You are on page 1of 1

‫עין משפט‬

‫מסורת הש״ם‬ ‫כתובות‬ ‫פ ר ס שני‬ ‫ש נ ת א ר מ ל ה‬ ‫ה א ש ה‬ ‫כז‪:‬‬


‫נר מצוד!‬
‫א( ]קדושין של‪ :‬וש״נ[‪,‬‬ ‫מה לי לשקר‪ .‬אי כעיא אמרה נחביתי‪ :‬במקום עדים‪ .‬דאנן שהדי‬ ‫לא תתיחד עמו אלא בעדים‪ .‬פירוש בקונטרס משום גט ישן‬ ‫קח א מיי׳ ס״ל מהל׳‬
‫ב״מ‬ ‫בכורות לי‪.‬‬ ‫ב(‬ ‫שכירות הלכה ג סמג‬
‫דכל שעתא איכא מיא‪ :‬ודאי איטמי‪ .‬בתמיה‪ :‬לא מהייחד עמו‪.‬‬ ‫ולא פירש לטעמיה דפירש בגיטין )דף עג‪ (.‬דבמהיוס אם מתי‬
‫סא‪ ,:‬ג( ]צ״ל רנה ועי׳‬ ‫עשי! פט )טוח״מ סימן‬
‫תונן׳ נכורות לו‪ .‬ד״ה‬ ‫במסכת גיטין היא‪ .‬שכיב מרע שכתב ומסר גנו לאשתו על מנה שאס‬ ‫מגורשת למפרע משעת נתינה ולא תמיחד עמו משוס חשש קידושין‬ ‫שט(‪:‬‬
‫יאמר[‪ ,‬ד( ן נ״ב לב‪:‬‬ ‫כמו המגרש אשפו ולנה עמו בפונדקי בית הלל אומרים צריכה מת יהא גט למפרע ולא תיזקק לחליצה לא תתייחד עמו שמא יבא‬ ‫קט ב מיי׳ פי״ח מהל׳‬
‫קלושין של‪ :‬ושם נסמן[‪,‬‬ ‫איסורי ניאה הלכי‬
‫ה( גיטין עג‪ ,.‬ו( ]לעיל‬
‫עליה והוה ליה גט ישן ותנף( בית הלל‬ ‫הימנו גט שני )שס דף סא‪] (.‬ולא שייך‬ ‫כח טוש״ע אה״ע סי׳ ז‬
‫כג‪ .‬וש״נ[‪ ,‬ז( ב״מ לט‪:‬‬ ‫אוסרין לפטור בגט ישן ואיזהו גט‬ ‫א ( מה לי לשקר או דלמא לא אמרינן ומאי‬ ‫גט ישן כלל לפילוש להתס[ וכן‬ ‫סעיף י‪:‬‬
‫ע״ש‪ ,‬ח( שס יבמות פח‪,.‬‬ ‫ישן כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו‬ ‫תם‬ ‫משמע התם בגמרא אבל לרבינו‬ ‫קי ג מיי׳ פ״ח מהל׳‬
‫ט( צ״ל ומסתסו‪ .‬יעב׳ץ‪,‬‬ ‫שנא מההוא מעשה דההוא גברא דאגר‬
‫נ(‬
‫גירושין הל׳ נ סמג‬
‫לה וטעמא גזירה שמא יאמרו גיטה‬ ‫למפרש מה היא באותן הימיס קאי‬
‫י( נייק ‪ , : r p‬כ( ]פי׳‬
‫ליה המרא להבריה א״ל לא תיזיל באורהא‬ ‫עשין נ טוש״ע שם סימן‬
‫נשבע שבועה גמ‪p‬לש‪ .‬ערוך‬ ‫קודם לבנה‪ :‬ואפילו טל פי טבד‪.‬‬ ‫אמהיוס אס מהי ונעשה כאומר מעת‬ ‫קמח סעיף ג‪:‬‬
‫וכן פי׳ רשג״ס בג״ב‬
‫דייה בעבד שהיה עמה»‪ :‬שלבה גם‬
‫דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורהא דנרש‬ ‫שאני בעולם שאין רעתו לגרשה אע׳׳פ‬ ‫קיא ד מיי׳ סי״ח מהל׳‬
‫קסי‪ ,[.‬ל( ]תוספתא פ״ג[‪,‬‬
‫מ( ]שמחות פ״ב ע״ש[‪,‬‬ ‫רב‬ ‫בפניה‪:‬‬ ‫ותשמש‬ ‫בשפחתה‪.‬‬ ‫דליכא מיא ואזל איהו באורחא דנהר פקוד‬ ‫שאומל מהיום אלא שעה אחת לפני‬
‫איסורי ביאה הלכי‬
‫יט סמג לאוין קכא טוש׳׳ע‬
‫נ( נגיטין עט‪ ,[:‬ס( בס׳׳א‪:‬‬ ‫אשי אמר הא והא בשפחה דידה‪.‬‬ ‫ומית המרא אתא לקמיה דרבא א״ל אין‬ ‫מיתתו הוי טעמא משום גט ישן‬ ‫שס סימן ז סעיף כ‪:‬‬
‫עמס‪ ,‬ע( ]ועיין היטיב תיס׳‬
‫גיטין עג‪ .‬ד״ה לא[‪ ,‬פ( נ״י‬
‫והיינו טעמא לבמתני׳ מהימנא והפס‬ ‫באורהא דנהר פקוד אזלי מיהו לא הוו‬ ‫ובפוספתא משמע כסי׳ לבינו תם»(‪:‬‬ ‫קיב ה מיי׳ פ״ג מהל׳‬
‫עלות הלכה יג סמג‬
‫כ״י‪ ,‬צ( ]כל זה מבואר‬ ‫לא מהימנא דשפחה דידה מיחזא‬ ‫מיא אמר ״רבא מה לי לשקר אי בעי א״ל‬ ‫שפיר קאמר לך דכתיב ויכר‬ ‫עשי! קט טוש״ע ח״מ סי׳‬
‫נסוגיא ב״ק קיד‪,1:‬‬ ‫חזיא בקילקול גבירחה ושפקה‪ :‬התם‪.‬‬ ‫באורהא דנרש אזלי ואמר ליה אביי ד ( א מה‬ ‫יוסף‪ .‬זה שכא נולד כאן והלך עם‬ ‫כח סעיף ה‪:‬‬
‫קיג ו מיי׳ פי״ח מהל׳‬
‫מתירתה‪.‬‬ ‫דשתיקותה‬ ‫גבי גט‪:‬‬ ‫לי לשקר במקום עדים לא אמרינן הכי‬ ‫אביו למדינה הים ועפה כשחזר ואמר‬
‫איסורי כיאה הל׳ יט‬
‫שאינה צריכה שתעיד לומר לא שמשה‬ ‫לא ידענא לך מיחד כשיקרא כי היה‬
‫תורה אור השלם‬ ‫השתא התם ודאי איכא עדים דאיכא מיא‬ ‫טוש״ע אה״ע סי' ז סעיף‬
‫אלא שתאמר אני הייתי עמה‪ :‬לא‬ ‫לו לידע אס הוא אחיו אס לאו כיון‬ ‫ג‪:‬‬
‫‪ .1‬ויכר יוסף את אחיו‬ ‫הכא ודאי איטמי הששא הוא ובמקום‬
‫ב‬
‫קיר ז מיי׳ שס הלכה יח‬
‫מהימנא‪ .‬להיות זו מותרת על ידה‬ ‫שמכירו קולס להכי קאמר רב חסלא‬
‫והם ל א הכךהו‪:‬‬
‫דאי נמי חזיא לא מסהדא‪ :‬הכא‪.‬‬
‫חששא אמרינן‪ :‬אם יש עדים אפילו עבד‬ ‫טוש״ע שס סעיף א‪:‬‬
‫בראשית מב ח‬ ‫לשפיר קאמר ליה שאינו מכירו‬ ‫קטו ח מיי' שס הלכה יט‬
‫גבי שבויה‪ :‬דשתיקותה‪ .‬לשפחה‪:‬‬ ‫ואפילו שפהה נאמנין‪ :‬ואפילו שפחה דידה‬ ‫כלאשכחן כיוסף‪ :‬אמר ליה איה‬ ‫טיש״ע שם סעיף כ‪:‬‬

‫אוסרהה‪ .‬לגבירתה דכל כמה שאינה‬ ‫מחימנא ורמינחי ה ( ג לא תתייחד עמו אלא ע״פ‬ ‫לי פהדי ומםתפינו מיניה דאיניש‬
‫קטז ט מיי׳ שם הלכה כה‬
‫טיש״ע שס סעיף ט‪:‬‬
‫הגהות הב׳׳ח‬ ‫מעידה לומר טהורה היא מחזקינן לה‬ ‫עדים ואפילו ע״פ עבד וע״פ שפחה חוץ‬ ‫אלמא הוא‪ .‬נראה לל״י למיירי שהביא‬ ‫י מיי׳ סכ״א שס‬ ‫קיו‬
‫)א( נמ׳ זיל אייתי את‪:‬‬ ‫בטמאה כי מסהדא ואמרה טהורה‬ ‫משפחתח מפני שלבח גם בשפחתח אמר‬ ‫עלים ואומליס אותו עלות שאתה‬ ‫הלכה כז סמג לאדן‬
‫)ב( רש״־ ד״ה השתא‬ ‫קכז טוש״ע אה״ע סי׳ ו‬
‫)לרחמא לה לגבירתה או(‬ ‫היא מהימנא דלשקורי לאו אורחא‬ ‫רב פפי י>בשבויה הקילו רב פפא אמר יהא‬ ‫שואל לא נאמל )י( לך כלום עליו‬ ‫סעיף ז וסי׳ ‪p‬יט סעיף ו‪:‬‬
‫חא״מ ונ״ג ס״א אין זה‪:‬‬ ‫אלא למשתק‪ :‬השתא נמי‪ .‬כיון‬ ‫בשפחה דידה הא בשפהה דידיה ושפחה‬ ‫ללגליס ללכר שהוא אלם אמר ליה‬
‫)ג( ד״ה זיל אייתי אמ‪:‬‬
‫)» דרחמא לה לגבירתה או דדחלה‬ ‫דידה לא מהימנא הא קתני אין אדם מעיד‬ ‫זיל כוי פי׳ לך הכא אותם עלים עצמם‬
‫) י ( תום׳ ד״ה אמר וכו׳ לא‬
‫מינה אחיא ומשקרא ואמרה טהורה‬ ‫שיראים להעיל )ה עליך שיכילו‬ ‫הגהות מהר״י‬
‫נאמר כלום לרגלים כצ״ל‬
‫על עצמו הא שפחה דידה מהימנא שפחתה‬
‫יתי׳ לך וחי׳ עליו נמחק‪:‬‬ ‫היא‪ :‬תרתי לא טבדא‪ .‬חדא למשתק‬ ‫שאינו אחיך או שיאמרו שאינם יולעיס‬ ‫לנהא‬
‫)ה( נא״ד להעיל שיעיל ו‬
‫בקלקולה ועוד דתיתי ותשקר‪ :‬אחא‬
‫והא‬ ‫הא‬ ‫אמר‬ ‫אשי‬ ‫רב‬ ‫דמי‬ ‫כעצמה‬ ‫נמי‬ ‫א[ תום׳ ל״ה במסיחה‪.‬‬
‫אס הוא אחיך אס לאו וקאמר השתא‬
‫כצ״ל ותי׳ עליך נמח‪: p‬‬
‫מבי תוזאה‪ .‬שהלך אביו שס והוליכו‬ ‫בשפחה דידה ושפחה מיחזא הזיא ושתקה‬ ‫נמי כיון שיראים ממנו ישקרו לומר‬
‫אלא לעלות אשה כלאמר‬
‫גשכויה‬ ‫והכא‬ ‫ניכמומ‬
‫עמו וגדלו שס ומת אביו וחזר לעירו‬ ‫התם דשתיקתה מתירתה לא מחימנא חכא‬ ‫אינו אחיו או שאינן יולעין אס הוא‬ ‫דרגנן הקילו כצ״ל‪:‬‬

‫מוסף רש״י‬ ‫ותבע חלקו בנכסי אביו‪ :‬א״ל‪ .‬רב‬ ‫דשתיקתה אוםרתה מהימנא השתא נמי‬ ‫אחיו אבל אם אין רגלים לדבר אין‬
‫מה לי לשקר במקום‬ ‫חסדא לההוא אחא‪ :‬שפיר קאמר לך‪.‬‬ ‫אתיא ומשקרא תרתי לא עבדה ״כי הא‬ ‫נראה כלל שיהא נאמן לומר לגכרא‬
‫עדים‪ .‬לאגן סהרי שאין‬ ‫שאינו מכירך לסי שיצאת בלא חתימת‬ ‫דמרי בר איםק ואמרי לה הנא בר איסק‬ ‫אלמא הוא לאס לא כן כל אלם יאמר‬ ‫תוספות רי״ה‬
‫אותו הדרך בלא מיס )ב•ם‬ ‫איפשיטא ולקולא עבדי׳‬
‫פא‪::‬׳ לכל שעתא איכא מיא‬
‫זקן ]ובאת בחתימת זקן[‪ :‬ויכר יוסף‬ ‫אתא ליה אחא מבי הוזאה א״ל פלוג לי‬ ‫על חכירו שהוא גכרא אלמא ויביא‬
‫בעי ר״א לא נחבאתי‬
‫)בכורות לו‪ .(.‬לא תחייחד‬ ‫אח אחיו‪ .‬שכשפירש מהן כבר היו‬ ‫בנכםי דאבא א״ל לא ידענא לך אתא‬ ‫הוא עלים ואס לא יכיא יפסיל ועול‬ ‫ולא נטמאתי מהו מי‬
‫עמו‪ .‬זה שנתן גט ואמר‬ ‫חתומי זקן‪ :‬א״ל‪ .‬רכ חסדא למרי‪:‬‬ ‫לקאמר השתא נמי אתו ומסהלי אטו‬ ‫אמרינן מה לי לשקר‬
‫מתי‪,‬‬ ‫לה מהיום אס‬ ‫לקמיה דרב חסדא א״ל שפיר קאמר לך‬ ‫במקום חששא אי לא‪.‬‬
‫זיל «( אייתינהו את‪ .‬להנהו סהדי‬ ‫משום למסתפו מיניה הני סהלי‬
‫לא תתייחל עמו‪ ,‬שמא‬
‫דכתיב ‪ 1‬ויכר יוםף את אהיו והם לא הכירהו‬ ‫ולא איפשטא ולקולא‬
‫יבא עליה‪ ,‬לאיכא למ״ל‬ ‫המכירין אותו ויעידוך שאינו בן אכיך‪:‬‬ ‫מסתפו מיניה כולי עלמא‪:‬‬ ‫עבדיי‪ :‬ואם יש להן‬
‫חיישינן שמא בעל לשס‬
‫השתא נמי‪ .‬כיון דדחלי מיניה אתו‬ ‫מלמד שיצא בלא התימת זקן ובא בחתימת‬ ‫ס(‬
‫תרתי לא עבדי‪ .‬שישתקו ולא‬ ‫עדים אפילו עבד ואפילו‬
‫קלישין וצריכה גט שני‪,‬‬
‫ולמאן ללא חייש נמי מ״מ‬ ‫ומשקרי‪ :‬תרתי לא עבדי‪ .‬חדא‬ ‫זקן א״ל זיל אייתי םהדי דאחוה את א״ל‬ ‫יעידו האמת ועוד שיאמרו‬
‫שפחה ואפילו שפחה‬
‫דידה מהימני ורמינהו לא‬
‫פנויה היא יאסור להמייחל‬ ‫דשתקי מלהעיד אמת וחדא דמסהדי‬ ‫אית לי םהדי ‪3‬ייומםתפינו מיניה דגברא‬ ‫שקר וכן גבי שפחה‪:‬‬ ‫תתיחד עמו אלא בעדים‬
‫עם הפנוייה !גיטיו עג‪.(.‬‬
‫בשבויה הקילו‪ .‬לחששא‬
‫שיקרא‪ :‬לימא כתנאי‪ .‬שפחתה אי‬ ‫אלמא הוא א״ל לדידיה זיל )א( אייתינהו‬ ‫במסיהה לפי תומה‪ .‬ואפילו‬
‫אפילו עבד ואפילו שפחה‬
‫חוץ משפחתה מפני שלבה‬
‫בעלמא הוא לאיכא שמא‬ ‫מהימנא אי לא‪ :‬זו טדות‪ .‬עדות זו‬ ‫את דלאו אחוך הוא א״ל דינא הכי המוציא‬ ‫הכי היא ובעלה אינן‬ ‫גס בשפחתה‪ .‬פי• גבי‬
‫כוכבים‬ ‫לעובל‬ ‫ננעלה‬ ‫של שכרה הכל כשרים בה איש ואשה‬ ‫מהבית עליו הראיה א״ל ה הכי דאיננא לך‬ ‫נאמנין אע״ג דיוחנן אוכל חלופ )לעיל‬ ‫שכ״מ שנתן גט לאשתו‬
‫!לעיל‬ ‫ונפסלה לכהונה‬ ‫דחיישינן שמא יבוא עליה‬
‫ה ב ג ! לססיקא בעלמא הוא‬ ‫תינוק ותינוקת‪ :‬תון מהימנה‪ .‬היא‬ ‫ולכולהו אלמי חברך השתא נמי אתו ומשקרי‬ ‫לף כי‪ (.‬היה נאמן על עצמו כמסיח‬ ‫ותהיי צריכה גט שני שאין‬
‫עצמה‪ :‬דרב פפי ורב אשי‪ .‬דאמרו‬ ‫לפי תומו הני מילי לתרומה אכל‬
‫תרתי לא עבדי לימא כתנאי זו עדות איש‬ ‫אדם עושה בעילתו בעילת‬
‫ליה‬ ‫אתא‬ ‫!נייק קיד‪.>:‬‬

‫לעיל שפחה דידה מהימנא‪ :‬ודאי תנאי‬ ‫זנות‪ .‬ואסיק ר״א הא והא‬
‫אחא מבי חוזאה‪ .‬שהלך‬ ‫הכא מעלה עשו ביוחסין»( ]אומר ר״י‬
‫אביו לבי חוזאי ונשא שס‬ ‫ואשה תינוק ותינוקת אביה ואמה ואהיה‬ ‫בשפחה דידה ושפחתה‬
‫היא‪ .‬על כרחך יאמרו אנן דאמרי׳‬ ‫דמסיח לפי תומו אינו כשר [ אלא‬ ‫א‬
‫התם‬ ‫ושתקת‬ ‫מיחוא‬
‫אשה ויללה לו את זה וחור‬
‫מרי לכאן וירל לנכסי אביו‬ ‫כי מתניתא בתרייתא מדק שיא להו‬
‫ואחותה אבל לא בנה ובתה לא עבדה‬ ‫לעדופ אשה דרכנן כדאמר ביכמות‬ ‫דשתיקותא מתירתה לא‬
‫ונא זה אחריי לזמן מרובה‬ ‫קמייתא‪ :‬דרב פפא‪ .‬דאמר לא‬ ‫ושפחתח ותניא אידך חכל נאמנין לחעיד‬ ‫והכא כשכויה הקילו[צ(‪:‬‬
‫מהימנא והכא דשתיקתה‬
‫אוסרתה מהימנא השתא‬
‫ותנע חלקו !ב׳׳מ לט‪.(:‬‬
‫ש פ י ר קאמר לך‪ .‬שאינו‬ ‫מהימנא‪ :‬מי לימא תנאי היא‪.‬‬ ‫ובעלה‬ ‫ואס‬ ‫נמי אתיא ומשקרא תרתי‬
‫מכירך ואין וה רמאות‪,‬‬ ‫כלומר דחוק הוא לומר אנא דאמרי‬ ‫חוץ מהימנה ובעלה דרב פפי ודרב אשי‬ ‫חדא‬ ‫לא עבדי‪ .‬פי׳‬
‫שכשיצא מאצלך לא היה לך‬
‫כי מתניתא קמייתא או יוכל לתרץ‬ ‫תנאי היא דרב פפא ]מי[ לימא תנאי היא אמר לך רב פפא י כי תניא‬ ‫ששותקת מלהעיד האמת‬
‫חתימת ‪ !pi‬יעכשיו כאת‬ ‫ועוד שתעיד שקר‪ .‬תנא‬
‫בחתימת זקן !שם(‪ .‬ויסד‬ ‫מתניתא כתרייתא נמי כוותיה למימל‬ ‫ההיא במםיהה לפי תומה כי הא י ( דכי אתא רב דימי אמר רב הנן‬ ‫איש‬ ‫עדות כשר‬ ‫זו‬
‫יוסף את אחיו‪ .‬שכשיצא‬ ‫שפחתה כעצמה למי והרי היא בכלל‬ ‫קרטיגנאה משתעי מעשה בא לפני רבי יהושע בן לוי ואמרי לה רבי‬ ‫ואשה תינוקת ותינוק אביה‬
‫מהס היו כולם חתומי ‪ pi‬ן‬ ‫ואמה אחיה ואחיותה אבל‬
‫!‪:‬שם׳‪ .‬זיל אייתינחו אח‬
‫חוץ מהימנה לקתני כה או תילוצא‬ ‫יהושע בן לוי מישתעי מעשח בא לפני רבי באדם אחד שהיה מםיח לפי תומו‬ ‫לא בתה ובנה‪ .‬פי׳ וו‬
‫דלאו אהוך הוא‪ .‬אותם‬ ‫אחרינא‪ :‬אמר לך רב פפא כי תניא‬ ‫ואמר אני ואמי נשבינו לבין העוברי כוכבים יצאתי לשאוב מים דעתי על אמי‬ ‫עדות של שבויה כל‬

‫מתני׳‬
‫אלו כשרץ להעיד ואם‬
‫עלים שיש לו לזה שבאי‬ ‫ההיא‪ .‬לקתני הכל נאמנים ואפילו‬ ‫אמר ר׳ זכריה‬ ‫ללקט עצים דעתי על אמי ׳והשיאה ר׳ לכהונה על פיו‪:‬‬
‫משם ומכירין בו מי הוא‪,‬‬ ‫חבן מסיח ל״ת ואומר‬
‫שפחה לילה במסיחה לפי תומה‪:‬‬
‫הניאם אחה ויעילו שאינו‬ ‫בן הקצב ‪•5‬המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים‬ ‫אני ואמי נשבינו לבין‬
‫בן אביך‪ ,‬או ‪p3‬ש עליס‬ ‫רב חנא קרטיגנאה משתטי‪ .‬רב חנן‬ ‫העוברי כוכבים ויצאתי‬
‫אחרים !שם(‪ .‬תרתי לא‬ ‫לירושלים ועד שיצאו אמרו לו ח אין אדם מעיד על עצמו‪ :‬גמ׳ תנא ל ( ט ואעפ״כ‬ ‫לשאוב מים וללקוט עצים‬
‫למן קרטיגי היה מספר מעשה זה‪:‬‬
‫עבדי‪ .‬מיראחך יעשו אחת‬
‫מתני׳ המעון הזה‪ .‬שבועה היא‪:‬‬ ‫ייחד לה בית בהצרו וכשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת‬ ‫ודעתי על אמי והשיאה‬
‫ר׳ לכהונה על פיו‪ .‬פי׳‬
‫שישת^‪ ,‬אגל שתיס לא‬
‫יעשו‪ ,‬לא דיין שישתקו‬ ‫גמ׳ ואעפ״כ‪ .‬שאסרו עליו לפי‬ ‫בסוף בניה בעי אביי מהו לעשות בגרושה כן התם הוא דבשבויה הקילו אבל‬ ‫מסיח ל״ת יקרא כ״ז‬
‫ולא יעילו האמת אלא‬
‫שכהן היה‪ :‬כשהיא יוצאה‪ .‬והוא‬ ‫הכא לא או דלמא לא שנא ת״ש דתניא ״׳יהמגרש את אשתו לא תנשא בשכונתו‬ ‫להעיד‬ ‫שלא בא לפני ב״ד‬
‫אלא מספר עם חבירו‪.‬‬
‫גס שיעידו שקר !שם(‪.‬‬
‫והשיאה רבי לכהונה‬ ‫בחצר‪ :‬יוצאה בראש בניה‪ .‬שיהו‬ ‫ואם‬ ‫והשומעים מפיו מגידים‬
‫ע ל פיו‪ .‬ואע״ג לאיסורא‬ ‫לב״ד וכ״מ שהעבד ואשה הבנים עמהס שלא יתייחדו‪ :‬וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה‪ .‬כדי שלא יהא הוא והיא בחצר והמיס מבחוץ‪ :‬בגרושה‪.‬‬
‫לאורייתא היא משוס זונה‬ ‫נאמנים גם הקטן נאמן‬
‫ולגבי מת בעלך שעבד כהן שגירש את אשתו מהו ללור עמו כחצר‪ :‬לא תנשא בשכונתו‪ .‬לפי שמכירה ברמיזופיו וקריצוחיו שמא יבואו לילי עבירה‪:‬‬
‫ואס‬ ‫כדתנן‬ ‫נאמנים‬ ‫ואשה‬
‫החזקנו להיות משיאים עד‬
‫מפי עד )עד( מפי שפחה הקטן נמי נאמן כדתנן התם ר״י אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרים הרי אנו הולכים לספוד ולקבור את איש פ׳ והשתא השומע מן התינוקות מעיד תינוקות עצמן לא‬
‫כ״ש‪] :‬מתני׳[ א״ר וכריה‬
‫וכוי‪ .‬תנא אע״פ‪ .‬פי׳ אע״פ שאסורה לו לפי שהיה כהן יחד לה בית בחצירו כשהיא יוצאה יוצאה בראש בניה וכשהיא נכנסת נכנסת בסוף בניה‪ .‬ופי׳ כדי שלא יתייחדו‪ .‬בעי אביי מהו לעשות‬
‫כן בגרושה‪ .‬פי׳ לדור עמה בחצר התם בשבויה היקילו אבל הכא לא‪ .‬א״ד ל״ש‪.‬‬