You are on page 1of 4

‫סופת קיץ – קטע נוסף‬

‫בשיכון ל' בסלון דירתם המרווח, ישבו תלמה ורובקה עציוני בציפייה מתוחה. ריבה בתם היחידה, עמדה‬ ‫להגיע עם חבר. החבר הראשון שלה למען הדיוק. עד עתה ערב התגייסותה יצאה לבלות אך ורק עם‬ ‫ידידותיה. היו כמובן ניסיונות רבים לאין ספור, לשדלה לצאת עם זה או אחר מהמקורבים לידידותיה,‬ ‫להכיר צעירים בני גילה נאים למראה, לארגן לה "בליינד-דייט". אולם עד עתה לאחר פגישה ראשונה‬ ‫וחטופה העניין היה מסתיים ללא תוצאות. היוזמת את דחיית קיומו של הקשר הייתה ריבה עצמה, שמצאה‬ ‫תמיד סיבות עלומות לדחות את המחזר המאוכזב. רבים אכן התאכזבו, פשוט מעצם העובדה שלא יזכו‬ ‫יותר לחזות במראה פניה התמים והנאה, בעורה הצח ובגופה התמיר והענוג. ביישנותה הרבה וחוסר‬ ‫ביטחונה שנבע מההגנה היתרה של הוריה, שאחזו בה כבציפור שיר בכלוב, מנעו ממנה להתפתח‬ ‫ולהתגבש נפשית באופן עצמאי; ובערב זה עמדו הוריה להכיר לראשונה את חברה הראשון, ולעמוד נוכח‬ ‫העובדה שהנה נוצר הסדק שילך ויתרחב וירחיק מהם את בתם היחידה – למרות שהדחיקו את העובדה‬ ‫הזו בתת-הכרתם, והמתינו בציפייה רוויית התרגשות עזה למפגש המסקרן.‬ ‫עם צלצול פעמון הכניסה נדרך רובקה במקומו בלא שיעז לקום, מניח לרעייתו לחוש לדלת; פולט את‬ ‫האוויר שנאגר בריאותיו, מתוסכל מעוצמת המתח שאליו נקלע לפתע מבלי שנתן את דעתו לכך, מבלי‬ ‫שחש בו נאגר ומתעצם. תלמה רעייתו דומה והייתה הרבה יותר נינוחה ממנו, אם כי היה ברור לו ללא‬ ‫ספק, כי אף היא הייתה שרויה במידה ניכרת של מתח.‬ ‫הדלת נפערה לרווחה ובפתח עמדו נחמה ויוסקה סולן, ידידיהם הקרובים.‬ ‫'אוה זה אתם, למה לא צלצלתם?' פלטה תלמה בחוסר טאקט. 'מה אני אומרת? אל תשימו לב אנחנו קצת‬ ‫מתוחים הערב, נו היכנסו...' הוסיפה בחיוך מתנצל, מניחה להם לחלוף על פניה.‬ ‫'מי לא מתוח? את יודעת איזה יום היה לי היום?' שאלה אותה נחמה בעודם צועדים לעבר שולחן הטרקלין‬ ‫ורובקה הסרוח על הספה, עם חיוך מאולץ מרוח לרוחב פניו.‬ ‫'מה נשמע רובקה?' הוסיפה מתיישבת על הספה לצידו. יוסקה התיישב על כורסה סמוכה בעוד תלמה‬ ‫התיישבה על הכורסה הפנויה מולו.‬ ‫'מה החבילה הזו נחמה?' שאלה אותה תלמה מסוקרנת. 'שבי נחמוש, מה כל הטקסיות הזו פתאום?'‬ ‫'זו מתנה קטנה לריבה לקראת הגיוס.' השיבה לה נחמה. 'ריבה נמצאת או שיצאה לה לבלות את הערב‬ ‫האחרון?'‬ ‫'כן בהחלט, מה אתם יודעים יש לנו הערב אירוע...'‬ ‫'אירוע? המלה הזו מפחידה אותי, ברצינות! אני לא צריכה לומר לכם למה היא דומה... ומה היא מזכירה‬ ‫לי...'‬ ‫'אוקי, קלטנו אבל תודה לאל, היה יום שקט היום. 'השיב לה רובקה.‬ ‫'אז איזה אירוע? נו, תספרו כבר...' האיצה בהם נחמה.‬ ‫'ריבה צריכה להגיע עם החבר שלה... יש לה חבר סוף סוף.' ציין רובקה בצחקוק עצבני והחל משתעל.‬ ‫'הגיע הזמן!' העירה נחמה. 'ואם היא מביאה אותו הביתה, הם בטח כבר יוצאים כמה חודשים יחד, אני‬ ‫מבינה?'‬ ‫'הלוואי! מצדי שתביא את מי שתביא, אני לא אבדוק לו בציציות.' ציינה תלמה באנחה. 'גם אם הוא לא‬ ‫בדיוק ימצא חן בעינינו. שתחליף אותו לאחר זמן מה לכל היותר, רק שיהיה לה כבר מישהו... הניחי את‬ ‫זה כאן, נמסור לה את זה יותר מאוחר.'‬ ‫'ולא ראית עליה מה קורה, לא חשת בשינוי ואתה רובקה?'‬ ‫'לא, לא הבחנו בשום שינוי ואם אני לא הבחנתי אז רובקה בטח שלא הבחין.'‬ ‫'זה נפל עלינו בהפתעה מוחלטת.' חיזק את דבריה רובקה. 'אבל אין שום סיבה לתלונות, מוטב מאוחר...'‬ ‫הוסיף ולא השלים את הפתגם, כמי שחושש מאמונה תפלה.‬ ‫'שיהיה במזל, אבל אנחנו קצת מיותרים בעניין הזה, לא כדאי שנקצר את הביקור הפעם?'‬ ‫'לא, מה פתאום!' מיהר רובקה להתערב. 'הם דווקא ירגישו הרבה יותר בנוח בנוכחותכם, פשוט לא‬ ‫נתעסק אתם הרבה. זה דווקא יצא טוב, משום שלא נהיה פנויים לחקור אותו הודות לכם... זה לא יהיה‬ ‫יותר מ- "ערב טוב, תכירו את... ועוד כמה מלים; ואז או שהם יפרשו לחדר שלה או שהם יצאו שוב,‬ ‫לבלות. '‬ ‫'כלומר, מזומן לכם לילה לבן, מה?' פלט יוסקה בלי לחשוב הרבה.‬ ‫'הלוואי, לכך אנו מייחלים כבר הרבה זמן!' הצהירה תלמה בצחקוק עצבני.‬

‫הזמן חלף והנושאים הבוערים החלו לעלות על הפרק, הפיגועים, המתאבדים, המתנחלים; יוסקה השתתק‬ ‫לחלוטין כמעט ולא השתתף בוויכוח אודות משימות השמאל בזמן הנוכחי, מול העדר כל יוזמות מדיניות‬ ‫מצד הממשלה הימנית; ההתארגנויות החדשות של "מרץ"; מה בדעתם של פורשי העבודה לעשות וכיוצא‬ ‫בזה. תוך כדי כך מבלי שגם אחד מהנוכחים שמע את נקישות המפתח במנעול הדלת, נפתחה דלת הכניסה‬ ‫לרווחה וריבה נכנסה פנימה בראש שמוט.‬ ‫ארבעת ראשיהם הופנו לקראתה במבט שכולו שאלה אילמת, אולם אף אחד מהם לא העז להציב לה את‬ ‫השאלה הגלויה שריחפה על שפתותיהם.‬ ‫היא שוב פעם פישלה... הרהר יוסקה באי-נוחות רבה, מתנשם עמוקות. נחשול של חמלה כלפיה, הציף את‬ ‫לבו לחרדתו.‬ ‫אלוהים, נהייתי רגשן כמו איזה תרח זקן. גער בעצמו מעביר את ימינו על פדחתו המאפירה.‬ ‫ריבה התיישבה סמוך לנחמה, בגו זקוף ובמעין תחושת אתגר מחייבת, פלטה קצרות:‬ ‫'אתם, אתם לא צריכים לדאוג, אני בסדר והכל הסתדר על הצד הטוב ביותר...'‬ ‫'את לא חייבת אה,' כחכה תלמה בגרונה בפנים חיוורות, 'נדבר על זה מאוחר יותר, בזמן מתאים יותר...'‬ ‫'זה לא איזה נושא מי יודע מה ולא אכפת לי לספר לכם את הכל, משום שיצאתי ממנו טוב מאוד.' הדגישה‬ ‫ריבה במעין צורך תת-הכרתי של בתולה חסרת ניסיון להוכיח את ההפך, בהעמדת פנים מלאת העזה.‬ ‫'בסדר קלטנו את המסר, אבל זה לא בדיוק הפורום המתאים...' ניסה לשכנעה רובקה.‬ ‫'אבא באמת, זה שום כלום, זה בסך הכל חתיך משגע שהכרתי בדיסקו ביום חמישי שעבר וזה לא איזה‬ ‫טרגדיה; זה סיפור שיכול לכל היותר להצחיק אתכם, אני מקווה שזה לא ישעמם אתכם.' התעקשה ריבה‬ ‫ולא חדלה משטף דיבורה הנרגש.‬ ‫'אין טעם לציין את שמו משום שאני בכלל לא בטוחה שזה שמו האמיתי. הוא הזמין אותי לרקוד וזה די‬ ‫הפתיע אותי, משום שהיו שם הרבה בנות שעשו לו עיניים. רקדנו קצת והוא לא הפסיק להחמיא לי וביקש‬ ‫להיפגש ואת מספר הנייד שלי, הסכמתי אבל אמרתי לו שאני רוצה להביא אותו הביתה לאחר הפגישה.‬ ‫הוא לא התייחס לכך ואני חושבת שהוא פשוט לא הבין אותי. זהו, ספרתי את זה לאימא והלכתי לפגישה‬ ‫אתו הערב. אני רציתי להיפגש קרוב לבית, אך הוא עמד על כך שזה יהיה באבן- גבירול, מול הקריה. הוא‬ ‫ג'ובניק והוא משרת שם.'‬ ‫היא הפסיקה לרגע קל את דבריה והעבירה את מבטה על כל הנוכחים בחיוך של הקלה.‬ ‫'האמת היא שרציתי להרשים אתכם, הוא חתיך, חבל על הזמן... לחשוב שהצלחתי לתפוס אותו, די‬ ‫הסתחררתי. גם רציתי לבחון את הרגשות שלו כלפי, בכך שאביא אותו כבר עתה להכיר אתכם. כן, זה די‬ ‫נאיבי אני יודעת, אבל הוא סובב לי את הראש לגמרי.' היא הוסיפה בנימה מהולה בעצב. 'לא הייתי צריכה‬ ‫לחכות לו, הוא חיכה לי על המדרכה לפני הקפה. נכנסו ישבנו ליד אחד השולחנות והוא הזמין שתייה‬ ‫ועוגות. הייתה שם קבוצה של חיילים במדים שישבו בחוץ מולנו מהצד השני של השמשה ונעצו בנו‬ ‫עיניים, חייכו וצחקו, לא שמתי לב לכך בהתחלה, הייתי כולי עסוקה בו ובעיניים היפות שלו. רק הביאו‬ ‫לנו את הכיבוד והתחלנו לאכול והנייד שלי מצלצל. הוצאתי והתחלתי להאזין. אז מסתבר שזה היה אחד‬ ‫החברים מאלה שישבו מולנו בחוץ. איך הוא השיג את המספר שלי? אין לי מושג, אולי מהטיפוס הזה;‬ ‫אתם מכירים את החברה האלה, 'אחרי שאני אגמור אתה תוכל לצלצל אליה...' את הספורים האלה אני‬ ‫מכירה עוד מהתיכון. מכל מקום הוא לא הציג את עצמו כמובן אבל דיבר לעניין. הוא פשוט הסביר לי‬ ‫שמדובר בהתערבות. כלומר המחזר הנלהב שלי התערב אתם שאם הוא משכיב אותי כבר הערב, זה יעלה‬ ‫להם בכיסוי הוצאות המלון; ואם רק בעוד שבוע, הם יכסו רק חמישים אחוז מההוצאות שלו. הייתי בשוק‬ ‫מוחלט אבל שאלתי אותו למה הוא מספר לי את זה, לא רציתי להאמין לו. לא רציתי להניח לו לנפץ לי‬ ‫את החלום המתוק שלי. אבל הוא אמר לי דבר פשוט ששכנע אותי מיד: תשאלי אותו; ומלבד זה הוא‬ ‫הוסיף שהוא לא עושה את זה עבורי, אלא פשוט נמאס לו להפסיד לו ושמגיע לו להידפק פעם לשחצן הזה.‬ ‫סגרתי את הנייד וניסיתי להמשיך לאכול, ולקח לי כמה שניות טובות לפני שהיה לי האומץ להשיב לו‬ ‫ולהגיד לו את זה ישר בפנים, הוא כמובן התעניין תכף לדעת מי זה היה ומה אני כל כך מבואסת. אז‬ ‫אמרתי לו את כל מה שהחבר שלו סיפר לי. הוא תפס עצבים והכחיש את הכל וכל החבורה שלו בחוץ,‬ ‫התגלגלה מצחוק בלי שום בושה. זהו, אז הוא קם ואמר לי שאני לא רצינית, הלך לשלם את החשבון‬ ‫ויצא, כאילו שהוא נורא נעלב. קמתי ללכת, בא אלי המלצר ואומר שהוא שילם רק בשביל עצמו... אז‬ ‫שלמתי לו, יצאתי משם, לקחתי מונית ובאתי הביתה.'‬ ‫'תודה לאל! תודה לאל... נחלצת מצרה צרורה ריבי,' מהרה תלמה אמה לנשום לרווחה. 'אבל את הערב‬ ‫הזה הוא לא יצליח להרוס לך, שבי קצת אתנו...'‬ ‫'תודה אימא, אבל קבעתי עם ריקי, אנחנו יוצאות להסתובב קצת בשינקין.'‬

‫'מה כבר יש לכן לעשות בשינקין? הזמיני אותה לכאן, תשבו קצת אתנו ואם תשתעממו תשבו בחדר שלך.'‬ ‫'נו באמת אימא תפסיקי כבר עם הפחדים שלך, את רואה שאני יודעת לדאוג לעצמי טוב מאוד.' הוכיחה‬ ‫אותה בתה, מעבירה את עיניה על כלל הנוכחים בחדר האורחים המואר, תוך הצגת ביטחון עצמי, אם כי‬ ‫למען האמת לא ניחנה בו כלל.‬ ‫'ואיך אתן מגיעות לשם? פצה רובקה את פיו לבסוף.‬ ‫'ריקי אוספת אותי בגולף שלה...'‬ ‫'נו טוב,' פסק האב מעיף מבט לעבר תלמה המודאגת מבט מעודד - 'חזרו מוקדם, לפני חצות!' התרה בה‬ ‫רובקה.‬ ‫ריבה עמדה לענות לו אך באותו הרגע הנייד שלה צלצל והיא חשה לשלוף אותו מתיק היד שלה. לאחר‬ ‫תשובה קצרצרה ונמרצת, נפרדה מכל הנוכחים בחיפזון רב, בלא להמתין לתגובותיהם מהרה לדלת‬ ‫היציאה – כמו חוששת הייתה שלו היא תישאר דקה אחת נוספת, תימצא הסיבה וימנעו ממנה לצאת.‬ ‫'אני נורא מודאגת...' הצהירה תלמה לאחר דקה קלה של דומיה שנפלה על כולם. 'היא יודעת לדאוג‬ ‫לעצמה היא אומרת, והיא נחלצה במזל, מה אני אומרת, היא יצאה בנס מהציפורניים של הטיפוס ההוא,‬ ‫אז מה היא רצה לשינקין?'‬ ‫'מה היא רצה... עוד שבוע היא מתגייסת. את לא רצת כמו אחוזת דיבוק לראות סרטים והצגות בחופש‬ ‫הגדול האחרון לפני הגיוס?' שאלה אותה נחמה.‬ ‫'כן אבל אז לא היו פיגועים...'‬ ‫'מספיק כבר לדבר על זה, אין איזה נושא אחר שאפשר לדבר עליו, נו באמת...' העיר רובקה בכעס עצור.‬ ‫'ספרו מה קורה אצלכם, איך הולך לכם לאחרונה?'‬ ‫'כרגיל, אין שום דבר חדש.' הפטיר יוסקה באדישות.‬ ‫'בטח, אצל יוסקה העסקים כרגיל הוא בקושי עובד לאחרונה. היה לנו אחר הצהרים אימים היום, כלומר‬ ‫לי ולעובדות שלנו; יוסקה היה בבית למזלו, הוא הרי צריך לנוח... טוב על העסק הזה נרחיב את הדיבור‬ ‫יותר מאוחר. בקיצור איך שנכנסנו רציתי לספר לכם את העניין הזה. בשלוש אחר הצהרים סגרו את‬ ‫הרחוב, מישהו גילה איזה חפץ חשוד וזימנו את המשטרה. פתאום התמלאנו באנשים, אני מדגישה אנשים‬ ‫ולא לקוחות, מפני שבקושי שלושה מהעשרות שנדחסו אצלנו הזמינו משהו; והיה גם אחד שניצל את‬ ‫המהומה ולא שילם... לא הייתי מאמינה בשביל שבעה שקלים...'‬ ‫'זה כלל לא מפליא, יש הרבה נבלות היום...' העירה תלמה בלא מעט מרירות שכלל לא נבעה מהמצב‬ ‫החברתי אלא ממצבה העגום של בתה.‬ ‫'כן המצב החברתי עגום למדי, "על הפנים" כמו שהצעירים אומרים היום.' ציין רובקה. 'אבל על איזה‬ ‫עסק רצית להרחיב את הדיבור...' הוסיף ומיד ניחם על פליטת הפה האומללה שלו. כך היה סבור באותו‬ ‫רגע, שהרי מה מצב היחסים בין צמד ידידיו לאחרונה כלל לא היה ידוע לו ולרעייתו, חברתה הטובה של‬ ‫נחמה – בפרט לאחר אותו מופע לילי שנחמה ערבה בביתם על גבו של יוסקה.‬ ‫'יוסקה עוד לא סיפר לך? יכול להיות שלא נעים לו למאצ'ו שלי...' ציינה נחמה בחיוך. 'היה לו התקף לב‬ ‫או תעוקת חזה, כפי שהגדירו את זה באיכילוב.'‬ ‫'מה, היית מאושפז באיכילוב ואתם לא אומרים מלה?' התפרצה תלמה לדבריה.‬ ‫כמעט התחוללה מהומה קלה, יוסקה החל להבהיר דברים ונחמה תקנה אותו, בעוד היא מפרטת את‬ ‫הרפתקאותיו כביכול במיון של איכילוב, דלת הכניסה נפתחה וריבה עמדה בפתח נבוכה בשיער סתור.‬ ‫לאחר שניה קלה של היסוס, סגרה את הדלת והחלה לנוע לעבר הוריה ואורחיהם בראש שפוף. לאחר‬ ‫שניות מספר זקפה ראשה וחייכה חיוך מאולץ וחשה להתיישב אל אחד הכיסאות לצד אימה.‬ ‫'את בטח רוצה לשתות משהו ריבי?' שאלה אותה אימה בעודה מלטפת את לחיה. לא כל צורך לחקור‬ ‫ולדרוש מה גרם לה לריבה לחזור, בתוך פרק זמן כה קצר. לה כמו לבעלה ואורחיה, היה ברור מאליו כי‬ ‫התהליך הרגיל חזר על עצמו – ריבה שוב ברחה הביתה.‬ ‫'לא אימא תודה, אם אני ארצה אכין לעצמי ספל קפה, אל תטריחי את עצמך.' השיבה לה בתה.‬ ‫הדומיה שנפלה לפתע באמצע דבריה של נחמה, והמבוכה שבאה בעקבותיה תסכלו אותה.‬ ‫"היו שם הרבה חברה צעירים, בשינקין?' שאלה נחמה שלא הייתה מסוגלת להתאפק יותר.‬ ‫'כן היו דווקא המון אנשים, לא רק צעירים כל מיני... מה העניין, אתם מתפלאים שחזרתי כל כך מוקדם?,‬ ‫שאלה בהתרסה.‬ ‫'לא ריבי בכלל לא, טוב שחזרת זה הכל,' חשה תלמה להתערב ולהרגיע את בתה.‬ ‫'אה כן, טוב אז אגש להכין לי ספל קפה...' פלטה ריבה מעמידה פני נעלבת, קמה ממקומה ופנתה למטבח.‬ ‫'אני ניגשת לראות מה קורה.' לחשה תלמה ומהרה בעקבות בתה.‬

‫'אולי כדאי שנזוז?' פנה יוסקה לרעייתו, 'מה את אומרת?'‬ ‫'לא יקום ולא יהיה!' הצהיר רובקה בחום לפני שנחמה הספיקה לפצות את פיה. 'רק הגעתם והלילה עוד‬ ‫צעיר...'‬ ‫'אבל ריבה מתגייסת מחר ותצטרכו לקום מוקדם...' ציינה נחמה שאף היא סבורה הייתה, כי אין כל טעם‬ ‫להוסיף להישאר ולכפות את נוכחותם על ידידיהם ברגעים הקריטיים הללו.‬ ‫תוך כדי כך ריבה ותלמה הופיעו שוב והשיחה נקטעה באיבה. חיוך של הקלה היה נסוך על פניה של‬ ‫תלמה ואילו ריבה, דומה והתאוששה קמעה.‬ ‫'אז הכל בסדר?' שאל רובקה פונה אל שתיהן כאחת, כמנסה להרגיע מצפונו.‬ ‫אז מסתבר שהקשר ההדוק היחידי שיש לה לריבה הוא עם תלמה, אולי הוא הדוק מדי וזו הבעיה שלה...‬ ‫ופליטת הפה התמוהה הזו של רובקה, היא העדות הברורה ביותר לטיב היחסים שלו עם בתו. מערכת יחסים‬ ‫הגנתית, חונקת ועם זאת עם מעט רגש והבנה לבעיותיה – בעיות של מתבגרת שטרם הבשילה. הרהר יוסקה‬ ‫בפתיעה רבה, נותן דעתו לראשונה לבעיותיה של בת ידידיהם. מה חסר לה בעצם? כלום, פנים נאות לה!‬ ‫היא ממש יפה וגוף חטוב למד וצעיר...‬ ‫'טוב, אז אפשר לחזור לענייני דיומא, מה היה העניין שרציתם לספר לנו נחמוש?' הסתקרן רובקה, מתנער‬ ‫לחלוטין מדאגותיו לבתו.‬ ‫כבר הספקתם לשכוח או שפשוט לא האמנתם, יוסקה עושה לי בעיות, כמו שכבר שאמרתי קודם, היה לו‬ ‫התקף לב. '‬ ‫'ברצינות?' קרא רובקה מופתע, בעוד תלמה וריבי פוערות עיניהן בדאגה.‬ ‫'איזה התקף לב, תעוקת חזה קלה וזהו זה עבר. תפסיקי להפחיד אותם נחמה.'‬ ‫'בטח שזה עבר, הוא הרי בקושי עובד, מטייל כל בוקר ומגיע לקונדיטוריה בצהרים.'‬ ‫'אבל מתי זה קרה?'‬ ‫'זה כבר מאחורינו שום כלום באמת. לא הרגשתי טוב בבוקר וקפצתי לאיכילוב,' הוסיף יוסקה במבוכה‬ ‫רבה. 'פשוט נבהלתי והרופא שבדק אותי הרגיע אותי, אני לא חולה לב. זו הייתה פשוט תוצאה של‬ ‫מאמצים רבים מדי וחוסר שינה, זה כל העניין.'‬ ‫'כן אבל אני עושה את רוב העבודה כבר שבועיים תמימים.' ציינה נחמה בהתרסה.‬ ‫'נכון וזה די מצער אותי, אך זה נגמר ממחר אני חוזר לעבוד כרגיל. ציין יוסקה וקם על רגליו.‬ ‫'לאן אתה הולך?' שאלה אותו בכעס רעייתו.‬ ‫'לקשור את הסוס, בסדר?' השיב ביובש יצא מהטרקלין חולף על פניה, עובר בין תלמה לריבה בתם ופנה‬ ‫לשירותים.‬ ‫'לקשור את הסוס...?' חזרה ריבה על דבריו בתמיהה' מיד לאחר שיצא.‬ ‫'כן זה ביטוי ישן שלנו כשהיינו בתנועה, כשמישהו היה צריך להתפנות מאחורי שיח בשדה.' השיב לה‬ ‫רובקה בצחוק קל.‬ ‫דומיה קלה של מבוכה כללית השתררה בטרקלין. ריבה גמעה את שארית המשקה בכוסה; נחמה כחכה‬ ‫בגרונה והשתעלה קלות.‬ ‫מי בעד סיבוב שני של שתייה?' שאלה ריבה קוטעת את הדומיה. 'אני הולכת להכין לי עוד ספל קפה.‬ ‫מישהו מעוניין בעוד תה או בקפה?' הוסיפה לשאול ומאחר שנענתה בשלילה, מיהרה לצאת פונה למטבח.‬ ‫לאחר ששטף את ידיו בחדר הרחצה ופנה לפרוזדור, הבחין יוסקה בריבה ממתינה לו במחצית הדרך‬ ‫לטרקלין.‬ ‫'מה אני יכולה להציע לך מלבד קפה?' שאלה אותו בלחש, מרימה את עיניה אליו – מאדימה כולה.‬ ‫מה קורה אתה? האם היא מציעה לי את בתוליה? חלף הרהור מהיר במוחו. רק זה חסר לי!‬ ‫קפה, זה כל מה שאת יכולה להציע לי!' השיב לה בהחלטיות וביובש, משתדל בכל מאודו לדחות על הסף‬ ‫את היוזמה הנלהבת שלה.‬ ‫אולם היא בצעד קליל סגרה את הפער הזעיר בינה לבינו ונפלה לזרועותיו, טומנת את פניה בצווארו.‬ ‫'אני רוצה אותך, אני רוצה אותך...' מלמלה בלחש, מחבקת את גופו נדבקת לאיבריו במלוא גופה; מגע‬ ‫שדיה הצעירים הנמעכים כנגד חזהו, פטמותיה הנוקשות החורכות את עורו בעוד אגן ירכיה הרך נלחץ‬ ‫לחלציו; לאברו המזדקר – הסעירו את דמו בעורקיו. כנגד רצונו חיבק אותה יוסקה וליטף ברכות את גבה,‬ ‫נפעם ממגע עורה הענוג.‬ ‫'אל תשתגעי ריבי... בואי נרגע, נכנס רגע למטבח ותכיני לי באמת קפה.' לחש באוזנה והחל בעדינות רבה‬ ‫להרחיק אותה מעליו.‬