You are on page 1of 28

‫‪8‬‬

‫‪28‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫ירון סדן‪,‬‬
‫יו"ר התאחדות הוצאות הספרים בישראל‬

‫)עמ' ‪(18-21‬‬

‫‪İļİıŀĴĨĪķııİŁīĴĭĪ ĤĞĥ ęđĘĕĢ|ĴĨĭĺī0ķıļĹıŀĿłĸĺ đĕďđĔĝ ĦĘĐĜĚđ ĕĠĤĎ čđĢĕĞ|ĨĩıĿĺĬĴĨıĸī ęĕĔģĕđĤĠ ĦĘĐĜĚ | ıīĩĺ0ĬĶįĸĴįŀ ĦėĤđĞ‬‬
‫| ‪ıĪĶ ĐģĠĐ |ĭĿĸŀļĩĿĺı/ıĭĴĨıĪ/ŀľĩŀĭĨıĴ/īīįĭıĮ/ĿĭĴıĨ0ŀıĨıŀĭĶıĴ ĐģĕĠĤĎ |ķıīĭŀłıŀĭī ĦđēđģĘ ĕģĕĦ ĦĘĐĜĚ |łıĮĪłĸĹĨ ĦĕĜđĥĘ ĐėĕĤĞ‬‬
‫‪üøćăĀ‬‬

‫‪øÿôø_ĉøćöĀýóĆûöý‬‬

‫‪ĿįľıĴłİĸıŀļĭļŀĪ ĝđĠď | ıĸĨĭĭĸıĹĴĪıĹī%ĭĺ ĤĕĞĐ ĦĥĤ Ę"ėĜĚĝ |ķľıĸĩıĸı ĤđĢĕĕ ĘĐĜĚ |ķĬijķĸĭŀ ĤđĢĕĕ ĘĐĜĚ .ĝ | ĽŀĨĬķĭłıĺ ĐĜđĚĦ ďđčĕĞ |ıįŀĮĶ‬‬
‫| ‪ĐģĠĐč ĞđĕĝĐđ ĐėđĤčĐ ĐĚĒđĕĐ ĘĞ ,ęĕĤĠĝĐ ĦđČĢđĐ ĦđďēČĦĐĚ ,ğČĤĢ ĕĘĕĘđ ĘČđĚĥ ěč ěđĜĚČĘ ĦďēđĕĚ ĐďđĦ | 3608967977‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫איריס ארגמן‬

‫"גדלתי בעיר דרומית השוכנת על שפת ים‪ .‬שבוע הספר‬
‫לא נחגג בעירי בכיכרות‪ ,‬אלא צוין בצניעות בחנות היחידה‬
‫לספרים שבמרכז המסחרי‪.‬‬
‫הפעם הראשונה שבה הגעתי לשבוע הספר 'כמו בכיכר' היתה‬
‫בירושלים‪ ,‬ואני כבר בחורה שבדיוק השתחררה מהצבא‪ .‬הלכתי‬
‫לגן הפעמון עם אבא שלי‪ ,‬סיירנו בין הדוכנים ואני הייתי‬
‫מלאת התפעמות והתרגשות מהמראה המרהיב של הדוכנים‬
‫העמוסים לעייפה בספרים‪.‬‬
‫באחד הדוכנים עמדה דבורה עומר וחתמה על ספריה‪ .‬אבא‬
‫שלי בחר את אחד מספריה והגיש לה לחתימה‪' .‬למי להקדיש‬
‫את הספר?' שאלה הסופרת‪ ,‬שאותה הערצתי מאז שקראתי את‬
‫'הבכור לבית אבי'‪ ,‬ואבא שלי ענה‪' ,‬לבת שלי‪ ,‬הנה היא כאן'‪.‬‬
‫'איך קוראים לך?' שאלה אותי דבורה עומר‪ ,‬ואני עניתי בשקט‬
‫'איריס'‪ .‬אבי פנה אל הסופרת ואמר בגאווה 'איריס ארגמן‪,‬‬
‫תקדישי את הספר לבת שלי ‪ -‬איריס ארגמן'‪.‬‬
‫'איזה שם יפה יש לבת שלך'‪ ,‬ענתה לו הסופרת‪ .‬אבא שלי חייך‬
‫חיוך גדול‪ ,‬חיוך מלא גאווה ואמר‪' ,‬נכון‪ ,‬יש לה שם יפה‪ ,‬שאני‬
‫בחרתי'‪.‬‬
‫ודבורה עומר כתבה לי את ההקדשה‪" :‬לאיריס ארגמן‪ ,‬בברכה‬
‫חמה‪ .‬דבורה עומר"‪.‬‬
‫התבוננתי עוד שעה ארוכה בסופרת ילדותי‪ ,‬שאת ספריה‬
‫קראתי שוב ושוב‪ ,‬הבטתי בה וכל כך קינאתי ביכולתה לארוג‬
‫סיפורים יפים לילדים ונוער‪ ,‬ביכולת לכבוש את לבי‪ ,‬לרתק‬
‫אותי לספריה‪.‬‬
‫אבא ואני התרחקנו מהדוכן שבו עמדה הסופרת‪ ,‬ואני החזקתי‬
‫את הספר בידי‪ ,‬נרגשת מהחתימה הצפונה בתוכו‪.‬‬
‫'אולי גם הבת שלי תהיה פעם סופרת‪ '...‬אמר אבא והביט בי‪ .‬לא‬
‫עניתי‪ ,‬רק משכתי בכתפי והמשכתי ללכת בשביל המוביל אל‬
‫היציאה מגן הפעמון‪.‬‬
‫את הספר עם ההקדשה אני שומרת עד עצם היום הזה בספרייה‬
‫שלי‪ .‬בכל שנה‪ ,‬בשבוע הספר‪ ,‬כשאני עומדת בכיכר כדי‬
‫לחתום על ספריי‪ ,‬אני חושבת ושואלת את עצמי האם ייגש אלי‬
‫פעם הורה ויבקש שאציין את שמו המלא של הילד בהקדשה‬
‫שאכתוב לו‪ ,‬כמו שאבא שלי ביקש מדבורה עומר"‪.‬‬

‫"‬

‫צילום‪ :‬ראובן קפוצי'נסקי‬

‫קוראים יקרים‬
‫"שבוע הספר העברי" הפך לחלק‬
‫בלתי נפרד מהנוף התרבותי של‬
‫ישראל ומהזיכרון הקולקטיבי‬
‫שלנו‪.‬‬
‫מי מאתנו איננו זוכר את ההתרגשות שהייתה‬
‫כרוכה בביקור הראשון שלנו כילדים ב"שבוע‬
‫הספר"‪ .‬מי איננו זוכר את הציפייה הדרוכה‬
‫לקראת הביקור בכיכר העיר ורכישת הספרים‬
‫הגדולה של שבוע הספר‪.‬‬
‫גם היום‪ ,‬כשמבצעי ההנחות נמשכים כל השנה‪,‬‬
‫אין תחליף לשבוע הספר בנוף התרבותי שלנו‪.‬‬
‫מעטות חנויות הספרים בעולם בהן יש מבחר‬
‫כזה של ספרים כפי שיש בכיכר רבין בתל‬
‫אביב‪ ,‬בגן הפעמון בירושלים או ברחבת‬
‫תיאטרון חיפה‪ .‬גם בערי הפריפריה הכיכרות‬
‫הומות מאוהבי ספר‪ ,‬המעלעלים באלפי‬
‫הכותרים המוצגים בירידים במרבית הערים‬
‫בישראל‪.‬‬
‫בישראל רואים אור כ‪ 3,500-‬כותרים חדשים‬
‫כל שנה‪ .‬כולנו גאים ביצירה המופלאה הזו‪,‬‬
‫שגורמת לכל אחד ואחת מאיתנו חוויית קריאה‬
‫המלווה בחוויה רגשית ותרבותית עצומה‪.‬‬
‫אני מאחל לכולנו "שבוע ספר" מהנה ומוצלח‪.‬‬

‫איריס ארגמן )‪ (28‬דודי בוסי )‪ (29‬חיים באר )‪ (30‬יורם‬
‫קניוק )‪ (31‬עמיה ליבליך )‪ (32‬רוני סומק )‪ (33‬אלי עמיר‬
‫)‪ (34‬נאווה סמל )‪ (36‬בן‪-‬עמי שילוני )‪ (37‬צרויה שלו‬
‫)‪ (38‬צור שיזף )‪ (40‬לאה איני )‪ (42‬גלילה רון פדר‬
‫)‪ (43‬שהרה בלאו )‪ (44‬גליה עוז )‪ (46‬עידית דנקנר‪-‬‬
‫קאופמן )‪ (47‬אפרת שטיגליץ )‪ (48‬טל דוידוביץ' )‪ (52‬תהל‬
‫רן )‪ (54‬חנה טואג )‪ (56‬יוסף בר‪-‬יוסף )‪ (58‬אדיבה‬
‫גפן )‪ (59‬חיים כרמי )‪ (60‬סמדר שיר )‪ (62‬אבינועם רוזנק‬
‫)‪ (63‬שלומית כהן‪-‬אסיף )‪ (64‬חוה עציוני הלוי )‪ (66‬שוהם‬
‫סמית )‪ (67‬נאווה מקמל‪-‬עתיר )‪ (68‬יהודית רותם )‪(70‬‬
‫רונה רענן שפריר )‪ (74‬גלית דהן קרליבך )‪ (75‬זיוה עמייש‪-‬‬
‫מייזליש )‪ (76‬אשר רייך )‪ (77‬עידו אנג'ל )‪ (78‬רבקה קרן‬
‫)‪ (79‬איריס אליה‪-‬כהן )‪ (80‬מאיה בז'רנו )‪ (81‬יוסי אבני‬
‫)‪ (84‬מירי רוזקובסקי )‪ (85‬דוידי רוזנפלד )‪ (86‬עדי ברק‬
‫)‪ (87‬דורית אורגד )‪ (88‬מלכה אדלר )‪ (89‬ראובן גפני‬
‫)‪ (90‬אורית ברגמן )‪ (91‬משה דור )‪ (92‬חנוך ברטוב )‪(93‬‬
‫מיה טבת דיין )‪ (94‬יעל בן‪-‬ברוך )‪(95‬‬

‫התבוננתי עוד שעה ארוכה בסופרת ילדותי‪ ,‬שאת ספריה‬
‫קראתי שוב ושוב‪ ,‬הבטתי בה וכל כך קינאתי ביכולתה לארוג‬
‫סיפורים יפים לילדים ונוער‪ ,‬ביכולת לכבוש את לבי‪ ,‬לרתק‬
‫אותי לספריה‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫פנס‪ ,‬מצפן וילד‪ /‬הוצאת מטר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫בכיסים של גילי‪ ,‬הרפתקה בחולות‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'אושר סמוי' מאת קלאריס‬
‫ליספקטור‪ ,‬מתוך הקובץ 'אושר סמוי'‪,‬‬
‫הוצאת הקיבוץ המאוחד‪ ,‬הספריה החדשה‪.‬‬
‫סיפור שמאפשר התבוננות אישית‪ ,‬לתוך‬
‫עצמנו‪ ,‬אל התשוקות והמאווים שלנו‪ ,‬אל‬
‫הכמיהות וסדרי העדיפויות שלנו"‪.‬‬

‫‪29‬‬

‫‪30‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"שבוע הספר‪ ,‬יוני ‪ .2001‬הוזמנתי לכיכר רבין כדי לחתום על‬
‫ספר הביכורים שלי‪' ,‬הירח ירוק בוואדי'‪ ,‬שיצא כמה חודשים‬
‫לפני כן בהוצאת 'עם עובד'‪ .‬החוויה היתה יותר ממרגשת‪ ,‬איני‬
‫יכול להכיל את ההצפה‪ ,‬והזדקקתי לכמה בירות כדי להירגע‪.‬‬
‫מסביבי כמה מהבולטים בסופרים‪ ,‬ביניהם סמי מיכאל‪ ,‬מאיר‬
‫שלו‪ ,‬חיים באר ועוד‪ .‬הספר זכה אומנם לביקורות טובות‬
‫ובפרס לסיפורת חדשה‪ ,‬אבל הציבור הרחב לא הכיר אותי‪ ,‬והם‬
‫רכשו בהמוניהם את ספריהם של הסופרים הוותיקים‪ ,‬שנהנו‬
‫מהחוויה‪ ,‬כתבו הקדשות ובירכו את הקונים בחג שמח‪ .‬שעה‬
‫חלפה ואיש עדיין לא התעניין בספרי‪ .‬עירית אלקבץ‪ ,‬אשת‬
‫יחסי הציבור המיתולוגית של עם עובד‪ ,‬חשה במבוכה שלי‪.‬‬
‫היא צעדה אל עבר חדר מערכת הכריזה‪ .‬חמש דקות לאחר מכן‬
‫הדהד שמי ושם הספר מהרמקולים הרבים‪ .‬אבל זה לא עזר‪.‬‬
‫נותרתי תקוע נבוך על כסאי‪ .‬החלטתי לחתוך הביתה‪ .‬נפרדתי‬
‫מעירית ומירון סדן‪ ,‬מנכ"ל עם עובד‪ .‬הם ניסו לעודד אותי‪.‬‬
‫לא חשתי בנוח מולם‪ .‬הרגשתי שאכזבתי אותם‪ .‬לפני צאתו הם‬
‫האמינו שהספר יהיה שלאגר‪ ,‬אבל בסופו של דבר הוא לא הגיע‬
‫לרשימות רבי המכר‪ .‬אומנם מכר עד אז מהדורה וחצי‪ ,‬אבל לא‬
‫היה חטיף חם כמצופה‪ ,‬אלא יותר חביבם של המבקרים ואנשי‬
‫הספרות מאשר של ציבור הקוראים‪.‬‬
‫שלושה ימים לאחר מכן הייתי אמור לשוב לכיכר‪ ,‬אבל לא היה‬
‫בי שום רצון לעשות זאת‪ .‬בתי קים‪ ,‬שהיתה אז בת ‪ ,12‬שכנעה‬
‫אותי ללכת למרות הכישלון בערב הראשון‪' :‬אתה תמכור כמו‬
‫הוותיקים‪ ,‬אני מבטיחה לך'‪ ,‬עודדה אותי‪ .‬למרות גילה הצעיר‬
‫ותכניו הדי קשים של הספר‪ ,‬היא התחברה אליו מאוד והמליצה‬
‫עליו למוריה‪ .‬היא לקחה איתה עותק והתלוותה אליי לכיכר‬
‫עם שתיים מחברותיה לשבט הצופים‪ .‬כשהגענו‪ ,‬אמרה שהיא‬
‫הולכת להסתובב בין הדוכנים‪ .‬נתתי לה כסף לקניית ספרים‬
‫והלכתי למתחם ההוצאה‪ .‬שוחחתי עם אחד הסופרים הוותיקים‬
‫וחלקתי אתו את חווית הכישלון של הערב הראשון‪ .‬הוא תמך‬
‫ועודד‪ .‬כעבור כרבע שעה זה סוף סוף קרה‪ .‬אחת המוכרות‬
‫קראה לי‪ ,‬אמרה שיש קבוצה של כחמישה עשר קונים שרוצים‬
‫שארשום להם הקדשה‪ .‬לבי הלם בחזקה‪ .‬האצבעות שלי רעדו‪,‬‬
‫אני משוכנע שאיש לא יכול יהיה להבין את מה שכתבתי להם‪.‬‬
‫האחרונות בקבוצה היו קים וחברותיה‪ .‬מסתבר שהן ארגנו‬
‫הקראה ספונטנית בקצה הכיכר ושכנעו את קהל המאזינים‬
‫לרכוש את ספרי‪' .‬אל תלך'‪ ,‬אמרה לי‪' ,‬אנחנו הולכות לעשות‬
‫זאת שוב'"‪.‬‬

‫"במרוצת השנים הקסם של שבוע הספר קצת התעמעם בעיניי‬
‫בגלל המבצעים והרשתות‪.‬‬
‫אף על פי כן‪ ,‬בשבילי‪ ,‬זו תמיד הייתה חוויה מרגשת‪ .‬האירוע‬
‫החברתי הוא מעמד מרגש‪ ,‬כאשר כל כך הרבה אנשים באים‬
‫בבת אחת‪ ,‬נפגשים כדי לקנות ולקרוא ‪ -‬זה כמו לפגוש את‬
‫הקהילה שלך‪ ,‬שאיתה לא נפגשת אף פעם‪ .‬ופתאום מפגש‬
‫אחד ובו כל הקוראים מכל הסוגים‪ .‬בשבוע הספר אפשר למצוא‬
‫ספרים שכבר לא ניתן למצוא בחנויות‪ .‬ההוצאות מוציאות‬
‫מהמחסנים ספרים ישנים‪ ,‬ואני זוכר שכנער תמיד חזרתי‬
‫משבוע הספר עם חבילות‪ .‬כבר מחג חנוכה התחלתי לחסוך‬
‫כסף לקראת שבוע הספר‪ .‬כירושלמי‪ ,‬שבוע הספר בשבילי היה‬
‫תמיד בירושלים‪ ,‬ובמרוצת השנים שבוע הספר תמיד מתקשר‬
‫לי כאירוע חשוב מאוד בכיכר מלכי ישראל‪.‬‬
‫כסופר אני פחות אוהב את שבוע הספר‪ .‬קשה לי לראות אנשים‬
‫בדוכנים‪ ,‬מעיינים בספר שלי‪ ,‬פותחים אותו‪ ,‬ואם הספר לא‬
‫תופס אותם הם מחזירים אותו‪ .‬אני לא נוהג להגיע לשבוע‬
‫הספר כי קשה לי לראות את זה‪ ,‬קשה לראות שאני עומד‬
‫למבחן‪ .‬אני מוכן לחתום‪ ,‬נהנה לדבר עם קוראים‪ ,‬אבל קשה לי‬
‫לראות אנשים שניגשים לספר ולאחר עיון בספרי לא רוכשים‬
‫אותו‪.‬‬
‫כשיצא הספר הראשון שלי‪' ,‬נוצות'‪ ,‬ישבתי בבית מול‬
‫הטלוויזיה עם אשתי וילדיי‪ ,‬וראיינו את פרופ' דן מירון‪ .‬כאשר‬
‫הוא נשאל מהו הספר הטוב של השנה בעיניו הוא מנה שמות‬
‫של כמה ספרים‪ ,‬ואמר שהוא ישמח לדבר גם על הספר הרע של‬
‫השנה‪ ,‬וגרס ש"נוצות" זה ספר פגום‪ ,‬מושחת‪ ,‬לא ראוי‪ ,‬והוא‬
‫לא מבין למה כולם מדברים עליו‪ .‬ישבתי בבית מול הטלוויזיה‬
‫עם משפחתי‪ ,‬מופתע ונכלם‪ ,‬כשבאותו ערב הייתי מוזמן‬
‫לבוא לחתום בשבוע הספר‪ .‬אמרתי לעצמי שאני לא מוכן‬
‫לבוא ושילעגו לי‪ .‬אשתי עודדה אותי ובתמיכתה ובהמלצתה‬
‫הלכתי‪.‬‬
‫הגעתי בפיק ברכיים לדוכן‪ ,‬קיבלתי ברכות ונשיקות ממנהל‬
‫הדוכן‪ ,‬וכששאלתי למשמעות השמחה התברר לי שבערב‬
‫הגיעו מאות אנשים לדוכן‪ ,‬רצו לראות על מה דובר כל כך‬
‫הרבה בטלוויזיה‪ ,‬ונמכרו רק באותו הערב אלף עותקים מהספר‬
‫– אפילו נסעו פעמיים למחסן כדי להביא עוד עותקים‪ .‬אירוע‬
‫זה זכור לי כחוויה מדהימה"‪.‬‬

‫חיים באר‬

‫דודי בוסי‬

‫"‬

‫שלושה ימים לאחר מכן הייתי אמור לשוב לכיכר‪ ,‬אבל‬
‫לא היה בי שום רצון לעשות זאת‪ .‬בתי קים‪ ,‬שהיתה אז בת ‪,12‬‬
‫שכנעה אותי ללכת למרות הכישלון בערב הראשון‪' :‬אתה‬
‫תמכור כמו הוותיקים‪ ,‬אני מבטיחה לך'‪ ,‬עודדה אותי‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬
‫בסמטאות‪ /‬הוצאת כתר‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫הירח ירוק בוואדי‪ ,‬פרא אציל‪ ,‬אמא מתגעגעת למילים‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'כל החיים החיים לפניו' מאת אמיל‬
‫אז'אר‪ ,‬שהיווה השראה לכתיבת ספרי‬
‫הראשון 'הירח ירוק בוואדי'"‪.‬‬

‫"‬

‫"‬

‫האירוע החברתי הוא מעמד מרגש‪ ,‬כאשר כל כך הרבה‬
‫אנשים באים בבת אחת‪ ,‬נפגשים כדי לקנות ולקרוא ‪ -‬זה כמו‬
‫לפגוש את הקהילה שלך‪ ,‬שאיתה לא נפגשת אף פעם‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אל מקום שהרוח הולך‪/‬הוצאת עם עובד‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫שעשועים יום יום' )שירים(‪' ,‬נוצות‪ ,‬עת הזמיר‪ ,‬גם אהבתם גם שנאתם‪,‬‬
‫חבלים‪ ,‬לפני המקום‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'היברו פבלישינג קומפני' מאת מתן‬
‫חרמוני‪ .‬ניסיון נועז ומאוד מוצלח של‬
‫אדם צעיר לכתוב על יידיש בעברית‪.‬‬
‫העברית שלו נשמעת כמו יידיש‬
‫מתורגמת‪ ,‬וזה הישג גדול מאוד"‪.‬‬

‫‪31‬‬

‫‪32‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"מצחיק שספר צריך שבוע‪ .‬מה בשאר השבועות? בשאר‬
‫השבועות קונים פחות ספרים‪ ,‬אבל למרבה הפלא ‪ -‬לא בפחות‬
‫כסף‪ .‬כך שההנחות של שבוע הספר אינן באמת משנות‪ .‬כאשר‬
‫מוכרים ספרים 'ארבעה במאה' ‪ -‬הספרים ייעלמו מהשוק‬
‫ויהיה אפשר לתת לספרים לכתוב את עצמם לעצמם‪ .‬אבל‬
‫מה שבאמת חשוב הוא שכך לפתע מדברים על ספרים כאילו‬
‫היו האח הגדול‪ ,‬שהוא הצד השני של מה שמייצגת הספרות‪,‬‬
‫שבימים רגילים נמצאת בתחתית הרשימה של מה שחשוב לעם‬
‫ישראל‪ .‬ואף על פי כן‪ ,‬ישנם יותר קוראים בארץ הזאת משיש‬
‫הולכים לכדורגל איכותי וגם למה שהוא הרוב שאינו איכותי‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬בתקשורת מה שניתן לספרות הוא פסיק ממה שניתן‬
‫לכדורגל‪ .‬ככה זה אצל מי שקורא לעצמו 'עם הספר'‪ .‬מצד‬
‫שני‪ ,‬שבוע הספר אכן נהיה חגיגה‪ .‬פעם הדרתי רגליי מהיריד‬
‫הזה‪ ,‬כי כאבתי את תאוות המחירים הזולים‪ ,‬אבל אחרי כן‬
‫התחלתי לאהוב את השבוע הזה‪ ,‬כי יש בו פתאום חגיגה‪ ,‬קרקס‬
‫של רעש‪ ,‬ספרים‪ ,‬סופרים‪ ,‬מו"לים ורעש של ספרים‪ .‬ריח של‬
‫ספרים ומוסיקה של ספרים‪ .‬ספרים שמזמן נעלמו מן המדפים‬
‫מתאפשרים להיקנות‪ ,‬יצירות מופת שנעלמו ‪ -‬מבליחות מבין‬
‫רבי המכר‪.‬‬
‫בסופו של דבר‪ ,‬אולי יש משהו מלהיב בשבוע הספר‪ .‬סופרים‬
‫חותמים על ספריהם‪ .‬משוררים קוראים שירים בקול וישנו‬
‫קהל‪ .‬כל ניצולי האח הגדול מרגישים שיש להם אחים לקריאה‪,‬‬
‫לכתיבה‪ ,‬לדיבור על כתיבה‪ ,‬וההמונים הגודשים את הירידים‬
‫השונים ברחבי הארץ יכולים לשבוע אחד להאמין שיש להם‬
‫מעמד‪ .‬שיש לעבודה שלהם איזושהי חשיבות‪ .‬שיש גם משהו‬
‫שאיננו הבל‪ ,‬שיש עתיד להווה‪ ,‬שנדמה לפעמים שלא יהיה‬
‫לו עתיד"‪.‬‬

‫"בבית הוריי נחשב ספר קריאה לחפץ קדוש‪ .‬לא פלא שאף‬
‫שבוע הספר היה אפוף הילה מיוחדת ונתפס בביתנו כאחד‬
‫האירועים הנערצים בלוח השנה הישראלי‪ :‬מוקד של עלייה‬
‫לרגל‪ ,‬ובייחוד מקור לגאווה בפני תיירים‪ ,‬כהמחשה ל'עם‬
‫הספר' שתמיד היינו‪.‬‬
‫שבוע הספר העברי‪ ,‬ובעיקר יריד הספרים בחוצות‪ ,‬זכור לי‬
‫משנות מגוריי בירושלים‪ :‬פעם במרכז העיר‪ ,‬מול הכנסת‬
‫הישנה‪ ,‬אחר כך בגן הפעמון‪ ,‬ומאז בניסיונות שונים לכיכר‬
‫ספרא ובחזרה‪ .‬תחושת השפע הייתה מבלבלת‪ ,‬ומה שרכשתי‬
‫היה די אקראי; היה זה בעיקר מפגש מלא שמחה בין אוהבי‬
‫ספר‪ ,‬יום חג‪ .‬כמעט תמיד נתקלתי בביקוריי ביריד במאיר‬
‫שלו‪ ,‬והוא חלק עמי את חוויותיו‪ .‬אוחזים בשקיות הניילון של‬
‫ההוצאות השונות בידינו‪ ,‬נראינו כחוגגים‪.‬‬
‫כאשר ילדיי התחילו ליהנות מספרים‪ ,‬סביב גיל שלוש‪ ,‬הפכו‬
‫הדוכנים של ספרות הילדים למוקד הביקורים‪ .‬לכל ילד הייתה‬
‫זכות לבחור בין שלושה לחמישה ספרים‪ ,‬ומהלך הבחירה היה‬
‫ארוך‪ ,‬לעתים מייגע ולעתים משעשע‪ .‬ילד קטן נדחק בין רגלי‬
‫המבוגרים‪ ,‬מותח את צווארו לראות מה ההיצע הצבעוני ולא‬
‫פעם 'משתגע' למראה השפע‪ ,‬בוחר ומתחרט‪ ,‬וחוזר חלילה‪.‬‬
‫אם נגמר הביקור בבכי ראינו זאת ככישלוננו כהורים‪ .‬שוב לא‬
‫עמדנו במשימה ההורית הבלתי אפשרית‪.‬‬
‫יחסי לשבוע הספר השתנה כשהתחלתי לפרסם ספרים בעצמי‪.‬‬
‫אודה ולא אבוש‪ :‬הצגת ספר חדש שלי על הדוכן של הוצאת‬
‫שוקן והופעה של כותרים נוספים בפרסומי וכרזות פרסומת‬
‫לספרים‪ ,‬מלווה בתחושה משכרת‪' .‬אגו טריפ' אמיתי‪ .‬לצעוד‬
‫עם הוריי או ילדיי בין הדוכנים‪ ,‬כשעיניי מתכווננות לדוכן‬
‫האישי שלי‪ ,‬זו חוויה שאין מתוקה ממנה‪ .‬אני רואה בשבוע‬
‫הספר את אחת המסורות הנפלאות ביותר שיצרה החברה‬
‫הישראלית"‪.‬‬

‫פרופ' עמיה ליבליך‬

‫יורם קניוק‬

‫"‬

‫פעם הדרתי רגליי מהיריד הזה‪ ,‬כי כאבתי את תאוות‬
‫המחירים הזולים‪ ,‬אבל אחרי כן התחלתי לאהוב את השבוע‬
‫הזה‪ ,‬כי יש בו פתאום חגיגה‪ ,‬קרקס של רעש‪ ,‬ספרים‪ ,‬סופרים‪,‬‬
‫מו"לים ורעש של ספרים‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫תש"ח )זוכה פרס ספיר(‪ /‬ידיעות ספרים‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אדם בן כלב‪ ,‬היהודי האחרון‪ ,‬נבלות‪ ,‬על החיים ועל המוות‪ ,‬חיים על‬
‫נייר זכוכית‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'הביתה'‪ ,‬מאת אסף ענברי‪ .‬ספר שמעלה‬
‫באוב את העולם היפה שהיה ואיננו עוד‪.‬‬
‫בלי זעם או כעס‪ ,‬הוא מעצב את היופי‬
‫שהיה ואת החולשה שהיתה"‪.‬‬

‫"‬

‫אודה ולא אבוש‪ :‬הצגת ספר חדש שלי על הדוכן של‬
‫הוצאת שוקן והופעה של כותרים נוספים בפרסומי וכרזות‬
‫פרסומת לספרים‪ ,‬מלווה בתחושה משכרת‪' .‬אגו טריפ'‬
‫אמיתי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫תראו אותי‪/‬הוצאת שוקן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אביב שנות‪ ,‬גלגולו של מקום‪ ,‬דודה למחצה‪ ,‬חוץ מציפורים‪ ,‬חיילי בדיל‬
‫על חוף ירושלים‪ ,‬סדר נשים‪ ,‬ערק לארוחת בוקר‪ ,‬קיבוץ מקום‪ ,‬רקמות‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'חירות של רגע'‪ ,‬פרקי יומן מאת וירג'יניה‬
‫וולף‪ .‬זה שנים אני עוקבת בסקרנות אחר‬
‫החיים הפנימיים של יוצרות‪ ,‬בעיקר סופרות‬
‫ומשוררות‪ .‬תרגום יומני וולף פותח צוהר‬
‫מופלא לעולמה הנפשי והחברתי של אשה‪,‬‬
‫שכשרונה הספרותי אינו נופל ממורכבותה‬
‫הפסיכולוגית‪ ,‬ומעלה קושיות בלתי פתורות‬
‫על תפקידי העורכת‪-‬מקצרת בהבאתו לציבור‬
‫הרחב"‪.‬‬

‫‪33‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫רוני סומק‬

‫"מן החלון‪/‬פרח עציץ‪/‬כל היום‪/‬הגנה יציץ‪ /‬כל חבריו‪/‬שם בגן‪,‬‬
‫‪/‬הוא לבדו‪ /‬עומד כאן"‪ .‬את השיר הנפלא הזה קראתי ב"שירים‬
‫ופזמונות לילדים"‪ .‬לא ידעתי‪ ,‬בגיל שבע‪ ,‬לאיית את המילה‬
‫בדידות‪ ,‬אבל אי אפשר היה לטעות בה‪ .‬נחום גוטמן הוסיף חיוך‬
‫לפרצופי הפרחים שבגן ודמעות לפרח שעל אדן החלון‪ .‬במשך‬
‫שנים ראיתי איך פרח העציץ פונה אל פרחי הגן ומבקש קן‬
‫לתפילותיו הנידחות‪ .‬כאשר הרים פרח זה את עלי הכותרות‬
‫לשמים‪ ,‬גילה שאפילו הכוכבים רימו אותו‪.‬‬
‫את "שירים ופזמונות לילדים" מאת חיים נחמן ביאליק קנו‬
‫לי בפעם הראשונה בחנות ספרים שהייתה בכיכר סטרומה‬
‫שבחולון בסוף שנות החמישים‪.‬‬
‫בפעם השנייה קניתי את הספר בסוף שנות הששים‪ ,‬כשבאתי‬
‫בפעם הראשונה לשבוע הספר‪ .‬הדוכנים נראו לי כמו לונה‬
‫פארק‪ .‬מגלשות של ספרים וגלגלי ענק של אותיות פורחות‬
‫באוויר‪ ,‬ואני עוד לא ידעתי אז שאהיה משורר‪ ,‬אבל דבר‬
‫אחד רציתי‪ :‬מהדורה פחות מקומטת של ספר הילדים שריהט‬
‫את ילדותי‪ .‬מצאתי ערמה וקניתי שלושה‪ .‬אחת לי ושניים‬
‫כדי לתת מתנה‪ .‬אמא שלי קנתה ספר של איזה אשף בישול‬
‫ואבא שלי חיפש ולא מצא מהדורה עברית של ג'ובראן חליל‬
‫ג'ובראן‪.‬‬
‫בדרך חזרה באוטובוס שהביא אותנו הביתה דחסתי את הראש‬
‫בחלון האחורי עד שהספרים היטשטשו לי בעיניים"‪.‬‬

‫‪34‬‬

‫אלי עמיר‬
‫"‬

‫הדוכנים נראו לי כמו לונה פארק‪ .‬מגלשות של ספרים‬
‫וגלגלי ענק של אותיות פורחות באוויר‪ ,‬ואני עוד לא ידעתי‬
‫אז שאהיה משורר‪ ,‬אבל דבר אחד רציתי‪ :‬מהדורה פחות‬
‫מקומטת של ספר הילדים שריהט את ילדותי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אלג'יר‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫מחתרת החלב‪ ,‬המתופף של המהפכה‪ ,‬גן עדן לאורז‪ ,‬כפתור הצחוק )ספר‬
‫ילדים עם שירלי סומק(‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'שירים ופזמונות לילדים' מאת חיים‬
‫נחמן ביאליק"‪.‬‬

‫"ספרי הראשון‪' ,‬תרנגול כפרות'‪ ,‬הטיל אותי באחת לזירה‬
‫חדשה‪ .‬לא הכרתי את מה שכינו אז 'קריית ספר'‪ ,‬לא את‬
‫המבקרים והמראיינים‪ ,‬לא את החשיפה העיתונאית‪ ,‬לא את‬
‫רטט ההופעות‪ ,‬מכתבי הקוראים‪ ,‬המכירות וכדומה‪ .‬הייתי כמו‬
‫'שור במסיבת כלולות'‪ .‬קראתי ביקורות ספרותיות‪ ,‬חברתיות‪,‬‬
‫פוליטיות‪ ,‬ולעתים כאבתי ותהיתי במה הכותב מדבר‪.‬‬
‫החודשים הראשונים היו מסע מסחרר‪ .‬אהוביה מלכין‪ ,‬העורך‬
‫המיתולוגי שהוציא את 'תרנגול כפרות' לאור‪ ,‬ביקש לראות‬
‫אותי ויעץ‪' :‬אלי‪ ,‬רד מהעין הציבורית‪ ,‬העיתונאים יסחטו אותך‬
‫כמו לימון וישליכו אותך לפח‪ .‬תסתגר ותכתוב'‪ .‬והנה שבוע‬
‫הספר בשער‪ ,‬והוזמנתי לחתום על ספרים בדוכן 'עם עובד'‬
‫בכיכר המדינה בתל‪-‬אביב‪' .‬הסופר אלי עמיר יחתום ‪ '...‬הכריז‬
‫הכרוז‪ ,‬ואני הסתכלתי סביבי לחפש את הסופר‪ .‬התואר הפחיד‬
‫אותי‪ ,‬לא מגיע לי‪ ,‬חשבתי‪ ,‬כתבתי ספר אחד בלבד‪ .‬הבאר‬
‫היתה ריקה ולא ידעתי אם תתמלא ואמשיך לכתוב‪ .‬רדו ממני‪,‬‬
‫רציתי לזעוק‪ .‬והקהל בא לדוכן לדבר‪' :‬זה הסיפור שלי‪ ,‬נורי זה‬
‫אני'‪ ,‬ו'אני כועס עליך‪ ,‬כתבת את הסיפור שלי‪ '...‬ועוד 'אצלנו‬
‫היה כך וכך‪ '...‬או 'אתה חושב שרק לכם עשו את זה? אני צבר‪,‬‬
‫הייתי ילד חוץ והרגשתי בדיוק כמוך'‪ .‬הייתי נבוך‪ ,‬התנצלתי‬
‫שהקדמתי את האחרים‪ ,‬אף על פי שעברו למעלה משלושים‬
‫שנה מאז‪ ,‬והם יכלו לכתוב את סיפוריהם שלהם‪ .‬כשהסתיים‬
‫הערב חזרתי לירושלים‪ ,‬וכמה ימים אחר כך התחלתי את‬
‫'מפריח היונים'‪.‬‬
‫שנים רבות חלפו מאז‪ ,‬שוק הספרים שינה פניו‪ ,‬נעלמה‬
‫המכובדות של הספר‪ ,‬המחיר הקבוע‪ .‬הספר היה כערמות‬
‫העגבניות בשוק לפני כניסת השבת‪ :‬כל המוריד במחיר הרי‬
‫זה משובח‪ .‬ועדיין נשאר משהו מהחגיגיות‪ ,‬שמחת הילדים‪,‬‬
‫סקרנות המבוגרים‪ ,‬היצירתיות של יחסי הציבור‪ ,‬הבלבול‬
‫מהשפע הניתך עד שאינך יודע מה לבחור‪ ,‬הלב הנכמר על מי‬
‫שהוציאו ספרים בהוצאה עצמית ומנסים למכור ספר או שניים‬
‫בשולי שבוע הספר ועוד‪ .‬השנה אגיע לשבוע הספר עם ספרי‬
‫החדש 'מה שנשאר' ועם אותה התרגשות כמו בספרי הראשון‪.‬‬
‫אבוא חובק ספר חדש שאני חרד לו וחפץ בטובתו‪ ,‬כי זה מה‬
‫שנשאר"‪.‬‬

‫"‬

‫'הסופר אלי עמיר יחתום ‪ '...‬הכריז הכרוז‪ ,‬ואני הסתכלתי‬
‫סביבי לחפש את הסופר‪ .‬התואר הפחיד אותי‪ ,‬לא מגיע לי‪,‬‬
‫חשבתי‪ ,‬כתבתי ספר אחד בלבד‪ .‬הבאר היתה ריקה ולא ידעתי‬
‫אם תתמלא ואמשיך לכתוב‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫מה שנשאר‪ /‬הוצאת עם עובד‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫תרנגול כפרות‪ ,‬מפריח היונים‪ ,‬אהבת שאול‪ ,‬פגישה עיוורת‪ ,‬יסמין‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'חסד ספרדי' של א‪.‬ב‪ .‬יהושע‪ .‬בולי חברי‬
‫מדהים אותי כל פעם מחדש ביכולת‬
‫ההמצאה שלו‪ ,‬לטוות רומנים במקומות‬
‫אחרים‪ ,‬להפוך אותם למוחשיים ולהלביש‬
‫להם חיים"‪.‬‬

‫‪37‬‬

‫‪36‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"ליריד הספר הראשון בחיי הלכתי כולי תקווה לפגוש את‬
‫'דודה של שום איש'‪ .‬הילדה שהייתי עברה בין הדוכנים‬
‫הצנועים של אז‪ ,‬בשנות הששים המאוחרות‪ ,‬ושאלה מי ראה‬
‫את הסופרת שכתבה את 'ניסים ונפלאות'‪ .‬שמה היה לאה‬
‫גולדברג‪ .‬את קולה שמעתי פעם אחת ברדיו‪ ,‬ובאותו שבוע‬
‫ספר עברי רחוק חיפשתי גברת עם קול סדוק וקוף על הכתף‪.‬‬
‫למרות שידעתי שהקוף 'נפלאות'‪ ,‬שברח מקרקס‪ ,‬והילד ניסים‪,‬‬
‫שנהג להסתתר בפח זבל‪ ,‬קיימים רק בספר האהוב עליי‪ ,‬היה לי‬
‫חלום שאיכשהו ‪ -‬מעשה קסם ‪ -‬הם יתגלו ביריד‪ .‬אחרי הכול‪,‬‬
‫שם הספר הצדיק את הציפיות שלי‪.‬‬
‫יריד הספר העברי הראשון התקיים בשדרות רוטשילד בשנת‬
‫‪ ,1926‬תשע שנים לפני שלאה גולדברג עלתה לישראל‪ .‬צריך‬
‫לדמיין 'קיאוסקים של ספרים' ‪ -‬כך נכתב אז בעיתון 'הארץ'‪,‬‬
‫ואת 'האבטומובילים המקושטים'‪ ,‬שמתוכם פיזרו חברי גדוד‬
‫ מגיני השפה העברית‪ -‬כרוזים וצעקו קריאות בנוסח‪' :‬הספר‬‫הוא פרי היצירה של האומה המתחדשת' ו'הספר מפרנס את‬
‫הנשמה הלאומית ומחדש את כוחותיה'‪ .‬איש לא הכריז אז‬
‫שהספר‪ ,‬במחילה‪ ,‬אמור גם לפרנס את הסופר‪ ...‬לו הייתי‬
‫חיה אז‪ ,‬הייתי מזמינה את עצמי לבית העם כדי לשמוע את‬
‫'מפרשיה של השפה העברית' ואת תזמורת המשטרה 'מנעימה‬
‫בנגינותיה מזמירות א"י'‪ ,‬והייתי מתפלחת לחצר גימנסיה‬
‫הרצליה כדי להשתתף ב'תה בין ערביים' עם ורה וייצמן‪,‬‬
‫אשת הנשיא הראשון ו'המטרוניתא' של האירוע הספרותי שבו‬
‫השתתפו כל המי ומי של תל אביב ‪ -‬הסלבריטיס של אז‪.‬‬
‫יש הקוראים לבטל את יריד הספר‪ ,‬בנימוק שהפך למפגן‬
‫מרכולת צעקני מרפקני‪ ,‬מונע בידי כוחות מסחריים ותחרות‬
‫שוק פרועה‪ .‬הכריזות של היום 'ארבע במאה' ו'ספר בשני‬
‫שקל' לא ממש מכוונות אל הרחבת דעת ונפש‪ ,‬ובניגוד‬
‫לסיסמה של אותו יריד ראשון‪' :‬למען הספר לא אחשה'‪ ,‬אלה‬
‫הנוכחיות מרדדות אותו לכדי מוצר זול במחירי רצפה‪ .‬אבל‬
‫לפני שהקינדל והאייפד והטאבלט ו‪ IVRIT-‬ושאר הקוראים‬
‫האלקטרוניים משתלטים על הכול‪ ,‬ומכיוון שהדמיון שלי‬
‫צר מלהכיל יריד ספר דיגיטלי בלי מגע אנושי‪ ,‬ריח דפים או‬
‫תנועות יד ממששת אחרי אוצרות מלים ומוכתמת מהאותיות‬
‫המשאירות חותם דהוי‪ ,‬אני מבקשת עוד יריד אחד במתכונת‬
‫הישנה‪ .‬אני מבטיחה שהפעם אחפש בכל מקום את ניסים‬
‫ונפלאות‪ .‬היום‪ ,‬כשאני עצמי עומדת מאחורי הדוכן‪ ,‬נדמה לי‬
‫שגם אני 'דודה של שום איש'‪ .‬כי מהו סופר אם לא איש עם קול‬
‫סדוק וקוף על הכתף"‪.‬‬

‫"הזיכרון הראשון שלי משבוע הספר העברי הוא משנות ה‪70-‬‬
‫של המאה הקודמת‪ ,‬כאשר ארבעתנו‪ ,‬רעייתי ושתי בנותינו‪,‬‬
‫היינו מגיעים נרגשים לגן הפעמון בירושלים‪ .‬הדוכנים ניצבו‬
‫צפופים זה על יד זה‪ ,‬מציעים את מרכולתם הצבעונית‪,‬‬
‫המנצנצת והמסקרנת‪ .‬זאת היתה גם הזדמנות לפגוש ידידים‬
‫ישנים‪ .‬הילדות נמשכו אל הדוכנים של ספרי הילדים ואל‬
‫הספרים שמזמן השתוקקו להם‪ .‬עם קצת מזל‪ ,‬הן יכלו לפגוש‬
‫את הסופר או הסופרת הנערצים עליהן ולזכות בחתימת ידם‪.‬‬
‫הכוכבים שלהן היו אז גלילה רון פדר‪ ,‬דבורה עומר ויהודה‬
‫אטלס‪ .‬זאת היתה התקופה שלפני המבצעים בחנויות ‪ -‬מי‬
‫שרצה לקנות ספרים בזול היה צריך להגיע אל שבוע הספר‪.‬‬
‫בחודשים שלפני כן הפסקנו לקנות ספרים כדי לקנות אותם‬
‫בשבוע הספר‪ .‬בסופו של דבר קנינו יותר ספרים לנו ולבנותינו‬
‫מאשר תכננו‪.‬‬
‫הזיכרון השני שלי משבוע הספר הוא משנות ה‪ ,90-‬כאשר‬
‫היריד נערך בכיכר ספרא‪ .‬באותו זמן יצאו לאור המהדורות‬
‫הראשונות של ספריי על יפן המסורתית והמודרנית‪ .‬עמדתי‬
‫בקרבת מקום לדוכן של הוצאת שוקן‪ ,‬בדומה לאותו אב‬
‫שהכניס את בנו לגן הילדים‪ ,‬והוא ניצב בטווח ראייה כדי‬
‫לראות איך הילד משתלב בגן‪ .‬אנשים ניגשו‪ ,‬דפדפו ואחדים‬
‫קנו‪ .‬נרגעתי‪ ,‬הילד השתלב‪ .‬מקובל היה אז שהוצאות הספרים‬
‫תלו סרטי פרסומת גדולים ועליהם שמות הספר והסופר אותם‬
‫ביקשו לקדם‪ .‬הופתעתי לראות את שמי ושמות ספריי על‬
‫סרטים אדומים אלה‪ .‬הרגשתי צורך להתנצל בפני ידידים‬
‫ומכרים שלא אני אחראי לפרסומת הזאת על עצמי‪ ,‬אך בסתר‬
‫לבי שמחתי על החשיפה‪.‬‬
‫רבים טוענים כיום ששבוע הספר איבד מזוהרו‪ .‬ההנחות‬
‫והמבצעים במשך כל ימות השנה מחלישים את המשיכה‬
‫המסחרית שלו‪ .‬החידושים האלקטרוניים המסחררים מעמידים‬
‫בספק את עתידו של הספר המודפס‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬שבוע הספר‬
‫הוא עדיין חגיגה‪ .‬הריכוז הססגוני של הספרים במקום אחד‪,‬‬
‫הגילוי של ספרים‪ ,‬סופרים ונושאים חדשים‪ ,‬ספרי ההדרכה‬
‫המרובים‪ ,‬המציעים איך לעשות מה בכל תחום‪ ,‬ובנוסף‪,‬‬
‫ההנאה הישנה‪ ,‬הזכורה מן הילדות‪ ,‬של מישוש הכריכה החלקה‬
‫של ספר חדש והריח הנעים של הדפוס הטרי‪ ,‬חוזרת מדי‬
‫שנה בשבוע הספר‪ .‬האנשים הממשיכים לפקוד את הדוכנים‬
‫מוכיחים שהספר חי וכי מוקדם להספיד אותו‪ .‬ישראל הקטנה‪,‬‬
‫עם שפה שרק עשירית האחוז מאוכלוסיית העולם דוברת או‬
‫קוראת בה‪ ,‬היא מעצמה ספרותית‪ ,‬והספר העברי‪ ,‬למרות כל‬
‫הקינות‪ ,‬הוא סיפור הצלחה עולמי‪ .‬בימים טרופים אלה זוהי קרן‬
‫אור שאין לזלזל בה"‪.‬‬

‫בן‪-‬עמי שילוני‬

‫נאוה סמל‬

‫"‬

‫צריך לדמיין 'קיאוסקים של ספרים' ]‪ [...‬ו'האבטומובילים‬
‫המקושטים'‪ ,‬שמתוכם פיזרו חברי גדוד כרוזים וצעקו קריאות‬
‫בנוסח‪' :‬הספר הוא פרי היצירה של האומה המתחדשת' ו'הספר‬
‫מפרנס את הנשמה הלאומית ומחדש את כוחותיה'‪ .‬איש לא‬
‫הכריז אז שהספר‪ ,‬במחילה‪ ,‬אמור גם לפרנס את הסופר‪...‬‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫"פ‪-‬ייה והתרמיש"‪/‬הוצאת ספריית פועלים‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫כובע זכוכית‪ ,‬צחוק של עכברוש‪ ,‬אישראל‪ ,‬איך מתחילים אהבה‪ ,‬לעוף‬
‫מכאן‪ ,‬גרשונה שונה‪ ,‬אשה על הנייר‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'המגילה' הוצאה חדשה של שירי משורר‬
‫היידיש איציק מאנגר‪ ,‬בתרגום פרופ'‬
‫דוד אסף‪ .‬אוצר של הומור‪ ,‬חוכמה עממית‬
‫שנונה ושלל הדמויות הנפלאות ממגילת‬
‫אסתר‪ ,‬שנטועות בהווי העיירה היהודית‬
‫ועם קריצה למציאות של היום‪ .‬נכס צאן‬
‫ברזל בלבוש עברי חדש ורענן"‪.‬‬

‫"‬

‫ישראל הקטנה‪ ,‬עם שפה שרק עשירית האחוז מאוכלוסיית‬
‫העולם דוברת או קוראת בה‪ ,‬היא מעצמה ספרותית והספר‬
‫העברי‪ ,‬למרות כל הקינות‪ ,‬הוא סיפור הצלחה עולמי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫יפן במבט אישי‪/‬הוצאת שוקן‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫יפן המודרנית‪ ,‬יפן המסורתית )הוצאת שוקן(‬
‫‪Revolt in Japan (Princeton University Press) 1973 .1‬‬
‫‪Politics and Culture in Wartime Japan (Clarendon Press) 1981 .2‬‬
‫‪The Jews and the Japanese, (Charles E. Tuttle) 1992 .3‬‬
‫‪Enigma of the Emperors (Global Oriental) 2005 .4‬‬
‫‪The Emperors of Modern Japan 2008 .5‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"על ספרה של רוני שריג‪' ,‬במהרה תישוב‬
‫רוח'‪ .‬זהו רומן ביוגראפי מרתק‪ ,‬על דמות‬
‫חיה וקיימת‪ ,‬המוגש לקורא במקביל‬
‫בשלוש רמות זמן‪ :‬של האיש כילד יהודי‪,‬‬
‫של האיש כחבר קיבוץ מצליח‪ ,‬הממלא‬
‫תפקידים חשובים בצבא‪ ,‬ושל האיש בזקנתו‬
‫הנוכחית‪ .‬סיפור מרגש על אהבה ומוות‪,‬‬
‫הכתוב באיפוק ובאנושיות עמוקה"‪.‬‬

‫‪38‬‬

‫‪40‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"פעם‪ ,‬בנעוריי‪ ,‬היה שבוע הספר עשרה ימים של שכרון‬
‫חושים‪ .‬הייתי משוטטת נלהבת בין הדוכנים‪ ,‬מחפשת אהבה‪.‬‬
‫באיזה ספר אתאהב הפעם‪ ,‬איזה צירוף חד פעמי יתיר קשר‬
‫פנימי‪ ,‬איזה ספרון נידח שחיפשתי שנים יופיע פתאום‪ ,‬יזכיר‬
‫לי עונג רחוק‪ .‬הייתי חוזרת הביתה מאושרת עם השלל‪ :‬ספרי‬
‫שירה דקיקים‪ ,‬רומנים עבי כרס המבטיחים שעות ארוכות של‬
‫התייחדות‪ ,‬ולמחרת הייתי חוזרת שוב‪ ,‬אולי הותרתי שם בבלי‬
‫דעת בין הדוכנים את אהבתי האמיתית‪.‬‬
‫אלא שבהדרגה‪ ,‬ככל שהפכתי ממשוטטת תמימה לבעלת‬
‫עניין‪ ,‬מרגע שגם ספר שלי הונח על הדוכן‪ ,‬ואחריו עוד אחד‪,‬‬
‫ועוד אחד‪ ,‬השתנתה החוויה לחלוטין‪ ,‬ממש כפי שקורה לנו‬
‫כשאנחנו חוצים ברגלינו מעבר חצייה שרק לפני כמה דקות‬
‫חלפנו על פניו במכונית‪ .‬הרי זה אותו מקום‪ ,‬אותו אדם‪ ,‬אבל‬
‫כמה שונה התחושה‪ .‬כמה שונה תחושת הקורא מתחושת‬
‫הכותב‪ ,‬שלמרות שהוא מוסיף וקורא‪ ,‬עדיין זהותו ככותב‬
‫מובהקת יותר‪.‬‬
‫מאז אני ניצבת בשבוע הספר ליד מרכולתי‪ ,‬נבוכה מן המפגש‬
‫עם המציאות‪ ,‬עם הקוראים‪ ,‬בעיקר אחרי שנים ארוכות של‬
‫כתיבת ספר חדש‪ ,‬שבהן האפילה המציאות הבדויה על זו‬
‫החיצונית‪ .‬מי הם הקוראים? הם מכירים אותי ואני לא מכירה‬
‫אותם‪ .‬במידה רבה אני תלויה בהם‪ ,‬חרדה למוצא פיהם‪ .‬בזמן‬
‫הכתיבה לא חשבתי עליהם‪ ,‬הייתי מרוכזת כולי בדמויות‬
‫בדויות ולפתע שפע כזה של דמויות אמיתיות ואני ממצמצת‬
‫כחפרפרת מול האור‪.‬‬
‫אני עומדת מאחורי הדוכן ורואה כל כך הרבה אנשים שלא‬
‫אראה שוב‪ .‬גם הם מחפשים אהבה‪ .‬חלקם ניגשים אליי‪ ,‬נלהבים‬
‫ומשתפים אותי בחוויית הקריאה שלהם‪ .‬אלה רגעים של‬
‫התעלות הנפש‪ ,‬של קרבת לבבות‪ ,‬המלווים אותי עוד שנים‬
‫אחר כך‪ .‬חלקם מתלבטים מול הספר‪ ,‬קוראים את העמוד‬
‫הראשון בעמידה‪ ,‬מציצים בעמוד האחרון וממשיכים בנדודיהם‬
‫אל הספרים הבאים‪ .‬חלקם לא מבחינים בי ומעירים הערה בוטה‬
‫ואז אני מבטיחה לעצמי שלעולם לא אבוא לכאן שוב‪ ,‬הבטחה‬
‫המופרת כבר בערב הבא‪ .‬אז אנא‪ ,‬קוראים יקרים‪ ,‬כשאתם‬
‫משוטטים בין הדוכנים‪ ,‬שימו לב אם עומד שם בצד אדם‬
‫אחד נבוך שבספר הזה המוצג לעיניכם‪ ,‬מונחת נשמתו‪ ,‬אחת‬
‫מנשמותיו‪ ,‬ליתר דיוק‪ ,‬וגם אם לא לכם נועדה הניחו אותה‬
‫בעדינות על הדוכן כשאתם ממשיכים בדרככם אל אהבתכם‬
‫האמיתית"‪.‬‬

‫"מירושלים של לפני מלחמת ששת הימים אין לי זיכרונות‬
‫של שבוע הספר‪ .‬אם היה שבוע הספר בירושלים ‪ -‬מעולם‬
‫לא הייתי בו‪ .‬למרות שספרים היו רוב הריהוט בדירה הקטנה‬
‫בה גרנו בבית הכרם‪ .‬גם כשעברנו אחרי המלחמה לתל אביב‪,‬‬
‫לרמת אביב מול האוניברסיטה‪ ,‬היה כל המרחב של הסלון‪,‬‬
‫שהמשיך למה שהוקצה לאבא שלי כחדר עבודה ‪ -‬ספרים על‬
‫גבי ספרים‪ .‬אבל אלו היו ספרי היסטוריה‪ .‬ספרות יפה כמעט‬
‫לא היתה בבית‪ .‬היסטוריה‪ ,‬גיאוגרפיה‪ ,‬אנציקלופדיות‪ .‬כרכים‬
‫של 'דבר' לילדים‪ .‬אז‪ ,‬בזמנים ההם‪ ,‬קראתי את רוב הספרות‬
‫שלי בספריה בבית הספר‪.‬‬
‫מגיל צעיר היה לי הסכם עם המורים שעדיף שלא אשב‬
‫בשיעורים‪ .‬שאשב בספריה ואקרא‪ .‬זה התאים לכל הצדדים‪.‬‬
‫למזלי‪ ,‬כבר בכיתה ז' הגעתי לגימנסיה הרצליה‪ ,‬ושם היתה‬
‫ספריה נהדרת‪ ,‬אותה כרסמתי בשיטתיות‪ ,‬מדף אחרי מדף‪.‬‬
‫ליריד הספרים הראשון לא יכולתי להגיע אלא עם אמא שלי‪,‬‬
‫שבעצמה היתה סופרת ילדים שלא מאוד הצליחה‪ .‬מכיוון‬
‫שאמא שלי נפטרה ב‪ ,1972-‬היריד הראשון שיכולתי להגיע‬
‫אליו היה ב‪ ,1968-‬כשהייתי בן ‪ .9‬זה היה בכיכר מלכי ישראל‬
‫בתל אביב‪ .‬מבוך של דוכנים‪ ,‬הוצאות‪ .‬אני יודע שבתור בן‬
‫תרבות אני צריך לזכור את הוצאת עם עובד‪ ,‬אבל אני זוכר‬
‫את הוצאות שרברק ומזרחי‪ .‬אולי בגלל העטיפות‪ .‬אולי בגלל‬
‫שלספר היה מקום של כבוד‪ ,‬כמעט כתבי קודש‪ ,‬והיה תענוג‬
‫לחטוא וללכת אל הספרים עם העטיפות הצבעוניות ולא אל‬
‫הספרים כבדי הראש של עם עובד‪ ,‬הקיבוץ המאוחד וספריית‬
‫הפועלים‪ .‬ספרי ילדים אף פעם לא עניינו אותי‪ .‬כסף אמיתי‬
‫לא היה לנו‪ ,‬ואם היה כזה ‪ -‬הוא היה מושקע מייד בספרים של‬
‫אבא שלי או בלימודי הכינור שלנו‪ ,‬מכיוון שאמא שלי חשבה‬
‫שיאשה חפץ הוא העתיד‪ .‬הכינור עניין אותי הרבה פחות‬
‫מהספרים‪.‬‬
‫משבוע הספר ההוא אני זוכר בהתרגשות שראיתי פעם ראשונה‬
‫את 'אפשר גם בלי קאוויאר'‪ ,‬של הסופר היהודי האוסטרי‬
‫יוהנס מריו סימל‪ .‬כמובן שלא קנינו את הספר‪ ,‬כי שבוע הספר‬
‫היה המקום לראות את כל השפע שהיה מעבר להישג ידינו‪.‬‬
‫ההליכה לשוק הספרים היתה בעצם מין הזמנה למסיבה של‬
‫עשירים שבה כולם שווים ‪ -‬מי שיש לו ומי שאין לו‪ .‬את הספר‬
‫קראתי זמן קצר אחר כך בספריה‪ ,‬ומאז אני זוכר אותו בחיבה‬
‫גדולה‪ .‬הקשר הזה בין מסעות‪ ,‬אוכל‪ ,‬הרפתקאות ולוליינות‬
‫ערמומית של מילים מלווה אותי מאז שבוע הספר הראשון‪,‬‬
‫אליו הגעתי עם אמא שלי‪ .‬גם המרצפות השבורות והאפורות‬
‫של כיכר מלכי ישראל‪ ,‬שלא השתנתה הרבה מאז‪ ,‬ברוך השם‬
‫יום יום"‪.‬‬

‫צרויה שלו‬

‫צור שיזף‬
‫"‬

‫אני עומדת מאחורי הדוכן ורואה כל כך הרבה אנשים‬
‫שלא אראה שוב‪ .‬גם הם מחפשים אהבה‪ .‬חלקם ניגשים אליי‪,‬‬
‫נלהבים ומשתפים אותי בחוויית הקריאה שלהם‪ .‬אלה רגעים‬
‫של התעלות הנפש‪ ,‬של קרבת לבבות‪ ,‬המלווים אותי עוד‬
‫שנים אחר כך‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫שארית החיים‪/‬הוצאת כתר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫מטרה נוחה לצלפים ]שירים[‪ ,‬רקדתי עמדתי‪ ,‬חיי אהבה‪ ,‬בעל ואישה‪,‬‬
‫תרה‪ ,‬ילד של אמא ]ילדים[‪ ,‬שארית החיים‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על 'מלך הציפורים'‪ ,‬ספרו היפהפה של‬
‫דרור דניאל‪ ,‬סופר נדיר שנפטר בדמי‬
‫ימיו‪ .‬שתי נובלות עזות וכואבות‪ ,‬כתובות‬
‫בעברית עשירה היונקת מן המקורות‪,‬‬
‫המשלבות פיוט והגות‪ ,‬עומק ורגישות"‪.‬‬

‫"‬

‫מגיל צעיר היה לי הסכם עם המורים שעדיף שלא אשב‬
‫בשיעורים‪ .‬שאשב בספריה ואקרא‪ .‬זה התאים לכל הצדדים‪.‬‬
‫למזלי‪ ,‬כבר בכיתה ז' הגעתי לגימנסיה הרצליה‪ ,‬ושם היתה‬
‫ספריה נהדרת‪ ,‬אותה כרסמתי בשיטתיות‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אשת הטייס שנעלם‪ /‬הוצאת חרגול‪-‬עם עובד‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫האיש המאושר‪ ,‬נמר בהרים‪ ,‬הרקדנית‪ ,‬בודהא האדום‪ ,‬אהבה על קו השבר‪,‬‬
‫סעדה היא מקום רגוע בשבילנו‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'החיוך האטרוסקי' מאת חוסה לואיס‬
‫סמפדרו‪ .‬זקן‪ ,‬קשוח‪ ,‬איטלקי ודרומי ‪-‬‬
‫שלא יבלבלו לו את המוח"‪.‬‬

‫‪43‬‬

‫‪42‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫לאה איני‬

‫"אהובי דיבר אליי בספרים‪ ...‬אני לא קוראת לו אף פעם אהובי‪.‬‬
‫אבל הנושא הוא ספרים‪ ,‬ודפוס ההשאלה מחייב‪.‬‬
‫קיץ ‪ ,1987‬ואני והוא‪ ,‬שיהיה ל'אחד'‪ ,‬משוטטים בשבוע‬
‫הספר בכיכר מלכי ישראל‪ .‬הוא בשלהי לימודיו לתואר שני‬
‫בפסיכולוגיה‪ ,‬כשהדי הפילוסופיה מהתואר הראשון עוד מרעידים‬
‫בנפשו‪ ,‬ואני משיבה לו בנפש‪ ,‬גוף‪ ,‬עיניים ואצבעות מבין דוכני‬
‫הוצאות הספרים‪.‬‬
‫הדוכנים צנועים למראה‪ ,‬אבל אלפי הכותרים שעליהם ‪-‬‬
‫חוגגים‪ .‬בכחנליה של דפוס‪ .‬אני בולעת רוק‪ .‬גם המשאבה בחזה‬
‫גודשת דיו‪ .‬מתי אהיה שם‪ ,‬ביניהם? מתי יידפס הרגע שלי?‬
‫והרי זה החלום‪ :‬להוציא ספר‪ ,‬להיות סופרת‪ ,‬להתמשש‪ ,‬יום‬
‫אחד‪ ,‬בין ידיו של קורא אלמוני שרגע אחד יתעכב‪ ,‬ידפדף‬
‫וידפדף‪ ,‬עד שיקרא וירצה‪.‬‬
‫גם הוא קורא ורוצה‪ .‬נורא רוצה למצוא בשבילי את 'חיל ורעדה'‬
‫של סרן קירקגור‪ .‬באיזו הוצאה יצא קירקגור? פרח לו מהראש!‬
‫שלוש הקטגוריות הנסבות באסתטי‪ ,‬אתי ותיאולוגי חקוקות‬
‫בראשו בבעירה גדולה‪ ,‬והנה דווקא‪ ,‬הפרט הקטן‪...‬‬
‫אנו מתנחמים ב'דבר אופטימי‪ ,‬עשיית שירים' שבזמורה ביתן‪.‬‬
‫ויזלטיר הוא משוררו הנערץ‪ .‬הספר השנהבי ממהר להסתיר‬
‫את פניו‪ ,‬ומבטו רץ בין שעריו לחפש את 'הבלדה על שלהבת‬
‫נימוביץ'‪ ,‬ש'במחי דילוגה הקליל‪ /‬נפלה על עירנו מבעד‬
‫לרוח קיצית‪ /‬גיחת קמיקזה טעון אהבה אבודה'‪ .‬וכשהספר‬
‫נסגר‪ ,‬עיניו טעונות‪ :‬עכשיו את מבינה? ויזלטיר! אני שלהבת‬
‫מהנהנת‪ .‬קמיקזה מבת ים בכיכר‪ .‬אבל האהבה לא אבודה‪.‬‬
‫מצאנו את קירקגור‪ .‬עומד ומנפנף לי בליריקה הדיאלקטית‬
‫כאילו תפס בידו של אברהם‪ .‬העקידה מסתכמת בהנחה זעומה‬
‫ובשקית‪' .‬אתם מכירים את ההוצאה שלנו?' טורחת עלינו‬
‫המוכרת של מאגנס‪ ,‬ומתרחקת מאתנו בנימוס אינטלקטואלי‬
‫בכדי שנתיידד עם הקטלוג‪ .‬אמת‪ ,‬כל הספרים שלהם מופתיים‬
‫ומחדדים את המחשבה‪ .‬אבל בדוכן של הקיבוץ המאוחד אני‬
‫קונה את 'לילות בלי גג' השיכורי של פן‪ ,‬ומקדישה אותו לזה‬
‫שמאדים‪' .‬את חושבת ש'טיח נופל‪ ,‬תריס מתייפח‪ ,‬אוטובוס‬
‫מת'‪ ,‬מתכתב עם 'כאן ‪ -‬בתופת המקוללת ‪ -‬אין פותח תריס או‬
‫דלת'? הוא מתכופף עם פן להתכתב עם פי"‪.‬‬

‫גלילה רון פדר‬
‫"‬

‫מתי אהיה שם‪ ,‬ביניהם? מתי יידפס הרגע שלי? והרי זה‬
‫החלום‪ :‬להוציא ספר‪ ,‬להיות סופרת‪ ,‬להתמשש‪ ,‬יום אחד‪ ,‬בין‬
‫ידיו של קורא אלמוני שרגע אחד יתעכב‪ ,‬ידפדף וידפדף‪ ,‬עד‬
‫שיקרא וירצה‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫ורד הלבנון‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫גיבורי קיץ‪ ,‬גאות החול‪ ,‬מישהי צריכה להיות כאן‪ ,‬הרדופים‪ ,‬אשתורת‪,‬‬
‫סדומאל‪ ,‬ענק‪ ,‬מלכה ואמן המשחקים‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"כל ספרי החסרים בינינו‪ :‬ס‪ .‬יזהר‪ ,‬דן‬
‫צלקה ושולמית הראבן"‪.‬‬

‫ספר האלף‪-‬בית ‪ /‬דן צלקה‬

‫"שבוע הספר הראשון שבו השתתפתי נערך בגן הפעמון‬
‫בירושלים‪ .‬פגישה אחת מיוחדת היתה ביני לבין ילדה בת‬
‫עשר שאקרא לה כאן נועה‪ .‬היא הגיעה על סקטים‪ ,‬דחפה את‬
‫עצמה בכוח לעבר הדוכן‪ ,‬הניחה את שתי זרועותיה על הספרים‬
‫והכריזה שלא תעזוב את המקום אם לא אתן לה את הכתובת‬
‫של ציון כהן‪ .‬ציון הוא גיבור סדרת הספרים שלי 'אל עצמי'‪.‬‬
‫הסברתי לנועה שלצערי לא אוכל למסור את הכתובת‪ ,‬כי ציון‬
‫כהן גיבור ספריי לא היה ולא נברא‪ ,‬ולכן כתובתו יכולה להיות‬
‫רק בליבם של הקוראים‪ .‬נועה לא ויתרה‪ .‬היא התעקשה לטעון‬
‫שאני 'עובדת עליה'‪ .‬האחראים על הדוכן נאלצו להתערב‬
‫ולבקש ממנה בנימוס ללכת‪ .‬בסופו של דבר השתכנעה‪ ,‬אבל‬
‫כשעזבה הודיעה לי‪' :‬אל תדאגי‪ ,‬אני עוד אחזור!'‪.‬‬
‫כעבור שנה היא אכן חזרה‪ .‬שוב הגיעה על הסקטים‪ ,‬ושוב‬
‫הכריזה שלא תעזוב את המקום אם לא אתן את הכתובת‪.‬‬
‫והיא חזרה אליי גם כשהיתה בת שתיים עשרה ושלוש עשרה‬
‫וארבע עשרה‪ .‬התרגלתי לחכות לה‪ .‬כשהייתי רואה מישהי על‬
‫סקטים‪ ,‬הכנתי את עצמי לביקורה‪ .‬בשנתה החמש עשרה היא‬
‫הגיעה ללא הסקטים‪ .‬הפעם היא כבר לא נדחפה וגם לא דיברה‬
‫בתקיפות‪' .‬או קיי'‪ ,‬אמרה‪' ,‬השלמתי עם המציאות'‪' .‬עם איזו‬
‫מציאות השלמת?' התעניינתי‪' .‬עם זה שציון לא רוצה לפרסם‬
‫את הכתובת שלו'‪ ,‬ענתה‪.‬‬
‫חלפו שנים‪ .‬שבוע הספר נדד מגן הפעמון וחזר‪ ,‬ואני פרסמתי‬
‫סדרות חדשות עם גיבורים אחרים‪ .‬נועה אומנם הופיעה‪,‬‬
‫אבל לא ברציפות‪ .‬עכשיו כבר הבינה שאותו נער בו כנראה‬
‫התאהבה היה פרי דמיוני‪ ,‬והחליפה את השאלה הקבועה‬
‫ב'זוכרת אותי?'‪.‬‬
‫בשנה שעברה‪ ,‬בעיצומו של שבוע הספר בגן הפעמון‪ ,‬התקדמה‬
‫לעבר הדוכן שמאחוריו עמדתי ילדה על סקטים‪ .‬הופעתה‬
‫היתה כמו דה‪-‬ז'ה‪-‬וו‪ .‬לרגע התבלבלתי‪ :‬הייתכן שאירעה‬
‫תקלה בזמן? הנה אני עדיין עומדת בהתמדה באותו מקום‪,‬‬
‫בגן הפעמון‪ ,‬אבל נועה כבר התבגרה ונפרדה מהסקטים‬
‫ומהחלום‪ ,‬אז איך זה שהיא שוב פה? הילדה פילסה לה דרך אל‬
‫הספרים‪ .‬לא‪ ,‬זאת לא היתה נועה‪ .‬פניה היו שונות‪ .‬גם האופן‬
‫שבו השעינה את מרפקיה על הספרים היה אחר‪ .‬אבל המילים‬
‫שאמרה‪ ,‬היו מאוד דומות‪.‬‬
‫'את יכולה לתת לי את הכתובת של ציון כהן?'‬
‫'מצטערת'‪ ,‬עניתי לה‪' ,‬אבל‪'...‬‬
‫'זה בסדר'‪ ,‬חייכה אליי‪' ,‬אני יודעת מה תגידי'‪.‬‬
‫'איך את יודעת?' התפלאתי‪.‬‬
‫'אמא שלי הכינה אותי'‪ ,‬השיבה‪...‬‬

‫"‬

‫בשנה שעברה‪ ,‬בעיצומו של שבוע הספר בגן הפעמון‪,‬‬
‫התקדמה לעבר הדוכן שמאחוריו עמדתי ילדה על סקטים‪.‬‬
‫הופעתה היתה כמו דה‪-‬ז'ה‪-‬וו‪ .‬לרגע התבלבלתי‪ :‬הייתכן‬
‫שאירעה תקלה בזמן?‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫בעוז ובהדר ‪ -‬סיפורו של מנחם בגין‪ /‬הוצאת מודן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אל עצמי‪ ,‬מכתבים לבתיה‪ ,‬סדרת ג'ינג'י‪ ,‬סדרת מנהרת הזמן‪,‬‬
‫סדרת להתבגר‪ ,‬סדרת "משימה עולמית‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'תום סוייר' של הסופר‬
‫האמריקאי מארק טוויין‪ ,‬שיצא‬
‫לאור מוער )מלווה בדברי פרשנות‬
‫נרחבים על הטקסט המקורי של הספר(‪,‬‬
‫בהוצאת אריה ניר"‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫‪ĿıĴĨıĩīĹĭĶĴ‬‬

‫מוסד ביאליק • ירושלים‬
‫ספרי איכות לשוחרי הדעת‬
‫לכבוד שנת ה‪ 75-‬למוסד ביאליק‬
‫מבחר ספרים בהנחות גדולות‬

‫ספרי הגות ׀ חקר המקרא ׀ פילוסופיה‬
‫היסטוריה ׀ ידיעת הארץ ועתיקותיה ׀ שירה‬
‫יהדות ׀ בלשנות ׀ אמנות ׀ ציונות‬
‫ספרי מופת מספרות העולם‬
‫בהפצת מוסד ביאליק‪ :‬הוצאת הספריה הציונית;‬
‫הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן‪-‬גוריון בנגב;‬
‫מכון בן‪-‬גוריון לחקר ישראל והציונות‪ ,‬אוניברסיטת בן‪-‬גוריון;‬
‫מורשת ‪ -‬בית עדות ע"ש מרדכי אנילביץ‬

‫להזמנות‪:‬‬
‫טלפון‪ ,02-6797942 :‬פקס‪02-6783706 :‬‬
‫דוא"ל‪sales@bialik-publishing.co.il :‬‬
‫וכן באולם התצוגה של מוסד ביאליק‬
‫רחוב פייר קניג ‪ 37‬ירושלים‬
‫ובאתר הבית‪w.w.w.bialik-publishing.com :‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫שהרה בלאו‬

‫"עוד בילדותי נהגתי להסתובב בין דוכני שבוע הספר בכיכר‬
‫'אורדע' ברמת גן‪ ,‬כשעיניי עוקבות ברעבתנות אחר הסופרים‬
‫הניצבים מעברו השני של הדוכן‪ .‬כבני אלים נדמו הם בעיניי‪,‬‬
‫פניהם נוצצות מזיעה וימינם מושטת שוב ושוב אל העט כדי‬
‫לחתום על ספרם החדש שאך זה נרכש בידי ההמון צמא‪-‬‬
‫התרבות‪' .‬הסופר כך וכך חותם עכשיו על ספרו בדוכן הוצאת‬
‫זה וזה' הרעים הכרוז ואני מרטטת כולי‪ ,‬הייתי נדחפת קדימה‪,‬‬
‫מנסה לקרוא את הבעתו האטומה של הסופר המותש‪ ,‬כשבליבי‬
‫אני יודעת שיום יבוא ואני אהיה זו הניצבת מעברו השני של‬
‫הדוכן‪ .‬ובכן‪ ,‬חלומי התגשם‪ ,‬וכדרכם של חלומות‪ ,‬הגשמתו‬
‫היתה שונה מעט‪.‬‬
‫שבוע הספר‪ ,‬כיכר רבין‪ ,‬תל אביב‪ :‬אני עומדת ליד ספרי‬
‫וממתינה‪ .‬הוא נראה כה פגיע שם על הדוכן‪ .‬העטיפה היפה‬
‫שכה התגאיתי בה נראית כעת כטובעת בין ים העטיפות‬
‫הבוהקות בצבעי אדום ושחור‪ .‬אני עוקבת אחר הקונים בעיני‬
‫נץ‪ ,‬רוצה ולא רוצה שיושיטו ידם‪ .‬והנה זה קורה‪ ,‬אחד מהם‬
‫נעמד מולי‪ ,‬מושיט ידו אל הספר‪ ,‬מרים אותו מעל הדוכן‬
‫ומתחיל לעלעל בו‪ .‬אל תנשמי שהרה! לא לנשום! אם תנשמי‬
‫הוא יניח את הספר בחזרה‪ ,‬עשי הכל ‪ -‬רק אל תנשמי! לא‬
‫לנשום‪ .‬איני נושמת‪.‬‬
‫וברגע הזה העדין מכל‪ ,‬מגיחה מאחור המוכרת‪' ,‬זו היא שכתבה‬
‫את זה'‪ ,‬היא מודיעה בחגיגיות‪ .‬הקונה נראה כארנב הנלכד‬
‫באורות מכונית‪ .‬עינינו נצמדות‪ ,‬אני רואה שריר קטן מפרכס‬
‫בלחיו הימנית‪ ,‬וברור לי שהמחשבה היחידה המשתקשקת‬
‫במוחו היא‪' :‬אני לא רוצה את הספר הזה‪ ,‬לארוצהלארוצהלא!'‪.‬‬
‫ואני מולו מחייכת חיוך מאולץ כשהמחשבה היחידה במוחי‬
‫היא‪' :‬אתה לא חייב לקנות את הספר הזה‪ ,‬לאחייבלאחייבלא!'‪.‬‬
‫הקונה‪ ,‬מעלעל בספר בעצלתיים 'מעניין‪ ,‬מאוד מעניין' הוא‬
‫פולט תוך שהוא מניח אט אט את הספר על הדוכן‪' ,‬אני עוד‬
‫אסתובב קצת ואחזור' הוא מבטיח ונמלט מהמקום‪.‬‬
‫'תהיי אסרטיבית!' נוזפת בי המוכרת‪ .‬היא צודקת כמובן‪,‬‬
‫אבל איך אוכל? האין אני פרח‪-‬ספרות ענוג? קצת קשה עלי‬
‫הפער הזה בין ההסתגרות המוחלטת שכפיתי על עצמי במהלך‬
‫כתיבת הספר‪ ,‬לבין ההתחככות הבלתי פוסקת הזו של שבוע‬
‫הספר‪ .‬אבל מי אמר שבאנו ליהנות? הו סופרת עברייה‪ ,‬מי ידע‬
‫חייך"‪.‬‬

‫"‬

‫אני עומדת ליד ספרי וממתינה‪ .‬הוא נראה כה‬
‫פגיע שם על הדוכן‪ .‬העטיפה היפה שכה התגאיתי‬
‫בה נראית כעת כטובעת בין ים העטיפות הבוהקות‬
‫בצבעי אדום ושחור‪ .‬אני עוקבת אחר הקונים בעיני‬
‫נץ‪ ,‬רוצה ולא רוצה שיושיטו ידם‪ .‬והנה זה קורה‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫יצר לב האדמה‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫המחזה "האחרונה"‪ ,‬שהוצג בפסטיבל תיאטרון קצר‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'עין החתול' מאת מרגרט אטווד‪,‬‬
‫הסופרת האהובה עליי‪ .‬היכולת‬
‫התיאורית שלה מעוררת השתאות‬
‫ומקור להשראה‪ .‬מערכת היחסים‬
‫בין גיבורת הספר לבין חברת‬
‫הילדות שלה מובאת בצורה כה‬
‫מרהיבה וכה אכזרית‪ ,‬עד ששינתה‬
‫אצלי לחלוטין את האופן בו זכרתי‬
‫את חוויות ילדותי"‪.‬‬

‫"‬

‫‪47‬‬

‫‪46‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫גליה עוז‬

‫"הנה זיכרון ברור מאוד משבוע הספר‪ :‬ביוני ‪ 1983‬הייתי חיילת‬
‫עייפה במדים ירוקים אחרי משמרת לילה‪ ,‬והתהלכתי בגרירת‬
‫נעלי גולדה בין הדוכנים‪ .‬הכיכר עוד זכרה את הפגנת הארבע‬
‫מאות אלף שהתקיימה שם בספטמבר‪ ,‬במחאה נגד העמידה‬
‫הישראלית מהצד בטבח בסברה ושתילה‪ .‬דליה רביקוביץ‬
‫כתבה שתינוק לא הורגים פעמיים )וְ הַ ְּי ָלדִ ים הָ יוּ ְּכבָ ר ֻמ ָּנחִ ים‬
‫ִּבׁ ְשלוּ ִליּ וֹת הַ ְּסחִ י ‪ִּ /‬פיהֶ ם ָּפעוּ ר ‪ְ ׁ /‬ש ֵלוִ ים ‪ִ /‬א ׁיש לֹא יִ ַּגע ָּבהֶ ם‬
‫ְלרָ ָעה(‪ ,‬ובתחילת שנות השמונים זה עורר זעזוע לא קטן‪.‬‬
‫אנשים נחרדו אז ממות תינוקות‪ ,‬גם ממוות של תינוקות לא‬
‫יהודים‪ ,‬וגם כשאנחנו לא הרוצחים אלא רק אלה שמאפשרים‬
‫את הרצח‪.‬‬
‫בדוכן של עם עובד קניתי את אפי בריסט של פונטאנה‪,‬‬
‫שנחשבת לאחות הגרמנית של אנה קארנינה ושל מאדאם‬
‫בובארי‪ .‬אבל בניגוד לאנה‪ ,‬שבוגדת בבעלה בגלל אהבה‬
‫ולאמה‪ ,‬שבוגדת למרות שאין לה מושג מהי אהבה ‪-‬‬
‫גדולה‪ֶ ,‬‬
‫אפי בוגדת כי היא לא מצליחה לעשות את הקפיצה שבין ילדה‬
‫למבוגרת‪ ,‬כי היא ממשיכה‪ ,‬כמו להכעיס‪ ,‬לרצות להשתייך‬
‫לבית שבו גדלה‪.‬‬
‫שימו לב‪ :‬לא תסמונת פיטר פן לפנינו אלא תסמונת אפי‬
‫בריסט‪ .‬לא הילדוּ ת כשלעצמה היא משאת הנפש אלא ההורים‬
‫והבית‪ ,‬שאף גבר לא יכול לתפוס את מקומם‪ .‬הוריה של אפי‬
‫משיאים אותה לגבר בן גילו של אביה‪ ,‬שאפילו חיזר פעם אחרי‬
‫אמה‪ .‬המרקחת האדיפלית הזאת לא עולה יפה‪ .‬אפי גדלה אצל‬
‫אב רך לב וליברלי‪ ,‬אבל הבעל לא דומה לאב‪ .‬בעלה של אפי‬
‫מנסה לחנך ולהפחיד ולהביס אותה כדי שתלך בתלם‪ ,‬והיא‬
‫מורדת בו והורסת גם את עצמה‪.‬‬
‫מה בין דליה רביקוביץ האמיתית לאפי בריסט הבידיונית?‬
‫אולי השאיפה הרומנטית לקיום נטול זיוף‪ .‬אפי בריסט חיה‬
‫ומתה בתוך הכללים המצמיתים של האצולה הפרוסית של‬
‫המאה ה‪ ,19-‬לכאורה בלי כל נגיעה בפוליטיקה‪ ,‬אבל מתוך‬
‫התרסה נגד המוסכמות של תקופתה ובעצם נגד כל סדר‬
‫חברתי‪ ,‬בהיותו מנוגד לחירות ולתחושת הצדק הטבעית‪ .‬הצדק‬
‫היחידי הוא האהבה והבית‪ .‬דליה רביקוביץ דווקא כן היתה אשה‬
‫פוליטית‪ ,‬אבל גם היא‪ ,‬כמו אפי בריסט‪ ,‬רצתה הביתה במובן‬
‫העמוק ביותר‪ ,‬במובן של אמירת אמת בלי פשרה‪ ,‬של עמידה‬
‫אינסטינקטיבית לצד החלש‪ ,‬של מצפן פנימי ששום חוק או‬
‫חנופה לא יוכלו להזיז אותו‪ .‬איזו חולשה איומה מתגלמת‬
‫במצב הנפשי הקמיקזי הזה‪ .‬האם יש מישהו שיודע איך לעצור‬
‫את הגדילה ולהישאר שלם? שיפגוש אותי בכיכר רבין ויספר‬
‫לי איך עושים את זה"‪.‬‬

‫עירית דנקנר‪-‬קאופמן‬

‫"‬

‫הייתי חיילת עייפה במדים ירוקים אחרי משמרת לילה‪,‬‬
‫והתהלכתי בגרירת נעלי גולדה בין הדוכנים‪ .‬הכיכר עוד זכרה‬
‫את הפגנת הארבע מאות אלף שהתקיימה שם בספטמבר‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫שקשוקה מאמצת חתול איום ונורא‪/‬הוצאת כתר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫שקשוקה נעלמת‪ ,‬שקשוקה שתיים‪ ,‬שבע דרכים לעשות הורים שמחים‪,‬‬
‫יואלי ברקים ורעמים‪ ,‬יואלי הכל התקלקל לי‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'הקיץ היפה'‪ ,‬מאת צ'זארה פאבזה‬
‫בהוצאת כרמל‪ .‬לקרוא את הנובלות‬
‫האלה זה כמו להקשיב לדביוסי או‬
‫לרביעיות של גבריאל פורה"‪.‬‬

‫"פעם מזמן‪ ,‬אבל ממש מזמן‪ ,‬כשהספרים עוד לא היו 'ארבע‬
‫במאה'‪ ,‬היו קונים בגדים פעמיים בשנה‪ .‬בראש השנה זכית‬
‫לחליפת מלחים ולזוג מכנסיים טובים לאירועים‪.‬‬
‫'זה יתאים לארוחת הערב של הדודה לאה‪ ,‬אבל תיזהרי לא‬
‫להתלכלך'‪ ,‬אמא היתה מתרה‪.‬‬
‫בפסח היתה מגיעה חצאית כחולה עם קפלים וזוג נעלי סירה‬
‫שחורות מלכה‪' ,‬כי לבנות את בין כה תלכלכי'‪.‬‬
‫גם ספרים קנו פעם בשנה ‪ -‬בשבוע הספר העברי‪ .‬אמא היתה‬
‫עורכת רשימה‪ ,‬כל ילד היה מקבל ספר אחד‪ ,‬ואבא ואמא היו‬
‫מתחלקים באחד‪ .‬בכיכר העצמאות בנתניה פוזרו הדוכנים‬
‫והאמת היא שאנחנו הילדים התעניינו יותר במקלות הארוכים‪,‬‬
‫שענן צמר גפן ורוד עטף אותם והם נמסו בפה‪.‬‬
‫את הספרים הרציניים קיבלנו לבת המצווה או לבר מצווה‪,‬‬
‫כל אחד בתורו‪ .‬אז את כל כתבי ש"י עגנון אחי קיבל לבר‬
‫המצווה שלו‪ ,‬ואני את חיים יוסף ברנר‪ .‬אחותי הקטנה זכתה‬
‫בתורה בגלובוס מואר‪ ,‬וכמה שניסינו לעשות החלפות איתה‬
‫עם הספרים שלנו‪ ,‬זה לא עזר‪.‬‬
‫'אבל זה כל כתבי ברנר'‪ ,‬אמרנו לה‪' ,‬ועגנון‪ ,‬את בכלל יודעת‬
‫מי זה עגנון?'‬
‫'לא'‪ ,‬היא אמרה ורקעה ברגלה‪' ,‬אני יגיד אתכם לאמא'‪.‬‬
‫'את סתם מגעילה אחת‪ .‬מלשינה'‪ .‬ועשינו עליה חרם‪.‬‬
‫כל כתבי עגנון עברו אליי לאחר שאחי נהרג בתעלה‪ .‬כעת הם‬
‫צמודים לברנר ומעלים אבק יחדיו"‪.‬‬

‫"‬

‫גם ספרים קנו פעם בשנה ‪ -‬בשבוע הספר העברי‪ .‬אמא‬
‫היתה עורכת רשימה‪ ,‬כל ילד היה מקבל ספר אחד‪ ,‬ואבא‬
‫ואמא היו מתחלקים באחד‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫"מול שמים ריקים"‪/‬הוצאת מטר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אוסטרליה‪ ,‬בובה סמרטוטה‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'גילוי אליהו' מאת ס‪ .‬יזהר‪ ,‬בהוצאת‬
‫עמודים לספרות עברית וכנרת זמורה‬
‫ביתן"‪.‬‬

‫‪48‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫טל דוידוביץ'‬

‫אפרת שטיגליץ‬

‫"שפע מעיק ומכביד עליי‪ .‬תמיד העדפתי לבחור משהו אחד‬
‫מתוך שלושה ולא מתוך שלושת אלפים‪ .‬תמיד העדפתי‬
‫מכולת קטנה על סופרמרקט עצום‪ ,‬בסטה בשוק על כלבו‬
‫ממוזג‪ .‬במהלך חיי‪ ,‬ככל שהתרבו אפשרויות הבחירה וכמות‬
‫בלתי נתפסת של מוצרים משוכנים ומסודרים על מדפים‬
‫בחללים כבירים‪ ,‬ובמיוחד לאחר שפשטה כמגיפה קללת‬
‫המבצעים‪ ,‬שהופכת כל רצון בבעלות על איזשהו חפץ לפעולה‬
‫חישובית ומכריחה לקנות מה שכלל לא התכוונת לרכוש ‪-‬‬
‫ככל שהשתרגה‪ ,‬התנפחה והתעצמה מפלצת הצריכה‪ ,‬שפשטה‬
‫גם אל ענף הספרים‪ ,‬כך גברה הרתיעה שלי מלחשוף עצמי‬
‫אליה‪ .‬כיום‪ ,‬מלבד במכולת של גיל ובשוק הכרמל‪ ,‬אני נמנעת‬
‫מלבצע קניות בעצמי‪ ,‬נעזרת לצרכיי בסוכנות חובבות שופינג‬
‫)בנות משפחתי וחברותיי(‪ ,‬שחובבות גם אותי‪.‬‬
‫מאז נערותי‪ ,‬מדי שנה‪ ,‬הייתי פוסעת חגיגית לאורך הנחש‬
‫מרבה הרגליים שהתפתל בכיכר העיר במשך שבוע‪ .‬כבר‬
‫אז‪ ,‬קראתי כריכות ועלעלתי בדפים מודפסים‪ ,‬אך בעיקר‬
‫התבוננתי בקהל‪ :‬בני אדם בכל הגילים והגדלים והעדות‪.‬‬
‫כולם תמיד נראו לי בקיאים ומכוונים‪ ,‬מתמצאים ויודעים מה‬
‫לקנות והיכן‪ ,‬מפשפשים באינדקסים ונותנים בהם סימנים‪,‬‬
‫סוקרים פתקים ורשימות שהכינו בבית וסוחבים שקיות מלאות‬
‫וכבדות‪ .‬אך גם אז החוויה העיקרית שלי מביקור בכיכר בה‬
‫התרחש השבוע החגיגי היתה חוויה של בהלת הצפה וטביעה‪,‬‬
‫התלבטויות והיסוסים‪ ,‬קשיי החלטה וחוסר אונים אל מול מבול‬
‫הכותרים‪ ,‬שאז עדיין לא קראו להם ככה‪ ,‬והם גם לא יצאו לאור‬
‫בקצב מסחרר ובכמויות אדירות כמו היום‪.‬‬
‫כבר הספקתי לבקר בשבועות ספר רבים‪ .‬לא החמצתי אותם‪,‬‬
‫מתוך תחושת חובה לכבד ולהכיר תודה לעצם קיום החגיגה‬
‫הזאת )הרי שבוע האופנה מעולם לא הוציא אותי מהבית‪ ,‬לא‬
‫מכירות סוף עונה וגם לא שבוע ההוזלות שלפני החגים(‪ .‬לרוב‬
‫הצלחתי לרכוש רק ספרי שירה‪ ,‬לפחות אחד בכל שבוע כזה‪,‬‬
‫וזאת הפכה להיות המסורת הפרטית שלי‪.‬‬
‫לפני שנולדו ילדיי נהגתי לפקוד לבד את יריד הספרים‪ ,‬אחר‬
‫כך איתם‪ ,‬ובשנה שבה רצו לקבוע שם עם חבריהם חזרתי לבד‬
‫אל הכיכר‪ .‬במשך שנים הצצתי מרחוק בנחש המתפתל‪ .‬קינאתי‬
‫בסופרים ובסופרות הפוריים‪ ,‬שתצלומי או איורי דיוקנותיהם‬
‫התנוססו מעל הדוכנים והרמקולים הצהירו על נוכחותם החותמת‪.‬‬
‫עם השנים‪ ,‬התמוססה ונמוגה גם קנאת הסופרים הזאת שלי‪.‬‬
‫השנה‪ ,‬כשספרי 'הכל בסדר' יוצג לראשונה על הדוכן‪ ,‬אעמוד שם‬
‫מאחוריו‪ ,‬אשתאה ואתפעל מהקהל הרב‪ :‬גברים נשים וטף‪ ,‬צעירים‬
‫ומבוגרים‪ ,‬עניים ועשירים ‪ -‬שלמרות האינטרנט והסלולרי‪,‬‬
‫האייפד והאיבוק‪ ,‬עדיין מעוניינים להמשיך לדפדף"‪.‬‬

‫"‬

‫ככל שהשתרגה‪ ,‬התנפחה והתעצמה מפלצת הצריכה‪,‬‬
‫שפשטה גם אל ענף הספרים‪ ,‬כך גברה הרתיעה שלי מלחשוף‬
‫עצמי אליה‪ .‬כיום‪ ,‬מלבד במכולת של גיל ובשוק הכרמל‪ ,‬אני‬
‫נמנעת מלבצע קניות בעצמי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬
‫הכל בסדר‪ /‬הוצאת מודן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫סיפור אמריקאי ועוד סיפורים‪ ,‬רציתי שתשמח בי‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'נגד בדידות' )רשמים( מאת‬
‫גדי טאוב‪ .‬כתיבה חדה ונקייה‪ ,‬רהוטה‬
‫ואמיצה‪ ,‬על תופעות אנושיות ועל‬
‫תופעות ישראליות‪ .‬כמו לצפות בסרט‬
‫דוקומנטרי משובח"‪.‬‬

‫"הזיכרון הראשון שלי משבוע הספר הוא של הצפה חושית‬
‫מוחלטת‪ .‬בטבעון‪ ,‬בה גדלתי‪ ,‬היה טאבון גדול של פיתה‬
‫דרוזית בכניסה למאהל הגדול העמוס ספרים‪ ,‬ואני הייתי‬
‫הולכת לאיבוד בתוך העושר והריחות של נייר טרי וזעתר‪.‬‬
‫אנשים נהגו ללבוש את מיטב מחלצותיהם‪ ,‬ולהלך בין‬
‫הדוכנים שהדיפו בערבוביה ניחוחות של בושם וזיעה‪ .‬אני‬
‫זוכרת גם חבורת אימהות שהתארגנה כל שנה למכור עוגיות‬
‫תוצרת בית‪ ,‬אותי ואת חבריי רוכנים מעל לספרים הגדולים‬
‫והצבעוניים‪ ,‬ומחפשים את אפי‪ ,‬קוראים קטעי ארוטיקה‬
‫ומצחקקים‪ .‬וכמובן את הפרצוף שהיתה עושה המוכרת לאימי‬
‫כשהגענו לקופה עם ספרים שלא 'תאמו את גילי'‪ .‬התחושה‬
‫היתה של קרנבל ענק שהגיע לעיירה הקטנה‪ ,‬והוא מביא עמו‬
‫עולמות שלמים‪ ,‬זרים‪ ,‬רחוקים ונחשקים ‪ -‬כאלו שלעולם לא‬
‫אזכה לראות אלא רק לקרוא עליהם‪ .‬כעבור שבוע היה מתרוקן‬
‫המאהל הגדול מספרים‪ ,‬ואז נחת לרצפה כמו מתקן מתנפח‬
‫שיצא ממנו כל האוויר‪ .‬ולמרות שידעתי שנגמר שבוע הספר‪,‬‬
‫הייתי מדמיינת איך הקרקס הזה ממשיך ונודד ברחבי העולם‪,‬‬
‫כדי להגיע בחזרה לטבעון בדיוק כעבור שנה‪.‬‬
‫עם השנים הקסם של שבוע הספר הלך וקהה‪ ,‬ואיתו דהתה גם‬
‫התחושה המרחפת של 'קרקס' חד פעמי‪ .‬עכשיו הוא נדמה לי‬
‫יותר ויותר כמו לונה פארק מסחרי‪ ,‬שהספרים עצמם הם רק‬
‫עוד מרכיב‪ ,‬לצד חברות סלולריות‪ ,‬דוכני בגדים והמולה‪.‬‬
‫ועדיין אני מוצאת את עצמי כל שנה‪ ,‬הפעם בכיכר רבין‪,‬‬
‫נדחסת ונדחקת בין הדוכנים‪ ,‬כשאני חוששת לגורלם של‬
‫הסופרים שקוראים בשמם ברמקול ואיש אינו מגיע לדרוש‬
‫מהם חתימה‪ .‬התחושה היא קצת של יום חג שיצא משליטה‪,‬‬
‫כאשר לריח המוכר של הספר החדש שנולד ממכבשי הדפוס‬
‫מתווסף הגעגוע המותנה והקהה ‪ -‬לפיתה דרוזית עם זעתר"‪.‬‬

‫להוציא את‬
‫ספרך לאור‪,‬‬
‫זה הכי לגעת‬
‫שאפשר‬

‫‪54‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫תהל רן‬
‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫מנגו אחרון לפרידה‪ /‬הוצאת מודן‪.‬‬

‫"‬

‫אופיר ביכורים ‪ -‬תקשורת שיווקית‬

‫עם השנים הקסם של שבוע הספר הלך וקהה‪,‬‬
‫ואיתו דהתה גם התחושה המרחפת של 'קרקס' חד‬
‫פעמי‪ .‬עכשיו הוא נדמה לי יותר ויותר כמו לונה‬
‫פארק מסחרי‪ ,‬שהספרים עצמם הם רק עוד מרכיב‪,‬‬
‫לצד חברות סלולריות‪ ,‬דוכני בגדים והמולה‬

‫אם אתה באמת רוצה לגעת‪ ,‬להשפיע‪,‬‬
‫להטביע חותם‪ ,‬זה הזמן לצאת מהמגירה‬
‫ולהפוך את כתב ידך לספר‪.‬‬
‫התקשר עמנו‪ ,‬ובעוד זמן קצר‪,‬‬
‫בתהליך חוויתי מרתק ומרגש‪,‬‬
‫נוציא את ספרך לאור!‬

‫להגשמת החלום התקשר עכשיו‪:‬‬
‫שלוחה ‪1‬‬

‫בית חם שמוציא אותך לאור‬

‫‪03-5562677‬‬

‫כנסו לראות איך נראה החלום שלכם‪:‬‬
‫התקנת סורק וביצוע סריקה‪:‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'הקלות הבלתי נסבלת של‬
‫הקיום' מאת מילן קונדרה‪ .‬אני‬
‫חובבת סופרים צ'כיים‪ ,‬אבל אצל‬
‫קונדרה‪ ,‬ובעיקר בספר זה‪ ,‬יש‬
‫תיאור נדיר של רגעים אנושיים‬
‫אוניברסאליים‪ ,‬שמחזיר אותי‬
‫אליו שוב ושוב"‪.‬‬

‫‪ .1‬כנס ל ‪www.get.beetagg.com -‬‬
‫‪ .2‬בחר את יצרן הסלולארי שלך ואת סוג הסלולארי שלך‪.‬‬
‫‪ .3‬בחר ‪D0wnload Reader‬‬
‫‪ .4‬הפעל את התוכנה מהמכשיר ובחר ''‪''scan‬‬
‫‪ .5‬מקם את הקוד בתוך הריבוע‪ .‬צפייה מהנה‪.‬‬

‫מבצע לרגל שבוע הספר ‪ -‬הפקת סרטון שיועלה ליוטיוב ולפליקס‬
‫ויוצג באמצעות סריקת ברקוד ‪ QR‬כדוגמה המופיעה במודעה‪.‬‬
‫* לחותמים על הסכם הוצאה לאור במהדורה מסחרית עד ל‪ 30.7.2011-‬בהצגת מודעה זו‪.‬‬

‫בית ההוצאה לאור המוביל בישראל ליוצרים בראשית דרכם‬
‫מהדורה להפצה בחנויות הספרים‬

‫מהדורה אישית‬

‫סיפורי חיים‬

‫גירון ‪ ,28‬א‪.‬ת‪ .‬חדש יהוד מונוסון‬

‫ביוגרפיה לארגונים‬

‫‪www.ofir.org.il‬‬

‫הנצחה‬

‫"בשבילי שבוע הספר אלה ימים של חג‪ ,‬של עצמאות‪ ,‬שבו כולם‬
‫מוצאים לאור את הדגלים‪ ,‬ובלי בושה ואשמה מודיעים‪ :‬כחול‬
‫ולבן זה הצבע שלי‪ .‬כשאני מגיעה לכיכר ההומה בספרים‪ ,‬יש‬
‫לי דפיקות לב‪ .‬המחשבה הראשונה שעולה לי בראש היא וואו‪,‬‬
‫כמה ספרים! ואז אני יוצרת לעצמי מחול עם הספרים המונחים‬
‫כאילו ברכות על הדוכנים‪ ,‬לא קורצים לי‪ ,‬לא מפתים אותי‬
‫להתקרב‪ ,‬אלא מונחים להם בשלווה‪ .‬אם אני ארצה‪ ,‬אתקרב‬
‫אליהם‪ ,‬אגע בהם ואריח אותם‪ ,‬כי זה הדבר הראשון שאני עושה‬
‫כשאני מתקרבת לספר‪ :‬מביטה בו‪ ,‬מרימה אותו ומריחה אותו‬
‫דקה ארוכה‪ ,‬אפילו שתי דקות‪ ,‬כמעט שלוש דקות‪ .‬לעיתים‬
‫המוכרת שעומדת בדוכן מחייכת אליי‪ ,‬ולעיתים מוכרת אחרת‬
‫בדוכן אחר מביטה בי כאילו אני מבצעת פשע אלים מול‬
‫עיניה‪.‬‬
‫אני אוהבת את הריח של הספרים‪ ,‬בעיקר ספרים ישנים‪,‬‬
‫כמו 'קופיקו'‪ ,‬כמו 'דנידין הרואה ואינו נראה' ‪ -‬כל הספרים‬
‫שנמצאים בדוכני הילדים‪ .‬לשם אני הולכת קודם‪ .‬שעה ארוכה‬
‫אני שוהה בדוכני הילדים‪ ,‬מריחה את הספרים‪ ,‬מדמיינת איך‬
‫אני מניחה את כל הספרים על הראש וצועדת איתם צעד אחרי‬
‫צעד בדרך ארוכה‪ ,‬כאישה המניחה את סליה או דלי מים על‬
‫ראשה והולכת שעות עד לכפרה‪.‬‬
‫כל שנה אני מגיעה לכיכר רבין בתל אביב‪ ,‬ויוצרת לעצמי‬
‫דיאלוג של מחול עם הספרים‪ .‬עומדת במרכז‪ ,‬בטוחה שאף‬
‫אחד לא מסתכל עליי‪ ,‬ולוחשת לספרים‪ :‬בואו‪ ,‬תתקרבו‪ ,‬תעשו‬
‫צעד‪ ,‬תראו לי שאתם יודעים ללכת‪ ,‬לרקוד‪ ,‬לשיר‪ ,‬אל תהיו‬
‫פאסיביים‪ ,‬אל תחכו שאתקרב אליכם‪ ,‬שאגע בכם‪ ,‬תתעוררו‪,‬‬
‫תנשמו באותו הקצב‪ ,‬ביחד‪ ,‬חג היום‪.‬‬
‫ואז באה רוח חזקה מאוד‪ ,‬שדומה קצת לסופת הוריקן‪ ,‬וכל‬
‫הספרים נבהלים והרוח הודפת אותם ישר לגופי‪ ,‬ואני לא‬
‫נופלת‪ .‬אני מחבקת אותם חזק חזק ‪ ,‬בעיקר את ספרי הילדים‪,‬‬
‫ואומרת להם‪ :‬איתי אתם בטוחים‪ ,‬אסתיר אתכם בתוך גופי‪ ,‬עד‬
‫שתחלוף סופת ההוריקן הפתאומית‪.‬‬
‫אני עומדת ככה בכיכר רבין שנה אחרי שנה‪ ,‬שעות ארוכות‪,‬‬
‫שקועה במחול הדמיוני עם הספרים שמונחים ברכות‪ ,‬אולי‬
‫בעצבות‪ ,‬על דוכני הספרים‪ ,‬ולא שמה לב ששעת חצות הגיעה‬
‫וגם ספרים צריכים לישון‪ ,‬כי סגרו כבר את כל האורות בכיכר‪,‬‬
‫וכל הרחובות כבר הואפלו‪ .‬אני לבדי שם בכיכר‪ ,‬אלו הימים‬
‫היחידים שבהם אני מסוגלת לעמוד בכיכר ולהרגיש שתל‬
‫אביב באמת לובשת חג‪ ,‬ושהחג הזה לא יגמר לעולם"‪.‬‬

‫"‬

‫ולוחשת לספרים‪ :‬בואו‪ ,‬תתקרבו‪ ,‬תעשו צעד‪ ,‬תראו לי‬
‫שאתם יודעים ללכת‪ ,‬לרקוד‪ ,‬לשיר‪ ,‬אל תהיו פאסיביים‪ ,‬אל‬
‫תחכו שאתקרב אליכם‪ ,‬שאגע בכם‪ ,‬תתעוררו‪ ,‬תנשמו באותו‬
‫הקצב‪ ,‬ביחד‪ ,‬חג היום‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫בשם אחותי‪/‬הוצאת מודן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬
‫בשמלתי‪ ,‬יחפה‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'בילבי' מאת אסטריד לינדגרן‪ .‬זהו‬
‫הספר הראשון שקראתי בילדותי‪ ,‬והעניק‬
‫לי הרבה כוח ונחמה ‪ -‬שגם אני כילדה‬
‫אהיה מסוגלת יום אחד לחיות לבד‪ ,‬בלי‬
‫עולם המבוגרים"‪.‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫חנה טואג‬

‫"שבוע הספר של ילדותי הוא לעולם זיכרון של קיץ‪ ,‬עם שמי‬
‫יוני תכולים‪ ,‬רגע לפני החופש הגדול בחנות של מנחם בקצה‬
‫השכונה‪ .‬עוד לפני שהצמיחה העיר הדרומית שבה גדלתי‪,‬‬
‫קניונים רחבי ידיים‪ ,‬המסתירים נופים של שדות וגבעות‬
‫מוריקות‪ ,‬הייתה החנות הקטנה של מנחם לא רק שבוע הספר‪,‬‬
‫אלא ימיו‪ ,‬לילותיו ושנותיו ‪ -‬המפגש הראשון שלי עם עברית‪.‬‬
‫מנחם הרשה לי למשש את הספרים ולשקוע שעות אחר צהריים‬
‫ארוכות באחת הפינות של חנותו‪ ,‬ישובה על שרפרף עץ קטן‪,‬‬
‫קוראת בשקיקה בספרים האהובים עליי‪ .‬לעיתים בקושי‬
‫ניתקתי מספר זה או אחר‪ ,‬ומנחם הרשה לשאול אותו ללילה‪,‬‬
‫בתנאי שאשמור עליו נקי ושלם ואבוא בתמורה למחרת )אחרי‬
‫הלימודים(‪ ,‬לסדר את הספרים החדשים על המדפים‪.‬‬
‫על שבוע הספר שמעתי לראשונה בכיתה ה'‪ .‬המורה מרים‬
‫דיברה על חג הספר העברי‪' :‬שהוא כמו יום הולדת לספר‪,‬‬
‫ילדים'‪ ,‬ואני חלמתי אז רק החנות של מנחם‪ .‬איך אקשט אותה‬
‫בבלונים‪ ,‬אם ירשה לי כמובן‪ ,‬ועל עוגת השוקולד שאימא‬
‫תאפה ותכתוב עליה באותיות של מרציפן 'יום הולדת שמח'‪.‬‬
‫ואולי‪ ,‬אם יתמזל מזלי‪ ,‬מנחם גם ימכור לי בהנחה גדולה את‬
‫'האסופית' ‪ -‬כי השארתי על דפיו כתמים גדולים של דמעות‪.‬‬
‫'לא צריך עוגה חניל'ה' אמר לי מנחם‪ ,‬כשהצעתי לו‪' .‬רק‬
‫תבואי יותר מוקדם ותעזרי לי לסדר את הספרים לפי אותיות‬
‫האלף בי"ת של המחברים ולפי שמות ההוצאות‪ .‬והפעם לי יש‬
‫הפתעה‪ :‬תביאי אתך היום אחר הצהריים גם את החברים שלך‬
‫לכיתה'‪.‬‬
‫החנות הייתה נקייה ומסודרת‪ ,‬והבלונים שמנחם עזר לי לתלות‬
‫התעופפו ברוח הקיצית שנשבה מהחלון‪ .‬חבריי לכיתה ישבו על‬
‫כסאות קטנים‪ ,‬דרוכים לקראת ההפתעה‪ .‬והנה נכנסת לחדר‬
‫בצעדים חרישיים אישה קטנה‪ ,‬שהזכירה לי את סבתא רבקה‪,‬‬
‫והציגה את עצמה‪ .‬אני לא זוכרת את שמה של הסופרת הקטנה‬
‫שדמתה לסבתי‪ ,‬שכן השנים שחלפו מאז הקהו את הזיכרון‪,‬‬
‫אבל אני עדיין שומעת את רחש הדפים בספר שקראה מתוכו‪,‬‬
‫את תיפופם העדין של הבלונים על תקרת החנות הקטנה ואת‬
‫השקט החגיגי של אחר הצהריים הזה‪ ,‬שהיה מלא קיץ"‪.‬‬

‫"‬

‫המורה מרים דיברה על חג הספר העברי‪' :‬שהוא‬
‫כמו יום הולדת לספר‪ ,‬ילדים'‪ ,‬ואני חלמתי אז‬
‫רק החנות של מנחם‪ .‬איך אקשט אותה בבלונים‪,‬‬
‫אם ירשה לי כמובן‪ ,‬ועל עוגת השוקולד שאימא‬
‫תאפה‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬
‫לאורה‪ /‬הוצאת מודן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬
‫עלים של חסה‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'הר אדוני' מאת ארי דה‬
‫לוקה‪ .‬ציטוט‪' :‬הכנפיים טובות‬
‫למלאכים‪ ,‬לבן אדם הן כבדות‪.‬‬
‫למי שרוצה לעוף מספיקה‬
‫תפילה‪ ,‬היא עולה מעל לעננים‬
‫ולגשמים‪ ,‬מעל לתקרות‬
‫ולעצים‪ ,‬תנועת התעופה שלנו‬
‫היא התפילה'"‪.‬‬

‫‪59‬‬

‫‪58‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"לפי מיטב זכרוני היה 'שבוע הספר' הראשון שלי בכיכר רבין‬
‫לפני שקראו לה כיכר רבין‪ .‬אני זוכר את עצמי משתחל בין‬
‫הדוכנים‪ ,‬מחפש בעיקר ספרים שיצאו לאור בעבר‪ ,‬קלאסיקה‬
‫בעיקר‪ .‬התענוג היה לגלות ספרים שלא ידעתי על קיומם‬
‫בעברית‪ ,‬וזה כמו ללכת ביום קיץ באיזו חורשה סתמית ולגלות‬
‫פתאום‪ ,‬הנה עץ מלא דובדבנים‪ ,‬והנה עץ מלא אפרסקים‪,‬‬
‫והנה‪ ...‬והנה‪...‬‬
‫נדמה לי שבשנים האחרונות נגמרו ההפתעות האלה‪ .‬אכלו‬
‫אותן‪ ,‬מה לעשות?‬
‫באשר לספרים שלי‪ :‬הפסקתי לכתוב פרוזה בראשית שנות ה‪-‬‬
‫‪ ,60‬ועברתי למחזות )מין לפתוח 'חנות' של עצמי‪ ,‬בלי קשר‬
‫לאבי‪ ,‬יהושע בר יוסף ז"ל(‪ .‬לכן לא חיפשתי בין הדוכנים מה‬
‫קורה עם ספרים ראשונים שלי‪ .‬אבל כשיצא לאור 'אנשים‬
‫קשים‪ ,‬ארבעה מחזות' ב‪ 1986-‬בהוצאת 'עם עובד'‪ ,‬מיהרתי‬
‫לראות איך הוא נמכר‪.‬‬
‫לא עמד תור קונים לידו‪ ,‬אבל למרבה ההפתעה נמכרה‬
‫המהדורה כולה תוך שנה‪-‬שנתיים"‪.‬‬

‫"'סליחה לאן?'‪ ,‬עוצרת אותי בכניסה למתחם ההוצאה שלי‬
‫צעירה חמושה במשקפיים‪.‬‬
‫'אמרו לי לבוא לחתום'‪ ,‬אני אומרת‪ ,‬והיא שואלת לשמי ומציצה‬
‫בניירותיה‪' .‬אני סופרת'‪ ,‬אני משיבה והיא מעיפה לעברי מבט‪,‬‬
‫לא מתרשמת‪' ,‬הנה‪ ,‬את זה כתבתי'‪ ,‬אני מציגה בפניה את‬
‫יצירת המופת החד פעמית שלי‪ ,‬זאת שעומדת לכבוש בסערה‬
‫את שבוע הספר‪ ,‬להביא לדוכן אלפי קוראים‪ ,‬לעורר פולמוסים‬
‫ספרותיים‪ .‬היא מעבירה מבט בו‪ ,‬בי‪ ,‬ואז קובעת‪' :‬אמרו לך‬
‫לבוא בשמונה'‪ .‬נכון‪ '...‬אני מנסה‪' .‬תבואי בשמונה‪ ,‬עכשיו יש‬
‫שם מישהו'‪.‬‬
‫אני מבצעת נסיגה לעבר דוכן ספרי הקודש ומעלעלת בסידור‬
‫לימים נוראים‪ .‬לא חולפות כמה דקות והנה‪ ,‬הללויה‪ ,‬שמי נישא‬
‫ברמקול‪ .‬הרמקול מכריז כי ממש ברגע זה הסופרת‪ ,‬שהיא אני‪,‬‬
‫תחתום על ספרה החדש‪ .‬אני טסה לדוכן‪ .‬הממושקפת בפתח‪.‬‬
‫'הרגע הכריזו עליי'‪ ,‬אני מודיעה‪ ,‬והיא מציצה בניירות‪' :‬הם‬
‫תמיד עושים לי בלגן‪ ,‬עכשיו יש לי אם חד הורית מההתנחלות‪,‬‬
‫איש מחשבים‪ ,‬שכותב שירה הומו‪-‬לסבית‪ ,‬וחוזר בתשובה עם‬
‫ספר מתכונים‪ .‬אמרנו בשמונה'‪.‬‬
‫חזרתי בשמונה‪' .‬איפה היית?' מחייכת הממושקפת‪' ,‬אולי‬
‫חמישה אנשים שאלו עליך'‪ ,‬ואז היא מכריזה‪' ,‬הנה היא!'‬
‫ומיד נזעקו אליי קברניטי ההוצאה‪ ,‬הושיבו אותי על כיסא‬
‫גבוה‪ ,‬ערמו מולי את ספרי‪ ,‬הניחו בידי כוס בירה חמה לחיזוק‬
‫האישיות הספרותית‪ ,‬סיפרו לי כמה הם אוהבים את הספר‪,‬‬
‫אותי‪ ,‬את הספר הבא שלי והלכו לפגוש סופר אחר‪ .‬ואני‪ ,‬שם‪,‬‬
‫בשורה אחת עם ענקי הספרות העברית‪ .‬על פסגת אושר‪.‬‬
‫אבל העולם המשיך לנוע‪ .‬קהל האלפים המשיך להתפתל בין‬
‫מבוך הדוכנים או להצטופף סביב מוקיונים שהפריחו בלונים‪.‬‬
‫'סליחה אפשר שאלה?' סוף סוף‪ .‬אני נושאת עיניי‪ ,‬מחייכת את‬
‫הקסום בחיוכיי‪' .‬את אתגר קרת?'‪ ,‬הוא שואל‪' .‬סליחה' עוד קול‬
‫של תקווה נשמע‪' :‬תני המלצה למשהו גוטה לסופשבוע כזה?'‪,‬‬
‫ולאחריו‪' :‬יש לכם כאן איזה אסימוב?'‪' ,‬איפה יש כאן מילון‬
‫עברי‪-‬אוקראיני'‪' ,‬קראת? שווה משהו?' מרימה גברת ספר של‬
‫מרגרט אטווד‪ ,‬ולבסוף‪' ...‬את סופרת? אם תרצי באמת סיפור‬
‫טוב תבואי אליי‪'...‬‬
‫היה מה זה נפלא להיות סופרת עברייה גאה בשבוע הספר‪:‬‬
‫עניתי‪ .‬הפניתי‪ .‬השבתי‪ .‬המלצתי‪ .‬הצעתי‪ .‬מכרתי‪ .‬קניתי‪.‬‬
‫פטפטתי עם הקוראים על ספרות קלאסית‪ ,‬על שירה עברית‪,‬‬
‫על הנוער בעידן המחשב‪ ,‬על ביבי‪ ,‬על ההסתדרות ועל כמה‬
‫נפלא זה שיש לנו את שבוע הספר שאפשר לפגוש בו סופרים‬
‫עבריים‪ .‬כן‪ ,‬גם חתמתי‪ .‬פה ושם‪ .‬בשנה הבאה אני שוב שם‪ .‬לא‬
‫תיקחו את זה ממני‪ .‬הסופרת הזאת היא אני"‪.‬‬

‫אדיבה גפן‬

‫יוסף בר‪-‬יוסף‬

‫"‬

‫הפסקתי לכתוב פרוזה בראשית שנות ה‪ ,60-‬ועברתי‬
‫למחזות )מין לפתוח 'חנות' של עצמי‪ ,‬בלי קשר לאבי‪ ,‬יהושע‬
‫בר יוסף ז"ל(‪ .‬לכן לא חיפשתי בין הדוכנים מה קורה עם‬
‫ספרים ראשונים שלי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫האנשים הקשים שלי‪/‬הוצאת כנרת זמורה ביתן )בדפוס(‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫לא בבית הזה‪ ,‬למי אכפת מחלומות‪ ,‬תמרה )לצד עשרות מחזות(‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'בין הספירות' מאת נתיבה בן יהודה‪ ,‬הוא‬
‫בעיניי לא רק הספר הטוב והחזק ביותר על‬
‫מלחמת השחרור מבחינת ערכו הספרותי‪,‬‬
‫אלא אחד מספרי הפרוזה הטובים שנכתבו‬
‫בארץ‪ .‬כמה חבל שהביקורת והאקדמיה לא‬
‫ידעו לעמוד על ערכו‪ ,‬אז אולי היו לו ממשיכי‬
‫דרך‪ ,‬שהיו עושים את הספרות החדשה פחות‬
‫'ספרותית' ויותר ספרות של אמת"‪.‬‬

‫"‬

‫הושיבו אותי על כיסא גבוה‪ ,‬ערמו מולי את ספרי‪ ,‬הניחו‬
‫בידי כוס בירה חמה לחיזוק האישיות הספרותית‪ ,‬סיפרו לי‬
‫כמה הם אוהבים את הספר‪ ,‬אותי‪ ,‬את הספר הבא שלי והלכו‬
‫לפגוש סופר אחר‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫צל של מלאך‪/‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫'רצח בקריאה ראשונה'‪' ,‬עוקף שיקגו'‪' ,‬היום שבו מתה האהבה'‪' ,‬אהבה‬
‫בסיבוב שני'‪' ,‬פיקדילי דרום‪ ,‬תחנה סופית ערד‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'בית גדול' מאת ניקול קראוס‪ ,‬שמגולל‬
‫את מסעו של שולחן כתיבה‪ ,‬ומסופר‬
‫מנקודת מבטן של חמש דמויות שונות‬
‫הבאות מתקופות ומעולמות שונים‪.‬‬
‫קראוס כותבת עם הרבה כוח‪ ,‬שפה‬
‫עשירה ומקוריות וכובשת באהבה שיש‬
‫בה לבני אדם בכלל ולדמויותיה בפרט"‪.‬‬

‫‪60‬‬

‫‪62‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫חיים כרמי‬

‫"סוף שנות ה‪ .50-‬שבוע הספר העברי נפתח בכיכר העירייה‬
‫בפתח תקווה‪ .‬דוכנים עמוסי ספרים‪ .‬חגיגה בעיר‪ .‬הלכתי אל‬
‫הכיכר עם אמי‪ .‬להציץ‪ ,‬לראות‪ ,‬להתרשם ואולי גם לרכוש‬
‫ספר‪.‬‬
‫המוני אדם‪ .‬ממלאים את הכיכר‪ .‬דוכני ספרים צבעוניים‪.‬‬
‫להידחק בין כל ההמון‪ ,‬למשש ספר חדש‪ ,‬כזה שלא מהספרייה‪,‬‬
‫שכבר חצי העיר קראה וקרעה אותו‪ .‬גם לפגוש חברים‪ .‬העיניים‬
‫בורקות‪' .‬לי קונים ספר'‪ ,‬אומר האחד במאור פנים‪ .‬ומנגד עונה‬
‫שני‪' :‬אל תשוויץ‪ ,‬גם לי קונים‪' ...‬‬
‫והספרים שריתקו אז אותנו‪ ,‬ילדי הארץ‪ ,‬היו 'חסמב"ה' של‬
‫יגאל מוסינזון או 'ילדי העיר העתיקה' של כרמלי‪ .‬היתה גם‬
‫סדרת ספרי "אלון רוץ"‪" ,‬אלון בעט" ועוד‪.‬‬
‫ולך תדע מה אתה רוצה? הן אי אפשר לקנות את כל הספרים‪.‬‬
‫אז מתייעצים עם החברים‪ ,‬מה שווה או מה כדאי ועוד כהנה‬
‫וכהנה דעות‪ .‬ואז‪ ...‬ראיתי את הספר‪' ...‬תותחי נברון' מאת‬
‫אליסטר מקלין‪ ,‬ואותו רכשתי‪ .‬בכל שנה שבוע הספר העברי‬
‫הינו חגיגה לספר‪ ,‬לקריאה‪ ,‬להנאה שבקריאה‪.‬‬
‫בכל שנה אני הולך אל הדוכנים‪ ,‬בידיעה שאני רוכש ספר‬
‫אחד לפחות‪ .‬בעבר הלכתי לבד‪ .‬ברבות הימים עם אשתי‪ ,‬וגם‬
‫לילדיי הנחלתי את אהבתי לספר ולקריאה‪ .‬זו ממש חגיגה"‪.‬‬

‫סמדר שיר‬
‫"‬

‫המוני אדם‪ .‬ממלאים את הכיכר‪ .‬דוכני ספרים צבעוניים‪.‬‬
‫להידחק בין כל ההמון‪ ,‬למשש ספר חדש‪ ,‬כזה שלא מהספרייה‪,‬‬
‫שכבר חצי העיר קראה וקרעה אותו‪ .‬גם לפגוש חברים‪.‬‬
‫העיניים בורקות‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אש לוהטת בים‪ /‬אופיר ביכורים‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫גיאולוגיה לחטיבת הביניים )ספר לימוד(‪ ,‬אש לוהטת בים‪,‬‬
‫העתידים – מגילת המקדש‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"שני ספריו של דן בראון 'הסמל האבוד'‬
‫ו'מלאכים ושדים'‪ .‬התרשמתי מיכולתו‬
‫של הסופר לשלב חידה בלשית‪ ,‬פענוח‬
‫של סמלים וקודים לתוך ‪ 24‬שעות‬
‫אינטנסיביות של עלילה‪ ,‬בלי שנייה‬
‫של מנוחה‪ .‬ספריו הם שילוב של מציאות‬
‫ודמיון מפותח‪ ,‬הנודדים בין דתות‬
‫ומסדרים עתיקים‪ ,‬סמליות קדושה‪ ,‬מדע‬
‫חדשני ורציחות מקאבריות"‪.‬‬

‫"שבוע הספר בכיכר מלכי ישראל בתל אביב ‪ -‬עם המזרקה‬
‫ותירס חם וצמר גפן ורוד ו'אמא‪ ,‬תני לי יד‪ ,‬אני פוחדת ללכת‬
‫לאיבוד' ‪ -‬צרוב בזיכרון שלי מגיל אפס‪ .‬כילדה‪ ,‬אספתי את‬
‫כל הקטלוגים בשקיקה‪ ,‬ואבא ז"ל הרכיב אותי על כתפיו כדי‬
‫שאצליח לראות את הספרים שבדוכן‪ .‬וכשהוא נאנח ואמר‬
‫שאני כבדה עניתי שזה בגלל הקטלוגים והעפתי אותם לעבר‬
‫המדרכה כמו גשם‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬חזרתי לכיכר עם ילדיי‪ ,‬שנה אחר שנה‪ .‬שלוש בנותיי‬
‫הגדולות נולדו בארצות הברית‪ ,‬והן ידעו שפעם בשנה‬
‫טסים ארצה‪ ,‬לא בחופש הגדול‪ ,‬אלא קצת קודם‪' ,‬כדי לעזור‬
‫לאמא לחתום'‪ .‬בשלב הזה‪ ,‬הבריכה כבר היתה פחות צלולה‪,‬‬
‫אבל לתירס היה אותו טעם ולספרים היה אותו ריח‪ .‬ככה זה‬
‫כשמתמכרים‪.‬‬
‫היו שנים רזות שבהן‪ ,‬עקב ריבוי הפיגועים‪ ,‬עלה מספרם של‬
‫המוכרים על זה של הקונים‪ .‬זה היה יותר עצוב ממפחיד‪ .‬היו‬
‫שנים קשות שבהן‪ ,‬עקב גזירות כלכליות‪ ,‬אפילו מוכרי המזון‬
‫נותרו משועממים‪ .‬בשנה שבה הועתק היריד לגני יהושע‪ ,‬בשל‬
‫דרישות אבטחה‪ ,‬הייתי אמורה להרגיש יותר בטוחה ומוגנת‪,‬‬
‫אבל זה לא היה זה‪ .‬אומנם הירוק האיר עיניים‪ ,‬אבל אני מעדיפה‬
‫את הדפים שצומחים מתוך האספלט‪ .‬כשיש פקקי תנועה באבן‬
‫גבירול ומגרש החנייה עולה על גדותיו ‪ -‬זה אושר‪.‬‬
‫התאומות שלי נולדו בחודש יוני )איזה חוסר התחשבות‪ ,‬לא‬
‫יכולתן להישאר עוד קצת בבטן?(‪ ,‬וזו היתה השנה היחידה בה‬
‫החמצתי את שבוע הספר‪ .‬אין צורך לגייס אותי למשימה‪ ,‬מפני‬
‫שבשבילי זו חגיגה‪ .‬איזה כיף לראות את העיניים שקוראות‬
‫אותי‪ ,‬לצלול לתוך הפרצופים‪ ,‬לשאול‪ ,‬לענות ולשמוע את‬
‫'בגללך אני לא נרדם בלילה'‪ .‬לבי יוצא אל הילדה שעומדת‬
‫מול סדרת 'גלי' ומשתוקקת לקנות את כולה‪ .‬אפשר לקמבן‬
‫לה הנחה? אני שואלת את המנהל התורן‪ .‬וכשאישה ניגשת‪,‬‬
‫עם תינוק בחיקה ואומרת‪' :‬תכירי‪ ,‬זה הנכד‪ ,‬הוא הדור השלישי‬
‫שקורא אותך'‪ ,‬אני מאחלת לסבתא הצעירה שנתראה בין‬
‫הדוכנים או בין השורות‪ ,‬גם בשנה הבאה"‪.‬‬

‫"‬

‫איזה כיף לראות את העיניים שקוראות אותי‪ ,‬לצלול‬
‫לתוך הפרצופים‪ ,‬לשאול‪ ,‬לענות ולשמוע את 'בגללך אני לא‬
‫נרדם בלילה'‪ .‬לבי יוצא אל הילדה שעומדת מול סדרת 'גלי'‬
‫ומשתוקקת לקנות את כולה‪ .‬אפשר לקמבן לה הנחה?‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫שירת מרים‪ ,‬גלי עוברת דירה‪ /‬הוצאת ידיעות ספרים‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫סדרות גלי‪ ,‬כח ‪ ,13‬קסדת הקסם‪ ,‬צוציק‪ ,‬התיכוניסטים‪,‬‬
‫מסיבות פיג'מות‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על 'אלמנה לשנה אחת' מאת ג'ון‬
‫אירווינג ועל 'בזה הבית' מאת אורנה‬
‫לנדאו"‪.‬‬

‫‪63‬‬

‫‪64‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"שבוע הספר הוא חגיגה לאוהבי הספר העברי‪ .‬מימי ילדותי‬
‫ועד להיותי אב לילדים שבוע זה מתייחד בחוויה שקשה‬
‫לשחזרה במקום וזמן אחרים‪ .‬אתה נוטל את ילדך למתחם ענק‬
‫שבו מתרוצצים אוהבי ספר‪ ,‬כולם מעלעלים בחמדה בין דפיו‬
‫של ספר זה או אחר שמושך את תשומת לבם; מתלבטים על מה‬
‫וכמה להוציא את כספם‪ ,‬כיוון שרצונם תמיד גדול מהאמצעים‬
‫שבידיהם‪.‬‬
‫בשבוע הספר העברי הכמות יוצרת איכות‪ ,‬הדומם הופך לחי‪,‬‬
‫העוצמה יוצרת ענווה‪.‬‬
‫הכמות יוצרת איכות ‪ -‬כי זו חגיגה של עוצמה תרבותית‪,‬‬
‫של כתיבה ויצירה עברית‪ ,‬שיש בה כדי לעורר השראה‪.‬‬
‫ההתרחשות יוצרת ערך תרבותי‪ ,‬כיוון שהמתבונן בקלחת‬
‫האנושית של צעירים וזקנים‪ ,‬שדבוקים באהבת הקריאה‪ ,‬חש‬
‫שיש כאן אמירה ויש כאן הצהרת אמונים לערך גדול של אהבת‬
‫חכמה‪ ,‬חיפוש אחר ידע‪ ,‬תשוקה לצמיחה רוחנית‪.‬‬
‫הדומם הופך לחי ‪ -‬שבוע זה מפגיש אותך עם קהילה חדשה‪-‬‬
‫ותיקה של קוראים‪ ,‬אנשים יפים שמסתובבים בין ספרים‬
‫יפים; והאנשים והספרים יוצרים היכרויות חדשות אלו עם‬
‫אלו‪ .‬החשיפה לכמות המהממת של ספרים וסופרים מפתיעה‬
‫כל שנה מחדש‪ .‬לכאורה הספרים נייחים והאנשים מרימים‬
‫אותם ובוחרים‪ ,‬אולם המתבונן עשוי לחוש שהמצב הוא הפוך‪:‬‬
‫הספרים מחפשי ידידי נפש והם פותחים עצמם לאותם אלה‬
‫המתעניינים ולבסוף בוחרים את זה שראוי לו לקחתם עמם‬
‫הביתה כדי ללוותו בהמשך חייו‪.‬‬
‫עוצמה היוצרת ענווה ‪ -‬המטייל בין שדרות הספרים‬
‫והמתבונן היטב במה שמול עיניו מבין עד כמה הוא אינו יודע;‬
‫מה עליו עוד לקרוא; מה לא יספיק כנראה בחייו; הוא מכיר‬
‫בכך שהפער בינו ובין מה שהוא היה רוצה להיות הוא רב; רב‬
‫מאוד ומחייב ענווה"‪.‬‬

‫"לילדים יש עיניים גדולות‪ ,‬ואני אוהבת את העיניים הרעבות‬
‫האלה שנועצות בי מבט משתומם‪ ,‬כאילו הייתי חייזר‪ ,‬ופתאום‬
‫ילד לוחש‪' :‬שלומית‪ ,‬חשבתי שאת דמיונית'‪.‬‬
‫האם זהו אותו מבט רעב שאני שלחתי פעם במשורר אברהם‬
‫שלונסקי‪ ,‬כשראיתי אותו לראשונה בשבוע הספר העברי בת"א?‬
‫אני זוכרת את המצח הגבוה מאוד‪ .‬הקרחת בשילוב רעמת‬
‫השער נראו לי כתר‪ .‬ואני זוכרת את הקול העמוק שלו‪ .‬אני‬
‫זוכרת את החתימה הציורית על הספר 'אני וטלי בארץ הלמה'‪:‬‬
‫א' באות גדולה‪ ,‬ללא אותיות נוספות‪ ,‬והשם שלונסקי על כל‬
‫אותיותיו‪.‬‬
‫זה היה חום של יוני‪ .‬התור לחתימות היה דומה לתור בחנות‬
‫פרחים ביום האם‪ .‬איש מבוגר וגבוה דרך לי על זרת כף רגלי‬
‫השמאלית‪ .‬בכיתי בקול‪ .‬שלונסקי התקרב אליי בחיבוק‪' .‬יש פה‬
‫הרבה אנשים ולכל אחד יש עשרים אצבעות‪ .‬מכל האצבעות‬
‫הוא דרך על הזרת שלך‪ .‬איזו אצבע מכובדת!'‪ .‬באותו רגע‬
‫הזרת שלי חייכה‪.‬‬
‫כעבור שנים‪ ,‬כשהתחלתי לכתוב שירה‪ ,‬הגעתי לביתו ברחוב‬
‫גורדון בתל אביב )הייתי קצינת חינוך ובאתי לתיאום ראשוני‬
‫של ערב חגיגי ביחידה‪ .‬באותה תקופה גם כתבתי ב'דבר‬
‫לילדים' והוא נאות להתראיין(‪ .‬הראיתי לו שירים שכתבתי‬
‫)למבוגרים(‪ ,‬ובעקבות הקריאה הציע לי לכתוב גם לילדים‪.‬‬
‫והגם הזה הפך לעיקר‪ .‬שלונסקי פתח לי דלתות והמליץ בפני‬
‫עזריאל אוכמני‪ ,‬מי שהיה אחראי למדור השירה ב'ספריית‬
‫פועלים' להוציא לאור ספר משיריי‪ .‬ההמלצה נתקבלה‪ .‬שערי‬
‫ספריית פועלים נפתחו לפניי לרווחה‪.‬‬
‫למי שכותב היום לילדים‪ ,‬שבוע הספר שלו מתפרס לאורך‬
‫השנה‪ .‬היום הנגישות לסופר גדולה‪ :‬אני מקיימת מפגשים בבתי‬
‫ספר‪ ,‬במתנ"סים‪ ,‬בספריות‪ ,‬בירידים חגיגיים ובפסטיבלים‪.‬‬
‫ובכל מפגש כזה אני לומדת משהו על עצמי‪ ,‬ומשתאה כל פעם‬
‫מחדש‪ ,‬איך שיר קטן שלי הופך לשיר של כולם"‪.‬‬

‫שלומית כהן‪-‬אסיף‬

‫אבינועם רוזנק‬

‫"‬

‫"‬

‫בשבוע הספר העברי הכמות יוצרת איכות‪ ,‬הדומם הופך‬
‫לחי‪ ,‬העוצמה יוצרת ענווה‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫הלכה‪ ,‬מטה‪-‬הלכה ופילוסופיה‪ /‬הוצאת מאגנס‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫ההלכה כמחוללת שינוי‪ ,‬ההלכה הנבואית‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"על ספר שהיה עבורי משמעותי כנער‬
‫ומלווה אותי עד היום‪' :‬איש ההלכה גלוי‬
‫ונסתר' של הרב יוסף דב סולובייצ'יק‪,‬‬
‫שיוצר תרגום נפלא של עולם המחשבה‬
‫ההלכתית בכלים הפילוסופים המערביים‬
‫שהוא התמחה בהם‪ .‬תרגומו מלומד‬
‫ופיוטי‪ ,‬אנליטי וספרותי‪ .‬הוא משקף‬
‫רוחב אופקים וגם התמקדות בד' אמות‪-‬‬
‫ניגוד מאתגר ומטריד"‪.‬‬

‫"‬

‫איש מבוגר וגבוה דרך לי על זרת כף רגלי השמאלית‪.‬‬
‫בכיתי בקול‪ .‬שלונסקי התקרב אליי בחיבוק‪' .‬יש פה הרבה‬
‫אנשים ולכל אחד יש עשרים אצבעות‪ .‬מכל האצבעות הוא‬
‫דרך על הזרת שלך‪ .‬איזו אצבע מכובדת!'‪ .‬באותו רגע הזרת‬
‫שלי חייכה‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫מעשה בכוכב שנפל לשלולית‪/‬הוצאת ספרית פועלים‪,‬‬
‫צפור‪ ,‬לאן את נוסעת?‪/‬הוצאת עם עובד‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫הארנב ממושי‪ ,‬הצימוקים הם ענבים עצובים‪ ,‬נער העפיפונים‪ ,‬שריקת‬
‫הברגולים‪ ,‬הספר הגדול של שלומית‪ ,‬אף פעם לא חבקתי יונה‪ ,‬דוקטור‬
‫מרשמלו מלו‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'שירי זלדה' בהוצאת הקיבוץ המאוחד‬
‫)‪ .(1985‬שירה עברית במיטבה‪ ,‬ששורשיה‬
‫עמוקים והיא מפעימה בניקיונה ובסוד‬
‫הצירופים"‪.‬‬

‫‪67‬‬

‫‪66‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫חוה עציוני‪-‬הלוי‬

‫"ספרי 'אשת לפידות' ראה אור בעברית ימים אחדים לפני‬
‫שבוע הספר בשנה שעברה‪ ,‬והחוויה שחוויתי‪ ,‬כשעמדתי בצד‬
‫הפנימי של הדוכן ושוחחתי עם אלה שהספיקו לקרוא כבר‬
‫את הספר ואלה שהתעניינו ברכישתו‪ ,‬הייתה מאלפת‪ .‬כמעט‬
‫לכולם היה מה לומר‪ :‬על התוכן‪ ,‬על העטיפה‪ ,‬על ספרים‬
‫בנושאים דומים ובכלל על החיים‪ .‬שמחתי לגלות עד כמה צמא‬
‫קהל הקוראים הישראלי להיחשף לסיפורי התנ"ך מנקודת מבט‬
‫שונה‪ ,‬והופתעתי מהתגובות החמות שזרמו אליי מכל עבר‪.‬‬
‫השנה‪ ,‬שוב אני מתכוונת לעמוד מאחורי הדוכן‪ ,‬כשספרי‬
‫החדש‪' ,‬אפר על ראשה'‪ ,‬מוצג לפניי בגאווה‪ .‬הפעם בחרתי‬
‫להתמקד בסיפורה של תמר בת המלך דוד‪ ,‬שנאנסה בידי אחיה‬
‫אמנון‪ .‬זהו אחד הפרקים המרגשים והמסעירים ביותר בתנ"ך‪,‬‬
‫שהמסרים הנדונים בו רלוונטיים מאוד גם בימינו‪ .‬זהו סיפור‬
‫על טראומה וייאוש אך גם על תקווה ועל היכולת לאהוב שוב‪.‬‬
‫כאשר אני מתבקשת להמליץ על הספר האהוב עליי ביותר‪,‬‬
‫איני יכולה שלא לחזור שוב ושוב אל התנ"ך עצמו‪ .‬בכל פעם‪,‬‬
‫ולא משנה כמה פעמים כבר קראתי בו‪ ,‬נגלים לעיניי דברים‬
‫חדשים‪ ,‬תובנות שנסתתרו מעיניי‪ ,‬וגם רעיונות לכתיבה לעוד‬
‫מאה רומנים תנ"כיים‪.‬‬
‫בעיניי 'שבוע הספר העברי' הוא‪ ,‬למעשה‪ ,‬חג הספר‪ .‬ההמונים‬
‫הזורמים לדוכנים ולחנויות הספרים משדרים שני מסרים‪:‬‬
‫ראשית‪ :‬אני לא פראייר ‪ -‬ישראלי מוכן שיגידו עליו כל‬
‫דבר ובלבד שלא יגידו שיצא פראייר‪ .‬לכן חשוב לו להבהיר‪,‬‬
‫שגם אם הוא חולה על ספרים עבריים יקנה אותם במבצע הכי‬
‫אטרקטיבי שיש‪ .‬שנית‪ :‬אני חלק מעם ישראל‪ .‬אם כל העם‬
‫יוצא לכיכרות ולחנויות‪ ,‬גם הישראלי הממוצע יהיה שם עם‬
‫משפחתו‪ ,‬ואולי אפילו יפגוש באורן שלמד איתו בכיתה א'‪.‬‬
‫אט אט נולדים להם בישראל ריטואלים שאיש לא כפה אותם‬
‫מלמעלה ואף לא חזה אותם‪ .‬הם צומחים מהשטח‪ ,‬מהציבור‪ ,‬ויחד‬
‫מצטרפים לתרבות חדשה‪ .‬ביום כיפור לא נוסעים במכוניות ‪-‬‬
‫רק באופניים‪ .‬בפסח אוכלים לחמניות ‪ -‬אבל כשרות לפסח‪,‬‬
‫ביום העצמאות ‪ -‬עושים על האש‪ ,‬ובתחילת הקיץ ‪' -‬שבוע‬
‫הספר העברי'‪ .‬כל כך אהוב‪ ,‬שהתנפח משבוע לחודש‪ .‬נאחל‬
‫לכולנו הצלחה גם בשבוע‪/‬חודש הספר הבא עלינו לטובה‪ .‬אני‬
‫בוודאי אשמח להיות שם"‪.‬‬

‫שהם סמית‬
‫"‬

‫כמעט לכולם היה מה לומר‪ :‬על התוכן‪ ,‬על העטיפה‪ ,‬על‬
‫ספרים בנושאים דומים ובכלל על החיים‪ .‬שמחתי לגלות עד‬
‫כמה צמא קהל הקוראים הישראלי להיחשף לסיפורי התנ"ך‬
‫מנקודת מבט שונה‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אפר על ראשה‪ /‬הוצאת אריה ניר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אשת לפידות‪ ,‬קשר הקליטות והדמוקרטיה בישראל‪ ,‬ארץ שסועה‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'בת בולין האחרת' מאת פיליפה‬
‫גרגורי‪ .‬רומן השולף אותנו מחיי היומיום‬
‫ומעביר אותנו לתקופה היסטורית‬
‫אחרת‪ .‬באמצעות התחקות הסופרת‬
‫אחר גיבורות חזקות ומושכות לב ותיאור‬
‫תככים בארמון המלך צ'רלס השמיני היא‬
‫מקרבת אותן לקוראים‪/‬ות בני ימינו"‪.‬‬

‫"פעם אחת )ויחידה( זכיתי והוזמנתי לשבת באחד מאותם‬
‫פאנלים סהרוריים‪ ,‬המתנהלים להם ממש מתחת לאפו של‬
‫ציבור המבקרים בשבוע הספר‪ .‬כפי שיקרה תדיר‪ ,‬גם לפאנל‬
‫בהשתתפותי לא היה צופים רבים ‪ -‬מרביתם‪ ,‬למעשה‪ ,‬היו‬
‫אנשים שנלאו מן השיטוט בין דוכני ההוצאות‪ ,‬וכעת‪ ,‬כשגביע‬
‫'יופלה' חינמי בידיהם‪ ,‬מצאו לעצמם מנוח באחד מכיסאות‬
‫'כתר פלסטיק'‪ ,‬אל מול הפאנל‪.‬‬
‫אחת מהם‪ ,‬כך התחוור לי בתום האירוע‪ ,‬הייתה רגינה‬
‫קזימירסקי )שם בדוי(‪ ,‬דודה נושקת למאה‪ ,‬מאופרת כמסכת‬
‫מוות‪ ,‬קרובת משפחה רחוקה מצד אמי‪ ,‬שהציגה עצמה כלא‬
‫פחות מאשר ‪ -‬מעריצתי‪ .‬את ספריי‪ ,‬התוודתה‪ ,‬אומנם לא קראה‬
‫)היא גמלאית עסוקה(‪ ,‬אך כמי שרואה בעצמה משוררת יידית‬
‫חשובה שפרסמה כבר שלושה קונטרסים בהוצאה עצמית ברי‬
‫היה לה שנמצא שפה תרבותית משותפת‪ ,‬ואם יסתייע‪ ,‬אולי‬
‫אף אשתדל אצל עורך המוסף לספרות לכתוב עליה רשימת‬
‫ביקורת‪ ...‬מלמלתי משהו על אי שליטה בלשונות אירופה‪,‬‬
‫וכפיצוי הצעתי לה טרמפ לביתה ‪ -‬וזאת בנמהרות ומבלי‬
‫להביא בחשבון את הצעידה הארוכה המזומנת לנו עד למגרש‬
‫החנייה )היה זה בימים שבהם שבוע הספר התל אביבי התקיים‬
‫בפארק הירקון(‪ .‬קרוב לארבעים דקות צעדנו‪ ,‬כשהיא שעונה‬
‫אל כתפי‪ ,‬לופתת את זרועי‪ ,‬מחרחרת ומקללת את המארגנים‬
‫שלא ציידו את הסופרת החשובה באישור להחנות את מכוניתה‬
‫לצד הבמה המרכזית‪ ,‬אם לא עליה‪.‬‬
‫גם אלמלא קרה מה שקרה אחר כך‪ ,‬ספק אם הייתי שוכחת את‬
‫מסעי הלילי עם רגינה‪ .‬למען האמת‪ ,‬לרגעים חששתי שלעולם‬
‫לא נגיע אל מגרש החנייה‪ .‬נחמה פורתא ‪ -‬עד שהגענו למגרש‪,‬‬
‫זה כבר כמעט שהתרוקן לחלוטין ממכוניותיהם של באי היריד‪.‬‬
‫מכוניתי עמדה בדד בירכתיו‪.‬‬
‫נשמתי לרווחה‪ ,‬פתחתי בטקסיות את הדלת וסייעתי לרגינה‬
‫להיכנס ולתפוס את מקומה‪' .‬נו כבר'‪ ,‬שמעתי אותה רוטנת‪,‬‬
‫'יותר מהר!' לא נותר לי אלא לטרוק את הדלת ‪ -‬הצליל‬
‫הראשון ששמעתי הזכיר עץ מתפצח במדורה; לאחריו נשמעה‬
‫זעקה ארוכה‪ ,‬לאחריה המילים ‪ :‬האצבע!!!" ו‪ -‬בקול רם וברור‪:‬‬
‫"טיפשה!!!"‬
‫מבט התוכחה שתחת מסכת הצבע לא הותיר ספק‪ :‬הכוונה‬
‫אליי‪ .‬אוי לי‪ ,‬חשבתי‪ ,‬מה עשיתי! פתחתי את הדלת וחששתי‬
‫לזון את עיניי בזוועה המושטת אליי‪ :‬שרידי אצבע שעצמותיה‬
‫בנות כמעט מאה‪ ,‬שלא נותר בהן סידן לרפואה‪ .‬האצבע ‪ -‬לא‬
‫להאמין ‪ -‬הייתה שלמה‪ .‬אין זאת כי אירע לי נס‪ ,‬חשבתי‪ .‬נס‬
‫של שבוע הספר‪' .‬תבואי לבקר אותי‪ .‬אתן לך את הקונטרסים!'‪,‬‬
‫פקדה רגינה כשעצרתי את המכונית למרגלות ביתה"‪.‬‬

‫"‬

‫אחת מהם‪ ,‬כך התחוור לי בתום האירוע‪ ,‬הייתה רגינה‬
‫קזימירסקי )שם בדוי(‪ ,‬דודה נושקת‪-‬למאה‪ ,‬מאופרת כמסכת‬
‫מוות‪ ,‬קרובת משפחה רחוקה מצד אמי‪ ,‬שהציגה עצמה כלא‬
‫פחות מאשר ‪ -‬מעריצתי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אבא אכל דייסה‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫הומסנטר‪ ,‬מי שתה לי?‪ ,‬שש גיבורות גדולות‪ ,‬ששה גבורים גדולים‪,‬‬
‫מפלצות מיתולוגיות‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'בדם קר' מאת טרומן קפוטה"‪.‬‬

‫‪68‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫נאוה מקמל‪-‬עתיר‬

‫יהודית רותם‬

‫"שבוע הספר של שנת ‪ :1970‬התלבשנו יפה‪ .‬תמיד התלבשנו‬
‫יפה לקראת ההליכה לכיכר‪ .‬ביקור בשבוע הספר נחשב‬
‫במשפחתנו לאירוע המצדיק בגדי שרד‪ .‬אני זוכרת שמלה‬
‫כחולה ונעלי שבת‪ .‬הייתי אז בת חמש‪ .‬אמרו לי שנוסעים‬
‫לכיכר מלכי ישראל ואני תכננתי לפגוש שם את דוד המלך‬
‫ושלמה המלך‪ ,‬שסיפרו שחוץ מזה שהיו מלכים גם כתבו לא‬
‫רע‪ .‬אבל בתוך המון האנשים בכיכר לא הצלחתי למצוא אף‬
‫אחד מהם‪ .‬אני זוכרת דוכנים ארוכים כמו שולחנות של חתונה‬
‫גדולה‪ ,‬ועליהם ערוכים ספרים כמו מנות של סעודה ענקית‬
‫שכולם מוזמנים לטעום‪ .‬מאחורי השולחנות עמדו הסופרים‬
‫וחייכו לאנשים שטעמו עמוד או שניים מהספרים שלהם‪,‬‬
‫ואם החליטו לקחת אותם הביתה הם גם כתבו הקדשה בעמוד‬
‫הראשון‪ .‬אני רציתי הקדשה בספר 'דירה להשכיר'‪ ,‬אבל אמא‬
‫אמרה שלאה גולדברג מתה לפני חצי שנה והסופרת לא תוכל‬
‫לחתום‪ .‬איש אחד שייצג הוצאת ספרים אחרת הציע לי עותק‬
‫של חסמב"ה והבטיח שהסופר חי‪ .‬אבל אני רציתי את לאה‬
‫גולדברג‪ ,‬שגרה בעמק יפה ביו כרמים ושדות‪ ,‬והחלטתי למצוא‬
‫אותה בכל זאת‪ ,‬כי בספרים שהקריאו לי עד אז גם מי שמת קם‬
‫בסוף לתחייה‪ .‬עזבתי לרגע את היד של אמא והלכתי לחפש‬
‫את לאה גולדברג‪.‬‬
‫אני לא יודעת כמה זמן עבר עד ששמעתי ברמקול איש‬
‫שמכריז שילדה בת חמש בשמלה כחולה ונעלי שבת הלכה‬
‫לאיבוד‪ .‬היו לילדה שם כמו שלי וכמה סימנים דומים‪ ,‬אבל‬
‫ההיא היתה בת חמש ואני זכרתי בוודאות שאני בת חמש וחצי‬
‫והמשכתי לחפש את לאה‪ .‬אבל לאה גולדברג לא היתה בשום‬
‫מקום בכיכר‪ .‬הייתי עצובה ומאוכזבת‪ ,‬ולבסוף עשיתי מה שאני‬
‫יודעת לעשות הכי טוב במצבים האלה ‪ -‬פרצתי בבכי‪.‬‬
‫אמא שלי‪ ,‬מבוהלת מאוד‪ ,‬פילסה לפתע את דרכה בתוך ההמון‪.‬‬
‫פניה היו לבנות מדאגה‪ ,‬היא התכופפה אליי‪ ,‬חיבקה אותי חזק‬
‫ואמרה‪' :‬הלכת לאיבוד אבל עכשיו הכל בסדר‪ .‬אל תבכי‪.'...‬‬
‫אבל אני המשכתי לבכות בכל זאת‪ :‬לא בגלל האיבוד שלי‪,‬‬
‫אלא בגלל האיבוד של לאה‪ ,‬שמתה חצי שנה לפני שהיתה‬
‫צריכה לחתום לי על ספר‪ .‬כפיצוי על מה שקרה בערב ההוא‬
‫קיבלתי דירה )להשכיר(‪ ,‬כלב )פלוטו( ושמלת שבת חדשה )של‬
‫חנהל'ה("‪.‬‬

‫"את שבוע הספר שלפני עשרים שנה לא אשכח כל חיי‪ .‬הוא‬
‫התקיים בכיכר‪ ,‬כשעוד נקראה "כיכר מלכי ישראל"‪ ,‬והוא‬
‫מחק את זיכרונם של כל שבועות הספר הקודמים‪ .‬ייתכן שלא‬
‫לקחתי בהם חלק‪ ,‬כי בעודי אישה חרדית שילדיה כרוכים לה‬
‫על צווארה‪ ,‬נמדד המרחק מבני ברק לכיכר לא בקילומטרים‬
‫אלא בשנות אור‪ .‬גם אם ביקרתי ביריד הספרים הקסום אחרי‬
‫שיצאתי לחיי החדשים‪ ,‬היטשטש הדבר בזיכרוני‪ .‬הייתי אם חד‬
‫הורית לשבעה‪ ,‬והחוויה הקיומית הזאת עמעמה ומחקה חוויות‬
‫רבות אחרות‪.‬‬
‫אבל באותה שנה‪ ,‬שנים אחדות אחר המעבר‪ ,‬נפל דבר בחיי‪.‬‬
‫פגשתי את ערי סטימצקי‪ ,‬מי שהיה 'סטימצקי' באותן שנים‪,‬‬
‫בעניין אחר‪ .‬תוך כדי שיחה‪ ,‬סיפרתי לו שאני כותבת ספר על‬
‫עולמן של נשים חרדיות "מנקודת מבטה של מי שהייתה שם"‪.‬‬
‫לפליאתי‪ ,‬הוא הביע עניין רב‪ .‬לא ידעתי שסטימצקי מתפקדת‬
‫כהוצאה לאור )ואמנם היה זה עניין קצר ימים(‪ ,‬אבל לבי עלה‬
‫על גדותיו משמחה‪ ,‬כשהציע לי להוציא לאור את ספרי‪.‬‬
‫באותו שבוע ספר עמדתי‪ ,‬נבוכה ונרגשת‪ ,‬מאחורי הדלפק של‬
‫סטימצקי‪ ,‬ולפניי ערימות עותקים של "אחות רחוקה"‪ .‬הקונים‬
‫הסתערו עליי‪ ,‬קנו וביקשו חתימה‪ .‬גברים חרדים טיווחו אותי‬
‫במבטיהם‪ .‬נשים חרדיות רכשו את הספר ודחפו אותו במהירות‬
‫לתיקיהן‪ .‬גברים לא מוכרים ניגשו אליי קרוב‪-‬קרוב ולחשו‬
‫באוזניי‪" ,‬למה לא הוצאת את הספר אצלנו?" לימים הכרתי‬
‫אותם כמו"לים ידועים‪.‬‬
‫אחד מהם‪ ,‬איש לבן שיער ויפה תואר‪ ,‬שאל אותי‪,‬‬
‫'‪ '?Do they treat you well‬לא הבנתי למה פנה אליי‬
‫באנגלית‪ ,‬אבל שמעתי דאגה בקולו‪ .‬מאז אותו שבוע נפתחה‬
‫לפניי הדרך אל עולם הספרים‪ .‬ספרי האחרון וספריי העומדים‬
‫לצאת לאור מעוטרים בסמל ההוצאה לאור של האיש יפה‬
‫התואר‪ ,‬שכבר אינו בין החיים"‪.‬‬

‫"‬

‫אני רציתי הקדשה בספר 'דירה להשכיר'‪ ,‬אבל אמא‬
‫אמרה שלאה גולדברג מתה לפני חצי שנה והסופרת לא תוכל‬
‫לחתום‪ .‬איש אחד שייצג הוצאת ספרים אחרת הציע לי עותק‬
‫של חסמב"ה והבטיח שהסופר חי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫נקודה למחשבה‪ /‬הוצאת משכל )ידיעות אחרונות(‪.‬‬

‫‪ęĕĔĘđčĐ ĐĕĤĠĝĚ‬‬

‫הנערה במרפסת ממול‪ ,‬אות מאבשלום‪ ,‬העדי של עדי‪ ,‬אילת צוללת‪,‬‬
‫החברים מהמגרה השמאלית‪ ,‬הכל התחיל מכפתור‪ ,‬אין נסיכים בשעת‬
‫הסעודה‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'ועד הים הגדול'‪ ,‬מאת אסתי קון‪ .‬סיפורם‬
‫של שני ניצולי שואה הנאחזים בחיים‬
‫ונאחזים זה בזה על רקע תל אביב של‬
‫שנות החמישים והשישים‪ .‬לכל איש יש‬
‫סוד‪ ,‬והגלים הגדולים והקטנים שפורשת‬
‫קון מזמינים את הקורא לחוויית שחיה‬
‫מהנה‪ .‬אחד הספרים הטובים שקראתי"‪.‬‬

‫פּוֹמ ִפּידּו‬
‫ְ‬
‫פּּוח ְבּ ֶא ֶרץ‬
‫ע ֵצי ַתּ ַ‬
‫ְבּ ֵצל ֲ‬
‫שּׁהּו‪.‬‬
‫פּוֹמ ָפּה ָח ְשׁבּו ַעל ַמ ֶ‬
‫פּוֹנפּוֹן וְ ְ‬
‫ְ‬
‫ַפּ ְר ַפּר‬

‫“‪–”§“˜¡’›“—›”¦£‬‬

‫‪74‬‬

‫“–”‘›‪©˜©””¨“”©˜§¡©”§£ ‬‬

‫§¦”Ÿ˜§‪m“£˜–©—˜ ‬‬

‫צילום‪ :‬תומר אפלבאום‬

‫"‬

‫באותו שבוע ספר עמדתי‪ ,‬נבוכה ונרגשת‪,‬‬
‫מאחורי הדלפק של סטימצקי‪ ,‬ולפניי ערימות‬
‫עותקים של 'אחות רחוקה'‪ .‬הקונים הסתערו עליי‪,‬‬
‫קנו וביקשו חתימה‪ .‬גברים חרדים טיווחו אותי‬
‫במבטיהם‪ .‬נשים חרדיות רכשו את הספר ודחפו‬
‫אותו במהירות לתיקיהן‬
‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫"‬

‫על משכבם בלילות‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫קריעה‪ ,‬אהבתי כל כך‪ ,‬כולם צמאים לאהבה‪ ,‬הדום בגן עדן‪,‬‬
‫כמיהה‪ ,‬דנה ואמא והר נפוליאון‪.‬‬

‫©”§§¨”ž‬
‫¨”›‬
‫‪©˜§¡©”§£ ‬‬
‫”“¨””©˜©‬

‫Ÿ”‪œ˜›”› ž””‘¢ ‬‬
‫››˜”’˜©”§¨Ÿ˜”¨›˜¨˜‬
‫“Ÿ–˜˜©§‪œ˜§£” ”œ˜¥‬‬
‫“”˜›˜œ§‪¤‬‬
‫›˜”’˜“©”§“¨Ÿ˜‪M.A‬‬
‫¦˜˜”©¨©˜‘”©“©–”©‪m‬‬
‫‪©˜©””¨“©”§£ ”©˜§¡©”§£ ‬‬
‫›‪m©”£ ”Ÿ©”˜Ÿš©’¥‬‬
‫š©˜“˜”‪`›§¨˜©”§©n©§¥‬‬
‫‪n“˜§”— ˜“”“¨–_©”§£ ‬‬
‫‪©”§©˜’”˜›”©”§£ ‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'גוג ומגוג' מאת מרטין‬
‫)מרדכי( בובר‪ ,‬שראה אור‬
‫בהוצאה מחודשת בידיעות‬
‫אחרונות"‪.‬‬

‫‪literature.haifa.ac.il®d`kcc`fcc`cfe‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫רונה רענן שפריר‬

‫"יש גילאים שאין להם שם‪ :‬גיל תשע‪ ,‬למשל‪ ,‬או עשר‪ .‬או‬
‫אחת עשרה וחצי‪ .‬גילאים בלי חן וחסד וודאי בלי רחמים‪.‬‬
‫שבוע הספר שעליו אני מדברת היה אז‪ ,‬בגיל שנמצא בתוך‬
‫סוגריים‪ :‬זוכרים את מה שהיה אחר כך‪ ,‬הנעורים מלאי משברי‬
‫הלב והילדות 'ההיא'‪ ,‬אבל האמצע נותר כמו פסקה שנבלעה‬
‫בין שני סימני דפוס עגולים‪.‬‬
‫בחדרה שבה גדלתי‪ ,‬גם היא עיר בסוגריים‪ ,‬שבוע הספר היה‬
‫אירוע של ממש‪ :‬כיכר יד לבנים נמלאה ספרניות חגיגיות‪,‬‬
‫ואנחנו‪ ,‬הילדים‪ ,‬באנו לראות ולהיראות‪ .‬לא חשבנו לקנות‪.‬‬
‫ספרים משאילים בספרייה‪ ,‬ומחזירים אותם עם פינות אוזן פיל‬
‫וכתמים‪ .‬ספרים שנקנו השתייכו לזן ה'מכובדים'‪ ,‬כלומר כאלה‬
‫שייראו טוב בוויטרינה בבית ההורים או ספרי הבישול של רות‬
‫סירקיס‪ ,‬שהיתה אז חביבת האמהות‪.‬‬
‫אבל אנשים התלבשו יפה ונעלו את הנעליים הטובות‪' .‬בואו‪,‬‬
‫נעשה סיבוב בשבוע הספר'‪ ,‬אמרה אמא שלי‪' ,‬נראה מה חדש‪,‬‬
‫מה הוציאו‪ .‬אולי גם נקנה משהו'‪ ,‬הציצה לעברי ומייד הוסיפה‪:‬‬
‫'אחד!' שתינו זכרנו את ה'סצנה' שקרתה שנה או שנתיים‬
‫קודם‪ :‬איך נדרשתי לבחור ספר אחד מתוך ערימה שעמדה‬
‫על ברכיי‪ ,‬ומיררתי בבכי כי לא הצלחתי לבחור‪ .‬ואיך צרחתי‬
‫כשבסופו של דיון משפחתי מהיר לא קנו דבר‪ ,‬אלא גררו אותי‬
‫משם במהירות‪ .‬בעיר הקטנה שבה גרנו קראו לזה 'לעשות לנו‬
‫בושות'‪ ,‬ובושה היתה גרועה ממוות‪.‬‬
‫ירדנו לעיר‪ .‬עד היום לא ברורה לי ה'ירידה'‪ .‬אולי התכוונו‬
‫ליותר ממה שנראה לעין‪ .‬ההורים פגשו מכרים ואילו אני‪,‬‬
‫תולעת ממושקפת ונמרצת‪ ,‬דילגתי ונשבעתי‪ ,‬נשבעתי‬
‫ודילגתי‪ :‬הפעם אקבל ספר אחד חדש רק לעצמי‪ .‬אחד שלא‬
‫הוכתם קודם בידיהם של אחרים‪ .‬אוכל לכתוב את שמי בפינה‪,‬‬
‫ולא אשאיל לעולם‪ .‬אחד‪ .‬כמו אחד אלוהנו‪ ,‬בשמיים וגם‬
‫בארץ‪.‬‬
‫ההורים השאירו אותי ליד שולחן ספרי הילדים‪ ,‬והלכו לעמוד‬
‫עם חבריהם‪ .‬ואילו אני נבלעתי‪ :‬אניד בלייטון והחמישייה‬
‫והשביעייה ושרה גיבורת שקראתי פעמיים‪ ,‬אבל אני רוצה‬
‫עותק שיהיה רק שלי‪ ,‬וג'יין אייר שאסרו עליי לקחת בספרייה‪,‬‬
‫כי עוד לא הייתי "בגיל"‪ ,‬אבל כל כך השתוקקתי‪ .‬אני לא‬
‫יודעת האם היה שם רגע מסוים של החלטה‪ .‬מעניין לחשוב‬
‫על החלטות בהקשר הזה‪ .‬לפעמים הן עושות את עצמן‪ ,‬ואנחנו‬
‫רק שותפים בדיעבד‪ .‬אבל כשראיתי את הוריי מתקרבים‪ ,‬ג'יין‬
‫אייר החליקה לתוך התיק שהלך איתי לכל מקום‪ .‬ואני‪ ,‬סמוקה‬
‫ופורקת מילים בקצב של מכונת ירייה‪ ,‬אמרתי‪ :‬החלטתי!‬
‫החלטתי! אני יודעת מה אני רוצה!"‪.‬‬

‫"‬

‫'בואו‪ ,‬נעשה סיבוב בשבוע הספר'‪ ,‬אמרה אמא שלי‪' ,‬נראה‬
‫מה חדש‪ ,‬מה הוציאו‪ .‬אולי גם נקנה משהו'‪ ,‬הציצה לעברי‬
‫ומייד הוסיפה‪' :‬אחד!'‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫איש לומד לעוף ‪/‬הוצאת מטר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬
‫קסם פשוט‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'הסיפור שאינו נגמר'‪ ,‬מאת מיכאל‬
‫אנדה‪ .‬זהו באמת ספר שלעולם לא נגמר‪.‬‬
‫כל מה שרצינו לדעת על תהליך היצירה‪,‬‬
‫מספרים ועד חלליות‪ ,‬טמון בין שורותיו‪.‬‬
‫הוא מזכיר שאין לנו קיום בלי פנטזיה‪,‬‬
‫ושהלא כלום משתלט עלינו כשאנחנו‬
‫מפסיקים לספר סיפורים"‪.‬‬

‫‪75‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫זיוה עמישי‪-‬מייזלש‬

‫גלית דהן‪-‬קרליבך‬
‫"ביוני ‪ 1986‬כל מה שעניין את אמי היה אבטיח‪ .‬היא סחבה את‬
‫אחותי בבטן והיה לה חם וכבד‪ .‬היא באמת הייתה נחמדה‪ ,‬אמא‬
‫שלי‪ .‬לא ביקשה מלפפון חמוץ באמצע הלילה )המצאה עלובה‬
‫של גברים(‪ ,‬לא חשקה בחלב אנטילופות ולא פנטזה על קיווי‪,‬‬
‫שאז עדיין היה מעבר לים‪.‬‬
‫לא‪ .‬היא רצתה אבטיח‪ ,‬קר ומרווה‪ ,‬מתוק‪ ,‬אדום ובשרני‪.‬‬
‫אלא שב‪ 86-‬החקלאות עדיין התחשבה בעונות השנה‪ ,‬וטרם‬
‫אילצה את הלימונים להיוולד בקיץ ואת האבטיח בחורף‪ .‬וכך‬
‫קרה שכולנו חיכינו בציפייה לקיץ שיביא עמו את בשורת‬
‫האבטיחים‪.‬‬
‫ביום שהגיעו האבטיחים לאשדוד‪ ,‬פרסמו על כך בכלי‬
‫התקשורת‪ ,‬כי להוריי היו מהלכים ברדיו האיזורי‪.‬‬
‫אחזו הוריי בידי ועפנו‪ ,‬ברגלינו‪ ,‬מובן שברגלינו‪ ,‬השוקה‪.‬‬
‫בדרך פגשנו בערב רב‪ .‬אנשים נהרו אל השוק‪ ,‬ואמי‪ ,‬שבהליכה‬
‫מתונה הייתה משיגה צ'יטה רעבה‪ ,‬דחקה באנשים שמילאו את‬
‫הרחוב ומלמלה‪' :‬הם‪ ,‬באבטיח שלי לא ייגעו'‪.‬‬
‫מעט לפני השוק‪ ,‬הבחנתי בתכונה מוזרה‪ .‬בכיכר הסמוכה היו‬
‫דוכני ספרים‪ .‬ספרים עניינו אותי תמיד‪ ,‬אלא שלא נתנו לי‬
‫לקרוא בהם בגן כי הקפידו להתחשב בצרכיי הרגשיים ובאותם‬
‫ימים צרכים רגשיים היו לקשקש על דפים ולצפות לקריאות‬
‫התפעלות‪.‬‬
‫כמו משה רבינו הבטתי כה וכה‪ ,‬וברגע שהתרופפה עירנותם‬
‫של הוריי‪ ,‬פניתי אל כיכר הדוכנים‪ ,‬התיישבתי מתחת לשולחן‬
‫ספרים‪ ,‬משכתי ספר והתחלתי לקרוא‪.‬‬
‫אחר כך‪ ,‬כפי שדאגו להזכיר לי בכל ארוחת שבת‪ ,‬קראו‬
‫במגאפון שלוש‪-‬ארבע פעמים‪ ,‬אבל אני‪ ,‬הלומת אותיות‪,‬‬
‫שכחתי את זהותי לגמרי‪ .‬לבסוף זה נגמר בכלבי גישוש לא‬
‫אדיבים‪ ,‬שקרעו לגזרים את הספר ' שרה גיבורת ניל"י'‪.‬‬
‫פרט לכל העלבונות והדאגות שספגו הוריי‪ ,‬גם האבטיח נשכח‬
‫לגמרי‪ ,‬אבל אני הרווחתי את אהבת הספרים שלי ביושר‬
‫מוחלט‪.‬‬
‫נ‪.‬ב‪ :‬אחותי שנולדה‪ ,‬לא יצאה בצורת אבטיח"‪.‬‬

‫‪76‬‬

‫"‬

‫ברגע שהתרופפה עירנותם של הוריי‪ ,‬פניתי אל כיכר‬
‫הדוכנים‪ ,‬התיישבתי מתחת לשולחן ספרים‪ ,‬משכתי ספר‬
‫והתחלתי לקרוא‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אחותי כלה והגן נעול‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫טבבויה אימפיטיגנוסיה‪ ,‬קומפוסט‪ ,‬ועדת קליטה‪ ,‬בירושלים אין צד שני‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר '‪ ,'1984‬מאת ג'ורג' אורוול‪.‬‬
‫ספר בלתי נשכח‪ ,‬נבואות פוליטיות‬
‫אינן הצד החזק של הספרים‪ ,‬ובעניין זה‬
‫אורוול יוצא דופן בשילוב עלילה ונבואה‬
‫מצמררת"‪.‬‬

‫"הזיכרון הראשון שלי משבוע הספר העברי היה זמן קצר‬
‫לאחר שעליתי ארצה בתחילת שנות ה‪ .60-‬הלכתי עם אבי‬
‫המנוח‪ ,‬משה מייזלש‪ ,‬לבדוק את האירוע‪ ,‬שאז הכיל דוכני‬
‫ספרים ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים והתנהל בשקט‪ ,‬כאשר‬
‫עוברים ושבים עומדים להתבונן ולדפדף בספרים בדוכנים‬
‫השונים‪ .‬התפלאתי לראות כל כך הרבה ספרים בעברית על‬
‫מבחר נושאים שונים‪ .‬מעולם לא ראיתי קודם יריד ספרים‬
‫כלשהו‪ ,‬והיה נראה לי מאוד מוזר שדוכנים עומדים באמצע‬
‫רחוב ראשי בעיר‪ .‬למעשה‪ ,‬הדבר הקרוב ביותר שראיתי‬
‫ודמה היו דוכני הספרים ליד הסיינה בפריז‪ .‬אבי‪ ,‬שהיה עורך‬
‫ראשי במוסד ביאליק‪ ,‬הכיר חלק מהאנשים בדוכנים‪ ,‬ודיברנו‬
‫איתם‪ .‬באותו זמן‪ ,‬כמעט לא הייתה ספרות בעברית במקצוע‬
‫שלי‪ ,‬תולדות האמנות‪ ,‬ואני זוכרת שחשבתי שיש צורך‬
‫לכתוב ספרים כאלה‪ .‬אלא שעבודתי באוניברסיטה העברית‬
‫פעלה נגד הדחף הזה‪ :‬במדעי הרוח היה הכרח להוציא ספרים‬
‫ומאמרים בלועזית בבמות יוקרתיות בחו"ל כדי להתקדם‪ .‬בכל‬
‫זאת‪ ,‬בין הכתבים הלועזיים שלי‪ ,‬הצלחתי להוציא בעברית‬
‫קורס באוניברסיטה הפתוחה‪ ,‬אמנות בעידן הטכנולוגי‪,‬‬
‫וכן להוציא מספר ספרים דו‪-‬לשוניים באנגלית ועברית‪.‬‬
‫גם עתה‪ ,‬אחרי שפרשתי‪ ,‬אני עובדת על ספרים בעברית שיהיו‬
‫לעזר לתלמידים ולאוהבי אמנות למיניהם"‪.‬‬

‫"‬

‫"‬

‫מעולם לא ראיתי קודם יריד ספרים כלשהו‪ ,‬והיה נראה לי‬
‫מאוד מוזר שדוכנים עומדים באמצע רחוב ראשי בעיר‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫שער לאמנות המודרנית‪ /‬הוצאת מאגנס‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫יעקב שטיינהרט‪ :‬תחריטים והדפסי‪-‬אבן‪,‬‬
‫‪,Chagall at the Knesset‬‬
‫‪,Gauguin's Religious Themes‬‬
‫‪Depiction and Interpretation‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'מחשבה ואמת'‪ ,‬שכתב אבי משה מייזלש‪.‬‬
‫ספר פילוסופי שהייתה לו השפעה מאוד‬
‫גדולה עליי‪ ,‬בעיקר בעיצוב מחשבתי על‬
‫היהדות‪ ,‬הקשריה עם עולמות מחשבה‬
‫אחרים ועם המציאות היום"‪.‬‬

‫‪77‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫אשר רייך‬

‫"המושג המקושט במרכאות 'שבוע הספר העברי' נולד מתוך‬
‫רעיון שיווקי‪ .‬אף על פי שמולידו‪ ,‬המשורר שלמה טנאי‪ ,‬יו"ר‬
‫אקו"ם בזמנו‪ ,‬חשב על הרצון להרחיב את תודעת הקורא‬
‫הפוטנציאלי‪ ,‬ידעו המו"לים להעריך את הרעיון ואימצו אותו‬
‫למכירת ספרים בהנחה ניכרת למשך שבוע חגיגי במתכונת‬
‫של פסטיבל ספרותי‪.‬‬
‫עודני זוכר את שבוע הספר העברי הראשון‪ ,‬שנחוג ברוב‬
‫טקסיות‪ .‬הופתעתי לגלות שתי משפחות ערביות מיפו‪ ,‬שבאו‬
‫לרכוש ספרים עבריים‪ ,‬וחשתי גאווה וסיפוק לשוני )אחר כך‬
‫אומץ הרעיון‪ ,‬ובכל שנה חוגגים בערים ובישובים ערביים‬
‫את שבוע הספר הערבי(‪ .‬במרוצת השבוע החגיגי עובר המוצר‬
‫האומלל ‪ -‬הספר ‪ -‬שרשרת מזמוזים בידיהם של סקרנים‬
‫וקוראים למיניהם‪ ,‬שרק חלק מהם רוכש לתיאבון ספר לקריאה‬
‫או למתנה או סתם להעמידו לראווה על המדף בדירתו‪ .‬וגם‬
‫זה דבר טוב‪.‬‬
‫הצורך‪ ,‬בימים דיגיטאליים אלה‪ ,‬להריח ספר עברי ולמששו‬
‫בידיים מבטיח אריכות ימים יחסית למעמדו ולדיוקנו‪ .‬תמיד‬
‫הטקסט בספר יחשב נעלה יותר מהטקסט הקר והעירום על צג‬
‫המחשב‪ .‬היום כבר הגענו לכך שקריאת טקסט מתוך ספר הינה‬
‫מלווה בטקסיות נסתרת‪ ,‬שיש בה אלמנט של ריגוש‪.‬‬
‫בשבוע הספר העברי אני מתבקש‪ ,‬אם יש לי כמו השנה ספר‬
‫חדש )שהופיע לאחרונה בשם "חור בגרב"‪ ,‬בהוצאת הקיבוץ‬
‫המאוחד( ‪ -‬לחתום בדוכן של ההוצאה‪ .‬זהו טקס שנותן למחבר‬
‫תחושה של ערך מוסף‪ .‬על כל פנים ‪ -‬לי יש תחושה מרוממת‬
‫כזו‪.‬‬
‫ואף על פי של'שבוע הספר העברי' אפשר לקרוא בשקט 'שבוע‬
‫המו"ל העברי'‪ ,‬כיוון שספר נמכר בהנחה ניכרת )שהיא על חשבון‬
‫שכר הסופרים המועט בלאו הכי של הסופר העברי( ‪ -‬יש לשבוע‬
‫הזה חן כלשהו שעושה לשוחר הקריאה משהו טוב בלב"‪.‬‬

‫‪78‬‬

‫עידו אנג'ל‬

‫"‬

‫עודני זוכר את שבוע הספר העברי הראשון‪ ,‬שנחוג ברוב‬
‫טקסיות‪ .‬הופתעתי לגלות שתי משפחות ערביות מיפו‪ ,‬שבאו‬
‫לרכוש ספרים עבריים‪ ,‬וחשתי גאווה וסיפוק לשוני )אחר כך‬
‫אומץ הרעיון‪ ,‬ובכל שנה חוגגים בערים ובישובים ערביים את‬
‫שבוע הספר הערבי(‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫חור בגרב‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫תמונת מצב‪ ,‬חפיסה חדשה‪ ,‬עבודות על נייר‪ ,‬להפך‪ ,‬השחיין המהיר של‬
‫הרגש‪ ,‬הנשיקה על הנייר‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'חיית הלב' מאת הסופרת הגרמניה‬
‫הרתה מילר‪ ,‬שזכתה בפרס נובל אשתקד‪.‬‬
‫זהו רומן פיוטי מרשים על חיי נעוריה‬
‫ברומניה‪ ,‬כתוב בלשון עשירה ועם זאת‬
‫ישירה מאוד‪ .‬הספר הופיע השנה בהוצאת‬
‫'מודן'"‪.‬‬

‫"נאמר שאין ספרות‪ .‬נאמר שזה מתרחש היכנשהו בעתיד‪ ,‬אחרי‬
‫איזו מלחמה‪ .‬נאמר שהרחובות שפופים‪ ,‬שאובך צהבהב מונח‪,‬‬
‫סמיך‪ ,‬בין הריסות הבניינים‪ .‬האמצעים דלים‪ ,‬והכסף מאבד כל‬
‫ערך‪ .‬נופלת החלטה שהמטבע הסחיר הוא המילה המדוברת‪,‬‬
‫הזמינה כמעט לכול‪ .‬נאמר שתיאורי עובדות אינם קבילים‬
‫לסחר‪ ,‬וששיפולי העיר הם אכסניה טרופה לשוק שחור‪,‬‬
‫אפל‪ ,‬של דימויים‪ .‬אנשים מיוחדים מתמנים לשפוט את ערך‬
‫המילים‪ :‬קוראים להם סופרים‪ .‬כדי לשמור על ביטחונם ועל‬
‫ניקיון כפיהם‪ ,‬הם אנונימיים‪ :‬חסרי שם ופנים‪ .‬נאמר שכיוון‬
‫שהאמנות המילולית אינה קיימת‪ ,‬את מקומה תופסת אמנות‬
‫הריח‪ .‬מופעי ההרחה יכולים להיות קצרים‪ :‬ריח מזוקק אחד‬
‫של שנאה מובחנת ביותר‪ .‬ואם הם ארוכים ‪ -‬סדרת ריחות‪,‬‬
‫שהקשרם מעביר את הקהל דרך אפו מסע חושי שלם‪ .‬נאמר‬
‫שראש הממשלה תתרן‪ ,‬ואיש אינו יודע‪ .‬נאמר שבנו אילם‪.‬‬
‫עד כמה רחוק התסריט הזה מלהתממש? עוד מעט זה יגמר‪ .‬חדי‬
‫העין יכולים כבר כעת להבחין בזה‪ :‬ההסתלקות‪ .‬היא מונחת‬
‫על ריסיהם של האנשים בפתיתים כהויים‪ ,‬מכבידה עליהם‪,‬‬
‫כאבק‪ .‬הנה קול נכחד‪ :‬אוושת הדפים‪ .‬הנה הכיכר‪ ,‬ריקה‪ .‬רק‬
‫היונים עוד מנקרות שיירים של זכרונות‪ :‬כאן היה פעם דוכן‬
‫ספרי שירה‪ .‬כאן היה דוכן ספרי ילדים‪ .‬כאן אפשר היה לאחוז‬
‫בעולמות ביד‪.‬‬
‫כשהייתי בן שש‪ ,‬לקחה אותי אמי בפעם הראשונה אל שבוע‬
‫הספר‪ .‬בדרך‪ ,‬באוטובוס‪ ,‬איש אמר ברדיו‪' :‬הספרים הם‬
‫עולמות'‪ .‬זה הפחיד אותי עד כדי כך‪ ,‬שלא רציתי לרדת מן‬
‫האוטובוס‪ .‬בעיני רוחי ראיתי חייזרים‪ .‬פחדתי להחטף אל תוך‬
‫אחד 'העולמות' ולהעלם‪ .‬היום אני מפחד שהעולמות הללו‬
‫ייעלמו‪ .‬יש כאלה שאומרים שזה בסדר‪ .‬שמעתי לא מזמן את‬
‫מאיר שליו‪ ,‬בראיון‪ .‬הוא אמר שכשעברו מספרי האבן לספרי‬
‫הנייר ודאי נשמעו תלונות בנוסח 'זה לא מספיק כבד' או 'חסר‬
‫מגעה הקר של האבן' וכיו"ב‪ .‬הוא צודק‪ .‬לא צריך להתכחש‬
‫לקדמה‪ .‬שלא לדבר על היתרונות הרבים המצויים בהיכחדותם‬
‫של הספרים המודפסים‪ :‬השמירה על היערות‪ ,‬הוזלת העלות‬
‫שבהוצאת ספר ועוד‪ .‬אך הבעיה היא שלא רק הנייר נעלם‪:‬‬
‫גם המילים נעלמות איתו‪ .‬כבר כעת הן מתחלפות בפיגולי‬
‫מילים‪ ,‬במוטציות של מיני קיצורים ובטעויות‪ .‬ואיתן‪ ,‬נעלמים‬
‫העולמות‪ .‬מה נותר? מבטים מזוגגים המשתקפים במסכים‪.‬‬
‫בתוך כל זה‪ ,‬שבוע הספר הוא מוסד שנאבק לשמר את העולמות‬
‫הללו‪ ,‬החשובים מאין כמותם‪ ,‬ולכן‪ ,‬הוא עצמו ‪ -‬חשוב מאין‬
‫כמותו‪ .‬אין לי דרך לומר זאת אחרת‪ :‬יש לבוא‪ .‬יש להסתובב בין‬
‫הספרים‪ ,‬לקחת אותם ביד‪ ,‬להריחם‪ ,‬לקנות אותם‪ .‬לקרוא בהם‪,‬‬
‫להתעמק‪ .‬שייחרטו עמוק בלב"‪.‬‬

‫"‬

‫הבעיה היא שלא רק הנייר נעלם‪ :‬גם המילים נעלמות‬
‫איתו‪ .‬כבר כעת הן מתחלפות בפיגולי מילים‪ ,‬במוטציות של‬
‫מיני קיצורים ובטעויות‪ .‬ואיתן‪ ,‬נעלמים העולמות‪ .‬מה נותר?‬
‫מבטים מזוגגים המשתקפים במסכים‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫הסיפור של מיכאל‪ /‬הוצאת אחוזת בית‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אולי יקראו לו‪ :‬יואל האמיץ?‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'הבחילה' מאת ז'אן פול סארטר‪ ,‬שהיה‬
‫לי מורה הכתיבה הטוב ביותר‪ .‬סארטר‬
‫לימד אותי שיש צורך וחובה לומר‪,‬‬
‫בכנות חסרת פשרות‪ ,‬כיצד אני רואה את‬
‫הדברים שלכאורה אין להם יותר מדרך‬
‫אחת 'להראות' ‪ -‬כי הדברים הם אני"‪.‬‬

‫"‬

‫‪79‬‬

‫‪80‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"הזיכרון הראשון שלי משבוע הספר מהול בזיכרון הראשון‬
‫ממצעד יום העצמאות במלואת עשור למדינת ישראל‪ ,‬אם‬
‫כי האירועים הללו לא קרו באותה שנה‪ .‬הייתי ילדה עולה‪,‬‬
‫אחוזת התלהבות‪ ,‬גאווה והרגשת שייכות‪ .‬הדגלים‪ ,‬הספרים‬
‫ושירי המולדת היו בעיניי עדות לתקומת העם היהודי ותקומת‬
‫השפה העברית‪ ,‬והרגשתי שהנה‪ ,‬רק עליתי ארצה וכבר אני‬
‫זוכה לחלוק בכל השפע המבורך הזה‪.‬‬
‫הגעתי לישראל ב‪ ,1957-‬מצעד העשור התקיים ב‪1958-‬‬
‫ושבוע הספר הראשון‪ ,‬במאי ‪ .1959‬מבחינתי‪ ,‬היו אלה שנים של‬
‫תום‪ ,‬של פריחה ושל ציונות‪ ,‬בלי מרכאות‪ .‬ספריי הראשונים‬
‫'רותי שמוטי' )‪ (1970‬ו'קטי‪ ,‬יומנה של נערה' )‪ ,(1974‬הוסיפו‬
‫מימד חדש להתרגשות של שבוע הספר‪ :‬מפגשים עם קוראים‬
‫וחתימות בתקופה הטרום דיגיטלית‪ ,‬כאשר המילים המדוברות‬
‫והכתובות )ביד( מלכו עדיין ביד רמה‪.‬‬
‫לימים‪ ,‬זכיתי להיות ידידה קרובה של המשורר שלמה טנאי‬
‫ז"ל‪ ,‬מי שיזם והגה את רעיון 'שבוע הספר' במסגרת ועדת‬
‫העשור להקמת המדינה‪ ,‬ושל רעייתו ‪ -‬המאיירת תרצה טנאי‬
‫ז"ל‪ .‬שני אנשים יקרים‪ ,‬מוכשרים ומצניעי לכת‪ .‬שלמה לא‬
‫נהג לדבר על חלקו במפעל‪ ,‬אבל פעם‪ ,‬כשעמדתי לצידו מול‬
‫הדוכנים העמוסים בכיכר מלכי ישראל )כיום כיכר רבין(‪,‬‬
‫הבחנתי בניצוץ של שמחה ילדותית בעיניו‪.‬‬
‫וכך‪ ,‬שנה בשנה‪ ,‬אני מצפה ליריד הספרים‪ ,‬כשם שמצפים‬
‫לאירוע אישי במיוחד; אני חותמת על ספריי‪ ,‬קוראת סיפורים‬
‫לילדים‪ ,‬פוגשת חברים‪ ,‬מחטטת בדוכנים‪ ,‬מגלה פנינים‪ ,‬קונה‬
‫מה שלא התכוונתי לקנות ובעיקר נהנית מן האווירה העולזת‪,‬‬
‫מן הזרימה הגואה של ההמונים מפתחי הבתים‪ ,‬ממגרשי‬
‫החניה ומתחנות האוטובוסים לעבר הארץ המובטחת של ריח‬
‫הדפוס המשכר‪ .‬אני אוהבת להתבונן במהורהרים‪ ,‬בסקרנים‪,‬‬
‫בצעקנים‪ ,‬בווכחנים‪ ,‬במהופנטים‪ ,‬בבודדים‪ ,‬בזוגות‪ ,‬בצעירים‪,‬‬
‫בקשישים ובמשפחות עם הילדים המנדנדים‪ ,‬כי זהו חג משותף‬
‫לכולם‪ :‬עם הספר מתמסר ל'שבוע הספר' בתנופת שמחה‬
‫ובאינטנסיביות ששום איום וטלטלה לא יוכלו להן‪ .‬אנחנו‬
‫חיים בעולם ציני וחומרני ומתרבות הקריאות לביטול היריד‪.‬‬
‫אבל זאת תהיה טעות‪ .‬דווקא משום שהערכים עליהם גדלנו‬
‫בסכנה והגלובליזציה בולעת את הפרט‪ ,‬חשוב לשמור על רצף‬
‫והמשכיות המפעל הזה‪ ,‬מפעל 'שבוע הספר העברי'‪ ,‬כאי של‬
‫שפיות‪ ,‬של חלום ושל רוח‪ .‬מי ייתן‪ ,‬ודברים אלה לא יישארו‬
‫רק בגדר משאלה"‪.‬‬

‫"הקיץ של ‪ 1989‬חם ועני‪ .‬אני בת עשרים פחות שבועיים‪ ,‬ואני‬
‫בתחנה המרכזית הישנה של תל אביב‪ .‬הצלחתי להגיע לעיר‬
‫הגדולה בלי שהוצאתי עד עתה אגורה שחוקה! לא על אוכל‪ ,‬לא‬
‫על שתייה‪ ,‬לא על נסיעות‪ .‬מאיציק‪ ,‬הטבח של הבסיס בירוחם‪,‬‬
‫בו אני משרתת‪ ,‬אני מקבלת‪ ,‬לפנים משורת הדין ומאחורי‬
‫שורת המקררים‪ ,‬את מנת הפחמימות הדרושה לדרך‪ .‬זאת בטח‬
‫הייתה איזה עוגת קרמשניט בלי קרם או בורקס פטריות בלי‬
‫פטריות או שניצל בלי עוף‪ ...‬משהו‪ .‬לא זוכרת‪ .‬אבל הוא אהב‬
‫אותי‪ ,‬איציק‪ .‬אולי כי היינו שנינו שחורים ומרודים‪ .‬מים‪ ,‬כדי‬
‫להעביר את הטעם‪ ,‬אני שותה מהברזייה בשירותים הציבוריים‪.‬‬
‫צריך מקסימום ‪ 10‬אגורות כדי לעבור את הזקנה בפתח )אף‬
‫פעם לא הבנתי אם היא קבצנית או מתחזה(‪ .‬הנסיעות הן חינם‬
‫כי אני חיילת )את הזכות הפיננסית הזאת אני מנצלת עד הרגע‬
‫האחרון‪ .‬אפילו לבקו"ם‪ ,‬כדי להשתחרר‪ ,‬אני מגיעה על מדים(‪.‬‬
‫בקיצור‪ ,‬אני לא צריכה כלום‪ .‬רק עשרים או שלושים שקל‪,‬‬
‫לקנות לעצמי מתנת יום הולדת מוקדמת‪ .‬אז אני עומדת מול‬
‫הכספומט‪ ,‬מיוזעת‪ ,‬מתחננת לאלוהי המרשרשין שלא ישיב את‬
‫פניי ריקם‪ .‬אני ממש לא זוכרת כמה הוא הסכים לתת לי‪ ,‬אבל‬
‫על הספרים שקניתי באותה תקופה נהגתי לרשום את שמי‪,‬‬
‫כדי שיחזרו אליי אחרי השאלה )הפלא ופלא‪ ,‬זה כנראה קרה(‬
‫ואת תאריך הקנייה‪ :‬חודש ושנה‪ .‬המחיר עדיין רשום בעיפרון‬
‫לא מחודד בדף הראשון של הספר‪ .‬אז אלה הספרים שקניתי‬
‫בשבוע הספר של ‪:1989‬‬
‫‪ .1‬אינטימיות של ז'אן פול סארטר ‪ 16.60 :‬שקל )לא יודעת‬
‫מה חשבתי לעצמי באותו יום‪ ,‬אבל חוץ מהנובלה הראשונה‬
‫הנושאת את שם הספר‪ ,‬לא זכור לי שקראתי ממנו עוד משהו(‪.‬‬
‫‪ .2‬וזרח השמש ובא השמש‪ :‬ספר הצילומים של ליאור יונתן‬
‫בעריכת נתן יונתן )הייתי יושבת וקוראת ובוכה‪ .‬קוראת ובוכה‪.‬‬
‫שעות(‪ 17.50 .‬שקל‪.‬‬
‫‪ .3‬ממורדות הלבנון של עמוס עוז‪ :‬אין )משום מה( מחיר‪ .‬אז‬
‫נניח ‪ 20‬שקל‪.‬‬
‫‪ .4‬העלמה יוליה של א‪ .‬סטרינברג )אז עוד האמנתי שאהיה‬
‫שחקנית( ‪ 12.70 :‬שקל‪.‬‬
‫אני אחסוך מעצמי את החישוב‪ .‬אף פעם לא הייתי חזקה‬
‫בחשבון‪ .‬אבל אני לא יכולה לשכוח את האושר נח בתוך תיק‬
‫הצד השחור‪ ,‬הצבאי‪ ,‬שתלוי לי על הגוף בהצלבה אופנתית"‪.‬‬

‫איריס אליה‪-‬כהן‬

‫רבקה קרן‬

‫"‬

‫עם הספר מתמסר ל'שבוע הספר' בתנופת שמחה‬
‫ובאינטנסיביות ששום איום וטלטלה לא יוכלו להן‪ .‬אנחנו‬
‫חיים בעולם ציני וחומרני ומתרבות הקריאות לביטול היריד‪,‬‬
‫אבל זאת תהיה טעות‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬
‫הפקרות‪ /‬הוצאת אגם‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫רותי שמוטי‪ /‬קטי‪ ,‬יומנה של נערה‪ /‬לילי הפרועה‪ /‬קיץ עצוב‪ ,‬קיץ‬
‫מאושר‪ /‬טעם הדבש‪ /‬אהבה אנושה‪ /‬אנטומיה של נקמה‪ /‬טיטה והשטן‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'גיזת הזהב' מאת רוברט גרייבס‪ .‬שני‬
‫כרכים‪ ,‬שתורגמו מאנגלית בידי משה‬
‫דור‪ ,‬בהוצאת עם עובד ‪ -‬הספריה לעם‬
‫)‪ 1964‬ו‪."(1959-‬‬

‫"‬

‫אני לא צריכה כלום‪ .‬רק עשרים או שלושים שקל‪ ,‬לקנות‬
‫לעצמי מתנת יום הולדת מוקדמת‪ .‬אז אני עומדת מול‬
‫הכספומט‪ ,‬מיוזעת‪ ,‬מתחננת לאלוהי המרשרשין שלא ישיב‬
‫את פניי ריקם‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫מכתוב‪ /‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'חמדת' מאת טוני מוריסון‪ .‬רק טוני‬
‫מוריסון מסוגלת לערבב פנטזיה‬
‫בריאליה‪ ,‬עצב בצחוק‪ ,‬ברוטאליות‬
‫ועדנה‪ ,‬הווה ועבר‪ .‬ספר מופתי שלא עזב‬
‫אותי עד העמוד האחרון ועוד ימים רבים‬
‫אחריו"‪.‬‬

‫‪81‬‬

‫‪84‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"שבוע הספר העברי‪ ,‬שנחרת בזיכרוני ביותר‪ ,‬התקיים בכיכר‬
‫מלכי ישראל של אותם ימים בתל אביב‪ .‬הייתי סטודנטית‬
‫בירושלים כשספר שיריי הראשון יצא לאור‪ ,‬תחת השם 'בת‬
‫יענה' )הוצאת 'עכשיו'‪ .(1978 ,‬באותו שבוע ספר פגשתי‬
‫לראשונה את יונה וולך‪ ,‬שחתמה על ספרה 'דברים' )אותו‬
‫קניתי(‪ ,‬והייתי מסונוורת משרשראות הנורות הצבעוניות‪,‬‬
‫שהקיפו את הכיכר‪ ,‬ומהרעש והמוזיקה‪ ,‬שהפיקו הנגנים‬
‫והזמרים שמילאו את הבימות הצדדיות בכיכר‪.‬‬
‫הדוכנים היו גדושים בספרים‪ ,‬וקהל עצום של אנשים‪ ,‬ילדים‬
‫ונוער עטו עליהם‪ ,‬ומילאו את רחבת הכיכר ‪ -‬עד שבקושי‬
‫היה ניתן לגשת‪ .‬החלטתי לפתוח לעצמי דוכן מכירות קטן‬
‫ כמנהג משוררים וסופרים בספרם הראשון‪ .‬אנשים חלפו על‬‫פניי‪ ,‬כאשר השם 'גרגרים' סיקרן אותם והם לקחו את הספר‬
‫לידיהם‪ ,‬אבל רק שניים קנו‪ .‬הייתי מאוכזבת‪ ,‬ולבסוף קמתי‪,‬‬
‫פיזרתי את כל העותקים על האדמה‪ ,‬והתרחקתי מהמקום‪.‬‬
‫כשחזרתי כעבור שעה לא נשאר עותק אחד‪ ,‬ונער אחד שהכרתי‬
‫סיפר כי ספרי השירה שלי נאספו בידי אנשים רבים ‪ -‬הייתי‬
‫מאושרת‪ .‬זה היה טקס השירה הראשון שלי‪ ,‬ומאז המשכתי‬
‫לעשותו עם כל ספר חדש – כאשר עותק אחד מושלך כתרומה‬
‫ללא נודע‪.‬‬
‫בשנה שלאחר מכן כבר ניצב ספר שיריי בכבוד בדוכן ההוצאה‪,‬‬
‫ונמכר לצד ספרים של כותבים נוספים‪ ,‬ביניהם יותם ראובני‪,‬‬
‫מוטי בהרב‪ ,‬דוד אבידן‪ ,‬יהודה עמיחי‪ ,‬מאיר ויזלטיר‪ ,‬יאיר‬
‫הורביץ‪ ,‬יונה וולך וחוברות 'עכשיו' הראשונות‪ .‬בשנת ‪1987‬‬
‫יצא ספרי 'קול'‪ ,‬בהוצאת 'סימן קריאה'‪ ,‬וניצב בדוכן 'הקיבוץ‬
‫המאוחד'‪ ,‬לצד מבחר ספרי שירה של ההוצאה‪ ,‬ונמכר היטב‪.‬‬
‫בשבוע הספר האחרון בו השתתפתי )ב‪ ,(2010-‬מכרתי את‬
‫ספרי 'התעוררתי בליבו של אלכסון' לצדו של נתן זך‪ ,‬שעמד‬
‫כל הערב ומכר את ספריו‪ .‬עמדנו בדוכן של הוצאת 'הקיבוץ‬
‫המאוחד'‪ ,‬וזו היתה חוויה משמחת ומרגשת‪ .‬זך היה מלא‬
‫אנרגיה והפליא לחתום ולהסביר פנים לקהל‪ .‬הוא עודד את‬
‫הציבור‪ ,‬שהתקרב לקנות גם את ספרי‪ ,‬ועשה לי מזל מסחרי‬
‫מצוין‪ .‬הרבינו להתבדח ולעשן‪.‬‬
‫אני מאמינה שרחבת 'כיכר רבין' היא המקום הטוב ביותר‬
‫והמתאים לשבוע הספר העברי‪ :‬אי מואר בלב העיר שוקקת‬
‫השמחה ומקום מפגש אנושי ותרבותי‪ ,‬שכן נעים מאוד )וחשוב(‬
‫להיפגש עם הקהל שלך ועם יוצרים אחרים"‪.‬‬

‫"זה היה ממש בתחילת הקיץ‪ ,‬בין כתה ד' ל‪-‬ה'‪ ,‬הרבה אחרי‬
‫שהשכנה הרומנייה שלנו‪ ,‬גולדיצה‪ ,‬החליפה את קול העיטוש‬
‫הרגיל שלה‪ ,‬שהיה תחילה אפצ'י פשוט וקצר‪ ,‬באפצ'ויו!!!‬
‫שורקני‪ ,‬מתגרה וארוך‪ ,‬שהעלה על הלב הרים רחוקים וכיכרות‬
‫של ערפל שהשמש אינה נוגעת בהן‪ .‬אמא אמרה שלדוד‬
‫נוסראת בעל הפרצוף השעיר יש אוזניים של חמור‪ ,‬לכן קראה‬
‫לו בשפתם 'חרגוש'‪ .‬הוא התגנב בלילה לחצרות כדי לגנוב‬
‫עורלות של ילודים בני שמונה ימים‪ ,‬שהרב ציווה לטמון‬
‫מתחת לעץ‪ ,‬כדי להביא לאשתו פרהומה ‪ -‬שאפילו אלוהים‬
‫משתין עליה מלמעלה למטה‪.‬‬
‫ממש בתחילת אותו קיץ חדלה אמא ממריטת עופות מעל‬
‫הפיילה הענקית שבקצה המטבח‪ ,‬ניגבה את עיניה ואמרה‪,‬‬
‫'בוא‪ ,‬יוסינקה‪ ,‬ברדיו אומרים שיש שבוע ספר בתל אביב‪.‬‬
‫ניסע לשם‪ ,‬ושכל השונאים שלנו יתפוצצו‪ ,‬ונוסראת חרגוש‬
‫בראשם'‪ ,‬וסחבה אותי משכונת מגורינו‪ ,‬הטבולה בעלפון של‬
‫טרום שרב‪ ,‬בשלושה אוטובוסים לכיכר הגדולה שלמרגלות‬
‫בניין העירייה‪ .‬מקום זה באותם ימים נראה לי כליל יופי‪,‬‬
‫עטור מזרקות של מים‪ .‬ושוטטה איתי בין דוכנים גדושים‬
‫ספרים ואנשים‪ ,‬אנשים וספרים‪ ,‬ואמרה 'ספרים זה טוב‪ ,‬אפרוח‪.‬‬
‫מי שקורא ספר כאילו יוצא אל העולם הגדול‪ .‬אני‪ ...‬הלוואי‬
‫ויכולתי לברוח‪ .‬אבל אני כבר לא יכולה'‪ ,‬נשכה את שפתיה‬
‫היפות‪' .‬אתה עוד יכול‪ ,‬אתה עוד תראה'‪.‬‬
‫שעה ארוכה טיילנו בין נפלאות היריד‪ :‬כרוזים וערימות של‬
‫נייר מעלה ניחוח של מקום אחר לגמרי‪ ,‬נערות ונערים נדחקים‬
‫בקהל בלהט‪ ,‬חולצתם נדבקת לגב מחמת הזיעה‪ ,‬ופתאום‪,‬‬
‫בין הר של ספרים מבהיקים וצחים‪ ,‬ראיתי אותו‪ .‬ספר מצויר‬
‫ובוהק באדום וכחול‪ ,‬שכמו סימן לי לבוא אליו בנצנוצים של‬
‫סוד‪ ,‬וביקשתי מאמא שתקנה לי אותו‪ ,‬את הספר שחשקה בו‬
‫נפשי‪ .‬היא ניגשה אל הדוכן בצעד של חג‪ ,‬אבל חזרה כעבור‬
‫רגע בפנים חמוצים ורגוזים‪' .‬כולם גנבים'‪ ,‬היא נכלמה אל‬
‫הצרור הריק שבידה‪' .‬מחיר כזה בשביל ספר כל כך דק? אנשים‬
‫איבדו לגמרי את הבושה‪ .‬לא יהיה לנו מספיק בשביל לחזור‬
‫הביתה‪ ,‬אפרוח'‪ ,‬היא חיבקה אותי בצער‪' .‬בוא‪ ,‬יש לנו בבית‬
‫מספיק ספרים‪ .‬אתה תאכל אורז וקציצות‪ ,‬כמו שאתה אוהב‪,‬‬
‫ואני אקרא לך מתוך אוהל הדוד תום ונשים קטנות'‪ .‬עיניה‬
‫היהלומיות נצצו באהבה‪' .‬זוכר איך היית יושב לי על הברכיים‪,‬‬
‫והייתי קוראת לך ספר אחרי ספר‪ ,‬עד שכל הדפים נדבקו מרוב‬
‫אטריות? אל תדאג‪ ,‬בשבוע הבא אקבל כסף מביטוח לאומי‬
‫ואקנה לך שני ספרים‪ ,‬לא אחד"‪ .‬אימצה אותי אל חזה הטוב‬
‫ומשכה אותי אל תחנת האוטובוסים העמוסה לעייפה‪ .‬אישה‬
‫קטנה ובודדה וילד עצוב נשרך אחריה במיטב בגדיו‪ ,‬מהופנט‬
‫מחמת האורות וההמולה"‪.‬‬

‫מאיה בז'רנו‬

‫יוסי אבני‪-‬לוי‬
‫"‬

‫השם 'גרגרים' סיקרן אותם והם לקחו את הספר לידיהם‪,‬‬
‫אבל רק שניים קנו‪ .‬הייתי מאוכזבת‪ ,‬ולבסוף קמתי‪ ,‬פיזרתי‬
‫את כל העותקים על האדמה‪ ,‬והתרחקתי מהמקום‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫גרגרים‪/‬הוצאת קשב לשירה‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫בת עינה‪ ,‬רצף השירים‪ ,‬תדרים‪ ,‬התעוררתי בליבו של אלכסון‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על ספר הפרוזה 'היינו החיים' מאת‬
‫יעל נאמן‪ ,‬המגולל את סיפורה של בת‬
‫להורים חלוצים‪ ,‬החברה בתנועת הנוער‬
‫השומר הצעיר‪ .‬הזדהיתי‪ ,‬למרות שלא‬
‫גדלתי בקיבוץ"‪.‬‬

‫"‬

‫ופתאום‪ ,‬בין הר של ספרים מבהיקים וצחים‪ ,‬ראיתי אותו‪.‬‬
‫ספר מצויר ובוהק באדום וכחול‪ ,‬שכמו סימן לי לבוא אליו‬
‫בנצנוצים של סוד‪ ,‬וביקשתי מאמא שתקנה לי אותו‪ ,‬את‬
‫הספר שחשקה בו נפשי‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫שירת החטאים‪ /‬כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫איש ללא צל‪ ,‬דודה פרהומה לא היתה זונה‪ ,‬גן העצים המתים‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'והיום איננו כלה' מאת‬
‫צ'ינגיס אייטמטוב"‪.‬‬

‫‪85‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫דוידי רוזנפלד‬

‫מירי רוזובסקי‬

‫"אני לא זוכרת בת כמה הייתי‪ ,‬אולי בת תשע או עשר‪ .‬שבוע‬
‫הספר בירושלים התקיים אז בכיכר העירייה‪ .‬אני לא יודעת‬
‫אם זו היתה הפעם הראשונה שלי בים‪ ,‬כלומר בכיכר‪ ,‬או הפעם‬
‫הראשונה שאני זוכרת‪ ,‬אבל אני זוכרת את ההתרגשות‪.‬‬
‫אבא שלי עמד לבוא ולקחת אותי לשבוע הספר‪ ,‬ואני ישבתי‬
‫בבית והכנתי רשימה‪.‬‬
‫זה היה לפני שאחי הושיב אותי לקרוא את הרמן הסה ואת‬
‫מלכוד ואת זן ואומנות אחזקת האופנוע‪ .‬זה היה לפני שבאמת‬
‫ידעתי מה אני אוהבת לקרוא‪ .‬אבל זה היה כשכבר ידעתי כמה‬
‫נחמה ושמחה יש בריח הזה של ספר חדש‪ .‬כמה תקווה‪ .‬הכנתי‬
‫רשימה‪.‬‬
‫אני לא זוכרת את כולה‪ ,‬רק חלק ממנה‪ :‬את 'בת מונטסומה'‪,‬‬
‫שיש לי עד היום ולפני כמה שנים ניסיתי לתת לילדות שלי‬
‫לקרוא והבנתי שלא תמיד אפשר לחזור למקום שהיינו בו‬
‫כשהיינו קטנים‪' .‬ספרי מרגנית' של אז‪ ,‬עם האותיות הקטנות‬
‫והנסיכה שמדברת בעברית שוברת שיניים‪ ,‬לא הצליחו להיכנס‬
‫ללב של הילדות שלי ולהרעידו כמו שעשו לי‪.‬‬
‫הספר השני שאני זוכרת מהרשימה הוא עוד ספר שעדיין‬
‫יש לי‪ ,‬והוא דווקא ספר שכלום לא יכול לו‪ .‬לא הזמן‪ .‬לא‬
‫האותיות הקטנות‪ .‬לא הגרמנית שנשברת בשיניים בעברית‪.‬‬
‫'צ'רלי בממלכת השוקולדה'‪ .‬לפני שנה הקראתי אותו לבני‬
‫הקטן‪ ,‬האחרון אצלי בבית שעוד מסכים שאקריא לו‪ ,‬ולא‬
‫יכולתי להפסיק להיזכר בטעם ההוא‪ ,‬של השוקולד‪ ,‬שהיה לי‬
‫בפה כשקראתי את הספר ביום שבת אחד בבוקר‪ ,‬על המיטה‬
‫הגבוהה בחדר שלי‪ ,‬ואת הטעם של הסנדביץ' עם הקוטג'‬
‫והריבה‪ ,‬שניחם אותי על העוני של צ'רלי‪ ,‬ועל הכמיהה שיהיה‬
‫לו גם‪.‬‬
‫והיה עוד ספר משונה ברשימה‪ .‬מגדיר ציפורים‪ .‬לא זוכרת למה‬
‫רציתי אותו ומה עשיתי איתו‪ ,‬אבל זוכרת את העטיפה שלו‪:‬‬
‫ציפור ירוקה על רקע אפרפר‪.‬‬
‫אבל בעיקר אני זוכרת את הסחרור‪ :‬כל כך הרבה ספרים‪ .‬כל כך‬
‫הרבה אפשרויות‪ .‬ילדה אחת קטנה עם רשימה ביד אחת ואבא‬
‫ביד שנייה‪ ,‬והידיעה שמה שתוכנן בבית אף פעם לא יהיה כמו‬
‫מה שקורה לי כאן ועכשיו"‪.‬‬

‫‪86‬‬

‫"‬

‫אבא שלי עמד לבוא ולקחת אותי לשבוע הספר‪ ,‬ואני‬
‫ישבתי בבית והכנתי רשימה‪ ...‬זה היה לפני שבאמת ידעתי‬
‫מה אני אוהבת לקרוא‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫כל הדרך הביתה ועוד סיפורים‪/‬כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אותה האהבה‪ ,‬כמעט‪ ,‬פעם בחיים‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'משהו פשוט מסובך' של דקלה‬
‫קידר‪ .‬ספר חדש‪ ,‬אמיץ‪ ,‬מפתיע ומסחרר‪.‬‬
‫סיפור התבגרות מלא כאב והומור‪,‬‬
‫על אהבה ועל כתיבה‪ ,‬על חברות ועל‬
‫אחיות ועל הצורך לשמור על התשוקה‬
‫להיפתח"‪.‬‬

‫"כשהייתי ילד שבוע הספר היה החג הלאומי שלי‪ ,‬אבי היה‬
‫לוקח אותי לכיכר מלכי ישראל )שעדיין לא הייתה כיכר‬
‫רבין( ומרשה לי לקנות איזה ספר שאני רוצה‪ .‬הייתי עומד‬
‫מול הדוכנים הענקיים‪) ,‬בקושי יכולתי לראות את הספרים(‬
‫והרגשתי כמו שתיין שנקלע בדרך לא דרך למרתף היינות של‬
‫הברון דה רוטשילד ועכשיו הוא מתלבט באיזו חבית כדאי לו‬
‫לפתוח את החגיגה‪ .‬זה היה שכרון חושים שכולו ספרים‪ ,‬מסע‬
‫לארץ לא נודעת‪ ,‬ואני מגלה ארצות‪ ,‬חמוש ברשת פרפרים‬
‫וכובע שעם‪ ,‬חוצה את רחוב אבן גבירול ורק מחכה לומר‪' ,‬מר‬
‫ליוינגסטון אני מניח'‪.‬‬
‫לא היו אז טוויטר‪ ,‬אייפון‪ ,‬אינטרנט‪ ,‬טלוויזיה צבעונית ושאר‬
‫מרעין בישין )פטרודקטילים היו מתעופפים בצווחות בין אדני‬
‫החלון האפורים של בניין העירייה‪ ,‬ואנחנו היינו צדים אותם‬
‫ברוגטקות שהכנו בעצמנו בשיעור מלאכה(‪ .‬איש לא ייחצן‬
‫ספרים )או שאולי ייחצנו אבל אני לא ידעתי( ולא כתב ביקורות‬
‫פיקטיביות על עצמו‪ ,‬הספרים התגלו לפניי כמו שהם‪ .‬אמת‬
‫פשוטה שעומדת לה טהורה על המדף‪ ,‬מחכה רק לי‪.‬‬
‫ורציתי להיות סופר‪ ,‬חלמתי להיות נקרא‪ ,‬אהוב עד דמעות‪,‬‬
‫חבוק בידי ידיים זרות‪ .‬הייתי יושב מול שולחני‪ ,‬כותב כפוף‬
‫בחדר הסגור‪ ,‬מכניס את כתב היד ביד רועדת למעטפה חומה‬
‫ומתפלל שהפעם זה יהיה אחרת‪ .‬בסוף זה תמיד לא‪ ,‬לא‪ ,‬לא‬
‫ולקינוח לא‪ ,‬וכל שבוע ספר הייתי מגיע לכיכר ונשבע‬
‫שבשבוע הספר הבא הספר שלי יראה אור‪ .‬בסוף הפסקתי ללכת‬
‫לשבוע הספר‪.‬‬
‫הייתי צעיר ותמים‪ ,‬ותל אביב קטנה ומוכרת‪ ,‬עדיין לא‬
‫אפופה בזכרונות‪ ,‬מעוטרת בחזיונות עבשים ועשן שחור של‬
‫אוטובוסים שמכסה על הכול‪ .‬הספרים היו התקווה‪ ,‬השארית‬
‫שנותרה לי אחרי שהחסרתי את החיים מהחלומות"‪.‬‬

‫"‬

‫הרגשתי כמו שתיין שנקלע בדרך לא דרך למרתף היינות‬
‫של הברון דה רוטשילד‪ ,‬ועכשיו הוא מתלבט באיזו חבית‬
‫כדאי לו לפתוח את החגיגה‪ .‬זה היה שכרון חושים שכולו‬
‫ספרים‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫פרידה מבבל‪ /‬הוצאות כתר ועברית‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫פרידה מבבל )ביכורים(‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'הסופים'‪ ,‬אנתולוגיה בעריכת שרה‬
‫סבירי ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב‪.‬‬
‫זהו ספר נהדר‪ ,‬מחכים ומאלף‪ ,‬ואם אתם‬
‫מתעניינים בכתבים של מיסטיקונים‬
‫)ורובין ס‪ .‬שארמה איננו בקטגוריה!( אז זה‬
‫הספר בשבילכם‪ .‬ללגום בגמיעות קטנות‪,‬‬
‫אלה מים חיים באמצע מדבר גדול"‪.‬‬

‫‪87‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫עדי ברק‬

‫"בשנת ‪ 1985‬הלכנו אני ואבא שלי לשבוע הספר בקריית‬
‫גת‪ .‬הייתי אז תלמיד כיתה ה'‪ .‬כך אני זוכר זאת‪ .‬רחבה קטנה‬
‫מלבנית מוארת באור חלש‪ ,‬ועליה מספר דוכנים קטנים‪.‬‬
‫שתיקה נעימה‪ ,‬כפי שלעיתים קרובות הייתה ביני ובין אבי‪.‬‬
‫עינינו בלשו מצד לצד אחר ספרים‪.‬‬
‫לפתע ראיתי אותו‪ .‬מארז קרטון של כל כרכי הספר טרזן‬
‫ועליהם ציורי כריכה מופלאים‪ :‬טרזן קופץ בין העצים‪ ,‬טרזן‬
‫מכריע אריה‪ ,‬טרזן צועק אל השמיים‪ .‬ואני‪ ,‬ילד טוב קריית‪-‬‬
‫גת‪ ,‬שלא ידע לשחק כדורגל‪ ,‬אחד שהפסיד בכל קרב מכות‬
‫אליו נקלע והתבייש לבקש חברות אפילו מסגנית הסגנית של‬
‫מלכת הכיתה‪ ,‬הבנתי מייד שאני זקוק לחבר כמו טרזן‪ .‬זקוק‬
‫לאותם ספרים‪ .‬זקוק נואשות‪.‬‬
‫אבל שתקתי‪ .‬ידעתי היטב שמשפחתי נמצאת בתקופת מיתון‬
‫כלכלי‪ .‬ברור היה לי כי מארז של עשרה כרכים הוא יקר מכדי‬
‫שאפשר יהיה לרכשו‪ ,‬ולכן‪ ,‬בחצי קול אמרתי 'אפשר ללכת'‪,‬‬
‫והסברתי 'לא מצאתי כלום'‪.‬‬
‫רק באמצע הדרך הביתה העזתי לפצות פה‪' .‬בכל זאת היה שם‬
‫משהו'‪ ,‬אמרתי לאבא וסיפרתי על אותם ספרים‪ ,‬שאולי‪ ,‬אבל‬
‫רק אם זה לא יקר מדי‪ ,‬ורק אם אפשר‪ ,‬ורק אם זה בסדר‪ ,‬וכבר‬
‫עמדו דמעות בעיניי‪ ,‬כי איך אפשר להמשיך לחיות בלי כל‬
‫כרכי טרזן‪ ,‬והרי אני חייב‪ ,‬ממש חייב‪ ,‬בדיוק אותם‪ ,‬ובלעדיהם‪,‬‬
‫נו‪ ,‬אין טעם לכל שבוע הספר הזה וחבל שבכלל הלכנו‪.‬‬
‫אבי והמוכר‪ .‬ביניהם הספרים‪ .‬שיחתם הייתה חרישית וחמורת‬
‫סבר‪ .‬אינני יודע מה סיכמו ביניהם‪ :‬אולי תשלומים או אולי‬
‫הנחה‪ ,‬אולם היטב אני זוכר כי בסוף שיחתם נארזו הספרים‬
‫בשקית ונמסרו לי‪ .‬שוב צעדנו אני ואבי בשתיקה‪ ,‬מחליפים את‬
‫המרכז המסחרי של קריית גת באפלולית הקרירה של ביתנו‪.‬‬
‫ואז לקרוא‪ .‬קריית גת נעלמה‪ ,‬קשיי תלמיד בית הספר היסודי‬
‫נעלמו‪ ,‬ובמקומם הופיע הג'ונגל האפריקאי הפראי – סוף סוף‬
‫מקום שאפשר להסתדר בו‪ .‬לקרוא ולהרגיש שאני‪ ,‬מי אני‪ ,‬אם‬
‫אינני כמוהו‪ ,‬כמו טרזן? ואיזו זכות קיום יש למי שאינו יודע‬
‫להרוג אריה בידיו החשופות‪ ,‬או לכל הפחות לירות חץ מורעל‬
‫במחנכת הכיתה? לקרוא כדי להבין‪ ,‬בסופו של דבר‪ ,‬שחברו‬
‫הטוב ביותר של טרזן אינו הפיל או הקוף‪ ,‬אלא אני – אותו ילד‬
‫חיוור המבלה ימים כלילות בקריאת עלילותיו‪ ,‬שכן בלעדיי‬
‫היה טרזן נותר בגדר רעיון שלא התממש‪ .‬ספר מיותם המעלה‬
‫אבק על דוכן שבוע הספר"‪.‬‬

‫‪88‬‬

‫דורית אורגד‬

‫"‬

‫ואני‪ ,‬ילד טוב קריית גת‪ ,‬שלא ידע לשחק כדורגל‪ ,‬אחד‬
‫שהפסיד בכל קרב מכות אליו נקלע והתבייש לבקש חברות‬
‫אפילו מסגנית הסגנית של מלכת הכיתה‪ ,‬הבנתי מייד שאני‬
‫זקוק לחבר כמו טרזן‪ .‬זקוק לאותם ספרים‪ .‬זקוק נואשות‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אל ארץ אחרת מאוד‪ /‬כנרת זמורה ביתן דביר‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'על קברים וגיבורים' של‬
‫הסופר הארגנטינאי ארנסטו סבטו‪ ,‬שהוא‬
‫דוגמא מופלאה לספרות המעזה לגעת‬
‫באכזריות האנושית‪ ,‬מבלי לפחד‪ ,‬כמו גם‬
‫בתקווה ובאהבה"‪.‬‬

‫"‬

‫"בטרם ידובר ב'שבוע הספר העברי'‪ ,‬מן הראוי להזכיר את‬
‫שלמה טנאי‪ ,‬האיש שהגה את הרעיון לקיים אותו ויזם את‬
‫הוצאתו לפועל‪ .‬הייתה לי זכות להכיר את המשורר‪ ,‬העיתונאי‬
‫והמתרגם הזה‪ ,‬את איש הרוח שהלך לעולמו לפני אחת עשרה‬
‫שנים‪ .‬התוודעתי אליו עוד קודם שהתוודעתי ליצירותיו‪ .‬בתוקף‬
‫תפקידו כמנהל המחלקה להסברה במרכז לתרבות ולחינוך‬
‫של ההסתדרות‪ ,‬צירף אותי לחבורת הסופרים והמשוררים‬
‫שארגן כדי לקיים מפגשי ספרות עם תלמידים ברחבי הארץ‪.‬‬
‫למפגשים הללו‪ ,‬שהתקיימו בעיקר לקראת שבוע הספר‪,‬‬
‫היינו יוצאים בשעות בוקר מוקדמות וחוזרים לפנות ערב‪,‬‬
‫ושלמה טנאי בא תמיד אתנו והיה משרה עלינו מרוחו הטובה‪,‬‬
‫עדינותו ורעיונותיו המקוריים‪ .‬לימים התוודעתי ליצירותיו‪,‬‬
‫והערכתי לאיש המופלא הזה גדלה ככל שהוספתי לקרוא את‬
‫כתביו‪ .‬אחד מאנשי החבורה שלנו היה הסופר יגאל מוסינזון‪,‬‬
‫ואני זוכרת שבימי 'שבוע הספר העברי' היה בא למפגשים‬
‫כשידו הימנית חבושה מרוב שחתם בדוכני המכירות על ספרי‬
‫חסמב"ה שלו‪.‬‬
‫גם אני הוזמנתי לחתום על ספריי‪ ,‬אך לצערי לא נזקקתי‬
‫מעולם לתחבושת כזאת‪.‬‬
‫דווקא כשבאתי בהעלמת זהותי‪ ,‬נכונו לי חוויות מרנינות‪,‬‬
‫כמו בפעם ההיא שהזדמנתי לכיכר אורדע ברמת גן‪ ,‬כשאנשי‬
‫הוצאות הספרים רק החלו להציב את הספרים על הדוכנים‪.‬‬
‫ציבור הקונים עוד לא הגיע למקום‪ ,‬מלבד אם ובתה שעמדו‬
‫ליד אחד הדוכנים‪ .‬עמדתי לא רחוק משם ועיינתי בספר‪.‬‬
‫'הביטי'‪ ,‬שמעתי קריאת שמחה‪' ,‬הנה הספר שלקחת מן הספרייה‬
‫וכל כך אהבת‪ .‬את רוצה שאקנה לך אותו?'‬
‫הייתי סקרנית לראות באיזה ספר מדובר והתקרבתי אליהן‪.‬‬
‫הבטתי ולא האמנתי למראה עיניי – האישה החזיקה בידה ספר‬
‫שכתבתי לילדים וקנתה אותו לבתה‪.‬‬
‫לא התאפקתי‪ .‬התקרבתי אליהן ושאלתי אם הן מעוניינות‬
‫בהקדשה של הסופרת‪ .‬נרגשת הגישה לי האישה את הספר‬
‫לחתימה‪ ,‬ושיתפה אותי בחוויית הקריאה שחוו שתיהן כשקראו‬
‫את ספרי 'אורחת לשנה אחת'‪ .‬אישה זו‪ ,‬מורה במקצועה‪ ,‬שמרה‬
‫אתי במשך שנים אחדות על קשר והזמינה אותי לבוא להיפגש‬
‫עם תלמידיה"‪.‬‬

‫"‬

‫אחד מאנשי החבורה שלנו היה הסופר יגאל מוסינזון‪ ,‬ואני‬
‫זוכרת שבימי 'שבוע הספר העברי' היה בא למפגשים כשידו‬
‫הימנית חבושה מרוב שחתם בדוכני המכירות על ספרי‬
‫חסמב"ה שלו‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫הנער מבורדו‪ /‬הוצאת מרכז שזר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫הנער מסיביליה‪ ,‬פרידה אחרונה מקורדובה‪ ,‬החטופים לצבא הצאר‪,‬‬
‫שבועת האדרה‪ ,‬סודות אפלים‪ ,‬הלב שחיפש הלב שמצא‪ ,‬קצינת אימוץ‪,‬‬
‫אבטיחים שלא בעונה‪ ,‬טרז מחכה לאות‪ ,‬אורחת לשנה אחת‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'והיום איננו כלה' מאת‬
‫צ'ינגיס אייטמטוב"‬

‫‪89‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫ראובן גפני‬

‫מלכה אדלר‬

‫"הגעתי כחיילת לתל אביב‪ ,‬עמדתי נדהמת מול שפע הספרים‬
‫שנערמו על דוכנים וקראו לי לבוא‪ .‬אני זוכרת שמחה ענקית‬
‫ורצון לגעת בספרים‪ ,‬להריח את תוכנם‪ ,‬מנהג מגונה המלווה‬
‫אותי גם בביקורי במוזיאונים‪ ,‬מן צורך בלתי נשלט לגעת‬
‫בפסלים‪ ,‬להריח ציורים‪ ,‬בעיקר שמן על בד‪.‬‬
‫אההה‪ ...‬איזה עונג להסתובב בין דוכני הספרים‪ ,‬לבלוע בעיניים‬
‫עוד ועוד הבטחות לקסם‪ ,‬תשוקה‪ ,‬ריגוש ודימיון נפלא‪ ,‬או מסע‬
‫דוקר אך מצחיק‪ ,‬וצילום של תמונה ישראלית עכשווית‪ ,‬וכל‬
‫זה על גבי הספרים‪.‬‬
‫לאורך השנים חיכיתי בגעגוע לשבוע הספר‪ ,‬לחגיגת הספרות‬
‫העברית‪ ,‬נהגתי לטייל עם ילדיי בין הדוכנים‪ ,‬להתלבט איתם‬
‫בבחירת הספרים‪ ,‬זו היתה שמחה גדולה לכולנו‪.‬‬
‫מרגע שהתחלתי לכתוב ספרים ההתרגשות התעצמה‪ .‬אני‬
‫זוכרת במיוחד את שבוע הספר בכפר סבא‪ ,‬לאחר פרסום ספרי‬
‫הראשון ‪ -‬בואי דודה‪ ,‬נרקוד‪ .‬בתחילה לא העזתי להתקרב‪,‬‬
‫עמדתי בצד והתבוננתי באנשים‪ ,‬האם יעצרו ליד הערימה של‬
‫ספריי? האם יתעניינו? האם יאהבו?‬
‫אני קונה ספרים בערימות‪ ,‬אוהבת אותם בספריה בחדרי‪,‬‬
‫חוזרת אליהם לעיתים כמו אל חברים ותיקים‪ .‬תמיד מחכים לי‬
‫לקריאה שמונה‪ ,‬תשעה‪ ,‬ספרים חדשים‪.‬‬
‫גם היום‪ ,‬עם שפע המבצעים המתקיימים לאורך כל השנה‪ ,‬ימי‬
‫שבוע הספר בשבילי הם ימי חג‪.‬‬
‫החיים במדינה הקטנה והאהובה שלנו רוויים באירועים לא‬
‫פשוטים‪ ,‬לעיתים אף נדמה שיש מי שדואג לרסס את האוויר‬
‫אותו אנו נושמים בחרדה ותחושת איום על בסיס יומי‪.‬‬
‫דווקא מול מציאות זאת חגיגת שבוע הספר העברי‪ ,‬המקדשת‬
‫נכסי רוח‪ ,‬הגיגים‪ ,‬מחשבות‪ ,‬ריחוף ושיטוט בעולמות דמיוניים‪,‬‬
‫נגיעות בנשמה ובבשר החי תחת העור‪ ,‬והכול בשפה העברית‬
‫שלנו‪ ,‬שלנו‪ ,‬דווקא מול מציאות זו‪ ,‬החגיגה כה מרנינה‪.‬‬
‫"כתבים נשארים‪ ,‬דיבורים חולפים"‪ ,‬אמר מי שאמר‪ .‬אכן‬
‫כתבים נשארים‪ ,‬דיבורים חולפים‪ ,‬כך גם בני אדם‪ ,‬והלוואי‬
‫ששורת הכותבים והקוראים תלך ותגדל ונתברך כולנו"‪.‬‬

‫‪90‬‬

‫"‬

‫חגיגת שבוע הספר העברי‪ ,‬המקדשת נכסי רוח‪ ,‬הגיגים‪,‬‬
‫מחשבות‪ ,‬ריחוף ושיטוט בעולמות דמיוניים‪ ,‬נגיעות בנשמה‬
‫ובבשר החי תחת העור‪ ,‬והכול בשפה העברית שלנו‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫שבי יפה‪ ,‬תחייכי‪ /‬הוצאת מודן‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫בואי דודה‪ ,‬נרקוד‪ ,‬איצ'ו וברנרד‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'בנימין – חייו ומותו של ולטר‬
‫בנימין'‪ ,‬מאת ג'יי פאריני"‬

‫"‬

‫"מדי שנה בשנה אבי היה לוקח את אחיי ואותי במכונית‬
‫הקטנה‪ ,‬כל הדרך משכונת תלפיות הישנה לגן הפעמון‪ ,‬בו‬
‫התקיים שבוע הספר‪ .‬כל אחד מהאחים קיבל זכות לספר אחד‬
‫או שניים לרכישה עבורו‪ ,‬בהתאם לבחירתו‪ .‬אני בהחלט זוכר‬
‫את השיטוט בין הדוכנים כחוויה מאוד משמעותית‪ ,‬כך אני‬
‫נוהג כל שנה גם עם ילדיי בירושלים‪.‬‬
‫אני איש של מילים‪ ,‬אני אוהב לדבר ולכתוב‪ .‬עצם העובדה‬
‫שאנו מקדישים שבוע שלם למילה הכתובה באשר היא מהווה‬
‫מבחינתי אירוע יוצא דופן‪ ,‬משמעותי וחיובי מאוד‪.‬‬
‫שבוע הספר העברי מייצג עבורי אירוע‪ ,‬שבו אנו חוגגים את‬
‫היכולת שלנו לכתוב‪ ,‬לקרוא‪ ,‬להתעניין ולהסתקרן גם ביחס‬
‫לנושאים שלכאורה אינם עומדים במרכז חיי היומיום שלנו‪.‬‬
‫זו כמו חופשה מסדר זמנים לוחץ‪ ,‬שבמסגרתה אתה יכול‬
‫להתפנות ולהסתכל סביב‪ ,‬ולא רק על העניינים שבהם אתה‬
‫עוסק בשגרה‪.‬‬
‫כעורך כתב העת ההיסטורי 'עת‪-‬מול' בהוצאת יד בן‪-‬צבי‪,‬‬
‫שבוע הספר גם משמש עבורי כלי עבודה חשוב‪ ,‬שבמסגרתו‬
‫אני נחשף לחיבורים ותכנים חדשים שימצאו ביטוי במהלך‬
‫השנה בגיליונות כתב העת‪ .‬זוהי גם הזדמנות לרענן את‬
‫ההיכרות של הציבור עם כתב העת"‪.‬‬

‫"‬

‫שבוע הספר העברי מייצג עבורי אירוע‪ ,‬שבו אנו חוגגים‬
‫את היכולת שלנו לכתוב‪ ,‬לקרוא‪ ,‬להתעניין ולהסתקרן גם‬
‫ביחס לנושאים שלכאורה אינם עומדים במרכז חיי היומיום‬
‫שלנו‪ .‬זו כמו חופשה מסדר זמנים לוחץ‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬
‫חלומות ורוח ‪ -‬משכונת שאננים ‪ /1860-2010‬הוצאת יד בן‪-‬צבי‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫מקדש מעט‪ :‬בתי כנסת חוביים בלב ירושלים‪ ,‬בית תפילה‪ :‬בתי כנסת‬
‫חוביים בלב ירושלים‪ ,‬זכותנו ההיסטורית‪-‬המשפטית על ארץ ישראל‪ ,‬בין‬
‫הפילבוקס לבית הנשיא ‪ -‬סיפורן של קריית שמואל ושכונת מרחביה‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"'גם אהבתם גם שנאתם' מאת חיים באר‪,‬‬
‫בהוצאת עם עובד"‪.‬‬

‫‪91‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫משה דור‬

‫אורית ברגמן‬

‫"‬

‫בירושלים כולם ידעו שילדים אבודים יימצאו מתחת‬
‫לפעמון הגדול‪ ,‬שם נאספנו‪ ,‬חבורת האבודים‪ ,‬מציצים בספרים‬
‫שאחרים בחרו‪ ,‬מצלצלים בפעמון ומחכים לאימא‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים‪ /‬הוצאת כתר‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫השיר של לולה‪ ,‬שבתאי מסכן‪ ,‬מכתבים מהמצפה‪ ,‬הקרקס המתקפל של‬
‫מקסי רומנו‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'משפחת המומינים' מאת טובה ינסון‪,‬‬
‫שיצא לאחרונה בהוצאת כתר‪ .‬זהו ספר‬
‫הילדים המושלם בעיניי‪ .‬העולם שינסן‬
‫בראה הוא אופטימי‪ ,‬מלא הרפתקאות‬
‫מסוכנות‪ ,‬מאוכלס ביצורים דמיוניים‪,‬‬
‫אבל גם משופע בהבחנות אנושיות‬
‫מדויקות על מערכות היחסים ביניהם"‪.‬‬

‫"לפני שנים‪ ,‬שעכשיו נדמות לי כנצח‪ ,‬סיפר לי המשורר שלמה‬
‫טנאי על חזונו לייסד 'שבוע ספר עברי'‪ ,‬שבו תוצג לשוחרי‬
‫הספר בישראל‪ ,‬מדי שנה בשנה‪ ,‬באתרים מרכזיים במקומות‬
‫מושבם‪ ,‬תוצרתם של המו"לים בארצנו‪ ,‬גדולים כקטנים‪.‬‬
‫וכמובן‪ ,‬הספרים יימכרו במחירי הנחה‪ .‬שלמה לא היה רק‬
‫חולם חלומות‪ ,‬אלא גם אדם היודע את אשר לפניו‪ .‬באופן כזה‪,‬‬
‫אמר לי‪ ,‬תקבל אהבת הספר עידוד ניכר ותעשיית הספר תצא‬
‫נשכרת‪.‬‬
‫שלמה היה מפקדי בימי שירותי הצבאי‪ .‬הוא היה עורך 'במחנה'‪,‬‬
‫שבועון צה"ל‪ ,‬ואני נמניתי עם צוות כתביו‪ .‬הוא היה גדול ממני‬
‫ב‪ 13-‬שנים‪ ,‬השתייך‪ ,‬לפי הגדרת המבקרים‪ ,‬ל'דור הפלמ"ח'‪,‬‬
‫ואילו אני למשמרת שבאה אחריהם‪ ,‬ושנינו אהבנו ספרים בכל‬
‫נפשנו ובכל מאודנו‪.‬‬
‫ניסיונו של טנאי בתחומי העשייה הספרותית היה עשיר משלי‬
‫ללא השוואה‪ .‬הוא היה עיתונאי ותיק ובה בעת גם עורך ספרותי‪.‬‬
‫אם היו לי ספקות לגבי הַ ַּמ ֲע ִ ׂשיּ וּ ת של הגשמת 'שבוע הספר'‪,‬‬
‫לפחות מבחינת שיתוף הפעולה הנחוץ בין המו"לים‪ ,‬או הסיוע‬
‫הדרוש מצד הגורמים הממלכתיים‪ ,‬המשאבים המצומצמים‪,‬‬
‫מכשולי הביורוקרטיה‪ ,‬כל אלה לא יכלו לעמוד בפני דבקותו‬
‫של שלמה במטרה‪ .‬עובדה‪ ,‬ידו היתה על העליונה‪' .‬שבוע הספר‬
‫העברי' הבקיע מן החלום אל הממש‪ .‬אבל בלי חלום לא היה‬
‫'השבוע' מתגשם‪.‬‬
‫חשבתי על כך כששוטטתי ב‪ 1959-‬בתל אביב‪ ,‬עיר הולדתי‪,‬‬
‫בין הדוכנים של 'שבוע הספר' הראשון‪ .‬הדבר היה שנים אחדות‬
‫לאחר ששמעתי לראשונה את שלמה מדבר על "השבוע"‪.‬‬
‫הממדים היו צנועים‪ ,‬אך חוויית השיטוט בין ספרים‪ ,‬מגוון‬
‫נושאיהם‪ ,‬היכולת לעלעל בהם ללא הגבלה‪ ,‬צבעי העטיפות‪,‬‬
‫היתה רעננה וּ ְמׁ ַש ֶּכרֶ ת‪.‬‬
‫תוך כדי שיטוט נתקלתי בשלמה טנאי‪ .‬עיניו האירו‪ ,‬כשלחצתי‬
‫את ידו וברכתיו במזל טוב ובשעה טובה‪ .‬לא היה צורך להרחיב‬
‫דיבור‪ .‬נזכרתי בשתי שורות משיר שלו‪' :‬הוֹי הֲ בָ ִלים ֲאׁ ֶשר ָּפרְ חוּ‬
‫ם‪/‬אׁ ֶשר נָ ְתנוּ ְּפרָ חִ ים ֵמ ֶאבֶ ן וּ ִמ ִּקיר'‪ .‬נכון‪ ,‬חזון 'שבוע‬
‫ְּב ִלי ֶּגׁ ֶש ֲ‬
‫הספר העברי' לא היה הֶ בֶ ל‪ ,‬אך גם הוא‪ ,‬כחזונות אחרים‪ ,‬נתן‬
‫פרחים למרות האבן והקיר והיעדר הגשם ואפילו מתוך תוכם‪.‬‬
‫שלמה טנאי הלך לעולמו לפני אחת עשרה שנים‪ ,‬כאשר‬
‫"שבוע הספר העברי" היה בן ארבעים ואחת‪ .‬עכשיו 'השבוע'‬
‫כבר איננו עול ימים‪ .‬ממדיו התרחבו לאין שיעור‪ .‬ויודעים‬
‫אתם‪ ,‬שמחת הפגישה עם הספרים‪ ,‬שהוא מציג על דוכניו‬
‫ברחבי הארץ‪ ,‬לא הזדקנה כלל"‪.‬‬

‫"‬

‫צילום‪ :‬אשר שמש‬

‫"בילדותי בירושלים‪ ,‬בכל יוני היינו מתלבשים חגיגי‪ ,‬לוקחים‬
‫סוודר ויורדים יחד כל המשפחה לגן הפעמון‪ ,‬לשבוע הספר‪.‬‬
‫מצוידים בידיעה שנאלץ גם הפעם לבחור רק ספר אחד‬
‫לילד‪ ,‬היינו שוקעים בצייד המענג של חיפוש אחר הספר‬
‫האחד‪ .‬נדחקתי בין המבוגרים להגיע לדוכנים הגבוהים‬
‫והסתכלתי בהערצה במוכרות בבגדים רפויים ובשורות‬
‫הספרים הצבעוניים שעליהן פיקדו‪ ,‬מוגנות מהקהל הצפוף‬
‫בקירות של מבוך שולחנות אין סופי‪ .‬חלמתי לזחול מתחת‬
‫לבדים השחורים שכיסו את השולחנות ולעבור פנימה‪ ,‬למתחם‬
‫הסגור‪ ,‬אבל לא העזתי‪ .‬רק שנים אחר כך‪ ,‬כשחתמתי על ספרי‬
‫'שבתאי מסכן' בשבוע הספר בתל אביב ועמדתי בצד השני‬
‫של הדוכן‪ ,‬הבנתי את הדחף שלי‪ .‬הקהל בשבוע הספר מסתכל‬
‫על הספרים‪ ,‬המוכרים מסתכלים על הקהל‪ .‬באיזה ספר יבחר‬
‫האיש עם הקרחת? מה ייקח הילד שלו? ומה לאישה בסגול?‬
‫אבל בעבר רק נסחפתי בזרם היציב של הקהל‪ ,‬בתקווה שיוביל‬
‫אותי להוצאות שאהבתי‪ :‬ספריית הפועלים‪ ,‬עם סדרת הילדים‬
‫המצולמים מהעולם )במיוחד אהבתי את ליליבס ילדת הקרקס‪,‬‬
‫הייתי בטוחה שאהיה לוליינית כשאגדל(‪ ,‬והסדרה המופלאה‬
‫של ספרי מרגנית‪ .‬בדרך עברתי את ההוצאות המוזרות‪ ,‬אלו‬
‫של כתבי הקודש עם איורים שנראו ישנים‪ ,‬ודוכנים קטנטנים‬
‫של ספר אחד‪ ,‬פרי עטו של המוכר‪ ,‬המסביר בשלושה שלבים‬
‫פשוטים את הדרך להארה‪ .‬רק אז גיליתי שאיבדתי את ההורים‪,‬‬
‫שנעצרו‪ ,‬יש להניח‪ ,‬בדוכן של 'עם עובד'‪ ,‬מתלבטים בין עשרות‬
‫ספרים חסרי איורים ולכן משעממים בעליל‪ .‬מעבר לדוכנים‪,‬‬
‫בקצה היריד‪ ,‬עמד פעמון הדרור הגדול‪ ,‬שהועתק לירושלים‬
‫הישר מהמקור בפילדלפיה הרחוקה‪.‬‬
‫לשם פילסתי לי דרך‪ ,‬צוללת בין משפחות חרדיות לילדים עם‬
‫מקלות סוכר ורוד ואמהות זועפות‪ .‬כולם ידעו שבירושלים‪,‬‬
‫ילדים אבודים יימצאו מתחת לפעמון‪ .‬הגעתי לשם סחוטה‬
‫וקרסתי מתחת לגוש המתכת הענק‪ .‬נאספה שם כבר חבורת‬
‫אבודים‪ ,‬מציצים בספרים שאחרים בחרו ומחכים שההורים‬
‫ישימו לב לחסרונם‪ .‬מעליי השתלשל חוט הענבל של הפעמון‪.‬‬
‫תפסתי בחבל והתחלתי לטלטל אותו‪ ,‬הצלצול הדהד בכל‬
‫הגן והקפיא לרגע את המולת היריד‪ .‬ילד נוסף הצטרף ויחד‬
‫התנדנדנו מצד לצד‪ ,‬מצלצלים בפעמון ומחכים להצלה"‪.‬‬

‫‪92‬‬

‫"‬

‫'שבוע הספר העברי' הבקיע מחלומו של שלמה טנאי אל‬
‫הממש‪ .‬אבל בלי חלום לא היה 'השבוע' מתגשם‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫בְ ׁ ֶשבַ ח הַ ִּ ׂשנְ ָאה )שירים(‪ /‬הוצאת הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫אם נגיע ואם לא נגיע )שירים(‪ ,‬אהבה ושאר פורענויות )שירים(‪ ,‬גחלים‬
‫בפה )קטעים אוטוביוגרפיים(‪ ,‬זמן ׁ ָשאוּ ל )שירים(‪ ,‬שטח הפקר )מבחר‬
‫שירים(‪ְ ,‬לגַ ּלוֹת לאדם אחר )ראיונות עם סופרים(‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"על ספרו של נחום גוטמן‪' ,‬בארץ‬
‫לובנגולו מלך זולו'"‪.‬‬

‫‪93‬‬

‫‪94‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫"שבוע הספר העברי זכור לי משנתו הראשונה‪ ,‬וזו העת להזכיר‬
‫את מי שפעל רבות ליוזמה ברוכה זו‪ ,‬ידידי המשורר והמתרגם‬
‫שלמה טנאי ז"ל‪ ,‬שזכות זו תעמוד לו כל שנות קיומו של מפעל‬
‫זה‪ ,‬ועלינו לקוות שהמהפכה הקיברנטית לא תוכל לאוהבי‬
‫הספר הכתוב‪.‬‬
‫עם זאת‪ ,‬אחטא לאמת אם לא אעיר בשיא הקיצור על תופעות‬
‫שעין צוחקת עליהן משמחה והאחרת מזילה עליהן דמעת צער‪.‬‬
‫משמחה‪ ,‬שכן לא הייתה מעולם גאות כמותית כזאת של ספרים‬
‫עבריים‪ ,‬פרוזה‪ ,‬שירה ועיון‪ ,‬הן במקור והן תרגום‪ .‬מצער‪ ,‬משום‬
‫שזרם אדיר זה‪ ,‬שעדית וזיבורית נערמות בו יחד‪ ,‬אינו מקל‬
‫על הקורא מלא האהבה לספר להבדיל בין השתיים‪ ,‬והתוצאות‬
‫מוכרות"‪.‬‬

‫"מדי שנה היה מוציא מאיר מ'מאיר ספרים ומכשירי כתיבה'‬
‫שני שולחנות עץ גבוהים אל המדרכה שמחוץ לחנותו בדרך‬
‫רמתיים‪ .‬על השולחנות היה מניח ספרים בערימות גבוהות‬
‫עוד יותר‪ ,‬ומעליהן הדביק פתקים עם מחירים‪ .‬מחיר כחול‬
‫ומחוק בקו אלכסוני ומחיר אדום‪ .‬וזהו‪ .‬ככה נראה שבוע הספר‬
‫בהוד השרון בתחילת שנות השמונים‪ .‬ביום קפחה השמש מעל‬
‫הספרים‪ ,‬ואילו בלילה היו מסנוורים מעליהם שני פרוז'קטורים‬
‫גדולים שנתלו על הכניסה לחנות‪ .‬פלקט מקרטון בישר‪' :‬שבוע‬
‫הספר'‪ ,‬ואילו על דף אחד נכתב‪' :‬לא לגעת בספרים בידיים‬
‫משומנות'‪ ,‬כי ממש ליד 'מאיר' עמד דוכן פלאפל‪ ,‬ואנשים‬
‫הגיעו עם פיתה ביד ונגעו‪ .‬אין מה לומר‪ ,‬הספרים באמת‬
‫היו זולים יותר‪ .‬יכולת לראות את זה במספרים האדומים‬
‫והכחולים‪ .‬אבל אמא שלי תמיד הייתה אומרת‪ ,‬שזה לא נקרא‬
‫מחירי שבוע הספר אלא סתם הנחה‪ .‬ואנחנו לא לגמרי הבנו‬
‫את ההבדל‪ ,‬אבל הנחנו שהיא יודעת‪ ,‬כי היא גדלה בתל אביב‪.‬‬
‫כנראה שבגלל זה מעולם לא קנינו ספרים בשבוע הספר‪ .‬ובכל‬
‫זאת‪ ,‬שנה אחר שנה עברנו בין השולחנות המוארים‪ ,‬שהתעקשו‬
‫לא להיות 'שבוע ספר אמיתי' והמשכנו הלאה ‪ -‬לפלאפל‪.‬‬
‫עד שהייתי בת עשר‪ .‬מתישהו באביב לקחה אותי אמא שלי‬
‫לצבי‪ ,‬השכן מלמעלה של סבתא לייקה‪ .‬כולם בתל אביב קראו‬
‫לו 'צבי ציפורניים'‪ ,‬כי מספיק שהיה מסתכל על ציפורניהם של‬
‫מי שהגיעו אל דירת שניים וחצי החדרים שלו בשמעון התרסי‪,‬‬
‫וכבר היה רואה בהן חיים שלמים נפרשים מאחור ומלפנים‪.‬‬
‫עד כדי כך הוא ראה‪ ,‬שכבר לא היה לו עוד צורך לראות שום‬
‫איבר אחר כדי לדעת‪ ,‬ולפעמים אנשים פשוט שלחו אליו את‬
‫ציפורניהם הגזורות בתוך שקית‪ .‬אמא שלי לקחה אותי אליו‬
‫כי היו לי המון אנגינות‪ ,‬אבל צבי ציפורניים הסתכל בידיים‬
‫שפרשתי מולו ודווקא אמר‪ ,‬הילדה הזאת עוד תהיה סופרת‪.‬‬
‫אחר כך הוא נתן לי טיפות‪ ,‬ואנחנו הלכנו משם‪.‬‬
‫בשיעורי ההבעה בבית הספר התחלתי להשתדל קצת יותר‪.‬‬
‫בבוקר ובערב‪ ,‬פעמיים ביום‪ ,‬לקחתי את הטיפות לגרון‪ .‬אחר‬
‫כך עמדתי לראשונה מתוך עניין אמיתי מול הספרייה הגדולה‬
‫של הוריי וליטפתי ספרים שכריכותיהם מחוספסות‪ .‬והמשכתי‬
‫לקחת טיפות‪.‬‬
‫כשהגיע הקיץ שוב הופיעו שולחנותיו העמוסים של 'מאיר'‬
‫על המדרכה‪ ,‬ואני לא המשכתי ללכת אלא נעמדתי לידם‪,‬‬
‫והתרוממתי על קצות אצבעותיי‪ .‬לראשונה בחרתי בהם ספר‬
‫ושילמתי עליו את המחיר האדום ‪ -‬זה שלא היה מחוק בקו"‪.‬‬

‫מיה טבת‪-‬דיין‬

‫חנוך ברטוב‬

‫"‬

‫אחטא לאמת עם לא אעיר בשיא הקיצור על תופעות‬
‫שעין צוחקת עליהן משמחה והאחרת מזילה עליהן דמעת‬
‫צער‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫לגדול ולכתוב בארץ ישראל‪ /‬הוצאת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪đĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫שש כנפיים לאחד‪ ,‬פצעי בגרות‪ ,‬של מי אתה ילד‪ ,‬רגל אחת בחוץ‪ ,‬מתום‬
‫עד תום‪ ,‬דדו‪ 48 -‬שנים ועוד ‪ 20‬יום‪.‬‬

‫‪ęđēč ġĕĘĚĚ‬‬

‫"על הספר 'אל מקום שהרוח הולך' מאת‬
‫חיים באר"‪.‬‬

‫"‬

‫אמא שלי לקחה אותי אליו כי היו לי המון אנגינות‪ ,‬אבל‬
‫צבי ציפורניים הסתכל בידיים שפרשתי מולו ודווקא אמר‪,‬‬
‫הילדה הזאת עוד תהיה סופרת‪ .‬אחר כך הוא נתן לי טיפות‪,‬‬
‫ואנחנו הלכנו משם‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫אלף שנים לחכות‪ /‬הוצאת כנרת זמורה ביתן‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'אלוהי הדברים הקטנים' מאת ארונדהטי‬
‫רוי‪ ,‬זוכה פרס הבוקר לשנת ‪ .1998‬סופרת‬
‫אמיצה לספרות ההודית המודרנית‪ ,‬אבל‬
‫גם קול ספרותי שעד היום לא מצאתי‬
‫שני לו"‪.‬‬

‫‪95‬‬

‫‪ĕĘĥ ĤĠĝĐ Ğđčĥ‬‬

‫יעל בן‪-‬ברוך‬

‫"הייתי ילדה טובה רמת גן‪ ,‬הכרתי קצת את תל אביב‪ ,‬אבל‬
‫מי שהכירה לי אותה‪ ,‬על רזיה‪ ,‬הייתה דווקא חברתי מרים‪,‬‬
‫שהגיעה מקיבוץ בצפון‪ .‬היא גם לימדה אותי שאפשר להתגנב‬
‫מיום לימודים‪ ,‬לקחת קו ‪ 25‬ולהגיע לסרט בקולנוע פאריז או‬
‫לסיבוב גלריות בגורדון‪.‬‬
‫אני זוכרת את היום בו שמנו פעמינו לכיכר מלכי ישראל )רבין‬
‫היום( לפתיחת שבוע הספר‪ .‬מרים התרגשה מאוד והדביקה גם‬
‫אותי‪ .‬היא תכננה כבר מה תקנה‪ .‬היא אהבה ספרים וממש גמעה‬
‫אותם יחד עם הסיגריות וסוכריות השומשום מצופות השוקולד‬
‫שחיסלה‪ .‬השמש עוד הייתה באמצע השמיים כשירדנו‬
‫מהאוטובוס‪.‬‬
‫התקרבנו לכיכר וגילינו לאכזבתנו שהיריד עוד לא נפתח‪ .‬אני‬
‫לא זוכרת אם חתכנו דרך פרישמן לקולנוע פאריז וחזרנו מאוחר‬
‫יותר‪ ,‬או ישבנו וחיכינו‪ .‬מה שבטוח שהיינו שם אחר הצהריים‬
‫כשהתחילו המכירות‪ .‬בשעות האלה הגיעו הרבה משפחות‪.‬‬
‫המוכרים שכנעו את ההורים המתלבטים שכרכי "מכלל"‪,‬‬
‫"אביב"‪" ,‬מרגליות" ובלי ספק האנציקלופדיה העברית יהפכו‬
‫את צאצאיהם מסתם תלמידים בינוניים למצטיינים ולסקרנים‪.‬‬
‫הילדים רצו דווקא ספרי הרפתקאות או ביקשו לקנות בייגלה‬
‫ממוכר בייגלה נמרץ שהכריז בקולי קולות‪" :‬שבוע הבייגלה‬
‫העברי!"‬
‫מרים ואני עברנו בין הדוכנים בעיון רב‪ .‬פסחנו על אלבומי‬
‫מלחמת ששת הימים שעדיין כיכבו‪ .‬מרים דחפה לידי את‬
‫"כה אמר זרתוסתרא" של ניטשה ואת "סידהרתא" של הרמן‬
‫הסה‪ ,‬וטענה שאלו חובה בכל בית‪ .‬הספר הבא אותו משתה‬
‫מרים מבין עשרות הספרים שהוצגו בדוכן והניחה בחיקי היה‬
‫"כוכבים בחוץ" של אלתרמן‪ ,‬שקרוב ללבי עד היום‪ .‬קנינו גם‬
‫את הספרים של פנחס שדה‪ ,‬תמהוני‪ ,‬שונה‪ ,‬פילוסופי‪ ,‬שהדליק‬
‫אותנו‪ ,‬ואת ספריו של יצחק שלו )אבא של מאיר(‪ ,‬שאהבתי‪.‬‬
‫לספרי השירים שלו אני חוזרת לפעמים‪.‬‬
‫ככה הוציאה אותי מרים חברתי ל"תרבות רעה"‪ .‬מאז‪ ,‬אהבתי‬
‫להגיע לדוכני שבוע הספר‪ .‬כשיצאו ספריי‪ ,‬הייתי באה ל"דשא‬
‫המספרים"‪ ,‬לספר מהם לילדים ולהוריהם‪.‬‬
‫אף על פי שמבצעי ההנחות המשתוללים כל השנה מקפחים‬
‫את ייחודו הכלכלי של שבוע הספר‪ ,‬עדיין הוא נשאר חג של‬
‫ספרים‪ ,‬שבו מוצגים גם ספרים ותיקים יותר‪ ,‬נשכחים יותר‪,‬‬
‫לצד הקלאסיים המככבים והצעירים שרק נולדו‪ .‬עדיין אפשר‬
‫לעבור‪ ,‬להתבונן‪ ,‬לנגוע‪ ,‬לדפדף‪ ,‬אפילו להריח‪ .‬מעניין איך‬
‫ייראה שבוע הספר בעידן ה‪..."EBOOK-‬‬

‫"‬

‫שבוע הספר עדיין נשאר חג של ספרים‪ ,‬שבו מוצגים גם‬
‫ספרים ותיקים יותר‪ ,‬נשכחים יותר‪ ,‬לצד הקלאסיים המככבים‬
‫והצעירים שרק נולדו‬

‫"‬

‫‪ğďĚĐ ĘĞ ĥďē‬‬

‫מיוחדים )לגילאי ‪ /(10–14‬הוצאת ספריית פועלים הקיבוץ המאוחד‪.‬‬

‫‪ĐĔĞ ĕĤĠĚ‬‬

‫שחרר אותו ילד‪ ,‬צעד וחצי‪ ,‬דרושים‪ ,‬דניאלה שמחה בשקט‪ ,‬ריז'יק‪,‬‬
‫מותר להתנשק בשביל הראשי‪.‬‬

‫‪ęđēč ĐĢĕĘĚĚ‬‬

‫"'מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות‬
‫תפודים' מאת מרי אן שייפר ואנני ברוז‪,‬‬
‫בהוצאת מטר‪ .‬ספר מרנין לב"‪.‬‬