You are on page 1of 4

‫בחווה פראית על הר חשוף ליד ראש‬

‫פינה גרה לבדה מתי ינאי‪ .62 ,‬היא מגדלת‬
‫סוסים ועדרי בקר‪ ,‬מארחת מבקרים‬
‫בגלריית האמנות שלה‪ ,‬ובעיקר מגוללת‬
‫את סיפורי הגבורה של בעלה‪ ,‬עודד ינאי‪,‬‬
‫מוותיקי השומרים ומראשי המסתערבים‪,‬‬
‫שנפטר לפני שלוש שנים בגיל ‪ .87‬איך‬
‫הפך ליקיר הבדואים‪ ,‬איך נשלח למשימות‬
‫בשליחות דיין‪ ,‬ואיך בנה את הבית במו‬
‫ידיו מפחים וקרשים‪ .‬סיפור אהבה גלילי‬
‫אמירה לם ‪ //‬צילומים‪ :‬אפי שריר‬

‫שלט קטן על הכביש שבין חצור הגלילית לאיילת השחר‬
‫מפנה אותך לחוות ינאי‪ ,‬סמוך לראש פינה‪ .‬צריך להיות אופטי־‬
‫מי כדי לנהות אחריו בדרך שמתפתלת בין שבילי עפר‪ ,‬גדרות‪,‬‬
‫מטעי אגסים וגבעות חשופות‪ .‬מי שבכל זאת לוקח שם שמאלה‬
‫על הכביש מגיע לחצר עם עצי זית‪ ,‬גפן ושיחי ורדים‪ ,‬לבית‬
‫אבן עם חלונות כחולים‪ ,‬לגלריה עמוסת חפצים‪ ,‬לעדרי בקר‬
‫וסוסים‪ .‬ובעיקר הוא מגיע למתי ינאי‪ ,‬שגרה כאן לבד על ההר‬
‫הזה‪ ,‬עליו בנה עודד‪ ,‬בעלה המנוח‪ ,‬את הבית במו ידיו‪.‬‬
‫עודד ינאי‪ ,‬השומר הוותיק‪ ,‬בן נהלל‪ ,‬היה מראשוני המס־‬
‫תערבים‪ .‬במשך שנים נכרך אחריו ואחרי פרסות סוסתו‬
‫הדוהרת שובל של סיפורי גבורה וריגול‪ .‬הוא עצמו‬
‫מיעט לדבר בהם‪ .‬רק בשנים האחרונות לחייו היו מגי־‬
‫עים לחווה אנשי מודיעין צעירים במסגרת ההכשרה‬
‫שלהם‪ ,‬יושבים סביב ינאי‪ ,‬והוא היה מספר להם בקולו‬
‫הנמוך‪ ,‬בשפה מתובלת בערבית‪ ,‬על הקשרים שהיו לו‬
‫עם הבדואים משני עברי הגבול‪ ,‬על סודות שנלחשו‪,‬‬
‫על גופה שנזרקה לבאר‪ ,‬על אמון‪ ,‬על נקמה‪.‬‬
‫לפני שלוש שנים נפטר בגיל ‪ ,87‬ועכשיו מגי־‬
‫עים אנשים אחרים לחווה — תושבים מהגליל‪ ,‬יאפים‬
‫מתל אביב‪ .‬הם באים קצת בשביל הגלריה של מתי‬
‫וקצת כדי לשמוע את סיפוריו‪ .‬ומתי ‪ -‬שעודד קרא‬
‫לה מתילדה או מיתיה — מושיבה אותם עם תה צמ־‬
‫חים ועוגיות ביתיות ומספרת להם עליו ועל‬
‫חבריו‪ ,‬גיורא זייד‪ ,‬אביגדור יוסיפון וחיימקה‬
‫לבקוב‪ ,‬שקבורים עכשיו זה לצד זה בקברות‬

‫"אבו נור‪ ,‬ככה הבדואים קראו לו"‪ .‬עודד ינאי ז"ל‬

‫‪ 7 | 72‬ימים | כ"ה באייר תשס"ח ‪30.5.2008‬‬

‫"עודד לא היה רוצה שיקום‬
‫פה הילטון או שרתון‪ .‬הוא היה‬
‫רוצה שיישאר ככה‪ ,‬פראי‬
‫עם גג האסבסט שמתחבר‬
‫לסלעים האפורים"‪ .‬מתי ינאי בחווה‬

‫כ"ה באייר תשס"ח ‪ 7 | 30.5.2008‬ימים | ‪73‬‬

‫"היה בינינו הבדל של ‪ 29‬שנים‪ ,‬אבל בנשמה הוא היה ילד“‪ .‬הזוג ינאי‬

‫"החברים הבדואים ממשיכים לבוא לבקר"‪ .‬מתי בגלריה‬

‫השומרים‪" .‬היום כבר לא מוצאים‬
‫אנשים כאלה‪ ,‬כבר שכחו אפילו‬
‫שהיו פעם"‪ ,‬היא אומרת‪ .‬ההיצמדות‬
‫לבית הזה‪ ,‬מסבירה מתי‪ ,‬היא בעצם דרכה‬
‫להיצמד ולהמשיך את האיש שלה שמת‪.‬‬

‫אני מחפש מלכה‬

‫‪ 7 | 74‬ימים | כ"ה באייר תשס"ח ‪30.5.2008‬‬

‫"היה לו משפט‪ ,‬אני לא יודע אם יש עוד יהודי‬
‫אחד בארץ ישראל שיש לו קשרים כל כך טובים‬
‫עם הערבים כמוני'‪ .‬אבל בשנים האחרונות לא‬
‫התעניינו בהם‪ .‬לדעתי זו הייתה החמצה"‬

‫האימאם של הכפר הבדואי טובא זנגריה )מימין( סופד לעודד בהלוויה ב‪2005‬‬

‫עת למה אמרתי את זה‪ ,‬ככה המילים ברחו‬
‫לי מהפה‪ .‬חזרתי לתל אביב נרעשת ונפע־‬
‫מת‪ ,‬והחבר שהיה לי אז אמר לי‪ ,‬׳מה קרה‬
‫לך? משהו השתנה בך׳‪ .‬אמרתי‪ ,‬׳לא יודעת‬
‫מה קרה לי‪ .‬אני מבולבלת׳‪ ,‬אבל בעצם כבר‬
‫ידעתי ששום דבר בחיים שלי לא יהיה כמו‬
‫שהיה‪ ,‬הרגשתי שאני הולכת לשנות את חיי‪,‬‬
‫נקודה‪ .‬ידעתי שהחיזור יבוא‪ .‬ועודד באמת‬
‫התחיל להגיע לגלריה באופן קבוע‪ ,‬בדרך‬
‫לנגב‪ .‬ובדרך חזרה‪ .‬הוא עדיין לא ידע שיש‬
‫לי בן זוג‪ ,‬והזמין אותי להצטרף אליו למצ־‬
‫דה‪ .‬בהתחלה לא נעניתי לחיזורים‪ .‬הייתי‬
‫כלואה בתוך הקשר הקודם שלי‪ ,‬אבל הלב‬

‫צילום‪ :‬עמית מגל‬

‫מתי‪ ,62 ,‬הגיעה לכאן לגמרי במקרה‬
‫לפני ‪ 22‬שנה‪ ,‬כשעוד הייתה לה גלריה‬
‫בדרום תל אביב‪ ,‬ליתר דיוק שעטנז של‬
‫גלריה אתנית ובית תה שמשוררים הקריאו‬
‫שם את שיריהם‪ .‬בין אלו שהזדמנו למקום‬
‫הייתה הציירת נירה ששון מקיבוץ איילת‬
‫השחר‪ ,‬שהתחברה איתה ולימים שיכנעה‬
‫אותה לבוא לבקר אותה בגליל‪" .‬היה לי אז‬
‫חבר‪ ,‬היינו יחד עשר שנים‪ ,‬הייתי אז בת ‪,40‬‬
‫וחשבתי שהחיים שלי מסודרים"‪ ,‬משחזרת‬
‫מתי‪" .‬נירה אמרה לי שהיא הולכת להכיר‬
‫לי את האנשים הכי גזעיים שיש בגליל‪,‬‬
‫ושנתחיל מעודד ינאי‪ ,‬שעד אז כמובן לא‬
‫שמעתי עליו כלום‪ .‬ככה הגענו לפה‪ ,‬לחווה‪.‬‬
‫נכנסנו‪ ,‬והבית היה מוצף אנשים"‪.‬‬
‫ומה קרה שם?‬
‫"אני זוכרת שראיתי את עודד‪ ,‬וראיתי‬
‫את הבית‪ ,‬ומשהו קרה לי‪ .‬פתאום התחלתי‬
‫ללטף את הקירות‪ ,‬את החלונות‪ .‬חשבתי‬
‫שיצאתי מדעתי‪ .‬התאהבתי באבנים‪ ,‬בבית‪.‬‬
‫בכל‪ .‬שוטטתי בין חדרי הבית והתחלתי‬
‫לחשוב איך לעצב אותו מחדש‪ .‬בדמיון שלי‬
‫התחלתי להעיף חפצים‪ ,‬עברתי מפריט לפ־‬
‫ריט ואמרתי‪ ,‬זה לא צריך להיות כאן‪ ,‬זה‬
‫לא צריך להיות פה‪ ,‬הנה‪ ,‬השטיח הזה יעוף‪,‬‬
‫המיטה הזו תזוז‪ ,‬הארון הזה ייצבע‪ .‬זה מה‬
‫שעשיתי אחרי חמש דקות בבית הזה‪ ,‬שהיה‬
‫לי זר לגמרי"‪.‬‬
‫על אחד הקירות בסלון תלויה תמונה‬
‫שלה עם עודד‪ .‬הוא בשפם הגדול והנצחי‬
‫שלו‪ ,‬והיא בתוך עבאיה‪ ,‬שמלה של אישה‬
‫ערבייה‪" .‬באותו ביקור ראשון הסתכלתי על‬
‫העבאיה הזו‪ .‬היא הייתה תלויה אז על מסמר‬
‫על הקיר בחדר האורחים‪ ,‬זו הייתה גלימה‬
‫גדולה‪ ,‬צבעונית‪ ,‬ואז עודד‪ ,‬שעוד לא ממש‬
‫הכיר אותי‪ ,‬בא ואמר לי ׳אני מחפש מלכה‪.‬‬
‫יש פה מלך׳‪ .‬הלב שלי התפוצץ‪ ,‬אבל רציתי‬
‫למזער את הרגע ואמרתי לו‪ ,‬׳בסדר‪ ,‬תבוא‬
‫לתל אביב ונחפש לך מלכה׳‪ ,‬והוא התבונן‬
‫בי והיה רגע כזה שאולי שנינו כבר ידע־‬
‫נו אבל פחדנו להגיד‪ .‬בכל מקרה‪ ,‬זה עוד‬
‫היה לפני שנאמר משהו ממשי בינינו‪ ,‬לפני‬
‫שהיה מבט‪ ,‬החיזור כולו בא אחר כך"‪.‬‬
‫מה הוא עשה באותה תקופה?‬
‫"הוא היה בשליחות מטעם אריק נחמ־‬
‫קין בנגב‪ .‬בזכות הקשרים שלו עם הבדואים‬
‫שהאמינו בו‪ ,‬שלחו אותו לנסות לרכז אותם‬
‫ביישובים‪ .‬הוא סיפר לי שהוא נוסע כל יום‬
‫ראשון לדרום‪ ,‬שיש לו בית בערד‪ ,‬ואז אמר־‬
‫תי לו‪ ,‬׳שמע‪ ,‬אתה עובר בעיר‪ ,‬יש לך נקודה‬
‫לעצור בה‪ ,‬תשב‪ ,‬תשתה‪ ,‬תמשיך׳‪ .‬לא יוד־‬

‫"לפני מלחמת השחרור הם יצאו בלבוש ערבי על‬
‫סוסים לדרום לבנון והתארחו אצל השיעים שבוע‬
‫שלם‪ .‬אם היו נותנים לחברה כמו עודד לנהל את‬
‫העניינים על קפה וסיגריה‪ ,‬הכל היה נפתר"‬

‫שלי רצה לעוף אליו‪ ,‬ואז בן הזוג שלי‪ ,‬שה־‬
‫בין שקרה לי משהו שחזק ממני‪ ,‬מאוד עזר‬
‫לי‪ .‬הוא אהב אותי‪ .‬היינו יחד עשר שנים‪,‬‬
‫והוא אמר לי‪ ,‬׳את חופשייה ללכת לאן שאת‬
‫רוצה‪ ,‬כי את הרי ציפור דרור׳‪ .‬הוא פשוט‬
‫עזר לי להיפרד ממנו‪ .‬בסופו של דבר נעל־‬
‫תי הכל‪ .‬סגרתי את הגלריה ובאתי‪ .‬עזבתי‬
‫מעגל שלם של חיים‪ ,‬אבל הלכתי לאן שר־‬
‫ציתי וזכיתי בחברות גדולה"‪.‬‬
‫פער הגילים לא הפריע?‬
‫"היה בינינו הבדל של ‪ 29‬שנים‪ ,‬אבל‬
‫זה הבדל שלא באמת היה‪ .‬הוא היה בנש־‬
‫מה ילד‪ ,‬וחיזר אחריי כמו נער‪ .‬לקח אותי‬

‫בלילה לשדות‪ ,‬סיפר לי על הפרחים‪ ,‬לימד‬
‫אותי להקשיב לבעלי החיים‪ .‬ישבנו שעות‬
‫תחת הגפן‪ ,‬דיברנו‪ .‬האנשים האלה‪ ,‬עודד‬
‫וחבריו השומרים‪ ,‬לא דיברו על רגשות ועל‬
‫חולשות‪ .‬רק על הכוח‪ ,‬על העוצמה‪ ,‬איך הם‬
‫התנהגו במצב זה‪ ,‬איך הייתה הפעולה הזו‪,‬‬
‫איך הם סידרו את האויב כאן‪ ,‬איך הם שמרו‪,‬‬
‫איך הם התגנבו‪ ,‬איך הם גילו‪ ,‬איך הם גברו‪.‬‬
‫אבל לא דיברו על דברים שבנשמה‪ .‬איתי‬
‫עודד פעם ראשונה דיבר על הפחדים‪ ,‬על‬
‫האכזבות‪ .‬אני גיליתי בו את הנשמה הרגי־‬
‫שה‪ ,‬ומי חשב בכלל על הגיל שלו או שלי‬
‫בתוך כל זה? הוא עשה אותי מאושרת ואני‬
‫עשיתי אותו מאושר‪ .‬בלי מילים גדולות‪.‬‬
‫כל ערב לפני שהלכנו לישון הוא היה אומר‬
‫לי‪ :‬׳מיתיה‪ ,‬תודה׳"‪.‬‬
‫איך התאקלמת פה?‬
‫"היה לי טוב לצדו‪ .‬מיד הכיתי כאן שו־‬
‫רשים‪ ,‬הבאתי איתי את הגלריה שלי‪ .‬עודד‬
‫יצא עם העדר ויצא לפשר בכפרי הבדואים‪,‬‬
‫כל הזמן קראו לו לעשות סולחות‪ ,‬הוא היה‬
‫נוסע‪ ,‬ואני בינתיים התחלתי לממש את‬
‫המחשבות שהיו לי בביקור הראשון שלי‬
‫כאן‪ ,‬ולהפוך את הבית‪ .‬הוצאתי‪ ,‬החלפתי‪,‬‬
‫צבעתי‪ ,‬הרגשתי שאני יוצרת"‪.‬‬
‫"כשמתי נכנסה הביתה והייתה שם זה‬
‫היה כאילו טבעי שזה מקומה"‪ ,‬אומר עמוס‬
‫יופה מכפר גדעון‪ ,‬חבר טוב של עודד‪" .‬למ־‬
‫רות שהיא באה מהעיר היא הפכה להיות‬
‫חלק מהאדמה והעדר‪ .‬ואי־אפשר היה שלא‬
‫להתרשם מסיפור האהבה שלהם‪ ,‬סיפור‬
‫אהבה מיוחד ורומנטי‪ .‬יש לו סממנים של‬
‫עוצמה של פעם"‪ .‬סלאח סועד‪ ,‬הפועל הב־‬
‫דואי מטובא זנגריה שעובד בחווה הזו כבר‬
‫‪ 33‬שנה‪ ,‬מוסיף‪" :‬פה גרה האישה האמיצה‬
‫שבאה אחרי האהבה שלה"‪.‬‬
‫"מדי פעם נסענו לבדואים בנגב"‪,‬‬
‫ממשיכה מתי‪" .‬הייתי נוסעת איתו לחב־‬
‫רון וישבתי עם נשים מקומיות‪ .‬יחד איתן‬
‫יצרתי דוגמה וצבע לשטיחים לגלריה שלי‪,‬‬
‫אבל בעיקר אהבנו לקבל חברים בבית‪ ,‬וב־‬
‫תוך היחד היה המון חופש‪ .‬היינו יוצאים יחד‬
‫למרעה‪ ,‬והוא גילה לי עולם אחר לחלוטין‬
‫של אנשים‪ .‬הרגשתי שאלה החיים האמי־‬
‫תיים שלי‪ ,‬שזה הפרק הכי ענק בחיי"‪.‬‬
‫מה עם ילדים?‬
‫"עודד אמר שהיה רוצה ילד איתי‪ .‬אני‬
‫כבר הייתי אחרי הגיל‪ .‬אני מצטערת שאין‬
‫לי עודד קטן עכשיו‪ .‬אבל אני כל השנים‬
‫לא רציתי להתחתן‪ ,‬לא ממש עניין אותי‬
‫להקים משפחה"‪.‬‬
‫אבל בסוף התחתנתם‪.‬‬
‫"מ־‪87‬׳ אנחנו ביחד והתחתנו באלפיים‪.‬‬
‫החתונה הייתה החלטה שלו ואני לא יכול־‬
‫תי אף פעם להגיד לו לא‪ .‬הוא פשוט אמר‬
‫לי יום אחד‪ ,‬׳אני רוצה שנמסד את זה כדת‬
‫וכדין׳‪ ,‬והלכנו לרב המקומי בראש פינה‪.‬‬
‫זה היה חמש שנים לפני שנפטר‪ .‬אני‬
‫זוכרת שהייתי מפצירה בו לפעמים‬
‫שיספר לי את הדברים בצורה מסוד־‬

‫"היינו יושבים בלילה‬
‫בטנדר כדי להקשיב‬
‫לגעיות‪ .‬עכשיו אני‬
‫מקשיבה לפרות לבד"‬

‫רת‪ ,‬שיכתוב את הזיכרונות שלו‪ ,‬הרי‬
‫יש דברים שרק הוא יודע‪ .‬והוא אמר‬
‫לי‪ ,‬׳כשאני אזדקן אני אתחיל לכתוב׳‪,‬‬
‫ואף פעם לא הרגיש זקן מספיק כדי להתחיל‪.‬‬
‫ומה שנשאר זה מה שפה ושם היה מספר לי"‪.‬‬

‫החבר של דיין‬
‫עודד נולד בטבריה ב־‪ 1918‬ומגיל שנ־‬
‫תיים גדל בנהלל‪ ,‬שאביו היה אחד מרא־‬
‫שוניה‪" .‬עודד ומשה דיין גדלו יחד‪ ,‬הייתה‬
‫ביניהם ידידות גדולה"‪ ,‬אומרת מתי‪" .‬לימים‪,‬‬
‫חלק מהמשימות העלומות שלו היו בשלי־‬
‫חותו של דיין‪ .‬עוד בנעוריו היה רועה את‬
‫הפרות של נהלל‪ ,‬וכבר אז ריתק את כולם‬
‫סביבו‪ ,‬הייתה בו כבר אז כריזמה מצ׳ואיסטית‬
‫ששבתה את כולם‪ .‬הוא רעה בגבעות‪ .‬היו שם‬
‫רועים בדואים וכנופיות ערביות והוא התחיל‬
‫ללמוד מהם ערבית‪ ,‬מהם ומשומר השדות‬
‫יהודה מרקובסקי‪ .‬הוא הכיר את הפלאחים‬
‫והרועים ואנשי הכנופיות‪ ,‬התחבר לבדואים‬
‫ודיבר כמוהם והתלבש כמוהם‪.‬‬
‫"אחר כך היה שומר שדות בעמק יזר־‬
‫עאל‪ ,‬חלק מהחבורה של השומרים הרוכ־‬
‫בים שהגנה על יישובי העמק מפני גני־‬
‫בות והצתות במאורעות ‪ .1936‬גיורא זייד‬
‫היה איתו‪ .‬כל החבורה הזו התחילה לדבר‬
‫ערבית‪ ,‬להתנהג כמו הבדואים‪ .‬הוא תמיד‬
‫היה אומר‪ ,‬׳אנחנו במזרח התיכון חושבים‬
‫ביידיש‪ ,‬וזה לא הולך‪ ,‬צריך להכניס את‬
‫זה לראש של כל ההיפים למיניהם‪ ,‬המזרח‬
‫התיכון צוחק מכל אלו שחושבים ביידיש׳‪.‬‬
‫עודד היה בן בית באוהליהם של הבדואים‪,‬‬
‫עוד הרבה לפני מלחמת השחרור‪ .‬הבדואים‬
‫נתנו בו אמון‪ .‬הוא היה יושב איתם שעות‪,‬‬
‫מפשר ביניהם‪ ,‬עושה סולחות‪ .‬וכשהוא היה‬
‫צריך איזו אינפורמציה הם היו שם בשבילו‪.‬‬
‫הקשרים שלו עם הבדואים והערבית שלו‬
‫הביאו אותו אל שירות הידיעות של ההגנה‬
‫)הש”י(‪ ,‬מה שלימים נקרא ‪ -‬מסתערבים‪.‬‬
‫"אני יודעת שלפני מלחמת השחרור הוא‬
‫יצא עם קבוצה רכובה על סוסים ולבושה בג־‬
‫דים ערביים מפה לדרום לבנון והתארחו אצל‬
‫השיעים שבוע שלם‪ .‬אני תמיד אומרת שאם‬
‫היו נותנים לחבר׳ה כמו עודד לנהל את הע־‬
‫ניינים על כוס קפה וסיגריה‪ ,‬הכל היה נפתר‪.‬‬
‫היה לו משפט‪ ,‬׳אני לא יודע אם יש עוד יהודי‬
‫אחד בארץ ישראל שיש לו קשרים כל כך טו־‬
‫בים עם הערבים כמוני‪ .‬אני מדבר על ידידות‬
‫אמת‪ .‬אבל בשנים האחרונות לא התעניינו‬
‫בהם׳‪ .‬עודד אמר‪ ,‬׳לא צריכים אותנו כבר׳‪.‬‬
‫לדעתי זו הייתה החמצה"‪.‬‬
‫עודד ידע לגייס את יחסיו החמים עם‬
‫הבדואים למשימות סבוכות‪" .‬אחרי מלח־‬
‫מת השחרור"‪ ,‬ממשיכה מתי‪" ,‬הוא שירת‬
‫יחד עם גיורא זייד כרכז אזור של השב"כ‬
‫בקרב הערבים תושבי ישראל בצפון‪ ,‬סייע‬
‫ליחידה ‪ 154‬שפעלה מחוץ לגבולות המדי־‬
‫נה ועם חבריו הבדואים משני עברי הירדן‬
‫אירגן אז העברה מוסווית של כבשים מעבר‬
‫לנהר לטובת מושבי הספר החדשים‪ .‬זה היה‬
‫קצת אחרי קום המדינה‪ ,‬כשהתחילו להגיע‬
‫עולים חדשים לארץ ושמו אותם במוש־‬
‫בים‪ .‬היה צריך לדאוג לפרנסה של החבר׳ה‬
‫האלה‪ ,‬לדאוג למשק בעלי חיים‪ ,‬אז הוא יצר‬
‫קשר מעבר לגבול‪ ,‬וחברים שלו שם עזרו לו‬
‫להבריח עדרים"‪.‬‬
‫אחד הסיפורים הידועים הוא הגיוס של‬
‫סא"ל עמוס ירקוני אליהם‪" .‬ירקוני היה‬
‫הקצין הבדואי בעל עיטור המופת‪ ,‬אבל ב־‬
‫‪48‬׳ קראו לו עבד אל־מג׳יד ח׳דר‪ .‬הוא היה‬
‫מכפר נאעורה והצטרף לכנופיות שהציתו‬
‫את צינור הנפט העיראקי‪ .‬הייתה בכלל‬
‫מטרה לחסל אותו‪ ,‬ואז בא משה דיין לעודד‬
‫ולחברים שלו ואמר להם‪ :‬׳אנחנו לא צרי־‬
‫כים לחסל‪ ,‬אלא לעשות בדיוק להפך‪ ,‬להע־‬
‫ביר אותם אלינו׳‪ .‬עודד קיבל את התפקיד‪,‬‬
‫ובזכות הקשרים שלו הצליח להעביר אותו‬
‫‪ 7 | 76‬ימים | כ"ה באייר תשס"ח ‪30.5.2008‬‬

‫"כשבןגוריון רצה לגייר הבדואים בנגב‪ ,‬עודד‬
‫קיבל צמרמורת ואמר‪ :‬מי שמציע את זה לא מכיר‬
‫את הבדואים‪ .‬במקום להכין תוכנית גיור‪ ,‬הוא‬
‫ישב כל הלילה‪ ,‬נימק למה לא ושלח לבןגוריון"‬
‫עמוס יופה‪ ,‬חבר‪" :‬איאפשר היה שלא להתרשם‬
‫מהסיפור של מתי ועודד‪ ,‬סיפור אהבה‬
‫רומנטי עם עוצמה של פעם"‪ .‬סלאח סועד‪" :‬פה‬
‫גרה האישה האמיצה שבאה אחרי האהבה שלה"‬

‫בןגוריון‪ .‬ביקש תוכנית‬

‫צילום‪ :‬לע"מ‬

‫אלינו‪ .‬הוא תמיד אמר לי שמה שהם יכלו‬
‫לעשות אז כבר אי־אפשר לעשות היום‪ .‬שאז‬
‫ידעו לסגור ולגמור דברים‪ .‬הוא לא פירט"‪.‬‬

‫אמר לא לזקן‬
‫אם יש דבר שהיה מכעיס את עודד ינאי‪,‬‬
‫זה חוסר ההבנה של הממסד את המנטליות‬
‫הבדואית‪" .‬הוא סיפר שיום אחד שלח אליו‬
‫בן־גוריון את חיימקה לבקוב"‪ ,‬משחזרת‬
‫מתי‪" ,‬ולבקוב אמר לו‪ :‬׳תשמע‪ ,‬הזקן רוצה‬
‫לייהד את הנגב‪ ,‬צריך לגייר את כל הב־‬
‫דואים בנגב וצריך את עזרתך׳‪ .‬עודד קיבל‬
‫צמרמורת‪ .‬הוא אמר‪ :‬׳מי שמציע את זה לא‬
‫מכיר את הבדואים‪ ,‬אי־אפשר אפילו להע־‬
‫לות על הדעת לשאול אותם דברים כאלו׳‪.‬‬
‫הוא לא ישן יום ולילה מזה‪ .‬הוא היה צריך‬
‫להכין תוכנית עבודה‪ ,‬ובסוף הוא אמר‪ :‬׳אני‬

‫דיין‪ .‬גדלו יחד‬

‫צילום‪ :‬דוד רובינגר‬

‫לא אתן תוכנית איך לגייר בדואים‪ ,‬אני‬
‫אנמק למה לא׳‪ .‬הוא ישב כל הלילה ונימק‬
‫למה לא ושלח לבן־גוריון‪ .‬היו לו גם קש־‬
‫רים הדוקים עם נכבדי הר חברון‪ ,‬ועוד לפני‬
‫מלחמת ששת הימים היה איתם בקשרים‬
‫שהשתיקה יפה להם‪" .‬אחרי ששת הימים‬
‫הוא גויס לעזור למושל חברון‪ ,‬כי הקשרים‬
‫שלו היו נחוצים שם"‪.‬‬
‫עודד עבר מנהלל לרמת ישי‪ ,‬ולימים‬
‫שימש כראש מועצה ברמת ישי‪" .‬אחרי המ־‬
‫לחמה ב־‪67‬׳ הוא עזב את רמת ישי ונפרד‬
‫מהמשפחה שהייתה לו ועבר עם עדרי הבקר‬
‫לרמת הגולן‪ .‬היה לו שם עדר בקר שהסורים‬
‫שדדו כמה פעמים‪ .‬בשלב מסוים המדינה‬
‫רצתה שהוא יפנה את עדרי המרעה בגולן‬
‫והוצע לו שטח חלופי‪ .‬הוא הגיע לאדמת‬
‫הטרשים הזו ובנה בה את הבית במו ידיו‪.‬‬
‫הוא סיפר שכסף לא היה לו ולכן בנה את‬
‫הבית מפחים ישנים וקרשים ומאבן פראית‬

‫ומטיט כמו שבנו פעם‪ .‬בהתחלה כשבא‬
‫לכאן הסתכלו עליו ואמרו‪ :‬מי זה המשוגע‬
‫הזה על ההר? ולאן הוא בא‪ ,‬בלי חשמל‪ ,‬בלי‬
‫מים‪ ,‬בלי כלום‪ .‬לאט לאט התחילו להבין‬
‫שזו לא פנטזיה‪ ,‬זה חזון‪ .‬עכשיו אני פה לה־‬
‫משיך את החזון שלו"‪.‬‬
‫המוות שלו הגיע בהפתעה‪" .‬נסענו יום‬
‫אחד לנגב ואמרנו שבדרך נעבור דרך אמא‬
‫שלי‪ .‬עודד נהג את הטנדר‪ ,‬ופתאום אמר לי‬
‫׳תפתחי את החלון‪ ,‬אני לא יכול לנשום׳‪.‬‬
‫מיד הזמנתי אמבולנס‪ .‬שעה וחצי ניסו לה־‬
‫חיות אותו‪ .‬הייתי אבודה‪ .‬אחר כך נכנסתי‬
‫פנימה לאמבולנס‪ ,‬ונפרדתי מעודד שלי‪.‬‬
‫הוא היה כל כך יפה וישבתי לידו חצי שעה‬
‫וחיבקתי אותו ונישקתי אותו‪.‬‬
‫"כבר באותו ערב‪ ,‬כשחזרתי לבד לח־‬
‫ווה‪ ,‬החלטתי שייקבר בקברות השומרים‬
‫בגבעות שייך אברק )סמוך לקריית טב־‬
‫עון( ליד חברו אביגדור יוסיפון‪ .‬שבועיים‬
‫אחריו נקבר שם גיורא זייד‪ .‬ביום שנקבר‬
‫בכל המסגדים של הבדואים דיברו על מותו‬
‫של אבו נור‪ ,‬ככה הם קראו לו‪ .‬בכל מסג־‬
‫די הסביבה בישרו המואזינים את הבשורה‪.‬‬
‫בהלווייתו דיבר האימאם של הכפר הבדואי‬
‫טובא זנגריה בערבית על יושרו ונכונותו‬
‫לסייע לבדואים"‪.‬‬
‫ואת החלטת להישאר כאן‪.‬‬
‫"אי־אפשר לסגור את הכל היום ולהגיד‬
‫זהו‪ .‬אני אוהבת את המקום‪ ,‬אני אוהבת את‬
‫האיש ולמדתי לאהוב את הבקר‪ .‬אני צריכה‬
‫להיות הכי חזקה בעולם‪ .‬אני שואבת כוח‬
‫מהזיכרונות‪ .‬אני יוצאת לשמור בלילה‬
‫ונזכרת בשמירות שלנו‪ .‬הייתי יוצאת עם‬
‫עודד לשמור בלילה על הפרות‪ ,‬ללוות‬
‫אותן למרעה‪ .‬היינו יושבים בטנדר בשקט‬
‫בלי רדיו כדי להקשיב לגעיות‪ ,‬למצוקה‪,‬‬
‫הוא היה אומר לי‪ ,‬׳הפרות מדברות איתי‪,‬‬
‫את לא שומעת?׳ ועכשיו אני עושה את זה‬
‫בלי עודד‪ .‬מקשיבה לפרות לבד‪.‬‬
‫"היום החברים הבדואים שלו באים‬
‫לבקר אותי‪ .‬גם החברות התל אביביות‬
‫שלי ממשיכות לבוא‪ ,‬ופעם בחודש אנחנו‬
‫עושות פה פרלמנט נשים שפתוח לכולם‪,‬‬
‫וקורים בו דברים נפלאים‪ ,‬והבית ממשיך‬
‫להיות כמו בימי עודד‪ ,‬ואנשים מתקש־‬
‫רים ובאים לגלריה‪ .‬ואני מטפלת בעדר‪.‬‬
‫הוא רצה להגדיל את העדר ואני מגדילה‬
‫אותו בשבילו‪ .‬הוא רצה שיהיו מאתיים‬
‫ראש‪ ,‬וזה מה שאני הולכת עכשיו לעשות‪.‬‬
‫אחרי הטלטלות הגדולות שהיו לו בחיים‪,‬‬
‫שאני אהיה זו שאשבר? ביודעי את עודד‬
‫אני יודעת שהוא לא היה רוצה שיקום פה‬
‫הילטון או שרתון‪ .‬הוא היה רוצה ככה‪,‬‬
‫שיישאר פראי קרוב לאדמה עם גג האסב־‬
‫סט הזה שהקים בזמנו‪ ,‬ושמתחבר לסלעים‬
‫האפורים‪ .‬הוא לא היה רוצה רעפים אדו־‬
‫מים ודשא‪ .‬אני ממשיכה את המקום כמו‬
‫שרצה‪ .‬ובערב בשקיעה‪ ,‬יושבת על מעקה‬
‫האבן ואומרת לו‪ ,‬׳נשארתי‪ ,‬והבית נשאר‪,‬‬
‫ובאיזשהו אופן גם אתה נשארת׳"‪† .‬‬
‫‪amira-l@yedioth.co.il‬‬