You are on page 1of 25

‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן – המחלקה ללימודי מידע‬

‫העצמה של בני משפחה של חולי‬


‫אלצהיימר באמצעות קבוצות לעזרה‬
‫עצמית‬

‫שם הקורס‪ :‬העצמת הפרט והקהילה‬

‫שם המרצה‪ :‬ד"ר נירה שלום‬


‫מגיש‪ :‬יובל רון‬

‫‪16/10/2006‬‬
‫תוכן עניינים‬

‫מבוא ‪3 .........................................................................................................................................‬‬

‫מחלת האלצהיימר ‪4 ........................................................................................................................‬‬

‫העצמה ‪6 ......................................................................................................................................‬‬

‫המטפל והמשפחה ‪8 ........................................................................................................................‬‬

‫תמיכה חברתית ‪14 .........................................................................................................................‬‬

‫קבוצות לעזרה עצמית‪17 .................................................................................................................‬‬

‫סיכום ‪22 ......................................................................................................................................‬‬

‫ביבליוגרפיה ‪24 .............................................................................................................................‬‬

‫‪2‬‬
‫מבוא‬

‫מחלה כרונית אצל אחד מבני המשפחה הוא אירוע הגורם לשינוי בלתי צפוי הנכפה על המשפחה ומחייב אותה להתמודד‬
‫עם השינוי‪ .‬המחלה מחייבת את הפרט להשתנות ולהסתגל אליה‪ .‬בעקבות ההסתגלות מתחוללת תמורה קבועה באורח‬
‫החיים של הפרט‪ :‬בראש ובראשונה בהתנהגותו‪ ,‬אך גם בתפיסותיו‪ ,‬ברגשותיו‪ ,‬בעמדותיו‪ ,‬בערכיו ובאמונותיו )פוקס‪,‬‬
‫‪.(1998‬‬

‫בעבודה אתאר את מאפייני מחלת האלצהיימר והשפעתה על המטפלים מקרב המשפחה הקרובה‪ .‬כמו כן אסקור מחקרים‬
‫שבדקו את השפעתן של קבוצות תמיכה על המשתתפים‪.‬‬

‫‪3‬‬
‫מחלת האלצהיימר‬

‫מחלת האלצהיימר הינה הגורם השכיח ביותר מבין הגורמים לתסמונת הנקראת "דמנציה"‪ .‬דמנציה מוגדרת כתהליך של‬
‫התדרדרות הדרגתית בתפקוד הקוגניטיבי ובעיקר בזיכרון‪ ,‬הגורם להפרעות התנהגותיות ולירידה בתפקודים השונים עד‬
‫להתמוטטות תפקודית קשה‪ .‬המונח דמנציה כאבחנה פסיכוגריאטרית מציינת את מצבו של האדם אשר עקב ירידה‬
‫הדרגתית בתפקודיו הקוגניטיבית‪ ,‬כבר אינו מסוגל להמשיך ולקיים כרגיל את פעילותו היומיומית ו‪/‬או את קשריו‬
‫החברתיים‪.‬‬

‫על פי ההגדרה שאומצה מתחום הפסיכולוגיה ניתן להבין את היסודות הדרושים לאבחנת דמנציה‪:‬‬

‫‪ (1‬ליקויים קוגניטיביים טהורים – אלה כוללים ירידה בזיכרון לטווח קצר וארוך‪ ,‬ליקויים בהתמצאות במרחב‬
‫ובזמן‪ ,‬הפרעות ביכולת החשיבה והשיפוט וצמצום בתקשורת‪.‬‬
‫‪ (2‬כישלון בהתבטאות – כגון קשיים בזכירת שמות אנשים‪ ,‬מקומות וחפצים‪ ,‬בכינוי חפצים ובמציאת מילים תוך‬
‫כדי שיחה‪.‬‬
‫‪ (3‬קשיים ומוגבלויות בביצועים ובמיומנויות – אי יכולת לערוך חישובים‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לכתוב‪ ,‬לקרוא‪ ,‬לתפור‪ ,‬להפעיל‬
‫מכשירי חשמל‪ ,‬קשיים בלבישת בגדים‪ ,‬בצחצוח שיניים‪ ,‬ואפילו קשיים להתיישב‪ ,‬להושיט יד ולכוון את המבט‪.‬‬
‫‪ (4‬סטיות בהתנהגות תנועתית – הליכה מופרזת‪ ,‬שינויי תנועה ותנוחה תמידיים‪ ,‬אי שקט‪ ,‬פסיכומוטורי‪ ,‬נטייה‬
‫לנדידה ותעייה‪ ,‬נטייה לשבת או לשכב ללא גילוי יוזמה כלל‪.‬‬
‫‪ (5‬תופעות נפשיות נלוות – דיכאון‪ ,‬מחשבות שווא‪ ,‬רדיפה‪ ,‬הזיות ודמיונות‪.‬‬
‫‪ (6‬שינויים בהרגלים קיומיים ודחפים בסיסיים – אכילה מופרזת‪ ,‬זלילה ללא הבחנה או להפך – אי‪-‬רצון לקבל מזון‬
‫עד לסירוב מוחלט לאכול‪ ,‬דחפים מיניים מוגברים או חסרים כלל‪.‬‬

‫מחלת האלצהיימר שכיחה בקרב גילאי ‪ 65‬ומעלה וגורמת בדרך כלל למוות תוך שבע עד עשר שנים‪ ,‬אם כי‪ ,‬תהליך‬
‫ההידרדרות של המחלה אינו אחיד ויכול להתקדם מהר יותר או לאט יותר‪ .‬חלק מהחולים סובלים מהמחלה בדרגת‬
‫חריפות גבוהה או בינונית וזקוקים לטיפול ולפיקוח מתמידים‪.‬‬

‫ניתן לחלק את מחלת האלצהיימר למספר שלבים‪:‬‬

‫‪ (1‬שלב התחלתי של המחלה – שלב המאופיין בירידה קלה ביכולת הזיכרון וכן ירידה בביצוע משימות חברתיות‬
‫ו‪/‬או משימות הקשורות בעבודה‪ .‬בשלב זה החולה מודע ומבחין בסימני השכחה‪.‬‬
‫‪ (2‬שלב מתון של המחלה – שלב המאופיין משמעותי של הזיכרון ובשינויי התנהגות‪ .‬בשלב זה הירידה מזוהה‬
‫לראשונה על‪-‬ידי האחרים הסובבים את החולה‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫‪ (3‬שלב מתקדם של המחלה – השלב מאופיין בירידה משמעותית בקוגניציה‪ ,‬חוסר התמצאות בזמן ובמקום‪ ,‬הצורך‬
‫בעזרה בתפקוד היומיומי ושינויים באישיות ובהתנהגות‪.‬‬
‫‪ (4‬שלב סופני – איבוד מתקדם של היכולת הפסיכומוטורית והורבלית‪ :‬הידרדרות פיזית‪ ,‬היעדר יכולת לתקשר עם‬
‫הסביבה‪ ,‬תוך הידרדרות פיזית מוחלטת ומוות ‪.‬‬

‫את מחלת אלצהיימר מאפיינת ירידה בתפקוד הקוגניטיבי והמעשי‪ .‬בתחילה נפגעות התנהגויות מורכבות )למשל נהיגה(‬
‫ומתגלים קשיים בזכרון לטווח קצר‪ .‬לעתים ישנן גם הפרעות התנהגותיות‪ ,‬כמו התקפי זעם‪ .‬כאשר המחלה מתקדמת‪,‬‬
‫עלול להתפתח דמנציה שבו החולה מאבד את יכולתו לבצע את הפשוטות שבפעולות‪ :‬דיבור‪ ,‬הליכה לשירותים‪ ,‬אכילה‪,‬‬
‫שינה‪ ,‬ובמיוחד הוא צפוי לפגיעה חמורה בזיכרון‪ ,‬עד כדי חוסר יכולת להיזכר בשמו ובזהותו )מלר‪ ;1999 ,‬מילר‪,‬‬
‫‪.(1997‬‬

‫‪5‬‬
‫העצמה‬

‫העצמה היא תהליך שמשמעותו מעבר ממצב של חוסר אונים למצב של שליטה יחסית בחיים‪ ,‬בגורל ובסביבה‪ .‬העצמה‬
‫היא תהליך מעבר מהמצב הפסיבי למצב פעיל של יותר שליטה בחיים‪ .‬תהליך העצמה הוא תהליך אישי אוטונומי )סדן‪,‬‬
‫‪.(1997‬‬

‫סליגמן )‪ (2000‬בדק תופעה המכונה "חוסר אונים נלמד" שבא מנסים בני אדם שוב ושוב לשלוט על הסביבה כדי למנוע‬
‫מעצמם פגיעה או סבל אך נסיונותיהם עולים בתוהו‪ .‬עקב כך מתפתחת בהם תחושה של איבוד שליטה מוחלט‪ .‬תוצריה‬
‫הפסיכולוגים בם דפרסיה‪ ,‬אדישות ואיבוד יוזמה‪.‬‬

‫מצב של שליטה הוא מצב נעים בדרך כלל‪ ,‬המסייע להסתגלות ותורם לאיזון הנפשי‪ .‬מצבים של חוסר שליטה אינם נוחים‬
‫ואינם נעימים ומפרים את היציבות הנפשית‪ .‬שינוי מוביל לעתים קרובות להרגשה של איבוד שליטה‪ .‬התחומים שבהם‬
‫יכולים בני אדם לחוש שליטה או אובדן שליטה הם‪ :‬שליטה בידע‪ ,‬שליטה בזמן‪ ,‬שליטה במשאבים מוחשיים ושליטה‬
‫באירועים חיצוניים‪.‬‬

‫מושג השליטה מתקשר גם למושג מרכזי בפסיכולוגיה – מסוגלות עצמית‪ ,‬שטבע לראשונה בנדורה )מצוטט אצל פוקס‪,‬‬
‫‪ .(1998‬מסוגלות עצמית היא התפיסה שאדם תופס את יכולתו לבצע מטלות מסוימות‪ .‬בנדורה מצא שבני אדם המאמינים‬
‫ביכולתם לבצע את המטלות ולהשיג את היעדים ינקטו צעדים אקטיביים להשיג מטרות וישאפו להשיג מטרות מוגדרות‪.‬‬
‫תפיסת המסוגלות העצמית באה לידי ביטוי בולט ביותר כאשר אדם ניצב לפני קשיים או מצבים מאיימים כמו הקשיים‬
‫הטמונים במצבי שינוי‪ .‬על פי בנדורה יש ארבע מקורות לתפיסת המסוגלות העצמית‪ (1 :‬התנסות ישירה עם המטלות; ‪(2‬‬
‫צפייה בדרך התנהגותם של אחרים; ‪ (3‬פעולת שכנוע של אחרים באמצעות העברת מסרים מילוליים; ‪ (4‬מידע המתקבל‬
‫מן המערכת הפסיכולוגית‪.‬‬

‫בני אדם אינם מסתמכים רק על התנסותם הישירה‪ .‬צפייה של האדם בהצלחתם של אחרים הדומים לו תחזק את אמונתו‬
‫ביכולתו‪ .‬העצמת הפרט באמצעות מודלים שהצליחו לצאת מבעיות או התמודדו בצורה נכונה עם קושי יכולים להוות‬
‫מודל חיקוי‪ .‬כיום ישנן קבוצות תמיכה בנושאים מרובים המהווים מקור להעצמה באמצעות היכרות עם מודלים חיוביים‪,‬‬
‫כלומר אנשים שהצליחו לצאת ממצוקה או מבעיות‪ .‬לדוגמא קבוצות תמיכה לחולים‪ .‬הקבוצה הקטנה מוצגת בספרות‬
‫המקצועית כצורה האידיאלית להתערבות שמטרתה היא העצמה‪.‬‬

‫בתהליך העצמה צריך לגרום לפרט המועצם להבין את בעייתו ולהביאו למודעות לגבי החלופות במציאת פיתרון‪ .‬כלומר‪,‬‬
‫לאדם ניתנת אפשרות בחירה בין החלופות של הפיתרון‪ .‬קיומה של אפשרות בחירה בין חלופות הוא גורם מרכזי בתחושה‬
‫של שליטה ועוצמה‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫העצמה פרטנית מתוארת ככלי של שינוי אישי שבאמצעותו מפתח הפרט מודעות ביקורתית על מצבו הפרטי ולגורמים‬
‫בסביבתו המשפיעים עליו‪ .‬התפיסה העצמית שלנו תושפע בעיקר מגורמים שאנו מעריכים את כושר שיפוטם ואת‬
‫אמינותם‪ ,‬ממי שאנו סבורים שמכירים אותנו היטב וכן ממי שהתנסו במצבים דומים ויודעים היטב מהם הקשיים הטמונים‬
‫בהם ומהם הכישורים הנדרשים כדי להתמודד עימם כיאות‪ .‬כשכל אלה מבשרים לנו כי נוכל להתמודד‪ ,‬תשתנה תפיסתנו‬
‫העצמית ותתאים את עצמה להערכות אלה )פוקס‪.(1998 ,‬‬

‫‪7‬‬
‫המטפל והמשפחה‬

‫המשפחה היא מסגרת בסיסית החשובה ביותר לכל אדם‪ .‬היא מספקת תמיכה‪ ,‬אהבה וביטחון פיזי ונפשי ומתפקדת כארגון‬
‫חברתי‪ .‬המשפחה היא מערכת עצמאית רב‪-‬דורית ודינאמית המתפתחת ומשתנה‪ ,‬ומתמודדת עם הקשיים והמשברים‬
‫המתעוררים בעצם תהליכי התפתחותה‪ .‬המערכת המשפחתית מתבססת על הידברות והדדיות‪ .‬ומאופיינת על ידי תהליכים‬
‫של תלות ויחסי גומלין‪ .‬היא המתמודדת בלא הרף עם שינויים ונדרשת כל העת לשמור על איזון ושיווי משקל‪ .‬המשפחה‬
‫מהווה את הסביבה החברתית החשובה ביותר לחולה במחלה כרונית‪ ,‬לכן היא משרתת כיחידה ראשונית בכל הנוגע‬
‫לבריאות ולטיפול הרפואי‪.‬‬

‫מרגע שהופיעו סימני המחלה הראשוניים ונעשתה אבחנה הרפואית‪ ,‬המשפחה נוטה לעבור שורה של שלבים המקבילים‬
‫בחלקם לאלה שעובר החולה במהלך מחלתו‪ .‬אולם בעוד החולה מנותק מפעילויות היומיומיות שלו ומתפקידיו הרגילים‬
‫מוטל על המשפחה למלא מערכת תפקידים כפולה‪ :‬אחת קשורה לתפקוד הרגיל כיחידה חברתית‪-‬כלכלית והשנייה‬
‫כמטפלת ותומכת בחולה‪ .‬מחלה כרונית דורשת התמודדות לאורך זמן וההסתגלות לשינוי בסגנון החיים והיא נעשית קשה‬
‫יותר ככל שהמחלה מתקדמת‪ .‬המחלה הכרונית גורמת לשינוי בתא המשפחתי ובני המשפחה נחשפים לסיטואציות לא‬
‫מוכרות ונדרשים לקבל החלטות חשובות‪.‬‬

‫מחלה של בן משפחה משפיעה על יתר חברי המשפחה רגשית ומעשית‪ .‬משפחה יכולה להוות בלם לזעזועים הקשים של‬
‫החולי על ידי אימוץ דפוסי תקשורת גמישים ופתוחים‪ ,‬קבלה הדדית‪ ,‬גמישות בחלוקת התפקידים ויכולת לבטא רגשות‪.‬‬
‫לעומת זה היא עלולה להגביר זעזועים כתוצאה מתקשורת סגורה והעדר גמישות‪ ,‬היווצרות תגובות רגשיות של כעס‪,‬‬
‫בדידות‪ ,‬דיכאון‪ ,‬חרדה וחריגות )נבון‪ ,‬פייגין ודרורי‪.(2001 ,‬‬

‫מחלה מוגדרת כאירוע טראומטי ונסיבתי המביא לשינוי בחיי האדם ומשפחתו‪ .‬מחלה כרונית משמעותה כי השינוי הזה‬
‫נכפה על האדם ומשפחתו לכל ימי חייהם‪ .‬עקב המחלה נאלצת המשפחה לשנות את אורח חייה‪ .‬חל שינוי בדרך קבלת‬
‫ההחלטות ובהגדרת התפקידים‪ .‬חל שינוי בתוכניות המשפחה לגבי עצמה ולגבי יתר חיי המשפחה‪ .‬המשפחה צריכה‬
‫להסתגל למצב החדש שנוצר בעקבות המחלה‪ .‬אפשר לזהות ארבעה שלבים עיקריים בתהליך ההסתגלות הרגשית‪ :‬השלב‬
‫הראשון – הלם‪ .‬בשלב זה המשפחה עדיין אינה מבינה בצורה רציונאלית את משמעות האינפורמאציה שניתנה להם‪.‬‬
‫התגובות הרגשיות עשויות להיות קיצוניות מאפתיה וחוסר תגובה ועד לפעילות יתר של חיפוש מידע נוסף‪ .‬מנגנון ההגנה‬
‫העיקרי בתקופה זו הוא מנגנון ההדחקה‪ .‬מנגנון זה מאפשר לאדם לווסת את תהליך ספיגת המהלומה בצורה הדרגתית‪.‬‬
‫השלב השני – הכחשה‪ .‬בשלב זה מנסה המשפחה להתעלם ממשמעות המחלה והשינויים שעליה לעבור בכדי להתמודד‬
‫עימה‪ .‬השלב השלישי – כעס מול דיכאון‪ .‬בשלב זה מנסים בני המשפחה להבין את המחלה וללמוד אותה‪ ,‬מבקשים מידע‬
‫אודותיה ומרגישים חוסר אונים מול המצב שנוצר ועל הצורך לשנות את ההרגלים המשפחתיים ולהתמודד עם המחלה‬
‫הכרונית‪ .‬השלב הרביעי – הסתגלות למצב‪ .‬בשלב זה יש למשפחה די מידע על המחלה‪ .‬את השלב הזה מאפיין‬
‫ההתארגנות של המשפחה וניכרת חלוקת תפקידים חדשה בהתאם לסיטואציה שנוצרה‪.‬‬

‫‪8‬‬
‫המחלה מפריעה לשגרת החיים במשפחה ודורשת הפניית משאבים של זמן‪ ,‬כסף וכוחות נפשיים לכיוון הטיפול בחולה‪.‬‬
‫כמו כל משבר במערכת המשפחתית‪ ,‬ההתמודדות עם המחלה תלויה בכוחותיהם של החולה ובני המשפחה ובניסיונם‬
‫הקודם בהתמודדויות אחרות‪ ,‬לאו דווקא סביב מחלה‪.‬‬

‫חלק מן הגישות העוסקות בטיפול במצבי חולי מתמקדות בראיית המחלה כמצב של משבר‪ .‬הן מתארות את המחלה‬
‫כאירוע טראומטי הגורם למשבר ולשינוי בשגרת חייה של המשפחה ואשר מלווה בתחושות של אסון‪ ,‬בלבול‪ ,‬חוסר‬
‫אונים‪ ,‬אובדן שליטה‪ ,‬דיכאון‪ ,‬כעס וחרדה‪ .‬המערכת המשפחתית צריכה להתמודד עם הצורך לטפל בחולה ובו בזמן‬
‫לשמור על שגרת חיים מסוימת‪ .‬המחלה דורשת מבני המשפחה להסתגל למצב החדש ולרכוש מיומנויות חדשות תוך פרק‬
‫זמן קצר ביותר‪ .‬על המשפחה מוטל לארגן מחדש את חלוקת התפקידים והמטלות במשפחה על מנת לשמור רמת תפקוד‬
‫סבירה של היחידה המשפחתית‪ .‬השלבים המאפיינים את התמודדותה והסתגלותה של המשפחה למצבי חולי – תחילה‬
‫ניכרת חוויה של בלבול וחוסר אונים‪ ,‬לאחריה באה התארגנות ראשונית לשם טיפול בחולה‪ ,‬שמובילה בסופו של דבר‬
‫להתייצבות במצב של שגרה חדשה‪ .‬כל התהליך מלווה ברגשות של כעס‪ ,‬אשמה ואי‪-‬ודאות )נבון‪ ,‬פייגין ודרורי‪.(2001 ,‬‬

‫משפחות שיש בהן חבר משפחה החולה במחלה כרונית מתמודדות מדי יום ביומו עם הנטל‪ ,‬הקושי והעומס הרגשי של‬
‫הטיפול בחולה‪ .‬משפחת החולה חייבת להתמודד ללא הרף עם הדאגה לבריאותו הגופנית של החולה‪ ,‬מחד גיסא‪ ,‬ועם‬
‫הצורך להמשיך לשמור על חיי המשפחה היומיומיים שאינם קשורים בהכרח לחולה‪ ,‬מאידך גיסא‪ .‬ללא עזרה‪ ,‬פורמאלית‬
‫או לא‪-‬פורמאלית‪ ,‬משפחות עלולות להתמוטט או לשרוד באמצעות צמצומם של אפיקי המשפחה‪.‬‬

‫התמודדות המטפל עם מחלה כרונית של בן משפחה יוצר מצב של חוסר ודאות‪ .‬מצב זה יוצר בלבול‪ ,‬חרדה ואובדן‬
‫שליטה‪ ,‬דיכאון וייאוש‪ .‬יש מצבים בהם קיים עיסוק מתמיד במחלה או לחילופין מצבים של הדחקה וחוסר התמודדות עם‬
‫השינויים בעקבות המחלה‪ .‬המשפחה כולה מתמודדת עם מצב חוסר הודאות ומתעורר קושי סביב ההתאמות והשינויים‬
‫הנדרשים במערך המשפחתי‪ .‬מחלה כרונית מפרה את האיזון הזוגי‪ .‬הנטל על בן הזוג הבריא הולך וגובר עם הזמן‪ .‬צורכי‬
‫התלות והעצמאות של בן הזוג החולה מקבלים עדיפות על פני צרכיו שלו‪ .‬בן הזוג המטפל הופך לעתים להיות חסר אונים‬
‫אל מול הצורך לקבל על עצמו את תפקיד "החזק" בין בני הזוג )וקסברג‪-‬לחמנוביץ‪.(2005 ,‬‬

‫יחיאלי )‪ ,(2004‬שכותבת על התמודדות בני המשפחה עם מחלות נפש של אחד מבני המשפחה‪ ,‬כותבת במאמרה שבן זוג‬
‫החולה גורם דחק למשפחה‪ ,‬מערער את המבנה המשפחתי ומשפיע על בני המשפחה כפרטים‪ .‬בן הזוג הבריא נאלץ לקחת‬
‫על עצמו משימות רבות יותר והוא עלול להיות מוגבל עקב כך בהתפתחותו האישית‪ .‬העומס יכול להיות סובייקטיבי או‬
‫אובייקטיבי‪ .‬בן הזוג הבריא עובר תהליך של עיבוד האבל על אובדן האדם שהכיר ואהב לפני התפרצות המחלה ועל‬
‫האובדן הסימבולי של התקוות‪ ,‬החלומות‪ ,‬הציפיות ושל הזהות המשפחתית והאישית ועל אובדן הידידות והאינטימיות‪ .‬בד‬
‫בבד לתהליך עיבוד האבל המשפחות צריכות להמשיך למלא את המשימות הקשורות לטיפול בחולה‪ .‬במערכת הזוגית‬
‫מצטברים מערכת לחצים על בן הזוג הבריא שנגרמים מכך שבן‪-‬זוגו החולה מפתח תלות בבן הזוג הבריא שנאלץ‬
‫להתמודד עם טיפול יומיומי‪ ,‬בדידות חברתית וסטיגמה‪ ,‬המביאה לדיכאון בקרב בני הזוג הבריאים‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫במחקר העוסק במשפחות של פגועי ראש כותב גרינבאום‪-‬צור )‪ (2002‬כי הקושי של המשפחה קשור בעיקר לשינויים‬
‫האישיותיים וההתנהגותיים אשר עובר האדם עם פגיעות הראש‪ .‬נראה כי משפחות אלה סובלות מירידה בכל התחומים –‬
‫פעילות בעבודה‪ ,‬פעילות בשעות הפנאי‪ ,‬ירידה בקשרים הזוגיים ובפעילות בקרב המשפחה ובדידות חברתית‪ .‬על פי‬
‫דבריו‪ ,‬המקור העיקרי של הנטל על המשפחות לאדם עם פגיעת ראש‪ ,‬גם אם המטפלים הם ההורים או האישה‪ ,‬הם‬
‫שינויים ביכולת השליטה הרגשית של החולה‪ ,‬שינויים אישיותיים או התנהגותיים‪ ,‬במיוחד סף הגירוי הנמוך של‬
‫ההתרגזות והאגרסיה וקשיים קוגניטיביים כמו איטיות ובעיית זיכרון‪ .‬נמצא כי הנטל של בני משפחה אשר מטפלים בבן‬
‫משפחה עם פגיעת ראש הינו תוצאה של הבעיות הקשורות לשינויים האישיותיים‪ ,‬אשר אינם פוחתים עם הזמן‪ ,‬אלא אף‬
‫מתעצמים וגדלים ככל שעוברות השונים‪ .‬בני המשפחה חווים אבל על אבדן האיכויות של בן המשפחה ותחושת החמצה‬
‫של הפוטנציאל שלא ממומש‪ .‬ישנו צורך לא רק להתאבל על האדם שהיה לפני הפגיעה אלא גם להסתגל לאדם החדש‬
‫אשר שרד את הפגיעה‪.‬‬

‫לאור סקירת הספרות ניתן לומר כי במשפחות עם בן משפחה אשר עבר פגיעה מוחית‪ ,‬הלחץ‪ ,‬המתח‪ ,‬הנטל והסימפטומים‬
‫הקשורים לפגיעת הראש מתעצמים וגדלים לאורך השנים לאחר הפגיעה‪ .‬משפחות לאדם עם פגיעה מוחית חשופות‬
‫למצוקה ולחץ מתמשכים‪ ,‬אשר נראות קשורות יותר להתמודדות היומיומית עם הנכות ואשר מסתכמות בתחושת נטל‬
‫אשר אינו פוחת ואף מוגבר עם השנים )גרינבאום‪-‬צור‪.(2002 ,‬‬

‫אפיוני הדמנציה יכולים להסביר את העומס הפיזי והרגשי המוטלים על המטפלים‪ .‬קשיים הכרוכים במאמץ פיזי‪ ,‬קשיים‬
‫רגשיים ופגיעה ביכולתם לטפל בעצמם ובשאר בני המשפחה‪ .‬לחצים סובייקטיביים מתרחשים שהמטפל עומד בפני‬
‫משמעות המצב‪ .‬לדוגמא כשההורים נעשים תלויים בבן שינוי בלתי נמנע במהלך חייו של אותו בן בפניו עומדות השאלות‬
‫הבאות‪ :‬האם אני יכול להתמודד עם המצב? האם אני עושה מספיק? מה עושים במקרה של חוסר שליטה על סוגרים או‬
‫התנהגות א‪-‬סוציאלית? האבל שהמטפל חווה כתוצאה משינוי אופי היחסים עם הוריו שונה מהאבל שחווים כתוצאה‬
‫ממוות‪ .‬המוות הינו סופי וגורם לסיום יחסים‪ ,‬ולעומתו אובדן היכולת הקוגניטיבית של ההורה הוא סיום לא סגור‪ .‬הבן‬
‫המבוגר רואה את הירידה המנטלית של הוריו וכתוצאה מכך משתנה יחסו אליהם בהדרגה‪ .‬האספקט הזה של אובדן מוסיף‬
‫מצוקה על המעמסה הקיימת‪ .‬בדיוק שהמטפל מתרגל לסגנון חדש בהתנהגות של אביו או של אימו הדמנטים‪ ,‬הוא נדרש‬
‫להסתגלות נוספת בגלל שינוי נוסף בהתנהגותם‪ ,‬הנובע מהמשך התדרדרות ממצבם‪ .‬הדרישות מהמטפל הינן מתמשכות‬
‫ומשפיעות על משלח ידו‪ ,‬חבריו והבילויים של‪ ,‬אובדן קשרים עם עמיתים לעבודה וחברים ומשרים עליו הרגשת בדידות‪.‬‬
‫אחריות הבן המטפל בהוריו יכולה להשפיע על איכות יחסיו עם בן זוגו וילדיו‪ .‬מצוקות המטפלים גוברות בגלל הצטמקות‬
‫זמנם הפנוי‪ ,‬לחצי התפקיד‪ ,‬הפרעות בשגרת החיים וירידה ברמת הבריאות הפיזית המנטאלית‪ .‬המטפל מרגיש לעתים כעס‬
‫כלפי בן משפחתו החולה וכעס כלפי הסביבה שגורמת לו להוצאות כספיות‪ .‬לצד הכעס חשים המטפלים מבוכה בגלל‬
‫שינויים בהתנהגות החולה‪ .‬כתוצאה מהמצב הרבה מטפלים מותשים באופן פיזי ונפשי ומצבם הבריאותי בסכנה )מלר‪,‬‬
‫‪ ;1999‬ענר‪.(2003 ,‬‬

‫‪10‬‬
‫המטפלים בחולים דמנטים חשים בושה בשל מצבו של בן משפחתם ולכן הם ממעטים לבקש עזרה מבחוץ וכל נטל הטיפול‬
‫בבן משפחתם נופל עליהם‪ .‬נוסף על כך‪ ,‬מצבי הרוח המשתנים של החולה הדמנטי והידרדרות הנפשית התלולה גורמים‬
‫למטפל בו ייאוש ומקשים עליהם )מלר‪.(1999 ,‬‬

‫הספרות המחקרית מציינת שלושה גורמי דחק שונים בהקשר של טיפול בבן משפחה הנעשה בבית‪ .‬גורם ראשון הוא‬
‫מצבו הקוגניטיבי של החולה אשר מגדיר את הטווח ואת מידת הקושי של הטיפול וכן את יכולתו של המטפל לתקשר עם‬
‫קרוב המשפחה החולה‪ .‬גורם שני הוא התנהגות בעייתית של המטופל‪ .‬במקרה כזה צריך המטפל להשגיח ברמת ערנות‬
‫גבוהה על המטופל‪ ,‬מה שמהווה תזכורת תמידית לשינוי באישיות‪ .‬גורם שלישי מורכב ממספר הפעילויות שעל מנת‬
‫לבצען תלוי המטופל במטפל שלו‪ ,‬ובמידת התלות הנלווית לכל פעילות כזאת‪ .‬מכאן ניתן להסיק שככל שהמטופל תלוי‬
‫יותר במטפל‪ ,‬כך גדלה כמות העבודה הנדרשת מהמטפל ורמת הקושי שעימה עליו להתמודד‪.‬‬

‫לאור כל זאת ישנה חשיבות רבה לתפיסה הקוגניטיבית של מצב הדחק על ידי המטפל‪ .‬ישנם מספר מימדים לבחינת‬
‫תפיסת הדחק על ידי המטפל‪ .‬הראשון הינו מידת העומס בטיפול‪ .‬מימד נוסף הוא ההילכדות בתפקיד שנובע מהיותו של‬
‫האדם מחויב בעל כורחו לתפקידו של המטפל‪ .‬מימד שלישי הוא שככל שזהותו וחייו של המטפל היו קשורים באופן הדוק‬
‫יותר למטופל‪ ,‬כך גדלים הסיכויים של המטפל לחוות תחושת אובדן זהות עם התפרקותה והיטשטשותה של אישיות‬
‫המטפל‪ .‬כמובן שההערכה הקוגניטיבית של הטיפול תלויה באמונות‪ ,‬בערכים ובמחויבות של הפרט‪.‬‬

‫המודל שפותח על ידי פרלין ועמיתיו‪ ,‬כפי שהובא אצל טליסמן )‪ ,(2006‬מסביר כי הערכת המצב שבו נמצא המטפל‬
‫יכולה להגביר או למתן את השפעתו של גורם הדחק‪ .‬אם המטפל מעריך את המצב כאתגר ואם כמזיק‪ ,‬יושפע מכך תהליך‬
‫ההערכה המשנית‪ .‬לפי הערכתו המשנית מחליט המטפל על דרכי התמודדות הנכונות‪ .‬המודל מתמקד בנסיבות הגורמות‬
‫לדחק ובאינטראקציות בין הנסיבות האלה לבין השינוי בהם‪ .‬ישנם ארבעה תחומים המשפיעים על תהליך זה‪ :‬הרקע‬
‫וההקשר של הדחק‪ ,‬גורמי הדחק‪ ,‬תפיסת הדחק שבטיפול‪ ,‬משתנים מתווכים ותוצאות או ביטויים של הדחק‪.‬‬

‫האפיונים הכלכליים והחברתיים של המטפל הם בעלי חשיבות רבה‪ .‬גם כאשר המטפל מרגיש שהוא מנותק מסביבתו‬
‫החברתית‪ ,‬הוא עדיין מושפע במידה רבה ממנהגים‪ ,‬מנהלים ומארגונה של החברה‪ .‬בנוסף על כך יש גם גורמים אחרים‬
‫שהינם בעלי חשיבות בהבנת השפעתו של הטיפול על המטפל כגון‪ :‬קרבה משפחתית‪ ,‬מערכת יחסים‪ ,‬סוגי הבעיות‬
‫הרפואיות של המטופל ופרק הזמן הנדרש לפעולה סיעודית‪.‬‬

‫טיפול סיעודי בבית בבן משפחה חולה הינו היבט התנהגותי של טיפול באדם אחר שנמצא בקרבה עם המטפל‪ .‬לכאורה‬
‫דבר כל כך טריוויאלי אינו יכול לגרום לדחק רציני‪ ,‬אך לפעמים לנוכח הנסיבות הטיפול הסיעודי יכול להפוך מעזרה‬
‫לנטל כבד משאת‪ .‬מהטיפול שהיה פעם חלק קטן של היחסים‪ ,‬הוא הופך לחלק דומיננטי וכל מערכות היחסים עוברות‬
‫שינויים מבניים‪ .‬במקרים של מחלות הגורמות להידרדרות מנטאלית היחסים בין בני המשפחה הופכים לחד‪-‬סטריים‬
‫והמצב הקודם של תן וכך אינו קיים עוד‪ .‬שינוי דרסטי ובלתי רצוני של היחסים יכול כשהוא לעצמו לגרום לדחק‪ .‬ברוב‬
‫המחקרים נמצא כי המטפלים בבית בן משפחה חולה כרוני סובלים מרמות גבוהות יותר של מצוקה נפשית בהשוואה‬

‫‪11‬‬
‫לאוכלוסיית הלא מטפלים )טליסמן‪Li, Melnyk, McCann, Chatceydang, Koulouglioti, Nichols, Lee ;2006 ,‬‬
‫‪.( & Ghassemi, 2003‬‬

‫מצבי הרוח המשתנים של החולה הדמנטי וההידרדרות הנפשית התלולה שלו גורמים למטפלים בו ייאוש‪ .‬המטפלים‬
‫מדווחים על סימפטומים של לחץ‪ ,‬על ‪ Affect‬נמוך ועל רמות נמוכות של שביעות רצון מהחיים‪ .‬הם מביעים כעס‬
‫ומרירות על המציאות הקשה שנכפתה עליהם )מלר‪.(;1999 ,‬‬

‫תפקיד המטפל של חולה‪/‬נכה הינו מורכב וקשה‪ .‬נוסף על הבידוד הרגשי‪ ,‬ולעתים גם החברתי‪ ,‬קיימים גם קשיים נוספים‪,‬‬
‫כגון‪ :‬עומס תפקודי‪ ,‬קשיי התארגנות והסתגלות‪ ,‬תחושת חריגות‪ ,‬ירידה בדימוי העצמי וחוסר אפשרות "להתאבל"‪.‬‬

‫לפי כהן ולזרוס )מצוטטים אצל מלר‪ ,(1997 ,‬ישנם חמישה דפוסי התמודדות עיקריים של המטפלים עם מחלת בן‬
‫המשפחה‪:‬‬

‫‪ (1‬חיפושי מידע ‪ -‬חיפוש אחר מקורות מידע לגבי המצב החדש‪ ,‬באמצעותו הפרט מספק לעצמו בסיס נוסף לפעולה‪,‬‬
‫שמטרתו שינוי התנהגות ומתן שליטה אמיתית או כוזבת במצב‪.‬‬
‫‪ (2‬פעילות ישירה ‪ -‬נקיטת פעולות הממוקדות בעצמו ובסביבה ומטרתן לשנות את יחסי האדם‪-‬סביבה‪ .‬הן כוללות‬
‫פנייה לטיפול רפואי או שימוש בשיטות הרפיה לצורך וויסות רגשות‪.‬‬
‫‪ (3‬הימנעות מפעולה ‪ -‬להימנע מביצוע פעולה שיש בה משום איום על הפרט‪.‬‬
‫‪ (4‬תהליכים פסיכולוגיים – דפוס הכולל מכניזם פסיכולוגי של הגנה‪ .‬מטרתו לזכות בשליטה על הרגשות באופן‬
‫שהפרט ירגיש נוח יותר‪.‬‬
‫‪ (5‬פניה לאחרים – פנייה לאחרים על מנת למתן מצבי דחק מאיימים ו‪/‬או את תפיסת הפרט את המצב ככזה‪.‬‬

‫מוס )מצוטט אצל מלר‪ (1997 ,‬מחלק את המיומנויות של התמודדות לשלוש קבוצות עיקריות‪:‬‬

‫‪ (1‬מיומנויות המכוונות להבין את משמעויות המשבר‪:‬‬


‫ניתוח המצב החדש שנוצר‪ ,‬על סמך חוויות מהעבר וחיפוש את תגובות מנטליות‪ ,‬תוך בחינת‬ ‫א‪.‬‬
‫תוצאותיהן‪.‬‬
‫הערכה קוגניטיבית של המצב‪ ,‬תוך ניסיון להדחיק או להקטין את חומרת הבעיה‪.‬‬ ‫ב‪.‬‬
‫הפעלת מנגנוני הגנה לצורך תגבור הכוחות האישיים‪.‬‬ ‫ג‪.‬‬
‫‪ (2‬מיומנויות המתמקדות בפתרון בעיות ומכוונות להבנת תוצאות המשבר ולבניית מצב משופר יותר‪:‬‬
‫החיפוש אחר מקורות מידע רלוונטיים למחלה‪ ,‬דרך הטיפול בה וסיכויי ההחלמה‪ ,‬תוך פנייה לעזרה‬ ‫ד‪.‬‬
‫מאחרים‪.‬‬
‫נקיטת פעולה ממשית כפתרון למשבר‪.‬‬ ‫ה‪.‬‬
‫חיפוש אחר מקורות חדשים של הנאה כנגד אלה שאבדו כתוצאה מהמשבר‪.‬‬ ‫ו‪.‬‬

‫‪12‬‬
‫‪ (3‬מיומנויות הממוקדות ברגש‪:‬‬
‫התלות בתקווה וניסיון לשלוט ברגשות‪.‬‬ ‫ז‪.‬‬
‫התפרצות רגשות לצורך ונטילציה רגשית‪.‬‬ ‫ח‪.‬‬
‫קבלת המצב כמו שהוא והשלמה עם חוסר האפשרות לשנותו‪.‬‬ ‫ט‪.‬‬

‫גילוי העובדה שבן משפחה חולה באלצהיימר משנה את המארג המשפחתי ומחייב התארגנות מחודשת של המשפחה‪.‬‬
‫משפחות עוברות טלטלות רגשיות קשות עקב הגילוי ובמקרים רבים נקלעים לתחושות של חוסר אונים ותסכול לנוכח‬
‫המצב החדש‪ .‬תחושות אלו מתבטאות גם בקושי בהתמודדות עם קשייו המיוחדים של בן המשפחה‪ ,‬והיעדר משאבים‬
‫ושירותים שיקלו עליהם את ההתמודדות עם המצב החדש שלא הוכנו אליו‪.‬‬

‫עיקר המחקרים שעוסקים בהתמודדות עם מחלת האלצהיימר‪ ,‬עוסקים בהתמודדות המטפלים עם המחלה‪ .‬באין החולה‬
‫מודע למצבו‪ ,‬הופכת האפשרות להתמודדות החולה עם מחלתו לבלתי רלוונטית )מילר‪.(1997 ,‬‬

‫וילסון )מצוטט אצל מילר‪ (1997 ,‬בנה מודל משלו להתמודדות עם המחלה‪ .‬הוא הציג שלושה שלבים בהתמודדות עם‬
‫מחלת האלצהיימר של אחד מחבריה‪:‬‬
‫שלב א' – הינו שלב לקיחת האחראיות‪ ,‬הכולל דיאלוג עצמי באמצעותו משתכנעת המשפחה כי יש ביכולתה להתמודד עם‬
‫המצב החדש‪ ,‬החיפוש אחר נחמה ומציאת פורקן לרגשותיה‪.‬‬

‫שלב ב' – הינו שלב החיים עם המחלה המאופיין עם המציאות החדשה ועם תוצאותיה‪ ,‬והכולל טיפול בעניינים ניהוליים‪,‬‬
‫בחירת אפשרויות לפעולה‪ ,‬טיפול מגונן בחולה‪.‬‬

‫שלב ג' – הינו שלב העברת האחראיות‪ ,‬המאופיין בהכרת המשפחה בחוסר יכולתה לשאת בנטל‪ .‬בשלב זה מתבצעת‬
‫ההחלטה על העברת המטופל למוסד‪.‬‬

‫רוב בני המשפחה לאדם עם מחלה כרונית עוברים מהומה רגשית עצומה כאשר הם מנסים להסתגל לשינויים העצומים‬
‫של האדם האהוב להם ובו זמנית הם צריכים לספק עזרה פיזית לחולה במחלה הכרונית )גרינבאום‪-‬צור‪.(2002 ,‬‬

‫‪13‬‬
‫תמיכה חברתית‬

‫תמיכה חברתית מהווה מקור עיקרי וחשוב ליכולתו של אדם להתמודד בהצלחה עם קשיים ומצוקות‪ .‬עניין זה נעוץ‬
‫במהותו של האדם כ"חיה חברתית" המעורב במערכות בין‪-‬אישיות במסגרות שונות )צ'רטוק‪ ;2003 ,‬ברק ולביא‪,‬‬
‫‪.(1999‬‬

‫תמיכה חברתית מוגדרת כדרגה בה הצרכים החברתיים של הפרט‪ ,‬מסופקים דרך האינטראקציה שלו עם האחרים‬
‫)‪ Thoits, 1982‬מצוטט אצל מילר‪.(1997 ,‬‬

‫פוקס מציין בספרו חמישה סוגים של תמיכה חברתית‪:‬‬

‫סיוע מוחשי )‪ :(tangible aid‬עזרה בכסף‪ ,‬באמצעים‪ ,‬בהסעה וכדומה‪ .‬תמיכה מוחשית מסייעת בעיקר בהפחתת‬
‫התנגדויות שמקורן בחששות מפני תוצאותיו של השינוי‪ .‬כשתמיכה שכזו ניתנת במידה ובזמן המתאים‪ ,‬היא משנה את‬
‫המאזן הכולל של הרווחים ושל ההפסדים הנובעים מן השינוי‪.‬‬

‫‪ (1‬סיוע במידע )‪ :(informational support‬מתן מידע‪ ,‬עצה או הנחיה על פתרונות אפשריים של הבעיה‪ .‬לתמיכה‬
‫כזו יש השפעה בעיקר על התנגדויות שמקורן באוריינטציה כלפי ההווה וכלפי העתיד‪.‬‬

‫‪ (2‬התקשרות )‪ :(attachment‬הענקת יחס‪ ,‬נחמה‪ ,‬אמפתיה ועידוד‪ ,‬המספקים ביטחון בעת לחץ‪ .‬מאחר שכל שינוי‬
‫מלווה במתח‪ ,‬הענקת תמיכה מסוג זה אפקטיבית בכל מצב של שינוי‪ .‬עצם הפתיחות כלפי התנהגות מתנגדת‪,‬‬
‫אפילו אין מסכימים עמה‪ ,‬משמשת מקור של תמיכה וחיזוק‪.‬‬

‫‪ (3‬תמיכה קבוצתית )‪ :(network support‬מתן הרגשה שהאדם הוא חלק מקבוצה שצרכיה ותחומי התעניינותה‬
‫דומים לשלו‪ ,‬ושהקבוצה תהיה עמו בעת צרה‪ .‬הדגש בסוג תמיכה זה מושם על המרכיב הקבוצתי שלו ועל‬
‫הגברתה של תחושת השייכות‪ .‬גם תמיכת שכזו אפקטיבית בכל סוגי השינוי‪.‬‬

‫‪ (4‬הערכה )‪ :(esteem support‬טיפוח בטחונו של הפרט באמצעות מתן משוב חיובי על כישוריו‪ ,‬אישיותו ויכולתו‬
‫להתמודד עם מצב הלחץ‪ .‬סוג זה של תמיכה מגביר את המסוגלות העצמית )‪ .(self efficacy‬הוא מסייע במיוחד‬
‫להפיג התנגדויות שמקורן באוריינטציה אל ההווה ואל העתיד‪.‬‬

‫‪14‬‬
‫על פי פוקס קיימות אפוא שיטות שונות להענקת תמיכה‪ .‬גם מעניקי התמיכה יכולים להיות מגוונים‪ :‬יוזמי השינוי‪,‬‬
‫העמיתים‪ ,‬וגם אנשים מחוץ למסגרת הארגונית – בני משפחה‪ ,‬חברים ואחרים‪ .‬השימוש בכל סוגי התמיכה ובידי מספר‬
‫רב של גורמים הוא בעל האפקטיביות המרבית מבחינתה של ההסתגלות לשינוי ומבחינת צמצום ההתנגדות אליו‪.‬‬

‫מילר )‪ (1997‬בעבודתה על בני משפחה של חולי אלצהיימר מחלקת את התמיכה החברתית לשני מרכיבים עיקריים‪:‬‬

‫‪ (1‬תמיכה רגשית – קבלת התחושה של חיבה‪ ,‬הבנה‪ ,‬שייכות‪ ,‬ביטחון‪ ,‬קבלה והערכה מאנשים משמעותיים אחרים‪.‬‬
‫‪ (2‬תמיכה אינסטרומנטלית – קבלת מידע‪ ,‬ייעוץ‪ ,‬עזרה מעשית בעבודות הבית‪ ,‬קבלת טובין‪ ,‬ציוד‪ ,‬כסף ושירותים‪.‬‬
‫תמיכה מסוג זה‪ ,‬תיתן לפרט את התחושה כי יש מי שדואג לו‪.‬‬

‫היא מציינת שני מקורות תמיכה עיקריים‪:‬‬

‫‪ (1‬מקור תמיכה פורמאלי – כולל מוסדות קהילתיים ומערכת שירותים בריאותיים של המדינה‪.‬‬
‫‪ (2‬מקור תמיכה בלתי פורמאלי – כולל חברי משפחה‪ ,‬קרובים‪ ,‬חברים ושכנים‪.‬‬

‫המשפחה מהווה את קבוצת התמיכה הבלתי פורמאלית הראשונית – בני זוג וילדים ומספקת ביטחון פיזי ונפשי‪ .‬במהלך‬
‫חייו מפתח הפרט קשרים חברתיים עם יחידים וקבוצות שהופכים להיות קבוצת תמיכה עבורו‪ .‬מהספרות המחקרית עולה‬
‫כי מקור תרומתה של התמיכה החברתית הוא במתן בסיס של זהות סוציאלית לצורך קבלת תמיכה רגשית וחומרית‪ ,‬סיוע‬
‫בשירותים ומידע ותרומה במתן עזרה‪ ,‬בהכרה ברגשות‪ ,‬עידוד‪ ,‬התמודדות‪ ,‬שליטה בסיטואציה‪ ,‬לקיחת אחריות‪ ,‬ושיתוף‬
‫החוויה עם אנשים שחוו חוויות דומות )צ'רטוק‪ ;2003 ,‬שפיצר‪.(1998 ,‬‬

‫צ'רטוק )‪ (2003‬שבדקה את השפעתה של תמיכה חברתית על התמודדות עם מחלות כרוניות מצטטת מחקרים לפיהם‬
‫תמיכה חברתית קשורה באופן חיובי לרווחה נפשית לבריאות בזקנה ולהתמודדות עם שינוי חיים‪.‬‬

‫שפיצר )‪ (1998‬הביאה מחקרים שהראו שהשתייכות לרשת בין אישית היכולה לספק תמיכה מהווה משאב חשוב ביותר‬
‫בהתמודדות עם מחלה כרונית‪ .‬צ'רטוק )‪ (2003‬מציינת כי נמצא קשר חיובי בין תמיכה חברתית להתמודדות עם מחלות‬
‫כרוניות בקרב מבוגרים‪ .‬מבוגר שיקבל תמיכה חברתית רבה ממשפחה וחברים ינקוט התמודדות אקטיבית עם המחלה‬
‫ויתמודד בצורה טובה יותר עם האירוע המלחיץ‪.‬‬

‫וקסברג‪-‬לחמנוביץ )‪ ,(2005‬שבדקה התמודדות זוגית עם מחלה כרונית‪ ,‬הביאה מחקרים אשר מצאו קשר בין תמיכה‬
‫חברתית לבין התגובה הנפשית לנכות כאשר במצבים בהם האדם יכול לחוות מצוקה‪ ,‬פגיעה בדימוי העצמי ואובדן הערך‬
‫העצמי‪ ,‬יכולה התמיכה החברתית לעמעם ולהפחית את עוצמת הכאב הנפשי‪.‬‬

‫‪15‬‬
‫מחקרים הראו שיש חשיבות לתמיכה החברתית בהגברת היכולת העצמית להתמודדות אשר ממתנת את תחושת הדחק‬
‫ההורי‪ ,‬מחזקת את הערך העצמי ומביאה לנכונות גבוהה יותר להשמה חוץ‪-‬ביתית )טוקר‪ ,‬וגנר‪ ,‬הראל וברוק‪-‬שפיר‪,‬‬
‫‪.(1995‬‬

‫יש הרואים תמיכה חברתית כגורם המשפיע על ההערכה הקוגניטיבית של הפרט את מצבו כמאיים‪ .‬התמיכה החברתי‬
‫נצפתה גם כמשתנה הממתן חרדה המתעוררת בעקבות מצבי דחק ומפחיתה את התוצאות ההרסניות של הדחק על‬
‫בריאותו של הפרט‪ .‬התמיכה באה לידי ביטוי בשלוש דרכים‪ :‬מונעת ממצבי הדחק להופיע‪ ,‬ממתנת מצב דחק קיים והינה‬
‫בעלת השפעה חיובית על התנהגות הפרט במצב חולי ובריאות‪ .‬תמיכה חברתית מספקת לפרט כלים קוגניטיביים‪ ,‬העוזרים‬
‫לנטרל את משמעות מצבי הלחץ בפוטנציה‪ ,‬ולהגדירם כמצבים נורמטיביים בעלי פוטנציאל נמוך לפגיעה בפרט )מילר‪,‬‬
‫‪.(1997‬‬

‫מחקרים הוכיחו‪ ,‬כי לתמיכה חברתית השפעה חיובית על התמודדות יעילה והפחתת העומס בקרב המטפלים‪ .‬מטפלים‬
‫שזכו לתמיכה מעשית‪ ,‬כמו‪ :‬עזרה במשק בית או שירותים קהילתיים אחרים‪ ,‬דיווחו על ירידה בתחושת המעמסה )מילר‪,‬‬
‫‪.(1997‬‬

‫מחקרים רבים הדגישו את חשיבותה של מערכת התמיכה החברתית ואת תרומתה ) ‪Roth, Mittelman, Clay, Madan‬‬
‫‪ .(& Haley, 2005; Janevic & Connell, 2004‬אולם‪ ,‬יש גם מחקרים המדברים על חסרונה של מערכת זו‪ ,‬ביניהם‬
‫אלו הסוברים כי למערכת התמיכה גם פן שלילי‪ .‬שכן‪ ,‬מערכת זו עשויה לאיים על תחושת הערך העצמי של הפרט ועל‬
‫חירותו‪ .‬לעורר בו תחושת אשמה וכעס כתוצאה מחוסר הסימטריות ביחסים‪ ,‬היוצרת תלות וקבלת תמיכה מבלי יכולת‬
‫לגמול לאדם התומך )שפיצר‪.(1998 ,‬‬

‫‪16‬‬
‫קבוצות לעזרה עצמית‬

‫התמיכה החברתית מהווה מקור כוח ותקווה עבור הפרט‪ .‬על סמך עובדה זו הנתמכת רבות במחקרים הוקמו בשנים‬
‫האחרונות קבוצות תמיכה‪ .‬קבוצות אלה כוללות מספר אנשים אשר להם מצוקה משותפת כגון‪ :‬חולי סרטן )גלעד ואונגר‪,‬‬
‫‪ ,(2003‬חולי נפש )יחיאלי‪ ;2004 ,‬טוקר‪ ,‬וגנר‪ ,‬הראל וברוק‪-‬שפיר‪ ,(1995 ,‬בני משפחה לחולי אלצהיימר )מסליס‪,‬‬
‫‪ (1997‬וחולים כרוניים ומשפחותיהם )נבון‪ ,‬פייגין ודרורי‪ .(2001 ,‬קבוצות אלה נפגשו לתקופה קצרת מועד‪.‬‬

‫מרגלית דרורי מציגה בספר סלילת דרך מודל יישומי להתערבות משפחתית קצרת‪-‬מועד המשלב בתוכו התייחסות‬
‫להיבטים קוגניטיביים‪ ,‬רגשיים‪ ,‬התנהגותיים ומשפחתיים הנוגעים במצבי חולי והחלמה‪ .‬מטרות המודל‪) :‬א( להקנות‬
‫לחולה ולמשפחתו ידע על המחלה ועל הטיפול בה; )ב( להרחיב את היקף הרשת המשפחתית והחברתית המטפלת בחולה;‬
‫)ג( לסייע לחולה ולמשפחתו לחזור לתפקידים החברתיים‪ ,‬ובד בבד לעמוד במטלות הכרוכות בטיפול במחלה‪ .‬המודל‬
‫רואה את ההתמודדות עם החולי ואת הטיפול כמחייבים שותפות באחריות בין המטפלים לבין בני המשפחה‪ .‬יתרה מזאת‪,‬‬
‫ההנחה היא שעם השחרור מבית החולים‪ ,‬החולה ובני משפחתו נדרשים ליטול אחריות מלאה למחלה ולטיפול בה )נבון‪,‬‬
‫פייגין ודרורי‪.(2001 ,‬‬

‫יש קבוצות תמיכה אחרות הנפגשות בדרך כלל אחת לשבוע או שבועיים למשך תקופה )מספר חודשים או שנים( בעזרת‬
‫מנחה‪ ,‬איש מקצוע או אדם הסובל מאותה מצוקה ואשר לו התנסות קודמת בקבוצה דומה‪ .‬התפקיד המרכזי של קבוצת‬
‫תמיכה – המבוססת על קבוצת עמיתים אשר להם גורם מצוקה דומה הוא להציע באופן הדדי תמיכה חברתית מתמשכת‪.‬‬
‫תמיכה זו באה לידי ביטוי בדרכים שונות‪ :‬ביטוי רגשות שליליים )פחדים‪ ,‬דאגות‪ ,‬ייאוש(‪ ,‬שחרור לחץ והתפרקות‬
‫ממתחים‪ ,‬קבלת סיוע רגשי ועידוד‪ ,‬קבלת מידע‪ ,‬עצות והדרכה‪ ,‬קבלת עזרה פרקטית בקשיים שונים‪ .‬במסגרת הקבוצה‬
‫מחוזקים אנשיה על ידי מתן עזרה לאחרים במצבם )ברק ולביא‪.(1999 ,‬‬

‫מראשית שנות השבעים הוקמו במקומות שונים בעולם קבוצות תמיכה לחולי סרטן‪ ,‬שמטרתן לטפל בזמן קצר במספר רב‬
‫של חולים‪ .‬שיטת התערבות שכזו אפשרה לתת לחולה מידע על המחלה‪ ,‬על דרכי הטיפול בה ועל נוהלי העבודה במכונים‪.‬‬
‫ההתערבות הקבוצתית סייעה גם לאתר חולים בעלי בעיות מיוחדות‪ ,‬והבאתם במידת הצורך‪ ,‬לטיפול פרטני‪ .‬קבוצת‬
‫השווים סיפקה תמיכה שמיתנה את הסטיגמה הנלווית למחלה ואת תחושת הבידוד החברתי הנובעת מכך‪ .‬יתרה מזו‪ ,‬חולים‬
‫שהסתגלו ביעילות למחלתם סיפקו לחברי הקבוצה האחרים דרכים להתמודדות עם מצבי דחק )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫להערכת חוקרים שונים ההתערבות הקבוצתית אצל חולי הסרטן מכוונת גם לצמצם את החרדה מפני התערבויות רפואיות‬
‫עתידיות‪ ,‬לסייע בהבהרת תפיסות שגויות של המחלה ולהפחית רגשות בדידות‪ ,‬חוסר אונים ותחושת הזנחה על ידי הזולת‪.‬‬
‫להתערבות הקבוצתית מטרות נוספות‪ ,‬ביניהן פיתוח דרכי התמודדות עם חוסר הוודאות‪ ,‬סיוע לחולים להתמודד עם‬

‫‪17‬‬
‫רגשות אשם ותחושות צער‪ ,‬שיתוף ברגשות אישיים‪ ,‬לימוד מיומנויות תקשורת עם הצוות הרפואי ועידוד להתנהגות‬
‫אסרטיבית )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫בבתי החולים או במכונים האונקולוגים הוקמו קבוצות תמיכה לחולים המקבלים טיפול‪ .‬מטרתן של הקבוצות הינה הפחתת‬
‫מצוקתם של החולים ודיון בדאגות המטרידות את המשתתפים‪ ,‬מתן מידע ותמיכה בסיסית‪ .‬יש גם קבוצות התמודדות‬
‫העוסקות בתפיסה הקוגניטיבית של המחלה‪ ,‬מספקות מידע ומלמדות דרכי התמודדות עם החולי‪ .‬החולים דיווחו על שיפור‬
‫בתחומים רבים כגון המצב הנפשי שביעות רצון מפעילות תעסוקתית וחברתית‪ ,‬דימוי הגוף ואינטימיות מינית וכן שינוי‬
‫לטובה בתקשורת עם הצוות הרפואי ובהתמודדות עם הליכים רפואיים שונים )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫יש לציין שלכל אחת משיטות יש יתרונות וחסרונות‪ .‬בקבוצת התמיכה החולים אינם לומדים מיומנויות התמודדות‬
‫שעשויות לסייע להם עם תום המפגשים הקבוצתיים‪ .‬לפיכך יעילות הקבוצה מוגבלת לתקופת פעילותה בלבד‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬בקבוצות ללימוד דרכי התמודדות אין התייחסות מספקת ליחסי הגומלין החברתיים בין החולים ואין תמיכה קבוצתית‬
‫הנוצרת בעיקר על ידי השיתוף ההדדי בחווית המחלה‪ .‬לכן מומלץ לשלב בין שתי הגישות‪ ,‬בהתאם להתפתחות הקבוצה‬
‫ועל פי צרכי המשתתפים )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫פאוזי ואחרים )מצוטט אצל גלעד ואונגר‪ (2003 ,‬גיבשו מודל התערבות הנמשך שישה שבועות ומשלב את כל‬
‫ההתערבויות שנמצאו יעילות במחקרים אמפיריים‪ .‬המודל כולל‪ :‬מתן מידע רפואי על מחלותיהם של המשתתפים; הקניית‬
‫טכניקות שליטה באמצעות פיתוח מודעות למצב הדחק‪ ,‬לגורמי היווצרותו ולדרכי ההתמודדות האישית עימו‪ ,‬וכן טכניקות‬
‫הרפיה שונות ומיומנויות לפתרון בעיות; עידוד‪ ,‬קבלה ונתינת תמיכה הדדית אגב התייחסות לרגשות‪.‬‬

‫מטרת ההתערבות הקבוצתית היא להפחית את המצוקה הרגשית של המשתתפים ואת תחושת הבידוד עקב המחלה‪ .‬כדי‬
‫להגשים מטרה זו נקבעו לקבוצה ארבעה יעדים‪ :‬האחד‪ ,‬פיתוח מודעות אישית ומשפחתית להשלכות הפסיכו‪-‬סוציאליות‬
‫של המחלה ושל הטיפולים‪ .‬יעד אחר – הבהרת חשיבותן של דרכי התמודדות יעילות עם השלכות אלו‪ .‬יעד נוסף – זיהוי‬
‫מיומנויות שהוכחו בעבר כיעילות למצב דחק וחיזוקן‪ .‬יעד רביעי‪ ,‬העשרת דרכי ההתמודדות )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫תהליך ההתערבות הקבוצתית מורכב משבעה שלבים‪ (1 :‬התנסות בהבעת רגשות בקבוצת השווים והעברתה ליחסים עם‬
‫אחרים משמעותיים; ‪ (2‬שיפור היכולת להסתייע במשאבים סביבתיים פורמאליים והפעלת משאבים בלתי פורמאליים‬
‫בכדי לפתור בעיות ולקבל תמיכה; ‪ (3‬פיתוח משאבים פנימיים‪ ,‬כמו חשיבה חיובית‪ ,‬הרפיה ודמיון מודרך במצבי דחק; ‪(4‬‬
‫קבלת המראה הגופני המשתנה; ‪ (5‬פיתוח פעילות לשעות הפנאי; ‪ (6‬חזרה לנורמליזציה‪ ,‬ככל האפשר‪ ,‬בתחום החברתי‪,‬‬
‫התעסוקתי והמשפחתי; ‪ (7‬בניית תכניות לעתיד‪ ,‬המקנות משמעות לחיים )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫המשוב שנתקבל מהמשתתפים הראה כי ההתערבות יצרה מסגרת מכילה למגוון תגובות רגשיות הכרוכות בהתמודדות עם‬
‫האבחנה והטיפול‪ ,‬ואפשרה הקשבה אמפתית וקבלה ללא תנאי מצד חברי הקבוצה‪ .‬באמצעות התהליך הקבוצתי דיווחו‬
‫המשתתפים על מצבם‪ ,‬למדו להעניק ולקבל תמיכה‪ ,‬ואף לסייע לזולתם בפיתרון בעיות הקשורות למחלתם‪ .‬נראה כי‬

‫‪18‬‬
‫חברי הקבוצות למדו לזהות סגנונות התמודדות שעזרו להם בעבר להסתגל למצבי דחק‪ ,‬ואשר עשויים להיות להם לעזר‬
‫גם בהווה‪ .‬המשתתפים העשירו אלה את אלה בדרכים נוספות לפתרון בעיותיהם )גלעד ואונגר‪.(2003 ,‬‬

‫בעמותת אנוש פותח מודל שיקומי חברתי לטיפול בחולי הנפש בקהילה ופותח מודל אינטגרטיבי להתערבות עם משפחות‬
‫מתוך אמונה שיש לצייד את המשפחה במרב הכלים בהתמודדות עם המחלה‪ .‬מודל זה לוקח בחשבון ארבעה מימדים‬
‫עיקריים‪ (1 :‬התהליך המשברי שהמשפחה עוברת ועיבוד האבל על רגשות האובדן; ‪ (2‬אופיו השונה של הדחק מוביל‬
‫אותנו לפתח תוכניות שונות למשפחות; ‪ (3‬ערכה של העזרה העצמית ההדדית בהקלת המצוקה ולחיזוק הדימוי העצמי של‬
‫המשפחה; ‪ (4‬הפעלת תוכנית התערבות על פי הגישה הפסיכו‪-‬חינוכית )טוקר‪ ,‬וגנר‪ ,‬הראל וברוק‪-‬שפיר‪.(1995 ,‬‬

‫במהלך ההתערבות יש לשים דגש על העקרונות הבאים‪ (1 :‬המשפחה זקוקה לידע ומידע אודות המחלה‪ ,‬סימניה החיוביים‬
‫והשליליים‪ ,‬הטיפול ופרוגנוזה‪ (2 .‬יש לעזור למשפחה לעבור את השלבים על ידי מתן אפשרות לביטוי רגש‪ ,‬מידע‬
‫ותמיכה‪ (3 .‬המשפחה זקוקה לכלים ומיומנויות ספציפיים להתמודדות‪ (4 .‬המשפחה זקוקה למידע בכל הקשור לשירותים‬
‫ומשאבים בקהילה‪ ,‬אשר יתנו למשפחה ולחולה עזרה חומרית ושיקומית‪ (5 .‬המשפחה זקוקה לחיזוק הדימוי העצמי‬
‫והחזרת תחושת הכוח והשליטה על חייה‪ (6 .‬יש לעורר את מודעות חברי המשפחה לצרכים של עצמם ולעזור להם למצוא‬
‫משמעות בחייהם מעבר לטיפול בבן המשפחה החולה )טוקר‪ ,‬וגנר‪ ,‬הראל וברוק‪-‬שפיר‪.(1995 ,‬‬

‫בקבוצה לעזרה עצמית‪ ,‬אנשים מתחזקים באופן עצמי וקולקטיבי בתהליך העזרה ההדדית‪ ,‬בקבוצה נמצאים אנשים שיש‬
‫להם בעיה משותפת‪ ,‬אשר לגביה הם חשים מידה מסוימת של חוסר אונים והעדר כוח‪ ,‬מתכנסים כדי למצוא פיתרון‬
‫משותף לבעיה‪ ,‬כאשר כל חברי הקבוצה מעורבים בה ומחויבים לה‪ .‬חברי הקבוצה הם בד בבד גם עוזרים וגם נעזרים‪.‬‬
‫הם רואים בה קבוצת השתייכות‪ ,‬מקור תמיכה‪ ,‬התחלקות בניסיונן בפיתרון בעיות‪ .‬המשתתפים מהווים מודל לחיקוי‬
‫להתמודדות‪ ,‬הקניית ידע‪ ,‬הבנה‪ ,‬תמיכה רגשית ומציאת משאבים בקהילה‪ .‬קבוצות אלה יוצרות תחושה של ביטחון‪ ,‬קשר‬
‫והשתייכות ומאחות את הקרעים ברשת החברתית‪ .‬נמצא ששילוב של חברות בקבוצה לעזרה עצמית בנוסף לעזרה‬
‫מקצועית יועיל בצורה משמעותית יותר מאשר כל אחת מהאפשרויות לחוד )טוקר‪ ,‬ואחרים‪.(1995 ,‬‬

‫באופן כללי נמצא כי קבוצות התמיכה הפסיכו‪-‬חינוכיות אפקטיביות בעזרה למערכת משפחתית שאחד מחבריה הוא פגוע‬
‫נפש‪ .‬משפחות אלה נאלצות לגלות אחריות לטפל בחולה ולהשגיח עליו‪ ,‬וההשתתפות בקבוצות משפרת את יכולת‬
‫ההתמודדות שלהן ואת מיומנויותיהן בפתרון בעיות‪ ,‬עוזרת להן לרכוש ידע‪ ,‬מייעצת להן כיצד להשתמש טוב יותר‬
‫במשאבי הקהילה‪ ,‬משפרת את התקשורת שלהן עם אנשי המקצוע ואת היחסים עם בן הזוג החולה‪ ,‬מיטיבה את יכולתן‬
‫להתמודד עם התנהגויות חריגות ‪ .‬במשפחות שהשתתפו בקבוצות תמיכה נמצא אצל בני הזוג שיפור בהתמודדות‪ ,‬בדימוי‬
‫האישי‪ ,‬בתחושת השליטה האישית והמשפחתית ובהתנהגות מסתגלת )יחיאלי‪.(2004 ,‬‬

‫להתערבות הקבוצתית שלוש מטרות‪ (1 :‬הרחבת הידע על המחלה‪ ,‬על דרכי הטיפול בה‪ ,‬על הצרכים הפסיכו‪-‬סוציאליים‬
‫של כל אחד מבני המשפחה ועל המשאבים שעומדים לרשותם; ‪ (2‬הגברת יכולת השליטה‪ ,‬פיתוח דפוסי התמודדות‪,‬‬
‫תקשורת בינאישית פתוחה‪ ,‬פיתוח ציפיות ריאליות‪ ,‬מציאת איזון בין הצרכים השונים‪ ,‬לגיטימציה לשינוי תפקידים‬

‫‪19‬‬
‫ולגמישות ועידוד להגברת עצמאות; ‪ (3‬תמיכה רגשית וחברתית להפחתת בדידות ואשמה ולהתמודדות עם סטיגמה‬
‫)יחיאלי‪.(2004 ,‬‬

‫מהפעלת ההתערבות ניתן ללמוד כי הקבוצה שירתה את הצרכים העיקריים של החברים שהשתתפו בה‪ .‬חברי הקבוצה‬
‫דיווחו כי רכשו ידע על המחלה ועל המשאבים העומדים לרשותם‪ ,‬קיבלו כלים ומיומנויות לתקשורת בונה ולפתרון‬
‫בעיות‪ ,‬פיתחו יחסים הדדיים סובלניים יותר‪ ,‬ותחושת הבדידות והסטיגמה פחתו בעקבות התמיכה החברתית הקבוצתית‪.‬‬
‫בני הזוג הדגישו כי למדו למתן את תחושת הלחץ ולהתמקד בחלקים הבריאים‪ ,‬והחלו לתפוס את האירוע כבר‪-‬שליטה‬
‫ולבנות איזון מחדש )יחיאלי‪.(2004 ,‬‬

‫אין להתעלם מחסרונות ההתערבות וממגבלותיה‪ .‬הקבוצה תוכננה מראש כקבוצה קצרת מועד בשל צמצום המשאבים‬
‫שהוקצו לטיפול במשפחות במערכות בריאות הנפש‪ .‬בשל כך לא ניתנו מענים לכל הצרכים של הקבוצה‪ ,‬ובמקרים‬
‫מסוימים בשל מגוון ההיבטים הקשורים לנכות פסיכיאטרית ולחיים הזוגיים נדרשה התייחסות טיפולית נוספת‪,‬‬
‫אינדיבידואלית או משפחתית‪ .‬בנוסף לכך‪ ,‬כל אחד מבני הזוג הגיע עם מטען אישי ועם קשיים שונים בהתמודדות‪ ,‬והיו‬
‫בני זוג בריאים שהתקשו להתבטא בחופשיות בשל רצונם שלא לפגוע בבן‪-‬זוגם החולה למרות כמות המפגשים המוגבלת‬
‫נוצרו בקבוצה תחושה של לכידות וציפייה להמשכיות‪ .‬חברי הקבוצה החלו להתארגן לקראת המשך המפגשים בפורמט‬
‫של קבוצה לתמיכה עצמית בלתי פורמאלית‪ .‬ההיכרות בין חברי הקבוצה ויכולתם להמשיך במפגשים חברתיים בשעות‬
‫הפנאי הקלו על תחושת הבדידות והעבירו את המוקד מטרגדיה אישית לתחושת שליחות ומטרה לעזור לעצמם ולזוגות‬
‫אחרים )יחיאלי‪.(2004 ,‬‬

‫הכשרת בני משפחה כוללת מספר מימדים‪ (1 :‬שילוב של רכישת מידע ובניית ידע; ‪ (2‬ההתנהגויות הרצויות הן מורכבות‬
‫ונרכשות לאורך זמן; ‪ (3‬מדובר שילוב של מיומנות‪ ,‬אמנות ומדע; ‪ (4‬דרגות שונות של התמחות ) ‪Farran, Loukissa,‬‬
‫‪.(Perraud & Poun, 2004‬‬

‫מחקרים הראו שקבוצות התערבות לבניית כישורים הינה יותר אפקטיבית בהקלת הלחץ על מטפלים מאשר קבוצות‬
‫התערבות במטרה לספק מידע בלבד )‪ .(Farran, Loukissa, Perraud & Poun, 2004‬מחקרים נוספים הראו את‬
‫האפקטיביות של קבוצות התערבות במניעת דיכאון ולחץ בקרב מטפלים לקשישים המאושפזים בבתי חולים ) ‪Li,‬‬
‫‪ (Melnyk, McCann, Chatceydang, Koulouglioti, Nichols, Lee & Ghassemi, 2003‬וכן לקרובי משפחה‬
‫המטפלים בחולי דמנציה )‪.(Adams, Smith & Mcclendon, 2005‬‬

‫מחלת האלצהיימר עקב אופייה הדמנטי מטיל את רוב הטיפול בחולה על בני המשפחה הקרובים‪ .‬מסליס )‪ (1997‬הבוחנת‬
‫במאמרה טיפול בקבוצה למשפחות חולי אלצהיימר טוענת‪ ,‬שהשתתפות בקבוצה של אחים לצרה והתחלקות בכאב‬
‫המשותף היא אחת הדרכים להפחית את תחושת הדחק הנפשי ולשפר את היכולת להתמודד עם הקשיים הרגשיים‬
‫והפיזיים הנובעים מטיפול בחולה‪ .‬השתתפות בקבוצה מפחיתה את הרגשת הבדידות והפחד‪.‬‬

‫‪20‬‬
‫במחקר השתתפו ‪ 45‬חברים בקבוצות תמיכה לבני משפחה של חולי אלצהיימר‪ .‬הממצאים מצביעים שהמשתתפים‬
‫בקבוצות התמיכה ציינו שההשתתפות בקבוצות התמיכה הקלה בעיקר על העומס הרגשי וגם על העומס הגופני ובכך‬
‫תורמת לשיפור איכות החיים‪.‬‬

‫למרות הפופולריות של קבוצות תמיכה הן אינן נעדרות בעיות ומגבלות‪ .‬בין הבעיות הנפוצות ניתן לציין את הגורמים‪ :‬א(‬
‫מרחק וזמן נסיעה המקשים על השתתפות בקבוצות תמיכה; ב( אנשים רבים מתקשים לחשוף מידע במגע פנים אל פנים‪.‬‬
‫התפתחות טכנולוגיות התקשורת המקוונת מאפשרת קבוצות תמיכה מקוונות‪ .‬קבוצות אלה מתנהלות ברשת האינטרנט‬
‫באמצעות יישומים וטכנולוגיות שונות )סינכרוניות וא‪-‬סינכרוניות( המאפשרים תקשורת בכתב בן חבריהם עם אפשרות‬
‫לשמירת האנונימיות שלהם‪ .‬מחקר מצטבר וכן תיאורי מחקרים רבים אשר התפרסמו בספרות המקצועית מלמדים על‬
‫הצלחה רבה של קבוצות אלה )ברק ולביא‪.(1999 ,‬‬

‫על פי ברק )‪ ,(2004‬קבוצת‪-‬התמיכה המקוונת כמוה כקבוצת‪-‬התמיכה במפגשים פנים אל פנים‪ ,‬היא משמשת למפגש‬
‫בינאישי ותקשורת בין חברי הקבוצה‪ .‬אף שהתקשורת הינה טקסטואלית ונערכת בתיווך מחשב ובאמצעות רשת‬
‫האינטרנט‪ ,‬היא משמשת בצורה יעילה להעברת מידע‪ ,‬לאוורור רגשות ולקבלת מסרים של תמיכה ועידוד מאחרים‬
‫בקבוצה‪ .‬אחת התופעות הידועות היא שלמרות הקשר המקוון והעדר המגע הבלתי‪-‬אמצעי‪ ,‬חברי הקבוצה נפתחים‪,‬‬
‫משתפים‪-‬פעולה‪ ,‬תומכים זה בזה וחווים תחושות אותנטיות ובעלות עוצמה‪ .‬למעשה‪ ,‬ממצאים אמפיריים הראו כי‬
‫בקבוצת‪-‬תמיכה מקוונת מתרחשים תהליכים דומים‪ ,‬מבחינת הגורמים הטיפוליים‪ ,‬לאלה המתרחשים בקבוצת פנים‪-‬אל‪-‬‬
‫פנים‪ .‬הדבר נכון הן לגבי הגורמים האישיים )כגון‪ :‬חשיפה‪ ,‬קתרזיס( והן לגבי הגורמים הקבוצתיים )כגון‪ :‬אוניברסליות‪,‬‬
‫לכידוּת(‪ ,‬מה שמחזק את הגישה התומכת באפשרות להשתמש באמצעי זה לתמיכה נפשית‪ .‬יש לציין כי הגורמים‬
‫הטיפוליים האלה מתקיימים )אם כי בעוצמות שונות( גם בטיפול קבוצתי מקוון‪ ,‬ולא רק בקבוצת‪-‬תמיכה מקוונת‪.‬‬

‫לדוגמא ניתן לקחת את הרשת לתמיכה מקוונת במטפלים לחולי אלצהיימר ) ‪Alzheimer's Caregiver Support‬‬
‫‪ .(Online‬המשימה העיקרית של רשת זו היא‪ (1 :‬לספק תמיכה והכשרה מבוססות אינטרנט וטלפון למטפלים של חולים‬
‫עם דמנציה מתקדמת; ‪ (2‬להפיץ מידע מהימן על ניהול לחצים‪ ,‬התנהגויות מקדמות בריאות וכישורי פיתרון בעיות‬
‫למטפלים; ‪ (3‬לספק מסלקת מידע לשירותי תמיכה מבוססי אינטרנט; ‪ (4‬לספק מספרי טלפון חינמיים לשם גישה מהירה‬
‫למידי בנושאים הקשורים בטיפול )‪ .(Glueckauf, Ketterson, Loomis & Dages, 2004‬בנוסף על כך מחקרים‬
‫הראו כיצד טכנולוגיות מידע ותקשורת יכולים לסייע למטפלים לעמוד באתגרים העומדים בפניהם ולשפר את איכות‬
‫חייהם )‪.(Czaja & Rubert, 2002‬‬

‫‪21‬‬
‫סיכום‬

‫מחלת האלצהיימר היא מחלה דמנטית כרונית שאחד המאפיינים שלה הוא ליקוי קוגניטיבי המשפיע על הביצוע המנטאלי‬
‫של החולה‪ .‬סימפטומים אלה יכולים לכלול בעיות זיכרון‪ ,‬הפרעות בתפיסה‪ ,‬הפרעות בדיבור‪ ,‬בלבול‪ ,‬בעיות אוריינטציה‬
‫ובעיות קשב וריכוז‪ .‬כמו כן‪ ,‬ליקוי קוגניטיבי יכול לבוא לידי ביטוי גם בהופעת בעיות התנהגות כגון‪ :‬שיטוט‪ ,‬התנהגות לא‬
‫הולמת‪ ,‬אגרסיביות וחוסר שיתוף פעולה‪ .‬ככל שהיכולת הקוגניטיבית ירודה כך עולה תחושת העומס של המטפל )ענר‪,‬‬
‫‪.(2003‬‬

‫משפחות בישראל מעדיפות בדרך כלל לטפל בחולה הדמנטי בבית‪ .‬הטיפול נופל בדרך כלל על בן‪ /‬בת הזוג‪ ,‬הילדים ואף‬
‫הנכדים‪ .‬לטיפול בחולה בביתו יש מחיר נפשי‪ .‬ככל שעוברות השנים המטפל העיקרי חש תחושה של שחיקה‪ ,‬עייפות‪,‬‬
‫תשישות פיזית ונפשית‪ ,‬כעס וייאוש‪ .‬תחושות אלו נגרמות מהיחס של החולה כלפי המטפל ומהשינויים באישיותו‪ .‬החולה‬
‫איננו אותו אדם שהכירו במשך השנים‪ .‬לעתים הוא הופך אדיש‪ ,‬אלים‪ ,‬אגרסיבי או אפאטי כלפי משפחתו והסביבה‪.‬‬

‫להיות מטפל ראשוני בחולה כרוני זו עבודה במשרה מלאה‪ .‬מטפלים אלה הם למעשה "חולים סמויים" הזקוקים לסעד‪,‬‬
‫להקלת המצוקה ולשחרור מלחצים‪ .‬מודעות פתיחות וערנות לקיומן של מצוקות גופניות ורגשיות של בני המשפחה יחד‬
‫עם נכונות לדון בהיבטים שונים של קיום הקושי מהווים את הצעד הראשון בכיוון של התמודדות‪.‬‬

‫הכרה בצורכיהם של יחידים ומשפחות הנמצאים במצבי משבר‪ ,‬במצבים בלתי מוכרים‪ ,‬המאופיינים בהפרת שיווי המשקל‬
‫האישי והמשפחתי‪ ,‬בהרגשת חוסר אונים ואובדן שליטה‪ .‬מצבים אלו מחייבים לעתים שינוי בתפיסת עולם‪ ,‬בתפיסה‬
‫העצמית ושינוי דפוסי החיים של הפרט והמשפחה כולה‪ .‬המשבר‪ ,‬היעדר הניסיון‪ ,‬חוסר ידע ומידע מפגישים אותנו עם‬
‫אנשים המרגישים חסרי יכולת לקבל החלטה ולתפקד ביעילות‪ .‬הגישה העדכנית בפרקטיקה המקצועית מייחדת מקום‬
‫מרכזי למושג העצמה בתהליכי הטיפול והשיקום באדם הנפגע ובמשפחתו‪.‬‬

‫משמעות המושג העצמה הוא תהליך של הגברת הכוח של הפרט והמשפחה לפעול לשיפור מצבו‪ .‬תהליך המכוון לטיפוח‬
‫הרגשת קומפטנטיות וערך עצמי ולפיתוח הרגשת שליטה‪ .‬התהליך אמור ליצור יתר איזון בצרכיו של הפרט לבין משאביו‬
‫ומשאבי הסביבה‪ .‬יכולת האדם לבחירה ולהחלטה מותנים במידע העומד לראשותו‪ .‬מתן מידע תורם להעצמה של תחושת‬
‫הכוח והשליטה‪ ,‬הרגשת הערך העצמי‪ ,‬היכולת לקבל אחריות‪.‬‬

‫בעבודה סקרתי מספר מחקרים שבדקו את השפעה קבוצת התמיכה על החולים ובני משפחותיהם‪ .‬ממחקרים אלה עולה כי‬
‫הקבוצה היא כלי טיפולי העונה לצרכיהם של בני המשפחה הכורעים תחת עומס ההתמודדות היומיומית עם החולי‬
‫ומספקת לבני המשפחה הזדמנות להתמודד עם נושאים המעסיקים אותם בעקבות המחלה‪ .‬במטרה להגיע להתמודדות‬
‫מאוזנת ששמה את המחלה במקום מציאותי בחיי היומיום ומאפשרת מימוש הפוטנציאל שלהם‪ .‬בעזרת מערכת תמיכה של‬

‫‪22‬‬
‫אנשים המתמודדים עם מצבים דומים‪ .‬לעבודה הקבוצתית יש תפקיד חשוב בתהליך החזרת השליטה למטפל ולמשפחה‬
‫בהתמודדותם עם החולה בכך שהיא מהווה משאב טיפולי המאחד את הצרכים ויוצר תמיכה בין שווים‪.‬‬

‫הקבוצה לעזרה עצמית מסייעת ליחידים לפתח את יכולתם‪ ,‬לשנות את מצבם סביב התמודדות עם בעיה משותפת‪ .‬חברי‬
‫הקבוצה פועלים על בסיס של עזרה הדדית‪ ,‬הם עוזרים ונעזרים בו‪-‬זמנית‪ ,‬מתרחש שינוי בתפיסת העצמי‪ ,‬מתפתחת זהות‬
‫קבוצתית‪ ,‬שחרור מרגשי אשמה ותחושה חזקה של אחריות על האירועים בהווה‪ .‬היחיד עובר שינוי ערכי המוביל לשינוי‬
‫הדרגתי‪ .‬הקבוצה הקטנה נראית כצורה האידיאלית להתערבות שמטרתה היא העצמה‪.‬‬

‫‪23‬‬
‫ביבליוגרפיה‬

‫ברק‪ ,‬ע' )‪ .(2004‬ייעוץ פסיכולוגי בעזרת האינטרנט‪ .‬מתוך‪ :‬קלינגמן‪ ,‬א‪ ,.‬וארהרד‪ ,‬ר‪) .‬עורכים(‪ ,‬ייעוץ בבית‪-‬הספר‬
‫בחברה משתנה )עמ' ‪ .(367-390‬תל‪-‬אביב‪ :‬רמות‪.‬‬
‫ברק‪ ,‬ע' ולביא‪ ,‬ש' )‪ .(1999‬קבוצת תמיכה מקוונת‪ .‬הייעוץ החינוכי‪.54-68 ,8 ,‬‬
‫גלעד‪ ,‬ר' ואונגר‪ ,‬ל' )‪ .(2003‬מודל להתערבות קבוצתית עם חולי סרטן‪ .‬חברה ורווחה‪ ,‬כ"ג‪.345-363 ,3 ,‬‬
‫גרינבאום‪-‬צור‪ ,‬פ' )‪ .(2002‬גמישות בהתמודדות‪ ,‬משך הזמן מהפגיעה ותחושת הנטל של נשים לבעלים עם פגיעת ראש‪.‬‬
‫חיבור לשם קבלת תואר שני‪ .‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫וקסברג‪-‬לחמנוביץ‪ ,‬ר' )‪ .(2005‬התמודדות שיתופית ובריאות נפשית של בני זוג המתמודדים עם קטיעת גפה תחתונה ו‪/‬או‬
‫מחלה כרונית של בן זוג‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר שני‪ .‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫טוקר‪ ,‬ד'‪ ,‬וגנר‪ ,‬ע'‪ ,‬הראל‪ ,‬ת' וברוק‪-‬שפיר‪ ,‬נ' )‪ .(1995‬מודל אינטגרטיבי לעבודה עם משפחות של חולי נפש‪ .‬שיחות‪,1 ,‬‬
‫‪.5-11‬‬
‫טליסמן‪ ,‬א' )‪ .(2006‬הבדלים מגדריים במצוקה נפשית אצל בנים‪/‬בנות המטפלים בבית בהורה חולה כרוני‪ .‬חיבור לשם‬
‫קבלת תואר שני‪ .‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫יחיאלי‪ ,‬ח' )‪ .(2004‬מודל להתערבות קבוצתית פסיכו‪-‬חינוכית עם בני זוג המתמודדים עם נכות פסיכיאטרית‪ .‬חברה‬
‫ורווחה‪ ,‬כ"ד‪.79-100 ,‬‬
‫מילר‪ ,‬ב' )‪ .(1997‬היבטים תרבותיים של התמודדות עם מחלת האלצהיימר של בן משפחה‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר שני‪.‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫מלר‪ ,‬ש' )‪ .(1999‬רמת הרווחה הפסיכולוגית של בני משפחה המטפלים בחולים קשישים דמנטים מאושפזים לעומת רמתה‬
‫אצל בני המשפחה המטפלים בחולים קשישים מאושפזים הסובלים ממחלות פיסיות‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר שני‪.‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫מסליס‪ ,‬א' )‪ .(1997‬ביקוש לתמיכה בקבוצת תמיכה‪ .‬עלון עמותת אלצהיימר‪.8-10 ,‬‬
‫נבון‪ ,‬ש'‪ ,‬פייגין‪ ,‬ר' ודרורי‪ ,‬מ' )‪ .(2001‬סלילת דרך‪ :‬התמודדות משפחתית עם מחלה ונכות מודלים טיפוליים‪ .‬תל‪-‬אביב‪:‬‬
‫רמות‪.‬‬
‫סדן‪ ,‬א' )‪ .(1997‬העצמה ותכנון קהילתי‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫סליגמן‪ ,‬מ' )‪ .(2000‬ילדות אופטימית‪ .‬תל‪-‬אביב‪ :‬עם עובד‪.‬‬
‫ענר‪ ,‬ע' )‪ .(2003‬תחושת עומס של המטפל העיקרי באדם קשיש לאחר אירוע מוחי‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר שני‪.‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫פוקס‪ ,‬ש' )‪ .(1998‬הפסיכולוגיה של ההתנגדות לשינוי‪ .‬רמת‪-‬גן‪ :‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫צ'רטוק‪ ,‬א' )‪ .(2003‬השפעה של תמיכה חברתית על התמודדות עם מחלות כרוניות בקרב מבוגרים עולים מברית המועצות‬
‫לשעבר בישראל‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר שני‪ .‬אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬
‫שפיצר‪ ,‬ז' )‪ .(1998‬מעמסה נפשית בקרב מטפלים עיקריים בחולים גריאטרים מאושפזים‪ .‬חיבור לשם קבלת תואר שני‪.‬‬
‫אוניברסיטת בר‪-‬אילן‪.‬‬

‫‪24‬‬
Adams, K.B, Smyth, K.A & McClendon, K.J (2005). Psychosocial resources as moderators of the
impact of spousal dementia caregiving on depression. Journal of applied gerontology, 24, 5,
475-489.
Czaja, S.J. & Rubert, M.P. (2002). Telecommunication technology as an aid to family caregivers
of persons with dementia. Psychosomatic medicine, 64, 469-475.
Farran, C.J., Loukissa, D., Perraud, S. & Paun, O. (2003). Alzheimer's disease caregiving
information and skills. Part I. Research in nursing & health, 26, 366-375.
Farran, C.J., Loukissa, D., Perraud, S. & Paun, Olimpia (2004). Alzheimer's disease caregiving
information and skills. Part II. Research in nursing & health, 27, 40-51.
Glueckauf, R.L., Ketterson, T.U., Loomis, J.S. & Dages, P. (2004). Online support and education
for dementia caregivers: Overview, utilization, and initial program evaluation. Telemedicine
journal and e-health, 19, 2, 223-231.
Janevic, M.R. & Connell, C.M. (2004). Exploring self-care among dementia caregivers. Journal of
women and aging, 16, 1-2, 71-86.
Li, H., Melnyk, B.M, McCann, R., Chatcheydang, J., Koulouglioty, C., Nichols, L.W., Lee, M.D
& Ghassemi, A. (2003). Creating avenues for relatives empowerment (CARE). Research in
nursing & health, 26, 284-299.
Roth, D.L., Mittelman, M.S., Clay, O.J., Madan, A & Halley, W.E. (2005). Changes in social
support as mediators of the impact of psychosocial intervention for spouse caregivers of
persons with alzheimer's disease. Psychology and Aging, 20, 4, 634-344.

25