You are on page 1of 16

‫א‬

‫תורה‬ ‫דברי‬

‫בעזהשי"ת‬

‫דברי תורה‬
‫מכ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬
‫פרשת משפטים‬

‫תשובות אמרי סופר‬

‫ילקוט הרועים‬
‫פנינים ואמרות טהורות מרבותינו זיע"א‬

‫גליון מ'‬
‫פרשת משפטים תש"ע‬
‫ב‬

‫תורה‬ ‫דברי‬
‫ג‬

‫תורה‬ ‫משפטים‬ ‫דברי‬

‫דברי תורה‬
‫בעידן רעוא דרעוין‬
‫פרשת משפטים ‪ -‬שקלים תשס"ט‬

‫מוכן למסור נפשו למען קדושת שמו‬ ‫כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם‬
‫וקדושת תורתו‪ ,‬ובזה יתקשט כתרו של‬ ‫ונתנו איש כופר נפשו וגו'‪ ,‬זה יתנו‬
‫הקב"ה‪.‬‬ ‫כל העובר על הפקודים מחצית השקל‬
‫בשקל הקודש וגו'‪ ,‬מחצית השקל‬
‫אש ההתלהבות‬ ‫תרומה לה'‪ ,‬כמה וכמה רמזים בדרכי‬
‫עבודת ה'‪ ,‬הנלמדים מפרשת "שקלים"‪,‬‬
‫במדרש תנחומא‬
‫(אות ט'‪ ,‬ומובא ברש"י)‬ ‫נאמרו ונשנו בספרים הק'‪.‬‬
‫איתא‪ ,‬דהקב"ה הראה‬
‫למשה מטבע של אש‪ ,‬ואמר לו כזה‬ ‫"להקריב ש"י למורא"‬
‫יתנו‪ .‬ומפרש החתם סופר‪ ,‬דבעבודת‬ ‫החתם סופר בדרשות (דף קט"ז ט"ג ד"ה‬
‫ה' כל מה שעושים ואיך שעושים עדיין‬ ‫שקל) כתב‪ ,‬ד"שקל" במילואו‬
‫הוי מעט מזעיר ממה שצריך לעשות‬ ‫(שי"ן קו"ף למ"ד) הוי גמטרי' כתיבת "כתר"‪,‬‬
‫בעבודת השי"ת‪ ,‬ומי יכול להעיד על‬ ‫וחציו הוי בגמטרי' כמספר תיבת "שי"‪.‬‬
‫עצמו שעושה כראוי‪ ,‬מי זה יצטדק‬ ‫עיין שם מה שביאר בזה לפי דרכו‪.‬‬
‫נמשל לאבק דק‪ ,‬אבל מה שכבר כן‬
‫ויש לפרש עוד‪ ,‬דנרמז בזה‪ ,‬דהקב"ה‬
‫עושים צריך לעשות ולקיים בהתלהבות‬
‫ציוה שיתנו בני ישראל מחצית‬
‫ובדביקות למען כבוד שמו יתברך‪ .‬וזהו‬ ‫השקל שהיא גי' ש"י‪ ,‬שעי"ז יתבוננו‬
‫מה שהראה הקב"ה למשה מחצית‬ ‫שהשאיפה צריכה להיות תמיד "להקריב‬
‫השקל במטבע של אש‪ ,‬להורות‪ ,‬שאף‬ ‫ש"י למורא"‪ ,‬שבכל עת וזמן יחשבו על‬
‫שכל מה שאנו עושים הוי רק מחצית‬ ‫"שי" נוסף להקריבו להשי"ת‪ ,‬לתקן את‬
‫ממה שצריך לעשות‪ ,‬אבל את מה‬ ‫אשר יש לתקן‪ ,‬ולעשות את הטוב והישר‬
‫שמקיימים יש לקיים באש ההתלהבות‪.‬‬ ‫להתקרב ולהתחבר בזה לרבש"ע‪ ,‬ויהיה‬
‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬
‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬
‫ד‬

‫תורה‬ ‫משפטים‬ ‫דברי‬


‫מקיימים אותה בשלמות כמו שצוונו‪,‬‬ ‫אשר בחר בנו מכל העמים‬
‫מ"מ נקיים אותה באש ההשתוקקות‬
‫ובהתלהבות כדי לעשות נח"ר לפניו‪.‬‬ ‫בפרשת מתן תורה נאמר‪" :‬ויהי ביום‬
‫השלישי בהיות הבקר ויהי‬
‫תפילה הבאה מההשתוקקות‬ ‫קולות וברקים וענן כבד על ההר וקל‬
‫שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר‬
‫ועל אודות ההשתוקקות אנו מבקשים‬ ‫במחנה‪ :‬ויוצא משה את העם לקראת‬
‫בפייט (במוסף לשבת שקלים)‪" :‬אור פניך‬ ‫האלהים מן המחנה ויתיצבו בתחתית‬
‫עלינו אדון נשא ושקל אשא בבית‬ ‫ההר (שמות פרק יט‪ ,‬טז‪-‬יז)‪ ,‬הרמז בפסוק‬
‫נכון ונישא‪ ,‬אנו מבקשים מהשי"ת‬ ‫הוא‪ ,‬שבעת שהיו הקולות וברקים לא‬
‫שיתגלה אורו עלינו מהרה‪ ,‬מפני שאנו‬ ‫התעוררו העם לצאת עד שהוציא משה‬
‫משתוקקים לקיים מצוותיו ביתר שאת‬ ‫את העם לקראת ה'‪ ,‬ולתקן הפגם הזה‪,‬‬
‫וביתר עוז‪ ,‬וכשם שבבית המקדש‬ ‫שלא התעוררו לצאת מעצמם‪ ,‬וישנו‬
‫הביאו מחצית השקל לצורך הקרבנות‪,‬‬ ‫קודם מתן תורה‪ ,‬נוהגים להיות נעורים‬
‫שבאו לכפרה‪ ,‬לזה אנו משתוקקים‬ ‫בליל שבועות‪.‬‬
‫שתעלה לנו כפרה‪ ,‬ונהיה נקיים מכל‬
‫וכן בכל יום בבוקר בשעת הקימה‬
‫חטא ועון‪.‬‬
‫צריך לדמות ולחשוב שעכשיו‬
‫וכשאומרים זאת יש להתבונן‬ ‫שומעים את הקולות וברקים שהיו‬
‫בתיבות הללו שאנו‬ ‫בשעת מתן תורה‪ ,‬ולקום בשמחה‬
‫מבקשים מהשי"ת‪" ,‬אור פניך עלינו‬ ‫לעבודת הבורא‪ ,‬לחשוב על הזכות‬
‫אדון נשא"‪ ,‬שאנו מבקשים מהשי"ת‬ ‫שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את‬
‫שישלח לנו אור פניו‪ ,‬ובזה נוכל ללמוד‬ ‫תורתו שאנו עוסקים בה‪.‬‬
‫ולקיים מצוותיו בשמחה וכראוי‪,‬‬ ‫וכזה יש לכוין בנוסח ברכות המצות‪:‬‬
‫ועי"ז נזכה ל"ושקל אשא בבית נכון‬ ‫"אשר קדשנו במצותיו וצונו"‬
‫ונשא"‪ ,‬שנזכה בקרוב להביא השקלים‬ ‫וכו'‪ ,‬כמו שכתב החתם סופר‪ ,‬דכונת‬
‫בביהמ"ק‪.‬‬ ‫הברכה "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו"‬
‫גם דוד המלך ע"ה היה מתחנן ואומר‬ ‫היא‪" ,‬אשר קדשנו במצוותיו" בכללות‪,‬‬
‫(תהילים פו)‪" :‬הטה ה' אזנך ענני כי‬ ‫שבהצווי על התרי"ג מצוות קדשנו‬
‫עני ואביון אני‪ ,‬שמרה נפשי כי חסיד‬ ‫יותר מכל העמים‪ ,‬ובפרט אנו ממשיכים‬
‫אני"‪ ,‬ולכאורה הוא סותר דברי עצמו‪,‬‬ ‫להודות שצוונו על המצווה הזאת שאנו‬
‫בתחילה אמר שהוא "עני ואביון"‬ ‫באים עתה לקיים‪ - .‬ואע"פ שאין אנו‬
‫ה‬

‫תורה‬ ‫משפטים‬ ‫דברי‬


‫הגאון ר' נתן אדלר זצ"ל לפרש את‬ ‫ואח"כ הוא אומר שמרה נפשי כי‬
‫הפסוק‪" :‬כי יתן איש אל רעהו כסף או‬ ‫"חסיד אני"‪ ,‬אלא הכונה דדוד המלך‬
‫כלים לשמור וגונב מבית האיש" וגו'‪,‬‬ ‫התפלל "הטה ה' אזנך ענני" כי עדיין‬
‫כי יתן איש‪ ,‬הכוונה אל הקב"ה‪ ,‬שנקרא‬ ‫אני "עני ואביון"‪ ,‬והנני משתוקק וחפץ‬
‫איש מלחמה‪ .‬אל רעהו‪ ,‬הכוונה כנסת‬ ‫לבא ולהיות בגדר "חסיד" המתחסד‬
‫ישראל‪ ,‬כסף או כלים‪ ,‬כסף כפשוטו‪,‬‬ ‫עם קונו‪ ,‬שאינו רוצה להישאר במדרגה‬
‫כלים הם רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו‪,‬‬ ‫הזאת אלא רוצה להתעלות בעבודת ה'‬
‫לשמור בקדושה‪ ,‬אבל וגונב מבית‬ ‫ולתקן על העבר‪ ,‬ע"כ ביקש "שמרה‬
‫האיש‪ ,‬שהוא אינו שומרם כראוי ופוגם‬ ‫נפשי כי חסיד אני"‪ ,‬שאני רוצה להיות‬
‫ומוציאם מהקדושה‪ ,‬אם ימצא הגנב‪,‬‬ ‫חסיד ולהתגבר על היצה"ר ולעשות‬
‫שהוא עדיין לא שב בתשובה‪ ,‬ישלם‬ ‫נח"ר לפניך‪ ,‬ע"כ שמרה נפשי‪.‬‬
‫שניים‪ ,‬כדכתיב (ישעי' מ' ב') לקחה מיד ה'‬ ‫ובכן‪ ,‬אנו צריכים להשתדל לעשות‬
‫כפלים בכל חטאתי'‪ ,‬אבל אם לא ימצא‬ ‫המצוות באהבה ובשמחה‪,‬‬
‫הגנב‪ ,‬שעשה תשובה כראוי‪ ,‬ונקרב‬ ‫ליתן שי למורא‪ ,‬ולהודות לקב"ה שנתן‬
‫בעה"ב אל האלקים‪ ,‬שהוא מתעלה‬ ‫לנו את תורתו‪ ,‬ועוזר לנו בכל הצרכים‪,‬‬
‫למדרגה מאוד גבוהה‪ ,‬שמקום שבעלי‬ ‫וצריכים לשפוך לב כמים ולהוזיל‬
‫תשובה עומדים אין צדיקים גמורים‬ ‫דמעות ולהתחנן להשי"ת שיעזור לנו‬
‫יכולים לעמוד‪ ,‬אבל בתנאי שלא שלח‬ ‫בכל ענינינו‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪,‬‬
‫ידו במלאכת רעהו‪ ,‬שלא חטא בין אדם‬ ‫וצריכים לדעת ש"עזי וזמרת י‪-‬ה"‪,‬‬
‫חברו‪ ,‬דלזה אין כפרה עד שירצה את‬ ‫שכל כוחנו הוא מהשי"ת ורק הוא יכול‬
‫חברו‪ .‬עכ"ד‪.‬‬ ‫לעזור לנו‪ ,‬ועל כן באה בקשתינו‪" :‬אור‬
‫פניך עלינו אדון נשא"‪ ,‬כיון שלולי זאת‬
‫בין אדם לחבירו‬ ‫אין בכוחינו לעשות מאומה‪ ,‬ולכן אנו‬
‫שוטחים את בקשתינו להשי"ת שיעזור‬
‫גם בהפטרה (פרשת משפטים) דיבר ירמיהו‬
‫לנו ויאר את פניו אלינו‪.‬‬
‫הנביא קשות על רוע מעשיהם שבין‬
‫אדם לחבירו‪ ,‬שלא שלחו את העבדים‬ ‫לשמור כראוי על הרמ"ח‬
‫לחפשי בשש וביובל‪ ,‬וע"כ הביא ה'‬
‫עליהם את הדברים הרעים‪ .‬ומזה נלמד‬
‫איברים ושס"ה גידים‬
‫על גודל חובת הזהירות בענינים שבין‬ ‫החתם סופר (בתו"מ עמ' קט"ו ד"ה כי) מביא‬
‫אדם לחברו‪.‬‬ ‫מה ששמע מרבו הנשר הגדול‬
‫ו‬

‫תורה‬ ‫משפטים‬ ‫דברי‬


‫זכות השבת‬ ‫ודבר זה נלמד גם מענינא דמצות‬
‫"מחצית השקל" שכתב‬
‫רק שבתו יתן ורפא ירפא‪ ,‬אמרו‬ ‫באלשיך הק' שנתינת ה"מחצית"‬
‫צדיקים‪ ,‬שע"י שמירת שב"ק‬ ‫באה להורות שהאדם כשהוא לעצמו‬
‫ישלח הקב"ה רפואת הנפש ורפואת‬ ‫אינו רק בבחינת "מחצית" וצריך הוא‬
‫הגוף לכל הזקוקים לכך‪ ,‬כי שבת היא‬ ‫להגיע להתאחדות עם חבירו‪ ,‬ובין‬
‫מקור הברכה‪ ,‬וכן בהאי שבתא‪ ,‬שבת‬ ‫שניהם ינתן "שקל שלם"‪ – .‬ומזה‬
‫שקלים‪ ,‬יברך אותנו בכל מיני ברכות‬ ‫נעשה "כתר" להשי"ת‪ ,‬כמו שכתב‬
‫וישועות‪ ,‬ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬בני חיי‬ ‫החתם סופר שהבאנו לעיל‪ ,‬ששקל‬
‫ומזוני‪ ,‬ונזכה לביאת גואל צדק בב"א‪.‬‬ ‫שלם הוא בגמטריה "כתר"‪.‬‬
‫ז‬

‫תורה‬ ‫תשובות אמרי סופר‬ ‫דברי‬


‫תשובת הגאון‬
‫בעל שבט הלוי שליט"א‬
‫על התשובה שנדפסה בגליון ל"ז‬

‫ובאמת אני תמה על המשיגים‪ ,‬וגם‬ ‫בס"ד‬


‫על המתרצים‪ ,‬שלא הרגישו דלא העתיק‬ ‫כבוד ידידי המכובד הגאון‬
‫בשו"ע סי' נ"ח‪ ,‬חומרת הרא"ש והטור‬ ‫הצדיק פאר מקדושים כש"ת‬
‫דהוא ברכה לבטלה‪ ,‬או ספק ברכה‬ ‫מהו"ר יוחנן סופר שליט"א‬
‫לבטלה‪ ,‬שזה עיקר חומרת הרא"ש והטור‪,‬‬ ‫גאב"ד ערלוי יצ"ו‬
‫ואומר בטח בכוונה גדולה השמיט רבינו‬ ‫אחדשה"ט ושת"ה באהבה קבלתי‬
‫הב"י זה בשולחנו הטהור וכן בעל התניא‬ ‫מכתבו‪ ,‬ואודות מש"כ מרן הח"ס זי"ע‬
‫בשו"ע הרב והיינו‪ ,‬דחשש לאידך גיסא‬ ‫באו"ח סי' ס"ח על מה שכ' הב"י להלכה‬
‫לשיטות החוששים דמחויב לברך עד‬ ‫שאין לקרוא ברכות ק"ש לאחר ד'‬
‫חצות‪ ,‬ולא הפסיד הברכות‪ ,‬אלא דעתו‬ ‫שעות כדעת רבינו האי גאון‪ ,‬וכספיקו‬
‫דלכתחילה כדאי לחשוש עכ"פ לספיקו‬ ‫של הרא"ש וחושש לה משום ברכה‬
‫לבטלה וכ"כ הטור דלא כדעת הרמב"ם‬
‫דרא"ש‪ ,‬אבל אם דיעבד לא יכול לקרא‬
‫ופשטות הרי"ף והרשב"א ודעמי' ויש‬
‫שמע עד אחר ד' שעות‪ ,‬היות שאין אפי'‬
‫מתמיהים על זה דיפסוק הח"ס זי"ע נגד‬
‫ספק ברכה לבטלה כפי סתימת לשונו‪,‬‬ ‫סתימת השו"ע והרמ"א‪ ,‬ע"פ המבואר‬
‫כדאי מרן החת"ס שיקרא עם הברכות‪,‬‬ ‫בסי' פ"ט דמתפלל שחרית דיעבד עד‬
‫הואיל גם הש"ע לא חשש זה וע"ע מש"כ‬ ‫חצות – ומדמה לה ברכת ק"ש‪ ,‬והדברים‬
‫בעניי בשבט הלוי שם בסוף התשובה‪.‬‬ ‫עתיקים ואומר בקיצור גם לענ"ד בארתי‬
‫בזה בתשובת שבט הלוי חלק עשירי סי'‬
‫הריני דוש"ת באהבה מצפה לישועת ה'‬
‫י'‪ ,‬וכתה"ג בטעם וסברא לימד זכות על‬
‫[חי"ק]‬ ‫זקינו קדוש ה' מרן הח"ס וכן ראוי לו‪.‬‬
‫ילקוט הרועים‬ ‫ח‬

‫רק עתה נעשה הוא עבד לעבדים‪ ,‬ואז‬


‫רוצעים את אזנו אצל הדלת והמזוזה‪.‬‬
‫תו"מ קיא ב' ד"ה ורצע‬ ‫דברי אגדה‬
‫מניין שיצטרכו רופא?‬
‫וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן או‬
‫למה לא רוצעים מיד?‬
‫באגרוף וגו' רק שבתו יתן ורפא ירפא (כ"א י"ח)‪.‬‬ ‫והגישו אדוניו אל האלוהים והגישו אל הדלת‬
‫הנה הרמב"ן כתב ריש פרשת בחוקותי‬ ‫או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע‬
‫(ויקרא כ"ו י"א) כי מ'ורפא ירפא' ילפינן רק שנתנה‬ ‫ועבדו לעלם (כ"א ו')‪.‬‬
‫רשות לרופא לרפאות‪ ,‬אולם לא ניתן רשות‬ ‫ר' שמעון היה דורש מקרא זה כמין חומר‬
‫לחולה שיתרפא‪ ,‬כי היה לו לבטוח בה'‪ ,‬אלא כיון‬ ‫מה נשתנו דלת ומזוזה מכל כלים שבבית‪,‬‬
‫שחלה החולה ובא להתרפאות כי נהג ברפואות‪,‬‬ ‫אמר הקב"ה דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים‬
‫והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים‪ ,‬אין‬ ‫כשפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות‬
‫לרופא לאסור עצמו מרפואתו‪ ,‬לא מפני חשש‬ ‫ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים‪ ,‬עבדי הם ולא‬
‫שמא ימות בידו‪ ,‬אחרי שהוא בקי במלאכה‬ ‫עבדים לעבדים‪ ,‬והלך זה וקנה אדון לעצמו‪,‬‬
‫ההיא‪ ,‬ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא‬ ‫ירצע בפניהם (רש"י)‪.‬‬
‫רופא כל בשר‪ ,‬שכבר נהגו‪.‬‬
‫מדוע באמת אין רוצעים את העבד רק‬
‫ומסיים הרמב"ן‪ ,‬כי על כן האנשים הנצים‬ ‫לאחר שש‪ ,‬ואין רוצעים את אזנו תיכף עם‬
‫שהכו זה את זה באבן או באגרוף יש על המכה‬ ‫מכירתו‪ ,‬והלא כבר אז עבר על כי לי בני ישראל‬
‫תשלומי הרפואה‪ ,‬כי התורה לא תסמוך דיניה‬ ‫עבדים?‬
‫על הנסים‪ ,‬אבל ברצות השם דרכי איש אין לו‬
‫אלא שחז"ל אמרו (קידושין כ"ב ע"א) כי הקונה‬
‫עסק ברופאים‪ ,‬ע"כ דברי הרמב"ן‪.‬‬
‫עבד עברי כקונה אדון לעצמו‪ ,‬ואם כן בתחילת‬
‫מקשה החתם סופר‪ ,‬שלכאורה על כל פנים‬ ‫מכירתו אין העבד עובר על הפסוק 'עבדי הם'‪,‬‬
‫אכתי מדוע כתבה התורה בפשיטות שיצטרך‬ ‫שהרי אינו עבד לעבדים‪ ,‬ובהיפוך‪ ,‬הוא אדון‬
‫המכה לשלם שכר רפואתו‪ ,‬והלא במקרה‬ ‫לאדונו‪.‬‬
‫והנחבל הוא ירא ה' ובוטח בישועתו אין כלל‬
‫אולם לאחר שש כאשר הוא טוען אהבתי‬
‫תשלומי רפואה‪.‬‬
‫את אדוני את אשתי ובני‪ ,‬שמדובר בשפחה‬
‫הלא שהפסוק בישעי' (נ"ז י"ט) אומר‪ :‬שלום‬ ‫כנענית שרבו מוסר לו‪ ,‬ובניו ממנה שגם הם‬
‫שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו‪ ,‬הרי‬ ‫עבדים כנענים כמותה‪ ,‬הנה עתה רוצה לעבוד‬
‫שרפואת ה' הוא רק למי שיש לו שלום‪ ,‬אבל‬ ‫משום אותם עבדים ויורד ממדרגתו‪ ,‬ובמקרה‬
‫מי שאין לו שלום מכל עבריו‪ ,‬והוא בעל מריבה‪,‬‬ ‫כזה אף האדון רשאי להשתעבד בו‪ ,‬שהרי אינו‬
‫הרי הוא מונח למקרי הרופאים‪.‬‬ ‫נוהג כשורה (ראה ב"מ ע"ג ע"ב)‪.‬‬
‫ט‬ ‫ילקוט הרועים‬
‫משקלם‪ ,‬ורש"י שם מציין את דברי המדרש‬ ‫לכן כאן שנאמר 'כי יריבון אנשים'‪ ,‬הרי‬
‫שעשרה זהב היה כנגד עשרת הדברות‪ .‬הרי‬ ‫ששניהם מריבים זה עם זה‪ ,‬ועל כן אומר הכתוב‬
‫שכל דיבור שוה ערך לזהב אחד‪.‬‬ ‫'ורפא ירפא'‪ ,‬שבמקרה כזה אכן אין רפואת ה'‪.‬‬
‫עה"ת קט א' ד"ה וכי‬
‫והנה רש"י בפרשת פקודי (ל"ח כ"ד) כותב‬
‫שלאחר מתן תורה מטבע של קודש כפול משל‬
‫החשבון הנפלא של ארבעים‬
‫חולין‪ ,‬ואם כן כל דיבור שוה שני זהובים‪.‬‬
‫זהובים לברכת המזון‬
‫ויש לומר שחז"ל חייבו את החוטף מצוה‬
‫כי יגנוב איש שור או שה וטבחו או מכרו חמשה‬
‫בתשלום הגבוה ביותר שמצינו בתורה‪ ,‬והוא‬
‫בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה‬
‫בטבח ומכר‪ ,‬שצריך לשלם ד' וה' פעמים ערך‬
‫גניבתו‪.‬‬
‫(כ"א ל"ז)‪.‬‬
‫חז"ל במסכת חולין (פ"ז ע"א) מספרים‪:‬‬
‫ויש לעיין איזה חיוב הוא עיקר בד' וה'‪,‬‬ ‫מעשה באחד ששחט וקדם חבירו וכסה‪,‬‬
‫האם חיוב ד' דשה או חיוב ה' דשור‪.‬‬ ‫וחייבו רבן גמליאל ליתן לו י' זהובים‪ .‬מסתפקת‬
‫והנה רש"י מביא מחלוקת מדוע בשור‬ ‫הגמרא‪ :‬איבעיא להו‪ ,‬שכר מצוה או שכר ברכה‪.‬‬
‫התשלום ה' ובשה ד'‪ .‬וז"ל‪ :‬אמר רבן יוחנן‬ ‫למאי נפקא מינה לברכת המזון‪ ,‬אי אמרת שכר‬
‫בן זכאי חס המקום על כבודן של בריות‪ ,‬שור‬ ‫מצוה אחת היא‪ ,‬ואי אמרת שכר ברכה הויין‬
‫שהולך ברגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על‬ ‫ארבעים‪.‬‬
‫כתפו‪ ,‬משלם חמשה‪ ,‬שה שנושאו על כתפו‪,‬‬ ‫מסיימת הגמרא שרבי אמר לארחו‪ :‬כוס‬
‫משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו‪ .‬אמר רבי‬ ‫של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה‬
‫מאיר בא וראה כמה גדולה כחה של מלאכה‪,‬‬ ‫נוטל‪ ,‬אמר לו כוס של ברכה אני שותה‪ ,‬יצתה‬
‫שור שבטלו ממלאכתו משלם חמשה שה שלא‬ ‫בת קול ואמרה כוס של ברכה ישוה ארבעים‬
‫בטלו ממלאכתו ארבעה‪.‬‬ ‫זהובים‪.‬‬
‫הרי שלפי רבי יוחנן בן זכאי עיקר התשלום‬ ‫תוספות על אתר מקשים‪ ,‬מדוע ברכת‬
‫הוא חמשה כשור‪ ,‬רק שבשה פחתו לו אחד‬ ‫המזון אינה נחשבת אלא לארבעים זהובים‪,‬‬
‫משום הבזיון שנתבזה בנשיאתו‪ ,‬לעומת זאת‬ ‫והלא ישנה אף ברכה חמישית‪ ,‬והיא ברכת‬
‫לרבי מאיר עיקר התשלום הוא ד'‪ ,‬רק שבשור‬ ‫בורא פרי הגפן של כוס ברכת המזון‪ ,‬ואם כן‬
‫הוסיפו לו אחד משום שבטלו ממלאכתו‪.‬‬ ‫בברכת המזון צריך ליתן חמישים זהובים‪.‬‬
‫ויש לתרץ‪ ,‬דלכאורה יש להבין מדוע העריכן‬
‫מעתה יש לומר‪ ,‬שמכיון ולרבי יוחנן בן‬
‫חז"ל מצוה בעשרה זהובים‪ ,‬שלכן חייבו לשלם‬
‫זכאי עיקר החיוב הוא חמשה פעמים‪ ,‬וכאמור‬
‫את חוטף סכום זה‪.‬‬
‫כל מצוה ערכה שני זהובים‪ ,‬על כן חייבו את‬
‫החוטף לשלם ה' פעמים כגניבתו והוא עשרה‬ ‫וההסבר הוא‪ ,‬שהנה בפסוק נאמר שאליעזר‬
‫זהובים‪.‬‬ ‫עבד אברהם נתן לרבקה שני צמידים עשרה זהב‬
‫ילקוט הרועים‬ ‫י‬

‫אמנם אם זרחה שמש התורה עליו דמים‬ ‫אולם רבינו הקדוש שהיה תלמידו של‬
‫לו‪ ,‬כי היה יכול להרבות בעסק התורה‪ ,‬ובזאת‬ ‫רבי מאיר ולכן אף קבע סתם מתניתין כמותו‪,‬‬
‫יכופר‪ ,‬ולא בסיגופים‪ .‬ואם אין לו‪ ,‬פירוש שאין‬ ‫הוא סבר כרבו שעיקר החיוב בטבח ומכר‬
‫די כפר בתורתו של עצמו‪ ,‬אזי ונמכר בגניבתו‪,‬‬ ‫הוא ד' פעמים‪ ,‬ורק בשור הוסיפו אחד משום‬
‫ימכר לאחרים‪ ,‬לזכות הרבים ולהרביץ תורה‪,‬‬ ‫שבטלו ממלאכתו‪ ,‬ואם כן לשיטתו אין לחייב‬
‫ויכופר לו‪.‬‬ ‫חוטף מצוה רק ח' זהבים‪ - ,‬ארבעה פעמים ב'‬
‫דרשות ק"י ד'‬ ‫זהובים‪.‬‬
‫לכן הכריז רבי כוס של ברכה אתה שותה‬
‫דרך הבעל תשובה‬ ‫או ארבעים זהובים אתה נוטל‪ ,‬מכיון שבברכת‬
‫לא תזבח על חמץ דם זבחי ולא ילין חלב חגי‬ ‫המזון ישנם חמשה ברכות‪ ,‬וכקושיית התוס'‬
‫עד בקר (כ"ג י"ח)‪.‬‬ ‫מברכת בורא פרי הגפן‪ ,‬ושמונה זהובים לחמשה‬
‫ברכות עולה ארבעים זהובים‪.‬‬
‫כי אין עצה טובה לבעל תשובה לומר שלא‬ ‫תו"מ קיד א' ד"ה חמשה‬
‫יתחיל לשוב עד שיהיו לו כל המעלות הראויים‬
‫לצדיק גמור‪ ,‬כי אם ימתין על זה לא יזכה לעולם‬
‫לשוב לפני ה'‪.‬‬ ‫אמרות טהורות‬
‫אמנם בהיפוך גם כן‪ ,‬שלא ישוב ועדיין שרץ‬
‫בידו‪ ,‬כי אם ישליך כל עוונותיו‪.‬‬
‫וזהו לא תזבח על חמץ דם זבחי‪ ,‬שלא יזבח‬ ‫לא יזכה השור‬
‫יצרו ועדיין החמץ קיים‪ ,‬כי תחילה יעקור היצר‬
‫הרע ויבער חמצו‪ .‬אמנם לא ימתין עד שיהיו לו‬ ‫סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו (כ"א כ"ח)‪.‬‬
‫כל מעלות הצדיקים כנ"ל‪ ,‬וזהו ולא ילין חלב חגי‬ ‫שלא יזכה שיתהפך בשרו לבשר איש‬
‫עד בוקר‪ ,‬כי חג"י ר"ת ח'לק ג'ורל י'רושה‪ ,‬הם‬ ‫הישראלי‪ ,‬הואיל וגרם לאבד נפש מישראל‪.‬‬
‫ג' מדריגות הצדיקים‪ ,‬ואין מן הזהירות שלא‬ ‫עה"ת קט ב' ד"ה ולא‬
‫ירצה לאחוז באחת מאלו עד שיהיה צדיק גמור‬
‫בבחינת בוקר‪ ,‬זה אינו נכון‪.‬‬ ‫תורה מכפרת‬
‫דרשות נ"ו ד'‬
‫אם במחתרת ימצא הגנב והוכה ומת אין לו‬
‫מטבע לכפר על הנפש‬ ‫דמים‪ ,‬אם זרחה השמש עליו דמים לו שלם‬
‫ישלם אם אין לו ונמכר בגנבתו (כ"ב א')‪.‬‬
‫ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם‬
‫פירוש בעל תשובה שמת מחמת תשובתו‪,‬‬
‫השמים לטוהר (כ"ד י')‪.‬‬ ‫וקרי ליה מחתרת‪ ,‬שהקב"ה חותר חתירה‬
‫פירש הספורנו‪ ,‬תחת רגליו היינו חלק‬ ‫לקבלו‪ ,‬אין לו דמים במה שחטא והמית את‬
‫הנשמה שבארץ שהיא הדום רגליו ית"ש‪ ,‬הוא‬ ‫עצמו‪ ,‬כיון שמחמת תשובה מת‪.‬‬
‫אי‬ ‫ילקוט הרועים‬
‫אותו השליח עיות שליחותו‪ ,‬ולאחר שלא‬ ‫כלבנת הספיר‪ ,‬כמלבן שהוא חומר בלי צורה‬
‫הצליח לגבות את החוב החזיר את השטר לידי‬ ‫ידועה‪ ,‬אך כספיר המוכן לקבל כל צורה‪ ,‬כן‬
‫שמעון השותף‪ ,‬ושמעון הלך וגבה עם השטר‬ ‫נשמת האדם ושכלו מוכן לכל טוב‪.‬‬
‫את החוב מיד הלוה‪ ,‬אולם לא רצה לתת לראובן‬ ‫ונראה‪ ,‬שמשום הכי ניתן לכפרה מטבע‬
‫את חלקו בחוב‪ ,‬בטענה כי ראובן חייב לו סכום‬ ‫שאינו ראוי לשום דבר‪ ,‬והוא מקבל צורת כל‬
‫זה מאז‪.‬‬ ‫דבר‪ ,‬לרמז שכל חפצו ישלים אדם בו‪ ,‬והיא‬
‫מחלוקת הרבנים‪ .‬ונחלקו רבני בית המדרש‬ ‫המטבע נשמת העולם השפל‪ ,‬ועל כן ניתנה‬
‫בדין זה ‪ -‬האם היה מותר לשמעון לעשות כן‬ ‫כופר לנפש‪.‬‬
‫או לא‪ ,‬ןמה דינו של השליח‪ ,‬האם יש לו לשלם‬ ‫ועל כן נתקשה משה רבינו ע"ה איך יותן‬
‫לראובן את ההפסד או שמא הוא רק גרמא‬ ‫מטבע שהיא שפלה מכל מציאות שבעולם‪ ,‬איך‬
‫בעלמא‪.‬‬ ‫תהיה כופר לנפש התשובה‪ ,‬והראה לו הקב"ה‬
‫היו שטענו כי שהשליח חייב לשלם לראובן‬ ‫מתחת כסא הכבוד‪ ,‬על דרך תחת רגליו כמעשה‬
‫את הנזק שעשה לו בכך שלא עמד בתנאי‬ ‫לבנת הספיר‪.‬‬
‫השליחות והחזיר את השטר לשמעון‪ ,‬ומאחר‬ ‫דרשות קט"ז ד'‬
‫והשליח חייב לשלם‪ ,‬לכן אסור לו לשמעון‬
‫להשאיר את כל החוב ברשותו‪ ,‬מכיון שבכך‬
‫הוא מפסיד לשליח‪.‬‬ ‫הלכה למשה‬
‫לעומת זאת היו שטענו‪ ,‬כי אף במקרה‬
‫ששמעון משאיר את כל סכום החוב בידו אין‬
‫השליח חייב לשלם לראובן את ההפסד‪ ,‬מכיון‬ ‫שומר שגרם היזק ‪-‬‬
‫שהשליח לא הזיק לראובן בידים‪ ,‬ודינו כגרמא‬ ‫חידושו של מרן‬
‫בנזיקין דפטור‪ ,‬וממילא מותר לשמעון להשאיר‬
‫בידו את כל סכום החוב‪.‬‬ ‫כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר וגונב‬
‫אותם שצדדו שהשליח הוא רק גרמא‪,‬‬ ‫מבית האיש אם ימצא הגנב ישלם שנים (כ"ב ו')‪.‬‬
‫ביססו את דבריהם על תשובת הרשב"א (מובא‬ ‫שאלה מעניינת נשאלה בבי מדרשא דרבינו‬
‫להלכה ברמ"א חו"מ סי' נ"ה ס"א) ששטר חוב שהושלש‬ ‫החתם סופר זי"ע‪.‬‬
‫ביד שליש והשליש החזירו למלוה שלא כדין‪,‬‬ ‫מעשה בראובן שמסר שטר חוב ביד שליח‬
‫השליש פטור‪ ,‬שאינו אלא גרמא בעלמא‪.‬‬ ‫בכדי שילך ויגבה מן הלוה את מעות החוב‪,‬‬
‫ובשו"ת משאת בנימין (סי' פ"ה) האריך לבאר‬ ‫והתרה ראובן ביד השליח‪ ,‬כי באם ולא יעלה‬
‫הטעם שאינו אלא גרמא בעלמא‪ ,‬מכיון ואין‬ ‫בידו להוציא את המעות מיד הלוה‪ ,‬אזי לא‬
‫ההיזק להדיא‪ ,‬שהוא מחוסר גוביינא עדיין‪ ,‬ואין‬ ‫יחזיר את השטר חוב רק לידיו שלו ממש‪ ,‬ולא‬
‫הדבר ברור שהמלוה אכן יגבה בזה שלא כדין‪.‬‬ ‫לשמעון אשר הוא שותף עמו בזה העסק‪.‬‬
‫ילקוט הרועים‬ ‫בי‬

‫וז"ל‪" :‬האמת יורה דרכו דלא נאמרו דיני‬ ‫לפי זה‪ ,‬טענו אותם רבנים‪ ,‬כל החזרה‬
‫גרמי וגרמא אלא באיניש דעלמא המזיק חברו‪,‬‬ ‫למלוה הינה עדיין מחוסר גוביינא‪ ,‬ולכן גם‬
‫אבל מי שבא הדבר לידו בתורת שמירה או‬ ‫בנידון שלפנינו‪ ,‬השליח שהחזיר שטר לשותף‬
‫שליחות חייב אפילו על צד רחוקה ונפלאה‪,‬‬ ‫אינו אלא גרמא בנזיקין ופטור‪.‬‬
‫וכל פשיעת השומרים ועיוות שליחות כד‬
‫מעיינת בהו איננו אלא גרמא בעלמא‪ ,‬ואפילו‬ ‫דעת מרן‪ .‬החתם סופר נוטה לפסוק כי‬
‫הכי חייב"‪.‬‬ ‫השליח חייב‪ ,‬ואין לפטרו מדין גרמא בנזיקין‪.‬‬
‫הוא מאריך לחייב את השליח גם לפי דעתו של‬
‫ולכן שליח שגרם היזק בכך שהשאיר‬ ‫המשאת בנימין‪ .‬אולם לבסוף הוא מסיים כי‬
‫את השטר ביד המלוה חייב‪ ,‬למרות שהוא רק‬
‫'אחר נשיקת כפות רגלי הגאון זצ"ל אין דבריו‬
‫גרמא‪ ,‬מכיון שבשליח אין פטור של גרמא‪.‬‬
‫מחוורים כל צרכם‪.‬‬
‫ומרן ז"ל מוסיף חידוש על חידושו‪ ,‬והוא‬
‫כותב כי הדין כן אף במקרה של הרשב"א‬ ‫והוא מביא גמרא מפורשת במסכת כתובות‬
‫בשליש שהחזיר את השטר למלוה‪ ,‬שלכאורה‬ ‫(פ"ה ע"א) בה נאמר ששליח שפרע חוב למלוה‬
‫השליש הוא שומר‪ ,‬ואף שכאמור שומר חייב‬ ‫ולא נטל עמו את השטר‪ ,‬והמלוה מסרב להחזיר‬
‫בגרמא‪ ,‬אולם ידוע שבשטרות לא נאמרה פרשת‬ ‫את השטר בטענה שהלוה היה חייב לו מעות‬
‫שומרים‪ ,‬ואם כן היה לנו לפוטרו בגרמא‪.‬‬ ‫נוספות‪ ,‬ונטל את התשלום ששלם השליח‬
‫בעבור אותם מעות‪ ,‬וממילא בעבור החוב‬
‫והטעם לחייבו בגרמא הוא‪ ,‬שכל מה שלא‬
‫שעליו יש שטר עדיין לא שולם‪ .‬הדין הוא‬
‫נאמרה פרשת שומרים בשטרות הוא רק לגבי‬
‫שהשליח חייב לשלם ללוה‪ ,‬מכיון דיכול לומר‬
‫מקרה שהשטר היה השטר נאבד בפשיעה‪,‬‬
‫לו לתקוני שדרתיך‪ ,‬שהיה לך ליטול את השטר‬
‫"אבל השתא שהאביד השטר בידים‪ ,‬אף על גב‬
‫טרם נתינת המעות‪.‬‬
‫שלענין הפסד הממון שבתוך השטר איננו אלא‬
‫גרמא‪ ,‬מכל מקום מכיון שבא החפץ בתורת‬ ‫ומעתה תמה החתם סופר‪ ,‬לכאורה לדברי‬
‫שמירה לידו‪ ,‬חייב לשמור שמירה מעליותא‪,‬‬ ‫הרשב"א הלא אם היה נוטל את השטר ומחזירו‬
‫ואין לנו אלא מה שפטרתו תורה מפשיעת‬ ‫לאחר מכן בידים למלוה היה פטור שאינו אלא‬
‫השטר‪ ,‬אבל מלהפסיד השטר לא פטרתו תורה‪,‬‬ ‫גרמא בעלמא‪ ,‬אם כן כל שכן כשרק לא נטל את‬
‫ואף על פי שאותו ההפסד איננו אלא גרמא לענין‬ ‫השטר‪ ,‬ולא עשה מעשה כלל בידים‪ ,‬בוודאי‬
‫הראיה שבתוכו‪ ,‬מכל מקום החפץ שנמסר לידו‬ ‫שאינו אלא גרמא בעלמא ופטור‪.‬‬
‫בתורת שליחות אותו הפסיד בידים‪ ,‬וזה ברור‬
‫לע"ד"‪.‬‬ ‫[לדעת מרן גדר גרמא הוא כאשר אין מעשה‬
‫בידים‪ ,‬יעויין שו"ת יו"ד סי' רס"ג‪ ,‬מאידך ראה שם סי'‬
‫ומסיים החתם סופר שמכיון וכך מבואר‬ ‫רס"ה וסי' רע"א‪ ,‬ובליקוטי הערות]‪.‬‬
‫להדיא בגמרא‪ ,‬לכן מוכרחים לומר שהרשב"א‬
‫שפטר שליש מדין גרמא מדבר במקרה שהלוה‬ ‫ומדברי הש"ס אלו מוכיח מרן ז"ל יסוד גדול‬
‫והמלוה שניהם ציוו לשליש שאם לא יפרענו‬ ‫בדין שומרים ושליחים‪.‬‬
‫גי‬ ‫ילקוט הרועים‬
‫המתווכחים בדין בין ריב לריב ובין דם לדם‪,‬‬ ‫לזמן פלוני יחזרנו להמלוה‪ ,‬ופסקינן שם שלא‬
‫לנטות דעת חברו לדעתו‪ ,‬כי מה לי ולו‪ ,‬אך יהיה‬ ‫ישמע השליש לקולם ולא יחזירנו למלוה‪,‬‬
‫הויכוח להעמיד סברתי ודעתי על פי שכלי‪,‬‬ ‫משום דאסמכתא לא קניא‪ ,‬ועל זה כתב‬
‫באופן מה שחברי טען נגדי אראה במחשבתי‬ ‫הרשב"א שאם עבר השליש והחזירו לו למלוה‬
‫אם כנים דבריו אחזור בי‪ ,‬ואם לא נראים לי‬ ‫פטור מפני שהוא רק גרמא‪.‬‬
‫דבריו אני עומד על דעתי‪ ,‬ומה לי בכך אם יודה‬ ‫במקרה זה הרי לא אתינן עלה מטעם שומר‬
‫לי או לא‪ ,‬כי אין כוונתי לנטות דעתו לדעתי‪ ,‬וכן‬ ‫או שליח‪ ,‬שהרי לא עבר על דעת משלחו כלל‪,‬‬
‫תהיה גם דעת חברי שכנגדי להעמיד סברתו‬ ‫שהרי הם ציווהו בכך‪ ,‬ונהי דמכל מקום לא היה‬
‫לעצמו‪ ,‬ואחר הויכוח הזה אזי הכלל הוא אחרי‬ ‫לו להחזירו‪ ,‬מכל מקום אינו אלא כמזיק דעלמא‬
‫רבים להטות‪.‬‬ ‫דפטור בגרמא‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫אבל אותם הרוצים דוקא שחברו יודה לו‬ ‫מסכם החתם סופר‪ ,‬שלפי זה בנידון‬
‫וכוונתו להטות דעת חברו לדעתו‪ ,‬אותם שוגים‬ ‫שלפנינו‪ ,‬שהשליח עיוות ועבר על דעת משלחו‬
‫מדרך האמת ונוטים אל הניצוח ויצא משפט‬ ‫במה שהזהירו שלא להחזיר השטר לשמעון‪,‬‬
‫מעוקל‪.‬‬ ‫פשיטא ופשיטא דמחוייב לשלם לראובן הזיקו‪,‬‬
‫[בתו"מ בפרשתן (קי"ח א' ד"ה לא) כתב מרן‬ ‫וכיון דחייב השליח ממילא לא מצי תו שמעון‬
‫הטעם יצא משפט מעוקל הוא‪ :‬שאם יהיה דעתו של‬ ‫לתפוס של ראובן להפסיד לשליח‪ ,‬והדין דין‬
‫אחד להטות דעתו של חבירו לדעתו‪ ,‬על ידי זה יאהב‬ ‫אמת לענ"ד‪.‬‬
‫הניצוח‪ ,‬ויטעה את עצמו בטענות שקרים להבהיל‬ ‫שו"ת חו"מ סי' ק"מ‬
‫חבירו כדי שיודה לו‪ ,‬עיי"ש אריכות הדברים]‪.‬‬

‫והוא מאריך בזה כי הדברים חמורים כל כך‪,‬‬


‫עד שמי שאין כוונתו לשם פעלם‪ ,‬אזי יכול הוא‬
‫פרפראות לתורה‬
‫ח"ו לאבד הסייעתא דשמיא ולהכשל ח"ו‪.‬‬
‫וכך איתא במסכת ביצה (ל"ח ע"א)‪ :‬כי‬
‫סליק רבי אבא אמר יהא רעוא דאימא מלתא‬ ‫כיצד מתווכחים?‬
‫דתתקבל‪ ,‬כי סליק אשכחיה לרבי יוחנן ורבי‬ ‫ולא תענה על ריב לנטות (כ"ג ב')‪.‬‬
‫חנינא בר פפי ורבי זירא ואמרי לה רבי אבהו‬
‫ורבי שמעון בן פזי ורבי יצחק נפחא וכו'‪ ,‬ולסוף‬ ‫הדרכה מיוחדת כותב מרן אודות צורת‬
‫מסיק הש"ס דאכיחו עליה‪.‬‬ ‫הויכוח ופלפול התורה‪.‬‬

‫ולכאורה תמוה‪ ,‬מה רצו חז"ל לספר בבזיונו‬ ‫הוא פותח בכך כי מטרת האדם צריכה‬
‫של ר' אבא‪ ,‬והרי הש"ס הוי מצי למישקל‬ ‫להיות לשם שמים‪ ,‬וכדברי חז"ל (נדרים ס"ב ע"א)‪:‬‬
‫ומיטרי בלי סיפור הלעג הלזה‪ .‬אך מוסר השכל‬ ‫'עשה דברים לשם פעלם ודבר בהם לשמם'‪.‬‬
‫נשמע מזה‪ ,‬יען כי סליק ר' אבא התפלל יהא‬ ‫ולכן‪ ,‬מזהיר הכתוב בפרשתן "לא תענה על‬
‫רעוא דאימא מילתא דתתקבל‪ ,‬וכי מה לו אם‬ ‫ריב לנטות"‪ ,‬והכוונה בזה היא‪ ,‬שלא תהיה כוונת‬
‫ילקוט הרועים‬ ‫די‬

‫בראיותיו‪ ,‬והרי ראיתי שזה בדק אחרי ולא‬ ‫יתקבל אם לא‪ ,‬אמור דבריך לשם שמים‪ ,‬ועל כן‬
‫מצא אלא מה שכתב חבילות תשובות שאין‬ ‫נכשל דמחכו על כל דבריו‪.‬‬
‫בהם ממש‪ ,‬ומה לי להשיב לו להצדיקני‪ ,‬מה לי‬ ‫[ולהעיר כי בשו"ת או"ח סי' ס'‪ ,‬וח"ז סי' ט"ז טרם‬
‫ולזאת‪ ,‬ממה נפשך אם יעשה כדברי הרי טוב‪,‬‬ ‫כתב מרן חידושו‪ ,‬פתח מרן בתפילה 'יהא רעוא דאימא‬
‫ואם לא יעשה זה טוב יותר שאין עלי אחריות‪,‬‬ ‫מילתא דתתקבל']‪.‬‬
‫שו"ת או"ח סי' ר"ח‬
‫וידי חובתי יצאתי שכבר השבתי לו ואינני מחויב‬
‫ליבון אבנים‪ ,‬אך אם טעיתי על כרחי לחזור בי‪.‬‬ ‫הנהגתו של מרן בזה‪ .‬אנו מוצאים כי מרן‬
‫עצמו אכן היה נאה דורש ומקיים‪ ,‬ובזה הוא‬
‫למעשה מציין מרן ז"ל מציאות מעניינת‪,‬‬
‫מבאר לשואל את הסיבה שמחמתה הוא‬
‫והוא כותב‪ :‬זה לי ארבעים שנה תלי"ת ולא‬
‫גדר לעצמו גדר שלא להשיב על עניין אחד‬
‫אירע לי אלא ב' פעמים שחזרתי בי‪ ,‬פעם אחת‬
‫פעמיים‪.‬‬
‫החזירני הגאון מהר"א [זלמן] מרגליות זצ"ל וכו'‪,‬‬
‫והודיתי לו‪ ,‬ועתה כי זכיתי ללמוד לולב הגזול‬ ‫והוא כותב כי באמת כל ענין שו"ת הוא‬
‫שבתי ועיינתי וראיתי כי שלא כדין הודיתי‪,‬‬ ‫עלי לעמוס משא‪ ,‬ושלא ברצוני לישא ולקבל‬
‫ודברי הראשונים אמתיים‪ .‬ושוב פעם אחת‬ ‫אחריות דאחרינא‪ ,‬אלא שאיני יוצא ידי חובתי‬
‫בעניין לכתוב על הנהר דמתקרי או דמתקריא‪,‬‬ ‫להשיב השואל ריקם‪ ,‬ולזה היה די בהשיבי‬
‫היה לי עם הגאון ר' שמואל לאנדוי זצ"ל‪,‬‬ ‫לשואל אסור או מותר פטור או חייב ותו לו מידי‪,‬‬
‫וחזרתי בי‪ ,‬אמנם הגאון מהר"ז מרגליות זצ"ל‬ ‫‪ -‬אך היות רוב השואלים הם תלמידי חכמים‬
‫בספרו טיב גיטין‪ ,‬בשם פרעשבורג‪ ,‬כתב קיצור‬ ‫ודברי שלחן ערוך ודרכי משה ומפרשים גם‬
‫תשובתי‪ ,‬והעלה שלא כדין הודיתי‪ ,‬אלא הלכה‬ ‫הם ראו טרם ששאלו‪ ,‬וכל רצונם לשאול אולי‬
‫כדברי הראשונים‪ ,‬זולת זה לא ידעתי תלי"ת‪,‬‬ ‫יוכל הנשאל לחדש דבר שלא כדברי הפוסקים‬
‫על כן גדר בעדי שלא להשיב‪.‬‬ ‫ההמה או לחלוק עליהם‪ ,‬או לומר שיש לסמוך‬
‫ע"ד פלוני וכדומה‪ ,‬ואם כן על כרחך צריך אני‬
‫[והשוה עוד שו"ת יו"ד סי' רס"ח‪" :‬דרכי שלא‬ ‫להודיעו מאיזו טעם אני פוסק שלא כמו שראה‬
‫להשיב על פקפוקים שעל שקלא וטריא של פלפול‬ ‫הרב השואל‪ ,‬כדי שאם יבדוק אחרי וימצא‬
‫אם אין חציצה בעיקור הדין‪ ,‬כי לא אהבתי לנצח ח"ו‬ ‫טעות‪ ,‬שאחזור ואומר דברים שאמרתי לפניכם‬
‫ולעשות סנגוריא לדברי‪ ,‬ורק אך שהדין יהיה מכוון‬
‫טעות הי' בידי‪ ,‬כי כל אדם עלול לטעות‪ ,‬ועל כן‬
‫לאמתו"‪ .‬קובץ תשובות סי' ל"ט‪" :‬ואין דרכי לעשות‬
‫מחוייב אני להודיע טעמי ונימוקי‪.‬‬
‫סנגוריא לדברי"]‪.‬‬
‫קובץ תשובות סי' ס"ה‬ ‫ועתה בבוא שנית תשובתו להשיג עלי‪,‬‬
‫אם אני עומד על עמדי ורואה אני שאין ממש‬
‫וט‬ ‫ילקוט הרועים‬

‫שקלים בזמן הזה‬


‫מניין לו לאליהו מחצית השקל‬
‫בעשרה מאמרות (מאמר אם כל חי ח"ג סי' כ"ג) כתב שגם בזמן הזה עומד אליהו ומקריב במקדש‬
‫קרבנות בכל יום‪ ,‬דקיי"ל מקריבין אף על פי שאין בית‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬מאין לוקח אליהו ז"ל שקלים משקלי ציבור‪ ,‬נדחק בזה מאד בעשרה מאמרות שם‪,‬‬
‫שאולי נתגלה לו קופה מתרומת לשכה ישנה‪ .‬ולפע"ד פשוט מאד שלוקח מצינורי השפע שיורד‬
‫פרנסת כל אחד מישראל‪ ,‬מזה מפריש לעצמו שיעור מחצית השקל‪ ,‬וממנו מקריב כבשים של‬
‫אש מסתמא‪.‬‬
‫דו"א עמ' צ"ב‬

‫הקריאה כשקילה‬
‫הנה עיקר הגנת הקרבנות הם נתינת השקלים לקרבנות‪ ,‬שאז מעלה עליהם כאילו הקריבו‬
‫כל הקרבנות של כל השנה‪ ,‬כדכתיב (דניאל י' י"ב) מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין‬
‫ולהתענות לפני אלוקיך נשמעו דבריך‪ ,‬הכי נמי מיום שנותנים שקליהם לקנות קרבנות ציבור‬
‫של כל השנה הוה כאילו כבר נעשה ומגין עליהם‪ ...‬ואף על פי שבימי מרדכי לא היו שקלים‪ ,‬מכל‬
‫מקום הקריאה בתורה מחשב כקיום המצוה‪.‬‬
‫דו"א קס"ד ב' ד"ה והנה‬

‫כוונת הקריאה‬
‫והנה אחר החורבן עיקר פרשת שקלים לשום לב איך בעו"ה אבדנו כל טוב ולא זכינו לשקול‬
‫בבית המקדש‪ ,‬וכל הפייט מלא מזה‪ ,‬ומחצית השקל בא לכפר על נפשותינו‪ ,‬ומרדות אחת בלב‬
‫הוא כמו מאה פעמים‪...‬‬
‫דרשות קיט ב' ד"ה והנה‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬


‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬
‫ואלה יעמדו על הברכה ידידינו הנכבדים‬
‫שהרימו תרומתם קודש להוצאת הגליון‬
‫? נציב חודש שבט ?‬
‫לעילוי נשמת הרבנית הצדקנית‬
‫מרת מרים ב"ר יעקב ע"ה‬
‫א"ח יבלחט"א כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א‬
‫נלב"ע י"ז בשבט תשנ"ט‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫???????‬
‫משפחת ארנפלד‬
‫לע"נ אביהם הר"ר ישראל שמואל ב"ר שלום צבי ז"ל‬
‫נלב"ע כ"ט שבט‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫הר"ר דורון יונסוף הי"ו ‪ -‬ירושלים‬ ‫הר"ר דוד מסינגר הי"ו ‪ -‬קטמון‬
‫לע"נ אביו הר"ר ישראל צבי ב"ר ניסים ומזל ע"ה‬ ‫לע"נ אמו מרת מלכה ב"ר אברהם ע"ה‬
‫נלבע כ"ז שבט תשנ"ז‬ ‫נלב"ע כ"ה שבט תשנ"ט‬
‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬ ‫ת‪.‬נ‪.‬צ‪.‬ב‪.‬ה‪.‬‬

‫הרב משה בהגרע"מ סופר הי"ו ‪ -‬אנטוורפן‬


‫לרגל הכנס הבן נפתלי חיים ני"ו‬
‫בבריתו של אאע"ה‬

‫המולד לחודש אדר‪:‬‬


‫ליל א' שעה ‪ 2‬ו‪ 27‬דקות ו‪ 12‬חלקים‬
‫ראש חודש בימים‪ :‬ראשון ושני‬

‫יו"ל ע"י‬
‫מכון להוצאת דברות קודש‬
‫ערלוי‬
‫ת‪.‬ד‪ 8143 .‬ירושלים‪ ,‬טל‪052-7635005 :‬‬
‫© כל הזכויות שמורות‬