You are on page 1of 1

‫הארץ‬

‫בכתיבתו לוחם‬

‫אני‬

‫משמר‬

‫והספר‬

‫החומר‬

‫את‬

‫לקחת כל‬

‫רוצה‬

‫מיני‬

‫בורשטיין‬

‫החומר‪,‬‬

‫בהישארות‬

‫בהכחדה‪ .‬הוא‬

‫עוסק‬

‫משפטים‬

‫מתוך‬

‫הספר הזה וללכת איתם אל‬
‫העתיד הישראלי הצפוילי‪.‬‬
‫המשפט הזה‪ :‬״היה שם‬
‫למשל‪,‬‬
‫אור יפה של בוקר‪.‬״ אבל לך‬
‫תסביר לאנשים למה דווקא‬
‫המשפט הזה‪ .‬שהרי כל המש־‬
‫‪$TS1$‬המשפטים‪$TS1$‬‬
‫פטים‬
‫‪$DN2$‬המשפטים‪$DN2$‬‬
‫בטקסט המעורר של‬
‫בורשטיין‬

‫דרור‬

‫"נתניה*‬
‫דדורבזרשטיץ‪,‬‬

‫"כתר"‪,‬‬
‫‪225‬‬

‫ארוגים זה‬

‫בזה וכולם שייכים‬
‫‪$TS1$‬לקונטקסט‪$TS1$‬‬
‫לקונט־‬
‫קסט‬
‫‪$DN2$‬לקונטקסט‪$DN2$‬ולמנגינה האחתולשפע‬
‫שאינו‬

‫נגזרותיה‪ ,‬ומי‬

‫מרגיש‬

‫ואינו שומע ואינו רוטט בתו־‬
‫‪$TS1$‬בתוכו‪$TS1$‬‬

‫כו‬
‫‪$DN2$‬בתוכו‪$DN2$‬‬

‫לא יבין ממילא ובכל‬

‫זאת‬

‫אסביר‪.‬‬
‫דרור‬

‫מבין‬

‫בורשטיין‬

‫תכלית‬

‫את‬

‫הספרות לעומקה‪.‬‬

‫״נתניה" שלו עודד את הקו־‬
‫‪$TS1$‬הקוראת‪$TS1$‬‬

‫ארם‬

‫‪$TS1$‬קוסמוס‪$TS1$‬‬
‫קוס־‬
‫ממשותו של‬

‫מסוים או‬

‫‪$DN2$‬קוסמוס‪ $DN2$‬שלם‪ .‬טראומותהילדות‬
‫מוס‬
‫שיש עתיד‪ .‬יש‬
‫ראת‬
‫‪$DN2$‬הקוראת‪ $DN2$‬שבי לחשוב‬
‫עתיד לספרות‪ ,‬גם אם היא נכת־‬
‫‪$TS1$‬נכתבת‪ $TS1$‬למאובנים בנפשו‪,‬ואליהן‬
‫בת‬
‫‪$DN2$‬נכתבת‪ $DN2$‬כאן ועכשיו‪ ,‬מפני‬

‫אחד‬

‫מכיר‬

‫לחפור‬

‫שבורשטיין‬

‫בתשתיות ואף‬

‫בהן‪.‬‬

‫בתוכן הנגלה‬

‫הסופר הצעיר מרכין‬

‫משתוקק‬
‫ובסמוי‪,‬‬

‫ראש בפני מה‬

‫שנכתבלפניו(וו‪ .‬ג‪ .‬זבאלד‬

‫מהדהד‬

‫וחוזר כמו‬

‫הצביע על‬
‫משפחת‬

‫מבנה‪ :‬אובדן‬

‫הופכות‬
‫הוא‬

‫שב‬

‫נדבכים‬

‫של‬

‫בשואה‪,‬‬

‫הסב‬

‫התפוררות בית המלון‬
‫בנתניה‪ ,‬נפילת דודו במלחמת‬

‫המשפחתי‬

‫החדשותית על‬

‫כיפור‪ ,‬והידיעה‬

‫יום‬

‫רצח‬

‫ילד‬
‫הרשת שלי‬
‫כל בני האדם ושל כל הדברים‪.‬״‬

‫הפרה‪-‬היסטוריה על‬

‫בידי השכן‪ ,‬צייר חביב‪ .‬״קצות‬

‫השתנות‬
‫תהפוכותיה‪ ,‬ובפני‬
‫‪$TS1$‬הדברים‪$TS1$‬‬
‫הדב־‬

‫לרשתות של‬

‫ברקע)‪,‬‬

‫ובפני‬

‫‪$DN2$‬הדברים‪ $DN2$‬ומחזוריותם‪ ,‬ובפני סבו‪ ,‬במיו־‬
‫‪$TS1$‬במיוחד‪$TS1$‬‬
‫רים‬
‫‪$DN2$‬במיוחד‪ $DN2$‬סבו‪ .‬הוא‬
‫חד‬

‫לרבים‬
‫כאן‪ .‬בספר כל‬

‫עושהפעולה‬

‫מביטויי‬

‫כי‬

‫האמנות‬

‫כך אישי‪,‬‬

‫נשמת הדפים‬

‫הפוכה‬
‫הנפוצים‬

‫מחוברים‬

‫שמבין את זה הוא‬

‫שכותב אתתולדותיו מתוך ההב־‬
‫‪$TS1$‬ההבנה‪$TS1$‬‬

‫מי‬

‫נה‬
‫‪$DN2$‬ההבנה‪$DN2$‬‬
‫שנדמה היה‬

‫מתנגשת בחזי‪ ,‬הוא‬

‫מי‬

‫אדם צנוע ונבון‪.‬‬

‫הזאת הוא אמן‪ .‬ובעצם‬

‫ובתכני‬

‫כתיבתו‬

‫הוא לוחם‬

‫כתיבתו‬

‫בהכחדה‪,‬‬

‫מניע עצמו על פני סקאלת‬
‫שונות עוסק כאן בורשטיין בהישא־‬
‫‪$TS1$‬בהישארות‪$TS1$‬‬
‫האישי וזמןהעולם ונותן לכל אלה‬
‫‪$DN2$‬בהישארות‪ $DN2$‬החומר‪ ,‬והטקסט הזה הוא צורה‬
‫רות‬
‫תפקידיהם‬
‫לשחק את‬
‫החשובים‬
‫של שימור החומר‪.‬‬
‫בחייו המסוימים‪.‬‬
‫הישראליות של עובדות החיים‬
‫המיוחד ביצירה הזאת הוא שחייו‬
‫הממםמרות את‬
‫הטקסט אינה דומי־‬
‫‪$TS1$‬דומיננטית‪$TS1$‬‬
‫המסוימים של בורשטיין הם החיים‬
‫ננטית‬
‫של כל מי שנולד כאן וחווה כאן‬
‫‪$DN2$‬דומיננטית‪ $DN2$‬יותר מן העובדות המדעיות‬
‫המצוטטות כאן‬
‫מספרים של מומ־‬
‫‪$TS1$‬מומחים‪$TS1$‬‬
‫ונכווה כאן ואין לו ברירה‪ .‬השטיח‬
‫העולם‪ .‬לכן היצירה‬
‫הפואטי נארג בין אירועים אישיים‬
‫‪$DN2$‬מומחים‪$DN2$‬לתולדות‬
‫חים‬
‫ברמתה‪ ,‬במב־‬
‫‪$TS1$‬במבנה‪$TS1$‬‬
‫הזאתאוניברסלית‬
‫וקוסמיים המחזקים זה את זה‪ ,‬ומאי־‬
‫‪$TS1$‬ומאירים‪$TS1$‬‬
‫‪$DN2$‬במבנה‪ $DN2$‬ובתכניה‪ .‬לקראת סופה הולך‬
‫נה‬
‫רים‬
‫‪$DN2$‬ומאירים‪ $DN2$‬זה על זה ומדגישים‪ .‬תולדות‬
‫הזמן‬

‫היווצרות כדור הארץ וגרמי השמיים‪,‬‬

‫שעניינו אתהילד‬
‫לאסטרונומיה‪ ,‬מקרינים עלתולדות‬
‫דרור‪ ,‬חניך החוג‬

‫משפחת בורשטיין והנכד דרור‪.‬‬

‫באובדן‪,‬‬
‫בהעלמות‪,‬‬

‫הטקסט‬

‫על‬

‫ומזדכהוכשעולה‬

‫הסופר הופך‬

‫לילה אחד שוכב הסופר על ספסל‬
‫‪$DN2$‬שורשיו‪ $DN2$.‬בתוכי‬
‫שיו‪.‬‬
‫אביבי והו־‬
‫‪$TS1$‬והוגה‪$TS1$‬‬
‫מחוץ לביתו התל‬
‫באינסוף‪.‬‬
‫‪$DN2$‬והוגה‪ $DN2$‬בדברים המרכיבים אתהכול‪.‬‬
‫גה‬
‫חומרי היסוד‬

‫שמהם‬

‫את‬

‫הבוקר‬

‫הסיפורלשיר‪.‬‬

‫לא‬
‫של בורשטיין‪ .‬עכשיו‬
‫קראתי‬

‫אחורי‬

‫צומחת הוויית‬

‫במוות‪.‬‬

‫בדרכים‬

‫ספריו‬

‫הקודמים‬

‫אקראבהילוך‬

‫‪$TS1$‬שורשיו‪$TS1$.‬‬
‫שור־‬
‫מתוך כוונהלהגיע עד‬
‫תקנן‬

‫ציפייה שאבלע‬
‫תלמה‬

‫אדמוו‬

‫עמזדים‬