוב ההשבה וקונה בתורת "מהני"‪ ,‬ולכן נשאר בשם גזול‪.‬‬
‫יב‪ .‬ועי' בתוס' שם )סז‪ (.‬שהק' על שיטת ר"ת מהגמ' לק' )לא‪ (.‬דכיון שקנה הסכך בתקנת מריש כשר‪,‬‬
‫הרי דאפילו קנין דרבנן מסלק פסול מהבב"ע‪ ,‬וכ"ש יאוש דאורייתא‪ .‬ויל"ע אמאי לא הקשו מהגמ' גיטין‬
‫)נה‪ (:‬דאיירי בה שם דמבואר דשיטת עולא דחטאת הגזולה שלא נודעה לרבים מה"ת אינה מכפרת‬
‫דיאוש לא קני אבל משום תקנת מזבח שלא יהיו כהנים עצבים תקנו שמכפר‪ ,‬ובגמ' שם מבואר דכיון‬
‫שתקנו כן נעשה שלו וראוי לפתח אהל מועד ואם שחטו בחוץ ענוש כרת‪ .‬הרי שמועיל קנין דרבנן לסלק‬
‫פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫אכן למבואר נראה דהתם כיון דסיבת התקנה היתה להכשיר הקרבן ולסלק פסול מהבב"ע לכן תקנו‬
‫שיקנה לגמרי מדין הפקר בית דין‪ ,‬דהיינו שנעשה הפקר לכל וזכה מן ההפקר וכאילו היה שלו מעולם‪.‬‬
‫ולכן לא הקשו התוס' כ"א מהא דתקנת מריש‪ ,‬דעצם התקנה לא היתה ענין למהבב"ע רק תקנו בעלמא‬
‫דכל שבנאו בבירה אי"ח בהשבה‪ ,‬ולא היתה להם סיבה לתקן כ"א דאי"ח בהשבה‪ ,‬ולא עדיפא זה מקנין‬
‫יאוש דג"כ אי"ח בהשבה ומ"מ חשיב גזול ופסול משום מהבב"ע‪.‬‬
‫ולדעת ר"ת שמא י"ל דסבירא לי' כמש"כ הריטב"א )ט‪ (.‬בשם תוס' דפסול מהבב"ע ל"ש כ"א בקרבן‬
‫ובלולב דאתיין לריצוי‪ ,‬אבל בסוכה ל"ש פסול מהבב"ע כלל‪ ,‬רק סוכה גזולה פסול מגזה"כ דלכם‪) .‬ואף‬
‫דשאול כשר מקרא דכל האזרח‪ ,‬גזול פסול דאף דאי"צ להיות בעלים על החפצא של הסוכה אבל צ"ל‬
‫בעלים על ההשתמשות‪ .‬ולכן שאול כשר דההשתמשות היא שלו‪ ,‬וגזול פסול‪ (.‬ולזה סגי בתקנת מריש‬
‫דסוכ"ס נעשה שלו‪ .‬וסייעתא לזה מלשן ר"ת בסה"י )ק"כ( דלעולא יאוש קונה לבד מקרבן ואתרוג‪ ,‬ולמה‬
‫לא הזכיר שאר מצוות‪ ,‬אלא כנ"ל‪.‬‬
‫יג‪ .‬הר"י הוכיח שיטתו דאחר קנין פקע פסול מהבב"ע מהגמ' לק' )ל‪ (:‬גבי אוונכרי דפריך ולקנינהו בשינוי‬
‫מעשה כו'‪ .‬הרי דעי"ז פקע פסול מהבב"ע‪ .‬ולדעת ר"ת היה אפש"ל דדוקא לענין יאוש ס"ל לעולא ור' יוחנן‬
‫דלא קנה לענין מהבב"ע‪ ,‬אבל שינוי קונה לגמרי גם לענין פסול מהבב"ע‪ .‬אבל למה שביארנו בסברת ר"ת‬
‫‪ 10‬ושמא נפק"מ למה שהסתפקו התוס' שם )סט‪ (.‬למ"ד יאוש כדי קני אם הגזילה אינה ברשות הגזלן באותה שעה‬
‫אם צריך הגזלן לעשות קנין חדש או דקנה ממילא עיי"ש‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫דקנין יאוש הוי קנין גזילה שזכה ע"י קניני הגזילה ד"מהני" לקנות ולכן עדיין חשיב גזל‪ ,‬א"כ לכ' פשוט‬
‫דה"ה כשקנה ע"י שינוי דהוא ודאי משום ד"מהני" הקנין גזילה‪ ,‬כמפורש בגמ' ריש תמורה‪ ,‬ולא פקע עי"ז‬
‫פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫אבל כבר עמד ע"ז ר"ת בעצמו בספר הישר שם )בהוצאת הרב שלזינגר אינו בגוף הספר‪ ,‬רק‬
‫בהערות בשם כת"י‪ ,‬אבל בדפוס וינה )תקע"א( ישנו וכן היה כתוב לפני החת"ס בחידושיו עיי"ש(‬
‫וז"ל אבל הכא גבי אוונכרי בסוכה בלולב הגזול אין רוב קרקעות נגזלות הוי שנוי רשות בהתירא‬
‫אלא משום דלא תיגלי מילתא למפרע דגזולה היא אמרינן דליגזלו אינהו עכ"ל‪ ,‬ובביאור כונתו‬
‫כתב החת"ס שם דמן הדין אי"צ לחוש כאן לגזל דרוב קרקעות אינן נגזלות‪ ,‬וא"כ גם אי תגלאי‬
‫מילתא למפרע דהו"ל גזול מ"מ אין כאן מהבב"ע דהויא עבירה בשוגג וס"ל לר"ת דבשוגג ליכא‬
‫דין מהבב"ע‪ 11.‬ולא חשש ר' הונא כ"א לדין לכם ולזה סגי ביאוש ושינוי רשות או בשינוי השם‪.‬‬

‫דארנב"י אמר שמואל ל"ש אלא ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול‪.‬‬
‫פרש"י דהא ביו"ט שני לא כתיב קרא למעוטי עכ"ל‪ .‬מבואר דטעמא דאי"צ לכם ביו"ט שני משום‬
‫דלא מיעטה תורה כ"א ביו"ט ראשון דוקא‪ ,‬ולא ביו"ט שני‪ .‬ותמוה דלעי' בתחילת הסוגיא פרש"י‬
‫דביו"ט שני אי"צ לכם משום דאינו אלא זכר למקדש ומהיכ"ת למיפסלה )משא"כ יבש פסול‬
‫משום הידור מצוה בעלמא(‪ .‬דהיינו דבלולב דרבנן לא נאמרו פסולי לולב דאורייתא‪ .‬והיא סתירה‬
‫גלויה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫תוס' ד"ה משום‪ ,‬בר"ד והדתניא לקמן לכם משלכם להוציא את השאול ואת הגזול משום שאול‬
‫איצטריכא כו' דאע"ג דקרא גבי קרבן כתיב ה"ה בכל מצות דהוי דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא גבי‬
‫הרי שגזל סאה של חיטין וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה דאין זה מברך אלא מנאץ עכ"ל‪ .‬משמע דבא‬
‫להוכיח מהא דב"ק דפסול מהבב"ע נוהג בשאר מצוות ולא רק בקרבן‪ ,‬וממילא ה"ה בלולב‪ ,‬ותמוה דהא‬
‫בסוגיין מפורש כן דפסול מהבב"ע נוהג בלולב‪ .‬עו"ק לשון התוס' שכתב דה"ה בכל מצות דהוי דאורייתא‪,‬‬
‫דהרי הכא אליבא דר' יוחנן קיימין דפסול מהבב"ע נוהג גם ביו"ט שני שאינו אלא דרבנן‪ .‬ועי' מהר"ם שפי'‬
‫דאי מסוגיין היה מקום לומר דמהבב"ע אינו אלא פסול מדרבנן )וכדס"ל באמת להתוס' לעי' ט‪ ,(.‬וא"כ היה‬
‫ניחא הברייתא דמייתי גזול מלכם‪ ,‬ולזה כתבו דמהא דהגוז"ק מוכח דפסול מהבב"ע הוי דאורייתא‬
‫)ומש"כ התוס' "דהוי דאורייתא" פי' דפסול מהבב"ע הוי דאורייתא( לא רק בקרבן אלא גם בשאר מצוות‬
‫דהא יליף לה מקרא דבוצע ברך נאץ ה'‪ .‬ודחוק טובא‪.‬‬
‫אבל נראה לי בכונת התוס'‪ ,‬דהיה מקום לומר דפסול מהבב"ע לא נאמר כ"א לענין קרבן ודכותי' שנאמר‬
‫בהם דין לכם‪ ,‬כמו קרבן דבעינן מכם‪ .‬אבל במצוות דל"ש בהו דין לכם גם דין מהבב"ע לא שייך בהו‪ .‬דדין‬
‫‪12‬‬
‫מהבב"ע אמשעינן דכל שנעשה "לכם" ע"י עבירה הו"ל מהבב"ע‪.‬‬
‫‪ 11‬ויק' מסוגיא דשופר של עולה )ר"ה כח‪ (.‬דס"ל לר' יהודה דבשופר של שלמים לא יצא דלאו בר מעילה הוא‪ ,‬והא‬
‫התם בשוגג מיירי דבמזיד ליכא מעילה‪ ,‬ויהיה צ"ל שר"ת מפרש אותה סוגיא לאו מטעם מהבב"ע‪ ,‬כ"א מטעם‬
‫שהפקיעו המצוה שלא יעבור אאיסור מעילה‪ ,‬ע"ש בחי' הריטב"א והר"ן וביבמות )קג‪ (.‬ברמב"ן וברשב"א ובריטב"א‬
‫ואכ"מ‪.‬‬
‫‪ 12‬ועי' בשיעורים עמ"ס שבת קה‪ :‬שביארנו עד"ז את דברי הרא"ש בפסחים )פ"ב סי' י"ח( דתחילה כתב דמצה גזולה‬
‫פסולה משום דילפינן מחלה להצריך מצתכם‪ ,‬ואח"כ הביא הירושלמי דהוי מהבב"ע‪ .‬ועו"ק קו' רעק"א הרי כשלעסה‬
‫קנייה‪ .‬וביארנו דאמנם קנאה כשלעסה אבל כיון דבעינן מצתכם הרי נעשה לכם ע"י גזל והו"ל מהבב"ע ‪ .‬ועי' לק' מה‬
‫שנבאר אי"ה בשי' ר"ח בסוגיין‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ואם היינו אומרים כן‪ ,‬היה ניחא קושיית התוס' מהברייתא דיליף פסול לולב הגזול מלכם‪ ,‬ותפ"ל משום‬
‫מהבב"ע‪ .‬דאלמלא דין לכם גם גזול לא היה פסול‪.‬‬
‫ולא היה זה סותר לסוגיין דקאמר ר' יוחנן דלולב הגזול פסול ביו"ט שני משום מהבב"ע‪ .‬אף דביו"ט שני‬
‫בעי לכם‪ .‬דבאמת שי' התוס' דבמקדש גם יו"ט שני בעי לכם‪ .‬וכל הנידון בגמ' הוא בגבולין דעבידנן זכר‬
‫למקדש אי תקון כעין דאורייתא‪ .‬וכבר כתבו התוס' לעי' דר' יוחנן ס"ל דאף דלענין שאול לא תיקון כעין‬
‫דאורייתא‪ ,‬אבל לענין גזול תיקון דאורייתא‪ .‬ומ"מ יסוד הפסול דגזול הוא מלתא דלכם‪ ,‬דכל שנעשה לכם‬
‫ע"י גזל הו"ל מהבב"ע‪ .‬ושמואל פליג ע"ז דכיון שיוצא בשאול‪ ,‬הרי דלא תיקנו להצריך לכם‪ ,‬ע"כ ה"ה דלא‬
‫תקנו לכם גם לענין פסול גזול‪.‬‬
‫והתוס' באו לשלול פירוש זה‪ ,‬ולזה הביאו הא דפ' הגוז"ק‪ ,‬דשם מבואר שנאמר פסול מהבב"ע גם לענין‬
‫ברכה‪ .‬אף דל"ש התם דין לכם‪ .‬וע"כ דפסול מהבב"ע לא תליא בדין לכם‪ .‬וממילא דקמה קושיית התוס'‬
‫בתחילת דבריהם איך הברייתא יליף פסול גזול מלכם‪ ,‬תפ"ל משום מהבב"ע‪.‬‬
‫ב‪ .‬והפירוש בדברי התוס' נכון כשלעצמו‪ ,‬אבל באמת נראה דהוא מסתעף מענין יותר כללי בסוגיין‪ .‬דהנה‬
‫התוס' לעי' כתבו דר' יוחנן ושמואל נחלקו אי תקנו לולב דרבנן כעין לולב דאורייתא‪ .‬ותמהנו לעי' הרי‬
‫פסול מהבב"ע הוא פסול כללי בכל המצוות ומה זה ענין לנידון אם תקנו לולב דרבנן כעין דאורייתא‪ .‬והרי‬
‫כמו דפשיטא להו להתוס' שם דהדין הכללי דהידור מצוה נוהג גם במצוות דרבנן‪ ,‬לכ' ה"ה לדין הכללי‬
‫דמהבב"ע‪.‬‬
‫אכן באמת התוס' כאן כתבו אליבא דר' יוחנן דפסול מהבב"ע נוהג בכל המצוות "דהוי דאורייתא"‪ ,‬וכבר‬
‫הבאנו התמיה הרי התוס' קאי כאן אליבא דר' יוחנן דס"ל דגם ביו"ט שני פסול משום מהבב"ע‪.‬‬
‫אבל נראה ששני דיבורי התוס' מלמדים זע"ז‪ ,‬דשיטת התוס' דפסול מהבב"ע לא נאמר אלא במצוות‬
‫שיסודן דאורייתא‪ ,‬דהיינו או דאורייתא ממש או כעין דאורייתא‪ ,‬אבל מצוה שהיא לגמרי דרבנן )כגון נר‬
‫חנוכה( לא שייך בה מהבב"ע‪ .‬וזהו שכתבו התוס' דפסלינן כל המצוות "דהוי דאורייתא"‪ .‬והוא גם מש"כ‬
‫לעי' דפלוגתת ר' יוחנן ושמואל היא אם תקנו לולב דרבנן כעין דאורייתא לענין גזול‪.‬‬
‫אלא דעדיין לא ידענו מי דחקם להתוס' לכל זה‪ .‬ולמה לא פירשו בפשיטות דפליגי אם מהבב"ע נוהג‬
‫במצוות דרבנן‪ .‬וגם למה הדגישו זה – דמהבב"ע היא במצוות דהוי דאורייתא דוקא – כאן‪ ,‬ומה זה ענין‬
‫לנידון דהתוס' בדיבור זה‪ ,‬דלכ' עיקר מעיינם לבאר דפסול מהבב"ע לא תליא בדין לכם‪.‬‬
‫ג‪ .‬ונראה‪ ,‬דהנה שמואל אמר דלולב הגזול כשר ביו"ט שני‪ ,‬דמתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול‪ .‬והלשון‬
‫צ"ב דמה ענין שאול שאין בו משום מהבב"ע‪ ,‬לגזול דפסול משום מהבב"ע‪ .‬והעיקר חסר מדברי שמואל‬
‫דלי"ל פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫וביותר קשה‪ ,‬דהרי הגמ' ידע גם בתחילת הסוגיא דפסול לכם ל"ש כ"א ביו"ט ראשון‪ ,‬ולכן הקשו למה גזול‬
‫ייפסל ביו"ט שני‪ .‬עד שהוצרך ר' יוחנן לתרץ משום דהו"ל מהבב"ע‪ .‬וא"כ לא הו"ל לשמואל לומר אלא‬
‫דלית לי' פסול מהבב"ע‪ ,‬וממילא הדרינן למה שהיה פשוט לנו מעיקרא דאין טעם לפסול גזול ביו"ט שני‪.‬‬
‫ולשם מה הוצרך שמואל להאריך ולהסביר דמתוך שיוצא בשאול כו'‪.‬‬
‫)אכן מתוך דברי הרמב"ן למדנו תירוץ ע"ז‪ ,‬דעיי"ש דגם שמואל ס"ל דבשאר פסולי המשנה קא פסיק ותני‬
‫ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני‪ ,‬ורק בגזול לא חש שמואל להא דקא פסיק ותני‪ ,‬דאדרבא תנא והדר‬
‫מפרש בסוף הפרק דבשאר כל הימים אדם יוצא יד"ח בלולבו של חבירו עיי"ש‪ .‬ולפי"ז נראה דזהו גם‬

‫‪15‬‬

‫ביאור דברי שמואל‪ ,‬דתנא והדר מפרש דיוצא בשאול‪ ,‬וממילא מובן דמתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול‪,‬‬
‫והתנא לא הוצרך לבאר זה‪(.‬‬
‫ואפשר דזהו מה שנתן מקום למה שסברו התוס' לומר )לפי מה שביארנו דבירהם( דשמא פסול מהבב"ע‬
‫לא נאמר אלא במצוות דבעו לכם‪ ,‬כי אזי היה ניחא לשון שמואל ברוחא‪ ,‬דה"ק דביו"ט שני שיוצא בשאול‬
‫ואי"צ לכם מה"ט גם בגזול יוצא‪ ,‬דכל שאי"צ לכם ל"ש בי' פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫אבל כיון שהתוס' דחו סברא זו )מכח הגמ' בהגוז"ק דהרי שגזל סאה כו'(‪ ,‬א"כ עדיין דברי שמואל צריכים‬
‫פתרי‪.‬‬
‫ולזה הוצרכו התוס' כאן להוסיף הדגשה זו‪ ,‬דפסול מהבב"ע ל"ש אלא במצוות "דהוי דאורייתא"‪ ,‬דהיינו‬
‫דאורייתא ממש או כעין דאורייתא כנ"ל‪ .‬דמעתה זהו גם ביאור דברי שמואל‪ ,‬דמתוך שיוצא בשאול‪ ,‬פי'‬
‫דמזה חזינן דלא תיקנו כעין דאורייתא לענין לכם‪ ,‬יוצא נמי בגזול‪ ,‬פי' דגם לענין מהבב"ע לא תקנו שיהיה‬
‫כעין דאורייתא‪ ,‬והרי פסול מהבב"ע ל"ש כ"א במצוות "דהוי דאורייתא"‪ ,‬כנ"ל‪.‬‬
‫וזהו היסוד למה שכתבו תוס' לעי' דמח' ר' יוחנן ושמואל הוא אם תקנו לולב דרבנן מעין דאורייתא לענין‬
‫גזל‪.‬‬
‫ומדוייק להפליא סיום לשון התוס' שם וז"ל ושמואל סבר דלא תקון דמתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול‬
‫עכ"ל‪ ,‬ולמה העתיקו לשון שמואל דמתוך כו'‪ ,‬ולא הו"ל להתוס' אלא לומר דשמואל סבר דלא תיקון‪ ,‬אבל‬
‫לנ"ל מובן דזהו גופא הסברת דברי שמואל‪ ,‬דממה שיוצא בשאול חזינן דלא תיקון כעין דאורייתא לענין‬
‫לכם‪ ,‬פי' דלולב ביו"ט שני אינו כעין מצות לולב דאורייתא אלא מצוה דרבנן בעלמא‪ ,‬וממילא לא שייך בי'‬
‫פסול מהבב"ע דאינו אלא במצוות "דהוי דאורייתא"‪ ,‬וככל הנ"ל‪.‬‬

‫בדברי ר"ח‬
‫עי' בדברי ר"ח בתחילת סוגיין וז"ל ואוקימנא היבש משום דבעינן הדר וליכא‪ ,‬גזול נמי ביו"ט‬
‫ראשון דכתיב לכם והאי לאו שלכם‪ ,‬ובשאר הימים לפני יאוש דהא אינו שלכם‪ ,‬לאחר יאוש משום‬
‫דהו"ל מהבב"ע עכ"ל‪ .‬והוא תמוה דהא ביו"ט שני לא בעינן לכם כמבואר בגמרא הנ"ל‪ ,‬ועוד דאם‬
‫איתא דבעינן לכם גם בשאר הימים א"כ אפילו לאחר יאוש נמי‪ ,‬דהא ע"כ אזיל הר"ח למ"ד יאוש‬
‫כדי לא קני‪ ,‬דהא מדבריו מבואר דביו"ט ראשון בכל גונא פסול משום לכם‪ ,‬ואי"צ לטעמא‬
‫דמהבב"ע כ"א ביו"ט שני לאחר יאוש‪ ,‬והיינו ע"כ כמ"ד יאוש כדי לא קני‪.‬‬
‫ואהא דא"ר יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא ביו"ט ראשון אבל ביו"ט שני מתוך שיוצא‬
‫בשאול יוצא נמי בגזול‪ ,‬פר"ח וז"ל מתוך שיוצא בלולב שאול יוצא נמי בגזול אחר יאוש עכ"ל‪.‬‬
‫ופשוט דאזיל לשיטתו דקודם יאוש נאמר דין לכם אפילו ביו"ט שני‪ ,‬ורק לאחר יאוש הוא דצריך‬
‫לטעמא דמהבב"ע‪ ,‬ומפרש דדוקא בפסול מהבב"ע הוא דפליג שמואל אבל בפסול לכם מודה‬
‫ולכן קודם יאוש אפילו לשמואל פסול‪ .‬אבל תמוה דהא מבואר בהדיא בדברי שמואל דשאול‬
‫‪13‬‬
‫כשר ביו"ט שני‪ ,‬והיינו ע"כ משום דלא בעינן לכם‪ ,‬וא"כ גזול נמי‪.‬‬

‫‪ 13‬ועי' באוסף חידו"ת להגר"א קטלר זצ"ל )סימן ד'( מה שכתב ליישב דברי ר"ח האחרונים‪ ,‬ותמוה שלא התיחס‬
‫לדבריו הראשונים‪ ,‬ופשוט דהכל שיטה אחת‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫וכן קשה ע"ד בה"ג המובאים ברמב"ן במלחמות בסוגיין שכתב וז"ל דגזול פסול משום דמהבב"ע‬
‫כו' ול"ש לפני יאוש ול"ש לאחר יאוש‪ ,‬לפני יאוש דידיה בעינן וההוא דגזל הוא‪ ,‬לאחר יאוש משום‬
‫מהבב"ע‪ .‬אבל אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה ונפקי בגויה ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש ביו"ט שני‬
‫עכ"ל‪ .‬והרי מסיום דבריו מש"כ דאם אקנייה לאיניש אחרינא קני ליה מוכח דלא קני עד דהוי יאוש‬
‫וש"ר והיינו כמ"ד יאוש כדי לא קני‪ ,‬וא"כ תמוה מש"כ דלפני יאוש פסול משום דדידיה בעינן‪,‬‬
‫ולאחר יאוש משום מהבב"ע‪ ,‬והרי אם לפני יאוש בעינן דידיה גם לאחר יאוש יפסל מה"ט כיון‬
‫דיאוש כדי לא קני‪.‬‬
‫וכן קשה על הסמ"ג מ"ע מ"ד שכתב אמתני' דלולב הגזול והיבש פסול וז"ל גזול לפני יאוש דאי"ז‬
‫לכם‪ ,‬ולאחר יאוש משום דהוי מהבב"ע עכ"ל‪ ,‬והוא ממש כדברי בה"ג‪ ,‬ותמוה דהא הסמ"ג עצמו‬
‫פסק בעשה ע"א דיאוש כדי לא קני ע"ש ותמוה כנ"ל‪.‬‬
‫ב‪ .‬ונקדים‪ ,‬דהנה סוכה גזולה ג"כ פסול וילפינן לה מחג התעשה תעשה לכם‪ ,‬ומ"מ שאולה כשר‬
‫מקרא דכל האזרח‪ .‬ויל"ע בגדר פסול סוכה גזולה‪ ,‬דכיון דשאולה כשירה אף שאינו בעלים א"כ‬
‫מהו גדר פסול גזולה‪ .‬והריטב"א )ט‪ (.‬כתב שהוא מלתא דמהבב"ע‪ ,‬דמקרא דוהבאתם גזול הוי‬
‫ס"ד דלא פסלינן מהבב"ע כ"א בקרבן‪ ,‬וקרא דסוכה גזולה מגלה דגם בשאר מצוות איכא פסול‬
‫מהבב"ע‪ .‬אבל התוס' לעי' )ט‪ (.‬ס"ל דמהבב"ע אינו אלא דרבנן וא"כ ע"כ סוכה גזולה דפסול‬
‫מה"ת הוא גדר אחר‪ .‬וכן למש"כ הריטב"א שם בשם תוס' דרק במצוות שבאות לרצות שייך פסול‬
‫מהבב"ע צ"ל דסוכה גזולה דפסול אינה מלתא דמהבב"ע‪ .‬וע"כ נראה‪ ,‬דאילו לא היה כתוב אלא‬
‫חג הסכות תעשה לכם הוי ילפינן דצ"ל בעלים על הסוכה‪ ,‬והוי פסלינן סוכה שאולה‪ .‬ואילו לא‬
‫היה כתוב אלא כל האזרח הוי אמרינן דאי"צ בעלות כלל‪ ,‬והוי מכשרינן אפילו סוכה גזולה‪ .‬אבל‬
‫השתא דכתיב תרוייהו‪ ,‬הר"ז גילוי דהאף אמנם דאי"צ להיות בעלים על גוף הסוכה‪ ,‬אבל מ"מ‬
‫צ"ל בעלים על ההשתמשות‪ ,‬דהיינו דמעשה הישיבה יהיה ישיבה של בעלים‪ .‬ולכן סוכה שאולה‬
‫כשירה‪ ,‬שהרי הבעלים הקנו לו ההשתמשות דישיבה‪ ,‬אבל גזולה פסולה‪.‬‬
‫ג‪ .‬ומעתה נראה לומר בדעת ר"ח‪ ,‬דס"ל דבלולב דכתיב ולקחתם לכם ולא כתיב כל האזרח‪,‬‬
‫נכללו שני הדינים‪ ,‬חדא דהלולב עצמו צריך להיות לכם‪ ,‬והוא דין בחפצא של הלולב שצריך הוא‬
‫להיות שלכם‪ ,‬וגם ענין שני דבעינן לקיחה של לכם‪ ,‬והוא דין במעשה הלקיחה שתהא לקיחה של‬
‫בעלות‪ ,‬והוא מאופי הלקיחה‪.‬‬
‫והנה בסוגיין מבואר דפסול לכם אינו נוהג אלא בראשון‪ ,‬ואילו לקיחה תמה ולקיחה לכל או"א‬
‫כתבו התוס' בפשיטות דנוהג גם ביו"ט שני‪ ,‬וביארו התוס' דכל ששייך לעצם מעשה הלקיחה תקנו‬
‫כל ז' כעין דאורייתא‪ ,‬ואילו הפסולי חפצא של הלולב לא תקנו ביו"ט שני‪.‬‬
‫ומעתה נאמר‪ ,‬דמה דאמרינן בסוגיין דפסול לכם אינו נוהג אלא ביו"ט א'‪ ,‬היינו הפסול חפצא‬
‫דלכם‪ ,‬דביו"ט שני לא תקנו שהחפצא של הלולב צ"ל לכם‪ ,‬כדחזינן דשאול כשר‪ .‬אבל מה דעצם‬
‫המעשה לקיחה צ"ל לקיחה של בעלות‪ ,‬זה שייך לאופי מעשה הלקיחה‪ ,‬ונוהג בכל הימים‪ ,‬דומיא‬
‫דלקיחה תמה‪ .‬ומה דשאול כשר ביו"ט שני הוא משום דהוי עכ"פ לקיחה של בעלות‪.‬‬
‫ולכן אע"ג דס"ל להר"ח דגם ביו"ט שני נאמר דין לכם‪ ,‬מ"מ שאול כשר גם ביו"ט שני‪ ,‬ולא מיפסל‬
‫כ"א ביו"ט ראשון‪ .‬והוא דאע"ג דמצד החפצא של הלולב בודאי כי שאול לא חשיב לכם‪ ,‬שהרי‬
‫אינו שלו‪ ,‬ולכן מיפסל ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל מצד מעשה הלקיחה הרי קנה להלקיחה ע"י שאלה‬
‫והויא שפיר מעשה לקיחה של "לכם" וכשר בשאר הימים‪.‬‬
‫ד‪ .‬וזהו גם החילוק בלולב הגזול בין קודם יאוש לבין אחר יאוש‪ ,‬דקודם יאוש מיפסל משום לכם‬
‫גם ביו"ט שני‪ ,‬ואחר יאוש לא מיפסל משום לכם כ"א ביו"ט ראשון‪ ,‬אבל בשאר הימים לא מיפסל‬
‫‪17‬‬

‫כ"א מטעם מהבב"ע‪ .‬והוא‪ ,‬דהרי אפילו למ"ד יאוש כדי לא קני היינו מחמת החיוב השבה‬
‫שמעכב קנינו‪ ,‬כדחזינן דאם נעשה שינוי דפקע החיוב השבה קנייה‪ .‬והרי החיוב השבה הוא בגוף‬
‫הגזילה‪ ,‬ולא בהשתמשות‪ .‬וא"כ מסתבר דאחר יאוש הוי עכ"פ כשאול‪ ,‬והלקיחה היא לקיחה של‬
‫בעלים‪.‬‬
‫ואם כן עלו שפיר דברי ר"ח‪ ,‬דדוקא קודם יאוש דגם המעשה לקיחה של הגנב אינו מעשה‬
‫לקיחה של לכם‪ ,‬הוא דמיפסל ביו"ט שני משום לכם‪ ,‬דפסולי מעשה הלקיחה נשנו גם בשאר‬
‫הימים דומיא דלקיחה תמה‪ .‬אבל לאחר יאוש דכבר קנה הגנב את תשמיש הלולב‪ ,‬ודומה‬
‫לשואל‪ ,‬א"כ אין כאן חסרון של לכם במעשה הלקיחה כלל‪ ,‬ואף דמ"מ החפצא של הלולב בודאי‬
‫אינו שלו‪ ,‬אבל דוקא ביו"ט ראשון נשנו פסולי חפצא כחסר וכיו"ב‪ ,‬ולכן גם שאול פסול ביו"ט‬
‫ראשון‪ ,‬דאף שמעשה הלקיחה הוא לקיחה של בעלים אבל סוכ"ס החפצא של מצוה אינו בדין‬
‫לכם‪ .‬אבל בשאר הימים שלא נאמרו פסולי חפצא‪ ,‬שאול כשר‪ ,‬כיון שהמעשה לקיחה עכ"פ הוא‬
‫לקיחה של לכם‪ .‬וכן בגזול אחר יאוש דהויא כשאול‪ ,‬היה כשר בשאר הימים אלמלא טעמא‬
‫דמהבב"ע‪ .‬ושמואל החולק על דין מהבב"ע מכשיר לאחר יאוש אבל קודם יאוש גם הוא מודה‬
‫לפסול מדין לכם ודו"ק‪.‬‬
‫ולדבריו זהו ביאור דברי שמואל דמתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול‪ ,‬פי' דכיון דיוצא בשאול דהוי‬
‫בעלים על הלקיחה עכ"פ‪ ,‬יוצא נמי בגזול לאחר יאוש דהוי ג"כ בעלים על הלקיחה והוא כמו‬
‫שואל‪.‬‬
‫ה‪ .‬וא"ת מ"מ מי דחקו להר"ח לפרש כן‪ ,‬ולמה לא פירש כפשוטו דבשאר הימים לא נאמר פסול‬
‫לכם כלל‪ ,‬וגם קודם יאוש לא מיפסל כ"א משום מהבב"ע‪ .‬ומהיכ"ת לו להמציא שיש עוד דין לכם‬
‫במעשה הלקיחה שנוהג גם בשאר הימים‪.‬‬
‫וי"ל בשני אופנים‪ ,‬חדא עפמש"כ התוס' )ד"ה משום( דפסול מהבב"ע לא נאמר כ"א כגון בגזל‬
‫דמחמת עבירת הגזל באה המצוה שיוצא בו‪ .‬וא"כ י"ל דס"ל לר"ח דבאמת גם בגזל קודם יאוש‬
‫לא חשיב שבאה לו המצוה ע"י גזל‪ ,‬דהוא כעין מקרה בעלמא שבא הלולב לידו ע"י גזל‪ ,‬וכמו"כ‬
‫היה יכול לקחת הלולב ברשות‪ .‬ומהבב"ע הוא רק באופן שהעבירה היא חלק מעצם הכשר‬
‫המצוה‪ .‬ולכן הוכרח הר"ח לומר שגם ביו"ט שני יש דין לכם בלולב‪ ,‬וגם אילולא דין מהבב"ע לא‬
‫שייך שיצא יד"ח כ"א ע"י יאוש שיחשב עכ"פ התשמיש של הלולב שלו שתהיה לקיחה של לכם‬
‫וכנ"ל‪ ,‬ויאוש זה הרי בא ע"י גזל‪ ,‬לכן חשיב שעבירת הגזל גרמה להמצוה שע"י הגזל נעשה לכם‬
‫ולכן נחשב מהבב"ע ודו"ק‪.‬‬
‫עוי"ל בסברת ר"ח‪ ,‬עפ"י דברי הירושלמי פי"ג שבת ה"ג דבעי קמיה ר' יוסי מה בין מצה גזולה‬
‫דלא יצא יד"ח משום מהבב"ע לבין קורע בשבת דיצא יד"ח קריעה‪ ,‬ומתרץ ר' יוסי דבמצה גזולה‬
‫המצה גופא עבירה‪ ,‬משא"כ בקורע בשבת הוא עשה עבירה ע"ש‪ ,‬ומבואר דלדין מהבב"ע נצרך‬
‫שהחפצא של מצוה יהיה חפצא של עבירה‪ .‬וס"ל לר"ח דאין הפירוש בזה דמצה גזולה חשיבא‬
‫מהבב"ע משום שנעשה בה עבירת גזל‪ ,‬דא"כ לולב של ע"ז נמי יפסל משום מהבב"ע‪ .‬וגם אין‬
‫הפירוש משום שע"י מעשה העבירה יכול הוא לקיים המצוה‪ ,‬דזה אינו שייך לחפצא של מצוה‬
‫כ"א למעשה המצוה‪ ,‬ומהירושלמי מבואר שדין מהבב"ע הוא דוקא מצד החפצא של מצוה‪ .‬לכך‬
‫ס"ל לר"ח דדין מהבב"ע הוא דוקא בגונא שהכשר המצוה נוצר ע"י עבירה‪ ,‬והיינו במקום דבעינן‬
‫לכם‪ ,‬והלכם נעשה ע"י גזל‪ ,‬בזה נחשב שהכשר החפצא של מצוה נוצר ע"י עבירה‪ .‬ולכך ס"ל‬
‫דא"א לפסול לולב הגזול כ"א משום דגם בלולב בעינן לכם‪ .‬וא"ת א"כ גם מצה גזולה מ"ט‬
‫מפסל‪ ,‬צ"ל דגם במצה בעינן לכם‪ ,‬וכדעת הרא"ש פסחים )לח‪ (.‬דילפינן מחלה להצריך מצתכם‪.‬‬
‫ובשיעורים עמ"ס שבת קה‪ :‬כתבנו קצת בדומה לזה ליישב מה שקשה בדברי הרא"ש דתחילה‬
‫‪18‬‬

‫כתב דמצה גזולה פסולה משום דילפינן מחלה דבעינן מצתכם‪ ,‬ואח"כ הביא הירושלמי דפסול‬
‫משום מהבב"ע‪ ,‬ולכ' היא ראיה לסתור‪ .‬ועו"ק קו' הגרעק"א דהא כשלעסה קנייה‪ .‬וביארנו‬
‫דאמנם כשלעסה קנייה אבל כיון שנעשה מצתכם ע"י עבירה הו"ל מהבב"ע‪.‬‬
‫ו‪ .‬וא"כ ניחא גם דברי בה"ג וסמ"ג שכתבו דלפני יאוש פסול משום דבעינן לכם‪ ,‬ולאחר יאוש פסול‬
‫משום מהבב"ע‪ ,‬דתמוה אי בעינן לכם א"כ לאחר יאוש נמי יפסל מה"ט כיון דיאוש כדי לא קני‪,‬‬
‫ולנ"ל ניחא דאזלי בשיטת ר"ח‪ ,‬ומשום יו"ט שני נקטו כן‪ ,‬וכסיום דברי בה"ג "ל"ש ביו"ט ראשון ל"ש‬
‫ביו"ט שני"‪ ,‬דביו"ט שני באמת אינו פסול משום לכם כ"א קודם יאוש‪ ,‬דלא קנה להשתמשות‬
‫הלולב‪ ,‬אבל לאחר יאוש קנה להשתמשות ולא גרע משאול דכשר ביו"ט שני‪ ,‬רק פסול משום‬
‫מהבב"ע‪ ,‬וככל המבואר ודו"ק‪.‬‬

‫בפסקי הרמב"ם בלולב ושופר הגזול ובדין אין קטיגור נעשה סניגור‬
‫הרמב"ם פ"ח לולב ה"ט פסק דלולב הגזול כשר ביו"ט שני דאי"צ לכם‪ ,‬וכשמואל בסוגיין‪ .‬ובדעת‬
‫שמואל נחלקו הראשונים אי לית ליה מהבב"ע כלל‪ ,‬או"ד דוקא במצוה דרבנן לית ליה‪.‬‬
‫והאחרונים דייקו מסתימת דברי הרמב"ם דמשמע דביו"ט שני מכשיר לולב הגזול אפילו במקדש‪,‬‬
‫אע"ג דהוי דאורייתא‪ ,‬ומשמע דלית ליה פסול מהבב"ע כלל‪ .‬אבל זה תימה דהרמב"ם עצמו פסל‬
‫מצה גזולה ושל איסור בהל' חו"מ פ"ו ה"ז‪ ,‬והיינו ע"כ מטעם מהבב"ע‪ ,‬וכן מבואר במקור הדין‬
‫בירושלמי פ"א חלה ה"ט‪ .‬וכן מנחות ונסכים של ערלה וכלאי הכרם בפ"ה איסורי מזבח ‪ ,‬ושם‬
‫כתב בהדיא שהוא מטעם מהבב"ע‪.‬‬
‫ובזה היה אפש"ל דהרמב"ם סובר דמה דשמואל לית ליה דין מהבב"ע הוא דוקא בכה"ג דלולב‬
‫הגזול שאין בנטילתו שום מעשה איסור‪ ,‬שהרי אינו שואל שלא מדעת כיון שאינו מתכוין לתשמיש‬
‫של ממון‪ ,‬דמצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬וגם ניחא ליה לאיניש דלעבד מצוה בממוניה‪ .‬ואין לדון עליו‬
‫שיחשב מהבב"ע כ"א מצד מה שגזול הוא בחפצא‪ ,‬ובזה ס"ל דשמואל דל"ש פסול מהבב"ע‪.‬‬
‫משא"כ במצה גזולה שעצם אכילת המצה היא עבירה של מזיק ממון חבירו‪ ,‬וכן במנחות ונסכים‬
‫של איסור שהקרבתם הוא איסור של הקרבת דבר שאסור בהנאה ]ועי' נובי"ת קל"ג‪ ,‬חוט‬
‫המשולש ח"ג סי' א'‪ ,‬ועונג יו"ט סי' ט' בהג"ה[‪ .‬בזה גם שמואל מודה דאיתא לטעמא דמהבב"ע‪.‬‬
‫וכעי"ז כתב בתש' בנין שלמה ובעונג יו"ט ובס' אוסף חידו"ת להגר"א קטלר זצ"ל )סי' ד'(‪.‬‬
‫) אלא דיל"ע מ"ש מקורע בשבת דיצא יד"ח‪ ,‬ובירושלמי ר"פ האורג הקשו מאי שנא זה ממצה‬
‫גזולה‪ ,‬ומתרץ תמן גופא עבירה ברם הכא הוא עשה עבירה‪ .‬הרי דאף שהוא עשה עבירה יצא‬
‫יד"ח‪ .‬ועי' בשיעורים עמ"ס שבת שם מה שכתבנו בזה‪(.‬‬
‫ב‪ .‬ומ"מ קשה‪ ,‬דעיין רמב"ם פ"א שופר ה"ג וז"ל שופר הגזול שתקע בו יצא שאין המצוה אלא‬
‫בשמיעת הקול אע"פ שלא נגע בו ולא הגביהו השומע יצא ואין בקול דין גזל עכ"ל‪ .‬ומבואר‪,‬‬
‫דאילו היתה המצוה בתקיעה עצמה היינו צריכים לפסול שופר הגזול‪ ,‬וקשה מ"ש מלולב הגזול‬
‫ביו"ט שני דמכשיר הרמב"ם‪ ,‬אפילו במקדש וכנ"ל‪ .‬והרי בשופר לא מצינו שנצטרך לדין לכם‪.‬‬
‫והנה מקור הרמב"ם לדין זה ציינו הנו"כ לירושלמי פ"ג סוכה ה"א שופר של ע"ז ושל עיר הנדחת‬
‫ר"א אומר כשר‪ ,‬תני ר' חייא כשר תני ר' הושעיא פסול‪ ,‬הכל מודים בלולב שהוא פסול‪ ,‬מה בין‬
‫שופר ומה בין לולב‪ ,‬א"ר יוסי בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ולא באיסורי הנאה‪ ,‬ברם הכא‬
‫יום תרועה יהיה לכם מ"מ‪ .‬אר"א תמן בגופו הוא יוצא ברם הכא בקולו הוא יוצא ויש קול אסור‬
‫‪19‬‬

‫בהנייה ע"כ‪ .‬אמנם הרמב"ם פוסק דלולב של ע"ז כשר‪ ,‬דכן ס"ל לרבא בבבלי לק' )לא‪ ,(:‬מ"מ‬
‫עיקר הסברא דבשופר בקולו הוא יוצא מבואר כאן‪.‬‬
‫ויש לעיין באמת במה פליגי הבבלי והירושלמי אם יוצא בשופר של ע"ז‪ .‬והתוס' בסוגיין כתבו‬
‫דבלולב של ע"ז ל"ש פסול מהבב"ע דלאו ע"י העבירה באה המצוה לידו‪.‬‬
‫ג‪ .‬ונראה דגם הירושלמי מודה לזה דבלולב של ע"ז ל"ש פסול מהבב"ע‪ .‬רק הירושלמי לשיטתו‬
‫דאיתא בירושלמי לעיל מיניה שם תני ר' חייא ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול‪ .‬א"ר לוי זה שהוא‬
‫נוטל לולב גזול למה הוא דומה לאחד שכיבד את השלטון תמחוי ונמצא שלו אוי לו לזה שנעשה‬
‫סניגורו קטיגורו ע"כ‪ .‬מבואר דר' לוי אית ליה דשייך טעמא דאין קטיגור נעשה סניגור בלולב‬
‫הגזול‪ .‬וחולק על הש"ס שלנו שאמרו בר"ה )כח‪ (.‬דטעמא דאין קטיגור נעשה סניגור ל"ש אלא‬
‫בפנים‪ ,‬כגון כה"ג שנכנס לקה"ק‪ ,‬אבל בחוץ לא‪ .‬אי"נ דס"ל לר' לוי דגם לולב הוי כבפנים כיון‬
‫שבא לרצות כמש"כ הרמב"ן פסחים )לה‪ (:‬בשם התוס' דלולב בא לרצות ע"ש‪ ,‬ועי' מד"ר פ' אמור‬
‫פ"ל הובאו דברי ר' לוי בהרחבה יותר‪ ,‬וע"ש הלשון כך אדם לוקח לולב לזכות בו ואם היה גזול‬
‫צווח לפני הקב"ה ואומר גזול אני כו' ומלאה"ש אומרים אוי לזה שנעשה סניגורו קטיגורו ע"כ‪,‬‬
‫ולשון לזכות בו אפשר שדומה לדברי הגמ' ר"ה הנ"ל דשופר דלזכרון אתי הוי כבפנים‪.‬‬
‫והרי אם טעמא דאין קטיגור נעשה סניגור שייך בלולב א"כ בודאי שיש לפסול לולב של ע"ז‪ ,‬דמה‬
‫לי שלא ע"י עבירת הע"ז באה המצוה לידו‪ ,‬מ"מ מי גרע משופר של פרה דפסלינן בר"ה שם )וכן‬
‫בירושלמי ר"ה פ"ג ה"ב( מטעם אין קטיגור כו'‪ .‬והרי הדברים ק"ו‪ ,‬אם שופר של פרה שאינו אלא‬
‫מזכיר מעשה העגל פסול משום שאין קטיגור כו' כ"ש לולב של ע"ז עצמה‪.‬‬
‫והש"ס שלנו כאן שלא פסל לולב הגזול כ"א מטעמא דלכם או משום מהבב"ע‪ ,‬ולא משום שאין‬
‫קטיגור נעשה סניגור כו'‪ ,‬לשי' ר"ה שם דסברת אין קטיגור כו' ל"ש בחוץ‪ .‬ומדוייק נמי דר' חייא‬
‫בירושלמי שם שמכשיר בלולב של ע"ז‪ ,‬הוא ר' חייא לשיטתו דקאמר דלולב הגזול פסול משום‬
‫לכם‪ ,‬ודלא כר' לוי דפסל משום שאין קטיגור כו' דס"ל כהש"ס שלנו שלא שייך טעם זה בחוץ‪.‬‬
‫ד‪ .‬וא"כ ניחא מאד פסקי הרמב"ם דפסק דבשופר הגזול צריך לטעמא דבקולו הוא יוצא‪ ,‬הא לאו‬
‫האי טעמא היה פסול‪ .‬ומ"מ הכשיר בלולב הגזול ביו"ט שני אפילו במקדש‪ .‬והוא‪ ,‬דאף שבש"ס‬
‫שלנו ר"ה שם אמרו שאין סברת אין קטיגור כו' שייך בחוץ‪ ,‬מ"מ קאמר שם עולא דשופר שלזכרון‬
‫קאתי שייך ביה שפיר טעמא דאין קטיגור כו' ולכך שופר של פרה פסול‪ .‬ומעתה‪ ,‬אף שבלולב‬
‫הגזול מכשיר הרמב"ם‪ ,‬משום דפסק כשמואל דבלולב הגזול ל"ש פסול מהבב"ע וכנ"ל‪ ,‬מ"מ‬
‫הוצרך לבאר שאין בקול דין גזל‪ ,‬הא לאו האי טעמא היה השופר הגזול פסול‪ ,‬ולא משום‬
‫מהבב"ע‪ ,‬כ"א משום שאין קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬דומיא דדברי ר' לוי בירושלמי שפסל לולב הגזול‬
‫משום שאין קטיגור נעשה סניגור‪ .‬ואף שבלולב לית הלכתא כר' לוי‪ ,‬דהש"ס שלנו סובר שבלולב‬
‫שהוא בחוץ ל"ש אין קטיגור כו'‪ ,‬אבל בשופר שהוא לזכרון אף הש"ס שלנו מודה דצריך לחוש‬
‫לטעמא דאין קטיגור כו' וצריכים אנו לטעמא דהירושלמי דשופר של ע"ז כשר משום שבקולו הוא‬
‫יוצא‪ ,‬ולית קול אסור בהנייה‪ .‬וכמו"כ שופר הגזול אין בקול דין גזל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫שו"ר ברמב"ן במלחמות בסוגיין הביא דברי הירושלמי דלולב הגזול פסול משום שאין קטיגור‬
‫נעשה סניגור וכתב שהפי' משום מהבב"ע ע"ש‪ ,‬וזה דלא כדברינו כאן‪ .‬ומ"מ בישוב דעת הרמב"ם‬
‫נראה דשפיר י"ל כמש"נ‪.‬‬
‫ו‪ .‬באמת יש לעיין‪ ,‬דעולא בר"ה שם אמר דשופר של פרה פסול משום שאין קטיגור נעשה‬
‫סניגור‪ ,‬והרי ר' יהודה אמר שם )כח‪ (.‬דבשופר של ע"ז יצא‪ ,‬ולא פסל משום שאין קטיגור כו' וכ"פ‬
‫הרמב"ם‪ .‬ובפרט למה שנתבאר כאן דהירושלמי דפוסל בלולב של ע"ז הוא משום דס"ל דבלולב‬
‫‪20‬‬

‫שייך טעמא דאין קטיגור כו' וביארנו דהרמב"ם היה סובר כן לדינא עכ"פ בשופר‪ ,‬דלזכרון אתי‪,‬‬
‫אלמלא טעמא דבקולו הוא יוצא‪ .‬ונראה דע"כ צ"ל דעולא ור' יהודה באמת פליגי‪ ,‬והרי כמה‬
‫אמוראי אמרו שם )כו‪ (.‬טעמים אחרים לפסול שופר של פרה‪ ,‬ולא נקטו להטעם דאין קטיגור‬
‫נעשה סניגור‪ ,‬ופלוגתייהו בהכי‪ ,‬דר' יהודה ס"ל דבשופר שבקולו הוא יוצא ל"ש אין קטיגור נעשה‬
‫סניגור‪ ,‬דלא חל שם ע"ז על הקול‪ ,‬וכדברי הירושלמי דשופר של ע"ז כשר דבקולו הוא יוצא‪ ,‬כל‬
‫שכן שופר של פרה וק"ל‪.‬‬
‫אבל קשה דבראבי"ה ר"ה סי' תקל"א כתב דמסקינן טעמא דשופר של פרה פסול משום שאין‬
‫קטיגור נעשה סניגור‪ ,‬הרי דפסק כעולא‪ ,‬ומ"מ בסי' תקל"ג פסק דשופר של ע"ז כשר‪ .‬ויקשה‬
‫למה לא נאמר גם בשופר של ע"ז דאין קטיגור נעשה סניגור‪ .‬וע"כ לחלק דמעשה העגל הוא‬
‫קטיגור דכל ישראל‪ ,‬ולכן שום אחד מישראל אינו יוצא בו‪ ,‬משא"כ שופר של ע"ז אינו קטיגור כ"א‬
‫לאותו שעבד אבל לאחרים לא‪ .‬ומ"מ כבר נתבאר דעת הירושלמי דלא כן דגם בלולב של ע"ז‬
‫פסלינן משום דאין קטיגור נעשה סניגור‪.‬‬
‫ז‪ .‬עוד יש לעיין‪ ,‬דהרמב"ם שם כתב בהמשך‪ ,‬וכן שופר של עולה לא יתקע בו ואם תקע יצא שאין‬
‫בקול דין מעילה עכ"ל‪ ,‬והרי לפי"ד שכל הנידון בשופר הגזול הוא מצד דאין קטיגור נעשה סניגור‪,‬‬
‫מה שייך זה לשופר של עולה‪ ,‬ומה קטיגור יש בשופר של עולה‪ .‬נראה דאי"ק‪ ,‬דאף שהשופר‬
‫עצמו במה שהוא עולה אין בו משום קטיגור‪ ,‬ובפרט למבואר שם בהמשך דברי הרמב"ם שאין‬
‫שם חיוב מעילה דמצות לאו ליהנות נתנו‪ ,‬מ"מ אחר שביאר הרמב"ם דבקולו הוא יוצא‪ ,‬היה‬
‫מקום לדון שהקול הוא קטיגור‪ ,‬דגזול הוא‪ ,‬ומה לי גזל את ההדיוט מה לי גזל את הגבוה‪ ,‬ולכן‬
‫צריך גם כאן לפרש שאין בקול דין גזל‪ .‬ולשון אין בקול דין מעילה דנקט הרמב"ם נראה שאין‬
‫הכונה דלכך אין כאן חיוב מעילה‪ ,‬דחיוב מעילה בלא"ה לא שייך כאן‪ ,‬דמצות לאו ליהנות נתנו‪.‬‬
‫רק כונת הרמב"ם דכמו שאין דין מעילה בקול‪ ,‬והטעם משום שאין להקדש בעלות בקול ]שהרי‬
‫האחרונים כתבו דעיקר חיוב מעילה הוא משום גוזל את ההקדש[ כמו"כ אין בו משום קטרוג של‬
‫גזל‪ ,‬דאינו נחשב גוזל את הגבוה במה ששומע לקול וק"ל‪.‬‬

‫]דף ל" ע"ב[‬
‫ולקניוה בשינוי מעשה כו'‪ .‬הנה שיטת רש"י דפסול מהבב"ע שייך גם אחר שקנה ביאוש‪ ,‬ומפרש‬
‫כן להדרשא דרשב"י דגזול דומיא דפסח דלית לי' תקנתא ל"ש קודם יאוש ול"ש לאחר יאוש‪,‬‬
‫דפרש"י )לעי' עמ' א'( דאע"ג דלענין מקני קני לי' ביאוש והוי דידיה‪ .‬וכן בסוגיין פרש"י דאם‬
‫האוונכרי יגזזו יהיה פסול משום דייאוש כדי לא קני ואי נמי קני הו"ל מהבב"ע‪.‬‬
‫והק' מהרש"א א"כ מאי פריך הגמ' ולקנינהו בשינוי‪ ,‬הא שי' רש"י דגם אחר קנין הו"ל מהבב"ע‪.‬‬
‫ותי' דדוקא ע"י יאוש שקנאו בגזילה הו"ל מהבב"ע‪ ,‬אבל כשקנאו אח"כ ע"י שינוי כשר‪ .‬ואינו מובן‬
‫מה בין זה לזה‪ ,‬ואם שייך פסול מהבב"ע אחר קנין יאוש למה לא יהיה שייך אחר קנין שינוי‪ .‬ועו"ק‬
‫להך צד ברש"י דרב הונא ס"ל יאוש כדי קני א"כ איך שייך לקנאו פעם שנית ע"י שינוי‪.‬‬
‫ורגילים לתרץ דשינוי שאני דנעשה כחפץ אחר‪ ,‬וכדאשכחן לענין אתנן‪ .‬אבל לשון רש"י "דשינוי‬
‫מעשה נמי קני" לא משמע כן כלל‪ .‬וגם לשון הגמ' "ולקניוה בשינוי מעשה" משמע דמשום קנין‬
‫קאתינן עלה‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫עוד יל"ע להך צד ברש"י דרב הונא ס"ל יאוש כדי קני‪ ,‬ומ"מ אמר רב הונא דצריך יאוש ושינוי‬
‫רשות משום מהבב"ע‪ ,‬ואיך מועיל שינוי רשות לסלק פסול מהבב"ע‪ .‬ורש"י עמד ע"ז ופי' דאם‬
‫האוונכרי היו גוזזים היו הם גוזלים‪ ,‬אבל השתא דהוי שינוי רשות לדידן לאו מהבב"ע היא‪ .‬ולכ' זהו‬
‫כהך סברא שכתב השו"ע בשם י"א )ומקורו מארחות חיים( דמהבב"ע אינו פסול כ"א לגזלן‬
‫דנעשה סניגורו קטיגורו אבל אצל אחרים לא‪ .‬אבל כבר העיר הפרמ"ג שם דקשה לפרש כן‬
‫בדעת רש"י דהרי להך לשון ברש"י דרב הונא ס"ל יאוש כדי קני‪ ,‬ע"כ מה שהצריך רב הונא יאוש‬
‫ושינוי רשות אינו מלתא דלכם אלא לסלק פסול מהבב"ע‪ ,‬ומשמע דתלוי בגדר שינוי רשות דוקא‪,‬‬
‫ואילו לסברת הארחות חיים אפילו אם לא היה נחשב שינוי רשות )וכגון רשות יורש( סוכ"ס הוא‬
‫אינו הגזלן‪.‬‬
‫ונראה לדעת רש"י‪ ,‬דפסול מהבב"ע אינו אלא בדבר הגזול אצלו‪ ,‬והיינו שנכנס לרשותו מרשות הנגזל‪.‬‬
‫וזהו דקאמר הגמ' רב הונא דלגזזינהו אינהו כי היכי דתהוי יאוש וש"ר‪ ,‬דכיון שהיה יאוש אצל הגזלן ויצא‬
‫מרשות הנגזל )ואפילו למ"ד יאוש כדי לא קני אבל מ"מ מרשות הנגזל יצא דבא אחר ואכלו פטור ועוד‬
‫דבשעת שינוי רשות גופא נעשה של הגזלן והלוקח כאחד כמבואר ממה שיכול הגזלן להקדישו מדין יאוש‬
‫וש"ר כידוע( ומרשות הגזלן נכנס לרשות הלוקח נמצא שהכניסה לרשות הלוקח אינו מן הנגזל ואינו נחשב‬
‫גזול אצלו‪.‬‬
‫ומה"ט גופא פריך הגמ' דלקניוה בשינוי מעשה‪ ,‬דאף שכבר קנה ע"י יאוש אבל הקנין דיאוש היה מרשות‬
‫הנגזל לרשות הגזלן‪ ,‬וזהו גזילה דפסול משום מהבב"ע‪ ,‬אבל כשמוסיף גם קנין שינוי אותו קנין כבר אינו‬
‫מרשות הנגזל דכבר יצא מרשותו ע"י יאוש‪ ,‬ופקע מיני' שם גזל והבב"ע‪ .‬ואכתי צ"ת‪.‬‬

‫‪22‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful