You are on page 1of 7

‫תצא כי תצא כי‬ ‫כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬

‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬


‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תריביה‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי‬ ‫תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫פרשת כי תצא‬

‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬


‫תשע‬

‫‪AS‬‬

‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬


‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי תצא כי‬
‫תצא‬
‫‪opasdfghjklzxcvbnmqwertyuiopasdfgh‬‬
‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬

‫בראשית ויצא ל‪11.‬‬ ‫בגד‬


‫בא גד‬
‫פרשת ויצא‬
‫)יא( וַתּ ֹאמֶ ר ֵלאָה >בגד< בָּא גָד ו ַ ִתּקְ ָרא‬
‫שמות ד‪2.‬‬ ‫מזה‬
‫מה זה‬
‫אשדת‬
‫דברים ברכה לג‪2 .‬‬ ‫אש דת‬
‫אֶ ת שְׁ מוֹ גָּד‪:‬‬

‫פרשת שמות‬
‫)ב( וַיּ ֹאמֶ ר ֵאלָיו י ְקֹו ָק >מזה< ַמה זֶּה ְבי ָדֶ � וַיּ ֹאמֶ ר ַמטֶּ ה‪:‬‬

‫פרשת וזאת הברכה‬


‫יע ֵמ ַהר‬
‫הוֹפ ַ‬
‫ִ‬ ‫שּׂ ִעיר לָמוֹ‬
‫ֹאמר י ְקֹו ָק ִמ ִסּינַי בָּא וְז ַָרח ִמ ֵ‬
‫)ב( וַיּ ַ‬
‫ימינוֹ >אשדת< ֵאשׁ דָּ ת לָמוֹ‪:‬‬
‫ארן ו ְאָתָ ה ֵמ ִרבְב ֹת ק ֹדֶ שׁ ִמ ִ‬
‫פָּ ָ‬

‫פרשת ויצא‬
‫גלעד‬
‫)מז( וַיִּקְ ָרא לוֹ ָלבָן י ְ ַגר שָׂ הֲ דוּתָ א וְיַעֲ ק ֹב קָ ָרא לוֹ ַגּל ְֵעד‪:‬‬
‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬

‫פרשה זו אין בה פיסוק פרשיות‬


‫וכן עוד פרשה בתורה כמותה‬
‫פרשת מקץ‬
‫ויצא ‪ 148‬פסוקים‬
‫מקץ ‪ 146‬פסוקים‬
‫ויצא חלום יעקב על שמירה בגלות‬
‫מקץ יוסף פותר חלום פרעה על גלות‬

‫מגן אברהם סימן רפב‬


‫בברכות ספ"ק דאמר' כל פ' דלא פסקה משה‬ ‫ביום השבת שחרית בפתיחת הארון יאמר‬
‫באורייתא לא פסקינן ע"ש וקאי שם שאם רוצה‬ ‫בריך שמיה כמ"ש בזהר ויקהל ]כתבים[‪ ,‬כתב‬
‫לקרות הפסוק ולא יותר ומ"מ צ"ע דקורין בב' וה'‬ ‫הזוהר פ' ויקהל ע' שס"ט אסור למאן דקרי‬
‫ומפסיקין אפילו בפ' דלא פסקי' משה וצ"ע ועוד‬ ‫באוריית' למיפסק בפרשתא או אפי' מלה חדא‬
‫דהא במקדש היו מחלקין פ' האזינו כמ"ש סימן‬ ‫אלא באתר דפסק משה פרשת' לעמא לאשלמ'‬
‫תכ"ח ס"ה וצ"ל כיון שדעתו להשלימו למחר שרי‬ ‫יפסיק ולא יפסוק מילין דשבתא אחרא בשבתא‬
‫וע"ש בזוהר ע' ש"ע בענין ב' וה' וגם צ"ע דהא‬ ‫דא וכו' נ"ל דכונתו דאם בא לסיים הסדרא שלא‬
‫דמגיל' ד' כ"ט איתא במערבא מסקי לאורייתא‬ ‫במקומה המיוחד אסור אבל איש א' מותר‬
‫בג' שנים ש"מ שהיו מחלקין הסדרות עמ"ש‬ ‫להפסיק אפי' במקום שלא פסק פ' בתורה‬
‫סימן ל"ב סל"ב ומה שאומרים פסוקים בתפלה‬ ‫דכולהו ז' גברי כחד חשיבי דהא בזמן התלמוד‬
‫י"ל כיון דקור' אותם דרך תחנה ובקשה שרי‬ ‫הראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה תדע‬
‫כמ"ש סי' מ"ט בטור ע"ש ועמ"ש סי' תכ"ב ס"ד‪:‬‬ ‫דהא פ' ויצא ופ' מקץ אין בה פ' כלל בתורה‬
‫והאיך יקראו ז' גברי אלא ודאי כדאמרן וכ"מ‬

‫ערוך השולחן‬
‫וכו' אפילו כמלא נימא ואפילו בחד תיבא וכו'‬ ‫סעיף ג‬
‫עכ"ל והקפידא הוא רק בשבת שחרית ולא‬ ‫כתב הזוהר ]ויקהל ד' ר"ו‪ [:‬אסור ליה למאן‬
‫במנחה ולא בב' וה' שאין הקריאות מן החשבון‬ ‫דקרי באורייתא למיפסק פרשתא או אפילו מילא‬
‫הכללי וראיה שהרי בשבת שחרית חוזרין וקורין‬ ‫חדא אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא‬
‫אותן הפרשיות עצמן וזה כמו קריאת ר"ח‬ ‫קדישא יפסיק וכו' עכ"ל ואין הכוונה על כל אחד‬
‫ומועדים ]עמג"א וזה שאמרו בברכות י"ב‪ :‬כל‬ ‫מהקרואים שלא יפסיק אלא בפרשה והיינו‬
‫פרשה דלא פסקה משה לא פסקינן היינו‬ ‫פתוחה או סתומה דא"כ מאין נקח שבעה‬
‫לעשותה בקביעות כן כמו פסוקי בלק שבקשו‬ ‫קרואים שהרי יש סדרות שאין בהם כלל פתוחה‬
‫לקבוע בק"ש ע"ש אבל במנחה בשבת ובשני‬ ‫או סתומה כמו ויצא מקץ ויש שאין בהם רק‬
‫וחמישי דאח"כ בשבת משלימין לית לן בה ורק‬ ‫פרשה אחת כמו בלק האזינו והרבה סדרים יש‬
‫באמצע פסוק אסור כדאמרינן בתענית כ"ב‪ :‬ומה‬ ‫שאין בהם ז' פרשיות אלא הכוונה על תשלום‬
‫שאמרו במגילה כ"ט‪ .‬דבמערבא פסקי לתלת‬ ‫הקרואים שיסיימו ממש בסוף הסדרה ולא קודם‬
‫שנין האמת כן דהם לא חשו לזה ולכן באמת לא‬ ‫ולא מאוחר אפילו תיבה אחת וכ"ש הרבה כמו‬
‫נתפשט מנהגם וכל ישראל משלימין בשנה אחת‬ ‫שמסיים אח"כ וז"ל ולא יפסיק מילין דפרשתא‬
‫וזה שבמקדש היו מחלקים פ' האזינו התם לא‬ ‫דשבתא דא בפרשתא דשבתא אחרא וכו' כיון‬
‫היה בשביל לימוד התורה לכל ישראל אלא‬ ‫דאשלימו הני למיפסק פרשיין דכל שתא‬
‫הלוים בשיר היו מנגנים כדאיתא בר"ה ל"א‪ .‬ע"ש‬ ‫ואתעטרו קמי קב"ה ואמרי אנא משבת פלוני‬
‫ודו"ק[‪:‬‬ ‫מציבורא פלוני וכו' ואסור לן לערבא אלין באלין‬

‫בדין כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן‬


‫שו"ת אפרקסתא דעניא חלק ב ‪ -‬אורח חיים סימן כד‬
‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬

‫ושמואל אמר פוסק ומי פסקי'‪ ,‬והאמר ר"ח קרא‬ ‫בדין כל פסוקא דלא פסקי' משה לא פסקינן‪,‬‬
‫צער גדול הי' לי אצל ר"ח הגדול ולא התיר לי‬ ‫שנבוכו בזה רבים וכן שלמים‪ .‬אמרתי אלקטה נא‬
‫לפסוק אלא לתשב"ר כו' ושמואל‪ ,‬התם מ"ט‬ ‫בשבלים‪ ,‬מתוך שדה המאורות הגדולים‪ ,‬למען‬
‫משום דלא אפשר ה"נ לא אפשר כו'‪ .‬וכ"ה מגילה‬ ‫היותם נגד עיני למשמרת‪ .‬ואפשר דאין ביהמ"ד‬
‫כ"ב ע"א בשינוי לשון קצת‪ .‬ומשמע מהש"ס הנ"ל‬ ‫בלא חידוש‪ ,‬בעזר החונן לאדם דעת‪.‬‬
‫דגם שמואל ס"ל דכל פסוקא כו'‪ ,‬רק דס"ל דהא‬
‫נמי לא אפשר‪ .‬ורב ר"ל דאפי' בכה"ג לא פסקי'‪,‬‬ ‫איתא בברכות די"ב ע"ב‪ ,‬בקשו לקבוע פ'‬
‫ול"ד לתשב"ר‪ ,‬ולהכי קאמר קסבר רב כו'‪ .‬אבל‬ ‫בלק בקריאת שמע כו' משום דכתיב בה כרע‬
‫בעלמא כ"ע סברי הכי‪ .‬ואנן קי"ל כרב דדולג‪ ,‬עי'‬ ‫שכב כארי כו'‪ .‬ולימא האי פסוקא ותו לא‪ .‬גמירי‬
‫רמב"ם פי"ג מהלכ' תפילה ה"ד ובטוש"ע או"ח‬ ‫כל פרשה דפסקה משה רבנו פסקינן דלא פסקה‬
‫סי' תכ"ג ס"ב‪ .‬וכדקאמר לי' רב יוסף לרבא ברי'‬ ‫משה רבנו לא פסקינן‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫דרבה )במגילה שם( הילכתא דולג‪) .‬ועי' בס'‬
‫בית יצחק במגילה שם באריכות גדול בענין‬ ‫הנה מהש"ס כאן מוכח דאפי' ליקח פסוק או‬
‫פלוגתתם(‪.‬‬ ‫פסוקים מתוך פרשה אחת בתורה ג"כ לא שרי‪.‬‬
‫דהרי הש"ס פריך ולימא האי פסוקא‪ ,‬ודאי פסוק‬
‫והמ"א סימן נ"א סק"ט כתב ז"ל תמהתי על‬ ‫שלם קאמר‪ .‬ותו דהרי לא קבעוה רק משום‬
‫שנהגו ביום המילה שאומר המוהל וכרות ומחלק‬ ‫טורח צבור ובפסוק שלם או אפילו ג' פסוקים‬
‫קצת פסוקים‪ ,‬הא אמרינן ספ"ק דברכות )שם או'‬ ‫ודאי נמי ליכא טורח‪ .‬אלא ודאי דהי' צ"ל כל‬
‫כל פרשה‪ ,‬אלא דבתענית ומגילה איתא כל‬ ‫הפרשה‪ ,‬דאז איכא טורח‪ .‬וקשה טובא‪ ,‬דהרי‬
‫פסוקא‪ .‬וכבר הגיה כן הגרי"פ במ"א שם( כל‬ ‫כמה וכמה פעמים עבדינן הכי‪ .‬דאומרי' בתפלות‬
‫פסוק כו' עמ"ש סימן תכ"ב ס"ג‪ .‬ונ"ל הטעם‪,‬‬ ‫ופיוטים פסוקים שבתנ"ך‪.‬‬
‫דאמרינן בסוטה פ"ה משה אמר אשירה לה' והם‬
‫אמרו אשירה לה'‪ .‬אם כן מתחלה נאמרה פסקי‬ ‫ותו יש לתמוה דהרמב"ם וטוש"ע השמיטו‬
‫פסקי‪ ,‬לכן אנו נמי אמרינן אותה כך‪ .‬והרוקח‬ ‫דין זה לגמרי‪ ,‬ואין לומר דס"ל דלאו הלכתא היא‪,‬‬
‫סימן שי"ט כתב תמה אחי ר' חזקי' על שחולקי'‬ ‫דהרי הש"ס קאמר "גמירי"‪ ,‬ואפילו תימא דאין‬
‫פסוק יהללו את שם וגו' כשמכניסין הס"ת‪ .‬וכן‬ ‫הכונה דהלכה למשה מסיני הוי כמ"ש רש"י‬
‫פסוק וקרא זא"ז ונתן שם טעם לדבר ע"ש‪ .‬וצ"ע‬ ‫ביומא ל"ב ע"א‪ ,‬אלא דהיא מסורת מאבותינו‬
‫מנ"ל לחלק מאחר דבגמ' מפורש לאיסור ולמצוא‬ ‫כמ"ש רש"י פסחים נ"ב ע"א‪ ,‬וכמ"ש בקהלת‬
‫טעם מלבינו עמ"ש רס"י רפ"ב‪ .‬עכ"ל המ"א‪.‬‬ ‫יעקב מדות חכמים אות ס"ד דאיכא הכי והכי‪ .‬עי'‬
‫בשדי חמד מערכת ג' סימן מ"ז באריכות‪ .‬מכל‬
‫ובמחהש"ק ד"ה ומחלק כו' כתב ז"ל‬ ‫מקום עכ"פ מנ"ל דלא קי"ל כמסורת אבותינו‪.‬‬
‫שהמוהל אומר קצת פסוק והסנדק אומר קצת‬ ‫ועוד דאי לא קי"ל הכי‪ ,‬אם כן לדידן הדרה קושי'‬
‫פסוק הנשאר‪ ,‬כן הוא מנהג אשכנז‪ ,‬שמעתי‬ ‫לדוכתה לימא האי פסוקא ותו לא‪.‬‬
‫עכ"ל‪ .‬וקשיא לי דלפי זה אין ראי' מהשירה‪,‬‬
‫דהרי שם אמרו הכל‪ ,‬אלא דמשה רבינו ע"ה‬ ‫ואולי ע"צ הדוחק י"ל עפמ"ש התוס' שם ד"ה‬
‫אמר קצת בפסוק והמתין עד שאמרו ישראל וכן‬ ‫בקשו ז"ל איתא בירושלמי דאותן ג' פרשיות‬
‫הלאה‪ ,‬ומנין לנו להתיר שיאמר אחד מקצתו‪,‬‬ ‫שתקנו בקריאת שמע‪ ,‬לפי שבהן עשרת‬
‫והשני ישלים‪ ,‬אם לא דנימא דס"ל דמה שאחד‬ ‫הדברות ע"ש‪ .‬וי"ל דס"ל לירושלמי דאין לקבוע‬
‫משלים את חברו ברצופין לא חשיב הפסק‪,‬‬ ‫פ' אחרת בק"ש רק אותן ג' משום דבין שלשתן‬
‫דמהשאחד יאמר נחשב כאילו חברו אמרו‪ ,‬דכל‬ ‫יש רמז עשה"ד‪ .‬והכי איכא למישמע מסגנון לשון‬
‫ישראל ערבים זה בזה‪ .‬ולפי זה עדיף מאם אחד‬ ‫התוס'‪ .‬וי"ל דהפוסקים ס"ל כהאי ירושלמי‪.‬‬
‫מפסיק באמצע ואחר כך משלימו‪.‬‬ ‫אמנם הרי לא קי"ל כירושלמי נגד הבבלי‪ ,‬מכל‬
‫שכן בשאין מפורש בירושלמי להדיא‪ ,‬דלא‬
‫אלא דבלא"ה לא הבנתי ראיית המ"א שכ'‬ ‫כתלמודא דידן‪) .‬ועי' במה שהבאתי לקמן בשם‬
‫אם כן מתחלה נאמרה פסקי פסקי אנן נמי‬ ‫מ"א סימן רפ"ב(‪.‬‬
‫אמרינן כך‪ .‬הא ניחא בשירה שנאמרה מתחלה‬
‫כך אבל בפסוקי וכרות מנין לנו להתיר‪ .‬ובסימן‬ ‫ובמס' תענית כ"ז ע"ב איתא‪ ,‬בראשית‬
‫תכ"ב באמת לא כתב וכרות רק אז ישיר‬ ‫בשנים מ"ט‪ ,‬ה' פסוקי הויין ותניא כו' רב אמר‬
‫כדלקמן‪.‬‬ ‫דולג ושמואל אמר פוסק‪ .‬רב דאמר דולג מ"ט‬
‫ל"א פוסק‪ ,‬קסבר כל פסוקא דל"פ משה כו'‪.‬‬
‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬
‫הרב מטשימפא )הדר כעת בעיר אראד( שאמר‬ ‫ובסימן תכ"ב סק"ח כ' ז"ל‪ ,‬כ' הזוהר ויקהל‬
‫שהקשה פעם אחת להגה"צ מסיגוט שליט"א‪,‬‬ ‫ע' שס"ט‪ ,‬אסור למאן דקרי באורייתא למפסק‬
‫]זצוק"ל[ על שנהוג שמה בסעודה ג' של ש"ק‬ ‫בפרשתא כו'‪ .‬נ"ל כונתו דאם בא לסיים הסדרא‬
‫לחלק מזמור לדוד לג'‪ ,‬ומפסיקים באמצע פסוק‬ ‫שלא במקומו המיוחד אסור‪ ,‬אבל איש אחד‬
‫והשיב לו מהא דאסוקי מלתא‪ .‬אבל לכאורה‬ ‫מותר להפסיק אפי' במקום שלא פסק פ' בתורה‬
‫הקשה לשאול לו‪ ,‬הרי מדינא דש"ס בקריאת‬ ‫דכולהו ז"ג כחד חשיבו‪ .‬דהא בזמן התלמוד‪,‬‬
‫התורה הי' הראשון מברך ברכה ראשונה‬ ‫הראשון מברך לפני' והאחרון לאחרי'‪ .‬תדע דהא‬
‫והאחרון מברך אחרונה‪ .‬ואעפ"כ פליגי רב‬ ‫פ' ויצא ופ' מקץ אין בה פרשה כלל בתורה ואיך‬
‫ושמואל אי פוסק או דולג וקי"ל דדולג‪ .‬ויפה‬ ‫יקראו ז"ג‪ ,‬אלא ודאי כדאמרן‪] .‬לכאורה צ"ע‬
‫הקשה‪ .‬מכל מקום אחרי שהראי' מהש"ס הנ"ל‬ ‫דברי פ' ויחי מתחלתה אין שם פ' כלל‪ ,‬ואיך‬
‫נכונה‪ ,‬יש ליישב ולומר‪ ,‬דאע"פ שהאמצעים לא‬ ‫סיימו הסדרא שלפני'‪ .‬אלא די"ל דל"ק דבודאי‬
‫היו מברכים‪ ,‬מכל מקום כיון דעכ"פ היתה כל‬ ‫משה רבינו יחדה לסדרה בפ"ע כדמשמע בדברי‬
‫קריאה מיוחדת לעולה מיוחד‪ ,‬ועוד דהיו קורין‬ ‫המ"א עד השתא לפ"ד הזוהר[ וכ"מ בספ"ק‬
‫לכל עולה לעלות‪ ,‬זה חשיב הפסק ממה שלפנינו‬ ‫דברכות דאמרינן כל פ' כו' וקאי שם שאם רוצה‬
‫ולא הוי בכלל אסוקי מלתא‪.‬‬ ‫לקרות הפסוק ולא יותר‪ .‬וצ"ע דהא קורין בבו"ה‬
‫ומפסיקי' אפי' בפרשה דלא פסקה משה וצ"ע‪.‬‬
‫ואני בעניי מתחלה הייתי סבור לחדש‬ ‫ועוד דהא במקדש היו מחלקי' פ' האזינו כבסי'‬
‫חילוק‪ ,‬דל"ש כל פסוקא כו' רק בתורה‪ ,‬וכדמוכח‬ ‫תכ"ח ס"ה‪ .‬וצ"ל כיון שדעתו להשלימו למחר‬
‫לישנא דש"ס דקאמר כל פסוקא דל"פ משה‪.‬‬ ‫שרי‪ .‬וע"ש בזוהר ע' ש"ע בענין בו"ה דיש שם‬
‫אלא דזחלתי ואירא למימר הכי משום דמוכח‬ ‫טעם ע"פ סוד‪ ,‬דטעם הנ"ל אינו מספיק‪ ,‬דזה‬
‫מדברי המ"א שהקשו מן וכרות ומשאר אחרונים‪,‬‬ ‫ל"ה כמו להשלימו למחר מה שקורין בשבת‬
‫דלא ס"ל חילוק זה‪ .‬שוב ראיתי בשו"ת ערוגת‬ ‫הבא‪ ,‬דאז קורין מרישא )לב"ש(‪.‬‬
‫הבושם שם‪ ,‬שהביא כן מהמ"ג בשם הכלבו‬
‫דבכתובים אין להקפיד‪ .‬ומשמע דהוא הדין‬ ‫וגם צ"ע דהא במגילה דף כ"ט אי' במערבא‬
‫בנביאים וכ' בערה"ב שם דהכי דייק לישנא‬ ‫מסקי לאורייתא בג' שנים‪ ,‬ש"מ שהיו מחלקי'‬
‫דגמרא והנאני מאד‪ .‬אבל מדברי המ"א מוכח‬ ‫הסדרות‪ ,‬עמ"ש סי' ל"ב סל"ב ]דהביא שם‬
‫דלא ס"ל הכי‪ ,‬ובאמת צ"ע מנ"ל הא‪.‬‬ ‫מקידושין דאין אנו בקיאי' בפסוקי' מקום סיומן‪.‬‬
‫ואם כן אין להפסיק כ"א במקום פרשה‪ ,‬דשמא‬
‫והלום ראיתי בס' הפרדס לרש"י ז"ל‬ ‫במקום שמפסיק אינו ס"פ אלא אמצעו‪ ,‬אבל‬
‫)שהדפיס מחדש הרב הבקי טובא מהרח"י‬ ‫בפרש' אנו בקיאים ולכן טוב לסיים סוף פרשה‪.‬‬
‫עהרענרייך נ"י אבידקה"י בעיר דעווא( בעניני‬ ‫עכ"ל המחשה"ק[ ומה שאומרי' פסוקי' בתפלין‪,‬‬
‫פורים שכ' שם ז"ל‪ :‬אמר לי ר"י בן רבינו יצחק‬ ‫י"ל כיון שקורא אותם דרך תחנה ובקשה שרי‬
‫נ"ע‪ ,‬כך הי' מנהגו של אביו לאחר שיצא מביהכ"נ‬ ‫]ועי' א"א סי' נ"א דתפיס תירוץ זה[ כמ"ש סי'‬
‫הי' קורא בספר את המגילה ול"ה מסיים בסיום‬ ‫מ"ט‪ .‬עכ"ל המ"א‪.‬‬
‫הפסוק אלא מתחיל אחר וממתין‪ .‬וראי' לדבר‬
‫חמש מאות איש ואת ויזתא עשרת עכ"ל‪ .‬ומה‬ ‫ובשו"ת תפארת צבי סי' י"ד‪ ,‬הובא בהגהות‬
‫שהעיר שם המו"ל אינו מספיק כלל כאשר יראה‬ ‫רצ"ח ברכות די"ב‪ ,‬השיב להגרי"ב ז"ל בדבר‬
‫הרואה‪ .‬ולענ"ד י"ל ע"פ המ"ד בש"ס מגילה )י"ד‬ ‫דילוג ההלל‪ ,‬דבסוף המזמור אין לחוש והביא‬
‫ע"א( דקרייתה זו הילילא‪ ,‬ולצאת ידי מ"ד זה‬ ‫ראי' מברכות י"ד ע"ב ע"ש וצ"ע‪ .‬ועיין בס' עונג‬
‫רצה הגאון ז"ל לקרותה ג"כ דרך שירה‪ ,‬והי'‬ ‫חיים לשבת בריש הקידוש‪ .‬ועי' חי' רשב"א‬
‫מסיים הוא באמצע פסוק ומתחיל איש אחר‬ ‫בברכות שם ד"ה ואמר ר"פ מה שתי' בזה‪ .‬ועי'‬
‫מתחילת המקרא )או שהאחר התחיל חצי השני‬ ‫חת"ס חאו"ח סי' יו"ד בשם מגן גבורים ובמש"ש‪.‬‬
‫ומסיימו(‪ ,‬והוא המתין ע"ז וחזר עליו‪ ,‬והוי פיסקי‬ ‫ויש לדון בכ"ז בדין אסוקי מלתא בעלמא לית לן‬
‫פיסקי כשירת משה כבש"ס הנ"ל‪ .‬ונימא טעמי‬ ‫בה‪ .‬עי' סוכה דל"ח ע"ב וביבמות פ' מצות חליצה‬
‫דאסוקי מלתא בעלמא הוא‪ ,‬או אפי' שהאחר‬ ‫דף ק"ו ע"ב בפלוגתא דאביי ורבא במאמר לא‬
‫התחיל במקום שסיים הוא‪ ,‬והוא אמר להלן ולא‬ ‫חפצתי לקחתה‪.‬‬
‫ס"ל לחלק בזה‪.‬‬
‫שוב ראיתי בשו"ת ערוגת הבושם )מהה"ג‬
‫ובכל גווני א"ש הראי' שהביא ממה‬ ‫דק"ק חוסט ז"ל( בחאו"ח סי' כ"ב‪ ,‬שהאריך‬
‫שאומרים מחמש מאות עד אחר עשרת בנשימה‬ ‫לבאר דין זה ובד"ה ואין להקשות‪ ,‬כ' ג"כ האי‬
‫אחת ומפסיקים שם‪ ,‬מכ"ש במקומות שהקהל‬ ‫סברא דאסוקי מלתא‪ .‬ושמעתי שוב מפי ידידי‬
‫פָּ ָר ַשׁת וַיֵּ צֵ א ַי ֲעקֹב פסוקי פרשה בויצא ומקץ‬
‫במערבא‪ ,‬שכ' ז"ל עמ"ש בס"ד במגילה דכ"ט‬ ‫אומרים זה מקודם והש"ץ ממתין קודם חמש‬
‫ע"ב‪ ,‬ולפי זה כללא דכל פסוקא דל"פ משה ל"פ‪,‬‬ ‫מאות‪ ,‬ואח"כ אומר הוא הכל בנשימה אחת‪ .‬א"כ‬
‫לא ידע שפיר והכל לפי המנהג עכ"ל‪ .‬ועי' רש"ל‬ ‫הוא מפסיק באמצע פסוק קודם חמש מאות‪,‬‬
‫שם דל"ד ע"א בתוד"ה תפילין‪ ,‬שכ' ז"ל וכיון‬ ‫והקהל מתחילים שם ול"א מקודם כלל‪ ,‬ואחר‬
‫שהתחלנו נראה לנו לבני בבל שעון הוא להפסיק‬ ‫עשרת מפסיקים ואין אומרים להלן כלל‪ ,‬שמע‬
‫הפרשה עי"ש‪.‬‬ ‫מינה דשרי וליכא בי' משום כל פסוקא‪ ,‬אי משום‬
‫טעמי' שכתבו האחרונים‪ ,‬או נימא דס"ל להגאון‬
‫ז"ל כדעת הכלבו הנ"ל דבכתובים ליכא משום כל‬
‫פסוקא כו'‪ .‬ומייתי ראי' הנ"ל ע"ז‪.‬‬

‫אמנם ראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד‬


‫סוס"י ס' שכ' ז"ל‪ ,‬בפסקי הכתובים והפרשיות‬
‫מבוכה גדולה בין הפוסקים‪ ,‬דבגמרא משמע‬
‫דאין לפסוק פרשה ולא פסוק‪ .‬ומצינו כ"פ שאנו‬
‫מפסיקין‪ ,‬והרבה תי' נאמרו‪ .‬אך אין כלל ברור‬
‫והנח לישראל אם אינם נביאים בני נביאים המה‬
‫ואם הלכה רופפת בידך כו'‪ .‬ולכן אין לבדות‬
‫דברים כרסים מלב ונהרא כו' עכ"ל‪ .‬א"כ הגאון‬
‫הקדוש בעל ד"ח ז"ל סגר עלינו את הדרך‪ ,‬רק‬
‫מה שנהוג נהוג מטעם דבני נביאים אנן‪ .‬ועי'‬
‫שו"ת מהר"ם שיק בחאו"ח סי' קכ"ד‪.‬‬

‫שוב ראיתי שם בהערות המו"ל באות צ"ח‬


‫הראשון )שנשמט ממני בראי' ראשונה( שהביא‬
‫בשם שבלה"ש שכ'‪" ,‬ובשם רבינו שלמה זצ"ל‬
‫מצאתי הקורא את המגילה בצבור רשאי‬
‫להפסיק בכל מקום שהוא רוצה בין בתחלת‬
‫פסוק בין באמצעו‪ ,‬וכן מנהג בשתי הישיבות‬
‫ובבית רבינו שבבבל‪ .‬ואמר לי ר"י ב"ר יצחק ז"ל‬
‫כך הי' מנהגו" וכו'‪ .‬וכ' המו"ל ע"ז‪ :‬ונראה שחסר‬
‫לפנינו בפרדס‪ .‬ומתחילה הייתי סבור שאינו ענין‬
‫להא דר"י בר"י‪ ,‬דמ"ש הש"ל בשם רש"י מיירי‬
‫בענין הפסק שיחה באמצע הקריאה שבסי'‬
‫תרצ"ב‪ ,‬ע"ש בב"י ובמ"א דהקורא רשאי והשומע‬
‫אסור וע"ש בב"ח ותו חזינא דזה טעות‪ ,‬אלא‬
‫מיירי לענין הפלוגתא אי צריך לשלב הפסוקים‬
‫בנשימה אחת‪ .‬ודעת רש"י ז"ל בשם ב' הישיבות‬
‫דאין צריך לשלב‪ ,‬ודעת רבינו יצחק שצריך לשלב‬
‫וינשום לאחר שהתחיל הפסוק הב'‪ .‬וכן מבואר‬
‫בהגמי"י בפ"ב מהל' מגילה אות א'‪ ,‬בשם רב‬
‫יהודה בר יצחק‪ ,‬ע"ש הפלוגתא‪ .‬ועי' בטור סי'‬
‫תר"צ ובב"י שם ד"ה לרבי נתן‪.‬‬

‫ויפה העיר המו"ל באותיותיו‪ ,‬אלא שהי' לו‬


‫יותר לבאר וגם צריך עדיין ביאור‪ ,‬למה עשה‬
‫הרבינו יצחק דוקא כשיצא מביהכנ"ס‪ ,‬דמשמע‬
‫שכבר קרא בביהכנ"ס או שמע ולא עשו שם כך‪.‬‬
‫ונראה דבביהכנ"ס הי' קורא הש"ץ ולא שילב‬
‫הפסוקים‪ ,‬ולא מיחה בזה‪ ,‬אלא דבבואו לביתו‬
‫קרא לעצמו בשילוב‪ .‬שוב ראיתי בהגהו' הגאון‬
‫מהריעב"ץ ז"ל במס' קדושין ד"ל ע"א ד"ה‬