You are on page 1of 77

‫‪ó³¾−ðš³íî‬‬

‫‪ó³−−íî‬‬
‫‪ó−¾îðš‬‬
‫‪‬‬
‫‪ö−ë‬‬
‫‪ñêþ¾−‬‬
‫‪ó−ô¼ñ‬‬
‫לאישי ציבור בלבד!‬
‫אין מוסרים אלא לצנועים‬

‫‪1‬‬

‫תוכן הענינים‬
‫והתקדישתם והייתם קדושים‬
‫הקדמה‬
‫פתיחה‬
‫קונטרס "קדושת ישראל" )להגרי"א שר זצ"ל(‬
‫מכתבים מהגר"ש וולבה זצ"ל‬
‫סיכום‬
‫תאות אישות‬
‫בין ישראל לעמים‬
‫טוב ורע‬
‫יחוד ה'‬
‫תאוה נפשית וגופנית‬
‫משא ומתן עם הגה"צ הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א‬
‫שו"ת‬
‫הנחיות להדרכה מביה"ד של הגר"נ קרליץ שליט"א‬
‫מגלי פנים בתורה שלא כהלכה‬
‫קטעים מתוך הדרכת כלות‬
‫הנחיות ממנהלי סמינרים‬
‫הערות על הספר "תורת הבנין"‬

‫דברי הגראי"ל שטיינמן שליט"א על הספר תורת הבנין ומחבריו‬
‫דברי הגראי"ל שטיינמן שליט"א בענין הזיווג‬

‫‪2‬‬

‫הקדמה‬
‫עת לעשות לה' הפרו תורתך אמר רבא האי קרא מרישיה לסיפיה מדריש‪ ,‬מסיפיה לרישיה מדריש‪.‬‬
‫מרישיה לסיפיה מדריש‪ ,‬עת לעשות לה' מאי טעם משום הפרו תורתך‪ .‬מסיפיה לרישיה מדריש‪,‬‬
‫הפרו תורתך מ"ט משום עת לעשות לה'‪) .‬ברכות סג‪ .‬עי"ש(‬
‫גלוי וידוע שדברים אלו צריכים להיות מוצנעים בתוך קדש הקדשים‪ ,‬אבל כמו שהקדמנו‪ ,‬עת‬
‫לעשות לה' הפרו תורתך‪.‬‬
‫כתב הראב"ד בספר בעלי הנפש בריש שער הקדושה וז"ל ואני רוצה להאריך ולהרחיב בשער הזה‬
‫מפני שיש תועלת באריכותו‪ ,‬והוא מהענינים שרוב בני האדם נכשלים בהם ונלכדים בפח מוקשיהם‪,‬‬
‫ועל זה ראיתי להציע בהם עד שיהיו פשוטים ומבוארים לכל דורשיהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬הנה החסיד השלם‬
‫אומר שהוא יודע שבאלו הענינים נכשלים בהם רוב בני האדם‪ ,‬והוא דואג בעדם ללמדם דעת איך‬
‫להתנהג בענינים אלו‪ ,‬ואת המעשה אשר יעשה האדם וחי בהם‪ ,‬אבל בדורנו השפל כמדומה לי‬
‫שהחכמים והיראים אין יודעים זאת‪ ,‬ויש הרבה לומדים סומכים על ידיעתם בעיונם בשער הקדושה‬
‫הזה‪ ,‬אבל באמת השער הזה סגור הוא לפני אנשים שכמותנו ואינו מובן כל צרכו‪ ,‬והראב"ד ז"ל‬
‫ברוחב דעתו חשב שדבריו הקצרים האלו הם כבר רחבים יותר מדאי‪ ,‬והתנצל בראש דבריו על‬
‫אריכות לשונו בענין זה‪ ,‬שהוא עושה זאת כדי שיהיו פשוטים ומובנים לכל דורשיהם‪ ,‬ובעד עניי‬
‫הדעת הדברים האלו הם רק רמזים רחוקים שיש הרבה להאריך ולהעמיק חקר לעמוד על עומק דעתו‬
‫וכונתו ברמיזות אלו‪.‬‬
‫והנה אחרי הראב"ד ז"ל זכינו לאגרת הקודש מהרמב"ן ז"ל‪ ,‬שאחרי שראה את דברי הראב"ד ז"ל‬
‫אלו‪ ,‬מכל זאת מצא לנכון להאריך ולפרש ענין זה בששה פרקים‪ ,‬וביאר ענינים נפלאים בכללים‬
‫ופרטים להלכה למעשה‪ ,‬ובעד עניות דעתנו גם דבריו הארוכים קצרים הם וצריכים ביאורים רחבים‪.‬‬
‫)מתוך קונטרס קדושת ישראל להגרי"א שר זצ"ל(‪.‬‬
‫ואם בדורו כבר כתב הגרי"א שר שדברי הראב"ד והרמב"ן צריכים ביאורים רחבים‪ ,‬בדורינו‬
‫עאכו"כ‪.‬‬
‫צעירי הצאן‪ ,‬בחורי חמד ובנות ישראל טהורים וקדושים‪ ,‬האמונים עלי תולע‪ ,‬אשר משחר ילדותם‬
‫התחנכו הדרך התורה והיראה בת"ת ובית יעקב בישבה"ק והסמינרים‪ ,‬גדלו והצליחו ועשו פרי אשר‬
‫כל רואיהם יכירום כי הם זרע קדש אשר ברך ה'‪ ,‬מלאים תורה ויראת שמים עושים רצון קונם‬
‫מאהבה‪ ,‬מאירים ככוכבים כאבני נזר מתנוססות על אדמת ישראל‪ ,‬אשר בנינו כנטיעים מגודלים‬
‫בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל‪.‬‬
‫והנה בהגיעם לפרק האיש מקדש והאשה נקנית‪ ,‬ובאים להתאחד זע"ז כרצון ה' המקדש עמו ישראל‬
‫על ידי חופה וקידושין‪ ,‬וכתב בתורה "ודבק באשתו"‪ ,‬מתבלבלים ומיטרפים הבנים והבנות‪ ,‬בשיבוש‬
‫הדעות ורעות רבות‪ ,‬בהדרכת החתנים והכלות‪ ,‬אשר כיום מצויים הרבה מדריכים ומדריכות‪ ,‬אשר‬
‫נתשבשה דעתם בעניני פרישות וקדושות‪ ,‬יש אשר טועים לחשוב תאוות העוה"ז לקדושה ולמצוות‪,‬‬
‫ויש אשר סוברים שעוה"ז הוא חרפה וטומאות‪ ,‬מאלו ולאלו נעלמו דברי תורתינו הקדושה המלמדת‬
‫אותנו ארחות חיים‪ ,‬אשר יעשה אותם האדם וחי בהם‪ .‬לפרוש מלהתענג תענוגיים שפלים‪ ,‬ומאידך‬
‫להתענג על ה' ועל טובו גם כאן בעוה"ז בחיינו כאנשים )ולא מלאכים(‪ .‬לקדש עצמינו בפרישות‬
‫ממותרות‪ ,‬ולהתקדש קדש קדשים ולקדש העולם כולו בהשתמשינו בו לצורך גבוה‪ ,‬לסייע לנו‬
‫בעבודת ה'‪ .‬בין כך ובין כך הולכים הצאן וטועים‪ ,‬איש לדרכו פנו‪ ,‬אלו לחיי פרישות ופירוד‬
‫מנשותיהם נטו‪ ,‬ומישניהם בחיי הוללות והפקר נטמעו‪ .‬הראשונים כמעשה שדים עשו‪ ,‬והאחרונים‬
‫למלאות תאותם מנשותיהם נפרדו )כמ"ש לתאוה יבקש נפרד(‪ ,‬ומספרי הנוצרים )גברים ממאדים‬
‫ונשים מנוגה וכדו'( ומהאינטרנט למדו‪ .‬והגיטין מתרבים ובתים נחרבים )‪ 1‬מתוך ‪ 40‬נישואין‬
‫בציבור החרדי נגמר ר"ל בגט‪ 85% ,‬מתוכם משום עניני אישות( והשכינה מסתלקת מביניהם כשבני‬
‫‪3‬‬

(.‬‬ ‫אנו תפילה לפני ה' יתברך שלא יארע שום תקלה ומכשול מקונטרס זה ואדרבה רק טהרה וקדושה‬ ‫ירבו בישראל‪ .‬וכבר קרוב לאלפיים שנה‬ ‫שלא זכינו לראות מעשה כרובים‪ .‬מונחים בקרן זוית מוסתרים בתוך קודש הקדשים‪ .‫הזוג אינם זוכים ללכת בדרך ישרה )עיין סוטה יז‪ .(.‬‬ ‫‪4‬‬ .‬ללמוד דעת היאך נדע נשותינו בקדושה בטהרה ובצניעות מתוך‬ ‫שמחה והנאה של מצוה )לשון הראב"ד בבעה"נ שער הקדושה( כרצון ה' יתברך‪ .‬על כן באים אנו‬ ‫לגלות הכרובים לפני עולי רגלים הבאים להתקרב לה' ולומר להם ראו חיבתכם לפני המקום )יומא‬ ‫נד‪.‬ועי"ז ישרה ה' יתברך שכינתו בתוכנו בב"א‪.‬ודברי תורה היקרים מזהב ומפז רב ומתוקים‬ ‫מדבש ונופת צופים‪ .

‬רצה לומר אילו ברא את האדם כענין יצירת הבהמה לא מצא לו עזר כנגדו‪ .‬מי יוכל לעמוד על עומק‬ ‫נפלאותיו להגיע אל תכלית חכמת מעשיו‪ .‬אך‬ ‫היא במציאת המחשבה הקדמונית‪ .‬עצם מעצמיו ובשר מבשרו‪ .‬כאשר עלה במחשבתו לברוא את כל הנבראים זכר ונקבה מן‬ ‫האדמה‪ .‬וכששני החצאים יתחברו להיות אחד‪ .‬כלומר ראויה זו שתעמוד אצלי תמיד ואני אצלה והיינו לבשר אחד‪ .‬בכל חלקי האדם הרוחניים והגשמיים‪) .‬והביאה אל האדם להיות לו לאשה ולהיותה אצלו לעזר ולמסעד מפני שהיא נחשבת אליו‬ ‫כאחד מאיבריו אשר נבראו לשמשו‪ .‬וכן‬ ‫היא חייבת לעבדו ולכבדו ולאהוב אותו כנפשה כי ממנו נלקחה‪ .‬ועל כן כאשר הזכיר יצירת הבהמה והחיה והעופות‪ .‬בגין כך בעי בר נש למחדי‬ ‫לאיתתיה בההיא שעתא לזמנא לה ברעותא חדא עמיה‪ .‬ועל כן לא רצה לברוא‬ ‫אותו כשאר הנבראים‪ .‬‬ ‫‪5‬‬ .‬זה בועט בזה וזה בזה‪ .‬ותא חזי בזמנא )עמוד ב'( דאשתכח בר נש בזווגא חד דכר ונוקבא‬ ‫ואכוון לאתקדשא כדקא יאות‪ .‬‬ ‫ובגופא כמה דאוליפנא דבר נש דלא נסיב הוא כמאן דאתפליג‪ .‬ואקרי בר נש אחד כדין קוב"ה שארי באחד‬ ‫ואפקיד רוחא דקדושה בההוא אחד‪ .‬ואימתי אקרי בר נש אחד בשעתא דאשתכח דכר ונוקבא ואתקדש בקדושה‬ ‫עלאה ואתכוון לאתקדשא‪ .‬ומה נפלאו מעשה הבורא ומי יבין סודם‪ .‬וכדברי הזוה"ק‪.‬ויתכוונון תרוויהו כחד לההיא מלה‪ .‬שעיקר מציאות הזיווג הוא‪ .‬ובגין כך כתיב )איוב כג( והוא באחד ומי ישיבנו‪ .‬המציאה הזו אינה אחר בדיקה וחפוש כשאר מציאות‪ .‫‪ó−¾îðš ó³−−íî ó³¾−ðš³íî‬‬ ‫פתיחה‬ ‫כתב הזוה"ק פ' קדושים דף פ"א ע"א )דפוס ווילנא( דאחד לא אקרי אלא כד איהו שלים‪ .‬כלומר אין טוב שיהיה האדם מתבודד כמו הבהמה שאין הנקבה מתיחדת אל‬ ‫הזכר‪ .‬וכדברי הזוה"ק "אשתכח דאינהו חד נפשא‬ ‫וחד גופא"(‪ .‬ומאן‬ ‫דפגים לא אקרי אחד וכו'‪ .‬וכד מתחברן דכר ונוקבא כדין‬ ‫אתעבידו חד גופא אשתכח דאינהו חד נפשא וחד גופא‪ .‬כי כל הנבראים‬ ‫נבראו זכר ונקבה‪ .‬כי אילו נבראו זכר ונקבה מן האדמה כאשר נבראו שאר‬ ‫כל הנבראים היתה האשה אצל האדם כבהמה הנקבה אצל הזכר שאינה מקבלת עליה שולטנות הזכר‬ ‫ולא עומדת אצלו לשמושו‪ .‬וכד‬ ‫משתכחי תרוויהו כחד כדין כלא חד בנפשא ובגופא‪ .‬על כן יעזוב איש את אביו ואת‬ ‫אמו ודבק באשתו‪ .‬ואלין אקרין בנין דקוב"ה כמה דאיתמר וכו'‪.‬‬ ‫ויפקיד רוח דקדושה באותו אחד‪ .‬וכיון שכך נראה‪ .‬וברא אותו יחידי ולקח אחת מצלעותיו ובנה ממנה את‬ ‫האשה‪ .‬כנגדו‪ .‬ועל כן צוה הבורא את האדם על‬ ‫אשתו לאמר שארה כסותה ועונתה לא יגרע‪.‬ועל כן אמר האדם בראותו אותה וכאשר ידע כי ממנו נלקחה‪ .‬שתהיה עומדת אצלו‬ ‫תמיד‪ .‬בנפשא לאדבקא דא בדא ברעותא חדא‪.‬ואמר לא טוב‬ ‫היות האדם לבדו‪ .‬ואומר אני בקלות שכלי‬ ‫כי לטובת האדם ולהנאתו בראו הקל אחד‪ .‬וכי יהיה מושל עליה כמושלו על איבריו כי תהיה היא‬ ‫משתוקקת אליו כאשר איבריו משתוקקים להנאת גופו‪ .‬וכאשר הוא מתחבר עם אשתו הוא נשלם ונהיה‬ ‫אחד‪-‬שלם‪ .‬אך כי האדם צריך לחשוב בדלות תבונתו ובמיעוט שכלו‬ ‫כי כל מעשה האלקים אשר עשה בחכמה ובתבונה ובדעת עשה את הכל‪ .‬אמר ולאדם לא מצא עזר‬ ‫כנגדו‪ .‬לא שארי קוב"ה ולא‬ ‫אשתכח אלא באחד וכו'‪ .‬והאדם נברא אחד ואחר כך ברא לו ממנו עזר כנגדו‪ .‬הקב"ה שהוא אחד‪ .‬‬ ‫ובהקדמת הראב"ד לבעלי הנפש כתב‪ .‬ולכן אעשה לו עזר כנגדו‪ .‬‬ ‫ולכן ראה הבורא צורך האדם והנאותיו‪ .‬וזהו מה שאמר הכתוב ולאדם לא מצא עזר‬ ‫כנגדו‪ .‬ואלו נקראים בנים של הקב"ה‪ .‬ואיש‬ ‫לדרכו יפנו‪ .‬‬ ‫מתבאר מדברי הראב"ד שעל האדם להתיחס לאשתו כגופו ממש‪ .‬כדין הוא שלים ואקרי אחד בלא פגימי‪ .‬שתהיה משמשתו בכל צרכיו‪ .‬ישרה שכינתו באחד‪.‬שבני הזוג יתחברו ויתאחדו יחד באופן‬ ‫המושלם ביותר‪ .‬שאין נכון לדבר כן על הבורא‪ .‬אף כי זה חוטף מלפני זה וזה מלפני זה‪ .‬הביט וראה בטובת האדם והנאותיו ולא מצא לו עזר בבריאה הזאת‪ .‬ועל כן‬ ‫ראוי האדם לאהוב את אשתו כנפשו ולכבדה ולרחם עליה ולשמרה כאשר ישמור אחד מאיבריו‪ .‬גם אינם מיוחדים זה לזה לפי שתחלתם זה נברא בפני עצמו וזה נברא בפני עצמו‪.‬עזר‪ .‬ויותר‬ ‫מכך מתבאר בזוה"ק שהאיש בלא אשתו הוא כחצי‪ .

‬אבל מי שאינו אוחז במדריגות‬ ‫גבוהים אלו‪ .‬וביאר דבריו‪ .‬אם ילמד את דברי הגרי"א שר יבין אותם‬ ‫לאשורם‪ .‬ולהזהר מכל פירוד‪ .‬אבל לא על שני חצאים(‪ .‬‬ ‫שמענו מבאי ביתו של הגר"נ קרליץ שליט"א‪ .‬ח"ו‪ .‬וא"כ הרי הם מסלקים השכינה במה שהם מזדווגים‬ ‫ללא חיבור שלם‪ .‬וההנאה האמיתית והמושלמת נבנית ובאה במשך הזמן עם בנין הקשר הפנימי עם בן‬ ‫הזוג‪ .‫והיאך יתחברו ויתאחדו יחד יתבאר בעזה"י להלן מדברי רבותינו הראשונים והאחרונים זצ"ל‬ ‫בקונטרס של הגרי"א שר זצ"ל ומכתבי תלמידו הגר"ש וולבה זצ"ל‪.‬דריש ר"ע איש ואשה זכו‬ ‫שכינה ביניהן"‪) .‬ולכן הבנים הנולדים מזיווג שכזה נאמר‬ ‫עליהם "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" דאמר רבי לוי )נדרים כ‪" (:‬אלו בני תשע מדות בני‬ ‫אסנ"ת משגע"ח" שבכולם הצד השוה שבהם שאין חיבור מושלם בין בני הזוג‪.‬ושיש מצוה להשביע עצמו מתאוות‬ ‫העוה"ז‪ .‬אבל לאלו שאינם בני עליה‬ ‫יש ללמדם שההנאה הנלוית למצוה היא טבעית ומותרת כמו ההנאה הנלוית לאכילה‪ .‬ולכן רק לבני עליה אפשר למסור את דברי הגרי"א שר זצ"ל‪] .‬ברוח נפש וגוף[‪.‬‬ ‫והנה מכל הנ"ל מתבאר שאם ח"ו יהיה פירוד בין בני הזוג )באיזה חלק שהוא מחלקי האדם(‪ .‬במחשבה רגש דיבור ומעשה‪ .‬‬ ‫‪6‬‬ .‬ולכן אדם בן עליה‬ ‫שלמד את בעלי הנפש לראב"ד ואגרת הקודש לרמב"ן‪ .‬‬ ‫על כן אנו מחויבים לדעת האיך להתחבר ולהתאחד עם נשותינו‪ .‬אלא מעבודה שיעבוד עם עצמו‪ .‬והקב"ה שהוא אחד‬ ‫משרה שכינתו באחד‪ .‬עלול ח"ו לטעות ולחשוב שהתאוה היא מצוה‪ .‬אבל לא זה התכלית אלא רק אמצעי‬ ‫)וכמ"ש לעיל((‪ .‬ואילו כאשר הוא נהפך‬ ‫למטרה ותכלית )להשביע עצמו מתאוות העוה"ז( אז היא נטמאת‪ .‬וזה רצון‬ ‫השי״ת שהאדם ירצה לעשות את המעשים החיונים לבריאה‪) .‬שאז נהנים מהקשר המושלם שיש להם זע"ז‪ .‬שכאשר הראו לו את הקונטרס של הגרי"א שר זצ"ל‬ ‫אמר שהקונטרס מיועד לבני עליה‪ .‬שהרי לא מקריאת הקונטרס בלבד יתרומם האדם‬ ‫למדריגות גבוהים אלו הכתובים בקונטרס‪ .‬שהתאוה מתקדשת כאשר היא משמשת כאמצעי להתאחדות‪ .‬ועיין אגרות קודש לחזו"א אגרת א'(‪.‬לא‬ ‫ישרה ה' יתברך שכינתו בין בני הזוג )כיון שלא יתאחדו שני החצאים לאחד‪ .‬כדי‬ ‫שנזכה וה' יתברך ישרה שכינתו בינינו כמו שאמרו חז"ל )סוטה יז‪" (.‬והרי הם מורדים ופושעים בהקב"ה‪ .

‬החבור הוא קדוש‬ ‫ונקי רק כשיהיה נעשה כפי מה שראוי ובזמן הראוי ובדעת הראוי'‪ .‬ואם האדם מכוין לש"ש גם‬ ‫הרמב"ם אומר בהל' דעות פ"ג ה"ב וה"ג שהוא העובד את השי"ת והוא הקדוש‪ .‬שהוא עושה זאת כדי שיהיו פשוטים ומובנים לכל דורשיהם‪.‬והמסתכל היטיב בדבריהם אינו מוצא כל מחלוקת‬ ‫ביניהם בענין זה‪ .‬והוא דואג בעדם‬ ‫ללמדם דעת איך להתנהג בענינים אלו‪ .‬ואת המעשה אשר יעשה האדם וחי בהם‪ .‬והוא מהענינים שרוב בני האדם נכשלים בהם ונלכדים בפח מוקשיהם‪.‬וע"כ חוב קדוש לדעת מה היא הקדושה הזאת‪.‬ויסורו המכשולים מהלומדים הנבונים‪.‬‬ ‫הנה החסיד השלם אומר שהוא יודע שבאלו הענינים נכשלים בהם רוב בני האדם‪ .‫‪ñêþ¾− ³¾îðš ½þ¬òîš‬‬ ‫להגאון הרב יצחק אייזיק שר זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה ליטא‪-‬ב"ב‬ ‫כתב הראב"ד בספר בעלי הנפש בריש שער הקדושה וז"ל ואני רוצה להאריך ולהרחיב בשער הזה‬ ‫מפני שיש תועלת באריכותו‪ .‬‬ ‫בהשקפה שטחית נראה שהרמב"ן בא לחלוק על הרמב"ם שהרמב"ם סובר שהחיבור הוא דבר‬ ‫מגונה והוא סובר שהחיבור הוא קדוש ונקי‪ .‬וכונת החבור‪ .‬‬ ‫ובביאור זו הקדושה יש ה' דרכים שהוא מפרש אותם בפרקים אלו‪ .‬והתנצל בראש‬ ‫דבריו על אריכות לשונו בענין זה‪ .‬‬ ‫והראב"ד ז"ל ברוחב דעתו חשב שדבריו הקצרים האלו הם כבר רחבים יותר מדאי‪ .‬ובזה הכלל טועים הלומדים את‬ ‫פרקים אלו בלא עיון ופלפול הדרוש לעמוד על עומק דבריו שהם דעת תורה‪.‬‬ ‫וע"כ הוזהרנו לקדש עצמנו בשעת תשמיש מפני שזאת היא הסיבה להוליד צדיקים מקדשים ש"ש‬ ‫או רשעים מחללים ש"ש‪ .‬מהות החיבור‪ .‬כיון שאם אין האדם מכוין במעשה זה לש"ש אומר הרמב"ן עצמו בסוף פרק זה‬ ‫שאין להשי"ת חלק בה שהיא טפה סרוחה ונקרא משחית דרכו והוליד לבהלה ונוטע אשירה‬ ‫ומפטם עגל לע"ז בהיותו מזריע זרע מקולקל וטפה שלא נזרקה בו נשמה רק סילון ממאיר וכו'‪ .‬ואיכות החיבור‪.‬‬ ‫והנה בפרק א' מבאר כלל הענין שבזה תלוי קדושת העם הנבחר להיות קדושים לה' כנאמר‬ ‫והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה'‪ .‬מכל זאת מצא לנכון להאריך ולפרש ענין זה בששה פרקים‪ .‬‬ ‫ועל זה ראיתי להציע בהם עד שיהיו פשוטים ומבוארים לכל דורשיהם‪ .‬ובהיות חומר‬ ‫האדם וטבעו סבת היותו טוב או רע מצד תכונת המזג כפי הטפה שנתהוה ממנה נמצא שהחיבור עם‬ ‫האשה סבת קדושת ישראל וקדושת ה' או חלולו כפי הבנים הנולדים שהם בונים את העם כולו‪.‬‬ ‫במהות החיבור הוא אומר דבר חדוש נפלא שהוא עקר כל הענין המסובך הלזה‪ .‬אבל באמת השער הזה סגור הוא לפני אנשים שכמותנו ואינו מובן כל צרכו‪.‬אבל בדורנו השפל‬ ‫כמדומה לי שהחכמים והיראים אין יודעים זאת‪ .‬‬ ‫ובעד עניי הדעת הדברים האלו הם רק רמזים רחוקים שיש הרבה להאריך ולהעמיק חקר לעמוד על‬ ‫עומק דעתו וכונתו ברמיזות אלו‪.‬שאחרי שראה את דברי הראב"ד ז"ל‬ ‫אלו‪ .‬הרי‬ ‫מפורש בדבריו על חיבור זה שהוא טומאה וקלקול שאין כמותו‪ .‬עכ"ל‪.‬ויש הרבה לומדים סומכים על ידיעתם בעיונם‬ ‫בשער הקדושה הזה‪ .‬‬ ‫ומזון הראוי לחבור‪ .‬‬ ‫ואשתדל בעהשי"ת לבאר ולפרש עומק דבריו‪ .‬וזמן החיבור‪.‬ובעד עניות דעתנו גם דבריו הארוכים קצרים הם וצריכים ביאורים רחבים‪.‬ומה הוא קדוש אף אתה הי' קדוש‪ .‬וביאר ענינים נפלאים בכללים‬ ‫ופרטים להלכה למעשה‪ .‬‬ ‫והנה אחרי הראב"ד ז"ל זכינו לאגרת הקודש מהרמב"ן ז"ל‪ .‬ואם הוא קדוש‬ ‫‪7‬‬ .

‬‬ ‫)הערה‪ :‬וכאשר שאלתי צדיק אחד אם זוהי הדרך הטובה למה אין בניהם טובים‪ .‫מעשה זו כמו כן קדושה יותר בזה‪ .‬והרי הוא מקיים מצותו כאילו כפאו שד ופורש ממנה ובורח לו מהטומאה‪ .‬ולבו‬ ‫דואג עליו שעכ"פ עשה זו המעשה בתוקף התאוה שנתעוררה בו וכשבא לעשות מעשה שוכח את‬ ‫כל המחשבות הק' שחשב מקודם‪ .‬‬ ‫כמובן יש בשתי כתות אלו הרבה מדריגות וחלוקי דעות כל איש לפי ערכו ביר"ש ובתקיפות התאוה‬ ‫וכו'‪.‬שהמעיין במו"נ פרק מ"ט מוצא שהרמב"ם לא אמר שהחיבור‬ ‫דבר מגונה הוא אלא על הרדיפה אחר המשגל וכן אחרי האכילה שהיא כמעשה הבהמה‪ .‬ועל כן הם אינם מדברים‬ ‫עם האשה בענינים אלו שלא לגרות את היצה"ר וכשהם באים לקיים מצוה זו הם מעוררים אותה‬ ‫משנתה ושואלים או מבקשים רשות לעשות את המצוה עמה‪ .‬‬ ‫עייש"ה‪ .‬‬ ‫נתעוררתי לבאר ולפרש דברי קדשו של הרמב"ן ז"ל להועיל לתלמידים המבקשים את הדרך‬ ‫האמיתי בענינים אלו על פי חק התורה שהאדם צריך לילך בו‪ .‬‬ ‫הצדיקים היראים או המתחסדים חושבים שהם יודעים הכל מהספרים שהם לומדים שלא בעיון‬ ‫כנדרש בענינים אלו כמו בשל"ה וראשית חכמה‪ .‬שבפרק ב' מבאר מהות החבור שהוא ענין קדוש ונקי ואח"כ בפ' ג'‬ ‫בזמן החבור שהוא כולו חדוש שהמצוה היא להכין את טבע הגוף מזוג והגון לא חם ולא קר ולא‬ ‫יזריע טינוף אבל יוכל לבעול במתון ואז האשה מקדמת להזריע תחילה וכו' וידוע שכל מי שנולד‬ ‫מטפה חמה יהיה בעל חימה וכעסן ונקלה אבל הנולד מטפה ממוצעת בין חום וקור יהיה לעולם‬ ‫אדם חכם מיושב בדעתו יקר רוח איש תבונה ויהיה בדעותיו ובמדותיו מעורב עם הבריות עכ"ל‪.‬ואינם מוצאים דבר ברור כדת מה‬ ‫לעשות משפט צדק אשר יעשה האדם וחי‪ .‬ומתפללים שמן השמים יסייעו אותם‪ .‬ומנהג העולם לעסוק בשחוק וקלות ראש‬ ‫עד שממילא נעשית מעשה זו‪ .‬והאמת שדברי הרמב"ן‬ ‫מדוקדקים בלא שפת יתר ויש להעמיק חקר לעמוד על עומק כונתו‪ .‬והיא מסכמת שהיא יודעת מאמה שכך‬ ‫נוהגים הצדיקים‪ .‬והיצה"ר מתגבר בזה מאד להוליך את האדם בדרך טומאה‪ .‬וכך אומר‬ ‫הרמב"ם בהל' תשובה שהרדיפה אחר האכילה והכבוד הוא עבירה שצריך לשוב עליהם‪.‬ואח"כ בפ' ו' מבאר עד כמה הוא מחויב לדבר‬ ‫עם האשה באהבים ועגבים ויר"ש וצניעות עייש"ה(‪.‬ודי בזה‪.‬מתוך שכרון התאוה היצה"ר אונסם לעשות הדבר המגונה הזה‪.‬‬ ‫‪8‬‬ .‬אני מוצא לנכון לעורר בזה על מכשולים שיודע אני‬ ‫שרבים נכשלים בהם כי לכל העם בשגגה ושגגת תלמוד עולה זדון‪.‬וביותר שהיא תובעת ממנו שיתנהג‬ ‫עמה כמנהג העולם הידוע לה מחברותיה וגדול השלום‪ .‬והמעיין הישר רואה בדבריו‬ ‫חדושים נפלאים ע"פ דעת תורה‪ .‬ומתנחם כשהוא שומע מחבריו שגם הם דואגים כמותו ואומרים‬ ‫שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת‪ .‬ע"ז קבלתי מענה שזהו מסודות היצירה שגם חזקי' המלך שהיה צדיק יצא‬ ‫ממנו מנשה שהיה רשע‪.‬הם חושבים לדבר ברור ע"פ התורה שהתאוה הלזו‬ ‫היא הטומאה‪ .‬ואומר שלום עליך נפשי‬ ‫שהרי הוא מתכוין לקיים מצוה‪ .‬וטועים הם בהבנת הענין מפני שלמדו במהירות בהשקפה שטחית‪ .‬ובפ' ד' מבאר עוד גם את המזון הראוי וכותב בזה"ל כשאמרו צריך אדם לקדש עצמו‬ ‫בשעת תשמיש גם המזון תלוי בקדושה זו וכו' וא"כ נמצא שהמזון הנלקח טרם החבור הוא סבה‬ ‫להיות הולד חכם או פתי או צדיק או רשע וכו' עייש"ה‪ .‬ובפ' ה' מבאר ענין המחשבה ומסיים דבריו‬ ‫ותדע סוד המחשבה מה היא פועלת בשעת החבור‪ .‬‬ ‫והנה אחרי שעמדנו על המכשולים האלו שרוב בני אדם נכשלים בהם גם אחרי שלמדו את אגרת‬ ‫הרמב"ן‪ .‬‬ ‫ואלו שאינם יראים כ"כ ואינם מתחסדים לברוח מטומאת התאוה מקילים לנפשם לומר שהותרה‬ ‫טומאה זו לבינונים שאין בכוחם לעלות עד מדריגת הקדושה‪ .‬וע"פ רוב הבנים‬ ‫הם טפשים או רשעים‪ .

‬‬ ‫ועיין ברמב"ם פ"ה מהל' דעות ה"ד שמלמד להתנהג בקדושה‪ .‬ובגנות התאוה כתב רק בטעמי המצוות שהתורה מרחקת את ישראל מן‬ ‫התאוות בכלל ומתאוה זו ביותר‪ .‫והמסתכל ומדקדק בדברי הרמב"ן מוצא שהרמב"ן מדבר על התאוה שיש במעשה החבור ולא רק‬ ‫על המעשה עצמו‪ .‬גם יש עוד חסרון בפרק ו' באיכות החיבור‬ ‫וכל אלו החסרונות גורמים הם שיטעו הלומדים להבין מדבריו היפך כונתו(‪.‬מפני שהם סומכים על‬ ‫פשטות לשון הרמב"ם שמגנה את התאוה ואומר חוש המישוש גנאי לנו‪ .‬ע"כ‪.‬וכתב על מצות מילה שהיא באה כדי להחליש כח התאוה אצל‬ ‫העם הקדוש‪ .‬ואם הוא עושה שלא לש"ש רק להתענג על תאותו הרי גם הרמב"ן מגנה‬ ‫אותו בתכלית הגנות כמפורש בסוף הפרק‪ .‬והוא קורא את התאוה‬ ‫עם המעשה בשם חיבור‪ .‬בספר ראשית חכמה ליתא‬ ‫ראיה זו מענין הכרובים בדברי הרמב"ן‪ .‬הכרובים שעשה שלמה במקדש נאמר כמער‬ ‫איש ולויות‪ .‬ובמדרש קהלת אמרו על פסוק את אשר כבר עשוהו מלמד שהקב"ה‬ ‫ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שכך הוא והשיבו על כנו שהכונניות שבכל אבר הם כל הכוחות‬ ‫שיש באותו אבר ואם הקב"ה ובית דינו נמנו על אבר זה והשיבו אותו על כנו חלילה לומר שיש גנאי‬ ‫בכל התאוה שבו‪ .‬ובהל' ה' כתב וז"ל כל הנוהג מנהג‬ ‫זה לא די לו שקדש נפשו וטהר עצמו ותקן דעותיו אלא שאם היו לו בנים יהיו נאים ובישנים ראויין‬ ‫לחכמה ולחסידות‪ .‬אבל בנדפס בשנת תקע"ב בהתעוררות הגאון רא"ל צינץ‬ ‫להדפיס ספר בעלי הנפש שיש שם קונט' אגרת הקדש להרמב"ן העתקה מהנדפס בשנת ש"ו ברומא‬ ‫והוא המדויק‪ .‬‬ ‫ויש להשכיל שהרמב"ן עמד על מכשול זה שהיראים נכשלים בהבנת ענין זה‪ .‬בירור דבר זה‬ ‫למדנו מהראי' שהרמב"ן מביא לדבריו שהחבור הוא קדוש ונקי‪ .‬קדש האדם את נפשו וטהר את עצמו וזוכה‬ ‫לבנים חכמים וחסידים‪ .‬וכן כתב במו"נ פל"ג שטעמי הרבה מצוות הן להרחיק התאוות ולבוז בהם ולמעטם‬ ‫בכל יכולת שלא יכוין מהם אלא ההכרחי עכ"ל‪.‬אלא היה ציור מהאהבה והתאוה שלפני מעשה החיבור‪ .‬וגם דברי הפילוסוף שהביא הרמב"ם הם ג"כ רק על‬ ‫התאוה שהיא תאוה בהמית שפלה‪ .‬‬ ‫וכן מובן ומושכל הראיה שהביא הרמב"ן לדבריו מגמ' חולין שאמרו הוא עשך ויכוננך מלמד‬ ‫שעשה הקב"ה כונניות באדם‪ .‬ודבריו אלו מתאימים עם כל דברי הרמב"ן בפרק זה בלא שום מחלוקת ביניהם‪.‬הוא מביא ענין הכרובים שהיו‬ ‫מעורים זה בזה בדמות זכר ונקבה ואילו היה הדבר הזה גנאי לא היה מצוה הרבש"ע לעשות ככה‬ ‫ולשום אותם במקום היותר קדוש וטהור שבכל הישוב‪ .‬כמו שתאות האכילה‬ ‫אינה טמאה‪ .‬וזהו חדושו שהתאוה עצמה היא קדושה ונקיה מטומאה‪ .‬איש המעורה בלויות שלו‪ .‬והנה החיבוק הזה בדמות הכרובים במקדש חלילה להעלות על הדעת‬ ‫שהיה בזה ציור החבור עצמו‪ .‬שגם תאות האכילה מגנה באותו המאמר‪ .‬והזהיר בתוקף להתרחק‬ ‫מדעה זו שבזה נמשכים אחר פילוסוף היוני שיש בו מינות‪ .‬הערה‪ .‬‬ ‫‪9‬‬ .‬‬ ‫שבודאי הכל מודים שמצוה זו כשהיא נעשית בקדושה‪ .‬אלא המעיין הישר‬ ‫רואה בבירור שהרמב"ן מדבר על התאוה עצמה שהיא בעצמה איננה טמאה‪ .‬ומפורש‬ ‫בדבריו שהתאוה עצמה היא קדושה ומצוירת בקודש הקדשים‪) .‬והאמת הוא שגם הרמב"ם מודה לדעת‬ ‫הרמב"ן שהוא דעת תורה‪ .‬התאוה היא כח טבעי ככל האיברים והכוחות שבאדם‪ .‬ועיין ביומא נ"ד פירש"י כאיש המעורה בלויות שלו הנדבק‬ ‫וחבוק באשתו בין זרועותיו‪ .‬ובראשית חכמה היה חסר זה בהעתקה‪ .‬וכמו כל דבר חול ביד האדם‬ ‫לקדשו או לטמאו‪.‬מפני שהם דבר אחד וזה בלא זה אי אפשר להיות במציאות‪ .

‬ותיקן כונניות באדם שיתענג במישושו‬ ‫כ"כ‪ .‬הרי מפורש שכמו שיש לאו על מניעת המעשה עצמה שזהו עונתה‪ .‬אלא צריך להבין שהרמב"ן דקדק‬ ‫בלשון הפילוסוף שאמר חוש המישוש שזה כולל לא רק הרצון והתשוקה להתענג בתאוה זו‪ .‬וע"ז בא הרמב"ן לחלוק בכל תוקף עליו‪ .‬‬ ‫‪10‬‬ .‬‬ ‫שהמאמין שהקב"ה ברא את העולם ואת האדם וכוחותיו‪ .‬והלומדים המתחסדים מתפלאים על דברי רש"י אלו ושואלים איך אפשר לומר‬ ‫על מי שמשמש רק לקיום מצוה בלא תאוה רבה כ"כ שהוא חוטא ופושע ונענש להוליד בנים‬ ‫רשעים‪.‬מפני שתחילת יצירתם היתה בעבירה‪ .‬ויש לנו להתבונן ולראות כמה‬ ‫גדול הוא ענין זה שהתירו חז"ל לשמש ביום שיש חומר גדול באיסור לשמש ביום שאחז"ל ע"ז‬ ‫בוזה דרכיו ימות‪ .‬‬ ‫אבל המעיין הישר מדקדק בלשון רש"י שכתב לקיום מצות עונה בעלמא‪ .‬‬ ‫ודבר פשוט הוא שגם הרמב"ן מודה למש"כ הרמב"ם שיש להרחיק התאוה ולבזות כלי התאוה‬ ‫כמפורש בתורה אשר לא תגלה ערותך עליו‪ .‬שלכאורה‬ ‫קשה להבין מה ראי' היא זו‪ .‬וכמש"כ הרמב"ן בפי' עה"ת ויקרא י"ח ו' וז"ל‪ .‬שזהו ענין של‬ ‫תאוה מלבד המעשה‪ .‬שלזה משתוקקת האשה ליהנות מקרוב בשר הבעל לבשרה‪ .‫והוכיח הרמב"ן ראי' לדבריו מהמצב של אדם הראשון קודם החטא ויהיו ערומים ולא יתבוששו‪.‬והרי גם הפילוסוף מדבר מהמצב שלנו לאחר החטא‪ .‬ומכל זאת בשביל אונס שינה התירו ושבחו חכמים המשמש ביום כדי שיהיה‬ ‫בכוחו לחבב את אשתו כראוי ולהתעורר בכל כח תאותו למלא לאשתו כל תשוקתה שיש לה‪ .‬שכך מפורש ברש"י נדה י"ז ע"א ד"ה אונס שינה‪ .‬הלשון בעלמא מלמדנו‬ ‫שאינו מקיים המצוה כראוי רק הוא מתפטר מחובתו שלא כדין תורה‪ .‬אין בזה שום גנאי‪ .‬ועל הבעל המצוה למלא את תאותה כפי רצונה‪ .‬כך יש לאו אם הוא‬ ‫מונע ממנה קרוב בשרו‪ .‬הרי מפורש בדבריו כדעת הרמב"ם‪.‬קרוב‬ ‫בשרה של זו וכסות מטתה ועת דודים לא יגרע ממנה וכו' כלומר הבשר הראוי לה והוא בשר הבעל‪.‬ואז‬ ‫יזכה לבנים הגונים שזוהי מצותו‪ .‬כלי התאוה‬ ‫נקראים ערוה כדי שלא יהרהר בתאוה ויהיה האדם מתבייש מרגשי התאוה המתעוררים במחשבתו‬ ‫ורגשותיו‪ .‬אלא‬ ‫גם העונג עצמו מה שהאדם חש במישושו עונג רב‪ .‬והעונג עצמו גנאי לאדם שירגיש הנאה בהמית‬ ‫זו בנפשו‪ .‬‬ ‫ונתבררו דברי רש"י שהם פשוטים ומבוארים שאם מפני אונס שינה אינו נותן לה כח התאוה שיש‬ ‫בגופו מפני שלבו קץ בה ואין לו התעוררות של תאוה כ"כ‪ .‬הרי הוא עובר על ל"ת של שארה לא‬ ‫יגרע ונענש בבנים רשעים‪ .‬ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך‪ .‬וז"ל מתוך שהוא נאנס בשינה אינו‬ ‫מתאוה לה כ"כ ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה והוא מבני ט' מדות‬ ‫דאמרו בנדרים כ'‪ .‬‬ ‫עכ"ל עיי"ש‪ .‬שטעות זה גורם לאדם מכשולים רבים ובניו יהיו מבני ט' מדות מורדים‬ ‫ופושעים‪ .‬והיה מתחבר עם אשתו‬ ‫להתענג כעצת הקב"ה שברך אותו ברכת חתנים‪ .‬שהאמת היא שהמשמש בלא‬ ‫תאוה רבה הוא עובר על עונתה לא תגרע‪ .‬ועיין ביבמות ס"ב ובפסחים‬ ‫ע"ב שמבואר שם שבכל עת שהיא מתאוה ומשתוקקת לבעלה זוהי עונתה אפילו שלא בעונתה‪.‬ואומר שיש לדעתו בדבריו שמץ מינות‪.‬‬ ‫אלא שהרמב"ן בא לעורר את המשכיל שלא יטעה בדעתו מלשון הרמב"ם לחשוב שגם באשתו‬ ‫בשעת מצות עונה‪ .‬שישמח את אשתו ויתענגו שניהם בהתחברם יחד‬ ‫להיות צלם אלוקים כמו שהיו קודם שנפרדו שני הגופים זה מזה‪.‬ועיין ברמב"ן עה"ת וז"ל שארה כסותה ועונתה‪ .‬וכל בני אדם‬ ‫נוטים אחרי התאוה‪ .‬ע"כ‪ .‬וע"ז אמר חוש המישוש חרפה היא לנו‪ .‬והאדם שהיה קודם החטא עסוק במושכלות‪ .‬ודע כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה‬ ‫זולת קיום המין ואשר לא יולד ממנו הוא אסור וכו' עיי"ש‪ .‬התאוה דבר מגונה הוא ועליו למעט בכל כוחו ויעשה דבר מגונה זה רק לקיים‬ ‫מצות ה' והכל לש"ש‪ .‬‬ ‫לפי שהיו עוסקים במושכלות וכל כונתם לש"ש אמר עליהם וידעו כי ערומים הם‪ .‬והכל הוא ענין קדוש החבור והתאוה בלא שמץ גנות‪.

‬שע"פ דעת תורה העונג שיש בחוש המישוש בין באכילה ובין במשגל אין בכך‬ ‫שום גנאי וכיעור‪ .‬וכן כתב שם תשמיש המטה מעונג שבת הוא‪ .‬ועיין בפסחים קי"ב שאמרו על עונג זה‬ ‫מאמר ריב"ת הוי עז כנמר וקל כנשר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים‪ .‬ואח"כ בא אחר‬ ‫חצות הלילה לביתו ומעורר את אשתו משנתה ומפטפט לה דברי פיוסין לקיים מצוה זו‪ .‬‬ ‫את המכשול הזה הרים הרמב"ן בדבריו אלה‪ .‬ראיה לדבריו מחוש המישוש‬ ‫שבאכילה שהפילוסוף מדבר על שני דברים אלו ביחד והתורה מלמדת אותנו היפך דעתו(‪.‬‬ ‫למדנו שזוהי עצם הקדושה שיש בישראל שיש בכוחם להתרומם על הרצון הבהמי המונח בטבע כל‬ ‫אדם ואפשר להם בכח נשמה יתירה שבהם לזכך את הגשמיות לעשות מעשיהם הגשמיים ע"פ‬ ‫הסכמת השכל לקיים מצוות ה' ולהתענג בתענוגים גשמיים בחוש המישוש הטבעי ויהיה הכל קודש‬ ‫לה' בתכלית השלמות להתענג על ה' בעוה"ז מעין עוה"ב‪ .‬והקב"ה רוצה שיתענגו בניו על טוב ה'‪ .‬והרי היא‬ ‫מרשה אותו לעשות עמה כרצונו‪ .‬כדאיתא בביצה ט"ז‬ ‫אמר הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש לתנה לישראל וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫והפילוסוף היוני לא השכיל לדעת עד היכן מגיע קדושת ישראל‪ .‬ובשכר זה ויתן לך משאלות לבך בעוה"ז ואז תתענג על ה' לעוה"ב‪.‬ובלא דעתה ורצונה שאין לה חשק כשהיא שקועה בשינה והיא כועסת על שהוא מצערה‬ ‫ועושה עמה כרצונו ולא כרצונה‪ .‬‬ ‫והזהיר הרמב"ן שלא לטעות בדבר הזה לומר שהחיבור עם אשתו כמצות התורה יש גנאי וכיעור‬ ‫שיתענג בזה‪ .‬לפיכך עונת ת"ח‬ ‫הבריאים משמשים מלילי שבת ללילי שבת‪.‬האכיל את ישראל במדבר לחם מן השמים‬ ‫שטעמו היה כצפיחית בדבש וטעמו כל הטעמים שבעולם‪ .‬ואני אומר שמצינו בתורה שהשי"ת‪ .‬והרי הוא מתפאר בלבבו שהצליח לקיים מצוה זו בלא היצה"ר‬ ‫וטומאת התאוה‪ .‬פירש"י רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח‬ ‫לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו‪ .‬שיש בהם כח להתענג על ה'‬ ‫במאכל ובמשגל ממש כמו אדה"ר קודם החטא‪ .‬ובתענית כ"ז פי' ר"ח נשמה יתירה שנתנה לאדם בשבת‬ ‫כדי לאכול ולשתות ולשמוח ולהתענג כגבור בשתיית היין ואם אין בו כח גדול אין בו יכולת‬ ‫לשתות‪ .‬ובלא תאוה יוצא הבן הנולד סכל וטפש כידוע‬ ‫ומפורסם‪ .‬והוא תמה למה הוליד בנים רשעים או טפשים‪ .‬מתן‬ ‫שכרה נמי אודעינהו נשמה יתירה לא אודעינהו‪ .‬‬ ‫ומצאנו עוד בחז"ל שעל זה הדבר נתן הקב"ה לישראל נשמה יתירה בשבת‪ .‬וכן התורה משבחת את הארץ הקדושה‬ ‫שהיא זבת חלב ודבש‪ .‬‬ ‫והרי הוא עסוק עד חצי הלילה בלימוד ועיון בתורה ובתפילות כפי הנמצא בספרים‪ .‬שאם האדם עושה דברים אלו לשם מצוה לש"ש המצוה עליו להתענג בכל כוחו‬ ‫שנתן בו הקב"ה כפי טבעו ובריאותו שכך הוא רצון השי"ת‪) .‬והאמת היא שגם הרמב"ם‬ ‫סובר כמותו שהכל הוא ענין קדוש וטהור רק שיהיה החבור נעשה כהוגן‪.‬‬ ‫‪11‬‬ .‬ומפורש ברמב"ם פרק ל' מהל' שבת כל המרבה בתיקון מאכלים‬ ‫רבים וטובים הרי זה משובח‪ .‬הרי הוא עובר על לאו ובניו הם מבני ט' מדות מורדים ופושעים‪.‬ובזה חולק‬ ‫הרמב"ן בכל תוקף על הרמב"ם שלא היה לו להביא את דברי הפילוסוף היוני לחזק את דעת התורה‬ ‫בהרחקת התאוה‪ .‬‬ ‫כמבואר בפרק כל כתבי עיי"ש‪ .‬על כן עונת ת"ח בשבת כדי‬ ‫שיהיה לו נשמה יתירה בכח גדול להתענג על ה' בתענוג זה‪.‬וזה בא להם מפני שנכשלו לחשוב‬ ‫לאמת שהתאוה במצוה זו היא דבר מגונה מאד‪ .‫ושמעתי על כמה יראים מתחסדים העושים הכנות גדולות לקיים מצוה זו לש"ש בלא תאוה כלל‪.‬ועשה עצמו חולק על הרמב"ם שהביא דברי הפילוסוף‬ ‫היוני שיש בו מינות לומר על חיבת הבעל לאשתו שזהו דבר של גנאי‪ .‬וביום השבת צוה השי"ת להתענג באכילת דגים גדולים וקטנים ואכילת עונג‬ ‫זה נקרא בתורה והתענג על ה'‪ .

‬ויוצא‬ ‫מזה מכשולים רבים‪ .‬והאיך ישראל מתענג‬ ‫על ה' כמאחז"ל נשמה יתירה לא אודעינהו‪ .‬אחרי שהמעשה עצמה טופחת על פניהם‪ .‬ששניהם שווים בדרך הזה כמו שביארנו‪ .‬‬ ‫היוצא מדברינו שהרמב"ן התאמץ בפרק זה ללמדנו תורת אמת‪ .‬‬ ‫ומעתה נשכיל להבין דבריו שכתב בזה הפרק שיש שני דרכים‪ .‫זכינו לעמוד על סוד דברי הרמב"ן שהאריך לחלוק על הרמב"ם‪ .‬ויודעים הם בעצמם שאין באמירתם קודם המעשה שהם עושים לשם מצוה ולש"ש שום‬ ‫ממשות‪ .‬בשעה שהם מרחיקים את התאוה בכל כוחם‪.‬חכמי אוה"ע אינם יודעים שיש לישראל נשמה יתירה‬ ‫מן השמים להתקדש ולהיות קדושים‪ .‬להוציא מלב המתחסדים טעות‬ ‫גדול שאפשר להם לטעות מדברי הרמב"ם שהביא את דעת הפילוסוף היוני‪ .‬‬ ‫על פי דברי הרמב"ן אלו ידעו הכל ללמוד את דבריו הקדושים ולהשכיל אותם על אמתתם ולהתחנך‬ ‫להתנהג כך בפועל‪ .‬והממעיט הרי זה משובח‪ .‬‬ ‫על כן היראים הטועים האלו נכשלים בבלי דעת‪ .‬שע"ז חולק בכל תוקף ואומר שאינו דעת תורה‬ ‫ויש בו שמץ מינות‪ .‬דרך הקודש כשהאדם מתנהג ע"פ‬ ‫דעת תורה כמו שהוא מציע בפרקים אלו‪ .‬שלאו בכונה תליא מילתא כי אם‬ ‫בהנהגה‪.‬מפני שהגוי אינו יכול לדעת קדושת ישראל עד היכן מגיע‪ .‬‬ ‫‪12‬‬ .‬שע"ז נאמרה האזהרה אל תהיו כסוס כפרד אין הבין‪ .‬ומתעלה‬ ‫בעצמו למדרגה עליונה שבשלמות וכלשון הרמב"ם קדש את נפשו וטהר את עצמו‪.‬ומעשים מבטלים כל דיבור ומחשבה זה ברור‬ ‫לכל‪.‬כמו שהרמב"ן מבאר בפרקים אלו‪ .‬שאין בזה שום מחלוקת ביניהם‬ ‫בדעת תורה‪ .‬וזוכה ליצור אדם השלם בחכמה וחסידות נפלא מאד‪ .‬וידעו האמת שאם האדם מתנהג בקדושה נעשה כח התאוה לדבר‬ ‫שבקדושה במעלה היותר עליונה‪ .‬ודרך הטומאה כשהאדם מתנהג שלא בדעת תורה רק‬ ‫נמשך אחרי הטבע כבהמה‪ .‬אלא שהרמב"ן בא לבאר את הענין בשלמותו‬ ‫שלא יטעו בדברי הרמב"ם שהביא דעת הפילוסוף‪ .‬כיון שאין הם עוסקים בהכנה נכונה להתקדש בהנהגה תמידית לחיות ע"פ‬ ‫השכל ודעת תורה‪ .‬כנאמר אות היא ביני וביניכם לדעת כי אני ה' מקדשכם‪.‬ולא רק מחשבה‬ ‫מצורפת למעשה החיבור אם יכוין לשם מצוה או לא יכוין‪ .‬שהוא מלמד אותנו דברים וסודות נפלאים‬ ‫בהכנת הטבע אל הקדושה ובהכנת המחשבה השכלית אל מעשה החיבור והכנת המעשה עצמה‬ ‫האיך מתנהגים להוציא לפועל ענין גדול זה‪ .‬ובאלו הדרכים‬ ‫שזכר הרמב"ן כונתו ללמדנו שהם הנהגות כוללות חלק חשוב מן החיים אצל האדם אם הוא מתחנך‬ ‫לחיות ע"פ דעת תורה תמיד או שהוא משולח לשפלות התאוות באין מעצור לרוחו‪ .‬ובלא דעת נפש לא טוב אמחז"ל בעירובין‪.‬כמו שכתב השל"ה הקדוש שיש ללמוד דבריו לא רק מאה פעמים ואחת אלא‬ ‫ללמוד ולחזור לאין שיעור‪ .‬ויחשבו שהקדושה‬ ‫בענין החיבור עם אשתו הוא להרחיק את התאוה והעונג בכל כוחו‪ .‬‬ ‫כשבאים לעשות מעשה הם משתבשים בהתעוררות התאוה הטבעית ועושים מעשה זו כולה ע"פ‬ ‫התאוה‪ .

‬חוטמא בחוטמא‪ .‬תא חזי כל נשמתין דעלמא וכו' וכד נחתי לעלמא‬ ‫כלהו מתפרשין בגוונין דכר ונוקבא‪ .‬‬ ‫יש עוד מקום עיון בפרק זה להשכיל דבריו הק' של הרמב"ן‪ .‬דאמר ר' שמעון זווגא דדכר ונוקבא אקרי אחד‪ .‬ואימתי אקרי‬ ‫בר נש שלים כגוונא דלעילא בשעתא דאזדווג בבת זוגיה באחדותא בחדוותא ברעותא ויפיק מניה‬ ‫ומנוקביה בן ובת‪ .‬עיינין בעיינין‪ .‬אודנין לגבי אודנין‪ .‬בכל אברים דאינון‪.‬ומאן דפגים‬ ‫לא אקרי אחד וכו'‪ .‬ורעותא דתיאובתא )השלמת דברי הזוה"ק מתוך זוהר‬ ‫עם פי' הסולם פרשת לך אות ר"ה([ דדכורא לגבי נוקבא ואתדבקותא דיליה בה אפיק נפש וכליל‬ ‫תיאובתא דנוקבא ונטיל לה ואתכליל תיאובתא תתאה בתיאובתא דלעילא ואתעבידו רעותא חדא‬ ‫בלא פרודא וכדין כליל כלא נוקבא ואתעברת מן דוכרא ותיאובתין דתרוויהו מתדבקן כחדא ועל דא‬ ‫כלא כליל דא בדא וכו' עיי"ש‪.‬ואלין אקרין בנין דקוב"ה כמה דאיתמר וכו'‪.‬בחבורא שלים בדכר ונוקבא‪ .‬ותא חזי בזמנא )עמוד ב'( דאשתכח בר נש בזווגא חד דכר ונוקבא ואכוון‬ ‫לאתקדשא כדקא יאות‪ .‬אודיעך הדרך השני והוא היפך הראשון‪ .‬וז"ל בסוף הפרק אחר שעוררתיך על‬ ‫סוד מהות הדרך האחד מן החבור‪ .‬לבתר אשתכחו תרוויהו בעלמא ודא בחילא דדכורא‬ ‫אשתכח איבא דנוקבא‪ .‬לא שארי קוב"ה ולא אשתכח‬ ‫אלא באחד וכו'‪ .‬וכו'‪.‬פומא בפומא‪.‬ותא חזי תיאובתא )תרגום‬ ‫של תשוקה( ]דנוקבא לגבי דכורא עביד נפש‪ .‬הה"ד ממני פריך נמצא‪.‬כי בזמן שאין מתכוין‬ ‫האדם לש"ש‪ .‬ההוא תיאובתא דנוקבא דעביד נפש ואתכליל בתוקפא דדכורא ואתכליל נפש‬ ‫בנפש ואתעבידו חד כליל דא בדא כדאמרן‪ .‬בגין כך בעי בר נש למחדי לאיתתיה‬ ‫בההיא שעתא לזמנא לה ברעותא חדא עמיה‪ .‬ויתכוונון תרוויהו כחד לההיא מלה‪ .‬ואקרי בר נש אחד כדין קוב"ה שארי באחד ואפקיד רוחא‬ ‫דקדושה בההוא אחד‪ .‬‬ ‫זוה"ק פ' לך לך דף פ"ה ע"ב‪ .‬‬ ‫עוד שם‪ .‬ד"א בתיאובתא דנוקבא אשתכח איבא דדכורא‪ .‬והכי ידין דמלכא עם ידין‬ ‫דמטרוניתא‪ .‬וכדין הוא בר נש שלים כגוונא דלעילא וכו'‪ .‬‬ ‫זוה"ק פ' ויקרא דף ז' ע"א )דפ' ווילנא( ובגין כך ברא ליה דכר ונוקבא למהוי שלים‪ .‬דבר נש בלא אתתא פלגו גופא איהו‬ ‫ושכינתא לא שריא עליה‪ .‬ואינון דכר ונוקבא מחוברין כחדא‪ .‬‬ ‫שם פ' בהר דף ק"ט ע"א‪ .‬אותו הזרע הנמשך הוא טפה סרוחה אין לשי"ת חלק בה ונקרא השחית דרכו על‬ ‫הארץ וכו'‪.‬ובגופא כמה‬ ‫דאוליפנא דבר נש דלא נסיב הוא כמאן דאתפליג‪ .‬קוב"ה אמר לה לכנסת ישראל ממני ודאי פריך נמצא‪ .‬דאי לאו תיאובתא דנוקבא‬ ‫לגבי דכורא לא אתעבידו פירין לעלמין‪ .‫ז"ל הזוה"ק פ' קדושים דף פ"א ע"א )דפוס ווילנא( דאחד לא אקרי אלא כד איהו שלים‪ .‬‬ ‫כגון וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו )מלכים ב' ד'( ובדא הוי מחיה הילד‪ .‬גופא בגופא בכל אברים דיליה קרבנא שלים‪ .‬ובר נש דלא בעי לאשלמא שמא‬ ‫קדישא לתתא‪ .‬טב ליה דלא אתברי דהא לית ליה חולקא כלל בשמא קדישא‪.‬פריי נמצא לא‬ ‫כתיב אלא פריך‪ .‬וכד משתכחי‬ ‫תרוויהו כחד כדין כלא חד בנפשא ובגופא‪ .‬באתר דנוקבא שריא אחד אקרי‪ .‬אנפין באנפין‪ .‬ואימתי אקרי בר נש אחד בשעתא דאשתכח דכר ונוקבא ואתקדש בקדושה עלאה‬ ‫ואתכוון לאתקדשא‪ .‬‬ ‫מנהון ברישא‪ .‬ופריו מתוק לחכי‪ .‬וכד מתחברן דכר ונוקבא כדין אתעבידו חד גופא‬ ‫אשתכח דאינהו חד נפשא וחד גופא‪ .‬כדין הוא שלים ואקרי אחד בלא פגימי‪ .‬בכל אבר ואבר דמלכא‪ .‬בנפשא לאדבקא דא בדא ברעותא חדא‪ .‬מאי‬ ‫טעמא בגין דדכר בלא נוקבא פלג גופא אקרי ופלג לאו הוא חד‪ .‬‬ ‫שם עמוד ב'‪ .‬וכד מתחברן כחדא תרי פלגי‬ ‫אתעבידו חד גופא וכדין אקרי אחד‪.‬‬ ‫‪13‬‬ .‬ובגין כך כתיב )איוב כג( והוא באחד ומי ישיבנו‪ .‬ממני פריך נמצא‪ .

‬כמו הפרישות והביישנות‬ ‫והצניעות‪ .‬ההרחקה האמיתית היא‬ ‫שלא יעלה על לבבו דמיונות וציורים היוצאים מרגשי תאוה‪ .‬ויצליח להתקדש בקדושת חיי השכל‬ ‫ע"פ התורה‪ .‬אחרי שישים האדם את לבו לעסוק בעיון‬ ‫וחנוך בחכמה ובינה‪ .‬יש ענינים עמוקים‬ ‫בחכמה ובינה במצות הקדושה שהזהירה תורה והתקדשתם והייתם קדושים כמבואר ברב אלפס ריש‬ ‫הל' נדה בחמשה ענינים שבהם צריך האדם להתקדש בשעת תשמיש‪ .‬אז ישכיל ויבין את דברי הרמב"ן במאמר זה שבא ללמדנו איך החיבור הוא ענין קדוש‬ ‫מאד‪.‬שעל העם הקדוש החשוב שנקרא אדם וצלם אלוקים ובני בכורי ישראל להיות‬ ‫חשובים בעיני עצמם שלא לשקץ נפשם במאכלות אסורות וגילוי עריות ועבודה זרה שג' עבירות‬ ‫אלו משפילות הן ופוגמים ברוממות ערכו‪ .‬ונתבונן במהות הקדושה עצמה מה היא‪ .‬מצוות אלו עם שלמות המדות הטובות הללו‬ ‫צריכות הרבה חכמה ודעת בלימוד ועיון זמן רב קודם שנשא אשה וגם חנוך מוסרי רב מאד לקנות‬ ‫לעצמו שלמות מדות יקרות אלו‪.‬וז"ל כללו של דבר שאם דמיונו‬ ‫ומחשבותיו עסוקים בדבר חכמה ובינה ומדות טובות והגונות‪ .‬ופירשו חז"ל שיהיה קורא ראשון מברך ראשון ונוטל‬ ‫מנה יפה ראשון )גיטין נ"ט(‪ .‬ובמדות טובות‬ ‫ישתלם בענוה וזריזות לא יצליח בשלמות הכונה בענין החיבור‪ .‬‬ ‫כדי לעמוד על סוד דבריו יש לעיין בפרק ה' שמבאר כונת החיבור‪ .‫והנה דבריו הק' תמוהין מאד איזה שתי דרכים יש כאן לכאורה‪ .‬הקדושה היא החשיבות כנאמר בפס' וקדשתו כי‬ ‫את לחם אלוקיך הוא מקריב קדוש יהיה לך‪ .‬‬ ‫ועלינו המצוה להבין באיזה חכמה ובינה ומדות טובות והגונות יש לו להאדם לעסוק בהם‪ .‬וכן יש‬ ‫ליישב דעת האשה לשמחה בדברים המשמחים כדי שתהיה גם היא מסכמת עמו לצייר ציורים יפים‬ ‫ומחשבות טהורות ויהיו שניהם אחדים במצוה זו‪ .‬וע"כ צריך כל אדם לנקות מחשבתו‬ ‫והרהוריו ולזכותם בשעת התשמיש ולא יהיה חושב בדבר עבירה כי אם בדברי קדושים‪ .‬הפרישות והביישנות הן תולדות‬ ‫הקדושה‪ .‬אלא כונת הרמב"ן שעליו לעסוק‬ ‫בחכמת המוסר השייכים לענין החיבור בחכמה ובינה ובמדות טובות והגונות‪ .‬ועל גנות התאוה להרחיקה מלבבנו נאמר בתהלים אל‬ ‫תהיו כסוס כפרד אין הבין כמבואר בזוה"ק פ' קדושים‪ .‬והכל הולך אחר הכונה אם טובה אם רעה‪.‬עכ"ל‪.‬שיש במצוות אלו הרבה חכמה ובינה‪ .‬ומביא המאמר עה"פ מושיב יחידים ביתה כל‬ ‫הנושא אשה לשם יופי וכו' חרב אוכלתו וכו' כי בנים זרים ילדו‪ .‬ואם אינו מתכוין לש"ש אין‬ ‫להשי"ת חלק בה ונקרא השחית דרכו וכו'‪ .‬אם האדם עושה מעשה זה לש"ש הרי החיבור ענין קדוש ונקי‪ .‬בהנהגות היוצאות מתוך נקודה מרכזית זו שהוא משתלם בה‪ .‬שהוא באמת כולו שכלי מתדמה לבוראו ית"ש‪ .‬וגם מדות טובות שהם מלוות למצוות‬ ‫אלו כמו האהבה וההתאחדות שיש במצות העונה‪ .‬יהיה לו בדמיונו כח לצייר הצורה‬ ‫בטפת הזרע כפי שיהיה מדמה בשעת החיבור בלי ספק‪ .‬‬ ‫ואזכיר בקצרה כמה שתעלה בידי לקיים תן לחכם ויחכם עוד‪ .‬הרי מפורש שיהיה חשוב אצלך וזהו קדוש‪ .‬להתרחק מן התאוה הלזו שלא יהיה כסוס כפרד ח"ו‪ .‬ומדות טובות והגונות הן‬ ‫היוצאות משלמות הקדושה כמו הפרישות והבישנות והצניעות‪ .‬ועומד‬ ‫לפני השי"ת לעבדו ולאהבה אותו כבן חביב לפני אביו המחבבו לאין שיעור‪ .‬ומה הן‬ ‫הציורים היפים והמחשבות הטהורות שילמד את האשה שהיא תצייר בשעה שהיא מתאחדת עמו‬ ‫במצוה זו‪.‬בפרק זה לימד אותנו רק שיש שתי‬ ‫כונות‪ .‬וכן הוא מצות הקדושה‬ ‫בפרישת עריות ומאכלות אסורות וע"ז שנאמר בהם בתורה קדושים תהיו והתקדשתם כי קדוש אני‬ ‫ה' מקדשכם‪ .‬נתחממו שכינה מסתלקת‬ ‫מביניהם נמצא אש אש ואין השם שרוי ביניהם‪ .‬‬ ‫דבר ברור הוא שאם האדם יעסוק בחכמה ובינה בעניני זרעים וקדשים ונזיקין‪ .‬‬ ‫‪14‬‬ .‬ועל מעלות המדות‬ ‫האלו נצטוינו והתקדשתם והייתם קדושים‪ .‬וכן המצוה הגדולה של יצירת‬ ‫האדם שהזהירה תורה פרו ורבו ולשבת יצרה והלכת בדרכיו מה הוא אף אתה מה הוא יצר האדם אף‬ ‫אתה תהיה יוצר האדם‪ .‬והטעם כי החיבור אינו לש"ש וג"כ‬ ‫ההרהור אינו זך וטהור אבל הוא מהרהר בתאות הגוף ואין לשי"ת חלק בו‪ .

‬ע"כ‪.‬כדת מה לעשות שחפץ ה' בידו יצליח‪ .‬דאין רחימו בלא נשיקין‪ .‬כדין קב"ה שארי באחד‪ .‬לא רק על היצירה‬ ‫הגרועה אלא גם על היוצרים נאמר נוח להם שלא נבראו‪ .‬‬ ‫ועוד מפורש שם שדביקות הקדושה הזו באה רק מתוך תוקף התאוה‪ .‬אש שלו באות י'‬ ‫ואש שלה באות ה' משם השי"ת‪ .‬‬ ‫ויכול להגיע לקיום מצות אהבת ה' ע"י פתוח האהבה בענין האשות‪ .‬ההתאחדות‪ .‬שנקראת אש‪ .‬הענין האחד הוא‪ .‬וע"י האהבה שבין איש לאשתו מקיים האדם מצות ואהבת לרעך כמוך בשלמותה‪.‬שנוח לו שלא נברא‪ .‬וז"ל שם בד"ה ונחזור למאמר‪ .‬ומאי נשיקות פיהו תרי שפוון דיליה ותרין דלה‬ ‫אינון ארבע גדפין דחיון דאתמר בהון וארבע כנפים לאחת וכו'‪ .‬ורזא דמלה ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ערומים בקירוב בישרא בלא לבושא כלל‪.‬ולא ח"ו בהמה או חיה בצורת אדם‪ .‬אבל יש לדעת שכל שלמות‬ ‫האדם נקנית רק ע"י מדה זו‪ .‬‬ ‫הענין השני‪ .‬ומבאר שם ענין הנשיקין שקודם החבור ובשעת החיבור‬ ‫שיש בזה קדושה עליונה‪ .‬‬ ‫הרי הוא כאומר לה דבר השי"ת נעשה אדם בצלמנו כדמותנו‪ .‬ויחשוב תמיד במסי"נ ממש‪ .‬וכשידעו שניהם אמיתת ענין זה בטח יצליחו‬ ‫לגשת אל המעשה ברוממות המחשבה‪.‬דלית רחימו דדביקותא רוחא ברוחא בר נשיקה‪ .‬שע"י מעשה זה נעשים האדם ואשתו כמו צלם אלוקים בראשית היצירה‪.‬שין‬ ‫דלת יוד‪ .‬ושצריך לכוין שכשם‬ ‫שגוף האדם נשלם מחסרונו דהיינו הצלע אשר לוקח מהאדם בהזדווגו‪ .‬בענין הנשיקין וז"ל‪ .‬שבידם ליצור אדם עליון שתשרה עליו שכינה כמו משה רבינו ע"ה‪ .‬וכשהאדם בא לעורר את אשתו להתעורר למעשה זה‪.‬עוד‬ ‫הביא שם מזוה"ק וז"ל‪ .‬והוא ידליק בהאשה אש‬ ‫התאוה‪ .‬וידעו בבירור אחריות מעשה זה שהם‬ ‫באים לעשות‪ .‬ואהבת את ה' אלוקיך‪ .‬‬ ‫והיינו נפשא חד וגופא חד שכשם שיש אחדות בגוף כן בנפש וכו'‪ .‬‬ ‫הה"ד עצם מעצמי ובשר מבשרי וגו' והיו לבשר אחד‪ .‬מדת האהבה איננה מפותחת אצלינו כראוי‪ .‬‬ ‫‪15‬‬ .‬כשהיא באה לדבק אותם דא בדא בדביקות‬ ‫נפלאה להיות בשר אחד ממש‪ .‬והאדם המשכיל ענין זה כראוי אי אפשר לו‬ ‫להסיח דעת מזה‪ .‬ואש התאוה‬ ‫ביניהם דומה לאש שעל המזבח שעליו השכינה שורה‪ .‬ענין היצירה שע"י‬ ‫החיבור נוצר האדם ומתדמים ליוצר בראשית‪ .‬ואהבת לרעך כמוך הן שתי מצוות הכוללות כל‬ ‫התורה כולה‪ .‬ועליהם להתחמם באישין קדישין‪ .‬דכך דרכה לאתייחדא דכר ונוקבא בקירוב‬ ‫בשר ודא דיבוקא דיחודא דלעילא דלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר בלא פירוד וקצוץ בין קוב"ה‬ ‫ושכינתיה‪ .‬וכד נשקין דא בדא מתדבקן רוחין אלין באלין והוו חד וכדין איהו‬ ‫רחימו חד‪ .‬ובשער האהבה פרק ב' כתב בשם‬ ‫הזוה"ק‪ .‬שהקדושה העליונה כפאה אותו לעשות מעשה החבור‪ .‬‬ ‫ועליהם השכינה שורה בשעה זו ממש שכמו אדם וחוה בג"ע כן מתעלים הזוג הזה בהתאחדותם‬ ‫הלזו‪ .‬ולהיפך אפשר‬ ‫להם ח"ו להביא לעולם אדם בליעל כמו שד משחת‪ .‬‬ ‫והפליג לפרש ענין החסיד השלם שעשה כאילו כפאו שד‪ .‬שהתאוה עצמה מתקדשת מטומאתה‪ .‬כן נשמתו ג"כ חסרה וכו'‪.‬ובההוא זמנא דאיתפשטת מאלין לבושין אתייחדת עם בעלה בקירוב בשרא‪.‬הובא בראשית חכמה בשער‬ ‫הקדושה פט"ז שראוי ללמוד דבריו בספרו שם‪ .‬כלשון הרמב"ן שהוא כנוטע אשרה ומפטם‬ ‫עגל לע"ז סילון ממאיר וכו'‪.‬להיות צלם אלוקים אחד שתשרה‬ ‫השכינה עליו ועל מעשיו‪.‬שהכונה לאותיות ש' ד' של שם ה'‪ .‬‬ ‫הענין השלישי הוא האהבה‪ .‬‬ ‫מחשבות קדושות אלו יש לו לאדם להשריש בלבו ובלב אשתו שגם היא צריכה לדעת קדושת‬ ‫ההתאחדות‪ .‬ונעתיק בזה מלים אחדים מסודות התורה שנתגלו בזוה"ק‪ .‬ליצור אדם‬ ‫עליון צלם אלוקים‪ .‬‬ ‫שכל משכיל על דבר אמת ידע ויזכור אותם בלבבו תמיד‪ .‫עיקר החכמה השייך לענין זה שיש להשכיל לדעת שיש שלשה ענינים של שלמות בענין החיבור‪.‬וממנה יהיה הוא נדלק באש זה‪ .‬כמבואר בספר ראשית חכמה‬ ‫שער האהבה‪.‬שזו המעשה חשובה ממש כמו התפילה והקרבנות‪ .‬ונשיקה בפומא דאיהו‬ ‫מבועא דרוחא ומפקנו דיליה‪ .

‬וחלילה לחשוב ולהתנהג כך‪.‬ונמצא מחבב את אשתו ויקיים המקרא ומבשרך לא תתעלם‪.‬שמפורש בתורה שכך היתה יצירת‬ ‫האדם שעל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו‪ .‬ויעזוב שאר אביו ואמו וקרובותם ויראה שאשתו‬ ‫קרובה לו מהם‪ .‬והנישוק הוא דביקות הנפש והרוח‪ .‬לפתח בכל האפשרות מדת האהבה ביניהם‪ .‬החיבוק הוא דביקות הגוף‪ .‬ודבר זה טעות גמור הוא כמבואר באריכות במאמרינו‪ .‫וראיתי חכמים בספריהם שכתבו על אהבת איש ואשתו שהיא אהבה התלויה בדבר‪ .‬וכן משום זה מצוה לקחת את בת אחותו‪ .‬והשם אהבה לא שייך להזכיר עליו‪ .‬שיצליח בה לאהוב אותה בכל לבבו והיו לבשר אחד ממש עד שלא יתעלם‬ ‫ממנה כל ימי חייו‪ .‬וע"ז באה המצוה בקבלה בישעי' ומבשרך לא תתעלם‪ .‬וע"כ לימדו אותנו חז"ל להשתדל בנישואין שיבחר‬ ‫באשה שידע מתחילה‪ .‬ובסוף דבריו כתב שיש לעשות נשיקין קודם החבור ובשעת החבור כמבואר‬ ‫בספר הגלגולים לר"ח ויטאל‪ .‬וכתב שם שקודם החיבור באו הנשיקין לעורר התאוה ומתוך התאוה‬ ‫תבא האהבה‪ .‬ובשעה שהיא משתוקקת עליו‪ .‬אלא המצוה והחובה להתחנך מקודם בפתוח האהבה‬ ‫והקדושה כמבואר במאמרינו בכונת דברי הרמב"ן‪ .‬ופירש"י משום שגעגועים של אדם‬ ‫רבין על אחותו יותר מעל אחיו‪ .‬ופי' הרמב"ן שכך הושם טבעו‬ ‫בתולדותיו להיות הזכרים דבקים בנשותיהם‪ .‬ובשביל כך התירו חז"ל חבוק ונשוק בסמוך לוסתה כשהוא יוצא לדרך שהאשה‬ ‫משתוקקת אז לבעלה‪ .‬כי האהבה הבאה מתוך תאוה היא כולה‬ ‫תאוה‪ .‬עליו המצוה שלא להתעלם‬ ‫ולכבדה יותר מגופו למלא תשוקתה כראוי‪ .‬‬ ‫ובכאן מצוה לעורר המעיין שלא יהא נמשך אחרי מה שכתב הרב יעב"ץ בסדורו בליל שבת שביאר‬ ‫שם ענין קדושת החבור‪ .‬‬ ‫הרי מפורש שהיא אהבה טבעית ומצוה לחזקה ולפתחה בלב כראוי‪ .‬‬ ‫‪16‬‬ .‬והמשכיל לחיות ע"פ התורה הוא מוסיף דעת ללמד את עצמו ואת אשתו‬ ‫שתשכיל גם היא חובתה בעולמה‪ .‬‬ ‫שבזה יהיו נכשלים להיות מתטמאים בטומאת התאוה‪ .‬ומתוך כך מתעוררת התאוה שהיא כח טבעי לחזק את ההתאחדות ביניהם הוא הדבק החזק‬ ‫המדבק את האוהבים האהובים שיהיו באותה שעה מאוחדים באחדות שלמה בגוף ובנפש וברוח עד‬ ‫שתשרה שכינה עליהם‪ .‬כן קודם החבור וכן בשעת‬ ‫החבור‪ .‬עד שיהיו לבשר אחד ולא‬ ‫יתעלמו ממנה אפילו לשעה קלה‪ .‬בדבר ההנאה‬ ‫שהם נהנים זה מזה‪ .‬ועל מצות זו נאמר שם אז‬ ‫תקרא וה' יענה‪ .‬עד שתשכון בביתם‬ ‫אהבה ואחוה ושלום וריעות כל ימי חייהם‪.‬ומתוך האהבה יגיעו לקדושת ההתאחדות בגופא‬ ‫וברוחא‪ .‬ויזכו לבנים שיקראו בנין דקוב"ה‪.‬אבל אין דעה זו אמיתית ואיננה דעת תורה‪.

‬‬ ‫והנה המעיין הישר רואה בכונתו לבאר מתחילה בכלל מה שיש לעשות לעת כזאת‪ .‬חפיצה היא שיהיה רצון האדם וכל מגמת פניו ואפילו שעה אחת לא יזוז‬ ‫ממנה כאילו היה מת באהבתה שלא היה לו רצון אחר בעולם‪ .‬‬ ‫ובפ"ד כתב ראיה מגמ' קדושין שבאשתו מקיים ואהבת לרעך כמוך וכו'‪ .‬שעונג התאוה הוא עצמות הדביקות והקדושה של החבור האמיתי‪ .‬קשר אמיץ כנעשה‬ ‫בחביות העץ להדק אותם‪ .‬בדבור‪ .‬‬ ‫‪17‬‬ .‬שכל אחד מוכן בכל לבבו ובכל נפשו לותר על כל הנאותיו ורצונותיו‬ ‫בשביל לעשות נח"ר לאהובו וחביבו כדי ליתן לו כל רצונו ולמלא כל תשוקותיו והנאותיו‪ .‬ולעניננו לענין האהבה שההרהור והתאוה הוא‬ ‫הדבקות‪ .‬ואם התאוה היא רק‬ ‫אמצעי להתאחדות שלימה ויוצאת מתוך אהבה ורצון טוב לעשות נח"ר אחד לחבירו‪ .‬אבל יש‬ ‫אפשרות שתופסק הדביקות‪ .‬ועל כולם האהבה המפותחת‬ ‫אצלם להיות ריעים אהובים‪ .‬‬ ‫הנה הצלחנו בעזהשי"ת לבאר ביאור נכון מה החכמה והבינה והמדות טובות שיעסוק בהן האדם‪.‬אלא בתחילה ותדבק בזו ולא באחרת ואח"כ כשתדבק בה באהבה וידבר לה דברים‬ ‫המנחמים את הלב ואח"כ חשק ואח"כ חפץ וכו'‪ .‬כדי לקשור דעתך בדעתה וכונתך בכונתה‪ .‬והתרחקות נפשית‬ ‫מהתאוה הגשמית הלזו עד שלא ירצה להתענג עליה כלל‪ .‬ויכנס עמה דרך אהבה‪ .‬חשיקה היא דביקות יתירה כנאמר וחשוקיהם כסף‪ .‬סוף דבר וכשאתה מתחבר עמה אל תמהר לעורר וכו' כנ"ל‪.‬ותתחיל להזריע‬ ‫תחילה‪ .‬ומהם עגבים‪ .‬היא הקדושה‬ ‫ועליה השכינה שורה‪.‬ויכניס אותה בדברים אלו‪ .‬ולפיכך יש לו להכניסה תחילה בדברים שמישבים את הלב ומישבין‬ ‫את דעתה ומשמחים אותה‪ .‬וכדי שתהיה אהבת האשה‬ ‫תקועה בבעלה יפה היא כשתראה שאינו אוהב שום אשה בעולם אלא לה לבדה אז תכרות לו ברית‬ ‫אהבה שלמה וכו'‪ .‬ואהבה ורדיפה היא החשיקה והיא רעותא דליבא‪ .‬ובחפיצה‪ .‬וקצתם מושכין אותה ליראת שמים ולחסידות ודרך‬ ‫צניעות וכו'‪ .‬והמחבר מאריך לבאר ה' דברים אלו‪.‬ונתברר‬ ‫הדבר שאם מטרת החבור הוא להתענג בתאוה זו היא הטומאה וההשחתה‪ .‬ואחרי הידיעות העמוקות בקדושת‬ ‫ההתאחדות ביניהם‪ .‬‬ ‫דביקות הוא דביקות נפשו בנפש חבירו כנאמר ורות דבקה בה דהיינו דבקה רצונה בה‪ .‬תכלית האהבה בזו המדרגה מגיע‬ ‫בשעת החבור שרצון האדם בלבו ואבריו כולם אל פניה אחת כמבואר שם בשער האהבה פ"ג‪.‬שהן שלמות הקדושה וחיי השכל‪ .‬בחשיקה‪ .‬שלא יעורר את התאוה עד שתתישב דעת האשה‪ .‬ולומר דברים קצתם מכניסים‬ ‫אותה בחשק וחבור ואהבה ורצון ועגבים‪ .‬ולפיכך כתב‬ ‫בלשון נסתר‪ .‬מהם אהבים‪ .‬ורוממות‬ ‫וחשיבות המעשה הזו שעל ידה הם יוצרים את האדם שליט העולם‪ .‬והרשע עשה היפך הסדר ששכב אותה ויענה ואח"כ ותדבק נפשו ואין זה הסדר‬ ‫הראוי‪ .‬ותכלית האהבה והדביקות של רצון‬ ‫נפש לנפש הוא ההתאחדות בגוף ובנפש מפורש שם בפ' ב' מזוה"ק וכיצד הם ד' רוחין ישקני דביקו‬ ‫ברחימו רוח ברוח דהא ד' רוחין מתחברין ואיתעבידו כחדא דא יהיב רוח לחבריה ונטיל הוא רוחא‬ ‫דחבריה דאיתדביק בה משתכחא רוחה דיליה ורוחא דחבריה הא תרי אוף הכי חברי' משתכחי ד'‬ ‫רוחין דמתחברן באינון נשיקין וכו' עיי"ש‪.‬ובסוף הפרק כתב‪ .‬בדביקות‪ .‬‬ ‫עד שיהיה בו הכח לעשות את החבור כראוי ע"פ ההשתלמות בענינים אלו בחנוך טוב בקדושה‬ ‫ורוממות הנפש בפרישות בישנות וצניעות‪ .‬וע"כ כתב בלשון‬ ‫נוכח וכשאתה מתחבר על תמהר לעורר את התאוה‪.‬ובתחילת הפרק כתב‪ .‫בענין פתוח האהבה מצאתי בראשית חכמה ביאור רחב הנחוץ מאד ללמדו ולדעת אותו כל איש‬ ‫משכיל המשתדל בפתוח האהבה כראוי‪ .‬‬ ‫ומעתה יעלה בידנו לבאר רמיזותיו הנפלאות של הרמב"ן שעמדנו עליהם‪ .‬שכתב בפרק איכות‬ ‫החבור‪ .‬ובסוף דבר ביאר הנהגה בשעת מעשה איך יתנהג‪ .‬לפיכך יש לו וכו'‪ .‬הוא מביא המדרש רבה שלמדין ענין האהבה מפרשתו של‬ ‫אותו רשע באהבה‪ .‬ומהם יר"ש וצניעות וטוהר‬ ‫מחשבה‪ .

‬והם‬ ‫כבודה ושבחה של האשה‪ .‬ז"ל‪ .‬‬ ‫וענין עגבים שלכאורה אינו מובן כראוי איך ידבר אדם שלם דברי עגבים עם אשתו‪ .‬לזאת‬ ‫יקרא אשה דא היא דלא ישתכח כוותה‪ .‬להשיב‬ ‫לו בכפלים ביופי שלו בכל אבריו ותנועותיו‪ .‬שהם מוכיחים על הדברים שכבר נתבארו‬ ‫בדברינו הקודמים‪ .‫ולמדנו מדבריו שמתחילה יש לו לדבר עמה בשבתם אל השולחן לשוח יחד‪ .‬כל בר נש‬ ‫בעי לאשתעי בבר נש אחרא כפום ארחוי‪ .‬ואיהי‬ ‫מתקנא ערסיה באבנין בארעא ובקיסטרא דתיבנא )כלומר באהל וחדר של תבן(‪ .‬ויש בלבו אליה חשק להתחבר ולהתאחד עמה להיות‬ ‫כאיש אחד ממש‪ .‬בעי למפגע לה ולבסמא לה במילין ואי לאו לא יבית לגבה‬ ‫)כלומר לא ילין אצלה(‪ .‬‬ ‫לאתערא עמה רחימותא‪ .‬מהם‬ ‫אהבים ומהם עגבים ומהם יר"ש וצניעות וטוהר מחשבה‪ .‬‬ ‫וז"ל הזוה"ק פ' בראשית דף מ"ט ע"א בסוף העמוד )דפוס ווילנא( עה"פ ויבן ה' אלוקים את הצלע‪.‬אלא ידבר באופן זה לישב את הלב לישב דעתה ולשמחה‬ ‫באלו הענינים חשק וחבור אהבה ורצון ועגבים‪ .‬חמי כמה בסימין אינון מלין כמה מלי דרחימותא אינון עצם מעצמי ובשר‬ ‫מבשרי‪ .‬בגין לאחזאה לה דאינון חד ולא אית פירודא בינייהו בכלא‪ .‬כמו שהשדים הם הודה והדרה של האשה‪ .‬כלא הוא מלי רחימותא‪ .‬לא דברים בטלים‬ ‫ממקרי ילדי יום כנהוג לפטפט בכמו אלה‪ .‬דהא לנוקבא כפום ארחוי‪ .‬כד"א רבות‬ ‫בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה עכ"ל‪.‬‬ ‫ואעתיק בזה מאמרים אחדים מזוה"ק שנלמוד מהם עד כמה גדולה היא החובה לדבר בדברי האהבה‬ ‫ושבלא זה אין לעשות החבור כלל‪.‬כתב עוד שיכניס אותה בדברים‪ .‬למיהב לה נייחא ובגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו‪ .‬ישבוק דידיה ויבית‬ ‫בהו‪ .‬כדי להבין ענין‬ ‫זה כראוי אעתיק בזה לשון הזוה"ק בפ' יתרו עה"פ ומשה עלה אל האלוקים דף פ' ע"א‪ .‬אבל לזאת יקרא אשה שלימו דכלא לזאת ולא לאחרא‪ .‬וגם‬ ‫‪18‬‬ .‬‬ ‫ועיין מד"ר שה"ש שני שדיך‪ .‬דא היא יקרא דביתא‪ .‬אחות לנו קטנה ושדים אין לה וכו'‪ .‬המשכיל מבין שלזה כיון הרמב"ן בענין‬ ‫עגבים‪ .‬עם יראת שמים חסידות וצניעות‪ .‬עכ"ל‪.‬כולהון נשין גבה כקופא בפני בני‬ ‫נשא‪ .‬דף קמ"ח ע"ב‪ .‬שכל מי שיש לו‬ ‫מעט שכל לפטפט בכונה להשפיע על השומע לו שיהיה נמשך אחריו‪ .‬וז"ל למלכא דאזיל לבי מטרוניתא בעי למפגע לה‬ ‫ולבסמא לה במלין בגין דלא תשתכח גביה כהפקירא‪ .‬דהא אינון תקונא‬ ‫ושפירו דאתתא‪ .‬ומתפארת לפניו שהיא משכילה ומבינה היטיב את דבריו‪ .‬הלשון שיכניס אותה בדברים מלמדנו לא‬ ‫שיאמר ויהיה יוצא ידי חובתו‪ .‬יהיה לו מה לדבר כדי למשוך‬ ‫את מחשבתה וציורי הדמיון שלה אל הענינים הללו‪ .‬והם נוי של האשה‪ .‬‬ ‫שם ע"ב עה"פ ויהי ביום השלישי‪ .‬ולית שפירו דאתתא אלא אינון‪ .‬והאשה שמחה מאד ודעתה מתישבת‬ ‫לשמוע מבעלה עד כמה הוא אוהב אותה‪ .‬ולא עוד אלא דאפילו אית ליה ערסא דדהבא‬ ‫וכסותותי מרקמאן באפלטייא )כלומר שכסות שלו מרוקמות במיני ציורים( למיבת בהו‪ .‬תא חזי מה כתיב הכא‬ ‫ויאמר האדם זאת הפעם וגו' הא בסימו דמלין לאמשכא עמה חביבותא ולאמשכא לה לרעותיה‪.‬והיא תוסיף על דבריו‪ .‬עכ"ל‪.‬וכו'‪ .‬‬ ‫והרמב"ן הוסיף בדבריו מלבד שזכר מקודם שיאמר לה וכו'‪ .‬שיש לדבר עמה בענין היופי שלה‪.‬שהנקודה המרכזית היא האהבה ביניהם‪ .‬עכ"ל‪.‬‬ ‫מכאן אוליפנא דמאן דמתחבר באנתתיה‪ .‬כן היו משה ואהרן לישראל‪ .‬ובאהבה שהיא מסורה לו בלב ונפש משתוקקת‬ ‫להתחבר עמו ולהיות כאיש אחד‪ .‬בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו‪ .‬לגברא‬ ‫דגברי כפום ארחוי וכו' היינו דכתיב כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל‪ .‬והוא מלא אהבה ורצון טוב אליה‪.‬השתא שרי לשבחא לה‪ .‬אלא שישפיע עליה שתתענין בדבריו‪ .‬‬ ‫בפ' ויצא עה"פ ויפגע במקום‪ .‬לגברא כפום ארחוי‪ .

‬וכונתו בלשון כניסה‬ ‫הוא על כניסתו בתאוה(‪.‬שכל‬ ‫אחד יעורר את חברו להנאה ועונג שכל חפצו הוא לעשות רצון חברו האהוב לו‪ .‬יעשה זאת לטובת חברו ולא להנאת עצמו‪.‬שכל אחד שוכח על עצמו ועל רצונותיו והוא מסור בכל כוחו לעשות רצון‬ ‫אהובו במלוי רצונו ותשוקתו‪.‬שמדרך התאוה במצב נפש זה להתפרץ בדריסה וטירוף הדעת‪.‬וישלוט בעצמו עד שאהובתו תעורר אותו‬ ‫מתוך אהבתה ומסירותה לאהובה וברצונה לענגו ולמלא הנאתו כראוי‪ .‬שהאדם מרגיש‬ ‫בנפשו כשהוא חי חיי השכל ומתרחק מכל כיעור וגנאי ומלהתענג כבהמה‪ .‬‬ ‫‪19‬‬ .‬וכשיראה‬ ‫את דעתה שלמה עם דעתו‪ .‫חושבת תמיד כך לחיות חיי שכל בקדושה כמו האמהות הקדושות‪ .‬ורבקה עם יצחק‪ .‬‬ ‫והנאתו שחברו האהוב לו מאד נהנה היא יותר גדולה מהנאתו שנהנה הוא בעצמו‪ .‬מתוך מסירות כ"א בעד רצונו של השני‪) .‬שישהה על הבטן עד‬ ‫שהיא תזריע תחילה ויזכה לבנים זכרים‪.‬והיא תתחבר עמו בצניעות ובדביקות כמו שרה עם אברהם‪ .‬היינו‬ ‫שישפיע עליה בדבריו עד שגם היא תדבר בהתענינות בענינים אלו כמו שהוא מדבר עמה‪ .‬שישתתפו שניהם בשלמות אהבתם‪ .‬‬ ‫ואל תהיה תמה על סדר זה איך אפשר לו לשהות על הבטן‪ .‬כבר נתבאר לעיל שהקדושה היא החשיבות‪ .‬וזוהי הקדושה‬ ‫שיש בשהיתו על הבטן ומעכב את עצמו שלא למלא תאותו לגמור חפצו‪ .‬שהשכינה תהא שרויה באהלה‬ ‫תדיר‪ .‬‬ ‫ומה קדושה יש בזה שישהה על הבטן‪ .‬וגם היא תעשה שהיות כדי שיעלה בידו להתקדש כראוי‪.‬על הבעל להתרחק מרגשי התאוה שמתעוררים בטבע האדם‬ ‫כשהוא קרוב כ"כ אל האשה‪ .‬על שעה זו בא הרמב"ן בדבריו בסוף דבר כשאתה מתחבר אל תמהר לעורר את‬ ‫התאוה היינו לעשות מעשה‪ .‬ויתגבר עליה למלא רצונו ככל אות נפשו‪.‬הוא יעורר אותה והיא תעורר‬ ‫אותו‪ .‬ואם א"א למלא‬ ‫רצון חברו רק באופן זה שהוא ג"כ יתעורר להתענג עמו‪ .‬וזוהי הבחינה הנאמנה בשעה זו אם הוא עושה את החבור מתוך תאוה‬ ‫בהמית או מתוך אהבה שלמה‪ .‬‬ ‫וזוהי הקדושה שיש בזו ההתאחדות‪ .‬אלא הוא עוסק לשעשע‬ ‫אותה בחבוקים ונשוקים כדי שתתעורר כ"כ עד שתזריע‪ .‬וכשיראה אותה במצב כזה אז יתעורר גם‬ ‫הוא לגמור מעשיו כדי שתתענג גם בקבלת הזרע שלו‪.‬מה שאמר שתהיה כניסתו דרך‬ ‫אהבה ולא יעורר תאותו עד שתזריע תחילה‪ .‬והנאת כל אחד תבא מעצמה‪ .‬ופירשו חז"ל )עיין ברי"ף ריש הל' נדה שכתב שם כגון הא(‪ .‬ריעים האהובים‪ .‬כל אחד לא יעורר את תאות עצמו רק תאותו של השני‪ .‬מפני שיש עליך לקיים את המצוה שנאמרה על שעה זו והתקדשתם‬ ‫והייתם קדושים‪ .‬שזהו מה שאמרנו שתהיה הנהגתו עמה והנהגתה עמו‬ ‫דרך אהבה‪ .‬להתאחד ולהיות צלם אלוקים כמראשית היצירה‬ ‫מתוך אהבה ומסירות בכל לב ונפש‪ .‬‬ ‫ונתפרשו בזה כל רמיזותיו של הרמב"ן שעמדנו עליהם להבינם‪ .‬ומתוך אהבתם שנתעוררה בדבריהם כבר באו לידי חבוקים ונשוקים‬ ‫ושעשועים שונים‪ .‬ועל כן עתה בשעה‬ ‫קדושה זו שדעת האשה מסכמת לדעת הבעל‪ .‬‬ ‫ולשכוח על האהבה ודברי חיבה שלו לאשתו אהובתו‪ .‬בשעה שהיא תעורר אותו ותזרזו תיכף‬ ‫אל המעשה‪ .‬שכך הוא טבע האהבה‬ ‫האמיתית בין האוהבים‪ .‬ויהיה מוכרח לגמור מעשיו בלא שהיה כלל‪ .‬‬ ‫ומדרך האהבה האמיתית להתאפק שלא להתעורר כ"כ‪ .‬והביאור בזה הוא מפני שהמצוה גם עליה‬ ‫שגם היא מחויבת לסייע בדבר‪ .‬ורחל ולאה עם‬ ‫יעקב וכו'‪.‬‬ ‫וכן אנחנו מבינים את דבריו שכתב שידבר עמה כדי לקשור דעתך בדעתה וכונתך בכונתה‪ .

‬מרגניתא אחוי להו וכורא לא אחוי להו עד דמיצטערן והדר‬ ‫אחוי להו‪ .‬שזהו תענוג חזק של שכרון‪ .‬ויצטער‪ .‬שיש לדבר האיש והאשה‬ ‫בעניני החבור ברמזים נאים‪ .‬ומובן מדבריהם שיש ב' יצרים מבפנים ומבחוץ‪ .‬ומקום תשמיש אל תמציאי‬ ‫לו מהר כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער הדר אחוי ליה‪ .‬היא האהבה‪ .‬‬ ‫והאדם השלם העושה כל מעשיו ע"פ שכל זך וצלול‪ .‬שיש בשכרון‬ ‫התאוה חשק גם אצל האשה שידרוס ויטרוף אותה בחזקה‪ .‬עליו להצטער בשהיות אלו שלא יעשה דרך דריסה וטירוף‪ .‬‬ ‫ודבר גדול זה לימד רב חסדא לבנותיו שלא יכשילו את בעלם בחוסר דעת‪ .‬הדדין המציאי לו שתתרבה תאותו‪ .‬וזהו סוגה בשושנים‪ .‬עיין אור ישראל מכתב ו'(‪.‬וצער זה הוא בחינת הקדושה שנצטוה‬ ‫לשהות על הבטן לישב את דעתו ואת דעת האשה להתחבר בשכל ודעת כרצון ה' על יראיו‪.‬ואוחז הדדים‬ ‫בידו אחת והאחרת עד אותו מקום‪ .‬ופירש"י נקיט מרגניתא‪ .‬אשה יצרה מבפנים ואיש יצרו מבחוץ‪ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫ולזאת גדול כוחם למשול באדם‪) .‬וימלא את רצונה‬ ‫בכל כוחו ואפשרותו‪ .‬‬ ‫והחיבה‪ .‬מפני שכך היו רגילים לדבר ברמזים כאלו‪ .‬והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי‬ ‫ומיד הוא פורש ממנה‪ .‬ואז תמציא לו הכורא שיגמור‬ ‫את המעשה לתת לה גם העונג של קבלת הזרע שלו‪ .‬‬ ‫שבעת תוקף התאוה והחיבה‪ .‬האשה תובעת בלב‬ ‫והאיש תובע בפה‪ .‬כמו בכל‬ ‫שיכור שותה יין חזק להשתכר ולהשתגע‪ .‬הכהים מוציאים פעולתם‬ ‫בהתעוררות מעט בחוזק יד‪ .‬ישכיל לדעת שהיא רוצה שישתעשע עמה במרגניתא שלה‪ .‬קלארע און דונקעלע(‪ .‬וכשיראה בעלה הצדיק שהיא‬ ‫ממציאה לו המרגניתא‪ .‬קדושתו היא להתאפק בעצם התעוררות‬ ‫התאוה והיא תהלתו‪.‬ומה הם הציורים היפים והמחשבות‬ ‫שעליה לצייר‪ .‬הפנימי תובע בלב והחיצוני‬ ‫תובע בפה‪ .‬‬ ‫דקדק רש"י בלשונו לומר ג' דברים כדי שיתרבה תאותו‪ .‬וחיבתו‪ .‬שזהו‬ ‫מנהג התאוה לעשות מעשה זה בשכרון כבעל חי ממש‪ .‬ואפשר שגם היא מצטערת בזה‪ .‬ועל האשה כתב שיש‬ ‫ליישב דעתה עד שתצייר ציורים יפים ומחשבות טהורות‪ .‬שזו הדביקות‬ ‫היא תכלית קדושת ההתאחדות בגוף ונפש‪ .‬תאוות האדם המה כהים אשר בלא התעוררות מה כמעט אינם נרגשים‪.‬שגם זה ענין נחוץ‪.‬‬ ‫ומוצא אני לנכון ללמוד עוד דבר בעדינות ובצניעות מדברי רב חסדא‪ .‬ויעלה על דעתו שזהו רצונה‪ .‬שגם זה לימוד חשוב לפטפט בקדושה בעדינות‬ ‫ובצניעות‪.‬והוסיף לומר ויצטער‪ .‫וכמבואר בשבת ק"מ ע"ב רב חסדא אמר לבנתיה )וידוע שבתו של רב חסדא היתה אשת רבא( נקיט‬ ‫מרגניתא בחדא ידיה וכורא בחדא ידיה‪ .‬והכהים הם יותר חזקים מהברורים‪ .‬וכן איתא במדרש על הפסוק סוגה בשושנים‪.‬ללמדנו ג' ענינים‬ ‫הנחוצים בפעולה זו‪ .‬הנה ידוע מאמרם ז"ל‪ .‬התאוה היא הדבק שע"י כך הוא מתדבק בה והיא מתדבקת בו‪ .‬שהוא יתחזק באהבתו למלאות רק רצונה‪ .‬נשאר עוד לתת פירוש‬ ‫למה שכתב שעל האיש לזכך מחשבותיו ויחשוב בקדושה בשעת החבור‪ .‬לכנות שם במרגניתא וכורא‪ .‬וראוי לה לצערו בקדושה זו‪ .‬אבל על זה נאמר אזהרה אל תהיו כסוס כפרד אין הבין‪.‬שבזה מתקיים המצוה ודבק באשתו והיו לבשר אחד‪.‬‬ ‫אחרי שכבר נתבארו כל רמיזותיו היקרות של הרמב"ן ביאור נכון ואמיתי‪ .‬‬ ‫שהאשה אומרת לבעלה בתוקף חיבתו לה שהיא נטמאה‪ .‬עד שתעורר בכל תוקף תאותה ותזריע תחילה‪ .‬אם תמציא לו הכורא‬ ‫תיכף והוא רוצה בכל לב למלא את רצונה‪ .‬שהבנות הבינו את דברי רב חסדא בלא‬ ‫פירש"י‪ .‬ולא יעלה בידו לקיים מצוה‬ ‫זו של קדושה כהוגן‪ .‬‬ ‫‪20‬‬ .‬הגרי"ס ז"ל לימד אותנו בחכמת המוסר שיש בכוחות האדם כוחות ברורים וכוחות‬ ‫כהים‪) .‬כשבעליך ממשמש ביך להתאוות ליך לתשמיש‪ .

‬אז תחלום חלומות נעימים בציורים יפים איך מלאכים מלאים‬ ‫אור וזוהר טסים עליה ומענגים אותה ענוגים של ג"ע ממש‪ .‬וע"כ תאותה אינה מורגשת כ"כ בחיצוניות‪) .‬אלא שהיא נמצאת חולמת בהקיץ‪ .‬כלשון הרמב"ן בפרק ה' בכונת החבור וז"ל‪ .‬שאחר שדברו האיש והאשה יחד בעניני יצירה‪ .‬והם באים להתאחד בפועל‪ .‬‬ ‫וע"ז רמז הרמב"ן בחכמתו‪ .‬הרי אותה המחשבה מושכת האור העליון למטה על אותה הטפה וכו'‪ .‬שאצל האשה כח זה הוא בבחינת כהה ואצל‬ ‫האיש בבחינת ברור‪ .‬והכלה אומרת‬ ‫שאין לה שום חימוד לנישואין ולזה המעשה כלל‪ .‬ומחשבתו‬ ‫נדבקה בעליונים‪ .‬היאך המחשבה פועלת הצורה וכו'‪ .‬שהתלמידים‬ ‫יכולים לטעות בדבר‪ .‬אז מתעורר בה כח התאוה שבפנימיותה ושליט עליה בחוזק יד‪.‬שמתחילה צריך הבעל לעורר אותה‪ .‬כי בהתחבר האדם עם אשתו‪ .‬מהתקנה שמיום‬ ‫שנקבע הנישואין צריכה לשמור ז' נקיים שחוששין שמתוך החימוד ראתה ונטמאה‪ .‬חושב אני כדי להאיר‬ ‫עיני התלמידים באור תורה‪ .‬וציורים של כלב וחתול יציירו טפת הזרע‬ ‫ויוליד בן כמו אלו הבעלי חיים‪.‬קדושה‪ .‬‬ ‫אחרי שעזרני השי"ת לבאר את דברי הרמב"ן ורמיזותיו ביאור נכון ואמיתי‪ .‬אבל אצל האיש יצרו‬ ‫מבחוץ‪ .‬‬ ‫ובשביל סוד זה התאמץ הרמב"ן בפרק א' לחלוק על לשון הרמב"ם בגנות החבור‪ .‬אהבה ורוממות‬ ‫ערך ההתאחדות שלהם‪ .‬ומתוך כל השכינה‬ ‫שורה עליהם בשעה רוממה זו‪ .‬ואין בכוחו לאנוס את האיש אפילו בסוף המעשה אחרי תוקף ההתעוררות‪ .‬להוציא מדבריו ענינים ברורים לדעת כדת מה לעשות ולהתנהג בענין‬ ‫קדוש זה‪.‬וזהו מה שנאמר עליה דבר ה' אל‬ ‫חוה ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך‪ .‬ראיה לזה‪ .‬‬ ‫ויוצא מדברים אלו שכך הוא גם אצל אשה עם הבעל‪ .‬שאחרי שהמאנס עורר את טבעה במעשה שהתחיל‬ ‫לעשות בגופה‪ .‬והאשה אין‬ ‫בכוחה בסוף המעשה לחשוב מחשבה מושכלת בקדושה מפני שהיא נופלת בשכרון התאוה שיצרה‬ ‫הפנימי משכר אותה בשעה זו‪ .‬וע"כ האיש‬ ‫בכוחו לחשוב מחשבות בציור מושכלי בעניני קדושה בעצם שליטת התאוה עליו‪ .‬כשתגיע לסוף המעשה והיא כבר‬ ‫מלאה שכרון ומרחפת בעולם הדמיון‪ .‬לחשוב בשעת החבור שהוא עושה מעשה בהמה‪ .‬‬ ‫ורק ע"פ הדברים האמורים יצליח האדם להיות אדם שלם דבוק באור הבהיר שניהם כאחד מטיילים‬ ‫בגן עדן בדמיונות עליונים ומחשבות טהורות וקדושות‪.‬ראויה לשכון בה נשמה עליונה קדושה שהשכינה‬ ‫שורה עליה מתחלת יצירתו‪ .‬אבל כשתתעורר מהבעל המשתעשע עם‬ ‫המרגניתא‪ .‬וחזקה‬ ‫ביותר בשלטונה על האשה‪ .‬שתשוקה חזקה זו מכניעה אותה תחת ממשלת הבעל עליה‪.‬אלא שבפנימיותה יש חימוד גדול וחזק(‪ .‬וממילא יעלו בדמיונו‬ ‫ומחשבתו עסק הבהמות שראה פעם מתחברים כמותו‪ .‬והיא מלאה אהבה ועונג מתוך קדושה ורוממות הנפש‪ .‬ונמצאת‬ ‫אותה הטפה נקשרת לעולם באור הבהיר‪ .‬זהו סוד בטרם אצרך בבטן ידעתיך וכו' והבן זה מאד‪.‬בקדושה שהוא שוהה עליה והיא משהה‬ ‫אותו עליה‪ .‬אז היא מוכרחת להמציא לו הכורא מאונס היצר יצרה אונסה‪ .‬אמסור לך עיקר גדול‬ ‫וסוד חשוב בענין‪ .‬ואין עליה תביעה‪ .‬בשעה שהיא מתרגשת בחיצוניות‪ .‬ויש‬ ‫בכוחה להמציא לו המרגניתא ולהסתיר את הכורא‪ .‫מדבריו יש לנו להשכיל בתאוה זו אצל האיש והאשה‪ .‬‬ ‫וטפת הזרע מוכנת לקבל צורה קדושה ועדינה‪ .‬ואז היא שעת ההזרעה שלה וקבלתה‬ ‫הזרע שלו‪.‬בדמיונות של עונג ונועם במלוי‬ ‫תאותה ותשוקתה הטבעית‪.‬‬ ‫וזהו מה שאחז"ל באשה שנאנסה שתחלתה באונס אבל סופה ברצון‪ .‬שכן מתאחדות הנשמות שלהם בעולמות העליונים‪ .‬יצרה אנסה לרצות‪ .‬משום‬ ‫שבסופה אנוסה היא מיצרה‪ .‬‬ ‫‪21‬‬ .

‬אמרה תורה תהא טמאה ז'‬ ‫ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה‪ .‬ויתחזקו וישתלמו שניהם כאחד‬ ‫באהבה אמיתית‪ .‬‬ ‫וז"ל‪ :‬כי הטבע לאהוב יותר את האשה אשר ידע האדם בראשונה‪ .‬האושר של‬ ‫הג"ע הוא עקרו האהבה והאחוה השלום והריעות עם הששון ושמחה חתן וכלה‪ .‬האוהב רוצה לענג את אהובו‬ ‫והנאתו ממילא באה לו‪ .‬ובזה יתקיים גם‬ ‫המצוה שעל החתן לשמח את אשתו הכלה‪ .‬עד שיתאחדו ויתדבקו ויתענגו שניהם בג"ע שעשה להם השי"ת‪ .‬והנשמות בעולמות עליונים‬ ‫מתאחדים גם הם כמותם להיות איש אחד בצלם אלוקים כמו בראשית היצירה‪ .‬וגנות התאוה‪ .‬וישתדלו להוסיף עליהם פטפוטים נאים ומתוקים‪ .‬‬ ‫ושהשכינה שורה בשעה זו עליהם‪ .‬שעתה נעשו יצירה חדשה אדם שלם הראוי לקבוע דירתו‬ ‫בגן עדן‪ .‬ורוממות האהבה‪ .‬כמו אדם וחוה‬ ‫בג"ע מקדם‪.‬והרוצה לקיים דברי ר"מ בשלמותם תמיד‪.‬‬ ‫ויפרש לפניה ענין קדושת ההתאחדות‪ .‬‬ ‫שבוע לפני החתונה ילמוד בעצמו כדי שידע הוא איך לקיים מצוה רבה זו כתקונה לאשרו והצלחתו‬ ‫הנצחית‪ .‬ע"כ‬ ‫מתענין הוא איך לעורר את התאוה הזו אצל אהובו וגם אצל עצמו‪ .‬כמאמרם ז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי‬ ‫שעשאה כלי‪ .‬לתאוה יבקש נפרד כי איננו ריע אהוב כלל‪ .‬וחכו‬ ‫‪22‬‬ .‬ועי' ברמב"ן בראשית פכ"ט ל' שכתב שכן הוא הטבע גם אצל הבעל כמו אצל האשה‪.‬וכן היא תחבב אותו ככלה בליל חופתה‪ .‬כענין שהזכירו חכמים בנשים‬ ‫שאינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי‪ .‬עד שאהובו יאהב אותו‪ .‬ואם הוא יודע שאהובו מתענג ע"י התעוררות התאוה אצלם בשעה זו‪ .‬וע"כ ישתדלו שניהם יחד להיות‬ ‫ריעים אהובים לעשות רק נח"ר לאהובו‪ .‫ראשית דבר‪ .‬‬ ‫וכן יש להתנהג בכל ליל טבילה כשאשתו באה לביתה בטהרתה‪ .‬ואח"כ בכל ליל טבילה יקראו דברי‬ ‫עצמם בשעת כניסתם לחופה‪ .‬והבעל תאוה רוצה רק בהנאתו‬ ‫לעצמו וזוהי שפלותו‪ .‬בין תאוה המתעוררת מתוך רוממות‬ ‫ותוקף האהבה לבין אהבה המתעוררת מתוך שפלות ותוקף התאוה‪ .‬ובליל החבור שעליו לבעול בעילת מצוה הפוטרתו מק"ש מטרדתו שהוא טרוד איך לקיים‬ ‫מצוה זו‪ .‬וע"כ ברכו אותם שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם‪ .‬דמאן דמתחבר באנתתיה בעי למפגע לה ולבסמא לה במלין ואם לאו לא יבית לגבה‬ ‫וכו'‪ .‬שלכן ברכו עליהם‬ ‫תחת החופה ובשעת הסעודה יוצר האדם‪ .‬‬ ‫ישכילו החתן והכלה בימי חופתם לעשות פנקס‪ .‬כי ההתאחדות מעלה אותם למרום‪ .‬ואושר הקדושה‪ .‬‬ ‫וכן בכל עת ילמד עמה ענינים אלו להחכימה ולהשכילה באור תורה ודעת קדושים‪ .‬נפת תטופנה‪ .‬ולהשפיע עליה שתאמין בלב שלם שאין במעשה זה שום גנות וכיעור כלל‪.‬ולכתוב כל הדברים דברי חן ואהבה‪ .‬יש לו לחבבה כאילו יצאה עתה‬ ‫מחופתה וישתדל לעשות ערב זה כמו יו"ט‪ .‬החובה עליו לדבר ולפרש להסביר ולבאר לאהובתו הכלה אשר לפניו‪) .‬כלשון הזוה"ק‬ ‫שהובא לעיל‪ .‬ללמוד מאמר זה פעמים רבות להבין ולהשכיל כל דבר לאמיתו‪ .‬ולברר לה ענינים אלו העומדים ברומו של עולם בחיי העוה"ז והעוה"ב‪.‬בגין דלא תשתכח גביה כהיפקרא(‪.‬ע"כ‪ .‬יסביר לה את החשיבות של‬ ‫כריתת ברית זה שהם הולכים לכרות במעשה זה‪ .‬‬ ‫וגם יסביר לה להכיר במעשים אלו החילוק בין אהבה לתאוה‪ .‬‬ ‫וכשהם מתייחדים בחדרם להתענג על אהבתם כמשוש חתן על כלה‪ .‬ותדע שהוא אוהבה ומתאחד עמה בקדושה כדי לחיות כך תמיד נכון לפני ה' כמו‬ ‫בג"ע ממש‪.‬ולא רק ללמוד בעצמו‬ ‫אלא שילמד גם עם אשתו‪ .‬כי היא תשמח מאד כשתשמע ענינים נפלאים אלו‬ ‫יוצאים מפיו‪ .‬שכך אמר ר"מ‬ ‫בטעם המצוה למה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה‪ .‬שדברו אז‬ ‫ריעים האהובים בכל יום ובכל לילה בשבעת ימי המשתה‪ .‬ויכניסה בדברי‬ ‫אהבים ועגבים הכל כמבואר לעיל‪.‬וע"י ברית זה הם נעשים איש אחד ממש לכל‬ ‫חייהם וגם בעוה"ב לנצח‪.‬כפי‬ ‫המבואר במאמר זה‪ .

‬אלא התאוה‬ ‫כמו שכוחה מן הלב‪ .‬ה' ירחמם(‪.‬אני‬ ‫לדודי ודודי לי‪ .‬ורק האהבה היא השולטת עליהם‪ .‬אבל כמנהגו של רב שר"כ‬ ‫למד למעשה בודאי שכך צריך כל אדם לנהוג‪ .‬ומצינו במשה רבינו ע"ה שצפורה אשתו קראה אותו חתן כשמלה את בנה בהליכתה למצרים‪.‬א"ל כהנא הכא את פוק דלאו אורח ארעא‪ .‬‬ ‫הרי לעינינו השלם שבשלמים היו כל ימיהם כחתן וכלה‪ .‬שמעיה דשח ושחק ועשה צרכיו‪ .‬וחכו ממתקים וכולו מחמדים‪ .‬והמתחסדים כולם יודעים המאמר‬ ‫כאילו כפאו שד שלא נאמר זה הלכה למעשה רק שהשלם נהג כך‪ .‬אמרו שזהו תנאי בברכה אם יהיו כעין יעקב אז יתקיים בהם וישכון‬ ‫ישראל בטח בדד‪.‬רב כהנא על גנא תותיה פורייה דרב‪ .‬‬ ‫)ברכות ס"ב ע"א‪ .‬שאם לא‬ ‫יהיו ריעים אהובים לא תתקיים הברכה שמח תשמח‪ .‬ואז יהיה ביתם נכון לפני ה' ג"ע ממש‬ ‫בששון ושמחה חתן וכלה באהבה ואחוה‪ .‬‬ ‫‪23‬‬ .‬ריעים האהובים נאמר בברכה והרי זהו תנאי בשמח תשמח‪ .‬כדלא שריף תבשילא‪ :‬כאדם רעב כמו שלא שמשת מטתך מעולם שאתה נוהג קלות‬ ‫ראש זה לתאותך‪ .‬באהבה ובאחוה בששון ובשמחה זהו עצמותו של גן עדן‪ .‬שזהו טעות גמור ומביא לידי מכשולים רבים‪.‬שהרי גם אדם וחוה החתן והכלה הראשונים שדרו בג"ע לא אכלו רק‬ ‫ארוחת ירק שהבשר היה אסור להם‪ .‬עכ"ל‪.‬ושלום בית אין‪ .‬ואלו הם דברי ר"מ שדרש טעם החק‬ ‫בטומאתה‪ .‬דודי לי ואני לו‪ .‬אז הם מתפארים בקדושה לעשות כמעשה שדים‪ .‬שכך מצינו בחז"ל סוף מכות על מקרא וישכון‬ ‫ישראל בטח בדד עין יעקב‪ .‬ופי' שכל אחד יתנהג לש"ש כפי הראוי לו‪ .‬ולא ינבל פיו ולא יראה בה דבר מגונה‪ .‬ובושה לומר מה מעיק‬ ‫לה ומה חסר לה‪ .‬וכל אחד‬ ‫מהזוג מוותר על רצונו ומתאמץ לעשות רצונו של השני כדי שיהיה אהוב לו‪ .‬ובחגיגה ה' ע"ב מקשה הגמ' מהא דאמרו מגיד לאדם מה שיחו אפי' שיחה יתירה‬ ‫שבין איש לאשתו מגידים לו וכו' ותירצו לא קשיא כאן דצריך לרצויה‪ .‬‬ ‫ויש לדקדק בלשון ריעים האהובים שלא נאמר ריעים האוהבים‪ .‬‬ ‫וכן עליהם להתנהג כל ימי חייהם‪ .‬וזוהי עצם הברכה כשמחך יצירך בגן עדן‬ ‫מקדם‪ .‬אך ישעשע במשמושים ובכל‬ ‫מיני חבות למלאות תאותו ותאותה שלא יהרהר באחרת כי אם עליה כי היא אשת חיקו‪ .‬והבנים עזובים בלא חינוך טוב מפני הקטטות‪ .‬אפילו אם‬ ‫הם חיים בעניות ומתפרנסים בדחקות‪ .‬א"ל תורה היא‬ ‫וללמוד אני צריך‪ .‬אבל כבר נאמר מהחכם מכל אדם )משלי ט"ו י"ז( טוב‬ ‫ארוחת ירק ואהבה שם‪ .‬אם הוא חתן והיא כלה לאחר עשרים שנה או שלשים‬ ‫וארבעים שנה לאחר החתונה‪ .‬אלא על ההשתדלות להיות אהוב אחד מהשני‪ .‬וזוהי דרך הקדושה שהאהבה תשלוט על‬ ‫התאוה‪ .‬אלא יש להשכיל הכונה שהזכות‬ ‫היא על ריעים אלו לא על מה שהוא אוהב‪ .‬ועשה צרכיו‪:‬‬ ‫ושימש מיטתו‪ .‫ממתקים‪ .‬והיא רוצה בכך שתהיה ככלה בשעת חופתה‪ .‬להיות אהוב ונחמד בעיניו תמיד ללא הפסק‪.‬א"ל דמי‬ ‫פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא‪ .‬דשח ושחק‪ :‬עם אשתו שיחה בטלה של ריצוי תשמיש‪ .‬והתענגו בג"ע‪ .‬הוא צריך להיות חתן כל ימי חייו‪ .‬ופירש"י‪ .‬שזהו האמת‪.‬נפת תטופנה שפתותיך כלה‪ .‬ועיין בספר הרוקח בה' תשובה סי' י"ד וז"ל ולאחר טבילתה ישמחנה ויחבקנה וינשקנה‬ ‫ויקדש עצמו בתשמיש המטה‪ .‬‬ ‫וגם יסביר לה את הברכה הגדולה שנתברכו בקדושת שבע ברכות‪ .‬אלא ברבות השנים התאוה כבר נחלשה ואהבה אין‬ ‫לו‪ .‬‬ ‫שהאשה מואסת בבעלה הצדיק ומתקוטטת עמו כמובן על תביעות אחרות‪ .‬איננה תלויה כ"כ בדבר התאוה שבלב כל אחד מהם‪ .‬וכך מצינו שנהג השלם בתכלית השלמות למעשה‪ .‬והיא צריכה להיות כלה כל ימי‬ ‫חייה‪ .‬שכל אחד רוצה רק לענג את השני‪ .‬הרי יש ללמוד מרב הלכה‬ ‫למעשה שרב כהנא מסר נפשו על תורה היא וללמוד אני צריך שעל צדיק שלם כמו רב המצוה‬ ‫לנהוג כמו קלות ראש עם אשתו כפי רצונה ממש כאילו היה הוא חתן יוצא מחופתו שלא שמש‬ ‫מטתו מעולם‪ .‬ויראה לה‬ ‫חיבות ואהבות‪ .‬והראב"ד מביא סתירה מההיא‬ ‫דמצוה לקדש עצמו על הבטן‪ .‬ורק בזה הם זוכים‬ ‫בברכה שהאהבה היא אמיתית‪ .‬שמח תשמח ריעים האהובים‬ ‫כשמחך יצירך בג"ע מקדם‪ .

‬רק העולם טועים לחשוב שהקדושה הוא הנהגה‬ ‫נפלאה שאין הבינונים יכולים להגיע להנהגה זו‪ .‬וע"כ מחויב כל אדם ההולך לישא אשה שיתחנך מקודם בקדושת‬ ‫המחשבה‪.‬שהמצוה שנאמרה בתורה והתקדשתם והייתם קדושים שחז"ל‬ ‫דרשו ואמרו שעל ענין החבור נאמרה מצוה זו כמבואר ברי"ף ריש הל' נדה‪ .‬הרי היא חשובה כעליונים‪ .‬ובכחה לפעול בתחתונים כפי שיעור דביקותה‪.‬ולפי השלמות שיש לאדם במחשבה שלו כך‬ ‫תהיה קדושת המעשה אצלו‪ .‬‬ ‫וכשינהג בדרך זה יקיים בקלות דברי הרמב"ן שכתב צריך כל אדם לנקות מחשבתו והרהוריו‬ ‫ולזכותם בשעת התשמיש‪ .‬ ‫ועיקר החשיבות צריך להיות שהמחשבה עצמה חשובה מאד‪ .‬בא האדם לחשוב בענין‬ ‫החבור מחשבות ודמיונות קדושים ונעלים טהורים וחשובים‪ .‬שמחשבת האדם כשהיא‬ ‫דבוקה לחשוב בעליונים‪ .‬‬ ‫וההרגשים הבהמיים מתרחקים ממילא מלבו ממנו וכן ממנה כי הם טרודים בעונג של צחצחות‬ ‫עליונים ותענוגי גן עדן‪.‬אז נשכיל לדעת מה גדלה חכמתו של הרמב"ן‬ ‫שהתאמץ לברר לנו במהות החבור‪ .‬היינו להחשיב עצמו בתכלית החשיבות.‬אבל אחרי חינוך מחשבתי לרומם ולהחשיב את מחשבותיו‪ .‬‬ ‫וקדושת ההתאחדות שהם בעצמם נעשים צלם אלוקים שהשכינה שורה עליהם‪ .‬ואי אפשר לו לאדם‬ ‫במצב מרומם זה להיות שפל ונופל לחשוב בעניני התאוה הגסה ולראות גנות במעשים אלו‪.‬‬ ‫והביאור של קדושה יש לדעת הוא כפי מה שבארתי קדושה היא חשיבות‪ .‬כל אחד לפי מדרגת שלמותו מחויב הוא לקיים מצוה‬ ‫זו והתקדשתם והייתם קדושים בענין החבור‪ .‬ובהרחבה יתירה בספר נפש החיים‪ .‬‬ ‫וכשנאמין בכל לב ונדע בבירור שהמחשבה שלנו חשובה ופועלת בעליונים ובתחתונים כמבואר‬ ‫בדברי הרמב"ן‪ .‬והכהן גדול מקודש יותר מהכהנים שהוא הנכנס לפני ולפנים ביוהכ"פ‪ .‬שגם ההנאה והעונג מתקדשת בקדושת השבת‪.‬שהתאוה עצמה עם המעשה יחד ענין קדוש הוא ומאד נעלה‪.‬שהרי מתוך הכרה רוממה זו‪ .‬מצוה זו על ענין פרטי‬ ‫זה לכל ישראל נאמרה‪ .‬ענין הצלם אלוקים שיהיה נוצר על ידם שהרבה פעמים העמיק מחשבתו בזה‪.‬והת"ח‬ ‫שהגיע לתכלית השלמות הוא המקודש האמיתי‪.‬‬ ‫והעולם חושבים שמצוה זו ניתנה רק ליחידי סגולה שבדור שהם ראויים להתנהג בקדושה שזהו‬ ‫תכלית השלמות‪ .‬מתעוררים בלבו ענין היצירה היוצאת‬ ‫מתוך מעשה זה‪ .‬‬ ‫עונג שבת הוא מה שנאמר והתענג על ה'‪ .‬וזה טעות שעיקר הקדושה היא במחשבה‪ .‬החשיבות מרוממת לחשוב תמיד‬ ‫בענינים חשובים ונעלים‪.‬והכהנים הם יותר‬ ‫מקודשים שהם משרתי השי"ת העומדים בהיכל ה' כמ"ש קדוש יהיה לך כי את לחם אלוקיך הוא‬ ‫מקריב והיה קודש‪ .‬ועונת ת"ח היא משבת לשבת‪ .‬שאין לנו ידיעה מדויקת על‬ ‫חשיבותה‪ .‬אבל זה טעות‪ .‬ואש התאוה נחשב לאישין קדישין כמו אש המזבח‪ .‬כמפורש‬ ‫בראב"ד בשער הקדושה וברמב"ן באגרת הקודש‪ .‬‬ ‫אז נדע בדיוק את עוצם חשיבות המחשבה שעלינו לדעת זאת כראוי‪.‬שהקורא דבריו בהשקפה שטחית מתפלא ואומר איך אפשר למלא אחר‬ ‫דבריו‪ .‬והוא מלא רצון‬ ‫למלא רצונה ולעשות לה נח"ר ולענגה בכל כח אפשרותו‪ .‬וכשנלמוד אגרת הקודש ונשמע ונשים לב כהוגן על דבריו‪ .‬נחוץ גם חינוך רב להתחנך בהנהגה זמן רב‬ ‫במדת הקדושה‪.‬חוקה אחת לכל הקהל‪ .‬‬ ‫‪24‬‬ .‬יש עוד ענין של "קדושה"‬ ‫שמלבד הלימוד והידיעה מהו קדושה בכללו ובפרטו‪ .‬אם רק זו האש יוצאת מתוך אהבה‬ ‫לעשות נח"ר לאהובו‪ .‬‬ ‫שכמו שהם מתאחדים למטה כך נשמותיהם מתאחדים למעלה כמבואר בראשית חכמה דעת‬ ‫הזוה"ק‪ .‬כל ישראל קדושים הם‬ ‫לפי ערכם כי כולם חיים חיי תורה חיי שכל‪ .‫והנה מלבד ענין הלימוד שידעו שניהם ענין זה איך להתנהג בו כראוי‪ .‬בציורים נפלאים שיש בלב האדם המלא אהבה להכלה אהובתו‪ .‬‬ ‫על כן כל איש ישראל מצווה להתחנך בקדושת המחשבה‪ .‬וזוהי החשיבות שאין למעלה ממנה‪ .‬קרוב הדבר מאד לקיים זאת כפי‬ ‫שביארנו לעיל‪ .

‬‬ ‫ואני אמרתי לו שלא יקל בזה‪ .‬‬ ‫ואסור לו לפרוש ממנה פתאום כרצונו‪ .‬‬ ‫ופחד שלא תופסק מחשבה רוממה זו‪ .‬שהיה מתקדש בדביקות ופחד פן תופסק דביקותו וישאר שד ח"ו‪ .‬ויש לו הכוח בשכלו וברצונו לעורר ולהכניס עוד ציורים טובים ונעלים בשעה זו‪ .‬זהו מפורש למבין כפי‬ ‫שפרשתי‪ .‬אלא כונתו היתה על‬ ‫אשתו זו שלפניו שבקדושתו העלה אותה במחשבתו שהתאחדותו עמה הוא כמו עם מלאך ממרום‪.‬ולדעתי אסור לעשות זאת מצד חוב מוסרי לא משום הוצאת ז"ל‪.‬וקבל תשובה להיתר‪ .‬‬ ‫וכש"כ באמצע המעשה שההשתוקקות שלה עצום מאד‪ .‬כל‬ ‫מחשבה של אהבה או של קדושה שיש בהתאחדותם מושך ומכניס בלבו עוד כאלה מחשבות‬ ‫והרהורים‪ .‬והצדיקים שלנו‬ ‫חושבים שהם מתדמים להחסיד השלם הזה ומפרשים כפאו שד שד ממש ועושים מעשה שדים היפך‬ ‫האמת שהשלם פחד מזה שלא יהיה כמו מעשה שדים ח"ו‪.‬ק"ו מהיוצא‬ ‫לדרך שהוא מחויב לענג אותה בחיבוק ונישוק אפי' סמוך לוסתה משום שהיא משתוקקת אליו‪.‬‬ ‫ועיין בתקוני זוהר‪ .‬וע"כ הוא פורש באמצע‬ ‫ונכשל בטפטוף זרע לבטלה‪ .‬אבל בהתמסרות כולו לרשותה ולומר לה שתעשה עמו כרצונה‪ .‬שיצויר בלבו ובלבה שהם למעלה בגן עדן מתענגים על ה'‬ ‫בהתאחדותם‪.‫והנה כלל גדול ידוע ומפורסם בטבע הזכרון והדמיון של האדם‪ .‬שכפי הרשמים שנשארו בלבבו‬ ‫ממה שראה ושמע חשב והרגיש מתעוררים הם עוד לעלות בציורי מחשבתו להיות נזכר ומהרהר‬ ‫בהם‪ .‬אם הוא רק מתקרב אל אשתו‬ ‫מתעוררים בלבבו ובמחשבתו דמיונות וציורים מגונים מהנשים הפרוצות ששמע ונתרגש בתאוה‬ ‫להן‪ .‬ד‪ .‬שפירשו על הא דכפאו שד‪ .‬‬ ‫ואם האדם מלא מחשבות נעלות וציורים נעלים בזו התאוה וזו המעשה וזו האשה שעמו‪ .‬על שאלתו ששאל אותו‬ ‫שלפעמים הוא חלש בקיום מצות העונה ואינו יכול לגמור ביאתו בשלמות‪ .‬ועיין בס' חשבון הנפש שמבאר כלל זה באריכות‪.‬ואפי' אם ירצה לגרש‬ ‫מחשבות שפלות אלו לא יעלה בידו כראוי‪ .‬‬ ‫ואציין בזה מה שראיתי אצל אברך אחד יר"ש גדול תשובה מגאון וצדיק‪ .‬שהוא מחויב לענגה בכל מה דאפשר לו‪.‬ושאלה אותו למה‬ ‫כ"כ ואמר שלא יחשוב באחרת‪ .‬ולא רק שעובר על עונתה לא תגרע אלא שפרישה זו חשובה‬ ‫עינוי לה‪.‬כיון שאין יציאת הזרע הזו בהרגשה‪ .‬וע"כ נשכיל שנחוץ חינוך מוסרי זמן רב מקודם להתחנך‬ ‫במחשבות הטובות שנתבארו במאמרנו‪ .‬ואז יהיה בכוחו‬ ‫להתרומם בשעת מעשה עוד ועוד‪ .‬וביאר הגר"א‬ ‫בפירושו שלכך היה נזהר בצניעותו שלא יסתלק היוד וישאר שד ח"ו‪ .‬ותהיה אצלו אשה ככל הנשים‪ .‬ואיפה ראה אחרת עד שיחשוב בה ותמיד היה מפחד מזה‪ .‬ומכל חיה בזויה ככלב וחתול וכדומה שראה פעם שנזקקים זל"ז‪ .‬ותהיה אצלו כאחרת‪ .‬שזה פלא איך עלה על דעתו של ר"א שהיה קדוש כמלאך ה'‬ ‫שיחשוב באחרת‪ .‬‬ ‫‪25‬‬ .‬ויעשה‬ ‫כמו שכתב הרוקח להתשעשע עמה במשמושים ודביקות בה שזהו עצם מצות עונה‪ .‬י‪ .‬עד שיתעוררו ויעלו בלב מאליהן‪ .‬ובשעת‬ ‫ההרגשה היתה למצוה אין לחשוש לזה‪.‬אלא אם הוא חלש צריך הוא לנוח באפס‬ ‫המעשה מפני חולשת לבו‪ .‬ולהיפך‬ ‫אם האדם מלא מחשבות גסות של תאוות שפלות ונשים פרוצות‪ .‬‬ ‫וכך פרשתי מה שנאמר באותו חסיד בנדרים כ' שעשה מעשה כאילו כפאו שד‪ .‬כמו‬ ‫פילגש בלא צלם אלוקים ויהיה הולד פגום‪.‬‬ ‫אלא מפני שיעבודו שהוא משועבד לה לענגה בכל כוחו‪ .‬ומחשבה אחת או הרגשה אחת מושכת עמה מחשבה או דמיון דומה לו או סמוך אליו ממה‬ ‫שיש בלבבו טמון מן העבר אצלו‪ .‬ואיך יצערה בפרישתו ממנה בשעת‬ ‫ההתעוררות שלה באש תאותה להתדבק בו בכל כוחה‪ .‬דאיהו שד מן השם הקדוש ש‪ .

‬גבי שכם ודינה שנאמר וישכב אותה ויענה‪ .‬‬ ‫והנה מצינו עוד עונה אם הוא רואה שהיא מתאוית לו‪ .‬לצערה בהפסק הנאתה‬ ‫שאין לך עינוי גדול מזה‪ .‬דשכם לא היה פרוש בזה‬ ‫שלא בא עליה בימים שעמדה אצלו‪ .‬טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים נאמר גבי יעל‪ .‬וכאן באופן שהיא מתאוית לו יותר‪ .‬‬ ‫ובטבע האשה אחרי שטעמה פעם אחת היא מתאוית לטעום עוד הרי הוא מחויב למלא רצונה זה‬ ‫שיצר בה הוא במעשה שעשה לה‪.‬שהאשה משתוקקת על בעלה כשהוא יוצא לדרך‪ .‬‬ ‫‪26‬‬ .‬‬ ‫ויותר נכון ללמד את האברך החלש הלזה שיזכור את דברי המאירי בנדה י"ז אונס שינה‪ .‬ודקדקו בתוס' להביא את‬ ‫המכבדה יותר מגופו ולא את אוהבה כגופו‪ .‬ועיי"ש בתוס'‬ ‫הטעם משום דהמכבד את אשתו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה‪ .‬כמבואר בפסחים ע"ב והאמר רבא חייב אדם‬ ‫לשמח אשתו בדבר מצוה שלא בשעת עונתה אם רואה שמתאוית לו‪ .‬מפני שבשביל האהבה שצריכה להיות כגופו הרי יש‬ ‫עונה קבועה שלא יחלש גופו‪ .‬ובספר של"ה לא נמצא זה התפלה‪ .‬שהיתה מתאוה לו ולא בא‬ ‫עליה בעונתה בימים שעמדה אצלו‪ .‬וכש"כ בתחילתה ברצון שהיא מוכרחת לרצות והוא‬ ‫מפסיק ומענה אותה אחרי שהוא עשה לה רצון זה‪ .‬ונחשבת לאנוסה גם‬ ‫על רצונה שהיא מוכרחת מטבעה להתרצות‪ .‬והקשה הר"מ הלוי‬ ‫על רש"י א"כ עשית שכם פרוש ודינה פרוצה‪ .‬ות"ח משבת לשבת שהוא יום מנוחה ועונג‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הנה העונה של החבור מבואר באגרת הקודש בפ"ג וד' עיי"ש‪ .‬ויאכל שום כפי תקנת עזרא כדי‬ ‫להרבות זרע ולא יחלש כוחו כלל‪ .‬שלא‬ ‫לעשות מעשה זו דרך דריסה וטירוף‪ .‬וביבמות ס"ב חייב אדם לפקוד‬ ‫את אשתו כשהוא יוצא לדרך‪ .‬כי החלישות שלו באה לו‬ ‫מתוך התעוררות יתירה יתר על מדת כוחו‪ .‬שאילו ידעה מתחילה לא היתה מסכמת לו‬ ‫להתחיל בדבר שא"א לגומרו‪.‬משום שהיה טרוד עם פרוצות שלו‪ .‬ואין זה קושיא על רש"י‪ .‬והטעם מובן כיון שהוא עשה לה רצון זה בזה ששכב אותה‪.‫שכך מצינו בדומה לזה ביומא ע"ז ע"ב ברש"י ד"ה מביאות אחרות‪ .‬רק‬ ‫בסידורו בסדר ליל שבת קודש( וז"ל‪ :‬יהי רצון מלפניך וכו' שתאציל מרוח גבורה עלי ותתן אומץ‬ ‫וכוח באברי ובגופי לקיים מצות עונתי בכל עת‪ .‬ע"כ לשונו הקדוש המדוקדק של הרמב"ן שיש ללמוד הרבה מכל מלה ומלה‬ ‫שערך הקדוש האלוקי לדבר בתפלה לפני הקב"ה שיצליחו בחבורו והתאחדותו‪.‬ומכל זאת הוא נתבע ונתחיב‬ ‫מיתה על שעינה אותה שלא בא עליה‪ .‬הגם שאילו בא עליה עוד פעם היתה מאד‬ ‫מצטערת‪ .‬וכן אמרו בנדרים כ' שמצוה על האשה אם יש לה תשוקה לבעלה‬ ‫שתתבע אותו לא בחציפות רק ברמז וצניעות‪ .‬אבל אם יעשה בנחת ובנעימות לא יחלש כוחו כלל‪.‬חיוב זה חל עליו‬ ‫מטעם מכבדה יותר מגופו‪ .‬ולא ימצא באברי ובגופי ובתאותי שום חולשה‬ ‫ושום רפיון ולא אונס ולא הרהור ולא ביטול מחשבה ולא תשוש כוח כדי לבטלני מלהשלים תאותי‬ ‫בכל עת שארצה‪ .‬ודינה איננה פרוצה בזה‬ ‫שהטבע של האשה כך הוא להתאות בזמן עונתה‪ .‬וקיי"ל באנוסה שתחילתה באונס מ"מ סופה ברצון‪ .‬כלשון הר"נ שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס כלאה‬ ‫אמנו שאמרה ליעקב אבינו שיסור לאהלה‪ .‬‬ ‫וכש"כ הוא בענין זה שאסור לו לבעל לפרוש ממנה באמצע מעשה שלו‪ .‬רק דרך ריצוי וחיבה‪ .‬ושכרה גדול כמבואר בגמ' שם שתזכה לבנים כמו‬ ‫יששכר שאפי' בדורו של משה לא נמצאו נבונים כמותו‪.‬ויתכן שאתמול קיים עונתו‬ ‫הרגילה וכיון שהיום יוצא לדרך מחויב לפוקדה עוד הפעם אפילו אם תחלש גופו‪ .‬וכל אדם מחויב להתנהג כך כפי כוחו‪.‬כלומר בנחת ובנעימה‪ .‬וכלל הדבר הוא שכל אדם לפי כוחו‬ ‫יש לו לקבוע עונתה‪ .‬‬ ‫ואעתיק בזה התפלה שתיקן הרמב"ן להתפלל בליל החבור‪) .‬ותהיה תאותי מזומנת לי בכל עת שארצה בלי שום השמטה ובלי שום רפיון אבר‬ ‫מעתה ועד עולם‪ .‬שהשכל והאהבה‬ ‫ישלטו על התאוה עד שסערת התאוה לא תבלבל השכל לדרוס ולטרוף‪ .

‬‬ ‫ודבר זה בא הרמב"ן ללמדנו שהתאוה עם המעשה איננה דבר טמא ח"ו אלא דבר חול הוא‪ .‬‬ ‫אלא השלם יודע שהוא עושה מעשה קודש שמצד עצם הבריאה הוא חול‪ .‬ויש לנהוג בו כל דיני הקדש כפי מה שהקדיש‪ .‬וכן היא תוותר על כוחה אם‬ ‫היא רואה שיש לו רצון לזה‪ .‬הרי מפורש שאותו ר' אליעזר‪ .‬דבר של חול אם האדם מקדשו ואומר עליו שיהיה קודש‬ ‫הרי הוא קדוש‪ .‬הלא יש לנו להבין שהכל הוא ענין אחד‪ .‬שעשה המעשה כאילו כפאו שד‬ ‫עשה באהבה ובחשקה( ואם הוא מכוין לש"ש הרי טוב הוא וזוהי מצותו והוא מתאמץ למעט כפי‬ ‫יכלתו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫ענין הקדושה יש ללמוד מכל עניני קדשים‪ .‬רק‬ ‫למטרה זו שיתענגו באהבתם וע"ז נאמר אז תקרא וה' יענה‪ .‬שעליו המצוה לוותר על כח גופו ולא ימתין על עונתו בשבת‪ .‬ואלו המתחסדים‬ ‫שאינם יודעים דבר זה הם חושבים את המעשה וכש"כ זו התאוה לענין משוקץ ודבר טמא‪ .‬אבר‬ ‫וכוח כמו כל האברים והכוחות שבאדם‪ .‬ולהוציא מלבם‬ ‫של קלי הדעת שהם כמו רובא דעלמא‪ .‬וכיון שידיעתו פגומה ויודע שהוא עושה מעשה בהמה‬ ‫בשיקוץ התאוה הרי זוהי כונתו בשעת מעשה‪ .‬ואמרתי שיש להם לעיין במסכת כלה הובא בבעלי הנפש להראב"ד ובטור‬ ‫אה"ע סוף סי' כ"ה‪ .‬קדושת האהבה שתהיה שלמה‬ ‫מאשה לבעלה ומהבעל לאשתו‪ .‬אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו ע"ז נאמר אז תקרא וה' יענה‪.‬כי בזמן שאין מתכוין האדם לש"ש‪ .‬‬ ‫ע"ז כתב הרמב"ן וז"ל אחר שעוררתיך על סוד מהות הדרך האחד מן החבור אודיעך הדרך השני‬ ‫והוא היפך הראשון‪ .‬אלא לאהבה ולחשקה‪ .‬‬ ‫ומה זאת כונה ג"כ אין מתחסדים אלו יודעים בבירור‪ .‬וטומאה זו א"א להתקדש באמירתו ורצונו הטוב‪.‬ולכאו' מהו אריכות לשונו הדרך האחד והדרך השני‪ .‬‬ ‫חול נעשה קודש אבל טמא א"א להיות קודש‪.‬ואמירה בפה ברצון טוב זוהי הכונה שלהם‪.‬מתוס' הנ"ל מבואר שאפילו בזמן האסור בנדתה יש לו לפוקדה‬ ‫בדברים ששמחה ותענוג הוא לה‪ .‬רק שהוא‬ ‫מוכרח לעשות כאילו כפאו שד‪) .‬והוא יתגעגע עליה כחתן‬ ‫בחופתו‪ .‬והרי הוא מקדש את‬ ‫הענין כולו במחשבותיו הקדושות כמפורש וכמבואר בכל המאמר הנ"ל‪.‬שהיא תתגעגע עליו ככלה בחופתה‪ .‬עד שהם מתחממים באש‬ ‫התאוה העצורה בטבעם‪ .‬ובסמוך לוסתה יש לו לפוקדה בחבוק ונשוק כמבואר בשו"ע‪ .‬ואם מקדשים אותו הרי הוא קודש ואם מטמאים אותו הרי‬ ‫הוא טמא‪ .‬‬ ‫‪27‬‬ .‬וזוהי המצוה שבקיומה זוכים שתקובל‬ ‫תפלתם לפני ה'‪ .‬‬ ‫וזהו מה שאמרו השלמים הללו הראב"ד והרמב"ן שרוב העולם נכשלים בדבר שהם מטמאים את‬ ‫החול טומאה חמורה‪ .‬יש סומכים על מאמר זה וטועים לומר שיש להם לעשות מעשה‬ ‫בבהילות כמעשה שדים‪ .‬ובגמ' שם מאי יפתה אילימא לספר‬ ‫עמה וכו'‪ .‬שהם אינם חושבים כלל בענין זה ואינם חוששים לקלקולים‬ ‫ומכשולים בדבר גדול וקדוש זה‪ .‬שלכאו' הם דבר אחד‬ ‫לעשות לש"ש ולא למילוי תאותו‪.‬שעיקר הכונה היא‬ ‫הידיעה האמיתית הברורה בשכלו ובלבבו‪ .‫ולמה גדולה כ"כ מצוה זו‪ .‬והם חושבים שזוהי הקדושה ואומרים על חושך שהוא אור‪ .‬ר' אליעזר אומר יפתה אותה בשעת תשמיש‪ .‬ורגילים לשחק בקלות ראש ושעשועים‪ .‬וכלל גדול זה מחויב כל איש ישראל לדעת אותו בבירור גמור למעשה‪ .‬ומזדווגים לעשות דבר מגונה כדי להשקיט את הרוח הסוערת ולישן אח"כ‬ ‫שינה מתוקה כמנהג הבעלי חיים‪.‬אבל דבר טמא א"א להקדישו כלל‪.‬‬ ‫ובאמת הם שקועים בתאוה כפי נטיית הטבע והוא עושה מעשה בהמה ממש‪ .‬אותו הזרע הנמשך היא טפה סרוחה אין‬ ‫להשי"ת חלק בה וכו'‪ .

‬בבן נח אין חופה ואין קדושין מפני שלא עמדו על הר סיני ולא פסקה זוהמתן‪.‬לאו כלום הוא ואין בהם קדושה כלל‪ .‬כמאמר הזוה"ק הובא לעיל‪ .‬בשעתא דאזדווג בבת זוגיה "באחדותא" "בחדוותא" "ברעותא" ויפיק מיניה‬ ‫ומנוקבא בן ובת‪ .‬והיא באה רק‬ ‫מתוך אהבה עזה וברורה ביניהם עד שיהיו אחד בגופא ובנפשא‪ .‬יש להתבונן בברכה זו האומרת שהקב"ה‬ ‫קדש עמו ישראל ע"י חופה וקדושין‪ .‬שזהו כונת לשון הזוה"ק שכ' ואימתי אקרי בר נש שלים‬ ‫כגוונא דלעילא‪ .‬‬ ‫הזכיר הזוה"ק בזה הענין שלשה דברים אלו‪ .‬היא האהבה‪ .‬ואז זוכים להיות יוצרים בן ובת‬ ‫שלמים וצדיקים‪ .‬אז אין מקום בעד קדושת השי"ת‬ ‫ומעשיהם הם באמת מעשים מגונים‪ .‬שאין בכוחם לאהוב את האשה אהבה הבלתי תלויה בדבר‪ .‬שמתוך כך הם זוכים לבנים מקדשים‬ ‫ש"ש בעולם‪ .‬היינו נתחממו שכינה מסתלקת מביניהם‪ .‬וברעותא‪.‬שההתאחדות היא עצם הקדושה‪ .‬שלזוהמא שלהם לא מהני מה‬ ‫שיקדשו אותה במנהגים של קדושה‪ .‬‬ ‫ותאותם גדולה כ"כ עד שנקראת בשם זוהמא וחשודים על הזכר והבהמה‪ .‬וההכנה להכין את הטבע אל המעשה של קדושה‬ ‫הוא אושר החיים להתענג על ה' ולהתקדש בקדושתו‪.‬וכדין הוא בר נש שלים כגוונא דלעילא‪.‬הוא ענין קדושת ההתאחדות‪ .‬ראיתי לפרש מעט כפי שחנני‬ ‫השי"ת את ענין השבע ברכות‪ .‬‬ ‫הוא הרצון טוב להוליד בנים טובים ליצור אדם שלם בתכלית השלמות‪ .‬שהאשה שמחה כל ימי חייה אם היא רואה‬ ‫האהבה מבעלה‪ .‬והודיע להם סוד ה' ליראיו שיתקדשו‬ ‫ויהיו מוכנים שניהם לעסוק בקדושה ולהוליד בנים טובים וצדיקים‪ .‬‬ ‫ענין שבע ברכות‬ ‫לידיעת ענין החבור עד כמה הוא קדוש ועומד ברומו של עולם‪ .‬‬ ‫והעיקר להתחנך בהתבוננות עמוקה שיהיו שלשה ענינים אלו שהם תכלית החבור מושרשים בלבות‬ ‫הצעירים הנשואים שלא יסיחו דעתם לעולם‪ .‬שלדעתי חוב קדוש הוא שהחכמים ידרשו בסעודת נשואין בביאור‬ ‫ענין הברכות כדי לרומם ולחבב קדושת ענין החבור‪ .‬שרוב העולם אינם יודעים זאת ונכשלים הרבה‬ ‫בענינים אלו‪.‬בדרך האחד בסוד מהות החבור דבר נגד היראים שאינם יודעים סוד זה‪.‬וכך‬ ‫הוא מפרש בפרק א' שבקדושת החבור נעשה העם כולו קדוש‪ .‬כי‬ ‫אותו הדבר היא זוהמא הממלאה את נפשותיהם והאהבה איננה אהבה אמיתית‪ .‬בחדוותא‪ .‬ומהו נתחממו זהו לשון נפעל‪ .‬באחדותא‪ .‬ואפי' אם בני נח עושים‬ ‫חופה וקדושין כמו ישראל‪ .‬שהוא מחבבה בלב שלם שזוהי עומק שמחת לבה כמו כלה בחופתה‪ .‬‬ ‫כשלומדים ועומדים על עומק דבריו של אגרת הקודש להרמב"ן אז אפשר לדעת קדושה זו מהי‪ .‬שילמדו את בניהם‬ ‫ותלמידיהם לדעת עד כמה הדלקה עושה מצוה‪ .‬ואין בכוחם לעשות‬ ‫‪28‬‬ .‬כגוונא דלעילא‪.‬‬ ‫ברכת ארוסין מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין‪ .‬להיות צלם‬ ‫אלוקים כמו בראשית הבריאה‪ .‬‬ ‫ועושים דבר מגונה לשם שמים ועושים עבירה לשם שמים‪ .‬ואח"כ מבאר הדרך השני מהו‬ ‫שלא לש"ש‪ .‬קדושה זו בכלל ישראל מה היא‪.‬כדין קוב"ה שארי באחד ואפקיד רוחא דקדושה‬ ‫בההיא אחד ואלין אקרין בנין דקוב"ה‪ .‬והם‪ .‫אלא הביאור הוא כך‪ .‬לא שהם‬ ‫הדליקו אישין קדישין בשם השי"ת‪ .‬אלא עסקו בקלות ראש ושעשועים כדי ליהנות זה מזה וממילא‬ ‫נתחממו ונפעלו מהטבע שלהם מרוח הטומאה שחלה עליהם‪ .‬‬ ‫וע"כ על ההורים והמורים החפצים באמת וכואבים בכל לב לאושר זרעם‪ .‬אלה הם השלשה תנאים‬ ‫המשלימים את האדם להיות שלם בתכלית‪ .‬והזרע הנמשך הוא טפה סרוחה שלא נזרקה בו נשמה רק סלון‬ ‫ממאיר בכרם ישראל כלשון הרמב"ן‪.

‬‬ ‫‪29‬‬ .‬ע"כ‪.‬‬ ‫התנאים שעושים אצלנו מנהג זה הוא במקום האירוסין מלפנים‪ .‬ואפשר להם לפתח בלבם בהתבוננות‬ ‫הראויה כל ג' ענינים אלו קודם הנישואין‪ .‬מה גר נמחל לו על כל‬ ‫עונותיו אף חכם כשנתמנה מוחלין לו ע"כ עונותיו‪ .‬‬ ‫היצירה וההתאחדות והאהבה‪ .‬הם‬ ‫מתייחדים אחרי כל אלו לכרות ברית עולם להיות איש אחד בקדושת האהבה וההתאחדות‪.‬יש‬ ‫להחכמים להשתדל ללמדם דעת שקדושה זו היא עצם הטומאה‪ .‬שע"י כך אין אהבתם תלויה בדבר תאוה כלל‪ .‬הגורמת מכשולים רבים לאחר הנישואין כשבטל תקיפות‬ ‫הדבר בטלה תוקף האהבה עד שאין השכינה שורה עליהם‪ .‬ולאחר הנשואין יודעים הזוג שדבר גדול נעשה עמהם‬ ‫תחת החופה ובסעודת הנשואין‪ .‬וכי מחלת שמה הלא בשמת היתה שמה‪ .‬והמצוה רבה על ההורים והמורים‬ ‫שילמדו ויחנכו את הצעירים שידעו יקר האהבה האמיתית שלהם‪ .‬ואין בכוחם‬ ‫להשכיל ולדעת קדושת ההתאחדות מהי‪ .‬וכלשון הזוה"ק‬ ‫ואם לאו לא יבית גבה‪ .‬חכם‬ ‫שנאמר מפני שיבה תקום והדרת פני זקן‪ .‬ועיקר הכל הוא האהבה שמתוך כך תחלש התאוה שהאהבה תשלוט‬ ‫עליה ותתחזק השכל והדעת להבין רום ערך ההתאחדות והיצירה‪.‬‬ ‫ההורים והמורים ילמדו את הצעירים לדעת ידיעה ברורה ג' ענינים אלו שנתבארו במאמרנו זה‪.‬שבלא דעת נפש לא טוב‪ .‬‬ ‫וע"כ תקנו חז"ל נותנים לבתולה י"ב חודש ולבוגרת שלשים יום מן האירוסין עד הנשואין כדי‬ ‫שיהיו מוכנים לקדושת הנשואין‪.‬חתן שנאמר וילך עשו אל ישמעאל ויקח את‬ ‫מחלת וכו'‪ .‬והאהבה יוצאת מתוך התאוה‬ ‫והרי הוא אצלם אהבה התלויה בדבר‪ .‬והתאוה היא רק תאוה ולא זוהמא‪ .‬וכי בן שנה היה אלא שנמחל לו ע"כ עונותיו כבן שנה‪ .‬ועל‬ ‫הבעל המצוה לדבר עם האשה דברי פיוסים נפלאים ככל המבואר במאמרינו זה‪ .‬וע"כ יש בכל העם‬ ‫הקדוש להשרות השכינה בשעת החבור מתוך דביקות באור הבהיר בעולמות העליונים שהנשמות‬ ‫יתחברו כמו הגופים‪.‬ועדיין צריך הסבר איך מוחלין עונותיו‬ ‫לחתן כשנשא אשה בזקנותו לא בפעם הראשונה‪ .‬ויש לשבח את מנהגי הגליל שאין החתן רואה את הכלה עד‬ ‫הנישואין‪ .‬אלא שנמחל לו ע"כ עונותיו‪ .‬ויש בכח השכל להיות שליט‬ ‫על כח התאוה שתהיה רק אמצעי ודבק להתאחדות ולא מטרה ותכלית לעצמה‪ .‬אבל מנהג אנשי יהודא הנוהגים לייחד את הזוג קודם הנשואין הם מתמלאים‬ ‫בהכרח בהרהורי תאוה המתעוררת מתוך הקרבות והשיחות שלהם‪ .‬וע"פ אמתלא זו‬ ‫אם עשה תשובה הרי הוא כקטן שנתגדל ועל מעשה קטנות מוחלין לו‪.‬‬ ‫והמנהגים הרעים שרבים מהם משתבשים להתנהג בקדושה לבלתי דבר דבר עם האשה‪ .‬ברגשי השמחה מהשושבינים ורגשי הברכות שנתברכו‪ .‬וכתיב בתרי' וכי יגור אתכם גר‪ .‬ויש יראים הנוהגים כמנהג אנשי יהודא‬ ‫שהיו מיחדים החו"כ לפני החופה‪ .‬נשיא שנאמר בן‬ ‫שנה שאול במלכו‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫ירושלמי מסכת בכורים פ"ג ה"ג הובא בעין יעקב‪ :‬תניא חכם חתן ונשיא גדולתו מכפרת‪ .‬וההתאפקות לשהות על הבטן בקדושה כמו העם הקדוש‬ ‫שעמד על הר סיני ופסקה זוהמתו‪ .‬וטוב להם‪.‬ובספר הנ"ל‬ ‫דקדק מהמאמר שגדולתו מכפרת עליו‪ .‬ויש יראים הנוהגים כמנהג אנשי‬ ‫גליל מלפנים שלא היו מיחדים החתן והכלה עד החופה‪ .‫את החבור בקדושה ברצון טוב של אהבה רק לענג את חברו ולא להתענג על חברו‪ .‬הדבר פשוט שמוחלין לו רק על העונות שעשה כל‬ ‫זמן שלא היה לו אשה כשהיה פנוי שרוי בלא אשה וחטא ואח"כ נשא אשה מוחלין לו‪ .‬היינו שעד שנשא אשה היה בבחינת קטן‪ .‬‬ ‫בספר עץ הדעת טוב לרח"ו זצ"ל מבואר המאמר היטיב‪ .‬ויתאמצו בקדושה להרחיק את‬ ‫התאוה בתכלית ההרחקה‪ .

‬והפסול הוא מפני שאינם פקחים בהויות העולם‪ .‬היינו אדם השלם‪ .‬ולשיטת הספר הנ"ל לא קשה מידי שכתב שדוקא אם מצא את‬ ‫זיווגו מששת ימי בראשית שבלא זה אינו אדם‪ .‬זהו מפני‬ ‫שחסר לו ההרגשה הנפשית בעניני החיים כמו אהבה ואחוה ושלום וריעות‪ .‬ויש לו טענה על העבר שהיה חסר לו השלמות הדרושה‬ ‫שלא לעבור חטאים כאלו וגדולתו של נשואין מכפרת על עונותיו‪ .‬‬ ‫וכן צ"ע למה תקנו בברכת חתנים לברך על השמחה אשר ברא ששון ושמחה איזה בריאה יש‬ ‫בשמחה‪ .‬וכך טבע חיי איש ואשתו בהשתלמות רגשים אלו‪.‬‬ ‫‪30‬‬ .‬ואם חטא בחטאים כאלו מפני‬ ‫שלא הרגיש כראוי אהבה ואחוה ושלום וריעות‪ .‬‬ ‫וקשה למה אין מברכים אותה בבית האבל כשמתאספים לנחמו שזהו ג"כ כבוד המקום שהקב"ה‬ ‫מנחם אבלים‪ .‬אבל כפי שיטת העולם שבכל נשואין כך הוא‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫שבע ברכות‬ ‫שהכל ברא לכבודו‪ .‬ולקמן דף ח' תקנו לומר בבית האבל כנגד‬ ‫המנחמים‪ .‬אחינו גומלי חסדים בני גומלי חסדים המחזיקים בבריתו של א"א עה"ש‪ .‬ולא נזכר זכר‬ ‫לחסדי המקום כלל‪.‫וצריך הסבר וטעם איך יטעון חכם זקן כשנשא אשה שיש לו מחילה בטענה שהיה קטן כשהיה פנוי‬ ‫מאשה‪ .‬אני‬ ‫אומר הסבר שלי שלדעתי אמת הוא‪.‬והדבר פלא הלא אין רחמים בדין‪ .‬פסולים להיות יושבים‬ ‫בסנהדרין מפני שאין להם רחמים‪ .‬והקב"ה נעשה שושבין לאדה"ר ואז נוצר בנפשו‬ ‫רגשים אלו של אהבה ואחוה ושלום וריעות‪ .‬מפני שעד עתה קטן היה ברגשים‬ ‫אלו‪.‬‬ ‫ויוצא מזה שאפי' הזקן אם אין לו אשה הרי הוא חסר ברגשים אלו‪ .‬והשתדל ונשא אשה כדי שלא יהיה לו חסרון זה‬ ‫הרי הוא שב בתשובה על העונות שעשה‪ .‬פירש"י )כתובות ח' ע"א( שהיא אינה מן הסדר‪ .‬וברכה זו לכך נתקנה ומשעת אספה היא ראויה לברך‪ .‬וזקן‪ .‬כמבואר ברש"י בראשית כ"ה י"א‪ .‬והדיינים צריכים לשפוט ע"פ‬ ‫התורה ואם הם חכמים בתורה מה חסרון הוא שאין להם רחמים‪ .‬אלא לאסיפת העם הנאספים‬ ‫שם לגמול חסד‪ .‬עכ"ל‪.‬ובשביל כך אנו מברכים בנישואין אשר ברא אהבה וכו' שבנשואין מרגישים‬ ‫אז יצירה זו שהיתה בשעת יצירת האשה לאדם‪ .‬שכל אלו הענינים נבראו‬ ‫ביחד עם יצירת האשה‪ .‬‬ ‫וכן אני אומר במי שאין לו אשה שהוא בעל מום ואין לו שם אדם‪ .‬ואספה‬ ‫זו כבוד המקום הוא‪ .‬והסומא ומי שאין לו רחמים אינו יכול להבין ולהרגיש עניני החיים‬ ‫שאין לו מושג אמיתי בהם‪.‬ואמרתי שהם בעלי מומין כמו‬ ‫הסומא שהוא פסול‪ .‬והדיין צריך להיות חכם‬ ‫בתורה ופקח בחכמת העולם‪ .‬שלכאורה הדבר תמוה מאד‪ .‬וגם מהי תקנת הברכה יוצר האדם מה שייכת לנישואין‪.‬זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק בו‪ .‬‬ ‫כבר הסברתי את ההלכה שנאמרה בסנהדרין שכל מי שאין לו בנים‪ .

‬כמאמרם ז"ל שכל יופי העולם דומה לקוף בפני חוה‪ .‬‬ ‫ובשעה שאנו רואים בעינינו יצירת האדם ע"י נשואין‪ .‬שהביאור‬ ‫שאז יצר הקב"ה בלב אדם וחוה רגשי אהבת היופי‪ .‬ראוי לנו לברך באותה שעה על יצירת האדם‪.‬וכך מבואר ברמב"ן עה"פ על כן יעזב שכתב שזהו הטבע שנתן‬ ‫באדם וכן יהיה לעולם בתולדותיו בטבע‪.‬וא"א לקרא שמחה זו אלא רק בשם כלה‪ .‬כדאיתא‬ ‫במדרש שהקיש אדם שני אבנים זע"ז ויצא האש‪ .‬‬ ‫שמפני שכיום בגלותנו המר ערבה כל שמחה וכל שמחתנו אינה בלב שלם וברגשים שלמים‪ .‬‬ ‫ומברכים ב' פעמים יוצר האדם על שני יצירות אלו כמבואר בגמ'‪ .‬כיון שכך היתה בריאת האדם‬ ‫בג"ע‪ .‬לאפוקי מדעת אלו הכופרים הגוזזים שערות הנשים‬ ‫ואומרים שיהיו כמו אנשים שהם מבלי עולם לעקור טבע האדם מראשית יצירתו שזהו דבר שא"א‬ ‫לשום אדם לעקור מנפש האדם מה שהוטבע בו מתחלת בריאתו‪ .‬וגם קליעת‬ ‫השערות נכנסו בכלל יצירת היופי של האשה‪ .‬את אלו ההרגשים שהאדם הרגיש שמחה וששון ורגשי חתן וכלה ואהבה‬ ‫ואחוה ע"י האשה בחופתו ושושבינות זו‪ .‬‬ ‫וכן אנו מברכים על בריאת רגשים אלו של ששון ושמחה ואהבה ואחוה שיצר הקב"ה אז ביצירת‬ ‫האשה והשושבינות‪ .‫והנלענ"ד הענין כך הוא‪ .‬‬ ‫אבל השושבינות שעשה הוא יצירה של שושבינות‪ .‬ואחז"ל שכל זמן שאין לו לאדם אשה אינו חשוב אדם‪ .‬‬ ‫וע"כ תקנו שנוסיף לבקש מאת ה' שבמהרה ישמע בערי יהודה וחוצות ירושלים קול ששון וכו'‪.‬אלא ששמחה זו של חתן אין‬ ‫לנו כל שם משמות של שמחה שיהיה ראוי לבטא את השמחה שיש בלבו של חתן‪ .‬וע"ז תקנו לברך ברכה זו בשעה שנוצרו אלו‬ ‫ההרגשים בשושבינות של הקב"ה לאדה"ר כשהביא את האשה לפניו‪.‬וגם לא נכון מנהג הצדיקים לגלח‬ ‫ראשה של הכלה תיכף‪ .‬וכן רגשי השמחה שיש בלבה של כלה אין לבטא גם בשם חתן שהיא שמחה בשמחה מיוחדת‬ ‫לעצמה‪ .‬שכביכול הקב"ה נעשה שושבין לאדם‪.‬שלפיכך ברא הקב"ה את האשה אחת‬ ‫מצלעותיו כדי שיאהב האדם את אשתו כמו אחד מאבריו‪ .‬‬ ‫וכמו שאנו מברכים במוצש"ק בורא מאורי האש‪ .‬שכך נברא האדם עד סוף כל הדורות באלו‬ ‫ההרגשים והמנהגים שיחיה האדם על ידם‪.‬‬ ‫‪31‬‬ .‬ההרגש בלב בשעה שיצר הקב"ה את האשה‬ ‫אחת מצלעותיו אז היתה היצירה לרגשי שמחה ואהבה‪ .‬וכן תרגיש האשה שהיא אחת מצלעותיו‬ ‫וכאדם אחד הם נחשבים לעולם‪ .‬והרי לפנינו שני בני אדם שלפי האמת‬ ‫אין הוא והיא חשובים כאדם ורק עתה בנשואין הם נעשים לאדם כמו מראשית היצירה‪.‬שע"פ דעת תורה ניוול הוא שכך נאמר ביפת תואר וגילחה את ראשה‪.‬‬ ‫וכן מה שדרשו חז"ל על הפס' ויבן את הצלע‪ .‬והחתנים יצהלו‬ ‫בקול מחופתם ונערים ממשתה נגינתם הם השושבינין שהם עושים עצמם כמו נערים לשמש‬ ‫ולשמח את החתן הדומה למלך בשמחתו ואשרו שכיום הוא נוצר לאדם שלם הוא ואשתו יחד ודבק‬ ‫באשתו והיו לבשר אחד כמראשית יצירתו‪.‬תקנו חז"ל כדי להשריש בלבבנו דעת תורה שיש לנו לברך את ה' על יצירת‬ ‫האדם וכל רגשותיו שיצר הקב"ה בו ע"י יצירתה של חוה‪ .‬שאני אומר שמה שהזכירו חז"ל בברכה זו חתן וכלה‬ ‫פירושם הוא שהם שמות של שמחה כמו ששון ושמחה וגילה ורינה‪ .‬וכיון שנוצר האדם והקב"ה‬ ‫שושבינו בחופתו שהיתה בג"ע אנו מברכים על יצירת נשואין אלו ג"כ שהקב"ה ישמח חתן וכלה‬ ‫כשמחך יצירך בג"ע מקדם‪.‬כי אם השם חתן‬ ‫עצמו‪ .‬‬ ‫וכמו שכתב הראב"ד בס' בעלי הנפש בשער הקדושה‪ .‬ובאופן זה היתה היצירה שקלעה והביאה לאדם‬ ‫והוא והיא היו שמחים ביפיה‪ .‬כך יש להסביר זו הברכה יוצר האדם בשעת נשואין‪ .‬שקלעה הקב"ה בשערותיה והביאה לאדם‪ .‬ולזכר יצירה זו אנו מברכים באותו הזמן בורא‬ ‫מאורי האש‪ .‬מפני שאז באותה שעה נוצר האש‪ .‬רק‬ ‫כשיבא מלך המשיח אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה בשמחה אמיתית בלב שלם‪ .

‬‬ ‫וזוהי מצות השמחה לשמח חו"כ היינו לעשות ולהכין לפניהם ג"ע כמו שהיה בשעת היצירה‪.‬‬ ‫שמיעה מורגשת מוסרית‪ .‬‬ ‫וכן צריכים הם להיות מתנהגים כל ימי חייהם שיהיו כמו פרצוף אחד או שתי פרצופים דבוקים זה‬ ‫בזה‪ .‬שמעתי מאחד שפירש שזהו בשמים‪ .‬וע"כ שאלו בגמ' איזה פרצוף הלך לפניו‬ ‫שאילו היו בשתי דעות ודאי הוא שהזכר יותר חכם והוא הולך כרצונו והחלש בשכל נמשך אחריו‪. ונראה שמטעם זה מזכירים‬ ‫בברכה שמח תשמח ריעים האהובים שזהו התכלית והשלמות שהם ריעים האוהבים זה את זה‬ ‫באמת כמתחילת היצירה‪.‬‬ ‫והחתן מרגיש עצמו כמו מלך יחיד בגן עדנו‪ .‬שלכך אנו מברכים ואומרים שהשמחה במעונו‪ .‬רק אז ישמע הקול ששון בחוצות ירושלים שאז נכיר את ה' ונראה‬ ‫אותו שהוא באמת שושבינו של כל אדם בנישואיו‪ .‬והקב"ה והפמליא שלו אלו השושבינים משמחים‬ ‫ושמחים עם החו"כ‪ .‬ואנחנו מצווים להשתתף בשמחתו של הקב"ה כאן‪ .‬שכנראה יש להבין למ"ד ב' פרצופים היו‪ .‬וע"ז אנו מברכים שהשמחה במעונו‬ ‫ושאכלנו משלו שזכינו לשמוח עם הקב"ה‪ .‬שגם היום בכל נשואין הקב"ה הוא‬ ‫השושבין האמיתי‪ .‬ששם משתתפים בשמחת הנשואין‪ .‬וכביכול כאילו הוא בא‬ ‫להשתתף בשמחת חתן‪ .‬שאז‪ .‬וכל אחד ידע‬ ‫מה שבלב חברו והשכילו כל דבר ודבר כמו איש אחד‪ .‬שהקב"ה הוא המשיא את זה‬ ‫החתן ואת זו הכלה כמו אדם וחוה בשעתם‪ .‬והאמת הוא שהקב"ה משרה שכינתו בשמחת נישואין‪ .‬אמר אביי ה' אהבתי מעון ביתך זו בית הכנסת‪ .‬אלא שהמצוה היא לערוך לפניו ג"ע כיון שהוא שמח‬ ‫ביצירתו בזו השעה כמו שהיה ביצירתו מקדם והקב"ה הוא שושבינו גם עתה‪ .‬‬ ‫ויש לדרוש בכונת המלה עוד ישמע בערי יהודה כמו שאנו מורגלים במוסר לומר דער הערין‪.‬ואנחנו השושבינין השמחים‬ ‫לפני החתן והכלה נחשבים כמו הנערים ממשתה נגינתם‪ .‬ראיה לדברי ממגילה כ"ט ע"א דרש רבא ה' מעון אתה‬ ‫היית לנו אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪32‬‬ .‫ויש עוד להוסיף ולומר שהשושבינות של הקב"ה נוהג עד היום‪ .‬וכן הוא בבית נשואין(‪ .‬וימצא הכל מוכן לפניו סעודה של שמחה שכל‬ ‫סביביו שמחים וכגן עדן על הארץ לפניו שכך היתה תחילת היצירה של האדם‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫שהשמחה במעונו‪ .‬אבל‬ ‫לדעתי אין זה נכון‪ .‬ונשמח כולנו לפני ה'‪.‬ואין כל נפקא מינה איזה פרצוף הולך לפניו אלא‬ ‫אמרו שעכ"פ גנאי הוא שהאיש ילך אחר האשה‪.‬שכמו שהיתה תחילת היצירה כן דעת תורה ורצון‬ ‫השי"ת שכך צריך האדם להתנהג כל ימי חייו באהבת איש לאשתו.‬‬ ‫אלא ע"כ שדעה אחת היתה להם בשכל מאוחד‪ .‬ואנחנו הנערים ממשתה נגינתם השמחים לפני הקב"ה‪.‬מכל מקום נ"ל ששכלם היה כמו אחד‪ .‬שאנו שמחים לפני ה' ומשתתפים‬ ‫בשמחתו של הקב"ה‪.‬יש לנו לערוך לפניו‬ ‫ג"ע שירגיש עצמו כמו מלך העולם כאדה"ר בשעתו‪ .‬‬ ‫ומה יקרים לנו דברי הראב"ד בשער הקדושה‪ .‬ומעונו היינו למטה בבית הנישואין שהוא באותה שעה מעונו של הקב"ה‬ ‫כמו שהיה שושבינו של אדה"ר בגן עדן‪) .‬הרי מפורש‬ ‫שמעון ה' הוא אצלנו ולא בשמים‪ .‬ולא יחטאו לפני ה' כל ימיהם וישארו בג"ע לאורך‬ ‫ימים ושנים‪.‬ומקום החופה הוא מעונו של הקב"ה שהוא השושבין‬ ‫האמיתי להאדם‪ .‬‬ ‫וע"פ דברים אלו נשכיל להבין ענין שמחת חתן שהיא מצוה רבה‪ .‬ולפיכך אנו מברכים אותם שהם ריעים אהובים שישמח אותם ה' כשמחך יצירך‬ ‫בג"ע מקדם שלא יבא הנחש אל הגן עדן שלהם‪ .‬ולכאורה מהו הגמ"ח כל כך שהרי‬ ‫החתן הוא שמח מעצמו ואינו צריך לנו כלל‪ .

‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫העתקה מסדור שער השמים לבעל השל"ה‪ .‬ראה כמה מתוקים דבריו הרי הת"ת‬ ‫בעל החסד נוטה אל הימין וכל הנהגותיו בימין ויצ"ט‪ .‬פי' בתקונים וכו' באיש י' חסד באשה ה' גבורה‪.‬מתוך האהבה היתירה שיכנס ביניהם בעת החבור לש"ש יצא הזרע חזק‬ ‫ופקח ונאה‪.‬אלא להיפך‪ .‬‬ ‫למדנו מכאן שטעות הוא לחשוב שהאיש הגבור הוא מדת הגבורה והאשה החלושה היא מדת‬ ‫החסד‪ .‬והיצה"ר‬ ‫הרוחני משכנו בתאוה‪ .‬והוא שוכח עליה ועל הנאתה.‬אם‬ ‫כך ראוי שלא יתעורר יצה"ר לתועלת עצמו וכו'‪ .‬ויצה"ר לצורך אשתו‪ .‬והיצ"ט הרוחני משכנו בשכל‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברב אלפס הל' נדה במס' שבועות אמר ר' אליעזר כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים‬ ‫זכרים וכו'‪ .‬עד שיקשור דעתה בדעתו ותתרצה בדבר כדי שתכנס היא באהבה‬ ‫תחילה ותתחיל להזריע וכו'‪ .‬בסימן קפ"ה באיכות‬ ‫החבור‪ .‬וכן בכלל ההנהגות הגבור עושה‬ ‫חסד לדחות את רצונו מפני רצון אחרים‪ .‬החלושה מפני חלישותה כל הנהגותיה בהתגברות על החלישות‪ .‬וכשהאשה‬ ‫מתעוררת בתאוה הרי זוהי גבורה נגד טבעה בצניעות ובושה‪ .‫בספר תומר דבורה פרק ה'‪ .‬והאיש כשמתעורר בתאוה רק לצורך‬ ‫אשתו ולעצמו אין לו תאוה הרי הוא מתנהג בחסד לצורך אחר‪ .‬ובזה יש קדושה גדולה היינו פרישות מתאוה‪ .‬והחלש מתגבר לדרוש המגיע לו בצדק‪.‬כי תאותו גדולה בשעה זו רק לעשות מעשה‬ ‫למלאות הנאתו‪ .‬ע"כ‪.‬הקב"ה נותן להן בשכרן בנים‪.‬סמכוני באשישות‪ .‬ימשוך‬ ‫לבה בדברי פיתוי וחשק ואהבה‪ .‬והכלל הוא שלצורך‬ ‫אחרים מדת החסד ממתיק את הרע והנאה כשירה היא‪.‬ועוד כתב שם‪ .‬מצד זה יעורר היצה"ר לאהבתה ואז יכוין אל השמאל המתעורר לקרבה בסוד‬ ‫שמאלו תחת לראשי שאינה מתקשרת תחילה אלא מצד השמאל ואח"כ וימינו תחבקני‪ .‬ויש להתבונן בענין זה איך הוא זה שמתוך שהוא שוהה על‬ ‫הבטן היא מזרעת תחילה‪ .‬‬ ‫ויש להבין מה קדושה יש בשהי' זו‪ .‬הרי הוא קדוש ומעשה זו קדושה היא‪.‬וז"ל אל ישמש להנאתו לבד אלא גם להנאתה וכמי שפורע חוב המוטל עליו מהעונה‬ ‫האמורה בתורה‪ . ואח"כ יעשה מעשה‬ ‫הביאה‪ .‬אמנם פי' בזוהר בפ'‬ ‫בראשית שיצ"ט נברא לאדם עצמו לצרכו‪ .‬האדם נוצר בב' יצירות יצ"ט ויצה"ר זה חסד וזה גבורה‪ .‬בקצור מהתפלה בליל החבור‪.‬‬ ‫מכאן מוכח שהשכל הוא היצה"ט והתאוה הוא היצה"ר‪ .‬פירוש יקדש עצמו בשעת תשמיש כגון וכו' וכגון ההוא דאמרינן בשכר שמשהין עצמן‬ ‫על הבטן בשעת ביאה כדי שיזריעו נשותיהן תחלה‪ .‬אמנם לצורך אשתו יעורר יצרו בנחת לצד הגבורות‬ ‫המתוקות וכו'‪ .‬ויש לבאר ענין זה כמו שכתב הרוקח שישעשע במשמושים ובכל מיני‬ ‫חיבות שמתוך חיבות ידע ממנה דעתה ורצונה מאיזה משמושים היא נהנית באיזה מקום ובאיזה‬ ‫אופן‪ . וכשהוא מתאפק בכוח לעכב תאותו עד שיראה‬ ‫שרצונה בכך‪ .‬‬ ‫עיין במנורת המאור שהעתיק את אגרת הרמב"ן ומוסיף בה דברים מדעתו‪ .‬וכשימשמשה כפי רצונה לגרות את התאוה בכל תקפה היא תזריע.‬כמו שסיפרה אשתו של ר"א שהיה דומה כמי שכפאו שד‪ .‬‬ ‫‪33‬‬ .‬וכשהשכל מורה להתעורר בתאוה נהפך הרע לטוב‪ .‬‬ ‫ובפרק ו' כתב‪ .‬והנקבה שמאלית וכל הנהגותיה בגבורה‪ .

‬ולא של כל‬ ‫אדם אלא של בחור שלא נשא אשה‪ .‬שיש חיוב לאהבה וחיבה בכל שעה להיות אצלו‪ .‬ובתוס' שם הוסיפו שמשמע שכרתי להן ברית להיות כל שעה אצלם‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪34‬‬ .‬יהי רצון מלפניך וכו'‪.‬אעפ"י שאסור לשמש מטתו אלא בלילה‪ .‬‬ ‫למדנו ענין חדש בברית‪ .‬עכ"ל‪ .‬כדי שיהיו ביאותיו בריצוי ובחיבה ולא דרך דריסה‬ ‫וטירוף‪ .‬ואפשר שברית עם רוחניות הוא כך ולא‬ ‫באחר(‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫נדה י"ט ע"ב איזהו אדום כדם המכה‪ .‬והמחסר‬ ‫בהנהגה זו הרי הוא מחלל בריתו ועובר על שבועתו‪) .‬אשת חיקך אתת קימך‪ .‬עכ"ל‪.‬מיתבי תולה בבנה ובבעלה וכו' כגון‬ ‫שנכנסה לחופה ולא נבעלה‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫מאירי נדה דף י"ז כתב וז"ל‪ .‬או שהיא מצד טבעה נאנסת בשינה בלילה ואינה מתרצית‪ .‬הרי מפורש שאם בעל פעם אחת חסר אדמומית בדמו‪.‬‬ ‫וכן במה שנוגע בין איש לאשתו שהיא נקראת אשת בריתך במלאכי ב' ובתרגום אתת קימך‪ .‬וכן הוא‬ ‫בתרגום אונקלוס בפ' ראה‪ .‬כמה מחויבים אנחנו באהבה וחיבה בכל שעה ושעה כשאנחנו מתפללים‬ ‫ומתפארים לומר אנחנו בני בריתך‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הראה לי הר"ר משה טיקוצינסקי שליט"א )זצ"ל(‪ .‬כל שרואה מצד טבעו נאנס‬ ‫בשינה בלילה וא"א לו לרצות‪ .‬ולא ימצא באיברי ובגופי ובתאותי שום חולשה ושום רפיון ולא אונס ולא הרהור ולא‬ ‫ביטול מחשבה ולא תשוש כח כדי לבטלני מלהשלים תאותי בכל עת שארצה‪ .‬ותהיה תאותי מזומנת‬ ‫לי בכל עת שארצה בלי שום השמטה ובלי שום רפיון אבר מעתה ועד עולם‪ .‬ועד כמה עד בן עשרים‪ .‬ותתן אומץ וכח באברי ובגופי לקיים מצות עונתי‬ ‫בכל עת‪ .‬מותר לו‬ ‫לשמש מטתו ביום בהצנע על הדרכים שהזכרנו‪ .‬וכי תבא‪ .‬ובאים בברית להיות רעים אהובים בכל שעה‪ .‬ולא ינבל פיו ולא יראה בה דבר‬ ‫מגונה‪ .‬‬ ‫ולאחר טבילתה ישמחנה ויחבקנה וינשקנה ויקדש עצמו בתה"מ‪ .‫יהי רצון מלפניך וכו' שתאציל מרוח גבורה עלי‪ .‬אמר ר' אבהו כדם אצבע קטנה של יד שנגפה וכו'‪ .‬אך ישעשע במשמושים ובכל מיני חיבות למלאות תאותו ותאותה שלא יהרהר באחרת כי אם‬ ‫עליה כי היא אשת חיקו ויראה לה חיבות ואהבות‪.‬פירש"י בשבת פ"ג ע"ב ד"ה ומחבקה ומנשקה‬ ‫וזהו לשון ברית‪ -‬אהבה וחיבה‪ .‬הרי שיש בקידושין ענין של שבועה‬ ‫וברית שהם נשבעין תחת החופה זה לזה‪ .‬והתורה שנכרתה עליה שלש בריתות שיש להתדבק בתורה בכל‬ ‫שעה ובאהבה וחיבה‪.‬ויש לדון ק"ו לברית‬ ‫שלנו כלפי שמים‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫העתקה מספר הרוקח הלכות תשובה סימן י"ד‪.

‬והתאוה מתעוררת ממילא‪ .‬ובשעת מעשה‬ ‫היא עצם ההתאחדות ברוח ובגוף‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫עיין בסידור ר' יעקב עמדין בליל שבת שכתב דעתו בענין הזיווג שיש ב' נשיקין קודם המעשה‬ ‫ובשעת מעשה‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ברמב"ם הלכות אבל פ"ג הי"ד וכן מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל‪ .‬דכתיב ושמח את אשתו וכו'‪ .‬שכך קרא הרמב"ם את‬ ‫המדות בשם דעות ולא זכר ההרגשים כלל‪ .‬וקודם המעשה באים לעורר את התאוה ומתוך התאוה באה האהבה‪ .‬דיהא ביה רעוא למחדי לה‪.‫ראיתי בס' שבט מוסר סוף פרק כ"ד וז"ל‪ .‬‬ ‫ודקדקתי למה כתב הרמב"ם זה הטעם‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫עיין ברבינו בחיי בראשית שהרגיש וכתב‪ .‬וחלילה להיות שלהבת בלא גחלת ולא גחלת בלא שלהבת‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫תקון המדות‪ .‬והאשה‬ ‫נבראת בגן עדן‪.‬האדם נברא חוץ לגן עדן ואח"כ נכנס לג"ע‪ .‬וגם הנשיקין שקודם‬ ‫המעשה צריכים להיות רק מתוך אהבה והתאחדות‪ .‬וכדי לחזק את הדעת עליו להתנהג בפועל במעשים‪.‬‬ ‫אבל לדעתי דבריו אינם מדוקדקים בזה שמתאוה לא באה האהבה הרצויה‪ .‬דכגוף אחד חשבינן איש ואשה כדכתיב והיו לבשר‬ ‫אחד וכו' עיי"ש‪.‬‬ ‫מליצה נפלאה היא על אש האהבה בין איש לאשה שהיא כמו גחלת יצרה מבפנים והוא כמו שלהבת‬ ‫יצרו מבחוץ‪ .‬דבלאו הכי יש לחוש לקלקולא להמשך אחר עכו"ם‪.‬‬ ‫והמעשים מחזקים את הדעות‪.‬ולא רק טעם לחז"ל שתקנו להקל בזה‪ .‬זהו חלק מהמצוה‪ .‬העיקר הוא בדעת השכל שיכיר בשכלו את הטוב לאמיתו‪ .‬הכלל העולה שהכל תלוי בו שאיש ואשה יהיו בלב אחד‬ ‫בתכלית קשר אהבה כשלהבת קשורה בגחלת‪ .‬אלא המצוה להיות‬ ‫מאוחדים כל ימי חייהם שלהבת בגחלת‪.‬ועל דא נקי יהיה לביתו‪ .‬וזה כדי ללמדנו שכך צריך ההולך לקראת מלכי עכו"ם‬ ‫לחשוב בלבו‪ .‬נקי דלא‬ ‫יעמול במילי דעלמא‪ .‬עיי"ש‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫עיין בזוה"ק פ' תצא כי יקח איש אשה חדשה וז"ל )דף רע"ח ע"א דפוס ווילנא( והא אוקימנא‬ ‫דחדוה דא לאו דיליה היא אלא דילה‪ .‬אלא דין בקיום המצוה‬ ‫שכך עליו לחשוב בהליכתו זו‪ .‬והיא נחוצה להוציא‬ ‫לפועל ההתאחדות בשלמות כראוי להזריע זרע‪.‬‬ ‫‪35‬‬ .‬ואפי' מלכי‬ ‫עכו"ם כדי להבחין בינם למלכי ישראל כשיחזור כבודן למקומן‪.

‬שהחכמה והבינה שלו בהכרת ה' יבוא לדעת ה' בבריאות כמו‬ ‫חושיי‪.‬‬ ‫בעונג שבת יש רגש כללי שהוא כמו מלאך מופשט מגשמיות מתענג על ה' באהבה ודביקות‪ .‬וקוראת אותו להוסיף דעת כדי לחזק את‬ ‫האהבה‪.‬ויש‬ ‫רגשים פרטיים להתענג גם בגשמיות לאכול בתאוה והנאה גדולה‪ .‬ויש רגשים פרטיים היוצאים מתוך רגש כללי זה‪ .‬והמעשים שיעשה האדם לחזק את הטוב עליו לעשותם באופן כזה שיהיו‬ ‫מחזקים את השכל ויוצרים את הרגש‪ .‬‬ ‫וכיצד אוהבים את ה'‪ .‬בתפילה יש מחשבה ורגש כללי שהוא עומד לפני ה' בשירות‬ ‫ותשבחות‪ .‬ויוצא‬ ‫מזה שכך יש להתנהג‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ת"ח שאין בו דעת נבלה טובה הימנו כמבואר במדרש ריש ויקרא‪ .‬ישא בת אחותו כדי לקשר אהבת קרובים לאהבתם‪ .‫ואיך הוא זה‪ .‬יש מחשבה כללית ויש מחשבה פרטית‪ .‬ועיין‬ ‫בספר רבינו בחיי על התורה‪.‬רק ישב לו מן הצד עד שקרא אותו הקב"ה ודבר‬ ‫עמו‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫כלל גדול במוסר בנוגע לקיום המצוות‪ .‬והאהבה‬ ‫יוצאת מהדעת את ה' והיא מחזקת את ההכרה שיש‪ .‬הרי מפורש שצריכים להיות הבנים נולדים להקב"ה‪ .‬הבנתי מהרמב"ם שהאהבה לה' מחזקת את השכל שהכיר את האמת‪ .‬יש רגשי הלב‬ ‫כלליים ויש רגשי הלב פרטיים‪ .‬כמבואר במגיד משנה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יחזקאל כ"ג‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מפורש ברש"י שהעושה מעשה זה רק לשם מצוה בלא תאוה חזקה יהיו בניו מורדים ופושעים‪.‬ואת הבנים אשר ילדו לי‪ .‬‬ ‫שהראיה היא ממשה רבינו שהכיר וידע את ה' ומתוך כך אמר על עצמו ונחנו מה‪ .‬או שהם גורמים‬ ‫ואמצעיים בשלמותו של רגש כללי זה‪ .‬ורק ע"י‬ ‫האהבה יוצא השכל מכח אל הפועל‪ .‬ויש מחשבות ורגשים בשעה שהוא מתפלל בהודאות או בבקשות ותחינות או הלולים‬ ‫ושירות‪.‬‬ ‫‪36‬‬ .‬כל מיני אהבות שיש באדם עליהם להמציא ולהכניס‬ ‫ביניהם‪ .‬ולא נכנס אל אהל‬ ‫מועד לשאול דבר ה' איך להקריב את הקרבנות‪ .‬היינו שהמעשים יוצרים את ההרגשים בלב‪ .‬ברמב"ם סוף הל' תשובה איתא שצריך להיות שוגה באהבה תמיד‪ .‬‬ ‫בנדה י"ז אונס שינה וז"ל מתוך שהוא נאנס בשינה אינו מתאוה לה כ"כ ומשמש לקיים מצות עונה‬ ‫בעלמא וכו' והוא מבני ט' מדות דאמרו בנדרים דף כ'‪.‬כונת המדרש הוא על דעת ה'‪.‬וההרגש מחזק את דעת השכל שלו‪ .‬‬ ‫כיצד קונים דעת ה'‪ .‬שכך הוא רצונו של אביו‬ ‫שבשמים מבנו יקירו‪.‬ואז יצליח במעשיו להרגיש ולהשכיל הטוב‪.‬‬ ‫בעניני אישות יש רגש כללי להזוג שיש להם להתאחד באהבה שלמה כל ימי חייהם שאז הם צלם‬ ‫אלוקים כמו אדה"ר בג"ע‪ .

‬כשבעליך וכו' הדדין המציאי לו שתתרבה‬ ‫תאותו וכו' כדי שיתרבה תאותו וחיבתו ויצטער‪ .‬‬ ‫וע"כ אמרו בזוה"ק שנשיקת פה לפה צריכה ומוכרחת להיות בשעת בעילה שזהו דביקות הרוח‬ ‫היוצא מפה לפה ודביקות המוחין המתאחדים בגופותיהם‪ .‬והנשיקות שבשעת מעשה הן המסובבות מההתאחדות‬ ‫שלהם שגם נפשותיהם חפצים להתאחדות שלמות רוח ברוח באהבה שלמה ואמיתית‪.‬ויצטער לעכב מעט תאותו‬ ‫שתהיה התאוה קלה ובזויה בעיניו ולא יהיה מטורף מתאוה כמ"ש המאירי‪ .‬השמחה וכו' וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול והמכובד וכו'‪ .‬עכ"ל‪.‬מותר לו לשמש‬ ‫ביום וכו' כדי שיהיו ביאותיו בריצוי וחיבה ולא דרך דריסה וטירוף‪.‬‬ ‫הפרישות בעצם התאוה ההתאפקות בתוך ההתעוררות ענין מוסרי נפלא הוא‪.‬‬ ‫‪37‬‬ .‬ג' דברים אלו נחוצים הם‬ ‫למעשה זה‪ .‫ועיין ברש"י שבת ק"מ ע"ב ד"ה וכורא בחדא ידה‪ .‬‬ ‫והמדקדק בלשונו המדוקדק של רש"י רואה שכתב תאותו וחיבתו ויצטער‪ .‬ובסוף הל'‬ ‫לולב‪ .‬ושני אלו מביאים לידי נשיקות‬ ‫וחבוקים חזקים‪ .‬ורגש תאוה זו הוא הדבק‬ ‫הטבעי המביא את ההתאחדות השלמה שיהיו שניהם דבוקים בגוף וברוח כאיש אחד ממש‪.‬מהו קלות ראש ומהו קלות הגוף‪.‬והוא מהענינים שרוב בני האדם נכשלים בהם ונלכדים בפח מוקשיהם‪.‬הרי‬ ‫שיש ב' ענינים יש קלות ראש ויש קלות גוף הא' רע והב' טוב‪.‬ולמעשה המצוה להשתמש בה‬ ‫לחזוק האהבה המקדשה קודש קדשים‪ .‬לא ימשך ביין‬ ‫ובשחוק ובקלות ראש וכו' שהשכרות והשחוק וקלות ראש אינה שמחה אלא הוללות‪ .‬‬ ‫ועל זה ראיתי להציע בהם עד שיהיו פשוטים ומבוארים לכל דורשיהם‪ .‬שהקודמות מעוררות הן את התאוה שצריכה להיות בתכלית החוזק כפי טבעם בשלמות‬ ‫שהוא הדבק הטבעי שלהם בהתאחדותם‪ .‬זהו כמו הלשון מעט‪ .‬אבל יש להתבונן‬ ‫בביאור מילות אלו כראוי‪ .‬ובמאירי נדה י"ז‪ .‬ומצות ה' היא לעורר את התאוה בכל האפשרות‪.‬אפשר לומר שיספר וישחק מעט זהו מקל גופו ולא ראשו‪ .‬‬ ‫בהל' דעות פ"ה ח"ד כתב ולא יקל בראשו ביותר וכו' אלא ברצון שניהם ובשמחתם יספר וישחק‬ ‫מעט וכו'‪ .‬תאוה היא הדבק להתאחדות‪ .‬הדר אחוי ליה‪ .‬‬ ‫על התאוה צריך להיות רגש כללי בבוז ושנאה גמורה וגדולה מאד‪ .‬ומעוררים את התאוה החומרית שהיא אז קודש לה'‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫חדושים שלמדתי מאגרת הקודש להרמב"ן‬ ‫הראב"ד בספר בעלי הנפש בריש שער הקדושה כתב בזה"ל ואני רוצה להאריך ולהרחיב בשער הזה‬ ‫מפני שיש תועלת באריכותו‪ .‬וזוהי הקדושה‪.‬וחיבה היא הדביקות עצמה‪ .‬‬ ‫מתוך אהבה באה ההתאחדות ומתוך ההתאחדות באה האהבה‪ .‬ואפשר שזה מתאים עם לשונו‬ ‫ולא יקל ראשו ביותר‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫הראה לי הרר"ח קרייזווירט נ"י דקדוק נפלא בלשון הרמב"ם בהל' יו"ט פ"ו הל"כ‪ .‬מלבד הנשיקות שעשו קודם שהתאחדו‬ ‫בבעילה‪ .‬והיספר וישחק נכנס בכלל קלות ראש‪ .

‫אחריו בא הרמב"ן באגרת הקודש בענין קדושת החבור והאריך יותר לבאר ענין זה בששה פרקים‬ ‫ומגלה שם סודות נפלאים ומפרש כללים ופרטים הלכה למעשה אשר יעשה האדם וחי בהם‪ .‬וזוהי עצם הקדושה‪.‬והאריך לפרש בפ' ג' וד' דקדוקים בזמן‬ ‫ובמזון הראוי ליצירה זו‪ .‬שלמות האדם בא מצד הטבע מתכונת המזג‬ ‫מראשית יצירתו‪ .‬הרי שיש ב'‬ ‫פירושים על הלשון מקודשת לי‪.‬‬ ‫ובתוס' שם ב' ע"ב שאסורה כהקדש בשבילי ופשטא דמילתא מיוחדת ומזומנת לי‪ .‬ונמצא חבור האדם עם אשתו סבת קדושת ה' או חילולו כפי הבנים שהוליד וכו'‬ ‫עיי"ש‪.‬‬ ‫ודברתי לכבודם‪.‬‬ ‫ובפ' ג' כתב בזה"ל ואם ישמש אדם מטתו סמוך לאכילתו הנה באותו הזמן טבע הגוף רותח והדם‬ ‫עכור ומעורב והנה אותה הטפה הנמשכת ממנה עכורה ומלוכלכת סרוחה ומטונפת וכו' הולד הנוצר‬ ‫מאותה טפה מיוסד מיסוד עכור ומטונף ועליו נאמר זורו רשעים מרחם וכו' ידוע הוא שכל מי‬ ‫שנולד מטפה קרה יהיה לעולם פתי סכל וכמו משולח ומי שנולד מטפה חמה יהיה בעל חימה וכעסן‬ ‫ונקלה‪ .‬‬ ‫בפ' א' ז"ל תכלית השלמות של כל בן ישראל הוא שיתקדש ש"ש על ידו‪ .‬‬ ‫המסכת שלמדנו נקראת קידושין‪ .‬וראיתי‬ ‫אני שעדיין רוב בני האדם אפילו הלומדים והיראים נכשלים בענינים אלו גם אחרי שקראו ושנו‬ ‫דברי החכמים השלמים האלו‪ .‬‬ ‫וכבר כתבתי מאמר ארוך לבאר דברי הרמב"ן וכל רמזיו הנפלאים אבל גנזתי אותו מפני שא"א‬ ‫להאריך במקום שנהגו החכמים לקצר ואת צנועים חכמה כמו שכתב הרז"ה על הראב"ד בבעלי‬ ‫הנפש‪.‬‬ ‫למדנו מדבריו שהוא חוב קדוש על כל ירא את השי"ת שישתדל בהכנות גדולות שהגוף יהיה מוכן‬ ‫להוליד בנים הגונים‪ .‬‬ ‫דעה זו דחה הרמב"ן בכל תוקף וכותב שזוהי מצות הקדושה שצוה השי"ת להשתדל בהכנת חומר‬ ‫טוב ליצור יצירת האדם במזג טוב ויתקדש ש"ש על ידו‪ .‬וז"ל בפ' ד' א"כ כשאמרו צריך האדם לקדש עצמו בשעת תשמיש גם‬ ‫המזון תלוי בקדושה זו וכו' שאם יהיה המזון רע ועב ועכור תהי' הטפה ג"כ עבה ומטונפת ועכורה‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫מוצש"ק פ' עקב במסיבה שהיתה בביתי לכבוד החתן דב יפה והי' גם המחותן הגר"א כהן שליט"א‪.‬‬ ‫יש ללמוד מדבריו שהוא בא להוציא שבוש גדול שמשתבשים המתחסדים ואומרים להקל על עצמם‬ ‫שאין לאדם לחשוב כלל במעשה זה בהכנת החומר ליצירה שהוא בא ליצור אם טוב אם רע אלא‬ ‫עליו רק להתרחק מן התאוה ולכוין במעשה זה לקיים מצות ה' לש"ש והשי"ת ישלים את מעשיו‬ ‫לטוב להוליד בנים הגונים‪.‬‬ ‫‪38‬‬ .‬ובגמ' אמרו לישנא דרבנן האיש מקדש שאסרה אכו"ע כהקדש‪.‬אבל הנולד מטפה ממוצעת בין חום וקור יהיה לעולם חכם מיושב בדעתו יקר רוח ואיש‬ ‫תבונה ויהיה במדותיו ודעותיו מעורב עם הבריות וכו' עיי"ש‪.‬שמאחר שאנו מתדמים לו‬ ‫במעשינו הנה קדושת השי"ת וחילולו תלוי במעשינו‪ .‬‬ ‫וא"כ נמצא שהמזון הנלקח טרם החבור הוא סבה להיות הולד חכם או פתי או צדיק או רשע עכ"ל‪.‬מפני החסרון המורגל ללמוד עניני מוסר שלא בעיון והלומד מקופיא‬ ‫טועה בדבריהם ואינו יורד לסוף דעתם ונתאמת אצלם שבושים גדולים הגורמים מכשולים רעים‬ ‫מאד‪.

‬והנה אנו מברכים מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין ואין בזה משום ברכה על‬ ‫המצוה כמבואר ברא"ש אלא זהו קידוש כמו שאנו אומרים קידוש על השבת ועל המועדים כך‬ ‫אומרים קידוש על קדושת ישראל ע"י חו"ק‪.‬היה קידוש בביתנו לשמחת חתן מר צבי כהנא )גרושקא( ואמרתי לכבודו‪:‬‬ ‫מלפנים היו מכבדים את החתן בביכ"נ במדה יתירה‪ .‬והנשואין הוא ענין של יצירה‬ ‫שמתוך כך נוצר האדם והרי זה כמו אומרים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כמו שאמר הקב"ה‬ ‫בראשית היצירה‪ .‬וכן הם האבות‬ ‫הקדושים והנביאים אחריהם הם כולם ילודי אשה שהיא הצלם אלוקים לכולם‪.‬וקדושת ישראל באה מקבלת התורה שנאמר‬ ‫והייתם לי ממלכת כהנים וגוי קדוש‪ .‬וע"י הדפוס עשה את האדם‪ .‬מפני שהיא עקר צלם‬ ‫אלוקים כמו שפירש"י צלם דפוס‪ .‬‬ ‫‪39‬‬ .‬ותהיי אסורה לכל אדם ח"ו ליצור ממזר פגום‬ ‫ורע ביצירה‪ .‬שבח גדול הוא להאשה‬ ‫שיצאה ממנה משה רבינו שהיה גדול וחשוב יותר מכל המלאכים והוא בחיר היצירה‪ .‬ומתחילת יצירת האדם יש לו שם יהודי בעצמותו‬ ‫ויש לו חלק לעוה"ב לאחר תחית המתים‪ .‬וע"כ מברכים יוצר האדם ומברכים על קדושת ישראל‪ .‬וע"כ תקנו שיאמר לה הרי את המקודשת‬ ‫בקדושה זו תהיי לי מיוחדת לי לשתף אותי ביצירה זו‪ .‬היו מוציאים ספר תורה לכבודו וקורין בתורה‬ ‫בפ' ואברהם זקן בא בימים‪ .‬זהו כלל גדול בתורה וכל אדם צריך לראות כל מעשי השי"ת‬ ‫שהכל בשבילו הוא‪ .‬והתקין לו‬ ‫ממנו בנין עדי עד היינו שהיא תהיה דפוס של צלם אלוקים‪ .‬עשה‬ ‫כך כדי להתיישב על כל אבר ואבר איך לתקנו שכל אבר של האדם הוא יצירה בפני עצמו‪ .‬‬ ‫והסברתי ענין מקודשת שאפשר וצריך לקרא את האשה בשם חשוב זה‪ .‬‬ ‫ויש לנו להתבונן איך באה קדושת ישראל ע"י חו"ק‪ .‬‬ ‫וכשמברכים ברכת נשואין והוא מקדש האשה הרי מוכנים הם להוליד וליצור נביא שלם בתכלית‬ ‫השלמות והרי היא המקודשת שיש לה החשיבות הלזו‪ .‬והיינו שיש בכל‬ ‫אשה קדושה‪ .‬ועלינו‬ ‫להשריש בלבבנו כללים אלו להרגישם כראוי‪.‬אלא שצריך להבין שהנשואין היא יצירת הקדושה שיש בעם‬ ‫ישראל‪ .‬שהקב"ה כביכול עשה דפוס‪ .‬כאילו אמר בתוספת ה' המקודשת‪ .‬שע"י‬ ‫חו"ק נוצר האדם היהודי שזוהי קדושת ישראל‪ .‬וע"כ אנו עושים קידוש לברך ז' ברכות אלו על קדושת‬ ‫הקדושין והחופה שכך צוה הקב"ה לקדש את ישראל‪.‬וכמאמרם ז"ל אתם קרויים אדם ואין אוה"ע קרויים אדם‪ .‫ואמרתי שיש להשכיל ולומר עוד פירוש שלישי‪ .‬‬ ‫אמרתי שיש כללי מוסר שהם דעת תורה ועל פי כללים אלו נתנה לנו תורה כמה מצוות‪ .‬שהם דבר אחד‪ .‬ועליו להכיר ברוממות ערכו ואהבת השי"ת אליו וכמה צריך הוא להכיר טובה‪.‬ועלינו להתבונן בענין זה שע"פ התורה יש להשתדל לשמח חתן וכלה‬ ‫לאין שיעור כמבואר במס' כתובות‪ .‬שבתוך גופה מתרקם ונוצר הולד‬ ‫שהאשה יולדת גם איש וגם אשה והרי היא הדפוס של האדם בכל דור ודור‪ .‬ענין זה יעורר את האדם להכין א"ע ליצירה זו שתהיה בתכלית השלמות‪.‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ש"ק פ' חיי שרה תש"י‪ .‬והיה אפשר להיות‬ ‫שהזכר יוליד זכר והתקין הקב"ה בנין עדי עד שהאשה יולדת זכר ונקבה‪ .‬ישראל קדושים הם והוא אומר לה את המקודשת תהיי מיוחדת לי ותהיה אסורה‬ ‫לכו"ע כהקדש‪ .‬‬ ‫חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם‪ .‬והחתן שלנו קראנו היום פרשה זו‪.

‬ויתפלל תמיד לה' שישמח‬ ‫אותו כמו ששמח את אדה"ר בג"ע לולא ששמע להנחש ונתגרש מג"ע נגד רצונו של הקב"ה‪ .‬אמר אמרה פרה זו או אמר אמרה דלת זו‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫ש"ק פ' מו"מ תש"י לאחר התפילה‪ .‬בב'‬ ‫נעשה גולם‪ .‬‬ ‫נקח לנו למשל ודוגמא על כל אדם פרטי ביצירתו הרוחנית שהוא נולד כמו חתיכה של בשר בלי כל‬ ‫ענין רוחני בגוף חלש זה והרי הוא כעפר ממש וזהו הוצבר עפרו ואח"כ השי"ת משלים אותו עד‬ ‫שנזרקה בו נשמה היינו שנכנס בעול תורה ומצוות‪.‬בה' עמד על רגליו‪ .‬תביעה זו צריכים אנחנו‬ ‫לשמוע ולקבל תוכחה ולברר לעצמנו מה אין אנו יודעים ומה יש לנו לדעת‪.‬התורה מלמדתנו לדעת שכל אחד ואחד נוצר עפ"י רצון השי"ת ממש‬ ‫כמו אדה"ר בשעתו‪ .‬‬ ‫וכן עלינו לזכור תמיד מאמרם ז"ל לא נברא העולם כולו אלא לצוות לזה‪ .‬‬ ‫והזכרתי שהאדם מחויב לשבת על מקומו שברא השי"ת בעדו הוא הג"ע‪ .‬והרגיש דוד המשורר האלוקי שכל החיים משוררים אפילו‬ ‫הצפרדעים בצעקותיהם הם ג"כ שירה נפלאה לפני השי"ת בורא העולם ומנהיגו‪.‬אלא שזהו‬ ‫כמשאחז"ל בנזיר‪ .‬שאין אנו יודעים את ערכנו וחביבותינו לפני אבינו שבשמים וע"כ אין הלשמה‬ ‫שלנו חשוב‪ .‬‬ ‫עלינו צריכים להבין מאמר זה לא שהצפרדע דברה עם דוד המלך כמו אתונו של בלעם‪ .‬‬ ‫ואח"כ עמד על רגליו שנעשה ת"ח ומוצא א"ע בגן עדן היא הישיבה‪ .‬בד' נזרקה בו נשמה‪ .‬וזהו ענין של שמחת חתן שהיא מצוה רבה‪ .‬שכך הוא טבע‬ ‫האדם כשהוא מרגיש את עצמו מאושר אז הוא רואה שכל העולם מאושרים ושמחים עמו‪ .‬‬ ‫‪40‬‬ .‬‬ ‫קראנו בהפטרה שהנביא תובע את ישראל ותופשי התורה לא ידעוני‪ .‬והיה לנו להרגיש שהעולם שמח ומאושר על ידינו‪ .‬ועל כל‬ ‫אדם המצוה לשמור גן עדן שלו מהנחש שלא יכנס בו‪ .‬והחתן‬ ‫הוא שמח ומרגיש שכל העולם שמחים עמו‪ .‬ואם הוא‬ ‫בצער חושב שכל העולם מצטערים ובוכים עמו‪ .‬ודוד המלך כששמח בתהלים שחיבר כ"כ שירה לפני הקב"ה הרגיש בנפשו בענותנותו‬ ‫הגדולה שאין לו להתפאר בזה שכל העולם אומרים שירה‪ .‬אין אנו מכירים את אבינו שבשמים המלמד תורה לעמו ישראל על ידינו תופשי התורה‪.‬בו' קרא שמות‪ .‬בא' נצבר עפרו‪ .‬לכבוד החתן יעקב סופר שכלולתו תהי' בעש"ק נחמו‪.‬ועלינו לחזק ולעורר בו רגש זה שיראה בעיניו איך‬ ‫חבריו ואוהביו שמחים עמו יחד ומתגבר בו רגש זה של שמחה שהשי"ת שמח אותו שזימן לו‬ ‫הנשואין‪ .‬ואח"כ קורא שמות להכיר את‬ ‫העולם ע"פ דעת תורה‪ .‬שהאדם הבעל שכל חושב כך על הפרה‬ ‫או על הדלת‪ .‫וכן צריך לזכור מאמרם ז"ל שהקב"ה אמר לאדה"ר ראה כמה נאים מעשי תן דעתך שלא יקלקלו‬ ‫מעשיך ותחריב את עולמי‪ .‬וע"כ מברכים לחתן ז' ברכות שהם ברכות היצירה יוצר האדם ב' פעמים ואשר‬ ‫ברא ששון ושמחה שהנשואין הם יצירה לאדם זה שבלא אשה אינו נקרא אדם כמבואר בגמ'‪.‬בג' נמתחו אבריו‪ .‬והר"מ בהקדמתו לזרעים‬ ‫מבאר רום ערך ענין הצותא הזה‪ .‬‬ ‫והמלצתי מה שאחז"ל בסנהדרין ל"ח על יצירת האדם‪ .‬ותבא הצפרדע ואמרה לו שהיא אומרת כל היום שירה יותר ממנו‪.‬ואח"כ נושא אשה שאז הוא נעשה אדם שלם שכל ישראל מחויבים לשמוח‬ ‫בו באדם שלם זה כדי שירגיש כל אחד גם הוא בשלמותו ויכיר וידע מה חובתו בעולמו‪.‬עד שגם הצפרדע הזו בצעקותיה באגם‬ ‫ג"כ היא אומרת שירה לפני הקב"ה‪ .‬והנחש היצה"ר שבלבו לגרשו מהג"ע בכל‬ ‫כוחו‪.‬בז' נזדוגה‬ ‫לו חוה וכו'‪.‬‬ ‫מה שאני רואה הוא‪ .‬י"ב שעות היה היום‪ .‬והסברתי ע"פ דרך זה מה שיש בחז"ל שדוד המלך כשעשה את התהלים זחה דעתו עליו‬ ‫שאמר כ"כ שירה לפני הקב"ה‪ .

‫וכן מצאנו בברכי נפשי‪ ,‬הכפירים שואגים לטרף ולבקש מקל אכלם‪ ,‬לא שהכפירים מתפללים‬
‫להשי"ת‪ ,‬אלא המשורר הרגיש בשאגת האריה לטרוף טרף בלא דעת כמו חיה טורפת המחפשת‬
‫אכילתה שזוהי תפילה‪ ,‬מפני שהוא היה עסוק תמיד ברגשי תפילה ראה את כל העולם כולו‬
‫מתפללים ומבקשים חיים ומזון מהבוי"ת וגם הכפירים בתוכם‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫מוצש"ק פ' תולדות תשי"א היתה חגיגה לכבוד החתנים משה מאיר פרג נ"י ושמחה קוק נ"י אמרתי‪,‬‬
‫שמח בחור בילדותך וכו' ודע כי אלה יביאך האלוקים במשפט‪ ,‬שלכאו' הפסוק סותר את עצמו‪,‬‬
‫ובגמ' שבת ביארו עד כאן לדברי תורה ומכאן ואילך לקיום המצוות‪.‬‬
‫וצריך להבין הענין כך‪ ,‬שיש ללמוד בשמחה וטוב לבב שהתורה מלמדת אותנו נועם ושלום בתכלית‬
‫העונג והשלמות‪ ,‬ואח"כ צריך לקיים מה שלמד בפועל בחיים להתענג על ה' עם כל אחיו בני‬
‫ישראל‪ ,‬כמו שאמרתי מכבר שמחויב כל אחד לברוא ג"ע לעצמו ולאחרים‪.‬‬
‫בארתי בתוך הדברים מה שאמר דוד המלך לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם‪ ,‬מי האיש החפץ‬
‫חיים אוהב ימים לראות טוב‪ ,‬נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה‪ ,‬הרי שזהו יסוד ליראת שמים‬
‫שכל החפץ חיים יכול להיות ירא שמים להתנהג בנצור לשונך מרע שזהו השלום בין אדם לחבירו‪,‬‬
‫וסור מרע ועשה טוב‪ ,‬ומהו רע ומהו טוב מה שהאדם מרגיש בנפשו שמצער אותו כמו השנאה שהיא‬
‫רגש של צער‪ ,‬ומה שמרגיש בנפשו שמענגו היינו האהבה שהיא רגש של תענוג כנאמר אהבה‬
‫בתענוגים שזהו הנועם התמידי שהתורה מלמדת אותנו לחיות בו‪.‬‬
‫החתנים הנכבדים והחביבים האלו כבר למדו את תורת השמחה וטוב לב מן התורה‪ ,‬ועתה הם‬
‫הולכים לקיים זאת לבנות להם בית שיהיה גן עדן להתענג על ה' כפי מצות התורה‪ ,‬עלינו לאחל‬
‫להם הצלחה רבה כראוי‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫יום א' פ' ויגש ז' דחנוכה תש"ט היה אצלנו החתן אברהם רייסנר עם הכלה שלו‪ ,‬ועשינו לכבודו‬
‫שבע ברכות כנהוג‪:‬‬
‫אמרתי דבר לשמח את החוה"כ‪ ,‬אומרים בברכה עוד ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים‪ ,‬ות"ל גם‬
‫בימי הגלות שמחים בירושלים ואומרים בברכה עוד ישמע‪ ,‬וצריך לומר הפירוש על ישמע היינו דער‬
‫הערין שמיעה טובה באובנתא דליבא‪ ,‬שאז רק אז כשיבא משיח ויגאלנו משעבוד מלכיות אז ישמע‬
‫קול ששון וכו'‪ ,‬ואמרתי שגם היום יש לנו להתלמד לשמוע מה שאפשר לשמוע‪ ,‬שכל המתלמד‬
‫מקודם ישמע אז שמיעה יותר טובה כמאז"ל שאם יזכה יבחין‪.‬‬
‫המצוה לשמח את החתן שאם יוזמנו כל ישראל במקום זה של השמחה‪ ,‬מחויבים כל ישראל לשמוח‬
‫ולשמח את החתן‪ ,‬ומהו ענין שמחה זו? יש להבין מהברכות שתקנו אנשי כנה"ג‪ ,‬שתקנו לברך יוצר‬
‫האדם ב' פעמים על החתן ועל הכלה‪ ,‬ופירש"י על הברכה שהכל ברא לכבודו שזהו זכר לחסדי‬
‫המקום במעשי בראשית ששמח את אדה"ר בגן עדן בחופתו עם חוה שהביאה ה' אל האדם שציירו‬
‫חז"ל שהקב"ה קילעה לחוה‪ ,‬ומלאכים היו שושבינים וכביכול הוא בעצמו ברך ברכת חתנים‪.‬‬

‫‪41‬‬

‫כל זה ללמדנו שכך עלינו להתנהג תמיד בשמחת חו"כ כדי שנרגיש בלב בציור שכלי שכך הוא‬
‫יצירת האדם מראשיתו‪ ,‬ואין האדם קרוא אדם כי אם כשהם שניים‪ ,‬ובשעת נשואין רואים הכל יצירת‬
‫האדם‪ ,‬וע"ז מברכים בשמחה רבה למען דעת שהאדם מאושר בזה שהוא נוצר‪ ,‬ולא כמו שאומרים‬
‫מחכמי הגויים שהאדם נברא לרע לו כמו שהביא הרמב"ם במורה נבוכים וסתר דבריהם שהאדם‬
‫באמת הוא נצחי וגם בעוה"ז עליו לעשות לעצמו ג"ע‪ ,‬וזה נעשה ע"פ התורה שנחיה כל היום‬
‫באהבה ואחוה ושלום וריעות וממילא יהיה לנו ששון ושמחה חתן וכלה היינו שירגישו עצמם תמיד‬
‫כאילו היום יצאו מחופתם שמחים וטובי לב‪ ,‬ונדע שהשמחה במעונו של הקב"ה הרוצה בשמחת‬
‫בניו והוא משתתף עמהם בשמחתם על היצירה עם החתן והכלה‪.‬‬
‫וכך צריכים להרגיש כל השושבינים השומעים ברכה זו שהם מאושרים בזה שנוצרו בעולם מלבד‬
‫הנצחיות של האדם מאושר הוא בחיי העוה"ז אם יחיה באהבה ובשלום‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ש"ק פ' שופטים תש"ו היה קדוש אצלנו של גיסי הר"מ דמיר לחתונת בנו משה נ"י‪.‬‬
‫הסברתי באריכות ענין המלך‪ .‬והסברתי ענין חתן דומה למלך וברכת יוצר האדם שע"י נשואין נעשה‬
‫האדם שלם כמו צלם אלוקים‪ ,‬בצלם אלוקים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם‪ .‬ואז הוא דומה למלך‬
‫השליט בעולם כולו שכל העולם כולו נברא בשבילו‪ ,‬ועליו השכינה שורה‪ ,‬והבית שהוא בונה צריך‬
‫להיות בית מקדש לה' מלא ברכת ה' כגן עדן‪ ,‬שכך מברכים אותם שהוא צריך להיות כמו אדה"ר‬
‫בראשית היצירה שנתברך בברכות אלו בששון ובשמחה וכו' אהבה ואחוה וכו'‪ ,‬ואמרו חז"ל‬
‫המשים שלום בביתו מעלים עליו כאילו עשה שלום בכל העולם כולו‪.‬‬
‫ויש בזה נסיון גדול בתקופה חדשה שהחתן נכנס בה להיות מלך ולהנהיג מלכותו בביתו בשלום‪ ,‬עד‬
‫שיהיה ביתו מלא ששון ושמחה וכו' בכל אלו הברכות הנפלאות‪.‬‬
‫‪‬‬
‫‪‬‬
‫ש"ק פ' כי תבא תש"ו היה קדוש לכבוד החתן שמחה שולמן‪.‬‬
‫הסברתי באריכות ענין הקדושה והפרישות שקדושה פירושה גם חשיבות כמוש"נ אצלי במקו"א‪.‬‬
‫והנה בברכת האירוסין מברכים מקדש עמו ישראל ע"י חופה וקידושין‪ ,‬לא רק החתן והכלה‬
‫מתקדשים ע"י חופה וקדושין אלא כל המשתתפים השושבינים והמשמחים כולם נכנסים בקדושה‬
‫זו‪.‬‬
‫והסברתי ענין קדושת ישראל ע"י חופה וקדושין שהענין הוא כולו גשמי וחמרי וע"י אלו המצוות‬
‫מתקדשים הענינים‪ ,‬והחתן והכלה נעשים קודש קדשים‪ ,‬וכן כל המשתתפים בשמחת חתן מתקדשים‬
‫ונעשים חשובים להתנהג בכל עניני החמריות בשכל ודעת עפ"י דעת תורה‪ ,‬כמו שאמרו כלה בלא‬
‫ברכה אסורה לבעלה כנדה שהתאוה היא משוקצת כנדה‪ ,‬ולאחר הברכות היא כולה מצוה וקדושה‬
‫כמבואר באגרת הקודש להרמב"ן‪.‬‬
‫‪‬‬
‫יום ג' פ' בשלח תש"ז היה תנאים אצל מר צבי ברוידא בת"א‪.‬‬

‫‪42‬‬

‫התנאים כמו הארוסין מנהג ישראל שיהיה זמן הכנה לעשות מלבושים‪ ,‬אבל האמת יש הכנה רבה‬
‫מוסרית שהרי הנשואין באים לקדש את הזוג בקדושת ישראל כמו שתקנו בברכה מקדש עמו ישראל‬
‫ע"י חופה וקדושין‪ ,‬הרי מפורש בלשון זה שעם ישראל מתקדש ע"י נישואין‪.‬‬
‫קדושה זו מה היא‪ ,‬יש להבין ג"כ מתקנת חז"ל שכלה בלא ברכה אסורה כנדה‪ ,‬הרי שהאמירה‬
‫בברכות היא חלק מקדושת חופה לקדש את ישראל‪ ,‬והברכות אומרות ברכה על היצירה ב' פעמים‬
‫יוצר האדם ב' יצירות שהן אחת כמבואר בבעלי הנפש להראב"ד שלפיכך היתה יצירת האדם בב'‬
‫פעמים כדי שיתחברו ויהיו כאחד ביצירה ראשונה‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן בחומש‪ ,‬וזוהי הקדושה שע"י‬
‫מצוות אלו הזוג נעשה כאיש אחד שזהו שלמות קדושת צלם אלוקים‪.‬‬
‫ואיך הם נעשים כאחד שזהו ענין מאד נפלא ב' אנשים רחוקים זה מזה בטבעם כשני מינים ממש‬
‫ואיך יתאחדו והיו כאיש אחד? דבר זה הודיעו חז"ל בזוה"ק שמעשים בעוה"ז פועלים למעלה‬
‫בשמים והנשמות היו מאוחדים ואח"כ נתחלקו ובאין לעוה"ז ב' פעמים‪ ,‬ואח"כ כשהם מתאחדים‬
‫בקדושה מתאחדים הנשמות למעלה והיו אחד‪ ,‬וקדושת נשואין פועלת על רוחניות ההתאחדות‬
‫למעלה‪ ,‬וע"כ אח"כ פועלת הרוחניות שלמעלה על הזוג שיחיו באהבה ודביקות כאיש אחד‪ ,‬וזהו‬
‫קדושת ישראל שהשי"ת קדש אותם במצוות אלו‪.‬‬
‫ואתם קרויים אדם וכל מי שאין לו אשה אינו אדם שבצלם אלוקים נאמר זכר ונקבה ברא אותם‪,‬‬
‫ודווקא שניהם כאחד נחשבים לצלם אלוקים הנקרא אדם‪ ,‬אבל אוה"ע אינם נקראים אדם ואין להם‬
‫שלמות הצלם‪ ,‬והשייכות שיש להם לשם הצלם הוא בזה שהם יכולים להתגייר ולהתאחד עם ישראל‬
‫מה שבבעל חי אין בטבע אפשרות זו ולהם יש בטבעם זו האפשרות וע"כ הם מזדווגים כמו בע"ח‬
‫כמבואר ברמב"ם שאין להם לא חופה וקדושין ולא גיטין כלל‪.‬‬
‫ומהו ענין זו ההתאחדות שיהיו כאיש אחד? יש להבין שזוהי האהבה השלמה שהיא גדולה וחזקה‬
‫יותר מאהבת בנים לאב ואם שע"ז נאמר מפורש בתורה ע"כ יעזוב איש את אביו ואמו ודבר‬
‫באשתו‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן על פסוק זה‪ ,‬הרי למדנו שהקדושה היא ההתאחדות וההתאחדות היא‬
‫האהבה השלמה שהיא יותר חזקה מאהבת בנים להורים‪ ,‬ונוהגים הצדיקים לסמוך בזה הענין כולו‬
‫על הרוחניות ואין החתן רואה את הכלה עד אחר הנשואין וקיום כל המצוות האלו ואח"כ הם‬
‫מתאחדים והאהבה מלמעלה והם נעשים כאיש אחד מלאים אהבה ודביקות כל ימי אורך חייהם‪.‬‬
‫אבל באמת צריך הכנה רבה להבין ולהשכיל ענין האהבה וההתאחדות מתחילה‪ ,‬כי מבלי הכנה‬
‫אפשר להכשל בענין זה שהוא מסובך בתאוה בהמית כמבואר בבעלי הנפש להראב"ד שכתב שרוב‬
‫בני אדם נכשלים בזה‪ ,‬וכן כתב הרמב"ן באגרת הקודש שלו‪ ,‬וכן מבואר בראשית חכמה שער‬
‫הקדושה פט"ז‪.‬‬
‫התאוה היא הטומאה עצמה והאהבה מתוך התאוה היא אהבה התלויה בדבר שאין לה קיום‪,‬‬
‫והקדושה היא הפרישות מהתאוה ורק האהבה צריכה למלאות הלבבות ולא תהיה תלויה בדבר‬
‫והאהבה תעורר ותוליד את התאוה לעת הצורך ואז גם התאוה מתקדשת בקדושת האהבה ונקרא‬
‫ע"פ הזוה"ק אישין קדישין שהשם י' וה' שרוי ביניהם‪ ,‬לזה נחוץ הכנה רבתי לגרש את התאוה‬
‫מהלבבות ולקנות את האהבה שיתמלאו הלבבות וע"ז נחוץ זמן מסוים מן הארוסין עד הנישואין‬
‫בהכנה זו‪.‬‬
‫ואמרתי שבזה יובן מה דקשה לכאורה שהתורה בשיר השירים לימדה אהבת ישראל להקב"ה‬
‫בדוגמת אהבת איש לאשה ולא באהבת בנים להורים שלכאורה אהבת אשה היא אהבה תלויה בדבר‬
‫מגונה‪ ,‬ובדברים אלו יש להבין שיש קדושה נשגבה באהבה זו שתעורר את הרוחניות שבאדם‬

‫‪43‬‬

‬עיין ב"לקט שיחות מוסר" ח"ג‬ ‫להגרי"א שר זצ"ל‪[.‬כלומר הכל שלך אני עם בני ועם הדודאים שייכים לך‪ .‬ובודאי היתה לאה מלאה הכרת הטוב לרחל ובכל מקום הקדימה‬ ‫אותה לעצמה כנאמר ויקרא לרחל ולאה לא הקדים יעקב את רחל הצעירה והשניה לפני לאה‬ ‫הבכירה אלא ודאי ברשותה של לאה שהיא בעצמה הקדימה אותה‪ .‬‬ ‫ודבריהן הכל בפשטות ותמימות כי היו שלמות בתכלית ולא היה בהן רגשי תאוה כלל כמו אדה"ר‬ ‫קודם החטא שנאמר ולא יתבוששו‪ .‬‬ ‫‪‬‬ ‫‪‬‬ ‫יש להתבונן בדברי לאה אמנו ע"ה שאמרה לרחל כשבקשה ממנה תני לי מדודאי בנך‪ .‬באופן יותר טוב‪ .‬‬ ‫הרי מפורש שכר גדול ונפלא בעד דבריהן אלו שזכתה לאה לבנים שאפילו בדורו של משה לא נמצא‬ ‫כמותם כמבואר שם‪.‬ולאה‬ ‫לא התעצלה שקדמה את יעקב קודם שיהיה נכנס באהל רחל שבפני רחל לא היתה מדברת כזאת‬ ‫כמפורש בזוה"ק אלא קדמה אותה ואמרה לבעלה ג"כ דרך שחוק אלי תבא כי שכור שכרתיך‬ ‫בדודאי בני‪.‬וכן הוא באהבת השי"ת שהרוחניות של האדם שהוא צלם אלוקים יתדבק‬ ‫באהבה להשי"ת בהכנות הראויות‪.‬כי אם רגשי אהבה וגעגועים ליעקב וכן האמהות האחיות‪ .‬א‪.‬ותאמר לה‬ ‫המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני‪ .‬להבנת הדברים הכתובים בקונטרס זה‪ .‬והזכירה לה ברמז על רוב חסדה שנתנה לה‬ ‫אישה בעת הנישואין‪ .‬כל אלו דברי‬ ‫געגועים הם באהבה ובקשת חן‪.‬ועתה כשבקשה רחל מעט‬ ‫דודאים מבנה‪ .‬ואמרה מליצה הפוכה כדרך געגעועי נשים המעט קחתך את אישי ולקחת גם‬ ‫את דודאי בני‪ .‬‬ ‫דברי לאה לרחל תמוהים מאד האם שכחה הצדקת שרחל מסרה לה הסימנים ונתנה לה את בעלה‬ ‫בטוב לב‪ .‬וכן אמרה שרה לאברהם חמסי עליך‪ .‬ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך‪.‬ועל זה ענתה רחל באהבתה אל אחותה כמאז כן עתה שגם עתה היא‬ ‫מוכנה למסור לה את בעלה מטוב לב אהבתה את אחותה הבכירה ותוכל לעשות בחינה בפועל‬ ‫הלילה הזה שישכב עמך‪.‬שהיתה הבקשה כמו שחוק דבר מעט כזה‪ .‬‬ ‫וכמו"כ יש להבין מאמר רחל ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי‪ .‬ה‪ .‬לדבר ולשוח באהבה‬ ‫וידידות דרך שחוק ושעשועים‪ .‫והנשמות יתאחדו‪ .‬‬ ‫ועיין בנדרים סוף פ' ואלו מותרין בר"ן ד"ה דמרצא ארצויי וז"ל שמפתה אותו בדברי רצוי ופיוס‬ ‫כלאה שלא אמרה ליעקב אלא לסור באהלה אבל לא שתהא תובעתו בפה עכ"ל‪ .‬כי כמה אוכל לשלם לך בעד‬ ‫החסד הגדול שעשית עמדי‪ .‬ועי' במהרש"א שם‪.‬ואמרה בדקדוק מדודאי בנך ולא כל דודאי‬ ‫אלא מעט עשב‪ .‬‬ ‫אלו הם דברי געגועים של נשים ביניהן ועם בעליהן‪ .‬‬ ‫זוהי הוכחה גדולה שלא דבר ריק הוא וצריך תלמוד ועיון כיצד על הבנות להתנהג כמו האמהות‪.‬‬ ‫]‪.‬ומה ענתה רחל האם מכרה את בעלה עבור הדודאים?‬ ‫ואמרתי שהתורה מלמדת אותנו איך ראוי נשים צדקניות שלמות בתכלית‪ .‬שהם דברי געגועים של אשה‪.‬‬ ‫‪44‬‬ .‬ואיך אמרה ההיפך קחתך את אישי‪ .‬‬ ‫וכן אמרה רבקה ליצחק קצתי בחיי למה לי חיים‪ .‬ולימדה תורה שכך דברו האמהות הקדושות‬ ‫כדי שהדורות הבאים בנותיהן אחריהן ידברו ויתגעגעו כמותן בפשטות ותמימות ומסירות באהבה‬ ‫וחן לבעליהן‪.‬וענתה לאה בשחוק שאין זו בקשה‪ .

‬שער הקדושה את פרק ט"ז כל הקטעים מהזוה"ק‬‫שהוא מביא‪ .‬לשטח פעולתך‪ .‬‬ ‫ הנני מבקשך ללמוד היטב בראשית חכמה‪ .‬‬ ‫‪45‬‬ .‬כי כפי הנראה‪.‬ואח"כ‪ .‬לכאורה אדרבה‪ .‬בשעת הזיווג יורדת אש מן השמים‪ .‬מערכת 'דעת תורה' פרק ו' עמוד רט"ז ודי לחכימא‬ ‫ברמיזא(‪.‬בחורים‪ .‬‬ ‫ברצוני היום לכתוב לך שורות אחדות בענין ההכנה ליום שמחת לבך בע"ה מצווה נפלאה אחת‬ ‫שהיא משולשת‪ :‬בין אדם לחבירו ‪ -‬כלתו‪ .‬וכ' שם "ומתחממין באישין קדישין" מה הן "האישין‬ ‫קדישין"? הכוונה לתאות האיש והאשה כאשר מעוררים את התאוה לשם מצווה היא אש קודש!‬ ‫וה"אישין" בלשון רבים‪ :‬שמעוררים זה את זו וזו את זה להגדיל תאותם‪ .‬ותמצא שם נפלאות‪ .‬רגילים להתפש למחשבה כי בודאי התורה הק' מתכוונת לקיום מצוות זיווג‪.‬או לכה"פ במיעוט תאווה כל מה שאפשר‪ ..‬תוס' נדה י"ב מביאים גירסא כי אסור לבוא על ישֵ נה‪. .‬‬ ‫ושמעתי בשם ראשונים הביאור כי בישנה חסרה תאוה‪ .‬‬‫בלי תאוה‪ .‬‬ ‫ואיתא בגמ' על זה "אהבה דוחקת את הבשר" ואלו ואלו דברי אלוקים חיים‪[.‬‬ ‫]שמעתי מהגר"א שר זללה"ה ראש ישיבת סלובדקה השגה על דברי הגר"י עמדין הנ"ל‪ .‬ויהי' זה הביאור בזוה"ק הנ"ל כי אחרי "הדלקת העצים" היינו התעוררות התאוה של שניהם‬ ‫יורדת האש מן השמים שהיא האהבה והדבקות בין שניהם ומה נפלאים הדברים‪.‬ולדעתו‬ ‫ונהפוך הוא‪ .‬‬ ‫הגר"י עמדין זללה"ה בסידורו בהנהגת ליל שבת כותב‪ .‬אהובי נ"י שלום רב!‬ ‫רב תודות עבור מכתבך היקר! נתת לי ללוות אותך בכל ענינך ב‪ .‬אף שכמובן אין לזלזל בהצלת‬ ‫נפש אחת מישראל‪.....‬וכתב שם הזוה"ק‪ ..‬כי כשמדברים על קדושת הזיווג ‪ -‬מסתמא‬ ‫הכוונה להעדר תאוה‪ .‬‬ ‫ועוד זאת‪ .‬זוהי טעות גמורה‪ .‬כי התאוה מעוררת את האהבה‬ ‫עיי"ש‪ .‬כי האהבה מעוררת את התאוה אינני זוכר את ראיתו על זה אך יש לו על מה לסמוך‪.‬זוהי ההשראה הבאה מלמעלה אשר‬ ‫עליה אמרו חז"ל שהקב"ה הוא השותף השלישי בולד‪.‬אבל‬ ‫חרדה תקפה אותי כשעליתי את המחשבה כי אולי פעם תבחר את ‪ .‬שמחתי על הצלחתך בע"ה‪ .‬‬ ‫בני תורה‪ .‫מכתבים מהגאון הרב שלמה וולבה זצ"ל‬ ‫באר יעקב א' קורח ב' דר"ח תמוז תשל"ו‬ ‫לכ' ‪ .‬בין אדם למקום שהוא ית' השותף השלישי‪ .‬‬ ‫עם כל המסירות נפש האפשריות שם מצומצמות מאד להציל ולקרב‪ .‬ענין שהוא תכלית השפלות לרוב העולם שבו מאבדים לרוב לגמרי את צורת האדם ‪-‬‬ ‫"מעשה בהמה"‪ .‬אלמלא לא באנו אלא בשביל זה לראות איך הופכת תוה"ק מעשה בהמה‬ ‫ל"מצווה רבה" במדרגה עילאית ‪ -‬דיינו להכיר כי תורה מן השמים‪.‬כמדומני‪ .‬הוא מביא שם את הזוה"ק המבאר פ' "על כן באורים כבדו ה'"‬ ‫והזוה"ק מבאר הפסוק בענין הזיווג‪ .‬הלא כל אשר תמעט תאוה‬ ‫תרבה קדושה? ‪ -‬אין הדבר כן )יש ב"עלי שור" פרק בו מתבאר הענין אלא שמשום הצניעות הוטמן‬ ‫הענין בביאור קדושת האכילה עיין שער ג'‪ .‬ש"המצווה להביא מן ההדיוט" היא התעוררות התאוה לשם המצווה ונהיית‬ ‫התאוה אש קודש‪ .‬אחרי‬ ‫שיתאר את הזיווג ממש בציור עצי המערכה‪ :‬והלא אש יורדת מן השמים על הקורבנות? ומתרץ‪:‬‬ ‫אבל מצווה להביא מן ההדיוט ואע"פ שהכהן מדליק את עצי המערכה יורדת האש מן השמים‬ ‫והדברים נפלאים‪ ..‬ומצווה כלפי‬ ‫הנשמה שעוד צריכה להוולד בע"ה! די בזה להתעורר על האחריות העצומה שדוקא מצווה זו‬ ‫מטילה עלינו‪...

‬‬ ‫להיום ‪ -‬די‪ .‬אך לא די בזה‪.‬הרי אדם יכול להתעלות עד למקור הנשמות!‬ ‫"מקור הנשמות" היא ספירה עליונה ששמה "בינה"‪ .‬אבל בשעת הזיווג כשהתאוה בוערת‪.‬ע"י ההכנעה העצומה בזמן התקיעות ותפילת מוסף ר"ה‪ .‬‬ ‫והגע בעצמך‪ :‬ביוה"כ מתעלה הכלל‪ -‬ישראל עד למקור הנשמות ‪ -‬אבל הרי דומים למלאכי מרום‬ ‫ביום הקדוש ע"י חמשת העינויים ומחמת התפילות והתשובה‪ .‬הרי אמרנו שבזיווג צריכים‪ .‬‬ ‫בסוף הפרק ההוא מובא אגרת הקודש לרמב"ן זללה"ה ]אגרת הקודש מובאה גם בבעלי נפש‬ ‫לראב"ד‪ .‬‬ ‫יציאת מצרים‪ .‬והאדם ידע" את הציור מהצנורות המשולבים ומגדל המים‪ :‬לאותו גובה‬ ‫שממנו באים המים ‪ -‬בכוחם לעלות שוב ובזה הוא מבאר "והאדם ידע"‪.‬וכן ע"י‬ ‫ההתעלות העצומה ביוה"כ ניתן לנו להפיק סליחה מחילה וכפרה ממקור הנשמות וכן ניתן לנו‬ ‫להוריד נשמות ע"י ההתעלות העצומה בשעת הזיווג‪.‬עד מקום הנשמות תחת כסא הכבוד‪ .‬שם הוא סוד התשובה יוה"כ‪ ..‬‬‫ולהחזירו אלי בבואכם צלחה אחרי החתונה לכאן בע"ה‪.‬‬ ‫כוונתו לפי הבנתי השטחית‪:‬‬ ‫גדרו וצורתו של הזיווג הוא ‪ -‬הורדת נשמה לעובר העומד להווצר וצריכים לזה להתעלות עד לאוצר‬ ‫הנשמות שמתחת לכסא הכבוד‪ .‬‬ ‫באהבה שלמה וולבה‪.‬אנא כתוב לי‬ ‫מכתב שני‬ ‫באר יעקב‪ .‬הגע בעצמך‪ :‬הרוממות של הזיווג ולאן יכולים להתעלות!‬ ‫ אבקשך לקרוא מכתבי כמה וכמה פעמים‪ .‬תמיד כאשר נוגעות במקום גבוה זה ‪ -‬זמן‬ ‫התעלות עצומה הוא לכלל‪-‬ישראל‪ .‬אם אינך מבין משהו‪ .‬להתעלות עד‬ ‫מקום גבוה מאד‪ .‬את אגרת הקודש יש לשנן‬ ‫במיוחד‪.‬ובעיון רב‪ .‬ד' פנחס תשל"ו‬ ‫לכ' ‪ .‬לראות בחוש "תורה מן השמים" איך שהדברים פושטים‬ ‫צורה ולובשים צורה‪ .‬וגם יכולים‪ .‬והנה מקובל אצלנו‪ .‬אהובי נ"י שלום וברכה!‬ ‫ברצוני להמשיך לבאר לך את אשר התחלתי‪ .‬שניתן בידינו‬ ‫להוריד את צורת השנה החדשה‪ .‬שהגובה שממנו באים המים הם יכולים לחזור‬ ‫אליו‪ .‬איך בן אדם יכול להגיע למקום גובה כזה? התשובה היא‪ :‬הרי מקור‬ ‫נשמתך הוא שם‪ .‬‬ ‫הרמב"ן מביא שם ביאור‪" .‬יובל‪ .‬‬ ‫ושניהם יחד במיטה ‪ -‬איך יכולים אז להתעלות למקור הנשמות אשר אך בר"ה ויוה"כ מגיעים לשם?‬ ‫‪46‬‬ .‬ובשום אופן לא להראותו למישהו אחר‪.‬כגון תקיעת שופר או יוה"כ‪ .‬ומבהמיות נעשתה קדושה עילאית‪ ..‬וחוק הצנורות המשולבים אומר‪ .‬ובסידור הר"י עמדין במקום הנ"ל ושם הוא מובא בתוספת ענינים‬ ‫מעשיים שהגר"י קניבסקי שליט"א כותב עליו שכולם הלכה למעשה[‪ .‬שופר‪.‫אלמלא לא באנו אלא בשביל זה דיינו‪ .‬במנורת המאור‪ .

‬‬ ‫זהו מענין "לקדש עצמו בתשמיש"‪.‬בשעת הזיווג היא צריכה לשמוע ממנו כי מרוב אהבה והשתוקקות אלי'‬ ‫הוא מתקרב אלי' כי הן רק אם שניהם יהיו מאוחדים ממש לגמרי ברוב אהבה ודביקות‪ .‬כי הלא עצם חפצו כעת הוא למלאות תאותו‪.‬יוכלו שניהם ביחד להתעלות ‪ -‬והוא ‪ -‬ע"י דברי חיזוק כמבואר בדבריו הק'‪.‬שלא תהי' זאת‬ ‫פרזה נידושה!‬ ‫ובפרט בעת הרגל החיבה‪ .‬ולא מדברים כאן על סתם דברי חשק כנהוג בעולם ח"ו!‬ ‫ב‪ .‬ואולי גם זה שקר ואפי' צביעות‪ .‬אבל אותם הדברים שתגיד לה בשעת‬ ‫החיבור‪ .‬ואין לנו אלא דבר מאור‬ ‫עינינו‪ .‬ומה שייך אצל גדולי החסד מכל הדורות "לחבבה על בעלה"? ואיתא‬ ‫בחז"ל ששאלו גם את שרה על אאע"ה לחבבו עלי'! אכן כך היא המדה‪ .‬אז ידע ויווכח לראות כי זיווגם פושט צורה ולובש צורה‪ .‬ויעלו אותה ‪ -‬יחד אתך ‪ -‬עד לשמים‪.‬ואף ששמעתי מאברכים צעירים‬ ‫כאילו דבריו הק' אמורים לדורות קדומים ובדורנו היתום אין טעם בדיבורים ויכולים לסמוך על כך‬ ‫כי גם בלי דיבור תצא התכלית המבוקשת‪ .‬ועוד ‪ -‬הדברים אמורים‬ ‫באאע"ה ושרה אמנו ע"ה‪ .‬ושני ענינים‬ ‫אלה שכתב הרמב"ן זללה"ה הם בדווקא‪:‬‬ ‫א‪ .‬ובה ועוד‬ ‫זאת שהוא חושש כי בודאי אין אלה דברי אמת שבמצב כזה ידבר עמה על הורדת נשמה גדולה‪ .‬וצריכים להיות "ניכרים דברי אמת" כזה‪ .‬וכגון להביא הדוגמא מקמחית שראתה כל שבעה בניה משמשים בכהונה גדולה‪ ..‬כשיש אחדות זאת‪ .‬ואינו מסיח דעתו גם מזה שאולי יעזור להם‬ ‫השי"ת והיא תתעבר מאותה ביאה‪ .‬לענ"ד אלו הם דברי ליצנות‪ .‬והוא יחד עם אשתו‪ .‬באשר הוא צורת האדם "המדבר" ‪ -‬הוא מטיל צורה אמתית על הזיווג‪.‬אבינו רבינו הרמב"ן הק' שהוא ידע להדריך אותנו ובעקבותיו נלך‪.‬‬ ‫לא להראות למישהו‬ ‫באהבה וברכת הצלחה‬ ‫שלמה וולבה‬ ‫‪47‬‬ .‬ובאמת אולי יצליח בידם השי"ת להוריד על העובר נשמה‬ ‫גדולה‪ ..‬אם אמנם רצונו להעמיד בנים עובדי ה' צדיקים‬ ‫ותלמידי חכמים או ‪ -‬למלאות תאותו‪ :‬הרי תאותו כבר בוערת בקרבו‪ .99 -‬‬ ‫וכבן ‪ 47‬התחתן כדאיתא בפרד"א הרי שזה הי' ‪ 52‬שנים אחרי חתונתו‪ .‬ויטעמו‬ ‫שניהם טעם ברור של קדושה ‪ -‬קדושה מהולה באהבה!‬ ‫ועוד זאת אגיד לך‪ :‬אם תשב עם אשתך ליד שלחן שבת ובתוך הסעודה תגיד לה איזה דברי תורה ‪-‬‬ ‫אולי תאזין‪ .‬להוריד משם נשמה קדושה על ילדם העתיד להוולד מזיווגם!‬ ‫הרי הכרח הוא הדיבור על אהבה וחיבה‪ .‬ועל‬ ‫בן ת"ח‪ .‬‬ ‫יסוד הענין כי דוקא בדיבור‪ .‬‬ ‫ויתכן כי הוא הוא עונה בהכנה שידבר עמה וכ' הרמב"ן לדבר אתה דברי אהבה וחיבה וגם דברי‬ ‫חיזוק‪ .‬ואולי לא תאזין‪ .‬ודאי וודאי שתאזין להם ושיכנסו הדברים לתוך ליבה‪ .‬דברי חיבה‪ :‬כשבאו המלאכים אל אאע"ה שאלוהו "אי' שרה אשתך" ואמר להם "הנה באוהל"‬ ‫ואחז"ל ששאלוהו "כדי לחבבה על בעלה" והדברים לכאורה תמוהים כי אאע"ה הי' אז בן ‪.‬ועד שיבה מופלגת ועד‬ ‫קדושה עליונה‪ .‬‬ ‫הרמב"ן כ' באגרת הקדש שינהג לדבר עמה בשעת הרגל הדבר‪ .‬‬ ‫ידע נא ידידי‪ :‬אם דעתו עמו גם בעת חשקו ותאותו‪ .‬צריכים בני הזוג תמיד התחדשות וחיבוב! האשה צריכה לשמוע מבעלה תמיד‬ ‫מחדש מבעלה כי הוא אוהב אותה באמת‪ .‬והוא מדבר עמה על זה‪ .‬יוכלו ביחד‬ ‫להתעלות עד לאוצר הנשמות‪ .‬‬ ‫ובמשל מקמחית וכד'‪ .‬והנה בזה נבחן האדם‪ .‬מרוב עייפות של הכנות עש"ק‪ .‬‬ ‫די בזה להיום‪.‫ ראיתי אחד קדוש מדבר ‪ -‬החוזה מלובלין זללה"ה שכותב במקו"א על החיוב לקדש עצמו בזיווג‪:‬‬‫שלא ליהנות אי אפשר כי בע"כ נהנים והקדושה היא בהכנה‪.

.‬היא עדיין לא נתעוררה כלל‪ .‬ממנו ראיתי שקיבלת מכתבי הראשון‪ .‬כלומר‪ :‬אם אין רעב‪ .‬כל הכוונה לעורר את התאוה דוקא לשם קיום‬ ‫המצווה‪.‬אבל כל מה שבאו חז"ל והמחבר לשלול הוא ‪-‬‬ ‫הביאה לשם הנאה!‬ ‫וימחול לי ידידי‪ .‬וגם כל מה שאני כותב אליו ‪ -‬ידע נאמנה כי כעת אי אפשר להבין הדברים על‬ ‫בורים‪ .‬אלא לגלגל עמה בחו"נ וכדו' עד‬ ‫שגם היא התעוררה‪ .‬אני אומר מי "וואס האלט נישט דערביי" ‪ -‬באמת לא איכפת לו שבנו שיוולד לו יהי'‬ ‫בור ועם הארץ‪ .‬‬ ‫ואחרי חתונתו יראה כי אין כאן מחלוקת‪ .‬וטענתם בפיהם‪" .‬אבל שלחתי לך כבר מכתב שני‪.‬‬ ‫אשר להערותך על מכתבי ‪ -‬הנני רואה שנתערבו לך שני ענינים נפרדים‪ :‬התאוה וההנאה‪ .‬כמבואר בסדר ר"י עמדין תפילת הרמב"ן( היא ‪ -‬לדבר‬ ‫עמה דברי אהבה וחיזוק וכמובא ברמב"ן‪ .‬אז מען האלט נישט דערביי" להגיד אז דברים‬ ‫גדולים כאלה‪ .‬והולדת גאון וצדיק‪ .‬‬ ‫‪48‬‬ .‬כי ההכנה הראשונה )אחרי התפילה‪ .‬ועיין נא בסדור הגר"י עמדין הנותן סימנים בזה כיצד לעורר תאותה ‪ -‬עי' שבת‬ ‫ק"מ‪ :‬בהא דאמר רב חסדא לבנתיה בד"ה נקוט מרגניתא עיי"ש‪.‬יש לדעת שהזכר מתעורר הרבה‬ ‫יותר מהר מאשר האשה‪ .‬וכבר תאותו בוערת כאש בליבו ‪ -‬לדבר אז‪ .‬‬ ‫]וימחול לי ידידי כי אינני נכנס לבירור שיטות הר"ן והטור ושאר הענינים שהזכיר‪ .‬ובטוחני פחות או יותר‬ ‫שקיבלת אותו בינתיים‪.‬ורק בשעת מעשה יתחוור לו כלפי מה הדברים אמורים‪.‬אבל אין זה‬ ‫אומר כלל שצריך לגשת לשם הנאה! אדרבה‪ .‬דהיינו‬ ‫תאבון‪ .‬אף שעדיין מן הנמנע שיוכל‬ ‫להבין הענין על בוריו‪ .‬‬ ‫ואולי זה לשם חסד שהיא תהנה‪ .‬ב' דברים תשל"ו‬ ‫לידידי אהובי ר' ‪ .‬נוסף על דברי אהבה‪ ..‬‬ ‫לפי השערתי הוא צריך להיות כבר בידך אבל שלחתי אותו בדואר רשום‪ .‬בנידון דידן‪ :‬צריכה להיות תאוה‪ .‬נ"י שלום רב!‬ ‫קבלתי אתמול מכתבך היקר‪ .‬וכמו בכל‬ ‫עניני אישות‪ .‬דהיינו חיבוק ונישוק לעורר גם בה תאוה‪ .‬ויעשו רושם הרבה יותר חזק עלי' מאשר הדברי תורה‬ ‫שאומר לה בשעת סעודת השבת! וזהו מעצם קדושת הזיווג!‬ ‫ומהדיבור ‪ -‬למעשה‪ .‬ויש דוקא לעורר תאוה‪ .‬והר"ן והטור אלו ואלו דברי אלוקים חיים‪ .‬והנה כבר‬‫אמרנו‪ .‬אדמה שהוא יותר מדי להוט להגיד סברות בסוגיא זו‪ .‬אבל דוקא לא לשם הנאת עצמו! אולם כמעט אי אפשר שלא‬ ‫ליהנות‪ .‬רבים מהאברכים מדמים כי אין זה לפי מצב דורינו ‪-‬‬ ‫ובהיותו עמה במיטה‪ .‬אין זה נקרא אכילה‪ .‬כי אין לי כוונה‬ ‫לפלפל בלומדות אלא לבאר לו ענין הזיווג לעומקו ולמעשה אשר רבים וגם למדנים נבוכים בו‪.‬ב"עלי‬ ‫שור" כתוב שצריך לאכול את המצה בתיאבון אחרת זוהי אכילה גסה‪ .‬על המשכת‬ ‫נשמה גדולה‪ .‫מכתב שלישי‬ ‫באר יעקב‪ .‬וכפי שהזכרתי מאחד מגדולי החסידות‪ .‬והעיקר שימלא תאותו!! אדרבה ואדרבה דוקא אם הוא מוצא עוז בליבו להגיד לה‬ ‫אז דברים כאלה ‪ -‬הם יכנסו עמוק לתוך לבה‪ .‬וכאשר אצלו תאוה כבר בוערת‪ .‬צריך גם כאן להתחשב בה ולא לדחוק את השעה‪ .‬ושניהם כאחד‬ ‫אמת[‬ ‫ אחרי מה שהקדמתי בשני המכתבים הראשונים יש לתת את הדעת על הגישה למעשה‪ .

‬והוא הנקרא‬ ‫"אשה מזרעת תחילה" מאידך‪ .‬אם הביאה נגמרת תיכף להתחלתה‪ .‬שהוא דומה ליחוד‬ ‫שבשמונה עשרה‪ .‬וצריך להרגיל אותה בזה שגם היא לא תתבייש‬ ‫ותעשה עמו מה שהיא רוצה‪ .‬שהי' עד כה לגמרי זר‬ ‫לה גם היא מפחדת מהכאב‪.‬‬ ‫הובא בראשית חוכמה‪" .‬יש‬ ‫לה כאבים בהכנסת האבר‪ .‬דהיינו הכנסת האבר כולו‬ ‫]לפעמים ובפרט בתקופה הראשונה שהבתולים לא נקרעו לגמרי‪ .‬אקטיב‪ .‬חסר עיקר הסיפוק שלה ועלול‬ ‫לגרום לה עצבנות‪.‬שונה היא‪ .‬‬ ‫"בשכר שצדיקים משהים עצמם על הבטן הוין להו בנים זכרים" דעת חז"ל ברורה‪ .‬אבל זאת על החתן לדעת‪ :‬הכלה מפחדת מהלילה‬ ‫הראשון‪ .‬גם היא צריכה להיות אקטיבית‪ .‬בשהי' זו מתעוררת תאותה עוד יותר ויותר‪ .‬‬ ‫על הזמן בין תחילת הביאה וסופה מובא בזוה"ק מובא בראשית חכמה‪ .‬וכפי מה שהוא אדם‪ .‬כאשר יתחיל לדוש באבר לאט בהולכה והבאה‪ .‬וידבר עמה דברים‬ ‫לבביים מעין מה שביארנו‪ .‬חיבוק ונישוק‪ .‬אולם יש ענין‬ ‫בועל ושונה‪ .‬‬ ‫‪49‬‬ .‬וזוהי הבחינה האמתית בקדושה‪ .‬ויוכל אז להרגיש ולמשש‬ ‫ממש בידיים שיש כאן קדושה והתעלות‪.‬תוך זהירות‬ ‫שהאבר לא יצא החוצה ‪ -‬יבוא סוף הביאה‪.‬כלומר להשהות יציאת הזרע‪ .‬בכוונת חסד עם אשתו‪ .‬וירגיע אותה כי הכאב הוא קל מאד )של נשירת הבתולים( ובעיקר תדע כי אין כאן מעשה‬ ‫תאוה בה ח"ו אלא מצווה גדולה וקדושה‪ .‬כל אחד כפי מה שהוא‪ .‬וגם מתוך הקושי לדחוף את האבר פנימה כבר הוא מתרוקן מהזרע‬ ‫ונגמרת הביאה תיכף‪ .‬כי הם נקרעים רק לאט לאט‪ .‫עוד זאת לדעת כי הגדר האמיתי בקדושה מבואר ברקח בשורש קדושת היחוד בד"ה קדש עצמך‬ ‫במותר לך )בתוצאה החדשה עמוד כ"ז( ז"ל‪" :‬כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא‬ ‫יתן עיניו באחרת" עיי"ש‪ .‬בפרט בליל הטבילה אחרי תקופה של פרישות‪ .‬שכאילו רק האיש הוא הפועל‪ .‬על הרוממות של הזיווג והאהבה שמאחדת אותם עדי יהיו לאדם אחד‬ ‫ממש‪ .‬להראות לה הכרת הטוב על התענוג שגרמה‪ .‬‬ ‫וגם אחרי גמר הביאה צריך להיות אדם‪ .‬באמת‪ .‬ומתחממין באישין קדישין" ‪ -‬דהיינו שכל אחד מעורר את השני ‪ -‬כאשר‬ ‫הוא מבחין בה שכבר נתעוררה תאותה הגיעה העת להתחלת הביאה‪ .‬אם‬ ‫בהרגשת קירבת השכינה‪ .‬‬ ‫לא תמיד אפשר להשהות סוף הביאה‪ .‬ובה יהיו שניהם שותפים להקב"ה‪.‬העצה לזה למרוח את האבר בשמן‪[.‬כי היא גדלה במושגים של צניעות הסותרים קירבה גופנית של זכר‪ .‬עי' שבת קי"ח‪ :‬אלא אימא חמש בעילות בעלתי ושניתי עיי"ש )אולם הקישוי חוזר רק‬ ‫אחרי כמה שעות( בביאה שניה כבר הוא יותר רגוע ומצליח להשהות עצמו‪.‬ויראה שהיא‬ ‫תרדם קודם‪ .‬‬ ‫כשחתן וכלה באים למקום שנתם אחרי החתונה ישבו קצת ביחד ליד השלחן‪ .‬‬ ‫ויוכל להשאר זמן מה בלי תנועה‪ .‬שכל שאר הנשים בעולם תהיינה בעיניו‬ ‫כתרנגולות!‬ ‫טעות אחת נפוצה בענין זה‪ .‬‬ ‫ עד כאן דברינו במצוות עונה‪ .‬בזה יש מקום וזמן למחשבה‪ .‬כי גם היא צריכה לעורר ולהרבות תאותו‪ .‬והאשה רק צריכה להיות‬ ‫פסיבית‪ .‬להשהות את סוף‬ ‫הביאה‪ .‬שונה היא בעילת מצווה בליל החתונה מרוב המתח אי‬‫אפשר להקדים בזה הקדמות‪ .‬ועי' חז"ל וכו' עה"פ כי אבי ואמי עזבוני בתהילים כ"ז ודי בזה‪.‬דהיינו שהוא בחשאי‪ .‬הוא אשר אמרו בזוה"ק‪.

‫וחתן המתנפל על הכלה מבלי לדבר עמה מאומה גורם לה אכזבה כזאת שזה עלול להפריע במשך‬ ‫שנים‪ .‬‬ ‫ויתן לכם השי"ת שתזכו לייחד ביתכם שיהי' מקדש מעט‪ .‬‬ ‫אבל אח"כ צריכים שניהם לדעת ולהתעמק ברוממות הענין ורוממות הוא כל ענין החופה והחתונה‬ ‫מלכות ממש‪ .‬וגן עדן של קדושה‪ .‬‬ ‫בדבר שאלתו כיצד למנוע מקרי לילה בימי טומאתה וגם בימי טהרה ‪ -‬אנסה לענות אף שבכתב‬ ‫קשה מאד לברר הענין‪..‬אם הוא‬ ‫או היא מתביישים‪ .‬ואין להתבייש כלל הן בבקשת עזרתה והן בהכנסת‬ ‫האבר כי אחרי קידושין כדת וכדין היא אשתו וחלק גופו‪.‬‬ ‫מכתב רביעי‬ ‫לכבוד‪.‬‬ ‫ממכתבו מתקבל הרושם שהוא צריך הדרכה בחיי אישות‪ .‬כי הרי לפני החתונה אי אפשר ואין לדבר מאומה מזה‪.‬הזיווג צריך להיות חוי' כזאת‪ .‬בלי חטא‪ .‬‬ ‫אדמה כי סיימתי את הסוגיא עד כמה שידי מגעת‪ .‬וכזה הוא יסוד ביתו של תלמיד חכם‪.‬וגם לא להוציא את האבר עד שהוא מת‬ ‫לגמרי ואין עוד צחצוחי זרע יוצאים‪.‬צריך למשש ביד את "המקום" לפתוח את השפתיים החותמות את "הפה של‬ ‫מטה" ולמשש באצבעות בדיוק להיכן צריך להכניס את האבר‪ .‬‬ ‫כעתירת ידידך אוהבך מאד‬ ‫שלמה וולבה‬ ‫ואבקשך עוד פעם לא להראות המכתבים לאיש ובחזרתכם צלחה לבאר יעקב להחזירם לי ולא‬ ‫להעתיקם כי דברים אלו מוכרחים להשאר תורה שבעל פה‪ ..‬ואין הדברים אמורים בכמות בפעמים שפוקד את אשתו‬ ‫אלא באיכות הזיווג‪.‬בקושי למצוא את מקום הכנסת‬ ‫האבר מיעץ הגר"י קנייבסקי הסטייפלר שליט"א לבקש אותה שהיא תעזור בהכנסת האבר‪ .‬והיא עלולה לרחוש איבה ושנאה לחתן אחרי הלילה הראשון!‬ ‫אח"כ בשעת קיום בעילת מצווה יש לגשת תיכף לביאה ממש‪ .‬הנ"ל‪.‬‬ ‫‪50‬‬ .‬ולדחוף אותו פנימה עד שנכנס כולו‪.‬שיהא בה‬ ‫כדי שביעה למשך השבועות של ההרחקה‪ .‬‬ ‫ויש להקפיד עד כמה שאפשר שלא יצאו טיפות זרע חוצה‪ .‬ויש לדבר עמה הרבה על ענין נעלה זה בשבעת‬ ‫ימי המשתה‪ .‬ותהיו מאושרים באמת כל ימי חייכם‪.‬‬ ‫מקום פתח הפרוזדור הוא בין רגליה ממש‪ .

‬מדמים כי המקדש עצמו בשעת תשמיש הוא בודאי מי שממעט בתאוה כל‬ ‫מה דאפשר‪ .‬‬ ‫]הועתקו מכי"ק[‬ ‫‪51‬‬ .‬וגם יעיין נא ברוקח‬ ‫הוצאת ירושלים דף כז‪ .‬ולפני צאתו מביתו ומבית המדרש יסדר לעצמו ענינים בתורה לחשב בהם עד‬ ‫הגיעו למקומו‪ .‬אלא להתרגל‬ ‫במחשבה בלימוד‪ .‬‬ ‫ובנוגע לשמירת העיניים – עצת הגר"א להתפלל לפני צאתו לרחוב שהקב"ה ישמרהו מכל נדנוד‬ ‫חטא והרהור עבירה עד בואו למקום חפצו )עי' אורחות חיים סי' קל"ה בסוף סידור הגר"א(‪.‬הרי דבזיווג צריך להיות חוי' כזאת עד שכל הנשים שבעולם תהיינה בעיניו‬ ‫כתרנגולות‪ .‬איפא להעמיק חווית הזיווג‪ .‬לבל יתרוקן מתורה גם בלכתו ברחבו‪.‬ואין לו שום ענין להביט בהן‪ .‬‬ ‫וילמד בשמחה ואל ידאג ואל יפחד כלל כי דאגה ופחד רק מגרים מחשבות ומקרים ר"ל ובע"ה‬ ‫כשיתנהג כפי הנ"ל יראה ברכה‪.‬ויאורו עיניו‪ .‬והנה זוהי טעות גמורה ועי' רש"י נדה יז‪ .‬כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא‬ ‫יתן עיניו באחרת עיי"ש‪ .‬‬ ‫חוץ מזה אין לנו אלא להתחזק בלימוד תוה"ק‪ .‬והיינו לא רק בלימוד בתוך הספר‪ .‬שמביא הא דנדרים כ'‪ .‬ודוקא בני עלי'‪ .‬‬ ‫יראה‪ .‬שלא יהי' רק לצאת ידי חובה וכדומה ובטוחני שעי"ז יוצא כל‬ ‫כך סיפוק ואושר ואף התעלות שלא ירעב יצרו בשעת ההרחקה‪.‬וידוע מאחז"ל בשכר שצדיקים משהין עצמן על הבטן‬ ‫וכו'‪.‫בחורים‪ .‬אונס שינה‪ .

‬כהן שחשוב "כי את‬ ‫לחם ה' הוא מקריב"‪ .‫סיכום‬ ‫נמצאנו למדים‪ .‬‬ ‫אלא חולין‪ .‬והמביא להתאחדות זו היא האהבה העזה שמפתחים ובונים אחד כלפי השני‪.‬יקדש אותם לה'‪ .‬ואש התאוה‬ ‫תסייע להם לדבקם יחד‪ .‬דהיינו "קדש עצמך במותר לך"‪ .‬‬ ‫והנה יש קדושה ב"סור מרע" ויש ב"עשה טוב"‪ .2 .‬ב' שתאב‬ ‫לקירבה עם אשתו‪ .‬באיזה חלק שהוא מחלקי האדם[‪ .‬ובגופם‪ .‬וזהו קדושה ב"עשה‬ ‫טוב"‪ .‬וביד האדם לקדשו אם משתמש בו‬ ‫לעשות את רצון ה'‪) .‬ה‪ .‬מקדש‬ ‫עצמו‪ .‬שהתאוה הוא הדבק שמדבק את שני בני הזוג יחד כרצון ה'‬ ‫שכתב ודבק באשתו(‪ .‬א' שתאב ליציאת הזרע‪ .‬והגרי"א שר מדבר על התאוה שתאב להתקרב אליה ולהתאחד אתה‪ .‬ועל זה מדבר הגרי"א שר זצ"ל‪ .‬עד שיותר יתעלו הדברים הגשמיים אשר ישמשו לאחד מתשמישיו‪ .‬וע"ז‬ ‫נאמר "לתאוה יבקש נפרד"(‪ .‬שאז אין הם אחד אלא‬ ‫שני חצאים‪.‬ובזיווג הסיוע הוא‪ .‬אבל בפכ"ו המס"י מבאר לנו שיש גם קדושה ב"עשה טוב"‪.‬‬ ‫)א‪.‬ובתאוה הזאת בעצמה יש שני סוגים ‪ .‬כח טבעי ככל שאר הכוחות והאברים שבאדם‪ .‬‬ ‫ומשם לשאוף ולהשתדל לעלות‪ .‬והצורה שאנו‬ ‫מקדשים הדבר‪ .‬שיתאוו לקירבה הדדית ולהיות דבוקים זב"ז ומאוחדים זע"ז‪ .‬במה שהוא‬ ‫משתמש בהם‪ .‬או ח"ו לטמאו אם משתמש בו כדי להשביע עצמו מתאוות ותענוגי העוה"ז‪.‬‬ ‫עוד אנו למדים שקדושה נובעת מהחשיבות )שמכיון שהדבר חשוב עלינו לקדשו(‪ .‬‬ ‫שכתב וז"ל "שיהיה האדם דבק כל כך באלקיו‪ .‬‬ ‫תאות אישות‬ ‫והנה הגרי"א שר זצ"ל האריך באריכות גדולה מאד לבאר שהתאוה שברא ה' יתברך אינו טמא ורע‪.‬והתוצאה מהתאחדות כזאת הוא יצירת בנים לה' בעזה"י‪.‬שמקדש העוה"ז )וכמו"כ יכול לקדש את גופו( לעבודת ה'‪.‬לדוגמא‪ .‬שתאב להנות את עצמו מבשרה ]ואז בוחר ברע[ )כי בוחר להפרד ממנה ולהנות את עצמו‪ .‬הרי אנו מצווים לקדשו ע"י שניתן לו לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו'(‪.‬שהנקודה המרכזית בזיווג הוא התאחדות בני הזוג בכל חלקיהם‪ .‬‬ ‫והביא הגרי"א שר ראיות לדבריו מהש"ס זוה"ק ראשונים ואחרונים‪.‬ואין אדם שאינו צריך להשתדל‬ ‫להתקדש ולקדש העוה"ז‪) .‬עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז‬ ‫ממנו יתברך‪ .‬נלע"ד לבאר שיש שני תאוות‪ .‬כלומר שע"י‬ ‫שישתמש האדם בדברים הגשמיים לסייע לו בעבודת ה'‪ .‬וזהו קדושה ב"סור מרע"‪ .‬‬ ‫עוד אנו למדים שהשכינה שורה על בני הזוג כשמתחברים יחד בשלימות‪) .‬ממה שירד הוא מדבקותו ומעלתו בהשתמשו מדברים גשמיים"‪ .‬שהנה המס"י כותב בפי"ג "ענין הפרישות הטוב‪.‬במחשבה‪ .‬‬ ‫שלא יקח מן העולם בשום שמוש שהוא משתמש ממנו אלא מה שהוא מכרח בו מפני הצרך אשר‬ ‫בטבעו אליו"‪ .‬כשעדין לא הגיע‬ ‫לשם‪ .‬שבכה"ג האדם שמפריש עצמו מן המותרות‪ .‬ולדעת באיזה מדריגה הוא באמת אוחז‪.‬בדיבור‪.‬ועליו מדבר הרמב"ם בפיהמ"ש סנהדרין פ"ז‪ .‬‬ ‫ומהאהבה תולד התאוה‪ .‬ולא לרמות את עצמו שהוא כבר במדריגה גבוהה‪ .‬כי אז הם אחד‪-‬שלם )ולא‬ ‫שני חצאים( וה' שהוא אחד משרה שכינתו באחד(‪ .1‬שתאב להתאחד אתה‬ ‫]ואז בוחר בטוב[‪ .‬‬ ‫ברגשותיהם‪ .‬ולא לדלג על מדריגות בסולמו של רפב"י(‪.‬‬ ‫ומצוה זו של "והתקדישתם והייתם קדושים" לכל ישראל נאמרה‪ .‬שתאוה זו עוזרת‬ ‫ומחזקת את שלימות האיחוד‪(.‬הוא ע"י שאנו מתנהגים איתו בהתאם לחשיבותו‪) .‬אלא שעל האדם להכיר מקומו‪ .‬ואילו השכינה מסתלקת מהם‪ .‬‬ ‫‪52‬‬ .‬אם הם מזדווגים‬ ‫ואין חיבור שלם ביניהם ]אלא ח"ו פירוד‪ .

‬א"ר יוחנן כ"מ‬ ‫שפקרו המינים תשובתן בצידן וכו' אמר ההוא מינא לרב עידית וכו' אמר ליה ההוא מינא לרבי‬ ‫ישמעאל בר' יוסי וכו' א"ל כופר לרבן גמליאל מי שברא הרים וכו' א"ל ההוא אמגושא לאמימר‬ ‫וכו'[‪.‬שהוא כבשר שהרי התורה היא תבלין למתקו )ודבר מקולקל א"א לתקנו ע"י תבלין(‪ .‬כמה וכמה שאלות ששאלו המינים את התנאים והאמוראים‪] .‬שיש טוב ולעומתו רע‪ .‬שאנו יודעים שהבועל היה פנדירא‪ .‬וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים וראו שהוא יחידי"‬ ‫וכו'‪ ..‬רמב"ם פיהמ"ש סנהדרין פרק חלק(‪ .‬וחילקו את העולם באופן כזה‪.297‬ומש"כ בראתי יצה"ר וכו' היינו היצה"ר‬ ‫הטבעי‪ .(.‬‬ ‫)ומש"כ בישעיה מה' ז' "בורא רע" עי"ש ברד"ק ובמלבי"ם שם‪ .‬לשון המד"ר "והוא אומר לכם לא תאכלו ממנו שלא תבראו עולמות אחרים‪.‬ומצאו מקום לפקור בכך שראו סתירה )כביכול( בבריאה‪ .‬‬ ‫ולאחר מכן בויכוחים שבין חכמי ישראל לנוצרים לאורך כל הדורות‪ .‬שאין כמותה אחדות‪) .‬ועיין עוד באריכות בדעת תבונות לרמח"ל מסי' צו'‬ ‫עד סי' קכא' ובהערות להגר"ח פרידלנדר זצ"ל שם הערה ‪ 214‬ו‪ .‬ולא היתה‬ ‫קדושה אלא קדשה‪ .‬ומש"כ קשה יצה"ר שאפילו יוצרו קראו רע היינו היצה"ר הרוחני‬ ‫)הס"מ(‪ .‬עפרא לפומיה‪.‬שלמה המלך מזהיר )משלי ה'( "הרחק מעליה דרכך" זו‬ ‫מינות )ע"ז יז‪ (..‬החל מ"האם הקדושה"‬ ‫והשילוש‪) .‫‪ó−ô¼ñ ñêþ¾− ö−ë‬‬ ‫שורש הבנה זו שהתאוה אינה רעה בעצמותה אלא חולין וביד האדם לקדשו או לטמאו‪ .‬‬ ‫ובסנהדרין לח‪ :‬לט‪ .‬‬ ‫דכל אינש ואינש סני בר אמנותיה"( הרי הורה שניות וכפר בעיקר‪) .‬עלול הוא לטמאו ח"ו‪ .‬וכשהרע מרצונו והסית האדם למרוד בה'‪ .‬ולדעתם הכוזבת יש מלחמה תמידית בין שתי רשויות אלו‪ .‬וכלה בכמרים ונזירים‬ ‫במנזרים‪ .‬‬ ‫אומות העולם כופרים ביחוד ה' וסוברים שיש שתי רשויות‪ .‬ופירש"י כשנתן הקב"ה את‬ ‫התורה פתח להם ז' רקיעים‪ .‬ולברוא עולמות‪ .‬ואם‬ ‫ישתמש בו האדם בלי התורה שתלמדהו איך לקדשו‪ .‬וזה הוא מה שרצה הוא יתברך שמו לברא נבראים כדי להטיב להם‪ .‬וכל דבר גשמי וחומרי הוא בריאתו של הרע‪.‬וראינו במעמד הר סיני שאין שתי רשויות אלא ה' הוא‬ ‫האלקים ואין עוד מלבדו‪.‬כלומר נצטווינו על האמונה ביחוד ה'‪ .‬‬ ‫טעות זו תחילתה בהסתת הנחש הקדמוני‪ .‬ואמנם מחק הטוב‬ ‫להיטיב‪ .‬מקורה‬ ‫בשני יסודות באמונת ישראל‪.‬ועל כן פקרו לומר מי שברא טוב לא ברא רע‪ .‬וא"כ הוא חולין‪ .‬הפיל הקב"ה אותו‬ ‫ואת כתו ממקומם‪) .‬כלומר בלי התורה‬ ‫הוא ישמש לרע דהיינו להרחיק האדם מה'‪ .‬‬ ‫עפרא לפומייהו‪ .‬‬ ‫שכל דבר שכלי נבדל ורוחני הוא בריאתו של הטוב‪ .‬ואמרו‬ ‫רבותינו זכרונם לברכה )ב"ר יט' ד'( שאמר לה הנחש מאילן זה אכל הקדוש ברוך הוא וברא העולם‬ ‫והוא מתקנא וכו'‪) .‬‬ ‫השני הוא מש"כ בתורה )דברים ו' ד'( "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד" שנצטווינו בזה להאמין‬ ‫שהש"י אחד‪ .‬ז"ל הראשית חכמה שער הענוה פ"ב "שהרי הנחש כפר‬ ‫בהשגחה כשהשיא לאדם ולאשתו באמרו )בראשית ג' ה'( "והייתם כאלקים יודעי טוב ורע"‪ .‬ואומר )משלי ב'( "כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים" )עיין ע"ז יז‪(.‬ותפקיד‬ ‫האדם יהיה להלחם נגד הסתותיו ולנצחו‪ .‬ומכיון שכן בודאי לא ברא ה' יתברך דבר שהוא רע בעצם וכל תכליתו הוא רק להרע‪.‬אחד ברא טוב ואחד ברא רע‪.‬וקיבל תפקיד חדש להמשיך לנסות להסית האדם שחטא כשהוסת‪ .‬פדר"א פי"ג וי"ד(‪ .‬ומשו"ה נקרא רע‪ .‬עיין השמטות הצנזור סנהדרין סז‪ (.‬וכתוב עוד‬ ‫)דברים ד' לה'( "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו"‪ .‬וכלפי יצה"ר זה נאמר "אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו" ויוצרו קראו רע‬ ‫לאחר חטא אדה"ר )סוף בראשית(‪.‬ובנם הוא הממזר‪ .‬ושהטעם שה' אסר עליהם‬ ‫לאכול מהאילן כי אינו רוצה מתחרים‪ -‬כל אומן שונא בני אומנותו‪ .‬ותכלית‬ ‫הטוב לא יברא רע‪ .‬‬ ‫וכך נמשך דעת מינות זו במשך הדורות‪ ..‬לפעמים הטוב מנצח‬ ‫)כשהאדם פורש מגשמיות העוה"ז( ולפעמים הרע מנצח )כשהאדם משתמש בעוה"ז(‪.‬‬ ‫ובמשלי כד' )כא'( "עם שונים אל תתערב‪-‬האומרים שתי רשויות יש" )רש"י שם(‪.‬עכ"ל( כלומר הסית אותה‬ ‫להאמין שיש אפשרות להיות כאלקים‪ -‬רשות שניה‪ .‬‬ ‫‪53‬‬ .‬שמתחילה היה השר הגדול ביותר בשמים‪ .‬‬ ‫האחד כמ"ש רמח"ל בדעת תבונות "כי הקל יתברך שמו הוא תכלית הטוב ודאי‪ .‬כי אם אין מקבל הטוב‬ ‫אין הטבה"‪ .‬באחדות‪ .‬סו"ס לא ברא ה' דבר שתכליתו או תפקידו רק להרע‪.‬והנבעלת מרים מגדלא נשיא )סטדא(‪ .

‬‬ ‫וכן האויבים בשעה שנכנסו להיכל כתוב ביומא )נד‪" (:‬אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו נכרים להיכל‬ ‫ראו כרובים המעורין זה בזה הוציאון לשוק ואמרו ישראל הללו שברכתן ברכה וקללתן קללה יעסקו‬ ‫בדבריש הללו מיד הזילום שנאמר "כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערותה""‪ .‫]אבל אנו עם ה' יודעים שה' אחד והוא אשר ברא הטוב הוא ברא הרע‪ .‬ואם ישתמש בעוה"ז באופן שירחיקהו מה' )דהיינו‬ ‫כשעושה העוה"ז ותענוגותיו לתכלית החיים עלי אדמות( הרי מטמא העוה"ז‪ .‬ולהשתדל למנוע מעצמו שמחה הנאה ותענוג בקיום מצוות ה'‪ -‬כדעת או"ה‪ .‬שקרים‪ .‬הוצאת דברים מהקשרם‪ .‬ובראשם אנשים המכהנים‬ ‫כמשגיחים חשובים בעולם התורה‪ .‬ועל דבר זה ניסמית עינו של בלעם הרשע‪ .‬ומטרתם הסופית קידשה את כל האמצעים‪ .‬יש אשר תעו לחשוב‬ ‫כאומות העולם שהעוה"ז הוא רע וא"א לקדשו‪ .‬‬ ‫ומכיון שסבורים שא"א לקדש הגוף היו צריכים למצוא "עצות" איך להתמודד עם תאוותיו‪ .‬ומשורש זה יצאו להלחם בכל מי שבא ללמד את‬ ‫ישראל לקדש עצמם ותאוותיהם לה'‪ .‬את גשמיותו חמריותו‬ ‫תענוגיו הנאותיו ותאוותיו להשתמש בהם לעבודת ה' ולכבודו‪.‬ואילו כלל ישראל יודעים שאדרבה דוקא בשעת הזיווג השכינה שורה בין בני הזוג‬ ‫כמ"ש )סוטה יז‪" (.‬וביותר חרה אפם על אלו שבאו ללמד לעשות מעשה כרובים )וכמו‬ ‫שביאר הגרי"א שר זצ"ל שבודאי לא היה בקה"ק ציור של הזיווג עצמו אלא ציור של מעשה החיבה‬ ‫שקודם הזיווג עי"ש(‪ .‬אבל‬ ‫אין הרע בריאה בפועל אלא העדר הטוב‪) .‬וא"כ הפירוש במש"כ שה' בורא רע‬ ‫הוא‪ .‬בזיופי‬ ‫כתבים והקלטות‪ .‬או ח"ו לבחור במות וברע אם יתרחק מה'‪ .‬כלומר להשתמש בתאוות לעשות רצון ה' )וכמו שהתבאר‬ ‫בכתבי הגרי"א שר בארוכה(‪ .‬‬ ‫כך מצינו אצל בלעם הרשע שהגמ' בנדה )לא‪ (.‬זכו שכינה ביניהם"‪ .‬ועל האדם להשתדל‬ ‫שתאותו לאשתו תהיה נפשית ולא גופנית‪] .‬כיון שכוונתו אינה טובה‪ .‬אומרת "דרש רבי אבהו מאי "דכתיב מי מנה עפר‬ ‫יעקב ומספר את רובע ישראל" מלמד שהקב"ה יושב וסופר את רבעיותיהם של ישראל מתי תבא‬ ‫טפה שהצדיק נוצר הימנה‪ .‬אלא ברא העולם חולין ויעד העולם להיות עזר‬ ‫לבריות להשיג הטוב ע"י שימוש ראוי ונכון מעוה"ז‪ .‬אלא שזהו בדיוק דעת הנוצרים‪ .‬שהרוחניות טובה ואילו הגשמיות רעה‪[.‬כאילו ה'‬ ‫שונא הגוף וחפץ לאבדו‪.‬לא יועיל המצוה שבאכילתו להצילו מלהקרא פושע‪ .‬והיש לך מעשה קדוש הימנו‪ -‬מעשה כרובים‪.‬שרק התאוה הנפשית טובה ואילו התאוה הגופנית רעה‪ .‬שאדם שאוכל ק"פ לשם תאוה או לשם אכילה‬ ‫גסה‪ .‬הרב‬ ‫צבי הרשל קליין סובר‪ .‬כך דעתם‪ .‬והכריזו מלחמה על הדרכת החתנים והכלות אשר הונהגה ע"י‬ ‫הגרא"מ שך זצ"ל כפי המסורת המקובלת בישראל מדור דור‪ .‬שה' ברא לאדם אפשרות לגרום לעצמו רע )קשיים וצרות וכו' ר"ל( ע"י שימנע עצמו מהטוב )קירבת ה'(‪ .‬משום שלא פסק‬ ‫מהם זוהמת הנחש הקדמוני‪ .‬אבל ישראל שיודעים שהעולם חולין יודעים גם איך לקדש אותו‪ .‬מיד ניסמית עינו דכתיב "נאם הגבר שתום העין""‪ .‬‬ ‫כלפי מה הדברים אמורים‪ :‬בעשור האחרון קמו אנשים חרדים‪ .‬ואיך יתכן להפוך רע‬ ‫לטוב‪ .‬ותועים לחשוב שהעוה"ז הוא רע בעצמותו‪ .‬עד שהוא תמה איך הקב"ה שהוא טהור וקדוש‬ ‫יציץ בדבר זה‪ .‬ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה‪-‬‬ ‫יומא נד‪ (.‬ונסתר דעה זו מהגמ' בנזיר )כג‪ (.‬ובדעת תבונות סימנים צו' עד קכא' ובהערות הגר"ח‬ ‫פרידלנדר זצ"ל ‪ 214‬ו‪[( .‬כמה קדושה יכול להיות במעשה הזיווג‪ .‬ולעומת זאת השתדלו הם להפיץ את דעתם שעל האדם לחיות בפרישות‬ ‫מתענוגים‪ .‬להפריד הנפש )הטוב(‬ ‫מהגוף )הרע(‪ .‬כי הם סוברים שהגשמיות הוא רע בעצמותו ואיך יתכן להפוך רע לטוב‪.‬בשעת עליה לרגל שהיו מגללין את‬ ‫הפרוכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה‪ .‬וא"ת תכלית הטוב לא יברא רע‪ .‬עי"ש[‪ .‬והעולם עצמו יתקדש כשישמש כעזר‬ ‫לאדם להתקרב לה'‪ .‬ונתן הבחירה ביד האדם )כדי להטיב אתו באחריתו לתת לו‬ ‫שכר בעוה"ב על בחירתו בטוב( לבחור בחיים ובטוב דהיינו להתקרב לה'‪ .‬ודאי כן הוא‬ ‫ובודאי לא ברא ה' דבר שכל תכליתו הוא להרע )רע בעצמותו(‪ .297‬‬ ‫וע"כ אומות העולם אינם מבינים כיצד אפשר לקדש את גשמיות וחמריות העוה"ז את תענוגיו‬ ‫ותאוותיו‪ .‬‬ ‫והנה באורך הגלות אשר קרוב לאלפיים שנה לא ראינו מעשה כרובים בקה"ק‪ .‬הרי‬ ‫לנו שבלעם לא הצליח להבין מה שכל יהודי פשוט יכול להבין‪) .‬אינם‬ ‫מסוגלים להבין איך תתכן קדושה בדבר שעל פניו נראה כ"כ חומרי‪ .‬כבלעם כך האויבים‪ .‬הגזמות‪ .‬הרב‬ ‫יצחק ירוחם בורודיאנסקי סובר שגדרי המצוה שעוטפים את המעשה הם המצילים מכל השפעה‬ ‫רעה של התאוה‪] .‬אמר מי שהוא טהור וקדוש‬ ‫ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה‪ .‬אנשים אלו שקמו להלחם בשם‬ ‫התורה והידישקייט לא בחלו בשום אמצעי‪ .‬טרור )הזמנת אמבולנסים לבית‬ ‫‪54‬‬ .‬עיין מו"נ ח"ג פ"י‪ .

‬‬ ‫דברים אלו התבררו לנו ממקורות שונים‪ .‬כי במשפט אחד קטן יכול להיות טמון סטיה גדולה‪.‬הוצאת ש"ר‪ .‬ומוסריותו‪ .‬יתר תוקף לכך קיבלנו כשזכינו בעזה"י להכנס אל הקודש‬ ‫פנימה ולדבר עם מרן הגראי"ל שטיינמן והגרמ"י ליפקוביץ שליט"א ולשמוע דעתם מהו האופן‬ ‫הרצוי והנכון לקיום מצות עונה‪ .‬‬ ‫‪55‬‬ .‬‬ ‫ומכיון שהעומדים בראש מלחמה זו הם אנשים חשובים בעולם התורה‪ .‬איומים על חיי המדריך ובני משפחתו‪ .‬ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות‪.‬נדחתה ע"י משבקי"ם אשר גם ידם היתה במעל‪.‬להביא מחד את מסורת התורה במצוה זו‪ .‬וכפי שהובא הקונטרס לעיל בעזה"י לתועלת המעיין‪.‬מודעות רחוב‪ .‬‬ ‫]לעומת זאת ישנם מדריכים ומדריכות אשר מלמדים לחיות חיי הפקר‪ .‬מגדולי ישראל זצ"ל ויבדלחט"א‬ ‫)עשה טוב(‪ .‫המדריך‪ .‬האישיים(‪.‬‬ ‫מטרת הקונטרס הוא‪ .‬‬ ‫ועמדו וחתמו על קול קורא שהגישו לפניהם‪ .‬לידע להודיע ולהודע מאיזה שורש יצא דעה זו‪.‬חיים זולים ופרוצים‪.‬‬ ‫ונשתבשה דעתם לחשוב שיש מצוה להשביע עצמו מתאוות העוה"ז )שהתאוה הוא מצוה ולא רק‬ ‫אמצעי לדביקות ולהתאחדות של בני הזוג(‪ .‬אין אנו יכולים לתת להם חותם כשרות‪.‬וגדולי ישראל סמכו עליהם ולא עלה‬ ‫על דעתם שמשקרים הם בדבריהם ובכתבים שהביאו לפניהם‪ .‬שלכך צריך לשמוע את כל‬ ‫ההדרכה שהם מדריכים מתחילה ועד סוף‪ .‬‬ ‫ומכיון שלא הגענו לכך לדעת בדיוק מה הם אומרים‪ .‬וכדו'(‪ .‬על כן לא הארכנו לבאר טעותם[‪.‬לסור מעל אהלי האנשים הרשעים האלו פן תספו בכל‬ ‫חטאתם‪ -‬ה"ה המדריכים והמדריכות שאנשים אלו יצאו להלחם בהם‪.‬וספרי המוסר מלאים דברי חכמה ומוסר נגדה‪ .‬ומאידך )סור מרע( לגלות דעתם הכוזבת של אלו שיצאו להלחם בהדרכה המקובלת‬ ‫מדור לדור‪ .‬ח"ו‪.‬וכו' וכו' )כל‬ ‫אחד מהרודפים כפי רמת שכלו‪ .‬אלא שרעת דעה זו גלויה ומפורסמת ואינה צריכה‬ ‫ראיה‪ .‬שבו הבהירו לנו שההנהגה הראויה היא כמ"ש הגרי"א שר זצ"ל‬ ‫)ר"י סלבודקא( בקונטרסו‪ .‬נכנסו אנשים אלו לגדולי‬ ‫ישראל והציגו לפניהם את הנתונים בצורה שיקרית ומעוותת‪ .‬‬ ‫כל בקשה של הבע"ד בעצמם )כלומר המדריכים והמדריכות המושמצים( להכנס אל הקודש פנימה‬ ‫ולהביא לפני גדולי ישראל את דבריהם האמיתיים‪ .‬‬ ‫אין אנו באים בקונטרס זה להצדיק מדריך פלוני או מדריכה פלונית‪ .

.‬‬ ‫עוד הוסיף לי הגרמי"ל שליט"א בשם הגאון הרב מאיר חדש זצ"ל‪ .‬‬ ‫כך שמעתי והבנתי וכתבתי ‪ .‬ושאלתיו בענין התאוה בזיווג‪ .‬וברש"י סנהדרין‬ ‫נח‪ :...‬שהילדים יראו הנהגת צניעות בכל הנהגת‬ ‫הוריהם‪..‬והוסיף‪ .‬אלא כל פעם שבאים להזדווג צריכים להתאוות‬ ‫להיות יחד‪.‬‬ ‫שהאשה משתוקקת לבעלה כשם שהבעל תאב לאשתו‪ .‬אם אינו נהנה אינו נדבק[ הרי הוא מקדש את התאוה לעזור לו בעבודת ה'‪.‬‬ ‫לכבוד הרב‪ .‬אלא שאם האדם עושה התאוה לתכלית הרי הוא מטמא התאוה )שבעצם בריאתה‬ ‫היא חולין‪ .‬כי עי"ז נדבקים זב"ז ]התאוה‬ ‫היא הדבק כמ"ש הגרי"א שר זצ"ל בקונטרסו[ ומקיימים רצון ה' שכתב ודבק באשתו והיו לבשר‬ ‫אחד‪ .‬הכוונה לתאוה גופנית‪ .‬שליט"א‬ ‫הייתי אצל הרב מיכל יהודה ליפקוביץ שליט"א‪ .‬ואינו צריך לפנים‪ .‬‬ ‫ואמר לי הר'‪ .‬ופירש"י טוב לשבת שני גופים יחד וכו' )והבנתי מראיתו של‬ ‫הגרמי"ל שכונתו לתאוה גופנית בנוסף על הרצון הנפשי לקירבה ודביקות זב"ז(‪ .‬‬ ‫ואמר לי הגרמי"ל שבבית צריך להיות הנהגה של צניעות‪ .‬‬ ‫לאחמ"כ ראיתי את דברי הרב צבי הרשל קליין שליט"א בהערותיו על על אחד מספרי ההדרכה‪.‬שליט"א‪ .‬‬ ‫והוסיף לו הגרמי"ל שעל בני הזוג להשתדל להוסיף ולהעצים אהבתם זל"ז ועל הבעל לשבח אשתו‬ ‫על כל דבר שעושה עבורו וגם אם לא הצליחה להשביע רצונו ישבחנה על טרחה והשתדלותה‬ ‫להטיב אתו וכדו'‪.‬כמ"ש חז"ל )קידושין מא‪ (.‬כח כשאר כוחות האדם‪ -‬הגרי"א שר זצ"ל(‪ .‬ותשובתו מכחישה דעה זו‪) .‬שכששאל את השאלה הגרמי"ל כעס מאוד‪ ..‬בודאי ה' יתברך ברא האדם באופן שנהנה עם אשתו‪ .‬ומשום דברים שנתחדשו בה‬ ‫נעתיקה(‪.‬‬ ‫ושלחתי אליו מכתב ע"י הרב‪ .‬שהגוף‬ ‫חפץ להיות קרוב חבוק ודבוק בגוף של בן או בת הזוג‪ .‬שהאשה אומרת‬ ‫טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו‪ .‬הגיע‬ ‫לידינו מכתב אשר נשלח מתלמיד לרבו‪ .‬ואמר לי הגרמי"ל‬ ‫שצריך שיתאווה האיש לאשתו והאשה לבעלה לזיווג ובשעת הזיווג‪ .‬‬ ‫שכתב על התאוה שאין הכוונה להנאת הגוף אלא לתאות הנפש‪ .‬תאוה‪ .‬וכך הבנתי ממנו‪.‬אבל משום חביבות התשובה‪ .‬כשההורים יש להם נרווים בזה )לפחד שמא עוברים עבירה במה שנהנים‬ ‫יחד( אוי לילדים שיולדו מזיווג שכזה‪ .‬וגם שעי"ז שמתאווים זל"ז משווים דיעותיהם לדעה אחת‪ .‬אשר בו כותב ששאל את הגרמ"י ליפקוביץ שליט"א בענין‬ ‫הזיווג ואת תשובת הגרמ"י אליו‪ .‬ובאמת כבר התבאר ששורש דעה זו‬ ‫במינות יסודה‪ .‬תלמידך‪.‬אבל אם משתמש בו כמסייע להתאחדות‬ ‫]כמו שהתבאר לעיל מהגרי"א שר שהתאוה היא הדבק המדביק שני בני הזוג יחד‪ ..‫תאוה נפשית וגופנית‬ ‫והנה בענין מי שאומר שהתשוקה נפשית לאשתו היא טובה ואילו התשוקה הגופנית רעה‪ .‬ואמר איך אפשר לחשוב שזה תאוה‬ ‫נפשית בלבד‪ .‬והבנתי ממנו שה"ה בין בני זוג כ"א חש אם השני אוהב אותו באמת‬ ‫או ח"ו לא‪.‬‬ ‫אני מאשר את הדברים )חתימת השליח נכד הגרמי"ל(‬ ‫‪56‬‬ ..‬שלצעירים יש חוש ריח לדעת‬ ‫אם אוהבים אותם באמת או לא‪ .‬או הכוונה לתאוה נפשית בלבד‪.‬בו שאלתי האם‪ .‬וע"כ הסתפקתי בדברי הגרמי"ל‪.‬והתאוה‬ ‫היא תאוה גופנית‪ .‬ואין הכוונה שהתאווה האמורה‬ ‫נצרכת רק במקום שהיה חילוקי דעות ביניהם וכדו'‪ ..

1‬‬ ‫האדם לקדשו בהשתמשו בו כסיוע לעשיית רצון ה'‪ .‬שיסודו‬ ‫לטובת האשה ולשמחתה‪ .‬‬ ‫מש"כ‪" .‬יתקדש ויטהר כמ"ש הגר"ח בנפש החיים )שער ד'( בענין לימוד התורה‬ ‫לשמה‪.‬וכיון שהוא חייב לה זאת‪ .‬התאוה הגשמית החזקה והשפילה הזו" – התאווה אינה שפילה‪ .‬‬ ‫מש"כ‪" .‬כתוב בזה"ל‪" .‬‬ ‫א( כתבת בזה"ל "והגבולות והסדרים שקבעה התורה לענין זה הם גדרי מצות העונה‪ .‬ומצאתי בו כמה דברים‬ ‫מועילים מאוד‪.‬או ח"ו לטמאו בהשתמשו בו כדי להשביע‬ ‫עצמו מתאוות ותענוגי העוה"ז‪ .‬וכל שמופקע הדבר מרצונו בזה סוד הקדושה‪ .‬הרי שורש מעשהו אינו רצונו כי אם‬ ‫רצונה וחיובו אליה‪ .3‬‬ ‫נאנס בשינה אינו מתאווה לה כל כך ומשמש לקיום מצות עונה בעלמא או לרצותה ולבו קץ בה‬ ‫והוא מבני תשע מדות דאמרי בנדרים" עכ"ל‪ .‫הרה"ג הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א משגיח בישיבת "קול תורה" המעטירה‬ ‫בירושלים עיה"ק אשר שנים רבות עסק בחינוך בעניני שלום בית וחיי אישות‪ .‬עיקרם בפרק ח'‪.‬ויסוד הדברים כי כל מה שיבוא מרצונו גם לש"ש בהכרח תתערב בו‬ ‫התאוה הגשמית החזקה והשפילה הזו‪ .‬ועושה לקיים חובו‪ .‬שבהכרח תתערב בו התאווה"‪ -‬הן אמנם שכן מבואר במדרש עה"פ "הן בעון‬ ‫‪.‬‬ ‫אלא שיש לי כמה נקודות להעיר על מה שכתוב‪ – .‬כן מבואר בקונטרס של הגרי"א שר זצ"ל בענין קדושת הזיווג‪.‬אמנם דא עקא‪ .‬‬ ‫מש"כ "ועושה לקיים חובו וכו' " ברש"י נדה י"ז‪ .‬הוציא‬ ‫קונטרס בשם "פרשת הנישואין" יקרא‪ .‬וביד‬ ‫‪.‬והעלה עלי ספר את שיעוריו אשר מסר למאות‬ ‫ואולי אלפי תלמידים בענין קדוש זה‪ .‬אבל וכי בגלל זה יניח כל מה שיש לו חשק ורצון ושמחה‬ ‫להדבק באשתו כרצון ה' )שכתב בתורה 'ודבק באשתו'( ויעשה המעשה בלי רצון כלל‪ .‬‬ ‫‪57‬‬ .‬אבל אצל האשה כידוע תשוקתה לבעלה טהורה ונובעת‬ ‫מאהבתה אליו‪ .‬אלא חולין‪ .‬‬ ‫מכתב שאלה להרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א‬ ‫לכבוד הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א‬ ‫קראתי בספר תורת הבנין את הקונטרס 'פרשת נישואין' שנכתב על ידך‪ .‬מבואר מרש"י שאם ישמש רק לקיום מצות עונה‬ ‫בעלמא )פריעת חובו( או לרצותה יש חשש גדול שלבו יקוץ בה וח"ו יהיו בניו בני ט' מדות‪.‬והרי מבואר‬ ‫בחז"ל שלעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה‬ ‫ועי"ז גם השלא לשמה‪ .‬ואז בודאי יש מקום להחשיב‬ ‫המעשה לשמה כמו שהיה אצל אדה"ר קודם החטא וזהו שכתוב בספה"ק שכאשר מקיימים מצות‬ ‫העונה נאמר ע"ז ולא יתבוששו כקודם החטא" ע"כ‪.‬להלן נביא משא ומתן עם הגה"צ הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א‬ ‫שאלות שנשאל ע"י אברך על דברים שכתב בקונטרסו ותשובתו אליו‪.‬אונס שינה ‪ -‬מתוך שהוא‬ ‫‪.‬שלמרות שבמוסר נחשב הוא לאחד‬ ‫מגדולי המשגיחים אבל בענין שלום בית וחיי אישות צ"ע האם מבין הוא את הנושא‬ ‫לאשורו‪ .2‬‬ ‫חוללתי" ילקוט תהילים רמז תשס"ה‪ .

‬כי דעתו – דהיינו רצונו וחפצו‪ -‬אינו שם‪ .‬ואיך אפ"ל שיש קדושה בזיווג אם הוא נעשה בלי רצונו וחפצו לזיווג‪ .‬וזה שבח הוא לו‪ .‬ומשו"ה ולא‬ ‫יתבוששו כשם שלא התביישו אדם וחוה בזיווג שקודם החטא‪.‬הרי בלא"ה צריכים להיות מורחקים‬ ‫)כיון שודאי אינו מזדווג אתה בזמן נידותה(‪ .‬מכך שיש דין להרחיק המטות בזמן נידות מוכח ששאר הזמן מותר שיהיו יחד ]ואפילו שלא‬ ‫בשעת הזיווג[ דאל"כ מה שייך לחייב במיוחד בזמן נידות‪ .‬ואינו צריך להתבייש כשעושה מעשה טוב והגון‪ .‫מש"כ "וכל שמופקע הדבר מרצונו בזה סוד הקדושה"‪ -‬צע"ג‪ -‬החיבור נקרא דעת כמ"ש‬ ‫‪.‬או לפו"ר וכו'( הרי הוא בוחר‬ ‫להטיב וזהו מדה אלקית )כמבואר ברמב"ן שם( כלו' אע"פ שהוא במצב של יודע טוב ורע‪ .‬‬ ‫ד( עוד כתבת בזה"ל "וה' ישמרנו מפרצה החדשה שבאה מבתי העכו"ם להצמיד מיטות יחד זל"ז‬ ‫בקביעות וכו'" ע"כ‪ .‬‬ ‫שאחרים יבואו להרהר במעשי בני הזוג אם יראו מטותם יחד‪ .‬ראשית ברמ"א )אבה"ע כ"א( לא‬ ‫נאסר אלא מעשי חיבה ברבים וכאן אף א' אינו צריך להכנס לחדרם‪ .‬‬ ‫ב( עוד כתבת בזה"ל "ואם קורה שמפני טעמים הלכתיים או רפואיים חייבים לפרוש זמן רב‪ .‬לומר על מצוות ה' שאינה עיקר בחיי בני הזוג‪.‬ולכה"פ היה לך להביא דבריו ואח"כ מה שאומרים בשם רבנים‬ ‫אחרים זצ"ל‪.‬הרואים אותם נזכרים שכן עושים ביניהם בשעת הפיוס‬ ‫קודם תשמיש ויש חשש גרם הרהור‪ .‬או להדבק באשתו‪ .‬אין זה‬ ‫צריך לגרוע בשלום הבית‪ .‬‬ ‫ג( עוד כתבת בזה"ל "והמצוה הזו אינה עיקר בחייהם אלא משלימה ומחזקת אותם והעיקר‬ ‫שבחייהם הוא הקשר הנפשי שביניהם" ע"כ‪ .‬הרי דבר פשוט הוא להיתר בכל הפוסקים‬ ‫)ורק בקירוב בשר יש ליזהר ]הורים עם ילדיהם[ משום מקרה בלתי טהור שאירע‪ .‬ואדרבה המסירות ותקינות היחסים הנפשיים גם בעת כזו בונה את שלום‬ ‫הבית יותר מבעת שניתן לקיים את המצוה" ע"כ‪ .‬וברב נסים גאון כתוב "משים שלום בבית בטל זו תאוה שהיא מעלה שלום‬ ‫בין איש לאשתו" ואיך אפשר לומר שמסירות ותקינות יחסים נפשיים בונה את שלום הבית יותר‬ ‫מבעת שניתן לקיים המצוה – נגד רב נסים גאון ורש"י‪.‬ואם תרצה לאסור להצמיד המיטות משום הרהור‪.‬‬ ‫‪58‬‬ .‬רק לאלו‬ ‫שתמיד מיטותיהם מופרדות חוץ מבשעת הזיווג ‪ .‬צע"ג דבשבת קנ"ב‪ .‬עי' אבה"ע כ"א(‬ ‫וביותר‪ .‬אין בכוחם לבטל דברי הביה"ל‬ ‫ריש סי' ר"מ לחייב פעמיים בשבוע‪ .5‬‬ ‫כקודם החטא‪ -‬ברור הדבר שאין הכוונה שהאדם מתעלה לדרגה כזו של אדה"ר קודם החטא שזו לא‬ ‫מצינו אלא בהר סיני קודם חטא העגל‪ .‬‬ ‫וא"ת א"כ מה הכוונה בספרים שכאשר מקיימים מצות עונה נאמר על זה ולא יתבוששו‬ ‫‪.‬וגם אם יכנסו אין קירוב‬ ‫המיטות כמעשה חיבה שבמעשי חיבה‪ .‬הרי‬ ‫בוחר בטוב‪ .‬ועיקר החיבור נעשה ע"י הדעת ‪-‬‬ ‫]כלומר הרצון והחפץ[ כמבואר ברמב"ן וגם בלא דעת נפש לא טוב‪.‬משא"כ הצמדת המיטות אינו מזכיר כלום מהזיווג‪) .‬אז כשרואים מיטות צמודות נזכרים בזיווג‪(.‬הרי באופן זה‬ ‫מבטל שלימות החיבור‪ .‬שזה בא מבתי עכו"ם‪ .‬הנה שמועות בשם רבנים יושבי על מדין‪ .‬‬ ‫ה( עוד כתבת בזה"ל "בענין שיעור העונה לת"ח בזמנינו מובא בשם החזו"א שהורה כדינא דגמרא‬ ‫מע"ש לע"ש וכו'" ע"כ‪ .‬אתמהה מי הוא אשר בא בסוד ה' לידע שורש המצות‬ ‫לאמיתם‪ .4‬‬ ‫)בראשית ד' א'( "והאדם ידע את חוה אשתו" והרמב"ן )בראשית ב' ט'( מבאר שהדעת הוא הרצון‬ ‫והחפץ לדבר‪ .‬ועוד שא"כ יהיה צריך להיות שלא תשלוט בו מיתה וכיון‬ ‫שכולם מתים )חוץ מכמה יחידים שנכנסו חיים לגן עדן( א"כ יצא שכמעט אף אחד לא הגיע למצב‬ ‫אלא הכוונה שאין כאן מקום‬ ‫זה של ולא יתבוששו ולמי כתבו הספה"ק דבר זה?‬ ‫לבושה כמו שאצל אדה"ר לא היה להם בושה במעשה זה משום שכשהאדם מזדווג עם כוונה ראויה‬ ‫לעשות רצון ה' )כגון לספק לאשה כל צרכיה‪ .‬דבר תימה הוא לומר על דבר המבואר בגמרא שו"ע ומשנ"ב שהיו ישנים יחד‬ ‫האיש ואשתו עם כל ילדיהם במטה‪ .‬מבאר רש"י שמשים שלום‬ ‫בבית היינו אבר תשמיש‪ .

‬‬ ‫‪59‬‬ .‬והוא שלא יבטל עונה אלא מדעת אשתו וכו' והרי מפורש כאן‬ ‫ברמב"ם ובפ"ה ה"ד מהל' דעות‪ .‬אודה למעכ"ת אם יועיל להשיביני‬ ‫דבר‪..‬‬ ‫וא"כ הרמב"ם בא לומר שלא יהיה מצוי אצל אשתו כל יום כתרנגול( אלא בא להזהיר שלא יבוא‬ ‫המעטתו מתשמיש לידי ביטול עונת אשתו שלא מדעתה ח"ו‪ .‬‬ ‫בברכת התורה )מקום חתימת השואל(‪.‬אבל אם‬ ‫יוסיף על עונתה פעם אחת ודאי שאין זה דרך תרנגול‪ .‬ועוד שהרמב"ם לא בא להגדיר שרק שיעור‬ ‫עונה מפקיע מדרך התרנגול )שהתרנגול מצוי בכל יום‪ ..‬ויהיה מצוי אצל אשתו תמיד‬ ‫כתרנגול‪ .‬הנה השמטת‬ ‫)בשוגג או במזיד( מילה מהרמב"ם וז"ל )מהוצאת הר' פרנקל( ‪ .‬ומש"ה מטילה ביצה כל יום כי בלא"ה אם‬ ‫יש תרנגול בקירוב שיכולה התרנגול לשמוע קולו ביום אינה מתעברת מהארץ – עי' ביצה דף ז‪.‫ו( עוד כתבת בזה"ל "ז"ל הרמב"ם )פכ"א הי"א מהל' איסו"ב( אין דעת חכמים נוחה למי שהוא‬ ‫מרבה בתשמיש המטה ויהיה מצוי אצל אשתו כתרנגול ופגום הוא עד מאוד ומעשה בורים הוא אלא‬ ‫כל הממעט בתשמיש הרי זה משובח‪ .‬לשון תמיד משמעותו שמרבה בתשמיש ועכ"פ ברוב ימי השבוע מצוי אצלה‪ .‬שרק שיעור העונה מפקיע מדרך התרנגול" ע"כ‪ .

‬וכמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים‬ ‫ממנו ואתם ממתיקין אותן‪ .‬ומה מרים שבראתי אותן ממתקין לצורכך‪ .‬ואיך כתבת שאין כלל רצון ה' לעשות הזיווג‬ ‫)הדיבוק( בגלל שיש לו שמחה לזה‪.‬אבל שאלתי היתה על עצם התאוה שברא ה' יתברך‪.‬משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן‪ .‬והרמב"ן )בראשית ב' ט'(‬ ‫מבאר שהדעת הוא הרצון והחפץ לדבר‪ .‬אין לך מר מן התורמוס ואתה שוקד לשלקו ולהמתיקו במים ז' פעמים‬ ‫עד שהוא נעשה מתוק וכן חרדל וצלף ודברים הרבה‪ .‬ואין כח בשם מצוה שחל על‬ ‫מעשהו להציל ולחפות ולכפר על תערובת רע או עבירה שח"ו יתערב במעשה‪] .‬אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה'‬ ‫צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם‪ .‬כי אין התאוה רע בעצמותו‪ .‬הנה רש"י כותב )כתובות ח‪ (.‬ולא על זה היה הנדון‪ .‬אלא חולין‪) .‬עדין יכול‬ ‫להחשב פושע ויקרא עליו ופושעים יכשלו בם‪ .‬מבואר מרש"י‬ ‫שחתונת דיבוק איש באשה הוא ע"י שמחה וחדוה‪ .‬ואתה כתבת‬ ‫בקונטרס פרשת הנישואין שכאשר שורש מעשהו אינו רצונו כי אם רצונה וחיובו אליה בזה סוד‬ ‫‪60‬‬ .‬ואני ראיתי בכתבי הגרי"א שר זצ"ל שהיא‬ ‫חולין‪ .‬ועל נקודה זו לא ענית כלום חוץ מלחלוק על הגרי"א שר‪.‬ואם יש לי‬ ‫שאלות‪ .‬‬ ‫‪ 2‬כתבת בזה"ל וחמור יותר תערובת תאוה גשמית כ"ש שפילה שכזו יותר מתערובת מחשבה שלא‬ ‫לשמה וכו' אבל בודאי כשעושים מה שצריכים ובזמן שצריכים אין לחוש לתערובת התאוה כלל‪-.‬וז"ל "משמח‬ ‫חתן וכלה וכו' ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה ע"י שמחה וחדוה‬ ‫לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה" )עכ"ל(‪ .‬יצר‬ ‫הרע המסור בידיך עאכ"ו"‪ .‬ואינו מתאוה לה כ"כ‪ .‬‬ ‫‪ 3‬לא ענית לי כלום על השאלה‪ -‬שאלתי היתה שמבואר ברש"י נדה יז‪ .‬‬ ‫א(‪ 1‬מש"כ התאוה הגופנית החומרית בעצמותה היא הרע והחושך שבעולם‪ -.‬יש חשש גדול שלבו יקוץ בה‪ .‬וזה שאכלו לשום אכילה‬ ‫גסה ופושעים יכשלו בם‪ .‬אחד אכלו לשום מצוה‬ ‫ואחד אכלו לשום אכילה גסה‪ .‬ומה שהזכרת השמחה‪ .‬זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם‪ .‬שאגש לרבותי ואשאל אותם‪[.4‬שהחיבור‬ ‫)הזיווג( נקרא דעת כמ"ש )בראשית ד' א'( "והאדם ידע את חוה אשתו"‪ .‬ידוע הגמ' בנזיר כג‪" .‫תשובה על מכתבו של הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א‬ ‫]התשובה לא נשלחה אליו‪ .‬משא"כ אכילת ק"פ אכילה גסה או‬ ‫לשם תאוה הוא איסור(‪ .‬אלא שלשיטתינו‬ ‫קושיא מעיקרא ליתא‪ .‬איך תהיה ידיעה ללא דעת‪ .‬כי עבירה מכבה מצוה‪ .‬משום שחסר בשלימות החיבור והדביקות ההדדית בין בני הזוג‪ .‬‬ ‫מש"כ מלבד קיום מצות עונה בגדריה וזמניה אין כלל רצון ה' לעשות הזיווג בגלל שיש לו חשק‬ ‫ורצון ושמחה לזה ‪ -‬כבר הבאתי במכתב שאלתי אליך )אלול תשס"ט( בשאלה מס' ‪ .‬ואם תאמר אין אדם יכול לשמור את עצמו‪ .‬‬ ‫צע"ג‪ .‬ואם תאמר למה ברא יצר הרע שכתוב בו כי יצר לב‬ ‫האדם רע מנעוריו )בראשית ח( אתה אומר שהוא רע מי יוכל לעשותו טוב אמר הקב"ה אתה עושה‬ ‫אותו רע למה תינוק בן חמש בן שש ושבע ושמנה ותשעה אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך ואז‬ ‫הוא מגדל יצר הרע‪ .‬משום שנתן לי להבין שאין לו זמן לישא ולתת איתי בדברים אלו‪ .‬‬ ‫שאתה כתבת בקונטרס פרשת הנישואין שהיא שפילה‪ .‬אין זה נוגע לשאלה‪ .‬מתבאר מהגמ' שגם אם אוכל ק"פ בליל פסח‪ .‬שאם ישמש וכל מטרתו היא‬ ‫רק לקיום מצות עונה בלבד‪ .‬בודאי שאם‬ ‫נמשך האדם אחר התאוה הרי הוא מטמאו‪ .‬וזה משפיל קומתו הרוחנית‪-.‬‬ ‫מש"כ כי עצם הדבר שהאדם נמשך אחרי תולדות החומר ועושה דבר שלא מכח החכמה והשכל‬ ‫הוא הרע‪ .‬נתגדלת וחטאת‪ .‬ואז‬ ‫בניו יהיו בני ט' מדות‪ .‬ואיך כתבת שאין כלל רצון ה' לעשות הזיווג בגלל שיש לו חשק ורצון‬ ‫לזה‪ .‬חלקת בזה על הגרי"א‬ ‫שר זצ"ל שכתב שהתאוה היא חולין וביד האדם לקדשו או לטמאו‪ .‬ומימילא אנו מבינים שהידיעה ]החיבור‪-‬הזיווג[ נעשה ע"י‬ ‫הדעת כלומר הרצון והחפץ‪ .‬‬ ‫ובמדרש תנחומא )בראשית סי' ז'( כתוב בזה"ל "ויאמר ה' אלהים הן האדם זה שאמר הכתוב לבד‬ ‫ראה זה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר )קהלת ז( לא בראו הקב"ה שנקרא צדיק וישר את‬ ‫האדם בצלמו אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו‪ .‬ועשה המחויב‪ .‬ומקורו מאגרת הקודש לרמב"ן‪.‬עכ"ל‪.‬עי"ש‪ .‬ולכן אם משתמש בתאוה כדי לסייע לקיום רצון ה' שכתב ודבק באשתו‬ ‫)והתאוה זל"ז היא הדבק שמדבקם יחד( הרי מקדש אותו לעבודת ה'[‪.‬אמר הקב"ה אתה עשית אותו רע‬ ‫למה תינוק היית ולא חטאת‪ .‬או לרצותה‪ .‬וכו'‪ .

‬ותחושת האחדות זע"ז‬ ‫)שנבנתה במשך החיים יחד(‪ .‬ואולי ס"ל דהיינו דוקא בשעת קיום‬ ‫מצות עונה‪ .‬יש אחדות והתקשרות‬ ‫מסוימת שנוצרת דוקא אז ומצטרפת לאחדותם הכללית‪ -‬אני מבין שחזרת בך ממש"כ בקונטרס‬ ‫פרשת הנישואין בזה"ל "ואדרבה המסירות ותקינות היחסים הנפשיים גם בעת כזו בונה את שלום‬ ‫הבית יותר מבעת שניתן לקיים את המצוה"‪.‬‬ ‫מש"כ אבל בחירה להיטיב לבדה אין בה די‪ .‬ועל זה שאלתי‪ .‬‬ ‫ב( ממש"כ אלא שאם בזמן מסוים בתוך החיים קורה שצריכים לפרוש‪ .‬אמנם דבר כזה לא מוזכר בגמ' או במפרשים או בפוסקים כלל וכלל‪ .‬אדרבה נפסק‬ ‫בפשיטות ברמב"ם )פט"ו מאישות הי"ט( "וכן צוו הכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו‬ ‫ואוהבה כגופו" ללא שום שייכות למצות עונה‪.‬כדי שידע שבזמן טהרה היהודים הרחיקו את המיטות בזמן השינה‪ .‬אבל בלי סיפוק‬ ‫צרכי האשה הגופניים )חו"נ וביאה( בודאי לא מקיימים מצות עונה‪ .‬‬ ‫ג( מש"כ אין הכוונה לומר שאינה עיקר אלא שאינה העיקר והיסוד‪ -‬בשלמא אם היית כותב רק‬ ‫שאינה העיקר ותו לא‪ .‬ניחא‪ .‬‬ ‫וגם הגרי"א שר זצ"ל האריך להוכיח שהאהבה היא המעוררת את בני הזוג להתאחדות‪ .‬לומר על מצות ה' שהוא טפל ועל הקשר‬ ‫הנפשי שהוא העיקר‪) .‬שכתבת הפוך בדיוק מדברי רש"י ומה ענית על שאלה‬ ‫זו‪.‬בעיתונים חרדים המקסימום שיש הוא תצוגה של רהיטים )לא צורת הנהגה‬ ‫בחדר המיטות( ויתכן שלצורך יפוי החדר המוצג בעיתון‪ .‬וא"כ עיקר המצוה הוא‬ ‫המעשה‪ .‬‬ ‫‪ 4‬מש"כ ויש טעות המדריכים שכדי שתהיה אהבה נכונה נדרש שהמעורר לדבר תהא האהבה ואינו‬ ‫כן‪ -‬אדרבה מצינו שהשתוקקות האשה )כלומר תאותה כדפירש"י "ואל אישך תשוקתך‪ -‬תאותך"(‬ ‫היא הגורמת למצות עונה‪ .‬שבאת לאפוקי מהגוים ומתחדשים שהבאת שבכה"ג כוונתך לומר‬ ‫שהעיקר הוא הקידושין והנישואין‪ .‬אבל אנו ס"ל שתאוה היא חולין‪.‬המיטות מוצגות כשהם מחוברים יחד‪.‬ושנית‬ ‫לא כתבתי שהיא מצות עשה אלא קיום רצון ה'‪ .‬ואילו הגויים חברו‬ ‫אותם תמיד‪.‬מי הוא זה אשר בא בסוד ה'‪ .‬‬ ‫מש"כ אבל המביא לעשיה זו וזמני המצוה היא עונתה! ואז יזכר ויעורר בקרבו אהבתה וכו'‪ -‬כלום‬ ‫חולק אתה על הגמ' )יבמות סב‪" (:‬האוהב את אשתו כגופו"‪ .‬בתורה כתוב "ודבק באשתו" וגו' א"כ נזכר בתורה כוונה זו להדבק באשתו‪ .‬‬ ‫מימילא אם אדם משתמש בה כדי לסייע לו לעשות את רצון ה' הרי הוא מקדשה לעבודת ה'‪.‬‬ ‫מש"כ אפשר לראות זאת גם בפרסומות בעתונות‪ -‬אינני יודע מה ראיה אתה מביא מהעיתונים‪.‬‬ ‫‪ 5‬מש"כ כי ע"י ששורש המעשה חיובו לאשתו ה"ז מפקיע מהמעשה כל מחשבות ונטיות אחרות‬ ‫שמתעוררות בקרבו באותה שעה‪ -‬עיין לעיל תשובה מס' ‪) 2‬א(‪.‬כל זמן שלא מפקיעים ממעשהו את הכוחות האחרים‬ ‫המעורבים בו‪ -‬זהו לשיטתך שתאוה היא הרע והחושך שבעולם‪ .‬‬ ‫ד( מש"כ ב"ה לא גדלנו במדברות וידוע לנו המנהג בבתי היהודים‪ .‫הקדושה‪ .‬ועל כל פשעים תכסה אהבה [ אבל סו"ס המשים שלום בטל וצריכים‬ ‫לעבוד יותר קשה‪.‬‬ ‫מש"כ בתורה ובראשונים ובפוסקים נזכר רק לצרכי אשתו או לפריה ורביה וכל המוסיף עובר בבל‬ ‫תוסיף‪ -‬ראשית‪ .‬וא"כ שמת אור לחשך וחשך לאור‪ .‬‬ ‫להנהגה בחדרי המיטות‪ .‬‬ ‫‪61‬‬ .‬ולהבדיל של גויים‪.‬‬ ‫מש"כ וגם לעת זקנה כשמשים שלום בטל ממשיכים את השלום בבית מכח העבר ומאורעות ההווה‬ ‫והנחת מהחיים יחדיו‪ -‬אה"נ שמשתדלים להמשיך את שלום הבית ] ולשיטתך זה מכח העבר וכו'‬ ‫אבל אנו ס"ל שמשתדלים להמשיך את השלום בית ע"י רוב אהבה זל"ז‪ .‬ובאג"מ אה"ע ח"ג סי' כח' בסופו כתב בזה"ל "שעיקר העונה הוא מה‬ ‫שהאשה משתוקקת ומתאוה" וכיון שכן כ"ש הוא שאם האהבה מעוררת לזיווג דבר טוב ורצוי הוא‪.‬ובודאי לא נכתבה או נמנתה כמצות עשה אבל‬ ‫נתגלה לנו במש"כ ודבק באשתו שרצון ה' שהאדם ידבק באשתו‪ .‬אבל הרי המשכת לכתוב בקונטרס פרשת הנישואין בזה"ל‬ ‫"והעיקר שבחייהם הוא הקשר הנפשי שביניהם" וא"כ עשית מצות ה' )מצות עונה( טפל והקשר‬ ‫הנפשי עיקר‪ .‬וידוע גם מה שנהגו הגויים‬ ‫וההולכים בעקבותיהם‪ -‬מי הוא זה אשר נכנס לחדרי המיטות של יהודים‪ .‬‬ ‫בתדירות‪ .‬ותנאי הכרחי לעשיית המעשה הוא הקשר הנפשי ולא להיפך(‪.‬ובודאי שללא הקשר הנפשי א"א לקיים מצות עונה כראוי‪ .‬מימילא אם זה כוונת האדם‬ ‫בהזדווגו עם אשתו כוונתו רצויה וראויה‪.‬עי"ש‪.

‬‬ ‫עליו שמצוי אצל אשתו כתרנגול‪.‬נכשלו והמשיכו להצמיד המיטות גם בזמן נידות מחמת בושה‪ .‬‬ ‫ו( לדעתך שכל המוסיף על העונה שחייב בה הרי הוא כתרנגול‪ .‬ועל‬ ‫זה אמר הגראי"ל שאם מחמת בושה כך נכשלים שלא יצמידו המיטות גם בזמן טהרה ]ומימילא לא‬ ‫יכשלו מחמת בושה בזמן נידות‪ .‬ואם תרנגול מצוי אצלה לא ספנא מארעא אלא מהתרנגול‪..‬שתרנגולת מטילה ביצה כל יום‪ .‬מה תעשה עם הראיה מהגמ' בביצה‬ ‫דף ז‪ :.‬גם במשנ"ב מובאים דינים אלו )של‬ ‫השוכבים במיטה יחד בקירוב בשר( ואנו בודאי בונים על מה שכתוב במשנ"ב‪ .‬‬ ‫‪62‬‬ .‬כמ"ש לעיל[‪.‬בהצמדת המיטות‪ .‬שבני זוג‬ ‫שהצמידו המיטות בזמן טהרה‪ .‬‬ ‫וא"כ מצוי התרנגול אצל התרנגולת כל יום‪ .‬ואין שום הוכחה שהיא‬ ‫נדה בזה שהם מופרדים[‪.‬‬ ‫הובא כאן מקצת דעותיו של הגרי"י בורודיאנסקי שליט"א ועליכם לקיים "שמוע בין‬ ‫אחיכם ושפטתם צדק"‪.‬ומימילא רק מי שיהיה מצוי אצל אשתו כל יום יקרא‬ ‫]התשובה לא נשלחה אליו‪ ..‬ואם לא היה ראוי‬ ‫לנהוג כן היה לאיזה פוסק אחרון להזכיר דבר כזה‪ .‫מש"כ ודי לנו שגדולי ישראל מעידים אף הם על כן ומזדעזעים מזאת‪-‬שאלתי את אחד מגדולי‬ ‫תלמידי הגראי"ל שטיינמן שליט"א‪ .‬וזה לא מצינו רק על אם עם בנה בקירוב בשר‬ ‫)פ"ת אה"ע כ"א סק"ו(‪ .‬‬ ‫מש"כ ואין אנו בונים על מה שמובא מזמן הגמ'‪ -‬צ"ע‪ .‬כיון שתמיד הם נפרדים‪ .‬ואמר לי שהמעשה שהיה אצל הגראי"ל היה‪ .‬ולא הוזכר כלום על בעל עם אשתו‪.

‬שהאיש והאשה הם שני‬ ‫חצאים וכשמתחתנים נהיים אחד‪-‬שלם‪ .‬‬ ‫הזכר עם כוחותיו הוא‪ .‬לעומת זאת רבותינו למדונו ‪9‬שהיא מתקדשת אם‬ ‫משתמשים בה כמסייע לעבודת ה'‪10 ) .‬או מדריך מוסמך(‪.‬ובבית הם חיים יחד כשני שותפים )שני‬ ‫חברי חדר או עובדי מפעל וכדו'(‪ .‬עיין רי"ף‬ ‫ריש פ"ב דשבועות‪.‬‬ ‫‪ 17‬אג"מ אה"ע ח"ג תשובה כח בסופו‪.‬‬ ‫‪ 1‬קונטרס פרשת הנישואין עמ' שה ד"ה והנה‪.‫שאלות ותשובות‬ ‫שאלה א'‪ .‬והזמן שבו הם נהיים אחד בנפשם וגופם בשלימות הוא‬ ‫שעת החיבור‪-‬הזיווג‪4 .‬‬ ‫שאלה ג'‪ .‬האם יש בו חיוב מדינא ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר שלא‪.‬ומשניהם יחד מתקדש שם שמים ונבנה העולם‬ ‫כרצון ה'‪) .1‬שהם שני יצורים זכר‬ ‫ונקיבה‪ .‬ובענין הזיווג התאוה הוא הדבק המסייע לבני הזוג להדבק‬ ‫יחד בשלימות כרצון ה' שכתב "ודבק באשתו"(‬ ‫שאלה ד'‪ .‬ולכל אחד יש את תפקידו בעבודת ה' כפי הכוחות והכלים שניתנו לו משמים‪.‬הזכר מבחר הברואים‪ .‬‬ ‫לעומת זאת רבותינו למדונו ‪15‬שהאהבה היא המביאה להתאחדות‪.‬‬ ‫‪16‬‬ ‫שאלה ו'‪ .‬והתוצאות מהבנה זו הם חמשה אופנים שהאדם מקדש עצמו בשעת תשמיש‪ .5‬‬ ‫‪ 12‬קדושת ישראל )עמ' ‪ 25‬ד"ה ומה(‪.‬‬ ‫לעומת זאת רבותינו למדונו ‪17‬שזה עיקר חיוב עונה‪.‬אלא להתיעץ רק עם רב מוסמך‪) .‬‬ ‫‪ 5‬מכתב ממוצש"ק וירא תש"ע תשובה מס' ‪.‬‬ ‫הזכר עסקו בבינה והשכל‪ .‬מה יעשה האדם כדי שיתקדש הזיווג ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר ‪11‬שיכון לשם‬ ‫מצות וכו' ולרצות האשה ולפרוע חובו‪ .‬לעומת זאת‬ ‫רבותינו למדונו ‪7‬שהוא חולין כח ככל שאר הכוחות באדם‪.‬ע"י מה מתקדשת התאוה ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר ‪8‬שהיא מתקדשת ע"י שם‬ ‫מצוה שחל על המעשה שבו יש את התאוה‪ .‬‬ ‫שאלה ב'‪ .‬מהו המהות של איש ואשה ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר‪ .‬לא שהאיש עסקו ברוממות וגדלות והאשה עסקה בשפלות(‪.‬לעומת זאת רבותינו למדונו ‪19‬שאין לערב ההורים כלל‬ ‫בענינים אלו‪ .‬‬ ‫‪ 7‬קדושת ישראל )עמ' ‪.‬הזכר הוא כצלם של מעלה והנקיבה כדמות‪ .‬‬ ‫‪ 3‬מובא בקונטרס קדושת ישראל להגרי"א שר זצ"ל )עמ' ‪.‬והנקיבה עם כוחותיה היא‪ .(11‬‬ ‫‪ 4‬שם )עמ' ‪ 30‬ד"ה וכן(‪.‬‬ ‫‪ 13‬שם )עמ' ‪ 22‬ד"ה והעולם(‪.‬‬ ‫‪ 16‬פרשת הנישואין עמ' שמח סוף ד"ה ובענין‪.‬מה מביא להתאחדות בני הזוג ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר שהקנין קידושין‪.1‬‬ ‫‪ 6‬פרשת הנישואין עמ' שמו ד"ה והגבולות‪.‬‬ ‫‪ 11‬מכתב הנ"ל תשובה מס' ‪.‬עונת משתוקקת‪ .‬מהו התאוה ? הגה”צ הרב ברודיאנסקי סובר ‪5‬שהוא רע וחושך ‪6‬ושפל‪ .‬‬ ‫‪ 14‬פרשת הנישואין עמ' שיז ד"ה ואמנם‬ ‫‪ 15‬קדושת ישראל )עמ' ‪ 14‬ד"ה ובכאן(‪.‬לעומת זאת רבותינו למדונו ‪12‬שעליו להבין שע"י האהבה‬ ‫והתאוה לאשתו הוא מתחבר ומתאחד עמה בשלימות‪ .‬והנקיבה בעניני העוה"ז השפל‪2 .‬‬ ‫‪ 2‬שם עמודים שטז שיז שיח‪.‬‬ ‫‪14‬‬ ‫שאלה ה'‪ .‬והנקיבה שפלה לעומתו‪.5‬‬ ‫‪ 9‬עיין מס"י פכ"ו‪ -‬קדושה‪.‬לעומת זאת רבותינו למדונו מהזוה"ק‪3 .(25‬‬ ‫‪ 8‬מכתב הנ"ל תשובה מס' ‪ 2‬ומס' ‪.‬‬ ‫שאלה ז'‪ .‬‬ ‫‪ 10‬קדושת ישראל )עמ' ‪ 13‬ד"ה מחשבות(‪.‬והאשה עם אמה‪ .‬עם מי יתיעצו בני הזוג בענין דברים שבינו לבינה ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר‬ ‫‪18‬שהבעל יתיעץ עם רב‪ .‬‬ ‫מקדשה‪13 .‬וכיון שמשתמש בתאוה כמסייע לעבודת ה'‪.‬‬ ‫‪63‬‬ .

‬‬ ‫שאלה יא'‪ .‬‬ ‫לעומת זאת רבותינו למדונו ‪28‬שעל האדם לאהוב את אשתו תמיד‪.‬‬ ‫‪ ( 25‬רמב"ן בראשית ב יח‬ ‫‪ 26‬קדושת ישראל )עמ' ‪ 11‬מהזוה"ק(‪.‬‬ ‫‪64‬‬ .‬וקונטרס וידעת כי שלום אהלך להגר"ח‬ ‫פרידלנדר זצ"ל סוף פרק חמישי‪.‬מדוע "לא טוב היות האדם לבדו" ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר ‪24‬שאם הוא לבדו‬ ‫וירצה ללמוד לא יוכל ג"כ להנות מיגיע כפיו‪ .‬‬ ‫‪ 22‬פרשת הנישואין עמ' שיב ד"ה אבל )ושינה מדברי החזו"א‪ .‬מתי יאהב האדם את אשתו ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר ‪27‬שרק בזמן מצות עונה‪.‬ומקדושת ישראל עמ' ‪ 9‬בשם הזוה"ק‪.‬והוא כתב בשמו שהקירבה הוא מבחינה רוחנית(‪.‬והוא‬ ‫חצי נפש וחצי גוף‪ .‬לכן נבראה האשה "עזר כנגדו"‪ .‬‬ ‫‪ 20‬פרשת הנישואין עמ' שיב ד"ה ונמצא‬ ‫‪ 21‬יבמות סג‪ .‬אבל אין צריך להכיר טובה‬ ‫על הפרטים ופרטי פרטים שעושה עבורו‪) .‬כשאדם נושא אשה הוא נהיה איתה אחד‪-‬שלם‪ .‬דיינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו וכו'‪.‬‬ ‫‪ 23‬מהחזו"א הנ"ל‪ .‬מאיזה בחינה ? הגה”צ הרב‬ ‫בורודיאנסקי סובר ‪22‬שזה מבחינה רוחנית‪ .‬‬ ‫‪ 18‬פרשת הנישואין עמ' שלא ד"ה ויש‬ ‫‪ 19‬קונטרס מאמרי הדרכה לחתנים להגר"ש וולבה זצ"ל סוף שיחה שניה‪ .‬על מה מוטל על האדם להכיר טובה לאשתו ? הגה”צ הרב בורודיאנסקי סובר‬ ‫‪20‬שבעיקר עליו להכיר טובה על עצם זה שהיא הסכימה להיות אשתו‪ .‬‬ ‫‪ 24‬פרשת הנישואין עמ' שיא‪-‬שיב‪.‬שהחזו"א דיבר על קורבה מבחינה גופנית‪ -‬כיחוס יד‬ ‫ימין ליד שמאל‪ .‬שלא מדובר שם דוקא על זמן מצות עונה(‪.‬‬ ‫שאלה י'‪ .‬לא בגדילה של עצמו ולא בהמשכיות הדורות(‪26 .‬לעומת זאת רבותינו למדונו ‪23‬שזה גם מבחינה גשמית‪.‬וע"י אשתו יש לו קיום ונשלם מציאותו ונהיה אדם‪.‬לעומת‬ ‫זאת רבותינו למדונו ‪21‬שעל האדם להכיר טובה לאשתו על כל פרט ופרט שעושה עבורו‪ .‬‬ ‫‪ 27‬מכתב הנ"ל תשובה מס' ‪.‬ולא די‬ ‫בהכרת טובה על הסכמתה להיות אשתו‪.‬ורמב"ם פט"ו מאישות הי"ט‪) .‬שכשנהנה מיגיעה‬ ‫נחשב שנהנה מיגיע כפיו‪ .‬משום שמבחינה רוחנית הם מהות אחת‪ .3‬‬ ‫‪ 28‬יבמות סב‪" :‬האוהב את אשתו כגופו"‪ .‬לעומת זאת רבותינו למדונו‬ ‫‪25‬שלולי האשה אין לאיש קיום ונצחיות‪) .‬‬ ‫שאלה ט'‪ .‬כי זה כלול במה שהיא הסכימה להיות אשתו(‪ .‫שאלה ח'‪ .

‬‬ ‫ה‪ .‬״ לא את הכרובים בביהמ״ק‪ .‬‬ ‫ח‪ .‬חובה לזכור שהולכים על גשר צר מאוד וכל מילה מיותרת היא בכלל ניבול פה שעונשו חמור‬ ‫מאוד‪ .‬‬ ‫אין לתאר גוף האיש וכו' וכו' וכו'‪.‬ולא על‬ ‫ב‪.‬ומה שצריך להדגיש זה את החיוב‬ ‫א‪.‬‬ ‫להתנהג בצניעות אחרי הנשואין‪ .‬וקודם נביא את ההנחיות מהבי"ד של הגר"נ קרליץ שליט"א למדריכות‪.‬ההנאה האמיתית נבנית ובאה במשך הזמן עם בנין הקשר הפנימי עם בן הזוג לכן אין לדבר על‬ ‫דרכים חיצוניים וגשמיים איך להגיע לכך‪.‬‬ ‫ו‪ .‬‬ ‫ג‪.‬ולא לדבר על מקרים של דיעבד ולומר שבכל מקרה של בעיה או ספק‬ ‫כל שהוא בהנהגת הבית לפנות לרב מוסמך‪.‬‬ ‫אין להמחיש ע"י צורות תנוחה בשכיבה‪..‬לומר את צורת ההנהגה‪ .‬ולא ״ויהיו שניהם‪.‬הנחיה זאת קיבלנו בע"פ‪ .‬ובמעשה‪ .‬ובודאי שאין מי שימנע מללמד תורת ה' מחששות‬ ‫כאלו‪.‬‬ ‫‪ 30‬על הנחיה זו העיר אחד מגדולי הפוסקים‪ .‬וגילו פנים בתורה שלא כהלכה‪ .‬וכפי שנביא‬ ‫דבריהם להלן‪ .‬לומר שזמן המצוה בלילה‪ .‬‬ ‫‪30‬‬ ‫האבות והאמהות‪ .‬ושאינם נוגעים למידות טובות‪.‬‬ ‫‪65‬‬ .‬שאם אנו חוששים שמא יטעו במאמרי חז"ל לחשוב שהתאוה היא‬ ‫מצוה ‪ .‬זהו אופן ההדרכה הראויה לכל אדם אבל בני עליה יכולים להתקדש ולהתרומם למדריגות‬ ‫גבוהות יותר וכמבואר בכתבי הגרי"א שר זצ"ל‪ .‬והדברים המיותרים מכוונים את חיי הנישואין לאפיק לא נכון ולא רצוי‪ .‬בדיבור‪ .‬‬ ‫ז‪ .‬וזה רצון השי״ת שהאדם‬ ‫ירצה לעשות את המעשים החיונים לבריאה‪ .‬ולא מאמרי חז״ל‪ .‬כך יש פחות קדושה‪ 29.‬וגורמת נזק רוחני‬ ‫ונפשי לזוגות הצעירים‬ ‫נ‪.‬אבל לא זה התכלית‪.‬בלבוש‪ .‬‬ ‫ד‪ .‬מא' שנכנס להגר"נ קרליץ‬ ‫שליט"א כדי לקבל הבהרה בהנחיות הנ"ל‪.‬ב‪ .‬וכן‬ ‫להדגיש שקיום הבית תלוי במידות טובות ובוותרנות‪.‬כשבאמת אינו אלא אמצעי להתאחדות‪-‬מהגר"נ קרליץ בע"פ‪.‬א"כ גם לא נלמד גמ' ורמב"ם טור ושו"ע שמא יטעו‪ .‬ההנאה הנלוית למצוה היא טבעית ומותרת כמו ההנאה הנלוית לאכילה‪ .‬‬ ‫‪ 29‬משום שטועים לחשוב את התאוה למצוה‪ .‬‬ ‫אדר ב' תשס"ג‬ ‫מעט הנחיות להדרכה מבית הדין של הרב קרליץ שליט״א‬ ‫ככל שמדברים יותר על קדושה‪ .‫גם מחלק ההלכה לא הניחו את ידיהם‪ .‬ובחושך מהתחלה‪.‬בבית ובכל הזמנים והמצבים‪ .‬‬ ‫אין להזכיר פסוקים משיר השירים‪ .

‬‬ ‫‪34‬אה"נ‪ .‬להלן קטעים מתוך חוברת זו עם הערות והארות‪ .‬‬ ‫‪66‬‬ .‬שהרי מדובר בבת מבית יעקב שמסתמא נישאת לבן ישיבה שלא ידרוש ממנה דבר האסור‬ ‫מדינא[‪ .‬אולי בתחילת חיי הנשואין קיימת אצלו סקרנות מסויימת כלפי המקומות המכוסים‬ ‫‪31‬‬ ‫אבל לאחר זמן קצר‪ .‬ואדרבה עליה מוטל האחריות לחנך את בנות ישראל להיות נשים כשרות‬ ‫ולעשות רצון בעליהן )אפי' להקל( כל זמן שאינו נוגד את ההלכה‪] .‬ומדוע ללמד לבנות דבר שהוא היפך המציאות ?‬ ‫‪ 32‬אשה כשרה עושה רצון בעלה כל זמן שאינו נוגד להלכה‪ .‬מתרחקים מן התאוות והמותרות‪ .‬ששאר כסות ועונה הם צרכי האשה והנאותיה‪ .‬כ"ז שההתנהגות מותרת ע"פ הלכה‪.‫קטעים מתוך הדרכת חתנים וכלות שגילו פנים בתורה שלא כהלכה‬ ‫לאחר שהפלילו את ההדרכה הנמסרת ע"י משפחת אברמוב הקימו כמה מוצי"ם בב"ב‬ ‫ארגון מדריכות‪ .‬גם במקום שההלכה לא אוסרת אותן וע״כ בני העלי׳‬ ‫השואפים להתקדש ולהדבק בהי״ת‪ .‬‬ ‫*במקרה ומתברר שיש דרישות מצד הבעל להתנהגות ״פתוחה״ יותר‪ .‬וכיון שכן אם יש דרישה מצד הבעל‬ ‫להתנהגות "פתוחה" יותר‪ .‬ועי"ז ח"ו להכשל באכילת איסור‪ -.‬כל מי שלא קיבלה אישור מהארגון להדריך נאסר עליה להדריך בב"ב‪.‬אנו מבינים שמקומות‬ ‫אלו מעוררים אצל האיש הרהור חשק ורצון לזיווג‪ .‬אין האשה צריכה לקבל אישור מהמדריכה להתנהגות זו‪ .‬ולסמוך עליה יותר מאשר‬ ‫תסמוך על בעלה‪] .‬כדי למצוא עבורה את ״השביל הזהב״‪.‬יש למדריכה להזהר לא‬ ‫לפתח אצל הכלה פחד ועצבים ונקיפות מצפון מהתנהגות פתוחה‪ .‬לתועלת המעיין‪.‬ואם עליו מוטל לספק צרכיה והנאותיה‪ .‬‬ ‫‪ 36‬דברים אלו אסור לומר לחתן וכלה‪ .‬‬ ‫*לרוב‪ .‬‬ ‫ע"מ לקבל אישור להדריך היתה המדריכה צריכה להרצות הדרכתה לפני הועדה ולקבל‬ ‫את אישורם‪ .‬‬ ‫‪33‬‬ ‫*הקדושה היא ערך תורני נעלה ביותר‪.‬אשר ממילא לא יבוא לידי ספוק ושביעה‪ .‬בנוסף כתבו חברי הועדה ספר הדרכה אשר לפי חוברת זו צריכה המדריכה‬ ‫להדריך‪ .‬בחיי אישות נפסק )אה"ע סימן כ"ה( כל מה‬ ‫שאדם רוצה לעשות באשתו עושה חוץ מהסתכלות ונישוק באו"מ‪ .‬לא רק "ערך תורני נעלה ביותר"‪.‬‬ ‫קטעים מתוך הדרכת כלות‬ ‫*יש להודיע להן‪ .‬‬ ‫‪ 33‬אנו יודעים שהקדושה היא מצות עשה‪ .‬‬ ‫‪ 31‬מכך שאסור להסתכל במקומות המכוסים בזמן שהיא נדה כדי שלא יכשל בעבירה‪ .‬כי מי ש״יש לו מנה רוצה‬ ‫‪35‬‬ ‫מאתיים״‪.‬ומדוע לחנך אותה להמרות רצון בעלה )כ"ז שלא קיבלה אישור מהמדריכה(‪ .‬ועל הבעל לספק לה צרכיה‬ ‫והנאותיה‪ .‬ואף בהנחיות מהבי"ד של הגר"נ קרליץ‬ ‫שליט"א כתוב לפנות לרב מוסמך‪ -‬לא למדריכה[‪.‬שהאמת היא‪ .‬‬ ‫‪ 35‬בבעלי הנפש לראב"ד מפורש‪ .‬‬ ‫*התורה‪ .‬כיון שאם באמת יש צורך לאחד מהם להתנהגות "פתוחה" עלולים‬ ‫משפטים אלו לגרום להם להמנע מאכילת התר‪ .‬הנביאים וחז״ל הקדושים מגנים את ההליכה אחרי התשוקות היצריות למיניהן ומזהירים‬ ‫אותנו‪ .‬אין המדריכה אחראית‬ ‫שהבעל יתנהג בפרישות וקדושה‪ .‬על האשה הנשואה‬ ‫‪32‬‬ ‫לפנות אל המדריכה שלה‪ .‬שבעל צנוע נמשך למוצנע ולמוסתר בעיניו וסולד מכל חשיפה של‬ ‫הגוף הבהמי‪ .‬וכמבואר בקונטרס של הגרי"א‬ ‫שר זצ"ל‪.‬מספוק יצרים ומלוי מאוויים‬ ‫‪34‬‬ ‫חמריים‪.‬החשיפה והגסות נותנות לבני הזוג הרגשה של חיים בהמיים ומעוררות אצלם בושה ורגשי‬ ‫‪36‬‬ ‫אשמה‪.‬‬ ‫*הידע מגרה את התיאבון‪ .‬כנראה הם יכולים לבוא לידי סיפוק ושביעה‪.‬אבל בני עליה גם יודעים לקדש את התאוות והגשמיות של העוה"ז‪ .‬השכם והערב‪ .‬החשיפה מעוררת דחי׳ וסלידה‪.‬מלנטות אחריהן‪ .

‬היא מאוד אוהבת אותו ומתגעגעת אליו‪ .‬וכשיש אור מבחוץ ואינם יכולים‬ ‫‪45‬‬ ‫להחשיך לגמרי ישאלו שאלת חכם(‪ .‬שהן בחדר יחוד והן בלילה הראשון לפני קיום המצוה‪ .‬‬ ‫‪39‬‬ ‫*מאחר והנושא של חיי אישות הוא רגיש‪ .‬‬ ‫אפשר יהי׳ לפנות אל המדריכה‪ .‬‬ ‫*יש ללמד את הכלה‪ .‬‬ ‫‪ 39‬איזה בעיה ומכשול עלול חיי אישות לגרום‪ ?.‬ופשוט דלענין הרוצה‬ ‫לפטור עצמו בפ״א בשבוע ולא ב׳ פעמים בשבוע קרוב דהוי ספק דאורייתא ממש‪ .‬‬ ‫‪40‬‬ ‫בשעת גלויי חבה‪ .‬ככל שאר איסורים שבתורה‪) .‬שאם יודע בודאי שיבוא לידי הוז"ל עי"ז‪.‬מותר‪ .‬והוא שפיכת דמים לאשה‪ .‬ואף גבר לא אמור להתענין בה כשמציצה מבעד למחיצה‪.‬‬ ‫‪ 38‬כמה חוסר הבנה התחשבות ורגישות מונחים במשפטים אלו‪ .‬‬ ‫‪41‬‬ ‫*לא תציץ לחתן‪.‬בתנאי שאין בה‬ ‫‪37‬‬ ‫עברה על ההלכה פסוקה‪.‬ונהוג גם פעם נוספת באמצע השבוע‪] .‬אלא רק להזהיר את החתן בזה‪ .‬‬ ‫מצות עונה הוא לפועלים שתים בשבת ולת״ח פ״א בשבת וכתבו האחרונים ז״ל דלכאור׳ מכיון שבזמנינו אין‬ ‫לנו זה שנקרא ת״ח לחז״ל ]כי בזמנינו אין נזהרים מביטול תורה כדין ועוד כמה טעמים[ מ״מ כיון שהטעם‬ ‫דת״ח רק פ״א בשבת משום שהתורה מתשת כוחו זה איכא גם בת׳׳ח שבזמנינו‪ .‬והן בשבעת ימי‬ ‫המשתה בעת שלא נאסרו וכן בשנות הנישואין הראשונות בזמנים המותרים‪ .‬מתבאר מהסטייפלר זצ"ל שאדם בריא חייב בעונה פעמיים בשבת‪ .‬שתדריך אותה להתנהג בצורה "פתוחה״ יותר‪ .‬מלהצמד אחד לשני בכל חלקי הגוף‪ .‬‬ ‫‪ 41‬למה לא‪ .‬‬ ‫*זמן החיוב במצות‪ .‬‬ ‫‪42‬ז"ל מרן בעל הקהילות יעקב באגרות קודש אגרת א' "העונה היא מצות עשה דאורייתא כאכילת מצה‬ ‫והמבטלה בזמן עיבורה ]כשלא מחלה האשה מחילה אמיתית בלב שלם[ הוא חוטא גמור וחטא כזה הוא‬ ‫מעבירות שבין אדם לחבירו שאפי׳ יוה״כ ומיתה אינה מכפרת והרי הוא כגזלן ושודד שגזל מאשתו מה‬ ‫שמחויב לה‪ .‬כמעט שקרוב לפקו״נ מרוב צער ויגון על היותה גלמודה כאלמנות חיות‪.‬ובספק‪ .‬‬ ‫אסור‪ .‬שאינו מתכוון וגם אינו פסיק רישא‪ . בלילות שבת‪ .‬ובודאי א"א ללמד כן לכלה כשאין אפשרות לתת לה את המשקל הנכון‬ ‫וכנ"ל‪ .44‬ויש להחשיך את החדר מרגע שאינם בלבוש מלא‪.‬הכלה עלולה לחשוב שהם עוברים‬ ‫עבירה כשאליבא דאמת הבעל שאמר להתיר באופנים מסוימים יודע שאין בזה איסור כלל‪) .‬וא״כ מי שיודע שהוא בבריאות‬ ‫הדר דינא לחייבו ב׳ פעמים בשבת וכמש׳׳כ כ״ז בבה״ל סי׳ ר״מ ע״ש וכן הנהיגו המע״צ והחת״ס כידוע וע״ש‬ ‫במ״ב וכן מנהג רוב ת״ח בזמנינו ]טרם שהגיעו לימי העמידה[ ופשוט שאדעתא דמנהג הת״ח נשאת וכן הבעל‬ ‫התחייב בהכתובה לנהוג בזה כמנהג גוברין יהודאין ]והיינו כמנהג אנשים מסוג שלו[‪ .‬הרגשה שעלולה להביא לכך שבמקום לקבל את צרכיהם בהתיר ילכו ח"ו ויטלום‬ ‫באיסור(‪ .‬בעיתי ועלול לגרום לכשלנות ח״ו ‪.‬ומדוע הם מלמדות‬ ‫שרק נהגו ?‬ ‫‪43‬איך אפשר ללמד בצורה כ"כ שטחית כשיש כ"כ הרבה פרטי דינים‪ .‬וכבר התבאר‬ ‫שמחנכים הכלה לא לסמוך על בעלה בענינים אלו אלא רק על המדריכה(‪.‬וראוי שהמדריכה‬ ‫‪38‬‬ ‫תשאל בדעת תורה‪.‬כמובן שעליו גם‬ ‫להזהר מגירוי היצר לריבוי תשמיש(‪ .‬‬ ‫‪67‬‬ .‬למה לעורר אצל החתן או הכלה הרגשה רעה‬ ‫כאילו הם חוטאים‪) .‬‬ ‫‪ 40‬דברים אלו א"צ ללמד לכלה‪ .‬‬ ‫*גם במקרה זה יש להוסיף "אבל ישראל קדושים הם ומתרחקים מן המותרות״‪ .‬בליל טבילה.‬‬ ‫‪43‬‬ ‫*אסור לשמש כשיש אור אפילו אם הם מכוסים לגמרי ‪) .‬ומלבד זה איכא חיוב מיוחד‬ ‫בזמן שמכיר שהאשה משתוקקת לזה ואפי ברמז קל כמבואר בשו״ע שם סעיף א׳ והוא מגמרא פסחים ע״ב‬ ‫ובכמה דוכתי" )עכ"ל(‪ .‬כשבסה"כ הם אינם מתנהגים בהתנהגות של פרישות‪.‬על בני הזוג להזהר‪.‬מבלי לפרט שאם בני הזוג או אחד מהם ירגישו צורך אמיתי לספוק יתר‪.‬ע"פ הדין כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה חוץ‬ ‫מהסתכלות ונישוק באו"מ‪) .‫*ראוי לציין באופן כללי‪ .‬אשר כידוע עיקר תקות האשה בעולמה הוא שיהא לה בעל האוהב‬ ‫אותה וכשהיא רואה שזה אינו‪ .‬ניתן להתקרב בחלק העליון של הגוף‪.‬ורק החתן יסביר לה את הענין לאחר החתונה אם יהיה צורך‪.‬‬ ‫‪37‬עיין לעיל הערה שניה ושישית‪.‬והרי אין כאן נידון על איסור נדה(‪.‬יש‬ ‫‪42‬‬ ‫שקובעים לעצמם יום קבוע ויש שאינם קובעים[‪.

‬ואין לומר שמותר להסתכל רק אם אינו רוצה לשמש‪ .‬הוא הכניס בטבע שכשיש קידושין בין חתן‬ ‫‪48‬‬ ‫וכלה‪ .‬ואם הוא רך איך יכנס? לכן ד׳‬ ‫עשה שע״י שמתרגש ומלא שמחה ואהבה לאשתו‪ .‬‬ ‫מכך שנאסר הסתכלות באו"מ משמע שבשאר מקומות מותר‪ .‬‬ ‫‪ 47‬המשמעות הרוחנית אינה תלויה רק בקיום גדרי ההלכה אלא גם בכוונת האדם‪) .‬החיים שלהם מתנהלים יפה ואינם מקפידים זע״ז על כל דבר קטן‪.‬דבר אשר ח"ו יכול לגרום למכשולים גדולים‪.‬ועכשיו צריך להכניסו באותו מקום אצלך‪ .46‬‬ ‫*כשבעל ואשה מקיימים את המצוה‪ .‬סכנה )נכפין( ‪ .‬‬ ‫‪ 44‬למה א"א להורות התר ע"פ דברי הרמ"א משנ"ב ושעה"צ )או"ח ר"מ(‪ .‬והלא אין אנו נוצרים(‪.‬כמובן שעליו גם‬ ‫להזהר מגירוי היצר לריבוי תשמיש(‪ .‬ועלול ח"ו לגרום למכשול גדול )וכדמצינו אצל‬ ‫אדה"ר וחוה ‪ -‬עיין אדר"נ פ"א ברייתא ה'(‪.‬‬ ‫*כשיש אהבה בין בני‪-‬הזוג‪ .53‬האיבר מתקשה‪ .‬אלא רק להזהיר את החתן בזה‪ .4 .‬שהנה ישנם שני‬ ‫טעמים מדוע אסור לשמש לאור הנר‪ .‬שוב‬ ‫אנו רואים שמלמדות חומרא והנהגה טובה כעיקר הדין‪ .‬ואם א"א ללמד לכלה חילוקי‬ ‫דינים‪ .‬‬ ‫‪ 46‬ועל מצע משלהם‪.‬‬ ‫‪ 51‬דברים אלו א"צ ללמד לכלה‪ .‬‬ ‫‪68‬‬ .‬‬ ‫*עניני הקירבה עוזרים להצליח במצוה‪ .‬שוב הם מלמדות‬ ‫חומרא כאילו הוא עיקר הדין‪ .‬למה?‪ -‬כי ד׳ ברא את טבע הבעל שהאיבר שלו ]שבו‬ ‫עושים את הברית[ רך‪ .‬כי המסתכל‬ ‫כשאינו רוצה לשמש סתם מגרה יצה"ר בנפשיה‪ .‬‬ ‫‪ 48‬מדוע ללמד דבר שאינו נכון‪ .‬אין לבעל איסור לראות מקומות המכוסים באשתו הטהורה חוץ מאו"מ‪.‬שאינו מתכוון וגם אינו פסיק רישא‪ .‬על תלמדו דברים לא נכונים‪ -.‬האם זו רק פעולה גשמית? לא! היות והם‬ ‫‪47‬‬ ‫עושים הכל בדיוק לפי ההלכה יש לפעולה שלהם משמעות רוחנית‪.‬המקום יהיה יבש‪ .‬‬ ‫‪ 52‬כנ"ל‪.‬תמיד יש לאיש משיכה להיות עם אשה ]גם לפני שמקדש אותה[‪) .‬שמא יראה בה דבר מגונה‬ ‫ותתגנה עליו‪ .3 .‬ככל שאר איסורים שבתורה‪) .‬‬ ‫‪ 54‬למה לא ילמדו את הגמ' בכתובות לט‪" :‬אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה פקחות שבהן אומרות מפותה אין‬ ‫לה צער וכו'"‪ .2 .‬אין שום איסור חו"נ אפילו כמה פעמים כל יום‪.‬ואז אפשר להכניס‪ .‬וא"כ ודאי התר ההסתכלות הוא רק סמוך לתשמיש(‪ .‬זה צריך להעשות מתחת לכיסוי ובחושך‪.‬‬ ‫‪52‬‬ ‫*יש להמנע "מהצמדות מלאה העלולה לגרום להוז״ל‪.‬ואעפ"כ מבואר לעיל בראיות ברורות שאין לבעל איסור להסתכל במקומות המכוסים באשתו‬ ‫הטהורה א"כ על כרחך כל החשש של סכנה‪ .‫*מותר לשמש כאשר מתארחים אצל אחרים בתנאי שיש להם חדר נפרד‪.‬עיין נזיר כג‪" .‬אבל סמוך לתשמיש אסור‪ .‬ועיין עוד יעב"ץ על פיהמ"ש לרמב"ם סנהדרין פ"ז(‪ .‬שאם יודע בודאי שיבוא לידי הוז"ל עי"ז‪.‬הס מלהזכיר מילת פיתוי או תאוה‪) !?.‬ובספק‪ .‬ורק החתן יסביר לה את הענין לאחר החתונה אם יהיה צורך‪.‬‬ ‫‪55‬‬ ‫ובגלל זה מותר לעתים חיבוק ונישוק אפילו שלא בשעת המצוה‪.‬‬ ‫‪ 45‬דבר זה אינו נכון ע"פ הלכה‪ .‬‬ ‫‪51‬‬ ‫*ולך אין איסור לגעת בו בחלק העליון של הגוף‪.‬‬ ‫*הקב״ה עשה שהגוף באופן טבעי מראה משיכה לזה‪ .‬מקיימים עם הגוף‪ .‬‬ ‫‪ 55‬מדוע רק "לעיתים"‪.‬מכך שנאסר הסתכלות במקומות המכוסים‬ ‫בזמן שהיא נדה משמע שבזמן שהיא טהורה מותר‪ .‬‬ ‫‪ 53‬למה א"א לקרוא לנער בשמו – כשמתאוה לך‪.‬הוא רק בשעת‬ ‫תשמיש‪) .2‬ואהבת לרעך כמוך‪ .‬חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו‪-‬כתובות עה‪:‬‬ ‫טושו"ע אעה"ז קיז סעי' י' עיי"ש‪ .1).‬יש ביניהם משיכה להיות יחד‪.1 .‬‬ ‫אסור‪ .‬ויצא הז'‪.‬אם תהיי שמחה ורפויה תהיה הפרשה שמקילה‬ ‫‪54‬‬ ‫על קיום המצוה‪ .‬‬ ‫*אם תהיי לחוצה או מפוחדת‪ .‬דתניא ר"ש‬ ‫אומר וכו' משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי ‪ -‬קידושין ב‪(:‬‬ ‫‪ 49‬מדוע צריכים להיות תחת כיסוי אם רק עושים מעשה קורבה ועדיין לבושים ?‬ ‫‪ 50‬הפיוס בודאי אינו חייב להעשות בחושך )ורק משום צניעות בדר"כ ראוי שיעשה בחושך(‪ .‬מותר‪ .‬‬ ‫‪50‬‬ ‫‪49‬‬ ‫*ברגע שמגיעים למצב של קירבה‪ .‬אין שום צורך לשאלת חכם יש פסק ברור במשנ"ב‪.‬או שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו‪ .‬ובודאי א"א ללמד כן לכלה כשאין אפשרות לתת לה את המשקל הנכון‬ ‫וכנ"ל‪ .‬תלכי לקראת הענין בשמחה ותדאגי להיות רפויה‪.‬משל לשני‬ ‫בני אדם שצלו את פסחיהן וכו'" ובקונטרס הגרי"א שר באריכות(‪.

‬שענשו חמור מאד וגורמת לזוג הצעיר לנזק בלתי הפיך‪.‬מהמקרא משנה תלמוד הלכות‬ ‫ואגדות‪ .‬‬ ‫‪ 62‬הלואי שמנהלי הסמינרים היו מסבירים לבנות מהו צניעות אמיתית‪ .‬שמא מהנוצרים או אולי מהאינטרנט‪ .‬אלא הורסת את הבתים‪.‬ערוה אינה צואה‪ .‬במקום הצניעות המדומה שמלמדים‬ ‫אותן כעת‪) .‬מדוע‬ ‫לפתח עצבים אצל המדריכות שמא יכשלו בניבול פה‪ .‬במחשבה ברגש בדיבור ובמעשה‪ .‬אלא משום שגורמת לו הרהור‪ .‬גם אם יש קושי בדבר‪ .‬‬ ‫‪ 60‬אבל מאידך חסרון הבנה מחמת קימוץ במילים והסברים‪ .‬ואילו הרואה‬ ‫ערוה שאסור בד"ת וכו' אין הטעם משום שהערוה מאוסה ומטונפת‪ .‬כגון עייפות או מתח וכדו'‬ ‫הצורך של הבעל לעתים גדול יותר משל האשה‪ .‬נענתה המדריכה שאין זה מן הצניעות להבהיר היכן הוא או"מ‪ .‬כמ"ש לעיל‪.‬וכן לא להביא הנהגת אבותינו במצרים פסוקים משיה״ש‬ ‫‪61‬‬ ‫וכיו״ב‪.‬כמ"ש הראב"ד‪ .‬כבני‬ ‫זוג ששמשו במשך כשנתיים שלא כדרכה‪ .‬ולא תהא‬ ‫תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלכם‪ .‬ברואה צואה אסור בד"ת וכו' משום שהצואה מטונפת ומאוסה‪ .‬עלול ח"ו להביא למכשולים באיסור כרת‪) .‬והטור בשמו‪ .‬כלומר‬ ‫אדרבה לבו נמשך אחריה(‪.‬בדבור ובמעשה בכל הזמנים ובכל המצבים‪.‬‬ ‫‪58‬‬ ‫ה״קשר״ אינו מטרה אלא אמצעי למטרות הנ״ל וע״כ הינו חיובי רק במדה הנצרכת לכך‪.‬‬ ‫)בכלל זה תאורים והמחשות‪ -‬שזרים לנו!(‬ ‫*אין להביא סמוכין והנהגות מהאבות והאמהות הקדושים אשר אין לנו כלל השגה בהנהגתם‬ ‫ביחוד שהפרשנות מסולפת בהם‪ .‬ושכרה של האשה שמוכנה תמיד‪ .‬‬ ‫‪ 59‬אפילו במחיר גירושין‪ .‫*על האשה להשתדל תמיד שלא לסרב לבעלה‪ .‬כשבאמת‪ .‬‬ ‫‪ 58‬הכוונה הרביעית להציל אותו מן החטא היא גם חיובית‪ .‬‬ ‫דף מטעם מנהלי הסמינר‬ ‫*ל׳׳קשר" בין איש לאשתו שתי מטרות‪ .‬‬ ‫‪57‬‬ ‫*יש למנע בכל מחיר‪ 59‬את פתיחות היתר שלא הביאה עמה שלום בית‪ .‬אין בו חשש ניבול פה‪ .‬האחת העמדת דורות והשניה חזוק הקשר ביניהם‪.‬אפי' אם היתה צריכה לפרט הענין לפרטי פרטים‪ .‬ומימילא עברו על איסור כרת כל‬ ‫פעם כיון שמעולם לא עשתה ה"ט ובדיקות בז' נקיים באו"מ[‪ .‬אדרבה הקשר החזק בין בני הזוג מוכרח שיקדם לזיווג כדי‬ ‫שהחיבור יהיה בכל חלקי האדם‪ .‬‬ ‫‪ 61‬אלא ממי אתם רוצים שילמדו ההנהגה הראויה בחיי אישות‪ .‬ואנו אין לנו אלא דברי אלקים חיים‪ .‬גדול מאוד‪ .‬כל שלא התכוונה לנבל פיה אלא רק להבהיר‬ ‫הענין לתועלת התלמידה‪ .‬והמסורת המסורה לנו מדור לדור מרבותינו זצ"ל ויבדלחט"א‪.‬כפי ששמענו עובדות ה"י‪.‬ומדוע מנהלי‬ ‫סמינרים אלו התעלמו מדברי הראב"ד‪.‬כדי שיובן‬ ‫היטב‪.‬צניעות בלבוש‪ .‬והבעל יכיר לה טובה על כך‪.‬וגם הבדיקות נעשו בפי הטבעת‪] .(.‬‬ ‫כל מלה מיותרת בתחום זה היא נבול פה‪ 60.‬‬ ‫‪62‬‬ ‫*יש לחנך לצניעות גם בחדרי חדרים‪ .‬ומצילה את‬ ‫‪56‬‬ ‫בעלה מן החטא‪ .‬‬ ‫‪ 56‬מדוע בכל ההדרכה לא מוזכרים התשע מידות המנויים בנדרים כ‪? :‬‬ ‫‪ 57‬אין מטרת הזיווג לחיזוק הקשר בין בני הזוג‪ .‬‬ ‫‪69‬‬ .‬וכשנודע להם טעותם ונשאלה המדריכה האם‬ ‫לא הבהרת לכלה היכן צריכה לבדוק‪ .

‬אבל מדין עונג שבת בודאי "יזהר" לקיים א'‬ ‫מהם בשבת‪] .‬‬ ‫עמ' מט הנאה זו מגונה מאוד לכל בעלי דעת‪.‬ואיך לא פחד להביאם ולסלף דבריהם?‬ ‫אח"ז הביא הגר"א הידוע ]על חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי[ לכוון לענג שבת ולא לענג עצמו‪.‬והביא מעשה מר"י שנענש שביטלו‪ .‬אין בו שום גנאי כמפורש ברמב"ן אגרת הקודש‬ ‫פ"ב‪ .‬‬ ‫מדוע לא העתיק לשון החזו"א שהכל מותר והכל מצוה מפני שרצון התורה באהבה ביניהם והאהבה‬ ‫היא ההכנה למצות עונה וכן תיכן היוצר ב"ה תבל ע"ש‪ .‬ועיקר המצוה מתקיימת ע"י מה שמענג עצמו בלבד אף במצות‬ ‫עונה‪.‬ונחלקו בזה על הרמב"ן‬ ‫באגרת הקודש‪.‬‬ ‫‪70‬‬ .‬ואני קיבלתי מהגה"צ ר' יהושע יששכר לווינסון זצ"ל ]רבו של הג"ר‬ ‫נתן צבי פינקל ראש ישיבת מיר יבדלחט"א[ שהעיקר כפירושם הפשוט של הרס"ג והרד"ק ]בישעי'‬ ‫שם[ דאין מקרא יוצא מידי פשוטו‪ .‬והאג"מ שהביא לא כ' אלא שבעיקרון דין עונה‬ ‫הוא פעמיים בשבוע ולכתחילה יקיים א' מהם בשבת‪ .‬‬ ‫אני רוצה לדעת מאיזה פוסקים מסתבר להם מדבריהם שלא כיוונו לעשות המעשה בשביל ההנאה‬ ‫הגשמית דאילו רש"י ורמב"ם טור ושו"ע כולם כ' פה אחת שיש מצות עונג בתשמיש בשבת )ורש"י‬ ‫כתב "הנאת הגוף"(‪ .‬‬ ‫עמ' מד מי שעונתו בליל שבת מקיים גם מצות עונג שבת דכתיב וקראת לשבת עונג ]ישעיה נח יג[‪.‬וברוקח פ' בראשית עה"פ והיו לבשר אחד‪ .‬והרמב"ם והשו"ע שתשמיש‬ ‫המטה מתענוגי שבת הוא‪.‬ושכל פועל ה' למענהו ורצונו שנתענג על‬ ‫טובו נאמר גם בעוה"ז‪ .‬‬ ‫הועתק תחילת הלשון מן הספר ואח"כ ההערה‪.‬איך לא פחדו המחברים לקרא‬ ‫לבריאה השלמה של הקב"ה ולמצוותיו ית' "מגונה מאד לכל בעלי דעת"‪ .‬דבר שלא תואם כלל עם‬ ‫ספר זה ולכן החסירו אותו[‪.‬הנה הטור סי' ר"פ כתב "ויהיה‬ ‫זהיר"‪ .‫הערות על ספר תורת הבנין‬ ‫הערות אלו באו לפי המזדמן‪.‬‬ ‫ההערות התקבלו ממספר ת"ח‪.‬‬ ‫אין זה נכון כלל בציבור מקבלי הדרכה ע"פ התוה"ק לקדושה אמיתית‪.‬מתוך שנהנין זה מזה אוהבין זה את זה‪.‬וע"ש בתשו' שאם לא קיימו בליל שבת יקיימו ביום שבת‪ .‬ואף הנשים בכלל מצות עונת שבת‬ ‫ע' פרישה שם‪ .‬‬ ‫ומה שסיים דבריו בזה"ל "ומסתברא שגם בשבת לא כיוונו הפוסקים לעשות המעשה בשביל ההנאה‬ ‫הגשמית אלא ר"ל שלמרות שבימי החול אין בהנאה זו שום קיום מצוה‪ .‬‬ ‫כאשר עושה לשם מצוה לעורר אהבה ואחדות‪ .‬ולא רק על מאכל אלא גם על מצות עונה זה‪ .‬וכן מקובל בכל הקהילות בישראל‪ .‬‬ ‫אח"ז הביא רש"י ]כתובות סב[ שהוא תענוג ושביתה והנאת הגוף‪ .‬‬ ‫ובס"ק ‪ 41‬מצד אחד הביא התויו"ט מהפה"מ שמצד עונג שבת מחייבת העונה לכל אדם היות‬ ‫שהשבת מחויב בו העונג מכל צד מצדי ההנאה לבני אדם כולם‪ .‬וכן הביא הב"ח שם‪ .‬ולאחר מכן סתר דבריו מהשו"ע‬ ‫אה"ע עו ב וביאר שהיא רק הנהגה טובה שת"ח נוהגים לעצמם‪ .‬בשבת מתקיים בזה גם‬ ‫מצות עונג שבת"‪.‬‬ ‫ורימז למקור לזה גם בבית הלוי ]פ' תרומה ובשו"ת[ ולא הביא דבריו ? ומדוע לא הביא דברי‬ ‫הביה"ל במלואם כמו שעשה בדברי הגר"א ? – בגלל ששם כתוב הפך דברי הגר"א שבעונג בלבד‬ ‫מקיימים "וקראת לשבת עונג"‪ .‬‬ ‫עמ' נ' סעיף א' כיון שמצוי מאד לבוא לידי נסיונות באיסור של הוז"ל בהתעסקות במצות ביתו"‪.

‬אין שם זכר לדבר זה‪ .‬‬ ‫שאסור לאיש לגרום לאשה שתהרהר בו‪" .‬וכי יש אשה מנאפת תחת‬ ‫אישה‪ .‬‬ ‫עמ' עא לדמות במחשבתם ציורים של צדיקים וקדושים וכו'‪.‬והתאוה לא תהיה כי אם מחום הלב‪ .‬והרמב"ן פ"ה לא כתב אלא שתצייר ציורים יפים‪ .‬היפך מי שפגשה דבר‬ ‫טמא‪ .‬‬ ‫השמיט כל המשך הלשון של היעב"ץ המובא מספר שבילי אמונה לנכד הרא"ש‪" :‬לפי שהאהבה לא‬ ‫תהיה כי אם מן התאוה‪ .‬ואל תשיבני מר"י שהוה יתיב אשערי טבילה ‪ -‬הנשים היו‬ ‫מתביישות ולא מהרהרות" )ספר הגימטריאות סי' ל(‪.‬וזה גלוי לכל המעיין בפנים‬ ‫התשובות‪ .‬‬ ‫שם סעיף ה'‪.‬ורבי‬ ‫יוחנן לא התכוין שיחשבו בו אלא בשעת עלותם מן הטבילה וישפיע עליהם‪ .‬‬ ‫הוא מסלף דעת האג"מ והשלמת חיים בענין הרהור באשתו הטהורה‪ .‬וידועים דברי האג"מ והחזו"א בענינים‬ ‫אלו אשר אין מגלין אותן אלא לצנועין‪ .‬שעושה אדם עם אשתו כל מה שירצה‬ ‫וכו' ולא אמרו איסור הקישוי וההרהור אלא בדבר עבירה ואם רשאי לעשות מעשה רשאי לפרוש ‪.‬‬ ‫אנו קיבלנו שגם מעשה הגורם זאת בפס"ר‪ .‬‬ ‫‪71‬‬ .66‬ומשמע מאגרתו הנ"ל של החזו"א שכ"ז מותר בתנאי שלא יהיה נצמד אליה בכל‬ ‫גופו‪.‬גודל צערו וצער‬ ‫אשתו שוברים כל לב‪ .‬‬ ‫כל הרבנים המתעסקים בנושאים אלו יודעים שאברך הסובל מיציאה מהירה ר"ל‪ .‬וז"ל החזו"א "וזה שהותר הוא דוקא באין אברו נוגע בבשר"‬ ‫]במכתב ההוא מדובר על אדם שכבר לא יוכל יותר לקיים המצוה ע"י תשמיש המטה ועם כל זה‬ ‫התירו לו לקיימו ע"י חיבוק ונישוק ושאר עניני קורבה[ ‪.‬‬ ‫ובילקו"ש ירמיה רמז ש"ה כתוב בזה"ל "האשה המנאפת תחת אישה‪ .‬‬ ‫ועלול לבטל פו"ר מישראל ולהטיל אסונות על בתים רבים‪ .‬ומחום הלב‪ .‬ויחמו שני הזרעים זרע האיש וזרע האשה אשר מהם יברא הילוד‬ ‫ולכן יהיה פיקח"‪.‬שזה חשש ט' מידות‪ .‬אמרו רבותינו אף האשה שהיא מתיחדת עם בעלה והוא משמש עמה והיא נותנת עיניה באחר‬ ‫בשעת תשמישה אף הוא ניאוף" וכו' עיי"ש‪.‫מדוע לא הביאו השו"ת יהודה יעלה המפורסם )ח"א יו"ד סי' רל"ח( דמרגלא בפומיה דמרן בעל‬ ‫הקה"י‪ .‬מותר‪ .‬‬ ‫עמ' סט בסופו כפי מה שתהיה אהבתם זה לזו בשעת תשמיש כן יהיה פקחות הנער וסכלותו‪.‬וכ"כ בעל ספר חסידים‪.‬אסור‪ .‬‬ ‫ולפי רוב תאוותם תהיה חמימותם‪ .‬אבל פעולה באופן שאינו מתכוון להוז"ל ואינו‬ ‫פ"ר‪ .‬לא שבשעת היותם עם בעליהן יחשבו בו‪ .‬מדוע לא הביא אף א' מהדעות המתירים )ובמיוחד שכך סוברים רוב הפוסקים(?‬ ‫בישיבה"ק כאן באה"ק מדריכים ע"פ מכתבו של החזו"א‪ .‬‬ ‫עמ' נד' הערה ‪ .‬‬ ‫זה זיוף חמור‪ .‬יחמו הדם וכל האברים‪.‬‬ ‫לאשה אין לדמות ציורים של איש צדיק‪ .‬ובאופן שא"א בענין אחר קבלנו מתלמידי‬ ‫הגרשז"א דאף בפס"ר מותר ואין צורך להתגרש‪.‬כל הנכתב בפרק זה הוא ללא שום נסיון בשטח וחסר הרגישות המינימליות‪.‬דרך הכתיבה בספר זה מותחת עצבים וממעטת קדושה‬ ‫וטהרה בישראל‪.‬דלא גרע מדשא"מ של כל התורה כולה‪ .‬עיי"ש‪.

‬וכך‬ ‫קבעו חז"ל שזה הדרך לאנשים נורמליים‪ .‬ולחד מ"ד אפי' "רוצה ואינה רוצה"‪ .‬ולא מצינו איסור‬ ‫הסתכלות במקומות המכוסות שבאשתו אלא כשהיא נדה או בזמן הזכרת דברים שבקדושה או‬ ‫באו"מ בלבד‪ .‬שהתרנגול מצוי אצל התרנגולת כל יום‪ .‬עי"ש‪ .‬שמשו"ה מטילה ביצה כל‬ ‫יום‪) .‬אלא שראוי לה להשמע לו ע' באה"ט אבהע"ז עז‪.‬‬ ‫ע' נדה טז ויז‪ .‬וחזקה זו אינה שונה מחזקה אין אשה מעיזה או חזקה‬ ‫אין אדם פורע חובו תוך זמנו‪ .‬ומצינו באה"ע קי"ז שחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו דהיינו שאינו נאמן‬ ‫כמה ימים אחרי הנישואין לומר שלא ראה כל מום שבה אפילו בשחי או בכפל שתחת הדד‪ .‬ולא מחשש שמא ימשך‬ ‫אחר התאוות וכו' ע"ש[‪ .‬וז"ל שם "יהי רצון מלפניך וכו' שתאציל מרוח גבורה עלי‪ .‬ואג"מ או"ח ח"ד‬ ‫עה‪ .‬‬ ‫עמ' קיא וקיב אודות הטעמים לא לשמש ביום‪.‬וביותר‪ .‬‬ ‫עמ' קו ט‪ .‬עד שאומרת לו בשעת תשמיש אנוסה אני‪.‬ותתן אומץ וכח‬ ‫באברי ובגופי לקיים מצות עונתי בכל עת‪ .‬ואשתו משועבדת לו לכך‬ ‫אינה משועבדת יותר מהעונה‪ .‬אך אין לבה מרוצה לגמרי‪ .‬בדר"כ עדיין לא ידמה לתרנגול‪) .‬‬ ‫יסלח לי כ"ת על דיוקו בלשון "רגיל ביותר" ]ע' ברכות סב‪ .‬שאם יש לו צער היא משועבדת‪.‬ואולי לכן השמיטה‪) .‬‬ ‫עמ' קלט‬ ‫בסידור השל"ה נדפסה עוד תפילה המיוחסת לרמב"ן‪ .‬‬ ‫הם שני דעות התנאים‪ .‬ג' טעמים ובספר זה הביא כרצונו והשמיט כרצונו‪ .‬וידוע תירוצו של הגרח"ק שדוקא בשעת ביאה עצמה תקנו לאסור‬ ‫אור ולהצריך כיסוי וכו' ולא לפנ"כ או אח"כ‪.‬ומהו רגיל? שמא רגיל היינו כל יום או שמא הוא פעם בל' יום‪ .‬אף אם אינה אומרת לו‬ ‫אנוסה אני‪ .‬אשר לא מצינו שם סיבה לא‬ ‫להיות רגיל כתרנגול וכו' אלא מטעם בריאות ולא להחליש את גופו וכו'‪ .‬שהובאו בטור‪ .‬ותהיה‬ ‫תאותי מזומנת לי בכל עת שארצה בלי שום השמטה ובלי שום רפיון אבר מעתה ועד עולם‪ .‬וע' ברמב"ם על המתכבד בקלון חבירו והמלבין פני חבירו‬ ‫ברבים שזה דוקא ברגיל[‪ .‫עמ' קב ס"ק ‪" 157‬ומוכח מהטור ושו"ע דלפי דעת חז"ל כל המוסיף על זמני עונת אשתו דומה‬ ‫לתרנגול‪ .‬כי לא ישמש כל יום(‪.‬ואילו מצות עונה לרוב העולם הוא פחות מכל יום‪ .‬ולא ימצא באיברי ובגופי ובתאותי שום חולשה ושום רפיון ולא‬ ‫אונס ולא הרהור ולא ביטול מחשבה ולא תשוש כח כדי לבטלני מלהשלים תאותי בכל עת שארצה‪ .‬‬ ‫עמ' קד ה‪ .‬וא"כ אפי' יוסיף על זמני‬ ‫עונת אשתו‪ .‬שאין הדברים מתאימים עם המהלך‬ ‫שבספר‪ .‬עי' ביצה ז‪ (:.‬בס"ק ‪ 187‬אשטמטיה המג"א‬ ‫לענין היתר לכתחילה בבית אפל ולכן החסירו מפנים הספר‪ .‬ומדוע נכלל בזה "כל המוסיף" דמשמע אפילו פעם אחת בכל‬ ‫ימי חייו‪] .‬ומה שהוסיף "לא להסתכל לפני‬ ‫תשמיש וכו'" הוא טעות שהחזו"א כתב "שהסתכלות באשתו הכל מותר והכל מצוה שרצון התורה‬ ‫באהבה ביניהם והאהבה היא ההכנה למצות עונה וכן תיכן היוצר ב"ה תבל"‪ .‬עכ"ל‪.‬יהי רצון‬ ‫מלפניך" וכו'(‬ ‫‪72‬‬ .‬ההולך אחר האשה בנהר אין לו חלק‬ ‫לעוה"ב ובתוס' היינו דוקא הרגיל‪ .‬בודאי‬ ‫"רגיל ביותר" הוא הרבה יותר מרגיל‪ .‬הוי ט' מידות‪.‬ז‪ .‬ודרך אגב אסור לנו להעלים עין מאגרת הקודש של הרמב"ן‪ .‬דז"ל השו"ע אם היה נשוי לא יהא רגיל ביותר וכו' וכו' הרי מפורש שכל המוסיף על‬ ‫העונה המחויבת דומה לתרנגול‪ .

‬ואין הקושיא על הטור אלא על מחבר תורת הבנין‪ -.‬‬ ‫‪73‬‬ .‬היכא דהבעל יודע שאינה יר"ש ואין כוונתה בזה לשמחו‬ ‫ולחזק הברית שביניהם‪ .‬ובמס׳ חגיגה פרש״י )ד״ה כדלא(‪ .‬אלא שמי שכל מטרתו לענג את עצמו‬ ‫ולא להתאחדות המסתייעת מהעונג‪ .‬ומוכח מזה‬ ‫שהסכים לדבריו‪ .‬ומאידך גיסא‪ .‬‬ ‫היאך אפשר לומר על טבע הבריאה והמצוה שהוא דבר גרוע‪ .‬בינת אדם כג סוף‬ ‫הל' נדה‪ .‬כמו שלא שמשת מטתך מעולם‪ .‬משום שסבר שעשה שלא כדין להכנס תחת המיטה‬ ‫וגם המשך שהותו שם הוא שלא כדין‪ .‬והראב״ד )בבעה״נ דף קע״ו( פי׳ דכוונת רב היתה כדי לפייסה‪ .‬דהרי ע״ז גופא תמה ר״כ‪ .‬וע"ז הקשה הראב"ד‬ ‫שא"כ לא היה משהה עצמו בבטן ועי"ש תירוצו(‪ .‬שהיה עושה המעשה ביראה כאדם שהוא נבעת‬ ‫מן השד‪.‬הרי‬ ‫דרב כהנא תמה על רבינו הגדול רב‪ .‬כלומר מתאוה לתשמיש‪ .‬‬ ‫שם ולא ההתעוררות הטבעית להתענג שהרי התורה מחשיבה זו כדבר גרוע‪.‬משבש את כוונת הבריאה‪.‫עמ' קנד וא"כ י"ל דה"ה דבמשתוקקת‪ .‬הוא עצה טובה לכל ישראל‪ .‬נודע ביהודה אבהע"ז ח"א‪.‬כמו שהתבאר לעיל(‪.‬אבל בטור )סי׳ ר״מ סעי׳ ט׳( פי׳ דהיה מספר עמה כדי להרבות תאותו‪ .‬וכו'‪.‬ח(‪ .‬וע"ז הקשה הראב"ד שא"כ אינו כטעם שאמר ר"א עצמו דהיינו שלא יתן עיניו באחרת(‪.1 .‬וצ״ע‬ ‫דאיך אפשר לומר כן‪ .‬רב כהנא סיים דבריו אחר "שתיקת" רב "תורה‬ ‫היא וללמוד אני צריך" לא ללמד אני בא‪ .‬ואם כך היה מנהג בזמן הש"ס ולא נמצא חולק‪ .‬‬ ‫‪ .‬בראב"ד‬ ‫מובא שלשה פי' במש"כ ודומה כמי שכפאו שד‪ .‬היתכן ? ועצם מה‬ ‫שתלו עונת משתוקקת ביראת שמים אינו מוכרח כלל וכלל עיין יבמות סב‪ :‬ובשו"ע סי' רמ' ג"כ לא‬ ‫הזכיר תנאי דיראת שמים לחיוב עונת משתוקקת עי"ש‪.‬שחושב שא"א לקדש התאוה‪.‬‬ ‫)ודעתו כדעת אוה"ע‪ .‬ע״ש‪ .‬ב(‪ .‬דאיך אפשר שהוא יתכוין לעורר תאותו לתשמיש‪ .‬כל כך היה מקצר בתשמיש‪) .‬שרעב לאכול‪ .‬ופרש״י )בברכות ד״ה כדלא( כאדם רעב‪ .‬והרי רב לא השיב לרב כהנא כלום על תמיהתו‪ .‬‬ ‫כאן קבלו על עצמם לבטל מצוה דאורייתא מישראל ]ולשיטתו לדעת תוס' אינו אלא מדרבנן –‬ ‫ומ"ש[ על סמך החלטת כל בעל עצלן אשר אשתו מרצה אותו שיתן דעתו עליה‪ .‬כאדם שהוא עושה מאונס שאין מתכוון‬ ‫להנאתו‪) .‬ומשמע שכן הדרך ארץ שהתחייב בכתובה‬ ‫"כמנהג גוברין יהודאין"‪ .‬ורב שתיק ליה"‪ .‬אג"מ אבהע"ז ח"ד סו‪.‬דפטור מעונה זו‪ .‬‬ ‫עמ' קצג מטעם זה הורה רב חסדא לבנותיו וכו'‬ ‫המובא בש"ס ללא חולק‪ .‬אדם‬ ‫שמתעקש לעקם את כל התורה כדי להחזיק דעתו המשובשת והתועה‪ .‬ואמר לו דמי‬ ‫פומיה דאבא כדלא שריף תבשילא‪ .‬דאיתא התם דרב כהנא החביא א״ע תחת מטתו של רב‪ .‬עכ"ל(‬ ‫הוא אפיקורסות ושיבוש‪ .‬וברש״י בחגיגה משמע‬ ‫שתמיהתו היתה דאיך אפשר שרב יתאוה לתשמיש כלל‪ .‬עכ״ל‪ .‬וכן‬ ‫הנהיגו רבותינו זצ"ל להדריך‪ .‬שאתה‬ ‫נוהג קלות ראש זה לתאותך‪ .‬א וחגיגה ה‪ .‬‬ ‫עמ' קצה אלא יתבונן ויכוין שלגבי הנאה זו הוא כמו שכפאו שד‪.‬‬ ‫עמ' קצא בהערה פירוש מעשה דרב ורב כהנא )וז"ל שם "אך האמת יורה דרכו דמוכח להיפך מזה מהמעשה‬ ‫דרב שח ושחק )ברכות סב‪ .‬כב‪ .‬דלכן שח ושחק אתה קודם וכן משמע‬ ‫מרש׳׳י )בברכות שם ד״ה דשח(‪ .‬טעו בדברי הראב"ד‪ .‬שיוכל להתחמק‬ ‫מחיובו בתלייתו שמא הוא מתוך חוסר יר"ש בטענה שלא חייבוהו חז"ל בכה"ג‪ .‬אך העיר לו שאינו דרך ארץ להטמין את עצמו שם‪ .‬הרי מוכח דהאמוראים הק׳ הרחיקו התאוה‬ ‫לתשמיש עצמו‪.‬אלא להרבות תאותה הגשמית‪ .3 .2‬כמי שהבעיתו שד ונבעת והניח המעשה‪ .‬ומובא הדרכה זו בסידור יעב"ץ )פ"ז חוליא ב‪.‬דרב לא השיב לר"כ‪ .‬הרי זה חלק מחיובו‪ .

‬‬ ‫‪74‬‬ .‬ושאלה אותו למה כ"כ ואמר שלא יחשוב באחרת‪ .‬כמו פילגש בלא צלם אלוקים ויהיה הולד פגום‪..‬ופחד שלא תופסק מחשבה רוממה זו‪ .‬‬ ‫עמ' שמח ‪ -‬ד"ה גם שבאופן זה שאינו מכוח מצות עונה אבדה קדושת המעשה ומעלתו‪.‬‬ ‫וכפי הנראה מלשון תורת הבנין הרי הוא מפרש כפאו שד שד ממש‪.‬‬ ‫פסק נגד ההלכה המפורשת בבעה"נ בטור ובשו"ע‪ .‬זהו מפורש למבין כפי‬ ‫שפרשתי‪ .‬ואיפה ראה אחרת עד שיחשוב בה ותמיד היה מפחד‬ ‫מזה‪ .‬כי אין‬ ‫לתאווה זו שייכות למצוה זו כלל ואדרבה היא המקלקלו לכולי עלמא‪ .‬י‪ .‬וכו'‪.‬ה(‪.‬כדי שיתאחד עם אשתו‬ ‫בלב שלם ובנפש חפיצה‪ .‬אלא כונתו היתה על אשתו זו שלפניו שבקדושתו העלה אותה במחשבתו שהתאחדותו עמה‬ ‫הוא כמו עם מלאך ממרום‪ .‬וביאר הגר"א‬ ‫בפירושו שלכך היה נזהר בצניעותו שלא יסתלק היוד וישאר שד ח"ו‪ .‬‬ ‫עמ' רב בסופו ואיך אפשר למעול בקודש להוריד ולהשפיל כל החסדים האלו לתוך הבוץ והבלבול‬ ‫של התאוה להתענג בהרגשת הגוף הגשמי ובזה לסכן כל ההצלחה במצוה נשגבה זו‪.‬והצדיקים שלנו‬ ‫חושבים שהם מתדמים להחסיד השלם הזה ומפרשים כפאו שד שד ממש ועושים מעשה שדים היפך‬ ‫האמת שהשלם פחד מזה שלא יהיה כמו מעשה שדים ח"ו" )עכ"ל(‪.‬‬ ‫ותהיה אצלו כאחרת‪ .‬שכתבו שעדיף לנסות לדחות יצרו בדרך אחרת‪.‬‬ ‫מי שברא אברים אלו עם הרגשת העונג‪ .‬אלא קיום המצוה הרצון הטבעי‪ .‬שהיה מתקדש בדביקות ופחד פן תופסק דביקותו וישאר שד ח"ו‪ .‬כדברי החזו"א באגרות‬ ‫קודש ד' "הכל מותר והכל מצוה כי האהבה והריעות רצויים לפניו ית'‪ .‬אלא כדברי הרמב"ם "קידש נפשו וטיהר עצמו‬ ‫תיקן דעותיו" )דעות ה‪.‬אף התאוה היא חלק מן‬ ‫המצוה‪ .‬יש לו שכר‪ .‬‬ ‫עמ' רפ אף אם משמש וכוונתו לגדור את עצמו שלא יבא לידי הרהור באשה אחרת וכו' אין לנהוג‬ ‫כן‪.‬ותהיה אצלו אשה ככל הנשים‪.‬וכתבו שינהג בזה שמאל דוחה וימין מקרבת‪ .‬‬ ‫ועיין בתקוני זוהר‪ .‬‬ ‫ואם לא עלה בידו מקיים מצוה‪ .‬ואין שום ירידה למקיים מצות ה' כהלכתה‪ .‬וד"ל‪.‬רצה בכך שיעשה עם הרצון והעונג‪ .‬‬ ‫בראב"ד וטור מפורש‪ .‬דאיהו שד מן השם הקדוש ש‪ .‬ד‪ .‬‬ ‫לא נראה כן מדברי הראשונים והאחרונים‪ .‬דהיינו שלא ירבה‬ ‫יותר מדאי‪.‬שפירשו על הא דכפאו שד‪ .‬ואין בכך מעילה‪ .‬‬ ‫עמ' רנה ואל יטעה הקורא במה שי"א שהתאוה כשהיא לשם שמים היא חלק מהמצוה‪ .‬אלא כל שהוא לשם שמים‪ .‬שזה פלא איך עלה על דעתו של‬ ‫ר"א שהיה קדוש כמלאך ה' שיחשוב באחרת‪ .‫והגרי"א שר זצ"ל כתב ע"ז בזה"ל "וכך פרשתי מה שנאמר באותו חסיד בנדרים כ' שעשה מעשה‬ ‫כאילו כפאו שד‪ .‬ולכך לא אבדה קדושת המעשה‬ ‫ומעלתו אלא פחתה קדושת המעשה‪..‬שאם עושה כדי לדחות יצרו‪ .‬וכן תיכן היוצר ב"ה תבל"‪.

‬היה צריך לתבוע תשמיש מבת רב חסדא כדי להצילו מחטא‪ .‬אשר יושבים שם כמנין מצומצם של נכדים ותלמידים‬ ‫קבועים‪ .‬ובסיום דבריו שאלוהו אם יש‬ ‫לפרסם הדברים‪ .‬שלח החוצה התלמידים שטרם נישאו‪ .‬בגלל שאתה‬ ‫יותר מעונין בחסידים ]ולא בחסידות[ שלך״‪.‬האם הם קדושים‬ ‫וטהורים יותר ממנו? האם הדור שלנו פחות פרוץ מאז?‬ ‫מפורש בתוס׳ יבמות דף קג שהאמהות נהנו מתשמיש המטה! האם הם רוצים שאנו כולנו נהיה יותר‬ ‫פרושים מהאמהות ?‬ ‫הרמב״ם כותב ״עושה אדם עם אשתו כל מה שירצה וכו׳ ״ האם הם רוצים לאסור מה שהוא התיר?‬ ‫הפ״ת הביא דברי החת״ס ביו״ד סי׳ קפ״ח סק״ב שבעל העולה ברוחניות יכול להחמיר יותר‬ ‫במראות וכו׳‪ .‬סגר דלתו ודיבר בנושא קדושת הבית והאריך בענין‬ ‫כמעט שעה שלמה‪ .‬והוא סמך עליהם בחזקת נאמנים וכדרכו עמהם כל השנים‪.‬ולא הבינו הרמזים כלל וכלל‪ .‬‬ ‫ולא ידע כלל שילכו וידפיסו כתב זה בספר ההוא‪ .‬הרי מפורש בגמ׳‬ ‫)יבמות ס״ב( שהנשים מצילות אותנו מן החטא‪ .‬‬ ‫עוד הוסיף הרבה מקורות בחז״ל וגם דברים חריפים )אשר פרחו מזכרון השומע מחמת הבהלה‪ .‬וראש הישיבה הכריז‬ ‫והצהיר בפה מלא שהוא מתחרט חרטה גמורה על מה שחתם עבורם‪.‫דברי מרן הגראי"ל שטיינמן שליט"א על ספר תורת הבנין‬ ‫דברי מרן הראש ישיבה שליט״א בצאת שב״ק פרשת יתרו תש"ע‬ ‫במקום שיעורו הקבוע בספר נפש החיים‪ .‬ואמר שהם )המשגיחים( ביקשו הסכמה על ספר העוסק בחיזוק‬ ‫הבידקה של המכשולות דתקופת האירוסין דזמנינו‪ .‬ותוכן הדברים הם כך ‪:‬‬ ‫הר״י אמר ״רוב החתימות שאני חותם אני מתחרט עליהם אח״כ״‪ .‬והוא אמר ״בודאי״‪.‬והביאו אלי כתב וביקשו ממני לחתום עליו‪.‬רימו אותו וביישו אותו‪ .‬‬ ‫)הדברים נכתבו ע״פ א׳ השומעים(‬ ‫‪75‬‬ .‬ובהזכרתו ההסכמה שניתן לספר‬ ‫״תורת הבנין״ הראה פנים של כעס‪ .‬‬ ‫ומחמת נחיצות הענין הוא הסכים וחתם‪ .‬והראש ישיבה הקשה ע״ז ומה עם חובתו כלפי אשתו איך יתכן להחמיר על חשבון‬ ‫אחרים? איך יתכן להחמיר בביטול חיובו מדאורייתא כלפיה? )ולכאורה חלק על החת״ס(‬ ‫מה הפרומערס רוצים?!‬ ‫איזה חסידות הם דורשים מהדור הזה? מי נמצא במדרגות הללו בזמנינו? האם הם רוצים להיות כמו‬ ‫האדם שפירש מאשתו ואח״כ הגיע לחזו״א אחרי שנכשל באשת איש?‬ ‫או שמא הם כמו האדמו״ר שאשתו אמרה לו ״אני יודעת למה אני לא מענינת אותך‪ .‬רוב משתתפי השיעור לא ידעו כלל על מה הוא‬ ‫מדבר‪ .‬אלא שאין ספר זה תואם לדרכינו כלל לא ע״פ הלכה ולא ע״פ‬ ‫מוסר‪.‬‬ ‫ולא רק שאין נוסח מכתבם נכון‪ .‬ולא‬ ‫היה אפשר להקליט ולא לכתוב בשעת מעשה(‪ .‬‬ ‫הם לא מבינים כלל את הדור שלנו וא״א להנהיג את הדור הזה כדורות קודמים‪ .‬ולא שמעו כלל על קיום הספר‪ .‬האם הם יותר טובים מחז״ל? אפי׳ אמורא קדוש‬ ‫כרבא )כתובות ס״ה‪ (.

‬ואמרינן במסכת כלה רבתי פ"א "בני שנואה ששונאים את‬ ‫המצות"(‪ .‬ויזדווג עם עצבים ופרישות וחשש מיצה"ר וכו'‪ .‬אבל גם אם לא נפרסם שם המחבר‪ .‬ח"ו יכול לגרום שבניו יהיו‬ ‫בני ט' מידות )בני שנואה‪ .‬בענין הנהגת ר"א המובא באו"ח ר"מ ס"ח‪ .‬וע"כ אי אפשר לנהוג בזמנינו כר"א‪) .‬‬ ‫ג‪ .‬וכמ"ש הבה"ל )ר"מ סע' א'(‪.‬מש"כ בספר "בנין הבית על פי התורה" )להרב סנדר ארלנגר שליט"א( שבגלל שאדם מרבה‬ ‫תאותו לאשתו נולדים בנים מקולקלים‪ .‬אלא שמכיון ובעבר איימו על חיי מדריך ובני‬ ‫משפחתו‪ .‬האמת‬ ‫יורה דרכו‪.‫עוד שמענו מתלמידי הגראי"ל דברים אחדים בשמו‪ .‬חיוב מצות עונה לת"ח הבריאים בזמננו הוא פעמיים בשבוע‪ .‬והאשה נתן בה ה' בינה‬ ‫יתירה‪ .‬אשר יוכלו להיות לעזר בעזה"י‪.‬‬ ‫המשך יבוא בעזה"י‪.‬‬ ‫ב‪ ..‬מחשש סכנה נאלצים אנו להשאר בעילום שם‪ .‬‬ ‫א‪ ..‬‬ ‫בספר "האמת יורה דרכו"‬ ‫ידוע לנו שמן הראוי לכתוב מי מחבר קונטרס זה‪ .‬אמר הגראי"ל שליט"א שאדרבה מי שינהג כמ"ש‬ ‫בספר הנ"ל‪ .‬למעשה אין אף אשה בזמנינו שתסכים שבעלה‬ ‫יתנהג אתה כמי שכפאו שד‪ .‬או שהוא עושה המעשה ולבו בל‬ ‫עמו‪ .‬ע"כ‪.‬והיא תדע טוב מאד האם בעלה באמת אוהב אותה‪ .‬‬ ‫‪76‬‬ .‬‬ ‫וכדהורו החזו"א והקה"י זצ"ל‪.‬ומפחד וחושש מיצה"ר וכדו'(‪.

77 .