You are on page 1of 9

‫‪1‬‬

‫לקסיקון מושגי יסוד באסלאם‬
‫כתיבה ועריכה‪ :‬ד"ר שמעון גת‬
‫אסלאם إسالم – מילה שפרושה השלמה‪ ,‬כניעה מוחלטת‪ .‬משמעותה היא קבלת רצון האל בשלמות וללא‬
‫טענות או כעס‪.‬‬
‫ג'אהליּה جاهلية – הכינוי המקובל לפרק הזמן שקדם לבוא האסלאם לחצי האי ערב‪ .‬תרגום המילה הוא‬
‫"בערות"‪ ,‬כלומר אי ידיעת האל האמיתי‪ ,‬אולם משמעותה העמוקה היא עולם פרוע ונטול‬
‫ערכים מוסריים ותרבותיים‪.‬‬
‫רסוּל אללה رسل أهلل (שליח האל) – כינויו של מחמּד‪ .‬ביטוי נרדף למילה "נבּי" (נביא)‪ .‬כל הנביאים‬
‫נקראים רסוּל – שליחים‪ .‬תפקיד השליחים היה להתריע בפני בני האדם העובדים אלילים שאם‬
‫לא ישובו מחטאם ולא יאמינו באל האחד והיחיד ייענשו בחומרה‪.‬‬
‫ח'ליף خليفة – צורה עברית למילה ח'ליפה (מחליף)‪ ,‬קיצור לביטוי "ח'ליפת רסוּל אללה"‪ .‬תוארם של‬
‫שליטי העולם המוסלמי אחרי ימי הנביא‪ .‬בראשית האסלאם שמשו הח'ליפים הן כשליטים‪ ,‬הן‬
‫כמפקדים‪ ,‬הן כשופטים עליונים והן כמנהיגים הדתיים‪ .‬בהמשך הצטמצמו תפקידיהם לשלטון‬
‫ומנהל‪ ,‬אולם הם נתפסו תמיד כראשי עדת המאמינים (להלן‪ :‬האמּה)‪ .‬מכאן תוארו הנוסף‪:‬‬
‫אמיר אל מאמינין‪.‬‬
‫הג'רה هجرة (ההגירה ממכה למדינה) – בשנת ‪ 266‬הגרו הנביא ורעיו הקרובים (הצחאבה) ממכה‪,‬‬
‫שם נרדפו‪ ,‬אל העיר ית'רב‪ ,‬כ‪ 622-‬ק"מ מצפון למכה‪ .‬מאז נקראה העיר "מדינת אל נבי"‪ ,‬כלומר‬
‫עירו של הנביא‪ ,‬ובקיצור "אל מדינה"‪ .‬מהלך זה נחשב למאורע המכונן של האסלאם‪ .‬במדינה‬
‫היה האסלאם מאמונה לדת נורמטיבית ומחייבת‪ ,‬עם כללים ברורים‪ .‬ממדינה התפשטה האמונה‬
‫החדשה על כל פני כל ערב‪ ,‬ומאוחר יותר אל העולם כולו‪ .‬כאן נולדה קהילת המאמינים (האמּה)‪.‬‬
‫במדינה הפך מחמּד מחוזה למנהיג פוליטי וצבאי‪ ,‬לשופט ומחוקק ולשליט כל חצי האי ערב‪.‬‬
‫מניין השנים המוסלמי מתחיל בהג'רה‪( .‬ב‪ 60.6.6222-‬החלה שנת ‪ 1260‬להג'רה)‪.‬‬
‫האמּה االمة – קהילת המאמינים‪ .‬גוף הכולל את כל מאמיני האסלאם‪ .‬המחוייבות הראשונה של כל‬
‫מוסלמי היא לאמּה‪ ,‬והיא עולה על כל מחויבות אחרת‪ ,‬לאומית‪ ,‬שבטית‪ ,‬אתנית או חוזית‪.‬‬
‫המאמינים חייבים בעזרה הדדית‪ ,‬מלחמה באויבי האסלאם‪ ,‬ציות מלא לחוקים שהביא הנביא‬
‫ולהמנעות ממלחמת אחים (פתנה‪ ,‬ראו להלן)‪ .‬את האמּה יסד הנביא במדינה‪ ,‬אולם כל מוסלמי‬
‫מאז ועד היום משתייך אליה ומחוייב לה‪.‬‬
‫תוחיד توحيد (אחדות האל) – הרעיון המרכזי של האסלאם‪ :‬סיבת הדברים היא אל אחד‪ ,‬נצחי‪,‬‬
‫העומד מחוץ לזמן‪ ,‬כל יכול ובורא הכל‪ .‬כל היקום נתון לשלטונו‪ .‬אין לו צורך בדבר שכן הוא‬
‫יכול באמירה קצרה "היה" ליצור את כל אשר ירצה‪ .‬הוא הגוזר גורלות ואותו חייבים בני האדם‬
‫לעבוד באמונה שלימה ועל חוקיו הם מצווים לשמור‪.‬‬
‫אל כתאב אל מקדס ألكتاب ألمقدس (הספר הקדוש) – המוסלמים מאמינים שבצד האל האחד‪ ,‬הנצחי‪,‬‬

‫‪6‬‬
‫קיים ספר שכמו האל הוא נצחי ואל זמני ובו כלולים כל החוכמה והידע ביקום‪ .‬כדי להדריך את‬
‫בני האדם בדרך הנכונה‪ ,‬הוריד האל אליהם התגלויות מן הספר הקדוש באמצעות נביאים‬
‫המכונים גם שליחים‪ .‬באמצעות נבי מוסא (משה) ניתנה התורה‪ .‬באמצעות נבי עיסא (ישוע)‬
‫הורדה אנג'יל (הברית החדשה) ובאמצעות נבי מחמּד הקראאן‪.‬‬
‫מאמינים‪ ,‬אנשי הספר‪ ,‬כופרים – הנוהגים על פי תורת מחמּד נקראים מאמינים (מאמנין مؤمنين)‪.‬‬
‫היהודים‪ ,‬השומרונים‪ ,‬הנוצרים ומספר קבוצות נוספות‪ ,‬שזכו להתגלות מן הספר הקדוש‪,‬‬
‫מכונים "אהל אל כתאב (ٲهل ٲلكتاب אנשי הספר)" והם רשאים להחזיק באמונותיהם‬
‫ובפולחניהם‪ .‬עובדי האלילים‪ ,‬הנקראים בערבית "משרכּוּן (مشركون משתפים‪ ,‬כלומר‬
‫המשתפים אלים מספר בפולחן)"‪ ,‬נחשבים כופרים (כּאפרוּן كافرون) ובהם יש להילחם עד‬
‫חורמה או עד שיסכימו לקבל עליהם את אמונת האמת‪.‬‬
‫רמצ'אן رمضان (קרי‪ :‬רמדאן) – החודש הקדוש ביותר בלוח השנה המוסלמי‪ .‬לפי הקראאן‪ ,‬בחודש זה‬
‫התגלה לראשונה הספר הקדוש לנביא‪ .‬חודש קדוש זה מצויין בצום לכל אורכו (ראו להלן)‪.‬‬
‫קראאן قرآن – הספר הקדוש של האסלאם‪ .‬נחשב להתגלות האחרונה‪ ,‬המלאה והמדוייקת של הספר‬
‫השמימי‪ .‬פירוש השם הוא ספר שיש לקוראו ברבים‪ .‬המוסלמים מאמינים שכל מילה‪ ,‬אות ופסיק‬
‫בקראאן ירדו משמים והם דבר האל‪ ,‬שהובא אל בני האדם באמצעו שליחו‪ ,‬הנביא מחמּד‪.‬‬
‫סוּרה ואיּה سورة وأية (פרק ופסוק) – הקראאן כולל ‪ 112‬פרקים המכונים "סוּרות"‪ .‬למעט הסורה‬
‫הראשונה‪ ,‬המכונה "סורת אל פאתחה (סורת הפתיחה)"‪ ,‬סדר הפרקים הולך בעיקרון (אך לא‬
‫תמיד) מן הסורה הארוכה ביותר אל הקצרות ביותר‪ .‬לכל סורה יש שם וכן מספר סידורי‪.‬‬
‫בסורה ‪( 6‬סורת אל בקרה=סורת הפרה) יש ‪ 602‬פסוקים ואילו בארבע הסורות האחרונות יש‬
‫בין פסוק אחד לשלושה‪ .‬הפסוקים מכונים איּה (רבים‪ :‬איּאת)‪ ,‬מילה שפרושה אות משמים‪ .‬כל‬
‫פסוק לעצמו נחשב לנס‪.‬‬
‫תפסיר تفسير – פרשנות הקראאן‪ .‬שפת הקראאן היא קשה ולעתים מעורפלת למדי‪ .‬משום כך נזקקים‬
‫המוסלמים לפרשנות הפסוקים‪ .‬ספרות התפסיר רחבה ביותר‪ .‬בשל קשיי השפה‪ ,‬מבינים המוסלמים‬
‫את הקראאן דרך התפסיר‪ ,‬דבר המקנה לו חשיבות עצומה‪.‬‬
‫סורות מכיות וסורות מדיניות – מקובל לחלק את הסורות השונות ל‪ 02-‬סורות שהורדו במכה ול‪62-‬‬
‫שהורדו במדינה‪ .‬יש הבדלים בולטים בין שתי הקבוצות‪ .‬הסורות המכיות‪ ,‬הן בדרך כלל‪ ,‬קצרות‪,‬‬
‫נושאות אופי חזיוני‪ ,‬שפתן פיוטית‪ ,‬נמלצת ולעיתים סתומה‪ .‬הסורות המדיניות ארוכות‪ ,‬שפתן‬
‫ברורה יחסית והן כוללות בתוכן פרקי חקיקה ומשלים שתפקידם להבהיר למאמין כיצד עליו‬
‫לנהוג‪.‬‬
‫מסגד אל אקצא ألمسجد أألقصى – בסורה ‪( 11‬סורת בני ישראל המכונה גם סורת מסע הלילה) נאמר‪:‬‬
‫"ישתבח זה אשר הסּיע את עבדו בלילה מן המסגד הקדוש (במכה) אל מסגד אל אקצא (המסגד‬
‫המרוחק ביותר)‪ ,‬אשר את סביבותיו ברכנו למען נראנוּ מאותותינו כי הוא השומע והרואה"‪ .‬מקומו‬

‫‪3‬‬
‫של מסגד אל אקצא אינו מצויין בקראאן‪ ,‬אולם כיום מקובל על כל המוסלמים שמדובר בהר הבית‬
‫שבירושלים‪ .‬המסורת המוסלמית מספרת שמהסלע אשר על ההר הועלה הנביא השמימה ופגש‬
‫באללה וקיבל ממנו את התפילות‪ .‬המושג "אל אקצא" כולל‪ ,‬לפי תפיסת המוסלמים‪ ,‬את כל השטח‬
‫של מתחם הר הבית‪.‬‬
‫חדית' حديث (תורה שבע"פ)‪ ,‬אסנאד إسناد (שלשלת המוסרים)‪ ,‬צחיח صحيح (מסורות‬
‫אמיתיות) – האסלאם‪ ,‬בדומה ליהדות ובשונה מן הנצרות‪ ,‬שם דגש על אורח החיים היומיומי‬
‫ומגדיר למאמין מצוות עשה ואל תעשה‪ .‬בקראאן לבדו אין חקיקה מספקת המבהירה לו כיצד‬
‫לנהוג‪ .‬כמו ביהדות‪ ,‬גם באסלאם יש תורה שבע"פ‪ ,‬המרחיבה את הנאמר בקראאן‪ ,‬מפרשת אותו‬
‫ומוסיפה עליו‪ .‬מדובר בדרכי פעולה והתנהגות הנגזרות מאמירות או פעולות המיוחסות לנביא‬
‫ונקראות סנת אל נבי (מנהג הנביא – ראו להלן)‪ .‬על אמירות ופעולות אלה לומדים באמצעות‬
‫עדויות מפי אנשים שהיו מקורבים לנביא‪ :‬בני משפחתו ואנשי הצחאבה‪ .‬עדויות אלה הועברו‬
‫מדור לדור באמצעות שלשלת מוסרים ששמעו זאת איש מפיו של קודמו‪ .‬מסורת כזו נקראת‬
‫בערבית חדית' (רבים‪ :‬אחאדית')=מילולית‪ :‬מאורע‪ .‬שלשלת המוסרים שלה נקראת‪ :‬אסנאד‪ .‬כדי‬
‫למנוע חדירת חדית'ים מזויפים פתחו המוסלמים שיטת בדיקה המתבססת על בחינת האסנאד‪.‬‬
‫בשיטה זו נפסלו מרבית החדית'ים‪.‬אלה שאושרו כמסורות אמיתיות הוגדרו במילה צחיח (נכון)‪.‬‬
‫מסורות שזכו לאישור כזה‪ ,‬נאספו במספר קבצים המכונים גם הם צחיח‪ .‬מבחינת חיי היומיום יש‬
‫לחדית' משמעות רבה יותר מאשר לקראאן‪ ,‬כפי שבהלכה היהודית התורה שבע"פ היא שעצבה את‬
‫חיי היהודים‪.‬‬
‫קיאס قياس (הקש) – הקראאן והחדית' מטבעם אינם יכולים לתת תשובה נפרדת לכל מקרה פרטי ואף לא‬
‫לכל סוגיה שאלה עקרונית‪ .‬משום כך משתמשים המוסלמים בהקש‪ ,‬כלומר הבנת סוגיה מתוך‬
‫הכרתה של סוגיה דומה‪ ,‬כשיטה נוספת לבירור הלכות‪ .‬כך למשל יש בקראאן ובחדית' איסור‬
‫על שתיית יין‪ .‬אין בהם איסור מפורש על שתיית משקאות חריפים אחרים כגון בירה או וודקה‪.‬‬
‫ההקש מן האיסור על היין הוא הסיבה לכך שכל משקה אלכוהולי נאסר על המוסלמים‪.‬‬
‫אג'תהאד إجتهاد (התאמצות=חידוש הלכתי) – בראשית האסלאם‪ ,‬כאשר סוגיות עקרוניות רבות עדיין‬
‫לא מצאו את פתרונן ניתן היה ליצור הלכה אם היא עברה בחינה של חכמי הדור וזכתה להסכמה‬
‫גורפת‪ ,‬מתוך הנחה שהחכמים‪ ,‬המכירים את דרכו של הנביא‪ ,‬ודאי יפסקו לפיהּ‪ .‬מאז המאה ה‪11-‬‬
‫נטען שננעלו שערי האג'תהאד‪ ,‬ואין עוד מקום לפסיקה עצמאית‪ .‬נעילת שערי האג'תהאד‪ ,‬הביאה‬
‫בחובה את התאבנות החשיבה הדתית ובהמשך את ניוון המדע והפילוסופיה של הוגים מוסלמים‬
‫והייתה לימים גורם מכריע בפיגור המצטבר של החברות המוסלמיות‪.‬‬
‫אצוּל אל פקה أصول ألفقه (שורשי הפסיקה) – שם כולל לארבעת מקורות הפסיקה שנזכרו לעיל‪:‬‬
‫הקראאן‪ ,‬החדית'‪ ,‬הקיאס והאג'תהאד‪ .‬כל פסק הלכה (פתוה) אמור להישען על מקורות אלה‪.‬‬
‫סּנת אל נבי سنة ألنبي (מנהג הנביא) – הדרך בה היה הנביא נוהג שהיא המופת לכל מוסלמי כיצד עליו‬
‫לנהוג‪ .‬ביטוי זה משמש הן כשם שני לחדית' (המתבסס על אמירות ופעולות המיוחסים לנביא) והן‬

‫‪2‬‬
‫לכלל מקורות הפסיקה הנזכרים לעיל‪ .‬ההולכים בעקבות מקורות ההלכה הללו נקראים "סּנים"‪.‬‬
‫כיום נמנים כ‪ 02%-‬מן המסלמים על זרם זה‪.‬‬
‫פתוא فتوى (פסק הלכה) ומפתי مفتي (פוסק הלכות) – הפתוא (רבים‪ :‬פתאוא فتاوى) היא פסיקה‬
‫הלכתית של מומחה דתי הנקרא מפתי (פוסק הלכות) לשאלות של נוהג דתי‪ .‬היא דומה לפסיקה‬
‫רבנית (שו"ת)‪ .‬אין המפתי עוסק בסוגיות עקרוניות ותאורטיות אלא משיב לשאלות סציפיות‬
‫בענייני יומיום‪.‬‬
‫שריעה شريعة (הלכה) – השריעה היא שילוב מקורות הפסיקה הנזכרים עם תקדימים שנוצרו בעקבות‬
‫הצטברות פסקי הלכה (פתאוא) שיצרו תקדימים מחייבים‪ .‬תרגומה המילולי המדוייק הוא "הלכה"‬
‫והיא המכתיבה את אורח החיים המוסלמי‪ .‬השריעה נחשבת כחוקה שניתנה משמים ואין לסטות‬
‫ממנה‪ .‬המשפט המוסלמי מכונה על כן "המשפט השרעי"‪.‬‬
‫בדעה بدعة (חידוש הלכתי פסול) – מרגע שהתגבשו סופית מקורות הפסיקה וננעלו שערי הא'גתהאד‪,‬‬
‫הפכה‪ ,‬לפחות בתאוריה‪ ,‬ההלכה המוסלמית (השריעה) לכזו‪ ,‬שאין להוסיף עליה ואין לגרוע ממנה‪.‬‬
‫לפיכך‪ ,‬אם רעיון מסויים נתפס כניסיון להוסיף עליה או לשנותה הוא נחשב פסול ובמקרים‬
‫קיצוניים עלול המציע אותו להיות מואשם בכפירה בעיקר‪ .‬רעיון כזה מכונה בערבית בדעה‪.‬‬
‫מצוות פרוּצ' فروض‪ ,‬אפראצ' إفراض (קרי‪ :‬פרוּד‪ ,‬אפראד‪ .‬יחיד‪ :‬פרצ' فرض) – כמו ביהדות‪ ,‬נבחן‬
‫המוסלמי באורח חייו ולא רק באמונתו‪ .‬מרגע בואו לעולם ועד יומו האחרון‪ ,‬הוא מחוייב "לעשות‬
‫את הטוב ולהמנע מן הרע" (קראאן‪ ,‬סורה ‪ 3‬פס' ‪ .)122‬לצורך נתנו לו מצוות המתחלקות למצוות‬
‫עשה ומצוות לא תעשה‪ .‬מצוות עשה מתחלקות לשתי קבוצות‪ :‬מצוות יחיד (פרצ' עין)‪ ,‬המחייבות כל‬
‫אחד ואחד ומצוות רבים (פרצ' כפאיה)‪ ,‬שדי בכך שחלק מן הציבור מקיים אותן‪ ,‬כדי להוציא את‬
‫כלל הציבור ידי חובה‪.‬‬
‫ארכאן אל אסלאם أركان أإلسالم (עמודי התווך=מצוות היסוד של האסלאם) – חמש מצוות היחיד‬
‫החשובות ביותר‪ .‬אי‪-‬קיום אחת מהן נחשב לחטא חמור‪ .‬פרוט המצוות הללו להלן‪.‬‬
‫שהאדה شهادة (העדות) – החשובה במצוות האסלאם‪ .‬חובה על המוסלם לומר‪ ,‬וככל שירבה להכריז‬
‫זאת כן ייטב‪" :‬לא אלה אלא אללה ומחמּד רסוּל אללה (אין אלוה כי אם אללה ומחמּד הוא שליח‬
‫אללה)"‪ .‬תהליך ההתאסלמות הרשמי הוא חזרה על השהאדה שלוש פעמים בפומבי‪.‬‬
‫צלאה صالة (תפילה) – חובת המוסלמי להתפלל חמש פעמים ביום‪ :‬שחר‪ ,‬צהרים‪ ,‬מנחה (כאשר הצל‬
‫שמטיל חפץ שווה באורכו לאורך החפץ)‪ ,‬מעריב (מיד לאחר שקיעה) ולילה – כשעתיים אחרי‬
‫השקיעה‪ .‬הטקסט של התפילה קצר ופשוט ומבוסס על חמשת הפסוקים של הסורה הראשונה של‬
‫הקראאן‪ ,‬סורת אל פאתחה (סורת הפתיחה)‪ .‬בצד הטקסט‪ ,‬כולל התפילה מחזור תנועות המכונה‬
‫"רכעה ركعة (כריעה)"‪ .‬הוא כולל‪ :‬עמידה‪ ,‬השתחוות‪ ,‬כריעה על הברכיים‪ ,‬נגיעה כפולה עם המצח‬
‫בקרקע המכונה "סג'ד سجد (סגידה)"‪ ,‬ישיבה וחזרה לעמידה‪.‬‬
‫צוּם (صوم) – כל מוסלמי בוגר‪ ,‬בריא בנפשו ובגופו‪ ,‬מחוייב לצום במהלך כל חודש הרמצ'אן‪ .‬הצום כולל‬

‫‪5‬‬
‫איסור מוחלט על אכילה‪ ,‬שתייה‪ ,‬עישון‪ ,‬יחסי מין וכל פעולה המהנה את הגוף‪ .‬מטרתו להביא את‬
‫האדם המסתגף להרהר במעשיו ולשוב מחטאיו‪ .‬הצום מתחיל כאשר יש "די אור להבדיל בין חוט‬
‫לבן לחוט שחור" (סורה ‪ 6‬פס' ‪ )101‬ומסתיים עם שקיעת החמה‪ .‬סעודת שבירת הצום נקראת‬
‫תהיה "אפטאר" שפרושו "הפטרות מן הצום"‪ .‬כעיקרון שאפו חכמי האסלאם שהאכילה בלילות‬
‫הרמצ'אן צנועה‪ ,‬אולם בפועל נערכות מדי לילה סעודות חגיגיות ועתירות מזון‪ .‬עשרת הלילות‬
‫האחרונים של הצום הם לילות תשובה‪ .‬רבים מבלים במסגדים‪ .‬החשוב בלילות הוא ליל ה‪61-‬‬
‫ברמצ'אן‪ ,‬המכונה "לילת אל קדר – ליל הגזירה"‪ .‬המוסלמים מאמינים שבלילה זה ירד לראשונה‬
‫הקראאן‪ ,‬ובו נגזרים גורלות בני האדם לשנה הבאה‪ .‬בתום חודש הצום מתחיל "עיד אל פטר" – חג‬
‫שבירת הצום‪.‬‬
‫זכאה زكاة (צדקה) – מוסלמי שיש לו די כדי להשׂביע את משפחתו חייב לתת כל שנה תרומה לצדקה‪.‬‬
‫מקובל לתת את הצדקה בחודש הרמצ'אן‪ .‬הכספים מיועדים לנזקקים‪ ,‬למשרתים בקודש‪,‬‬
‫למתאסלמים חדשים וללוחמי ג'האד‪.‬‬
‫חג' حج – עלייה לרגל אל העיר המכה‪ .‬ביסודו היה החג' מנהג של תקופת הג'אהליּה‪ .‬הנביא אימץ אותו‬
‫לאסלאם ונתן לו תוכן מוסלמי‪ .‬יסוד החג' הוא סיפור עקידת ישמעאל בידי אברהם‪ ,‬שלפי מסורת‬
‫האסלאם התרחש סמוך למכה‪ .‬עולי הרגל משחזרים את מסע העקידה‪ .‬תאריך העלייה לרגל‬
‫והטקסים הנלווים אליה הוא הימים ‪ 0 – 2‬בחודש האחרון של השנה המוסלמית‪ ,‬הנקרא ד'וּ אל‬
‫חג'ה‪ .‬במהלך החג' מקיפים המאמינים את בניין הכעבה – שהוקם‪ ,‬על פי הקראאן בידי אברהם‬
‫וישמעאל – ומנשקים את האבן השחורה הנמצאת בכותלו המזרחי‪ .‬בהמשך הם עוברים להר‬
‫ערפאת הסמוך לעיר‪ ,‬שם הם עומדים בתפילה כל היום‪ .‬סיום החג' הוא בגבעת מנא‪ ,‬שם סוקלים‬

‫המאמינים שלושה עמודים המייצגים את השטן‪ .‬בזמן החג'‪ ,‬נמצא המאמין במצב של אחראם إحرام‬
‫(קדושה)‪ .‬הוא לבוש בבגד לבן ללא תפרים ואסורים עליו השקר‪ ,‬המריבה‪ ,‬יחסי מין‪ ,‬תספורת וגזיזת‬
‫ציפורניו‪ .‬מוסלמי חייב במצווה זו פעם אחת בחייו‪ .‬החג' מסתיים במנא בזבח כבש הפותח את חג‬
‫הקורבן‪.‬‬
‫עיד אל פטר عيد ألفطر (החג הקטן) – חג שבירת הצום‪ .‬חג זה מסיים את צום הרמצ'אן והוא חל‬
‫באחד בחודש העשירי‪ ,‬חודש שואל‪ .‬החג נמשך שלושה ימים‪ .‬התוכן הדתי העיקרי שלו הוא תפילת‬
‫חגיגית בבוקר הראשון של החג‪ .‬מנהגי החג כוללים‪ :‬מתן צדקה לעניים ומשלוח מנות לחברים; קניית‬
‫בגדים ונעליים חדשות; ביקור בקברי קרובים; מאכלים מתוקים (בתורכיה נקרא החג‪ :‬שקר ביראמי=‬
‫חג הסוכר)‪.‬‬
‫עיד אל אצ'חא عيد أضحى (קרי‪ :‬אדחא) – חג הקורבן – חג זה המסיים את העלייה השנתית לרגל‬
‫למכה‪ .‬הוא נחוג בכל משפחה מוסלמית החייבת בזבח משלה‪ .‬כיוון שאין באסלאם הקרבת קורבנות‪,‬‬
‫נאכל הזבח בידי בני המשפחה ויתרתו מיועדת לעניים‪ .‬החג עצמו נמשך ארבעה ימים ונקרא גם החג‬
‫הגדול‪ .‬בבוקרו הראשון נישאת תפילת חג מיוחדת‪.‬‬
‫ג'האד جهاد وتكفير ותכּפיר – המילה ג'האד פרושה המילולי "מאמץ עליון"‪ .‬בדרך כלל מיוחדת מילה זו‬

‫‪2‬‬
‫למלחמת קודש בכופרים‪ .‬המילה תכּפיר‪ ,‬שפרושה האשמה בכפירה‪ ,‬מתייחסת לעבודת אלילים‪,‬‬
‫אולם עם הזמן הורחבה משמעותה לכלל המעשים הנוגדים את האינטרס המוסלמי‪ ,‬בעיקר מלחמות‬
‫של לא מוסלמים נגד המאמינים‪ .‬הדוגלים באסלאם הרדיקלי טוענים כי מעשיהם של מרבית‬
‫השליטים במדינות האסלאם הם בגדר תכּפיר ויש לצאת לג'האד נגדם‪ .‬השתתפות בג'האד היא בגדר‬
‫מצוות רבים (ראו לעיל)‪.‬‬
‫פתנה فتنة – מילה שאין לה תרגום מדוייק‪ .‬יש המתרגמים זאת כ"מלחמת אחים"‪ ,‬אך המשמעות נרחבת‬
‫יותר וכוללת כל אלימות פנים מוסלמית ומתיחסת להיותה של אלימות כזו חטא דתי חמור‪ .‬הפתנה‬
‫הראשונה באסלאם הייתה המרד נגד הח'ליף השלישי עת'מאן ורציחתו‪ .‬ארוע זה ידוע בקרב‬
‫המוסלמים בשם‪" :‬אל באב אל מפתוּח‪ ,‬השער הפתוח"‪ ,‬דרכו נכנסה המחלוקת לאסלאם‪.‬‬
‫קאצ'י قاضي (מילולית‪ :‬קאדי) – השופט השרעי‪ .‬פוסק לפי חוקי השריעה בלבד‪ .‬הקאצ'י הוא דן יחיד‬
‫ופסיקתו סופית‪ .‬הוא אינו יכול ליזום דיון או חקירה אלא רק לשבת בדין על פי הזמנת הצדדים‪ .‬בשל‬
‫מגבלה זו ובשל מגבלות של התאמת השריעה למציאות המשתנה‪ ,‬נוספו במדינות האסלאם כללי‬
‫הקאנון‪.‬‬
‫קאנוּן قانون – מילולית‪ :‬תקנות‪ .‬בפועל‪ :‬חקיקה משלימה לשריעה‪ ,‬הנעשית בידי הסמכות המחוקקת של‬
‫המדינה‪ .‬לכאורה יש לחקיקה זו מעמד של תקנות בלבד שכן החוק היחיד הוא החוק‬
‫האלוהי – השריעה‪ .‬בפועל מתנהלות מרבית המדינות המוסלמיות בימינו – ובמידה רבה גם בעבר –‬
‫לפי הקאנון‪ .‬השיפוט הקאנוּני הוא בידי בתי משפט אזרחיים‪ .‬הקאצ'ים והשריעה מצטמצמים‪,‬‬
‫בדרך כלל‪ ,‬לדיני אישות‪ ,‬ירושות ודיני ממונות‪.‬‬
‫ראי ותקליד رأي وتقليد (שיקול הדעת מול הצמדות למסורת וללשון החוק) – כבר מראשית האסלאם‬
‫היה קיים מתח מובנה בין הדעה שיש להניח לשופט מקום נרחב לשיקול דעת עצמאי (ראי) לדון כל‬
‫מקרה לגופו‪ ,‬לבין הדרישה להצמד לפסיקתם של קדמונים ולחקותה (תקליד=חיקוי) וללשון‬
‫המקורות‪:‬הקראאן והחדית'‪ .‬המידה של שיקול הדעת מול ההצמדות לתקדימים וללשון החוק‪ ,‬יצרה‬
‫באסלאם מספר אסכולות משפטיות ‪ -‬המד'אהב‪.‬‬
‫מד'אהב مذاهب (האסכולות המשפטיות) – במהלך השנים התפתחו באסלאם הסני הבדלים הלכתיים‬
‫מסויימים שמקורם בגישות שונות למספר הלכות הקשורות בעיקר לנושאי נישואין ודיני ממונות‪.‬‬
‫הגישות הללו קשורות גם לשאלת חלקו של הראי בפסיקה‪ .‬מקובל להניח שהמרחיבים מקום זה‬
‫נותנים ליתר גמישות מאלה הנוטים לצמצמו‪ .‬כל גישה כזאת נקראת בערבית מד'הב مذهب (דרך‬
‫ללכת בה) וברבים‪ :‬מד'אהב‪ .‬התרגום המקובל למד'אהב הוא‪ :‬אסכולות הלכה‪ .‬כל אחת מן‬
‫האסכולות מכונה ע"ש איש הלכה‪ ,‬שדעותיו עצבו את גישותיה‪ .‬האסכולה המרחיבה ביותר את מקום‬
‫הראי בפסיקה נקראת חנפיּה ע"ש מלומד בשם אבו חניפה; האסבולות האחרות (מן המקלה אל‬
‫הצמודה ביותר לתקליד)הן‪ :‬שפעיּה ע"ש מלומד בשם אל שאפעי; מאלכּיּה ע"ש מלומד בשם מאלכ בן‬
‫אנס; חנבליּה ע"ש מלומד בשם אבן חנבל‪ ,‬שדרש להקפיד על הקראאן והחדית' כמקורות הפסיקה‬
‫היחידים‪.‬‬

‫‪1‬‬
‫ח'וארג' خوارج (הפורשים) – כל הפילוגים הדתיים באסלאם החלו כמחלוקות פוליטיות‪ .‬הראשונה‬
‫פרצה בימי ח'ליפותו של עלי בן אבי טאלב (‪ .)221 – 252‬במהלך מאבק של מעאויּה בן אבי ספיאן‬
‫נגד עלי‪ ,‬פרשה קבוצה מתומכי הח'ליף מן המחנה שלו‪ ,‬משום שהסכים למו"מ עם מעאויּה‪ .‬קבוצה זו‬
‫נקראה ח'וארג' (הפורשים)‪ .‬הם העמידו דרישה שהפכה בהמשך לעיקרון דתי‪ :‬בכל עת וזמן‪ ,‬יכהן‬
‫כח'ליף המוסלם הישר והנאמן ביותר לדת‪ ,‬גם אם מדובר בעבד‪ .‬הם גם טענו שאם השליט אינו עומד‬

‫הדרישות הללו חובת הנתינים להדיחו‪ .‬בהמשך הלכו הפורשים‪ ,‬שתנועתם נקראה ח'ארג'יּה خارجية‬
‫והקצינו‪.‬הם התנגדו לכל סטיה מחוקי האסלאם וראו במאמינים שלא עמדו בדרישה זו חוטאים‬
‫בתכּפיר‪,‬שמצווה להלחם בהם‪ .‬הם הגדירו את הג'האד כעמוד התווך השישי של האסלאם וראו בו‬
‫מצוות יחיד‪ ,‬שיש להפנותה קודם כל נגד הכופרים מתוך מחנה האסלאם‪ .‬בשל השקפותיהם‬
‫הקיצוניות נלחמו בהם השליטים המוסלמים השונים וכיום הצטמצם מספרם מאד‪.‬‬
‫השיעה ألشيعة – הפילוג העיקרי באסלאם התחולל על רקע השאלה‪ :‬מיהו יורש חוקי לנביא‪ .‬לאחר מות‬
‫הנביא התגבשה בהדרגה קבוצה של מוסלמים‪ ,‬שטענה שהיורש החוקי היחיד של הנביא הוא בן‪-‬דודו‬
‫וחתנו‪ ,‬עלי בן אבו טאלב‪ ,‬מי שהיה הח'ליף הרביעי‪ ,‬ואחריו בני עלי מפאטמה‪ ,‬בת הנביא‪ ,‬וצאצאיהם‬
‫אחריהם‪ .‬קבוצה זו קראה לעצמה "שיעת עלי"‪ ,‬כלומר סיעת (תומכי) עלי (וצאצאיו)‪ .‬לאחר הרצח‬
‫של עלי (שנת ‪ ,)221‬התנגדו אנשי הסיעה לשלטונו של בית אמיּה וב‪ 202-‬יצאו במרד גלוי‪ .‬מרכז‬
‫המרד היה בדרום עראק ובראשו עמד חסין‪ ,‬בנו של עלי‪ .‬המרד הוכרע ביום ה‪ 12-‬לחודש מחרם של‬
‫שנת ‪ 21‬להג'רה ‪ ,12.12.202 /‬בקרב ליד העיר כרבלאא‪ .‬חסין נהרג ובכך היה לשהיד (קדוש‬
‫מעונה)‪ .‬יום מותו הוא יום אבל ומספד לשיעים עד עצם היום הזה‪ .‬בעקבות קרב כרבלאא פתחו‬
‫השיעים אידיאולוגיה דתית ייחודית‪ ,‬שבמרכזה עומדת דמות האמאם המסתתר‪.‬‬
‫האמאם המסתתר (אל אמאם אל מנתט'ר ٲإلمام ألمنتظر – הטעון הפוליטי‪ ,‬לפיו רק עלי וצאצאיו‬
‫מפאטמה‪ ,‬בת הנביא‪ ,‬הם שליטים לגיטימיים באסלאם‪ ,‬הפך אצל השיעים לעקרון אמונה (רכּן) שישי‪.‬‬
‫הם מאמינים שהנביא הוריש לעלי לא רק את זכות השלטון‪ ,‬אלא גם העביר אליו באמצעות מגע יד‪ ,‬את‬
‫הקשר הבלתי אמצעי עם היושב במרומים‪ ,‬ובכך עשה אותו ליודע האמת האלוהית‪ .‬עלי הוריש זאת‬
‫לבניו וכך נמשכה שלשלת‪ .‬כל שליט מבני משפחת עלי נקרא "אמאם"‪ ,‬כלומר מנהיג (מילולית‪ :‬העומד‬
‫בראש)‪ .‬במהלך השנים נוצרו פילוגים בשיעה סביב שאלת מיהו האמאם החוקי וכך נוצרו בה מספר‬
‫זרמי משנה‪ .‬על אף פילוגים אלה‪ ,‬יש מכנה משותף‪ :‬כולם מאמינים שהאחרון בשלשלת האמאמים‬
‫(שהוא אחר כמובן בכל זרם וזרם)‪ ,‬נעלם והוא מסתתר ויחזור‪ ,‬באחרית הימים כמהדי (גואל) להביא‬
‫לעולם את משטר הצדק הסופי‪.‬‬
‫אמאמיּה أإلمامية (את'נא עשריה أثنا عشرية – השיעה של השנים‪-‬עשר) – מרבית השיעים‬
‫בעולם כיום שייכים לזרם המאמין ברצף של ‪ 16‬אמאמים‪ ,‬שהאחרון בהם‪ ,‬מחמּד אל מנתט'ר (הצפוּי‪,‬‬
‫זה שלבואו ממתינים)‪,‬שנעלם בשנת ‪ ,010‬אבל הוא עומד בקשר עם מספר מצומצם של אישים ומוסר‬
‫להם את האמת האלוהית‪ .‬זרם זה הוא כיום הזרם הדומיננטי בשיעה‪ .‬מאמיניו אוחזים בשלטון באיראן‬
‫ובעראק ונמצאים בלבנון‪ ,‬פקיסטאן‪ ,‬אפגניסטאן‪ ,‬תורכיה ובמספרים קטנים יותר במדינות רבות‪.‬‬

‫‪0‬‬
‫אסמאעיליּה إسماعيلية (סבעיּה سبعية – השיעה של השבע) – זרם שהתפלג מן האמאמיה בשאלת‬
‫היורש החוקי של האמאם השישי‪ .‬בעוד שהזרם המרכזי תמך במוסא אל כאט'ם‪ ,‬בן ג'עפר אל צדיק‪,‬‬
‫הייתה קבוצה שראתה באחיו אסמאעיל את היורש החוקי‪ .‬זרם זה נקרא אסמאעיליה‪ ,‬על שמו‪ ,‬או‬
‫סבעיּה – השיעה של השבע‪ .‬האמאם המסתתר‪ ,‬לפי זרם זה הוא מחמּד‪ ,‬בנו של אסמאעיל‪.‬‬
‫האסמאעילים פתחו תורה מיסטית המאמינה שהאל התגלגל שבע פעמים בבשר אדם והתגלה לבני‬
‫האדם בדמותו של בן‪-‬תמותה‪ .‬לכל גלגול כזה היה נאטק‪ ,‬כלומר דובר‪ ,‬שפרש את דבר האל לבני‬
‫האדם‪ .‬הגלגול הראשון היה של אדם הראשון והנאטק שלו היה שת‪ .‬הנביא מחמּד היה הגלגול השישי‬
‫והנאטק שלו היה עלי‪ .‬מחמּד בן אסמאעיל הוא הגלגול השביעי והאחרון ואביו הוא הנאטק שלו‪ .‬תורת‬
‫האסמאעליּה היא סודית (בטאניּה) ורוב המשתייכים לזרם זה אינם יודעים את כולה‪ .‬רק מעטים‬
‫רשאים להכיר את מכלול האמונות והעקרונות‪ .‬האסמאעילים מפרשים את הקראאן פרוש אלגורי‬
‫(תאויל) וטוענים שלמצוות יש טעם נגלה ויש להן טעם נסתר או אמת פנימית (באטן) שהוא החשוב‬
‫באמת‪ .‬הם מצוּוים להסתיר את אמונתם מאלה שאינם נמנים על הזרם שלהם‪,‬מצווה המכונה תקיּה‬
‫(הסתרה)‪ .‬יש מוסלמים המסרבים לראות באסמאעילים מאמיני אמת וטוענים שחרגו מגבולות‬
‫האסלאם‪.‬‬
‫דרוזים – מקור האמונה הדרוזית בזרם באסמאעיליּה‪ ,‬שהאמין שח'ליף פאטמי (בן לשושלת אסמאעילית‬
‫שהתיימרה להיות מצאצאי עלי ופאטמה ושלטה במצרים‪ ,‬א"י ודרום סוריה בשנים ‪,)1111 – 020‬‬
‫בשם אל חאכם (שלט‪ )1261 – 002 :‬הוא הגלגול האחרון של האל בבשר‪ .‬לאחר שאל חאכם נעלם‬
‫(ככל הנראה נרצח בהוראת אחותו)‪ ,‬נטשו מאמיניו את מצרים והתרכזו בדרום לבנון של היום‬
‫והתפתחו כדת נפרדת‪ .‬כמו האסמאעליּה‪ ,‬דתם היא היא סודית (בטאניּה)‪ .‬רק מעטים רשאים להכיר‬
‫והם מכונים עקאל (عقال‪ ,‬בעלי השכל‪ ,‬יחיד‪ :‬עאקל)‪ .‬רוב הדרוזים מכירים רק מספר קטן של‬
‫עקרונות יסוד והם מכונים ג'האל (נבערים‪ ,‬יחיד ג'אהל)‪ .‬הדרוזים מאמינים ב‪ 10-‬גלגולים של האל‬
‫בבשר‪ ,‬האחרון ביניהם של אל חאכם‪ .‬הם מאמינים שמספר הדרוזים בעולם קבוע וכאשר מת דרוזי‬
‫מתגלגלת נשמתו בתינוק שנולד‪ .‬תורתם מושפעת עמוקות מן הפילוסופיה הניאו‪-‬פלאטונית‪ .‬היא מחייבת‬

‫אותם לשמור אמונים לכל שלטון תחתיו הם חיים‪ .‬הדרוזים מכנים את עצמם "בני מערוף بني معروف‬
‫موحدون (המייחדים את האל)‪.‬‬
‫(בני החסד)" וגם מוחדוּן َ‬
‫עלוים (נצירים) – זרם שמקורותיו מעורפלים‪ .‬מקובל להניח שהעלוים פרשו‪ ,‬כמו הדרוזים‪ ,‬מן הזרם‬
‫האסמאעילי‪ .‬תורתם היא שילוב של יסודות מן היהדות‪ ,‬הנצרות‪ ,‬האסלאם ודתות אליליות‪ .‬הם סוגדים‬
‫לשמש ולירח ומאמינים שהאלוהות התגלתה תמיד לבני אדם כשילוש שהתגלגל בבשר‪ .‬הוא מורכב מן‬
‫המענא (הדבר‪ ,‬המשמעות)‪ ,‬מהאסם (השם)‪ ,‬שנוצר בידי המענא ומן הבאב (השער‪ ,‬המאפשר ליחידי‬
‫הסגולה להבין מעט מסגולות האלוהות) שנוצר בידי האסם‪ .‬השילוש הופיע שבע פעמים כצרוף של‬
‫שלושה אישים שייצגו את מרכיביו‪ .‬השילוש האחרון הוא‪ :‬עלי‪ ,‬שהוא המענא‪ ,‬כלומר החשוב מכל;‬
‫מחמּד‪ ,‬שהוא האסם‪ ,‬כלומר שני במעלה וסלמאן אל פארסי‪ ,‬מרעי הנביא הקרובים‪ ,‬הוא הבאב‪ .‬פולחן‬
‫שלושת האישים הללו נקרא קדאס‪ ,‬מושג הזהה לתרגום הערבי למילה "מיסה" והוא פולחן לחם‬

‫‪0‬‬
‫(המייצג את מחמּד) ויין (המייצג את עלי) שהוא עיקר הפולחן‪ .‬השילוש מוצא את ביטויו גם כשילוש‬
‫של שמש (היא עלי) וירח (סלמאן) ומחמּד הוא האור‪ .‬גם העלוים שומרים את דתם בסוד וגם אצלם‬
‫רק מיעוט מבין בני הקהילה מכיר את סודות הדת‪.‬‬
‫הצוּפיות (תצוף تصوف – המיסטיקה האסלאמית) – כבר מראשית האסלאם התקיים‪ ,‬במקביל לאסלאם‬
‫ההלכתי זרם ששם דגש על החוייה המיסטית של מציאת הידע האלוהי והתקרבות לאל‪ .‬מדובר‬
‫בחוייה רגשית עמוקה המתחוללת כאשר מאבד האדם קשר לעולם הסובב וזוכה להארה ולהבנה‬
‫של אמת עמוקה הנשגבת מן ההיגיון‪ ,‬אמת הקשורה בקרבת האל ובהבנת הסובב אותו‪ .‬ידיעה מיסטית‬
‫זו נקראת בערבית "מערפה" והיא מקבילה למונח היווני "גנוסיס"‪ .‬רק יחידי סגולה‪ ,‬העוברים דרך‬
‫ארוכה ומתישה‪ ,‬זוכים לסוג זה של ידע‪ .‬תנאי ראשוני להגעה אליו הוא אהבה יוקדת (מחבּה) לאל‪.‬‬
‫לצורך השגתו מוותר המיסטיקן על הבלי העולם הזה ומסגף את גופו‪ .‬בגדיהם של המיסטיקנים‬
‫הראשונים היו עשויים צמר גס (ערבית‪ :‬צוּף) ומכאן כינויים‪ :‬צוּפים‪ .‬בשל הסתגפותם הם נודעו גם‬
‫בשם זהאד زهاد (חסידים‪ .‬יחיד‪ :‬זאהד زاهد)‪ .‬התורה המיסטית נקראת " תצוף"‪ .‬הדרך שעובר אדם‬
‫עד השגת היכולת להשיג את המערפה כוללת שלבים מספר והיא נקראת "טריקה"‪ .‬הוא מודרך בה‬
‫בידי צופי ותיק ורב ידע שתוארו שיח'‪ .‬בהגיעו לדרגה המתאימה הוא יכול להכנס למצב האקסטטי בו‬
‫הוא חש את הקרבה לאל וזוכה לידע הנסתר‪ .‬לצורך זה הצוּפים עורכים טקס הנקרא ד'כר (הזכרת‬
‫האל) הכולל תפילות והזכרת שמות האל בקצב מונוטוני המביא את הצופי לאקסטזה‪.‬‬
‫בחלק מן המסדרים הצוּפים כולל הטקס ריקוד המלוּוה בנגינת חליל‪ .‬בשיאו נעלם העולם הזה‬
‫לחלוטין ואז מגיעים הזהאד ליעד הנכסף‪.‬‬
‫חודשי השנה המוסלמית‪:‬‬

‫‪ .1‬אל מחרם ألمحرم‬
‫‪ .6‬צפר صفر‬
‫‪ .3‬רביע אל אול ربي أألول‬
‫‪ .2‬רביע אל ת'אני ربي ألثاني‬
‫‪ .5‬ג'מאדא אל אוּלא جمادا أألولى‬
‫‪ .2‬ג'מאדא אל אאח'רה جمادا أآلخر‬
‫‪ .1‬רג'ב رجب‬
‫‪ .0‬שעבאן شعبان‬
‫‪ .0‬רמצ'אן رمضان‬
‫‪ .12‬שואל شوال‬
‫‪ .11‬ד'וּ אל קעדה ذو القعد‬
‫‪ .16‬ד'וּ אל חג'ה ذو الحجة‬