You are on page 1of 7

‫מבוא לפילוסופיה של המוסר‬

‫חלק גדול ממה שנקרא פסיכולוגיה עממית ‪ FOLK PSYCOLOGY‬נובע מיחוס רצונות כדי להסביר את‬
‫האנשים שאותם אנו נפגשים‪ ,‬וכן הערכה וכד' את פעולות הזולת‪ ,‬וכך אנו מפרשים אותו‪ .‬כך אנו צופים‬
‫את התנהגות הזולת ומתכוננים לקראת התנהגות צפויה זו‪ .‬ואומנם)כמו שיום טען( שום דבר לא מבטיח‬
‫באופן מוחלט שאכן פעולה מסוימת תגזור התנהגות מסוימת‪ ,‬אבל התיאורטיקנים של הפסיכולוגיה‬
‫העממית‪ ,‬סוברים שיש לנו זכות להשתמש בהשלכות הללו‪ ,‬כמו שבמדע מסיקים מסקנות על סמך העבר‬
‫בלי וודאות שאכן ימשיך להיות כך בעתיד‪ .‬כך למשל‪ ,‬הקביעה ההעממית ביחס להתנהגות מוסריתהיא‬
‫האם היא מכוונת או לא‪ .‬אבל ‪ J.KNOBE‬טען שלא הפסיכולוגיה היא הקובעת את האקט המוסרי אלא‬
‫המוסר הוא הקובע את ההתנהגות הפסיכולוגית וזאת ע"י אפקט נוב‪ -‬סדרה של ניסויים שבהם מסקנה זו‬
‫עלתה‪ .‬כמו ששאלו אנשים כך‪ :‬אדם שהגדיל רווחים אבל בעקיפין פגע בסביבה האם הוא נחשב שפגע‬
‫בסביבה כדי למקסם רווחים והתשובה הגורפת היא כן‪ ,‬אבל הגדיל רווחים ובעקיפין שיפר את הסביבה‬
‫אף אחד לא טען שהוא שיפר את הסביבה כדי למקסם רווחים‪ ,‬ז"א למרות שבשני המקרים לא הייתה‬
‫פעולה מכוונת היחס המוסרי לא היה בהתאמה לכוונה‪ ,‬ז"א אנו קובעים שהפעולה מכוונת אן לא ע"פ‬
‫הערכים המסוימים שלנו‪ ,‬ז"א המוסר קודם לפסיכולוגיה העממית‪.‬‬

‫קריטון‪-‬אפלטון)סוקרטס(‪:‬‬
‫אחת התימות המרכזיות בקריטון היא שהאדם צריך לחיות ע"י מה שיתגלה בדרך תבונית ולא ע"י מה‬
‫שהרגש מכתיב‪ ,‬וכן לא ע"י מה שההמון קובע‪ .‬לכן‪ ,‬לא מן הנמנע שהאדם יצטרך לפנות אל סמכות גבוהה‬
‫יותר‪ ,‬אל מומחה שהוא יכריע על המסקנות התבוניות הרלוונטיות‪ .‬מי שנסחף אחר הרגש בד"כ איננו‬
‫עושה משהו טוב‪ .‬יש כאן שתי הקבלות‪ :‬רגש‪-‬המון‪ ,‬תבונה‪-‬פילוסוף‪.‬‬
‫סוקרטס קובע את העיקרון‪ :‬לחיים כשהם עצמם אין ערך‪ ,‬רק לחיים הטובים)ולהם בלבד( יש ערך‪.‬‬
‫בטיעון אלו יש שתי נעלמים שעלינו לפענח‪ :‬מה מהשמעות שלחיים יש ערך‪ ,‬מהם החיים הטובים‪ .‬דבר‬
‫נוסף‪ ,‬אנו רואים שאנשים רבים דבקים בחיים שלהם‪ ,‬למרות שאין להם חיים טובים ואפילו לא סיכוי‬
‫לחיים טובים‪.‬‬
‫המהלך של סוקרטס היא להראות שהבריחה מהכלא תגרום לו לחיות חחיים שאינם טטובים‪ ,‬וממילא‬
‫איןטעם לחיותם)זאת נגדרת רדיקלית מההנחה שלו(‪.‬‬
‫הטיעון הראשון‪ :‬אין לעשות עוול בשום סיטואציה‪ .‬טיעון זה נגזר מהעיקרון שראינו‪ ,‬כשהוא נסמך על‬
‫זיהוי אטימולוגי של רוע‪-‬רוע‪ .‬עשיית רוע היא הופכת את החיים שלי לרעים‪ .‬לכן אסור לעשות עוול הכל‬
‫סיטואציה‪ .‬כאן אפשר להצביע על השוני בין האתיקה הסוקרטית לזו הקנטיאנית‪ .‬קאנט אומר שאסור‬
‫לעשות רע כי רק כך אתה משתחרר מהתאוות והצדדים הנמוכים שלך ומהאגואיזם שלך והופך להיות‬
‫סוביקט תבוני‪ .‬זוהי אתיקה של הקרבה והתגברות שאין האושר במרכזה אלא התבוניות‪ .‬ואילו סוקרטס‬
‫הוא אגואיסט צרוף שמחפש לחיות חיים טובים‪ ,‬חיים מאושרים ולכן הדרך היחידה לעשות כך היא לא‬
‫לעשות עוול‪.‬‬
‫הטיעון השני‪ :‬אין לגמול עוול תחת עוול‪.‬‬
‫הטיעון השלישי‪ :‬אין הבדל בין גמילת רעה לבני אדם לבין עשיית עוול‪ .‬בטיעון השלישי מופיעה החוליה‬
‫החלשה של הטיעון הסוקרטי שכן מנין לו לזהות בין גרימת רעה)להזיק( לבין גרימת עוול‪ .‬זיהוי זה‬
‫מאפשר לסוקרטס לטעון שכיוון שהוא מזיק לחוקים בכך שהוא לא מציית להם לכן הוא גורם להם עוול‬
‫וממילא אסור לעשות זאת‪.‬‬
‫מדוע הוא מזיק לחוקים‪:‬‬
‫האדם מרוויח מהמבנה החוקי‪ .‬אדם מרוויח ממדינה שיש בה חוקים טובים‪ ,‬לכן עליו‬ ‫‪.1‬‬
‫לציית להם‪.‬‬
‫האדם מסכים לציית לחוקים כיוון שיכול היה לעזוב את המדינה‪ ,‬אם לא היה מסכים‬ ‫‪.2‬‬
‫להם‪ ,‬ללא כפיה חיצונית שתמנע ממנו את העזיבה‬
‫יש לאדם בדמוקרטיה האתונאית היכולת לשנות את החוקים אם חושב שאינם טובים‪.‬‬ ‫‪.3‬‬
‫לכן עליו לציית להם‪.‬‬
‫הכשל היסודי של הטיעון הסוקרטי הוא האנשה של החוקים‪ .‬הרי החוקים לא נפגעים אלא אנשים‪ ,‬ולכן‬
‫סוקרטס צריך להוכיח שהאנשים יפגעו כתוצאה אי ציות לחוקים‪ ,‬ואומנם הוא טוען זאת אבל לא מוכיח‬
‫זאת‪ .‬בנוסף‪ ,‬הרי ראינו לעיל שיש פה זיהוי בין נזק לעוול‪ ,‬וממילא כלל לא חייבים לומר שאפילו אם‬
‫נגרם נזק לאנשים לא חייבים לומר שזה עוול בפרט לאור העובדה שחיים של אדם)סוקרטס( יינצלו‬
‫כתוצאה מכך‪.‬‬
‫הערה נוספת לגבי קריטון‪ -‬אשמה ובושה‪:‬‬
‫מה ההבדל בין אשמה לבושה?‬
‫בכדי לחוש בושה אתה צריך לחרוג מנורמה חברתית וגם שמישהו אחר יתבונן על התנהגותך‪ .‬הניתוק‬
‫מהזולת בתור מתבונן על החריגה שלך‪ ,‬היא הנותנת את המקום לרגש האשמה‪ .‬הרי אם למה שיאמרו‬
‫האנשים יש טעם ונימוק הרי שהוא לא תלוי בעצם ההבעה של האנשים על המעשה‪ .‬יוצא שאם רגש‬
‫האשמה הוא זה שצריך להדריך את האדם אזי אין צורך בזולת בשביל הנורמה שתעורר את האשמה‪.‬‬
‫קריטון טוען כלפי סוקרטס שהוא חושש מפני ההשלכות של הנורמות החברתיות אם הוא לא יתן לקריטון‬
‫להבריח אותו‪ .‬זוהי תרבות של בושה‪ .‬סוקרטס מפגין אדישות גמורה כלפי סוג זה של טענות‪ ,‬ובכך‬
‫להעמיד את רגש האשמה ובעקבותיו את אי התלות של הנורמה המוסרית בחברה‪ ,‬מעל התרבות של‬
‫הבושה‪ ,‬שבה הנורמה המוסרית היא מוסרית בגלל שהיא מקובלת על החברה‪ .‬וויליאמס טוען שבמבנה‬
‫החברה היוונית וכתוצאה מכך בכל מהלך התרבות המערבית המתח בין תרבות של בושה לזו של אשמה‬
‫הוא פחות חריף ממה שמוצג אצל סוקרטס‪ ,‬כיוון שהאדם מפתח עין פנימית כך שהוא מתבייש גם בפני‬
‫עצמו גם ללא הצורך בזולת‪.‬‬

‫אותיפרון‪:‬‬
‫הרקע לסיפור הוא שאביו של אותיפרון החליט לתת לשכיר שלו שרצח מישהו)אומנם הוא לא נשפט(‬
‫למות‪ .‬אותיפרון מגדיר את מעשה אביו כרצח‪.‬‬
‫טענתו של אותיפרון היא שמן החסידות הוא לתבוע את אביו ואילו מבקריו סוברים שאין זה מן הראוי‬
‫שבן יתבע את אביו לרצח‪ .‬המונחים שסובבים את הדיון הם חטא‪ ,‬טומאה)מי שיודע על חטא ולא דווח‬
‫עליו הוא מטמא את מי שסביבו(‪ ,‬חסידות שהם מונחים דתיים‪.‬‬
‫סוקרטס מצביע על כך שאותיפרון לא מספק לו הגדרה ולכן הוא לא יכול לדעת שמה שהוא עושה הוא‬
‫חסידות‪ .‬אבל הדבר לא פשוט‪ .‬התביעה לידיעה דרך הגדרה כללית שזוהי אחת מהמהפכות הסוקרטיות‬
‫היא בעייתית‪,‬שכן רבים הדברים שאנו עושים ויודעים גם מבלי להגדיר אותם‪ .‬יש לנו ידיעה מהו מים‬
‫ידיעות נוספות גם בלי שאנו יודעים להגדיר אותם או על פי דוגמאות מובהקות‪ .‬וויטגנשטיין השתמש‬
‫בדוגמה של משחק לדבר שאי אפשר להגדירו‪ .‬הוא השתמש במושג דומות משפחתית כך שיכולים להיות‬
‫מספר משחקים שכל אחד דומה לרעהו במספר תכונות אבל ללא תכונה אחת משותפת‪ ,‬כך שיש לנו‬
‫קבוצה אחת ששמה משחק אבל יכול להיות שבין חלק מפרטיה אין שום תכונה משותפת‪ .‬הרצון הסוקרטי‬
‫למצוא מושג החסידות הוא הצעד הראשון של אפלטון בדרך לעולם האיידיאות‪.‬‬
‫אותיפרון מגיע לבסוף להגדרה והיא‪ :‬שהחסידות היא מה שאהוב על האלים‪ .‬סוקרטס משיב שהרי אנו‬
‫יודעים שאומנם יכול להיות מכנה משותף נמוך בין כל האלים‪ ,‬אך זה לא מספק לי הגדרה כיוןן שאנו‬
‫יודעים שחלק מהאלים אוהבים מה שחלק מהאחרים שונא‪ .‬אבל הקושי המרכזי היא שאנו צריכים להבין‬
‫מדוע החסידות אהובה על האלים? אם נתעלם לרגע מהגדרת האל‪ ,‬הרי שאם מישהו אוהב משהו ישנם‬
‫תכונות בדבר שהאוהב מעריך ולכן הוא אוהב את הדבר‪ .‬וכן בחסידות‪ -‬מהן התכונות של החסידות שבגינן‬
‫היא אהובה על האלים‪ ,‬ורק כך אנו נוכל לדעת מהי חסידות‪ .‬במצב זה נדע מהי חסידות גם בלי הצורך‬
‫ביחס של האלים כלפיה‪.‬‬
‫הערה‪ :‬העמדה המונותיאיסיטית נמשכת להגדרה של אותיפרון‪ .‬כיוון שעל פי הכיוון של סוקרטס האל הוא‬
‫לא כל יכול אלא כפוף למציאות חיצונית לו‪.‬‬
‫האתיקה של ניקומכאוס‪-‬אריסטו‪:‬‬
‫הוצאה לאור ע"י בנו של אריסטו‪ .‬השאלה המרכזית היא מהו הטוב?)עמ' ‪ (1-2‬המתודה המחקרית‬
‫שלאריסטו היא מחד פניה אל ההמון)מה אומר הרוב( לזהות כיוון של מחקר ומאידך הוא מבקר את כיוון‬
‫החשיבה של ההמון‪).‬עמ' ‪ (19‬אפלטון הקדימו בכך שההמון מהווה קרקע להתפתחותו של הפילוסוף‬
‫שמשתחרר מכבלי המערה שכובלת את ההמון‪ .‬אריסטו כן נעזר באינטואיציות של ההמון ע"מ לקבוע את‬
‫מגמת החקירה‪ ,‬אבל את המשמעויות של המגמה הוא כבר מנתח באופן עצמאי‪.‬‬
‫מרבית בני האדם מזהים את הטוב עם האושר ועם העונג‪ .‬אריסטו מבטל את הזיהוי של עונג עם הטוב‪,‬‬
‫כיוון שהוא אורח חיים המתאים לבהמות‪ .‬יש פה הנחה נסתרת שיש הירככיה של הטבע‪ -‬האדם גבוה‬
‫מהבהמה ולכן הטוב של האדם איננו הטוב של הבהמה‪ .‬התכלית של הבהמה שונה משל האדם‪ .‬זוהי‬
‫ההנחה הראשונה של אריסטו בחקירתו‪ .‬אריסטו סובר שהאדם יכול להצליח או להיכשל במימוש‬
‫תכליתו וזה מה שאריסטו הולך לתאר ולהסביר‪.‬‬
‫זיהוי שני של האושר הוא עם הכבוד "שהרי הכבוד כמוהו כתכלית החיים המדיניים"‪).‬עמ' ‪ .(19‬אריסטו‬
‫דוחה זיהוי זה כיוון שהוא שטחי כיוון שהוא יותר עניינם של המכבדים מאשר המכובד "וליבנו אומר‬
‫שהטוב הוא דבר מה השייך לבעליו עצמו ושאינו ניתן להיפרד ממנו‪ ".‬אריסטו משתמש באינטואיציה ע"מ‬
‫לקבוע שהאושר הוא אימננטי לאדם וקבוע בו‪ .‬כמו ביחס לזיהוי האושר עם ההנאה‪ ,‬אריסטו דוחה את‬
‫הזיהויים עוד קודם שהוא יודע מהו האושר‪ .‬האושר אינו חיצוני לאדם ולכן האדם לא מקבל אותו‬
‫ממישהו‪.‬‬
‫המהלך שאריסטו עושה‪ ,‬הוא שהוא קובע שמחד ההאדם שואף אל האושר ומאידך לכל הפעולות‬
‫האנושיות יש תכלית‪ ,‬לכן‪ ,‬הוא מסיק שאם יבין את טיב הפעולה האנושית סביר להניח שיבין מהו האושר‪.‬‬
‫ההסבר של אריסטו את הפעולה האנושית ע"פ התכלית שלה מגזרה מהתפיסה הכללית שלו שלכל‬
‫הדברים גם הטבעיים יש הסבר תכליתי‪ .‬ואומנם בתפיסה המודרנית אנו לא מקבלים את התפיסה המדעית‬
‫התכליתית של אריסטו‪ ,‬אבל את הפעולה האנושית אנחנו עדיין ממשיכים להסביר ע"י הסבר תכליתי‬
‫שייסד אריסטו‪.‬‬
‫לכל פעולה אנושי יש תכלית‪ .‬ולכל תכלית יש תכלית גבוהה יותר‪ .‬לא ייתכן שיש שרשרת אינסופית‪ .‬זוהי‬
‫הנחה אינטואיטיבית של אריסטו‪ .‬אם יש שרשרת אינסופית הרי אין שום ערך לשום תכלית‪ .‬לכן‪ ,‬אנו‬
‫צריכים לחפש את התכלית האחת שהיא מספיקה לעצמה‪ .‬ביקורת אחת היא כמובן שאין שום סיבה לעצור‬
‫את השרשרת‪).‬לדעת המרצה נראה שאריסטו צודק כיוון שעצם ההתנהגות האנושית פועלת לפי תכליות‬
‫ואם לא הייתה תכלית סופית המספיקות לעצמה או כמ ה כאלו‪ ,‬לא הייתה כלל מתחילה שום פעילות‬
‫אנושית תכליתית‪ .‬זהו הביקורת של הקומנסנס הישר שמבקר גם את הספקנות האנושית שהרי כל ספקן‬
‫בסוף מבחינה מעשית מנהג ביום יום שאילו יש ודאויות ולכן שיפסיק לבלבל את המוח(‪.‬ביקורת אחרת‬
‫היא שיכולות להיות כמה תכליות המספיקות לעצמם‪.‬‬
‫אריסטו מצביע על הגיון המחשבה כעל היסוד שמבדיל אותו מבעלי החיים‪ ,‬ובמסגרת זו מבין האופנים‬
‫השונים של המחשבה‪ ,‬המחשבה השלמה ביותר היא חיי העיון‪ .‬לכן האדם הטוב הוא זה שמפעיל את פועלו‬
‫המיוחד‪ ,‬בצורה השלמה ביותר‪ .‬כמו שלהיות נגר טוב הוא להפעיל את יכולת הנגריות בצורה הטובה‬
‫ביותר‪ .‬מכאן אריסטו מסיק שהאושר הוא חיי העיון‪.‬‬
‫הטיעון הוא זה‪ :‬האושר= מה שטוב לאדם= להיות אדם טוב= להיות אדם שפועל את הפועל האנושי‬
‫באופן השלם ביותר‪ =.‬חי חיי עיון‪.‬‬
‫הטיעון הזה ניתן לביקורת גם בהשוואה‪ :‬מה שטוב לאדם=להיות אדם טוב‪ ,‬שכן מה מחייב אותנו לגזור‬
‫זאת‪ , -‬וגם בהשוואה להיות אדם טוב=להיות אדם שפועל וכו'‪ ,‬שהרי מי אמר שלאדם יש פועל כמו שיש‬
‫לנגר‪ .‬כתוצאה מזו לא ברור מדוע אם אדם שיפעל את הפועל שלו יהיה אדם מאושר‪ .‬בנוסף אפשר לשאול‬
‫מדוע התכלית היא להיות אדם טוב ולא אומן טוב וכד'‪.‬‬

‫תומס הובס‪ -‬לוויתן‪:‬‬


‫נקודת המוצא של הובס היא שכל האובייקטים בטבע מטרתם לשרוד והאדם איננו אלא אובייקט חומרי‬
‫ולכן כפוף לחוקי הטבע‪ .‬חוקי הטבע הם עיוורים ואינם שואפים לשום תכלית‪.‬‬
‫הובס גוזר מכך מסקנה מהפכנית‪ :‬בעולם כזה‪ ,‬במצב הטבעי‪ ,‬אין חובות וזכויות מוסריות‪" .‬שום דבר אי‬
‫אפשר שיהיה בגדר אי צדק"‪ .‬בשביל אריסטו לאדם יש תכלית והוא צריך להוציא את הפועל שלו ואם‬
‫הוא מצליח הוא אדם טוב ומאושר‪.‬אריסטו מניח שהטבע מניע את האדם להיות טוב‪ ,‬ואילו לפי הובס אין‬
‫תכלית והחוק הוא נוצר ע"י המחוקק האנושי‪ .‬לוק סובר שיש לחלק בין העולם החומרי ובין העולם‬
‫המוסרי‪ -‬לכל אדם יש זכויות טבעיות כמו שאסור לרצוח‪.‬‬
‫הובס מנסה להכליל את החוקיות שבין בני אדם‪ -‬את המצב המדיני שנגזרת של המצב הטבעי‪ .‬זהו המהלך‬
‫המרהיב של הובס‪ .‬ביקורת נוספת על השיטה שגורסת שיש זכויות טבעיות היא מהיכן אנו יודעים את‬
‫הזכויות הטבעיות‪ .‬וגם אם יש לנו אינטואיציות מסוימות‪ ,‬כיצד אנו יכולים לגזור מהם פרקטיקות‬
‫מעשיות? למשל‪ -‬הקם להורגך השכם להורגו‪ .‬זוהי אינטואיציה של זכות טבעית‪ .‬אבל מותר להרוג כל‬
‫אדם‪ -‬ומה אם הקם הוא אינו שפוי או נדחף לכך ע"י מישהו אחר?‬

‫לאחר שהובס בסוף ספר יג כותב ש"שום דבר אי אפשר שיהיה בגדר אי צדק" מיד הוא פותח את פרק יד‬
‫באמירה שיש זכות טבעית והיא החירות אשר לכל אדם להשתמש כרצונו בכוחו שלו לשם שמירה על‬
‫טבעו שלו‪ .‬כיצד הובס משתמש במונח אתי‪ -‬זכות במצב שבו אין צדק ואי צדק?‬
‫מסביר תומפסון שיש לחלק בין מושג הזכות שהובס משתמש בו לבין מה שאנו מכירים באופן פשוט‪.‬‬
‫באופן פשוט אנו מבינים זכות ג=כדבר שמניח חובה כנגדו‪ -‬למשל יש זכות לחיים מניחה שלאחר יש חובה‬
‫שלא לפגוע בי‪ .‬זוהי זכות במובן הצר‪ .‬אבל אם אני אומר שיש לי זכות לומר כל מה שעל ליבי אם אני‬
‫מממש את הזכות הזו באופן הבסיסי ביותר אני לא מפר שום חובה‪ .‬ז"א הזכות מוגדרת כאי חובה‪ .‬זוהי‬
‫כוונת הובס במונח זכות טבעית‪ .‬שבמה שכל אדם מממש את הזכות הטבעית הוא לא מפר שום חובה‪ .‬ז"א‬
‫הובס מגדיר את הזכות הטבעית כאי חובה‪ .‬לכן אין צדק ואי צדק כי אין חובות)צדק מתייחס רק למושג‬
‫של חובה(‪.‬‬
‫הנחה מטא‪-‬אתית‪ :‬הנחות על מקור המוסר או נכונות טענות מוסריות וכד'‪.‬‬
‫למשל טיעון מטא‪-‬אתית‪ :‬טענות ‪)OUGHT‬מה צריך להיות( לא יכולות לנבוע מטענות ‪)IS‬מה שקיים(‪ .‬מי‬
‫שגוזר גזירה זו נכשל בכשל הנטורליסטי‪ .‬סוף פרק יג הוא ניסיון של הובס ליצור שיטה מוסרית בלי‬
‫להיכשל בכשל הנטורליסטי‪.‬‬
‫הובס טוען שבני אדם שווים מטבעם‪ .‬האם זה באמת כך? הרי לא כל אחד מוכשר כמו חבירו‪ .‬אפשרות‬
‫אחת לתרץ את היא כדרכו של וולצר שמחלק בין הספירות‪ ,‬התחומים השונים‪ .‬ואז צריך לומר שהכוונה‬
‫שלכל אדם קיים תחום שבו הוא טוב‪.‬‬
‫אפשרות נוספת היא וכך דרכו של איציק‪ ,‬לומר שההבדלים הם קיימים אבל הם זניחים‪ .‬האם הם זניחים‬
‫כי הם קטנים או בגלל סיבה אחרת? אנו רואים שגם הובס מדבר על נסיכים ששולטים על אחרים ובכל‬
‫זאת הוא חושב שבני אדם שווים‪ .‬מדוע? מסביר איציק‪ ,‬שכיוון שהדבר הרע ביותר מבחינת האדם הוא‬
‫המוות‪ ,‬וכיוון שתמיד יש סיכוי שהאדם ימות למרות כל יתרונותיו‪ ,‬לכן ביחס לנקודה הזו אין שום יתרון‬
‫של אדם על פני השני וממילא כולם שווים‪).‬טיעון הסתברותי הדומה להימור של פסקל(‪.‬‬
‫הדבר הנכון במצב הטבעי הוא לצבור עוד ועוד כוח‪ .‬לכן האדם במצב הטבעי לא שואף ליצור דברים כיוון‬
‫שהם ייגזלו ממנו אלא הוא ישאף להילחם בחבירו‪ .‬הסיבה היא שכח הוא משאב שתמיד כשהיא נמצא אצל‬
‫מישהו אחד הוא חסר אצל מישהו אחר‪ .‬לכן כדי לצבור כח אני צריך לקחת אותו ממישהו אחר‪.‬‬
‫לכן הובס גוזר שלא טוב להיות במצב הטבעי כיוון ששוררת שם מלחמת כל בכל ולא מיוצר שם שום דבר‬
‫ופחד מתמיד קיים מפני המוות והאדם חי חיים קצרים ובודדים‪ .‬יוצא מצב מאוד מוזר‪ .‬התוצאה של‬
‫התנהגות רציונלית במצב הטבעי מובילה לחיים גרועים‪ .‬ומדוע שבני האדם לא יחליטו שהם מפסיקים‬
‫לרדוף אחרי כח ובכך ייטב לכולם? התשובה היא שאין לנו יכולת להתחייב האחד כלפי השני שברגע‬
‫שאחד ירפה מהמרדף אחר הכח ‪ ,‬השני במקום להרפות גם הוא ינצל את המצב על מנת לתקוף את‬
‫הראשון‪ .‬זוהי דילמת האסיר‪ -‬מי ימצמץ ראשון‪.‬‬
‫מובאות מספר אפשרויות בפני שני אסירים‪ -‬להסגיר את השני או לא ובהתאמה כמה שנים כל אחד ישב‬
‫בכלא‪:‬‬
‫א יסגיר ב יסגיר‪ :‬א ‪ 6‬ב ‪.6‬‬
‫א יסגיר ב לא יסגיר‪ :‬א ‪ 0‬ב ‪10‬‬
‫א לא יסגיר ב יסגיר‪ :‬א ‪ 10‬ב ‪0‬‬
‫א לא יסגיר ב לא יסגיר‪ :‬א ‪ 2‬ב ‪.2‬‬
‫אם שניהם רציונלים וחושבים רק על עצמם הכי משתלם להם להסגיר אחד את השני‪ .‬כיוון שאם אחד לא‬
‫יסגיר לשני עדיף להסגירו כדי לשבת ‪ 0‬שנים ומי שלא יסגיר ישב ‪ 10‬שנים‪ ,‬לכן עדיף להם להסגיר אחד‬
‫את השני ולשבת ‪ 6‬שנים בכלא‪ .‬אבל יש אפשרות נוספת וזו ששניהם לא יסגירו וישבו רק ‪ 2‬שנים‪ .‬אבל‬
‫זה לעולם לא יקרה כיוון שכל אחד חייב להניח שהשני מחויב כלפיו גם לא להסגיר אבל על פי הגדרות‬
‫המצב הטבעי התחייבות כזו לא תיקרה‪ .‬יוצא שהשיקול הרציונלי מוביל למצב גרוע יותר ממה שהשאיפה‬
‫של האדם להשיג‪.‬‬
‫אנו רואים שאם אנו מניחים שהאדם הוא אגואיסט לחלוטין אי אפשר לצאת מדילמת האסיר ז"א על פניו‬
‫אי אפשר לצאת מהמצב הטבעי ולשתף פעולה‪ .‬רק הלוויתן כפי שיאמר הובס השליט שמחזיק אותנו‬
‫"כבולים" אחד לשני‪ ,‬מאפשר לנו לשתף פעולה‪ .‬אפשרות אחרת היא שיש לנו מימד אלטרואיסטי מימד‬
‫איכפתי כלפי השני ולכן באמצעות נטיה זו אנו מסוגלים לשתף פעולה‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬מבחינה רציונלית עדיף לאדם להיות במצב המדיני‪ .‬שואל הובס כיצד להיות מוסרי יכול להיות‬
‫תבוני האם תבוניות משמעה לדאוג לעצמי‪ ,‬כיצד למעשה היא מכוונת להתחשב בזולת? אלא צריך‬
‫לומר שהמוסר לא סותר את התבונה כיוון שמילוי החובות שלך כלפי השני במסגרת המצב המדיני‬
‫בסופו של חשבון מועילה לאדם עצמו‪ ,‬ז"א המהלך המוסרי משרת את התבונה‪.‬‬
‫בפרק יד הובס מסביר שעלינו לציית לחוק הטבעי‪ .‬והרי חוקים טבעיים הינם חוקים שמניעים את‬
‫האובייקטים החומריים ומה המשמעות של לציית להם?‬
‫באיזה מובן החוק הטבעי הוא גם חוק שעלינו לציית לו ולא רק חוק שמניע אותנו? במובן שכשיש‬
‫התנגשות אינטרסים בין הסיפוק המיידי לרווח ארוך טווח‪ ,‬עלינו לציית לחוק ע"י השמיוש בתבונה ולוותר‬
‫על הרווח המיידי‪ ,‬כדי להגדיל את סיכויי השרידות‪ .‬ז"א החוק הטבעי הוא מה שמניע אותנו וגם מה שאנו‬
‫מצייתים אליו‪ .‬לפי הובס אין כאן בחירה חופשית אלא השפעת חוקי הטבע על בני האדם שהם אוביקטים‬
‫חומריים‪ .‬ז"א היציאה של האדם מהמצב הטבעי למצב המדיני היא כמעט מוכרחת‪ 1‬כמו ששפינוזה אומר‬
‫שכמו אבן שנופלת מהגג סוברת שיש לה בחירה חופשית לבצע את פעולת הנפילה אבל בעצם היא‬
‫מוכרחת לזו‪ .‬כך בעצם הובס משרטט לנו מסה מדעית כיצד מתוך חוקי הטבע נולדה המדינה‪.‬‬
‫מהחוק הטבעי של מלחמת כל בכל מגיע הובס ע"י ההבנה שהשאיפה התבונית תהיה לשאוף לשלום כולל‬
‫אל החוק השני והוא להסכים לכרות אמנה חברתית ומכאן גם החוק השלישי שהוא החובה לקיים לקיים‬
‫את האמנה‪.‬‬
‫המהלך ההובסייני הוא שבכך שאני מוותר על מלחמת כל בכל ז"א על מה שראינו לעיל‪ ,‬על הזכות‬
‫הטבעית וכפי שהגדרנו אותה‪ -‬כמצב שאין עלי חובות‪ ,‬הרי משמעות הויתור היא שאני מקבל עלי‬
‫חובה‪/‬ות‪ .‬קבלת החובה היא כריתת האמנה החברתית‪ .‬ברגע שאנו מדברים על חובות אנו מתחילים לדבר‬
‫על צדק‪ ,‬ולכן זה צודק לקיים את האמנה החברתית)החוק השלישי( ולא צודק להפר אותה‪.‬‬
‫כיצד אפשר לשמור על האמנה?‬
‫הובס שבמצב הטבעי לא תתכנה אמנות כיוון שהמילים הן חלשות מדי נגד השאיפות לכח‪ .‬לכן‪ ,‬הדרך‬
‫הייחידה היא שיש כח כופה עלינו את האמנה ואימתו עלינו‪ .‬זהו הריבון‪ ,‬ויש לו זכות לשלוט עלינו‪ .‬הובס‬
‫לא מאמין שאנו יכולים תחת משטר לא חזק‪ .‬הכוח של הריבון נובע מכך שכל הנתינים מוסרים את כוחם‬
‫אליו‪ ,‬וכך יכולים לא התעסק עם צבירת כח כמו במצב הטבעי אלא עם ייצור‪ ,‬כתיבה‪ ,‬קניין פרטי וכד'‪.‬‬
‫אבל איך ייתכן שאנו מכוננים את הריבון ע"י האמנה החברתית אם עדיין אין ריבון שיכפה את האמנה על‬
‫כולם‪ .‬ז"א כמו ששאלנו מה יאפשר את מערכת האמון ע"מ לצאת מהמצב הטבעי ולכרות אמנה כך נשאל‬
‫מה יהווה את מערכת האמון לקיים את האמנה ולתת סמכות לריבון? ובמילים אחרות אם יש מערכת אמון‬
‫מספקת לכונן את האמנה הרי מצאנו מערכת אמון הדדית מספקת גם ללא ריבון‪ ,‬אזי מצאנו שאין צורך‬
‫בריבון ואם מערכת האמון היא לא מספקת אז כיצד אנו מממשים את האמנה וממנים ריבון‪ .‬זהו הפרדוקס‬
‫של פיתרון הריבון של הובס‪.‬‬
‫הובס מדבר על כך שיש אמונה בריבון כנציג של האל וזה מקור הסמכות של הריבון ע"מ שנמסור את‬
‫הכח לריבון ע"פ האמנה‪.‬‬
‫כיוון אחד להבין את המהלך ע"פ איציק היא שהובס מתייחס לגורם האלוקי כמקרי בלבד‪ ,‬וכמזל שנולדנו‬
‫כדתיים וכד'‪ ,‬ומכח מזל זה יצאנו מהמצב הטבעי‪ .‬אפשר לומר לפי זה שאי אפשר לצאת מהמצב הטבעי‬
‫בלי המושג אלוקים‪.‬‬
‫פרשנות שניה היא שאכן התיאולוגיה נעוצה עמוק בשיטתו של הובס והוא בעצם כותב סןג של‬
‫תיאולוגיה ‪ ,‬ןלריבון אכן יש את סמכות האל‪ .‬בכל מקרה יוצא שלפחות לפי שתי הפרשנויות הללו‪ ,‬אי‬
‫אפשר להיחלץ מהמצב הטבעי באמצעות הרציונליות בלבד אלא חיחיבים את מושג האלוקים על מנת‬
‫לכונן את הריבון‪.‬‬
‫‪Sikumim.posterous.com‬‬
‫הזכות להגנה עצמית‪:‬‬
‫אומר הובס שלא תתיכן אמנה שלפיה אדם מוותר על הזכות להגנה עצמית כשחייו מוטלים מנגד‪ .‬הסיבה‬
‫היא שבמעשה כזה מושמטת כל התועלת של האמנה‪ ,‬שהיא למקסם את סיכויי ההישרדות שלי‪ .‬לכן‪ ,‬אין‬
‫חובה לחייל לבצע משימת התאבדות‪ ,‬שהרי המעשה הזה לא משתלם לו‪ .‬וכן‪ ,‬למשל נידון למוות כחלק‬
‫מהמצב המדיני‪ ,‬לא צריך למסור את עצמו לדין‪ ,‬כיוון שלא משתלם לו לקבל על עצמו את האמנה‪ .‬כל‬
‫האמנה מושתת על הסכמות שנובעות ממימוש האינטרסים האישיים‪ .‬וברגע שיסוד האינטרסים שלך‪-‬‬
‫הקיום שלך נפגע‪ ,‬הרי שבטלה כל משמעות האמנה‪.‬‬
‫הופלד טען שהזכויות מתחלקות לזכויות מסדר ראשון וסדר שני‪ .‬הסדר ראשון הוא החירות שלי לעשות‬
‫מה שאני רוצה)זכות במובן הרחב‪-‬חלש( או זכות שנובעת מחובה של מישהו אחר כלפי)זכות במובן‬
‫הצר(‪ 2‬והסדר השני הוא היכולת שלי לוותר על הזכות ובמקביל חסינות על יכולת זו‪ ,‬על כח זה‪ ,‬כך שרק‬
‫אני אוכל לממש את הוויתור הזה‪.‬‬

‫‪ 1‬הובס אינו כותב שזוהי אפשרות מוכרחת אלא שרוב בני האדם הם בעלי מזל אם כי יש מקומות בהם לא הייתה הקפיצה‬
‫מהמצב שכדי לשרוד עלינו להעדיף מלחמת כל בכל אל המצב שכדי לשרוד עלינו להעדיף את בקשת השלום‪ .‬בהמשך יתבאר‬
‫כיצד נעשית הקפיצה‬
‫‪ 2‬ראינו לעיל את החילוק בין הזכות הצרה והרחבה‪ ,‬במסגרת ניתוח של שיטתו של הובס‪.‬‬
‫יש מחלוקת יסודית לגבי מקורן של זכויות טבעיות‪.‬‬
‫או שהזכות באה מכח אינטרסים שלנו או על פי קאנט הזכות צומחת מהיותו של האדם אוטונומי‪ -‬אין לי‬
‫זכות אם אני לא יכול לוותר עליו‪ .‬ז"א זכות היא רק זכות שכוללת את הזכות מהסדר השני‪ .‬האוטונומיה‬
‫נובעת מהתבונה‪ ,‬ולכן המוסר ישען על התבונה ולא על התועלת האישית‪.‬‬
‫הובס סובר כשיטה הראשונה והכל כפוף אצלו לאינטרסים האישיים ולכן במקום שאני סובל אני יכול‬
‫להפר את ההתחייבות שלי‪ .‬אבל לפי קאנט כל זמן שהסבל הוא בגבולות התבונה או בגבולות מה שמכונן‬
‫את האוטונומיה שלי‪ ,‬אני לא יכול להפר את ההתחייבות‪.‬‬
‫טענת הנבל‪:‬‬
‫"אמר הנבל בליבו אין צדק"‪ .‬אומר הובס שקיום האמנה על בסיס האינטרסים האישיים אזי בכל רגע נתון‬
‫ישנם נבלים שיעשו את החשבון שלא משתלם לו לקיים את האמנה‪ .‬אם אנו אומרים שאכן יש מקום‬
‫לחשבן כל פעם האם לקיים את האמנה‪ .‬אבל לפי הובס אסור להפר את האמנה כיוון שהפרת האמנה נוגדת‬
‫את התבונה שמשמעה סתירת האינטרס האישי‪ .‬יוצא איפוא שהובס שואף ליצור תיאוריה של צדק ז"א‬
‫של נכון או לא נכון תמיד‪ ,‬אבל אם מתבססים על האינטרס האישי כמכונן האמנה יוצא שאין מושג של‬
‫צדק אלא כל מקרה צריך להיבחן לגופו‪ .‬בקצרה‪ ,‬אומר הנבל‪ :‬אחרי שאני רואה שכולם קיימו את האמנה‬
‫וההפרה שלי אותה‪ ,‬לא תחזיר אותנו למצב הטבעי‪ ,‬מדוע לא להפר אותה?‬
‫מה הסכנה בטיעון הנבל‪:‬‬
‫‪ . 1‬הסכנה בטיעון של הנבל‪ ,‬היא חוסר היציבות שהוא גורם למצב המדיני‪ .‬ברגע שיש נבל האמון ההדדי‬
‫שהוא תשתית האמנה מופר‪ .‬ז"א יוצא שמאידך לפי צו השכל צריך לכונן אמנה ומאידך לפי צו השכל‬
‫צריך להפר אותה או לפחות לבדוק בכל מצב לגופו האם להפר אותה‪.‬‬
‫‪ .2‬סכנה למדעיות‪ .‬הובס מתייחס לפרויקט המדיני כאל פרויקט מדעי‪-‬תבוני‪ .‬אבל אנו רואים שהאמנות‬
‫קיימות ולא מופרות וזאת למרות טענת הנבל שהיא היא פועלת לפי השכל‪ .‬יוצא שהמצב המדיני הוא לא‬
‫תבוני‪.‬‬

‫הובס עונה לנבל כך‪:‬‬


‫אי אפשר להגדיר את מעשי הנבל כתבוניים כיוון שיכול להיות שהיה לו מזל שהוא לא נתפס ע"י הריבון‬
‫או האינטרסים האישיים כן נפגעו‪.‬‬
‫טענה שניה היא שמי שאומר על עצמו שהוא נבל הרי הוא טיפש‪.‬‬
‫טענה שלישית היא שכל מעשה נבלות היא הכרזה שלהיות נבל זהו צו התבונה‪ ,‬ז"א הובס גוזר ממעשה‬
‫פרטי צו תבוני כללי‪ .‬זהו מהלך קאנטיאני שאינו מתאים כלל למהלך ההובסיאני שנען על האינטרס האישי‬
‫ולא על צו התבונה‪.‬‬
‫מה שהובס אולי מתכוון בטענות המוקשות הללו‪ ,‬ושאולי היה יכול לומר זאת במפורש‪ ,‬שבעצם לא‬
‫משתלם להיות נבל‪ ,‬ז"א אם אתה עושה מעשה נבלות אחד או שתיים אולי כדאי לך לעשותם אבל תמיד‬
‫לחשבן את הנאמנות לאמנה בסוף זה לא ישתלם לך‪ .‬עדיף לך לנהל חיי יושר ונאמנות‪ ,‬והאינטרסים‬
‫האישיים יממושו בהיקף יותר גדול‪.‬‬

‫הכיוון של הובס מאושש בניסוי מפורסם שנקרא ניסוי אקסלרוד שערך רוברט אקסלרוד מאוניברסיטת‬
‫אן ארבור במישיגן‪ .‬בניסוי זה התבקשו מומחים ממגוון דיסציפלינות )כלכלה‪ ,‬פסיכולוגיה‪ ,‬מדע המדינה‪,‬‬
‫ביולוגיה‪ ,‬מדעי המחשב ועוד( לשלוח תוכניות מחשב שישחקו זו נגד זו בדילמת אסיר איטרטיבית)חוזרת‬
‫על עצמה( במשך ‪ 200‬משחקים לכל זוג תוכניות‪ .‬התוכנית שתוכרז כזוכה היא זו שתזכה ברווח המצטבר‬
‫הגבוה ביותר בכל ‪ 200‬המשחקים‪ .‬תוכניות אלה נקטו באסטרטגיות שונות כדי להשיג מטרה זו‪ ,‬ובהן‪:‬‬

‫• בגידה קבועה‪ :‬ללא תלות במשחקים קודמים‪ ,‬תוכנית זו בגדה תמיד‪.‬‬


‫• שיתוף פעולה קבוע‪ :‬ללא תלות במשחקים קודמים‪ ,‬תוכנית זו שיתפה פעולה תמיד‪.‬‬
‫• אקראית‪ :‬התוכנית בוחרת בבגידה או בשיתוף פעולה באופן אקראי‪.‬‬
‫• מידה כנגד מידה )‪ :(Tit For Tat‬במשחק הראשון התוכנית שיתפה פעולה‪ ,‬ובכל‬
‫משחק אחר בחרה בדרך שבה בחר היריב במשחק הקודם‪.‬‬
‫• אסטרטגיות אחרות‪ ,‬מורכבות יותר‪.‬‬
‫בטורניר שערך אקסלרוד השיגה מידה כנגד מידה את התוצאה הטובה ביותר‪ .‬יש לציין שגם בטורנירים‬
‫נוספים שנערכו‪ ,‬לאחר שנודעו תוצאות הטורניר הראשון‪ ,‬עדיין השיגה אסטרטגיה זו את הניקוד הגבוה‬
‫ביותר‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬תוכניות שהיו בנויות על אסטרטגיות תוקפניות הגיעו להישגים נמוכים‪ .‬חשוב לציין‬
‫כי הצלחתה של אסטרגיה מסוימת תלויה באסטרטגיות האחרות‪ .‬משמע ‪ -‬במידה והתכניות שנשלחו‬
‫לטורניר היו שונות ‪ -‬לא הייתה מידה כנגד מידה זוכה בטורניר‪ .‬לא ניתן לכתוב תוכנה או אסטרטגיה‬
‫שתזכה מול כל אסטרטגיה אחרת‪ .‬יוצא איפוא‪ ,‬שתחת תנאים מסוימים ההחלטה הרציונלית לטוח ארוך‬
‫היא דווקא לשתף פעולה ולא לבגוד‪ ,‬כיוון שאם תהיה נבל לאורך זמן לא תוכל להרוויח‪ ,‬אפילו אם שאר‬
‫האנשים מקיימים את האמנה ואולי דווקא בגלל זאת‪.‬‬

‫איציק מציע שהמתח שטמון בטיעונים כנגד הנבל‪ ,‬ז"א שהאדם צריך לקיים את האמנה באופן אוטומטי‪,‬‬
‫הרי זה גוזר שלא צריך ריבון על מנת לקיים את האמנה כי בני אדם יקיימו אותה באופן אוטומטי‪ ,‬והרי‬
‫חזרנו לבעיית הריבון שראינו לעיל‪.‬‬
‫הערה ביחס לוינריב‪ :‬וינריב מפרש שלפי הובס העובדה שצו השכל מצווה על האדם לשרוד ולכן ראוי‬
‫לאדם לדאוג לעצמו‪ .‬ז"א הוא מבין את הובס כמטיף לאגואיזם אתי‪).‬כמו שאיאן ראנד ומשה קרוי מטיפים‬
‫לאגואיזם( אבל לפי הפרשנות שאיציק הציע לאורך הקורס היא שהזכות הטבעית איננה זכות במובן‬
‫המוסרי אלא העדר חובה כלפי הזולת‪ .‬לכן לפי הובס מן הראוי הוא לבקש שלום ולרדוף אחריו‪).‬החוק‬
‫השני(‪ .‬ז"א התורה המוסרית היא לא להטיף לאגואיזם אלא לכונן אמנה‪.‬‬
‫תועלתנות‪:‬‬
‫התועלתן מצווה על הריבון לקדם את האינטרס הציבורי ואת הרווחים של כל יחיד‪ .‬לתועלתן החברה היא‬
‫מעין גוף שבו הריבון מזהה עם כל האינטרסים של כל האיברים גם אם הם סותרים והוא יכריע ע"י‬
‫השאלה ממה החברה תפיק יותר תועלת‪ .‬ז"א המשקל יוכרע לפי סכום האינטרסים‪ .‬הטוב לפי התועלתנות‬
‫היא גודל מילוי האינטרסים‪ .‬כאן זוהי המחלוקת עם הובס‪.‬‬
‫הובס טוען שהמושג טוב הוא תמיד יחסי‪ ,‬והוא יחסי ביחס לאינטרס של כל יחיד ויחיד‪ .‬הובס לא רואה‬
‫קבוצות או חברות שמייצגות ע"פ התועלתנות סכום אינטרסים כמו שק של מטבעות שאפשר לשקול אותו‬
‫מול שק אחר‪ .‬הטוב הוא רק מה שממלא אינטרס של בני אדם ולא של קבוצות‪ .‬אם עשיתי טוב לקבוצה‬
‫מסוימת שהאינטרסים שלה היו יותר גדולים מקבוצה אחרת‪ ,‬לפי התועתלנות אני עשיתי טוב‪ ,‬קידמתי את‬
‫הטוב ואילו לפי הובס אני עשיתי טוב רק ביחס לקבוצה הזו בלבד‪.‬‬
‫הדבר יתבחן לאור דילמה של המכונית המדרדרת בירידה ובאפשרות הנהג להטות אותה או לכיוון שבו‬
‫קבוצה של ‪ 5‬אנשים אבל רק אחד יהרג או לכיוון שבו קבוצה של ‪ 5‬אנשים אך ‪ 4‬מהחמישה יהרגו‪.‬‬
‫לפי התפיסה התועלתנית‪ ,‬ודאי שטוב יותר)ז"א הטוב שמופיע לפנינו הוא טוב באופן מוחלט( להעדיף‬
‫שרק אחד יהרג כי סכום אינטרס השרידה של ארבעתם גדול משל האחד‪ .‬אבל לפי הובס אין שום‬
‫משמעות להכרעה‪ ,‬כיוון שהטוב הוא תמיד יחסית ל‪ . ..‬לפי אפשרות אחת הטוב יהיה לארבעה ולפי‬
‫האפשרות השניה הטוב יהיה לאחד ושני ה'טוב' הללו הם שווי משקל‪ .‬אין דבר כזה טוב מוחלט‪.‬‬
‫כיצד נסביר את האמנה המדינית של הובס‪:‬‬
‫הובס יסביר את המהלך שלו כתועלתנות פארטו‪ .(PARETO ).‬זוהי תועלתנות של זה נהנה וזה לא חסר‪.‬‬
‫האמנה רלוונטית רק אם היא משרתת את האינטרסים של כל היחידים ז"א כל אחד נהנה ולא חסר‪ .‬אם‬
‫האמנה פותרת את דילמת האסיר מ ‪ 6‬שנים ל ‪ 2‬שנים בלא שכל אחד יהיה חסר‪ ,‬הרי יש לקיים את‬
‫האמנה‪ .‬אבל לפי התועלתנות יש מקום להעדיף קבוצה אחת על פני חברתה)כפי שנראה כשנדון‬
‫בתועלתנות(‪ ,‬למרות שהפרטים בקבוצה הלא מועדפת חסרים‪.‬‬