You are on page 1of 35

‫האתרוג ומסורת‬

‫מתן תורה‬
‫מבוא‬
‫נצטווינו בתורה‪" ,‬ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת‬
‫תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל" )ויקרא כג מ(‪ .‬דומה כי אין‬
‫יהודי שומר תומ"צ שאינו יודע ש"פרי עץ הדר" הוא האתרוג‪,‬‬
‫שאותו יש לנענע יחד עם הלולב‪ ,‬הערבה וההדס‪.‬‬
‫הרמב"ם ראה בכך דוגמא לפירושים שהיו מקובלים מימי משה‪,‬‬
‫איש מפי איש‪ .‬וכך הוא כותב‪"" :‬פרי עץ הדר" האמור בתורה‪,‬‬
‫הוא אתרוג ‪ ...‬וכל הדברים האלו‪ ,‬מפי השמועה ממשה רבנו‬
‫נתפרשו" )לולב ז א‪-‬ד(‪ .‬בהקדמה לפירוש המשנה הוא מרחיב‪:‬‬
‫"וזה עיקר יש לך לעמוד על סודו‪ .‬והוא‪ ,‬שהפירושים המקובלים‬
‫מפי משה‪ ,‬אין מחלוקת בהם בשום פנים‪ ,‬שהרי מאז ועד עתה לא‬
‫מצאנו מחלוקת נפלה בזמן מן הזמנים‪ ,‬מימות משה ועד רב אשי‬
‫בין החכמים ‪ ...‬במה שאמר הכתוב )ויקרא כג(‪ ,‬פרי עץ הדר‪ ,‬כדי‬
‫שיאמר אחד שהוא אתרוג‪ ,‬ויאמר אחד שהוא חבושים‪ ,‬או‬
‫רימונים‪ ,‬או זולתו‪ ... .‬וכיוצא בזה בכלל המצות אין מחלוקת‬
‫בהן‪ .‬שכולן פירושים מקובלים מפי משה‪ .‬ועליהם ועל דומיהם‬
‫אמרו‪ ,‬כל התורה נאמרו כללותיה ופרטותיה ודקדוקיה מסיני‪".‬‬
‫לתפיסתו‪ ,‬וכך היא האמונה הרווחת בקרב שומרי תומ"צ‪ ,‬התורה‬
‫שבעל־פה ניתנה למשה מפי הגבורה יחד עם התורה שבכתב‪.‬‬
‫העובדה שאין עוררין על כך ש"פרי עץ הדר" מתייחס לאתרוג‪,‬‬
‫מוכיחה לתפיסתו שכך פסוק זה הובן תמיד‪ ,‬ושמצוות נטילת ד'‬
‫המינים קוימה עוד מימי משה‪.‬‬
‫מדוע אם כן קיימות מחלוקות בקרב חז"ל אודות המקור לאתרוג‬
‫מן התורה?‪ 1‬ממשיך הרמב"ם שם ומסביר שהמחלוקות הן רק‬
‫במציאת הרמז בכתוב‪ ,‬אך מקור הנוהג הוא במסורת‪:‬‬
‫"אבל אף על פי שהן מקובלין ואין מחלוקת בהם‪ ,‬הרי הוא‬
‫מחכמת התורה הנתונה לנו שנוכל להוציא ממנה אלו הפירושים‬
‫בדרך מדרכי הסברות והאסמכתות והערות והרמזים המצויים‬
‫במקרא‪ .‬וכשתראה אותם בתלמוד מתוכחים וחולקין זה על זה‬
‫במערכת העיון‪ ,‬ומביאין ראיות על אחד מאלו הפירושים והדומה‬
‫להן‪ ,‬כגון מה שאמרו במאמר הכתוב "פרי עץ הדר"‪ ,‬אולי יהיו‬

‫כגון סוכה לה א‪.‬‬ ‫‪.1‬‬

‫‪-1-‬‬
‫רימונים או חבושים או זולתם‪ ,‬עד שהביאו ראיה עליו ‪ ...‬אלו‬
‫הראיות לא הביאו מפני שנסתפק עליהם הענין‪."...‬‬
‫טיעון זה מתבסס על ההנחה שהאתרוג היה קיים בא"י עם‬
‫כניסתם של ישראל מן המדבר‪ .‬מאחר שכאשר משה ציווה את‬
‫בנ"י לקחת "פרי עץ הדר" הם הבינו שהוא מתייחס לאתרוג‪,‬‬
‫בהכרח שהם הכירו פרי זה עוד מימיהם במצרים‪ ,‬והשתמשו בו‬
‫בכניסתם לארץ‪.‬‬
‫וכך מסכם הרמב"ם‪" :‬ראינו ללא ספק מיהושע עד עתה‪,‬‬
‫שהאתרוג היו לוקחים עם הלולב בכל שנה ואין בו מחלוקת‪,‬‬
‫אבל חקרו על הרמז הנמצא בכתוב לזה הפירוש המקובל‪".‬‬
‫כך גם מפורש בדבריו במו"נ )חלק ג מג(‪" :‬והנראה לי בארבעת‬
‫מינים שבלולב‪ ,‬שהם שמחה בצאתם מן המדבר אשר היה לא‬
‫מקום זרע ותאנה וגפן ורמון ומים אין לשתות‪ ,‬אל מקום האילנות‬
‫נותני פרי והנהרות‪ ,‬ולקח לזכרון זה הנאה שבפירות האדמה‪,‬‬
‫והטוב שבריחו‪ ,‬והיפה שבעלין‪ ,‬והטוב שבעשבים ‪ ...‬רוב‬
‫מציאותם בארץ ישראל בעת ההיא והיה כל אדם יכול‬
‫למצאם"‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬כדי לקבל את מסורת ישראל‪ ,‬אין מנוס מלהניח‬
‫‪2‬‬
‫שהאתרוג היה קיים הן במצרים והן בא"י עוד בתקופת משה‪.‬‬
‫ככל הידוע לנו‪ ,‬זיהויו של "פרי עץ הדר" המקראי עם האתרוג‬
‫אכן היה מקובל ללא עוררין — מימי חז"ל ואילך‪ .‬כפי שנראה‬
‫בהמשך‪ ,‬העדויות הכתובות והחומריות מורות על כך בבירור‪,‬‬
‫ועל כן עלינו לדחות בשתי ידיים את עמדתם של מספר חוקרים‬
‫הגורסים כי האתרוג הובא לא"י רק בימי הביניים‪ ,‬ושהאתרוג‬
‫המוכר לנו )בשמו המדעי‪ (Citrus medica :‬אינו האתרוג שאליו‬
‫‪3‬‬
‫מתייחסים חז"ל‪.‬‬

‫‪ .2‬הרמב"ם כותב שהאתרוג הוא מימי יהושע‪ ,‬וכבר תמה עליו‬
‫החת"ס מדוע לא כתב שהאתרוג היה מוכר מימי משה )חידושי‬
‫החת"ס סוכה לה ד"ה שטעם(‪.‬‬
‫‪ .3‬לפרטי הדיון להלן‪ ,‬כולל מראי מקומות לנקודות רבות המובאות‬
‫להלן‪ ,‬ראו גדעון ביגר ונילי ליפשיץ‪" ,‬האתרוג – האם הוא "פרי עץ‬
‫הדר"?"‪ ,‬בית מקרא‪ ,‬שנה ‪ ,42‬תשנ"ז‪ ,‬עמ' ‪ .28-33‬מאמרי תגובה מאת‬

‫‪-2-‬‬
‫אך כפי שנראה מיד‪ ,‬העדות המוקדמת ביותר לאתרוג בא"י היא‬
‫מהמאה הרביעית לפנה"ס‪ ,‬כאלף שנה לאחר תקופת משה‪ 4.‬גם‬
‫למצרים האתרוג הגיע‪ ,‬ככל הנראה‪ ,‬רק בתקופה ההלניסטית‪,‬‬
‫ולא היה בה בתקופת משה‪ .‬לפיכך קשה מאד לקבל את המסורת‬
‫בדבר האתרוג כמסורת אמת‪.‬‬
‫הראיות לאיחור חדירת האתרוג לא"י מצטלבות מחמישה כיוונים‬
‫שונים – לשוני‪ ,‬טקסטואלי‪ ,‬ארכאו־בוטני‪ ,‬ייצוג חומרי ומנהגי‬
‫קהילות עתיקות – ומצטברות לכדי קייס מוצק בו כל הראיות‬
‫מובילות לאותה מסקנה‪.‬‬

‫יהודה פליקס‪" ,‬פרי עץ הדר – האתרוג"‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,288-292‬ויעקב‬
‫)ג'פרי( רובינשטיין‪" ,‬האתרוג במשנה ובתלמוד"‪ ,‬בית מקרא‪ ,‬כרך מג‪‎,‬‬
‫חוברת ב )קנג‪) (‎‬תשנ"ח(‪ ,‬עמ' ‪ .175-178‬שמואל טולקובסקי‪" ,‬פרי עץ‬
‫הדר – תולדותיו בתרבות העמים‪ ,‬בספרות‪ ,‬באמנות ופולקלור‪ ,‬מימי‬
‫קדם ועד ימינו" )‪ .(1966‬למחקר עדכני‪Dafna Langgut (2014): :‬‬
‫‪"Prestigious fruit trees in ancient Israel: first palynological‬‬
‫‪evidence for growing Juglans regia and Citrus medica, Israel‬‬
‫‪.Journal of Plant Sciences", Israel Journal of Plant Sciences‬‬
‫ובעברית‪ ,‬דפנה לנגוט‪ ,‬יובל גדות‪ ,‬עודד ליפשיץ‪"" ,‬פרי עץ הדר"‪:‬‬
‫ראשית גידולו של האתרוג בארץ ישראל ושלבי חדירתו למסורת‬
‫ולתרבות היהודית"‪ ,‬בית מקרא‪ ,‬שנה ‪ ,59‬תשע"ד‪ ,‬חוברת א'‪ .‬לפרטים‬
‫נוספים‪ ,‬דפנה לנגוט‪" ,‬תרומת חקר גרגרי אבקת פרחים )ּפֹוֶלן( למחקר‬
‫הארכאולוגי"‪ ,‬קתדרה‪ ,150 ,‬טבת תשע"ד‪ .‬רבקה בן־ששון‪" ,‬מוטיבים‬
‫צמחיים באמנות הפסיפסים הארץ ישראלית בתקופה הרומית ועד‬
‫שלהי התקופה הביזנטית"‪ ,‬חיבור לשם קבלת תואר דוקטור‬
‫לפילוסופיה‪ ,‬האוניברסיטה העברית בירושלים‪ ,‬תמוז‪ ,‬תשע"ג‪Rivka .‬‬
‫‪Ben-Sasson, "Botanics and Iconography Images of the Lulav and‬‬
‫‪ .the Etrog", Ars Judaica, 2012‬דוד שפרבר‪" ,‬מצוות "ולקחתם לכם"‬
‫בחג הסוכות והתפתחותה"‪ ,‬סידרא‪ :‬כתב עת לחקר ספרות התורה‬
‫שבעל‪-‬פה‪ ,1999 ,‬גליון טו‪ ,‬מופיע באתר הספרייה הווירטואלית של‬
‫מט"ח‪ .‬זהר עמר‪" ,‬צמחי המקרא‪ :‬בחינה מחודשת לזיהוי כל הצמחים‬
‫הנזכרים בתנ"ך לאור מקורות ישראל והמחקר המדעי"‪ ,‬עמ' ‪,106-109‬‬
‫באתר כותר‪ .‬ניתן למצוא את כל המקורות הללו אונליין‪.‬‬
‫‪ .4‬ע"פ "סדר עולם"‪ ,‬שתיארך את יצי"מ ומ"ת לשנת ‪ 1312‬לפנה"ס‬
‫‫)שנת ‪ 2448‬לבריאת העולם‬(‪ ,‬וכך מקובל בקרב המאמינים‪ .‬דעות‬
‫אחרות נאמרו בנושא‪ ,‬יש המקדימים ויש המאחרים‪ ,‬ואין כאן המקום‬
‫לדון בזה‪.‬‬

‫‪-3-‬‬
‫הקדמה‬
‫ככל הידוע‪ ,‬מוצאו של האתרוג )כמו שאר ההדרים( הוא‬
‫בצפון־מזרח הודו ודרום סין‪ ,‬למרגלות הרי ההימלאיה‪ ,‬שם‬
‫האתרוג גדל פרא‪ .‬מקובל היה במחקר לראות באתרוג את אחד‬
‫משלושת אבות ההדרים‪ ,‬יחד עם הפומלה והמנדרינה‪ 5.‬השערה זו‬
‫אוששה במחקר מקיף של מעל ‪ 40‬זני הדר שהעלה כי לכולם יש‬
‫‪ DNA‬שהגיע מהאתרוג‪ ,‬וכי האתרוג תרם את הצד הזכרי‬
‫)האבקה( והדר אחר תרם את הצד הנקבי‪ .‬הווה אומר שכל מינים‬
‫אלו הם תוצר של הכלאה עם האתרוג‪.‬‬
‫ככל הידוע‪ ,‬האתרוג הוא פרי ההדר הראשון שחדר למערב‪ 6,‬ככל‬
‫הנראה בידי הפרסים‪ ,‬שהיו מגדולי הגננים והמטפחים בעולם‬
‫העתיק‪ .‬כפי שנראה מיד‪ ,‬העדות המוקדמת ביותר לאתרוג בא"י‬
‫היא משלהי התקופה הפרסית )מאה ד' לפנה"ס(‪ .‬ככל הנראה‬
‫הפרסים‪ ,‬ואולי )גם?( שבי ציון )עוד במאה ו' לפנה"ס(‪ ,‬היו‬
‫הראשונים שהביאו את האתרוג לא"י‪.‬‬

‫ראיה לשונית‬
‫מקור השם "אתרוג" הוא במילה הפרסית העתיקה תוּרוּנְג'‪,‬‬
‫שפירושה פרי הדר‪ ,‬והיא מתייחסת כנראה ללימון‪ .‬ככל הנראה‬
‫מקורה של המילה הפרסית עצמה הוא משפת ההינדי בה הפרי‬
‫מכונה תוּרָנֶגֶ׳ה )‪ turanja‬או ‪ .(turanj, turunj‬בפרסית‬
‫מאוחרת שם הפרי תוֹרָנג׳ )ﺗ " "ﺮﻧ " "ﺞ(‪ ,‬בערבית תוּרוּג' ) ُﺗ " "ﺮُ ْﻧ " "ﺞ( או‬
‫אוּתרוּג' )أُ ْﺗ" " " " " " " " " "ﺮُجّ(‪ ,‬ובארמית אתרונגא )קידושין ע א(‪ ,‬אתרוגא‬
‫)ע"ז עו ב(‪ ,‬תרנגא‪ ,‬תרונגא )ירושלמי גיטין יב א( ותרונגייא‬
‫)ירושלמי סוכה ג יב‪ ,‬נד א(‪.‬‬

‫‪ .5‬יש הסבורים כי ה־‪ Papeda‬הוא אב הדרי נוסף‪ .‬אך מאחר שהוא‬
‫תת־סוג של האתרוג כנראה שאין לראות בו אב נפרד‪.‬‬
‫‪ .6‬הלימון‪ ,‬הליים‪ ,‬והפומלה חדרו לאזור הים־תיכון רק במהלך‬
‫כיבושי האסלאם‪ ,‬החל מהמאה הז' לספירה‪ .‬התפוז‪ ,‬המנדרינה‬
‫והאשכולית הובאו לאזור רק במהלך המאות האחרונות‪.‬‬

‫‪-4-‬‬
‫אך טבעי שיהודֵי א"י יקראו לפרי בשמו הפרסי כי הוא לא היה‬
‫מוכר להם קודם המפגש עם פרס‪ .‬סביר שמפגש זה התרחש בבבל‬
‫והשם "אתרוג" הובא לא"י עם השבים ממנה‪ ,‬אך אפשר‬
‫שהתרחש בא"י‪ ,‬עם הבאת האתרוג אליה בידי הפרסים‪ .‬כך או‬
‫כך‪ ,‬לו האתרוג היה קיים בא"י מאז שנכנסו אליה בנ"י )ע"פ‬
‫אמונת ישראל(‪ ,‬כשמונה מאות שנה לפני שיבת ציון‪ ,‬ושימש‬
‫בקרב כל העם מידי שנה בשנה‪ ,‬במשך תקופת כיבוש הארץ‪,‬‬
‫תקופת השופטים ובמהלך כל ימי בית ראשון – יש להניח שהוא‬
‫היה זוכה לשם עברי כמו שאר פירות ועצי א"י שהוזכרו בתנ"ך‪.‬‬
‫מקורו הפרסי של שם הפרי מורה שהמפגש עם הפרי לא קדם‬
‫לתקופה הפרסית‪ .‬מובן ממילא שבעת כתיבת התורה‪ ,‬שקדמה‬
‫לתקופה הפרסית‪ ,‬הוא לא היה מוכר לתושבי א"י‪.‬‬

‫ראיות טקסטואליות‬
‫התנ"ך זרוע באזכורים בוטניים רבים‪ ,‬המשקפים את עולם הצומח‬
‫הארצישראלי בתקופתו‪ ,‬כגון גפן‪ ,‬תפוח‪ ,‬רימון‪ ,‬תאנה‪ ,‬שקד‪,‬‬
‫תמר‪ ,‬ערמון‪ ,‬אלה‪ ,‬שיקמה‪ ,‬אלון‪ ,‬ברוש‪ ,‬ארז‪ ,‬קיקיון‪ ,‬אטד‪,‬‬
‫אשל‪ ,‬בצל‪ ,‬קישוא‪ ,‬אבטיח‪ ,‬עדשים‪ ,‬קצח‪ ,‬ערבה‪ ,‬כרכום‪ ,‬לבונה‪,‬‬
‫נרד‪ ,‬קינמון‪ ,‬שושנה‪ ,‬חבצלת‪ ,‬ועוד ועוד‪ .‬עצים רבים מוזכרים בו‬
‫בהקשרים רבים ומגוונים‪ ,‬כגון בתיאור מאורעות שהתרחשו‬
‫בשימוש בעצים או בצל עצים‪ ,‬בשירה‪ ,‬במשל ומליצה‪ ,‬לפולחן‪,‬‬
‫בדינים שונים‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫אך הפרי היפה ביותר‪ ,‬המהודר ביותר‪ ,‬שריחו נפלא וסגולותיו‬
‫הרפואיות רבות‪ ,‬הפרי שהיה כה נדיר בעת העתיקה ושימש‬
‫כמצווה בחג הסוכות מדי שנה בשנה במשך כל שנות קיומו של‬
‫עם ישראל בארצו – איננו מופיע בו ולו אף ברמז!‬
‫אזכור הפרי מתבקש במקומות רבים בתנ"ך‪ .‬שיר השירים מלא‬
‫תיאורים בוטניים מרהיבים של גנים‪ ,‬פרדסים )"פרדס רמונים"(‪,‬‬
‫כרמים‪ ,‬פריחה‪ ,‬ריחות נפלאים‪ ,‬טעמים נעימים וצמחים יפהפים‪.‬‬
‫אך המשורר מתעלם לגמרי מהפרי שהוא מבין הריחניים והנאים‬
‫ביותר! בספר תהילים הצדיק נמשל לעצים שונים‪ ,‬אך אין בו‬
‫מילה וחצי מילה אודות האתרוג‪ ,‬שע"פ חז"ל מסמל את הצדיק‬

‫‪-5-‬‬
‫שיש בו תורה ומעשים טובים‪ 7.‬בדברי הנביאים עצים מופיעים‬
‫במשלים שונים ודברי מליצה רבים‪ ,‬ואך לא אחד מהם ראה לנכון‬
‫להשתמש באתרוג במשל ותוכחה‪ .‬פרי נפלא זה גם לא מצא את‬
‫מקומו ברשימת המינים בהם השתבחה א"י )דברים ח ז‪-‬ט(‪,‬‬
‫‪8‬‬
‫למרות הדרו ולמרות חשיבותו בקיום אחת ממצוות התורה‪.‬‬
‫בקצרה‪ ,‬פרי כה מופלא וכה חשוב היה מוצא את מקומו בתנ"ך‬
‫בהקשרים רבים‪ ,‬לו באמת היה קיים בא"י בעת כתיבת התנ"ך‪.‬‬
‫‪9‬‬
‫במקום זאת‪ ,‬הוא נעדר מהתנ"ך לחלוטין‪.‬‬
‫גם תרגום השבעים )המאה הג' לפנה"ס( אינו מזהה את "פרי עץ‬
‫‪10‬‬
‫הדר" עם האתרוג אלא מתרגמו ׳פרי מהודר׳ או ׳פרי עץ הדור׳‪.‬‬
‫לו שימש האתרוג כאחד ממיני חג הסוכות עוד מראשית התקופה‬
‫הישראלית‪ ,‬והביטוי "פרי עץ הדר" הובן כבר אז ביחס לאתרוג‪,‬‬
‫יש להניח שהדבר היה בא לידי ביטוי בתרגום עתיק זה‪ ,‬כשם‬
‫שבא לידי ביטוי בתרגומים מאוחרים יותר‪ ,‬מתקופת חז"ל ואילך‪,‬‬
‫‪11‬‬
‫כפי שנראה בהמשך‪.‬‬
‫האתרוג‪ ,‬או פרי עץ ההדר‪ ,‬נעדר גם מתיאור חג הסוכות בימי‬
‫עזרא‪ .‬כך מתואר בס' נחמיה )ח יד‪-‬טו(‪" :‬וימצאו כתוב בתורה‪,‬‬
‫אשר צוה יהוה ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג‬

‫ויקרא רבא ל יב‪.‬‬ ‫‪.7‬‬
‫‪ .8‬בדוחק אפ"ל שהאתרוג אינו נחשב מין שנשתבחה בו א"י‪ ,‬כי הוא‬
‫אינו יכול לגדול בה בר‪.‬‬
‫‪ .9‬בתגובה לסברה ש"פרי עץ הדר" אולי מתייחס לזית שנחשב נאה‬
‫ובעל הוד‪ ,‬כותב עמר‪ ,‬שם‪" ,‬אולם קיים קושי מדוע נמנע מלנקוב‬
‫הפסוק בויקרא בשמו המוכר"‪ ,‬ולא הרגיש שקושי זה קיים גם לפירוש‬
‫שהכתוב מתייחס לאתרוג‪ ,‬אם נאמר שהאתרוג היה קיים בא"י‬
‫בתקופת המקרא‪.‬‬
‫‪ .10‬השבעים מתרגם ‪ .καρπὸν ξύλου ὡραῖον‬לדבריה של ‪Ben-‬‬
‫‪ ,Sasson‬ביטוי זה יכול להתפרש "פרי מהודר של עץ" או "פרי בעונתו"‪.‬‬
‫שאר המתרגמים שראיתי מתרגמים "פרי עץ נאה‪/‬הדור"‪.‬‬
‫‪ .11‬אם כי ניתן לומר‪ ,‬כפי שטען עמר‪ ,‬שם‪ ,‬שתרגום השבעים מתרגם‬
‫באופן מילולי ואין ללמוד מכך האם מדובר בשם תואר כללי למיני‬
‫עצים שונים או למין ספציפי‪.‬‬

‫‪-6-‬‬
‫בחדש השביעי‪ .‬ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלם‬
‫לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי‬
‫תמרים ועלי עץ עבת‪ 12,‬לעשת סכת ככתוב"‪ .‬יש לתת את הדעת‬
‫על הביטוי "וימצאו כתוב בתורה"‪ ,‬היינו שהדברים לא היו‬
‫ידועים בעם ישראל לפני כן‪ ,‬עובדה המקשה מאד על טיעון‬
‫המסורה הרציפה‪.‬‬
‫יש הטוענים‪ 13‬שהאתרוג לא הוזכר אז כי במהלך שבעים שנות‬
‫הגלות‪ ,‬מטעי האתרוג בארץ‪ ,‬הזקוקים להשקיה מתמדת‪ ,‬ניטשו‬
‫ולא שרדו ולא היה לשבי ציון מנין לקחתו‪ .‬אך לפי הסבר זה‬
‫מוקשה מדוע בחר הכתוב לציין כי הדבר נעשה "ככתוב"‪ ,‬בעוד‬
‫שהנטילה לא נעשתה ככתוב‪ .‬אדרבא‪ ,‬אם בא לציין את היחס‬
‫לכתוב‪ ,‬היה לו לציין שהנטילה לא קוימה כנדרש‪.‬‬
‫פירוש אחר‪ ,‬המייתר את התירוץ הראשון‪ ,‬גורס שבנחמיה‬
‫הצמחים לא שימשו לנטילת ד' המינים אלא לבניית הסוכה‪ ,‬כפי‬
‫שאכן מתואר מיד בהמשך הכתובים שהעם בנו סוכות )"ויצאו‬
‫העם ויביאו ויעשו להם סכות איש על גגו ובחצרתיהם וגו'"(‪ .‬לפי‬
‫זה ה"כתוב" בפסוק "לעשת סכת ככתוב" מתייחס לויקרא כג מב‬
‫)"בסכת תשבו שבעת ימים גו'"( ולא לויקרא כג מ )"ולקחתם‬
‫לכם גו'"(‪ .‬זו גם המשמעות הפשוטה של הכתוב "לעשות‬
‫סוכות" – לבנות סוכות‪ ,‬ולא במשמעות הדחוקה של "לחגוג את‬
‫חג הסוכות" )כמו "לעשות הפסח"(‪ .‬אך לפירוש זה תמוה מדוע‬
‫לא ציווה עזרא עליהם לקחת את ד' המינים‪ ,‬דבר שהתורה‬
‫ציוותה במפורש‪ ,‬והתמקד בבניית סוכה מחמישה מינים‪ ,‬דבר‬
‫שאינו כתוב בתורה? בפרט שהלא עזרא ונחמיה פעלו להחזיר‬
‫לחג הסוכות את זוהרו שמלפני החורבן )ר' עזרא ג א‪-‬ו‪ ,‬נחמיה ח‬
‫ב‪-‬יח(‪ ,‬והיה עליהם לצוות את העם ליטול את ד' המינים כפי‬
‫שהיה מקובל‪ ,‬לתפיסה זו‪ ,‬מקדמת דנא‪.‬‬

‫‪ .12‬מכך שהפסוק מזכיר את ההדס ועץ־עבות בנפרד מובן כי הם‬
‫שני מינים נפרדים‪ ,‬ושלא כקביעת חז"ל שזיהו את "ענף עץ עבות"‬
‫בויקרא עם ההדס‪ .‬ור' סוכה יב א שחז"ל התפתלו וגרסו ש"הדס"‬
‫האמור כאן הוא הדס שוטה‪ ,‬והוא המשמש לבניין הסוכה‪ ,‬ואילו "ענף‬
‫עץ עבות" הוא ההדס ה"משולש"‪ ,‬המשמש לד' המינים‪.‬‬
‫בכללם פליקס‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪.13‬‬

‫‪-7-‬‬
‫אפשר שעזרא הבין שהפרשיה בויקרא כג מ‪-‬מג אינה מתחלקת‬
‫לשני ציוויים‪ ,‬האחד אודות נטילת ד' המינים )פס' מ( והשני‬
‫אודות הבנייה והישיבה בסוכה )פס' מב‪-‬מג(‪ ,‬כפי שהבינו חז"ל‬
‫והמפרשים‪ 14,‬אלא שכולה אודות בניית הסוכה‪ 15.‬כי הלא בפסוק‬
‫"ולקחתם לכם" אין מפורש עניינה של הלקיחה‪ ,‬ואפשר שהיא‬
‫לצורך בניית הסוכה המתוארת מיד בהמשך‪ 16.‬לפי זה עזרא לא‬
‫ציווה על נטילת המינים‪ ,‬כי בתקופתו המינים לא ניטלו בנפרד‬
‫אלא שימשו לבניית וקישוט הסוכה‪ 17.‬הוא גם לא ציווה שיקחו‬

‫‪ .14‬כגון סוכה מא ב ותוספתא סוכה ב יב‪ ,‬וכך היא המשמעות‬
‫המסתברת יותר‪ ,‬שכן פס' מא מפריד בין שני חלקי הפיסקה‪ .‬גם‬
‫משמעותו הפשוטה של "ולקחתם לכם ‪ ...‬ושמחתם לפני יהוה אלהיכם‬
‫שבעת ימים" היא שהמינים נועדו למטרת השמחה‪ ,‬כחלק מהשמחה‬
‫והריקודים במקדש‪.‬‬
‫‪ .15‬כפי שמפרשים השומרונים ויהודי אתיופיה )ר' להלן(‪ ,‬וכן‬
‫הקראים‪.‬‬
‫‪ .16‬מעין פשרה בין שני הפירושים היא דעת ר' יהודה שאין סוכה‬
‫נוהגת אלא בד' המינים )סוכה לו ב(‪.‬‬
‫‪ .17‬בספר היובלים טז כו‪-‬מא מתייחס לשורשי חג הסוכות‪ ,‬ובין היתר‬
‫כותב כך )תרגום שלמה ראבין(‪" :‬וישבו בסוכות ויענדו עטרות ציץ על‬
‫ראשם‪ .‬וכאשר יקחו ענף ערבה עבות מן הנחל‪ ,‬ככה לקח אברהם‬
‫לולבי כפות תמרים ופרי עץ הדר‪ .‬ויסוב יום ביום עם הענפים את‬
‫המזבח שבע פעמים ביום‪ ,‬ובבוקר הילל והודה לאלוהיו על כל‬
‫בשמחה‪ ".‬הוא מתייחס לפרי אך אינו מציין שהוא האתרוג‪ ,‬וברור‬
‫בדבריו שהמינים נלקחים בנפרד מבניית הסוכה‪ .‬הרי לנו מקור שכבר‬
‫במאה הב' לפנה"ס‪ ,‬בה נכתב ספר היובלים‪ ,‬הבינו שהלקיחה היא‬
‫ביד‪.‬‬
‫לדעת שפרבר‪ ,‬שם‪ ,‬חז"ל פירשו את הלקיחה כלקיחה ביד‪ ,‬אף‬
‫שבמקור לא היה הדבר כן‪ ,‬בעקבות המגע עם יוון ורומי בהן הדקל‬
‫היה סמל לניצחון והופיע בתהלוכות ניצחון‪ .‬כך הוא מסביר גם את‬
‫מנהג ענידת עטרות ציץ על הראש בחג הסוכות המובא בס' היובלים‪.‬‬
‫הקושי בהשערתו הוא שחז"ל קבעו נהלים שונים כדי להרחיק את‬
‫הציבור מתרבות יוון ורומי‪ ,‬כגון גזירות שונות בנוגע לטבילה שנועדו‬
‫להבדיל את הטבילה לטהרה מהרחצה במרחץ הרומי )בנוגע לגזירות‬
‫הטבילה ר' קנוהל‪ ,‬אלישיב‪" ,‬התגבשות הלכות טבילה ומקוואות מן‬
‫המקרא ועד סוף תקופת התלמוד"‪ ,‬עבודה לקבלת תואר מוסמך‪ ,‬אונ'‬
‫בר אילן(‪ .‬קשה אפוא לקבל שהם אימצו נוהג בעל מוטיבים‬
‫הלניסטיים או רומיים מובהקים ומקבעים אותו כחלק ממצוות‬

‫‪-8-‬‬
‫את האתרוג כי האתרוג לא ניטל בימיו אלא חדר לעם רק‬
‫בתקופה מאוחרת יותר‪.‬‬
‫האתרוג נעדר גם מתיאור חג הסוכות בספר המקבים )כפי הנראה‬
‫נכתב בשנים ‪ 143-161‬לפנה"ס(‪ .‬בתיאור טיהורו של בית‬
‫המקדש בכ”ה בכסלו‪ ,‬שנחגג במקום חג הסוכות‪ ,‬נאמר‪" :‬ובשמחה‬
‫הם חגגו שמונה ימים באורח של )חג( הסוכות‪ ,‬בזכרם שלפני זמן‬
‫קצר הם עשו את חג הסוכות כשהם רועים במערות כדרך החיות‪.‬‬
‫לכן‪ ,‬בהחזיקם מטות וענפים רעננים וגם )כפות( תמרים‪ ,‬הם‬
‫העלו מזמורים למי שהצליח את דרכם לטיהור מקומו‪ .‬והם קבעו‪,‬‬
‫בצו משותף ובהחלטה לכל עם היהודים‪ ,‬לחגוג את הימים האלה‬
‫שנה בשנה" )מקבים ב‪ ,‬י ו‪-‬ח(‪ .‬כאן קשה להשתמש בתירוץ‬
‫הקודם שמטעי האתרוג הוזנחו‪ ,‬וכן קשה לומר שהאתרוג הושמט‬
‫בטעות או שלא היה ראוי דיו להזכירו‪.‬‬
‫הציטוט שהבאנו הוא מתרגום שוורץ‪ .‬אך כהנא תרגם‪" ,‬ויחגו את‬
‫שמנת הימים בשמחה כחג הסכות בזכרם את רעותם לפני זמן‪-‬מה‬
‫בחג הסכות בהרים ובמערות כחיות השדה‪ .‬ועל כן בענפי עץ‬
‫עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח‬
‫בידם לטהר את מכונו‪ ".‬לפי תרגמו‪ ,‬הדר מוזכר‪ ,‬אך לא פרי הדר‬
‫‪18‬‬
‫אלא "ענפי הדר"!‬

‫התורה‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬השערתו היא ספקולציה‪ ,‬ומכלל השערה לא‬
‫יצאנו‪.‬‬
‫‪ .18‬יתכן שלפי תרגום זה‪ ,‬במאה הב' לפנה"ס "פרי עץ" הובן‬
‫במשמעות של "ענף"‪ ,‬ואפשר שהפסוק התפרש כך‪" :‬ולקחתם לכם פרי‬
‫עץ הדר ]היינו מה שמגיע מעצים מהודרים‪ ,‬ומהו? הולך הפסוק‬
‫ומונה[‪ :‬כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל"‪ .‬פירוש זה מסביר מדוע‬
‫הושמטה ו' החיבור לפני "כפות תמרים"‪ ,‬כי כל ההמשך‪" ,‬כפת תמרים‬
‫וענף עץ עבת וערבי נחל"‪ ,‬אינו אלא פירוט של "פרי עץ הדר"‪ .‬כך גם‬
‫הבינו כותבי ה‪ King James Bible-‬שתרגמו את הפסוק כך‪And ye" :‬‬
‫‪shall take you on the first day the boughs of goodly trees,‬‬
‫‪ ,"branches of palm trees‬היינו ענפי עץ מהודר‪.‬‬
‫אבל כבר ראינו שתרגום השבעים‪ ,‬מהמאה הג' לפנה"ס‪ ,‬הבין ש"פרי‬
‫עץ הדר" הוא פרי ולא ענף‪ ,‬ובהערה הקודמת ראינו שכבר במאה הב'‬
‫לפנה"ס "פרי עץ הדר" נמנה כמין בפני עצמו המוזכר בסוף רשימת‬
‫המינים‪ ,‬ואינו הכותרת הכללית של שלושת המינים האחרים‪.‬‬

‫‪-9-‬‬
‫לפי שני התרגומים‪ ,‬האתרוג‪ ,‬הפרי היפה והמהודר מכל המינים‪,‬‬
‫לא הוזכר‪ .‬אפשר שניתן להסיק מכאן כי בעת כתיבת ספר‬
‫המקבים טרם התקבע המנהג ליטול את האתרוג בסוכות‪.‬‬
‫תמונה דומה עולה מכתבי זרים‪ .‬פרי הדר מתואר בכתבי‬
‫תיאופרסטוס )‪ (Theophrastus‬היווני‪ ,‬גדול הבוטניקאים‬
‫היוונים‪ ,‬תלמידו ויורשו של אריסטו‪ .‬בספרו "חקירת הצמחים"‬
‫)סביבות ‪ 310‬לפנה"ס(‪ 19,‬הוא מתאר במדויק את עץ ההדר‬
‫ופירותיו‪ ,‬סגולותיו הרפואיות ודרכי הפצתו‪ .‬בין הדברים הוא‬
‫כותב כי העץ ייחודי לפרס ומדי ונקרא בשם תפוח פרסי או תפוח‬
‫מדי‪ .‬מאוחר יותר מביא החוקר הרומי פליניוס הזקן בספרו‬
‫"היסטורית הטבע"‪) 20‬המאה הא' לספירה(‪ ,‬תיאור מדויק של העץ‬
‫והפרי וסגולותיהם‪ ,‬וגם הוא מדגיש כי העץ מסרב לגדול מחוץ‬
‫לפרס ומדי ומתאר ניסיונות ייבוא וגידול מקומי של בני מדינות‬
‫אחרות שכשלו‪ .‬הוא כותב‪" ,‬היוונים מכנים את הפרי בשם התפוח‬
‫המדי‪ ,‬ולנו הוא מוכר בשם ‪ ".citreum‬הוא גם מכנה אותו‬
‫"התפוח האשורי" וכותב שהפרתים‪ 21‬משתמשים בו לבישול ואין‬
‫פרי מוערך יותר ממנו במדי‪ .‬בשני תיאורים אלו הפרי אינו מוזכר‬
‫בשם‪ ,‬אך ממספר מאפיינים הייחודיים לאתרוג המופיעים בהם‪,‬‬

‫‪ ,Enquiry into Plants .19‬חלק ד ‪ .4.2-3‬בהוצאת ‪ :Leob‬כרך א' עמ'‬
‫‪.311-312‬‬
‫‪ ,18.11 ,15.59 ,15.23 ,15.14 ,14.1 ,12.7‬ועוד‪.‬‬ ‫‪.20‬‬
‫‪ .21‬האימפריה הפרתית הייתה המעצמה השלטת באזור שבו שוכנת‬
‫כיום איראן‪ ,‬מאמצע המאה הב' לפנה"ס עד המאה הג' לספירה‪.‬‬

‫‪- 10 -‬‬
‫מוסכם על החוקרים כי הם מתייחסים לאתרוג‪ 22,‬וכך גם הבין‬
‫‪23‬‬
‫אתנאיוס )סוף המאה הב' לספירה( בדברי תיאופרסטוס‪.‬‬
‫אתנאיוס גם מצטט מתוך המחזה "הבויאוטים" מאת אנטיפאנס‬
‫)‪ 334-408‬לפנה"ס(‪ ,‬בו מתוארים תפוחים )השם הגנרי ביוונית‬
‫לפרי עגול( זהובים‪ ,‬טובי מראה וטובי טעם‪ ,‬אשר נשלחו לאתונה‬
‫ממלך פרס‪ ,‬והם נדירים מאד ויקרים‪ ,‬עד כי הוא חשב שהם‬
‫תפוחי ההֶסְפֶּרִידּוֹת‪ 24.‬לדברי אתנאיוס‪ ,‬אנטיפאנס התייחס‬
‫לאתרוג‪ .‬מחזה זה נכתב כחמישים שנה לפני ספרו של‬
‫תיאופרסטוס‪ ,‬והוא העדות הטקסטואלית העתיקה ביותר לאתרוג‪.‬‬

‫‪ .22‬לטענת ביגר וליפשיץ התיאור יכול להתאים גם ללימון מזן‬
‫ליסבון‪ ,‬אך כפי שמעיר פליקס שם‪ ,‬זן זה צומח רק בחורף ואילו‬
‫בתיאורים אלה נכתב שהעץ מניב פרי במשך כל השנה‪.‬‬
‫פליקס‪ ,‬שם‪ ,‬כותב "מוזר הוא נסיונם ]של ביגר וליפשיץ[ לזהות‬
‫'אתרוג' שבמקורות עם לימון ליסבון ‪ ...‬לימון זה ‪ ...‬מניב פריו רק‬
‫בעונה אחת – בחורף‪] ,‬ו[אינו מצוי בעונת חג הסוכות"‪ .‬אך במאמרם‬
‫הם אינם טוענים כי האתרוג הוא לימון ליסבון‪ ,‬אלא שיתכן כי‬
‫תיאופרסטוס ופליניוס התייחסו ללימון זה ולא לאתרוג‪ .‬גם לנגוט‬
‫מייחסת טענה זו לביגר וליפשיץ‪ ,‬אך הטענה אינה מופיעה במאמרם‪.‬‬
‫‪ .23‬משתה החכמים )‪" :3:83-84 ,(Deipnosophistae‬אני טוען‬
‫שהסופרים הקדומים אינם משתמשים במילה ‪=) κιτρίοις‬השם היווני‬
‫המאוחר לאתרוג(‪ .‬אולם הדבר עצמו מתואר על ידי תיאופראסטוס‬
‫מארסוס בספרו "חקירת הצמחים" כך שעלי להבין שתיאורו מתייחס‬
‫ל‪ ".κιτρίοις-‬ומיד הוא מצטט את הקטע מתיאופרסטוס שהתייחסנו‬
‫אליו בפנים‪.‬‬
‫‪" .24‬א‪ :‬ובכן נערתי קחי נא תפוחים אלה; מה טובי מראה הם! ב‪:‬‬
‫כך הם באמת‪ ,‬וגם טובי טעם‪ .‬א‪ :‬הו האלים! כי זה לא כבר הגיע זרע‬
‫זה לעיר אתונה‪ ,‬הנה נשלח מן המלך האדיר )=מלך פרס(‪ .‬ב‪ :‬ואני‬
‫חשבתי כי הוא בא מן ההספרידות‪ ,‬כי שם‪ ,‬אומרים‪ ,‬גדלים‬
‫תפוחי־הזהב; הן רק שלושה להן‪ .‬א‪ :‬דבר שהוא יפה מאוד בכל מקום‪,‬‬
‫נדיר הוא ולכן יקר"‪.‬‬
‫במיתולוגיה היוונית‪ ,‬ההספרידות הן נימפות המשגיחות על גן מבורך‬
‫בו גדלו תפוחי זהב המעניקים חיי נצח‪ .‬דרקון דמוי נחש בשם לאדון‪,‬‬
‫שמר על עץ התפוחים‪ ,‬והוא הובס על ידי הרקולס‪ .‬הדמיון לסיפור גן‬
‫עדן המקראי בולט‪.‬‬

‫‪- 11 -‬‬
‫הרי לנו שתי עדויות טקסטואליות מהמאה הד' לפנה"ס‪ ,‬ושתיהן‬
‫מייחסות את האתרוג לפרס )ומדי(‪.‬‬
‫בהמשך אתנאיוס מתאר שאמיליאנוס )‪ 129-185‬לפנה"ס(‪,‬‬
‫מצביא ומדינאי רומי שכבש את קרתגו והחריבה‪ ,‬היה אף הוא‬
‫בין אורחי המשתה‪ ,‬ובמהלכו סיפר כי אנשי צפון אפריקה מזהים‬
‫את האתרוג עם תפוחי ההספרידות‪ .‬מהשוואה זו ניתן להבין‬
‫שבמאה הב' לפנה"ס ואולי גם במאה הב' לספירה‪ ,‬האתרוג היה‬
‫‪25‬‬
‫מוכר כפרי נדיר ומיוחס‪.‬‬
‫תיאופרסטוס התבסס בספרו על עדויות חוקרים שהתלוו‬
‫לאלכסנדר הגדול במהלך כיבושיו הנרחבים ברחבי אסיה‪ ,‬פרס‪,‬‬
‫סוריה‪ ,‬ישראל ומצרים‪ .‬אלכסנדר מינה אותם לבחון את‬
‫האוכלוסייה‪ ,‬התנאים הגאוגרפיים והבוטניים‪ ,‬ואוצרות הטבע בכל‬
‫מקום אליו הגיעו‪ .‬לו האתרוג היה קיים בא"י עוד מהמאה הי"ג‬
‫לפנה"ס ועד ימי רומי‪ ,‬יש להניח שידיעה זו הייתה מגיעה‬
‫לתיאופרסטוס‪ ,‬וכן לפליניוס‪ ,‬והם לא היו מדגישים שהפרי גדל‬
‫רק בפרס ומדי‪.‬‬

‫הממצא הארכאו־בוטני‬
‫בחפירות ארכאולוגיות ברחבי א"י ובעבר הירדן נמצאו עשרות‬
‫אלפי עצים וזרעים מכל התקופות‪ .‬כן נבדקו למעלה מעשרת‬
‫אלפים דגימות עץ מאתרים רבים מאד ברחבי א"י‪ ,‬מתקופות‬
‫רבות מתקופת האבן ועד העת החדשה‪ ,‬ונמצאו בהם שרידים של‬
‫עשרות מינים וסוגים של עצים‪ ,‬עצים שגדלו בא"י ועצים‬
‫שהובאו ממרחקים‪ ,‬עצים מפוחמים ושאינם מפוחמים‪ ,‬עצים‬

‫‪ .25‬טולקובסקי‪ ,‬שם‪ ,‬מביא הוכחה נוספת לכך שהאתרוג עדיין היה‬
‫יקר מאד בשנת ‪ .301‬בשנה זו הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס )המוזכר‬
‫גם בתלמוד( קבע מחירים מירביים לפירות ותבואה‪ ,‬ומחיר האתרוג‬
‫אז היה פי ‪ 16‬ממחירו של אבטיח‪ .‬אך מהתלמוד עולה כי האתרוג‬
‫היה זול ושקול למחיר רימון‪" :‬נתן לו שתי פרוטות ואמר לו לך והבא‬
‫לי אתרוג והלך והביא לו באחת אתרוג ובאחת רימון שניהם מעלו"‬
‫)מעילה כא א‪ ,‬תוספתא מעילה ב(‪ .‬אפשר שהדברים משקפים את‬
‫המציאות בבבל בה נכתב התלמוד ובה האתרוג היה מצוי ואין‬
‫להסיק מכאן אודות מחירי האתרוג בא"י‪.‬‬

‫‪- 12 -‬‬
‫ששימשו למאכל‪ ,‬בנייה‪ ,‬ריהוט ובישול – ולא נמצאו בהם ולו‬
‫‪26‬‬
‫זרע בודד של האתרוג או דוגמית בודדת של עץ האתרוג‪.‬‬
‫לנוכח עשירות ממצא העצים האחרים מחד גיסא‪ ,‬והעדרו‬
‫המוחלט‪ 27‬של האתרוג מאידך גיסא‪ ,‬קשה לראות על בסיס מה‬
‫נקבל שהאתרוג גדל בא"י בתקופת המקרא‪.‬‬
‫תפנית משמעותית בחקר האתרוג בא"י חלה בשנים האחרונות‪.‬‬
‫ברמת רחל הממוקמת בין ירושלים לבית לחם‪ ,‬נחשף גן מלכותי‬
‫סביב חזיתו של ארמון גדול ומפואר‪ .‬הארמון התקיים שם עוד‬
‫מהמאה הז' לפנה"ס‪ ,‬והגיע לשיאו בעת השלטון הפרסי )מאות ה'‬
‫וד' לפנה"ס(‪ ,‬תחתיו הוא הורחב ושימש כמרכז המנהלי החשוב‬
‫ביותר באזור‪ .‬הארמון יצא מכלל שימוש בשלהי המאה הד'‬
‫לפנה"ס‪ ,‬במעבר מהתקופה הפרסית לתקופה ההלניסטית‪.‬‬
‫לנגוט‪ ,‬גדות וליפשיץ בחנו כמה שכבות טיח באחת מבריכות‬
‫המים הפרסיות שבגן ופרסמו את ממצאיהם בשנת ‪ .2012‬במהלך‬
‫השנים הבריכה טויחה בכמה שכבות טיח‪ .‬באחת הפעמים‪,‬‬
‫הבריכה טויחה בעונת האביב‪ ,‬בעת שהגן היה בשיא פריחתו‪,‬‬

‫‪ .26‬ככל הנראה‪ ,‬עץ האתרוג לא שימש לבנייה ויצור רהיטים‪ ,‬כי גזעו‬
‫דק מדי לקורות וענפיו דקים ואינם ישרים מספיק‪ .‬אך הוא יכול‬
‫לספק מקור טוב לבערה‪ ,‬כי בעירתו מחזיקה זמן רב יחסית‪ ,‬והוא גם‬
‫נחשב לבעל ניחוח טוב בעת הבעירה‪.‬‬
‫‪ .27‬מכאן גם תשובה לפליקס שהביא מספר דוגמאות לגידולים‬
‫שללא ספק היו בא"י אך לא נמצא להם שריד ארכאולוגי‪ .‬למעט אוג‬
‫הבורסקאים‪ ,‬בכל הדוגמאות שהוא מביא‪ ,‬על פי דבריו בעצמם‪ ,‬בעצם‬
‫נמצאו ממצאים‪ ,‬אם כי דלים‪ ,‬המאשרים את נוכחות העץ בא"י‪.‬‬
‫מהאתרוג לעומת זאת‪ ,‬לא נמצא דבר וחצי דבר‪ .‬שנית‪ ,‬בכל‬
‫הדוגמאות שהוא מביא‪ ,‬כולל אוג הבורסקאים‪ ,‬ישנה ראיה לכך‬
‫שהגידול היה קיים בא"י‪ ,‬כגון עדות טקסטואלית‪ ,‬על אף מיעוט‬
‫הממצא החומרי‪ .‬עץ השקמה‪ ,‬למשל‪ ,‬שאליו מתייחס פליקס‪ ,‬מופיע‬
‫במספר מקומות בתנ"ך )כגון במל"א י כז‪ ,‬תהילים עח מז(‪ ,‬והממצא‪,‬‬
‫למרות דלותו‪ ,‬אכן מאשש את הכתוב‪ .‬כך גם הוא בנוגע לחרוב‬
‫וצמחים אחרים שפליקס מתייחס אליהם‪ .‬אך אין כל ראיה כזו בנוגע‬
‫לאתרוג‪ :‬אין כל עדות כתובה לאתרוג מתקופת המקרא )וכאמור‪,‬‬
‫הביטוי "פרי עץ הדר" אינו מוכיח זאת(‪ ,‬ואין כל ממצא אחר המורה‬
‫עליו‪.‬‬

‫‪- 13 -‬‬
‫‪28‬‬
‫וחלק מגרגרי אבקת הפרחים )‪ (pollen‬נדבקו לטיח הטרי‪.‬‬
‫מבידודם וזיהויים של גרגרי האבקה בשכבת טיח זו‪ ,‬התברר כי‬
‫מספר עצים שקישטו את הגן אינם גדלים בר בא"י אלא יובאו‬
‫מרחוק‪ .‬בין היתר הצליחו החוקרים לזהות גרגרי אבקה של‬
‫אתרוג שתוארכו למאה הד' לפנה"ס‪ ,‬היינו סוף התקופה הפרסית‪.‬‬
‫זו העדות המוקדמת ביותר לגידולי אתרוג בא"י‪ .‬למעשה‪ ,‬זו גם‬
‫העדות החומרית היחידה מהעת העתיקה‪.‬‬
‫חשיבות ממצא זה היא‪ ,‬שבעוד שזרעים אינם מוכיחים על מקום‬
‫גידולם‪ ,‬כי יתכן שהם הובאו ממרחקים‪ ,‬מציאת אבקת פרחי העץ‬
‫מוכיחה שהעץ גדל באזור‪ .‬למעשה‪ ,‬מאחר שעץ האתרוג מואבק‬
‫באמצעות חרקים‪ ,‬טווח הפצת האבקה הוא קטן‪ ,‬ובהכרח שצמח‬
‫בגן המלכותי סמוך לבריכה‪.‬‬
‫יש להדגיש כי אין בממצא זה להורות שכבר מאז האתרוג גדל‬
‫בא״י‪ .‬יתכן ואף מסתבר כי האתרוג‪ ,‬שהיה פרי אקזוטי יקר‬
‫ונדיר‪ ,‬גדל רק בשטחי הארמון הפרסי והפך לגידול מקומי רק‬
‫בתקופה מאוחרת בהרבה‪ 29.‬כפי שנראה בהמשך‪ ,‬את גידולו של‬

‫‪" .28‬גרגרי האבקה של הצמח )‪ (pollen‬נושאים את תאי המין‬
‫הזכריים ונוצרים באבקנים )איברי המין הזכריים של הפרחים(‪.‬‬
‫באמצעות רוח‪ ,‬בעלי–חיים )בעיקר חרקים( או מים מועברים גרגרי‬
‫האבקה אל העלי )איבר המין הנקבי של הפרח(‪ ,‬וכך מתרחשת‬
‫ההפריה‪ .‬לכל צמח צורת גרגר אבקה האופיינית לו‪ ,‬ועל־כן משמשים‬
‫הגרגרים מעין "תעודת זהות" עבור הצמחים השונים‪ .‬גרגר האבקה‬
‫מזוהה בדרך כלל באמצעות מיקרוסקופ אור ובסיועם של מגדירי‬
‫פולן ואוסף השוואה של גרגרי אבקה של ימינו מן האזור ‪ ....‬גודל‬
‫הגרגרים נע בין מיקרונים בודדים לכמה עשרות מיקרון )אלפית‬
‫מילימטר(‪ .‬לגרגר האבקה דופן המורכבת מן החומר האורגני העמיד‬
‫ביותר בטבע )ספורופולנין( ולכן עשויים הגרגרים להשתמר כמאובנים‬
‫במשך עשרות אלפי שנים ואף מאות אלפי שנים‪ .‬ראוי להדגיש כי‬
‫תוכו הפלסמטי של גרגר האבקה מתחמצן ונעלם בתוך שנים מעטות‬
‫גם בתנאי השתמרות טובים‪ ,‬ורק דופן התא‪ ,‬העשויה מחומר עמיד‬
‫במיוחד‪ ,‬משתמרת‪ ".‬לנגוט ואחרים‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .29‬לנגוט ואחרים כותבים‪" :‬ייתכן כי ]מאז הבאתו של האתרוג לגן‬
‫הפרסי[ האתרוג חדר בהדרגה למסורת ולתרבות היהודית"‪ .‬הם‬
‫צודקים שאין לשלול אפשרות זו‪ ,‬אך יותר מסתבר לי שבתקופה‬
‫הפרסית גידולו היה מוגבל לשטח הארמון‪ ,‬והפך לגידול נרחב יותר‬
‫רק כמאתיים שנה לאחר מכן‪ .‬שלוש סיבות לסבור כך‪ :‬א‪ .‬אין ברור‬

‫‪- 14 -‬‬
‫האתרוג במתכונת רחבה יותר יש למקם במאה הב׳ לפנה״ס‪ ,‬בה‬
‫הוא מופיע בשלל ראיות חומריות וכתובות בכל האזורים‬
‫שבשליטת רומי‪ ,‬הן בא״י והן בשכנותיה הסמוכות והרחוקות‪.‬‬
‫ככל הנראה היוונים ועוד יותר הרומים‪ ,‬הביאו את האתרוג לכל‬
‫המקומות תחת שלטונם‪ ,‬וא״י בכללם‪ ,‬אך יתכן שהיה קיים בא"י‬
‫עוד קודם לכן ולא תועד‪.‬‬

‫ייצוג חומרי‬
‫אין לאתרוג כל ייצוג בשום חפץ ארצישראלי המוכר לנו‬
‫מהתקופה הקודמת לשלהי בית שני‪ .‬באתרים ישראלים רבים‬
‫מהמאות י"ב–ו' לפנה"ס נמצאו כלי חרס וחפצי אבן ועצם‬
‫המעוטרים בצמחים שונים‪ ,‬כגון גפן‪ ,‬תאנה‪ ,‬חיטה‪ ,‬שעורה‪ ,‬זית‪,‬‬
‫תמר ורימון‪ ,‬דבר המתאים היטב עם עולם הצומח הארצישראלי‬
‫המוכר לנו מהתנ"ך‪ .‬אך לא נמצא בהם דבר וחצי דבר שניתן‬
‫לזהותו עם האתרוג‪.‬‬

‫כלל שבידי החקלאים המקומיים היה את הידע הנחוץ לגידולי אתרוג‪,‬‬
‫בפרט שאזורים רבים בא"י אינם מתאימים לגידולי עץ זה‪ .‬ב‪ .‬כפי‬
‫שלנגוט כותבת‪" ,‬מטרת קיומו של הגן היתה להציג את נציג השלטון‬
‫הפרסי שישב במקום כשליט כל יכול‪ ,‬שמלבד יכולתו לשלוט בנתיניו‬
‫הוא מסוגל לשלוט גם בטבע ולעצבו כרצונו"‪ .‬אין מסתבר שגנני‬
‫המלוכה היו נותנים למקומיים את הזרעים הנחוצים ואף מלמדים‬
‫אותם לגדל עץ אקזוטי זה‪ ,‬כאשר מטרת גידולו הייתה להפגין את‬
‫ייחודו של השלטון הפרסי‪ .‬ג‪ .‬העדויות לגידולו של האתרוג כפרי מצוי‪,‬‬
‫בא"י ובכל אגן ים־התיכון‪ ,‬מופיעות לראשונה רק החל מהמאה הב'‬
‫לפנה"ס‪ ,‬וראינו שבכתבים מסוף המאה הד' לפנה"ס כותבים שהפרי‬
‫אינו יכול לגדול מחוץ לפרס ומדי‪ .‬לו גידולו חדר לא"י כבר במאה‬
‫הד' לפנה"ס‪ ,‬סביר שהיינו מוצאים עדויות לנוכחתו עוד לפני המאה‬
‫הב' לפנה"ס )אך על כך ניתן לומר‪ ,‬לא ראינו אינה ראיה( והחוקרים‬
‫היוונים לא היו כותבים שעץ זה אינו יכול לגדול מחוץ לפרס ומדי‪.‬‬
‫זה‪ ,‬עקב יוקרו‬ ‫לרומים לעומת זאת‪ ,‬היה אינטרס להפיץ פרי‬
‫בהמשך מכתבי‬ ‫והשימושים השונים בו‪ ,‬כפי שמופיע במ"מ שנציג‬
‫את הפרי לא"י‪,‬‬ ‫היוונים והרומים‪ .‬לפיכך סביר יותר שהם החדירו‬
‫ומאז הוא הפך‬ ‫כשם שהחדירוהו למצרים ולאזורי אגן ים־התיכון‪,‬‬
‫לגידול מקומי‪.‬‬

‫‪- 15 -‬‬
‫האתרוג נעדר לחלוטין גם משכנותיה של א"י‪ .‬תיאורים מעולם‬
‫הצומח מופיעים על גבי חפצים רבים מאד מהעת העתיקה‪ ,‬כגון‬
‫ציורים המביעים סיפורים מיתולוגיים‪ ,‬ציורים של גנים‪ ,‬עיטורים‬
‫על חפצי אמנות‪ ,‬פולחן וכלי בית‪ ,‬על קירות‪ ,‬תכשיטים‪,‬‬
‫מטבעות‪ ,‬ועוד‪ .‬תיאורים כאלה מופיעים בכמעט כל תרבות‬
‫ברחבי העולם‪ ,‬והם משקפים את עולם הצומח המקומי באותה‬
‫תקופה‪ .‬ואילו האתרוג אינו מופיע בשום ציור או עיטור מהעת‬
‫העתיקה בשום מקום ברחבי המזרח הקרוב‪ .‬אין ולו תיאור או‬
‫עיטור בודד שניתן לייחסו לאתרוג‪ ,‬למעט אחד ממצרים שזיהויו‬
‫מוטל בספק גדול‪ ,‬ונדון בו בהמשך‪.‬‬
‫על המקדימים את נוכחותו של האתרוג בא"י להסביר מדוע‬
‫קדמונינו בחרו שלא להציגו בשום אופן ויזואלי‪ ,‬בפרט לאור‬
‫יופיו וחשיבותו הדתית הגדולה‪ ,‬לא בא"י ולא בשום מקום אחר‬
‫במזרח הקרוב‪ ,‬בעוד שפריטים בולטים מעולם הצומח מופיעים‬
‫תדיר על חפצי התקופה ברחבי אזורים אלה‪ .‬אין לתופעה זו‬
‫הסבר מניח את הדעת‪ ,‬אם לא שמניחים שהאתרוג פשוט לא גדל‬
‫אז באזור ולא היה מוכר לבני התקופה‪.‬‬

‫מנהג קהילות עתיקות‬
‫עם נפילתה של ממלכת ישראל הצפונית‪ ,‬צמחה העדה‬
‫‪30‬‬
‫השומרונית כישות מוגדרת באזור שומרון והר אפרים‪.‬‬
‫השומרונים חיים מאז כאוכלוסייה נבדלת אך סמוכה לאוכלוסייה‬
‫היהודית‪ ,‬והם שומרים על מנהגים ע"פ הבנתם בתורה‪ ,‬ללא‬
‫הכרה בפרשנות חז"ל‪ .‬מנהגי השומרונים יכולים אפוא לשפוך‬
‫‪31‬‬
‫אור על הבנה קדומה של הטקסט המקראי‪ ,‬טרום תקופת חז"ל‪.‬‬

‫‪ .30‬לפרטים ר' מנחם מור‪" ,‬משומרון לשכם‪ :‬העדה השומרונית בעת‬
‫העתיקה"‪.‬‬
‫‪ .31‬ר' מ"מ אצל שפרבר‪ ,‬שם‪ ,‬הגורסים‪ ,‬בקצרה‪ ,‬כי "כתבי הכיתות‬
‫החיצוניים משקפים לעיתים מציאות היסטורית קדומה‪ ,‬או תפיסה‬
‫רוחנית אלטרנטיבית‪ ,‬והם לא באו לחדש‪ ,‬אלא אדרבא לשמור על‬
‫נהגים קדומים מתוך מגמה של התנגדות לחידושים‪ ,‬שהם רואים בהם‬
‫סטיה מן המקורות‪ ... .‬רבו החוקרים שראו בפרושי הכיתות את דרך‬

‫‪- 16 -‬‬
‫השומרונים מקבלים את הפירוש שהבאנו לעיל בדברי עזרא‪.‬‬
‫לשיטתם‪ ,‬הציווי "ולקחתם לכם גו'" אינו ציווי על לקיחה ביד‪,‬‬
‫כמצווה נוספת על מצוות בניית הסוכה‪ ,‬אלא הוא ציווי על‬
‫לקיחת המינים לבניית הסוכה )וכך גם פירשו הקראים(‪ .‬עד היום‬
‫השומרונים משתמשים במינים לסכך ולקשט את הסוכה‪ .‬כן הם‬
‫מפרשים את "פרי עץ הדר" כציווי כללי ללקיחת פרי מהודר‪ ,‬מן‬
‫הפירות הגדלים באותה עונה‪ ,‬ואין הם מעניקים חשיבות מיוחדת‬
‫‪32‬‬
‫לאתרוג‪ .‬האתרוג נעדר גם מפסיפסי בתי הכנסת השומרונים‪.‬‬
‫דבר דומה אנו מוצאים בקרב יהודי אתיופיה‪ .‬הם נהגו לחגוג את‬
‫כל החגים הנזכרים בתורה‪ ,‬ומאחר שהם חיו במנותק ממרכזים‬
‫יהודים אחרים‪ ,‬הם שימרו רק מסורות מימי בית ראשון‪ .‬המשנה‬
‫והתלמוד לא היו ידועים להם‪ ,‬ולכן הם לא חגגו חגים שהתחדשו‬
‫בימי חז"ל‪ ,‬כמו חנוכה‪ ,‬פורים‪ ,‬ל"ג בעומר או ט"ו בשבט‪ .‬הם‬
‫חגגו את חג הסוכות בט"ו תשרי‪ ,‬למשך שמונה ימים‪ ,‬בנו סוכה‪,‬‬
‫וחגגו את האסיף בהביאם לבית הכנסת את ביכורי השדה‬
‫שהבשילו‪ 33.‬והנה‪ ,‬גם הם אינם נוטלים ד' מינים ביד אלא‬
‫משתמשים בהם לבניית וקישוט הסוכה‪ ,‬והאתרוג כלל אינו‬
‫משמש בחגם‪ 34.‬אפשר שמנהגם‪ ,‬שהשתמר בנפרד מהיהדות‬
‫הרבנית‪ ,‬יכול להורות שבתקופת בית ראשון וגם בימי עזרא‬
‫ונחמיה‪ ,‬ד' המינים לא ניטלו בנפרד אלא שימשו לבניית הסוכה‪,‬‬
‫‪35‬‬
‫ואילו הנטילה ביד היא התפתחות מאוחרת מיסודם של חז"ל‪.‬‬

‫הפשט"‪.‬‬
‫‪ .32‬זאת למרות שהאתרוג היה מוכר לשומרונים‪" ,‬שהרי מוצאים‬
‫בעיטור של נר שומרוני מתקופת התלמוד )המאות הרביעית‬
‫והחמישית( בין פירות כמו רימון ופרג‪ ,‬גם אתרוג אחד לפחות"‪.‬‬
‫בן־ששון‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.20‬‬
‫‪ .33‬הם גם מכנים את חג הסוכות "בָּעָל‪-‬מַצַלַתְּ" דהיינו חג הצל‪ ,‬או‬
‫הסכך‪.‬‬
‫‪ .34‬אפשר מפאת זאת שהאתרוג‪ ,‬הזקוק להשקיה מרובה‪ ,‬לא גדל‬
‫באתיופיה‪.‬‬
‫‪ .35‬שפרבר‪ ,‬שם‪ ,‬מוסיף‪" :‬הדבר מסתבר מאוד‪ ,‬שהרי ספר נחמיה‬
‫נמצא בכתביהם ואף חוגגים הם חג מיוחד בכ"ט בחשון כשחזור‬
‫לאירוע חידוש הברית בירושלים בתקופה זו‪ .‬בחג זה קוראים הם את‬

‫‪- 17 -‬‬
‫לו כוונת הכתוב המקורית של הכתוב הייתה "נענע לולב‪ ,‬אתרוג‪,‬‬
‫הדס וערבה" יש להניח שקהילות עתיקות אלו היו משמרות‬
‫‪36‬‬
‫משמעות זו‪.‬‬

‫תפנית בשלהי בית שני‬
‫האתרוג לפתע הופך נוכח בשלל מקורות כתובים וחומריים‬
‫משלהי בית שני‪ ,‬התקופה הרומית‪ ,‬והתקופה הביזנטית‪ .‬יוסף בן‬
‫מתתיהו )יוספוס פלביוס(‪ ,‬מהמאה הא' לספירה‪ ,‬כותב במפורש‬
‫שהיהודים משתמשים באתרוג בחג הסוכות‪ 37.‬באגרת שנכתבה‬

‫נחמיה פרקים ח‪-‬י המתארים את האירוע‪ .‬אף "צום אסתר" נהוג‬
‫אצלם שלושה ימים‪ ,‬ומכאן שהמסורת היהודית הידועה לנו מהכתובים‬
‫בתקופה הפרסית‪ ,‬קיימת אצל יהודי אתיופיה ולפיה פירשו הם את‬
‫ההלכות‪".‬‬
‫‪ .36‬עמר‪ ,‬שם‪ ,‬טען‪" :‬אין בידינו כל הוכחה מן הכתובים שלפני תקופת‬
‫חז"ל היו מקובלות מסורות או הצעות זיהוי אחרות"‪ .‬העובדה‬
‫שקהילות שהתקיימו עוד לפני ימי חז"ל אינן נוטלות את האתרוג עד‬
‫ימינו אנו‪ ,‬יכולה להורות שאכן‪ ,‬מסורות חלופיות התקיימו עוד‬
‫בתקופת חז"ל גם אם אין לכך הוכחה טקסטואלית‪.‬‬
‫‪ .37‬בתיאור רגימת אלכסנדר ינאי באתרוגים‪ ,‬הוא כותב‪" :‬ובני עמו‬
‫של אלכסנדרוס עוררו מהומה נגדו ‪ ...‬וזרקו בו ‪ ,κιτρίοις‬שכן חוק‬
‫הוא אצל היהודים‪ ,‬שיהיו לכל אחד בחג הסוכות לולבים של תמרים‬
‫ואתרוגים" )קדמוניות היהודים יג ה(‪ .‬ברור אפוא שהאתרוג היה מוכר‬
‫בזמנו של יוספוס‪ ,‬ואם נאמין לסיפורו‪ ,‬הרי שהאתרוג היה מוכר עוד‬
‫במאה הא' לפנה"ס בה חי אלכסנדר ינאי )רובינשטיין שם(‪ .‬יצוין כי‬
‫סיפור זה מזכיר את מקרה רגימת מנסך המים באתרוגים )משנה‬
‫סוכה ד ט‪ ,‬תוספתא סוכה ג טז‪ ,‬בבלי סוכה מח ב(‪ ,‬ונחלקו הדעות‬
‫האם מדובר באותו מקרה‪ .‬ור' מקרה אחר של רגימה באתרוגים‬
‫בקידושין עג א‪.‬‬
‫יוספוס מזכיר את האתרוג גם במקום אחר )קדמוניות היהודים ג ד(‪,‬‬
‫בו הוא מתאר את חג הסוכות‪ ,‬בניית הסוכה‪ ,‬והחגיגה בירושלים‪ .‬בין‬
‫הדברים הוא מתאר את ד' המינים‪ ,‬אלא שם הוא אינו משתמש‬
‫במילה ‪ κιτρίοις‬אלא בביטוי ‪ .τοῦ µῆλον τοῦ τῆς περσέας‬לפי‬
‫שליט )מתרגם הספר(‪ ,‬פירושו המילולי של ביטוי זה הוא "אפרסק"‪,‬‬
‫אך למעשה הוא תירגם "תפוח פרסי"‪ ,‬שכפי שנראה מיד היה שמו של‬
‫האתרוג בספרות ההלניסטית‪ ,‬וכך גם תרגמו אחרים‪ .‬רובינשטיין‬
‫מציין כי המילה ‪ περσέας‬קרובה למילה היוונית ‪ πέρσεα‬או‬

‫‪- 18 -‬‬
‫ככל הנראה סמוך לחג סוכות שנת ‪ 134‬לספירה‪ ,‬מזכיר‬
‫בר־כוכבא את האתרוג בכלל ד' המינים‪ 38,‬והמשנה מתייחסת‬
‫לאתרוג בהקשרים שונים‪ 39‬ואף מתארת את הפרי‪ 40.‬גם התרגומים‬

‫‪ πέροσης‬שמשמעה "פרסי"‪ ,‬ואפשר שהטקסט בכתבי יוספוס משובש‬
‫או שיוספוס עצמו‪ ,‬שלא ידע יוונית היטב‪ ,‬התבלבל‪ .‬כך או כך‪ ,‬ברור‬
‫שכוונתו לאתרוג‪.‬‬
‫‪" .38‬שלחתי לך שני חמורים כדי שתשלח עמהם שני אנשים אצל‬
‫יהונתן בן בעיה ואצל מסבלה כדי שיעמיסו וישלחו למחנה אצלך‬
‫לולבים ואתרוגים‪ .‬ואתה שלח אחרים מאצלך ויביאו לך הדסים‬
‫וערבות והתקן אותם )=הפרש מהם מעשרות( ושלח אותם למחנה‬
‫מפני שהצבא רב" )בתרגום מארמית(‪ .‬יגאל ידין‪" ,‬בר כוכבא"‪.‬‬
‫‪ .39‬סוכה ג ד‪-‬ז‪ ,‬יא‪ ,‬ד ז‪ ,‬ט‪ ,‬ביכורים ב ו‪ ,‬מעילה ו ד‪ ,‬מעשרות א ד‪.‬‬
‫‪ .40‬מהספרות הרבנית עולה כי האתרוג היה נאכל כמות שהוא‪.‬‬
‫אפשר שהאתרוג שהכירו היה זן מתוק יותר שניתן לאוכלו כמות‬
‫שהוא‪ .‬כך במשנה‪" :‬מיד התינוקות שומטין את לולביהן ואוכלין‬
‫אתרוגיהן" )סוכה ד ז(‪ .‬כך גם בבבלי‪" :‬הפריש שבעה אתרוגין לשבעה‬
‫ימים אמר רב כל אחת ואחת יוצא בה ואוכלה לאלתר" )סוכה מו ב(‪,‬‬
‫וכן‪" :‬אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר‪ .‬איני? והא ר'‬
‫חנינא מטביל בה )אוכל מקצתו‪ ,‬רש"י( ונפיק בה?" )שם לו ב(‪ .‬גם‬
‫מסופר ששני יהודים ישבו לפני שבור מלך פרס )המאה הג' לספירה(‪,‬‬
‫הובא בפניהם אתרוג‪ ,‬הוא חתך חתיכה ממנו ואכלה‪ ,‬וחתך חתיכה‬
‫נוספת והגישה לאחד מהם )ע"ז עו ב(‪ .‬ור' גם שבת קח ב‪" :‬אתרוג צנון‬
‫וביצה אילמלא קליפתן החיצונה אינן יוצאין מבני מעיים לעולם‪ ".‬ע״פ‬
‫גירסתו של בעל הטורים )או"ח תקפג(‪ ,‬בבבלי כריתות ו א מופיע‬
‫האתרוג בין הסימנים הנאכלים בליל ראש השנה )אך נוסח זה איננו‬
‫מופיע בתלמוד שבידנו(‪ .‬וכך גם מעיד הרדב"ז‪ ,‬מהמאה הט"ז‪" :‬ולא‬
‫דמי לחבושים ואתרוגים דהנך עיקר נטיעתן לאכילה ונאכלים כמות‬
‫שהן" )שו"ת רדב"ז‪ ,‬ח"ב‪ ,‬תשמ(‪ .‬על אכילת אתרוגים חיים בקהילה‬
‫היהודית־סורית כותב רבי יצחק אבולעפייא‪ ,‬מחכמי ארם צובא במאה‬
‫הי״ט‪" :‬אתרוג הנקרא בערבי )תרנג׳( ונאכל כמות שהוא חי מברך עליו‬
‫העץ ולאחריו בורא נפשות ]‪ [...‬וכן על מין אתרוג הנקרא בערבי‬
‫)כבאד( ובלעז סידרא דבין אם אכלן חיים או מטוגנים בדבש או‬
‫צוקאר מברך העץ״ )פני יצחק‪ ,‬ח״א‪ ,‬או״ח‪ ,‬אות א סעי׳ יט(‪ .‬כך גם‬
‫הרב קאפח מציין שבתימן גדלו שני זני אתרוגים‪ ,‬האחד "גדול מאוד‬
‫משקלו כשלשה קילו ופעמים מגיע עד שמונה קילו בערך ]‪ [...‬הוא‬
‫מיועד לאכילה ביחוד שהוא מתוק וערב״‪ ,‬והשני‪ ,‬קטן יותר‪ ,‬שהשתמשו‬
‫בו למצווה )הליכות תימן‪ ,‬עמ' ‪ .(33‬כך גם מעיד הרב יוסף חיים‬
‫מבגדד‪" ,‬ופה עירנו יע"א האתרוג הוא מתוק אך אינו מצוי הרבה כי‬

‫‪- 19 -‬‬
‫מלאחר המאה הא' לספירה‪ ,‬כגון אונקלוס ופשיטתא‪ ,‬מזכירים את‬
‫האתרוג בשמו בתרגום הביטוי "פרי עץ הדר"‪ 41.‬כל הדיונים של‬
‫חז"ל מעידים שבימיהם כבר הייתה מסורת האתרוג מעוגנת היטב‪,‬‬
‫ואין כל סימן שהצדוקים וכיתות אחרות התפלמסו עימם או‬
‫ערערו על מסורת זו‪.‬‬
‫בממצא החומרי האתרוג מופיע במטבעות מתקופת ה"מרד‬
‫הגדול" )‪ 69-70‬לספירה(‪ ,‬היינו מעט לפני חורבן בית שני‪ ,‬וגם‬
‫מתקופת "מרד בר כוכבא" )‪ 132-36‬לספירה(‪ ,‬וכן על "נרות‬
‫הדרום" )נרות חרס שיוצרו בתקופה שבין חורבן בית שני למרד‬
‫בר כוכבא‪ .(42‬ציורי אתרוג נמצאו גם ברומא‪ ,‬על לוחיות זכוכית‬
‫עגולות כשבתוכן ציורים עשויים זהב‪ ,‬המתוארכות למאה הב'‬
‫לספירה )תמונה ב(‪ .‬לוחיות כאלה נקבעו בתוך קירות‬
‫קטקומבות‪ 43,‬ומתוך כחמש מאות לוחיות שנמצאו‪ 13 ,‬הן בעלי‬
‫מוטיבים יהודים מובהקים )אך כולן נמצאו בקטקומבות נוצריות(‪.‬‬
‫האתרוג מופיע גם על קיר בית הכנסת בדוּרַא אֶירוֹפּוֹס )אמצע‬
‫מאה ג' לספירה(‪ 44,‬ועל גבי רצפות פסיפס של בתי כנסת שונים‬

‫אם מעט" )בן איש חי‪ ,‬ראה‪ ,‬הלכה יא(‪ .‬יתכן שניתן לראות זאת גם‬
‫מהמסופר במדרש אודות אשת פוטיפר שרצתה להראות לחברותיה‬
‫את יופיו של יוסף‪" ,‬נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין‬
‫לכל א' וא' וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן‪ ,‬כיון שהיו מסתכלות‬
‫ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן" )תנחומא‪ ,‬בראשית‪ ,‬וישב‪ ,‬סי'‬
‫ה(‪ .‬מן הסתם הן חתכו את האתרוגים לאכילה‪ .‬אגב‪ ,‬זהו סיפור נאה‪,‬‬
‫אך בהכרח לא אמיתי‪ ,‬מאחר שהאתרוג לא היה קיים במצרים‬
‫בתקופת יוסף‪ .‬בציורי קיר נוצריים רבים מהתקופה הביזנטית האתרוג‬
‫מופיע כשלצידו סכין‪ ,‬כנראה מרמז שהאתרוג היה אכיל‪.‬‬
‫‪ .41‬אך בוולגטה )נערך ע"י הירונימוס בסוף המאה הד' לספירה(‬
‫מתורגם באופן מילולי‪' – fructus arboris pulcherrimae :‬פריו של העץ‬
‫היפה ביותר'‪.‬‬
‫‪ .42‬לפרטים ר' ורדה זוסמן‪" ,‬נרות חרס מעוטרים מימי חורבן בית‬
‫שני ועד לאחר מרד בר כוכבא"‪.‬‬
‫מערכות קבורה תת‪-‬קרקעיות אשר בקירותיהן חצובים קברים‪.‬‬ ‫‪.43‬‬
‫‪ .44‬הפרי המצויר הוא עגול ואינו מאורך כאתרוג‪ ,‬אך נראה שהציור‬
‫הוא רפרזנטציה ואינו מתיימר לתאר את הפרי במדויק‪ ,‬ויעיד על כך‬
‫ציור הלולב שלידו )ר' תמונה א(‪.‬‬

‫‪- 20 -‬‬
‫מהתקופה הביזנטית‪ ,‬כגון בית הכנסת בחמת טבריה )מאה ד'‬
‫לספירה(‪ ,‬ציפורי )מאה ה' לספירה(‪ ,‬מעון )מאות ה‪-‬ו'(‪ ,‬בית‬
‫אלפא )מאה ו' לספירה(‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫החל מאותה תקופה‪ ,‬ובפרט בתקופה הביזנטית‪ ,‬האתרוג מופיע‬
‫גם במקורות נוצריים רבים כגון בפסיפסים וציורי קיר בכנסיות‬
‫רבות בישראל‪ ,‬ירדן‪ ,‬וסוריה‪ ,‬בשיעור גבוה בהרבה מהמופיע‬
‫במקורות יהודים‪ .‬מאחר שהאתרוג אינו מופיע בכתבי אבות‬
‫הכנסייה‪ ,‬וגם בפסיפסים הוא אינו מופיע בתיאורי גן עדן‬
‫מהתקופה אלא רק מהתקופה הצלבנית‪ ,‬נראה כי אז לא הייתה לו‬
‫משמעות דתית מיוחדת‪ ,‬והוא מופיע בכנסיות עקב היותו פרי‬
‫‪45‬‬
‫אקזוטי מהודר‪.‬‬
‫תמונה דומה מתקבלת גם מהעדויות לאתרוג בקרב שכנותיה של‬
‫ישראל‪ .‬במצרים זרעי אתרוג נמצאו בעיר הנמל מיוס הורמוס‪,‬‬
‫שנבנתה במאה הג' לפנה"ס תחת שלטון תלמי‪ .‬הזרעים מתוארכים‬
‫בין שלהי המאה הא' לבין ראשית המאה הב' לספירה‪ .‬בשלוש‬
‫ערים רומיות במצרים‪ ,‬נמצאו זרעי אתרוגים ופרי כמעט שלם‬
‫המתוארכים למאה הב' לספירה‪.‬‬
‫באזור איטליה של ימינו‪ ,‬האתרוג מופיע בציורי קיר רבים ברומא‬
‫ובפומפיי‪ ,‬החל מהמאה הא' לספירה ועוד יותר במאות שלאחר‬
‫מכן‪ .‬בפומפיי נמצאו מספר זרעים המתוארכים בין מאה ב'‬
‫לפנה"ס למאה א' לספירה‪ ,‬ובהרקולנאום‪ 46‬נמצאו שני פירות‬
‫הדר חרוכים‪ .‬קשה לזהות בוודאות את הזרעים והפירות‪ ,‬יתכן‬
‫שהם לימון‪ ,‬אך כנראה שהם של אתרוג‪ .‬הממצא הקדום ביותר‬
‫בשטחי ממלכת רומי נמצא בקרתגו )בתוניס של ימינו(‪ ,‬בה נמצא‬
‫גרגר אבקת הדר בודד‪ ,‬שהוא ככל הנראה אתרוג‪ .‬גרגר זה‬
‫מתוארך למאה ד' לפנה"ס‪ 47.‬מלבד האזכורים בכתבים היוונים‬

‫לפרטים‪ ,‬ר' ‪ Ben-Sasson‬שם עמ' ‪ 15‬ואילך‪.‬‬ ‫‪.45‬‬
‫‪ .46‬עיר רומית עתיקה שנחרבה יחד עם פומפיי בהתפרצות הר הגעש‬
‫וזוב בשנת ‪ 79‬לספירה‪.‬‬
‫‪ .47‬למ"מ אודות מצרים ורומי‪ ,‬ר' ‪Marijke van der Veen,‬‬
‫‪"Consumption,‬‬ ‫‪Trade‬‬ ‫‪and‬‬ ‫‪Innovation:‬‬ ‫‪Exploring‬‬ ‫‪the‬‬
‫‪Botanical Remains from the Roman and Islamic Ports at Quseir‬‬
‫‪ .Al-Qadim, Egypt", p. 86-8‬לנגוט כותבת "גרגרי אבקה של הסוג הדר‬

‫‪- 21 -‬‬
‫שהבאנו לעיל‪ ,‬האתרוג מופיע גם בכתבים יווניים מאוחרים יותר‪,‬‬
‫כגון מהמאה הג' לספירה )ב"פפירוס אוקסירינכוס"‪,‬‬
‫‬‬
‫גיאופוניקה"‪ ,‬ועוד(‪.‬‬‫‫‬ ‫ב"‬
‫האתרוג מוזכר גם בכתבים רומים רבים‪ .‬האזכור המוקדם ביותר‬
‫בלטינית הוא בלקסיקון שכתב ורוס )מאה ב' לפנה"ס(‪ ,‬המצוטט‬
‫בספרו של מקרוביוס‬ )מאה ה' לספירה(‪ 48,‬בו הוא מתייחס ל"פרי‬
‫הפרסי"‪ .‬מקרוביוס מצטט את גאיוס אופיוס )המאה הא'‬
‫לפנה"ס(‪ 49,‬שגם הוא מתייחס לפרי הפרסי‪ .‬אזכורים אחרים‬
‫מופיעים אצל ורגיליוס‪ 50,‬דיוסקורידס )המתייחס אליו כפרי ידוע‬
‫לכל(‪ 51,‬ואצל פליניוס הזקן כזכור )כולם מהמאה הא' לספירה(‪,‬‬
‫פלוטארכוס‪ 52,‬גלנוס‪) 53‬מאה ב' לספירה(‪ ,‬ומאוחר יותר אף בספר‬
‫המתכונים של אפיקיוס‪) 54‬מאה ד' לספירה(‪ ,‬ובמקורות רבים‬
‫אחרים‪ ,‬כגון בספרי חקלאות‪ ,‬בישול‪ ,‬מחזאות‪ ,‬וכד'‪.‬‬

‫זוהו באדמת הגן בבית עשירים בפומפי"‪ ,‬אך ון דר וין מתייחסת רק‬
‫לזרעים שנמצאו בפומפיי‪.‬‬
‫‪ .48‬סאטורנליה )‪ (Saturnalia‬ספר ‪.3‬‬
‫‪ .49‬מידידיו הקרובים של יוליוס קיסר‪ ,‬שיש הטוענים שאף כתב‬
‫ספרים המיוחסים ליוליוס‪.‬‬
‫‪ .50‬גאורגיקה‪ ,‬ב‪ ,‬שורות ‪ .126-127‬מקרוביוס‪ ,‬שם‪ ,‬דן בדבריו אודות‬
‫האתרוג ומוכיח שהוא התכוון לאתרוג ולא לפרי אחר‪.‬‬
‫‪]" .51‬הפירות ה[אלה הקרויים מדיים‪ ,‬פרסיים‪ ,‬או ‪,cedromela‬‬
‫ובלטינית ‪ ,citria‬ידועים לכל‪ ,‬מאחר שזהו עץ המניב פירות בכל‬
‫השנה"‪ .‬הוא ממשיך לתאר את סגולות הפרי‪ ,‬ובין היתר מציין‬
‫שהנשים אוכלות פרי זה כדי לדכא את התשוקה המינית‪" .‬על עניינים‬
‫רפואיים" ‪ .1.166‬דיוסקורידס היה רופא יווני שעסק ברפואה ברומא‪,‬‬
‫וספרו "על עניינים רפואיים" )‪ (De Materia Medica‬היה אחד מספרי‬
‫רפואת הצמחים המשפיעים בעולם‪ ,‬זכה לעותקים ותרגומים רבים‪,‬‬
‫ונותר בשימוש מעשי עד המאה הי"ז‪.‬‬
‫מוראליה‪) 9 ,‬ביוונית‪.(733 :‬‬ ‫‪.52‬‬
‫‪ .53‬בספרו על תכונות האוכל‪ .37 ,‬הוא היה רופא החצר של הקיסר‬
‫הרומאי מרקוס אורליוס‪.‬‬
‫מתכון ‪.23‬‬ ‫‪.54‬‬

‫‪- 22 -‬‬
‫מהכתבים העתיקים עולה שהיוונים והרומים ראו באתרוג פרי‬
‫יקר ומיוחס‪ .‬הם ייחסו לו סגולות רפואיות שונות )נגד בעיות‬
‫מעיים‪ ,‬צפדינה‪ ,‬מחלות ים‪ ,‬רעל נחשים ורעלים אחרים‪ ,‬ועוד(‪,‬‬
‫ובני המעמד העליון השתמשו בו להסרת ריח רע מהפה וכנגד‬
‫עש הבגדים‪ ,‬וכן בבישולים שונים‪ ,‬בפרט תבשילי קדירה של‬
‫‪55‬‬
‫בשר בקר ובשר חזיר‪.‬‬
‫יצוין כי ב‫רבים מהכתבים היוונים והרומים הפרי מכונה "הפרי‬
‫הפרסי" או "הפרי המדי"‪ ,‬וגם בשמות עדכניים יותר כגון ‪cit-‬‬
‫‪ reum‬ולאחר מכן ‪) citrus‬שכיום משמש באנגלית כשם כללי‬
‫לכל ההדרים(‪ ,‬וכן בשמות אחרים‪ ,‬אך לעולם לא בשם פרסי או‬
‫בשם המושפע מהפרסית‪ .‬שמו העברי של הפרי‪ ,‬שכאמור מקורו‬
‫פרסי‪ ,‬בהכרח הגיע לא"י ישירות מפרס‪ ,‬לא דרך יוון או‬
‫‪56‬‬
‫רומי‪.‬‬

‫סיכום ביניים‬
‫מכל האמור עולה כי העדות הקדומה ביותר לאתרוג בא"י היא‬
‫מהמאה הד' לפנה"ס‪ ,‬ורק בזיקה פרסית‪ .‬אין בידינו ולו בדל‬
‫ראיה שהאתרוג גדל בא"י לפני התקופה הפרסית‪.‬‬
‫גם העדויות הטקסטואליות המוקדמות ביותר לאתרוג )מחוץ‬
‫לא"י( הן מהמאה הד' לפנה"ס‪ ,‬ובהן האתרוג יוחס רק לשטחי‬
‫פרס ומדי )אם כי ישנה עדות מסוימת לגידולי אתרוג במאה זו‬
‫גם בקרתגו(‪ .‬רק בשלהי המאה הב' לפנה"ס – קרי‪ ,‬התקופה‬
‫ההלניסטית – אנו מתחילים למצוא עדויות כתובות לאתרוג‬

‫‪ .55‬לאור ריבוי החומר הרומי והיווני אודות האתרוג‪ ,‬תמוהה קביעתו‬
‫של פליקס‪ ,‬שם‪" ,‬מכאן גם החומר המועט שכתבו עליו סופרי הטבע‬
‫היוונים והרומאים"‪.‬‬
‫‪ .56‬טולקובסקי‪ ,‬שם‪ ,‬סובר כי אלכסנדר מוקדון הביא את האתרוג‬
‫עמו בכובשו את א"י‪ ,‬בשנת ‪ 332‬לפנה"ס‪ .‬אך ראינו שעדיין בשנת ‪310‬‬
‫לפנה"ס‪ ,‬תיאופרסטוס כותב שהאתרוג גדל רק בפרס ומדי ומסרב‬
‫לגדול במקומות אחרים‪ .‬כמו כן שמו של הפרי הנקי מכל השפעה‬
‫יוונית‪ ,‬יכול להורות שהפרי היה מוכר לתושבי א"י עוד לפני הגעת‬
‫אלכסנדר מוקדון‪.‬‬

‫‪- 23 -‬‬
‫באזורים שתחת שלטון יוון ולאחר מכן‪ ,‬רומי‪ ,‬אך עדיין לא בא"י‪.‬‬
‫ואילו מהמאה הא' לספירה ואילך‪ ,‬אנו מוצאים שלל גדול מאד‬
‫של עדויות לנוכחותו של האתרוג בארץ ישראל‪ ,‬ירדן‪ ,‬מצרים‪,‬‬
‫ובאזור אגן ים־התיכון‪ .‬נראה כי הסיבה לכך היא שהיוונים‬
‫והרומים הביאו את האתרוג למקומות שתחת חסותם‪ .‬אם האתרוג‬
‫גדל במקומות אלו לפני הגעת יוון ורומי‪ ,‬מסתבר שהיה זה בקנה‬
‫מידה קטן לכל היותר שפשוט לא זכה לתיעוד‪.‬‬
‫לפיכך קשה מאד לקבל שהאתרוג היה קיים בא"י עוד מימי‬
‫המקרא‪ ,‬ושימש את יהודי א"י מידי סוכות בסוכות מאז כניסתם‬
‫לארץ‪ ,‬דבר שהיה דורש גידולי אתרוג בקנה מידה נרחב‪ .‬אין‬
‫לטענה זו כל בסיס ראייתי‪ ,‬והיא נוגדת את כל הידוע לנו אודות‬
‫פרי זה‪.‬‬
‫אמנם ניתן לטעון‪ 57‬כי "לא ראינו אינה ראיה"‪ ,‬היינו שזו ראיה מן‬
‫ההעדר‪ ,‬ואפשר שביום מן הימים תימצא הראיה המיוחלת‬
‫לקדמותו של האתרוג בא"י‪.‬‬
‫אך טענה זו מניחה את אשר היא באה להוכיח‪ ,‬בעוד שהדרך‬
‫להגיע לאמת היא הפוכה‪ :‬יש לבחון את הראיות ללא כל הנחה‬
‫מוקדמת ולתת להן להוביל לאן שיובילו‪ .‬מאחר שהראיות‬
‫מצביעות על כך שהאתרוג הובא לראשונה לא"י בתקופה‬
‫הפרסית ולא היה ידוע לתושבי א"י בתקופת המקרא‪ ,‬נטל‬
‫ההוכחה מוטל על הגורסים כי האתרוג היה קיים בא"י עוד‬
‫מראשית התקופה הישראלית‪ .‬ללא ראיה‪ ,‬אין כל סיבה שנקבל‬
‫את טענתם‪ .‬ואכן‪ ,‬כפי שנראה מיד‪ ,‬הראיות התומכות בעמדה זו‬
‫חלשות מאד‪.‬‬

‫כפי שאכן טען פליקס‪ ,‬שם‪.‬‬ ‫‪.57‬‬
‫גם רובינשטיין מעלה טענה זו‪ ,‬אך בניגוד לפליקס המעלה זאת כלפי‬
‫הטוענים שהאתרוג לא היה בא"י בתקופת המקרא‪ ,‬רובנשטייין מעלה‬
‫זאת כלפי הטוענים שהאתרוג לא היה בא"י בתקופת חז"ל‪ .‬שלא‬
‫כפליקס העומד על קרקע רעועה מאד‪ ,‬כי כאמור‪ ,‬אין כל בסיס‬
‫ראייתי לסבור שהאתרוג היה קיים בא"י בתקופת המקרא‪ ,‬רובינשטיין‬
‫ניצב על קרקע מוצקה‪ ,‬כי הראיות למציאותו של האתרוג בימי חז"ל‬
‫רבות וטובות הן‪ ,‬כפי שפירטנו לעיל‪.‬‬

‫‪- 24 -‬‬
‫חולשת הראיות לקדמותו של האתרוג בא"י‬
‫מיעוט חוקרים סבור כי האתרוג גדל בא"י בתקופת המקרא‪ ,‬וגם‬
‫לפניה‪ .‬עמדתם מבוססת על ארבע ראיות‪ ,‬אך כולן חלשות ביותר‬
‫וקשה מאד לקבל את מסקנתם‪.‬‬
‫א' הם מניחים כי הכתוב "פרי עץ הדר" הוא מימי משה‪ ,‬והוא‬
‫מתייחס לאתרוג‪ 58.‬אך שתי הנחות אלה מוקשות מאד‪ .‬שלל עצום‬
‫של ראיות מורה שלא יתכן שכלל התורה נכתבה בימי משה‪,‬‬
‫והיא בוודאות פרי יצירה מאוחרת במאות שנים‪ 59.‬כן ראינו שאין‬
‫כל הכרח לפרש את הביטוי "פרי עץ הדר" במשמעות של אתרוג‬
‫אלא להפך‪ ,‬סביר יותר שבמקור הפסוק התייחס לפרי מהודר‬
‫כלשהו‪ 60.‬כך גם הבינו הפרשנים הקדומים‪ ,‬ואף חז"ל הודו בדוחק‬
‫שבאסמכתאות שבידיהם ושאלו‪'" :‬פרי עץ הדר' מי יאמר שהוא‬
‫אתרוג? כל האילנות עושין פירות הדר!" והשיבו שהדבר הוא‬
‫‪61‬‬
‫בגדר מסורת חכמים‪.‬‬

‫‪ .58‬כפי שניתן לראות בדברי פליקס‪ ,‬שם‪" ,‬ברקע הדברים עומדת‬
‫ההנחה של המחקר המקראי הביקורתי‪ ,‬לפיו דברי התורה על נטילת‬
‫ארבעת המינים )ובהם אתרוג או 'פרי עץ־הדר'( אין לייחסם לתקופת‬
‫מתן התורה בסיני בעוד שעלינו נאמנים הכתובים‪ ,‬שהם נאמרו בזיקה‬
‫לחג הסוכות שבני ישראל נצטוו לחוג אותו עם כניסתם לארץ‪ ,‬ולפי‬
‫ספר נחמיה )ח‪ ,‬טו‪-‬יז( הם חגגו אותו בימי יהושע בן־נון"‪.‬‬
‫‪ .59‬במסגרת מאמר זה לא נוכל להציע את הראיות לאיחור התורה‪,‬‬
‫ולא נוכל לדון בתאריכים והשלבים השונים בהם היא נכתבה‪.‬‬
‫‪ .60‬מכאן גם תשובה לעמר‪ ,‬שם‪ ,‬שכתב "כאשר המקרא נוקט בלשון‬
‫כללית נאמר‪" :‬כל פרי כל עץ" )נחמיה י‪ ,‬לו(‪ .‬ומכאן‪ ,‬עולה לכאורה‪,‬‬
‫ש'עץ פרי הדר' הוא כינוי לעץ מסוים דווקא"‪ .‬אמנם בנחמיה מתייחס‬
‫למצוות הבאת ביכורים‪ ,‬שהיא "מראשית כל פרי האדמה" )דברים כו‬
‫ב(‪ ,‬אבל אין ללמוד מכאן ש"עץ הדר" הוא מין מסוים אלא אפשר‬
‫שהמקרא מתייחס לפריו של כל עץ מהודר‪ ,‬לאו דווקא פרי של עץ‬
‫מסוים‪ ,‬להוציא פריו של עץ שאינו מהודר‪ .‬ואפשר גם ש"הדר" מתייחס‬
‫לפרי‪ ,‬כל פרי מהודר‪ ,‬להוציא פרי שאינו מהודר‪.‬‬
‫‪ .61‬ויקרא רבה ל טו‪ ,‬תנחומא אמור צט‪.‬‬

‫‪- 25 -‬‬
‫ב' הם מסתמכים על דבריו של החוקר הצרפתי לוֹרֶה‪ ,‬שטען‬
‫בספרו מ‪ 1891-‬שניתן להבחין בציורי אתרוג על קירות המקדש‬
‫בכרנך שבמצרים‪ 62.‬ציורים אלה מתוארכים למאה הט"ו לפנה"ס‪,‬‬
‫ומתוארים בהם ‪ 275‬צמחים אקזוטיים שפרעה תחותמס השלישי‬
‫)‪ 1426-1490‬לפנה"ס( הביא עמו במהלך מסעותיו הצבאיים‬
‫הנרחבים‪ ,‬כולל מאזור סוריה וא"י‪ .‬מכאן ניתן להסיק שהאתרוג‬
‫גדל במצרים עוד באלף השני לפנה"ס ויתירה מזו‪ ,‬אפשר שהוא‬
‫הובא למצרים מהאזור הסורי־ארצישראלי‪.‬‬
‫אך אין דבריו מקובלים על חוקרים שבדקו ציורים אלו בעצמם‬
‫והתקשו לראות בהם את האתרוג‪ ,‬וגם לורה עצמו מודה כי‬
‫התמונות אינן ברורות דיין‪ 63.‬גם אני בחנתי תמונות של כל ציורי‬
‫הקיר בהיכל הצמחים בכרנך ולא מצאתי בהן את האתרוג‪ .‬הציור‬
‫היחידי הדומה לעץ האתרוג מופיע בתמונה ג‪ ,‬אך אין זה האתרוג‬
‫כי ענפיו מגולגלים ואילו ענפי האתרוג ישרים‪ ,‬הפירות המצוירים‬
‫הם ללא ה"חגורה" האופיינית לאתרוג‪ ,‬ובתמונה מצוירים פרחים‬
‫גדולים מאד בעלי ארבעה עלים ואילו פרחי האתרוג הם קטנים‬
‫‪64‬‬
‫בהרבה ובעלי חמישה עלים‪.‬‬

‫‪62. Loret, Victor, "Le cédratier dans l'Antiquité", 1891.‬‬
‫‪ .63‬גם עמר התקשה לראות את האתרוג בציורים אלה‪ .‬דומה כי‬
‫ביגר וליפשיץ הפליגו באומרם‪" ,‬מנסיוננו שלנו בהתבוננות מקרוב‬
‫בציורי הקיר של כרנך‪ ,‬ברור לגמרי שמרביתם הם ציורים מיתולוגיים‬
‫ואינם ניתנים להגדרה בוטנית"‪ .‬אמנם לא מעט צמחים המופיעים‬
‫בציורי הקיר טרם זוהו‪ ,‬אך מכלל אלה שזוהו – ובכללם ציורי עצים‪,‬‬
‫צמחים‪ ,‬פירות‪ ,‬ירקות‪ ,‬ציפורים ובע"ח שונים – משמע שציורי הקיר‬
‫מתיימרים לתאר צמחים אמיתיים ולא מיתולוגיים‪ .‬כן יצוין שבהיכל‬
‫הצמחים מופיעה כתובת עם שבועתו של תחותמס שהדברים‬
‫המתוארים על הקירות באמת קרו‪ ,‬דבר המקשה על הטענה כי ציורי‬
‫הקיר הם מיתולוגיים‪.‬‬
‫‪ .64‬גם פליקס אינו מסתמך על תמונה זו‪ .‬פליקס מביא שרטוט‬
‫המתיימר להיות של ציור האתרוג בכרנך )ציור א(‪ ,‬השונה מתמונה ג‪.‬‬
‫אינני יודע מהו מקור השרטוט )הוא אינו מופיע בספרו של לורה‬
‫ופליקס אינו מציין את מקורו(‪ ,‬אך בכל ציורי הקיר שבכרנך לא‬
‫מצאתי ציור כזה‪ ,‬לא של הפירות בראש השרטוט ולא של העץ‬
‫מתחתיהם‪ .‬שמא פליקס לקח את הציור ממקור לא אמין‪ ,‬ולכן‬

‫‪- 26 -‬‬
‫ג' באתר העיר השוּמֶרִית ניפור נמצאו זרעים המתוארכים‬
‫לסביבות שנת ‪ 4000‬לפנה"ס‪ .‬לזרעים אלו מספר חריצים‬
‫האופייניים לזרעי הדר‪ ,‬והחופרים הניחו כי זרעים אלו הם זרעי‬
‫אתרוג‪ .‬אך אין דבריהם מוכרחים‪ .‬הזרעים היו מפוחמים ואם כי‬
‫ניתן לזהות שאלה הם זרעי הדר‪ ,‬לא ניתן לקבוע בוודאות את‬
‫מין ההדר‪ .‬כמו כן אין בכמות זרעים קטנה זו להוכיח על מקום‬
‫גידולם‪ ,‬ולאור זאת שלא מצאנו כל עדות אחרת לגידולי אתרוג‬
‫ברחבי האזור במשך אלפי שנים לאחר מכן‪ ,‬מסתבר שהפרי או‬
‫הפירות הבודדים מהם הגיעו הזרעים הובאו לניפור מרחוק ואינם‬
‫גידול מקומי‪ .‬בנוסף‪ ,‬אין עוררין על כך שהאזור בו נמצאת עיר‬
‫זו )דרום בבל(‪ ,‬שבין המאה ז' לאמצע מאה ו' לפנה"ס היה‬
‫בשליטת ממלכת מדי‪ ,‬ולאחר מכן בשליטת ממלכת פרס‪ ,‬היה‬
‫מהראשונים אליו חדר האתרוג מאסיה )דרך פקיסטן ואפגניסטן(‪.‬‬
‫משכך‪ ,‬גם אם נקבל שהזרעים הם זרעי אתרוג והם גידול מקומי‬
‫)אם כי ראינו שאין סיבה לסבור כך(‪ ,‬לכל היותר הדבר יוכיח‬
‫שהאתרוג חדר לאזור עוד בראשית האלף הרביעי לפנה"ס‪ .‬אין‬
‫להסיק מכך דבר וחצי דבר אודות גידולי האתרוג בא"י‪,‬‬
‫המרוחקת מניפור כ־‪ 2000‬ק"מ בקו אווירי‪ ,‬מרחק עצום‪.‬‬
‫ד' ב־‪ Hala Sultan Tekke‬שבקפריסין‪ ,‬נמצאו מספר זרעים‬
‫הדומים לזרעי הדר בשכבה המתוארכת לשנת ‪ 1200‬לפנה"ס‪.‬‬
‫לדברי חופר האתר לא ניתן להגדיר במדויק את מין ההדר‪ ,‬אולם‬
‫הוא הניח שאלה הם זרעי אתרוג‪ ,‬בהתבסס על דברי לורה‬
‫)שכאמור‪ ,‬דבריו אינם מקובלים על מרבית החוקרים בתחום(‬
‫שזהו מין ההדר הראשון שגדל במצרים‪.‬‬
‫אך גם זו ראיה בעייתית‪ .‬ראשית‪ ,‬אין ודאות שאלה הם זרעי‬
‫הדר‪ .‬מחקרים מהשנים האחרונות מורים על קושי בזיהוי זרעי‬
‫הדרים בשיטות שהיו נהוגות עד היום‪ ,‬וכי לזיהוי ודאי יש‬
‫להשתמש בשיטות זיהוי מתקדמות יותר‪ .‬הקושי בזיהוי נובע‬
‫מהדמיון הרב שיש לזרעי ההדרים לזרעים שאינם שייכים לסוג‬
‫הדר‪ ,‬כגון לתת־משפחת התפוחיים‪ .‬בדיקות אלו לא נערכו‬
‫בזרעים הנדונים‪ .‬שנית‪ ,‬זרעים אלו טרם תוארכו ישירות‬
‫באמצעות בדיקות פחמן ‪ ,14‬ואין ודאות בנוגע לגילם‪ .‬שלוש‪,‬‬

‫הוטעה לסבור כי הוא מתאר את האתרוג?‬

‫‪- 27 -‬‬
‫זרעים אלו נמצאו בשכבה לא חתומה ולכן ישנה אפשרות‬
‫לחדירה מאוחרת‪ .‬ארבע‪ ,‬כאמור‪ ,‬אין בהימצאותם של מספר‬
‫זרעים קטן באתר יחיד להוכיח על מקום גידול העץ‪ .‬פירות‬
‫הועברו ממקום למקום‪ ,‬הן לצורכי אכילה והן לצורכי מנחה‪ ,‬ואין‬
‫כל הכרח שהזרעים הם מגידולים מקומיים‪.‬‬
‫הרי לנו ארבע ראיות חלשות‪ :‬האחת מבוססת על הכתובים‪,‬‬
‫שבנקל ניתן לפרשם באופן אחר‪ ,‬מה גם שהם נכתבו מאות שנים‬
‫אחרי ימי משה‪ .‬השנייה מבוססת על ציור קיר שזיהויו מוטל‬
‫בספק גדול‪ .‬השלישית מבוססת על מספר זרעים בודדים שלא‬
‫ברור שהם זרעי אתרוג‪ ,‬שאין כל ראיה שהם גידול מקומי‪,‬‬
‫הנמצאים באזור שלכל הדעות היה הראשון אליו חדר האתרוג‪,‬‬
‫ומציאותו שם אינה יכולה להוכיח דבר אודות גידולי האתרוג‬
‫בא"י המרוחקת אלפי ק"מ‪ .‬הרביעית‪ ,‬ממספר זרעים מקפריסין‬
‫שאין ודאות שהם זרעי אתרוג‪ ,‬תיארוכם כרוך במספר בעיות‬
‫משמעותיות‪ ,‬ושוב‪ ,‬אין כל ראיה שהם גידול מקומי‪.‬‬
‫וכי על סמך כרעי תרנגולת כה רעועים נקבע שהאתרוג גדל בא"י‬
‫עוד באלף השני לפנה"ס?! אתמהה‪.‬‬
‫יתכן שניתן להסיק משתי הראיות האחרונות מסקנה הפוכה‪.‬‬
‫מציאתם של זרעי אתרוג בלבד‪ ,‬ללא שום ממצא חומרי אחר‬
‫המצביע על גידולי אתרוג או שימוש בעץ האתרוג‪ ,‬עשויה‬
‫להצביע שהפרי אינו גידול מקומי אלא הובא לאתר ממקום זר‪.‬‬
‫כזכור‪ ,‬בשל היותו פרי נדיר להשגה ויקר ערך‪ ,‬ובשל סגולותיו‬
‫הרבות‪ ,‬יופיו וריחו הנעים‪ ,‬שימש האתרוג בעיקר את בני המעמד‬
‫העליון‪ ,‬וגם זה לעתים נדירות בלבד‪ .‬לא יפלא אפוא אם פרי זה‬
‫הובא אליהם מן המרחקים‪.‬‬
‫פשיטא כי יבוא במתכונת כה זעירה ומצומצמת‪ ,‬לא היה יכול‬
‫לספק את צורכיהם הדתיים של כל עם ישראל בארץ ישראל‪,‬‬
‫מדי שנה בשנה‪ .‬לכך הייתה נדרשת אספקת אתרוגים גדולה‬
‫מאד‪ ,‬שהייתה כרוכה בגידולי מטעים רבים ותעשיית אתרוגים‬
‫ענפה‪ ,‬אם בישראל אם במקום קרוב לה‪ .‬תעשייה זו הייתה‬
‫צריכה להתקיים לפחות מהמאה הי"ג לפנה"ס‪ ,‬בה לפי מסורת‬
‫ישראל נכנסו בנ"י לא"י‪ .‬אך לא רק שאין שום בדל ראיה‬
‫לתעשייה כזו בישראל או בשכנותיה הקרובות והרחוקות‪ ,‬הרי‬
‫שאין בדל ראיה לעצם קיומו של האתרוג בא"י באותה תקופה!‬

‫‪- 28 -‬‬
‫לא זרע‪ ,‬לא אבקה‪ ,‬לא שביב עץ‪ ,‬לא עדות כתובה‪ ,‬ולא עדות‬
‫איקונוגרפית‪.‬‬

‫מתי החל הנוהג ליטול את האתרוג בחג הסוכות?‬
‫על סמך הראיות שבידנו אין אפשרות לקבוע בוודאות מתי החל‬
‫הנוהג ליטול את האתרוג‪ ,‬אך לאור כל הראיות שראינו‪ ,‬ניתן‬
‫להציע שני תרחישים סבירים‪ .‬יש להדגיש כי אלה תרחישים‬
‫אפשריים במסגרת הראיות‪ ,‬אך אין להם הוכחה‪.‬‬
‫לפי שני התרחישים‪ ,‬הביטוי "פרי עץ הדר" הובן מראשיתו כציווי‬
‫כללי לקחת פרי מהודר‪ 65,‬ולא כציווי לקחת את האתרוג‪.‬‬
‫הבחירה באתרוג לא הייתה שינוי רדיקלי ממנהג קדום‪ 66,‬אלא‬
‫‪67‬‬
‫צמצום האופציות המותרות לפרי אחד בלבד‪.‬‬
‫תרחיש א‪ :‬נוהג זה החל בבבל‪ ,‬בה היהודים נפגשו לראשונה עם‬
‫האתרוג‪ 68.‬יהודי א"י הוגלו לבבל בשנים ‪ 581-597‬לפנה"ס‪ ,‬ועל‬

‫‪ .65‬אם לצורך בניית הסוכה אם לצורך נטילת המינים‪ ,‬כמבואר‬
‫לעיל‪.‬‬
‫‪ .66‬כפי שיוצא מהשערתו של טולקובסקי‪ ,‬שבמקור הפסוק התייחס‬
‫לאצטרובל ארז והוחלף עם האתרוג‪ .‬רבים דחו את השערתו‪ ,‬ובצדק‬
‫רב‪ ,‬מהטעם שהיהודים שהיו שמרנים לא היו עורכים שינוי כה רדיקלי‬
‫במנהגם‪ ,‬ומה גם שאין להשערה זו ולו בדל ראיה‪ ,‬וכדי לקבלה‬
‫נדרשת ראיה מוצקה‪.‬‬
‫‪ .67‬מכאן גם תשובה לטענת עמר‪ ,‬שם‪" :‬אין בידינו כל הוכחה ‪....‬‬
‫]ש[חז"ל עסקו בזיהוי חדש"‪ .‬כי אפשר שהפסוק בעת כתיבתו התייחס‬
‫לפרי מהודר כלשהו‪ ,‬ועם הזמן – בין אם הדבר ארע במאות ו'‪-‬ד'‬
‫לפנה"ס‪ ,‬בין אם ארע במאות ד'‪-‬ב' לפנה"ס‪ ,‬כפי שנדון מיד – השתרש‬
‫הנוהג להשתמש רק בפרי מהודר אחד‪ ,‬מהמהודרים ביותר‪ ,‬האתרוג‪.‬‬
‫מאחר שלא היה זה שינוי רדיקלי מהמנהג הקדום‪ ,‬אלא רק צמצום‬
‫האופציות לפרי אחד‪ ,‬לא היה כל מקום לעימות טקסטואלי‪ .‬זאת‬
‫בפרט אם נניח שהנוהג השתרש היטב לפני ימי חז"ל אך הרבה לאחר‬
‫כתיבת ספר ויקרא‪.‬‬
‫‪ .68‬כך מציע אליעזר גולדשמידט‪" ,‬מסורת האתרוג‪ :‬תורה ומדע"‪ ,‬דף‬
‫שבועי מאת המרכז ללימודי יסוד ביהדות‪ ,‬שבת חול המועד סוכות‪,‬‬
‫תשע"ד )מספר ‪.(1035‬‬

‫‪- 29 -‬‬
‫אף שהורשו לחזור בשנת ‪ 538‬לפנה"ס‪ ,‬רבים מהם החליטו‬
‫להישאר בה תוך ששמרו על קשר עם יהודי א"י‪ .‬משראו יהודי‬
‫בבל את פארו והדרו של הפרי‪ ,‬הם החלו להשתמש בו לארבעת‬
‫המינים‪ ,‬ובשובם לציון הם הביאו עמם את זרעי הפרי ואת המנהג‬
‫ליטולו בסוכות‪ .‬לימים השתרש הנוהג להשתמש באתרוג‪ ,‬ובו‬
‫בלבד‪ ,‬לצורך נטילת ד' המינים‪ .‬לפי תרחיש זה‪ ,‬יש לתארך את‬
‫ראשית מנהג נטילת האתרוג למאה ו' לפנה"ס‪.‬‬
‫תרחיש זה לוקה במספר בעיות‪ .‬ראינו שהאתרוג נעדר מחג‬
‫הסוכות בימי עזרא‪ ,‬ואם שבי ציון הכירו ונטלו את האתרוג עוד‬
‫בבבל יש להניח שהם היו ממשיכים מנהג זה בחג הסוכות הראשון‬
‫שחגגו בא"י‪ 69.‬כן ראינו שהאתרוג נעדר מתיאור הסוכות בספר‬
‫המקבים )וכן מתרגום השבעים‪ ,‬אבל ר' הע' ‪ ,(10‬דבר המקשה‬
‫על קבלת ההשערה שהאתרוג ניטל בסוכות עוד מהמאה הו'‬
‫לפנה"ס‪ .‬כמו כן אין ראיה שכמאתיים שנה לפני בניית הגן הפרסי‬
‫המלכותי‪ ,‬האתרוג היה מספיק נפוץ בא"י כדי לשמש לצורכי‬
‫נטילת ד' המינים‪ ,‬והיותו גידול מקומי גם מקטינה במעט את‬
‫חשיבות הצגתו בארמון הפרסי‪.‬‬
‫תרחיש ב‪ :‬נוהג זה החל בא"י בשלהי התקופה ההלניסטית‪ .‬אמנם‬
‫האתרוג הובא לא"י בידי הפרסים במאה ד' לפנה"ס‪ 70,‬וראינו‬
‫שהשם "אתרוג" הגיע לעברית ישירות מפרס ולא דרך יוון או‬
‫רומי‪ ,‬אך אפשר שגידול העץ לא תפס אז או שלא תפס בקנה‬
‫מידה משמעותי )ר' הערה ‪ .(29‬יתכן שגידולים בקנה מידה נרחב‬
‫נערכו רק בשלהי התקופה ההלניסטית‪ ,‬ושמו הפרסי של הפרי‬
‫הגיע לא"י לא בידי שבי ציון אלא באמצעות הקשר בין יהודי‬
‫א"י ויהודי בבל‪ .‬את הסיבה לכך שלפתע אנו מוצאים עדויות‬
‫רבות לאתרוג החל מהמאה הב' לפנה"ס ניתן להסביר בכך‬
‫שבמאה זו הגידולים החלו לתפוס בקנה מידה משמעותי‪ ,‬ויתכן‬
‫שהחלו גם במאה הג' לפנה"ס‪ 71.‬מאז שהפרי הפך מצוי‪ ,‬יהודי‬

‫‪ .69‬אך כאן ניתן להשתמש בתירוץ האמור‪ ,‬שלא היה לשבי ציון מנין‬
‫לקחת את האתרוג‪.‬‬
‫‪ .70‬יתכן שהפרסים‪ ,‬ו‪/‬או שבי ציון‪ ,‬הביאוהו אף קודם לכן‪ ,‬אך אין‬
‫לכך עדות‪.‬‬
‫‪ .71‬אך עדיין אין ברור מדוע פליניוס הזקן כותב‪ ,‬במאה הא'‬

‫‪- 30 -‬‬
‫א"י החלו להשתמש בו‪ ,‬ועם הזמן רק בו‪ ,‬לארבעת המינים‪ .‬לפי‬
‫תרחיש זה יש לתארך את ראשית מנהג נטילת האתרוג למאה‬
‫ב' או ג' לפנה"ס‪ ,‬כלומר לימי ראשית תקופת הזוגות או מעט‬
‫לפניהם‪ .‬בעת כתיבת המשנה נוהג זה היה כבר מושרש היטב ולכן‬
‫אין אנו מוצאים שחז"ל התעמתו בנושא‪.‬‬
‫כך או כך‪ ,‬ברור כי מנהג זה מאוחר בהרבה מימי משה ומימי‬
‫כתיבת הפסוק בספר ויקרא‪.‬‬

‫לתגובות נא לשלוח דוא"ל לכתובת ‪.damashetashiv@gmail.com‬‬

‫לספירה‪ ,‬שהפרי גדל רק בפרס ומדי‪ .‬אפשר שהוא התבסס על כתבי‬
‫תיאופרסטוס ולא כתב את הדברים מתוך ידע עצמאי‪.‬‬

‫‪- 31 -‬‬
‫תמונות‬

‫תמונה א‪ :‬הציור שמעל גומחת ההיכל בבית הכנסת בדוּרַא‬
‫אֶירוֹפּוֹס‪ .‬בצד שמאל מנורה‪ ,‬לולב ואתרוג‬

‫תמונה ב‪ :‬לוחית זכוכית עגולה שעליה ד' המינים ומוטיבים‬
‫יהודים אחרים )רומא‪ ,‬המאה הב' לספירה(‬

‫‪- 32 -‬‬
‫תמונה ג‪ :‬ציורים בוטניים על קיר היכל הצמחים בכרנך‬

‫ציור א‪ :‬ציור מתוך מאמרו של פליקס‬

‫‪- 33 -‬‬