You are on page 1of 2

‫ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב‬

‫תשלכון אתו‪ ,‬לא תשא שמע שוא )שמות כב‪ .‬ל‪ -‬כג‪ .‬א(‪.‬‬
‫גליון ‪190‬‬ ‫פרשת משפטים‬
‫אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו‬
‫ואמר רב ששת משום ראב"ע במסכת פסחים )קיח ע"א(‪ ,‬כל המספר‬ ‫)שמות כא‪ .‬ג(‪.‬‬
‫לשה"ר וכל המקבל לשה"ר וכל המעיד עדות שקר בחבירו ראוי‬
‫להשליכו לכלבים‪ ,‬שנאמר לכלב תשליכון אותו וכתיב בתריה לא‬ ‫וברש"י ויצאה אשתו עמו‪ ,‬וכי מי הכניסה שתצא‪ ,‬אלא מגיד‬
‫תשא שמע שוא וקרי ביה לא תשיא‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי ג'‪ ,‬מספר לשה"ר‬ ‫הכתוב שהקונה עבד עברי חייב במזונות אשתו ובניו‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫ומקבל לשה"ר ומעיד עדות שקר בחבירו‪ .‬ולעיל )פסחים קיג ע"ב(‪,‬‬ ‫ובדברי התעוררות שהיה בפרשת משפטים אמרתי בתוך‬
‫הרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי‪ ,‬הרי יש בעדותו משום‬ ‫הדברים‪ ,‬אחר שנעשינו עבדים להבוית"ש וכמו שנא' כי עבדי‬
‫לשה"ר‪ .‬או משום מוציא שם רע וכדא"ל רב פפא לזיגוד‪ ,‬כתיב‬ ‫הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד‬
‫לא יקום עד אחד באיש )דברים יט‪ .‬טו( ואת לחודך אסהדת ביה‪ ,‬שם‬ ‫)ויקרא כה‪ .‬מב(‪ ,‬וברש"י כי עבדי הם‪ ,‬שטרי קודם‪ .‬הרי כעבד עברי‬
‫רע בעלמא קא מפקת ביה‪ .‬הרי מספר לשה"ר הוא המעיד‬ ‫אף אדוננו כביכול חייב במזונות נשי ובני עבדיו‪ .‬אבל ודאי‬
‫ביחידי‪ ,‬מקבל הוא הדיין‪ ,‬ומעיד עדות שקר בחבירו כדא"ל רב‬ ‫שעלינו לנהוג כעבדים נאמנים ולעשות רצון אדוננו יתברך שמו‪.‬‬
‫פפא לזיגוד )ועיין מה שכתבתי בזה לעיל קיג ע"ב( דהוי מוציא שם רע‪ .‬וכל‬
‫הג' נלמדין מקרא דלא תשא שמע שוא אל תשת ידך עם רשע‬ ‫וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים )שמות כב‪ .‬כ(‪.‬‬
‫להיות עד חמס‪ ,‬דמיירי בעדות בבית דין וגם אזהרה לדיין המקבל‪.‬‬
‫ובמדרש תנחומא )ויקרא סימן ב'( אמר רבי יהודה בר שלום‪ ,‬אתה‬
‫כי תראה חמור שנאך רבץ תחת משאו וחדלת מעזב לו עזב‬ ‫מוצא מ"ח פעמים הזהיר הקב"ה בתורה על הגרים‪ ,‬וכנגדן‬
‫תעזב עמו )שמות כג‪ .‬ה(‪.‬‬ ‫הזהיר על עבודה זרה‪ ,‬אמר הקב"ה דיו שהניח עבודה זרה ובא‬
‫אצלכם‪ ,‬אני מזהירך שתאהבהו שאני אוהבו‪ ,‬שנא' ואוהב גר‬
‫ובמסכת פסחים )קיג ע"ב( שלשה הקב"ה שונאן וכו' והרואה דבר‬ ‫לתת לו לחם ושמלה וגו' )דברים י‪ .‬יח(‪ .‬אבל בספה"ק ראשית‬
‫ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי וכו'‪ ,‬אמר רבי שמואל בר רב יצחק‬ ‫חכמה )פ"ד משער הענוה( בד"ה וגרי הצדק וישראל שוים באהבה‪,‬‬
‫אמר רב מותר לשנאתו‪ ,‬שנאמר כי תראה חמור שונאך רובץ‬ ‫כתב‪ ,‬חביבין הגרים ששקלן הקב"ה כקדושת שבת וקדושת‬
‫אמר ליה לא יכילנא דכחישא חילאי מימי תעניתא‪ ,‬גחין וסליק‪,‬‬ ‫תחת משאו וכו'‪ ,‬ומי שריא למסניה‪ ,‬והכתיב לא תשנא את אחיך‬ ‫מע"א‪ ,‬שהזהיר הכתוב על השבת בכ"ח מקומות‪ ,‬ועל עבודת‬
‫כי סליק בעט ביה‪ ,‬אמר ליה לא כתיב לכו בנפול אויבך אל‬ ‫בלבבך )ויקרא יט‪ .‬יז( וכו'‪ ,‬אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו‬ ‫אלילים בכ"ח מקומות‪ ,‬ואף על הגר מוזהר בכ"ח מקומות וכו'‪.‬‬
‫תשמח )משלי כד‪ .‬יז(‪ ,‬אמר ליה הני מילי בישראל‪ ,‬אבל בדידכו‬ ‫דבר ערוה‪ ,‬ע"כ‪ .‬ולשון הפסוק‪ ,‬לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח‬
‫כתיב ואתה על במותימו תדרוך )דברים לג‪ .‬כט(‪ ,‬ע"כ‪ .‬מכל זה‬ ‫תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא‪ ,‬אפשר לומר‪ ,‬אחר שאם‬ ‫ונאמר כאן וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם וגו'‪ ,‬ונאמר‬
‫נמצא‪ ,‬אף דהרואה דבר ערוה בחבירו ומעיד בו יחידי דמצוה‬ ‫יראה בחבירו דבר עבירה ביחידי מותר לשנאתו‪ ,‬וזהו כי תראה‬ ‫ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם וגו' )שמות כג‪ .‬ט(‪ ,‬ונאמר‬
‫לשנאתו‪ ,‬עכ"ז כיון שהפסוק בנפול אויבך אל תשמח בישראל‬ ‫חמור שונאך‪ .‬לכן לא תשנא את אחיך בלבבך‪ ,‬היינו שלא תבא‬ ‫כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים‬
‫הוא דכת' וכתשובת מרדכי להמן‪ ,‬והרי ליכא היכי תמצי של‬ ‫לידי כך שתזדקק לשנאתו בלבך מבלי שתוכל להעיד בהיותך‬ ‫הייתם וגו' )ויקרא יט‪ .‬לד(‪ ,‬ונאמר ואהבתם את הגר כי גרים הייתם‬
‫אויב ישראל אלא בראה בו דבר עבירה ביחיד‪ ,‬הרי מפורש‬ ‫רואהו ביחידי‪ .‬ואיך תעשה שלא תצטרך לשנאתו כנ"ל‪ ,‬זה ע"י‬ ‫וגו' )דברים י‪ .‬יט(‪ .‬כ'י ג'רים ה'ייתם ר"ת בגימטריא כ"ח‪ .‬אבל עדיין‬
‫שהגם שמצוה לשנאותו‪ ,‬אך אסור לשמוח במפלתו‪.‬‬ ‫שמתחלה הוכח תוכיח את עמיתך וממילא לא תשא עליו חטא‪.‬‬ ‫במסכת בבא מציעא )נט ע"ב( תניא‪ ,‬רבי אליעזר הגדול אומר‪,‬‬
‫מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות‬
‫ושש שנים תזרע את ארצך ואספת את תבואתה‪ ,‬והשביעת‬ ‫בגר‪ ,‬מפני שסורו רע‪ .‬ועיין בתוד"ה ואמרי לה במ"ו מקומות‪.‬‬
‫לא תהיה משכלה ועקרה בארצך את מספר ימיך אמלא )שמות כג‪ .‬כו(‪.‬‬
‫תשמטנה ונטשתה ואכלו אביני עמך ויתרם תאכל חית השדה‬ ‫ואילו במסכת קידושין )ע' ע"ב( אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל‬
‫כן תעשה לכרמך לזיתך )שמות כג‪ .‬י‪-‬יא(‪.‬‬ ‫את מספר ימיך ולא נאמר את מספר שנותיך‪ .‬הנה נאמר יראת‬ ‫כספחת‪ ,‬ובתוד"ה קשים גרים בא"ד‪ ,‬ויש מפרשים דקשים גרים‬
‫ה' תוסיף ימים ושנות רשעים תקצרנה )משלי י‪ .‬כז(‪ ,‬ביראים הזכיר‬ ‫לישראל כספחת לפי שהזהיר הקב"ה עליהם בכ"ד מקומות שלא‬
‫וברש"י ואספת את תבואתה‪ ,‬לשון הכנסה לבית‪ ,‬כמו ואספתו‬
‫ימים‪ ,‬משא"כ ברשעים הזכיר שנותיהם‪ ,‬ועיין מש"כ בזה‬ ‫להונות אותם‪ ,‬ע"כ מהתוס'‪ .‬הרי כמה וכמה שיטות‪ .‬וייתכן במנין‬
‫אל תוך ביתך )דברים כב‪ .‬ב(‪ ,‬ע"כ‪ .‬אסיפה יתכן לשון הכנסה לבית‬
‫המהרש"א בח"א במסכת יומא )ט' ע"ב(‪ ,‬וכן בבן יהוידע שם‪,‬‬ ‫האזהרות‪ ,‬אלו נמנין ואלו לא נמנין‪ ,‬וכמו שרצו לחלק בתוס' הנ"ל‬
‫כפירוש רש"י כאן‪ ,‬וגם יתכן לשון כינוס הכל למקום א'‪ ,‬כמו לך‬
‫עיי"ש‪ .‬ולענ"ד‪ ,‬הנה מספר ימי האדם נגזרים לו ונקבעים המה‬ ‫)ב"מ נט ע"ב( בד"ה ואמרי לה במ"ו מקומות‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫ואספת את זקני ישראל )שמות ג‪ .‬טז(‪.‬‬
‫מראש‪ .‬אלא שלצדיקים נוסף‪ ,‬ואילו לרשעים נקצרים‪ .‬וממילא‪,‬‬
‫ובבירור הדבר שש שנים וגו' ואספת את תבואתה‪ ,‬כי גם‬ ‫כשיראת ה' מוספת להם‪ ,‬הרי היא מוספת ימים על שנותיהם‬ ‫ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב‬
‫בשנת השמיטה מותר הכנסה לתוך הבית אם לא כלה לחיה מן‬ ‫הקבועים מראש‪ ,‬ואפשר שחשבון הימים הנוספים יצטרפו‬ ‫תשלכון אתו )שמות כב‪ .‬ל(‪.‬‬
‫השדה‪ .‬חשבתי לענ"ד‪ ,‬שש שנים תזרע את ארצך' אבל‬ ‫לחשבון גדול של שנים רבות‪ ,‬אך בפעולת התוספת‪ ,‬הרי שימים‬
‫בשביעית לא תזרע‪ .‬אבל אסיפה שהיא הכנסה לבית לצורכו‬ ‫נוספים‪ ,‬וזהו יראת ה' תוסיף ימים‪ .‬וכן בפסוק למען ירבו ימיכם‬ ‫ובמסכת פסחים )כא ע"ב וכב ע"א( אלא לרבי יהודה וכו' כל איסורים‬
‫ולצורך אנשי ביתו וכו' מותר גם בשביעית אם לא כלה לחיה‬ ‫וימי בניכם על האדמה )דברים יא‪ .‬כא( נקט לשון ימים‪ ,‬דמיירי‬ ‫שבתורה מנא ליה דאסורין בהנאה‪ ,‬נפקא ליה מלכלב תשליכון‬
‫מן השדה‪ .‬וכאן הנחיצות לרש"י לפרש שואספת היינו הכנסה‬ ‫מריבוי ותוספת לטובה‪ .‬משא"כ ושנות רשעים תקצרנה‪ ,‬כי מה‬ ‫אותו‪ ,‬אותו אתה משליך לכלב‪ ,‬ואי אתה משליך לכלב כל‬
‫לבית‪ .‬לפי שא"ר ינאי במסכת ברכות )לה ע"ב( וגיטין )פא ע"א(‬ ‫שנגזר להם כך וכך שנים‪ ,‬הרי אם נפחת משהו מהקבוע להם‪,‬‬ ‫איסורין שבתורה‪ .‬וברש"י בד"ה אותו אתה משליך וכו' כל‬
‫ובעוד מקומות שאין הטבל מתחייב במעשר עד שיראה פני‬ ‫שנותיהם נקצרות‪ ,‬כי כבר לא יחיו כך וכך שנים‪ .‬כנלענ"ד‪.‬‬ ‫איסורין‪ ,‬בא"ד וז"ל‪ ,‬דאי לאו אותו‪ ,‬הוה אמינא קרא למצותיה‬
‫הבית‪ ,‬וממילא זה שפי' רש"י עה"פ והשביעית תשמטנה‬ ‫ובדוגמא להבנת הענין‪ ,‬הנה אדם זורע שדהו‪ ,‬הזריעה קרויה‬ ‫איצטריך‪ ,‬שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה‪ ,‬ונאמר במצרים‬
‫ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה )שמות כג‪ .‬י(‬ ‫ע"ש הזרעים הקטנים שאותם הוא זורע‪ .‬אך כשהוא קוצר‪ ,‬אינו‬ ‫לא יחרץ כלב לשונו )שמות יא‪ .‬ז( לפיכך הקפידה תורה ליתן שכרו‪.‬‬
‫להקיש מאכל אביון למאכל חיה‪ ,‬מה חיה אוכלת בלא מעשר‪,‬‬ ‫קוצר זרעיו‪ ,‬אלא שדהו‪ .‬כן יראת ה' תוסיף ימים‪ ,‬ואותן ימים‬ ‫ונכבד הכלב מן העובד כוכבים‪ ,‬שהנבלה ימכור לנכרי‪ ,‬וטרפה‬
‫אף אביונים אוכלים בלא מעשר‪ ,‬מכאן אמרו אין מעשר‬ ‫מצטברים לחשבון גדול‪ .‬ואילו בקצירת חיי הרשעים נאמר‬ ‫לכלב‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬ועיינתי במה שנכבד הכלב ועדיפותו על‬
‫בשביעית‪ ,‬ע"כ ברש"י‪ .‬דהיינו‪ ,‬אף שאספתו אל תוך ביתך‬ ‫ושנות רשעים תקצרנה‪ ,‬והדבר ברור‪.‬‬ ‫העכו"ם‪ ,‬אי בשביל שהטרפה לכלב משא"כ לנכרי רק הנבלה‬
‫וממילא נתחייב במעשרות באשר ראה פני הבית‪ ,‬עכ"ז מקיש‬ ‫שנתנבלה‪ ,‬או בשביל שלנכרי במכירה ואילו לכלב בנתינה‬
‫מאכל אביון למאכל חיה‪ ,‬מה חיה אוכלת בלא מעשר‪ ,‬אף‬ ‫גם יתכן שזהו שנא' וזכור את בוראיך בימי בחורתיך עד אשר‬ ‫והשלכה‪ ,‬ומה שבנכרי הזכיר נבלה‪ ,‬לפי שמזה מיירי בקרא‪ ,‬לא‬
‫אביונים אוכלים בלא מעשר‪ .‬ואביונים שאוכלים בלא מעשר‪,‬‬ ‫לא יבואו ימי הרעה והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ‬ ‫תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור‬
‫הוא ודאי בבית‪ ,‬כי עד שלא ראה פני הבית אין צריך היקש‬ ‫)קהלת יב‪ .‬א(‪ .‬שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ‪ ,‬אלו שנות‬ ‫לנכרי )דברים יד‪ .‬כא(‪ ,‬ובכלב הזכיר טרפה‪ ,‬לפי שמזה מיירי בקרא‪,‬‬
‫לפוטרם ממעשר‪.‬‬ ‫רשעים‪ .‬ומה שברישא דקרא נאמר ימים‪ ,‬עד אשר לא יבואו ימי‬ ‫ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו‪ ,‬אבל עיקר‬
‫הרעה‪ ,‬כיון שמפורש ימי הרעה‪ ,‬א"צ לומר שני הרעה‪.‬‬ ‫העדיפות בכלב על הנכרי‪ ,‬הוא שלנכרי במכירה ולכלב‬
‫שלש רגלים תחג לי בשנה )שמות כג‪ .‬יד(‪.‬‬ ‫בנתינה‪ .‬ובקובץ שיעורים להגאון רבי אלחנן בונם וסרמן‬
‫ועוד ברמז‪ ,‬שעה"פ ויאהב יעקב את רחל ויאמר אעבדך שבע‬
‫זצוק"ל ברש"י כאן‪ ,‬כתב דיש לחקור אי איכא איסור צער בעלי‬
‫שנים ברחל בתך הקטנה )בראשית כט‪ .‬יח( פי' רש"י‪ ,‬הם ימים אחדים‬
‫וחשבתי מה בא להוסיף תיבת לי‪ ,‬ומה היה חסר המקרא אילו‬ ‫חיים בנכרי כמו בבהמה‪ .‬שהרי אי אפשר ללמוד צעב"ח דנכרי‬
‫שאמרה לו אמו וישבת עמו ימים אחדים )בראשית כז‪ .‬מד(‪ ,‬ותדע שכן‬
‫היה נאמר שלש רגלים תחג בשנה‪ .‬והנה אמר רבי יוחנן‬ ‫מבהמה‪ ,‬לפי שנכבד הכלב מהעכו"ם‪ ,‬ע"כ מקובץ שיעורים‪.‬‬
‫הוא‪ ,‬שהרי כתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים )בראשית כט‪ .‬כ(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫במסכת תענית )ב' ע"א וע"ב( ג' מפתחות בידו של הקב"ה שלא‬ ‫ולענ"ד‪ ,‬אם נכבד הכלב שמקבל טרפה‪ ,‬על העכו"ם שהנבלה‬
‫הרי שימיהם של היראים והצדיקים מלאים בעשייה והתעלות‬
‫נמסרו ביד שליח‪ ,‬ואלו הן‪ ,‬מפתח של גשמים ומפתח של חיה‬ ‫לנכרי‪ ,‬כי אז נכבד הכלב גם על הגר תושב )שקיבל על עצמו שלא‬
‫בבחינת ואברהם זקן בא בימים )בראשית כד‪ .‬א( ומתקיים בהם‬
‫ומפתח של תחיית המתים וכו'‪ ,‬במערבא אמרי אף מפתח של‬ ‫לעבוד ע"ז(‪ ,‬שהרי הנבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או‬
‫מאחז"ל )ר"ה יא ע"א וסוטה יג ע"ב וקדושין לח ע"א( את מספר ימיך אמלא‪,‬‬
‫פרנסה‪ ,‬דכתיב פותח את ידך וגו' )תהלים קמה‪ .‬טז(‪ .‬וממסכת‬ ‫מכור לנכרי‪ .‬והיוצא מזה‪ ,‬שגם גר תושב א"א ללמוד איסור‬
‫מלמד שהקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום‪.‬‬
‫סנהדרין מוכח כר' יוחנן‪ ,‬דאיתא במסכת סנהדרין )קיג ע"א( כתיב‬ ‫צעב"ח מבהמה‪ .‬וזה לא יתכן‪ ,‬שהרי גר ותושב וחי עמך )ויקרא‬
‫היראים והצדיקים שבשנותיהם עובדים הם את הבוית"ש‬
‫ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה )מלכים א' יז‪ .‬ט( וכתיב ויהי‬ ‫כה‪ .‬לה( ואתה מצווה להחיותו ועאכו"כ שאסור לצערו‪ .‬אלא על‬
‫באהבה ובאמונה‪ ,‬נחשבים הם אצלם כימים אחדים‪ .‬ובדרך‬
‫אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית )מלכים א' יז‪ .‬יז(‪,‬‬ ‫כורחך מה שנכבד הכלב מהנכרי‪ ,‬שלהנכרי במכירה ולכלב‬
‫צחות‪ ,‬סו"ס אחר שאמר רבי אבא אמר שמואל במסכת מגילה‬
‫בעא )אליהו זל"ט( רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים‪ ,‬אמרי‬ ‫בנתינה והשלכה‪ ,‬ולאפוקי גר תושב שלגר אשר בשעריך‬
‫)ה' ע"א( מניין שאין מונין ימים לשנים שנא' לחדשי השנה )שמות‬
‫ליה )משמים( שלש מפתחות לא נמסרו לשליח‪ ,‬של חיה ושל‬ ‫תתננה ואכלה ולא במכירה‪ ,‬ואולי אפ"ל גם יותר‪ ,‬שאדרבה‪ ,‬גר‬
‫יב‪ .‬ב(‪ ,‬עכ"ז הקב"ה יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום‪.‬‬
‫גשמים ושל תחיית המתים‪ ,‬יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד‬ ‫תושב נכבד על הכלב‪ ,‬שלגר תושב בנתינה ולכלב בהשלכה‬
‫הרב‪ ,‬אייתי הא )אקלידי דמטר( ושקיל האי )אקלידי דתחיית המתים(‬ ‫שהוא פחות נכבד מנתינה‪.‬‬
‫דכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר )מלכים א' יח‪ .‬א(‪ ,‬ע"כ‪.‬‬ ‫כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו )שמות כג‪ .‬ה(‪.‬‬
‫מדכתיב ואתנה ולא כתיב ותן מטר‪ ,‬היינו שהקב"ה יתן‪ .‬והרי‬ ‫ובעצם חקירת הקובץ שיעורים‪ ,‬נלענ"ד שאפשר ללמוד איסור‬
‫כל הגלגולים היו בשביל שאליהו הנביא ישיב מפתח של גשמים‬ ‫ובמסכת פסחים )קיג ע"ב(‪ ,‬ג' הקב"ה שונאן וכו' והרואה דבר ערוה‬ ‫צעב"ח בנכרי מבבעלי חיים‪ .‬ואל תקשיני ממה שנכבד הכלב‬
‫לרבש"ע‪ .‬ואי כדאמרי במערבא ד' מפתחות‪ ,‬נמצא שתים ביד‬ ‫בחבירו ומעיד בו יחידי‪ ,‬אמר רבי שמואל בר רב יצחק אמר רב‬ ‫מהנכרי‪ ,‬כי רק הכלב יוצא הוא מכלל הבעלי חיים‪ ,‬שבשביל‬
‫תלמיד ושתים ביד הרב ולא מתקיים מה שאמרו יאמרו שתים‬ ‫מותר לשנאתו שנא' כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו‬ ‫שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה בשביל ולכל בני ישראל לא‬
‫ביד תלמיד ואחת ביד הרב‪ .‬אלא על כורחך כרבי יוחנן דג'‬ ‫)שמות כג‪ .‬ה( וכו'‪ ,‬ומי שריא למסניה‪ ,‬והכתיב לא תשנא את אחיך‬ ‫יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה )שמות יא‪ .‬ז( זכה שלכלב‬
‫מפתחות ולא יותר‪ .‬ובמנין תיבות ברכה שניה שבשמונה‬ ‫בלבבך )ויקרא יט‪ .‬יז( וכו'‪ ,‬אלא לאו כי האי גוונא דחזיא ביה איהו‬ ‫תשליכון אותו‪ .‬ובדרך רמז אמרתי‪ ,‬שודאי אפשר ללמוד צעב"ח‬
‫עשרה‪ ,‬כתב הטור )או"ח סי' קיד( וז"ל‪ ,‬ומנין תיבותיה נ"א כמנין‬ ‫דבר ערוה‪ ,‬רב נחמן בר יצחק אמר מצוה לשנאתו שנא' יראת‬ ‫דנכרי מבהמה‪ ,‬ורק הכלב יוצא מן הכלל להיות נכבד מהנכרי‪.‬‬
‫תיבות של ד' פסוקים שהוסד מהם‪ ,‬והם ד' פסוקים שנא' בהם‬ ‫ה' שנאת רע )משלי ח‪ .‬יג(‪ ,‬ע"כ‪ .‬ובמסכת מגילה )טז ע"א( תנא‪ ,‬המן‬ ‫שהרי מפורש בפסוק ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש‬
‫מפתח ואינן נמסרין בידי אדם‪ ,‬ואלה הן וכו'‪ ,‬וסמניה מפת"ח‪,‬‬ ‫ספר של כפר קרצום היה כ"ב שנה‪ ,‬בתר דשקלינהו למזייה )של‬ ‫ועד בהמה וגו'‪ .‬ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו‪ ,‬ולמאיש‬
‫מ'טר פ'רנסה ת'חיית המתים ח'יה‪ ,‬עיי"ש בטור‪ .‬והנה‪ ,‬אחר‬ ‫מרדכי היהודי( לבשינהו למאניה‪ ,‬אמר ליה סק )על סוס המלכות( ורכב‪,‬‬ ‫ועד בהמה‪ ,‬היינו שבסתם אין הבהמה נכבדת על האיש הנכרי‪.‬‬
‫מהקרי‪ .‬וחשבתי בדרך אפשר שיתכן ללמוד גם מקימו וקבלו‬ ‫שלא הביא חזקיה מהפסוק ונתצתם את מזבחותם ושברתם את‬ ‫שמוכח ממסכת סנהדרין )שם( כדר' יוחנן דג' מפתחות ולא יותר‪,‬‬
‫שהיא כאמירת נעשה ונשמע‪ ,‬קימו בעשייה וקבלו בשמיעה‪.‬‬ ‫מצבותם‪ ,‬נלענ"ד לפי שמקרא דישעיה מלמד שאם נתץ אבני‬ ‫נלענ"ד דאמנם ברכה ראשונה הוסדה מד' פסוקים שנא' בהן‬
‫וא"כ קימו וקבלו‪ ,‬ודאי מורה על קבלת התורה‪ ,‬שהרי נאמר‬ ‫מזבח שוב אין מקריבים עליו‪ .‬וע"ע מה שכתבתי בפי' הרש"י‬ ‫מפתח ולכן מנין תיבותיה כמנין ד' פסוקים אלו‪ .‬אך סו"ס אמר‬
‫בקבלתה ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע‪ .‬ושוב הראוני‬ ‫עה"פ רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראות וגו' )שמות יט‪ .‬כא(‪ ,‬כל‬ ‫לך ר' יוחנן במסכת תענית לקמן )ב' ע"ב( גשמים היינו פרנסה‪.‬‬
‫כן בחידושי חת"ם סופר וברוך שכיוונתי‪.‬‬ ‫הריסה מפרדת אסיפת הבנין‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬ ‫וא"כ הנה רמז גם לדברי רבי יוחנן שג' מפתחות לא נמסרו ביד‬
‫שליח‪ ,‬מהכתוב שלש רגלים תחג לי בשנה‪ ,‬תח"ג חסר כתיב‪ ,‬ר"ת‬
‫ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלהים ויאכלו‬ ‫ושלחתי את הצרעה לפניך וגרשה את החוי את הכנעני ואת‬ ‫ת'חיית המתים ח'יה ג'שמים‪ ,‬הן הן הג' מפתחות‪ .‬וממילא‬
‫וישתו )שמות כד‪ .‬יא(‪.‬‬ ‫החתי מלפניך )שמות כג‪ .‬כח(‪.‬‬ ‫מתיישב גם תיבת לי שאינו מיותר‪ .‬תח"ג לי‪ ,‬היינו שאותן ג'‬
‫מפתחות של תח"ג‪ ,‬הינן להשי"ת בלבד ולא לשליח‪ .‬עוד הוספתי‬
‫אודות דברי האוהחה"ק כאן‪ ,‬כתבתי כבר עה"פ ושכתי כפי‬ ‫ורש"י מפרש עפ"י הגמרא במסכת סוטה )לו ע"א(‪ ,‬אמר רשב"ל‬ ‫בד"ת לס"ג‪ ,‬שאותן הג' שביד הקב"ה ולא ביד שליח‪ ,‬הן הן הבני‬
‫עליך עד עברי )שמות לג‪ .‬כב(‪ ,‬וכדי שלא יהא העיקר בגליון‬ ‫על שפת ירדן עמדה וזרקה בהן מרה וסימתה עיניהן מלמעלה‬ ‫חיי ומזוני‪ .‬כי מפתח חיה‪ ,‬היא היולדת‪ ,‬וזהו בני‪ .‬מפתח‬
‫פרשתינו חסר‪ ,‬אביא המעט בקיצור‪ .‬מה שבאוהחה"ק‪,‬‬ ‫וסירסתן מלמטה‪ ,‬שנא' ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם‬ ‫התחייה‪ ,‬זה החיי‪ .‬ומפתח הגשמים הכולל פרנסה‪ ,‬הוא המזוני‪.‬‬
‫והסירותי כפי )שם‪ ,‬והסרתי את כפי וראית את אחרי ופני לא יראו(‪ ,‬הוא שה'‬ ‫וגו' ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת )עמוס ב‪ .‬ט(‪ .‬וברש"י פריו‬ ‫ויה"ר שנזכה לכל אלו מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה‪.‬‬
‫יעשה הבדלה בידו לנבראים מהביט אל האלוקים‪ ,‬ואפי' למשה‬ ‫ממעל‪ ,‬עיניו‪ .‬ושרשיו מתחת‪ ,‬סירוס‪.‬‬
‫כשנגלה אליו בגילוי שכינה‪ ,‬שם כפו עליו בבחינה המפסקת‬ ‫וגם אולי הרגל הראשון פסח מורה על תחיית המתים‪ ,‬לפי‬
‫לבל יסתכל )שמות לג‪ .‬כב‪ ,‬ושכתי כפי עליך עד עברי(‪ .‬ולאצילי בני ישראל‬ ‫ובסדר ענישתן על ידי הצרעה‪ ,‬בעין החל ובסירוס כלה‪ ,‬נלענ"ד‬ ‫שאמרו במסכת ראש השנה )יא ע"א( בניסן נגאלו בניסן עתידין‬
‫הודיע הכתוב שלא שלח ידו למונעם המחזה וכו'‪ .‬וכתב עוד‬ ‫לפי שפי' רש"י עה"פ ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם‬ ‫ליגאל‪ .‬רגל של סוכות ודאי מורה על גשמים‪ .‬ואילו רגל של‬
‫באוהחה"ק שאל יקשה בעיניך למה למשה שם כפו ומנעו‬ ‫אשר אתם זונים אחריהם )במדבר טו‪ .‬לט( בא"ד‪ ,‬העין רואה והלב‬ ‫שבועות המרמז לחיה‪ ,‬לא מצאתי מפורש‪ .‬אך אפשר שכן הוא‬
‫מהביט‪ ,‬משא"כ אל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ולא מונעם‬ ‫חומד והגוף עושה את העבירות‪ .‬וכן מצינו גם במסכת סוטה )יא‬ ‫ורק לאור חסרוני לא מצאתי‪.‬‬
‫מהביט‪ .‬זה לא לשלול ממשה ההשגה שהשיגו אצילי בני‬ ‫ע"א( ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל וגו' )שמות א‪ .‬ט(‪ ,‬תנא הוא‬
‫ועוד בענין שלש רגלים תחג לי בשנה‪ ,‬תח"ג חסר‪ ,‬לרמז על הג'‬
‫ישראל‪ ,‬כי השגתם זאת היה למשה בתמידיות וכו'‪ .‬ומסיים‬ ‫התחיל בעצה תחילה‪ ,‬לפיכך לקה תחילה‪ ,‬הוא התחיל בעצה‬
‫רגלים שהם עצרת פסח וחג‪ .‬סופי תיבות תח"ג‪.‬‬
‫האוהחה"ק בדבריו הקדושים שיש עוד לאלוה מילין בפירוש‬ ‫תחילה דכתיב ויאמר אל עמו‪ ,‬לפיכך לקה תחילה כדכת' ובכה‬
‫הדברים‪ ,‬אך אלו דברים היושבים בסתר עליון‪ ,‬ולכן שומר בעל‬ ‫ובעמך ובכל עבדיך )שמות ז‪ .‬כח(‪ .‬ואותן העממין שנענשו זה עתה‬
‫לקראת פורים מתקיים שיעור מידי יום בין השעות ‪ 12.30 – 11.30‬לפנה"צ‬
‫ע"י הצרעה‪ ,‬נטמאו בתועבותם‪ ,‬ככתוב כי בכל אלה נטמאו‬
‫האוהחה"ק מהעלותן על ספר לבל יהנה בהם מי שאינו ראוי‬ ‫במסכת מגילה במתיבתא לתורה והוראה רח' הרב קוק ‪ 1-3‬בני ברק‬
‫הגוים אשר אני משלח מפניכם )ויקרא יח‪ .‬כד(‪ .‬ולכן זה סדר ענישתם‪,‬‬
‫לאור באור החיים‪ ,‬ע"כ מאוהחה"ק‪ .‬הנה עה"פ ומשה לא ידע‬ ‫שבראשות הגאון רבי שמואל אליעזר שטרן שליט"א‬
‫כי קרן עור פניו )שמות לד‪ .‬כט( פי' רש"י ומהיכן זכה משה לקרני‬ ‫ראשונה לקתה העין רואה שפתחה בעצה תחילה‪ ,‬והצרעה‬
‫ההוד‪ ,‬רבותינו אמרו מן המערה שנתן הקב"ה ידו על פניו‬ ‫סימתה עיניהן‪ ,‬ורק לבסוף הושלם העונש על ידי סירוסם‪.‬‬
‫ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך לא תבשל גדי‬
‫שנא' ושכותי כפי‪ ,‬ע"כ‪ .‬נמצא שלא כמשה אצילי בני ישראל‪,‬‬ ‫ואסמכתא לזה מצאתי מדברי רש"י עה"פ ואת האנשים אשר‬ ‫בחלב אמו )שמות כג‪ .‬יט(‪.‬‬
‫שאליהם לא שלח את ידו וממילא לא זכו לקירון עור פנים‬ ‫פתח הבית הכו בסנורים מקטן ועד גדול )בראשית יט‪ .‬יא(‪ ,‬שפי'‬ ‫שמעתי מחתני המופלג הרב שאול חיים שליט"א‪ ,‬שמובא‬
‫ש ְך כפו ומכאן זכה לקירון עור פנים‪.‬‬ ‫כמשה‪ ,‬משא"כ למשה ָ ׂ‬ ‫רש"י בד"ה בסנורים‪ ,‬הוא מכת עורון‪ .‬ומיד אח"כ בד"ה מקטן‬ ‫בספרים שאם אדם טורח לחנך לתוי"ש את בכורו הנולד‬
‫והקירון שבא להצדיק מכפו וידו של הקב"ה‪ ,‬מרומז גם במסכת‬ ‫ועד גדול‪ ,‬הקטנים התחילו בעבירה תחילה שנא' מנער ועד זקן‪,‬‬ ‫ראשון‪ ,‬כשטורח לחנכו לתוי"ש‪ ,‬אז יקל עליו חינוך שאר בניו‬
‫פסחים )ח' ע"א(‪ ,‬והאמר רבא מאי דכתיב ונוגה כאור תהיה קרנים‬ ‫לפיכך התחילה הפורענות בהם‪ ,‬ע"כ מרש"י‪ .‬ואולי גם כאן‬ ‫אשר יוליד אחריו‪ ,‬כי בנו בכורו יעזור בחינוך הבאים אחריו‪,‬‬
‫מידו לו ושם חביון עוזו )חבקוק ג‪ .‬ד(‪ ,‬למה צדיקים דומין בפני שכינה‪,‬‬ ‫תחילת הפיכת סדום היה בסנורים מאותה סיבה שמי שפתח‬ ‫ובזה פירשו הפסוק ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך‪,‬‬
‫כנר בפני האבוקה‪ .‬וברש"י קרנים‪ ,‬מלשון כי קרן אור פניו )שמות‬ ‫בעבירה הוא נענש תחילה‪.‬‬ ‫ראשית בכורי אדמתך זהו בכורו‪ ,‬תביא בית ה' אלוקיך לביהמ"ד‬
‫לד‪ .‬כט( וזהרורין מיד הקב"ה לו לצדיק מזיו של הקב"ה ילכו זהרורין‬
‫כדי שלא יכנסו באזניו אלא דברי תורה )אבות פ"ב מ"ח(‪ .‬והוספתי‬
‫להקרין פני הצדיקים ולא יהיה אורם שוה לאורו אלא כנר בפני‬
‫השמר מפניו ושמע בקלו אל תמר בו כי לא ישא לפשעכם כי‬ ‫לענ"ד‪ ,‬אחר שקטני ישראל נקראים גדיים כבמדרש )אסתר רבה פרשה‬
‫האבוקה‪ ,‬ע"כ‪ .‬הרי קרנים להצדיק מידו של הקב"ה‪ .‬ובפסוק ונוגה‬
‫שמי בקרבו‪ ,‬ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהוא‬ ‫ט' ד( שהלך המן אצל מרדכי ומצאו שהיה יושב בביהמ"ד‬
‫כאור תהיה קרנים מידו לו‪ ,‬עיין מה שכתבתי לקמן עה"פ ויהי‬
‫ושבעים מזקני ישראל והשתחויתם מרחק )שמות כג‪ .‬כא‪ -‬כד‪ .‬א(‪.‬‬ ‫והתינוקות יושבים לפניו ושקים במתניהם ועוסקים בתורה והיו‬
‫ברדת משה מהר סיני ושני לוחות העדות ביד משה ברדתו מן‬
‫צועקים ובוכים וכו' ושמע הקב"ה קול בכייתם וכו' ואמר מה קול‬
‫ההר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו בדברו אתו )שמות לד‪ .‬כט(‪.‬‬ ‫ואמר רב נחמן במסכת סנהדרין )לח ע"ב( האי מאן דידע לאהדורי‬
‫גדול הזה שאני שומע כגדיים וטלאים‪ ,‬עמד משה רבינו לפני‬
‫למינים כרב אידית ליהדר‪ ,‬ואי לא לא ליהדר‪ .‬אמר ההוא מינא‬
‫הקב"ה ואמר רבש"ע לא גדיים ולא טלאים הם‪ ,‬אלא קטני עמך‬
‫אחר סעודת ליל שבת קדש הבעל"ט תתקיים דרשה‬ ‫לרב אידית‪ ,‬כתיב ואל משה אמר עלה אל ה'‪ ,‬עלה אלי מיבעי‬
‫שהם שרויים בתענית וכו' ולמחר רוצה האויב לשוחטם כגדיים‬
‫בבית הכנסת הגדול רח' הרב קאליש ‪ 3‬בני ברק בשעה ‪ 9.00‬בערב‬ ‫ליה‪ ,‬א"ל זהו מטטרו"ן ששמו כשם רבו‪ ,‬דכתיב כי שמי בקרבו‪.‬‬
‫וטלאים‪ ,‬ע"כ‪ .‬וכן גדיים קרויים תשב"ר במסכת ברכות )סג ע"א(‪,‬‬
‫וכן ברש"י עה"ת כאן‪ ,‬כי שמי בקרבו‪ ,‬מחובר לראש המקרא‪,‬‬
‫אמרו לו גדיים שהנחת נעשו תישים בעלי קרנים‪ .‬ואחר שראשית‬
‫ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את‬ ‫השמר מפניו כי שמי משותף בו‪ ,‬ורבותינו אמרו זה מטטרו"ן‬
‫בכורי אדמתך הוא בכור בניך תביא בית ה' אלהיך לביהמ"ד‪ ,‬לא‬
‫לחת האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורתם )שמות כד‪ .‬יב(‪.‬‬ ‫ששמו כשם רבו‪ ,‬מטטרו"ן בגימטריא שד"י‪ ,‬ע"כ ברש"י‪.‬‬
‫תבשל גדי בחלב אמו‪ ,‬היינו לא תניחנו לאותו תינוק כשהוא גדי‬
‫וברש"י‪ ,‬ויאמר ה' אל משה‪ ,‬לאחר מתן תורה‪ .‬את לוחות האבן‬ ‫וזה שאמרו בסנהדרין )שם( ר"א אומר הוי שקוד ללמוד תורה‬ ‫בחלב אמו בביתו אצל אמו‪ ,‬אלא בית ה' אלוקיך לביהמ"ד‬
‫והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם‪ ,‬כל שש מאות ושלש‬ ‫ודע מה שתשיב לאפיקורוס‪ .‬כי כל השאלות ששאלו‬ ‫תביאהו‪ .‬ושו"ר בדומה לזה בספר מדרשו של ש"ם לרבי שאול‬
‫עשרה מצות בכלל עשרת הדברות הן‪ ,‬ורבנו סעדיה פירש‬ ‫האפיקורסים המובא שם בסנהדרין‪ ,‬תשובת החכמים היתה‬ ‫מקיקץ השלי מג'רבה )ובעמ"ח כרמי שלי( וברוך שכיונתי‪.‬‬
‫באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו‪ ,‬ע"כ‬ ‫מתחמקת ומתחכמת ובבחינת דע מה שתשיב‪ ,‬ולא כתשובה‬
‫מרש"י‪ .‬ובמסכת יומא )נג ע"ב(‪ ,‬רבי שמעון בן יוחאי אומר‪ ,‬ארון‬ ‫הניתנת לשאלת הבן החכם‪ .‬והנה ההוא מינא אמר לרב אידית‬ ‫לא תשתחוה לאלהיהם ולא תעבדם ולא תעשה כמעשיהם כי‬
‫דבָ ר אמר ה' )מלכים ב' כ‪ .‬יז וישעיה לט‪ .‬ו(‬ ‫גלה לבבל שנאמר לֹא יִ וָ ּ ֵתר ָ ּ‬ ‫מהכתוב ואל משה אמר עלה אל ה'‪ ,‬ואילו ר' אידית השיבו‬ ‫הרס תהרסם ושבר תשבר מצבתיהם )שמות כג‪ .‬כד(‪.‬‬
‫וָתר ָ ּדבָ ר היינו דבור‪ ,‬לֹא יִ וָ ּ ֵתר‬
‫אלו עשרת הדברות שבו‪ .‬פי'‪ ,‬לֹא יִ ּ ֵ‬ ‫מהכתוב כי שמי בקרבו‪ ,‬אף שלכאורה פסוק זה אינו קשור כלל‬
‫וָתר ָ ּדבָ ר אלו עשרת‬ ‫הלוחות שבהן הדברות‪ .‬ולכאורה הפי' לֹא יִ ּ ֵ‬ ‫להפס' ואל משה אמר עלה אל ה'‪.‬‬ ‫כי הרס תהרסם לאלהיהם‪ ,‬ושבר תשבר מצבתיהם‪ .‬במצבה‬
‫הדברות‪ ,‬שולל המשמעות הפשוט שלֹא יִ וָ ּ ֵתר מאומה‪ .‬אבל אחר‬ ‫לשון שבירה‪ ,‬ואילו בעבודה זרה ממש שייך הריסה‪ .‬ועפ"י‬
‫אבל בתרגום יונתן בן עוזיאל עה"פ ואל משה אמר עלה אל ה'‪,‬‬ ‫שכבר כתבתי בפי' רש"י עה"פ ונתצתם את מזבחותם‬
‫שרבנו סעדיה יסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו‪ ,‬ממילא‬ ‫יישב שהמלאך מיכאל אמר זאת למשה רבינו‪ .‬וז"ל התרגום‬
‫בעשרת הדברות נכלל כל התורה על כל תרי"ג מצוותיה‪ ,‬ואין‬ ‫ושברתם את מצבותם )דברים יב‪ .‬ג(‪ ,‬מזבח של אבנים הרבה‪,‬‬
‫משה אָ ַמר ִמיכָ אֵ ל סַ ְרכַ ן חָ כְ ְמ ָתא ְ ּביוֹ ָמא‬
‫ֶׁ‬ ‫יונתן בן עוזיאל‪ּ ,‬ולְ וַ ת‬ ‫מצבה של אבן אחת‪ .‬לפי שרש"י בדבריו בא לבאר למה‬
‫עשרת הדברות דבר פרטי אלא כללי‪ .‬ובזה מתיישב יותר לֹא‬ ‫יהוא וכו'‪.‬‬ ‫יעאָ ה לְ י ְַרחָ א סַ ק קֳ ָדם ה' אַ נְ ְּת וְ אַ הֲ רן נָ ָדב וַ אֲ ִב ּ‬
‫ְׁש ִב ָ‬ ‫במזבח חייבה התורה ניתוץ שמשמעו לחלקים קטנים‪ ,‬ואילו‬
‫וָתר ָ ּדבָ ר אלו עשרת הדברות הכוללים כל התורה כולה‪ .‬כי‬ ‫יִ ּ ֵ‬ ‫ובהיות קטונתי בהבנת הדברים‪ ,‬מסופקני בבירורי השיטות‪.‬‬
‫בדידן ישראל קדושים‪ ,‬משמעות כל התורה כולה היינו הכל‪.‬‬ ‫במצבה די בשבירה שמשמעו אפילו לב' או ג' חלקים ודיו‪ .‬זה‬
‫שהרי במסכת יבמות )טז ע"ב( אמר רבי שמואל בר נחמני אמר‬ ‫לפי שמצבה הוא אבן אחת‪ ,‬הרי שבשבירה לב' וג' חלקים ביטל‬
‫רבי יונתן פסוק זה שר העולם אמרו‪ ,‬נער הייתי גם זקנתי )תהלים‬
‫את מצבת העבודה זרה‪ .‬לא כן במזבח המלוקט מאבנים הרבה‬
‫ויקם משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים )שמות כד‪ .‬יג(‪.‬‬ ‫לז‪ .‬כה(‪ ,‬ובתוס' הקשה ר"ת מהפייט )ביוצר לשמחת תורה( שהשר‬ ‫שליקטום לשם עבודה זרה‪ ,‬שאין די בשבירת אותו מזבח לב'‬
‫המשרת נער נקרא הוא מטטרו"ן הנכבד והנורא‪ ,‬ובפייט אחר‬ ‫או ג' חלקים‪ ,‬אלא שכדי לאבד מזבח העבודה זרה חייבים לנתץ‬
‫וברש"י ויקם משה ויהושע משרתו‪ ,‬לא ידעתי מה טיבו של‬
‫יסד שמטטרו"ן הוא חנוך‪ ,‬ועיי"ש בתי' התוס'‪ .‬מ"מ מביא שם‬ ‫גם האבנים‪ .‬ואם כן שפיר הכא שנא' ושבר תשבר מצבותיהם‪.‬‬
‫יהושע כאן‪ ,‬ואומר אני שהיה התלמיד מלוה לרב עד מקום‬
‫שהפסיקתא מונה בח' שמות של מטטרו"ן גם נער‪ .‬וכאמור אין‬ ‫אמנם הריסה שנא' בעבודה זרה הוא באופן שלישי פרט‬
‫הגבלת תחומי ההר שאינו רשאי לילך משם והלאה‪ ,‬ומשם ויעל‬
‫לי בזה שיג ושיח‪ .‬אך אחר ששמי בקרבו‪ ,‬מטטרו"ן שמו כשם‬ ‫לשבירה וניתוץ שאמרנו כבר‪ .‬הריסה הוא מצב שבין שבירה‬
‫משה לבדו אל הר האלהים‪ ,‬ויהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם‬
‫רבו בגימטריא שד"י‪ .‬ולכה"פ בפרפראות לחכמה גם ברמז‪.‬‬ ‫לניתוץ‪ .‬כי אין די בשבירת העבודה זרה לב' חלקים‪ ,‬שהרי‬
‫כל ארבעים יום‪ ,‬שכן מצינו כשירד משה וישמע יהושע את קול‬
‫מטטרו"ן עם הו' אותיות בגימטריא נע"ר‪.‬‬ ‫להלכה יש לשברם לחלקים עד שלא יהא חלק הנעבד בכיוצא‬
‫העם ברעה )שמות לב‪ .‬יז(‪ ,‬למדנו שלא היה יהושע עמהם‪ ,‬ע"כ‬
‫מרש"י‪ .‬ולענ"ד‪ ,‬מה שיהושע נטה שם אהלו ונתעכב שם כל‬ ‫בזה‪ ,‬כגון יד ורגל משברי עבודה זרה שאסור כיון שנעבד‬
‫ארבעים יום‪ ,‬על זה נא' ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר‬ ‫ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה'‬ ‫בכיוצא בזה‪ .‬אבל ניתוץ לאבנים קטנים אין צריך בעבודה זרה‪,‬‬
‫ידבר איש אל רעהו ושב אל המחנה ומשרתו יהושע בן נון נער‬ ‫נעשה ונשמע )שמות כד‪ .‬ז(‪.‬‬ ‫כי רק במזבח הבנוי מאבנים הרבה צריך לבטלו בניתוץ‪ .‬ואם‬
‫לא ימיש מתוך האהל )שמות לג‪ .‬יא(‪ .‬יהושע לא ימיש מתוך האהל‬ ‫רצית לידע הריסה שנא' בעבודה זרה מהו‪ ,‬צא ולמד מהפסוק‬
‫במסכת מגילה )ז' ע"א( תניא ר' אליעזר אומר אסתר ברוח‬
‫אשר נטה לרגל מקום הגבלת ההר‪ .‬וכמשה רבינו שנא' בו ויהי‬ ‫ויבואו כל עם הארץ בית הבעל ויתצוהו את מזבחותיו ואת‬
‫הקודש נאמרה וכו'‪ ,‬אמר שמואל אי הואי התם הוה אמינא‬
‫שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה )שמות לד‪ .‬כח(‪ ,‬וכמו שאמר‬ ‫צלמיו שברו היטב )מלכים ב' יא‪ .‬יח(‪ .‬שברו היטב הנאמר בעבודה‬
‫מלתא דעדיפא מכולהו‪ ,‬שנא' קימו וקבלו )אסתר ט‪ .‬כז(‪ ,‬קימו‬
‫לישראל‪ ,‬בעלותי ההרה וגו' ואשב בהר ארבעים יום וארבעים‬ ‫זרה‪ ,‬היינו הריסה‪ .‬שבירת הע"ז עפ"י ההלכה עד שיתבטל‪.‬‬
‫למעלה מה שקיבלו למטה‪ .‬אמר רבא‪ ,‬לכולהו אית להו פירכא‪,‬‬
‫לילה )דברים ט‪ .‬ט‪ ,(.‬וכן ואתנפל לפני ה' כראשונה ארבעים יום‬ ‫לבר מדשמואל דלית ליה פירכא‪ .‬והקשו בתוס' שאף לשמואל‬ ‫ובמסכת עבודה זרה )נג ע"ב ונד ע"א(‪ ,‬בימוס שנפגם מותר‪ ,‬מזבח‬
‫וארבעים לילה )דברים ט‪ .‬יח(‪ ,‬ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים‬ ‫איכא פירכא‪ ,‬שהרי איצטריך קרא לדרשא אחריני‪ ,‬דאמר רבא‬ ‫שנפגם אסור עד שינתץ רובו‪ ,‬היכי דמי בימוס היכי דמי מזבח‪,‬‬
‫ארבעים יום וארבעים לילה )דברים י‪ .‬י‪ ,(.‬כמשה רבו כן התלמיד‬ ‫במסכת שבת )פח ע"א( הדור קבלוה בימי אחשורוש‪ ,‬דכתיב קימו‬ ‫א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן בימוס אבן אחת‪ ,‬מזבח אבנים‬
‫יהושע בן נון היה נבדל ונפרש בכל אותן ימים מהעם ומהמחנה‪,‬‬ ‫וקבלו היהודים‪ ,‬קיימו מה שקיבלו כבר‪ .‬ותי' בתוס' שעכ"ז תרתי‬ ‫הרבה‪ ,‬אמר חזקיה מאי קרא )דמזבח הוי אבנים הרבה ואיסורו עד שינתץ‬
‫וזהו ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל‪.‬‬ ‫שמעינן מהפסוק‪ ,‬עיי"ש בדבריהם‪ .‬ובחשק שלמה כתב בשם‬ ‫רובו(‪ ,‬בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו‬
‫ייתכנו שגיאו ת כתיב וניסוח ‪ ,‬ועם המעיינים הסליחה‬ ‫הגר"א‪ ,‬כיון שהכתיב הוא קימו וקבל ואילו הקרי הוא קימו‬ ‫אשרים וחמנים )ישעיה כז‪ .‬ט(‪ ,‬אי איכא כאבני גיר מנופצות לא‬
‫וקבלו‪ ,‬על כן שפיר איכא למיגמר תרתי‪ ,‬הא' מהכתיב והב'‬ ‫יקומון )שוב לא יקריבו עליו( אשרים וחמנים‪ ,‬אי לאו יקומו‪ ,‬ע"כ‪ .‬ומה‬

‫‪www.ladaat.net/gilionot.php‬‬ ‫גיליונות פרשת השבוע להורדה‪:‬‬


‫ל ח ב ר ך ‪ ,‬ו כ ב ר א מ ר ו ח ז " ל )אבות פ"ה מי"ח( ה מ ז כ ה א ת ה ר ב י ם א י ן ח ט א ב א ע ל י ד ו‬ ‫כשסיימת קריאתך העבר‬
‫בחסות הקו החדש‪ 0747-300100 :‬קו החדשות במחיר שיחה רגילה‬