‫דייב אברמוב‬

‫תיאוריית האוטר‪ /‬פטר וולן‬

‫רקע היסטורי‪:‬‬

‫לאחר מלה"ע ה‪ 2-‬חודשה בצרפת הקרנת סרטים תוצרת הוליווד‪ .‬החזרה של סרטים‬
‫הוליוודים לאחר תום שלטון וישי לוותה באפקט רגשי חזק‪ .‬על מנת לסגור את הפער‪ ,‬הוקרנו‬
‫בסינמטק הסרטים ההוליוודים של כל השנים האחרונות‪ ,‬כחלק ממדיניות האומרת שאותם‬
‫סרטים הם המקור לקולנוע של מחר‪ .‬מאז ומתמיד הקולנוע בצרפת הלך בצד אחד עם זרם‬
‫האינטליגנציה ובאותה תקופה החלה הפריחה מחדשה של זרם אוהבי אמנות הקולנוע‪ .‬כל‬
‫אלו היוו קרקע להתפתחותה של תיאוריית האוטר‪ ,‬אשר נהגתה על‪-‬ידי קבוצה של מבקרים‬
‫שכתבו למגזין קולנועי בשם ‘‪.’cahiers du cinema‬‬
‫בשל אופי לידתה של התיאוריה‪ ,‬פעמים רבות היא מובנת לא נכון או פורשה לכיוונים אחרים‬
‫וקצת שונים מהכוונה המקורית‪.‬‬
‫החידוש המסויים בתיאוריה‪ ,‬בשל היותה ממוקדת לגבי הקולנוע ההוליוודי‪ ,‬הוא בהתייחסותה‬
‫אל בימאים שלאו דוקא דובר על עבודתם בעבר או כאלו שעם המעבר שלהם מאירופה‬
‫להוליווד כך גם נשחק מעמדם כיוצרים אינדוודואלים גדולים )רנואר‪ ,‬פריץ לאנג‪ ,‬היצ'קוק(‪.‬‬
‫תיאוריית האוטר התעלמה מההפרדה שעדיין קיימת בין קולנוע אומנותי )‪...‬אירופאי( לבין‬
‫קולנוע מסחרי‪-‬הוליוודי‪-‬פופולרי‪.‬‬
‫במשך הזמן‪ ,‬בשל הבלבול המסויים שכאמור היה קיים בתיאוריה המקורית‪ ,‬התפתחו שני‬
‫זרמים של אסכולות לתיאוריית האוטר‪ .‬גם הפעם ההבדל בין שתי הגישות אינו כה חד וברור‪.‬‬
‫האחת )'האוטר'( מתייחסת אל המוטיבים שבסרט ומשמעותם‪ ,‬על המימד הסימנטי שקיומו‬
‫מובנה רק לאחר היצירה של הסרט‪ .‬השנייה קרויה בשם ‘‪ ’metteur en scene‬והיא שמה‬
‫דגש על הסגנון‪ .‬השפעתו של הבימאי בגישה זו מנותחת על פי הביצוע של הטקסט אשר‬
‫כבר היה קיים עוד לפני יצירת הסרט )ספר‪ ,‬מחזה וכו'(‪ .‬ההתמקדות במאמר היא בגישה‬
‫הראשונה‪.‬‬

‫תיאוריית האוטר – על שום מה ולמה?‪:‬‬

‫תיאוריית האוטר היא למעשה דרך לקריאה מסויימת של סרט אשר לוקחת קבוצה של סרטים‬
‫תוצרת במאי אחד ומנתחת את המבנה שלהם‪ .‬ישנן כמובן עוד דרכים לקרוא סרט‪ ,‬למשל‬
‫דרך השפעותיהם של גורמים אחרים ביצירה או אפילו באמצעות מבט מופשט על שינויי‬
‫האור‪ .‬תיאוריית האוטר רואה עצמה כבנויה על שיטה אמפירית‪ .‬לפיה‪ ,‬כך ניתן לגלות את‬
‫המשמעות האמיתית והבסיסית של היצירה הקולנועית‪ .‬סרטו של אוטר הוא כמו מיתוס של‬
‫לוי‪-‬שטראוס‪ .‬גם אם מדובר בסרט אולפן עם כל האילוצים ההוליוודים אשר נכפים על הבמאי‪,‬‬
‫האוטר מצליח לקחת את הטקסט שהוא לעיתים פריאורי וליצוק לתוך יסודותיו את המוטיבים‬
‫של עבודותו לכדי יצירה חדשה פוסטריאורית‪ .‬כשם שהמיתוס במנותק מההקשר החברתי‬
‫שלו הוא קשה להבנה‪ ,‬כך גם המבקר צריך לעבוד כדי לזקק את עבודת הבימאי מתוך‬
‫הקשיים שמפיל עליו האולפן‪.‬‬
‫רנואר בעבר אמר שהבמאי משקיע את כל חייו ליצירת סרט אחד‪' .‬הסרט' הזה מכיל קבוצה‬
‫של אופוזיציות בינאריות‪ ,‬מוטיבים סימאנטיים ועולמות קבועים שבם הם מתרחשים‪ .‬אולם‪,‬‬
‫אצל בימאי אשר נחשב כאוטר גדול ההבניות הסימאנטיות בסרט לא נשארות קבועות בכל‬
‫יצירותיו אלא ישנה דינאמיות בתפקידים שהם משמשים בסרט‪ .‬לדוגמא‪ ,‬לעיתים ישנה‬
‫התייחסות רבה יותר לאופזיציות בינאריות מסויימות כשהאחרות רק נמצאות ברקע או‬
‫מתחלפות‪.‬‬
 ‫תוספת למאמר מ‪) 1972-‬המאמר עצמו נכתב ב‪:(1969-‬‬

‫תיאוריית האוטר לא נועדה להביא לניתוח אישיותו של הבמאי‪ .‬תיאוריית האוטר נועדה לפצח‬
‫את אומנות הקולנוע‪ ,‬תוך הבנה שהסרט הוא התגשמות חזונו של אינדיבידואל‪ .‬הסרט הוא‬
‫למעשה כמו חלום המסתיר את הרעיונות הבסיסים שבתת‪-‬מודע‪ .‬לעיתים על‪-‬ידי השוואת‬
‫הסרט לסרטים אחרים של אותו במאי‪ ,‬ניתן להבחין במבנה קבוע המניע את הסרט‪.‬‬
‫אותו מיבנה אמנם מקושר אל הבמאי‪ ,‬האינדיבידואל‪ ,‬אך הוא נוצר לא מכוונת תחילה של‬
‫הבמאי לבטא עצמו כאמן‪ ,‬אלא מתוך משמעויות בתת‪-‬מודע שהוטבעו בסרט‪ .‬המבנה של‬
‫הסרטים של האוטר משוייכים אל הבמאי‪ ,‬אך וולן מציין שיש להבחין בין‬
‫האינדיבידואל‪/‬הבמאי עצמו לבין האינדיבידואל‪/‬הבמאי שנוצר מתוך מבנה סרטיו‪.‬‬
‫וולן יוצא נגד ביקורת על תיאוריית האוטר האומרת שהיא יוצרת סרט‪-‬חדש אשר מתקיים רק‬
‫במוחו של המבקר‪ .‬לטענתו‪ ,‬תיאוריית האוטר היא עוד דרך מסויימת לקרוא טקסט‪ ,‬אשר‬
‫עובדת לפי שיטות אמפיריות‪ ,‬והיא נועדה לניתוח סרט של אינדיבידואל )בניגוד לסרטים‬
‫מסויימים שלא קיים בהם משמעות(‪ .‬השימוש בתיאוריית האוטר לא מתאפשר בצפייה של‬
‫סרט בודד‪ .‬המבקר איננו במרכז התיאוריה‪ ,‬על המבקר לנמק את טענותיו לגבי אופן קריאתו‪.‬‬
‫כל ניתוח ביקורתי מחייב עבודה בזמן קריאת הטקסט‪ ,‬זאת כדי לקבל משמעות רחבה יותר‬
‫מהסרט‪.‬‬
‫ניתוח שלם ומלא של כל פרט ופרט ביצירה איננו אפשרי‪ .‬מעבר לעובדה שאין אמת אחת‬
‫ויחידה שתקבע מה היא הפרשנות הנכונה‪ ,‬כל יצירה קולנועית מכילה 'רעש' של קודים של‬
‫גורמים שונים‪ .‬שום סרט אינו יכול לעמוד בפני עצמו‪ .‬לאומנות עד כה היה תפקיד חשוב בכך‬
‫שהיא יצרה אמת בעלת משמעות וסדר מסויים‪ ,‬ואילו תיאוריית האוטר מוצאת באומנות‬
‫הקולנוע את אותו אי‪-‬סדר וקצוות פתוחים אשר קיימים גם במציאות הממשית‪ .‬אך ראייה זו‪,‬‬
‫שאינה מקבלת איזו אמת אינטגרלית‪ ,‬הופכת את הטקסט למכונה ליצירת משמעות‪.‬‬

‫ניתוח יצירותיו של הווארד הוקס‪:‬‬

‫כל סרטיו של הוקס מתרחשים בעולם 'הוקסיאני' המכיל את אותם מוטיבים ומראה סגנוני‬
‫דומה‪ .‬הוקס יצר סרטים ממיני ז'אנרים‪ ,‬אך ניתן לחלק אותם ל‪ 2 -‬ז'אנרים בסיסיים‪ :‬דרמת‬
‫הרפתקאות והקומדיה המשוגעת‪ .‬שניהם מהווים כניגוד אחד לשני מבחינת הערכים‬
‫המתקיימים בעולם ההוקסיאני‪.‬‬
‫בסרטיו של הוקס ישנן אליטות גבריות אקסלוסיביות‪,‬המנותקות משאר החברה‪ ,‬בעלות‬
‫טקסים ייחודיים‪ .‬חבריהן נוהגים לשיר יחד‪ .‬מתחים בתוך הקבוצה נוצרים מכך שאחד‬
‫החברים מאכזב חבר אחר )והוא אמור לפצות את הקבוצה ע"י מעשה אמיץ ויוצא‪-‬דופן( או‬
‫שיתר‪-‬אינדיבידואליות מאיימת על המעגל הקרוב‪ .‬גיבוריו של הוקס גאים במקצוענות שלהם‪.‬‬
‫רוטינת חיי הקבוצה שלהם מתבססת על "סכנה" ו"כיף"‪ .‬למעשה משמעות שני אלה היא‬
‫לחיות‪ .‬הגברים של הוקס עלולים להיראות מוזרים מחוץ לקבוצה‪ .‬גיבוריו של הוקס‬
‫משתייכים לקבוצת אליטה‪ ,‬אך למעשה הם מנודים מהחברה האנושית‪ .‬אנשים שמחוץ‬
‫לקבוצה נחשבים כקהל‪ ,‬כהמון‪ .‬הקהל מעבר להיותו קהל לגיבורים גם מהווה איום בעצם‬
‫נוכחותו‪ .‬בקומדיות המשוגעות אנשים בקהל יכולים לתפקד כמטרות לשעשוע‪.‬‬
‫גורם חיצוני מאיים נוסף היא האשה‪ .‬הגבר הוא מתת‪-‬ליבה של האשה‪ .‬האשה מקבלת‬
‫כרטיס לקבוצה רק לאחר תהליך ארוך של קבלה‪ ,‬אך הן אף פעם אינן חברות מן המניין‪.‬‬
‫בסרטיו של הוקס ישנם רמזים הומוסקסואליים‪ .‬הגברים בתוך הקבוצה שווים‪ .‬הנשים מזוהות‬
‫עם עולם החיות‪ .‬לרוב בסרטים לא מוצגים חיי נישואין‪ .‬הגברים מתייחסים אל הנשים‬
‫בחשדנות רבה‪.‬‬
‫הקומדיות כמו חושפות את המתחים הפנימיים הקיימים בגיבורי הדרמות‪ .‬הגברים בקומדיות‬
‫הם מגוחכים‪ .‬יש להם רגרסיה לילדות או לפראיות‪ .‬כמו כן בקומדיות יש כמו חילופי תפקידים‬
‫בין המינים‪ .‬האשה היא הדומיננטית‪ ,‬הגברים מושפלים‪.‬‬
 ‫קטנה על ג'ון פורד‪:‬‬

‫גם אצל ג'ון פורד יש עולם ייחודי עם אופוזיציות בינאריות קבועות‪ ,‬אך בכל סרט הוא מבליט‬
‫אחת על פני השניה‪ .‬האופוזיציות החשובות ביותר הן‪ :‬פריון )גינה( מול פראיות‪ ,‬אירופאים‬
‫מול אינדיאנים‪ ,‬מתיישבים מול נודדים‪ ,‬נשואים מול לא נשואים‪ ,‬ספר מול נשק‪ ,‬מזרח מול‬
‫מערב‪ .‬עתיד מול עבר‪ .‬בשלב מסויים בקריירה של ג'ון פורד נוצר חילופי תפקידים‪.‬‬
‫האירופאים הם אלו הפראיים‪ .‬רבים מסרטיו של פורד בנויים על המסע אחר הארץ‬
‫המובטחת‪ .‬אם בסרטיו הראשונים האירופאים חיפשו את היבשת החדשה‪ ,‬אמריקה‪,‬‬
‫בסרטים מאוחרים יותר אלו היו האינדיאנים שחיפשו את ביתם הישן או האמריקאי שחוזר‬
‫לביתו באירלנד‪.‬‬