You are on page 1of 5

‫העלייה לרגל למכה‪"- :‬חאג'א"‪.

‬‬
‫פעם אחת בחייו חייב המוסלמי לעלות לרגל למכה כאשר העלייה לרגל נחשבת למצווה‬
‫רק עם בוצעה בחודש "דו אל ח'יג'ה"‪-‬חודשיים אחרי צום הרמדן‪.‬יציאתם וחזרתם של‬
‫החוגגים לוותה בחגיגות בערים ובכפרים‪.‬מוסלמים רבים חוסכים כסף כל חייהם בכדי לקיים‬
‫את מצוות החג‪ .‬עולי הרגל מחליפים את מלבושיהם לשתי יריעות אריג לבן ללא תפרים‪,‬אחד‬
‫נקשר סביב מותניהם ואחד לכתפם‪.‬נשים לובשות שמלה פשוטה ארוכה‪.‬יש קריאה בספר‬
‫הטלביה ‪ -‬הצהרתו של עולה הרגל‪.‬לפי מסורת האיסלם נבנתה הכעבה ע"י אדם הראשון‪,‬‬
‫כנחמה על כך שלא יוכל יותר להשתתף בהקפות המלאכים את כס הכבוד בגן העדן‪.‬את אדם‬
‫הראשון הם תארו שתחילה הייתה קומתו כה גדולה עד שיכול היה להיות ברגליו בארץ וראשו‬
‫השתתף עדיין בהקפות גן העדן‪.‬אך לאחר מכן הפך ככל האדם וקיבל את הכעבה כתחליף‬
‫ארצי‪.‬פירוש השם ‪ -‬אבן בצורת קוביה! הכעבה ניזוקה במבול ואח"כ השתלטו עליה עובדי‬
‫אלילים עד שאברהם וישמעל ואח"כ ע"י מוחמד‪.‬‬
‫האבן השחורה נחשבת לאחת מאבני החן מגן העדן עצמו והיא נמסרה ע"י המלאך גבריאל‪.‬‬
‫החליף השני ‪ -‬עומר ניסה למתן את חשיבות האבן באמרו‪":‬יודע אני שאינך אלה אבן‪,‬אשר לא‬
‫תוכל להועיל או להזיק‪ .‬ולולא ראיתי את שליח אללה מנשקך‪,‬לא הייתי מנשקך"‪ .‬גם בימי‬
‫הביניים ניסו להגביל את חשיבות האבן עצמה‪.‬אך עדיין כל עולה לרגל שואף להגיע לאבן‬
‫עצמה ולהיצמד לקיר שבין האבן ודלת הכעבה‪".‬ההנחה" של ההמונים שכל איבר שאותו‬
‫מצמידים למעבר הצר ינצל בבוא יום הדין מאש הגהנום‪.‬בהתחשב בעובדה שיש מעל מיליון‬
‫בני אדם ברחבה הרי רבים נפצעים ואף נהרגים בניסיון הזה‪.‬חכמי ההלכה ניסו לומר שאף‬
‫מוחמד עצמו לא נגע באבן אלה התבונן בה מרחוק‪,‬אך זה לא בדיוק עוזר‪.‬הכעבה עצמה היא‬
‫מבנה גדול יחסית בגובה ‪ 15‬מ'‪,‬ומידותיו ‪ 10X15‬מ'‪ .‬הכעבה מכוסה פרוכת משי שחורה‬
‫המעוטר בפסוקים מהקוראן ברקמת זהב‪.‬בימי הביניים נהגו לקרוע את הפרוכת בסיום העלייה‬
‫לרגל ולחלק את הפרוכת למאושרים שהצליחו לחטוף קרעים קטנים ממנה‪.‬כיום עדיין נוהגים‬
‫להחליף את הפרוכת כל שנה אך מוסרים את הישנה למוזיאונים איסלמים בארצות האיסלם ‪-‬‬
‫כיום רק בסעודיה‪.‬כבר השבטים לפני מוחמד ראו באבן הכעבה אבן מהשמים ‪) -‬מטאוריט(‪.‬הם‬
‫נהגו לקחת אתם חתיכות מהאבן לכל מקום שהלכו‪,‬וכן נהגו במקומות יישובם החדש לעבוד‬
‫לאבנים אלו‪,‬ואף לבצע הקפות סביבם כשם שנהגו לבצע הקפות סביב אבן הכעבה‪.‬גם העלייה‬
‫להר ערפת הייתה נהוגה לפני מוחמד‪.‬את המקור לעבודת האלילים במכה הם מיחסים לאחד ‪-‬‬
‫עמר בן לחי‪.‬מסופר שראוהו בגהנום הולך ובני מעיו נגררים אחריו מחוץ לבטנו‪...‬‬
‫ישנן שתי עליות לרגל‪":‬הביקור"‪)-‬עומרה( המכונה גם "העלייה לרגל הקטנה” נעשה אך ורק‬
‫במסגד במכה‪,‬ואפשר לקיימה בכל ימות השנה‪".‬חאגא"‪-‬עליה לרגל מתחילה במכה וממשיכה‬
‫בהר ערפאת וחזרה ואותה ניתן לעשות רק בימים מסוימים בחודש דאו‪-‬אל‪-‬ח'יג'ה‪.‬‬
‫מכה נחשבת מרכז העולם‪,‬וכך הופיע במפות מרובות בימי הביניים‪.‬מעל מכה ישנם "שבעת‬
‫הרקיעים" ובכל אחד מהם כעבה‪ .‬בארץ יש שבע אדמות ולהן כעבות מקבילות לאלה‬
‫הנמצאות בשמיים‪.‬ההקבלה היא כה גדולה עד שאם תיפול אבן מאחת הכעבות השמימיות היא‬
‫תיפול במדויק על האבן המקבילה לה על האדמה‪ .‬דומה לתיאור "ירושלים של מעלה ושל‬
‫מטה"‪.‬‬

‫העלייה לרגל היא כה חשובה שהמתים בדרך למכה נחשבו כאילו נפלו במלחמת מצווה‬
‫‪"-‬שהדה"‪.‬הם זוכים להגיע לגן העדן מיד עם מותם ואינם צריכים לעמוד למשפט ביום הדין!!!‬

‫ונביאים המילה חאגא באה מהמילה ‪-‬חוגג‪ .‬עולה הרגל מכונה מעכשיו חאגא או חגה לאשה‪.‬‬
‫טכניקת העליה לרגל‪:‬‬
‫לפני שנכנסים לשטח הקדוש‪,‬ה"חרם"‪,‬המקיף את מכה‪,‬נכנסים עולי הרגל למצב של טהרה‬
‫פולחנית‪").‬איחרם"(‪.‬מבצעים רחצה גדולה )"רוסול"( ותפילה בת שני "רכעות"‪.‬עולה הרגל‬
‫לובש את הבגד המיוחד ללא התפרים שגם הוא נקרא "איחרם"‪.‬‬
‫עולי הרגל הולכים עם כתף ימין גלויה‪,‬ראשם חשוף‪)-‬בקיץ הולכים עם שמשיה(‪ .‬רגליהם‬
‫יחפות או עם סנדלים ללא עקב‪.‬מי שמגיע במטוס מבצע זאת לפני העלייה למטוס‪ .‬את הטכס‬
‫במכה הם מבצעים בעזרת מדריך מיוחד ‪"-‬מוטווף” הדואג לכל צרכיהם‪.‬חכמי האסלם הדגישו‬
‫שהטכסים אינם צריכים להיות מובנים לעולי הרגל ויתכן והם יזכו לשכר יתר אם לא יבינו‪.‬‬
‫בנוסח ‪"-‬נעשה ונשמה"‪.‬יש ויכוח בין חכמי האסלם האם מותר להכנס גם לתוך מבנה הכעבה‪,‬‬
‫שהוא ריק וחלול‪,‬והפתרון הוא‪,‬כנראה‪,‬מי שמשלם יותר לשומר‪,‬זוכה להיכנס יותר פנימה‪...‬‬
‫הכעבה מוקפת חצר גדולה שמידותה‪ 160X100:‬מא‪.‬מסביב לחצר כ ‪ 550‬עמודי שיש‪ .‬בתוך‬
‫החצר מספר מבנים‪:‬מבנה סביב "מקאם איברהים"‪-‬אבן ועליהה טביעת כף רגלו של אברהם‪,‬‬
‫שדרך עליהה בזמן שבה לבנות את הכעבה‪.‬מבנה על מעין הזמזם‪.‬לפי המסורת כשגרש אברהם‬
‫את ישמעל ואימו הם ברחו לכאן וכאן מצאו באר מים‪.‬המאמינים מנסים לשתות את המים‬
‫מהבאר ‪.‬כן יש כאן בית קברות קטן בו קבורים הגר וישמעאל אחרים‪.‬‬

‫טכסי העליה לרגל‪:‬‬
‫מבצע "הכרזת כוונות"‪")-‬ניה"(‪,‬כייצד הוא עומד לבצע את העליה לרגל‪.‬‬
‫‪.1‬נכנסים לשטח הכעבה ומבצעים שבע הקפות ‪")-‬טוואף"(‪.‬‬
‫‪.2‬תפילה בת שתי רכעות‬
‫‪.3‬שתיה ממימי הבאר הקדושה הנקראת זמזם‪ZAIMZAM)) .‬‬
‫‪.4‬עולים על גבעת "אל‪-‬סאפה"‪.‬כאן מתבצע טקס הריצה ‪") -‬סעי"(‪.‬אלה שתי גבעות‬
‫קטנות ליד הכעבה בשם "אלצפה" ו"אלמרווה"‪.‬עולה הרגל רץ בינהן שבע פעמים‬
‫בקצב משתנה חלק ריצה וחלק הליכה‪.‬זה מסמל את ריצת הגר‪,‬בחפשה מים לבנה ישמעאל‪,‬עד‬
‫שהאל ריחם ובקע מעין הזמזם‪.‬‬
‫אחרי שבוצעו כל אלה ניתן לצאת לכמה ימים ממצב הטהרה‪,‬להוריד את הבגד המיוחד‬

‫ואף להסתפר‪,‬ולגזוז ציפורניים‪.‬‬
‫‪.5‬ביום ה ‪ -8‬לחודש העליה לרגל‪,‬שוב לובשים את בגד הקדושה‪,‬ויוצאים להליכה בת כ ‪25‬‬
‫ק"מ להר ערפאת‪,‬דרך מינה ומוזדלפה‪.‬ביום ה ‪ -9‬מתבצע כאן הטכס שבלעדיו החגא איננו חגא‬
‫לפי ההלכה‪.‬‬
‫‪.6‬עולי הרגל עומדים למרגלות גבעה קטנה שנקראת "תל רחמים"‪)-‬גאבל אל‪-‬רחמה(‪..‬‬
‫כאן מתבצע הטכס החשוב ביותר בכל העליה לרגל ‪" -‬העמידה" )ווקוף(‪.‬משעות הצהרים ועד‬
‫לערב אחד האממים נותן דרשה‪,‬כזכר לדרשה האחרונה שנתן כאן מוחמד‬
‫במהלך העליה לרגל‪,‬בהנהגתו‪,‬בשנה האחרונה לחייו‪.‬‬
‫‪. 7‬עם שקיעת השמש נשמעת ירית תותח והמאמינים יוצאים ל"מנוסה" )איפדה(‪,‬חזרה‬
‫למכה‪.‬‬
‫‪.8‬עוצרים בדרך חזרה בעמק מוזדאליפה )בערך באמצע הדרך למינה(עורכים כאן תפילה‬
‫ואוספים אבנים קטנות‪-‬בכפולות של המספר שבע‪.‬על פי המסורת‪,‬הגברים נשארים כאן בלילה‪,‬‬
‫ואילו הנשים והילדים ממשיכים למינה לישון שם‪.‬‬
‫‪.9‬ביום ה ‪ -10‬לחודש ממשיכים השכם בבוקר למינה‪.‬בקצה המערבי של העיר נמצא‬
‫"עמוד השטן" )גאמרת אל‪-‬עקבה(‪.‬זורקים על העמוד שבע אבנים‪,‬או כפולות של שבע‪.‬‬
‫זוהי "סקילת השטן" כיוון שכאן ניסה השטן לפתות את אברהם‪.‬‬

‫‪.10‬באותו היום מתבצע במכה‪,‬ובכל העולם המוסלמי חג הקורבן ‪"-‬עיד‬
‫אל‪-‬אדחא"‪ .‬טכס זה מסמל שאברהם הקריב איל במקום את בנו ‪ -‬אצל‬
‫המוסלמים מדובר בישמעאל ואל יצחק‪.‬‬
‫‪.11‬יש הנוהגים לחזור למינה לחגיגות שנמשכות עוד שלשה ימים‪.‬‬
‫‪.12‬אחרי הקרבן ניתן להתרחץ ולהחליף בגדים ‪ -‬בדר"כ נהוג ללבוש בגדים חדשים‪.‬‬
‫‪.13‬חובה לפני שעוזבים לבצע עוד הקפה אחרונה של אבן הכעבה‪,‬הקפה הנקראת ‪" -‬הטוואף‬
‫האחרון"‪.‬‬
‫‪.14‬חלק ניכר מעולי הרגל מבקרים במדינה ‪ -‬קבר הנביא‪,‬לפני חזרתם לארצם‪.‬‬

‫זמן החג‪:‬‬
‫‪ 8-13‬בחג דו‪-‬אל ח'יג'ה‪ :‬זמן טכסי העליה לרגל למכה‪.‬‬

.‫ חג העליה לרגל‬- '‫ )חג הקורבן( ניקרא גם עיד אל ח'אג‬,‫אדחה‬-‫ עיד אל‬:‫אל חיג'ה‬-‫ בדו‬10

The Hajj or Pilgrimage
For Muslims, the Hajj is the fifth and final pillar of Islam. It occurs in the month of
Dhul Hijjah which is the twelfth month of the Islamic lunar calendar. It is the
journey that every sane adult Muslim must undertake at least once in their lives if
they can afford it and are physically able.
The History of the Hajj
Four thousand years ago the valley of Mecca was a dry and uninhabited place.
Muslims believe the Prophet Ibrahim (Abraham) was instructed to bring his wife,
Hajira (Hagar) and their child Is’mail to Arabia from Palestine to protect them
from the jealousy of Ibrahim’s first wife Sarah.
Allah told the Prophet Ibrahim to leave them on their own, and he did so, with
some supplies of food and water. However the supplies quickly ran out and within
a few days Hajira and Is’mail were suffering from hunger and dehydration.
In her desperation Hajira ran up and down two hills called Safa and Marwa trying
to see if she could spot any help in the distance. Finally she collapsed beside
Is’mail and prayed to Allah for deliverance.
Is’mail struck his foot on the ground and this caused a spring of water to gush
forth from the earth. Hajira and Is’mail were saved. Now they had a secure water
supply they were able to trade water with passing nomads for food and supplies.
After a while the Prophet Ibrahim returned from Palestine to check on his family
and was amazed to see them running a profitable well.

The Prophet Ibrahim was told by Allah to build a shrine dedicated to him. Ibrahim
and Is’mail constructed a small stone structure – the Ka’ba or Cube - which was
to be the gathering place for all who wished to strengthen their faith in Allah.
As the years passed Is’mail was blessed with Prophethood and he gave the
nomads of the desert the message of surrender to Allah.
After many centuries, Mecca became a thriving city, due to its reliable water
source, the well of Zam Zam.
Gradually, the people began to adopt polytheistic ideas, and worship spirits and
many different gods. The shrine of the Prophet Ibrahim was used to store idols.
After many years, Allah told the Prophet Muhammed (peace be upon him) that he
should restore the Ka’ba to the worship of Allah only.
In the year 628 the Prophet Muhammed (pbuh) set out on a journey with 1400 of
his followers. This was the first pilgrimage in Islam, and would re-establish the
religious traditions of the Prophet Ibrahim.