You are on page 1of 8

‫בס"ד‬

‫קובץ שבועי בעניני יהדות מהוצאת‬ ‫‪291‬‬


‫להזמנת עלונים ולפרסום טל‪ 073-2776776 :‬מופץ בכל הארץ ב‪ 40,000-‬עותקים‬

‫“וְאֵ ּלֶ ה הַ ּמִ שְּׁפָ טִ ים אֲ שֶׁר ּתָ שִׂים לִ פְ נֵיהֶ ם“‬


‫אין ויתור בדין‬
‫מתוך דרשותיו של הרב אמנון יצחק שליט“א‬
‫היא שהאדם נברא בשלמות שאין למעלה‬ ‫ַּשלִיׁשִ י ִּבהְי ֹת הַּבֹקֶר‬ ‫“וַיְהִי בַּיֹום ה ׁ ְ‬
‫ממנה וכל המעלות והשלמות הכל כלול‬ ‫וַיְהִי קֹֹלת ּו ְב ָרקִים וְ ָענָן ָּכבֵד עַל ָההָר‬
‫בגוף מדרגת המדבר ורק השלם בכל‬ ‫וְק ֹל ׁשֹפָר ָחזָק מְא ֹד וַּי ֶ ֱחרַד ּכָל ָהעָם אֲׁשֶ ר‬
‫המעלות הוא הנקרא מדבר‪ .‬וכל שלא‬ ‫ַּב ַּמ ֲחנֶה“ (שמות יט) איתא ברש“י (יט‬
‫הגיע לשלמות הרי זה מפני שגרע וקלקל‬ ‫טז)‪‘ :‬מלמד; שהקדים על ידם‪ ,‬מה‬
‫ממדרגת האדם‪.‬‬ ‫שאין דרך בשר ודם לעשות כן‪ ,‬שיהא‬
‫שמעתי שבעת פטירתו של הסבא‬ ‫רב ממתין לתלמיד‘‪ .‬מבואר הכא גודל‬
‫ז“ל אמר מו“ר הרנ“ז זצ“ל בנו; אנו‬ ‫האהבה והחיבה שהיה במעמד הר סיני‪,‬‬
‫נוכל להעיד שראינו אדם! המעלה הגדולה‬ ‫עד שהקדים הקב“ה כביכול והמתין לכלל‬
‫ביותר שיכולים להגיע אליה‪ ,‬להיות‬ ‫ישראל שיבואו לקבל את התורה‪ .‬כיוצא‬
‫במדרגת אדם‪ .‬והיינו‪ :‬כמבואר‪ ,‬שכל מי‬ ‫בזה יש לראות בדברי רש“י (יט יז)‪:‬‬
‫שחסר שלמות אינו בכלל אדם‪ .‬וזו תביעת‬ ‫‘מגיד‪ ,‬שהשכינה יצאה לקראתם כחתן‬
‫התורה מאתנו‪ ,‬להגיע ולהיות כפי שטמון‬ ‫היוצא לקראת כלה‘‪.‬‬
‫בכח נפשנו והיא השלמות העליונה‪ .‬ולכן‬ ‫ובאמת עצם נתינת התורה לישראל היא‬
‫הגיעו האבות הקדושים למעלתם אף ללא‬ ‫ראיה לאהבת השי“ת את עמו‪ ,‬שהנה אחת‬
‫תורה‪ ,‬כי מכחות האדם שבו‪ ,‬יכול להגיע‬ ‫הסיבות לטעותם של חכמי האומות וחסרון‬
‫לתורה ולשלמות‪ .‬ומה שהכלל ישראל זכו‬ ‫האמונה שהיתה קודם מעמד הר סיני; לא‬
‫למעמד הר סיני‪ ,‬הרי זה מתנה וחסד מיוחד‬ ‫השי“ת לישראל‪ ,‬פותחת התורה‪:‬‬ ‫מפני שלא האמינו במציאות ה´ יתברך‪,‬‬
‫מאת הקב“ה שהיטיב עמנו להקל לנו את‬ ‫“וְ ֵאּלֶה ַהּמִׁשְ ָּפטִים אֲׁשֶ ר ּתָׂשִ ים ִל ְפנֵיהֶם“‬ ‫אלא שסברו שאין זה מן הראוי שהבורא‬
‫הדרך‪ ,‬להראותנו אמונה בחוש במעמד הר‬ ‫ולכאורה‪ ,‬הרי משפט‪ ,‬מהותו דין ועונש‪.‬‬ ‫יהיה לו שייכות וקשר עם בני אדם בעולם‬
‫סיני‪.‬‬ ‫והיאך מתאימים הדברים? האם אין‬ ‫השפל (‘כוזרי‘ מאמר הראשון)‪ .‬שהבורא‬
‫יתירה מזו כי נתן לנו הקב“ה בהטבתו‬ ‫התחלה טובה יותר‪ ,‬מאשר דין ומשפט‬ ‫יתברך יתחבר אל החומר הנבזה‪ ,‬הוא‬
‫דרכים ואופנים להשגת השלמות שמכח‬ ‫המרעידים לב האדם?‬ ‫האדם‪ ,‬ידבר עמו‪ ,‬ימלא משאלותיו ויעשה‬
‫השכל אין לדעתם; ‘מתוך שלא לשמה‪,‬‬ ‫אלא האמת היא‪ ,‬שאין אנו יודעים כמה‬ ‫בקשותיו ומשום כך טעו‪ ,‬שהקב“ה נתן‬
‫בא לשמה‘ (‘פסחים‘ נ‪ .):‬ענין העבודה‬ ‫אהבה וחיבה טמונים בנתינת המשפט!‬ ‫כוחות לשלוחים‪ ,‬שהם ינהיגו את הבריאה‪.‬‬
‫‘שלא לשמה‘ היא הטבה גדולה‪ ,‬שמבחינת‬ ‫וכמה שמחה‪ ,‬צריכה להיות לנו שזכינו‬ ‫כל העולם מודים ומהללים את שם‬
‫השכל אין שום קולא בעבודה וחייב לעמול‬ ‫להיות עם הנבחר וזה בגלל שזכינו לקבל‬ ‫ה´‪ ,‬אלא שסוברים כי “רָם עַל ּכָל ּגֹוי ִם‬
‫רק ‘לשמה‘‪ .‬ונתן לנו הקב“ה בחמלתו‬ ‫את המשפט‪.‬‬ ‫ַּש ַמי ִם ּכְבֹודֹו“ (‘תהילים‘ קיג)‬ ‫ה‘ עַל ה ׁ ָ‬
‫דרך העבודה אף ‘שלא לשמה‘ ועל ידה‬ ‫טועים אנו בהבנת מדרגת אדם וצלם‬ ‫ואין מן הראוי שיוריד השגחתו לעולם‬
‫יגיע למדרגת ‘לשמה‘‪.‬‬ ‫אלוקים שבו; אנו סבורים שבחינת אדם‬ ‫הזה‪ ,‬אבל אמונתנו האמיתית היא‪,‬‬
‫וכמו כן יראת העונש אף היא מחסדי‬ ‫הוא‪ ,‬מי שיש בו מעט חכמה יתרה על‬ ‫שלמרות ש“ ַּמ ְגּבִיהִי לָׁשָ בֶת“ עם כל זאת‪,‬‬
‫השי“ת‪ .‬שמכח החכמה והשכל חייב‬ ‫הבעלי חיים ויודע לבטא מחשבתו בפיו‬ ‫ַּש ַמי ִם ּובָָארֶץ“‪.‬‬
‫משפיל הנהגתו “ ִלרְאֹות ּב ׁ ָ‬
‫בעבודתו‪ .‬מחמת הכרת כבודו יתברך‬ ‫ומתנהג על פי כללים הנראים בעיניו‬ ‫ובמעמד הר סיני היטיב הקב“ה והוכיח‬
‫וביודעו שהקב“ה אדון הכל ומקבל טובות‬ ‫כנכונים ומושכלים‪ .‬ומי שמוסיף חכמה‬ ‫הנהגתו‪ ,‬שירד בכבודו על הר סיני ליתן‬
‫הבורא‪ .‬הרי הוא קנין כספו של הקב“ה‬ ‫ודעת ומגיע למעלות ומדרגות‪ ,‬הרי הוסיף‬ ‫תורה לעמו ישראל‪.‬‬
‫המשך בעמ‘ ‪2‬‬ ‫ושיבח את מעלת המדבר שבו‪ .‬אך האמת‬ ‫והנה לאחר מעמד הר סיני וחיבת‬
‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬
‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬
‫גנזי המלך דברים הטעונים גניזה גנזי המלך דברים הטעונים גניזה‬
‫המשך מעמ‘ ‪1‬‬
‫ַּש ִבעִת יֵצֵא ַל ָחפְׁשִ י‬
‫ׁשֵ ׁש ׁשָ נִים יַעֲב ֹד ּוב ׁ ְ‬ ‫השכל‪ ,‬בעבור צורך האדם בנערותו‬ ‫ומכח זה חייב בעבודה‪ .‬וכל עבודה שעושה‬
‫ִחּנָם“‪ .‬והנה מבחינת החכמה לא היה מקום‬ ‫אל חינוך והנהגה ולמנוע תאוותיו‪,‬‬ ‫מחמת שירא וחושש שמא יענישו הקב“ה‬
‫ליציאת עבד עברי‪ ,‬שכיון שקנה אדון‬ ‫עד שיתחזק ויכוון שכלו‪ .‬וכן הנשים‬ ‫אין זה עבודה‪ .‬ורק מגודל טובת הקב“ה‬
‫לעצמו ופרק מעליו עבודתו של הקב“ה‪,‬‬ ‫וקלי הדעת מן האנשים‪ ,‬אינם נמשכים‬ ‫על ברואיו הורנו דרכי העונש‪ ,‬כדי להקל‬
‫היה בדין שישאר עבד עולם‪ .‬אולם התורה‬ ‫אחר הנהגת השכל‪ .‬ומי שעולה ממנה‬ ‫מעלינו דרכי העבודה והשגת השלמות‪.‬‬
‫היטיבה עמו ונתנה לו אפשרות לשוב‪.‬‬ ‫אל העבודה שהיא הערת השכל‪ ,‬יגיע‬ ‫ועל ידי יראת העונש יגיעו למעלה העליונה‬
‫ולכן יוצא בשש‪ .‬ורק לאחר שאמר “ ָה ֶעבֶד‬ ‫אל מדרגת הנביאים ובחירי עליון‬ ‫שהיא יראת הרוממות‪.‬‬
‫ָא ַה ְבּתִי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִׁשְ ּתִי וְאֶת ָּבנָי ֹלא‬ ‫החסידים‘‪.‬‬ ‫דוגמא לזה מה שכתב הרמח“ל‬
‫ֵאצֵא ָחפְׁשִ י“ (‘שמות‘ כא)‪ .‬אזי רע ומר‬ ‫איתא ב‘ירושלמי‘ (‘מכות‘ ב ו)‪:‬‬ ‫(‘מסלת ישרים‘ יט)‪ :‬שמה שאנו חייבים‬
‫עונשו; “וַ ֲעבָדֹו לְעֹלָם“‪.‬‬ ‫‘שאלו לחכמה‪‘ :‬חוטא מה עונשו‘?‬ ‫לומר‪‘ :‬כל מאי דעביד רחמנא‪ ,‬לטב‬
‫מעתה כמה מחויבים אנו להיזהר‬ ‫אמרה להם‪ַ “ :‬ח ָּטאִים ְּת ַרּדֵף ָרעָה“‬ ‫עביד‘‪ ,‬זה אינו מדרגה לבעלי הדעה‬
‫בציווי התורה‪ .‬שהרי מעיקר חובתנו‬ ‫(‘משלי‘ יג)‪ .‬שאלו לנבואה‪‘ :‬חוטא מה‬ ‫האמיתית; ‘אַ ְך ַּב ֲעלֵי ַה ֵּדעָה הָאֲ מִ ּתִית‬
‫להגיע לשלמות אף ללא תורה‪ .‬וכל הערת‬ ‫עונשו‘? אמרה להם‪ַ “ :‬הּנֶפֶׁש הַחֹטֵאת הִיא‬ ‫אֵ ינָם ְצרִיכִים אֲ פִּלּו לַּטַ עַם ַהּזֶה‪ּ ,‬כִי‬
‫התורה היא רק קולא שנתן לנו הקב“ה‬ ‫תָמּות“ (‘יחזקאל‘ יח)‪ .‬שאלו להקב“ה‪,‬‬ ‫ֲהרֵי אֵ ין ָלהֶם ְל ַכּוֵן ַעצְמָ ם ְּכלָל‪ ,‬אֶ ּלָא‬
‫מרוב אהבתו וטובתו‪ .‬ולכן בעת שאף את‬ ‫אמר להן‪‘ :‬יעשו תשובה ויתכפר לו‘ ‘‪.‬‬ ‫ַּשם יִ ְת ָּברְֵך‪,‬‬ ‫ּכָל ְּת ִפ ָּלתָם ְל ַה ְגּדִיל ּכְבֹוד ה ׁ ֵ‬
‫הקולא שניתנה לו אינו מנצל‪ ,‬ודאי שאין‬ ‫מבחינת החכמה והשכל אין שום אפשרות‬ ‫וְ ַלעֲׂשֹות נַחַת רּו ַח ְל ָפנָיו‪ ,‬וְכָל מַ ה‬
‫לו כל תקוה‪ .‬והיינו; דאמר הסבא מקעלם‬ ‫לתקן מעשיו‪ .‬וכיון שחטא מוכרח להיענש‬ ‫ּשּיִ ְת ַּגּבְרּו עִּכּובִים נֶ ְגּדָם עַד ׁשֶ ּיִצְטָ רְכּו‬ ‫ֶׁ‬
‫ז“ל‪ ,‬שהדין וההלכה היא התקוה האחרונה‬ ‫על חטאיו ולמות בחטאו‪ .‬ורק הקב“ה‬ ‫הֵם יֹותֵר ּכ ֹ ַח ְל ַה ֲעבִירָם‪ִ ,‬הּנֵה יֶאֱ מַ ץ ִלּבָם‬
‫שיש לנו‪ .‬ובשעה שעובר על הדין הנפסק‬ ‫נתן עצה לאדם ע“י תשובה‪ ,‬לתקן את‬ ‫וְיִׂשְ מְ חּו ְל ַהרְאֹות ּתֹקֶף אֱ מּונָתָם‪ּ ,‬כְׂשַ ר‬
‫בשו“ע‪ ,‬הרי עבר אף את הדיוטא הקטנה‬ ‫מעשיו‪ .‬וכל זה כלול בכלל החמלה הגדולה‬ ‫ָצבָא ָהרָׁשּום ִּבגְבּורָה‪ ,‬אֲ ׁשֶ ר יִ ְבחַר לֹו‬
‫שהיא הכרחית ביותר‪.‬‬ ‫והיתירה שחמל עלינו‪ ,‬שנתן לנו דרכי‬ ‫תָמִ יד ּבַּמִ ְלחָמָ ה ַה ֲחזָקָה יֹותֵר‪ְ ,‬ל ַהרְאֹות‬
‫ומה נואלו האנשים הסבורים‬ ‫קולא‪ ,‬להגיע אל התכלית‪ ,‬אף שמבחינת‬ ‫ָּתקְּפֹו ְּבנִצְחֹונָּה‪ּ .‬ו ְכבָר מֻ ְרּגָל זֶה ָה ִענְיָן‬
‫שהתורה היא גזירה וכמשא נחשבת‬ ‫השכל אין זה דרך הנכון‪.‬‬ ‫ְּבכָל אֹוהֵב ּבָׂשָ ר ‪ -‬וָדָם ׁשֶ ּיִׂשְ מַ ח ּכְׁשֶ ּיִזְּדַּמֵ ן‬
‫עליהם ומבקשים עצות להקל מעליהם‬ ‫והיינו‪ :‬שדוקא לאחר מתן תורה ומעמד‬ ‫ּשּיּוכַל ְל ַהרְאֹות ּבֹו אֶ ל אֲ ׁשֶ ר הּוא‬ ‫לֹו מַ ה ׁ ֶ‬
‫עול תורה‪ .‬דכיון שהתורה עצמה היא‬ ‫הר סיני שבו נתגלה רוב אהבת ה´ יתברך‬ ‫אֹוהֵב‪ ,‬עַד הֵיכָן מַ ּגִי ַע עֹצֶם ַא ֲהבָתֹו‘‪.‬‬
‫קולא‪ ,‬לא יתכן להוריד ממנה אפילו‬ ‫לישראל‪ ,‬נתן השי“ת את המשפטים‪.‬‬ ‫נמצא‪ ,‬שענין ההכרה ב‘כל מאי דעביד‬
‫כמלוא נימה‪ .‬וראה מה שכתב (שם)‬ ‫דהיינו‪ :‬הדין והעונש‪ ,‬שהם עצות ודרכים‬ ‫רחמנא‪ ,‬לטב עביד‘‪ ,‬היא רק עצה מכח‬
‫החוה“ל‪‘ :‬וכיון שאינו מקבל מה‬ ‫שיוכל לזכות על ידם‪ ,‬אע“ג שמכח החכמה‬ ‫הטבת הבורא על ברואיו‪.‬‬
‫שמחייבו השכל‪ ,‬יצא לו מתכונת החי‬ ‫לא היה בדין שיקבל את הדרכים הללו‪.‬‬ ‫מבואר; שעיקר חובת האדם להגיע‬
‫המדבר ויהיו הבהמות מבינות דרך‬ ‫וכמ“ש לעיל‪ ,‬שכל דיני העונש הם רק‬ ‫להכרה אמיתית מתוך השכל‪ .‬וניתנה‬
‫תקנתם יותר ממנו‘‪ .‬והיינו דאמרינן‪:‬‬ ‫מכח ההטבה המיוחדת שנתן הקב“ה‪ ,‬כי‬ ‫תורה לנו‪ ,‬כדי שנוכל להכיר את האמת‬
‫‘כל האומר הקב“ה ותרן‪ ,‬יוותרו מעיו‘‬ ‫מבחינת השלמות חייב להכיר את בוראו‬ ‫מכח התורה‪ ,‬עד שנגיע להכרה מכח‬
‫(ב“ק נ‪ ).‬כי ויתור על הדין לא יתכן‬ ‫ולעבדו מחמת הכרת כבודו יתברך‪.‬‬ ‫השכל‪ .‬וכן מבואר ב‘חובות הלבבות‘‬
‫בכלל‪ ,‬שאף הדין עצמו הוא בדיעבד‪.‬‬ ‫ויש לראות בפרשה ראשונה את גודל‬ ‫(‘עבודת האלוקים‘ ג)‪‘ :‬כי הערת‬
‫(‘אור יחזקאל‘ ח“ה)‪0 .‬‬ ‫אהבתו יתברך לעמו‪ּ“ :‬כִי ִת ְקנֶה ֶעבֶד ִע ְברִי‬ ‫התורה‪ ,‬היא הקדמה ומבוא אל הערת‬

‫הלכה‬
‫מדיני חיבור כלים מתפרקים בשבת‬
‫ההלכות שלפנינו מבוססות עפ“י השו“ע וה‘משנה ברורה‘‬
‫אחד מרגליו‪ ,‬אסור להחזיר את הרגל‬ ‫יש להחמיר כדעה זו‪ .‬ובאופן שרגל הגביע‬ ‫‪ .1‬מטה העשויה פרקים פרקים ויש צורך‬
‫למקומה אפילו באופן רפוי‪ ,‬משום שחששו‬ ‫מתחברת אליו על ידי בורג‪ ,‬לכל הדעות‬ ‫לחברה בכדי להשתמש בה‪ ,‬אסור לחברה‬
‫שמא יתקענו בחוזק ויעבור בזה איסור‬ ‫אסור לחברו בשבת‪( .‬שי“ג ו סמ“ה סמ“ו)‪.‬‬ ‫בשבת‪ ,‬משום איסור מלאכת ‘מכה בפטיש‘‬
‫תורה‪( .‬שיג ח סנ“א)‪.‬‬ ‫‪ .4‬מטה שהקורה המחזיקה אותה נוטה‬ ‫או ‘בונה‘ ואפילו כשאינו מחברה בחוזק‪ ,‬אסרו‬
‫‪ .6‬כמו כן; יש מחמירים בזה שלא‬ ‫תחת כובד המטה ועומדת להשבר לגמרי‪,‬‬ ‫חכמים שמא יתקענה בחוזק‪( .‬שיג ו סמ“א)‪.‬‬
‫לסומכו אפילו על גבי כסא אחר ואפילו‬ ‫מותר לסמוך את הקורה על ידי שיכניס‬ ‫‪ .2‬אמנם מטה שדרכה להתחבר באופן‬
‫לטלטל את הכסא השבור אסור‪ ,‬שמא בתוך‬ ‫כלי תחתיה באופן רפוי‪ .‬ויש מתירים‬ ‫רפוי‪ ,‬כיון שזו דרכה אין חוששים שמא‬
‫כדי כך יחבר אליו את הרגל בחוזק‪( .‬שיג‬ ‫לסומכה בכל דבר שמותר לטלטלו בשבת‬ ‫יחברנה בחוזק ולכך מותר לחברה בשבת‬
‫ח סנ“ב)‪.‬‬ ‫אפילו אינו כלי‪ .‬אולם יש ליזהר לדעת‬ ‫כדרכה באופן רפוי‪( .‬שיג ו סמ“ב סמ“ג)‪.‬‬
‫‪ .7‬אמנם אם מערב שבת כבר ישב על‬ ‫כולם שלא ידחוק את הדבר הסומך את‬ ‫‪ .3‬גביע שהתפרק מעל רגלו‪ ,‬יש‬
‫הכסא השבור באופן שהוא נסמך על גבי‬ ‫הקורה באופן שיעלה את הקורה בחזרה‪,‬‬ ‫אומרים‪ :‬שכיון שאין הדרך לחברו בחוזק‪,‬‬
‫כסא אחר‪ ,‬שוב אין חוששים שמא יחברנו‬ ‫אלא רק יניחנו תחת הקורה שלא תמשיך‬ ‫מותר לחברו בשבת‪ .‬ולצורך שבת‪ ,‬יש‬
‫ומותר לישב עליו בצורה זו אפילו בשבת‪.‬‬ ‫ליפול עוד‪( .‬שיג ז סמ“ט)‪.‬‬ ‫לסמוך על דעה זו‪ .‬אולם יש אוסרים לחברו‬
‫(שיג ח סנ“ג)‪0 .‬‬ ‫‪ .5‬לעומת זאת; כסא‪ ,‬או ספסל שנשמט‬ ‫כדין האמור למעלה לענין מטה‪ .‬ולכתחילה‬

‫‪2‬‬ ‫גליון ‪291‬‬


‫גנזי המלך דברים הטעונים גניזה גנזי המלך דברים הטעונים גניזה‬
‫דברי אגדה‬
‫שאכן השפיעה עליך לחזור למוטב ולאחוז‬ ‫הבחור ששמע זאת בקש שיאותו לבקשה‬ ‫מעשה ובא המשגיח של ישיבת ‘ראדין‘‬
‫בדרך עץ החיים“? השיבו הבחור‪“ :‬דע‬ ‫האחרונה שיש לו‪ ,‬לאפשר לו להפרד‬ ‫לראש הישיבה רבנו ה‘חפץ חיים‘ וסיפר‬
‫לך‪ ,‬כי ה‘חפץ חיים‘ לא דבר עמי כלום‪.‬‬ ‫מרבו ה‘חפץ חיים‘‪ .‬כיבד ה‘חפץ חיים‘‬ ‫לו ברעד על אחד התלמידים שנתפס‬
‫הוא החזיק את ידי בתוך ידו והחל פשוט‬ ‫בקשה זו וניאות לקבלו לשהות קצרה‪.‬‬ ‫ברשת שפרשו המשכילים וכבר ירד‬
‫לבכות‪ ..‬תוך כדי הבכי הצליח להוציא‬ ‫מיד לאחר מכן עזב את הישיבה ועקבותיו‬ ‫והתדרדר לתהום והגיע לידי חלול שבת‬
‫שלש מילים מפיו ואלו הן‪“ :‬ת‪-‬ו‪-‬ר‪-‬ה!‬ ‫לא נודעו‪.‬‬ ‫רחמנא ליצלן‪ ,‬בשמוע זאת ה‘חפץ חיים‘‬
‫‪ ...‬מ‪-‬צ‪-‬ו‪-‬ו‪-‬ת! ‪ ...‬ש‪-‬ב‪-‬ת“! הדמעות של‬ ‫לאחר שנים רבות פגש אחד מבחורי‬ ‫פסק לאלתר את דינו‪“ :‬מִחּוץ ַל ַּמ ֲחנֶה‬
‫רבי‪ ,‬נשרו גם על ידי וזעזעו את קירות‬ ‫הישיבה את הבחור כשהוא תלמיד חכם‬ ‫מֹוׁשָ בֹו“ (‘ויקרא‘ יג) יש להוציא בחור זה‬
‫לבי והם אלו שסייעו בידי לשוב בתשובה‬ ‫העוסק בתורה ובמצוות תדיר ירא שמים‬ ‫מן הישיבה‪.‬‬
‫שלמה ולעלות חזרה במעלות התורה‬ ‫וסר מרע‪ .‬שאלו‪“ :‬אמור לי‪ ,‬מה אמר לך‬ ‫כששמע זאת המשגיח מיהר להודיע‬
‫והיראה‪0 .‬‬ ‫רבנו ה‘חפץ חיים‘ בפגישה‪ ,‬שהנני רואה‬ ‫לבחור כי עליו לעזוב את הישיבה‪.‬‬

‫עלי הגיון‬
‫שאלות מעשיות בהלכות שבת‪ ,‬לפי פסקי ה‘משנה ברורה‘‬
‫נערכו במסגרת מפעל ‘הליכות עולם‘ ע“י הרה“ג רם כהן שליט“א‬
‫צבי את המים האלו וטעמם היה ערב‬ ‫שאם חותך דק בשביל לאוכלו מיד מותר‪.‬‬ ‫דין פירור עפר סמוך לכסוי‬
‫לחכו אחרי שהוסיף גם סוכר‪ .‬ומידי פעם‬ ‫כמו שמצינו לענין מלאכת בורר‪ ,‬שלאכול‬
‫היה מכין לעצמו משקה כזה‪ .‬שבת אחת‬ ‫מיד מותר‪ .‬וכתב ה‘משנה ברורה‘ (ס“ק‬ ‫שאלה מעשית‪ :‬בבנין שגר בו אליעזר‪,‬‬
‫הסתפק האם יכול בשבת לשרות עבורו‬ ‫מד)‪ :‬שהטעם דלא שייך שם טחינה‬ ‫התגורר אדם מבוגר שנהנה לספר לו על‬
‫שזיפים כעת‪ ,‬כדי לשתות אחר כך את‬ ‫כשמחתך בסכין‪ ,‬אלא בטוחן להניח‪ .‬אבל‬ ‫הווי החיים שלו כשהוא היה צעיר‪ .‬פעם‬
‫המים‪ .‬הוא שאל את אביו לדעתו‪ .‬מה‬ ‫כדי לאכול מיד ודאי שמותר‪ ,‬שהרי לא‬ ‫אחת סיפר לו שבילדותו כשהיה לכלוך‬
‫הדין ומדוע?‬ ‫אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות‬ ‫על הקרקע שבבית‪ ,‬היו מכסים אותו‬
‫גדולות‪ ,‬או קטנות‪ .‬א“כ זהו דרך אכילתו‬ ‫בעפר‪ .‬ובשבת היו משתמשים בעפר‬
‫תשובה‪ :‬הדבר אסור‪.‬‬ ‫בכך‪ .‬ועוד כתב המשנ“ב‪ :‬שהמפרר‬ ‫שהיו מייחדים אותו לפני שבת ומייחדים‬
‫ומקור הדין‪ :‬כתב ה‘שלחן ערוך‘‬ ‫צרור עפר חייב משום טוחן‪.‬‬ ‫לו מקום‪ .‬רק שבקיץ היה העפר המוכן‬
‫(שכא יח)‪‘ :‬אין שורין את החלתית‪ ,‬לא‬ ‫מתקשה והרבה פעמים היה הופך לגוש‪.‬‬
‫בפושרין ולא בצוננין‪ ,‬שדרך לשרותו‬ ‫הפסיקו אליעזר בשאלת‪“ :‬מה הבעיה?‬
‫לרפואה‘‪ .‬וכתב ה‘משנה ברורה‘ (ס“ק‬ ‫דין שריית שזיפים כדי‬ ‫הלא הייתם יכולים לפוררו סמוך לכסוי“‪,‬‬
‫עא)‪‘ :‬ששותין מי השריה ליוקרא‬ ‫לשתות מי השרייה‬ ‫שכנו שהיה תלמיד חכם החל להתוכח אתו‬
‫דלבא‘‪ .‬ובבה“ל (ד“ה‪‘ :‬שדרך‘) הביא‪:‬‬ ‫אם מותר לפורר עפר באופן זה‪ .‬אכן‪ ,‬מה‬
‫שהשו“ע כתב טעם‪‘ :‬שדרך לשרותו‬ ‫שאלה מעשית‪ :‬אמו של צבי היתה‬ ‫הדין ומדוע?‬
‫לרפואה‘‪ .‬ובגמרא מבואר טעם‪ :‬שלא‬ ‫רגילה בעצת הרופא לשרות שזיפים‬
‫יעשה כדרך שעושה בחול‪ .‬והחילוק בין‬ ‫יבשים למשך מספר שעות ואחר כך‬ ‫תשובה‪ :‬אסור‪ .‬לפי שההיתר של‬
‫הטעמים; שאפילו אם הוא מתכוין בשרייתו‬ ‫לשתות את המים ודבר זה עזר לה להקלה‬ ‫לאלתר נאמר רק באוכל!‬
‫לשתיה בעלמא‪ ,‬גם כן אסור מטעם זה‪0 .‬‬ ‫מהעצירות שסבלה ממנה‪ .‬פעם אחת טעם‬ ‫מקור הדין‪ :‬כתב הרמ“א (שכא יב)‪:‬‬

‫נות‬
‫ם‬‫י‬ ‫חדר‬
‫רו‬ ‫עם הרב‬ ‫שבת נופש‬
‫נים‬
‫ו‬ ‫אחר‬
‫שליט“א‬ ‫אמנון יצחק‬
‫במלון כינר פרשת כי תשא יט‪-‬כ אדר ‪5-6/3-2010‬‬
‫לציבור חדש בתשלום מראש בלבד ‪073-2776776/557‬‬
‫בין השעות ‪9:00-15:30‬‬

‫נא לשמור על קדושת הגליון אין לעיין בשעת התפלה לא לטלטל בשבת‬
‫גליון ‪291‬‬ ‫‪3‬‬
‫גנזי המלך דברים הטעונים גניזה גנזי המלך דברים הטעונים גניזה‬
‫פרשת 'משפטים'‬
‫“רַ ק שִׁבְ ּתֹו יִּתֵ ן וְרַ ּפ ֹא יְרַ ּפֵ א“‬
‫מה הדין‪ ,‬במי שאמדוהו למיתה ונעשה לו נס ונתרפא?‬
‫ולא כתשלומי מזונות הבעל לאשה שאינו‬ ‫“וְיָצְָאה אִ ׁשְ ּתֹו עִּמֹו“ (כא ג)‬
‫מן התורה‪ ,‬כמבואר בסוגיא ד‘כתובות‘‬
‫שם‪ .‬וצ“ע‪.‬‬ ‫מכאן למדו חז“ל במסכת ‘קדושין‘‬
‫פנינים לפרשה‬
‫(כב‪ :).‬שהקונה עבד עברי‪ ,‬חייב במזונות‬
‫אשתו ובניו‪ .‬והנה הפסוק לא אמר‬
‫בפירוש; שהקונה עבד עברי חייב במזונות‬ ‫“אֲ ׁשֶ ר ּתָׂשִ ים ִל ְפנֵיהֶם“ (כא א)‬
‫ּשה וִי ָלדֶי ָה ִּת ְהיֶה לַאדֹנֶיהָ“ (כא‬
‫“הָאִ ׁ ָ‬ ‫אשתו‪ ,‬אלא בדרך זו שהשמיענו הכתוב‪,‬‬
‫ד)‬ ‫שכשיוצא העבד עברי‪ ,‬יוצאת אשתו עמו‪.‬‬ ‫פירש“י‪‘ :‬אמר לו הקב“ה למשה‪:‬‬
‫ממילא שמענו‪ ,‬שנכנסה עמו‪ .‬והרי לא‬ ‫“לא תעלה על דעתך לומר‪ ,‬אשנה להם‬
‫לכאורה‪ ,‬הכתוב נצרך לומר‪,‬‬ ‫נכנסה עמו לעבודה‪ ,‬אלא בהכרח שנכנסה‬ ‫הפרק וההלכה‪ ,‬ב‘ או ג‘ פעמים עד‬
‫“וִי ָלדֶיהָ“ יהיו “לַאדֹנֶיהָ“ ואינם שייכים‬ ‫לחיוב מזונות‪ ,‬שהאדון חייב לזון אותה‪.‬‬ ‫שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני‬
‫לאביהם העבד עברי ואף אינם מתייחסים‬ ‫יתכן ואפשר להטעים את הדבר‬ ‫מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר‬
‫אחריו‪ .‬כמו שלמדו כן חז“ל במסכת‬ ‫כך; שלימדה אותנו התורה דרך ארץ‪,‬‬ ‫ופירושו‪ .‬לכך נאמר‪“ :‬אֲׁשֶ ר ּתָׂשִ ים‬
‫‘קדושין‘ (סח‪ ):‬ממקרא זה‪ .‬אולם יש‬ ‫שהדבר פשוט מאליו‪ ,‬שאדם הקונה עבד‬ ‫ִל ְפנֵיהֶם“; כשלחן הערוך ומוכן לאכול‬
‫להתבונן‪ ,‬לשם מה הוצרך הכתוב לומר‪,‬‬ ‫עברי חייב לזון את אשתו ובניו‪ .‬שהרי‬ ‫לפני האדם“ ‘‪ .‬ע“כ‪.‬‬
‫ִּשה ‪ִּ -‬ת ְהי ֶה לַאדֹנֶיהָ“‪ ,‬הלא מאז‬ ‫שגם “ ָהא ׁ ָ‬ ‫משעה שהעבד נקנה לך לא יוכל לפרנס‬ ‫ובהתבוננות שטחית הדבר תמוה;‬
‫ומעולם היתה של “אדֹנֶיהָ“ ומה חידוש יש‬ ‫את אנשי ביתו‪ ,‬מאחר שהוא עובד אצלך‬ ‫וכי משה רבנו חס על טרחתו שלא לבאר‬
‫בזה?‬ ‫ומעשי ידיו‪ ,‬שלך‪ .‬ודאי א“כ‪ ,‬שעליך לזון‬ ‫להם טעמי הדבר ופירושו‪ ,‬עד שהוצרך‬
‫ואולי בא הכתוב לומר; שלא קנאה‬ ‫את כל התלויים בו‪ .‬כלומר‪ :‬אשתו ובניו‪.‬‬ ‫הקב“ה לומר לו‪ ,‬שלא יעשה כן?‬
‫העבד בביאתו‪ ,‬כשם שהאשה יכולה‬ ‫אלא שאומרת התורה; שבזמן שהעבד‬ ‫ובאמת הדבר מבואר היטב; שהרי‬
‫ליקנות לבעלה בביאה‪ ,‬כמבואר במסכת‬ ‫יוצא ממך לחירות ושוב הוא ברשות עצמו‬ ‫אמרו חז“ל שדברי תורה נקנין לאדם‬
‫‘קדושין‘ (ב‪ ).‬לזה השמיענו הכתוב שאף‬ ‫לזונם‪ ,‬אזי יורד ממך החיוב לזון את אשתו‬ ‫ביגיעה ובעמל גדולים‪ .‬וכגון מה שאמרו‬
‫האשה “ ִּת ְהי ֶה לַאדֹנֶיהָ“ ואין ביאת בעלה‪,‬‬ ‫ובניו ורק חלק זה הוא מה שצריך הכתוב‬ ‫במסכת ‘ברכות‘ (סג‪ ):‬ובמסכת ‘שבת‘‬
‫קונה בה כלום‪.‬‬ ‫להשמיע‪ ,‬אבל החלק הראשון שיש עליך‬ ‫(פג‪‘ :):‬אין דברי תורה מתקיימין‪ ,‬אלא‬
‫שוב ראיתי ב‘קדושין‘ (סט‪ ).‬שלמד‬ ‫לזון את אשתו ובניו הוא דבר פשוט‪ ,‬לכן‬ ‫במי שממית עצמו עליה‘‪ .‬ועוד אמרו‬
‫ריה“ג ממקרא זה‪ :‬ד‘האומר לשפחתו‬ ‫נכתב באופן זה‪.‬‬ ‫ב‘מגילה‘ (ו‪‘ :):‬אמר רבי יצחק‪“ :‬אם‬
‫הכנענית (המעוברת) הרי את בת חורין‬ ‫יאמר לך אדם‪ ,‬לא יגעתי ומצאתי‪ ,‬אל‬
‫וולדך עבד‘; שניהם יוצאים לחירות‬ ‫תאמן“ ‘‪ .‬ושנינו ב‘אבות‘ (ו ד)‪‘ :‬כך‬
‫שנאמר‪ָ “ :‬הא ׁ ָ‬
‫ִּשה וִי ָלדֶי ָה ִּת ְהי ֶה לַאדֹנֶיהָ“‪.‬‬ ‫היא דרכה של תורה‪ ...‬ובתורה אתה‬
‫ופירש“י‪‘ :‬בזמן שהאשה “לַאדֹנֶיהָ“‪,‬‬ ‫“וְיָצְָאה אִ ׁשְ ּתֹו עִּמֹו“ (כא ג)‬ ‫עמל‘‪ .‬ומעתה היה מקום ביד משה לומר;‬
‫הולד שתלד ל“לַאדֹנֶיהָ“‪ .‬אין האשה‬ ‫אסתום להם הדברים כמו שהם‪ ,‬בכדי‬
‫ל“לַאדֹנֶיהָ“‪ ,‬אין הולד ל“לַאדֹנֶיהָ“‘‪.‬‬ ‫הרמב“ן דן; האם מעשה ידי האשה‬ ‫שהם יעמלו עליה ויגעו בה כראוי ולאחר‬
‫וי“ל‪ :‬דלזה‪ ,‬צריך הכתוב להזכיר‪ ,‬אף את‬ ‫בזמן היות בעלה עבד עברי‪ ,‬שייך‬ ‫מכן יעמדו על בוריה בכח עצמם וכך תהא‬
‫ִּשה“‪.‬‬
‫“ ָהא ׁ ָ‬ ‫לאדון‪ ,‬או לעצמה?‬ ‫התורה קנויה בידם כפי הראוי להם‪.‬‬
‫ומכריע הרמב“ן‪ :‬שיהיו מעשי ידיה‬ ‫לכך אמר לו הקב“ה‪ :‬שעל הרב‬
‫לאדון‪ ,‬כמו שהיו לבעלה קודם שנעשה‬ ‫להאכיל את תלמידו את הדברים ‘כשלחן‬
‫עבד‪ .‬ודקדק כן מלשון הפסוק‪“ :‬וְיָצְָאה‬ ‫ערוך‘ ואין לו לרב לסתום את הדברים‪.‬‬
‫“וְכִי יְרִיבֻן אֲ נָׁשִ ים וְ ִהּכָה אִ יׁש אֶ ת‬ ‫אִׁשְ ּתֹו עִּמֹו“; “עִּמֹו“ כלומר‪ :‬בשוה‬ ‫ואין זה מוריד בעמל התורה ויגיעתה של‬
‫ֵרעֵהּו“ (כא יח)‬ ‫לבעלה‪ .‬וכמו שמעשי ידי בעלה היו‬ ‫תלמיד הרב‪ ,‬לפי שזה הוא מתפקידו של‬
‫שייכים לאדון‪ ,‬כמו כן מעשי ידיה היו‬ ‫הרב ללמד את תלמידו כל מה שיש בידו‬
‫הנה עד כאן לא הקדים הכתוב לומר‪:‬‬ ‫שייכים לאדון‪ .‬ומעתה שנשתחרר העבד‪,‬‬ ‫ללמדו והתלמיד כבר ישאר בידו להתיגע‬
‫“וְכִי יְרִיבֻן ֲאנָׁשִ ים“ ומה ראה הכתוב‬ ‫גם מעשי ידי האשה חוזרים להיות של‬ ‫בדברים עוד ועוד‪ ,‬אבל המוטל על הרב‬
‫להקדים לחיוב שבת וריפוי‪ ,‬שהדבר‬ ‫עצמה וכאילו יצאה היא עמו‪.‬‬ ‫הוא ללמדו כל מה שיש לו‪ .‬זהו מה‬
‫התחיל על ידי מריבה שרבו אנשים?‬ ‫ויל“ע‪ :‬אם לפי זה תוכל האשה ג“כ‬ ‫שלימדה התורה כאן‪.‬‬
‫ואולי אפשר לומר‪ :‬שנרמז בזה מה‬ ‫לומר‪“ :‬איני ניזונית ואיני עושה“?‬ ‫וכמו שמצינו בגמרא מסכת ‘פסחים‘‬
‫שאמרו חז“ל במסכת ‘בבא קמא‘ (כו‪;):‬‬ ‫שהרי לבעלה יכולה לומר כן‪ ,‬כמבואר‬ ‫(קיב‪ :).‬ש‘יותר ממה שהעגל רוצה לינק‪,‬‬
‫שאף שאדם המזיק‪ ,‬חייב גם כשהזיק‬ ‫ב‘כתובות‘ (מז‪ .):‬או שמאחר שחיוב‬ ‫פרה רוצה להניק‘ ומצינו ב‘סנהדרין‘‬
‫בשוגג ובאונס‪ ,‬מכל מקום אינו חייב‬ ‫המזונות שהאדון חייב לזונה הוא מן‬ ‫(סח‪ ).‬שהקפיד ר“א על תלמידיו שלא‬
‫באופנים אלו‪ ,‬אלא בתשלום נזק‪ .‬אבל‬ ‫התורה‪ ,‬אינה יכולה לומר‪“ :‬איני עושה“‬ ‫מיצו את מדותיו‪ .‬עיי“ש‪.‬‬

‫‪4‬‬ ‫גליון ‪291‬‬


‫גנזי המלך דברים הטעונים גניזה גנזי המלך דברים הטעונים גניזה‬
‫מיניה‘ ונפטר מהחיוב ממון בדיני אדם‪,‬‬ ‫רוצח (ד ג) נראה; שכל זמן שלא מת‬ ‫בתשלום צער ריפוי ושבת אינו חייב עד‬
‫מכל מקום‪ ,‬הוא מחויב לצאת ידי שמים‪.‬‬ ‫ישלם ריפוי ושבת‪ ,‬אף על פי שאמדוהו‬ ‫שיתכוין להזיק ולא בשוגג‪ .‬ולפי זה י“ל‪:‬‬
‫ולפי זה יתבאר כונת הכתוב היטב‪:‬‬ ‫למיתה‪ .‬אלא ששוב מצא ב‘מכילתא‘;‬ ‫דכיון שהפסוק מדבר בתשלום שבת וריפוי‬
‫אם “ֹלא י ִ ְהי ֶה ָאסֹון“ באשה‪ ,‬אזי יתקיים‪:‬‬ ‫שאם הכהו המכה מכה שיש בה כדי‬ ‫אמר‪“ :‬וְכִי יְרִיבֻן ֲאנָׁשִ ים“ שבא הנזק מתוך‬
‫“וְנָתַן ִּב ְפ ִללִים“‪ .‬כלומר‪ :‬שנוכל לחייבו‬ ‫להמית‪ ,‬פטור מהשבת והריפוי‪ .‬וממה‬ ‫מריבה ובכונה‪ .‬שאילו היה בשוגג‪ ,‬לא היה‬
‫בב“ד בתשלומין‪ ,‬שהרי אינו נפטר משום‬ ‫שתולה התנא ב‘מכילתא‘ את הדבר‪ ,‬במכה‬ ‫בזה תשלומי שבת וריפוי‪.‬‬
‫‘קים ליה בדרבה מיניה‘‪ .‬אבל אם חלילה‬ ‫שיש בה כדי להמית‪ ,‬משמע; שאפילו אם‬
‫“ָאסֹון י ִ ְהי ֶה“‪ ,‬שאז יהא פטור מן הממון‪,‬‬ ‫לא מת המוכה לבסוף‪ ,‬לא יהא המכה חייב‬
‫משום ‘קים ליה בדרבה מיניה‘ לא יוכל‬ ‫בתשלומי שבת וריפוי‪ .‬ועיי“ש היטב מה‬
‫להתחייב בבי“ד‪ ,‬אבל לא יהא פטור לגמרי‬ ‫שכתב בזה‪.‬‬ ‫“רַק ׁשִ בְּתֹו יִּתֵן וְרַּפ ֹא יְ ַרּפֵא“ (כא יט)‬
‫מן הממון‪ ,‬אלא יהא חייב בו בכדי לצאת‬
‫ידי שמים‪.‬‬ ‫ה‘אור החיים‘ הקדוש מסתפק ספק‬
‫ועיין בפירוש הרמב“ן כאן שכתב;‬ ‫מענין; מה יהיה הדין במי שהכה את‬
‫שאין בולדות היזק ניכר‪ ,‬כי מי יודע אם‬ ‫“וְֹלא יִ ְהיֶה ָאסֹון‪ ...‬וְנָתַן ִּב ְפ ִללִים‪ :‬וְאִ ם‬ ‫חברו ואמדו את המוכה למיתה‪ ,‬אלא‬
‫יצליחו‪ ,‬או לאו?! ואמר הכתוב‪ ,‬אע“פ שאין‬ ‫ָאסֹון יִ ְהיֶה וְנָ ַתּתָה נֶפֶׁש“ (כא כב)‬ ‫שנעשה לו נס ונתרפא‪ .‬האם יהא המכה‬
‫כאן ממון תשלומין‪ ,‬מ“מ נשים עליו עונש‬ ‫חייב לשלם לו דמי שבתו ורפואתו‪ ,‬או‬
‫והוא כמו קנס שיטילו עליו אחרים‪ .‬ואמר‬ ‫פרש“י‪“‘ :‬וְנָתַן ִּב ְפ ִללִים“‪‘ -‬על פי‬ ‫לאו?‬
‫הכתוב‪ ,‬שיהיה העונש “ ַּכאֲׁשֶ ר י ָׁשִ ית ָעלָיו‬ ‫הדיינים‘‪.‬‬ ‫ויסוד הספק הוא‪ :‬שמא מאחר‬
‫ִּשה“‪ ,‬שהוא חפץ בילדיו וחשובים‬ ‫ַּבעַל ָהא ׁ ָ‬ ‫הרב מ‘בריסק‘ דקדק בלשון רש“י‪:‬‬ ‫שאמדוהו למיתה‪ ,‬א“כ אין בו חיוב שבת‪.‬‬
‫הם בעיניו‪ ,‬אלא‪ ,‬שיתן זה בפלילים‪.‬‬ ‫לשם מה הוצרך לומר כאן שחיובו ‘על‬ ‫ואף שנתרפא וחיה‪ ,‬הוא מעשה ניסים‬
‫כלומר‪ :‬שלא יתן עונש יותר מכדי דמיהן‪.‬‬ ‫פי הדיינים‘? מה לא היה מספיק לכתוב‬ ‫שנעשה לו וחיוב השבת והריפוי שפקע‬
‫ולפי זה יתבאר ג“כ מה שהזכיר כאן רש“י‬ ‫כאן‪ ,‬שחייב בלבד?‬ ‫כבר נפקע ושוב אינו חוזר? או שמא‪,‬‬
‫‘דיינים‘‪ ,‬היינו‪ :‬שאינו כשאר מקום‪ ,‬אלא‬ ‫וביאר הדבר על פי מה שכתבו‬ ‫מאחר שלמעשה לא מת‪ ,‬הרי המכה חייב‬
‫קנס ועונש ואעפ“כ בעינן שיהיה ‘על פי‬ ‫התוספות במסכת ‘כתובות‘ (לג‪ ):‬ד“ה‪:‬‬ ‫בתשלומי שבת וריפוי?‪.‬‬
‫הדיינים‘‪ ,‬עיי“ש‪0 .‬‬ ‫‘לאו‘‪ :‬שבמקום שיש ‘קים ליה בדרבה‬ ‫והביא‪ ,‬שמדברי הרמב“ם בהלכות‬

‫בס“ד‬

‫הכונו למלחמה על תל אביב‬


‫שליט‘‘א‬ ‫מהרצאותיו הקרובות של הרב אמנון יצחק‬
‫אולם ספורט‬
‫שבעת המינים‬
‫ביום ראשון ל‘ שבט ‪14/02/10‬‬ ‫אחיסמך‬
‫כניסה חופשית‬
‫השערים יפתחו ב‪20:00-‬‬

‫מתנ‘‘ס לב העיר‬
‫מרבד הקסמים ‪10‬‬
‫ביום שלישי ב‘ אדר ‪16/02/10‬‬ ‫ראש העין‬
‫כניסה ‪ 10‬ש"ח‬
‫השערים יפתחו ב‪20:00-‬‬

‫מתנ‘‘ס שלומי‬
‫ז‘בוטינסקי ‪1‬‬
‫ביום רביעי ג‘ אדר ‪17/02/10‬‬ ‫שלומי‬
‫כניסה ‪ 10‬ש"ח‬ ‫השערים יפתחו ב‪20:00-‬‬
‫ההרצאות מאובטחות‬ ‫כל הזכויות שמורות לארגון "שופר"‬ ‫‪c‬‬
‫שידור חי באתר 'שופר' ‪ WWW.SHOFAR.NET‬וב'שופר ניוזטל' ‪054-4007779‬‬

‫נא לשמור על קדושת הגליון אין לעיין בשעת התפלה לא לטלטל בשבת‬
‫גליון ‪291‬‬ ‫‪5‬‬
‫גנזי המלך דברים הטעונים גניזה גנזי המלך דברים הטעונים גניזה‬
‫שו"ת חברותא‬
‫האם יש מצוה לאכול מצה במשך כל שבעת ימי הפסח?‬
‫כתב‪‘ :‬בשבת וי“ט אסור להניח תפילין‪,‬‬ ‫כיצד? ‪ -‬מצה הנאכלת כל שבעה‪,‬‬
‫מפני שהם עצמם אות ואם מניחים‬ ‫אוכלה ששה ימים מן החדש ושביעי‬ ‫מערכת 'חברותא'‬
‫בהם אות אחר [כמו תפילין שנאמר‬ ‫מן הישן“ ‘ [דהיינו; ביום הראשון‪.‬‬ ‫מיוחד ל 'גנזי המלך'‬
‫בהם‪ּ“ :‬וקְׁשַ ְרּתֶם אֹתָם לְאֹות עַל י ֶ ְדכֶם“‬ ‫לפי שעדין לא הותרה התבואה החדשה‬
‫(‘דברים‘ יא)] היה זלזול לאות שלהם‘‪.‬‬ ‫באכילה ואסור אז לאוכלה‪ ,‬משום שעדין‬
‫והוסיף ה‘שלחן ערוך‘ ‘אורח חיים‘‬ ‫לא הקריבו את מנחת העומר]‪.‬‬ ‫“אֶת חַג ַהּמַּצֹות ּתִׁשְ מ ֹר ׁשִ ְבעַת יָמִים‬
‫(לא ב)‪‘ :‬בחול המועד גם כן אסור‬ ‫משני הלשונות הללו‪ ,‬נשאר הספק;‬ ‫ּת ֹאכַל מַּצֹות ַּכאֲׁשֶ ר ִצּוִיתִָך לְמֹועֵד חֹדֶׁש‬
‫להניח תפילין‪ ,‬מהטעם הזה בעצמו‪,‬‬ ‫האם אין כלל קיום של מצוה באכילת‬ ‫הָָאבִיב ּכִי בֹו יָצָא ָת ִמ ִּמ ְצ ָרי ִם“‬
‫שימי חול המועד גם הם אות‪ .‬הגה‪:‬‬ ‫המצה בשאר הימים? או שכל הקביעה‬
‫וי“א שחול המועד חייב בתפילין (‘בית‬ ‫שאכילת מצה היא רשות‪ ,‬זה רק לגבי‬ ‫שאלה‪ :‬האם יש מצוה לאכול מצה‬
‫יוסף‘ בשם הרא“ש)‘‪.‬‬ ‫החיוב ולא לגבי קיום המצוה?‬ ‫במשך כל שבעת ימי הפסח?‬
‫וכתב ה‘משנה ברורה‘ (לא)‪‘‘ :‬גם‬ ‫ופסק הרמב“ם (‘חמץ ומצה‘ ו א)‪:‬‬
‫הם [ימי חול המועד] אות‘ – בפסח‪,‬‬ ‫‘מצות עשה מן התורה לאכול מצה‬ ‫תשובה‪ :‬יסוד השאלה הוא;‬
‫אכילת מצה‪ .‬ובסוכה‪ ,‬ישיבת הסוכה‪.‬‬ ‫בליל חמשה עשר שנאמר‪ָּ “ :‬ב ֶערֶב‬ ‫שמפסוקים רבים בתורה יש משמעות‬
‫והי“א סבירא להו; כיון שמותרין‬ ‫ּת ֹאכְלּו מַּצ ֹת“ בכל מקום ובכל זמן‪ .‬ולא‬ ‫שיש מצוה באכילת המצה בכל שבעת‬
‫בעשיית מלאכה מן התורה ליכא אות‘‪.‬‬ ‫תלה אכילה זו בקרבן הפסח‪ ,‬אלא זו‬ ‫הימים‪ ,‬אלא שאין היא מצוה חיובית בכל‬
‫ומוכח מדברי ה‘משנה ברורה‘; שגם‬ ‫מצוה בפני עצמה ומצותה כל הלילה‪.‬‬ ‫שבעת הימים [מלבד בלילה הראשון]‬
‫בימי חול המועד של פסח‪ ,‬יש מצות אכילת‬ ‫אבל בשאר הרגל‪ ,‬אכילת מצה‬ ‫והיא מצוה קיומית בלבד‪ ,‬שאם אכל מצה‬
‫מצה ומשום כך לא מניחים בהם תפילין‪.‬‬ ‫רשות‪ .‬רצה‪ ,‬אוכל מצה‪ .‬רצה‪ ,‬אוכל‬ ‫במשך שבעת ימי הפסח הוא קיים מצוה‬
‫ולגבי אכילה בסוכה‪ ,‬כתב ה‘שלחן‬ ‫אורז‪ ,‬או דוחן‪ ,‬או קליות‪ ,‬או פירות‪.‬‬ ‫בכך‪.‬‬
‫ערוך‘ ‘אורח חיים‘ (תרלט ג)‪‘ :‬אכילה‬ ‫אבל בליל חמשה עשר בלבד חובה‪.‬‬ ‫וכך שנינו ב‘ילקוט שמעוני‘‬
‫בסוכה בליל יו“ט הראשון חובה‪ ,‬אפי‘‬ ‫ומשאכל כזית ‪ -‬יצא ידי חובתו‘‪.‬‬ ‫(‘אמור‘ תרמג)‪“‘ :‬חַג ַהּמַּצֹות לַה‘ ׁשִ ְבעַת‬
‫אכל כזית פת יצא ידי חובתו‪ .‬מכאן‬ ‫וכן פסק ב‘שלחן ערוך‘ ‘אורח חיים‘‬ ‫יָמִים“ (‘ויקרא‘ כג)‪ .‬יכול יטעון מצה כל‬
‫ואילך רשות‪ ,‬רצה לאכול סעודה‪ ,‬סועד‬ ‫(תעה ז)‪‘ :‬אין חיוב אכילת מצה‪ ,‬אלא‬ ‫שבעה? תלמוד לומר; “ׁשֵ ׁשֶ ת יָמִים ּת ֹאכַל‬
‫בסוכה‪ .‬רצה‪ ,‬אינו אוכל כל ז‘‪ ,‬אלא‬ ‫בלילה הראשון בלבד‘‪.‬‬ ‫ַּשבִיעִי ֲע ֶצרֶת‪‘( “...‬דברים‘‬ ‫מַּצֹות ּובַּיֹום ה ׁ ְ‬
‫פירות וקליות חוץ לסוכה אוכל כדין‬ ‫וב‘משנה ברורה‘ (תעה ס“ק מד)‪:‬‬ ‫“ּשבִיעִי“‪ ,‬בכלל היה ולמה יצא?‬ ‫טז)‪ְ ׁ .‬‬
‫אכילת מצה בפסח‘‪.‬‬ ‫‘אלא בלילה הראשון‘ – ‘דכתיב‪:‬‬ ‫“ּשבִיעִי“ רשות‪,‬‬ ‫ְׁ‬ ‫‪ -‬להקיש אליו; מה‬
‫והדמיון לסוכה‪ ,‬מלמד גם לכאורה‪,‬‬ ‫“ ָּב ֶערֶב ּת ֹאכְלּו מַּצ ֹת“‪ .‬אבל שאר כל‬ ‫אף כולו רשות‪ .‬יכול אף לילה ראשון?‬
‫שגם באכילת מצה יש קיום מצוה כל‬ ‫הלילות וכל הימים אינו מוזהר‪ ,‬אלא‬ ‫‪ -‬תלמוד לומר; “ ָּב ֶערֶב ּת ֹאכְלּו מַּצ ֹת“‬
‫שבעה‪ ,‬כמו בסוכה‪.‬‬ ‫שלא לאכול חמץ‪ .‬ואף דמחויב לאכול‬ ‫(‘שמות‘ יב)‪ .‬קבעו הכתוב חובה‪ .‬אין‬
‫אבל לגבי אכילה בסוכה‪ ,‬מסתפק‬ ‫פת ביו“ט‪ ,‬כדמוכח בסימן קפ“ח‪ ,‬יכול‬ ‫לי אלא בזמן שבית המקדש קיים‪ ,‬בזמן‬
‫ה‘משנה ברורה‘ (תרלט ס“ק כד)‬ ‫לצאת במצה עשירה‪ ,‬דהיינו; שנילושה‬ ‫שאין בית המקדש קיים מנין? ‪ -‬תלמוד‬
‫להיפך‪‘ :‬כדין אכילת מצה בפסח‘ –‬ ‫במי פירות‪ .‬אבל לחם עוני אינו מחויב‬ ‫לומר; “ ָּב ֶערֶב ּת ֹאכְלּו מַּצ ֹת“‪ .‬אם כן‪ ,‬למה‬
‫‘נסתפקתי‪ ,‬לפי מה שידוע דעת הגר“א‪,‬‬ ‫מן התורה‪ ,‬כי אם בלילה הראשון‪.‬‬ ‫נאמר‪ׁ“ :‬שִ ְבעַת יָמִים מַּצֹות ּת ֹאכֵלּו“? ‪-‬‬
‫דמצוה לאכול מצה כל שבעת ימי פסח‪,‬‬ ‫ומשום ספיקא דיומא‪ ,‬חייב לדידן אף‬ ‫מצה הנאכלת כל שבעה‪ ,‬אדם יוצא ידי‬
‫כפשטיה דקרא‪ׁ“ :‬שִ ְבעַת יָמִים ּת ֹאכַל‬ ‫בלילה שניה‘‪.‬‬ ‫חובתו בפסח‪ ,‬יצאו חלות תודה ורקיקי‬
‫מַּצֹות“‪ ,‬אלא דמצות עשה היא רק‬ ‫אך ב‘משנה ברורה‘ (תעה ס“ק‬ ‫נזיר‪ ,‬שאין נאכלין כל שבעה‘‪.‬‬
‫בערב‪ ,‬מה שאין כן אחר כך‪ ,‬הוא רק‬ ‫מה) כתב‪‘ :‬ובשם הגר“א כתבו; דעל‬ ‫וב‘ילקוט שמעוני‘ (‘ראה‘ תתקד)‪:‬‬
‫מצוה בעלמא‪ ,‬אפשר דהוא הדין הכא‬ ‫כל פנים‪ ,‬מצוה איכא לאכול מצה כל‬ ‫‘רבי שמעון אומר‪“ :‬כתוב אחד אומר‪:‬‬
‫[בסוכות]‪ ,‬מצוה לכתחלה לאכול פת כל‬ ‫שבעה‪ ,‬אלא שאינו חיוב‘‪.‬‬ ‫“ׁשִ ְבעַת יָמִים ּת ֹאכַל מַּצֹות“ וכתוב אחד‬
‫ז‘ ימים ולברך לישב בסוכה‘‪0 .‬‬ ‫וב‘שלחן ערוך‘ ‘אורח חיים‘ (לא א)‬ ‫אומר‪ׁ“ :‬שֵ ׁשֶ ת יָמִים ּת ֹאכַל מַּצֹות“ הא‬

‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪www.ladaat.net/gilionot.php :‬‬


‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬

‫עזבנו את 'בזק'‬
‫כי אין עם מי לדבר‬
‫והכי טוב בחוץ‪...‬‬
‫מספרנו החדש ‪073-2776776‬‬

‫‪6‬‬ ‫גליון ‪291‬‬


‫גנזי המלך דברים הטעונים גניזה גנזי המלך דברים הטעונים גניזה‬

‫האם מותר לאשת קמצן לתרום ללא רשותו?‬


‫מאת הרה“ג אונגר שליט“א‬
‫ובשבילו סכום כזה לצדקה הוא סביר‬ ‫השיחה התברר שהאשה החליטה‬ ‫באחת מוועדות הצדקה התקבל‬
‫ביותר‪ .‬האם אכן מותר לקבל את‬ ‫לתרום ללא ידיעת בעלה מאחר‬ ‫טלפון מאשה המעונינת לתרום‬
‫התרומה ממנה ולכופו לדבר מצוה?‬ ‫ולדבריה בעלה עשיר גדול וקמצן‬ ‫‪ ₪ 10,000‬עבור הארגון‪ ,‬במהלך‬

‫ההשתתפות בשעור ב'אולפני שופר' רח' מתתיהו ‪ 10‬בני ברק‪ ,‬בתאום מראש בלבד‪073-2776776 :‬‬
‫התשובה לשאלה הנ"ל תנתן בשעור ביום חמישי בשעה ‪ 20:30‬בערב בלמוד עם חברותות בישיבות 'אהל יהודה'‬

‫ניתן לצפות בשדור חי באּתר שופר‪www.shofar.net :‬‬

‫מה הדין במוצא מציאה יקרה‪ ,‬בספרי “מציאות“?‬


‫תקציר התשובה‪:‬‬
‫א‪ .‬המקח קיים‪ .‬וחיים זכה ב ‪ $20,000 -‬שהוא שווי הערת החיד“א וחתימתו‪ .‬ומשום שעקיבא שמצא‪ ,‬התכוון לקנות‬
‫רמב“ם ולא את התוספת של חתימת החיד“א‪ ,‬כדברי ה‘אבי העזרי‘ ורבנו תם המובאים ב‘מרדכי‘ ואף שעקיבא רצה‬
‫לקנות רמב“ם‪ ,‬וספר זה הוא רמב“ם הארכנו בזה בשיעור בדברי ‘עבודת הגרשוני‘ ודו“ק‪ .‬ואף חצרו לא קונה לו; שדבר‬
‫שאינו מצוי‪ ,‬חצרו לא קונה לו‪.‬‬
‫ב‪ .‬וכנ“ל זכה האברך שקנה את ספר הנצי“ב בהקדשה של הנצי“ב כמבואר לעיל‪.‬‬

‫חדש ב'שופר'‬
‫פרסם‬
‫וראה תו היום‬
‫צאות‬
‫מעכשיו נתנת האפשרות לפרסם תשדירים‬
‫מיד!‬
‫בהרצאות הרב בשדור חי לכל העולם!‬
‫ח‬
‫בארץ שיפה‬ ‫עשרות אלפי צופים בכל יום!‬
‫עולם!‬
‫ב‬ ‫ו‬ ‫ובנוסף‪ ,‬באנרים פרסומיים באתר האינטרנט‬
‫ובעלון 'גנזי המלך'‬
‫במחירים אטרקטיביים ובחשיפה לצבור נרחב!‬
‫לפרטים‪ :‬ליאור רוזנבלט ‪052-5227270‬‬
‫נא לשמור על קדושת הגליון אין לעיין בשעת התפלה לא לטלטל בשבת‬
‫גליון ‪290‬‬ ‫‪7‬‬
‫בס"ד‬

‫היה שותף גם אתה‬


‫במבצע החלוקה של‬
‫‪ 1,000,000‬אנציקלופדיות בחינם‬
‫של הרב אמנון יצחק שליט"א‬
‫בכל הארץ‬
‫*‬
‫ניתן לרכוש מנית זכות בסך של ‪$1000‬‬
‫השווה לכ‪ 4000-‬אנצ' שיחולקו לזכותך או על ידך‬
‫מה שמבטיח שמאות ואלפי בעלי תשובה מינימום‪,‬‬
‫יחזרו לאבינו שבשמים‬
‫בעלות של שקל וקצת לכל אחד‪.‬‬
‫אל תעמוד מנגד‬
‫המלחמה קרובה והסכנות גדולות‬
‫‪ 240‬שעות לצפיה‬
‫‪ 84‬סרטים והרצאות מחולקים ל‪ 1727-‬מקטעים‬
‫‪ 106‬נושאים שונים‬
‫‪ 880‬תתי נושאים ‪ 32‬שירים וקליפים‬
‫כל זה‪ ,‬בשקל וקצת‪...‬‬
‫לא יאומן!‬
‫* שער הדולר לפי ‪4.2‬‬

‫לפרטים ‪054-7408531‬‬