‫בנג'מין לי וורף‪ :‬שפה‪ ,‬מחשבה‪ ,‬מציאות‬

‫נעמי הברון‬
‫בחרתי להציג היום את משנתו של בנג'ימין לי וורף‪ ,‬בלשן אמריקני‪ ,‬הידוע כאבי‬
‫"תורת היחסיות הבלשנית"‪ .‬מלבד החשיבות שבלהכיר את התרומה הגדולה שלו‬
‫לתרבות‪ ,‬פילוסופיה ובלשנות בת זמננו‪ ,‬בחרתי לדון בו מכיוון שהוא עונה בצורה‬
‫מפורשת וחדה על השאלות המנחות של הקורס‪ :‬מהי שפה? כיצד ניתן לחקור‬
‫שפה? ומעל לכל‪ ,‬ובצורה חותכת‪ :‬מה היחס בין שפה לעולם?‬
‫וורף נולד בשנת ‪ ,1897‬ונפטר בשנת ‪ .1941‬הוא לא היה בלשן בהכשרתו‪ ,‬כי אם‬
‫מהנדס כימי‪ .‬סטיבן פינקר‪ ,‬בלשן שאת ביקורתו על וורף אציג מאוחר יותר‪ ,‬קורא‬
‫לו‪ ,‬בזלזול‪" ,‬סוכן ביטוח"‪ .‬וורף עבד בתור מפקח למניעת שריפות בחברת ביטוח‪,‬‬
‫והוא נותר עובד של חברה זו לאורך כל חייו האקדמאים‪ .‬בגיל ‪ 29‬הוא החל‪ ,‬לאחר‬
‫שעות העבודה ובצורה עצמאית‪ ,‬ללמוד שפה אינדיאנית‪ ,Nahutal ,‬או אצטקית‪.‬‬
‫כבר ב‪ 1928-‬הוא פרסם מאמר מקצועי ראשון על שפה זאת‪ ,‬ובשנת ‪ 1930‬זכה‬
‫במלגת מחקר למקסיקו‪ .‬מאוחר יותר החל ללמוד בלשנות באופן מסודר‬
‫באוניברסיטה‪ ,‬אך מעולם לא קיבל תואר דוקטור‪ .‬הוא טען שהעובדה שלא היה‬
‫תלוי באוניברסיטה למחייתו אפשרה לו חופש אינטלקטואלי רב יותר‪.‬‬
‫מסקנותיו ממחקריו הבלשניים זכו לאחר מותו לכינוי "היפותזת ספיר‪-‬וורף"‪ ,‬על‬
‫שמו ועל שם מורהו‪ ,‬הבלשן אדוארד ספיר‪ .‬הניסוח המוכר ביותר של ההיפותזה‬
‫הזו שייך לסטיוארט צ'ייס‪ ,‬שכתב את ההקדמה לקובץ המאמרים של וורף‬
‫באנגלית‪:‬‬
‫‪ .1‬כל הצורות העליונות של החשיבה תלויות בשפה‪.‬‬
‫‪ .2‬המבנה של השפה שאנו רגילים להשתמש בה משפיע על האופן שבו אנו‬
‫מבינים את סביבתנו‪ .‬תמונת העולם משתנה משפה לשפה‪.‬‬
‫אפשר לתלות בסיכום הזה הרבה מהאשמה בביקורות שנמתחו על משנתו של‬
‫וורף‪ ,‬בעיקר בהצהרה הראשונה‪ :‬שכל הצורות העליונות של החשיבה תלויות‬

‫בשפה‪ .‬וורף מדבר בצורה זהירה יותר על הקשר בין שפה וחשיבה‪ ,‬ולא מצאתי‬
‫מקום אחד בו הוא אומר שחשיבה תלויה בשפה‪ .‬הוא מתבטא‪ ,‬למשל‪ ,‬כך‪:‬‬
‫"משתמשיהם של דקדוקים‪ ,‬השונים זה מזה בצורה ניכרת‪ ,‬מופנים על ידי הדקדוק‬
‫שלהם אל סוגים שונים של הסתכלויות והערכות‪ ,‬לגבי פעולות התבוננות זהות‬
‫לחלוטין מבחינה חיצונית – ומכאן שאין הם צופים שקולים‪ ,‬אלא הם חייבים להגיע‬
‫להשקפות עולם שונות במידה זו או אחרת‪) ".‬ע‪ ,99 .‬בלשנות כמדע מדויק(‪ .‬כבר‬
‫כאן מצטיירת תשובתו של וורף לשאלה מהו היחס בין שפה לעולם‪ ,‬ובין שפה‬
‫לחשיבה – העולם "נוכח כזרימה קלידוסקופית"‪ ,‬השפה היא ישות המארגנת את‬
‫הרשמים שלנו לידי קטגוריות וסוגים‪ ,‬היא כלי של חשיבה כמו שהיא כלי של‬
‫כה של דובריה‪ ,‬כלומר‪ ,‬על המחשבות‬
‫סי ֶ‬
‫תקשורת‪ .‬השפה מגלה לנו משהו על הפ ְ ִ‬
‫והרגשות של דובריה‪ ,‬אבל לא כל מה שניתן לדעת על מחשבות או רגשות הינו‬
‫שפתי )ע‪.(Discussion of Hopi Linguistics ,102 .‬‬
‫למשל‪ ,‬וורף האמין כי התפיסה החזותית זהה בעיקרה אצל כל בני האדם‪ ,‬דבר‬
‫המאפשר לנו להשוות בין הניתוח ששפות שונות מבצעות לאותה הסיטואציה‪.‬‬
‫לדוגמא‪ :‬בעברית אנחנו אומרים "הילד רץ"‪ ,‬כלומר‪ ,‬אנחנו מחלקים את‬
‫הסיטואציה לשני מרכיבים‪ ,‬הילד‪ ,‬והפעולה שהוא עושה‪ .‬שפה היפותטית אחרת‬
‫תחלק את אותה הסיטואציה לשלושה מרכיבים‪ .1 :‬תנועת רגל ‪ .2‬על פני משטח‬
‫‪ .3‬ייצוג מהיר של ילד‪ .‬הסיטואציה נתפסת מבחינה חזותית באותה הצורה‪ ,‬ועל כן‪,‬‬
‫כאשר אנו עומדים בפני שפה היפותטית ‪ ,X‬נוכל לומר שגם החלוקה של השפה‬
‫הזו את הסיטואציה מתארת את אותה התמונה )השפה לא חילקה את התמונה‬
‫ל"חצי עליון של ילד" ‪" +‬חצי תחתון של ילד"‪ ,‬ולפי וורף אין שפה שתעשה כן(‪.‬‬
‫וורף מרבה לדבר על "מחשבה שגורה" או על "עולם מחשבה" של דוברי שפה‬
‫מסוימת‪ ,‬ובכך הוא מתכוון למרחב שבין שפה לתרבות‪ ,‬שיש בתוכו דברים רבים‬
‫שאינם לשוניים אך יש בכוחם להצביע על כוחה המעצב של שפה )ע‪ ,185 .‬הקשר‬
‫בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה(‪ .‬המונח הזה מזכיר‪ ,‬כמו שאני מבינה אותו‪,‬‬

‫את ההתייחסות של אוסטין לקיומן של קונבנציות‪ ,‬כלומר‪ :‬קיומם של כומר‪ ,‬של‬
‫סה‪ ,‬אבל הוא בלתי נפרד מהשפה‪.‬‬
‫פר ֵ‬
‫כלה ושל חתן‪ ,‬הוא לא לשוני ֶ‬
‫למרות שוורף נודע בעיקר בזכות העמדה שלו כלפי הקשר בין שפה למחשבה‬
‫ולעולם‪ ,‬לא פחות חשובה מבחינתי היא המתודה שלו‪ ,‬כלומר‪ ,‬התשובה לשאלה‬
‫איך חוקרים שפה‪ .‬היות שוורף התחיל ממחקר של שפות אינדיאניות‪ ,‬שפות שהיו‬
‫מנותקות משך אלפי שנים מהשפות ההודו‪-‬אירופאיות‪) ,‬שוורף מקבץ אותן תחת‬
‫השם )‪ ,Standard Average European‬יש לו נקודת מבט שונה מאוד מהפילוסופים‬
‫ומהבלשנים עליהם למדנו‪ .‬וורף טוען שהשפות הללו שונות באופן קיצוני מהשפות‬
‫שאנחנו מכירים‪ ,‬וכי הן מוכיחות שדברים שחשבנו שהם אינהרנטים לשפה‪,‬‬
‫מגדירים שפה‪ ,‬הינם למעשה תכונה רק של השפות שאנחנו מדברים‪ .‬למשל‪,‬‬
‫החלוקה שלנו לפעלים ושמות עצם נראית הכרחית‪ ,‬ואנחנו מצפים שבכל שפה‬
‫תהיה אותה החלוקה‪ ,‬אך בשפת ‪ Nootka‬כל המילים הן בעצם‪ ,‬לפי הדקדוק של‬
‫המשפטים‪ ,‬פעלים‪ .‬גם כשאומרים ‪",‬בית"‪ ,‬הצורה של המילה מצביעה על כך‬
‫שהמילה היתה צריכה להיתרגם כ"מתביית"‪.‬‬
‫כאן נכנס חלק חשוב במתודה הבלשנית של וורף‪ .‬וורף השתמש באינפורמנטים‬
‫על מנת ללמוד שפות אינדיאניות‪ ,‬אך הוא מדגיש את העובדה שאינפורמנטים אולי‬
‫יודעים לדבר את השפה‪ ,‬אך הצורה בה היא בנויה שקופה להם‪ .‬כמו חומסקי‪ ,‬הוא‬
‫מדגיש שחוקי השפה שאנחנו שולטים בהם בלי להניד עפעף אינם ידועים לנו‬
‫בצורה דקלרטיבית‪ .‬כמו שהעובדה שמישהי משחקת ביליארד בצורה טובה לא‬
‫הופכת אותה לפיזיקאית‪ ,‬כך העובדה שהיא מדברת עברית מושלמת לא הופכת‬
‫אותה למומחית בבלשנות עברית‪ .‬כאשר נשאל בן לשבט הופי מה המילה ההופית‬
‫ל"חדר" הוא יאמר שזה ?‪ ,'?A'pave‬כלומר‪ ,‬אם לסמוך על אינפורמנט הופי‪ ,‬הרי‬
‫שבהופי יש מילה המקבילה למילה שלנו "חדר"‪ .‬אם נסתכל על המילה בצורה‬
‫בלשנית נגלה שאין לה צורה ביחסת הנומינטיב‪ ,‬אובייקטיב או בצורת ניסמך‪.‬‬
‫כלומר‪ ,‬בהופי אי אפשר לומר "חדר שאין בו טלוויזיה אינו חדר"‪" ,‬חדר התפירה"‬

‫או "אני שוכח את החדר"‪ .‬בהופי ניתן לומר רק משפטים הכוללים ביטויי מקום כמו‬
‫"מהחדר"‪" ,‬אל החדר"‪" ,‬בחדר" )ע‪ ,238 .‬מונחי האדריכלות של ההופי(‪ .‬כלומר‬
‫הדקדוק חושף כי המושג חדר בעצם אינו אותו המושג בעברית ובהופי‪.‬‬
‫הדגש של וורף על דקדוק חשוב על מנת להבין את הדרך בה הוא הגיע‬
‫למסקנותיו‪ .‬וורף מגדיר את המשפט כיחידה היסודית של השפה‪ ,‬ולא את המילה‪.‬‬
‫הוא תופס רפרור )‪ (reference‬כחלק זניח יחסית מהשפה ומבין‪ ,‬כמו דה סוסיר‪ ,‬את‬
‫רוב המשמעות בשפה כנובעת מקשרים ומדפוסים ולא מהצבעה קונקרטית‪ .‬הוא‬
‫מבין את הדקדוק‪ ,‬ולאו דווקא את אוצר המילים כמעצב את התודעה‪ .‬הדקדוק הוא‬
‫הרבה יותר שקוף בשבילנו מאשר אוצר המילים‪ ,‬ודווקא משום כך אנחנו עושים בו‬
‫שימוש אוטומטי‪ ,‬אנחנו מיישמים אותו ללא בחירה )לא שלא ניתן להשיג שליטה‬
‫והבאה למודעות של דקדוק‪ ,‬הרי זוהי מלאכתו של הבלשן ושל המשורר(‪.‬‬
‫אביא כעת שתי דוגמאות שמראות את הדגש של וורף על דקדוק‪ .‬דוגמאות‬
‫מדגימות לא רק את המתודה‪ ,‬אלא את התשובה של וורף לשאלה מהו הקשר בין‬
‫שפה לעולם‪ .‬בשתיהן יש דגש על הניתוח השונה שעושות שפות שונות לאותה‬
‫הסיטואציה‪ ,‬ובשתיהן‪ ,‬וורף טוען‪ ,‬הניתוח השונה מבטא יחס שונה אל העולם‪.‬‬
‫הדוגמא המוכרת ביותר היא הדוגמא של זמן בהופי‪ .‬בדקדוק בהופי לא קיים‪ ,‬על פי‬
‫וורף‪ ,‬זמן אובייקטיבי‪ ,‬אלא רק זמן סובייקטיבי של הדובר‪ .‬באירופאית תקנית‬
‫ממוצעת )את"מ(‪ ,‬אנחנו רגילים לדבר על מונח זמן כמו שאנחנו מדברים על‬
‫ישויות חומריות‪ .‬אפשר לומר "חמישה תפוזים" כפי שניתן "חמישה ימים"‪ .‬וורף‬
‫מצביע‪ ,‬בעקבות שפת ההופי‪ ,‬על כך שלא ניתן להניח יום אחד ליד השני‪ ,‬כפי‬
‫שאנחנו עושים לתפוזים‪ ,‬ולספור אותם כקבוצה‪ .‬בהופי היום הוא רק הופעה‬
‫מחודשת של אתמול‪ .‬יומיים אינם דומים לשני אנשים‪ ,‬אלא שניתן להמשיל אותם‬
‫לאותו האיש שמגיע לבקר שוב‪ ,‬כאשר הוא מבוגר יותר‪ ,‬אבל עם כל רשמי‬
‫האתמול )ע‪ ,187 .‬הקשר בין התנהגות והרגלי חשיבה לשפה(‪ .‬וורף טוען‬
‫שההתייחסות המחפצנת לזמן היא מאפיין בסיסי של האת"מ‪ ,‬שאינו קיים בהופי‪.‬‬

‫שפות אירופאיות‪ ,‬כמו גם עברית‪ ,‬כופות על הסיטואציות בעולם הממשי קטגוריות‬
‫רחבות של זמן ומרחב‪ ,‬בהופי וורף רואה קטגוריות אחרות כשולטות בקוסמוס‪ ,‬אלו‬
‫הן הצורות ה‪ manifested-‬וה‪) unmanifested -‬ע‪ ,261 .‬מודל אינדיאני של היקום(‪,‬‬
‫שאפשר לכנות אותן גם אובייקטיבית וסובייקטיבית‪ .‬העבר וההווה שייכים לממלכה‬
‫האובייקטיבית‪ ,‬בעוד שהעתיד והמרחב המנטאלי שלנו שייכים לממלכה‬
‫הסובייקטיבית‪ .‬וורף בעצם מתנגד כאן לעמדה של קאנט לגבי הקטגוריות של‬
‫חלל וזמן‪ .‬כמו קאנט‪ ,‬גם וורף לא רואה קטגוריות אלו כטבועות בעולם עצמו‪ ,‬אלא‬
‫כטבועות בהכרה האנושית‪ .‬עם זאת‪ ,‬הוא מדגיש שקטגוריות אלו אינן קטגוריות‬
‫הכרחיות‪ ,‬אלא שהן מאפיינות שפות‪ ,‬ועל כן דרכי חשיבה‪ ,‬מסוימות‪ .‬ניתן לתפוס‬
‫את העולם גם ללא קטגוריות אלו‪ ,‬כמו שעושים ההופי‪ ,‬אך לא ניתן לתפוס את‬
‫העולם כשלעצמו‪ ,‬ללא קטגוריות כלל‪ .‬גם ההופי מסתכלים על העולם דרך‬
‫פריזמה שכופה עליו קטגוריות‪ ,‬אלה שהם כופים עליו קטגוריות אחרות‪ .‬החלוקה‬
‫הזו שולטת בו בעת הן בדקדוק ההופי והן במטאפיזיקה ההופית‪ .‬במטאפיזיקה‬
‫ההופית יש לחשיבה של אנשים השפעה חזקה מאוד על ההתגשמות של דברים‪.‬‬
‫מה שנעשה ביום הנוכחי ישפיע על המחר‪ ,‬ואנו אכן רואים בתרבות ההופית את‬
‫הדגש הגדול מאוד על חשיבה חיובית‪ ,‬ריקודי גשם‪ ,‬מקטרות תפילה וכו'‪ ,‬כדרך‬
‫להביא לידי מימוש את מה שמקווים לו‪.‬‬
‫דוגמא יפה אחרת לקשר בין דקדוק לבין חשיבה‪ ,‬משמעות או הבנה של‬
‫סיטואציות‪ ,‬נותן וורף במאמרו על שפות ולוגיקה‪ .‬הוא מבקש שנמצא משהו‬
‫במשותף בין שני המשפטים הבאים‪ .1 :‬אני מושך את הענף הצידה‪ .2 .‬יש לי בוהן‬
‫נוספת ברגל‪ .‬גם אם ניתן למצוא משהו במשותף בין המשפטים‪ ,‬יש צורך במאמץ‬
‫והתכוונות מנטאלית על מנת לאתר דמיון זה‪ .‬עתה אכתוב זאת בשפת שוני‪ni- .1 :‬‬
‫‪ .l'awa-'ko-n-a 2. ni-l'awa-'ko-ite‬קל לראות מדוע וורף מאמין שדוברי‬
‫שוני יראו דמיון בין שני המשפטים )ולהערכתו גם בין הסיטואציות( בקלות רבה‬
‫יותר‪.‬‬

‫חלק מן ההצהרות של וורף בנוגע להופי‪ ,‬ולשפות אחרות‪ ,‬נדמות כמעט פנטסטיות‪.‬‬
‫כיצד ניתן לדעת שבהופי אכן אין מילים המתארות מונחי זמן? אכן‪ ,‬הביקורת של‬
‫סטיבן פינקר‪ ,‬שהזכרתי בהתחלה‪ ,‬דנה בדיוק בכך‪ .‬פינקר טוען שוורף בחר‬
‫לתרגם מונחים בהופי בצורה שתשמע כמה שיותר זרה לאוזן המערבית‪ ,‬וציטט רק‬
‫דוגמאות מהופי שתומכות בטענות אותן קבע מראש‪ .‬הבלשן ‪ Malotki‬כתב ב‪1983 -‬‬
‫את הספר ‪ ,Hopi Time‬בו הוא טוען שלהופי יש מושג של זמן שדומה מאוד למושג‬
‫שלנו של זמן‪ .‬ואכן‪ ,‬נראה שלנו בתור אנשים שאינם דוברים הופי‪ ,‬יש בעיה‬
‫להכריע בין הניצים‪.‬‬
‫אני רואה כאן שלוש אפשרויות‪ .1 :‬שמלוטקי צודק ווורף הגזים‪/‬טעה‪ .2 .‬שוורף‬
‫עשה עבודה בלשנית יסודית יותר‪ ,‬ומלוטקי נפל לאותו הפח שהאינפורמנט ההופי‬
‫נופל אליו כשהוא אומר ש?‪ ?A'pave‬הוא "חדר" בהופי‪ .3 .‬וזאת אולי האופציה‬
‫הסבירה יותר‪ :‬מלוטקי חקר את ההופי חמישים שנה מאוחר יותר מוורף‪ ,‬חמישים‬
‫שנה בהם ההופי חיו מעורבים בתוך החברה האמריקאית‪ ,‬למדו באוניברסיטאות‬
‫ובבתי ספר אמריקאים‪ .‬שפה משתנה מאוד בחמישים שנה‪ ,‬כמו שניתן לראות‬
‫בתהליכים שעברה העברית בחמישים השנים האחרונות‪ .‬להערכתי האנגלית חייבת‬
‫היתה להשפיע על המבנה של ההופי‪.‬‬
‫גם אם האופציה האחרונה שהצגתי הינה הסבירה ביותר‪ ,‬אין זה אומר שוורף ניתח‬
‫את ההופי נכון‪ ,‬ולכן חשוב לי לבדוק מהו ערכה של הכרעה כזו? האם כל‬
‫התיאוריה של וורף נכשלת אם נגלה שלהופי דווקא יש מונחי זמן דומים לשלנו?‬
‫אפילו אם נניח שוורף טעה בתרגום שלו‪ ,‬ובעצם בכל השפות יש מונחים לזמן‪ ,‬יש‬
‫שמות עצם ופעלים וכו'‪ ,‬הרי שההבנה השגויה שלו את הדקדוק האינדיאני בכל‬
‫מקרה פתחה בפנינו נקודת מבט אחרת על היקום‪ .‬וורף מדגיש שוב ושוב בספרו‬
‫כי לבלשנות יש ערך לא רק כמדע מדויק בפני עצמו‪ ,‬אלא גם לכל ענפי המדע‬
‫האחרים‪..." .‬שום יחיד אינו חופשי לתאר את הטבע לחלוטין ללא משוא פנים‪ ,‬אלא‬
‫הוא כבול לאופנים מסוימים של פרשנות גם כאשר הוא חש עצמו חופשי לגמרי‪".‬‬

‫)ע‪ ,87 .‬מדע ובלשנות(‪ .‬הוא טוען שהתגליות הגדולות של המדע מאז ‪ 1890‬לא‬
‫היו בזכות גילוין של עובדות חדשות אלא בזכות דרכי דיבור חדשות על אותן‬
‫העובדות‪ .‬זוהי הצהרה שקון יחזור עליה ‪ 30‬שנה מאוחר יותר‪ .‬דוגמא קלאסית‬
‫שוורף נותן לכך היא שפעם היו אומרים שמים מכבים אש כי אלמנט המים מנוגד‬
‫לאלמנט האש‪ ,‬וזה היה הסבר מדעי לתופעה‪ ,‬היום נסביר את אותה התופעה‬
‫אחרת‪ ,‬למרות שהעובדות נותרו בהינן‪ .‬וורף מביא את האלקטרון כתופעה שסותרת‬
‫את הדקדוק הטבעי של האת"מ‪ :‬האת"מים‪ ,‬רגילים לחלק את העולם לשמות עצם‬
‫ופעלים‪ .‬הם מתעקשים להשתמש בנוסחא שם עצם ‪ +‬פועל גם כשנדמה כי‬
‫החלוקה אבסורדית‪ ,‬כמו בדוגמא ‪ .?it is raining. What is it that rains‬בעברית ניתן‬
‫שם*"‪.‬‬
‫לומר "גשום‪ ,".‬וזהו אולי תיאור מדויק יותר של המצב‪ ,‬היא אין בו מה ש"גו ֵ‬
‫האלקטרון‪ ,‬טוען וורף‪ ,‬אינו ישות שנמצאת כאן או שם‪ ,‬היא אינה נמצאת בשום‬
‫מקום‪ ,‬היא מתקיימת בסיטואציות אלטרנטיביות‪ ,‬ו"המבנה מצוי מעבר להשגתו של‬
‫מוט המדידה" )ע‪ ,164 .‬שפה‪ ,‬דעת‪ ,‬מציאות(‪ .‬כלומר‪ ,‬גם אם זה לא נכון שב‪-‬‬
‫‪ Nootka‬יש רק פעלים‪ ,‬עצם האפשרות לחשוב על שפה שיש בה רק פעלים פותחת‬
‫דרכים חדשות להסתכל ולדבר על תופעת האלקטרון‪.‬‬
‫בתשובה לשאלה האחרונה של הקורס‪" ,‬מהי שפה?" וורף טוען שאין "שפה"‪ .‬הוא‬
‫אומר כך‪" :‬בהחלט ייתכן כי‪ ...‬דבר מה בדמותה של ה‪-‬שפה איננו קיים כלל!‬
‫האמירה כי "חשיבה היא עניין של שפה" היא הכללה שגויה של הרעיון הנכון‬
‫והמדויק יותר – חשיבה היא עניינן של לשונות שונות‪ ...‬לא ניתן להכלילן לכדי‬
‫אוניברסל כלשהו כגון "השפה" כי אם לכדי משהו מוצלח יותר – שניתן לכנותו‬
‫"תת‪-‬לשוני" או "על‪-‬לשוני" – אשר איננו שונה לגמרי ממה שאנחנו מכנים‬
‫"המנטאלי"‪ ,‬גם אם הוא שונה ממנו במידה רבה‪) ".‬ע‪ ,121 .‬שפות ולוגיקה(‪.‬‬
‫הכוונה של וורף במונח "מנטאלי" הוא לדפוסים וליחסים טהורים‪ .‬בעוד שכל שפה‬
‫משתמשת בדפוסים וביחסים אחרים‪ ,‬כולן מביאות סדר לתוך הקיום‪ ,‬לתוך הטבע‪.‬‬
‫הסדר של השפות‪ ,‬כך אומר וורף במאמר מיסטי משהו‪ ,‬שהוא כתב לירחון‬

‫תיאוסופי בהודו בהיותו על ערש דווי‪ ,‬הוא הסדר הפנימי של הטבע עצמו‪ ,‬הסדר‬
‫שנגנב מהיקום‪) .‬ע‪ ,136 .‬שפה‪ ,‬דעת‪ ,‬מציאות(‪.‬‬
‫ברבות השנים נערכו ניסויים רבים שנועדו לאשש או להפריך את טענותיו של‬
‫וורף‪ .‬הניסויים הקלאסיים ביותר היו ניסויים על זיהוי צבעים בשפות עם פחות מונחי‬
‫צבע מאשר יש לאנגלית‪ ,‬למשל שפות עם אותה המילה לכחול ולירוק‪ .‬ניסויים‬
‫כאלו הם‪ ,‬לעניות דעתי‪ ,‬מיותרים‪ ,‬וגרמו הרבה בלבול בהבנה של טענותיו של‬
‫וורף‪ .‬מלבד העובדה שהם מפספסים הרבה ממה שוורף אומר )בין היתר כי הם‬
‫נוטים להתמקד במונחים ולא בדקדוק(‪ ,‬יש להם בעיה להראות סיבתיות ולהבחין‬
‫האם מה שהשפיע על התוצאות היה שפה‪ ,‬חשיבה‪ ,‬תרבות‪ ,‬הקשר‪ ,‬או אפילו איזור‬
‫גיאוגרפי‪ .‬הרי דוברי שפות שונות מנהלים‪ ,‬בנוסף על כך‪ ,‬אורח חיים אחר‪ ,‬יש להם‬
‫מבנה משפחה אחר‪ ,‬וכו'‪ .‬כמו כן‪ ,‬וורף מדבר על "הרגלי חשיבה"‪ ,‬הוא אינו אומר‬
‫שדוברי שפה מסוימת לא מסוגלים לחשוב על סיטואציה מסוימת באופן אחר‪ ,‬רק‬
‫שהם לא נוטים לעשות כן‪ .‬בכל זאת בחלק הבא של הרפרט אציג ניסוי שאני‬
‫ערכתי יחד עם חברה בשביל עבודת הסמינריון שלי בפסיכולוגיה מתואר ראשון‪.‬‬
‫כיוון להראות שדוברי שפת סימנים‬
‫ערכנו מחקר על שפת סימנים ישראלית ש ִ‬
‫תופסים אספקטים מסוימים של המציאות אחרת מאיתנו בתוך סיטואציה לשונית‪.‬‬
‫זאת טענה שוורף מעלה במאמר שפה‪ ,‬דעת‪ ,‬מציאות‪ .‬וורף אומר שיש לנו צורה‬
‫אוניברסאלית‪ ,‬בסיסית‪ ,‬לתפוס צלילים‪ ,‬למשל‪ ,‬שכל דוברי כל השפות תופסים‬
‫את התנועות ‪ O‬ו‪ U-‬כשמשתייכות לקבוצה שנשמעת תחושה של חם‪ ,‬כבד‪ ,‬מלא‪,‬‬
‫בעוד שתנועות כמו ‪ I‬ו‪ E-‬שייכות לקבוצת הקר‪ ,‬חד‪ ,‬מהיר וכו'‪ .‬האפקט הזה נקרא‬
‫סימבוליזם פונטי‪ ,‬הוא אינו המצאה של וורף‪ ,‬ומוצאים אותו גם היום בניסויים‬
‫בפסיכולוגיה קוגניטיבית‪ .‬מחוץ להקשר אנחנו יכולים לשמוע את התכונות הללו‬
‫של השפה‪ ,‬אבל ברגע שהדפוסים העליונים יותר של השפה באים לידי ביטוי‪,‬‬
‫אנחנו "מוחקים" את המשמעות האוניברסאלית ומחליפים אותה במשמעות שפתית‬
‫)וזה החידוש של וורף(‪ .‬כך למשל‪ ,‬המילה ‪ Soft‬נשמעת סובייקטיבית רכה וחמה‪,‬‬

‫משתייכת לקבוצת החמים‪-‬כהים‪ ,‬ואכן גם הפונולוגיה שלה רכה‪ .‬עם זאת‪ ,‬גם‬
‫המילה ‪ Deep‬נשמעת כמשתייכת לאותה קבוצה‪ ,‬וצריך להפנות את תשומת ליבנו‬
‫בכוח לעובדה שהפונטיקה שלה היא פונטיקה של קר‪-‬חד‪) .‬כמו במילים ‪creep,‬‬
‫‪ slick‬ו‪.(prick-‬‬
‫אני וענבל הראנו את אותו האפקט בשפת סימנים ישראלית‪.‬‬
‫עתה‪ ,‬בלי קשר לשפה‪ ,‬מחקרים בפסיכולוגיה קוגניטיבית‪ ,‬על מה שמכונה‬
‫תיאוריית ה‪ ,embodiment-‬מצאו כי המימד המרחבי‪-‬אנכי קשור בתפיסה שלנו‬
‫להערכת חיוביות‪ .‬גירויים גבוהים יותר במרחב נוטים להיות מוערכים כחיוביים יותר‬
‫מגירויים נמוכים יותר‪ .‬אנחנו שיערנו שהואיל ושפת סימנים עושה שימוש במימד‬
‫הגובה על מנת לקודד משמעות‪ ,‬מילים שאינן עולות בקנה אחד עם הנטייה‬
‫הטבעית לראות דברים שנעים כלפי מעלה כחיוביים ודברים שנעים מטה כשליליים‬
‫תסתירנה‪ ,‬או תמחוקנה את המשמעות האוניברסאלית‪ ,‬אוטומטית של המילים‪.‬‬
‫אקרין עתה את הגירויים שהראנו לנבדקים בניסוי‪.‬‬
‫קבוצה של חירשים דוברי שפת סימנים ישראלית וקבוצה של שומעים שאינם‬
‫דוברים את השפה צפו בקלטת שראינו עכשיו‪ .‬הם התבקשו לשפוט לגבי כל מילה‬
‫עד כמה הם תופסים אותה כחיובית‪ .‬אלו התוצאות שקיבלנו‪:‬‬
‫הערכת הנבדקים אתהמילים עלסולם‬
‫חיובי מאוד –שלילי מאודבהתאם לכיוון‬
‫הסימן‬
‫‪5.5‬‬
‫‪5‬‬
‫‪4.5‬‬
‫‪4‬‬
‫סימון כלפי‬
‫מעלה‬

‫סימון‬
‫במאוזן‬

‫סימון כלפי‬
‫מטה‬

‫‪3.5‬‬

‫חירשים‬
‫שומעים‬

‫הנבדקים‪ ,‬אגב‪ ,‬נשאלו‪ ,‬ואף אחד מהם לא שם לב שההערכה שלו הושפעה מכיוון‬
‫הסימון של מילים‪ ,‬אלא הם הציעו השפעות אחרות‪ .‬גם במחקר שלנו ישנן לא מעט‬
‫בעיות מתודולוגיות‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬הראנו כי המערכת הלשונית בה אנחנו משתמשים‬
‫מצליחה‪ ,‬לפחות במידה המצומצמת שהדגמנו במחקר זה‪ ,‬למסך חלק מהתכונות‬
‫הפיזיקליות של הגירויים בהם אנו נתקלים ביום‪-‬יום‪ .‬היא גורמת לנו להסתכל על‬
‫אותם הגירויים בצורה שונה מהצורה בה מסתכל עליהם אדם המדבר שפה שונה‬
‫מאיתנו‪ .‬הניסוי אולי מזכיר את הדוגמא של "יש לי בוהן נוספת ברגל" – למרות‬
‫שדוברי שתי השפות תופסים את אותה התמונה‪ ,‬המשמעות שהם מייחסים לה‪,‬‬
‫אוטומטית ובלי לחשוב‪ ,‬היא שונה מאוד‪.‬‬
‫לבסוף אני רוצה לסכם בשלושה משפטים את העמדה שוורף מציג ביחס לשפה‪:‬‬
‫‪.1‬‬

‫מהי שפה? שפה היא צורה של ארגון הקלט שאנחנו מקבלים מן‬

‫העולם‪ ,‬כלי המאפשר ניתוח ותקשורת של ההתרשמות שלנו מן העולם‬
‫‪.2‬‬

‫מה הדרך לחקור אותה? הדרך לחקור אותה היא באמצעות ניתוח‬

‫בלשני מעמיק של הדקדוק שלה‪ ,‬לא רק את ההתנהגות הלשונית‪ ,‬אלא את‬
‫מטריצת החשיבה שבבסיסה‬
‫‪.3‬‬

‫מה הקשר בין שפה לעולם? שפה היא ישות הכופה על העולם‬

‫קטגוריות וסדר שבאמצעותו אנחנו יכולים לחשוב על המציאות ולהתייחס‬
‫אליה; כל שפה מנתחת את המציאות אחרת‪ .‬מהצד השני‪ ,‬הקטגוריות‬
‫שהשפה קובעת לא יכולות להיות כל קטגוריה‪ ,‬השפה מציגה סדר שהוא‬
‫אינהרנטי לעולם ומהבחינה הזו היא ייצוג או מימוש שלו‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful