‫‪1‬‬

‫השבתאות וגבולות הדת‬
‫מאת יהודה ליבס‬

‫מחקרי השבתאות הם בעי ַנ י פסגת פועלו של גרשם שלום‪ .‬כאן עלה בידי החוקר‬
‫הגדול להאיר את הדת היהודית באופן בהיר ומעניין במיוחד‪ ,‬כשהוא מפנה אליה‬
‫את הזרקור מתוך נקודת הגבול שלה‪ ,‬מן הנקודה שבה הדת כמעט ופוצצה את‬
‫עצמה מתוך מלאותה שלה‪ ,‬מתוך המסורת המיסטית שבה שמיצתה את עצמה‪,‬‬
‫ואף מרוב אמונה‪ .‬שלום אף שילב כאן‪ ,‬יותר מאשר בכל פרק אחר של תורת‬
‫המיסתורין היהודית‪ ,‬בין נשמת הדברים לבין גופם‪ ,‬בין חדירה לכבשוני סוד‬
‫האמונה השבתאית‪ ,‬לבין תיאור היסטורי מרתק‪ ,‬שבו גלל את התגלותה‬
‫והתפתחותה של אמונה זו והפיכתה לפרק בתולדות עם ישראל‪.‬‬
‫שלום פתח את המחקר ולא סגרו‪ .‬לזכותו של שלום אפשר גם לזקוף את‬
‫מחקר השבתאות המסועף בימינו‪ ,‬שהכרך הנוכחי יעיד עליו עדות נאמנה‪ .‬אני‬
‫בטוח שלו היה שלום בחיים היה מתברך במחקר החדש‪ ,‬גם כשהוא כולל‬
‫ויכוחים עם מייסדו; כי בשנים האחרונות התפרסמו כמה מחקרים על השבתאות‬
‫ועל רקעה במיסטיקה היהודית‪ ,‬שמחדשים ומעמיקים באופן משמעותי את הבנת‬
‫נושאים אלה‪ .‬המאמר הנוכחי מתבסס אכן לא רק על מחקרי שלום‪ ,‬אלא גם על‬
‫מחקרים מצוינים של חב ַר י‪ ,‬שיש לי הזכות לעבוד עמהם בשיתוף פעולה‪.‬‬

‫שבתי של ר’ יוסף אשכנזי והמשיח של הרמב"ם‬

‫‪2‬‬
‫נקודת המוצא של המאמר תהיה טקסט קבלי מסוף המאה השלוש עשרה‪ ,‬קטע‬
‫מ פירוש ספר‪-‬יצירה לר' יוסף בן שלום אשכנזי הארוך‪ ,‬הוא הפירוש שנדפס‬
‫ברוב דפוסי ספר‪-‬יצירה תחת שמו של הראב"ד‪ ,‬מאחר שיוחס לו בטעות‪ 1 .‬אודות‬
‫קטע זה התפרסמו לאחרונה מחקריהם של שני חוקרים מעולים בתחום בדור‬
‫שאחרי שלום ‪ -‬משה אידל וחביבה פדיה‪ .‬אידל עסק בו במאמרו 'שבתי הכוכב‬
‫ושבתי צבי‪ :‬גישה חדשה לשבתאות'‪ 2 ,‬והראה עד כמה מכרעת היתה השפעתו של‬
‫הקטע הזה על עיצוב תודעתו העצמית של שבתי צבי‪ ,‬בנוסף למה שהיה ידוע‬
‫כבר קודם לכן‪ ,‬שהשבתאים הרבו להסתמך על קטע זה וששבתי צבי הכיר אותו‪,‬‬
‫אם לא ממקורו אז מהעתקתו ב ספר הפליאה שבעיני השבתאים היתה היא המקור‬
‫לראב"ד‪.‬‬

‫‪3‬‬

‫דבריו של אידל מכוונים בעיקר כלפי היסוד האסטרולוגי שבקטע‪,‬‬

‫‪4‬‬

‫והוא מראה שיסוד זה‪ ,‬הסטורניניות‪ ,‬מילא תפקיד חשוב בעיצוב תודעתם‬
‫העצמית של אנשי רוח מרכזיים בדורותיו של שבתי צבי ביהדות ומחוצה לה‪.‬‬
‫‪1‬‬

‫ר א ה ‪ :‬גר ש ם ש לו ם ‪ ' ,‬ה מ ח ב ר ה א מ תי ש ל פירו ש ספר יציר ה ה מיו ח ס לר א ב " ד‬

‫ו ספריו' ‪ ,‬ק רי ת ספר ד ) תרפ " ז‪ -‬תרפ " ח( ‪ ,‬ע מ ' ‪.3 0 2 - 2 8 6‬‬
‫‪2‬‬

‫ב תוך ‪ :‬מ דע י הי הדו ת ‪ ) 3 7‬ת שנ "ז ( ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 8 4 - 1 6 1‬‬

‫‪3‬‬

‫ר א ה ‪ :‬איד ל‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪ .1 7 7 - 1 7 6‬ור א ה ל ה לן ה ער ו ת ‪.7 1 ,7 0‬‬

‫‪4‬‬

‫אפ שר ש איד ל א ף מפרי ז קצ ת ע ל ה מי ד ה ב ה ד ג ש ת יסוד ז ה ‪.‬‬

‫כך בפירו שו‬

‫לד בר י נ תן הע ז תי ב אי ג ר תו ה מפו ר ס מ ת לר ' רפ א ל יוס ף ‪ ,‬ר א ש י הודי מצרי ם ‪ ,‬מי מי‬
‫ר א שי ת ה תנ וע ה ‪ .‬איד ל סו ב ר ש ם ) ב ע מ ' ‪ (1 7 8‬שד ב רי נ תן‬

‫על‬

‫' ש ב ת אי ה מ לך ' ‪-‬‬

‫'ו ב ש נ ה ה ש בי עי ת ש ב ת ש הו א ש ב ת אי ה מ לך ' ‪ -‬מ כווני ם ל א ל ש ב תי צ בי אל א ל כו כ ב‪.‬‬
‫אך אינ ני מ ק ב ל ז א ת ‪ .‬איד ל מ ס ת מך ע ל כך ש ב מ שפ ט ה ב א נ ר מ ז ש ב ת י צ בי ב ל שון‬
‫' הר ב הנ ז כ ר ' ‪ ,‬אך לדע תי אין מ כאן ר אי ה ש אין ה כוונ ה א ליו ג ם ב ל שון ' ש ב ת אי ה מ לך ' ‪.‬‬
‫ל שון זו מ ת ב ק ש ת כא שר דור שי ם א ת ש מו מ ל שון ש ב ת ‪ .‬לד ע ת י אי אפ שר לקר א לכוכ ב‬
‫ש ב תי ס ת ם ' ש ב ת אי ה מ לך ' ‪ ,‬א ף ש ב הק ש ר א סטרו נו מי מו ב הק כוכ בי ה ל כ ת מ תו ארי ם‬
‫לע תי ם‬

‫כ מ ל כי ם ‪.‬‬

‫ב אי גר ת‬

‫ש לפ נינו ‪,‬‬

‫ש ב שו ם‬

‫מ קו ם‬

‫א חר‬

‫אינ ה‬

‫נו גע ת‬

‫בע נ ייני ם‬

‫א סטרו נו מיי ם ‪ ,‬ו ש בפ סק ה הקו ד מ ת לזו מ תו א ר ב ה ש ב תי צ בי כ מי ש שו ל ט ע ל כ ל‬
‫ה מ ל כי ם ‪ ,‬לא יכול הי ה ה כו ת ב ל ח שו ב ש הקו ר א לא יז ה ה א ת " ש ב ת אי ה מ ל ך " ע ם ש ב תי‬
‫צ בי ‪.‬‬

‫ר ' יע ק ב ש שפור ט ש ‪ ,‬שפ ר ס ם אי גר ת זו ע ם ה ערו תיו ה עוינו ת ‪ ,‬או מ נ ם מ ז ה ה א ת‬

‫' ש ב ת אי ה מ ל ך ' ע ם ה כוכ ב ‪ ,‬אך לד ע ת י אין הצד ק ע מו ‪ ,‬מ ה ג ם ש זי הוי ז ה מ ת אי ם‬
‫ל מ ט ר תו ה עוינ ת ‪ .‬ל עו מ תו ‪ ,‬בנ ו ס ח א חר ש ל ה אי ג ר ת ב מק ו ם ' ש ב תי ה מ לך ' מ דו ב ר ע ל‬
‫' ש מ ו ש ל ה גו א ל ש ב תי' ‪ ,‬כ לו מ ר ש ב ת י צ בי ‪ .‬ר א ה ‪ :‬יע ק ב ש שפור ט ש ‪ ,‬ספר ציצ ת נו ב ל‬
‫צ בי ‪ ,‬מ הדו ר ת י שעי הו ת ש בי ‪ ,‬מו סד בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שי "ד ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 1‬‬

‫‪3‬‬
‫פדיה עסקה בקטע זה במאמרה 'שבת שבתי ומיעוט הירח ‪ -‬החיבור הקדוש‪ :‬אות‬
‫ותמונה'‪ 5 .‬היא עסקה בו כשהוא לעצמו‪ ,‬בלי זיקה לשימוש שעשו בו בתקופה‬
‫השבתאית‪ ,‬וניתחה את אופיו הדתי ואת המיתוס המשיחי העולה ממנו‪ .‬במאמר‬
‫הנוכחי אתבסס על שני אלה‪ ,‬ואבקש לצעוד צעד נוסף שבמסגרתו אשאל את‬
‫שאלתו של שלום בדבר החיבור שבין ההיסטורי לבין המיסטי‪ .‬ברצוני לברר מה‬
‫קורה למיתוס המשיחי המובע בקטע זה כאשר הוא משמש בפועל יסוד בתודעתו‬
‫של משיח היסטורי כשבתי צבי‪ ,‬ובאיזה מידה גם אז יכול עדיין להתקיים מיתוס‬
‫כזה בתוך גבולות הדת הנורמטיבית‪.‬‬
‫וכך כותב ר' יוסף‪:‬‬
‫המליך אות בי"ת בחיים וקשר לו כתר וצר בו שבתי בעולם‬

‫ויום ראשון‬

‫בשנה ועין ימין בנפש ]עד כאן לשון הטקסט המתפרש[‪ 6 .‬ר"ל ]= רוצה לומר[‬
‫שהעלה את הבי"ת להיות ראש בכח כ"ע ] = כתר עליון[‪ ,‬ושם בו כח החכמה‬
‫וצר בו כוכב שבתי אשר מתחת לשם אבגית"ץ‪ 7 ,‬והוא הוא אשר מסר חכמה‬
‫לשבתי‪ .‬אע"פ ששבתי הוא כוכב ]צריך אולי להוסיף‪ :‬הממונה[ על חרבן‬
‫בסוד השמטות‪ ,‬יש בו כח החכמה‪ .‬וטעם להיותו ממונה על חרבן לפי שאינו‬
‫חפץ בענין מענייני הגוף לפיכך מחריבן ואינו משגיח בהן ולא בקישוטן אלא‬
‫על השכלים הפשוטים ועל השגת השם ית' ועל השגת השבעות‪ 8 ,‬וממנו כח‬

‫‪5‬‬

‫ב תוך ‪ :‬ה מי תו ס בי ה דו ת ‪ ,‬ב ער י כ ת ח בי ב ה פדי ה ‪ ,‬אוני בר סי ט ת בן גוריון בנ ג ב‬

‫ת שנ "ו )= א ש ל ב א ר ש בע ד( ‪ ,‬ע מ ' ‪ ,1 9 1 - 1 4 3‬ו בעי קר בע מ ' ‪.1 5 6 - 1 5 0‬‬
‫‪6‬‬

‫ספר יציר ה פר ק ד מ ש נ ה ה ‪' .‬ע ו ל ם' הו א ה מר ח ב ‪ ' ,‬ש נ ה ' היא ה ז מ ן ו' נפ ש ' היא‬

‫גו ף ה אד ם ‪.‬‬
‫‪7‬‬

‫ז ה הר א שון מ בין ש בע ת הצירופי ם ש ל ש ם ה קוד ש בן מ " ב או תיו ת )ע ל י סוד ש ם‬

‫ז ה נ תיי סדו כ מ ה פיוטי ם ‪ ,‬ש ה מפו ר ס ם ב ה ם הוא ' אנ א ב כ ח ' ‪ ,‬ש מ " ב או תיו ת ה ש ם ר מוזו ת‬
‫בו ב ר א שי ה תי בו ת( ‪ .‬כ ל א חד מצירופי ם א ל ה מ מו נ ה ע ל א חד מ כו כ בי ה ל כ ת ‪.‬‬
‫‪8‬‬

‫כך לפי כ ת ב היד )ל ה לן ‪ ,‬ה ער ה ‪ . (3 3‬ו בנ דפ ס ‪ ' :‬ה ש ב יע יו ת ' ‪ .‬או מנ ם פרק ז ה ש ל‬

‫ספר יציר ה עו ס ק כולו ב' ש בי עיו ת ' )א ם כי ב לי ה ז כר ת ה מ ל ה ' ש ב יע יו ת '( ‪ ,‬ונו ס ח ז ה‬
‫מ ת אי ם ג ם ל' סוד ה ש מ טו ת' ש מ קוד ם ק ש ר בו א ת ש ב תי ‪ .‬א ב ל ב הק שר ה מי די ‪ ,‬ה מ ד ב ר‬
‫ע ל ה ש ג ת ה ש ם וע ל ה ש די ם ‪ ' ,‬ה ש ב עו ת ' מ ת אי ם יו תר ‪.‬‬

‫‪4‬‬
‫המגיע ‪ 9‬לשדים המבטלים אברי האדם‪ ,‬כמו הנכפים‬
‫והגדול‬

‫‪11‬‬

‫וחסרי הדעת‪ .‬וא"ת ]= ואם תאמר[‪ :‬אם הוא‬

‫ובעלי הפלוג‬
‫‪12‬‬

‫‪10‬‬

‫הקטן‬

‫ממונה על החכמה אם‬

‫כן איך יצאו ממנו חסרי הדעת? ביאור‪ :‬חסרי הדעת בעניני העולם הזה‪,‬‬
‫אומנם נוסף בהם כח נבואיי‪ ,‬כמו שארז"ל ]= שאמרו רבותינו זכרונם‬
‫לברכה[‪' :‬מיום שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים ולתינוק ולתינוקת'‪,‬‬
‫ועיין במסכת בבא בתרא‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫וזהו סוד היותו ממונה על החלאים והמות ובית‬

‫הסוהר והדלות והקלון והחרפה מזה העולם‪ ,‬ועל כל עיכוב‪ .‬ולהיות בו החכמה‬
‫הוא ממונה‬

‫‪14‬‬

‫על הדינים ועל הבניינים בהצטרפו עם שם הוי"ה המורה על‬

‫חידוש השמטות‪ .‬ולהיותו נסתר מורה על כל דבר נסתר כמו הקרקעות‬
‫והמטמונות‪ .‬ולהיותו בשביעי אחרית כל הכוכבים מורה על אחרית כל דבר‬
‫ועל הזקנים‪ .‬ולהיותו ממונה על החכמות והדעות ממונה על היהודים ולפיכך‬
‫הם בצרה בזה העולם‪ ,‬וממונה על העבדים‬
‫בשמטה מבטל כל העסקים ומלאכות‪.‬‬

‫‪16‬‬

‫‪15‬‬

‫בארצות הכושים‪ .‬ולהיותו‬

‫ולהיותו מסולק מן זה העולם מורה על‬

‫‪9‬‬

‫כך ב כ ת ב היד ‪ ,‬ש ם ‪ .‬ו ב נד פ ס ‪ ' :‬ה מ נ י ע ' ‪.‬‬

‫‪10‬‬

‫= כך ב כ ת ב היד ‪ .‬ו בנ דפ ס ‪ ' :‬הפ לי ג ה' ‪ .‬פירו ש ה מ ל ה היא שי תוק ‪ ,‬ו מקו ר ה‬

‫כנ ר א ה ב ת ל מוד ה ב ב לי ‪ ,‬פס חי ם קי א ע " ב ‪' :‬ר ו ח פ ל ג א' ‪ ,‬ופיר ש ר ש "י 'פ ל ש דין ב לע "ז ' ‪.‬‬
‫ר ש "י כיוון כנר א ה ל מ ל ה הצרפ תי ת הע תי ק ה ‪ ,p al ai s i n‬ש מ ש מ ע ה שי תוק )ו מ קור ה‬
‫ביווני ת ‪ , (p ar al ys i s :‬ה שע ר ה זו ל ג בי כוונ תו ש ל ר ש "י צוינ ה ב שו לי ד ף ה ג מ ר א‬
‫ב מ ה דו ר ת ש טיינ ז ל ץ ‪ .‬ואולי מ קור ה מ ל ה ש ב טק ס ט )ו‪ /‬או ב ת ל מוד( ב מ ל ה היווני ת‬
‫) שנ ש א ל ה ג ם ל ל טיני ת( ‪ ;pl e gi a‬ו או לי ה מ ל ה ש ב ט ק ס ט נ ג ז ר ה מן ה ער ב י ת ‪ ,‬ש ב ה‬
‫' פ א ל ג' ' פירו שו שי תוק ש ל חצי ה גו ף ) ‪ .h em i p l eg i a‬מ קור ה מ ל ה ה ער בי ת אולי ב מ ל ה‬
‫היווני ת ‪ ,pl eg i a‬ואולי ב שור ש ה ש מי 'פ ל ג' ש מ ש מע ו ' חצ ה '( ‪ ,‬אך ר א ה ב ה ער ה ה ב א ה ‪.‬‬
‫ביידי ש ‪ ,‬א ג ב ‪' ,‬פ' א לי ג ע ' היא מ ח ל ת הנ כפי ם ) = אפילפ סי ה ‪ ,‬מ ח ל ת הנ פי ל ה( ‪ ,‬שנ מ נ ת ה‬
‫קוד ם ב טק ס ט ש לפני נו ‪.‬‬
‫‪11‬‬

‫אולי הק טן הו א שי תוק ב חצי ה גו ף ‪ ,‬ו ה ג דו ל הוא שי תו ק ב גו ף כו לו ‪ .‬ר א ה ב ה ער ה‬

‫ה קוד מ ת ‪.‬‬
‫‪12‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪' :‬ו איך' ‪ ,‬ב מ קו ם 'ו א " ת א ם הו א' ‪.‬‬

‫‪13‬‬

‫ב ב לי ‪ ,‬ב ב א ב תר א י ב ע " ב ‪ .‬ב שינויי ם ‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪ ' :‬ה מ מו נ ה ' ב מק ו ם ' הו א מ מונ ה ' ‪.‬‬

‫‪151 5‬‬

‫בי מי ה ס טורנ א לי ה ‪ ,‬ח גו ש ל ה א ל סטורנו ס ש כו כ בו ש ב ת אי ‪ ,‬נ ה גו ברו מי‬

‫ש ה א דוני ם מ שר תי ם א ת ע ב די ה ם ‪.‬‬
‫‪16‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪' :‬ו מ ל כו ת' ‪.‬‬

‫‪5‬‬
‫הדאגה ועל טינופי בני אדם במעשיהם ובבגדיהם ובדבורם‪ ,‬ויגיד על דבר‬
‫שחור וירידה ממעלת הכבוד והגדולה‪ ,‬ולו‬

‫‪17‬‬

‫הם המוכסים והפקידים‪ .‬ויורה‬

‫על ספנים והמיית הים ואבידה‪ .‬ויורה על חטה ושעורה ועל אבני דומם‪ .‬ויורה‬
‫על עצות רעות ועל חשד‪ ,‬ויורה על עומק המחשבות ועל אצילות‬

‫‪18‬‬

‫ועל חשך‬

‫ועל שוחות וקברות מתים‪ .‬ויורה על מחנות גדולות ועל מחנות אויבים ועל‬
‫השלוחים ועל הספינות ועל תנורים וריחים ואשפות‪ ,‬ועל הרדופים במלחמה‬
‫ועל האסירים ועל הגנבים‬

‫‪19‬‬

‫העתידות‪ ,‬ועל השפלות והזול‬

‫ועל סותרי בתים ועל חכמת הכשפים‪ ,‬ולדעת‬
‫‪20‬‬

‫בסחורה‪ ,‬ועל החרטה ועל שהוא מאמין בפיו‬

‫ואינו מאמין בלבו‪ ,‬ועל חנף והרמאות‪ ,‬וחרבן‪ ,‬מדבר‪ ,‬יערים והרים‪ ,‬ופרידה‬
‫ורעב ועינוי‪ ,‬ומבקשי פת לחם‪ ,‬ועל מיתת החולים והעבדים והשמועות הרעות‬
‫והיאוש‪ ,‬ועל פיסחים ועל עיורים‬

‫‪21‬‬

‫וכופרים‪ ,‬ועל תוחלת ממושכה ועל תנאים‬

‫ועל המשכון‪.‬‬
‫אמנם היותו ממונה על המות הוא בסוד השמיטות‪ .‬וידוע כי החלאים הוא‬
‫השתנות המזגים‪ ,‬לפיכך בסודו סוד החלאים‪ ,‬כי הוא משנה ומחליף בדין בני‬
‫חלוף‬

‫‪22‬‬

‫כל העניינים הנמצאים ומחסרן‪ ,‬לפי שחסרון הממון וחסרון הכבוד‬

‫ברשותו‪ .‬ולהיות תנועתו באיחור מורה על כל עיכוב‪ .‬ולהיותו עליון לז'‬
‫כוכבים מורה על הדינים‪ .‬ובהצטרפו בשם ההוי"ה מורה על‬
‫ההויות והבניינים‪ .‬ולאיחור תנועתו‬

‫‪24‬‬

‫‪23‬‬

‫התחדשות‬

‫מורה על כל דבר כבד בלתי מתנועע‬

‫כמו הקרקעות וכל דבר שנסתר ועל כל מטמון וחפירות ובורות ושיחין‬
‫ומערות וקברות‪ .‬ולהיותו אחרית הז' כוכבים מורה על כל דבר אחרית וסוף‬
‫‪17‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪ ' :‬ש בו ' ‪.‬‬

‫‪18‬‬

‫כ ל ב כ ת ב היד ‪ .‬ו בנ דפ ס ‪ ' :‬עצ לו ת ' ‪ .‬וק ש ה ל ה כרי ע איזו גיר ס ה טו ב ה יו תר ‪.‬‬

‫‪19‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪' :‬וע ל אסורי ם וע ל גנ בי ם' ‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫כך ב כ ת ב היד ‪ .‬ו בנ דפ ס ‪' :‬ו זו ל' ‪.‬‬

‫‪21‬‬

‫ב נד פ ס ו ב כ ת ב היד ‪' :‬פ ס חי ם וע ל עורי ם ' ‪.‬‬

‫‪22‬‬

‫כינוי ז ה ) מקו רו ב מ ש לי ל א‪ ,‬ח( ר גי ל ב ק ב ל ת ר ' יו ס ף ל ג ל גו לי ם ול שינויי ם‬

‫ה ח לי ם ע ל כ ל ה נ ב ר אי ם ‪.‬‬
‫‪23‬‬

‫מ ל ה זו ח סר ה בנ דפ ס ו מצוי ה ב כ ת ב היד ‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫כ לו מ ר ‪ ,‬ב ג ל ל אי טיו ת סי בו בו ש ל ה כוכ ב ש ב תי ‪.‬‬

‫‪6‬‬
‫כל דבר וזקנה‪ .‬וידוע כי הבינה היא ז' ממטה ולמעלה ומקבלת מן החכמה‬
‫וכ"ע ]= וכתר עליון[ ולפיכך הוא ממונה על החכמה ועל ישראל והבינה‪ ,‬יהב‬
‫חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה והוא גלא עמיקתא ומסתרתא ידע מה‬
‫בחשוכא ונהורא עמיה שרא‪ ,‬והוא מהעדה מלכין ומהקם מלכין‪.‬‬
‫מסתכל בידיעת‬

‫‪26‬‬

‫‪25‬‬

‫ולהיותו‬

‫העליון לא ירגיש בבזיונות ובגנות ובטינופים במעשים‬

‫ובדיבור‪ .‬ולהיותו מורה על כובד מורה על הבדל ]אולי צ"ל‪ :‬הבדיל[ ועל כל‬
‫דבר שחור ועל מרה שחורה‬

‫ועל אבני דומם וחושך ואפלה ועלטה‪ ,‬ועל‬

‫חותרי בתים ועל גנבים ושפלות וחרטה‪ ,‬ועל מי שסר לאחור מדברו ואינו‬
‫מקיים‪,‬‬

‫‪27‬‬

‫וחרבן ומדבר ושממה ויערים והרים ופרידה ושמועות רעות‪ .‬וכל זה‬

‫לפי שאינו משים השגחתו רק לשכלים שלמעלה ממנו‪ ,‬ולפיכך הוא מורה על‬
‫עמקי המחשבות והחכמות‪ .‬זה הכלל‪ :‬כל מלאכה שתשוב לפעמים לאחור כמו‬
‫הספינות‪ ,‬פעם תלך ופעם תעמוד ופעם תשוב לאחור‪ ,‬וכן התנורים פעם יחם‬
‫ופעם ישוב לאחור ויקר‪,‬‬

‫‪28‬‬

‫וכיוצא באלה‪ ,‬הוא ממונה עליהם‪ .‬ולפי שהוא‬

‫ממונה על ההתמדה‪ ,‬לפיכך כשיגיע עלייתו לא ירד עולמית‪ ,‬שנאמר ] ישעיהו‬
‫יא‪ ,‬ב[ 'ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה'‪ ,‬והוא סוד משיח ה'‪ .‬ולהיות‬
‫הבינה משותפת מכל שכל ואצילות ושש‬

‫‪29‬‬

‫קצוות לפיכך יש בו שני מיני‬

‫פעולות‪ :‬בעת שמתדבק בעליונים הנה חורבן למטה‪ ,‬ובעת שמתדבק בשש‬
‫קצוות מתחדש כל טוב שבעניינים‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫לפיכך כל עלייתם שלישראל‬

‫‪31‬‬

‫אינו‬

‫רק ]כלומר‪ ,‬אלא[ במצוות בהמשיך אליהם כח הבינה‪ .‬ולפיכך נצחונם בלי‬
‫חרב ובלי חנית ובלי כלי מלחמה‪ ,‬כי לא בחרב ולא בחנית יושיע ה' )בינה(‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫‪25‬‬

‫ד ני א ל ב ‪ ,‬כא‪-‬כ ב ) ב שי נוי סדר( ‪.‬‬

‫‪26‬‬

‫כך לפי כ ת ב היד ‪ .‬ו בנ דפ ס ‪ ' :‬ב ידי עו ת ' ‪.‬‬

‫‪27‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪ ' :‬מ ד ב ר ו אינו מ ת קיי ם ' ‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫כך ב כ ת ב היד ‪ ,‬ו בנ דפ ס ‪' :‬וי קר ר ' ‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪' :‬ו' ' ‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫ב כ ת ב היד ‪ ' :‬ה נ ה בע נ יינ י ם נ ת ח ד ש ' ב מק ו ם ' מ ת ח ד ש כ ל טו ב ש ב ע ניי ני ם' ‪.‬‬

‫' הע נ יי ני ם'‬

‫הם‬

‫' ע ני ינ י‬

‫ה גו ף '‬

‫ש נז כ רו‬

‫ב ת חי ל ת‬

‫הק ט ע ‪.‬‬

‫אך‬

‫אולי‬

‫צריך‬

‫ל היו ת ‪:‬‬

‫' ב ת ח ת ו ני ם ' ‪.‬‬
‫‪31‬‬

‫כך ב כ ת ב היד ‪ .‬ו בנ דפ ס ‪ ' :‬ש ל י שר א ל ' ‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫לפי ש מו א ל‪ -‬א יז ‪ ,‬מ ז ‪ .‬ש ם ה ספיר ה ב סו גריי ם מצוי ב מק ור ‪ ,‬כר גי ל ב חי בו ר ז ה ‪.‬‬

‫‪7‬‬
‫ובזמן שמסתלקים מן המצות מסתלק מהם הבינה וירדו עד תכלית הירידה‪.‬‬
‫וזה סוד ] ויקרא כו‪ ,‬ג[ 'אם בחוקותי תלכו'‪ ,‬וסוד כל התוכחות‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫חביבה פדיה מסכמת זאת במלים אלה‪:‬‬
‫ההסכלות בידיעת העליון קשורה ראשית לכל בקישור עם הטבע היהודי ‪-‬‬
‫קישור המוכר לנו עוד למן העולם העתיק אם שהוא נדרש לשבח או לגנאי‬
‫ בתכונתו המהותית של המשיח ושל הנביא‪ .‬יחד עם זאת תנועתו של אדם‬‫כזה היא באיחור‪ ,‬בכובד‪ ,‬הוא נסתר ונעלם‪ ,‬תנועתו קשורה בחורבן ובמות‪.‬‬
‫תנועות אלה קשורות באמת באופן מהותי בטבע המשיחי‪.‬‬
‫הטבע המשיחי הוא טבע מתמהמה‪ ,‬הטבע המשיחי הוא טבע עוברי‬
‫במהותו‪ .‬המשיח הוא בעל אופי מתעבר‪ ,‬הוא בתוך העולם‪ ,‬אך מתוך מצב‬
‫מסוים של נסיגה ופניה גוברת יותר ויותר אלי מעלה‪ .‬קשר חזק‪ ,‬דוגמת‬
‫קשר חבל הטבור‪ ,‬הוא קשר הנביא והמשיח על ידי רוח הקודש אל מקורו‬
‫העליון‪ .‬זהו קשר של יניקה ממש המכתיב את אופי הצפייה בעולם הזה ואת‬
‫הסירוב להיות מעורב בו‪ .‬מהות המעוברת באלהי‪ ,‬מהות הנסוגה מן החומרי‬
‫ זוהי מעלת הטבע המשיחי הנבואי‪ ,‬וזוהי אף מהות האופי ה'שבתי'‪.‬‬‫‪33‬‬

‫‪35 34‬‬

‫ספר יציר ה ‪ ,‬הוצ א ת לוין אפ ש טיין‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש כ " ה ‪ ,‬נ א ע " ב ‪ -‬נ ב ע " א‪ .‬תיק נ ת י‬

‫א ת ה נו ס ח ב מק ו מ ו ת מ סוי מי ם )א ל ה צוינו ב הע ר ו ת ‪ ,‬ל מ ע ט שינויי כ תי ב ז עי רי ם(‬
‫ו ב מקו מו ת א חרי ם ה ער ת י ע ל שי נויי גיר ס ה ‪ ,‬לפי כ ת ב‪ -‬יד ק דו ם שנ כ ת ב ב אי ט לי ה ב מ א ה‬
‫ה אר בע ע ש ר ה ‪ :‬כ "י מו סק ב ה גינצ בו ר ג ‪ ) 5 2 1‬סי מן תצ לו מו ב מ כון ל תצ לו מי כ ת בי יד‬
‫ב בי ת ה ספרי ם ה ל או מי ו האוני ב ר סי ט אי בי רו ש לי ם ‪ :‬ס' ‪ , (1 8 3 3 8‬ד ף ‪ .4 2 - 4 1‬כ מו כן‬
‫הו ספ תי כ מ ה סי מני פי סוק ‪.‬‬
‫‪34‬‬

‫' ש ב ת י' מ ל שון ' ש ב ת ' ‪ .‬פדי ה מ ק ש ר ת בין ' ש ב תי ' ש ל ר ' יו ס ף ל בין יו ם ה ש ב ת‬

‫כפי ש הו א מ תו אר ב עי קר ב ספר ה ת מונ ה ‪.‬‬

‫א כן ב דר ך כ לל קו ש ר ת ה א ס טרו לו גי ה בין‬

‫יו ם ה ש ב ת ל בין כוכ ב ש ב תי ‪ ,‬וק שר ז ה הו א ג ם מקו ר ש מו ש ל ה כוכ ב ‪ ,‬ו ג ם מקו ר ש מו‬
‫ש ל יו ם ה ש ב ת ב ל שונו ת אירופ ה ) כגון ב א נ ג לי ת ‪ S at u rd ay :‬שנ גז ר מ‪ ,S at ur nus -‬ש הו א‬
‫ה א ל ש זו ה ה ע ם כו כ ב ש ב תי( ‪ ,‬אך ר' יוס ף ‪ ,‬ב ר א שי ת ה ק טע ה מצו ט ט‪ ,‬יי ח ס א ת ש ב תי‬
‫דווק א ליו ם ר א שון ‪ .‬וז א ת ב ש ל ה ג ר ס ה ש ל ספר יציר ה ש הי ת ה לפניו ‪ .‬או מ נ ם ב ג ר ס או ת‬
‫א חרו ת ג ם ספר יציר ה מק שר בין ש ב תי ל בין ש ב ת ‪ .‬ור א ה פדי ה ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5‬ע מ '‬
‫‪.1 5 0‬‬
‫‪35‬‬

‫פדי ה ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 5 4 - 1 5 3‬‬

‫‪8‬‬
‫טבעו המתמהמה של המשיח מתואר גם במקורות אחרים‪ .‬פדיה מבטיחה הרחבה‬
‫יתרה של הדיון בכך במאמר שבהכנה‪,‬‬

‫‪36‬‬

‫ובינתיים אסתפק ברמז‪ .‬כך באמת‬

‫מצאנו כבר אצל חז"ל‪' :‬אם יתמהמה' שבדברי הנביא )'אם יתמהמה חכה לו כי‬
‫בא יבא לא יאחר'‪ ,‬חבקוק ב‪ ,‬ג( פורש לעתים לא כתנאי אלא כקביעה‪ .‬המשיח‬
‫אכן עתיד להתמהמה‪ ,‬ואפילו התמהמהות ללא סוף וגבול‪ ,‬בסתירה גמורה לסוף‬
‫הפסוק 'בא יבוא לא יאחר'‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫טבעו זה של המשיח קשור גם לתיאורו כדמות סובלת‪.‬‬

‫ראשיתו של‬

‫תיאור זה יימצא אולי כבר במקרא‪ ,‬אם נפרש על המשיח את דברי הנביא על‬
‫'עבד ה''‪,‬‬

‫‪38‬‬

‫ובוודאי במקורות בתר מקראיים‪ ,‬ששם פירוש כזה מצוי ומפותח‪ .‬כך‬

‫כידוע בתיאורי סבלו של ישו בברית החדשה‪ ,‬ואף בתלמוד‪,‬‬
‫הגאולה‪,‬‬

‫‪40‬‬

‫בספרות ימי הביניים‪,‬‬

‫‪41‬‬

‫ובשבתאות‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫במדרשי‬

‫‪42‬‬

‫עם זאת אבקש להוסיף הסתייגות‪ :‬טבע כזה אינו מיוחס למשיח בכל‬
‫הספרות היהודית‪ .‬הוא אינו נמצא אף במקום הסמכותי ביותר‪ ,‬בהלכות המשיח‬
‫שקבע הרמב"ם בחתימת ספר משנה תורה ‪:‬‬

‫‪36‬‬

‫פדי ה ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬הע ר ה ‪ .2 4‬ש ם ה מ א מר הוא ' מ נ ג ד וע ב רי ם' ‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫ב ב לי ‪ ,‬סנ הד רין צז ע " ב ‪ .‬ע ל כך הר ח ב ת י ב מ א מ רי ' ‪ - De Nat ur a Dei‬ע ל ה מי תו ס‬

‫הי הודי‬

‫ו ג ל גו לו' ‪.‬‬

‫ב תו ך ‪:‬‬

‫מ שו או ת ‪:‬‬

‫מ ח קר י ם‬

‫ב ספרו ת‬

‫הקבלה‬

‫ובמחשבת‬

‫י שר א ל‬

‫מו קד שי ם לז כרו ש ל פרופ' אפרי ם גו ט לי ב ז " ל ‪ ,‬ב ער י כ ת מיכ ל אורון וע מו ס גו לד רייך ‪,‬‬
‫מו סד בי א ליק ואוני בר סי ט ת ת ל א בי ב ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שנ "ד ‪ ,‬ע מ ' ‪ .2 7 8‬ע ל ענ יין ז ה‬
‫ב מ ח ש ב ת הר מ ב " ם ע מד ת י ש ם ב נ ספ ח ‪ ,‬ע מ ' ‪.2 9 7 - 2 9 5‬‬
‫‪38‬‬

‫י שעי הו נ ב ‪ ,‬י ג ‪ -‬נ ג ‪ ,‬י ב ‪.‬‬

‫‪39‬‬

‫ב ב לי ‪ ,‬סנ ה דר ין צ ח ע " ב ‪.‬‬

‫‪40‬‬

‫כ גון ב ספר ז רו ב ב ל ‪ .‬ב תוך ‪ :‬מ דר שי ג או ל ה בע רי כ ת י הוד ה א בן ש מו א ל ‪ ,‬מו סד‬

‫בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שי "ד ‪ ,‬ע מ ' ‪.7 3 - 7 2‬‬
‫‪41‬‬

‫כ גון בפירו ש הר מ ב "ן לפר ש ת ' ה נ ה י ש כי ל ע ב די ' ‪ .‬ב תו ך ‪ :‬כ ת בי ר בינו מ ש ה בן‬

‫נ ח מ ן ‪ ,‬בע רי כ ת חיי ם דו ב ש עוו ל‪ ,‬ח "א ‪ ,‬מו סד ה ר ב קוק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש כ " ג ‪ ,‬ע מ ' ש כ" א‪-‬‬
‫ש כ "ו ‪.‬‬
‫‪42‬‬

‫ב כך ע סק א בר ה ם אלקיי ם ב ה רצ א תו ב כ נ ס לציון מ א ה ש נ ה ל הו לד תו ש ל גר ש ם‬

‫ש לו ם ) הוא ה כ נ ס ש שי מ ש י סוד ל כרך ש בו מ תפר ס ם מ א מ רנ ו ז ה( ‪.‬‬

‫‪9‬‬
‫המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה הממשלה‬

‫‪43‬‬

‫הראשונה‪ ,‬ובונה מקדש‪ ,‬ומקבץ נדחי ישראל‪ .‬וחוזרין כל המשפטים בימיו‬
‫כשהיו מקודם‪ .‬מקריבין קרבנות‪ ,‬ועושין שמטין ויובלות ככל מצותה‬
‫האמורה בתורה‪.‬‬

‫]‪ [...‬ואם יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק‬

‫במצוות כדוד אביו כפי תורה שבכתב ותורה שבעל פה‪ ,‬ויכוף כל ישראל‬
‫לילך בה ולחזק בדקה‪ ,‬וילחם מלחמות ה'‪ ,‬הרי זה בחזקת שהוא משיח‪ .‬אם‬
‫עשה והצליח ונצח כל האומות שסביביו‪ ,‬ובנה מקדש במקומו‪ ,‬וקבץ נדחי‬
‫ישראל‪ ,‬הרי זה משיח בודאי‪ .‬ואם לא הצליח עד כה‪ ,‬או נהרג‪ ,‬בידוע‬
‫שאינו זה שהבטיחה תורה עליו‪ ,‬והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים‬
‫והכשרים שמתו‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫כאן איננו מוצאים מאומה מן הטבע העוברי‪ ,‬המתמהמה או המתייסר‪ .‬המשיח‬
‫כאן רחוק מכובד‪ ,‬מחרטה‪ ,‬מחורבן ומסרוב להיות מעורב בעולם הזה‪ .‬ההפך‬
‫הוא הנכון‪ :‬המשיח הרמב"מי הוא רב עיסוקים ופעלים‪ ,‬ויומרתו המשיחית‬
‫מוכחת במונחים של הצלחה בעולם‪ ,‬הצלחה מדינית ודתית‪.‬‬
‫לפיכך מציע אני לחלק את המחשבה היהודית המשיחית לשני סוגים‪ :‬מחד‬
‫משיחיות פונקציונלית‪ ,‬ומאידך משיחיות כתכלית לעצמה‪ .‬יש מקורות שעניינם‬
‫בתוצאות הארציות של ביאת המשיח‪ ,‬ואחרים מתעניינים בעיקר בדמותו של‬
‫המשיח כשהוא לעצמו‪ .‬אצלם ה'משיחיות' פירושה 'כריסטולוגיה'‪ ,‬לא ידיעת‬
‫ביצועי המשיח ותהליך הגאולה אלא הבנת מהותו ודמותו של המשיח ומה שיקרה‬
‫לו עצמו בעת ביאתו )זה אכן עניינם של טקסטים מרכזיים(‪.‬‬

‫‪45‬‬

‫אני מציע חלוקה‬

‫‪43‬‬

‫נו ס ח רו ב הדפו סי ם ‪ ' :‬ל מ מ ש ל ה ' ‪.‬‬

‫‪44‬‬

‫מ ש ה בן מי מון ‪ ,‬מ שנ ה תור ה ‪ ,‬ספר שופ טי ם ‪ ' ,‬ה ל כו ת מ ל כי ם ו מ ל ח מו ת ' פר ק י א‪.‬‬

‫לפי נו ס ח מ הדו ר ת יוס ף ק אפ ח ע ל פי כ ת בי יד תי מן ‪ ,‬הוצ א ת מ כון מ שנ ת הר מ ב " ם ‪,‬‬
‫ק רי ת אונו‪ ,‬כרך כ ג‪ ,‬ת ש נ "ו ‪ ,‬ע מ ' שנ‪ -‬שנ ג ‪.‬‬
‫‪45‬‬

‫בין ה ש אר ‪ ,‬ז ה עי קר ענ יינו ש ל ה מ א מר ה מ שי חי ה מו ב ה ק ביו תר ש ב ספר ה זו הר ‪,‬‬

‫ה מ כונ ה ' מ א מ ר קן ציפור ' ) זו ה ר ח " ב ז ע " א ‪ -‬י ע " א( ‪ ,‬ו בווד אי ב ק ב ל ת ה אר "י ש הפ כ ה‬
‫מ א מר זו הר ז ה ל מע ין ביו ג רפי ה רו חנ י ת ש ל ר ' יצ חק לורי א‪ .‬ע ל כך ר א ה ב מ א מר י‬
‫' " תר ין אור זי לין ד איי ל ת א "‪ :‬דר ש תו ה סודי ת ש ל ה אר "י לפני מי ת תו' ‪ ,‬ב תו ך ‪ :‬ק ב ל ת‬
‫ה אר "י ‪ ,‬ב ער י כ ת ר ח ל א לי אור וי הוד ה לי ב ס ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שנ " ב )= מ ח קר י ירו ש לי ם‬

‫‪10‬‬
‫זו בנוסף על חלוקתו המפורסמת של גרשם שלום‪ ,‬שחילק בין משיחיות ניסית‬
‫ואפוקליפטית לבין משיחיות טבעית ושכלתנית‪ ,‬ובדברי הרמב"ם דלעיל )בצירוף‬
‫הקטעים שלא צוטטו כאן‪ ,‬שלפיהם המשיח אינו עתיד לחולל נסים( מצא נציג‬
‫מובהק לזו האחרונה‪.‬‬

‫‪46‬‬

‫אך באשר לדברי ר' יוסף‪ ,‬בכל זאת קשה להימנע מן השאלה‪ ,‬איך ייתכן‬
‫משיח שממונה דווקא על חורבן ושבגללו היהודים מצויים דווקא 'בצרה בזה‬
‫העולם'? האם לכך אנו מתכוונים בציפייתנו הכל כך ארוכה לביאת המשיח?!‬
‫אומנם בשורות האחרונות של הקטע ריכך ר' יוסף את דבריו‪ ,‬ואיפשר גם‬
‫'עלייה' ו'ניצחון' באמצעות משיח זה‪ ,‬ניצחון שיושג אומנם לא באמצעים‬
‫פוליטיים וצבאיים )'בלי כלי מלחמה'(‪ ,‬אלא רק בדבקות בבינה באמצעות קיום‬
‫המצוות‪ .‬אבל בתיאור ימי ההצלחה חוסך הוא במלים ומסתפק בהפניה לפסוקים‬
‫של פרשת 'בחוקותי'‪.‬‬

‫בחיוניות רבה הרבה יותר מתאר ר' יוסף דווקא את‬

‫השפעתו השלילית של המשיח על מצב ישראל בעולם‪ ,‬חיוניות שנראית כאילו‬
‫היא שופעת ומגיעה אל מלותיו מן המקורות הראשוניים שזיווגו את ישראל עם‬
‫הכוכב שבתי‪ ,‬קישור הרווח כידוע בספרות הפגנית של שלהי העת העתיקה‪,‬‬
‫ששם הוא מתואר בלהט אנטישמי‪.‬‬

‫‪47‬‬

‫אגב‪ ,‬מקובל מפורסם בן המאה השש‪-‬עשרה‪ ,‬ר' שלמה אלקבץ‪ ,‬מצא דרך‬
‫מעניינת לרכך את הרעיון הקשה‪ .‬זה לדעתו ההסבר לכך שבאילן היוחסים של‬
‫המשיח נתערבו גם נשים נוכריות‪ ,‬כתמר אשת יהודה וכרות המואביה‪ :‬אילמלא‬
‫ב מ ח ש ב ת י שר א ל י(‪ ,‬ע מ ' ‪.1 2 4 - 1 2 3‬‬
‫‪46‬‬

‫גר ש ם ש לו ם ‪ ' ,‬ל ה ב נ ת הרע יון ה מ שי חי בי שר א ל ' ‪ .‬ב ספרו ד בר י ם ב גו ‪ ,‬הוצ א ת ע ם‬

‫עו בד ‪ ,‬ת ל‪ -‬א בי ב ת ש ל "ו ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 9 0 - 1 5 5‬‬
‫‪47‬‬

‫כך ל מ ש ל בד בר יו ה מפור ס מי ם ש ל טקי טו ס ‪ .Ta c i t u s , Hi s t or i a e V :‬הד בר י ם‬

‫פור ס מו ע ם תר גו ם אנ ג לי ודיון מפור ט אצל ש טרן ‪M e na h e m S t er n, Gr ee k and L at i n :‬‬
‫‪a nd‬‬

‫‪of S ci en c e‬‬

‫‪Ac ad e m y‬‬

‫‪Is r ae l‬‬

‫‪The‬‬

‫‪.Hum an i t i e s , J erus al e m 1980 , pp. 17- 63‬‬

‫‪II,‬‬

‫‪vol‬‬

‫‪Ju da i s m ,‬‬

‫‪and‬‬

‫‪J ew s‬‬

‫‪on‬‬

‫‪A ut hor s‬‬

‫תר גו ם ע ב רי ודיון ב ח לק ה עיק רי ש ל טק ס ט‬

‫ז ה יי מצא אצ ל לוי‪ :‬יו חנן לוי‪ ,‬עו ל מו ת נפ ג שי ם ‪ ,‬מו סד בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש " ך ‪ ,‬ע מ '‬
‫‪ .1 9 6 - 1 1 5‬ור א ה ‪ :‬פדי ה )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ , (5‬ע מ ' ‪ 1 5 3‬ה ער ה ‪ ;2 3‬איד ל ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪, (2‬‬
‫ע מ ' ‪.1 6 5‬‬

‫‪11‬‬
‫אלה היה כל מוצאו של המשיח טבוע בגורלו האומלל של מזל שבתי‪ ,‬מזלו של‬
‫זרע אברהם אבינו‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫אך ר' יוסף עצמו אינו מעניק הנחה שכזאת‪ .‬אצלו אולי תיפתר הקושיה‬
‫באופן חלקי אם נכיר בכך שהמשיח שהוא מתאר אינו בעיקרו דמות אחת‬
‫מסוימת‪ ,‬שיש לצפות לה בשלב מוגדר של ההיסטוריה‪ ,‬אלא סמל של מהות העם‬
‫היהודי‪ ,‬הקיים באופן מיתי בכוכב שבתי ובספירות חכמה ובינה‪ ,‬ומתגשם בעם‬
‫שוב ושוב בצורות שונות‪ ,‬שכן‪ ,‬בלשונה של פדיה‪' ,‬המיתוס הוא לא אחר מאשר‬
‫סיפור המבקש לשוב ולהתהוות' ‪.‬‬

‫‪49‬‬

‫המשיח של ר' יוסף יותר משהוא משיח של‬

‫זמן ההצלחה הארצית‪ ,‬הוא משיח של התקופה המוכרת יותר למחבר הקטע‪,‬‬
‫תקופת הגלות‪ .‬האידיאל שמסמל משיח זה הפוך הוא ממה שמקובל לייחס‬
‫למשיחיות היהודית‪ .‬כאן מדובר בעליונות רוחנית המתבטאת דווקא בשפלות‬
‫ארצית‪ .‬מסתמא בזמן הגלות אפשר למצוא נחמה וגאווה דווקא במשיחיות‬
‫שכזאת‪.‬‬

‫שבתי צבי כשבתי של ר' יוסף‬
‫ובכל זאת‪ ,‬זו איננה כל האמת‪ .‬המשיחיות האישית וההיסטורית נעוצה עמוק‬
‫בתודעה היהודית ואינה חדלה ממנה‪ ,‬והיא פשט התפיסה המשיחית‪.‬‬

‫בצדה‬

‫מתקיימת אומנם גם תפיסה אחרת‪ ,‬שמוציאה יסוד זה מפשוטו‪ ,‬אך חיוניותו של‬
‫הפשט שבה ונעורה מפעם לפעם גם אצל בעלי ההשקפות הרוחניות יותר )אינני‬
‫מאמץ אומנם את ניסוחו החד של גרשם שלום שסבר שאין ביהדות משיחיות‬
‫בלא היסוד ההיסטורי‪-‬פוליטי‪,‬‬
‫‪48‬‬

‫‪50‬‬

‫אבל בכל זאת יש לקבל משהו מדעה זו(‪ .‬כך‬

‫ר ' ש ל מ ה א לק ב ץ ‪ ,‬שר ש י שי ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש נ " ב ‪ ,‬ד ‪ ,‬י ט‪ ,‬ע מ ' ר ס " ה ‪ .‬ד בר י ם אל ה‬

‫ל א נד פ סו ב מ הד ורו ת קוד מו ת ש ל ה ספר ‪ ,‬אך נ מצ או כ תו בי ם ב כ ת ב יד ה מ ח בר ) לפי‬
‫זי הוי ה מ הד יר ש ל הוצא ת ירו ש לי ם ת שנ " ב ( ב שו לי א חד העו תק י ם ש ל ה דפו ס ה ר א שון‬
‫ש ל ה ספר )קונ ס טנ טינ ה ש כ" א( ‪ ,‬הנ מצ א ב ספ רי ת ש כ טר ב ניו‪ -‬יורק ‪ .‬פרופ ' בר כ ה ז ק‬
‫הי א ש ה ס ב ה א ת ת שו מ ת ל בי לק ט ע ז ה ‪.‬‬
‫‪49‬‬

‫ר א ה ‪ :‬פדי ה ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 6 1‬‬

‫‪50‬‬

‫כך ק ב ע ש לו ם ב אופן חד מ ש מע י ‪ .‬ש לו ם ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (4 6‬ע מ ' ‪.1 5 5‬‬

‫על‬

‫ד בר יו א ל ה ח ל ק תי ב מ א מ רי ' ה מ ש י חיו ת ה ש ב ת אי ת ' ‪ ,‬ב ספרי סוד ה א מונ ה ה ש ב ת אי ת ‪,‬‬

‫‪12‬‬
‫אומנם קרה גם למשיח המיתי של ר' יוסף‪ .‬גם אם ר' יוסף עצמו לא התכוון‬
‫לכך‪ ,‬למיתוס שסיפר היו חיים משלו‪ ,‬וכשלוש מאות וחמישים שנה מאוחר יותר‬
‫המיתוס 'לבש בשר' בדמות שבתי צבי‪ ,‬אם לנקוט בפרפרזה על דברי האוונגליון‬
‫) יוחנן א‪ ,‬יד( על הלוגוס שלבש בשר‪ ,‬והפך להיותו איש ומשיח‪ ,‬ישו הנוצרי‪.‬‬
‫שבתי צבי אכן עונה להפליא על‬

‫כפל הפנים של דמות המשיח של ר'‬

‫יוסף )אני מבקש להתייחס לדמותו של שבתי צבי בכללה‪ ,‬ולהימנע מן ההבחנות‬
‫הקשות בין האישיות ההיסטורית לבין מה שייחסו לו חסידיו‪ ,‬וכן בין תכונותיו‬
‫העצמיות הגנטיות לבין מה שסיגל לעצמו‪ ,‬במודע או שלא במודע‪ ,‬בהשפעת‬
‫הקטע של ר' יוסף(‪ .‬דמותו של שבתי כאילו קמה לחיים מתוך תיאורו של ר'‬
‫יוסף‪ .‬זה משיח ששמו שבתי‪ ,‬השרוי בחוליים ובמרה שחורה‪ ,‬ובמקום גאולה‬
‫זורע הוא דווקא חורבן וסבל על עצמו ועל סביבותיו‪ ,‬ואף גורם בכוונת מכוון‬
‫משבר עמוק בעם ישראל‪ .‬זו דמות שמשפיעה עמוקות על מהלך ההיסטוריה‪ ,‬אף‬
‫שמעייניה נתונים דווקא לשלילת העולם הזה‪ ,‬להתכנסות פנימה והסתכלות כלפי‬
‫מעלה ‪ -‬כלפי האל העליון והאישי שהוא ביסודו בלתי נגיש לכל אדם אחר‪.‬‬

‫‪51‬‬

‫זו‬

‫דמותו של אדם בלתי החלטי‪ ,‬נוטה להתמהמה‪ ,‬ואף 'סר לאחור מדברו ואינו‬
‫מקיים'‪ ,‬לפי ניסוחו של ר' יוסף‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬בעוד שבתי צבי מייצג בעיני חסידיו את החכמה העמוקה והנסתרת‪,‬‬
‫כלפי חוץ אינו אלא שוטה מוחלט )כפי שהוא עצמו כינה את עצמו(‬

‫‪52‬‬

‫שמעשיו‬

‫תמוהים ואי‪-‬רציונאליים‪ .‬לשם הבנת יסודה של סתירה אחרונה זו‪ ,‬שעוד נחזור‬
‫מו סד בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שנ " ה ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 9 - 9‬‬
‫‪51‬‬

‫ע ל כל ז א ת כ ת ב תי ב מ א מ רי 'י ח סו ש ל ש ב תי צ בי ל ה מ ר ת ד תו ' ‪ ,‬ב ספ רי ‪ ,‬ש ם ‪,‬‬

‫ע מ ' ‪.3 4 - 2 0‬‬
‫‪52‬‬

‫ר א ה ה מקו רו ת ש הו ב או ונידונו בי די ש לו ם ‪ :‬גר ש ם ש לו ם ‪ ,‬ש ב תי צ בי ו ה ת נו ע ה‬

‫ה ש ב ת אי ת בי מי חייו ‪ ,‬ע ם עו ב ד ‪ ,‬ת ל‪ -‬א בי ב ת שי "ז ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 1 0‬‬

‫ג ם אנו כי ד נ ת י ב כך‬

‫ו ה שווי תי ז א ת ל תוד ע ת יעק ב פר אנ ק ור ' נ ח מ ן מ ב ר ס ל ב ‪ ,‬ב מ א מר י ' ה ת יק ון ה כ ל לי ש ל‬
‫ר ' נ ח מן מ בר ס ל ב וי ח סו ל ש ב ת או ת' ‪ ,‬ב ספרי ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪ .2 5 2‬כן ד נ ת י ב כך ו ה שווי תי‬
‫ז א ת ל כסי לו תו ה מפו ר ס מ ת ש ל ר ' וול ף איי ב שיץ ב מ א מר י ' חי ב ור ב ל שון ה זו ה ר לר '‬
‫וול ף בן ר ' י הונ תן איי ב שיץ ע ל ח בור תו וע ל סוד ה ג או ל ה ' ‪ ,‬ב ספ רי ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪.9 4 - 9 1‬‬
‫ור א ה עו ד ב מ א מ רו ש ל א בר ה ם א לקיי ם ה מ תפ ר ס ם ב כרך ז ה ‪.‬‬

‫‪13‬‬
‫אליה בהמשך‪ ,‬הסתמכו השבתאים גם על מקום אחר באותו מקור קבלי עתיק‪,‬‬
‫פירוש ספר‪-‬יצירה לר' יוסף‪ ,‬ששם מכונה ספירת חכמה בכינוי 'גולם' )כי 'גלם‬
‫בגימטריה חכמה'(‪,‬‬
‫העזתי‪,‬‬

‫‪54‬‬

‫‪53‬‬

‫מכאן הכינוי 'גולם' כסמל לשבתי צבי‪ ,‬המצוי אצל נתן‬

‫ובשירי בני כת הדונמה‪.‬‬

‫‪55‬‬

‫אומנם בקטע שלנו מצאו השבתאים שמעלת‬

‫שבתי צבי גבוהה אף יותר מן החכמה‪ .‬חכמה‪ ,‬כידוע‪ ,‬היא הספירה הקבלית‬
‫השניה‪ ,‬אך שבתי צבי הוא כוחה של הספירה הראשונה‪ ,‬הנקראת 'כתר עליון'‪,‬‬
‫שכן הביטוי 'כח כתר עליון' המצוי בראשית הקטע המצוטט לעיל עולה‬
‫בגימטריה כמניין השם שבתי צבי‪.‬‬

‫‪56‬‬

‫כוכב שבתי‪ ,‬המשיח המתואר בקטע המצוטט מאת ר' יוסף‪ ,‬מצוי בשפל‬
‫המדרגה גם בבחינות אחרות‪ ,‬וגם אלה התגשמו בשבתאות‪ .‬זיקת שבתי ל'שוחות‬
‫וקברי מתים' ול'חכמת הכשפים' מתאימה היטב לשבתי צבי שנמשך לבתי קברות‬
‫ולמעשי כשפים‪ ,‬לפחות לפי עדויות מתנגדיו‪.‬‬

‫‪57‬‬

‫גם דברי ר' יוסף על 'טינוף‬

‫וירידה ממעלת הכבוד' מתאימים לרוחו של שבתי צבי‪ ,‬ולמצבה בעת 'החשכה'‬
‫שפקדה אותו מפעם לפעם‬

‫‪58‬‬

‫בצד גינוני הכבוד והמלכות שנהג בעתות 'ההארה'‪.‬‬

‫קו זה עוד התחזק בשבתאות אחרי ההמרה‪ ,‬והגיע לשיאו אצל הפרנקיסטים‪,‬‬
‫‪53‬‬

‫ב ר א שי ת הפירו ש ל מ ש נ ה הר א שו נ ה ש ל ספר יציר ה ) לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ , (3 3‬ד ף י ג‬

‫ע"א‪.‬‬
‫‪54‬‬

‫כך ל מ ש ל ב ספרו ר ז א ד מ ל כ א מ שי ח א ‪ ,‬ב ק ט ע שפר ס מ ת י מ כ ת ב ‪ -‬יד ב מ א מ רי‬

‫) לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ ,(5 1‬ע מ ' ‪ .3 3‬ורא ה עוד ב' ד רו ש ה ת ני ני ם' ש לו‪ ,‬ב תו ך ‪ :‬ב עק ב ו ת מ שי ח ‪,‬‬
‫ב ער י כ ת גר ש ם ש לו ם ‪ ,‬הוצ א ת ת ר שי ש ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש "ד ‪ ,‬ע מ ' יז ‪.‬‬

‫ור א ה מ א מ רי ' ג ל ם‬

‫ב גי מ ט רי ה ח כ מ ה' ‪ ,‬ק רי ת ספר סד ) ת ש "נ ‪ -‬ת ש נ " א( ‪ ,‬ע מ ' ‪ 1 3 1 9‬ה ער ה ‪.5 2‬‬

‫ע ל שי מו ש‬

‫א חר שע ש ה נ תן בז י הוי ה ח כ מ ה ע ם ש ב ת י צ בי נע מ וד ל ה לן‪ ,‬א חרי ה ער ה ‪.8 7‬‬
‫‪55‬‬

‫ספר שירו ת ו ת ש ב חו ת ש ל ה ש ב ת אי ם ‪ ,‬מ הדו ר ת מ ש ה אטיא ש ו גר ש ם ש לו ם‬

‫ויצ חק בן צ בי‪ ,‬ד בי ר ‪ ,‬ת ל‪ -‬א בי ב ת ש " ח ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 0 5 ,9 3 ,8 8 ,7 2‬‬
‫‪56‬‬

‫כך ל מ ש ל בק טע מ ספר רז א ד מ ל כ א מ שי ח א ה מצו ט ט ש ם )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪.(5 4‬‬

‫‪57‬‬

‫ז ה ל שון ר ' יעק ב ש שפור ט ש ‪' :‬ו בר או תו ז ה ה לך ] ש ב תי צ בי[ לעיר ה קוד ש ‪ ,‬ו ש ם‬

‫הי ה מ ת ע ס ק ב ש מ ו ת הקו ד ש ו ש מו ת ה טו מ א ה ‪ ,‬ונ ע ש ה ח סיד נק פי ]לפי סוט ה כ ב ‪ ,‬ע " ב[‬
‫ו ב בי ת הק בר ו ת ו ב נצורי ם ילין' ‪ .‬יעק ב ש שפור ט ש ‪ ,‬ציצ ת נו ב ל צ בי ‪ ,‬מ הדו ר ת י ש עי הו‬
‫ת ש בי ‪ ,‬מו סד בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שי "ד ‪ ,‬ע מ ' ‪.4‬‬
‫‪58‬‬

‫דו ג מ א מו ב ה ק ת ל כך תי מצ א בפ ת ק ה שכ ת ב ע ם ה מ ר ת ו ‪ ,‬ש ה מ לי ם 'ד ך אני'‬

‫מ ש מ שו ת ב ה ב כפ ל מ ש מ עו ת ‪ .‬ר א ה ‪ :‬ש לו ם )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 2‬ע מ ' ‪.5 7 9‬‬

‫‪14‬‬
‫שגרסו ב ספר הזוהר 'כי דוקא בדוכתא בישא מכולא תמן תמצאו פורקנא'‬
‫)תרגום‪' :‬דווקא במקום הרע ביותר שם תמצאו את הגאולה'‪ .‬נוסח זה נראה‬
‫כשיבוש מכוון של מאמר המצוי ב זוהר (‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫חכמי השבתאים דרשו על שבתי צבי לא רק את תיאורי שבתי של ר'‬
‫יוסף‪ ,‬שהשפלות שבהם דיאלקטית היא כבר במקורם‪ ,‬וכבר במקור נוגעים הם‬
‫בדמות המשיח‪ ,‬אלא גם תיאורים אחרים‪ ,‬שבהם לכוכב שבתי מיוחס טבע שלילי‬
‫בתכלית‪ .‬כמה תיאורים כאלה מצויים בחלקי רעיא מהימנא ותיקוני זוהר‬
‫השייכים לספרות הזוהרית‪ .‬אין לתמוה על כך שמתנגדי השבתאות קפצו כמוצאי‬
‫שלל רב על אחד הקטעים מ רעיא מהימנא ) זוהר ח"ג רפב ע"א(‪ ,‬המקשר את‬
‫שבתי עם 'שפחה רעה'‪' ,‬לילית'‪' ,‬קבורה'‪ ,‬צואה'‪' ,‬אשפה מטונפת' וכיוצא בכך‪.‬‬
‫‪59‬‬

‫‪60‬‬

‫מ שפ ט ז ה מו ב א ב ש ם ה זו הר הן ב ספ ר ד בר י ה אדון ש ל יע ק ב פר א נק ו הן‬

‫ב אי גרו ת ה אדו מו ת ש ש ל חו הפרנ ק י ס טי ם לק הי לו ת י שר א ל ב ש נ ת ת ק " ס ‪ .‬ר א ה גר ש ם‬
‫ש לו ם ‪ ' ,‬מצו ה ה ב א ה ב ע ב יר ה ' ‪ ,‬ב ספרו מ חק רי ם ו מקו רו ת ל תו לדו ת ה ש ב ת או ת ו ג ל גו לי ה ‪,‬‬
‫מו סד בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש ל "ד ‪ ,‬ע מ ' ‪ 6 4‬ו הע ר ה ‪.1 2 9‬‬

‫ש לו ם כו ת ב ש ם ‪ ' :‬אין מ א מ ר‬

‫כז ה בז ו ה ר ‪ ,‬ע ד כ מ ה ש א ני יוד ע ‪ ,‬א ב ל הוציא א ת הר עיון מד בר י ה זו הר ע ל יצי א ת‬
‫מצ רי ם ‪ ,‬ש הי א ה ג או ל ה הר א שו נ ה ' ‪ .‬אך לד ע ת י מ קור ה מ שפ ט ב זו ה ר חד ש ‪ ,‬פר ש ת כי‬
‫ת בו א ‪ ,‬ס טור א ‪ ' :‬א מר לי ה ר ' ש מע ון ‪ :‬ב אן א תר א ת ג לייא פורק נ א די ש ר א ל ב ה ני‬
‫ק ל לו ת? א מר ]א לי הו ה נ ב י א[ ‪ :‬א ש ג ח ודייק דו כ ת א בי ש א מ כ ל הו ‪ ,‬ת מן הוי ' ‪ .‬ה ש א ל ה‬
‫ב מק ור ה נ ס ב ה ל א ע ל מ קו ם ג או גרפי וז מן הי ס טורי א לא ע ל פר ש ת הק ל לו ת ש ב ספ ר‬
‫ד בר י ם פרק י ח‪ ,‬ב איז ה פסוק אפ שר ל מצו א ש ם א ת ה ג או ל ה ‪ .‬ה ת שו ב ה ‪ ,‬א ג ב ‪ ,‬הי א פסוק‬
‫סו‪' :‬ו היו חייך ת לו אי ם לך מנ גד ופ חד ת לי ל ה ויו מ ם ול א ת א מין ב חייך ' ‪ .‬פ ש ר הד בר ש ם‬
‫ק ש ה ל ה ב נ ה ‪ ,‬אך דו מ ה ש מ כ ל ל הד בר י ם עו ל ה ה טע נ ה שדווק א חוסר ידיע ת ה ז מ ן‬
‫ה מיוע ד ל ג או ל ה מ ב טי ח א ת ה ג או ל ה עצ מ ה ‪ .‬וא כן ע ל ק ט ע ז ה מצ א נו ג ם ד ר ש ה דו מ ה‬
‫ו מ ענ יינ ת מ אוד ש ל נ ת ן ה עז ת י )ר א ה מ איר בנ י הו ‪ ,‬ה ת נו ע ה ה ש ב ת אי ת ביוון ‪ ,‬מ כון בן‬
‫צ בי ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש ל " א‪ -‬ת ש ל " ח ) = ספר יוון ד = ספונו ת יד ‪ ,‬ע מ ' ס ג( ‪ .‬כל הק ט ע‬
‫ה נד פ ס ב זו הר חד ש פר ש ת ' כי‪ -‬ת בו א' ש בו נ כ ל ל מ א מר זו ה ר ז ה ‪ ,‬אינ נו ב ס גנ ון רו ב‬
‫ה זו ה ר ‪ ,‬ודו מ ה ש מוצ או מן הפריפרי ה ש ל ה חו ג הזו הרי ‪ .‬הו א נ מ צ א ג ם ב סו ף ספר ל בנ ת‬
‫ה ספיר ‪ ,‬ה מיו ח ס לר ' דוד בן י הוד ה ה ח סיד ‪ ,‬ו מ ח ב רו ה א מי תי הוא ר ' יו ס ף אנ ג לי ט‪,‬‬
‫ירו ש לי ם תר ע " ג ד ף ק‪ -‬ק א )ו ה שו ה ש ם ג טור א( ‪ ,‬ו ס בורנ י ש ש ם מקו רו ‪ ,‬ו מ ש ם הו ע ת ק‬
‫ל זו ה ר חד ש ‪.‬‬
‫‪60‬‬

‫ה ק טע מצו ט ט ב ה ר ח ב ה ע "י ר ' יעק ב ש שפור ט ש )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ , (5 7‬ע מ ' ‪.1 8 1‬‬

‫ג ם ר ' יעק ב ע מד ין ע ש ה שי מו ש אנ טי ש ב ת אי מרו ב ה ב ק ט ע ז ה ו ב כינויי ם ה כ לו לי ם בו ‪.‬‬
‫ר א ה ב מ א מ רי ' מ ש י חיו תו ש ל ר' יע ק ב ע מד ין וי ח סו ל ש ב ת או ת' ‪ ,‬ב ספרי ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה‬

‫‪15‬‬
‫אך למרבה הפלא גם נתן העזתי ציטט קטע זה כדי להצדיק את המרתו של שבתי‬
‫צבי‪,‬‬

‫‪61‬‬

‫ואף טרח להוסיף ולדרוש גימטריאות כגון 'צואה' = 'צבי'‪.‬‬

‫‪62‬‬

‫וכך כנראה‬

‫גם שבתי צבי עצמו‪ .‬אולי הוא עצמו היה זה שהדגיש בקו‪ ,‬בעותק הזוהר שהיה‬
‫ברשותו‪ ,‬את המלה 'שבתי' המופיעה בשניים מן הקטעים הללו השייכים ל תיקוני‬
‫זוהר‪ .‬בקטעים אלה מקושר‬

‫'שבתי' עם הצבע השחור‪ ,‬עם 'שפל ראש'‪' ,‬בית‬

‫הסוהר'‪ ,‬גלות‪ ,‬רעב‪ ,‬עניות‪ ,‬טחול‪ ,‬נחש‪ ,‬סוס‪ ,‬יצר הרע ואשה רעה‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫דרך אגב‪ .‬חירופי רעיא מהימנא מכוונים במקורם גם כלפי ישו ומוחמד‪,‬‬
‫ובמקור הם אף נזכרים שם בשמותיהם‪ ,‬ואלה הושמטו ב זוהר הנדפס מחמת‬
‫הצנזורה‪.‬‬

‫‪64‬‬

‫נתן העזתי ידע וציין זאת שם‪ ,‬שכן הדבר התאים לצרכיו‪ ,‬כששבתי‬

‫צבי עבר לדת מוחמד‪ .‬ואולי גם דמות המשיח השפל של ר' יוסף עוצבה במידת‬
‫‪ ,(5 0‬ע מ ' ‪ ,2 0 3 - 2 0 0‬ועוד ‪.‬‬

‫ש ם נ א מר ל מ ש ל ש' א שפ ה ' עו ל ה ב גי מ טרי ה שפ "ו ‪ ,‬היא‬

‫ש נ ת הו לד תו ש ל ש ב תי צ בי ‪.‬‬
‫‪61‬‬

‫ר א ה ‪ ' :‬אי גר ת נ ת ן הע ז תי ע ל ש ב תי צ בי ו ה מר תו ' ‪ ,‬ב תוך ‪ :‬ש לו ם ‪ ,‬מ ח קר י ם‬

‫ו מ קורו ת ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(5 9‬ע מ ' ‪.2 4 2‬‬
‫‪62‬‬

‫ר א ה ב מ א מר י ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (6 0‬ע מ ' ‪ 4 0 1‬ה ער ה ‪.6 0‬‬

‫‪63‬‬

‫ר א ה ‪ :‬א ב ר ה ם אלקיי ם ‪ ' ,‬הז ו ה ר הק דו ש ש ל ש ב תי צ בי' ‪ ,‬ק ב ל ה ג ) ת שנ " ח( ‪ ,‬ע מ '‬

‫‪ ) 3 6 5 - 3 6 1‬ש ם הפ רק ‪ ' :‬ש ב תי צ בי וכוכ ב ש ב תי '( ‪.‬‬

‫ה מ דו ב ר ב א ח ד מ כ ת בי היד‬

‫ה ע ת יקי ם ביו ת ר ש ל ה זו ה ר ש ה גיעו לידינו ‪ ,‬ש לפי עדו תו ש ל א חד מ ב ע ל יו ‪ ,‬נ תן ב כר בן‬
‫י הוד ה נ ח ‪ ,‬הוא קי ב לו מידי א ב ר ה ם מי כא ל ק רדו זו ‪ ,‬ש ה עיד שקוד ם לכן הי ה שייך‬
‫ל ש ב תי צ בי‪.‬‬

‫אלקיי ם מ גיע ש ם ל מ ס קנ ה ש אין לפקפק בע דו תו ש ל קר דוז ו ‪ ,‬אך איננו‬

‫דן ב אפ ש רו ת ש כ ל עדו תו ש ל ק רדו זו אולי הו מצ א ה ע ל ידי או תו נ ת ן נ ח ‪ ,‬ש הי ה ש ב ת אי ‪,‬‬
‫ורצ ה ל ה ג די ל א ת ע רך ה ספר ש בר שו ת ו ‪ .‬ו ג ם א ם ספר ז ה הי ה ב ר שו תו ש ל ש ב תי צ בי ‪,‬‬
‫אין ר אי ה ל כך ש ה סי מון ת ח ת ה ש ם ' ש ב ת י' יצ א מ ת ח ת ידו‪ ,‬ו אכן אלקיי ם מפ קפק ב כך‬
‫) א ג ב ‪ ,‬ג ם כו ת ב כ ת ב היד ש מו ש ב תי ‪ ,‬הו א ש ב תי ב ל ב ו ה מפור ס ם מ קנ ד י ה( ‪ .‬כפי ש כו ת ב‬
‫א לקיי ם ‪ ,‬הק ט עי ם הני דוני ם נ מ צ אי ם ב עו ת ק ז ה ב תיק ון סט ‪ ,‬ו ב דפו ס תי קוני זו הר ‪,‬‬
‫ב נו ס ח א חר ‪ ,‬ב תי קון ע ) מ הדו ר ת מו סד ה ר ב קוק ‪ ,‬ק כד ע " א‪-‬ע " ב ; ק לד ע " א( ‪.‬‬
‫‪64‬‬

‫ה נו ס ח ה מקו רי נ מ צ א ב ה ג הו ת ה לורי אניו ת ד רך א מ ת ש נד פ סו לע תי ם ב שו לי‬

‫ה זו ה ר ‪ .‬או מנ ם ה ג ה ה זו נ ש מ ט ה ג ם היא ברו ב הדפו סי ם מ ח מ ת הצנ זו ר ה ‪ ,‬אך הי א‬
‫מצוי ה ב דפו ס א מ ס טר ד ם תע "ז ‪.‬‬

‫כך לפי ה ער ת ש לו ם ב טופ ס הזו הר ש לו‪ ,‬ש ה ת פר ס ם‬

‫בפ ק סי מ לי ה ‪ ,‬הוצא ת מ גנ ס ‪ ,‬ירו ש לי ם ת שנ " ב ‪ .‬לדע ת ש לו ם ) ש ם( י שו ו מו ח מ ד ר מוזי ם‬
‫ב כינויי ם דו מי ם ‪ ,‬אך ב לי לנק ו ב ב ש מו ת ם ‪ ,‬ג ם ב מ קו ם א חר ב רעי א מ הי מנ א ‪ :‬זו הר ח " ב ‪,‬‬
‫קטז ע"ב‪.‬‬

‫‪16‬‬
‫מה בהשפעת דמותו של ישו‪ .‬שהרי ר' יוסף מזכיר כאן כדוגמה לשפלות את‬
‫'המוכסים והפקידים'‪ .‬עניין זה אינו מסתבר לפי המצב החברתי בימי הביניים‬
‫)וגם אין לא מקבילה בתקופת השבתאות(‪ ,‬אלא רק לפי המצב המתואר בברית‬
‫החדשה ‪ .‬ענוותנותו של ישו הגיעה עד כדי כך שהיה מוכן להתרועע וללמד‬
‫סנגוריה על המוכסים‪,‬‬

‫‪65‬‬

‫אותם יהודים ששיתפו פעולה עם השלטון הרומי‪ ,‬וגבו‬

‫מסים למענו‪ ,‬ואף למען עצמם‪ ,‬והיו שנואים ומושפלים בקרב עמם‪.‬‬

‫‪66‬‬

‫נשוב לענייננו‪ .‬תיאורו של ר' יוסף מתאים לשבתאות לא רק בנוגע‬
‫לדמות המשיח‪ ,‬אלא גם באשר לסוג המשיחיות‪ :‬גם בשבתאות‪ ,‬כמו אצל ר'‬
‫יוסף‪ ,‬הגאולה המשיחית היא בעיקר גאולה רוחנית ומיסטית‪ ,‬גאולת הדת‬
‫והאמונה‪ ,‬והפן המדיני טפל לה‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫אף דברי ר' יוסף בסוף הקטע‪ ,‬שלפיהם עליית‬

‫ישראל תלויה בקיום המצוות‪ ,‬אינם סותרים את רוחם של השבתאים‪ ,‬כפי‬
‫שיחשוב בוודאי מי שמכיר את השבתאות שלא ממקורות ראשוניים‪ .‬גם בעיני‬
‫השבתאים הגאולה תלויה במצוות‪ .‬והם הקפידו מאוד על שמירתן‪,‬‬
‫בנוסח המקובל ולעתים בנוסח משלהם‪.‬‬

‫לעתים‬

‫‪68‬‬

‫בעיני השבתאים נראו דברי ר' יוסף אכן כל כך קולעים לעניינם‪ ,‬עד‬
‫שאחד מחכמיהם‪ ,‬ר' אברהם פרץ‪ ,‬אחרי שציטט את הקטע בחיבור שכתב‪ ,‬מביע‬
‫‪65‬‬

‫ביווני ת ‪ ,t el on a i :‬ב ל טיני ת ‪ ,por t i t o r es :‬או לפי ה שי מו ש ה מ או חר ‪ ,‬ה מפור ס ם‬

‫ב ג ל ל ת ר גו ם הוו ל ג ט ה ‪publ i c a n i :‬‬

‫) ב תקופ ת י שו ‪ publ i c a n i‬היו רק אזר חי ם רו מ איי ם ‪.‬‬

‫ר א ה ‪W a l t e r B au er , A Gr e e k- E ng l i s h L ex i co n of t h e N e w T es t am en t and Ot h er E ar l y :‬‬
‫‪. (C hr i s t i an L i t er at ur e , Uni ve rs i t y of C hi c a go 1979 , s .v t el on es‬‬
‫‪66‬‬

‫ר א ה ‪ :‬מ תי ט ‪ ,‬י‪-‬יא ; י א‪ ,‬יט ; י ח‪ ,‬יז ; כא ‪ ,‬לא ; לוק ס יט ‪ ,‬א‪-‬י; ועוד ‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫ר א ה מ א מרי ) לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪.(5 0‬‬

‫‪68‬‬

‫נ תן הע ז תי ה נ הי ג כידוע מ נ ה גי חו מ ר ה ו ת שו ב ה כדי לק ר ב א ת ה ג או ל ה )ר א ה ‪:‬‬

‫ש לו ם ]לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , [5 2‬ע מ ' ‪ . (3 7 4 - 3 7 3‬הנ טיי ה ה מ ח מיר ה ו ה ס גפני ת נ ש אר ה ג ם‬
‫ב ש ב ת או ת‬

‫ה מ או ח ר ת ‪,‬‬

‫למשל‬

‫ב חו ג‬

‫ספר‬

‫חמדת‬

‫י מי ם ‪.‬‬

‫באשר‬

‫ל מצוו ת‬

‫ה מיו ח דו ת‬

‫ל ש ב ת או ת ‪ ,‬ר שי מ ה ש ל ש מונ ה ע ש ר ה מצוו ת כא ל ה מו ב א ת ב סו ף ה קונ ט ר ס ה ש ב ת אי‬
‫ש מ חו ג מו מרי ה דונ מ ה 'צ מי ח ת קרן בן דוד ' ‪ ,‬ב תו ך ‪ :‬גר ש ם ש לו ם ‪ ,‬מ חק רי ש ב ת או ת ‪,‬‬
‫מ הדי ר י הוד ה לי ב ס ‪ ,‬ע ם עו ב ד ‪ ,‬ת ל‪ -‬א בי ב ת שנ " ב ‪ ,‬ע מ ' ‪.3 0 3 - 3 0 1‬‬

‫א ף ב מ נ ה ג י ה ער יו ת‬

‫ל א נ ה גו ה ש ב ת אי ם אל א ב ט ק סי ם מ סוי מי ם ‪ .‬ר א ה מצו ה ח' ש ם ‪ ,‬ו ה ער תו ש ל גר ש ם‬
‫ש לו ם ‪ .‬ור א ה ג ם ב מ א מר ו ' ב רו כי ה ר א ש ה ש ב ת אי ם ב ש א לו ניקי ' ‪ ,‬ב ספ רו ז ה ‪ ,‬ע מ ' ‪.3 4 6‬‬

‫‪17‬‬
‫דאגה שמא קטע זה מוכיח יותר מדי טוב את משיחיותו של שבתי צבי‪ ,‬והוא‬
‫חושש שמא הקטע ישכנע גם את הרשעים‪ ,‬ובזכותו יינצלו מן העונש הראוי‬
‫להם‪.‬‬

‫‪69‬‬

‫אותו חכם‪ ,‬ר' אברהם פרץ‪ ,‬לא הסתפק בדברים שבפרוזה והילל ושיבח‬

‫את דברי ר' יוסף גם באחד משיריו‪.‬‬

‫‪70‬‬

‫אם כך‪ ,‬לאור ההצלחה של תיאור המשיח של ר' יוסף בתנועה השבתאית‪,‬‬
‫חוזרת הקושיה למקומה‪ .‬איך ייתכן שדמות משיחית כזאת אכן תתקבל כמשיח‬
‫בעיני עצמה ובעיני אחרים‪ .‬קודם‪ ,‬כשהצגנו שאלה זו כלפי הקטע של ר' יוסף‬
‫גופו‪ ,‬פטרנו אותה בכך שהקטע עוסק במשיח סמל ולא איש‪ ,‬אבל המשיח‬
‫השבתאי אכן היה איש‪ ,‬ולאיש זה היתה דווקא הצלחה עצומה‪ .‬הרי לא קם‬
‫בישראל מעולם כשבתי צבי‪ ,‬משיח שזכה להכרה ולאמונה כה גורפת ועמוקה‪.‬‬
‫מדוע לא העדיפו בני אותו דור משיח מעשי ופונקציונאלי‪ ,‬שעתיד להביא טוב‬
‫ולא רע‪ ,‬כדוגמת זה שמתאר הרמב"ם? והרי גם תיאור המשיח הרמב"מי צוטט‬
‫לעתים קרובות בפי חכמי השבתאים‪ ,‬ובראשם נתן העזתי‪,‬‬

‫‪71‬‬

‫שכן גם הם ראו‬

‫ברמב"ם סמכות עליונה )קשה לומר‪ ,‬עם זאת‪ ,‬באיזה מידה היו הם מודעים‬
‫לסתירה שבין דמות המשיח שלו ושלהם(‪.‬‬
‫את התשובה לכך יש לחפש‪ ,‬כמדומני‪ ,‬במקומו של המשיח בתודעת העם‪.‬‬
‫בדמות המשיח מתגלם האידיאל‪ ,‬פיסגת הקיום והשאיפה‪ ,‬ולכך יש אופי דתי‬
‫וטרנסצנדנטי‪ .‬כך בכל דור ודור‪ ,‬ובוודאי במאה השבע‪-‬עשרה‪ ,‬הרוויה כולה‬
‫במתח דתי‪ .‬לפיכך‪ ,‬ולמרות דברי הרמב"ם‪ ,‬קשה לצפות שהציבור יוותר על‬
‫‪69‬‬

‫ר א ה ‪ ' :‬אי ג ר ת מ גן א ב ר ה ם מ ארץ ה מע ר ב ' ‪ ,‬בע רי כ ת גר ש ם ש לו ם ‪ ,‬ב תוך ‪ :‬מ ח קר י‬

‫ש ב ת או ת ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 7 6‬‬
‫‪70‬‬

‫ז ה ל שונו ‪ ' :‬פרו ש ל ה ר א ב " ד ‪ ,‬מ אד מ אד נ כ ב ד ‪ ,‬ב ש ב " תי נ ז ב ד ‪ ,‬מ לך ר ם ע ל‬

‫ר מי ם ' ‪ .‬ה כוונ ה בווד אי לק ט ע שצי טט נו מ פרו ש ספר יציר ה לר ' יוס ף ‪ ,‬ה מיו ח ס כ א מור‬
‫לר א ב "ד ‪ .‬ה שיר פור ס ם ב תוך ‪ :‬בנ י הו ‪ ,‬ספר יוון ) ה ער ה ‪ ,(5 9‬ע מ ' ש ע ‪ .‬הק ב ל ה זו בין‬
‫ה אי גר ת ו ה שיר הי א‪ ,‬א ג ב ‪ ,‬הו כ ח ה נו ספ ת ל כך ש א ב ר ה ם פרץ הו א מ ח בר ' אי גר ת מ גן‬
‫א ב ר ה ם' ‪ ,‬נו ס ף ע ל ה הו כ חו ת ש ה ב א תי ע ל כך ב מ א מ רי ' מי כ א ל ק רדו זו ‪ -‬מ ח ב רו ש ל‬
‫ספר "רז א ד מ הי מ נו ת א " ה מיו ח ס ל ש ב תי צ בי ‪ ,‬ו ה טעו ת ביי חו ס ה ש ל " אי גר ת מ גן‬
‫א ב ר ה ם " לק רד וזו ' ‪ ,‬ב ספ רי )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 0‬ע מ ' ‪.4 8 - 4 6‬‬
‫‪71‬‬

‫ר א ה ‪ :‬ש לו ם ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(5 2‬ע מ ' ‪.6 2 8 ,1 7 3‬‬

‫‪18‬‬
‫הבחינה המיתית שבדמות המשיח ויסתפק בצד הפוליטי והפונקציונלי )שגם הוא‬
‫כמובן פן הכרחי(‪ .‬דומה שתכונותיהם של מצביא מוכשר ומדינאי ערום‪ ,‬ואף‬
‫רב ופוסק חכם ובעל ידע‪ ,‬אין די בהן כדי להכשיר איש להתקבל כמשיח‪ .‬משיח‬
‫הוא יותר מכך‪ .‬קשה לחשוב שתכונות כאלה‪ ,‬שכיוצא בהן אפשר למצוא אצל‬
‫רבים )לפחות לפי דעתם שלהם(‪ ,‬עשויות לספק את הכמיהה למשיח‪ .‬משיח צריך‬
‫לענות גם על צורך שמצוי במישורים אחרים‪ .‬צריך שיימצא בו גם יסוד רוחני‬
‫מוחלט שאיננו ארצי כלל‪ .‬זה היסוד המיתי והמיסטי‪ ,‬שהוא אלהי ונעלה על כל‬
‫בינה אנושית‪ .‬מלכותו של משיח כזה אינה מן העולם הזה )אם לנקוט בלשון‬
‫ישו‪ ,‬יוחנן יח‪ ,‬לו(‪ ,‬וחכמתו איננה חכמת העולם הזה‪.‬‬
‫כללו של דבר‪ ,‬על משיח אמת לענות על שתי הדרישות המנוגדות‪ ,‬זו של‬
‫ר' יוסף וזו של הרמב"ם‪ .‬מצד אחד עליו להיות אישיות מיתית‪ ,‬רוחנית‪,‬‬
‫ניהיליסטית ואף הרסנית‪ ,‬ומצד שני עליו להיות אישיות גואלת ומתקנת‪,‬‬
‫שנוטלת על עצמה אחריות למצבה של האומה ולמצב הדת המסורתית‪ .‬היסוד‬
‫הראשון בלא השני יביא להרס העם והדת ולא לקיומם‪ ,‬היסוד השני בלי הראשון‬
‫לא יענה על הציפיות הרוחניות הנדרשות מן המשיח‪ ,‬ולא יתקבל כאידיאל‬
‫משיחי; ואם יתקבל‪ ,‬עתיד הוא להפוך את הדת לגוף בלי נשמה‪.‬‬

‫משבר מרוב אמונה ואור שיש בו מחשבה‬
‫האומנם עמדה השבתאות באתגר עצום זה של איחוד שני ההפכים? אני מבקש‬
‫לענות על שאלה זו בתשובה מורכבת‪ ,‬המבחינה יסודות שונים בתוך התנועה‬
‫השבתאית‪ .‬לדעתי נתן העזתי התמודד ברצינות רבה עם סתירה זו‪ ,‬ונתן לה‬
‫תשובה מעמיקה ביצירתו ובאישיותו הרב גונית‪ ,‬ובמידה פחותה מזו גם מקובלים‬
‫שבתאיים אחרים כגון קרדוזו או ר' יהונתן אייבשיץ‪ .‬אך לא כן בחלקים אחרים‬
‫של השבתאות‪ .‬רוב העם‪ ,‬שנהה אחרי שבתי צבי בשנת השיא של התנועה‬
‫)תכ"ה‪-‬תכ"ו(‪ ,‬היטה את כפות המאזניים לצד המשיחיות הפונקציונאלית‪ ,‬ועזב‬
‫את השבתאות ומשיחה בהגיע השמועות על ההמרה‪ ,‬ואילו שבתי צבי עצמו‬
‫והנוהים אחריו באופן אישי החזיקו בקנאות ביסוד המיתי‪-‬מיסטי והביאו להרס‬

‫‪19‬‬
‫העם והדת‪ .‬היסוד ההרסני שבתפיסתם של אלה אף חרג מעבר לתיאורו של ר'‬
‫יוסף‪ ,‬שכזכור התנה את ביאת המשיח בקיום המצוות‪ ,‬וקיבל תפנית אנטי‪-‬‬
‫נומיסטית‪ .‬עם זאת אפשר לראות גם תפנית זו כפיתוח קיצוני של כיוון קבלתו‬
‫של ר' יוסף‪ ,‬עם פיתוח מקביל של כיוונים אחרים של המיתוס הקבלי‪,‬‬
‫המצטיינים גם הם בפרדוקסאליות דיאלקטית‪ :‬קבלת תיקוני זוהר ‪ ,‬ספר הקנה‬
‫והפליאה ‪ ,‬וקבלת האר"י‪.‬‬

‫‪72‬‬

‫שבתי צבי עצמו אכן הרחיק לכת בדרכו שלו‪ ,‬והתעלם גם מן העם וצרכיו‬
‫וגם מן הדת היהודית‪ .‬לדידו אין בעולם אלא שניים‪ ,‬הוא עצמו ואלהיו‪ ,‬האל‬
‫הנקרא בפיו 'אלהי אמונתי' או 'אלהי שבתי צבי'‪ ,‬שכל פועלו של שבתי‪ ,‬לפי‬
‫עדותו הוא‪ ,‬אינו אלא למענו‪ .‬לדעת שבתי צבי המשיח אינו בא לשם הדת אלא‬
‫הוא בעצמו הוא הדת‪ .‬בלי האמונה בו הדת היא רק גויה חסרת רוח חיים‬
‫ונחשבת כעבודה זרה‪ ,‬שיש לשברה כמו משה ששיבר את הלוחות‪.‬‬
‫אלא ללכת אחריו באשר ילך ולהאמין בו אמונה עיוורת‪.‬‬

‫‪73‬‬

‫לעם אין‬

‫האמונה במשיח‬

‫והאמונה באלהיו כרוכים יחד‪ ,‬שכן המשיח הוא היחידי המכיר את האל‪,‬‬

‫‪74‬‬

‫ועל‬

‫שניהם אין לשאול ולהקשות כי הידיעה בהם היא מעבר לכוחו של אדם‪ ,‬ועל‬
‫שניהם חל הכלל 'אילו ידעתיו הייתיו'‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫על האמונה במשיח להיות כה עמוקה‬

‫ועיוורת ופרדוקסאלית עד שיש לציית לו אפילו כשהוא מצווה להפסיק להאמין‬
‫בו‪ ,‬או לפחות‪ ,‬לקבור את האמונה בלב‪ ,‬כפי שמצינו באיגרתו המופלאה‬

‫‪72‬‬

‫ע ל ש לו ש ת א ל ה כרק ע לאנ טי נו מי ז ם ה ש ב ת אי ע מ ד ב ארי כו ת גר ש ם ש לו ם ‪,‬‬

‫בפ רק הר א שון ש ל ספרו )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪.(5 2‬‬
‫‪73‬‬

‫כך לפי אי גר תו ל א חיו ‪ ,‬ש הו ב א ה ו ה תפ ר ש ה ב א רי כו ת ב מ א מר י ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה‬

‫‪.(5 1‬‬
‫‪74‬‬

‫כך מצ אנו ג ם ב ב רי ת ה חד ש ה ‪ :‬יו חנן א ‪ ,‬י ח ‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫כך מנו ס ח ה ד ב ר ב אי גר ת מ גן א ב ר ה ם ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(6 9‬ע מ ' ‪ .1 6 0‬מקו ר‬

‫ה ני סו ח בפי לו סופי ה ש ל י מי ה בי ניי ם )כ גון ב ספר ה עיק רי ם לר ' יוס ף אל בו ‪ ,‬מ א מר ב ‪,‬‬
‫פר ק ל( ‪ ,‬אך ש ם הוא מ כוון כ לפי ה א ל ב ל בד ‪ .‬ג ם ר ' נ ח מ ן מ בר ס ל ב ה ש ת מ ש בר עיון ז ה‬
‫כ לפי ה א ל ו הצדיק כ אחד ‪ ,‬ו מקו רו לדע תי ב אי גר ת מ גן א ב ר ה ם ‪ .‬ר א ה מ א מרי ' ה ת יקון‬
‫ה כ ל לי' )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 2‬ע מ ' ‪ 4 4 2‬ה ער ה ‪.1 0 2‬‬

‫‪20‬‬
‫שנתפרסמה לאחרונה‪,‬‬

‫‪76‬‬

‫ולא כל שכן חובה ללכת אחריו‪ ,‬ואחרי ממשיכיו אחריו‪,‬‬

‫כשהוא מצווה לעבור על מצוות התורה‪ ,‬ואפילו על החמורות שבהן המחייבות‬
‫כרת‪ ,‬כי זה לדעתו פירוש האמרה 'ביטולה של תורה הוא קיומה'‪,‬‬

‫‪77‬‬

‫וכך‪ ,‬אותם‬

‫שהיו נאמנים למשיח נאלצו לעזוב את הדת ולעבור לאסלאם ואבדו לישראל‬
‫)אומנם עתה אנו שומעים לשמחתנו שאחדים מהם‪ ,‬צאצאי הדונמה‪ ,‬מבקשים‬
‫לחזור ליהדות ואף לעלות ארצה(‪ .‬רוח כזו נשבה גם בקרב הפרנקיסטים‪ .‬גם‬
‫יעקב פרנק לא החשיב אלא את עצמו ואת המיתוס שיצר סביבו‪ ,‬וחסידיו היו‬
‫נאמנים רק לו‪ ,‬ובמצוותו עברו לדת הקתולית‪ ,‬ולא נרתעו אף מעלילת דם על‬
‫כלל ישראל‪.‬‬
‫אמונה כזאת הורסת את הדת גם באופן אחר‪ ,‬שכן היא שוברת את האופי‬
‫הדיאלקטי הטבוע במיתוס הדתי‪ ,‬שמקומו הטבעי באמצע‪ ,‬בין הקונקרטי לבין‬
‫המופשט‪ .‬זה נושא רחב שדנתי בו במקום אחר‪,‬‬

‫‪78‬‬

‫וכאן אסתפק בסיכום‪ :‬כפי‬

‫שההפשטה הגמורה מחסלת את המיתוס‪ ,‬כך עושה זו גם הקונקרטיזציה‬
‫המוחלטת‪ .‬מעשה בלתי דתי הוא להצביע באצבע על הישות המיתית ולומר 'אלה‬
‫אלהיך ישראל'‪ ,‬היקבע אדם אלהים? לכן‪ ,‬בספרות ההיכלות‪ ,‬אחרי הקביעה‬
‫שהאל הוא ממש כאדם‪ ,‬מוסיף ר' עקיבא את ההסתייגות 'אל תדבקו בדבריכם'‪.‬‬
‫כך הוא גם בנוגע למשיח‪ ,‬שעל זמנו‬

‫‪79‬‬

‫אמרו חז"ל 'תיפח עצמן של מחשבי‬

‫קיצים'‪ ,‬ושהוא אחד מן הדברים הבאים דווקא בהיסח הדעת ) סנהדרין צז(‪,‬‬

‫‪76‬‬

‫א ב ר ה ם אלקיי ם ‪ " ' ,‬ק ב ר ו א מונ תי " ‪ -‬אי גר ת מ א ת ש ב תי צ בי מ מק ו ם ג לו תו ' ‪,‬‬

‫פע מי ם ‪ ) 5 5‬ת שנ " ג( ‪ ,‬ע מ ' ‪.3 7 - 4‬‬
‫‪77‬‬

‫ר א ה ש לו ם ‪ ' ,‬ב ר ו כי ה' )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ ,(6 8‬ע מ ' ‪ .3 5 1 - 3 4 4‬ק ש ה ל ה כריע בד ב ר‬

‫א ם הפיכ ת ה כר תו ת ל מצוו ת הו א חידו ש ש ל ב רו כי ה או ש ל ש ב תי צ בי ב שנ ו תיו‬
‫ה א ח רונו ת ) א חרי ה ה מר ה( ‪ .‬ש לו ם נ ט ה ל ש לו ל חידו שי ם כא ל ה מ ש ב תי צ בי ‪ ,‬אך ר א ה‬
‫מ א מרי ' כ ת בי ם חד שי ם ב ק ב ל ה ש ב ת אי ת מ חו גו ש ל ר ' י הונ ת ן איי ב שיץ ' ‪ ,‬ב ספרי ) לעי ל ‪,‬‬
‫ה ער ה ‪ , (5 0‬ע מ ' ‪.1 1 9 - 1 1 8‬‬
‫‪78‬‬

‫ב מ א מ רי 'י הדו ת ו מי תו ס' ‪ ,‬די מוי יד ‪ ,‬חור ף ת ש נ " ז ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 5 - 6‬‬

‫‪79‬‬

‫ר א ה ‪ :‬סינופ סי ס ל ספרו ת ה הי כ לו ת ‪ ,‬מ ה דור ת פ טר שפ ר ‪ ,‬טי בינ גן ‪ ,1 9 8 1‬ע מ '‬

‫‪ .3 5 2 # ,1 4 9 - 1 4 8‬נו ס ח א חר ' ת ב ד ק ו ' ב מ קו ם ' תד ב ק ו ' ‪.‬‬

‫‪21‬‬
‫וקבעו כי מועד זה הוא בלבו של הקב"ה ואינו יכול לעלות אל תחום המודעות‪.‬‬

‫‪80‬‬

‫לפיכך‪ ,‬אם להיזקק שוב לאותו פסוק מן האוונגליון של יוחנן‪ ,‬כפי שהלוגוס‬
‫משעה שלובש בשר שוב איננו לוגי‪ ,‬כך המיתוס כשהוא מתגשם באדם חי שוב‬
‫איננו ממש מיתי‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫וגם אם יהיה אותו אדם דיאלקטי ופרדוקסלי כשבתי צבי‪,‬‬

‫הדיאלקטיקה שלו כבר איננה דיאלקטית‪ ,‬מרגע שיש לנהות אחרי כל משובותיה‬
‫בלא היסוס ושאלה‪ .‬כדי לשמר את הדיאלקטיקה צריכה להתקיים מחשבת דת‪,‬‬
‫שתתחום את המיתוס במסגרתה‪.‬‬
‫אך אין להסיק מכאן את המסקנה הוולגרית‪ ,‬שכל משיח מרגע שבא‬
‫בפועל‪ ,‬משיח שקר הוא‪ .‬אפשר גם אחרת‪ ,‬וזאת אפשר ללמוד מן האיש הגדול‬
‫השני של השבתאות‪ ,‬נתן העזתי‪ .‬נתן אכן התוה מסגרת כזאת‪ ,‬את המפעל‬
‫הקדמון )'מפעל קדמון' הוא מונח חשוב בקבלת נתן העזתי(‬

‫‪82‬‬

‫המנתב את‬

‫האנרגיה הגרעינית לצורכי שלום‪ .‬הכוח המניע מפעל זה הוא האנרגיה‬
‫האקסטטית ההרסנית של שבתי צבי‪ ,‬אבל במסגרתו אין היא מביאה להרס הדת‬
‫אלא דווקא להחייאתה‪ .‬מפעל כזה יכול ליצור רק אדם כנתן‪ ,‬שהיה מן הדמויות‬
‫העצומות שקמו בישראל בתחום האמונה‪ ,‬היצירה‪ ,‬ההגות והמיסטיקה‪.‬‬

‫‪83‬‬

‫נתן היה המאמין הגדול ביותר שקם לשבתי צבי‪ .‬הוא האמין בו אף יותר‬
‫ממה ששבתי האמין בעצמו‪ ,‬ולעתים חיזק הוא בשבתי צבי את אמונתו העצמית‪,‬‬

‫‪80‬‬

‫מ דר ש ת ה לי ם ) שו חר טו ב ( ‪ ,‬ט ‪ ,‬ב ; ו מ ק ב י לו ת ‪ .‬ור א ה ב מ א מר י )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪, (3 7‬‬

‫ע מ ' ‪.2 7 8 - 2 7 1‬‬
‫‪81‬‬

‫מ ש ה ה ל בר ט ל ו א בי שי מ ר ג לי ת דני ם ב ספר ם העו ס ק ב ע בו ד ה ז ר ה ב מ ע ב ר‬

‫מ ' מ י ת ו ס ל מי תו ס חי ' ‪ ,‬אך אר בע ה מ ש מ ע ויו ת הני תנ ו ת ש ם ל בי טוי ' מי תו ס חי ' ‪ ,‬אינן‬
‫כול לו ת א ת ה מ ש מ עו ת ' מ י תו ס ה מ ת ג ש ם ב אד ם חי' ‪ .‬ר א ה ‪M os h e Hal be r t a l & Avi s ha i :‬‬
‫‪.M ar ga l i t , Idol at r y , Ha rv ar d Uni ve rs i t y P res s , 1992 , pp. 78- 83‬‬
‫‪82‬‬

‫ע ל מו נ ח ז ה ר א ה ב ע ב וד ת ה דוק טור ש ל א בר ה ם א לקיי ם )ל ה לן ‪ ,‬ב ה ע ר ה‬

‫ה ב א ה( ‪ ,‬ע מ ' ‪.2 0 7 - 2 0 5‬‬
‫‪83‬‬

‫מצ ב ה מ חק ר ב ה גו תו ע ש ה ל א חרונ ה צע ד גדו ל קדי מ ה ב חי בורו ש ל א ב ר ה ם‬

‫א לקיי ם ‪ ,‬סוד ה א מונ ה ב כ ת בי נ תן הע ז תי ‪ ,‬ע בו ד ת דוק טור ב ה דר כ ת י הוד ה לי ב ס ‪,‬‬
‫ה אוני ב ר סי ט ה ה ע ב רי ת בירו ש לי ם ‪ ,‬ת ש נ " ד ) ב ש כפו ל(‪.‬‬

‫‪22‬‬
‫בהיותו הנביא המבשר את בוא המשיח גם למשיח בעצמו‪.‬‬

‫‪84‬‬

‫עם זאת אמונתו של‬

‫נתן לא היתה כדוגמת אמונתם של אותם חסידים שדיברנו עליהם קודם‪ ,‬שקיבלו‬
‫עליהם בלא היסוס את כל מצוותיו של שבתי‪ ,‬גם כאשר מצוות אלה אינן אלא‬
‫עבירות‪.‬‬

‫נתן לא האמין ל שבתי צבי אלא ב ו‪ .‬אמונתו לא היתה מן הסוג‬

‫שיתורגם לאנגלית במלה ‪ belief‬אלא מהסוג המתורגם ‪ , faith‬אמונה שדווקא‬
‫מקיימת את הדיאלקטיקה המיתית‪ .‬וכך‪ ,‬כפי שנתן הודה במפורש‪ ,‬נבואתו לא‬
‫כללה אלא את עובדת משיחיותו של שבתי צבי‪ ,‬ואם חזה גם תהליכים ותאריכים‬
‫פרטיים‪ ,‬הרי לא עשה זאת בנבואה אלא באמצעות דרגות מיסטיות נמוכות יותר‪,‬‬
‫שעלולות גם להטעות‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫אמונתו של נתן במשיחיותו של שבתי צבי לא היתה רק במראה הנבואה‪.‬‬
‫היתה כאן גם הסתכלות פסיכולוגית‪-‬קבלית חודרת ומפוכחת‪ ,‬שבעזרתה הבין את‬
‫מהות משיחיותו של שבתי על הסיכויים והסיכונים שבה‪ .‬הוא חדר לסוד‬
‫אישיותו של משיחו‪ ,‬בהגדירו את מעמדה ותפקידה של נשמתו בקוסמוס ואת‬
‫מקורה בעולמות העליונים‪ ,‬ובכך נתן הסבר רציונלי‪ ,‬אם כי מטפיזי‪ ,‬לאופיה‬
‫ולסתירותיה‪ .‬הוא ניסח בדיוק את עניינה של נשמת המשיח מבחינה פסיכולוגית‪,‬‬
‫אפיסטמולוגית וקוסמולוגית‪-‬קוסמוגונית‪ .‬וכל זאת במסגרת תורה קבלית‬
‫מפותחת ומדהימה‪ ,‬שהאקסטזה והשיטתיות משמשים ביחד ביצירתה‪ .‬תורה‬
‫מקורית זו נשענת כמובן‪ ,‬כמו כל תיאוריה קבלית‪ ,‬גם על יסודות קדומים‪ ,‬ואצל‬
‫נתן העזתי דומה שהמקור הקבלי העיקרי‪ ,‬בנוסף לזוהר ולאר"י‪ ,‬הוא פירוש ספר‬
‫יצירה לר' יוסף‪ ,‬מיודענו‪.‬‬
‫כפי שכבר ראינו‪ ,‬נתן העזתי הוא שנתן לנשמת שבתי את המעמד של‬
‫גולם‪-‬חכמה שמצא אצל ר' יוסף‪ .‬כדאי לשים לב לאחד השימושים שעשה נתן‬
‫‪84‬‬

‫ר א ה ש לו ם )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 2‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪ .1 7 6 - 1 6 7‬ע ם ז א ת נ ר א ה ש ש לו ם‬

‫הפ ריז ע ל ה מי ד ה בפי חו ת מ שק לו ש ל ש ב תי צ בי ל עו מ ת נ תן ה עז ת י ‪ .‬ר א ה ע ל כך‬
‫ב מ א מ רו ש ל י שעי הו ת ש בי ‪ ' ,‬ע ל מ ש נ ת ו ש ל גר ש ם ש לו ם ב חק ר ה ש ב ת או ת' ‪ ,‬ב ספרו‬
‫נ תי ב י א מו נ ה ו מינו ת ‪ ,‬מ סד ה ‪ ,‬ר מ ת‪ -‬גן ‪ ,1 9 6 4‬ע מ ' ‪.2 5 8 - 2 4 5‬‬
‫‪85‬‬

‫ר א ה ‪ ' :‬אי ג ר ת נ ת ן' ) לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ ,(6 1‬ע מ ' ‪ .2 3 7‬ע ל ה ה ט עיו ת ש ל ה מ ל א כי ם‬

‫' ה מ גי די ם ' ר א ה ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪.2 6 2‬‬

‫‪23‬‬
‫בזיהוי זה‪ .‬פעם אחת‪ ,‬אחרי ששבתי צבי המיר את דתו לדת האסלאם‪ ,‬ואחרי‬
‫שראה שנתן איננו הולך בעיקבותיו למרות מצוה מפורשת ממנו ומאלהי אמונתו‪,‬‬
‫וביום שהיה במצב רוח זועף במיוחד‪ ,‬שבתי צבי שלח מכתב קצר לנתן העזתי‪,‬‬
‫מלא חרפות וגידופים‪ ,‬שבו הוא מאשים את הנביא בשקרים‪ ,‬מאיים עליו‬
‫בעונשים‪ ,‬ומצווה עליו להתייצב מיד לפניו‪ ,‬ככל הנראה לשם המרת הדת‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫על‬

‫פתקה כעוסה זו עונה נתן העזתי בסגנון אחר לגמרי‪ .‬נתן הקדים לתשובתו שיר‬
‫מזמור‪ ,‬הימנון ארוך ומחורז המוקדש רובו ככולו לשבח מעלתו של המשיח‪,‬‬
‫שבתי צבי‪ ,‬שבח שאין נעלה ממנו בשירה העברית‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫שיר זה כולל שלושים‬

‫ושנים בתים כמניין נתיבות פליאות החכמה של ספר‪-‬יצירה ‪ .‬אבל לא כמשמעותם‬
‫ב ספר‪-‬יצירה המקורי‪ ,‬אלא כפי שהם מופיעים בפירושו של ר' יוסף‬

‫‪88‬‬

‫)לאמתו‬

‫של דבר ר' יוסף מעבד כאן חיבור שמקורו בחוג המקובלים המכונה בספרות‬
‫המחקר 'חוג העיון'(‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫כל אחד מנתיבות החכמה נקרא בשם המתחיל במלה‬

‫'שכל'‪ ,‬כגון 'שכל מופלא'‪' ,‬שכל מזהיר'‪' ,‬שכל מקודש'‪ ,‬ולכל נתיב‬

‫מיוחסת‬

‫אחת משלושים ושתים ההזכרות של שם 'אלהים' ב בראשית פרק א‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫אך‬

‫בשימושו של נתן העזתי כל אחד מן הנתיבות‪ ,‬השכלים והאזכרות‪ ,‬כולם הופכים‬
‫לכינויי שבח נשגבים למשיח‪ ,‬זה שחירפו וגידפו‪ ,‬שהרי הוא מגלם את החכמה‪.‬‬
‫אבל טעות תהיה זו להסיק מכך שנתן חשב אף להיענות למצוות שבתי‪,‬‬
‫כלומר לבוא ולהמיר את הדת‪ .‬ההפך הוא הנכון‪ .‬נתן מסרב לכך דווקא מפני‬
‫שהוא מכיר את מעלתו הרוממה של המצווה ויודע בדיוק מה עניינה של החכמה‬
‫הגולמית שנתלבשה בשבתי‪ .‬ודאי הוא שחכמת שבתי נעלית בעיני נתן על חכמתו‬
‫שלו‪ ,‬שהרי אין גבוה מן החכמה הקדומה‪ .‬אבל נתן הוא זה שמשקיף מבחוץ‬
‫ויודע איך חכמה זו משתלבת במכלול הכולל‪ ,‬וברור לו שהיא כזאת שאין‬
‫‪86‬‬

‫נ דפ ס ע ל ידי א ב ר ה ם א מ ארי לייו‪ ' ,‬ת עו דו ת ש ב ת איו ת מ גנ ז י ר ' ש אול‬

‫א מ ארי לייו' ‪ ,‬ספונו ת ה ) ת ש כ "א(‪ ,‬ע מ ' ר ס ח ‪.‬‬
‫‪87‬‬

‫נ דפ ס ע ל ידי ב ני הו ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(5 9‬ע מ ' שפד‪ -‬שפ ט ‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫ספר יציר ה ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(3 3‬יא‪-‬י ב ‪.‬‬

‫‪89‬‬

‫ה חי בור ה מקו רי ש מ' חו ג ה עיון' נד פ ס ש ם בד ף י ‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫ציון פ סוקי ב ר א שי ת ב ה שוו א ה לנ תי ב ו ת נ מ צ א ש ם ב ד ף ב ע " א ‪ .‬ו ה שו ה ‪ :‬יוס ף‬

‫גיק טי לי ה ‪ ,‬ש ערי אור ה ‪ ,‬ש ער ו‪ ,‬וואר ש ה ת ר מ " ג ‪ ,‬ע א ע " א ‪.‬‬

‫‪24‬‬
‫לאפשר לה להכתיב מהלכים הלכה למעשה‪ .‬מודעות עצמית כזאת חסרה לשבתי‪,‬‬
‫שנתן מבין אותו יותר טוב מאשר הוא את עצמו‪ .‬ולכן יודע נתן היטב שעליו‬
‫לקבל על עצמו באהבה את חרפותיו של המשיח‪ ,‬הגולם החכם )הוא משתמש כאן‬
‫במליצת הפסוק ‪ -‬איוב יג‪ ,‬טו ‪' -‬אם יקטלני לו איחל'(‪ ,‬ועם זאת אסור לו לקיים‬
‫את מצוותו ולהמיר את הדת‪.‬‬
‫כדי להמחיש זאת אביא כאן אחד משלושים ושנים בתי השבח הללו‪:‬‬
‫שכל נשרש‪ ,‬והרשעים כים נגרש‪,‬‬

‫‪91‬‬

‫ענן למסך פרש‪,‬‬

‫‪92‬‬

‫כי לא פורש‪,‬‬

‫‪93‬‬

‫ובן‬

‫האמה לא יירש‪ ,‬לכלם נתן נשך‪ ,‬ויבדל אלהים בין האור ובין החושך‪.‬‬
‫'שכל נשרש' הוא כינוי שמכנה בו ר' יוסף בעיקבות 'חוג העיון' אחד משלושים‬
‫ושנים נתיבות החכמה‪ ,‬הנתיב המיוצג גם על ידי הפסוק 'ויבדל אלהים בין האור‬
‫ובין החושך' ) בראשית א‪ ,‬ד(‪ ,‬שהוא אחד משלושים ושנים הפסוקים שבהם נזכר‬
‫במעשה בראשית שם 'אלהים'‪ .‬נתיב נעלם זה‪ ,‬כמו שאר נתיבות החכמה‪ ,‬משמש‬
‫כאן כינוי לשבתי צבי‪ ,‬שמתואר באמצעותו כשרוי בחושך נעלה ובמיסתורין‪ .‬אך‬
‫בתיאורו של נתיב זה מובעת גם התנגדות לאיסלאם ולהמרה‪ ,‬וממילא התנגדות‬
‫לקיום מצוות המשיח‪' :‬בן האמה לא יירש' רומז לדברי שרה ) בראשית כא‪ ,‬י(‬
‫לפני גרוש הגר‪ ,‬אמה של אומת האסלאם‪' .‬לכלם נתן נשך' רומז לכך שהטובה‬
‫שניתנה לאסלאם עתה‪ ,‬עם התאסלמותו של שבתי צבי‪ ,‬עתידה עוד להיגבות מהם‬
‫בנשך ובריבית‪ ,‬ואולי אף ברמז ל דברים כג‪ ,‬כא‪' :‬לנכרי תשיך ולאחיך לא‬
‫תשיך'‪ .‬הבדל זה בין האסלאם הנכרי לבין 'אחיך' שהוא עם ישראל ואמונתו‬
‫מובע בחדות בפסוק האחרון‪' :‬ויבדל אלהים בין האור ובין החושך'‪.‬‬
‫כדאי לזכור כאן‪ ,‬בדרך אגב‪ ,‬שגם אברהם מיכאל קרדוזו‪ ,‬התיאולוג‬
‫המתחרה לנתן וההוגה השני במעלה בתנועה השבתאית‪ ,‬גם הוא סבר שהוא מבין‬
‫את שבתי צבי יותר טוב מאשר שבתי את עצמו‪ ,‬וגם הוא יצר תיאוריה מסביב‬
‫‪91‬‬

‫י שעי הו נז ‪ ,‬כ ‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫לפי ת ה לי ם ק ה ‪ ,‬לט ‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫ב מד ב ר טו‪ ,‬לד ‪.‬‬

‫‪25‬‬
‫לכך‪ .‬הוא ייחס לעצמו את מעלת משיח‪-‬בן‪-‬יוסף שתפקידו להסביר למשיח‪-‬בן‪-‬‬
‫דוד את התיאולוגיה של עצמו‪ .‬לפיכך הרשה לעצמו לזייף על שם שבתי צבי את‬
‫הקונטרס רזא דמהימנותא ‪ ,‬כפי שהראיתי בפרטות במקום אחר‪.‬‬

‫‪94‬‬

‫נשוב לנתן‪ .‬יחסו אל הכוח ההרסני של שבתי צבי היה דיאלקטי‪ :‬לדעתו‬
‫אין לוותר על כח זה‪ ,‬שיש לו חשיבות דתית רבה‪ ,‬אך גם אין לקבל אותו‬
‫כפשוטו ואין לתת לו להשתולל כאוות נפשו‪ .‬עמדה זו מעוגנת בתורה קבלית‬
‫עמוקה ביותר‪ .‬לדעת נתן הקוסמוס כולו הוא יצירה של שני יסודות מנוגדים‪,‬‬
‫הגבוה שבהם נקרא 'אור שאין בו מחשבה' והשני 'אור‪-‬המחשבה'‬
‫תורה זו מתוך מאמר מפורסם בספר הזוהר(‪.‬‬

‫‪96‬‬

‫‪95‬‬

‫)הוא מפתח‬

‫'אור שאין בו מחשבה'‪ ,‬או בשמו‬

‫המלא 'אור שאין בו מחשבה לבניית העולמות'‪ ,‬איננו מבקש כמובן לברוא את‬
‫העולם‪ .‬אדרבא‪ ,‬הוא 'מהדר בתר חורבנא'‪ ,‬ומבקש להחריב כל מה שימצא‪ .‬אבל‬
‫מאחר שאין בו מחשבה‪ ,‬אפשר גם להערים עליו‪ .‬כך באמת עושה 'אור ‪-‬‬
‫מחשבה"'‪ .‬אור זה‪ ,‬שבניין ותיקון הם מטרתו‪ ,‬משתמש דווקא באנרגיה השלילית‬
‫של 'אור שאין בו מחשבה'‪ ,‬ובהסטה קלה גורם לו ליצור בניינים ועולמות‪ .‬כך‬
‫נברא העולם‪ ,‬וכך הוא עוד הולך ומשתכלל עד שיגיע לתיקונו בימות הגאולה‪.‬‬
‫נתן העזתי מדבר כאילו על כוחות קוסמיים כמעט מופשטים‪ ,‬אבל אפשר‬
‫להראות ולהוכיח שבעיניו שני האורות הללו מתגשמים בבני אדם חיים‪ ,‬וטבע‬
‫האורות ואופי האנשים מלמדים זה על זה‪' .‬אור שאין בו מחשבה' הוא כמובן‬

‫‪94‬‬

‫ב מ א מ רי ) לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ ,(7 0‬ע מ ' ‪ .4 4 - 3 5‬כפי ש ה ר אי תי ש ם ‪ ,‬כ בר ר ' חיי ם וי טל‬

‫ה ענ יק תפ קיד כז ה ל מ שי ח‪ -‬בן‪-‬יוס ף ‪.‬‬
‫‪95‬‬

‫ר א ה ‪ :‬חיי ם ויר שו ב סקי ‪ ' ,‬ה תי או לו גי ה ה ש ב ת אי ת ש ל נ תן ה עז ת י ' ‪ ,‬ב ספ רו בין‬

‫ה שי טין ‪ ,‬ב ער י כ ת מ ש ה איד ל ‪ ,‬הוצא ת מ ג נ ס ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש "ן ‪ ,‬ע מ ' ‪) 1 8 8 - 1 5 2‬נדפ ס‬
‫לר א שו נ ה ב כנ ס ת ח ] ת ש " ג‪ -‬ת ש " ד[ ע מ ' ‪ .(2 4 6 - 2 1 0‬ויר שו ב ס קי אינו מפ ר ש א ת מונ חי‬
‫ה ק ב ל ה אצ ל נ ת ן ה עז ת י כ מ שק פי ם צד די ם ב נ ש מ ו ת י ה ם ש ל אי שי ם מ סוי מי ם ‪ .‬ור א ה עוד‬
‫ב מ א מ רי 'צ דיק י סוד עו ל ם ‪ -‬מי תו ס ש ב ת אי ' ‪ ,‬ב ספ רי )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ ,(5 0‬ע מ ' ‪.6 0 - 5 7‬‬
‫‪96‬‬

‫מ א מר ז ה מופיע ב זו הר כ מ ה פע מ י ם ו בצורו ת שונו ת ‪ :‬ח "א ס ה ע " א ‪ ,‬ח " ב ר כו‬

‫ע " א ‪ ,‬ח " ב ר ס ח ע " ב ‪ .‬הוא מ כו נ ה ב ספ רו ת הק ב ל ה ב ש ם ' מ א מר הר עו תין' ‪ ,‬ו לפ ע מי ם‬
‫מיו ח ס לספרו ת ה אידר א ‪ .‬ר א ה ב מ א מ רי ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪ 3 0 9‬ה ער ה ‪.7 5‬‬

‫‪26‬‬
‫שבתי צבי‪ ,‬ו'אור‪-‬המחשבה' הוא נתן עצמו‪ ,‬שהופך את המשיח המיסטי‪,‬‬
‫האינטרוברטי‪ ,‬הניהילסטי וההרסני לגואל אמיתי של העם והדת‪.‬‬

‫‪97‬‬

‫הזיהוי‪ ,‬שרק משתמע מכתבי נתן‪ ,‬מפורש בשירותיהם ותשבחותיהם של‬
‫השבתאים המומרים‪ ,‬בני כת הדונמה‪ .‬גרשם שלום העיר בהערותיו על הכרך‬
‫הנדפס של שירות אלה שאולי יש לפרש כך לשון סתום באחד השירים‪ ,‬ושזיהוי‬
‫מפורש כזה )שלדעת שלום מוציא את דברי נתן מפשוטם( נמצא בכרך אחר של‬
‫השירות‪ ,‬שעדיין לא נדפס‪.‬‬

‫‪98‬‬

‫זיהוי מפורש ומלא של שבתי צבי עם 'אור שאין‬

‫בו מחשבה' אכן נמצא באחד השירים הכלולים באותו כרך ביש מזל‪.‬‬

‫‪99‬‬

‫שיר זה‬

‫אף פותח במלים 'אור שאין בו מחשבה' )'אור שאיין בו מאחאשאב'ה' בהתאם‬
‫לכתיב הפונטי של שירים אלה‪ ,‬שנכתבו בלדינו(‪ ,‬וכינוי זה מיוחס שם לשבתי‬
‫צבי‪ ,‬שטבעו הוא להרוס )'שבתי צבי שי טיב'אח קי איס דירוקאר'(‪ ,‬ובמיוחד‬
‫מפני שהוא הורס את המצוות כדי להעלות את השכינה‪ ,‬כפי ששמע כותב השיר‪,‬‬
‫לפי עדותו שם‪ ,‬מר' אברהם היכיני‪ .‬כפי שמסתבר מן הבית האחרון‪ ,‬השיר‬
‫בכללו הוא הספד על נער בשם משה עשהאל‪ ,‬שהלך לעולמו והוא עדנו נער‪,‬‬

‫‪97‬‬

‫ע ל ה זי הוי ש ל ה אורו ת ע ם ה מ שי ח ו ה נ בי א ע מד ת י ב שיעו ר ַ י ב אוני בר סי ט ה‬

‫ו ב קיצור נ מ רץ ב מ א מר י ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 0‬ע מ ' ‪ .1 6‬ענ יין ז ה ז כ ה לפי תו ח ו ל בי סוס‬
‫ב ע בו דו ת ת ל מי די ם ש נ כ ת בו ב ה דר כ תי ‪ :‬ב ע בו ד ת ה‪ .M .A -‬ש ל אלי שי‪ ,‬א ה ב ה ו חיי ם‬
‫ב ד מ דו מי ה ש ב ת או ת ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש מ " ה ) ב ש כפו ל(‪ ,‬ע מ ' ‪ ;7 6 - 4 1‬ו בע בו ד ת הדו ק טור ש ל‬
‫א ב ר ה ם אלקיי ם ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(8 3‬ב מ קו מו ת ר בי ם ‪.‬‬
‫‪98‬‬

‫שירו ת ו ת ש ב חו ת ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 5‬ע מ ' ‪ ,1 3 8‬שיר ק לו ‪ .‬ב מ קו ר ב ל דינ ו כ תו ב ‪:‬‬

‫' אי ס לוז קי נו אפ'י ר ה ' ‪ ,‬א טי א ש ת ר ג ם ש ם ' הו א אור‪ ,‬אין לו א חיז ה ' ‪ .‬ו ש לו ם העי ר ‪:‬‬
‫' או לי כוונ תו לאור ש אין בו מ ח ש ב ה ה מ זד ה ה ב קו ב ץ ב ' סי' צ ג ע ם ה מ שי ח ‪ [. .. ] .‬א ת‬
‫ה רע יון ה מפ תי ע ע ל ה מ שי ח כ אור ש אין בו מ ח ש ב ה ) או ‪ :‬גו ל ם ה ט הי רו( י כלו ל ה סיק‬
‫מ תוך ה נ חו ת מ סוי מו ת ב תו ר ת ו ש ל נ תן ‪ ,‬כ גון דע תו ב ס ' ד רו ש ה תנ ינ י ם ש שו ר ש ה מ שי ח‬
‫הו א הר ע ה ג מו ר ‪ ,‬ועיין ש ם ע מ ' ‪. '2 3 5‬‬
‫‪99‬‬

‫ה ע ת ק ת ו ו תר גו מו ש ל כרך ז ה הו ש ל מו ע ל ידי מ ש ה א טי א ש‪ ,‬ו הוא מצוי ב מ כונ ת‬

‫כ תי ב ה ב ספ רי ת " מ כון בן צ בי " ו בצי לו ם אצ לי ‪ .‬זי הוי ש ב תי צ בי ע ם ' אור ש אין בו‬
‫מ ח ש ב ה ' מצוי ש ם ב ע מו ד ‪ 1 0 0‬ו‪ ,1 0 8 -‬ב שי ר מ ס ' צז )ול א צ ג כפי ש כ ת ב ש לו ם ב ט עו ת‬
‫ב ד ב ר יו ש הו ב או ב הע ר ה ה קוד מ ת( ‪ .‬ת שו מ ת ה ל ב ל מקו ם ז ה הופנ ת ה שו ב לא חרו נ ה ע ל‬
‫ידי א לי שי ב חי בו ר חד ש ש לו שנ מצ א ע דיין ב כ תו בי ם ‪.‬‬

‫‪27‬‬
‫והמשורר משתמש במוטיב ההרס לשם תיקון הכרוך במושג 'אור שאין בו‬
‫מחשבה'‪ ,‬כדי להסביר ולהצדיק את מות הנער‪.‬‬
‫מכאן אפשר אמנם ללמוד שאף בני כת הדונמה נזקקו לקבלת נתן העזתי‪,‬‬
‫אך אין בכך כדי להעיד על קרבה רוחנית אמיתית )אגב‪ ,‬בני הכת נזקקו עוד‬
‫יותר לקבלת קרדוזו‪ ,‬ואף העריצוהו וראו בו שותף של שבתי צבי‪ ,‬אף על פי‬
‫שקרדוזו היה בוטא אף הרבה יותר מנתן בהתנגדותו לכל המרה‪ ,‬חוץ מזו של‬
‫שבתי עצמו(‪.‬‬

‫‪100‬‬

‫בין נתן לבין המומרים פעורה תהום‪ ,‬כי מיום שעזבו את דת‬

‫ישראל‪ ,‬חדל בקרב הדונמה המתח הדיאלקטי בין הכוח ההורס לבין הכוח הבונה‪,‬‬
‫שהוא לבה של מחשבת נתן‪ ,‬ולא נותר בתורתם אלא יסוד ההרס בלבד‪ .‬אין זה‬
‫מקרה שרק 'אור שאין בו מחשבה' מצוי בשיריהם כסמל דתי‪ ,‬ו'אור‪-‬המחשבה'‬
‫לא נזכר‪ .‬יש לשער אומנם שעם התגבשותם כעדה‪ ,‬נוצרו אצלם מתחים‬
‫דיאלקטיים אחרים‪ ,‬שהרי לא תיתכן עדה דתית הבנויה רק על יסוד ההרס‪ ,‬אבל‬
‫מתח זה נטוע כבר בעיקר מחוץ ליהדות ולמחשבתה‪ .‬אולי היום‪ ,‬עם התקרבותם‬
‫המחודשת של אחדים מבני העדה‪ ,‬ייפתחו בפנינו אפשרויות למחקר ולהבנה של‬
‫סוד קיומם בתוך האסלאם‪.‬‬
‫בניגוד לאלה‪ ,‬אבל לא בניגוד גמור‪ ,‬מצוי החוג השבתאי שפרח בלב‬
‫היהדות הרבנית במאה השמונה עשרה‪ .‬גם כתביו הסודיים של חוג זה‪ ,‬שהדמות‬
‫המרכזית שבו היתה ר' יהונתן אייבשיץ‪ ,‬הושפעה מקבלת נתן העזתי )בצד‬
‫מקורות אחרים ובהם סודות מבית מדרשם של הדונמה(‪ .‬המשיח חזר בקבלה זו‬
‫והיה בעיקר סמל קבלי‪ ,‬אף שטבעו זה לא מנע ממנו להתגשם בדמויות בשר ודם‬
‫כגון ר' יהונתן או בנו ר' וולף או יעקב פרנק‪ .‬בקבלה זו מצאנו מערכת של‬
‫שלושה משיחים )משיח‪-‬בן‪-‬דוד‪ ,‬משיח‪-‬בן‪-‬אפרים ומשיח‪-‬בן‪-‬מנשה(‪ ,‬המהווים‬
‫שכבה חדשה של הקוסמולוגיה )היא גם התאולוגיה( הקבלית‪ ,‬שכבה העוטפת‬
‫ומגינה על שילוש הישויות הרוחניות העמוקות יותר שהגדירה הקבלה‬

‫‪100‬‬

‫ר א ה הע ר ת ג ר ש ם ש לו ם ‪ ,‬שירו ת ו ת ש ב חו ת )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪ , (5 5‬ע מ ' ‪ .5 6‬ע ל‬

‫י ח סי ש ב תי צ בי וקר דוזו ר א ה ע ת ה ‪ :‬אלקיי ם ) לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ ,(6 3‬ע מ ' ‪.3 5 7 - 3 5 5‬‬

‫‪28‬‬
‫השבתאית‪.‬‬

‫‪101‬‬

‫אך בהפיכת המשיח לסמל אין כאן חזרה למתח הפנימי המעצים‬

‫את הדת‪ ,‬שאותו מצאנו אצל ר' יוסף ואצל נתן‪ .‬כאן הפנימיות הקבלית מחד‬
‫והפשטנות וההלכתיות מאידך אינם הפכים דיאלקטיים של אחדות אחת‪ ,‬אלא‬
‫תורת הסוד הופכת כאן למחתרת העוינת את החזות ההלכתית‪ ,‬וחותרת בסתר את‬
‫יסודותיה‪ .‬הדבר מתבטא גם באופי המיני הבוטה של המיתוס הקבלי שבכתביו‬
‫הסודיים של חוג זה‪ ,‬שאפשר בהחלט לכנותו פורנוגרפי‪ ,‬בניגוד למתח הארוטי‬
‫או לתיאור הסקסואלי המאפיין את הקבלה הקלסית‪.‬‬

‫‪102‬‬

‫כמדומני‪ ,‬חסידי הבעש"ט שצמחו באירופה במקביל לחוג האייבשיצייני‪,‬‬
‫היו קרובים יותר לרוחו האמיתית של נתן העזתי‪ .‬הם קלטו הרבה מן המחשבה‬
‫הפרדוקסלית השבתאית‪ ,‬אם כי לא בגלוי ולא בצד ההתנהגות החיצונית‪ .‬מה‬
‫שקלטו הפנו הם פנימה‪ ,‬ומה שהיה יסוד לעבירה ולהרס‪ ,‬בחסידות עובר הוא‬
‫סובלימציה ומשמש לאינטנסיפיקציה של הדחף הדתי )דוגמאות של שימוש‬
‫חסידי בתורות שבתאיות הובאו הרבה במחקריו של גרשם שלום‪ ,‬ובעיקבותיו גם‬
‫אצל אחרים‪ ,‬כולל בכת ַב י שלי(‪.‬‬

‫‪103‬‬

‫נתן העזתי היה חסיד במלוא מובן המלה‪.‬‬

‫בחסידותו ובסגפנותו לא היו צביעות והסתרה‪ ,‬ולא היו הם מן השפה ולחוץ‪.‬‬
‫האמונה במשיח ההרסני היתה אצל נתן‪ ,‬כמו רעיונות דומים בחסידות‪ ,‬יסוד‬
‫לחיזוק הדת ולעילויה‪.‬‬
‫דרך החסידות הוסיפה מחשבת נתן העזתי להחיות ולהפרות את היהדות‪,‬‬
‫גם אם ספריו ואישיותו לא התקבלו ברצון מחוץ לחוג מאמיני השבתאות )אפילו‬

‫‪101‬‬

‫ר א ה ב מ א מר י )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (7 7‬ע מ ' ‪.1 8 2 - 1 6 8‬‬

‫‪102‬‬

‫ר א ה ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪.1 3 4 - 1 0 7‬‬

‫‪103‬‬

‫מ ר אי מ קו מו ת ר א ה ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪ 3 5 9‬הע ר ה ‪ .4‬ורא ה ג ם ‪ :‬מנ ד ל פייק אז' ‪ ,‬בי מי‬

‫צ מי ח ת ה ח סידו ת ‪ ,‬מו סד בי א ליק ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש ל " ח ‪ ,‬ע מ ' ‪ .3 0 2 - 1 7 5‬פייק אז ' מ כנ ה ח לק‬
‫ח שו ב ז ה ש ל ספרו ב ש ם ' ר אדי ק א ליז ם ד תי מ חו ץ ל ש ב ת או ת' ‪ ,‬אך לד ע ת י ג ם ח ל ק מן‬
‫ה ני סו חי ם ה רדי ק ליי ם ש מ ב י א כאן פייק אז ' נ ת נ ס חו ב דר ך זו ב ה שפע ת ה תנ וע ה‬
‫ה ש ב ת אי ת ‪ .‬ורא ה עו ד ‪ :‬ר ח ל א לי אור ‪ ,‬תור ת ה א לו הו ת ב דור ה ש ני ש ל ח סידו ת ח ב "ד ‪,‬‬
‫מ א ג נ ס ‪ ,‬ירו ש לי ם ת ש מ " ב ‪ ,‬ע מ ' ‪.2 8 8 - 2 4 4‬‬

‫‪29‬‬
‫זה איננו מדויק‪ ,‬שכן רבים מחכמי הספרדים המשיכו להתייחס אליו‬
‫בהערצה(‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫הוא נדחה אולי בשל החשיבות המוגזמת שייחס ליסוד האמונה‪,‬‬

‫המתאימה יותר לנצרות מאשר ליהדות‪.‬‬

‫‪105‬‬

‫אך עיקר האשמה על דחייתו של הוגה‬

‫זה‪ ,‬שהיה כאמור מגדולי הגדולים במחשבת ישראל‪ ,‬רובצת בוודאי על שאר‬
‫זרמי השבתאות‪ ,‬שלא הפנימו את דרכו הפרדוקסלית‪ ,‬המצריכה אישיות דתית מן‬
‫המעלה הראשונה‪.‬‬
‫'אור‪-‬המחשבה' ו'אור שאין בו מחשבה' אינם חייבים להתחלק בגופים‬
‫שונים‪ .‬אפשר גם למצוא את שתי הבחינות מתרוצצות באישיות אחת‪ .‬יתר על‬
‫כן‪ ,‬דומה שמזיגה כזאת‪ ,‬הרכבה במינון מיוחד בין היסוד ההרסני והניהילסיטי‬
‫לבין היסוד הקונסטרוקטיבי והמשמר‪ ,‬תימצא בכל אישיות דתית אמיתית‪ .‬מיזוג‬
‫כזה אפיין כמדומני גם את אישיותו של גרשם שלום‪ ,‬שאפשר לגלות בה גם יצר‬
‫של הרס דתי‪,‬‬

‫‪106‬‬

‫וגם את פעילותו של אור‪-‬המחשבה‪ .‬זה בא לידי ביטוי גם‬

‫באמונה בכוחה של הציונות לחדש את נעורי העם ואת תרבותו‪ ,‬ובעיקר במפעלו‬
‫המחקרי העצום‪ ,‬הקדמון והראשוני‪ ,‬של גרשם שלום‪ .‬כי אפשר להשוות‬

‫את‬

‫דרך פעולת 'אור‪-‬המחשבה' בקרב ה'גולם'‪ ,‬ה'תוהו' וה'טהירו' לפעולתו של‬
‫פילולוג גדול‪ ,‬המכניס סדר ובניין לתוך הכאוס של המקורות‪.‬‬

‫‪104‬‬

‫ר א ה ש לו ם )לעי ל ‪ ,‬ה ער ה ‪ , (5 2‬ע מ ' ‪ .7 9 4‬אפ שר ל ל מוד ע ל כך מ ע מ ד ת ו ש ל‬

‫ה ר ב חיי ם פ א לא ג 'י ‪ ,‬ר ב ה ה גדו ל ש ל איז מי ר ב מ א ה ה ת ש ע ע ש ר ה ‪ .‬הו א קי ב ל או מנ ם‬
‫ב ל א ע רע ור א ת דע תו ) ה מו ט עי ת( ש ל ר ' יע ק ב ע מד ין ‪ ,‬ש לפי ה נ תן הע ז תי הו א מ ח ב רו‬
‫ש ל ספר ח מ ד ת י מי ם ‪ ,‬א ב ל יי חו ס ז ה לא מ נ ע מ מ נו א ת ה ער צ תו ל ספר ‪ ,‬ו ב ג ל לו הו א‬
‫מ כ נ ה א ת נ תן ה עז ת י ב כינוי ' ה ר ב ח מ ד ת י מי ם ' ‪ .‬ר א ה ד ב ריו ב ספ רו כל ה חיי ם ‪ ,‬אז מי ר‬
‫ת ר ל "ד ‪ ,‬ד ף יז‪ -‬י ח ‪ ,‬ש הו ב או אצל א ב ר ה ם יערי ‪ ,‬תע לו מ ת ספר ‪ ,‬מו סד הר ב קו ק ‪ ,‬ירו ש לי ם‬
‫ת שי "ד ‪ ,‬ע מ ' ‪ .1 4 9 - 1 4 2‬ורא ה א ת ה ער תו ש ל יע רי ש ם ‪ ,‬הע ר ה ‪.1 4 6‬‬
‫‪105‬‬

‫ר א ה ש לו ם ‪ ,‬ש ם ‪ ,‬ע מ ' ‪ ;2 3 1 - 2 2 0‬ור א ה ג ם א לקיי ם )לעי ל ‪ ,‬הע ר ה ‪.(8 3‬‬

‫‪106‬‬

‫קו ז ה בפ עי לו תו ש ל ש לו ם הד גי ש מ אוד קורצוי ל‪ .‬ר א ה ‪ :‬ב רוך קורצוי ל ‪ ,‬ב מ א ב ק‬

‫ע ל ע ר כי הי ה דו ת ‪ ,‬הוצ א ת שוקן ‪ ,‬ירו ש לי ם ו ת ל‪ -‬א בי ב ת ש " ל ‪.‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful