You are on page 1of 15

‫ד"ר אורי מילשטיין‪" ,‬עלילת דם בדיר‬

‫יאסין ‪ -‬הספר השחור"‪ ,2007 ,‬בהוצאות‬


‫המדרשה הלאומית ומכון שרידות‬
‫שער שלישי‬
‫טבח בעין‪-‬זיתון‬
‫ב‪ 1-‬במאי ‪ ,1948‬ביצעו לוחמי פלמ"ח מהגדוד השלישי טבח שבויים בכפר הערבי עין‪-‬זיתון הסמוך‬
‫לצפת‪ ,‬במסגרת מבצע יפתח שעליו פיקד יגאל אלון‪ .‬יוצרי הנרטיב הישראלי‪ ,‬המיתולוגי‪ ,‬על‬
‫מלחמת העצמאות התעלמו ממנו‪ .‬אלוף משנה בדימוס‪ ,‬ד"ר מאיר פעיל‪ ,‬שרוב חייו הבוגרים רקד‬
‫על דם הטבח שלא היה בדיר יאסין‪ ,‬התעלם מן הטבח בעין‪-‬זיתון כשחינך את מפקדי צה"ל בפרט‬
‫ואת עם ישראל בכלל‪ ,‬להקפיד על טוהר הנשק ולא לחקות את "רוצחי דיר יאסין"‪ .‬בביוגרפיה‬
‫שלה על יגאל אלון‪ ,‬שהתפרסמה ב‪ ,2004-‬התעלמה פרופ' אניטה שפירא‪ ,‬מן הטבח‪ ,‬וכל מה שהיה‬
‫לה לומר עליו הוא זה‪" :‬עין‪-‬זיתון היה כפר גדול וחזק‪ ,‬והתחולל שם קרב של ממש‪ .‬במשך יום‬
‫תמים פוצצו הכובשים את בתי הכפר לעיני ערביי צפת שצפו בנעשה וידם קצרה מלהושיע‪ .‬עוד‬
‫שלב במערכה הפסיכולוגית"‪ .1‬הפרופסורים מנחם פרי ועוזי שביט‪ ,‬החתומים כעורכי הספר‪ ,‬לא‬
‫טרחו ליידע את שפירא כי ראוי לכתוב את כל האמת‪ ,‬שהרי זהו תפקידם של עורכים אקדמיים‬
‫במעמדם‪.‬‬

‫כדי שיבין הקורא את המשמעות המלאה של עלילת הדם בדיר יאסין‪ ,‬נחשפים כאן לראשונה‬
‫הטבח בעין‪-‬זיתון והמהלכים שקדמו לו‪.‬‬

‫‪ .1‬אניטה שפירא‪ ,‬יגאל אלון‪ 8‬אביב חלדו‪ ,‬תל אביב‪ :‬הקיבוץ המאוחד ‪2004‬‬
‫‪" .1‬רצחו את אורי יפה"‬

‫בארבעת חודשי המלחמה הראשונים‪ ,‬כשנקט הפיקוד העליון אסטרטגיה של דחיית‬


‫הכרעה‪ ,‬וטקטיקה של הגנה ולוחמה זעירה‪ ,‬ביצעו פקודיו של יגאל אלון את רוב פשיטות‬
‫הגמול‪ .‬אלון התכוון לפקד על מבצעים גדולים יותר כשיעבור ארגון "ההגנה" לאסטרטגיה‬
‫של הכרעה‪ .2‬ובאמת‪ ,‬בתחילת אפריל‪ ,‬מונה אלון למפקד המבצע הגדול הראשון‪" ,‬מבצע‬
‫נחשון" (אבל לא פיקד עליו מפני ש"נתקע" בגוש עציון עקב פרשת נבי דניאל)‪ .‬במקומו‬
‫מונה מח"ט "גבעתי"‪ ,‬שמעון אבידן‪ .‬אלון לא השתתף גם בקרבות משמר‪-‬העמק‪ ,‬טבריה‪,‬‬
‫רמת‪-‬יוחנן והדרך לירושלים‪ ,‬ולא היתה לו השפעה עליהם‪ .‬באמצע אפריל מונה קצין‬
‫המבצעים שלו‪ ,‬יצחק רבין‪ ,‬למפקד חטיבת "הראל" ומבצע נחשון‪ .‬אלון נשאר לבדו במטה‬
‫הפלמ"ח‪ .‬מפקדי הפלמ"ח הבכירים האחרים תפקדו בחטיבות ובגדודים של "ההגנה"‪.‬‬

‫התחזית של אלון לא התממשה‪ :‬הפלמ"ח לא היה לעוצבת‪-‬המחץ של צבא המדינה‪-‬‬


‫שבדרך‪ ,‬ומטה הפלמ"ח לא היה מבצעי‪ .‬אלון ניסה להיאבק על עצמאותו של הפלמ"ח‪ :‬ב‪-‬‬
‫‪ 18‬באפריל דרש מקצין המבצעים של "ההגנה"‪ ,‬יגאל ידין‪ ,‬להעביר פקודות לחטיבת‬
‫"הראל" באמצעותו בלבד‪ ,‬והציע שהוראות מטכ"ל תופנינה ל"מועצה"*‪ 1‬כהסדר מחייב‪,‬‬
‫ושהיא תדאג לביצוען‪ .‬להצעתו צירף אזהרה‪ :‬אם לא תתקבל "לא אהיה אחראי‬
‫לביצוען"‪ .3‬ידין קיבל את ההצעה‪ ,4‬אבל היה זה "ויתור של יחסי‪-‬ציבור" בלבד ואלון ידע‬
‫זאת‪ .‬ב‪ 21-‬באפריל‪ ,‬יום אחרי כישלון הגדוד השלישי של הפלמ"ח בקרב על משטרת נבי‪-‬‬
‫יושע*‪1‬א'‪ ,‬עזב אלון את תל‪-‬אביב ואת מטהו חסר התעסוקה הצבאית‪ ,‬ונסע לגליל העליון‬
‫המזרחי‪.‬‬
‫בספרו "לאור היום ובמחשך" כתב ירוחם כהן*‪" :2‬יום אחד הגיעה אל המטה הכללי של‬
‫"ההגנה" בתל‪-‬אביב משלחת של מתיישבי הגליל העליון‪ ...‬בקשתם היתה תגבורת‪ .‬על פי‬
‫החלטת המטה הכללי של "ההגנה" יצא יגאל אלון‪ ,‬מפקד הפלמ"ח‪ ,‬לבדוק את המצב‬
‫בגליל העליון"‪ .5‬אלון סיפר שכוונתו היתה לשמוע ממקור ראשון מה קרה בנבי‪-‬יושע‪.6‬‬
‫במטוס אוסטר קטן הגיע יגאל אלון לאיילת השחר‪ 7‬ונפגש עם המפקדים המקומיים‪ .‬אורי‬
‫יפה‪ ,‬מפקד הגליל העליון‪ ,‬שהיה בעבר מג"ד בפלמ"ח‪ ,‬סיפר‪" :‬יגאל היה מדוכדך‪ .‬עד אז‬
‫לא פיקד על מבצע ולא עשה כלום‪ .‬ישבנו איתו‪ ,‬מולא כהן*‪ ,3‬משה קלמן*‪ 4‬ואני‪ .‬אמרנו‬
‫שלא נוכל להסתפק בכוחות שלנו וביקשנו שהגדוד הראשון יעלה לגליל העליון‪ .‬הערבים‬
‫תקפו את היישובים בעמק החולה ואת רמות‪-‬נפתלי‪ .‬ביקשנו תוספת של גדוד כדי לנקות‬
‫את השטח‪ .‬ריכזנו כוחות לכיוון ראש‪-‬פינה‪ ,‬כדי לכבוש את צפת ולהשתלט על כל הגליל‪.‬‬
‫ליגאל לא היתה סמכות פיקודית עלי‪ .‬בעיני הוא היה אורח בכיר‪ .‬לא העליתי על דעתי‬
‫לעזוב את הגליל ולטוס לתל‪-‬אביב‪ .‬בעינינו הוא היה שליח"‪.8‬‬
‫הרי עדותו של משה קלמן‪" :‬הגדוד השלישי היה עצמאי‪ .‬לא היה פיקוד מרכזי‪ ,‬לא היה‬
‫תכנון מהמרכז‪ ,‬לא היתה הכוונה‪ ,‬לא ממטה הפלמ"ח ולא מהמטה הכללי‪ .‬במספר פעמים‬
‫הלבישו תוכניות יפות על מבצעים שכבר בוצעו‪ .‬כך קרה‪ ,‬בחלקו‪ ,‬גם במבצע 'יפתח'‪ .‬הייתי‬

‫‪ .2‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם יגאל אלון‪.‬‬


‫‪ .3‬יואב גלבר‪ ,‬למה פרקו את הפלמ"ח‪ :‬הכוח הצבאי במעבר מיישוב למדינה‪ ,‬ירושלים‪ :‬שוקן‪ ,1968 ,‬עמ'‬
‫‪.113‬‬
‫‪ .4‬שם‪ ,‬שם‪.‬‬
‫‪ .5‬ירוחם כהן‪ ,‬לאור היום ובמחשך‪ ,‬תל אביב‪ :‬עמיקם‪ ,‬תשכ"ט‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫‪ .6‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת הראיונות הנ"ל עם יגאל אלון‪.‬‬
‫‪ .7‬ארכיון צה"ל‪ ,‬יומני טייסים‪ ,‬יומן הטייס משה פלדמן‪.‬‬
‫‪ .8‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם אורי יפה‪.‬‬
‫חדור הכרה שהישועה לא תבוא ממרכז הארץ ומהמטות ששכנו בתל‪-‬אביב או במקום‬
‫אחר‪ ,‬ושאנחנו יכולים לנצח ולשמור על הקיים רק בכוחות עצמנו ובאמצעים שברשותנו‪.‬‬
‫אחרי כישלון נבי‪-‬יושע*‪ 3‬הגעתי למסקנה שעלינו להעביר את היוזמה לידנו ולהכות את‬
‫האויב במרכזי העצבים שלו‪ .‬החלטתי לעלות על צפת‪ ,‬מרכז הפעילות של כל הערבים‬
‫בגליל"‪ .9‬הרי עדותו של מולא כהן‪" :‬יגאל בא לגליל‪ .‬עשינו הערכת מצב‪ ,‬גיבשנו תוכנית‬
‫להביא עוד כוח‪ ,‬לרכז את הכוחות מהיישובים ולהתחיל באופנסיבה‪ .‬יגאל ירד למטה‬
‫הכללי ומסר דיווח"‪ .10‬אלון חזר לתל‪-‬אביב‪ ,‬דיווח בעל‪-‬פה לישראל גלילי וליגאל ידין על‬
‫התרשמותו והעלה על הכתב את "תמצית ידיעות שהבאתי לפניכם בענייני העמק‬
‫המזרחי*‪ .4‬אלון המליץ להמשיך לתקוף כפרים ערביים ‪ -‬כדי שהאויב לא יוכל להתארגן‬
‫להתקפה רבתי; למנוע מעבר שיירות של ערבים מאובטחות בחיילי הלגיון העבר‪-‬ירדני‪,‬‬
‫מפני שהן מסכנות את יישובי העמק ובייחוד את עפולה; לכבוש ולחסל את הכפרים זרעין‪,‬‬
‫מוקבילה‪ ,‬מזר ונוסי‪ ,‬שעל הגלבוע ובמורדותיו‪ ,‬ולתפוס משלטי קבע בזרעין ובמזר‬
‫ובמזרח; להטריד את העיירה בית‪-‬שאן ‪ -‬כדי להמריץ את תושביה לברוח; לכבוש את‬
‫הכפרים סמריה ופראונה שמדרום לה‪ ,‬ולהשתלט על רכסי כאוכב אל‪-‬הווא*‪ .5‬את הפעולות‬
‫האלה הציע אלון להטיל על הגדוד הראשון בפיקודו של דן לנר‪ ,‬שבסיסיו היו בעמק‬
‫יזרעאל ובגליל המערבי‪.‬‬
‫כך כתב אלון‪:‬‬
‫בגליל העליון המזרחי יש מאות לוחמים ערבים שהסתננו אליו מרמת‪-‬הגולן והצטרפו לכנופיות שחבריהן תושבי‬
‫צפת והכפרים‪ .‬הקצינים הבריטים באצבע‪-‬הגליל סייעו לכנופיות אלה לתפוס את משטרות חלסה*‪ ,8‬נבי יושע‬
‫מצטרפים‬ ‫המתואלים*‪9‬‬ ‫והר‪-‬כנען‪ .‬הבריטים עומדים לפנות את המחנה הצבאי והמשטרה בראש‪-‬פינה‪.‬‬
‫למלחמה נגד היהודים‪ .‬לקונייטרה הובא גשר מתפרק כדי לצלוח את הירדן‪ .‬לערבים יש יתרון בגזרת הקיבוצים‬
‫דן ודפנה‪ .‬יש לתגבר את הגליל העליון בכמה פלוגות ולהוסיף לו נשק‪ ,‬לנתק את צפת הערבית מהכפרים עין‪-‬‬
‫זיתון וביריה הערבית‪ ,‬להטריד את הכפרים האלה באש כדי להבריח את תושביהם‪ ,‬להרוג את הקצינים‬
‫הבריטים הבכירים המסייעים לערבים‪ ,‬לכבוש את משטרת הר‪-‬כנען ולתפוס את מחנה הצבא ואת המשטרה‬
‫שבגבול לבנון ‪ -‬כדי שלערבים שבמשטרת נבי‪-‬יושע‬ ‫מלכיה*‪01‬‬ ‫בראש‪-‬פינה‪ ,‬מיד עם פינויים‪ .‬לכבוש את הכפר‬
‫לא תהיה גישה לגבול וכדי לחסום את דרך הפלישה; לחפור תעלות ולהציג מכשולים ושדות‪-‬מוקשים בין דן‬
‫ודפנה ובין הגבול; לתפוס משלט קבע אחד בתל אל‪-‬קאדי*‪ ,00‬שניים לאורך הירדן‪ ,‬בין משמר‪-‬הירדן שליד גשר‬
‫בנות‪-‬יעקב ובין צפון הכינרת‪ ,‬ושניים בין רמות‪-‬נפתלי לביריה העברית; לגרש את הבדווים החונים בין מפגש‬
‫‪11‬‬
‫הירדן והכינרת ובין ג'יב יוסוף*‪ ,01‬ולהניח מחסומים אנטי‪-‬טנקיים על הכביש היוצא מגשר בנות יעקב ‪.‬‬
‫בדו"ח הזה של מפקד הפלמ"ח אין מדובר לא על כיבוש צפת ולא על העלאת הגדוד‬
‫הראשון לאצבע הגליל‪ ,‬שני מהלכי‪-‬מפתח ב"מבצע יפתח"‪ .‬לעומת זאת מדובר בו על גירוש‬
‫ערבים מכפריהם‪ ,‬למרות שגם עם חלק מאותם כפרים היו בריתות אי התקפה‪ ,‬כמו‬
‫הברית שהיתה עם דיר יאסין‪ .‬מדובר בו גם על רצח קצינים בריטיים‪ ,‬פעולה שהיתה‬
‫מנוגדת לא רק לאידיאולוגיה המוצהרת של ארגון "ההגנה"‪ ,‬אלא גם להיגיון של המלחמה‪.‬‬
‫אם לא היינו יודעים שאת הדו"ח הזה כתב יגאל אלון‪ ,‬ניתן היה ליחסו ליהושע זטלר‪,‬‬
‫מפקד לח"י בירושלים‪ ,‬שכה הושמץ על ידי מאיר פעיל וחבריו‪.‬‬

‫‪ .9‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם משה קלמן‪.‬‬


‫‪ .10‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם מולא כהן‪.‬‬
‫‪ .11‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי "המועצה"‪ ,‬מסאשה (אלון) אל ידין והלל (גלילי)‪ 22 ,‬באפריל ‪1948‬‬
‫דו"ח אלון הועבר לבן גוריון לירושלים*‪ ,11‬ולמחרת‪ ,‬ב‪ 23-‬באפריל‪ ,‬שלח בן גוריון מברק‬
‫לראובן שילוח‪ ,‬לישראל גלילי וליגאל ידין‪" :‬האם אתם סבורים שכיבוש חיפה*‪ 12‬מאפשר‬
‫‪12‬‬
‫ומחייב ריכוז כוח גדול לכיבוש צפת?"‬

‫מתלונת מפקדי אצבע‪-‬הגליל על המחסור בלוחמים הסיקו בן גוריון וגלילי שחברי‬


‫הקיבוצים אינם מתגייסים ל"הגנה"‪ .‬על‪-‬פי האידיאולוגיה שרווחה אז‪ ,‬חברי הקיבוצים‬
‫טענו שעבודה בקיבוץ כמוה כלחימה בשדה הקרב‪ ,‬שהרי מטרת העל של הציונות היתה‬
‫לדעתם להרבות בקיבוצים שישלטו במדינה היהודית העתידה לקום‪ .‬גלילי‪ ,‬חבר קיבוץ‬
‫בעצמו‪ ,‬דרש ממפקד חטיבת "גולני"‪ ,‬משה מן‪ ,‬שהיה חבר קיבוץ מרחביה‪ ,‬לדווח לו "מה‬
‫נעשה לגיוס חי"ש מהמשקים לצורכי פעולות התקפה"‪ .13‬ראש המפקדה הארצית של‬
‫"ההגנה" הבטיח במברק למח"ט "גולני" לבוא ב‪ 22-‬באפריל לקיבוץ איילת‪-‬השחר‪,‬‬
‫להיפגש עם נציגי הקיבוצים‪ ,‬מפני ש"הכרחית התגייסות כללית במשקים"‪ .14‬גלילי לא‬
‫נסע לאיילת‪-‬השחר מפני שמשה מן נסע לתל‪-‬אביב ופגש אותו שם‪ ,‬וגלילי דיווח לבן גוריון‬
‫בירושלים ש"בגליל העליון המזרחי מחמיר המצב"‪ .‬נציגי הקיבוצים התנו את התגייסות‬
‫חבריהם בקבלת אנשים מהעורף לעבודות החקלאיות‪ ,‬וגלילי הודיע לבן גוריון על ניסיון‬
‫לשלוח לגליל העליון פועלי בניין מתל‪-‬אביב‪" :‬גיוס פועלי הבניין מתעכב‪ .‬בדעתנו לגייס‬
‫גדנ"ע לחודש ימים לעבודה רק במשקים‪ ,‬מגיל שש‪-‬עשרה‪ .‬הודיעני הסכמתך"‪ .‬באותו‬
‫מברק הביע גלילי "חשש ממזימה בריטית לעזור לאויב להשתלט על הגליל המזרחי"‪.15‬‬
‫מסתבר שגלילי הושפע מהערכותיו המוטעות של אלון‪ ,‬ושני אישים בכירים אלה‪ ,‬שהשפיעו‬
‫רבות על מלחמת העצמאות ועל מדינת ישראל עד הקמתה*‪ ,13‬היו מנותקים מן המציאות‪.‬‬

‫ב‪ 25-‬באפריל חזר בן גוריון לתל‪-‬אביב‪ ,‬וקיבל דיווחים‪ .‬בערב הוא נפגש עם ישראל גלילי‪,‬‬
‫לוי אשכול‪ ,‬יוסף יזרעאלי ומשה צדוק‪ ,‬לדיון על גיוס כוח אדם‪ .‬הוא רשם ביומנו‪" :‬מלבד‬
‫‪ 15‬אלף איש החסרים לגיוס מלא‪ ,‬הרי המגויסים לדעתי אינם מנוצלים‪ ,‬והמפקדים‬
‫מרתקים יותר מדי אנשים בהרבה מדי מקומות‪ ,‬למעלה מההכרח‪ ,‬ואינם מפעילים‬
‫בקרבות די אנשים לפי הצורך‪ .‬הכישלונות בנבי‪-‬יושע ובזרעין*‪ 14‬רק מפני שלא גייסו‬
‫לפעולה כוחותינו שאפשר וצריך היה לגייס מהמשקים‪ .‬יותר מדי פועלים מתוך שיגרה‬
‫וגישה בירוקרטית‪ ,‬יותר מדי כפופים למושגים סטאטיים"‪.16‬‬
‫ברגע של אמת הסתבר כי חברי הקיבוצים אינם כה חלוצים וכה אידיאליסטיים כפי שהם‬
‫הציגו את עצמם‪ ,‬וכי הטיעונים על תרומתם המופלגת להקמת המדינה היו במידה‪ ,‬חלקית‬
‫לפחות‪ ,‬אגדות שנועדו לצרכים פוליטיים כדי לחסום את דרכם של מנחם בגין וחבריו‬
‫לממשלה ולשלטון במדינה‪.‬‬

‫כשדובר על מתקפה כוללת בגליל המזרחי‪ ,‬הציע אלון את עצמו לפיקוד עליה‪ , 17‬וב‪25-‬‬
‫באפריל מינה אותו יגאל ידין למפקד "מבצע יפתח"*‪ ,15‬בו השתתפו הגדוד השלישי של‬
‫הפלמ"ח‪ ,‬גדוד ‪ 11‬של "גולני" וחברי "ההגנה" בקיבוצים שבגליל ובצפת‪ .‬על‪-‬פי "תעודת‬
‫המבצע" התכוון ידין לשלוח לגליל גם את אחד מגדודי חטיבת "כרמלי" שהשתלטה על‬
‫חיפה שלושה ימים לפני כן‪ ,‬כדי לסכל את כוונת הערבים להשתלט בעזרת הבריטים "על‬
‫‪ .12‬ארכיון מורשת בן גוריון‪155748 ,‬‬
‫‪ .13‬ארכיון תולדות ההגנה‪ ,‬ארכיון גלילי‪ ,‬תיק ‪ ,23‬לגולני מהלל‪ 21 ,‬באפריל ‪.1948‬‬
‫‪ .14‬שם‪ 22 ,‬באפריל ‪1948‬‬
‫‪ .15‬שם‪ 23 ,‬באפריל ‪.1948‬‬
‫‪ .16‬בן גוריון ד‪ ,.‬יומן המלחמה‪ ,‬משרד הביטחון‪ ,1982 ,‬עמ' ‪.371-370‬‬
‫‪ .17‬ירוחם כהן‪ ,‬עמ' ‪.111‬‬
‫נקודות‪-‬מפתח בגליל העליון‪ ,‬כהכנה לפלישה מהחוץ"‪ .‬בפקודה הוגדרה מטרת המבצע‪:‬‬
‫השתלטות על מרחב תל‪-‬חי לקראת הפלישה‪ ,‬וכתוב בה ‪ :‬השיטה‪ ,‬לכידת נקודות מפתח הנמצאות‬
‫בידי האויב על‪-‬מנת ליצור בסיסי פעולה מוגנים לעתיד; השתלטות על עורקי‪-‬תחבורה ושמירתם;‬
‫התבססות במרחב ויצירת אזורים מוגנים‪ .‬ידין דרש מאלון לשלוח דו"ח יומי‪ ,‬לא למטה‬
‫הפלמ"ח אלא למטכ"ל‪ .18‬כך הוכפפה למטכ"ל לא רק חטיבת "יפתח"‪ ,‬שהיתה בהקמה‪,‬‬
‫אלא גם חטיבת "הראל" (מפני שהמטכ"ל לא היה יכול להעביר פקודות לרבין באמצעות‬
‫אלון‪ ,‬ששהה בגליל)‪ .‬ידין התעלם משלום חבלין‪ ,‬שמילא את מקומו של אלון במטה‬
‫הפלמ"ח‪ .‬אפשר לראות במהלך זה של ידין‪ ,‬בגיבויו של בן גוריון – הקמת חטיבות הפלמ"ח‬
‫ומינויו של אלון לאחר המח"טים – צעד ראשון בפירוק מטה הפלמ"ח והכפפת חטיבות‬
‫הפלמ"ח ישירות למטה הכללי‪.‬‬
‫יוזמתו של אלון להקים את חטיבת "יפתח" ונכונותו לפקד עליה הדאיגו מאוד את‪ :‬מפקד‬
‫חטיבת "הראל"‪ ,‬יצחק רבין; סגנו‪ ,‬איתי עמיחי; מפקד הגדוד הרביעי שבחטיבה זו‪ ,‬יוסף‬
‫טבנקין; סגניו‪ ,‬עוזי נרקיס ועמוס חורב; קצין המבצעים שלו‪ ,‬אליהו סלע (רעננה)‬
‫והפוליטרוק של הגדוד‪ ,‬בני מרשק‪ .‬ב‪ 25-‬באפריל הם שלחו מברק לאלון‪ :‬נדהמנו לידיעה‬
‫שקיבלת פיקוד על הגליל במקום פיקוד על הפלמ"ח כולו‪ ,‬עובדה הרת‪-‬סכנות למערכה ולעניין כולו‪ .‬הסבר מה‬
‫קרה‪ .19‬למחרת שלח רבין מברק אל שלום חבלין‪:‬‬
‫הסבר בדחיפות מה העניינים בחטיבה*‪ ,16‬מדוע‬
‫יש מקום‬ ‫סאשה עלה לגליל?‪ 20‬ב‪ 27-‬באפריל שלח חבלין מברק תשובה למפקדי "הראל"‪:‬‬
‫לחרדתכם‪ ,‬אולם הפעם זו לא תוצאה מלחץ חיצוני‪ ,‬כי אם התפתחות דברים אובייקטיבית‪ .‬ייתכן שבימים‬
‫הקרובים נקרא להתייעצות ונזמין את מישהו מכם‪ .‬אין אפשרות הסברה דרך מכשירי‪-‬הקשר‪.21‬‬
‫רבין וחבריו לא טעו‪ :‬מינויו של יגאל אלון למפקד מבצע "יפתח" והקמת חטיבת "יפתח"‬
‫היו חוליות בתהליך שנסתיים בפירוק הפלמ"ח‪ .‬אבל את רבין‪ ,‬טבנקין ופקודיהם הפחיד‬
‫באותו שלב של המלחמה לא פירוק הפלמ"ח‪ ,‬אלא החשש שתפקודם הלקוי‪ ,‬כישלונותיהם‬
‫ומחדליהם‪ ,‬יבדקו על ידי המטה הכללי‪ ,‬ולא ‪ -‬כפי שהיה בעקבות אירועי ה‪ 23-‬באפריל ‪-‬‬
‫יטויחו במטה הפלמ"ח‪ .‬כאמור‪ ,‬כשלו חטיבת "הראל" והגדוד הרביעי במתקפה על נבי‬
‫סמואל‪ .‬רבין‪ ,‬טבנקין ופקודיהם חששו כי אם ייחשף אופן תפקודם הם יודחו‬
‫מתפקידיהם‪.‬‬

‫לא רק אנשי "הראל" לא היו מרוצים; גם אורי יפה נדהם כשהגיע אלון לגליל‪ .‬יפה ראה‬
‫את עצמו כאיש המתאים לפיקוד על המבצע‪ ,‬והאמין שאלון גונב ממנו את הבכורה‪ .‬הרי‬
‫סיפורו‪" :‬בהפוגה הראשונה ישבתי עם ישראל גלילי בבית‪-‬קפה בתל‪-‬אביב‪ ,‬והוא אמר לי‪,‬‬
‫'כשראיתי את ההוראה על מבצע 'יפתח' אמרתי לסינַי*‪ :17‬רצחו את אורי יפה'‪ .‬גלילי אמר‬
‫שהוא לא היה בישיבה שהוחלט בה לתת ליגאל אלון את הפיקוד‪ ,‬ושזאת היתה החלטה של‬
‫ידין לבדו‪ .‬יגאל אלון יצא מהגליל כשליח וחזר אליו כמפקד‪ .‬הרגשתי שרימו אותי‪.‬‬
‫התכוונתי לתקוף את צפת הערבית‪ .‬לא הייתי זקוק לאישור‪ ,‬רק חיכיתי שיתגברו אותנו‬
‫בלוחמים ובנשק‪ .‬הייתי בטוח שתקום חטיבה בגליל ושאני אפקד עליה‪ .‬היום אני מבין‬
‫שהיה עלי לנסוע לתל‪-‬אביב לתאר את המצב לפני גלילי וידין ולקבל את הפיקוד על‬
‫המבצע‪ .‬בימי ההפוגה הראשונה‪ ,‬בישיבת מזכירות מפ"ם בתל‪-‬אביב‪ ,‬שוחחתי עם אלון‪.‬‬
‫הוא אמר לי שהמפקדים הוותיקים של הפלמ"ח אכזבו‪ ,‬לא הצליחו לפקד על כוחות‬
‫גדולים‪ ,‬ולכן הוא התכוון להחליף את מפקד חטיבת הנגב‪ ,‬נחום שריג‪ .‬אמרתי לו שעד‬

‫‪ .18‬ארכיון צה"ל‪ ,‬ארכיון פלמ"ח‪ ,‬לסאשה‪ ,‬גולני מועצה; מערכות‪ 263-4 ,‬יוני ‪1978‬‬
‫‪ .19‬שם‪ ,‬תיקי יפתח‪ ,‬יומן אלחוט יפתח ‪ 25‬באפריל ‪ ,1948‬שעה ‪.17.00‬‬
‫‪ .20‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי הראל‪ ,‬אל המועצה‪ ,‬עצמון מעמירם ‪ 26‬באפריל ‪.1948‬‬
‫‪ .21‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי המועצה‪ ,‬אל עמירם וחברים מעצמון‪ 27 ,‬באפריל ‪.1948‬‬
‫עכשיו לא היתה לנחום הזדמנות לפקד על כוחות גדולים‪ ,‬ושכנעתי אותו לא להדיח אותו‪.‬‬
‫אלון אמר שהוא ייתן לו עוד הזדמנות‪ .‬אני מניח שיחסו אלי היה כיחסו אל נחום"‪.22‬‬

‫אחרי הכישלון בנבי‪-‬יושע העביר סגן מפקד הגדוד השלישי‪ ,‬משה קלמן‪ ,‬את רוב פקודיו‬
‫להר‪-‬כנען‪ ,‬בדרך לכיבוש צפת‪ .‬חמש מאות שלושים ושלושה בחורים ומאתיים בחורות‪,‬‬
‫מהגדוד השלישי השתכנו בבתי‪-‬המלון הנטושים שעל ההר‪ .‬ב‪ 24-‬באפריל‪ ,‬יום לפני‬
‫שהוחלט על "מבצע יפתח"‪ ,‬החליטו כהן וקלמן‪ ,‬בשיחת טלפון‪ ,‬על מהלכיהם למחר‪:‬‬
‫בעקבות החסימה שחסמו הערבים את הדרך מראש פינה להר‪-‬כנען והחבלה בה‪ ,‬תיקנו‬
‫אנשי הגדוד השלישי בלילה את הגשרים ומעבירי‪-‬המים באותה דרך‪ ,‬וב‪ 25-‬בחודש פרצו‬
‫אחת‪-‬עשרה משאיות עמוסות אספקה את מחסומי הערבים והגיעו להר‪-‬כנען‪ ,‬ובו בזמן‬
‫תקפו קלמן ופקודיו עמדה ערבית בצפת‪ ,‬לשם הסחה‪ .‬אחרי ארבעים וחמש דקות חזרה‬
‫השיירה בשלום לראש‪-‬פינה‪.23‬‬

‫כשבא יגאל אלון לגליל כבר היה הגדוד השלישי ערוך ומוכן לקרב על צפת‪ .‬משה קלמן‬
‫סיפר שהוא דיווח לאלון על תוכניותיו‪ ,‬זה אישר אותן ומינה אותו למפקד הגדוד‬
‫השלישי‪ .24‬סגנו‪ ,‬מאיר דרזדנר‪ ,‬אישר‪" :‬כיבוש צפת תוכנן לפני שתוכנן "מבצע יפתח"‪,‬‬
‫ולפני שקיבל אלון את הפיקוד על המבצע"‪.25‬‬

‫‪ .2‬מנהיגותו של יגאל אלון‬

‫לפי יומן הטייס של פנחס (פיניה) בן‪-‬פורת‪ ,‬טס אלון מתל‪-‬אביב לירושלים‪ ,‬נפגש שם עם‬
‫מפקדי "הראל"‪ ,‬חזר לתל‪-‬אביב ביום בו הוטל עליו הפיקוד על "מבצע יפתח"‪ 26‬וטס לגליל‬
‫העליון‪ .‬באיילת‪-‬השחר קיבל חדר עם שולחן וטלפון‪ ,‬והקים את מטה המבצע והחטיבה‪.‬‬
‫את אורי יפה מינה לסגנו‪ ,‬את מולא כהן לקצין המבצעים ואת שלום רונן (רנטוביץ)‬
‫מקיבוץ שמיר‪ ,‬מי שהיה מפקד פלוגה ט' של הפלמ"ח ב‪ ,1946-‬לקצין מנהלה‪ .‬משה קלמן‬
‫מונה למפקד הגדוד השלישי ומאיר דרזדנר לסגנו‪ .‬ממטה הפלמ"ח בתל‪-‬אביב הביא אלון‬
‫את מזכירתו‪ ,‬שולמית נוביק‪ ,‬ואת מפקד מחלקת המסתערבים לשעבר‪ ,‬ירוחם כהן‪ ,‬שמונה‬
‫לקצין‪-‬המודיעין של המבצע‪ .27‬שלום רונן אמר שהיו בצמרת חטיבת "יפתח" כמה‬
‫"קליקות"‪ ,‬ושהקליקה השלטת היתה של יגאל אלון‪ .‬כל אנשיה היו חברי הקיבוץ‬
‫המאוחד‪ .28‬אבל אורי יפה‪ ,‬חבר קיבוץ מעוז‪-‬חיים (גם כן של הקיבוץ המאוחד) נוטרל‪ ,‬כי‬
‫היה מוותיקי הפלמ"ח ולא נמנה על מעריציו של יגאל אלון‪ .‬יפה טיפל רק ביישובים‬
‫ובפעולות חי"ש‪ ,‬ולא שותף בתכנון ובפיקוד על המבצעים‪ ,29‬אם כי באופן רשמי היה סגן‬
‫מפקד המבצע‪.‬‬

‫‪ . 22‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיון עם אורי יפה‪.‬‬


‫‪ .23‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי יפתח‪ ,‬מעלי (מולא כהן) ‪ 25 ,‬באפריל ‪ 19481‬אנטול‪ ,‬דווח על ביקור בגליל העליון;‬
‫ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם משה קלמן; "המערכה על צפת"‪ ,‬מערכות נ"ז‪ ,‬עמ' ‪.31‬‬
‫‪ .24‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת הראיונות הנ"ל עם משה קלמן‪.‬‬
‫‪ .25‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם מאיר דרזדנר‪.‬‬
‫‪ . 26‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי שירות האוויר‪ ,‬יומן הטייס פנחס בן‪-‬פורת‪ 25 ,‬באפריל ‪.1948‬‬
‫‪ .27‬ירוחם כהן‪ ,‬עמ' ‪ ;112-111‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת הראיונות הנ"ל עם יגאל אלון‪ ,‬ראיון עם שלום רונן‪.‬‬
‫‪ .28‬ארכיון המחבר‪ ,‬הראיון הנ"ל עם שלום רונן‪.‬‬
‫‪ .29‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת הראיונות הנ"ל עם אורי יפה‪.‬‬
‫ימים אחדים אחרי שבא לגליל נפגש אלון עם הנציגים של יישובי הגליל‪ .‬עין זיתים‪ ,‬ביריה‬
‫וצפת היו במצור‪ ,‬ונציגיהן לא הגיעו לפגישה‪ .‬נציגי היישובים ביקשו מאלון תגבורת‬
‫באנשים ובנשק‪" .‬יגאל הקשיב ארוכות בשתיקה"‪ ,‬כתב ירוחם כהן‪" .‬בתום דבריהם‬
‫הסביר‪ ...‬כי 'מבצע יפתח'‪ ...‬לא נועד לתגבר את המערך ההגנתי של האזור‪ ,‬אלא ליטול את‬
‫היוזמה ולהשתלט על הגליל העליון‪ ,‬לחברו עם עמק הירדן ולשחרר את צפת‪ ...‬בטרם יפוג‬
‫תוקפו של המנדט הבריטי‪ ,‬כדי להיערך בעוד מועד מול המערכה הצפויה‪ ,‬עם הפלישה‪.‬‬
‫יגאל הסביר כי אם יפצל את כוחותיו לתגבורות מקומיות‪ ,‬יאבד הוא את היוזמה‪ ,‬ואילו‬
‫האויב יהיה בן‪-‬חורין לבחור לעצמו את מועד הפעולה ומקומה ואת השיטה‪ .‬הוא הודיע‬
‫למוזמנים כי לא זו בלבד שיש בדעתו לרכז לצורך המבצע את כוחות המגויסים של הגדוד‬
‫השלישי של הפלמ"ח וכן גדוד מאנשי כרמלי בפיקודו של ישראל ליאור*‪ ,02‬אלא שהוא‬
‫נזקק לתגבורת של גדוד נוסף‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬הוא פנה אל נציגי הקיבוצים שנכחו בשיחה‬
‫וביקשם להעמיד לרשות המבצע חלק מאנשיהם על נשקם‪ .‬למרות שלא השיגו את‬
‫מבוקשם באנשים ובנשק חזרו הנציגים לבתיהם חדורי ביטחון‪ ,‬כי עומדים הם לפני מפנה‪.‬‬
‫בפגישה זו הדביק יגאל אלון‪ ,‬בגישתו האופנסיבית‪ ,‬את הגליל כולו באופטימיות"‪.30‬‬

‫נתיבה בן‪-‬יהודה כתבה בספרה‪" :‬יגאל עשה איזה כישוף‪ ,‬ממש כישוף‪ ,‬מאלה שרק הוא‬
‫יכול לעשות‪ ,‬היחידי בכל הארץ שיכול היה לעשות דברים כאלה‪ ,‬וכתוצאה מזה כל האצ"ל‬
‫של צפת ושל כל הגליל העליון התאחדו איתנו תחת מטה אחד! אז היינו כולנו יחד‪,‬‬
‫ההגנה‪ ,‬החי"ש‪ ,‬הנוטרים‪ ,‬האצ"ל‪ ,‬החי"ם והאזרחים‪ ,‬ואנחנו‪ ,‬הפלמ"ח! ואפילו שבט של‬
‫ערבים‪ ,‬ערב אל‪-‬היב‪ ,‬גם היו בכוחותינו! בפעם הראשונה אחרי אלפיים שנה! וזה הוריד‬
‫מהראש את כל הבעיות שהפירודים והחיכוכים האלה גרמו בכל שאר המקומות בארץ‪ ,‬וזה‬
‫יצר אצלנו אווירה נהדרת של שיתוף‪ ,‬של כולם כאיש אחד"‪.31‬‬

‫ישראל ליאור כתב שמצב הרוח השתפר כשהופיע אלון בגליל‪ ,‬ושלא היה אחד שערער על‬
‫מנהיגותו‪.32‬‬

‫אלון היה מודע לכך שיש גבול גם לכריזמה שלו ושאין הוא יכול לשנורר מצרכים‬
‫מהקיבוצים‪ .‬הוא ידע שבשלב הראשון של המבצע לא יקבל אספקה ממטה הפלמ"ח וגם‬
‫לא מאגף האפסנאות של המטכ"ל‪ ,‬ודרושה תושייה אישית בעניין זה‪ .‬ירוחם כהן כתב‪:‬‬
‫"פניותיו החוזרות ונשנות של יגאל אל המטכ"ל להעברת כספים לא נענו‪ ...‬יגאל נהג בדרך‬
‫האופיינית לו‪ :‬הוא טלפן לידידו הטבריאני‪ ,‬מינֹו גולדצווייג‪ ,‬וביקש ממנו גמילות חסד"‪.‬‬
‫כהן נסע לטבריה בלילה‪ .‬גולדצווייג הוציא ממיטתו את מנהל בנק "אנגלו‪-‬פלשתינה"‪ ,‬וזה‬
‫הוציא מהבנק עשרת אלפים לירות‪ ,‬נתן אותן לכהן ולא ביקש ממנו קבלה‪.33‬‬

‫אלון כתב שנוכחות הבריטים בגליל השפיעה על כל שיקוליו‪ .‬הבריטים שלטו על צומת‬
‫הכבישים שליד ראש‪-‬פינה והפריעו לתנועה‪ ,‬ואלון השתדל להעלים מעיניהם את ריכוזי‬
‫הכוחות ואת תנועותיהם‪ ,‬כדי "שלא יחששו שהכף עלולה לנטות לטובתנו"‪ ,‬כניסוחו‪ .‬כמו‬
‫רוב מפקדי "ההגנה" ומנהיגי היישוב ראה אלון מזימות בכל מהלכי הבריטים‪ ,‬ואת נסיגת‬
‫הצבא הבריטי מהגליל לפני סיום המנדט פירש כאות ל"ביטחונם המלא שניצחון הערבים‬

‫‪ .30‬כהן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.114-113‬‬


‫‪ .31‬בן יהודה‪ ,‬נ‪" ,.‬מבעד לעבותות"‪ ,‬הוצאת דומינו‪ ,1985 ,‬עמ' ‪.236‬‬
‫‪ .32‬ליאור‪ ,‬י‪" ,.‬גדוד אלון בגליל המזרחי"‪ ,‬בספר "אילן ושלח"‪ ,‬משרד הביטחון‪ 1959 ,‬עמ' ‪149‬‬
‫‪ .33‬כהן‪ ,‬שם עמ' ‪.115‬‬
‫מובטח"‪ .‬הוא גם נזהר שלא לספק לבריטים "אמתלה להישארותם בגליל"‪ .34‬לימים‬
‫הסביר‪" :‬הקו שלי היה להרחיב את שליטתנו בכל מקום שניתן‪ ,‬לשלוט על שטחים רבים‬
‫ככל האפשר‪ ,‬על מנת לבנות מערך הגנתי לקראת הפלישה‪ .‬לכן הצדקתי פעולה‬
‫אופנסיבית"‪.35‬‬

‫ב‪ 26-‬באפריל ירו ערבים על הרובע היהודי בצפת ועל בסיס הפלמ"ח בהר‪-‬כנען‪ ,‬פוצצו שני‬
‫גשרים על הכביש הראשי‪ ,‬בין קיבוץ ג'יב‪-‬יוסף*‪02‬א' לטבריה‪ ,‬תקפו את קיבוץ להבות‪-‬הבשן‬
‫וירו על יהודים שעבדו בשדות הקיבוצים דן ודפנה‪ .‬באותו יום פינו הבריטים אחד‬
‫מבסיסיהם (לא העיקרי) ליד ראש‪-‬פינה‪ ,‬ואנשי "ההגנה" נכנסו אליו ללא הפרעה‪ .36‬אירוע‬
‫זה והידיעות על תוכניות הפינוי של הבריטים הפיגו את חששותיו של אלון מפני כוונות‬
‫הבריטים‪ .‬הוא הבין שהבריטים יפנו בקרוב את כל הבסיסים באצבע‪-‬הגליל‪ ,‬ושהוא יכול‬
‫לתקוף את הערבים לפני סיום המנדט‪ ,‬בלי חשש מתגובתם‪ .‬ב"פקודת מבצע מספר ‪,"1‬‬
‫ששלח לחטיבת "יפתח" ב‪ 27-‬באפריל‪ ,‬הגדיר אלון את מטרות הערבים‪ :‬לנתק את הרובע‬
‫היהודי בצפת ואת ביריה היהודית‪ ,‬עין‪-‬זיתים והר‪-‬כנען‪ ,‬מיישובי עמק החולה‪ .‬בפקודה שקיבל ממנו‬
‫משה קלמן כתוב שמגמת המבצע להשתלט על צפת וסביבותיה כדי שתהיה תנועה חופשית‬
‫בין ישוב לישוב בגוש זה‪ ,‬ובין הגוש לעמק החולה‪ .‬לשם כך על הגדוד השלישי של הפלמ"ח‬
‫לכבוש את ביריה הערבית ולהרוס אותה ולכבוש את הכפר עין‪-‬זיתון ולהתבסס בו‪" .‬זמן‪,‬‬
‫תוכניות וחסימות – בחר בעצמך"‪.37‬‬

‫נוסח זה של הפקודה מאשר את גרסת משה קלמן‪ .‬הוא היה כמעט עצמאי במהלכיו‪.‬‬
‫מפקד אחת הפלוגות בגדוד‪ ,‬ראובן נצר‪ ,‬העיד שיגאל אלון הודיע למפקדי הפלוגות על יעדי‬
‫מבצע יפתח ללא הנחיות מפורטות‪ .38‬נוסח הפקודה גם מלמד שכוונתו של אלון היתה‬
‫להרוס כפרים ערביים ולגרש את תושביהם‪.‬‬

‫ב‪ 27-‬באפריל פינו הבריטים את שדה‪-‬התעופה שליד מחניים ואת הבסיס שלידו‪ ,‬וחיילי‬
‫חטיבת "יפתח" נכנסו לשם‪ .39‬לקראת פינוי המחנה הבריטי הגדול ביותר באיזור‪ ,‬מדרום‪-‬‬
‫מזרח לראש פינה‪ ,‬שלח אלון כוח מהגדוד השלישי‪ ,‬בפיקודו של יצחק (איציק) הוכמן‪,‬‬
‫לפרוץ אליו ברגע שיעזבו אותו הבריטים‪ ,‬ועד אז לחסום את כל הדרכים המוליכות אליו‪,‬‬
‫חוץ מהדרך המובילה לכביש הראשי‪ ,‬שבה אמורים הבריטים לנסוע‪ .‬אומנם ניסיון‬
‫היומיים האחרונים לא ביסס את החשד שהבריטים מתכוונים למסור את המחנה לערבים‪,‬‬
‫אבל אלון רצה למנוע הפתעה‪ ,‬והחשד היה נטוע בו עמוק‪.‬‬

‫גבי ברשי‪ ,‬פקודו של הוכמן סיפר שהוא וחבריו הציעו לחיילים הבריטים לקיים תחרות‬
‫כדורגל ב‪ 27-‬באפריל‪ ,‬ושכוונתם היתה להיכנס למחנה וללמוד אותו‪ ,‬אבל הבריטים ביטלו‬
‫את התחרות‪ .‬ב‪ 28-‬באפריל בצהריים מסרו הבריטים את משטרת ראש‪-‬פינה לנוטרים‬
‫היהודים‪ ,‬אביב קלר ומרסל טוביאס*‪ ,01‬שחנו במושבה‪ ,40‬ואחרי הצהריים פינו את‬

‫‪ .34‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי יפתח‪ ,‬דווח אלון על הפעילות בגליל – יפתח והגורם הבריטי‪.‬‬
‫‪ .35‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם יגאל אלון‪.‬‬
‫‪. 36‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי יפתח‪ ,‬דו"ח יומי על אירועי ‪ 26‬באפריל ‪ ,1948‬תיקי גולני‪ ,‬אל גולני (משה מן) מאת‬
‫עודד (אורי יפה) ‪ 26‬באפריל ‪.1948‬‬
‫‪ .37‬ארכיון צה"ל‪ ,‬אל עלי (קלמן) מאת יפתח (אלון)‪ ,‬פקודת מבצע מס' ‪ 27 ,1‬באפריל ‪1948‬‬
‫‪ .38‬ארכיון המחבר‪ ,‬ראיון עם ראובן נצר‪.‬‬
‫‪ .39‬ארכיון צה"ל‪ ,‬תיקי גולני‪ ,‬אל גולני מאת עודד‪ 27 ,‬באפריל ‪" ;1948‬בינינו"\מס' ‪ 9 ,13‬במאי ‪.1948‬‬
‫‪ .40‬דוד ניב‪ .‬ראש פינה‪ ,‬עמ' ‪.349‬‬
‫המחנה‪ .‬הכוח של הוכמן נכנס אליו‪ ,‬ואיתו נכנס יגאל אלון‪ .‬צריפים אחדים נשרפו תוך כדי‬
‫פינוי‪ ,‬ואלון סבר שהבריטים מנסים להעלות באש את כל המחנה והורה לפקודיו לירות‬
‫באוויר‪ .‬הבריטים לא השיבו אש‪ .‬למחנה ניתן שמו של פילון פרידמן שנהרג בהתקפה על‬
‫משטרת נבי‪-‬יושע שבוע לפני כן‪ .41‬אנג'י קולר‪ ,‬מזכירתו של אורי יפה‪ ,‬סיפרה שעל קיר‬
‫הצריף המרכזי במחנה היה כתוב באנגלית‪.Welcome Israel42 :‬‬

‫"כל הבריטים יצאו מהגליל העליון המזרחי"‪ ,‬בישרה כותרת עיתון "הארץ" ב‪ 29-‬באפריל‪.‬‬
‫אלון ומפקדת מבצע "יפתח" עברו מאיילת‪-‬השחר למשטרת ראש‪-‬פינה‪ ,‬שקיבלה את השם‬
‫"בית יפתח"‪.‬‬

‫‪ .3‬הרס וביזה בעין‪-‬זיתון‬

‫ממזרח‪ ,‬ממערב‪ ,‬ומדרום לרובע היהודי של צפת היו רבעים ערביים‪ .‬מצפון לו‪ ,‬במרחק שני‬
‫קילומטרים‪ ,‬היו הכפרים עין‪-‬זיתון וביריה הערבית‪ .‬כפרים אלה שלטו על הכניסה לרובע‬
‫היהודי‪ ,‬ורק בלילות יכלו כוחות קטנים להסתנן אליו ברגל‪ .‬כדי לתקוף את הרבעים‬
‫הערביים מתוך הרובע היהודי היה על משה קלמן לחדור אליו‪ ,‬על כן תכנן לכבוש את עין‪-‬‬
‫זיתון וביריה‪ .‬אלון אישר כאמור את התוכנית הזאת‪.‬‬

‫בפקודת המבצע (‪ 27‬באפריל) לא קבע אלון את לוח‪-‬הזמנים‪ ,‬אבל קלמן הבין שעליו לבצע‬
‫אותה בהקדם‪ .‬ב‪ 28-‬וב‪ 29-‬באפריל לא תקף הגדוד השלישי את ביריה ועין‪-‬זיתון‪ .‬גשמים‬
‫עזים ירדו וקלמן חשש שפקודיו יחליקו על הסלעים כשיסתערו במדרון על הכפר‪ .‬ב‪29-‬‬
‫באפריל נרשם ביומן של הכשרת עין‪-‬גב‪" :‬הפעולה נדחית שוב בגלל מזג‪-‬האוויר החורפי‬
‫והקור שנפל עלינו לפתע"‪ .43‬אלון שלח את מולא כהן להאיץ בקלמן‪ ,‬והמג"ד החדש הסביר‬
‫לקודמו שהוא מחכה להפוגה בגשמים שבוודאי תבוא בקרוב‪ ,‬שהרי כבר סוף אפריל‪ .‬מולא‬
‫כהן לא השתכנע ודרש מקלמן לתקוף בו בלילה‪ ,‬אבל קלמן עמד על דעתו‪" :‬פרשת נבי‪-‬‬
‫יושע לא תחזור"‪ ,‬קבע‪ .‬כהן הודיע לקלמן שהוא מדיח אותו מתפקידו‪ ,‬בגלל סירוב פקודה‪,‬‬
‫וממנה במקומו את סגנו‪ ,‬מאיר דרזדנר; אבל מעמדו של קלמן בגדוד השלישי היה חזק‬
‫מזה של מולא כהן‪ ,‬ואף אחד מאנשי הגדוד – ודרזדנר בכלל זה – לא ראה אותו כמודח‪.‬‬
‫כהן קלט‪ ,‬חזר בו מההדחה‪ ,‬הסביר שלא התכוון ברצינות‪ ,‬וחזר לראש פינה‪ .‬גם הסמג"ד‪,‬‬
‫דרזדנר‪ ,‬ומפקד הפלוגה‪ ,‬נצר‪ ,‬סברו שכדאי לחכות להפסקת‪-‬הגשמים‪ .44‬ב‪ 30-‬באפריל‬
‫נפסק הגשם‪.‬‬

‫"עם חשכה יצא הגדוד (שתי פלוגות ומחלקה מסייעת) לעין‪-‬זיתון"‪ ,‬סיפר קלמן‪" ,‬המרחק‬
‫היה שני קילומטרים‪ .‬הובילה חוליית‪-‬סיור‪ ,‬בפיקודו של קצין המודיעין אריה גל‪ ,‬אני‬
‫הלכתי אחרי הסיירים‪ ,‬ואחרי צעדו בשתי שורות הפלוגות של ראובן נצר ושמואל כתבן‪.‬‬
‫אחרי שעה הודיע לי גל שהגענו ליעד‪ ,‬ואני התקדמתי וראיתי שהגענו לא לעין‪-‬זיתון אלא‬
‫לביריה הערבית‪ .‬חזרנו על עקבותינו‪ ,‬ואני הובלתי את הגדוד ליעד"‪.45‬‬

‫‪ .41‬ירוחם כהן‪ ,‬עמ' ‪ ;114‬ליאור י‪ ,.‬שם‪ ,‬עמ' ‪" ,;150‬בינינו" שם; ראיונות עם אורי יפה‪ ,‬גבי ברשי ויגאל‬
‫אלון‪.‬‬
‫‪ .42‬ארכיון המחבר‪ ,‬ראיון עם חנה קולר‪.‬‬
‫‪ .43‬ארכיון קיבוץ פלמחים‪.‬‬
‫‪ .44‬ארכיון המחבר‪ ,‬ראיונות עם מולא כהן‪ ,‬מאיר דרזדנר‪ ,‬ראובן נצר ומשה קלמן‪.‬‬
‫‪ .45‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם משה קלמן‪.‬‬
‫ב‪ 3-‬אחרי חצות‪ ,‬אור ל‪ 1-‬במאי‪ ,‬הגיע הגדוד לרכס שמעל עין‪-‬זיתון‪ .‬נצר סיפר‪" :‬התקדמנו‪,‬‬
‫מפקד המחלקה‪ ,‬אברהם ליכט‪ ,‬ואני‪ ,‬לכיוון הכפר‪ ,‬וקבענו את דרכי ההסתערות‬
‫וההשתלטות‪ .‬היה ליל ירח מלא‪ .‬שמענו קול‪' :‬מין הדא?'‪ ,‬לא ענינו וחזרנו למקום‬
‫ההערכות‪ .‬הדווידקה והמקלעים הבינוניים ירו‪ ,‬ואנחנו הסתערנו‪ .‬לא היתה התנגדות‬
‫וחשבנו שהכפר ריק‪ ,‬אבל רק הלוחמים הערביים ברחו‪ ,‬רוב התושבים נשארו בבתיהם"‪.46‬‬

‫אליעזר (לדיס) כהן‪ ,‬חייל בפלוגה של נצר‪ ,‬סיפר‪" :‬רימונים התפוצצו בזמן ההסתערות‬
‫וכיתה שלמה נפצעה‪ .‬מפקד‪-‬הכיתה משה עזרא שכב פצוע וצעק‪' :‬ערביות השליכו עלינו‬
‫רימונים!' היה ויכוח אם לירות בערביות‪ ,‬ונצר אסר עלינו לירות בהן"‪ .‬אהרון יואלי אמר‪:‬‬
‫"לדעתי השליכו את הרימונים אנשים שלנו‪ ,‬לא כמו שצריך‪ ,‬ונפגעו‪ .‬כשהסתערנו ירד שוב‬
‫גשם‪ ,‬והיה קשה מאוד‪ .‬מרדכי סלומון מת מפצעיו"‪.47‬‬

‫משה גרין ושבעת פקודיו‪ ,‬עולים מיוון‪ ,‬חברי הכשרת אפיקים‪ ,‬חסמו את הדרך בין ביריה‬
‫הערבית לעין‪-‬זיתון‪ ,‬והתפרסו על גבעה החולשת על הדרך‪ .‬עין‪-‬זיתון לא קיבלה תגבורת‬
‫מביריה‪ ,‬אבל ממשטרת הר‪-‬כנען ירו ערבים על אנשי החסימה‪ .‬גרין סיפר‪" :‬המרחק בינינו‬
‫ובין ביריה (הערבית) היה כמה מאות מטרים‪ .‬היינו במוקד האש‪ .‬פקדתי על אנשי‬
‫להתקדם אל הכפר‪ ,‬לכבוש את הבתים הקיצוניים ולהתבצר בהם‪ .‬עברנו בריצה את השטח‬
‫המת‪ ,‬הגענו לכפר‪ ,‬המטרנו אש והסתערנו‪ .‬התושבים ברחו*‪ .00‬אנחנו‪ ,‬שמונה אנשים‪,‬‬
‫כבשנו את ביריה"‪.48‬‬

‫משה קלמן‪" :‬נצר נתקל בעמדה קדמית ערבית בעין‪-‬זיתון‪ ,‬ואני צעקתי למפקד הסיוע‪,‬‬
‫יוסף בולבוס (חוטר‪-‬ישי)‪ ,‬לפתוח באש‪ .‬ירינו פגז דווידקה‪ ,‬והוא הסתובב באוויר‪ .‬שמענו‬
‫רעש מוזר‪ ,‬הרבה זמן עבר‪ ,‬ולפתע הואר כל האזור באור בהיר ומסנוור‪ ,‬אור יום‪ ,‬וקול נפץ‬
‫נשמע‪ .‬לאור הפגז ראינו שעל המדרון ממול יושבים רבים מתושבי צפת וחלק מאנשי‬
‫המחלקה של אלעד פלד שחנתה בעיר‪ ,‬וצופים במחזה‪ .‬הם מחאו כפיים והריעו אחרי כל‬
‫פגז שנורה‪ .‬מחיאות‪-‬הכפיים עודדו את הלוחמים‪ ,‬אבל זאת היתה הפתעה לא‪-‬נעימה‪.‬‬
‫הבנתי שהמידע הסודי על מועד ההתקפה‪ ,‬ששלחתי לפלד במברק לצפת‪ ,‬הסתנן והגיע לכל‬
‫התושבים‪ ,‬ואם כך ייתכן שהגיע גם אל הערבים‪ .‬חמישה פגזי דווידקה נורו‪ .‬הם לא הגיעו‬
‫לעין‪-‬זיתון ולא גרמו נזק פיסי‪ ,‬אבל היתה להם השפעה פסיכולוגית מהממת‪ .‬כבשנו את‬
‫הכפר כמעט בלי התנגדות‪.‬‬
‫כשעלה השחר ראיתי שהמטה שלי והמחלקה המסייעת חשופים לאש מביריה הערבית‪.‬‬
‫משה גרין והיוונים שלו‪ ,‬כיתת החסימה‪ ,‬הסתערו על ביריה הערבית עם סכינים פיניות‬
‫בפה‪ ,‬וכבשו אותה‪ .‬העורף של הרובע היהודי נפתח‪ .‬שלחנו לשם צעירים צפתיים‪ ,‬עם‬
‫אספקה בשביל הגדוד שיבוא לשם‪ .‬פקדתי לפוצץ את כל הבתים בשני הכפרים‪ ,‬עין‪-‬זיתון‬
‫וביריה‪ ,‬ולירות בכל שעה פגז אחד מדווידקה לכיוון איזור המגורים של הערבים בצפת‪,‬‬
‫ופקודותיי בוצעו בדיוק‪ .‬מעין‪-‬זיתון גרשנו את כל הילדים‪ ,‬הנשים והזקנים‪ .‬הם הפיצו‬
‫סיפורים‪ .‬כך הבשיל המהלך הבא‪ ,‬כיבוש צפת"‪.49‬‬

‫‪ .46‬ארכיון המחבר‪ ,‬הראיון הנ"ל עם ראובן נצר‪.‬‬


‫‪ .47‬רב‪-‬שיח עם אליעזר (לדיס) כהן‪ ,‬אהרון יואלי ועמיחי קדוש‪.‬‬
‫‪ .48‬ספר הפלמ"ח ב'‪ ,‬מתי מגד‪" ,‬הבחירה שהכריעה – מפי לוחמים"‪ ,‬עמ' ‪ ;318-314‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת‬
‫הראיונות הנ"ל עם משה קלמן‬
‫‪ .49‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת הראיונות הנ"ל עם משה קלמן‪.‬‬
‫ביומן הכשרת עין‪-‬גב נכתב ב‪ 1-‬במאי‪" :‬כל היום פיצוצים מכיוון עין‪-‬זיתון‪ ,‬עשן ושריפות‪...‬‬
‫במשך כל היום מגיעים חבר'ה עם שלל‪ ,‬עזים‪ ,‬פרות‪ ,‬סוסים‪ ,‬חמורים"‪ .50‬נתיבה בן‪-‬יהודה‬
‫כתבה שהיו שמועות "על כל מיני גניבות גדולות של מפקדים גבוהים‪ ,‬למשל שכל מטבעות‬
‫הזהב שנמצאו בעין‪-‬זיתון ברצפה של אחד מהתושבים שברחו‪ ,‬ונלקחו על‪-‬ידי מטה של‬
‫הגדוד‪ ,‬המטה הקרבי‪ ,‬באותו לילה‪ ,‬נעלמו כולן‪ .‬עוד בדרך חזרה מעין‪-‬זיתון להר‪-‬כנען הן‬
‫היו בפחים‪ ,‬כך הלך הסיפור‪ ,‬מוטענות על אלונקות של הפגזים‪ ,‬ועד שהגיעו לכנען‪ ,‬כל‬
‫הפחיות האלה כבר היום ריקות"‪.51‬‬

‫‪ .4‬טבח השבויים‬

‫ב‪ 1-‬במאי בשעה ‪ 11.30‬לפני הצהריים דיווח מפקד המבצע יגאל אלון למטה הפלמ"ח‬
‫שמאה שבויים נתפסו בעין‪-‬זיתון‪ .52‬ב‪ 11-‬במאי התפרסמה ב"על המשמר" ידיעה‪:‬‬
‫"חמישים אנשי כנופיות נהרגו בקרבות ביריה ועין‪-‬זיתון"‪ .‬בכתבה שהתפרסמה חמישים‬
‫יום אחרי האירוע‪ ,‬ב‪ 20-‬ביוני‪ ,‬בכתב העת של ארגון "ההגנה"‪" ,‬במחנה"‪ ,‬כתוב שיותר‬
‫ממאה מתושבי עין‪-‬זיתון נהרגו עם כיבוש הכפר‪ .‬בספר הפלמ"ח כתב יגאל אלון‪" :‬האויב‬
‫השאיר בשטח עשרות חללים‪ ,‬רובם מתנדבים עיראקיים"‪.53‬‬

‫באותו בוקר (‪ 1‬במאי) הותקף המושב רמות‪-‬נפתלי שבגליל העליון ויגאל אלון חשש שמגניו‬
‫לא יחזיקו מעמד‪ ,‬לכן פקד על משה קלמן לתפוס שבויים בעין‪-‬זיתון‪ ,‬במטרה להחליפם‬
‫בחברי רמות‪-‬נפתלי העלולים ליפול בשבי‪ ,‬אבל אנשי רמות‪-‬נפתלי הדפו את ההתקפה‪,‬‬
‫והשבויים מעין‪-‬זיתון היו "מיותרים"‪.54‬‬
‫הראשונה שסיפרה על רצח השבויים בעין‪-‬זיתון‪ ,‬כעדת ראיה‪ ,‬היא נתיבה בן‪-‬יהודה‪ ,‬בספר‬
‫"מבעד לעבותות"‪ ,‬שהופיע ב‪ .1985-‬אבל נתיבה חיברה ספר זיכרונות בלא לציין את‬
‫השמות האמיתיים של האנשים שעליהם כתבה‪ .‬לחברה הישראלית היה נוח להתעלם‬
‫מעדות מפורשת של הטבח בעין‪-‬זיתון‪.‬‬

‫נראה שהיו כמה רציחות‪-‬שבויים בעין‪-‬זיתון‪.‬‬


‫ראובן נצר‪ ,‬שפיקד על כיבוש הכפר ועל הכוחות שחנו בו אחרי כניעתו‪ ,‬אמר לי בשנת ‪,1981‬‬
‫בראיון שנערך בקיבוצו משמר העמק של השומר הצעיר‪" :‬זה מעיק על מצפוני עד היום‪.‬‬
‫אחרי שכבשנו את הכפר התברר שהפלאחים נשארו בבתים עם נשיהם וילדיהם ולא ברחו‪.‬‬
‫ריכזנו אותם בחוץ‪ ,‬בשני מקומות‪ ,‬אמרנו לחבר'ה לא לקחת שלל‪ ,‬ולרכז במסגד כל שלל‬
‫רציני‪ .‬היינו שם כל היום‪ ,‬ושוחחנו עם הערבים‪ .‬לא ראינו בהם אויבים‪ .‬לפני שלקחנו‬
‫שבויים‪ ,‬כדי להחליפם בשבויים אפשריים‪ ,‬חברי רמות‪-‬נפתלי‪ ,‬אמר לי משה קלמן‪,‬‬
‫בנוכחות כל החברים‪' ,‬קח את כל הצעירים‪ ,‬תעלה אותם על קומה שנייה של בניין ופוצץ‬
‫אותם מלמטה'‪ .‬התאספנו‪ ,‬כמה חבר'ה והחלטנו ללכת למטה של קלמן בפסגת ההר שמעל‬
‫עין‪-‬זיתון ולומר לו שלא נעשה מעשים כאלה‪ .‬כשהגענו אליו הוא אמר שהתוכנית הזאת‬
‫בטלה מפני שיגאל אלון פקד לקחת שבויים כבני‪-‬ערובה‪ .‬בחרתי שלושים‪ ,‬אולי יותר‪,‬‬

‫‪ .50‬ארכיון קיבוץ פלמחים‪.‬‬


‫‪ .51‬בן‪-‬יהודה‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.286‬‬
‫‪ .52‬ארכיון צה"ל תיקי יפתח‪ ,‬ידיעות הגדוד השלישי‪.‬‬
‫‪ .53‬ספר הפלמ"ח ב' עמ' ‪.279‬‬
‫‪.54‬‬
‫ערבים צעירים‪ ,‬כמה חיילים הובילו אותם‪ ,‬בידיים מורמות‪ ,‬לבסיס שבהר‪-‬כנען‪ .‬לא ידעתי‬
‫שבחרתי אותם למוות‪ .‬אני אמרתי לצעירים הערבים‪ ,‬אתה ואתה ואתה‪ ,‬וכו'‪ .‬אחר‪-‬כך‬
‫סיפרה לי נתיבה שהרגו אותם על המדרון של הר‪-‬כנען‪ ,‬זה שפונה לכיוון ראש‪-‬פינה"‪.55‬‬

‫אהרון יואלי סיפר‪" :‬לעין‪-‬זיתון הגיעו שלושה אנשים מצפת‪ ,‬לקחו עשרים ושלושה ערבים‪,‬‬
‫ואמרו שאלה פורעים ורוצחים‪ ,‬קשרו להם את העיניים‪ ,‬לקחו מהם את השעונים ושמו‬
‫בכיסיהם‪ ,‬הובילו אותם אל מעבר לגבעות והרגו אותם‪ .‬זאת היתה נקמתם של יהודי צפת‪.‬‬
‫הבנתי שהמפקדים שלנו מחפשים עוד 'קילרים' שיעשו עבודה כזאת‪ .‬בצפת לא כולם היו‬
‫חסידים‪ .‬לדעתי זה לא היה רצח שבויים‪ ,‬זה היה הרג של רוצחים ערבים‪ .‬את השאר גרשו‬
‫לכיוון הג'רמק באותו ערב‪ ,‬וכדי לזרז אותם ירו בהם"‪.56‬‬

‫יצחק גולן מהגדוד השלישי סיפר ששלושים שבויים הובאו לחקירה בהר‪-‬כנען‪" :‬אנשי‬
‫הש"י חקרו אותם‪ ,‬ואחרי החקירה היתה בעיה‪ ,‬מה עושים איתם‪ .‬כולם היו לוחמים‪.‬‬
‫אמרו לנו להוריד אותם למשטרת ראש‪-‬פינה‪ .‬בדרך הם ניסו לברוח ואז ירו בהם‪ .‬לא היתה‬
‫ברירה‪ .‬היתה סכנה שהם יברחו לצפת ויספרו שם כמה מעט נשק וכוח‪-‬אדם יש לנו‪ .‬יכול‬
‫להיות שהם נהרגו קשורים‪ .‬למחרת בבוקר נשלחה כיתה לקבור אותם"‪.57‬‬

‫וכך תיארה נתיבה בן‪-‬יהודה את הטבח‪" :‬כשהחבר'ה נכנסו לכפר הם אספו את כל אלה‬
‫שנראו להם חיילים אמיתיים‪ ,‬או שהיו ממש קצינים‪ ,‬כלומר‪ ,‬נראו ממש כמו קצינים‪ ,‬אז‬
‫הם לקחו את כל אלה‪ ,‬קשרו להם את הידיים ואת הרגליים וזרקו אותם למטה‪ ,‬בוואדי‬
‫העמוק מתחת לעין‪-‬זיתון וככה הם שכבו שם שני ימים‪ .‬כל הזמן היתה תלויה באוויר‬
‫הבעיה‪ ,‬מה לעשות איתם‪ ...‬אחרי שלושה ימים התברר שכולם הרוגים‪ ,‬אבל שני‬
‫פלמ"חניקים שרצחו אותם בפקודת המג"ד השאירו את הגוויות עם ידיים ורגלים‬
‫קשורות‪ ,‬והיה חשש שאיזה עיניים זרות*‪ 01‬עומדות לראות מה קורה כאן עם השבויים‬
‫האלה"‪.‬‬
‫לפי עדותה של בן יהודה חיפש המג"ד אנשים "שדם לא מבהיל אותם"‪ ,‬ובחר בה‪ .‬חוליה‬
‫בפיקודה ירדה לוואדי‪ ,‬פיתחה את הקשרים וסילקה את החבלים שהגוויות היו קשורות‬
‫בהם‪ .‬בשיחה עם כותב שורות אלה אישרה נתיבה בן‪-‬יהודה שאכן כך עשתה‪" .‬אולי זה‬
‫היה הרגע ששינה לי את כל החיים"‪ ,‬כתבה בספרה‪" .‬הכי נורא היה‪ ...‬שהסתירו את כל‬
‫העסק‪ .‬אף פעם‪ ,‬אבל אף פעם‪ ,‬שום דבר לא יצא החוצה"‪ .‬היא ניסתה להבין את קלמן‪:‬‬
‫"בן עשרים ושלוש‪ ,‬נזרק בלי שום הכנה למלחמה נוראה‪ ,‬שהיה תחת לחצים איומים‪ ,‬שרק‬
‫שבועיים קודם נהרגו לו עשרים ושניים איש*‪01‬א' ובכל זאת הוא התגבר על האסון והמשיך‬
‫לעין‪-‬זיתון‪ ,‬ועוד לקח על עצמו את כל התפקיד הגדול של שחרור צפת עם מאות אלפי‬
‫ערבים באיזור‪ ,‬והעיקר‪ ,‬אף אחד‪ ,‬בכל הגדוד לא נתן יד לדבר"‪.58‬‬

‫אחרי כשלושים שנה אמר משה קלמן למחבר שאחרי כיבוש עין‪-‬זיתון היה עליו לכבוש את‬
‫צפת ולא היה לו "זמן להתעסק עם שבויים"‪ ,‬ושאילו היה משחרר אותם ודאי היו‬
‫מצטרפים ללוחמים הערבים בצפת‪.59‬‬

‫‪ .55‬ארכיון המחבר‪ ,‬הראיון הנ"ל עם ראובן נצר‪.‬‬


‫‪ .56‬הרב‪-‬שיח הנ"ל בהשתתפות אהרון יואלי‪.‬‬
‫‪ .57‬ארכיון המחבר‪ ,‬ראיון עם יצחק גולן‪.‬‬
‫‪ .58‬בן‪-‬יהודה‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;248-243‬בסדרת ראיונות עם המחבר אישר משה קלמן את עיקרי הדברים‪.‬‬
‫‪ .59‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת הראיונות הנ"ל עם משה קלמן‬
‫הסמג" ד מאיר דרזדנר סיפר שהוא התקדם עם פקודיו לכיוון צפת מיד אחרי כיבוש עין‪-‬‬
‫זיתון ולא ידע על הטבח‪ .‬אחרי ימים אחדים הגיעו אליו השמועות‪ ,‬אבל אז כבר היה עסוק‬
‫בצפת‪ ,‬ועד ההפוגה נלחם ללא הפסקה‪ .‬הוא מעולם לא דיבר עם קלמן על הפרשה הזאת‪.60‬‬

‫ב‪ 6-‬במאי קלטו אנשי יחידת האזנה של הש"י בירושלים שיחת‪-‬טלפון בין מפקד הצבא‬
‫הבריטי הגנראל מקמילאן ובין מפקד הצבא בצפון הארץ‪ .‬מקמילן ביקש דו"ח על הטבח‬
‫בצפת‪.61‬‬

‫מכל העדויות האלה עולה שהיה טבח בעין‪-‬זיתון‪ .‬כמאה שבויים נרצחו אחרי כיבוש הכפר‪.‬‬
‫הרוצחים היו יהודים מצפת שבאו לעין‪-‬זיתון כדי להרוג פורעים ערבים‪ ,‬מאבטחים‬
‫שהובילו שבויים בדרך מהר‪-‬כנען לראש‪-‬פינה וסברו שהם בורחים‪ ,‬ושני אנשים מהגדוד‬
‫השלישי של הפלמ"ח‪ ,‬שמילאו את פקודת המג"ד משה קלמן‪.‬‬

‫ב‪ 1991-‬פרסם ד"ר אביהו רונן בירחון של מפקדת קצין חינוך ראשי "סקירה חודשית"‪,‬‬
‫מאמר בשם "טוהר הנשק" ובו התייחס בין היתר לפרשת דיר יאסין ולטבח בעין‪-‬זיתון‪ .‬על‬
‫דיר יאסין כתב רונן‪" :‬כל בעלי הגרסאות מסכימים כי במהלך הקרב‪ ,‬לנוכח ההתנגדות‬
‫הערבית הבלתי צפויה‪ ,‬פציעת מספר מהמפקדים‪ ,‬ומספר הנפגעים הגדול של הכוח התוקף‬
‫– איבדו התוקפים את עשתונותיהם ירו ללא הבחנה‪ ,‬והרגו נשים‪ ,‬זקנים וטף"*‪ 02‬את דבריו‬
‫על הטבח בעין‪-‬זיתון הוא ביסס על ספרה של נתיבה בן יהודה בלבד‪ .‬כך הוא סיכם‪:‬‬

‫בן יהודה‪ ,‬אולי בשל כנותה‪ ,‬חושפת בבהירות רבה את הבעייתיות העצומה‬
‫שלפנינו‪ :‬המלחמה מאפשרת פורקן יצרים‪ ,‬ונותנת לגיטימציה לנטילת חיי אנוש‪.‬‬
‫היצר‪ ,‬הצורך‪ ,‬קיים תמיד‪ ,‬אם לא בפרט זה‪ ,‬הרי בפרט אחר‪ .‬הלגיטימציה להרג‬
‫נובעת גם מיצר ההתגוננות או הנקמה‪ .‬ובמקרה של המג"ד‪ ,‬גם מאותה תחושה‬
‫מוכרת כל כך לחיילים קרביים‪ ,‬של בדידות הלוחם בשטח‪ ,‬על כל בעיותיו‪ ,‬הסכנות‬
‫שהוא עומד מולן‪ ,‬וההכרה הודאית‪ ,‬כי לא יוכל לשרוד אם לא יאבק בבעיות‬
‫בכוחות עצמו‪ :‬בבחינת "אני פה ‪ -‬אני המחליט!"‪.‬‬

‫אך ערכי מוסר‪ ,‬מהצד השני‪ ,‬הרי הם אותו בלם המגביל את מעשה ההריגה ומנתב‬
‫אותו לפעולה הצבאית‪ .‬הם ההופכים את האדם בקרב לחייל ומבחינים בינו לבין‬
‫רוצח גרידא‪ .‬והנה‪ ,‬די במפקד אחד‪ ,‬ודי באדם אחד שיתירו מעצמם מגבלות אלה‪,‬‬
‫כדי להכניס בקרב על צפת את מימד הרצח‪ .‬ממילא מזדקרת דמות המפקד‪ ,‬כמי‬
‫שמחזיק בידו את הכוח להתיר ואת הכוח למנוע‪ .‬המג"ד במקרה זה‪ ,‬מטעמיו שלו‪,‬‬
‫התיר את הרסן‪ ,‬ומסתבר כי למרות האווירה הכללית המנוגדת לתפיסתו‪ ,‬נמצאו‬
‫אותם שני פרטים שמילאו את הפקודה‪ .‬מצד שני‪ ,‬בהקשר זה גם בולטת מידת‬
‫אחריותו של הפרט למעשיו‪ ,‬ובפרט אחריותם של כל המפקדים בשרשרת הפיקוד‪.‬‬
‫המ"פים שסירבו או שנמנעו מלהטיל את המעשה על אנשיהם‪ ,‬התייחסו בכך בפועל‬
‫להוראת המג"ד‪ ,‬כאל 'פקודה בלתי חוקית בעליל‪ '.‬בכך הם הראו שגם חובת הציות‬
‫כפופה להגבלות מוסריות"‪.‬‬

‫‪ .60‬ארכיון המחבר‪ ,‬סדרת ראיונות עם מאיר דרזדנר‪.‬‬


‫‪ .61‬ארכיון "ההגנה"‪ ,‬ידיעות טנא‪.‬‬
‫הצד המשותף של אירועי דיר יאסין ואירועי עין זיתים‪ ,‬הוא איפוא אובדן‬
‫המעצורים של האדם בקרב‪ .‬נראה כי לא מקרה הדבר‪ ,‬כי בשני המקרים המדובר‬
‫הוא ביחידות שזו היתה להם הפעולה הצבאית הראשונה או בין הראשונות; כי‬
‫בשני המקרים מדובר על לוחמים שחבריהם נהרגו לעיניהם; ובתחושה הנרמזת‬
‫מתיאורי שני הסיפורים‪ ,‬כי מבחינתם של הלוחמים היתה זו מלחמת קיום לחיים‬
‫ולמוות"‪.62‬‬

‫רונן התעלם מן השאלה מדוע הטבח שלא היה בדיר יאסין נחשף כביכול והוקע למחרת‪,‬‬
‫בעוד שהטבח שכן היה בעין‪-‬זיתון נרמז רק אחרי ‪ 37‬שנים ונחשף במלואו בספר זה רק‬
‫אחרי ‪ 58‬שנים‪ .‬אם היה שואל את עצמו לפשר הדבר אולי היה מטיל ספק בעלילת הדם‬
‫בדיר יאסין‪ .‬אבל רונן היה זקוק לטבח בדיר יאסין כדי לפתח את התזה שלו על טוהר‬
‫הנשק‪.‬‬

‫ביולי ‪ 1995‬התפרסם תחקיר על פרשת עין‪-‬זיתון במקומונים של רשת עיתוני שוקן‪ .‬כך‬
‫נכתב ב"צומת השרון"‪ ,‬באזכור לתחקיר‪ ,‬בכריכה הקדמית‪" :‬הטבח בעין‪-‬זיתון‪ .‬מאי ‪.48‬‬
‫גדוד 'יפתח'*‪ 03‬של הפלמ"ח כובש את עין‪-‬זיתון‪ ,‬כפר ערבי ליד צפת‪ ,‬ושובה עשרות לוחמים‬
‫ערבים‪ .‬אחרי יומיים מוציאים את השבויים הכפותים להורג‪ .‬למחרת מעלימים את‬
‫החבלים‪ ,‬כדי שהאו"ם לא יגלה‪ .‬סיפור אמיתי על טוהר הנשק"‪.‬‬
‫עורכת התחקיר‪ ,‬העיתונאית בתיה פלדמן‪ ,‬שאלה את נתיבה בן‪-‬יהודה‪" :‬אף אחד לא שאל‬
‫שאלות‪ ,‬איש לא חקר?" ובן‪-‬יהודה השיבה‪" :‬אז לא עשו רישומים ולא חקירות‪ .‬בשנת‬
‫‪ ,1949‬כשהשתחררתי‪ ,‬כבר היה ענף היסטוריה בצה"ל‪ .‬הם פנו אלי והזמינו שלושה פרקים‬
‫לדוגמא‪ .‬כשהבאתי‪ ,‬והם קראו‪ ,‬נאמר לי שהעברית שלי לא הולמת‪ .‬אז כתבו בשפת עגנון‬
‫ומעלה‪ ,‬אני כתבתי דּוגרי‪ ,‬אבל זו לא היתה הסיבה‪ .‬היו אז צנזורות בלי סוף‪ ,‬צבאית‪,‬‬
‫פוליטית*‪ .04‬היתה הרגשה של מדינה קטנה וחלשה‪ ,‬ומה יגידו אם סיפור כזה יצא החוצה‪.‬‬
‫עין‪-‬זיתון לא היה הגרוע מכולם‪ .‬היו גרועים יותר‪ .‬הרי ישבו אנשים בבית‪-‬סוהר אחרי‬
‫שהואשמו באונס קבוצתי‪ ,‬בזזו בתים כבושים‪ ,‬נלחמו והרגו"‪.63‬‬
‫בספרו "קוממיות ונכבה" שיצא לאור ב‪ 2004-‬כתב פרופ' יואב גלבר‪" :‬להיטותה של‬
‫מפ"ם לנופף בפרשת דיר‪-‬יאסין ולהטיח האשמות בפורשים נבעה מתחושה הלא‪-‬נוחה על‬
‫חלקם של מפקדים וחיילים בפלמ"ח – שהיה מזוהה עם מפ"ם‪ ,‬לפחות בעיניה שלה –‬
‫במעשים דומים‪ ,‬כגון רצח עשרות שבויים בעין‪-‬זיתון לפני הפלישה"‪.64‬‬

‫בתחילת שנות השמונים השתתפתי בדיון על חקר מלחמת העצמאות בכנס של ארגון עובדי‬
‫ארכיון מקצועיים‪ .‬בכנס טענתי שבספרים ובמחקרים על מלחמת העצמאות לא נכתבה כל‬
‫האמת‪ .‬ד"ר סא"ל אלחנן אורן ממחלקת היסטוריה של צה"ל‪ ,‬שכתב דוקטורט על מלחמת‬
‫העצמאות‪ ,‬שאל אותי למה אני מתכוון‪ .‬השבתי‪ :‬לטבח בעין‪-‬זיתון לדוגמא‪ .‬אורן‬
‫ומשתתפים אחרים בדיון טענו שלא היה טבח כזה‪ .‬הדיון הוקלט ושודר אחרי ימים‬
‫אחדים בגלי צה"ל‪ .‬באותם ימים הרצאתי בקורס הדו‪-‬שנתי של התנועה הקיבוצית ביד‬
‫טבנקין ברמת אפעל והייתי בקשר הדוק עם ישראל גלילי‪ .‬האחרון זימן אותי לשיחה‪ ,‬אמר‬
‫לי שראשי הפלמ"ח רותחים מזעם על דברי‪ ,‬דורשים לסלק אותי מעבודתי בקורס הדו‪-‬‬

‫‪ .62‬רונן א‪" ,.‬טוהר הנשק – גלגולי המושג והתפתחותו"‪ ,‬סקירה חודשית‪ ,‬מספר ‪( 3-2‬אפריל ‪ )1991‬עמ' ‪24-5‬‬
‫‪ 63‬בתיה פלדמן‪" ,‬הטבח של הפלמ"ח"‪" ,‬צומת השרון" (ומקומונים נוספים)‪ 21 ,‬ביולי ‪.1995‬‬
‫‪ .64‬גלבר‪ ,‬י‪ .‬קוממיות ונכבה‪ ,‬דביר‪ ,2004 ,‬עמ' ‪.302‬‬
‫שנתי ולנתק כל קשר איתי‪ .‬הוא טען שלא היה טבח בעין‪-‬זיתון ויעץ לי להכחיש את דברי‬
‫בפומבי‪ ,‬ולא‪ ,‬אסולק מיד טבנקין והתנועה הקיבוצית תנתק ממני מגע‪ .‬דחיתי את הצעתו‬
‫ואמרתי‪" :‬תרבות השקר של הפלמ"ח שאותה אימצה התנועה הקיבוצית‪ ,‬תביא‬
‫לקריסתה‪ .‬על כך אינני מיצר‪ .‬לבי נחמץ על כך שצה"ל אימץ תרבות זאת ועל כך נשלם‬
‫כולנו מחיר כבד מאוד"‪ .‬גלילי התבונן בי בעצב ואמר‪" :‬זה לא תלוי בי‪ ,‬זה לא תלוי בי"‪.‬‬
‫אחרי זמן לא רב‪ ,‬ואחרי שפרסמתי את פרטי תפקודו הלקוי של יוסף טבנקין והגדוד‬
‫הרביעי של הפלמ"ח בקרב שיירת חולדה‪ ,‬סולקתי מעבודתי בקורס הדו‪-‬שנתי‪ ,‬ויד טבנקין‬
‫חדלה לשתף איתי פעולה בחקר מלחמת העצמאות‪ .‬הקיבוצים חדלו להזמין אותי‬
‫להרצאות‪ .‬התחיל תהליך החרמתי באליטה הישראלית שעד אז הייתי אחד מיקירי בניה‪.‬‬