You are on page 1of 10

‫האינקוויזיציה‬

‫=========================‬

‫ראשי פרקים‪:‬‬

‫(‪1‬הקדמה‬

‫(‪2‬המאורעות שקדמו לאינקוויזיציה בספרד‬

‫(‪3‬האינקוויזיציה‪:‬עקרונותיה ותחילתה‬

‫*(האינקווזיטורים הראשונים ומהלך עבודתם‬
‫*(שיטות החקירה והעינוי של האינקוויזיציה‪,‬והאוטו דה פה‬
‫*(נספח‪:‬תצלומים על שיטות העינוי של האינקווזיציה‬

‫(‪4‬האינקוויזיציה והיהודים‬

‫*(טוריקמאדה‪,‬האינקוויזיטור הגדול‬

‫(‪5‬האינקוויזיציה מתפשטת אל מעבר לגבולות ספרד‬

‫*(אינקוויזיציות בארצות אחרות‬

‫(‪6‬האנוסים וקהילותיהם‬

‫(‪7‬סיכום הדברים‬

‫(‪8‬ביבליוגרפיה‬

‫ה ק ד מ ה‬

‫שנת ‪1992,‬השנה בה הוגשה עבודה זו היא שנה מיוחדת לעם ישראל‪.‬‬
‫לפני ‪ 300‬שנים בדיוק גורשו יהודי ספרד מארצם וכך תמה תקופה‬
‫עשירה ומעניינת אך גם כואבת בחיי העם היהודי‪.‬מנגד‪,‬נפתחה‬
‫תקופה חדשה בחיי העם‪,‬לא מעניינת פחות‪.‬כאות לזכר שנת ‪1492,‬‬
‫שנת גירוש חהודח ספרד נתבקשנו‪,‬תלמידי כיתות ח'‪,‬להגיש עבודות‬
‫על יהדות ספרד‪.‬הנושאים שהוצעו לבחירתנו היו רבים ומגוונים‪:‬‬
‫מהחיים בקהילות היהודים ועד לתור הזהב והמוסיקה והאומנות‬
‫של יהדות ספרד‪.‬אני בחרתי בנושא שעיניין אותי ביותר‪,‬שהיה בעצם‬
‫הגורם לגירוש יהודי ספרד והוא‪ -‬ה א י נ ק ו ו י ז י צ י ה ‪.‬‬
‫האינקוויזיציה גרמה סובל נורא לעמנו‪,‬מוות ליהודים בשרפה‪,‬‬
‫עינויים וחקירות ועוד אמצעים שגרמו סבל רב ליהודים שכל רצונם‬
‫לקיים את דתם ולהאמין בדתם‪.‬העינויים והחקירות נגרמו עקב‬
‫הרדיפות הדתיות שרדפו הנוצרים הקנאים בספרד את היהודים‪.‬‬
‫החלטתי לחקור בנושא זה ועליו להגיש את עבודתי‪.‬אז הנה מונחת‬
‫עבודתי לפניכם‪,‬בתקווה שתהנו ותשכילו ממנה בפרטים חדשים‪.‬‬

‫ה מ א ו ר ע ו ת ש ק ד מ ו ל א י נ ק ו וי ז י צ י ה‬

‫בספרד‬

‫עם התאחדות אראגוניה וקאסטיליה לממלכה אחת‪ ,‬על ידי נישואי‬
‫יורש כסא אראגוניה המלך פרדיננד הקתולי עם יורשת כסא מלכות‬
‫קאסטיליה‪,‬איזבלה‪ ),‬בשנת ( ‪ 1474‬נפתחה לספרד תקופה חדשה‪.‬מאז‬
‫שנשתעבדה ספרד לימים רבים של שלטון עריצות וקנאות דתית‪,‬שעשתה‬
‫את ספרד לגיהנום עלי אדמות בשביל שאר הדתות‪,‬מלבד הדת הנוצרית‪.‬‬
‫הממשלה לא הסתפקה באחדות מדינית בלבד‪,‬אלא שאפה גם לאחדות דתית‬
‫ולטמיעה גמורה של כל הקיבוצים שבממלכה בקרב הכנסייה הקתולית‪,‬‬
‫ועל המתנגדים לכל גזרה מותת וכיליון‪.‬‬
‫ברית הנישואים בין מלכת קאסטיליה הצעירה והקנאית לנצרות‬
‫ובין המלך האראגוני‪,‬שאכזריותו נתגלתה רק מאוחר יותר‪,‬לא עוררה‬
‫מתחילה שום חששות‪,‬לא בין היהודים וגם לא בין האנוסים‪.‬אלו ואלו‬
‫הגו לברית זו חיבה יתירה וקיוו להטבת מצבם בממלכה המאוחדת‪.‬‬
‫תקוות האנוסים היו כרוכות בהתחברותו של פרדיננד אל משפחות‬
‫אמידות אחדות של יהודים בסאראגוסה‪.‬אולם אף איזבלה הייתה מוקפת‬
‫מנעוריה שרים וגדולים מבין האנוסים ובאה במגע עם יהודים‪.‬‬
‫שאלת היהודים הייתה מורכבת בימים ההם‪:‬היו יהודים‪,‬שעמדו‬
‫באמונתם בכל הרדיפות הממושכות‪,‬היו אנוסים מתייהדים שבסתר היו‬
‫עדיין נאמנים לדת אבותיהם‪.‬מאה שנים לאחר גזירת השמד הגדולה‬
‫הגיעה השעה לשעבד אל הכנסייה הנוצרית את בני בניהם של שבוייה‬
‫מלפנים‪.‬לשיטה הישנה של פרעות ההמון‪,‬שהייתה אפשרית רק בשנות‬
‫שלטון רופף ולא יציב‪,‬לא היה מקום בעת כזו‪,‬בשעה שהשלטון החזק‬
‫בממלכה המאוחדת יכל להלחם ב"פושעים" בדרך חוקית‪.‬רק דבר אחד‬
‫עוד היה השלטון זקוק לו‪:‬אישור מטעם האפיפיור‪.‬‬
‫הדומיניקאנים הספרדים ביקשו זה כבר ברומי רישיון לפתוח‬
‫בקאסטיליה בתי דין של אינקוויזיציה מיוחדת‪,‬בצורת בתי דין של‬
‫כמרים בעינייני האנוסים‪,‬המקיימים את יהדותם בסתר‪.‬האפיפור‬
‫סיכסטוס הרביעי לא הסכים לתת את ברכתו לאינקוויזיציה‪,‬אלא אם‬
‫תהיה כפופה לרשותו על ידי ציר רומי שישהה בקאסטיליה‪.‬אולם‬
‫איזבלה ופריננד לא הסכימו לכך מתוך חשש‪,‬שהאינקווזיטורים‬
‫הכפופים לרומי יחרימו לטובת האפיפיור את רכושם של האנוסים‬
‫הנשפטים‪,‬בשעה שהזוג המולך היה גם כן רודף בצע ושאף להעשיר‬
‫בירושה זו את אוצר המלכות‪.‬‬
‫ועד שנמשך המשא ומתן התכוננו הכמרים הספרדים בקוצר רוח‬
‫לקציר הדמים‪.‬הארכיבישוף מסיביליה‪,‬מינדוזה‪,‬פקד על כמריו לאסוף‬
‫נתונים על מספר המתייהדים בתחום סיביליה‪.‬ועדת הכנסייה שנתמנתה‬
‫למטרה זו הודיעה למלכה‪,‬כי כל מדינת אנדאלוזיה ובייחוד העיר‬
‫סיביליה מלאות אנוסים מתייהדים ובתוכם הרבה ממשפחות אצילים‪,‬‬
‫ולפיכך אין לדחות‪,‬אלא לזרז‪,‬את הקמת האינקוויזיציה‪.‬חוות דעתה‬
‫של הוועדה נתמכה בידי הארכיבישוף מסיביליה וכן גם בידי הכהן‬
‫וכומר הווידוי המיוחד של המלכה‪-‬תומאס די טוריקמאדה‪,‬ראש מנזר‬
‫דומיניקאני בסיגוביה‪.‬המלך והמלכה פנו לאפיפיור סיכסטוס הרביעי‬
‫בבקשה נמרצת‪,‬לא להשהות את פרסום הפקודה על הנהגת אינקוויזיציה‬
‫לאומית בקאסטיליה ולהסכים‪,‬שחברי בית הדין ימונו על ידי המלך‬
‫והונם של הנשפטים יוחרם ויועבר לאוצר המלכות‪.‬האפיפיור הסכים‬
‫והוציא בנובמבר ‪ 1478‬את הפקודה הנכספת‪.‬אולם עברו עוד שנתיים‬
‫עד שניגש בית הדין אל פעולתו‪.‬בעלי ההשפעה שבין האנוסים עשו‬
‫ככל שביכולתם כדי למנוע את פרשת הרדיפות‪,‬ואף מושלי הארץ נמנעו‬
‫זמן מה מלגזור גזירות שהיו עלולות לפגוע במשפחות המקורבות‬
‫לאצילים ולפקידי המלכות‪.‬רק בסוף שנת ‪ 1480‬נוסד בסיביליה‪,‬במרכז‬
‫האנוסים הכופרים‪,‬בית הדין הראשון של האינקוויזיציה‪.‬בבית דין‬
‫זה של האינקוויזיציה ישבו שני הדומיניקאנים‪,‬מורלי וסן מרטין‪,‬‬
‫אב נזירים מלומד אחד‪,‬הגבאי של אוצר המלכות ועוד שני פקידים‬
‫שתפקידם היה החרמת רכוש הנידונים‪.‬‬
‫הממשלה דאגה קודם כל להפריד את האנוסים מהיהודים‪.‬המלכה‬
‫איזבלה חשבה לגרש את כל אוכלוסיית היהודים מהערים סיביליה‬
‫וקורדובה‪,‬בשנים ‪1482-1480,‬וכבר פתחה בנסיון כזה‪,‬אך הפעם‬
‫הוכרחה להפסיק את גרוש היהודים‪,‬לאחר שחלק קטן מן היהודים‬
‫יושבי הארץ עבר לגור בערים מוסלמיות‪,‬גראנדה ומלגה‪.‬המושלים‬
‫החסידים הוכרחו להסתפק במועט‪:‬בהשגחה מעולה על היהודים‪,‬שנגזר‬
‫עליהם לגור רק בשכונותיהם‪,‬רחוק מרחובות האנוסים‪.‬בנתיים התחילה‬
‫האינקוויזיציה בפעולתה‪.‬‬

‫האינקוויזיציה ‪ :‬עקרונותיה‬

‫ותחילתה‬

‫אינקוויזיציה בלאטינית‪INQUSITION,:‬חקירה‪.‬‬
‫משפטי האינקוויזיציה נוסדו במיוחד לשם מלחמה בכופרים ובעוברים‬
‫על המצוות והאמונות המקובלות בכנסייה הקתולית‪.‬החידוש העיקר‬
‫שניתן היה למצוא במשפטי האינקוויזיציה היה שלא כמקובל ביה"ב‪,‬‬
‫ניתן היה לתבוע אדם לדין בלא שהיה קיים תובע פרטי‪.‬משום כך‬
‫ניתן השם "משפטי האינקוויזיציה" למשפטים אלו‪,‬משום שהיו כמעין‬
‫חקירה‪.‬בתחילה‪,‬הייתה רדיפת הכופרים נתונה בידי הבישופים‪.‬‬
‫האפיפיור לוציוס ה‪ 3-‬קבע בשנת ‪1184,‬שהמינים ייענשו בעונשי‬
‫גירוש‪,‬החרמת ממונם‪,‬החרבת בתיהם ובשלילת זכויותיהן האזרחיות‪.‬‬
‫האפיפיור אינוצנטיוס ה‪ 3-‬היה הראשון‪,‬שקבע נוהג משפטי כלשהו‬
‫לאינקוויזיציה‪.‬נוהג זה‪,‬שריפת המינים‪,‬הונהג רק בשנים האחרונות‬
‫שך המאה ה‪12.-‬כמוסד קבוע ומבוסס קמה האיהקוויזיציה כשהאפיפיור‬
‫גריגוריוס ה‪ IX-‬הפריד את משפטי האינקוויזיציה מסמכותם המשפטית‬
‫שך הבישופים והקים לשם כך את בתי הדין של האינקוויזיציה‪.‬‬
‫בפקודותיו משנים ‪ 1233‬ו‪ 1238-‬מסר את משפטי האינקוויזיציה לידי‬
‫אגודות הנזירים‪,‬שבהם במיוחד לדומיניקאנים‪.‬לידי בית הדין לא‬
‫נמסר התפקיד רק לבער את המינות אלא נוספו להם תפקידי רדיפת‬
‫האלכימאים‪,‬מכשפות‪,‬ומגידות העתידות‪,‬וגם ביקורת הספרים שבהם‬
‫נמצאו דברי מינות‪.‬‬

‫*(האינקוויזיטורים הראשונים ומהלך עבודתם‬

‫אינקוויזיטור‪:‬חוקר‪.‬‬
‫אינקוויזיטור כללי‪:‬ראש האינקוויזיציה‪,‬החוקר הראשי שעומד‬
‫בראשה‪.‬‬

‫הראשון שלו ניתן התואר "אינקוויזיטור" היה אלבריק הדומיניקני‪,‬‬
‫בשנת ‪1232.‬בתחילה היו האינקוויזיטורים הראשונים עוברים ממקום‬
‫אחד שהיה חשוד במינות ) שיש בו מינים‪-‬יהודים מומרים שכופרים‬
‫בדת הנצרות( למקום שני‪,‬אך לאחר מכן נוסדו מוסדות אינקוויזיציה‬
‫קבועים באזורים השונים‪.‬מקום האינקוויזיציה היה במנזר של אותו‬
‫מיסדר‪,‬שהאינקוויזיטורים היו שייכים לו‪.‬האינקוויזיטור היה נבחר‬
‫על ידי אותם חברי המסדר של האזור‪,‬ובחירה זו הייתה צריכה להיות‬
‫מאושרת על ידי האפיפיור‪.‬האפיפיור‪,‬והאפיפיור בלבד היה ראשי‬
‫לפטר אינקוויזיטור‪.‬‬
‫מהלך עבודתם של האינקוויזיטורים‪:‬‬

‫בראשונה היו האינקוויזיטורים מכריזים שכל המינים והעבריינים‬
‫חייבים להופיע לפני האינקוויזיטור ולהתוודות על חטאיהם בנושא‬
‫הדת‪.‬לשם הופעה זו הוקצבה להם פרק זמן של חודש אחד ותו לו‪.‬את‬
‫החוזרים בתשובה היו משחררים ללא עונש‪.‬האינקוויזיטורים היו‬
‫דורשים שכל היודע משהו על חשודים במינות יבוא ויודיע להם על‬
‫כך‪ .‬כך האינקוויזיטורים עודדו את ההלשנה על הכופרים‪.‬‬
‫משעבר פרק הזמן שהוקצב למינים או לעבריניים לבוא ולהתוודות‬
‫לפני האינקוויזיטור‪ ,‬החשודים על‪-‬סמך ההלשנות היו נאסרים‪.‬‬
‫הנאשם היה רשאי לכתוב הודעה בכתב על העברות שיוחסו לו‪.‬ת את‬
‫שמות העדים שהעידו נגדו לא גילו לו‪ ,‬אך הייתה לו רשות לקרוא‬
‫בשעת החקירה הראשונה בשמותיהם של אויביו האישיים ואם נמצא‬
‫ביניהם עדויתיהם של מינים‪ ,‬נשים וילדים היו כשרות לחיוב אך‬
‫לא לזיכוי‪ .‬שום עד לא היה יכול לחזור בו מעדותו‪-‬הלשנתו‪.‬‬
‫עדותו הראשונה הייתה קיימת‪ ,‬והעד החוזר מדבריו היה נענש על‬
‫עדות שקר‪.‬‬

‫*( שיטות החקירה והעינוי של האינקוויזיציה‬

‫החקירה של הנאשם היתה נעשית בחשאיות גמורה‪ .‬הנאשם היה צריך‬
‫להשבע‪ ,‬שיגיד את כל האמת ויגלה את כל אלה שהיו חבריו למינות‪,‬‬
‫או שחשד בהם במינות‪ .‬אם הודה הנאשם ומסר את כל מה שרצתה‬
‫האינקוויזיציה שיגלה לה‪ ,‬היה נפתר ממנה רק בעונשי תשובה‬
‫משפילים שונים‪ .‬אולם אם התגלה הצורך בחקירות נוספות לא נמנעה‬
‫האינקוויזיציה להשתמש בעינויי גוף‪.‬‬
‫אומנם‪ ,‬בהתחלה הכנסייה התנגדה לעינויי הגוף אך אינוצנטיוס ה‪4-‬‬
‫הסכים בשנת ‪ 1252‬לשמוש בעינויים לשם גילוי של מינות‪ ,‬ולאחר‬
‫מכן אושר השמוש בעינויים כליל‪ .‬מקורו של השמוש בעינויים הוא‬
‫בתחוקה החולונית‪ .‬כל ההודיות‪ ,‬שהוצאו מפי המעונים בכלי‪-‬עינוי‬
‫נוראיים‪-‬נחשבו כהודיות מרצון‪ .‬לנאשם לא היתה שום אפשרות לקבל‬
‫סנגוריה משום שאז הסניגור עצמו היה נחשד במינות על‪-‬סמך הגנה‬
‫על החשוד במינות‪ .‬החקירות היו נמשכות לפעמים לזמן רב‪ ,‬או‬
‫שהיו נפסקות ומתחדשות לפי רצונם וראות עינייהם של‬
‫האינקוויזיטורים‪ .‬פסק הדין היה מוכרז ביום ראשון במקום ציבורי‬
‫כלשהו‪ ,‬בפומבי )בדרך כלל בכנסיה(‪ .‬שום נאשם שהתהנלה חקירה‬
‫נגדו‪ ,‬אף פעם לא יצא ללא עונש כלשהו‪ .‬על המודים והחוזרים‬
‫בתשובה היו מוטלים עונשים בדרגות שונות של קושי‪:‬‬
‫‪ -‬צומות‬ ‫‪ -‬סיגופים‬
‫‪ -‬עליה לרגל למקומות קדושים‬ ‫‪ -‬תפילות‬
‫‪ -‬אות קלון וכדומה‪...‬‬ ‫‪ -‬מלקות בפומבי‬
‫עונשים קלים כאלה היה ניתן להחליף בכנסות של כסף‪.‬‬
‫אולם במקרים קשים יותר הוטל מאסר לזמן קצוב‪ ,‬או אף לכל ימי‬
‫החיים‪ .‬גם המאסר התחלק לדרגות שונות של קושי‪:‬‬
‫‪ -‬בית‪-‬כלא רחב‬
‫‪ -‬בית‪-‬כלא צר‬
‫‪ -‬בית‪-‬כלא צר מאוד‬
‫אחוז התמותה היה גדול מאוד בין האלה שהוחזקו במאסר קשה‪.‬‬
‫החזקתם של האסורים היתה מוטלת בדרך‪-‬כלל על הבישופים‪ ,‬אבל‬
‫לפעמים היתה מוטלת גם על השלטונות החולוניים‪ .‬הללו שעמדו‬
‫בעקשנותם‪ ,‬היו פונים אליהם בפסק‪-‬דין בפעם האחרונה בקריאה‬
‫שיחזרו בתשובה אם הודו באשמתם‪ ,‬היו נידונים למאסר עולם במקום‬
‫מיתה ואם לא חזרו בתשובה היו נמסרים לזרוע החולונית והיו‬
‫מוצאים להורג בשריפה‪ .‬מיתת שריפה שהיתה מוצאת לפועל‬
‫בפומבי ובחגיגיות מרובה היתה נקראת אוטו‪-‬דה‪-‬פה‪ .‬נכסיהם של‬
‫הנידונים למאסר עולם או לשריפה היו מוחרמים לטובתה של הזרוע‬
‫החולונית אבל גם הכנסייה היתה משתדלת להשיג חלק‪ ,‬וכמה שיותר‬
‫גדול‪ ,‬מהרכוש שהוחרם‪.‬‬

‫*)‪AUTO-DA-FE‬‬ ‫*( אוטו‪-‬דה‪-‬פה‬

‫מספרדית ופוטוגלית‪" :‬מבצע האמונה"‪.‬‬
‫טקס חגיגי של האיקוויזיציה שגם היה טקס בכנסייה שבו הוכרז‬
‫פסק דינה של האינקוויזיציה ובצועו של פסק הדין‪ .‬את גזר דין‬
‫המוות היו מבצעים בכיכר ציבורית‪ ,‬לעיני ההמון בתפארת מטרתו‬
‫העיקרית של האוטו‪-‬דה‪-‬פה היתה לזרוע אימה בליבותיהם של‬
‫הכופרים בנצרות ולחזק את לבם של הנאמנים לכנסיה‪.‬‬
‫האוטו‪-‬דה‪-‬פה בעצם התחיל שבועות מספר לפני הטקס עצמו‪.‬‬
‫שבועות מספר לפני הטקס היו מכריזים על הטקס שיערך מעל לדוכנים‬
‫בכל הכנסיות שבסביבה‪ .‬ההמון הוזמן להשתתף בו ולצפות בו‪.‬‬
‫ביום בו נערך הטקס‪ ,‬יום ראשון או יום חג תערוכה גדולה היתה‬
‫נאספת ונערכת‪ .‬תהלוכה זו הורכבה מכמרים‪ ,‬גדולי האצילים‬
‫והנידונים‪ .‬הקהל הגדול ליווה את התערוכה בדרכה אל הכנסייה‪.‬‬
‫במרכז חצר הכנסייה הוקמה במה ועלייה הוצבו הנידונים‬
‫המזבח בדרך‪-‬כלל כוסה בבד שחור והועמדו עליו שני כיסאות שיועדו‬
‫לצלך או לנציגו ולאינקיוויזיטור הראשי‪ .‬הטקס עצמו היה נפתח‬
‫כאשר האיקוויזיטור הראשי היה קורא את דרשתו‪ .‬לאחר מכן היתה‬
‫שבועה של נציגי השלטונות האזרחיים‪ ,‬והטלת חרם על אלו שיפריעו‬
‫לאינקוויזיציה לנהל את מלחמת הדת‪ .‬לאחר מכן הובאו כל הנידונים‬
‫אחד אחרי השני לפי סדר‪ .‬הם התוודו ונדרשו לחזור בהם‪ .‬לאחר‬
‫קריאת כל ווידוי הובא לנאשם אל מרכז היציע ופסק דינו הוקרא‪.‬‬
‫המיתה המקובלת בדרך‪-‬כלל היתה בשריפה‪ .‬אם חזר בו הנאשם היו‬
‫חונקים אותו קודם ורק אחר כך זורקים את גופתו לאש‪ .‬אם עמד‬
‫על דעתו והוסיף לעמוד בכפירתו היו שורפים אותו חי‪.‬‬
‫הפאר שליווה את הכרזת פסק הדין נשנה גם בעת ביצועו‪ .‬הנידונים‬
‫הובלו ע"י חיילים כשהם רכובים על חמורים אל המקום בו הוקם‬
‫הגרדום‪ .‬כמרים הלכו אחריהם וקראו להם להתפייס לכנסיה‪.‬‬
‫גדולים המדינה ואציליה נכחו גם בביצוע פסק הדין‪ .‬רב טקסי‬
‫האוטו‪-‬דה‪-‬פה נערכו בספרד ובפורטוגל במושבותין בין השנים‬
‫‪ 1825-1482.‬בסך הכל הוצאו להורג כ‪ 30,000-‬אנשים באלפיים טקסים‬
‫רובם היו יהודים שנתפסו בחטא של נאמנות לדתם‪ .‬כ‪400,000-‬‬
‫אנשים נידונו לעונשים אחרים‪ .‬בחודש פבואר ‪ 1484‬נשרפו חיים‬
‫בספרד ‪ 34‬נפשות בטקס אחד‪ .‬הנידונים נשרפו חיים מפני שבחרו‬
‫למות שה"אני מאמין" היהודי בפיהם‪ ,‬וברגע האחרון סרבו להודות‬
‫באמונה הנוצרית ולזכות על‪-‬ידי כך במיתת חניקה לפני שריפת גופם‬
‫אשמת הנידונים הייתה אחת ויחידה‪-‬קיום מצוות התורה‪.‬‬
‫לא רק בספרד ופורטוגל נערכו טקסי האוטו דה פה‪.‬האוטו דה פה‬
‫הראשון שנרשם בתולדות היהודים היה בטרויש שבצרפת בשנת ‪1288.‬‬
‫גם באיטליה במאות ה‪ 16-‬וה‪ 17-‬נערכו טקסים כאלו‪.‬אף על פי כן‬
‫זכורות האינקוויזיציות של ספרד ופורטוגל ושלוחותיהן ביבשת‬
‫אמריקה ובהודו לשמצה יותר מן האחרות‪,‬משום שרבבות קורבנות‬
‫אומללים שילמהו בהן בחייהם והחרמת רכושם‪.‬מספר בתי המוקד‬
‫בספרד היה ‪34,121.‬‬
‫שלושים ושניים כללים קבעה האינקוויזיציה כדי לזהות אנוסים‬
‫שחזרו בסתר ליהדותם‪,‬ועל כן ראויים הם להיות מועלים על המוקד‬
‫לאחר תהלוכת האוטו דה פה‪:‬‬
‫א(אם יקדשו את יום השבת‪ .‬ב(אם יחליפו לשבת בגדים נקיים‪.‬‬
‫ג(אם יכסו את השולחן במפה‪ .‬ד(אם לא יבעירו אש ביום השבת‪.‬‬
‫ה(אם יאכלו בשבת חמין‪ .‬ו(אם ישבתו בשבת ממלאכתם‪.‬‬
‫ז(אם יאכלו בשר ביום הצום של הנוצרים‪ .‬ח(אם יצומו ביום כיפור‪.‬‬
‫ט(אם ילכו יחפים ביום הכיפורים‪,‬או בסנדלים‪ .‬י(אם יבקשו ביום‬
‫זה סליחה איש מרעהו‪ .‬יא(אם יחוגו הפסח על מצות ומרורים‪.‬‬
‫יב(אם ישבו בסוכה בחג האסיף‪ .‬יג(אם ייטלו לולב ואתרוג‪.‬‬
‫יד(אם ישאו נשים כדת משה וישראל‪ .‬טו(אם יקראו לעצמם שמות‬
‫ישראל‪ .‬טז(אם ימולו ערלת בניהם‪ .‬יז(אם ירחצו בניהם באמבט עם‬
‫זהב וכסף ביום השביעי להיוולדו )מנהג יהודי של אותם ימים(‪.‬‬
‫יח(אם יפרישו חלת עיסה בטרם אפיית הבצק‪ .‬יט(אם יברכו על הכוס‬
‫בסעודה‪ .‬כ(אם ירחצו ידיים לתפילה‪ .‬כא(אם יברכו על שחיטת עוף‬
‫ובהמה‪ .‬כב(אם יכסו דם חיה ועוף באפר‪ .‬כג(אם ינקרו גידים מן‬
‫הבשר‪ .‬כד(אם ידיחו וימלחו הבשר להוציא ממנו את הדם‪ .‬כה(אם לא‬
‫יאכלו בשר חזיר או ארנבת‪ .‬כו(אם ירחצו את הילד במים אחרי‬
‫הכנסו בברית הנוצרית‪ .‬כז(אם יקראו לבניהם בשמות לשון הקודש‪.‬‬
‫כח(אם יברכו את בניהם בסמיכת ידיהם עליהם‪ .‬כט(אם לא תבקרנה‬
‫היולדות בבית הכנסת עד ארבעים יום לטהרתן‪ .‬ל(אם יניחו את‬
‫הגוססים כלפי הקותל‪ .‬לא(אם ירחצו גופם במים חמים‪ .‬לב(אם לא‬
‫יוסיפו בסיום קריאת מזמורי תהילים את המילים‪":‬מהולל יהיה האב‬
‫הבן ורוח הקודש"‪.‬‬

‫האינקוויזיציה והיהודים‬

‫האינקוויזיציה ) הידועה גם בישראל בשם "החקירה" (‪,‬לא התעניינה‬
‫ביהודים בעיקר‪,‬מחוץ למיקרים שבהם הואשמו היהודים בהתערבות‬
‫בעינייני דת הנצרות או בהבעת דעות מנוגדות ליהדות ולנצרות‬
‫כאחת‪.‬עובדה זו גרמה לכך שנאשמים שהובאו לדין לפני שופטי‬
‫האינקוויזיציה‪,‬היו משתמשים לפעמים לשם הגנתם בטענה שנולדו‬
‫יהודים אך לא נטבלו לנצרות‪.‬האינקוויזיציה טיפלה מתחילה במינים‬
‫הנוצריים ) יהודים מומאים שקיימו בסתר את מצוות הדת היהודית (‬
‫בייחוד‪,‬כמו הקאתארים בדרומה של צרפת‪,‬האלביגנזים ושאר הכופרים‬
‫והמינים בנצרות‪.‬יהודים שהוטבלו לנצרות ולא קיימו את מצוותיה‬
‫היו שייכים גם כן לסוג זה‪.‬בשנת ‪ 1267‬ניתנה לאינקוויזיציה‬
‫סמכות נוספת לשפוט את אלו‪,‬שפיתו מומרים לחזור לדתם הראשונה‪.‬‬
‫קרוב לשנת ‪ 1276‬נשרפו למוות בדרום צרפת כמה מומרים שחזרו‬
‫ליהדות‪,‬ומקרים דומים קרו משנה זו ואילך בזמנים שונים ובארצות‬
‫שונות‪.‬אך באותו זמן עצמו החלה האיקוויזיציה מכוונת את‬
‫פעולותיה גם נגד היהודים‪.‬לפי פקודתו של קלמנס ה‪ 4-‬משנת ‪1267‬‬
‫הוטל על הדומיניקאנים והפרנציסקאנים לערוך "משפטי חקירה" נגד‬
‫אנוסים יהודים‪.‬האינקוויזיציה נטלה רשות לעצמה לדון יהודים‬
‫באשמות של חירוף וגידוף כלפי אמונת הנוצרים או חילול העוגה‬
‫הקדושה וכדומה‪,‬וכן לפעול נגד יהודים שנטו מן העיקרים של אמונת‬
‫הייחוד שהם משותפים לכל הדתות‪.‬על היהודים נגזרו פסקי דין‬
‫כללים‪,‬מלבד הענשתם עונשי תשובה על ידי הכנייסיה‪.‬לפי דיני‬
‫הכנייסיה לא הייתה האינקוויזיציה רשאית להתערב בעיניניהם‬
‫הפנימיים של היהודים‪,‬אבל עיקרון זה נתבטל על יסוד הטענה‬
‫שההשפעה היהודית גורמת למינות בסביבה הנוצרית‪.‬השרפה ההמונית‬
‫הראשונה של יהודים בעקבות עלילות דם בעיר טרויש שבצרפת בשנת‬
‫‪ 1288‬הייתה פעולת בית הדין של האינקוויזיציה‪.‬אף על פי כן‬
‫נשארה פגיעת האינקוויזיציה ביהודים בצרפת בגדר מיקרים בודדים‪.‬‬
‫רדיפת המתייהדים נעשתה התפקיד הראשי של האינקוויזיציה‪,‬רק עם‬
‫ייסוד האינקוויזיציה בספרד בסוף המאה ה‪15.-‬האינקוויזיציה‬
‫הספרדית הוקמה בשנת ‪ 1480‬בכדי לטפל בבעיית יקיצה האנוסים ובשנותיה‬
‫הראשונות והפעילות ביותר היו הללו קורבנותיה היחידים‪.‬בתקופה‬
‫זו הפילה האינקוויזיציה הספרדית‪,‬שבראשה עמד משנת ‪ 1483‬תומאס‬
‫די טוריקמאדה‪,‬את רוב חלליה‪.‬מספר הקורבנות שנשרפו ב"מבצעי‬
‫האמונה") האוטו דה פה (‪,‬הגיע לאלפים בעוד שמספרם של החוזרים‬
‫בתשובה היה מגיע לפעמים עד ‪ 1500‬בבת אחת‪.‬האנוסים לא שתקו‬
‫וישבו בחיבוק ידיים לנוכח מאורעות אלו‪.‬במקומות שונים יסדו‬
‫אגודות לשם התנגדות פעילה כמו למשל בסיביליה טולדו ובייחוד‬
‫בסאראגוסה‪.‬בסאראגוסה נרצח על ידם האינקוויזיטור פדרו אראבואס‪.‬‬
‫אולם התנגדותם זו לא הועילה במיוחד אלא להפך‪,‬דוכאה על ידי‬
‫אכזריות פראית‪.‬רק לאחר שהאינקוויזיציה הספרדית הייתה קיימת‬
‫למעלה מחצי יובל היא התחילה להתעיניין בבעית "המוסלמים‬
‫לשעבר"‪.‬דור שלם אחר החל מפנה את תשומת ליבה לפרוטסטנטים‪.‬אולם‬
‫למרות כל אלו המתייהדים עמדו בראש מענייניה תמיד עד לימיה‬
‫האחרונים‪.‬אך לפעמים‪,‬רדיפותיה ושריפותיה המפוארות של‬
‫האינקוויזיציה הביאו ליעד ההפוך שלשמו התאמצה האינקוויזיציה‪.‬‬
‫דברים אלו גרמו לפעמים לאותה מינות שניסתה האינקוויזיציה‬
‫לדכא‪.‬פעולת האינקוויזיציה בספרד הייתה כל כך יסודית עד שבאמצע‬
‫המאה ה‪ 16-‬נעקרו המתייהדים מהשורש‪,‬או שהיו נתונים במצב של‬
‫טרור נוראי והאינקוויזיציה הייתה יכולה מכאן ואילך להקדיש את‬
‫מרציה לדיכוי הפרוטסטניטים והמוסלמים לשעבר‪.‬רב קורבנותיה של‬
‫האינקוויזיציה היו עד סוף קיומה מצאצאי המומרים של ‪1497.‬‬
‫המתייהדים‪,‬שנגדפ פעלה האינקוויזיציה הספרדית מאמצע המאה ה‪16-‬‬
‫היו בדרך כלל מהגרים מפורטוגל וצאצאיהם‪.‬‬

‫*(תומאס די טוריקמאדה ‪THOMAS DE TORQUEMADA)* -‬‬

‫ה אי נק ו ו י ז י ט ו ר ה ג ד ו ל‬

‫חי בין השנים ‪1498-1420.‬נזיר דומיניקאני שהיה האיש הראשון‬
‫שעמד בראשה של האינקוויזיציה בספרד‪.‬הוא היה זה שהביא לגירושם‬
‫של היהודים מספרד בשנת ‪ 1492‬בנצלו את השפעתו הרבה על מלכי‬
‫ספד‪-‬פרננדו "הקתולי" ואיזבלה‪.‬בגיל ‪ 14‬הצטרף למסדר הדומיניקאני‬
‫והיה מן הקנאים בו‪.‬בגיל ‪ 32‬מונה לראש המנזר בעיר סגוביה‪.‬הוא‬
‫התקרב למלכה איזבלה והפך לכומר הווידוי שלה‪,‬וכעבור זמן מה אף‬
‫הפך לכומר הווידוי של בעלה המלך פרננדו‪.‬השפעתו על השניים‪,‬‬
‫וביחוד על איזבלה הייתה עצומה‪,‬וכך השפיע על מדיניותה של ספרד‪.‬‬
‫הוא פנה אל האפיפיור בבקשה להרשות את הקמתה של אינקוויזיציה‬
‫בספרד‪,‬והאפיפיור נענה לבקשתו‪.‬בסתיו ‪ 1483‬נתמנה תומאש די‬
‫טוריקמאדה‪,‬ראש המנזר הדומיניקאני סאנטה קרוס‪,‬מטעם המלכים‬
‫והאפיפיור לאינקוויזיטור כללי על כל המלכויות של איזבלה‬
‫ופרננדו‪,‬מלכי ספרד‪.‬בשנים הבאות לכהונתו כאינקוויזיטור הכללי‬
‫פירסם טוריקמאדה הוראות לחוקרים‪,‬המיוסדות על עקרונות‬
‫האינקוויזיציה האפיפיורית הקודמת‪.‬כל בית דין של האינקוויזיציה‬
‫חייב שיהא בו שני חוקרים‪,‬יועץ משפטי‪,‬שוטר‪,‬פיסקאל )תובע ראשי (‬
‫ומזכירים‪,‬כולם פקידי מדינה‪.‬משכורתם צריכה להיות קבועה‪.‬‬
‫טוריקמאדה ביטל את כל הפקודות שיצאו קודם לכן מטעם האפיפיור‬
‫לטובת הקונברסוס‪.‬‬

‫יחסו של טוריקמאדה אל היהודים היה קיצוני‪.‬טוריקמאדה טען‬
‫שצריך לעקור את שרידי היהדות מליבם של האנוסים‪,‬שרבים מהם‬
‫הוסיפו לקיים בסתר את מצוות הדת‪.‬לאחר שהוקמה האינקוויזיציה‬
‫בספרד‪,‬פעל באירגונה ובחיזוק השפעתה‪.‬טוריקמאדה היה האחראי‬
‫להקמת בתי דין אזוריים של האינקוויזיציה‪.‬טוריקמאדה האשים את‬
‫היהודים בחילול "לחם הקודש" ובצליבת ילדים נוצריים‪.‬טוריקמאדה‬
‫עורר את המלך והמלכה לחדש את "מלחמת השחרור" נגד ממלכת גראנדה‬
‫‪,‬הממלכה המוסלמית האחרונה בתחומי ספרד‪.‬העיר וממלכתה נכבשו‬
‫בשנת ‪1492.‬אותה שנה הצליח טוריקמאדה לגרש את היהודים מספרד‬
‫כולה‪.‬‬

‫טוריקמאדה היה לסמל הקנאות‬
‫ה ד ת ית ה ע י ו ו ר ת ‪ ,‬ש א י נ ה ב ו ח ל ת‬
‫ברדיפות‪,‬חקירות ועינויים‪.‬‬

‫האינקוויזיציה מתפשטת אל מעבר לגבולות ספרד‬

‫באיטליה פעלה האינקוויזיציה הייחוד בלומבארדיה‪,‬ובטוסקאנה‪.‬שם‬
‫קמו כיתות שונות‪,‬שהתנגדו לשלטון הכנסייה בעיקר מטעמים חברתיים‬
‫מדיניים‪.‬בווינציה הונהגה האינקוויזיציה האפיפיורית בשנת ‪1288,‬‬
‫אבל הועמדה תחת מרותו של השלטון החולוני‪.‬במאות ה‪ 14-‬וה‪15-‬‬
‫פעלה האינקוויזיציה בסאבויה נגד הוואלדנסים‪.‬במדינת האפיפיור‬
‫נחשבה כל התנגדות לאפיפיור כשליט חולוני ככפירה דתית‪.‬בפירנצה‬
‫הועלה על המוקד בגלל התנגדות לאפיפיור בשנת ‪1498,‬סוונרולה‪.‬‬
‫במדינת האפיפיור נתקיימה האינקוויזיציה להלכה‪,‬עד שנת ‪1859‬‬
‫)לאחר שקיומה הופסק זמנית על ידי נפוליאון בשנים ‪1814-1808(.‬‬
‫בגרמניה‪,‬אף על פי שהיו בה כיתות מרובות של מינות‪,‬שהייתה להן‬
‫השפעה לא מועטת‪,‬לא הצליחה האינקוויזיציה האפיפיורית להתבסס‬
‫מחמת הניגודים שבין הקיסרים לאפיפיורים‪.‬רק בשנת ‪ 1372‬עלה בידו‬
‫של האפיפיור גריגוריס ‪ XI‬להסדיר על אדמת גרמניה את פעולת‬
‫האינקוויזיטורים שנתמנו על ידיו‪.‬אולם פעולותיהם עוררו התנגדות‬
‫חריפה מצד השלטונות החולוניים והבישופים כאחד‪,‬ולאחר‬
‫שהאינקוויזיטור קונארד ממארבורג נרצח על ידי מתנגדיו הוכרח‬
‫האפיפיור גריגוריוס ‪ XI‬להסכים‪,‬שהבישופים יפקחו על פעולותיהם‬
‫של האינקוויזיטורים‪.‬בסןף המאה ה‪ 15-‬פעלו בגרמניה כמוסדות‬
‫האינקוויזיציה גם האינקוויזיציה‪,‬שנמצאה תחת פיקוח הבישופים‬
‫וגם האינקוויזיציה מטעם האפיפיור‪.‬בבוהמיה‪,‬שבה היו הוולדנסים‬
‫מרובים‪,‬הונהגה בשנת ‪ 1257‬האינקוויזיציה האפיפיורית‪,‬שלא הצליחה‬
‫לשרש את המינות‪.‬הניסיונות‪,‬שנעשו על ידי בוניפאציוס ‪VIII‬‬
‫ויוהנס ‪ XXII‬להנהיג את האינקוויזיציה נגד הקאתארים במדינות‬
‫הלאטיניות‪,‬שנוסדו בבלקן כתוצאה ממסע הצלב ה‪4,-‬לא הניבו פרי‪.‬‬

‫*( אינקוויזיציות בארצות אחרות‬

‫בתי המשפט של האינקוויזיציה הוקמו במכסיקו בשנת ‪1571,‬בפרו‬
‫בשנת ‪1570,‬בקארתאגינה בשנת ‪ 1610‬ועוד‪.‬הללו טיפלו בתחילה רק‬
‫באנוסים‪,‬אבל אחר כך הרחיבו את פעולתם על שטחים אחרים‪.‬בשנת‬
‫‪ 1635‬הביא גילויים של אנוסים בלימה למאסרים רבים ולעריכת‬
‫מוקדי‪-‬אש בכל אמריקה הספרדית‪.‬בברזיל‪,‬שהייתה כפופה לפורטוגל‪,‬לא‬
‫הוקם אמנם בית משפט מיוחד‪,‬אך האנוסים‪,‬שנאסרו שם נשלחו להישפט‬
‫בליסבון‪.‬בתי משפט כאלה‪,‬שהיו מלתחילה מכוונים נגד נתייהדים‬
‫בלבד‪,‬הוקמו גם בשאר הארצות בתחומי השלטון הספרדי‪,‬כמו בסיציליה‬
‫בשנת ‪1487,‬בסארדינה בשנת ‪1492-‬אך כאן איבדו לאחר זמן קצר את‬
‫חשיבותם היתירה‪.‬בתי המשפט של "המשרד )או הלישכה( הקדוש" שאמנם‬
‫לא היו מחמירים כל‪-‬כך כאותם שבספרד ובפורטוגל‪,‬היו פעילים גם‬
‫בארצות אחרות‪,‬בייחוד באיטליה‪,‬והיו קורבנות בודדים שהואשמו‬
‫בהתייהדות ) למשל רבי יוסף סאאלבו ברומי בשנת ‪ 1583‬וגם רבי‬
‫שלמה מולכו‪,‬במנאטובה בשנת ‪1532 (.‬המשפט היחידי של‬
‫האינקוויזיציה בארצות אלו‪,‬שהיה בעל מימדים גדולים‪,‬היה זה‬
‫שנתקיים בעיר האפיפיורית אנקונה ב‪ 1556-‬ושכתוצאה ממנו נשרפו‬
‫‪ 25‬אנוסים פורטוגזים ויותר מכן נענשו‪.‬בית הדין האינקוויזיטורי‬
‫בווניציה טיפל בכמה וכמה מיקרים ביהודים‪,‬אך בלא תוצאות‬
‫רציניות‪.‬בין הקורבנות המפורסמים של האינקוויזיציה יש למנות את‬
‫מנואל פרננדס וילאראל )‪1652( ,‬אנטוניו חוסה דה סילווה )(‪1739‬‬
‫‪,‬אמטוניו הומם )‪1624( ,‬דיאגו דה אסומפסאנו )‪1603( ,‬דון לופה‬
‫די וורא )‪1644( ,‬ועוד‪.‬בין אלה שנענשו על ידי האינקוויזיציה‬
‫ואחר‪-‬כך מילאו תפקידים בחיי היהודים‪,‬יש למנות את יצחק אורוביו‬
‫די קאסטרו‪,‬יוסף בן ישראל‪,‬המשורר דניאל לופס לאגונה‪,‬ועוד‪.‬‬

‫וקהילותיהם‬ ‫האנוסים‬

‫אנוסים היו יהודים שחיו בארצות הגולה‪,‬בייחוד בארופה‪,‬שאולצו‬
‫להמיר את דתם עקב הרדיפות הדתיות הקשות‪,‬וסכנת המוות שרחפה על‬
‫ראשיהם‪.‬במיקרים רבים קיימו יהודים אלה וצאצאיהם את מצוות הדת‬
‫במשך דורות רבים‪.‬האנוסים בידועים ביתור היו בספרד ופורטוגל‪.‬‬
‫כבר במאה ה‪ 7-‬היו בספרד תחת שלטון הויזינגוטים מיקרים של המרה‬
‫המונית מאונס‪,‬של יהודים‪.‬גלים אחרים של המרה באו על היהודים‬
‫בימי מסעי הצלב ה‪ 1-‬וה‪2.-‬מנגד‪,‬השלטונות הביטו בעין רעה על‬
‫ההמרות הללו‪,‬ורבים מן היהודים שהוטבלו לנצרות‪,‬חזרו אל היהדות‪.‬‬
‫במאות ה‪ 13-‬וה‪ 14-‬היו בדרום צרפת‪,‬באיטליה ובספרד מיקרים רבים‬
‫מאד של המרה מאונס‪.‬האנוסים לא הורשו לשוב לדת אבותם‪,‬ואם זאת‬
‫התייחסו אליהם הנוצרים בזילזול ולא ראו בהם נוצרים כשרים‪.‬‬
‫כתוצאה מן ההמרות באונס‪,‬בימי הרדיפות הקשות של היהודים‪,‬בשנת‬
‫‪1391,‬גדל מאד מספרם של האנוסים בספרד‪.‬רבים מן הממירים את דתם‬
‫התבוללו בחברה הנוצרית‪,‬ומהם אף העפילו לשדרות הדתיות הגבוהות‬
‫ביותר‪,‬לרבות עמדות בחצר המלכות‪,‬הממשלה‪,‬הכנסייה‪,‬בספרות וחיי‬
‫הרוח‪,‬ואף התמזגו בקשרי נישואין עם משפחות אצולה ספרדיות רמות‬
‫יחס‪.‬גם לאחר טמיעה זו נותרו רבים מן "הנוצרים החדשים" נאמנים‬
‫בסתר ליהדות‪,‬וחלקם אף עשו זאת בגלוי וללא מורא‪.‬הדבר גרר אחריו‬
‫התלקחות מחודשת של גלי קינאה‪,‬והאנוסים הפכו מטרה לחיצים‬
‫המורעלים‪,‬שהופנו בעבר כלפי היהודים‪.‬בין האנוסים היו גם כאלו‬
‫שרדפו את אחיהם לשעבר‪.‬אף על פיכן התייחסו הנוצרים באיבה‬
‫כלפיהם‪,‬ומפעם לפעם אף ערכו בהם פרעות וטבחו בהם‪.‬דורות רבים‬
‫לאחר ההתנצרות עוד קיימו רבים מןהאנוסים את מצוות היהדות‬
‫בסתר‪.‬כדי לטפל בנוצרים "מתחזים" אלו הוקמה האינקוויזיציה‪.‬‬
‫תריסר שנים לאחר מכן‪,‬בעת גירוש ספרד‪,‬הוצדק צעד קיצוני זה בכך‬
‫שהיהודים עודדו את אחיהם שהתנצרו להמשיך ולקשור עצמם ליהדות‪.‬‬
‫החל בשנה זו גברה נגישת האינקוויזיציה‪,‬ובשיטותיה הנוראות אכן‬
‫הצליחה לבסוף להכניע באופן מלא את מי שלא נעשה נוצרי גמור‪.‬‬

‫לאחר גירוש ספרד‬

‫גם לאחר גירוש יהודי ספרד‪,‬בשנת ‪1492,‬לא נותק הקשר בין האנוסים‬
‫שנשארו בספרד‪,‬לבין היהדות‪.‬האינקוויזיציה השתדלה לבער את שרידי‬
‫הדת היהודית מקרב האנוסים‪.‬הגירוש‪,‬היה תוצאה ישירה של‬
‫האינקוויזיציה לא ביער את כל היהודים בספרד‪.‬עדיין היו יהודים‬
‫שהתחזו לנוצרים‪,‬דבר שהמשיך להעסיק את האינקוויזיציה במשך שנים‬
‫עד לקיצה‪.‬נוכח סכנת הנפשות המתמדת שארבה לאנוסים‪,‬טיבעי היה‬
‫הדבר‪,‬שאלה מהם‪,‬שדבקו באמונת אבותיהם‪,‬ניצלו כל הזדמנות לצאת‬
‫מספרד ופורטוגל לארצות אחרות‪,‬מתוך תקווה שבהן יוכלו לחיות‬
‫בשלום או לחזור בגלוי ליהדות מבלי לסכן את חייהם‪.‬תחילה פנו‬
‫האנוסים ברובם לאיטליה‪,‬שבה התיישבו באזורים בלתי כפופים‬
‫לשלטון ספרד‪.‬רבים מהם העזו לחזור ליהדות אף בתחומי מדינת‬
‫האפיפיור‪,‬כמו באנקונה‪.‬יש לציין‪,‬שהאנוסים לא נרדפו על מעשה זה‬
‫לפני שנת ‪1555,‬בה הוכתר צורר היהודים קרדינאל קאראפה כאפיפיור‬
‫‪,‬בשם פאולוס ה‪4.-‬אך גם בימי חייו חיו אנוסים בשלום בחלקים‬
‫אחרים של איטליה‪,‬שלא היו תחת שלטונו‪.‬בזמן ההוא התרכזו האנוסים‬
‫בעיר פרארה‪,‬שבה שררה אווירת סובלנות‪.‬בית הדפוס של משפחת אושקי‬
‫‪,‬שנוסד שם היה מדפיס ספרים בספרדית ופורטוגזית‪,‬שנועדו לספק‬
‫את צרכייהם הרוחניים של האנוסים‪.‬מדינות אחרות שמשכו אליהן את‬
‫האנוסים היו ארצות אפריקה הצפונית והקיסרות העות'ומנית‪.‬שם היו‬
‫חופשיים לחזור בגלוי ליהדות ולהצטרף לקהילות שנוסדו על ידי‬
‫גולי ספרד ופורטוגל בסוף המאה ה‪15.-‬כאמור‪,‬היו רבים מנכבדי‬
‫הקהילות היהודיות באותן ארצות אנוסים לשעבר או צאצאי אנוסים‪.‬‬
‫מחוץ לאנוסים שנעו מזרחה‪,‬לארצות הים התיכון‪,‬פנו אחרים צפונה‪,‬‬
‫לאורך החוף האטלנטי‪,‬ובמיוחד לארצות השפלה‪.‬כבר בשנת ‪1512‬‬
‫התיישבו "נוצרים חדשים" באנטוורפן והרימו בה מושבה מכובדת‬
‫ומשגשגת‪,‬אך מכיוון שעיר זו הייתה תחת שלטון ספרדי לא הייתה‬
‫להם כל אפשרות להסיר את מסווה הנצרות‪,‬והם נמשיכו לחיות‪,‬למראית‬
‫עין כבני הכנסייה הקתולית‪.‬לאחר השתחררותה של הולנד מעול ספרד‬
‫עבר מרכז האנוסים מאנטרוורפן‪,‬שנותרה בידי הספרדים‪,‬לאמסטרדאם‪.‬‬
‫קבוצת אנוסים מפורטוגל הגיעה לעיר זו בשנת ‪1593,‬לאחר נסיעה‬
‫רצופת הרפתקאות‪,‬שבה נלקחו בשבי על ידי ספינה אנגלית ושוחררו‬
‫לאחר מכן‪.‬בעיקבותיהם באו אנוסים אחרים‪,‬ובשנת ‪ 1597‬ניתנה להם‬
‫הרשות לחיות בגלוי כיהודים‪.‬כעבור זמן קצר הייתה קהילת יהודי‬
‫אמסטרדאם‪,‬שהוקמה על ידיהם‪,‬העשירה והמפורסמת בין קהילות‬
‫אירופה‪.‬יהודי אמסטרדאם כינו בגאווה את עירם בשם "ירושלים‬
‫דהולנד"‪.‬בקהילת אמסטרדאם פיתחו היהודים חיי תרבות מיוחדים‪,‬‬
‫שבהם נשמרו המסורות הספרותיות והתרבותיות של ספרד ופורטוגל‪.‬‬
‫עם זאת לא נשכח מליבם זיכרון אימי‪-‬האינקוויזיציה‪.‬לעיתים‬
‫קרובות היו מקיימים טכסי אבל לזכר קרובים וידידים‪,‬שמתו על‬
‫קידוש השם באחד ה"אוטו דה פה" הרבים בספרד או בפורטוגל‪.‬‬
‫בתחילת המאה ה‪ 20-‬עדיין נהגו לומר את התפילה המסורתית לזכר‬
‫האחים החבושים בבתי הכלא של האינקוויזיציה‪.‬זרם המהגרים הביא‬
‫להולנד לא רק סוחרים‪,‬אלא גם אנשי צבא‪,‬מדינאים‪,‬סופרים‪,‬ואנשי‬
‫מדע מפורסמים‪.‬אין פלא אם כך שהקהילה הגיעה לרמה תרבותית‬
‫גבוהה‪.‬הישיבה "עץ חיים"‪,‬שנוסדה באמסטרדאם ‪,‬התפרסמה עד מהרה גם‬
‫מחוץ לגבולות הולנד‪.‬בתי הדפוס באמסטרדאם הוציאו ספרים רבים‬
‫בעיברית‪,‬ספרדית ופורטוגזית‪.‬בקהילה שררה רוח של שמרנות קיצונית‬
‫‪,‬וכל גילוי של מחשבה חפשית בענייני דת דוכא בה ביד חזקה‪.‬‬
‫באמצע המאה ה‪ 17-‬התחילה הגירה מוגברת להולנד של יהודים‬
‫אשכנזיים מגרמניה ופולין‪,‬שעלו במרוצת הזמן במספרם על זה של‬
‫הספרדים‪.‬אך הספרדים הוסיפו להיות האריסטוקרטיה של קהילת‬
‫אמסטרדאם‪,‬שנשארה מרכז יהודי חשוב במשך ‪ 300‬שנה‪.‬מרכז יהודי אחר‬
‫שקיים קשרים הדוקים עם אמסטרדאם‪,‬היה הישוב היהודי בהמבורג‪,‬‬
‫ובערים הסמוכות לה אלטונה וקליקשטאדט‪.‬במאה ה‪ 16-‬התיישבו שם‬
‫אנוסים מפורטוגל‪.‬היו אלה סוחרים פעילים ועשירים‪,‬שתרמו רבות‬
‫לפיתוחן הכלכלי של ערים אלו‪.‬כבר בתחילת המאה ה‪ 17-‬היו להן בית‬
‫כנסת ובית קברות‪,‬ובשנת ‪ 1612‬הוכרה הקהילה רישמית על ידי הסנאט‬
‫של המבורג‪.‬‬
‫כן היו קיימות קהילות אנוסים‪,‬אמנם בתנאים שונים לחלוטין‬
‫משבהולנד‪,‬בבורדו ובבאיון שבצרפת הדרומית‪-‬מערבית‪.‬בהן המשיכו‬
‫האנוסים להעמיד פני קתולים‪,‬אף כי המסווה היה שקוף למדי מפני‬
‫שכולם ידעו שהם נוצרים למראית עין בלבד‪.‬רק בשנת ‪ 1730‬הותר להם‬
‫להכריז על עצמם בגלוי כיהודים‪.‬האנוסים שנותרו בספרד‪,‬נטמעו‬
‫בהדרגה‪,‬במאות בשנים שעברו‪,‬באוכלוסיית הסביבה‪,‬ואינם מתקיימים‬
‫עוד כגוף נפרד‪,‬פרט ל"שוטאס" באי מאיורקה‪,‬השומרים עדיין על‬
‫זכרונות מעורפלים מעברם היהודי‪.‬לעומתם דבקו האנוסים בפורטוגל‬
‫זמן רב יותר בייחודם‪.‬בצפון פורטוגל שרדו עד היום אלפים‪,‬ואולי‬
‫אף רבבות אנשים‪,‬הזוכרים את מוצאם היהודי ומקיימים מנהגים‬
‫יהודיים מסוימים‪.‬בשנות ה‪ 20-‬של המאה הנוכחית התגייר קצין‬
‫פורטוגזי‪,‬הסרן ארתורו קארלוס דה בארוש באשטו‪,‬ויזם תנועת‬
‫התגיירות בקרב אנוסי ארצו‪.‬‬

‫סיכום הדברים‬

‫האינקוויזיציה הספרדית נוסדה כמוסד כנסייתי והייתה תלויה‪,‬‬
‫כאינקוויזיציה הכללית שלפניה בהסכמת האפיפיור‪.‬האינקוויזיציה‬
‫נועדה לפתור בעייה דתית חברתית מיוחדת בכלל הפוליטיקה הדתית‬
‫של ארץ מיוחדת ועל ידי כך נעשתה מוסד מדיני אם כי אופייה הדתי‬
‫הטהור לא טושטש‪.‬משנת ‪ 1483‬עד שנת ‪ 1492‬קבע האינקוויזיטור‬
‫הכללי תומאס די טוריקמאדה את דרכה של אותה הפוליטיקה הדתית‪,‬‬
‫שקמה על היהדות בספרד במטרה להשמידה‪.‬את פקודותיו המכריעות‬
‫יכול היה טוריקמאדה להוציא רק בהסכמתם של המלך והמלכה ששלטו‬
‫אז בספרד‪:‬המלך פרננדו הקתולי והמלכה איזבלה‪.‬אך המלכים הללו לא‬
‫הוציאו את טוריקמאדה מתא הנזירים בכדי להסתייע בו לצרכי‬
‫הפוליטיקה החילונית‪,‬אלא קנאת הדת היא שהעמידה את הזרוע‬
‫החילונית לשירותו של הנזיר והכריחה אותה לוותר על כל‬
‫האינטרסים הפוליטיים והכלכלים הבריאים‪.‬אכן‪,‬שום הנהגה נבונה לא‬
‫יכלה לעצום את עיניה מלראות את הנזקים החמורים שנגרמו לציבור‬
‫על ידי הרדיפות‪.‬ערי מסחר גדולות בספרד כמו סיביליה וברצלונה‬
‫נחרבו מחמת פעילותה של האינקוויזיציה‪,‬וכמה ערים בינוניות‬
‫וקטנות בתוך הארץ נתרוקנו מחמת משפטי האנוסים וגירוש היהודים‪.‬‬
‫קאסטיליה ובייחוד אנדאלוסיה היו מולדת האינקוויזיציה הספרדית‪.‬‬
‫מסיביליה התרחבה האינקוויזיציה צעד צעד לערי קאסטיליה המרכזית‬
‫ומשם התרחבה האינקוויזיציה לאראגוניה‪.‬שתי המלכויות הנפרדות‪-‬‬
‫קאסטיליה ואראגוניה לא הונהגו במשך עשר שנים‪,‬בשום שטח של‬
‫הפוליטיקה הפנימית‪,‬במידה כזאת של אחידות ותיאום כבתחום‬
‫פעולותיה של האינקוויזיציה‪.‬האינקוויזיציה הוכנסה לקאסטיליה על‬
‫ידי המלך פרננדו והמלכה איזבלה בשנת ‪1480,‬ובמלכות ספרד‬
‫המאוחדת ובמושבותיה נעשתה האינקוויזיציה מוסד מרכזי של המדינה‬
‫והכנסייה‪.‬האינקוויזיציה בספרד בוטלה על ידי ז'וזף בונפארט‬
‫בשנת ‪1808,‬אך חודשה עם חזרת שושלת שלטון הבורבונים בשנת ‪1814.‬‬
‫הקץ הסופי הקיץ על האינקוויזיציה רק בשנת ‪ 1834‬משעברה העוצרת‬
‫של ספרד‪,‬כריסטינה‪,‬לצד מפלגת הליבראלים‪.‬‬

‫ביבליוגרפיה‬

‫(‪1‬האנציקלופדיה העיברית‪:‬הוצאת ספריית פועלים‪1988.,‬מאת החברה‬
‫להוצאת אנציקלופדיות בע"מ‪.‬‬
‫כרך ‪1:‬ערך אינקוויזיציה‪.‬עמודים‪984972.:‬‬

‫(‪2‬דברי ימי עם עולם‪:‬הוצאת דביר‪1958.,‬מאת פרופסור שמעון‬
‫דובנוב‪.‬‬
‫כרך ‪5:‬ערך פרדיננד ואיזבלה‪:‬האינקוויזיציה‪.‬עמודים‪221219.:‬‬

‫(‪3‬עם ישראל‪:‬תולדות ‪ 4000‬שנהמימי האבות ועד חוזה השלום‪:‬הוצאת‬
‫מסדה בע"מ‪.‬מאת מרדכי וורמברנד ובצאלאל ס‪ .‬רות‪.‬‬
‫ערך האנוסים וקהילותיהם‪.‬עמודים‪287280.:‬‬

‫(‪4‬אנציקלופדיית יהדות‪:‬הוצאת ספרי חמד וידיעות אחרונות‪1991.,‬‬
‫מאת שאול מייזליש‪.‬‬
‫כרך א‪:‬ערך אנוסים‪.‬עמודים ‪4746.‬‬
‫ערך אוטו דה פה‪.‬עמודים ‪2725.‬‬
‫ערך אינקוויזיציה‪.‬עמודים‪3635.:‬‬

‫(‪5‬אנציקולפדיית אביב‪:‬הוצאת מסדה בע"מ‪1975.,‬מאת יוסף שוחט‪.‬‬
‫כרך ‪1:‬ערך אוטו דה פה‪.‬עמודים ‪7877.‬‬
‫כרך ‪2:‬ערך אנוסים‪.‬עמודים ‪302301.‬‬
‫כרך ‪8:‬ערך טורקמאדה‪.‬עמודים ‪16141613.‬‬

‫גם עבודה זו נלקחה מהאתר‪.....‬‬
‫‪ – Avodot.co.nr‬מאגר העבודות הגדול בישראל!‬