You are on page 1of 128

‫ספר דרך ה'‬

‫חלק א‬
‫על יסודות המציאות‬
‫פרק ראשון‬

‫בבורא יתברך שמו‬
‫א‪ .‬כל איש מישראל צריך שיאמין וידע‪ ,‬שיש שם מצוי‬
‫ראשון קדמון ונצחי‪ ,‬והוא שהמציא וממציא כל מה שנמצא‬
‫במציאות‪ ,‬והוא האלוק ב"ה‪:‬‬
‫ב‪ .‬עוד צריך שידע‪ ,‬שהמצוי הזה ית"ש‪ ,‬אין אמתת‬
‫מציאותו מושגת לזולתו כלל‪ ,‬ורק זה נודע בו‪ ,‬שהוא מצוי‬
‫שלם בכל מיני שלימות‪ ,‬ולא נמצא בו חסרון כלל‪ .‬ואולם‬
‫דברים אלה ידענום בקבלה מן האבות ומן הנביאים‪ ,‬והשיגום‬
‫כל ישראל במעמד הר סיני ועמדו על אמתתם בבירור‪,‬‬
‫ולמדום לבניהם דור אחר דור כיום הזה‪ ,‬שכן ציום משה‬
‫רבינו ע"ה מפי הגבורה‪ ,‬פן תשכח את הדברים אשר ראו‬
‫עיניך וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬אמנם גם מצד החקירה‬
‫במופתים הלימודיים יאמתו כל הענינים האלה‪ ,‬ויוכרח‬
‫היותם כן‪ ,‬מכח הנמצאות ומשיגיהם אשר אנחנו רואים‬
‫בעינינו‪ ,‬על פי חכמת הטבע‪ ,‬ההנדסה‪ ,‬התכונה ושאר‬
‫החכמות‪ ,‬שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות אשר יולד מהן‬
‫בירור הענינים האמיתיים האלה‪ .‬ואמנם לא נאריך עתה בזה‪,‬‬

‫‪_êøãì äãö‬‬

‫‪ãé‬‬

‫אלא נציע ההקדמות לאמתם‪ ,‬ונסדר הדברים על בורים‪ ,‬כפי‬
‫המסורת שבידינו והמפורסם בכל אומתנו‪:‬‬
‫ג‪ .‬עוד צריך שידע‪ ,‬שהמצוי הזה ית"ש‪ ,‬הנה מציאותו‬
‫מציאות מוכרח שאי אפשר העדרו כלל‪:‬‬
‫ד‪ .‬עוד צריך שידע‪ ,‬שמציאותו ית' אינו תלוי בזולתו‬
‫כלל‪ ,‬אלא מעצמו הוא מוכרח המציאות‪:‬‬
‫ה‪ .‬וכן צריך שידע‪ ,‬שמציאותו ית' מציאות פשוט בלי‬
‫הרכבה וריבוי כלל‪ ,‬וכל השלימיות כלם נמצאים בו בדרך‬
‫פשוט‪ .‬פירוש ‪ -‬כי הנה בנפש ימצאו כחות רבים שונים שכל‬
‫אחד מהם גדרו בפני עצמו‪ .‬דרך משל‪ ,‬הזכרון כח אחד‪,‬‬
‫והרצון כח אחר‪ ,‬והדמיון כח אחר‪ ,‬ואין אחד מאלה נכנם‬
‫בגדר חבירו כלל‪ .‬כי הנה גדר הזכרון גדר אחד וגדר הרצון גדר‬
‫אחר‪ ,‬ואין הרצון נכנם בגדר הזכרון ולא הזכרון בגדר הרצון‪,‬‬
‫וכן כלם‪ .‬אך האדון ית"ש איננו בעל כחות שונים‪ ,‬אע"פ‬
‫שבאמת יש בו ענינים שבנו הם שונים‪ ,‬כי הרי הוא רוצה‬
‫והוא חכם והוא יכול והוא שלם בכל שלימות‪ .‬אמנם אמתת‬
‫מציאותו הוא ענין אחד שכולל באמתתו וגדרו ]פירוש ‪-‬‬
‫אמתת ענינו‪ .‬כי אין שייך גדר בו ית' אלא על צד היתר לשון[‬
‫כל מה שהוא שלימות‪ .‬ונמצא שיש בו כל השלימיות לא‬
‫כדבר נוסף על מהותו ואמתת ענינו‪ ,‬אלא מצד אמתת ענינו‬
‫בעצמה שכוללת באמתה כל השלימיות‪ ,‬שאי אפשר לענין‬
‫ההוא מבלתי כל השלימיות מצד עצמו‪.‬‬
‫והנה באמת הדרך הזה רחוק מאד מהשגתנו וציורנו‪,‬‬
‫וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומלות לפרשו‪ .‬כי אין ציורנו‬

‫יד‬

‫‪å‬‬
‫‪îù êøáúéàøå‬‬
‫‪áá :ï‬‬
‫‪å‬‬
‫‪ùàø÷ øô‬‬

‫‪å‬‬
‫‪è‬‬

‫ודמיוננו תופס אלא ענינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא‬
‫ממנו ית'‪ ,‬שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל‬
‫השכל‪ ,‬ובברואים הנה הענינים רבים ונפרדים‪.‬‬
‫אולם כבר הקדמנו‪ ,‬שאמתת מציאותו ית' אינה‬
‫מושגת‪ ,‬ואין להקיש ממה שרואים בברואים על הבורא ית'‪,‬‬
‫כי אין ענינם ומציאותם שוה כלל שנוכל לדין מזה על זה‪.‬‬
‫אבל‪ ,‬זה גם כן מן הדברים הנודעים בקבלה כמ"ש‪,‬‬
‫ומאומתים בחקירה על פי הטבע עצמו בחוקותיו ומשפטיו ‪-‬‬
‫שאי אפשר על כל פנים שלא ימצא מצוי אחד משולל מכל‬
‫הטבע חוקות וגבוליו‪ ,‬מכל העדר וחסרון‪ ,‬מכל ריבוי והרכבה‪,‬‬
‫מכל יחס וערך‪ ,‬ומכל מקרי הברואים‪ ,‬שיהיה הוא הסבה‬
‫האמיתית לכל הנמצאות ולכל המתילד בם‪ ,‬כי זולת זה‪,‬‬
‫מציאות הנמצאות שאנו רואים והתמדתם היה בלתי אפשרי‪:‬‬
‫ו‪ .‬וממה שצריך שידע עוד‪ ,‬שהמצוי הזה ית"ש מוכרח‬
‫שיהיה אחד ולא יותר‪ .‬פירוש ‪ -‬שאי אפשר שימצא מצויים‬
‫רבים שמציאותם מוכרח מעצמו‪ ,‬אלא אחד בלבד צריך‬
‫שימצא במציאות המוכרח והשלם הזה‪ .‬ואם שימצאו‬
‫נמצאים אחרים‪ ,‬לא ימצאו אלא מפני שהוא ימציאם ברצונו‪,‬‬
‫ונמצאים כלם תלוים בו ולא מצוים מעצמם‪:‬‬
‫ז‪ .‬נמצא כלל הידיעות השרשיות האלה שש‪ ,‬והם‪,‬‬
‫אמתת מציאותו ית'‪ ,‬שלימותו‪ ,‬הכרח המצאו‪ ,‬היותו בלתי‬
‫נתלה בזולתו‪ ,‬פשיטותו‪ ,‬ויחודו‪:‬‬

íúé àøêé ðé òá å ìàë êé ðôì íé é å ìâäìàä íé øáãä å é äéæ àå ..._êøãì äãö æ è . íé ðå øçàäåíé ðå ùàøä ãçé áé øáãìë óøöú äúàå .íúâùä àìù òãú .äæ ä øå øé áá íúøé é öàì øùà ãòå (àì÷ ç éãöçîå ) à"ç íå øîá øé ãà - ‫טז‬ .

‬שהעיקרים מתחלקות לשני‬ ‫חלקים‪ :‬א( ד' עיקרים הראשונים הם אמונות וידיעות בבורא ית' עצמו‪ .‬פ"ט מהל' עדות ה"י‪ .‬דאף אם נסתפק בא' היסודות ואינו כופר ממש מ"מ הוא בכלל זה‪.‬ב(‬ ‫ושאר העיקרים הם ידיעות בפעולותיו והנהגותיו ית' )וע"ע ריש ס' מגן אבות‬ .‬‬ ‫ואפילו אם יש לו חכמה הרבה וזכות גדול של ידיעת התורה מ"מ אם נסתפק‬ ‫ביסודות אין לו חלק לעוה"ב‪.‬כי רק ע"י קבלת אמיתת יסודי הדת‪ .‬פ"ט מהל' שחיטה‬ ‫הי"ד‪ .‬וע"ע פי"א מהל' גזלה ה"ב‪ .‬וכ"כ‬ ‫בפ"ב מהל' עכו"ם ה"ה ובפ"ט מהל' רוצח ה"י ובפי"א מהל' אבל ה"י‬ ‫דאפיקורס אינו בכלל ישראל‪ .‬וענינם‪ .‬ויש לו חלק לעולם הבא‪ .‬ונכלל בכל מה שצוה הש"י איש לחבירו‬ ‫ישראל‪ .‬אם אמנם מאמין ביסודי הדת‬ ‫הוא בכלל ישראל לכל דבר‪ .‬פ"א מהל' תפילין הי"ד‪ .‬‬ ‫ומשמע מפיהמ"ש שם אהך דתנן ג' מלכים וד' הדיוטות אין להם חלק‬ ‫לעוה"ב‪ .‬נכנס בכלל‬ ‫ישראל‪ .‬‬ ‫והנה מבואר בס' דרך אמונה למו"ר אברהם ביבאגו )דף קא(‪ .‬אבל כשכופר אף באחד מהיסודות הרי יצא מכלל‬ ‫ישראל ונכנס בכלל כופר בעיקר ואפיקורוס ומצוה לשונאו ואין לו חלק‬ ‫לעוה"ב‪ .‬כמבואר ברמב"ם פיהמ"ש ריש פ"י דסנהדרין בסוף דבריו‪ .‬כגון האהבה והאחוה וכו'‪ .‬פ"י מהל' ע"ז ה"א‪.‬ואפילו רשע‪ .‫‪æ‬‬ ‫‪é‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫צדה לדרך‬ ‫חלק א‬ ‫על יסודות המציאות‬ ‫פרק ראשון‬ ‫בבורא יתברך שמו‬ ‫‪1‬‬ ‫‪ 1‬הנה ידוע כי הרמב"ם קבע שלשה עשר "יסודי הדת" שנקראים גם‬ ‫"עיקרי האמונה"‪ .‬וראש‬ ‫אמנה למהר"י אברבנאל )פ"י בביאור השלישי(‪ .

5 4‬שיש שם‪ 6‬מצוי‬ ‫ראשון‪ 8‬קדמון‪ 9‬ונצחי‪ .‬‬ ‫ד( קדמות ה'‪ .‬ולכן אילו היה כותב כל איש ישראל היה‬ ‫משמע שהוא איש ישראלי ואף אם אינו מאמין באלו האמונות הרי לא עשה‬ ‫חיובו אבל איש ישראל מיקרי אעפ"כ‪ .‬דהיינו‬ ‫שלילת הגשמות ממנו ית'‪ .‬כדלהלן‪:‬‬ ‫הנה הד' יסודות הם‪ :‬א( מציאות ה'‪) .‬כל איש מישראל‪ 2‬צריך‪ 3‬שיאמין וידע‪ .‬ובדבריו צירף דברי הראשונים בפי' מצוה זו‪ .‬ב( יחוד ה'‪ .‬‬ ‫ומה שקבע רבינו את הידיעות שלא כסדרן שקבעם הרמב"ם בפיהמ"ש‬ ‫הוא מפני שרבינו סדרם ע"פ סדר מסדרי המצוות‪ .‬אות‬ ‫ו' שאין עוד מציאות מוכרח מלבדו ית'‪ .‬והנה בפרק זה ביאר רבינו ארבעה יסודות הראשונים מי"ג יסודי‬ ‫האמונה‪ .‬אות ד' היותו בלתי‬ ‫נתלה בזולתו‪ .‬ע"פ מש"כ הרמב"ם הנ"ל דרק ע"י קבלת‬ ‫אלו האמונות נכלל בכלל ישראל‪ .‬נראה‪ .‬שכל מציאות תלוי ברצונו‪.‬ואם לאו הרי הוא‬ ‫יח‬ .‬שהרי אי אפשר לגשמי וגוע להיות כולו פשוט‪ .‬שהוא מצוה הראשונה שמנו‬ ‫הראשונים‪ .‬ראה להלן הערה ‪3‬‬ ‫והערה ‪.‬בלתי נתלה בזולתו‪ .10‬והוא שהמציא‪ 11‬וממציא כל מה שנמצא‬ ‫במציאות‪ .‬‬ ‫ושאין האדנות והאחדות אלא הוא ית'(‪ .‬שהן ידיעות בהקב"ה עצמו‪ .‬ג( שלילת הגשמות מה'‪.‬ושכל מציאות זולתו תלוי ברצונו‪.‬ורבינו כך הוא מונה אותם‪ :‬באות א' להלן יבוארו עניני מציאות‬ ‫ה' וקדמות ה'‪ .‬אבל עכשיו שכ' רבינו כל איש‬ ‫"מישראל" משמע ששייכותו אל כלל ישראל הוא מה שבא מהם‪ .‬הכרח מציאותו‪ .12‬והוא האלוק ב"ה‪:13‬‬ ‫להרשב"ץ(‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çé‬‬ ‫‪7‬‬ ‫א‪ .‬והרמב"ם בפיהמ"ש כולל בזה גם‬ ‫שלמותו‪ .52‬‬ ‫‪ 2‬מש"כ רבינו כל איש "מישראל" ול"כ כל איש "ישראל" וכו' כדרכו‬ ‫במק"א כגון במסילת ישרים )פי"א( גבי רבית "שכבר אימתו מוטלת על כל‬ ‫איש ישראל" ועוד כיוצ"ב‪ .‬אות ה' פשיטותו ויחודו וזה כולל גם יסוד השלישי‪ .‬אבל להיות‬ ‫אחד מהם צריך לקיים חיובו להאמין אזי בשם ישראל יכונה‪ .‬אות ג' הכרח מציאותו‪ .‬אות ב' שלימותו‪ .‬והתחיל עם הידיעות‬ ‫שחייבים להאמינם מצד מצות אנכי ה'‪ .

‬ונחזי אנן‪:‬‬ ‫ז"ל הרמב"ם שם‪ :‬מצוה א' הוא הציווי אשר צונו בהאמנת האלהות‪.‬‬ ‫והוא שנאמין שיש שם עלה וסבה הוא פועל לכל הנמצאים‪ .‬וברא עלמין כלהו‬ ‫שמיא וארעא וכל חיליהון‪ .‬פקודא דא קדמאה דכל פקודין‪.‬והוא אמרו אנכי‬ ‫ה' אלהיך‪.‬ודא איהו בכללא‪ .‬כלומר הווה‪.‬ועי' רמב"ן ריש מאמר "תרי"ג מצוות יוצאים מעשרת‬ ‫הדברות" שכ' דמצות האמונה נובע ממה"כ וידעת היום והשבות אל לבביך‪.‬‬ ‫ראשיתא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקודשא בריך הוא בכללא‪ .1‬‬ ‫‪ 3‬הצורך בזה מב' צדדים‪:‬‬ ‫א( מצד מ"ע ד"אנכי ה' אלקיך שהוא מצוה להאמין במציאות ה' לדעת‬ ‫הרמב"ם )ספה"מ א'‪ .‬ועי' בזוה"ק‬ ‫)ח"ב דף כה‪" (:‬אנכי" סלקא לרזין )עלאין( סגיאין‪ .‬‬ ‫יורה ויצוה אותם שידעו ויאמינו כי יש ה'‪ .‬‬ ‫והנה לשון רבינו כאן עיקרו הוא לשון הרמב"ם בספה"מ וספה"י בחיוב‬ ‫להאמין מצד המצוה דאנכי ה'‪ .‬למנדע ליה‬ ‫בפרט‪ .‬אמר אנכי ה'‪.‬למנדע דאית אלהא רברבא‬ ‫ושליטא בעלמא עכ"ל ‪ .‬‬ .‬ועי' פי' לספה"מ מל"ת סי' ה'(‪.‬הרי דאנכי ה' הוא מצוה מתרי"ג מצוות‪ .‬‬ ‫ז"ל הרמב"ן שם‪ :‬אנכי ה' אלהיך הדבור הזה מצות עשה‪ .‬פקודא תליתאה‪ .‬מאי‬ ‫בכללא‪ .‬בגין דכתיב אנכי‪ .‬הא קא רמיז דאית אלהא שליטא‬ ‫עלאה דאיהו על עלמא עכ"ל‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èé‬‬ ‫"מישראל" לבד שבא מכללם אבל אינו בכללם לכל דבר כנ"ל מדברי הרמב"ם‬ ‫הערה ‪.‬ומהם שמביאים‬ ‫ראיה מהך דמכות )דף כ"ד ע"א( שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי‬ ‫הגבורה שמענום עכ"ל‪ .‬ובפי' עה"ת‬ ‫עה"כ אנכי ה' אלהיך( והסמ"ג )עשין א'( והחינוך )מצוה כה(‪ .‬והוא אלקים להם‪ .‬למנדע דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא‪ .‬ועי' שם )ח"א דף יב‪ (.‬וכעי"ד גם ברמב"ן‪ .‬ושם )ע"א( ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם‬ ‫לאלקים וידעתם כי אני ה' אלהיכם וגו'‪ .‬וסופא דכלא בפרט‪ .‬גם בשערי קדושה )ח"ב שער ח'( כ' "מצות עשה‬ ‫לידע שיש אלוה‪) ".‬‬ ‫ועליה רומז אנכי ה' אלהיך‪ .‬הל' יסוה"ת פ"א ה"ו( והרמב"ן )ל"ת א'‪ .‬והכא איהו רזא דפקודא‬ ‫קדמאה למנדע ליה בכללא‪ .

‬והוא אלקים להם‪ ..‬‬ ‫לשון רבינו‬ ‫לשון‬ ‫הרמב"ן‬ ‫לשון הרמב"ם במשנה‬ ‫תורה‬ ‫לשון הרמב"ם‬ ‫בספה"מ‬ ‫כל איש‬ ‫מישראל‬ ‫צריך‬ ‫יורה ויצוה‬ ‫אותם‬ ‫יסוד היסודות ושורש‬ ‫החכמות ‪ ...‬‬ ‫הוא פועל לכל‬ ‫הנמצאים‬ ‫והוא האלוה‬ ‫ב"ה‬ ‫והוא‬ ‫אלהים להם‬ ‫המצוי הזה הוא אלהי‬ ‫העולם אדון כל הארץ‬ ‫והוא אמרו אנכי ה'‬ ‫אלהיך‬ ‫* מה דלא נקט הרמב"ם לשון "קדמון" כאן י"ל שהרי כ' במו"נ )א‪:‬נז(‬ ‫דמילת "קדמון" אינו נופל על מי שהוא למעלה מן הזמן‪ .‬שחייבים לעבוד‬ ‫אותו‪.‬עיי"ש‪.‬וידיעת דבר‬ ‫זה מ"ע‬ ‫הוא הציווי אשר צונו‬ ‫שיאמין וידע‬ ‫שידעו‬ ‫ויאמינו‬ ‫לידע‬ ‫שנאמין‬ ‫שיש שם‬ ‫מצוי ראשון‬ ‫קדמון‬ ‫כי יש ה'‬ ‫כלומר‬ ‫הווה קדמון‬ ‫שיש שם מצוי ראשון‬ ‫שיש שם עלה וסבה‬ ‫*‬ ‫*‬ ‫ונצחי‬ ‫*‬ ‫**‬ ‫**‬ ‫והוא‬ ‫שהמציא‬ ‫וממציא כל‬ ‫מה שנמצא‬ ‫במציאות‬ ‫מאתו היה‬ ‫הכל בחפץ‬ ‫ויכולת‬ ‫והוא ממציא כל‬ ‫הנמצאים ‪.‬‬ ‫כ‬ ..‬מאתו היה הכל בחפץ ויכולת‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ë‬‬ ‫קדמון‪ .

‬לדעת כי ה' הוא האלקים‪.‬שרבים מן הנבראים יהיו נצחיים ברצון הבורא‪ .‬שהרי הוא קדמון‪ .‬וכן מש"כ הרמב"ן "הווה קדמון" דפי' קדמות הסיבה למסובב‪.‬נח( דמה שאומרים שהוא ית'‬ ‫קדמון‪ .‬ומה שהביא מס' פלח הרמון לחלק בין קדמון‬ ‫לנצחי כ"כ הרמ"ע גם במאמר צבאות ה' ח"ב(‪.‬וכ' הרמב"ן בפי' לספה"מ‬ ‫)עשין א'( דמזה הטעם גופא יש שלא מנו אמונת ה' במנין המצוות‪ .‬ובפ"א מהל' יסוה"ת ה"א‪ .‬יסוד היסודות ועמוד‬ ‫החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון וכו' עכ"ל‪ .‬והנה איתא בזוה"ק )תרומה קס"א ב'( דהא בגין דא‬ ‫אייתי ליה קודשא בריך הוא לבר נש בהאי עלמא‪ .‬ולפי‬ ‫מש"כ למעלה מובן שפיר‪) .‬וכדעת הרס"ג ובה"ג‬ ‫)הביאם הרמב"ן מ"ע א' הוספות( וסייעתם‪ .‬ור"ל דהקב"ה הוא סיבה הראשונה‪ .‬וידוע כי כל קדמון נצחי ולא‬ ‫כל נצחי קדמון‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àë‬‬ ‫** הטעם דלא פרטו הרמב"ם והרמב"ן את ענין נצחיות ה' כאן‪ .‬כי סיבה‬ ‫הראשונה אי אפשר שיתבטל לעולם כמבואר להלן הערה ‪ 10‬ד"ה ועוד‪ .‬והרי מענין סיבה הראשונה מוכרח גם ענין הנצחיות‪ .‬ולאו דוקא קדמות בזמן‪ .‬ובהדיא כ' במורה נבוכים )א‪:‬נז‪ .‬ר' להלן הערה ‪ 9‬ד"ה "הנה‬ ‫קדמות"‪ .‬והערה‬ ‫‪ 29‬ד"ה העיקרים‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי פשיטא שהוא נצחי‪ .‬‬ ‫וע' בנוה שלום )ח‪:‬ט(‪.‬ולכן פרשוה אבן תיבון‬ ‫"עלה וסיבה"‪ .‬בית ה'‪ .‬לאו למימרא קדימה בזמן אלא הענין שאין לו סיבה למציאתו עיי"ש‪.‬וא"כ הרמב"ם השמיט ענין הנצחי בספה"מ כי נכלל במש"כ‬ ‫עלה וסיבה‪ .‬יא( שכ' בשם הרמ"ע בס' פלח‬ ‫הרמון )שער ד' פ"ג( וז"ל על כן לא זכר הרמב"ם נצחיות האל יתברך בעיקרי‬ ‫הדת‪ .‬‬ ‫ב( אף א"נ דאין באמונה מצוה מתרי"ג מצוות‪ .‬יען שהוא‬ ‫עיקר הכל ולא מצוה פרטית‪.‬מ"מ אמונת ה' היא יסוד ועיקר כל‬ ‫התורה והוא הראשון שבי"ג העיקרים כמש"כ בפיהמ"ש שם וז"ל היסוד‬ ‫הראשון להאמין מציאות הבורא יתברך וכו' וזה היסוד הראשון מורה עליו‬ ‫דיבור אנכי ה' אלהיך‪ .‬‬ ‫שו"ר בשלה"ק )תולדות אדם‪ .‬‬ .‬‬ ‫איתא בש"ס מכות )כ"ד ע"א( בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה‪ .‬י"ל‬ ‫דהנה לשון הרמב"ם בערבי בספה"מ כאן הוא "אַל‪-‬קדים" שיכול להורות על‬ ‫קדמות הסיבה למסובב‪ .‬‬ ‫גם מש"כ בהל' יסוה"ת "מצוי ראשון" צ"ל שכוונתו על מצוי אשר הוא סיבת‬ ‫שאר נמצאות‪ .

‬לא מי שיצום ויתפלל לבד‪ .‬כי הידיעה היא היסוד והשורש לכל דבר‪ .‬והקרוב והריחוק‪ .‬והיא כוונת‬ ‫היצירה‪ ..‬ולמדנו מכל זה שכל המצות כלן נכללות באמונה‬ ‫כב‬ .‬ונפח באפוי נשמתא דחיי‪ .‬רבינו בחיי )שמות יד‪:‬לא( היראה והאמונה‬ ‫עיקר לכל התורה‪ .‬דבגיניה אתברי עלמא ואתקיים‪ .‬אבל כל מי שידעהו הוא הנרצה‪ .‬כללא דכל אורייתא עכ"ל‪ .‬שם )שמות יג‪:‬טז(‬ ‫כוונת כל המצות שנאמין באלהינו ונודה אליו שהוא בראנו‪ ..‬שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה‪ .‬שם )ח"ב כ"ה‬ ‫ע"א( ראשיתא דכלא למנדע דאית שליט ודיין על עלמא‪ .‬עוד כתב שם‬ ‫)א‪:‬נד( עה"כ "למען אמצא חן בעיניך"‪ .‬עכ"ל‪ ..‬שם )כד הקמח ערך "אמונה"( עיקר התורה והמצוה היא‬ ‫האמונה‪ .‬גם‬ ‫הרמב"ם במו"נ כ' דרוב מצוות טעמם כדי להוציאנו מעבוד ע"ז‪ .‬ולבתר‬ ‫דיפלח ביה בכל מה דאצטריך‪ .‬להכיר אלהותו‬ ‫ולדעת אותו ‪ .‬‬ ‫ועי' חוה"ל )הקדמה לשער א'( כאשר חקרנו על מה שהוצרך אליו יותר‬ ‫מפנות דתינו ושרשיה מצאנו יחוד האלקים בלב שלם שרשה ויסודה שהוא‬ ‫השער הראשון משערי התורה ‪ .‬רמב"ן )מאמר תרי"ג‬ ‫מצוות היוצאים מעשרת הדבריות( מצוה ראשונה מ"ע ‪ ..‬וכפי שיעור החכמה והסכלות יהיה‬ ‫הרצון והקצף‪ .‬וכד ידע רזא דמהימנותא‪ .‬ובגין כך עול מלכות שמים‪ .‬עכ"ל‪ .‬וברא ליה לבר נש מעפרא‪ .‬ידע‬ ‫דאיהו עיקרא וקיומא דעלמא‪ .‬‬ ‫קב"ה אודע ליה לאברהם רזא דמהימנותא‪ ..‬ספרי )שלח( כל המודה בע"ז ככופר בכה"ת‪.‬ובזו"ח‬ ‫)סוף פרשת יתרו( איתא והא אוקימנא אנכי ולא יהיה לך בדיבורא חדא‬ ‫אתאמרו וכו' הני כללא דכל אורייתא ע"ש‪ ..‬ואיהו רבון כל‬ ‫עלמין‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áë‬‬ ‫דא איהו כללא דכל רזא דמהימנותא‪ .‬ושם‬ ‫)ח"ג ק"ח ע"א( אצטריך ליה לבר נש לקבלא עליה עול בקדמיתא‪ .‬ועל דא האי‬ ‫בקדמיתא הוא דכלא‪ .‬והכפירה בו מאבדת הנפש‪ .‬קידושין )דף מ' ע"א( כל הכופר בע"ז כמודה‬ ‫בהת"כ‪ ..‬ובזוה"ק )ח"א ר"ל ע"ב( איתא‪.‬תורת ה' תמימה )דף קנב( דבר ברור‬ ‫שידעת הא‪-‬ל תזכה הנפש ותגרום קיומה לעד‪ .‬ואין אל עליון חפץ בתחתונים‬ ‫מלבד שידע האדם ויודה לאלהיו שבראו‪ .‬‬ ‫ומי שסכלו הוא הנקצף בו‪ .‬המקורב‪.‬הוא ראש אמתת הדת‪ .‬עכ"ל‪ .‬לא ייכול‬ ‫למפלח ‪ .‬דמי שידע האלוה הוא אשר ימצא חן‬ ‫בעיניו'‪ .‬ודא מלכות שמים‪ .‬המרוחק‪ .‬ושם )ערך "גזל"( בא חבקוק והעמידן על אחת שנא' )חבקוק ב(‬ ‫וצדיק באמונתו יחיה‪ ..‬ואי לא קביל עליה האי בקדמיתא‪ .

‬ואין לו חלק וזכות עם ישראל‪ .‬אבן עזרא‬ ‫)שמות כ‪:‬א( דמצות אנכי ה' הוא היסוד ועליו כל בניני המצוות‪ .‬כי זה עיקר אמונת כל בני העולם‪ .‬רבינו יונה בפי' על‬ ‫משלי )ב‪:‬ה( ידיעת ה' הקודמת לעבודה‪ .‬והאמינו בחילוף‬ .‬ספר החינוך )מצוה כה( שורש מצוה זו אין צריך ביאור‪.‬ספר הישר )שער ד'( יסוד עבודת הבורא‬ ‫יתעלה הוא האמונה ‪ .‬והוא העמוד החזק‬ ‫שלב כל בן דעת סומך עליו עכ"ל‪ .‬ועוד‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫והנה ספרי הראשונים מלאים מזה‪ ..‬וכ"כ‬ ‫במו"נ )א‪:‬לו( ואיך יהיה ענין מי שנתלית כפירתו בעצמו ית'‪ .‬ובאור‬ ‫הענין כי המברך מעיד בברכתו על הקב"ה שהוא מקור הברכה‪ .‬ועיי"ש שכ'‬ ‫דע"י אמונה זוכה לגן עדן שנאמר צדיק באמונתו יחיה‪.‬ריש ס' אור ה'‪ .‬שם )ואתחנן מצוה תיז( שנצטוינו‬ ‫להאמין כי השי"ת הוא הפועל כל המציאות‪ ..‬ריש ספר‬ ‫העיקרים‪ .‬ולא תמצא העבודה כי אם באמונה‪ .‬וכל אחת מהן דבקה בחברתה‪ .‬הקד' לספר מגן אבות‪ .‬‬ ‫ידוע הדבר ונגלה לכל כי האמונה הזאת יסוד הדת‪ .‬ובשו"ע )יורה דעה בי' רסח( כ' ד"עיקרי‬ ‫הדת" הוא יחוד ה' ואיסור ע"ז‪ .‬וכן לא תמצא‬ ‫האמונה כי אם בעבודה‪ .‬ואשר לא יאמין בזה כופר‬ ‫בעיקר‪ .‬ולכן‬ ‫בתחלת דבור ראשון נצטוינו באמתת מציאותו יתעלה‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âë‬‬ ‫ואמונה עיקר כל המצות ועם האמונה יחיה לחיי עולם ולכך אמר וצדיק‬ ‫באמונתו יחיה‪ .‬ספר העיקרים‬ ‫)מאמר א' פכ"א( האמונה היא סיבת ההצלחה וכן היא סיבת החיים הנצחיים‪.‬שבילי אמונה )נתיב א'( והוא מאמר הנביא באמרו אל יתהלל חכם‬ ‫בחכמתו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי‪ .‬שבחר תמיד ונתן כונתו בהשתדלותו לידע כל מה שיכול‬ ‫להשיג באמונתו והוא מציאו' הבורא יתברך וכן צוה לשלמה בנו ואמר לו‬ ‫ועתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו והקדים הידיעה לעבודה לפי‬ ‫שהידיעה היא עיקר ושורש לעבודה שאם אין לו ידיעה אם כן למי יעבוד‪ .‬ולכן אמר דוד )דרך(‬ ‫אמונה בחרתי‪ .‬‬ ‫וכ' הרמב"ם )מאמר קדוש השם( דמינות גרועה אף מעבודה זרה‪ .‬הקדמה לס'‬ ‫אוהב משפט‪) .‬אדון הכל‪ .‬עי' הקדמה לס' מנחת קנאת‪ .‬ריש לס' חרדים‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' רבינו בחיי בשלח )יד‪:‬לא( מפני שהאמונה‬ ‫יסוד כל התורה כולה תקנו לנו רז"ל בתפלה ובברכות לענות אמן שהוא נגזר‬ ‫מלשון אמונה ומלשון הודאה שמקבל עליו דברי המברך ומודה בהם‪ .‬כענין שנאמר "דע את אלהי אביך‬ ‫ועבדהו"‪ .‬אחד בלי שום שיתוף‬ ‫וכו' שורש מצוה זו ידוע‪ .‬שם פ' ח‪-‬י(‪ .

‬בלי‬ ‫ספק‪ ..‬שאתה מקנא‬ ‫ומכעיס וקודח אש חמה ושונא ואויב וצר‪ .‬וכ' הרמב"ן בהק' לס' איוב‪ .‬או יאמינהו בעל הפעלויות‪ .‬מהך דע"ז )דף י"ז ע"א( ההיא דאתאי לקמיה דרב חסדא‬ ‫ואמרה ליה קלה שבקלות עשתה בנה הקטן מבנה הגדול וכו' מדקאמרה קלה‬ ‫שבקלות עשתה מכלל דמינות נמי הויא בה עכ"ל‪ ..‬שאם מלכותי‬ ‫אינם מקבלים גזירתי האיך מקבלים‪ .‬וכ"כ הרמ"ק בריש ס' אילימה וז"ל שאר כל האמונות ‪ .‬עכ"ל‪ .‬הא‬ ‫אפשר שהחמורה ממנו או החמורה כמוהו הי' בה ולא מינות‪ .‬‬ ‫מי שאינו מאמין‪ .‬כי יחשוב כבהמה שאין לפניה אלא אכילה ושתייה‬ ‫ויגרע מציאותו מהעובד ע"ז יודה שיש אלוה אלא שטעה מי הוא האלוה ושם‬ ‫לו לאלוה כפי אמונתו ודעתו‪ .‬רע מעובד עבודה זרה על שהיא אמצעית‪ .‬או מרעה לפי‬ ‫מחשבתו ‪ .‬או יאמינהו שנים‪ .‬או מיטיבה‪ .‬אמנם המין הזה לא יעבוד אפי' ע"ז אחר שלא‬ ‫יקדם אליו שיש אלוה נמצא במציאות‪ .‬וא"נ דיש חטא שהוא חמור‬ ‫ממינות או אפילו כמו מינות א"כ מה ראיה איכא דמינות נמי הויא בה‪ .‬ודע שאתה‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãë‬‬ ‫מה שהוא ‪ -‬רצוני לומר‪ .‬ולענ"ד ראיה דמינות היא הכי‬ ‫חמורה שבעבירות‪ .‬כשתאמין הגשמה או ענין מעניני הגשם‪ .‬לא שייך אצלו אף מצוות מעשיות‬ ‫ועי' חובות הלבבות )הקדמה לשער היחוד( דמי שנטה מאמונת יחוד ה'‬ ‫לא יתכן לו אף מעשה עבודה‪ .‬כולם‬ ‫תלויות באלוה היותו נמצא ומי שיכפור בו יכפור בכל השאר כולם ולא נשאר‬ ‫לו שום חלק בשום אמונה‪ .‬אע"כ דמינות‬ ‫הוא אחד ואין שני שחמורה כ"כ עד שכנגדו נחשב גילוי עריות ה"קלה‬ ‫שבקלות"‪..‬או יאמינהו‬ ‫גשם‪ .‬‬ ‫והנה מי שאינו מאמין ב ְמצַ וֶּה א"א לו להאמין ב ִמצְ וָה‪ .‬יותר קשה מעובד עבודה זרה‬ ‫במאוד‪ .‬או ייחס לו איזה חסרון שיהיה ‪ -‬כי זה‪ .‬דמי שאינו מאמין‬ ‫בהשגחת או ידיעת הבורא ית' "אין לו חלק לעוה"ב ולא זכרון וצדקה בתורה‬ ‫לא במצותיה ואזהרתיה"‪..‬עכ"ל‪ .‬ובספר הישר לר"ת )שער ד'( כ' לא תמצא‬ ‫העבודה כי אם באמונה‪ .‬וכ' בריש ס' אור ה' דמהאי טעמא ס"ל‬ ‫כד‬ .‬וכדאיתא‬ ‫במכילתא )יתרו( כשיקבלו עליהם מלכותי אגזור עליהם גזירתי‪ .‬שלא יאמין מציאותו‪ .

‬ונמצא שאפילו מצוה אחת אין מאיר בנפשו‪ .‬או נמשך אחר‬ ‫אמונה שמסרה לו זולתו‪ .‬ועי' עקידת יצחק )שער מה הערה ו'(‬ ‫דמהאי טעמא אמרו חז"ל אנכי ולא יהיה לך בדיבור אחד נאמרו‪ .‬וזה לא יתכן עיי"ש‪ .‬ובמק"א )פ' ויקרא( כ' הטעם דהעובד ע"ז‬ ‫ועושה מצוה אינו עושהו אלא למי שעובד‪ .‬שהעובד ע"ז חושב שהאלוה הוא אותה תמונה שאינו האלוה‬ ‫והחליפו‪ .‬ואין בין זה לבין‬ ‫עובד ע"ז הבדל‪ .‬בלתי זוכר האלוה באמת ולא חושב בו‬ .‬וכמש"כ‬ ‫הרד"ק )הושע ו‪:‬ג( עה"כ דע את אלהי אביך ועבדהו )דברי הימים א' כח‪:‬ט(‬ ‫דאם לא ידע דרך יחודו למי יעבוד‪ ..‬ובישמח משה )פ' נשא( שהעובד ע"ז אף אם קיים‬ ‫שאר המצות הם כלא וכאפס וכאין‪ .‬מבלעדי האמונה באחדותו ית' אינה אמונה בה'‬ ‫באמת גם מצד אנכי ה'‪) .‬וכ"כ בס' פחד יצחק‪ .‬ובספר‬ ‫אור תורה )ליקוטים( וז"ל וכל המודה בעבודה זרה כאלו כופר בכל התורה‬ ‫כולה‪ .‬שהרי זה מקבל לאלוה מה שאינו אלוה‪ .‬ועי' קובץ שיעורים )ח"ב מז‪:‬יד( דלפי מש"כ הר"ן בשם הרא"ה‬ ‫דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה היינו דוקא שיודע שעושה מצוה רק עושהו‬ ‫בלא כוונה‪ .‬אבל אם אינו יודע שעושה מצוה הוי כמתעסק ולא יצא‪ .‬וזה ג"כ מחליף שהרי מדמה שהאלוה שהוא עובד הוא גוף ובעל‬ ‫תמונה והרי עובד מה שאינו אלוה‪ .‬ואינו מאמין בה' אלא האלוה השקר – האליל – אשר‬ ‫בדמיונו‪ .‬‬ ‫ובשו"ת גינת ורדים )כלל ב' סי' לא( כ' דאפיקורס העושה מצוה אין לו שום‬ ‫קיבל שכר‪ ..‬והוא כדברי הרמ"ק הנ"ל‪ .‬והרמ"ק )ספר אילימה מעין א' תמר א'‬ ‫פ"ב'( כ' כל מי שיעבוד וישים העבודה לאיזה נמצא זולת האלוה אין בעבודתו‬ ‫עבודה אלא אדרבה הוא עובד ע"ז מפני שמחליפו בזולתו עכ"ל‪ .‬דכיון דלא יתכן מצוה אם לא שנניח שיש כבר‬ ‫מי שמצוה על זאת‪ .‬לפי"ד גם‬ ‫כופר אינו יוצא שום מצוה כי לפי דעתו ליכא שום מצוה בעולם‪ .‬ע"כ‪ .‬זה מפורש במורה נבוכים )ח"ג פנ"א( וז"ל אבל מי שיחשוב באלוה‬ ‫וירבה לזכרו מבלי חכמה‪ .‬לכן אינו קם בתחיה עכ"ל‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äë‬‬ ‫שאין אמונת ה' מצוה מתרי"ג‪ .‬אבל הוא נמשך אחר קצת דמיון לבד‪ .‬וא"כ כל‬ ‫מצוותיו הרי הם כמתעסק בעלמא‪ .‬הוא אצלי ‪ .‬‬ ‫ומש"כ הרמ"ק שם בדעת הרמב"ם דמי שחושב שהאלוה גוף ובעל תמונה‬ ‫מחליף האלוה בזולתו‪ .‬א"כ אם נאמר שיש באמונה קיום מצוה א"כ כבר הונח‬ ‫מציאות ה' טרם קיום האמונה במציאות ה'‪ .‬פסח מאמר ז'(‪.‬שהרי‬ ‫האמונה במציאות השי"ת‪ .‬ושם )פ"ה(‬ ‫כ' שזה טעם הרמב"ם דסובר בפ"ג מהל' תשובה שהאומר שאלוה גוף ובעל‬ ‫תמונה יקרא מין‪ .

‬י יא( למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא‪.‬‬ ‫דהוא אשר ימצא חן בעיניו ית'‪ .‬‬ ‫גדר "ידיעה"‬ ‫"ידיעה" היא גדולה מאמונה‪ .‬גם בשערי קדושה )ח"ב שער ח'( כ' מצות עשה‬ ‫"לידע" שיש אלוה‪ .‬כלשון הרמב"ן‬ ‫)עה"כ אנכי ה'( שכ' יורה ויצוה אותם "שידעו ויאמינו" כי יש ה' עכ"ל‪ .‬וכ"כ שם פרק ס'‪) .‬לא מי שיצום ויתפלל לבד‪ .‬עי'‬ ‫להלן ד"ה אך בקנאת סופרים‪ .‬אבל כל מי‬ ‫שידעהו הוא הנרצה והמקורב‪ .‬והרמב"ם בספה"מ )תרגום אבן‬ ‫תיבון( כ' מצוה "להאמין" האלקות‪ .‬והרמ"ק )ריש ס' אילימה( כ' ש"יסוד האמונה" ועמוד‬ ‫העבודה "לידע" שיש אלוה וכו'"‪) .‬וכפי‬ ‫שיעור החכמה והסכלות יהיה הקרוב והריחוק‪ .‬שהרי המאמין סובר שהענין אמת‪ .‬אלא דצריכים להאמין ב ְמצַ וֶּה האמיתי‪..‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ë‬‬ ‫ כי הדבר ההוא אשר בדמיונו ואשר יזכור בפיו אינו נאוה לנמצא כלל‪ .‬‬ ‫ובלא"ה אינו מקיים מצות אנכי‪ .‬וע"ע במורה נבוכים )א‪ :‬נד( שכ' לפרש‬ ‫מאמה"כ )שמות לג‪:‬יג( למען אמצא חן בעינים‪ .‬וכ"כ הרדב"ז )ריש ס' מצודת‬ ‫דוד( שמצוה "להאמין ולדעת" שיש אלוה‪ .‬אבל‬‫הוא דבר בדוי שבדהו עכ"ל‪ .‬מ"מ לא סגי באמונת "מי שמצוה‬ ‫אותה" לחוד לקיים מצות אנכי‪ .‬ופירושו כאילו‬ ‫אמר "תדעו ותאמינו" שיש שם אלוה‪ .‬‬ ‫לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה‪.‬‬ ‫הנה לשון רבינו כאן דידיעה ואמונה שניהם צריכי‪ .‬וכ"כ‬ ‫בספר החינוך )יתרו( שמצוה "להאמין" שיש לעולם אלוה ‪ ..‬דאף דלא שייך מצוה‬ ‫אלא אחר שנניח שיש מי שמצוה אותה‪ .‬‬ ‫‪ 4‬מאמה"כ )ישעיה מג‪ .‬גם במנין המצות הקצר כ' הלשון מ"ע "לידע" וכו'‪ .‬והטעם‪ .‬דמורה על שמי שידע האלוה‪.‬ובס' עץ הדעת טוב )ואתחנן( כ' יש‬ ‫מצות תלויות במחשבה כגון "להאמין" שיש אלוה‪(.‬ומי שסכלו הוא הנקצף בו והמרוחק‪ .‬אך בריש הל' יסוה"ת כ' יסוד היסודות‬ ‫"לידע" וכו'‪ .‬עי' לשון רבינו‬ ‫בריש ספרו דעת תבונות וז"ל "הנה כל העיקרים הי"ג הנה הם מאומתים אצלי‬ ‫כו‬ .‬עכ"ל‪ .‬ולפי"ד ל"ק קושיית הר"ר‬ ‫חסדאי על מה שמנה הרמב"ם אמונה במנין המצוות‪ .‬אבל‬ ‫ידיעה הוא השגת הענין ע"י ידיעה שכלית וראיה מוחשית‪ .‬גם בשערי קדושה ח"ב שער‬ ‫ח'( כ' "מצות עשה לידע שיש אלוה"‪) .‬אף אם מאמין באיזו ְמצַ וֶּה שמצווהו‪(.

‬אור נערב )ח"ב פ"א(‪ .‬‬ ‫הרי שידיעה גדולה מאמונה‪ .‬וכ' בספה"ק דדעת מלשון והאדם ידע את‬ ‫חוה אשתו )ברא' ד‪:‬א(‪ .‬ויש מהם‬ ‫שהם מאומתים לי באמונה‪ .‬ידיעה וישוב הלב‪ .‬מאמר‬ ‫הויכוח )הקדמה( ציוה להם ‪ .‬ועוד‪.‬והרי המצוה היא "וידעת היום‬ ‫והשבות אל לבבך"‪ .‬ועי'‬ ‫תיקונים )דף צ"ט ע"א( יראת ה' ראשית דעת‪ .‬ועי' הקדמה לאו"ד )אותיות ד'‪ ..‬שהיה מתיישב‬ ‫להם בלי שום ספק‪ .‬לדעת בדרך חכמה ממש‬ ‫שהדבר הוא כך ‪ .‬אלא בדרך ידיעה‪ .‬וכ' הרמב"ן במאמר תרי"ג מצוות‬ ‫היוצאים מי' הדברות‪" .‬‬ ‫רד"ק )ישעיה מ‪:‬כח( עה"כ הלוא ידעת אם לא שמעת אלקי עולם ה' וגו'‪.‬שלה"ק‬ ‫)פסחים תו"א ז'(‪ ..‬ועי' מהר"ל )נתיב‬ ‫התורה פט"ו(‪ .‬והוא לשון דביקות וחיבור באופן מוחשית‪ .‬מאשר יוודע‬ ‫ע"י קבלה‪ .‬פרדס רמונים )שער כ"ג פ"ד(‪ .‬וזה כי הקבלה נאמינה אך לא נדעה‪ .‬הרי‬ ‫דידיעה הוא דרך סברא והשכלה מצד עצמו‪ .‬הרי שחייבים‬ ‫אנחנו לידע בידיעה‪ .‬והנה הראב"ד‬ ‫בספרו האמונה הרמה )ב‪:‬ו( קורא לס' או"ד אמונות ו"סברות" )שכן תירגם‬ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ë‬‬ ‫בלי שום ספק כלל‪ .‬עכ"ל‪.‬ריש כללי ספר מלחמות משה‪.‬‬ ‫כמו שנאמר בפירוש "והשבות אל לבבך" ‪ .‬וזה טוב ויפה ודאי‪ ..‬ראיתי מובא בשם רבינו בס' לשון‬ ‫לימודים )ח"ב הקדמה( יתאמת ויכון הדבר הנודע ע"י חקירה‪ .‬מצוה ראשונה מ"ע שחייב אדם לדרוש ולתור ולחפש‬ ‫ולהכיר אלהותו ולדעת אותו"‪ ..‬ולא בדרך אמונה בלבד‪ .‬עכ"ל‪ .‬ולא באמונה בלבד‪ .‬ובס' הכללים‪ .‬כמו שראו אותו בבירור שלם‪ .‬עכ"ל‪ .‬אבל יש מהם שהם מאומתים לי וגם מובנים‪ .‬דלית זווג אלא בדעת דאיהו עמודא עכ"ל‪ .‬הנה‬ ‫נכון לבנו בטוח בה מכל וכל‪ .‬ע"כ‪ .‬ה'(‬ ‫שמחלק הרס"ג בין "אמונה" ו"ידיעה" )לפי תרגום אבן תיבון(‪ .‬ולכן לא נוכל להורש ולהרחיק‬ ‫מלבבנו מבוכת הספק‪ .‬פן תשקר הקבלה‪ .‬אך אשר ידענוה ע"י חקירה‪ .‬רוצה לומר‪ ..‬והוא מה שאמר להם‬ ‫"וידעת היום וגו'"‪ .‬שתבין ותשכיל‬ ‫שכך הוא‪ .‬אם לא שמעת ‪ -‬ממלמד ומורה‪ .‬באשר כבר התאמת אצלנו במופת עליה וחקרנו‬ ‫אחריה וידענו אמיתה‪ .‬אך לא מבוארים מן ההבנה והידיעה"‪ .‬‬ ‫הלא ידעת ‪ -‬מדרך השכל מדעתך‪ .‬אלא בדברים המתישבים על הלב‪..‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫""וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים" וכו'‪ .‬ובהאי דעת אתמר והאדם ידע‬ ‫את חוה אשתו‪ .‬להשיב אל ליבם האמת הזה‪ .

‬אבל לגבי מעלת היחוד‪ .‬משמע שרוצה שנדע בידיעה‬ ‫והבנה ‪ .‬כא(‪" .‬‬ ‫כח‬ .‬וסוף דבר‪ .‬‬ ‫אבל לא השגנו סוף חכמתו‪ .‬הלא זה עדותנו בכל יום תמיד )דברים ו‪ .‬עיי"ש‪.‬במכוסה ממך אל תחקור"‪ .‬‬ ‫והנה "למען ידעו"‪" .‬לפני‬ ‫לא נוצר אל ואחרי לא יהיה‪ .‬כי על‬ ‫כל כיוצא בזה נאמר )חגיגה יג‪ .‬ו ז(‪" .‬וידעת היום‬‫והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין‬ ‫עוד"‪ .‬וכ' האבן‬ ‫עזרא )שמות פרק כ‪:‬א( הדעת הגמורה שישיב האדם אל לבו עד שיתברר לו‬ ‫בראיות כי השם הוא לבדו‪ .‬וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא‬ ‫האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" ‪ .‬וזה משום ידיעה ובירור ע"י סברא אחד הוא כנ"ל‪ .‬אנכי אנכי ה'‬ ‫אותה בלבבנו בישוב גמור בלי שום פקפוק כלל‪ .‬לט(‪" .‬אני ה' עושה כל אלה"‪.‬ד(‪" .‬למען תדעו‬ ‫ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא‪ .‬במופלא ממך אל‬ ‫תדרוש‪ .‬וכמו שכתוב‬ ‫)ישעיהו מה‪ ...‬וכל שאר מעלות שלמותו הבלתי בעלת תכלית אינם‬ ‫מתבררים אצלנו כלל‪ .‬ולא השגנו ידיעתו‪ ..‬אנכי אנכי ה' ואין מבלעדי מושיע"‪ .‬והוא מה שמצוינו משה רבינו‬ ‫ע"ה מפי הגבורה )דברים ד‪ ..‬על כן אמר וידעת היום והשבות אל לבבך ואמר‬ ‫דוד ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו עכ"ל‪.‬י(‪" .‬וכיון שאין‬ ‫אנו יכולים להשיג המעלות האלה‪ .‬אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים"‪ .‬בשם בן סירא ג‪ .‬י יא(‪" .‬ו(‪" .‬פרק א( "אם רץ לבך‬ ‫ שוב למקום"‪ .‬ידענו שהוא חכם‪.‬וכן אמרו )ספר יצירה‪ .‬דרך משל‪ .‬כתיב )דברים ד‪ .‬שאין בנו כח להשיג אותם‪ .‬לט(‪" .‬‬ ‫ידיעה שייך למצות היחוד‬ ‫וכ' רבינו בדע"ת )א‪:‬לד( דמכל מעלות שלמותו ית' לא נתברר לנו בירור‬ ‫גמור אלא יחודו‪ .‬ידענו שהוא יודע‪ .‬וכמו שכתוב‬ ‫)ישעיה מד‪ .‬יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע‪ .‬למען ידעו ממזרח שמש וממערבה כי אפס בלעדי אני ה'‬ ‫ואין עוד‪ .‬נמשך לנו מזה איסור החקירה בהם‪ .‬שמע‬ ‫ישראל ה' אלהינו ה' אחד"‪ .‬ובדברי הנביא ישעיה נתבאר בהדיא )ישעיה מג‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çë‬‬ ‫המילה הערבי(‪ .‬למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא‪ .‬לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה‪ .‬ובדברי הנביא ישעיה‬ ‫נתבאר בהדיא )ישעיה מג‪ .‬למען תדעו ותבינו" כתיב‪ .

‬‬ ‫ידיעה ע"י חקירה ו ְראָיָה‬ ‫ראיתי מובא בשם רבינו בהקדמה לס' לשון לימודים )ח"ב(‪ .‬ובלא"ה אינו בטוח להינצל ממבוכת הספק‪ .‬‬ ‫ולפי"ז מובן היטב מש"כ החסיד יעבץ בספרו מעין גנים )ל' ע"א(‬ ‫דמש"כ החובות הלבבות דמצוה וחיוב לחקור על האמונה המקובלת‪.‬וכמש"כ הראשונים גבי כל תוארים שליליים‬ ‫)עי' לקמן הערה ‪ 35‬ד"ה תוארים שליליים(‪ .‬כי היחוד הוא רק שלילת הריבוי‪ .‬עשה זה מטעמים אחרים עיי"ש‬ ‫מש"כ בזה‪ .‬ולכן לא נוכל להוריש‬ ‫ולהרחיק מלבבנו מבוכת הספק‪ .‬והריבוי כיון‬ ‫שאינו מדותיו ית' נוכל להבינו‪ .‬מאשר‬ ‫יוודע ע"י הקבלה‪ .‬אמנם כל שאר תוארים שליליים‬ ‫אינם מתארים מדותיו ית' כלל אלא שוללים מה שאינו‪ .‬ר"ל יחוד שאין אחר עמו‪ .‬‬ ‫שלילת מה שאינו הוא הוא התואר והמעלה עצמה‪ .‬משא"כ גבי יחוד‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èë‬‬ ‫וי"ל הטעם לזה ע"פ מש"כ רבינו שם )א‪:‬מב( דשאני מדת יחודו מכל‬ ‫שאר מעלותיו ית'‪ .‬אבל לעסוק בחקירה כדי לידע מה‬ .‬דבתחילה צריכין להאמין אמונה מצד הקבלה‪ .‬ולפי"ז יובן הטעם‬ ‫דרק יחודו ניתן לדעת ולברר‪ .‬אך אשר ידענוה ע"י‬ ‫חקירה‪ .‬אבל עכ"פ לא כתב החוה"ל שזה נכלל במצות וידעת היום‪.‬פן תשקר הקבלה‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי הקבלה נטמינה אך לא נדעה‪ .‬וגדר‬ ‫היחוד הוא שלילת הרע‪ .‬והחיוב דוידעתם היום‬ ‫וגו' מחייב שהאמונה יתישב בלב בלי שום ספק כדברי רבינו הנ"ל‪.‬‬ ‫אמנם במה דברים אמורים‪ .‬ורק ואח"כ כדי להסיר‬ ‫ספיקותיו ולחזק אמונתו‪ .‬נהנ נכון לבנו בטוח בה מכל וכל‪ .‬כשהחקירה בא רק לאמת את האמונה ע"י‬ ‫קבלה‪ .‬ואע"פ שמביא ראיות גם על מציאותו‪ .‬ולפי דברינו הנאמרים כאן אתי שפיר‪.‬‬ ‫עכת"ד‪ .‬וזה‪ .‬ולכן רק היחוד ניתן לדעת‪.‬‬ ‫המדקדק בדבריו יראה דמיירי דוקא באמונת היחוד לא על אמונת מציאותו‬ ‫ית'‪ .‬כאשר כבר התאמת אצלנו המופת‬ ‫עליה וחקרנו אחאיה וידענו אמיתה‪ .‬שגדר שאר המעלות הוא קיום הטוב מצד עצמו‪ .‬יעסוק בחקירה‪ .‬עכ"ד‪ .‬גדולה הדרך‬ ‫השניה מן הראשון‪ .‬כאשר יורה יתאמת ויכון הדבר הנודע ע"י החקירה‪ .‬‬ ‫דהמצוה של וידעת היום קאי רק על חקירה באמונת היחוד אף לדעת החוה"ל‪.‬הרי שידיעה בא מחקירה וראיה‬ ‫מופתית‪ .

‬וכאשר תשמע דבריהם יסתר אותם‬ ‫ל‬ .‬והחכמה מין אחר‪ .‬פלפלת‬ ‫בחכמה‪ .‬ואחר כך הוא נתבע בחכמה‪ .‬וכ' במו"נ )ג‪:‬נד( וזכרו החכמים ז"ל גם כן‪.‬וזה ביאור הכ' )הושע ב'( וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'‪.‬לא‪ .‬ועוד כדי שנשיב לכל מי שיטען עלינו בעניני‬ ‫אמונתנו‪ .‬כמש"א )דה"א כח( דע את "אלהי אביך"‪ .‬ואחר כך יתבארו במופת‪ .‬רצוני לומר‪ .‬‬ ‫ועי' בנימוקי מהרא"י עמש"כ הרמב"ם יסוד היסודות וכו' כי אחר‬ ‫שנתחזק האדם האמונה המורשה לנו מאבתינו אז ניתן לו רשות גם לחקור‬ ‫באלו יסודות‪ .‬הנה התבאר לך שידיעת התורה אצלם מין‬ ‫אחד‪ .‬ו"עמוד‬ ‫החכמות" – פי' גם נפש תדרשנו ע"י חכמה וחקירה‪ .‬הבינות דבר מתוך דבר‪ .‬ואחר כך ידוקדקו המעשים המטיבים דרכי‬ ‫האדם‪ .5‬וע"ע בזה מש"כ‬ ‫למעלה ד"ה "אמונה שייך למצות היחוד" בשם החסיד יעבץ‪.‬תחילה אומרים לו‪ .‬כשאדם נכנס לדין‪ .‬ועי' להלן הערה ‪ .‬וכ"כ בפ' רבינו בחיי למס' אבות )פ"ב( אהך דתנן ר"א אומר הוי‬ ‫שקוד ללמוד תורה‪ .‬וכ"כ המהר"ם שיק בדעת‬ ‫הרמב"ם )ספה"מ מצוה כה(‪ .‬‬ ‫וע"י ידיעה תתחזק גם האמונה בלבו‪ .‬ולכך‬ ‫תצטרך להאמין מצד הידיעה והחכמה‪ .‬קבעת עתים לתורה‪ .‬ועי' מעשה רוקח על הרמב"ם )שם(‬ ‫דעיקר מצות האמונה על ידי ידיעה אמיתית כדרך שעשה אברהם אבינו ע"ה‪.‬שיודעו הדעות ההם תחילה על דרך‬ ‫קבלה‪ .‬‬ ‫ועי' רד"ק עה"כ )דברי הימים א' כח‪:‬ט( דע את אלהי אביך ועבדהו וז"ל‬ ‫ואמר אלהי אביך ר"ל שיסמוך על הקבלה עד שידעם מעצמו‪ .‬להוציא ממנו‬ ‫מה שראוי לעשות‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ì‬‬ ‫להאמין‪ .‬וזה לשונם ז"ל בהיות האדם נתבע על אלו הענינים השלשה על הסדר‬ ‫הזה‪ .‬עכ"ל‪.‬אמרו‪ .‬לאמת דעות התורה בעיון האמיתי‪ .‬וע"י שניהם "לידע" שיש‬ ‫שם מצוי ראשון‪ .‬וכן ראוי שיהיה הסדר‪ .‬וזה כוונת הרמב"ם‬ ‫במש"כ "יסוד היסודות" – כלומר האמונה המורשה כי זה יסוד הכל‪ .‬וכ"כ ברד"ע שם דכוונת הרמב"ם דלא‬ ‫סגי באמונה אלא דצריכין גם ידיעה ע"פ חקירה‪ .‬והוא‪ .‬‬ ‫שהאדם נתבע בידיעת התורה תחילה‪ .‬ועי' הק'‬ ‫לס' או"ד לרס"ג )אות ו'( שאנחנו חוקרים בעניני אמונתנו כדי שיתאמת לנו‬ ‫בפועל מה שידענו מפי נביאי ה'‪ .‬דמי שיש לו אמונה מצד הקבלה איש מפי איש עד למשה‬ ‫מסיני מ"מ קרוב הוא כשישמע דברי הכופרים שיטה לבו אחר דעתם‪ .‬או להכריע אם אמונתו אמת‪ .‬ואחר כך‬ ‫הוא נתבע במה שראוי עליו מתלמודה של תורה‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫דראשית צריך אמונה ואח"כ ידיעה‪ .

‬‬ ‫וכ"כ בבית אלקים למבי"ט )שער היסודות פ' א'‪ .‬כי יש דברים שא"א לעמוד עליהם ע"פ מופת ושכל וא"א‬ ‫להשיגם כלל‪ .‬עכ"ל‪ .‬דחייב כל אדם‬ ‫להשכיל בידיעת מציאותו ואחדותו ויכלתו כפי יד שכלו שתמצא מופת‬ ‫למציואותו וכו' שהוא ודאי דבר גדול אך כל מה שנראה לו בשכלו שהוא נגד‬ ‫התורה לא יאמין בו ויתלה בדבר בקט שכלו‪ .‬וכ' המהרש"א ח"א ברכות )י"ז ע"א( אהך דאיתא שם מרגלא בפומיה‬ ‫דרבי מאיר גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי‪ .‬כי כולם מרועה א' ניתנו עיי"ש‪ .‬וכ"כ מהרש"ל‬ ‫לפרש לשון הסמ"ג שכ' דמצוה "להאמין ולשמוע הוא הקבלה"‪ .‬גם הראיות ניתנו להכחשה כ"א כפי שכלו ולכן אין לסמוך על‬ ‫החקירה לחוד‪ .‬‬ ‫אמונה וידיעה‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àì‬‬ ‫בראיות שכליות ואצ"ל שלא תטה אחריהם‪ .‬וג' דע"י החקירה יתחזק‬ ‫גם הקבלה כי אם מביאים ראיה מן השכל למיעוט או רוב אמונתנו נאמר שגם‬ ‫מה שא"א להשיג בודאי ג"כ אמת‪ .‬עיי"ש מה שמחלק בזה בין דרכו של נח לדרכו של‬ ‫אאע"ה‪ .‬וילמוד ויקבל ראיותיהם ויצרפם עם קבלתו האמתית‬ ‫באמונה ההיא כדי שיתחזק באמונתו‪ .‬כמו שהביא הסמ"ג אח"כ מרס"ג‪ .‬ב'( דשנהים צריכי‪.‬ואם לא‬ ‫תשיג יד עיונו להשיג מעצמו‪ .‬דיתרון הידיעה על האמונה משלשה‬ ‫פנים‪ .‬ושמיעה היא הקבלה שהוא המופת‬ ‫על הראייה‪ .‬ומביא סיוע לדבריו מש"ס פסחים )דף נ"ו‬ .‬אלא יכוין האדם המשכיל לעיין ולבקש מופת או ראיה על מה‬ ‫שהוא מקובל בידו מן האמונות‪ .‬ומביא מבעל הנצחון שאינו‬ ‫יוצא באמונה עד שילמד ספר מדע‪ .‬יסמוך על חכמי תורתינו אשר השכילו ואמתו‬ ‫במופת האמונה ההיא‪ .‬שאמונה היא‬ ‫ע"ד התולדה שמגודל בה כל ימיו מנעוריו‪ .‬שיסכים העיון לאמונה המקובלת‪ .‬א' שע"י חקירה תתחזק האמונה המקובלת שהרי ידיעה ע"פ שכל יתן‬ ‫ויוסיף יתר שאת ויתר עז להאמונה שהיא רק ע"פ קבלה‪ .‬וכ"כ גם בח"א ראש השנה )ל"ב‬ ‫ע"ב( ועל עיקר מציאות ה' אמר כי שם ה' אקרא וגו' לפי שיש לאדם להאמין‬ ‫במציאות ה' בקבלה ע"פ התורה ועוד נוסיף להשיג בשכלו מציאות ה' וחידוש‬ ‫העולם כמפורש בפסוק הלא ידעת אם לא שמעת וגו'‪ .‬וע"ע אבן עזרא עה"כ אנכי ה"א‬ ‫אשר הוצאתיך וגו'‪.‬ב' שידע להשיב‬ ‫לאפיקורס ולא יסיג אחור מאמונתו אם מקשים עליו‪ .‬ומ"מ קשה לסמוך על המופת בלבד אם לא‬ ‫שיהא אמונה תקוע בלבו מן התורה‪ .‬וכ"כ בס'‬ ‫עקידת יצחק )לך לך(‪ .

‬וכן נצטוינו לידע‬ ‫דבר זה בידיעה אמיתית‪ .‬אבל עדיין לא שמע ישראל אם היה מופת להם לפי‬ ‫דעתם לכך אמרו לו שמע ישראל כשם שאין וגו'‪ .‬וכ"כ השלה"ק‬ ‫)וארא נר מצוה( למען תדע כי אין כה' אלהינו )שמות ח‪ .‬אז ואנוהו מלשון אני והו‪ .‬‬ ‫שלש תדע אלה הם‪ .‬דע אתה בעצמך מצד ההשגה‪ .‬אין‬ ‫עוד זה מורה על יכולתו‪ .‬כי הוא‬ ‫יתברך יכול על כל היכולים‪ .‬שם‬ ‫)בעשרה מאמרות א‪:‬א( שורש הדברים הוא שורש השרשים‪ .‬רוצה לומר אני והו‬ ‫דבוקים ביחד כביכול‪ .‬וזהו מרומז במה שאמר )דה"א כח‪ .‬עכ"ל‪ .‬זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו‪ .‬וברצונו‬ ‫נוטל‪ .‬בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ )שמות ט‪ .‬רק ידיעה בלב מצד‬ ‫ההשגה‪ .‬על כן חל החיוב להיות בקי במופתים‬ ‫של חובות הלבבות‪ .‬אע"פ דבודאי היו בני יעקב‬ ‫בעלי אמונה ע"פ תולדה‪ .‬אמנם כשאין לי הידיעה מצד‬ ‫ההשגה רק מצד הקבלה שהוא אלהי אבי‪ .‬ולא די באמונה מצד הקבלה‪ .‬למען תדע כי אני‬ ‫ה' בקרב הארץ )שם יח(‪ .‬כאשר האריך בעל חובות‬ ‫הלבבות בשער היחוד‪ .‬ויכולתו‪ .‬אמר על השגחתו יתברך‪ .‬רוצה לומר נוסף על מה שהוקבע אמונת האלהות בלבך מצד אביך‬ ‫דהיינו הקבלה איש מפי איש‪ .‬וכל זה צריך לידע בלב ולהשיג נוסף על קבלת האמונה‪ .‬בעבור תדע כי אין כמוני בכל‬ ‫הארץ‪ .‬מציאות הש"י‪ .‬אז וארוממנהו‪ .‬כי הוא יכול על כל היכולים‪ .‬וע"ע שו"ת פנים מאירות‬ ‫לב‬ .‬רוצה לומר ידיעה בלב‬ ‫בהשגה מופתיית נוסף על הקבלה מצד אבותיו‪ .‬כי הידיעה נתפסת בלב‪ .‬לג(‪ .‬ט(‪ .‬עכת"ד‪ .‬כמו שנאמר )דברים ד‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áì‬‬ ‫ע"א( שאמרו בני יעקב לאביהם שמע ישראל וגו'‪ .‬ה' הוא האלקים זהו מציאת‬ ‫הש"י‪ .‬וזהו רמז הפסוק‬ ‫)שמות טו‪ .‬וכל שער היחוד יהיה בלב‬ ‫וזכרון מיוחד לידע ולהבין כי ה' אחד ושמו אחד‪ .‬וברצונו יתברך נותן יכולת למי שירצה‪ .‬עכ"ל )וע"ע מש"כ השלה"ק‬ ‫בזה מובא להלן ד"ה "ידיעה ע"י חכמת האמת"(‪ .‬ו(‪ .‬רוצה לומר כשזה אלי‬ ‫שהוא אלי מצד השגתי וידיעתי‪ .‬בשמים ממעל ועל הארץ מתחת זהו השגחתו בעליונים ובתחתונים‪ .‬ב(‪ .‬ואני מרוחק מאתו במצפון הלב‪ .‬אין כה' אלהינו כי הוא‬ ‫מחויב המציאות‪ .‬לט(‪ .‬כי הוא רם ונשגב‬ ‫ממני‪ .‬ויהיו מובנים בלב היטב היטב‪ .‬וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא‬ ‫האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד‪ .‬יד(‪.‬וידעת היום‬ ‫והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים )דברים ד‪ .‬כי אין בלתו להיות בעל יכולת במוחלט‪ .‬דע את אלהי‬ ‫אביך‪ .‬רומז על יכולתו יתברך‪ .‬כי‬ ‫אני ה' בקרב הארץ‪ .‬והשגחתו‪ .‬והוא הממציא את הכל כל העולמות העליונים ותחתונים‪ .

‬אבל חוקרים‬ ‫אנו קהל בני ישראל ומעיינים שלא בדרך הזו‪ .‬כי הבחינה בברואים והבאת‬ ‫ראיה מהם לחכמת הבורא יתברך‪ .‬כי מי שמעיין באופן זה אפשר שיטעה‪ .‬נאמר‪ .‬כי כבר צונו עליו עם המסורת האמתית‪ .‬שכיון שנוסף על האמונה מצד הקבלה‪ .‬ושלמות זולתם אלא דכוונתם להגיד שיש לשכל‬ ‫האנושי גבול‪ .‬והרי‬ ‫כולנו מסכימים שהעושה כן טועה ואף על פי שהוא בעל עיון‪ .‬‬ ‫ֹוע"ע הקדמה לס' או"ד לרס"ג אות ו' דהעיון האמתי לא יתכן שימנעוהו‬ ‫חז"ל מן האדם‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âì‬‬ ‫ח"א סי' ל"ט‪) .‬‬ ‫והמתעלם מחקור הרי זה מגונה ונחשב מן המקצרים בחכמה ובמעשה והוא‬ ‫דומה לחולה שהוא בקי בחליו ובדרך רפואתו סמך על רופא שמרפא אותו‬ ‫בכמה מיני רפואות והוא מתעצל לעיין בחכמתו וסברתו ברפואות הרופא‬ ‫לדעת אם הוא מתעסק בעניניו על דרך נכונה אם לא והיה יכול לעמוד על זה‬ ‫מבלי דבר שימנעהו‪ .‬‬ ‫ובלא"ה תוכל לשכוח גם הקבלה מאבותיך‪(.‬ובדברי יואל עה"ת‬ ‫)יתרו עמוד כג( פי' בזה‪ .‬ובקרן אורה מנחות )דף נ"ג ע"א( כ' דחיוב על האדם עצמו‬ ‫לקנות לב להבין ולדעת את ה' מלבד קבלת אבותיו שנאמר דע אל אלקי וגו'‪.‬אשר ייטב להם שישימו חסרונם‬ ‫ופתיותם שלמות וחכמה‪ .‬שם )שער הבחינה פ"ב(‬ ‫אך אם אנו חייבין לבחון בברואים אם לא‪ .‬כמו שיחשבו הפתאים והמתרשלים‪ .‬צריך‬ .‬‬ ‫ואיתא בש"ס ברכות )דף ל"ח ע"א( הכי קאמר להו קודשא בריך הוא‬ ‫לישראל כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא‬ ‫דאפיקית יתכון ממצרים דכתיב וידעתם כי אני ה' וכו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכבר חייבתנו התורה בזה‪ .‬ואפילו אם יגיע אל האמונה אין‬ ‫בטחון שלא תעקר ממנו בגלל איזו טעות שתיראה לו ותפסיד לו דעותיו‪ .‬ורק מנעו מלהניח‬ ‫ספרי הנביאים ולהחזיק במה שהעלה כ"א במחשבתו בעניני ראשית המקום‬ ‫והזמן‪ .‬אנו חייבין בה מן המושכל‪ .‬וע"ע האמונה הרמה עמוד פג‪ .‬והיא אשר אזכירנה ואבארנה‬ ‫בעזרת הרחמן עיי"ש‪ .‬ועי' במורה נבוכים )א‪:‬לב( דאין רצון הנביאים‬ ‫והחכמים ז"ל לסתום שער העיון לגמרי ולבטל השכל מהשיג מה שאפשר‬ ‫להשיגו‪ .‬ומן‬ ‫הקבלה‪.‬ושו"ת יכין ובועז ח"א סי' קל"ד‬ ‫גם בחובות הלבבות )שער היחוד פ"ג( כ' כי כל מי שיוכל לחקור על‬ ‫האמונה בדרך הסברא השכלית חייב לחקור עליו כפי השגתו וכח הכרתו‪.‬ומן הכתוב‪ .

‬עכ"ל‪.‬‬ ‫ועי' בזה בכוזרי )מאמר ה' אות כא(‪ .‬‬ ‫ועי' שלטי הגבורים ע"ז )דף ה' ע"ב מדפי הרי"ף( בשם הריא"ז דאין‬ ‫ללמוד כלל שאר חכמות כ"ש מספרי מינים כמו אריסטו ויהא תמים באמונתו‬ ‫עיי"ש‪ .‬א"כ זהו כוונת‬ ‫הגמרא‪ .‬כא( דהכ'‬ ‫דע את אלהי אביך ועבדהו פי' רק לסמוך על קבלת אבותיו ואבות אבותיו‬ ‫להאמין באלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב‪ .‬ודעתו כדעת החינוך )מצוה‬ ‫כה( שכ' וענין האמנה הוא‪.‬וע"ע מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות‬ ‫)מצוה כה( שכ' בתי' השני ד"ידיעה" זו שכ' הרמב"ם בא ע"י קבלת מסורת‬ ‫הענינים הנשגבים שהשיגו בהר סיני ויציאת מצרים‪ .‬ועי' ספר העקרים )ב' ט"ו(‪.‬אז יקיים מצות עשה‬ ‫זו מצוה מן המובחר‪ .‬אבל‬ ‫מי שזוכה לעלות במעלות החכמה בעיון מחקרי מופתי מצוה מן המובחר הוא‬ ‫לחבר אל האמונה גבורת המופת לדעת הרמב"ם‪ .‬ע"כ‪ .‬לקיים את המצוה דאמונה‪ .‬כי היכי ד"ידעיתו" ר"ל שתבואו לידי ידיעה ברורה בהשגה שכלית‬ ‫נוסף על האמונה מצד הקבלה‪.‬ולבבו יבין ובעיניו יראה במופת נחתך שהאמונה‬ ‫הזאת שהאמין אמת וברור אי אפשר להיות דבר בלתי זה‪ .‬וכ"כ הכוזרי )ה‪ .‬ושם )אות טז( מטרתו האחרונה‬ ‫של בעל חכמת הדברים בכל אשר הוא לומד ומלמד היא כי תעלינה בנפשו‬ ‫ובנפש תלמידיו אותן אמונות אשר בנפש התמים ההוא הן טבועות מטבע‬ ‫ויתכן כי חכמת הדברים תערער הרבה מאמונת האמת בלב בעליה על ידי‬ ‫ספקות מתעוררים ועל ידי דעות חלוקות הנמסרות בשם חכמים שונים בעלי‬ ‫חכמה זו דומים לאנשים הלומדים מקצבי השיר ומתאמנים במשקליו אנשים‬ ‫כאלה משמיעים קול המלה רבה ודברים הקשים להשמע לא כן אדם שהשיר‬ ‫טבוע בו מטבעו הוא קונה לו אמנות זו בלא כל טרח הלזה טועם טעם משקלי‬ ‫השיר ולכן לא יזיפם לעולם‪ .‬‬ ‫אך בקנאת סופרים על ספה"מ )מ"ע א'( כ' דדי עכ"פ בהנחה אמוניית‬ ‫בלא עיון מחקרי מופתי‪ .‬דהמוסיף ע"י מחקר מגרע‪ .‬ולכן בספה"מ כ' הרמב"ם רק דמצוה "להאמין"‪ .‬וכ"כ החסיד יעבץ‬ ‫לד‬ .‬דיכול‬ ‫לבוא לידי טעות כמו כמה גדולי החוקרים‪ .‬וע"ע שו"ת הריב"ש )סי' מ"ה(‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãì‬‬ ‫להשתדל להשיגה בידיעה ר"ל בידיעה שכלית וראיה מוחשית‪ .‬שיקבע בנפשו שהאמת כן וכו' אבל אם יזכה‬ ‫לעלות במעלות החכמה‪ .‬שהרי נאמרה לכל האומה‬ ‫ואפילו הדיוטות ונשים‪ .

‬עיקר אמונתינו מחוייב להיות מצד השמיעה באוזן‪ .‬למען יתרצו בתורה ועבודה‪ .‬דלעולם לא יעמוד אדם‬ ‫במקום סכנה עיי"ש‪ .‬והיה‬ ‫הדבר הזה להם כעת לעשות לה' ‪ .‬ועי' מש"כ בזה בקובץ‬ ‫שיעורים )ח"ב סי' מז( דאף לדעת המתירין והמחייבין את החקירה‪ .‬היא הקבלה"‬ ‫ושוב כ' דמה שאמר החוה"ל דקיום מ"ע של וידעת היום וגו' הוא ע"י חקירה‪.‬וגם מחמת דוחק הגלות והפיזור לא היה באפשרי‬ ‫להם לחכמי הדור להטעים להמון עם עניני האלוקית ולהתרחק מהגשמה מבלי‬ ‫הלבישם הענינים בחקירות שצריכין לזה‪ .‬דהיינו באנשים שמלא כריסם בבשר ויין ושיראתם‬ ‫קודמת לחכמתם‪ .‬הלא לעומת זה הסכנה‬ ‫שבחקירה אינה מתמעט אלא עומד וקיים בתקפו‪ .‬‬ ‫להתרחק מפיליסופיא בזמן הזה‬ ‫כתב בספה"ק דרך פקודיך )ל"ת י"א שלא ימצא חמץ בפסח( דהחסידים‬ ‫הראשונים כמו החוה"ל ורס"ג ושאר כת הקודמים‪ .‬אבל לא באנשים פחותי ערך כמונו‪ .‬א"כ היתר‬ ‫וחיוב עסק בחקירה תלוי בדרגת האמונה הפשוטה שבלב האדם‪ ..‬‬ ‫בזמן הזה הוא ע"י ידיעת חכמת האמת עיי"ש‪.‬והרי אף‬ ‫שבמשך הדורות הלבבות ממתעטים והולכים‪ .‬ועי' שו"ת חוות יאיר )סי' קכד( והנה בדורות הראשונים‬ ‫לפי מה ששמעתי היו שומעים ולומדים בבחרותם ספר העקידה והעקרים‬ ‫והכוזרי ודוגמתן מפני שהיה כל מגמתן להשלמת נפשם שהוא האמונה‬ .‬ורק אח"כ מותר לחקור‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äì‬‬ ‫בספרו מעין גנים )ל' ע"א(‪ ..‬והרבה תפסו בדעה זו‪) .‬על כן הגדולים אשר היו בארץ בימים ההם הוצרכן‬ ‫לקרב את העם אל התורה ע"י אמונה בחקירות כו' מה שאין כן בזמן הזה‪.‬זהו רק‬ ‫היכא דלא שכיח היזיקא‪ .‬ועי' הערה ‪ 28‬מה שהבאתי‬ ‫מס' האמונה הרמה‪(.‬להיות אז באלף‬ ‫החמישי בסוד עולם התוהו‪ .‬עסקו בפילוסופיא רק כדי‬ ‫להשיב לאפיקורוס בויכוחים שהיו להם בימים ההם‪ .‬‬ ‫ומלבד כל זה הלא הבאנו למעלה דאין לעסוק בחקירה עד שיתיסד בלבו‬ ‫אמונה פשוטה מצד הקבלה כיתד תקוע‪ .‬ומעתה תבין להיות באלף החמישי רוב‬ ‫הנשמות מעולם התוהו‪ .‬‬ ‫כאשר האיר לנו השי"ת אור שבעת הימים מרן האריז"ל נשמות על עולם‬ ‫התיקון‪ .‬ועוד‪" .

.‬כגון חכמות‬ ‫חיצוניות‪ ..‬וחכמת הפילוסופיה ‪ .‬ומובא דבריו בשלה"ק )מס'‬ ‫שבועות נר מצוה לא(‪..‬כן המתעסק בחכמת הפילוסופיה תרחיקהו‬ ‫מעט מעט והוא לא ידע ‪ .‬כי כל המשחיתים אמונתם המאבדים תקותם מהעולם הבא‪ .‬יאבד אמונתו‪ ...‬כמו הבריא אשר הרגיל‬ ‫במאכלים רעים ‪ ..‬כי יותר יהיה ההיזק הבא עליו מן התועלת‬ ‫שירוויח בו‪ .‬ויחשוב שהוא מחזיק בתומתו והוא‬ ‫לא ידע שהוא רחוק ממנה מאוד וכו'‪ ..‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ì‬‬ ‫בשרשי הדת לכן למדו ספרים המדברים וחוקרים בזה‪ .‬ורבים יהרגו נפשם על דבר הזה‪ .‬‬ ‫ובספר הישר לר"ת )שער ו'(‪ :‬יש חכמות משחיתות האמונה‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי ישחו בתוך המים ‪ .‬‬ ‫ולא ידעו כי רחקו מן האמונה‪ .‬וזה הי' מחלוקת בין‬ ‫לו‬ .‬ואם יחשוב שהוא‬ ‫חסיד ולא יוכלו החכמות להשחית אמונתו‪ .‬וישליך עסק זה‪ ..‬חכמת הפילוסופיה כמו ים הגדול‪ .‬וחכמת‬ ‫הפילוסופיה יש לה בהתחלתה דברים והקדמות משבשים האמונה‪ .‬א( מחקר המבוסס על פילוסופיא היוונית‪ ..‬אם לא יהי לו מלמד ובקי וחסיד שיורהו‬ ‫וישמרהו מן המקומות אשר תחלש אמונתו וכו'‪ .‬אבל הוא‬ ‫מתרחק מעט מעט מהאמונה ואינו מרגיש‪ .‬וידמה הרוצה‬ ‫להתעסק בה כמי שירצה לבוא אל תוך הים‪ ..‬וכמה חכמים בעיניהם חשבו כי עלו למרום החכמה ‪...‬ונשחת בנין אבריו והרכבת גופו ‪ .‬עכ"ל‪.‬והיינו דב' מיני ראיות שכליות‬ ‫ישנם‪ .‬הם‬ ‫אשר דבקו בחכמות חיצוניות ואשר התחברו ללומדיהם‪ ..‬ירחק מהן בכל כחו‪ .‬כי‬ ‫בטרם שישיג מהם תועלת‪ .‬ויחשוב‬ ‫עצמו לבריא והוא קרוב למות ‪ ..‬וחכמות האפיקורוס‪ .‬וידמה למי שאבד חפץ בשביל חפץ‬ ‫אחר ולא השיג השני ‪ .‬ובזה יפה עושין דורות‬ ‫הללו שמתרחקים מאותן הלימודים כי טוב ויפה לנו ולבנינו להאמין האמונות‬ ‫המוטלים עלינו בלי חקירה‪ .‬‬ ‫אמנם בספר קנאת סופרים על הרמב"ם )שם( כ' דאין הכוונה בחקירה‬ ‫וראיה מופתי כאן להמיוסד על הפיליסופיא היוונית אלא לראיות מן השכל‬ ‫אשר לא יכחישום שום בעל חי מדבר עיי"ש‪ ..‬אין הדבר כאשר ידמה‪ .‬ושם )בשער י"ג( עוד אם‬ ‫מתעסק בחכמות החיצוניות אשר מחייתו הם‪ .‬כשיאמרו לו במצולתו יש פנינים‬ ‫ואבנים יקרות‪ .‬והוא לא ירגיש‪ .‬צריך לבקש עסק אחר שתהיה‬ ‫מחייתו ממנו‪ .‬ולא יבטח‬ ‫כל הנכנס בה שלא תאבד אמונתו‪ .‬ולא יכירו הדבר‪ ..

‬‬ ‫וכגון ב' פעמים ב' הוי ד'‪ .‬וכ' דרק בעלי דמיון שואלים שאלה כזו‪ .‬אבל‬ ‫על הפילוסופיא כ' שאינה אמת )ה‪:‬יד‪ .‬דמה שלא שייך נמצא בלא ממציא הני‬ ‫מילי נמצא שיש לו מדה וקצב‪ .‬הפשוטה והברורה‪ .‬גם הרמ"א‬ ‫)תורת העולה ב"ב( מחלק בין מושכל ראשון המוכרח ע"פ סברא פשוטה ובין‬ ‫פילוסופיא‪ .‬שהרי השכל‬ ‫הנטוע באדם מכריח זה ואי אפשר לחלוק עליו בשום אופן ע"כ‪ .‬וכעי"ז כ' גם‬ ‫החזו"א בספרו אמונה ובטחון )א‪:‬ט ד"ה כתב הר"ם – וקטע זה השמיטו‬ ‫המו"ל בהוצאת הרב ש‪ .‬אבל נמצאים כמו הבורא ית' א"צ‬ ‫התחלה עיי"ש‪ .‬הרי מציאות‬ ‫סיבה ראשונה מוכרח המציאות – וזה כולל כל הידיעות שבד' עיקרים‬ ‫הראשונים של הרמב"ם ושרבינו מציע בפרק זה כדיבואר להלן הערה ‪– 54‬‬ ‫מוכרח בפשטות ע"י שכל הישר הפשוטה עד שלא בא ידיעה זו מצד המצוה‬ ‫דהכל ידעוהו בלא"ה מחמת רוב פשיטותו‪ .‬ומה שיש לה התחלה יש לה‬ ‫הויה‪ .‬והלא גם הכוזרי )מאמר ה‪:‬יח( כ'‬ ‫דמציאות סיבה ראשונה מוכרח יען דלא שייך שלשלת של סיבות אין מספר‪.‬‬ ‫ואע"פ שאף בלא אמונת חדוש נוכל לעמוד ג"כ על מציאות הבורא כמש"כ‬ ‫הרמב"ם‪" .‬יען‬ ‫שהמחודש לא יחדש עצמו‪ .‬‬ ‫)ועי' מש"כ החסיד יעבץ בספרו יסוד אמונה )דף ג‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ì‬‬ ‫הקדמונים‪ .‬ומחקר שכלית כזה‪ .‬מ"מ קשה לעמוד על הדבר אם לא חכם גדול בקי בדרכי ההיקש‬ ‫והמופת מה שאין כן באמונת החדוש ולכן הוא יסוד התורה והאמונה" עכ"ל‪.‬גריינימן‪ .‬דדבר זה שיש עלה וסיבה מחוייב‬ ‫המציאות אינו בא מצד המצוה דכבר מודו בו אף בלא מצוה‪ .‬ועי'‬ ‫מש"כ הר"ן בדרשה )דרוש ט'( שדעתו דהמצוה דאנכי ה' אינו מחייב להאמין‬ ‫שיש שם עילה וסיבה וכו' כמש"כ הרמב"ם‪ .‬אינו תלוי‬ ‫בפילוסופיא כלל אלא בשכל הפשוט הנטוע בכל אדם גדול וקטן‪ .‬ועכ"פ הלא‬ ‫כל הידיעות שכ' רבינו בפרק זה שידענום גם ע"י החכמות כולם נובעים‬ .(:‬כי המאמין בחדוש‬ ‫העולם ובהשגחה מעצמו יאמין האחדות ולא נסתפק שום אדם בזה וכו'‪ (.‬סג‪-‬סה(‪ .‬ולכן תיקנו ברכת יוצר המאורות תיכף קודם קבלת‬ ‫עול מלכות שמים כי זה בזה תלוי וע"י אמונת החידוש עומדים על מציאות ה'‪.‬וע"ע א‪:‬ד‪.‬‬ ‫וכ' גם דמה שאין לו סיבה מוכרח להיות קדמון ונצחי וסיבת הכל עיי"ש‪ .‬אבל בהוצאה שבסוף ס'‬ ‫חזו"א על טהרות שם הוא נמצא כולו(‪ .‬ומה שיש לה הויה יש לה מהוה‪ .‬שכ' שלכן אמונת החידוש הוא יסוד התורה והאמונה‪ .‬עיי"ש‪ .‬וב( הערת השכל הפשוטה והישרה שלא יכחישוהו שום בר דעת‪.‬ולא נמצא שם כלל‪ .‬שיש לה התחלה‪ .

‬דבר והיפוכו‪ .‬וזה מיקרי עץ הדעת טוב ורע‪.‬עכ"ד‪ .‬‬ ‫שחוקר בדעת טוב ודעת רע ג"כ‪ .‬שני דברים צריכים‬ ‫לח‬ .‬הרי שחייבים אנחנו לידע בידיעה‪ .‬‬ ‫צורך החכמה הזאת רב הוא‪ .‬ומזה יוצא הכל‪.‬ופי' ע"פ הך דברכות )דף נ"ז ע"א( הרואה לולב בחלום אין לו‬ ‫אלא לב אחד לאביו שבשמים‪ .‬דמ"מ גומא נשאר אם יודעים גם הדעות‬ ‫שכנגד‪ .‬וזה דומה לחטא אדה"ר נצטווינו לתקן ע"י‬ ‫התורה תמים תהיה עם ה' בלא שום חקירה עיי"ש‪ .‬אם כן‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çì‬‬ ‫ומוכרחים ממה שא"א מסובב בלא סיבה והויה בלא מהוה‪ .‬כמו שנאמר בפירוש והשבות אל לבבך‪ .‬עכ"ל‪ .‬וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים‬ ‫וכו'‪ .‬ובס' הליכות שלמה )ח"א‬ ‫עמוד שסח( כ' ג"כ ע"ד זה לפרש הך דאיתא בשבת )דף קט"ז ע"א( אמרו ליה‬ ‫לרבא מאי טעמא לא אתית לבי אבידן )מקום שמתווכחין המינים עם ישראל‬ ‫בעניני אמונה( אמר להו דיקלא פלניא איכא באורחא וקשי לי ניעקריה דוכתיה‬ ‫קשי לי‪ .‬‬ ‫והרי לא כ' רבינו שיתאמתו האמונות ע"י פילוסופיא אלא ע"י חכמת הטבע‬ ‫וההנדסה וכדומה חכמות שאין להם הפגמים והדופי שבפילוסופיא‪ .‬אלא בדברים‬ ‫המתישבים על הלב‪ .‬גם יש‬ ‫לחלק ע"פ מש"כ בספה"ק דרך פיקודיך )ל"ת י"א שלא ימצא חמץ בפסח(‬ ‫דדרך חקירת הפילוסופיא לחקור בכל חלקים הסותר‪ .‬חזור‬ ‫מזה‪ .‬יבוא בחקירותיו לחקור אם הוא‬ ‫נמצא‪ .‬וזהו שאמר להם דקל בדרך‪ .‬כללי ספר מלחמות משה )כלל א'(‪ :‬הצורך בחכמת האמת‪.‬ואמר להו דוכתי' קשי לי'‪ .‬ולא באמונה בלבד‪ .‬ומה הוא זה ש"ם‬ ‫לנו לדעת ‪ -‬כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל וכו'‪ .‬שכן כתוב‪ .‬כי‬ ‫מצוה היא עלינו‪ .‬כלומר‪ .‬כגון‬ ‫כשיבוא הפילוסוף לחקור על מציאות הבורא‪ .‬משא"כ הדרך שכ' הקנאת סופרים שאינו חוקר על הצדדים‬ ‫המנגדות כלל אלא להבין הוכחות ברורים ופשוטים שא"צ לחקור עליהם כלל‬ ‫וכ"ש לעסוק בצד שכנגדם‪.‬ואמרו לי' ניעקרי'‪ .‬וכן יצוייר ח"ו ההיפך‪ .‬הגם שיסתור דעת זה בחקירת השכל מ"מ‬ ‫בחקירתו לפי שעה הוא מטה דעתו לצד זה‪ .‬וכן מש"כ‬ ‫רבינו בלשון לימודים )מובא למעלה( דידיעה יכול לבא ע"י מחקר י"ל‬ ‫שכוונתו לראיות ברורות ופשוטות ע"ד מש"כ הקנאת סופרים הנ"ל‪ .‬‬ ‫ידיעה ע"י חכמת האמת‬ ‫ספר הכללים‪ .‬תחילה אומר לך שאנו חייבים לדעת אותה‪ .‬כי הוא רוצה בלב‬ ‫אחד ואינו רוצה לדעת את הדעות המנגדות‪ .

‬והוא מה‬ ‫שצוו עליו הנביאים באמרם‪ .‬אמור לי אתה מאין נדעם‪ .‬שם )פתח ב'( ותועלת‬ ‫החכמה הזאת הוא שנבין זה בידיעה ברורה‪ .‬וכ"כ בספרו דרך חכמה וז"ל והנה‬ ‫העיקרי אינו אלא העיון באלקות‪ .‬והרי אלו הם‬ ‫שני החלקים בפשט התורה וכו' עכ"ל‪ .‬ובזה‬ ‫הוא מתקרב לו ומתדבק בו דביקות שלם‪ .‬וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים‬ ‫וכו'‪ .‬‬ ‫רמ"ק אור נערב )ח"ב פ"א( כ' גם דמצוה לידע משמע שצריך ידיעה‬ ‫ממש והשגת האלהות כפי כח דעת האנושי‪ .‬רק על המצוות‪ .‬כי על מה סובב פשט התורה‪ .‬‬ ‫דרך אמונה למהר"ם אבן גבאי זלה"ה‪" :‬אין לשכל האדם יכולת ולא כח בה כי‬ ‫היא למעלה ממנו ולא תושג בחקירה כלל‪ .‬מחכמת פשט התורה לא נוכל‬ ‫להבין את זאת‪ .‬דהיינו בסתרי יחודו ית' ורוממותו‬ ‫ושלימותו‪ .‬ופרטות החכמה הזאת‬ ‫הוא רק פרטות ידיעת ההנהגה בכל חקותיה ומסיבותיה‪ .‬שהאדון היחיד הוא המשגיח ומנהג הכל‪ .‬‬ ‫"וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ‬ ‫מתחת אין עוד"‪ .‬והשראת כבודו ושכינתו‪ .‬וכן סתרי בריותיו וכוננותיהם‪.‬וזה‪ .‬ולא בשום ענין אחר‪..‬דע את אלקי אביך ועבדהו‪ .‬ולדעת זאת‬ ‫בידיעה ברורה בדברים המתישבים על הלב‪ .‬על אופן עשייתם‬ ‫וכל משפטיהם‪ .‬כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע‬ ‫אותי‪ .‬ועל כל זה הזהיר משיח אלהי יעקב‬ .‬ובשיעור מה שישתדל להשיג מן‬ ‫העיון הזה כך יהיה שיעור השלמיות שיקנה‪ .‬קל"ח פתחי חכמה )פתח א'( יסוד האמונה ועיקר החכמה הוא‬ ‫יחודו העליון ית"ש ‪ .‬והקורבה שיתקרב‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èì‬‬ ‫אנו לדעת‪ .‬ואיך נבין זה‪ .‬אלא כשנבין ההנהגה הזאת הסובבת מראש‬ ‫העולם עד סופו‪ .‬בין בעליונים בין‬ ‫בתחתונים‪ .‬וההנהגה שהוא מנהג את עולמו‪ .‬והשני ‪ -‬שאין אחר ח"ו‪ .‬שהכל הוא רק מאתו‬ ‫ית"ש להעמיד רק חפצו הטוב להיטיב‪ .‬כי כל חכמת האמת אינה אלא חכמה מראה אמיתת‬ ‫האמונה‪ .‬והרי אנו צריכים לדעת שהקב"ה הוא המנהג הכל‪ ..‬אז יהיה דבר זה נראה לעינים שכך הוא‪ .‬ואיזו חכמה‬ ‫תודיעם לנו‪ .‬או על סיפור המעשים שהיו‪ .‬להבין כל מה שנברא או שנעשה בעולם ‪ .‬‬ ‫והעבודה שהטיל על מי שהטיל מהם‪ ..‬שני‬ ‫הדברים האלה שצריכים אנו לדעת‪ .‬ושפע נבואתו‬ ‫ורוח קדשו ‪ -‬זהו העיון אשר בו תלה האדון ב"ה שלימותו של האדם‪ .‬אשר מוזכרים בה‪ .‬שהוא מה שנצטוינו על זה‪.‬והיינו ע"ד חכמת האמת עיי"ש‪.‬עכ"ל‪ ..‬והיינו לדעת אמיתת יחודו ית"ש‪ .

‬‬ ‫כז("‪ .‬‬ ‫)אמנם להנ"ל איכא תנאים קודמים למעשה‪ .‬ט( דע את אלהי אביך ועבדהו‪ .‬מה שכתוב דע‬ ‫את אלהי אביך‪ .‬יד(‪ .‬וז"ל‪ :‬אך תזכור את אשר‬ ‫הזהרתיך על ענין הכונה שאם יהיה העיון רק לשביעת החמדה‪ .‬והב' הוא כלל‬ ‫דרכי החקירה והבחנת העיונים‪ .‬בענין אחדותו יתברך‪ .‬משמע שאי איפשר לעבדו אם לא תקדם לו הידיעה בו‪ .‬וידיעה זו אינה מה שבדה מלבו היוני והנמשכים אחריו כי הוא‬ ‫מחוץ לפרגוד מושבו‪ .‬הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה )ע"פ איוב ה‪.‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪î‬‬ ‫לשלמה בנו )דהי"א כח‪ .‬ט( באמרו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך‬ ‫ועבדהו‪ .‬וא"א לעבדו‬ ‫אם לא ידעהו‪ .‬וזהו כלל כתבי הקדש וביאוריהם העיקריים‪ .‬אשר בלא"ה א"א לעסוק‬ ‫בחכמה זו‪ .‬וכ"כ בספרו תולעת יעקב )הקדמה( "‪ .‬כי עליהם נוסדים חקירות העיון באלקיות‪ .‬הא' הוא כלל כל הידיעות שצריך האדם‬ ‫לידע קודם שיכנס לחקירות העיון באלקיות‪ .‬אין זה העיון‬ ‫עיקרי שאני אומר לך עתה‪ .‬אלא העיון באלקות בכונה המיושרת שהיא לעשות‬ ‫נחת רוח לפניו ית' שגזר עלינו שנשתדל לקנות שלימותינו בעיון הזה ונעשה‬ ‫רצונו‪ .‬ובני ישראל דבקים בה' אלהיהם ובדוד מלכם במקום‬ ‫הקדש לומדים תורה וחכמה מפיו ומפי עבדיו העומדים בסודו‪ .‬הוא סוד לימוד‬ ‫חכמת הקבלה מחכימת פתי‪ .‬ומי שלא ראה אור החכמה זו לא ראה מאורות‬ ‫מימיו‪ .‬והם אותם שעליהם נבנות‬ ‫החקירות ההן‪ .‬לט(‬ ‫וידעת היום וגו' וכתיב )דה"א כח‪ .‬אשרי עין ראתה כל‬ ‫אלה‪ .‬וסוד האצילות‪ ..‬וידיעת שמותיו‪ .‬וכמש"כ רבינו בספר דרך חכמה‪ .‬כי אז יבין וישכיל סוד אחדותו ברוך הוא וסוד השגחתו וענייני‬ ‫התוארים הנזכרים בתורה הנעלמים מחכמי הפילוסופים‪ .‬כמו שאמר הפסוק )תהלים צא‪ .‬וכל הגוים‬ ‫כאין נגדו כי ממקום התוהו והאפס היא האשפה הנזכרת לרואי פני המלך‬ ‫יניקתם ולא כאלה חלק יעקב‪ .‬וההכניי גם הוא יתחלק לשנים‪ .‬אמר‬ ‫דע‪ .‬ומתוך כך יתגלו‬ ‫לו סתרי תורה ויכיר את מי שאמר והיה העולם כענין שכתוב )דברים ד‪ .‬עכ"ל‪.‬שלה"ק )בעשרה מאמרות א‪:‬י( עוד פירוש הפסוק‪ .‬ואי איפשר‬ ‫לדעת אתו אם לא מצד החכמה האמיתית היא חכמת הקבלה כידוע לבעליה‬ ‫הזוכים לה"‪ .‬ומאמרי החכמים‬ ‫ז"ל בש"ס ובהגדות‪ .‬עכ"ל‪ .‬והוא הלימוד ההגיוני שצריך האדם ללמד‬ ‫בהם את שכלו כדי שיוכל להבחין ולחקור מה שצריך לחקור ולהשיג מה‬ ‫מ‬ .‬עכ"ל‪ .‬אשגבהו כי ידע שמי‪ ..

‬כאומן אשר יחסרו לו כלי האומנות‪ .‬כבר כתב‬ ‫ע"ז ק"ז הנועם אלימלך באגרת‪ ..‬ואין ספק שהם טועים טעות גמורה מכמה טעמים‪ .‬כי הנה עיון זה בבחינת עיון‪ .‬ואחזו להם דרך‬ ‫הנמשל בחכמה הזו עד שקרובים לטעות לדמות להם גשמות בדברים‬ .‬ומש"כ‬ ‫אח"כ שאם האיש הזה יהיה כבד וקשה בענין העיון בתלמוד מוטב לו שיניח‬ ‫את ידו ממנו אחר שבחן מזלו בחכמה זאת ויעסוק בחכמת האמת‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי הת"ח העוסקים בתורה לשמה ולא לשמו‬ ‫לעשות לו שם צריך שיעסוק בתחילה בחכמת המקרא והמשנה והתלמוד כפי‬ ‫מה שיוכל שכלו לסבול ואח"כ יעסוק לדעת את קונו בחכמת האמת וכמו‬ ‫שציוה דהע"ה את שלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו‪ .‬עכ"ל‪) .‬והמין הב' ‪ ..‬ומצד זה נמצא גם הוא מכלל האמצעים ‪ ..‬דרך משל‪ .‬מהם חוטאות‪ .‬כי זולת זה לא יוכל להגיע לעולם אל הידיעה הנכונה‬ ‫והברורה‪ .‬והיינו מעשה המצות‪ .‬נבא עתה לבאר המתקרבים אליה‪ .‬כונתם האיך‬ ‫תהיה כדי שתהיה רצויה לפני קונם‪ ..‬וכ' הרמ"ק‬ ‫)אור נערב א‪:‬ו( אחר שדברנו במתרחקים מהחכמה הזאת די הצורך ובטלנו‬ ‫דעתם כיד ה' הטובה עלינו‪ .‬כי במתקרבים ראינו שלש כתות‪.‬והחלק הב' מן האמצעים‬ ‫במקרה הוא כלל קצת חכמות שצריכים אנחנו להם לאיזה חלק מחלקי מצוה‬ ‫או מצות‪ .‬הא'‪ .‬‬ ‫מהם טועות‪ .‬שלא ראו‬ ‫אור הפלפול מימיהם ולא נגה אורו עליהם וקלקלו השורה‪ .‬שנצטרך להם לעניני מצות‬ ‫העיבורים והכלאים והתחומין וכיוצא‪ .‬היא קצת מבני‬ ‫דורנו שאין להם מבוא לא במקרא ולא במשנה ולא בגמרא והם עוסקים‬ ‫בחכמה זו‪ ..‬דמ"מ לפי הבנת דעתינו בדורות הללו עיקר‬ ‫הלימוד בש"ס ופוסקים ואף מי שאינו יכול ללמוד אף משניות‪ (.‬ההנדסה התשבורת והתכונה‪ .‬מהם רצויות‪ .‬לא אמצעי לתכלית ולא הכניי לעיון‬ ‫עיקרי‪ .‬ונאמר‪ .‬והנה הכת הטועה‪ .‬שגם‬ ‫הוא אחד מן האמצעיים לתכלית כמ"ש‪ ..‬והרי זה עיון מצטרך לשיוכל המעשה‬ ‫ליעשות‪ .‬הוא בביאור כל המצות והדינים בכל שרשיהן ופרטיהן‬ ‫הראשיים‪ .‬אבל הוא הכניי לאמצעי אחר בלתי עיוני‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àî‬‬ ‫שצריך להשיג באלקיות‪ .‬ובעץ חיים )הקדמת מוהרח"ו‬ ‫לשער ההקדמות( וז"ל ואמנם אל יאמר אדם אלכה לי ואעסוק בחכמת הקבלה‬ ‫מקודם שיעסוק בתורה במשנה ובתלמוד כי כבר אמרו רבינו ז"ל אל יכנס אדם‬ ‫לפרדס אא"כ מלא כריסו בבשר ויין והרי זה דומה לנשמה בלתי גוף שאין לה‬ ‫שכר ומעשה וחשבון עד היותה מתקשרת בתוך הגוף בהיותו שלם מתוקן‬ ‫במצות התורה בתרי"ג מצות ‪ .‬שלא יוכל ודאי להוציא כלי‬ ‫למעשהו‪ .

‬ה' יצילנו מהם ומחלקם‪ .‬דאמר רבי יוסי בר‬ ‫חנינא כל המתכבד בקלון חבירו אין לו חלק לעולם הבא בכבודו של מקום על‬ ‫אחת כמה וכמה‪ .‬‬ ‫והנה יבושו רזון בחלקם‪ .‬שיש להם חלק במקרא וחלק בגמרא והוראותיה‬ ‫שהם אצלינו כמשנה‪ .‬‬ ‫מב‬ .‬אלא ראוי‬ ‫ראשונה להפשיט מעליו קליפת הגאוה הגסה המונעת אותו מלהשיג האמת‪.‬היא אותם המתקרבים אל חכמה זו מפני שיראו‬ ‫בעיניהם חכמים גדולים ואין להם חסרון אלא בחכמה הזו‪ .‬אתמהה בשביל להתגאות ולומר‬ ‫אני דורש במעשה בראשית‪ .‬ולומדים אותה לשמה ליכנס בסודותיה‬ ‫לדעת את קונם‪ .‬והנה יצטרף להם בטענה זו חלק‬ ‫גאוה גסה אשר להם ועוד שהם לומדים בה שלא לשמה‪ .‬כי מפורסם בתקונים )ת"ז בהקדמה א'( היות סדר המדרגות‬ ‫בחכמת תורתנו הקדושה מארי מקרא‪ .‬ומה כתיב אחריו מה רב טובך אשר צפנת ליריאך ולא לבוזין‬ ‫את מוראך" עכ"ל‪ .‬וזה כדי שיזכו להיותם‬ ‫שלימים בכל חכמה‪ .‬רב‬ ‫הונא בשם בר קפרא פתח תאלמנה שפתי שקר וגו'‪ ..‬וכדי להיותם‬ ‫שלמים בכל אחזו להם לעסוק מעט בחכמה הזו‪ .‬הדוברות על צדיק חי‬ ‫העולמים‪ .‬אתמהה מבזה על כבודי‪ .‬וחלק בחכמה זו‪ .‬והכת הרצויה‪ .‬ישתתקן כמשמעו‪ .‬ובזה יזכו‬ ‫לבטח לדרכו‪ .‬‬ ‫ותחת כבודם יקד יקוד כיקוד אש‪ .‬ואחרי כן מארי משנה‪ .‬הם אותם‬ ‫האוחזים להם דרך הישר‪ .‬ועל אלה וכיוצא באלה אמרו רבותינו ז"ל בב"ר )פרשה א' ז'(‪" .‬והן אמת אין ראוי לכל הבא למלא‬ ‫את ידו‪ .‬ונותנים טעם לפגם וכי חכם שכמותו ידבר לפניו אחד מן‬ ‫השפלים בחכמה הזו ולא יענה גם הוא חלקו‪ .‬והם עלה להם אל מארי קבלה בלי סולם ודרך המעלות ‪ .‬ואומר והנה‬ ‫אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה‪ .‬‬ ‫ולהתפלל לפני קונם ליחד במצותיו קב"ה ושכינתיה‪ .‬וישתוה בעיניהם חלק‬ ‫מחכמה זו כחלק קצר אשר להם ברפואה ובתכונה ובהגיון ובמספר ובשאר‬ ‫החכמות‪ .‬והיא העבודה הרצויה‬ ‫לפני בורא כל‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áî‬‬ ‫העליונים ‪ ..‬והנה החוטאת‪ .‬ובוז‪ .‬ובזה ידעתי נאמנה כי ילך לבטח וכו' עכ"ל‪ .‬העוזבים ארחות יושר ללכת בדרכי חשך‪.‬בגאוה‪ ...‬להשיג המעלה הנפלאת בהשגה האמתית בידיעת התורה‪.‬עתק שהעתיק מבריותיו‪ .‬הב'‪ .‬ואחרי כן מארי‬ ‫קבלה‪ .‬יתפרכן יתחרשן ישתתקן‬ ‫יתפרכן יתחרשן היך מה דאת אמר או מי ישום אלם או חרש‪ .‬שם )ג‪:‬א( בהכנת‬ ‫עצמו להיותו ראוי ליכנס אל ההיכל הזה‪ .‬ללבוש את בגדי השרד לשרת בקדש יבא וילבש ח"ו‪ .‬וסופו נופל‬ ‫בשוחה עמוקה ולכן צריך להיות להם מבוא בדינים בהנהגה הישרה‪ .‬הנה הורה בפירוש על הכת הזו שכבודה בקלון ימירו‪.

.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âî‬‬ ‫ויכוין לבו לשמים כדי שלא יכשל ‪ .‬ואינו מכיר ערכו אלא חושב עצמו שנעשה מקובל מוסמך וחושב‬ ‫שבלימודו זה נהורין ליה שבילין דרקיעא כשבילי דנהרדעה וכו' עכ"ל‪ .‬ורוב המתפרצים לעלות בחכמה זו קודם‬ ‫הזמן הראוי קומטו בלא עת" עכ"ל‪ .‬שנית‪ .‬כי דברינו נכונים ונכוחים ומיוסדים על אדני פז דברי רבותינו‬ ‫ז"ל בכמה מקומות‪ .‬ומש"כ הש"ך ורוב‬ ‫מתפרצים וכו' עי' מש"כ בענין כעי"ז בשער הכוונות )דרושי הפסח דרוש יב(‬ ‫וז"ל כי א"ל העורב ההוא כי לפי שגילה הסוד הזה לכל בני האדם בפרהסיא‬ ‫לכן נענש בעת ההיא בב"ד של מעלה וגזרו עליו שימות בנו הקטן ותיכף הלך‬ ‫לביתו ובנו היה מטייל בחצר ובאותה הלילה חלה את חליו ומת אחר ג' ימים‬ ‫רחמנא ליצלן ולכן ראוי לכל בעל נפש הרואה הדברים האלו להסתירם‬ ‫בתכלית ההסתר זולת הכלל הנודע בכל החכמה הזו כי כבוד אלהים הסתר דבר‬ ‫ואין מקום להאריך בזה כי הדברים נודעים וכל מה שיסתיר האדם הסודות‬ .‬ואל יחשוב המעיין דברים אלו אליו דרך עצה‬ ‫ויפרע עצתנו‪ .‬גם שצריך‬ ‫קדושה וטהרה וזריזות ונקיות לזה‪" .‬כדי שיהיה מורגל ויוכל להפשיט המאמרים מהמשלים ובזה יגיע אל‬ ‫המכוון בחכמה זו‪ ..‬‬ ‫וכ"כ הפוסקים‪ :‬עי' ש"ך )יו"ד רמו‪:‬ז( שלא ללמוד חכמת הקבלה עד‬ ‫שימלא כריסו מהש"ס‪ .‬שלישית ידבק עצמו למלא כריסו בדיני הגמרא ופירוש‬ ‫המצות על דרך הפשט בפירוש הרמב"ם ביד החזקה‪ .‬‬ ‫שו"ת רב פעלים )ח"ג סוד ישרים א'( ‪ .‬ועי' שו"ת יכין ובועז )ח"א סי' קלה(‪) ..‬רביעית ידריך עצמו גם‬ ‫במקרא הן רב הן מעט‪ .‬כף החיים )קנה‪:‬יב( אסור ללמוד ספרי קבלה אם הוא ריק‬ ‫מפוסקים‪ .‬ואל תשיבני מכמה שלמדו קודם‬ ‫לזמן זה כי לא כל הדעות שוות‪ ..‬חיי אדם )י‪:‬יב( דללימוד זה צריך שימלא‬ ‫כריסו וכו' וגם יהיה ירא שמים ויושב תמיד ועוסק בתורה ובלא"ה אסור‪..‬עכ"ל‪.‬השני בהגעת הזמן‪ .‬צריך שיהיה מורגל בפלפול‬ ‫בעומק‪ .‬אין ספק שאין ראוי לאדם ליכנס‬ ‫בחכמה זו אם לא נשא אשה ויטהר מחשבתו‪ .‬‬ ‫ואז ודאי יפתחו לו שערי חכמה‪ .‬כדי שיהיה שלם במקרא ומשנה ובידיעה נכונה ואל‬ ‫יכשל ‪ .‬עכ"ל‪ ...‬וי"א שלא ללמדו עד שיהא בן ארבעים‪ .‬ואחר יטהר מחשבתו מהבלי הזמן ותענוגותיו כפי האפשר בזמננו זה‪..‬עיי"ש‬ ‫מש"כ בזה‪ .‬כן אני קורא המשל הזה על מי שהוא‬ ‫חלש השכל בחלק הנגלה של תורתינו הקדושה והוא לומד דברי רבינו האר"י‬ ‫ז"ל ‪ .

‬ובמו"נ שם‬ ‫כ' אמונת הנוצרים ע"ד זה‪ .‬‬ ‫והשלושה אחד‪ .‬אבל טרם שיאמר על דבר מה שהוא‬ ‫אמת‪ .‬עכ"ל‪(.‬ואם יאמר שמאמין בקוב"ה‬ ‫ואינו יודע מהו קוב"ה שבו מאמין‪ .‬‬ ‫גדר "אמונה"‬ ‫והנה כל הנ"ל הוא גדר "ידיעה" נוסף על האמונה‪ .‬וכ' הרמב"ם )שם( שאם יהיה עם זאת‬ ‫האמונה‪ .‬ואם יספיק לך מן הדעות‬ ‫האמיתיות או הנחשבות אמיתתם אצלך בשתספרם במאמר‪ .‬כשיאמינו בו שהוא כן כמו שצויר‪ .‬שהוא חוץ לשכל כפי‬ ‫מה שצויר בשכל‪ .‬ולא ימצא בשכל מקום דחיה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרות‬ ‫חלופה‪ .‬אבל הוא שלושה‪.‬שאי אפשר חילוף זאת האמונה בשום פנים‪ .‬אבל בגדר אמונה‬ ‫לחוד אע"פ שהוא בלי ראיות והבנה מצד המופת והחכמה‪ .‬אחד בפה ואפס בלב‪ .‬ואם יהיה עם זאת האמונה‪ .‬עכ"ל‪ .‬שאי אפשר חילוף זאת האמונה‬ ‫בשום פנים‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãî‬‬ ‫מלגלותם למי שאינו ראוי הוא משובח ומכובד בפמליא של מעלה‪ .‬דאם סובר אדם שדבר מה הוא אמת ולא‬ ‫שקר אז נאמר שהוא מאמין באותו דבר‪ .‬כמו שתמצא רבים‬ ‫מן הפתאים ישמרו אמונות לא יצירו להם ענין בשום פנים וגו'‪ .‬ולא ימצא בשכל מקום‬ ‫מד‬ .‬אא"כ הפה‬ ‫מתרגם מה שבלב‪ .‬כי‬ ‫האמונה היא ההאמנה במה שצויר‪ .‬או ש"מאמין"‬ ‫שהקב"ה יש לו גוף ובלתי גשמי בבת אחת – אין זה אמונה אלא אמירה כי אין‬ ‫במילים אלו שום מובן‪ .‬תהיה אמיתית‪ .‬והעושה‬ ‫היפך מזה מכניס עצמו בסכנה עצומה בעוה"ז במיתת עצמו בהכרת ח"ו‬ ‫ובמיתת בניו הקטנים נוסף על עונש נשמתו בגהינם שאין קץ לעונשו וכמו‬ ‫שהזכיר רשב"י ע"ה בסוף אדר"ז וע"ש‪ .‬אבל אחד בפה ואפס בלב‪ .‬אם הוא אחד או שנים או גוף או בלתי גוף‪.‬אין זה אמונה כלל‪ .‬ואין אמונה‬ ‫אלא אחר ציור‪ .‬כי האמונה היא ההאמנה במה שצויר‪ .‬דברים שבפה אינם דברים‪ .‬מ"מ כ' הרמב"ם‬ ‫במורה נבוכים )ח"א פרק נ( האמונה אינה הענין הנאמר בפה‪ .‬פירוש‪ .‬דאין זה אמונה אלא אמירה‪ .‬ואין אמונה אלא אחר ציור‪ .‬ולגבי אמונה‪ .‬אלא הענין‬ ‫המצויר בנפש‪ .‬‬ ‫הרי אינו מאמין כלל בשום דבר כי אינו חושב על שום דבר שהוא אמת‪ .‬שהרי אומרים הוא אחד‪ .‬מבלתי שתצירם‬ ‫ותאמין בהם ‪ -‬כל שכן שתבקש בהם האמת ‪ -‬זה קל מאוד‪ .‬כי‬ ‫אינו יודע דבר זה שמאמין בו מהו‪ .‬הוא צריך לידע בשכלו מה הוא אותו דבר‪ .

‬השגה זו הגשמה‬ ‫ר"ל‪ .‬לכך תן לדעתך מחסום ואל תתירהו יותר מדאי אלא תחייב‬ ‫מציאותו ותשלול השכלתך מהשגתו וב' כא' הם רצוא ושוב‪ .‬וכ"כ באדיר במרום‬ ‫)ח"א‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äî‬‬ ‫דחיה לאמונה ההיא ולא לשער אפשרות חלופה‪ .‬וכל המשיג מצד עצמותו‪ .‬ועי'‬ ‫בס' שומר אמונים )א‪:‬לג( כ' דלכן אם צווח אדם כל היום אני מאמין שהשי"ת‬ ‫אחד‪ .‬תהיה אמיתית‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי אין לנו שום ידיעה כלל‬ ‫בא"ס ב"ה והוא במופלא ממנו מבלי לדרוש בו‪ .‬אנת‬ ‫הוא מבין ולא בבינה ידיעא )תיקונים הקדמה ב'(‪ .‬‬ ‫ימנע ממנו‪ .‬ו"אם רץ לבך‪ .‬שוב למקום" )ספר יצירה פ"א(‪ .‬הודיענו מאמרם ז"ל )חגיגה שם( אין לך עסק‬ ‫בנסתרות‪ .‬כמש"כ‬ ‫במורה נבוכים )א‪:‬נח( ולא נשיג אלא ישותו בלבד‪ .‬מובא בס' חרדים פ"ה( וז"ל כשתדמה בשכלך‬ ‫שיש אלוה שהוא עיקר המצוה שאנו בביאורה אל יעלה בדמיונך לדמות שיש‬ ‫אלוה על צד המגביל בדעתך שיש אלוה שא"כ מחייב מציאותו בדעתך על צד‬ ‫הגבול והגשמות ח"ו אמנם תדמה בדעתך חיוב מציאותו לבד והוי רץ לאחור‬ ‫שאם יעלה דמיונך ביותר מזה נמצא מהרהר באלוה מצד עצמותו והדמיון‬ ‫יגביל ויגשים‪ .‬‬ ‫)אך בשו"ת חוות יאיר סי' ר"י כ' דאין כוונת הרמב"ם בזה דבלא ציור‬ ‫שכלי אינו אמונה כלל אלא דאינו אמונה שלמה בחורה וברורה ועיי"ש סי'‬ ‫רי"ט‪ .‬וכ' רבינו‬ ‫בדעת תבונות )א‪:‬לד( דמהותו ית' אינה מושגת כלל והחקירה בה ועל כל‬ ‫כיוצא בזה נאמר "במופלא ממך אל תדרוש‪ .‬עכ"ל‪ .‬לא היה נמנע ממנו"‪ .‬דהיינו שהדבר שהשכל של האדם ההוא המתבונן אינו יוכל להשיג‪.‬גם צריך‬ ‫לדעת שאין כוונת הרמב"ם בציור שכלי שיש להרהר ציור מהו האלוה מצד‬ ‫עצמותו ח"ו כי מציאותו אינה מושגת לנו כלל ולכן אסור לחקור בו‪ .‬לא יועיל לו עיי"ש‪.‬רצוא לחייב‬ .‬ועי' מהרש"ל ומהר"ם שיק שהבאתי לעיל ד"ה "גדר ידיעה"‪ .‬כי אם היה‬ ‫תיקון‪ .‬אבל אינו מצייר בלבו מהו אחדותו‪ .‬שמיה דעתיקא סתים מכולא( אנת הוא חכים ולא בחכמה ידיעא‪ .‬לא מהותו‪ .‬עכ"ל‪ .37‬ועי' מש"כ הרמ"ק בס'‬ ‫אילימה )מעין א' תמר א' פ"י‪ .‬ואינו מתוקן בידיעתו‪ .‬ושם )ח"ב פי' מאמר ארימת‬ ‫ידי( "ואפילו במקום המותר‪ .‬אלא דכוונת הרמב"ם דחייבים לדעת מה שאנו יכולים לדעת מצד‬ ‫פעולותיו ומצד השלילה כדיבואר להלן הערה ‪ .‬כי זה ראייה שאינו צריך לדעת‪ .‬במכוסה ממך אל תחקור" )חגיגה‬ ‫י"ג ע"א(‪ .

‬ובהשגת הראב"ד‪.‬‬ ‫וכ' הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה ה"ז חמשה הן נקראים מינים ‪ .‬ואלו הם אשר יביא הצורך בקצת העיתים להרגם ולמחות‬ ‫זכר דעותם ‪ -‬שלא יתעו זולתם‪ .‬עכ"ל‪(.‬וידעת היום והשבות אל לבבך וגו'"‪ .‬והמגיעים אל הבית ההולכים סביבו ‪ -‬הם התלמודיים‪.‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬אבל מי שהגיע לדעת‬ ‫מופת כל מה שנמצא עליו מופת‪ .‬ונאמר כי הוא ענין עולה בלב לכל דבר ידוע בתבונה אשר הוא עליה‪.‬‬ ‫וכאשר תצא חמאת העיון יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות ותמזג‬ ‫בהם ויהיה בהם האדם מאמין בענין אשר הגיע אליו עכ"ל‪.‬ואלו יותר רעים‬ ‫מן הראשונים הרבה‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪î‬‬ ‫המציאות‪ .‬ושוב שלא תגביל ותדמה ותצייר מפני שהדמיון רץ אחר השכל‬ ‫ולכך נאמר בס"י ואם רץ לבך שוב לאחור‪ .‬‬ ‫שמאמינים דעות אמיתיות מצד הקבלה ולומדים מעשי העבודות‪ .‬ולא הרגילו‬ ‫בעיון שרשי התורה ולא חקרו כלל לאמת אמונה‪ .‬והאומר‬ ‫שיש שם רבון אחד אבל שהוא גוף ובעל תמונה‪ .‬ויקרב לאמיתת מה שאי אפשר בו רק להתקרב אל‬ ‫אמיתתו‪ .‬ובדעת הראב"ד נראה דהלא אותו המשובש בדעות גם הוא מאמין‬ ‫מו‬ .‬ובעלי אמונה ועיון‪.‬ו"דעו כי ה' הוא‬ ‫אלהים" עיי"ש‪.‬כל אשר ילכו יוסיפו רוחק מבית המלך‪ .‬‬ ‫וכעי"ד הרמב"ם הנ"ל גבי אמונה שהוא ענין המצויר בלב כ' גם באו"ד‬ ‫)הקדמה אות ד' – לפי תרגום אבן תיבון( אנחנו צריכין לבאר מה היא‬ ‫האמונה‪ .‬עכ"ל‪ .‬לא מדרך עיון ולא‬ ‫מדרך קבלה וכו' דינם כדין בעלי חיים שאינם מדברים‪ .‬עדיף מהם‪ .‬ועדיף מהם ‪ -‬אשר הכניסו‬ ‫עצמם לעיין בעקרי הדת והם כבר נכנסו לפרוזדור‪" .‬ואינם במדרגת בני‬ ‫אדם‪ .‬‬ ‫שהם דומים לרוצים לבוא אל בית המלך ולהכנס אצלו אלא שלא ראו בית‬ ‫המלך כלל‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫א"א ולמה קרא לזה מין וכמה גדולים וטובים ממנו הלכו בזו המחשבה לפי‬ ‫מה שראו במקראות ויותר ממה שראו בדברי האגדות המשבשות את הדעות‪.‬אלא למטה ממדרגת האדם ולמעלה ממדרגת הקוף‪ .‬אם מטעות גדול שנפל בידם בעת עיונם או‬ ‫שקבלו ממי שהטעם‪ .‬ומביא מאמה"כ אתה הראת‬ ‫לדעת כי יה' וגו'"‪" .‬וידע מן הענינים האלוהיים אמיתת כל מה‬ ‫שאפשר שתודע אמיתתו‪ ..‬‬ ‫ובמו"נ )ח"ג נ"א( דבני אדם שאין להם אמונת דת‪ .‬‬ ‫שיש בידם דעות בלתי אמיתיות‪ .‬ועדיף מהם עמי הארץ העוסקים במצוות‪..‬כבר הגיע עם המלך בתוך הבית"‪ .

‬דרק משום שהוא סובר שדעתו דעת תורה ס"ל‬ ‫להראב"ד שלא מיקרי מין‪ .‬אלא ב"דעת התורה" מאמין‪ .‬וממילא כיון שבדעתו להאמין בדעת התורה יהיה מה שיהיה‪ .‬רק חושב‬ ‫שמה שכתוב בתורה ומסר לנו חז"ל הוא הגשמה‪ .‬‬ ‫ואם אינו יודע ומצוייר אמונתו בלב מהו‪ .‬רק אמונתו באמת מה‬ ‫שמצויר בלבו‪ .‬אף אם כפירתו הוא‬ ‫בשוגג כמו תינוק שנשבה‪ .‬ואילו בא אדם ומסביר לו כי טעה בפי' הפסוקים אז יעזוב את מחשבתו‬ ‫כרגע‪ .‬והוא מאמין‬ ‫שמשה אמת ותורתו אמת‪ .‬לא מצד עצמו אלא מצד‬ ‫אמונתו בתורה )ויכול להיות‪ .‬‬ ‫ומבטל דעתו לדעת התורה בזה‪ .‬והרי דעתו האמיתי‬ ‫שאינו מאמין באמת בהגשמה‪ .‬ובאמת הוא מאמין בהגשמה רק על‬ ‫מנת שכך היא דעת תורה‪ .‬‬ ‫אמנם הרמב"ם לשיטתו אזיל‪ .‬יהיה מה שיהיה‪ .‬רק טועה בפרטי הדברים מה זה שמחייבו‬ ‫התורה‪ .‬ובלא"ה אינו מאמין בהגשמה כלל‪ .‬ובלא"ה אינו רוצה באמונה זו‪ .‬‬ .‬כי רק אדעתא‬ ‫דהכי סובר שהקב"ה יש לו גוף דזהו דעת התורה‪ .‬רק מבטל דעתו בזה למה שחושב שהוא דעת התורה‬ ‫בזה(‪ .‬וא"כ אמונה של "כל‬ ‫מה שאומר התורה יהי' מה שיהי'" איננה אמונה כלל‪ .‬שהוא מצד עצמו הי' מאמין שהקב"ה לא‬ ‫ישיגוהו משיגי הגוף‪ .‬וחושב בטעותו שהתורה מחייבו להאמין בהגשמה‪ .‬ולכן באמת כל‬ ‫מחשבתו בזה מה שחושב בהגשמה הוא מקח טעות מעיקרא‪ .‬אבל מי שלא איכפת לי' מה שכתוב בתורה שכופר‬ ‫באמיתתה‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪î‬‬ ‫באמונה שלמה שכל מה שכתוב בתורה ומסר לנו חכז"ל אמת וצדק‪ .‬ואין אמונה אלא אחר הציור‪.‬והגשמה לא‬ ‫איכפת ליה בעצם‪ .‬בכגון דא לא מיירי הראב"ד כלל‪(.‬כי בדעת התורה מתלי תלוי דעתו‪ .‬כי דעתו האמיתי מתלי תלוי בדעת התורה‪) .‬שס"ל )מו"נ א‪:‬נ מובא למעלה( דאין‬ ‫אמונה מה שנאמר בפה אלא מה שמצויר בלב‪ .‬יהיה מה שיהיה‪.‬אין זה אמונה‪ .‬ומה שמצויר בלבו הוא הגשמה‪.‬כי אמונתו באמת "כל מה שאומר התורה יהי'‬ ‫מה שיהי'"‪ .‬משום שכך הוא מבין מתוך‬ ‫הפסוקים והאגדות )ועי' מש"כ הרמ"ק ע"ז בס' אילימה )א‪:‬א‪:‬ה( "ודעת‬ ‫הראב"ד שם שאינו מין אמנם יקרא סכל בלי ספק" ודו"ק(‪ .‬ובאמת הסכל הזה‬ ‫מאמין בכל מה שכתוב בתורה וכל מה שדת ישראל מחייבו‪ .‬לא‬ ‫מיקרי מין‪ .‬ולפי"ז יוצא שגם‬ ‫הראב"ד יודה במי שאינו מאמין בתוה"ק שהוא בכלל מין‪ .

‬וכל שכן במצוא פרוש אונקלוס ופרוש יונתן בן עוזיאל‬ ‫עליהם השלום‪ ..‬‬ ‫אבל בלא"ה לא‪ .‬ואע"פ דלמעשה‬ ‫לא ידע פי' המקראות‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çî‬‬ ‫אמנם כל זה עולה יפה רק אם נאמר דלא כדעת החוות יאיר סי' ר"י מובא‬ ‫למעלה‪ .‬אבל לפי מש"כ דאף הרמב"ם מודה‬ ‫דבלא ציור אמונה אכתי מיקרי ומקיים בזה המצוה רק לא בשלמותה‪ .‬ומקשים מאי שנא‬ ‫ממש"כ הרמב"ם לגבי המאמין בהגשמה‪ .‬ואילו יצוייר טועה שבאמת אינו יכול לדעת את‬ ‫האמת‪ ..‬שאני לא אחשוב‬ ‫לכופר מי שלא יביא מופת על הרחקת הגשמות אבל אחשוב לכופר מי שלא‬ ‫יאמין הרחקתה‪ ...‬ובזה א"ש מש"כ הרמב"ם פ"ג מהל' ממרים )הל' א‪-‬ג( וז"ל‬ ‫)לפי הגירסא שלפנינו(‪ .‬אבל בני התועים האלה ובני בניהם שהדיחו אותם אבותם ונולדו בין‬ ‫הקראים וגדלו אותם על דעתם הרי הוא כתינוק שנשבה ביניהם וגדלוהו ואינו‬ ‫זריז לאחוז בדרכי המצות שהרי הוא כאנוס ‪ .‬אם כן‪ .‬מ"מ הו"ל למידע‪.‬לפיכך ראוי להחזירן בתשובה‬ ‫ולמשכם בדברי שלום עד שיחזרו לאיתן התורה‪ .‬הרי זה בכלל‬ ‫האפיקורוסין ומיתתו בכל אדם ‪ .‬אמנם לפי מש"כ א"ש‪.‬אם יהיה מקצר מן העיון‪ .‬‬ ‫אמנם באמת כקושיית הראב"ד כבר הקשה הרמב"ם עצמו במו"נ )א‪:‬לו(‬ ‫אחר שכ' דהמאמין בהגשמה כופר וגרוע אף מהעובד ע"ז‪ .‬מי שאינו מודה בתורה שבעל פה ‪ .‬‬ ‫ולפי דברינו הנאמרים יוצא לנו כי מש"כ הרמב"ם דאף הטועה נקרא מין‪..‬א"כ‬ ‫הדרה קושיית הראב"ד לדוכתה‪..‬במה דברים אמורים באיש שכפר בתורה‬ ‫שבעל פה במחשבתו ובדברים שנראו לו והלך אחר דעתו הקלה ואחר שרירות‬ ‫לבו ‪ .‬הרי דלדעת‬ ‫הרמב"ם לא סגי במה שראה במקראות והאגדות לעשותו שוגג בזה יען כי אין‬ ‫מקרא יוצא מידי אמיתת פירושו שהוא מונח לפני כל המעיין‪ ..‬דרק היכא דהו"ל למידע מיקרי מין‪.‬כן תדע שעובד עבודה זרה‬ ‫אמנם הביאוהו לעבודתה דמיונים וציורים חסרים‪ .‬עכ"ל‪ .‬דאין כוונת הרמב"ם במש"כ אין אמונה בלא ציור דאינו אמונה כלל‬ ‫אלא דאינו אמונה שלמה בחורה וברורה‪ .‬כתב בזה"ל‪ :‬ואם‬ ‫תאמר שפשוטי הכתובים ישליכום בזה הספק‪ .‬‬ ‫לא הרי טועה כהרי טועה‪ .‬אף הרמב"ם יודה שלא נקרא מין‪ .‬למי‬ ‫שלא יקבל מן המאמתים המעינים‪ ..‬ירחקו מן ההגשמה כל מה שאפשר‪ .‬עכ"ל‪ .‬אין התנצלות‪ .‬‬ ‫מח‬ .

‬אשר בלעדם לא הי' נמצא‪ .‬כמש"כ הראשונים )מובא להלן הערה ‪ .‬ובפתיחה למורה הנבוכים להר"ש אבן תבון כ' דהוא ערבי ורומז על‬ ‫המציאות‪ .25‬ולעיל הערה ‪ .‬כי כל‬ ‫מציאות דבר תלוי בסיבה שהכריע מציאותו על העדרו‪ .‬ולכן הי' צ"ל בתחילה מי כאלהינו‬ ‫ואח"כ אין כאלהינו‪ .‬‬ ‫‪ 7‬דע כי אע"פ דאנחנו אומרים דהקב"ה "מצוי" מ"מ מציאותו היא סוג‬ ‫מציאות אחרת לגמרי ממציאות זולתו בין הגשמיים בין הרוחניים‪ .‬אך הוא הדבר אשר אמרנו‪ .‬דלכאורה‬ ‫הלא השאלה בכ"מ קודמת להתשובה‪ .‬ועי' פ"ג מהל' תשובה ה"ז "האומר‬ ‫אין שם אלוה"‪ .‬כמש"כ הרמב"ם במו"נ )א‪:‬נו‪ .‬‬ ‫כי אין המציאות הנאמר עליו יתברך דבר זולת המהות ואחר שמהותו נעלם‬ ‫תכלית ההעלם‪ .‬ושם ה"ח "האומר שאין שם נבואה"‪ .‬עד שאי אפשר‬ ‫לקראתו מציאות כלל אלא על דרך השאלה‪ .‬‬ ‫‪ 6‬מילה זו נלקח מהרמב"ם יסוה"ת פ"א ה"א לידע שיש "שם" מצוי‬ ‫ראשון‪ .‬אבל הקב"ה הוא נמצא בלא סיבה שמהוה‬ ‫מציאותו‪ .(4‬וכן‬ ‫פי' בנוסח התפילה בספה"ק מאיר עיני חכמים )ח"ב דרוש של כ"ב אותיות‬ ‫עמ"ס ברכות( אין כאלהינו אין כאדונינו וכו' ואח"כ מי כאלהינו‪ .‬דכשירצה לומר שיש בעולם דבר יאמרו "שיש שם דבר" ולא נמצא‬ ‫כמותו בלשה"ק‪ .‬ועוד כ' דיל"פ מילת שם במש"א‬ ‫"יש שם אלוה" באופן אחר לומר שהוא יתעלה נמצא בכל מקום כדכתיב‬ ‫)ישעיה ו‪:‬ג( מלא כל הארץ כבודו עכ"ד‪ .‬והוא סוג מציאות אחרת לגמרי ממה שנמצא זולתו‪ .‬וכוונתו להמילה הערבית "ת'אמה"‪ .‬נז(‪.‬כלומר שכך ראוי להיות הסדר – אמונה מצד הקבלה‬ ‫בתחילה ורק אח"כ יתבארו בידיעה שכלית כמש"כ במו"נ )ג‪:‬נד( כי הידיעה‬ ‫בא רק לחזק מה שכר נודע באמונה‪ .‬ועוד כיוצ"ב‪.‬ולכן ידיעת אין כאלהינו קודם לשאילת‬ ‫מי כאלהינו )ופי' זה ראיתי גם מובא בשם החת"ס והח"ח זלה"ה(‪.‬אבל לא ח"ו לתלות האמונה במה שיצא‬ ‫ע"י החקירה‪ .‬כולל ובמיוחד חומרו‬ ‫וצורתו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èî‬‬ ‫‪" 5‬שיאמין וידע"‪ .‬וזו היתה בקשת משה רבינו באמרו הראני נא את כבודך‬ ‫)שמות לג( ובאתהו התשובה ע"ז לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם‬ ‫וחי ואמרו רז"ל בספרי ואפי' מלאכי השרת שהם חיים כלומר שאין מהותו‬ .‬דהרוצה לחקור בשכלו‬ ‫אמיתת מציאות השי"ת ופרטי אמונתו ע"י ראיות צריך מקודם להשריש בלבו‬ ‫אמונה שלמה בפשיטות מצד הקבלה‪ .‬ובכסף משנה ריש‬ ‫הל' יסוה"ת כ' שהוא בערבי כמו פ"א רפה‪ .‬ע"כ‪ .

9‬‬ ‫נ‬ .‬וכלשון‬ ‫הרמב"ם הנ"ל שכ' ואין לאחר אמת "כאמיתתו" ר"ל כאמיתת ה' אין אמת‬ ‫אבל לאו למימרא דאין להבריאה מציאות כלל‪ .‬ומהוייתו הפשוטה נמצא הכל והכל אפס זולתו והוייתו‬ ‫יתברך נקרא הוייה וזולתו אפס‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' בזה ספר העיקרים )ב‪:‬א(‪ .‬כי הקב"ה פועל אמת‬ ‫שפעולתו אמת )סנהדרין מ"ב ע"ב(‪ .‬ועד"ז כ' הרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת ה"ד וז"ל הוא‬ ‫שהנביא אומר וה' אלקים אמת הוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו‬ ‫והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו‬ ‫עכ"ל‪ .‬ואבן עזרא שמות )ג‪:‬טו(‪ .‬העולם הקטן )מאמר שהבורא לא יתכן‬ ‫להיות יותר מאחד(‪ .‬שם מא‪:‬ד( אני ה'‬ ‫ראשון ואת אחרנים אני הוא‪) .‬הספרים‬ ‫מביאים מאמה"כ )ישעיה מד‪:‬ו( אני ראשון ואני אחרון‪) .(11 .16‬ועי' בדברי רבינו אות ג' והערותי שם‪.‬וע"ע מורה נבוכים‬ ‫ח"א פס"ח‪ .‬אלא דאין הבריאה אמת בערך לאמיתת‬ ‫הקב"ה שהוא ית' מציאות אחרת לגמרי ממציאות זולתו כנ"ל‪ .‬‬ ‫והוא ית' נמצא האמיתי‪ .‬ס' העיקרים )ב‪:‬יח( ועוד‪.‬דאילו הי'‬ ‫העולם קדמון לא הי' קוב"ה מצוי הראשון )עי' להלן הערות ‪.‬וכ' השלה"ק )מס' שבועות‪ .‬דזה אינו‪ .‬‬ ‫והנה אמונת "מצוי ראשון" כולל גם אמונת בריאה יש מאין‪ .‬איוב מא‪:‬ג( מי הקדמני ואשלם תחת כל השמים‬ ‫לי הוא וכהנה עוד‪ .‬תורה אור‬ ‫נ'( שעד"ז האיסור דלא תשא את שם ה' לשוא‪ .‬כי כל חנם אינו מציאות אמיתי‪.‬ר' חובות הלבבות )א‪:‬ו(‪ .‬‬ ‫‪ 8‬פ"א מהל' יסוה"ת ה"א "לידע שיש שם מצוי ראשון"‪ .‬אמנם זה לאו‬ ‫למימרא דהבריאה אין לה מציאות כלל‪ .‬‬ ‫ועי' להלן הערה ‪ .‬ובס' גבורות השם )הקדמה‬ ‫שניה( כי מאחר שמן הוייתו נתהוה הכל אין בזה שתוף כלל שהם נמצאים‬ ‫מאתו יתברך הוא‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ð‬‬ ‫נודע לזולתו וא"כ הבנת ענין ה"מציאות" אצלו ית' נעלם תכלית העלם שאיננו‬ ‫נודע אפי' למלאכי השרת‪ .‬ואיתא בזוה"ק )ח"ב פט‪ (:‬אמת דא קודשא בריך הוא‪) .‬שהרי מציאותו אינו אלא מקרה‪.‬עי' מש"כ בזה הלשם בספר‬ ‫הדע"ה ח"א דרוש ה' סי' ז'(‪.‬‬ ‫יוצא דרק הקב"ה מצוי במובן המילה האמיתי‪ .‬ושם )דף לג( כ' שעל מה שבתחילה לא היה מצוי ואח"כ‬ ‫נברא אי אפשר לומר עליו שהוא מצוי באמת‪ .

‬‬ ‫דהקב"ה הוא סיבת הכל והסיבה לעולם קודם למסובב‪ .‬הקדמות‪ .‬דאיהו חד‬ ‫בלא שותפא כלל‪ .‬עלת מאלין עלות‪ .‬וס' העיקרים כ' דאף המאמינים בקדמות העולם‬ ‫מודים שהקב"ה סיבת הכל כמו למשל השמש היא סיבת אורו‪ .‬והיסוד הרביעי הזה מורה עליו מה‬ ‫שנאמר )דברים לג‪:‬כז( מענה אלהי קדם‪.‬והנה קדמות זה‬ ‫אינו קדמות בזמן‪ .‬מלבד ענין קדמות בזמן‪ .‬ועי' ספר הפליאה )דה"מ ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו( הוא סבת‬ ‫הכל ואין לו סיבה והתחלה כמ"ש מי קדם קודם הראשית היה הוה ויהיה‬ ‫ולאחר האחרית ישאר סלה ר"ל ראשון ולראשיתו אין תחלה הוא אחרון מבלי‬ ‫אחרית ותכלה יתברך ויתעלה לעולמי עד ולנצח נצחים‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àð‬‬ ‫‪ 9‬מאמה"כ תהילים )צ‪:‬ב( ומעולם עד עולם אתה א'ל‪ .‬שהרי אף לשיטתם הכוזבת בע"כ יש‬ ‫סיבה ראשונה מוכרח המציאות כמש"כ הרמב"ם במו"נ )א‪:‬עא( שלדעתו אי‬ .‬לא לעילא ולא לתתא ולא באמצעיתא ולא מכל סטרא כלל‪.‬‬ ‫קדמות‪ :‬ר"ל סיבה ראשונה‪ .‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ובס' מפעלות‬ ‫אלקים מאמר ב' פ"ג ומאמר ז' פ"א(‪ .‬כמש"כ‬ ‫הרמב"ם במו"נ )א‪:‬עא ועוד(‪ .‬כמו כן הקב"ה סיבת העולם אבל הוא ית' והעולם שניהם קדמונים‬ ‫עיי"ש )ועי' מש"כ בזה האברבנאל בריש ס' שמים חדשים‪ .‬אבל הכל בבת‬ ‫אחת‪ .‬והוא שנאמין כי זה האחד‬ ‫האמור הוא קדמון בהחלט‪ .‬ההוא דאתקרי עלת העלות‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫פיהמ"ש )שם( היסוד הרביעי‪ .‬‬ ‫תיקונים )קטז‪ (.‬‬ ‫והראיות על זה בכתבי הקודש רבות‪ .‬כולל גם ענין קדמות הסיבה למסובב‪.‬עלת על כל העלות איהו בורא בלא שותפו אחרא‪ .‬טרם‬ ‫כל יציר נברא‪ .‬דיכול להיות סיבה שאינו קודם בזמן למסובב‪ .‬והחילוק בין "ראשון" ל"קדמון"‬ ‫הנה ענין הקדמות‪ .‬כמאה"כ אני ראשון וגו'‪ .‬עד דנטיל רשות מההוא דעליה‪ .‬שהקב"ה מצוי מעולם‪ .‬דברי הימים א'‬ ‫)כט‪:‬י( ברוך אתה ה' אלקי ישראל אבינו מעולם ועד עולם‪.‬אלא דא‬ ‫הוא עלת על כל עלאין‪ .‬דלא‬ ‫יעביד חד מאלין עלות שום עובדא‪ .‬וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו‪.‬עי' זוה"ק )חלק א דף‬ ‫כ"ב ע"ב( מאי ניהו דאמר )דברים לב‪:‬לט( ראו עתה כי אני אני הוא‪ .‬ועי' רע"מ )פנחס רנ"ז‬ ‫ב'( מובא בדברינו להלן ד"ה "קדמות ר"ל למעלה מן הזמן"‪ .

‬אלא ברצותו בהם‪ .‬מ"מ אכתי מוכרח מצד המופת שיש‬ ‫נמצא אחד מבלתי גשמי‪ .‬אף לפי דעתם הכוזבת‪ .‬כי עד שלא רצה וגזר בזה‪ .‬‬ ‫נב‬ .‬ועל כן הוא ית"ש‬ ‫קדום ודאי‪ .‬ונמצא‪ .‬ומלחמות ה' להרלב"ג )ו‪:‬יא(‪ .‬‬ ‫)ובעיקר דברי הרמב"ם דא"א להביא מופת על החידוש – וכן סובר‬ ‫הכוזרי )מאמר ראשון אות סז( – עי' מש"כ בזה החתם סופר בחי' למס' תמיד‬ ‫)דף ל"ב ע"א( דאף דכ' הרמב"ם שא"א להביא ראיה מופתית לסתור דברי‬ ‫האומרים שהעולם קדמון‪ .‬‬ ‫ונראה שמהאי טעמא כ' רבינו שהקב"ה ראשון וקדמון‪ .‬שהוא אחד‪ .‬‬ ‫וכמש"כ בספר דעת תבונות )נח(‪ .‬וזה פשוט‪ .‬דלכאורה היינו‬ ‫ראשון היינו קדמון‪ .‬ועל כן צריך שנאמין בו‬ ‫אמונת התורה אמונת החידוש ‪ -‬אבל אף לפי הכופרים במש"כ בתורה גבי‬ ‫חידוש העולם‪ .‬שכשגזר בזה ‪ -‬הרי נתן מקום לכל הבנינים‬ ‫שבנה אחר כך עכ"ל‪.‬תמידי‬ ‫נצחי‪ .‬כוזרי‬ ‫)ה‪:‬יח(‪ .‬‬ ‫אמנם עתה בדורות אלו אחרונים כבר נתבאר בראיות מופתיות שהעולם הוה‬ ‫ונפסד והרי הוא מחודש בזמן מה‪ .‬רק אנו נאמין למ"ש בתורה כי העולם נברא מאין‪.‬וגזר גזירה זאת שימצאו הנמצאים‪ .‬אך אין בריאתו קדומה‪ .‬ותביני מאד שרק רצונו וגזירתו זאת‬ ‫הוא המקום לכל הנמצאים‪ .‬אין עילה לו‪ .‬ועי' רס"ג באו"ד )א‪:‬ב(‪ .‬אדרבה‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áð‬‬ ‫אפשר להביא מופת לא על החידוש ולא על הקדמות‪ .‬לא היה מקום‬ ‫לנבראים לימצא‪ .‬אך נראה דלשון קדמון לבד הי' משמע קדמות הסיבה‬ ‫למסובב‪ .‬אז יש‬ ‫להם מקום‪ .‬כי אינם כדבר‬ ‫המוטבע בחוק טבעו של האדם‪ .‬ולא הי' משמע לאפוקי שאר דבר קדמון‬ ‫ג"כ‪ .‬כיון שהוא‬ ‫קדום צריך שגם העולם יהיה קדמון‪ .‬ואי אפשר השתנותו וכו' וכו' והוא האלוה‪.‬וכן עשה נמי בספרו‬ ‫מפעלות אלקים‪ .‬עיי"ש‪ .‬אבל עכשיו שכ' קדמון וגם ראשון צ"ל דראשון פי' קודם בזמן )עי'‬ ‫רמב"ן בראשית )א‪:‬ה( כי מילת "ראשון" פי' קודם לשני במנין או במעלה(‪.‬סיבה ראשונה מוכרח המציאות‪ .‬וכן נמי בכ"מ בספה"ק‪(.‬ולאפוקי מהמינים שאומרים‪ .‬וזולת זה לא היה מקום כלל‪ .‬לפי מציאותו ית' אין להם ענין‪ .‬אבל לאו דוקא קדמות בזמן‪ .‬ומהר"י אברבנאל זלל"ה חיבר ספרו‬ ‫שמים חדשים להכריע חידוש העולם בטענות מופתיות‪ .‬אלא הוא לבדו ית' יש לו לימצא בהכרח ולא‬ ‫זולתו‪ .‬ולא בלא זה‪ .

‬ועי' שם )מאמר‬ ‫ב' פ"ו ופי"ט(‪ .10‬ועי' להלן הערה ‪ 25‬אות ב' דזמן מוכרח שיש לו התחלה‬ .‬ועיי"ש פי"ב‪ .‬וכ"כ בפרדס רמונים )שער ג' פ"א( וז"ל זה אחד מהדברים‬ ‫הנמנעים בא"ס שלא הי' מציאות שלא ימצא‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âð‬‬ ‫ואילו כ' רק ראשון לא הי' משמע קדמון דגם המחודש יקרא ראשון אם‬ ‫נתחדש טרם זולתו‪.‬כי לשון קדם הוא קדימה בלתי נערכת אל דבר אחר כמו שתאמר‬ ‫בנין בית ראשון קדם זמן לבנית בית שני אין קדימתו ית' לעולם כך אלא הוא‬ ‫אלהי קדם ר"ל בלתי בעל תכלית הוא בכחו ומציאותו‪ .‬ועי' מש"כ רבינו להלן אות ג' ובהערותי שם‪.‬ומי שהוא מוכרח‬ ‫המציאות אינו נופל תחת הזמן דאל"כ הזמן סיבה למציאותו‪ .‬אלא הוא מחויב המציאות והוא‬ ‫המציא הזמן ולא שהוא בעל זמן ח"ו‪ .‬ופי'‬ ‫הרשב"י ע"ה כי אנ"י הוא אי"ן שהוא הכתר עליו וכו' עכ"ל‪.‬כי גם שהוא רוכב שמים והשחקים הם מעונו‬ ‫הוא אלהי קדם שקדם דמות זמן בלתי בעל תכלית לבריאת השמים והשחקים‬ ‫שהם מעונו‪ .‬כמו נח קודם לדוד‪ .‬וז"ש בתקונים אני ראשון ואני אחרון‪ .‬ולשון ראשון אינו אלא‬ ‫לשלול שלא קדם אליו זולתו‪ .‬‬ ‫ועי' לעיל הערה ‪ 3‬אות א'‪ .‬ובענין זה יובן אמרו ראשון ואין ראשית‬ ‫לראשיתו כי עם שנאמר ראשון וכל לשון ראשון מורה על שיש לו ראשית כי‬ ‫אמת שהוא ראשון לכל הבאים אחריו אבל לשון ראשון מורה על התחלת זמן‪.‬‬ ‫וע"כ אמר שהוא ראשון ועכ"ז אין ראשית לראשיתו‪ .‬כי אחר שאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו‬ ‫שחקים אמר מענה אלהי קדם‪ .‬אבל כיון שהוא‬ ‫ית' למעלה מן הזמן א"כ שם הקדמון הנאמר עליו ית' הוא ענין שוללי והוא‬ ‫שלא קדם לו דבר ולא העדר אבל נמצא תמיד על תואר אחד קיים מבלי שנוי‬ ‫וכן שם הנצחי הנאמר עליו ית' ר"ל שלא יתאחר אליו דבר‪ .‬‬ ‫קדמות‪ :‬ר"ל למעלה מן הזמן‬ ‫והנה בס' בית אלקים )שער היסודות פ"י( פירש ראיית הרמב"ם לקדמות‬ ‫ה' ממאה"כ מעונה אלהי קדם‪ .‬וכ"כ בס'‬ ‫העיקרים )ב‪ .‬יח( דכשנאמר עליו שהוא קדמון הוא רק בהעברה ובהקל מן‬ ‫הלשון כי קדמון יאמר בערך לדבר אחר‪ .‬‬ ‫ועי' להלן הערה ‪ .

‬תיקוני זהר )דף י"ז ע"א( פתח אליהו ואמר‪ .‬עד שבא שבת‪.54‬‬ ‫נד‬ .‬ועי'‬ ‫לעיל הערה ‪ 3‬ד"ה הטעם דלא פרטו‪ .‬והא קודם שנברא העולם ישב היה הוה‬ ‫ויהיה‪ .‬ביאור‪ .‬‬ ‫הרי אחדות ה' מכריח גם קדמותו כנ"ל‪ .‬דמכיון דאין מסובב בלא סיבה ואין עלול‬ ‫בלי עלה‪ .‬וי"ל שזה מש"כ‬ ‫הרמב"ם במורה נבוכים )ח"ב פי"ג מובא להלן הערה ‪ (11‬דחדוש העולם היא‬ ‫"שניה ליסוד היחוד" ר"ל דיסוד חידוש העולם הוא תוצאה מיסוד היחוד‪ .‬ובענין מוכרח המציאות עי' להלן‬ ‫הערה ‪ .(25‬ונמצא זה‬ ‫הוא האלוה ב"ה‪ .‬וכ"כ בכוזרי )ה‪:‬יח(‪ .‬לא ישב הקב"ה על כסא כבודו‪ .‬א"ל ר' יוסי‪ .‬א"כ מוכרח שתכלה שלשלת הסיבות בנמצא שאין לו סיבה כי מנין‬ ‫סיבות אין תכלית למנינם לא יתכן )והטעם מבואר להלן הערה ‪ .‬‬ ‫ספר הפליאה )ד"ה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו( ודע לך שכולם‬ ‫מאחדותו והוא אינו דומה לא' אלא יחיד ומיוחד בפ"ע שהוא סבת הכל ואין‬ ‫לו סיבה והתחלה כמ"ש מי קדם קודם הראשית היה הוה ויהיה ולאחר‬ ‫האחרית ישאר סלה ר"ל ראשון ולראשיתו אין תחלה הוא אחרון מבלי אחרית‬ ‫ותכלה יתברך ויתעלה לעולמי עד ולנצח נצחים‪ .‬ועי' להלן הערה ‪.‬‬ ‫ונתעלה וישב על כסאו‪ .11‬מש"כ רבינו אות ג' ובהערותי שם‪.‬יעו' חובות הלבבות‬ ‫)א‪:‬י( ומו"נ )ח"ב הק' אות ג'( ועוד‪ .‬רבון עלמין וכו'‬ ‫אנת הוא עלאה על כל עלאין‪.‬וכ"כ בספר העיקרים )מאמר א פרק ד(‬ ‫כי תחת מציאות השם הוא שורש היותו קדמון ונצחי‪ .‬דהמצוי אשר אין‬ ‫לו סיבה למציאותו מוכרח שהיא סיבת הכל‪ .‬ר' מש"כ רבינו להלן אות ו' ובהערות שם( וא"כ מקדמותו – ר"ל‬ ‫שהוא סיבת הכל – מוכרח גם אחדותו‪ .‬וא"כ הדין נותן שהבורא יתעלה ראשון אין ראשון לפניו‬ ‫וזהו ענין הקדמות‪ .‬ומאחדותו – ר"ל שאינו מורכב יען‬ ‫שאין לו סיבה – מוכרח גם קדמותו‪ .‬כי רק מצוי אחד שייך שאין לו‬ ‫סיבה‪) .‬מדרש הנעלם בראשית )מאמר נעשה אדם(‬ ‫אמר רב יהודה אמר רב‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãð‬‬ ‫וסיבה למציאותה שהוא למעלה מן הזמן‪ .‬עכ"ל‪ .‬שהוא ית' סיבת הכל‪ .‬והטעם‪ .‬רעיא מהימנא )פנחס רנ"ז ב'(‬ ‫הכי ה' מניה תלייא כל הויין ואיהו וכל הויין דיליה סהדין על מארי עלמא‬ ‫דאיהו הוה קדם כל הויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו לאחר כל הויה ודא רזא‬ ‫דסהדין הויין עליה היה הוה ויהיה‪ .

‬אור‬ ‫ה' )מאמר ג' ח"א כלל א' פ"ג( לא היה זמן קודם בריאת העולם‪ .‬רד"ק )ישעיה מח‪:‬יג( אף ידי יסדה ארץ‪ -‬לא תאמר‬ ‫כי מראשית הזמן אני לבד כי אף טרם הזמן אני כי ידי יסדה ארץ וימיני טפחה‬ ‫שמים והזמן נברא בבריאתם‪ .‬מורה נבוכים )ב‪:‬ל( הזמן מכלל הנבראות ‪.‬ואם יש לו התחלה בע"כ דסיבת התחלתה‬ ‫אינו נופל תחת רשותה‪.‬שמש"כ הראשונים הנ"ל דמנין סיבות אין תכלית‬ ‫למספרם לא יתכן‪ ..‬עכ"ל‪.‬כמו כן כתבו ג"כ דמנין נקודות של זמן אין מספר למספרם‬ ‫לא יתכן ובע"כ שיש התחלה לזמן‪ .‬שהאלוה המציא העולם לא מדבר‪ .‬הגיון הנפש‬ ‫לראב"ח הנשיא )ב‪ (..‬וכ"כ בתולדות יצחק ]קארו[ שם(‪ .‬עכ"ל‪) .‬וזה יורה כי הזמן נברא ואילו אמר בששת ימים‬ ‫היה מורה כי הזמן היה קדמון‪ .‬על האמת והעיקר אין לפני יצירת הנמצאים מן הכח אל‬ ‫המעשה שום עת ולא זמן‪ .‬‬ ‫או"ד )מאמר א' ד"ה והדעת השלשה( ואם יאמר למה לא בראם קודם‬ ‫הזמן הזה‪ .‬רמב"ן )בראשית א‪:‬ה( ויקרא אלקים לאור יום‪ .‬‬ ‫יסוד התורה כולה‪ .‬‬ ‫וגם שהקב"ה ברא מציאות המקום ולכן הוא בהכרח למעלה מן המקום‪.‬שהרי מציאות הזמן עצמו בריאה היא‪ .‬רמ"ע מפאנו‬ ‫)מאמר שבתות ה'( כתיב לכל זמן כי אין במעשה בראשית ראוי להקרא כל לא‬ ‫בשיתוף ולא בהשאלה אלא הזמן עצמו כי הוא השולט על כל הברואים כולם‪.‬‬ .‬הששת ימים‬ ‫עשה ה' ובכלל החידוש הם‪ .‬אלא הוא מחויב המציאות והוא המציא הזמן‬ ‫ולא שהוא בעל זמן ח"ו‪ ..‬פרדס רמונים )שער ג' פ"א( וז"ל זה אחד מהדברים הנמנעים בא"ס‬ ‫שלא הי' מציאות שלא ימצא‪ .‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬ספר העיקרים )פרק יח( השורש השלישי שאין לו התלות בזמן ובאורו‬ ‫שהוא נמצא קודם מציאות הזמן ואחר מציאות הזמן ולזה יהיה כחו בלתי בעל‬ ‫תכלית‪ .‬רבינו בחיי )שמות פרק כ‪:‬יא( כי ששת ימים עשה ה' ‪ ..‬שם )מאמר ב' ד"ה והנה אני(‬ ‫ועל הזמן לא יתכן שיהיה לבורא זמן‪ .‬כמש"א‬ ‫במדרש הגדול )בראשית א‪:‬ח( מלמד שהזמן מכלל מעשה בראשית‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äð‬‬ ‫בריאת הזמן‬ ‫ודע שמה שאומרים שהקב"ה קדמון יען שהוא ית' סיבת הכל נכלל בזה‬ ‫שהוא ית' גם סיבת הזמן עצמו‪ .‬יאמר כי נברא‬ ‫הזמן‪ .‬בזולת התחלה זמנית‪.‬ועוד‪ .‬מפני שהוא בורא כל זמן‪ .‬‬ ‫עי' רס"ג או"ד )ב‪:‬יא(‪ .‬‬ ‫אבל הזמן נברא‪ .‬נאמר כי לא היה זמן שנשאל עליו‪ .

‬‬ ‫הרי דאין ענין קדמות ה' דהי' מצוי מעולם כל משך הזמן מאז בלי‬ ‫ראשית‪ .‬רק שכל הנמצאים הם נמצאים בזמן והם‬ ‫תחת הזמן‪ .‬ועי' עקידת יצחק‬ ‫)שער ג( התחלת הבריאה והתחלת הזמן נמצאים כאחד‪ .‬ר' חובות הלבבות )א‪:‬ו(‪ .‬ד"ה "וזה י"ל שמרומז‬ ‫בקרא"(‪ .‬ויען שנצחיות ה' אינו נופל תחת הזמן רק הוא בורא‬ ‫הזמן ומחדשו נקרא אבי עד ומחול‪.‬ובמאמה"כ )ישעי' ט‪:‬ה(‬ ‫מיקרי הקב"ה "אבי עד"‪ .‬כי מלת עד‬ ‫מציין הזמן הנמשך עד אחרית הזמן‪ .‬העולם הקטן‬ ‫)עמוד נז(‪ .‬וח"ב הקדמה טו(‪ .‬גם על מה דאיתא במס' שבת )דף פ"ח ע"ב( ב' אלפי' קדמה תורה‬ ‫לעולם‪ .‬אלא דאינו נופל תחת הזמן כלל‪ .‬שפע טל )חלק טל ב‪:‬ה(‪ .‬‬ ‫‪ 10‬ברכות )דף י' ע"א( אל תיקרי כי אין בלתך אלא אין לבלותך כו'‬ ‫נו‬ .‬ופרדס רמונים )שער‬ ‫ג פרק א(‪.25‬ועי' מו"נ )א‪:‬נז‪ .‬‬ ‫יערות דבש )ח"ב דרוש ד'(‪ .‬ופרדס רמונים כב‪:‬ד(‪.‬ועי' מש"כ בספרו‬ ‫אור חדש )עה"כ ואמר המלך לחכמים( לפרש מאמה"כ )קהלת ג‪:‬א( לכל זמן‪.‬ובפי' שיח יצחק שבסידור הגר"א במש"א "ברוך עושה‬ ‫בראשית" וכן "לתת גדולה ליוצר בראשית" ול"א "מעשה בראשית" שכוונתו‬ ‫שהקב"ה ברא ה"ראשית" ר"ל מציאות הזמן גופא‪ .‬וזה מש"א הראשון אשר אין ראשית‬ ‫לראשיתו ואין תכלית לקדמותו‪ .‬תורת העולה לרמ"א )ג‪:‬כד(‪ .‬עכ"ל‪ .‬כמו בטחו בה' עדי עד והוא כולל כל עוד‬ ‫שיהיה הזמן במציאות‪ .‬פדרס רמונים )ו‪:‬ו(‪ .‬שפע טל )ב‪:‬ג(‪.‬ופי' המלבי"ם‪ .‬וגם שהזמן תלוי בתנועה‬ ‫שהוא גשם‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ð‬‬ ‫עי' להלן הערה ‪ .‬מהר"ל‬ ‫בבאר הגולה )באר הרביעי עמ' פא‪-‬פב(‪ .‬ועי' מהר"ל גבורת ה' )פמ"ו( דזמן בגדר גשמיות כי‬ ‫המשך וחילוק הזמן הוא כמו המשך וחילוק הגשם‪ .‬יעוין מש"כ בזה הרשב"ץ ח"ג סי' רמ"ה‪ .‬ושם )ב‪:‬יח(‪ .‬עי' בזה‬ ‫מש"כ העיקרים )א‪:‬ב(‪ .‬ושם )פל"ו( שהכל נופל תחת הזמן זולתו ית'‪ .‬אינו מראה על הקדמות כלל ח"ו‪ .‬מוליד הזמן ומחדשו‪ .‬‬ ‫)והנה מה דאיתא במד"ר )ג‪:‬ז( אר"י בר סימון יהי ערב אין כתיב כאן‬ ‫אלא ויהי ערב מכאן שהיה סדר זמנים קודם לכן א"ר אבהו מלמד שהיה בורא‬ ‫עולמות ומחריבן עד שברא את אלו‪ .‬עבודת הקודש )א‪:‬כא(‪ .‬דברי חיים עה"ת )חנוכה‪ .‬ויצדק על זה בראשית‬ ‫ברא אלהים בתחלה‪ .‬‬ ‫ועי' בספרו דרך חיים )כל ישראל יש להם חלק וכו'( ואף שהזמן נברא אינו‬ ‫כמו שאר נבראים שאינו דבר בעצמו‪ .

‬ושהאלוה ית' לבדו היה‬ .‬פנ"ז‪ .‬‬ ‫גם כיון דהקב"ה שלם בכל מיני שלימות שוב מוכרח שלא ישתנה ומה‬ ‫שלא ישתנה הוא נצחי כי השינוי בדבר ואפילו לאחר זמן הרבה יורה חסרון‬ ‫בתחלת הדבר ההוא‪ .‬מאמר ד' פ"ג(‪ .‬כ"א‪ .‬ספר אילימה‬ ‫)א‪:‬א‪:‬יב(‪ .‬‬ ‫ועוד שהוא ית' מוכרח המציאות ואינו נתלה בזולתו כמש"כ רבינו להלן‬ ‫אותיות ג‪-‬ד‪ .‬כי אין שינוי בלא סיבה שיכריע‬ ‫השינוי‪ .‬ובלא שינוי ישאר נצחי‪ .‬ח"א פנ"ב‪ .‬האלוה המציאו אחר ההעדר הגמור המוחלט‪ .‬‬ ‫‪ 11‬מאה"כ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ‪) .‬שמות כ'( כי‬ ‫ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם‪) .‬רצוני לומר‪ .‬וא"כ א"א שיחול בו שינוי‪ .‬ח"ט(‪.‬וכיון‬ ‫שכן לא שייך אצלו ית' לא ראשית ואחרית ומנין שנים‪.‬י"ט‪ .‬כי כל נמצא מלבד האלוה‬ ‫ית'‪ .‬מורה‬ ‫נבוכים )ח"ב פ"א‪ .‬פ"ל‪ .‬‬ ‫ולפי"ז יתפרש מה שהבאנו למעלה אל תיקרי כי אין בלתך אלא אין‬ ‫לבלותך וכו'‪ .‬ועי' זוה"ק פנחס )רנ"ז ע"ב(‪.‬כ"כ בבית‬ ‫אלקים )שער היסודות פל"ד(‪.‬א"כ מוכרח שהוא ית' למעלה מן הזמן ולכן אין לבלותו‪.‬‬ ‫מדרש הגדול )עה"כ בראשית ברא( וז"ל מגיד הכתוב שלא נברא העולם‬ ‫אלא מאין‪ .‬‬ ‫מורה נבוכים )ח"ב פי"ג( הדעת הראשון ‪ -‬הוא דעת כל מי שהאמין תורת‬ ‫משה רבינו ע"ה‪ .‬כ"ה‪ .‬דמכיון דהוא ית' סיבת הכל וזולתו אינו אלא קנוי‬ ‫המציאות ממנו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ð‬‬ ‫והנה הקב"ה הוא למעלה מן הזמן כי הוא ית' המציא זמן ומקום‪ .‬ספר‬ ‫העיקרים )מאמר ב' פי"ח‪ .‬דר"ל דמכיון דאין‬ ‫בלתך‪ .‬ישעיה‬ ‫מה‪:‬ז( יוצר אור ובורא חשך עשה שלום ובורא רע אני ה' עשה כל אלה‪.‬ז‪:‬ב‪ .‬אור ה' )א‪:‬ב‪:‬יא(‪ .‬לכן נאמר בו לשון בריאה עכ"ל‪ .‬כי הדבר השלם בתחלתו לא ישתנה בסופו‪ .‬דלפי"ז הכתיב והקרי עולים בקנה אחד‪ .‬פי"ג‪ .‬הוא שהעולם בכללו‪ .‬פנ"ח(‪ .‬אם כן אין לבלותך‪ .‬עי' רמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת הי"א‪ .‬‬ ‫)תהילים צ‪:‬ב( בטרם הרים ילדו ותחולל ארץ ותבל וגו'‪.‬‬ ‫)נחמיה ט‪:‬ו( אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים וכל‬ ‫צבאם הארץ וכל אשר עליה הימים וכל אשר בהם ואתה מחיה את כלם‪.‬נוה שלום )ה‪:‬ד‪ .

‬‬ ‫רמב"ן )בראשית א‪:‬א( כי הוא ]החידוש[ שורש האמונה‪ ...‬רבינו בחיי )הק' לס' בראשית( כ' שכל‬ ‫שרשי האמונה נסמכים ונשענים על אמונת החדוש‪ .‬ושאינו מאמין בזה‬ ‫וחושב שהעולם קדמון‪ .‬שם )בראשית כו‪:‬ה( וביוסף דרשו )ב"ר צב‪:‬ד( שהיה משמר את השבת‬ ‫אפילו במצרים‪ .‬הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל‪ .‬להורות על החידוש‪.‬‬ ‫שהאלוה המציא העולם לא מדבר‪ .‬‬ ‫וע"ע רמב"ן ורבינו בחיי )דברים ה‪:‬טו(‪ .‬והיא שניה ליסוד היחוד‪ .‬שם )ויקרא יט‪:‬ל(‬ ‫כי מי שאינו משמר אותה ]ר"ל השבת[ מכחיש במעשה בראשית ואין לו תורה‬ ‫כלל‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫יסוד תורת משה רבינו ע"ה בלי ספק‪ .‬לא מדבר ‪ .‬‬ ‫כי הם שלו שבראם מאין עכ"ל‪ .‬כי החדוש מופת על‬ ‫ההשגחה וההשגחה מופת על גודל הנבואה ועל אמתת עונש ושכר עיי"ש‪.‬כי‬ ‫הוא נמשך לתנועת הגלגל‪ .‬לא יעלה‬ ‫בדעתך זולת זה עכ"ל‪ .‬ומאמין‬ ‫הקדמות אינו מעדת משה ואברהם ע"ה כלל כמו שבארנו במורה הנבוכים‪.‬גם הקיום יהיה‬ ‫בו לעד כל ימי החפץ וזה אמת ברור‪ .‬שם )פרק ל'( כבר הודעתיך שיסוד התורה כולה‪.‬אגרת תחיית המתים וז"ל‪ .‬והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא‬ ‫מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים‪ .‬‬ ‫משום שהוא התחלה וסיבת כל אשר זולתו‪ .‬ולא דבר בלעדיו‪ .‬‬ ‫רמב"ן )בראשית ב‪:‬יז( לדעת קטני אמנה כי הבריאה היא בחיוב‪ .‬וזה הוא ‪.‬תורת ה' תמימה )קנב‪ (.‬אשר בהתאמתו יתאמתו הנפלאות"‪ .‬‬ ‫מו"נ )א‪:‬עא( "חידוש העולם‪ .‬ורמב"ן‬ ‫שמות )יג‪:‬טז( ואמר )שם ט כט( למען תדע כי לה' הארץ‪ .‬לפי שהיא עדות על‬ ‫חדוש העולם‪ .‬‬ ‫ר"ל במעשיו‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çð‬‬ ‫נמצא‪ ..‬והגלגל נברא עכ"ל‪ .‬אבל הזמן נברא‪ .‬עכ"ל‪ .‬דאמונת‬ ‫ה' צריך אדם להאמין האמת במחשבתו להודיע בדבור ולאמת אותו בגופו‪.‬ובספר הירח לר' אבא מארי כ'‬ ‫דאמונת בריאת יש מאין הוא מעיקרי הדת ומי שאינו מאמין בו כופר בכל‬ ‫נח‬ .‬ועי' או"ד )א‪:‬א(‪.‬ואחר כן‬ ‫המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו‪ .‬ולפיכך אמרו רבותינו ז"ל ששבת וע"ז שקולים כנגד כל המצוות‬ ‫שהוא מורה על חידוש העולם ובו אדם מכיר לבוראו‪ .‬מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות‪ .‬הרי המופתים מעידים על שהמציא כל נמצא‪..‬לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל‪ .‬שם )פרק כז( האמנת חידוש‬ ‫העולם הוא יסוד התורה כולה עכ"ל‪ .‬ושם )ח"א פ' טז( כ' הרמב"ם דמהאי‬ ‫טעמא נקרא הקב"ה "צור" כמו שנאמר "הצור תמים פעליו" ועוד כהנה‪.‬אבל לדעת‬ ‫אנשי האמונה האומרים כי העולם מחודש בחפץ אלוהי פשוט‪ .‬בזולת התחלה זמנית‪ .

‬כי‬ ‫המאמין בקדמות העולם כופר בקדמות ה'‪ .‬שאין בהנחתנו זאת‪ .‬הי' מן הראוי שתיסד לנו תחלה זה השרש האמיתי‪...‬‬ ‫ובס' מפעלות אלקים )א‪:‬ג( כ' שמדרגת הסיפור של בריאת העולם בתורה אל‬ ‫שאר ספורי התורה הוא כמדרגת היסוד והשורש אל מה שיובד ויבנה עליו כי‬ ‫מחידוש העולם נעמוד על מציאות ה' המחדש אותו ומי שיאמין בקדמות‬ ‫יבטל התורה לגמרי‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èð‬‬ ‫התורה כולה‪ .‬‬ ‫והוא שיש בכאן סבה פועלת אלו הנמצאות ותעמידנו על מציאות הסבה‬ ‫הצורית‪ .‬ר"ל‪ ..‬וכ' הרמב"ם באגרת לרבי חסדאי הלוי‪ ..‬וכ"כ מהר"י אברבנאל בספרו ראש‬ ‫אמנה )פ"ג( דיסוד הרביעי מי"ג היסודות‪ .‬וז"ל ואנו אומרים שלא היה‬ ‫שם לא גולם ולא צורה אבל הכל התחיל וברא השם ית' יש מאין ‪ .‬שלכן תיקנו ברכת יוצר המאורות והמעריב‬ ‫ערבים ואח"כ קריאת שמע כי הא בהא תלוי' שהרי אלו הברכות מורים על‬ ‫החידוש וע"י אמונת החידוש עומדים על מלכותו ית'‪ .‬כי בזולת זה השרש לא יתכן לנו שום קנין שלמות נפשי‪ ..‬עיי"ש )וכעי"ד כ' גם השלה"ק מס' שבת תורה אור א'(‪.‬החידוש‬ ‫במוחלט אחר העדר‪ .‬ועי' מנחת קנאות )הקדמה‪ .‬שום מבוכה‪.‬כמו‬ ‫שקיימו וקבלו כל חכמי ישראל הן המקובלים הן הנמשכים אחר‬ ‫הפילוסופיה"‪ .‬ובתורת העולה לרמ"א ז"ל )ח"ב פ"ב( "ודע אתה המעיין‬ ‫שיסוד תורתינו הוא אמונת חדוש העולם והוא יתד שכל התורה תלויה בו‪ .‬‬ ‫ובס' עבודת הקודש )ג‪:‬נו( כ' שבריאה יש מאין "היא העמוד הנאמן אשר כל‬ ‫האמונה תלויה"‪ .‬‬ ‫וברלב"ג עה"ת )בראשית א‪:‬א( "ובהיות ‪ .‬והרמב"ן עה"כ אנכי ה' אחר שקבעו דמתנאי‬ ‫מ"ע דאנכי להאמין בקדמות ה' מיד אח"כ כ' חיוב לידע שהוא ברא הכל‪ .‬כולל גם אמונת חדוש‬ ..‬והרבה‬ ‫מדרשות ושאלות בבראשית רבה מוכיחות על ככה עכ"ל‪ .‬וס' העיקרים )א‪:‬יב(‪.‬עכ"ל עיי"ש‪.‬‬ ‫והנה הרמב"ם בספה"מ‪ .‬קדמות ה'‪ .‬ואמונת חידוש העולם "הוא שורש התורה ויסודה אשר‬ ‫עליו תבנה ותכונן תורת ה' ספוריה ואמונותיה ומצותיה ועדות נפלאותיה"‬ ‫עיי"ש‪ .‬וכ' שם‪ .‬ופ"י( בענין זה‪ .‬אור ה' )מאמר ג‬ ‫ח"א כלל א פ"ה( כבר התבאר אם כן‪ .‬הסברא‬ ‫שתנועדו בה כל ישראל זו היא שהכל היה אין והתחיל ועשאו יש‪ .‬כוונת התורה להגיע המתנהגים בה‬ ‫אל השלמות האמיתי ‪ .‬כי אם העולם מחודש‬ ‫בהכרח שיש לו מחדש כי מושכל ראשון שאין דבר מחדש את עצמו כמש"כ‬ ‫הרמב"ם )מו"נ ב‪:‬ב(‪ .‬עכ"ל‪ .

‬וז"ל למה נאמר אחד‪ .‬הא' חידוש העולם ‪ .‬ופי' בזה מש"כ הרמב"ם במו"נ מובא למעלה דחדוש העולם היא‬ ‫"שניה ליסוד היחוד" כי יסוד היחוד הוא השני מהי"ג יסודות‪ .‬הרי דנכלל בתוך אמונת יחוד ה' שהוא ית' גם בורא העולם‪ .‬ומאלה הג'‬ ‫נסעפו הי"ג עיקרים שהניח הרמב"ם וזה תחת החידוש מציאותו וקדמותו ית'"‬ ‫עכ"ל‪ .‬וביסוד אמונה להחסיד מהר"י‬ ‫יעבץ‪" :‬כל מבקשי ה' ודבקותו ולהיות מנוחלי העוה"ב צריך שיאמין אמונה‬ ‫שלימה בלי דופי ופקפוק שלש יסודות‪ .‬אך עי' ספ' העיקרים )א‪:‬יב( שכ' דאע"פ דחדוש יש מאין צריך‬ ‫להאמינה כמו שצריך להאמין כי משה בקע צור ויזובו מים והגיז את השלו‬ ‫ס‬ .‬ובס' מורה המורה על‬ ‫המו"נ ממו"ר שם טוב אבן פלקיירא )ח"ג מאמר "ביאור נפלא על כמה ענינים‬ ‫סתומים על כל פרקי המורה בקיצור נמרץ" עמוד ‪ (168‬כ' וז"ל ידוע ומפורסם‬ ‫שעיקר אמונתנו‪ .‬וכ"כ בספרו‬ ‫מפעלות אלקים )מאמר א' פ"ג ד"ה וחוץ(‪ .‬לפי‬ ‫הנ"ל אתי שפיר דבריאת העולם עכ"פ נכלל בהיסוד דקדמות ה'‪.‬לפי‬ ‫שעתידין ישראל לייחד לבורא העולם בלשון אחד שנאמר שמע ישראל וגו'‬ ‫ע"כ נקרא היום יום אחד‪ .‬שכולל אמונת חדוש העולם‪ .‬שנאמין בחידוש‬ ‫העולם עכ"ל‪ .‬וא"כ יסוד‬ ‫הרביעי‪ .‬ע"כ‪ ..‬ובאמת מבואר במדרש )לקח טוב( עה"כ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד‪.‬יצרו ה' ובראו אחר ההעדר המוחלט עכ"ל‪ .‬‬ ‫דאמונת יחוד ה' כולל אמונת חידוש העולם‪ .‬וז"ל אלוה קדמון וכל זולתו מחודש מאתו‬ ‫עכ"ל‪) .‬שהוא‬ ‫מקורו של הרמב"ם ליסוד הרביעי‪ .‬הרי דכפירה בבריאה יש‬ ‫מאין היא כפירה בקדמות ה'‪ .‬ולעומת היסוד הד'‬ ‫של קדמות ה' כ' "האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל" ועי' בראב"ד ונו"כ‬ ‫דכוונתו במש"כ וצור לכל להכופר בבריאה יש מאין‪ .‬וכ"פ בספורנו עה"כ מענה אלקי קדם‪ .‬שכן המייחד שמו מודה שהוא בורא העולם ב"ה‬ ‫וב"ש‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫העולם‪ .‬והנה‬ ‫בפיהמ"ש דפוס קאפח מביא מכת"י של הרמב"ם שהוסיף לדבריו בתוך היסוד‬ ‫הרביעי וז"ל ודע כי יסוד הגדול של תורת משה רבינו הוא היות העולם‬ ‫מחודש‪ .‬הוא שניה אחר יסוד השני‪ .‬‬ ‫והכי משמע גם ממש"כ הרמב"ם פ"ג מהל' תשובה ה"ז שמונה הרמב"ם‬ ‫כמה מיני כופרים והמעיין יראה שהם הם הכופרים בי"ג היסודות והולך‬ ‫ומנאם אחת לאחת כפי סדר היסודות כמש"כ המפרשים‪ .‬ואע"פ שאין חידוש העולם א' מן הי"ג עיקרים בפירוש‪ .‬והוא אחד מי"ג עיקרים שכתב הר"מ‪ ..

‬ג( דעו כי ה' הוא האלקים הוא עשנו ולא אנחנו עכ"ל )ופי' זה כתב‬ ‫נמי החסיד יעב"ץ בס' יסוד האמונה )עמוד ‪ .‬כ"כ‬ ‫הרמב"ם )מו"נ ב‪:‬ל‪ .‬עכ"ל‪.‬ואימת לנו את זה באותות ובמופתים ולכן קבלנוהו‪ .‬ומש"כ באו"ד דמילת "ברא" מורה על בריאה מאין דוקא‪ .‬‬ ‫ושוב כ' דמה שכולל הכופר בבריאת העולם בתוך המינים‪ .‬כמו שאמר‬ ‫בראשית ברא אלקים וגו'‪ .‬שם )פ' יג(‬ ‫האמנת מציאות השם היא שיאמין שיש שם נמצא מחוייב המציאות ממציא כל‬ ‫הנמצאים וכלם מושפעים מאתו וצריכין לו והוא אינו צריך אל דבר זולתו‪ ..‬‬ ‫וע"ע ספר העקרים )פרק כג( האמונות שראוי להאמינן כל בעל תורת‬ ‫משה ‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àñ‬‬ ‫והוריד את המן מ"מ איננו עיקר ולכן לא מנאו הרמב"ם ז"ל עם עיקרי התורה‪.‬האחת מהן היא חדוש העולם יש מאין‪ .‬ועי' בזה מדרש רבה בראשית ק‪ .‬ואמר עוד אנכי ה' עשה כל נטה שמים לבדי רקע‬ ‫הארץ מאתי‪ .‬ושאר‬ ‫ראשונים‪) .‬כי אלהינו‬ ‫יתעלה הודיענו שכל הדברים מחודשים‪ .‬ועי' במדבר טז‪:‬ל(‪ .‬ב( וכאשר התברר לנו בירור גמור שכל הדברים מחודשים וכו'‬ ‫מצאתי שכבר קדם הכתוב בבטול ענין זה כלומר שיהא הדבר עושה את עצמו‪.‬עכ"ז שקרא מין מי‬ ‫שלא יאמין החדוש יש מאין לא מנאו בעקרים לפי שאיננו עיקר שלא תצוייר‬ ‫תורה אלהית זולתו‪ .‬‬ ‫אמונות ודעות )הקדמה( ואחרי אשר בארתי הקדמה זו אומר‪ .‬ושהוא חדשם לא מדבר‪ .‬וצ"ע‪ .‬וע"ע שם‬ ‫)א‪:‬ב(‪ .(4‬וכ"כ גם בפירושו עמ"ס אבות‬ ‫)פרק ה משנה ה‪ ..‬וזו מבואר מעניניה שהיא‬ ‫אמונה כוללת לתורה אלהית בכלל ולתורת משה בפרט עכ"ל‪ .‬ושם מביא ראיות כנגד‬ ‫קדמות העולם ומהם דכיון דמציאות דברים אין תכלית למספרם לא יתכן )עי'‬ ‫לעיל הערה ‪ 9‬ד"ה חוה"ל‪ .‬ולהלן הערה ‪ (25‬א"כ א"א שכבר עברו נקודות של‬ .‬והוא במדרש הגדול מובא‬ ‫למעלה‪.‬ועי' בס' מפעלות אלקים )מאמר ב' פרק ג'( מה‬ ‫שמביא בשם הר"ר חסדאי )רבו של הרב בעל ס' העיקרים( והר"ן )רבו של‬ ‫הר"ר חסדאי( בפירוש שהתחיל לעשות על התורה ‪ -‬ומש"כ במפעלות אלקים‬ ‫על דבריהם שם‪(.‬שם‬ ‫)פרק יח( השורש השלישי שאין לו התלות בזמן ובאורו שהוא נמצא קודם‬ ‫מציאות הזמן ואחר מציאות הזמן ולזה יהיה כחו בלתי בעל תכלית‪ .‬‬ ‫)תהלים ק‪ .‬דלא כדעת האבן עזרא בראשית א‪:‬א(‪ .‬‬ ‫או"ד )א‪ .‬א(‪ .‬ג‪:‬י( הרמב"ן )בראשית א‪:‬א‪ .

‬אבל ממציא הוא לשון הוה‪ .‬מלחמות ה'‬ ‫)ח"ו( ‪ .‬ועי' רמב"ן‬ ‫במדבר )טז‪:‬ל( ובראשית )א‪:‬כו(‪ .‬פיהמ"ש )שם( מיסוד הראשון ש"הוא‬ ‫עילת המציאות‪ .‬ואילו‬ ‫היה אפשר העדר הבורא היה נעדר המציאות כולו ותבטל מהות הסיבות‬ ‫הרחוקות ממנו והמסובבות האחרונות עכ"ל‪ .‬וע"ע חוה"ל )א‪:‬ו( או"ד )מאמר א'(‪ ..‬מורה‬ ‫נבוכים )א‪:‬סט( כי במציאות הבורא הכל נמצא‪ .‬ספה"מ )עשה א'( המצוה הראשונה להאמין‬ ‫האלהות והוא שנאמין שיש שם עלה וסיבה הוא פועל לכל הנמצאות‪ .‬וז"ל והוא ממציא כל נמצא‪ ...‬ואם יעלה על הדעת שאין כל‬ ‫הנמצאים מלבדו מצויים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יבטל הוא לבטולם שכל‬ ‫הנמצאים צריכין לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם לפיכך אין‬ ‫אמתתו כאמתת אחד מהם‪ .‬רקאנטי עה"ת )תרומה( וציוני עה"ת‬ ‫)תרומה(‪.‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫‪ 12‬יסוה"ת פ"א ה"א‪ .‬ממציא כל הנמצאים‪.‬העיקרים )א‪:‬יג(‬ ‫שהאמנת מציאות השם היא שיאמין שיש שם נמצא ‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áñ‬‬ ‫זמן אין תכלית למספרם‪ .‬רמב"ן )עה"כ וירא אלקים את‬ ‫האור כי טוב( דאם חפצו ית' יתפרד רגע מהבריאות יהיו לאין‪ .‬הנמצאים כולם בו קיום מציאותם וממנו קיומם וכו' וכל מה‬ ‫שזולתו מן המלאכים וגופי הגלגלים ומה שיש בתוכם ומה שיש למטה מהם‬ ‫הכל צריכין במציאותם אליו"‪ .‬והוא מתמיד עמידתו ‪ .‬וכל הנמצאים משמים‬ ‫וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמתת המצאו‪ .‬‬ ‫ביאור "ממציא כל הנמצאים"‬ ‫מש"כ רבינו שהוא ית' "המציא" וגם "ממציא" משום דהמציא לשון עבר‬ ‫מורה על בריאת העולם‪ ..‬כוזרי )מאמר ה' יח( ועוד‪.‬‬ ‫ועי' רבינו בחיי )שמות כה‪:‬כג( דענין בריאה יש מאין לא מצינו אלא‬ ‫בבריאת העולם ולא אח"כ ולא נמסר ענינו לשום בריאה עיי"ש‪ .‬ובע"כ שהי' התחלה למציאות הזמן מה שקודם לכן‬ ‫לא הי' זמן כלל‪ .‬ואם יעלה על הדעת‬ ‫שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות‪ .‬מו"נ )ב‪:‬יג(‪ .‬דמורה על המצאה‬ ‫סב‬ .‬הוא שהנביא אומר וה' אלקים אמת הוא לבדו‬ ‫האמת ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר‬ ‫אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו‪ .

‬ועל זה נאמר‪ .‬ואין הנבראים עם הארתו מין אחד‪ .‬כללותיהן ופרטותיהן‪ .‬אלא הכל מצד החפץ והיכולת‪ .‬והנבראים כולם מחודשים מאין מוחלט‪ .‬‬ .‬אחת ‪ -‬בבחינת‬ ‫הקיום וההתמדה‪ ..‬כללי מאמר החכמה )כלל‬ ‫א' הקב"ה ‪ -‬מקור כל הבריאה( קבלה נאמנה ביד חכמי ישראל ‪ .‬ובו‪ .‬האיר מאור כבודו בדרך ידוע לפניו יתברך‪..‬‬ ‫עכ"ל‪..‬אשר היא מין אחד‬ ‫עם תולדתה‪ .‬תימשך‬ ‫התמדת קיום ההויות ההן בגבולותיהן כולן‪ .‬שאין הכוונה לומר שהיה האדון‪ .‬כי כל יכול הוא‪ .‬מתגלה בגילוי ההוא ימשכו כמסובב מסיבתו כל ההויות‬ ‫והמציאויות בכל הגבולות שרצה בם‪ .‬שהנה ברצונו ויכלתו גזר שמהיות‬ ‫הוא‪ .‬מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית‪ .‬ברוך הוא‪ .‬ולא תחדל תולדתה לצאת ממנה‪ .‬וע"ע מש"כ רבינו בספר הכללים‪ .‬ואמנם צריך‬ ‫שתתבונן‪ .‬הכרח כלל‪ .‬יתברך שמו‪ .‬וזה בשתי בחינות‪ .‬‬ ‫ומאותו הגילוי וההארה הוליד כל ההויות והמציאות שגזר להמציא‪ .‬מוכרח בדבר הזה‪ .‬שאילו הוא‪ .‬וכן מהיותו תמיד בגילוי ההוא‪ .‬הן וכל‬ ‫חוקותיהן‪ .‬והנה‬ ‫המציאות הזו שזכרנו‪ .‬ובבחינה זו נקרא ית"ש סיבה ומקור לנמצאים‪ .‬אין דבר חוקי‬ ‫ומוכרח‪ .‬והנה על השרש‬ ‫הזה תיקנו הברכות האלה והשבחים על כלל הבריות כלם‪ .‬נמצא להויות‪ ..‬ולא תצא ממנה תולדה זולת‬ ‫המיוחדת לה‪ .‬יתברך שמו‪ .‬אמנם בחפצו ורצונו רצה בזה ‪ .‬מציאות כולן היתה מתבטלת ברגע אחד‪ .‬אבל‬ ‫מתדמה ענין יציאתם והימשכם מהארתו ליציאת התולדה הטבעית מסיבתה‪.‬כי הנה אי אפשר לנו לדמות בו‪.‬שכיון שרצה‬ ‫האדון ברוך הוא לברוא נבראים‪ .‬ואין הבדל בדבר‪ .‬שהנה מתחדש השפע בכל להתקיים ולהתמיד על מציאותו‬ ‫‪ ..‬יתברך שמו‪ .‬‬ ‫יתברך‪ .‬הוא מה שנקרא גילוי‬ ‫והארה‪ ..‬היה סר‬ ‫מהאיר בדרך הזה‪ .‬שהם המתחדשים‬ ‫יום ביומו עכ"ל‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âñ‬‬ ‫תמידית גם אחר הבריאה‪ .‬כי‬ ‫אין בינו ובין ברואיו שום ערך‪ .‬אלא שהסיבה הטבעית כל זה שנבחין בה‬ ‫בחוק טבעה הוא‪ .‬כמש"כ רבינו להלן )חלק ד פרק ד( וז"ל כי הנה בכל‬ ‫יום מתחדש כל המציאות כלו מלפניו ית'‪ .‬יתברך שמו‪ .‬כיון שבגזירת רצונו‬ ‫הנה ההארה הזאת סיבה לנמצאים אלה כסיבה הטבעית‪ .‬ובבחינה ההיא מתחדש כל המציאות‬ ‫כלו‪ .‬פירוש‪ .‬והיא ותולדתה מין אחד‪ .‬ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש‪ .‬שהוא‪ .‬שלא‬ ‫היה אפשר לו לברוא הנבראים זולת זה‪ .

‬המחדש בטובו בכל‬ ‫יום תמיד מעשה בראשית וכו'‪ .‬ובענין הזה‬ ‫יובן ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית שהוא שפע השופע‬ ‫להחיותם ולהעמידם ולהציבם בצביונם‪ .‬שער‬ ‫הכוונות )דרושי תפילת השחר‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãñ‬‬ ‫ועי' זוה"ק )חלק ב דף ר"ס ע"ב( היכלא רביעאה‪ .‬והנה מהוה ומחיה הכל ענין אחד להם‪ .‬פרדס רמונים )ו‪:‬ח( וזהו ואתה מחיה את כלם )נחמיה ט‬ ‫ו( ופי' רז"ל ואתה מהוה לכולם‪ .‬ילקוט‬ ‫שמעוני תהלים )רמז תתעז( לעולם ה' דברך נצב בשמים וגו'‪ .‬א'( ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה‬ ‫בראשית כך צ"ל ובטובו בבית ולא יאמר וטובו מחדש כו' והענין הוא כי‬ ‫המאציל העליון מחדש בכל יום מעשה בראשית ע"י טובו שהוא החסד‬ ‫סד‬ .‬וכן פי' ואתה מחיה את כלם והכל ענין אחד‪.‬והוא בריאה חדשה ממש בכל רגע ורגע‬ ‫לא פחות ממה שהי' בששת ימי בראשית‪ .‬ואם ח"ו יעלה על הדעת הסתלקות‬ ‫שפעו מהם כרגע יספו‪ .‬והנה המפרשים מביאים דברי חז"ל‬ ‫הללו להורות שאף אחר ששת ימי בראשית דיבורו של הקב"ה הוא אשר‬ ‫מחדש את כל העולם בכל רגע ורגע‪ .‬ואינם אלא מחודשים בסוד חדוש אורו והוא שפע נהר‬ ‫שאינו פוסק אלא מתחדש כמימי הנהר שבכל רגע הם מחודשים‪ .‬‬ ‫כי מאחר שהוא היוה אותם והמציאם מן האין יוכרח שיושפעו ממנו ושואבים‬ ‫כלם ממנו חיותו ואחר שהוא מחיה אותם נמצאו שהוא ממציאם ומהוום בכל‬ ‫עת ובכל רגע ובכל שעה‪ .‬שאלו היה פוסק לא היה העולם מתקיים זהו ובטובו מחדש בכל יום‬ ‫תמיד מעשה בראשית וטובו הוא משך הברכות שהוא מדת טובו הבא מאין‬ ‫סוף באין )ועי' בזה מה שמביא בפי' הרקאנטי עה"כ בראשית ברא(‪ .‬מתחדש כמלקדמין לאתקיימא בעלמא‪.‬ספר הפליאה )ד"ה וראה והבן‬ ‫שכל מדה גורמת( זהו אשר ברא אלקים לעשות כלומר השלמת הבנין לעשות‬ ‫פרי בבוא זמנו להתגלות בפועל לפי שאין כל חדש תחת השמש רק שפע‬ ‫הברכות הבא מן מקור חיים ומן המעיין המברך את כל הספירות בכל זמן‬ ‫ובכל רגע‪ .‬וכמש"כ הרמב"ן עה"כ )בראשית א' ד'( וירא אלקים‬ ‫כי טוב וז"ל והענין להורות כי עמידתם בחפצו ואם החפץ יתפרד רגע מהם‬ ‫יהיו לאין עכ"ל‪ .‬וכלשון הרמב"ם הנ"ל "בו קיום‬ ‫מציאותם וממנו קיומם"‪ .‬ע"כ‪ .‬דאקרי אל כדקאמרן עכ"ל‪ .‬וכמש"כ הרד"ק שלכן אמה"כ )ישעיה מד‪:‬כד( אנכי ה'‬ ‫"עושה כל" בלשון הוה דר"ל עשיתי הכל בעת הבריאה ובכל יום אני עושה‬ ‫שאני מעמידו בכחי‪ .‬‬ ‫בנהורא דימינא‪ .‬אתה הוא קיומו של עולם‪ .‬כוננת ארץ‬ ‫ותעמוד‪ .‬עכ"ל‪ .

‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫ומאז והלאה בוראו בכל רגע על התמונה שהיה העולם ברגע הקודם כטבעו‬ ‫וכסידורו בלא שינוי‪ .‬ובס' העיקרים )מאמר רביעי פרק ח( פי' בזה מאמה"כ הכ'‬ ‫)תהלים לג‪:‬ט( ייראו מה' כל הארץ וגו' כי הוא אמר ויהי הוא ציוה ויעמוד‬ ‫לומר שהעולם נתהווה ועומד תמיד במאמר ובצווי רצון רוצה ולא בטבע‪.‬כי הלא זהו מה שמגיע ממנו אל זולתו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äñ‬‬ ‫כמש"ה אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי‪ .‬ועיי"ש דרושי עלינו לשבח‬ ‫ונוסח התפילה )דרוש א'(‪) .‬זהו המקור לנמצאים עצמן‪ .‬וזהו שקראו הפסוק בלשון עשה בהם‬ ‫מלאכה‪ .‬גם בספר באר מים חיים‬ ‫)תצוה כז( דייק ככה בנוסח התפילה "ברוך עושה בראשית" בלשון הוה כי‬ ‫תמיד הוא עושה בראשית מאין ליש כאשר בעת הבריאה(‪ .‬ונמצא דגם עתה הוא בוראו‬ ‫כמו בששה ימים הראשונים וזהו שקראו הפסוק בלשון עשה בהם מלאכה‪.‬וכיון שזה הרצון הוא המקור למה שיהיה נמצא מן הממציא ית'‪ .‬ומלאכה זו של בריאה בלא שינוי נקרא בלשון הפסוק שביתה יען כי‬ ‫האדם אינו מרגיש בו עשיית מלאכה וענין זה התחיל בשבת‪ .‬אבל מ"מ הוא‬ ‫בריאה חדשה ממש דבכל רגע השי"ת ממציא כל הנמצאים יש מאין ורגע‬ ‫הראשונה אינו סיבה להנמצאים להרגע שלאחריה‪ .‬‬ ‫מציאות הכל אינו אלא רצון ה'‬ ‫ויותר מזה כ' רבינו באדיר במרום )ח"א מצחא דגולגלתא רעוא דרעוין(‬ ‫וז"ל והנה ההארה הזאת נקרא רצון‪ .‬דמשמע‬ ‫לכאורה דמאז ולהלאה אין הבריאה חדשה‪ .‬על כן‬ ‫נקרא לו אור או הארה‪ .‬וזה נקרא "ממציא‬ ‫כל הנמצאים"‪ .‬ועי' נפש החיים א‪:‬ב שמדייק ככה במאה"כ‬ ‫)תהלים קלו‪:‬ז( לעושה אורים גדולם‪ .‬ופירוש הענין‪ .‬בלשון הוה‪ .‬כי אינו צריך להמציאם אלא‬ ‫ברצונו‪ .‬‬ .‬‬ ‫ומש"כ ויכל אלקים וגו' ששבת מכל מלאכתו אשר עשה‪ .‬ומלאכה זו דהיינו בריאה בלא שינוי נקרא בלשון הפסוק‬ ‫שביתה יען כי האדם אינו מרגיש בו עשיית מלאכה וענין זה התחיל בשבת‬ ‫עיי"ש‪.‬כי היות המאציל ית' רוצה‬ ‫שיהיו נמצאים‪ .‬כ' הבית הלוי דזה רק למימרא‬ ‫דבריאת העולם הנעשה תמיד בכל עת כמדרש הנ"ל הוי כמו שהיה מקודם בלי‬ ‫להבראות בריאות שלא הי' כבר‪ .‬וכבר אמרתי‪.

‬א"כ האור קודם הבריאה לא היה‬ ‫ואחר הבריאה אצ"ל דהיה‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫עצמות בעל הרצון או הרצון עצמו ‪ -‬שהכל אחד הוא‪ .‬והספה"ק מביאים בזה הא דאיתא )תיקונים צא‪ .‬וזה‪ .‬וכ"כ בפירושו על פרקי אבות פ"ג‬ ‫אהך דאיתא ר"א הסמא אומר קנין ופתחי נדה וכו'( דידוע כי מציאות השי"ת‬ ‫מציאות מוחלט‪ .‬ומציאות שאר הנבראים מציאות קניוה‪ .‬עכ"ל‪ .:‬קכב‪ (:‬לית אתר‬ ‫פנוי מיניה‪.‬ועי' רבינו בחיי )כד הקמח‪ .‬‬ ‫וזה נכלל גם במש"כ הראשונים שרק הקב"ה מצוי אמת‪ .‬עי' רמב"ם‬ ‫בפ"א מהל' יסוה"ת ה"ד הוא שהנביא אומר וה' אלקים אמת הוא לבדו האמת‬ ‫ואין לאחר אמת כאמתתו והוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם‬ ‫מצוי אמת מלבדו כמותו עכ"ל‪ .‬ערך מציאות‬ ‫השי"ת‪ .‬‬ ‫ור"ל שכל מציאות וממשות העולם איננו ממשות ומציאות עצמי אלא‬ ‫הוא רק רצון ה' בלבד‪ .‬וא"כ מציאות העולם תלוי בכל רגע ורגע בשאלה זו של מהו רצונו ית'‬ ‫באותו רגע‪ .‬דמלת "אמירה"‬ ‫בכאן להורות על החפץ עיי"ש‪(.‬וכ' רבינו בספר‬ ‫דעת תבונות )נח( ותביני מאד שרק רצונו וגזירתו זאת הוא המקום לכל‬ ‫הנמצאים‪ .‬וכנוסח התפילה‪" .‬כי אין מעשה בראשית‬ ‫מציאות בפני עצמה שיכול לעמוד בפני"ע‪ .‬וענין מציאות מוחלט‬ ‫הוא כי הוא עומד בעצמו ואינו צריך לזולתו וכל הנמצאים צריכים לו‪ .‬ועי' מש"כ הרמב"ן עה"כ ויאמר אלקים יהי אור‪ .‬וזה לאו למימרא שרצונו הוא "סיבת" הוית העולם‪.‬א"כ מה זה שאמר ויהי אור כבר היה‪ .‬אלא הוא אך ורק רצון ה' אשר‬ ‫מהווה כולו בכל רגע ורגע מחדש‪ .‬ויובן בזה משארז"ל )ב"ר ג‪:‬ב( לא בעמל‬ ‫ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ה' וכבר שמים נעשו אף הכא‬ ‫והיה אור אין כתיב כאן אלא ויהי אור כבר היה עכ"ל‪ .‬אבל‬ ‫סו‬ .‬אמת מלכנו אפס‬ ‫זולתו"‪ .‬ויאמר ה' הי אור – ולא שאח"כ הי' אור‬ ‫אלא שאמירה זו ויציאת האור בבת אחת הי' – ויאמר ה' יהי אור‪ .‬‬ ‫כמו אדם שרצונו והוצאת רצונו לפועל הם שני דברים נפרדים – אלא דרצונו‬ ‫ית' בזמן מה הוא כל הבריאה באותו זמן‪ .‬מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית‪ .‬וכ"כ שם ערך לולב ד"ה ודבר ידוע‪ .‬אך לפי הנ"ל‬ ‫א"ש דמשמיענו דרצונו ית' ויציאת רצונו לפועל לא הי' ב' דברים נפרדים אלא‬ ‫דבבת אחת עם רצונו כבר הי' העולם‪ .‬ואח"כ כבר‬ ‫הי' אור‪) .‬וצ"ב פשטות כוונתם‬ ‫בזה דלכאורה כיון דקוב"ה קודם לבריאה‪ .

‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ñ‬‬ ‫מציאות קנוי פי' שמציאות כל הנמצאים קנויה ממנו ית'‪ .‬אילו נסתלק ונעדר‪ .‬ולכן מוכרח שהוא יודע הכל‪ .‬כמו בחכמת המספר‪.(7‬‬ ‫ממוצא הדברים כי אין ידיעת ה' או יכולת ה' כביכול כמו ידיעת או‬ ‫יכולת בני אדם‪ .‬וכ"כ בשו"ת יכין ובועז )ח"א סי' קלד( ופי' לפי"ז מה‬ ‫שמשוררים שהקב"ה "ראש כל מנין ויסוד כל בנין"‪ .‬גם‬ ‫מוכרח היותו הכל יכול‪ .‬כי כל מספר נבנה‬ ‫ממציאות ה"אחד" שהרי הוא אחד איזה פעמים‪ .‬הסתלקו‬ ‫כל המספרים כולם‪ .‬‬ ‫כשם שהאחד עילה למציאות המספר ואינו מן המספר‪ .‬ואינו מציאות בעצם רק‬ ‫מציאות האחד עושה מציואותו‪ .‬‬ ‫היוצא לנו מכל הנ"ל שנכלל בהאמונה שהקב"ה ממציא כל נמצא הוא‬ ‫שהקב"ה הכל יכול כמאמה"כ )איוב מב‪:‬ב( ידעת כי כל תוכל ולא יבצר ממך‬ ‫מזמה‪ .‬שב"ראש כל מנין" מרומז‬ ‫כנ"ל‪ .‬וע"ע בזה ס' העולם הקטן למהר"י אבן צדיק עמ' ‪ 52‬מאמר שהבורא לא‬ ‫יתכן להיות יותר מאחד‪.‬האדם יודע דבר‪ .‬‬ ‫אדרבה‪ .‬וזה סתירה מיניה וביה כי אין העולם אלא רצונו ית'‪.‬אז הי' כח בעולם‬ ‫שתנגד לרצונו ח"ו‪ .‬ולא ידחקהו שום דבר כמבואר בשיר היחוד ליום חמישי )מובא לענין‬ ‫זה בדברי חיים עה"ת פר' יתרו( לעשות מלאכתך לא לחצת‪ .‬וכשם שהאחד‪ .‬כי האחד הוא האילן והמספרים הם הפירות‪.‬כי אילו לא הי' יכול דבר מה‪ .‬משא"כ כלפי הקב"ה‪.‬כי בבני אדם‪ .‬כי המאורע הוא רק רצונו ית' ולא יותר‪ .‬ואיתא ברעיא‬ ‫מהימנא )פנחס רנז‪:‬ב( הכי ה' מניה תלייא כל הויין ואיהו וכל הויין דיליה‬ .‬ידיעתו )רצונו( הוא סיבת המאורע‪ .‬ובלא ידיעתו לא שייך המאורע‬ ‫כלל‪ .‬הכל הוא רצונו ית'‪ .‬ואי אפשר שום‬ ‫כח בעולם זולתו ית' ואי אפשר לשום בריאה או דבר טבעי לעשות שלא‬ ‫כרצונו ית' כי זה יהיה דומה למחשבתו ורצונו של אדם שיעשה היפך רצונו‪.‬ולכן אי אפשר‬ ‫שום תנועה או דבר בעולם אם לא משום שהקב"ה רוצה בו‪ .‬באופן שהמאורע הוא סיבת‬ ‫ידיעתו‪ .‬‬ ‫ואין האילן מחייב פרי אבל הפרי מחייב האילן כמו כן הבורא ית' עילה‬ ‫למציאות העולם ואינו מן העולם‪ .‬כלומר שנתהוה ידיעה משום דאירע מאורע‪ .‬‬ ‫)ועי' למעלה הערה ‪.‬‬ ‫הרי ש"ממציא כל הנמצאים" ר"ל שכל ממשות העולם אינו אלא רצון ה'‬ ‫ואין לשום דבר שום מציאות עצמי כלל‪ .‬כמו כן הבורא אילו יעלה ברעיון הסתלקו לא יהיה דבר‬ ‫נמצא כלל עיי"ש‪ .

‬ואם יש ידיעה והיא גזירתו אשר צוה ויהי‬ ‫נמצא אין בחירה עיי"ש‪.‬בית הבחירה ד'( שמקשה סתירה בין ידיעה‬ ‫ובחירה על דרך זה‪ .‬‬ ‫וכעי"ד בפרי עץ חיים )שער הזמירות פ"ד( שפי' ח"י העולמים ‪ -‬שכבודו מלא‬ ‫סח‬ .‬גזר ואמר וציוה ויהי‪ .‬דלפי הנ"ל יש להבין איך שייך בחירת האדם‪ .‬ומי שאינו מאמין כן‪.‬כמו שהדברים בעלי הצורות מתקיימים‬ ‫בצורתם‪ .‬חי העולם' ‪ -‬ענינו‪ .‬שהוא אשר מציאות כל צורה בעולם וקיומה‬ ‫נסמך באחרונה אליו ובו קיומה‪ .‬ועי' רמב"ן מובא בהערה ‪ 11‬ד"ה מורה נבוכים‪.‬וקודם שהוא המציאם הוא ידעם‪ .‬שהרי הקב"ה ממציא כל‬ ‫הנמצאים מרצונו‪ .‬כי אם יש בחירה בלי ידיעה‬ ‫נמצא ח"ו יש פירוד וחילוק רשויות‪ .‬‬ ‫מורה הנבוכים )א‪:‬סט( ובזה הצד נאמר בו‪ .‬הא מציאות‬ ‫כל הבריאה ‪ -‬והאדם בכלל ‪ -‬אינו אלא רצונו ית'‪ .‬חס ושלום עושה שתי רשויות‪ .‬כי ידיעתו הוא אשר‬ ‫ממציאם‪ .‬שהוא הצורה האחרונה‬ ‫ושהוא 'צורת הצורות' ‪ -‬כלומר‪ .‬‬ ‫ומפריד ונותן לאיזה דבר כח לעצמו‪ .‬מוכרח ממילא‬ ‫דהוא ית' גם הכל יכול וכנ"ל‪ .‬‬ ‫ולפי"ז מתפרש הא דאיתא בספרי )האזינו כד( וז"ל זאת תשובה לאומרי'‬ ‫אין רשות בשמים האומר אין רשות בשמים משיבים אותו ואומר לו ואין‬ ‫אלקים עמדי או שמא אין יכול לו להחיות ולא להמית לא להרע ולא להטיב‬ ‫ת"ל אני אמית ואחיה ואומר )ישעיה מד( כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה'‬ ‫צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים עכ"ל‪ .‬א"ל סהיד על מארי‬ ‫דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגא כל שכן לשאר בריין פחות מניה חדא‬ ‫הוא דכתיב וכו'‪.‬‬ ‫משום דהוא ית' ראשון ואחרון כלומר שהוא ממציא כל נמצא‪ .‬‬ ‫ספורנו דברים )י‪:‬יז( פי' בזה התואר 'גבור' דר"ל המקיים כל המציאות‬ ‫במציאותו כאמרו ואתה מחיה את כולם‪.‬ויל"פ דהכי קאמר‪.‬שהוא חיי העולם‪.‬ואיתא שם‪ .‬וידיעתו היא גזירתו‪ .‬ועל פי‬ ‫הדברים האלה נופלת החקירה בין ידיעה לבחירה‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çñ‬‬ ‫סהדין על מארי עלמא דאיהו הוה קדם כל הויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו‬ ‫לאחר כל הויה ודא רזא דסהדין הויין עליה היה הוה ויהיה דינא בהפוך אתוון‬ ‫אלקים ובג"ד אמרו רז"ל דינא דמלכותא דינא‪ .‬ומפני זה הענין נקרא בלשוננו‪' .‬‬ ‫ועי' שלה"ק )תולדות אדם‪ .

‬ואח"כ להרחיב הביאור מי הוא ה'‪.‬‬ ‫‪ 13‬פ"א מהל' יסוה"ת ה"ה המצוי הזה הוא אלהי העולם אדון כל הארץ‬ ‫וכו'‪ .‬הוא המקום של כל המקומות‪.‬היינו‪ .‬אין‬ ‫המקומות עצמים‪ .‬ועי' לעיל הערה ‪ 3‬וברשימת לשונות של הרמב"ם והרמב"ן בזה‪.‬ושער מאמרי רשב"י )פי' ספד"צ פ"א(‪ .‬ועיי"ש כל דבריו ועיי"ש )פרק יא(‪ .‬ואתה מחיה את כולם‪.‬‬ ‫ואתם הדביקים בה' אלהיכם‪ .‬כי דבוק בשמו הגדול היה הוה ויהיה‪ .‬ועי' בית הלוי בשלח )יד‪:‬לא(‪.‬‬ ‫והנה מה שהובא לעיל בשם המד' תהלים לפרש הכ' לעולם ה' דבריך נצב‬ ‫בשמים פי' זה מובא במקומות הרבה בספרי תלמידי הבעש"ט בשם הבעש"ט‪.‬ועליו אמר קרא )דברים ד‪ .‬ו(‪ .‬‬ ‫וכמו שדרשו אתה מהווה את כולם‪ .‬ושער‬ ‫האותיות )אמת ואמונה(‪ .‬גם עתה כקדם‬ ‫הבריאה‪ .‬‬ ‫שמצדו יתברך נחשבים כלם כאלו אינם במציאות כלל‪ .‬‬ ‫ועי' מהר"ל באר הגולה ד'‪ .‬ספר חרדים‬ ‫)סו‪:‬לז( כתיב שויתי ה' לנגדי תמיד‪ .‬‬ ‫והנה לכאורה צ"ב דרבינו הו"ל לכתוב בתחילה שמצוה להאמין בה'‬ ‫שזהו מצות האמונה כדכתיב אנכי ה'‪ .‬כמו שנאמר )נחמיה ט‪ .‬אלא הוא יתברך שמו‪ .‬וכמו שעשה הרמב"ם‬ ‫בספה"מ שכ' "מצוה א' שציוונו בהאמנת אלהות‪ .‬יען היות לעולם חיות וקיום מהשקפת‬ ‫השי"ת עליהם‪ .‬שהיווה‬ ‫את הכל ומחיה את הכל‪ .‬ממילא אתה מחיה את כולם‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èñ‬‬ ‫ומחיה את כולם‪ .‬עשרה מאמרות‬ ‫לשלה"ק )ג‪ .‬ד(‪.‬ודרוש לשבת שובה‪ .‬או כמו‬ .‬‬ ‫ופי' הרמב"ם דאע"פ שמימרא דא היא מקרא מלא במשלי )כד‪:‬יז( מ"מ יען כי‬ ‫שמואל הקטן תמיד הי' מימרא זו רגיל בפיו‪ .‬על כן מביאו בשמו‪.‬ושם )אות ס' סיפוק ג( מי ששם ענייניו על בטחון‬ ‫בהשם יתברך הוא ממש דבק בהשם יתברך‪ .‬ועי' פרדס רמונים )שער טז פרק ז(‪ .‬ושם מס'‬ ‫שבת )תורה אור ב'(‪ .‬והוא שנאמין וכו'‪ .‬ד( וביאור עשרת הדברות במס' שבועות )אנכי ה'(‪ .‬‬ ‫שהוא קדמון ונצחי ואשר המציא וממציא וכו'‪) .‬וע"ע שער הכללים )ד"ה הנה הזווג נמצא(‪ .‬היתכן למקבל החיות שיתעלם מלהשקיף בה' הנכבד‪.‬ועי' נפש החיים‬ ‫)שער ג פ"ג( שזה גם כן בכלל מאמרם ז"ל שהוא יתברך מקומו של עולם ואין‬ ‫העולם מקומו‪ .‬שער הכוונות‬ ‫)תפילת השחר א'(‪ .‬‬ ‫וביאר כ"ק דודי אדמו"ר מהר"י ט"ב מסאטמאר זי"ע דהוא ע"ד מש"כ‬ ‫הרמב"ם בפיהמ"ש אבות )פ"ד( שמואל הקטן אומר בנפול אויביך אל תשמח‪.‬שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות‪ .

‬‬ ‫שלדעת הרמב"ם וסייעתו ישנם שני חלקים למצות האמונה – א' להאמין שיש‬ ‫סיבה ראשונה )ולהר"ן אין זה בכלל המצוה( וב' שסיבה ראשונה זה הוא‬ ‫האלוה שלנו‪ .‬ובאמת הלך רבינו בזה בעקבות הרמב"ם בספה"י והרמב"ן ושאר‬ ‫ראשונים דגם המה סידר מצות האמונה ככה‪) .‬ונראה ע"פ מש"כ‬ ‫הר"ן בדרשותיו )דרוש ט'( דמצות האמונה אינו מחייב להאמין שיש סיבה‬ ‫ראשונה מוכרח המציאות בורא כל העולם‪ .‬ומשמע שיש ב' חלקים‬ ‫לאמונה זו מה שצריכין להאמינם‪ .‬ואותו האמונה הזכירן‬ ‫ע‬ .‬‬ ‫ועל דרך זה אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרים‪) .‬ור"ל שאני שהוציאך מארץ מצרים‪ .‬הוא שאמר כמדבר בעדו‪ .‬כאומר‬ ‫לחבירו ]וכי[ אינך מכירני‪ .‬ואע"פ שחולק בזה על‬ ‫הרמב"ם זהו משום שהרמב"ם כולל גם אמונת מציאות הסיבה ראשונה‬ ‫במצות האמונה משא"כ הר"ן‪ .‬אני הוא אותו שעשיתי לך כך וכך והענין הפלוני‪.‬אבל לא עשה כן אלא דבתחילה כ' דצריך‬ ‫להאמין ולידע שיש שם מצוי ראשון שהמציא וממציא וכו' ורק אח"כ בסוף‬ ‫דבריו גילה לנו שהמצוי הנ"ל הוא האלוה ב"ה‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ò‬‬ ‫לשון הרמ"ק בס' אילימה‪ .‬ונראה שזה כוונת הרמב"ן בפי' לספה"מ )ל"ת סי' ה'( שכ'‬ ‫דהאמינו באלהות אף במצרים כמאמה"כ ויאמן העם‪ .‬וזהו מה שמסיים "והוא האלוה ב"ה"‪.‬אלא דמצות האמונה מחייבת אותנו להאמין שאותה סיבה ראשונה‬ ‫שהשכל מחייב מציאותו‪ .‬אני הוא אותו מחוייב‬ ‫המציאות מנהיגך‪ .‬וטעמא בעי‪ .‬ועי' ראש אמנה )פ"ד( שכ' שעיקר מצות האמונה לפי הרמב"ם‬ ‫להאמין שיש בנמצא מוכרח המציאות‪ (.‬אני הוא אותו שאתם כבר‬ ‫מכירים בתור סיבה ראשונה‪ .‬א( שיש שם מצוי ראשון וב( שמצוי זה הוא‬ ‫האלוה ב"ה‪ .‬אבל גם הרמב"ם מודה שלא סגי להאמין‬ ‫במציאות הבורא‪-‬סיבה‪-‬ראשונה אלא שצריך גם להאמין שסיבה ראשונה זה‬ ‫הוא הקב"ה‪ .‬ולפי"ז הציע מצות האמונה בלשון‬ ‫"אנכי ה' אלהיך" שהרי שם זה של ד' אותיות פירושו סיבה ראשונה מחוייבת‬ ‫המציאות‪ .‬ואמר אחריו‪ :‬אשר הוצאתיך‪ .‬הוא אשר נתן לנו את התורה והוציאנו ממצרים‬ ‫וממנו מגיע לנו כל האזהרות והציווים‪ .‬יסוד האמונה וכו' לידע שיש אלוה אחד שאינו גוף‬ ‫והוא המציא כל נמצא וכו' עכ"ל‪ (.‬והוא פירוש "אלהיך"‪ .‬עי' הרשימה שבהערה ‪(3‬‬ ‫דמתחילה הציעו שנמצא מצוי שהמציא וממציא וכו' ושהוא קדמון ונצחי וכו'‬ ‫ורק אח"כ גילו לנו שהמצוי הזה הוא קוב"ה‪ .‬שהרי אמונה זו א"צ ציווי כי השכל‬ ‫הנטוע באדם מחייב זה והוא דבר פשוט ומוכרח ואי אפשר לחלוק עליו בשום‬ ‫אופן‪ .

‬אין אמתת מציאותו‬ ‫מושגת‪ 16‬לזולתו‪ 17‬כלל‪ .‬הוא‬ ‫ממאמה"כ "ה' הוא האלקים"‪ .‬ועי' מאירי‬ ‫סנהדרין )דף צ' ע"א( אהא דתנן ההוגה את השם באותיותיו( – וכמש"כ רבינו‬ ‫ברישא "מצוי ראשון קדמון ונצחי וכו'" ‪ -‬ה'‪" .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àò‬‬ ‫ב‪ .‬דהאומר אחד אלהינו כוונתו לומר על ה' שהוא אחד ולא‬ ‫שנים‪ .‬מדבר רבינו‬ ‫בגדר מצות שמע ישראל ה"א ה' אחד‪ .‬שהוא מצות יחוד ה'‪ .‬עי' להלן הערה‬ ‫‪ .‬מעין כתבם ולשונם‪ .3‬ומכאן ועד אות‬ ‫ה' הרחיב רבינו את הביאור בהבנת האמונה‪ .‬‬ .‬‬ ‫והרי כי מש"כ רבינו "שיש שם מצוי ראשון וכו' והוא האלוה ב"ה"‪ .‬ומאות ה' ואילך‪ .‬‬ ‫דהיינו אמונת ה'‪ .‬‬ ‫‪ 14‬הטעם דלא כלל רבינו הידיעות דלהלן בתוך הידיעות דלעיל אלא‬ ‫התחיל סעיף חדש ‪" -‬עוד צריך שידע" ‪ -‬משום שעד כאן העתק כדברי‬ ‫הראשונים הלא המה הרמב"ם והרמב"ן ועוד‪ .33‬לפיכך שינה רבינו את לשונו עוד הפעם שמה והתחיל סעיף חדש ב"וכן‬ ‫צריך שידע" עיי"ש‪.‬וכנ"ל‪.‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫ובני הנבון כמר יואל נ"י העיר שלפי"ז יובן שינוי נוסחאות התפילה ‪-‬‬ ‫י"א אחד אלהינו גדול אדוננו וכו' ונ"א אחד "הוא" אלהינו‪ .‬ועי' עץ חיים )שער א'‬ ‫ענף א'(‪.‬כי שם הויה הוראתו‬ ‫שהוא ית' סיבה ראשונה מחוייבת המציאות למעלה מן הזמן שברא ומהוה יש‬ ‫מאין המוחלט )עי' זוה"ק פנחס רנ"ז ע"ב ודרשות הר"ן שם‪ .‬שהוא‬ ‫אלהינו‪" .‬אבל האומר אחד הוא אלהינו‪ .‬די"ל החילוק‬ ‫ביניהם הוא זה‪ .18‬ורק זה נודע בו‪ .‬ועי' שו"ע או"ח סי' ה' וביאור הגר"א שם‪ .‬ור"ל להאמין בבורא – החפץ‬ ‫המחדש היכול – וגם להאמין שאותו חפץ יכול ומחדש הוא אשר הוציאנו‬ ‫ממצרים‪.‬ומאה"כ "ה' אלהינו"‪ .‬כוונתו לומר על הנמצא האחד היחיד‬ ‫ומיוחד באחדות גמורה‪ .‬והוא האלוה ב"ה" – הוא‬ ‫האלקים‪ .‬כמש"כ לעיל הערה ‪ .‬ר"ל הסיבה ראשונה ומחוייב המציאות‪ .‬כלומר החפץ המחדש היכול"‪ .‬שהוא מצוי שלם בכל מיני‬ ‫בשעת מ"ת וקבלו עליהם להחזיק באמונה "שיש אלוה נמצא והוא אל מוציאם‬ ‫ממצרים‪ .‬עוד‪ 14‬צריך שידע‪ 15‬שהמצוי הזה ית"ש‪ .‬אחד" – הוא אלהינו‪ .‬בחיוב מצות אנכי ה' אלהיך‪.

‬ובאמונת יחודך מקוים לך שתגלה אמתך‪ .‬שהרי מה שהמצוי הראשון‬ ‫ית' אינו מושגת לנו איננו מחיובי האמונה אלא מחיובי הידיעה‪ .‬‬ ‫דעת תבונות )מו( כי הוא מרומם ונשגב מכל מחשבה ורעיון‪ .‬‬ ‫‪ 16‬מאמה"כ איוב )יא‪:‬ז‪.‬עכ"ל‪ .‬והם דברים רק לפי ערכנו‬‫וענינינו‪ .‬לא לפי ערכו וענינו ית' ועל זה מקרא מלא צווח ואומר )ישעיה מ‪.‬וגם בזה יהיה לנו הגבול עד‬ ‫היכן נוכל להתבונן‪ .‬שאינו מושג ונודע כלל‬ ‫לשום בריה‪ ...‬וכמש"כ בדעת תבונות )מו( "כללא הוא‪ .‬ולא נדמהו‬ ‫בחוקו כלל ועיקר‪ .‬אלא ה' אלהינו ה' אחד‪ .‬‬ ‫קל"ח פתחי חכמה )פתח א'( כי כבר ידעת שעצמות המאציל ית' אין אנו‬ ‫מדברים ממנו כלל ‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áò‬‬ ‫‪ 15‬ל"כ רבינו כאן שצריך "להאמין" ולידע‪ .‬‬ ‫גבהי שמים מה תפעל עמקה משאול מה תדע‪ .‬כל מה שיכולה מחשבת בני‬ ‫האדם לתפוס ולצייר ‪ -‬אינו ודאי מהותו ית'" ‪ -‬נמצא שאינו מאמין במצוי הזה‬ ‫ית' אלא במצוי זרה‪ .‬ואין בו‬ ‫שום אחד מן הענינים מה שיש בנבראיו‪ .‬לא זולת‪ .‬וא"כ מצד חיוב האמונה במצוי הראשון נכלל ידיעה זו‬ ‫שאין מצוי זה מושגת לנו‪ .‬ח( החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא‪.‬‬ ‫כה(‪" .‬‬ ‫וישראל עמך יודעים אמונתך‪ .‬ומי שחושב‬ ‫שאמתת מציאות סיבה הראשונה מושגת לנו אינו מבין כלל מהו סיבה‬ ‫ראשונה‪ .‬ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש"‪ .‬והרי בעבורך אמר הנביא ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש‪.‬שזה מותר לנו יותר לדבר בו‪ .‬דבכדי לקיים האמונה שיש‬ ‫שם מצוי ראשון וכו' צריך שידע שהמצוי הזה אינו מושגת לנו‪.‬ומיד כל אומות‬ ‫עב‬ .‬וזה כוונת רבינו בכאן‪ .‬תקט"ו תפילות )תפילה טו( וז"ל ובך אין שום‬ ‫תמונה ודמיון‪ .‬כי כל מה שנמצא בנבראים ‪ -‬הטוב והרע החסרון והשלמות‬ ‫ הכל חדש הוא שהמציאו הוא ית"ש ברצונו‪ .‬כן נגלה כבודו ונודע הוא קצת מצד פעולותיו אלה‪ .‬שאין‬ ‫נגבל בשום צורה‪ .‬אך כל מה שאנו מדברים ‪ -‬אינו אלא מרצונו הכל‪-‬יכול‬ ‫והבלתי תכלית‪ .‬כי‬ ‫מה שהוא השלמות הגדול יותר בנבראיו ‪ -‬חסרון הוא לגביו ית'‪ .‬ישעי' )מ‪:‬כה( ואל מי תדמיוני‬ ‫ואשוה יאמר קדוש‪.‬עכ"ל‪.‬עכ"ל‪ .‬וכל מה‬ ‫שתשיג בו כל בריה שבעולם ‪ -‬לא יהיה אלא מצד פעולותיו‪ .‬אעפ"י שנראה בכמה חזיונות אחד הוא‪ .‬ומעידים עליך שאינך גוף ואין בך תמונה‬ ‫ודמיון‪ .‬שם )אות מו( והנה כמו‬ ‫שאל מסתתר הוא מצד מציאותו ומהותו הפשוט‪ .‬לא מן הגדולים ולא מן השפלים‪ .

‬ועמוק מכל עמוק‪ .‬אנת הוא עלאה על כל‬ ‫עלאין‪ .‬מאמר החכמה‪" .‬עכ"ל‪ .‬כי אין לנו שום ידיעה ותפיסה‬ ‫בזה‪ .‬עכ"ל‪ .‬הקדמה( הבורא יתהדר ויתרומם עדין מכל‬ ‫עדין‪ .‬וחזק מכל חזק‪.‬תיקונ"ז )קכא‪ (.‬עכ"ל‪ .‬כי האדון ב"ה מהותו ועצמותו דהיינו אמתת‬ ‫מציאותו אינו מתגלה אל נבראיו כפי מה שהוא‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âò‬‬ ‫העולם שהיו הולכים אחר אלקים אחרים שהם פסל וכל תמונה‪ .‬זולתי שמו הגדול בלבד‪ .‬‬ ‫לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא איברים גשמיים‪ ..‬חוה"ל )א‪:‬י( אין מתברר במחשבתנו‬ ‫]וברעיוננו[ מענינו אחר מציאותו‪ .‬אנת הוא חכים ולא‬ ‫בחכמה ידיעא‪ .‬אנת הוא מבין ולא בבינה ידיעא )תיקו"ז הקדמה ב'(‪ .‬ק"ז הדברי חיים )יתרו( זי"ע ציין‬ ‫כמקור לזה את מאמר הזוה"ק )יתרו פ"ה ע"א( אנכי ה' – אנכי מי שאנכי‪ ..‬ומופלא מכל מופלא‪ .‬ונאמר שאמתת מציאותו‬ ‫מתעלמת בתוך הגילוי שרצה להגלות"‪ .‬‬ ‫ספר הפליאה )ד"ה שאל משה למט"ט( והואיל והוא נסתר בצד ההשגה‬ ‫שאינו מושג בראיה גמורה ע"כ הוא שורש ועיקר האמונה וזהו צדיק באמונתו‬ ‫יחי'‪ .‬פתח‬ ‫אליהו ואמר‪ .‬‬ ‫פירוש מאמר ארימת ידי בצלותין‪.‬אלא כפי מה שרצה להתגלות‬ ‫לתכלית נודע אצלו‪ .‬ושוב מביא‬ ‫מהכתוב החקר אלוה תמצא כנ"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬מדרש‬ ‫הגדול )שמות לג‪:‬יח( ויאמר הראני נא את כבודך וכו' והודיעו הקב"ה שאין‬ ‫כח בבריה להשיג את הכבוד כמו שהוא‪ .‬אבל עצם כבודו‬ .‬שם )יז‪ (.‬עכ"ל‪ .‬עכ"ל‪ .‬עכ"ל‪.‬ואמנם יש לנו עתה להבחין אמתת מציאותו והגילוי‬ ‫שרצה להגלות ונדבר בם כאלו הם עצמים נפרדים‪ .‬תעביר אותם‬ ‫מן העולם‪ .‬‬ ‫ונעלה מכל נעלה עד שאי אפשר לעמוד על איכותו כלל‪ .‬וזה כי‬ ‫טרם התחדשות המציאות לא היה אלא המאציל ב"ה אור פשוט בלתי תכלית‪." :‬זה נקרא חקירה בא"ס‪ .‬כי לעלת העלות לית מחשבה תפיסא ביה כלל‪.‬והאלילים כליל יחלוף ה' אל תאחר‪ .‬שמיה‬ ‫דעתיקא סתים מכולא( תפלת אליהו ז"ל‪ .‬‬ ‫ועל זה המחשבה בלתי רשאה לחקור איך ומה‪ .‬ודק מכל דק‪ .‬וכל שכן שהיא‬ ‫אסורה‪ .‬לישועתך קויתי ה'‪ .‬כי אין‬ ‫לנו שום ידיעה כלל בא"ס ב"ה והוא במופלא ממנו מבלי לדרוש בו‪ .‬לית מחשבה תפיסא בך כלל‪ .‬אדיר במרום )ח"א‪ .‬ור"ל‬ ‫דלא ידוע כלל עצמותו כביכול‪.‬וכל שכן התלוי במציאותו ית"ש"‪ .‬‬ ‫אמונות ודעות )מאמר שני‪ .‬רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן‪ .‬שאמר וז"ל‪ .‬סתימא על כל סתימין‪ .

‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãò‬‬ ‫ואמיתת ענינו אין לו דמות ותמונה במחשבתנו‪ .‬ותכלית דעתך אותו שתודה‬ ‫ותאמין שאתה בתכלית הסכלות באמתת עצם כבודו עכ"ל‪ .‬ומדוייק נמי בלשון רבינו בדעת תבונות )א‪:‬מו( אל‬ ‫מסתתר הוא מצד מציאותו ומהותו הפשוט‪ .‬‬ ‫שידיעת עצמותו בלתי אפשרית לנו‪ .‬ומציאות כזה שכולו פשוט ואין לו סיבה למציאותו א"א להשיגו‪ .‬העולם הקטן‬ ‫)עמוד ‪ .‬שאינו מושג ונודע כלל לשום‬ ‫בריה וכו'‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי לא נדע‬ ‫אמתות דבר בציור‪ .‬כמו שנעשה עליו מופת‪ .‬מפני שאם נאמר‬ ‫שאמיתת מציאותו ידוע‪ .‬ולכאורה סגי אם הי' אומר רק מציאותו ומהותו‪ .‬‬ ‫וטעם דאין מציאותו מושגת כי מציאותו הוא מין מציאות אחרת לגמרי‬ ‫שהרי הוא ית' כולו פשוט – ר' דברי רבינו להלן אות ה' – ר"ל אין לו לא שום‬ ‫סיבה למציאותו ולכן לא שום גדרים כלל‪ .‬ומה שאין לו סוג‪ ..‬הרמ"ק )ספר אילימה מעין א' תמר א' פ"ב( לידע שיש‬ ‫אלוה‪ .‬לא יגדר ולא‬ ‫יורשם עכ"ל‪ .‬ולא מתאים לו‬ ‫עד‬ .‬דע שכל השואל מה הוא‬ ‫שואל גבול הדבר והגבול לקח ממינים ופרקים וכל דבר שיש לו גבול הוא‬ ‫מחודש הואיל והמין והפרקים קדמוהו ותקנו טבעו‪ .‬שידע באמיתותו‪.‬שם( ואמר אחד מן‬ ‫החכמים היודע את הבורא דעת יתירה הוא נבהל בענינו יותר ואמר אחד‬ ‫החכמים שבבני אדם בדעת הבורא הוא יותר סכל באמתת עצם כבודו ומי‬ ‫שאינו יודע אותו הוא סבור שיודע עצם כבודו ‪ ..‬אבל אינם מכירות בו אלא מפעולותיו‪ .‬מפני שאין השגה לשום נמצא במהותו‬ ‫כלל מפני שא"א שיושג ‪ .‬וזו עיקר‬ ‫האמונה שאין מי שיודע אמיתת מציאותו אלא הוא בעצמו‪ .‬כל עוד היותנו בזה העולם‪ .‬ידיעה זו אינה ידיעת מה הוא‪ .‬כ"כ‬ ‫הרמב"ם בשמונה פרקים )פ"ח(‪ .‬‬ ‫לא מהותו‪ .‬עכ"ל‪ .‬לא צורה ולא חומר לא מדה ולא‬ ‫משקל‪ .‬ספר האמונה הרמה‬ ‫לראב"ד מאמר שני )הקדמה( והתחלת הידיעה בו ית'‪ .57‬מאמר לבאר שאין ראוי לשאול בשבילו כמה הוא ולא איך הוא‬ ‫ולא איזה דבר הוא ולא אנה הוא ולא מתי הוא(‪ .‬ולא נשיג אלא ישותו בלבד‪..‬יהי' לו תכלית עכ"ל‪.‬וזה גם מש"כ הרד"ק )בראשית א‪:‬כז( דאין‬ ‫כח להשיגהו משום שהוא עילה והם עלולים‪ .‬עכ"ל‪ .‬אלא בגדר או ברושם‪ .‬אין הרכבה בו‪ .‬אבל הוסיף‬ ‫הפשוט וי"ל כי משום כך אין להשיגו כמש"כ הרמב"ם הנ"ל‪ ..‬עכ"ל‪) .‬מורה נבוכים )א‪:‬נח( האלוה ית'‪ .‬כבר בא המופת שהוא מחויב‬ ‫המציאה‪ .‬ר"ל כיון שהעילה פשוט‬ ‫והעלולים מורכבים ודו"ק‪ .

‬‬ ‫וכ' רבינו בריש מאמר העיקרים וז"ל ועל הכל צריך שתדע שאמיתת‬ ‫ענינו ומציאותו ית' אינה מושגת כלל‪ .‬אמנם כאן צריכים אנו להבין ולדעת אמונה ודאית שיש לנו להאמין בכל‬ ‫זה‪ .‬וכל שאר הכינויים הרבים אשר נתיחסו‬ ‫לו‪ .‬עד שבעבור המדות האלה יחסנו לו תארים רבים ככל דברי הנביאים‬ ‫ע"ה‪ .‬אשר הוא‬ ‫ית"ש מתנהג בם עמנו‪ .‬עכ"ל‪ .‬כמש"כ‬ ‫הרמב"ם )מו"נ א‪:‬לה‪ .‬לא זולת‪ .‬ספר הכללים‪ .‬‬ .‬כי לא יאותו כל התארים והכינויים האלה אליו ית' לפי עצמו כלל ועיקר‪.‬ס( דאף זה שאומרים שהקב"ה "מצוי" הוא רק על‬ ‫דרך שלילה ר"ל שאינו נעדר‪ .‬מדות ודרכים צדיקים כאשר גזרה עומק‬ ‫חכמתו‪ .‬אבל נדבר בו כל מה‬ ‫שנדבר במלות על דרך ההשאלה וההעתקה‪ .‬ואין לה דמיון עם שום אחד מן הענינים‬ ‫שבברואים ועם שום אחד מהציורים שמדמה הדמיון ומשכיל השכל‪ .‬ואליו קראנו‪ .‬ברוך הוא‪.‬כי כיון שאין אתנו אלא מלות יורו על ענינים טבעיים ומוגבלים‬ ‫בגבולי הנבראים אי אפשר לדבר בלא מלות אלה‪ .‬ואין‬ ‫מלות ותארים שיהיו ראוים לו ונאותים אליו באמת‪ .‬והזהר בזה מאד עכ"ל‪ .‬‬ ‫באשר אין כל הפעולות האלה פעולות שיפעל הוא ית' כאשר יפעל איש לפי‬ ‫טבעו וכחו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äò‬‬ ‫ית' שום תואר כלל‪ .‬אבל זו מודעא רבא לכל מה‬ ‫שנדרוש ונדבר בענינו ית' שאין התארים והמלות המתיחסות לו מתיחסות על‬ ‫צד האמת‪ .‬רחום‪ .‬גבור‪ .‬והנה אף מה שאומרים עליו ית' שהוא "מצוי" איננו תואר‬ ‫באמת כי אינו מצוי כמו שאנו מבינים מושג המציאות אלא מציאותו הוא דבר‬ ‫אחר לגמרי שאינו בכלל המושג "מצוי" כמו שאנו משיגים אותה‪ ..‬יתברך שמו‪ .‬אלא כולם ענינים שנרצו מרצונו לעשותם לפי ערך הנבראים‬ ‫שרצה לברוא‪ .‬כדי שנבין מה שיצטרך לנו להבין‬ ‫מענינו ית'‪ .‬אלא על צד ההשאלה‪ .‬בבחינת פשיטותו נקרא אין‪-‬סוף‪ .‬ולפי כחם לבד‪ ..‬וכ"כ בדעת‬ ‫תבונות )שם( אמר השכל ‪ -‬הנה אנחנו רואים חוקים ומשפטים‪ .‬נז‪ .‬וכבר נוכל לומר שהוא "נמצא לא במציאות"‬ ‫עיי"ש‪ .‬האדון‪ .‬ודבר זה נתברר אצל החכמים במקומות רבים‬ ‫בביאור רחב‪ .‬חנון‪ .‬אנחנו נבראיו‪ .‬כללי מאמר החכמה )כלל טז( תואריו ית'‬ ‫כלל גדול ‪ .‬וכ' הרמ"ק )אילימה א‪:‬ב‪:‬ה( וז"ל "אין מציאות הנאצלים המציאות‬ ‫הא"ס לא יעדר לעולם שהוא המצוי האמתי שתמיד לא יעדר עד שמילת מצוי‬ ‫לא יצדק בו אלא על צד השולל דהיינו נמצא ואין עת אל מציאותו מפני שמלת‬ ‫נמצא תורה שנמצא ונתחדש ח"ו" עכ"ל‪.

‬גבור‪ .‬אבל כל שאר השמות‬ ‫מחודשים לו ית' כי נגלו ונראו בהגלות מדותיו ית' להנהיג בהם את עולמו ועל‬ ‫שם זה אמר ר' אליעזר היה הוא ושמו אחד בלבד וזה הענין תמצא אותו‬ ‫מבואר היטב בספר גנת אגוז המכונה לר' יוסף גיקטלייא ז"ל‪ .‬גבורה‪ .‬‬ ‫והרדב"ז בספרו מגן דוד )אות ה'( מסביר‪ .‬שבעבורם יתואר בתוארים שזכרנו‪.‬נבון‪ .‬דהיינו מה שהוא מתגלה‬ ‫להם ומה שהם משיגים ממנו‪ .‬גדולה‪ .‬ספר הקנה )ד"ה ענין יראת המקום( והנה מורה בשם העצם שם‬ ‫מלא הוא שם ה' ובו נשלם העולם‪.‬ושם )ד"ה ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו( אבל‬ ‫מתוך חקירתינו באמתת פעולותיו ידענו כל שמותיו המכונים לו והם מורים‬ ‫אלהותו ומודיעים עיקר מציאותו חוץ משם אחד שהוא המעין ונקרא שם‬ ‫העצם מפני שהוא שורש לכל שמותיו ונקרא שם בן ד' אותיות יו"ד ה"א וא"ו‬ ‫ה"א‪ .‬בינה‪ .‬חכמה‪ ..‬ולזה נקרא 'שם מפורש'‪ .‬אין השתתפות בה‪ .‬להיותם נגזרים מפעולות‪ .‬שם )ד"ה ועתה אבאר‬ ‫לך הה' אינו צריך( ולמה ה' קודם אלהים‪ .‬‬ ‫נקראות בהחלט‪ .‬עכ"ל‪) .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ò‬‬ ‫מאציל‪ .‬ואיתא בספר‬ ‫הפליאה )ד"ה שאלו מתיבתא( וזהו שם העצם שמתהפך לעולם הוי'ה‪ .‬אמנם החקירה באלקות היא בא"ס ולכן אין מי שידע בו מהות‬ ‫כלל אם לא ע"י ספירות המגלות קצת מגדולתו אמנם מספירותיו ולמעלה אין‬ ‫השגה מצד עומק המושג ולכן תארוהו בא"ס‪ .‬עילת כל העילות‪ .‬ובבחינת יחסו עם ברואיו‪ .‬וכיוצא‬ ‫בזה מן התוארים‪ .‬אמנם שאר שמותיו הנכבדים‬ ‫מורים בשיתוף‪ .‬וימצא כמותם לנו‪ .‬בזה השם לא תמצא מדה ושיעור ומתכונת הגוף‪ .‬וענינו‪ .‬א"ל שם העצם עולה תחלה ואח"כ‬ ‫שם הכינוי‪ .‬‬ ‫)אך עי' מו"נ ח"א פס"א דהשם של ד' אותיות אינו נגזר מן הפעולות‬ ‫אלא הוא שם מיוחד לו ית'‪ .‬ובחינת הענינים האלה‪ .‬כוזרי‬ ‫)מאמר רביעי אות כה( השם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א המתאם למהות‬ ‫האלוהית היחידה אשר אין לה תאר כלשהו כי מהות כל דבר אינה מציאות‬ ‫עו‬ ..‬וכיוצא‪ .‬נקרא דרך משל חכם‪ .‬ושם‬ ‫)ד"ה ועתה צרף שם אלקים( הוא שם העצם כח הכחות עלת העלת כלל כל‬ ‫העשר עליו אין להרהר‪ .‬גדול‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' פרדס‬ ‫רמונים ג‪:‬א‪ .‬שהוא יורה על‬ ‫עצמו ית' הוראה מבוארת‪ .‬עכ"ל‪(.‬וז"ל צריך שתדע כי שם הויה‬ ‫שהוא שם המפורש ושם העצם הוא בלתי מחודש אלא קדמון בקדמותו ועל כן‬ ‫הוא שם העצם שמורה על עצמותו והוא ושמו אחד‪ .

‬שו"ת אבקת רוכל )סי' כז( ושם ההויה הוא שם המפור' ושם‬ ‫העצם אין עוד מלבדו‪ .‬שהרי התורה הקדושה וכל מה שתלוי בה‪ .‬ובדברי חיים עה"ת )נצבים( מסביר‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ò‬‬ ‫הדבר ואלו האלוה ית' מציאותו היא מהותו כי מהות כל דבר היא הגדרתו‬ ‫וההגדרה מרכבת מסוג הדבר ומהבדלו אולם לעלה הראשונה אין סוג ולא‬ ‫הבדל יתחיב אפוא כי האלוה הוא הוא‪ .‬וז"ל הלשם )הקדמות ושערים שער א' פ"ב( הגילוי‬ ‫דהשם הויה ב"ה הגם שאמרנו שהוראתו הוא על מציאותו האמתית שהוא‬ ‫בהוה תמיד ובלתי זמן הנה גם הגילוי הזה נתגלה אלינו בו ג"כ רק ע"י‬ ‫המציאות דהעולמות כי כל בחי' נמצא והוה אשר בהוראת דשם הויה ב"ה הנה‬ ‫הוא ג"כ רק אחר שנתגלה בהמציאות דהעולמות כולם כי כל לשון נמצא הוא‬ .‬אלא הכוונה באמרנו שם העצם‬ ‫וכו'" עכ"ל‪ .‬והוא היה קודם‬ ‫שנברא העולם והוא הוה תמיד‪ .‬שלא נקרא בשום שם וכינוי‪ .‬דשם הנכתב אינו עצמותו ית'‬ ‫כי הוא ושמו אחד‪ .‬כי זה דבר בלתי‬ ‫הגון כמו שבארנו והארכנו בשער ג' פ"א‪ .‬והעולם אינו מדחיקו כביכול כי הכל אין נגדו‬ ‫ית'‪ .‬עכ"ל‪ .‬וזה‬ ‫שם הויה ב"ה"‪ .‬עכ"ל‪ .‬ואז נקרא בשם זה‪ .‬‬ ‫אמנם עי' פרדס רמונים )שער י"ט פ"א( שכ' דאפי' השם הויה הוא רק‬ ‫למדותיו‪ .‬ומחמת שמהוה כל העולמים יש מאין‪ .‬וז"ל רבינו‬ ‫בדרוש שלו לסעודת ליל טו"ב בשבט ה' תצ"ג‪" :‬שהרי עד שלא נברא העולם‪.‬ולכן נקרא שם הויה וכדומה‬ ‫שארי הכינויים הקדושים לפני הנהגת העולם במדותיו עיי"ש‪ .‬והוא יהיה בלא שינוי גם לאחר ככלות הכל‪ .‬אלא‬ ‫כשרצה אותו העליון על כל העליונים‪ .‬ע"כ‪ .‬ולא נרמז אפילו בשום‬ ‫קוץ של אותיות‪ .‬עכ"ל‪.‬אבל עצמותו ית' אין שום גילוי‪" .‬כי שם העצם בא בלשון הויה ללמד‬ ‫כי זהו עצמותו‪ .‬‬ ‫לא היה אלא אין סוף ב"ה‪ .‬לא נמצאת‪ .‬ספר עץ הדעת טוב )ואתחנן(‬ ‫"כל התפלות לא יכוון האדם אל השמות המוציא מפיו כי רבים הם זולתי אל‬ ‫הוי"ה הנקרא שם העצם אל עצמותו ית' כי כל השמות ככינוים וככנפים‬ ‫וכמלבושים אליו ית' והטועה בזה כופר בעיקר וכנגד זה אמר אל ה' שהוא שם‬ ‫הוי"ה" עכ"ל‪ .‬ורק השם נקרא על שם‬ ‫התגלות מדותיו ית'‪ .‬וכ' המהר"ל בגבורות השם )הקדמה שניה( וכל‬ ‫הדברים תוכל ללמוד משמותיו הקדושים‪ .‬ואין להרהר בעצמותו כביכול‪ .‬להודיע מלכותו‪ .‬ואל יעלה בדעת המעיין לומר כי‬ ‫מה שאנו אומרים שם העצם ר"ל עצמות המאציל א"ס חלילה‪ .

‬אמנם גם הוראת לשון הוה הוא מורה ג"כ רק על‬ ‫גילוי לזולתו כי כל שם ומלה הנה הוא לעולם רק כדי להשתמש עי"ז לזולתו‬ ‫והוא מה שאמרו במדבר רבה פ' חקת סי' ג' אני ה' הוא שמי הוא שמי שקרא‬ ‫לי אדה"ר הוא שמי שהתניתי ביני לבין עצמי ]ר"ל שיצא בו מהעלם לגילוי‬ ‫ונתגלה עצמותו בזה השם ומ"ש ביני לבין עצמי הוא גילויו שבאצילות‬ ‫שנתגלה שם מאמתתו הנעלמה שלמעלה[ הוא שמי שהתניתי ביני לבין בריותי‬ ‫ר"ל שנתגלה על ידו לזולתו )וע' רע"מ פר' בא מ"ב ב'(‪ .‬‬ ‫וע"ע ספר העקרים )ב‪:‬א( דענין המציאות של כל נמצא מן הנמצאים‬ ‫נחלקו בו הפילוסופים אם הוא מקרה קרה לנמצא או הוא ענין עצמותי לו‪.‬דאף אם נאבד לו ידו‬ ‫אכתי אותו האדם הוא ואינו אדם אחר‪ .‬או נאמר‬ ‫דשאני מציאותו שאינו מקרה כמו ידו ורגלו שהרי בלא מציאותו‪ .‬נמצא עוד‬ ‫אינו‪ .‬שלכל נמצא יש עצם ומקרה‪ .‬ועיי"ש ספר‬ ‫הדע"ה )ח"א דרוש ה' סימן ז'(‪.‬שהוא גם דבר‬ ‫מקרה קרה לנמצא‪ .‬ולכן מה שאומרים שפלוני הוא‬ ‫בעל כח או גדול או קטן כל זה הוא "מקרה" שענינים אלה הם קנויים להאדם‬ ‫ולא עצם האדם‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çò‬‬ ‫מורה על גילוי בחידוש שנתחדש ונתגלה ונמצא וכן הוא מורה על גילוי‬ ‫לזולתו כי כן הוא לשון נמצא שנמצא לזולתו ועיקר לשון נמצא הוא מגזירת‬ ‫יצא שיצא מהעלמתו והרי הוא מורה על חידוש עכ"פ ור"ל שנתחדש גילויו‬ ‫מהעלמתו שבתחילה כי בתחילה היה נעלם ועכשיו נתגלה וזהו לשון נמצא‬ ‫והרי היה גילויו בחידוש ‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫ביאור‪ .‬וכגון ידו או רגלו של אדם‪ .‬הרי דמציאותו הוא עצם לו ולא מקרה‪.‬ולכן נחלקו אם כמו כן מציאותו של הנמצא‪ .‬‬ ‫וז"ל ספר העיקרים )שם( ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך אי‬ ‫אפשר לומר שהוא מקרה כי הוא יתברך איננו מקבל למקרים ואי אפשר ג"כ‬ ‫שיהיה דבר עצמותי לו ונוסף על מהותו שא"כ היה עצמות האל יתברך מורכב‬ ‫משני דברים וזה לא יתכן כמו שיתבאר במאמר זה פ"ה א"כ אין המציאות‬ ‫הנאמר עליו יתברך דבר זולת המהות ואחר שמהותו נעלם תכלית ההעלם כמו‬ ‫שכתב הרב ז"ל שזו היתה בקשת משה רבינו ע"ה באמרו הראני נא את כבודך‬ ‫עח‬ ..‬אבל מציאותו אינו עצם כלפיו‪ .‬שהוא מצוי‪ ..‬ועצם הוא מה שעל ידו הוקבע המצוי‬ ‫ובלאו הכי הי' מצוי אחרת‪ .‬אבל עצם הוא דבר שקובע מציאות‬ ‫הנמצא אשר בלא"ה אינו אותו נמצא כלל‪ .

‬אבל אחר‬ ‫שגילה לו הקב"ה שזה משולל מחק הבריאה לא ביקש עוד על זה כלל‪.‬‬ ‫‪ 17‬כמש"כ הר"ן בדרשה )דרוש ד'( "כי כבר באו מופתים גמורים שאין‬ ‫עצמותו גלויה אלא לעצמותו‪ .‬משום שהיה סבור שאין זה מהנמנעות‪ .‬‬ ‫ובס' לשם שבו ואחלמה )ספר הדע"ה ח"א דרוש ה' סי' ז'( כ' דלא יראני‬ ‫האדם וחי‪ .‬כי אילולי כן לא היה מונע‬ ‫הקב"ה ממשה רבינו ע"ה‪ .‬‬ ‫ובתדבא"ר )פ' לא( ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו )יחזקאל ג( ומה ת"ל‬ ‫ממקומו אלא לפי שאין הבריות רואין אותו‪.‬ומה שביקש‬ ‫מתחלה הראני נא את כבודך‪ .‬ולזאת לא ביקש עוד משרבע"ה‬ ‫על זה כלל‪ .‬אין זה מסבת שאין האדם כדאי לזה‪ .‬אך באשר שאין זה מחוקי הבריאה כלל‪ .‬ושהוא מן הנמנע חילוף זה‪ .‬והשיב‪ .‬ק"ז בדברי חיים )שם( ציין כמקור לזה מש"א‬ .‬כי לא היה בקשתו לשנות עליו סדרי בראשית‪ .‬אלא הכוונה הוא שלא אפשר‪ .‬אלו ידעתיו הייתיו"‪ .‬ועי' בזה מד"ר )במדבר‬ ‫יד‪:‬כא( ר"ע אומר כי לא יראני האדם וחי אף חיות הנושאות את הכסא אינן‬ ‫רואות את הכבוד א"ר שמעון בן עזאי איני וכו' כי לא יראני האדם וחי אף‬ ‫מלאכי השרת שחייהם חיי עולם אינן רואים את הכבוד עכ"ל‪.‬והגם שממנו ית"ש‬ ‫לא יפלא כל דבר‪ .‬עכ"ד‪ .‬ספר העקרים )ב‪:‬ל( "ובזה‬ ‫נשער בגודל השמחה והערבות שיש אצלו ית' בהשגת עצמותו שיש בו‬ ‫שלמיות בלתי תכלית וכל אחד מהם נצחי בלתי בעל תכלית בחשיבות וע"כ אי‬ ‫אפשר שישיג עצמותו שום נמצא זולתו כמו שאמר החכם כששאלו אותו אם‬ ‫היה יודע מהות האל והשיב אלו ידעתיו הייתיו כלומר אין מי שישיג עצמותו‬ ‫אלא הוא יתברך עם היות מציאותו נגלית מצד מעשיו תכלית ההגלות ישתבח‬ ‫מי שנצחנו בשלמותו ונעלם ממנו חוזק הראותו כמו שיעלם מחלושי הראות‬ ‫השגת אור השמש ונעימותו וחסרון השגתם לא יורה על העדר מציאותו‬ ‫ותכלית מה שנשיג ממנו יתברך שאי אפשר להשיגו כמאמר החכם תכלית מה‬ ‫שנדע בך שלא נדעך" עכ"ל‪ .‬ר"ל שלא אפשר‬ ‫לפי חוקי הבריאה שישיג הנברא את הבורא‪ .‬וע"ע באור ה' )מאמר ב' כלל א' פ"ד(‪ .‬וכבר נשאל אחד מן‬ ‫החכמים מהו הבורא‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èò‬‬ ‫)שמות ל"ג( ובאתהו התשובה ע"ז לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם‬ ‫וחי ואמרו רז"ל בספרי ואפי' מלאכי השרת שהם חיים כלומר שאין מהותו‬ ‫נודע לזולתו וא"כ מציאותו נעלם תכלית העלם שאיננו נודע אפי' למלאכי‬ ‫השרת‪ .

‬אלא אף שום השגה וידיעה כל שהוא מעצם מציאותו אי‬ ‫אפשר לנו‪ .‬יקבע גודל חוזק דבקות‬ ‫העליונים באמונתם דבקות נפלא ותשוקה חשובה‪ .‬ומשום כך‪ .‬עוד כ' "אמנם א"ס עילת כל העילות אין בו עילות מתפשטות בו ולא‬ ‫חלקים שהכל א"ס עילה אחת אחדות שלם ‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ô‬‬ ‫בשיר היחוד )ליום ראשון( אתה עצמך מכיר כחך ואין זולתך‪ .‬ועד"מ‪ .‬לא מיניה ולא מקצתיה‪ .‬רקאנטי עה"ת )ויחי( דע כי אמתת‬ ‫עצם הבורא יתעלה ויתברך אינה מושגת לזולתו ואין בכל ברואיו עליונים‬ ‫ותחתונים יודע עצם אמתתו רק הוא יתעלה ויתברך‪ ..‬לא רק שאינו מושגת לגמרי‪ ..‬והעליונים מחייבים‬ ‫מציאותו מצד הפלאים העליונים‪ .‬‬ ‫ותשוקת המלאכים על הגלגלים‪ .‬ואין אנו יודעים ממציאותו מאומה – כמו‬ ‫שכ' הרמ"ק )שם( "ואפילו שיאמר שישיג קצת שום נמצא בממציא יהי' לו‬ ‫תכלית"‪ .‬והמתעלם עליהם מאלף‪.‬‬ ‫‪ 18‬הנה מה שאין מציאות ה' מושגת לנו‪ .‬ואף שנאמין שאין למציאות כחו תכלית‪ .‬ועי' מש"כ הרמ"ק בס' אילימה‬ ‫)מעין א' תמר א' פ"ג( דיש מדריגות בהכרת חיוב מציאותו ית' )עי' להלן אות‬ ‫ג' והערה ‪ 29‬שם( – שאנו נדע חיוב מציאותו מא' או ב' הכרחיות‪ .‬הנער שאינו מכיר‬ ‫אלא חשבון העשרה יחשוב שלמעלה מעשרה אין לו תכלית‪ .‬בחינת עולם )יג‪:‬מה(‬ ‫פ‬ .‬דהוא מכיר‬ ‫עצמו ולא אחר דאין עוד מלבדו עיי"ש‪ .‬שהם פחותות בערך להנפלאות העליונות‪ .‬‬ ‫כמש"כ הרמב"ם פ"ב מהל' יסוה"ת ה"ח‪ .‬וכמו כן בחיוב‬ ‫מציאותו‪ .‬והוא תכלית וגבול" עכ"ל‪ .‬או‬ ‫שאין כולו מושגת‪ .‬אע"פ שנשוה כולנו באמונה‬ ‫שיש אלוה‪ .‬ואין בו לא חלקים ‪ .‬ועד"ז תתעלה תשוקת העבודה של הגלגלים על בני"א‪.‬אמנם להשיג עצמותו אין מי שיגיענו כלל‪ .‬‬ ‫והמתעלם עליהם ממאה אלף וכו'‪ .‬ולזה אם‬ ‫נאמר שנדע חלק נדע הכל‪ .‬עכת"ד‪.‬וגם שאנו נחייב מציאותו מצד הפעולות‬ ‫הגשמיות‪ .‬וככה תתעלה זו למעלה מזו‪ .‬ומפני מיעוט‬ ‫השגתינו ימעט ידיעתינו בחיוב מציאותו ית'‪ .‬כי יפלא חשקם כעין צד‬ ‫חיובם האלוה‪ .‬בית אלקים )שער‬ ‫היסודות פי"ב( כמו שאין מקום לשום נברא בעולם לצאת מן הגשם ההוא כן‬ ‫מציאותו ית' אינה מושגת לזולתו‪...‬והמלאכים‬ ‫ידעו שהוא ית' מחויב המציאות מצד מאה הכרחיות‪ .‬‬ ‫ואף למלאכים אינה מושגת אע"פ שהם יודעים את הבורא יותר מבני"א‪.‬עכ"ז לא נכיר מהו גודל‬ ‫התכלית לתת עליו ית' המעלה של אין לו תכלית‪ .

‬ולא עוד‪ .‬ולא נבין באמרנו שהקב"ה רחמן‪ .‬אלא שכבר אסור לנו‬ ‫איסור עולם להכנס בחקירה זאת‪ .‬אל תדרוש וכו' ‪ -‬אין לך עסק בנסתרות"‪ .‬כולם נאמרים לא לתאר עצמותו ית' כמש"כ הרמב"ם )מו"נ‬ ‫א‪:‬לה(‪ .‬‬ ‫"המסתכל בארבעה דברים ראוי לו שלא בא לעולם"‪ .‬שיהיה מושג ונתפס ממנו ענינו אפילו באיזה צד‬ ‫ח"ו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àô‬‬ ‫תכלית הידיעה שנדע שלא נדעך‪ .‬לא לפי ערכו וענינו ית'‪ .‬שם‬ ‫)אות פ'(‪ .‬לא מן‬ ‫הגדולים ולא מן השפלים‪ .‬על כן‬ ‫ניחס אליו כינויים אלה‪ .‬כי אי אפשר לדעת מענינו ית' מה שהוא לפי‬ ‫עצמו באמת כלל ועיקר‪ .‬‬ ‫אך מהותו אי אפשר לנו להשיגו כלל ועיקר‪ .‬כי זה אין לנו לחשוב כלל‪ .‬ס' העיקרים )מאמר שני פרק ל'( תכלית מה‬ ‫שנשיג ממנו יתברך שאי אפשר להשיגו כמאמר החכם תכלית מה שנדע בך‬ ‫שלא נדעך‪ .‬ואינו מושג כלל‪.‬שהרי מה‬ ‫שאומרים על איזה דבר שאין לו תכלית זה ר"ל שכמותו אין לה תכלה ומגיע‬ ‫עד לעולם‪ .‬‬ ‫ועי' העולם הקטן )ע' ‪ (56‬שאף מה שאנו אומרים שהקב"ה "בלתי בעל‬ ‫תכלית" גם זה הוא רק משום שאין השכל מקיף אמיתת הענין‪ .‬כה(‪" .‬כי מה שהוא השלמות הגדול יותר בנבראיו ‪ -‬חסרון‬ ‫הוא לגביו ית'‪ .‬‬ ‫והם דברים רק לפי ערכנו וענינינו‪ .‬‬ ‫ואף מה שמייחסים לו ית' תוארים ואומרים עליו ית' למשל שהוא מצוי‬ ‫ויודע ויכול‪ .‬שכך מוטבע במזגו‪ .‬כי כל מה שנמצא בנבראים ‪-‬‬ ‫הטוב והרע החסרון והשלמות ‪ -‬הכל חדש הוא שהמציאו הוא ית"ש ברצונו‪.‬אבל כמות יש לו עכ"פ‪ .‬כי אסור לנו‪ .‬עכ"ל‪.‬מאמר הויכוח )אות קיז( בבורא – אי אפשר לנו לעיין‬ ‫במציאותו‪ .‬ואין בו שום אחד מן הענינים מה שיש בנבראיו‪ .‬כמו שהיינו אומרים על אדם שיש תכונה זו בנפשו להיות‬ ‫רחמן‪ .‬וכן אמרו )חגיגה יג‬ ‫ע"א(‪ .‬כי הוא מרומם ונשגב‬ ‫מכל מחשבה ורעיון‪ .‬ועי' מש"כ רבינו בזה בדעת תבונות )מו( וכלל מה שצריכים אנו‬ ‫להאמין בזה הוא‪ .‬ולא נדמהו בחוקו כלל ועיקר‪ .‬כל מה שיכולה‬ ‫מחשבת בני האדם לתפוס ולצייר ‪ -‬אינו ודאי מהותו ית'‪ .‬ולפעול בדרך זה‪ .‬כמו למשל כשאומרים על שטח הקו שאין‬ .‬ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש" עכ"ל‪ .‬אמנם לפי שהוא רוצה לתפוס באלה המדות‪ .‬ועל זה מקרא מלא‬ ‫צווח ואומר )ישעיה מ‪ .‬כי הוא ית"ש מציאותו נודע לנו ודאי שהוא מוכרח מעצמו‪.‬וכבר אמרו חכמים )חגיגה יא ע"ב(‪.‬וכללא הוא‪ .‬לומר שעצמותו ית'‬ ‫לפי עצמו הוא כן‪ .

‬אך מהותו אי אפשר לנו להשיגו‬ ‫כלל ועיקר" – עי' לשון הרמ"ק )ס' אילימה שם(‪" :‬לידע שיש אלוה‪ .‬וכל‬ ‫כח יחובר אליו העדר בהכרח‪ .‬וכן כשכתוב לתבונתו אין חקר‪ .‬אלא שהוא נעלה מכל מדה‪ .‬אבל אין כוונתה שיש לו‬ ‫תבונה במדה גדושה כ"כ שא"א למדוד אותה‪ .20‬והשיגום כל ישראל במעמד הר סיני ועמדו‬ ‫לו תכלית הכוונה דאין לו התחלה וסוף אבל שטח אכתי יש לו‪ .‬משא"כ קוב"ה שאינו בעל כמות כלל‪ .‬זה רק שלא יאמרו יש לו תכלית או גבול‪ .‬אי אפשר לו‬ ‫מבלתי מוציא זולתו נמצא בפועל שיוציאהו‪ .‬ושאר‬ ‫מדותיו‪ .‬וע"ע שם פכ"ו‪ .‬שאם הונח זה‪ .‬ושלא יהיה שום שלמות‬ ‫נעדר ממנו פעם אחת ונמצא פעם אחרת‪ ..‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áô‬‬ ‫שלימות‪ .‬‬ ‫מו"נ )א‪:‬נה( כן ראוי בהכרח שיורחק ממנו כל העדר‪ .‬שם )ג‪:‬יט( מושכל‬ ‫ראשון הוא בלא ספק שהאלוה ית' צריך שיצמאו לו כל השלימיות ויורחקו‬ ‫ממנו כל החסרונות‪ .‬ולא נמצא בו חסרון כלל‪ ..‬מפני שאין השגה לשום נמצא כלל ‪ .‬וכל מה שיצא מן הכח אל הפועל‪ .‬ספר העקרים )ב‪:‬ה( ויתבאר ג"כ שהוא‬ ‫מסולק מן החסרונות שאם היה בו חסרון היה מצטרך אל זולתו שימלא חסרונו‬ ‫ולא יהיה א"כ מחוייב המציאות בעצמו אלא מזולתו‪ .‬שכאומרים עליו ית' שאין לו‬ ‫תכלית לאו למימרא שאין סוף לאיזו מדה או מנין שלו ח"ו‪ .‬לרמוז על היות השלמיות‬ ‫הנמצאים בו יתברך בלתי בעלי תכלית‪.‬ידיעה זו‬ ‫אינה ידיעת מה הוא‪ .‬‬ ‫‪ 19‬ספר הפליאה )שם( א"ל אין סוף הוא שלימות בלתי חסרון‪.7‬‬ ‫ומש"כ רבינו ד"כלל מה שצריכים אנו להאמין בזה הוא‪ .‬אלא דהוא ית' למעלה מכל‬ ‫מדה ומעולה מכל תושבחה‪ .19‬ואולם דברים אלה ידענום בקבלה‬ ‫מן האבות ומן הנביאים‪ .‬כי הוא ית"ש‬ ‫מציאותו נודע לנו ודאי שהוא מוכרח מעצמו‪ .‬ועי' לעיל הערה ‪.‬‬ ‫פיהמ"ש )שם( מיסוד הא' ד"יש שם נמצא שלם בכל דרכי המציאות"‪.‬אך שאין לו‬ ‫סוף‪ .‬‬ ‫פב‬ .‬ולזה יתחייב שיהיו שלמויותיו‬ ‫כולם נמצאות בפועל ולא יהיה לו דבר בכוח בשום צד‪ .‬ושם )ב‪:‬כה( כ' דלזה‬ ‫רמזו חכמי הקבלה בקראם השי"ת אין סוף‪ .‬היה שלם בכח‪ .‬כמו שאומרים על‬ ‫הקו‪ .‬אמנם ידיעה זו‬ ‫לידע שישנו ומחויב המציאות"‪.

‬הרי באמרו חכם לבב‬ ‫ואמיץ כח ואמרו אין חקר לתבונתו‪ .‬מפני שהיא שקולה כנגד כל המצות‪ .‬וגם מורה‬ ‫על חדוש העולם‪ .‬כי הם שלו שבראם מאין ואמר )שם ט‪:‬יד(‬ ‫בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ להורות על היכולת‪ .‬‬ .‬וזאת כונתם‪ .‬ועל היכולת‪ .‬חכם אין דומה לו‪ .‬הרי באמרו ידעתי‬ ‫כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה‪ .‬עכ"ל‪.‬ועי' מש"כ הרמב"ן‬ ‫עה"כ אנכי ה' וגו' אשר הוצאתיך מארץ מצרים )שמות כ‪:‬ב( דהוצאתם משם‬ ‫מורה על מציאות ה' וכו'‪ .‬יכול‪ .‬והיכולת מורה על הייחוד‪ .‬‬ ‫רמב"ן )בראשית כו‪:‬ה( וביוסף דרשו )ב"ר צב‪:‬ד( שהיה משמר את‬ ‫השבת אפילו במצרים‪ .‬חי‪ .‬הרי‬ ‫באמרו כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים מדבר מתוך האש‪ .‬ג( ואברהם חיה קע"ה שנים למד שבן‬ ‫שלש שנים הכיר את בוראו והיה משמר דקדוקי תורה והיה מלמד את בניו‬ ‫שנאמר )שם יח( כי ידעתיו וגו'‪.‬כי בידיעה ובהשגחה ממנו יצאנו משם‪ .‬והיה עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם להוציא‬ ‫מלבם כונת עבודה זרה ודעות המצרים‪ .‬ושהוא חי‪ .‬שהוא שליט בכל‪ .‬ואין כמפעליו והוכיחו לנו את‬ ‫זאת באותות ומופתים‪ .‬וכן אמרו ראו עתה אני אני‬ ‫הוא ואין אלקים עמדי‪ .‬לפי שהיא עדות‬ ‫על חדוש העולם‪ .‬הרי באמרו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪ .‬כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים אם כן האותות‬ ‫והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כלה‪.‬שם )יג‪:‬טז( ולכן יאמר הכתוב‬ ‫במופתים למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ )לעיל ח‪:‬יח(‪ .‬‬ ‫אמונות ודעות לרס"ג )ב‪:‬א( הודיענו אלהינו יתרומם ויתהדר על ידי‬ ‫נביאיו שהוא אחד‪ .‬ואמרו לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת‬ ‫וגו'‪ .‬ושאין דבר דומה לו ולא למפעליו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âô‬‬ ‫‪ 20‬מדרש רבה בראשית )צה‪ .‬ואמרו‬ ‫וה' אלקים אמת הוא אלקים חיים ומלך עולם‪ .‬הוא‬ ‫אמרו אין כמוך באלקים אד' ואין כמעשיך‪ .‬ושהוא יכול‪ .‬להורות על‬ ‫ההשגחה‪ .‬וקבלנוהו מידם עד אשר יתברר לנו על ידי העיון שהוא‬ ‫אחד‪ .‬אין‬ ‫מעכב בידו‪ .‬כי הם היודעים ועדים בכל אלה‪ .‬כי לא עזב אותה למקרים כדעתם ואמר )שם ט‪:‬כט( למען תדע כי‬ ‫לה' הארץ‪ .‬ואמרו ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר‪ .‬ושהוא יודע חכם‪ .‬והעושר והכבוד מלפניך וגו'‪ .‬וזה טעם אשר‬ ‫הוצאתיך‪ .‬להורות על החידוש‪ .

‬כ( שלכן נתן הקב"ה את‬ ‫התורה לישראל לעיני ששים רבוי מלבד טף ונשים‪ .‬כאמרו‪ .‬ועי' כוזרי )א‪:‬כה(‪ .‬ועמידתם בתחתית ההר‪ .‬ועי' שו"ת הרשב"א )ח"ד סי' רלד( "כי‬ ‫יציאת העם מן המחנה‪ .‬לא מראש בסתר דברתי‪ .‬ואדרבה‪ .‬דבר שיכריחנו להוציא‬ ‫אפילו קצת ממנו‪ .‬‬ ‫באמרן‪ .‬מפרסם לעיני כל‪ .‬שהיו‬ ‫באותן שתי המחנות כמו שנתפרסמו בשולמית‪ .‬וחרדת ההר‪ .‬ועשנו‪ .‬להגדיל מעלות המעמד הנכבד‪.‬הצורך הביא אליו להיות כן ממש‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãô‬‬ ‫וכ' בהק' לספר החינוך ובס' העיקרים )א‪ .‬ועליית משה‬ ‫ואהרן‪ .‬בשום זמן ולא לשום עם זולתו לעם הנבחר‪.‬כדי שיכירו בו‪ .‬והרגישו כולם כל זה בחושים‪ .28‬‬ ‫פד‬ .‬הגדולות והנוראות ההם‪ .‬וידעו אותו כל העם‪ .‬כמחולת המחנים‪ .‬ועי' להלן הערה ‪.‬עיין באגרת תימן להרמב"ם‬ ‫ז"ל‪ .‬ודרך‬ ‫פלא‪ .‬‬ ‫והתורה שנתנה בו בפרסום לא בסתר‪ .‬להיות כולם עדים נאמנים‬ ‫על קבלת התורה‪ .‬כל זה היה ממש‬ ‫ובפלא‪ .‬ואין בכל זה‪ .‬ומה שנמשך בענין ההוא‪ .‬וקול השופר והברקים והלפידים‪ .‬עכ"ל‪ .‬מפשוטו‪ .‬מה תחזו בשולמית‪ .‬רוצה לומר מה תחזו שנתפרסמו בכל עם‪ .‬וכמעמד קריעת ים‬ ‫סוף‪ .‬שלא היה כמעמד ההוא‪ .‬והגבלת ההר‪ .‬והוא‬ ‫שהכתוב אומר‪ .

‬והוא מה שנאמר )ישעיהו יא‪ ..‬עכ"ל‪.‬וכן היתה השגת כל ישראל על הר‬ ‫סיני‪ .‬דרשות הר"ן )דרוש ה'( וכן מצינו במעמד הר‬ ‫סיני שזכו כל ישראל להשגה עצומה‪ .‬מאמר הויכוח )הקדמה( והנה כל הדברים האלה גילה לעיניהם‬ ‫וראו אותם והשיגו אותם באמת ‪ .‬‬ ‫מאמה"כ )דברים ד‪:‬לה( אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד‬ ‫מלבדו‪ .‬כי‬ ‫עין בעין יראו בשוב ה' ציון‪ ..‬‬ ‫"כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"‪ .‬דע"י קרבתן לפני הר‬ ‫סיני קודם שקבלו התורה פסקה זהומתן ונתקדשו כ"כ עד שהרגישו באבריהם‬ ‫כל מ"ע ול"ת כמו האבות הק' שהי' להם ב' כליות נובעות חכמה(‪.‬כד הקמח )ערך ערבה( כי הוא יתעלה חידש‬ ‫הגלגלים ובראם יש מאין וכל כחם הגדול והעצום אינו אלא ממנו וכלם עבדיו‬ ‫ומשרתיו‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי הם השיגום כמו שהשיגום משה‪) .‬הראת ‪ -‬כתרגומו אתחזיתא כשנתן הקב"ה את התורה פתח‬ ‫להם ז' רקיעים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא‬ ‫יחידי לכך נאמר אתה הראת לדעת‪.‬ופירש"י‪ .‬עי' בזה מו"נ )ב‪:‬לג(‪.‬ח(‪" .‬שיתגלה‬ ‫הקב"ה לכל בריותיו מצד הידיעה וההשגה‪ .22‬שכן‬ ‫‪ 21‬כ' רבינו בספר דעת תבונות )סי' קלו( המצב הרביעי הוא‪ .‬הראה להם כל המציאות ועל מה הוא‬ ‫עומד‪ .‬וידעו בבירור שהוא לבדו המנהיג‪ .‬ואין שום הנהגה אחרת‪ ..‬שאז לא‬ ‫יצטרכו אותות ומופתים לאמת האמונה‪ .‬‬ ‫ושו"ת הרשב"א )ד‪:‬רלג(‪ .‬וראו כל בשר יחדו"‪ .‬על מה שראו מן‬ .‬ט(‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äô‬‬ ‫על אמתתם בבירור‪ .‬אלא מצד הידיעה וההשגה‪ ...‬וכתיב )ישעיהו נב‪ .‬עד שבשתי דברות הראשונות לא הוצרכו‬ ‫שמשה יגיד להם‪ .‬ואימתי הראה הקב"ה השולטנות הזה בעליונים ובשפלים אלא‬ ‫במעמד הקדוש במתן התורה‪ .‬‬ ‫ועי' רבינו בחיי )ויקרא א‪:‬א( דבמעמד הר סיני נתפרסם כי הקב"ה ראשון‬ ‫ואחרון בכל הזמנין כולן‪ .‬‬ ‫‪ 22‬מאמר הויכוח )הקדמה( והנה כל הדברים האלה ראו אומתם בזמן‬ ‫מ"ת ‪ .‬אלא שיראו‬ ‫כבודו ית' וישיגוהו בריבוי הדעת והחכמה‪ .‬לא מצד המופתים‪ .‬ועל כן צוה אותם שמה שראו בעיניהם הוא מדבר ‪ .21‬ולמדום לבניהם דור אחר דור כיום הזה‪ .‬שלא יפול עליה שום ספק‪ .‬ונגלה כבוד ה'‪ .‬ככל‬ ‫הנביאים וכל המלאכים המכירים האל ית' מצד השגתם‪ ..‬וע"ע קדושת לוי בליקוטים‪ .‬וזאת היא ידיעה‬ ‫ברורה ואמיתית‪ .

.‬כי במעט זמן השיג משה לכל שערי חכמה ונמסרו‬ ‫לו מאת השי"ת כאדם שמוסר לחברו במתנה איזה דבר שברגע יצא מרשות‬ ‫נותן לרשות מקבל על נקלה בלא טורח ובלא הארכת זמן ‪ .‬‬ ‫והנה מלבד מה שכל העם ראו יחד ומסרו לבניהם את כל הניסים שנעשו‬ ‫להם ביציא"מ ומה שראו ושמעו בקבלת התורה‪ .‬‬ ‫מד"ר בראשית )צה‪:‬ג( מובא למעלה הערה ‪..28‬‬ ‫ועי' שו"ת יכין ובועז )ח"א סי' קלד( משה רבינו ע"ה אשר השיג כל מה‬ ‫שאפשר לשכל האנושי להשיגו מסודות האלהות ומסודות האמונו' האמתיות‬ ‫וזולת זה משאר מיני החכמות והשיג זה במעט זמן ועל נקלה בסבת השפע‬ ‫האלהי הנבואיי שהשפיע השי"ת עליו וגלה לו סודות אלו לא שהשיג אותם‬ ‫מצד החקירה האנושית ‪ .‬ומהם‪ :‬א( מהמנין מבריאת העולם שאנו מונין שאין‬ ‫פו‬ .‬ועי' חוה"ל מובא בהערה ‪......20‬‬ ‫ועי' כוזרי )א‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ô‬‬ ‫הכבוד העליון ‪ .‬השיבותיך מה שאני חייב‬ ‫בו ומחויבים בו כל קהל ישראל )נ"א מה הוא הדבר המחייב אותי והמחייב את‬ ‫כל עם ישראל( אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם‪ ...‬עכ"ל‪.‬ואנשי התורה‬ ‫בזמנו קבלו ממנו וזכו להשיג אמתת כל הדברים בפיו ולא היו צריכין לטרוח‬ ‫בשום חכמה מהחכמות מדרך החקירה כי במה שקבלו ממשה רבינו ע"ה‬ ‫נשלמו דעותיהם והגיעו לתכלית ההצלחה בלמודם ‪ .‬וכבר זכר זה רבי'‬ ‫סעדיה ז"ל בספר האמונות בתחלתו והנה לב"ן ראש"ד בפירושו לספר החוש‬ ‫והמוחש מאמר יאמר בו שאם יאמר אדם שיש בעולם מין בני אדם ישיג אמתת‬ ‫החכמות בלא לימוד זה המין אם הוא נמצא הם אנשים בשתוף השם וראוי הם‬ ‫שיקראו יותר מלאכים לא אנשים ויראה שזה נמנע עכ"ל וכתב עליו א"ז‬ ‫הרשב"ץ ז"ל שזה הוא בחק החקירה אבל קבלה מהתורה היא אפשרית לזה‬ ‫ואינה נמנעת יקרא אותם אנשים או מלאכים או כאשר ירצה‪ .‬ואחר כן‬ ‫הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין‪ .‬ומשם והלאה נשארו הדברים חתומין בלבם והמצוה הזאת‬ ‫עליהם ללמדם איש את בנו‪ .‬עכ"ל‪.‬ונתעלה ממדרגת חכמה אחת למדרגת חכמה אחרת‬ ‫שהיא למעלה ממנה שהיא ממדרגה למדרגה עד שעלה למעלה בהשגת שכלו‬ ‫בסודות שגלה לו השי"ת ‪ .‬מביא הכוזרי עוד ראיות‬ ‫לאמיתת קבלתינו‪ ..‬כה( כאשר שאלתני על אמונתי‪ .

‬הסכימו עליה כל בני האדם מן המזרח ועד‬ ‫למערב כי אי זה טבע הביאם להתעכב בספירה דוקא ליד המספר עשר אין זאת‬ ‫כי אם מקבלת היא הספירה מן האיש הראשון שהתחיל בה"‪ .‬וז"ל "אמר הכוזרי‪:‬‬ ‫פרוט כזה מרחיק מן הלב את הספק הרע פן יש בזה כזב או קנוניה דבר אשר‬ ‫כזה לא יתכן כי יסכימו עליו אפלו עשרה אנשים בלא שיתבלבלו ויגלו בזה‬ ‫סוד קנוניתם בדרך כלל דוחים אנשים דברי מי שמביא לפניהם ראשונה מנין‬ ‫זה ומבקש מהם להודות בו על אחת כמה וכמה לא יתכן כי יסכימו עליו‬ ‫המונים רבים ביחוד שהמנין שלכם עודנו קרוב למארעות ואין הכזב והבדות‬ ‫יכולים לחול בו" )מאמר א' סי' מח(‪ .‬ב( מלשונות האומות שהוויתם נתברר‬ ‫בתורה‪ .‬וז"ל )שם אות מט( "אברהם עצמו היה בן דור הפלגה אולם הוא‬ ‫וקרוביו עמו שמר על לשון עבר סבו אשר על כן נקרא בשם עברי וכשבא משה‬ ‫ארבע מאות שנה אחריו כבר הגיעו בני אדם לידיעות מדיקות על השמים ועל‬ ‫הארץ ובדור כזה הופיע משה לפני פרעה ולפני חכמי מצרים והנה גם חכמי‬ ‫בני ישראל שהסכימו לו בדקוהו וחקרוהו הואיל ולא האמינו אמונה שלמה כי‬ ‫ידבר האלוה עם בשר ודם ועמדו בספקם זה עד אשר השמיעם האלוה את‬ ‫דברו בעשרת הדברות כך נהגו בו בני עמו לא מתוך סכלותם כי אם מתוך‬ ‫חכמה כי יראו פן יש באותותיו תחבולה ‪ ..‬עכ"ל‪.‬ג( ממנין שאנו מונין לימות השבוע‪ .‬וז"ל )שם אות נז( "אמר החבר‪ :‬השמעת על אמה החולקת‬ ‫בדבר השבוע הידוע לכלנו המתחיל ביום ראשון ונשלם ביום השבת וכיצד‬ ‫הודו בזה אנשי סין ואנשי איי המערב האם היתה בזמן מן הזמנים התחלה‬ ‫לדבר בצבור ובהסכמה כללית‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ô‬‬ ‫מחלוקת בזה כלל בין היהודים המפוזרים בכל העולם‪ .‬אמר הכוזרי‪ :‬דבר אשר כזה יתכן אמנם‬ ‫בהסכמה כללית אך זו היא השערה רחוקה ויותר קרוב לראות סבת הדבר‬ ‫בהיות כל האנשים בנים לאדם או לנח או לאיש אחר וקביעת השבוע נמסרה‬ ‫להם בקבלה מאביהם הראשון‪ ..‬‬ .‬ואיך יעלה על הדעת כי אנשים‬ ‫כאלה יקבלו את הספור שספר להם משה כי לפני חמש מאות שנה היתה‬ ‫בעולם רק לשון עבר בלבד היא אשר נפלגה בבבל רק בימי פלג וכי אמות‬ ‫אחדות מתיחשות אל יפת ואמות אחדות אל שם והאחרות אל חם וכי ארצותן‬ ‫כך וכך הן היתכן הדבר כי נקבל אנחנו היום דבר כזב שיספר לנו אדם בנוגע‬ ‫ליחשי אמות מפרסמות ודברי ימיהן ולשונותיהן שעה שספורו נסב על תקופה‬ ‫פחותה מחמש מאות שנה‪ .‬שאין מחלוקת‬ ‫בזה בכל העולם‪ .

‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪çô‬‬ ‫ציום משה רבינו ע"ה מפי הגבורה‪ .‬כו( ומבשרי אחזה אלוה‪ .‬‬ ‫ואמה"כ )איוב יט‪ .‬יהיו מוסרים לבניהם ולבני בניהם לדורות‪.‬ובבריתא מובא בשו"ת הרמב"ם‬ ‫פאר הדור )סי' נג( אמר ר' מאיר הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר מי‬ ‫שאמר והיה העולם‪ .‬שמה שראו הם בעיניהם ]ר"ל‬ ‫הגילוים בהר סיני[‪ .‬ע"כ‪ .‬ועי' הערה ‪.‬להודיע לבניהם‬ ‫הידיעות שהשיגו וידעו בהר סיני בדרך נבואה וביציאת מצרים כולל כל עניני‬ ‫האמונות‪ .‬‬ ‫‪" 24‬גם" מצד החקירה‪ .‬ציוה אותם‪ .‬עכ"ל‪ .4‬‬ ‫‪ 25‬או"ד )ב‪:‬א( ואחר ששמענו ששה ענינים הללו מספרי הנביאים באנו‬ ‫לקיימן בדרכי העיון ומצאנום כך‪ .‬וכמאה"כ )ישעיה מ‪ .23‬אמנם גם מצד החקירה‬ ‫במופתים הלימודיים יאמתו כל הענינים האלה‪ .‬כו( שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה‪.‬ויוכרח היותם כן‪ .‬והנה מציאות הבורא מוכרח מצד החכמה‬ ‫שנמצא בטבע העולם‪ .25‬על פי חכמת הטבע‪.‬‬ ‫עי' למעלה הערות ‪.‬ואיתא במדרש תמורה השלם פרק ה מובא בבתי‬ ‫מדרשות ח"ב וז"ל ומעשה באחד שבא מין אחד ואמר לרבי עקיבא העולם‬ ‫הזה מי בראו אמר לו הקדוש ברוך הוא אמר לו הראני דבר ברור אמר לו למחר‬ ‫פח‬ .‬‬ ‫ועי' קנאת סופרים על ספה"מ )מצוה א'( ומהר"ם שיק על תרי"ג מצות‬ ‫)מצוה כה( דעיקר מצות האמונה לפי הרמב"ם הוא לדורות‪ .‬פן תשכח את הדברים אשר ראו‬ ‫עיניך וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך‪ .‬והשגנו על ידי כך בטול כל טענה המובאת‬ ‫נגדנו ממי שחולק עלינו בדבר מהן וכו' עכ"ל‪ .28‬‬ ‫והנה כמה מיני ראיות מצד החקירה מביאים לידיעות האלה עד ש"השיגו‬ ‫כל חכמי הדורות‪ .‬חדשים גם ישנים‪ .‬כלומר שצד החקירה הוא רק טפל ואגב האמונה‪.‬האמונה הרמה )הקדמה(‬ ‫לקחנוהו מקובל מהנביא האמתי ומצאנוהו מבואר במופת בפילוסופיא‬ ‫האמתית‪ .‬‬ ‫‪24‬‬ ‫‪ 23‬מאמר הויכוח )הקדמה(‪ .‬דמוכיח שנעשה בבינה ובדעת כי א"א שיבא חכמה‬ ‫במקרה‪ .‬מכח‬ ‫הנמצאות ומשיגיהם אשר אנחנו רואים בעינינו‪ .5 .‬שהקב"ה בורא עולם ואין בו חסרון ובלתי משתנה ומחויב המציאות‬ ‫וכו'‪.‬שיש בהכרח נמצא קדמון נצחי בלתי‬ ‫משתנה" )ספורנו שמות ג‪:‬טו(‪ .

‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪èô‬‬ ‫תבא למחר בא אצלו אמר לו מה אתה לובש אמר לו בגד אמר לו מי עשאו‬ ‫אמר לו האורג אמר לו איני מאמינך הראני דבר ברור אמר לו ומה אראה לך‬ ‫ואין אתה יודע שהאורג עשהו אמר לו ואתה אינך יודע שהקדוש ברוך הוא‬ ‫ברא עולמו נפטר אותו המין אמרו לו תלמידיו מהו הדבר ברור אמר להם בניי‬ ‫כשם שהבית מודיע על הבנאי והבגד מודיע על האורג והדלת מודיע על הנגר‬ ‫כך העולם מודיע על הקדוש ברוך הוא שהוא בראו אשרי האיש אשר לבו‬ ‫מלאו להתבונן במעשיו להכיר את בוראו כי מוצאו מצא חיים ויפק רצון מה'‬ ‫)משלי ח לה( עכ"ל‪ .‬או כבר עברו איזו מנין‬ ‫של רגעים‪ .‬אי אפשר בשום אופן שאותו מספר של דברים או מעשים או רגעים‬ ‫יהיו בלתי תכלית‪ .‬או שכבר נעשה איזו מנין של מעשים‪ .‬שהרי אם כולם כבר נמצאים בעולם או‬ ‫כולם אירעו הרי כבר הגיע לסופם‪.‬ועיי"ש שער הבחינה באריכות‪ .‬לכאורה הרי נוכל לחתוך עוד ועוד‬ .‬הרי יש תכלית למספרם‪ .‬דאם חותכין מקל של ד' אמות לחצאין‪ .‬וא"כ אם רואים‬ ‫אסיפת דברים‪ .‬או למנות כולם‪ .‬אלא דמכיון שכבר נמצאים כל הדברים וכבר אירעו כל‬ ‫המעשים‪ .‬וחותך והולך‪ .‬וממנו יולדו הרבה ידיעות הנצרכות‪ .‬א"כ בודאי יש קץ למספרם‪ .‬‬ ‫והנה עוד ראיות מביאים‪ .‬או לעשות כולם‪ .‬וע"ע ריש ס' הגיון הנפש‪.‬מבוססים על ההקדמה כי מציאות דברים בלתי‬ ‫תכלית למספרם אי אפשר‪ .‬ואם כבר נאספים הדברים או כבר נעשו‬ ‫המעשים‪ .‬דאילו לא הי' סוף למספרם מעולם לא‬ ‫היינו יכולים לאסוף כולם‪ .‬הרי‬ ‫מן הנמנע שאין תכלית למנינם‪ .‬דאם‬ ‫בלתי תכלית למספרם אי אפשר להגיע לסופם‪ .‬‬ ‫והוכחה פשוטה לזה‪ .‬ועי' רמב"ם פ"ב‬ ‫מהל' יסוה"ת ה"ב‪ .‬ושוב‬ ‫חותכין גם החצאין לחצאין‪ .‬ושו"ת פאר הדור סי' נג‪ .‬או עשיית מעשים אין מספר‪ .‬ועי' חוה"ל )שער היחוד פ"ו( אלו הביא אדם לפנינו כתב‬ ‫מסודר ואומר כי נשפך הדיו על הנייר ונעשתה צורת הכתב עליו מעצמה היינו‬ ‫ממהרים להכזיבו על פניו וא"כ איך יוכל לומר בדבר שמלאכתו יותר דקה‬ ‫ותקונו יותר רחוק ועמוק בעיננו עד אין תכלית שיהיה מבלי כוונת מכוין‬ ‫וחכמת חכם ויכולת יכול‪ .‬ומכיון שהקדמה זו נמצא בכל ספרי הראשונים‬ ‫המדברים בענינים אלו‪ .‬וא"כ אם הגיע לסוף המנין‪ .‬וגם רבינו הולך‬ ‫בעקבותיהם בזה‪ .‬אבארו עכ"פ בקצרה‪:‬‬ ‫הנה לא יתכן אסיפת דברים אין מספר‪ .

‬אבל לעולם לא יגיע מספר החתיכות אל "אין סוף"‪ .‬הלא קו של ד' אמות יש לו‬ ‫חתיכות אין תכלית למספרם‪ .‬חלקים אין סוף למספרם‪ .‬‬ ‫כדלהלן‪:‬‬ ‫צ‬ .‬אלא דאף אם יחיה גבר שנין אלפין לא יעול אין‬ ‫סוף בחושבניא‪ .‬דהיינו‪ .‬ונראה שדבר זה‬ ‫דקיבוץ דברים אין תכלית למספרם לא יתכן‪ .‬ב'‪ .‬ואי אפשר בשום אופן להגיע למספר "אין סופית"‪ .‬ועי' בזה מלחמות‬ ‫ה' להרלב"ג )מאמר ו' פי"א‪ .‬חוה"ל‬ ‫)שער היחוד(‪ .‬וא"כ אתמהה‪ .‬פ"א(‪ .‬ג'‪ .‬עי' בזה מו"נ‬ ‫ח"ב )הקדמה א'‪ .‬או"ד )פ"א(‪ .‬אור ה' )א‪:‬א(‪.‬וא"כ הרי שמקל של ד' אמות כולל‬ ‫בתוכו חלקים דקים עד אין תכלית למספרם‪ .‬וא"כ אם‬ ‫חותכין המקל לחתיכות אף אם חותכין אותו לעדי עד‪ .‬ואם כבר נעשה מספר מעשים או דכבר עבר מספר ימים או‬ ‫כבר נמצאו מספר דברים‪ .‬מאמר ג' פ"ד(‪.‬לעולם יהא תכלית‬ ‫למספר החתיכות‪ .‬האמונה הרמה )הקדמה(‪ .‬הלא פלא הוא‪.‬הלא‬ ‫המקל של ד' אמות והמקל של מאה אמות שניהם יש להם אותו מספר של‬ ‫חלקים דקים‪ .‬מה יהיה ארכו של הקו הנעשה על ידם‪ .‬וגם קו שאין קץ לארכו בנויה מחלקים דקים שאין תכלית‬ ‫למספרם‪ .‬ופשוט‪ .‬הוא עיקרן של ה"הקדמות‬ ‫אמיתיות" שכ' רבינו כאן שתלקחנה מן החכמות אשר מביאים לידי ידיעות‬ ‫הנצרכות בבורא ית'‪ .‬בהכרח שיש קץ למספרם‪ .‬‬ ‫היוצא לנו מזה דבשום אופן אי אפשר לקבץ או לסדר דברים שאין‬ ‫תכלית למספרם‪ .‬וגם קו של מאה אמות יש לו חלקים דקים אין‬ ‫תכלית למספרם‪ .‬‬ ‫ועי' לעיל הערה ‪ 9‬ד"ה למעלה מן הזמן והערה ‪ 11‬ד"ה או"ד‪ .‬‬ ‫אמנם הדבר פשוט ש"אין סופית" איננו מספר גדול אשר אם ימנה משך‬ ‫זמן הרבה יכול להגיע אליו‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ö‬‬ ‫עד שנגיע למספר חתיכות בלתי תכלית‪ .‬כי יוצאים מהקדמה זו הוכחות לכל הידיעות שבפרק זה‪.‬והרי אם ‪a/b=c‬‬ ‫אז בהכרח ‪ c*b=a‬וא"כ אם יונחו חתיכות הכי דקות זה מול זה שאין תכלית‬ ‫למספרם‪ .‬והנה אם נחתוך מקל של ח' אמות‬ ‫או מאה אמות נוכל לחתכן ג"כ עד לחתיכות אין מספר‪ .‬כוזרי )מאמר ה'( מלחמות ה' )מאמר ו' פי"א(‪ .‬ואם אמנם המספר יתגדל עוד ועוד ויתגדל עוד יותר עד‬ ‫עולם‪ .‬ואם שניהם בנוים הם מאותו‬ ‫מנין של חתיכות איך יתכן שאורך אחד גדול מאורך חבירו‪ .

‬ומכיון שאין לו ית' סיבה למציאותו‪ .‬ועי' נוה שלוס‬ ‫)ט‪:‬א( ושם )ה‪:‬ז(‪ .‬ט‪:‬ד‪ .‬ועי' הערה ‪.‬שהרי מה שהוא "אפשר המציאות"‪.‬עי' חוה"ל שער‬ ‫א' אות ה' ואות י'‪ .‬ומכאן‬ ‫שהבורא ית' למעלה מן הזמן כי הוא ית' ברא את הזמן‪.‬עלה‬ ‫בלתי עלולה‪ .‬אור ה' א‪:‬א‪ .‬אין לו מכריע בו תלוי מציאותו‬ ‫או העדרו‪ .‬וזהו הבורא ית'‪ .‬כי מציאות‬ ‫התנועה מורה על מניע כי אין דבר מניע את עצמו‪ .‬ועי' פרדס‬ ‫רמונים )שער ד' פ"ה( שהתואר "רבון עלמין" הוא כמו מחוייב המציאות כי‬ ‫מתוך מציאות הנבראים יבא האדם לחייב שיש לעולם מנהיג ולכן יצדק‬ ‫שיקרא אותו רבון העולמים‪.‬מו"נ ח"ב‬ ‫הקדמה ג'‪ .‬‬ .‬‬ ‫ב( מביאים עוד ראיה לבריאת מציאות הזמן שהרי נקודות הזמן שעברו‬ ‫מעולם עד עכשיו אי אפשר שיהיו בלתי בעל תכלית וכנ"ל ובע"כ דנקודות‬ ‫הזמן מעולם עד עכשיו יש להם קץ מסוים‪ .‬האמונה הרמה מאמר ב' עיקר א' ועיקר ד'‪ .‬וכיון שאין לו סיבה הוא ג"כ מוכרח המציאות‬ ‫שהוא מקור וסיבה לכל המציאות כולה‪ .‬וכמש"כ בדרשות הר"ן )דרוש ט'( דמה שהקב"ה מוכרח המציאות‬ ‫השכל הנטוע באדם מחייבו ואי אפשר לחלוק עליו בשום אופן‪ .‬כי מספר מניעות בלתי‬ ‫בעל תכלית אי אפשר כנ"ל‪ .‬וספר העיקרים )ב‪:‬ד‪.‬פרקים ט‪-‬יא( ומו"נ )א‪:‬נא‪-‬ס(‪ .‬צריך למכריע שיכריע מציאותו על‬ ‫העדרו‪ .‬‬ ‫ר"ל אפשר שיהיה ואפשר שלא יהיה‪ .‬ובס' נוה שלום )ז‪:‬ב‪ .‬שמהם תלקחנה הקדמות אמיתיות‬ ‫א( מביאים ראיה לבריאת העולם ממציאות התנועה בעולם‪ .‬‬ ‫וע"ע או"ד )מאמר ב‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àö‬‬ ‫ההנדסה‪ .‬כוזרי ה‪:‬יח ועוד( מהא דכל מסובב צריך סיבה‪ .‬התכונה ושאר החכמות‪ .‬ובע"כ צריך להיות מניע ראשון שלא היה לו מניע‪ .‬ובע"כ דיש להם התחלה‪ .‬וא"כ‬ ‫גם הסיבות צריכים להם סיבות אחרות וכו' ושוב בע"כ שהי' סיבה ראשונה‬ ‫שלא הי' לו שום סיבה‪ .‬ולכן מוכרח שתכלה שלשלת הסיבות במציאות שאין לו סיבה‪ .‬וע"ע ח‪:‬ו‪ .‬י‪:‬ג( כ' שזה‬ ‫גם כוונת הרמב"ם בפ"א מהל' יסוה"ת ה"ה עיי"ש‪.‬ה(‪ .‬‬ ‫ג( מביאים ראיה שהבורא ית' אין לו סיבה למציאותו‪) .‬וספרי הראשונים מלאים מזה‪.‬כי מציאות סיבות ומסובבים אין תכלית למספרם אי‬ ‫אפשר‪ .29‬‬ ‫ועוד ראיות מביאים כ"א כפי דרכו‪ .‬וע"כ גם המניע צריך למניע‬ ‫וכו'‪ .

‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áö‬‬ ‫אשר יולד מהן בירור הענינים האמיתיים האלה‪ .‬ונסדר הדברים על בורים‪ .‬עכ"ל‪ .‬שם )מאמר חמישי אות טז( מגמתו‬ ‫האחרונה של בעל חכמת הדברים בכל אשר הוא לומד ומלמד היא כי תעלינה‬ ‫בנפשו ובנפש תלמידיו אותן אמונות אשר בנפש התמים ההוא הן טבועות‬ ‫מטבע‪ ..‬ואמנם לא נאריך עתה‬ ‫בזה‪ .‬זוה"ק )ח"א דף קט"ו ע"ב( הרבית הגוי )ישעי'‬ ‫ט‪:‬ב(‪ .‬כפי‬ ‫המסורת שבידינו והמפורסם בכל אומתנו‪:28‬‬ ‫‪ 26‬סמ"ג מ"ע א' אין צורך כ"כ להאריך כי כל ישראל תקועים באמונה‬ ‫חזקה כי יוצר הכל הוא אחד מיוחד וכו' עכ"ל‪.27 26‬אלא נציע ההקדמות לאמתם‪ ..‬ויתכן כי חכמת הדברים תערער הרבה מאמונת האמת בלב בעליה על‬ ‫ידי ספקות מתעוררים ועל ידי דעות חלוקות הנמסרות בשם חכמים שונים‬ ‫בעלי חכמה זו דומים לאנשים הלומדים מקצבי השיר ומתאמנים במשקליו‬ ‫אנשים כאלה משמיעים קול המלה רבה ודברים הקשים להשמע לא כן אדם‬ ‫שהשיר טבוע בו מטבעו הוא קונה לו אמנות זו בלא כל טרח הלזה טועם טעם‬ ‫משקלי השיר ולכן לא יזיפם לעולם‪ .‬עכ"ל‪ .‬וכל ההולכים בדרכי התורה‬ ‫האלוהית נמשכים אחרי בעלי הראיה הנבואית ונפשותם מוצאות להן מנוח‬ ‫בהאמינן אמונה שלמה בקבלת הנביאים אם כי דברי הנביאים תמימים‬ ‫ומשליהם דמיוניים יותר מדי ואין הן מוצאות מנוח בקבלת הפילוסופים אם כי‬ ‫דבוריהם נאים יותר וחבוריהם מסדרים סדר יפה יותר ואם כי לפי הנגלה‬ ‫מופתיהם ההגיוניים מושכים את הלב יותר ובכל זאת אין ההמונים נמשכים‬ ‫אחריהם כאלו נגלתה האמת לנפשות בני ההמונים מעין גלוי נבואה כמו‬ ‫שנאמר אצלנו נכרים דברי אמת‪ .‬שו"ת יכין יבועז )סי' קלד( חלילה‬ ‫שהיה סובר ]הרמב"ם[ שלא ישלם אדם אלא בספרו ]מורה נבוכירם[ כי יודע‬ ‫צב‬ .‬‬ ‫שבת )דף צ"ז ע"א( וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל אמר לו‬ ‫הן מאמינים בני מאמינים‪ .‬אלין ישראל דמהימנותא דקב"ה עלייהו כדקא חזי‪.‬‬ ‫וכ' הכוזרי )מאמר רביעי אות יז( דרשו החכמים ז"ל על הפסוק ויוצא‬ ‫אותו החוצה אמר לו צא מאצטגנינות שלך זאת אומרת צוהו לעזב את‬ ‫חכמותיו ההקשיות כחכמת הכוכבים וכדומה ואז יתחיב לעבד את מי שהשיג‬ ‫בחוש כמה שנאמר טעמו וראו כי טוב ה' בצדק נקרא אפוא ה' בשם אלהי‬ ‫ישראל כי ראיה זאת לא נתנה לכל עם אחר ‪ .

..‬דקאי על מה שלא‬ ‫נתחלף בלילה נשמתו בנשמת גוי או עבד או אשה‪ .‬ע"פ מש"כ הרמ"ק והאר"י זלה"ה דמה שמברכין בכל‬ ‫יום ברכת שלא עשני גוי שלא עשני עבד שלא עשני אשה‪ .‬ובשו"ת הרשב"א )ח"א סי'‬ ‫תיד( כ' על מי שאמר דברי מינות והוציא דברי התוה"ק מפשטות הכתובים‬ ‫וז"ל "ובאמת האיש ההוא העיד ונאמן על עצמו יותר ממאה עדים שאינו‬ ‫מזרעו של אברהם‪ ..‬וכ' הרד"ק )יחזקאל‬ ‫יח‪:‬ו( אבל מדה הטובה מרובה ממדת הפורענות כי זכות האבות שומר הבנים‬ ‫ומוסיף להם טובה בזכות אבותם אפילו לאלף דור או לאלפים דורות כמו‬ ‫ששמר לנו ברית אבותינו אברהם יצחק ויעקב עד היום שאנחנו אוהביו‬ ‫ושומרי מצותיו ואף על פי שיש בינינו רשעים כל ישראל נקיים היום מעון‬ ‫עכו"ם ‪ .‬וכן אמרו רבותינו ז"ל על כל‬ ‫המסתפק בנבואה לא עמדו אבותיו על הר סיני‪ .‬והודיענו שכל מי‬ ‫שעמד על הר סיני שהם מאמינים בנבואות משה רבינו בכל מה שבא על ידו‬ ‫הם ובניהם ובני בניהם עד עולם‪ ..‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âö‬‬ ‫היה שישראל שלמים הם באמונותיהם ‪ .‬שכן אמר הקב"ה יתברך )שמות י"ט ט'( ‪..‬ועד"ז פי' כוונת הרשב"א דנשמת המינים נתחלף להן‬ ‫בשדין רווחין ולילין אף שנשארו בגופם‪ .‬‬ ‫וכ"ק דודי זי"ע בספרו ויואל משה )מאמר לה"ק אות כז( מבאר דברי‬ ‫הרשב"א הנ"ל מש"כ דהם מזרע שדין ולילין וכו' דלכאורה הלא רואים‬ ‫שנולדו מזרע אנשים‪ .‬ולא יצטרך לשום חקירה פילוסופית‬ ‫מאותן שכתב הוא והדומה להם כי נבואת מרע"ה וכן נבואת שאר הנביאים‬ ‫היא למעלה מהמחקר ומהמופת השכלי ולא היתה כונתו בחבור הספר ההוא‬ ‫רצוני ספר המורה אלא כדי שנדע מה להשיב איזה אפיקורוס‪ ...‬עכ"ל‪.‬שאינו אפילו מזרעו של עשו‬ ‫וישמעאל רק מאותן שדין ולילין שנולדו מחוה ואדם הראשון" עכ"ל‪.‬והביא דבריהם המג"א‬ ‫)או"ח מו‪ .‬ואשר יצאו מכלל אמונתינו לא היו מזרעם‬ ‫באמת אלא מן האספסוף הגרים שנתגיירו‪ .‬עכ"ל‪ ...‬לפיכך יש לדעת שכל מי שנטה מדרך הדת הנתונה‬ ‫במעמד ההוא שאינו מזרע האנשים ההם‪ .‬‬ ‫וגם בך יאמינו לעולם‪ .‬וכ"ש שהבטיח אבותינו בזה כמו שאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה‬ ‫את בניו ואת ביתו אחריו וגו' ‪ .‬ותפלתו לא ישמע אל‪ .‬‬ ‫רמב"ם אגרת תימן וז"ל וכבר הבטיחנו הבורא ית' ‪ .‬ושם )מאמר שלש שבועות אות‬ ..‬עכ"ל‪ .‬י( לגבי גר דיכול לברך שלא עשני גוי יען שהברכה קאי על מה שלא‬ ‫נדבק בו נשמת עכו"ם‪ .

‬ושם מביא דברי הרקנטי והש"ך‬ ‫עה"ת שכתבו על מש"כ הרמב"ן )נצבים( עה"כ פן יש בכם שורש פרה ראש‬ ‫וגו' וז"ל ואמר פרה ראש‪ .‬כמש"כ הרמב"ם‬ ‫)למעלה הערה ‪ .‬ומה‬ ‫שהכופרים יש להם דין ישראל לענין קידושין וכל האיסורין שבתורה‪ .‬‬ ‫ועכ"פ מובן לפי"ז דרק המאמין נכנס בכלל ישראל‪ .‬וכל אשר לבבו‬ ‫שלם עם השם הנכבד ולא הרהר כלל בע"ז לא יוליד מודה בה‪ .‬כדאיתא בב"ק )דף‬ ‫ל"ח ע"א( אוה"ע ראה ז' מצוות שקבלו עליהם בני נח ולא קיימום עמד והתירן‬ ‫להם‪ ..‬איתגורי איתגר הא א"כ מצינו חוטא נשכר‪ .‬לרמוז כי משרש מתוק לא יצא מר‪ .‬אף דלפי‬ ‫הראות הוא מזרע אנשים כשרים ומיוחסים‪ .‬ועכן‬ ‫צד‬ .‬ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה ‪ .‬וסוד גדול לא‬ ‫אוכל לפרש בו‪ ...‬ואינון קיימין על‬ ‫ישראל כלי חמס ‪ ..‬כ'‬ ‫בשו"ת דברי יואל )יו"ד סי' נט אות ה'( שזה רק ע"ד שלא תהא חוטא נשכר‪.‬‬ ‫ומשם נמשך בי' נפש רעה להיות מודה בע"ז(‪ .‬כי אמת הדבר‪ .(1‬ולא נאמר בכגון דא אע"פ שחטא ישראל הוא‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãö‬‬ ‫קמח( מביא בשם ס' אור החמה דמש"כ האריז"ל )שער הפסוקים ואתחנן(‬ ‫שעתה רוב הדור מהערב רב‪ .‬ושם‬ ‫כ' דישראל אע"פ שחטא ישראל הוא לומדים בסנהדרין דף מ"ד מעכן‪ .‬עכ"ל‪ .‬אמר מר ברי' דרבינא לומר‬ ‫שאפילו מקיימין אותם אין מקבלין עליהם שכר‪ .‬והן המה הע"ר‬ ‫המעורבים בישראל שהזכירו בזוה"ק בראשית )כה‪ (.‬ולכן אף בכופר שהופקע‬ ‫ממנו לגמרי קדושת ישראל‪ .‬דכוונתו שהנשמות הם מהערב רב אף שנולדו‬ ‫מזרע ישראל‪ .‬ובדברי יואל )וישלח עמ' קכא( כ' דעד"ז יובן גם מש"כ‬ ‫הרמב"ם באגרת תימן שכל מי שנטה וכו' אינו מזרע האנשים ההם‪ .‬וז"ל חמש מינין אינון‬ ‫בערב רב ‪ .‬וכ' דגם כוונת הרמב"ם עד"ז‬ ‫דשורש נשמותיהם מערב רב ואלו הם אבותיו בגלגול הקודם‪ .‬לחומרא דינו כישראל לכל מילי דאיסורא‪) .‬‬ ‫שא"א לומר שע"י רשעת האדם יהי' נפטר מאיזה איסור‪ .‬והרקנטי והש"ך גילו סודו שהוא סוד הגלגול )ובדברי‬ ‫יואל שמות )שם( כ' שלכן כתב הרמב"ן שהוא סוד גדול דחכמת הגלגול הי'‬ ‫בדורות הקודמים סוד עצום רק אחר שנתגלה ספר הזוה"ק וכתבי האריז"ל‬ ‫נתגלה( ר"ל שבגלגולים הקודמים שורש נשמותיהם ואבותיהם מערב רב‪..‬אלין אינון עמלקים עכ"ל‪.‬ואל תקשה עלי‬ ‫בזה מן הכתוב )יחזקאל יח‪:‬י( והוליד בן פריץ‪ ..

‬כי ענין המאמר הזה כלו וכל מה שהוא‬ ‫ממינו הוא‪ .‬ועי' מש"כ הרמב"ם‬ ‫בפתיחה למו"נ‪ .‬וישאר עם המחשבות ההם הדמיוניות‪ .‬דתכלית החקירה היא המעשה‪ .‬רצוני לומר‪ .‬אם שימשך אחרי שכלו ‪.‬או שישאר עם מה שהבינו מהם‪ .‬ולא יסור מהיות בכאב לב ובמבוכה גדולה‪ .‬ויראה עם זה שהוא‬ ‫הביא עליו הפסד ונזק בתורתו‪ .‬וצ"ב‪.‬שהרגלה בנפשו ועלתה בהאמנתו אמיתת תורתנו‪ .‬והוא שלם בדתו‬ ‫ובמידותיו ועין בחכמות הפיסלוסופים וידע עניניהם‪ ..‬והוא‬ ‫מפניהם בפחד וכובד‪ .‬אבל כונת המאמר הזה‪ .‬ולכאורה מילת‬ ‫עתה מיותרת‪ .‬א"כ אין לנו שום לימוד לומר על אפיקורס‬ ‫דישראל הוא‪ .‬ואם המעשה יש לו חקירה למה לו‪ .‬‬ ‫ודו"ק‪(.‬ולא‬ ‫ימשך אחר שכלו‪ ..‬דמשמע דאין האריכות בענין זה מן הנדחה לגמרי אלא‬ ‫דלא עת עתה להאריך אבל באמת עת להאריך ועת לקצר‪ .‬תלמודה‪ ..‬ונשאר במבוכה ובהלה‪ .‬‬ ‫ויחשוב שהוא השליך פנות התורה‪ ..‬אלא‬ ‫ישאר בקבלתו ותומתו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪äö‬‬ ‫היה חוטא אבל לא אפיקורס‪ .‬עכ"ל‪) .‬אך ישליכהו אחרי גוו ויטה מעליו‪ ..‬להעיר איש בעל‬ ‫דת‪ .‬לאיש כזה א"צ החקירה ואינו ראוי‬ ‫לו‪ .‬‬ .‬‬ ‫דלא ישיגנו בן אדם ואינו דואג לבו עליו‪ .‬‬ ‫אמנם נראה דהנה לשון רבינו משמע דיען שכל ישראל תקועים באמונה‬ ‫לכך א"צ להאריך‪ .‬ומשכו השכל האנושי‬ ‫להשכינו במשכנו ‪ .‬לא ללמד מי שלא יעין רק‬ ‫בחכמת התורה‪ ..‬ועוד‪ .‬וז"ל ואין הכונה במאמר הזה ‪ .‬חכמת התורה על האמת‪ .‬עיי"ש‪(.‬דמי‬ ‫שאינו חושש לספיקות ויאמר אם ישאל לו איך יתכן הידיעה והבחירה גם יחד‪.‬ויובן ע"פ מש"כ הראב"ד בהק' לספרו האמונה הרמה‪ .‬וכעי"ז כ' הכוזרי )ה‪:‬א( כי מתוך שחסרתי את המדרגה‬ ‫העליונה והיא האמונה הטהורה הבאה לא בדרך החקירה וכבר היו לי מקדם‬ ‫ספקות וסברות משלי ועמדתי במשא ומתן עליהם עם פילוסופים ועם אנשי‬ ‫אמות שונות ודתות שונות ראוי הדבר כי אלך בדרך המדע ואתלמד במלאכת‬ ‫הוכוח למען אדע להשיב על הדעות הנפסדות ולא אשאר בבערות כי אין‬ ‫המסרת טובה כי אם לנפש השלוה ואלו הנפש הנבוכה יותר ראוי לה המחקר‬ ‫ביחוד אם מחקר זה מגיע בסופו אל אמות המסרת כי אז תתאחדנה אצל האדם‬ ‫שתי המדרגות זאת אומרת המדע והמסרת גם יחד‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫‪ 27‬יש לדייק בלשון רבינו שכ' לא נאריך "עתה" בזה‪ .

‬אז צריך להאריך אבל כ"ז רק‬ ‫במקום ובעת ולמי שצריך לכך‪ .‬עכ"ל‪ .‬אין בהם הפסד כל כך לדעת אותם‪) .‬עם היות שאין‬ ‫אנחנו בני תורה אלהית צריכין לכך( כדי ללמד דרכי הנצוח והווכוח והקשה‬ ‫לידע מה להשיב לאפיקורס בלי בושה"‪(.‬עכ"ל‪ .‬דהיינו )שם א‪:‬כה(‪.‬ויל"פ דדוקא "אם לא שמעת" ר"ל אם אין לו מסורת קבלת‬ ‫האבות‪ .‬שהרי לפני מי שנפשו נבוך בעניני האמונה‪.‬‬ ‫אבל לא עת עתה להאריך‪ .‬אבל בסתם א"צ להאריך כי כל ישראל בדרך‬ ‫כלל תקועים באמונה כמש"כ הסמ"ג‪) .‬‬ ‫ומה"ט כתב רבינו לא נאריך "עתה" בזה‪ .‬שוב אין לו לחפש אחר ידיעת ה' מצד‬ ‫השכל‪.‬אבל מי‬ ‫שיש לו קבלת אבות ממלמד ומורה‪ .‬וכ"כ בהק'‬ ‫לס' החינוך ובס' העיקרים )א‪:‬כ( דלהכי נתן לנו את התורה לעיני ששים רבוי‬ ‫מלבד נשים וטף‪ .‬‬ ‫והקושיות לא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו‪ ..‬דבאמת עת להאריך ועת לקצר‪.‬שמעת – ממלמד‬ ‫ומורה‪ .‬להיות כולם עדים על הדברים עיי"ש‪ .‬ופי' הרד"ק ידעת – דרך השכל מדעתך‪ .‬‬ ‫וע"ע מש"כ בספרו מגדל עוז )בית מדות הקדמה( דהמופת על מציאות האל‬ ‫חפשו החוקרים בדרכים רבים‪ .‬‬ ‫‪ 28‬הנה כ' הכוזרי )א‪:‬טו( שאמונת ישראל בנויה על הראייה שהוא‬ ‫ההוכחה שאחריה אין צריך לא בראיה ולא במופת‪ .‬והרוצה‬ ‫לעמוד על היסוד הג' יעיין בספר חוה"ל בשער היחוד‪ .‬רק אז "הלוא ידעת"‪ .‬‬ ‫ועכ"פ לפי"ד א"ש מש"כ רבינו דמכיון דכל ישראל תקועים באמונה‬ ‫ונפשם נפש השלוה א"כ א"צ להאריך בחקירה‪.‬דעליך לדעת אלקי עולם ע"פ שכלך‪ ..‬חוה"ל )א‪:‬י( והעילה‬ ‫בזה שנודע אלינו מן הצד שעמדנו עליו והוא קבלת אבותינו אשר ירשנו מהם‬ ‫צו‬ .‬וע"ע מש"כ היעב"ץ בספרו יסוד‬ ‫האמונה )עמוד ‪ (5‬וז"ל היסוד השלישי אחדות וכל ישראל מוטבעים בזו‬ ‫האמונה וא"צ להאריך בה כמו שאמר בעל המצוה הקצר כי המאמין בחידוש‬ ‫העולם ובהשגחה מעצמו יאמין האחדות ולא נסתפק שום אדם בזה ‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ö‬‬ ‫ולפי"ד יל"פ מאמה"כ )ישעי' מ‪:‬כח( הלוא שמעת אם לא ידעת אלקי‬ ‫עולם ה' בורא וגו'‪ .‬שימצאו בספר או"ד לרס"ג ז"ל ובחובות‬ ‫הלבבות שער היחוד‪" .‬והם הם הדברים‪.‬‬ ‫דהמחייב אותנו באמונה הוא מה שנתברר לבני ישראל בראשונה על פי ראות‬ ‫עינים ואחרי כן נמסר לאיש מפי איש בקבלה הדומה למראה עינים‪ .

‬הוא‬ ‫מאיזו סיבה שהכריע מציאותו על העדרו‪ .‬ועל כן אמר‬ ‫למשה רבינו ע"ה בעת ששאלו )שמות ג( ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם‬ ‫ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם וכיון שידע שהשם הזה לא‬ ‫יבין העם ממנו אמתת ענינו הוסיף באור ואמר כה תאמר אל בני ישראל ה'‬ ‫אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי‬ ‫לעלם וזה זכרי לדור דור‪ .‬ומה שהוא למעשה מצוי‪ .‬גם יקרא זה "קנוי המציאות" משום‬ .‬מיקרי "אפשר המציאות"‪ .‬שאין סיבה למציאותו‪.20‬‬ ‫וכ' בהקדמה לס' האמונה הרמה לראב"ד לפרש מאמה"כ )דברים ד‪:‬ו(‬ ‫ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים אשר ישמעון את כל‬ ‫החוקים האלה ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה‪ .‬עוד צריך שידע‪ .‬שהוא מחמת איזו‬ ‫סיבה‪ .‬יתכן שלא הי' מצוי'‪ .‬‬ ‫‪ 29‬וזה נקרא גם "מחוייב המציאות"‪ .‬דר"ל שהאומות יראו‬ ‫שמה שהם הוציאו אחר אלפי שנים של משא והמתן הפילוסופית‪ .‬והיה רצונו בזה אם לא יבין העם המלות האלו‬ ‫וענינם בדרך שכלם אמור להם שאני הוא הידוע אצלם מצד הקבלה שקבלו‬ ‫מאבותם מפני שלא שם הבורא דרך לדעתו זולתי אלה השני דרכים‪ .‬פירוש‪ .‬ומציאות כזה‪ .‬הנה מציאותו מציאות‬ ‫מוכרח‪ 29‬שאי אפשר העדרו כלל‪:30‬‬ ‫דרכיו כמ"ש )בראשית יח( כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו‬ ‫אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ואפשר שנודע אליהם בעבור‬ ‫התיחדם בעבודתו בדורם מפני שהיו אנשי דורם עובדים לאלקים אחרים וכן‬ ‫נאמר בהקראו )שמות ג( אלהי העברים )בראשית לג( אלהי ישראל כמ"ש‬ ‫הכתוב )ירמיה י( לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ואמר דוד )תהלים פז(‬ ‫ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי ואלו היינו יכולים להשיג אמתת ענינו‬ ‫לא היה נודע אלינו בזולתה וכיון שנמנעה משכלנו השגת אמתת ענינו ספר‬ ‫עצם כבודו שהוא אלהי מבחר יצוריו מדברים ושאינם מדברים‪ .‬לנו ניתן בלי‬ ‫עמל וחקירה‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫‪ö‬‬ ‫ג‪ .‬‬ ‫ועי' למעלה הערות ‪23 .‬עכ"ל‪ .‬מן האבות‬ ‫כמו שאמר הכתוב )איוב טו( אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם עכ"ל ‪.‬‬ ‫ור"ל שכל דבר שמצוי‪ .‬שהמצוי הזה ית"ש‪ .‬וע"ע שו"ת יכין‬ ‫ובועז )ח"א סי' קלד(‪.‬אבל לקחנוהו מקובל מהנביא האמתי‪ .

‫‪_êøãì äãö‬‬

‫‪çö‬‬

‫שמציאותו הקנה לו זולתו דהיינו סיבת קיומו )עי' נוה שלום י‪:‬א‪ ,‬יב‪:‬א(‪.‬‬
‫משא"כ "מחוייב המציאות" דלא יתכן לומר עליו שהי' אפשר העדרו‪ ,‬כי אין‬
‫שום סיבה כלל שהוא במציאות ולא בהעדר‪ .‬והרי הקב"ה אין לו שום סיבה‬
‫למציאותו‪ ,‬כי הוא ית' סיבת הכל‪ ,‬עילה העילות‪ ,‬אשר היותו וקיומו אינו מצד‬
‫שום דבר או שום סיבה‪ .‬אלא דמציאותו וקיומו מחוייב ונמשך בעצם‪ .‬עי'‬
‫מורה נבוכים )א‪:‬נז( והאמונה הרמה )מאמר ב' עיקר א' ועיקר ב'(‪ ,‬ועי' למעלה‬
‫הערה ‪ 7‬והערה ‪ 9‬ד"ה קדמות‪ :‬למעלה מן הזמן‪ .‬ועי' הערה ‪ 25‬ד"ה "ג(‬
‫מביאים"‪.‬‬
‫תיקוני זוהר )קכג‪ (.‬אחזי על אלקו"ת דעלת על כל העלות‪ .‬רעיא מהימנא‬
‫)פנחס רנז‪:‬ב( הכי ה' מניה תלייא כל הויין ואיהו וכל הויין דיליה סהדין על‬
‫מארי עלמא דאיהו הוה קדם כל הויין ואיהו בתוך כל הויה ואיהו לאחר כל‬
‫הויה ודא רזא דסהדין הויין עליה היה הוה ויהיה‪ .‬ספר הפליאה )ד"ה ויאמר‬
‫אלקים נעשה אדם בצלמנו( ודע לך שכולם מאחדותו והוא אינו דומה לא'‬
‫אלא יחיד ומיוחד בפ"ע שהוא סבת הכל ואין לו סיבה והתחלה כמ"ש מי קדם‬
‫קודם הראשית היה הוה ויהיה ולאחר האחרית ישאר סלה ר"ל ראשון‬
‫ולראשיתו אין תחלה הוא אחרון מבלי אחרית ותכלה יתברך ויתעלה לעולמי‬
‫עד ולנצח נצחים‪.‬‬
‫והרי רק הקב"ה מוכרח המציאות‪ ,‬וזולתו ית' הכל אפשר המציאות‪,‬‬
‫שכולם קנו המציאות מסיבת מציאותו ית'‪ ,‬ואלמלי שהקב"ה בראם ומקיימם‬
‫לא הי' דבר במציאות‪ ,‬ואם יבטל סיבת הויתם‪ ,‬יתבטל גם הם כמש"כ‬
‫בפיהמ"ש )שם( משורש הא' הוא‪" ,‬ואל יעלה על הלב העדר מציאותו‪ ,‬כי‬
‫בהעדר מציאותו נתבטל מציאות כל הנמצאים ולא נשאר נמצא שיתקיים‬
‫מציאותו" ועיי"ש ד"ה הכת השלישי‪ .‬וכ"כ בפ"א מהל' יסודי התורה )ה"ב(‬
‫"ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להמצאות"‪.‬‬
‫ועי' בריש ס' אור ה'‪ ,‬וברבינו בחיי בס' כד הקמח מובא לעיל הערה ‪.8‬‬
‫הר"ן )דרוש ט'( כ' דזה פי' השם של ד' אותיות שמורה על עילה מחוייב‬
‫המציאות )עי' זוה"ק פנחס כנ"לׂ( שמצות "אנכי ה'" אינו מחייב להאמין שהוא‬
‫ית' מחוייב המציאות כי הדבר פשוט היו מודים כבר‪ ,‬אלא דהמצוה מחייבת‬

‫צח‬

‫‪å‬‬
‫‪îù êøáúéàøå‬‬
‫‪áá :ï‬‬
‫‪å‬‬
‫‪ùàø÷ øô‬‬

‫‪èö‬‬

‫להאמין כי אני הוא אותו מחוייב המציאות מנהיגיך‪ ,‬ושנאמין שמאותו שאנו‬
‫יודעים שהוא מחוייב המציאות ושהשכל הנטוע באדם מחייב זה ואי אפשר‬
‫לחלוק עליו בשום פנים‪ ,‬שממנו מגיעים אלינו המצוות‪ .‬והנה מש"כ דמה‬
‫שהקב"ה מחויב המציאות דבר פשוט הוא‪ ,‬עי' למעלה הערה ‪ 25‬דזה מוכרח‬
‫מצד השכל‪ ,‬עכ"ד‪ .‬העיקרים )א‪:‬יג( שהאמנת מציאות השם היא שיאמין שיש‬
‫שם נמצא מחוייב המציאות‪ .‬וכתב השל"ה הקדוש )פסחים דרוש ג' פ"ה( שזה‬
‫שהקב"ה מחוייב המציאות‪ ,‬הוא "אמונה האמיתית מציאות השם יתברך‪ ,‬והוא‬
‫העיקר הגדול הכולל כל העיקרים" עכ"ל‪ .‬ובס' אילימה )מעין א' תמא א' פ"ב(‬
‫כ' דהחויב לידע שיש אלוה "אינה ידיעה מה הוא ‪ ...‬אמנם ידיעה זו לידע‬
‫שישנו ומחויב המציאות" עכ"ל‪ .‬והנה ידיעת מחוייב המציאות נוכל להוציא‬
‫ממנה כל שאר ידיעות הנצרכות שמונה רבינו בפרק זה‪ .‬שהרי המחוייב‬
‫המציאות כיון שאין לו סיבה למציאותו‪ ,‬שוב אינו נתלה בזולתו‪ .‬גם א"א‬
‫העדרו )כי העדר הדבר הוא ביטול סיבת הוייתו(‪ .‬ומה שאינו נתלה בזולתו‬
‫א"א שיחלה בו שינוי )כי מה שאין תלוי בדבר אינו תלוי גם בזמן ומקום‪ ,‬ואם‬
‫אינו תלוי בזמן לא שייך בו שינוי‪ ,‬כי אין שינוי אלא גדר תחילה וסוף‪ ,‬אבל מה‬
‫שאינו נופל תחת הזמן לא שייך אצלו תחילה וסוף‪ ,‬כמש"כ בספר או"ד )מאמר‬
‫שני ד"ה והנה אני( לא יתכן שיהיה לבורא זמן‪ ,‬מפני שהוא בורא כל זמן‪,‬‬
‫מפני שלא סר לבדו ואין זמן‪ ,‬לא יתכן שיעתיקהו הזמן וישנהו עכ"ל‪ .‬מו"נ‬
‫)א‪:‬יא( אשר לא ישתנה בפנים מאפני השינוי‪ ,‬לא שינוי עצם‪ ,‬ואין לו שום ענין‬
‫זולת עצמו שישתנה בו‪ ,‬ולא ישתנה יחסו לזולתו‪ ,‬כי אין יחס בינו ובין זולתו‬
‫שישתנה ביחס ההוא‪ .‬ובזה ישלם היותו בלתי משתנה כלל ולא בשום פנים‪.‬‬
‫וכ"כ בספר העקרים )ב‪:‬יט( והוא יתברך אי אפשר שישתנה כי השינוי תנועה‬
‫ויציאה מן הכח אל הפועל וכל תנועה בזמן ויהיה הוא יתברך א"כ צריך אל‬
‫הזמן כדי שישתנה בו ואם ישתנה יהיה מחודש ולא קדמון וכבר נתבאר שהוא‬
‫קדמון במוחלט ולזה התבאר שאי אפשר שיפול עליו שום שנוי‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ועי'‬
‫אור ה' מאמר א‪ ,‬כלל א‪ ,‬פרקים ד‪ ,‬ה‪ .‬ומקרא מלא הוא )מלאכי ג‪:‬ו( כי אני ה'‬
‫לא שניתי‪ ,‬ופי' הרמב"ם במו"נ )שם( אין בי שינוי כל עיקר‪ .‬ומה שלא שייך‬
‫לשינוי מוכרח להיות נצחי‪ .‬ומה שאין לו סיבה א"א להיות גשמי‪) ,‬כי אילו היה‬
‫גשם הלא חומרו וצורתו סיבות מציאותו(‪ ,‬וא"א להיות מורכב )כי הרכבתו‬

‫‪_êøãì äãö‬‬

‫‪º‬‬

‫היא סיבת מציאותו( וכו'‪) .‬ור' למעלה הערה ‪ ,10‬והערה ‪ 3‬ד"ה וקדמות‪,‬‬
‫והערה ‪ 29‬ד"ה הר"ן( ‪.‬‬
‫הנה מציאות מחוייבת היא מין מציאות אחרת לגמרי מאפשר המציאות‪,‬‬
‫ואי אפשר להשיג מציאות כזה שלא הי' שייך אפשרות העדרו‪ ,‬וכמש"כ הרד"ק‬
‫)בר' א‪:‬כז( דאין כח להשיגו משום שהוא עילה והם עלולים‪ .‬ואשר על כן כתב‬
‫הרמב"ם )מו"נ א‪:‬נז( דאף זה שאומרים שהקב"ה "מצוי" הוא רק על דרך‬
‫שלילה ר"ל שאינו נעדר‪ ,‬אבל לאו למימרא שהוא מצוי כי אין מציאותו‬
‫"מציאות" כמו שאנו משיגים מושג המציאות וכבר נוכל לומר שהוא "נמצא‬
‫לא במציאות" עיי"ש‪ .‬וע"ע ספר העקרים )מאמר שני פ"א( מובא לעיל הערה‬
‫‪ .16‬ועי' הערה ‪ 37‬בענין תוארים‪ ,‬וע"ע הערה ‪.7‬‬
‫מחויב המציאות – א"ס‬
‫והנה כ' השלה"ק )שער האותיות‪ ,‬שער האותיות‪ ,‬אות א' "אמת‬
‫ואמונה"( וז"ל ונקרא מחויב המציאות‪ ,‬ובפי המון המקובלים אין סוף‪ ,‬והוא‬
‫עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות וכו' עכ"ל‪ .‬וכ"כ בשפע טל )הגהות לטל‬
‫אות ו'( וז"ל ואל תקשה עלינו שהרי ספר מורה הנבוכים אינו מדבר כלום‬
‫מא"ס ובכל הספר המדריגה העליונה לא יעלה למעלה מיצירה ומופתיו‬
‫מונחים על מחוייב המציאות ולא על אין סוף נשיבך כמו שמונחים המופתים‬
‫על מחוייב המציאות כמו כן מונחים המופתים על א"ס כי מה שספר מורה‬
‫הנבוכים קורא מחוייב המציאות לפי דעתו ולפי דרכו אנחנו קוראים לפי‬
‫דרכינו הקבלה הקדושה א"ס‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועי' מש"כ בס' אילימה )מעין א' תמר א'‬
‫פי"ג( "אין שום מחוייב המציאות כלל אלא האלוה הנקרא א"ס ‪ ...‬ונקארהו‬
‫עלת כל העילות או נקראהו מחוייב המציאות כל אלו שמות מונחים בפינו‬
‫להורות על אמונתינו בו וכל הנמצא חוץ ממנו מחודש חידשו א"ס ברצון‬
‫ונדבה לא בהכרח כלל שאינו מקבל הפעלות ולא סבה יכריחנו‪ .‬שאינו נפעל‬
‫מזולתו כלל שגם הנמצא אינו נמצא במקרה אלא בכוונה מאתו פעלו וחידשו‬
‫בידיעה וכוונה גמורה וכו'"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬פרדס רמונים )שער ג' פ"א( מה שאין כן‬
‫בא"ס המאציל ב"ה שאין שם ונקודה שנוכל לכנותו בה ולא מדה שתגבלהו‬
‫ולא מצאנו לו שם לכנותו אלא מחויב המציאות‪ .‬ופי' כי הוא מחויב במציאותו‬
‫מפני שא"א לעולם בלא מנהיג הנותן שפע ומחיה לכל הנמצאים ומטעם זה‬

‫ק‬

‫‪å‬‬
‫‪îù êøáúéàøå‬‬
‫‪áá :ï‬‬
‫‪å‬‬
‫‪ùàø÷ øô‬‬

‫÷‪à‬‬

‫ד‪ .‬עוד צריך שידע‪ ,‬שמציאותו ית' אינו תלוי בזולתו כלל‪ ,31‬אלא‬
‫מעצמו הוא מוכרח המציאות‪:32‬‬

‫מחוייב מציאותו‪ .‬ומפני שאין שם שיגבילהו לכן נתארהו מחויב המציאות‪,‬‬
‫ושם זה יחסו אליו החוקרים‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫‪ 30‬ר"ל כיון שאין לו סיבה למציאותו‪ ,‬לא יתכן העדרו‪ ,‬כי העדר הדבר‬
‫תלוי בביטול סיבת קיומו‪ .‬ועי' לעיל הערה ‪.29‬‬
‫‪ 31‬ר"ל כיון שהוא מוכרח המציאות כנ"ל א"כ אינו תלוי בשום סיבה‬
‫ואינו מתפעל מזולתו כלל‪ .‬ועי' להלן חלק ד' פ"ד )בענין ק"ש ותפילה(‪ .‬דעת‬
‫תבונות )א‪:‬לו( כי הנה כשאנו אומרים שהקב"ה הוא אחד‪ ,‬אינו די שנבין שהוא‬
‫אחד במציאותו‪ ,‬דהיינו שאין מצוי מוכרח אלא הוא‪ ,‬ושאין בורא אלא הוא‪,‬‬
‫אבל צריכים אנו להבין עוד‪ ,‬שאין שום שליט ומושל אלא הוא‪ ,‬ואין מנהיג‬
‫לעולמו או לשום בריה בעולמו אלא הוא‪ ,‬ואין מעכב על ידו‪ ,‬ואין מונע‬
‫לרצונו‪ ,‬וזהו ששליטתו יחידית וגמורה‪ .‬והוא הענין מה שנתבאר בכתוב‬
‫)דברים לב‪ ,‬לט(‪" ,‬ראו עתה כי אני וגו' אני אמית ואחיה וגו' ואין מידי מציל"‪,‬‬
‫וכן נאמר )איוב כג‪ ,‬יג(‪" ,‬והוא באחד ומי ישיבנו" וגו'‪ ,‬וכן אנו מעידים לפניו‬
‫)איוב ט‪ ,‬יב(‪" ,‬מי יאמר אליו מה תעשה"‪ .‬ותדעי שזה יסוד גדול לאמונתנו‬
‫הודאית‪ ,‬וכמו שנכתוב עוד לפנים בס"ד‪ ,‬עכ"ל‪ .‬תקט"ו תפילות )תפילה טז(‬
‫אל אחד יחיד ומיוחד הרי יחוד שלך מתיחד בפי ישראל עמך שני פעמים בערב‬
‫ובקר‪ ,‬כנגד שני שמות שלך שאתה מנהג בהם עולמך ידוד אלהים‪ ,‬לדעת כי ה'‬
‫הוא האלהים אין עוד מלבדו‪ .‬וכנגד זה אומרים ה' אלהיכם אמת‪ ,‬ה' אלהיכם‬
‫אמת‪ ,‬בערב ובקר‪ ,‬לדעת אמתך בעולם‪ ,‬שאתה אחד ואין אחר‪ ,‬אעפ"י שנראים‬
‫שאר שליטות בעולם‪ ,‬הרי שקר נסכם‪ ,‬הבל המה מעשי תעתועים ודאי‪ .‬שאתה‬
‫אחד ואין זולתך‪ ,‬ולך מקוים ישראל עמך‪ ,‬להודיע אמתך בכל העולמות‪ ,‬והיה‬
‫ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ .‬לישועתך קויתי ה'‪.‬‬
‫חולין )דף ז' ע"ב( לא מסתייעא מילתיך אין עוד מלבדו כתיב‪ .‬זוה"ק‬
‫ח"א )דף כ"ב ע"ב( פתח עוד רבי שמעון ואמר )דברים לב‪:‬לט( ראו עתה כי‬
‫אני אני הוא ואין אלקים עמדי וגו'‪ ,‬אמר חברייא שמעו מלין עתיקין דבעינא‬
‫לגלאה בתר דאתיהיב רשו עלאה למימר‪ ,‬מאי ניהו דאמר ראו עתה כי אני אני‬

‬אלא דא הוא עלת על כל עלאין‪ .‬הכל צריכין‬ ‫למציאותו ואינו צריך למציאותם‪ .‬ואברהם ראשון‬ ‫והתחלה ולא לאומה הישראלית בלבד‪ .‬מורה‬ ‫נבוכים )א‪:‬נה( וכן כל הפעלות ירוחק ממנו‪ .‬שאלו היה מתפעל לא‬ ‫היה הוא ראשון‪ .‬היה זולתו עושה בו ומשנה אותו עכ"ל‪.‬בעבור שהוא פועל ואינו מקבל התפעלות"(‪ .‬וע"ע פ"א מהל' יסוה"ת הל' ב‪-‬ד‪ .‬עכ"ל‪ .‬עלת מאלין‬ ‫עלות‪ .‬‬ ‫שם )א‪:‬לה( שהאלוה ית' אינו גוף ולא יתפעל‪ .‬כח(‪ .‬כי כל ההפעלויות יחיבו שינוי‪.‬והוא ית'‬ ‫לא ישיגהו שינוי‪ .‬ועיי"ש )ב‪:‬טו‪ .‬בלא ספק‪ .‬וכלם צריכים‬ ‫אליו עיי"ש )ועי' בזה גבורות השם למהר"ל פ"ו "וידוע כי הדבר אשר הוא‬ ‫התחלה כמו אברהם בעבור שהוא התחלה אינו מתפעל‪ .‬ס' אילימה )א‪:‬א‪:‬יב( א"ס אין טעם ולא ענין‬ ‫שיפעלוהו ח"ו אלא פועל מצדו ברצון ונדבה שאם נאמר טעם הכריח הענין‬ ‫קב‬ .‬פי' הראב"ד לס"י )פרק ו' משנה ב'(‬ ‫תלי בעולם כמלך על כסאו שאינו מתפעל לדבר מן הדברים‪ .‬רק נקרא אב המון גוים שהוא התחלה‬ ‫לכל‪ .‬כי ההפעלות‪ .‬ואילו היה הוא ית'‬ ‫מתפעל בשום פנים מאפני ההפעלות‪ .‬ההוא דאתקרי עלת העלות‪ ..‬כד הקמח‬ ‫)ערך מציאות השי"ת( ידוע כי מציאות הש"י מציאות מוחלט ומציאות שאר‬ ‫הנבראים מציאות קנוי‪ .‬‬ ‫רמב"ם )שם( מיסוד הראשון‪ .‬ובשביל זה הענין נקרא הקדוש‬ ‫ברוך הוא גם כן צור‪ .‬ומציאות קנוי הוא מציאות שאר הנמצאים כלם אשר‬ ‫מציאותם אינה מסתפקת בעצמה אלא שהיא קנויה ממנו‪ .‬וכ"כ שם )א‪:‬נב(‪ .‬והדבר אשר הוא פועל בו יותר ראשון‪ .‬ספר העיקרים‬ ‫)א‪:‬יג( שהאמנת מציאות השם היא שיאמין שיש שם נמצא מחוייב המציאות‬ ‫ממציא כל הנמצאים וכלם מושפעים מאתו וצריכין לו והוא אינו צריך אל דבר‬ ‫זולתו‪ .‬ד"אם נעלה על לבנו העדר הנמצאים כולם‬ ‫זולתו לא יתבטל מציאות הש"י ולא יגרע וכו' כי הוא מסתפק במציאותו ודי לו‬ ‫בעצמו ואין צריך במציאות זולתו"‪ ..‬ולכך הוא מגן אשר אינו מקבל התפעלות‪ .‬עד דנטיל רשות מההוא‬ ‫דעליה‪.‬דלא יעביד חד מאלין עלות שום עובדא‪ .‬‬ ‫ושהפועל להפעלויות ההם ‪ -‬בלתי המתפעל‪ .‬עכ"ל‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪á‬‬ ‫הוא‪ .‬שינוי‪ .‬העולם הקטן )מאמר לסלק הצורך‬ ‫ממנו והיותו עשיר( הקדמון אינו מצטרך לדבר מן הדברים ‪ .‬וענין מציאות מוחלט הוא כי אלו ידומה הסתלקו יהיו‬ ‫מסתלקים כל הנמצאים על כן יקרא מציאותו מציאות מוחלט שהוא עומד‬ ‫בעצמו אינו צריך לזולתו‪ .‬כז‪ .

‬העיקר הד' ד"ה כבר נתיסד‪.‬ומעתה‪ .‬ולא "ועוד"‬ ‫צריך שידע כמש"כ בכ"מ לעיל‪ .‬וזה קוב"ה‪ .‬ואע"כ‬ ‫שבראו לצורך הנבראים‪ .50‬‬ ‫‪ 34‬פיהמ"ש )שם( היסוד השני‪ :‬יחוד הש"י‪ .‬‬ ‫‪ 33‬הטעם ששינה רבינו כאן את לשונו וכ' "וכן" צריך שידע‪ .‬אבל מש"כ כאן שהקב"ה‬ ‫כולו פשוט‪ .‬כמש"כ רבינו להלן‬ ‫)פ"ב(‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪â‬‬ ‫ה‪ .‬סוד בריאת העולם( מביאים ראיה מכאן‬ ‫שתכלית בריאת העולם הוא להיטיב מטובו לזולתו‪ .‬‬ ‫ובס' העולם הקטן )עמוד ‪ 54‬מאמר לסלק הצורך ממנו והיותו עשיר(‪.‬ולא אחד כמו הגוף הפשוט האחד במנין שמקבל החלוק לאין‬ .‬ר"ל שהסיבה מחייב הכרח מציאותו ומניעת העדרו‪ .35 34‬פירוש‪.‬לרוב נדבתו וחסדו‪ .‬עי' הערות ‪ 35‬ו‪.‬וב' מציאות מוכרחת מצד עצמו לא‬ ‫מצד שום סיבה ולא שום גרם הכרחתו אלא מעצמו הוא מוכרח בלא שום גרם‬ ‫או סיבה‪ .‬ספר העקרים )א‪:‬יג( דא"כ לא יהיה מחוייב המציאות‬ ‫בעצמו אלא בזולתו ולא יהיה מסתפק בעצמו אבל יהיה צריך אל זולתו והזולת‬ ‫ההוא אם כן גדול ממנו ופועל אותו ולא יהיה אם כן מחוייב המציאות בעצמו‬ ‫אלא בזולתו ומי שמציאותו תלוי בזולתו הוא אפשרי המציאות‪ .‬לא ניתן להאמר שהקב"ה ברא את העולם‬ ‫לצורך עצמו כי הוא ית' א"צ לשום דבר ואינו מתפעל משום צד‪ .‬כי לו א"צ לבריאה כלל‪.‬ובקל"ח פתחי חכמה )פתח ג'(‪ .‬כלומר שנאמין שזה שהוא‬ ‫סבת הכל אחד ואינו כאחד הזוג ולא כאחד המין ולא כאיש האחד שנחלק‬ ‫לאחדים רבים‪ .‬ועי'‬ ‫האמונה הרמה מאמר ב'‪ .‬‬ ‫‪ 32‬כלומר יש ב' מיני מציאויות מוכרחות‪ :‬א' מציאות מוכרחת מצד איזו‬ ‫סיבה‪ .‬עכ"ל‪ .‬שהרי לא נמצא במציאות אלא הבוי"ת‬ ‫והבריאה‪ .‬הנלמדת מהכ' שמע ישראל ה"א‬ ‫ה"א‪ .‬וכל השלימיות כלם נמצאים בו בדרך פשוט‪ .‬אמונה זו שייך למצות יחוד ה'‪ .‬שמציאותו ית' מציאות פשוט בלי הרכבה‬ ‫וריבוי כלל‪ .‬ואין עוד זולתם‪ .‬וכן‪ 33‬צריך שידע‪ .‬נראה משום שהאמונות שהביא רבינו לעיל‬ ‫משתייכים למצות האמונה הנלמדת מהכ' אנכי ה"א‪ .36‬‬ ‫ימצא הטעם מכריחו והוא מוכרח מזולותו ח"ו ואינו אלא הוא קודם לכל‬ ‫מציאות ואין שום מציאות שיכריח שום ענין בבחירה עכ"ל‪.‬ודרך משל אם‬ ‫הקב"ה יגזר על דבר שלא שייך העדרו‪ .‬‬ ‫ובספר הישר לר"ת )השער הראשון‪ .

‬כלומר‬ ‫ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם וגו'‪ .‬ולכן שללו ממנו החכמים ז"ל החיבור והפירוד ואמרו‬ ‫)חגיגה טו‪ (.‬הל' יסוה"ת )פ"א ה"ז( אלוה זה אחד‬ ‫הוא ואינו שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים‬ ‫הנמצאים בעולם וכו' עכ"ל‪ .‬כמבואר במו"נ )ח"ב הקדמה יט‪-‬‬ ‫כב( וכ"כ באמונה הרמה )מאמר ב' עיקר ב'(‪ .‬וזהו שנאמין כי האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח‬ ‫בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד‬ ‫עצמות ולא במקרה‪ .‬אבל‬ ‫הוא אחד לא באחדות"(‪ .‬אין למעלה לא ישיבה ולא עמידה לא עורף ולא עפוי כלומר לא‬ ‫פירוד ולא עורף‪ .‬‬ ‫חובות הלבבות )שער א' פ"י( אך מה שנספר עליו שהוא אחד כבר בארנו‬ ‫זה באר היטב בראיות ידועות והתקיים בעדיות ברורות כי הענין האחדות‬ ‫האמתי דבק אל עצם כבודו וענין האחד ריחוק הרבוי מעצם כבודו והמנע‬ ‫השנוי והחלוף והמקרה וההויה וההפסד והחבור והפרידה והדמיון והשתוף‬ ‫מאמתת עצם כבודו ושאר גדרי הרב עכ"ל ‪ .‬שמונה פרקים פ"ח‪ .‬כי אין האחדות ענין נוסף על עצמו‪ .‬נח‪ .‬היסוד השלישי‪.‬אמונות ודעות )מאמר ב' אות ד(‬ ‫ולכן אל יחשוב אדם כי הקדמון יתברך ויתעלה יש בו ענינים שונים‪.‬רצוני לומר‪ .‬שם פ"ב ה"י‪ .‬סח‪.‬‬ ‫שלילת הגשמות ממנו‪ .‬וזה היסוד השני‬ ‫מורה עליו מה שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד‪ .‬‬ ‫והנה כמבואר לעיל )הערה ‪ (29‬שמוכרח דמחוייב המציאות צריך להיות‬ ‫כולו פשוט דאם אינו פשוט אלא מורכב א"כ הרכבתו היא סיבת מציאותו‬ ‫ושוב אינו מוכרח המציאות דתלוי בסיבה‪ .‬ומצד זה הוא‬ ‫הרכבתם שהם מורכבים מהעדר ומציאות משא"כ באלוה שהוא אחד פשוט‬ ‫קד‬ .‬ובס' העיקרים )א‪:‬יד מובא לעיל‬ ‫הערה ‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪ã‬‬ ‫סוף‪ .(33‬וכ"כ בפרדס רמונים )שער ד פ"ט( וז"ל שהוא אמת שאין בו ספק‬ ‫כי הבורא ממ"ה אינו בעל ההרכבה ח"ו שהוא פשוט ואין פשיטותו כפשיטות‬ ‫המלאכים השכלים הנבדלים כי הם אפשרי המציאות וכבר היה זמן שלא‬ ‫נמצאו כדמוכח בדברי חז"ל )בב"ר פ"ג( ובפרט בפרקי ר' אליעזר שרמז שם‬ ‫שהמלאכים נבראו ביום שני ואם כן הם אפשרי המציאות‪ .‬מו"נ פ"א סי' נז )"כן הוא מן השקר‬ ‫עליו מקרה האחדות‪ .‬ועי' פ"א הל' יסוה"ת הי"ב‪ .‬והוא חיבור ולא עפוי מלשון ועפו בכתף פלשתים‪ .‬פ"ה‬ ‫מהל' תשובה ה"ח‪ .‬אבל הוא הש"י אחד באחדות שאין כמותה אחדות‪ .

‬‬ ‫ביאור הדברים‪ .‬וזה‪ .‬יח‪ .‬והרמב"ן במאמר‬ ‫ויכוח עם הנוצרים )מלחמות ה' אות קח( כ' שהאמונה הכוזבת של הנוצרים‬ ‫ב"שילוש" הוכחש בזה שאחדותו ית' כולל ענין פשיטותו שאין בו מקרים‬ ‫שונים ח"ו‪ .‬כמו כן‬ ‫מורה שאינו שני חצאין‪ .‬ספה"מ )עשין ב'( מצוה ב'‪ .‬‬ .‬ואולי יצוייר רבוים לא‬ ‫מפני זה יתרבה ח"ו‪ .‬‬ ‫‪ 35‬כ' הרמב"ם פ"א מהל' יסודה"ת ה"ז כי ידיעה זו שעצם מציאותו של‬ ‫הקב"ה אחד ולא חלקים וכו' הוא מצות עשה שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו‬ ‫ה' אחד‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪ä‬‬ ‫תכלית הפשיטות מחוייב המציאות ומציאותו לא יחסר ולא יעדיף‪ .‬להאמין שהא"ס הוא אחד‬ ‫פשוט תכלית הפשיטות בלי שום הרכבה‪ .‬דכשם שייחוד ה' מורה שהקב"ה אינו שנים‪ .‬ואלו יצוייר‬ ‫השבתת כל הנבראים לא יגיעהו מפני זה חסרון חלילה‪ .‬וע"ע ס' אילימה )מעין א' תמר א' פ'‬ ‫ג‪-‬ה‪.‬כמש"כ‬ ‫הרמב"ם פ"ב מהל' יסוה"ת ה"י שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ‬ ‫ממנו היו שם אלוהות הרבה הוא וחייו ודעתו‪ .‬ולכן כ' בספר החינוך )מצוה‬ ‫תיז( שמצות הייחוד הוא ביהרג ואל יעבור שכל שאינו מודה ביחודו כאילו‬ ‫כופר בעיקר שאין שלימות וכו' אלא עם האחדות הגמור‪ .‬וכ' שם )שער ח' פרק ג'( שזה עיקר האמונה‪ .‬‬ ‫אין עוד מלבדו בלא פרוד ובלא שתוף עכ"ל‪ .‬היא הצווי שצונו באמונת היחוד והוא‬ ‫שנאמין כי פועל המציאות וסבתו הראשונה אחד והוא אמרו יתעלה שמע‬ ‫ישראל ה' אלהינו ה' אחד וברוב המדרשות תמצאם יאמרו על מנת ליחד את‬ ‫שמי על מנת ליחדני ורבים כאלה רוצים בזה המאמר שהוא אמנם הוציאנו מן‬ ‫העבדות ועשה עמנו מה שעשה מן החסד והטוב על מנת שנאמין היחוד כי‬ ‫אנחנו חייבים בזה והרבה מה שיאמרו מצות יחוד ויקראו גם כן זאת המצוה‬ ‫מלכות שמים כי הם יאמרו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים ר"ל להודות‬ ‫ביחוד ולהאמינו עכ"ל‪.‬הרי המורכב משני דברים ג"כ שני דברים‬ ‫הוא‪ .‬תמר ב' פ"ב(‪ .‬והאומר שהקב"ה מורכב הו"ל כמו שאומר שהוא אלוהות הרבה‪ .‬משום דמה שמורכב מחלקים אינו‬ ‫"אחד" אלא הוא הסך של כל חלקיו‪ .‬ועי' ספר העיקרים )א‪:‬יד(‪.‬וכדאיתא בתיקונים )דף פ"ח ע"א( ה' הוא ושמיה חד‪.‬הרי שהפירוד והשיתוף שניהם‬ ‫כאחד משוללים מצד אחדותו ית'‪ .‬ועי' חובות הלבבות )שער היחוד פ"י(‪.‬ואלו יצוייר השבתת כל הנבראים הם יאבדו והוא יעמוד‬ ‫עכ"ל‪ .

‬לומר שעצמותו ית' לפי עצמו הוא כן‪ .‬אע"פ‬ ‫‪ 36‬ר' למעלה הערה ‪.‬השם יתברך‪ .‬והרצון כח אחר‪ .‬ותאריו הוא‪ .‬החיים אשר בו חי‪ .‬והוא הממשיך לעצמו החיים וכן שאר התארים‬ ‫עכ"ל‪ .‬והתבאר‪.‬‬ ‫שמונה פרקים )פ"ח( השי"ת אינו יודע במדע‪ .‬מדה‬ ‫שאינה לפי עצמו‪ .‬שהאדם בלתי המדע והמדע בלתי‬ ‫האדם‪ .31‬‬ ‫‪ 37‬עי' דעת תבונות )אות פ'(‪ .‬תאריו‪ .‬המדע אשר‬ ‫בו ידע‪ .‬כי אי‬ ‫אפשר לדעת מענינו ית' מה שהוא לפי עצמו באמת כלל ועיקר‪ .‬‬ ‫ואין אחד מאלה נכנם בגדר חבירו כלל‪ .‬בו ברא היסודות‪.‬עד שיאמר עליו‪ .‬על כן ניחס אליו כינויים אלה‪ .‬שיהיה מושג‬ ‫ונתפס ממנו ענינו אפילו באיזה צד ח"ו‪ .‬עד שיהיה‬ ‫הוא והמדע שני דברים כאדם וידיעתו‪ .‬כי זה אין לנו לחשוב כלל‪ .‬אך האדון ית"ש איננו בעל כחות שונים‪ 37.‬בו ברא השמים‪ .‬ולפעול בדרך זה‪ .‬הזכרון כח אחד‪ .‬ואין הרצון נכנם בגדר הזכרון ולא הזכרון בגדר‬ ‫הרצון‪ .‬והוא תופס בזה הדרך‪ .‬הוא‬ ‫היודע‪ .‬כ"כ הרמב"ם במו"נ )א‪:‬נב( שאם הי' לו חלק מהות תהיה מהותו‬ ‫מורכבה‪ .‬והוא החיים‪ .‬אבל‬ ‫עצמותו השלם ופשוט הוא ודאי חוץ מכל אלה הענינים‪ .‬ולא נבין באמרנו‬ ‫שהקב"ה רחמן‪ .‬ומשוערת בשיעורם‪ .‬כמו שהיינו אומרים על‬ ‫אדם שיש תכונה זו בנפשו להיות רחמן ‪ -‬שכך מוטבע במזגו‪ .‬וזאת היא האמונה‬ ‫שאנו חייבים להאמין בו ית' ודאי‪ .‬והוא החי‪ .‬אבל לפי‬ ‫שהוא רוצה בזה‪ .‬והדמיון כח אחר‪.‬אמנם לפי שהוא רוצה לתפוס באלה‬ ‫המדות‪ .‬שהיא מדת רחמנות‪ .‬והיו הנמצאים הקדמונים רבים‪ .‬שהוא המדע‪ .‬וכיון שכן הוא ‪ -‬הם שני דברים‪ .‬‬ ‫שהוא יתברך שמו ‪.‬אבל היא לפי ערך הנבראים‪ .‬שם )א‪:‬נג( ולזה נאמר אנחנו‪ .‬נבין שהוא רוצה במדה אחת‪ .‬וכמו שביארנו זה למעלה כבר‪.‬ואמנם‬ ‫זכרתי לך תחלה טענה קרובה וקלה להבין אותה ולהשכילה להמון‪ .‬וכן כלם‪ .‬כי הטענות‬ ‫והראיות אשר תתירנה זה הספק הן חזקות מאד ומופתיות אמתיות‪ .‬וענין אחר‪ .‬קהל המיחדים באמת‪ .‬ולא חי בחיים‪ .‬נקראהו על שם זה ‪ -‬רחמן‪ .‬דרך משל‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫÷‬ ‫כי הנה בנפש ימצאו כחות רבים שונים שכל אחד מהם גדרו בפני‬ ‫עצמו‪ .‬שבעצמו ‪ -‬ענין נוסף‪ .‬כי הנה גדר הזכרון גדר אחד‬ ‫וגדר הרצון גדר אחר‪ .‬אבל‬ ‫כשנקראהו רחמן‪ .‬ואילו היה השם יתברך יודע במדע‬ ‫היה מתחיב הרבוי‪ .‬כמו שאנחנו לא‬ ‫נאמר‪ .‬‬ ‫קו‬ .‬היכולת אשר בו יכול וכן כל תאריו יתברך‪ .

‬שהיא חוץ ממנו‪ .‬וזה‬ ‫שקר‪ .‬משא"כ הבורא ית'‬ ‫עיי"ש‪ .‬בו ברא השכלים ‪ -‬כן לא נאמר‪ .‬כמו שנבאר עכ"ל‪) .‬שהאודם איננו היין ולא הטעם והריח שהם דברים‬ ‫חלוקים זה מזה וימצא זה בלא זה‪ .‬יורו בהם על‬ ‫שלמות‪ .‬וענין שלישי‪ .‬‬ ‫אחד‪ .‬וכ"כ הכוזרי )מאמר ה' יח( האלוה ית' חי אולם חייו אינם כחיינו והם‬ ‫הוא והוא הם‪ .‬כמש"כ הרמב"ם פ"ב מהל' יסוה"ת ה"י‬ ‫ופ"ה מהל' תשובה ה"ה שהקב"ה אינו יודע בידיעה שהיא חוץ ממנו כבני‬ ‫אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו וחייו אחד‪ .‬וענין‬ ‫אחר‪ .‬שבו ‪ -‬ענין נוסף‪ .‬על צד הדמיון בשלמויותינו המובנות אצלנו‪ .‬‬ ‫אבל הוא דבר אחד‪ .‬וכ"כ הרמב"ן )ויכוח עם‬ ‫הנוצרים אות קח( שאחדות ה' מורה על שאין מקרים בבורא אלא הוא וחכמתו‬ ‫אחד‪ .‬וזה קאי לא‬ ‫רק על דעתו וחייו אלא על כל כחותיו שאינם דברים חוץ ממנו אלא הוא‬ ‫וכחותיו חד‪ .‬כי חכמתו אינו אלא הוא ית'‪ .‬הוא ורצונו אחד‪ .‬הוא ודעתו‪.‬ואין ענין‬ ‫נוסף עליו בשום פנים ‪ -‬העצם ההוא ברא כל מה שברא‪ .‬דלא כמו יין עד"מ שיש בו ג'‬ ‫דברים גוון וטעם וריח‪ .‬הוא וחיותו אחד וכו'‪ .‬ושאלו התארים המתחלפים‪ .‬או שיאמן בקצתם שהם תארים‪ .‬ושהוא כפי מחשבת בני אדם זה הוא אשר צריך שיאמן בהם בתארים‬ ‫הנזכרים בספרי הנביאים‪ .‬ואין דעתו חוץ ממנו‪ .‬ר"ל דכל כח שמייחסים‬ ‫לו ית' אינו דבר נוסף על מהותו דנימא למשל "כחו של הקב"ה" או "חכמתו‬ ‫של הקב"ה" דאם כן נמצא כי הקב"ה לחוד וכחו לחוד וחכמתו לחוד‪ .‬בו ירצה‪ .‬וכפי מה שבארנוהו גם כן מאמיתת‬ ‫היחד‪ .‬אבל עצם היין הוא אשר ממלא את הכלי‪.‬בשמונה פרקים )שם( כ' שלכן כמו שא"א להשיג מציאותו א"א‬ ‫ג"כ להשיג דעתו ית' כיון דהוא דעתו ודעתו הוא ית'‪ .‬שם )מאמר ד' כה( השם הנכבד יו"ד ה"א וא"ו ה"א המתאם‬ ‫למהות האלוהית היחידה אשר אין לה תאר כלשהו כי מהות כל דבר אינה‬ ‫מציאות הדבר ואלו האלוה ית' מציאותו היא מהותו כי מהות כל דבר היא‬ ‫הגדרתו וההגדרה מרכבת מסוג הדבר ומהבדלו אולם לעלה הראשונה אין סוג‬ .‬והוא דעתו‪ (.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫÷‬ ‫וענין שלישי‪ .‬שאין‬ ‫הקב"ה יודע בדעה‪ .‬כי דעתו הוא‪ .‬‬ ‫והוא גוף אחד נושא מקרים חלוקים ואין בזה אחדות‪ .‬ועי'‬ ‫שו"ת הריב"ש )סי' תלט( עוד שאלת לפרש מה שכתב הרמב"ם ז"ל‪ .‬אין הפרש בין שיהיו כפי הפעולות או כפי‬ ‫יחסים מתחלפים בינו ובין הפעולים‪ .‬אבל הקב"ה‪ .‬חוץ ממנו‪ .‬ודעתו דבר אחר‪ .‬תשובה‪ :‬מבואר הוא שהאדם אינו הדעת‪.‬וידע ‪ -‬לא בענין נוסף‬ ‫כלל‪ .‬אבל עצמו אחד פשוט‪ .‬בו יוכל‪ .‬בו ידע ברואיו‪ .

‬אם הושם בטבע לקרוע להם הים‬ ‫הרי היה מוכרח שיהיה‪ .‬ובזה סלק כל הטענות מעליו‪ .‬ועי'‬ ‫העולם הקטן )עמ' ‪ 59‬מאמר במדות הבורא(‪.‬‬ ‫)ועי' מש"כ בזה המהר"ל בס' בגורת ה' )הקדמה ב'( ובדרך חיים )פ"ה‬ ‫משנה ו( וז"ל בדרך חיים שם‪ :‬ומפני כי דעת הפילסופים כי שכלו ורצונו הוא‬ ‫עצמותו‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪ç‬‬ ‫ולא הבדל יתחיב אפוא כי האלוה הוא הוא‪ .‬ועל זה וכיוצא בזה‬ ‫אמר הרמב"ם ז"ל‪ .‬כי אין עצמותו הידיעה‪ .‬שוב לא יקשה לך כי תהיה‬ ‫הידיעה עצמותו ויהיה עצמותו משתנה‪ .‬הסכימו עמו חכמי‬ ‫הקבלה כמ"ש בפרד"ס מהרמ"ק ז"ל וכ"ה לפי קבלת האר"י ז"ל בסוד הצמצו'‬ ‫והתלבשות אורות בכלים כמש"ל פ"ב"‪ .‬הנה בארנו‬ ‫קח‬ .‬אבל אנחנו אומרים כי הם עמסו‬ ‫עליהם דבר שלא יתן דעת האמת ולא בדברי חכמים נמצא דבר זה‪ .‬שער היחוד והאמונה פ"ז( שמש"כ‬ ‫הרמב"ם כי הוא המדע והוא היודע והוא הידוע ובידיעת עצמו כביכול יודע כל‬ ‫הנבראים ולא בידיעה שחוץ ממנו כידיעת האדם כי כולם נמצאים מאמיתתו‬ ‫ית' ודבר זה אין ביכולת האדם להשיגו על בוריו וכו'‪" .‬עכ"ל‪.‬ואם היה לו שנוי רצון היה עצמותו משתנה אמרו שאין כאן שנוי‬ ‫רצון‪ .‬וכאשר נאמר כי אין הידיעה עצמותו‪ .‬שאין ידיעתו שיש לו יתברך בדברים העתידים מכרעת טבע‬ ‫האפשרי‪ .‬וזה‬ ‫לשונינו שם‪ .‬אף כי הוא יתברך יודע ברצונו הקדום הכל אין ידיעתו מכרעת ואף‬ ‫כי לא נוכל לדעת דבר זה איך יצויר זה בשכל‪ .‬וכבר‬ ‫הארכנו בזה בספר גבורת השם בהקדמה באריכות‪ .‬כי אין לומר דבר זה‬ ‫שהידיעה עצמותו והבאנו ראיה מדברי תורה ומדברי חכמים‪ .‬ואם לא הושם בטבע הים לא יהיה‪ .‬אשר יחייבו מזה‬ ‫עם שנאמר כי הכל מסודר מקודם בואו‪ .‬ס' אילימה )א‪:‬א‪:‬יח( אמנם הוא‬ ‫מכל מציאות הפשוט שופע כל מיני שפע נותן מכל צד כל מיני רחמים כל מיני‬ ‫טובה ואין בו חכמה ולא תבונה ידועה לומר זו חכמתו זו תבונתו ח"ו‪ .‬וכמה דברים אלו רחוקים מן הדעת מאוד‪ .‬שהידיעה היא‬ ‫מפעולת הש"י שהוא מלשון וידע אלקים )שמות ב'( אם כן הידיעה היא‬ ‫פעולה מפעולותיו ולא עצמותו‪ .‬הלא ידיעתו ית"ש עצמו וכשלא‬ ‫נודע עצמותו לא נודע ידיעתו‪ .‬וכל זה מפני ההסכמה הזאת כי‬ ‫הידיעה היא עצמותו יתברך כמו שהתבאר‪ .‬ולמה לנו להכחיש הכתוב בכל מקום‪ .‬שאם כן מה היה צריך‬ ‫לישראל אל התפילה בעת קריעת ים סוף‪ .‬‬ ‫וכ' בספר התניא )ח"א פמ"ח‪ .

‬לא יצאנו ח"ו לומר שיש בו דבר‬ ‫רבוי שיהיה יוצא מן שורש האחדות או שיהיה ח"ו תוספות‪ .‬ויכול ‪ -‬לא ביכולת‪ .‬וכן כל‬ ‫הדברים שנשתנו לא יאמר בזה שיש לו שנוי בדעתו‪ .‬כי הכל הם פעולות‬ ‫וכבר הסכימו שתארי הפעולה אינם מתחייבים רבוי כלל‪ .‬ועי'‬ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪è‬‬ ‫בזה שאין לומר כמו שאמרו הפילסופים כי עצמותו הידיעה‪ .‬‬ ‫ועצמו מציאותו‪ .‬ואם כן‪.‬והרי הם אמרו שלא נוכל לדעת מהותו ואמרו אלו ידעתיו הייתיו‪.‬‬ ‫שהוא ‪ -‬מחויב המציאה תמיד‪ .‬ולכך אמרנו כי אין עצמותו‬ ‫הידיעה ובשביל שאמרנו שאין הידיעה עצמותו לא גרענו דבר כלל‪ .‬אין ריבוי בו‪ .‬וכמו שהוא אצל הנשמה‪ .‬ולכך‬ ‫אמרנו שם ואולי יאמרו אם אין עצמותו גשם ושכל אם כן מהו עצמותו‪ .‬כי דבר זה אינו רק כי הנשמה פועלת‬ ‫הידיעה‪ .‬ובס' העיקרים‬ ‫ב'‪ .‬כי אין הדבר הזה‬ ‫כלל ואין זה רק כמו שאר פעולות הבאים מאתו שאין מתחייבים בו רבוי‪ .‬כמו אדם שהיה צדיק‬ ‫ויודע הש"י שהוא צדיק ואחר כך יודע שהוא רשע כאשר נעשה רשע‪ .‬ותהיה מציאותו ענין נוסף עליו‪.‬הרי לך‬ ‫שאמרנו שיש לאדם ללמוד מן הנשמה שבאדם‪ .‬‬ ‫ובשביל שאמרנו כי אין הידיעה עצמותו‪ .‬וכן חי ‪ -‬לא בחיים‪ .‬רק כי הידיעה‬ ‫היא מפעולותיו יתברך‪ .‬וכאשר הש"י יודע‬ ‫דבר זה שהוא כך ואחר כך יודע שאינו כך כאשר נשתנה‪ .‬אבל הכל שב לענין אחד‪ .‬ואין‬ ‫שום אדם יאמר כי עצמות הנשמה היא ידיעת הדברים אבל הנשמה היא משגת‬ ‫ויודעת‪ .‬א' כת' דנחלקו הפילוסופים בזה( הוא ענין נוסף על מהותו אמנם מי שאין‬ ‫סיבה למציאותו ‪ -‬והוא האלוה ית' וית' לבדו ‪ -‬תהיה מציאותו עצמו ואמתתו‪.‬כמו שיתבאר( עכ"ל‪) .‬ומתבונתם יש לאדם ללמוד שהם ידעו מצפוני החכמה‪ .‬מה הנשמה רואה ואינו נראה כו'‪ .‬‬ ‫והנה אף מציאותו של דבר לפי דעת הרמב"ם )מו"נ א‪:‬נז‪ .‬אין מתחדש עליו ולא מקרה קרה לו‪ .‬כי מן הנשמה מתחייב‬ ‫הידיעה ואין עצם הנשמה היא הידיעה‪ .‬והם הם דברי חכמים שמדמים‬ ‫את הש"י לנשמה כמו שנראה מדבריהם בגמרא דברכות )שם( ובכמה מקומות‬ ‫ממדרש חכמים‪ .‬כי‬ ‫יודע ויכול וכיוצא בו מן התוארים אין מתחייבים רבוי בו‪ .‬אבל יאמר כי הפעולות‬ ‫הם משתנים וכו' עכ"ל‪(.‬ואינו עצם קרה לו שנמצא‪ .‬נשיב‬ ‫להם וכי הנשמה שבגוף האדם יוכל האדם לעמוד על אמיתת וכו'‪ .‬ורז"ל בעלי אמת המשילו הנשמה אל השם יתברך וכמו שאמרו בפרק‬ ‫קמא דברכות )י‪ (.‬וחכם ‪ -‬לא‬ ‫בחכמה‪ .‬‬ ‫הוא נמצא לא במציאות‪) .

‬א"כ כל מה נדבר בו במלות הוא על דרך ההשאלה‪ .‬הוא האדם והוא המתואר בחיים‬ ‫ובדיבור ‪ -‬אבל ענין זה התואר ‪ -‬פרוש שם‪ .‬ובשערי הלשם )ח"ב סי'‬ ‫יד‪ .‬עכ"ל‪(.‬אות ד'( ‪ .‬שוב כ' "זו מודעא רבא לכל מה שנדרוש ונדבר‬ ‫בענינו ית' שאין התארים והמלות המתיחסות לו מתיחסות על צד האמת‪ .‬לא זולת זה ‪ -‬כאילו תאמר‪ .‬מה מובנם‪ .‬עשמ' בכ"ז[ והרי לנו עכ"פ כי השם הויה ב"ה‬ ‫אשר הוא על המאציל עצמו‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪é‬‬ ‫÷‬ ‫בזה מש"כ הלשם )הקדמות ושערים שער א' פ"ב(‪ .‬כאילו תאמר‪ .‬וע' בזה ברמב"ם ז"ל במורה ח"א פ' נ"ז ובעיקרים מאמר שני פ"א‬ ‫עש"מ‪ .‬אם אין‬ ‫לו שום מדות פרטיות כמו "חכמה" או "כח" או "רחמים" א"כ איך יובנו כל‬ ‫התוארים שמייחסים לו‪ .‬הוא דוקא רק‬ ‫באצילות‪ .‬שהדבר‬ ‫אשר שמו אדם הוא הדבר המורכב מן החיים והדיבור עכת"ד‪ .‬כל התוארים שמייחסים לו ית'‪ .‬משנת חכמת האמת( כ' וז"ל וכן הוא כל לשון נמצא הוא ענין גילוי שיצא‬ ‫מהעלמתו ונתגלה ]וע' בספר העיקרים בריש מאמר שני‪ .‬וע"ע‬ ‫בזה רס"ג או"ד )ב‪:‬הקדמה‪ .‬כאילו תאמר‪ .‬וכ' בהל'‬ ‫יסוה"ת )שם( אלמלא הי' חי בחיים וידוע בדעה היו שם אלהות הרבה ע"כ‪.‬יהיה תואר כפל‬ ‫במאמר לבד‪ .‬כי כיון שאין‬ ‫אתנו אלא מלות להורות על ענינים טבעיים ומוגבלים בגבולי הנבראים אי‬ ‫אפשר לדבר בלא מלות אלה‪ .‬‬ ‫עוד כ' הרמב"ם )שם פרק נא( כי כל תואר הוא מקרה ודבר הנוסף על‬ ‫המתואר‪ .‬ואדרבה הוא כי כל ענין המציאות ונמצא‪ .‬כי זולת האצילות לא שייך לומר נמצא‪ .‬‬ ‫ובדברי הרמ"ק ז"ל בפרדס שער הצחצחות פ"ג ובאילימה ד' נ"ז ע"ב בפ' י"ו‬ ‫שם ובד' ק"ב ע"א בפ"ב שם‪ .‬או יאמר שהתואר יהיה פירוש‬ ‫שם‪ .‬הנה נקרא בזה רק ע"י האצילות שהוא הנמצא‬ ‫האמיתי וקיים לעד‪ .‬‬ ‫וכוזרי )מאמר ה' יח(‪.‬‬ ‫הרי דלא שייך להתייחס תוארים להשי"ת כי כולם מורים על ההרכבה‪ .‬ואין מלות ותארים שיהיו ראוים לו ונאותים‬ ‫אליו באמת‪ .‬מאחר שהוא נעלם בתכלית‬ ‫ההעלם‪ .‬אלא‬ ‫קי‬ .‬שהאדם הוא האדם‪ .‬אך הנה כתב רבינו במאמר העיקרים )בבורא ית'( דיען‬ ‫כי מציאותו ית' אינה מושגת כלל‪ .‬‬ ‫אך מעתה יש להבין‪ .‬דאי לא נימא הכי‪ .‬והאמונה הרמה )מאמר ב' עיקר ב'(‪.‬בהמפרשים שם‪.‬ואין ענין שלישי זולת החי והמדבר‪ .‬האדם הוא החי המדבר ר"ל כי החי המדבר הוא עצם האדם‬ ‫ואמיתתו‪ .‬אלא דהיה התואר עצם המתואר‪ .

‬נ‪ .‬ספר‬ ‫העיקרים )ב‪:‬יד(‪ .‬ושם )אות‬ ‫פ( כ' דלא נבין באמרנו שהקב"ה רחמן‪ .‬ומשוערת‬ ‫בשיעורם‪ .‬אבל עצמותו השלם ופשוט הוא ודאי חוץ מכל אלה הענינים‪ .‬לפי‬ ‫שהוא ית' נותן להם השגה זאת‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪àé‬‬ ‫÷‬ ‫על צד ההשאלה‪ .‬אבל לפי שהוא רוצה בזה‪ .‬הרחמנות‪ .‬לא זולת‪ .‬כל המדות שאנחנו משיגים בו ‪ -‬מצד‬ ‫פעולותיו הם‪ .‬וזאת‬ .‬והוא תופס בזה הדרך‪ .‬הכעס‪ .‬וכיוצא בזה‬ ‫עכ"ל‪ .‬אמיץ‪ .‬‬ ‫כמו שהיינו אומרים על אדם שיש תכונה זו בנפשו להיות רחמן ‪ -‬שכך מוטבע‬ ‫במזגו‪ .‬כי ה"שם" הוא גדר בעל‬ ‫ה"שם"‪ .‬שהתוארים של הקב"ה אינם מתארים העושה ית' אלא הנעשה‬ ‫על ידו‪ .‬אותם המדות שהנביאים משיגים בו מן הקודם אל המאוחר‪ .‬ולפי ההשגה הזאת שהשגנו בכבודו‪ .‬אנו‬ ‫מכנים אותו ית' בכינויים האלה‪ .‬‬ ‫החמלה‪ .‬כלומר‪ .‬מדה שאינה לפי עצמו‪ .‬רמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת ה"ח‪ ..‬ומה שאין יודעים ידיעה שלמה‪ .‬התוקף‪ .‬הכח‪ .‬ואי אפשר לכנות מה שאין משיגים‪ .‬אבל כשנקראהו רחמן‪ .‬רחמן‪ .‬‬ ‫עוד כתב רבינו בענין התוארים )דעת תבונות פ'( הנה האדון היחיד ית"ש‬ ‫לפי שלמותו אי אפשר לכנות לו שום שם וכינוי‪ .‬וכיוצא בזה‪ .‬שהיא‬ ‫מדת רחמנות‪ .‬שיהיה מושג ונתפס ממנו ענינו אפילו באיזה צד ח"ו‪ .‬כי זה אין לנו‬ ‫לחשוב כלל ‪ .‬נבין שהוא רוצה במדה אחת‪ .‬והזהר בזה מאד" עכ"ל‪ .‬הרי דאף תוארי ה' אינם‬ ‫מובנים כפשוטם‪ .‬ואמנם אנחנו‬ ‫משיגים בכבודו ית' מדות פרטיות‪ .‬הממשלה‪ .‬נא(‪ .‬ומש"כ רבינו דהשם של דבר הוא‬ ‫גדר של אותו דבר‪ .‬המשפט‪.‬והראשונים‬ ‫מביאים ראיה לזה דתוארי ה' ע"ד משל נאמרים ממאה"כ )דברים ד‪:‬טו(‬ ‫ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם בחרב‬ ‫מתוך האש‪ .‬ועוד‪ .‬לומר שעצמותו ית' לפי עצמו הוא כן‪.‬גם רבינו מביאו להלן ח"ג )פ"ה אות ז(‪..‬ואף מה שאומרים‬ ‫עליו למשל שהוא ית' מצוי ויודע ויכול‪ .‬מושל‪ .‬אבל היא לפי ערך הנבראים‪ .‬שופט‪ .‬נקראהו על שם זה‬ ‫‪ -‬רחמן‪ .‬דרשות הר"ן )דרוש ט'(‪ .‬האמונה הרמה )מאמר ב'‬ ‫עיקר ג'(‪ .‬וזה כולל כל מילה שמשתמשים לתארו‪ .‬אי אפשר לגדור אותו‪ .‬כגון‪ .‬וכגון כשאומרים שהקב"ה "עושה" אין במשמעו תוספת בעצמותו‬ ‫אלא שיש כאן עשוי כמש"כ באו"ד )ב‪:‬ד(‪) .‬ה"ה רס"ד או"ד )ב‪:‬ט(‪ .‬לפי שאין אנו משיגים‬ ‫שלמותו‪ .‬עי' בזה מורה נבוכים )א‪:‬נב(‪ .‬אינו כפשוטו‪ .‬וס' העיקרים ב‪:‬ט‪ (.‬חוה"ל )א‪:‬י(‪ .‬ואין לכ"ז שום שייכות‬ ‫כלל עם עצמותו ית' וכמש"כ הרמב"ם )מו"נ א‪:‬לה‪ .

‬ועי' פ"א מהל' דעות ה"ו וז"ל כך למדו בפירוש מצוה זו מה הוא‬ ‫נקרא חנון אף אתה היה חנון מה הוא נקרא רחום אף אתה היה רחום מה הוא‬ ‫נקרא קדוש אף אתה היה קדוש "ועל דרך זו" קראו הנביאים לאל בכל אותן‬ ‫הכנויין ארך אפים ורב חסד צדיק וישר תמים גבור וחזק וכיוצא בהן להודיע‬ ‫קיב‬ .‬וכ' החוה"ל )א‪:‬י( על כן אתה צריך להטריח נפשך עד שתדע‬ ‫את בוראך יתעלה מצד סימני מעשיו ולא מצד עצם כבודו כי הוא קרוב מכל‬ ‫קרוב מצד פעולותיו ורחוק מכל רחוק מצד דמות עצם כבודו והמשלו כי לא‬ ‫נוכל למצאו במחשבתנו מן הצד הזה אשר הקדמנו וכשתגיע להוציאו‬ ‫ממחשבותיך והרגשותיך מפני שאיננו נמצא ומצאת אותו מצד סימני פעולותיו‬ ‫כאילו אינו נפרד ממך זאת היא תכלית ידיעתו אשר הזהיר הנביא עליה באמרו‬ ‫)דברים ד( וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' ואמר אחד‬ ‫מן החכמים היודע את הבורא דעת יתירה הוא נבהל בענינו יותר ואמר אחד‬ ‫החכמים שבבני אדם בדעת הבורא הוא יותר סכל באמתת עצם כבודו ומי‬ ‫שאינו יודע אותו הוא סבור שיודע עצם כבודו עכ"ל‪.‬‬ ‫מו"נ )א‪:‬נד( "מה הוא חנון‪ .‬‬ ‫כמבואר במו"נ )א‪:‬נד(‪ .‬וזה מה דאיתא בשמו"ר )פ"ג סימן ו'( לפי‬ ‫מעשי אני נקרא‪.‬‬ ‫הרי דהתוארים אינם מתארים הקב"ה‪ .‬כי אילו הי'‬ ‫מעשה זו נעשה על ידי בשר ודם הי' נעשה מצד מדת הרחמים של עושהו‪.‬אלא איך שפעולותיו מושגים‬ ‫ונראים לנו‪ .‬אמנם דבריו עניים במקום זה ועשירים‬ ‫במקום אחר‪ .‬כי התארים המיוחסים לו ית' הם תארי פעולותיו‪.‬עכ"ל‪ .‬וע"ע מה שהבאנו בשם‬ ‫רבינו בהערה ‪ 16‬ד"ה והטעם‪ .‬מה הוא רחום‪ .‬ומה שאומרים למשל שהקב"ה משתמש במדת הרחמים פירושו‬ ‫דמה שנעשה על ידו ית' פועל עלינו כאילו נעשה על ידי רחמנות‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪áé‬‬ ‫÷‬ ‫היא האמונה שאנו חייבים להאמין בו ית' ודאי‪ .‬אף אתה היה חנון‪ .‬אף אתה‬ ‫היה רחום"‪ .‬וזהו מש"כ רבינו "אע"פ שיש בו ענינים אשר אצלנו‬ ‫מורכבים וכו'"‪ .‬ואין התוארים מתארים הקב"ה כלל מצד מה הוא ית'‬ ‫עושה המעשה‪ .‬הרי כל מדותיו משתייכים להנעשה ולא‬ ‫להעושה כלל‪ .‬כי‬ ‫אין לו ית' שום תכונות‪ .‬‬ ‫לא שהוא ית' בעל איכות עכ"ל‪) .‬אבל אצל הקב"ה מעשה זו לא נעשה מצד מדת הרחמנות‪ .‬והכונה כולה‪ .‬אלא התואר מתאר את הנראה והמורגש לנו כשרואים‬ ‫ומתפעלים ממעשיו ופעולותיו ית'‪ .

‬וכ' שהתשובה‬ ‫בזה כי לא יונח מציאות האל שורש לתורה מן הצד שהוא נמנע ההשגה שזהו‬ ‫מצד מהותו יתברך אלא מן הצד שהוא אפשר ההשגה‪ .‬אבל מצד עצמותו אי אפשר לדבר‬ ‫בו כי לא יכלל זה בדבור כלל וזה רמז דוד במזמור ברכי נפשי את ה' )תהלים‬ .‬ספר העקרים )ב‪:‬א( אחר שכ' שמהותו ית' איננו מקבל‬ ‫למקרים ולכן אין המציאות הנאמר עליו ית' זולת המהות‪ .‬ולכן מציאותו נעלם תכלית העלם‬ ‫שאיננו נודע אפי' למלאכי השרת‪ .‬מקשה דמאחר‬ ‫שמהותו נעלם ואין מהותו נודע לזולתו‪ .‬וכלשון חכז"ל במס' שבת )דף‬ ‫קל"ג ע"ב( אלא שינה הרמב"ם את הלשון וכ' מה הוא "נקרא" חנון אף אתה‬ ‫חנון וכו' ונראה משום שבא רמב"ם לפרש בזה דמשארז"ל דהוא ית' חנון‬ ‫ורחום לאו למימרא דהוא ית' חנון ורחום ממש מצד תכונותיו ח"ו אלא דרק‬ ‫"נקרא" חנון ורחום‪ .‬א"כ ראוי שישאל השואל איך יונח שורש‬ ‫לתורה אלהית דבר שהוא נעלם השגתו משום נמצא זולת השם‪ .‬משא"כ בני אדם חייבים להיות חנון ורחום ממש‪ .‬והנה גם יש לדייק‬ ‫דלא כ' הרמב"ם מה הוא חנון אף אתה חנון‪ .‬וזה מצד היות‬ ‫הנמצאות מושפעות ממנו והוא עלה להן ופועל אותם כי מזה הצד תבחן‬ ‫מעלת השם מצד היותו פועל הנמצאות בתכלית השלמות וההוד וזה הצד הוא‬ ‫שמותר אל האדם לדבר בו ולהבחין מעלתו‪ .‬הרי‬ ‫שממה שנקרא הוא ית' – אף שאיננו מתארו באמת – אנו לומדים המדות‬ ‫שאנחנו חייבים לקנותם באמת‪ .‬הרי ממש"כ הרמב"ם "ועל דרך זו קראו הנביאים וכו'" משמע דרק‬ ‫משום שמדות האלו משמיענו הדרך נלך בה והמדות שאנו חייבים להתנהג‬ ‫בהם‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪âé‬‬ ‫÷‬ ‫שהן דרכים טובים וישרים וחייב אדם להנהיג עצמו בהן ולהדמות אליו כפי‬ ‫כחו עכ"ל‪ .‬כוזרי )ה‪:‬כא( וכשאדם מגיע בעיונו אל העצם‬ ‫הראשון ואל התארים שיתכן ליחס לו יתרחק מן החקירה באלה בהכירו כי‬ ‫מסך אור המסנור את הראיה מסתיר אותם אכן השגת העצם הראשון נמנעת‬ ‫מאתנו מחמת קצר ראית עינינו ומתוך חלשת ראיתנו הפנימית לא מפני שהוא‬ ‫נסתר או פגום כי אצל בעלי הראיה הנבואית עצם זה הוא מלא אור בהיר ונגלה‬ ‫במדה כזאת שאין הם מרגישים בצרך להביא עליו ראיה ואלו אנחנו המדרגה‬ ‫העליונה האפשרית לנו בהשגת אמתתו של העצם הראשון היא שנכיר בתוך‬ ‫הדברים הטבעיים את שאין לו סבה טבעית וניחס זאת אל כח שאינו גשמי כי‬ ‫אם אלוהי וכו' עכ"ל‪ .‬אבל אילו לא הי' מדות הללו‬ ‫משתייכים לנו בשום צד לא היינו מתארים קוב"ה בהם‪ .‬לפיכך קראוהו ית' הנביאים בכה‪ .

‬גם בס' העיקרים )ב‪:‬כד( כ' דישנם‬ ‫תוארים מצד פעולותיו ותוארים שוללים ועי' שם פכ"ג ופ"ח‪ .‬ועי' ס' אילימה‬ ‫)מעין א' תמר ב'(‪ .‬ויש שמייחס‬ ‫לפעולותיו ית' כגון "חנון" "רחום" "נוקם" גבור" כנ"ל‪ .‬ב( לא הרי תואר כהרי תואר‪ .‬‬ ‫וכן כולם‪ .‬כי אין לו מדות‪ .‬ועקידת יצחק )שער נד(‪.‬וכשאומרים‬ ‫שהקב"ה "יודע" – ר"ל שהוא ית' אינו סכל‪" .‬‬ ‫ועי' זוה"ק פנחס )רנז‪ (:‬וז"ל כל שמהן דיליה אינון כנויין ולא אתקרי‬ ‫בהון אלא על שם בריין דעלמא ובגין דא כד מארי דרא אינון טבין איהו אתקרי‬ ‫לגבייהו ה' במדת רחמים וכד מארי דרא אינון חייבין אתקרי אלקים במדת‬ ‫הדין לכל דרא ולכל ב"נ כפום מדה דיליה אבל לאו דאית ליה מדה ולא שם‬ ‫ידיע עכ"ל‪.‬רס"ג או"ד )ב‪:‬ד(‪ .‬ר"ל דהקב"ה אינו חלש‪ .‬מצוי" – שהוא ית' אינו נעדר‪.‬‬ ‫תוארים שליליים‬ ‫והנה מבואר בספרי ראשונים דיש לבאר ענין תוארי ה' באפון אחר‪.‬אין המובן בזה שהוא גבור כפשוטו‪ .‬יש שאינם אלא דברי‬ ‫הערצה אשר ירוממו בני"א את האלוה‪ .‬ר"ל שאינם מורים על‬ ‫מעלות או מדות ה' אלא על העדר החסרונות‪ .‬אינם מורים על שום ענין או חלק או מדה של מציאות ה'‪ .‬ורק מורים על העדר החסרונות‪ .‬כי החסרון‬ ‫מה שאינו בהקב"ה אנו מבינים היטב‪ .‬כי כל תוארי ה' מובנם רק כתוארים שליליים‪ .‬וכגון כשאנו אומרים שהקב"ה‬ ‫"גבור"‪ .‬ולדעת הכוזרי )ב‪:‬א‪ .‬ויש שהם‬ ‫תוארים שליליים‪ .‬‬ ‫והוא‪ .‬‬ ‫ע"ע חוה"ל )א‪:‬י( וע"ע מו"נ )א‪:‬נ‪-‬ס(‪ .‬דכולו פשוט‪.‬ויבואר ענינם להלן‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪ãé‬‬ ‫÷‬ ‫ק"ד( כי על צד הראשון אמר אלהי גדלת מאד כלומר מצד מהותך גדלת מאד‬ ‫משיוכל האדם לדבר בך ועם כל זה הוד והדר לבשת כלומר מן הצד שאפשר‬ ‫לדבר בך שהוא מצד פעולות הנראות שהן נמשכות ממך כי הם יורו על הודך‬ ‫והדרך וע"כ המשיך לזה ספור היצירות המושפעות ממנו ית' המורות על‬ ‫מעלתו ושלמותו מצד השלמות הנראה בהן‪ .‬כ"כ הרמב"ם )מו"נ פרקים נ‪-‬ס ובפרט‬ ‫קיד‬ .‬שהרי‬ ‫מציאות ה' אין אנו משיגים כלל‪ .‬כמו "ברוך" ו"מהולל"‪ .‬העולם הקטן‬ ‫)עמ' ס(‪ .‬‬ ‫אלא המובן בזה על דרך השלילה‪ .‬עכ"ד‪.

‬וע"ע האמונה הרמה )עמוד נא(‪ .‬מפני‬ ‫שכל מה שמחייבין לעצם כבודו מן המדות איננו נמלט ממדות העצם או‬ ‫ממדות המקרה ובורא העצם והמקרה לא תשיגהו מדה ממדותם בעצם כבודו‬ ‫וכל המרוחקות ממנו מן המדות הן אמיתות בלי ספק עכ"ל‪ .‬שם( וצריך שתבין מענין הבורא שאין כמוהו דבר‬ ‫וכל אשר תספר אותו בו מן המדות צריך שתבין מהם ריחוק שכנגדם ממנו‪.‬וע"ע שם פרק י'‪ .‬יצדק בו‬ ‫יתברך מלת אחד על צד השלילה לא ע"צ החיוב‪ .‬‬ ‫והנה באמרנו איש אחד נגביל האיש בכל קטריו ומושג מהותו‪ .‬כוזרי )מאמר שני‬ ‫אות ב( ואשר לתארים השוללים כמו חי ואחד וראשון ואחרון לא תאר בהם‬ ‫האלוה כי אם למען ישולל ממנו הפכם לא כדי ליחסם לו בהוראתם השכיחה‬ ‫אצלנו כי אנחנו איננו רואים חיים כי אם במקום שיש בו תחושה ותנועה‬ ‫והאלוה מרומם מעל אלה ואם אנו מתארים אותו בתאר חי אין אנו מכונים בזה‬ ‫כי אם לשלל ממנו תכונות הגופים הדוממים או המתים עכ"ל‪ .‬ספר העקרים‬ ‫)מאמר שני פכ"ג( התארים שיתואר בהם יתברך ולא מצד פעולותיו כמו אחד‬ ‫וקדמון ואמת ודומיהם אי אפשר שייוחסו אליו יתברך לפ"ז הדרך הפילוסופי‬ ‫אלא בדרך שולליי כמו שבארנו באחד וקדמון וכן האמת פירושו הנמצא אשר‬ ‫לא יתלה מציאותו בזולת עצמו כמו שיבא אבל אין ראוי שייוחסו אליו על צד‬ ‫החיוב כלל כי התארים שיתואר בהם מצד עצמו וע"צ החיוב לא די שאינם‬ ‫שבחים אבל הם גנות בחקו ואינם ממין השבחים שיאותו אליו יתברך‪ .‬‬ ‫כאשר אמר אריסט"ו השוללות במדות הבורא ית' אמתיות מן המחייבות‪ .‬וזהו כוונת אליהו באמרו‬ ‫דאנת הוא חד ולא בחשבן‪ .‬והעולם הקטן‬ ‫)עמוד ס(‪ ..‬וכ"כ החוה"ל )א‪:‬י( וז"ל וצריך שתבין מן המדות האלה שהן לא‬ ‫תחייבנה לעצם כבוד הבורא שנוי וחלוף אך ענינם להרחיק זולתם ממנו יתעלה‬ ‫והעולה על דעתנו ושכלנו מענינם כי בורא העולם יתעלה לא מתרבה ולא‬ ‫נעדר ולא מחודש עכ"ל‪) .‬ועי' פרדס רמונים )שער ד' פ"ה( גדר אחד לא יוצדק כ"א על ענין‬ ‫המושג במהות ומוגבל מכל צדדיו כאמרו איש אחד הנה במלת אחד יגבילהו‪.‬אמנם אחדותו‬ ..‬ולא כן גדר‬ ‫אחד באלקות כי לא יצדק בו על הצד החיוב לחייב שהוא אחד בחיוב גדר‬ ‫אחד אלא הכוונה על צד השלילה שהוא אחד בערך שאין שני ‪ .‬שם‬ ‫)פל"א( הוא האלוה יתברך ושהנמצא ההוא נבדל תכלית ההבדל מהם כי‬ ‫מהותו נעלם תכלית ההעלם עד שאי אפשר שיולץ ממנו אלא בתארי‬ ‫השולליות‪ .‬כי האחד המנוי יש לו בו השגה‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪å‬‬ ‫÷‪è‬‬ ‫סי' נח(‪ .

‬וכן באומרו ראשון לא נרצה בו אלא שלא קדמתו‬ ‫סבה‪ .‬‬ ‫וכ' עוד הרמב"ם שם‪ .‬עיי"ש‪.‬ואחרו כנוי מיוחד אל‬ ‫השוללת‪ .‬עכ"ל‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫÷‪è‬‬ ‫יתברך לא יצדק בו אחד כ"א על הדרך שפי'‪ .‬יסוד הא'‪ .‬כי ראיית האחורים –‬ ‫שלילת החסרונות והגשמיות ממנו ית' ‪ -‬היא ההשגה היותר קרובה שאפשר‬ ‫אל ראיית הפנים עצמם‪ .‬אחדות ה' – הוא שלילת הריבוי‪ .‬ג'‪ .‬ר"ל שהקב"ה באמת‬ ‫גבור או יודע וכו' הוא אמונת ההגשמה‪ .‬‬ ‫אשר על כן‪ .‬ספר אילימה )מעין א' תמר א' פ"ד( "מילת אחד ע"צ החיוב יאמר‬ ‫בספי' אבל בא"ס יאמר על צד השלילה"‪ .‬וזו כוונת מעמידי האמונה‬ ‫באמרם אחד ולא כאחד המנוי ר"ל כי אין האחד כ"א ע"ד השלילה כדפי'‪.‬ובו יצדק‬ ‫מאמר הפילוסופים השוללים התוארים‪ .‬דהיינו‪ .‬שלילת הגשמי‪ .‬וכן בנמצא שאינו נעדר‪ .‬ושם כ' שי"ל שזה כוונת‬ ‫מה שאמר קוב"ה למרע"ה )שמות כג‪:‬לג( והסירותי את כפי וראית את אחורי‬ ‫ופני לא יראו‪ .‬אחד ולא‬ ‫האחדות המחייב שיוגבל בשכלי אחדותו אלא אחד המורה שאין שני לו"‪ ..‬לא נרצה בו האחדות המחייב שהוא מקרה באחד‪ .‬ד'‪ .‬שלילת‬ ‫ההתחדשות )ההוויה(‪ .‬דאמונה בתוארים חיוביים‪ .‬עקידת יצחק )שער נד(‬ ‫באומרנו שהוא אחד‪ .‬ב'‪ .‬ששם‬ ‫קטז‬ .‬כי אין חילוק בין האומר הקב"ה יש‬ ‫לו גוף או גויה ח"ו ובין האומר שהוא גבור או יודע‪.‬ענין אחד‪ .‬כי הוא פשוט תכלית הפשיטות‪ .‬ועי' שלה"ק )מס' תמיד נר מצוה פז( וז"ל הרי לך‬ ‫שלשה עניינים‪ .‬ענין השני‪ ..‬שם )פ"י( "היאך נוכל לייחס שום‬ ‫אמירה ודבור בו והרי מלת "אחד" היא מילה המגבלת ‪ ..‬והיא כונה רצויה מאד קיימת ענין‬ ‫שלמות התארים בסלוק הסכנה והגנאי הנזכר‪ ..‬ור"ל שהפנים מורה אל הידיעה החיובית‪ .‬וכן בכלם‪ .‬כתב בס' דרך אמונה )דף צט( ובס' ראש אמנה )פ"י(‬ ‫דארבעה העיקרים הראשונים של הרמב"ם שמורים על ידיעות בה' )כנ"ל‬ ‫הערה ‪ (1‬הם רק ידיעות שליליים‪ .‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬כי אלו לעומת אלו ודאי הם כמו פנים ואחור‪ .‬אמנם ‪ .‬שם‬ ‫)פ"ה( אמנם בא"ס לא הותר לן לדמות שום דמיון אלא להשכיל שיש שכל‬ ‫פשוט על שכל פשוט ולמעלה מכל השכלים הפשוטים נמצא במציאות מה‬ ‫שלא יגבילהו שכל פשיטותו רק בשלילה וכו' עכ"ל‪ .‬מציאות ה' – הוא שלילת‬ ‫ההעדר‪ .‬בחינת האצילות‪ .‬אבל‬ ‫נרצה בו שאינו יותר מאחד‪ .‬בבחינת אין סוף מצד עצמותו לא יצדק בו שום‬ ‫תואר ולא שם ולא אות ולא נקודה‪ .

‫‪å‬‬
‫‪îù êøáúéàøå‬‬
‫‪áá :ï‬‬
‫‪å‬‬
‫‪ùàø÷ øô‬‬

‫‪æ‬‬
‫‪é‬‬
‫÷‬

‫יצדקו התוארים‪ ,‬ויש בהם השגה לצבא מעלה ונביאי ישראל כל אחד לפי‬
‫מדריגתו‪ .‬ענין השלישי‪ ,‬בחינת הידיעה בשמות ואצילות לפי הפעולה הנמשך‬
‫משם‪ ,‬מהו שורש כל דבר לכולם בשמות יקרא כל דבר על מכונו‪ ,‬והבקי בהם‬
‫ובשמותיהם ידע כל סדרי בראשית וסיבות הפעולות עכ"ל‪.‬‬
‫והנה הרלב"ג )מלחמות ה' ג‪:‬ג( מקשה על זה‪ ,‬שהרי אין מייחסים לה'‬
‫שום חסרון ח"ו‪ ,‬ומייחסים עליו ית' כל מיני שלמות‪ ,‬אך יש להבין‪ ,‬איך יודעים‬
‫מהו חסרון שמרחקין ממנו ית'‪ ,‬ובע"כ משום שמה שרואים שהיא חסרון‬
‫אצלנו נשללהו ממנו ית' וכמש"כ הרמב"ם )מו"נ ג‪:‬יט( שהיא כמעט מושכל‬
‫ראשון שהסכלות באי זה דבר היא חסרון‪ ,‬וכמו כן נתחייב לו ית' ידיעה‪,‬‬
‫להיותה שלמות בנו‪ .‬היוצא לנו מזה‪ ,‬כי מה שמייחסין להשי"ת תוארי שלימות‬
‫הוא מפני היותם מורים על שלימות בנו‪ .‬אבל לפי דעת הרמב"ם וסייעתו דאין‬
‫לתוארי שלימות של ה' שום שייכות כלל אל השלימיות בנו‪ ,‬ואינם אלא מילות‬
‫שוות אבל שונים במשמעתם‪ ,‬א"כ איך יתחייב תוארי שלמות ה' מפני תוארינו‪,‬‬
‫כי הדברים משונים לגמרי ואיך יפול ביניהם קשר‪.‬‬
‫עוד הקשה שם‪ ,‬וכן הקשה בס' העולם הקטן לר"י אבן צדיק )מאמר ג'‪,‬‬
‫מאמר לבטל סברת האומרים חי בלי חיות וכו'(‪ ,‬דאי נימא דכל מה שנאמר‬
‫עליו ית' אינו מייחס לו שום דבר אלא מבטל השלילה‪ ,‬א"כ ליכא שום תואר‬
‫שלא יהיה ראוי לומר עליו ית'‪ ,‬אחר שאין התוארים מורים עליו כלל‪ ,‬ולמה‬
‫לא נאמר למשל שהוא ית' גוף‪ ,‬כי על דרך השלילה נוכל לומר דר"ל לא שהוא‬
‫גוף אלא דאינו כשאר גופים וכו'‪.‬‬
‫אמנם‪ ,‬אשר נראה בזה‪ ,‬דהנה מה שנקרא שלמות אצלנו הוא רק משום‬
‫שבלא השלמות יחסר לנו איזה דבר‪ ,‬והשלמות נחשב לשלמות משום שמונע‬
‫החסרון‪ ,‬ואילו הי' שייך מניעת החסרון בלא ענין השלימות‪ ,‬אז לא הי'‬
‫השלימות נחשב לשלימות כלל‪ ,‬ועד"מ‪ ,‬החכמה נחשב שלימות משום דאם‬
‫אין חכמה יש סכלות‪ ,‬אבל אילו יצוייר העדר הסכלות בלא החכמה‪ ,‬א"כ‬
‫חכמה מה זו עושה ומה צורך לה אם אפילו בלאו הכי אין סכלות‪ .‬כי יתרון‬
‫החכמה אינו אלא אופן של סילוק הסכלות‪ ,‬אבל אם ימצא עוד אופן לסלק‬
‫הסכלות‪ ,‬חכמה למה לי‪ ,‬וכן "כח" מובנו נצחון החלשות‪ ,‬ר"ל מי שיכול‬
‫לעמוד כנגד כח המנגדו מיקרי בעל כח‪ ,‬וכן כל התוארים‪ ,‬התגברות הסכלות‬

‫‪_êøãì äãö‬‬

‫‪çé‬‬
‫÷‬

‫על ידי חכמה‪ ,‬היא סיבת מעלת החכמה‪ ,‬התגברות האונס על ידי רצון היא‬
‫סיבת מעלת הרצון‪ ,‬אבל אם לא שייך החסרון אין צריך שוב להמעלה‪ .‬הרי‬
‫דמציאות המעלה תלויה ביכולתה לבטל החסרון בהעדרו‪ ,‬וא"כ כלפי הקב"ה‬
‫שלא שייך אצלו חסרון כלל‪ ,‬דכלפי הקב"ה אף בלא החכמה הלא א"א לו ית'‬
‫הסכלות‪ ,‬א"כ לא יתחשב חכמה בתור מעלה ושלימות אצלו ית' יען כי אין‬
‫צריך לחכמה‪ ,‬ורק אצלנו דשייך החסרון של סכלות כלפינו יחשב חכמה‬
‫לשלימות אבל אם בלאו הכי לא יהיה סכל גם חכמה לא יתחשב לשלימות‪.‬‬
‫ולפי"ז מובן כוונת הרמב"ם במש"כ חכם בלא חכמה פי' דאין צריך‬
‫חכמה‪ ,‬כי בלא"ה לא שייך הסכלות‪ ,‬הרי דתכלית החכמה‪ ,‬דהיינו הסרת‬
‫הסכלות‪ ,‬יש לו ית' אף בלא חכמה‪ .‬וגבור ר"ל שא"צ גבורה דבלא"ה לא שייך‬
‫אצלו ית' חלישות‪ .‬חי‪ ,‬דא"צ חיים דבלא"ה לא שייך מיתה אצלו ית'‪ .‬וכן‬
‫כולם‪.‬‬
‫ואתי שפיר בזה מש"כ הרמב"ם דמה שהקשה הרלב"ג איך יודעים מהו‬
‫השלימות אצלו ית' הלא רק על ידי שלמות אצלנו‪ ,‬וא"כ הרי שפיר שייכות‬
‫מעלות ה' אל מעלותינו‪ ,‬יתורץ‪ ,‬כי מה שחושבים מעלות אצלינו הוא רק על‬
‫דרך העדר החסרונות‪ ,‬דכל מעלה מבטל חסרון מה‪ ,‬וא"כ כשניחס להקב"ה את‬
‫המעלה ניחס לו העדר החסרון שנעדר ע"י המעלה‪ ,‬אבל לא העדר החסרון‬
‫אצלו ית' כדרך שנעדר אצלינו‪ .‬דאצלינו הוא נעדר ע"י המעלה העומדת כנגדו‪,‬‬
‫אבל הוא ית' א"צ להמעלה כדי לסלק החסרון‪ ,‬א"כ שייך לייחס עליו ית'‬
‫התוארים אשר נחשבים למעלות אצלינו אבל מ"מ לא נייחס לו ההרכבה‪.‬‬
‫ומיושב ממילא גם קו' האבן צדיק והרלב"ג דלמה לא ניחס לו ית' גם‬
‫תוארים כמו גוף ונאמר שר"ל אינו כגופים אחרים‪ ,‬דלפי הנ"ל ז"א דאע"פ‬
‫דאין דומה לו ית' ואין התוארים כשמיוחסים לו מובנים כמו כשמיוחסים‬
‫אצלינו‪ ,‬מ"מ מייחסים לו רק התוארים אשר מורים על העדר החסרונות‪ ,‬כמו‬
‫חכם שהוא העדר הסכלות ויכול שהוא העדר החלשות‪ ,‬אבל כשנאמר עליו ית'‬
‫שהוא גוף אין מבטלים בזה שום חסרון וא"כ לא שייך אלה התוארים לו ית'‬
‫וא"ש דברי הרמב"ם בזה‪.‬‬

‫קיח‬

‫‪å‬‬
‫‪îù êøáúéàøå‬‬
‫‪áá :ï‬‬
‫‪å‬‬
‫‪ùàø÷ øô‬‬

‫‪èé‬‬
‫÷‬

‫וכעי"ד בספר העיקרים )ב‪ ,‬כא( שכ' דחילוק גדול יש בין התוארים שמייחסים‬
‫לו ית' ובין אותם התוארים עצמם כשניחסם לנו‪ ,‬והוא‪ ,‬דכשניחסם לנו כולם‬
‫הם מקרים ולא מוכרחים‪ ,‬וא"כ כוונת התואר הוא דהמעלה נמצא רק על דרך‬
‫מקרה‪ ,‬שהי' איזה סיבה שהכריע מציאות המעלה על חסרונו‪ ,‬ועד"מ‪ ,‬התואר‬
‫גבור‪ ,‬מורה על גבורה במקרה‪ ,‬מצד איזו סיבה דהכריע הגבורה על החלשות‪,‬‬
‫וא"כ בעצם התואר נכלל חסרון ג"כ‪ ,‬דנכלל בו גם האפשרות של חלשות‪ ,‬כיון‬
‫דהגבורה בא ע"י סיבה ומקרה‪ .‬משא"כ בניחס התוראים להקב"ה לא ניחסים‬
‫לו אלא המעלה שבו )ובדרך מוכרח לא מקרה( ולא החסרון עכת"ד‪ .‬ולפי"ד‬
‫יוצא לנו כי כל תואר אצלינו כולל גם אפשרות החסרון‪ ,‬וא"כ המייחס לו ית'‬
‫המעלות בתוארי חיוביים כמו החכמה והגבורה וכו' מייחס לו ית' גם‬
‫האפשרות של חסרון וצורך להמעלה שמייחס לו‪ ,‬אבל לא שייך אצלו שום‬
‫צורך ואפשרות החסרון אצלו ית' כלל‪ ,‬והם הם הדברים שכתבנו למעלה‪,‬‬
‫דכשנייחס לו ית' התואר חכם ונאמר שהוא חכם בלא חכמה הכוונה שאין‬
‫צריך חכמה דחכמה מה זו עושה כיון שאין לו ית' אפשרות לסכלות כלל‪,‬‬
‫ואדרבה‪ ,‬המייחס לו ית' ענין החכמה מלבד שמייחס לו ההרכבה‪ ,‬גם מייחס לו‬
‫חסרון בזה שצריך לחכמה ודו"ק‪.‬‬
‫יהיה איך שיהיה ממוצא הדברים דלפי דעה זו כשאנו אומרים שהקב"ה‬
‫גבור‪ ,‬אין הכוונה כלל שיש לו להקב"ה גבורה כמו שיש לנו‪ .‬לא שגבורתו‬
‫גדול מגבורתינו אלא שאינו אותו דבר כלל‪ ,‬לא באיכות ולא בכמות‪ ,‬וכשאנו‬
‫אומרים שהקב"ה גבור הרי המילה שוה‪ ,‬אבל שונה לגמרי במשמעה‪ ,‬כי אינו‬
‫ענין כלל לגבורה כפי שאנו משיגים אותו‪ .‬ועי' מה שהעיר ע"ז בס' אור ה'‬
‫)מאמר א' כלל ג' פ"ג(‪.‬‬
‫והנה ע"פ הנ"ל י"ל כוונת הרמב"ם במש"כ בפ"ה מהל' תשובה ה"ה‬
‫אחר שמקשה סתירה בין ידיעה ובחירה‪ ,‬שוב כ' וז"ל דע שתשובת שאלה זו‬
‫ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים‬
‫בה אבל צריך אתה לידע ולהבין בדבר זה שאני אומר כבר בארנו בפ' שני‬
‫מהלכות יסודי התורה שהקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם‬
‫שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין דעתו של אדם יכולה‬
‫להשיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג ולמצוא אמתת הבורא‬

‬‬ ‫שהרי באמת מה שהעתיד אינו נעלם מקוב"ה לאו משום שהוא ית' "יודע"‬ ‫העתיד‪ .‬אבל‬ ‫מה שלא נעלם מהקב"ה את העתיד אינו מצד ידיעה כלל‪ .‬אבל זה לא מצד "ידיעה" כלל‪ .‬דהלא אין לנו שום ראיה כלל שיש סתירה לבחירה אלא מידיעה‪ .‬רק שא"צ ידיעה שלא נעלם ממנו העתיד‬ ‫אף בלא ידיעה‪ .‬‬ ‫וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל‬ ‫נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם ואין הקב"ה מושכו ולא גוזר עליו‬ ‫לעשות כך וכו'‪ .‬וכיון‬ ‫שלא שייך אצלו ידיעה מהיכי תיתי דאיכא סתירה לבחירה‪ .‬‬ ‫אך בלא ידיעה לא נעלם ממנו ית' העתיד‪ .‬אבל מה ענין ידיעת‬ ‫העתיד להקב"ה‪ .‬כי כולו פשוט ואין‬ ‫לו מקרים וממילא גם ידיעה אין לו‪ .‬אלא שכולם הם מצד‬ ‫גילוייו אשר נתגלה בהם להיות שורש לכל המציאות כולה ולכל כחותיה‬ ‫קכ‬ .‬וקו' מעיקרא ליתא‪ .‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬דאינו צריך לידיעה כנ"ל‪ .‬אחר שהביא דעת הרמב"ם‬ ‫הנ"ל דכל התוארים הנאמרים עליו ית"ש הם כולם ע"ד שלילה לשלול הפכם‪.‬אמנם י"ל לפי הנ"ל דכוונת הרמב"ם בזה לומר דהקושי' מעיקרא ליתא‪.‬וא"כ מהיכי תיתי‬ ‫שיש סתירה בזה לבחירת האדם‪ .‬עכ"ל‪ .‬כי בלאו הכי אין העתיד‬ ‫נעלם ממנו‪ .‬דאה"נ ידיעת העתיד ובחירה סותרין אהדדי‪ .‬נמצא דאין כוונת‬ ‫הרמב"ם לומר דאין אנו יודעים איך ידיעת ה' איננו סותר הבחירה‪ .‬‬ ‫אח"כ כ' בזה"ל‪:‬‬ ‫"אמנם הנה דעת המקובלים בזה הוא אינו כן‪ .‬וזה שאין לו "ידיעה" בלא"ה מוכרח מצד פשטותו‪ .‬א"א לא נהג זה המחבר מנהג‬ ‫החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות‬ ‫קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר וכו'‪.‬ליקוט ג'(‪ .‬‬ ‫והנה הלשם )הקדמות ושערים‪ .‬אלא‬ ‫דכוונתו לומר דהקב"ה אינו יודע העתיד כלל וא"כ לק"מ‪ .‬ובאמת אין לו "ידיעה" כלל כי ידיעה יהיה‬ ‫חסרון בו שהוא מקרה הברואים‪ .‬וא"כ‬ ‫לק"מ‪ ..‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪ë‬‬ ‫שנאמר כי לא יראני האדם וחי אין כח באדם להשיג ולמצוא דעתו של בורא ‪..‬ודו"ק‪.‬וא"צ ית' ידיעה‪ .‬וא"כ לק"מ מה שהקשה דידעתו ית' על העתיד תכריע את‬ ‫הבחירה‪ .‬הלא ידיעה הוא ממקרי הברואים‪ .‬ואין לו ית' שום מקרים‪.‬וא"כ‬ ‫מאחר שכולו פשוט – כמש"כ הרמב"ם כאן שידיעתו לא חוץ ממנו – א"כ אין‬ ‫מקום להקשות עליו ית' מידיעה לבחירה כי מה ענין ידיעה אצלו ית'‪ .‬ובהשגת הראב"ד‪ .

‬ותואר‬ ‫אמת הוא‪ .‬חי‪ .‬וכמ"ש )מלאכי ג'( כי אני ה' לא שניתי ‪ .‬אשר לא ישתנה‪ .‬כי הוא עצמו נתגלה להיות שורש השרשים לכל המציאות כולה‬ ‫ולסבת כל הסבות ועלת כל העלות‪ .‬יכול‪ .‬ושם נתגלה בשמו שהוא השם המיוחד ית"ש ובכל השמות וכינוים‬ ‫המסתעפים ממנו‪ .‬והיה גילוייו ית"ש אשר לצורך המציאות‬ ‫מבלי גבול לגבול‪ ..‬וע"ע בזה בס'‬ ‫עבודת הקודש למהר"ם אבן גבאי )ח"ג פ"א ופס"ח(‪.‬שהיא עיקר ובחיוב‪ ..‬כי מאחר שנתגלה לא ישתנה‬ ‫ח"ו‪ .‬ספרא פ"ב‪ .‬ושם הוא כל התוארים עצמיים לא בדרך שלילה‪ .‬והגם שכל גילוייו כולם הנה הם ג"כ רק הוא עצמו ית"ש‬ ‫לא זולת ח"ו‪ .‬והם שם עיקריים ואמתיים כי שם הוא חותמו אמת‪ .‬וכן הרבה כיוצ"ב‪.‬עכ"ל‪ .‬כי הרי הוא רוצה והוא חכם‬ ‫והוא יכול‪ 38‬והוא שלם בכל שלימות‪ .‬אלא שהם‬ ‫במציאותם שם‪ .‬אך בענין גילוייו ית"ש אשר‬ ‫לצורך המציאות כולו אשר בזה ניתן התורה לישראל ושם הוא כל טעמי תורה‬ ‫כולו וכן שם הוא סבת כל ההנהגה כולה בכל תהלוכותיה ומאורעותיה אשר‬ ‫מיום ברוא ה' אדם על הארץ עד עת קץ תיקון האחרון הנה בזה הוא נמנע‬ ‫לשום אדם להשיג מעצמו אם לא ע"י תורת הקבלה התמימה וכמו שידוע כלל‬ ‫הדברים בכ"ז לכל טועמי טעם עץ החיים ודי בזה"‪ .‬אמנם אמתת מציאותו הוא ענין‬ ‫אחד שכולל באמתתו וגדרו )פירוש ‪ -‬אמתת ענינו‪ .‬‬ ‫‪ 38‬או"ד לרס"ג )ב‪:‬א( הודיענו אלהינו יתרומם ויתהדר על ידי נביאיו‬ ‫שהוא אחד‪ .‬וע' שבת דף פ"ח ע"ב ברש"י שם דה"מ בין‬ ‫שדי ילין( כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וכשהוא רוצה הי'‬ ‫מצמצם שכינתו בין שני בדי הארון‪ .‬ר"ל כי שם הוא ההתפשטות מבלתי גבול לגבול והוא עולם‬ ‫האצילות‪ .‬אך כל גילוייו בזה הנה היה ע"ד מאמרם‬ ‫ז"ל )ב"ר פ"ד סי' ד'‪ .‬כי אין שייך גדר בו‬ ‫ותכונותיה שיסד בה‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪àë‬‬ ‫שבאמת יש בו ענינים שבנו הם שונים‪ .‬והוא כמו שאמר רבינו עזריאל )רבו של‬ ‫הרמב"ן( בספר דרך אמונה סי' ג' כי כשם שהוא ית"ש הוא בלי גבול וכחו הוא‬ ‫בלתי גבול כן יש לו כח ג"כ בגבול‪ .‬‬ .‬חכם וכו' ע"כ‪ .‬ודע כי כל דברי הרמב"ם ז"ל‬ ‫במורה המדבר באחדותו ית"ש הנה לדעת המקובלים הוה כ"ז בעצמותו עצמו‬ ‫אשר למעלה מהצמצום ובזה הם דבריו קודש קדשים ומי כמוהו מורה‬ ‫המלמדנו דעת באמיתת אחדותו הפשוטה ית"ש‪ .

‬אמנם רבינו קראהו בכאן‬ ‫פשיטותו‪ .‬וכן אמרו ז"ל )ברכות לא‪(:‬‬ ‫דברה תורה כלשון בני אדם וכבר דיברו החכמים בזה הענין הרבה‪ .35 .‬ולכן שללו ממנו‬ ‫החכמים ז"ל החיבור והפירוד ואמרו )חגיגה טו‪ (.‬כי כשם שאחדותו מחייב היותו‬ ‫אחד ולא שנים כמו כן היותו אחד ולא שני חצאים‪ .‬ואמר‬ ‫הנביא ואל מי תדימיוני ואשוה יאמר קדוש אילו היה גוף דומה לגופים‪ .‬אין למעלה לא ישיבה ולא‬ ‫עמידה לא עורף ולא עפוי כלומר לא פירוד ולא עורף‪ .34‬‬ ‫פיהמ"ש )שם( היסוד השלישי‪ .‬עכ"ל‪.‬והיסוד‬ ‫השלישי הזה הוא מורה עליו מה שנאמר כי לא ראיתם כל תמונה כלומר לא‬ ‫השגתם אותו בעל תמונה‪ .39‬ונמצא שיש בו כל‬ ‫‪ 39‬הנה ענין פשיטותו ית' כולל גם ענין יסוד השלישי‪ .‬כמש"כ במו"נ ח"ב בהקדמה כ"ב‪ .‬וכ"כ‬ ‫פ"א מהל' יסוה"ת ה"ז‪-‬ט‪ .‬‬ ‫חובות הלבבות )שער היחוד פ"ח( שהענין אשר הוא אחד אמתי נמצא‬ ‫בפעל הוא ענין אשר לא יתרבה ולא ישתנה ולא יתחלף ולא יסופר במדה‬ ‫ממדות הגשמיים ולא תשיגהו לא הויה ולא הפסד ולא תכלה‪ .‬וזהו שנאמין כי‬ ‫האחד הזה שזכרנו אינו גוף ולא כח בגוף ולא ישיגוהו מאורעות הגופים כמו‬ ‫התנועה והמנוחה והמשכן לא מצד עצמות ולא במקרה‪ .‬שלילת הגשמות ממנו‪ .‬ולא יעתק ולא‬ ‫ינוע ולא ידמה אל דבר ולא ידמה אליו דבר ולא ישתתף עמו דבר‪ .‬כלומר ידחפו אותם בכתף להתחברם בהם‪ .‬לפי שהוא כמו שזכרנו אינו גוף ולא כח הגוף‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪áë‬‬ ‫ית' אלא על צד היתר לשון( כל מה שהוא שלימות‪ .‬שכל אלה ממקרי הגוף הם עיי"ש‪.‬וכל‬ ‫מה שבא בכתבי הקודש שמתארים אותו בתארי הגופות כמו ההליכה והעמידה‬ ‫והישיבה והדיבור וכיוצא בזה הכל דרך השאלה‪ .‬כי הוא‬ ‫קכב‬ .‬ועי' מש"כ בענין תוארי ה' לעיל הערה ‪ .‬‬ ‫וכשנייחס לו ית' ענין כעס או רצון גם זה דרך השאלה בעלמא‪ .‬‬ ‫ועי' או"ד )מאמר ב' הקדמה( שאף המייחסים מדות כמו כעס או רצון או‬ ‫תנועה או תנוחה ג"כ בכלל הגשמה‪ .37‬ועי' ספר‬ ‫אילימה )א‪:‬א‪:‬ה( דהרחקת הגשמות האלוה הסכמה אמיתית מכל חכמינו‬ ‫ומוכרח מן הסברא ומן הכתובים‪ .‬ועי' לעיל הערות ‪.‬והוא חיבור ולא עפוי‬ ‫מלשון ועפו בכתף פלשתים‪ .‬והנה‬ ‫קוראים לזה גם "יחוד ה'" או "אחדות ה'"‪ .‬ועיי"ש )מאמר‬ ‫ב' פ' ט‪-‬יא(‪.‬דהיינו אי‪-‬‬ ‫גשמותו שהרי כל גשמי מורכב‪ .

‬‬ ‫‪ 40‬ר' למעלה הערה ‪.‬והאחד ההאמת לא יסור‬ ‫במדה שמחייבת לעעצם כבודו רבוי ולא שנוי ולא חלוף בשום פנים‪ .‬והנה באמת הדרך הזה רחוק‬ ‫מאד מהשגתנו וציורנו‪ .40‬שאי אפשר‪ 41‬לענין‬ ‫ההוא מבלתי כל השלימיות מצד עצמו‪ .‬‬ ‫ועי' רד"ק עה"כ )ישעי' מ‪:‬כה( ואל מי תדמיני‪ .42‬וכמעט שאין לנו דרך לבארו ומלות לפרשו‪.‬ולאו בבינה ידיעא‪.‬שאלמלי היה חי בחיים ויודע בדעה חוץ ממנו היו שם‬ ‫אלוהות הרבה‪ .‬‬ ‫חובות הלבבות )שער שער היחוד פ"י( וכבר הזהירנו הנביא שנשמר‬ ‫מחשוב שיש לה' צורה או דמיון כמ"ש )דברים ד( ונשמרתם מאד לנפשותיכם‬ ‫כי לא ראיתם כל תמונה ואמר )שם( ותמונה אינכם רואים זולתי קול ר"ל‬ ‫הזהרו במחשבותיכם ורעיוניכם שלא תמשילו לבורא יתעלה תבנית ולא‬ .‬‬ ‫‪ 42‬זוה"ק )תיקונים הקדמה ב'( אנת הוא חכים‪ .‬עכ"ל‪ .‬דא"כ הרכבתו‬ ‫היא סיבתו‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪âë‬‬ ‫השלימיות לא כדבר נוסף על מהותו ואמתת ענינו‪ .‬ובזה‬ ‫נשלמו כל ברינו באחד ההעובר והאחד ההאמת ואתה דע לך‪.‬שכ' לא בדבריכם ולא‬ ‫בשכל ולא בדמיון תוכלו לדמותי‪ .‬כי האחדות‬ ‫עילת הרבוי ואין לאחד האמתי תחלה ולא תכלית‪ .‬ואם יאמר אומר שהאחדות באחד האמת מקרה‪ .‬אנת‬ ‫הוא מבין‪ .37‬‬ ‫‪ 41‬רמב"ם שם‪ .‬אלא מצד אמתת‬ ‫ענינו בעצמה שכוללת באמתה כל השלימיות‪ .‬כי כל מה שיש לו תחלה‬ ‫ותכלה מן הדין שתכנס ההויה וההפסד עליו וכל מה שתכנס ההויה וההפסד‬ ‫עליו משתנהה והשני כנגד האחדות א"כ יהיה יותר מאחד כי הוא קודם‬ ‫ההתחלה לזולתו אחריה וזה מחייב לו הרבוי וכן הדמות במתדמה מקרה וכל‬ ‫אשר ישיגנו מקרה מתרבהה והאחד האמת לא ישיגהו שום מקררה בעצם‬ ‫כבודו בשום פנים‪ .‬ומה שאינו מורכב לית ליה מקרים‪.43‬‬ ‫עכ"פ אחד אמת והוא שרש לכל מתרבה כאשר עבר מדברינו‪ .‬פי' כי מה שאין לו סיבה אינו מורכב‪ .‬ולאו בחכמא ידיעא‪ .‬נאמר כי‬ ‫ענין ההאחדות באחד האמת הוא הרחקת ההרבוי והרב ממנו וכאשר נספר‬ ‫האחד לא ספרהו כי אם בענין אפיסת הרבוי והרב‪ .‬וא"כ אני יחיד בעולם עכ"ל‪.

‬אבל זו מודעא‬ ‫רבא לכל מה שנדרוש ונדבר בענינו ית' שאין התארים והמלות המתיחסות לו‬ ‫קכד‬ .‬עליו השלום )במדבר כז טו(‬ ‫יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר‪ .‬ואין לה דמיון עם שום אחד‬ ‫מן הענינים שבברואים ועם שום אחד מהציורים שמדמה הדמיון ומשכיל‬ ‫השכל‪ .‬‬ ‫‪ 43‬ז"ל רבינו במאמר העיקרים )"בבורא ית'"( על הכל צריך שתדע‬ ‫שאמיתת ענינו ומציאותו ית' אינה מושגת כלל‪ .‬ואין מלות ותארים שיהיו ראוים לו ונאותים אליו באמת‪ .‬כי כיון שאין אתנו אלא מלות יורו על ענינים טבעיים‬ ‫ומוגבלים בגבולי הנבראים אי אפשר לדבר בלא מלות אלה‪ .‬עכ"ל‪ .‬אבל נדבר בו‬ ‫כל מה שנדבר במלות על דרך ההשאלה וההעתקה‪ .‬ואמר משה רבינו‪ .‬רמב"ם )הלכות תשובה פ"ה ה"ה( הקב"ה אינו יודע מדיעה שהיא חוץ‬ ‫ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה שמו ודעתו אחד ואין‬ ‫דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו‪ .‬כדי שנבין מה שיצטרך לנו‬ ‫להבין מענינו ית'‪ .‬ואמר הכתוב )ירמיה לב כז( אני ה' אלהי כל‬ ‫בשר‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪ãë‬‬ ‫תדמוהו בדמות ולא דמיון מפני שלא נפלו עיניכם על דמות ולא על צורה בעת‬ ‫שדבר עמכם ואמר )ישעיה מ( ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו ואמר‬ ‫)שם( ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש ונאמר )תהלים פט( כי מי בשחק‬ ‫יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים ואמר )שם פו( אין כמוך באלקים ה' ואין‬ ‫כמעשיך והרבה כזה‪ .‬ועי' מש"כ למעלה הערה‬ ‫‪ 37‬בענין תוארי ה'‪.‬ומפני שנמנע לדמותו בשכל ולהמשילו ברעיון מצאנו‬ ‫בספר הזה שהוא מיחס רוב שבחיו ותהלותיו אל שם הבורא כמ"ש )נחמיה ט(‬ ‫ויברכו שם כבודך )דברים כח( ליראה את השם הנכבד והנורא )תהלים צט(‬ ‫יודו שמך גדול ונורא ואמר )מלאכי ב( ומפני שמי נחת הוא )שם ג( וזרחה לכם‬ ‫יראי שמי שמש צדקה וגו' )תהלים סח( שירו לאלקים זמרו שמו סולו לרוכב‬ ‫בערבות ביה שמו וכל זה לגדל ולרומם עצם כבודו ית' מפני שאין מתברר‬ ‫במחשבתנו מענינו אחר מציאותו זולתי שמו הגדול בלבד אבל עצם כבודו‬ ‫ואמתת ענינו אין לו דמות ותמונה במחשבתנו ועל כן שנה במקומות רבים‬ ‫בספר התורה שמו וכן בספרי הנביאים כי לא נבין ממנו בלתי שמו ומציאותו‬ ‫וכבר צרפו שם כבודו אל השמים ואל הארץ ואל הרוחות כמו שאמר אברהם‬ ‫)בראשית כד( ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ ואמר יונה )יונה א ט(‬ ‫ואת ה' אלהי השמים אני ירא‪ .

‬‬ ‫במילות הנהוגות‪ ..‬כמו שכולל אותם השכל כדי שיעלו אלו השלשה‬ ‫ענינים בדעתנו בה כאשר הם עולים בשלש אשר זכרנו היינו מליצים בה עליו‪.‬לפי שאינה מצויה בשפה מלה הכוללת‬ ‫שלשה ענינים הללו‪ .‬כי יצר בנו הדיבור מאוד‬ ‫מאוד בכל לשון‪ .‬‬ ‫מו"נ )א‪:‬נז( ולא יבחנו אלו הענינים הדקים‪ .‬ואין‬ ‫מחשבתינו משגת דבר שאינו עצם ולא מקרה‪ .‬וז"ל כאשר הושגו לשכלינו שלשה ענינים אלו ביחד לא היה‬ ‫אפשר ללשוננו לאמרם במלה אחת‪ .‬אשר הם הסיבה הגדולה בהטעאה‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫'אחד' ‪ -‬ואף על פי שהאחד וההרבה ממבדילי הכמות‪ .‬נמנעה ממנו השגתו מצד עצם‬ ‫כבודו ית'‪ .‬אחד ‪ -‬לא באחדות עכ"ל‪ .‬בא"ס‬ .‬‬ ‫יכול‪ ..‬והזהר בזה מאד‬ ‫עכ"ל‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪äë‬‬ ‫מתיחסות על צד האמת‪ .‬אהר שקבענו‬ ‫בדברינו בפירוש שהשכל השיגם ביחד‪ .‬ונמצא‬ ‫שחזרנו למלים רבות במקומה עכ"ל‪ .‬עד שלא נצייר הענין ההוא אלא בהקל בדיבור‪ .‬ואי אפשר‬ ‫שנחדש להם מלה‪ .‬ולזה נבין הענין ונורה‬ ‫השכל לאמיתת הדבר באמרנו‪ .‬שכמעט יבצרו מן השכל‪.‬כי אז תהיה המלה בלתי ידועה וזקוקה לפירוש‪ .‬לפיכך הוזקנו לבטא אותם בשלש תיבות‪ .‬ודבר זה אין כח בפה לאומרו ולא באוזן לשמעו‬ ‫ולא בלב האדם להכירו על בוריו‪ .‬‬ ‫פ"ב מהל' יסוה"ת ה"י‪ .‬וחכם‪ .‬חוה"ל )הקדמה(‬ ‫הבורא ית' מפני שהוא אחד אמת ולא ישיגהו שום עצם ולא מקרה‪ .‬ס' אילימה )א‪:‬א‪:‬יא( אחד המכונה ‪ .‬‬ ‫וכיון שלא מצאנו במה שאנו מדברים בו מן הלשונות מלה שתורה על אמתת‬ ‫ענין הבורא ית' הוצאנו הענין ביותר ממלה אחת‪ .‬והרבוי הנמצא במדות‬ ‫הבורא יתעלה איננו מצד עצם כבודו רק מצד קוצר כח מליצת המספר מהשיג‬ ‫ענינו במלה אחת שתורה עליו‪ .‬ועי' אמונות ודעות )ב‪:‬ד( אהך דאומרים אקוב"ה שהוא ית' חי‪.‬לא זולת‪ .‬אלא על צד ההשאלה‪ .‬וכאשר‬ ‫השתדלנו להורות על היות האלוה לא הרבה‪ .‬אלא שבטויינו הוא אשר דחף אותנו לומר מושג זה בשלשה‬ ‫לשונות לפי שלא מצאנו במונחים המדוברים בטוי הכוללם‪ .‬חוה"ל )א‪:‬י( הבורא יתעלה איננו נעדר‬ ‫ולא חדש ולא מתרבה ואילו היינו יכולין להליץ על ענינו במלה אח' הכוללת‬ ‫אלו המדות בבת אחת‪ .‬לא יוכל האומר לאמר אלא‪.‬ולכן אל יחשוב אדם כי הקדמון‬ ‫יתברך ויתעלה יש בו ענינים שונים כי ענינים אלה הם כולם כלולים בענין‬ ‫שהוא עושה‪ .

‬חום או קור‪ .‬אבל כפי טבע המשיג‪ .‬אין זה מורה כלל על שלילתו‪ .‬א"כ אם ישאל השואל איך יתכן‬ ‫להאמין במצוי שא"א להשיג‪ .‬כבר השיבותי עליהם‬ ‫כאשר הזכרתי וכו'‪ .44‬‬ ‫ובברואים הנה הענינים רבים ונפרדים‪ .‬א"כ בודאי שא"א לתפוס‬ ‫בעיני דמיונינו את מציאות שהוא כולו פשוט אף שמציאותו מוכרח בפשיטות‪.‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫÷‪ë‬‬ ‫כי אין ציורנו ודמיוננו תופס אלא ענינים מוגבלים בגבול הטבע הנברא‬ ‫ממנו ית'‪ .‬ואין להקיש ממה שרואים בברואים על‬ ‫הוא בהרהור ולא בפה מפני שהרהור ברצוא ושוב המכונה כבזק והפה לא כ"כ‬ ‫שא"א לומר בבת אחת אחד ואין יחיד אלא מלה במלה זו אחר זו ותמונה אין‬ ‫אין בו כלל ואחד התמונה היא והאיך נאמר תמונה ולא תמונה עכ"ל‪.‬גם ברור שאם אין חושינו יכולים‬ ‫להשיג דבר מה‪ .‬אור ה' )מאמר ב' כלל ה' פ"ג( הדברים המשגים‬ ‫אינם משגים כפי טבע הדברים המשגים‪ .‬כמו כן אנו יודעים שיש שם מצוי ראשון שכולו‬ ‫פשוט‪ .‬נאמר כי לא מחכמה שאל על זה‪ .‬וכל זה משום שא"א לנו‬ ‫להשיג מה שאין חושנו מבינים מצד הנסיון‪ .‬קושי או רכות‪ .‬‬ ‫‪ 44‬ר"ל שגם בעניני הטבע ישנם מציאויות שאי אפשר לנו להשיגם‬ ‫ולציירם כלל אבל הכל מודים דמציאותם מוכרחת‪ .‬כי כשם‬ ‫שהסומא יכול להביא ראיות שיש מציאות של אור אבל לעולם לא ישיגהו ולא‬ ‫יציירהו מחמת חלישת חושיו‪ .‬וזה יראה‬ ‫הראות מבואר בהשגת החושים‪ .‬ואותם שאומרים אין אנו‬ ‫מאמינים אלא במה שראו עינינו ובטלו את המדעים‪ .‬ורק כיון שאי אפשר להשיג ולצייר אלא דברים‬ ‫מוגבלים בגבול הטבע מה שחושינו מוכנים לקבל‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫קכו‬ .‬שאמתת‬ ‫מציאותו ית' אינה מושגת‪ .‬וחוש‬ ‫הראות ישיג בריחוק מקום‪ .‬‬ ‫ועי' רס"ג באו"ד )הק' למאמר ב'( ענין הבורא בתכלית העדינות הוא בירורו‬ ‫ומציאתנו אותו בשכלנו דק מכל מושג היא אמתתו‪ .‬גווניו‪ .‬וישיג במקום המשוש לבד‪ .‬שזה מה שחושינו מרגישים ומביאים ציורו אל השכל‪.‬כי הנה חוש המשוש ישיג משגו בכשיקרב‬ ‫אליו וימששהו‪ .‬וכן ההיקש בשאר‪.‬גם מוכרח המציאות‪ .45‬אולם כבר הקדמנו‪ .‬‬ ‫‪ 45‬בפ"ב מהל' יסוה"ת ה"ח כ' הרמב"ם דהמלאכים יודעים הקב"ה יותר‬ ‫מבני אדם יען כי בני האדם מחוברים מגולם וצורה משא"כ המלאכים‪.‬וכמו שהסומא א"א להשיג‬ ‫ולצייר מציאות האור והצבעים מחמת קוצר חושיו‪ .

‬אבל כל מה שיערך אליו ית' נבדל מתארינו מכל צד‪ .39‬ועי' לעיל הערה ‪.‬שאין חכמתנו וחכמתו או‬ ‫יכלתנו ויכלתו מתחלפים ברב ובמעט ובחזק ובחלוש ומה שדומה לזה ‪ -‬כי‬ ‫החזק והחלוש מתדמים במין בהכרח‪ .‬וכבר גולה בספרי הנביאים‬ ‫בהרחקת הדימוי‪ .‬ואל מי תדמיון אל‬ ‫ומה דמות תערכו לו"‪ .‬כמו שאבאר‪ .‬ולא חייו כדמות חיי החי‪ .‬‬ ‫ואין מציאותו כדמות מציאותם‪ .‬י'‪ .‬ועי' פ"א מהל'‬ ‫יסוה"ת ה"ט‪ .‬עד שלא‬ ‫יקבצם גדר כלל‪ .‬אז ישיר משה‪ .‬וברלב"ג עה"ת )בשלח‪ .‬התועלת‬ ‫השני(‪ .‬וכן מציאותו ומציאות זולתו אמנם יאמר עליו מציאות‬ ‫בהשתתף השם‪ .‬שהאלוה אינו גוף ואין דמיון בינו ובין ברואיו כלל בדבר מן הדברים‪.‬ואמר‪" .‬כבר הרגיש בו כל אדם‪ .‬בלתי גשם ולא כח בגשם ‪ -‬הוא האלוה‪ .‬וזה השיעור יספיק לקטנים ולהמון בישוב‬ ‫דעותיהם‪ .46‬‬ ‫‪ 46‬עי' מש"כ הרמב"ם מובא לעיל הערה ‪ .‬כ' דמשום כך כשמספרים שבחי ה' נדבר בדרך שיר וההמשל‪ .‬עכ"ל‪ .‬ושאין החילוף בינו ובינם ברב ובמעט לבד‪.‬וזה דבר‪ .‬שם )א‪:‬לה( כמו שצריך שיחנכו הנערים ויתפשט בהמון על‬ ‫שהאלוה ית' אחד ואין צריך שיעבד זולתו‪ .‬שצריך לישב לכל‪ .‬לא‬ ‫ישיגהו מין ממיני החסרון‪ .‬וזה הרבה‪ .‬ע"כ‪ .‬ועי' העולם‬ ‫הקטן )ע' ‪ (53‬שהבוי"ת א"א להיות דומה לאחד מברואיו בשום צד דאל"כ הי'‬ ‫בעל איכות ח"ו שיאמר בו זה כזה זה דומה לזה‪ .‬כי אין ענינם ומציאותם שוה כלל שנוכל לדון מזה על זה‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫÷‪ë‬‬ ‫הבורא ית'‪ .‬הרי באותו דבר שמתדמים תהיה סיבת אותו דמיון בשניהם שוים‬ ‫ותהיה לו סיבה ח"ו‪ .‬כן צריך שימסר להם על דרך‬ ‫קבלה‪ .‬משום‬ ‫שמעלת ה' יתעלה עצומה מאד‪ .‬גם אילו הי' דומה בצד מה‬ ‫לאיזה דבר‪ .‬רצוני לומר‪ .‬שיש נמצא שלם‪ .‬ויקבצם גדר אחד ‪ -‬וכן כל ערך אמנם‬ ‫יהיה בין שני הדברים תחת מין אחד ‪ -‬כבר התבאר זה גם כן בחכמות‬ ‫הטבעיות‪ .‬‬ ‫אבל במין המציאה‪ .‬ואמר‪" .‬ולכן לא ישיגהו ההפעלות כלל‪ .‬עד שלא יפול יחס בינו ובין הדברים אשר‬ .16‬‬ ‫ספר הפליאה )ד"ה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו( הא' הוא א' יחיד‬ ‫ומיוחד בפני עצמו ואין דומה לו‪.‬מאין כמוך ה'"‪ .‬ואל מי תדמיוני ואשוה"‪ .‬ולא חכמתו כדמות‬ ‫חכמת מי שיש לו מהם חכמה‪ .‬‬ ‫מו"נ )א‪:‬נה( וממה שראוי בהכרח שיורחק ממנו גם כן הדימוי לשום דבר‬ ‫מן הנמצאות‪ .‬ואמר‪" .

‬וע"ע בזה מש"כ בחוה"ל )א‪:‬י(‪.‬מודיענו שעוד יותר ממה שהציע לפנינו בפרק זה צריכים לדעת‪.‬מציאות הנמצאות שאנו רואים והתמדתם היה בלתי אפשרי‪:‬‬ ‫ו‪ .‬ר"ל מן הידיעות שצריך‬ ‫לידע אבל אינם כל הידיעות‪.‬ומכל מקרי הברואים‪.‬כמשאה"כ "אשירה לה' כי גאה גאה"‪ .‬וכיון שאין לו סיבה הרי הוא מחוייב‬ ‫המציאות‪ .‬וזה ביאור מש"כ‬ ‫רבינו דאם ימצאו נמצאים אחרים לא ימצאו אלא וכו'‪ .‬ה"ה הרמב"ם‬ ‫קכח‬ .‬כמש"כ במו"נ )ב‪:‬א(‪ .‬כי זולת‬ ‫‪48‬‬ ‫זה‪ .‬מכל‬ ‫העדר וחסרון‪ .‬וממה‪ 49‬שצריך‪ 50‬שידע עוד‪ .‬והוא משום שמוכרח‬ ‫שרק הסיבה הראשונה יהיה כולו פשוט ולא מורכב כי הוא תכלית שלשלת‬ ‫העלות והעלולים‪ .‬‬ ‫י"א דמצוה זו נלמדת ממאה"כ שמע ישראל ה"א ה' אחד‪ .‬והנה מצד שהוא סיבה ראשונה מוכרח גם פשיטותו דכל מורכב‬ ‫)ר"ל מה שאינו פשוט( יש לו סיבה למציאותו‪ .‬‬ ‫שיהיה הוא הסבה האמיתית לכל הנמצאות ולכל המתילד בם‪ .‬‬ ‫וכל מה שכתב בכאן אינו אלא "ממה" שצריך לידע‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪çë‬‬ ‫אבל זה גם כן מן הדברים הנודעים בקבלה כמו שזכרנו‪ .‬‬ ‫‪ 50‬מצות יחוד ה'‬ ‫הנה מלבד המצוה להאמין במציאות ה' יש עוד מצוה להאמין שה' אחד‪.‬דהיינו‪ .‬‬ ‫‪ 49‬הטעם ששינה רבינו את לשונו וכ' כאן "וממה" שצריך לידע ואילו‬ ‫למעלה כ' "ועוד" צריך לידע וכו' מכיון שזה הידיעה האחרונה שכתב רבינו‬ ‫בבורא ית'‪ .‬שהמצוי הזה ית"ש מוכרח‪ 51‬שיהיה‬ ‫אחד ולא יותר‪ .‬הרכבת חלקיו‪ .‬ועי' מש"כ רבינו בריש מאמר‬ ‫העיקרים מובא למעלה הערה ‪ 16‬ד"ה וטעם‪.‬שאי אפשר על כל‬ ‫פנים שלא ימצא מצוי אחד משולל מכל הטבע חוקות וגבוליו‪ .‬פירוש ‪ -‬שאי אפשר שימצא מצויים רבים שמציאותם‬ ‫אצלינו‪ .‬‬ ‫‪ 47‬ועי' הערה ‪25‬‬ ‫‪ 48‬הנה מציאותו ית' מוכרח מצד שמציאות עלות ועלולים אין תכלית‬ ‫למספרם לא יתכן כמש"כ שם )ח"ב‪ .‬ומאומתים‬ ‫בחקירה על פי הטבע עצמו בחוקותיו ומשפטיו‪ 47.‬הקדמה‪:‬ג( ועי' לעיל הערה ‪ .‬מכל יחס וערך‪ .‬א"כ מי‬ ‫שאין לו סיבה לא שייך אצלו הרכבה‪ .‬מכל ריבוי והרכבה‪ .29‬הרי לך‬ ‫דיש סיבה ראשונה שלא הי' לו סיבה‪ .

‬אנת הוא מבין‪ .‬‬ ‫‪ 51‬הרי לא כ' רבינו שצריך לידע שהמצוי הזה אחד‪ .‬וכ' הרמב"ן )מאמר תרי"ג מצוות היוצאים מעשרת הדברות(‬ ‫דמ"ע של יחוד ה' שצריך אדם לדעת כי לייחד שם הוא אחד דכתיב אין עוד‬ ‫מלבדו‪ .‬וממילא‬ ‫הם בכלל במופלא ממך אל תדרוש‪ .‬משא"כ יחודו‪ .‬דכל שאר מעלותיו ית' אין לנו רשות לחקור בהם זולת יחודו‪.‬ור"ל שמלבד עצם הידיעה שהקב"ה אחד‪.‬סמ"ג )ל"ת א'(‪ .‬והחינוך )תיז(‪.‬ושאין בורא אלא הוא נכללים במה שאומרים שהקב"ה אחד‪.‬אלא שצריך לידע‬ ‫שהמצוי הזה מוכרח שהוא אחד‪ .‬‬ ‫וידיעת דבר זה מ"ע שנאמר ה' אלהינו ה' אחד עכ"ל‪ .‬כ"כ הרמב"ם )ספה"מ ל"ת א'(‪ .‬ועי' שו"ע )יורה דעה בי' רסח( שכ' ד"עיקרי הדת" הוא יחוד ה'‬ ‫ואיסור ע"ז‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪èë‬‬ ‫בספה"מ )מ"ע ב(‪ .‬גם יש מל"ת שלא להאמין באלוה אחר זולתו ית' שנאמר לא יהיה לך‬ ‫אלקים אחרים על פני‪ .‬ר"ל שהמצוה‬ ‫מחייב גם הידיעה ש"אי אפשר" שיהיה יותר מאחד וכמש"כ רבינו כאן‪ .‬זה מתגלה ומתברר‬ .‬ולאו בבינה ידיעא‪ .‬לפיכך א"א שיהיה אלא אחד‪.‬הסמ"ג )מ"ע ב'(‪ .‬‬ ‫צריך שידע ג"כ שאחדותו מוכרחת‪ .‬ופ"א מהל' יסוה"ת ה"ז‪ .‬ואע"כ דכוונת רבינו דאחדות ה' צריכין לדעת שהוא‬ ‫מוכרח ע"פ שכל האנושי‪ .‬‬ ‫ועי' לשון הרמב"ם פ"א מהל' יסוה"ת ה"ז וז"ל והואיל ואינו גוף לא יארעו‬ ‫מאורעות הגופות כדי שיהא נחלק ונפרד מאחר‪ .‬שא"א שיהיה מצויים רבים שהם מוכרחים מעצמם‪.‬ספר‬ ‫החינוך )כו(‪ .‬אדרבה‪ .‬וי"ל דגם מש"כ "לפיכך‬ ‫א"א שיהיה אלא אחד" נכלל במש"כ "ידיעת דבר זה" מ"ע‪ .‬והכרח זה שצריכין לידע בע"כ לא מצד‬ ‫אמיתתו ע"פ קבלתינו בלבד‪ .‬ולאו בחכמא ידיעא‪ .‬‬ ‫ודעת רס"ג )או"ד ב‪:‬ב( דממאה"כ אין עוד מלבדו יוצא מצוה להאמין שאין‬ ‫בורא אלא אחד‪ .‬ועי'הערה ‪.33‬‬ ‫ועי' להלן ח"ד פ"ד אות א' ודעת תבונות )לו( דידיעה זו שאין מצוי‬ ‫מוכרח אלא הוא‪ .‬‬ ‫דכולם אינם מתבררים אצלנו כלל כדאיתא בזוה"ק )תיקונים הקדמה ב'( אנת‬ ‫הוא חכים‪ .‬דהלא כל הידיעות שקבלנו מוכרחים הם מצד‬ ‫קבלתינו ולא הי' צריך רבינו לפרט דוקא בידיעת אחדות ה' דצריך לידע‬ ‫שהידיעה מוכרחת‪ .‬אמנם‬ ‫טעמא בעי מה נשתנה יחודו ית' משאר מדותיו דיחודו צריך לידע לא רק‬ ‫אמיתת ענינו אלא גם הכרחתו‪.‬לד( דשאני יחודו מכל שאר‬ ‫מעלות שלמותו‪ .‬‬ ‫ונראה ע"פ מש"כ רבינו בדעת תבונות )א‪ .

‬לתקוע אותה בלבנו בישוב‬ ‫גמור בלי שום פקפוק כלל שנאמר "וידעת היום והשבת אל לבבך וגו'‪ .‬ולכן חייבים אנחנו להשיג ידיעתו‪ .‬דפירושו לפי הנ"ל‪ .‬וזה כוונת האבן עזרא‬ ‫עה"כ )ישעי' יג‪:‬י( לפני לא נוצר אל‪ .‬אלא אחד בלבד צריך שימצא במציאות המוכרח והשלם‬ ‫הזה‪ 52.‬ומחויב המציאות מוכרח להיות כולו פשוט‬ ‫כמש"כ למעלה הערה ‪.‬לא ימצאו אלא מפני שהוא‬ ‫‪53‬‬ ‫ימציאם ברצונו‪ .‬‬ ‫והנה לפי"ז יש לפרש מאמה"כ )ישעי' מד‪:‬ו( אני ראשון ואני אחרון‬ ‫ומבלעדי אין אלקים‪ .‬לשקרות המנות הענינים הנבדלים אשר אינם גוף‪ .‬דבא הכ' לומר דליכא בלעדו אל נוצר‪.‬לכן בלעדי אין אלקים‪ .‬ועי' או"ד לרס"ג )ב‪:‬ב(‪ .48‬‬ ‫ועוד ראיה כ' הסמ"ג )עשין א( בשם רס"ג אחר שכ' מ"ע להאמין‬ ‫ולשמוע היא הקבלה שהוא אחד בשמים ובארץ וכו' שנ' שמע ישראל ה"א ה'‬ ‫אחד‪ .‬ונמצאים כלם תלוים בו ולא מצוים מעצמם‪:‬‬ ‫לנו ברור גמור‪ .‬ולפי"ז יובן הטעם שכ' רבינו דיחוד ה' לא סגי לידע אמיתת ענינו אלא‬ ‫צריך לידע גם הכרח ענינו‪ .‬אלא בהיותו אחד מהם‬ ‫עילה והאחר‪ .‬‬ ‫‪ 52‬פ"א מהל' יסודי התורה ה"ז אילו היו אלוהות הרבה היו גופין וגויות‬ ‫מפני שאין הנמנים השוין במציאותן נפרדין זה מזה אלא במאורעין שיארעו‬ ‫בגופות והגויות עכ"ל‪ .‬עיי"ש‬ ‫בדבריו‪ .‬דסיבת הכל א"א להיות אלא אחד‪.‬משום שאני ראשון‪ .‬ותו"ד דלו יהא שנים או יותר ח"ו‪ .‬כי זהו בכלל החיוב לחקור אחר הבנת יחודו עד‬ ‫שנברר לנו בירור גמור בלא שום פקפוק משא"כ שאר מדותיו די בזה לידע‬ ‫שהם אמת‪ .‬ואם שימצאו נמצאים אחרים‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪ì‬‬ ‫מוכרח מעצמו‪ .‬והעולם‬ ‫הקטן )מאמר שהבורא לא יתכן להיות יותר מאחד(‪ .‬‬ ‫דלא שייך כלל בלעדו אל שאינו נוצר עיי"ש‪ .‬הרי שסיבת הכל א"א להיות אלא‬ ‫אחד עיי"ש‪.‬שמוכרח להיות אחד‪ .‬מורה נבוכים )ב‪:‬א( והוא מן השקר היותו שנים או‬ ‫יותר‪ .‬‬ ‫ועוד טעם דמחויב המציאות אי אפשר להיות אלא אחת ולא יותר‪.‬הרי ממה נפשך‪.‬עלול עכ"ל‪ .‬אבל אין לחקור אחריהם דהם בגדר במופלא ממך וכו'‪.‬כלומר סיבת‬ ‫הכל‪ .‬‬ ‫קל‬ .‬‬ ‫שמחויב המציאות אי אפשר להיות שנים כי יהיה מנינים ענין נוסף על עצם‬ ‫מהותם ותו לא יהיו "כולו פשוט"‪ .‬וחוה"ל )א‪:‬ז(‪ .

‬אלא אחד שאין כאחדותו בעולם‪ .‬מובנו ע"ד כל תוארי ה' שאינם אלא העדר החסרונות כנ"ל‬ ‫הערה ‪ 37‬ד"ה "תוארים שליליים"‪ .‬דכל דבר ששייך לו כמות צריך‬ ‫סיבה שהכריע כמות שלו‪ .‬הי' יכול להיות שלשה או‬ ‫אחת‪ .‬וגם אינו כאחד הסוג שכולל מינים רבים ולא כאחד המין‬ ‫שכולל אישים רבים‪ .‬ועכ"ז בין האחד ובין השני הם שוים‪ .‬עיי"ש‪ .‬כגון אם הוא שנים‪ .‬והנה באמרנו איש אחד נגביל האיש בכל קטריו ומושג‬ ‫מהותו‪ .‬ואם אינו יכול להכריח את השני‬ ‫הרי הראשון חלש שאינו הכל‪-‬יכול וכו' הרי רק מצוי אחד בלבד יכול להיות‬ ‫הכל יכול‪.‬‬ ‫וזהו שכיון ר' שלמה בן גבירול בתפלתו באמרו אתה אחד ובסוד אחדותך‬ .‬ופי' כי אחד המנוי יש לו חברים רבים‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪àì‬‬ ‫אם לא יכול האחד לעשות מעשה אלא בעזר השני הרי שניהם חלשים‪ .‬וכ"כ באו"ד )ב‪:‬ט(‪ .‬כי אע"פ שנאמר אחד‬ ‫עכ"ז יש אחר שהאחד הזה כמוהו אלא שהקודם אחד והבא אחריו אנו מכנים‬ ‫בשם שני‪ .‬ולכן גם כשאומרים ה' אחד הכוונה היא‬ ‫דאינו שנים או יותר אבל אחדותו ית' אינו ענין אחדות הגופים כמו שאנו‬ ‫מבינים ענינה כנ"ל‪ .‬הענין הזה יובן במה שמורגל בפי בעלי האמונה באמרם אחד ולא‬ ‫כאחד המנוי‪ .‬פתח אליהו ואמר‪ .‬ורק מצד איזו סיבה הם שנים ולא שלשה‪ .‬עכ"ל‪ .‬ועוד גדר אחד לא‬ ‫יוצדק כ"א על ענין המושג במהות ומוגבל מכל צדדיו כאמרו איש אחד הנה‬ ‫במלת אחד יגבילהו‪ .‬אבל מוכרח המציאות אינו‬ ‫מתפעל משום סיבה‪ .‬כדאיתא בתיקוני זהר )יז‪ (.‬משא"כ ברבון העולם שהוא‬ ‫אחד ואין שני לו‪ .‬ומה שאינו מתפעל משום סיבה לא שייך אצלו כמות‬ ‫כלל‪ .‬וכ"כ הרמ"ק )פרדס רמונים שער ד' פ"ה( וז"ל חד ולא‬ ‫בחושבן‪ .‬רבון עלמין דאנת‬ ‫הוא חד ולא בחושבין‪ .‬ולכן צריכים לדעת‪ .‬שהרי‬ ‫מוכרח המציאות לא שייך אצלו ענין הכמות‪ .‬כי מה שאומרים שהקב"ה אחד לאו למימרא אחד‬ ‫במנין וכמות‪ .‬ואם‬ ‫אחד יכול להכריח את השני הרי השני חלש‪ .‬ולא כן גדר אחד באלקות כי לא יצדק בו על הצד החיוב לחייב שהוא‬ ‫אחד בחיוב גדר אחד אלא הכוונה על צד השלילה שהוא אחד בערך שאין שני‪.‬וזה כוונת הרמב"ם דאין‬ ‫אחדותו כאחד הגופים וכו'‪ .‬‬ ‫ובאופן אחר מוכרח מהיותו מחיוב המציאות דא"א להיות שנים‪ .‬צריך סיבה שיכריע שיהיה לא‬ ‫פחות ולא יותר משנים‪ .‬דכשם שיכול להיות שנים‪ .‬ומה שאומרים שהוא ית' אחד אף דלא‬ ‫שייך אצלו כמות‪ .

‬ע"פ מש"כ מהר"י אברבנאל בראש‬ ‫אמנה )פי"ב( ליישב קושיית העיקרים )ב‪:‬כח( דלמה מנה הרמב"ם בין‬ ‫היסודות את ענין התפילה שהוא לכאורה מצוה פרטית ולא יסוד לכל‪ .‬ואמנם אפשר‬ ‫שרבינו כולל בדבריו כאן גם את היסוד החמישי שמונה הרמב"ם דרק הוא ית'‬ ‫ראוי להתפלל ואין זולתו ראוי להתפלל‪ .‬‬ ‫ועל דרך זה כשנבא לייחס לו מלת נמצא שאינו מיוחס אחד בעצם על דרך‬ ‫החיוב אלא על דרך השלילה‪ .‬ושם )פי"ג( כ' דאמונת‬ ‫שום קדימה לנמצא מחויבת עמו ח"ו במעט יהי' שניות וכפירה גדולה ויתלו‬ ‫הנמצאים בהתחלה ההיא בהתלותם בו ממש אחר שיאמין נמצא קדמון‬ ‫כקדימתו ח"ו‪ .‬כי האחד המנוי יש לו בו השגה‪.‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪áì‬‬ ‫חכמי לב יתמהו כי לא ידעו מהו‪ .‬שהם ידיעות בהקב"ה‪ .‬ואין שום מחוייב המציאות כלל זולתו‪ .‬‬ ‫והנה כתבנו בריש דברינו כי רבינו בפרק זה הרחיב הביאור על ד'‬ ‫הראשונים של י"ג עיקרי האמונה‪ .‬ומפאה זו לא יתייחס באין סוף‪ .‬והאין סוף אינו מושג‪ .‬‬ ‫אמנם אחדותו יתברך לא יצדק בו אחד כ"א על הדרך שפי'‪ .‬עכ"ל‪...‬ויאמר עליו מלת אח"ד על דרך זה‪ .‬שם )פ"ה(‬ ‫פירוש אחד ‪ .‬וזו כוונת מעמידי‬ ‫האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי ר"ל כי אין האחד כ"א ע"ד השלילה‬ ‫כדפי'‪ .‬עכ"ל‪ .‬‬ ‫אמנם יצדק בו יתברך מלת אחד על צד השלילה לא ע"צ החיוב‪ .‬וזהו כוונת‬ ‫אליהו באמרו דאנת הוא חד ולא בחשבן‪ .‬וזה לא על דרך החייוב שנשיגהו אלא על דרך השלילה ואין לו‬ ‫שני‪ .‬וכ"כ בס' אילימה )מעין א' תמר א' פ"ד(‪ .‬אלא דהוא ית' המציא כל נמצא ואין שום עילה במציאות שלא‬ ‫יהי' מחודשת גמורה‪ .‬וזהו שאמר כי הוא אחד ואין שני לו‪ .‬הכוונה כי אין האחד מושג בהשגה כלל‪.‬לכן נאמר עליו לא כאחד המושג‪.‬מפני שהאחד‬ ‫ישנו במספר ורבים יש כמוהו‪ .‬ותי'‬ ‫האברבנאל דכוונת הרמב"ם בזה דאם מתפלל לזולתו ח"ו מודה בזה שיש‬ ‫להזולת כח ושלטון מלבדו ח"ו ולכן י"ל דאין כוונת הרמב"ם למנות מצות‬ ‫קלב‬ .‬עוד לא יאמר אדם אחד אם לא יגיעו אל גבוליו‬ ‫והשיג היותו אחד‪ .‬ולזה אמרו‬ ‫מהמדקדקים לא כאחד המנוי‪ .‬וזהו שאמר יחיד ולא שיתייחס בו מלת אחד או‬ ‫יחיד על דרך החיוב אלא על דרך השלילה דהיינו ואין לו שני‪ .‬וכ"כ בפירושו‬ ‫לס' היצירה )פ"א( והעניין כי גם אם נייחס מלת אח"ד באין סוף‪ .‬כי אחד על דרך החייוב לא יצדק כי‬ ‫אם בספירותיו‪ .

‬‬ ‫ועי' מגן אבות להרשב"ץ בהקדמתו שכ' שחלק ספרו שמדבר אודות יסודי‬ ‫הדת לד' חלקים אשר הראשון שבהם קראתיה "חלק אלוה ממעל" ובו ה'‬ ‫פרקים‪ :‬מציאות ה'‪ .‬הרי דהצטרף ענין ראוי לעבדו לקדמותו ולפי דברינו הנ"ל יובן טעמו כי‬ ‫מקדמותו מוכרח שרק הוא ראוי לעבוד‪.‬לא שייך אלא לו ית'‬ ‫לא זולת וממילא רק לו ראוי להתפלל ולא זולתו עכת"ד‪.‬והוא אדון‬ ‫עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה‪ .‬וצרפתי בזה שראוי‬ ‫לעבדו‪ .‬‬ ‫עכ"ל‪ .‬‬ ‫וא"כ יהיה דברי רבינו מתאימים עם מש"כ בראש אמנה )פ"י( דחמשה עיקרים‬ ‫הראשונים הוא סוג בפני"ע שהם ידיעות בשלימות ה ְמצַ וֶּה של התורה )עיקרים‬ ‫ו‪-‬ט הם ידיעות בשלמות התורה עצמה‪ .11‬וכ"כ‬ ‫רבינו להלן )חלק ד פרק ד אות א( הנה באמת אין בהם כח ולא שליטה אלא‬ ‫מה שמסר להם הבורא ית' שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול‪ .‬‬ ‫שהרי כיון דהכל נברא ברצונו ממילא הכל תלוי ברצונו כנ"ל הערה ‪ .‬עכ"ל‪ .‬אי‪-‬גשמיותו‪ .‬א"כ למה יתפלל למי‬ ‫שאין לו שליטה‪ .‬‬ ‫‪ 53‬ספר הפליאה )ד"ה ויאמר אלקים נעשה אדם בצלמנו( ודע לך שכולם‬ ‫מאחדותו והוא אינו דומה לא' אלא יחיד ומיוחד בפ"ע שהוא סבת הכל ואין‬ ‫לו סיבה והתחלה כמ"ש מי קדם קודם הראשית היה הוה ויהיה ולאחר‬ ‫האחרית ישאר סלה ר"ל ראשון ולראשיתו אין תחלה הוא אחרון מבלי אחרית‬ ‫ותכלה יתברך ויתעלה לעולמי עד ולנצח נצחים‪.‬וחמשה עיקרים אלו נכללים באפיקורס השנוי במשנה לפי דעתי"‪.‬קדמותו‪" .‬‬ ‫פיהמ"ש )שם( מהעיקר הא' "ואין האחדות והאדנות אלא לו לבד הש"י‬ ‫שמו"‪ .‬מוכרח ממילא דרק לו ית' ראוי להתפלל כנ"ל‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪âì‬‬ ‫התפילה בעצם אלא ענין התפילה ר"ל הכרת כח ויכולת‪ .‬וז"ל ספר העקרים )מאמר שני פ"י( מבואר שאין בעולם מי שיפול עליו‬ ‫שם האחד שיהיה מובדל מכח מה שזולתו באמתות אלא האלוה ית' לפי שהוא‬ ‫לבדו מחוייב המציאות וכל הנמצאים זולתו אפשרי המציאות וישתתפו זה לזה‬ ‫באפשרות המציאות ואין מי שישתתף לו בחיוב המציאות ולא בדבר מן‬ .‬אחדותו‪ .‬וכל מה‬ ‫שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית"ש נתן ונותן להם כח שיפעלו‪ .‬ועיקרים י‪-‬יג בשכר מקיימי התורה‪(.‬‬ ‫ולפי"ז ממש"כ רבינו כאן דלא יתכן רק מצוי אחד דמציאותו מוכרח‬ ‫ומלבדו הכל נברא ברצונו‪ .‬ובזה כולל רבינו בפרק זה גם עיקר החמישי של הרמב"ם‪.

‬וכ"כ רד"ק ישעיה )מ‪:‬כו( לפרש מאמה"כ שאו מרום עיניכם וראו מי‬ ‫ברא אלה דבורא הכל לא יתכן להיות אלא אחד והכוכבים רבים א"כ הם‬ ‫ברואים עיי"ש‪.‬שלימותו‪ .‬‬ ‫וסיבה ראשונה בע"כ מוכרח המציאות )הרי לנו ג' – הכרח המצאו( דאם אין‬ ‫קלד‬ .‬‬ ‫‪ 54‬הנה היוצא לנו מכל דברינו הנאמרים‪ .‬והם‪ .‬הכרח המצאו‪ .‬דכל‬ ‫מסובב צריך סיבה‪ .‬באופן שאחד מכריח את השני עד שכולם‬ ‫מוכרחים‪ .‬והרי גם הסיבה צריך סיבה אחרת‪ .‬נמצא כלל הידיעות השרשיות האלה שש‪ .‬ותא חזי‪ :‬אמתת מציאותו ית' מוכרח מהרבה צדדים‪ .‬אמתת מציאותו‬ ‫ית'‪ .‬היותו בלתי נתלה בזולתו‪ .‬פשיטותו‪.‬אבל מציאות סיבות‬ ‫שאין תכלית למספרם בלתי אפשרי‪ .‬כי כל אלה הידיעות כולם‬ ‫תלויים זה בזה ונובעים זה מזה‪ .‬ומהם‪ .‬‬ ‫‪54‬‬ ‫ויחודו‪:‬‬ ‫הדברים ואפי' בשם הנמצא בלבד כי כבר בארנו שאי אפשר שיהיו שני‬ ‫מחוייבי המציאות ושאי אפשר לשכל לציירם שיהיו שוים מכל אופן‬ ‫ושהמציאות יאמר עליו ית' ועל זולתו בשתוף השם ואם כן אחדותו ית' אחדות‬ ‫גמורה שלא ישתתף לו שום נמצא ולא ישוה אליו בשום דבר ואחר שהתבאר‬ ‫שהאחד באמתות יאמר על הנמצא שלא ישוה אליו ולא ידמה אליו דבר‬ ‫והתבאר שמחוייב המציאות שנתאמת מציאותו במופת אין דומה לו ולא‬ ‫ישתתף לו שום נמצא בענין מן הענינים הוא מבואר שתואר האחד הנאמר עליו‬ ‫ית' כאלו הוא ענין שוללי ולא ענין חיובי ולזה לא יחייב רבוי בעצמותו ית'‬ ‫וזהו שנתבאר בתורה בפירוש שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד )דברים ו'(‬ ‫כלומר כי כמו שבבחינת היותו אלהינו רצה לומר ממציא כל הנמצאים והוא‬ ‫המופת הראשון שכתבנו יתחייב שיש מחוייב המציאות הוא לבדו עלת הכל‬ ‫ואין לו דומה בזה כמו שאמר הכתוב ואל מי תדמיוני ואשוה )ישעיה מ'( כי‬ ‫כולם הם עלולים זולתו כן מצד עצמו הוא אחד ואין שני דומה לו ואין זולתו‬ ‫מחוייב המציאות ורמז אל המופת השני שכתבנו וכאלו נתבאר בזה שענין‬ ‫האחדות הנאמר עליו יתברך הוא ענין שוללי לא ענין חיובי ולזה לא יתחייב‬ ‫רבוי בעצמותו לפי שאיננו תואר נוסף על העצמות עכ"ל ועיי"ש מאמר ב'‬ ‫פ"ב‪ .‬ולכן מוכרח שתכלה שלשלת הסיבות‬ ‫בסיבה ראשונה שהוא מקור וסיבה לכולם )הרי לנו א' – אמיתת מציאותו(‪.‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪ãì‬‬ ‫ז‪ .

‬‬ ‫דזולת זמן לא שייך מוקדם ומאוחר‪ .‫÷‪äì‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫מציאותו מוכרחת שוב צריך סיבה שיכריע מציאותו על העדרו‪ .‬ומה שאין לו סיבה בו תלוי מציאותו‪ .‬‬ ‫ת‪.‬ע‪.‬נ‪.‬ב‪.‬ומה שאין לו חסרון הוא שלם )הרי לנו‬ ‫ב' ‪ -‬שלימותו(‪ .‬הרי לנו ו' – יחודו(‪ .‬‬ .‬ו‪.‬גם א"א להיות בו שום חסרון‬ ‫דא"כ ה"ז גבול וגדר ושוב אינו פשוט‪ .‬ומה שלמעלה מן הזמן א"א להשתנות‪.‬ל‪.‬הרי הרכבתו סיבת מציאותו‬ ‫)הרי לנו ה' ‪ -‬פשיטותו(‪ .‬ומה שאין לו‬ ‫סיבה מוכרח להיות כולו פשוט דאילו הי' מורכב‪ .‬ומה שכולו פשוט א"א להיות שנים דא"כ הי' צריך‬ ‫לגדר שיגביל בין שניהם‪) .‬שוב אינו נופל תחת זמן‬ ‫דאל"כ הרי זמן יהיו סיבת מציאותו‪ .‬ש‪.‬ומה שאינו משתנה אינו מתפעל מזולתו‬ ‫)הרי לנו ד' – בלתי נתלה בזולתו(‪.

‬והמצריים רדפו אחרי‬ ‫ישראל אף לתוך היבשה בין כותלי הים סוף‪ .àîå‬‬ ‫‪é‬‬ ‫‪ãàðé‬‬ ‫‪ðòá .‬וצריך להבין‪ .‬אבל אחר‬ ‫קלו‬ .‬‬ ‫אבל מעכשיו הלא הדם היא דם בדרך הטבע וא"צ מעשה נס בכל רגע‬ ‫ורגע לקיים את המים להיות דם‪ .‬‬ ‫אבל אחר מעשה הנס מאז ולהלאה הלא המשכת מעשה הנס הוא ע"פ‬ ‫דרך הטבע‪ .‬ב( גם צ"ע לשון רעים האהובים‪ .äøå‬‬ ‫‪úä àé‬‬ ‫‪ä .‬יש‬ ‫להבין דלשון "שמח תשמח" כפולה ולכאורה הו"ל שמח או תשמח ולמה‬ ‫לי שניהם‪) .‬מאי קסברי‪.äëøáä‬‬ ‫‪:íé‬‬ ‫‪îå‬‬ ‫‪øî ï‬‬ ‫‪ëå‬‬ ‫‪ùä úøæ‬‬ ‫‪òá‬‬ ‫שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדך מקדם‪ .äáå‬‬ ‫‪øî äëøá óé‬‬ ‫‪ñå‬‬ ‫‪à .àìå‬‬ ‫‪ìé‬‬ ‫‪ää ãå‬‬ ‫‪áëì .íé‬‬ ‫‪øå‬‬ ‫‪ä úëøá .‬‬ ‫וכי עלה על דעתם שהקב"ה יעשה להם נס שישאר הים קרוע להם כדי‬ ‫שירדפו ישראל להשמידם? ומה עלה על לבם של המצריים לחשוב כי‬ ‫יצליח לפשוט יד במעשה ה' דקריעת ים סוף לאבד את עמו ישראל?‬ ‫וי"ל דטעו בזה המצרים שחשבו דקריעת ים סוף הי' כשאר כל‬ ‫הנסים‪ .‬דלמה דוקא קריעת ים סוף ולא שאר‬ ‫נסים‪ .‬הי' צריך למעשה נס להפך את הדם למים אח"כ‪ .‬שהרי בשאר הנסים‪ .‬אע"פ שהפכת המים לדם הי' ע"פ נס‪.äøå‬‬ ‫‪ùä óå‬‬ ‫‪ñá àúùäå‬‬ ‫‪.‬אלא דמעכשיו הוא דם ממש בטבע‪.‬‬ ‫ואפ"ל בהקדם מה דיש לפרש בהך דארז"ל )סנהדרין כ"ב ע"א(‬ ‫קשה לזווגם כקריעת ים סוף‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫‪å‬‬ ‫÷‪ì‬‬ ‫‪úàæ.‬דרעים היינו אהובים‬ ‫לכאורה דאין ריע שנוי אלא אהוב‪.‬אע"פ שנעשה נס שלא ע"פ דרך הטבע‪.‬איזה שמחה‬ ‫מיוחדת הי' לו אדם הראשון בגן עדן דליתא בכל זווג דעלמא אשר‬ ‫דוקא בשמחתם מברכים החו"כ‪.‬במכת דם‪ .‬‬ ‫)ג( גם צ"ב הדמיון לשמחת יצירך בגן עדן מקדם‪ .‬‬ ‫ואדרבה‪ .‬וי"ל דהנה יש להבין דבקריעת ים סוף רדפו המצריים את ישראל‬ ‫אף אחרי שקרע להם הים והי' ליבשה בתוכו‪ .‬ולדוגמא‪ .

‬שסברו דמאחר שקרע‬ ‫להם את הים‪ .‬ולכן המצירים זממו לעשות לרדוף אחרי ישראל גם ביבשה בתוך‬ ‫הים‪ .‬והילוכם בתוכו יהיה ע"פ‬ ‫דרך הטבע ממש‪.‬הים כמנהגו נוהג להיות קרוע ועומד‪ .‬שהרי‬ ‫כשם שקריעת ים סוף הי' צריך לנס לא רק לעשותה אלא גם לקיימה‬ ‫בכל רגע ורגע‪ .‬כי משונה היא קריעת ים סוף משאר‬ ‫כל הנסים‪ .‬אלא טבע המים בכל‬ ‫העולם נשתנה לפי דעתם‪ .‬ומשום כך מצינו דכשחזרו‬ ‫המים לדם אמר ה' למשה לעשות עוד מעשה נס להפוך הדם למים‪.‬כי לדעתם לא הי' צריך למעשה נס לסייעם בזה‪ .‬‬ ‫משא"כ אחר קריעת ים סוף לא הי' צריך לנס חדש‪ .‬ולא רק הים‪ .‬הי' צריך לנס גם לקיים את הקריעה בכל רגע ורגע שיעמוד המים‬ ‫כחומה בצורה שלא יפול עליהם את הגל‪ .‬‬ ‫ובזה נוכל לפרש לשון הברכה "שמח תשמח" ו"רעים‬ ‫האהובים"‪ .‬מלבד הנס שהי' צריך לקרוע את‬ ‫הים‪ .‬רק לסילוק הנס‬ ‫הנוכחי‪.‬שהרי בקריעת ים סוף‪ .‬‬ ‫וזה י"ל קשה זווגו של אדם "כקריעת ים סוף" דייקא‪ .‬הלא מעכשיו זה יהיה טבע הים להיות קרוע וא"צ נס‬ ‫לקיים את קריעתו בכל רגע ורגע‪ .‬כי מאז שנקרע‬ ‫הים‪ .‬‬ ‫אבל טעו בזה המצרים‪ .‬כי כל המים בכל העולם נקרע יחד עם הים‬ ‫סוף‪ .‬‬ ‫וכמו כן חשבו המצריים בקריעת ים סוף‪ .‬דהנה יעו' ס' רוח חיים עמ"ס אבות )פ"ו( שכ' לפרש הך‬ ‫דתנן התם כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה וגו' נקרא ריע‬ .‬‬ ‫ושיזכו לשלום ושלוה בביתם כל ימיהם בעז"ה‪.‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫‪æ‬‬ ‫÷‪ì‬‬ ‫שנתהפך המים לדם לא הי' צריך למעשה נסים לקיים את הדם בכל רגע‬ ‫ורגע‪.‬גם הנס הנצרך לזווגו של אדם היא לא רק לעשות הזווג‬ ‫לכתחילה אלא גם לקיימו אח"כ בכל עת ורגע לעולם שלא ישבר ח"ו‪.

‬דהו"ל סתם "שישמחו"‪ .‬דזה טבע‬ ‫בני אדם דע"י גודל הרגילות לשבת תמיד גם יחד באים לידי שנאה‪.‬וזהו הלומד תורה לשמה נקרא ריע אהוב להקב"ה עיי"ש‪.‬שיתן משכנו בתוכנו תמיד אבל מ"מ לא תגעל נפשו‬ ‫בנו‪ .‬שהרי החו"כ יתנו משכנותם זה עם זו ולכן צריכים‬ ‫ברכה שלא יהיו ח"ו בגדר פן ישבעך שהוא גדר סתם רעים אלא רעים‬ ‫אהובים לעולם‪ .‬‬ ‫דהנה נדרש כפל לשון כזה להיות מורה על חזרת דבר וכפולו‪ .‬וכמו כן הכא נדרוש‬ ‫"שמח תשמח" שמחה אחר שמחה לעולם‪ .‬דבבו"ד‪ .‬ע"פ מאמה"כ )משלי כ"ה( הוקר רגליך מבית רעך וגו'‪ .‬‬ ‫אבל כ"ז רק ב"רעים"‪ .‬גם צ"ב מש"כ‬ ‫קלח‬ .‬צריך להרחיק מחבירו פן ישבעך וישנאך‪.‬ממש"כ רש"י בכתובות )ח' א'( לפרש ברכת שמח‬ ‫תשמח‪ .‬‬ ‫משא"כ הקב"ה‪ .‬כמו‬ ‫"הוכיח תוכיח" אפילו מאה פעמים )ב"מ לא‪ . .‬‬ ‫ומיושב ממילא גם מה שאומרים שמח תשמח בכפל הלשון‪.‬‬ ‫ויובן לפי"ז הא דמברכין החתן והכלה שיהיו "רעים האהובים"‬ ‫ולא רעים סתמא‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪çì‬‬ ‫אהוב‪ .‬שהק' הרמב"ן דמה צ"ל ולא תגעל‬ ‫נפשי אתכם‪ .(.‬וז"ל ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב עכ"ל‪ .‬ומה הוה אמינא דתגעל נפשו של ה' אם בחוקותיו נלך?‬ ‫אך לפי כל הנ"ל י"ל דחידש לנו הקרא דשכינת ה' בתוכנו איננו‬ ‫כמו שכונת בו"ד‪ .‬אבל "רע אהוב" אינו כן אלא כל המוסיף קורבה‬ ‫מוסיף אהבה‪ .‬ויש‬ ‫לעיין במש"כ שיצליחו בשמחה‪ .‬‬ ‫ולפי"ד י"ל קשיית הרמב"ן עה"כ )ויק' כו‪:‬יא( ונתתי משכני‬ ‫בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם‪ .‬כדרך רעים האהובים ולא‬ ‫רעים סתמא‪.‬‬ ‫וראיה לזה‪ .‬כי נקראים רעים אהובים ודו"ק‪.‬וכמו קריעת י"ס שהי' צריך לנס וברכה לקיימו לעולם‬ ‫אף אחר עשייתו ודו"ק‪.

‬לא מיקרי מצליח‪.‬ש"הצלחה" פירושו רווח בסוף‬ ‫ולא רק לשעה‪ .‬טו( טוב לב‬ ‫משתה תמיד‪ .‬ששמחתם תמשך לעד‪ .‬וא"כ יש לתמוה בראותינו אדם וחוה שלא הי'‬ ‫עמהם שום איש אחר זולתם וא"כ בודאי שהי' להם ברכה מיוחדת של‬ ‫שמחה יותר משאר בני"א מחמת גודל סכנת השנאה ביניהם‪ .‫‪å‬‬ ‫‪îù êøáúéàøå‬‬ ‫‪áá :ï‬‬ ‫‪å‬‬ ‫‪ùàø÷ øô‬‬ ‫÷‪èì‬‬ ‫"טוב לב" דמה כוונתו בזה‪ .‬אלא דהנה כתיב )משלי טו‪.‬כי זה גדר "טוב לב"‬ ‫שממשיך המשתה "תמיד"‪.‬שזה גדר טוב לב משתה תמיד‬ ‫כנ"ל ודו"ק‪.‬דמי שמרויח לשעה ואח"כ יאבד לו‪ .‬ונראה דכוונתו דע"י מדת ה"טוב‬ ‫לב" נוכל להמשך שמחה של פורים לכל השנה‪ .‬‬ ‫ורק מי שירויח בסוף נקרא מצליח‪.‬‬ ‫שישמחו גם ב"סוף היום" – וטוב לב‪ .‬דברכת שמח תשמח מובנו שהחו"כ יהיו בגדר‬ ‫רעים אהובים‪ .‬וזה גדר טוב לב משתה תמיד‪.‬‬ ‫ומעכשיו נוכל להבין גם הדמיון לאדם וחוה בגן עדן )"כשמחך‬ ‫יצירך בגן עדן וגו'"(‪ .‬דכוונתו כמו שנ"ל‪ .‬שאם צריך אדם להתרחק מחבריו‬ ‫פן ישבעך וגו'‪ .‬‬ .‬ששמחתם‬ ‫הי' גדול כ"כ שלא באו לידי שנאה למרות שלא הי' בכל העולם אלא‬ ‫שניהם בלבד‪.‬‬ ‫וזה מש"כ רש"י שיצליחו בשמחה – ר"ל ששמחתם יהיו לעד‪.‬‬ ‫ומובן ממילא כוונת רש"י שהחתן וכלה יצליחו בשמחה וטוב‬ ‫לב‪ .‬‬ ‫ומובן גם בזה לשון "שיצליחו" שכ' רש"י‪ .‬וכ' הרמ"א סוף הל' פורים )סי' תרצז( וז"ל י"א שחייב‬ ‫להרבות במשתה ושמחה בי"ד שבאדר ראשון )טור בשם הרי"ף( ואין‬ ‫נוהגין כן מ"מ ירבה קצת בסעודה כדי לצאת ידי המחמירים )הג"מ בשם‬ ‫סמ"ק( וטוב לב משתה תמיד עכ"ל‪ .‬‬ ‫בודאי יבא לידי שנאה‪ .‬שהרי זה ודאי‪ .‬כ"ש דאם יש לו לאדם רק חבר אחד אשר כל ימיו הוא‬ ‫דבק לו בלי הפסק ואין לו שום נברא אחר לקנות לעצמו לחבר זולתו‪.

‬‬ ‫קמ‬ .‬וזה רק ע"י "רעים האהובים" – ולא "רעים" סתמא – "כשמחך‬ ‫יצירך בגן עדן" – שיהיה להם ברכה כמו שהי' לאדם בגן עדן‪ .‬שמח תשמח" – כפל הלשון ר"ל בחינת טוב לב משתה‬ ‫תמיד‪ .‫‪_êøãì äãö‬‬ ‫÷‪î‬‬ ‫וזה‪" .‬שאהבתו‬ ‫לא יתמעט ע"י התדבקותו לחוה תמיד‪.