‫לאשהספרים‬

‫מאת דפנה לוי ‪ 8‬צילום‪ :‬גל חרמוני‬

‫"ניסיתי לשנות‬
‫מקום ולשנות מזל‪,‬‬
‫וזה לא הצליח"‬

‫אחרי שזכתה בפרסים ונחשבה לאחת המשוררות הפוריות והמוערכות‬
‫בארץ‪ ,‬נעלמה יום אחד שולמית אפפל מהנוף‪ 20 .‬שנה לקח לה לחזור‪,‬‬
‫ואין ספק שהיה שווה לחכות‪ .‬אתר האינטרנט והבלוג שלה מלאים‬
‫תגובות של מעריצים (אבל לא רק)‬
‫ממחרת פגישתנו כתבה שולמית אפפל בבלוג שלה רשימ‬
‫מה קצרה‪ ,‬המתארת גבר נוסף שנבהל מכך שהיא אישה‬
‫כותבת‪" .‬את אישה קשה"‪ ,‬הוא אמר לה‪ .‬הוא‪ ,‬במקרה זה‬
‫הרופא שלה‪ ,‬לא ידע בדיוק איך להתמודד עם מילותיה‪.‬‬
‫היא‪ ,‬המשוררת‪ ,‬הודתה‪" :‬זה שאני כותבת מפחיד אותי‬
‫די והותר‪ ,‬אבל למה אותו‪ ,‬ואותו‪ ,‬ואותו‪"...‬‬
‫הפחד הזה מהכתיבה‪ ,‬מיכולתן של המילים שלה לחשוף‪ ,‬לגעת‪ ,‬להבהיר את‬
‫מה שהעדיפה במשך זמן ממושך לעטוף בעננים של שכחה‪ ,‬הביא לכך שאפפל‬
‫נאלמה וכמעט נעלמה לחלוטין‪.‬‬
‫עד לפני עשרים שנה נחשבה לאחת המשוררות הפוריות והמוערכות בארץ‪.‬‬
‫היא זכתה בפרס ראש הממשלה ופרס קוגל לשירה‪ .‬בגלריה שלה‪ ,‬גלריה "נינווה"‬
‫שברחוב גורדון בתל־אביב‪ ,‬ערכה לא רק תערוכות‪ ,‬אלא גם ערבי ספרות גדושי‬
‫ממשתתפים‪ ,‬שבהם לקחו חלק יהודה עמיחי‪ ,‬יאיר הורוביץ‪ ,‬יונה וולך ורבים אחר‬
‫רים‪ .‬ואז בשנת ‪ 1989‬פרסמה את ספרה האחרון "התרה"‪ ,‬ופסקה מלכתוב‪.‬‬
‫ללפני כשנה וחצי שבה פתאום והופיעה במקום שנראה כעת הכי טבעי מבח‬
‫חינתה‪ :‬באינטרנט‪ .‬אפפל פתחה בלוג אחד‪ ,‬ואחריו שני ושלישי‪ ,‬הקימה אתר‬

‫ל‬

‫‪164‬‬

‫<‪56161533‬‬
‫<‪56161533‬‬

‫משלה‪ ,‬והחלה מפרסמת שירים וקטעי פרוזה קצרים כמעט מדי יום‪.‬‬
‫השמועה על הנס הזה ‪ -‬ותרשו לי לערוב אישית לכך שמדובר בנס ספרותי‬
‫אאמיתי ‪ -‬כינסה אל הבלוגים שלה לא מעט קוראים שמגיבים‪ ,‬מתווכחים‪ ,‬מחמ‬
‫מיאים ומשמיצים‪ ,‬ובעיקר חוגגים את שובה‪ .‬אמרתי לכם נס‪ ,‬לא?‬
‫אפפל‪ ,61 ,‬הפסיקה לכתוב כשהחיים נעשו תובעניים מדי‪ .‬היא אם לבת‬
‫וולבן‪ ,‬וסבתא לנכדים שמתגוררים בניו יורק‪ .‬עד לשנה שעברה גם עבדה לפרנ‬
‫נסתה במשרד השיכון‪ ,‬שם עשתה שנים כיועצת לשילוב יצירות אמנות בבנייה‬
‫(זו שאחראית על שילובם של לא מעט פסלים במרחבינו הציבוריים)‪.‬‬
‫רצף של אירועים קשים הותיר אותה‪ ,‬היא אומרת‪ ,‬חסרת יכולת לכתוב‪,‬‬
‫כמעט מחוקה לגמרי‪ ,‬וכשהיא אומרת מחוקה‪ ,‬היא מתכוונת לזה באופן הפשוט‬
‫בביותר‪ :‬אפפל שינתה את שמה ל"אלינועם שלו"‪ ,‬כתבה תחת שם זה את המונוד‬
‫דרמה "מקל של קינמון" שעלתה בתיאטרונטו (‪ )1991‬בכיכובה‪ ,‬ובילתה שבע‬
‫שנים בזהותה החדשה‪ ,‬עד שהחליטה לחזור ולהיות מי שהייתה במקור‪.‬‬
‫† זה היה כמו לבחור לעצמך שם בדוי כדי לכתוב תחתיו?‬
‫""לא‪ ,‬לא‪ .‬אני לא מאמינה בשמות בדויים‪ .‬כשהפכתי לאלינועם הייתי אלינ‬
‫נועם‪ .‬לא רציתי יותר להיות מי שהייתי‪ ,‬ומה אני כבר יכולה להחליף? את‬

‫הבלוג של שולמית אפפל‪:‬‬
‫‪www.notes.co.il/apfel‬‬

‫האתר של שולמית אפפל‪:‬‬

‫‪www.shulamitapfel.com‬‬

‫צבע העיניים? את הגובה? אז החלפתי את שמי‪ .‬הבת שלי היא שמצאה לי‬
‫את השם‪ .‬זה נשמע לך תימהוני? אין לי בעיה עם זה‪ ,‬צריך תימהונית אחת‬
‫בשכונה‪ ,‬לא?"‬
‫† ואיך חזרת להיות שולמית אפפל?‬
‫"הבנתי שאלינועם שלו לא באמת שינתה את חיי‪ .‬לא מצאתי בעל‪ ,‬לא‬
‫כתבתי יצירת ענק‪ .‬ניסיתי לשנות מקום ולשנות מזל‪ ,‬וזה לא הצליח"‪.‬‬
‫אפפל‪ ,‬כדרכם של אנשים שמודעים היטב לחלקים המשובחים אך גם הנאים‬
‫פחות של אישיותם‪ ,‬צוחקת על עצמה בחן‪ ,‬וגם מבקרת את עצמה בקלות רבה‪.‬‬
‫הכתיבה שלה חושפנית מאוד‪ ,‬ומלאת כאב‪.‬‬
‫הנה דוגמאות זעירות‪" :‬דיברתי עברית קשה ויידיש רכה‪ ,‬ובה קיללתי מגיל‬
‫שלוש‪ ,‬בעיקר ילדים אבל גם את אבי"; "אני נעשית טיפשה‪ .‬עוד לא בת עשר‪,‬‬
‫בוכה ברחוב‪ ,‬אני לב קטן וטובע"; "וכשהתעוררתי‪  ‬לבד לבכיים של שני ילדים‬
‫באמצע הלילה‪ ,‬בחורף‪ ,‬יותר מפעם בלילה יותר מחורף אחד‪ ,‬כמה כבר הייתי‬
‫רחוקה מסילביה‪ ‬פלאת' כשרציתי למות"‪.‬‬
‫השורה האחרונה לקוחה משיר שכותרתו "פחות מאמת אין טעם לכתוב"‪,‬‬
‫אמירה שאפפל מאמינה בה בכל לבה‪" .‬אני אוהבת לספר מעשיות"‪ ,‬היא מודה‪,‬‬
‫"אבל רוב מה שאני מספרת קרה באמת‪ .‬החשיפה הזאת‪ ,‬כך אני מרגישה‪ ,‬מגנה‬
‫עליי"‪.‬‬
‫† במהלך השנים שבהן לא פרסמת דבר‪ ,‬כתבת? לעצמך? למגרה?‬
‫""עשרה שירים שאין בהם ממש‪ .‬לא הייתי מסוגלת לגעת בעט‪ .‬כשהיו מדב‬
‫ברים איתי על כתיבה‪ ,‬הייתי רוקעת ברגליים מזעם‪ .‬הרגשתי שניתקתי קשר‬
‫עם העולם‪ ,‬שאין לי מה להגיד ואני לא רוצה להגיד‪ ,‬רק לבעוט"‪.‬‬
‫† ואיך בכל זאת חזרת לכתוב?‬
‫"זה התחיל כשאחד מבני משפחתי הציע שאכתוב בלוג‪ .‬קיבצנו שירים שלא‬
‫פרסמתי בשום מקום‪ ,‬והוצאנו את הספר 'אפריל יהודי'‪ ,‬שמופיע רק ברשת‪ .‬יום‬
‫אחד ישבתי בניו יורק‪ .‬בגלל ג'ט לג לא ישנתי‪ ,‬וכדרכי‪ ,‬חיפשתי אהובים‬

‫<‪56161533‬‬
‫<‪56161533‬‬

‫‪165‬‬

‫איפור‪ :‬סבטלנה קריחלי‬

‫"לא רציתי יותר להיות מי שהייתי‪,‬‬
‫ומה אני כבר יכולה להחליף?‬
‫את צבע העיניים? את הגובה?‬
‫אז החלפתי את שמי"‬

‫ישנים שלי‪ .‬פתאום גיליתי שאהובי הראשון מת‪ ,‬והבנתי שכבר לא אוכל לדבר‬
‫איתו לעולם‪ .‬באותו סוף שבוע התחלתי לכתוב"‪.‬‬
‫† שיר?‬
‫"חס וחלילה‪ .‬משפטים ארוכים של פרוזה‪ ,‬כי שירה פחדתי לכתוב‪ .‬כאילו‬
‫ערבבתי הכול‪ ,‬כמו שמערבבים למישהו את התרופה שהוא צריך לקחת בתוך‬
‫ש‬
‫שוקולד‪ .‬לא חשבתי שאפשר לכתוב בלי סוג של עינוי‪ ,‬ופרוזה נראתה לי אפשר‬
‫ררות שדורשת רק שכל‪ ,‬בלי שצריך לשמוע מלאכים‪ .‬הייתי המומה ממה שכתב‬
‫בתי‪ ,‬נרגשת כאילו שאני הולכת למאהב הראשון שלי‪ ,‬ובבוקר‪ ,‬אחרי לילה בלי‬
‫שינה‪ ,‬התקשרתי לבן שלי בארץ‪ ,‬וביקשתי שיעלה אותו לרשת עכשיו‪ ,‬מיד"‪.‬‬
‫† ואז התחילו להגיע תגובות‪.‬‬
‫"נכון‪ ,‬והייתי בהלם‪ .‬לא האמנתי שאנשים עדיין זוכרים אותי‪ .‬לא לומדים‬
‫אותי באוניברסיטה‪ ,‬אני לא קשורה לשום קבוצה של משוררים‪ ,‬ובכל זאת‬
‫התברר שאנשים מכירים אותי וזה היה בעיני פלא גדול"‪.‬‬
‫† באינטרנט‪ ,‬כמו באינטרנט‪ ,‬יש לפעמים מי שמגיבים לכתיבתך ממש‬
‫באלימות‪.‬‬
‫"זה הפתיע אותי‪ ,‬אבל כבר לא‪ .‬גם לפני האינטרנט קרה שקיבלתי באמצע‬
‫ההלילה טלפון נזעם ממישהי שקראה שיר שלי בעיתון‪ .‬הייתה גם מישהי שאמ‬
‫מרה לי שאני בכלל לא מבינה על מה אני כותבת‪ .‬במידה מסוימת זה נכון‪ .‬לא‬
‫שלי יש מושג‪ ,‬ואולי טוב שכך"‪.‬‬
‫† אבל נדמה שאת כותבת בקלות‪.‬‬
‫"אני מרגישה כמו מישהי שמחוללת בזרועות הנסיך‪ .‬אני יכולה לחולל‬
‫שירה כל היום וכל הלילה‪ ,‬ובכלל לא להרגיש שאני עומדת על הרגליים‪ .‬אני‬
‫כבר לא מדממת כשאני כותבת‪ .‬לפעמים אני בוכה‪ ,‬אבל אני כבר לא מדממת‪,‬‬
‫ומי שחושב שהוא מתקרב אליי כשהוא קורא את הכתיבה שלי‪ ,‬בכלל לא יודע‬
‫שאני עוד לא מתקרבת אפילו לגעת בקצה של הקצה של הדברים"‪.‬‬
‫† יש דברים שאת נמנעת מלכתוב עליהם?‬
‫"לא‪ ,‬אבל יש דברים שאפשר לטפל בהם מכל מיני כוונים‪ ,‬והם עולים בכל‬
‫פעם בצבעים אחרים‪ .‬הרי למעשה אני כותבת כדי לשכוח‪ .‬כאילו שאם אכתוב‬
‫אוכל להניח לדברים‪ .‬רק שזה לא קורה"‪.‬‬
‫† יצאת השנה לפנסיה כדי לפנות לעצמך זמן רק לכתיבה‬
‫"הרגשתי כמו בוקובסקי‪ ,‬שאמר 'או מוות‪ ,‬או כתיבה'‪ .‬הודעתי שאני עוזבת‪,‬‬
‫ויש לי תוכניות גדולות על הפנסיה הזאת‪ 1,850 .‬שקל בחודש‪ .‬אני מתכוונת‬
‫לקנות אופנוע‪ ,‬למלא דלק בכל הסכום הזה‪ ,‬ואני מניחה שזה יספיק לי לנסיעה‬
‫בערך מהבית ברמת גן ועד לכיכר דיזנגוף"‪8 .‬‬

Sign up to vote on this title
UsefulNot useful