You are on page 1of 1

‫‪1100‬‬

‫בין‬

‫ארץ‬

‫שמיים‬

‫ב׳נתניה‪/‬‬

‫ספרו‬

‫והעמוק‬

‫היפה‬

‫ביותר‬

‫הקיומי ליקומי ומצליח להיות‬
‫נתניה ‪//‬‬

‫דרור‬

‫בורשטיין‬

‫כתר‬

‫‪222‬‬

‫טמודים‬

‫מחבר דרור‬

‫עד כה‪,‬‬

‫צנוע ויומרני‬

‫בורשטיין בין‬

‫בו־זמנית‬

‫יאיר‬

‫ב׳׳היום ראש‬
‫משפטהמתחיל‬

‫גרבוז‬

‫השנה‬
‫תש׳׳ע‪,‬‬

‫‪84:8‬‬
‫השעה‬

‫ולפני מאתיים וחמישיםמיליץ‬
‫בבוקר‪,‬‬
‫שנה‪...‬״‪.‬‬

‫לשתות‬

‫כוס מים‪ ,‬אמר‬

‫לאסטרונומיה‬
‫המורה‬

‫ושתה‬

‫החידוש והיופי‬

‫עולמותעל גבי‬
‫חצי כוס מים‪ ,‬זה לשתות‬
‫עולמות"‪.‬‬

‫ספרו החדש של דרור בורשטיין כתוב ממבטעיניו‬

‫ההתרחבות וההתכווצות‪.‬‬

‫קשיםלפענוח‬

‫של ילד זן־שפינוזיסט מנתניה‪ ,‬שאמנם איננו מלטש‬
‫לטלסקופ‪ ,‬מתבונן והגלקסיה‪,‬‬
‫עדשות‪ ,‬אך צופה אל‬
‫העולם מבעד‬

‫אני וסבי‪ ,‬כך‬

‫בשמי־השמיים או‬

‫בתקרת בית‬

‫הכנסת וכותב‬

‫ממואר‬

‫שבספר הזה הם‬

‫והקרוב‬

‫ההכרה‬

‫באותה מידה‪ .‬כשם‬

‫הואיכוללומר‪:‬‬

‫אני והכוכבים‪ ,‬או‪ :‬אבי‬

‫מספר עלהגדול‬

‫דודי והמאובנים‪ .‬הקטן‬

‫על‬

‫הרחוק‪.‬‬

‫ההווה‬

‫התנודתיות שלו‬
‫כי הפרטוהכלל‬
‫שאדםיכוללומר‪:‬‬

‫על‬

‫העבר הקרוב‬
‫‪$TS1$‬והעבר‪$TS1$‬‬
‫והע־‬

‫בר‬
‫מואר באור כוכבים‪ .‬הוא מחזיר את ראשו לאדמהול־‬
‫‪$TS1$‬ולמעבה‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬והעבר‪ $DN2$‬הרחוק על העתיד‪ .‬זה ספר מתרגל במובן העמוק‬

‫העולם ובעזרת תעודת הזהות‬
‫‪$DN2$‬ולמעבה‪ $DN2$‬האדמהוללב‬
‫מעבה‬

‫של‬

‫התרגול‪ .‬יש בואלמנטים של שיעור ושל‬
‫לימוד‪.‬‬
‫של‬

‫מנסהלפענח‬

‫את‬

‫לפעמים יחשוב הקורא על בודהה‬
‫ולעיתים‬
‫ולפעמים על׳כולם‬
‫על בורחס‪.‬לפעמים על ציפורן‬
‫בחוכמהבראת׳‪.‬לפעמים בתוך המסע המפרך מתגלה‬

‫ותולדות‬
‫סבו ומסמכי‬
‫הקור הגנטישלוושלהם‪ ,‬של‬

‫המשפחה‪ ,‬הוא‬

‫כשהיה‬

‫כדור‬

‫הארץ ושל היקום‪.‬‬

‫המשורר דוד אבירן איש צעיר הוא עטה‬

‫קרובות‬

‫‪$TS1$‬בןאלמוות‪$TS1$‬‬
‫בן־אלמ־‬
‫משעשעת שלמגלומן‬
‫על עצמו תחפושת‬
‫יקומי׳׳‪ .‬על המאמץ המחשבתי המשותףלכותב‪,‬לקוראולמח־‬
‫‪$TS1$‬ולמחכרי‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬בןאלמוות‪ $DN2$‬ואף העיד על עצמו‪" :‬אני לא מקומי‪ ,‬אני‬
‫וות‬
‫‪$DN2$‬ולמחכרי‪ $DN2$‬הספרים‬
‫כרי‬
‫‪$TS1$‬התחפו‪$TS1$.‬‬
‫התחפו־‬
‫בחלוץ׳ הימים הסתבר שאי אפשרלהסיר את‬
‫כולם‪ .‬משהומעין‪ :‬אחרישלמדנווצעדנו‬
‫הגנאלוגיה‪ ,‬מגיעלנו שמץ של‬
‫שת‪ ,‬והיקום הרג לו את הקיום‪ .‬דרור בורשטיין אינומהארכיאולוגיה אל‬
‫קטע קטן ופנינתי‬

‫שניתן במינון‬

‫כפרס‬

‫חסכני ונדיר‬

‫‪$DN2$‬התחפו‪$DN2$.‬‬

‫לקיומי וגם‬
‫ליקומי‪.‬‬
‫הוא מרותק גם‬
‫מתחפש‬
‫״עץ שתול באמצע שדה חיטה צהוב‪ .‬החיטה הצ־‬
‫‪$TS1$‬הצפופה‪$TS1$‬‬
‫מתעניין וחושב באמצעות הידע וההתבוננות‪,‬החלום‬
‫והפנטזיה‪ .‬השמיים מספרים כבוד אל‪ ,‬מעשה ידיו‬
‫פופה‬
‫גזעו‪ .‬העץ בוער באש עד שורשיו‪ ,‬אך‬
‫‪$DN2$‬הצפופה‪ $DN2$‬מגיעה עד‬
‫החיטה אינה בוערת‪ .‬כיצד זה ייתכן? זהבלתי אפשרי‬
‫והגלקסיות עושות ‪ ikk d1t‬לכל מח־‬
‫‪$TS1$‬מחשבה‪$TS1$‬‬
‫מגיד הרקיע‬
‫אלא אם נראה כי אין זה עץ אלא ירח דק‪ ,‬אין זו חיטה‬
‫בילדותו הוא‬
‫‪$DN2$‬מחשבה‪ $DN2$‬אגוצנטרית‪ .‬כמו כל מבוגר הנזכר‬
‫שבה‬
‫המתחיליםב׳היה‬
‫היה׳‪ ,‬אך הוא לא כי‪ -‬אםגלים קטנים למלא את הים‪ ,‬אין זה עשן כי אם‬
‫יודע שיש סיפורים‬
‫ב׳לפני ענן שלכוכבים"‪.‬‬
‫שוכח שהם צאצאיהם של סיפוריםשהתחילו‬
‫אפשר לגלותכ׳נתניה׳ קירבה נפשית מסוימת‬
‫ועידנים׳‪.‬‬
‫עידן‬
‫׳נתניה׳ הוא הספר היפה‪ ,‬העמוק והרב־רובדי ביותר ליואל הופמן במובן של חיבורים בין התפללנשגב‪,‬‬
‫של בורשטיין‪ .‬הוא מערב בו‬
‫המוזיקלילפרו־‬
‫‪$TS1$‬לפרוזאי‪$TS1$,‬‬
‫לפרשני‪ ,‬הקטנוני‬
‫פילוסופיה‪ ,‬מדע‪ ,‬ספרות‬
‫למדויק‪,‬‬
‫העובדתי‬
‫זאי‪,‬‬
‫ואמונות‪ ,‬וגם לכל אלה יש ימילידה ופטירה והתמזגות‬
‫כשהמספר הוא אחד‪.‬‬
‫‪$DN2$‬לפרוזאי‪ $DN2$,‬השירה‬
‫לפרוזהולשת יביט‬
‫ויובלים‪ .‬זהו ספרהשולח מחשבות לכל‬
‫וצירופי זרמים‬
‫מובן שיש‬
‫לציין גם את הקי־‬
‫‪$TS1$‬הקירבה‪$TS1$‬‬
‫הזן‪,‬‬
‫רבה‬
‫‪$DN2$‬הקירבה‪$DN2$‬‬
‫מחזיק‬
‫ולכן‬
‫אליו‪,‬‬
‫ואולי גם את‬
‫לתורת‬
‫הוא‬
‫מקום שמחשבהמסוגלת‬
‫להגיע‬
‫‪Q'BD‬‬
‫□׳*‪30 -‬ו»‬
‫‪$TS1$‬והחובקכל‪ $TS1$.‬ההבדלים הקטנים אוהגדולים ‪M/M 11«11‬‬
‫טווח ענק שבין האישיוהצנועלבין היומרני והחובק־‬
‫‪msoiniMiin‬‬
‫‪ QWUJ‬וא ‪301‬‬
‫‪DWUi‬‬
‫‪$‬והחובקכל‪ $DN2$.‬מכל החומרים והתנאים שהיו בסביבה‪ ,‬ובתקופה‬
‫כל‪.‬‬
‫שבץ רמת־גן של הופמןלנ־‬
‫הוא‬

‫פיוט‪.‬‬

‫תניה של‬
‫נפלאלהיות ענן אךנפלא‬
‫להיות גשם״‪.‬‬
‫הספר עוסק בזיכרון‪ ,‬אלא‬
‫שהואמגדיל את הטווח המקו־‬
‫בל של העיסוקבו‪.‬ממילא הוא‬

‫כתב אורגניזם חוצה חומרים‪,‬‬

‫בורשטיין‪ .‬״אם כן‬

‫זמניםוזהויות‪.‬לפעמים נרמה שהכלמוביל להמרת‬
‫אלוהים בטבע‪,‬כלומר‪,‬ליצירתאלטרנטיבה מוצקה‬
‫ולאמונה‪.‬לעיתים נראות ההשקפותכקוקטייל‬
‫לדת‬

‫גם‬

‫קצרה ואינסופית‪ ,‬הוא‬

‫המגייס את אר־סטו ואת חכמי המזרח הרחוק כמצע‬

‫מאומץביודעיןלפריחת‬
‫המרכיביםכולם מחוברים ומעורבים ללא‬

‫הכתיבה הספרותית‪.‬‬

‫״אני‬

‫מתאר את‬

‫הרשת מפני‬

‫שהרשת‬

‫אךלרוב‬

‫הפרד‪.‬‬
‫האופפת אותי‬

‫אחד‪ .‬קצוות הרשת שלי מחו־‬
‫‪$TS1$‬מחוברים‪$TS1$‬‬

‫רווי בעיסוק במוות‪ .‬״כתבתי‬
‫כי‬

‫לא‬

‫נותר‬

‫מסבי דבר‪.‬‬

‫‪fP1#11‬‬
‫‪m7!7 ra7'7‬‬
‫‪poin‬‬
‫אנטואן‬
‫אנט או‬

‫סנט־אכזופרי‬
‫קנט־אכזופרי‬

‫דה‬

‫‪00‬י!‬
‫‪iwamun‬‬

‫‪■prm‬‬
‫‪prm‬‬
‫יגיקסיי?‬
‫‪ifVifWt‬‬

‫דאגלס‬
‫דאגיס‬

‫איננו כי‬
‫‪ an7J‬אתנו‬
‫כיה‬
‫והיום‬
‫צ׳ינגיס‬

‫אייטמטוב‬

‫אד‬

‫היא הרשת האופפת כל‬
‫ברים‬
‫‪$DN2$‬מחוברים‪ $DN2$‬לרשתות של כל בני האדם ושל כל הדברים‪.‬‬
‫הקביעה הנמהרתהזו"‪ .‬דוד אבירן‪ ,‬שכבר הוזכר כאן‪,‬‬
‫האורלוגינים והירח משותפיםלכו־‬
‫‪$TS1$‬לכולנו‪$TS1$,‬‬
‫יש רק רשת אחת‪.‬‬
‫ואילו‬
‫אהב את עצמו ואת הביטוישלו‪ :‬שרר מן העתיד‪,‬‬
‫‪$DN‬לכולנו‪ $DN2$,‬לכן הספרות אפשרית"‪ .‬מצד שני‪,‬ובלי סתירה‬
‫לנו‪,‬‬
‫בורשטיין כותב כדילפענח שדרים‬
‫שקיבלנו מהעבר‬
‫מהותית‪ ,‬ניתןלומר‪ ,‬ובורשטיין מציין זאת במקום‬
‫וכדי לשלח שדרים אל העתיר‪ .‬הוא רק מזכירלנו את‬
‫קוצר ההבנה והתפיסה של עד היכן מגיעים שניהם‪.‬‬
‫אחר‪ ,‬שתיאוריהכולית כל כך משמיטה את הקרקע‬
‫מתחתלצורך‬
‫ולחשיבות שביצירה ספרותית‪ .‬הספרות‬
‫"את הספר הזה כותב איש חי בעזרת מתים רבים‪,‬‬
‫תמונה‬
‫והאמנות‬
‫וחלקית‬
‫לנו‬
‫נותנות‬
‫הזה‬
‫והדבר‬
‫מבחינת‬
‫מוכןמאליו ואיננו בגדר מיסטיקה‬
‫(‪)...‬‬
‫קטועה‬
‫שקרית‬
‫ומבט‪,‬‬
‫זמן‬
‫מו־‬
‫‪$TS1$‬מובילה‪$TS1$‬‬
‫והיא‬
‫רבה‬
‫במידה‬
‫התמונה‬
‫ולכן‬
‫הוריי‬
‫לא‬
‫התעניינומעולם בספרות‪,‬‬
‫ואילו אני מוש־‬
‫‪$TS1$‬מושקע‪$TS1$‬‬
‫למתיקות‬
‫או‬
‫בילה‬
‫‪$DN2$‬מובילה‪$DN2$‬‬
‫או‬
‫בסיס‬
‫חסרות‬
‫ורגשנות‬
‫לדיכאון‬
‫כי‬
‫אין‬
‫בספרות‪.‬‬
‫משהו‬
‫או‬
‫מישהו‬
‫ספק‬
‫כעבר הכין‬
‫קע‬
‫‪$DN2$‬מושקע‪$DN2$‬‬
‫זאת״‪ .‬וגם הספר הזה מכין הרכה מאודלמישהו מתי־‬
‫‪$TS1$‬מתישהו‪$TS1$‬‬
‫ורחמים עצמיים‪ .‬במקום העיסוק בקיטוע העכשווי‬
‫שהו‬
‫‪$DN2$‬מתישהו‪ $DN2$‬היכנשהו‪.‬‬
‫אומר בורשטיין‪ ,‬כי חייבתלהיות אפשרותלכתוב‬
‫היד הכותבת את השורות האלו בעצם‬

‫מכחישה‬

‫את‬

‫אדמ‬