‫פרשת קרח · יד ‪ -‬כ סיון‬

‫תשע"א · שנה י"ב · גליון מ )תקצ"ב(‬

‫יום חמישי פר' שלח י"ד סיון‪:‬‬
‫בשעה ‪ 10.30‬בערב נכנס מרן שליט"א לקליינע זאל שבביתו‬
‫להשתתף בשמחת השבע ברכות שערך לכבוד החתן משה‬
‫בנימין נ"י בן הרה"ח ר' שלום שטמר מנכ"ל איגוד חסידי צאנז‪,‬‬
‫ע"ב הרה"ג ר' מרדכי רוטנברג שליט"א ראש ישיבת לב התורה‬
‫בירושלים‪ .‬מרן שתה לחיים ואיחל להחתן ולהמחותנים ולכל‬
‫המשתתפים‪ .‬ונטל מרן ידיו לסעודה‪ ,‬והביאו דגים ובשר‪.‬‬
‫במהלך הסעודה נשאו דברים ראש הישיבות הגרימ"ד‬
‫שליט"א והגר"א שליט"א בני מרן שליט"א‪ ,‬הם בדבריהם העלו‬
‫את גודל מסירתו של המחותן ר' שלום לכ"ק מרן זי"ע‪,‬‬
‫וליבלחט"א כ"ק מרן שליט"א זה רבות בשנים בכל הקשור‬
‫לממלכת הקודש צאנז‪ ,‬וקישרו שמחת חתן וכלה לפרשת השבוע‪.‬‬
‫בברכהמ"ז על הכוס כיבד מרן שליט"א את בנו הגרמ"מ‬
‫שליט"א‪ ,‬שש ברכות ‪ -‬הרה"ח ר' שלום שטמר‪ ,‬ברכה‬
‫אחריתא ‪ -‬הרה"ג רבי מרדכי רוטנברג‪ .‬בתום הסעודה קם‬
‫מרן לריקוד של שמחה יחד עם החתן והמחותנים משך זמן‪,‬‬
‫ונכנס לביתו‪.‬‬
‫בשעה ‪ 11.40‬בערב נסע מרן שליט"א לעבר מלון גלי צאנז‬
‫להשתתף בשמחת השבע ברכות של החתן יעקב נ"י בן הר"ר‬
‫אהרן הופמן מירושלים‪ ,‬ע"ב הר"ר צבי רוזנשטין מאשדוד‪ ,‬מרן‬
‫ערך שם שולחן לחיים‪ ,‬ואיחל לחתן ולמחותנים‪ ,‬וקם מרן‬
‫לריקוד של שמחה‪.‬‬
‫לאחמ"כ עלה מרן שליט"א למצוה טאנץ אצל החתן‬
‫שמואל רייכמן נ"י‪.‬‬
‫בערב נסע מרן שליט"א לשהות על שב"ק בקיסריה‪.‬‬
‫ הביקור במונטריאול ‪-‬‬‫יום ראשון פר' קרח י"ז סיון‪:‬‬
‫בשעה ‪ 5.00‬לפנות בוקר יצא מרן שליט"א לעבר שדה‬
‫התעופה‪ ,‬לביקור קצר במונטריאול לרגל שמחת בית צדיקים‪,‬‬
‫שמחת נישואי נכד כ"ק מרן זי"ע הבה"ח בנש"ק מורנו נחמיה‬
‫שלום נ"י‪ ,‬בן חדב"נ הגה"צ רבי שאול יהודה פריזנט שליט"א‬
‫דומו"צ דקהילתינו הק' ביוניאן סיטי‪.‬‬
‫בנסיעה מקיסריה לשדה התעופה הצטרפו בני מרן שליט"א‬
‫ללוות את מרן שליט"א‪ ,‬וכן המתינו שם כמה ממנהלי מוסדותינו‬
‫הק'‪ .‬בדרך אמר מרן שליט"א תפילת הדרך וכל הפסוקים‬
‫שלאחמ"כ‪ ,‬ותוך אמירתו אמר להיושבים ברכב ג' פעמים 'שלום‬
‫עליכם' כפי הנהוג‪ ,‬והשיבו ג' פעמים 'עליכם שלום'‪.‬‬
‫בהגיעו לשדה התעופה נכנס מרן שליט"א לבית המדרש‬
‫שם לתפילת שחרית‪ .‬בשעה ‪ 8.00‬המריא המטוס‪ ,‬כשאל מרן‬
‫שליט"א נלוו בנו הרה"ג רבי אברהם שליט"א‪ ,‬המשב"ק הרב‬
‫אברהם דייטש‪ ,‬המשב"ק הרה"ג ר' יעקב עזרא ראטה‪,‬‬
‫והמשב"ק הר"ר זאב דוב דייטש‪ ,‬וכן הרב חיים המרמן מנכ"ל‬
‫מרכז רפואי צאנז‪ .‬באמצע הדרך עשו חניית בינים בציריך‪,‬‬
‫ומשם לעבר מונטריאול‪.‬‬
‫בשעה ‪ 3:30‬נחת המטוס בשדה התעופה שבמונטריאול‬

‫קנדה‪ .‬במקום המתין בעל האכסניא עמוד התווך לבית צאנז‬
‫הנגיד המפואר מוה"ר יחיאל מיכל רוזנברג הי"ו‪ ,‬עם אחיו‬
‫הנגיד מוה"ר שמואל רוזנברג הי"ו‪ ,‬שסידרו כל הענינים‬
‫והאישורים במהירות ועל צד היותר טוב‪ ,‬ומרן שליט"א‬
‫והמשמשים יצאו מיד לעבר בית האכסניא‪ .‬בפתח הבית‬
‫המתינו למרן שליט"א אנ"ש במונטריאול ואוהדי בית צאנז‬
‫בעיר שקבלו את פני הקודש‪ ,‬וביניהם הנגיד הנכבד מוה"ר‬
‫אברהם ישי רוזנברג הי"ו‪.‬‬
‫מיד בהגיעו ניגש מרן לקביעת מזוזה בפתח בית האכסניא‬
‫ששופץ וחודש לאחרונה‪ ,‬כשהמזוזה המהודרת נשלחה על ידי‬
‫'חצר הקודש צאנז' כאות הוקרה להנגיד ר' מיכל על עמידתו‬
‫בנדיבות לב מופלגת ובעין טובה לימין כל קדשי בית צאנז ברחבי‬
‫תבל‪ .‬ושוחחו על בית מזוזה שניתן להוציא את המזוזה ממקומו‬
‫בקל ואינו נשאר מחובר למשקוף שאין זה לכתחילה וכו'‪.‬‬
‫מרן שליט"א נטל ידיו וקבע המזוזה בפתח הבית‪ ,‬ואיחל‬
‫מברכות קדשו לבעל האכסניא שתשרה הברכה בביתו לעד‬
‫ויהיה ביתו בית ועד לתלמידי חכמים‪.‬‬
‫ואמר מרן שליט"א שמצות מזוזה היא מצוה היחידה שיש‬
‫עליה סימן מיוחד בשו"ע )או"ח‪ ,‬סימן רפה( אודות השכר על מצוה זו‪.‬‬
‫ביני לביני שוחח מרן קצת עם הגה"צ רבי יוחנן וואזנר‬
‫שליט"א‪ ,‬ראב"ד ודומו"צ דחסידי סקווירא‪ ,‬אודות הידור‬
‫מצוה‪ ,‬וסיפר מרן שכאשר הגיע פעם הגאון רבי יחזקאל סרנא‬
‫זצ"ל ראש ישיבת חברון לביקור אצל כ"ק מרן זי"ע‪ ,‬אזי בתוך‬
‫שיחתם בלימוד בענין זה א‪-‬לי ואנוהו בטלית של מצוה‪ ,‬שאל‬
‫הגר"י סרנא את מרן זי"ע היאך יכול להיות שלאדם יהיה שני‬
‫טליתות אחד לחול ואחד לשבת‪ ,‬והטלית של שבת מעוטרה‬
‫בעטרה נאה מכסף‪ ,‬והרי יש מצוה של זה א‪-‬לי ואנוהו‪ ,‬וזה‬
‫שייך גם לגבי ימי החול‪ ,‬וא"כ האיך יכול להניח בחול את‬
‫המצוה הזאת של הידור‪ .‬והשיב לו מרן זי"ע שהידור מצוה‬
‫שייך גם באיכות המצוה ולא רק יופי והדר חיצוני‪ ,‬והיינו‬
‫לקיים המצוה כהלכתה ביתר שאת‪ ,‬ואם על פי הלכה ישנו ענין‬
‫שבשב"ק יהיו מלבושים יותר מהודרים מבימות החול‪ ,‬הרי‬
‫ששפיר מקיים בזה מצות זה א‪-‬לי ואנוהו‪ ,‬שההידור מצוה הוא‬
‫זה שעושה אותו לאנוהו‪.‬‬
‫וסיפר הר"ר ישראל פרנקפורטר הי"ו )חתן ר' ישי רוזנברג הי"ו(‬
‫המעשה ממרן הדברי חיים זי"ע‪ ,‬שבאחת השנים היה מחסור‬
‫באתרוגים‪ ,‬ונשלחו שני שליחים לחפש ברחבי המדינה ולרכוש‬
‫עבורו אתרוג מהודר לחג הסוכות‪ ,‬ואכן לאחר חיפוש ובירור‬
‫גדול הצליחו למצוא אתרוג מהודר ביותר בתכלית היופי‪ .‬בדרך‬
‫חזרה לצאנז התאכסנו באיזה אכסניא וראו שם בבית‬
‫המבשלות‪ ,‬דג גדול ומכובד מראה‪ ,‬וסברו שדג כזה ראוי‬
‫שיעלה על שולחנו של רבם מרן הדברי חיים‪ ,‬ובקשו מבעל‬
‫האכסניא שימכור להם את הדג‪ ,‬אולם הוא סירב ואמר שהוא‬
‫מוכן לתת להם את הדג רק אם יתנו לו תמורת זה את האתרוג‬
‫שברשותם‪ .‬באותה שעה נכנס בהם רוח שטות והסכימו‬
‫לחליפין‪ ,‬ומסרו לו את האתרוג תמורת הדג‪ .‬רק באמצע הדרך‬

‫פר' קרח · א · תשע"א‬

‫החלו להתחרט על מה שעשו‪ ,‬כי הרי האתרוג הוא יקר‬
‫המציאות ביותר ואילו בדגים אפשר להסתפק גם בדג פשוט‬
‫יותר‪ .‬כשהגיעו לצאנז השליכו את הדג לעבר בית המבשלות‬
‫בדירתו של מרן הדברי חיים‪ ,‬וברחו משם כי התביישו להראות‬
‫פניהם‪ .‬באותה שנה חל א' דסוכות בשבת‪ ,‬ואמר מרן הדברי‬
‫חיים שבשנה זו נטילת לולב הוא רק מדרבנן‪ ,‬ואילו עונג שבת‬
‫הוא ודאי מן התורה‪ ,‬ומה טוב שיש לו דג כזה‪...‬‬
‫לאחר קביעת המזוזה נכנס מרן לבית האכסניא‪ ,‬שם נערכה‬
‫מסיבת קבלת פנים מצומצמת‪ ,‬בהשתתפות בני משפחתו‬
‫הקרובים של בעל האכסניא‪ ,‬וכן כמה מרבני העיר‪ ,‬הרה"ג רבי‬
‫יוחנן וואזנר שליט"א ראב"ד דחסידי סקווירא‪ ,‬הרה"ג רבי יוסף‬
‫דוב אונסדורפר שליט"א רב ביהמ"ד ראשית חכמה‪ ,‬הרה"ג רבי‬
‫יעקב אליהו אונסדורפר שליט"א רב קהל מתיבתא ראשית‬
‫חכמה‪ ,‬הרה"ג רבי יחזקאל טויבער שליט"א רב דחסידי באבוב‬
‫וראש ישיבת ים התלמוד‪ ,‬המחותן הרה"ג רבי יעקב יוסף‬
‫גולדמן שליט"א דומ"צ דחסידי סקווירא במאנסי‪ ,‬הרה"ג רבי‬
‫פנחס ווידער שליט"א ראש כולל ויזניץ‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫מרן שליט"א ערך שולחן לחיים‪ ,‬ואיחל מברכות קדשו‬
‫לבעל האכסניא הנגיד ר' מיכל הי"ו‪ ,‬ולשאר בני המשפחה‪.‬‬
‫וניגנו ניגוני שמחה‪ ,‬ושוחח מרן שליט"א קצת עם הנוכחים‪,‬‬
‫וזהו תוכן השיחה‪:‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬בדורות הקודמים היו צדיקים שהרבו בנסיעות‬
‫ולעומת זה היו צדיקים שכמעט ולא נסעו‪ .‬הרה"ק משינאווא‬
‫זי"ע היה מרבה מאד בנסיעות‪ ,‬ואמר על עצמו ששורשו‬
‫מפרשת ויהי בנסוע‪.‬‬
‫הגרי"ד אונסדורפר‪ :‬הצאנזער קינדער היו מרבים בנסיעות‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬לא כולם‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬הרה"ק מגארליץ לא נסע הרבה‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬גם מרן הדברי חיים עצמו לא נסע הרבה‪ ,‬בפרט‬
‫לא עבור ממון‪ .‬כל צדיק היו לו ענינים משלו‪.‬‬
‫הגרי"ד אונסדורפר‪ :‬כ"ק האדמו"ר רבי מענדלי מסטראפקוב‬
‫זצוק"ל היה פעם כאן במונטריאול‪ ,‬ואבי זצ"ל שרצה לסייע‬
‫בידו ביקש מאנשים שיכנסו אליו ויתנו לו ממון‪ .‬ואחד‬
‫מהאנשים שנכנס אליו שאל אותו אם הרבי צריך כסף‪ ,‬וענה לו‬
‫רבי מענדלי‪ :‬וכי אני צריך כסף? לא באתי לכאן בשביל כסף‪ ,‬יש‬
‫לי איזה ענין להיות כאן בעיר‪...‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬היה כעין זה אצל אחד מצדיקי טשערנאביל‬
‫שנסע עבור ממון‪ ,‬ואמר לו אחד‪ ,‬חק נתן ולא יעבור‪ ,‬חק לישנא‬
‫דמזוני‪ ,‬וכאשר יהיה לו לרבי מזונות אזי ולא יעבור‪ ,‬שלא‬
‫יצטרך לנסוע‪ ...‬השיב לו אותו צדיק‪ :‬לנסוע צריכים בכל אופן‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬ידוע כן מכמה צדיקים‪ ,‬וגם מדורות האחרונים‪,‬‬
‫שהיה נראה שנוסעים עבור ממון אבל באמת היו להם כוונות‬
‫אחרות‪ .‬כן היה עם כ"ק האדמו"ר מקופיטשניץ זצוק"ל שכידוע‬
‫היה פועל רבות לגיוס כספים לצרכי צדקה ועבור עניי ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬שהיה פעם עסקן אחד שנסע עבור בנין ישיבת באיאן‬
‫בארץ ישראל וכשהגיע לעיר אחת אמרו לו שאם יביא את‬
‫האדמו"ר מקופיטשניץ אליהם לשבת‪ ,‬יתנו סכום גדול לבנין‬
‫הישיבה‪ .‬וכשדיבר ההוא עם האדמו"ר מקופיטשניץ‪ ,‬אמר לו‬
‫שמעולם אינו נוסע עבור כסף‪ ,‬אלא לפעול עבור אידישקייט‪...‬‬
‫בזמננו שהעולם נהיה מגושם מסתכלים על הצדיקים בעינים‬
‫גשמיות ומדמים שנסעו עבור ממון‪ .‬הלא ממון יכול הקב"ה להביא‬
‫בכל מקום‪ ,‬וזהו אמונה פשוטה ולא מסור רק לבעלי מדרגה‪.‬‬
‫הגרי"ד אונסדורפר‪ :‬זהו בחי' כעין המובא בעבודת ישראל‬
‫בפרשת שלח )ד"ה דבר אל בני ישראל( בשם הרבי ר' זושא‪ ,‬לכוון‬
‫בעת האכילה שבוודאי אם היה הקב"ה רוצה היו יכולים לחיות‬
‫בלא אכילה‪ ,‬אבל מה לעשות שהקב"ה ברא אותנו באופן כזה‬
‫שצריכים לאכול‪ .‬וכן לענין האמור‪ ,‬שהקב"ה מצוה על‬
‫הצדיקם לנסוע בכל מקרה‪ ,‬והממון הוא רק כיסוי‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬בעבודת ישראל שם כותב שזהו כוונה פשוטה‬
‫המסורה לכל אדם ולא רק לבני עליה‪ ,‬ובכך מתקנים הניצוצות‬
‫)וזל"ק‪ :‬הנה הצדיק הקדוש מהו' משולם זיסל מאניפאלי אמר‪ ,‬כשהאדם אוכל‬

‫בתאותו לפי דמיונו שאי אפשר לחיות בלא אכילה ושתיה‪ ,‬בוודאי מן הנמנע‬
‫שירים ניצוצי הקדושה שבתוך המאכל למעלה‪ ,‬רק אם האדם חכם ומשכיל על‬
‫דבר ואומר בלבו הלא בוודאי אם הבורא ב"ה רצה שנחיה בלי אכילה בוודאי‬
‫היה אפשר להתקיים כמו עתה‪ ,‬אלא שהבורא ב"ה רצונו להחיות נפש כל חי על‬
‫ידי אכילה‪ ,‬ועל ידי זה אני מוכרח לאכול בקדושה וטהרה שאני עושה רצונו‬
‫בזה‪ ,‬ואז יש בכח אדם להרים ניצוצין קדישין לשורשם(‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬ידוע הווארט מהבעש"ט הק' )בעש"ט עה"ת‪ ,‬פרשת‬
‫יתרו‪ ,‬אות כו( עה"פ )תהלים קז‪ ,‬ה( רעבים גם צמאים נפשם בהם‬

‫תתעטף‪ ,‬שהענין שאנו רעבים וצמאים לאכילה ושתיה‪ ,‬הוא כי‬
‫נפשם בהם תתעטף‪ ,‬היינו בגלל הניצוצות והנפשות‬
‫המגולגלים במאכלים‪ ,‬שעל ידי שאנו רעבים ואנו אוכלים‬
‫המאכלים‪ ,‬אנו מתקנים את הניצוצות‪.‬‬
‫הגר"א בן מרן שליט"א‪ :‬ידוע מה שאמר הרה"ק משינאווא זי"ע‬
‫על מה שאנו מבקשים ויזמין ויתיהב לנא מזונא ופרנסתא‬
‫טבתא בלי צרה ועקתא‪ ,‬כי הנה הצדיקים יש להם ממון על ידי‬
‫הצרות של האנשים‪ ,‬שהם באים אל הצדיקים לבקש רחמים‬
‫ושיפעלו עבורם ישועה ונותנים להם ממון‪ ,‬ולכן מבקשים‬
‫שיהיו לנו מזונא ופרנסתא טבתא‪ ,‬אבל בלי צרה ועקתא‪.‬‬
‫ואפשר שבזה פעל הרה"ק משינאווא שאנשים לא יבואו אליו‬
‫עבור צרותיהם ולכן הוכרח לנסוע הרבה‪...‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬אחד מהצדיקים אמר כעין זה‪ ,‬שהרי צריכים לתת‬
‫ממון להצדיק‪ ,‬אולם תחת שיהיה צרה ואז יסעו אל הצדיק‪ ,‬אזי‬
‫הצדיק בעצמו נוסע אל האנשים ובכך מונע מהם את הצרה‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אפשר לומר בזה עוד יותר‪ ,‬שהרי הנסיעה לא‬
‫הגיע בקלות‪ ,‬בפרט בימים ההם‪ ,‬וצער זה של טלטולי הדרך‬
‫המתיק את הצרה שהיה צריך לבוא על היהודי‪.‬‬
‫כל מעשי הצדיקים יש בהם פשטים הרבה‪ ,‬וזקה"ק מצאנז זי"ע‬
‫אמר שאינו עושה שום דבר שאין לו עליו ג' מאות טעמים‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬כמו המעשה הידוע עם הביצים ובצלים‪ ,‬שאמר‬
‫לכל מי ששאל אותו למה הוא מכין זאת בעצמו‪ ,‬טעם הראוי לו‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬איתא באבני נזר )יורה דעה ח"ב‪ ,‬סימן תנד‪ ,‬אות יח‪-‬כא(‬
‫שאדם המתגורר בארץ ישראל ופרנסתו באה מחוץ לארץ‪,‬‬
‫הריהו נחשב כבן חוץ לארץ‪ ,‬כי כל החיות שלו משם‪ .‬ואפשר‬
‫לומר‪ ,‬שהרי מרובה מדה טובה‪ ,‬וכאשר אדם חי בחוץ לארץ‬
‫ומפרנס עניי ארץ ישראל‪ ,‬הריהו נחשב כבן ארץ ישראל‪ .‬ולפי‬
‫זה אפשר שבית זה כאן הוא בחינת ארץ ישראל‪...‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬שמעתי מזקיני כ"ק האדמו"ר מהר"ש באבוב‬
‫זצוק"ל‪ ,‬שפעם שוחח הרה"ק מהר"ש מבאבוב עם דודו‬
‫הרה"ק מגארליץ אודות לעלות לארץ ישראל‪ ,‬ואמר הרה"ק‬
‫מגארליץ שעדיף להיות בחוץ לארץ ושהראש יהיה בארץ‬
‫ישראל‪ ,‬מאשר להיות בארץ ישראל ושהראש יהיה בחוץ‬
‫לארץ ]מחמת קושי הפרנסה[‪...‬‬
‫הגרי"י גולדמן‪ :‬איתא כן בחינוך‪ ,‬שלכל אחד יהיה אדם בארץ‬
‫ישראל שיחזיק בו בממון‪ ,‬שזהו גם ענין של ישוב ארץ ישראל‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬מהרה"ק מבארדיטשוב זי"ע מובא שגם הבתים‬
‫שבחוץ לארץ שמקיימים בהם מצוות יעלו לארץ ישראל‬
‫לעתיד לבוא‪ ,‬כמו הבתי מדרשות‪.‬‬
‫הר"מ רוזנברג‪ :‬כשבניתי את הבית הזה‪ ,‬היו שחששו בזה משום‬
‫עין הרע וכו' ונכנסתי אצל מרן זי"ע לשאול איזה סגולה‬
‫לעשות כנגד זה‪ ,‬ואמר לי לעשות בבית חדר מיוחד שילמדו‬
‫שם תורה וחדר מיוחד להכנסת אורחים‪ ,‬וזהו סגולה בדוקה‪...‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬מרן זי"ע הביא )שו"ת דברי יציב או"ח סימן י"ג אות ה (‬
‫שכאשר בונים בית יכינו ויקבעו שם מיד מקום ללמוד שם‬
‫תורה ומקום קבוע לתפילה וכו'‪.‬‬
‫הגר"פ ווידער‪ :‬ידוע מהחת"ס זי"ע שתמה על אלו שבונים בתים‬
‫בחוץ לארץ‪ ,‬שזה פלא כי הלא תיכף יעלו לארץ ישראל‪) ...‬וראה‬
‫אוה"ח הק' )ויקרא כה‪ ,‬כה( וזל"ק‪ :‬והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ‪ -‬היינו‬
‫שהצדיק צריך לעורר לבבות בני ישראל ‪ -‬ויאמר להם‪ ,‬הטוב לכם כי תשבו חוץ‪,‬‬
‫גולים מעל שלחן אביכם‪ ,‬ומה יערב לכם החיים בעולם‪ ,‬זולת החבורה העליונה‬
‫אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם‪ ,‬הוא אלקי עולם ברוך הוא לעד‪,‬‬
‫וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני וכו' עכל"ק‪ .‬ומרן זי"ע‬

‫פר' קרח · ב · תשע"א‬

‫)שיעור חורש"י פרשת בהר תשמ"א( הוסיף על כך‪ :‬צריכים להתעמק הרבה‬
‫בדבריו של האוה"ח הק' שכתב‪ ,‬וימאיס בעיניהם תאוות הנדמים ויעירם בחשק‬
‫הרוחני‪ .‬דהנה ישנם הרבה אנשים אשר משקיעים ממונם וכל חילם לרכוש‬
‫שטחים ובתים בערי מושבותיהם‪ ,‬וכן עושים ככל יכולתם לצבור הון ועושר‪,‬‬
‫וברוב סכלותם אין הם שמים אל לבם שכאן בחוץ לארץ אנו בגדר בנים שגלו‬
‫מעל שולחן אביהם‪ .‬וכי הם חפצים להשאר כאן לעולם עם הכלי כסף וכלי זהב‪,‬‬
‫ובזה יערב להם‪ ,‬והלא בקרוב ממש נזכה שאבינו שבשמים ישיב אותנו לביתו‬
‫בארץ הקודש‪ ,‬ומה יעשו אז עם כל הבתים והשטחים בחוץ לארץ‪ .‬לכן צריכים‬
‫הצדיקים לעורר את בני ישראל שלא ימאסו עוד בארץ חמדה‪ ,‬אלא ימאסו‬
‫בארץ אמריקה‪ ,‬ואף אם יתן איש את כל הון ביתו בוז יבוזו לו‪ ,‬ויתרחקו מכל‬
‫הבלי עולם הזה‪ ,‬וכל אחד יהיה מוכן לוותר על כל רכושו על מנת לעלות לארץ‬
‫ישראל לקיים מה שנאמר )תהלים פד‪ ,‬ג( נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'‬
‫לבי ובשרי ירננו אל אל חי‪ ,‬כי רק בחצרות ה' יכולים לרנן ולשמוח‪ ,‬ולא בעת‬
‫שנמצאים בגלות המר‪ .‬מי צריך בתים ורכוש כאשר אנו שרויים בגלות למעלה‬
‫מי"ט מאות שנים‪ ,‬הלא בעת כזאת אין אנו צריכים רכוש אלא ישועה וגאולה‬
‫שלימה‪ ,‬עכדה"ק עיי"ש(‪.‬‬

‫מרן שליט"א‪ :‬בבחי' במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כנודע‬
‫מהבעש"ט )ראה תולדות יעקב יוסף‪ ,‬פרשת שלח‪ ,‬אות י(‪ .‬ולכן כשהאדם‬
‫בחוץ לארץ אולם במחשבתו הוא בארץ ישראל‪ ,‬הריהו בן ארץ‬
‫ישראל‪ ,‬וזה מלבד מה שאמר זקה"ק מצאנז זי"ע שהמקדש ד'‬
‫אמות של הלכה הריהו זוכה בכל מקום לבחי' ארץ ישראל‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬בגמ' )ברכות ח‪ ,‬א( מצינו אמרו ליה לרבי יוחנן‬
‫איכא סבי בבבל‪ ,‬תמה ואמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על‬
‫האדמה כתיב‪ ,‬אבל בחוצה לארץ לא‪ ,‬כיון דאמרי ליה מקדמי‬
‫ומחשכי לבי כנישתא‪ ,‬אמר היינו דאהני להו‪ ,‬כדאמר רבי‬
‫יהושע בן לוי לבניה קדימו וחשיכו ועיילו לבי כנישתא כי היכי‬
‫דתורכו חיי‪ .‬ובמהרש"א שם פירש ע"פ מה שאמרו )מגילה כט‪ ,‬א(‬
‫עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בא"י‪,‬‬
‫דלפי"ז אותן בתי כנסיות שבבבל הם בכלל ארץ ישראל כי‬
‫יקבעו שם לעתיד‪ ,‬ולכן כשבאים שמה זוכים ומאריכים ימים‬
‫כמו בארץ ישראל‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬הרי כל המעלה של ארץ ישראל הוא שעיני ה' אלקיך‬
‫בה )דברים יא‪ ,‬יב(‪ ,‬ועל ידי לימוד התורה זוכים לדביקות בכל מקום‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬כן כתב במאור עינים )פרשת שלח( שמה שאמרו‬
‫כל הדר בארץ ישראל וכו'‪ ,‬אין הכוונה בארץ ישראל ממש‪ ,‬אלא‬
‫בחינת ארץ ישראל‪.‬‬
‫הגר"י שפיצר‪ :‬דודי הגה"צ הרב מסאלקא זצ"ל היה חביב מאד‬
‫אצל הרה"ק רבי שלום אליעזר זי"ע‪ ,‬וכשהיה אצלו בחג הסוכות‬
‫בשנת תש"ד‪ ,‬שמע את הרש"א שאומר שהיה צריך לנסוע לארץ‬
‫ישראל כי שם יוכל לפעול‪ ,‬והוסיף רש"א ואמר‪ :‬לא בשביל שאני‬
‫יותר מאדם אחר‪ ,‬אלא כיון שאני יודע צרות ישראל יותר‬
‫מאחרים‪ .‬שאל אותו הרב מסאלקא אם שמע פעם מאביו מרן‬
‫הדברי חיים אודות השתוקקות לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬ואמר לו‪,‬‬
‫בשביל מה היה אבי צריך לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬הרי כשאכל הקריב‬
‫קרבנות‪ ,‬כשעישן הלולקע הקטיר קטורת‪ ,‬וד' אמות שלו היה בהם‬
‫קדושת ארץ ישראל‪ ,‬ולמה היה לו לנסוע‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אמנם יש מכתב שכתב הרה"ק מראצפערט‪,‬‬
‫ובתוך הדברים כותב שגם אביו היה לו חשקות גדול לעלות‬
‫לארץ ישראל‪ .‬מרן אאדמו"ר זי"ע קיבל את המכתב כשהיה‬
‫בפעם הראשונה בארץ ישראל‪ ,‬והיה זה חידוש אצלו כי לא‬
‫היה ידוע שזקה"ק מצאנז רצה לעלות לארץ ישראל‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬רבים מתלמידי הבעש"ט רצו הרבה לעלות‬
‫לאר"י‪ ,‬וכידוע שגם הבעש"ט בעצמו רצה לעלות‪.‬‬
‫הגרי"י גולדמן‪ :‬בספה"ק אור יצחק )פרשת בשלח( כותב‬
‫שההשתוקקות הוא עוד יותר מהמעשה בפועל‪ ,‬כיון‬
‫שלהשתוקקות אין גבול‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬ובבחי' המובא בספה"ק שההכנה למצוה גדול מהמצוה‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬הרה"ק משינאווא הקים שטיבל בצפת‪ ,‬וכן‬
‫הרה"ק רבי אהרן טשערנאבלער זי"ע‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬מרן אאדמו"ר זי"ע ביאר למה ר' אבא הוי מנשק‬
‫כיפי דעכו )כתובות קיב‪ ,‬א(‪ ,‬לפי שעכו היא חציה בארץ ישראל‬

‫וחציה בחוץ לארץ‪ ,‬ולכן היה שם ניכר ביותר ההבדל בין אר"י‬
‫לחו"ל ומרוב השתוקקות היה מנשק באבנים‪.‬‬
‫הגר"י וואזנר‪ :‬יהיה חשיבות גדולה כאן בעיר שמרן שליט"א‬
‫ישאר כאן על שבת‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬יש לי שמחה בארץ ישראל ביום חמישי שאני‬
‫צריך להשתתף בה‪.‬‬
‫ונפרד מרן שליט"א לשלום מהרבנים שליט"א‪ ,‬ונכנס‬
‫לחדרו‪ ,‬וקיבל קצת קהל‪ .‬בין הנכנסים היה הגאון רבי יעקב‬
‫אליהו אונסדורפר שליט"א רב מתיבתא ראשית חכמה‪.‬‬
‫אח"כ נכנס הרה"ג רבי יחזקאל טויבער שליט"א‪ ,‬רב‬
‫דחסידי באבוב וראש ישיבת ים התלמוד‪ ,‬וזהו תוכן השיחה‪:‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬ר' מתתי' בסיועו של אביו ר' מיכל הקימו כאן‬
‫במונטריאול ישיבה לשם ולתפארת‪ ,‬ישיבת ים התלמוד‪ ,‬וב"ה‬
‫יש לנו זכיה להרביץ תורה שם‪ ,‬ויהיה לנו לכבוד ביקורו של‬
‫מרן שליט"א בישיבה‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬כמה בחורים לומדים בישיבה?‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬קרוב לחמישים בחורים‪.‬‬
‫ר' מתתי' רוזנברג‪ :‬למרן שליט"א ודאי יהיה זה לתענוג‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה‪...‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬אין זה בגדר חוץ מצא‪ ...‬בפרט לפי מה שאמר‬
‫מרן שליט"א מקודם שבית זה הוא בבחינת ארץ ישראל‪ ,‬והרי‬
‫בתי המדרש והישיבות הם בודאי בחי' ארץ ישראל‪ ...‬ב"ה‬
‫הבחורים בישיבה מתייגעים על התורה‪ .‬כעת לומדים בישיבה‬
‫מסכת גיטין ועומדים לקראת סיום המסכתא‪ ,‬וכעת יש חזרה‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אכן העיקר הוא החזרה‪ ,‬שעל זה עיקר התגברות היצר‪.‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל היה בא‬
‫להתפלל בבית המדרש באבוב‪ ,‬וזכרוני מעת שבאתי להתגורר‬
‫כאן שהיה לומד שם שעות ארוכות‪ ,‬ופעם אחר שסיים ללמוד‬
‫אמר שעל הלימוד גופא אין כזה יצר הרע כמו על החזרה‬
‫והשינון‪ ...‬והוא כבר היה אז כבן שמונים‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬וידוע שכל ימי חייו היה חוזר על תלמודו וכל‬
‫הש"ס היה שגור על לשונו‪.‬‬
‫ר' מתתי'‪ :‬מסופר על הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל שפעם‬
‫הגיש לחיים בבית המדרש לרגל סיום הש"ס‪ ,‬והאנשים תמהו‬
‫על כך שהרי סיים הש"ס פעמים רבות ולא הגיש לחיים‪ ,‬ואמר‬
‫שכעת סיים הפעם השניה מאה ואחד פעמים את כל הש"ס‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬כן אמרו חז"ל )חגיגה ט‪ ,‬ב( מאי דכתיב ושבתם‬
‫וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו‪,‬‬
‫היינו צדיק היינו עובד אלקים וכו' אמר ליה עבדו ולא עבדו‬
‫תרוייהו צדיקי גמורי נינהו ואינו דומה שונה פרקו מאה‬
‫פעמים לשונה פרקו מאה ואחד‪.‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬הגר"פ הירשפרונג זצ"ל אמר פעם שמסכת גיטין‬
‫היא ה'מסכת שלו'‪ ,‬וחזר על המסכת חמש מאות פעמים‪ ,‬וסיפר‬
‫שהדרך מביתו לבית מדרשו מנחת סולת נמשך כעשרים דקות‪,‬‬
‫ובכל שבת בשעת הילוכו לבית המדרש היה חוזר על מסכת גיטין‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אם כן חמש מאות פעמים אינו הרבה‪...‬‬
‫אודות זקינו הגאון רבי טעבלי מדוקלא זצ"ל שמעתי מכ"ק‬
‫מרן אאדמו"ר זי"ע‪ ,‬שבכל שתי שבתות היה מסיים כל סדר‬
‫מועד‪ ,‬שבשבת אחת למד מסכתות שבת עירובין פסחים‪,‬‬
‫ובשבת השניה סיים את כל השאר )ראה שפע חיים‪ ,‬רעד"ר ח"א‪,‬‬
‫פרשת בראשית‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬אות ו‪ :‬בבחרותי למדתי אצל הגה"ק רבי דוד צבי‬
‫]טעביל[ זי"ע אבד"ק דוקלא בעל מנחת סולת‪ ,‬וסיפר לי על מנהגו בימי‬
‫חורפו ללמוד כל סדר מועד במשך כל שתי שבתות‪ ,‬דהיינו שבשבת אחת למד‬
‫מסכתות שבת עירובין ופסחים‪ ,‬ובשבת השניה גמר שאר המסכתות מסדר‬
‫מועד‪ ,‬ואמר לי שבמוצאי שבת נדבק לשונו לחכו ונפל אין אונים‪ ,‬כי זה היה‬
‫נוסף על שלש הסעודות ועל תפילותיו שדרכו בקודש היתה להאריך בהם‬
‫בבכיות‪ .‬ומי שנוהג כן ביום השבת אזי גם במוצאי שבת הוא בצורה כזו‪ ,‬אבל‬
‫מי שמבלה את יום השבת בדברים בטלים נעשה במוצאי שבת יותר מגושם‬
‫מכל ימות השבוע‪ ,‬וממילא גם ביום ראשון הוא קם בשעה מאוחרת וקורא‬
‫קריאת שמע שלא בעונתה ושאר מכשולות(‪.‬‬

‫פר' קרח · ג · תשע"א‬

‫הגר"י טויבער‪ :‬גם הגר"פ הירשפרונג זצ"ל סיפר זאת על זקינו‪,‬‬
‫ופעם סיפר לי שבבחרותו חשב לעצמו שאכן אינו יכול ללמוד‬
‫כל סדר מועד בכל ב' שבתות‪ ,‬אבל לכה"פ ילמד כל מסכת שבת‬
‫ביום השבת‪ ,‬והיינו מיום ו' בבוקר עד מוצ"ש‪ ,‬ומתחילה חשב‬
‫שילך בקל‪ ,‬והתחיל ביום ו' מסכת שבת‪ ,‬אולם בשבת אחה"צ‬
‫כבר ראה שלא יעלה בידו‪ ,‬אבל בכל אופן המשיך בכל כוחו‬
‫ואכן עד יום ראשון בבוקר סיים כל המסכת‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬וזה אינו כשלומדים המסכתא בפעם הב' או הג'‪...‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬הוא היה אומר שהתאוה באה עם האכילה‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬צדיקים אמרו כן‪.‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬בס"ד הבחורים בישיבה הם קבוצה מובחרת ביותר‪,‬‬
‫וכן כל הצוות משקיע רבות בכל כוחו וב"ה רואים את התוצאות‪.‬‬
‫ר' מתתי'‪ :‬ב"ה יש הצלחה גדולה למרות כל הקשיים‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬ישיבה טובה אינה באה בקלות ואי אפשר שיבוא‬
‫בקל‪ .‬צריכים מסירות נפש לזה‪ ,‬הן בהחזקת הישיבה בגשמיות‬
‫והן בהשקעה ברוחניות‪ ,‬וכשהולכים במסירות נפש זוכים‬
‫לראות סייעתא דשמיא‪ ,‬ודווקא כיון שהעולם שפל ביותר‪,‬‬
‫זוכים ליותר סייעתא דשמיא‪.‬‬
‫הגר"י טויבער‪ :‬זקיני כ"ק האדמו"ר מבאבוב זצ"ל ביאר הכתוב‬
‫)שמות כד‪ ,‬יז( ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר‪ ,‬עפמש"כ‬
‫בדברי חיים )פרשת נח( שבזמן שהחסדים הם באיתגליא‪ ,‬הרי זה‬
‫בגדר מקצת שבחו של הקב"ה בפניו‪ ,‬אבל כשיש הסתר פנים‬
‫זהו בחי' שלא בפניו ואז זהו כל שבחו‪ ,‬עיי"ש‪ .‬והנה בזמננו זהו‬
‫ההסתר פנים הגדול ביותר‪ ,‬ולכן דייקא כעת זוכים לסיוע‬
‫דלעילא‪ .‬ואמר הכתוב שנזכה שיהא ומראה כבוד ה'‪ ,‬כאשר‬
‫יהיה מצב של אש אוכלת בראש ההר‪ ,‬היינו שהר הבית יהא‬
‫מוסתר לאחר שבית ה' עלה באש‪ ,‬דדייקא במצב של הסתר‬
‫פנים אז יראו ביותר את כבוד ה'‪ ,‬כאשר יראו שלמרות כל‬
‫הצרות עדיין בני ישראל מתחזקים באמונה ובעבודת ה'‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אכן כיון שיש הסתר פנים כזה‪ ,‬יש לעומת זה‬
‫יותר סייעתא דשמיא‪ ,‬ורואים שעם כל הקשיים עדיין גדלים‬
‫בחורים ואברכים יראי שמים ועובדי ה'‪.‬‬
‫ונפרד ממנו מרן לשלום‪.‬‬
‫בשעה ‪ 8:15‬נסע מרן שליט"א לביקור בבית גיסו הרה"ג רבי‬
‫יוסף דוב אונסדורפר שליט"א‪ ,‬רב ביהמ"ד ראשית חכמה‪ ,‬וזהו‬
‫תוכן השיחה‪:‬‬
‫הגרי"ד אונסדורפר‪ :‬לפני שנים רבות כשביקר כ"ק האדמו"ר‬
‫מוויזניץ שליט"א כאן במונטריאול הלך לבקר אצל הרבנים‬
‫דמתא‪ ,‬וכשנכנס אצל אבי זצ"ל פשט את הראזוולקע ואמר‪,‬‬
‫כאן אינני אורח‪ ...‬וישב אצלו זמן ממושך‪...‬‬
‫כשהייתי מקודם בבית האכסניא‪ ,‬דברו אודות צדיקים שרצו‬
‫לנסוע לארץ ישראל‪ ,‬והזכירו את רצונו של הבעש"ט הק'‬
‫לעלות לארץ ישראל‪ .‬הנה בכל השנים שהתגורר אבי זצ"ל‬
‫בחוץ לארץ‪ ,‬נהג לערוך את סעודת הבעש"ט באחרון של פסח‪,‬‬
‫ובכל שנה היה מספר את סיפור הנסיעה לארץ ישראל וכו'‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬יש כמה גירסאות בסיפור הדברים‪.‬‬
‫הגרי"ד אונסדורפר‪ :‬אכן והוא היה מספר בקביעות ובאריכות‬
‫גדולה על פי מה שהיה מקובל אצלו‪ .‬ולאחרונה קראתי הוספה‬
‫על כך‪ ,‬שבדרך חזרתו של הבעש"ט מאיסטנבול עבר באונגרין‬
‫דרך העיר סערענטש‪ ,‬ששם התגורר אדם אחד שהיה עשיר‬
‫ומכניס אורח‪ ,‬אבל בנים לא היו לו‪ ,‬ושאל אותו הבעש"ט איזה‬
‫ברכה הוא חפץ‪ ,‬ואמר שרוצה בבנים‪ ,‬ואמר לו הבעש"ט‬
‫שיצטרך לוותר על העשירות‪ ,‬והסכים לזה‪ ,‬ואז בירכו בבן‪,‬‬
‫ונולד לו הרה"ק מהרי"א מקאליב זי"ע‬
‫חתנו הגר"פ ווידער‪ :‬אם כי יש לפקפק קצת בזה‪ ,‬שהרי הרה"ק‬
‫מקאליב נולד בשנת תקי"א‪ ,‬ונסיעתו של הבעש"ט הק' לארץ‬
‫ישראל היה הרבה קודם לכן‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬יתכן שבירכו אז והוא נולד אחר כך‪ ,‬אבל כל‬
‫הסיפורים כגון אלו‪ ,‬אם הם ממקור מהימן‪ ,‬הם אמת‪ ,‬ואם לאו הרי‬
‫שאין זה אמת‪ .‬הלא ברור שהבעש"ט היה יכול לברך בבנים‪ ,‬וגם‬
‫ברור שהרה"ק מקאליב נולד‪ ...‬צריך רק לידע אם יש קשר ביניהם‪.‬‬

‫זקה"ק מצאנז זי"ע אמר‪ :‬המדרגה הכי קטנה של צדיק הוא‬
‫להחיות מתים ולפקוד עקרות‪ ,‬היודעים אתם מהו מדרגה‪,‬‬
‫להשפיע ליהודי פרנסה‪ .‬וביאור הדבר‪ ,‬לפי שפרנסה הוא דבר‬
‫שהאדם לבדו מקלקל לעצמו‪ ,‬והריהו דומה למי שיש לו שק‬
‫מחורר שכל מה שמכניס בו נופל החוצה‪.‬‬
‫הגרי"ד אונסדורפר‪ :‬מקובל שבזמנו של הרה"ק רבי ישעיה‬
‫מקערסטיר זי"ע היה יותר רחבות‪ ,‬וכנודע שהיה משפיע‬
‫שפע ופרנסה‪.‬‬
‫היה מעשה ביהודי חסיד בעלזא שאחד מבניו נחמץ ל"ע ועזב‬
‫את בית אביו ועלה לארץ ישראל‪ ,‬והרה"ק מהר"א מבעלזא אמר‬
‫לאביו שעדיין יחזיק קשר עם בנו‪ ,‬והלך אביו וקנה טלית ושלח‬
‫לו לארץ ישראל‪ ,‬אף שידע שבוודאי לא ישתמש בזה‪ .‬שנים‬
‫הרבה לאחר מכן‪ ,‬כאשר הרה"ק מבעלזא הגיע לארץ ישראל‬
‫בשנת תש"ד‪ ,‬לא היה לו טלית ותפילין‪ ,‬וכשהיה בחיפה עברו‬
‫אלפי אנשים לקבל שלום‪ ,‬ואותו אדם שהתגורר בחיפה התלבט‬
‫הרבה אם לילך אל הרב מבעלזא או לא‪ ,‬כי סוכ"ס הרגיש משיכה‬
‫לבעלזא וכו'‪ ,‬עד שהחליט לעבור יחד עם כל הקהל וסבר שכך‬
‫בוודאי לא יבחין בו הרב מבעלזא‪ .‬כן עשה ועמד בשורה עם כל‬
‫הקהל‪ ,‬אבל כשהוא עבר‪ ,‬עצר אותו הרה"ק מבעלזא ואמר‪ :‬דו‬
‫ביסט‪) ...‬ונקט בשמו( אכן דיברתי אודותיך עם הרב מבילגורייא‪,‬‬
‫היודע אתה שאין לי כאן טלית‪ ,‬והנה אני מתפלל בשעה‬
‫מאוחרת ואתה מתפלל בשעה מוקדמת‪ ,‬לכן רצוני שלאחר‬
‫שתסיים להתפלל תשאיל לי את הטלית שלך‪...‬‬
‫ורואים בזה את רוח קדשו שאמר לאביו שיחזיק עמו קשר‪ ,‬וכך‬
‫שלח לו טלית ועי"ז היה לו להרה"ק מבעלזא טלית בהגיעו‬
‫לארץ ישראל‪ .‬וכמדומני שמאז התחיל ההוא להתפלל‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬הרי זה היה כל מהותו שלא לראות רע על‬
‫אדם מישראל‪.‬‬
‫ונפרד ממנו מרן לשלום‪ ,‬וחזרו לבית האכסניא‪.‬‬
‫בשעה ‪ 9:15‬התפללו תפילת מנחה בבית האכסניא‪ ,‬ולפני‬
‫העמוד ניגש החיוב הרה"ג ר' יעקב עזרא רוט שליט"א‪ ,‬מנאמני‬
‫בית מרן שליט"א‪.‬‬
‫בשעה ‪ 9:45‬נסע מרן שליט"א לעבר בית המדרש הגדול‬
‫דחסידי וויזשניץ בעיר‪ ,‬שם התקיים מעמד קבלת פנים רבתי‬
‫לכבודו של מרן שליט"א‪ ,‬בהשתתפות רבני העיר שליט"א‬
‫ומאות מהתושבים שנאספו לקבל את פני הקודש ולשמוע את‬
‫דבר ה' מאת מרן שליט"א‪ .‬בהגיע מרן נכנס מקודם לחדר‬
‫מיוחד ושוחח עם רב בית המדרש הרה"צ רבי אהרן הגר‬
‫שליט"א‪ ,‬בן כ"ק האדמו"ר מוויזשניץ מאנסי שליט"א‪ ,‬ועם‬
‫הגאון רבי יהונתן בנימין ווייס שליט"א‪ ,‬גאב"ד מונטריאול‪,‬‬
‫וזהו תוכן השיחה‪:‬‬
‫מרן שליט"א )להגרי"ב ווייס(‪ :‬הנכם רגילים כבר לעיר כאן?‪...‬‬
‫הגרי"ב ווייס‪ :‬ב"ה‪ ,‬יש לנו כאן כבר קצת יותר מפעמיים שנות חזקה‪...‬‬
‫הגר"א הגר‪ :‬אם בשמים ממעל מיועד לאדם שיבוא לאיזה עיר‪,‬‬
‫על כרחו הוא מסתגל למקום‪...‬‬
‫הגרי"ב ווייס‪ :‬חן המקום על יושביו‪...‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬זהו מציאות שהמקום מוצא חן בעיני יושביו‪.‬‬
‫הר"מ רוזנברג‪ :‬זכורני אצל מרן זי"ע‪ ,‬שאפילו כמה שנים לאחר שעבר‬
‫לאמריקה‪ ,‬כשהיה מזכיר את ביתו בארץ ישראל היה אומר‪ :‬ביי מיר‬
‫אין דער היים‪ ...‬שתמיד החזיק שהוא מתגורר בארץ ישראל‪...‬‬
‫הגר"א הגר‪ :‬אנו עומדים כעת בסמוך לשבועות‪ ,‬ושמעתי‬
‫מהרה"ח ר' שמואל שוועד הי"ו ששמע מכ"ק מרן זי"ע אודות‬
‫המנהג שמניחים בחג השבועות על הבימה של קריאת התורה‬
‫עצים וענפים‪ ,‬שכאשר נכנסים לבית המדרש בכניסת חג‬
‫השבועות רואים שהכל טרי ורענן‪ ,‬אבל למחרת כבר אינו‬
‫כאתמול והעלים מתחילים לנבול כיון שאינם מחוברים עוד‬
‫לעץ‪ ,‬וכך הוא פוחת במראהו עד שבמוצאי שבועות אין לו שום‬
‫תואר והדר‪ .‬והרמז בזה להורות לאדם שכל זמן שהוא דבוק‬
‫בתורה‪ ,‬יהא פורח לתפארה‪ ,‬אבל אם חלילה יעזוב את התורה‬
‫יהא פוחת והולך עד שיאבד את כל אשר לו‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬וזהו בכל יום יהיו בעיניך כחדשים דייקא‪ ,‬היינו‬

‫פר' קרח · ד · תשע"א‬

‫להיות בחי' רענן והתחדשות‪.‬‬
‫והתעניין מרן שליט"א בשלום בריאותו של אביו כ"ק האדמו"ר‬
‫מוויזשניץ מאנסי שליט"א‪.‬‬
‫הגר"א הגר‪ :‬ב"ה‪ ,‬רק הראיה חלש אצלו מאד‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬והוא מתפלל לפני העמוד?‬
‫הגר"א הגר‪ :‬אכן אבל הוא מתפלל בעל פה‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬שמעתי ממרן אאדמו"ר זי"ע על זקה"ק הברוך טעם‬
‫זי"ע שהיה בסוף ימיו סגי נהור‪ ,‬אולם תקופה ארוכה מעת שחשכו‬
‫עיניו‪ ,‬כלל לא ידעו משפחתו ותלמידיו שהוא אינו רואה‪ ,‬כי מסר‬
‫כל יום שיעור בגמרא רש"י ותוספות בעל פה‪ ,‬כשהוא יושב לבדו‬
‫בראש השולחן‪ ,‬באופן ששום אדם לא היה יכול להבחין שאינו‬
‫רואה‪ ,‬והיה מביט בגמרא וכאילו קורא מתוכו כשהוא מניח אצבעו‬
‫בדיוק במקום שקרא הגמ' ואח"כ רש"י ותוס'‪ .‬ורק לאחר תקופה‬
‫התחיל בנו הגה"ק רבי יהושע העשיל זי"ע לחשוד שאביו אינו‬
‫רואה‪ ,‬וברצותו לבדוק אם חששו מוצדק‪ ,‬מסר באחד הימים‬
‫לאביו את הגמרא‪ ,‬כשהיא הפוכה‪ ,‬והוא כמובן לא הבחין בנעשה‬
‫והתחיל למסור השיעור כדרכו מדי יום‪ ,‬כשאצבעו מונחת על‬
‫הגמרא‪ ,‬שורה אחר שורה‪ ,‬והוא אומר את הכל בעל פה ואף הופך‬
‫הדפים בסדר הפוך‪ ,‬מסוף הגמרא לתחילתה‪ .‬אז הבין רבי יהושע‬
‫העשיל בבירור שאביו אינו רואה‪ ,‬ומרוב התפעלות צעק‪ :‬אבא‪,‬‬
‫הרי אינך רואה‪ ...‬וכשביקשו ממנו ללכת אל הרופא שיטפל בעינו‪,‬‬
‫סירב בהטעימו שאת עולם הזה אינו רוצה לראות‪ ,‬ואילו עבור‬
‫לימוד התורה אינו צריך את העיניים‪ ...‬וזה מבהיל על הרעיון‬
‫שילוד אשה יוכל להעיד כן על עצמו‪ ,‬שעבור לימוד התורה כבר‬
‫אינו זקוק לעינים‪.‬‬
‫הגר"א הגר‪ :‬מסופר על צדיק אחד שאמר שבצעירותו לא ראה‬
‫טוב וכשהיה מבוגר ראה יותר טוב‪ ,‬והסביר כי עיקר הראיה‬
‫הוא בשביל לראות את התורה‪ ,‬וכיון שבצעירותו לא למד כ"כ‬
‫לא ראה טוב ואילו כשנתבגר ולמד יותר‪ ,‬השתפרה ראייתו‪.‬‬
‫הגר"א בן מרן שליט"א‪ :‬מרן זי"ע סיפר על אביו הרה"ק‬
‫מרודניק זי"ע‪ ,‬שכמה חדשים לפני פטירתו היו לו מחושים‬
‫בעיניו ונחלשה ראייתו ונאלץ לדרוש ברופאים‪ ,‬והרופא‬
‫בנירדהאז קבע כי דוק מכסה את עיניו ויצטרך להמתין שנה‬
‫עד שיוכלו לנתחו ולרפאותו‪ .‬וכששמע הרה"ק את דברי הרופא‬
‫החוויר כסיד ואמר לו‪ ,‬האיך אפשרי הדבר והרי לא יהא‬
‫ביכולתי ללמוד כשנה‪ .‬והרופא הנכרי ניחם אותו בתנחומין של‬
‫הבל שגם לאחד השרים הנכרים קרה כן ואח"כ נתרפא‪ ,‬אך‬
‫הרה"ק מרודניק לא שת לבו לדבריו ונסע משם‪ .‬באמצע הדרך‬
‫אמר לבנו מרן זי"ע‪ ,‬תאמין לי כי הייתי מעדיף לשבת בבית‬
‫האסורים או במרתף קר וטחוב ובלבד שיתנו לי שם גמרא‬
‫שאוכל ללמוד בה‪ ,‬מאשר לחיות שנה תמימה בלי יכולת‬
‫לעסוק בתורה‪ ,‬כי בלי תורה למה לי חיים‪.‬‬
‫הגר"א הגר‪ :‬הגאון רבי איסר זמן מלצר זצ"ל סיפר שהכיר‬
‫יהודי בסלוצק שחיבר כמה חיבורים‪ ,‬ועל אחד מהם כתב שזהו‬
‫חיבורו האחרון‪ ,‬ושאלוהו לפשר הדבר‪ ,‬ואמר שכל השנים היה‬
‫מתייגע ועמל בתורה‪ ,‬עד שכאשר הזקין קצת חשב לעצמו‬
‫שאין עוד בכוחו להתייגע ומעתה ילמד רק כשיבוא לו הדבר‬
‫בקלות‪ .‬אמנם החל מאז החלה ראייתו להיחלש יותר ויותר‪,‬‬
‫וכשנסע להיבדק אצל הרופא אמר לו הרופא שאינו יכול‬
‫לברוא לו עינים חדשות ורק פלא הוא אצלו איך ראה עד‬
‫עכשיו‪ ,‬שכן לפי הבדיקות שעשו הרי שכבר לפני עשר שנים‬
‫לא היה יכול לראות‪ ...‬והסביר הגרא"ז זצ"ל‪ ,‬שכל זמן שעסק‬
‫בתורה ביגיעה אזי מצות ה' ברה מאירת עינים והתורה האירה‬
‫את עיניו‪ ,‬אבל מעת שרצה להפסיק מיגיעתו חזר לראייתו‬
‫הטבעית וממילא נעשה סגי נהור‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬התורה רפאות היא לשריך‪ ,‬וכשעוסקים בתורה‬
‫מתקיים עפעפיך יישורו לנגדך וזוכים לראיה‪.‬‬
‫וקמו והלכו לעבר בית המדרש‪ ,‬ועל הדרך סיפר הרה"צ רבי‬
‫אהרן הגר שליט"א למרן שליט"א על גודל פעולותיו וסיועו‬
‫המבורך של הנגיד ר' מיכל רוזנברג למען הקמת בנייתו של בית‬
‫המדרש הלזה ברוב פאר‪.‬‬

‫כשנכנס מרן שליט"א להיכל בית המדרש קם כל הקהל על‬
‫רגליו וקדמו את פני הקודש בשירה ובהדרת הכבוד‪ .‬על גבי‬
‫הבימה ישבו עשרות מרבני העיר שליט"א‪ ,‬ועל פני כל ההיכל‬
‫ישבו מאות מהתושבים‪.‬‬
‫בשם כל הקהל‪ ,‬רבני ותושבי העיר קיבל את פני הקודש‬
‫בדברי ברכה הגאון רבי יוחנן וואזנר שליט"א‪ ,‬ראב"ד ודומו"צ‬
‫חסידי סקווירא‪ ,‬שפתח ואמר‪:‬‬
‫זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו‪ ,‬בשם כל העיר‪ ,‬בשם‬
‫הבית מדרש וכל הרבנים‪ ,‬חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬הנני להקדים‬
‫בברכה את כ"ק מרן שליט"א שהגיע לעירנו‪ ,‬ויהא זה תוספת‬
‫חיזוק לכל אחד‪ .‬ידוע כי האורח מרן שליט"א הוא ממנהיגי‬
‫הדור ומתחנכים אצלו אלפי תלמידים ב"ה והוא מרביץ תורה‬
‫ועבודה וגמ"ח‪ ,‬שכל העבודה הגדולה הזאת קיבל מאת אביו‬
‫הגדול זי"ע‪ .‬גם כאן בעיר אנו נהנים ממפעל הש"ס ומפעל‬
‫הלכה‪ ,‬וגם אצלנו בכולל הרבה אברכים משלימים עצמם על‬
‫ידי מפעל זה‪ ,‬בסיועו של ר' מיכל בעל האכסניא של מרן‬
‫שליט"א‪ .‬וזהו זכיה גדולה עבורנו‪ ,‬שמרן שליט"א בא לחזק‬
‫אותנו‪ ,‬ולי במיוחד שבא לשמחה‪.‬‬
‫היום היה היא"צ של הרה"ק הבית אהרן מקארלין זי"ע‪,‬‬
‫והוא ביאר הכתוב )שמות יט‪ ,‬יט( משה ידבר וגו'‪ ,‬נקט ידבר לשון‬
‫עתיד‪ ,‬לרמז על בחינת משה שבכל דור ודור‪ ,‬שעל ידי דיבורו‬
‫הוא משפיע לטובה על בני ישראל‪ .‬על כן יהיה לנו חיזוק גדול‬
‫לשמוע מאת מרן שליט"א דברי חיזוק בתורה ועבודה‪ ,‬שהם‬
‫מהדברים שכל אדם צריך בהם חיזוק‪ .‬ידוע שאדם אחד שאל‬
‫את הרה"ק הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זי"ע‪ ,‬למה צריכים לשמוע‬
‫דברי תורה מפי הצדיק‪ ,‬והלא כל אדם יכול ללמוד בעצמו‬
‫בספרי חסידות‪ .‬ואמר שהכתוב אומר )זכריה ג‪ ,‬ז( ונתתי לך‬
‫מהלכים בין העומדים האלה‪ ,‬ורומז לצדיקים שהם מהלכים‪,‬‬
‫רצ"ל שהם מלמדים ומדריכים אותו איך ולהיכן לילך‪ ,‬וכמו‬
‫שבחתן וכלה מוליכים אותם לחופה אף שיודעים לילך‬
‫בעצמם‪ ,‬וכך בהכרח לשמוע מפי הצדיק אף שלכאו' אפשר‬
‫ללמוד לבד‪ ,‬כי כששומעים מפי הצדיק זה מוסיף כח וחיזוק‪.‬‬
‫כעת יהיה לנו הזכות לשמוע דברי חיזוק ממרן שליט"א‬
‫ונזכה עי"כ להתעלות בתורה ועבודה וגמילות חסדים‪ ,‬ונסיים‬
‫בברכת הדיוט שיוכל מרן שליט"א להמשיך בפעליו הגדולים‬
‫בהרחבת הדעת‪ ,‬ויה"ר שמשמחה זו יושפע שמחה בשלימות‬
‫לכאו"א בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן‪.‬‬
‫לאחר מכן פתח מרן שליט"א את דברות קדשו לערך‬
‫כשעה‪ ,‬וזהו תוכנה‪:‬‬

‫הדיין דמתא הרחיב בדברי שבח‪ ,‬כי כך דרכן של בני‬
‫אדם להלל ולשבח‪ ,‬אך ההכרח להודות כי ידעתי שלא‬
‫מיניה ולא מקצתיה והלוואי והייתי זוכה למקצת הדברים‪,‬‬
‫כל פעילותי הוא רק מכח זכות אבותי הקדושים‪ ,‬ואחשוב‬
‫כי כמו שאמרו חז"ל )ב"ר עו‪ ,‬ד( כל ההולך בדרכי אבות אני‬
‫מתקומם עליו בזכות אבות‪ ,‬כמו כן כאשר מכבדים בנן של‬
‫קדושים בזכות אבותיו בכך נמשך זכותם על כל הציבור‪.‬‬
‫פותחין בכבוד האכסניא ביהמ"ד הנהדר של חסידי‬
‫ויזניץ‪ ,‬אשר זה בכמה מקומות כבדוני לדרוש בביהמ"ד‬
‫ובהכרח עלי להודות כי הרגשתי שקדושת המקום‬
‫והשפעת הקדושה של כ"ק אדמו"ר שליט"א השפיע עלי‬
‫דעת באמרי פי‪ ,‬כי ידעתי נאמנה כי בעוה"ר תבונה חסרתי‬
‫וכו' ורק קדושת המקום סייע בידי לומר מילין זעירין‪.‬‬
‫ברשות המרא דאתרא שליט"א‪ ,‬רבנים החשובים‬
‫יושבי על מדין‪ ,‬לאמיתו של דבר לא אכלא שפתי מלומר‬
‫שאין כוחי יפה כהדרשנים לישא דברים לפני קהל‬
‫הקודש‪ ,‬אמנם סמכתי יתידותי על מאמר העולם ברמז‬
‫מש"כ רש"י בפרשתן 'פרשה זו יפה נדרשת'‪ ,‬שכ"א יפה‬
‫כוחו לדרוש בפרשת קרח‪ ,‬ובהיות כן אשא מילין זעירין‬
‫בראשי פרקים מחמת איחור הזמן‪.‬‬

‫פר' קרח · ה · תשע"א‬

‫*‬
‫נפתח בדברי תורה במילי דשמעתתא‪ ,‬הנה אי' ברמ"א‬
‫)חו"מ‪ ,‬סי' שפ"ח סט"ו(‪ ,‬דמי ששלח שליח למסור אם‬
‫השליח הוחזק לעשות חייב המשלח ואין לומר אין שליח‬
‫לדבר עבירה הואיל והוחזק בכך‪ ,‬והוא מדברי הרשב"ץ‬
‫)סי' קנ"ו( המובא בב"י )ס"ק ט"ו( עי"ש‪ ,‬ומבואר מזה‬
‫דכאשר ברור הדבר שהשליח יעשה שליחותו לא אמרינן‬
‫גביה אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬ובנו"כ דטעמא דמילתא‬
‫כיון דהא דאין שלד"ע הוא משום דדברי הרב ודברי‬
‫התלמיד דברי מי שומעין‪.‬‬
‫אך בש"ך שם )ס"ק ס"ז( האריך לחלוק עליו וכתב‬
‫וז"ל‪ :‬ואין דבריו נכונים בעיני ולא מבעי' למה שפסקו‬
‫הרמ"ה והרא"ש והנימוק"י ושאר הרבה פוסקים כרב‬
‫סמא בפ"ק דמציעא )דף י' ע"ב( דלעולם אשלד"ע אפי'‬
‫השליח לאו בר חיובא הוא כיון דאי בעי עביד ואי לא בעי‬
‫לא עביד‪ ,‬א"כ פשיטא הכא פטור המשלח דהא הכא נמי‬
‫אי בעי המוסר עביד אי בעי לא עביד‪ ,‬תדע דהא כתבו‬
‫הפוסקים הנ"ל דלעולם לא משכחת שלד"ע אלא חצר‪,‬‬
‫ואם איתא הא משכחת נמי מוחזק בכך‪ ,‬אלא ודאי כמ"ש‪,‬‬
‫אלא אפי' לרבינא דס"ל דהיכא דהשליח לאו בר חיובא‬
‫הוא מיחייב שולחו‪ ,‬פטור הכא‪ ,‬דס"ס זה ישראל הוא ובר‬
‫חיובא הוא‪ ,‬ולא כתב הרמב"ם דהם פחותים מן העכו"ם‬
‫אלא לענין דפסולים לעדות אבל מ"מ ישראל הוא ובר‬
‫חיובא הוא ומה בכך שהוחזק במוסר ס"ס בר חיובא הוא‪,‬‬
‫והכי מוכח מדברי כל הפוסקים בכמה דוכתי שכתבו‬
‫וסתמו אין שלד"ע ולא חלקו בין שהשליח מוחזק בכך או‬
‫לא וכו' עי"ש‪.‬‬
‫ונראה לבאר שורש פלוגתתם דהנה בסוגי' דגמ'‬
‫בקידושין )דף מ"ג ע"א( יליף מקראי דאין שליח לדבר עבירה‬
‫עי"ש‪ ,‬ולעיל מינה )בדף מ"ב ע"ב( קאמר בגמ' דטעמא‬
‫דמילתא דאין שלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד‬
‫וכו'‪ ,‬וביאר הסמ"ע )סי' קפ"ב סק"ב( דהיינו משום דיכול‬
‫המשלח לומר סבור הייתי שלא ישמע לי לעשות‪ ,‬ומקורו‬
‫מדברי התוס' בב"ק )דף נ"ו ע"א ד"ה ממונא(‪ ,‬וי"ל שבכך תליא‬
‫דין הרשב"ץ‪ ,‬דא"נ דמש"ה אין שליח לדבר עבירה כי‬
‫המשלח יכול לפטור את עצמו באמרו סבור הייתי שלא‬
‫ישמע לי לעשות‪ ,‬והיינו כיון דמחוייב השליח לשמוע בקול‬
‫דברו של מלך מלכי המלכים‪ ,‬סבור הייתי שלא ישמע לי‪,‬‬
‫א"כ כ"ז שייך בסתם שליח‪ ,‬משא"כ היכי דהשליח הוחזק‬
‫בדבר לעשות את העבירה לא שייך לומר שסבר שלא ישמע‬
‫לו שהרי נודע ומפורסם שהלה מוחזק בכך‪ ,‬ולכן בכה"ג יש‬
‫שלד"ע וחייב המשלח‪ .‬אמנם א"נ דלא נחתינן לחלק ולומר‬
‫דהטעם דאין שלד"ע משום דהמשלח יכול לומר דסבר שלא‬
‫ישמע לו‪ ,‬אלא דגזה"כ הוא דבכל דוכתי אין שליח לדב"ע‪,‬‬
‫כי השליח מחוייב לשמוע בקול דברי ה'‪ ,‬א"כ אפי' במוחזק‬
‫לעשות אין שלד"ע‪.‬‬
‫וביסוד פלוגתא זו כבר נחלקו הראשונים )כמצוין בש"ך‬
‫שם( דהתוס' בקידושין )שם ד"ה אמאי מעל( בהא דפריך הגמ'‬
‫מהא דשליח שלא עשה שליחותו שליח מעל אמאי נימא‬
‫אין שלד"ע‪ ,‬הקשו דעל כרחך מיירי בשוגג דאי במזיד‬
‫ליכא מעילה‪ ,‬א"כ יש שלד"ע דלא שייך למימר דברי הרב‬
‫ודברי התלמיד דברי מי שומעין כיון שהוא שוגג וכו'‪ ,‬ותי'‬
‫דמיירי שאח"כ נזכר השליח וכו' עי"ש‪ ,‬ומשמע להדיא‬
‫דס"ל לעיקר הטעם דאין שלד"ע דהיינו משום דדברי הרב‬
‫ודברי התלמיד וכו' ולא משום גזה"כ גרידא‪ ,‬דמש"ה‬

‫בשוגג יש שלד"ע‪ ,‬וכ"מ מדברי התוס' בב"ק )דף נ"ו ע"א‪,‬‬
‫ד"ה אלא( דעיקר הטעם משום דברי הרב וכו'‪.‬‬
‫אמנם הריטב"א בקידושין )דף מ"ב ע"ב( בהא דקאמר‬

‫בגמ' דאין שליח לד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד‬
‫דברי מי שומעין‪ ,‬כתב וז"ל‪ :‬פירוש טעמא קאמרינן שהוא‬
‫כן על הרוב‪ ,‬מיהו דינא דאורייתא הוא כדלקמן‪ ,‬ואפי'‬
‫היכא דליתיה להאי טעמא כגון שהוא שוגג וכיוצא בזה‬
‫וכו'‪ ,‬והיינו דאקשינן אהא דתניא שליח שעשה שליחותו‬
‫בעה"ב מעל ואמאי נימא אין שליח לדבר עבירה‪ ,‬והא‬
‫התם דהוי שליח שוגג ואפ"ה פרכינן דנימא אין שלד"ע‪,‬‬
‫ואע"ג דלא שייך למימר דברי הרב ודברי התלמיד דברי‬
‫מי שומעין‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬הרי דנקט הריטב"א דהא דאין שלד"ע‬
‫הוא מגזיה"כ ולכך אפי' במקום דלא שייך טעמא דדברי‬
‫הרב וכו' מ"מ בכל גווני ליכא שליחות בד"ע‪.‬‬
‫ויתכן בדרך פלפול דכל הך מילתא תליא ביסוד ענין‬
‫שליחות‪ ,‬דהנה נודע מ"ש הריב"ש )סי' רכ"ח( בענין שליח‬
‫עושה שליח ביאר דישנם שני סוגי שליחות‪ ,‬א( שהשליח‬
‫נעשה כמותו ממש והיינו דהשליח כגוף המשלח לגמרי‬
‫הוא‪ ,‬ב( דרק הפעולה שעושה השליח מתייחס אל‬
‫המשלח והו"ל כאילו המשלח עשה אותו מעשה אבל‬
‫השליח אינו כגופו ממש‪ ,‬ובזה כתב לבאר הא דגבי‬
‫גירושין בעינן קרא דשליח עושה שליח וכדאמרינן התם‬
‫ושלח מלמד שהוא עושה שליח וכו' ושלחה מלמד‬
‫שהשליח עושה שליח )קידושין דף מ"א ע"א(‪ ,‬ואילו גבי‬
‫פסח דרשינן התם מנין ששש"א כמותו שנא' ושחטו אותו‬
‫כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל שוחטין‬
‫אלא מכאן ששש"א כמותו‪ ,‬ולא מצרכינן קרא לרבות‬
‫שהשליח עושה שליח‪ ,‬והיינו משום דבשליחות דפסח‬
‫נעשה השליח כמותו ממש שהרי קרא השליח בשם כל‬
‫הקהל כמ"ש ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל‪ ,‬כלומר‪,‬‬
‫דהשליח הו"ל כבעלים לגמרי‪ ,‬ולכן אין צריך לרבות‬
‫דהשליח עושה שליח דכיון שהשליח הוי כהמשלח א"כ‬
‫כי היכי דהבעלים עושים שליח ראשון כמו"כ השליח‬
‫שהוא כגוף הבעלים עושה שליח‪ ,‬משא"כ בגירושין שלא‬
‫קרא השליח בשם הבעל אלא שריבה הכתוב שהבעל יכול‬
‫לגרש ע"י שליח דהיינו דמעשה הגירושין יכול להיות גם‬
‫ע"י שליח הגם דלא הוי כמותו ממש איצטריך קרא‬
‫לרבויא שהשליח יכול לעשות שליח‪.‬‬
‫והאחרונים האריכו הרבה לדון בזה במהות ענין‬
‫שליחות אם הוי כמותו ממש דהיינו שגופו של השליח‬
‫נחשב כגוף המשלח‪ ,‬או דרק המעשה מתייחס אל‬
‫המשלח )עיין לקח טוב להגרי"ע כלל א'(‪ ,‬ועיין בקצות )סי'‬
‫קפ"ח סק"ב( שכתב וז"ל‪ ,‬וראוי לספק היכא דהיה פקח‬
‫בשעה שעשאו שליח וקודם שגמר השליח שליחותו‬
‫נשתטה המשלח‪ ,‬אי אזלינן בתר מעיקרא ובשעה שעשאו‬
‫שליח פקח היה ועומד במקום המשלח‪ ,‬או אזלינן בתר‬
‫בסוף והרי בשעת גמר השליחות נשתטה המשלח ובטלה‬
‫שליחות‪ ,‬אמנם מצאנו שנחלקו בזה קמאי‪ ,‬דלדעת‬
‫הרמב"ם )פ"ב מגירושין הט"ו( אם היה בריא בשעת מינוי‬
‫שליחות ואח"כ אחזו חולי שטות אם נתנו השליח הו"ל‬
‫גט מה"ת ואינו פסול אלא מדרבנן שלא יאמרו שוטה בר‬
‫גירושין‪ ,‬ולדעת הטור )אה"ע סי' קכ"א( כה"ג הגט פסול‬
‫מה"ת וכו'‪ ,‬דלפי דעת הרמב"ם דלא מיבטל שליחות אפי'‬
‫נשתטה בשעת גמר השליחות‪ ,‬ומשום דכבר עמד השליח‬
‫במקום המשלח בשעה שעשאו וכו' עי"ש‪ ,‬ובאור שמח‬

‫פר' קרח · ו · תשע"א‬

‫על הרמב"ם שם הסביר באריכות דפליגי ביסוד מהות‬
‫שליחות דהרמב"ם ס"ל דהשליח נעשה כגוף המשלח‬
‫ולכך כיון דכבר נעשה שליח תו לא איכפת לן במשלח בר‬
‫דעת בשעת מעשה‪ ,‬משא"כ להטור רק המעשה מתייחס‬
‫אל השולח לכך צריך המשלח להיות בר דעת בשעת‬
‫מעשה עי"ש‪.‬‬
‫והנה בב"מ )דף ח' ע"א( אמר רמי בר חמא ז"א המגביה‬
‫מציאה לחבירו קנה חבירו דאי ס"ד לא קנה חבירו תיעשה‬
‫זו כמי שמונחת ע"ג קרקע וזו כמי שמונחת ע"ג קרקע ולא‬
‫יקנה לא זה ולא זה‪ ,‬אלא לאו ש"מ המגביה מציאה‬
‫לחבירו קנה חבירו‪ ,‬אמר רבא לעולם אימא לך המגביה‬
‫מציאה לחבירו לא קנה חבירו והכא היינו טעמא מגו דזכי‬
‫לנפשיה זכי נמי לחבריה‪ ,‬תדע שאילו אמר לשלוחו צא‬
‫וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו חייבין‪ ,‬מאי טעמא לאו‬
‫משום דאמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה‪ ,‬ופרש"י‬
‫שותפין שגנבו והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו‬
‫ולדעת חבירו אמרינן בב"ק דחייבין‪ ,‬ובתוס' שם )ד"ה‬
‫ושותפין( הקשו עליו דהתם בטביחה מיירי ומיחייב משום‬
‫דרבי קרא תחת לרבות השליח כמבואר בב"ק שם‪ ,‬ולכך‬
‫פירשו שותפין שגנבו שהגביהו שניהם עי"ש‪ ,‬ויל"ב סברת‬
‫פלוגתם בזה ועי"ש בשיטמ"ק‪.‬‬
‫והגרעק"א בחי' שם האריך שם בהא דאמר רבינא היכא‬
‫אמרינן דאין שלד"ע היכא דשליח בר חיובא הוא וכו'‬
‫דנראה הסברא דכיון דהוי שליחות באיסור אין מועיל בזה‬
‫שליחות דיותר צריך לשמוע לדברי הרב‪ ,‬ומזה נראה דגם‬
‫בישראל מומר להכעיס נמי לא מהני ביה שלד"ע דדברי‬
‫הרב וכו'‪ ,‬ושוב הביא להסמ"ע דכל סברת דברי הרב וכו'‬
‫משום דסבר דלא ישמע לו‪ ,‬דלפי"ז במומר לא שייך זה‪,‬‬
‫וכתב הגרע"א דיש להוכיח דלא כדבריו ממ"ש הגמ' לעיל‬
‫)דף ח' ע"א( לגבי המגביה מציאה לחבירו וכו' אמר רבא‬
‫לעולם אימא לך המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו‪,‬‬
‫והכא היינו טעמא מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה‪ ,‬תדע‬
‫שאילו אמר לשלוחו צא וגנוב לי וגנב פטור ושותפין שגנבו‬
‫חייבין‪ ,‬מאי טעמא לאו משום דאמרינן מגו דזכי לנפשיה‬
‫זכי נמי לחבריה שמע מינה‪ ,‬ופי' רש"י ושותפין שגנבו‬
‫והאחד הוציאה מרשות בעלים לדעתו ולדעת חבירו חייבין‪,‬‬
‫ובתוס' כתבו ע"ז ואין נראה דהתם בטביחה איירי‪ ,‬וטביחה‬
‫אפי' אמר צא וטבח לי חייב‪ ,‬דדרשינן תחת לרבות השליח‪,‬‬
‫אלא שותפין שגנבו היינו שהגביהו שניהם עי"ש‪ ,‬ולכאו'‬
‫יל"ע לדברי התוס' א"כ היאך הוכיח רבא מהא דהאומר‬
‫לשלוחו צא וגנוב דפטור ואילו בשותפין שגנבו חייבין‪,‬‬
‫דטעמא משום מיגו דזכי וכו'‪ ,‬לעולם אימא לך דלא אמרינן‬
‫מיגו‪ ,‬והא דשותפין שגנבו שניהן חייבין היינו משום שכ"א‬
‫נעשה שליחו של השני‪ ,‬וטעמא רבה אית ביה דכאשר‬
‫גונבים ביחד ועסוקים שניהם יחדיו באותו מעשה באופן‬
‫שרואין זא"ז לא שייך לומר דסבר שלא ישמע לו להגביה‬
‫גם בשבילו‪ ,‬ולכך בכה"ג לא שייך אין שלד"ע שהרי ברור‬
‫לו ששומע לו‪ ,‬ומדחזינן דאפ"ה מוכיח הגמ' מכאן להא‬
‫דאמרינן מיגו וכו' הרי דס"ל להגמ' דרק מכח מיגו דזכי‬
‫וכו' מהני שליחותו א"כ מוכח דסברת אין שלד"ע אינו‬
‫מטעם שסבר שלא ישמע לו‪ ,‬אלא דבכל גווני אמרינן דכיון‬
‫דדברי הרב וכו' לכך לא היה לו לשמוע וממילא בטל‬
‫השליחות עי"ש‪.‬‬
‫ובהאמור יבואר היטב שיטת רש"י דמפרש להא‬
‫דשותפין שגנבו בגווני שאחד הוציאה לדעתו לדעת‬

‫חבירו‪ ,‬משום דס"ל לרש"י כדעת הסמ"ע ודעימיה דכל‬
‫היכא דלא שייך לומר הך סברא דסבור הייתי שלא ישמע‬
‫לי אמרינן יש שלד"ע‪ ,‬ומש"ה בהכרח דא"א לפרש‬
‫דמיירי בכה"ג שהגביהו שניהם יחד‪ ,‬דכל כה"ג שרואה‬
‫את חבירו גונב וליכא למימר דסבר שלא ישמע לו איכא‬
‫שליחות לד"ע‪) ,‬ושו"ר בבית אהרן בב"מ שם דף י' ע"ב שבתו"ד‬
‫ביאור עד"ז שיטת רש"י עי"ש(‪.‬‬
‫ויתכן דכל הך מילתא תליא במה שיש לחקור מאיזה‬
‫צד פועל הא דאין שלד"ע אם מצד חסרון המשלח‪ ,‬דהיינו‬
‫דבכל שליחות יכול המשלח למסור כוחו ופעולתו לשליח‬
‫משא"כ בדבר שי"ב עבירה דבזה אינו יכול למסור הדבר‬
‫לשליח‪ ,‬וזה כעין מ"ש דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד‬
‫לא מצי משוי שליח‪ ,‬או דהא דלא מהני שלד"ע אינו מצד‬
‫גריעות המשלח אלא מצד חסרון השליח שבדבר עבירה‬
‫אינו יכול לקבל כח השליחות‪ ,‬אבל מצד המשלח ליכא‬
‫נפק"מ בין שלד"ע לשאר שליחות‪ ,‬דהנה א"נ דהא דאין‬
‫שלד"ע הוא מצד גריעות כח השליח צריך לפרש דהא‬
‫דאמרינן דאין שלד"ע משום דדברי הרב ודברי התלמיד‬
‫וכו' דהיינו דמשום כך אין השליח יכול לקבל את‬
‫השליחות ע"ע משום דמוטל עליו לשמוע לדברי הרב‬
‫ובכה"ג אמרה תורה דלא מהני שליחות‪ ,‬ולפי"ז אין מקום‬
‫לחלק בין אם השליח מוחזק בכך או לאו‪ ,‬דמה לי אם‬
‫מוחזק בכך הרי כיון דהו"ל דבר עבירה אין יכול לחול‬
‫בכך דין שליחות‪ ,‬אבל א"נ דהא דאין שלד"ע הוא מפאת‬
‫גריעות כח המשלח א"כ יל"פ דהא דדברי הרב וכו' היינו‬
‫דכיון דהמשלח יודע שהשליח אסור לו לעשות דבר זה‬
‫ועליו לשמוע לדבר ה' א"כ גם כשאומר לו לעשות לית‬
‫ליה סמיכת הדעת שהשליח יקיים שליחותו שהרי מצוה‬
‫ועומד מפי הרב שלא לעשות ובכה"ג דליכא סמיכת דעת‬
‫לא חל בה שליחות‪ ,‬ועכ"פ דהעדר השליחות בדבר‬
‫עבירה הוא מצד המשלח‪ ,‬ולפי"ז יש מקום לחלק דהיכי‬
‫דהשליח מוחזק בדבר א"כ יודע המשלח שבוודאי יעשה‬
‫בכה"ג יש שלד"ע‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫וביותר יש להסביר הדברים עפמ"ש מרן בשו"ת דברי‬
‫חיים )ח"א או"ח סי' ל"ג‪ ,‬ח"ב אהע"ז סי' פ"ו( שפלפל‬
‫באריכות בהאי ענינא ובתו"ד עורר דא"נ דהשליח הו"ל‬
‫כהמשלח ממש ועד דלא בעינן קרא לרבות דשליח עושה‬
‫שליח א"כ מפני מה מילי לא מימסרן לשליח והיינו‬
‫בשליח שני כמבואר בגמ' )גיטין דף ס"ו ע"ב(‪ ,‬הרי השליח‬
‫נעשה כהמשלח ממש וכי היכי דהמשלח יכול לעשות‬
‫שליח ראשון לענין מילי ה"נ יהא בכח השליח שהוא כמו‬
‫המשלח עצמו לעשות שליח אחר לענין מילי‪ ,‬והאריך‬
‫בזה טובא ומסיק דאה"נ אי אמרינן דשש"א כמותו ממש‬
‫שפיר גם מילי מימסרי לשליח‪ ,‬ורק לגבי גט לא מימסרי‬
‫מטעם דהוי כעד מפי עד כמ"ש הרמב"ן והפנ"י שם‪.‬‬
‫ועד"ז כתב לתרץ דברי הרמב"ם )פ"א מעבודת יוה"כ‬
‫ה"ז( דהיו משביעין לכה"ג עיו"כ ואומרים לו אישי כה"ג‬
‫אנו שלוחי בי"ד ואתה שלוחינו ושליח בי"ד וכו'‪ ,‬והקשו‬
‫המפו' דהרי מסקנת הסוגיא )יומא י"ט ע"ב( בהא דפריך‬
‫עלה לימא תהוי תיובתא דרב הונא ברדר"י דאמר דכהני‬
‫שלוחי דרחמנא נינהו דאי אמרת שלוחי דידן נינהו מי‬
‫איכא מידי וכו'‪ ,‬ותרצינן דה"ק משביעין אנו עליך על‬
‫דעתנו ועל דעת בי"ד‪ ,‬הרי דל"ה אומרים אנו שלוחי בי"ד‬
‫וכו' אלא על דעתינו ועל דעת בי"ד‪ ,‬וביאר הד"ח דכל הך‬
‫כללא דלא מהני שליחות בדבר שאינו יכול לעשות‬

‫פר' קרח · ז · תשע"א‬

‫בעצמו‪ ,‬היינו רק אם נקטינן דהשליח הו"ל כמותו ממש‬
‫ומש"ה אינו יכול לעשות שליח במידי דהוא עצמו לא‬
‫מצי עביד‪ ,‬דהאיך יעשה השליח פעולה שאין המשלח‬
‫עצמו יכול לעשות‪ ,‬הרי השליח נעשה כגוף המשלח‬
‫עצמו‪ ,‬ואמנם א"נ דאין השליח כמותו ממש אין שום‬
‫חסרון בדבר בכך שאין המשלח יכול לעשות אותו‬
‫מעשה‪ ,‬ויתכן שפיר שיעשה שליח גם במה שלא מצי‬
‫המשלח לעשות בעצמו ודו"ק‪.‬‬
‫ובהא דאמרו לו אתה שלוחינו ואנו שלוחי ב"ד‪ ,‬לכאו'‬
‫יל"ב דהרי הוי מילי דלא מימסרו לשליח והאיך משביעין‬
‫אותו בשליחות שנשתלחו מבי"ד‪ ,‬ובהכרח צ"ל דהמשנה‬
‫ס"ל דשש"א כמותו ממש לכך אהני בהו שליחות גם לגבי‬
‫מילי והיו יכולין להשביעו בתורת שליחות‪ ,‬ולפי"ז‬
‫מבואר היטב דלכן פריך הגמ' מהא דרהבדר"י‪ ,‬דכיון‬
‫דתנן דהיו משביעין אותו בתורת שליחות הרי דס"ל‬
‫להמשנה דשש"א כמותו ממש )דמש"ה מהני אף במילי( לכך‬
‫הקשה דלפי"ז היאך אומרים לו אתה שלוחינו וכו' הרי‬
‫במידי דלא מצי עביד בעצמו לא מצי משוי שליח‪ ,‬דאין‬
‫לומר דהוי שליח כמו בגירושין שאינו כמותו ממש דא"כ‬
‫הדק"ל דהיאך השביעו אותו בשליחות בי"ד הא מילי לא‬
‫מימסרו לשליח‪ ,‬ולכן מוקמינן לה שאמרו על דעתינו‬
‫וכו'‪ ,‬דלאו מתורת שליחות אתאן עליה‪ ,‬ובכך א"ש‬
‫המשנה לכולהו מ"ד אפי' להנך דס"ל דאומר אמרו פסול‬
‫דמילי ל"מ לשליח משום דשלוחו לא הוי כמותו ממש‪,‬‬
‫אבל הרמב"ם דס"ל באומר אמרו קרוב הדבר להיות בטל‬
‫ואינו דבר מבורר בודאי‪ ,‬וא"כ י"ל דמילי מימסרו לשליח‬
‫לכן מניח כלשון המשנה שאמרו אנו שלוחי ב"ד‪ ,‬וכו'‪,‬‬
‫עכתוד"ק‪ ,‬ועיי"ש שפלפל בארוכה בד"ז‪.‬‬
‫ובכך יובן היטב דא"נ דשש"א כמותו ממש ולכן אפי'‬
‫במידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח והיינו דלא‬
‫חשבינן שהפעולה נעשית ע"י השליח‪ ,‬אלא גוף השליח‬
‫נחשב כהמשלח ממש‪ ,‬דכל תוקף השליחות הוא מצד‬
‫המשלח דהשליח הו"ל כמותו‪ ,‬וא"כ הא דלא מהני‬
‫שלד"ע הוא מצד חסרון סמיכת דעת המשלח שהרי דברי‬
‫הרב וכו' ומהי"ט במוחזק לעשות שפיר יש שלד"ע‪,‬‬
‫משא"כ אם השליח לא הוי כמותו ממש ומהי"ט אפי'‬
‫במידי דאיהו לא מצי עביד מצי משוי שליח‪ ,‬ועכצ"ל‬
‫דאין כח השליח משום שנעשה כהמשלח אלא דהמעשה‬
‫של השליח הוא שמתייחס אל השולח ועכ"פ נחשב‬
‫מעשה השליחות כאילו נעשה ע"י השליח‪ ,‬וממילא‬
‫בשלד"ע אין החסרון מצד המשלח )דהרי אפי' במה דאיהו‬
‫ל"מ עביד משוי שליח(‪ ,‬אלא מצד השליח שבדבר עבירה לא‬
‫חל מהות שליחות‪ ,‬וממילא דאין מקום לחלק בין מוחזק‬
‫לעשות או אינו מוחזק‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ע"פ האמור יתכן לבאר מדרש פליאה בפרשתין )הובא בס'‬
‫פני אריה זוטא‪ ,‬וקדושת יו"ט( כיון שראה דוד מה שאמר קורח כי‬
‫כל העדה כולם קדושים וגו'‪ ,‬נטל הכינור בידו והתחיל מנגן‬
‫ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי‪ ,‬ותמוה‪.‬‬
‫ויל"פ עפמש"כ המפו' דטענת קרח היתה דלא היה‬
‫ראוי שימנה לאהרן לכה"ג מבלי לשאול ולקבל הסכמת‬
‫כל עדת בני ישראל‪ ,‬כעין דקי"ל לגבי שליח ציבור שאינו‬
‫מרוצה לקהל דאסור לעבור לפני התיבה‪ ,‬ה"נ לענין מינוי‬
‫בכהונה כיון דכהני שלוחי דידן נינהו א"א למנות כה"ג‬
‫אא"כ מרוצה לקהל ישראל‪ ,‬וכיון שאהרן לא היה מרוצה‬
‫בעיניו לכן עמד וחלק על כהונתו‪) ,‬ראה יד אבשלום‪ ,‬בנין‬

‫אריאל‪ ,‬ישמח משה(‪.‬‬
‫ואמנם הרי מוכרח דכהני שלד"ר נינהו מהא דר"ה‬
‫ברדר"י )קידושין דף כ"ג ע"ב( דהני כהני שלד"ר נינהו‪ ,‬דאי‬
‫ס"ד של"ד נינהו מי איכא מידי דאיהו לא מצי עבד ושליח‬
‫מצי עבד‪ ,‬אלא די"ל שקרח סבר בדעתו כי אפי' באם הוא‬
‫עצמו לא מצי עביד מ"מ שפיר יכול לעשות שליח‪ ,‬מכיון‬
‫שאין שלוחו של אדם כמותו ממש‪ ,‬ורק מעשה השליחות‬
‫הוא שמתייחס לשולח‪ ,‬ולכן שפיר יכולים לעשות שליח‬
‫אע"פ דאיהו לא מצי עביד כמ"ש הד"ח‪.‬‬
‫והנה בגמ' )שבת דף נ"ו ע"א( אמר רב כי מעיינת ביה‬
‫בדוד לא משכחת ביה בר מדאוריה‪ ,‬כי במעשה דב"ש לא‬
‫חטא כמ"ד בגמ' שם ארשב"נ אר"י כל היוצא למלחמת‬
‫בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וכו'‪ ,‬ורק הריגת אוריה‬
‫נחשב לו לפגם‪ ,‬אמנם יל"ע דמפנ"מ נחשב הריגת יואב‬
‫לעבירה של דוד‪ ,‬הרי הריגתו נעשה ע"י יואב ואין שלד"ע‬
‫ואין שום עון על דוד בהריגתו‪ ,‬וכ"ה להדיא בקידושין‬
‫)דף מ"ג ע"א( דלב"ש דס"ל ישלד"ע ס"ל דדוד נתחייב‬
‫כאמור אותו הרגת בחרב בני עמון‪ ,‬ולדידן דקיי"ל אין‬
‫שלד"ע אין לחשוב עליו עון על הריגתו עיי"ש‪ ,‬אמנם‬
‫לפי"ד הרשב"ץ והרמ"א דהיכי דהשליח מוחזק בכך‬
‫מחייב המשלח‪ ,‬א"כ כיון שדוד המלך פקד על יואב‬
‫לעשות כך‪ ,‬וידע דוד שיקיים דבריו כי דבר מלך שלטון‪,‬‬
‫א"כ שוב לא שייך לפטרו מן הטעם שסבור היה שלא‬
‫ישמע לדבריו‪ ,‬דגבי מלך לא שייך סברא זו‪ ,‬וא"כ ממילא‬
‫נתחייב דוד על כך‪.‬‬
‫אכן כ"ז הוא אי אמרינן דבהוחזק לעשות מחייב‬
‫המשלח‪ ,‬אמנם אי אמרינן כשיטת הש"ך דהך דאין‬
‫שלד"ע הו"ל גזיה"כ ואפי' באופן שהשליח מוחזק בכך‬
‫אין שלד"ע‪ ,‬א"כ לא נתחייב דוד מכיון שלא עשה‬
‫המעשה בפועל‪ ,‬ורק יואב שהוא היה השליח ועשה‬
‫המעשה הוא נתחייב ודמו בראשו‪.‬‬
‫ומעתה יבואר מאמר המדרש‪ ,‬כי כאשר דוד שמע‬
‫שקרח אמר כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'‪ ,‬והיינו‬
‫שעורר על כהונתו של אהרן דסבר דכהני שלוחי דידן‪,‬‬
‫וע"כ דהא דשש"א כמותו היינו רק מצד המעשה‬
‫שמתייחס אל המשלח אבל אינו כמותו ממש‪ ,‬ומעתה הא‬
‫דאין שלד"ע הוא מצד החסרון בשליח עצמו ואינו תלוי‬
‫בדעת המשלח וממילא דבכל גווני אין שלד"ע‪ ,‬ומעתה‬
‫גם יואב לא נעשה שליח מחמת שאין שליח לדבר עבירה‪,‬‬
‫על כן מיד פתח ואמר ארוממך ה' כי דיליתנו וגו'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫***‬
‫ „‪˙·ȷÁ ÏÚ ˙Â¯Â‰Ï ˜"Ӊȷ ˙‡ ‰ · ‡Ï ‰"ÚÓ‰‬‬‫‪- ‰¯Â˙‰ „ÂÓÈÏ‬‬
‫ובדרך אגדה יראה לומר בהקדם דברי הגמרא במס'‬
‫שבת )דף ל ע"א( אמר רב יהודה אמר רב מאי דכתיב‬
‫)תהלים פו‪ ,‬יז( עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו‪,‬‬
‫אמר דוד לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע מחול לי על אותו עון‪,‬‬
‫אמר לו מחול לך‪ ,‬אמר לו עשה עמי אות בחיי‪ ,‬אמר לו‬
‫בחייך איני מודיע‪ ,‬בחיי שלמה בנך אני מודיע‪ ,‬כשבנה‬
‫שלמה את ביהמ"ק ביקש להכניס ארון לבית קדשי‬
‫הקדשים‪ ,‬דבקו שערים זה בזה‪ ,‬אמר שלמה עשרים‬
‫וארבעה רננות ולא נענה‪ ,‬פתח ואמר שאו שערים‬
‫ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד‪ ,‬רהטו‬
‫בתריה למבלעיה‪ ,‬אמרו מי הוא זה מלך הכבוד )כיון‬
‫שחשבו שכוונתו לעצמו(‪ ,‬אמר להו ה' עזוז וגבור‪ ,‬חזר ואמר‬

‫פר' קרח · ח · תשע"א‬

‫שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך‬
‫הכבוד‪ ,‬מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבא‪-‬ות הוא מלך‬
‫הכבוד סלה‪ ,‬כיון שאמר ה' אלוקים אל תשב פני משיחך‬
‫זכרה לחסדי דוד עבדך‪ ,‬מיד נענה‪ ,‬באותה שעה נהפכו‬
‫פני כל שונאי דוד כשולי קדירה‪ ,‬וידעו כל העם וכל‬
‫ישראל שמחל לו הקב"ה על אותו עון‪ ,‬ע"כ‪.‬‬
‫מאמר זה תמוה מאוד דהיתכן כדבר הזה דלאחר‬
‫ששלמה שכלל ובנה את כל בית המקדש‪ ,‬והעמיד כל‬
‫הבנין על תלה‪ ,‬ומכונה 'בנין של שלמה' )ראה ע"ח שער לב‬
‫פ"א מ"ת(‪ ,‬ועתה כשבא להכניס הארון לביהמ"ק יננעלו‬
‫השערים לפניו‪ ,‬האיך יתכן כזאת‪.‬‬
‫אלא דכיון שרצה הקב"ה לקיים דבריו שאמר 'בחיי‬
‫בנך שלמה אני מודיע'‪ ,‬והגיע הזמן להודיע על דוד המלך‬
‫שאין בו פגם כל שהוא‪ ,‬בגין כך נגזר שידבקו השערים ולא‬
‫יפתחו רק כשיזכיר זכות דוד אביו‪ .‬אמנם מ"מ אכתי יפלא‬
‫על שום מה לא אבה הקב"ה להתרצות מיד לבקשת דוד‬
‫המלך‪ - ,‬וודאי שאין לנו השגה באותו קדוש השם דוד‬
‫מלכא משיחא‪ ,‬כאומרם )עבודה זרה ד‪ ,‬ב( לא היה דוד ראוי‬
‫לאותו מעשה‪ ,‬והוסיפו שנית לומר )שבת נו‪ ,‬א( כל האומר‬
‫דוד חטא‪ ,‬אינו אלא טועה‪ ,‬אבל דברינו אמורים בפשטות‬
‫הדברים להבינם על בוריים‪ .‬כי הנה דוד המלך הפציר‬
‫וביקש‪ ,‬הטה ה' אזניך אלי ומחול נא לי על אותו מעשה‬
‫ואכן מחל לו השי"ת על כך‪ ,‬כי הבוכ"ע הוא חנון המרבה‬
‫לסלוח‪ ,‬ומעתה יל"ב על מה עשה ה' ככה שלא נתן לו אות‬
‫וסימן מיד כאשר ביקש ממנו סימן למחילתו‪ ,‬ולמה אמר‬
‫'בחייך איני מודיע‪ ,‬בחיי שלמה בנך אני מודיע'‪.‬‬
‫עוד נקדים ממקראי הקודש שמצינו בהם דברי שלמה‬
‫המלך בשעה שבנה את בית המקדש וכה אמר‪' :‬ויהי עם‬
‫לבב דוד אבי לבנות בית לשם ה' אלקי ישראל' )מלכ"א ח‪,‬‬
‫יז‪-‬יט(‪ ,‬היינו שאמר שאביו זה כביר איותה נפשו לבנות‬
‫את בית הבחירה‪ ,‬והזדרז לאסוף זהב וכסף ואבנים טובות‬
‫לצורך הענין‪ ,‬ולאחר מכן 'ויאמר ה' אל דוד אבי יען אשר‬
‫היה עם לבבך לבנות בית לשמי הטיבות כי היה עם‬
‫לבבך'‪ ,‬היינו רצון זה ששכן בקרבך לבנות את ביהמ"ק‬
‫דבר טוב ומחשבה טובה שכנה וקננה בלבך‪ ,‬אמנם 'רק‬
‫אתה לא תבנה הבית‪ ,‬כי אם בנך היוצא מחלציך הוא יבנה‬
‫הבית לשמי'‪ .‬וכל העובר יתמה על זאת‪ ,‬כי הנה דוד‬
‫המלך ע"ה חפץ לבנות משכן לה'‪ ,‬אמר לו השי"ת‬
‫מחשבה וכוונה טובה יש לך‪ ,‬אבל אתה לא תבנה הבית‬
‫רק צאצאיך‪ ,‬והדבר טעון ביאור על מה ראה ה' ככה‬
‫שדוד המלך עצמו לא יבנה הבית לשמו‪.‬‬
‫ואכן מכאן היה פתחון פה לשונאי המלך דוד שסברו‬
‫כי דוד אינו מרוצה לפני הבוכ"ע‪ ,‬כי אלמלי כן היה הוא‬
‫בעצמו צריך לבנות את ביהמ"ק‪ ,‬כי דבר זה היה גלוי‬
‫וידוע לכל שאסף וקיבץ יד על יד זהב וכסף הרבה לצורך‬
‫בנין בית השם‪ ,‬ולאחר כל זאת נאמר לו שלא הוא יבנה‬
‫הבית‪ ,‬והרי זה סימן ברור למחשבתם אשר חשבו עליו‪.‬‬
‫אמנם האמת יורה דרכו שטעם הדבר שלא בנה דוד את‬
‫בית הבחירה נעוץ בסיבה אחרת‪ ,‬והיא גמרא ערוכה‬
‫במסכת מכות )דף י' ע"א( אמר רבי יהושע בן לוי‪ ,‬מאי‬
‫דכתיב )תהלים קכב‪ ,‬א( שיר המעלות לדוד שמחתי באומרים‬
‫לי בית ה' נלך‪ ,‬אמר דוד לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע שמעתי בני‬
‫אדם שהיו אומרים מתי ימות זקן זה‪ ,‬ויבוא שלמה בנו‬
‫ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל‪ ,‬ושמחתי ‪ -‬כי דבר זה לא‬
‫היה סוד כמוס וחתום עמו‪ ,‬וזאת ידעו כולם מה שנצטווה‬

‫מפי הקב"ה כי לא אתה תבנה הבית ורק שלמה בנך הוא‬
‫יבנה הבית‪ ,‬אי לזאת המתינו ישראל למותו ולהסתלקותו‬
‫של דוד מלכם‪ - ,‬אמר לו הקב"ה‪ ,‬כי טוב יום בחצריך‬
‫מאלף )תהלים פד‪ ,‬יא(‪ ,‬טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה‬
‫לפני מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי‬
‫המזבח‪ ,‬נמצינו למדים שתורתו של דוד המלך היתה‬
‫חביבה לפני השי"ת יותר מכל עבודות ביהמ"ק‪.‬‬
‫אמור מעתה‪ ,‬אין לומר שמניעת בנין ביהמ"ק בידי דוד‬
‫המלך ע"ה הוא מטעם שלא היה ראוי לכך ונמצא בו פגם‬
‫וחסרון ח"ו‪ ,‬אלא ארבה ואדרבה סיבת הדבר תלויה‬
‫ועומדת במאמרו של הקב"ה 'טוב לי יום אחד שאתה‬
‫יושב ועוסק בתורה'‪ ,‬כי ה' חפץ למען צדקו להגדיל תורה‬
‫ולהאדירה להורות לבני ישראל שלא ידמו לומר שעבודת‬
‫ביהמ"ק היא העיקר‪ ,‬אלא זאת ישכילו להבין‪ ,‬שלולא‬
‫תורתיך שעשועי אזי אפילו אלף קרבנות כאין נחשבו‪,‬‬
‫ובאם עוסקים בדברי תורה אזי ערכם עולה עשרת מונים‬
‫מאלף קרבנות‪.‬‬
‫ונוסף גם הוא‪ ,‬דמכיון שדוד המלך בפשטות לא היה‬
‫ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד‪ ,‬כמ"ש‬
‫בגמ' )ע"ז דף ד' ע"ב(‪ ,‬והיינו להשמיע שכל יחיד מישראל‬
‫אפי' השפל הנמצא במצב הגרוע ביותר שנפל עד לשאול‬
‫תחתיה‪ ,‬מ"מ ביכלתו לשוב בתשובה‪ ,‬לכן באם היה דוד‬
‫המלך בונה את בית הבחירה‪ ,‬שמא יאמרו הבריות‬
‫שתשובה מועילה רק ע"י הקרבת הקרבנות‪ ,‬שבאם‬
‫מביאים קרבנות להקריב אשה לה' או אז מהני תשובה‪,‬‬
‫וכמאמרם ז"ל )כתובות י‪ ,‬ב( מזבח מזין ומכפר‪ ,‬ומאחר‬
‫שכן הוא‪ ,‬מה יהיה לעת אשר בעוה"ר מפני חטאינו גלינו‬
‫מארצינו ואין אנחנו יכולים לעלות וליראות בבית‬
‫הבחירה‪ ,‬חללו משכן שמך ולא לקח מידינו עולה ומנחה‪,‬‬
‫ושמא יבואו לידי מחשבה שח"ו תשובה אינה מועלת‪.‬‬
‫ולכן הבוכ"ע קורא הדורות מראש חפץ להורות לבני‬
‫יהודה קשת לדורות עולם ולנצח נצחים‪ ,‬כי המגיד‬
‫מראשית אחרית חזה מה יהא עמהם עד זיבולא בתרייתא‬
‫בדור האחרון‪ ,‬למען ידעו שגם בזמן שביהמ"ק יהא‬
‫בחורבנו‪ ,‬מ"מ יהיו תרעין פתוחין לקבל בתשובה‪.‬‬
‫אי לזאת‪ ,‬נעים זמירות ישראל דוד מלכא משיחא אשר‬
‫נבחר להורות את כח התשובה‪ ,‬לא היה ראוי שיבנה את‬
‫בית הבחירה‪ ,‬כדי ללמד לבני ישראל דבענין התשובה‬
‫ליכא נפק"מ בכך אם ביהמ"ק מתנוסס בתפארתו או‬
‫שעומד בשממונו‪ ,‬כי התשובה מתקבלת בכל עת וזמן‬
‫בעצם החרטה ועזיבת החטא‪ ,‬ועיקר תיקון החטא הוא‬
‫ע"י לימוד התורה דייקא‪ ,‬על כן אמר לו השי"ת 'טוב לי‬
‫יום אחד שאתה עוסק בתורה'‪ ,‬כדי שלא יאמרו שצריך‬
‫דייקא להביא קרבן לכפרה ובלי ביהמ"ק ומזבח כאשר‬
‫אבדנו אבדנו ח"ו‪ ,‬לא כן הדבר‪ ,‬אלא יסוד התיקון וטהרת‬
‫הנפש הוא לקיים מה ששנינו )ויק"ר לו‪ ,‬א( היכי דמי בעל‬
‫תשובה אם למד דף אחד ילמוד שני דפין‪ ,‬וביותר אמרו‬
‫)מנחות קי‪ ,‬א( עה"כ )הושע יד‪ ,‬ג( ונשלמה פרים שפתינו‪ ,‬כל‬
‫העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה‪.‬‬
‫על שום כן לא אבו בשמים ממעל שדוד המלך הוא זה‬
‫אשר יכונן את בית המקדש מכון נאוה לשמו‪ ,‬כדי ללמד‬
‫את בני יהודה את מעלת התורה‪ .‬אולם שונאי דוד לא‬
‫הבינו את עומק הענין‪ ,‬ודימו לומר שלא הקים את‬
‫ביהמ"ק כיון שלא היה ראוי לכך‪ ,‬אכן כשבא הארון לפני‬
‫שערי ביהמ"ק ננעלו ולא נפתחו בפני המלך שלמה‪ ,‬כדי‬

‫פר' קרח · ט · תשע"א‬

‫להראות לכל בני ישראל כי הארון שבה לוחות הברית‬
‫אינו צריך לבית המקדש‪ ,‬וגם 'שער' מורה על התורה‪,‬‬
‫כאמז"ל )מכות י‪ ,‬א( אמר ריב"ל מ"ד )תהלים קכב‪ ,‬ב(‬
‫עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים‪ ,‬מי גרם לרגלינו‬
‫שיעמדו במלחמה‪ ,‬שערי ירושלים שהיו עוסקים בתורה‪,‬‬
‫עוד מצינו שאמרו )ברכות ח' ע"א( שערים המצויינים‬
‫בהלכה‪ ,‬הרי שלך לפניך ש'שער' מורה על התורה‪.‬‬
‫אי לכך כאשר בא שלמה המלך לפתוח את שערי בית‬
‫המקדש‪ ,‬לא רצו השערים ליפתח בעדו‪ ,‬כדי שישכילו‬
‫להבין ולדעת כי לימוד התורה עולה בחשיבותו על‬
‫עבודת ביהמ"ק‪ ,‬ונדבקו השערים עד שהזכיר ואמר 'זכרה‬
‫לחסדי דוד עבדך'‪ ,‬שאז נפתחו השערים‪ ,‬כדי שיתגלה‬
‫ויתוודע שטעם הדבר שדוד לא בנה ותיכן את בית‬
‫הבחירה לא היה משום איזה פגם וחסרון שבו‪ ,‬אלא‬
‫משום 'טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה'‪ ,‬ומכך ידעו‬
‫שעיקר העבודה שחביב להשי"ת הוא יגיעת התורה‪ ,‬ועל‬
‫אף מעלת מצוות העבודה וחיובי הקרבנות בבית המקדש‬
‫אין שום דבר שישווה בערכו ללימוד התורה‪.‬‬
‫ומה נחמד להבין בזה מאמר הגמ' )סוטה ט' ע"א( דרש ר'‬
‫חנינא בר פפא מ"ד )תהלים לג‪ ,‬א( רננו צדיקים בה' לישרים‬
‫נאוה תהלה‪ ,‬אל תקרי נאוה תהלה אלא נוה תהלה זה משה‬
‫ודוד שלא שלטו שונאיהם במעשיהם‪ ,‬דוד דכתיב )איכה ב‪,‬‬
‫ט( טבעו בארץ שעריה‪ ,‬משה דאמר מר משנבנה מקדש‬
‫ראשון נגנז אוהל מועד קרשיו קרסיו ובריחיו ועמודיו‬
‫ואדניו וכו' עיי"ש‪ ,‬וצ"ב הענין בזה‪ ,‬ואפ"ל דהדבר בא‬
‫ללמד כי גם כשחרב ביהמ"ק ואין לנו מזבח כפרה מ"מ‬
‫התורה נשארה אתנו ובכוחנו להשלים כל התיקונים וכו'‬
‫ע"י עמל התורה‪ ,‬ולכן דייקא מעשי ידיהם של משה עמוד‬
‫התורה וכן שערי ביהמ"ק שעל ידם התגלה מעלת התורה‬
‫הם הם שנשארו בשלימות ולא שלטו בהם הגוים‪ ,‬למען‬
‫נדע כי ח"ו שתשתכח תורה מישראל וע"י לימוד התורה‬
‫בכל מקום וזמן נשלמה פרים שפתינו‪.‬‬
‫ ‪È„˘ ¯ÓÂÏ ÂÓÈ„˘ ÔÈ‚· χ¯˘È ÌÚ ‰ÓÁÏÓÏ ‡ˆÈ ˜ÏÓÚ‬‬‫·˜‪- ˙ÂÏ΢ÂÓ· ˙˜ȷ„ ˙ˆӉ ÌÂÈ‬‬
‫ע"פ האמור יבוארו מקראי קודש שאמה"כ )שמות יז‪,‬‬
‫ח( ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים‪ ,‬ודרשו בגמ'‬
‫)בכורות ה‪ ,‬ב( שרפו ידיהם מדברי תורה‪ .‬ולכאורה הוי‬
‫פליאה עצומה‪ ,‬דהא מאורע זה התרחש סמוך מיד לאחר‬
‫מעמד מתן תורה‪ ,‬אשר התעלו בשמעם דבר ה' להיות דור‬
‫דעה‪ ,‬והאיך יתכן כזאת שמיד לאחמ"כ רפו ידיהם מדברי‬
‫תורה‪ ,‬אתמהה‪.‬‬
‫ויתכן אולי שאמנם דייקא אותו התעלות הוא שגרם‬
‫להם לטעות‪ ,‬דהיינו יען שבני ישראל נתעלו עד מאוד‬
‫בהשגות ומדריגות גבוהות ורמות‪ ,‬דימו לומר שעיקר‬
‫העבודה היא בפנימיות החכמה ודביקות במושכלות‪,‬‬
‫ושוב אין צורך לעסוק ביגיעת התורה‪ ,‬לימוד גמרא ותוס'‬
‫טור ושולחן ערוך וכו'‪ ,‬כי העיקר להיות בדביקות המוחין‬
‫במחשבות נעלות וגבוהות‪ ,‬ואמרו שסגי בעצם קיום‬
‫תרי"ג המצוות אשר אפשר להתענג ולהתעמק בהם אף‬
‫ללא לימוד התורה‪.‬‬
‫ברם האמת יורה דרכו כפי שהורנו רבותינו הקדושים‬
‫דפתח השער לכל עניני עבודת השם הוא לימוד התורה כי‬
‫לא ע"ה חסיד ואין בור ירא חטא‪ ,‬שלימות האיש‬
‫הישראלי שלובה בתורה ומצוות גם יחד‪ ,‬ולא יתכן כלל‬

‫אחד ללא זולתו‪ ,‬לא יתכן לעסוק בתורה ללא קיום‬
‫המצוות‪ ,‬וגמרא ערוכה היא )יבמות קט‪ ,‬ב( כל האומר אין‬
‫לי אלא תורה‪ ,‬אף תורה אין בו‪ ,‬ובאם אינם מקיימים את‬
‫כל המצוות שבין אדם לחבירו ובין אדם למקום בשלימות‬
‫לימוד התורה אינו שוה כלום‪ ,‬ואדרבה אמז"ל )יומא עב‪ ,‬ב(‬
‫לא זכה נעשית לו סם המות‪ ,‬וכמו"כ לא שייך מציאות‬
‫כזאת של קיום המצוות ללא לימוד התורה‪ ,‬א"א לקיים‬
‫את מצוות ה' באופן הנרצה ללא שיעסקו בתורה‪ ,‬אדרבה‬
‫עיקר ההכנה לקיום המצוות היא לימוד התורה כפי‬
‫שהמליצו צדיקי קמאי על מה ששנינו )סוטה יג‪ ,‬ב( אין‬
‫המצוה נקראת אלא על שם גומרה‪' ,‬גומרה' מלשון‬
‫לימוד‪ ,‬ע"ד גמרא גמור )ביצה כד‪ ,‬א(‪ ,‬באם חפצים לקיים‬
‫המצוות כראוי צריך תחילה לעסוק בלימוד הלכות‬
‫המצוות ולהתעמק בתורה ורק אז זוכה לשמור לעשות‬
‫ולקיים‪ ,‬כי תורה ומצוות אהדדי אזלי‪.‬‬
‫לכן כאשר בני ישראל חשבו שיתכן לעסוק בעבודת‬
‫השם ללא תורה ורפו ידיהם מדברי תורה‪ ,‬תיכף ומיד‬
‫ויבוא עמלק‪ ,‬וגמר אומר להלן )שמות יז‪ ,‬יא( ‪¯˘‡Î ‰È‰Â‬‬
‫‪ Â„È ˙‡ ‰˘Ó ÌȯÈ‬היינו עפ"י מ"ש בספה"ק אוהב‬
‫ישראל )פר' בשלח עה"פ וידי משה כבדים; ליקוטים חדשים‪,‬‬
‫קרח‪ ,‬עה"פ כאשר דבר ה' ביד משה( במ"ד בתקו"ז שרטוטי‬
‫דידין שעל הידים נרשם כל מעשה איש ותחבולותיו‪,‬‬
‫ומשה רבע"ה היה לו כ"כ הזדככות הגוף עד שכל התורה‬
‫היתה רשומה בשתי ידיו תורה שבכתב ותורה שבע"פ‪,‬‬
‫ובזה יתבאר כי משה עבד ה' אשר קיבל תורה מסיני הרים‬
‫ידיו כלפי מעלה והראה לעם בני ישראל‪ ,‬באם חפצים‬
‫הנכם לשוטט בשמים ממעל בעולמות העליונים‪ ,‬אם‬
‫רוצים אתם בדביקות בהשי"ת‪ ,‬אין לכם עצה אחרת רק‬
‫לעסוק בתורה‪ ,‬רק עמל התורה הוא הוא הסולם שבה‬
‫עולים בית קל‪ ,‬וכאשר הבינו בנ"י דבר זה וקבלו על‬
‫עצמם עול תורה או אז ‪.χ¯˘È ¯·‚Â‬‬
‫כאשר קרח רצה ליטול העבודה לעצמו ומסר נפשו‬
‫כדי לשרת בעבודה‪ ,‬באמרו מפני מה רק אהרן ובניו לבדם‬
‫יזכו להקריב קרבנות ולהעלות הקטורת בביהמ"ק ורק הם‬
‫יהיו משרתי ה'‪ ,‬הלא גם אני צמאה נפשי לעשות העבודה‪,‬‬
‫אכן בכך היה טעותו דאלמלי היה יודע שלימוד התורה‬
‫חביבותה לפני הבוכ"ע עולה עשרת מונים על כל שאר‬
‫הדברים‪ ,‬כאמור 'חביב עלי יום אחד שאתה עוסק בתורה‬
‫יותר מאלף עולות'‪ ,‬א"כ היה מסתפק לעבוד את השי"ת‬
‫ביגיעת התורה ולא היה זקוק למאומה‪.‬‬
‫ ˜¯‪„ÂÓÈÏ ‡ÏÏ ˙ˆӉ ÌÂȘ· È„˘ ¯ÓÂÏ ‰ÚË Á‬‬‫‪- ÔÂÎ Î ‡Ï˘ ‰¯Â˙‰‬‬
‫ויש לומר דלכן לקח קרח טלית שכולה תכלת ואמר‬
‫למשה טלית זו מהו שתהא פטורה מן הציצית וכו' וכבר‬
‫נלאו חכמי לב לבאר מה חפץ קרח בטענה זו‪ ,‬וכי יועיל‬
‫בכך בטענותיו נגד אהרן‪ ,‬וח"ו מלומר על קרח שפקח‬
‫היה ובעל רוח הקודש כדמצינו )תנחומא קרח‪ ,‬ה( שראה‬
‫שלשלת יוצא הימנו‪ ,‬שלליצנות בעלמא נתכוון‪.‬‬
‫עוד שם במדרש‪ ,‬ששאל קורח בית מלא ספרים מהו‬
‫שיהא פטור מן המזוזה‪ ,‬אמר לו חייב במזוזה‪ ,‬א"ל כל‬
‫התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה‬
‫אחת שבמזוזה פוטרת את הבית‪ ,‬ואין לו מובן מה בעי‬
‫קורח בזה‪.‬‬
‫וי"ל כי הנה שנינו בגמ' )חולין פט‪ ,‬א( תכלת דומה לים‪,‬‬

‫פר' קרח · י · תשע"א‬

‫וים דומה לרקיע‪ ,‬ורקיע לכסא הכבוד‪ ,‬והיינו דהתכלת‬
‫מורה על הפנימיות ועל האדם הכוסף לעבוד את השי"ת‬
‫בדביקות והתרוממות להדבק במושכלות וכו'‪ ,‬משא"כ‬
‫חוטי הלבן שבציצית מורים על הנגלות לנו ולבנינו‪,‬‬
‫פשטות המצוות ולימוד נגלות התורה‪ ,‬כמאה"כ )במדבר‬
‫טו‪ ,‬לט( וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' רומז על‬
‫לימוד התורה אשר בה נאמר )משלי ד‪ ,‬כה( ועפעפיך יישירו‬
‫לנגדך‪ ,‬כי לצורך לימוד התורה זקוקים להשתמש‬
‫בעיניים‪ ,‬הוי אומר שציצית מורה על שני הבחינות גם‬
‫יחד לימוד ויגיעה בפשטות התורה מחד ודביקות‬
‫בפנימיות החכמה מאידך‪ ,‬ובכך טעה קרח שסבר כי עסק‬
‫התורה הוא רק להמון העם קטני הדעת‪ ,‬אבל לבעלי‬
‫ההשגה מביני הדעת עדיף שיקחו טלית שכולה תכלת‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬לעסוק רק במושכלות ופנימיות בלבד‪ ,‬ולכן טען‬
‫ואמר ‪ ,˙ÏÎ˙ ‰ÏÂ΢ ˙ÈÏË‬כלומר‪ ,‬באם דבוקים בעולמות‬
‫העליונים ובמושכלות‪ ,˙ȈȈ‰ ÔÓ ‰¯ÂËÙ ,‬כי אז שוב אין‬
‫צורך לעסוק בנגלות התורה‪.‬‬
‫מצד שני טען ואמר ·‪ ,ÌȯÙÒ ‡ÏÓ ˙È‬רצ"ל אלו‬
‫שהוגים ולומדים תורה‪ ,‬וכי זקוקים המה לקיים המצוות‬
‫בפועל‪ ,‬הלא סגי בכך שהמה "למדנים"‪ ,‬וחכמים בתורה‬
‫ושוב אין צורך להתעסק במעשי המצוות שניתנו רק‬
‫להמון העם‪ ,‬על כך אמר ויקח קרח ומתרגמינן ואיתפלג‬
‫שרצה לחלק ולהבדיל כי סגי בלימוד תורה ללא קיום‬
‫המצוות ואפשר להיות "מקובל" ללא עסק התורה‪ ,‬רח"ל‪.‬‬
‫הוי אומר‪ :‬בשני הדברים טעה קרח‪ ,‬ולא הבין שהכל‬
‫שלימות אחת‪ ,‬תורה ועבודה המה תרין רעין דלא‬
‫מתפרשין‪ ,‬א"א להאחד ללא זולתו‪ ,‬כי אחד ללא השני‬
‫איננו מאומה‪.‬‬
‫באור הדברים יומתק מאה"כ בפרשתן )במדבר יז‪ ,‬ה(‬
‫'זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקריב איש זר אשר לא‬
‫מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה' ולא יהיה כקרח‬
‫וכעדתו כאשר דיבר ה' ·‪ ,'ÂÏ ‰˘Ó „È‬עיין ברש"י‪,‬‬
‫ובהאמור יבואר בפשטות‪ ,‬כי 'יד משה' מורה על ידיו של‬
‫משה אשר בעת מלחמת עמלק הרים משה את ידיו‪ ,‬יען‬
‫שטעו ורפו ידיהם מדברי תורה בחשבם שאין צריך‬
‫לעסוק הן בלימוד התורה והן בקיום המצוות‪ ,‬וכאמור‪,‬‬
‫וזה גרם שיבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים‪.‬‬
‫עמלק זה הוא בכל דור ודור כמבואר בספה"ק שלכל‬
‫דור ודור ישנו עמלק המיוחד לו‪ ,‬וציווי הכתוב )דברים כה‪,‬‬
‫יט( תמחה את זכר עמלק אמור בכל דור ולכל יחיד ויחיד‬
‫מישראל‪ ,‬ועד שלא יתקיים מאה"כ )זכריה יג‪ ,‬ב( ואת רוח‬
‫הטומאה אעביר מן הארץ‪ ,‬ותעקר כל הזוהמא‪ ,‬הרי שעדיין‬
‫ישנו להעמלק‪ ,‬ורק לעתיד לבוא יעזור השי"ת ויתקיים‬
‫מאה"כ )שמות יז‪ ,‬טז( כי יד על כס י‪-‬ה מלחמה לה' בעמלק‬
‫מדור דור‪ ,‬עמלק זה אינו חפץ לתת לבני קל חי לעבוד את‬
‫השי"ת בשלימות דהיינו לעסוק בתורה ובמצוות גם יחד‪,‬‬
‫ובספה"ק דזוהמת עמלק הוא בלבול הדעת והיינו להטעות‬
‫את בני האדם מדרך הישרה בבחי' אותי עזבו מקור מים‬
‫חיים לחצוב להם בארות בארות נשברים‪.‬‬
‫לזאת מסיימת התורה באמרה ‪ χ¯˘È È ·Ï Ô¯ÎÊ‬וגו'‬
‫‪ ,‰˘Ó „È· '‰ ¯·È„ ¯˘‡Î‬למען תדע לבחינת ירים משה‬
‫את ידו‪ ,‬שצריך לתורה ומצוות גם יחד‪ ,‬רק כאשר‬
‫'מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבן לאביהם‬
‫שבשמים' עמל התורה בד בבד עם עבודת ה'‪ ,‬רק בכך‬
‫הוא שלימות האיש הישראלי‪.‬‬

‫באשר לכך כששמע דוד המלך מה שאמר קרח )במדבר‬
‫טז‪ ,‬ג( ‪ ,'‰ ÌÎÂ˙·Â ÌÈ˘Â„˜ ÌÏÂÎ ‰„Ú‰ ÏÎ ÈÎ‬כי טען‬
‫ואמר שאין צריך דייקא ללמוד ולהגות בנגלות התורה‪,‬‬
‫וצווח על משה דהעיקר הוא העבודה הפנימית וכו'‪ ,‬ולמה‬
‫זה מכביד משה ועומד על כך שיעסקו בלימוד גמ' ותוס'‪,‬‬
‫טור ושולחן ערוך וכו'‪ ,‬והלא העיקר הוא ·˙‪,'‰ ÌÎÂ‬‬
‫פנימיות המחשבה סודות ומושכלות‪ ,‬הדביקות והנסתר‪,‬‬
‫ושאר כל האמתלאות והתירוצים השונים‪ ,‬ובלבד שלא‬
‫לעמול בתורת ה'‪.‬‬
‫וענהו משה רבינו )שם פסוק ה( ·‪¯˘‡ ˙‡ '‰ Ú„ÂÈ ¯˜Â‬‬
‫‪ ,ÂÏ‬יל"פ כי 'בוקר' רמז למתן תורה כדכתיב )שמות יט‪ ,‬טז(‬
‫ויהי בהיות הבוקר )וכן פי' אאמו"ר זצללה"ה לדרכו(‪" ,‬ויודע"‬
‫מלשון חיבור ע"ד והאדם ידע וגו'‪ ,‬וז"ש ·‪'‰ Ú„ÂÈ ¯˜Â‬‬
‫‡˙ ‡˘¯ ‪ ,ÂÏ‬כי אך ורק על ידי ידי עמל התורה אפשר‬
‫להתחבר ולהדבק בהשי"ת‪ ,‬כי רק בחכמת התורה נפתחין‬
‫שערי השמים ורק לאח"כ ואת הקדוש והקריב אליו וגו'‪,‬‬
‫ולא יתכן להפוך את הסדר כי אז תחת להתעלות סופו‬
‫לירד לשאול ולאבדון ח"ו‪ ,‬ולכך היה ענשו של קרח‬
‫דייקא באופן זה שפתחה האדמה פיה ותבלעם וגו'‪ ,‬למען‬
‫ידעון בנ"י שלפעמים מה שנדמה כדרך עליה אינו אלא‬
‫דרך ירידה ועצת היצר להפיל את האדם לעמקי שאול‪,‬‬
‫ולכך אין לנו אלא דברי בן עמרם ללכת בדרכי אבותינו‬
‫הקדושים שהורנו הדרך הישרה לעבדו בלבב שלם‪.‬‬
‫כאשר שמע זאת דוד מלכא משיחא וראה מה עלה‬
‫בסופו של קורח‪ ,‬ובהיות כן נתברר טעמא דמילתא שלא‬
‫בנה דוד את ביהמ"ק שלא היה מחמת איזה חסרון שלא‬
‫היה ראוי לכך‪ ,‬אלא משום דטוב לי יום אחד שאתה עוסק‬
‫בתורה וכו'‪ ,‬או אז נטל כינור והתחיל לזמר ארוממך ה' כי‬
‫דליתני‪ ,‬דהיינו שמכאן יווכחו הכל לדעת כי שונאיו פיהם‬
‫דיבר שוא‪ ,‬דמה שלא נבנה ביהמ"ק על ידו כי חפץ‬
‫הקב"ה להראות את חביבות התורה לדורי דורות‪.‬‬
‫ ‪·Ï˘Ï ‰˙ȉ '˜‰ Ë"˘Ú·‰ ͯ„˘ ¯˙ÂÈ· ‰‡¯ ÌÂÈÎ‬‬‫˙‪- ÂÈ„ÁÈ ‰„·Ú ‰¯Â‬‬
‫הנה במרוצת השנים היו זמנים שדימו כמה וכמה על‬
‫אלו ההולכים בדרך החסידות שאינם עוסקים בתורה‪,‬‬
‫ותרים לבלות זמנם להבל ולריק‪ ,‬אמנם כמדומני שבענין‬
‫הזה ב"ה אפשר לומר שאכשר דרא‪ ,‬וב"ה לא צריך לפרט‬
‫אשר תלי"ת בכל המקומות רבתה לימוד התורה‪ ,‬ובכבוד‬
‫האכסניא הקדושה אשר כ"ק אדמו"ר שליט"א השי"ת‬
‫יאריך ימיו ושנותיו בבריות גופא ונהורא מעליא אשר‬
‫עומד על משמרת הקודש תמיד לחייב ולזרז להגות‬
‫ולהתמיד בתורה‪ ,‬וכן הוא הדבר אשר ישנם קבוצות‬
‫וחבורות של חסידים ואנשי מעשה עוסקים בתורה‬
‫ומחנכים בניהם לעמל התורה‪ ,‬והדברים האחרים המה רק‬
‫כתוספת להעיקר‪ ,‬ה'לחם והמים' אשר להם זקוק האיש‬
‫הישראלי המה דף גמרא ותוס' ונגלות התורה‪ ,‬וכאשר‬
‫עוסקים בזה ממילא באים לידי הכל‪ ,‬דדא ביה כולא ביה‬
‫)נדרים מא‪ ,‬א(‪ ,‬לימוד התורה מטהר ומביאו לידי אהבת ה'‬
‫דביקות בה' ולשאר כל הדברים‪ ,‬וב"ה אפ"ל שרואים‬
‫כהיום בכל העולם כולו את דרך האמת אשר הורינו‬
‫ולימדונו תלמידי אור שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע כי‬
‫תורה ועבודה יחדיו יהיו תמים‪.‬‬
‫שגור בפי העולם לומר מאמר הכתוב )במדבר כו‪ ,‬יא(‬
‫בני קרח לא מתו‪ ,‬כי ענינו של קרח ישנו בכל דור ודור‪,‬‬
‫היצה"ר אינו נח לרגע ואינו שוקט על שמריו‪ ,‬ותמידין‬

‫פר' קרח · יא · תשע"א‬

‫כסדרן ישנם בני אדם גם בני איש המנסים כוחם להטעות‬
‫את מבקשי השם מהדרך הישרה דרך האמת‪ ,‬אבל בכל‬
‫זמן האמת עולה ופורחת כי כל הדרכים בחזקת סכנה‬
‫וסופם מי ישרינה‪ ,‬אם רוצים להטות האוזניים שומעים‬
‫האיך שגם כיום קרח זועק בקול גדול 'משה אמת ותורתו‬
‫אמת' )ב"ב ע"ד ע"א(‪ ,‬כלומר‪ ,‬מאי טעמא 'משה אמת' כי‬
‫'תורתו אמת'‪ ,‬שהדרך הנכונה היא רק לימוד התורה‪,‬‬
‫וללא זה דוחו ולא יכלו קום‪.‬‬
‫מרגלא בפומיה דכ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע שמקובל‬
‫בידינו שהגילוי הראשון לה זכה מרן אור שבעת הימים‬
‫הבעש"ט הק' זי"ע היתה בעת שהגה ביגע רב במסירות‬
‫נפש במסכת יבמות‪ ,‬ואז ירד לו הארה הראשונה מן‬
‫השמים‪ ,‬ויש בזה עוד הרבה ענינים מצדיקים כנודע‪ ,‬ואם‬
‫ראשונים כמלאכים‪ ,‬שהיו מלאכים ושרפים נשגבים‬
‫כאלו‪ ,‬אנן מה נעני אבתריה‪ ,‬בדור זה אשר וימש חושך‬
‫כנגדו‪ ,‬דור חושך וצלמות‪ ,‬ודאי שאין לנו שיור רק התורה‬
‫הזאת‪ ,‬וב"ה עינינו תחזינה שהתורה מתפשטת ורבה‬
‫פורחת עלתה נצה‪ ,‬ואין לנו במה ליבוש בפני אחרים‪ ,‬הן‬
‫בעמקות התורה והן בלימוד התורה‪.‬‬
‫הנה עדיין עומדות רגלינו סמוך ונראה לקבלת התורה‪,‬‬
‫יעזור השי"ת שנוכל לקבל ע"ע עול תורה ללמוד וללמד‬
‫לשמור ולעשות ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו‬
‫כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה‪ ,‬שנוכל ללמוד‬
‫תורה להשי"ת כראוי‪.‬‬
‫אכן באתי לכאן על מנת להשתתף בשמחה‪ ,‬אבל עיקר‬
‫השמחה הוא כמאה"כ )תהלים יט‪ ,‬ט( פקודי ה' ישרים‬
‫משמחי לב‪ ,‬כל עניני נשואין אנו עושים בדמיון שהיה‬
‫בעת קבלת התורה כנודע‪ ,‬ולכאורה יל"ב הקשר‬
‫והשייכות ביניהם‪ .‬אלא למען נדע כי זה כל האדם‪ ,‬הקמת‬
‫בית יהודי הוא לבנות בית לה'‪ ,‬כל המטרה בזה הוא‬
‫להעמיד דורות ת"ח עובדי השם לכך עושים כסדר שהיה‬
‫במתן תורה‪ ,‬יעזור השי"ת שיתקיים מאה"כ )הושע ח‪ ,‬י( גם‬
‫כי יתנו בגויים עתה אקבצם‪ ,‬וכדרשת חז"ל )ב"ב ח‪ ,‬א( אין‬
‫ישראל נגאלין אלא בזכות תנויי‪.‬‬
‫שיושפע שובע שמחות כאן בעיר‪ ,‬ובפרט לעת עתה‬
‫שנזדמן לשמחה זו‪ ,‬נשואי בת תלמיד חכם לתלמיד חכם‪,‬‬
‫וביודעי ומכירי קאמינא שהרי החתן דנן ישב בשבת‬
‫תחכמוני בישיבתינו הק' בקרית מלך רב קרית צאנז ולא‬
‫מש מאהלה של תורה‪ ,‬ונשתדך עם בת תלמיד חכם‬
‫המרביץ תורה לעדרים כאן בעיר ואם בישראל‪ ,‬ומאחר‬
‫שכן שמחה גדולה הוא באמת‪.‬‬
‫יהא רעוא שתבוא השפעה ע"י שמחה זו לכל תושבי‬
‫העיר‪ ,‬כי שמחה זו היא שמחת בית צדיקים אשר עליה‬
‫נאמר )משלי יג‪ ,‬ט( אור צדיקים ישמח‪ ,‬קרי ביה ישמח‬
‫בפתח‪ ,‬וישפיע על כל העיר ועל כל המקום כאותה‬
‫שאמרו מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך‪ ,‬שמחת‬
‫בית צדיקים מכניס שמחה בכל בתי בני ישראל‪.‬‬
‫כן יעזרנו ה' אלוקינו שיושפעו השפעות טובות‬
‫ברוחניות וגשמיות‪ ,‬שפע ברכה והצלחה‪ ,‬ותן לכל איש‬
‫ואיש די פרנסתו ולכל גויה וגויה די מחסורה‪ ,‬שנתראה‬
‫תמיד מתוך שמחה ונחת‪ ,‬ונזכה לישועתן של ישראל‬
‫בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪‬‬

‫בסיום דברות הקודש ערך מרן שליט"א שולחן לחיים ואיחל‬

‫מברכות קדשו לרב העיר‪ ,‬לרב בית המדרש‪ ,‬ולשאר הרבנים ולכל‬
‫הקהל‪ .‬אחר כך ניגנו הקהל ניגוני התעוררות וכן ניגוני שמחה‪,‬‬
‫ולאחמ"כ עברו כל הקהל לקבל שלום מאת מרן שליט"א‪.‬‬
‫את מעמד הקבלת פנים פיארו הרבנים הגאונים‪ :‬רבי יוסף‬
‫דוב אונסדורפר שליט"א רב ביהמ"ד ראשית חכמה‪ ,‬רבי יעקב‬
‫אליהו אונסדורפר שליט"א רב קהל מתיבתא ראשית חכמה‪,‬‬
‫רבי יעקב אייזן שליט"א מרבני מונטריאול‪ ,‬רבי מרדכי דוד‬
‫בעק שליט"א דומ"צ דחסידי וויזניץ מאנסי‪ ,‬רבי מרדכי‬
‫גאליצקי שליט"א דומ"צ דחסידי בעלזא‪ ,‬רבי יעקב יוסף‬
‫גולדמן שליט"א דומ"צ דחסידי סקווירא במאנסי‪ ,‬רבי אהרן‬
‫הגר שליט"א רב דחסידי וויזשניץ מאנסי במונטריאול‪ ,‬רבי לוי‬
‫יצחק הורוביץ שליט"א ר"מ בישיבת ים התלמוד‪ ,‬רבי אברהם‬
‫הלברשטאם שליט"א בן כ"ק מרן שליט"א‪ ,‬רבי יוחנן וואזנר‬
‫שליט"א ראב"ד דחסידי סקווירא‪ ,‬רבי יהונתן בנימין ווייס‬
‫שליט"א גאב"ד מונטריאול‪ ,‬רבי יואל חנן ווענגער שליט"א‬
‫אב"ד עץ חיים‪ ,‬רבי אהרן טאבאק שליט"א ראש כולל אברכים‪,‬‬
‫רבי יחזקאל טויבער שליט"א רב דחסידי באבוב וראש ישיבת‬
‫ים התלמוד‪ ,‬רבי לייבוש טויב שליט"א נכד האדמו"ר‬
‫מוויזשניץ שליט"א‪ ,‬רבי יוסף מאיר כהנא שליט"א דומ"צ‬
‫טאהש וחתן כ"ק האדמו"ר מטאהש שליט"א‪ ,‬רבי שמעון‬
‫ליגעטי שליט"א ראש כולל סקווירא‪ ,‬רבי וואלף בער לערנער‬
‫שליט"א דומ"צ דקהל מחזיקי הדת‪ ,‬רבי הערשל מאן שליט"א‬
‫ראש כולל בעלזא‪ ,‬רבי משה מאיר מושקוביץ שליט"א‬
‫האדמו"ר משאץ‪ ,‬רבי יהושע העשיל מושקוביץ שליט"א בן‬
‫האדמו"ר משאץ‪ ,‬רבי מיכל מושקוביץ שליט"א בן האדמו"ר‬
‫ממעליץ שליט"א‪ ,‬רבי דוד מערלינג שליט"א רב ביהמ"ד אגו"י‪,‬‬
‫חדב"נ רבי שאול יהודה פריזנט שליט"א דומ"צ דקהילתינו הק'‬
‫ביוניאן סיטי‪ ,‬רבי יעקב מאיר פרקש שליט"א דומ"צ דחסידי‬
‫ויזניץ‪ ,‬רבי חיים קליין שליט"א ראש כולל טאב‪ ,‬רבי לייבל‬
‫קליין שליט"א אב"ד טאב‪ ,‬רבי ישראל מאיר קרעמזי שליט"א‬
‫מרבני מונטריאול‪ ,‬רבי לוי רוט שליט"א דומ"צ דחסידי בעלזא‪,‬‬
‫רבי אברהם בן שמעון שליט"א ראש כולל חב"ד‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫משם נסע מרן שליט"א לביקור מיוחד אצל כ"ק האדמו"ר‬
‫מטאהש שליט"א במעון קדשו שבקרית טאהש קנדה‪ .‬מרן‬
‫שליט"א שהה שם כמה דקות ואיחלו מברכות קדשו לרפואה‬
‫שלימה וכו'‪ ,‬וחילק האדמו"ר מטאהש שליט"א פירות למרן‬
‫שליט"א ולכמה מהמלווים‪ ,‬ובסיום הביקור ליוה כ"ק האדמו"ר‬
‫מטאהש שליט"א את מרן שליט"א החוצה‪.‬‬
‫ונסע מרן שליט"א לתפילת ערבית בבית הרה"ח ר' פישל‬
‫פעלבערבוים הי"ו המתגורר שם בקרית טאהש‪ .‬לאחר תפילת‬
‫ערבית נתיישב מרן שליט"א לשתיית לחיים‪ ,‬והראה ר' פישל‬
‫למרן שליט"א שני חומשים מהרה"ק רבי שלום אליעזר‬
‫מראצפערט זי"ע הנמצאים ברשותו‪ ,‬והזכיר שאביו הרה"ח‬
‫המו"מ ר' שלום אלי' פעלבערבוים ז"ל היה תלמיד של הרה"ק‬
‫בעל האור מלא מקאסאן זי"ע‪ ,‬שהיה חתנו בזיוש"ל של הרה"ק‬
‫מראצפערט‪ .‬והפליא מרן שליט"א את דביקותו של אביו ז"ל‬
‫ברבו האור מלא‪ ,‬שהיה בקי בכל הליכותיו ומנהגיו וכו'‪ .‬ואמר‬
‫ר' פישל שגם את הדברי תורה הכתובים בספרו 'אור מלא' ידע‬
‫אביו כל תורה מתי והיכן נאמרה וכו'‪ ,‬והפליא זאת מרן מאד‪ ,‬כי‬
‫הדברי תורה שמה הם עמוקים וע"פ סוד‪ ,‬בנוסף לזה שהיה‬
‫אומר הרבה דברי תורה‪ ,‬ורובם לא נדפסו‪.‬‬
‫והזכיר מרן שליט"א לשבח את אביו הרה"ח ר' שלום אלי'‬
‫ז"ל‪ ,‬שהיה ברשותו ה'מקל' של הרה"ק רבי דוד מדינוב זי"ע‪,‬‬
‫וכאשר הבין פעם שמרן זי"ע חפץ בזה‪ ,‬העניק זאת שיהיה אצל‬
‫מרן זי"ע‪ ,‬ומרן זי"ע קשר זאת למקלו שלו והשתמש בו רבות‪,‬‬
‫בעיקר בנסיעותיו לארץ ישראל ובעת שהיה בביה"ח‪ .‬ואמר‬
‫מרן שליט"א‪ ,‬כי אף שכל חפץ של צדיק יש בו חשיבות‪ ,‬מ"מ‬
‫במקל מצינו חשיבות יתירה‪ ,‬כדשנינו )ירושלמי נדרים‪ ,‬פרק ג הלכה‬
‫א( מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה‪ .‬ואמר‬
‫עוד מרן שליט"א שאצלו נמצא היום המקל שהיה מחובר‬
‫למקל של הרה"ק מדינוב‪ ,‬שיש לזה חשיבות מיוחדת מלבד‬

‫פר' קרח · יב · תשע"א‬

‫היותו מקל של כ"ק מרן זי"ע )לאחר הסתלקות כ"ק מרן זי"ע החזיר‬
‫מרן שליט"א המקל של הרה"ק מדינוב למשפחת פעלבערבוים(‪.‬‬

‫וסיפר ר' פישל היאך הגיע המקל לידם‪ ,‬שמקל זה של‬
‫הרה"ק רבי דוד מדינוב עבר לתלמידו הרה"ק רבי משולם פייש‬
‫מטאהש‪ ,‬ואח"כ עבר לאחד מצאצאיו שהתגורר בארץ ישראל‪,‬‬
‫וכשעלה לראשונה אביו ר' שלום אלי' ז"ל לארץ ישראל‪,‬‬
‫נתרגש מאד קרוב משפחתו הנ"ל מבואו ואמר לו שיכול לבקש‬
‫ממנו מה שירצה‪ ,‬וביקש ממנו את המקל הזה ונתנו לו‪.‬‬
‫וחזר מרן לבית האכסניא‪ ,‬והשעה היתה ‪ 2:15‬בלילה‪ .‬על אם‬
‫הדרך סיפר מרן שליט"א כי למרן זי"ע היה חלק גדול בהנחלת‬
‫החלב הכשר כאן בקנדה לפני עשרות שנים‪ ,‬כאשר נודע לו על‬
‫חששות גדולות בכשרות החלב כאן ועורר על כך בקול רעש‬
‫גדול‪ ,‬והיו שהתרעמו עליו וכו'‪ ,‬אבל מי שנתן את ההכשר כאן‬
‫היה אדם הגון ואמר שהצדק עם מרן זי"ע‪ ,‬ואכן תקופה קצרה‬
‫לאחר מכן התחילו להקפיד ביותר על כל הענינים שעורר‬
‫עליהם מרן זי"ע ומני אז מכרו חלב כשר בתכלית הכשרות‪.‬‬
‫יום שני פר' קרח י"ח סיון‪:‬‬
‫בשעה ‪ 6:45‬נסע מרן שליט"א למקוה ולתפילת שחרית‬
‫בבית המדרש "ראשית חכמה"‪ .‬לפני התפילה שוחח מרן קצת‬
‫עם הרה"ג רבי פנחס ווידער שליט"א‪ ,‬ראש כולל וויזניץ‪,‬‬
‫בענינים הנלמדים בדף היומי‪ .‬הבעל קורא היה הנגיד הרה"ח ר'‬
‫ישי רוזנברג‪ .‬ועלו לתורה‪ ,‬ראשון ‪ -‬הרה"ג רבי אברהם שליט"א‬
‫בן מרן שליט"א‪ ,‬שני ‪ -‬החתן זכריה מנדל ביקסנשפנר ני"ו‪,‬‬
‫שלישי ‪ -‬מרן שליט"א‪ ,‬ובירך מרן ברכת הגומל בנוסח ברוך‬
‫אתה מלך העולם הגומל וכו'‪ .‬ועברו שאר האורחים לברך‬
‫הגומל‪ .‬הגבה ‪ -‬המשב"ק הרב אברהם דייטש‪ ,‬גלילה ‪ -‬הרב‬
‫חיים המרמן מנכ"ל מרכז רפואי צאנז‪ .‬לאחר התפילה חזר מרן‬
‫לבית האכסניא‪.‬‬
‫בשעה ‪ 10:00‬נסע מרן שליט"א עם הנגיד הר"ר שמואל‬
‫רוזנברג הי"ו לביקור מיוחד במתיבתא "ראשית חכמה"‪ ,‬שנוסד‬
‫ע"י כ"ק מרן אדמו"ר זי"ע ועומד בראשות גיסו הגאון רבי‬
‫יעקב אליהו אונסדורפר שליט"א‪ .‬בהגיע מרן קבלו את פניו‬
‫בשירה תלמידי הישיבה והתלמוד תורה‪ ,‬יחד עם מחנכיהם‬
‫והמלמדים‪ ,‬וכל צוות הישיבה‪ ,‬ובראשם גיסו המרא דאתרא‬
‫הגרי"א שליט"א‪ ,‬וכן המנהל הרוחני של הישיבה הרה"ג ר'‬
‫איסר פירסט שליט"א‪.‬‬
‫מתחילה נשא דברי פתיחה וברכה רב הקהילה הגרי"א‬
‫אונסדורפר שליט"א שפתח ואמר‪' :‬זה השער לה' צדיקים‬
‫יבואו בו'‪ ,‬זכות גדולה נפלה בחלקינו שזכינו להופעתו של מרן‬
‫שליט"א בין כותלי הישיבה‪ ,‬ובוודאי ששהותו של הצדיק בעיר‬
‫יעשה רושם להשפיע על התלמידים שפע ויראת שמים‬
‫טהורה‪ ,‬ובפרט בתקופה הזאת שיוצאים מחוץ לכותלי הישיבה‬
‫ושוהים בקאנטרי‪ ,‬שזקוקים לשמירה יתירה‪ .‬בהמשך דבריו‬
‫הביא מדברי כ"ק מרן שליט"א במעמד הקבלת פנים‪ ,‬בביאור‬
‫הענין שבנין בית המקדש היה על ידי שלמה המלך ולא על ידי‬
‫דוד‪ ,‬שיכול לעלות על דעת האדם שלא זכה לכך דוד מחמת‬
‫שגרם לו החטא‪ ,‬אבל חז"ל )שבת ל‪ ,‬א( כבר אמרו שלא כן הוא‪,‬‬
‫אלא כמאמר הקב"ה לדוד‪ ,‬טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק‬
‫בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי‬
‫המזבח‪ .‬ורואים מזה את גודל חשיבות לימוד התורה‪ ,‬אבל‬
‫מאיך גיסא חובה גם להרבות בתפילה על מנת לזכות לתורה‪,‬‬
‫וחזר על מה ששמע מכ"ק מרן זי"ע בפתיחת הזמן שאמר‬
‫שבחור בר אוריין שרוצה לגדול על במתי התורה צריך‬
‫להתפלל בכל עת להצלחתו בתורה‪ ,‬והתחיל למנות את כל‬
‫ברכות שמו"ע‪ ,‬שבכולם אפשר לבקש על תורה‪.‬‬
‫עוד האריך לבאר בטוטו"ד דברי המדרש פליאה בפרשתן‪,‬‬
‫מה ראה קורח לחלוק על משה פרשת פרה אדומה ראה‪,‬‬
‫לפימ"ש רש"י )בד"ה רב לכם בני לוי וכו'( שעינו של קורח הטעתו‬
‫שראה שלשלת גדולה יוצאת וכו'‪ ,‬ולמד קורח מפר' פרה‬
‫אדומה ששם ישנו טעמו של ר' משה הדרשן דהוא משום תבוא‬

‫אמו ותקנח צואת בנה‪ ,‬ואם על חטא הבן נענשת האם‪ ,‬א"כ‬
‫מדה טובה מרובה שלו יאה הנשיאות מכח זרעו אחריו שיהא‬
‫זרע כשר והגון‪ .‬ולפי"ז חוב מוטל על כל תלמיד להתנהג באופן‬
‫הראוי‪ ,‬שחוץ ממה שמקיים מצוותיו ית"ש גורם ג"כ עי"כ כבוד‬
‫להוריו שאומרים בני אדם אשרי יולדתו‪ .‬וסיים בברכה אל מול‬
‫פני הקודש שיאריך ימים על ממלכתו וישפיע כל טוב עלינו‬
‫ונזכה אנחנו לקבל ההשפעות במלוא חפניים‪.‬‬
‫אחר כך נשא מרן שליט"א מדברות קדשו‪ ,‬דברי חיזוק‬
‫והדרכה‪ ,‬משך כעשרים דקות )תוכן דברות קדשו יבא אי"ה(‪.‬‬
‫בסיום המעמד עברו כל התלמידים עם מחנכיהם לברכת‬
‫שלום‪ ,‬ומרן שליט"א חילק להם מיני מזונות‪.‬‬
‫משם נסע מרן שליט"א עם הר"ר מרדכי בנימין רוזנברג‬
‫הי"ו לביקור בבית גיסו הגאון רבי יעקב אליהו אונסדורפר‬
‫שליט"א רב מתיבתא ראשית חכמה‪ ,‬אחר כך נסע מרן לביקור‬
‫בבית הגאון רבי יהונתן בנימין ווייס שליט"א גאב"ד‬
‫מונטריאול‪ ,‬ומשם נסע לביקור בבית הרה"צ רבי אהרן הגר‬
‫שליט"א‪ ,‬רב דחסידי וויזשניץ במונטריאול ובן כ"ק האדמו"ר‬
‫מוויזשניץ מאנסי שליט"א‪ ,‬וחזר מרן לבית האכסניא וקיבל‬
‫קהל )תוכן השיחות יבא אי"ה(‪.‬‬
‫בהמשך היום נכנסו לקודש פנימה דייני קהל מחזיקי הדת‬
‫דחסידי בעלזא‪ ,‬הגאון רבי וואלף בער לערנער שליט"א‬
‫דומ"צ הראשי‪ ,‬הרה"ג רבי לוי רוט שליט"א דומ"צ‪ ,‬הרה"ג רבי‬
‫מרדכי גאליצקי שליט"א דומ"צ‪ ,‬וכן הרה"ג רבי הערשל מאן‬
‫שליט"א ראש הכולל דחסידי בעלזא‪.‬‬
‫בשעה ‪ 2:15‬הגיע לביקור הגאון רבי דוד דוב מייזליש‬
‫שליט"א‪ ,‬רב דחסידי סאטמאר וחתן כ"ק האדמו"ר בעל ברך‬
‫משה מסאטמאר זצ"ל; הרה"ג רבי מנחם מנדל וורצבערגער‬
‫שליט"א דומו"צ קהילת סאטמר; וכן חדב"נ הגה"צ רבי שאול‬
‫יהודה פריזנט שליט"א דומ"צ דקהילתינו הק' ביוניאן סיטי‬
‫)תוכן השיחות יבא אי"ה(‪.‬‬
‫בשעה ‪ 3:00‬נכנסו קבוצת אברכים לומדי כולל מסגרת מפעל‬
‫הוראה והלכה הנבחנים מדי חודש במבחני מפעל הש"ס‪ ,‬יחד‬
‫עם ראש הכולל‪ ,‬הרה"ג רבי שמעון ליגעטי שליט"א ראש כולל‬
‫סקווירא והרה"ג רבי יהודה שפיצר שליט"א‪ ,‬והרה"ג ר' יוסף‬
‫יואל פלדהיים שליט"א‪ ,‬מרבני הכולל‪.‬‬
‫מרן שליט"א התעניין על מספר האברכים הלומדים בכולל ועל‬
‫המקצועות השונים בהלכה הנלמדים שם‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אין ערוך לחשיבות הענין שהאברך מצד עצמו‬
‫בודק ובוחן עצמו אם יודע וזוכר את תלמודו‪ ,‬שעל ידי זה‬
‫נחקק הלימוד בזכרון‪.‬‬
‫המחבר כתב בהקדמה לשו"ע שעשה זאת על סדר שבכל ל' יום יוכלו‬
‫לסיים את כל ד' חלקי שו"ע‪ ,‬ורואים בזה את ירידת הדורות בזמננו‪.‬‬
‫הגר"ש ליגעטי‪ :‬בצוואתו של בעל יסוד ושורש העבודה זי"ע‬
‫כותב לבניו על החובה ללמוד שו"ע על פי סדר‪.‬‬
‫באנו לשמוע דברי חיזוק ממרן שליט"א‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬הרה"ק משינאווא זי"ע התנצל פעם בפני דודו‬
‫הרה"ק רבי אביגדור מדוקלא זי"ע ואמר‪ ,‬מה אעשה ואין לי רבי‬
‫שילמד אותי דרך בעבודת ה' ויעשה טובה לנפשי‪ .‬ענה לו דודו‪,‬‬
‫קח לך את הגמרא ואז יהיו אביי ורבא מורי דרכך וילמדוך דרך‬
‫בעבודת ה'‪ .‬ואכן עצה טובה הוא לאדם לקחת לו לרבי את אביי‬
‫ורבא‪ ,‬או המחבר והרמ"א‪ ,‬וכן המג"א והט"ז‪ ,‬כי כשמרבים לעסוק‬
‫בתורה אזי אף שככל שלומדים מרגישים יותר עד כמה רחוקים‬
‫מהשלימות‪ ,‬מ"מ באים מזה גם לידי התחזקות והתרוממות‪.‬‬
‫בזה מובן שהלומד תורה מכונה בתואר 'תלמיד חכם' דייקא‪,‬‬
‫עפמש"כ זקה"ק בייטב לב )פרשת נח( בשם הרה"ק‬
‫מבארדיטשוב זי"ע‪ ,‬שחכמה משלב בו ב' הפכיים‪ ,‬לפי שהחכם‬
‫יכול בשעת הצורך לעשות עצמו ככסיל‪ ,‬עיי"ש דבה"ק‪ .‬וזהו‬
‫הרמז בתואר תלמיד חכם‪ ,‬שיש ב' הפכיים‪ ,‬כי הלימוד מביאו הן‬
‫להתחזקות ולהתרוממות והן לשפלות רוח בהכירו שעדיין‬
‫רחוק הוא משלימות בידיעת התורה‪.‬‬
‫זהו סגולה מיוחדת של לימוד התורה‪ ,‬אשר פקודי ה' ישרים‬

‫פר' קרח · יג · תשע"א‬

‫משמחי לב )תהלים יט‪ ,‬ט(‪ ,‬שהתורה מביאה את האדם לידי שמחה‪,‬‬
‫שאף שיודע שעדיין אינו מושלם מ"מ לא יבוא לידי יאוש ורפיון‪.‬‬
‫ומצאנו כן אצל התנא רבי אליעזר‪ ,‬שאף שהיו בו מדרגות‬
‫נשגבות‪ ,‬כמו שהעיד על עצמו שני זרועותי כשני ספרי תורה‬
‫)סנהדרין סח‪ ,‬א(‪ ,‬ואיתא בפרדר"א )פרק ב( שפניו היו מאירות בקרני‬
‫זיו כמשה רבינו‪ ,‬ואף מצאנו )במדב"ר יט‪ ,‬ז( שביקש משה רבינו‬
‫עליו שיצא זה מחלציו‪ ,‬עכ"ז אמר על עצמו ברוב ענוה‪ ,‬ולא‬
‫חסרתי מרבותי ככלב המלקק מן הים )סנהדרין סח‪ ,‬א(‪ ,‬וזהו דבר‬
‫נורא‪ ,‬ומלמד שאף שידע את מעלתו ובא להתחזקות‪ ,‬עכ"ז בד‬
‫בבד היה מצויין בשפלות רוח‪ .‬וראו זאת אצל כל הצדיקים‪ ,‬שהיו‬
‫בעיניהם בתכלית השפלות‪ ,‬אבל מצד שני גם התחזקו בשמחה‪,‬‬
‫כי בלא זה אי אפשר‪.‬‬
‫רואים את הקשיים שיש בזמננו אצל לומדי התורה‪ ,‬ממש‬
‫מלחמה כבידה‪ ,‬וזה מלמד על החשיבות של לומדי התורה‪,‬‬
‫שזה הגורם למלחמה מצד היצר‪ ,‬וכשרואים שיש קשיים‬
‫ונסיונות‪ ,‬יש לידע שזהו דבר קדוש והגון ואשר על כן מתגבר‬
‫היצר להפריע ולמנוע‪ ,‬משא"כ כשרואים באיזה ענין שהכל‬
‫הולך בקל בלי שום מניעה ועיכוב‪ ,‬יש לחשוש שאם הבעל דבר‬
‫מניח לזה‪ ,‬שמא אין מעשה ראוי‪.‬‬
‫הקשיים שישנם בזמננו בכל עניני עבודת ה'‪ ,‬הם חבלי משיח‬
‫הקשים ביותר‪ ,‬וכבר אמר מרן אאדמו"ר זי"ע שעיקר חבלי‬
‫משיח הם צרות ברוחניות‪ ,‬ואשר על כן אמר רבי יוחנן ייתי ולא‬
‫איחמיניה )סנהדרין צח‪ ,‬ב(‪ ,‬לפי שבענוותנותו סבר שלא יוכל‬
‫לעמוד בנסיונות הקשים שיהיו בעקבתא דמשיחא‪ .‬ואם מרן‬
‫אאדמו"ר זי"ע אמר כן לפני שלושים שנה‪ ,‬מה נעני אנן‪ ,‬אולם‬
‫עכ"ז זוכים ורואים סייעתא דשמיא גם בזמננו‪.‬‬
‫הגר"ש ליגעטי‪ :‬מסופר על הרה"ק מהר"י מבעלזא זי"ע שאמר‬
‫כי אביו הרה"ק מהר"ש זי"ע אמר שיש זמנים אשר קל יותר‬
‫לבוא לעבודת ה' ויש זמנים שקשה‪ ,‬ודייקא כשקשה אז יכולים‬
‫להשיג יותר‪ .‬ואמר הרה"ק מהר"י שאם אביו אמר כן לפני‬
‫שלושים שנה‪ ,‬אם כן לפי הנסיונות של היום בוודאי יכולים‬
‫להשיג הרבה‪ ...‬ועפי"ז הסביר הרה"ק מהר"י מה שמצינו‬
‫באברהם אבינו שבן מ"ח הכיר את בוראו )ב"ר לט‪ ,‬ח(‪ ,‬לפי‬
‫שבאותו זמן היה דור הפלגה‪ ,‬ודייקא לעומת גודל החשכות‬
‫היה לו יותר סייעתא דשמיא לבוא להכרת הבורא‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬שורש הדברים הוא מהאריה"ק )ראה שער הגלגולים‪,‬‬
‫הקדמה לח‪ ,‬ד"ה פעם אחת; ולהחיד"א בחומת אנך‪ ,‬שיר השירים ז‪ ,‬כח; דבש‬
‫לפי‪ ,‬מערכת י‪ ,‬אות ד; ועי' בפירושו ברית עולם על ספר חסידים‪ ,‬סימן‬
‫תתקמה( שהיום אפשר בקל להשיג מדרגות‪ ,‬יותר מזמן התנאים‪.‬‬

‫ואכן רואים זאת בחוש‪ ,‬כי לולא הסייעתא דשמיא לא היה‬
‫במציאות שיגלו אברכים ובחורים יראי ה' ולומדי תורה כמו‬
‫שרואים ב"ה בכל המקומות‪.‬‬
‫מה שאמרו חז"ל )שבת קלח‪ ,‬ב( חס ושלום שתשתכח תורה‬
‫מישראל‪ ,‬אין הכוונה לתורה בלבד‪ ,‬כי תורה לבד בלי יראת‬
‫שמים‪ ,‬אין בו ממש‪ ,‬ובהכרח שיהיה גם יראת שמים ומדות‬
‫טובות‪ ,‬כדי שלא יפלו‪.‬‬
‫הגר"ש ליגעטי‪ :‬שמעתי ווארט נפלא בשם מרן זי"ע על הגמ'‬
‫)פסחים קיב‪ ,‬א( דכשהיה רבי שמעון בר יוחי חבוש בבית האסורין‬
‫אמר לרבי עקיבא‪ ,‬רבי למדני תורה‪ ,‬אמר איני מלמדך‪ ,‬א"ל אם‬
‫אין אתה מלמדני אני אומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות וכו'‬
‫עיי"ש‪ ,‬והוא פלאי שהתנא האלקי רשב"י רצה ח"ו להיות‬
‫מסור‪ .‬אלא שבענוותנותו התחנן לפניו ואמר‪ ,‬יודע אני שיש לי‬
‫נשמה קדושה ונעשה אדם נאמר בעבורי‪ ,‬ואולם זקוק אני‬
‫לתנא שכמותך שילמדני תורה דלולא זאת עלול אני להיות‬
‫פוחת והולך ולהיות מהשפלים והגרועים ביותר עד שאהיה‬
‫מסור ומלשין ואומר ליוחי אבא ומוסרך למלכות‪ ,‬ולכן כדי‬
‫להציל נפשי מרדת שחת אנא למדני תורה ואז אוכל להגיע‬
‫לתכלית הנרצה ממני להיות תנא קדוש )שפע חיים‪ ,‬רעד"ר ח"ב‪,‬‬
‫פרשת ויצא‪ ,‬מאמר ח‪ ,‬אות ב(‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬השי"ת יעזור שיהיה לכם סייעתא דשמיא ותזכו‬
‫לסיים ד' חלקי שו"ע‪.‬‬

‫ונגשו האברכים לקבל ברכת הקודש‪ ,‬ונפרדו לשלום‪.‬‬
‫בשעה ‪ 4:30‬נכנסו לקודש פנימה קבוצת מחנכים מכמה‬
‫ישיבות בעיר )בעלזא‪ ,‬סקווירא‪ ,‬ים התלמוד‪ ,‬וראשית חכמה(‪ ,‬ובקשו‬
‫ממרן שיאות לקבל לעצה ולברכה את המחנכים‪ ,‬על מנת‬
‫לשמוע דברי חיזוק ושיוכלו להציע את שאלותיהם וכו'‪ .‬כן‬
‫נכנס לקודש פנימה המחותן הרה"ג רבי יעקב יוסף גולדמן‬
‫שליט"א‪ ,‬דומ"צ דחסידי סקווירא במאנסי‪ ,‬לקבל ברכת הקודש‬
‫לרגל שמחת החתונה למחרת‪.‬‬
‫בשעה ‪ 5:30‬נסע מרן שליט"א עם הר"ר שלום פולטמן הי"ו‬
‫לביקור בישיבה לצעירים "ים התלמוד"‪ ,‬שיסד ומתנהל ע"י הנגיד‬
‫הר"ר מתתיהו רוזנברג‪ ,‬בפטרונו של אביו הנגיד הנכבד ר' מיכל‪ ,‬ובו‬
‫מתעלים עשרות בחורים מצויינים בתורה ועבודת ה'‪ ,‬בראשות ראש‬
‫הישיבה הרה"ג רבי יחזקאל טויבער שליט"א רב דחסידי באבוב‪.‬‬
‫בהגיע מרן לבנין הישיבה ניגש לקבלת שלום הרה"צ רבי‬
‫ישעיה יעקב פורטוגל שליט"א‪ ,‬בן כ"ק האדמו"ר מסקולען‬
‫שליט"א )שחזר באותו יום מארה"ב(‪ ,‬ושוחח עמו מרן קצת והתעניין‬
‫בשלום אביו האדמו"ר שליט"א‪.‬‬
‫מרן שליט"א נכנס להיכל הישיבה ועלה על הבימה שעליה‬
‫ישבו כל צוות הישיבה‪ ,‬הר"מים והמשגיחים‪ ,‬עם ראש הישיבה‬
‫הגר"י טויבער שליט"א‪ ,‬וכן הרה"צ רבי ישעיה יעקב פורטוגל‬
‫שליט"א‪ ,‬הגר"א בן מרן שליט"א‪ ,‬הרה"ג רבי יוסף דוב‬
‫אונסדורפר שליט"א רב ראשית חכמה‪ ,‬הרה"ג רבי פנחס ווידער‬
‫שליט"א ראש כולל ויזניץ‪ ,‬בעל האכסניא ר' מיכל‪ ,‬ועוד‪.‬‬
‫בחורי הישיבה ניגנו כמה ניגוני רגש והתעוררות‪ ,‬ואחר כך‬
‫קידם את מרן שליט"א בדברי ברכה ראש הישיבה הגר"י‬
‫טויבער שליט"א‪.‬‬
‫בדבריו פתח וקידם בברכת ברוכים הבאים בשם ה' לכ"ק‬
‫מרן שליט"א והודה על שהטריח עצמו לבוא לחזק ולאמץ‬
‫לבבות בני ישראל המבקשים לשמוע דבר ה'‪ ,‬בדבריו הביא‬
‫מדברי הרה"ק מראזוודוב זי"ע במעלת קדושת ישראל אשר כח‬
‫קדושתם בהווה נשפעת מזכות אבות‪ ,‬ובזה נמשך עד לעת קץ‬
‫בביאת המשיח במהרה בימינו‪ .‬עפי"ז ביאר שזה היה טענת‬
‫קרח כי אין צריך לזכות לזכות אבות‪.‬‬
‫לאחמ"כ הרחיב במעלת ראיית פני צדיק‪ ,‬והביא מש"כ‬
‫הכתב סופר על הפסוק באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם‪ ,‬כי‬
‫כלל ישראל אגודים באגודה אחת‪ ,‬והצדיקים נקראים פני‬
‫העדה‪ ,‬ולכן בכוחם ובזכותם משפיעים המה לכל הכלל כל מאי‬
‫דבעי‪ ,‬וגם לאלו אשר נמצאים בשפל המדריגה‪ .‬והזכיר מה‬
‫שכבר זכינו לשמוע במעמד הקבלת פנים שהרחיב מרן‬
‫שליט"א במעלת לימוד התורה אשר הוא הוא המחזק אותנו‬
‫בגלות המר הזה‪.‬‬
‫וסיים בברכה אל מול הקודש שיאריך ימים על ממלכתו וימלא‬
‫משאלות כל לבות עם ישראל לטובה ולברכה להשפיע להם כל טוב‪.‬‬
‫לאחר מכן פתח מרן שליט"א את דברות קדשו בפני‬
‫הבחורים משך קרוב לשעה‪ ,‬וזהו תוכן דברות קדשו‪:‬‬

‫שמעתי דברים טובים על הישיבה כאן‪ ,‬שהבחורים‬
‫כאן יושבים והוגים בתורת ה'‪ ,‬ואכן גם רואים ומכירים‬
‫על פני הבחורים כי בני תורה המה החפצים להתעלות‬
‫במעלות התורה והחסידות‪ ,‬והכרת פניהם ענתה בם‪ ,‬וא"כ‬
‫לא חפצתי להפריע אתכם מלימודכם‪ ,‬אמנם לא רציתי‬
‫לסרב לבקשת ר' מיכל הי"ו ובנו ר' מתתי' הי"ו המוסרים‬
‫נפשם ומאודם להחזקת הישיבה‪.‬‬
‫ ‚‪- Â"Á ÍÂÙȉÏ ,ÌÈ·¯· ÌÈÓ˘ Ì˘ ˘Â„Ș ˙ÏÚÓ τÂ‬‬‫בהגיעי הנה אמרתי כי בנין זה )שרק חלק מזה משמש את‬
‫הישיבה( עתיד אי"ה להיות כמרכז תורה אשר יפיץ ויזריח‬
‫מאורו על כל העיר‪ ,‬והאמת הוא כן שהרבה ישיבות‬
‫גדולות וחשובות קמו ונתייסדו עם מספר מועט של‬

‫פר' קרח · יד · תשע"א‬

‫תלמידים וה' הצליח דרכם‪ .‬אמנם הא ודאי שכובד‬
‫האחריות מוטלת עליכם הבחורים אשר הוגים כעת‬
‫בתורת ה' בין כותלי ישיבה זו‪ ,‬כי כאשר יושבים והוגים‬
‫בתורת ה' כאשר יראת שמים נסוכה על פני התלמידים‬
‫הוא מביא לקידוש ה'‪ ,‬ומגדיל ומרומם את שם הישיבה‪,‬‬
‫ומביא שיהא התורה אהובה על הבריות‪ ,‬וכמאמר חז"ל‬
‫)יומא פו‪ ,‬א( ואהבת את ה' אלהיך )דברים ו‪ ,‬ה( שיהא שם‬
‫שמים מתאהב על ידך‪ ,‬שיהא קורא ושונה ומשמש‬
‫תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות‪ ,‬מה‬
‫הבריות אומרות עליו אשרי אביו שלמדו תורה אשרי רבו‬
‫שלמדו תורה וכו'‪ ,‬אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי‬
‫חכמים ואין משאו ומתנו באמונה ואין דבורו בנחת עם‬
‫הבריות‪ ,‬מה הבריות אומרות עליו אוי לו לפלוני שלמד‬
‫תורה אוי לו לאביו שלמדו תורה אוי לו לרבו שלמדו‬
‫תורה‪ ,‬פלוני שלמד תורה ראו כמה מקולקלין מעשיו‬
‫וכמה מכוערין דרכיו וכו'‪ ,‬ואכן כאשר בחור מתנהג כהוגן‬
‫וכראוי לבחור ירא שמים‪ ,‬וכל מעשיו כדת וכדין‬
‫עדשהכרת פניו ענתה בו על כל צעד ושעל שהוא הינו 'בן‬
‫תורה'‪ ,‬או אז אומרים עליו הבריות אשרי אביו ורבו‬
‫שלמדו לו תורה'‪ ,‬והוא זכות גדול ועצום של קידוש שם‬
‫שמים‪ ,‬וכשם שחילול ה' הוא העון הגדול ביותר וכמאמר‬
‫חז"ל )יומא שם( שאין לו כפרה לעולם‪ ,‬אלא תשובה‬
‫ויוה"כ ויסורין ממרקין ומיתה ממרקת‪ ,‬כמו"כ ידיעת‬
‫ההפכים בשוה‪ ,‬ומרובה מידה טובה שכאשר מתקדש שם‬
‫שמים על ידו שהוא המצוה הגדולה והמעולה ביותר‪.‬‬
‫ענין זה אמור בפרט במקום קטן כגון הכא‪ ,‬שצריך כל‬
‫אחד לחשוב ולדעת שהינו נושא אחריות גדולה עליו‪ ,‬ועל‬
‫כל אחד ואחד לידע שצריך הוא לקדש שמו ברבים בכל‬
‫עת מצוא ובכל מקום אשר הוא נמצא שם‪ ,‬ולהראות כיצד‬
‫נראה א חסידישע בחור בלכתו בדרך ובשבתו בין כותלי‬
‫בית המדרש כאשר הוא הוגה בתורת ה'‪ ,‬שיראה לעין כל‬
‫את העדינות השמירה והטהרה שלו בכל צעד ושעל‪ ,‬וכמו‬
‫כן בתפילתו ועבודת הבורא‪ ,‬כי בכל הנה יכול הוא לגרום‬
‫לקדש שם שמים וחלילה גם להיפוך‪ .‬אכן כאן בישיבה זו‬
‫בטוח אני בראותי את צוות הנהלת הישיבה כי תגדלו‬
‫ותצמחו לגדולי תורה ולאילני רברבי בעזר השי"ת‪.‬‬
‫ ‪- ÔȄȯÂÓ Ôȇ ˘„˜· ÔÈÏÚÓ‬‬‫בתוה"ק בפרשתן )בדמבר טז‪ ,‬א( ויקח קרח בן יצהר בן‬
‫קהת בן לוי ודתם ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני‬
‫ראובן‪ ,‬וברש"י הק' מהמדרש )תנחומא קרח‪ ,‬ד(‪ :‬ולא הזכיר‬
‫בן יעקב שבקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו על‬
‫מחלוקתם‪ ,‬שנאמר )בראשית מט‪ ,‬ו( ובקהלם אל תחד‬
‫כבודי‪ ,‬והיכן נזכר שמו על קרח בהתיחסם על הדוכן‬
‫בדברי הימים שנא' )דבהי"א ו‪ ,‬כב( בן אביאסף בן קרח בן‬
‫יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל‪ ,‬ע"כ‪ .‬ודבר זה טעון ביאור‬
‫ופירוש‪ ,‬דמפני מה ביקש יעקב דבר זה ברחמים‪ ,‬וכי‬
‫משום שלא נזכר שמו על זה המעשה אין הם בכלל יוצאי‬
‫חלציו‪ ,‬ומה היתה כוונתו בזה‪.‬‬
‫במדרש )שוח"ט‪ ,‬תהלים א( ‡˘¯‪ ,˘È‡‰ È‬אלו בניו של‬
‫קרח ˘‪ ÌÈÚ˘¯ ˙ˆÚ· ÂÎω ‡Ï‬בעצת אביהם‪ ,‬שנאמר‬
‫)במדבר טז‪ ,‬כו( סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים‬
‫האלה‪) ,ÌȇËÁ ͯ„·Â .‬שם יז‪ ,‬ג( את מחתות החטאים‪ÈÎ .‬‬
‫‡‪ ˆÙÁ '‰ ˙¯Â˙· Ì‬אלו בניו שאמרו שירה ואמרו אנו‬
‫חייבים בכבוד אבינו‪ ,‬או לא נחלוק על משה רבינו‪,‬‬

‫והכריעו עצמן בשביל כבודן של משה‪‰‚‰È Â˙¯Â˙·Â ,‬‬
‫אלו בניו של קרח וכו'‪ ,‬יעו"ש באריכות‪ ,‬ויל"ב הקשר‬
‫והשייכות של לימוד התורה יומם ולילה לבני קרח‪,‬‬
‫שמביא עליהם פסוק ומקרא זה‪.‬‬
‫ויתכן לבאר הענין‪ ,‬בהקדם מקראי קודש האמורים‬
‫להלן בפרשתן‪ ,‬דלאחר שציוה משה לעדת קרח ליקח‬
‫מחתות ולתת בהם קטורת לראות מי הוא הראוי לכהונה‪,‬‬
‫ולא הורצה נמחתתם‪ ,‬ונשרפו כולם ומתו‪ ,‬ציוה הקב"ה‬
‫למשה )יז‪ ,‬ב‪-‬ה( אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את‬
‫המחתות מבין השריפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו‪,‬‬
‫את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם ריקועי‬
‫פחים ציפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו‬
‫לאות לבני ישראל‪ ,‬ויקח אלעזר הכהן את מחתות‬
‫הנחושת אשר הקריבו השרופים וירקעום ציפוי למזבח‪,‬‬
‫זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא‬
‫מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה' ולא יהיה כקרח‬
‫וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה לו‪.‬‬
‫ויבואר‪ ,‬דהנה ידוע הכלל כי מעלין בקודש ואין‬
‫מורידין‪ ,‬וכגון שאסור לשנות מתפילין של ראש לתפילין‬
‫של יד‪ ,‬כי דבר הקדוש בקדושה יתירה אסור להשתמש‬
‫בזה ולהורידו מקדושתו לקדושה פחותה‪ ,‬ובגמ' מנחות‬
‫)צט‪ ,‬א( ילפינן מנלן שאין מורידין אמר רבי דאמר קרא‬
‫)שמות מ‪ ,‬יח( ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם‬
‫את קרשיו ונתן את בריחיו ויקם את עמודיו‪ ,‬וכל אלו בנה‬
‫בצלאל ומשה הקימו )יעו"ש ברש"י ד"ה ויקם(‪ ,‬ומנלן‬
‫דמעלין אמר ראב"י דאמר קרא )במדבר יז‪ ,‬ג( את מחתות‬
‫החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים ציפוי‬
‫למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני‬
‫ישראל‪ ,‬בתחילה תשמושי מזבח ועכשיו גופו של מזבח‪.‬‬
‫והנה רש"י הק' )מגילה כו‪ ,‬א ד"ה אבל( הביא בשם‬
‫התוספתא הלימוד להיפך והגר"י פיק זצ"ל בגליוני הש"ס‬
‫מציין לסוגיא דמנחות ומסיק בצ"ע יעו"ש‪.‬‬
‫אמנם לכאו' יוקשה מאוד על לימודים אלו שילפינן‬
‫מפסוק זה שמעלין בקודש ואין מורידין דלכאו' הטעם‬
‫אשר לקחו את המחתות לעשות אותם ריקועי פחים ציפוי‬
‫למזבח הינו כמאמר תורתינו 'זכרון לבני ישראל‪ ,‬למען‬
‫אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן'‪ ,‬ושלא יחלקו‬
‫על הכהונה‪ ,‬הרי שכל הטעם הוא למען יראו ישמעו‬
‫וילמדו מה התרחש ואירע בעת שחלקו על הכהונה‪,‬‬
‫וכיצד ילפינן מהכא דמעלין בקודש ואין מורידין‪.‬‬
‫אגב מילתא נזכיר מה שיש לעורר על הנהוג כיום‬
‫בישיבות שעיקר עמל התלמידים הינו בעסק הגמ' ותוס'‪,‬‬
‫ומזלזלים בלימוד חומש ופירש רש"י‪ ,‬ומדמים בעצמם כי‬
‫לימוד זה שייך לתינוקות של בית רבן‪ ,‬ואינם לגדולים‬
‫יותר‪ ,‬אמנם דבר זה יסודו בטעות‪ ,‬כי הרי אי אפשר לגדול‬
‫ולעלות במעלות התורה והיראה כאשר אין לומדים הדק‬
‫היטב חורש"‪ ,‬ודבר זה הוא יסוד וסגולה ליראת שמים‪,‬‬
‫ואי אפשר לגדול ולהתעלות בתורה ללא זה‪ ,‬וכמה‬
‫שגדולים יותר יש להשקיע בלימוד חומש ורש"י בעיון‬
‫יותר‪ ,‬אכן בוודאי שיש לבחור להשקיע את רוב העיתים‬
‫ללימוד גפ"ת ובחזרה עליהם‪ ,‬אך כל אחד צריך להקדיש‬
‫מזמנו מדי יום ביומו‪ ,‬או בסוף ימי השבוע ללמוד ולהבין‬
‫את פרשת השבוע‪ ,‬ואוי לאותה בושה אשר מוצאים‬
‫אברכים אשר טועים בדבר זה ואינם בקיאים כלל בחמשה‬
‫חומשי תורה ומפרשיהם‪.‬‬

‫פר' קרח · טו · תשע"א‬

‫ ‪- Â˙„·ڷ Íω ÛÈÒÂÓ ˙ÂÈ‰Ï ÂÓÏÂÚ· Ì„‡‰ ˙·ÂÁ‬‬‫והנראה לבאר כל אלה בדרך אגדה‪ ,‬דהנה קרח היה‬
‫פקח גדול עד שגם חז"ל כינו אותו בשם זה‪ ,‬וגם ראה‬
‫ברוח קדשו את כל הדורות עד שמואל היוצאים ממנו‪,‬‬
‫אמנם אעפ"כ חלק על משה וטענתו היתה שמדוע מוסיף‬
‫מצוות וגדרים וסייגים‪ ,‬ולא די לו בתורה שקיבל מסיני‪,‬‬
‫וכפי שהביא הסמ"ג כמה גזירות אשר גדר משה לבני‬
‫ישראל‪ ,‬שהוסיף מצוות בגדרים וסייגים‪ ,‬ולקרח הוקשה‬
‫דבר זה דתינח מה שאנו מוכרחים לשמור אמנם מדוע‬
‫צריך להוסיף על זה עוד ועוד‪.‬‬
‫ברם כלל גדול הוא בתורה כי הבוכ"ע נתן את התורה‬
‫שבכתב וחלק התורה שבעל פה כשהם אגודים זה בזה גם‬
‫יחד‪ ,‬וכל הגזירות והגדרים שתיקנו והוסיפו חכמינו ז"ל‬
‫הינם חלק מחלקי התורה‪ ,‬וללא הגזירות יבואו לידי‬
‫ביטול כל התורה‪ ,‬וכן ידוע מפי ספרים ומפי סופרים כי‬
‫האיש הישראלי צריך להיות תמיד 'מוסיף והולך'‪ ,‬שאו‬
‫שהולך ומתעלה ומוסיף שקידה על שקידתו‪ ,‬ואם לאו הרי‬
‫ח"ו הוא נופל ויורד ממדריגתו‪ ,‬משא"כ גבי מלאכי השרת‬
‫מצינו כתוב )זכריה ג‪ ,‬ז( ונתתי לך מהלכים בין ‪ÌÈ„ÓÂÚ‰‬‬
‫האלה‪ ,‬כי בהם שייך בחינת עומדים‪ ,‬שבאותה קדושה‬
‫שנבראו בבחינה זו המה ממשיכים לעולם ואינם מתעלים‬
‫כלל וכלל‪ ,‬אמנם אצל האיש הישראלי לא יתכן שישאר‬
‫לעמוד על מקום אחד‪ ,‬ובידו הברירה או שיבחר בצד‬
‫הטוב להיות מוסיף לטוב להתייגע בתוה"ק ולהוסיף‬
‫בעבודת השי"ת בקדושה ובטהרה‪ ,‬ואם אין מוסיף אזי‬
‫ח"ו ירד ויפול למטה ממדריגתו שעומד בו כעת‪ ,‬ומשל‬
‫למה הדבר דומה לבנין גדול אשר אין יסדותיו איתנים‬
‫שבודאי יפול הבנין‪ ,‬וכן המליצו בספרי מוסר דוגמא לזה‬
‫כי האיש אשר הוא עולה בהר אזי באם יפסיק אך לרגע‬
‫קט מעלייתו והתאמצותו מיד יפול למטה‪ ,‬אמנם אם לא‬
‫יתחיל לעלות בוודאי שלא יפול ודאי שלא יפול ויוכל‬
‫להתמיד יותר ויותר בעלייתו‪ ,‬אך אם לא יפסיק אחיזתו‬
‫בהר ושאיפתו להתקדם‪ ,‬וכמו"כ גם בתוה"ק שאם יש לו‬
‫לאדם שאיפה ורוצה להתעלות עוד ועוד אזי סופו‬
‫שיתעלה כרצונו הטוב‪.‬‬
‫דבר זה רואים גם במציאות החיים‪ ,‬ומבשרי אחזה‬
‫אלוקי וכאשר כן הוא בגשמיות וכמו כן הוא נמי ברוחניות‪,‬‬
‫וכן בכל אדם ואדם מעת שנולד שהולך וגדול בתוספת כח‬
‫וגבורה‪ ,‬וכך ממשיך הוא להתפתח‪ ,‬וכאשר בא מספר ימיו‬
‫לימי הגבורה שהוא בשיא תקפו‪ ,‬אז שוב נחלש האדם וכך‬
‫ממשיך ונחלש עד ליום מותו‪ ,‬כי כן כל האדם שהולך וחזק‬
‫מעלה מעלה ולאחמ"כ נחלש‪ ,‬ובבוא העת יעזבוהו כל‬
‫כוחותיו לחלוטין בעת פטירתו מן העולם‪.‬‬
‫יתר על זה הינו בכוחות הנפש והנשמה‪ ,‬כי בדרך‬
‫האדם בזקנותו להזדקן ולהחלש‪ ,‬אמנם בנפש תוסף רוחם‬
‫אזי יגועון )תהלים קד‪ ,‬כט(‪ ,‬רצ"ל כי הצדיקים מוסיפים‬
‫המה אומץ וכוח בעבודתו ית'‪ ,‬עד לעת סילוקם מן‬
‫העולם‪ ,‬ועד שלא תסתלק רוחם מהם כל עוד נשמתם‬
‫בקרבם יעבדו את הקב"ה ויראו לעלות ולהתעלות בלא‬
‫קץ ושיעור‪ ,‬עליה אחר עליה והתעלות ללא קץ וקיצבה‪.‬‬
‫זה היה טענת קרח שטען ואמר ‪ÌÏÂÎ ‰„Ú‰ ÏÎ ÈÎ‬‬
‫˜„‪ ,ÌÈ˘Â‬וכל בני ישראל הינם בבחינת מלאכי השרת שאינם‬
‫נצרכים להוסיף על מצוות השי"ת‪ ,‬וחרה לו לקרח על משה‬
‫שעמד והוסיף להם בתורת ה' עוד ועוד גדרים וסייגים‪,‬‬
‫שמתחילה נצטוו על הלכות שבת‪ ,‬ולחמ"כ במרה נצטוו על‬

‫חוקת פרה אדומה‪ ,‬וז' מצוות או עשרה מצוות בני נח )ראה‬
‫סנהדרין נו‪ ,‬ב(‪ ,‬ושוב לאחמ"כ קיבלו את כל התורה כולה‪ ,‬וכך‬

‫הוסיף להם עוד גדרים וסייגים רבים למען ישמרו ויעשו‬
‫ויקיימו את כל דברי התורה ומצוות ה' אשר תיעשנה‪ ,‬ומהאי‬
‫טעמא עמד וחלק על משה רבינו ע"ה‪.‬‬
‫עובדא שמעתי בשם דודי הגה"צ רבי מיכאל בער‬
‫וויסמאנדל זצ"ל שהיה פעם איזה בור ועם הארץ אשר‬
‫בקושי ידע צורת האותיות והלך ונסע לעיר הגדולה‪ ,‬ושם‬
‫נכנס להישיבה המפוארת דשם‪ ,‬כשראה את ראש הישיבה‬
‫שם יושב והוגה בתורה צעק 'עדיין לא סיימת' וסובב‬
‫ראשו ופנה לחזור לדרכו‪ .‬אחד מהתלמידים דשם רדף‬
‫אחריו וכשהשיגו בקשו שיאמר לו פשרן של דברים מה‬
‫הם‪ ,‬אמר לו הלה‪' :‬בשנות נעורי דרתי בעיירה פלונית‬
‫והייתי בנו של שואב המים‪ ,‬תמידין כסדרן דחק בי אבי‬
‫שאשב ללמוד ולהגות בתורה כשם שהרב ובנו ‪ -‬הוא ראש‬
‫הישיבה שלכם ‪ -‬כל עסקם בתורה ויומם ולילה יהגו בם‪,‬‬
‫אך אני ‪ -‬המשיך האיש ‪ -‬שמתי דבריו ללעג‪ ,‬כי ראיתי‬
‫בתחילת הלימוד כמה שיש לידע את צורת כ"ב האותיות‬
‫ונקודותיהם‪ ,‬ואח"כ עיברי‪ ,‬וכתב רש"י‪ ,‬תורה ונ"ך על כל‬
‫מפרשיהם‪ ,‬גמרא רש"י ותוס' ועוד ועוד‪ ,‬והבנתי שאם‬
‫אלמד עתה יוסיפו ללמדני עוד ועוד באופן שלעולם לא‬
‫אסיים לימודי‪ ,‬ועל כן מתחילה הדרתי רגלי מבית המדרש‬
‫ולא חפצתי כלל לעסוק בתורה‪ ,‬והמשכתי במשובות‬
‫הצעירים בחיי תענוגות'‪ ,‬והמשיך האיש וסיפר 'לפני מספר‬
‫שבועות שמועה שמעתי שבנו של הרב ‪ -‬חברי משנות‬
‫נעורי ‪ -‬יש לו ישיבה גדולה בעיר הזאת ומרביץ בה תורה‬
‫לאלפי תלמידיו‪ ,‬אמרתי לעצמי שמא אכן טעיתי אז‪,‬‬
‫ובאמת כבר השלים וגמר כל לימודיו‪ ,‬כשבאתי הנה‬
‫וראיתי שעדיין יושב והוגה בספריו ושעדיין לא סיים‬
‫ללמוד‪ ,‬נח דעתי ושמחתי שלא התחלתי כלל בלימודה‪...‬‬
‫עובדא זו הוא מוסר נוקב לכל אחד ואחד‪ ,‬כי האיש‬
‫הישראלי לעולם אינו משלים וגומר בעבודתו ‪ -‬עבודת‬
‫השי"ת‪ ,‬והמסיים ח"ו שוב אין לו תקוה‪ ,‬וזאת מוטל על‬
‫צוואר האדם לחפש ולעמול תמיד לראות האיך יכול‬
‫להעלות יותר‪ ,‬הן בתורה והן במצוות הקב"ה ובמעשים‬
‫טובים‪ ,‬וכל זמן שנמצא בהאי עלמא בחיים חיותו הרי‬
‫הוא מנהל מלחמה כבידה נגד עצת יצרו הרע‪.‬‬
‫ ‡‪- „ÂÚ ˙ÂÏÚ˙‰Ï ÍÈ˘Ó‰Ï ÂÈÏÚ Ó"Ó ‰ÏÚ˙È ¯˘‡Î Û‬‬‫וביותר כי הרי אמרו חז"ל )סוכה נב‪ ,‬א( כל הגדול‬
‫מחבירו יצרו גדל הימנו‪ ,‬ולכאו' יפלא זאת וכי זהו יושר‬
‫לאדם אשר מתייגע בעבודת השי"ת שמתגדל ומתגבר‬
‫עליו יצרו הרע‪ ,‬אלא שבאים חז"ל ומלמדים אותנו דלא‬
‫כן הוא אלא להיפך שכל כמה שמתעלה יותר צריך הוא‬
‫יותר להלחם ולהגות ברציפות יתירה בתוה"ק כדי‬
‫להתעלות יותר ולעלות מעלה מעלה‪ ,‬ולא כאלו שמדמים‬
‫לומר שהם אינם יכולים לעסוק בתורה כדבעי מחמת‬
‫שיצרם הרע בוער וחזק בעצמותם‪ ,‬אמנם זה האיש האחר‬
‫הוא אשר יכול כבר להתמיד על לימודו ברציפות ולעסוק‬
‫באמרי שפר מחמת שאין יצרו הרע בקרבו‪ ,‬כי לא כן הוא‪,‬‬
‫כי כאשר היצר מסתלק לו מן האדם‪ ,‬הרי ששוב אין לו‬
‫מה לעשות ומה להשלים בעולמו ומיד יסתלק לעולם‬
‫שכולו טוב‪ ,‬ששם אין שולט היצר הרע‪ ,‬וכל זמן שהוא‬
‫נמצא בהאי עלמא מוטל עליו להילחם תמיד מלחמה לה'‬
‫בעמלק מדור דור‪ ,‬וכל כמה שיוסיף יותר בלימודו‪ ,‬יתגבר‬

‫פר' קרח · טז · תשע"א‬

‫עליו היצר וינסה להפילו ולנצחו בעצות מרובות‪ ,‬ועל כן‬
‫צריך האדם להתחזק ולבקש רחמים ותחנונים מאת‬
‫הקב"ה‪ ,‬ולהגביר כוחות במלחמתו עדי יעזרו ה' וינצח‬
‫את יצרו ויכניע אותו תחת ידיו‪.‬‬
‫בדברינו אלו יתכן לבאר מאמר חז"ל )ברכות יג‪ ,‬א( כל‬
‫הקורא לאברהם אברם עובר בעשה שנאמר )בראשית יז‪ ,‬ה(‬
‫והיה שמך אברהם וגו' אלא מעתה הקורא ליעקב יעקב‬
‫ה"נ‪ ,‬שאני התם דהדר אהדריה קרא דכתיב )בראשית מו‪ ,‬ב(‬
‫ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב‪,‬‬
‫ונודע קושיית העולם דאמאי אכן אהדריה קרא ליעקב‪.‬‬
‫אלא יתכן ביאורו‪ ,‬כי יעקב נקרא כן על שם מאמר‬
‫הקרא )בראשית כה‪ ,‬כו( וידו אוחזת בעקב עשיו‪ ,‬וכפי‬
‫שכתב רש"י עה"פ ויתרוצצו הבנים בקרבה )שם פסוק כה(‬
‫כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ‬
‫ומפרכס לצאת‪ ,‬עוברת על פתחי עבודת אלילים עשיו‬
‫מפרכס לצאת‪ ,‬וכל אחד ניסה להפריע בעד חבירו‪ ,‬אמנם‬
‫שם 'ישראל' מורה על מדריגה עליונה‪ ,‬וכפי שדרשו‬
‫דורשי רשומות כי ישראל נוטריקון יש שישים ריבוא‬
‫אותיות לתורה )מגלה עמוקות‪ ,‬פר' ואתחנן‪ ,‬אופן קפו(‪ ,‬וכן‬
‫נקרא שם זה על שם כי שרית עם אלוקים ועם אנשים‬
‫ותוכל )בראשית לב‪ ,‬כט(‪.‬‬
‫ומאחר שכן הוא שמא יפול במחשבתו של האדם כי‬
‫כאשר ישיג ויבוא למדריגת ישראל לאחר שהתעלה‬
‫במעלות הרמות בתורה ובעבודה‪ ,‬או אז שוב יוכל לנוח‬
‫ולא יצטרך יותר להלחם כנגד עצת היצר‪ ,‬אשר על כן‬
‫אהדריה קרא לשם יעקב‪ ,‬להורות שגם אז צריך להלחם‬
‫בכל כוחות הנפש נגד עצתו הרע‪ ,‬כי כל שמתחזק וגדל‬
‫בתורה ועבודה מתגבר עליו יצרו ביותר‪ ,‬אשר על כן אחז‬
‫יעקב בעקב עשיו‪ ,‬שהוכרח יעקב לכך להתגבר עליו‬
‫במלחמתו‪ ,‬וזה הוא לימוד לבני ישראל לדורות עולם כי‬
‫מי שמקבל עליו עול תורה ועול מלכות שמים מוטל עליו‬
‫ללחום מלחמה עולמית ותמידית נגד היצר אשר מנסה‬
‫להרגו ולאבדו ח"ו‪.‬‬
‫הוא הדבר אשר טען קרח לאמר כגנד משה שמתקן‬
‫תקנות חדשות‪ ,‬ואמר דייך במה שאסרה תורה )ירושלמי‪,‬‬
‫הובא בר"ן נדרים כב‪ ,‬א(‪ ,‬ומדוע אתה הולך ומוסיף גדרים‬
‫וסייגים להתנהג בקדושה ובפרישות יתירה‪ ,‬ועל כן‬
‫מלמדנו התורה הק' שיראו מה עלה בסופו של זה‪ ,‬כי‬
‫כאשר מקבל האדם על עצמו עול תורה ישמח בקרבו על‬
‫כל גזירה וסייג שיש בה‪ ,‬כי לא ישלים עבודתו עד זקנה‬
‫ושיבה‪ ,‬ובכל עת מוטל עליו להיות מוסיף והולך בתורה‬
‫וביראת שמים‪ ,‬באהבת השי"ת ודבקותו בו ליראה אותו‪,‬‬
‫ובאהבת תורה‪ ,‬וכל זמן אשר הוא חי עלי אדמות ישתדל‬
‫להוסיף תורה ועבודה על עבודתו וילך ויטרח לעלות עוד‬
‫ועוד במעלות התורה והיראה‪.‬‬
‫עפי"ז יבואר שפיר כיצד ילינן מזה האי כללא דמעלין‬
‫בקודש ואין מורידין‪ ,‬כי באם האדם הוא בבחינת ‪ÔÈÏÚÓ‬‬
‫·˜‪ ˘„Â‬שממשיך בעבודת השי"ת יותר ויותר שוב ‡‪ÔÈ‬‬
‫‪ ÔȄȯÂÓ‬ואינו נופל מעבודתו ית'‪ ,‬והענין הזה היה‬
‫כתשובה לקרח וכל עדתו שיראה שא"א לעמוד על מקום‬
‫אחד ואו שיתעלה האדם במעלות התורה והיראה ואם‬
‫לאו לאו ח"ו‪.‬‬
‫זה היה גם תיקונם של בני קרח שאמרה תורה לעשות‬
‫מן המחתות ריקועי פחים ציפוי למזבח‪ ,‬כי הזכרון היה‬
‫שיראו שמעלין בקודש‪ ,‬וכל זאת לתקן את חטאו של קרח‬

‫ולעורר כי אדרבה יש על האדם לעלות בעבודת השי"ת‬
‫ולא לעמוד על מקום אחד‪ ,‬ואי אין מעלין בקודש אזי‬
‫מורידין ושוב יפול אחר הנופל ממדרגיתו‪.‬‬
‫ ‪- ‰¯Â˙Ï È‡¯  ȇ˘ Ì„‡‰ ·Â˘ÁÈ˘ ¯ˆÈ‰ ˙ÂÏ·Á˙Ó‬‬‫ויתכן עוד לבאר בטענת קרח‪ ,‬כי עבודת היצר הוא‬
‫להתגבר על האדם ולמונעו מקיום המצוות‪ ,‬ולהרפותו‬
‫ביכולותיו להגות בתורה הק'‪ ,‬ובכל עת מצוא ינסה‬
‫להשפיע על האדם כי הוא לא יצליח בדרכיו כי אינו‬
‫מוכשר וכדו'‪ ,‬אמנם סוף כל סוף מוטל על האדם לדעת‬
‫שדבר זה הוא טעות מיסודו ולכל אחד מישראל יש חלק‬
‫בתורה‪ ,‬ואכן קשה העבודה לזכות בה ובפרט בתחילתה‬
‫שאז צריך ביותר להתייגע‪ ,‬אמנם מי שמתייגע סופו‬
‫שיצליח בידו‪ ,‬והנסיון ומציאות החיים הוכיח דבר זה‪.‬‬
‫הנני מכיר אישית אדם חשוב המרביץ תורה לעדרים‬
‫ותלמיד חכם מופלג‪ ,‬ובתורת עדות אוכל לומר ולהעיד‬
‫עליו‪ ,‬כי כאשר נכנס ללמוד בישיבה לא ידע מאומה‬
‫מתורת ה' בלימוד הגמ'‪ ,‬וכל יום הלך והתחנן מחבריו‬
‫שילמדו עמו פרק זמן קצר כשעה או שעתיים וכדו'‪,‬‬
‫ועמדו חבריו ולעגו ולגלגו עליו‪ ,‬והנה חלפו שנים אשר‬
‫בהם התמיד על לימודו עד שנעשה אברך תלמיד חכם‬
‫מופלג שמבין ומבאר ומסביר את לימודו כהוגן‪ ,‬וכל‬
‫המתבונן עליו יכול ליקח משם מוסר השכל גדול כי באם‬
‫היה שומע בקול יצרו שאמר לו שהוא אינו יכול שאין לו‬
‫הכשרונות וכדו' והיה פורח ידיו בייאוש אזי היה גדול‬
‫לעם הארץ ל"ע‪.‬‬
‫אכן אף שצריך להתייגע ביותר על לימוד‪ ,‬וללא זה לא‬
‫יתכן שיצמח ממנו פרי תפארה‪ ,‬אמנם העיקר מה שיש‬
‫לזכור ולדעת שיש לבקש ולהתחנן מאת הבוכ"ע שיוכל‬
‫ללמוד כי הלא השי"ת הוא הינו הכל יכול‪ ,‬ואם יכול‬
‫להוציא מים מהבאר‪ ,‬לפתוח את פי האתון‪ ,‬וכי אינו יכול‬
‫לתת לי לב להבין בתורתו‪ ,‬והבוכ"ע הינו א‪-‬ל טוב ומטיב‬
‫מרחם ורב חסד‪ ,‬ועל כן כאשר יבכה ויתפלל לפני הקב"ה‬
‫שיפתח ליבו בתורתו שיוכל לישב וללמוד‪ ,‬ודאי יעזרהו‬
‫הקב"ה ויתן לו כל משאלות לבו לטובה‪.‬‬
‫ויתכן כי זה היה טענת קרח‪ ,‬שאמר כי מי שזכה‬
‫לכשרונות ברוכים הוא יכול ללמוד ולעסוק בתורת ה'‪,‬‬
‫אמנם האדם הפשוט אין ביכולתו לעשות כן‪ ,‬ואשר על כן‬
‫ציוה הקב"ה שיקחו את ריקועי הפחים ויעשום ציפוי‬
‫למזבח‪ ,‬להראות שאפילו לפכים האלו שהיו מעדת קרח‬
‫שכולם נאבדו מן העולם‪ ,‬עדיין יש להם תקנה ויכולת‬
‫להתעלות וליעשות ציפוי למזבח‪ .‬והענין הזה הוא כלל‬
‫ראשון ביהדות‪ ,‬לידע כי מה שהיה היה‪ ,‬ומעתה אפשר‬
‫להתחיל העבודה מחדש‪.‬‬
‫ונעלה ונשובה לביאור מקראי הקודש ‪È ·Ï Ô¯ÎÊ‬‬
‫‪„È· '‰ ¯·„ ¯˘‡Î Â˙„ÚΠÁ¯˜Î ‰È‰È ‡Ï '‚ χ¯˘È‬‬
‫‪ ÂÏ ‰˘Ó‬והיינו שנתן הקב"ה את תורתו למשה ולכל‬
‫ישראל‪ ,‬וכשם שבמתן תורה היו שם כל נשמות ישראל‪,‬‬
‫וכמאה"כ )דברים כט‪ ,‬יד( את אשר ישנו פה עומד עמנו‬
‫היום ואשר איננו כאן‪ ,‬וכדברי הזוה"ק )ח"ב פג‪ ,‬ב; ח"ג שז‪,‬‬
‫א( שכל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות היו במתן‬
‫תורה‪ ,‬וטעם הדבר שלא יוכל אחד מישראל לטעון שהוא‬
‫אינו יכול לגדול ולעמול בתורה ואין לו חלק בתורת ה'‪,‬‬
‫אלא יש לו לדעת שלכל אחד יש חלק בתורה ‪‰È‰È ‡ÏÂ‬‬
‫‪ ,Â˙„ÚΠÁ¯˜Î‬אלא כשם שנתן הקב"ה את התורה על ידי‬

‫פר' קרח · יז · תשע"א‬

‫משה נאמן ביתו במעמד כל ישראל‪ ,‬כמו כן יש לכל אחד‬
‫ואחד חלק ונחלה בתורה‪.‬‬
‫בהאמור יבואר בפשטות מה שלא נזכר שמו של יעקב‬
‫במחלוקתם‪ ,‬כי עיקר שם יעקב מורה על הענין שצריך‬
‫האדם תמיד להיות בבחינת 'וידו אוחזת בעקב עשו'‪,‬‬
‫להלחם תמיד כנגד עצת יצרו ולא להניח את עצמו מעסק‬
‫הבורא ית'‪ ,‬וכשם שאין היצר מפסיק מעבודתו אף לרגע‬
‫קט כמו כן מוטל על האדם שלא לנוח ולשקוט מעבודתו‪,‬‬
‫ואדרבה כי זה לעומת זה עשה אלוקים )קהלת ז‪ ,‬יד(‪ ,‬והוא‬
‫להיפך ממה שטען קרח כי כולם קדושים ואין צריך‬
‫להוסיף בעבודת השי"ת‪ ,‬ועל כן ביקש יעקב שלא יזכר‬
‫שמו זה במחלוקתו‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫עפי"ז מה מאוד יובן דברי המדרש שהקדמנו בריש‬
‫מאמרינו‪ ÌÈÚ˘¯ ˙ˆÚ· Íω ‡Ï ¯˘‡ ˘È‡‰ ȯ˘‡ ,‬אלו‬
‫בני קרח‪ ,‬שלא שמעו בקול אביהם קרח אשר גם הוא לא‬
‫רצה לפרוק עול‪ ,‬אלא טען שאין צריך לכל הגזירות‬
‫הגדרים והסייגים‪ ,‬וגם לזה לא שמעו בניו בקולו‪̇ ÈÎ ,‬‬
‫·˙‪ ,‰ÏÈÏ ÌÓÂÈ ‰‚‰È Â˙¯Â˙·Â ˆÙÁ '‰ ˙¯Â‬להגות‬
‫בתורה גם בלילה‪ ,‬ואו אז ‪ÌÈÓ È‚ÏÙ ÏÚ ÏÂ˙˘ ıÚÎ ‰È‰Â‬‬
‫‡˘¯ ‪ Â˙ÈÚ· Ô˙È ÂȯÙ‬והיינו שצריך להוסיף פירות שמירה‬
‫על שמירה בגדרים וסיגים‪ ,‬ולהפך מדעת אביהם קרח‬
‫שסבר שדי בתורה עצמו‪ ,‬וזהו "אשרי האיש" כפרש"י‬
‫אשוריו של איש‪ ,‬דהיינו כי יש לו לאדם להתחזק שלא‬
‫לעבור על רצון קונו‪.‬‬
‫ ‪- ÌȯÂÚ ‰ ÈÓÈ· ˯ٷ ,ÔÂÈÒ 'Î ÌÂÈ ˙Â·È˘Á ˙ÏÚÓ‬‬‫הנה היום הוא סמוך ונראה ליום כ' בסיון וכידוע‬
‫מספה"ק )ראה אוהב ישראל‪ ,‬ליקוטים חדשים‪ ,‬פרשת מטות( כי‬
‫כ' בסיון הוא ההתחלה על יום כיפור‪ ,‬ונרמז במאמה"כ‬
‫)שמות יז‪ ,‬טז( כי יד על ‪ ÒÎ‬י‪-‬ה וגו'‪ ,‬שהוא כהכנה לימים‬
‫הנוראים הבעל"ט‪ ,‬והחכם עיניו בראשו ומתחיל בחשבון‬
‫נפשו מיום זה כמה צריך הוא להוסיף בתורה ובתפילה‬
‫ובשאר עבודות ה'‪ ,‬ובודאי שדרך ארץ קדמה לתורה‬
‫)אבות ג‪ ,‬ט(‪ ,‬ולא יתכן להיות בן תורה לחצאין‪ ,‬וכשם אם‬
‫חסר אות אחת מספר תורה נפסל כל הספר‪ ,‬כמו כן בבן‬
‫תורה אינו יכול להיות לחצאין כי צריך שיהיה מושלם‬
‫בכל מידה נכונה מידות טובות ודרך ארץ משולבות‪,‬‬
‫בשכבו בביתו ובלכתו בדרך יחד עם שלימות בתורה‬
‫ויראת שמים גם יחד‪.‬‬
‫ניכרת ההשקעה והמסירות במקום הזה‪ ,‬ובטוח אני‬
‫שהוא מקום שמסוגל לצאת ממנו בחורים ירא"ש‪,‬‬
‫שעוסקים בתורה כדבעי‪ ,‬וצריך לדעת שבכל עת יכולים‬
‫להשתנות ולהתחדש‪ ,‬אמנם מ"מ היסוד והחיזוק לזה הוא‬
‫בישיבה קטנה כי הכל תלוי ביסוד כאמור לעיל בדוגמת‬
‫הבנין שעומד ללא יסודות איתנים‪ ,‬כי אם יסודו רעוע אזי‬
‫בכל רוח מצויה יעקר ממקומו ויפול‪ ,‬ובשנים אלו מאת‬
‫שמקבל עליו עול מצוות כשהוא בן י"ג למצוות‪ ,‬בונה‬
‫האדם את יסוד חייו למשך כל שנותיו‪.‬‬
‫הברכה אחת היא שכל הלומדים הבאים ללמוד כאן‬
‫בין כתלי הישיבה יוכלו הוריהם ומוריהם להתגאות בהם‪,‬‬
‫וכל אחד מכם יתגאה שבזכותו פרחה וגם עלתה הישיבה‪,‬‬
‫וירוו הוריכם מכם רוב נחת דקדושה זרע ברך ה'‪ ,‬ויה"ר‬
‫שיהיה כאן מעלין בקודש‪ ,‬הן באיכות והן בכמות‪ ,‬שיגדל‬
‫ויפרח הישיבה יותר ויותר‪ .‬וברכה מיוחדת לרמ"י וצוות‬
‫הישיבה כל אחד ואחד בשמו הטוב יבורך שיראה כ"א‬

‫רוב נחת דקדושה מבניו אלו תלמידיו‪ ,‬וכדאיתא בגמ'‬
‫)קידושין ל‪ ,‬א( עה"פ )דברים ו‪ ,‬ז( ושננתם לבניך אלו‬
‫התלמידים‪ ,‬ויזכו לבנים ובני בנים עוסקים בתורה‬
‫ובמצוות‪ ,‬עוד ברך אברך להנדיב ר' יחיאל מיכל היו אשר‬
‫זוכה הוא לשכר מצוה בהאי עלמא בשכר כל צדקותיו‪,‬‬
‫שזוכה לראות בפריחת ישיבה זו לשם ולתפארת‪ ,‬ובזכות‬
‫לימוד התורה במקום זה יזכו לברכת שמים מעל‪.‬‬
‫יעזור השי"ת והיה כל הבנין הזה וכל השטח מסביב‬
‫חלק מהישיבה‪ ,‬היפלא מה' דבר‪ ,‬ויזריח אורו ברחבי‬
‫העיר‪ ,‬ויהיה למגדל של אור לתורה וחסידות בעבודת ה'‬
‫מתוך יראת שמים על פני כל העיר‪ ,‬ונזכה לגאולה‬
‫השלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪‬‬

‫בסיום דברות הקודש ערך מרן שליט"א שולחן לחיים‬
‫ואיחל מברכות קדשו לצוות הישיבה‪ ,‬להנגיד ר' מיכל ולבנו ר'‬
‫מתתי'‪ ,‬ולכל הבחורים‪ .‬אחר כך עברו כולם לקבלת שלום ומרן‬
‫שליט"א חילק להם פירות‪ .‬אחר כך סייר מרן יחד עם ר' מיכל‬
‫ור' מתתי' ועם הנהלת הישיבה ברחבי בנין הישיבה והביע מרן‬
‫שליט"א את התפעלותו מהרחבות והיופי שהושקעו בבנין‪.‬‬
‫וחזר מרן לבית האכסניא‪ ,‬וקיבל קהל‪.‬‬
‫בשעה ‪ 7:15‬יצא מרן שליט"א מבית האכסניא לבית הסמוך‪,‬‬
‫שם מתגורר האבר"ך המו"מ הנגיד הרה"ח ר' שמואל פישמן‬
‫שליט"א‪ ,‬לקבל פניו של גיסו חדב"נ כ"ק מרן אדמו"ר‬
‫מזוויעהל שליט"א שהגיע אז מארה"ב על מנת לפאר את‬
‫שמחת בית צדיקים‪.‬‬
‫מרן שליט"א נכנס עמו לחדר הספרים והתעניין על קורות‬
‫הדרך וכו'‪ ,‬ואח"כ שוחח עוד‪ ,‬וזהו תוכן השיחה‪:‬‬
‫האדמו"ר מזוועהיל‪ :‬אמרתי בליל שבת אהא דמצינו בגמ' )שבת‬
‫צו‪ ,‬ב( מקושש זה צלפחד‪ ,‬דהנה התוס' בבבא בתרא )קיט‪ ,‬ב ד"ה‬
‫אפילו( הביאו מהמדרש דהמקושש לשם שמים נתכוון‪ ,‬שהיו‬
‫ישראל אומרים כיון שנגזר עליהם ממעשה המרגלים שלא‬
‫ליכנס לארץ‪ ,‬שוב אין מחוייבים במצוות‪ ,‬עמד וחילל שבת כדי‬
‫שיהרג ויראו אחרים‪ .‬ובמהרש"א בחידושי אגדות שם הביא‬
‫דיש שאלה בזה בת"י היאך הותר לו לחטוא באיסור שבת כדי‬
‫לידע באיזה מיתה דנין המחלל שבת‪ ,‬ותירצו דכיון שלא היה‬
‫צריך למלאכה זו אלא לידע באיזו מיתה נהרג הו"ל מלאכה‬
‫שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה שהוא‬
‫פטור לר"ש‪ ,‬עיי"ש‪ .‬אמנם לפי"ז תיקשי למה אכן נענש‬
‫המקושש במיתה‪ ,‬והלא היה מלאכה שאין צריכה לגופה‪.‬‬
‫ואמרתי ע"פ המובא מהאריה"ק )ליקוטי ש"ס‪ ,‬מסכת שבת(‪ :‬מעשה‬
‫באדם אחד שיצא בשבת וראה פרצה בשדהו ונמלך וגו' ]והיינו‬
‫המעשה המובא במס' שבת )קנ‪ ,‬ב( "מעשה בחסיד אחד שנפרצה‬
‫לו פרץ בתוך שדהו ונמלך עליה לגודרה ונזכר ששבת הוא ונמנע‬
‫אותו חסיד ולא גדרה‪ ,‬ונעשה לו נס ועלתה בו צלף וממנה היתה‬
‫פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו"[‪ ,‬דע כי החסיד זה הוא ר' יהודא‬
‫ב"ר אילעאי‪ ,‬ואז נתנוצץ בו נשמת צלפחד הצדיק אשר חטא‬
‫בענין קשישת עצים בשבת ועתה תיקן אותו חסיד בחסידות זה‬
‫מעשהו‪ ,‬וזהו סוד שארז"ל שיצא לו צלף חד וממנו הי' פרנסתו‬
‫ופרנסת ביתו‪ ,‬כי צלף חד היינו צלפחד‪ ,‬והיתה מזה פרנסתו‪ ,‬כי‬
‫הוא תיקן מה שקילקל מקודם‪ ,‬ע"כ דברי האריז"ל‪.‬‬
‫וממילא מתורץ שפיר‪ ,‬דהא שיטת רבי יהודה היא דמלאכה שאין‬
‫צריכה לגופה חייב עליה‪ ,‬על כן לשיטתו שפיר נתחייב אע"פ‬
‫שהיה מלאכה שאינה צריכה לגופה‪ .‬וזהו שאמרו בנות צלפחד‬
‫)במדבר כז‪ ,‬ג( אבינו מת במדבר וגו' כי בחטאו מת‪ ,‬היינו לשיטתו‬
‫שמלאכה שאצל"ג חייב‪ ,‬לפי זה נחשב לו לחטא ולכן מת במדבר‪.‬‬
‫בזה מבואר למה הוא מכונה בתואר 'חסיד'‪ ,‬כי חסיד הוא‬
‫מלשון חסד‪ ,‬ומורה על אדם שמתחסד עם אחרים ואינו‬
‫מתכוון לצרכו אלא מתמסר כולו לצורך אחרים‪ ,‬וגם צלפחד‬

‫פר' קרח · יח · תשע"א‬

‫לא הביט על טובת עצמו והיה מוכן להתחייב מיתה‪ ,‬ובלבד‬
‫שידעו בני ישראל הלכה זו שצריך לשמור את השבת גם‬
‫במדבר‪ ,‬ולכן נקרא רבי יהודה בשם חסיד‪.‬‬
‫ולרגל השמחה הוספתי הא דמצינו )כתובות יז‪ ,‬א( אמרו עליו על‬
‫רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני‬
‫הכלה ואומר כלה נאה וחסודה‪ .‬וצ"ב מה שמשבח לכלה דייקא‬
‫בתואר חסודה‪ .‬אלא שגם בנשים מצינו כן שכל עמלם ופעלם‬
‫היא לטובת אחרים‪ ,‬כמו שאמרו חז"ל )ברכות יז‪ ,‬א( נשים במאי‬
‫זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן‬
‫ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן‪ .‬הרי שכל מעשיהם‬
‫הטובים הם לטובת אחרים‪ ,‬לתורת בעליהם ובניהם‪ ,‬ועל כן רבי‬
‫יהודה בא אילעאי דייקא שהוא היה מכונה בתואר חסיד‪ ,‬הוא‬
‫שיבח את הכלה בתואר חסודה‪ ,‬כיון שכל מעשיה הם לצורך‬
‫אחרים‪ ,‬ועל כן היה מרקד בבד של הדס‪ ,‬לרמז שזהו ג"כ‬
‫תועלתו של ההדס שמפיץ ריח טוב ליהנות בו בני אדם אחרים‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬הגאון רבי יוסף ענגיל זצ"ל בבית האוצר )מערכת‬
‫א‪-‬ב( מבאר הגמ' )שבת צו‪ ,‬ב( "מקושש זה צלפחד וכו' דברי רבי‬
‫עקיבא‪ ,‬אמר לו רבי יהודה בן בתירא‪ ,‬עקיבא בין כך ובין כך‬
‫אתה עתיד ליתן את הדין‪ ,‬אם כדבריך התורה כיסתו ואתה‬
‫מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק"‪ .‬ומבאר‬
‫הפלוגתא על פי דברי המהרש"א הנ"ל דאם היה זה מלאכה‬
‫שאין צריכה לגופה למה נענש‪ ,‬והלא אין זה עבירה‪ .‬וכותב‬
‫דאכן אם אין בזה חטא‪ ,‬לא הוי הוצאת לעז‪.‬‬
‫אמנם אם לא היה בזה חטא לא נענש במיתה ולמה לא נאמר‬
‫למשה נבואה שהוא פטור‪ .‬וצ"ל דכיון שחילל שבת על פי‬
‫עדים ונתחייב מיתה על פי דין‪ ,‬אי אפשר לפטרו על ידי נבואה‬
‫שהיה זה מלשאצל"ג‪ ,‬כי תורה לא בשמים היא‪.‬‬
‫אולם סברא זו דתורה לאו בשמים היא יש לאמרו רק אם היה‬
‫כל מתן תורה במעמד הר סיני‪ ,‬אבל אם נאמר שמסירת התורה‬
‫לישראל נמשכה כל ארבעים שנה‪ ,‬אין שייך לומר תורה לאו‬
‫בשמים‪ ,‬שהרי כל משך הזמן הזה נמסרה תורה מן השמים‬
‫לישראל‪ .‬וכה מאריך שם לדרכו‪ ,‬שפלוגתת רבי עקיבא ורבי‬
‫יהודה תליא אם היה שייך אז תורה לאו בשמים או לא‪ ,‬דר"ע‬
‫לטעמיה דס"ל בחגיגה )ו‪ ,‬ב( דכללות ופרטות נאמרו בסיני‪,‬‬
‫והיינו שכל התורה ניתנה בבת אחת ושפיר שייך הא דתורה‬
‫לאו בשמים‪ ,‬ושפיר יכול לומר דמקושש לשם שמים נתכוון‪,‬‬
‫ומה שלא פטרו משה על פי נבואה שזהו מלאכה שאין צריכה‬
‫לגופה‪ ,‬כיון דתורה לאו בשמים‪ .‬לכן שפיר אמר מקושש זה‬
‫צלפחד‪ ,‬ואין בזה הוצאת לעז‪ ,‬כי הוא לשם שמים נתכוון‪.‬‬
‫משא"כ רבי יהודה סובר שנתינת התורה נמשכה מ' שנה‪ ,‬וא"כ‬
‫לא שייך הא דתורה לאו בשמים‪ ,‬ואם אכן היתה מחשבתו לשם‬
‫שמים היו יכולים לגלות זאת למשה ולפטרו‪ ,‬ולכן אמר בין כך‬
‫ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין‪.‬‬
‫האדמו"ר מזוועהיל‪ :‬עוד אפשר לתרץ קושיית המהרש"א‪ ,‬דהנה‬
‫לחד מ"ד בשבת‪ ,‬חטאו של המקושש הוא שהיה מעביר ד' אמות‬
‫ברשות הרבים‪ .‬והנה כתב בדברי חיים דמלאכת מעביר ד"א‬
‫ברה"ר חייב גם במלאכה שאצל"ג‪ ,‬ולכן היה חייב ונהרג‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬פרשה זו יפה נדרשת‪...‬‬
‫ר' מיכל ור' מתתי' הקימו כאן ישיבה לתפארת‪ ,‬ישיבת "ים‬
‫התלמוד"‪ ,‬וביקרתי שם היום ובתוך הדברים עמדתי אהא‬
‫דילפינן )מנחות צט‪ ,‬א( מעלין בקודש ואין מורידין מהכתוב‬
‫בפרשתן )במדבר יז‪ ,‬ג( 'את מחתות החטאים האלה בנפשותם‬
‫ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח' ‪ -‬דלכאורה הרי בתורה‬
‫מפורש טעם אחר )שם‪ ,‬ה( 'זכרון לבני ישראל למען אשר לא‬
‫יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטורת לפני ה'‬
‫ולא יהיה כקרח וכעדתו'‪ ,‬וא"כ מטעם זה עשו מהמחתות ציפוי‬
‫למזבח ולא משום מעלין בקודש‪.‬‬
‫האדמו"ר מזוועהיל‪ :‬בשפת אמת )שבת כא‪ ,‬ב( מבאר ענין מעלין בקודש‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬בטורי אבן )מגילה כו‪ ,‬א( חקר אם מעלין בקודש‬
‫דייקא או אין מורידין דייקא‪ ,‬והיינו אם אפשר לשנותו‬
‫לקדושה אחרת באופן שנשאר באותה מדרגת קדושה‪ .‬ולכאו'‬

‫זה תלוי בב' הלימודים שם במנחות לגבי מעלין בקודש‪ ,‬אם‬
‫מהמחתות או מבנין המשכן ע"י משה‪ ,‬דמחד ילפינן דמעלין‬
‫ומחד ילפינן דאין מורידין‪ ,‬עיי"ש )וראה רש"י‪ ,‬מגילה שם ד"ה אבל‬
‫מכרו; שו"ת דברי יציב‪ ,‬אורח חיים‪ ,‬סימן מ"ט(‪.‬‬
‫האדמו"ר מזוועהיל‪ :‬הרי בנר חנוכה מוסיפין והולכין מטעם מעלין‬
‫בקודש‪ ,‬ולכאו' שם זהו קדושה שוה ולא ממש 'מעלין' בקודש‪.‬‬
‫מרן שליט"א‪ :‬אפשר דבחנוכה הטעם הוא רק כדי לבאר אמאי‬
‫אין עושים כשיטת בית שמאי דס"ל פוחת והולך ואין זה טעם‬
‫לעצם הדבר שמוסיפים נר בכל לילה‪.‬‬
‫האדמו"ר מזוועהיל‪ :‬במשנה ברורה )סימן תרע"א סק"ה( הביא מהחיי‬
‫אדם‪ ,‬דאם יש לו לאדם ט' נרות ידליק בליל שני ב' נרות‪ ,‬ואם יש‬
‫לו י' נרות אעפ"כ לא ידליק רק בליל ב' ב' ובליל ג' לא ידליק‬
‫שתים רק אחת‪ ,‬ובשער הציון )סק"ה( כתב דאח"כ מצא בשו"ת כתב‬
‫סופר )סימן קל"ה( שג"כ כתב כן עיי"ש‪ .‬וכ"כ בבית הלוי )לחנוכה(‪.‬‬
‫אמנם הגרא"מ שך זצ"ל בספרו אבי עזרי על הרמב"ם )סוף הלכות‬
‫חנוכה( כתב וז"ל‪ ,‬דיש הידור אף בשנים ליום שלישי‪ ,‬ואם אין יכול‬
‫לעשות ההידור כולו בשביל זה לא יעשה כלל‪ ,‬דלא גריע יום‬
‫שלישי מיום השני‪ ,‬והוא פשוט וברור וא"צ לפנים‪ ,‬ותמיהני בזה‬
‫על מה שכתב בספר בית הלוי להל' חנוכה לדבר פשוט דאם אין‬
‫לו בליל שלישי רק שתי נרות שמדליק אחד עיקר החיוב‪ ,‬דמאי‬
‫הידור איכא בליל שלישי בשתי נרות‪ ,‬ואנכי לא ידעתי מה ראה על‬
‫ככה לחדש בזה‪ ,‬ופשוט שאינו כן‪ ,‬עכ"ל ועיי"ש‪.‬‬
‫באמצע יצא מרן שליט"א לקבל פני אמה של מלכות הרבנית‬
‫הצדקנית תליט"א שהגיעה אף היא לרגל שמחת הנישואין‪.‬‬
‫בשעה ‪ 8:30‬חזר מרן שליט"א לבית האכסניא וקיבל קהל‪.‬‬
‫בין הנכנסים היה הרה"ג רבי לייבל קליין שליט"א אב"ד טאב‪.‬‬
‫כן נכנס הרה"ח ר' צבי דוד פרייער שליט"א מבארא פארק‬
‫והכניס למרן שליט"א את הספה"ק 'ריח דודאים' להרה"ק‬
‫מוהרצ"א מדינוב זי"ע בעל בני יששכר‪ ,‬שההדיר מחדש ברוב‬
‫פאר והדר‪ ,‬על פי הכת"י המונח בגנזי מרן שליט"א‪ .‬בשעה ‪9:15‬‬
‫התפללו מנחה בבית האכסניא‪.‬‬
‫לאחר תפילת מנחה נסע מרן שליט"א לביתו של הנגיד‬
‫הר"ר מתתיהו רוזנברג‪ ,‬שם התקיימה אסיפת חינוך רבתי‬
‫במעמד עשרות מחנכים מגידי שיעורים ומלמדים ממוסדות‬
‫החינוך והישיבות במונטריאול‪ ,‬שהתכנסו לשמוע דברי חיזוק‬
‫והדרכה לעבודת הקודש שהם עוסקים בו דבר יום ביומו‪.‬‬
‫בהגיע מרן שליט"א פתח בדברים הרה"ג ר' לוי יצחק‬
‫הורוביץ שליט"א‪ ,‬ר"מ בישיבת ים התלמוד‪ .‬אחר כך נשא מרן‬
‫שליט"א מדברות קדשו משך כעשרים דקות‪.‬‬
‫בסיום דברות הקודש בקשו המחנכים רשות לשאול‬
‫ולשמוע דעת תורה בעניני חינוך העומדים על הפרק‪ ,‬ונענה‬
‫להם מרן )תוכן הדברים יובאו אי"ה(‪.‬‬
‫ונמשך כל זאת כשעתיים‪ ,‬ואח"כ ערך מרן שולחן לחיים‬
‫ואיחל מברכות קדשו להמארח ר' מתתי'‪ ,‬וכן לכל המחנכים‬
‫שהשתתפו באסיפה‪.‬‬
‫לאחר מכן נכנס מרן שליט"א לחדר מיוחד וקיבל קהל‪ ,‬ואח"כ‬
‫התפללו תפילת ערבית‪ ,‬וחזרו לבית האכסניא‪ ,‬והשעה היתה ‪.1.30‬‬
‫יום שלישי פר' קרח י"ט סיון‪:‬‬
‫בשעה ‪ 7.00‬נסע מרן שליט"א לעבר המקוה שםבבית‬
‫המדרש "ראשית חכמה"‪ ,‬ובשעה ‪ 7.30‬התפללו שחרית‪,‬‬
‫כשבתפילה משתתפים עשרות רבות מאנ"ש מרחבי ארה"ב‬
‫שהקדימו את בואם לחתונה כדי לזכות ולהתפלל בצוותא עם‬
‫כ"ק מרן שליט"א‪ .‬לאחר התפילה עברו האורחים לקבלת‬
‫שלום‪ ,‬ולאחמ"כ סעדו האורחים פת שחרית שהוגש שם בחדר‬
‫שני בהרחבה‪.‬‬
‫מרן שליט"א חזר לבית האכסניה‪ ,‬ובשעה ‪ 11:00‬נסע‬
‫לביקור בבית המחותן הגה"צ רבי יוחנן וואזנר שליט"א‪ ,‬ראב"ד‬
‫חסידי סקווירא במונטריאול )תוכן השיחה יבא אי"ה(‪ .‬וחזר מרן‬
‫לביתו וקיבל קהל‪.‬‬

‫פר' קרח · יט · תשע"א‬

‫בשעה ‪ 12:00‬נערך בבית האכסניא דינר מפואר לטובת‬
‫ממלכת החסד מרכז רפואי צאנז‪ ,‬בו השתתפו נגידי ושועי ארץ‬
‫מרחבי מונטריאול‪ ,‬שהגיעו להיות שותפים לדבר מצוה נשגבה זו‪.‬‬
‫לכל המשתתפים חולקו חוברות עשירות ומיוחדות המבטאות‬
‫בטוב טעם את היקף העשייה והחסד בין כותלי המרכז רפואי‪ .‬כן‬
‫הוקרן בפניהם מצגת על הפעילות הגדולה והחשובה‪ .‬כמו כן‬
‫תיאר בפרטיות את הוי בית החולים לפני האורחים האורח הרב‬
‫חיים המרמן מנכ"ל המרכז הרפואי‪ .‬במהלך המסיבה קבלו על‬
‫עצמם המשתתפים ובראשם בעל האכסניא ר' מיכל הי"ו להקים‬
‫אגף חדש לטיפול נמרץ במרכז הרפואי‪ .‬בעת כניסת מרן שליט"א‬
‫למסיבת הדינר נשא דברים בפני המשתתפים הר"ר יצחק ולדמן‬
‫הי"ו‪ ,‬והמארח הנגיד ר' מיכל הי"ו‪ ,‬אח"כ פתח מרן שליט"א ונשא‬
‫מדברות קדשו‪ ,‬וזהו תוכנם‪:‬‬

‫חלק חשוב ובלתי נפרד מאורח חיי האדם הצועד‬
‫בדרך התורה‪ ,‬הוא שמלבד מה שעוסק בלימוד התורה‬
‫וחינוך הבנים ללימוד התורה‪ ,‬גם ירבה בפעולות מעשה‬
‫חסד‪ ,‬שלולי זה אין קיום והמשך לעולם‪ ,‬כמאמר הכתוב‬
‫)תהלים פט‪ ,‬ג( עולם חסד יבנה‪ ,‬כלומר שהעולם שאנו‬
‫קיימים בו נברא במטרה להרבות חסדים בעולם‪.‬‬
‫כן איתא במדרש )ב"ר יב‪ ,‬טו( שבתחילת הבריאה עלה‬
‫במחשבתו ית' לברוא העולם במדת הדין‪ ,‬עד שראה כי‬
‫בלתי יכולת העולם להתקיים כך‪ ,‬שיתף מדת הרחמים עם‬
‫מדת הדין עיי"ש‪ .‬והיינו כאמור‪ ,‬שתיכף בראשית הבריאה‬
‫היה ברור הענין שבעולם יתרבה מעשה החסד בין‬
‫הבריות כשימוש יסוד לקיום העולם‪.‬‬
‫חשוב להדגיש‪ ,‬כי לא יתכן לחזק את עצמינו בדרך‬
‫התורה מבלי לשלב את שני הדברים הבלתי נפרדים‬
‫'תורת חיים ואהבת חסד'‪ ,‬וזאת לימדונו רבותינו חכמי‬
‫הדורות ובפרט היה ניכר הענין בחסדות צאנז‪ ,‬כאשר‬
‫בעינינו ראינו כמה היה כ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע מוסר את‬
‫נפשו מחד גיסא למען התורה ובד בבד גם למען הרבות‬
‫חסדים בעולם ולא פעל למען אחד על חשבון רעהו‪ ,‬כי‬
‫אם שלימות אחת של מסי"נ למען לימוד והרבצת תורה‪,‬‬
‫ומאידך גיסא שלימות אחת של מסי"נ למען גמילות‬
‫חסדים בין אדם לחבירו‪.‬‬
‫ידוע מה שדרשו חז"ל )ב"ק ק‪ ,‬א( עה"פ )שמות יח‪ ,‬כ(‬
‫והודעת להם את הדרך ילכו בה‪ ,‬זה ביקור חולים‪ .‬כי הנה‬
‫תורה מכונה 'דרך' )עי' קדושין ב‪ ,‬ב(‪ ,‬כלומר כי דרך התורה‬
‫ודרך גמילות חסדים משולבים גם שניהם והיו לאחדים‪.‬‬
‫אין צורך לתאר בפניכם את ביה"ח 'לניאדו'‪ ,‬באיזה‬
‫מסירות נפש נבנה‪ ,‬ועדיין ממשיך להיבנות במסי"נ‪ ,‬ומן‬
‫המפורסמות הוא כמה קידוש ה' הוא מביא כאשר הציל‬
‫את חייהם של רבים שכבר הגיע למצב של פיקוח נפש עד‬
‫שניצלו ממות בטוח לחיים ארוכים‪ .‬ובכדי שיהא לאדם‬
‫חלק נכבד במוסד זה אזי הוא מכוח זכיה מיוחדת מן‬
‫השמים שזכה להיות מן הנמנים על דבר מצוה זו‪.‬‬
‫אכן מוסד זה נבנה במסירות נפש גדולה עד מאוד‪,‬‬
‫וכבר רבים הם הזוכרים עד כמה היה מגוחך לשמוע על‬
‫תוכנית בנייתו‪ ,‬ורבים היו שהכחישו את המציאות הזאת‪.‬‬
‫ובאמת כל מהלך הבניה מאז ועד עתה היה למעלה מדרך‬
‫הטבע‪ ,‬וב"ה אנו זוכים לראות הרבה סייעתא שמיא כיצד‬
‫בית החולים הולך וגדל‪.‬‬
‫ועם כל זה‪ ,‬הרי צרכי עמך מרובים והמוסד זקוק‬
‫לתרומות נכבדות כדי להגשים את רצונם לבנות את‬
‫הטיפול נמרץ החדש‪ ,‬שיש בזה כדי להציל ממש מצבי‬

‫פיקו"נ מידי יום ביומו‪ .‬ואשרי חלקו של האיש שיטול‬
‫חלק בבנייתו‪ .‬בקשתי הוא‪ ,‬לא להאמין למה ששומעים‬
‫ממנו ולהסתפק בזה‪ ,‬רצוני הוא שכולכם תראו בעיניכם‬
‫במה מדובר‪ ,‬ולהתעניין בזה הרבה‪ ,‬באופן כזה ניתן ליצור‬
‫קשר ושייכות לארץ הקודש ותושביה‪ .‬ובשכר זה הקב"ה‬
‫כבר ישלם להם שכרם השלם מה שאין בידינו לשלם‪ ,‬כי‬
‫שכרם רב למאוד‪.‬‬
‫וזכות כל התורמים והמסייעים למען אריכות ימיהם‬
‫של נפשות רבות הלוחמים על חייהם ומתחננים לשרוד‬
‫בעולמם‪ ,‬בשכר זה ישלם להם השי"ת במידה כנגד מידה‬
‫שאף המה יאריכו ימיהם ושנותיהם‪ ,‬שיעברו ימיהם מתוך‬
‫בריאות השלימה‪ .‬הדבר אינו קל להכינס לפרוייקט שכזה‪,‬‬
‫ובקשינו לפני השי"ת שנזכה באמת לברך על המוגמר‪,‬‬
‫והשי"ת יתן לכל התומכים ברכה והצלחה אריכות ימים‬
‫ושנים טובים‪.‬‬
‫האמת היא שמלבד עצם הדבר שהמסייע לביה"ח‬
‫מסייע להצלת נפשות‪ ,‬הרי בנוסף לכך מסייע הוא אף‬
‫להרבות כבוד שמים וקידוש שמו ית'‪ ,‬שכן בית זה עומד‬
‫לו לתפארת בקרית צאנז נתניה ומקבל אליו את כולם בלי‬
‫יוצא מן הכלל‪ ,‬והמה הלועגים תמיד ואומרים כי החרדים‬
‫סוחטים כסף מאנשים נסתתמו טענותיהם כשהמציאות‬
‫מוכיחה להיפך שיהודים חרדים לדבר ה' הם הדואגים‬
‫לכלל ישראל אפי' בגשמיות‪ ,‬וזה גורם לחילונים להביט‬
‫אחרת עלינו ולהתקרב לתורה ולמצוות‪ .‬לדאבונינו‪ ,‬רבים‬
‫הם האנשים הזקוקים לבקר במקום זה מכל הסוגים‬
‫והחוגים‪ ,‬וכאשר הבית הולך ונבנה לתפארת‪ ,‬גודל עימו‬
‫ג"כ קידוש ה' רב עד למאוד והכל בזכות אלו המסייעים‪,‬‬
‫שבאמצעותם נוצר מצב של איחוד לבבות עם ישראל‪.‬‬
‫ובעבור זה מגיע שכר נוסף‪ ,‬להיפך ממה שאמרו חז"ל על‬
‫המחלל את השי"ת שקשה לכפר ע"ז‪ ,‬א"כ שכר רב יש לו‬
‫להמקדש את השם‪ .‬יעזור השי"ת שנזכה להתראות תמיד‬
‫מתוך שמחה וטוב לבב בלבבות מאושרים‪ ,‬אכיה"ר‪.‬‬

‫‪‬‬

‫ונסתיים מעמד הדינר בשעה ‪.1:30‬‬
‫בשעה ‪ 2:00‬הלך מרן שליט"א לבקר אצל אמו הרבנית‬
‫הצדקנית תליט"א‪ ,‬ואחר כך הלך לביקור בביתו של הנגיד‬
‫מוה"ר אברהם ישי רוזנברג הי"ו‪ .‬בביקור סיפר כמה זכרונות‬
‫מהסתופפותו בצל כ"ק מרן זי"ע ועל התאכסנותו של מרן זי"ע‬
‫בביתו לפני עשרות שנים‪.‬‬
‫בין הדברים סיפר כי פעם היה עם מרן זי"ע בדירה אחד‪,‬‬
‫וראה כי מרן נכנס לחדר לעלות על יצועו‪ ,‬והבחין שהחדר‬
‫מואר וכי מרן לא כיבה את החשמל‪ ,‬וכאב לו שלאחר כל‬
‫עבודת הקודש לא יוכל לישן כדבעי‪ ...‬לכן ניגש לפתח ודחף ידו‬
‫לכבות המאור‪ ,‬ואז שמע את מרן זי"ע קורא אליו ואומר‪ :‬ביים‬
‫שלאפן דארף מען נישט זעהן?‪...‬‬
‫עוד סיפר שפעם היה אצל מרן זי"ע וחילק פירות‪ ,‬ונתן לו‬
‫מרן זי"ע ואמר‪ :‬אז מ'געט מיך קען איך געבן‪...‬‬
‫ואמר נכדו הר"ר מתתי'‪ ,‬כי היות שאין עדיין במונטריאול‬
‫איזה מוסד על שמו של מרן זי"ע‪ ,‬ברצונם להקים בעיר סניף‬
‫של קופת גמ"ח "שפע חיים ורחמים"‪ ,‬שיהא לעזר ותמיכה‬
‫לאלו העומדים בנישואי ילדיהם בעיר‪ ,‬וזקינו ר' ישי יהיה‬
‫עמוד התווך של הגמ"ח‪ ,‬ועודדו מרן על כך‪.‬‬
‫ושהה שם מרן כעשרים דקות‪ ,‬וחזר לבית האכסניא‪.‬‬
‫בשעה ‪ 5:15‬נערך מעמד "כתיבת אותיות" בספר תורה מפואר‬
‫שיוכנס על ידי משפחת רוזנברג הי"ו לבית המדרש שבמלון‬
‫קראון פלאזה בקאנעטיקאט שבארה"ב‪ .‬לאחר שנכתבו האותיות‬

‫פר' קרח · כ · תשע"א‬

‫על ידי כמה מכובדים נכנס מרן שליט"א כשהוא עטור כבר בבגדי‬
‫שבת‪ ,‬וכתב את האותיות האחרונות‪ ,‬והפליא את יופי הכתב וכו'‪.‬‬
‫עם סיום כתיבת האותיות נתכבד בעל האכסניא ר' מיכל‬
‫בהגבה‪ ,‬הר"ר טוביה רוזנברג בגלילה‪ ,‬והנגיד ר' ישי רוזנברג הניח‬
‫הכתר המפואר על הספר תורה‪ .‬מרן שליט"א נטל הספר בידיו‪,‬‬
‫והחלו לזמר שם בריקודין של מצוה בליווי כלי זמר משך זמן רב‬
‫בניגוני שמחה לכבודה של תורה‪ .‬לאחר מכן רקד כ"ק מרן‬
‫אדמו"ר מזוויעהל שליט"א עם הספר תורה‪ .‬אח"כ רקדו‬
‫משפחת בעל האכסניה‪ ,‬כשהקהל מסביב מרקד ומפזז בכל עוז‪.‬‬
‫לאחר מכן נתיישבו מרן שליט"א והאדמו"ר מזוויעהל‬
‫שליט"א לשולחן לחיים ואיחלו מברכות קדשם לכל בני‬
‫המשפחה‪ ,‬ובקש מרן מהאדמו"ר מזוויעהל שיאמר דבר תורה‪,‬‬
‫ואמר שלא הכין עצמו‪ ,‬ושהחתם סופר זי"ע אמר שלא יאמר‬
‫דבר תורה מי שלא הכין עצמו‪ .‬ואמר מרן שליט"א סמך לדבר‪,‬‬
‫דמצינו בכתיבת ספר תורה שצריך להזמין את הקלף ולהכינו‬
‫לשם ספר תורה‪ ,‬וכן צריכים לעשות שרטוט‪ ,‬ורק אחר ההכנות‬
‫אפשר לכתוב הספר תורה‪ ,‬וכן הוא באמירת דברי תורה‬
‫שצריכים להכין מקודם‪ .‬וזה נרמז בפסוק )דברים לא‪ ,‬יט( ועתה‬
‫כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה‬
‫בפיהם‪ ,‬שאמירת דברי תורה בפה צריך להיות כמו כתיבה‪,‬‬
‫היינו בהכנה והזמנה‪.‬‬
‫והוסיף כ"ק מרן אדמו"ר מזוויעהל שליט"א ואמר‪ :‬דברתי‬
‫בחג השבועות מקושיית הנחלת בנימין‪ ,‬אהא דחזר הקב"ה על‬
‫כל אומה ולשון אם רוצים לקבל התורה‪ ,‬דאיך היה יכול ליתנם‬
‫לאומות העולם כיון שהיתה התורה כתובה לשם ישראל‪ ,‬ואם‬
‫היתה ניתנת לאומות נמצא דהוי כתיבה שלא לשמן של הגויים‪.‬‬
‫אלא בהכרח לומר שהיה מעביר קולמוס ומקדשה‪ .‬אמנם קשה‬
‫דהא קיי"ל בשבת ניתנה תורה‪ ,‬והמעביר קולמוס לקדש‪ ,‬חייב‬
‫משום כתיבה‪ ,‬אם כן נמצא שאם היו האומות מקבלים התורה‬
‫היו מקבלים תורה שלא נכתבה לשמן וממילא לא היה לה‬
‫חשיבות וקיום אצלם‪.‬‬
‫וסיים מרן שליט"א בדברי ברכה‪ ,‬שישרו בבית זה כל ברכות‬
‫התורה‪ ,‬כי בכל הכנסת ספר תורה מתעוררים רחמים וחסדים‬
‫בשמי מרום‪ ,‬ושהתורה תביא ריבוי שמחות‪ ,‬ויזכו לראות דורות‬
‫ישרים ומבורכים‪ ,‬בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות‪,‬‬
‫אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד‪.‬‬
‫ואמר מרן האדמו"ר מזוויעהל שליט"א‪ :‬אברך את הנגיד ר'‬
‫מיכל שיחי'‪ ,‬יעזור השי"ת שעל ידי הספר תורה שכתב יתקיים‬
‫בו להניח ברכה אל תוך ביתך‪ ,‬וירווה הרבה נחת מכל יוצאי‬
‫חלציו‪ ,‬וברכה מיוחדת לאביו ר' ישי‪ ,‬שהיה מראשוני העומדים‬
‫לימין כ"ק מרן זי"ע בהקמת המוסדות הק' בכלל וביוניאן סיטי‬
‫בפרט‪ ,‬יתן לו השי"ת אריכות ימים ושנים טובות‪ ,‬ונזכה בקרוב‬
‫לקבל פני משיח צדקנו‪.‬‬
‫קול רנה וישועה באהלי צדיקים‬
‫מיד לאחר מעמד כתיבת האותיות נסע מרן שליט"א עם‬
‫הר"ר טוביה רוזנברג מליקווד לעבר אולמי "בית אורה"‪ ,‬שם‬
‫התקיימה שמחת בית צדיקים‪ ,‬נישואי נכד כ"ק מרן זי"ע הבה"ח‬
‫בנש"ק מורנו נחמיה שלום נ"י‪ ,‬בן חדב"נ הגה"צ רבי שאול‬
‫יהודה פריזנט שליט"א דומו"צ דקהילתינו הק' ביוניאן סיטי‪.‬‬
‫בהגיעו נכנס מרן שליט"א להיכל בית המדרש שבמתחם‬
‫בית אורה‪ ,‬שם התכנסו מאות מאנ"ש‪ ,‬בראשות רבני ודייני‬
‫אנ"ש שליט"א מארה"ב‪ ,‬שהגיעו מארה"ב להשתתף בשמחת‬
‫הנישואין‪ ,‬לשמוע דברי חיזוק והדרכה ממרן שליט"א‪ .‬מתחילה‬
‫ניגנו כמה ניגוני התעוררות ודביקות‪ ,‬ואחר כך פתח מרן‬
‫שליט"א בדברות קדשו‪:‬‬

‫טרם אקרא אני אענה בברכת שלום עליכם לכל קהלא‬
‫קדישא הדין‪ ,‬כי הנני חונה כאן בעיר זה ג' ימים‪ ,‬וא"כ‬
‫הנני כבר כתושב המקום במקצת‪ ,‬אכן אתם באתם זה‬
‫עתה חדשים מרחוק באו בטלטולי הדרכים הנה‪ ,‬נמצא‬
‫שכולכם דין אורחים יש לכם‪ ,‬ושמחה היא לנו להתראות‬

‫יחד מפעם לפעם‪ ,‬וודאי כשנזדמן לבוא בשעת שמחה‪.‬‬
‫בתוה"ק בפרשתן אחר כל הפרשה דמעשה קורח‪,‬‬
‫מצינו כתוב‪ ,‬וידבר ה' אל משה לאמור‪ ,‬דבר אל בני‬
‫ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיא‬
‫לבית אבותם שנים עשר מטות‪ ,‬איש את שמו תכתוב על‬
‫מטהו‪ ,‬ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כי מטה אחד‬
‫לראש בית אבותם‪ ,‬והנחתם באהל מועד לפני העדות‬
‫אשר אועד לכם שמה‪ ,‬והיה האיש אשר אבחר בו מטהו‬
‫יפרח‪ ,‬והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם‬
‫מלינים עליכם )במדבר יז‪ ,‬טז‪-‬כ(‪.‬‬
‫והדבר צ"ב‪ ,‬שהרי כבר נוכחו שהשי"ת חפץ בכהונתו‬
‫של אהרן‪ ,‬וזה עתה באו על עונשם קרח ועדתו שהרהיבו‬
‫לחלוק על משה‪ ,‬וכיון שכבר נתברר האמת וכל אדם ראה‬
‫בחוש כי משה אמת ותורתו אמת‪ ,‬ועוד משך אלפי שנים‬
‫לאחמ"כ עוד שמעו את קורח זועק בקול גדול מאותו בור‬
‫אנו בדאין )ראה בבא בתרא עד‪ (.‬וזעקתו זו התחילה תיכף‬
‫ומיד בעת נפילתו‪ ,‬וכל אחד ואחד ראה זאת‪ ,‬א"כ לשם‬
‫מה נזקקו לעשות עוד סימן נוסף‪ ,‬שיאספו המטות‬
‫ויכניסום לאהל מועד למען תהא עין רואה את המטה‬
‫הנבחר פורח‪ ,‬דמה ניתוסף בסימן זה מהקודם לו‪.‬‬
‫וגם בגוף לשון הכתוב יש לדקדק‪ ,‬שאמר 'והשכותי‬
‫מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם‪,‬‬
‫שמתחילה אמר 'עלי' ואחר כך אמר 'עליכם'‪ ,‬והיה מן‬
‫הראוי לומר בתחילה 'והשכותי ‪ ÌÎÈÏÚÓ‬את תלונות בני‬
‫ישראל'‪ ,‬או לסיים הכתוב והשיכותי תלונות בני ישראל‬
‫אשר הם מלינים ‪.ÈÏÚ‬‬
‫ ˜¯‪- ˙ÂÚË È„ÈÏ ‡· ÔÎÏ ÂÈ˙ÂÏÚÓ ÏÚ ˜¯ ËÈ·‰ Á‬‬‫ויש לבאר הדברים בהקדם מש"כ בספה"ק ישמח‬
‫משה )בפרשתן( על דברי רש"י בפרשתן )במדבר טז‪ ,‬ד( קרח‬
‫שפקח היה מה ראה לשטות זו‪ ,‬עינו הטעתו‪ ,‬ראה‬
‫שלשלת גדולה יוצאה ממנו‪ ,‬שמואל ששקול כנגד משה‬
‫ואהרן וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו וכו'‪ ,‬עיי"ש‪.‬‬
‫והיינו שקרח היה בעל רוח הקודש בהירה וצפה מה יהא‬
‫לאחרית דבר שיצאו ממנו פארי גדולים כאותם כ"ד‬
‫דורות וכשמואל הנביא‪ ,‬אזי עינו הטעתו לבוא ולחלוק‬
‫עליהם‪ ,‬ויל"ב מה השיב בזה שאמר 'עינו הטעתו'‬
‫לשאלתו קרח שפקח היה וכו'‪ ,‬והלא אם פקח הוא האיך‬
‫עינו הטעתו‪ ,‬ובכלל צ"ב מהו 'עינו הטעתו'‪.‬‬
‫וביאר שם בישמח משה עפ"י הידוע מרביה"ק הרבי‬
‫ר' אלימלך זי"ע )הובא ביש"מ שהש"ר ד‪ ,‬ט בד"ה לבבתני( על‬
‫דברי חז"ל )חגיגה ב‪ ,‬א( סומא באחת מעיניו פטור‬
‫מהראיה‪ ,‬דהנה האדם נברא עם שני עיניים‪ ,‬כדי שבעין‬
‫אחת יביט על גדלות הבורא ורוממות שמו ית'‪ ,‬ובעין‬
‫אחת יתבונן בשפלות עצמו‪.‬‬
‫וזאת כי האדם מצד אחד צריך למודעי מה רבו מעשיך‬
‫ה'‪ ,‬שהבוכ"ע הוא קל גדול ונורא אשר מלא כל הארץ‬
‫כבודו‪ ,‬ואני חלק ממנו‪ ,‬כי כל נשמה של איש יהודי היא‬
‫חלק מנשמת אלקי ממעל ויש בו חלק עליון‪ ,‬כמאה"כ‬
‫)בראשית ב‪ ,‬ז( ויפח באפיו נשמת חיים‪ ,‬ואמרו )ראה רמב"ן‬
‫שם( כל הנופח מעצמו הוא נופח‪ ,‬וכל נשמה מנשמות‬
‫ישראל היא חלק של אלקות שהוא ללא גבול וקצבה‪.‬‬
‫ולאידך גיסא צריך האדם להתבונן באבן הבוחן את‬
‫האמת שבו האיך הועם משחור תוארו‪ ,‬והאיך היתה‬
‫הנהגת חייו‪ ,‬וצריך שיעשה חשבון נפשו ויבדוק בנבכי‬

‫פר' קרח · כא · תשע"א‬

‫לבבו מי אני ומה חיי ויזהר שלא ישקר בעצמו‪ ,‬ויש לשלב השי"ת והשלימו עצמם בתורה ועבודת ה'‪ ,‬עבדו ע"ע‬
‫וסגפו את גופם‪ ,‬וכך עלו ונתעלו בסולם העולה בית קל‬
‫את שני הדברים להביט בהם יחד‪.‬‬
‫ואף דלכאורה הני סתראי נינהו‪ ,‬כי חלק ההבטה עד שהיו דבוקים בבוכ"ע‪ ,‬והנהגתם זו היתה באופן‬
‫ברוממות ה' מביא לידי גאות והתנשאות‪ ,‬כי חושב הסתרה‪ ,‬שישבו בסתר והגו בתורה‪ ,‬ולא נודעו מעשיהם‬
‫מחשבות שהרי הוא חלק מהבוכ"ע האין סוף ברוך הוא אפילו לאיש אחד זולתם‪ ,‬והסתירו עצמם באופן גדול כ"כ‬
‫וברוך שמו‪ ,‬ונשמתו מקור שורש מחצבתה הוא בשמים שאפילו מלאכי השרת לא ידעו משגב גדולתם‪ ,‬ועבדו את‬
‫ממעל גבוה מעל גבוה למעלה ממלאכים ושרפים‪ ,‬ואילו השי"ת בלתי לה' לבדו ורק לשמו ית'‪ ,‬לעשות נחת רוח‬
‫כשמתבונן במצבו האמיתי בלי לרמות א"ע‪ ,‬הרי שיראה לפני מי שאמר והיה העולם‪.‬‬
‫לעומת כן‪ ,‬תלמידי הבעש"ט הקדושים זי"ע רובם‬
‫גלויות האיך הועם תארו באמת ומה פעל בעולם והאיך‬
‫הנהיג את כל ימי חייו להבל ולריק‪ ,‬והרי לפניו נגלו כל ככולם הורו לנו‪ ,‬שודאי יתכן לעבדו ית' וללכת מעלה‬
‫תעלומות לב‪ ,‬הנסתרות לה' אלקינו ואין שכחה לפני כסא מעלה‪ ,‬אמנם לא זו הדרך בה ישכון אור‪ ,‬כי אם יעשו כן מה‬
‫כבודך‪ ,‬בהיות כן התבוננות זו מביאתו לידי הכנעה יהא בגורל בני ישראל ההמון עם‪ ,‬דאף שהוא ישלים עצמו‪,‬‬
‫ושפלות‪ .‬אמנם כשאדם יתבונן רק בדבר אחד בלבד‪ ,‬הרי אבל מי לחשו לומר שהינו חשוב יותר מזולתו‪ ,‬והלא אב‬
‫שלא יועיל לו מאומה‪ ,‬כי סוף דבר או שיבוא לידי גאות לילדים חפץ שכל בניו יהיו כולם אהובים כולם ברורים‪.‬‬
‫אי לזאת מסרו אלו הצדיקים את נפשם‪ ,‬ולא מסירות‬
‫והתנשאות‪ ,‬או שח"ו ישבר לרסיסים ויבוא לשפלות כזאת‬
‫עד שיפול בזרועות הייאוש‪ ,‬ויאבד כל שאיפה ורצון של נפש גשמית אלא למעלה מזה‪ ,‬כי מסרו נפשם במסירות‬
‫נפש רוחנית‪ ,‬ונתנו מזמנם כדי לקרב ולרומם נפשות‬
‫התרוממות‪ ,‬וסופו שייוותר ללא כלום‪.‬‬
‫לכן האיש החכם ישכיל להחזיק בשני הקצוות‪ ,‬הן ישראל שבצל כנפיו יחסון‪ ,‬ופינו זמן זמנים טובא להורות‬
‫שיהא בקרבו גאות והתנשאות בבחי' ויגבה לבו בדרכי מוסר לישראל וללמד לבני יהודה קשת בדרכי ה'‪ ,‬על מנת‬
‫ה'‪ ,‬ולאידך גיסא יהא שרוי בענווה ושפלות‪ ,‬ואלו דברים שידעו בני ישראל האיך צריך להתפלל ולהגות בתורה‬
‫שאין להם שיעור בהזכרתם בספרי החסידות ובראש ובאיזה אופן יש לקיים מצוה‪ ,‬ואף שלכאורה עי"כ באו‬
‫בספה"ק תולדות יעקב יוסף אשר מביא רעיון זה כמה לידי הפסד‪ ,‬כי המה רצו לעבוד את ה' בהחבא בלא‬
‫יודעין‪ ,‬וחפצו לנצל כל רגע לעבודת ה'‪ ,‬וכאן היו זקוקים‬
‫וכמה פעמים בין בתרי ספרו הקדוש‪.‬‬
‫עם האמור פירש הרבי ר' אלימלך את דבריהם 'סומא לפנות מזמנם למען אנשים גסים ופשוטים לעמוד להם‬
‫באחת מעיניו'‪ ,‬היינו שרואה רק בעין אחת ולא בשני לעזר ואחיסמך בעניינים שונים‪ ,‬מ"מ אלו הצדיקים היה‬
‫העיניים לאחוז החבל בשני ראשיו‪ ,‬א"כ נקבע דינו להם מסירות נפש להשי"ת‪ ,‬וכל זאת עשו ופעלו‪ ,‬העיקר‬
‫ש'פטור מן הראיה'‪ ,‬רצ"ל שזה האדם אינו יכול לבוא שיצא מזה לקרב את בני ישראל לאביהם שבשמים‪.‬‬
‫לדבקות ה' באמת‪.‬‬
‫זאת איפוא היתה שאילתו של רבינו הקדוש‪‡È‰ ÂÊȇ ,‬‬
‫על פי זה מבאר זקה"ק הישמח משה את דברי רש"י „¯‪ ,Ì„‡‰ ÂÏ ¯Â·È˘ ‰¯˘È Í‬היינו איזו היא דרך האמת‬
‫'עינו הטעתו'‪ ,‬כי אלמלי היה קורח רואה את אמיתות מצבו והישר‪ ,‬האם דרך זו של הסתר‪ ,‬שיחביא עצמו במערה ויכסה‬
‫ושפלותו‪ ,‬ואף שעמד במדרגה נשגבה וכוחו כח גדול היה‪ ,‬את גופו‪ ,‬שיברח לארץ ציה ושממה במדבר בתוהו ילל‬
‫מ"מ אם היה מתבונן בעצמו‪ .‬לא היה בא לידי טעות‪ ,‬אבל ישימון כמאה"כ )ירמיה ט‪ ,‬א( מי יתנני בלא מדבר‪ ,‬ויעבוד את‬
‫הוא '‪ Â ÈÚ‬הטעתו'‪ ,‬רצ"ל שהתבונן רק בעין אחת‪ ,‬והביט ה' בלתי לה' לבדו‪ ,‬או שמא ינקוט בדרך השניה ויעשה‬
‫רק בגדלות נשמתו‪ ,‬יחוסו ומדרגותיו‪ ,‬על שום כן בא לידי ויפעל למען דרכי בני ישראל‪ ,‬ואף שמונח בידיעתו‪ ,‬שמא‬
‫יתרמי מילתא ויכשל בפניה ומחשבה זרה‪ ,‬וכמו"כ לא יוכל‬
‫טעות כזאת‪ ,‬עכתוד"ק בתוספת נופך ביאור‪.‬‬
‫ללמוד במידה מרובה‪ ,‬ולא יהיה ביכולתו להתרומם‬
‫ „¯‪˙‡ ·¯˜Ï È„Î Ú"‡ ¯ÂÒÓÏ ‡Â‰ '˜‰ Ë"˘Ú·‰ Í‬‬‫ולהתעלות כ"כ כרצונו‪ ,‬וכן יזדקק להתעסק עם הרבה בני‬
‫· "‪- È‬‬
‫הרהרתי להוסיף בזה עוד בחינה בהקדם מה שביאר כ"ק אדם גם בני איש כל אחד ועניניו עמו‪ ,‬ומאחר שכן‪ ,‬התמיהה‬
‫מרן אאדמו"ר זי"ע בהזדמנות אחת מה ששנו חכמים בלשון גדולה היא‪' ,‬איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם'‪.‬‬
‫על זאת משמיענו רבינו הק'‪ ,‬ודאי שזקוקים שיהא‬
‫המשנה )אבות ב‪ ,‬א( רבי אומר‪ ,‬איזו היא דרך ישרה שיבור לו‬
‫האדם‪ ,‬כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם‪ ,‰È˘ÂÚÏ ˙¯‡Ù˙ - .‬רצ"ל שיהא לו לתועלת‪ ,‬אבל בד בבד‬
‫אגב מילתא נעורר בענין זה שצריך להזכיר מדברות קדשו‪ ,‬יחד עמו‪ ,‬צריך שיהא ˙‪ ,Ì„‡‰ ÔÓ ÂÏ ˙¯‡Ù‬אחוז מזה וגם‬
‫כי פנינו מועדות לילך לקראת השמחה‪ ,‬ותקוותינו איתנה מזה אל תנח ידך‪ ,‬כי אכן זקוק האדם לתור אחר שלמותו‪,‬‬
‫שירדו האבות הק' לחדו עימנא וליטול חלק בשמחה‪ ,‬ובאם אבל לא שיתור רק אחר שלמותו ולמען עצמו‪ ,‬אלא‬
‫חוזרים על דברי תורתם נהיה עי"ז התקשרות‪ ,‬כמבואר שיראה לעשות ולפעול למען רעהו‪ ,‬ויראה לקרב גם את‬
‫בספרן של צדיקים כי עי"כ שפתותיו דובבות )בכורות לא‪ ,‬ב(‪ ,‬זולתו להקב"ה‪ ,‬איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק‪,‬‬
‫וודאי שכן הוא כאשר נזכרים ומקבלים ללכת בדרך עץ עתוד"ק בתוספת נופך‪.‬‬
‫ ‪- Â„È ÏÚ ‡· ‡ËÁ Ôȇ ÌÈ·¯‰ ˙‡ ‰ÎÊÓ‰‬‬‫החיים שסלל לפנינו ‪ -‬ונודע קושית העולם‪ ,‬דבתחילה יש‬
‫צא ולמד מה שהביא בספה"ק ישמח משה )פרשת שמות‪,‬‬
‫לדקדק בסגנון שאילתו 'איזו היא דרך ישרה שיבור לו‬
‫האדם'‪ ,‬וכי כמה דרכים ישנם שצריך לברור ביניהם‪ ,‬והלא ד"ה ועוד נ"ל בסגנון זה; פרשת וארא‪ ,‬ד"ה ועוד י"ל כי( בשם הרה"ק‬
‫דרך אחת יש והיא דרך התורה‪ .‬כן יל"ב תשובתו 'כל מברדיטשוב בעל הקדושת לוי זי"ע לבאר את דברי המשנה‬
‫)אבות ב‪ ,‬ד( אל תפרוש מן הצבור‪ ,‬ואל תאמין בעצמך עד יום‬
‫שתפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם'‪.‬‬
‫והאריך כ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע למעניתו‪ ,‬דהנה מותך‪ ,‬דיש לדרוש סמוכין בהמשך שני המאמרים‪.‬‬
‫ומבאר בקדשו דבר נפלא‪ ,‬כי הנה האדם לעצמו‬
‫לפנים מישראל היו צדיקים אשר בארץ שעבדו את‬
‫פר' קרח · כב · תשע"א‬

‫לעולם אינו יכול להיות בטוח בעצמו‪ ,‬כי אינו יודע מה‬
‫ילד יום‪ ,‬ואף שכיום הזה הינו כראוי‪ ,‬והוא הוגה בתורה‬
‫ושופך נפשו בתפילה‪ ,‬הוא 'ערליכע יוד' שומר מצוות‬
‫וירא שמים‪ ,‬מ"מ הן יצר סוכן בו ואינו עוזבו לרגע‪ ,‬ויש‬
‫לו לחשוש שמא יביא עליו ניסיון קשה למחרת‪ ,‬ושמא‬
‫כעבור ימים אחדים יעברו עליו קשיים שונים‪ ,‬והלא אינו‬
‫יודע מה מצפה לו ולזרעו אחריו בימים הקרובים‪ ,‬כי אין‬
‫ביכולת האדם לדעת מאומה‪.‬‬
‫אכן עצה אחת עומדת לו‪ ,‬כי באם מוסר האדם א"ע‬
‫לזולתו‪ ,‬הרי שעליו שנינו )אבות ה‪ ,‬יח( המזכה את הרבים‬
‫אין חטא בא על ידו‪ ,‬וכשאחד מזכה יהודים אחרים‬
‫במצוות‪ ,‬והוא מקרב אחרים לעבודתו ית"ש‪ ,‬ומחדיר גם‬
‫בידידיו אהבת ה'‪ ,‬הרי שמובטח הוא מחכמינו זיכרונם‬
‫לברכה שזכות הרבים תגן עליו ואין חטא בא על ידו‪.‬‬
‫ועלה ברעיוני כעת לבאר הדבר בפשטות‪ ,‬כי אמת‬
‫ונכון הדבר שישנה בחירה חופשית לכל אדם‪ ,‬אבל איתא‬
‫בספה"ק שכח הבחירה הוא רק ליחיד‪ ,‬אבל כלל ישראל‬
‫לגבי ציבור אין לו בחירה‪ ,‬וכמאה"כ )שמו"א טו‪ ,‬כט( נצח‬
‫ישראל לא ישקר‪ ,‬ולעולם מן ההכרח שיהיו 'ערליכע יודן'‬
‫על פני תבל ומלואה‪ ,‬אכן לגבי הפרט אזי לכל פרט יש‬
‫בחירה לעצמו‪ ,‬ולעולם אינו יודע איזו בשורה מביא עמו‬
‫המחר בכנפיו‪ ,‬אולם לגבי כללות ישראל בני קל חי‬
‫מתקיים כמאה"כ )עפ"י איוב לח‪ ,‬יא( האומר לים עד פה‬
‫תבוא‪ ,‬שכמו שלא יתכן שיהא חורבן עולם‪ ,‬אזי כמו"כ‬
‫עושה ופועל השי"ת שלעולם יהיו בני ישראל על הארץ‬
‫והדרים עליה‪ ,‬ואפילו במצב הגרוע והשפל ביותר‪ ,‬לעולם‬
‫יהיו אנשים מישראל שומרי תורה ומצוות‪ .‬וזה שמבטל‬
‫עצמו ופועל למען כלל ישראל‪ ,‬הרי שבא לידי בחי' כזאת‬
‫שסביב יתהלכון לשמרו בשמירה דלעילא גדולה כ"כ‬
‫שיוכל להתגבר אפילו על כח הבחירה‪ ,‬ומובטח הוא‬
‫מחז"ל שאין חטא בא על ידו‪.‬‬
‫זה הדבר מורים לנו דברי המשנה‪ÔÓ ˘Â¯Ù˙ χ ,‬‬
‫‪ ,¯Â·Èˆ‰‬רצ"ל אל תאמר אנוכי אעשה לביתי‪ ,‬כי הנה כבר‬
‫נותרו בידי כמה שעות פנויות‪ ,‬א"כ אתפלל לבדי‪ ,‬אשב‬
‫בדד ואלמד ואעבוד אותו ית'‪ ,‬ואראה לעשות הכל למען‬
‫שמו באהבה‪ ,‬כי וכי מחובתי לחשוב על הציבור‪ ,‬לא כן‬
‫יאמר‪ ,Í˙ÂÓ ÌÂÈ „Ú ÍÓˆÚ· ÔÈÓ‡˙ χ ÈÎ ,‬היינו כי אינך‬
‫יודע מה ילד יום המחרת ומה יביא העתיד עמו‪ ,‬ואינך‬
‫יודע את אשר יכול להתרחש עמך‪ ,‬ובאם יש את נפשך‬
‫לעצה הוגנת להיות מובטח שלא תבוא ח"ו לידי עבירה‪,‬‬
‫אזי העצה הטובה ביותר היא‪ ,‬שתכליל עצמך עם הרבים‪,‬‬
‫תעשה ותפעל למען הרבים האחרים ותהיה חלק‬
‫מהציבור‪ ,‬תזכה את הרבים שאז אין חטא בא על ידו‪,‬‬
‫עכתוד"ק בתוספת ביאור‪.‬‬
‫ ‪'‰ ˙‡ „·ÚÏ ˜È„ˆ‰ „ȘÙ˙˘ ·˘Á˘ ‰È‰ Á¯˜ ˙ÂÚË‬‬‫‪- ¯Â·Èˆ Èίˆ· ˙˜ÒÚ˙‰ ‡ÏÏ‬‬
‫עתה נשוב לבאר עובדא דקורח‪ ,‬דהנה מידת אהרן‬
‫הכהן היתה כמאה"כ )דברים לג‪ ,‬ח( תומיך ואוריך לאיש‬
‫‪ .Í„ÈÒÁ‬כי זה הוא הכלל הראשון בחסידות‪ ,‬שחסידות‬
‫נגזר מתיבת 'חסד'‪ ,‬שצריך לתת את עצמו לזולתו‬
‫ולאחרים‪' ,‬עולם חסד יבנה'‪ ,‬ולא לחינם מכונה דרך‬
‫הקודש המורים לנו מרן אור שבעת הימים הבעש"ט הק'‬
‫ותלמידיו אשר יצקו מים על ידיו ותלמידי תלמידיו‪- ,‬‬
‫'חסידים'‪ ,‬ומדוע איננו מכונים בשמות אחרים‪ ,‬כגון‬

‫עובדים‪ ,‬יראי ה'‪ ,‬המהדרים במצוות‪ ,‬מהדרים‪ ,‬אלא כי‬
‫שורש ההתחלה בדרך זו היא הדביקות ואהבת חברים‪,‬‬
‫כאומרנו )בתפילה קודם התפילה( 'שנראה מעלת חברינו ולא‬
‫חסרונם'‪ ,‬וכמאה"כ )ישעיה מא‪ ,‬ו( איש את רעהו יעזורו‬
‫ולאחיו יאמר חזק‪.‬‬
‫כמו"כ היה אהרן הכהן אשר עליו העיד הנביא מלאכי‬
‫)מלאכי ב‪ ,‬ו( בשלום ובמישור הלך איתי ורבים השיב‬
‫מעוון‪ ,‬כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי‬
‫מלאך ה' צבקות הוא‪ ,‬כי אהרן מסר עצמו ללמוד עם בני‬
‫ישראל תורת ה'‪ ,‬וכפי ששנו חכמים בלשונם )אבות א‪ ,‬יב(‬
‫אוהב שלום ורודף שלום‪ ,‬אוהב את הבריות ומקרבן‬
‫לתורה‪ ,‬והיה משיב שלום בין איש לרעהו ובין איש‬
‫לאשתו‪ ,‬ובמקום שראה בעל עבירה‪ ,‬ניסה את כוחו‬
‫לרצותו בדברים שישוב בתשובה‪ ,‬והשתדל לקרבו‬
‫ולהחדיר בו הרהור תשובה‪ ,‬ורבים השיב מעוון‪.‬‬
‫ובדרך אגדה נראה לומר‪ ,‬יתכן שזאת לא הבין קרח‪,‬‬
‫וטען ואמר וכי זו הדרך‪ ,‬דבר יום ביומו להעניק לזולתו‬
‫ולאחרים‪ ,‬והלא מתפקידו של אהרן הכהן הוא לישב‬
‫בבית המקדש ולהיות פרוש מכל כלל ישראל‪ ,‬וצריך‬
‫שיהא מופשט מכל הענינים האחרים‪ ,‬ומתפקידו רק‬
‫לקיים את מאה"כ )תהלים כז‪ ,‬ד( שבתי בבית ה'‪ ,‬לעבוד את‬
‫השי"ת בדביקות‪ ,‬לשכון כבוד בעולם האצילות ולעבדו‬
‫ית' רק למען שמו ללא ידיעת אחרים‪ ,‬ולפתע פתאום‬
‫רואהו סובב הכא והתם‪ ,‬כאן רואהו משוחח עם משפחה‬
‫זו וכאן הוא משוחח עם אשה פלונית וכאן עם בעל פלוני‪,‬‬
‫וסובב סחור סחור לילך לשוחח עם שני אנשים ניצים‪ ,‬כי‬
‫הרי מתפקידו להשכין שלום ביניהם‪ ,‬וכן על זה הדרך עוד‬
‫ועוד הולך ופועל‪ ,‬ובראות קורח את כל אשר נעשה‪ ,‬מיד‬
‫זעק ואמר וכי זהו 'כהן'‪.‬‬
‫קרח לא הבין כן‪ ,‬ודימה שמתפקיד הכהן לישב לכה"פ‬
‫לפלפל בלומדות או להגות בתורה ולהיות דבוק בו ית'‬
‫במשך כל היום‪ ,‬ולא השכיל להבין שדרך זו של מסירות‬
‫נפש לבני ישראל היא דרך גבוהה יתר על הדרך השניה‪ ,‬ואף‬
‫שדרך ה'תפארת לעושיה' אינו נגרע מחשיבותו לעבודת ה'‬
‫כאמור‪ ,‬מ"מ צריך שיהא 'ותפארת לו מן האדם'‪ ,‬לקרב את‬
‫בני ישראל לאביהם שבשמים‪ ,‬למסור עצמו במסירות נפש‬
‫שלא יזכה לעולם הבא ולא לעולם הזה‪ ,‬העיקר שיהא נחת‬
‫רוח להשי"ת מבני ישראל עם קרובו‪.‬‬
‫זהו אפוא הכוונה במש"כ רש"י 'עינו הטעתו'‪ ,‬כי‬
‫השי"ת נתן להאדם שתי עיניים‪ ,‬עין אחת למען 'תפארת‬
‫לעושיה'‪ ,‬שיביט ע"ע האיך תואר מראיתו‪ ,‬וידע שלא יצא‬
‫ידי חובתו וזקוק להרבות בלימוד ותפילה‪ ,‬ולעבוד את‬
‫השי"ת במידה טובה הימנה‪ ,‬אולם כמו"כ צריך שתהא לו‬
‫עין אחת להביט גם על השכן‪ ,‬שיתבונן האיך הוא מביט‬
‫על זולתו ועל הציבור‪ ,‬ואינו יכול לצאת יד"ח בזה שהוא‬
‫את נפשו השלים‪ ,‬כי מוכרח להביט בין ע"ע ובין על‬
‫זולתו‪ ,‬וזה הדבר 'עינו הטעתו'‪ ,‬כי קרח לא הבין זאת‬
‫ודימה שצריך להביט רק בעין אחת‪ ,‬דהיינו רק על עצמו‪,‬‬
‫ואי לכך היו לו טענות ותלונות על אהרן‪.‬‬
‫ ‪ÂÓˆÚ ˙ÂË‰Ï Íȯˆ˘ ˙Â¯Â‰Ï È„Î ‰˙ȉ ˙ÂËÓ‰ ˙ÁȯÙ‬‬‫‪- '‰Ï È" · ·¯˜Ï‬‬
‫מעתה יבואר ענין המטות‪ ,‬כי אמת ונכון הדבר שכבר‬
‫ידעו והתברר להם עם מי הצדק‪ ,‬כי תיכף ומיד כאשר ראו‬
‫שכולם נפלו לתוך האדמה ואחד מהם לא נותר‪ ,‬אזי‬

‫פר' קרח · כג · תשע"א‬

‫נתברר להם שודאי אהרן חביב לפני הבוכ"ע‪ ,‬והוברר‬
‫הדבר שאהרן הוא קדוש ה'‪ ,‬ולא נכונים דברי קרח‬
‫בטענותיו‪ ,‬אבל מ"מ לא ידעו ולא הבינו על שום מה‬
‫באמת כן הוא‪ ,‬דהא קרח דיבר דברים של טעם‪ ,‬והיה‬
‫צדיק אמת שדיבר על כך שצריך לעבוד את הבוכ"ע‬
‫ולהיות דבוק במושכלות‪.‬‬
‫אשר על כן בא השי"ת וחפץ ללמד לבני ישראל‬
‫לדורות עולם למען ידעו‪ ,‬וכה אמר‪χ¯˘È È · χ ¯·„ :‬‬
‫‪ ,·‡ ˙È·Ï ‰ËÓ ‰ËÓ Ì˙‡Ó Á˜Â‬להורות לבני ישראל‬
‫שידעו מה החביבות ואיזה הוא דרך ה'‪ ,‬ועל כן אמר‬
‫‪ ,‰ËÓ‬כי מבואר בספה"ק )ראה דברי יחזקאל‪ ,‬ריש פר' מטות(‬
‫דמטה הוא מלשון הטיה‪ ,‬שמטה ומכופף עצמו וביכולתו‬
‫לכופף עצמו‪ ,‬וסימן על האדם שהוא צדיק אמת הוא‪,‬‬
‫באם ביכולתו שיהיה ראשו מגיע השמימה‪ ,‬אבל בד בבד‬
‫יכול להנמיך עצמו לקטן שבקטנים‪ ,‬ויכול להשפיל את‬
‫עצמו לאדם הגס ביותר‪.‬‬
‫כן היה דרך תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע אשר באמת‬
‫הגיע ראשם השמימה‪ ,‬ומ"מ מסרו מעצמם שעות ע"ג‬
‫שעות על מנת לשוחח עם קטני דעת והכפריים הנבערים‬
‫מדעת וכדו'‪ ,‬ושוחחו עם אנשים ופשוטי עם על דברים‬
‫של מה בכך‪ ,‬וכל זאת עשו כדי להכניס בהם אמונה‬
‫בהקב"ה ולהחדיר בקרבם שיש מנהיג לבירה‪ ,‬ושיהא‬
‫מונח בידיעתם כי ישנו צדיק בארץ ויעסקו בדברי תורה‬
‫ויקיימו את מצוות ה'‪ ,‬וכל אחד לפי דרגתו ורמתו מסר‬
‫א"ע לבוכ"ע‪ ,‬והשפילו עצמם מעולם האצילות עד השפל‬
‫ופחות הערך ביותר‪.‬‬
‫זכרנו ימים מקדם ‪ -‬עוד יושבים כאן מתלמידי כ"ק‬
‫מרן אאדמו"ר זי"ע אשר מונח בזיכרונם היטב כמה שעות‬
‫פינה מזמנו למען עמך בית ישראל‪ ,‬ובפרט לבחורי החמד‬
‫האברכים ותלמידי הישיבה‪ ,‬רבים היו שהיו צריכים‬
‫לעמוד בבחינה על עשרים וחמישים דף‪ ,‬ויש שנבחנו על‬
‫מאה ומאתיים דפים‪ ,‬ושעות ע"ג שעות ישב עמהם‬
‫להשכילם בדרך הנכונה‪ ,‬ונתן את כל תוך תוכיותו לשם‬
‫כך‪ ,‬ואכן סימנו של צדיק אמת הוא לא רק כאשר מקום‬
‫כבודו בשמים ממעל‪ ,‬אכן‪ ,‬אפשר שהוא צדיק אמת אבל‬
‫לא מנהיג ישראל‪ ,‬אצל מנהיג ישראל העיקר הוא באם‬
‫יכול להשפיל ולהטות עצמו עד לארץ‪ ,‬עד לעשב השדה‬
‫הקטן ביותר ולכל אחד‪.‬‬
‫והמשיך ואמר‪‰ËÓ Â· ¯Á·‡ ¯˘‡ ˘È‡‰ ‰È‰Â ,‬‬
‫‪ ,Á¯ÙÈ‬היינו זה שהוא יכול להשפיל ולכופף עצמו אל כל‬
‫אחד‪ ,‬ואז ‪¯˘‡ χ¯˘È È · ˙ ÂÏ˙ ˙‡ ÈÏÚÓ È˙Â΢‰Â‬‬
‫‪ ,ÌÎÈÏÚ ÌÈ ÈÏÓ Ì‰‬רצ"ל שהם לא השכילו להבין והם‬
‫מלינים ‪ ,ÌÎÈÏÚ‬כי אכן רואים המה שמשה אמת ואנו‬
‫בדאין‪ ,‬וראו האיך שקרח נפל אפיים ארצה‪ ,‬אבל לא‬
‫הבינו מדוע כן הוא באמת‪ ,‬ובא להורות שהסיבה‬
‫האמיתית היא מפני כן‪ ,‬כי הבוכ"ע חפץ דווקא בזה האדם‬
‫אשר גומל חסדים טובים לעמו ישראל‪.‬‬
‫באורח זו נהלך לבאר המסורה )מובא בבעה"ט( ד"פ‬
‫יפרח‪ ,‬הכא‪ ,‬ואידך צדיק כתמר יפרח )תהלים צב‪ ,‬יג(‪ ,‬ואידך‬
‫אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה )הושע יד‪ ,‬ו(‪ ,‬ואידך‬
‫יפרח בימיו צדיק )תהלים עב‪ ,‬ז(‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬
‫ונקדים ביאור נודע שכתב בפנים יפות )פר' וירא‪,‬‬
‫בראשית יח‪ ,‬ז; פר' קדושים‪ ,‬ויקרא יט‪ ,‬לב( על דברי הכתוב‬
‫)תהלים צב‪ ,‬יג( צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה‪ ,‬דהנה‬
‫תמר הוא עץ הדקל אשר אינו צומח לגובה גדול עד‬

‫מאוד‪ ,‬לא כן עץ הארז אשר פורח מעלה מעלה‪ ,‬ומאחר‬
‫שכן מן הדין שעץ הארז יעלה בחשיבותו על עץ הדקל‪,‬‬
‫אמנם הארז אינו מוציא פירות ולא יוצא הימנו מאומה‪,‬‬
‫משא"כ התמר אומר אתן את כוחותי על מנת שאעשה‬
‫פירות‪ ,‬ולא למעני אעשה ואף שלא אצמח לגבהי מרומים‬
‫אלא אשאר בגובהי הנמוך‪ ,‬מ"מ הכל כדאי על מנת‬
‫שיצאו פירות טובים‪ ,‬וזהו חשיבותו של עץ התמר‪.‬‬
‫לכן איתא בחז"ל שתמר מרמז לבורא כל עולמים‬
‫כמאה"כ צדיק כ˙‪ ¯Ó‬יפרח‪ ,‬כתמר זה שנותן עצמו לרעהו‪,‬‬
‫ואינו רוצה להיות כארז זה‪ ,‬וסופו שמסייע לו הקב"ה‬
‫שיהא 'כארז בלבנון ישגה'‪ ,‬עכתוד"ק‪.‬‬
‫הוא אשר מלמדינו המסורה בפשטות‪ ,‬יודע הנך על‬
‫שום מה ‪ ,Á¯ÙÈ Â‰ËÓ Â· ¯Á·‡ ¯˘‡ ˘È‡‰‬כי ˆ„‪¯Ó˙Î ˜È‬‬
‫‪ ,Á¯ÙÈ‬שמוסר עצמו לצרכי עם בני ישראל‪ ,‬והמשיך להביא‬
‫הכתוב ‡‪ ,‰ ˘Â˘Î Á¯Ù‡ χ¯˘ÈÏ ÏËÎ ‰È‰‬והוא עפ"י‬
‫הנודע מש"כ ביערות דבש )ריש דרוש א( באריכות לבאר‬
‫ההבדל בין טל לגשם‪ ,‬ש'גשם' הוא אתערותא דלתתא‪,‬‬
‫ו'טל' הוא אתערותא דלעילא‪ ,‬וזה כוונתו כאן שמוסר א"ע‬
‫להשפיע לבני ישראל‪ ,‬ואינו ממתין להתעוררות‪ ,‬היינו‬
‫שאינו ממתין עד שיבוא זה אליו‪ ,‬אלא ניגש ורץ אליו‬
‫ואומר לו שמא נקבע שיעור יחדיו ואולי נלמד יחד‬
‫בחברותא‪ ,‬ושמא חסר לך דבר מה‪ ,‬ומהרהר שמא יש סיפק‬
‫בידו לשמח איש מישראל‪ ,‬לומר לו 'א גוט וארט' ולקרבו‬
‫לעבודת ה'‪ ,‬ואדם זה מוריד עליו אתערותא דלעילא‬
‫מלמעלה ואינו ממתין עד שההוא יבוא אליו לבקש עזרתו‪,‬‬
‫אלא טרם יקרא הוא יענה אליו בריצה ויקרבו וימשוך אותו‬
‫אליו‪ ,‬הוא הגבר אשר ‪.˜È„ˆ ÂÈÓÈ· Á¯ÙÈ‬‬
‫ ‪ԉ ‡ÈÓ˘„ ÈÏÈÓ· Ô· ¯ȷÁ ˙‡ ˜ÊÁÏ ‡"Î ÏÚ ·ÂÈÁ‬‬‫·‪- ‡ÓÏÚ„ ÈÏÈÓ‬‬
‫לענינינו‪ ,‬ודאי בצדיקים יסודי עולם וענקי הרוח‪,‬‬
‫הרי"ז מדרגה גדולה ונשגבה‪ ,‬כי הם באמת יכולים לשבת‬
‫בעולם האצילות‪ ,‬וביכולתם להעפיל למעלות רמות‬
‫בתורה ועבודת ה'‪ ,‬ומ"מ מוסרים נפשם בפועל‪ ,‬לא‬
‫מסירות הגוף אלא מסירות נפש למען בני ישראל‪ ,‬אבל‬
‫אצל אנשים כערכינו אין זה מסירות נפש גדולה כ"כ‪.‬‬
‫ומאחר שכן‪ ,‬ודאי מוטל עלינו החיוב של איש את‬
‫רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק‪ ,‬וראשית הדרך היא בפכים‬
‫קטנים והולך וגדול לדברים גדולים‪ ,‬ויש לכ"א לעודד‬
‫ולסייע לרעהו ברוחניות וגשמיות הן במילי דעלמא והן‬
‫במילי דשמיא‪ ,‬לומר 'א גוט וארט'‪ ,‬וכן לקרב את השני‬
‫ולמשכו בעבותות אהבה‪ ,‬ובאם רואה האחד את רעהו‬
‫שאינו בא להשתתף בשיעור הנמסר בבית המדרש‪ ,‬שומה‬
‫עליו לטלפן אליו ולשאלו שמא איננו חש בטוב‪ ,‬ואפשר‬
‫שחסר לו דבר מה‪ ,‬ויאמר לו שהרי איננו רואהו זה יומיים‬
‫לבא להשתתף בשיעור הנמסר בביהמ"ד‪ ,‬וחש לשלומו‪,‬‬
‫ואף שלא יתכן לחבורה של חסידים שתישא באחריות על‬
‫כל העולם כולו‪ ,‬אמנם סוכ"ס כל ישראל ערבים זה לזה‪,‬‬
‫אבל לסביבה לחבורה ולמתפללי ביהמ"ד‪ ,‬הרי ודאי שכל‬
‫אחד אחראי וערב לזולתו‪.‬‬
‫איננו אומר מוסר לאחרים ח"ו‪ ,‬והלואי שאוכל לתקן את‬
‫אשר קלקלתי במו ידי‪ ,‬אבל כאשר נאספו אמונים ולשמוע‬
‫דברי התעוררות חפצים‪ ,‬הרי שמחובתי לדרוש ולדבר‪.‬‬
‫שמעתי באומרים לי 'גיטע גריסן' ב"ה מכל בתי‬
‫מדרשינו די בכל אתר ואתר‪ ,‬הן בעניני תפילה שמקפידים‬

‫פר' קרח · כד · תשע"א‬

‫לא לשוח בעת התפילה‪ ,‬וצריך הלאה לעמוד על המשמר‬
‫בזה‪ ,‬והן בשיעורי תורה כמו שהגישו לפני דף ובו פירוט‬
‫על כל השיעורים הנמסרים בבית מדרשינו במאנסי‬
‫ושמות כל אנשי החיל המשתתפים בשיעורים‪.‬‬
‫אשנה ואשלש בקשתי‪ ,‬פנינו מועדות לילך כעת‬
‫לקראת השמחה‪ ,‬ותקוותינו איתנה שכ"ק מרן אאדמו"ר‬
‫זי"ע יבוא להשתתף בשמחה‪ ,‬והכל חפצים לזכות‬
‫להתקשר לאותו זקן‪ ,‬ולא אכלא שפתי מלומר‪ ,‬שלזכות‬
‫לכך מן ההכרח שיקבל כל אחד על עצמו קביעת עיתים‬
‫לתורה מידי יום ביומו‪ ,‬ודאי בני תורה צריכים להרבות‬
‫בלימודם במשך כל היום‪ ,‬אבל בעלי בתים שאין תורתם‬
‫אומנותם‪ ,‬מ"מ צריכים לקבוע לכל הפחות שיעור בכל‬
‫יום‪ ,‬ולדאבוננו אנו רחוקים מאוד מאותו צדיק‪ ,‬ואיני יודע‬
‫אם אנו ראויים בכלל לינוק משהו מן ההשפעה שיורד‬
‫בזמן שמחה כגון זה‪ ,‬אי לזאת בקשתי שטוחה שיקח כ"א‬
‫לסייע לעצמו ולאחרים‪ ,‬לחזק את שיעורי התורה ולמשוך‬
‫את זולתו בקריאה של חיבה לבוא ולהשתתף בשיעורים‬
‫מתוך אהבה ואחוה ורעות‪.‬‬
‫ ‪ȯ·„Ï ÔÈʇ‰Ï ˘È '„Π˘Ù ‰ ˙ ÂÚÓÏ Í¯„‰ ̇ ÏÚ‬‬‫˙‪– ‰ÏË·Ï ÔÓʉ ¯È·Ú‰Ï Â"Á ‡Ï ‰¯Â‬‬
‫עוד רציתי לעורר לעת עתה כאשר עומדות רגלנו‬
‫בתחילת עונת הקיץ‪ ,‬ויש הרבה מאנ"ש שנוסעים‬
‫לקאנטרי בהרי הנופש‪ ,‬ויש הרבה אשר נשארים לבדם‬
‫בביתם‪ ,‬ונסתובב עי"כ ענינים שונים‪ ,‬וצריך לחזק‬
‫בכפילא את גדרי הקדושה‪ ,‬ובכלל עולמינו הוא עולם‬
‫קשה וזמנים קשים‪ ,‬לעת הזאת שומה על כאו"א שיקבלו‬
‫ע"ע להנהיג את הימים האלו כראוי ל'ערליכע יודן' יראים‬
‫ושלמים חסידים ואנשי מעשה‪ ,‬בזמן הזה ניתוסף זמן‬
‫זמנים טובא אשר פנויים אז מכל מלאכה‪ ,‬וצריך להרבות‬
‫בישיבה בבית המדרש ולהרבות בשיעורי תורה‪.‬‬
‫כן ראוי לעורר‪ ,‬דהנה בזמנים אלו נוסעים הרבה‬
‫בדרכים‪ ,‬והדברים אמורים לכל ימי השנה‪ ,‬וודאי‬
‫כשנוסעים בדרכים ל'קאנטרי' אשר ארוכים מארץ מידה‬
‫ונוסעים שעות ע"ג שעות‪ ,‬אזי כהיום הדור שפל שלא‬
‫כבשנים קדמוניות‪ ,‬כי לפנים מישראל היה לכ"א זיכרון‬
‫מעולה ולא היה מי שלא יזכור כמה פרקי גמ' ותוס'‬
‫ולכה"פ פרקי משניות‪ ,‬וכך עסקו בתורה‪ ,‬לא כן היום‬
‫בדורנו זוכרים פחות מכך‪ ,‬אזי בחמלת ה' על עולמו נתן‬
‫אפשרות כזאת כעינינו הרואות שיש היום הרבה 'טעיפס'‬
‫של דברי תורה ושיעורי תורה בגמרא ותוס'‪ ,‬ותחת שיבלו‬
‫הזמן להבל ולריק ויבואו ח"ו למכשולות‪ ,‬הרי שאפשר‬
‫להכניס ה'טעיפס' ולשמוע ד"ת‪ ,‬וכך חוזרים על אם הדרך‬
‫כמה דפי גמרא פירוש תוס' ודף היומי ושונים על כך‬
‫כמ"פ‪ ,‬ואם לא זאת‪ ,‬אזי אפשר להאזין לדברי מוסר וכדו'‪.‬‬
‫ ‪˘Ó˙˘‰Ï ˙‡¯Ï ÍȯˆÂ Ê"ÚÏÊ Ì‰ ‰‡ÂÓˉ ‰˘Â„˜‰‬‬‫·‪- ‰˘Â„˜‰ „ˆÏ ÌÈÏΉ ÏÎ‬‬
‫הדבר ברור שזה לעומת זה‪ ,‬והבוכ"ע תמיד נותן‬
‫בחירה חפשית‪ ,‬וכמו"כ כהיום ייצרו את כל כלי‬
‫הטכנולוגיה שאפשר לרדת על ידיהם עד לנוקבא‬
‫דתהומא רבה רח"ל‪ ,‬ולעומת כן כשלאחד יש שכל‬
‫בקדקודו יוכל לנצל זאת שלא יאבד אפילו דקה אחת‬
‫לבטלה‪ ,‬וכגון כשהולך ברחובה של עיר וכשנוסע על אם‬
‫הדרך תמיד יוכל לשמוע את דבר ה' ודבר שבקדושה‪ ,‬זהו‬
‫זה לעומת זה ולעולם ישנה בחירה חופשית‪ ,‬כי הבוכ"ע‬

‫אינו נותן רשות לטומאה שתעשה ככל העולה על רוחה‬
‫ללא שיהיה דבר עומד כנגדה‪ ,‬ולאידך גיסא‪ ,‬לא יכלו‬
‫להמציא את כל ה'טעיפס' וכל המכשירים רק לדברי‬
‫קדושה‪ ,‬כי מן ההכרח שתהא בחירה‪.‬‬
‫אין ברצוני להיכנס ולפרט מענין הכלים האסורים אשר‬
‫אסור להאדם להחזיקם ברשותו‪ ,‬המשכיל בעת ההיא ידום‪,‬‬
‫אבל כל אחד לעצמו ידע ומבין במה דברים אמורים‪ ,‬והרי‬
‫הכל חפצים לזכות ב'ערליכע קינדער' יראי ה'‪ ,‬ורצון כולם‬
‫הרי הוא להעמיד 'ערליכע דורות'‪ ,‬לעת עתה הוא זמן‬
‫שמחה המסוגל להעתיר בו על דורות ישרים מבורכים‪ ,‬לאור‬
‫האמור‪ ,‬מן ההכרח כל אחד לעצמו לעשות אצלו גדרים‬
‫וסייגים וקדש עצמך במותר לך במכשירים מסוכנים אלו‪,‬‬
‫ובזה שניגשים למעמד ה'קבלת פנים' ולחופה ויזכרו שעוד‬
‫אבינו חי ‪ -‬והרי כולכם זכיתם לשמוע דברי אלקים חיים‬
‫בדברי תורה מוסר והדרכה מפ"ק של כ"ק מרן אאדמו"ר‬
‫זי"ע‪ ,‬אזי ע"י שתקבלו ע"ע להחזיק הלאה בדרכו‪ ,‬כי רצוננו‬
‫לילך בדרך זו אשר סלל לפנינו ורצוננו להתחזק‪ ,‬אזי זו‬
‫ההתקשרות שעל ידה אפשר לקבל ההשפעה ושפע הקודש‬
‫בברכה דלעילא ברוחניות ובגשמיות בגוף ובנפש‪ ,‬כל אחד‬
‫די מחסורו אשר יחסר לו‪.‬‬
‫יעזור השי"ת‪ ,‬שמחה זו היא באמת שמחה גדולה‪,‬‬
‫שהרי החתן הוא תלמיד חכם מופלג ירא שמים ועובד ה'‪,‬‬
‫והדבר ברור שכ"ק אבא מארי זי"ע מלא שמחה על שפאר‬
‫גידולים זה יצא מחלציו‪ ,‬וודאי יבוא להשתתף בשמחה‪,‬‬
‫זמן זה הוא זמן של השפעות טובות והתעוררות רחמי‬
‫שמים היורדים ובאים‪ ,‬יהא רעוא שיהיה לנו הזכיה לקבל‬
‫ע"ע להיות דבוקים בבאר מים חיים ואילן הקודש‪ ,‬שנוכל‬
‫לשאוב הלאה מים טהורים ונקיים‪ ,‬מים זכים‪' ,‬מים' היינו‬
‫ברוחניות ובגשמיות‪ ,‬דמים מורה על טהרה וכן על שפע‪.‬‬
‫כן יעזור השי"ת שתהא שמחה זו בשלמות‪ ,‬ותמיד‬
‫נתאסף מתוך שמחה ונחת שיטול כל אחד לביתו מלא‬
‫חופניים ברכות‪ ,‬בני חיי ומזוני רויחי‪ ,‬רפואות וישועות‪,‬‬
‫ותרוו אסאך אידיש נחת מצאצאיכם‪ ,‬שנתראה תמיד‬
‫מתוך שמחה ונחת‪ ,‬ונזכה עוד מעט קט לגאולה השלימה‬
‫במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪‬‬

‫בסיום דברות הקודש עברו כל האורחים לקבל שלום‬
‫ממרן שליט"א‪.‬‬
‫משם עבר כל הקהל להיכל מיוחד שבו נערך מעמד הקבלת‬
‫פנים‪ .‬בהגיע מרן ניגנו הקהל ניגוני שמחה‪ ,‬ואח"כ המשיכו זמן רב‬
‫בניגוני התעוררות ודביקות‪ ,‬כאשר בהיכל כולו מרחפים דברות‬
‫הקודש של מרן שליט"א על ירידת האבות הקדושים לשמחת‬
‫צאצאיהם ועל גודל ההשפעות משמחת בית צדיקים‪ .‬כן נשמעו‬
‫דברי התעוררות בחרוזים על גודל קדושת שעה מרוממת זו‪.‬‬
‫מרן שליט"א ערך הכתובה‪ ,‬ובעדי כתובה נתכבדו‪ :‬בעל‬
‫האכסניא הנגיד מוה"ר מיכל רוזנברג והרה"ח הנגיד ר' יודל‬
‫גרינברגר הי"ו‪.‬‬
‫לאחר עריכת הכתובה הלכו החתן והמחותנים להבאדעקן‪,‬‬
‫כשנלוה אליהם מרן שליט"א‪ ,‬וכ"ק מרן אדמו"ר מזוויעהל‬
‫שליט"א‪ ,‬ומשם נכנסו לחדר מיוחד והלביש האדמו"ר‬
‫מזוויעהל שליט"א להחתן את הקיטל וכו'‪ ,‬והלכו לעבר מקום‬
‫עריכת החופה ברחבת "בית אורה"‪.‬‬
‫הרה"ח ר' יוסף ישראלי שו"ב מיוניאן סיטי זימר כמה ניגוני‬
‫התעוררות‪ ,‬וכן הניגון מהרה"ק המגיד מזלאטשוב זי"ע‪ ,‬ונתכבד‬
‫בסידור קידושין כ"ק מרן אדמו"ר מזוויעהל שליט"א‪ ,‬דוד החתן‬
‫והכלה‪ .‬עדי קידושין ‪ -‬הרה"ג רבי מאיר אייזנברגר שליט"א‬

‫פר' קרח · כה · תשע"א‬

‫דומו"צ דקהילתינו הק' במאנסי והרה"ג רבי שמעון ליגעטי‬
‫שליט"א ראש כוללל סקווירא‪ .‬בקריאת הכתובה נתכבד הרה"ג‬
‫רבי אשר זעליג גרינברגר שליט"א ראש ישיבת שערי אפרים‬
‫במאנסי‪ .‬שש ברכות ‪ -‬הסב הגה"צ רבי יוחנן וואזנר שליט"א‪,‬‬
‫ראב"ד חסידי סקווירא במונטריאול‪ ,‬ברכה אחריתא ‪ -‬הסב‬
‫הרה"צ רבי שמואל גולדמן שליט"א מזלאטשוב‪ .‬בעדי יחוד‬
‫נתכבדו הרה"ח ר' ליבוש מארגנשטערן הי"ו ראש הקהל‬
‫דקהילתינו הק' במאנסי‪ ,‬והרה"ג ר' יהודה שפיצר שליט"א‪.‬‬
‫לאחר החופה פצחו כל הקהל בשירה וזמרה לכבוד שמחת‬
‫בית צדיקים‪ ,‬ועברו הקהל להתברך בברכת מזל טוב אצל מרן‬
‫שליט"א והמחותנים‪ .‬והלך מרן שליט"א להיכל בית המדרש‪,‬‬
‫לתפילת מנחה‪ .‬לאחר התפילה נכנס מרן שליט"א לחדר‬
‫מיוחד‪ ,‬וקיבל שם את קהל אנ"ש לעצה ולברכה משך כשלש‬
‫שעות‪ .‬בין הנכנסים היה הרה"ג רבי יואל חנן ווענגער שליט"א‬
‫אב"ד עץ חיים‪ .‬כן נכנסו הרה"ג רבי מאיר אייזנברגר שליט"א‬
‫דומו"צ דקהילתנו הק' במאנסי; הרה"ג רבי שלמה לייזער‬
‫שליט"א דומו"צ דקהילתנו הק' בבורו פארק; הרה"ג רבי ברוך‬
‫שווארץ שליט"א רב ביהמ"ד קהל חסידים במאנסי; הרה"ג רבי‬
‫דניאל כץ שליט"א מרבני אנ"ש בארה"ב; הרה"ג רבי אפרים‬
‫פישל מורגנשטערן שליט"א ראש הכולל במאנסי‪ .‬בשעה ‪10:30‬‬
‫התפללו תפילת ערבית‪.‬‬
‫בנתיים נכנסו כל הקהל לאולם הגדול "בית אורה"‪ ,‬שם נערכה‬
‫סעודת החתונה ברוב פאר והדר‪ ,‬כשלפניהם מזמרים משוררים‬
‫המשמחים את הקהל בשירי שמחה‪ .‬מלבד מאות אנ"ש השתתפו‬
‫גם המוני תושבי העיר מונטריאול‪ ,‬בראשות רבני העיר שליט"א‪,‬‬
‫ואלו יחד עם אלו ששו ועלזו לרגל שמחת בית צדיקים‪.‬‬
‫בשעה ‪ 11:00‬נכנסו מרן האדמו"רים שליט"א לאולם‪,‬‬
‫והשמחה גאתה לאין שיעור כאשר מרן שליט"א מעודד השירה‬
‫בחזקה משך זמן רב‪ .‬אחר כך שתה מרן שליט"א לחיים ואיחל‬
‫מברכות קדשו לחתן ולמחותנים ולכל בעלי השמחה‪ ,‬ונטל‬
‫ידיו לסעודת הנישואין‪ ,‬כשקהל ההמונים עומד מסביב לחזות‬
‫במחול לצדיקים‪ ,‬שנמשכה זמן רב בניגוני דביקות ושמחה‪ ,‬ע"י‬
‫הקהל‪ ,‬וע"י הבעל מנגן הרה"ח ר' יוסף ישראלי הי"ו‪.‬‬
‫ברכת המזון על הכוס בירך מרן שליט"א‪ ,‬שש ברכות ‪ -‬הסב‬
‫הרה"ח מוה"ר מאיר יהודה וואזנר שליט"א‪ ,‬ברכה אחריתא ‪-‬‬
‫הסב הרה"ח מוה"ר משה נפתלי ברייער שליט"א‪.‬‬
‫לערך בשעה ‪ 12:30‬עברו לאולם שבו נערך המצוה טאנץ‪,‬‬

‫וקרא הגראמער לרקוד לפני הכלה‪ ,‬את כ"ק מרן אדמו"ר‬
‫מזוויעהל שליט"א‪ ,‬את כ"ק מרן שליט"א‪ ,‬ואחר כך את הסבים‬
‫זקני החתן‪ ,‬המחותנים ושאר קרובי המשפחה‪ .‬ביני לביני‬
‫שוחח מרן קצת עם כ"ק מרן אדמו"ר מזוויעהל שליט"א ועם‬
‫הגה"צ רבי יוחנן וואזנר שליט"א והרה"צ רבי שמואל גולדמן‬
‫שליט"א אודות מנהגי נישואין בקהילות הקודש‪ .‬ונשאר מרן‬
‫עד לאחר ריקוד החתן והכלה‪ ,‬ורקד יחד עם כל בני המשפחה‪,‬‬
‫ואיחל מברכות קדשו להחתן והכלה‪ .‬בשעה ‪ 2:45‬נסתיימה‬
‫שמחת הנישואין‪ ,‬וחזר מרן לבית האכסניה‪.‬‬
‫יום רביעי פר' קרח כ' סיון‪:‬‬
‫בשעה ‪ 7:00‬התפלל מרן שליט"א תפילת שחרית יחד עם‬
‫כ"ק מרן אדמו"ר מזוויעהל שליט"א בבית אכסנייתו אצל‬
‫הרה"ח ר' שמואל פישמן‪ .‬ונפרד מאמו הרבנית תליט"א‪,‬‬
‫לאחמ"כ קיבל קצת קהל‪ ,‬בין הנכנסים היה חדב"נ הגה"צ רבי‬
‫שאול יהודה פריזנט שליט"א‪ ,‬ובשעה ‪ 11.30‬יצא מבית‬
‫האכסניא בדרכו לארה"ק‪ ,‬דרך נמל התעופה בארה"ב‪.‬‬
‫בנמל התעופה קנדי בארה"ב המתינו עשרות מאנ"ש שעברו‬
‫לברכת פרידה ממרן שליט"א‪ .‬בשעה ‪ 4.00‬אחה"צ המריא‬
‫המטוס לעבר ארה"ק‪ ,‬ונחת ביום חמישי בבוקר בשעה ‪.10.30‬‬
‫בשדה התעופה בארה"ק המתינו כמה מעסקני מוסדותינו‬
‫הק' שעברו לקבל שלום‪ .‬מרן שליט"א נסע לקרית צאנז‪ ,‬ובירך‬
‫הגומל בתפילת שחרית בביהמ"ד שבביתו נאוה קודש‪.‬‬

‫‪‬‬
‫אודות הנדפס בגליוננו‪ ,‬פר' במדבר דהאי שתא )גליון ל"ו(‪ ,‬סיפור‬
‫שהובא משמו של הגאון רבי אברהם גניחובסקי שליט"א‪ ,‬בנוגע‬
‫להגה"ק החוות דעת זי"ע‪ ,‬האיר עינינו ידידנו הסופר הדגול‬
‫הרה"ח ר' מאיר וונדר מחשובי אנ"ש בעיה"ק ירושלים‪ ,‬כי נפלה‬
‫טעות בסיפור זה – כפי שאכן גם בירר זאת עתה בשיחה עם‬
‫הגר"א גניחובסקי שליט"א – שהמעשה הזה עם הגה"ק החוות‬
‫דעת זי"ע לא היה עם הגה"ק הבית אפרים זי"ע‪ ,‬אלא היה‬
‫בבראד בבית דינו של הגה"ק רבי שלמה קלוגר זי"ע‪ ,‬בערך בשנת‬
‫תקפ"ב‪ ,‬שהמהרש"ק סירב לישב בבי"ד ולטפל בגט זה‪ ,‬כדי שלא‬
‫לקרוא לגדול הדור החוו"ד בשמו הפרטי‪) .‬וציין הרה"ח ר' מאיר וונדר‬
‫כי את המעשה הזה הוא גם מביא בספרו הנודע "אנציקלופדיה לחכמי גליציה"‬
‫ח"ג‪ ,‬עמ' ‪ ,432‬בערכו של החוות דעת הגה"ק רבי יעקב לורברבוים זי"ע עיי"ש(‪.‬‬

‫‪‬‬

‫˙‪‡"ËÈÏ˘ ˜"‰‚‰ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ¯Ó‡˘ 'ÏÂÙÏÙ'‰ ÔÎÂ‬‬
‫·‪Ë"ÏÚÚ‰ ÁÏ˘ '¯Ù ˜"·˘ ÏÈÏ„ Ë"‰Â˘‰ ˙Ú‬‬
‫בתוה"ק ויאמר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל‬
‫ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם וגו'‪ ,‬ואי' בילקוט‬
‫ראובני ויאמר ה' אל משה לאמר וגו'‪ ,‬ויאמר קין אל הבל‬
‫אחיו היו חלוקים בפ' ציצית‪ ,‬נאמר כאן ויאמר קין וגו'‬
‫ונאמר שם ויאמר ה' אל משה וגו'‪ ,‬והוא מדברי הרקאנטי‬
‫)פר' בראשית( עה"פ ויאמר קין אל הבל אחיו כתב וז"ל‪,‬‬
‫אמרו קצת בעלי הקבלה כי אמירת קין עם הבל )פי' הריב‬
‫שהיה ביניהם( היתה בפרשת ציצית שנאמר בו ויאמר וכו'‪,‬‬
‫כשתבין מחלוקתו של קרח עם משה רבינו עליו השלום‬
‫שהיתה בטלית שכולה תכלת כמו שאמרו רז"ל יתבאר לך‬
‫היטב‪) ,‬ופי' הלבוש‪ ,‬שזה המחלוקת היתה בסוד גילגולם כי קרח‬
‫היה גלגולו של קין ומשה גלגולו של הבל(‪ ,‬ע"כ‪ .‬והוא סתום‬
‫ואין לו מובן‪ ,‬והגם שהדברים עמיקין וטמירין רזין‬
‫עילאין בסוד ה' ליראיו‪ ,‬מ"מ הרי התורה ניתנה לידרש‬
‫בכל חלקי הפרד"ס‪ ,‬וגם בחלק הסוד יש בה ענין הדרוש‬
‫הפשטי‪ ,‬וראוי להבין ע"פ הנגלות לנו ולבנינו מה ענין‬

‫מחלוקת קין והבל אצל מחלוקת קרח על משה‪.‬‬
‫והנל"ב בהקדם מה שכבר נלאו כל חכמי לב לבאר מה‬
‫חפץ קרח באמרו לדון ק"ו לענין טלית שכולה תכלת‬
‫שפטורה מן הציצית‪ ,‬וכי ס"ד שבכך יתחזקו טענותיו‬
‫כנגד משה ואהרן‪ ,‬וח"ו מלומר על קרח שפקח היה‬
‫שלליצנות בעלמא נתכוון‪.‬‬
‫ואפ"ל דהנה המפו' כתבו דקרח ערער על כהונתו של‬
‫אהרן כיון שחטא במעשה העגל ובגין כך אינו ראוי‬
‫לשמש בכהונה וע"ד שאמרו )מנחות דף ק"ט ע"א( כהנים‬
‫ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש שבירושלים ואין‬
‫צריך לומר לדבר אחר‪ ,‬ופרש"י כהנים ששימשו לעבודת‬
‫כוכבים אצ"ל שלא ישמשו עוד למקדש כדכתיב )יחזקאל‬
‫מ"ד( יען אשר ישרתו אותם לפני גלוליהם וגו' וכתיב‬
‫בתריה לא יגשו אלי לכהן לי וכו'‪ ,‬ומהאי טעמא טען קרח‬
‫שאין אהרן ראוי לשרת בכהונה‪.‬‬
‫ואמנם לפימ"ד במד"ר )ויקרא פרשה י' סימן ג'( עה"פ‬

‫פר' קרח · כו · תשע"א‬

‫אהבת צדק ותשנא רשע וגו' )תהלים מה(‪ ,‬רבי ברכיה בשם‬
‫רבי אבא בר כהנא פתר קריא באהרן בשעה שעשו ישראל‬
‫אותו מעשה בתחלה הלכו אצל חור אמרו לו קום עשה‬
‫לנו אלהים כיון שלא שמע להן עמדו עליו והרגוהו‪ ,‬וכו'‬
‫ואח"כ הלכו אצל אהרן וכו' כיון ששמע אהרן כן מיד‬
‫נתיירא הה"ד )שמות לב( וירא אהרן ויבן מזבח לפניו‬
‫נתיירא מהזבוח לפניו‪ ,‬אמר אהרן מה אעשה הרי הרגו את‬
‫חור שהיה נביא‪ ,‬עכשיו אם הורגים אותי שאני כהן‬
‫מתקיים עליהם המקרא שכתוב )איכה ב( אם יהרג במקדש‬
‫ה' כהן ונביא ומיד הם גולין וכו'‪ ,‬ד"א וירא אהרן מה‬
‫ראה אמר אהרן אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן‬
‫מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל‪ ,‬רבי אבא בר יודן‬
‫בשם ר' אבא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח‬
‫את הסייף לחתך את אביו‪ ,‬א"ל פדגוגו אל תייגע את‬
‫עצמך תן לי ואני חותך‪ ,‬הציץ המלך עליו א"ל יודע אני‬
‫להיכן היתה כוונתך מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני‪,‬‬
‫חייך מן פלטין דידי לית את זייע וכו'‪ .‬ונמצא דכל‬
‫התעסקותו של אהרן באותו מעשה היה לכבוד שמים וכן‬
‫להציל את בנ"י‪ ,‬ועפי"ז כתבו המפו' דאם אזלינן בתר‬
‫המחשבה דהיא העיקר נמצא דלא חטא אהרן כלל‪ ,‬שהרי‬
‫כל מחשבתו להשי"ת‪ ,‬אלא דקרח יצא לחלוק וטען דלא‬
‫אזלינן בתר מחשבת הלב כיון דסו"ס בפועל יצא החטא‬
‫על ידו הו"ל לגבי דידיה פגם ע"ד וסביביו נשערה מאוד‬
‫כדרז"ל ואינו הגון לשמש בכהונה‪.‬‬
‫והנה בגמ' שבת )דף קל"ב ע"ב( מבואר דאיפלוגי רבא‬
‫ורב אשי בדין עדל"ת אי בעינן דבעידנא דמיעקר ללאו‬
‫מקיים לעשה‪ ,‬דמדברי רבא שם דקאמר הטעם דצרעת לא‬
‫דחי עבודה משום דאכתי גברא לא חזי‪ ,‬ולא נחית לטעמא‬
‫דרב אשי משום דל"ה בעידנא‪ ,‬משמע דלית ליה לרבא‬
‫כלל הך דאין עדל"ת אא"כ הו"ל בעידנא‪ ,‬וכ"כ בחידושי‬
‫אבן העוזר שם‪) ,‬ועיין במל"מ פ"י מטומאת צרעת ה"ה‪ ,‬בסו"ד‬
‫דהרמב"ם לא הביא בשום מקום הך מילתא דאין עדל"ת אא"כ‬
‫הו"ל בעידנא(‪.‬‬
‫ויש לבאר פלוגתייהו עפמ"ש ברבנו חננאל )עה"ג‬
‫בשבת שם( דמש"ה בעינן שיהא בעידנא כיון שאם יקדים‬

‫לעבור על הל"ת חיישינן שמא לא יבוא כלל לידי קיום‬
‫העשה עי"ש‪ ,‬וביאר בשו"מ )מהדות"ל ח"ב סי' ד'( דחיישינן‬
‫שמא ימות בעוד שלא קיים העשה עי"ש‪ ,‬וכ"ה במהר"ם‬
‫שיק )עהמ"צ מצוה שמ"ט(‪ ,‬ובבית יצחק )או"ח סי' ה' אות ד'‪,‬‬
‫י"ד סי' קס"ו אות ט'(‪ ,‬וע"ע לאאמו"ר זצללה"ה בשו"ת‬
‫דברי יציב )או"ח סי' רכ"ד סקי"א(‪ ,‬וזה כעין מש"כ )עי' נחל‬
‫קדומים לחיד"א ר"פ בראשית ועוד( בהא דנדרים )דף י' ע"א(‬
‫שלא יאמר אדם לה' קרבן דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן‬
‫ונמצא מוציא ש"ש לבטלה‪ ,‬שהחשש הוא שמא ימות‪,‬‬
‫וכמו"כ לענין עדל"ת‪.‬‬
‫אמנם יל"ע בזה דהלא אחז"ל )קידושין דף מ' ע"א( חשב‬
‫אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב‬
‫כאילו עשאה‪ ,‬וא"כ אף אם יארע לו אונס ולמעשה לא‬
‫יוכל לקיים המ"ע מ"מ סו"ס כיון שנפשו איותה לקיימה‬
‫הו"ל כאילו קיים אותה‪ ,‬ושוב אין לחשוב מה שעבר על‬
‫הל"ת לחטא דהרי נתכוון באותו שעה לקיים העשה‪ ,‬ומה‬
‫הו"ל למיעבד שנאנס אח"כ ולא היה יכול לקיים העשה‪,‬‬
‫ומהיכי תיתי דמחמת זה לא יהא עדל"ת אא"כ הו"ל‬
‫בעידנא ממש‪ ,‬ואפשר דהי"ט דרבא דס"ל דלא בעינן‬
‫בעדל"ת דלהוי בעידנא‪ ,‬כיון דאף אם אינו בעידנא ליכא‬

‫למיחש למידי‪ ,‬דגם אם יאנס ולא יצא מחשבתו לפועל‬
‫לגמור הדבר לקיים העשה‪ ,‬מ"מ כיון דנחשב לו כאילו‬
‫עשאה נמצא דעבר על הל"ת בשביל קיום העשה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ויציבא מילתא עפמ"ש הגרי"ע בבית האוצר )מערכת‬
‫ב'‪ ,‬כלל ג'‪ ,‬ח"ב דף ג' ע"ב( כעי"ז לבאר פלוגתת רבא ור'‬
‫אשי‪ ,‬בהקדם מה שהאריך במק"א והזכירו בספרו ציונים‬
‫לתורה )כלל ג'( לבאר פלוגתא דאו"ר בריש תמורה )דף ד'‬
‫ע"ב( במילתא דאמר רחמנא לא תעביד ועבר ועביד אם‬
‫מהני‪ ,‬דלאביי אי עביד מהני דאי לא מהני אמאי לקי‪,‬‬
‫ורבא אמר דלא מהני והא דלקי משום דעבר אמימרא‬
‫דרחמנא‪ ,‬וביאר דאביי ס"ל דחומר העבירה הוא בעצם‬
‫המעשה‪ ,‬ועל עצם מעשהו ה"ה לוקה ולא המחשבה‬
‫והזדון הרע‪ ,‬ולכך צ"ל דאהני מעשיו שהרי אם לא אהני‬
‫מעשהו לא עשה כלום דהרי עיקר המעשה רק תועלתו‬
‫ופעולתו‪ ,‬ולכך אם לא אהני מעשיו אין במעשהו כלום‬
‫ואין ראוי שילקה‪ ,‬אמנם רבא ס"ל דעיקר העבירה והעונש‬
‫הוא על המחשבה והזדון הרע‪ ,‬אלא דכל שאינו עושה‬
‫מעשה כלל הו"ל לאו שאב"מ דלא לקי‪ ,‬משא"כ אם‬
‫היתה שם מעשה אף שלא הועילה מעשהו מ"מ לוקה על‬
‫המחשבה והזדון הרע לעבור על מימרא דרחמנא‪ ,‬ולזה‬
‫שפיר סגי במעשה כלדהו אף שלא אהני ודו"ק‪.‬‬
‫ועפ"ז ביאר דר' אשי ס"ל כאביי דעיקר חומר העבירה‬
‫ה"ה בעצם המעשה‪ ,‬ולכך אין לעבור על הל"ת רק‬
‫כשבאותו מעשה עצמו מקיים מיד את העשה‪ ,‬שבכך‬
‫נהפך מעשה העבירה למעשה מצוה‪ ,‬משא"כ אם יעבור‬
‫על הל"ת לפני קיום העשה הרי חסר עיקר הכח המדחה‬
‫שהוא מעשה העשה‪ ,‬ואע"פ שמטרתו וכוונתו בעבירת‬
‫הלאו הוא לצורך קיום העשה‪ ,‬בכך לא סגי כיון דעיקר‬
‫האיסור הוא מעשה העבירה והרי במציאות הוא עושה‬
‫מעשה עבירה‪ ,‬ואין בכח מחשבתו שחושב לקיים אח"כ‬
‫מ"ע להתיר את האיסור ולהפוך את מעשה העבירה‬
‫לרשות‪ ,‬דאין המעשה נגררת אחרי מחשבתו להתיר‬
‫האיסור שבה בכך שהוא חושב שעושאה עבור הכשר‬
‫מצוה‪ ,‬לכן אין עדל"ת רק באופן שמקיים מ"ע ובאותו‬
‫שעה עצמה עובר על הלאו דאז נהפך מעשה העבירה‬
‫למצוה ודו"ק‪.‬‬
‫אמנם רבא לשיטתיה דס"ל דלקי משום דעבר אמימרא‬
‫דרחמנא‪ ,‬והיינו דעיקר העבירה הוא המחשבה והזדון‬
‫הרע )והא דבעי מעשה היינו רק כדי שלא יהא בכלל לאו שאב"מ(‪,‬‬
‫לכך כל שעובר על ל"ת ובמחשבתו וכוונתו עושה רק כדי‬
‫לקיים מ"ע‪ ,‬סגי בכך שיהא בה כח המדחה במחשבתו‬
‫דשוב ליתא לעיקר העבירה‪ ,‬ולכן עדל"ת אע"פ דל"ה‬
‫בעידנא‪ ,‬אתו"ד ודפח"ח‪ ,‬וכ"ז מתאים לדברינו דכל הך‬
‫כללא דאין עדל"ת אא"כ הו"ל בעידנא ממש אתיא רק‬
‫א"נ דאזלינן בתר המעשה ולכן יש לחוש שמא בסוף לא‬
‫יקיים העשה‪ ,‬משא"כ אם העיקר הוא המחשבה ואמרינן‬
‫דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה כאילו היה‬
‫בפועל ליכא למיחש למידי ובכל גווני עדל"ת‪.‬‬
‫והנה בשאג"א )סי' ל'( כתב בתו"ד דיש להוכיח כדעת‬
‫ר"ת במנחות )דף מ"א ע"א( דכלאים בציצת שריא רחמנא‬
‫לגמרי )אפי' שלא במקום מצוה כגון בטלית שאולה או באשה‬
‫דאינה חייבת במצוה(‪ ,‬מהא דאיתא ביבמות )דף צ' ע"ב( דאין‬
‫בי"ד יכולין לעקור דבר מה"ת אלא בשוא"ת‪ ,‬א"ל בעאי‬
‫לאותובך ערל הזאה ואזמל סדין בציצית וכו' השתא‬
‫דשנית לן שב ואל תעשה לא מיעקר הוא כולהו נמי שב‬

‫פר' קרח · כז · תשע"א‬

‫ואל תעשה נינהו עי"ש‪ ,‬ובתוס' )ד"ה כולהו( הקשו היכי‬
‫הוי סדין בציצית שוא"ת הרי כי מיכסי בטלית דבר חיובא‬
‫שאין בו ציצית עובר בידיים‪ ,‬ותירצו דבשעת עיטוף אכתי‬
‫לא מחייב עד אחר שנתעטף ולאחר שנתעטף שוא"ת‬
‫הוא‪ ,‬והקשו עוד דבברכות )דף כ' ע"א( משמע דכשהיה‬
‫לבוש בכלאים ואין פושטן לא חשיב שב ואל תעשה אלא‬
‫קום ועשה‪ ,‬ותירץ ר"י דשאני כלאים דהאיסור מיד בשעת‬
‫לבישה שלבש אבל כאן לא מחייב עד לאחר שנתעטף‬
‫עכ"ד‪ ,‬והשתא כיון דאיסור כלאים חל עליו מיד בשעת‬
‫עטיפה ומ"ע דציצית לא חלה אלא לאחר שנתעטף‪ ,‬א"כ‬
‫תיקשי הא דקי"ל דאין עדל"ת אלא אם הו"ל בעידנא דקא‬
‫עקר לאו מקיים העשה‪ ,‬והרי אדרבה גבי כלאים בציצית‬
‫הוא להיפוך‪ ,‬דהא בשעת עטיפה דמיעקר לאו דכלאים‬
‫אכתי לא מקיים לעשה דציצית דליתא למצוותיה עד‬
‫לאחר עיטוף‪ ,‬ומוכרח מזה דאמרינן כדברי ר"ת דהואיל‬
‫ושרי כלאים בציצית במקום מצוה שריא נמי שלא במקום‬
‫מצוה‪ ,‬ולכן שרי להתעטף בכלאים בציצית אף שאינו‬
‫מקיים העשה בשעת עקירת הלאו דכבר הותרה לגמרי‬
‫אפי' שלא במקום מצוה עי"ש‪.‬‬
‫ובשו"ת נובי"ת )אהע"ז סי' קמט"ו בתשו' בנו מהר"ש(‬
‫הביא את דבריו והוסיף להעיר הנוב"י דאין לומר דלדברי‬
‫התוס' הנ"ל ביבמות לא התיר הכתוב כלאים בציצית אלא‬
‫באופן שמתחילה מתעטף בטלית ואח"כ קושר הציצית‬
‫)של כלאים( דכה"ג הוי קיום העשה ועקירת הלאו בב"א‪,‬‬
‫דמלבד שהוא דוחק לאוקמי קרא בהכי‪ ,‬אלא אפי' אין בו‬
‫מועיל דהא א"א להטיל ולקשור בד' כנפות בב"א ומיד‬
‫כשקושר הציצית הראשונה עובר על ל"ת דכלאים ועשה‬
‫דמצות ציצית אינו מקיים עד שיגמור קשירת כל הד'‬
‫כנפות‪ ,‬ולכך בהכרח צ"ל דאפ"ה מקרי בעידנא כיון‬
‫דא"א לגמור המצוה מבלי התחלתה ולכך מיד כשמתחיל‬
‫להתעסק במצוה דול"ת עי"ש‪.‬‬
‫ובבית יצחק )או"ח סי' ה' אות ה'( העיר על דבריו אלו‬
‫דהאמנם לשיטת הת"ק במשנה דמנחות )דף כ"ח ע"א(‬
‫דארבעה ציצית מצוה אחת הן ניחא דא"א לאוקמי קרא‬
‫דכלאים בציצית בכה"ג שקודם יתעטף בטלית ואחר‬
‫העטיפה יקשור הציצית דאכתי לא סגי בכך שהרי א"א‬
‫לקשור כל הד' כנפות בב"א‪ ,‬אמנם לשיטת ר' ישמעאל‬
‫דס"ל דד' ציצית ד' מצוות הן א"כ כיון דכל כנף הו"ל‬
‫מצוה בפנ"ע שפיר אפ"ל דלאחר שנתעטף תולה הציציות‬
‫והו"ל קיום העשה ועקירת הלאו בב"א דהרי מיד בשעת‬
‫קשירת הציצית הראשון מקיים מ"ע‪ ,‬ואפשר דרק בכה"ג‬
‫דול"ת דהו"ל בעידנא ממש עי"ש‪ ,‬והיוצלמ"ז דאליבא‬
‫דר' ישמעאל דציצית ד' מצוות הן אצ"ל כסברת הר"ן‬
‫דהתחלת המצוה הו"ל בכלל בעידנא‪ ,‬די"ל דקרא מיירי‬
‫בגווני דהוי בעידנא ממש דלאחר שנתעטף קושר הציצית‬
‫וכנ"ל‪ ,‬אמנם לשיטת הת"ק דציצית מצוה אחת הן בהכרח‬
‫לומר דגם התחלת עשיית המצוה הו"ל בעידנא וכסברת‬
‫הר"ן‪ ,‬דאל"כ לא משכחת עדל"ת בכלאים בציצית‬
‫וכהוכחת הנוב"י הנ"ל ודו"ק‪ .‬ועד"ז כתב בס' בית ישראל‬
‫)סי' י"ח‪ ,‬דף ס"ג ע"א( די"ל דכל האי כללא דגבי עדל"ת‬
‫בעינן בעידנא תלחא בפלוגתת ת"ק ור"י‪ ,‬דאליבא דר"י‬
‫דציצית ד' מצוות הן שפיר י"ל דהא דשרי כלאים בציצית‬
‫היינו בכה"ג דאחר שנתעטף קושר הציצית דהוי בעידנא‪,‬‬
‫וילפינן מינה לכל התורה דאין עדל"ת אא"כ הו"ל‬
‫בעידנא‪ ,‬משא"כ לת"ק דציצית מצוה אחת הן משמע‬

‫להדיא דמה"ת עדל"ת גם היכי דל"ה בעידנא דהרי‬
‫כלאים בציצית גופא לא הוי בעידנא וכמ"ש השג"א ע"פ‬
‫דברי התוס'‪ ,‬ואין לומר דבתחילה יתעטף ואח"כ יקשור‬
‫הציצית דהרי מיד בקשירה ראשונה עובר על כלאים‬
‫וכהוכחת הנוב"י הנ"ל ודו"ק‪.‬‬
‫והנה הך ק"ו דטען קרח שטלית שכולה תכלת תהא‬
‫פטורה מן הציצית מק"ו מטלית של מין אחד שחוט אחד‬
‫פוטרן‪ ,‬א"ש דווקא למ"ד דד' ציצית מצוה אחת הן‪,‬‬
‫כמ"ש בחוט המשולש )פר' קרח(‪ ,‬דלמ"ד ד' מצוות הן‬
‫ודאי אין מקום לטענה זו כיון דכל ציצית מצוה בפנ"ע‬
‫ונמנין לד' מצוות‪ ,‬וכיון דקפיד קרא שצריכין להיות‬
‫במכוון ד' מצוות ובכל א' חוט של תכלת בפנ"ע איך‬
‫יפטור טלית שכולו תכלת דהוי רק מצוה אחת‪ ,‬אלא ודאי‬
‫דס"ל לקרח דכולן מצוה אחת ויש מקום לדרוש ק"ו דסגי‬
‫בטלית שכולו תכלת‪.‬‬
‫ובכן יבואר דכאשר ביקש קרח לעורר על כהונתו של‬
‫אהרן שאינו ראוי לאותה איצטלא כיון שעל ידו נעשה‬
‫או"מ‪ ,‬ואמר דאע"פ שלא היה בלבו לע"ז מ"מ סו"ס‬
‫נחשב לו לפגם דאזלינן בתר המעשה‪ ,‬לכך עמד ושאל‬
‫טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה‪ ,‬והבין‬
‫שישיב משה חייבת‪ ,‬ומעתה המשיך לדון מדחזינן‬
‫דחייבת כיון דלא שייך לדרוש האי ק"ו מאחר דציצית ד'‬
‫מצות הן‪ ,‬ולפי"ז שפיר משכח"ל דנימא דהיתר כלאים‬
‫בציצית הו"ל רק בעידנא דהיינו שקושר חוט ציצית של‬
‫כלאים‪ ,‬והטעם דבעינן בעידנא משום דיש לחוש שמא‬
‫יאנס מלקיים העשה ונמצא עבירה בידו‪ ,‬דאע"ג‬
‫שבתחילה התכוון לשם מצוה מ"מ אזלינן בתר מעשה‪,‬‬
‫ובזאת יווכח שכדין יצאתי לחלוק על הכהונה לומר שאין‬
‫אהרן ראוי לשמש בכהונה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫והנה בפנים יפות )פר' בראשית ד"ה ויאמר קין( ביאר‬
‫במחלוקת קין והבל שנחלקו בענין הירושה‪ ,‬דקין טען‬
‫דכיון שהוא נולד ראשון הרי מגיע לו ליטול פי שנים‬
‫כמשפט הבכור‪ ,‬והבל טען דאע"פ דיצא אחר קין מ"מ‬
‫הוא הוא הבכור ליצירה‪ ,‬וע"ד שכתב רש"י עה"פ ואחרי‬
‫כן יצא אחיו וגו' )כ"ה‪ ,‬כ"ו( ממדרש אגדה דבדין היה‬
‫יעקב אוחז בעשיו לעכבו כי יעקב נוצר מטיפה ראשונה‬
‫ועשו מן השניה‪ ,‬צא ולמד משפופרת שפיה קצרה תן בה‬
‫שתי אבנים זו תחת זו הנכנסת ראשונה תצא אחרונה‬
‫והנכנסת אחרונה תצא ראשונה וכו' עי"ש‪.‬‬
‫ובס' שמע יעקב למהר"י אלגאזי )פר' וישלח( כתב‬
‫בתו"ד דהך מילתא אם אזלינן בתר היצירה הראשונה או‬
‫בתר הלידה תליא אי אזלינן בתר המחשבה או בתר‬
‫המעשה‪ ,‬דהיצירה הראשונה הרי הוא רק בכח ולא בפועל‬
‫ואם אזלינן בתר מחשבה דנין לפי היצירה‪ ,‬משא"כ אם‬
‫אזלינן לפי הפועל ממש דהמעשה הוא העיקר דנין ע"פ‬
‫לידה שהוא המעשה עי"ש‪.‬‬
‫והשתא יבואר דברי הראקנטי‪ ,‬דכאמור קין והבל‬
‫נחלקו למי משפט הבכורה דקין אמר דאזלינן בתר מעשה‬
‫ועל כן לו יאתה הגדולה כי במעשה הוא נולד תחילה‬
‫והבל טען לעומתו דאזלינן בתר מחשבה וביצירה הוא‬
‫היה הראשון‪ ,‬ועל כך רמז דשורש מחלוקתם היא בפר'‬
‫ציצית‪ ,‬דקין נקט בדעתו דציצית ד' מצות הן ומינה דאין‬
‫עדל"ת אא"כ הו"ל בעידנא והטעם דשמא יאנס‪ ,‬ומוכח‬
‫דאזלינן בתר מעשה‪ ,‬והבל סבר דציצית מצוה אחת הוא‬
‫ובהכרח דלא בעינן דלהוי בעידנא‪ ,‬והיינו משום דגם אם‬

‫פר' קרח · כח · תשע"א‬

‫יאנס לא יהא בו עון דאזלינן בתר מחשבה‪ ,‬ובסברא זו בא‬
‫קרח שהיה גלגולו של קין וערער דאהרן אינו ראוי לשרת‬
‫בכהונה כיון שבמעשה בא דבר חטא על ידו‪ ,‬ומשה שהיה‬
‫מבחי' הבל השיב דאזלינן בתר מחשבה וממילא דאין‬
‫שום פגם לאהרן לכהן במשכן ה'‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫*‬
‫עוד נראה עד"ז‪ ,‬בהקדם מ"ש אאמו"ר זצללה"ה )פר'‬
‫תולדות תשל"ז( בענין מחלוקת קין והבל‪ ,‬ותו"ד דהנה‬
‫בזבחים )דף קט"ז ע"א( נחלקו אמוראי אם ב"נ מביאין‬
‫קרבן שלמים עי"ש‪ ,‬ויש לבאר סברת המ"ד דב"נ אינם‬
‫מביאין שלמים עפמ"ד במד"ת )ריש פר' תולדות( כך שנה‬
‫ר' חייא בר אבא בשם רב יהודה כל המביא שלמים מביא‬
‫שלום לעולם‪ ,‬אר"א בשעה שהיו זבחים בעולם היה‬
‫שלום משחרב בית הזבחים אין לך יום שאין בו קללה‬
‫ופורעניות‪ ,‬אמר רשב"י לעולם השלמים לשום שלום הן‬
‫באים ואמר רשב"י גדול הוא השלום וכו'‪ ,‬ויל"פ דמ"ש‬
‫רשב"י לשום שלום הן באים היינו להרבות אחוה ושלום‬
‫בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו‪ ,‬וכדמייתי עלה‬
‫בהמשך מיוסף ואחיו ואברהם ושרה‪ ,‬וזה כעין מ"ש רש"י‬
‫בפר' תצוה )שמות כט‪ ,‬כב( שלמים שמשימים שלום למזבח‬
‫ולעובד העבודה ולבעלים עיי"ש‪ ,‬ומ"ש רב יהודה דמביא‬
‫שלום בעולם קאי על מנוחה ליושבי הארץ‪ ,‬ע"ד ועל‬
‫המדינות בו יאמר וגו' שלא יעבור חרב בארץ‪ ,‬וכדסיים‬
‫עלה משחרב בית הזבחים אין לך יום שאין בו קללה‬
‫ופורעניות‪ ,‬דהיינו שהם מטולטלים בגולה במכת חרב‬
‫הרג ואבדן רח"ל‪.‬‬
‫וכיון שבאים לעשות שלום בעולם אינם באים על‬
‫החטא‪ ,‬עיין ילקוט )פר' צו רמז תצ"ג( וזאת תורת זבח‬
‫השלמים וכו' אמרו אוה"ע לבלעם למה אמר הקב"ה‬
‫לישראל שיביאו לו קרבנות ולנו לא אמר‪ ,‬א"ל בלעם‬
‫הקרבנות אינם שלום אלא למי שקבל את התורה וכו'‬
‫עיי"ש ובזית רענן אות ל"ג ובמד"ת שם סי' ד'‪ .‬ויש‬
‫להטעים עוד דכאשר הולכים בחוקות ה' מתקיים היעוד‬
‫)ויקרא כו‪ ,‬ו( ונתתי שלום בארץ וגו'‪ ,‬לכך כשאין להם חטא‬
‫יכולים להביא שלמים להרבות שלום בעולם‪.‬‬
‫וי"ל דהיינו טעמא דמ"ד דאין ב"נ מקריבים שלמים‪,‬‬
‫דס"ל שהשלמים באים לשום שלום בעולם ודוקא ישראל‬
‫שהם בלי חטא ותלמידי חכמים מרבים שלום בעולם‪,‬‬
‫ומ"ד ב"נ מקריבים ס"ל שבאים לשום שלום בין אדם‬
‫לחבירו‪ ,‬דזה שפיר שייך גם בב"נ‪ ,‬ועיין בח"א מהרש"א‬
‫שמה ודו"ק‪.‬‬
‫ובש"ס שמה‪ ,‬מ"ט דמ"ד קרבו שלמים ב"נ דכתיב‬
‫והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן איזהו דבר‬
‫שחלבו קרב וכולו אינו קרב הוי אומר זה שלמים וכו'‬
‫עיי"ש‪ .‬ולכאו' הרי בשלמים הבשר נאכל לבעלים‪,‬‬
‫ואדה"ר לא הותר לו בשר לאכילה כמבואר בסנהדרין נ"ט‬
‫ע"ב‪ .‬ואמנם י"ל לפמ"ש בתוס' שם דף נ"ו ע"ב‪ ,‬דדוקא‬
‫להמית ולאכול אבל מתה מאליה שריא‪ ,‬לכן כיון שהותר‬
‫לו לשחוט לצורך גבוה‪ ,‬שוב מותר באכילת הבשר כדין‬
‫מתה מאליה‪.‬‬
‫וי"ל דבכך נחלקו קין והבל‪ ,‬דקין הביא קרבנו רק מפרי‬
‫האדמה דסבר שאין ב"נ מקריבין שלמים‪ ,‬וסבר דהבל חטא‬
‫הן במה שהקריב שלמים והן במה שאכל מבשר זבחו‪,‬‬
‫וכיון דבב"נ אזהרה שלהן זו היא מיתתן )סנהדרין נ"ז ע"א(‬
‫קם עליו והרגו‪ ,‬אבל הבל סבר דשפיר יכולים ב"נ להקריב‬

‫שלמים שבאים לעשות שלום בין אדם לחבירו‪ ,‬וזש"ה‬
‫)בראשית ד‪ ,‬ו( ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו‬
‫פניך‪ ,‬ויל"ב כפל הלשון‪ .‬אלא שקין חרה לו על הבל‬
‫בשתים כנ"ל שהקריב שלמים ואכל הבשר‪ ,‬לזה א"ל למה‬
‫חרה לך ולמה נפלו פניך‪ ,‬הלא אם תיטיב שאת וגו' שאם‬
‫תיטיב ותהיה בלי חטא תוכל גם אתה להקריב שלמים‬
‫וכנ"ל‪ ,‬וע"ע מה שהאריך אאמו"ר בזה‪.‬‬
‫והנה פלוגתא זו דר"א ור' יוסי בר חנינא אי קרבו‬
‫שלמים ב"נ‪ ,‬הובא גם במד"ר )ב"ר פכ"ב ס"ה( ר' אלעזר ור'‬
‫יוסי בר חנינא‪ ,‬ר"א שלמים הקריבו ב"נ‪ ,‬וריב"ח אמר‬
‫עולות הקריבו ב"נ‪ ,‬מתיב ר"א לריב"ח והכתיב )שמות כד‪,‬‬
‫ה( וישלחו את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו‬
‫שלמים‪ ,‬דא מה עבד לה ריב"ח‪ ,‬עביד לה כמ"ד שלמים‬
‫היו בעורן בלא הפשט וניתוח וכו' עי"ש‪ ,‬וקצת מזה אי'‬
‫בש"ס זבחים שם‪ ,‬ועכ"פ דלמ"ד דב"נ לא הקריבו שלמים‬
‫הא דכתיב ויזבחו שלמים היינו שלמים בלא הפשט‬
‫וניתוח‪ ,‬משא"כ למ"ד דב"נ הקריבו שלמים הקריבו קרבן‬
‫שלמים ממש ובהפשט וניתוח‪.‬‬
‫והך מילתא אי קרבן שהקריבו ישראל במדבר היה‬
‫קרבן שלמים או דרק קרבן עולה הקריבו אלא שהיה שלם‬
‫בעורו בלא הפו"נ‪ ,‬פליגי בה תנאי בחגיגה )דף ו' ע"ב(‬
‫דפליגי שם אי עולה שהקריבו ישראל במדבר עולת תמיד‬
‫הואי או עולת ראיה‪ ,‬ואמר אביי דפליגי בה נמי ר'‬
‫ישמעאל ור' עקיבא‪ ,‬דלר"י דס"ל דכללות נאמרו בסיני‬
‫ופרטות באוה"מ ואי ס"ד דעולת תמיד הואי מי איכא‬
‫מידי דמעיקרא לא בעי הפו"נ ולבסוף בעי הפו"נ )היינו‬
‫דלר"י לא נמסר עדיין פרטות הדינים בסיני ולא ידעו שצריך הפו"נ‬
‫א"כ הקריבו שלמים בלא הפו"נ א"כ לא יתכן שהקריבו עולת תמיד‬
‫שא"א שבדבר שנשאר חובה לדורות נשתנה הדין‪ ,‬וע"כ דעולת‬
‫ראיה הואי שלא היתה קרבן קבוע ומאליהם הקריבו באותו זמן(‪,‬‬

‫ולר"ע דס"ל כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באוה"מ‬
‫וכבר ידעו דיני העולה שצריך הפו"נ שפיר עולת תמיד‬
‫הוואי‪) ,‬ואע"ג דהקריבו קודם מתן תורה בסיני כבר עמדו בזה‬
‫התוס' שם ד"ה ר"ע עיין בזכר חגיגה(‪ ,‬היוצלמ"ז דפלוגתת‬
‫ר"א וריב"ח אי עולות הקריבו ב"נ או שלמים תליא‬
‫בפלוגתא דר"ע ור"ע‪ ,‬דאליבא דר"ע דכללות ופרטות‬
‫ניתנו בסיני עולת תמיד הוואי שהרי ידעו דיני הפו"נ והא‬
‫דכתיב ויעלו עולות ויזבחו שלמים היינו קרבן שלמים‬
‫כפשוטו ומינה דב"נ מקריבין גם קרבן שלמים‪ ,‬משא"כ‬
‫לר"י דכללות בסיני ופרטות באוה"מ ע"כ דעולת ראיה‬
‫הואי דהרי עדיין לא ידעו דבעי הפו"נ ומ"ש ויזבחו‬
‫שלמים צ"ל דהיינו שלמים בלא הפו"נ‪ ,‬והיינו דב"נ אינם‬
‫מקריבין שלמים ודו"ק‪.‬‬
‫והנה אאדמו"ר זצללה"ה ביאר שטענת קרח על משה‬
‫היה על ששבר את הלוחות‪ ,‬ובכן אינו ראוי להנהיג את‬
‫קהל ה' כיון שעבר על לא תעשון כן לה' אלוקיכם‪) ,‬וזה‬
‫ע"ד שכתבו הקדמונים דמחמת שביה"ל לא נכנס משה לאר"י‪ ,‬ראה‬
‫עיר דוד אות קנ"ב ואות תי"ז‪ ,‬יד אבישלום פר' חוקת‪ ,‬לקט יוסף‬
‫ערך משה אות ט"ו(‪.‬‬
‫אמנם לכאו' הרי שפיר עשה משה וכמ"ש בגמ' )שבת‬
‫פ"ז ע"א( אשר שברת יישר כחך ששברת הרי שהסכים‬
‫הקב"ה עמו‪ ,‬והיינו כמ"ש במד"ר )תשא פמ"ג ס"א( מה‬

‫עשה משה נטל את הלוחות מתוך ידו של הקב"ה כדי‬
‫להשיב חמתו‪ ,‬למה"ד לשר ששלח לקדש אשה עם‬
‫הסרסור הלך וקלקלה עם אחר הסרסור שהיה נקי מה‬

‫פר' קרח · כט · תשע"א‬

‫עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו השר לקדשה וקרעה‬
‫אמר מוטב שתדון כפנויה ולא כאשת איש כך עשה משה‬
‫כיון שעשו ישראל אותו מעשה נטל את הלוחות ושברן‬
‫וכו'‪ ,‬אמנם האי מילתא ניחא רק אם או"מ נחשב לחטא‬
‫משום דכבר חלו הקידושין בעת מתן תורה בסיני‪ ,‬ולכן‬
‫הוצרך משה לשבור הלוחות כדי להציל את בנ"י‪.‬‬
‫ואי' בס' חסד לאברהם )להרה"ק מהר"א פאדלוסקער‬
‫תלמיד מרן הבעש"ט‪ ,‬פר' קרח דף ט"ו טו"ג בשם הזרע ברך(‬

‫שהיה לישראל אמתלא על חטאם בעגל‪ ,‬דעדיין לא נגמר‬
‫הקידושין עד שניתנה להם כל התורה‪ ,‬ובהמשך דבריו‬
‫דאם נפרש מאה"כ וידבר אלקים את כל הדברים האלה‬
‫לאמר דרצ"ל דהקב"ה נתן להם במתן תורה אפי' מה‬
‫שתלמיד ותיק עתיד לחדש כאמז"ל )ויק"ר כב‪ ,‬א(‪ ,‬א"כ‬
‫שוב אין להם תירוץ על או"מ‪ ,‬עי"ש‪.‬‬
‫וכעי"ז כתב בס' שפת אמת )לבעמ"ח זרע אמת‪ ,‬פר'‬
‫בראשית( בביאור דברי המד"ר )תשא פמ"ג ס"א( דכשחטאו‬
‫ישראל באותו מעשה מה עשה משה נטל את הלוחות‬
‫מתוך ידו של הקב"ה כדי להשיב חמתו‪ ,‬למה"ד לשר‬
‫ששלח לקדש אשה עם הסרסור הלך וקלקלה עם אחר‬
‫הסרסור שהיה נקי מה עשה נטל את כתובתה מה שנתן לו‬
‫השר לקדשה וקרעה אמר מוטב שתדון כפנויה ולא‬
‫כאשת איש כך עשה משה כיון שעשו ישראל אותו מעשה‬
‫נטל את הלוחות ושברן וכו'‪ ,‬וקשה דמפני מה הוצרך‬
‫לשבור הלוחות הא בלא"ה עדיין לא חלו הקידושין‪ ,‬דהרי‬
‫קי"ל )קידושין דף ח' ע"א( דאם אמר התקדשי לי במנה והיה‬
‫מונה והולך ורצה אחד מהן לחזור אפילו בדינר האחרון‬
‫הרשות בידו עי"ש‪ ,‬וכיון דהקב"ה קידש את בנ"י בנתינת‬
‫התורה א"כ כל כמה שלא קיבלו כל התורה אף אם כבר‬
‫קיבלו הלוחות לא חלו עדיין הקידושין וכשסר לבם‬
‫ונתחרטו דינם כפנויה‪ ,‬ותירץ ע"פ מ"ד במדרש )במדב"ר‬
‫יג‪ ,‬טו( עה"פ כף אחת עשרה זהב מלאה קטורה‪ ,‬כף אחת‬
‫כנגד הלוחות עשרה זהב אלו עשרת הדברות מלאה קטרת‬
‫שתרי"ג מצוות כלולות בהן דקטרת עולה בגימ' תרי"ג‬
‫)עיין רש"י במדבר כ(‪ ,‬הרי דכל התרי"ג מצוות נכללו‬
‫בעשרת הדברות‪ ,‬וכ"כ רש"י )סו"פ משפטים כ"ד‪ ,‬י"ב בשם ר'‬
‫סעדיה גאון( עה"פ עלה אלי ההרה והיה שם ואתנה לך את‬
‫לוחות האבן והתורה והמצוה להורתם‪ ,‬ולכך שפיר חלו‬
‫הקידושין מיד בשעת קבלת הלוחות עי"ש‪.‬‬
‫כבר הזכרנו כמ"פ דברי היש"מ )פר' בהר( שמבאר‬
‫בטו"ט דפלוגתת ר"י ור"ע אם הפרטות נאמרו בסיני או‬
‫באוה"מ‪ ,‬דאזלי לשיטתייהו במאי דאיפלוגי בעלמא‬
‫)שבועות דף כ"ו ע"א( דלר"י דרשינן התורה בכלל ופרט‪,‬‬
‫ולר"ע בריבוי ומיעוט‪ ,‬דהנה רש"י בכמ"ד )עיין שבועות ד'‬
‫ע"ב( ביאר סברת פלוגתתם דמאן דדריש כלל ופרט ס"ל‬
‫דהפרט בא לפרש את הכלל‪ ,‬ולכן הכלל הוא דווקא כעין‬
‫הפרט‪ ,‬משא"כ למ"ד דדרשינן בריבוי ומיעוט‪ .‬אין הפרט‬
‫בא לפרש את הכלל אלא למעט מקצת מן הריבוי דלאו‬
‫בכל גוונא אמרינן לכלל קמא‪ ,‬ולכן ר' ישמעאל דס"ל‬
‫דכללות נאמרו בסיני ופרטות באוה"מ‪ ,‬היינו דבסיני‬
‫נאמר להם עיקרי המצוות בקצרה בלא פירוש ורק אח"כ‬
‫באוה"מ נתפרש להם בפרטות‪ ,‬ומהאי טעמא דריש כלל‬
‫ופרט דהיינו דהפרט מפרש את הכלל‪ ,‬משא"כ ר"ע‬
‫דדריש ריבוי ומיעוט דס"ל דגם הפרטות נאמרו בסיני‬
‫דהפרט אינו פירושו של הכלל הוא אלא ריבוי ומיעוט‬
‫עי"ש הדברים באריכות‪.‬‬

‫ובשבועות )דף כ"ז ע"א( ילפינן דאין שבועה חל לבטל‬
‫את המצוה מדכתיב להרע או להיטיב מה הרעה רשות אף‬
‫הטבה רשות‪ ,‬ומקשינן והאי או מיבעי לי' לחלק וכו'‬
‫הניחא לר' יונתן אלא לר' יאשיה מא"ל‪ ,‬ומסיק סבר לה‬
‫כר"ע דדריש ריבויי ומיעוטי‪ ,‬א"א בשלמא בדבר הרשות‬
‫כתיב ממעט דבר מצוה אלא אי אמרת בדבר מצוה כתיב‬
‫מאי ממעט )פרש"י אין לך דבר הראוי למעט כנשבע לבטל את‬
‫המצוה(‪ ,‬והיוצלמ"ז דלמ"ד דלחלק צ"ק לא אייתר לי' או‬
‫למעט נשבע לבטל את המצוה ועכצ"ל דדריש בריבוי‬
‫ומיעוטי‪ ,‬אבל למ"ד לחלק לא צ"ק דריש מאו למעט נשבע‬
‫לבטל את המצוה‪ ,‬ושפיר דרשינן התורה בכלל ופרט‪.‬‬
‫ונקדים עוד מש"כ בשו"ת חלקת השדה )בתשובה בריש‬
‫הספר דף כ"ג ע"א( בפלוגתא הנ"ל אי ד' ציצית מצוה אחת‬
‫הן או ד' מצוות‪ ,‬דתליא בפלוגתת ר' יאשיה ור' יונתן אם‬
‫לחלק צריך קרא ובלא"ה שניהם כאחד במשמע‪ ,‬או דכל‬
‫אחד ואחד בפני עצמו במשמע עד שיפרט לך הכתוב‬
‫יחדיו‪ ,‬דהנה אמרה תורה גדילים תעשה לך על ארבע‬
‫כנפות כסותך וגו' וא"נ דבעינן קרא לחלק א"כ המצוה‬
‫דיקא בכל ארבעתן כאחד‪ ,‬משא"כ א"א דלחלק לא צריך‬
‫קרא י"ל דכל ציצית הוה מצוה בפנ"ע‪ ,‬וביאר שם דר"י‬
‫ור"ע אזלי לטעמייהו דפליגי בשבועות )שם( אי לחלק‬
‫צריך קרא עי"ש ודפח"ח‪.‬‬
‫ובכן יבואר דכאשר בא קרח לעורר על משה בגין‬
‫שביה"ל התחכם ובא בשאלתו טלית שכולה תכלת חייבת‬
‫בציצית או פטורה‪ ,‬והבין שישיב משה דחייבת דק"ו‬
‫פריכא היא שהרי בהכרח צריך לכל הד' ציצית כיון דד'‬
‫מצוות הם‪ ,‬ואז יענה קרח ויאמר דמוכח דלחלק לא צריך‬
‫קרא‪ ,‬ומינה דאייתר או להיטיב למעט דבר מצוה‪ ,‬ושפיר‬
‫דרשינן התורה בכלל ופרט והיינו דכללות נאמרו בסיני‬
‫ופרטות באוה"מ‪ ,‬וא"כ עדיין לא ניתנה להם כל התורה‬
‫בהר סיני‪ ,‬ונמצא דעדיין לא נשלם הקידושין‪ ,‬א"כ שלא‬
‫כדין שבר משה את הלוחות‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ודאתינן להכא יובן מאמר הרקאנטי‪ ,‬דקין והבל נחלקו‬
‫בענין מצות ציצית‪ ,‬והיינו דמה דפליגי בענין אם ב"נ‬
‫מקריבין שלמים דב"ז תליא ביסוד מצות ציצית אי הוי‬
‫מצוה אחת או דד' מצוות הן‪ ,‬דקין סבר דציצית ד' מצות‬
‫הן כיון דלחלק לא צריך קרא‪ ,‬והא דכתיב להרע או‬
‫להטיב בא למעט דבר מצוה‪ ,‬ומינה דדרשינן התורה‬
‫בכו"פ דכללות נאמרו בסיני ופרטות באוה"מ‪ ,‬ונמצא‬
‫דבסיני לא ידעו מדין הפו"נ בעולה ומ"ש ויזבחו שלמים‬
‫היינו שלמים בלא הפו"נ‪ ,‬ולעולם אין ב"נ מקריבין‬
‫שלמים‪ ,‬והבל סבר דציצית מצוה אחת הן‪ ,‬דלחלק צריך‬
‫קרא וע"כ דמ"ש או להטיב קאי לחלק‪ ,‬ולמעט דבר מצוה‬
‫ידעינן מריבוי ומיעוטי‪ ,‬ולפי"ז כללי ופרטי ניתנו בסיני‪,‬‬
‫ועולה שהקריבו בסיני היה בהפו"נ וע"כ דמ"ש ויזבחו‬
‫שלמים כפשוטו‪ ,‬ומינה דב"נ מקריבין שלמים לכן הביא‬
‫גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן‪ ,‬ובדב"ז עצמו נחלק‬
‫קרח על משה‪ ,‬דקרח טען דחטא בשביה"ל כיון דלא חל‬
‫הקידושין עד שלא ניתנו כל הפרטות באוה"מ‪ ,‬וסברת‬
‫מרע"ה דשפיר ניתנה כה"ת בסיני שהרי כו"פ ניתנו בסיני‬
‫לכן הוצרך להצילם ע"י שביה"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫*‬
‫ואשלש עוד בהקדם מ"ש המקובלים דהבל נהרג כי‬
‫נתחייב מיתה על שהציץ בשכינה‪ ,‬עיין בספה"ק עבודת‬
‫הקודש )להר"י גיקטליא‪ ,‬ח"ג פל"ב( וז"ל ויסתר משה פניו כי‬

‫פר' קרח · ל · תשע"א‬

‫ירא כששמע אנכי אלקי אביך‪ ,‬וקבלו חכמי האמת ע"ה כי‬
‫כשהקריב הבל קרבן‪ ,‬הציץ בשכינה יותר מן ההשגה ועל‬
‫כן הוצרך למדה ההיא‪ ,‬ולכן נתיירא עתה ממה שאירע לו‬
‫כבר‪ ,‬ולזה הסתיר פניו‪ ,‬עכ"ד‪ ,‬וכ"ה בספה"ק לקוטי‬
‫הש"ס למהרח"ו )פירוש מאמרי רז"ל‪ ,‬ע"ד הסוד( וז"ל‪:‬‬
‫ארז"ל כי הבל הציץ בשכינה ולכן נתחייב מיתה דאל"כ‬
‫היה הקב"ה משמרו‪ ,‬ובהמשך דבריו‪ :‬וכן אמרו רז"ל‬
‫בזכות ויסתר משה פניו זכה אל ותמונת ה' יביט וגו'‪ ,‬כי‬
‫הנה הוא היה גלגול הבל אשר פגם בראי' והציץ בשכינה‬
‫כנזכר ולכן תיקן הוא בהסתרת פניו בסנה כי ירא מהביט‪,‬‬
‫וכ"ה בספר יונת אלם להרמ"ע מפאנו )פרק פ"ח( לפיכך‬
‫נקרא איש תם והבל שלא פירש בו הכתוב מזה כלום לאו‬
‫לגריעותא וכו' אבל נחשב לו עון מה שהציץ בשכינה‬
‫בשעה שנתקבל קרבנו וכו' עי"ש‪ ,‬וע"ע בנחלת בנימין‬
‫)מצוה ט' אות י' דף י"ז ע"ב‪ ,‬והובא בוהוכח אברהם פר' אמור‪ ,‬דף‬

‫צ"א ע"ב(‪ ,‬דקין טען ואמר שעמד על אחיו והורגו בדין כי‬
‫נתחייב הבל על שהציץ בשכינה עי"ש‪) ,‬וע"ע תפארת צבי‬
‫ריש פר' קרח‪ ,‬שתי ידות פר' חיי דף ט"ו ע"א ד"ה וא"כ‪ ,‬וראה‬
‫מדרש שמואל אבות פ"ב מ"ז(‪.‬‬

‫ועד"ז יבוארו דברי הריקאנטי בפשטות עפמ"ד‬
‫באדרת אליהו )הקדמון( דמשה וקרח היו גלגולי קין והבל‪,‬‬
‫ומחלוקת קרח על משה היה מעין מחלוקת קין והבל‬
‫שנחלקו אם מותר להסתכל בשכינה‪ ,‬ובגין כך הרג קין את‬
‫הבל על שהציץ בשכינה‪ ,‬ונחלקו בהא דכתיב גבי ציצית‬
‫וראיתם אותו דהבל סבר דמש"ה כתיב בלשון יחיד לרמז‬
‫דקאי על הקב"ה ולהורות דמותר להסתכל בשכינה‪) ,‬עיין‬
‫מנחות דף מ"ג ע"ב וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם ראיה מביאה‬
‫לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשיה ורשב"י אומר כל הזריז במצוה‬
‫זו זוכה ומקבל פני שכינה כתיב הכא וראיתם אותו וכתיב התם את‬
‫ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד(‪ ,‬אמנם קין סבר דאין ללמוד‬

‫מהתם ובכך חלק קרח על משה ואמר דחטא במה‬
‫שהסתכל בשכינה‪ ,‬עי"ש דבריו באריכות בביאורי‬
‫מקראות ומדרשים עי"ש‪ ,‬וע"ע מאמר מרדכי )פר' מקץ אות‬
‫י"ד‪ ,‬דף מ"ו ע"א(‪.‬‬
‫וע"ד דרוש י"ל דמ"ש רשב"י דוראיתם אותו קאי על‬
‫הקב"ה משום דקשיא ליה דהו"ל וראיתם אותם‪ ,‬אמנם‬
‫תינח אי ציצית ד' מצוות הם וא"כ יל"ד דהו"ל לאמר‬
‫אותם‪ ,‬אבל אם ציצית מצוה אחת היא‪ ,‬א"כ א"ש מ"ש‬
‫אותו ותו אין להוכיח דשרי להסתכל בשכינה‪.‬‬
‫ולזה כשרצה קרח לחזק את שיטתו דחטא משה במה‬
‫שהסתכל בשכינה‪ ,‬לקח טלית שכולה תכלת ודרש ק"ו‬
‫לפטרה מן הציצית ונתכוון להורות בכך דציצית מצוה אחת‬
‫היא ולא ד'‪ ,‬ולפי"ז שפיר יל"פ כפשוטו של מקרא דוראיתם‬
‫אותו קאי על מצות ציצית‪ ,‬ומעתה אין להוכיח מינה ולא‬
‫כלום ובכך פגם מרע"ה כשהסתכל בשכינה‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬
‫ועפי"ז מבואר שקין והבל נחלקו בענין הציצית‪ ,‬דהבל‬
‫אחז בדעתו שרשאין להסתכל בשכינה והוכיח כן ממ"ש‬
‫וראיתם אותו דקאי על השכינה‪ ,‬אמנם קין סבר דאיסורא‬
‫איכא בדבר דוראיתם אותו קאי על הציצית‪ ,‬וזה עצמו‬
‫היה מחלוקת קרח על משה‪.‬‬
‫ויש להמתיק עוד דהנה הך מילתא דאסור להסתכל‬
‫בשכינה אין זה דבר השווה לכל כי לכמה דיעות צדיקים‬
‫שפיר רשאים להביט בשכינה‪) ,‬ראה שערי שמים שער השישי‬

‫עמוד ל"ט‪ ,‬הובא במאמר מרדכי פר' תולדות דף כ' טו"ד‪ ,‬עיר דוד‬

‫מאמר תרי"ב‪ ,‬דרש משה פר' תצוה דף קנ"ט טו"ב(‪ ,‬ובדרך דרוש‬
‫י"ל דתליא בכך דהנה בכסף נבחר )פר' וישלח ד"ה בצרור‬
‫המור( הקשה במ"ד במדרש דנו"א מתו על שהציצו‬
‫בשכינה‪ ,‬מהא דאמרינן בפסחים )דף כ"ו ע"א( דקול מראה‬
‫וריח אין בם משום מעילה‪ ,‬אלא דמסקינן התם דהיינו רק‬
‫היכי דלא אפשר אבל היכי דאפשר חייב עי"ש‪ ,‬ואכתי יש‬
‫לתמוה למה נענשו נו"א הלא במעמד הר סיני כולם ראו‬
‫את אור פני ה' שנא' פנים בפנים דבר ה' עמכם בהר מתוך‬
‫האש )דברים ה‪ ,‬ד(‪ ,‬אלא די"ל דהעם לא היו אפשר להם דלא‬
‫יכלו להתרחק משא"כ נו"א התקרבו ביותר‪ ,‬וז"ש בקרבתם‬
‫לפני ה' דאע"ג דקול מראה וריח אין בהם מעילה הנ"מ‬
‫היכי דלא אפשר אבל הם התקרבו לכך נתחייבו דאין דנין‬
‫אפשר משא"א עי"ש‪ ,‬היוצלמ"ז דהך אם מותר להסתכל‬
‫בשכינה תליא בכך אם דנין אפשר משא"א‪.‬‬
‫ובס' חיי נפש )להגה"צ מעכו ז"ל תלמיד חביב לכ"ק אאמו"ר‬
‫זצללה"ה(‪ ,‬כתב בהא דאיתא בסוכה )דף נ' ע"ב( כלי שרת‬
‫שעשאן של עץ רבי פוסל‪ ,‬ור' יוסי בר יהודה מכשיר‪ ,‬מאי‬
‫לאו בהא קמיפלגי מאן דמכשיר סבר עיקר שירה בכלי‬
‫וילפינן מאבובא דמשה‪) ,‬שהיה אבוב במקדש מימות משה והיה‬
‫מעץ( ומאן דפסיל סבר עיקר שירה בפה ולא ילפינן‬
‫מאבובא דמשה‪ ,‬לא דכו"ע עיקר שירה בכלי‪ ,‬והכא בדנין‬
‫אפשר משאי אפשר קמיפלגי‪ ,‬מאן דמכשיר סבר דנין‬
‫אפשר משא"א )דילפינן מאבוב דמשה דכל כלי שרת כשר בשל‬
‫עץ‪ ,‬אף דאבוב דמשה א"א היה לעשותו מזהב שהיה קולו נפגם(‪,‬‬
‫ומאן דפסיל סבר אין דנין אפשר משא"א‪ ,‬ואיבע"א דכו"ע‬
‫עיקר שירה בפה ואין דנין אפשר משא"א‪ ,‬והכא במילף‬
‫ממנורה בכללי ופרטי או בריבוי ומיעוטי קא מיפלגי‪ ,‬רבי‬
‫דריש כללי ופרטי‪ ,‬ר' יוסי בר יהודה דריש ריבויו ומיעוטי‬
‫וכו' עי"ש‪ ,‬והיוצ"ל מדברי הגמ' דמ"ד דדנין אפשר‬
‫משא"א דרש כללי ופרטי‪ ,‬ומ"ד דאין דנין אפשר משא"א‬
‫דרש ריבוי ומיעוטי‪ ,‬והיינו דרבי פוסל בשל עץ אי משום‬
‫דאין דנין אפשר משא"א ולכך לא ילפי' מאבוב‪ ,‬אי משום‬
‫דדרש כללי ופרטי לפסול בכל דבר‪ ,‬וממילא דאליבא דרבי‬
‫אי אמרינן דדנין אפשר משא"א ויוקשה מ"ט אסור בשל‬
‫עץ וע"כ צ"ל דדרשינן כללי ופרטי‪ ,‬וכמו"כ לשיטת ר' יוסי‬
‫בר יהודה דמכשיר אי מטעם דילפינן מאבוב ודנין אפשר‬
‫משא"א‪ ,‬אי משום דדרשינן ריבוי ומיעוט להכשיר בכל‬
‫מילי‪ ,‬וממילא דא"נ אין דנין אפשר משא"א יוקשה מ"ט‬
‫מכשיר בשל עץ וע"כ משום דדרשינן ריבוי ומיעוטי‪ ,‬וכן‬
‫לאידך גיסא דאי ס"ל דדרשינן כללי ופרטי יוקשה א"כ‬
‫למה מכשיר בשל עץ וע"כ דיליף מאבובא דמשה דדנין‬
‫אפשר משא"א‪ ,‬ועיין במלא הרועים )ח"ב מערכת דנין אפשר‬
‫וכו' אות א וב( ודו"ק‪.‬‬
‫ובכן יבואר דברי הרקאנטי‪ ,‬דשורש מחלוקת קין והבל‬
‫היתה במצות ציצית דקין סבר דציצית מצוה אחת היא‬
‫דלחלק צ"ק‪ ,‬וע"כ דלמעט דבר מצוה אתי מהא דדרשינן‬
‫התורה בריבוי ומיעוט‪ ,‬ולפי"ז ע"כ דאין דנין אפשר‬
‫משא"א ואסור להסתכל בשכינה‪ ,‬אמנם הבל ס"ל דד'‬
‫מצות הן דלחלק אין צריך קרא‪ ,‬וממילא דאייתר או למעט‬
‫דבר מצוה‪ ,‬ודרשינן התורה בכו"פ ומינה דדנין אפשר‬
‫משא"א‪ ,‬ושפיר גמרינן מסיני דשרי להביט בשכינה‪ ,‬והיא‬
‫היא פלוגתת קרח על משה בדב"ז כנ"ל‪ ,‬ודו"ק‪.‬‬

‫‪‬‬

‫פר' קרח · לא · תשע"א‬

‫˙‪‡"ËÈÏ˘ ˜"‰‚‰ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ¯Ó‡˘ '‰¯Â˙'‰ ÔÎÂ‬‬
‫·‪Ë"ÏÚÚ‰ ÁÏ˘ '¯Ù ˜"·˘ ÏÈÏ„ Ë"‰Â˘‰ ˙Ú‬‬
‫בתוה"ק בפרשתן שלח לך אנשים ויתורו את ארץ‬
‫כנען וגו' )במדבר יג‪ ,‬ב(‪ .‬ובמדרש )תנחומא שלח‪ ,‬ה( מה כתיב‬
‫למעלה מן הענין‪ ,‬ותדבר מרים במשה‪ ,‬ואח"כ שלח לך‬
‫אנשים‪ ,‬זה שאמר הכתוב )ישעיה מד‪ ,‬יח( לא ידעו ולא יבינו‬
‫כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם וגו'‪ ,‬ויל"ב קשר‬
‫ושייכות הפסוק לפרשתן‪.‬‬
‫ויבואר בהקדם מה שנתחבטו המפו' לבאר במה חטאו‬
‫בנ"י כשביקשו לשלוח את המרגלים‪ ,‬ומה גם שהרי לאחר‬
‫ארבעים שנה שוב שלח יהושע מרגלים לחפור את הארץ‬
‫)יהושע ב(‪.‬‬
‫ואפ"ל עפ"ד אאדמו"ר זצללה"ה )ליל שביעי של פסח‬
‫תשכ"ג‪ ,‬י"ס גליון י"ב( שביאר דברי הגמ' )ברכות ז‪ ,‬ב( מזמור‬
‫לדוד בברחו מפני אבשלום בנו‪ ,‬ופרכינן קינה לדוד מבעיא‬
‫ליה‪ ,‬משל למה הדבר דומה לאדם שיצא עליו שטר חוב‪,‬‬
‫קודם שפרעו היה עצב לאחר שפרעו שמח‪ ,‬אף כן דוד כיון‬
‫שאמר לו הקב"ה הנני מקים עליך רעה מביתך )שמואל ב‪-‬‬
‫יב‪ ,‬יא(‪ ,‬היה עצב‪ ,‬אמר שמא עבד או ממזר הוא ולא חייס‬
‫עלי‪ ,‬כיון שראה אבשלום הוא‪ ,‬שמח ואמר סתם ברא רחים‬
‫על אבא‪ ,‬משום הכי אמר מזמור לדוד‪ .‬ושואלים הלכו בה‪,‬‬
‫דעדיין לשמחה מה זו עושה ומה בצע שסתם ברא חייס על‬
‫אבא הרי סוף כל סוף בנו רוצה להורגו‪ ,‬שלא כדרך שאר‬
‫הבנים אשר מי שמע כזאת שיעמוד הבן להרוג אביו‪,‬‬
‫ואכתי שוב יקשה מהו מזמור לדוד‪.‬‬
‫וביאר בהקדם ביאור דברי הרמב"ן בפר' בחוקותי )ויקרא‬
‫כו‪ ,‬יא( שאין לאדם לדרוש ברופאים כדי להתרפא אלא ילך‬
‫וידרוש בנביאים בשל מה בא עליו חולי זה‪ ,‬כי הקב"ה הוא‬
‫שהביא עליו החולי והוא ברצונו ירפאהו‪ ,‬ומה לו לאדם‬
‫להתחכם ולילך לדרוש בעצת הרופאים‪ ,‬ובתוך דבריו כותב‬
‫וז"ל‪ :‬אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים‪ ,‬ומה‬
‫חלק לרופאים בבית עושי רצון השם וכו'‪ ,‬וזו היא כוונתם‬
‫באמרם ז"ל עה"פ )שמות כא‪ ,‬יט( ורפא ירפא מכאן שניתנה‬
‫רשות לרופא לרפאות )ברכות ס‪ ,‬א; ב"ק פה‪ ,‬א(‪ ,‬לא אמרו‬
‫שניתנה רשות לחולה להתרפאות אלא שאם בא להתרפאות‬
‫כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים‪,‬‬
‫אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו וכו'‪ ,‬אבל ברצות השם‬
‫דרכי איש אין לו עסק ברופאים‪ ,‬עכ"ל‪) ,‬ויעוין באבן עזרא‬
‫שמות כא‪ ,‬יט‪ ,‬כג‪ ,‬כה(‪.‬‬
‫אמנם הרמב"ם בפירוש המשניות )פסחים סופ"ד( ע"ד‬
‫חז"ל )פסחים דף נ"ו ע"א( ששה דברים עשה חזקיה המלך‬
‫וכו' גנז ספר רפואות והודו לו‪ ,‬ופרש"י לפי שלא היה לבם‬
‫נכנע על חוליים אלא מתרפאין מיד‪ ,‬והקשה הרמב"ם וכי‬
‫בשביל כמה אנשים פתאים אשר אינם נכנעים על חוליים‬
‫על כן גנז ספר הרפואות‪ ,‬ועוד הקשה על שיטה זו‪ ,‬דא"כ‬
‫אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו‪ ,‬שמתרפא מאותו‬
‫הצער הגדול‪ ,‬שהרי גם רעבון מחלה היא אשר רפואתה‬
‫ע"י אכילה‪ ,‬האם נאמר שהסיר בטחונו מה'‪ ,‬אלא שהקב"ה‬
‫ברא את עולמו על מנת שיתנהג ויתנהל ע"פ דרך הטבע‪,‬‬
‫וכשירעב האדם ישב לאכול לחם ובכך יתרפא ממחלתו‪,‬‬
‫והכי נמי מותר לאדם לדרוש ברופאים שירפאוהו ממחלתו‬
‫ע"פ דרכי הטבע‪.‬‬
‫והחתם סופר )החדשות עה״ת פר' משפטים( הביא את‬

‫דברי הרמב"ן ביאר את שיטת הרמב"ן דלא קשיא מ"ש‬
‫הרמב"ם דא״כ מי שהוא רעב לא יאכל לחם להתרפאות‬
‫מחולי הרעב שלו‪ ,‬די"ל דאין זה דמיון כלל‪ ,‬כי חולי‬
‫הרעב הוא בטבע בהיתוך הליחות‪ ,‬והיינו שכך ברא‬
‫הקב"ה את האדם בסדר הטבע שירעב ויאכל‪ ,‬ואין דב"ז‬
‫בא מחמת חטא‪ ,‬משא"כ שארי מיני חולאים אינם בטבע‬
‫בסדר הבריאה שהאדם יחטא‪ ,‬ואדרבה אמז"ל דאין אדם‬
‫נוקף אצבעו למטה אלא אם כן נגזר עליו מלמעלה‪,‬‬
‫ואמרינן בגמ' )חולין ז‪ ,‬ב( לא עביד קוב"ה דינא בלא דינא‬
‫)ברכות ה‪ ,‬ב(‪ ,‬וא"כ מה לו להתחכם על גזירת הבורא ית"ש‬
‫להסיר חליו בסממנים המועילים‪ ,‬יחקור אחר סיבה‬
‫הראשונה שהוא החטא שגרם לו זה וישוב ממנו ויתפלל‬
‫אל ה' וירפאהו‪ ,‬עכתוד"ק של החתם סופר זי"ע‪.‬‬
‫ודבריו המה קלורין לעינים ויסוד מוסד לכל עניני‬
‫האדם כי כל זמן שרואה שעניניו ועסקיו מתנהגים בדרך‬
‫הטבע כמנהגו של עולם‪ ,‬רשאי גם האדם לעשות‬
‫פעולותיו בדרך הטבע כמנהג העולם‪ ,‬אבל כשרואה‬
‫בחוש שמתהפך עליו הגלגל חוץ לדרך הטבע והכל הולך‬
‫אצלו נגד הטבע‪ ,‬אז צריך לדעת כי מאת ה' היתה זאת‬
‫ולא לאדם דרכו‪ ,‬צריך להתבונן במעשיו ולבקש מהשי"ת‬
‫הפועל הכל וישען באלוקיו כי יחלצינו ממיצר ויוציאו‬
‫למרחב‪ ,‬בלי שום השתדלות מצדו ואז שוא תשואת אדם‬
‫ורק אלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו‪.‬‬
‫על פי דברים אלו ביאר אאדמו"ר בטו"ט דברי הגמ'‬
‫שאצל דוד מלך ישראל בקום עליו בנו יוצא יריכו שרץ‬
‫אחריו להרגו‪ ,‬לכאו' היה לו לעשות איזה פעולה‬
‫והשתדלות ולבקש מבני אדם שיבואו לעזרתו‪ ,‬ואולי יסובו‬
‫האנשים לב בנו לחוס ולחמול עליו או שיעמדו עליו להגן‬
‫בעדו לבלתי יוכל להוציא זממו‪ ,‬אמנם מכיון שראה דוד‬
‫שצרה זו אינו מדרכי הטבע‪ ,‬כי אכן באם עבד או ממזר‬
‫היה קם עליו או אז היה שייך להשתדל לבטל הדבר‪,‬‬
‫משא"כ כאשר בנו הוא שקם עליו שמח ואמר סתם ברא‬
‫רחים על אבא‪ ,‬וא"כ אין זה מדרכי הטבע‪ ,‬על כן אין לו‬
‫לעשות כלום אלא לעמוד ולהתפלל‪ ,‬וזהו שאמר 'מזמור‬
‫לדוד' וגו'‪ ,‬עכתוד"ק בתוספת נופך ביאור‪.‬‬
‫עפי"ז יבואר החילוק שהיה בין ימי משה לימי יהושע‪,‬‬
‫שבימי משה שהיה אז כל הנהגת השי"ת לבני ישראל‬
‫מעל דרך הטבע‪ ,‬אם במכות מצרים ותחלואיה ואם‬
‫ביציאת מצרים וקריעת ים סוף‪ ,‬וכן במתן תורה ובבאר‬
‫ומן וענני הכבוד‪ ,‬הרי אז ראו עין בעין כי הכל כאשר לכל‬
‫המה מונהגים מהשי"ת היוצר כל‪ ,‬לכך בעת כזאת לא היו‬
‫רשאים להשתדל לעשות בדרך הטבע ולשלוח את‬
‫המרגלים‪ ,‬כי היו צריכים להיות בטוח בהשי"ת‪ ,‬לא כן‬
‫לאחר פטירת מרע"ה אשר פני משה ופני יהושע כפני‬
‫הלבנה‪ ,‬יען כי כבר לא ראו כ"כ ניסי ה' ונפלאותיו‪ ,‬או אז‬
‫שפיר היו רשאים לעשות איזה השתדלות ע"פ הטבע‬
‫לשלוח מרגלים לחפור הארץ‪.‬‬
‫וז"ש המד' 'לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם'‬
‫וגו'‪ ,‬היינו שלא השכילו להתבונן ולהבין שכל הנהגתם‬
‫ה"ה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬לכך טעו שראוי לעשות‬
‫השתדלות לשלוח מרגלים‪ ,‬ואירע מה שאירע‪ ,‬והבן‪.‬‬

‫פר' קרח · לב · תשע"א‬

‫˙‪‡"ËÈÏ˘ ˜"‰‚‰ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ¯Ó‡˘ '‰¯Â˙'‰ ÔÎÂ‬‬
‫·‪Ë"ÏÚÚ‰ ÁÏ˘ '¯Ù ‡˘È„˜ ‡˜È˙Ú Ë"‰Â˘‰ ˙Ú‬‬
‫בתוה"ק בתוה"ק בפרשתן סלח נא לעון העם הזה‬
‫כגודל חסדך וגו' ויאמר ה' סלחתי כדבריך ואולם חי אני‬
‫וגו' )במדבר יד‪ ,‬יט‪-‬כא(‪ .‬והוא תמוה מאוד כי אם סלח‬
‫הקב"ה לעון המרגלים א"כ מאי האי דקאמר בהמשך‬
‫ואולם חי אני וגו'‪ ,‬אתמהה‪.‬‬
‫גם יש לבאר מ"ד במסורה )הובא בבעה"ט( כגודל ב"פ‪,‬‬
‫הכא‪ ,‬ואידך )תהלים עט‪ ,‬יא( כגודל זרועך הותר בני תמותה‪.‬‬
‫ויתכן בזה עפ"ד הגמ' )סנהדרין דף ק"י ע"ב( ת"ר דור‬
‫המדבר אין להם חלק לעוה"ב שנא' )במדבר יד‪ ,‬לה( במדבר‬
‫הזה יתמו ושם ימותו וגו' יתמו בעוה"ז ושם ימותו‬
‫בעוה"ב וכו'‪ ,‬ר"א אמר הן באין לעוה"ב שנאמר )תהלים נ‪,‬‬
‫ה( אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח וגו'‪) ,‬ופי' רש"י‪,‬‬
‫והיינו דור המדבר שכרתו ברית של מקום על זבחים ושלמים דכתיב‬
‫)שמות כד‪ ,‬ה( ויזבחו זבחים ושלמים וגו'‪ ,‬עי"ש(‪ ,‬ואפ"ל‬

‫דר"א ס"ל דאין להוכיח ממ"ש יתמו ושם ימותו דיש‬
‫לדייק להיפך '‪ 'Ì˘Â‬ימותו דווקא שם דהיינו בעוה"ז‬
‫ימיתו ולא לעוה"ב‪.‬‬
‫והנה כלל גדול בידינו כי כל דברי חז"ל אמתיים וגם‬
‫כשנחלקו תנאים ואמוראים אלו ואלו דברי אלוקים חיים‬
‫וכולן מרועה אחד יצאו‪ ,‬ולכאו' היאך שייך כאן שיוצדקו‬
‫שניהם‪ ,‬ואפ"ל עפמ"ש הגה"ק רבי שמשון מאוסטרופולא‬
‫זי"ע לפרש הכתוב )ויקרא כז‪ ,‬לב( וכל מעשר בקר וצאן כל‬
‫אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה'‪ ,‬דאיתא‬
‫)מדרש משלי‪ ,‬א ד"ה וכל הון; ספר היכלות ה' ד'; מג"ע פר' ואתחנן‬

‫אופן קצג( שעשרה הרוגי מלכות היו כדי לתקן חטא מכירת‬
‫יוסף‪ ,‬וכל אחד מהם היה כנגד אחד מהשבטים‪ ,‬וא"כ איפוא‬
‫קשה דהרי ראובן ובנימין לא היו במכירה וא"כ היו אך‬
‫תשעה שבטים‪ ,‬אלא שרבי עקיבא היה כנגד הקב"ה כביכול‬
‫שהשבטים צירפו אותו למכירה )תנחומא וישב ב(‪ .‬ואמה"כ‬
‫‪ ,Ô‡ˆÂ ¯˜· ¯"˘ÚÓ Ï"ÎÂ‬נוטריקון ‪'Â‬כי ‪'Ï‬מה ‪'Ó‬ת ‪'Ú‬קיבא‬
‫˘'היה ¯'ועה בקר וצאן‪ ,‬וקמפרש ואזיל‪,¯Â·ÚÈ ¯˘‡ ÏÎ ,‬‬
‫היינו שאר ההרוגים שהרגו אותם ועברו מן העולם‪ ,‬היו‬

‫תחת השבט‪ ,‬איש איש תחת אחד מהשבטים שמכרו את‬
‫יוסף‪ È¯È˘Ú‰Â ,‬זה ר' עקיבא ‪ ,'‰Ï ˘„˜ ‰È‰È‬כביכול תחת‬
‫השי"ת שצירפו אותו כאמור‪ ,‬עכדה"ק ודפח"ח )ויעויין כעי"ז‬
‫בשלה"ק תורה שבכתב דרוש צאן יוסף(‪.‬‬
‫היוצלמ"ז כי רבי עקיבא הוא כביכול כנגד הקב"ה‪,‬‬
‫והנה אמרו חז"ל )במדב"ר יט‪ ,‬ז( שמשה רבינו ע"ה ביקש על‬
‫רבי אליעזר יהי רצון שיהא זה מיוצאי חלצי‪ ,‬וא"כ יוצא כי‬
‫רבי אליעזר מזרעו של משה היה‪ .‬ובהאמור יתכן דאמנם‬
‫הן דרש דר"ע והן דברי ר"א שניהם הם אמת ויציב‪ ,‬כי‬
‫אמנם מעיקרא היה גזירת השי"ת שדור המדבר לא יהא‬
‫להם חלק לעוה"ב וע"ז אמר במדבר הזה יתמו וגו'‪ ,‬ור"ע‬
‫שהוא היה נגד השי"ת ועליו אמז"ל )במד"ר יט‪ ,‬ו( ראתה‬
‫עינו של ר"ע מה שלא ראה עינו של משה‪ ,‬דרש לקרא‬
‫כאשר היה עם הקב"ה במחשבה‪ ,‬אלא דמשה רבינו רעיא‬
‫מהימנא עמד והעתיר רחמים ותחנונים להשי"ת‪ ,‬להמתיק‬
‫מעליהם מדה"ד שלא יאבדו לגמרי ויזכו לעוה"ב‪ ,‬והקב"ה‬
‫קבל תפלתו ומילא בקשתו שלא יענשו אלא רק במיתה‬
‫בעוה"ז‪ ,‬ולכך רבי אליעזר אשר הוא מיוצאי חלציו של‬
‫מרע"ה הוא שדרש דכולם באים לעולם הבא‪.‬‬
‫זהו מה שאמר השי"ת למרע"ה 'סלחתי כדבריך'‪,‬‬
‫היינו שנתרציתי לדבריך שירשו וינחלו חלק לעוה"ב‪,‬‬
‫'אולם חי אני' וגו' שכאן בעוה"ז ימותו ויתמו כולם‪.‬‬
‫בדרך זה יובן דבר המסורה ‪Í„ÒÁ τ‚Π‡ ÁÏÒ‬‬
‫דבקשתו של משה היתה שלא יאבדו לעד אלא יקימו‬
‫בתחה"מ‪ ,‬וז"ש המסו' לפרש על מה נתעקש מרע"ה ומה‬
‫היה תפילתו 'כגודל זרועך ‪ ¯˙‰‬בני תמותה'‪ ,‬כלומר‬
‫שיותיר להם הקב"ה חלקם לעוה"ב‪ ,‬על אף שאובדים‬
‫המה חלקם בעוה"ז‪.‬‬
‫על דרך זה יבואר עוד באו"א ‪Íȯ·„Î È˙ÁÏÒ '‰ ¯Ó‡ÈÂ‬‬
‫היינו שימצאו את תיקונם‪ È ‡ ÈÁ Ìχ ,‬כי כל זה יהא רק‬
‫בעת אשר ‪ '‰ „·Π‡ÏÓÈÂ‬היינו לעת"ל כאשר תמלא הארץ‬
‫דעה את ה' שאז יגיעו לתיקונם‪ ,‬ויזכו לחלקם בעולם הבא‪.‬‬

‫‪‬‬

‫‪‡"ËÈÏ˘ ˜"‰‚‰ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ˜"ÙÓ ÂÚÓ˘ ˘ Ìȯ˜È ÌÈ È Ù‬‬
‫·‪È ˘ ˜¯Ù - '˙·‡ Ș¯Ù' „ÂÓÈÏ ˙Ú‬‬
‫·˘·"˜ ‪Ë"ÏÚÚ‰ ˆ"‰Á‡ ÁÏ˘ '¯Ù‬‬
‫ ‪ÍÓÚ ¯Ó‡ ˘ ‡·‰ ÌÏÂÚÏ ˜ÏÁ Ì‰Ï ˘È χ¯˘È ÏÎ‬‬
‫‪È„È ‰˘ÚÓ ÈÚËÓ ¯ˆ ,ı¯‡ ¢¯ÈÈ ÌÏÂÚÏ ÌȘȄˆ ÌÏÂÎ‬‬
‫‪ .¯‡Ù˙‰Ï‬יתבאר דהנה עיקר ותכלית מסכת זו והטעם‬
‫שלומדים אותה בשבתות הקיץ‪ ,‬הינו כדי שידע האדם את‬
‫המעשה אשר יעשה והדרך ילך בה לידע ארחות חיים‪,‬‬
‫לעלות בסולם בית קל להדבק בהשי"ת‪ ,‬אמנם לפעמים‬
‫מתוך שיראה האדם כמה מעשיו רחוקים מדרך הישרה‬
‫עלול לבוא לידי שברון רוח ועצבון הלב‪ ,‬וליפול לזרועות‬
‫היאוש שמא לא יזכה לקיים כדבעי את כל הנכתב בספר‪,‬‬
‫ועי"ז יסוג אחור לגמרי ויפול לבאר שחת לחשוב כאשר‬
‫אבדתי אבדתי ח"ו‪ ,‬על כן קבעו להתחיל ללמוד במשנה‬
‫ד‪ ,‡·‰ ÌÏÂÚÏ ˜ÏÁ Ì‰Ï ˘È χ¯˘È ÏÎ‬ו‪¢¯ÈÈ ÌÏÂÚÏ‬‬

‫‡¯‪ ı‬לעודד ולחזק את כל אחד ואחד כי סו"ס וחשב‬
‫מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ועל כל מה שיעשה בתורה‬
‫ומצוות וכו' יהא שכרו מובטח לקבל חלקו בעולם הבא‪,‬‬
‫ובכך יתחזק להוסיף אומץ ולהגביר חיילים עד כמה שידו‬
‫מגעת‪.‬‬
‫ואפ"ל עוד דבא להורות כי לכל אחד ואחד מישראל‬
‫יש לו חלק בעולם הבא אשר היא לו כנחלה וירושה‬
‫שאינה פוסקת לעולם‪ ,‬וא"כ אל לו לאדם לחשוש ולדאוג‬
‫שמא לא יזכה ולא יירש חלק לעולם הבא כי ˆ¯ ‪ÈÚËÓ‬‬
‫שיש לכל אחד מטע וירושה בארץ‪ ,‬ועל כן ‪È„È ‰˘ÚÓ‬‬
‫‪ ¯‡Ù˙‰Ï‬שישמח כל אחד בעולמו‪.‬‬
‫ ‪‰¯˘È ͯ„ ‰Êȇ ¯Ó‡ È·¯ :'‡ ‰ ˘Ó :· ˜¯Ù‬‬

‫פר' קרח · לג · תשע"א‬

‫˘‪ÔÓ ÂÏ ˙¯‡Ù˙ ‰È˘ÂÚÏ ˙¯‡Ù˙˘ ÏÎ Ì„‡‰ ÂÏ ¯Â·È‬‬
‫‪ .Ì„‡‰‬הנראה לבאר דברי רבינו הקדוש‪ ,‬כי כוונת שאלתו‬
‫היתה לבאר מהו העיקר בעבודת השי"ת‪ ,‬אי להתמיד‬
‫בלימוד התורה‪ ,‬להגות ולעסוק בתורת ה' בכל עת ועידן‬
‫בכל עת וזמן עד שלא יהא לו זמן לשום דבר ואפי' לעסוק‬
‫במצוות ומעש"ט‪ ,‬או שמוטל על האדם גם לטרוח‬
‫ולעסוק בקיום שאר מצוות ומעשים טובים‪ .‬ע"ז בא רבי‬
‫ולימדנו‪ ,‬כי הדרך הטובה אשר יבור האדם הינו מידת‬
‫'תפארת'‪ ,‬שזאת היתה מידתו של יעקב אבינו ע"ה‪,‬‬
‫וכמבואר בזוה"ק )ח"א קנז‪ ,‬ב( יעקב דא תפארת‪ ,‬והוא‬
‫רומז לבחינת אמת כמאמר הכתוב )מיכה ז‪ ,‬כ( תתן אמת‬
‫ליעקב‪ ,‬הוא התורה כמאמר חז"ל )ברכות ה‪ ,‬ב( אמת זו‬
‫תורה‪ ,‬שנאמר )משלי כג‪ ,‬כג( אמת קנה ואל תמכור‪ ,‬וזהו‬
‫שאיתא בספה"ק )עיין בשלה"ק מסכת תענית‪ ,‬דרוש לפרשת‬
‫מטות )כ(‪ ,‬ז"ל‪ :‬וכבר נודע כי יעקב ומשה ממקום קדוש אחד באו‪,‬‬
‫כדאיתא בתיקונים‪ ,‬והוא בתיקוני זוהר דף קא‪ ,‬א; ועיין בישמ"מ‬
‫ריש פר' מקץ; פר' ויחי דף תקיח( יעקב ומשה אזלי אהדדי‪,‬‬

‫והיינו כי שניהם מרמזים על עסק התורה‪ ,‬ואיתא בספה"ק‬
‫תומר דבורה )פרק ז( כי אין ספק שמידת תפארת היא‬
‫העוסק בתורה יעו"ש‪ ,‬וזהו שלימד רבי אמנם בעיקר‬
‫הדבר יש לו לאדם לברור בדרך 'תפארת'‪ ,‬דהיינו שיהא‬
‫עיקר עסקו בלימוד התורה‪ ,‬ואולם עכ"ז לא יזניח לגמרי‬
‫מלעסוק במצוות ומעש"ט וז"ש הן בחי' תפארת לעושיה‬
‫והן בחי' תפארת לו מן האדם אחוז מזה וגם מזה אל תנח‬
‫ידך‪.‬‬
‫‡"‪ ,È‬עפ"י הידוע מספה"ק )ראה בעש"ט עה"ת פר' בראשית‬
‫אות קנט‪ ,‬מספר צפנת פענח דף פג‪ ,‬א; שם אות קסט; ומובא עוד‬
‫בספרי תלמידי הבעש"ט הק' זי"ע‪ ,‬ומצאת כי תדרשנו בספה"ק תולדות‬
‫יעקב יוסף בכמ"ק‪ ,‬ראה פר' וישלח‪ ,‬אות י‪ ,‬ועוד( כי כאשר רוצה‬

‫האדם לידע מהו חובתו בעולמו‪ ,‬ובמה עליו להשלים ולתקן‬
‫את עצמו בהאי עלמא‪ ,‬כדי שלא יצטרך ח"ו לשוב‬
‫ולהתגלגל לזה העולם‪ ,‬אזי העצה לזה הוא שיראה במה‬
‫מתגבר עליו היצר ביותר‪ ,‬ומזה ידע כי בזה תיקונו תלוי‪,‬‬
‫שבזה הדבר שקשה לו על זה יתגבר וינצח את יצרו‪ ,‬אמנם‬
‫כל זה בהתחלת העבודה אבל כאשר האדם התעלה ביותר‬
‫וקידש עצמו שוב אין לו צורך לברר דרכו ע"י מלחמת‬
‫היצה"ר‪ ,‬כי אדרבה כלפי בני עליה שייך בחי' אחרת כי‬
‫ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו‪ ,‬ודייקא כאשר‬
‫מצליח במעשיו לפעול לחיזוק התו"מ מוכח שדרכו ישרה‪,‬‬
‫ועל כך הורנו רבינו הקדוש שאצל עובדי השם בעלי‬
‫המדריגה כאשר ירצו לידע אי דרכם ישרה מלפני ה'‪ ,‬יבחנו‬
‫אם הדבר הוא ˙‪ ,‰È˘ÂÚÏ ˙¯‡Ù‬שהדברים מתיישרים והכל‬
‫הולך כפי רצונו הן מצד עצמו והן מצד אנשים אחרים שאין‬
‫לו עיכוב ומכשול או אז ידע כי דרכו רצויה להשי"ת‬
‫ומעשיו מקובלים בשמים‪.‬‬
‫‡"‪ ,„ÂÚ È‬כי כאשר האדם מתנהג כדבעי אזי מתפאר‬
‫עמו הקב"ה‪ ,‬וכמאמר הכתוב )ישעיה מט‪ ,‬ג( ישראל אשר‬
‫בך אתפאר‪ ,‬כי השי"ת שש ומתפאר בעבודת עמו ישראל‪,‬‬
‫כמאמר הכתוב )דברים כו‪ ,‬יז( את ה' האמרת היום וה'‬
‫האמירך היום‪ ,‬שישראל משתבחין בבוראן והבורא ב"ה‬
‫משתבח בבניו בני ישראל‪ ,‬וז"ש התנא‪˙¯‡Ù˙˘ ÏÎ ,‬‬
‫‪ ‰È˘ÂÚÏ‬היינו לישראל ששמחים בעבודתו ית'‪ ,‬וגם‬
‫‪ Ì„‡‰ ÔÓ ÂÏ ˙¯‡Ù˙Â‬היינו שמשתבח הקב"ה בעבודת‬
‫בניו אהוביו עם בני ישראל‪.‬‬
‫וביותר יתבאר עפ"י מה שכתב ב'מדרש שמואל'‬

‫ד‪ ‰È˘ÂÚÏ‬קאי על הקב"ה שהוא פעל ועשה את האדם‪,‬‬
‫וזה שאמר התנא כל שהוא תפארת ‪ Â‰È˘ÂÚÏ‬רצ"ל שמי‬
‫שברא את האדם שמח ומתענג במעשינו‪ ,‬ועל זה ממשיך‬
‫ואומר ותפארת לו מן האדם וכו'‪.‬‬
‫ ‪Ú„ÂÈ ‰˙‡ Ôȇ˘ ‰¯ÂÓÁ·Î ‰Ï˜ ‰ÂˆÓ· ¯È‰Ê ȉÂ‬‬
‫‪ .˙ÂÂˆÓ Ï˘ Ô¯Î˘ Ô˙Ó‬זה כביר אמרתי לבאר מאמר התנא‬
‫עפ"י מה ששנו חכמים )חולין קמב‪ ,‬א( ומה עם מצוה קלה‬
‫שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים‬
‫)דברים כב‪ ,‬ז( ק"ו על מצוות חמורות שבתורה‪ ,‬והיינו‬
‫דשילוח הקן שלא נחסר ממנו אלא כאיסר מיקרי מצוה‬
‫קלה‪ ,‬ומינה דמצוה חמורה הוא דבר שיש להוציא עליה‬
‫ממון ודמים מרובים‪ ,‬וא"כ יעלה בדעת האדם לקיים רק‬
‫המצוות אשר עולים כסף הרבה והוצאות קיומם המה‬
‫רבים‪ .‬על כך מלמדנו התנא כי אמנם בוודאי שמצוה‬
‫שמוציא עליה ממון הרבה היא חשובה ביותר‪ ,‬מ"מ עדיין‬
‫אין העיקר בהוצאות הדמים של האדם כי אם יקיים האדם‬
‫את המצוה כמצוות אנשים מלומדה‪ ,‬ולא ישים את ליבו‬
‫לקיים המצוה בכוונה שלימה‪ ,‬ולא יפנה את ליבו‬
‫ומחשבתו לכך‪ ,‬אזי אף אם יוציא עליה ממון רב לא יעלה‬
‫לו כהוגן‪ ,‬כי סו"ס רחמנא ליבא בעי‪ ,‬ועיקר המצוה הוא‬
‫להתעורר בדו"ר לכוון לבו ונפשו לכעשות רצונו ית"ש‪,‬‬
‫וז"ש ‪ ‰¯ÂÓÁ·Î ‰Ï˜ ‰ÂˆÓ· ¯È‰Ê ȉÂ‬היינו הן מצוה‬
‫שקיומו תלוי בדמים מועטים‪ ,‬והן שיש להוציא ע"ז הון‬
‫ודמים מרובים‪˙ÂÂˆÓ Ï˘ Ô¯Î˘ Ô˙Ó Ú„ÂÈ ‰˙‡ Ôȇ˘ ,‬‬
‫שאין העיקר וחשיבות המצוה בממון שמוציא עליה‪ ,‬אלא‬
‫אחר כוונת הלב הן הן הדברים‪.‬‬
‫ ‪‰¯È·Ú ¯Î˘Â ‰¯Î˘ „‚ Î ‰ÂˆÓ „ÒÙ‰ ·˘ÁÓ È‰Â‬‬
‫‪ ,‰„ÈÒÙ‰ „‚ Î‬רצ"ל דאע"פ שאין לבחון את חשיבות‬
‫המצוה ע"י הוצאות ממון וכמו"כ אין לחשוב לפי שכר‬
‫המצוה‪ ,‬אמנם לפעמים צריך דייקא לחשב בענין השכר‬
‫והיינו כאשר מתגבר עליו היצר ומפתהו למעול מעל בה'‪,‬‬
‫שלא יקיים איזה דבר מצוה‪ ,‬או אז אדרבה מוטל על‬
‫האדם לחשב כמה יפסיד באי קיומו את דבר המצוה‪ ,‬כי‬
‫בכך ייקל בעיניו להתגבר על עצת יצרו הרע‪.‬‬
‫ ‪Ú„ ‰¯È·Ú È„ÈÏ ‡· ‰˙‡ Ôȇ Ìȯ·„ ‰˘Ï˘· ÏÎ˙Ò‰‬‬
‫‪ÍÈ˘ÚÓ ÏΠ˙ÚÓ¢ Ôʇ ‰‡Â¯ ÔÈÚ ÍÓÓ ‰ÏÚÓÏ ‰Ó‬‬
‫·‪ .ÌÈ·˙Î ¯ÙÒ‬יתבאר על דרך מש"כ בספה"ק )ראה קדושת‬
‫לוי‪ ,‬פר' אמור( עה"פ )דברים ד‪ ,‬לט( וידעת היום והשבות אל‬
‫לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל אין עוד‪ ,‬וביאר‬
‫שכאשר האדם עוסק בעבודת השי"ת בענייני רוחניות‪,‬‬
‫עליו לצפות לעלות מעלה מעלה‪ ,‬ולהתבונן וללמוד דרכי‬
‫עבודת הבורא מאלו אשר נמצאים במעלה יתירה ממנו‬
‫ובמדריגה גבוהה הימנו‪ ,‬ותמיד ישאף לבוא ולהגיע‬
‫למדריגתם‪ ,‬אמנם בעניני ארציות מוטל על האדם לשמוח‬
‫בחלקו שיש לו די מחסורו‪ ,‬וזה שאמר הכתוב וידעת היום‬
‫וגו'‪ ÌÈÓ˘· ,‬רצ"ל בעניני רוחניות ‪ ÏÚÓÓ‬אזי עליו להביט‬
‫במעלת האיש אשר הוא מורם מעם ועובד את בוראו‬
‫באימה וביראה עבודה תמידית ותמימה ובצדיקים‬
‫ושרפים העומדים במדריגה ממעל לו‪ ,‬ומתוך כך יבין את‬
‫רוב שפלותו שאינו מגיע לקרסולי רגליהם‪ ,‬אמנם ‪ÏÚÂ‬‬
‫‪ ı¯‡‰‬רצ"ל בעניני הארציות והגוף עניני והעולם הזה‬
‫‪ ˙Á˙Ó‬יהא שמח בחלקו שנתן לו הקב"ה ויודה וישבח‬
‫להבורא ית' על רוב חסדו ואמיתו עמו‪ ,‬ולא יתבונן לראות‬
‫ולחפוץ באשר לחבירו בקנאה רעה ח"ו‪.‬‬
‫וז"ש התנא דע מה ‪ ÍÓÓ ‰ÏÚÓÏ‬היינו שיתבונן‬

‫פר' קרח · לד · תשע"א‬

‫בצדיקים בני עליה הנמצאים במדריגה גבוהה עד למאוד‪,‬‬
‫בין והתבונן במדרגתם ותשאף ותתאווה להיות כמוהם‪,‬‬
‫ע"ד קנאת סופרים תרבה חכמה‪ .‬א"י‪ ,‬כי כאשר יסתכל‬
‫ויתבונן בדרכי הצדיקים אשר ממעל לו או אז ישפיעו אלו‬
‫עליו להאיר עליו ולהמשיך בו רוח טהרה‪.‬‬
‫ ‪ „ÂÚ‬יתכן בזה‪ ,‬עפ"י מה שלמדנו מפי תלמידי אור‬
‫שבעת הימים הבעש"ט הק' זי"ע כי בשמים ממעל אין דנין‬
‫את האדם שום עונש עד שבעצמו יוציא דינו‪ ,‬וכשרוצים‬
‫בשמים לדון את האדם על איזה עבירה מראים לו מן‬
‫השמים כעין עבירה זו אצל אדם אחר‪ ,‬ואם האדם כועס על‬
‫חבירו ומדבר בו סרה לומר ראוי ההוא שיעלו לו כך וכך‬
‫עונשים‪ ,‬אז כפי שאמר ודן את חבירו‪ ,‬בזה הפסק דנין אותו‬
‫כי הרי הוא עצמו דן את עצמו בלא מתכוון‪ ,‬והצור תמים‬
‫פעלו ואין פוסקין לאדם את עונשו אלא כפי שפסק לעצמו‬
‫במה שיענישו אותו‪ ,‬עכתודה"ק‪ .‬וזהו שמלמדנו התנא „‪Ú‬‬
‫‪ ‰ÏÚÓÏ ‰Ó‬שכל הדינים שדנין בבית דין של מעלה כל מה‬
‫שיפסקו בדינך הכל הוא ‪ ,ÍÓÓ‬רצ"ל שבוחנים בשמים את‬
‫אשר פסקת על חברך וכמו"כ יגזר עליך בדינך‪ ,‬ועל זה‬
‫ממשיך התנא ומבאר כי תחילת הדין בשמים הוא ‪‰‡Â¯ ÔÈÚ‬‬
‫שמתבוננים ובודקים אחר כל מעשי האדם‪ ,‬ורואים כל מה‬
‫שחטא ופשע נגד יוצרו ובוראו‪ ,‬ושוב לאחמ"כ ‡‪ÔÊÂ‬‬
‫˘‪ ,˙ÚÓÂ‬היינו שישמעו בשמי רום את אשר פסקת על‬
‫חבירך‪ ,‬וכן ‪ ÌÈ·˙Î ¯ÙÒ· ÍÈ˘ÚÓ ÏÎÂ‬רצ"ל שכל מה שדנת‬
‫ודברת על אחרים נכתב בספר הזכרון מכדי שבאופן זה‬
‫ידונו אותך‪ ,‬וע"ד מאמר חז"ל )ר"ה‪ ,‬יז‪ ,‬א( נושא עון ועובר על‬
‫פשע )מיכה ז‪ ,‬יח(‪ ,‬למי נושא עון למי שעובר על פשע‪ ,‬וכפי‬
‫שמתנהג ופוסק על חבירו‪ ,‬כמו כן דנים אותו בשמי מעל וכן‬
‫יפסק ויגזר גזר דינו‪.‬‬
‫ „‪ÏΠ˙ÚÓ¢ Ôʇ ‰‡Â¯ ÔÈÚ ÍÓÓ ‰ÏÚÓÏ ‰Ó Ú‬‬
‫‪ .ÔÈ·˙Î ¯ÙÒ· ÍÈ˘ÚÓ‬נודע מה שפי' בזה בהפלאה‬
‫בפתיחה למס' כתובות ובפני"פ פר' פנחס‪‰Ó Ú„ ,‬‬
‫‪ ÍÓÓ ÍÏÚÓÏ‬שיבחן נא לימים הראשונים‪ ,‬שיראה האדם‬
‫מה היה מדריגת ומעלת דורות הקדמונים‪ ,‬שבתחילה היו‬
‫נביאי ה' בבחינת ‪ ‰‡Â¯ ÔÈÚ‬שחזו וראו באספקלריא‬
‫המאירה וראו בזה את כל הנעשה מקצה העולם ועד‬
‫קצהו‪ .‬ובהתמעטות הדורות לאחמ"כ שוב לא השתמשו‬
‫בבחינת ראיה‪ ,‬אלא היו בבחי' ‪ ˙ÚÓ¢ ÔʇÂ‬וכדאיתא‬
‫בגמ' )סנהדרין יא‪ ,‬א( שנשתייר לישראל בת קול ‪ -‬בחינת‬
‫שמיעה‪ ,‬ואח"כ נתמעטה התורה והוצרכו לכתוב דברים‬
‫שבע"פ משום עת לעשות לה' וגו'‪ ,‬וזה וכל מעשיך וכו'‬
‫ומטעם זה בת קול יוצאת מחורב בכל יום ויום ואומרת‬
‫אוי לבריות מעלבונה של תורה‪ ,‬מה שיוצאת בכל יום‬
‫ויום היינו שבכל יום היא יורדת יותר מיום שלפניו‪ ,‬עכ"ד‪,‬‬
‫ואולי י"ל דמ"ש ‪ ÔÈ·˙Î ¯ÙÒ· ÍÈ˘ÚÓ ÏÎÂ‬כי לעת עתה‬
‫כשירדנו עשר מעלות ואין אתנו נביא וחוזה אין לנו שיור‬
‫רק התורה הזאת‪ ,‬כי ע"י עסק התורה והיגיעה בה‪ ,‬אפשר‬
‫להשיג ולדעת כדת מה לעשות בכל הענינים שבעולם‪.‬‬
‫ ‪‡È˘ ‰ ‰„Â‰È È·¯ Ï˘  · χÈÏÓ‚ Ô·¯ :'· ‰ ˘Ó‬‬
‫‡‪Ì‰È ˘ ˙ÚÈ‚È˘ ı¯‡ ͯ„ ÌÚ ‰¯Â˙ „ÂÓÏ˙ ‰ÙÈ ¯ÓÂ‬‬
‫‪ .ÔÂÚ ˙Á΢Ó‬יבואר עפ"י מאמרינו לעיל‪ ,‬שמלמדינו‬
‫רבינו הקדוש דעיקר עבודת השי"ת הינו ע"י לימוד‬
‫התורה‪ ,‬אמנם בל יטעה האדם לחשוב כי סגי בלימוד‬
‫התורה ואין נצרך כלל וכלל לקיום מצוות ומעשים‬
‫טובים‪ ,‬על זה בא בנו של רבינו הקדוש‪ ,‬ואומר יפה‬
‫תלמוד תורה עם „¯‪ ı¯‡ Í‬הכוונה למצוות ומעשים‬

‫טובים )ראה תפארת ישראל שם(‪ ,‬דאעפ"י שהעיקר היא‬
‫התורה‪ ,‬מ"מ צריך האדם לאחוז בדרכו גם בקיום מצוות‬
‫התורה ומעשים טובים‪.‬‬
‫‪ ,ÔÎ˙È „ÂÚ‬כי דרך ארץ רומז לגמילות חסד‪ ,‬ובנוסף מה‬
‫שיש לו לאדם לעסוק בדברי תורה‪ ,‬מוטל עליו להקדיש‬
‫מזמנו לגמול חסד עם רעהו‪ ,‬ועיקר עשיית חסד הוא כפי‬
‫שכתב זקה"ק הבני יששכר זי"ע )מאמרי אדר‪ ,‬מאמר ב‪ ,‬דרוש‬
‫א( ללמוד תורה עם חבירו‪ ,‬שמשקיע ונותן מזמנו למען‬
‫יוכל לילך ולעלות מעלה מעלה בתורת ה' וביראתו‪ ,‬וכפי‬
‫שאמרו חז"ל )סוכה מט‪ ,‬ב( עדה"כ )משלי לא‪ ,‬כו( ותורת‬
‫חסד על לשונה‪ ,‬וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה‬
‫של חסד וכו'‪ ,‬אלא תורה ללמדה זו היא תורה של חסד‬
‫יעו"ש‪ ,‬ואשר על כן מסיים בדבריו ‪Ì‰È ˘ ˙ÚÈ‚ÈÂ‬‬
‫‪ ÔÂÚ ˙Á΢Ó‬כי כאשר כולל שניהם גם יחד שעושה חסד‬
‫בלימוד התורה עם חבריו‪ ,‬דבר זה משכח עון‪ ,‬וזו היא‬
‫המדריגה הגדולה אשר שייך‪.‬‬
‫ ‪Ì˘Ï Ô‰ÓÚ ÔȘÒÂÚ ÂÈ‰È ¯Â·Èˆ‰ ÌÚ ÌȘÒÂÚ‰ ÏÎÂ‬‬
‫˘‪ .„ÚÏ ˙„ÓÂÚ Ô˙˜„ˆÂ Ô˙ÚÈÈÒÓ Ô˙·‡ ˙ÂÎÊ˘ ÌÈÓ‬יתבאר‬
‫עפ"י הידוע מזקה"ק הישמח משה זי"ע )סוף פר' חיי שרה;‬
‫וראה עוד בספרו תהילה למשה‪ ,‬קפיטל יג( לבאר הפסוק )תהלים‬
‫סב‪ ,‬יב( אחת דבר אלקים שתים זו שמעתי וגו'‪ ,‬ולך ה' החסד‬
‫כי אתה תשלם לאיש כמעשהו‪ .‬שרבו בו הדקדוקים‪ ,‬מהו‬
‫האחת אשר דבר‪ ,‬ומה הן השתים אשר שמענו ומה חסד הוא‬
‫זה לשלם לאיש כמעשהו‪ .‬ומבאר שבכל פעולה ישנו את‬
‫התחילה‪ ,‬האמצע והסוף‪ ,‬ועיקר הפעולה הוא התחילה‬
‫והסוף‪ ,‬אבל האמצעי הינו רק בגדר מסייע‪ ,‬וקיי"ל בגמ'‬
‫)שבת צג‪ ,‬א( מסייע אין בו ממש‪ ,‬והנה בכל דבר מצוה הקב"ה‬
‫הוא המתחיל ע"י הבת קול שמעורר את האדם לעבודת‬
‫השי"ת‪ ,‬והוא ג"כ הגומר והמסיים ע"י האתערותא דלעילא‪,‬‬
‫ולאדם לא נותר אלא החלק האמצעי והוי רק מסייע‪ ,‬וזש"ה‬
‫‡‪ ÌȘχ ¯·È„ ˙Á‬שכל מה שצוה השי"ת לישראל בתורה‬
‫זה רק על חלק אחד הוא החלק האמצעי‪È˙ÚÓ˘ ÂÊ ÌÈ˙˘ ,‬‬
‫‪ ÌȘÂÏ‡Ï ÊÂÚ ÈÎ‬רצ"ל דשני החלקים האחרים המה‬
‫שדייכים לאלקים שממנו הכל‪ ,‬ואפ"ה ‪‰˙‡ ÈÎ „ÒÁ‰ '‰ ÍÏ‬‬
‫˙˘‪ ,‰˘ÚÓÎ ˘È‡Ï ÌÏ‬שהשי"ת מתנהג אתנו בחסד גדול‬
‫לשלם שכר אע"פ שהאדם אינו רק כמסייע שאין בו ממש‬
‫עי"ש‪ .‬ועל זה אמר דאע"פ 'שזכות אבותן מסייעתן'‪ ,‬שאין‬
‫המצוה נעשה בכוחות עצמו בלבד‪ ,‬וידמה שלא יקבל שכר‬
‫עליה‪ ,‬אפ"ה 'וצדקתן עומדת לעד'‪ ,‬ששכרן יעמוד וישולם‬
‫להם כאילו הם בעצמם עשו כל המצוה כולו‪.‬‬
‫‡"‪ Ô˙·‡ ˙ÂÎÊ ,È‬דהיינו זכות אבות ‪,Ô˙ÚÈÈÒÓ‬‬
‫שיוכלו לגמור המצוה לקיימה לשם שמים‪ .‬ועוד יתכן‬
‫לבאר כי ‪ Ì˙·‡ ˙ÂÎÊ‬של הציבור‪ ,‬יסייע לעוסקים עם‬
‫הציבור שיוכלו לעשות ולקיים המצוה בלתי לה' לבדו‬
‫בכוונה גמורה‪.‬‬
‫ ‪Ì„‡Ï ÂÏ ÔÈ·¯˜Ó Ôȇ˘ ˙¢¯· ÔÈ¯È‰Ê Â‰ :'‚ ‰ ˘Ó‬‬
‫‡‪Ôȇ ,Ô˙‡ ‰ ˙Ú˘· ÔÈ·‰Â‡Î Ôȇ¯ ,ÔÓˆÚ Í¯ÂˆÏ ‡Ï‬‬
‫‪ .˜Á„ ˙Ú˘· Ì„‡Ï ÂÏ ÔÈ„ÓÂÚ‬י"ל בדרך רמז 'רשות'‪ ,‬רומז‬
‫על תפילה‪ ,‬דהוא עולה בגימטריא תתק"ו‪ ,‬כמנין השם הק'‬
‫ראשי התיבות '˘וועתינו ˜בל ‪Â‬שמע ˆעקתינו ‪È‬ודע‬
‫˙עלומות'‪ ,‬וידוע מספה"ק )אור המאיר‪ ,‬פרשת שמות‪ ,‬ד"ה בפסוק‬
‫ותתצב( כי עיקר תפילת האדם לא יהיה לצורך עצמו‪,‬‬
‫לפרנסה ולמזונות ולשאר צרכיו‪ ,‬אלא עיקר תפילת האדם‬
‫יהיה לאוקמא שכינתא מעפרא ומגלותא לקרב קץ משיח‬
‫צדקינו‪ ,‬ברם על זה הדבר מתגבר היצר בכל מאודו שיכון‬

‫פר' קרח · לה · תשע"א‬

‫להנאת עצמו‪ ,‬ע"ז מלמדנו התנא ‪ ˙¢¯· ÔÈ¯È‰Ê Â‰‬דהיינו‬
‫שכאשר האדם מתפלל לא יהא התפילה ‪ ,ÔÓˆÚ Í¯ÂˆÏ‬והבן‪.‬‬
‫ועל זה ממשיך התנא ואומר ¯‡‪ ÔÈ·‰Â‡Î ÔÈ‬והיינו כי‬
‫האדם עלול לרמות את עצמו בשעה שעומד ושופך שיח‬
‫בתפילה ובתחנונים לפני הקב"ה‪ ,‬שבעת שמתלהב‬
‫ומתנועע וכו' ידמה בעצמו שהגיע להתעלות ודבקות‬
‫לאהוב את השי"ת‪ ,‬ובאמת שכל כולו עושה בפניות וכו'‪,‬‬
‫וז"ש והוי זהירין ברשות כי לפעמים ¯‡‪ÔÈ·‰Â‡Î ÔÈ‬‬
‫ובאמת שכל זה ·˘‪ Ô˙‡ ‰ ˙Ú‬כי אין בתוך תוכו אין‬
‫מתכוון באמת לעבודת השי"ת אלא לתועלת עצמו‪.‬‬
‫‪ „ÂÚ‬יתכן בביאור מאמר התנא‪ ,‬שאמר הוי זהירין ברשות‪,‬‬
‫יל"פ זהירין מלשון כזוהר הרקיע‪ ,‬ולהורות כי בקיום המצוות‬
‫בלבד עדיין א"א להשיג אורות העליונים‪ ,‬ורק על ידי שיזהר‬
‫האדם גם בעשיותיו הגשמיים שיהא הכל בכוונה לשם‬
‫השי"ת )עי' רמב"ן עה"ת פר' קדושים(‪ ,‬ויקיים האדם בנפשו קדש‬
‫עצמך במותר לך‪ ,‬או אז יזהיר ויאיר במעלות העליונות‪.‬‬

‫ ‪È„Î Í Âˆ¯Î  ˆ¯ ‰˘Ú ¯Ó‡ ‰È‰ ‡Â‰ :'„ ‰ ˘Ó‬‬
‫˘‪ . ˆ¯Î Í Âˆ¯ ‰˘ÚÈ‬יבואר עפ"י מה שידוע מספה"ק כי‬
‫בתחילת עבודת האדם יתגבר היצר ביותר וינסה להכשילו‬
‫ולהפילו ברשתו למען לא יוכל לילך בדרך טובים‪ ,‬אך‬
‫כאשר מתגבר האדם על יצרו הרע‪ ,‬ופעם אחר פעם דוחהו‬
‫מעליו ומנצחו‪ ,‬או אז נותן לו הקב"ה מתנה ששוב יהא כל‬
‫מהותו וחפצו רק לילך בדרך התורה והיראה‪ ,‬ולמאוס בכל‬
‫הבלי העולם הזה‪ ,‬עד שלא יהא ליצרו שליטה עליו כלל‬
‫וכלל ולא יוכל להכשילו ולהפילו ברשתו‪.‬‬
‫עפי"ז יבואר מאמר התנא ‪,Í Âˆ¯Î  ˆ¯ ‰˘Ú‬‬
‫שבתחילת העבודה יש לו לאדם לעמול ולהתייגע כדי‬
‫לקיים את רצון יוצרו ובוראו‪ ,‬ולבטל רצונו העצמי כלפי‬
‫רצון השי"ת‪ ,‬ובשכר זה שיעמול האדם וידחה בשני ידיו‬
‫את יצרו הרע מעליו‪ ,‬אזי יסייעוהו מן השמים ששוב‬
‫‪  ˆ¯Î Í Âˆ¯ ‰˘ÚÈ‬שכל רצונך יהא רק לעבודת השי"ת‪,‬‬
‫ולא תרצה כלל שום דבר זולת עבודת השם‪.‬‬

‫‪‬‬

‫˙‪‡"ËÈÏ˘ ˜"‰‚‰ ¯"ÂÓ„‡ Ô¯Ó ˜"Î ¯Ó‡˘ '‰¯Â˙'‰ ÔÎÂ‬‬
‫·‪Ë"ÏÚÚ‰ ÁÏ˘ '¯Ù ÔÈÂÚ¯„ ‡ÂÚ¯ Ô„ÈÚ‬‬
‫בתוה"ק בפרשתן וידבר ה' אל משה לאמר‪ ,‬שלח לך‬
‫אנשים ויתורו את ארץ כנען אשר אני נותן לבני ישראל‪,‬‬
‫איש אחד איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם‬
‫)במדבר יג‪ ,‬א‪-‬ב(‪ .‬ובבעה"ט כתב של‪ Á‬ל‪ Í‬אנשי‪ Ì‬ס"ת חכם‪,‬‬
‫וצריך להבין על מה מכוונים הדברים וכי סלקא דעתך‬
‫שישלח אנשים שוטים לרגל ולתור בארץ‪ ,‬הלא פשוט‬
‫הוא שלענין זה צריך בעלי חכמה ותבונה אשר ישלימו‬
‫פעלם כיאות‪.‬‬
‫גם צריך לבאר מ"ש ˘‪ ,ÌÈ˘ ‡ ÍÏ ÁÏ‬ופרש"י שלח‬
‫לך לדעתך‪ ,‬וגמר אומר ‪ ,'‰ ÈÙ ÏÚ ‰˘Ó Ì˙‡ ÁÏ˘ÈÂ‬הרי‬
‫שעשה על דעת קונו‪ ,‬ואכן רש"י הק' הרגיש בזה‪ ,‬וביאר‬
‫כי הסכים הקב"ה עמו‪ ,‬אמנם מ"מ עדיין צריכים אנו‬
‫למודעי בביאור הדברים‪.‬‬
‫במדרש )שהש"ר א‪ ,‬א( הביא עה"פ )קהלת א‪ ,‬יג( ונתתי‬
‫את לבי לדרוש ולתור בחכמה‪ ,‬מהו ולתור‪ ,‬להעשות תייר‬
‫בחכמה‪ ,‬הדא הוא דכתיב ויתורו את ארץ כנען‪ ,‬וצ"ב‬
‫הקשר והשייכות שסמכן להדדי‪.‬‬
‫עוד איתא במדרש )במדב"ר טז‪ ,‬ו( שלח לך אנשים‪ ,‬זה‬
‫שאמר הכתוב )ישעיה מד‪ ,‬יח( לא ידעו ולא יבינו כי טח‬
‫מראות עיניהם‪ ,‬וצ"ב‪.‬‬
‫ ·¯‪- ˙ÂÈÓ˘‚· ÔÎ ‡Ï ÈÓˆÚ Áη ÏÂÚÙÏ Íȯˆ ˙ÂÈ ÁÂ‬‬‫כל אלו באחת יבוארו עפ"י פשטות בהקדם מה‬
‫ששמעתי מכ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע לבאר את דברי רש"י‬
‫עה"פ )שמות יח‪ ,‬א( וישמע יתרו‪' ,‬מה שמועה שמע ובא‪,‬‬
‫קריעת ים סוף ומלחמת עמלק'‪ ,‬וצ"ב‪ .‬והאריך למעניתו‬
‫לבאר הדבר עפ"י מה שמצינו בשני מאורעות הכתובים‬
‫בתורה הנראים כסותרים אחד את זולתו‪.‬‬
‫דהנה עובר לקריעת ים סוף פנה משה רבינו אל בני‬
‫ישראל ואמר להם‪ ,‬התיצבו וראו את ישועת ה' )שמות יד‪,‬‬
‫יג(‪ ,‬כן הוסיף עוד לחזק לבבם באומרו ה' ילחם לכם‬
‫ואתם תחרישון )שם פסוק יד(‪ ,‬והיינו שאמר להם עם ה'‬
‫חזקו ותתחזקו באמונת אומן ואמונת אמת בהבוכ"ע‪,‬‬
‫ושימו בה' מבטחכם כי לא יטוש ה' את עמו ולסוף‬
‫תווכחו לראות כי הכל יצא לטובתכם ולהנאתכם ותראו‬

‫נכוחה כי הקב"ה דורש טוב לעמו‪.‬‬
‫משא"כ במלחמת עמלק אמר השי"ת למשה רבינו 'צא‬
‫הלחם בעמלק' )שמות יז‪ ,‬ט(‪ ,‬והיינו שהיו זקוקים לפעול‬
‫כנגדם בכוחם‪ ,‬והדבר מתמיה‪ ,‬מה נשתנה עתה מימי קדם‬
‫עת יציאתם ממצרים‪ ,‬ולמה נצטוו ליקח כלי זינם לעמוד‬
‫במלחמה‪ ,‬הלא מוטב היה שיתנו בטחונם בה' איש‬
‫מלחמה שיושיעם ללא שיפעלו בכח עצמם‪ ,‬והרבה‬
‫דרכים למקום‪ ,‬וכגון שיצא הקצף באויביהם ויפלו מהם‬
‫אלפים ורבבות במגיפה או בשאר אופנים‪ ,‬ובאם אכן נכון‬
‫הדבר שהאדם צריך להשתדל בעצמו יען כי אין סומכין‬
‫על הנס‪ ,‬א"כ אמאי בעת קריעת ים סוף לא נאמר להם‬
‫שיעשו איזה פעולה בעצמם‪.‬‬
‫וביאר כ"ק מרן אאדמו"ר זי"ע בקדשו‪ ,‬כי אין כאן‬
‫סתירה וניגוד כלל בשני ענינים הללו‪ ,‬ואין לדמות מילתא‬
‫למילתא‪ ,‬כיון שבמצרים עיקר הדבר שרדפו המצרים‬
‫אחריהם היה בכדי להחזיר את בנ"י שיעבדו בהם בחומר‬
‫ובלבנים‪ ,‬ויתענו תחת שבט החובלים וישתעבדו בהם‬
‫המצריים‪ ,‬כמ"ש )שמות יד‪ ,‬ה( ויגד למלך מצרים כי ברח‬
‫העם ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם ויאמרו מה זאת‬
‫עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו‪ ,‬לא כן במעשה‬
‫דעמלק שאז עיקר מלחמתם היתה מלחמת שמד רוחנית‪,‬‬
‫וכדדרשו חז"ל )בכורות ה‪ ,‬ב( עה"פ )שמות יז‪ ,‬ח( ויבוא‬
‫עמלק וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מדברי‬
‫תורה‪ ,‬ומקרא מלא דיבר הכתוב )דברים כה‪ ,‬יח( אשר קרך‬
‫בדרך ויזנב בך וגו'‪ ,‬והרבה האריכו בספה"ק דעמלק‬
‫שורש הטומאה רצו להסית את בנ"י ולהעבירם על הדת‬
‫שיעזבו את תורת ה' רח"ל‪.‬‬
‫וצריך למודעי שישנו חילוק והבדל גדול בענין חובת‬
‫הבטחון ונחיצת ההשתדלות‪ ,‬כי בעניני גשמיות ראוי שיתחזק‬
‫האדם בבטחון מלא בבורא כל עולמים אשר הוא לבדו עשה‬
‫ועושה ויעשה הכל כאשר לכל‪ ,‬ע"ד אני אמית ואחיה מחצתי‬
‫ואני ארפא‪ ,‬וכן בנוגע לפרנסה שהשי"ת זן ומפרנס את כל‬
‫יצורי תבל מקרני ראמים ועד ביצי כנים‪ ,‬על כן שומה עליו‬
‫לשום בה' מבטחו שידאג לכל מחסורו וירעיף עליו כל צורכו‪,‬‬

‫פר' קרח · לו · תשע"א‬

‫ועל דא אמר הכתוב )תהלים קיח‪ ,‬ו( ה' לי לא אירא‪.‬‬
‫לא כן הם פני הדברים בעניני רוחניות‪ ,‬שבהם לא‬
‫שייך להאדם לומר הנני תולה בטחוני בה' שאגדל‬
‫לתלמיד חכם ואהיה גדול בתורה‪ ,‬ומה לי לעמול ולשבת‬
‫על התורה ועל העבודה‪ ,‬או שיאמר האדם איני צריך‬
‫לטרוח ולהדר שאוכל לקיים מצוות ה' כראוי כי סמוך‬
‫לבי שמן השמים יזמינו לי אתרוג מהודר או מצות כשרים‬
‫בתכלית וכדו'‪ ,‬לא כן הוא אלא בעניני רוחניות ועבודת‬
‫השם צריך האדם לעמול ולפעול ככל יכלתו בכוחותיו‬
‫העצמיים‪ ,‬ועל מנת שיתעלה האדם במעלות התורה צריך‬
‫שיעסוק בתורה יומם ולילה לכתת עצמו על דברי תורה‬
‫כאותה ששנינו )אבות ד‪ ,‬יד( הוי גולה למקום תורה‪ ,‬ואל‬
‫יפצה פיו בדברי הבל שאיתן בטחונו שלבסוף תתגלגל‬
‫התורה לפתחו‪ ,‬כי למען יצמח האדם לגדול בתורה צריך‬
‫הוא להגות בתורה ולפעול בכוחות עצמו‪ ,‬כמו"כ צריך‬
‫לרדוף אחר המצוות ולהטריח עצמו בכל כוחו ויכלתו‬
‫למען יהא בידו לקיים המצוות בשלימות‪ ,‬ורק כאשר‬
‫יעשה האדם במלוא יכלתו יעזרוהו מן השמים שיוכל‬
‫להוציא מחשבתו לפועל‪.‬‬
‫זהו איפוא הביאור בדברי רש"י האמורים לעיל‪ ,‬כי יתרו‬
‫התבונן בשים לב והבחין בהבדל הגדול בין מה שהיה להם‬
‫בזמן קריעת י"ס שאז נצטוו להתאזר בבטחון בהשי"ת‪,‬‬
‫ובין מלחמת עמלק שאז הוצרכו לצאת למלחמה‪ ,‬והבין‬
‫מכך שישנו נפק"מ בין עניני רוחניות לעניני גשמיות‪,‬‬
‫ובהיות כן הסיק בדעתו שאם ברצונו להסתופף בצילא‬
‫דמהימנותא ולקבל ע"ע עול מלכות שמים לא סגי בכך‬
‫שיבטח בהשי"ת‪ ,‬אלא שומה עליו ליטול צרורו על שכמו‬
‫ולנדוד למקום תורה‪ .‬זה שאמר רש"י ‪ÚÓ˘ ‰ÚÂÓ˘ ‰Ó‬‬
‫‪ ,‡·Â‬רצ"ל מהיכן השכיל להבין שצריך לעשות ולפעול‬
‫בכוחות עצמו למען דרך התורה והעבודה‪ÛÂÒ ÌÈ ˙Úȯ˜ ,‬‬
‫‪ ,˜ÏÓÚ ˙ÓÁÏÓÂ‬משני מאורעות הללו השכיל לקחת לקח‬
‫טוב לדרך הישרה אשר יבור לו לגלות ממקומו ולבוא‬
‫למקום תורה‪ ,‬עכתוד"ק בתוספת נופך ביאור‪.‬‬
‫לאור הדברים יתיישב על דרך טוב דאין הכותב סותר‬
‫עצמו כלל‪ ,‬כי אמנם השי"ת אמר לו ˘‪ ,ÍÏ ÁÏ‬לדעתך‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬כי אם יתכוונו גם הם כמוך לירש את הארץ למען‬
‫יוכלו לקיים מצוות השם‪ ,‬וע"ד שאחז"ל )סוטה דף י"ד ע"א(‬
‫מפני מה נתאוה משה ליכנס לארץ‪ ,‬וכי לאכול מפריה‬
‫הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך אלא כך אמר משה‬
‫הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מתקיימים אלא באר"י‪,‬‬
‫שאם אכן כך יהא כוונתם לעשות רצונו ולזכות בקדושת‬
‫הארץ או אז ראוי שיעשו השתדלות ויעסקו בעצמם‬
‫בכיבוש הארץ כל מה דאפשר‪ ,‬ולכן צריך לשלוח מרגלים‬
‫לתור את הארץ היאך לערוך המלחמה‪ ,‬אמנם לא כן אם‬
‫מחשבתם תהא על טוב הארץ הגשמי וירצו רק לבוא אל‬
‫המנוחה איש תחת גפנו וגו'‪ ,‬שבכך אין צריך השתדלות‬
‫כלל אלא ברוך הגבר אשר יבטח בהשם אשר ה' איש‬
‫מלחמה ועל מה לשלוח מרגלים‪ ,‬הלא הקב"ה הוא כל‬
‫יכול ואין לו צורך במרגלים‪ ,‬ועל כך אמר וישלח אותם‬
‫משה על פי ה'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שיהא כל כוונתם ודעתם לזכות‬
‫באר"י למען יוכלו לעבוד את השי"ת בשלימות‪.‬‬
‫במסילה נעלה לבאר דזה שרמז שלח לך אנשים סופי‬
‫תיבות חכם‪ ,‬כי הנה איתא בספה"ק ייט"ל )פר' נח‪ ,‬וביט"פ ליל‬
‫ב' דסוכות ד"ה חסידים הראשונים( בשם הרה"ק מברדיטשוב‬
‫זי"ע עה"פ )קהלת ב‪ ,‬יג( כיתרון האור מן החושך כן יתרון‬

‫החכם מן הכסיל‪ ,‬דנודע כי לישנא דאור משמש בשני‬
‫לשונות כאמז"ל )פסחים ב‪ ,‬א( אור לשון נגהי ולשון ליליא‪,‬‬
‫כמו כן ענין ה'חכמה' הוא לדעת להשתמש בשני הפכים‬
‫בנושא אחד‪ ,‬וזה"פ כיתרון האור מן החושך כן יתרון החכם‬
‫מן הכסיל שגם בחכמה ישנם שני הפכים עי"ש לדרכו‪.‬‬
‫ועל כן ענין האמונה ובטחון בהשי"ת ה"ה בגדר‬
‫חכמה כי יש בה שני הפכים שסותרים זא"ז‪ ,‬דהיינו‪ ,‬או‬
‫שצריך האדם שיהא לו בטחון גמור וישליך על ה' יהבו‪,‬‬
‫או שנצרך הוא לפעול בכוחות עצמו‪ ,‬אבל החכם מבין‬
‫להכריע ולשלב את הענינים כי אמנם בעניני החומר‬
‫והגשם צריך לשים בה' מבטחו‪ ,‬ואילו בנוגע לרוחניות‬
‫עליו לעשות בעצמו עד מקום שידו מגעת כאמור‪.‬‬
‫זהו שאמר הכתוב )קהלת ב‪ ,‬יד( החכם עיניו בראשו‬
‫והכסיל בחושך הולך‪ ,‬כי החכם שיכול להבחין בין שני‬
‫ההפכים הוא הוא זה אשר ‪ ÂÈ ÈÚ‬בראשו‪ ,‬שיש לו שני‬
‫עיניים‪ ,‬האחד אשר בו הוא נושא עיניו אל ה' אשר זן את‬
‫כל העולם כולו בטובו בחן בחסד וברחמים וה' לי לא‬
‫אירא‪ ,‬ועין אחרת אשר בו הוא משתדל לעשות בעצמו‬
‫ובכוחו כפי יכלתו‪ .‬ואין מבטו שוה בכולם‪ ,‬אלא בעין אחת‬
‫הוא מביט ורואה כי הוא בעצמו אינו יכול לעשות כלום‬
‫ואין לו אלא לבטוח בה'‪ ,‬אמנם מאידך בעין השניה מביט‬
‫באופן אחר כי בכל הנוגע לתורה וקבלת עול מלכות שמים‬
‫אינו משתמש בבטחון אלא טורח ועושה בכל כוחו‪ ,‬אמנם‬
‫‪ ,Íω ͢ÂÁ· ÏÈÒΉ‬שברוחניות בוטח בה' שעתיד‬
‫לצמוח ולפרוח לגדול בתורה‪ ,‬ואילו בגשמיות לוקה‬
‫בטחונו בחסר‪ ,‬וסופו שיצא קרח מכאן ומכאן‪.‬‬
‫עם האמור ינעץ סוף התורה לתחילתה‪ ,‬שאמר הכתוב‬
‫)דברים לד‪ ,‬יב( ‪¯˘‡ Ï„‚‰ ‡¯ÂÓ‰ ÏÎÏ ‰˜ÊÁ‰ „ȉ ÏÎÏ‬‬
‫‪ ,χ¯˘È ÏÎ 'È ÈÚÏ' ‰˘Ó ‰˘Ú‬ולכאו' יש לבאר מה שנקט‬
‫בלשונו 'לעיני' לשון רבים‪ ,‬אלא שלימד לבני יהודה קשת‬
‫שצריך להביט בשני העיניים‪ ,‬כי ·¯‡˘‪˙‡ ÌȘÂχ ‡¯· ˙È‬‬
‫'‪ ,'ÌÈÓ˘‰‬היינו הענינים הרוחניים‪ ,‬וכן ‡˙ '‪ 'ı¯‡‰‬המה‬
‫עניני ארציות‪ ,‬בענינים הרוחניים שהמה תכלית הבריאה‬
‫צריך שיעמול ויתיגע למען יהא תלמודו מתקיים בידו‪ ,‬אמנם‬
‫בחלק הגשמי אין צריך לעשות מאומה אלא לשום מבטחו‬
‫בה' לבלתי יעזבהו‪ ,‬וישפיע לו כל טוב‪.‬‬
‫הוא אשר דיבר הקב"ה למשה שלח לך אנשים וס"ת‬
‫חכם‪ ,‬היינו כי רק את החכם שיכול להבחין ולידע שאין‬
‫צריך לבוא לעזרת המרגלים שיתורו את הארץ‪ ,‬ורק לחלק‬
‫הרוחניות לזה צריך לעמול‪ ,‬אותו וכמותו ודוגמתו תשלח‪,‬‬
‫ואכן ‪ ,'‰ ÈÙ ÏÚ ‰˘Ó Ì˙‡ ÁÏ˘ÈÂ‬רצ"ל על דרך כוונה זו‪,‬‬
‫שיכוונו בכוונתם בלתי לה' לבדו‪ ,‬שאז באופן זה צריכים‬
‫להיות מרגלים‪ ,‬ורק החכם שיודע להבחין בין הנושאים‬
‫וידע כי ההשתדלות לתור את הארץ הוא משום דאר"י היא‬
‫היא הסולם העולה בית קל וילכו בכוונה שלימה לזכות‬
‫במעלות הרוחניות שבאר"י אותם יש לשלוח‪.‬‬
‫הן הן דברי המדרש שביאר בכוונת הכתוב ויתורו כמה‬
‫דאת אמר נתתי את לבי לדרוש ולתור ·‪ ,‰ÓÎÁ‬שדייקא בחכמה‬
‫ילך להבחין בין שני ההפכים‪ ,‬אמנם המה לא ידעו ולא יבינו כי‬
‫טח ‪ Ì‰È ÈÚ‬מראות‪ ,‬שלא ראו הבחינה של עיניים‪ ,‬היינו שישנם‬
‫שני עיניים וצריך להבחין בכל דבר אימתי לנהוג כך ואימתי יש‬
‫לנהוג באופן השני‪ ,‬וזאת היתה טעותם‪.‬‬
‫***‬
‫ ·¯‪- È Ӊ ¯·„· Ì‚ ‰¯Â˘ ÂÓˆÚ· ˙"È˘‰Ó ‰Î‬‬‫עוד דרך אראנו עפ"י פשוטו בהקדם מ"ש זקה"ק זי"ע‬

‫פר' קרח · לז · תשע"א‬

‫בישמח משה אודות ברכת ה' למעלה מדרך הטבע )פרשת‬
‫תולדות‪ ,‬ד"ה ויזרע יצחק( ומביא לבאר דבר נפלא בהא‬
‫דכתיב גבי יצחק אבינו )בראשית כו‪ ,‬יב( ויזרע יצחק בארץ‬

‫ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה'‪,‬‬
‫ותרגומו מאה בדשערוהי‪ ,‬דהיינו ק' פעמים יותר ממה‬
‫ששיערו שיוציא השדה שם‪ .‬עפמ"ש בקהלת )א‪ ,‬יח(‬
‫ויוסיף דעת יוסיף מכאוב‪ ,‬דלכאורה הא תנינן )נדרים מא‪,‬‬
‫א( דעת קנית מה חסרת‪ ,‬הרי שהעיקר הוא דעת‪ ,‬ולמה‬
‫אמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב‪.‬‬
‫אלא שכל קיום העולם וכל אשר בה‪ ,‬הוא על ידי‬
‫ברכת ה' מעל‪ ,‬דרק אם ישנה ברכה יש לה קיום‪ ,‬אבל אם‬
‫אין שורה הברכה אין לזה שום ערך‪ .‬ואשר על כן אמרו‬
‫חז"ל )תענית ח‪ ,‬ב( הנכנס למוד את גרנו אומר יהי רצון‬
‫מלפניך ה"א שתשלח ברכה במעשה ידינו‪ ,‬התחיל למוד‬
‫אומר ברוך השולח ברכה בכרי וכו'‪ .‬ובהמשך הגמרא שם‬
‫שאין הברכה מצויה לא בדבר השקול ולא בדבר המדוד‬
‫ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין‪ ,‬ע"כ‪ .‬נמצא‬
‫דעד כדי שהדעת טועה שאין יודע כמה ישנו בשדה‪ ,‬יכול‬
‫לחול בו ברכה כיון שעדיין הוא בגדר סמוי מן העין‪ ,‬אבל‬
‫יותר מכדי שהדעת טועה דהיינו שיודע מספר תבואות‬
‫השדה‪ ,‬שאז איננו סמוי מן העין אלא בגדר דבר המנוי‪,‬‬
‫אין יכול לחול בו ברכה‪.‬‬
‫אי לזאת יוסיף דעת יוסיף מכאוב‪ ,‬שרק אם אינו יודע‬
‫ואינו מחשב חשבונות או אז שרויה הברכה אצלו‪ ,‬אך זה‬
‫שכח המשער שלו הוא חד וגדול עד שלא יטעה כלל‪ ,‬ועסוק‬
‫בחשבונות בכל עת לדעת היקף רכושו‪ ,‬אין הברכה מצויה‬
‫אצלו‪ ,‬ואם אין ברכה אין כלום‪ ,‬ועל כן יוסיף מכאוב‪.‬‬
‫]ומהאי טעמא אמר הכתוב )קהלת ט‪ ,‬יא( לא לחכמים לחם‪,‬‬
‫‪ ÌÈÓÎÁÏ‬דייקא‪ ,‬שהרי הם יודעים ומבינים בכל אשר להם‬
‫ואצלם לא שייך שיהא סמוי מן העין‪ ,‬וממילא לא שורה‬
‫הברכה בנכסיהם‪ ,‬ולכן לא לחכמים לחם[‪.‬‬
‫ומבאר שם סיבת הדבר דאין הברכה שורה אלא בדבר‬
‫הסמוי מן העין ולא בדבר המדוד‪ ,‬כיון שהבוכ"ע ברא‬
‫העולם באופן של הנהגה פשוטה המוסתרת בטבע‪ ,‬ולכן‬
‫בדבר המדוד שאינו נסתר ואשר מספרו ידוע‪ ,‬אי אפשר‬
‫שתחול בו הברכה ושיתרבה יותר ממה שיודעים בו‪ .‬אלא‬
‫שכל זה הוא רק באם הברכה באה ע"י הטבע‪ ,‬שהוא‬
‫שליח‪ ,‬אבל באם הברכה באה מידי המשלח‪ ,‬ברכת ה'‬
‫מעל‪ ,‬הרי שברכה זו היא למעלה מדרך הטבע ואין לה כל‬
‫גבול ומידה‪ ,‬דבאם השי"ת הוא נותן הברכה בעצמו שלא‬
‫על ידי שליח‪ ,‬בודאי הוא שאין שום דבר יכול לעכב על‬
‫ידו‪ ,‬ואז שורה הברכה גם בדבר המדוד והמנוי‪.‬‬
‫בזה מבאר הכתוב האמור לעיל‪ ,‬ויזרע יצחק וגו'‬
‫‪ ,ÌÈ¯Ú˘ ‰‡Ó ‡Â‰‰ ‰ ˘· ‡ˆÓÈÂ‬כתרגומו מאה‬
‫בדשערוהי‪ ,‬וקשה איך יתכן כזאת‪ ,‬הא הוי דבר המדוד‬
‫ואיך חל בו הברכה‪ .‬לכן המשיך ואמר ‪ ,'‰ ‰ί·ÈÂ‬דייקא‬
‫שהברכה באה על ידי הבוכ"ע למעלה מדרך הטבע ואז‬
‫שורה הברכה גם בדבר המדוד‪ ,‬ע"כ שפיר שרתה בו‬
‫ברכה בעין יפה‪ ,‬עכתוד"ק בתוספת ביאור‪.‬‬
‫ ‪- È Ӊ „„Ӊ ¯·„· Ì‚ ‰Î¯·‰ ‰¯Â˘ ‰"ȉ Ì˘ È"Ú‬‬‫במקום אחר )פרשת וישב‪ ,‬ד"ה עוד ביאור על דבר( האריך‬
‫זקה"ק עוד בענין זה‪ ,‬שישנם שני מיני ברכות‪ ,‬יש ברכה‬
‫הבאה משם שד"י שהיא ברכה הבאה בדרך הטבע‪ ,‬וישנה‬
‫ברכה הנשפעת משם הוי"ה שזהו למעלה מדרך הטבע בלי‬
‫שום הגבלה‪ .‬בזה מפרש הכתוב )בראשית לט‪ ,‬ב‪-‬ג( ויהי‬

‫‪ ‰"ȉ‬את יוסף ויהי איש מצליח וכל אשר הוא עושה ה'‬
‫מצליח בידו‪ ,‬שליוסף היה הברכה משם הוי"ה דייקא‪ ,‬ולכן‬
‫‪ ,ÁÈÏˆÓ ˘È‡ ȉÈÂ‬ר"ל שהצלחתו היתה באתגליא ולא‬
‫מכוסה בטבע‪ ,‬ועל כן אף שידעו המספר נכנס הברכה‪.‬‬
‫והמשיך הפסוק לפרש בטעם הדבר שצלחה דרכו‪ÈÎ ,‬‬
‫‪ Â˙‡ ‰"ȉ‬וכל אשר הוא עושה ‪ ‰"ȉ‬מצליח בידו‪ ,‬ולכן‬
‫ראה גם אדוניו הנכרי הצלחה זו‪ ,‬כי אם היה על ידי שם‬
‫שד"י‪ ,‬הרי שלא היה רואה כי היה תולה הכל בטבע‪.‬‬
‫ובפר' נשא ביאר עפי"ז מ"ד במדרש )במדב"ר יא‪ ,‬ה(‬
‫עה"פ )במדבר ו‪ ,‬כד( יברכך ה'‪ ,‬בממון‪ ,‬וישמרך‪ ,‬מן‬
‫המזיקין‪ .‬דהנה בהא דאין הברכה שורה אלא במה שסמוי‬
‫מן העין‪ ,‬הקשו התוס' )שם ד"ה אלא( הלא אדרבה אמרו‬
‫בגמ' )חולין דף ק"ה ע"ב( כל מילי דצייר וחתים וכייל ומני‬
‫לית לן רשותא למשקל מינה‪ ,‬ותי' דאפ"ה במה שנתרבה‬
‫מכח הברכה הו"ל כמו הפקר ואית להו רשותא וכו'‬
‫עי"ש‪ ,‬נמצא היכא שיש חדא לטיבותא דשורה הברכה יש‬
‫בכך גם חדא לגריעותא דשולטין המזיקין‪ ,‬והיכא דיש‬
‫חדא לטיבותא דאין שולטין יש בה חדא לגריעותא דאין‬
‫ברכה מצויה בה‪ ,‬לכך הבטיח לישראל תרתי לטיבותא‪,‬‬
‫עכ"ד‪ ,‬ועפ"ד בכאן יתבאר היטב דדייקא כאשר יברך‬
‫הוי"ה שתהא הברכה משם הוי"ה למעלה מדרך הטבע או‬
‫אז יהיה שניהם בידו ברכת שמים ושמירה מכל פגע וכו'‪.‬‬
‫ועד"ז יבואר מ"ש )משלי י‪ ,‬כב( ברכת הוי"ה היא תעשיר‬
‫ולא יוסיף עצב עמה‪ ,‬דבאם הברכה נכנסת משם הוי"ה אז‬
‫אין לו לחשוש שלא יכנס הברכה באם יודע מספר‬
‫אוצרותיו‪ ,‬כי בברכה משם הוי"ה לא יוסיף עצב עמה‪.‬‬
‫בהאמור מתרץ קושית העולם על נס חנוכה‪ ,‬שהלא היה‬
‫רק פך אחד של שמן שנשאר לפליטה והיה ידוע ומשוער‬
‫שאין בו להדליק אלא ליום אחד‪ ,‬וא"כ הוי דבר המדוד‬
‫ומנוי ולא סמוי מן העין‪ ,‬וא"כ האיך שרתה הברכה בפך‬
‫שמן זה‪ .‬אלא עיקר הנס היה בשמן הראשון אשר שרה בו‬
‫שם הוי"ה‪ ,‬ועל כן המשיכה ושרתה הברכה בתוך הפך‪.‬‬
‫עם האמור מפרש שם את הפסוק בפרשת כי תשא‬
‫)שמות ל‪ ,‬כה( שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם‪,‬‬
‫ודרשו חז"ל )הוריות יא‪ ,‬ב( 'זה' בגימטריא י"ב‪ ,‬ללמד‬
‫ששמן המשחה היה י"ב לוגין וממנו נמשחו המשכן‬
‫וכליו‪ ,‬אהרן ובניו וכל הכהנים הגדולים‪ ,‬וכן המקדש‬
‫וכליו‪ ,‬ונשאר עוד לעתיד לבוא‪ .‬והיינו שרואים בחוש‬
‫שהברכה שניתנה בשמן המשחה הוא למעלה מדרך‬
‫הטבע כיוון שהוא משם הוי"ה וכנ"ל‪.‬‬
‫זהו כוונת הפסוק ˘‪ ‰Ê ‰È‰È ˘„˜ ˙Á˘Ó ÔÓ‬בגי'‬
‫י"ב‪ ,‬שהיו בו י"ב לוגין‪ ,‬ואעפ"כ היה בו די למשכן וכליו‬
‫ולכל הכהנים הגדולים‪ ,‬וטעם הדבר מחמת שהברכה‬
‫נשפעת משם הוי"ה וע"ז אמר ‪ ,ÈÏ‬וכוונתו כדאיתא ברש"י‬
‫ריש פרשת תרומה לי לשמי‪ ,‬והכא נמי נפרש כן לי לשמי‪,‬‬
‫היינו שם הוי"ה שהוא שם העצם )כי שאר השמות המה רק‬
‫כינויים(‪ .‬וזה כוונת הפסוק דכיון שהברכה באה משם‬
‫הוי"ה‪ ,‬על כן די בי"ב לוג ‪ ,ÌÎÈ˙¯„Ï‬היינו גם לכל‬
‫הכהנים הגדולים ולעתיד לבוא‪ ,‬ובכמ"ק מאריך עוד‬
‫לבאר בדרך זה במקראי קודש‪.‬‬
‫והנה לפי"ז צריך לבאר דמה התועלת בשילוח‬
‫המרגלים למען יוכלו לכבוש את הארץ‪ ,‬הלא אדרבה‬
‫להיפוך כי כל זמן שלא ידעו מכך שנמצאים שם ילודי‬
‫הענק ועריהם ערים בצורות חומה‪ ,‬בקל היו יכולים ללכת‬
‫להלחם בהם בבטחון בהקב"ה שיעמוד לימינם והוא‬

‫פר' קרח · לח · תשע"א‬

‫ילחם להם‪ ,‬כי הנס לא היה בהתגלות כ"כ כי נתכסה‬
‫ונסתר הנס באמצעות המלחמה‪ ,‬אך כאשר כבר הלכו‬
‫לארץ ישראל וראו אנשים גבורי חיל המעניקים חמה‬
‫בקומתם‪ ,‬ולעומת כן בני ישראל אך עתה יצאו מארעא‬
‫דמצרים והיו אנשים מחוסרי אונים ללא כח וחוזק יד‪,‬‬
‫לאחר ששעבדו אותם בעבודת פרך בחומר ובלבנים‪,‬‬
‫ויראו כי הערים בצורות חומה ובריח שאי אפשר לערוך‬
‫אתם מלחמה‪ ,‬ומכ"ש וק"ו לאנשים חלושי כח שלא למדו‬
‫מעודם תכסיסי מלחמה‪ ,‬ולא ידעו האיך אוחזים בחרב‬
‫וחנית וכלי זיין‪ ,‬ובכך יתוודע שרק בנס גדול יוכלו לכבוש‬
‫את הארץ‪ ,‬וא"כ עדיף טפי היה שלא ילכו לתור את הארץ‬
‫ולא ידעו מגבורת אנשיה למען תבוא הברכה בכדי‬
‫שהדעת טועה בדבר הסמוי מן העין‪.‬‬
‫אמנם הדבר נכון שדייקא מפני כך א"ל משה כי רק‬
‫באם יכוונו בלכתם בכוונה טהורה בלתי לה' לבדו‪ ,‬אזי‬
‫יזכו להנהגה משם הוי"ה ב"ה שכאמור על ידה שורה‬
‫הברכה גם באתגליא ושוב אין צריך שיהיה סמוי מן העין‬
‫ומכוסה בטבע‪ ,‬ויובן עפי"ד הרמב"ם )מו"נ חלק שלישי סוף‬
‫פרק י"ז וריש י"ח( דהשגחה סיבת הדביקות‪ ,‬כלומר‪ ,‬דעל פי‬
‫מה שהאדם דבוק בהשי"ת באותו מדה משגיח עליו‬
‫הקב"ה בעין טובה לשמרו ולהצילו מכל תקלה‪ ,‬ואם ח"ו‬
‫שוכח מהשי"ת שוב אין לו השגחה מיוחדת מהבוכ"ע‬
‫ויוכל לבוא עליו מחבל ומזיק עי"ש‪ .‬על כן הזהירם‬
‫מרע"ה שילכו לש"ש שבכך יזכו להשגחה משם הוי"ה‬
‫ואו אז אע"פ שיתגלה להם לדעת את מהות הארץ ופרשת‬
‫גדולתם אפ"ה יוכלו לכבשה ולהכריע אותם כי יזכו‬
‫לברכת הוי"ה המורה על ניסים גלוים למעלה מן הטבע‪.‬‬
‫ ·‪- „"Á‡Ï ‰È‰È Ï"˙ÚÏ „"Ú ‡Â‰ '‰ „ÂÁÈ ˙ÂÏ‚‰ ÔÓÊ‬‬‫עפי"ז יתכן להמתיק מאמרי הכתובים בהקדם מ"ש‬
‫בקדושת יום טוב )בפרשתן( עה"פ שלח לך אנשים וגו' דלכאו'‬
‫תיבת לך מיותר‪ ,‬וגם לפרש מ"ש איש אחד איש אחד וגו'‪,‬‬
‫ויל"פ עפימ"ש באגרא דכלה )פר' בהעלותך( עה"פ )במדבר ח‪,‬‬
‫כה( ומבן חמישים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד‪,‬‬
‫וז"ל‪ ‡"·ˆ ,‬בגימטריא אח"ד וע"ד‪ ,‬ואותם היחודים יחודי‬
‫קריאת שמע‪ ,‬שהם אחד ועד‪ ,‬נקרא אנשי הצב"א‪ ,‬וכבר ידעת‬
‫לעתיד לבוא יהיה אור הלבנה כאור החמה ויהיה ה' אחד‬
‫ושמו אחד‪ ,‬שגם יחידא תתאה ברוך שם יסתיים באחד‪ ,‬ולא‬
‫בחילוף אתוון וע"ד‪ ,‬ואז יהיה יחידא תתאה ג"כ בכ"ה אתוון‬
‫כמו יחידא עלאה‪ ,‬ויהיה ב' היחודים נ' אתוון שכעת הם רק‬
‫מ"ט‪ ,‬בסוד ויפן כ"ה וכ"ה‪.‬‬
‫וזה שרמז ‪ ,‰ ˘ ÌÈ˘ÈÓÁ Ô·ÓÂ‬יתפרש על שינוי האותיות‬
‫שכל אות נשתנה מחברתה‪ ,‬ורצה לומר כשיהיה היחוד‬
‫חמשים אותיות‪ ,‬אזי ‪ ,‰„·ډ ‡"·ˆÓ ·Â˘È‬ישוב האדם‬
‫מלעבוד את העבודה בבחינת צב"א היינו אח"ד וע"ד‪ ,‬כי‬
‫יהיה ה' אחד ושמו אחד שגם יחודא תתאה יסתיים באחד‪,‬‬
‫וזה ‪ „"ÂÚ „·ÚÈ ‡ÏÂ‬אתוון וע"ד‪ ,‬שכעת הוא בחילופי אתוון‪,‬‬
‫רק יהיה ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬כנ"ל‪ ,‬עכלה"ק‪] .‬ועד"ז כתב‬
‫בייטב פנים )לפרשת שקלים אות כ"ז( וז"ל‪" ,‬וכתבתי על הגליון‬
‫שזה מרומז בפסוק )דברים ד לט( וידעת היום וגו' כי ה' הוא‬
‫האלקים היחוד בשלימות אז אין עו"ד‪ ,‬אותיות וע"ד‪ ,‬כלומר‬
‫לא יתחלפו לאותיות וע"ד‪ ,‬כי אם יהיה אחד לעילא אחד‬
‫לתתא"‪ ,‬וע"ע באבני זכרון לר"ה דף ט' טו"ד[‪.‬‬
‫]וע"ע באגד"כ )פר' מסעי ד"ה צבו( בביאור הזמר 'צבו‬
‫לחדא בהאי ועדא'‪ ,‬דיש לפרש ברמז‪ ,‬כי כל דברי האריה"ק‬
‫דברי אלקים חיים ברוח הקודש על כן הרשות לכוין בדבריו‬

‫גם רמזים חוץ הפירוש העיקרי‪ ,‬ידוע דיחודא עילאה שמע‪,‬‬
‫ותשלום היחוד הוא אח"ד כנודע‪ ,‬ויחודא תתאה ברוך שם‬
‫וכו'‪ ,‬תשלום הוא וע"ד‪ ,‬והוא בחילופי אלפ"א ביתו"ת‬
‫באתוון ידיען גם כן אח"ד‪ ,‬ולעתיד לבא במהרה ב"ב יהיה‬
‫אור הלבנה כאור החמה ויהיה יחודא תתאה גם כן כפירוש‬
‫אח"ד כמ"ש בזוה"ק )ח"ב קל"ד ע"א( על פסוק ביום ההוא‬
‫יהיה ה' אחד ושמו אח"ד‪ ,‬וכעת דסיהרא אזעירת נהורא‬
‫וכסיאת אנפהא הוא רק בחילופי אתוון אח"ד‪ ,‬על כן אומרים‬
‫ברוך שם וכו' בחשאי‪ ,‬משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה‪,‬‬
‫שאין זה כבודה רק שיהיה בהתגלות אח"ד‪ ,‬וזה יש לרמז צבו‬
‫לחדא בהאי ועדא‪ ,‬ר"ל תתרצו על ידי מעשיכם הטובים‪,‬‬
‫תפעלו לחד"א בהאי ועד"א‪ ,‬מה שכעת הוא וע"ד יהיה אח"ד‬
‫)לחדא הוא תרגום של אחד‪ ,‬ועדא תרגום של ועד(‪ ,‬ואז יהיו יכולים‬
‫לומר היחוד בקול רם בגו עירין וכל גדפין‪ ,‬עכדה"ק[‪.‬‬
‫והנה נודע דאם היה מרע"ה נכנס לאר"י לא היה נחרב‬
‫ביהמ"ק ובכך היה מתגלה בחי' אח"ד כמו לעת"ל שיהא‬
‫ה' אחד ושמו אחד‪ ,‬וז"ש שלח ל"ך רמז לו שהשליחות‬
‫תהא על הכוונה שיהיו שני היחודים דקרי"ש נ' אתוון‪,‬‬
‫ל"ך בגימטרי' נ'‪ ,‬וזה איש אח"ד איש אח"ד שיהא יחודא‬
‫עילאה ותיתאה שוין להיותם ב"פ אחד‪ ,‬כאשר לא זכינו‬
‫אמה"כ ויבואו וגו' ואשכול ענבים אח"ד שאמנם בשעת‬
‫ביאתן היה הכל בבחי' אח"ד אולם אח"כ וישאוהו במוט‬
‫בשנים שנשתנה יחודא תיתאה עי"ש‪.‬‬
‫וע"פ האמור יתכן להוסיף בדרך אפשר דהנה אמז"ל‬
‫דאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק )ילקוט‬
‫שמעוני תהילים פרק ט‪ ,‬רמז תרמ"ג(‪ ,‬וכמ"ד )שמות יז‪ ,‬יט( כי יד‬
‫על כס י‪-‬ה‪ ,‬ועז"א אנו מבקשים )תהילים קיח‪ ,‬ה( מן המיצר‬
‫קראתי י‪-‬ה‪ ,‬שלעת כזאת אין שמו שלם רק אותיות י‪-‬ה‪,‬‬
‫עננו במרחב י‪-‬ה שיתרחבו האותיות ע"ד מחציו תתמלא‬
‫תיבתו כנודע‪ ,‬וע"ד דפי' במחזור ויטרי )הובא בתוס' ברכות‬
‫דף ג' ע"א ד"ה ועונין( דז"ש יהא שמיה רבא שיהא שוב שמו‬
‫שלם‪ ,‬ויתכן דכיון דלא נשלם עדיין יחודא תיתאה כי‬
‫מחמת הסתר פנים אותותינו לא ראינו והגוים אומרים איה‬
‫נא אלוקיהם לכך אין שמו שלם‪ ,‬כי רק בזמן כשיתגדל‬
‫ויתקדש שמו בעולם וידע כל פעול כי אתה פעלתו וגו' או‬
‫אז יהא נשלם שמו וכסאו‪ ,‬וזה עצמו מה שחסר אח"ד‬
‫ביחודא תיתאה דב"פ אח"ד בגימטריא הוי"ה‪ ,‬ועז"א והיה‬
‫הוי"ה ]רצ"ל שמו שלם[ למלך על כל הארץ ]כאשר[ ביום‬
‫ההוא יהיה ה' אח"ד ושמו אח"ד‪ ,‬שיהא ב"פ אחד דגם‬
‫יחודא תיתאה יתחלף להיות אח"ד‪ ,‬והבן‪.‬‬
‫ובאשר לכך כאשר שלח משה את המרגלים דאע"פ‬
‫שיתוודעו לכוחם וגבורתם של יושבי הארץ יוכלו לכבשם‬
‫ולהכניעם באופן ניסי בברכת שמים משם הוי"ה ב"ה‪,‬‬
‫נצטווה שישלח אותם דייקא באופן של ‡‪˘È‡ „"Á‡ ˘È‬‬
‫‡‪ „"Á‬למטה אבתיו תשלחו‪ ,‬דהיינו לתקן ב"פ אחד שהוא‬
‫בחי' הוי"ה‪ ,‬על כן כתיב ‪‰"ȉ ÈÙ ÏÚ ‰˘Ó Ì˙‡ ÁÏ˘ÈÂ‬‬
‫שידעו להמשיך ברכה דלעילא מבחי' הוי"ה בשלימות‬
‫שיתקנו את היחוד התחתון להיותו תמים כיחוד העליון‪.‬‬
‫הוא אשר רמז של‪ Á‬ל‪ Í‬אנשי‪ Ì‬ס"ת חכם‪ ,‬כי כאמור‬
‫ציום שיתבוננו באופן זה שימשיכו הברכה משם הוי"ה‬
‫ב"ה וב"ש‪ ,‬וזה על ידי שיתבוננו לדעת שהם עצמם אינם‬
‫יכולים לעשות מאומה‪ ,‬וע"ד שכתבו בספה"ק )תיקו"ז קיא‪,‬‬
‫א( 'חכמה' נוטריקון כח מה‪ ,‬והיינו דיסוד החכמה הוא‬
‫לדעת שמותר האדם מן הבהמה אין ולהכיר כי רק הקב"ה‬
‫הוא הכל יכול והוא אשר ביכלתו לעמוד לעזר וסיוע‪,‬‬

‫פר' קרח · לט · תשע"א‬

‫ודייקא החכם ‪ ,¢‡¯· ÂÈ ÈÚ‬להביט על הבוכ"ע שהוא‬
‫לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים ואפס זולתו‪.‬‬
‫לזה כשהמרגלים מנו לפני עם בני ישראל את אשר ראו‬
‫עיניהם‪ ,‬ואמרו 'והערים בצורות גדולות מאוד וגם ילידי‬
‫הענק ראינו שם‪ ,‬עמלק יושב בארץ הנגב' וגו' )במדבר יג‪ ,‬כח‪-‬‬
‫כט(‪ ,‬באותו זמן ויהס כלב את העם אל משה‪ ,‬ויאמר עלה‬
‫נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה‪ ,‬וכלב בן יפונה ויהושע‬
‫בן נון אמרו טובה הארץ מאוד מאוד‪ ,‬ואם חפץ בנו ‪'‰"ȉ‬‬
‫וגו' )שם יד‪ ,‬ז‪-‬ח(‪ ,‬כי אמנם אם רק ימשיכו ההנהגה משאר‬
‫השמות עדיין יהא כפופים להנהגת הטבע‪ ,‬אמנם אם יזכו‬
‫להמשיך הנהגת שם הוי"ה ב"ה‪ ,‬או אז יתעלו לקבל‬
‫השפעתם מעל לדרך הטבע ובכך 'והביא אותנו אל הארץ‬
‫הזאת'‪ ,‬בניסים גלוים למעלה מדרך הטבע‪ ,‬וכאשר אך‬
‫בהוי"ה אל תמרודו אינכם צריכים לירא מפניהם‪.‬‬
‫ועד"ז יבואר דברי המד' עפמ"ד בספה"ק דב"פ עי"ן‬
‫הוא ר"ס‪ ,‬בגימטרי' י"פ הוי"ה‪ ,‬ע"ד וירא הוי"ה כי ס"ר‬
‫לראות‪ ,‬כי כאשר יהא בחי' הוי"ה בשלימות יתוקן ענין‬
‫הראיה שנתהוה בה בחי' השבירה כנודע‪ ,‬וכאשר זוכה‬

‫האדם לעיניים קדושות‪ ,‬או אז וראו כל עמי הארץ כי שם‬
‫הוי"ה נקרא עליך ויראו ממך )דברים כח‪ ,‬י(‪ ,‬כי אז באה‬
‫הברכה למעלה מדרך הטבע ואפי' באתגליא מבחי' שם‬
‫‪ ,‰"ȉ‬ואולם כאשר עדיין לא זכינו שיהא שמו שלם‬
‫נתהיה עיני עיני יורדו מים כנודע‪ ,‬ולכן פלגי מים תרד‬
‫עיני על שבר בת עמי )איכה ג‪ ,‬מח(‪ ,‬וז"ש ‪‡Ï ÂÚ„È ‡Ï‬‬
‫‪ Ì"‰È ÈÚ ˙‡¯Ó ÁË ÈÎ Â È·È‬היינו ב' עיניים שהם י'‬
‫פעמים הוי"ה‪ ,‬כי בחטאם לא זכו להמשיך בחי' אח"ד‬
‫ושלימות שם הוי"ה‪.‬‬
‫יעזור השי"ת‪ ,‬הנה דבר אלוקינו יקום לעולם וסו"ס‬
‫בטוח הדבר שיתקיים המשכה זו שחפץ משה רבינו‬
‫להמשיך שיזכו לישועת הוי"ה למעלה מדרך הטבע‪ ,‬כי‬
‫כח זה נשאר לדורות עולם ויתעורר ויתגלה בסוף ימי‬
‫הגלות‪ ,‬ואיתא שמשה רבינו נשאר במדבר על מנת להביא‬
‫ולהקים מתי המדבר קודם ביאת המשיח‪ ,‬ואז נזכה‬
‫לישועת ה'‪ ,‬ויהא ‪ ,‰"ȉ· Ú˘Â Ï‡¯˘È‬בשם הוי"ה ב"ה‬
‫שהוא למעלה מדרך הטבע וכאמור‪ ,‬ואז יהא ˙˘‪˙ÚÂ‬‬
‫‪ ,ÌÈÓÏÂÚ‬ונגאל בגאולה שלימה במהרה בימינו אמן‪.‬‬

‫‪‬‬
‫˙‪‡˘ '¯Ù :ÌÈ È Ú‰ ÔÎÂ‬‬

‫‪˜"·˘ ÏÈÏ ÏÂÙÏÙ‬‬
‫ אי בעינן בעדל"ת בעידנא ותלוי אי אזלינן בתר מחשבה או מעשה‪,‬‬
‫ובמש"כ בזה הגר"י ענגיל ובפלוג' קין והבל על הבכורה דתלוי אי‬
‫אזלינן בתר יצירה או לידה‪.‬‬
‫ קין והבל נחלקו אי ב"נ מקריבין שלמים ואי שרי לאוכלן ותלוי אי‬
‫כללות ופרטות ניתנו בסיני וביאור הענין שטען קרח טלית שכולה‬
‫תכלת וכו'‪.‬‬
‫ הבל נתחייב על שהציץ בשכינה ותלוי אי מצות ציצית ד' מצות ואי‬
‫דנין אפשר משא"א ואי דנין בכלל ופרט או בריבוי ומיעוטי‪.‬‬
‫˙‪˜"·˘ ÏÈÏ ‰¯Â‬‬
‫ ביאור טעות המרגלים שבהנהיגם השי"ת למעלה מדרך הטבע לא‬
‫היה להם לעשות השתדלות אלא תפילה‪.‬‬
‫·‪‡˘È„˜ ‡˜È˙Ú ˙„ÂÚÒ‬‬
‫ השי"ת סלח עון המרגלים שלא יאבדו חלקם לעוה"ב‪.‬‬
‫·‪ÔÈÂÚ¯„ ‡ÂÚ¯ Ô„ÈÚ‬‬
‫ ברוחניות צריך לפעול בכח עצמי לא כן בגשמיות‪.‬‬
‫ ברכה מהשי"ת בעצמו שורה גם בדבר המנוי‪.‬‬
‫ ע"י שם הוי"ה שורה הברכה גם בדבר המדוד והמנוי‪.‬‬
‫ בזמן הגלות יחוד ה' הוא בבחי' וע"ד ולעתיד לבוא יהפך לאח"ד‪.‬‬

‫·‪„ÂÓÏ˙‰ ÌÈ ˙·È˘È‬‬
‫ גודל ומעלת קידוש שם שמים ברבים‪ ,‬ולהיפוך ח"ו‪.‬‬
‫ בענין מעלין בקודש ואין מורידין‪.‬‬
‫ חובת האדם בעולמו להיות מוסיף והולך בעבודתו‪.‬‬
‫ אף כאשר האיש הישראלי מתעלה מ"מ עליו להמשיך להתעלות עוד‪.‬‬
‫ מתחבולות היצר לעלות במחשבת האדם שאינו ראוי לתורה‪.‬‬
‫ מעלת וחשיבות יום כ' סיון‪ ,‬ובפרט בימי הנעורים‪.‬‬
‫·„‪Ê ‡ˆ ȇÂÙ¯ ÊÎ¯Ó ˙·ÂËÏ ¯ È‬‬
‫ שלימות האדם הוא כאשר הוא משלב תורה וגמילות חסדים יחדיו‪.‬‬
‫·„¯˘˙ ‪ÔÈ‡Â˘È ‰ ˙ÁÓ˘ ̄˜ ˘" ‡Ï ˜ÂÊÈÁ‬‬
‫ קרח הביט רק על מעלותיו ולכן בא לידי טעות‪.‬‬
‫ דרך הבעש"ט הק' הוא למסור א"ע כדי לקרב לבות ישראל לשמים‪.‬‬
‫ המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו‪.‬‬
‫ טעות קרח היה שחשב שתפקיד הצדיק לעבוד את ה' ללא התעסקות‬
‫בצרכי ציבור‪.‬‬
‫ פריחת המטות היתה כדי להורות שצריך להטות עצמו לקרב בנ"י לה'‪.‬‬
‫ חיוב על כ"א לחזק את חבירו בן במילי דשמיא והן במילי דעלמא‪.‬‬
‫ על אם הדרך למעונות הנופש וכדו' יש להאזין לדברי תורה ולא ח"ו‬
‫להעביר הזמן לבטלה‪.‬‬
‫ הקדושה והטמואה הם זלע"ז וצריך לראות להשתמש בכל הכלים‬
‫לצד הקדושה‪.‬‬

‫חצר הקודש צאנז‬
‫קרית צאנז נתניה‬

‫~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~‬

‫כסא דברכתא‬
‫ברכת מזלא טבא וגדיא יאה שלוחה בזה‪ ,‬לכבוד איש חי ורב פעלים‪ ,‬העסקן המופלא‬
‫נודע בשערים לשם ולתהלה‪ ,‬רץ כצב"י למען כל מפעלות הקודש לבית צאנז‬
‫איש האשכולות‪ ,‬חכמתו בחוץ תרונה‪ ,‬ה"ה‬

‫הרה"ח ר' הערשל רייכמן הי"ו‬
‫מנהל 'מרכז התורה' ‪ -‬רשת היכלי הכוללים פעיה"ק‬
‫לרגל השמחה השרויה במעונו נישואי בנו מרינו כמר יעקב יוסף נ"י במזל טוב ובשעטומ"צ‬
‫עב"ג בת הגאון רבי יעקב שלום ארנפלד שליט"א ראש כולל עיון במרכז התורה‬

‫ויה"ר מן קדם אבוהון דשבשמיא‪ ,‬שיזכה לרוות רוח נחת דקדושה מכל יו"ח‪ ,‬ואך ששון ושמחה ישכון באהלו תמיד‪,‬‬
‫מתוך נחת והרחבה‪ ,‬סייעתא דשמיא עד עולם‪ ,‬ואך טוב וחסד ירדפוהו כל הימים‬
‫ההנהלה‬

‫פר' קרח · מ · תשע"א‬

‫גליון זה נדבת‬

‫גליון זה נדבת‬

‫ידידינו הנכבד והנעלה‪ ,‬יקר שבערכין‬

‫ידידינו הנכבד והנעלה‪ ,‬יקר שבערכין‬

‫הרה"ח ר' דוד שטרויבל הי"ו‬

‫הרה"ח ר' אפרים יעקב בלומנבערג הי"ו‬
‫בורו פארק‬

‫לרגל שמחת אירוסי הבן‬
‫הבה"ח המו"מ החתן כמר זאב )וועלועל( נ"י‬
‫במזל טוב ובשעטומ"צ‬

‫לרגל שמחת אירוסי הבת שתחי‬
‫במזל טוב ובשעטומ"צ‬

‫אך ששון ושמחה ישכון באהלו תמיד‬
‫מתוך סד"ש ושפע רב לעלמי עלמיא‬

‫אך ששון ושמחה ישכון באהלו תמיד‬
‫מתוך סד"ש ושפע רב לעלמי עלמיא‬

‫יוניאן סיטי‬

‫ברכת מזלא טבא‬

‫גליון זה נדבת‬

‫קדם ידידינו הנדיב הנכבד והנעלה‬
‫יקר שבערכין‬

‫ידידינו הנכבד והנעלה‪ ,‬יקר שבערכין‬

‫הר"ר יחזקאל יצחק שימון הי"ו‬

‫הר"ר אהרן הופמן הי"ו‬

‫יוניאן סיטי‬

‫עיה"ק ירושלים‬

‫לרגל השמחה השרויה במעונו‬
‫שמחת נישואי בנו החתן כמר יעקב נ"י‬
‫במזל טוב ובשעטומ"צ‬
‫יה"ר שאך טוב וחסד ישרור תמיד באהלו כל הימים‪,‬‬
‫ויזכה לרוות נחת דקדושה מכל יוצאי חלציו‪,‬‬
‫מתוך רוב שפע לעלמי עלמיא‬

‫המאחלים מקרב הלב‬
‫מערכת 'בצילא דמהימנותא'‬

‫פר' קרח · מא · תשע"א‬

‫לרגל שמחת הולדת הבן‬
‫במזל טוב ובשעטו"מ‬
‫ובברכת מזל טוב‬
‫לאביו הרה"ג ר' אלעזר שימון ‪ -‬פעיה"ק‬
‫לחמיו הרה"ח ר' ליבוש שווארץ ‪ -‬יונ"ס‬
‫לזקינו הרה"ח ר' מנחם מאיר שימון ‪ -‬ב"ב‬
‫לזקינו הרה"ח ר' אהרן ישעיה שפיצער ‪ -‬יונ"ס‬

‫אך ששון ושמחה ישכון באהלו תמיד‬
‫מתוך סד"ש ושפע רב לעלמי עלמיא‬

‫גיליון קי"ט– פרשת חקת‪ -‬תשע"א )שנה ג'( – אבות ד'‬

‫ולבטוח בה' שהוא רחום וחנון וקרוב לקוראיו אפילו‬
‫לשפל שבשפלים‪ ,‬שנזכה לזה אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫)בת עין דרוש לשבת פרה(‬

‫אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה‬
‫אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי )קהלת ז( אמרתי‬
‫אחכמה והיא רחוקה ממני‪) .‬במדבר רבה יט‪ ,‬ג(‪.‬‬

‫ויקחו אליך כו' דאיתא בגמרא על פסוק אמרתי‬
‫אחכמה והיא רחוקה ממני ודרשו חז"ל שהפסוק הזה‬
‫אמר שלמה המלך עליו השלום על מעשה הפרה‬
‫שמטהרת הטמאים ומטמאת הטהורים ולכאורה היה‬
‫לו לומר אמרתי חכמתי כו' לשון עבר אך נראה דהנה‬
‫האדם המתחיל להתחזק בעבודתו יתברך אז הבורא‬
‫ברוך הוא מתרחק ממנו לטובת האדם כדי שיתחזקו‬
‫עוד יותר ויותר בכל פעם כמ"ש מרחוק ה' נראה לי‬
‫וזהו פירוש ביום השלישי וישא כו' וירא את המקום‬
‫מרחוק דשלישי הוא רמז על הקדושה הגדולה כמ"ש‬
‫ביום השלישי ונחיה לפניו וכאשר בא אברהם‬
‫בקדושה הגדולה ראה את המקום מרחוק וזהו אמרתי‬
‫אחכמה כו' רוצה לומר שאמרתי שאתחיל לבא אל‬
‫החכמה עליונה והיא רחוקה כו' כנ"ל‪.‬‬
‫)נועם אלימלך(‬

‫וזה שאמר שלמה המלך עליו השלום אמרתי אחכמה‬
‫והיא רחוקה ממני פירוש נתיישבתי בדעתי שעיקר‬
‫השורש שאחכים הוא על ידי שהיא רחוקה ממני‬
‫פירוש שאהיה במדריגה זו כאלו לא נגעתי בתורה‬
‫כלל ואז אחכמה בודאי שזה עיקר גדול לאדם‬
‫שישכיל ויבין בדעתו לו אלף שנים יחיה לא ישיג‬
‫עיקר שורש חכמות אלקות שהוא דבר שהוא אין לו‬
‫סוף ולא ערך וכל מה שיתגבר אדם בעבודתו יתברך‬
‫שמו ויתעלה בכל פעם יבין אז יותר שאינו מבין כלל‬
‫והוא רחוק מאוד מהחכמה העליונה והשם ברחמיו‬
‫וחסדיו המרובים יעזרנו להבין ולהשכיל על כל הנ"ל‬
‫באמת אמן כן יהי רצון‪.‬‬
‫)נועם אלימלך ליקוטי שושנה(‬

‫אמרתי אחכמה )קהלת ז‪ ,‬כג(‪ .‬פירוש‪ ,‬בחינת ענוה נקרא‬
‫חכמה‪ ,‬ח"כ מ"ה וזהו אחכמה‪ ,‬היינו על ידי בחינת‬
‫ענוה אבא לבחינת חכמה‪ .‬רק על ידי איזה ענוה‬
‫אפשר לבא לבחינת חכמה‪ ,‬כשהיא רחוקה ממני‪,‬‬
‫היינו שאין אני משיג אצלי שום בחינת ענוה‪ ,‬מחמת‬
‫שאני חושב בדעתי שאין לי שום מצות ומעשים‬
‫טובים‪ ,‬והרי אני שפל באמת‪.‬‬
‫או עז"ה‪ ,‬אמרתי אחכמה‪ ,‬היינו על ידי בחינת ענוה‬
‫אפשר לבא לבחינת חכמה‪ .‬אמנם אעפ"י שהיא מדה‬
‫טובה מאוד‪ ,‬שמזה יוכל לבא לבחינת חכמה‪ ,‬אך‬
‫אעפ"כ צריך להתרחק ממנה ולהיות בבחינת‬
‫התחזקות כמאמר הכתוב ויגבה לבו בדרכי ה'‪,‬‬

‫הענין הוא שני מאמרי הש"ס )סנהדרין קה ע"ב( שהם‬
‫ללמוד שלא לשמה שמתוך כך בא לידי לשמה‪ ,‬ומאמר‬
‫הסותר )ויק"ר לה‪ ,‬ו עיי"ש( על הלומד שלא לשמה נוח לו‬
‫שנהפך שליתו על פניו‪ .‬וכבר פי' שהוא השלא לשמה‬
‫לבד שאין כוונתו כ"א לזה‪ ,‬משא"כ מי שרוצה לכוף את‬
‫עצמו לשמה ועדיין לא הגיע אליה מתוך שלא לשמה‬
‫בא לידי לשמה שהוא מאמר שלמה המלך ע"ה על‬
‫פרשת פרה )קהלת ז‪ ,‬כג( אמרתי אחכמה והיא רחוקה‬
‫ממני כי באמונה תליא מלתא וכן מאמר דוד המלך ע"ה‬
‫)תהלים קלט‪ ,‬נט( חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך‪,‬‬
‫שכבר פי' להיות ידוע שהגוף הוא חומר עכור ואינו‬
‫מסכים לעשות כהתחייבות השכל כי אם ע"י פתויי‬
‫משיגי הגוף‪ ,‬שהם יראת עונש או שכר עוה"ב או נחת‬
‫רוח ותענוג שמרגיש בעבודתו ואהבתו את ה'‪.‬‬
‫)פרי הארץ פר' ויקה"פ(‬

‫היוצא מכל הנ"ל‪ ,‬כי בידיעת אלהות עיקר החכמה‬
‫הוא רק להבין שהאדם רחוק מהשיג בו אפילו מעט‬
‫מהמעט‪ ,‬באופן שבזה נדחה דעת הפילוסופים הנ"ל‬
‫שיהיה השארת הנפש ע"י פילוסופיא אלהות שיונח‬
‫השכל והמחשבה באלהות‪ ,‬דהא זה אי אפשר‪ .‬ויתכן‬
‫שיותר שהיה קהלת חכם בכל מדע עלה בלבו בתחלת‬
‫ימיו מחשבת הפילוסופיא הנ"ל והוטב בעיניו הדבר‬
‫לדבק נפשו באלהות ע"י פילוסופיא וחקירת אלהות‬
‫בלי אמצעית התורה‪ ,‬אכן‪ ,‬כשהשכיל היטב בחקירות‬
‫אלהות והשיג כי סוף כל הידיעה הוא העדר הידיעה‬
‫אז ראה שדבריהם שקר ואי אפשר לשום שלימות‬
‫בלי אמצעית התורה‪ .‬והנה בכל ס' קהלת דיבר אופני‬
‫השגת שלימות האדם‪ ,‬ולז"א אח"כ 'כל זה נסיתי‬
‫בחכמה'‪ ,‬ר"ל כל השלימות הנ"ל וצורך עניני האדם‬
‫לשלימות והשארת הנפש נסיתי שיהיה ע"י חכמה‬
‫ופילוסופיא וחקירת אלהות‪ ,‬אכן 'אמרתי אחכמה'‬
‫שהייתי סובר בדעתי שאתחכם בידיעת אלהות‪,‬‬
‫ועתה אני רואה 'והיא'‪ ,‬ר"ל עיקר החכמה הוא לידע‬
‫'שרחוקה ממני'‪ .‬וישוב תיבת והיא על תיבת אחכמה‪,‬‬
‫ר"ל שאני אמרתי בלבי שאהיה חכם‪ ,‬ואח"כ בחקרי‬
‫ראיתי שתכלית החכמה הוא הריחוק ממני‪ ,‬וא"כ‬
‫הבנתי שאי אפשר שום שלימות בלי דיני התורה‬
‫והעסק בה תמיד וק"ל‪.‬‬
‫)ערבי נחל פר' וישלח(‬

‫על זה הדרך אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה‬
‫ממני )קהלת ז‪ ,‬כג(‪ ,‬ר"ל כל מה שאני אחכמה יותר‬
‫בדביקות התורה‪ ,‬אז אני רואה ומשיג יותר עומק‬
‫המושג כאלו יותר רחוקה ממני‪ ,‬כי הסכל נדמה לו‬
‫שכבר השיג כל חפצו‪.‬‬
‫)תולדות יעקב יוסף פרשת שלח(‬

‫מומר לדבר אחד עי"ז נעשה מומר לכל התורה‬
‫זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו'‪,‬‬
‫ועמדו המפרשים מהו זאת חוקת התורה הול"ל זאת‬
‫חוקת הפרה‪ ,‬כפי שאומר זאת חוקת הפסח‪.‬‬
‫ונראה כי באה התורה ללמדנו שלא יהיה מאלו‬
‫הפוסחים על שתי הסעיפים ורוצים לעשות פשרה‬
‫בדברי התוה"ק‪ ,‬כי ידוע שתורת ה' תמימה שאין נקרא‬
‫תורת ה' אלא כשהיא תמימה‪ ,‬ואין היצה"ר שוקט על‬
‫שמריו עד שאומר לו לך עבוד וכו'‪.‬‬
‫וזה פירוש הכתוב זאת חוקת התורה‪ ,‬היינו בהכרחו‬
‫לקבל עליו כל התורה כולה‪ ,‬כי אם יהיה פרה אדומה‪,‬‬
‫היינו כפרה סוררה ואדומה מלשון אם יהיו חטאיכם‬
‫כשנים‪ ,‬דהיינו שיקל בכמה מצוות ויעבור קצת על‬
‫מסורה דרבנן‪ ,‬לבסוף יהיה ויגיע להיות "תמימה" היינו‬
‫שיהיה "אדומה תמימה" שיהיה מומר לכל התורה‪.‬‬
‫והמשיך ואמר "אשר לא עלה עליה עול" היינו שלא‬
‫יעלה עליו עול מלכות שמים כלל‪ ,‬ולא עוד שלא‬
‫יתבייש כלל מחברת בני שכלו בלי דעת תורה‪ ,‬כי‬
‫מכיון שמשליך אחרי גיוו את התורה התאוה והטומאה‬
‫מושלת עליו ומטמטם את שכלו ודעתו מעוקם‬
‫ומבולבל רח"ל‪.‬‬
‫)יט‪ ,‬ב(‬

‫כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זי"ע )מתוד"ק רעד"ר חוקת ישראל סבא גליון ט"ו(‬

‫בפרשתן רמז לן הדרך ילך בה בלימוד תורה לשמה‬
‫וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר‪ ,‬זאת חוקת‬
‫התורה אשר צוה ה' לאמר דבר את בני ישראל ויקחו‬
‫אליך פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא‬
‫עלה עליה עול‪) .‬יט‪ ,‬א‪-‬ב( ורבו הדקדוקים‪.‬‬
‫ויבואר כוונת הכתוב זאת חוקת התורה‪ ,‬זהו החוק‬
‫החקוק בדברי התורה שיש ב' דרכים בעסק לימודה‪,‬‬
‫כי העיקר הוא אשר צוה ה' לאמר‪ ,‬עיקר ויסוד הלימוד‬
‫בד"ת צריך שיהא על מטרה זו לקיים רצונו ולא לשום‬
‫מטרה אחרת‪ ,‬ולזה המשיך הכתוב דבדברי תורה‬
‫מצינו ב' דרכים לימוד לשמה דאז הוה סמא דחיי או‬
‫שלא לשמה שאין זה כראוי‪ .‬וז"ש ויקחו אליך פרה‬
‫אדומה תמימה‪ ,‬רצ"ל הדרך בלימוד התורה תיקח‬
‫ממעשה הפרה‪ ,‬שהם מצויין כמו"כ בהתורה שיש בה‬
‫הן בחי' אדום שהוא רומז להחטא וזה רומז לאלו‬
‫העוסקים שלא לשמה שאינם מועילים כלום‬
‫בלימודם‪ ,‬ולעומת זה גם 'תמימה אשר אין בה מום'‪,‬‬
‫שישנו דרך אחרת בעסק התורה‪ ,‬והוא לעסוק בתוה"ק‬
‫לשמה בלתי לה' לבדו ואז כשהיא תורת ה' או אז הוה‬
‫קרי ליה תמימה משיבת נפש וגו'‪ ,‬כי באם חלילה‬
‫ילמד תורה שלא לשמה אזי הוה נוח לו שלא נברא‪.‬‬
‫כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק שליט"א )תד"ק בעידן רעד"ר חוקת ס"ט(‬

‫רפואת הנפש והגוף בהתדבקות לצדיק‬
‫ביום א' הבעל"ט ב' דר"ח תמוז חל יומא דהילולא של‬
‫אחד מגדולי ומאורי החסידות לדורותיהם‪ ,‬הוא ניהו‬
‫הרב הקדוש הגדול בתוי"ר וחסידות וענוה בוצינא‬
‫קדישא חסידא ופרישא גדול מרבן שמו א"א המפורסם‬
‫בישראל שמו מפארים מוהר"ר קלונימוס קלמן הלוי‬
‫זלה"ה זי"ע ועכי"א )התוארים מתוך הסכמת האר"י דבי עילאי על‬
‫הספה"ק מאור ושמש( אשר פעל ועשה רבות לדרי מטה‪ ,‬עם‬
‫בני ישראל‪ ,‬וחיבר הספה"ק מאור ושמש אשר ממנו‬
‫פינה וממנו יתד לכל דרכי החסידות‪ ,‬הן בהתקשרות‬
‫לאדמורי"ם ורבנים‪ ,‬והן בהתאספות עדרי צאן בינם‬
‫לבין עצמם ועוד ועוד‪.‬‬
‫וידוע אשר הספר הק' הזה נקרא בפי חסידים ואנשי‬
‫מעשה ומייתי לה בשם הרה"ק מהר"ש מבאבוב זיע"א‬
‫שמאור ושמש הוא השולחן ערוך של החסידות‪ ,‬וממנו‬
‫תוצאות חיים‪.‬‬
‫וראיתי פעם במכתב קודש שכתב הגה"צ מוהרב"ש‬
‫שניאורסון זצוק"ל ר"י טשעבין לאחד מתלמידיו‬
‫אשר בתחילת דרכו ללמוד ספרי חסידות יעסוק‬
‫בספה"ק מאור ושמש ותפא"ש‪ ,‬אשר הם כותבים‬
‫בספרם כחסידים משא"כ שאר ספרי החסידות‬
‫נכתבו כרבי לתלמיד‪ ,‬ולכן בהתחלה צריך ללמוד‬
‫ספרים אלו אשר הם הדרך והשער לקנין דרכי‬
‫החסידות האמיתית בשלמות‪.‬‬
‫ולכן מן הנכון להעתיק קטע מדברות קדשו בפרשה‬
‫זו‪ ,‬אשר בה יובנו‪ ,‬הענין שהחסידים פונים לרבותיהם‬
‫בכל עת צרה וצוקה‪ ,‬הן בענינים הנוגעים לגוף‪ ,‬והן‬
‫בעניני ממון‪ ,‬וע"י ההזכרה אצל הצדיק יוושעו בכל‬
‫מילי דמיטב‪.‬‬
‫וזל"ק או יאמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר‬
‫זאת חקת התורה וגו'‪ .‬והנה ראוי להבין כפל מלת‬
‫לאמר כנ"ל‪ .‬גם מה לשון חקת‪ .‬ואם כונתו על הפרה‬
‫שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים‪ ,‬היה ראוי לומר‬
‫זאת חקת הפרה‪.‬‬
‫והנראה לרמוז בזה כי הנה השי"ת ב"ה ברא תבל‬
‫ומלואה להיטיב לברואיו‪ ,‬וברא להם כל צרכם הן במזון‬
‫והן ברפואות שאם צריכים רפואה נבראו עבור זה‬
‫עשבים טובים למיניהם‪ ,‬וגם יצר מלאכים הממונים‬
‫לרפאות בני אדם באם צריכים לכך ח"ו‪ ,‬גם כל יתר‬
‫צרכיו נבראו עבורו לטובתו‪.‬‬
‫ואולם אם אדם הולך בדרך התורה אזי הטבע משועבד‬
‫לתורה כדכתיב אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם‬
‫וגו'‪ ,‬ואם אדם מקלקל דרכיו חלילה ונוטה מדרך הטובה‬
‫ללכת בשרירות לבו הרע ועצת יצרו‪ ,‬אז תקנתו שיעשה‬
‫תשובה שלימה ויעזוב דרכו הרע‪.‬‬
‫ואמרו חז"ל בבבא בתרא דרש ר' פנחס בר חמא מי שיש‬
‫לו צער או חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש רחמים‬
‫עליו כו'‪ ,‬וכונתם כי העיקר תולה ביד הצדיק לתקן כל‬
‫הדברים שקלקל בהעוותו מדרך הישר ואז התגבר הרע‬
‫חלילה והוא תחת הטבע וצריך לרפואה או שאר‬
‫הצטרכות אז החכם ישיבנו לדרך הטובה ושב ורפא לו‪,‬‬
‫גם החכם יבקש עליו רחמים‪.‬‬
‫גם אמרו חז"ל מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של‬
‫אברהם אבינו ע"ה שכל החולה הרואה אותה מיד‬
‫מתרפא‪ ,‬ופירש הכותב ז"ל שכונתם באמרם בצוארו של‬
‫אברהם אבינו דהיינו בדיבורו ובגרונו‪ ,‬שגזר אומר על‬
‫זה שיתרפא והועילה תפלתו ודיבורו כמאמר הכתוב‬
‫ותגזר אומר ויקם לך‪ .‬וזהו שכל החולה שהיה רואה‬
‫אותו מיד מתרפא‪.‬‬

‫ביאור הדבר שאם אדם רואה את הצדיק האמיתי‬
‫ומסתכל בצורתו הקדושה והוא מתפלל עליו מיד‬
‫מתרפא‪ .‬וכן כל שאר צרכי בני אדם בני חיי ומזוני כולם‬
‫תלוין בתפילת הצדיק כמאמר חז"ל הקב"ה גוזר והצדיק‬
‫מבטל‪ .‬ואמרו גם כן בגמרא גבי נגעים כנגע נראה לי‬
‫בבית‪ ,‬אפילו הוא חכם ויודע שהוא נגע לא יאמר נגע‬
‫נראה לי אלא כנגע‪ ,‬והטעם שטומאת נגעים וטהרתו היא‬
‫תלויה ביד כהן שכל זמן שהכהן לא טימא את הנגע‬
‫עדיין בטהרתו עומד שכן הוא גזירת הכתוב‪.‬‬
‫והנה ידוע שהצדיק העובד השי"ת ומתפלל בקדושה‬
‫ובטהרה ובהזדככות גדול הוא מכונה בשם כהן והוא הכהן‬
‫האמיתי והכל תלויה בידו לרפאות את הנגעים וכל מיני‬
‫חלאים בדיבורו‪ ,‬והטעם נראה על פי מה ששמעתי‬
‫מרופא מומחה שאמר לי שהוא מבין מעמקי חכמת‬
‫הרפואות שכל מיני חלאים רחמנא ליצלן מתהוים על ידי‬
‫קלקול אוירים ורוחות רעים‪ ,‬והוא שכאשר יעות אדם‬
‫דרכו להטות מהדרך הישר אז סר השמירה מעליו‬
‫והרוחות לא טובים רוצים לדבק בהאדם הזה ולקלקל את‬
‫טבעו ועל ידי זה יוכל לבא לידי חולאים רעים רחמנא‬
‫ליצלן‪ .‬וכן במניעת הפרנסה הוא גם כן על ידי המשוטטים‬
‫באוירים הרוצים להדבק בהאדם ולהביאו ליד עניות‪.‬‬
‫כמו שאמרו בש"ס פרק ערבי פסחים שרא דעניותא נבל‬
‫שמיה וכו' ושורה במקום מיאוס‪ ,‬והם מונעים ממנו‬
‫פרנסתו שלא יצליח בעסקיו ומונעים את הקונים ממנו‬
‫או את המוכרים לו‪ ,‬וכשהצדיק מתפלל עבורו אז‬
‫מוכרחים הרוחות רעות לילך ממנו וחונה מלאך ה'‬
‫סביבו ובכל אשר יפנה יצליח כמו שמצינו בספר‬
‫חסידים עיין שם‪ .‬והכל תלויה באמירת הצדיק הגם‬
‫שנגזרה הגזירה בעולמות העליונים יש כח ביד הצדיק‬
‫לבטל הגזירה‪ ,‬וכל המלאכים והממונים אין להם רשות‬
‫לעשות מה שנצטוו עליהם לעשות מהגזרה אחרי‬
‫שהצדיק ביטל הגזרה מכל וכל על ידי דיבורו הקדוש‪,‬‬
‫לפי שדרכו והלוכו בקודש בעסק התורה שהיא למעלה‬
‫מכל העולמות ששם אין שום גזירה‪ ,‬וכשהצדיק מדבק‬
‫את עצמו באין סוף ב"ה אזי ממשיך רחמים גדולים על‬
‫כנסת ישראל ממקורות העליונים‪.‬‬
‫וזהו ביאור הפסוק זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר‬
‫פירוש זאת החוקה היא על פי התורה‪ .‬ומהו החוקה‪,‬‬
‫אשר צוה ה' לאמר‪ ,‬ביאורו כי כן צוה ה' שיהיה כח‬
‫להצדיק לבטל כל הגזירות על ידי אמירתו ודיבורו וכל‬
‫זה הוא על פי התורה שדבוק בה ועל ידי כן מתדבק‬
‫באין סוף ב"ה וממשיך רחמים על כנסת ישראל ממקור‬
‫העליון ואין רשות לשום מלאך וממונה להרהר אחריו כי‬
‫חקה חקקתי גזירה גזרתי וכו' והבן‪.‬‬
‫וכעי"ז גם ראיתי מובא באחד שהיה חולה בהרבה‬
‫חלאים ר"ל‪ ,‬והיה מדוכא ביסורים עד למאוד‪ ,‬ובא‬
‫להזכיר עצמו לפני הרה"ק הרבי ר' אלימלך מליזענסק‬
‫זי"ע ועכי"א‪ ,‬ואמר לו הרה"ק הנ"ל שכל המחלות נובעים‬
‫מן העיסוק בספרים החיצוניים‪ ,‬וספרי מינות‪ ,‬והם גרמו‬
‫לו שיבואו אליו כל הצרות והיסורים‪ ,‬ואמר לו הנה כבר‬
‫זקנתי‪ ,‬ואין בכוחי לעסוק בתיקון לנשמתך‪ ,‬ולהושיעך‬
‫מצרתך‪ ,‬ורק זאת איעצך‪ ,‬ויהי אלוקים עמך‪ ,‬שתסע‬
‫לאחי הרה"ק הרבי ר' זושא‪ ,‬והוא יחבוש חלייך‪ ,‬וכן עשה‪.‬‬
‫והרה"ק מאניפולי זי"ע נתן לו דרכי תשובה עד שהבריא‬
‫את גופו ונפשו ברוחניות ובגשמיות‪.‬‬
‫וכן מובא גם בשפ"ח רעד"ר פר' חיי שרה )מאמר ט'(‪,‬‬
‫מאמרו של הרה"ק מוהרד"ב ממעזריטש זי"ע‪ ,‬שאמר‬
‫שנקב קטן בגוף‪ ,‬סימן לנקב גדול בנשמה‪ ,‬ולכן נהגו‬
‫אצל צדיקים לרשום בפתקא‪ ,‬לרפואת הנפש והגוף‪,‬‬
‫שהעיקר הוא הנפש‪ ,‬ואם הנפש תתרפא‪ ,‬ממילא ימשך‬
‫רפואה לגוף‪.‬‬
‫ויעזור השי"ת שזכותו הגדולה והטהורה תגן עלינו‬
‫להיושע בכל הנצרך ונזכה להתקשר באמונת אומן‬
‫לצדיקי הדור‪ ,‬ולעשות נחת רוח ליוצרנו ובוראנו‪.‬‬

‫דברי יציב אבן העזר סי' ט' אות ב'‬
‫שאלה‪ :‬שאלה‪ :‬נזדמנה לו שידוך הגון לבנו הצעיר‬
‫ויש לו בת יותר גדולה ממנו האם מותר להקדים‬
‫נישואי בנו הצעיר לפני בתו הגדולה או זה נכלל‬
‫באיסור דלא יעשה כן לתת הצעירה לפני בכירה?‬
‫תשובה‪ :‬מותר להקדים נישואי בנו הצעיר לפני‬
‫בתו הגדולה מכמה טעמים וכן מצאתי בתשו'‬
‫מהרש"ם חלק ג' סוף סימן קל"ו‪.‬‬
‫נו"נ ע"י הגה"ח רבי מרדכי שבתי איזנברגר שליט"א‬

‫הוֵי ָרץ לְ ִמ ְצוָ ה ַק ּ ָלה ) ְּכבַ חֲ מו ָּרה(‪,‬‬
‫ּ ֶבן עַ זַּאי אוֹ מֵ ר‪ֱ ,‬‬
‫ש ִּמ ְצוָ ה גּ וֹ ֶר ֶרת ִמ ְצוָ ה‪ ,‬וַ עֲבֵ ָרה‬
‫וּבוֹ ֵרחַ ִמן הָ עֲבֵ ָרה‪ֶ ׁ .‬‬
‫ּשכַ ר עֲבֵ ָרה‪,‬‬
‫ש ְּשׂ כַ ר ִמ ְצוָ ה‪ִ ,‬מ ְצוָ ה‪ .‬ו ְ ׂ‬
‫גוֹ ֶר ֶרת עֲבֵ ָרה‪ֶ ׁ .‬‬
‫עֲבֵ ָרה‪) :‬אבות ד‪ ,‬ב(‬

‫שמעתי מן אא"ז זללה"ה מצוה גוררת מצוה‪,‬‬
‫מצוה לשון דביקות והתחברות לשון בצוותא‬
‫חדא וזהו פירוש מצוה דביקות להשי"ת פעם‬
‫אחת גוררת מצוה היינו יותר דביקות ואז נמשך‬
‫עליו שמן משחת קודש‪.‬‬
‫)דגל מחנה אפרים פרשת קרח(‬

‫כבר אמרנו שהמצות הקלות הם עיקר החיות‬
‫לעולם ולזה הזהיר עליהם ביותר ‪ .‬רצ "ל שזה‬
‫דבר פשוט למשכיל‪ ,‬כי כשעושה מצוה ומקרב‬
‫את עצמו לבוראו ‪ ,‬ממילא נגרר לו מצוה אחרת‪.‬‬
‫אבל כשעובר עבירה ועובר מבוראו והולך לו‪,‬‬
‫נמצא נעשה לו מסך מבדיל בינו לבין קונו ‪ ,‬ובקל‬
‫יוכל לבא לידי עבירה אחרת אף גדולה הימנה ‪.‬‬
‫לזה אמר ובורח מן העבירה קלה דוגמת המצוה‪,‬‬
‫היינו שבקל יוכל לעבור עליהם ‪ ,‬דהיינו הרכילות‬
‫והליצנות והניבול פה וסיקור עין וכדומה‬
‫עבירות אשר המה כרגע יעבורון ‪ ,‬ולזה צריך‬
‫שימור ביותר‪.‬‬
‫)עבודת ישראל אבות(‬

‫מה שארז"ל )אבות ד‪ ,‬ב( מצוה גוררת מצוה לאו‬
‫דוקא על אדם אחד נאמרה אלא על כל הדביקים‬
‫עם האדם השלם במצוה שהוא עושה גורר את‬
‫כל הדביקים עמו‪ ,‬האמנם אינו שוה על כל פנים‬
‫כל הדבוק עמו נמשך יותר לדבר קדושה מחמת‬
‫התקשרות עמו וכן בעבירה ומפורש הוא‬
‫בתורתינו )נגעים יב‪ ,‬ו( טוב לצדיק טוב לשכינו‪.‬‬
‫וא"כ בדבוק חברים מקשיבים לקול ה' ודאי‬
‫המצוה והתורה נמשכת ונגררת אליהם מחמת‬
‫דביקותם באנשים הדבוקים בו ית'‪.‬‬
‫)פרי הארץ מכתב ל'(‬

‫המצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת וכו'‬
‫וכשהאדם מקדש ומטהר עצמו במותר לו‬
‫ועושה המצות בשמחה מזדמנין לידו ניצוצות‬
‫קדושות שאינם נפולים ‪ ,‬והם בחינות נשמות רק‬
‫שצריכים איזה תיקון מעט והם עוזרים אותו‬
‫להתקדש יותר‪ ,‬ובכל מצוה שזהיר בו האדם‬
‫מזדמן לידו ניצוץ קדוש שצריך עליה בדבר זה‬
‫ועוזרו לקיים המצוה ‪ ,‬וכן ח " ו להיפוך בעבירה‬
‫יוכל להזדמן לפניו ניצוץ שנפל בענין זה‬
‫ומחטיאו יותר‪.‬‬
‫)מאור ושמש פר' כי תבוא(‬

‫לעשות‪ ,‬שהגשת לי רק מאכל אחד‪ ,‬כן צריך להיות‬
‫תמיד‪ ,‬ומהיום והלאה תגיש לי רק מאכל אחד כמו‬
‫בסעודה הזו‪ ,‬וכפי שהבטחתי לך אכלתי כל מה‬
‫שהגשת לי‪...‬‬

‫מ"ח קניני תורה )י"ט(‬

‫)שפ"ח‪ ,‬חורש"י‪ ,‬ויחי תשמ"ד(‬

‫‪ X‬אכילת הצדיק )ג( ‪W‬‬
‫אין מרגישים טעם באוכל‬
‫מדרגה זו‪ ,‬שאין מרגישים טעם במאכל‪ ,‬היה גם אצל‬
‫זקה"ק בעל הישמח משה זי"ע‪ ,‬שאמר פעם לגבאי שלו‬
‫בלשון של תערומת‪ ,‬שלא ישמש אצלו יותר בגבאות‪ ,‬כי‬
‫הוא עושה שלא כדת בזה שמגיש לפניו כמה סוגי‬
‫מאכלים‪ ,‬ואף שאדם אכן צריך לאכול כדי שיהיה בכוחו‬
‫לעבוד את בוראו‪ ,‬אבל די לזה במאכל אחד בלבד‪ ,‬ולכן‬
‫הוא דורש בכל תוקף שמאותו היום יביא לו רק מאכל‬
‫אחד‪ ,‬והבטיח שמאכל זה יאכל עד תומו‪ ,‬השיב לו הגבאי‬
‫שמהיום יעשה כפי שמתבקש ויביא רק מאכל אחד‪.‬‬
‫בסעודה הבאה הגיש הגבאי את קערת הבשר לשולחן‬
‫ואמר לזקה"ק שהביאו בשר )כי זקה"ק ישב משך כל הסעודה‬
‫והאכילה בעינים עצומות ואכל בנענוע גופו כמו בתפילה(‪ ,‬החל‬
‫זקה"ק לאכול הבשר משך זמן עד שסיים את הכל‪,‬‬
‫שלא כדרכו תמיד‪ ,‬כשראה הגבאי שגמר את הבשר‪,‬‬
‫הכניס פערפיל לתוך אותה קערה‪ ,‬כשזקה"ק ממשיך‬
‫לאכול בלי שום הבחנה והבדלה‪ ,‬כשסיים‪ ,‬הכניס‬
‫הגבאי לתוך הקערה מייער"ן צימע"ס‪ ,‬וגם את זאת‬
‫המשיך זקה"ק לאכול‪ ,‬לאחמ"כ שפך הגבאי קומפוט‬
‫לתוך הקערה‪ ,‬כשגם אז המשיך זקה"ק לאכול בלי‬
‫הבחנה בין מאכל למאכל‪.‬‬
‫לאחר כל המאכלים כשהרגיש זקה"ק שהקערה ריקה‪,‬‬
‫פקח עיניו ואמר לגבאי‪ :‬הרואה אתה היום היטבת‬

‫עובדא בהנ"ל‬
‫עוד אספר בענין זה‪ ,‬מה שהיה עם כ"ק אאמו"ר זיע"א‪,‬‬
‫שבאיזה יום חול הכניסה לו אמי הרבנית ע"ה קערה עם‬
‫מרק‪ ,‬כ"ק אאמו"ר אכל את המרק וכשסיים החל להקיא‬
‫משך זמן‪ ,‬עד שאמי ע"ה כבר חשבה לקרוא לרופא‪,‬‬
‫אולם כשנכנסה לרגע בבית המבשלות הבחינה שהכלי‬
‫שבו מחזיקים מים עבור בישול‪ ,‬מלא על גדותיו‪ ,‬ואילו‬
‫הכלי עם הנפט ריק‪ ,‬לאחר בירור נודע שהמבשלת‬
‫טעתה ושפכה נפט לתוך סיר המרק במקום מים‪ ,‬מיד‬
‫נכנסה אמי אל כ"ק אאמו"ר ואמרה לו‪ :‬הרי אכלת נפט‪...‬‬
‫נענה אאמו"ר ואמר‪ :‬האומנם היה זה נפט‪ ,‬אכן הרגשתי‬
‫לפי הריח שאין זה מרק‪ ,‬אלא שלא רציתי לעשות עסק‬
‫מזה ואכלתיו כמו שהוא‪ ...‬כל זאת שמעתי מפיו הקדוש‪,‬‬
‫והנני מעיד על כך בתורת ואם לא יגיד פשר המעשה‪,‬‬
‫שאצל כ"ק אאמו"ר לא היה שום חילוק בטעם של‬
‫המאכלים ורק לפי הריח הרגיש שזה אינו מרק אלא‬
‫מאכל אחר‪.‬‬
‫)שפ"ח‪ ,‬חורש"י‪ ,‬ויחי תשמ"ד(‬

‫צדיקים מופשטים מתאוות האכילה‬
‫היו עוד הרבה צדיקים שהעידו עליהם שכשהכניסו את‬
‫האוכל לפיהם היה נשרף‪ ,‬כי כמה מדריגות במעלות‬
‫הצדיקים הקדושים מרחם שזכו להיות מופשטים לגמרי‬
‫מחיזו דהאי עלמא‪ ,‬וכל רואים הכירו וידעו שהרחיקו את‬
‫עצמם ממדה של "אוכלים ושותין כבהמה"‪.‬‬
‫)חורש"י נח תשל"ט(‬

‫עד מתי היה לבני‬
‫ישראל אפר פרה?‬
‫בפרשת השבוע קורים אנו את פרשת הטהרה ‪ -‬פרשת פרה אדומה; והנה בזמנינו אין לנו שיור מאפר פרה‬
‫אדומה וכולנו טמאי מתים‪ .‬ויש לברר עד איזה תקופה היו בני ישראל מיטהרים על ידי אפר פרה אדומה‪,‬‬
‫ובאיזה תקופה נתבטל דבר זה בקרב ישראל‪.‬‬
‫א‪" .‬לאמוראים בארץ ישראל היה אפר פרה" ‪ -‬הנה מצוות פרה אדומה היא מהמצוות שאין נוהגות אלא‬
‫בפני הבית‪ ,‬ולכאורה היה נראה בהשקפה ראשונה שאחר חורבן הבית לא היו מיטהרים יותר באפר פרה‪.‬‬
‫אולם כבר כתב הרא"ש )סוף הלכות חלה; ובחולין‪ ,‬פ"ח‪ ,‬ד( וז"ל‪" :‬בימי האמוראים היו אוכלים תרומה טהורה‬
‫בארץ ישראל‪ ,‬כי היה להם אפר פרה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬גם הר"ש משאנץ כתב )חלה‪ ,‬פ"ד‪ ,‬מ"ח( שבארץ ישראל היו‬
‫האמוראים מיטהרים על ידי אפר פרה‪ .‬כן מבואר גם בדברי התוספות במסכת בכורות )כז‪ :‬ד"ה וכי( שבימי‬
‫האמוראים היה אפר פרה בארץ ישראל‪.‬‬
‫אמנם יש לציין מה שהובא בשדי חמד )פאת השדה‪ ,‬מערכת א'( בשם ספר 'מתא דירושלים' שכתב לבאר מדוע‬
‫סידר רבינו הקדוש את סדר טהרות בסוף הששה סדרי משנה‪ ,‬זאת כיון שהוא היה אחר החורבן‪ ,‬וכבר‬
‫בטלה טהרה מישראל‪ ,‬ולכן סידר אותם לבסוף‪ ,‬עכ"ד‪ .‬ומוכח מדבריו שכבר בזמן התנאים בטלה אפר פרה‬
‫אחר חורבן ביהמ"ק‪ .‬אבל השד"ח שם כבר העיר עליו שבדברי הראשונים הנ"ל מבואר שגם בזמן‬
‫האמוראים היה אפר פרה וכל שכן שבזמנו של רבי היה אפר פרה )ואולי יש ליישב‪ ,‬שעכ"פ ידע רבינו הקדוש שביום‬
‫מן הימים יתבטל האפר פרה כי לא יעשו עוד פרות(‪.‬‬
‫ב‪" .‬אפר פרה ירד לבבל עם הגולה" ‪ -‬והנה בלשון הראשונים הנ"ל מבואר שרק בארץ ישראל היה לאמוראים‬
‫אפר פרה ולא בחוץ לארץ‪ .‬אמנם יש לציין לדברי המשנה למלך )הלכות אבל‪ ,‬פ"ג ה"א( שהאריך בעניין זה שהיה‬
‫לאמוראים אפר פרה‪ ,‬והוסיף שם וכתב‪" :‬וזכורני שראיתי במקום אחד‪ ,‬דכשגלו לבבל הוליכו עמם אפר‬
‫פרה"‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומוכח מדבריו שגם בחוץ לארץ היה לאמוראים אפר פרה‪.‬‬
‫והנה מה שכתב המשנה למלך שראה באיזה מקום שהוליכו אפר פרה לבבל‪ ,‬כבר ציינו המציינים שמקור‬
‫הדברים הוא בתוספתא )פרה‪ ,‬פ"ה‪ ,‬ה"ג( דתנן התם‪" :‬רבי שמעון אומר‪ ,‬אפרן ירד עמהן לבבל‪ ,‬ועלה"‪.‬‬
‫ג‪" .‬האריה"ק היה נטהר באפר פרה" ‪ -‬להשלמת היריעה יש להביא כאן דברים מופלאים שכתב החיד"א‬
‫במדבר קדימות )מערכת א'‪ ,‬אות כ"ו( וז"ל‪" :‬ואני בעניותי פשיטא לי דרבנו האר"י זצ"ל היה נטהר באפר פרה ע"י‬
‫אליהו זכור לטוב‪ ,‬ואז נחה עליו רוח הקודש להפליא‪ .‬והגם כי לא ראיתי כתוב רמז מזה ולא שמעתי‪ ,‬לבי‬
‫אומר לי שהרב ז"ל היה מעלים הדבר העלם נמרץ לרוב ענוותנותו‪ ,‬עכ"ל‪.‬‬
‫וראה גם מה שכתב בספרו מחזיק ברכה )או"ח סי' רמ"ב‪ ,‬ט'( בשם שו"ע האריז"ל שהאמוראים היו משתמשים‬
‫בשמות הקודש כיון שהיו טהורים ע"י אפר פרה‪ ,‬אבל מי שהוא טמא מת אין לו להשתמש בשמות‬
‫הקדושים )וכן הובא בקרבן נתנאל סוף מסכת ר"ה(‪.‬‬

‫מרן רביה"ק רבי צבי הירש מרודניק זיע"א‬
‫‪ Q‬לידתו ‪R‬‬
‫נולד בשנת תר"י לאביו מרן רביה"ק מגארליץ ולאמו‬
‫הרבנית הצ' מרת פעסיל בת הגה"ק בעל הייטב לב זי"ע‪.‬‬

‫‪ Q‬גם במעלליו יתנכר נער ‪R‬‬
‫משחר נעוריו בלט מעל כל בני גילו בשקידת התורה וגינוני‬
‫קדושה‪ ,‬ואחרי נישואיו הגה בתורה בהתמדה פלאית‬
‫ונשגבה במחיצת זקניו הקדושים מצאנז וסיגעט בהוסיפו‬
‫פרישות על פרישותו וטהרה על טהרתו‪ ,‬ונסמך על ידיהם‬
‫להוראה‪ .‬התמדתו והתנהגותו הקדושה בכל פסיעה‬
‫ופסיעה היתה עצומה‪ ,‬וזקנו הייטב לב רחש לו חיבה‬
‫יתירה‪ ,‬ומכל בניו וחתניו היה הקרוב ביותר אל ליבו‪.‬‬

‫‪ Q‬נישואיו ‪R‬‬
‫בשנת תרכ"ה בערך‪ ,‬בהיותו עלם רך בן ארבע עשר‬
‫שנים ומחצה בא בברית הנישואין עם הרבנית הצ' בת‬
‫הרה"ק רבי ישראל הלוי הורוויץ מבראנוב בן הגה"ק רבי‬
‫אליעזר מדזיקוב בן הגה"ק מראפשיץ‪ .‬החתונה נערכה‬
‫ברוב עם במקהלות אלפי חסידי צאנז ודזיקוב שבאו‬
‫לשוש בשמחת רבותיהם‪.‬‬
‫שלוש שנים ישב על התורה והעבודה סמוך על שולחן‬
‫חותנו בבראנוב‪ ,‬לאחמ"כ עבר לצאנז סמוך למשכן זקינו‬
‫הקדוש‪ ,‬ושם ישב על התורה והעבודה כשמידי ערב‬
‫זוכים מרבית נכדים של הסבא קדישא לשיעור קבוע‬
‫בגפ"ת מפי ממללא רברבן רבינו הק' מצאנז במסכת‬
‫בבא מציעא עם מפרשיו בעומק העיון‪ ,‬והעיד מרן‬
‫מרודניק כי בשמעו השיעור נדמה בעיניו כאילו היו‬
‫הדברים מפורשים ויוצאים מפי כהן גדול‪ ,‬ואחרי‬
‫השיעור זכר את הגמרא רש"י ותוס' בע"פ על הלשון‪.‬‬

‫‪ Q‬רבנותו ‪R‬‬
‫טרם פטירת אביו מרן מגארליץ העביר לו את שרביט‬
‫ההנהגה‪ ,‬וחסידים מופלגים וביניהם ישישים שעוד‬
‫הסתופפו בחצרות צאנז וראפשיץ החלו מועידים פניהם‬
‫לרודניק‪ ,‬בראותם לפניהם צדיק וגאון עצום‪ ,‬בר דעת‬
‫ובעל מדרגה נשגב כחד מקמאי‪ ,‬אשר אש התורה‬
‫מלהטת סביבותיו וזכות אבותיו מסייעתו‪.‬‬
‫זקינו מסיגעט הושיבו על רבנותו בעיר קרעטשינוב‬
‫בשנת תרל"ז‪ ,‬אך הוא ביכר את העיירה ניסקא הסמוכה‬
‫לרודניק עיר מגורי אביו‪ .‬בשנת תרמ"ז כשעבר אביו‬
‫לגארליץ‪ ,‬קיבל הוא את כס הרבנות ברודניק‪ ,‬תקופת‬
‫הנהגתו ברודניק היתה קצרה‪ ,‬כעשר שנים‪ ,‬ובשנת‬
‫תרע"ה נאלץ לנדוד עקב המלחמה הגדולה והגיע‬
‫לקליינווארדיין שבהונגריה‪ .‬בשו"ת אבני צדק מזקנו‬
‫הייטב לב נדפסה תשובה ממנו )או"ח סי' ק"י( שכתבה‬
‫בפקודת זקנו לאחד מהשואלים‪ ,‬שאר שרידים מדברי‬
‫תורתו מובאים בספר צבי תפארה‪.‬‬

‫‪ Q‬תולדותיהם של צדיקים ‪R‬‬
‫א‪ .‬בנו בכורו רבי נפתלי מרודניק זי"ע‪ ,‬ב‪ .‬חתנו רבי משה‬
‫הלברשטאם מבאכניא‪ .‬אחרי פטירת הרבנית הצ' בתו‬
‫של הרה"ק ר' ישראל מבראנוב‪ ,‬נשא את זוגתו השניה‬
‫הרבנית הצ' מרת חיה מינדל ע"ה בת הרה"ק רבי מאיר‬
‫משולם מלאנצהוט‪ ,‬בן רבי שמואל בנו בכורו של ה'בני‬
‫יששכר'‪ .‬תולדותיו הק' מזיווג זה‪ ,‬ג‪ .‬רבי אברהם מרודניק‬
‫זי"ע הי"ד‪ ,‬ד‪ .‬בנו כ"ק מרן אדמו"ר רשכבה"ג‬
‫זצוקללה"ה‪.‬‬

‫‪ Q‬פטירתו ‪R‬‬

‫בשלהי קיץ תרע"ו נחלה ונסע לדרוש ברופאים בוויען‪,‬‬
‫אך משנואשו מרפואתו חזר לקליינווארדיין‪ ,‬עדי נתבקש‬
‫לישיבה של מעלה בחמשה עשר באב תרע"ח‪ ,‬ונטמן‬
‫ליד אביו בגארליץ‪ ,‬זכותו יגן עלינו ועכי"א‪.‬‬

‫מדברי קדשו של כ"ק מרן אדמו"ר הקוה"ט זי"ע‬
‫ליומא דהילולא של הרה"ק רבי אברהם )בן רבי‬
‫מרדכי מטשערנוביל( המגיד מטריסק זי"ע ‪ -‬ב' תמוז‬
‫יתכן לאדם שיתקיים בלא אכילה‬
‫זקה"ק מגארליץ ]שהיה איש מבקר ועדותו נאמנה‬
‫כמאה עדים[ העיד על הרה"ק ר' אברהם המגיד‬
‫מטריסק זי"ע‪ ,‬בשובו מטריסק‪ :‬עתה נוכחתי לראות‬
‫שיתכן לאדם להתקיים בלא אכילה‪ .‬וכבר פעמים רבות‬
‫סיפרתי גופא דעובדא‪ ,‬ובכל זאת מצוה לחזור עליה‪.‬‬
‫המגיד מטריסק כל ימיו היה מתענה משבת לשבת‪,‬‬
‫ובימות החול לא היה טועם כלל לא מאכל ולא משקה‪.‬‬
‫בליל שב"ק היו מביאים לפניו חלה גדולה‪ ,‬והיה מברך‬
‫עליה המוציא‪ ,‬ונוטל בשתי אצבעותיו חתיכה קטנה‬
‫שלא היתה ניכרת חוץ לאצבעותיו כלל כציפור‬
‫המנקרת ומכניסה לפיו‪ .‬והיתה החתיכה קטנה כל כך‬
‫עד שבסיום השולחן הטהור כשהיו מתבוננים על‬
‫החלה לא היה במציאות להכיר את המקום שאכל‬
‫משם‪ ,‬כי החלה היתה שלימה ממש כפי שהיתה קודם‬
‫הסעודה‪ .‬לאחר מכן הביאו לפניו דג גדול ואף בו חיטט‬
‫ונטל באצבעותיו הקדושות פירור קטן ואכלו‪ .‬והבחינו‬
‫שהיה דרכו לאכול את הלובן שבעינו האחת של הדג‪.‬‬
‫לאחר מכן הביאו לפניו מעט חלב בכוסית יי"ש‬
‫ושתאה‪ ,‬וזאת הייתה סעודת שבת שלו שעליה בירך‬
‫במשך שתי שעות ועליה אמר "הרחמן" אשר אמירת‬
‫"הרחמן" שלו היתה מפורסמת בכל העולם לשם‬
‫ותהילה‪ ,‬ונודע שבאמירתו אותם היה מגיע‬
‫להתפשטות הגשמיות‪ ,‬ואמרו עליו שלעולם אינו אומר‬
‫הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב עד‬
‫שאין אליהו מתגלה אליו‪ .‬וכסעודתו וברכת מזונו בליל‬
‫שבת כן היתה גם סעודתו וברכת מזונו ביום השבת‬
‫ובסעודה שלישית‪ ,‬ומשלשת סעודות אלו היה שבע‬
‫עד ליל שבת הבאה‪.‬‬
‫)שיעור חורש"י פרשת נח תשל"ט(‬

‫הגאולה העתידה תהיה בדרך הטבע‬
‫בספה"ק מגן אברהם להמגיד הקדוש מטריסק זי"ע‬
‫)פרשת וארא ד"ה ולקחתי( כתב בנוגע לגאולה העתידה‪,‬‬
‫שיהיה אי"ה על פי דרך הטבע‪ ,‬ואף על פי שהגאולה‬
‫תהיה על פי דרך הטבע עם כל זה יתעלו ישראל‬
‫לקדושה גדולה‪ ,‬עיי"ש בדברי קדשו ענינים עמוקים‪.‬‬
‫וזה חידוש נפלא‪.‬‬
‫ובדברי חז"ל מצינו )סנהדרין צח‪ (.‬זכו עם ענני שמיא לא‬
‫זכו עני ורוכב על חמור )ועיין אור החיים הקדוש במדבר כד‪,‬‬
‫יז(‪ .‬היינו שאם יזכו להיות צדיקים המתנהגים בדרך‬
‫התורה‪ ,‬וכל מעשיהם ועבודתם בכוחות עילאיים שלא‬
‫בדרך הטבע‪ ,‬אז תהא הגאולה במעשה נסים ונפלאות‪,‬‬
‫וראו עם ענני שמיא וגו'‪ .‬ואם לא יזכו‪ ,‬ולא יהיו ראויים‬
‫להנהגה שלא כדרך הטבע‪ ,‬תהא הגאולה על פי דרך‬
‫הטבע‪ .‬וכנראה שראה המגיד הקדוש ברוח קדשו את‬
‫פני הדור באחרית הימים‪ ,‬שלא יהיו ראויים לישועה‬

‫שלא כדרך הטבע‪ ,‬ויבאו ויגיעו לארץ הקודש באופנים‬
‫שונים שלא בענני הכבוד‪ .‬והדברים עתיקין‪.‬‬
‫כידוע היה זקה"ק מצאנז זי"ע מגנה ביותר את כל המצאת‬
‫הרכבת‪ ,‬ואמר שכל זמן שהוא חי לא יתן לרכבת לנסוע‬
‫דרך צאנז‪ ,‬וכך הוה שלא הצליחו בשום אופן להקים‬
‫ולהפעיל את תחנת הרכבת שם עד לאחר הסתלקותו‪.‬‬
‫והיה מנמק ואומר‪ ,‬כאשר אדם מישראל נוסע בעגלה‬
‫הרתומה לסוסים הוא מוכרח להכנס לעיר בכי טוב בעוד‬
‫החמה זורחת‪ ,‬והוא שוהה באכסניא ללינת לילה עד‬
‫הבוקר אור‪ ,‬ובינתים יש לו שהות לעסוק בתורה ותפלה‬
‫כדת לעשות‪ ,‬לא כן במסילת הברזל שדוהרים ונוסעים‬
‫למרחקים בשעות ספורות עד שאין להם זמן מנוחה‪.‬‬
‫ובכל זאת אמר פעם שרואה גם איזה תועלת בהמצאה‬
‫זו לעת קץ‪ ,‬כי הצדיקים יעלו ויבואו לארץ הקודש‬
‫בענני הכבוד )מדרש תהלים מח ד"ה סבו ציון‪ ,‬ילקוט ישעיה רמז‬
‫תקג(‪ ,‬ואילו פשוטי עם שלא יזכו לכך יצטרכו לנסוע‬
‫בדרכים בטלטולי דגברא קשין‪ ,‬ומאת ה' היתה זאת‬
‫לחדש בשבילם הנסיעה במסילת הברזל להקל להם‬
‫מטורח הדרך‪ ,‬עכד"ק‪ .‬וזה כעין דברי המגיד מטריסק‬
‫שהבטחת והבאתי אתכם אל הארץ )כפי שמפרש שם דקאי‬
‫על גאולה העתידה( יתקיים בדרכים טבעיים‪.‬‬
‫)בעידן רעוא דרעוין ש"ק פרשת שלח תשד"מ(‬

‫בראיה בעלמא קני‬
‫סיפרתי לא מזמן‪ ,‬שאני עוד הכרתי יהודי שהיה באותו‬
‫מעמד כשהרה"ק מטריסק היה במונקאטש‪ ,‬ואמר להגבאי‬
‫שיגביהו עם כסאו למעלה כדי שכל הילדים יסתכלו עליו‪,‬‬
‫וכל העולם יראה אותו‪ ,‬ויהיה להם לטובה גדולה‪.‬‬
‫והבנתי דבריו עם המובא בגמ' חגיגה )ה' ע"ב( איתא‪,‬‬
‫רבי ור' חייא הוי שקלי ואזלי באורחא‪ ,‬כי מטו לההוא‬
‫מתא אמרי איכא צורבא מרבנן הכא נזיל וניקביל‬
‫אפיה‪ ,‬אמרי איכא צורבא מרבנן הכא ומאור עינים‬
‫הוא‪ ,‬אמר ליה ר' חייא לרבי תיב את לא תזלזל‬
‫בנשיאותך איזיל אנא ואקביל אפיה‪ ,‬תקפיה ואזיל‬
‫בהדיה‪ ,‬כי הוו מיפטרי מיניה אמר להו אתם הקבלתם‬
‫פנים הנראים ואינם רואין תזכו לקבל פנים הרואין‬
‫ואינן נראין‪ ,‬אמר ליה איכו השתא מנעתן מהאי‬
‫בירכתא‪ ,‬אמרו ליה ממאן שמיעא לך )שכל כך גדולה‬
‫הקבלת פנים( וכו'‪ ,‬מי זוטר מאי דכתיב בהו ברבנן )תהלים‬
‫מט‪ ,‬י( ויחי עוד לנצח לא יראה השחת כי יראה חכמים‬
‫ימותו‪ ,‬ומה הרואה חכמים במיתתן יחיה‪ ,‬בחייהן על‬
‫אחת כמה וכמה‪ .‬שבהסתכלות גרידא על הצדיק הרי"ז‬
‫מביא קדושה וטהרה ושפע וכל טוב‪ .‬ובמהרש"א שם‬
‫בהך דר' חייא‪ ,‬שכל המסתכל בפני צדיק כאילו הסתכל‬
‫בפני השכינה‪ ,‬והוא דבר נורא‪.‬‬

‫כוס תנחומים‬

‫נגיש קמי האי גברא רבא‪ ,‬פמ"מ בדברי תורה‪ ,‬ואף בחסידות עוטה אורה‪,‬‬
‫דולה ומשקה ממעיינות החסידות משך רבות בשנים במסירות נפלאה‪,‬‬

‫הרה"ג ר' שלמה לייזר שליט"א‬
‫דומ"צ דקהילתנו הק' בבארא פארק‬

‫המתמסר בכל ליבו ונפשו למען מפעלות הקודש ‪" -‬בחצרות החים"‬
‫על השבר הגדול שפקד אותם‬
‫בפטירת אביהם ותיק וחסיד מחשובי אנ"ש‬
‫הרה"ג ר' אליעזר ירוחם ז"ל‬

‫המקום ינחם אתכם בתןך שאר אבלי ציון וירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד‬
‫ולא תבוא עוד שוד ושבר בגבולכם ואך ששון ושמחה ישמע לעד במעונכם‪.‬‬
‫בני החבורות בארה"ק ובארה"ב‬
‫הנהלת הארגון‬

‫לזכר עולם יהיה צדיק‬

‫לקראת יומא דהילולא רבא של כ"ק מרן אדמו"ר הגה"ק זיעוכי"א יופיע אי"ה‬
‫גליון מורחב עם אסופת מאמרים ועובדות קודש‪.‬‬
‫לעת עתה אשר עול חובות עצום רובץ על שכמינו‪,‬‬

‫פונים אנו בפניה נרגשת אל כל קהל אנ"ש‪ ,‬אנא הרימו תרומתכם בעין יפה‪,‬‬
‫המעוניינים להרים תרומתם קודש להפצת מעיינות החיים של רביה"ק זיע"א כפי אשר‬
‫ביקש בצוואתו הק' יפנו למשרדי המערכת או להר"ר יואל טוביאס בטל' ‪05484-33-100‬‬

‫תורתו מגן לנו היא מאירת עינינו הוא ימליץ טוב בעדנו‪...‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful