You are on page 1of 20

‫‪127‬‬

‫‪minlyde dlerd‬‬
‫`‪minlyd ipt lr dlerd zyecw oexzi .‬‬
‫‪cqge d`eap .a‬‬
‫‪dyecwe zeyixt‬‬ ‫‪.b‬‬
‫‪awri cbpk minlyd ,wgvi cbpk dlerd .c‬‬
‫‪miieb ly zepaxw .d‬‬
‫`‪dpnfe dnewn :minlyd zlik‬‬ ‫‪.e‬‬
‫‪minlyl dlerd zncwd‬‬ ‫‪.f‬‬
‫‪mekiq .g‬‬

‫`‪minlyd ipt lr dlerd zyecw oexzi .‬‬


‫במאמר הקודם עסקנו בייחודיותה של העולה ביחס לשאר הקרבנות והעלנו כי העולה‬
‫באה לשם כפרה‪ ,‬כחטאת וכאשם‪ ,‬על אף שהיא נחשבת קרבן נדבה‪ ,‬כשלמים‪ ,‬ואין‬
‫החוטא מחוייב בהבאתה אם אינו חפץ בכפרה‪.‬‬
‫במאמר זה נבקש להשוות בין ההשפעות הרוחניות השונות של העולה ושל השלמים‪ ,‬על‬
‫בעליהם‪.‬‬

‫נקודת הדמיון היחידה הקיימת בין שני הקרבנות הללו מסתכמת בהיותם קרבנות‬
‫נדבה‪ .1‬למעט עובדה זו‪ ,‬קיימים הבדלים מהותיים ביניהם‪ ,‬המתבטאים בעיקר בדרגת‬
‫קדושתם השונה‪ :‬העולה מוגדרת כ'קדשי קדשים'‪ ,‬והשלמים – 'קדשים קלים'‪.2‬‬
‫על פי הגדרות אלו של רמת הקדושה‪ ,‬נראה לכאורה כי העולה היא הקדוֹשה והעליונה‬
‫מבין כל הקרבנות‪ ,‬וכי השלמים נחשבים לפחות קדושים מביניהם‪.‬‬
‫נבאר את דברנו‪:‬‬
‫רק העולה מוגדרת במשנה )זבחים ה‪ ,‬ד'( כ'קדשי קדשים' למרות שגם המנחה‪ ,‬החטאת‪,‬‬
‫האשם ושלמי הציבור כלולים בהגדרה זאת‪ .‬הגמרא )זבחים נג‪ ,‬ב'( ְת ֵמהה על כך‪:‬‬
‫]‪úåîùàå úåàèç éáâ éðú àìã éàî :é"ùø‬‬ ‫‪'íéùã÷ éùã÷' äéì éðú àîòè éàî – äìåò‬‬
‫‪?['íéùã÷ éùã÷' éîð ååäã‬‬
‫והיא משיבה‪:‬‬
‫‪."àéä íéùã÷ éùã÷" :(äìåòá =) äá (äøåúá =) áéúë àìã íåùî‬‬

‫יש עולות ושלמים המוגדרים קרבנות חובה‪ ,‬כגון 'עולת ראייה' ושלמי חגיגה ושמחה‪ ,‬שחייבים‬ ‫‪.1‬‬
‫להביאם ברגל )ראה רמב"ם חגיגה א‪ ,‬א'(‪.‬‬
‫על השוני ביניהם ראה במאמר הקודם פרק ג‪ 2 ,‬ובהערה ‪ ,8‬עמ' ‪.79‬‬ ‫‪.2‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪128‬‬

‫כלומר‪ ,‬מבין כל הקרבנות‪ ,‬השמיטה התורה את התואר 'קדשי קדשים' רק מקרבן‬


‫העולה‪ ,‬וכדי להשלים את התמונה‪ ,‬באה המשנה ועיטרה בתואר זה את העולה בלבד‪,‬‬
‫לומר לך כי אף היא נחשבת 'קדשי קדשים'‪.‬‬
‫לכאורה ניתן היה להסיק מהשמטת התורה את התואר 'קדשי קדשים' מקרבן העולה‪,‬‬
‫שאין היא נחשבת 'קדשי קדשים' באופן מובהק‪ .‬אולם לאמיתו של דבר‪ ,‬הבין רש"י‬
‫באופן הפוך‪ :‬דווקא מחמת הפשיטות שבעובדה זו‪ ,‬לא ראתה התורה צורך לציין זאת‪,‬‬
‫שרפתן על גבי המזבח‪ .‬על פי זה‬
‫שכן הסימן המובהק המאפיין 'קדשי קדשים' הוא – ֵ‬
‫הסיק רש"י )שם ד"ה "ומשני"( ביחס לעולה ש"כולה לגבוה" כי‪" :‬אין לך 'קדשי קדשים'‬
‫כזה!"; שאר הקרבנות שאינם ב"כליל" – דוגמת חטאת ואשם – צריכים אזכור מיוחד‬
‫בתורה על מנת שיֵחשבו 'קדשי קדשים'‪.3‬‬

‫לא זו בלבד שאין העולה זקוקה לאזכור רמת קדושתה בתורה‪ ,‬אלא היא אף מתוארת‬
‫)ויקרא‬‫ע"י חז"ל כ"עליונה מכל הקרבנות"‪ .4‬ואכן‪ ,‬כבר ב'תורת הקרבנות' שבפרשת צו‬
‫ו‪ ,‬א' ‪ -‬ז‪ ,‬ל"ח( המונה את הקרבנות בסדר יורד על פי רמת קדושתם‪' ,5‬תורת העולה'‬
‫נמצאת בראש הרשימה )ויקרא ו‪ ,‬ב'‪-‬ו'( מפאת קדושתה העליונה‪.‬‬
‫בניגוד לעולה‪ ,‬נמצא זבח השלמים בסוף רשימת הקרבנות )ויקרא ז‪ ,‬י"א ואילך(‪ ,‬בתור‬
‫הקרבן היחיד המוגדר כ'קדשים קלים'‪.‬‬

‫במבט ראשון‪ ,‬נראה כי הגדרת קרבן השלמים כ'קדשים קלים' מציב אותו כנחות‬
‫בהשוואה לקרבן העולה‪ ,‬המוגדר 'קדשי קדשים'‪ .‬לתארים אלה יש השלכות הלכתיות‪:‬‬
‫'קדשי קדשים' אינם נאכלים מפאת קדושתם אלא בעזרה ולזכרי כהונה; אך השלמים‬
‫– המוגדרים 'קדשים קלים' – נאכלים בכל העיר ולכל אדם‪ ,‬דבר המורה לכאורה על‬
‫פחיתות ברמת קדושתם‪ .6‬גם זמן אכילת השלמים שהוא שני ימים והלילה שביניהם –‬
‫מורה על קדושה קלה ביחס ל'קדשי קדשים' שאינם נאכלים אלא ליום ולילה‪.‬‬

‫בפרק הבא‪ ,‬נערוך השוואה בין השפעות העולה והשלמים‪ .‬על יסוד השוואה זו ניווכח‬
‫כי כל אחד מהקרבנות הינו בעל תפקיד ייחודי משלו‪ ,‬אך לא נסיק מהנ"ל לגבי מעלת‬
‫האחד על פני חבירו‪ .‬בהמשך המאמר‪ ,‬נעסוק בגישה מפתיעה‪ ,‬ההופכת את היוצרות‬
‫בכך שמעמידה את השלמים במעלה גבוהה יותר ממעלת העולה‪.‬‬

‫רעיון זה נתבאר במאמר 'עולת הנדבה' פרק ח‪.6 ,‬‬ ‫‪.3‬‬


‫מדרש 'תנחומא'‪ ,‬פרשת צו א'‪" :‬למה נקרא שמה עולה? שהיא עליונה מכל הקרבנות"‪ .‬גם עניין זה‬ ‫‪.4‬‬
‫נתבאר ביסודיות במאמר 'עולת הנדבה' שם‪.‬‬
‫רמב"ן ויקרא ו‪ ,‬י"ח‪ ..." :‬רצה לבאר דיני 'קדשי קדשים' כי המשפט אחד להם‪ ...‬ואחרי כן יבאר דין‬ ‫‪.5‬‬
‫'קדשים קלים' וכו' "‪ .‬ראה 'עולת הנדבה' פרק ד‪.‬‬
‫קרבה כליל על המזבח ואיננה נאכלת כלל ומ"מ מהשוואת השלמים לחטאת ולאשם‬ ‫העולה כמובן ֵ‬ ‫‪.6‬‬
‫המוגדרים כ'קדשי קדשים' ונאכלים‪ ,‬ניתן ללמוד לכאורה על מעלת העולה ביחס לשלמים‪.‬‬
‫‪129‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫‪cqge d`eap .a‬‬


‫לדעת הראי"ה קוק )'עולת ראיה' ח"א עמ' קכד( כל אחד משני הקרבנות – העולה והשלמים‬
‫– פועל את פעולתו במישור שונה‪:‬‬
‫‪:úåòôùä éðéî éðù ...úéîéðôä äùåã÷á ùé‬‬
‫‪,äàåáðä ãåñéì äìåò ,éîééîù åìåë ,éîéðô åìåë àåäù ïåéìòä ùã÷ä úòôùä‬‬
‫‪äìåëù äìåòä‬‬
‫‪È‬‬ ‫‪ãåñé åäæ ;äâøãäå òáè ìëî äìòîìù úeàìôðä ,äùåã÷ä‬‬
‫'‪.äåáâì äìåò ,'ìéìë‬‬
‫‪úàø÷ì ,÷ãöäå øñåîä úàø÷ì êìåä ,[íéîìùä – åãâðëå] éîéðô ãåñé ãåò ùéå‬‬
‫‪.'åëå íãàä çåëá øùà 'ä éëøãì íéàúîä ìëùäå äáùçîä øäåè‬‬
‫‪;íéîìùìå äìåòì íéëéøö åððä äìà éðù ãâðå‬‬
‫‪,äðåùàøä äðåéìòä úéîéðôä äòôùää ãâð – äìåòä‬‬
‫‪.äéðùä ãâð – íéîìùäå‬‬
‫הראי"ה קוק כרך את העולה עם הנבואה‪ .7‬לשניהם רעיון משותף והוא – הפרישות‬
‫מענייני העולם הזה והדבקות בה'‪ .‬הקרבת העולה מבטאת בקשה להתעלוּת הנשמה‬
‫לשם דבקות בה'‪ ,‬והנבואה היא עצם הדבקות בה'‪ ,8‬אשר מעצם טבעה מצריכה פרישה‬
‫מענייני העולם הזה‪ 9‬ועיסוק ברוחניות‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬השלמים קשורים דווקא בהופעת הקדושה בחיים הארציים‪ ,‬כגון בבניית‬
‫מערכת מוסרית וצודקת ביחסים שבין אדם לחבירו‪.10‬‬

‫הנצי"ב מוואלוז'ין )'העמק דבר' שמות יח‪ ,‬י"ב( חילק באופן דומה בין העולה לבין השלמים‪.‬‬
‫הסברו מושתת על יסוד דברי התוכחה של הנביא הושע אודות הבאת הקרבנות‬

‫‪ .7‬מפרשת ברכותיו של בלעם ניתן ללמוד כי הקרבת העולה מסייעת בהשגת נבואה בפרשה זו מצווה‬
‫בלעם את בלק‪" :‬התיצב על עֹֹלתך ואלכה‪ ,‬אולי יִ קרה ה' לקראתי ודבר מה יראני‪ ...‬ויקר אלהים אל‬
‫בלעם וגו' " )במדבר כג‪ ,‬ג'‪-‬ד'(‪ .‬בהמשך הפרשה‪" :‬התיצב כה על עֹלתך‪ ...‬ויקר ה' אל בלעם וישם דבר‬
‫נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי‬ ‫בפיו" )שם ט"ו‪-‬ט"ז(‪ .‬ובסופה מגיע בלעם לדרגת נבואה‪ֻ " :‬‬
‫יחזה‪ ,‬נֹֹפל וגלוי עינים" )שם כד‪ ,‬ד'(‪ .‬וראה דברי הרמב"ן )לעיל עמ' ‪" :(62‬עשה כן לקרבה אל‬
‫האלוקים כדי שיחול עליו הדיבור"‪.‬‬
‫‪ .8‬מבין הפטורים מ'עולת ראייה' מוזכר הסומא באחת מעיניו )חגיגה ב‪ ,‬א'(‪ .‬הטעם לכך הוא‪ :‬שכדרך‬
‫שבא ֵליראות לפני ה'‪ ,‬כך בא ִליראות )ראה מאמר "עולת הנדבה" הערה ‪ ,62‬עמ' ‪ .(99‬על דרך הדרש‬
‫ניתן לומר כי כדי להשיג דרגת נבואה‪ ,‬צריך מבט מקיף על גדלות ה' ואחדותו‪ ,‬ולשם כך עליו לראות‬
‫בשתי עיניו‪ ,‬כביטוי למבט רחב ומקיף של האלוקות‪.‬‬
‫‪ .9‬ראה רמב"ם )יסודי התורה פרק ז‪ ,‬א'‪-‬ב'(‪" :‬ופורש מדרכי העם ההולכים במחשכי הזמן";‬
‫"כשמתנבאים אבריהן מזדעזעין וכח הגוף כשל ועשתנותיהם מתטרפות ותישאר הדעת פנויה להבין‬
‫מה שתראה"‪ .‬אפילו משה רבינו פרש מאשתו כדי להיות מוכן בכל עת לקבלת הנבואה )שבת פז‪ ,‬א'(‪.‬‬
‫‪ .10‬הראי"ה קוק כתב בפירושו לברכת החודש )'עולת ראי"ה' ח"ב עמ' קכב( על בקשת "חיים שתהא‬
‫בהם יראת ָש ַמיִ ם ויראת חטא"‪" :‬שתהיה יראת החטא מעורבת עם החיים‪ .‬כי יש אנשים שיש בהם‬
‫יראת חטא‪ ,‬אבל אינה חזקה אצלם‪ .‬ועל כן‪ ,‬בהיותם מתרחקים מהמון החיים ושאונם יהיו יראי‬
‫חטא‪ ,‬וכיון שיבואו בחברת החיים‪ ,‬במפעלים ובעסקים תסור מהם יראת החטא מפני שאינה‬
‫מוגבלת יחד עם חייהם‪ .‬ועל כן מבקש על חלק טוב זה של חיים‪ ,‬שיש בהם בתוך החיים עצמם יראת‬
‫חטא‪ ,‬וכעניין שאחז"ל )יומא עא‪ ,‬א'( 'אתהלך לפני ה' בארצות החיים' – 'זה מקום שווקים' "‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪130‬‬

‫למקדש‪ ,‬ולדבריו השלמים נועדו להשכין שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬והעולה – בין אדם‬
‫למקום‪:‬‬
‫‪ìò íðîà .'åëå ïéöøî íä íå÷î ìëî ,äáãðá ïéàáù áâ ìò óà ,íéîìùå äìåò‬‬
‫‪íéäìÁ‬‬
‫‪Ä à úòÇ ãÀ‬‬ ‫‪Ç æ àÉìÀå ézÄ öÀ ôÇ çÈ ãñÆ çÆ ékÄ " :('å ,å) àéáðä òùåä øàá ?ïéöøî ïä äî‬‬
‫‪Ç å ,çáÈ‬‬
‫– ‪."úÉåìÉòîÅ‬‬
‫‪øôëì àá éëä íåùîå ,åçë éôì íé÷åìà úòã âéùäì äìåò úéìëúã ,øàåáî‬‬
‫‪åðîî òðîð äæ íåùîå ,åðîî 'ä éðô úøúñä íøåâù ,íÄéîÇ ùì‬‬ ‫‪È íãà ïéáù 'äùò' ìò‬‬
‫‪.'åëå íé÷åìà úòã‬‬
‫‪àèç ìò àáù ,úåéøáä ïéáå åðéá íåìùä úãéî øãòä ìò úåöøì àá ,íéîìùå‬‬
‫‪.íåìùä úãéî âéùäì íéîìù ïéàéáî äæ ìòå ...11ãñçä úãéîá‬‬
‫‪,'åëå ïáø÷ä ìù úéìëú àìà ïáø÷ä åðéà 'úé åðåöø ø÷éòã ,àéáðä øîàå‬‬
‫‪äðåîù úòùá ïéùåò åðàù åîë åù÷åáî úà äáø÷ä úòùá ä"á÷äî ïéù÷áîå‬‬
‫‪.ïáø÷ íå÷îá éà÷ã ,äòåá÷ äìéôúå äøùò‬‬

‫תפישה זו‪ ,‬הרואה בשני הקרבנות הללו ביטוי לשתי מגמות שונות‪ ,‬בלא שיהיה יתרון‬
‫יך –‬
‫ית עֹל ֶֹת ָ‬ ‫לאחד על פני חבירו‪ ,‬מוצאת את ביטויה בדרשת ר' יהושע לפסוק‪" :‬וְ ָע ִשׂ ָ‬
‫יך‪ ,‬וְ ַה ָבּ ָשׂר‬ ‫יך יִ ָשּׁ ֵפ ְך ַעל ִמ ְז ַבּח ה' ֱא ֶ‬
‫לה ָ‬ ‫יך; וְ ַדם ְז ָב ֶח ָ‬
‫לה ָ‬
‫ַה ָבּ ָשׂר וְ ַה ָדּם – ַעל ִמ ְז ַבּח ה' ֱא ֶ‬
‫ֹאכל" )דברים יב‪ ,‬כ"ז(‪ .‬מפסוק זה לומד ר' יהושע כי בשר הקרבן ודמו – מעכבים זה את‬ ‫תּ ֵ‬
‫זה‪ .‬ולשם הוראת דין זה‪ ,‬הייתה צריכה התורה להתייחס‪ ,‬הן לעולה והן לשלמים‬
‫"וצריכא"‪:‬‬
‫‪,...'ìéìë' ïëù ,àøéîçã àéä äìåò àðéîà àååä ,äìåòá àðîçø áúë éàã‬‬
‫‪'åëå úåìéëà éúù äéá úéàã – äáøãà àðéîà àååä ,íéîìù àðîçø áúë éàå‬‬
‫)‪.('á ,æò íéçñô‬‬
‫הצד ה'חמור' בעולה הוא בהיותו קרב כולו לה'‪ ,‬ביטוי להשגת "דעת אלוקים" מעל‬
‫לגדרי העולם‪ .‬הצד ה'חמור' בשלמים הוא בהיותו 'נאכל' – לא רק למזבח אלא גם‬
‫לאנשים בשר ודם‪ ,‬ביטוי להשלמת עולם המעשה‪ .‬בנוסף לאכילה הכפולה‪ :‬אכילת‬
‫מזבח ואכילת האדם‪ ,‬ניתן להוסיף את שתי האכילות במין האדם עצמו – אכילת‬
‫הכהנים ואכילת הבעלים‪ ,‬ביטוי ייחודי להשגת "שלום בינו ובין הבריות" )לשון הנצי"ב‬
‫לעיל(‪.‬‬

‫‪ .11‬תפישה זו‪ ,‬שגם קרבן השלמים בא לשם כפרה על חטא‪ ,‬מחודשת ומנוגדת לפסק הרמב"ם שאין‬
‫מתוודים על שלמים אלא אומרים עליו דברי שבח )מעשה הקרבנות ג‪ ,‬ט"ו(‪ .‬הנצי"ב סמך על כמה‬
‫מקורות שמהם משמע שגם השלמים מכפרים‪ :‬פשט המשנה בערכין ה‪ ,‬ו'‪" :‬חייבי עולות ושלמים –‬
‫ממשכנין אותן אף על פי שאין מתכפר לו עד שיתרצה"; בראש השנה ה‪ ,‬ב' מבואר ש"כל הקדשים‬
‫בני הרצאה נינהו זולת בכור" )לשון הנצי"ב(; פשט הגמרא בקדושין נ‪ ,‬א'‪" :‬כי היכי דתהוי ליה‬
‫כפרה"‪ .‬ברם‪ ,‬יש מקום לפרש במקורות שהביא הנצי"ב‪ ,‬שמרכיב הכפרה מתייחס רק לקרבן העולה‬
‫ולא לשלמים‪ .‬ואפילו אם הכוונה גם לשלמים‪ ,‬מדובר ב"הרצאה" )וכדפרש"י ראש השנה ה‪ ,‬ב'‪,‬‬
‫שייעודה‪" :‬אם לכפרה אם לדורון"( ושוב אין ראיה ששלמים באים לכפרה על חטא‪ .‬וראה תוספות‬
‫זבחים מח‪ ,‬א' ד"ה "יקריב" דמכפר על הנדר שנדר‪ ,‬ואכמ"ל‪ .‬וראה 'תנחומא'‪ ,‬פרשת תצוה סי' טו‪:‬‬
‫"שכל הקרבנות כולן לצרכיהן של ישראל‪ ,‬כיצד? החטאת היתה באה על החטא‪ ,‬והאשם – כן‪,‬‬
‫העולה באה על הרהור הלב‪ ,‬השלמים אינן באין אלא לכפרה שהן באין על מצות עשה‪ .‬אבל‬
‫הקטורת אינה באה לא על החטא ולא על עון ולא על האשם אלא על השמחה וכו' "‪ ,‬וצ"ע‪.‬‬
‫‪131‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫נראה כי זהו שורש המחלוקת בתלמוד )חגיגה ו‪ ,‬א'( בין בית שמאי לבית הלל‪ ,‬בקביעת‬
‫הערך הכספי הנמוך ביותר‪ 12‬של קרבנות הרגל‪' :‬עולת הראיה' – מן הצד האחד‪ ,‬ו'שלמי‬
‫החגיגה' – מן הצד השני‪:‬‬
‫‪:íéøîåà éàîù úéá‬‬
‫‪äî ,äåáâì äìåë äìåò äééàøäù ;óñë äòî – äâéâçäå ,óñë éúù – äééàøä‬‬
‫‪.'åëå äâéâçá ïë ïéàù‬‬
‫‪:íéøîåà ììä úéáå‬‬
‫‪.'åëå óñë éúù – äâéâçå ,óñë äòî – äééàøä‬‬
‫‪?éàîù úéáë éøîà àì àîòè éàî ììä úéáå‬‬
‫‪úéàã àôéãò äâéâç :äáøãà ,äåáâì äìåë äìåòã àôéãò äééàø úøîà à÷ã‬‬
‫‪.[íãàå çáæî :é"ùø] !úåìéëà éúù äá‬‬
‫דרישתם של בית שמאי כי שוויה של העולה יהיה כפול משווי החגיגה‪ ,‬שורשה במידת‬
‫הדין האופיינית לפסיקתם‪ ,‬מידה שעניינה התבטלות לאמת האלוקית המוחלטת‪ ,‬בלא‬
‫פשרות‪ .‬בית הלל‪ ,‬לעומתם‪ ,‬מבקשים להדגיש את תיקונו של העולם הזה עם כל‬
‫מורכבותו‪ ,‬רעיון התואם את מידת החסד האופיינית להם‪ ,‬ולכן על החגיגה להיות‬
‫יקרה יותר מהעולה‪.13‬‬

‫‪ .12‬קביעה זו היא מדרבנן‪ .‬ראה רמב"ם )חגיגה א‪ ,‬ב'(‪" :‬ה'ראייה' וה'חגיגה' אין להן שיעור מן התורה‪...‬‬
‫אבל מדברי סופרים שלא יהא קרבן 'עולת ראייה' פחות משוה מעה כסף‪ ,‬ולא שלמי חגיגה פחות‬
‫משוה שתי כסף וכו' "‪.‬‬
‫‪ .13‬אפשר שזהו שורש מחלוקתם בסדר בריאת ָש ַמיִ ם וארץ‪" :‬בית שמאי אומרים‪ָ :‬ש ַמיִ ם נבראו תחלה‬
‫הש ַמיִ ם ואת הארץ'‪.‬‬ ‫ואחר כך נבראת הארץ‪ ,‬שנאמר )בראשית א‪ ,‬א'(‪' :‬בראשית ברא אלהים את ָ‬
‫ובית הלל אומרים‪ :‬ארץ נבראת תחלה ואחר כך ָש ַמיִ ם‪ ,‬שנאמר )בראשית ב‪ ,‬ד'(‪' :‬ביום עשות ה'‬
‫וש ַמיִ ם' " )חגיגה יב‪ ,‬ב'(‪ .‬וכתב ה'בן יהוידע' שם‪" :‬דלבית שמאי מלאכים עדיפי‬ ‫אלהים ארץ ָ‬
‫מצדיקים‪ ,‬ולבית הלל צדיקים עדיפי‪ ,‬כי קילוסו של הקב"ה יוצא יותר מבעלי החומר‪ ,‬דלכך ס"ל‬
‫ארץ נבראת תחילה‪ .‬ועוד נ"ל דנפ"מ לבית שמאי צריך שיעסוק האדם בתורה שהיא תיקון הנפש‪,‬‬
‫ואחר כך ישא אשה שהוא תיקון הגופניי‪ ,‬ולסברת ב"ה צריך להיפך‪ ,‬ישא אשה ואחר כך ילמוד‬
‫תורה"‪ .‬כלומר‪ ,‬לדעת בית שמאי על האדם להתרומם תחילה לדבקות ב' ָש ַמיִ ם' ורק אחר כך לרדת‬
‫ל'ארץ'‪ ,‬ולבית הלל ראוי להשקיע מראש בתיקון המסגרות הארציות ומתוך כך להתעלות ל' ָש ַמיִ ם'‪.‬‬
‫בביאור השיטות של בית הלל ובית שמאי‪ ,‬ראה במקורות הבאים‪ :‬מהר"ל‪' ,‬דרך החיים' עמ' נא‪-‬נב‪:‬‬
‫"ובזה משלים שמאי במוסר שלו מוסר הלל עד כי כאשר שניהם יחד בוודאי הם טובים‪ ,‬כי בין‬
‫האדם לחבירו לא יהיה לאדם קפידה‪ ,‬אבל במילי דשמיא יהיה לו קפידה וכו'‪ .‬וידוע‪ ,‬כי מידת שמאי‬
‫שהיה מקפיד‪ ....‬וכל אחד מוסר שלו כפי מידתו וכו' "‪ .‬ספר התניא‪ ,‬אגרת הקדש לרש"ז מלאדי )פרק‬
‫יג(‪" :‬בית שמאי ששורש נשמתם בבחינת שמאל העליון ולכן היו דנין להחמיר תמיד בכל איסורי‬
‫התורה‪ ,‬ובית הלל שהיו מבחינת ימין העליון היו מלמדין זכות להקל ולהתיר איסורי ב"ש שיהיו‬
‫מותרים מאיסורם ויוכלו לעלות למעלה"; 'לקוטי תורה' לרמ"מ שניאורסון )סוף 'שיר השירים'(‬
‫בביאור מחלוקת בית הלל ובית שמאי "כיצד מרקדין לפני הכלה?" על פי החסידות‪' " :‬כלה' היינו‬
‫כלות הנפש‪ .‬היא האהבה להשי"ת שיש בלב כל אחד ואחד מבני ישראל עד מסירות נפש ממש על‬
‫קדושת שמו יתברך‪ .‬מסירות נפש זו ישנו גם בעוברי עבירה אלא שאצלם זה מוסתר ונעלם בתוך‬
‫תוכם ואינה מורגשת בגלוי‪ .‬שואלת המשנה‪' :‬כיצד מרקדין?' ]מרקדין כמו 'המרקד' )שבת עג‪ ,‬א'(‬
‫ועניינו‪ :‬בירור הפסולת והתגלות המובחר[ – כיצד מביאין אהבה זו לידי גילוי? בית שמאי ששורשם‬
‫דין אומרים‪' :‬כלה כמות שהיא' היינו מקודם צריך להיות 'סור מרע ועשה טוב'‪ ,‬אחרי זה יכולה‬
‫להתגלות האהבה הנ"ל‪ .‬ובית הלל ששורשם חסד סוברים‪ :‬בכדי להגיע ל'כלה נאה' אפשר גם ע"י‬
‫'וחסודה'‪ ,‬להמשיך חסד עליון מלמעלה למטה שיהיה גילוי אלוקות‪ ,‬אז הרע יסתלק מעצמו‪ ,‬ואפילו‬
‫'היתה חיגרת או סומא‪ ,‬אומרים לה כלה נאה וחסודה' "; עין אי"ה לראי"ה קוק )שבת ח"א פרק א‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪132‬‬

‫כאמור‪ ,‬אין בדבריהם של הראי"ה קוק ושל הנצי"ב מוואלוז'ין אמירה כלשהי בדבר‬
‫מעלה בקרבן אחד ביחס למשנהו אלא רק להשפעותיהם השונות על בעליהם‪.‬‬

‫בפרק הבא נעסוק בגישה מפתיעה‪ ,‬הרואה דווקא בשלמים‪ ,‬קרבן בעל תוכן פנימי גבוה‬
‫מזה של העולה‪.‬‬

‫‪dyecwe zeyixt .b‬‬


‫בניגוד לחשיבה הראשונית בדבר מעלת העולה על פני השלמים‪ ,‬חידש ה'משך חכמה'‬
‫)שמות כ‪ ,‬י"ח( כי קיימת בחינה שבה מתגלית מעלה דווקא לשלמים על אף שאינם אלא‬
‫'קדשים קלים'‪.‬‬
‫פעולת השלמים היא במישור של 'קידוש החומר' בעוד שהעולות אינן פועלות על‬
‫מציאות העולם הזה אלא רק מרוממות את האדם לעיסוק במושכלות‪ .‬על פי זה ביאר‬
‫ה'משך חכמה' מדוע רק בכוחם של השלמים לקדש את הלחם הבא עמהם‪ :14‬בניגוד‬
‫לעולה ולחטאת‪ ,‬המסמלים מהלך נפשי של פרישה מענייני העולם הזה ומחומריותו‪,‬‬
‫השלמים מסמלים את החדרת הקדושה אל תוך עולם המעשה‪ ,‬דבר הבא לידי ביטוי‬
‫במעשי חסד ויושר‪ .‬מכאן ברור היאך יש בכוחם לקדש את הלחם‪.‬‬
‫וכך כתב ה'משך חכמה'‪:‬‬
‫‪÷ø [àìà] íçì ùã÷î àì [ìáà] ,øôëî – úàèçå ,'äì [úðúéð] – äìåò éë‬‬
‫‪.íìåòì íåìù [íéàéáî]ù – íéîìù åàø÷ð ïëìù ,íéîìù‬‬
‫‪÷ø [àìà] ,øîåçä úà íéùã÷î íðéà íããåáúäá íééúéîàä úåìëùåîä éë‬‬
‫‪øîåçä íéùã÷îä íä ,äøåúä éô ìò íééøîåçä íéðééðòáå íéùòîá äâäðää‬‬
‫‪.'åëå íçìä úà ùã÷ì íçåëá íéîìù ÷ø ïëìå !íìåòä úåâäðúä ìëå åéúåçåëå‬‬
‫‪"úÉåìÉòîÅ – íéäìÁ‬‬
‫‪Ä à úòÇ ãÀ‬‬ ‫‪Ç æ àÉìÀå ézÄ öÀ ôÇ çÈ ãñÆ çÆ ékÄ " :('å ,å) òùåä øîàù äæå‬‬
‫‪Ç å ,çáÈ‬‬
‫‪.15'ìéìë' åìåëù‬‬

‫אפשר שלזה רמז הרמב"ן )ויקרא ג‪ ,‬א'( שכתב‪:‬‬


‫‪øåøá øáã – ...äá÷ð íà ,øëæ íà – åéäéù íéîìùáå ,øëæ äéäéù äìåòá íòèä‬‬
‫‪Ä çÆ ìëå" :ïåùìî – íéîìùäå ,äîùë äìåòä éë àåä‬‬
‫‪,(ç"ë ,ãî äéòùé) "íéìùé éöô‬‬
‫"‪.'åëå "úåîìù íéðáà‬‬

‫סי' פ'(‪" :‬הלל איש החסד‪ ,‬ראה את החיים כולם בצדם הטוב‪ ,‬גם את הנפש האנושית ראה בעינו‬
‫הטהורה‪ ,‬ביותר בצידה הטוב ובתכונותיה היפות‪ .‬ובאמת לאיש ישר אוהב חסד וצדקה‪ ,‬אשר‬
‫פנייתו הפנימית היא לטוב וליושר‪ ,‬לא תזיק השמחה המתרחבת‪ ...‬וכן תרומם נפשו לעשות משפט‬
‫וצדקה ולבחור בדרך ה' הטובה וכו'‪ .‬שמאי שהכיר יפה ג"כ את הצדדים הרעים שיש בנפשות‬
‫וכו' "‪.‬‬
‫‪ .14‬ראה מנחות מו‪ ,‬ב' ורש"י ויקרא ז‪ ,‬י"ג‪" :‬שאין הלחם קדוש קדושת הגוף‪ ...‬עד שישחט הזבח"‪.‬‬
‫פעמים שהלחם מסמל את עולם החומר‪ ,‬ומשמש בתורה כשם מושאל לכל המאכלים )דברים ח‪ ,‬ג'‬
‫ורש"י ויקרא כא‪ ,‬י"ז(‪ ,‬ואף ליחסי אישות )רש"י בראשית לט‪ ,‬ו'(‪.‬‬
‫‪ . 15‬הנביא רואה הקבלה בין שלמים )=זבח( ובין "חסד" – פעולות גופניות של מעשים טובים‪ ,‬וכן בין‬
‫עולות ובין "דעת אלוקים" – התיאוריה המופשטת ללא יישום בעולם המעשה )על פי הערה ‪14‬‬
‫במהדורת הרב קופרמן ל'משך חכמה'(‪.‬‬
‫‪133‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫כלומר‪ ,‬העולה – עולה אמנם 'למעלה' כביטוי של ִקרבה לה'‪ ,‬אך אין היא פונה 'למטה'‬
‫לתיקון המציאות של העולם הזה במישור החומרי והחברתי‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬השלמים‬
‫פונים 'למטה' ומהווים ביטוי לתיקון כל המציאות; בכך "מטילים שלום בעולם" )רש"י‬
‫ויקרא ג‪ ,‬א'(‪ .‬מכאן מובן מדוע רק השלמים באים מזכר ומנקבה‪ ,‬שכן רק שילוב בין שני‬
‫המינים השונים מבטא שלמות אחת‪.‬‬

‫ניתן לומר שקרבנות העולה והשלמים מבטאים שתי פניות רוחניות שונות של בעליהם‬
‫– 'פרישות' ו'קדושה'‪ .‬העולה מהווה ביטוי ל'פרישות' מענייני העולם‪ ,‬בניגוד לשלמים‪,‬‬
‫המהווים ביטוי לקידוש המציאות החומרית‪ .‬הרמח"ל )'מסילת ישרים' פרק כו( ביאר את‬
‫מהותה של מידת הקדושה באופן הבא‪:‬‬
‫‪éðééðò úåéäì íéøæåç íééîùâä åéùòî åìéôà ,åàøåá úùåã÷á ùã÷úîä ùéàä‬‬
‫÷‪ì"æ åøîàå .äùò úååöî äîöò àéäù ,íéùã÷ úìéëà :êðîéñå ,ùîî äùåã‬‬
‫)‪.16"íéøôëúî íéìòáå íéìëåà íéðäë" :(æ"é ,é àøôéñ‬‬

‫נמצאנו למדים‪ ,‬כי מצד המהות הפנימית‪ ,‬דווקא השלמים‪ ,‬שאינם אלא 'קדשים‬
‫קלים'‪ִ ,‬הנם בעלי דרגה גבוהה מזו של העולה‪ ,‬משום שבכוחם לקדש את החומר‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬העולה המרוממת את בעליה לפסגות רוחניות אשר מעבר לגדרי העולם‬
‫הזה‪ ,‬אין בכוחה לקדש את המציאות‪ .‬ביטוי קיצוני להעדפת הקדושה על פני הפרישות‪,‬‬
‫מצוי בהערת הנצי"ב מוואלוז'ין המתייחסת לחנוכת בית המקדש הראשון‪ .‬הגמרא‬
‫)מועד קטן ט‪ ,‬א'( מספרת כי באותה שנה אכלו בני ישראל ביום הכיפורים‪ ,‬שחל במהלך‬
‫שבעת ימי המשתה של חנוכת בית המקדש‪ .‬למרות זאת‪" :‬יצתה בת קול ואמרה להם‪:‬‬
‫'כולכם מזומנין לחיי העולם הבא'!"‪ .‬ושואלת הגמרא‪ :‬מדוע לא הסתפקו ישראל –‬
‫במעמד חנוכת המקדש – בהקרבת קרבנות הנחשבים "צורך גבוה"‪ ,‬בלא צורך לחלל‬
‫את יום הכיפורים; תחת זאת עסקו באכילה ובשתייה‪ ,‬הנחשבות כ"צורך הדיוט"?‬
‫על כך משיבה הגמרא‪:‬‬
‫‪!äéúùå äìéëà àìá äçîù ïéà‬‬
‫עומק דברי חז"ל כי שמחת המשתה בחנוכת הבית ִהוותה עילה צודקת לביטול התענית‬
‫ביום הכיפורים‪ ,‬מבואר בהערת הנצי"ב )הוספות מכי"ק‪ ,‬ויקרא ט‪ ,‬ו' ד"ה "אהרן ובניו‬
‫יקטירו"(‪:‬‬
‫‪íåùî íéøåôéëä íåéá äðòúä àì ùã÷îä úëåðç úòÅ aÀ ùÀ äîìùì íøâ äæå‬‬
‫‪.íùä úáäàì àéáî äåáâ ïçìåùî íéùã÷ úìéëàù‬‬

‫‪ .16‬וראה עוד‪' :‬ישראל קדושים'‪ ,‬לר' צדוק‪) ,‬אות ד‪ ,‬עמ' ‪" :(9-7‬הקדושה המוזכר בתלמודין הוא‬
‫החסידות דירושלמי שפי' הר"ן דכל מעשיו לשם ָש ַמיִ ם וכו' שאין צריך כ"כ הגדרה )=הרחקה(‬
‫מערווה לעניין שימוש באשה וכו'‪ .‬דוד המלך‪ ...‬דקרי לנפשיה 'חסיד'‪ ...‬שלא היה מתענג בתאוות‬
‫כשאר מלכי מזרח ומערב‪ ,‬רק כל מעשיו לשם ָש ַמיִ ם‪ ...‬והיינו דע"י סיגוף היצר והשתדלותו בכל‬
‫כוחו‪ ,‬על ידי זה השם יתברך עוזרו אחר כך דאין שולט בו עוד‪ ,‬וע"י השתדלותו הוא שזוכה לכך ולא‬
‫שהשם יתברך מעצמו מסלק בחירתו ממנו ועושהו כמלאכי השרת‪ ,‬דלא על זה היתה בריאת האדם‬
‫וכו'‪ .‬ואחר שזכה לזה הרי לא הרגיש הנאה גופנית בכל ענייני עולם הזה ולא כיון אלא למצות עונה‬
‫וככל מצוות השם יתברך‪ ,‬ואינו כתלמיד חכם דעלמא שהיה בזה יציאה מקדושה"‪ .‬וראה שם‪ ,‬אות‬
‫ה'‪" :‬ועיקר הקדושה הגמורה הוא כשהגיע למדרגה זו הגדולה שיוכל להשתמש בכל הנאותיו‬
‫בקדושה בלא כוונה לגרמיה והנאת גופו וכו' "‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪134‬‬

‫כלומר‪ ,‬באותו מעמד ניתן היה להגיע לדרגה הרוחנית הגבוהה ע"י אהבת ה'‪ ,‬הבאה‬
‫מתוך השמחה באכילה ובשתייה‪ ,‬יותר מאשר ע"י הפרישות של יום הכיפורים‪ .17‬אמנם‬
‫בכל שנה ושנה יש להדגיש ביום הכיפורים את השחרור מכבלי הגוף ע"י תענית בכדי‬
‫להידבק בה' ולזכות לסליחה‪ ,‬אולם באותה שנה שבה ירדה השכינה לעיני בני ישראל‬
‫וכבר זכו כולם לדבקות זו‪ ,‬שוב לא היה צורך בעינוי הגוף וניתן היה להתעלות יותר‬
‫דווקא ע"י שמחת האכילה של שלמים באותו היום‪.‬‬

‫‪awri cbpk – minlyd ,wgvi cbpk – dlerd .c‬‬


‫חילוק דומה מצוי בספרי החסידות‪ ,‬הרואים בעולה ובשלמים סמלים למפעל חייהם‬
‫של האבות – יצחק ויעקב‪ ,‬בהתאמה‪.‬‬

‫בפרשת העקידה נצטווה אברהם ע"י ה' )בראשית כב‪ ,‬ב'(‪:‬‬


‫‪.'åâå äìÈ ÉòìÀ íLÈ eäìÂ‬‬
‫‪Å òäÀ‬‬
‫‪Ç å ...÷çÈ öÀ éÄ ...úàÆ àÈð ç÷Ç‬‬
‫ולאחר שנאסר על אברהם לשלוח ידו אל הנער‪ ,‬לקח אברהם איִ ל תמורתו והעלהו‬
‫לעולה " ַתּ ַחת ְבּנוֹ" )שם‪ ,‬י"ג(‪.‬‬

‫לכאורה‪ ,‬די היה בתיאור העלאת האיִ ל לעולה; מדוע אם כן ראתה התורה לציין‬
‫שהאיִ ל נלקח ע"י אברהם‪ַ " :‬תּ ַחת ְבּנוֹ"?‬

‫‪ .17‬ר' יהודה הלוי )'כוזרי' ב‪ ,‬נ'( התייחס אף הוא לאפשרות להגיע למעלות רוחניות גבוהות ע"י השמחה‬
‫בשבתות ובימים הטובים‪ ,‬יותר מאשר ע"י הפרישות בימי התענית‪" :‬בכניעתך בימי התענית לא‬
‫תקרב אל הא‪-‬לוה יותר מאשר בשמחתך בשבתות וימים טובים‪ ,‬אם שמחתך זו באה מתוך מחשבה‬
‫וכוונה‪ ...‬כאילו באת לביתו כקרוא אל שולחנו ומנעמיו וכו'‪ .‬ואם תעלה עליזותך במצוות אל מדרגת‬
‫הזמר והריקוד‪ ,‬יהיו לך גם אלה עבודת האלוקים‪ ,‬ואף על ידם תדבק בעניין האלוקי"‪.‬‬
‫יש לציין כי במקורות אחרים יוצר הנצי"ב ניגוד חריף בין הבקשה לאהבת ה' בלא שימת גבולות –‬
‫נטייה המתאימה יותר לקרבן העולה‪ ,‬לבין ההקפדה על הדקדוק במצוות המעשיות ובגמילות‬
‫חסדים‪ ,‬הבאה לידי ביטוי בקרבן השלמים שפעולתו בתיקון הופעת הקדושה בעולם‪ .‬עיין בפירושו‬
‫לשיר השירים – 'רינה של תורה' )פרק ו‪ ,‬ה'(‪" :‬הזהירה תורה שלא יהא הדביקות ואהבת ה' גורם‬
‫ח"ו להוסיף או לגרוע על הלכות שבעל פה במצוה זו‪ ,‬כדי לשמור את מצוות ה' בהכשר אהבה ודעת‬
‫אלוקים‪ .‬מכל שכן מי שמסיר עצמו להתבודד ולהיות עמוס בחקירה של אהבה‪ ,‬ומחמת זה מעביר‬
‫עיניו מעת בוא דבר ה' במצוה מעשית בעתו המכוון על פי דברי חז"ל‪ ,‬אוי לו ואוי לנפשו"‪ .‬מ"מ אף‬
‫דברים אלו עולים בקנה אחד עם המעלה של תיקון העולם המעשי על פני ההתעלות לדבקות בה'‪,‬‬
‫וכך מובא בהמשך דבריו )שם(‪" :‬מצוות אהבת ה' ודביקותו נדחית מכל מצוה מעשית בעיתה‪...‬‬
‫ואפילו מצוות גמילות חסדים דוחה מצוה זו כדאיתא פרק 'מפנין'‪' :‬גדולה הכנסת אורחים יותר‬
‫מהקבלת פני שכינה שנאמר‪' :‬אל נא תעבור מעל עבדך' '‪ ,‬פירוש‪ :‬שביקש אברהם אבינו מהקב"ה‬
‫בעת שנראה אליו והיה באותה שעה שקוע ברוח הקודש ודביקות היותר נפלא‪ ,‬מ"מ כשראה שלושה‬
‫אנשים עוברי אורח‪ ,‬הפסיק מדביקותו והקבלת פני שכינה כדי להכניס את האורחים‪ ,‬וביקש‬
‫מהקב"ה שלא יעבור מעליו‪ ,‬וכשיהא נפנה מהם ימצא אותו גילוי שכינה כמו שהיה תחילה‪ .‬ולמדו‬
‫חז"ל דמצוה מעשית של הכנסת אורחים גדולה ממצוה של אהבת ה' מדעשה אברהם אבינו כך"‪.‬‬
‫‪135‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫רש"י )שם( פירש על דרך הדרש‪ ,‬כי אברהם דימה בכל שלב בתהליך הקרבת האיִ ל כאילו‬
‫מקריב את בנו‪ ,‬יצחק‪:‬‬
‫‪ïåöø éäé" :øîåàå ììôúî [íäøáà] äéä ,(ìéàäî=) åðîî äùòù äãåáò ìë ìò ...‬‬
‫‪éðá åìéàë ,÷åøæ åîã åìéàë ,èåçù éðá åìéàë ;éðáá äéåùò àéä åìéàë åæ àäúù‬‬
‫‪."ïùã äùòðå øè÷ð àåä åìéàë ,èùôåî‬‬

‫אולם ניתן לבאר בפשיטות‪ ,‬כי כוונת הכתוב – " ַתּ ַחת ְבּנוֹ" – לומר שהאיִ ל אכן היווה‬
‫תחליף ממשי ליצחק‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬יצחק אכן הועלה לעולה‪ ,‬גם אם בפועל – האיִ ל‬
‫נשחט ולא הוא‪ .18‬לפי זה‪ ,‬יותר ממה שחווה אברהם את אותה התחושה של התמסרות‬
‫לה'‪ ,‬בהקרבת העולה – חווה זאת יצחק‪ .‬אברהם – בהקרבת האיִ ל – רק דימה בנפשו‬
‫את העלאת בנו לעולה‪ ,‬בה בשעה שיצחק מסר את נפשו ממש‪ ,‬בעלותו על גבי המזבח‬
‫בלב שלם‪ ,19‬כדי למלא אחר רצון ה'‪.‬‬
‫במעשה זו‪ ,‬ביטא יצחק את התוכן הפנימי של קרבן העולה‪ ,‬שעניינו‪ :‬ביטול מוחלט של‬
‫בעל הקרבן בעומדו לפני אלוקיו‪.‬‬

‫ה'שפת אמת' )ויקרא תרמ"ג( הסביר כי במסירות הנפש שלו‪ ,‬פעל יצחק להעביר את‬
‫תוכנה הרוחני של העולה לבעליה‪:‬‬
‫‪ïúåð êøáúé íùä ÷ø .'äì åùôð øåñîì ïåöøä úåéäì êéøö éë àåä ïéðòä‬‬
‫‪ä"á÷äå ,ã÷òðù äîá åðéáà ÷çöé ìòô äæå .íãàä úøåîú äîäáä úåéäì‬‬
‫÷‪.20íãàä ïî àåä ïáø÷ä ø÷éò àöîð ,åôåìç äù ìáé‬‬

‫יצחק מסמל את רעיון העולה בכל מהלך חייו‪ :‬הוא מבטל את רצונו בפני רצון ה'‬
‫בפשיטת צווארו על גבי המזבח; אין הוא בוחר את רבקה לאשתו‪ ,‬ואין הוא לוקח‬
‫אישה נוספת במשך שנות עקרותה הארוכות‪ ,‬בטרם נפקדה‪.21‬‬

‫ואפשר שרעיון זה רמוז בסיום הפרשה‪ ,‬בתיאורו של אברהם השב‪ ,‬בלא יצחק – "וישב אברהם אל‬ ‫‪.18‬‬
‫נעריו" )בראשית כב‪ ,‬י"ט(‪ .‬בכך ביקשה התורה לרמוז כי יצחק הקריב את נפשו לה'‪ ,‬ואין היא שייכת‬
‫עוד לעולם הזה‪ ,‬גם אם בגופו שב עם אברהם אביו‪.‬‬
‫אמנם במקרא אין הדברים מבוארים דיים‪ ,‬אולם יש שדייקו כי יצחק שיתף פעולה באופן מלא עם‬ ‫‪.19‬‬
‫אברהם אביו גם לאחר שנתחוור לו כי הוא עצמו "השה לעולה"; ראה בתרגום יונתן בן עוזיאל‬
‫יחדו" )בראשית כב‪ ,‬ח'(‪" :‬בלב שלים כחדא"‪ .‬בדומה לדבריו כתב רש"י )שם(‪:‬‬ ‫לפסוק "וילכו שניהם ָ‬
‫יחדו – בלב שוה"‪ .‬באופן תמציתי‬ ‫"ואף על פי שהבין יצחק שהוא הולך לישחט‪ ,‬וילכו שניהם ָ‬
‫מבוארים הדברים במהר"ל )'דרך החיים' עמ' כט(‪" :‬יצחק זכה במידת העבודה‪ ,‬שהרי הקריב עצמו‬
‫על גבי מזבח"‪ .‬וראה לעיל במאמר 'עולת הנדבה' פרק י‪ 2 ,‬והערה ‪ ,93‬עמ' ‪ ,114‬בביאור הביטוי‬
‫"אפרו של יצחק"‪.‬‬
‫בהקשר לתחושת ההקרבה של בעל הקרבן עצמו‪ ,‬ראה במאמר 'טעמי הקרבנות' פרק ד‪ 3 ,‬בדיוקו של‬ ‫‪.20‬‬
‫הפסוק‪" :‬אדם כי יקריב מכם"‪ .‬הגמרא )זבחים צז‪ ,‬ב'( לומדת את דין שחיטת הקרבן בסכין דווקא‬
‫מעקידת יצחק שבה נאמר )בראשית כב‪ ,‬י'(‪" :‬וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת"‪ ,‬ויצחק‬
‫כאמור נחשב כעולה‪ ,‬וכלשון הכתוב )שם‪ ,‬י"ג(‪" :‬ויעלהו לעֹלה תחת בנו"‪.‬‬
‫ראה רש"י )בראשית כה‪ ,‬כ"ו(‪" :‬כיון שלא נתעברה‪ ,‬ידע שהיא עקרה והתפלל עליה‪ ,‬ושפחה – לא‬ ‫‪.21‬‬
‫רצה לישא‪ ,‬לפי שנתקדש בהר המוריה להיות עולה תמימה"‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪136‬‬

‫יצחק – בניגוד לאברהם אביו – לא הורשה לצאת מארץ ישראל בימי הרעב שהיו‬
‫בתקופתו )בראשית כו‪ ,‬א'(‪ .‬גם עובדה זו קשורה באופן מהותי למהלך חייו של יצחק‪,‬‬
‫המשול ל'עולה תמימה'‪:‬‬
‫‪.áòøä éîéá åéáà ãøéù åîë íéøöîì úãøì åúòã äéäù‬‬
‫‪õøàì äöåç ïéàå 'äîéîú äìåò' äúàù ,"äîÀ‬‬ ‫‪È éøÈ öÀ îÄ ãøÅ zÅ ìàÇ " :[ä"á÷ä] åì øîà‬‬
‫‪.('á ,åë úéùàøá é"ùø) êì éàãë‬‬

‫בשונה מיצחק אשר ביטא במהלך חייו את רעיון ה'עולה תמימה'‪ ,‬יעקב אבינו סימל‬
‫את הרעיון של קרבן השלמים – 'קידוש החומר'‪.‬‬
‫רבי צדוק הכהן מלובלין )'פרי צדיק' ויקרא אות ח'‪ ,‬עמ' יג( ִקשר בין מידת הקדושה של יעקב‬
‫לבין קרבן השלמים‪:‬‬
‫‪ä"òà á÷òé ïëå ,äùåã÷á äìéëà àåäå íéìòáì ïéìëàð íéîìùäù äî åðééäå‬‬
‫‪,äùåã÷ä äúéä åãöî‬‬ ‫‪Ä – ä"òà á÷òéã ...äùåã÷ä úãéî ãéøåäù ïåùàøä äéä‬‬
‫‪22‬‬
‫‪. 'äîéìù åúèîÄ ' äéäéù åìù ÷ñòä ìëå ...óåâä úàðäî ììë òãé àìù‬‬
‫‪úååö÷ä ìëá äùåã÷ä èùôúúù ,...äãéîá àìù íìåòä úà ùøé :åøëù äæå‬‬
‫‪.'åëå‬‬
‫‪àìà èìåù òøä øöé ïéàù ,äùåã÷á äìéëàäå ùåã÷ óåâä óàù äøåî íéîìùå‬‬
‫‪åäæå ,åãé ìò èìåù òøä øöé ïéà ,äùåã÷á àåäù äìéëàäå ...äìéëà êåúî‬‬
‫÷‪.23àèçä íãå÷ ïåùàøä íãà åîë ùåã÷ óåâäù ä"òà á÷òé úùåã‬‬
‫‪éìá äìçð åì íéðúåðù – åøëùå ,äùåã÷á àéä äìéëàäù ,úáù úùåã÷ åäæå‬‬
‫‪.'äîéìù åúèîÄ 'ù ,åëøé éàöåé ìëá äùåã÷ä èùôúúù åðééäå ...íéøöî‬‬

‫בניגוד ליצחק‪ ,‬שלא יצא מארץ ישראל כלל‪ ,‬ובכך סימל את דבקותו בה'‪ ,‬ביושבו‬
‫בנחלת ה'‪ ,24‬יעקב עזב את הארץ פעמיים‪ .‬ניתן לראות זאת כייעוד שהוטל עליו‬
‫להמשיך את האור האלוקי ממקור התנוצצותו בארץ ה' אל חשכת ארצות העמים‪ .‬בכך‬
‫סלל יעקב את הדרך לבניו להמשיך להיות קשורים בה' אף כשיגלו מארצם‪:‬‬

‫‪ .22‬ראה רש"י )בראשית כט‪ ,‬כ"א(‪' " :‬הבה את אשתי כי מלאו ימי ואבואה אליה' – שהרי אני בן פ"ד‬
‫שנה ואימתי אעמיד י"ב שבטים? וזהו שאמר‪' :‬ואבואה אליה'; והלא קל שבקלים אינו אומר כן‪,‬‬
‫אלא להוליד תולדות אמר כך"‪ .‬וראה את פרש"י )שם מט‪ ,‬ג'( לברכת יעקב לראובן‪' " :‬כחי וראשית‬
‫אוני'‪ :‬היא טיפה ראשונה שלו‪ ,‬שלא ראה קרי מימיו"‪ .‬ראה 'ישראל קדושים' )ו‪ ,‬נ"ו‪ ,‬עמ' ‪" :(73‬יעקב‬
‫אע"ה אמר‪' :‬הבה אשתי' מה שקל שבקלים אינו אומר ולא הרגיש גנות וחרפה בזה‪ ,‬כי לא נתכוין‬
‫אלא להעמיד תולדות‪ ,‬ולא היתה לו שום כוונה אחרת ושום הרהור של תאווה גופנית כלל‪ ,‬אם כן‬
‫הכל בקדושה"‪.‬‬
‫‪ .23‬ראה רמב"ן )בראשית ב‪ ,‬ט'(‪ ,‬ר' בחיי )שם כט‪ ,‬כ"א‪ ,‬וספר ויקרא יב‪ ,‬ז'(‪ ,‬ר' עובדיה ספורנו )בראשית‬
‫ב‪ ,‬כ"ה(‪.‬‬
‫‪ .24‬ראה 'כוזרי' ב‪ ,‬י"ב‪ ..." :‬אין עם הסגולה יכול להדבק בענין האלוקי כי אם בארץ הזאת"‪ ,‬ורמב"ן‬
‫ויקרא יח‪ ,‬כ"ה‪" :‬ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל‪ ...‬אבל ארץ ישראל אמצעות‬
‫הישוב‪ ,‬היא נחלת ה' מיוחדת לשמו‪ ,‬לא נתן עליה מן המלאכים קצין‪ ,‬שוטר ומושל‪ ,‬בהנחילו אותה‬
‫לעמו המייחד שמו וכו' "‪.‬‬
‫‪137‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫‪.ì"åçá íâ åðéîöò ï÷úì ìëåðù ,úåìâä ìò äöòå äðëä åæ äàéöé äúéä éàãååá‬‬
‫‪íâ êéùîäì ,'ä ãåáë íìòðå øúñðù íå÷îá ïåöøá åîöò ñéðëä ä"òà á÷òéå‬‬
‫‪.25("àöéå" ä"ã á"ìøú àöéå 'úîà úôù') åîù ãåáë äîù‬‬

‫ביטוי נוסף להשתקפות ההבדל שבין מידתו של יצחק לבין מידתו של יעקב בעולה‬
‫ובשלמים‪ ,‬רמוז בדברי הרמב"ן על הפסוק )בראשית מו‪ ,‬א'(‪" :‬ו ִַיּ ְז ַבּח ]יעקב[ ְז ָב ִחים ֵלאל ֵֹהי‬
‫אָביו ִי ְצ ָחק"‪ .‬יצחק העלה עולות הרומזות למידת הדין‪ .26‬לעומתו‪ ,‬יעקב – בעל מידת‬ ‫ִ‬
‫הרחמים – ביקש 'להמתיק את הדינים' ע"י זביחת שלמים‪ ,‬משום שראה כי גזירת‬
‫הגלות עומדת להתחיל בו‪:‬‬
‫‪úåìâä éë äàø íéøöî úãøì á÷òé àá øùàë éë ...ãåñ åá ùé äæä ÷åñôä‬‬
‫‪àäú àìù ,÷çöé åéáà ãçôì íéáø íéçáæ çáæå åðîî ãçôå ,åòøæáå åá ìéçúé‬‬
‫‪.'åëå åãâðë äçåúî ïéãä úãéî‬‬
‫‪:åùøãù åîë ,úåãéîä ìë åéìà íéìùäì ,íéîìù áéø÷ä 'ä ãçô éðôî ,á÷òé‬‬
‫"‪.'åëå "íìåòá íåìù ïéìéèîù – íéîìù‬‬
‫‪úãéîá äìéìä úåàøîá åéáà ÷çöé é÷åìà åéìà äàøð úåðáø÷ä úåëæá ,äðäå‬‬
‫‪åäæå .éåðéòä øçà ìàâéé ;åðéãá äëæé éë íéøöîá àøéé àìù åçéèáäå ...äôø ïéãä‬‬
‫‪.('ã ,åî úéùàøá) "äÉìòÈ íÇâ êÈ ìÀ òÇ àÇ éëÄ ÉðàÀ‬‬
‫‪È å" :íòè‬‬

‫ניתן להסביר את השייכות של קרבן העולה למידת הדין – מידתו של יצחק – מצד‬
‫הדבקות המוחלטת בה' ללא צורך בפשרות עם המציאות‪ ,‬בבחינת "עלה במחשבה‬
‫לברֹאתו במידת הדין" )רש"י בראשית א‪ ,‬א'(‪.‬‬
‫לעומת זאת‪ ,‬השלמים מבטאים את 'השלמת' הרצון האלוקי עם חסרונות העולם הזה‪,‬‬
‫המשתקפת בצירוף מידת הדין למידת הרחמים‪:‬‬
‫)‪é"ùø‬‬ ‫‪ïéãä úãéîì äôúéùå íéîçø úãéî íéã÷ä ,íéé÷úî íìåòä ïéàù äàø‬‬
‫‪.(íù‬‬

‫זוהי הבחינה של יעקב‪ ,‬שעליו מוטל לגלות את אור ה' מתוך ההתמודדויות שלו עם‬
‫סיבוכי המציאות של העולם הזה‪.‬‬

‫‪ .25‬דברים דומים כתב ה'משך חכמה' )בראשית מו‪ ,‬ב'(‪' " :‬ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה‪,‬‬
‫ויאמר‪' :‬יעקב יעקב' ' – אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה‪ ,‬רק ביעקב; כאן וב'ויצא'‪ ,‬היינו מפני‬
‫שהיה מוכן לצאת לחוצה לארץ לגור‪ ,‬לכן בא אליו התגלות אלוקית בלילה להראות שאף בלילה‬
‫בחשכת הגלות שורה שכינה בישראל כמו שאמרו 'גלו לבבל – שכינה עמהם' )מגילה כט‪ ,‬א'("‪.‬‬
‫‪ .26‬על הקשר בין מידתו של יצחק לבין קרבן העולה‪ ,‬עמד הרמב"ן )בראשית מו‪ ,‬א'( בהביאו ציטוט‬
‫מ"ספר הבהיר" הנקרא בלשונו "מדרשו של רבי נחוניא בן הקנה"‪' " :‬וישבע יעקב בפחד אביו‬
‫יצחק'‪ ...‬ומאי ניהו? הוא דכתיב ביה‪' :‬ותפול אש ה' ותאכל את העולה' "‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪138‬‬

‫‪miieb ly zepaxw .d‬‬


‫לדברי ר' צדוק הכהן מלובלין בפרק הקודם‪ ,‬כי השלמים מסמלים את מידת הקדוּשה‬
‫של יעקב‪ ,‬ניתן להוסיף ראיה מהעובדה כי יעקב אבינו היה היחיד שעליו מסופר – אף‬
‫קודם מתן תורה – כי הקריב שלמים‪:‬‬
‫‪.27 ('à ,åî úéùàøá) ÷çÈ öÄ‬‬
‫‪À é åéáÄ àÈ éäÅ ÉìàìÅ íéçÄ áÀ‬‬
‫‪È æ çaÀ‬‬
‫‪Ç æiÇÄ å ...ìàÅ øÈ NÄ‬‬
‫‪À é òqÇ iÇÄ å‬‬

‫כל מקריבי הקרבנות‪ ,‬אשר קדמו ליעקב – אדם‪ ,‬הבל‪ ,‬נח‪ ,‬אברהם ויצחק – העלו עולות‬
‫בלבד‪ ,28‬שתכליתן‪ :‬דבקות בה' מחוץ לגדרי העולם הזה‪ .‬רק אצל יעקב התגלתה מידת‬
‫הקדושה; הכישרון לגלות את האלוקות במסגרות עולם הטבע‪.‬‬
‫לאחר מתן תורה‪ ,‬נצטוו בני ישראל על השלמים אולם דינם של 'בני נח' לא נשתנה‪ ,‬ולא‬
‫הותר להם לנדב שלמים למקדש כי אם עולות בלבד‪:‬‬
‫‪íéîìù ïäî ïéìá÷î ïéà ìáà ...ãáìá úåìåò àìà ïäî ïéìá÷î ïéà ,í"åëòä‬‬
‫)‪.('á ,â úåðáø÷ä äùòî ,í"áîø‬‬

‫אליבא דר' צדוק )'ישראל קדושים' ו‪ ,‬נ"ו עמ' ‪ ,(73‬הטעם להבדל זה בין ישראל לעמים‬
‫בהקרבת שלמים‪ ,‬נעוץ במגבלות בכישוריו הרוחניים של הגוי‪ .‬תיתכן אצלו התעוררות‬
‫להתקרב לה' מתוך פרישה מענייני העולם‪ ,‬אולם אין בכוחו לגלות את הקדושה‬
‫האלוקית מתוך עיסוק בחיי עולם‪:‬‬
‫‪,äøåîâ äôøç ùåùéîä ùåç ,íìöà äøåú éøáãì úåëééù íäì ïéàù ,íééåâäù‬‬
‫‪àì éë .äøåîâä úåùéøôá àìà åðéà äùåã÷äå ,éðååéä óåñåìéôä øîà øùàë‬‬
‫‪éðôî äîéæå àîäåæ íìöà íéàìîä íééðôåâä íéðééðòá äùåã÷ âéùäì íéìåëé‬‬
‫‪.äæá íùøåùá íúòé÷ù‬‬
‫‪äàÉ‬‬ ‫‪È å] ...ézÄ LÀ àÄ [úàÆ ] äáÈ äÈ " :(à"ë ,èë úéùàøá) øîà[ù] ä"òà á÷òé ïë ïéàù äî‬‬
‫‪È åáàÀ‬‬
‫‪àì éë ,äæá äôøçå úåðâ ùéâøä àìå ,øîåà åðéà íéì÷áù ì÷ù äî ,["äé‬‬ ‫‪È ìÆ àÅ‬‬
‫‪ìù øåäøä íåùå úøçà äðååë íåù åì äúéä àìå ,úåãìåú ãéîòäì àìà ïéåëúð‬‬
‫‪.äùåã÷á ìëä ïë íà ,ììë úéðôåâ äååàú‬‬

‫‪ .27‬ראה רמב"ן שם‪" :‬ואמר הכתוב 'זבחים'‪ ,‬להודיע שלא היו עולות כאבותיו‪ ,‬כי אברהם – עולות‬
‫הקריב‪ .‬ורבותינו אמרו‪' :‬לא הקריבו בני נח שלמים; עולות הקריבו'‪ .‬ובנח כתוב מפורש‪' :‬ויעל עולות‬
‫במזבח'‪ .‬אבל יעקב‪ ,‬מפני פחד ה'‪ ,‬הקריב שלמים – להשלים אליו כל המדות‪ ,‬כמו שדרשו 'שלמים' –‬
‫שמטילין שלום בעולם' "‪.‬‬
‫‪ .28‬כך מובא בברייתא )זבחים קטו‪ ,‬ב'(‪" :‬עד שלא הוקם המשכן וכו' הכל כשרין להקריב וכו' והכל‬
‫קרבו עולות"‪ .‬ברם‪ ,‬בהמשך )קטז‪ ,‬א'( מובאת מחלוקת אם בני נח הקריבו גם שלמים; מאן דאמר‬
‫'הקריבו' הביא ראיה מקרבנו של הבל אשר הביא "מבכורות צאנו ומחלביהן" – "איזהו דבר שחלבו‬
‫קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח? הוי אומר זה שלמים"‪ .‬אך מהרמב"ם )איסורי מזבח ז‪,‬‬
‫י"א( משמע שהכריע כמאן דאמר שלא הקריבו שלמים )ראה דיוקו הנפלא של בעל ה'תורה תמימה'‬
‫בראשית ד‪ ,‬ד'(‪ .‬ומה שיתרו הקריב "עולה וזבחים" )שמות יח‪ ,‬י"ב(‪ ,‬אפשר שהיה זה לאחר מתן‬
‫תורה )זבחים שם(‪.‬‬
‫‪139‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫לאור חילוקו של ר' צדוק‪ ,‬ניתן להבין את עומק דברי המהר"ל )חידושי אגדות ח"ד זבחים‬
‫קטז‪ ,‬א'( התולה את סוג הקרבן הראוי לגוי‪ ,‬בחוסר יכולתו להחדיר את הקדושה‬
‫האלוקית לתוככי העולם‪ .‬ובלשונו‪ :‬ב"שיתוף עם השם יתברך"‪:‬‬
‫‪éë ,ììë ìëàð øùáä äéä àìù ,êøáúé íùä ìà äìåò àéáäì íéìåëé çð éðá‬‬
‫‪ìëàð øùáä – íéîìù ìáà ,[äæä íìåòá] êøáúé íùä íò óåúéù íåù íäì ïéà‬‬
‫‪íéîìù åàø÷ð êë ìéáùáå ,[äæä íìåòá] êøáúé íùä íò óåúéù äæá ùéå íéìòáì‬‬
‫‪;äæ øáã çð éðáì ïéàå ,íéìòáì íåìù ,çáæîì íåìù ,äåáâì íåìù – ïàë ùéù‬‬
‫‪àìå 'íéùã÷ éùã÷' [àéäù ,äìåò] ÷ø åàéáä àì êëéôìå ,óåúéù íäì ïéàù‬‬
‫]‪.29'íéì÷ íéùã÷' [íäù ,íéîìù‬‬

‫בניגוד למהר"ל‪ ,‬שעסק בצד האחד של המטבע‪ ,‬בביאור חוסר השייכות של השלמים‬
‫לגויים‪ ,‬האיר הרש"ר הירש )בראשית מו‪ ,‬א'( – בסגנונו המיוחד – את צידה השני של‬
‫המטבע‪ :‬את שייכותו המיוחדת של קרבן השלמים דווקא לעם ישראל‪ ,‬בעל הכישרון‬
‫המיוחד של החדרת הקדושה לבית היהודי‪:‬‬
‫‪÷ø øáã ìù åúéîàì àåä çáæ åìéàå ,'äì äøåîâä úåøñîúää úà äòéáî äìåò‬‬
‫‪úà – äçôùîä äååð úà úùã÷î àéä ;íéìòáì úìëàðä úéúçôùî äãåòñ‬‬
‫‪.çáæîìå ùã÷îì íúåà úëôåäå – äðçìåù úàå äçôùîä úéá‬‬
‫‪øúåé äìòðä ïåéòøä úà íéòéáî – 30'íéîìù' :ììë êøãá íééåø÷ä – íéçáæ‬‬
‫‪"÷écÄ öÇ øÉåãaÀ íéäì‬‬
‫‪Ä à‬‬‫‪Á ékÄ " :äøëää úçîù êåúî íúåà íéáéø÷î .åðéìà àá 'äù‬‬
‫)‪,'ä é"ò äàåùð àéäù úòãåé àéäå 'äì äðîàð äçôùîù íå÷îá .('ä ,ãé íéìäú‬‬
‫‪äçôùîä ìù 'íåìùä ïáø÷' – íéîìùä çáæ êë íåùî .äøåù äðéëù íù‬‬
‫‪.÷äáåî éãåäé ïáø÷ àåä ,ì-àì äëåøáä‬‬
‫‪ãâðë .úåãäéä íåçúì õåçî íâ áìá õðöð 'äì úåøñîúääå úåìèáúää ïåéòø‬‬
‫‪úà úåæçìå úåúùìå ìåëàì úåøùôàä ;íééúøâùä íééçì äùåã÷ä úøãçä ,äæ‬‬
‫‪,úåçáæî – åðéúåðçìåùå ,íéùã÷î íä åðúçôùî éøãç ìëù ïåéòøä ;íé÷åìàä‬‬
‫‪íééèøôä íééçä ìù åæ úéðçåø äøãçä ;úåðäëå íéðäë íä åðéúåðáå åðéðáù‬‬
‫‪.úåãäéä ìù úãçåéî äîåøú àéä – íééúøâùä‬‬

‫‪ .29‬וראה 'שפת אמת' )פרשת צו‪ ,‬תרנ"ד(‪" :‬השלמים מיוחדים רק לבנ"י וכו' כי כל הקרבנות –‬
‫התקרבות בדבר פרטי‪ ,‬כי לכל ]קרבן[ יש שורש למעלה אבל השלום הוא כלי מחזיק ברכה וכו' "‪.‬‬
‫זוהי זווית שונה של אותו רעיון המבדיל בין ישראל לעמים‪ :‬עם ישראל תופס את התגלות ה' בעולם‬
‫באופן הרמוני – "ה' אחד"‪ ,‬בעוד שהגויים מסוגלים לקלוט את ההופעה האלוקית רק באופן חלקי‪.‬‬
‫עי"ש שהשלמים מוזכרים בסוף "זאת התורה לעולה וכו' " לסמל את כלליותו‪ ,‬דוגמת האדם שנברא‬
‫ביום הששי‪ .‬מקור דבריו במדרש )ויקרא רבה פרשה ט‪ ,‬ט'(‪" :‬גדול שלום שכל הברכות וטובות‬
‫ונחמות שהקב"ה מביאן על ישראל חותמין בשלום וכו'‪ .‬בקרבנות מנין? 'זאת התורה לעולה ולמנחה‬
‫לחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים'‪ .‬אין לי אלא בכלל‪ ,‬בפרט מנין? 'זאת תורת העולה‪...‬‬
‫המנחה‪ ...‬החטאת‪ ...‬האשם'‪' ,‬זאת תורת זבח השלמים'‪ .‬ואין לי אלא בקרבנות יחיד; בקרבנות‬
‫צבור מנין? וכו' "‪ .‬וראה מהרש"א )זבחים קטז‪ ,‬א' ד"ה "והא כתיב"(‪" :‬בני נח עולה קרבין ולא‬
‫שלמים לפי שעולה כולה כליל ובאה על חטא‪ ,‬אבל השלמים באים לשום שלום בין ישראל לאביהם‬
‫שבשמים ושהם אוכלין משלחן גבוה ואין הקב"ה חפץ בשלומם של בני נח ולא שיאכלו משלחנו‬
‫וק"ל"‪.‬‬
‫‪ .30‬ראה לקמן הערה ‪ ,45‬עמ' ‪ ,144‬בנוגע לכלל זה‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪140‬‬

‫ביטוי נוסף של רעיון זה מובא בפסק הרמב"ם המגביל את הגוי מלצרף לעולתו –‬
‫'נסכים'; אותה בלילה של סולת חטים עם שמן‪ ,‬המוקטרת על המזבח‪ ,‬ואשר יחד עמה‬
‫מובא יין המתנסך על גביו‪:‬‬
‫‪çøÀ‬‬
‫‪È æàÆ äÈ ìkÈ " :(â"é ,åè øáãîá) øîàðù íéëñð ïäîò ïéàéáî ïéà ,í"åëòä úåìåò‬‬
‫‪.('ä ,â úåðáø÷ä äùòî) "äëÈ kÈ äNÂ‬‬
‫‪Æ òéÇ‬‬

‫ניתן לבאר דין זה על פי הסברו של בעל 'קדושת הלוי' )פרשת ויקרא ד"ה "הכלל"( בחילוקו‬
‫בין קרבן הבא מן החי‪ ,‬המורה על שפע אלוקי‪ ,‬שאינו מותנה במעשי אדם‪ ,‬לבין‬
‫הנסכים הבאים מן הצומח‪ ,‬המורה על השפע המותנה בזכויותיו של האדם‪:‬‬
‫‪ìåãâä åãñç úîçî òéôùî ä"á÷äù òôùä úåîãá [éçä ïî] ïáø÷ éë ,ììëä‬‬
‫‪.ä"á÷äî àåä éç éë ,éç àåä ïáø÷ä äæì ;íéðåúçúä äùòî àìá‬‬
‫‪íãàù ,íéðåúçúä äùòî é"ò àåäå ,íéîöîåöî íä [çîåöä ïî íéàáä] íéëñðäå‬‬
‫‪.òåøæì åà òåèðì äìåòô äæéà åá úåùòì êéøö‬‬
‫‪,íéðåúçúä äùòî úîçî ä"á àøåáäî òôùðä òôùä ìò íéøåî íéëñðäå‬‬
‫‪íäéìò òéôùé ä"á àøåáäù íéáåèä íäéùòî úîçî íééåàø ìàøùéù‬‬
‫‪.31úåáåè‬‬

‫הגוי אמנם מביא עולה‪ ,‬קרבן המעיד על כשרונו להתנשא לדרגה רוחנית גבוהה של‬
‫קרבת ה'‪ ,‬אך כאמור – עולה זו באה בלא נסכים משום שהתעלות זו מלווה בפרישה‬
‫מעסקי העולם הזה‪ ,‬בלא שיתלווה לכך תיקון מעשי‪ .‬הלכך אין הוא יכול לצרף לעולת‬
‫הבהמה‪ ,‬נסכים מן הצומח‪ ,‬המסמלים את השפע הבא כתוצאה ממעשה אנוש‪.‬‬

‫סיכום לרעיון זה מצאנו בתורת העולה לרמ"א שכתב )חלק ב פרק כא(‪:‬‬
‫‪éåàø ïéà – ...íãàä úåîìù ìò íéøåîä ,íéîìù ïåâë úåðáø÷ä øàù ...‬‬
‫]‪[éåâì‬‬
‫‪.íìù åðéà àåä éë øùàá ,åáéø÷äì‬‬
‫‪ìò äøåîù íéëñð ïéðò øàáúð øùàë ,íéëñð ïåòè éåâä ïáø÷ ïéà äáéñä úàæìå‬‬
‫‪.'åëå íäéúåáàå úéìàøùéä äîåàä úåîìù‬‬
‫זהו אם כן ביטוי נוסף של הרעיון דלעיל כי אין הגוי מסוגל לפנות אל ה' מתוך תיקון‬
‫המסגרות העולמיות אלא רק מתוך התנתקות מהן‪.32‬‬

‫‪ .31‬ועי"ש שמחלק על פי יסוד זה‪ ,‬בין השפע שקבלו במדבר בהנהגה ניסית בהופעת המן והבאר –‬
‫'מלמעלה'‪ ,‬לבין השפע של ארץ ישראל הצומח בדרך הטבע 'מלמטה'‪ ,‬מתוך העמל של ישראל‪ .‬זו‬
‫הסיבה שנצטוו על הנסכים רק בכניסתם לארץ‪ ,‬ככתוב )במדבר טו‪ ,‬ב'‪-‬ג'(‪" :‬כי תבואו אל ארץ‬
‫מושבותיכם וכו' "‪ .‬להרחבה בנושא הנסכים‪ ,‬ראה מאמר 'מנחות הנדבה' פרק ח‪ 2 ,‬הערה ‪ ,86‬עמ'‬
‫‪.183‬‬
‫‪ .32‬וראה מאמר 'עולת הנדבה' )פרק ט‪ (4 ,‬שאף על קרבן העולה – הקרבן שאותו רשאי הגוי לנדב‬
‫למקדש – אין הוא סומך‪ ,‬משום שלכל היותר יכול להגיע לידי קרבה לה' אך לא לדבקות בו‪.‬‬
‫‪141‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫‪dpnfe dnewn :minlyd zlik` .e‬‬


‫‪äìéìå íéîé éðùì ...íãà ìëì ,øéòä ìëá ïéìëàðå ...íéì÷ íéùã÷ ,íéîìù‬‬
‫‪.('æ ,ä ÷øô íéçáæ) ãçà‬‬

‫בניגוד ל'קדשי קדשים'‪ ,‬שאינם נאכלים אלא בעזרה‪ ,33‬לזכרי כהונה‪ ,‬ורק ביום זביחתם‬
‫ובלילה שלאחריו עד עלות השחר‪ ,34‬השלמים – אשר מוגדרים 'קדשים קלים' –‬
‫נאכלים בכל ירושלים המקודשת‪ ,‬לכל טהור בישראל‪ ,‬ולמשך יום הזביחה‪ ,‬היום‬
‫שלמחרת והלילה שביניהם‪.‬‬
‫לכאורה‪ ,‬נראה היה לומר שההיתר לאכול את בשר השלמים אף מחוץ לגבולות‬
‫המקדש מורה על פחיתות ברמת הקדושה של השלמים ביחס ל'קדשי הקדשים'‪.‬‬
‫אולם הסתכלות זו נכונה רק במישור ההלכתי ה'טכני'‪ .‬מצד התוכן הפנימי ניתן לבאר‬
‫את יחודיות השלמים באופן הפוך‪ :‬אותה דרגה העליונה של השלמים‪ ,‬המסמלת את‬
‫התפשטות הקדושה על מרחבי העולם‪ ,‬ואת חדירתה אל תוך המציאות החומרית לשם‬
‫זיכוכה‪ ,‬באה לידי ביטוי דווקא בהיתר ההלכתי לאכול את בשר השלמים אף מחוץ‬
‫לגבולות העזרה‪.‬‬

‫רמז לרעיון זה מופיע בביאור המהר"ל )חדושי אגדות ח"ד‪ ,‬עמ' עב( לדרשת חז"ל הקושרת‬
‫בין ההיתר לאכול 'קדשים קלים' בשילה‪ ,‬שבנחלת יוסף – 'בכל הרואה'‪ ,‬כלומר אף‬
‫מחוץ לקלעים‪ ,‬לבין ניסיונו של יוסף עם אשת פוטיפר‪ .‬בעקבות כיבוש יצרו לנוכח‬
‫פיתוייה ועמידתו בניסיון‪ ,‬זכה יוסף לדרגת קדושה עילאית ונתברך ע"י יעקב אביו‪:‬‬
‫יוֹסף‪ֵ ,‬בּן פּ ָֹרת ע ֵ‬
‫ֲלי ָע ִין" )בראשית מט‪ ,‬כ"ב(‪ .‬על פסוק זה דרשו חז"ל )זבחים קיח‪,‬‬ ‫" ֵבּן פּ ָֹרת ֵ‬
‫א'(‪" :‬עין שלא רצתה ליהנות ממי שאינו שלה‪ ,‬תזכה ותאכל כמלא עין שלה"‪ ,‬דהיינו‬
‫ללא צורך להתכנס אל תוך מחיצות המשכן‪ .‬ואלו דברי המהר"ל‪:‬‬
‫‪:('á ,æì úéùàøá) åæîøù äæå ,éîùâä ïî ...úìãáð äâøãî åì ùéù óñåé úâéøãî‬‬
‫‪ùåã÷ äéä á÷òéå ,åéáà á÷òé ìà óñåé äîåã äéäù ,"óñÉ‬‬ ‫" ‪Å åé – áÉ÷ÂòéÇ úÉåãìÀ Éz älÆ àÅ‬‬
‫‪.'åëå úåáàä ìëî øúåéá ìãáðå‬‬
‫‪ìëá" íéùã÷ íéìëàð äìéùá åéä ,óñåéá äéäù äùéøôä ìãåâ éôì êëéôìå‬‬
‫‪ìù åúùåã÷ èùôúî äéäéù ,úìãáð äâøãî ìò äøåî äæ øáã éë ,"äàåøä‬‬
‫‪.35äàåøä ìëá ïëùî‬‬

‫‪ .33‬למעט כמובן את קרבן העולה‪ ,‬שאיננו נאכל כלל אלא נשרף כליל‪.‬‬
‫‪ .34‬זהו דין תורה‪ ,‬אך מדרבנן אסורה האכילה לאחר חצות "כדי להרחיק את האדם מן העבירה"‬
‫)רמב"ם‪ ,‬מעשה הקרבנות י‪ ,‬ח'(‪.‬‬
‫‪ .35‬על הקשר בין מידת הקדושה לבין התפשטות התחומים‪ ,‬ראה מהר"ל חידושי אגדות )חלק א עמ' נד‪-‬‬
‫נה( בהתייחסו לדברי ר' יוחנן משום ר' יוסי‪" :‬כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלא מצרים‬
‫שנאמר‪' :‬אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' ' " )שבת קיח‪ ,‬א'(‪" :‬מידת יעקב הוא‬
‫השבת‪ ...‬כי הקדושה שהיא בעולם הוא יום השבת שקידש אותו‪ ,‬והקדושה הוא מידת יעקב וכו'‬
‫כדכתיב )ישעיה כט(‪' :‬והקדישו את קדוש יעקב'‪ .‬וכנגד האבות – שלוש ברכות וכו'‪ ,‬וכנגד יעקב –‬
‫'אתה קדוש' כי הוא הקדוש‪ ,‬והקדוש הנבדל אין לו גבול‪ .‬כי הגשם הוא שיש לו קצה וכו'‪ ,‬ולפיכך‬
‫יעקב שהוא בפרט הקדוש אין לו גבול לנחלתו כי במה שיעקב היה קדוש ונבדל מן החומר ביותר אין‬
‫לדבר זה גבול וכו' " )ראה גם מהר"ל 'תפארת ישראל' פרק כ(‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪142‬‬

‫בזבחים )ס‪ ,‬א'‪-‬ב'( מובאת מחלוקת בשאלה אם רשאים לאכול בשר 'קדשים קלים'‬
‫לאחר שנפגם המזבח‪ :‬אביי האוסר‪ ,‬הביא ראיה מדעת ר' ישמעאל‪ ,‬בדין בכור שנשחט‬
‫ונזרק דמו על גבי המזבח‪ ,‬וקודם שנאכל בשרו – חרב בית המקדש‪ ,‬לדעת ר' ישמעאל‬
‫אסור לאכול עוד מן הבשר‪ .‬מכאן מסיק אביי שקיומו של המזבח הוא תנאי להיתר‬
‫אכילת 'קדשים קלים'‪ .‬כשעלה רבין לארץ ישראל וסיפר את דברי אביי לר' ירמיה‪,‬‬
‫הגיב ר' ירמיה בביקורת על הבבלים‪:‬‬
‫‪!éàùôè éàìáá‬‬
‫‪.37àëùçîã àúòîù éøîà ,36àëåùç àòøàá éáúéã ìåèîà‬‬
‫והביא ראיה מברייתא שבשר ה'קדשים קלים' נאכל במדבר אף אחר סילוק המשכן‬
‫והמזבח‪.38‬‬

‫אפשר שהרעיון שביקש ר' ירמיה – ה'ארץ ישראלי' – להביע הוא‪ ,‬שכוחם של השלמים‬
‫להיאכל במחנה ישראל במדבר‪ ,‬וכן 'בכל העיר' – בארץ ישראל‪ ,‬נובע מצד היכולת‬
‫לקדש אף את המציאות החומרית‪ .‬קדושה זו כה גדולה עד שבכוחה לשמור על דרגתה‬
‫אף לאחר פירוק המשכן במדבר‪ ,‬ואף לאחר חורבן הבית ופגימת המזבח בארץ ישראל‪.‬‬
‫אולם ליהודי 'בבלי' כאביי‪ ,‬קשה לתפוס מציאות זו של הופעת קדושה ב'מחנה ישראל'‬
‫כיוון שחי בגלות‪ ,‬בלא שכינה‪ .‬עוד יותר קשה להם לתפוס מושג כקדושת הארץ כיוון‬
‫שבבל היא 'ארץ חשוכה' מבחינה רוחנית‪ ,39‬ולכן סבר אביי שאין אפשרות לאכול‬
‫'קדשים קלים' כשמקום הקדושה נפגם‪.40‬‬

‫ברם‪ ,‬ברמב"ם )מעשה הקרבנות ה‪ ,‬ה'( מופיעה הלכה‪ ,‬הסותרת לכאורה את דברינו‪:‬‬
‫‪À ]" :øîàðù ,ïéìåñô – ìëéää úåúìã åçúôééù íãå÷ ïèçùù íéîìù‬‬
‫‪[åÉ èçÈ Le‬‬
‫‪.çåúôù ïîæá – ('á ,â àø÷éå) "ãòÉ‬‬
‫‪Å åî ìäÆ Éà çúÇ tÆ‬‬
‫‪41‬‬
‫‪.ìåòðë äæ éøä – úåôâåî åéúåúìã åéä åìéôà‬‬
‫אם כוחם של השלמים לקדש את המציאות החומרית כה גדול‪ ,‬עד שבשרם נאכל גם‬
‫לאחר פירוקו של המשכן במדבר‪ ,‬ולדעת ר' ירמיה – אף לאחר חורבן בית המקדש‪,‬‬
‫מדוע אם כן קיים צורך בפתיחת דלתות ההיכל לשם הכשרת השלמים?‬

‫ראה סנהדרין )כד‪ ,‬א'( את דרשת ר' ירמיה לפסוק‪' " :‬במחשכים הושיבני כמתי עולם' )איכה ג‪ ,‬ו'( –‬ ‫‪.36‬‬
‫זה תלמודה של בבל"‪.‬‬
‫תרגום‪" :‬בבלים טיפשים! משום שיושבים בארץ חשוכה‪ ,‬אומרים שמועה שמחשיכה"‪.‬‬ ‫‪.37‬‬
‫וראה זבחים קטז‪ ,‬ב'‪" :‬קדשים קלים נאכלים בכל מחנה ישראל‪ ...‬אמר קרא‪' :‬ונסע אהל מועד';‬ ‫‪.38‬‬
‫אע"פ שנסע – 'אהל מועד' הוא"‪ .‬ופרש"י‪" :‬שאפילו בשעת סילוק מסעות אין נפסלים אלא מוליכן‬
‫עמו ובמקום חנייתן אוכלין במחנה"‪ .‬ובתוד"ה "אימא" כתבו‪" :‬ונראה דאף שעת הליכתם שרי כיון‬
‫דאמרינן לעיל דף סא‪ ,‬א'‪' :‬אע"פ שנסע – 'אהל מועד' הוא' '‪.‬‬
‫ראה 'כוזרי' ב‪ ,‬ט'‪" :‬מה שאמרת 'עם הא‪-‬לוה' כבר נתברר לי‪ ,‬אולם מה שאמרת 'בארץ הא‪-‬לוה'‪,‬‬ ‫‪.39‬‬
‫קשה לי לקבל זאת"‪ .‬הראי"ה קוק עסק בהבדל רוחני זה – בין קדושת ארץ ישראל לבין קדושת חוץ‬
‫לארץ‪ ,‬וכתב )'אורות התחיה' סי' כח(‪" :‬הקדושה שבטבע היא קדושת ארץ ישראל‪ .‬והשכינה‬
‫שירדה בגלות עם ישראל הוא הכישרון להעמיד קדושה בניגוד לטבע‪ .‬אבל הקדושה הלוחמת נגד‬
‫הטבע אינה קדושה שלימה"‪ .‬הקדושה השלימה היא זו המגלה את מציאות ה' דווקא בתחתיות‬
‫ארץ ולא רק בגבהי מרומים‪ .‬אפשרות זו קיימת דווקא בארץ ישראל בעלת הקדושה העצמית‪.‬‬
‫להלכה פסק הרמב"ם כאביי )פסולי המוקדשין ג‪ ,‬כ"ב והלכה כ"ה(‪.‬‬ ‫‪.40‬‬
‫כלומר‪ :‬סגורות‪ .‬ראה רש"י זבחים נה‪ ,‬ב' ד"ה "מוגף"‪.‬‬ ‫‪.41‬‬
‫‪143‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫ניתן ליישב ולומר כי אדרבה‪ ,‬היא הנותנת; דווקא כיוון הפנייה של השלמים מהמשכן‬
‫החוצה‪ ,‬במגמה לקדש את המציאות החומרית‪ ,‬היא המחייבת התחברות לשכינה –‬
‫בתחילת הקרבתם של השלמים – בקשר אמיץ‪ .‬הביטוי ההלכתי של 'יניקת' השלמים‬
‫מקדושת המקדש הוא בשחיטת השלמים רק לאחר פתיחתן של דלתות ההיכל‪.42‬‬

‫על פי זה אפשר לבאר גם את היסוד של זמן האכילה – 'קדשי קדשים' נאכלים ליום‬
‫ולילה בלבד ואילו השלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד‪.‬‬

‫בכל המצוות היום נגרר אחרי הלילה – "וַיְ ִהי ֶע ֶרב וַיְ ִהי ב ֶֹקר" )בראשית א‪ ,‬ה'(‪.‬‬
‫הרעיון העומד ביסודו של סדר זה‪ ,‬נעוץ בתפישה של בריאת העולם כתהליך של‬
‫'צמצום' בגילוי האלוקות והחשכת אורו‪ֶ " .‬ערב" – מלשון עירוב‪ ,‬ביטוי לעירוב בין‬
‫מושגי האמת והשקר‪ ,‬שנוצר בעקבות הסתתרות הבורא בבריאה‪ .‬ייעודו של ישראל‬
‫לגלות את האלוקות ה'נעלמת' בעולם‪ ,‬ולהוציאה לאור ע"י קיום המצוות‪ .‬השגת‬
‫מטרה זו ִהנה בבחינת "בּ ֶֹקר" המקנה יכולת לבקר בין טוב לרע‪.43‬‬
‫אולם בבית המקדש – 'אורו של עולם' )בבא בתרא ד‪ ,‬א'( – המגמה הפוכה‪ :‬אור השכינה‬
‫בוקע מהמקדש ומאיר את החשיכה הרוחנית השרויה בעולם‪ .44‬לפיכך בבית המקדש‪,‬‬
‫הלילה נגרר אחר היום‪ ,‬להורות על מגמת המקדש להאיר את חשכת העולם‪.‬‬

‫על פי זה ניתן לומר שאכילת בשר החטאת והאשם עד סוף הלילה מסמלת את זיכוך‬
‫הנפש הרוחנית לבדה‪ ,‬בעוד שהגוף הנהנה מבשר הקדשים‪ ,‬נותר בגמר האכילה‬
‫ב'חשכתו'‪ .‬השלמים הנאכלים‪ ,‬לא רק בלילה שלאחר השחיטה‪ ,‬אלא אף ביום‬
‫שלאחריה‪ ,‬מורים על התקדשות חשכת הגוף וזיכוכו‪ ,‬הבא לידי ביטוי ביציאה מחשכת‬
‫הלילה אל אורו של היום‪.‬‬

‫‪ .42‬ועיין ברש"י )זבחים סא‪ ,‬א' ד"ה "ושני מקומות"( שהוכיח לאחת הגירסאות שדין שחיטה אחר‬
‫פתיחת ההיכל אינו אלא בשלמים‪ .‬ובתוספות )מנחות צה‪ ,‬א' ד"ה "מר אמר"( תירצו אליבא דרש"י‬
‫הנ"ל את הגמרא )תמיד ל‪ ,‬ב'(‪" :‬לא היה השוחט ]את עולת הבקר[ – שוחט‪ ,‬עד שיישמע קול שער‬
‫גדול שנפתח"‪ ,‬דזהו "למצוה בעלמא" אך בשלמים זהו לעיכובא‪ .‬ועיין בתוספות )זבחים סא‪ ,‬א' ד"ה‬
‫"קודם"( שמתלבטים אי ילפינן שאר קרבנות משלמים‪.‬‬
‫‪ .43‬ראה רמב"ן על התורה )בראשית א‪ ,‬ה'(‪" :‬יקרא תחילת הלילה 'ערב' בעבור שיתערבו בו הצורות‪,‬‬
‫ותחלת היום 'בקר' שיבקר אדם בינותם‪ ,‬כך פירש רבי אברהם"‪.‬‬
‫‪ .44‬ראה לקמן מאמר 'בית המקדש – אורו של עולם' פרקים א‪-‬ד‪ ,‬ובפרט פרק ג‪.‬‬
‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪144‬‬

‫‪minlyl dlerd zncwd .f‬‬


‫ָבח"‪ ,45‬הן בסדר‬
‫בכל התורה‪ ,‬העולה קודמת לשלמים; הן במטבע הלשון "ע ָֹלה אוֹ ז ַ‬
‫הקרבתם במדבר ובכניסה לארץ‪ ,46‬והן בסדרם עבור החייבים בעולה ובשלמים ‪.‬‬
‫‪47‬‬

‫לאור דברינו לעיל‪ ,‬מובן מדוע מופיע קרבן השלמים לאחר קרבן העולה‪ ,‬שכן אין כל‬
‫אפשרות להשפיע קדושה במציאות העולם ע"י השלמים‪ ,‬בלא להתקשר תחילה אל‬
‫שורש נשמתנו ע"י העולה‪ .‬תחילה יש להתחבר למקור האלוקי ע"י ניתוק מענייני‬
‫‪48‬‬
‫העולם הזה‪ ,‬ומתוך כך ניתן יהיה לא רק לגלות את האלוקות בעולם ובכך לקדשו‬
‫אלא אף להביא להורדת שפע אלוקי עליו‪.‬‬
‫בדומה לכך‪ ,‬פירש הנצי"ב מוואלוז'ין )פירושו לשיר השירים ד‪ ,‬ט"ז( את הפסוק‪" :‬עורי צפון‬
‫העולה עם השלמים אצל המבקש להתברך בעולם הזה‪:‬‬ ‫ָ‬ ‫ובואי תימן" כרמז לשילוב‬
‫‪êëù ;'åëå íéîìùì ìùî – "ïîéú"å ,ïåôöá èçùðù äìåòì ìùî àåä "ïåôö"ã‬‬
‫‪äéä ,äñðøô åà íåìù úàáä úéìëúì íéîìù ïáø÷ éàéáî ìù íëøã äéä‬‬
‫‪.49åúéìëúì íéîìùä åìáå÷éå ïåöø ÷éôî àäéù éãë ïë íâ äìåò àéáî‬‬

‫רבי עובדיה ספורנו )ויקרא ח‪ ,‬פסוקים ב' ו‪-‬י"ח( התייחס לסדרם של הקרבנות המופיעים‬
‫בשבעת ימי המילואים – חטאת )פס' י"ד(‪ ,‬עולה )פס' י"ח( ושלמים בסוף )פס' כ"ב(‪ .‬בסיכום‬
‫דבריו כתב‪:‬‬
‫‪.50'åëå äìåòì ììë íå÷î ïéà – àèçä øôåëéù øçà ãò éë ...úàèçä øô íéã÷ä‬‬
‫‪:('ã ,à àø÷éå) åøîåàë äøôë åæéà äéäú äìåòá íâ éë ,íéàåìéîì äìåòä íéã÷äå‬‬
‫"‪."åéìÈ òÈ øtÅ ëÇ ìÀ åÉ ì äöÈ øÀ ðÀÄ å‬‬
‫‪.äãåáòì äîéìùäì íãé úà àìîì íééåàø åùòð ,äøôëä úåîéìù øçàå‬‬

‫בדין העלאת חוץ )ויקרא יז‪ ,‬ח'(‪ ,‬בפרשת המועדות )שם כג‪ ,‬ל"ז(‪ ,‬בפרשת נסכים )במדבר טו‪ ,‬ג'(‪.‬‬ ‫‪.45‬‬
‫וראה דברים יב‪ ,‬ו' ופס' י"א ו‪-‬כ"ז‪ ,‬ושמות כ‪ ,‬כ'‪ .‬ו'זבח' היינו 'שלמים'‪ .‬אמנם יש להעיר כי הראב"ע‬
‫)הראב"ע שמות כ‪ ,‬כ'‪ ,‬פירוש הארוך( חלק בתקיפות על מי שטען כנגד חכמי המשנה כי "לא מצא‬
‫בכל התורה זביחה כי אם שלמים"‪ ,‬ולפיכך טעו כשעשו שימוש במטבע הלשון 'זבחים' לכלל‬
‫הקרבנות‪" :‬איזהו מקומן של 'זבחים' "‪ .‬כנגדו‪ ,‬טען הראב"ע‪" :‬כי לא דבר נכונה‪ ,‬כי כתוב‪' :‬וזבחת‬
‫עליו את עלתיך ואת שלמיך'‪ .‬אז הודה על חטאתו‪ ,‬שטען על אנשים נכבדים מכל הדורות הבאים‬
‫אחריהם"‪ .‬ברם‪ ,‬צ"ע על ראייתו של הראב"ע‪ ,‬שכן יש לחלק בין הפועל "וזבחת" המשותף לעולה‬
‫ולשלמים‪ ,‬לבין שם העצם "זבחים" המיוחד לשלמים‪.‬‬
‫בקרבן שהקריב יתרו בפגישתו עם משה )שמות יח‪ ,‬י"ב ורש"י שם(‪ ,‬בברית בהר סיני )שמות כד‪ ,‬ה'(‪,‬‬ ‫‪.46‬‬
‫בשבעת ימי המילואים )שם פרק כט(‪ ,‬בחנוכת המשכן ביום השמיני )ויקרא ט‪ ,‬ט"ז‪-‬י"ח(‪ ,‬בקרבנות‬
‫הנשיאים )במדבר פרק ז(‪ ,‬בציווי על הברית בשכם )דברים כז‪ ,‬ה'‪-‬ז'( ובמעמד הברית עצמו )יהושע ח‪,‬‬
‫ל"א(‪.‬‬
‫בחג השבועות )ויקרא כג‪ ,‬י"ח‪-‬י"ט(‪ ,‬וביום מלאות ימי נזרו של הנזיר )במדבר ו‪ ,‬ט"ז‪-‬י"ז(‪.‬‬ ‫‪.47‬‬
‫זה מתיישב עם דברי הראי"ה קוק במאמר 'עולת הנדבה' סע' י‪ ,2 ,‬על כוחה של העולה לגלות את‬ ‫‪.48‬‬
‫הטוב הצפוּן ובכך להפוך חושך לאור‪ .‬ולכאורה צ"ע‪ ,‬הלוא העולה מסמלת את הניתוק מחשכת‬
‫העולם הזה? אלא שע"י ההתעלות ניתן אחר כך לרדת לתוך העולם ולקדשו ע"י שלמים‪.‬‬
‫ראה הסברו של הנצי"ב לויקרא כב‪ ,‬י"ח‪" :‬מי שמקריב שלמים לתכלית בקשת שלום או פרנסה וכדי‬ ‫‪.49‬‬
‫שיהא מפיק רצון ויקובל השלמים לתכליתו‪ ,‬הרי זה מביא עולה להיות שולחן רבו מלא דשן"‪.‬‬
‫מדבריו משתמע כי הקרבן העיקרי הוא השלמים; העולה רק משמשת אותו‪.‬‬
‫ראה לעיל עמ' ‪.86‬‬ ‫‪.50‬‬
‫‪145‬‬ ‫‪minlyde dlerd‬‬

‫הנה כי כן‪ ,‬כפי שהחטאת קודמת לעולה‪ ,‬בבחינת כפרתו של ה'פרקליט' הקודמת‬
‫לריצוי המלך ב'דורון'‪ ,‬כך קודמת העולה לשלמים‪ ,‬בבחינת 'דורון' הבא לשם 'ראיית‬
‫פני המלך' וחידוש הקשר עמו ע"י ריצויו‪ ,51‬שלאחריו מוכן יהיה המלך להיעתר‬
‫ל'הזמנה' של נתינו להתארח בביתו ולקדש את נווהו‪.‬‬

‫‪mekiq .g‬‬
‫בהשוואת קרבן השלמים לעולה‪ ,‬מתקבל לכאורה הרושם כי השלמים נחותים‬ ‫‪‬‬
‫ביחס לעולה‪ :‬העולה מוגדרת 'קדשי קדשים'‪ ,‬והשלמים – 'קדשים קלים'‪' .‬קדשי‬
‫קדשים' אינם נאכלים – מפאת קדושתם – אלא בעזרה‪ ,‬ורק לזכרי כהנים;‬
‫השלמים – בהיותם 'קדשים קלים' – נאכלים בכל העיר ולכל אדם‪ .‬זמן אכילת‬
‫'קדשי קדשים' מוגבל ליום ולילה‪ ,‬אך השלמים נאכלים לשני ימים וללילה‬
‫שביניהם‪ .‬העולה עצמה אמנם נשרפת כליל על המזבח‪ ,‬מכל מקום בהיותה 'קדשי‬
‫קדשים' – נראה שאף היא יונקת מקדושה עליונה מזו של השלמים )פרק א(‪.‬‬

‫במבט עמוק מתברר כי אין הרושם אודות עליונותם של 'קדשי הקדשים' מוצדק‪.‬‬ ‫‪‬‬
‫בכל אחד מן הקרבנות ניתן להצביע על השפעות במישורים שונים‪ ,‬כך שלא נכון‬
‫להעריך את האחד כחשוב מחברו‪ .‬תכלית העולה להביא לידי דבקות נשמתית בה'‬
‫עד לדרגת נבואה‪ ,‬בעוד שתכלית השלמים להשתית את ענייני העולם הזה על‬
‫המוסר האלוקי )הראי"ה קוק(‪ .‬העולה מכפרת על קלקולים ביחסים שבין אדם‬
‫למקום‪ ,‬והשלמים – ביחסים שבין אדם לחבירו )הנצי"ב( – )פרק ב(‪.‬‬

‫יש הרואים דווקא בשלמים קרבן בדרגה גבוהה יותר משל העולה‪ .‬כוחם של‬ ‫‪‬‬
‫השלמים לקדש את עולם החומר עדיפים על פני העולה‪ ,‬אשר אין בהקרבתה משום‬
‫תיקון עולם החומר אלא אדרבה‪ ,‬פרישה ממנו לשם דבקות בה'‪ .‬שתי מגמות אלו‬
‫מקבילות ל'מידת הפרישות' מענייני העולם הזה‪ ,‬ול'מידת הקדושה' והחדרתה אל‬
‫תוך עולם המעשה‪ ,‬בהתאמה )פרק ג(‪.‬‬
‫ביטוי לשתי המגמות הללו ניתן למצוא בקשר של אבותינו – יצחק ויעקב – לעולה‬ ‫‪‬‬
‫ולשלמים‪ .‬שניהם משקפים מידות שונות ואף הפוכות בכל הנוגע להתמודדות עם‬
‫סיבוכי המציאות‪ .‬יצחק התבטל במהלך חייו לרצון ה' עד כדי מסירות נפש‬
‫בפשיטת צווארו על גבי המזבח‪ .‬דבקותו של יצחק בה' באה לידי ביטוי גם בכך שלא‬
‫יצא מארץ ישראל‪ .‬רעיון זה בא לידי ביטוי בקרבן העולה‪ ,‬הנשרף 'כליל' לה'‪ .‬יעקב‬
‫זכה לקדש את תאוותיו הגופניות‪ ,‬ולכוון לאמת האלוקית בכל סיבוכי המציאות‬
‫שהיו מנת חלקו‪ ,‬ובכך סייע להופעת אור ה' בעולם הזה‪ .‬רעיון זה של קידוש העולם‬
‫החומרי‪ ,‬בא לידי ביטוי בקרבן השלמים שבשרו נאכל לבעלים )פרק ד(‪.‬‬

‫‪ .51‬ראה שם פרק ח‪.‬‬


‫‪dpa` okyn iaala‬‬ ‫‪146‬‬

‫דווקא בהגדרת השלמים כ'קדשים קלים' גנוזה בחינה פנימית של קדושה עליונה‪,‬‬ ‫‪‬‬
‫שבכוחה להתפשט לתוככי המציאות החומרית‪ .‬על פי זה מובן מדוע התירה התורה‬
‫לגוי להביא למקדש קרבן עולה‪ ,‬אך לא שלמים‪ .‬שכן לגוי יש יכולת להגיע להתעלות‬
‫רוחנית ולכן רשאי להביא עולה‪ ,‬אולם אין בכוחו לקדש גם את חייו החומריים )פרק‬
‫ה(‪.‬‬

‫אותן הלכות שיצרו רושם ראשוני של 'פחיתות' במעלת השלמים ביחס לעולה –‬ ‫‪‬‬
‫הנוגעות למקום האכילה של בשר השלמים‪ ,‬ולזמן אכילתם‪ ,‬ניתנות לפרשנות‬
‫הפוכה לחלוטין‪ :‬היתר אכילת שלמים "בכל העיר" מבטא את עוצמת הקדושה של‬
‫השלמים‪ ,‬שבכוחה להתפשט אל מחוץ לגבולות העזרה‪ ,‬לשם הארת המקומות‬
‫הקדושים פחות‪ ,‬באור ה'‪ .‬גם זמן אכילתם של השלמים לשני ימים וללילה‬
‫שביניהם‪ ,‬עשוי ללמד על כוחם של השלמים להאיר את חשכת המציאות ולכן סוף‬
‫זמן אכילתם – ביום דווקא‪ ,‬בשונה משאר הקרבנות שסוף זמן אכילתם בלילה )פרק‬
‫ו(‪.‬‬
‫אחר שהתבררו המגמות השונות של העולה ושל השלמים‪ ,‬מובן מדוע – במקום שבו‬ ‫‪‬‬
‫קיים צורך להקריב את שניהם – הקדימה התורה את העולה לשלמים‪ .‬תחילה יש‬
‫להתקשר אל המקור האלוקי ע"י פרישה ממגבלות הגוף; רק אחר כך‪ ,‬מתוך‬
‫התעלות זו‪ ,‬ניתן למשוך את הקדושה האלוקית אל תוך העולם הזה ובכך להאיר‬
‫את החיים‪ ,‬באור ה' )פרק ז(‪.‬‬