‫יעקב צבי פייט‬

‫בענין מחיקה באוכלין‬
‫כתב המרדכי )פרק כלל גדול סי' שסט( שנשאל לרבינו מאיר‬
‫בענין עוגות התינוקות שכתובין עליהן אותיות‪ ,‬איך אוכלים אותם‬
‫התינוקות בשבת‪ .‬ותירץ דהוי רק איסור דרבנן של מחיקה מאחר דלא על‬
‫מנת לכתוב הוא‪ ,‬ואין צריך להפריש הקטן היכא דלא ספינן ליה בידים‪.‬‬
‫יוצא עכ"פ שלדעת המרדכי יש איסור דרבנן של מחיקה באכילת‬
‫עוגה שיש עליה אותיות‪ .‬וכן פסק הרמ"א )סי' שמ ס"ג( שאסור לשבור‬
‫עוגה שכתב עליה כמין אותיות משום דהוי מחיקה‪ ,‬אף שאינו מתכוין אלא‬
‫לאכילה‪) .‬ויש להעיר שכתב הרמ"א לשון 'לשבור' עוגה‪ ,‬דמשמע שמותרת‬
‫באכילה אלא דרק אסור לחתוך חתיכות‪ .‬וזה שונה מלשון 'אכילה' של‬
‫המרדכי‪ ,‬וסבר המרדכי בכל אופן דאסור מדרבנן‪(.‬‬
‫דנו בו האחרונים בענין זה‪ ,‬ויש כמה סברות להקל בדבר‪.‬‬

‫א‪ .‬דרך אכילה‬
‫עיין בט"ז )סי' שמ ס"ב( שנשאר בצ"ע על דין זה‪ .‬והיינו טעמא‪,‬‬
‫דכמו שבמלאכות בורר וטוחן מותרת המלאכה בדרך אכילה‪ ,‬כמו"כ בנידון‬
‫דידן‪ .‬ונראה דכונתו היא שאף כאשר בורר וטוחן מיד קודם אכילה‪ ,‬נחשב‬
‫דרך אכילה‪ .‬וכן הוא דאין איסור מוחק כאשר חותכים לפרוסות‪ ,‬כיון דהוי‬
‫דרך אכילה‪.‬‬
‫ואפשר לדחות ולומר שרק נחשב דרך אכילה כאשר המחיקה הוי‬
‫בפה ולא קודם האכילה עצמה‪ .‬וא"כ יהיה מותר לאכול כל העוגה עם‬
‫האותיות‪ ,‬אבל אסור לחתוך את העוגה לחתיכות‪.‬‬
‫ובחזון איש )סי' סא אות א( דחה סברא זו מטעם אחר‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫דאכילה התמידית היא דרך ברירה ודרך טחינה ולא חייל עליה שם עובדא‬
‫ועמל מלאכה וכו'‪ ,‬אבל אין אכילה התמידית דרך מחיקה‪ .‬ומלאכת מחיקה‬
‫שפיר מלאכה היא דרך אכילה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬כלומר‪ ,‬ההיתר של דרך אכילה אינה‬
‫בית יצחק ל"ז ● תשס"ה‬

‫יעקב צבי פייט‬

‫‪201‬‬

‫שייכת לכל המלאכות‪ ,‬אלא רק שייך למלאכות שבדרך כלל נחשבים כחלק‬
‫מאכילה‪ ,‬משא"כ במחיקה‪.‬‬

‫ב‪ .‬כתב בגוף האוכלין‬
‫עיין בדברי המג"א )סי' שמ ס"ו( שג"כ נשאר בצ"ע על פסק‬
‫הרמ"א‪ .‬והיינו טעמא‪ ,‬דהרי אם אסור לשבור אותיות ג"כ הוי אסור לשבור‬
‫צורות‪ ,‬מאחר דחייבים משום כותב כאשר עושים צורה‪ .‬ולכאורה קושייתו‬
‫היא שא"א לומר שאסור לשבור צורה בעוגה‪ ,‬דמצינו בגמ' פסחים‬
‫שיוצאין בסריקין מצויירין‪) .‬כן מקשים כמה אחרונים‪(.‬‬
‫ומביא המג"א חילוק של הר"ש הלוי שרק אסור לשבור אותיות‬
‫על עוגה כאשר הכתיבה היא מדבר אחר‪ ,‬אבל כאשר הכתיבה היא חלק‬
‫מגוף העוגה‪ ,‬מותר הוא לשבור הצורה‪ .‬וצ"ל שבסריקין המצויירים‪ ,‬היו‬
‫הצורות בגוף המצות‪ .‬ונשאר המג"א בצ"ע‪.‬‬
‫ולכאורה כונת המג"א )דנשאר בצ"ע( היא שמנין לנו לחלק? הרי‬
‫חייבים משום כתיבה כאשר עושים צורה בגוף העוגה‪ ,‬וא"כ למה אין חיוב‬
‫משום מוחק‪.‬‬
‫ומסביר החזו"א )סי' סא ס"א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דצורה על הלחם לא חייל‬
‫עליה שם צורה אלא זהו תמונת הפת‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ובערוך השלחן כתב )סי' שמ‬
‫סע' כג( שאין העולם נזהר בזה‪ ,‬ואפשר דהיינו טעמא‪" ,‬שכל האותיות ‪...‬‬
‫הם מהעיסה עצמה וכו'‪ ,‬ובודאי לא שייך שם כתיבה דהוא ג"כ מאכל"‪.‬‬
‫משמע מדבריהם שלא שייך כתיבה באוכלים‪ ,‬ועדיין צ"ע בטעם הדבר‪.‬‬
‫ובספר שמירת שבת כהלכתה )פי"א הע' לא( כתב בשם הגרשז"א‬
‫זצ"ל דהיה נראה דכמו ששובר אדם חבית וקורע עור ע"פ החבית כדי‬
‫להוציא אוכל‪ ,‬ג"כ שרי לפתוח חבית אע"פ שמוחק אותיות‪ .‬א"כ מותר גם‬
‫לחתוך עוגה לאוכלה‪ ,‬אף שמוחק האותיות‪ .‬אבל דחה דבריו מכיון‬
‫שהחמירו כל האחרונים וכתב שרק התירו דבר דומה לשבירת אגוזים‪ ,‬אבל‬
‫ענין מחיקה לא שייך לשבירת אגוזים‪ ,‬וא"כ לא התירו בזה‪ .‬וז"ל‪ ,‬ומעתה‬
‫י"ל דכל זה דוקא באותיות שעל החבית או ע"ג העוגה אבל אותיות שהן‬
‫ממש מהעוגה עצמה והוה דומה לאגוז עצמו‪ ,‬בזה אין אסור מלאכה של‬
‫מחיקה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הרי שגם הרב שלמה זלמן סבר לחלק כמו הר"ש הלוי‪,‬‬

‫‪202‬‬

‫בענין מחיקה באוכלין‬

‫וכנראה הבין שכאשר האות או הצורה הוא חלק מהעוגה עצמה‪ ,‬דומה הוא‬
‫‪1‬‬
‫לקליפת אגוז ומותר‪.‬‬

‫ג‪ .‬פסיק רישיה בתרי דרבנן‬
‫דעת הדגול מרבבה על המג"א )שם( היא דאפילו לדעת המג"א‬
‫שאוסר בפסיק רישא בדרבנן‪ ,‬מ"מ בפסיק רישא ותרי דרבנן מותר‪ .‬וכאן‬
‫הוי "מקלקל וכלאחר יד כי אין דרך מחיקה בכך ומכ"ש אם אין שובר בידו‬
‫רק בפיו דרך אכילתו וגם אסור דרבנן שאינו ע"מ לכתוב‪ ".‬ולכן מותר אם‬
‫אינו מתכוון אפילו פסיק רישא‪ .‬וכתב שבאמת כל האחרונים תמהו על דין‬
‫זה‪ .‬אבל לא רצו להקל כי יצא מפי מהר"ם מרוטנבורג‪ .‬אבל כתב שיש‬
‫ליישב שמקרה של המהר"ם היה כאשר מחקו האותיות בכונה לסגולה‪.‬‬
‫]ועיין בספר ‪) Shabbos Home‬ח"א עמ' ‪ ,52‬הע' ‪ (18‬שלפי הדגול מרבבה‬
‫מותר לקרוע נייר‪ ,‬אף אם קורע אותיות ע"י קריעתו‪[.‬‬
‫מיהו‪ ,‬כתב החזו"א )סי' סא אות א(‪ ,‬וז"ל‪ ,‬שעיקר ההיתר דתרי‬
‫דרבנן אינו מוכרע ואין לו מקור בגמרא‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וגם במ"ב )סי' שמ ס"ק יז(‬
‫לא רצה להקל כדעת הדגול מרבבה אלא כאשר שובר האותיות בפיו דרך‬
‫אכילה‪ ,‬ונראה דלא מתיר בפסיק רישא בתרי דרבנן‪.‬‬
‫עיין בשו"ת יביע אומר )ח"ד סי' לח אות יג( שמתיר חתיכת‬
‫העוגות דס"ל דפסיק רישא דלא ניחא ליה בתרי דרבנן מותר‪.‬‬

‫ד‪ .‬היתר שבירה מחמת היכולת להחזיר החלקים‬
‫ובשו"ת הרמ"א )סי' קיט( דן בפתיחת ספרים שנכתב עליהם‬
‫אותיות מבחוץ על חודי הדפים‪ .‬וכתב שמותר "הואיל ועומד לפתוח‬

‫‪ 1‬אכן לכאורה יש להקשות על דבריו‪ ,‬דהרי בשובר אדם חבית וקורע עור ע"פ‬
‫החבית‪ ,‬החבית בטל לגבי מה שבפנים והוי כקליפה שבטל לאגוז‪ .‬משא"כ בנידון‬
‫דידן‪ ,‬דקשה לומר שצורה של עוגה בטל לעוגה עצמה‪ .‬וצ"ע‪.‬‬

‫יעקב צבי פייט‬

‫‪203‬‬

‫ולנעול"‪ ,‬ולכן אין דרך מחיקה בכך‪ .‬וכתב שם‪ ,‬וז"ל‪ ,‬ולא דמי לעוגה‬
‫שכותבים עליה אותיות דאסור לשברן‪ ,‬דהואיל ואכלן קא עביד מעשה‬
‫דא"א לחזר ולקרבן‪ .‬אבל אם היה מפרידן זה מזה וחזר וקרבן‪ ,‬אפשר דשרי‬
‫דקריבה לאו מעשה הוא‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫משמע דלא סובר כדעת הט"ז‪ ,‬הדגול מרבבה‪ ,‬והמ"ב )דשפיר‬
‫דמי כאשר הוי דרך אכילה(‪ .‬אדרבא‪ ,‬משמע דסובר שכאשר אוכלים‬
‫האותיות‪ ,‬היינו מחיקה ממש כיון דהאותיות אינן נשארין בעולם‪ .‬משא"כ‬
‫חתיכת העוגה‪ ,‬דהוי רק פרידת האות ואפשר לקרבן יחד אח"כ‪ .‬נמצא‬
‫שלדעת הרמ"א מותר לחתוך העוגה לחתיכות אבל אסור לאכלה‪ .‬וצ"ל‬
‫דכונת הרמ"א במש"כ )סי' שמ ס"ג( ד'אסור לשבור'‪ ,‬היא לאכול‪.‬‬

‫ה‪ .‬חסרון הכנת מקום לכתיבה במחיקה זאת‬
‫וצריך ביאור עוד על שיטת המרדכי והרמ"א‪ ,‬דהרי מלאכת מוחק‬
‫הוא כאשר מכינים מקום לכתיבה ע"י העברת אות או דיו ממקום זה‪ .‬ואף‬
‫כאשר הוי רק איסור מדרבנן )דהיינו מחיקה שלא ע"מ לכתוב(‪ ,‬עכ"פ‬
‫מעבירים האות מהמקום אלא דלא מתכונים לכתוב עוד‪.‬‬
‫וכן כתב הרא"ש )פ"ז אות ט(‪ ,‬על דברי התוספתא‪ ,‬שחייבים‬
‫במלאכת מוחק אף כאשר לא מחק ב' אותיות אלא טשטוש דיו על מקום‬
‫הראוי לב' אותיות‪ .‬וז"ל הרא"ש‪ ,‬ועיקר החיוב בשביל מחשבת הכתיבה‪,‬‬
‫הלכך אפילו טשטוש דיו נמי‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וכן כתב בשו"ת מהרש"ג )סי' מא( לפרש דברי הרמב"ם שפסק‬
‫כן‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫ונ"ל דמזה מוכח דמלאכת מחיקה הנמסר לנו בהלממ"ס‬
‫בין הל"ט מלאכות של שבת עיקר כונת המלאכה הוא‬
‫שלא יתקן ויעשה מקום בשבת שיהיה ראוי לכתוב שמה‬
‫ב' אותיות וכו'‪ .‬ומינה נמי נראה ‪ ...‬דכל מחיקה שאינה‬
‫על אופן זה לא נכנס כלל תחת סוג מלאכת מחיקה‪.‬‬
‫ועפ"ז התיר עשון סגריות ביו"ט‪ ,‬אף שמוחק אותיות על הסגריות‪ .‬וכן‬
‫התיר לקנח ידים בנייר שנכתב עליו אותיות‪.‬‬

‫‪204‬‬

‫בענין מחיקה באוכלין‬

‫וכתב בספר הר צבי )טל הרים‪ ,‬מלאכת מוחק(‪ ,‬בשם הגרשז"א‬
‫בענין עשון סגריות ביו"ט‪ ,‬וז"ל‪ ,‬דמוחק שלא ע"מ לכתוב דאסור מדרבנן‬
‫מ"מ עושה מקום לכתוב בעינן אבל בנ"ד שנשרף ונעשה אפר דאינו ראוי‬
‫לכתיבה אינו אסור‪ ,‬עכ"ל‪] .‬וכתב בהר צבי דצ"ע בזה‪ .‬ובהערות טללי שדה‬
‫)שם( כתב שיש להקשות על חידוש זה מדברי הרמ"א )סי' שמ ס"ג( שכתב‬
‫דאסור לשבור עוגה‪ [.‬ועיין עוד באור שמח )סי' כג אות ב( שכתב‪ ,‬וז"ל‪,‬‬
‫אבל כאן במבעיר שיקרא סותר לא שמענו והוי כמבעיר ספר האם נאמר‬
‫דחייב משום מוחק‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫ומכל הנ"ל יש להקשות שכאשר חותכים אות על עוגה‪ ,‬לא הוי‬
‫דומה למלאכה כלל כי רק מפרידים חצי אות אחת מחצי השני‪ .‬הרי כל‬
‫האות עדיין נמצא על מקום הכתיבה ולא הוכן המקום לכתיבה בכלל‪.‬‬
‫]אבל לא ראיתי קושיא זו בדברי האחרונים‪ ,‬וצ"ע‪[.‬‬
‫ולולא דמסתפינא‪ ,‬היה נ"ל לומר שבמקרה של המרדכי היו‬
‫אוכלים האות מעל גבי העוגה‪ ,‬ולכן מכינים מקום העוגה לכתיבה )ע"י‬
‫הסרת האות(‪ .‬ואפשר דהיינו כונת הרמ"א )בתשובותיו( שכתב דמותר‬
‫לחתוך האותיות אבל אסור לאכול העוגה‪] .‬וכמובן זה הוי אוקימתא גדולה‬
‫בדברי המרדכי‪ ,‬וצ"ע‪[.‬‬
‫ועוד יש לפרש דיש מחלוקת הראשונים בענין הגדרת מלאכת‬
‫מוחק‪ .‬לפי הרא"ש והרמב"ם מלאכת מוחק הוי רק כאשר מכינים מקום‬
‫לכתיבה )כמש"כ לעיל(‪ .‬ואילו לפי המרדכי ומהר"ם מרוטנבורג‪ ,‬כל‬
‫שבירת או הריסת אות הוי מוחק‪ .‬אבל קשה‪ ,‬דהרי פסק השו"ע )סי' שמ‬
‫ס"ג( דאסור למחוק טשטוש דיו שיש בו מקום ב' אותיות‪ ,‬ולא חלק עליו‬
‫הרמ"א‪ .‬וצ"ל דסובר הרמ"א דיש לחשוש לחומרא לב' הסברות או דיש ב'‬
‫דינים במחיקה‪.‬‬

‫ו‪ .‬אין כתיבה באוכלים כלל‬
‫בשו"ת מהרש"ג )סי' מא( מביא עוד ב' טעמים להקל בנידון‬
‫דידן‪ .‬א'‪ ,‬הכתב נעשה מתחילה שלא להתקיים כלל‪ ,‬ולכן לא הוי מוחק‬
‫בכה"ג‪ .‬אך צ"ע כיון דעכ"פ יש איסור דרבנן לכתוב ולמחוק כך‪ .‬ב'‪ ,‬כמו‬

‫יעקב צבי פייט‬

‫‪205‬‬

‫שאין צביעה באוכלים‪ ,‬הוא הדין דאפשר לומר שאין כתיבה ומחיקה‬
‫באוכלים‪.‬‬
‫ונראה דאין זה דומה ממש למש"כ החזו"א והערה"ש להתיר‬
‫עוגה עם אותיות בצורת העוגה כשכתבו שלא חל על זה שם כתיבה אלא‬
‫שם מאכל‪ .‬והיינו טעמא‪ ,‬שהם רק רצו לומר כן כאשר האות הוא בצורת‬
‫העוגה‪ .‬אבל לא ס"ל כן כאשר הוי הכתיבה ע"י דבר אחר‪ .‬ואם הסברא‬
‫נכונה דאין כתיבה באוכלים‪ ,‬למה לי לחלק בין ב' אופני הכתיבה‪ .‬ונראה‬
‫שלא רצה לחלק המהרש"ג‪.‬‬
‫ובמ"ב )סי' שמ ס"ק יז( כתב שאין לסמוך על הדגול מרבבה אלא‬
‫כאשר אוכל העוגה בפיו בלי לשבור מקום האותיות ביד‪ .‬גם כתב )שם ס"ק‬
‫טז( כר"ש הלוי שמותר לשבור האותיות כאשר האות הוא חלק מצורת‬
‫העוגה )שלא כדעת המג"א שנשאר בצ"ע(‪.‬‬
‫וכתב בשמירת שבת כהלכתה )פ"ט הל' מח( שמותר לחתוך בין‬
‫אותיות‪ ,‬ואף דלענין מחיקת השם הוי אסור‪ ,‬סובר הגרשז"א שאין להביא‬
‫ראיה משם‪ ,‬דלענין מחיקת השם צירוף האותיות עושה שם ה'‪ ,‬ואילו לענין‬
‫כתיבה בשבת כל אות עומד בנפרד‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful