‫תוכן העניינים‬

‫‪y‬‬

‫הקדמת העורך המדעי ‪7 ....................................................................‬‬
‫פתח דבר ‪9......................................................................................‬‬
‫הקדמה‪ :‬מפת הדרכים לעתידם של ילדינו ‪11 .....................................‬‬
‫גלו את הדפוס הייחודי של ילדכם ‪14 ...............................................‬‬
‫אזעקות שווא והסחות דעת ‪20 .........................................................‬‬
‫סימן לבאות ‪22 ..................................................................................‬‬
‫ילדים הם כחומר ביד היוצר ‪23 ........................................................‬‬
‫ילדים הם כמו זרעים קטנים‪25 ........................................................‬‬
‫השילוב המופלא של תורשה וסביבה ‪26 .........................................‬‬
‫דפוסים מורכבים‪27 ..........................................................................‬‬
‫פרק ‪ :1‬חברותיוּת ‪ -‬גורלם של הילדים הבודדים‪33.............................‬‬
‫מדד הפופולאריות ‪37 ........................................................................‬‬
‫הילד המתבודד ‪40 .............................................................................‬‬
‫האם המורים יכולים לפתור בעיות חברתיות? ‪41 ..........................‬‬
‫כשההורים מתקשים לעזור ‪46 .........................................................‬‬
‫בריונים בודדים ‪47 .............................................................................‬‬
‫בעיות הסמויות מן העין ‪48 ...............................................................‬‬
‫מבוא לחברוּת ‪51 ..............................................................................‬‬
‫השפעתו של אימון חברתי ‪54 ...........................................................‬‬

‫ההורים נכנסים לתמונה ‪56 ..............................................................‬‬
‫שאלה של מזג ‪60 ..............................................................................‬‬
‫אם אינכם יכולים לשנות את הילד‪,‬‬
‫שנו את המסלול שהוא צועד בו ‪63 ..................................................‬‬
‫מה ההורים יכולים לעשות?‪66 .........................................................‬‬
‫פרק ‪ :2‬טוּב לב ‪ -‬אמו של ברני מיידוף ‪71..........................................‬‬
‫נטייה מוּלדת לטוב או לרע ‪73 ..........................................................‬‬
‫שורשי המעשים הטובים ‪76 ..............................................................‬‬
‫אימוני אמפתיה ‪78 .............................................................................‬‬
‫טוּב לב נובע ממניעים גנטיים אנוכיים‪81 ........................................‬‬
‫האנוכיות חיה ובועטת ‪83 ..................................................................‬‬
‫שבחים או פרסים? ‪88 .......................................................................‬‬
‫התפתחותה של חשיבה מוסרית ‪90 ................................................‬‬
‫ההורים כמודל לחיקוי ‪97 ..................................................................‬‬
‫כשילדכם אינו מתנהג כמו אוליבר טוויסט ‪99 .................................‬‬
‫פרק ‪ :3‬אינטליגנציה ‪ -‬חכמים כביום היוולדם ‪103 .............................‬‬
‫מי נחשב לחכם? ‪104 .......................................................................‬‬
‫מדד החכמה ‪106 ..............................................................................‬‬
‫האם ילדים חכמים מקבלים ציונים טובים או שהציונים‬
‫הטובים הם אלה שהופכים ילדים לחכמים? ‪111 ...........................‬‬
‫אינטליגנציה עמידה‪114 ...................................................................‬‬
‫אינטליגנציה וגנטיקה ‪116 .................................................................‬‬
‫מה מפריע לו? ‪118 ...........................................................................‬‬
‫אנטגוניזם כגורם מעכב הישגים ‪120 ...............................................‬‬
‫סטריאוטיפים חברתיים וציפיות שמגשימות את עצמן ‪121 ..........‬‬
‫דעות קדומות מעכבות למידה ‪122 .................................................‬‬
‫האם ילדים עשירים חכמים יותר? ‪123 ...........................................‬‬

‫׀‬
‫מיקומו של הילד במשפחה ‪125 .......................................................‬‬
‫חשיבותו של החיבוק ‪128 .................................................................‬‬
‫הסימנים המבשרים של רמת אינטליגנציה גבוהה ‪128 .................‬‬
‫גורם העניין ‪130 .................................................................................‬‬
‫אזעקות שווא והסחות דעת ‪134 ......................................................‬‬
‫פרק ‪ :4‬הצלחה ‪ -‬מי רוצה להיות מיליונר? ‪137 .................................‬‬
‫רמזים מוקדמים ‪140 ........................................................................‬‬
‫הדחף להצליח‪145 ...........................................................................‬‬
‫ילדים מכווני‪-‬ביצועים לעומת ילדים מכווני‪-‬הישגים ‪148 .............‬‬
‫חשיבותה של המצפוניות ‪152 ..........................................................‬‬
‫אימפולסיביות – מתכון לצרות ‪156 ................................................‬‬
‫חשיבות העניין ‪158 ...........................................................................‬‬
‫חיוניוּת ‪ -‬מפתח להצטיינות ‪163 .....................................................‬‬
‫פרק ‪ :5‬אהבה ‪ -‬מקורותיה של הרומנטיקה ‪167 .................................‬‬
‫האהבה הראשונה‪168 ......................................................................‬‬
‫דמעות הן לעיתים עדוּת לאיכות הקשר ‪171 ..................................‬‬
‫התאמה הדדית ‪173 ..........................................................................‬‬
‫הבדלים בכוונוּן הרגשי ‪177 ..............................................................‬‬
‫האהבה השנייה‪182 ..........................................................................‬‬
‫אהבה – שאלה של עיתוי ומיקום ‪187 .............................................‬‬
‫אהבה בגיל הבגרות – האם מה שהיה הוא שיהיה? ‪191 ...............‬‬
‫פרק ‪ :6‬אושר ‪ -‬היכולת לשמוח ‪197 .................................................‬‬
‫שלווה ביתית ‪201 ..............................................................................‬‬
‫העונג שבדברים הקטנים ‪202 ..........................................................‬‬
‫השפעת החשיבה על האושר ‪205 ...................................................‬‬
‫פרשנויות סותרות ‪207 ......................................................................‬‬
‫הצורך בשינוי מחשבתי ‪210 .............................................................‬‬

‫אימוני התמודדות וחשיבה חיובית ‪213 ............................................‬‬
‫נפלאות התקווה ‪214 .........................................................................‬‬
‫עמידוּת בפני נסיבות קשות ‪218 ......................................................‬‬
‫הסיפוק שבהבאת תועלת ‪220 ........................................................‬‬
‫חשיבותה של המסוגלוּת העצמית ‪224 ...........................................‬‬
‫לא כל הילדים נולדו שמחים‪226 .....................................................‬‬
‫סוף דבר‪ :‬השלמה עם הגורל וחתירה לשינוי ‪229 ................................‬‬
‫תודות ‪239 ......................................................................................‬‬
‫ביבליוגרפיה ‪241 .............................................................................‬‬

‫הקדמה‬
‫‪y‬‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫את סנדלי הערב הראשונים שלי קיבלתי בגיל שלוש‪ ,‬כמתנת יום‪-‬הולדת‬
‫מאחותי בת השש‪ .‬היו אלה סנדלים גבוהי‪-‬עקב מפלסטיק בצבע זהב בוהק‬
‫עם קישוטי פרווה ורודים בקצותיהם‪ .‬הייתי צועדת עליהם בחדר המגורים‪,‬‬
‫מקשיבה לנקישות הפלסטיק ומרגישה זוהרת‪ .‬אהבתי לנעול אותם לגן‪ ,‬יחד‬
‫עם ארנק גדול מעור שחור שהייתי לוקחת אתי לכל מקום‪ .‬הארנק השחור‬
‫היה שייך פעם לקרובת משפחה קשישה והיו בו דברים רבים שהייתי עשויה‬
‫להזדקק להם במשך היום כמו שפתון‪ ,‬סוכריות‪ ,‬עפרונות‪ ,‬בובות פרווה‪ ,‬נייר‬
‫דבק ולפעמים גם ספר אחד או שניים‪.‬‬
‫בני משפחתי מספרים שהחל מגיל שנתיים‪ ,‬נהגתי לבלות שעות בהתחפשות‪.‬‬
‫אהבתי ללבוש שמלות מהודרות שאיש כבר לא גילה בהן עניין‪ ,‬להמציא‬
‫סיפורים ולתאר לכל מי שרק היה מוכן לשמוע את החיים הסודיים שלי‪.‬‬
‫לפעמים הייתי אם ל‪ 14-‬ילדים‪ ,‬שמצליחה גם לנהל מרפאה משגשגת‪ .‬אהבתי‬
‫במיוחד את החלק שבו הייתי יוצאת מהמכונית המשפחתית הגדולה‬
‫כששקיות עמוסות מצרכים בידיי והסטטוסקופ כרוך סביב צווארי‪ .‬הייתי‬
‫מעמידה פנים שאני מרגיעה את אחד התינוקות שלי על ברכיי‪ ,‬תוך כדי שאני‬
‫מניחה את שפופרת הטלפון בין האוזן והכתף‪ ,‬משוחחת עם אחד ממטופליי‬
‫ומאבחנת את הבעיה שממנה הוא סובל‪ .‬הייתי עמוסה‪ ,‬מוכשרת ומיומנת‬
‫ואנשים רבים כל כך היו זקוקים לי ותלויים בי‪ .‬אולם‪ ,‬בימים אחרים‪ ,‬הייתי‬
‫נסיכה בת‪-‬אלמוות שנשואה זה אלפי שנים למלך חזק ויפה תואר‪ .‬מותר היה‬
‫לי להיפגש אתו לעיתים רחוקות בלבד‪ ,‬כשהוא היה מופיע דרך קסם בשעות‬

‫‪12‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫הלילה ומחזר אחריי בכל פעם מחדש‪ .‬לעיתים הייתי אשת עסקים מחוננת‬
‫שמנהלת חברה מצליחה ומעסיקה צוות עובדים גדול‪ .‬הייתי נכנסת לחדר‬
‫הישיבות בנעלי עקב שחורות וגבוהות‪ ,‬כשאני אוחזת בידי לוח כתיבה‪.‬‬
‫בהזדמנויות אחרות הייתי יתומה מורעבת שגדלה ביער ורק החיות ארחו לה‬
‫לחברה‪ .‬זו הייתה הדמות שגילמתי בהתלהבות רבה במיוחד‪ .‬הפנטזיות שלי‬
‫לא כללו רק זהויות מופלאות שאותן אימצתי בחשאי בחדר הילדים‪ ,‬כשאיש‬
‫לא ראה אותי‪ .‬לעיתים‪ ,‬ניסיתי להכניס גם אנשים אחרים לעולם הדמיוני‬
‫שלי‪.‬‬
‫סבתי הלן התגוררה בבית‪-‬חווה קטן‪ ,‬מאז נישואיה לסבי ב‪ .1927-‬ביקרתי‬
‫אותה כמעט כל יום‪ ,‬כשאני חוצה את שביל העפר המאובק שהפריד בין ביתה‬
‫לביתנו‪ ,‬שהיה ממוקם בקצה השני של החווה‪ .‬היא הייתה מכינה לי פרוסות‬
‫לחם קלוי עם מרגרינה ובינתיים‪ ,‬היינו מפטפטות‪ .‬היא הייתה קהל נפלא‪.‬‬
‫היא חייכה אליי‪ ,‬הנהנה בראשה בהבנה והייתה מוכנה לשבת שם אתי במשך‬
‫שעות‪.‬‬
‫יום אחד‪ ,‬כשהייתי בערך בת שש‪ ,‬הגעתי אליה וצנחתי בכבדות על אחד‬
‫מכיסאות הפלסטיק הכחולים שבמטבח‪ .‬אני חושבת שהשעה הייתה שבע‬
‫בבוקר‪ .‬אמרתי לסבתא שיש לי חדשות רעות בשבילה‪ .‬סיפרתי לה בעצב‬
‫עמוק שאני סובלת ממחלה נדירה‪ .‬הנחתי את כפות ידיי על מפת הפלסטיק‬
‫המשובצת‪ ,‬כדי שהיא תוכל לראות את השכבה המוזרה‪ ,‬המחורצת‬
‫והמבריקה שעל עורי‪ .‬הסברתי לסבתא שהמחלה מחייבת אותי לקלף מדי‬
‫מספר שעות את שכבת העור העליונה של כפות הידיים שלי‪ ,‬למרות שהקילוף‬
‫הכאיב לי מאוד‪ .‬הדגמתי לה כיצד אני עושה זאת ומשכתי את העור באחד‬
‫הקצוות‪ .‬קילפתי את השכבה השקופה‪ ,‬כשאני מנסה לשמור על הבעת פנים‬
‫עגומה אך שלווה‪ .‬סבתא שלי הייתה אישה סובלנית ואוהבת‪ .‬היא התבוננה‬
‫בי באהדה‪ ,‬צקצקה בלשונה והנידה בראשה בהזדהות עם סבלי הרב‪ .‬העור‬
‫המקולף והפצוע שלי לא היה אלא שכבת דבק שקופה שמרחתי בזהירות‬
‫ובדייקנות על כפות ידיי לפני שיצאתי לדרכי לביתה של סבתא‪ .‬אני עדיין‬
‫זוכרת כמה הופתעתי ושמחתי שהיא האמינה לסיפור הנפלא שלי‪ .‬אהבתי‬
‫לגלם את תפקיד הקורבן הסובל ונהניתי מהמחשבה שאנשים אחרים‬
‫מאמינים לי‪.‬‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪13‬‬

‫בני משפחתי נהגו להתבדח ולומר שהחדר שלי תמיד מלא באורחים‪ ,‬אך מי‬
‫שהיה מציץ לתוך החדר כדי לראות אותם‪ ,‬היה מוצא רק ילדה אחת‪ ,‬קטנה‪,‬‬
‫חיוורת ורזה‪ ,‬שיושבת לבד בחדר החשוך ויוצרת לעצמה עולם משלה‪ ,‬מלא‬
‫במעריצים‪ ,‬חברים‪ ,‬אויבים ותומכים‪.‬‬
‫האמת היא שהסיפור המצחיק הזה אינו כה פשוט כפי שהוא נשמע‪ .‬שנים‬
‫לאחר מכן גיליתי שבילדותי‪ ,‬אבא שלי חשש שהחברים הדמיוניים שלי הם‬
‫אות אזהרה למחלת הסכיזופרניה‪ .‬כשדיברתי לעצמי‪ ,‬הוא פחד שתפיסת‬
‫המציאות שלי לקויה‪ .‬הוא חשב שאינני יכולה להבדיל בין העולם האמיתי‬
‫לעולם הדמיון ושאני מבלה זמן רב מדי בגילום דמויות ואימוץ זהויות‪.‬‬
‫הוא עקב אחריי כדי לגלות אם הדמיון שלי משתלט עליי‪ .‬דודתו סבלה‬
‫מסכיזופרניה‪ ,‬אך העובדה הזו נשמרה בסוד במשך רוב שנות ילדותי‪ .‬ייתכן‬
‫שההתנהגות שלי הולידה אצלו את הפחדים שמישהו אחר במשפחה עלול‬
‫לפתח מחלת נפש‪ .‬האם אבא שלי צדק? האם הבריחות המוקדמות שלי‬
‫מהמציאות היו סימנים מוקדמים לבעיה חמורה יותר?‬
‫כיום‪ ,‬אני מלאת חרדות כרימון וכנראה כתוצאה מכך‪ ,‬יש לי צורך כמעט‬
‫בלתי נסבל בשליטה‪ .‬אני אומרת לבעלי מה להגיד לילדים‪ ,‬אני אומרת לילדיי‬
‫הבוגרים מה לומר בראיונות עבודה ואני מעירה את בני בן ה‪ ,16-‬גם‬
‫כשהשעון המעורר שלו מצלצל‪ ,‬רק כדי לוודא שהוא לא יאחר לבית הספר‪.‬‬
‫כשמתארחים אצלנו בני משפחה או חברים‪ ,‬אני ממהרת למטבח לפני שכולם‬
‫מתעוררים‪ ,‬כדי שארוחת הבוקר תהיה מוכנה בזמן ותוגש בדיוק כפי‬
‫שתכננתי‪ .‬יש לי כל מיני סוגים של פחדים‪ .‬אינני מסוגלת לעלות למטוס בלי‬
‫ליטול קודם כדור הרגעה‪ .‬אני לא אוהבת לנסוע במכוניתם של אחרים‪,‬‬
‫כשמישהו אחר נוהג‪ .‬מעולם לא שמעתי על אמונה תפלה שלא אימצתי זה‬
‫מכבר‪ .‬בכל ערב‪ ,‬אני מחכה לכוכב הראשון שמופיע בשמים כדי להביע‬
‫משאלה ולבקש שילדיי יישארו בריאים‪ .‬בדיוק כפי שנהגתי לעשות כשהייתי‬
‫ילדה‪ ,‬אני מדמיינת סיום שונה לספרים עצובים שאני אוהבת‪ .‬גם אני קיבלתי‬
‫את מנת הצרות שלי בחיים – חוויתי ניכור‪ ,‬אכזבות וחרטות‪ .‬אולם מלבד‬
‫ה"שיגעונות" שלי והנוירוזות שמהן הם צמחו‪ ,‬הקשר שלי למציאות יציב‬
‫למדי‪ .‬עבדתי במשך כל חיי הבוגרים‪ ,‬אני נשואה זה ‪ 30‬שנה לאותו בעל‬
‫וגידלתי שלושה בנים‪ .‬על פי ברומטר השפיות המקובל‪ ,‬מצבי תקין‪.‬‬

‫‪14‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫אוסף החברים הדמיוניים שלי‪ ,‬ההצגות והסיפורים שהמצאתי אכן ניבאו‬
‫משהו‪ ,‬אך לא היו אלה סימנים מוקדמים המבשרים על מחלת נפש מתקרבת‪.‬‬
‫האהבה שלי לחיים דמיוניים עדיין מלווה אותי‪ .‬למדתי ספרות בקולג' ואני‬
‫עדיין ממשיכה לקרוא ספרים בלהיטות‪ .‬חלק ניכר מהעבודה המחקרית שלי‬
‫הוקדשה לסיפורים שילדים מספרים ולעולמות שהם יוצרים לעצמם תוך כדי‬
‫משחק‪ .‬ביליתי זמן רב במחשבה על עולמות חלופיים‪ ,‬אולם מדענים נוטים‬
‫לכנות זאת "חשיבה נוגדת‪-‬מציאות"‪ .‬זו הרי צורת החשיבה שמאפיינת את‬
‫רוב החוקרים‪.‬‬
‫עולם הפנטזיות העשיר שלי בישר על העניין שאני צפויה לפתח בפסיכולוגיה‪,‬‬
‫אך הוא לא היה אות אזהרה שמעיד על התפתחותה של מחלת נפש‪ .‬התחזיות‬
‫העגומות של אבי אמנם לא התגשמו‪ ,‬אך חששותיו היו מובנים‪ .‬בשלב זה או‬
‫אחר‪ ,‬רוב ההורים דואגים לעתידם של ילדיהם‪ .‬ברגעים אלה‪ ,‬כשהספקות‬
‫מציפים אותנו‪ ,‬מה עלינו לעשות? לעיתים קרובות‪ ,‬אנחנו מרגישים אבודים‬
‫נוכח העתיד הלא‪-‬ידוע‪ .‬חלקנו נעזרים באמונות עממיות ששמענו מאחרים‪,‬‬
‫ושלעיתים‪ ,‬אין בהן חכמה רבה‪ .‬לשמחתנו‪ ,‬הפסיכולוגיה ההתפתחותית‬
‫יכולה לספק לנו מפת דרכים יעילה לאיתור ופענוח של הרמזים לחידת‬
‫עתידם של ילדינו‪.‬‬

‫גלו את הדפוס הייחודי של ילדכם‬
‫התאהבתי בפסיכולוגיה התפתחותית בשנה השנייה ללימודיי בקולג'‪ .‬הוקסמתי‬
‫מהניסויים החכמים שחשפו את צורת החשיבה של ילדים‪ .‬אהבתי את הרעיון‬
‫שהתפתחות הילד מתרחשת על פי סדר מסוים ודפוסים אופייניים שניתנים‬
‫לפענוח באמצעות התבוננות ותצפיות‪ .‬אהבתי את התיאוריות הסותרות שהאירו‬
‫את מעשיהם ודבריהם של ילדים מנקודות מבט שונות‪ .‬התנהגויות שוליות‬
‫לכאורה סיפקו לנו רמזים אודות מחשבותיו ורגשותיו של הילד‪ ,‬שהצטרפו‬
‫יחד לתמונה אחת גדולה של צמיחה ושינוי‪ .‬בנעוריי‪ ,‬ביליתי שנים בצפייה‬
‫בילדים משחקים ומדברים )אחותי הצעירה ממני בהרבה והילדים שהדרכתי‬
‫בקייטנה( ובבגרותי‪ ,‬עולם המחקר הציג בפניי צורת חשיבה אפשרית אודות‬
‫הדפוסים החוזרים שאפיינו את מה שראיתי‪.‬‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪15‬‬

‫עם זאת‪ ,‬כשהפכתי לאם‪ ,‬עולם הילדים נראה לי שונה מאוד‪ .‬התנהגויות‬
‫מסוימות כבר לא נראו לי כמו דוגמאות לעקרון פסיכולוגי מסוים בלבד‪.‬‬
‫כשהתבוננתי ברגעים האלה בתשומת לב יתרה‪ ,‬התחלתי לשים לב לפרטים‬
‫שונים בנוגע לילדיי ולחבריהם‪ .‬אחת הילדות הקטנות שהכרתי הייתה טיפוס‬
‫מתוח מהרגע הראשון שהיא נולדה‪ .‬היא הייתה נרדמת בבכי ומתעוררת‬
‫בבכי‪ .‬גם אחרי שהיא הצליחה סוף‪-‬סוף להירדם‪ ,‬אחת האצבעות שלה הייתה‬
‫מתוחה כלפי מעלה‪ .‬היא התרגלה לדבר בקול רם‪ ,‬כשהיא יורה לכל עבר‬
‫משפטים ארוכים ומהירים‪ .‬מהן ההתנהגויות שיכלו לרמז על עתידה וכיצד‬
‫ניתן היה לפרש אותן? אחד מחבריו בני השנתיים של בני ג'ייק נהג לחזור‬
‫אתנו הביתה מהפארק ולבלות אצלנו את אחר הצהריים‪ .‬מהרגע שהוא נכנס‬
‫לדירה‪ ,‬הוא נהג לרוץ סביב שולחן המטבח בצרחות בלתי פוסקות‪ ,‬כאילו‬
‫היה זה המשחק המהנה ביותר בעולם‪ .‬בסופו של דבר‪ ,‬הוא היה מתעייף‬
‫ומפסיק לרוץ‪ ,‬נעמד במקום‪ ,‬כשעל פניו מבט חסר הבעה שלא היה מובן לנו‪,‬‬
‫ומתבונן בשקט בכל מה שג'ייק עשה‪ .‬אני זוכרת שנהגתי לשאול את עצמי‬

‫איזה מין אדם הוא יהיה בבגרותו?‬
‫כשסביבתי הקרובה התמלאה בתינוקות וילדים‪ ,‬אהבתי לשחק עם אחותי‬
‫הצעירה במשחקי ניחושים‪ .‬היינו מדמיינות את הילדים והילדות הקטנים‬
‫במשפחה המורחבת שלנו בעוד ‪ 30‬שנה‪ .‬איזה מין מבוגרים הם יהפכו להיות?‬
‫אחת האחייניות שלנו נהגה בילדותה להתלבש כמו בני הדודים שלה‪ .‬היא‬
‫אפילו לבשה תחתוני בוקסר מתחת למכנסיים והתעקשה להשתין בעמידה‪.‬‬
‫היא הייתה ילדה עקשנית ומלאת אנרגיה‪ ,‬שתלטנית ומהירה לכעוס‪ .‬אחותי‬
‫ניבאה שהיא תהפוך למנהלת של חברת תקליטים גדולה‪ ,‬שתלבש חליפת‬
‫שלושה‪-‬חלקים לעבודה מדי יום‪ .‬אחיינית אחרת הייתה שקטה ומקסימה‬
‫להפליא‪ .‬אפילו בתור ילדה קטנה‪ ,‬היא הייתה נשית במיוחד‪ .‬היא אהבה‬
‫דברים יפים וניחשנו שהיא תגדל להיות מעצבת אופנה‪ .‬היינו בטוחות שאנחנו‬
‫יכולות להבחין בניצני אישיותם הבוגרת של הילדים‪.‬‬
‫במשך שנים רבות‪ ,‬נראה היה שהעניין שלי בילדים מתקדם בשני מסלולים‬
‫מקבילים‪ :‬הילדים שהכרתי ועקבתי אחריהם‪ ,‬שנראו לי מלאי מוזרויות‬
‫ותכונות ייחודיות מעניינות‪ ,‬ועולם המחקר‪ ,‬שהסתמך על מציאת דפוסים‬
‫משותפים בתוך רסיסי המידע הרבים שהתקבלו מילדים מסוימים ומצבים‬

‫‪16‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫שונים‪ .‬כאם‪ ,‬שמתי לב לתכונות הייחודיות שהפכו כל ילד למעניין כל כך‪.‬‬
‫כפסיכולוגית‪ ,‬חשבתי על אמות מידה וחיפשתי מגמות משותפות‪.‬‬
‫ייתכן שזה יישמע לכם מוזר‪ ,‬אך מעולם לא חשבתי שלניסיוני כאם וכחברה‬
‫של אמהות אחרות תהיה השפעה משמעותית על עבודתי כפסיכולוגית‪ .‬חייתי‬
‫בקרב ילדים אמיתיים‪ ,‬אך חקרתי התנהגויות שהוכיחו או הפריכו תיאוריות‬
‫כלליות‪ .‬מעולם לא עלתה במוחי האפשרות שהידע שלי כפסיכולוגית עשוי‬
‫לעזור לי לנבא מה הילדים שלי או חבריהם יהיו בבגרותם‪.‬‬
‫הכול השתנה לפתע ב‪ ,2008-‬במהלך שיחה עם אחותי‪ .‬ריכלנו אודות בנה‬
‫של אחת השכנות שהכרנו בילדותנו‪ ,‬בחור צעיר שזה עתה מלאו לו ‪.20‬‬
‫ילדותו התאפיינה בכל המרכיבים שאמורים היו להוביל אותו לצרות צרורות‬
‫בבגרותו‪ .‬אביו היה מכור לסמים ולא עבד בצורה מסודרת ואמו סבלה מבעיות‬
‫נפשיות קשות‪ .‬רוב הקשרים המשפחתיים שלהם נותקו‪ .‬היו להם חברים‬
‫מעטים בלבד והם תמיד הסתכסכו עם השכנים‪ .‬ההורים לא נתנו אמון באיש‪.‬‬
‫הם סבלו לעיתים תכופות ממחלות גופניות לא מוסברות שלא נמצאה להן‬
‫תרופה‪ .‬הילד היה טיפוס שתקן‪ ,‬חרד ועצוב לעיתים קרובות‪ .‬היינו בטוחות‬
‫שהוא ישא אתו בבגרותו את הצלקות האופייניות לילדים שגדלו במשפחות‬
‫בעייתיות‪ .‬ואולם‪ ,‬בגיל ‪ ,20‬כנגד כל הסיכויים‪ ,‬התברר לנו שהוא פורח ועושה‬
‫חיל‪ .‬אחותי סיפרה לי שהוא הפך לאדם חם‪ ,‬חכם ועסוק‪ .‬הוא לומד בקולג'‬
‫נחשב ומקבל ציונים גבוהים‪ ,‬אוהב את הלימודים‪ ,‬נהנה מהחברים החדשים‬
‫שהוא פוגש ובנוסף‪ ,‬יש לו חברה ממש נחמדה‪ .‬מי היה מאמין? הרי מפת‬
‫הילדות שלו הייתה מכוסה בחיצים שהצביעו לכיוון אחד – אסון‪.‬‬
‫"התפתחות ילדים היא תעלומה‪ ",‬אמרתי לאחותי בחיוך אירוני‪ .‬וכך בדיוק‬
‫נולד הספר הזה‪ .‬הסיפור על בן השכנים הפתיע אותי וגרם לי לפתח את‬
‫הרעיון שהתבשל במוחי זה זמן מה‪ .‬רק רגע‪ ,‬חשבתי לעצמי לאחר מכן‪ ,‬אני‬
‫עוסקת בפסיכולוגיה התפתחותית כבר ‪ 30‬שנה‪ .‬התפתחות ילדים אינה‬
‫תעלומה‪ .‬היא כדור בדולח‪ .‬פשוט צריך לדעת לקרוא אותו נכון‪.‬‬
‫כשחשבתי על השכן שלי‪ ,‬הבנתי שבנוסף לכל הסימנים המדאיגים שאפיינו‬
‫את ילדותו‪ ,‬היו גם רמזים אחרים שלא ייחסתי להם חשיבות מספקת‪ .‬אפילו‬
‫כילד קטן‪ ,‬היה לו קשר חם וטוב עם אמו‪ .‬הוריו אהבו אותו מאוד והעניקו לו‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪17‬‬

‫תשומת לב רבה ועקבית‪ .‬הם היו חכמים‪ ,‬וגם הוא היה חכם‪ .‬הוא היה‬
‫מוכשר‪ .‬בני המשפחה נהנו זה בחברתו של זה‪ ,‬בילו זמן ביחד ואהבו זה את‬
‫זה‪ .‬לא הייתי צריכה להיות מופתעת כשגיליתי שהוא גדל להיות מבוגר‬
‫שמח ומוכשר‪ .‬דעתי הוסחה על ידי סימנים מדאיגים לכאורה ובה בעת‪,‬‬
‫התעלמתי מרמזים ברורים לא פחות שהעידו על כך שהילד הזה יהיה בסדר‬
‫גמור‪.‬‬
‫הרעיון לספר הזה נולד באותה שיחה עם אחותי‪ ,‬שגרמה לי לחשוב מחדש‬
‫על הדרכים שבהן המחקר ההתפתחותי יכול לעזור לנו לפענח ולהבין את‬
‫התנהלותם של ילדים אמיתיים‪ .‬רציתי להראות להורים שממצאים מחקריים‬
‫איכותיים יכולים לסייע להם לראות את ילדיהם באור מבין ונבון יותר‪.‬‬
‫הספר הזה מבוסס על ניסיוני כאם וחברה של אמהות אחרות‪ .‬כל אחת‬
‫מאתנו הסתכלה על התינוק הקטן שנולד לה במבט מאושר‪ ,‬אך יחד עם זאת‪,‬‬
‫כולנו שאלנו את עצמנו בחשש ובחוסר בטחון‪ :‬כיצד ייראו חייו? איזה מין‬
‫אדם הוא יהיה בבגרותו?‬
‫כשבנה של חברתי הטובה היה בגן הילדים‪ ,‬היא דאגה לו מאוד‪ .‬הוא היה‬
‫שופך את החלב בכל ארוחה‪ ,‬משחק עם הצעצועים שלו בפראות ולעיתים‬
‫קרובות‪ ,‬שובר מנורות וכלים‪ .‬הוא התרוצץ בלי הרף‪ .‬הוא לא ישב בשקט אלא‬
‫קפץ ממקום למקום‪ .‬למרות שהוא היה ילד נחמד וטוב מזג‪ ,‬הוא הרבה להיתקל‬
‫בילדים אחרים ולהפיל אותם‪ .‬אחרי משחק "קשוח" מדי‪ ,‬הוא היה מותיר‬
‫אחריו שובל של ילדים בוכים ומבוגרים כועסים‪ .‬בגן‪ ,‬היה לו חבר אחד בלבד‪.‬‬
‫הוא הרבה לחזור הביתה בפנים עצובות ולספר לאמו שאחד מחבריו סירב‬
‫לשחק אתו או שחבר אחר התנהג אליו לא יפה‪.‬‬
‫כשהגיע הזמן לרשום אותו לגן חובה‪ ,‬אמו חששה שהוא יהיה הילד‬
‫הבעייתי בגן – הילד שהגננות לא אוהבות‪ ,‬זה שמתקשה להתרכז בפעילות‬
‫ובנוסף‪ ,‬זה שאין לו חברים‪ .‬באחד בספטמבר‪ ,‬כשהם יצאו מהבית בדרכם‬
‫לגן החדש‪ ,‬הילד הקטן אמר פתאום‪" ,‬חכי רגע‪ ,‬אמא‪ .‬אני צריך משהו‪ ".‬הוא‬
‫חזר הביתה‪ ,‬נכנס לחדרו והוריד מהמדף רובוט צעצוע ששולח קדימה אגרוף‬
‫בלחיצת כפתור‪" .‬עכשיו אפשר ללכת‪ ",‬הוא אמר לה‪ .‬כשהם הגיעו לגן‪ ,‬הוא צעד‬
‫פנימה בשלווה‪ ,‬כשהצעצוע הקטן בידו‪ ,‬גלוי לעין כול‪ .‬תוך חצי דקה‪ ,‬ארבעה‬

‫‪18‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫ילדים קטנים התאספו סביבו והתבוננו ברובוט שלו בהערצה‪ .‬אחרי מספר‬
‫דקות הוא הצטרף אליהם למשחק והתרחק מאמו בריצה‪ .‬הוא יהיה בסדר‪ ,‬היא‬
‫נאנחה בהקלה‪ .‬כששוחחנו לאחר מכן‪ ,‬היא שאלה אותי בדאגה‪" ,‬האם אני‬
‫יכולה להיות שקטה? האם זה אומר שהוא תמיד ֵידע כיצד לנווט את דרכו‬
‫בקבוצה?"‬
‫ברגעים הטובים ביותר בחייו של ילדכם‪ ,‬אתם רוצים אישור לעובדה שהוא‬
‫תמיד יהיה שמח‪/‬חכם‪/‬נחוש‪/‬מקובל חברתית‪ .‬ברגעים הקשים ביותר‪ ,‬אתם‬
‫רוצים אישור שהילד שלכם יכול להשתנות ושיש סיכוי טוב שזה יקרה‪ .‬אני‬
‫זוכרת שלפני מספר שנים‪ ,‬הלכתי לבקר חברה צעירה ממני‪ ,‬אם לילדה חכמה‬
‫ופעלתנית בת ארבע‪ ,‬ששמה רוזי‪ .‬רוזי לא הייתה ילדה קלה‪ .‬היה לה אוצר‬
‫מילים גדול והיא קלטה וזכרה ביטויים האופייניים לשפת המבוגרים‪ .‬היא‬
‫התנהגה כאילו אנשים אחרים עובדים בשבילה‪ .‬כשהגעתי לביקור‪ ,‬היא‬
‫התרוצצה בבית וצרחה על אמה‪" ,‬את לא הבוסית שלי! אני שונאת אותך!‬
‫את לא אוהבת אותי ואף פעם לא אהבת אותי! אל תגידי לי מה לעשות‪ .‬אני‬
‫הבוסית של עצמי!" אמה המוטרדת של רוזי הסתכלה עליי במבט מבוהל‪.‬‬
‫"את חושבת שהיא תישאר כך לנצח?" היא שאלה אותי‪.‬‬
‫עבר זמן מה בטרם יכולתי לענות על שאלתה‪ ,‬שכן‪ ,‬ילדים הם בני אדם‬
‫מורכבים לא פחות מהמבוגרים שהם גדלים להיות‪ .‬רוזי לא הייתה רק‬
‫שתלטנית ובעלת מזג סוער‪ .‬היא הייתה גם מבריקה וקשובה במידה רבה‬
‫למה שאנשים אחרים חושבים‪ .‬היא הייתה מלאת התלהבות וחיוניות‪ .‬היא‬
‫ספגה את כל מה שהתרחש סביבה וכבר בגיל ארבע‪ ,‬היא הייתה כמו קרן‬
‫לייזר שמתבייתת על התנהלותם של האנשים סביבה ולמדה במהירות מה‬
‫עליה להגיד כדי לשכנע אחרים לעשות כרצונה‪ .‬סביר להניח שרוזי אכן תגדל‬
‫להיות אישה קשוחה‪ .‬ייתכן שהיא תמשיך להעדיף את צרכיה האישיים על‬
‫פני אלה של הסובבים אותה‪ .‬ייתכן שהיא תמיד תסתכסך עם אנשים‪ .‬אולם‪,‬‬
‫קרוב לוודאי שיהיו לה קשרים אישיים סוערים ומלאי תשוקה ואין ספק‬
‫שהיא תנצל את החיוניות והאינטליגנציה שלה כדי לבנות לעצמה קריירה‬
‫מוצלחת במיוחד‪ .‬עם זאת‪ ,‬קל להבין מדוע אמה של רוזי הייתה מוטרדת כל‬
‫כך‪ .‬כולנו מתבוננים בילדינו בהערצה או בתסכול ולא יכולים להימנע מלנסות‬
‫ולחזות את העתיד הצפוי להם‪.‬‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪19‬‬

‫בני הבכור‪ ,‬ג'ייק‪ ,‬נולד כשהייתי בת ‪ .24‬מעולם לא הרגשתי אהבה עמוקה כל‬
‫כך בעבר‪ .‬לא יכולתי להפסיק לנשק אותו ולהתבונן בו‪ .‬אני זוכרת שנהגתי‬
‫לשבת בכסא הנדנדה‪ ,‬בדירתנו שבניו יורק סיטי‪ ,‬להסתכל עליו ולמלמל‪,‬‬
‫"ידעתי שאני עומדת ללדת תינוק אבל לא ידעתי שזה יהיה אתה‪ .‬אני כל כך‬
‫שמחה שזה אתה ולא מישהו אחר‪ ,‬ג'ייקי שלי‪ ".‬כבר אז הבנתי שאפילו בתור‬
‫תינוק קטנטן‪ ,‬ג'ייק הוא אדם מורכב וייחודי‪ ,‬מלא בתכונות שבאותה עת‬
‫בקושי יכולנו להבחין בהן‪ ,‬אך בקרוב‪ ,‬יהיו חלק מהגדרת האישיות שלו‪.‬‬
‫ג'ייק מילא את רוב חיי בשנה הראשונה‪ .‬כל דבר שהוא עשה נראה חשוב‬
‫ומרשים‪ .‬הדרך שבה הוא ינק‪ ,‬הבכי שלו בלילה‪ ,‬הדברים שהצחיקו אותו‪,‬‬
‫הלהיבו אותו והפחידו אותו נראו לי כמו רמזים שאמורים לעזור לי לפענח‬
‫את אישיותו המתפתחת‪ .‬רק כעת‪ 26 ,‬שנה לאחר מכן‪ ,‬אני מבינה שחלק‬
‫מהדברים ששמתי לב אליהם בילדותו אכן היו רמזים משמעותיים לעתיד‪,‬‬
‫אך חלקם היו אירועים חסרי משמעות‪ .‬דווקא התנהגויות ותכונות אחרות‬
‫הצביעו לכיוון עתידו‪ ,‬אך לא הבחנתי בהן‪.‬‬
‫בנוסף‪ ,‬חשתי אחריות כבדה לגורלו‪ .‬בגיל שלושה חודשים‪ ,‬ג'ייק עדיין לא ישן‬
‫במשך לילה שלם‪ ,‬בניגוד להבטחותיהם של אמי ושל ד"ר ספוק‪ .‬גם כשהוא‬
‫היה בן שישה חודשים‪ ,‬הוא המשיך להתעורר באמצע הלילה‪ .‬היקיצות‬
‫הליליות האלו לא נפסקו גם בגיל תשעה חודשים‪ .‬לילה אחד‪ ,‬כשג'ייק היה בן‬
‫שנה‪ ,‬הנחתי לו לבכות במשך שעה וחצי לפני שלקחתי אותו למיטתנו‪ .‬האם‬
‫עשיתי טעות שלקחתי אותו אתי למיטה או שהייתה זו טעות גדולה יותר‬
‫להניח לו לבכות במשך ‪ 90‬דקות? האם יהיו לשתי הפעולות השלכות ארוכות‬
‫טווח על עתידו? בגיל שנתיים וחצי‪ ,‬הוא נהג להתכרבל במיטתנו כל לילה‬
‫ולישון בשלווה‪ .‬אחת מחברותיי לעבודה בבית הספר שבו לימדתי‪ ,‬הנידה‬
‫בראשה בביקורתיות גלויה והעירה בידענות‪" ,‬אם לא תלמדי אותו לישון לבד‬
‫כשהוא עוד קטן‪ ,‬לא תצליחי להוציא אותו מהמיטה שלך לעולם‪ ".‬נחרדתי‪.‬‬
‫האם ייתכן ש"קלקלתי" אותו לכל ימי חייו? האם הוא לעולם לא ילמד להיות‬
‫עצמאי? האם אוכל אי פעם בעתיד לישון עם בעלי במיטה‪ ,‬לבד? רופאת הילדים‬
‫שלנו‪ ,‬שילדיה כבר גדלו‪ ,‬אמרה לי‪" ,‬בסופו של דבר‪ ,‬כמעט כולם לומדים‬
‫לישון לבד‪ ,‬גם אם הם לא מרוצים מזה‪ ".‬מילותיה אלו עזרו לי להתעלם‬
‫מהתחזיות השחורות שאנשים אחרים היו להוטים כל כך לפרט בפניי‪.‬‬

‫‪20‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫רוב האמונות הרווחות בציבור אודות התפתחות ילדים מוטעות מיסודן‪ .‬יש‬
‫לנו אינטואיציות חזקות לגבי ילדים ולגבי עתידם הצפוי‪ ,‬שבמקרים רבים‪,‬‬
‫מבוססות על ניסיוננו האישי בלבד‪ .‬רבים מאתנו מחזיקים בדעות מוצקות‬
‫אודות מה שילד זקוק לו‪ ,‬או מה שילד חייב להיות‪ ,‬כדי להפוך לאדם טוב‬
‫ובריא‪ .‬הורה אחד סבור שהרגלי שינה טובים הם המפתח לילדות מאושרת‪,‬‬
‫הורה אחר טוען שתשומת לב עקבית מצד המבוגרים היא הדרך היחידה‬
‫להבטיח את אושרו של הילד‪ ,‬ואילו ההורה השלישי בטוח שאם אנחנו‬
‫מאפשרים לילד לוותר על משימות קשות‪ ,‬אנחנו דנים אותו לחיים של כישלון‪.‬‬
‫חלקנו סבורים שילדים זקוקים למשמעת כדי להפוך למבוגרים יצרניים בחברה‪,‬‬
‫ואחרים מאמינים שכל עוד הם יהיו מוקפים באהבה‪ ,‬הם יהפכו למבוגרים‬
‫שמחים ואכפתיים ושום דבר לא יוכל לפגוע בהם‪ .‬יש הטוענים כי ילדים‬
‫שמקבלים מידה רבה של משוב חיובי יגדלו להיות מבוגרים בעלי בטחון‬
‫עצמי‪ .‬רבים בטוחים שילדים הסובלים ממחלות קשות יפתחו שפע של חרדות‬
‫בבגרותם‪ .‬איננו יודעים אלו תכונות ילוו את הילד בבגרותו ואלו התנהגויות‬
‫מהוות רק שלבים זמניים בהתפתחות‪ .‬אנחנו מניחים שילד עקשן בן ‪ 15‬פשוט‬
‫סובל ממשבר אופייני לגיל ההתבגרות‪ ,‬אך ילד בן תשע שאינו חברותי צפוי‬
‫להפוך למבוגר בעייתי‪ .‬רוב המבוגרים בטוחים שהם יכולים לזהות מיהם‬
‫הילדים שיסתבכו בצרות כשהם יהיו גדולים ומיהם הילדים שיצליחו בחיים‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬לעיתים קרובות‪ ,‬האינטואיציות שלהם מוטעות ומטעות‪.‬‬

‫אזעקות שווא והסחות דעת‬
‫אמא אחת סיפרה לי לאחרונה שכשבנה‪ ,‬נייט‪ ,‬היה בן שבע‪ ,‬הם יצאו‬
‫לחופשת קיץ יחד עם המשפחה המורחבת‪ .‬נייט החל לריב עם טס‪ ,‬בת דודתו‬
‫בת החמש‪ ,‬ונתן לה מכה בגב‪ .‬אביה‪ ,‬ביל‪ ,‬התרגז והכריז בביטחון מלא‬
‫שהתנהגותו של נייט מעידה על כך שהוא יהיה מתבגר אלים‪ .‬ביל היה מורה‪.‬‬
‫הוא עבד באזורי מצוקה בהארלם ובברונקס ו"הכיר ילדים כאלה"‪ .‬כיום‪,‬‬
‫שנים לאחר מכן‪ ,‬נייט הוא בחור ביישן שלומד לתואר ראשון בספרות‪ .‬יחד‬
‫עם קבוצה קטנה של חברים‪ ,‬הוא נהג להשתתף בהפגנות נגד המלחמה‬
‫בעיראק‪ .‬הוא אמנם אוהב סרטים אלימים והקדיש את עבודת הגמר שלו‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪21‬‬

‫בקולג' לז'אנר סרטי האימה אך מאז המקרה ההוא‪ ,‬הוא מעולם לא הרים‬
‫יד על איש‪ .‬קשה לדעת מתי התנהגות חריגה של הילד אינה אלא תופעה‬
‫קצרת טווח וחסרת משמעות לעתיד ומתי היא מהווה אות אזהרה לבאות‪.‬‬
‫לרוב‪ ,‬התחזיות שלנו לגבי עתידם של ילדים מתבררות כשגויות‪ .‬אחת‬
‫המטרות העיקריות של הספר הזה היא חשיפת ההנחות המוטעות שלנו‬
‫אודות התנהגות נאותה בגיל הילדות ומשמעותן של התנהגויות חריגות‪.‬‬
‫מחקר שנערך לאחרונה הוכיח כי התנהגות פרועה בילדות המוקדמת אינה‬
‫מנבאת קשיי למידה בבית הספר היסודי ובחטיבת הביניים‪ .‬במסגרת אחד‬
‫המחקרים השוו החוקרים בין חוות דעתם של מורים והורים של ילדים בני‬
‫שלוש למצבם הלימודי וההתנהגותי של אותם ילדים בהגיעם לחטיבת הביניים‪.‬‬
‫על פי הממצאים‪ ,‬הילדים שתוארו בגיל שלוש כ"קשים"‪" ,‬קולניים" ו"בעלי‬
‫שליטה גרועה בדחפים" לא הפגינו התנהגות בעייתית יותר‪ ,‬בהשוואה לילדים‬
‫האחרים‪ .‬לכן‪ ,‬אם הגננת אומרת לכם שבתכם בת השלוש מתנהגת בגן כמו‬
‫פרחחית קטנה‪ ,‬אין זה בהכרח אות אזהרה לגבי עתידה‪.‬‬
‫כשבני‪ ,‬ג'ייק‪ ,‬היה בן שלוש‪ ,‬הגננת שלו אמרה לי שהוא מתקשה להחליט מה‬
‫ברצונו לעשות‪ ,‬מתקשה להתרכז ואינו מתמיד במשימות שהוא בוחר לעצמו‪.‬‬
‫הגן התנהל לפי שיטת מונטסורי והגננת ייחסה חשיבות רבה ליכולתם של‬
‫ילדים לבחור לעצמם חומרים לעבודה ולשחק ִאתם זמן ממושך‪ .‬היא שמה‬
‫לב שג'ייק מסתובב בחדר‪ ,‬נוטל לידיו צעצוע או חפץ כלשהו‪ ,‬משחק אתו מספר‬
‫דקות ולאחר מכן‪ ,‬מניח אותו בצד ועובר למשחק אחר‪ .‬שאלתי את עצמי אם‬
‫ההתנהגות שלו מעידה על חוסר החלטיות או היעדר מוטיבציה‪ .‬האם הוא‬
‫יוכל להתמיד בלימודים ובעבודה בעתיד? האם הוא תמיד יחכה עד שמישהו‬
‫אחר יגיד לו מה לעשות? דבריה של הגננת סחפו אותי למעגל קסמים של‬
‫דאגות‪ ,‬שלא הצלחתי להשתחרר ממנו‪.‬‬
‫שנה לאחר מכן‪ ,‬כשג'ייק היה בגן טרום‪-‬חובה‪ ,‬אחת הגננות אמרה לי שהוא‬
‫מתקשה להתרכז כשהיא מלמדת את הילדים אותיות ומספרים‪ .‬מספר‬
‫שבועות לאחר מכן חל יום המשפחה‪ .‬לכבוד היום החגיגי הזה‪ ,‬הגננות הזמינו‬
‫את הסבתות לבלות מספר שעות עם הנכדים בגן‪ .‬כשאמי חזרה הביתה היא‬
‫אמרה לי‪" ,‬אין פלא שהוא חסר מנוחה כשהם לומדים אותיות ומספרים‪.‬‬
‫הגננת הזו כל כך משעממת!"‬

‫‪22‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫התחלתי לחשוב שאולי טעיתי בכך שדאגתי כל כך לעתידו של ג'ייק‪ .‬היו לו‬
‫תחביבים ששאבו את כל כולו‪ .‬הוא יכול היה לבלות שעות בהמצאת משחקים‬
‫מתוחכמים עם דמויות גיבורי‪-‬העל האהובים עליו‪ .‬בחופשות המשפחתיות‪,‬‬
‫הוא היה המנהיג של חבורת הילדים ויזם משחקים משותפים עם אחיו ובני‬
‫הדודים שלו‪ .‬בנעוריו‪ ,‬הוא הפיק‪ ,‬ביים וצילם סרטים בהשתתפות בני משפחה‬
‫וחברים‪ ,‬שאותם הוא הקרין בפנינו לאחר מכן‪ .‬הוא הפך לאמן‪ ,‬ויכול היה‬
‫לעבוד לבד במשך חודשים על פסל אחד‪ .‬לא היו אלה קשיי ריכוז או חוסר‬
‫מוטיבציה שגרמו לו להסתובב בחדר בחוסר מנוחה כשהוא היה בגן מונטסורי‪.‬‬
‫הוא פשוט היה מתוסכל משעמום‪.‬‬
‫כמו לכולנו‪ ,‬גם לג'ייק היו קשיים‪ .‬אך הוא מעולם לא התקשה להתרכז‪,‬‬
‫להתמיד ולהיות מעורב בפעילויות מעניינות‪ .‬התנהגותו בגן לא הייתה אלא‬
‫אזעקת שווא‪ ,‬הסחת דעת מיותרת מהרמזים האמיתיים להתנהלותו‬
‫בעתיד‪.‬‬

‫סימן לבאות‬
‫בני הצעיר‪ ,‬סם‪ ,‬שהיה ילד חברותי ובוגר לגילו‪ ,‬ידע לספר בדיחות גסות שנונות‬
‫להפליא כבר בגיל שנתיים וחצי‪ .‬יום אחד יצאנו לפיקניק על שפת הים‪ .‬פתאום‪,‬‬
‫סם נעמד מול כולם והחל לספר בדיחה על שלושה עכברים‪" :‬שלושה עכברים‬
‫יושבים ומספרים אחד לשני כמה הם חזקים וקשוחים‪ .‬העכבר הראשון אומר‪,‬‬
‫'אתם מכירים את הכדורים הרעילים שאנשים מפזרים לנו כדי שנאכל אותם‬
‫ונמות? אני אוכל אותם כל הזמן‪ .‬הם יותר טעימים מסוכריות‪ '.‬העכבר השני‬
‫אומר‪' ,‬אתם מכירים את המלכודות שאנשים מפזרים בבתים שלהם? אני עושה‬
‫עליהן כפיפות בטן בבוקר ובערב‪ '.‬העכבר השלישי קם והולך‪ .‬שני האחרים‬
‫קוראים אחריו‪' ,‬היי‪ ,‬עוד לא סיפרת כלום‪ .‬לאן אתה הולך?' 'ל‪ ...‬את החתול‪',‬‬
‫אמר בני בן השנתיים וחצי בקול צלול‪.‬‬
‫אבי החורג‪ ,‬חקלאי שגדל כמתודיסט‪ ,‬צחק עד דמעות‪ .‬מאותו יום והלאה‪,‬‬
‫הוא כינה את סם בצחוק "הכומר"‪ .‬כיום‪ ,‬סם מעביר הרצאות מעוררות‬
‫השראה לצעירים ובני נוער ברחבי הארץ‪ ,‬שבהן הוא מעודד אותם לגלות‬
‫מעורבות בקהילה‪ .‬סבא שלו שם לב כבר בילדותו ליכולת השליטה שלו בקהל‬
‫שומעיו ולצורך שלו לתקשר עם הסביבה‪ .‬למרות שהכינוי "הכומר" הוצמד לו‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪23‬‬

‫בעקבות השפה הבוטה שבה הוא השתמש בגיל שנתיים וחצי‪ ,‬היה בו יותר‬
‫מרמז לתכונה שתלווה אותו בנעוריו‪ ,‬ואף בבגרותו‪.‬‬
‫אנחנו‪ ,‬ההורים‪ ,‬שנעים בין פחדים לתקוות‪ ,‬היינו רוצים לדעת מהם הסימנים‬
‫שיכולים לרמז לנו על עתידו של הילד ומהן ההתנהגויות שמהוות אזעקות‬
‫שווא ולא יותר‪ .‬איננו היחידים שמנסים לאתר את השבילים שמחברים בין‬
‫חייהם של הילדים לעתידם‪ .‬גם הפסיכולוגים ניסו לעשות זאת במאה השנים‬
‫האחרונות‪.‬‬

‫ילדים הם כחומר ביד היוצר‬
‫בתחילת המאה ה‪ ,20-‬הפסיכולוג האמריקאי ג'ון ווטסון‪ ,‬אבי הפסיכולוגיה‬
‫ההתנהגותית‪ ,‬טען שהוא יכול לקחת כל ילד‪ ,‬בצורה אקראית לחלוטין‪ ,‬ולגדל‬
‫אותו בדרך שתהפוך אותו לרופא‪ ,‬עורך דין‪ ,‬אמן‪ ,‬סוחר ואפילו גנב או נוכל‪,‬‬
‫בלי קשר לכישרונות‪ ,‬ליכולות ולנטיות שלו או למוצאם של הוריו‪ .‬היה בו את‬
‫האומץ להביע את הדעה שהייתה רווחת אז בקרב רבים‪ ,‬ולפיה הסביבה שבה‬
‫הילד גדל היא זו שמעצבת את עתידו‪ .‬אנשים רבים עדיין מאמינים בכך‪ ,‬אם‬
‫כי לעיתים בצורה בלתי מודעת‪.‬‬
‫לפני מספר שנים‪ ,‬חברה ותיקה החמיאה לי על שלושת בניי וציינה שהם‬
‫"נהיו מקסימים"‪ .‬היא אמרה זאת בטון מופתע מעט והודתה שכשהם היו‬
‫קטנים‪ ,‬היא חשבה שהם לא מחונכים‪" .‬לא היו שום כללים בבית שלכם‪ .‬סם‬
‫היה מקלל הרבה ומסתובב חצי עירום‪ .‬הם אכלו ממתקים בבוקר‪ ,‬בצהרים‬
‫ובערב‪ .‬הם רבו ביניהם ואת לא התערבת‪ .‬הייתי בטוחה שהם יגדלו להיות‬
‫שלושה פרחחים‪ ".‬לא הסכמתי אתה‪ .‬אמרתי לה שהכללים שהקפדתי עליהם‬
‫לא היו קשורים לקללות‪ ,‬לצורת הלבוש או לאמירת תודה למבוגרים‪ ,‬אלא‬
‫לחריצות ולטוב לב‪ .‬חברתי חשבה על כך לרגע ושאלה‪" ,‬ומה היה קורה כשהם‬
‫לא היו חרוצים או טובים? הענשת אותם? עשית משהו בקשר לזה?" הייתי‬
‫נבוכה‪ .‬לא הבנתי למה היא מתכוונת‪ .‬בהמשך‪ ,‬הגעתי למסקנה שדבריה‬
‫משקפים‪ ,‬בעצם‪ ,‬את מודל ההתפתחות שהיא מאמינה בו‪ .‬באופן בלתי מודע‪,‬‬
‫היא ביססה את דעותיה על התיאוריה ההתנהגותית של התפתחות ילדים‬
‫שגורסת כי התכונות שילוו את הילד בבגרותו הן אלו שזכו לחיזוק עקבי‬
‫בילדותו‪ ,‬ולעומת זאת‪ ,‬התנהגויות לא רצויות שבגינן הוא נענש‪ ,‬ייעלמו‪.‬‬

‫‪24‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫למרות שכיום‪ ,‬רוב הפסיכולוגים דוחים את הגישה ההתנהגותית של ווטסון‬
‫להתפתחות הילד‪ ,‬חוקרים רבים הוכיחו שחוויות הילדות המוקדמת אכן‬
‫מעצבות את עתידו של המבוגר‪ ,‬ולא רק בדרכים הברורות שרובנו מכירים‪.‬‬
‫לדוגמה‪ ,‬מחקרים גילו שמספר השיחות שילדים קטנים מנהלים עם הוריהם‬
‫בגיל צעיר מאוד ואופיין משפיעים על יכולת הקריאה שלהם בגילאי חמש‬
‫ושש‪ .‬במילים אחרות‪ ,‬אנחנו מאמינים כיום שבמידה רבה‪ ,‬שיחות משפחתיות‬
‫בין הילד והוריו הן גורם מנבא לגבי הצלחתו בלימודים‪ .‬אולם‪ ,‬לא לכל חווית‬
‫ילדות יש השפעה כה משמעותית‪.‬‬
‫אמא צעירה פנתה אליי לאחרונה‪" .‬את לא תאהבי את הסיפור הזה‪ ",‬היא‬
‫אמרה לי‪" .‬טום חזר אתמול מבית הספר‪ ,‬עבר דרך המטבח בלי לקחת משהו‬
‫לאכול ובלי לומר לי דבר ונכנס למרפסת‪ .‬הוא פשוט התיישב שם והתחיל‬
‫לקרוא‪ .‬ניגשתי אליו ושאלתי אותו אם קרה משהו בבית הספר‪ .‬הוא הודה‬
‫בחוסר רצון שהוא קיבל עונש מהמורה‪ .‬מסתבר שאחד הילדים הבעייתיים‬
‫בכיתה עודד אותו לנסות ולקלוע עטיפה של סוכרייה לפח האשפה שבקצה‬
‫השני של הכיתה‪ .‬העניין הוא שטום יודע שאסור לעשות את זה בשיעור‪ .‬הוא‬
‫חייב לדעת להסתדר במצבים כאלה‪ .‬אני לא רוצה שהוא יהיה מהילדים‬
‫האלה שתמיד מסתבכים בצרות עם המורים‪ .‬אני רוצה שהוא ידע שלמעשים‬
‫שלו יש תוצאות‪ .‬לכן‪ ,‬אמרתי לו שאני שמחה שהוא סיפר לי את האמת‬
‫אבל כעונש‪ ,‬אני לא מרשה לו לבקר חברים במשך שבוע‪ ".‬היא צדקה‪.‬‬
‫באמת לא אהבתי את הסיפור שלה‪ .‬חשבתי שהניסיון לקלוע עטיפה של‬
‫סוכרייה לפח מהקצה השני של הכיתה אינו מעשה נורא כל כך ובאותו‬
‫רגע‪ ,‬מן הסתם‪ ,‬זה אפילו היה מצחיק‪ .‬בנוסף‪ ,‬אני סבורה שלילדים מלאי‬
‫מרץ ושמחת חיים מותר להתנהג בצורה לא צפויה‪ .‬גם אם נהיה עקביים‬
‫ומחושבים‪ ,‬לא נצליח לעצב את האישיות של ילדינו על פי המושגים‬
‫והתפישות שלנו‪.‬‬
‫ייתכן שטום הוא ילד שאוהב להתחבר עם ילדים "בעייתיים" ונוטה‬
‫להתפרצויות‪ ,‬אך אמו לא תוכל לעשות הרבה כדי לשנות את התכונות הללו‪.‬‬
‫"את לא יכולה להפוך אותו בדיוק למי שאת חושבת שהוא צריך להיות‪",‬‬
‫אמרתי לה‪" .‬ייתכן שתצליחי לשלוט בהתנהגות שלו בהווה‪ ,‬אבל לא תוכלי‬
‫לשנות את מי שהוא יגדל להיות בעתיד‪".‬‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪25‬‬

‫ילדים הם כמו זרעים קטנים‬
‫במקרים רבים‪ ,‬המפתח לעתידו של הילד אינו טמון בתנאים ובסביבה‬
‫שבהם הוא גדל‪ ,‬אלא בו עצמו‪ .‬במחזמר "‪ ,"Fantasticks‬אב מתוסכל‬
‫מתלונן על התנהגותו של בנו ומציין שהרבה יותר קל וצפוי לגדל גינה מאשר‬
‫לגדל ילדים‪" .‬אם תשתול צנון‪ ,‬יגדל לך צנון‪ ",‬אומר האב‪ .‬אולם‪ ,‬לאמתו‬
‫של דבר‪ ,‬התהליך אינו מסובך ובלתי צפוי כפי שהוא נראה‪ ,‬שכן‪ ,‬אם נכיר‬
‫את הילד ונדע מיהו ומהן תכונותיו‪ ,‬לא נופתע מהאדם שהוא יגדל להיות‬
‫בעתיד‪.‬‬
‫מחקרים הצביעו על מספר מאפיינים שמופיעים בילדות המוקדמת ואינם‬
‫משתנים בצורה משמעותית במהלך החיים‪ .‬בניגוד לתיאוריה של ווטסון‪,‬‬
‫מאפיינים אלה מנבאים את העתיד בדיוק בגלל שהם אינם מושפעים מתנאים‬
‫סביבתיים כגון החינוך בבית או בבית הספר‪ .‬פרטים מסוימים אודות התנהגותו‬
‫של התינוק יכולים להרכיב תמונה ברורה למדי של מה שצפוי לו בעתיד‪.‬‬
‫ניקח‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬את צורת המשחק האהובה על הילד‪ .‬האם הוא לוקח חפצים‬
‫קטנים‪ ,‬הופך אותם לדמויות וממחיז ִאתם הצגות או שהוא מעדיף לסדר‬
‫אותם בצורות מסוימות או לבנות מהם מגדל? חוקרים גילו כי צורת המשחק‬
‫האופיינית לילד עשויה לגלות לנו הרבה על היכולת העתידית שלו להבין‬
‫את נקודת המבט של זולתו ולנבא מראש תוצאות חלופיות למצבים שונים‪.‬‬
‫הפסיכולוג דריל בם טען כי סגנון המשחק של הילד הוא אחד הסימנים‬
‫הראשונים המעידים על הנטייה המינית שלו‪ .‬בנים שמשחקים כמו בנות‬
‫מבלים זמן רב יותר עם בנות‪ ,‬וכתוצאה מכך‪ ,‬מעוררים עניין ארוטי אצל בנים‬
‫אחרים‪ .‬מספר מחקרים הצביעו על כך שגם אצל ילדות‪ ,‬צורת המשחק‬
‫מספקת לנו רמזים מרתקים אודות היבטים מסוימים באישיותן העתידית‪.‬‬
‫יותר מכך‪ ,‬המחקרים קבעו כי ההורים אינם יכולים לשנות באופן מהותי את‬
‫סגנון המשחק של בנותיהם‪.‬‬
‫חלק מהסימנים המוקדמים מסתוריים יותר מאחרים‪ .‬מחקר שנערך‬
‫בקרב תאומים שנמסרו לאימוץ בדק את תפקידה של הביולוגיה בעיצוב‬
‫האינטליגנציה של הילד‪ .‬החוקרים העריכו את מנת המשכל )‪ (IQ‬של הילדים‬
‫בשלוש נקודות זמן – בגיל הגן‪ ,‬בחטיבת הביניים ובגיל ההתבגרות‪ .‬בנוסף‪,‬‬

‫‪26‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫הם בדקו גם את מנת המשכל של ההורים המאמצים‪ .‬כשהילדים היו קטנים‪,‬‬
‫רמת האינטליגנציה שלהם הייתה קרובה יותר לזו של ההורים המאמצים‬
‫מאשר לאחיהם התאומים‪ ,‬הדומים להם מבחינה גנטית‪ .‬אולם בגיל‬
‫ההתבגרות‪ ,‬הנתונים הצביעו על תופעה הפוכה – רמת האינטליגנציה של כל‬
‫תאום דמתה יותר לזו של אחיו ופחות לזו של הוריו המאמצים‪.‬‬
‫ההסבר המשכנע ביותר לממצאים אלה‪ ,‬והמקובל על דעתם של רוב‬
‫החוקרים‪ ,‬הוא שרמת האינטליגנציה שלנו נקבעת על פי הגנים‪ .‬במילים‬
‫אחרות‪ ,‬חלק ניכר מההבדלים במנת המשכל של אנשים שונים נובעים‬
‫מההבדלים ברמת האינטליגנציה של הוריהם‪ .‬בקרב ילדים צעירים מאוד ניתן‬
‫להבחין בהשפעת ההורים שגידלו אותם‪ ,‬אך ככל שהם מתבגרים‪ ,‬השפעת‬
‫הסביבה המיידית פוחתת והגורמים הגנטיים באים לידי ביטוי במלוא‬
‫עוצמתם‪ .‬לכן‪ ,‬מידע אודות ההורים הביולוגיים הוא גורם מנבא מצוין‬
‫לעתידו של הילד‪.‬‬

‫השילוב המופלא של תורשה וסביבה‬
‫עם זאת‪ ,‬גם כאשר יש בידינו מידע גנטי אודות הילד‪ ,‬איננו יכולים לסמן‬
‫בוודאות את נתיב ההתפתחות הפסיכולוגית שלו‪ .‬אחד המחקרים החשובים‬
‫שנערכו לאחרונה הצביע על קשר ברור בין מספר הספרים‪ ,‬המשחקים‪,‬‬
‫עבודות היצירה ופינות המשחק בביתו של הילד לבין הצלחתו בלימודים‬
‫בבית הספר היסודי‪ .‬במקרה זה‪ ,‬הסביבה הפיזית‪ ,‬שמשקפת במידה לא‬
‫מבוטלת את ההתנהלות בבית‪ ,‬מהווה מרכיב משמעותי בעיצובה של היכולת‬
‫האינטלקטואלית של הילד‪.‬‬
‫הצורך המוגזם של חוקרים רבים להעריך את התרומה היחסית של התורשה‬
‫והסביבה לעתידם של ילדים הוביל אותם למסקנה המוטעית שאין באפשרותנו‬
‫לשנות את מה שהגנים מכתיבים לנו ורק ההשפעות הסביבתיות נתונות‬
‫לשליטתנו‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬מחקרים רבים מוכיחים שוב ושוב שרוב התכונות‬
‫שלנו משקפות השפעה הדדית מורכבת ומשתנה בין תורשה וסביבה‪ .‬לעיתים‪,‬‬
‫ההשפעות הפסיכולוגיות של הסביבה עשויות להיות חזקות ומשמעותיות‬
‫ואילו הנטיות הגנטיות עשויות להשתנות בעקבות חוויות הילדות‪.‬‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪27‬‬

‫כששחקן הבייסבול הידוע‪ ,‬ג'רי הרטסון‪ ,‬היה בן שנתיים‪ ,‬אביו וסבו‪ ,‬שהיו‬
‫שחקני בייסבול מצטיינים מהשורה הראשונה‪ ,‬עמדו להצטלם יחד‪ .‬לפתע‪ ,‬פנה‬
‫הסבא לצלם ואמר לו‪" ,‬חכה רגע‪ .‬אני רוצה שגם הנכד שלי יהיה בתמונה‪ .‬יום‬
‫אחד הוא יהיה שחקן בייסבול מפורסם‪ ".‬הסבא צדק‪ .‬ב‪ ,2009-‬ג'רי הרסטון‬
‫התקבל לקבוצת הניו יורק יאנקי'ז ועזר לה לזכות באליפות ארה"ב‪.‬‬
‫מה גרם לכך שהתחזית של הסבא תתגשם? ייתכן שהוא הניח שנכדו קיבל‬
‫בתורשה תכונות מסוימות שיאפשרו לו להפגין יכולות ספורטיביות יוצאות‬
‫דופן כמו אביו וסבו‪ .‬אולם‪ ,‬מהן אותן תכונות? "יד טובה"? קואורדינציית‬
‫יד‪-‬עין מוצלחת במיוחד? שאפתנות יוצאת דופן? באותה מידה‪ ,‬סביר להניח‬
‫שהצלחתו של ג'רי כשחקן בייסבול נבעה מהעובדה שהוא גדל במשפחה‬
‫שעסקה רובה ככולה בספורט הזה‪ .‬קרוב לוודאי שהוא ראה‪ ,‬שמע ושיחק‬
‫בייסבול בתדירות גבוהה הרבה יותר מרוב הילדים בני גילו‪ .‬אילו הוא היה‬
‫נולד למשפחה של רקדנים‪ ,‬אותם כישרונות היו באים לידי ביטוי בצורה‬
‫שונה לגמרי‪ .‬ייתכן גם שילד אחר‪ ,‬בעל אותם הכישרונות‪ ,‬שהיה נולד‬
‫למשפחה ללא היסטוריה של הצלחות ספורטיביות או נטולת קשרים בתחום‬
‫זה‪ ,‬היה הופך להיות מורה להתעמלות‪.‬‬

‫דפוסים מורכבים‬
‫קל להתפתות למחשבה שיש ילדים שפשוט מצליחים בכל דבר ואילו ילדים‬
‫אחרים נאלצים להתמודד עם קשיים בלתי פוסקים‪ .‬בנוסף‪ ,‬יש אמת בטענה‬
‫כי ב‪ 18-‬השנים הראשונות לחיי הילד‪ ,‬תכונות מסוימות מקלות עליו את‬
‫הדרך‪ .‬רבים מאתנו מאמינים שהצלחה ואושר מנציחים זה את זה‪ ,‬בדיוק‬
‫כמו כישלון ועצבות‪ .‬ילדים עצבניים מרבים להסתבך בעימותים ונוטים‬
‫לעשות או להגיד משהו שמעורר התנגדות בסביבתם‪ .‬הם מוציאים מאחרים‬
‫את הצד הרע שבהם ועד מהרה מגיעים למסקנה שאנשים אחרים פשוט לא‬
‫נחמדים אליהם‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬ילדים יפים‪ ,‬חביבים ועליזים שמסתדרים‬
‫בקלות עם זולתם נתקלים שוב ושוב באנשים נחמדים שרוצים לעזור להם‪.‬‬
‫עובדה זו‪ ,‬לכשעצמה‪ ,‬די בה כדי להפוך אותם לטיפוסים אופטימיים בדרך‬
‫כלל‪.‬‬

‫‪28‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫אם נבחן בקצרה את התכונות הפסיכולוגיות שנחשבות לקבועות ביותר‪ ,‬אלו‬
‫שניתנות למדידה אצל תינוקות ולא ישתנו בהרבה ב‪ 20-‬השנים הבאות לחייהם‪,‬‬
‫אנחנו עלולים להגיע למסקנה שניבוי עתידו של הילד הוא משימה פשוטה‬
‫למדי‪ .‬לכאורה‪ ,‬כמה תכונות טובות סוללות לנו את הדרך אל האושר ואילו‬
‫מספר מגבלות דנות אותנו לחיים קשים ומלאי צער‪ .‬ניקח לדוגמה‪ ,‬את‬
‫המחקר שנערך אודות אנשים חביבים‪ .‬חביבוּת היא תכונה יציבה ביותר‪,‬‬
‫שלא קשה להבחין בה‪ .‬אנשים נעימי הליכות מסתדרים היטב עם אחרים‪,‬‬
‫מתנהלים בנחת ובדרך כלל‪ ,‬מאמצים גישה אופטימית לחיים‪ .‬לכאורה‪ ,‬ילדים‬
‫נחמדים יצליחו יותר מילדים זועפים או עצבניים‪ .‬ראשית‪ ,‬הם מושכים‬
‫אליהם חברים‪ .‬העובדה שיש להם חברים רבים משפרת את הכישורים‬
‫החברתיים שלהם‪ ,‬מה שמבטיח את העובדה שהם יהיו גם בעתיד מוקפים‬
‫בחברים‪ .‬בדומה לכך‪ ,‬לילדים טובי מזג יש סיכוי טוב יותר להסתדר היטב‬
‫עם הוריהם‪ ,‬וידוע כי ככל שהיחסים שלנו עם הורינו טובים יותר‪ ,‬אנחנו‬
‫מפיקים תועלת רבה יותר מחיי המשפחה‪.‬‬
‫אולם‪ ,‬התפתחות ילדים היא תהליך מורכב מעט יותר‪ .‬כולנו מכירים אישה‬
‫אחת לפחות שמבחינה מקצועית‪ ,‬היא הטובה בתחומה‪ ,‬אך בחייה האישיים‪,‬‬
‫בזבזה שנים על קשרים רומנטיים מתסכלים‪ .‬כולנו מכירים גם גבר אחד‬
‫לפחות שחיי הנישואין שלו טובים ויציבים‪ ,‬אך בעבודה‪ ,‬הוא מרגיש שהוא‬
‫כישלון גמור‪ .‬למרות שלתכונות מסוימות יש חשיבות רבה לעתידנו והן‬
‫ממשיכות ללוות אותנו בקביעות מפתיעה‪ ,‬אנחנו מורכבים מתכונות רבות‬
‫ושונות שמעוצבות על ידי הסביבה המסוימת שבה אנו חיים והנסיבות‬
‫הייחודיות של חיינו‪ .‬ניקח‪ ,‬לדוגמה‪ ,‬שלושה ילדים‪ ,‬שאף אחד מהם לא‬
‫מתיידד בקלות עם ילדים אחרים‪ .‬לילד הראשון יש מספר אחים ואחיות‬
‫שקרובים אליו מאוד והוא מבלה זמן רב בחברת בני משפחתו‪ .‬הילד השני‬
‫הוא בן יחיד‪ ,‬שלהוריו אין חברים רבים‪ .‬לילד השלישי דווקא יש חברים‬
‫קרובים‪ ,‬אך הוא מרבה לריב ִאתם‪ .‬שלושת הילדים האלה נמצאים על‬
‫מסלולים שונים‪ ,‬שמובילים לסוגים שונים של חיים בוגרים‪ ,‬אך סביר להניח‬
‫שרק הילד השני יהיה בודד בהמשך החיים‪.‬‬
‫הספר הזה מתמקד בניסיון לפענח את הרמזים המשמעותיים לעתידו של‬
‫הילד ולהבדיל בינם לבין אזעקות שווא‪ .‬בחייו של כל ילד ניתן להבחין‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪29‬‬

‫בדפוסים המצביעים על עתידו‪ .‬אולם‪ ,‬הם אינם אחידים ואף אינם דומים‬
‫לדפוסים האופייניים לילדים אחרים‪ .‬בעזרת הספר תוכלו לפענח את הרמזים‬
‫ולזהות את הדפוסים החוזרים אצל ילדיכם‪.‬‬
‫כל אחד מהפרקים הבאים מתמקד בתכונה מרכזית אחת שנראית קשה‬
‫לפענוח בתקופת הילדות ולמרות זאת‪ ,‬יש לה חשיבות רבה לעתידו של‬
‫הילד‪.‬‬
‫פרק ‪ 1‬בוחן את התכונה שמדאיגה את רוב ההורים בשנים הראשונות לחיי‬
‫הילד – חברותיוּת‪ .‬יכולת חברתית היא תכונה שנראית קבועה ביותר‪ ,‬אך‬
‫למעשה‪ ,‬כישורים חברתיים הם תחום מסובך יותר ממה שנראה לנו ממבט‬
‫ראשון‪ .‬יש דרכים שונות לרכוש חברים ויש דרכים שונות להימנע מכך‪ .‬חלק‬
‫מהילדים מבלים זמן רב לבדם ולמרות זאת‪ ,‬יצליחו מאוד בבגרותם‪ .‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬ילדים אחרים שיש להם חברים‪ ,‬אבל הקשרים החברתיים שלהם‬
‫מתאפיינים בעימותים‪ ,‬עלולים להיתקל בקשיים בעתיד‪.‬‬
‫פרק ‪ 2‬מתמקד בתכונה שרוב האנשים סבורים שהם מעריכים במיוחד‪,‬‬
‫למרות שהתנהגותם אינה מעידה על כך – טוּב לב‪ .‬מעטים הם ההורים‬
‫שחושבים שהילד שלהם רע מטבעו‪ .‬אך אם ילדכם מתנהג ברשעות לחבריו‪,‬‬
‫מרמה במשחקי ספורט או משקר לכם‪ ,‬סביר להניח שיגיע היום שבו תתחילו‬
‫לתהות האם הוא יהיה אדם טוב בבגרותו‪ .‬מובן שיש דרגות שונות של טוב‬
‫לב‪ .‬יש אנשים שמקפידים לא להפר את הכללים ולא להתנהג ברשעות‬
‫לזולתם‪ .‬מעטים יותר נוהגים להציב את טובתם של אנשים אחרים לפני‬
‫טובתם שלהם‪ .‬מגיל צעיר מאוד‪ ,‬חלק מהילדים קשובים יותר מאחרים לצרכי‬
‫הזולת‪ .‬יש ילדים שניחנו מטבעם בחוש צדק מפותח‪ .‬עם זאת‪ ,‬כהורים‪ ,‬עומדות‬
‫לרשותנו מספר דרכים שבהן נוכל להשפיע בצורה משמעותית על עתידם של‬
‫ילדינו כאנשים מוסריים‪.‬‬
‫פרק ‪ 3‬עוסק בהערכת האינטליגנציה בגיל הילדות‪ .‬כולנו מודעים לחשיבות‬
‫האינטליגנציה בחיי היומיום שלנו‪ .‬כל אחד מאתנו היה רוצה להיות חכם‬
‫מאוד‪ ,‬בין אם הוא פועל בניין ובין אם הוא מתמטיקאי‪ ,‬וכולנו סקרנים לדעת‬
‫האם רמת האינטליגנציה של ילדינו גבוהה מספיק כדי לאפשר להם להצליח‬
‫בעתיד ומה נוכל לעשות כדי לעזור להם למצות מעצמם את המיטב‪.‬‬

‫‪30‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫פרק ‪ 4‬מתמקד בתחום מורכב מעט יותר‪ .‬חלק מהדברים שאנחנו משתוקקים‬
‫להם או חוששים מפניהם לגבי עתידם של ילדינו אינם ניתנים להגדרה או‬
‫למדידה מדויקת‪ ,‬אך יש להם חשיבות רבה‪ .‬גם אם לא נודה בכך‪ ,‬רובנו רוצים‬
‫שהילדים שלנו יצליחו‪ ,‬אך איננו בטוחים בדיוק מהי הצלחה‪ .‬כשהילדים‬
‫שלי היו קטנים‪ ,‬קיוויתי שהם יעשו מעשים גדולים ורבי‪-‬רושם‪ .‬כיום‪ ,‬כשהם‬
‫בתחילת חייהם הבוגרים ואני כבר רואה באופק את גיל הזקנה‪ ,‬אני מסתכלת‬
‫בצורה שונה על הדברים‪ .‬הרבה פחות אכפת לי אם הם יטביעו את חותמם‬
‫בעולם באמצעות מעשים גדולים‪ .‬בכלל לא חשוב לי אם הם יזכו לתהילה או‬
‫לעושר‪ .‬השאיפות שלי התמתנו עם הגיל והשתנו בעקבות ההתמודדות עם‬
‫החיים האמיתיים‪ .‬כיום‪ ,‬אני רק רוצה שהילדים שלי יצליחו בתחום שהם‬
‫אוהבים‪ .‬למה אני מתכוונת כשאני אומרת "יצליחו"? הייתי רוצה שהם‬
‫ירוויחו כסף‪ ,‬יזכו להכרה וירגישו שהם עושים משהו בעל ערך‪ .‬בעיקר‪ ,‬הייתי‬
‫רוצה שכשהם מתעוררים בבוקר‪ ,‬הם ישמחו ללכת לעבודה‪ .‬אני מקווה שהם‬
‫ימצאו הנאה בעבודתם וירוויחו ממנה כסף‪ .‬ייתכן שתופתעו לגלות כי מה‬
‫שאנחנו‪ ,‬ההורים‪ ,‬יכולים לעשות כדי לעודד את ילדינו להצליח אינם הדברים‬
‫הברורים מאליהם‪.‬‬
‫כשילד מגיע לגיל ההתבגרות‪ ,‬רוב ההורים מתחילים לתהות לגבי חיי‬
‫האהבה שלו בעתיד‪ .‬בני הקטן התאהב לראשונה בגיל צעיר מאוד‪ .‬כשהוא‬
‫היה בן ארבע‪ ,‬הוא נשבה בקסמה של ילדה בת שש‪ ,‬ששמה היה מייסי‪ .‬הוא‬
‫היה מסמיק בכל פעם ששמה הוזכר‪ .‬הוא כתב לה פתקים‪ .‬הוא שחזר שוב‬
‫ושוב את הפגישה שלהם בגן השעשועים‪ ,‬שנמשכה שתי דקות ולא יותר‪.‬‬
‫אני עצמי כמעט התחתנתי בגיל חמש עם בן השכנים‪ ,‬אבל ברגע האחרון‬
‫התחרטתי‪ .‬אולם‪ ,‬שורשי האהבה אינם נעוצים בהתאהבויות המוקדמות‬
‫הללו‪ .‬אהבה היא מעין כדור שלג שהילד מתחיל לבנות עם אמו‪ ,‬כפי שתוכלו‬
‫לקרוא בפרק ‪.5‬‬
‫הורים רבים שאני פוגשת דואגים בשל סיבות רבות – כל מה שנראה להם לא‬
‫תקין בהתנהגותו של הילד וכל מה שהדליק אצלם נורה אדומה‪ .‬אולם בסופו‬
‫של דבר‪ ,‬רובם אומרים לי‪" ,‬אני רק רוצה שהוא יהיה מאושר‪ ".‬אם ילדנו‬
‫עצוב או מדוכא לאורך זמן‪ ,‬אנחנו‪ ,‬כהורים‪ ,‬מתייסרים בשל כך‪ .‬הרגעים‬
‫הקשים בחיי התרחשו כשאחד מילדיי היה במצב נפשי ירוד בעקבות אכזבה‬

‫מפת הדרכים לעתידם של ילדינו‬

‫׀‬

‫‪31‬‬

‫קשה‪ .‬אילו רק הייתי יכולה למצוא שיקוי קסמים שהיה מחסן את ילדיי‬
‫מכישלונות או מעניק להם את הכוח להשתקם ממשברים‪ ,‬הייתי מוכנה לשלם‬
‫תמורתו כל הון שבעולם‪ .‬רובנו רוצים נואשות לדעת מה לעשות כדי שילדינו‬
‫יגדלו להיות אנשים שמחים ומרוצים בחלקם‪ .‬מסתבר שלמרות שלא ניתן‬
‫לשנות את השקפת העולם הבסיסית של הילד‪ ,‬אפשר לכוון אותה לכיוונים‬
‫אופטימיים יותר‪ .‬ואכן‪ ,‬פרק ‪ 6‬עוסק בדרכים שבהן נוכל לכוון את ילדינו אל‬
‫האושר‪.‬‬
‫סביר להניח ששני סוגים של אנשים יקראו את הספר הזה‪ .‬חלקם‪ ,‬כך אני‬
‫מקווה‪ ,‬פשוט מתעניינים בדפוסי ההתנהגות המרתקים שהופכים אותנו למי‬
‫שאנחנו‪ .‬ייתכן שהם יוכלו לזהות את עצמם בין הדפים‪ ,‬כילדים או כאנשים‬
‫בוגרים‪ .‬אולם‪ ,‬רבים אחרים בוודאי קוראים את הספר הזה מכיוון שיש להם‬
‫ילדים קטנים והם רוצים לדעת מה צפוי להם בעתיד‪ ,‬ואולי גם כיצד ניתן‬
‫לשנות את מהלך חייהם‪.‬‬
‫ילדים נולדים עם נטיות מסוימות שמעצבות את עתידם‪ .‬בנוסף‪ ,‬כל ילד נולד‬
‫לתוך משפחה‪ ,‬שכונה ונסיבות שמשפיעות עליו בעוצמה רבה לא פחות‪,‬‬
‫שלעיתים‪ ,‬לא ניתן לשנותה‪ .‬למרות זאת‪ ,‬אין פירושו של דבר שעתידו של‬
‫הילד חקוק באבן‪ .‬התנהגותם של ההורים יכולה לסייע לילד לנצל את‬
‫כישרונותיו ולמזער את חולשותיו‪ .‬עם זאת‪ ,‬עלינו לזכור כי לא נוכל להתאים‬
‫את אישיותו של ילדנו לרצוננו‪.‬‬
‫בשנים האחרונות התגנב לתודעת הציבור מיתוס מסוכן‪ .‬לאמתו של דבר‪,‬‬
‫מדובר בגרסה מודרנית ומתוחכמת לגישתו של ג'ון ווטסון‪ .‬רבים מאמינים‬
‫שאם רק נגדל את ילדינו בצורה מספיק טובה )ניתן להם את העונשים‬
‫הנכונים‪ ,‬נבחר עבורם את בתי הספר הנכונים או נעודד אותם ברגעים‬
‫הנכונים(‪ ,‬נוכל להפוך אותם למבוגרים שמחים‪ ,‬מצליחים וחכמים‪ .‬זה לא‬
‫נכון‪ .‬אף הורה אינו מושלם ואין מתכון אחיד להורות טובה‪ .‬התפתחות‬
‫ילדים‪ ,‬בדיוק כמו קשרים בין‪-‬אישיים‪ ,‬היא תחום מורכב שלא ניתן לשלוט‬
‫בו בעזרת חוקים קבועים מראש‪ .‬כל גנן יודע שלעיתים‪ ,‬הוא שותל שתילים‬
‫זהים באותה חלקה‪ ,‬משקה ומדשן אותם באותה תדירות ולמרות זאת‪ ,‬הם‬
‫צומחים בצורה שונה‪ .‬למרבה המזל‪ ,‬הדבר נכון גם לגבי ילדים‪.‬‬

‫‪32‬‬

‫׀‬

‫מה יהיה אתו ?‬

‫אין ביכולתנו לנבא את התפתחותו הרגשית של הילד בטווח הארוך‪ .‬תינוקות‬
‫גם אינם נולדים עם תווית שעליה כתוב‪ ,‬למשל‪" ,‬מתיידד בקלות‪ ,‬חכם אך‬
‫חסר מוטיבציה‪ ".‬לעומת זאת‪ ,‬עומדים לרשותנו מחקרים רבים שמבדילים‬
‫בין החוויות וההתנהגויות המשמעותיות לבין אלו שניתן להתעלם מהן‪.‬‬
‫אנחנו יודעים כיום יותר מתמיד אלו היבטים סביבתיים חשובים לעתידו של‬
‫הילד וכיצד הם משפיעים עליו‪ .‬אנחנו יודעים לא מעט מה הורים יכולים‬
‫לעשות כדי להשפיע על ילדיהם‪ ,‬לטוב ולרע‪ .‬הנתונים הרבים והמהימנים‬
‫שבידינו מלמדים אותנו מתי עלינו לדאוג ומתי להימנע מדאגה‪ ,‬כיצד לנבא‬
‫את הפוטנציאל של ילדינו ומה נוכל לעשות כדי להרחיק אותם מטעויות‬
‫ולכוון אותם לכיוונים בריאים יותר‪ .‬חייו של כל ילד כוללים רמזים‪ .‬אם‬
‫נצליח לפענח אותם ולזהות את הסיפור שהם מספרים לנו‪ ,‬נגלה שהם‬
‫מצביעים לכיוון עתידו‪.‬‬