You are on page 1of 6

‫בהיגיון צרוף‬

‫"ואל תשכח לכתוב כמה מלים טובות!"‬


‫זרק לו גלסמן בעוד ידו אינה מרפה ממותני הצעירה שנלוותה אליו כל אותו ערב‪.‬‬
‫אף היא הטתה מבטה לאחור‪ ,‬אליו‪ ,‬שולחת לו חיוך מזדהה‪ ,‬כאשר לחיה ולחיו של‬
‫גלסמן כמעט נוגעות זו בזו‪.‬‬
‫"אל תהיה מודאג‪ ".‬השיב בחיוך מבטיח‪ ,‬מתרחק והולך לקראת מכוניתו החונה‪.‬‬
‫איך התלבשה לו לידיים "שפה" כזאת‪ ,‬לכיעור המחליא הזה?!? אין היא יפה כמו‬
‫דפנה‪ ,‬אבל גווייה יש לה משגעת! הסקירה שערך לה כבר בתחילת הערב עדיין‬
‫הייתה טרייה לחלוטין בזיכרונו‪.‬‬
‫אברהם בליזובסקי‪ ,‬מבקר אמנות ועורך משנה ביומון נפוץ‪ .‬אבי ברקת‪ ,‬כפי שהוא‬
‫נקרא כיום‪ ,‬לאחר שעברת שמו – נשוא פנים‪ ,‬מעמדו איתן ודרכו הולכת ומתרחבת‬
‫לפניו‪ ,‬אחז בהגה מכוניתו בדרכו לביתו‪ .‬המפגש המסורתי עם האצולה הבוהמית‬
‫של העיר מדי ערב שבת‪ ,‬לגבי דידו תם מרגע שהוא עצמו נטשו‪.‬‬
‫תוך כדי נהיגה ארגן לעצמו את האליבי שימסור לאשתו בעוד דקות מספר‪,‬‬
‫והתמסר כולו לרגעי העונג הצפויים לו הלילה‪.‬‬
‫בדירתו החשוכה סגר אחריו את הדלת וניגש לסלון‪ ,‬אל אשתו שצפתה בעניין רב‬
‫בשלהי אחת מתוכניות הטלוויזיה‪ .‬זו נשאה אליו עיניים מודאגות בעוד הוא חש‬
‫לרכון מעליה ולנשקה‪ ,‬כאשר ידו האחת מאמצת את עורפה ופיו מספיג את שפתיה‬
‫בעוז; וכשנשמתם כמעט ונעתקת החל לטפס במעלה לחיה ועד תנוך אוזנה הגיע‪.‬‬
‫"זהו‪ ,‬גמרת להיום?" שאלה בתקווה‪.‬‬
‫"יש לי עוד איזה עניין קטן להסדיר‪ ".‬השיב כלאחר יד‪" .‬איך היה הסרט?"‬
‫"איזה עניין?" התרעמה זוקפת גבותיה‪.‬‬
‫"אני חייב להיפגש עם צייר מסוים בסטודיו שלו‪ ".‬השיב בנימת התנצלות‪.‬‬
‫"באמצע הלילה?" תמהה מרימה את קולה בכעס עצור‪" .‬בבוקר כבר לא טוב?‬
‫חסרות שעות יום לכך‪ ,‬בצהרים למשל‪ ,‬אחר הצהרים? תזמין אותו לארוחת‬
‫צהרים! יש לך הרי תקציב לכך מהעיתון‪ ,‬תקציב אירוח‪ .‬אתה מכיר צייר שלא היה‬
‫מסכים לסידור כזה?"‬
‫"אני יודע שלא קל להבין את המצב המסוים הזה‪ ,‬אבל גלסמן ישן ביום ומצייר‬
‫בלילה‪ ,‬והעורך רוצה שהראיון יהיה בסטודיו‪ .‬המוזיאון עורך לו עוד חודש תערוכה‬
‫והנושא מרעיש עולמות‪ ...‬וגלסמן הואיל בטובו לקבלני באחת אחר חצות‪ ,‬אז מה‬
‫אני צריך לעשות לדעתך‪ ,‬לסרב!?!"‬
‫צלילי התקווה נדמו והטלביזיה החלה לשרוק בצרימה חדה‪.‬‬
‫"כבה אותה בבקשה"‪ ,‬אמרה לו בנימה כנועה‪" .‬כמה זמן תהיה אצלו?"‬
‫"עם הנסיעה הלוך וחזור זה עניין של מקסימום שעתיים וחצי‪ ".‬מיהר להרגיעה‪.‬‬
‫"אתה לוקח אותנו לים מחר?" הזכירה לו בדאגה‪.‬‬
‫"בטח‪ ,‬בוודאי! לא מגיעה גם לנו מנוחה לפחות יום אחד בשבוע?" חש להבטיחה‪.‬‬
‫"אני הולכת לישון"‪ ,‬הצהירה וקמה ממקומה‪" .‬תעיר אותי כשתחזור‪ ".‬הוסיפה‬
‫ברכות‪ ,‬מזכירה לו את חובתו‪.‬‬
‫בתשובה הניד ברקת את ראשו בחיוך כשהוא עוצם את עיניו‪ .‬כאשר פקחן שוב‬
‫השתדל לשגר לה מבט מלא ערגה‪.‬‬

‫בדרכו אל דפנה שיבח עצמו ברקת‪ .‬כאשר אשתו החלה להרים קולה‪ ,‬נבהל‬
‫תחילה שמא נודעו לה מעלליו‪ ,‬או שמא החלה לחשוד בו – אך הוא הצליח‬
‫לשכנעה גם הפעם כבעבר‪.‬‬
‫על בימת התיאטרון אולי הייתי מצליח יותר‪ ...‬התבדח בינו לבין עצמו‪ .‬אך בעצם‪...‬‬
‫הרצין לרגע‪ ,‬האם אני ממצה את מלוא יכולתי בתפקידי הנוכחי? את כל‬
‫הפוטנציאל הטמון בי? אבל מה‪ ,‬שחקן הרי לא מותיר אחריו כלום! ואילו כתיבה‬
‫עיתונאית מעולה‪ ,‬כמוה כספרות טובה‪ .‬בסך הכל הסגנון שלי לגמרי לא רע ואף‬
‫הולך ומתלטש‪ .‬סיכם מעודד את חשבון חייו עד הנה‪.‬‬
‫כאשר הגיע לרחוב בו התגוררה החלה הגאות‪ .‬כברת דרך לא קטנה הייתה לו כבר‬
‫בחייו הצעירים‪ ,‬והוא עדיין התרגש כנער‪.‬‬
‫לחץ על כפתור האינטרקום שלוש פעמים רצופות‪ ,‬וכאשר נפתחה הדלת לבניין‬
‫חש למעלית‪ .‬את דלת דירתה פתח כאשר ליבו פועם בחוזקה‪ ,‬מקפיד לנעול אותה‬
‫אחריו‪ ,‬ומתח הולך וגובר פנה לטרקלין המואר‪.‬‬
‫"מה שלומך פרפר טרופי נדיר שלי?" שאל מתאמץ להסתיר התרגשותו הרבה‪.‬‬
‫"ריח מקצועי נודף מהמחמאה הזו"‪ ,‬השיבה לו בחיוך מרוצה‪" .‬המבקר שבך פולש‬
‫לחייך הפרטיים‪".‬‬
‫"אם כך אני מבקר טוב לדעתך?"‬
‫"לא רק בזאת אתה טוב"‪ ,‬צחקה אליו בחיבה‪" .‬יש לך מעלות רבות‪ ,‬בוא‪ ,‬בוא‬
‫התגעגעתי אליך‪".‬‬
‫בתחושת הקלה הזדרז ברקת וחש אליה לגפפה‪ .‬יפה וחכמה הייתה‪ ,‬שילוב נדיר‪.‬‬
‫היה לה תואר ראשון באילו מדעים בדיוק לא זכר ברגע זה‪ .‬פרטים אלו נודעו לו‬
‫עוד בטרם הכירה‪ .‬והיא מעולם לא ציינה את מעלותיה אלה אף לא ברמז‪.‬‬
‫למרות שהרפתקאתם רק החלה לפרוח‪ ,‬חרד היה לאבדה‪ .‬בששת ימי הפרידה‬
‫ממנה‪ ,‬בין פגישה אחת לשניה‪ ,‬ליוותה אותו דמותה כ‪"-‬וונוס העולה מן הים" של‬
‫בוטיצ'לי‪ .‬מבע פניה ברגעי השיא‪ ,‬שפתיה הפשוקות קמעה ונחיריה שהתרחבו‪,‬‬
‫הזינו את חיוניותו‪ ,‬האצילו עליו השראה בכל תחום בו עסק‪ .‬חיוכה שהאיר לו בכל‬
‫ששת ימי הפרידה ממנה‪ ,‬נראה לו לעתים כחיוך של התנשאות בוטחת‪ .‬תעלומה‬
‫שעדיין התקשה לפתור על אף מאמציו‪ .‬מוזר‪ ,‬לעתים התענה עד לרגע בו אחז בה‬
‫בזרועותיו‪ .‬ולא הייתה זו הציפייה חסרת הסבלנות למגע גופה בלבד‪ .‬דומה היה לו‬
‫שהיא משלחת בו חצים דקיקים של לעג בחן מקסים‪ .‬ואולי הייתה זו הסיבה‬
‫היחידה שגרמה לו להשלים עם פגישה בודדת עמה‪ ,‬במהלך כל השבוע‪.‬‬
‫לאחר שנרגעו יצריהם וסופקו קמעה‪ ,‬תקפו אותו שוב המחשבות הטורדות שהציקו‬
‫לו במהלך השבוע האחרון‪ ,‬בעודו מחבק גווה הערום‪ .‬ההשוואות שהיא עורכת‬
‫קיווה‪ ,‬מתייחסות לעברה הרחוק‪ ,‬עבר שאין לו כל כוונה לחקור ‪ -‬ואין היא מטפחת‬
‫רומן נוסף בהיעדרותו קיווה‪.‬‬
‫בתחילת הערב עם גלסמן וכל השאר‪ ,‬סיפר בנוכחותו צעיר מחוצף אותו ראה הוא‬
‫רק לעתים רחוקות בחבורה זו‪ ,‬אף את שמו טרם קלט‪ .‬מכל מקום צעיר זה סיפר‬
‫סיפור מפולפל על צעירה שדרה בצפון העיר‪ ,‬ועל מנת לעורר את קנאתו של‬
‫השכן שאהבה‪ ,‬קיימה רומן עם גבר נשוי אחר‪ .‬השכן אומנם נתלהט והחל נוטש‬
‫את יצועי אשתו‪ ,‬מחליפם ביצוע החם עדיין שהותיר אחריו המאהב‪ .‬ואילו אותה‬
‫צעירה למרות שהשיגה מטרתה האחת‪ ,‬ברכה את מזלה הטוב ועד היום מוסיפה‬
‫היא לתאם לוח זמנים מדוקדק וקפדני‪ .‬עם גמר הסיפור פרצו הכל בצחוק וגם‬
‫ברקת עצמו צחק בפה מלא‪ .‬וגם אם כיוון אותו צעיר את דבריו אליו במיוחד‪ ,‬היה‬
‫הוא צוחק‪ .‬אולם אין הוא מכיר את אותו צעיר ואין טעם למהר להסיק מסקנות‪.‬‬
‫למרות שייתכן ואותו צעיר נשלח מטעם גוף או אדם בודד שהתקנאו בהצלחתו‬
‫וניסו בדרך זו להתאנות לו‪ .‬או אולי אין זה סיפור אמיתי אלא איזה אנקדוטה ישנה‬
‫ומוכרת שאותו צעיר המיר והתאים לזמן הנוכחי‪ ,‬לצורך ביסוס מעמדו בחברתם‬
‫של הבכירים ממנו‪.‬‬
‫בדרך לביתו סבר כי מוטב ויעתיק את יום המפגש עם דפנה לאמצע השבוע‪ .‬אם‬
‫אשתו עדיין אינה חושדת‪ ,‬זה הזמן לעשות זאת‪ .‬פיהק פיהוק רחב מכסה פיו בכף‬
‫יד אחת‪.‬‬
‫גם העומס ביום שישי רב מדי‪ ,‬אך מעניין איך דפנה תקבל זאת‪ .‬מכל מקום זו גם‬
‫הדרך להיפטר מחשדותיי‪.‬‬
‫תוך כדי הרהור החל רכבו סוטה לכיוון המדרכה וכמעט פגע במכונית חונה‪ ,‬והוא‬
‫בהינף אחד מבוהל של שתי זרועותיו החזירו למרכז הכביש הריק‪.‬‬
‫"אוף‪ "...‬פלט בבהלה‪ ,‬אכן חייב הוא להעתיק את פגישתם לאמצע השבוע‪.‬‬
‫כל שבוע ושבוע שלו היו למעשה עמוסים לעייפה‪ .‬האמת שבמהלך שעות היום לא‬
‫התאמץ הוא במיוחד‪ .‬מה הוא בסך הכל עשה באותן שעות‪ ,‬הסתובב בין שולחן‬
‫משרדו לבין חדריהם של עמיתיו השונים במערכת; החליף מעט דעות על עניינים‬
‫מקצועיים שונים שנגעו ישירות לעבודתו ושאר עניני דיומא‪ ,‬שגם רכילות נטו לא‬
‫נעדרה מהם‪ .‬ועוד מוצא היה זמן מדי יום כמעט לבקר בספרייה העירונית‪ ,‬בה‬
‫נעזר לכתובותיו ומחקריו השונים‪ .‬הבעיה התמקדה בערבים‪ .‬ביום ראשון של‬
‫השבוע הייתה ישיבה קבועה של צוות העורכים עם העורך הראשי‪ .‬את יום שני‬
‫הקדיש למשפחתו‪ .‬אולם היה זה ערב בו היה הוא בדרך כלל בכוננות ליציאה‬
‫דחופה‪ .‬אם לראיון או לביקור בתערוכה‪ .‬לעיתים נדרש גם לעסוק בתחומים שלא‬
‫נגעו לכישוריו המיוחדים‪ .‬בשבוע זה פגש בידידו מנהל המוזיאון העירוני‪ ,‬שהיה גם‬
‫האוצר המיועד לתערוכתו החשובה של גלסמן הממשמשת ובאה‪.‬‬
‫הערכה הדדית וחמימה שררה בין שניהם על אף הפערים במעמד ובגיל‪ .‬כך‬
‫שכאשר סבבו באכסדרותיו המשמימות של המוזיאון העירוני המפואר‪ ,‬הקשיב‬
‫ברקת בקשב רב להרצאתו הנרחבת של מנהל המוזיאון אודות גלסמן ופועלו‪ .‬כמו‬
‫כן הסכים עם המנהל ידידו שעליו להכין כתבת רקע נרחבת‪ ,‬מקיפה וכוללת‬
‫כהכנה מתאימה לתערוכה חשובה זו‪ .‬כתבה אשר תתפרסם שבוע ימים לפני‬
‫פתיחת התערוכה‪.‬‬
‫בערב יום שלישי נהג לשבת עם צוות מדור האמנות של העיתון וזו הייתה שעתו‬
‫היפה ביותר‪ .‬למרות שטרם מונה רשמית לעורך המדור‪ ,‬אך הוא ניהל וערך אותו‬
‫בפועל‪ .‬למען האמת היה זה המבחן הקשה ביותר לסבלנותו בכל ימות השבוע‪.‬‬
‫פיינרמן הוותיק או "פילסודסקי" כפי שהוא עצמו כינה אותו בלבו; שהיה עוד‬
‫מבקר אמנות ב‪-‬וורשה‪ ,‬התנדב מדי פעם לעזור לו בניהול הישיבות‪ ,‬במקום לשבת‬
‫בשקט ולהבין את אשר ברקת ביקש ממנו לבצע‪ .‬איך היה אפשר לגעור באדם‬
‫שכזה‪ ,‬לו גם הסיפור על וורשה היה פרי דמיונו‪ .‬שהרי היה אחד הוותיקים ביותר‬
‫מבין חברי המערכת וישב בה בקביעות‪ ,‬כאשר הוא עצמו היה עדיין בחטיבת‬
‫הביניים‪ .‬מלבדו היה עוד מתמחה צעיר שאר בשרו של עורך מדור הספורט‪ ,‬וזה‬
‫מרט את עצביו בידענותו שלא הייתה אלא גיבוב שטחי של פרטים חסרי משמעות‬
‫בערב יום רביעי הלך בליזובסקי עם רעייתו לאספת הורים בבית הספר‪ ,‬כדי לחזק‬
‫את אמונה בו‪ .‬שנת הלימודים עמדה בפתח והבכירה שלו עלתה לכיתה אלף‪ .‬כך‬
‫שנאלץ היה לשבת שעתיים תמימות ולהאזין למשפטים מגושמים‪ ,‬גישושי התחלה‬
‫של מורה צעירה חסרת ניסיון‪ ,‬שכדי לחפות על מבוכתה וחוסר בטחונה התייחסה‬
‫להורים בזלזול כמו היו הם בורים ועמי ארצות‪ .‬בערב זה עוד חזר למערכת ונותר‬
‫בה עד לאחר חצות‪ ,‬עד לסגירת העיתון‪.‬‬
‫בערב הבא‪ ,‬ערב יום חמישי התנהלה ישיבת סיכום של מוסף סוף‬
‫השבוע של העיתון‪ .‬המוסף הושלם כבר ובערב זה הופץ למעשה‪,‬‬
‫ולשם מה נקבעה ישיבה זו באופן קבוע לא היה כל כך ברור לו‪,‬‬
‫שהרי ניתן היה להחל בהכנות לשבוע הבא ביום ראשון הבא ואם‬
‫כל כך דוחק לו לעורך הראשי של המוסף‪ ,‬ניתן היה להקדים זאת ליום שישי‬
‫בבוקר‪ .‬אל שביקורת רוויית טינה זו של בליזובסקי פקדה אותו רק בשבוע זה‪,‬‬
‫שבוע בו החליט משום מה לשנות את יום הפגישה עם דפנה‪ .‬עד לאותה החלטה‬
‫נמהרת הייתה שגרת הישיבה המסורתית בערב יום חמישי חביבה עליו ביותר‪.‬‬
‫דפנה מכל מקום סירבה להעתיק את יום פגישתם לאחד מערבי השבוע‪ .‬יום‬
‫השישי הוא יום מעיק טענה‪ ,‬נרות שבת אין היא מדליקה‪ .‬מה עליה לעשות‬
‫לדעתו‪ ,‬לשבת ולהשמים מול הטלביזיה? כאשר יודעת היא שהוא בה אליה‪ ,‬הופך‬
‫יום זה לחג עבורה‪ ,‬גם אם הוא בא בשעות הקטנות של הלילה‪.‬‬
‫לך תסביר לה שאת אותה בעיה יש לי עם אשתי‪ ,‬הרהר בליזובסקי מדוכא עד‬
‫עפר‪ .‬שבוע זה חלף ועוד שבוע חלף כלא היה‪ ,‬ובליל יום רביעי ישב ספון בביתו‬
‫עם אשתו וילדיו‪ ,‬דוחה את כתיבת הכתבה המיוחדת שנתבקש לכתוב על ידי ידידו‬
‫מנהל המוזיאון לרגע האחרון‪ .‬כאשר נדמו הקולות והכל נרדמו לבסוף‪ ,‬התיישב‬
‫בליזובסקי סמוך אל שולחנו בחדר העבודה הצר‪ ,‬פניו אל גיליון נייר לבן במבט‬
‫בוהה ועט בימינו‪ .‬כך ישב בעוד השעות חולפות והוא אינו מסוגל אף לכתוב שורה‬
‫בודדת אחת‪ ,‬על הטיפוס המתועב הזה‪ ,‬על גלסמן‪ .‬יצור דוחה וולגרי שחבש עמו‬
‫פעם את ספסלי בצלאל‪.‬‬
‫אני צריך לכתוב על היצור העלוב הזה‪ ,‬להלל אותו‪ ...‬געש כולו‪ .‬אני שציירתי‬
‫הרבה יותר טוב ממנו‪ .‬וזכורים לי היטב הגיחות שלו אל הכן שלי לבלוש אחר‬
‫מעשי‪ ,‬להשאיל ממני רעיונות שיפעילו את המוח הרופס שלו‪ ,‬שיאתחלו את‬
‫הדמיון הדל שלו‪ .‬אני שפרשתי משום שהיה ברור לי כי יותר מצייר בינוני לא יצא‬
‫ממני‪ ,‬ולא הייתי מוכן להשלים עם עובדה שכזו‪ .‬והנובוריש העלוב הזה שמסתובב‬
‫מטורזן כמו איזה כוכב רוק‪ .‬לפני שנתיים לא הייתה נקבה שהסתכלה עליו‪ ,‬והיום‬
‫הוא עורך הפגנות עם בנות עשרה לפני גיוסן לצבא‪...‬‬
‫בחזה גועש‪ ,‬כולו נושף ונושף מרוב זעם‪ ,‬יצא בליזובסקי למרפסת להתאוורר‬
‫קמעה‪ ,‬ובתנועה מותנית בלתי רצונית העיף מבט בשעונו‪.‬‬
‫אלוהים אדירים! עשרה לארבע‪ ,‬מה אני עושה עם עצמי!?? חולירע על‬
‫הקווזימודו הארור הזה!!! לא מספקת אותם תערוכתו‪ ,‬האם דווקא אני חייב לכתוב‬
‫עליו? הטחות המכחול שלו‪ ,‬החבטות שלו‪ ,‬מתופף היו צריכים לעשות ממנו‪ .‬וכי לא‬
‫הכרתי ומכיר אני עשרות טובים ממנו‪ ,‬שכורעים כבר שנים על כל ארבעותיהם‪,‬‬
‫וגם אחרי מותם לא יתלו גם תמונה אחת שלהם במוזיאון!‬
‫"לכל הרוחות‪ ,‬לא אכתוב עליו!" פלט לפתע בקול רם‪ ,‬ופליטת קיטור זו החזירה‬
‫אותו לעשתונותיו‪ .‬הרי אין הוא יכול לסכן את עתידו הוא! לערער את הקשרים‬
‫היקרים הקיימים בינו לבין מנהל המוזיאון‪ .‬הרי לעולם לא יהין לעשות זאת!‬
‫אז מה אני עושה‪ ,‬דרש מעצמו‪ .‬איך אני יוצא מזה‪ .‬אולי אני לוקח את המאמר‬
‫שקטלתי בו את גלסמן לפני שנתיים ואהפוך בו את היוצרות‪ ,‬מה יותר פשוט מזה?‬
‫כבר כמעט חמש ובשמונה עלי להגיש את המאמר להגהה ושכתוב‪...‬‬
‫העורך הראשי העיר לו בבת צחוק בזמנו‪ ,‬כי המאמר הקטלני הזה העלה את‬
‫גלסמן לראשונה לתודעת הציבור‪ ,‬וכך החלה הקריירה המדהימה שלו למעשה‪.‬‬
‫אומנם כבר מוכר היה וידוע כאחד מבכירי האומנים‪ ,‬אלא שהפרסום הרב שזכה לו‬
‫בעקבות אותו מאמר הפך אותו לראשון במעלה‪.‬‬
‫"הגולם שקם על יוצרו!" נאנק ברקת‪ .‬לא לא אעשה דבר שכזה‪ ,‬מצפוני אינו‬
‫מניח לי‪ ,‬האתיקה המקצועית‪ ,‬אל לי לשבור את חוקיה‪ .‬ומלבד זאת קשה יהיה‬
‫להסוות את התעלול‪...‬‬
‫וכאן כאשר הוא מחדד חושיו בלחץ הזמן‪ ,‬החל להפעיל את כישוריו המיוחדים‪ .‬מה‬
‫בעצם הבעיה שעומדת בפני? איני רוצה לכתוב עליו? הדחייה שהוא גורם לי‬
‫מונעת ממני להתבטא? אכן זו שורשה של הבעיה‪...‬‬
‫ולפתע נגלה לו הפתרון במלוא פשטותו‪ .‬אני לא חייב לכתוב עליו ממש‪ .‬מי גם‬
‫יכול להכתיב לי כיצד עלי לעשות זאת? איני חייב דין וחשבון לאף אדם‪ .‬אני יכול‬
‫בהחלט לכתוב על אמן אחר‪ ,‬אפילו אמן דמיוני‪ ,‬אם זה רצוני ולייחס את כתוב‬
‫לגלסמן – ובזאת תמה הבעיה!‬
‫במרצו האופייני מיהר ברקת לספרייתו‪ ,‬שלף אלבום רפרודוקציות של ליאונרדו‬
‫דה ווינצ'י‪ ,‬פתח במדונה של הסלעים ומיקד בה את מבטו לשניות מספר‪ .‬כך‬
‫חזרה והתעצמה השראתו‪ .‬השפיל עיניו לגיליון הנייר הריק והחל לכתוב בשטף‪:‬‬
‫"התערוכה אשר המוזיאון עומד לערוך לבכיר אמניו‪ ...‬יצירתו המקורית‪ ,‬סגנונו‬
‫הדינמי והבוטה‪ ...‬המאורע התרבותי הגדול ביותר של השנה אם לא של העשור‬
‫כולו‪"...‬‬
‫נזקק היה למחצית השעה בלבד כדי להשלים את הכתבה בלהט רב‪ ,‬ועוד זמן רב‬
‫עמד לו לשאר צרכיו השונים – הכתבה מכל מקום הגיעה למערכת במועד‪.‬‬
‫למחרת בלילה לאחר הפגישה השבועית בבית הקפה המסוים עם אצולת הבוהמה‬
‫עליה הוא נמנה חש הרבה יותר טוב‪ .‬אותו צעיר שניסה ככל הנראה להביכו‪ ,‬לפני‬
‫מספר שבועות נעלם כלא היה‪ .‬ומעמדו כך חש הוא חזר להיות יציב כפי שהיה‬
‫מאז ומעולם‪ .‬את דפנה הצליח שוב לפקוד בקלות יתרה‪ ,‬מאחר ורעייתו בחרה‬
‫להאמין כי בליל שישי הוא משלים את עיקר עבודתו האישית שאינה ניתנת‬
‫להגשמה בשאר ימות השבוע‪ .‬עד כמה היא צודקת היא טרם ידעה מאחר ושום‬
‫פרט עדיין לא נגלה לה‪.‬‬

‫פתיחת התערוכה הייתה הצלחה והצלחה בלבד‪ .‬נאומו הנמלץ של מנהל המוזיאון‬
‫בפני גדולי האומה ונכבדיה‪ ,‬לא היה אלא קומץ משפטי ברכה כמבוא למופע‬
‫שעמד בפתח‪ ,‬התוודעות המקורבים לאמן‪ ,‬הסיורים סביב הקירות המעוטרים‬
‫ביצירותיו – התצוגה האופנתית של האצולה‪ ,‬העסקאות שעמדו להתבצע‪,‬‬
‫הרומנים‪ ,‬הרכילות העסיסית שאוזניים כה רבות היו תאבות לשמוע‪ .‬מכל מקום‬
‫נאום נמלץ זה היה למעשה ציטוט של משפטים נבחרים מכתבתו של ברקת‪ ,‬אשר‬
‫התפרסם בעיתונו שבוע ימים לפני פתיחת התערוכה‪ .‬אף ההנחות האופטימיות‬
‫בסוף אותו נאום כגון‪" :‬בתערוכה רבת חשיבות זו הונחה אבן הפינה להתחדשות‬
‫התנופה האומנותית בארץ‪ ".‬אף היא צוטטה היישר מכתבתו של ברקת ‪ -‬ללא כל‬
‫בושה וללא כל ניסיון ולו הקל שבקלים‪ ,‬לשנות מעט את המקור‪.‬‬
‫כאשר החלו כבוד השר וכבוד ראש העיר מלווים במנהל המוזיאון ובגלסמן‬
‫שנסרח אחריהם‪ ,‬את סקירת המוצגים בתערוכה‪ ,‬קרב ברקת את פיו לאוזנה של‬
‫אשתו ולחש בהתרגשות רבה‪" :‬זיהית?"‬
‫"את מה?!?" השיבה לו פוערת עיניה בתמיהה‪.‬‬
‫"את הכתבה שלי?"‬
‫אתה לא יודע שכבר שנים איני נוהגת לקרוא את הכתבות שלך?" השיבה ובמבט‬
‫מלא תחינה הרימה פניה לתקרה‪ ,‬כמתחננת לרחמי שמים‪.‬‬
‫מאוכזב עד עומק נשמתו סתם ברקת ולא הוסיף מלה על לתומו של האירוע‬
‫הנוצץ‪.‬‬
‫מיד כאשר התפנה המנהל מאורחיו הנכבדים‪ ,‬כבוד השר וכבוד ראש העיר שמהרו‬
‫לפרוש‪ ,‬זימן אליו את ברקת‪ .‬זה האיץ באשתו וחש להציגה לפני המנהל‪ ,‬ומיד‬
‫פתח בהרעפת שבחים‪ ,‬ההצלחה המדהימה של התערוכה‪ ,‬על כל היבטיה‪ .‬כאן‬
‫נדרש ברקת לחוות דעה ספציפית על נאומו הנמלץ של ידידו המנהל‪ .‬מבחן‬
‫לויאליות לא קל שערך לו ידידו‪ .‬תחת עיניו המצומצמות קמעה והבוחנות אותו‬
‫בקרירות‪ ,‬חזר ברקת על שבחיו בשינויי נוסח קלים‪ .‬המנהל שנתרצה ביקש את‬
‫סליחת רעייתו ופרש עם ברקת לאחת הפינות שהתפנתה מאורחים‪ ,‬לשיחת‬
‫הבהרה קצרה בארבע עיניים‪ .‬לאחר התחבטות של שניות מספר פתח ואמר לו‪:‬‬
‫"אתה וודאי מסוגל להבין את גודל התרומה של תערוכה זו? ראוי כמובן לציין את‬
‫התאגדות‪ ,‬או מוטב לומר את החבירה של כל הכוחות‪ ,‬בתחום החשוב הזה בו אנו‬
‫עוסקים‪ .‬אך חושש אני כי האמן הבודד ששימש כחלוץ לפני המחנה‪ ,‬האדם אשר‬
‫הביא למפנה רב התנופה הזה שגילינו; ייתכן ואדם זה כבר החל לדעוך‪ ,‬כלומר‬
‫להתנוון‪ .‬אני חושש שגיליתי סימנים שכאלו‪ ,‬ואם גם איני בטוח לחלוטין בכך‪,‬‬
‫מוטב להקדים תרופה למכה‪ .‬אך מאחר ואני כמנהל המוזיאון מנוע מלעשות כך‪.‬‬
‫הרי יודע אתה כמה רגיש הוא גלסמן והסיכויים רבים שלא ירד לסוף דעתי‪.‬‬
‫הרגשות קיפוח עלולות להתעורר בו‪ ,‬כמו תם תפקידו בעיני ואני מתנער ממנו‬
‫כביכול‪ ,‬משליך אותו מפני‪ ...‬לכן אני מטיל משימה זו עליך‪ ".‬חייך לברקת‬
‫בחביבות‪" .‬מלבד הכתבה שתפרסם ביום ששי זה‪ ,‬אותה אני מקווה תקדיש‬
‫לפתיחת התערוכה כמובן‪"...‬‬
‫"כמובן‪ ,‬כמובן!" התפרץ ברקת לדבריו בלהט‪ ,‬ממהר להבטיחו עד כמה מודע הוא‬
‫לחשיבות הדבר‪.‬‬
‫"קח אותו בידיים"‪ ,‬הוסיף המנהל מתעלם מהפגיעה חסרת הטקט‪" .‬ועשה ככל‬
‫יכולתך להשפיע עליו שישנה את מנהגיו המגונים‪ ,‬שיחזור ויצייר באותו המרץ‬
‫והאינטנסיביות שאפיינו אותו עד לפני זמן מה‪ ,‬אחרת אני חוזה לו שחורות!"‬
‫כשהחנה ברקת את רכבו בין עמודי בית המגורים בו התגורר‪ ,‬פרץ לפתע בצחוק‬
‫רועם ומשולל שליטה‪.‬‬
‫"מה קורה לך הערב?" גערה בו רעייתו‪" .‬תחילה אתה מתנהג כמו תלמיד תיכון‬
‫בנוכחות הכל‪ ,‬נעלב‪ ,‬לא מתקשר ‪ -‬ועכשיו מה?"‬
‫"אני חש כמו שילוב בין זרש להמן הרשע‪ ,‬תחילה הובלתי אותו רכוב על סוס‬
‫בחוצות העיר‪ ,‬ועתה עלי לרוץ אחריו עם חיתולים!"‬

‫‪1986‬‬